מגן ימני
עו"ד עדי קידר מתמחה בהגנה על עצורי ימין. חיים פרלמן, ג'ק טייטל, עצורי "תג מחיר", כולם מגיעים אליו. שיחה על אכיפה סלקטיבית נגד מתנחלים, על הקושי של שופטים לסרב לבקשות הארכת מעצר על רקע ביטחוני ועל חשבון הנפש שהשב"כ צריך לעשות
הארץ | קובי בן שמחון | 17.12.2011
חיוך נפרש על פניו כשהוא נזכר בדרך שבה טיפלה המשטרה בארבעת החשודים בהצתת המסגד בטובא-זנגרייה, שנעצרו באוקטובר האחרון. "נתחיל מהסוף", מבקש עו"ד עדי קידר בבואו לדבר על לקוחותיו. "למרות הרעש שהיה סביבם, כולם שוחררו הביתה ולא הוגש נגדם כתב אישום. הסיבה פשוטה: לא היו נגדם ראיות. המשטרה עצרה את מי שהשב"כ אמר לה לעצור. למרות שבית המשפט העניק הזדמנות לחקירה רצינית, לא הצליחו במשטרה להציג אף ראיה שקושרת את החשודים למעשה. לי קשה להבין מדוע עוצרים אנשים ללא ראיות כשהמחיר הסופי הוא התבזות. ברור שהחשודים פעילי ימין חריפים ונועזים, אבל האם הפאות הארוכות שלהם והעובדה שלמדו ביצהר הופכת אותם לחשודים מיידיים?"
על אף שנראה שהמשטרה הצליחה לשים ידה על עבריינים סדרתיים, טענותיו של קידר חושפות תהליך עבודה משטרתי מעורר תמיהות, שלא נעלם גם מעיני בית המשפט. בדיון על הבקשה להאריך את מעצרו של החשוד הרביעי, בן 19 מהישיבה ביצהר, דרשה המשטרה לעצרו לעשרה ימים. לפי הראיות שגובשו בתיק, שופטת בית משפט השלום בפתח תקוה, ניצה מימון-שעשוע, רמזה שבקשה למעצר ממושך דורשת עבודה רצינית יותר מצד החוקרים. בהחלטתה כתבה: "המושג 'בן ערובה' מקבל פה פרשנות חדשנית. מהיום הראשון מנסים לאתר חשודים, לא מוצאים אותם... העובדה שמבקשים היום עשרה ימי מעצר, אומרת שאין ראיות נוספות. כתב אישום לא נראה באופק".
עדי קידר. הרגשתי שאני עובד עם אנשים מעולם אחר. הם עניינו אותו והתחברתי למצוקות שלהם. לא תמיד אתה מייצג אנשים ונחמד לך. פה היה נחמד. צילום: קובי קלמנוביץ'
קידר נהנה לשמוע את ההצלפות של השופטת בצוות המיוחד ביאחב"ל (היחידה הארצית לחקירת פשיעה בינלאומית וחמורה), שהוקם לחקור את עבירות "תג מחיר". בשנים האחרונות מייצג עו"ד קידר את רוב פעילי הימין הקיצוני שנעצרים על "עבריינות אידיאולוגית", מתוקף תפקידו כיועץ המשפטי של עמותת חננו - המעניקה סיוע משפטי חינם ליהודים שנקלעו להליכים משפטיים בעקבות פעילות פוליטית ימנית או במשך שירותם הצבאי. מעקב אחר עבודתו מגלה כי לעתים קרובות הוא מצליח לפורר בשתי ידיו הרים, או שמא צל הרים, שמציבים כנגדו חוקרי משטרה ושב"כ בבתי המשפט.
על פי נתוני עמותת חננו שהוקמה ב-2001, נעזרו בשירותיה כ-15 אלף איש. רובם נעצרו בימי ההתנתקות, אם כי עליהם מאפילה רשימה של מאות לקוחות החשודים בפגיעה קשה בפלסטינים ובכוחות הביטחון, בהם "כוכבים" כחיים פרלמן שנעצר בחשד כי הוא הדוקר הסדרתי שפעל באזור ירושלים ואחראי לרצח שלושה פלסטינים; ג'ק טייטל שנאשם בשני מעשי רצח של פלסטינים ובשליחת מטעני נפץ לביתם של פרופ' זאב שטרנהל ולמשפחה של יהודים משיחיים; אלכס אוסטרובסקי, תושב עלי, שנעצר בספטמבר האחרון בחשד שפגע ברכבי צה"ל בבסיס חטיבת בנימין וריסס כתובות של "תג מחיר"; ושבע הנערות שנעצרו לפני כשבועיים בחשד שהשחיתו רכוש צה"ל ולקחו חלק בפגיעה בעצי זית של פלסטינים.
למעט טייטל, שאותו ייצג קידר רק בשלבי המעצר הראשונים, רבים מלקוחותיו, כפרלמן ואוסטרובסקי, שוחררו ללא כתבי אישום. "ארבעת החשודים בהצתת המסגד בטובא-זנגרייה, ישבו בשקט ויצאו אחרי שבוע-שבועיים", מזכיר קידר כבדרך אגב. "מתברר שלא חוכמה להגיד לשופט 'יש לנו מידע מודיעיני' ולא לגבות אותו בראיות. מהניסיון שלי, לא פעם הפעילות של המשטרה מגוחכת וגם לא מועילה לה. בסופו של דבר, מעצרים שלא מגובים בראיות לא מקדמים אותם והשוטרים נאלצים לסגור את התיקים. עובדה היא שבכל פרשת 'תג מחיר' הוגשו שלושה כתבי אישום בלבד, והם לא הוגשו על אירועים ספציפיים של הצתות וריסוס גרפיטי, אלא נגד צעירים שברכבם נמצאו אמצעים שלכאורה משמשים לאירועי 'תג מחיר'. זה הכל".
