מצטרפת לפורום בכאב..שחקנית חדשה
אמרו לי לקבוע תור לרופא נשים לאחר ההפלה כדי לראות שהכל בסדר.. מה קורה בבדיקה? מה בודקים? ולמה לא מומלץ לנסות להיכנס להיריון עד המחזור הבא?
בלי קשר, משיטוט קצר בפורום נראה שיש פה חבורה תומכת מאוד וזה מקל על הצורך להצטרף בסיטואציה לא קלה..
היי יקרה! כואב😔 חוויתי זאת לפני מס' שבועות גם בהריון ראשוןאמון מחדש
בבדיקה בודקים שאין שאריות ברחם.
הסיבה שאומרים לא להיכנס להריון זה כדי לבדוק שהמערכת חזרה לתפקד כמו שצריך, כלומר לאיזון הורמונלי כדי שתוכלי להיכנס שוב להריון כשהשטח מוכן בעה

לגבי כניסה נוספת להריון - יש על זה מחלוקת, יש רופאים שממליצים 3 חודשים לחכות, חלק חודש אחד רק וחלק בכלל לא. ההמלצה משתנה מאחת לאחת בהתאם למצבה ובהתאם לגישת הרופא בעניין באופן כללי. מה הרופא שלך המליץ לך?
מאחלת לך שפע של אור!
תודה על התגובה..שחקנית חדשה
את צריכה להגיע לרופאה בין היום ה3-5 לווסת או לאחר 6 שבועותאמון מחדש
היי יקירה, עצובה בשבילך על ההצטרפות העצובה לפורום.ציפי כהן
את מוזמנת לשתף בחוויה שעברת. מה קרה, מה היו התחושות וכל העולה על רוחך. זה מקל לפעמים פשוט להוציא החוצה בכתיבה, ואם יש קוראות ומגיבות אכפתיות זה עוזר גם.
בנוגע לשאלותיך, חברתנו @אמון מחדש
כבר ענתה באופן מהיר ומדויק ואני מסכימה עם מילותיה והסבריה.
בנוגע לתור לרופאה- מציעה למצוא רופא/ה שנעים לך איתה או איתו (אמשיך בלשון זכר...) ושהיחס שלו מספיק אכפתי ורגיש עבורך. כשתמצאי את האדם הנכון והמתאים לך- לכי אליו גם למעקב לאחר ההפלה (אכן לא כדאי לחכות לתור הארוך לרופאות), וגם להריונות עתידיים. באמת כדאי וראוי למצוא מישהו זמין ופחות עמוס, וכמובן מגיע לך יחס טוב.
לכי עם ליבך.
חיבוק חם! ספרי מה שלומך בימים הבאים, אם תרצי בכך.
אני רק חיבוק💓אמא לנסיך קטן
תודה לכן..שחקנית חדשהאחרונה
אבל עכשיו אני בסדר, מנסה לראות את הטוב ולהבין שברוך ה' אני יכולה להיכנס להיריון, יודעת שיש נשים שאפילו לשלב הזה לא מגיעות וכואב לי עליהן..
פסח. ניקיון. יציאת מצריים. משפחה.כל כך הרבה דברים טעונים...ציפי כהן
פעמים רבות תקופת החגים טעונה בהרבה רגשות.
לעיתים בגלל אירועים שקרו בתקופה הקרובה לחג או בעיצומו,
לעיתים בגלל הצורך להיות עם המשפחה, על שלל המורכבויות הנובעות מכך,
לעיתים בגלל הרעיונות הקשורים לחג,
איחולים שונים ומשונים,
או דברים אחרים.
איך הפסח הזה עבורכם.ן?
שרשור שיתוף למי שיתאים לשתף❤
שנה בדיוק להפלה..ישועת ה' כהרף
לא מבינה את עצמי בכלל..
שנה שעברה עברתי הפלה ראשונה טבעית בפסח..
לאחר מכן נקלטתי ישר וב"ה ילדתי תינוק בריא..
למרות זאת, אני מרגישה בפוסט-טראומה..
כאב בטן כזה מהחג..
ממה שעברתי..
ממה שהיה..
ממה שראיתי..
ממה שהרגשתי..
איפה הייתי..
מההתלבטויות..
מהטלטלה שעברתי..
ממה שאיבדתי..
אבל, הרי לא איבדתי כלום..
קיבלתי הריון אחרי שלושה חודשים.. לא יכולתי באותו פרק זמן ללדת שני תינוקות אחד אחרי השני.. זה בעצם שהלידה לכאורה רק התעכבה בשלושה חודשים..
