יו"ר המועצה האזורית לכפרים בלתי מורשים בנגב, חסיין אלראפעייה, הודיע כי בכוונתו להגיש תביעה אזרחית נגד הממשלה על הנזק שנגרם לבדואים כתוצאה מהריסת הבתים מבלי להציע חלופות.

הפרשנים והידענים בתקשורת תמימי דעים, שהסקרים משקפים רוב קבוע לעמדות השמאל. כנגד זה טוענים בחוגי הימין שהסקרים מוזמנים, מוטים, השאלות הן מגמתיות והתוצאות מסולפות. מה גם, שאין מציינים בדרך כלל שגם ערביי ישראל בנסקרים, והרי דעותיהם מונחות מראש בכיס הפלסטיני.

כל זה נכון, לפחות בחלקו, ועדיין זה אינו הכל. הרבה סקרי-אמת כן מתפרסמים, אך את המסר שלהם מצניעים, מחביאים,  משתיקים, מבטלים, מתעלמים. האוצר מונח ברחוב גלוי לעין ואיש אינו רואה.

Info.Add(17,'InContentAd')
 
הנה לקט של סקרים שנתפרסמו, אך לא נקלטו בתודעת הציבור ולא שינו את הדימוי, כאלו תוצאות הסקרים הן הפוכות בדיוק.
 
סקר שבוצע ע"י ערוץ 99, ערוץ הכנסת, פורסם ב- 21.8.08 התוצאות:
                              :
(תשובה ראשונה )- 67% ענו, שההתנתקות היתה כשלון. 25% אמרו שזו היתה הצלחה חלקית. הצלחה מלאה: 4%.

שימו לב: 67% השיבו "כישלון", למרות שבסקר השתתפו גם הערבים, והם מהווים כ-20% מן הנסקרים! 
 
(תשובה שנייה): 66% ענו שהם מתנגדים להתנתקות נוספת ביהודה ושומרון. תמכו – 29%.
 
ועתה, אימרו נא - איזה פרשן הזכיר אי פעם את התוצאה הזאת או הסיק ממנה מסקנה כלשהיא? היא לא נוחה למסוממי פלסטין? אזי היא "יוק", איננה, היתה כלא היתה!
 
סקר של ערוץ 2, טלוויזיה, פורסם ב–22 במאי, 2008:
 
70% מן הנשאלים מתנגדים לוויתור על רמת הגולן, גם במסגרת הסכם שלום כולל עם סוריה. רק 22% תומכים בנסיגה. גם הנתונים האלה כוללים את ערביי ישראל.
 
איך ייתכן הדבר, שנתון כבד-משקל כזה, 70% מתנגדים, אין לו זכר בדיון הפוליטי והציבורי? ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונים מדברים על "סיכויים" להסכם עם סוריה (כלומר – לאובדן הגולן) ש"הוחמצו", וכן על  "פריצת דרך" שלא היתה. אמור מעתה, שמשהו טוב אבד לנו שחבל עליו, ורק על פרט קטן מדלגים באלגנטיות, ש-70% מן העם (אולי 80% מן היהודים) רואים את ה"מציאה" הזאת כאסון לאומי. ומובן שאיש בתקשורת העויינת לא ימלא אחר חובת הגילוי הנאות ויגלה, שהוא בעצמו שייך למיעוט, לאותם ה-22% התומכים בנסיגה. להיפך, מנצלים את המיקרופון הציבורי כדי ליצור רושם מוטעה שהרוב הוא מיעוט, והמיעוט – רוב.

כתב מדווח מן המו"מ עם סוריה והשדר שואל אותו: "אתה אופטימי"? אופטימיזם משמעו לצפות למשהו חיובי ומשמח וכך, במובלע, מגניבים לתודעתו של הצופה או המאזין את דעתם של אותם  22%, בעוד אשר דעת ציבור של 70-80% מושלכת לפח הזבל.
 
תארו לכם שיח הפוך: "אתה פסימי? יש סכנה שההסכם ייחתם ?"- הסיכוי לשמוע שיח כזה שווה לתקווה לבואו של המשיח.
 
ב-23.5.08 פורסם סקר רחב של דר. לבל ו"מאגר מוחות" שהקיף 1400 נשאלים.

בין היתר שאלו בנושא הסירוב לפקודות עקירה. והנה התוצאות: 48% השיבו שיסרבו להחלטת ירידה מן הגולן. 32% יסרבו לפקודה לפנות יישוב גדול ביו"ש. התנגדו לחלוקת ירושלים – 65%. (ושוב נוסיף: בקרב היהודים בלבד המספרים היו גבוהים יותר).
 