שתיקה חתרנית
רחוק מגבעות השומרון, בקומה חמישית במגדל משרדים ברמת גן, קידר נשען לאחור בכיסאו ובחלון מאחוריו מבהיקים רבי קומות מתכתיים באור הצהריים. הוא לבוש חולצה לבנה, ומצווארו משתלשלת עניבה שחורה ודקה. לפני זמן קצר חזר מדיון בבית משפט בעניין לקוחותיו ששהו בקבר יוסף במהלך הלילה ונעצרו על ידי כוחות הביטחון. הטלפון הנייד שלו לא מפסיק לצלצל, אבל הוא דוחה את השיחות. על שולחנו עשרות תיקיות קרטון, ובפינתו מסגרת ובה קולאז' תצלומים של בני משפחת חיים פרלמן, עם כיתוב גדול: "תודה".
חיים פרלמן. הקלטות הצילו אותו. צילום: אפלבאום תומר
פרלמן, סוכן שב"כ לשעבר, נעצר ביולי לפני שנה, בעקבות מידע שקשר אותו לדוקר הסדרתי שפעל באזור ירושלים לפני 12 שנה. בהודעות מטעם השב"כ שהתפרסמו לאחר המעצר, נכתב כי פרלמן חשוד "ברציחתם של שלושה פלסטינים תושבי מזרח ירושלים ובדקירתם של שבעה נוספים על רקע אידיאולוגי". בעיתונות נכתב עם מעצרו כי "שירות הביטחון הכללי מחזיק בהקלטות ותמלילים של חיים פרלמן המספר על מעשי הרצח שבהם הוא חשוד... חוקרי השב"כ מעמתים אותו כעת עם החומר בתקווה שיודה בעבירות שביצע, ימסור גרסה מפורטת וישחזר אותן".
בתום 20 דיונים, סיכם שופט בית משפט השלום בפתח תקוה, נחום שטרנליכט, כי אמנם התקבצו ראיות שהובילו למעצר, אך "לא נראה כי במהלך אותן חקירות נאסף חומר ראייתי שהיה בו כדי לאפשר הגשת כתב אישום. נחקרו גורמים שונים ושוב נחקרו גורמים שונים, ושוב נחקרו, אבל לא הצטבר חומר שיכול לשמש ראיה חותכת. אתמול נערך מסדר זיהוי בתמונות". עוד הבהיר השופט כי "המעצר בעל ערך ראייתי רעוע ביותר. תמונתו של החשוד מפורסמת זה חודש בראש חוצות. במצב דברים זה, קשה לייחס משמעות ראייתית רצינית. מה גם שהחוקר אמר תשובה נחרצת שהחשוד זוהה בתמונות, ובמידע שבידי לא מדובר בזיהוי חד-משמעי". השופט הורה לשחרר את פרלמן למעצר בית אצל הוריו בהתנחלות תקוע.
הניצחון במערכה הזאת בתיק פרלמן היה מבחינת קידר מתוק שבעתיים. הפרשה הנחילה מכה כואבת לשב"כ, כאשר ימים ספורים לפני מעצרו חשף פרלמן את מפעילו, שכונה "דדה", משדל אותו לרצוח את השייח ראאד סלאח. "תיק פרלמן היה נקודה שממנה חשבתי וקיוויתי שהשב"כ יעשה חשבון נפש", אומר קידר תוך שהוא מיטיב בשתי ידיו את הכיפה שלראשו. "היה ברור שהאיש חף מפשע ושמעצרו היה מסע נקמה של השב"כ בעקבות חשיפת ההקלטות. ככל הנראה, ברגע שהשב"כ ידע שההקלטות עומדות לצאת, כדי לא לצאת מטורפים ומטומטמים, הם ניסו למנוע את פיצוץ הפרשה המסעירה והחליטו לעצור אותו".
"המפעיל 'דדה' הוא אבישי רביב של ימינו", ממשיך קידר בלהט הולך וגובר. "הוא ניסה להביא את פרלמן לקצה ולדעתי סיפור כזה היה חייב להסתיים בוועדת חקירה. ללא ההקלטות, אני לא רוצה לחשוב מה היה גורלו של פרלמן. ההקלטות הצילו אותו וגרמו לכך, שבפעם הראשונה הרגשתי שהשב"כ נמצא באובדן עשתונות טוטאלי. תוך כדי המעצר התרחשו דברים מופרכים והזויים. עצרו למשל חבר של פרלמן, טענו שהיה שותף למעשי הרצח, בעוד שבזמן שאותם אירועים התרחשו הוא היה בן עשר לערך. תיק פרלמן מלמד איך הדברים מתנהלים. התיק הזה חשף את הפנים האמיתיות של השב"כ, שתמיד הוסתרו מאחורי צללית ופרגוד".
אלכס אוסטרובסקי. מעצר לא מגובה. צילום: רון אלון
ולמרות זאת, במשך חודש לא הצלחת לחלץ אותו ממעצר.