אז למה עדין בתלמ כאב לי?! הייתי בהריון מתקדם..
ולמה אני הפוכה עכשיו בפסח, עם כאב בטן ומחשבות בלי סוף?! הרי יש לי תינוק בידיים..
לא מצליחה להבין ולהכריח את עצמי להיות רציונלית..
פריקה..
יקרה, את בסדר גמור. זה מאוד הגיוני. התחושות מעורבות וזה קשה.ציפי כהן
אני חושבת שלעיתים קרובות אנו רוצות להניח בצד את הכאב, להתגבר, לעבור הלאה, לשמוח, ליהנות מהיש, לא לכאוב כל כך הרבה... ולפעמים זה בעוכרינו. הנפש זקוקה לזמן לעיכול ועיבוד מה שהיה, וקשה לעבור הלאה.
אנו עושות מעברים רבים בין אבל לשמחה,לעיתים הם עוברים חלק וממשיכים הלאה, ולעיתים האבל נתקע, נחסם, וכמו נשמר בתוך קופסא עד שיוכל לצאת.
אני מניחה שעכשיו, לאחר שעברת את ההריון והלידה בשלום, הפחד עבר ואת בידיים מלאות, הנפש מאפשרת לעצמה לפתוח מעט יותר את הקופסא.
נוסף לכך התאריך- חג הפסח- והכל צף חזרה...
יקירה, זה מובן והגיוני שהזכרונות, התמונות, הרגשות, הכאבים- צפים עכשיו. מאוד הגיוני. הם שמרו את עצמם לזמן שתוכלי לראות אותם, והם עכשיו מבקשים התייחסות.
אני ממליצה בחום לעשות עיבוד לרגשות ולתמונות שעולות. זה חשוב לאפשר לעצמך לחוש, להבין מה עברת, לדבר על זה כמה שאת צריכה, להבין את רגשותייך, לכאוב, לכעוס, להצטער, ולבסוף לקבל את מה שעברת ולהמשיך הלאה.
חשוב כדי שהדברים לא ייכנסו שוב לתוך הקופסא עד לפעם הבאה...
אמרת 'פוסט טראומה', זו מילה גדולה וכבדה ואיני יודעת אם את אכן חווה פוסט טראומה. אך אני שומעת את סבלך וממליצה לך לפנות לאיש מקצוע על מנת להקל על עצמך ולעבור הלאה.
מחבקת בחום!!
וואי, חיבוק גדולאמא_מאושרת
עוזר לי דווקא לתת מקום לאבדן.
יש לי תינוק. אוצר. אושר. ב"ה מליון פעמים
אבל איבדתי שניים
למרות שהשבועות היו מוקדמים
ואצלי למרות השבועות המוקדמים זאת היתה טלטלה רגשית שאין לתאר
קשה לי לדמיין את עצמת הרגשות כשזה מגיע בשלב מאוחר יותר.
חיבוק גדול לך
כל הפלה היא טלטלה. לכל אחת זה אחרת, אך תמיד מורכב.ציפי כהן
מניחה שזה בא בגלים, טוב לאפשר אותם- לתת להם להגיע, להיות כמה זמן שצריך, ולסגת.
טוב לקבל גם רגשות קשים ולאפשר תנועה בנפש.
חיבוק 🤗
עומס ב"ההודו לה'
בפסח ממש הייתי צריכה ללדת
במקום זה סיימתי השבוע את חופשת הלידה השקטה שלי...
ב"ה מרגישה שהתחזקתי הרבה בתקופה הזו שעברה ועדיין יש פחד להגיע לתל"מ
מידי פעם עוברת לי המחשבה שעכשיו הייתי אמורה להיות בסוף תשיעי...
השמש שהייתה בשבוע האחרון והזמן שעבר שמים אותי במקום יותר רגוע ומשלים ב"ה..
חסרה (מאוד מאוד) אבל אופטימית
באמת נשמע עומס... נדמה לי רגשות מעורבים?ציפי כהן
סיום חופשת הלידה וחזרה לחיים
ועם זאת השמש, פריחה ואופטימיות.
אלה רגשות רבים יחד, זה בסדר להרגיש את המגוון ולהיות בתנועה בין הרגשות השונים. זה טוב לא להיתקע על סוג רגש אחד, כך הנפש יכולה לנוע ולהתפתח.
ממליצה לך לחשוב מה יהיה נכון לך סביב התל"ם. אולי לתכנן לעשות משהו לזכרו/ה, משהו שיעשה לך טוב? (נניח לשתול עץ, להדליק נר, לתת לה/ו שם, לכתוב מכתב/שיר/סיפור ועוד)
חיבוק חם! אנחנו פה איתך ותוכלי לשתף אותנו אם תרגישי צורך.