נשאלת השאלה: האם מספרים כ"כ גבוהים של נכונות מוצהרת לסרבנות (ולא כל מי שמתכוון לסרב יגלה זאת לסוקר! ) – אין להם משקל פוליטי ומדיני? האם מקבלי ההחלטות אינם מכניסים זאת לשיקוליהם? כמובן שכן, הם הרי חיים מסקרים משבוע לשבוע! אם כן, מדוע הציבור איננו שומע על כך?

על מה מבוססת דמוקרטיה – על ציבור עירני ומעורה בעובדות, המחליט עפ"י הכרעת דעתו החופשית, או על עדר שסיממו וטמטמו אותו, שהסתירו ממנו את המידע, אפילו בנושא – מה היא דעתו שלו?
 
בסקר של מכון "דחף" שפורסם  ב-22.6.08 השיבו 78% מן הנשאלים, שאת הסכם הרגיעה עם החמאס היה צריך להתנות בשיחרורו של גלעד שליט. שוב רוב מוחץ, ובלי הערבים הוא היה מוחץ עוד יותר! הידעתם, שיש רוב כזה נגד "התהדייה"? מישהו בתקשורת התייחס לזה?
 
מרכז תמי שטיינמץ באוניברסיטת ת"א ערך ב-1.4.08 סקר ופירסם את מימצאיו. עיתון "הצופה" מ-18.4.08 חושף, שנתונים חשובים ביותר "הוצנעו" ע"י עורכי הסקר בהודעתם לאמצעי התקשורת. העיתון מוסיף:

"התבוננות בנתונים הגולמיים נותנת את התמונה האמיתית.. המימצא המפתיע ביותר מעיד על כשלון מוחלט של שטיפת המוח רבת השנים בנושא יהודה ושומרון. עורכי הסקר, המזוהים עם השמאל, הודו: הופתענו לגלות, כי למרות שבמשך שנים גבר השימוש במושג "כיבוש" בכלי התקשורת, רוב הציבור היהודי מגדיר את הגדה המערבית כ"שטח משוחרר" ולא כ"שטח כבוש"."
 
המימצאים: 55% מן הציבור היהודי מדברים על "שטח משוחרר" ורק 32% על "שטחים כבושים".
וגם: 73% מהציבור היהודי סבורים שמדינה פלסטינית לא תפתור את הסכסוך, ורק 20% חושבים, שכן.
 
הסוקרים שאלו עוד, אם הגבול צ"ל בקו הירוק או ש"רוב ההתנחלויות יהיה בצד הישראלי". 63% השיבו לטובת ההתנחלויות ורק 23% צידדו בקו הירוק. השאלה, אולי לא צריך לסגת בכלל – כנראה לא נשאלה.
 
איך פועלת במדינת ישראל מה שג'ורג' אורוול בספרו "1984" כינה "משטרת המחשבה"?

בעניין הזה ישראל היא מקורית. מצד אחד זו אינה רוסיה הסובייטית שבה סקרים כאלה לא היו יכולים להיערך בכלל.
אך מהצד השני אנחנו גם איננו דמוקרטיה, כל עוד כל תקשורת ההמונים מגוייסת לעניין הערבי והפלסטיני תוך צפצוף בוטה גם על עקרונות הדמוקרטיה וגם על כללי האתיקה המקצועית.

אם כן, היכן בדיוק אנחנו תקועים? אצלנו פיתחו שיטה מתוחכמת, שבה נושאים  שאינם נוחים לשמאל מתפרסמים ואינם מתפרסמים: לכאורה הדפיסו או שידרו, אבל בצורה, במקום, בהטעמה, בהצנעה ובעירפול כאלה, שהתוצאה היא כאלו לא הדפיסו או שידרו כלל. אצל סטלין היתה דיקטטורה וגם היה כתוב עליה שהיא דיקטטורה. פה, לעומת זאת, יש דיקטטורה בתקשורת, אך כתוב עליה – "דמוקרטיה". סטלין בעצמו, לו בא הנה, היה לומד משהו!
 
המניפולציה של הסקרים היא דוגמא טובה. השמאל מנופף בסקרים, מפני שהמומחים והפרשנים טוענים שהם תומכים בעמדות שלו.
זו אמנות ההונאה הגדולה.
 