"לכן אני לא חושב שניצחתי בתיק. כשלקוח יושב במעצר, אין מנצחים. יחד עם זאת, במהלך השנים למדתי שברגע שמגיעים לדיון בהארכת מעצר מול יחידות מיוחדות כמו השב"כ או היאחב"ל - נמצאים במקום אחר. המעמד שלי בתור צד שמייצג את החשוד הוא נחות, גם אם הראיות קלושות. יחידות כאלה מגיעות עם הילה, מציגות לשופטים דוחות סודיים. במקרים כאלה ברור שהחשוד יקבל ימי מעצר. הם מספרים פתאום שעצרו עוד מישהו, כאילו יש איזו התפתחות בחקירה. מבקשים עוד זמן. ככה הם עובדים. בשיניים. הם מנסים לעשות תרגיל חקירתי, לחלץ מהחשודים הודאות, אבל הם בעיקר עושים מעצמם צחוק. השופט שטרנליכט הבין את זה".
ושופטים אחרים?
"יש פה פרדוקס. השופטים מבינים שמשהו לא תקין, אבל בסופו של דבר הם מפחדים לשחרר את החשודים. הם נוזפים במשטרה אבל מחכים שהיא תסיק את המסקנות ולא תבקש הארכות מעצר נוספות. אני יכול להגיד בגאווה שגם שופטים שבעבר גילו נאמנות מוחלטת לצדקת הדרך של אותן יחידות, התחילו להבין שזה לא זה. אט-אט מתרבים השופטים, אם כי לא מספיק, שיש להם את האומץ לעמוד מול כל מי שניצב מולם ולהתמקד בראיות. אבל זה לא פשוט, כיוון שמדובר בנושאי ביטחון רגישים לכאורה. כשמוסיפים לסיר הלחץ הזה את נוכחות כלי התקשורת, הסיפור נעשה עוד יותר מסובך".
למה?
"ברגע ששופט רואה מצד אחד את המצלמות ומצד שני את השב"כ, הוא מבין שכל העסק הזה יופיע בחדשות של שמונה. זה לא קל לו. כיוון שיש לו משקל גדול על הכתפיים הוא אומר לעצמו: 'מקסימום אני אתן קצת יותר ימי מעצר, גם אם הראיות לא מספקות, כיוון שבכל זאת עומד משהו רציני על המאזניים'. אחר כך הוא דורש מהמשטרה: 'תביאו לי מיד עוד ראיות, זה לא מספיק'. יש שופטים שפוחדים לקחת אחריות. לצערי, חסר לנו אומץ לב שיפוטי".
המשטרה טענה שהלקוחות שלך שותקים בחקירות כמו חיילים בארגוני פשע. ייתכן שהמעצרים מתמשכים כי החשודים שומרים על זכות השתיקה?
"אני מכיר את ההתנהלות של החוקרים. בתיק רב משתתפים כמו בטובא-זנגרייה, שהוא תיק תקשורתי מאוד, כל מה שהחשודים יגידו עשוי לשמש נגדם. לכן כשדיברתי איתם במעצר, במפגש הראשון, בהחלט אמרתי להם לשמור על זכות השתיקה. אני מוכן שהלקוחות שלי ישלמו את ימי המעצר, ובלבד שלא יספקו לחוקרים איזו אמתלה. אין לי בעיה שהם שומרים על זכות השתיקה כאחרון העבריינים, כי השתיקה היא לא תירוץ. יש בה מסר חתרני".
הלקוח שצעק
קידר, יליד 71', נשוי ליעל ואב לשני בנים, מתגורר היום בעיר הולדתו נתניה. אביו, בעל משרד תיירות המתמחה בטיולים מאורגנים עבור הציבור הדתי, אמו מורה לפסנתר. הוא מספר שהתחנך בבתי ספר דתיים ובישיבה תיכונית שכללה נערים חובשי כיפה סרוגה, "מכל הרבדים, משכונות טובות יותר וטובות פחות בנתניה ומשאר חלקי הארץ. בזמנו, בשנות ילדותי בשנות ה-80, אפשר היה להגדיר את הציבור הזה כמפד"לניקי, ציבור דתי די מעורב, מיינסטרים. בבית שלנו היתה בהחלט רוח של מפד"ל, אם כי במקור, מהצד של אמא, הבית היה בית"רי וחילוני. אמא היתה בית"רית והוריה, שהגיעו מפולין, היו לוחמים באצ"ל. הסיפורים שלהם היו מאוד נוכחים בבית והספר 'ארוכה הדרך לחרות' של יעקב מרידור, תמיד נמצא בהישג יד".
סבו מצד אמו, אברהם בן אליעזר, הוגלה על ידי הבריטים למעצר באפריקה בשל פעילותו במחתרת, "יחד עם מנחם בגין, מרידור וכל התותחים", מוסיף קידר בגאווה. "הוא יצר לארגון האצ"ל את רוב הזיופים, דרכונים ומסמכים, בכתב ידו. מהצד השני, שמשון, אביו של אבא שלי, היה תלמיד חכם גדול, איש חינוך ומנהל בית ספר בנתניה, שנשלח למשימת חינוך הדור בנתניה על ידי החזון אי"ש. אבל למרות שסבא למד בישיבות ליטאיות בפולין, אבא שלי גדל כאיש בני עקיבא וגם התמנה לתפקיד יו"ר איגוד הסטודנטים העולמי של התנועה".