❤
חיבוק גדולאמא_מאושרת
) הייתי דואגת להיות מוקפת באנשים שעושים לי טוב.חיבוק. הלואי שהחג יעבור בשמחה
לא יודעת למהאמא_מאושרת
אולי זאת המשפחתיות שבחגים שמקשרת אותי שוב לילדים שלי שלא זכיתי להכיר. אור ותום שלי.
אולי זה בגלל שזה מוזר לחשוב שבעצם יש לי עוד שני ילדים, אבל הם לא יהיו איתי בחג.
ב"ה.
סומכת על בורא עולם שהם נמצאים במקום טוב טוב..
בע"ה שנזכה לגאולה שלמה בקרוב
החגים תמיד סביב משפחה. הכאב והגעגוע עולה ממגוון כיווניםציפי כהן
בין אם בהתמודדות מול משפחה רחבה שאומרת אמירות או לא אומרת, או רק התחושה של היחד המשפחתי שמעלה על נס את מה שאיבדנו.
הרבה דברים עולים סביב החגים.
פה אנחנו כמו משפחה, מחבקות ומבינות, אולי בגלל זה את חוזרת לכאן, להרגיש מובנת בתוך מקום שמכיל, כאשר מבחוץ לא תמיד מבינים או מכילים או מודעים לרגשותייך?
ואולי דברים אחרים...
בכל מקרה, אנחנו איתך, מבינות, שמחות על היש וכואבות על האין, ונותנת יד. יחד.
חיבוק. 💗
תודה ציפי יקרהאמא_מאושרת
תודה! חג שמח

אז פסח הגיע ואנחנו עדיין באותו מצב. רק חמור יותר:-/אמא לנסיך קטן
ישבתי בשולחן מחייכת וזוהרת. אבל בפנים בוכה. והכי מעצבן שחשבתי שאף אחד לא יודע וכולם ידעו

אז הנה. השנה התווספו לנו תוצאות בדיקות לא מעודדות.
עברתי ניתוח להסרת מחיצה ברחם. הצליח ב"ה. אבל יש כלכך הרבה בעיות אחרות שבא לי לצרוח וזהו.
אוי, אני כל כך מצטערת איתך!ציפי כהן
וחיבוק על הדברים הקשים האחרים, של השנה הזו.
שמחה בשבילך שאת אחרי הסרת המחיצה, והתוצאות התקינות.
מאחלת פסח טוב כמה שרק ניתן! עשי עבור עצמך משהו טוב? מגיע לך. הרבה.
חיבוקים !
תודה ציפי. מדהימה כמו תמיד💓אמא לנסיך קטן
וואו כמה קשה
שולחת לך חיבוקאמון מחדשאחרונה
אחרי גרידהאנונימית89
שלום לך. דימום לאחר גרידה אורך בין שבוע לעשרה ימיםציפי כהן
פני שוב לרופא.
אם הדימום כן בכיוון של היחלשות, המתיני עוד יומיים-שלושה ותראי מה קורה.
מצטערת לשמוע על הגרידה,
חיבוק חם.
שיהא חג רגוע.
תנוחי, זה חשוב. ואפשרי לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה סביב זה.
בהצלחה,
ציפי
תודה רבה
אנונימית89
הגיוני מאוד,אני דיממתי במשך שבועיים דימום קל מאוד.קאבוק
צר לי לשמוע ![]()
אוקייאנונימית89
תודה על החיזוקים
בטא 430אנונימית89
לוקח זמן, זה בירידה. נסי עוד יומיים שלושה ותראי כמה יוצאציפי כהן
את מצליחה לנוח?
איך את מרגישה?
חיבוקים.
ממש תודהאנונימית89
ואני לא מאוד נחה אבל גם לא עובדת קשה, מנסה כן להעסיק את עצמי ולא לחשוב רק על זה..
שמחה שאת פחות או יותר בסדר, תני לעצמך לנועציפי כהןאחרונה
תני לבכי להיות אם הוא מגיע (הוא יירגע, לא לדאוג)
ואם יש כאב תני לו מקום.
כתבי, שתפי מישהו קרוב כשמגיע קושי.
אם תתני לרגשות להיות ולעבור בך- הם לאט לאט יירגעו ואת תוכלי להמשיך הלאה חזקה יותר.
חיבוקים, אנחנו פה.