ושוב חוזרת השאלה: איך זה עובד, שהתקשורת – כ"כ הרבה עיתונים שונים, תחנות רדיו, ערוצי טלוויזיה, הכל משדרים, מדווחים, מפרשנים ומדבררים אותו מסר ומדכאים באותן השיטות את המסר השונה, האמיתי?
הלא אין כאן איזו התארגנות קונספירטיבית, בה מישהו מוציא סיסמה סודית וכולם מסתדרים בשורה! אם כן, איך זה עובד?
 
על הבעייה הזאת – בהמשך.

ח"כ אריה אלדד פנה הערב לשר דיכטר, בעקבות הפרסום בערוץ 7 כי לאחרונה הודיעו נציגי המשטרה כי אין ביכולתם לבצע צוו בית משפט לפינוי משפחה ערבית שפלשה לרכושו של מר יצחק הרשקוביץ בדרום ירושלים. לכתבה המלאה מיום שישי לחץ כאן.
 
בפנייתו כתב ח"כ אלדד: "הנימוק  - שהפינוי עלול לגרום מהומות מצד הערבים - הוא בלתי נסבל. לפני כשבועיים ידעה המשטרה  בירושלים  לרכז כוחות גדולים על מנת למנוע מיהודים להיכנס לשטח בבעלותם  באזור שמול שכונת צמרת הבירה, ושוב מאותו נימוק - שכניסת היהודים עלולה לעורר מהומות ערביות", כותב אלדד.

Info.Add(17,'InContentAd')

יש כאן החלטה פוליטית בלתי נסבלת המתבטאת באכיפת חוק סלקטיבית, הבאה לפייס מפירי חוק ערבים ולמנוע מיהודים  מימוש זכויותיהם החוקיות. בעבר ידעה גם המשטרה לרכז כוחות גדולים כדי לגרש יהודים  מרכוש שנטען שהם פלשו אליו שלא כדין. כך היה בחברון, שלא להזכיר את  הפוגרום שערכו כוחות המשטרה באלפי יהודים בעמונה - כדי לקיים צוו הריסה  שהוציא בית משפט."
 
עוד הוסיף ח"כ אלדד כי "אולי לא למותר להזכירך, כי משטרת ישראל מופקדת על אכיפת החוק ללא משוא פנים, ואסור לך לאפשר לנטיותיך הפוליטיות או לפריימריז שאתה מקיים במפלגתך  להטות דין, ולחמוק מביצוע צוו בית משפט בישראל."

יצחק הרשקוביץ קיווה שהרכוש שלו בירושלים יפונה מהפולשים הערבים עד יום ד' בשבוע שעבר, כפי שציווה בית המשפט, אך המשטרה טענה שאין לה כוח אדם לביצוע המשימה.

הרשקוביץ, 77, תושב לוס אנג'לס לשעבר המתגורר כעת בקרית ארבע, רכש קרקע בדרום ירושלים בשנת 1992. אך מעולם לא התאפשר לו לקבל לידיו את הנכס שלו בגלל חמולה ערבית שפלשה לקרקע בזמנו, וחיה שם.

המשטרה סירבה לבצע את צו הפינוי האחרון שהוציא בית המשפט לפינוי הערבים, כי, לדבריה, היא חוששת שהערבים יתפרעו אם ייערך ניסיון לפנותם. היא מבטיחה שהצו יבוצע בתוך מספר שבועות - או חודשים.

Info.Add(17,'InContentAd')

הרשקוביץ ביקש מבית המשפט שיורה למשטרה לפנות את הפולשים ב-24 לספטמבר, כמו שהבטיחה נציגת המשטרה לעורך-דינו - ולא בעוד כמה חודשים, כפי שהמשטרה מבקשת.

סכנה שהעם היהודי יאבד את ריבונותו!

בינתיים, הפולשים הערבים ממשיכים להתגורר בנכס של הרשקוביץ ללא תשלום שכר דירה. אך הוא אינו מוותר וממשיך להאבק: "יש לי אינטרס כאן - אך לעם היהודי יש אינטרס עוד יותר חזק במקרה הזה. אם בית המשפט לא יאכוף את הצו, סביר מאוד שכל האזור הזה פשוט יהפוך לאזור ערבי. כאשר אתה מאבד את היכולת לאכוף את החוק, אתה מאבד ריבונות - והעם היהודי מצוי בסיכון שדבר זה יקרה לו - כאן בירושלים!".

למרות שהרשקוביץ הנמרץ הנו הבעלים החוקי של הנכס, הממוקם ליד השכונות גילה (היהודית) ובית צפאפא (הערבית) בירושלים, החמולה הערבית טוענת שהקרקע היא בבעלותה. טענותיהם נעות בין "קיבלנו את הקרקע כאשר הבעלים המקורי לא עמד בתשלומי הלוואה שנתנו לו", לבין " קנינו את הקרקע ממנו".