ג'ק טייטל. שני מעשי רצח. צילום: פיטוסי אוליבייה
בתום לימודיו התיכוניים ולאחר שנה בישיבת היכל אליהו בירושלים, התגייס קידר לסיירת עורב של חטיבת הצנחנים, שבה הוא משמש עד היום קצין מבצעים במילואים. עם שחרורו, החל ללמוד משפטים במכללת נתניה. "לא היה לי חלום להיות עורך דין", הוא מודה. "עניין הלימודים התגלגל מתוך דיון משפחתי שבו ניתן היה להבין שבחור טוב ממשפחה טובה צריך שיהיה לו תואר. גם כשנכנסתי ללימודים לא נסחפתי, לא השקעתי, הציונים לא היו גבוהים, שום תחום לא עניין אותי במיוחד. יכולתי להסתפק בלימודי המשפטים, אבל היה סוג של לחץ משפחתי והמשכתי להתמחות. הלכתי לשלושה ראיונות, אחד מהם היה אצל עו"ד ירום הלוי. לבושתי, הלכתי לאותו ראיון מבלי לדעת אפילו מיהו".
כבר בערב הראיון, התקשר הלוי והודיע לו כי התקבל לעבודה. "בניגוד לחוויית הלימודים", אומר קידר, "במשרד חוויתי משהו אחר. המטרה - לאתר בתיקי ענק, מתוך ערימות של קלסרים, נקודת תורפה בגרסת הפרקליטות - איתגרה ועניינה אותי. נשאבתי לתחום שבהתחלה נראה רחוק ממני. בניגוד לאחרים שקצת נבהלים, מאוד לא התרשמתי מרוצחים וראשי ארגון פשע שעמדו מולי. לא עניין אותי מה הלקוח שלי עשה או לא עשה, אותי כל הזמן עניינו הראיות".
האידיאל של עשיית דין צדק לא עניין אותך?
"משפט פלילי מתנהל על פי ראיות ובהן יש להתמקד. אם בסופו של יום המשפט הוציא דין צדק או לא, זה כבר משהו אחר. מרגע שהחקירה הסתיימה ברור כי האמת והצדק כבר לא משחקים תפקיד במשפט אלא הראיות. סנגור אינו שואל את לקוחו לפשר מעשיו אלא מכלכל את צעדיו אך ורק בהתאם לראיות. מהר מאוד גיליתי שאין מקום לייסורי מצפון בסיפור הזה, בעיקר כיוון שמהר מאוד ראיתי שהמשטרה לא חוקרת כמו שצריך והיא לא נקיית כפיים. גם לא הפרקליטות והתביעה המשטרתית".
ב-2000 פתח קידר משרד פרטי שהתמחה בתחום הפלילי. ארבע שנים מאוחר יותר, ראה ב"בשבע", שבועון הפונה לציבור הדתי, מודעה קטנה של עמותת חננו, שגייסה מתנדבים לשורותיה. "היה לי ברור שמדובר בעמותה שנמצאת בצד הימני של המפה, אבל הבנתי שהיא מתעסקת בעניינים משפטיים ולא פוליטיים", הוא מספר. "כיוון שחיפשתי אפשרויות להרחיב את פעילות המשרד, לא היה אכפת לי להתפרש אל התחום המסוים שעמותת חננו ביקשה לקדם. אני לא מגדיר את עצמי פעיל ימין. אף פעם לא הייתי פעיל פוליטי, לא ביטאתי את דעותי. יחד עם זאת, ברור שמבחינת החינוך שלי, אני מחובר יותר לצד הימני של המתרס. את זה כמובן אין טעם להסתיר".
קידר נשלח מטעם העמותה לייצג מתנחלים עצורים או אסורים בשל עימותים עם כוחות הביטחון או עם פלסטינים. זו היתה הפעם הראשונה. כיום העשייה הזאת מהווה כרבע מהיקף פעילות המשרד שלו. "נשלחתי לבית משפט השלום בכפר סבא", הוא מספר, "לייצג עצור שהתעמת עם פלסטינים או שוטרים. בשבילי, אז, זה היה חדש לגמרי. אני זוכר את המעצר הזה, כי היה שם משהו חריג. זיהיתי פתאום חשוד שלא בא ממקום של 'תציל אותי, תוציא אותי, אני סתם יושב פה'. ראיתי עצור עם אזיקים על הידיים שמשהו אחר מניע אותו. שיש לו עקרונות ושהוא מוכן להילחם עליהם".
קידר התקשה להבין בהתחלה את האיש שישב מולו. "בניסיון לשחרר אותו, מיד ניסיתי להגיע להסכמה", הוא משחזר. "אבל הוא אמר לי: 'לא, אני לא אשתחרר, אני אצא מפה רק בתנאים שלי, לא אלך למעצר בית'. התעורר בינינו אפילו עימות, הוא צעק עלי. הייתי רגיל שאם אני אומר ללקוח שהצלחתי לשחרר אותו למעצר בית הוא מנשק אותי. אני זוכר שנציגי העמותה שליוו אותי התערבו ואמרו בצורה מפורשת: 'אתה עושה מה שהלקוח מבקש. הוא יגיד לך מה הוא רוצה והוא יודע את המחיר שהוא צריך לשלם. אל תניף דגלים פוליטיים, תתרגם את מבוקשו לשפה המשפטית ותילחם עד הסוף'".
קידר התחבר ללקוחותיו החדשים בסוג של קשר שלא הכיר קודם. "מהר מאוד הבנתי ללבם", הוא ממשיך. "הבנתי שאני עובד על פי חוק העונשין וסדר הדין הפלילי, אבל שאני נמצא במקום אחר. הזדהיתי איתם. הרגשתי שאני עובד עם אנשים מעולם אחר. הם עניינו אותו והתחברתי למצוקות שלהם. לא תמיד אתה מייצג אנשים ונחמד לך. פה היה נחמד. אולי היה מצופה ממני שאבין יותר חיילים ושוטרים, אבל כשנחשפתי לעוולות הזדהיתי עם אותם חשודים".
נחמד לך עם חשודים באלימות?
"ראיתי מולי אנשים שלא נולדו בחברה עבריינית, אבל נכפה עליהם להיות בגיל צעיר עם תיקים פליליים, בגלל מדיניות. מהיום הראשון שייצגתי אנשי התנחלויות ראיתי, ואני עדיין רואה, אכיפה סלקטיבית נגדם. הבנתי שיש הנחיות לטפל בחומרה באירועים של הפרות סדר מצד יהודים. כשנחשפים לכמות המעצרים השרירותיים והקלות הבלתי נסבלת שלהם, מבלי שבודקים בכלל אם מאחורי אותם אירועים עומדים ערבים או ארגוני שמאל שמתסיסים את השטח או יוצרים מארבים - אז תופסים את התמונה אחרת. זה מה שקרה לי. גיליתי שמספיק שיבוא ערבי ויגיד: 'היהודי הזה הרביץ לי', ואותו יהודי ייכנס מיד למעצר. ראיתי מקרים כאלה באלפים".
נראה שהם חדרו עמוק ללבך.
"נהפכתי לחלק מזה ולכן סיפורם צורב לי. אבל אני מקפיד לנתב את האמוציות לעולם המשפט. אני יודע שביום שאקח את זה יותר מדי ללב אני שרוף בפני השופטים. עד היום, גם שופטים שאני יכול להעריך שדעותיהם בצד השמאלי של המפה, כאשר טענתי בפניהם טענה משפטית עקרונית, הם הקשיבו לי וקיבלו אותה. אני יודע שאני צריך לנצח את המערכת בכלים שלה, אבל בתוך הבטן אני מתפוצץ".
מדינה לא מתוקנת
בדומה ללקוחותיו, קידר טעון אף הוא בתחושות קשות נגד המדינה. "אירועי הפרות סדר של יהודים - מעצימים אותם", הוא מאשים. "יש רקע לדברים ואסור לשכוח שיש בשב"כ מחלקה יהודית, שזו מחלקה מתוסכלת, מחלקה שעסוקה כל היום בגיוס אנשים. כל הזמן הם מגיעים לאנשים חלשים, אנשים במצוקה או כאלה שמסובכים בתיקים פליליים, ואומרים להם 'תעזרו לנו ונעזור לכם'. למחלקה הזאת, שהוקמה כדי לעצור עבריינות אידיאולוגית מימין, אין עבודה והיא מחפשת אותה מתחת לאדמה. לכן עוצרים פה אנשים ללא סיבה מוצדקת".
תא"ל ניצן אלון. לא טיפל בהסתה. צילום: סלמן אמיל
אבל יש מי שחושב כמובן אחרת. למשל תא"ל ניצן אלון, שבטקס הפרידה שלו מתפקיד מפקד אוגדת יהודה ושומרון באוקטובר, אמר שבהיעדר הסכמה לאומית רחבה, צה"ל יידרש לפעול יחד עם המשטרה כנגד "שוליים קיצוניים אך מתרחבים". לדעתו, כבר היום מיעוט קיצוני, "שולי במניינו אך לא בהשפעתו", כהגדרתו, "עלול להביא להסלמה רבתי במעשים הנקראים 'תג מחיר' אך מגיעים לכדי טרור".
קידר לא מתרשם. "אני יכול להבין שהוא מגנה את 'תג מחיר', אבל נראה לי שלצעוק את זה בטקס הסיום שלך כמפקד זה מגוחך", הוא אומר. "קשה להבין איך מי שהיה אמון על גזרה שבה נרצחו יהודים, אדם שלא טיפל במסע הסתה חמור נגד יהודים שהתנהל מתחת לאף שלו - מתבטא בצורה הזאת. בכלל, לדעתי התערבות של אלוף פיקוד בגירוש של אזרחים מבתיהם על ידי צווים מנהליים, הוא דבר חמור".
מה הבעיה בלהרחיק, לקראת אירועים כמו פינוי מאחז, אנשים שעלולים להלהיט את השטח?
"כיוון שאותם אנשים לא עמדו למשפט. בצורה חסויה לחלוטין חורצים את גורלם. השנה היו 12 מקרים כאלה. מה שקורה הוא שחודש לפני פינוי מאחז או מסיק זיתים של פלסטינים, אנשים מורחקים למשך חודשים מבתיהם. אם רוצים, שירשיעו אנשים בבתי משפט ושיכניסו אותם לכלא. אבל לבוא תחת אצטלה שהשב"כ יודע משהו ולא יכול לחשוף מקורות, הוא דבר לא הגון במדינה מתוקנת".