בית המשפט פסק לטובת הרשקוביץ

בשנת 2004, לאחר שהעידו מומחים לכתב יד ולמסמכים כי המסמכים שהיו בידי הערבים הם מזוייפים, פסק בית משפט השלום בירושלים לטובת הרשקוביץ. אנשי החמולה הערבית ערערו על פסק הדין בבית המשפט המחוזי, שגם הוא פסק לטובת הרשקוביץ בסופו של דבר.  או אז, אנשי החמולה שינו את הקו שלהם, וב-2006 הם תבעו את הבעלות בנכס. בית המשפט עדיין לא פסק בתביעה זו - אך כן רמז על עמדתו באמצעות הוצאת צו זמני המחייב את הפולשים להפקיד ערבות ולשלם שכר דירה רטרואקטיבית, או לחלופין להיות נתונים לפינוי.

הערבים לא שילמו, בית המשפט אישר את הפינוי, אך המשטרה אומרת - לא כעת

הערבים לא שילמו שכר דירה ונמנעו מהפקדת הערבות, ובית המשפט פסק שוב כי ניתן לפנותם. הרשקוביץ, בהתאם לנוהל המקובל, פנה אל המשטרה שתבצע את צו הפינוי - אך המשטרה סירבה.

עו"ד יעקב גלברט, המייצג את הרשקוביץ בתיק העיקול והשבת הנכס, סיפר לערוץ-7 את שאירע: "עו"ד של המשטרה טלפנה אלי אתמול (יום ג') ואמרה שלמשטרה פשוט אין כוח אדם לביצוע המשימה. הם מפחדים מהתפרעויות, ובקרוב תגיע [שרת החוץ של ארה"ב קונדוליזה] רייס לביקור באיזור, ובקרוב יהיה רמדאן, וכו' וכו'. אך היא הבטיחה שוב ושוב כי ללא ספק לפני החגים [כמעט בעוד 6 שבועות] הם יבצעו זאת."

המשטרה מבקשת דחייה ארוכת-טווח

עורכת-הדין המשטרתית היתה בעצם יותר נדיבה ממכתב רשמי שנשלח ע"י המשטרה לבית המשפט. במכתב נאמר: "הפינוי הוא רגיש מאוד, לטובתו של יהודי החי בחברון [כך; בעצם הוא גר בקרית ארבע - הערת העורך] והנכס ממוקם ב-[שכונה ערבית]. יש לציין גם כי הפינוי נקבע למועד של כשבוע לפני תחילת חודש הרמדאן. לפי הערכתי היערכות המשטרה לפינוי תהיה אינטנסיבית ביותר, עקב הציפייה להתפרעויות לאחר הפינוי - והדבר יימשך עד אחרי כניסת צום הרמדאן. בדומה, יהיה הדבר כרוך בפריסה של שוטרים רבים באותו היום שבו צפויה שרת החוץ האמריקנית רייס להגיע, מה שיגרום לקשיים רבים. על סמך כל זאת, אנו מבקשים צו פינוי גמיש החל מה-5 לאוקטובר 2008 ועד ה-1 לפברואר 2009."

"לא זו בלבד שהם מסרבים לבצע את זה עכשיו", אמר הרשקוביץ הנדהם, "הם אפילו רוצים לדחות את זה לעוד מספר חודשים! ... ואיך יכולה עוה"ד המשטרתית להבטיח [לגלברט] שהם יבצעו את זה לפני ראש השנה, כאשר הימים הקודמים לראש השנה הם עדיין בחודש הרמדאן?! איך אני יכול להאמין להם?"

כאשר הוא נשאל אם יש  מפלט כלשהו כנגד עמדת המשטרה אמר גלברט: "למרבה הצער, לא. אם המשטרה מסבירה שהיא לא מסוגלת לבצע את זה, אז בית המשפט יאמין לה, וזה המצב."

הרשקוביץ לא כל כך מאמין. "המשטרה פשוט מתחמקת מביצוע צו של בית המשפט", הוא אמר. "הם הפכו את הסיפור לאופרת סבון ולקרקס. הייתי רוצה להאמין להם שהם יבצעו זאת בתוך חודש - אך קשה לי מאוד להאמין כי הם כבר משכו את הענין ודחו את זה שוב ושוב כל כך הרבה פעמים בעבר, וכן בגלל מה שהם 'מבטיחים' כעת."