אלון לא היחיד שחושב כך. במהלך הביקור בטובא-זנגרייה, מפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, אמר ש"תג מחיר" מהווה "כיסוי לפשיעה חמורה ובזויה". הוא הדגיש שיעשה הכל "כדי לא לתת לתופעה להתפתח ולהגיע למבצעים".
"אלה אמירות דמגוגיות לחלוטין. שנתיים לאחר שהחלה תופעת 'תג מחיר', משהו קרה. התקשורת החלה להתעסק בנושא ולשאול 'איך לא עוצרים את תג מחיר?' אני לא מקל ראש בתופעה ולא מוצא בה היגיון, היא אפילו קשה לי, אבל שידרגו אותה לממדים בלתי נתפסים. נוצר אטרף משטרתי והמפכ"ל דנינו החליט למנות את היאחב"ל, היחידה שטיפלה בעזמי בשארה, שאמונה על פשיעה בינלאומית, לטפל בשיתוף השב"כ באירועי 'תג מחיר', בילדים וילדות מההתנחלויות. לא אני אקבע אם חריג לתת ליאחב"ל לטפל בעניין, אבל חריג שרק העניין הזה מטופל בכזו השקעה. אני לא מבין למה הפכו כאן את 'תג מחיר' למכת מדינה שמחייבת את הנשיא פרס לנסוע לצפון ולהתנצל בפני כולם".
כי הנאשמים הפלסטינים ברצח אשר פלמר ובנו התינוק בספטמבר האחרון, טענו בחקירתם שביצעו את הפיגוע כנקמה על הפגיעה במסגד בכפר קוסרא, שהוצת ורוסס בכתובות "עלי עין ומגרון - צדק חברתי". אולי הנשיא פרס חושש מתגובות נגד?
"אני לא מזלזל ב'תג מחיר' וברור לי שהתגובה של הפלסטינים היא נורת אזהרה. שני הצדדים מגלגלים, כל אחד בתורו, כדור שלג לפתחו של האחר. אבל יש לטפל בתופעה הזאת באופן שגרתי. כי יש פה איפה ואיפה. משום מה שכחו את העבריינות האידיאולוגית משמאל, את האלימות שמופנה נגד שוטרים בנעלין ובילעין, שזורקים בקבוקי תבערה כמעט מדי יום בסילואן, את העבריינות הנדל"נית של ערבים בישראל. יש פה מדרג תגובה לא ברור. למה לא מקימים יחידה מיוחדת שתטפל בפעילי שמאל שמתסיסים את השטח? למה אותם לא מרחיקים מהשטחים?"
מתנחלים רעולי פנים בכפר עסירה אל-קבלייה, ספטמבר 2011. צילום: צילום: איי-פי
בניגוד לדברי קידר, המחלקה היהודית בשב"כ עוסקת גם בפעילי שמאל, וקשה לתאר גם את המשטרה כמי שנוהגת איפה ואיפה. לשם דוגמה, לאחר הפגנה שנערכה בשנה שעברה בשייח ג'ראח, הוצאו 12 צווי הרחקה מנהלים כנגד פעילי שמאל, למשך חמישה חודשים.
דיברת פעם עם החשודים שאתה מייצג על חומרת המעשים של "תג מחיר", פעולות שמופנות כנגד פלסטינים וכנגד צה"ל?
"אני מקווה שהאנשים שייצגתי לא עשו את המעשים שיוחסו להם. כיוון שאף אחד מהלקוחות שלי לא הודה ושום חשד לא הבשיל לכתב אישום, יותר קל לי. אני נהנה מהספק. יש לי ביקורת על חלק מהמעשים, הם נראים לי מטופשים ומיותרים. הצתה היא חציית קו אדום, היא מסוכנת. פגיעה בחיילים היא מכוערת ומגעילה. אבל לא דיברתי איתם על הנושא הזה כי אני עורך הדין שלהם, לא רב ולא מחנך. מה גם שאני יכול להבין איך הגיעו המבצעים למה שהגיעו ואיך התנהלות המדינה והמשטרה דחקה אותם לקצה".
מסגד שישי הוצת בשבוע שעבר. על פי הערכה שלך, "תג מחיר" ימשיך ללוות אותנו?
"אני לא רואה את התופעה הזאת נרגעת ונעלמת, אבל גם לא מתרחבת. מדובר במעשים של קבוצות קטנות מאוד. אני מתקשה לראות את זה נעצר. הקיצונים רק יותר מקצינים".
קו השבר
ההתנתקות מגוש קטיף בקיץ 2005 היתה עבור קידר נקודת מפנה, אישית ומקצועית. "זה היה מוזר כי ברמה הפרטית, לא האמנתי שדבר כזה יקרה", הוא אומר. "אני זוכר אפילו שישבתי אז בכנסת, אצל חבר הכנסת אפי איתם. הוא אמר שאם יהיו חצי מיליון יהודים סביב גוש קטיף, ההתנתקות לא תוכל לצאת לפועל. האמנתי".
אבל ח"כ איתם, כמו גם קידר, התבדו. "האמנתי שהתוכנית הזאת לא תצלח, לא בגלל שהייתי פתי, כי באמת רציתי להאמין", מסביר היום קידר בפנים נפולות. "הרגשתי שהתנגדות נמצאת בבתים רבים ושתצא צעקה גדולה, מחאה אדירה. באמת, אם מסתכלים לאחור, רוב המוחים היו צעירים שלאו דווקא באו מגוש קטיף והשומרון, אלא מתל אביב, ראשון לציון ומקומות נוספים. היום בדיעבד אפשר להרהר מה היה קורה אילו המחאה היתה יותר תקיפה".
המחאה החלה בפברואר ולקראתה פתח קידר חדר מצב במשרדו ברמת גן. המפגש הראשון התקיים ביום בו פעילי ימין הכריזו על ערב "ניסוי כלים", שבו לראשונה יחסמו כבישים בירושלים ובמרכז הארץ, וביקשו מעמותת חננו גיבוי משפטי. "התכנסנו כדי להבין איך אנחנו מכילים את המחאה ולמעשה, כבר באותו ערב שהפך ללילה לבן, עמדנו מול מאות עצורים באותן הפגנות", משחזר קידר בטון זועם. "היו חסימות כבישים בירושלים, בנתיבי איילון, אנשים התחילו להבעיר צמיגים. בכל הארץ. נשאבנו למשהו מטורף. נאלצנו ליצור מערך משפטי גדול ממה שחשבנו והתחלנו לגייס מיד עשרות עורכי דין. רובם, אגב, חילונים".
שבועות לאחר מכן, בסוף מארס, השר לביטחון פנים, גדעון עזרא (ליכוד), כבר הביע מורת רוח מול חסימות הצירים וטען "שהמשטרה נכשלה ולא הצליחה למנוע את חסימת נתיבי איילון". בעקבות כך, מפכ"ל המשטרה דאז, רב-ניצב משה קראדי, הבטיח כי יתגבר כוחות ויקבע רף אכיפה מחמיר, "אחרת", אמר, "נגיע למצב בלתי נסבל". יומיים לאחר אותה הצהרה וארבעה חודשים לפני ההתנתקות, כבר הובאו להארכת מעצר בבית משפט השלום בנתניה 42 מעצורי ההפגנה בכביש החוף. הם הועברו לאגף מיוחד בכלא מעשיהו שיועד לקליטת עצורים מקרב מתנגדי הפינוי.
המראות הללו הממו את קידר. "ראינו שמופעלת נגד המוחים מדיניות קשה", הוא נזכר. "היו פה עוולות משפטיות קשות, בעיקר נגד קטינים. הסתכלתי על זה בתמיהה ושאלתי את השופטים מה קרה לנו? יום קודם נהגי מוניות חסמו כבישים, שבועיים לפני עובדי מפעל הבעירו צמיגים, וכולם הלכו בסוף ההפגנה הביתה. ראיתי מול עיני כיצד מערכות שלמות מתאגדות כדי לחסל את המחאה. התגבשה פה במהירות מדיניות פרו-מעצרים קשוחה. נערים ונערות הוחזקו בתנאי מעצר קשים ביחס לגילם ורבים מדי מהם יצאו הביתה עם כתבי אישום. זאת היתה תקופה הזויה שבה שופטים רבים, לרבות שופטי בית המשפט העליון, עצרו קטינות עד תום ההליכים".
רכבים שהושחתו בחטמ"ר בנימין, ספטמבר 2011. נהפכתי לחלק מזה. צילום: חדשות 10
למה עמותת חננו התערבה, הרי המדינה סיפקה לעצורים עורכי דין מהסנגוריה הציבורית?
"רוב העצורים לא רצו להיות מיוצגים על ידי המדינה ופנו אלינו. זו היתה שנה שהתחילה במאות פניות והסתיימה באלפים. אני זוכר שהגעתי יום אחד לתחנת המשטרה בבאר שבע וחיכו לי שם 300 עצורים שישבו בכלוב. רובם צעירים, חלק גדול מהם קטינים, בוגרי ישיבות, ללא עבר פלילי, ממשפחות טובות, לא מהתנחלויות בכלל. הם נעצרו בעקבות חסימת כבישים, לכל הדעות לא עבירה חמורה, קיבלו מכות וחלקם סיימו את מחאתם בכתב אישום פלילי".
כתבי האישום הוסרו לפני שנתיים בעקבות חוק מיוחד שעבר בכנסת.
"אבל עד שהוא הגיע, אותם בני נוער עברו משהו. כשמסתכלים על המשפחות מהן באו, אותם בני נוער אמורים היו להתגייס ליחידות קרביות, להמשיך לקורס קצינים ואחר כך להתחתן ולהקים משפחה. אחרי ההתנתקות מהלך החיים הנורמלי שלהם נתקע. המדינה כירסמה בו. מאז, אפשר לזהות בפירוש שינוי מגמה בדרך שבה הם תופסים את החיים שלהם כאן. גם ההורים שלהם, לא פעילי ימין קיצוני, רופאים, מורים ועורכי דין, שהשתגעו מדאגה לילדים שלהם, עברו שינוי. הם לא זרקו את הדגל, אבל היה להם קשה לתפוס מדוע הם נאלצים להילחם שלוש שנים בכתב אישום שהוגש נגד הילדים שלהם בגין התקהלות אסורה. המדינה גרמה לעצמה נזק אדיר באופן שבו טופלו המוחים כנגד ההתנתקות. ההתנתקות דחקה את כולם, כל אחד ממקומו, עוד קצת ימינה".
ומה עבר עליך?
"המשרד כמעט שלא תיפקד באותם חודשים ואת רוב הזמן העברתי בין ירושלים לבאר שבע, תוך כדי הפעלת מערך רציני של עשרות עורכי דין. אחרי שהעסק התפוגג נשארתי בתחושה מאוד קשה של כישלון, שלא הצלחנו למנוע את הפינוי. נשארתי עם התמונות מפינוי בית הכנסת בכפר דרום. לא יכולתי לעמוד יותר בשוויון נפש. הבנתי שאנחנו נמצאים במלחמה שוטפת מול המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט".
עד כדי כך, מלחמה?
"כן. השאלה ששאלתי את עצמי אז היתה אם אצליח לעמוד בזה, למתן את הרגשות הפנימיים הכל כך קשים שהתנהלות המדינה גרמה לי. הבנתי שאין לי שום ברירה והחלטתי לחזק את מה שנשאר - יישובים בשומרון, שאחרי ההתנתקות נראה היה שאפשר לגמור אותם במחי יד. הבנתי שהפעילות שלי מעכשיו היא לא רק התנדבות אלא שליחות".
עמותת חננו תומכת במוצהר בשחרור יהודים שביצעו פיגועי טרור כנגד פלסטינים, בין השאר בעמי פופר ואנשי מחתרת בת עין. האם אתה רואה שליחות גם בסיוע משפטי לרוצחים?
"תחום האסירים הוא תת-מחלקה בעמותה. זה דבר קשה, לא החלק המרכזי של השליחות, אבל גם בזה אני צריך להתעסק. כמו כל עמותה שמעניקה תמיכה משפטית, הוחלט, הרבה לפני שהגעתי, שמסייעים גם לאסירים בעתירות למיניהן ובהגנה על תנאי מאסר. חלק מאותם אסירים הביעו חרטה, אחרים שרויים במצוקות. זה אמנם קשה, אבל זה חלק מהעבודה הסיזיפית והיומיומית. לא רק חפים מפשע זקוקים להגנה משפטית".
יימשכו המעצרים
בתגובה לנאמר בכתבה, נמסר מדוברות המשטרה כי "בהמשך לפעילות היאחב"ל-להב 433, משטרת מחוז שומרון ויהודה (ש"י) ושירות הביטחון הכללי הגישו בשלושת החודשים האחרונים ארבעה כתבי אישום חמורים הכוללים 14 מעורבים בפשיעה לאומנית. הפעילות הנחושה והבלתי מתפשרת של משטרת ישראל הניבה בעבר כמות מעצרים גדולה, ואף צפויה להניב בהמשך מעצרים ופעילות אכיפתית וחקירתית ענפה, וזאת עד למיגור התופעה. לא מיותר לציין כי מרבית החשודים בפשיעה לאומנית הנם קטינים הנהנים, על פי חוק, מדרכי טיפול המקלות על החשוד, הן בניהול החקירה ולא פעם גם בהחלטות שיפוטיות. בכוונת משטרת ישראל להמשיך להכביד את ידה על תופעת הפשיעה הלאומנית בכל דרך חוקית העומדת לרשותה".
בנוסף, הובאו על ידי המשטרה דוגמאות לכתבי אישום שהוגשו: יסכה וייס, בת 19 מקרית ארבע, הואשמה כי ביוני האחרון, בעת פינוי מאחז עלי עין, הפריעה לשוטרים במילוי תפקידם: "דפקה על שמשת טרקטור שהיה במקום לצורך הפינוי וניסתה לפגוע בנהג", נכתב בכתב האישום. בהמשך, תוארו מעשיה בפינוי מאחז עוז ציון ביולי האחרון: "הבנות, וביניהן הנאשמת, לא פינו את המבנה ולאחר זמן סביר, נכנס כוח משטרתי והוציאן מן המבנה... הכוח פנה אל המבנה הבא אך בבואו לפתוח את הדלת גילה כי היא חסומה מבפנים באמצעות מקרר. כאשר נכנסו פנימה גילו שוב את הנאשמת".
כתב אישום אחר הוגש כנגד שש נערות, בגין פעולת הסחה שאיפשרה לקבוצת אחרת לפגוע בעצי זית של פלסטינים. "אחרי השעה 0:00 לערך... הגיעו הנאשמות אל המאהל הצבאי. הלוחמים פנו אליהן, הבהירו להן כי מדובר בשטח צבאי סגור ודרשו מהן לעזוב את המקום. הנאשמות דרשו לראות צו המעיד על כך, הצו לא הוצג להן והן נכנסו אל המאהל הצבאי. חלק מהלוחמים, אשר ישנו באותה עת, התעוררו בבהלה. הנאשמות החלו להפוך את המיטות שעליהן היה מונח ציוד לחימה, לפזר את ציוד הלחימה, לצעוק, לשרוק, לגדף את החיילים, לשיר ולרוץ'".
ממשרד ראש הממשלה נמסר בשם השב"כ: "האירועים שעליהם מצביע עו"ד קידר הנם פיגועי טרור חמורים, שבהם נפגעו נפש ורכוש ולכן מטבע הדברים נתפסים בחומרה רבה על ידי שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל. החקירות לשם פענוח פיגועים אלה מתנהלות על בסיס חשד משמעותי שעדיין לא הוזם, על פי דין ותחת ביקורת של בתי משפט. אין בכוונתנו להתייחס לאמירותיו הכלליות של עו"ד קידר".
אללה אהוד!!
)