יחד עם כאבי האובדנים, והשמחות והמורכבויות- איחולים לפסח טוב❤ציפי כהן
נעים
מלא בהקשבה פנימה לעצמכן.ם,
לגוף ולנפש.
שתעשו משהו טוב עבורכן.ם.
אתן ואתם ראויים לכך.
ושנצליח להרים ראש ולחוש את הלבלוב והפריחה, כל אחת ואחדבמקומה.ו.
באהבה!
ציפי
לא יודעת למה נזכרתיאנונימי (פותח)
היתה איתי עוד מישהי חרדיה בהריון בחדר שבעלה ישן איתה והם דיברו כל הלילה ואני לא הפסקתי לחשוב לעצמי שמעבר לזה שבבית חולים דתי ראוי שיתחשבו ולא יתנו לגבר לישון בחדר שיש בו אישה נוספת שהיא לא אישתו, מצד הזוג עצמו זה חוסר התחשבות מטורף לדבר בקול רם כשיש מישהי נוספת בחדר
ועוד משהו.. הרגיש לי קצת הזוי ששמו אישה אחרי הפלה בחדר עם אישה בהריון, זה פשוט חוסר רגישות (המחלקה הייתה ריקה לגמרי)
מעניין מה גרם לך להיזכר בסיטואציה הזו, ברגשות שהיו לך שםציפי כהן
או אולי היה בך רגש דומה שהזכיר לך את הרגשות אז?
אי אפשר לדעת, בכל אופן- תיארת תחושה של חוסר התחשבות גם מצד בית החולים (באמת מכאיב נורא לשכב לאחר הפלה יחד עם אישה בהריון!!), וגם מצד הזוג.
תהיתי לעצמי מה עשית באותה סיטואציה, האם ביקשת מהם להיות בשקט, האם ביקשת לעבור לחדר אחר, האם עלה בדעתך בכלל לומר משהו או שסבלת בשקט?
ומה את מרגישה עם זה היום, לאחר תשעה חודשים? מעניין איפה את נמצאת עכשיו ביחס למה שעברת.
חיבוקים ותודה על השיתוף!
אין לי מושג מה עורר את זהאנונימי (פותח)
ומוסיפה שבעלי היה איתי ולרגע לא חשבנו שהוא צריך לישון איתי בחדר, ובסוף הוא ישן בחדר מלווים על ספסל מסכן
נהגת בסדר גמור. איני יודעת מה גרם לזוג הזה לנהוג בחוסר רגישוציפי כהןאחרונה
(פתאום עלה לי זכרון משלי, התלבטתי אם לשתף אך נראה לי שזה יכול לשפוך אור על כיוון מעט אחר.
כשהייתי בהריון עם רעלת הריון, אושפזתי במחלקת נשים למשך כמעט שבועיים, והרבה פעמים נכנסו ויצאו מבקרים, ונשים רבות התחלפו לידי, לאחר גרידה/הפלה. הייתי במצב די גרוע, כל יום נכנסו רופאים לשכנע אותי לעשות הפסקת הריון וכל יום התייעצויות עם רבנים, החלטות הרות גורל וקשות... האם להפסיק כי אני בסכנה או להמשיך לשמור עוד קצת... בקיצור, אולי הזיכרון הזה עלה לי כדי לנסות לראות גם את הצד השני? אין לי מושג מה הם עברו, ואולי היא היתה זקוקה לתמיכה הזאת בשלב הזה. איני יודעת. בכל מקרה את היית זקוקה לזמן שקט ומנוחה, וזה לא ניתן לך אז.)
משתפת מאצלישיעור באמונה
אחת מהן גם היתה עם בעלה ודיברו כל הלילה, וגם השאירו אור קטן, שלא היה כ"כ קטן..
אבל לא היה נעים לי להעיר להם. בתחושה שלי הסיפור שלהם היה הרבה יותר טראומתי משלי, ממש לא הייתי רוצה להתחלף איתה. מבינה את הצורך בתמיכה של הבעל במצב הנוראי שהיא היתה בו, למרות מה שזה הפריע לי.
וזה באמת שונה מהסיפור שלך, שאחרי הפלה, להיות עם אישה בהריון, ודיבורים שמפריע לישון כשאת רק צריכה את השקט שלך, זה באמת סיטואציה מתסכלת, ולגיטמי מאוד שזה הפריע לך.
הזכרת ליאמא_מאושרת
בכל אופן, לילה שלם התינוק לא מפסיק לבכות. ואני אחרי גרידה נמצאת בחדר ליד.
באמת שאני שמחה בשמחה של אחרים, אבל זה היה נורא..
מניחה שבבתי החולים הם לא תמיד חושבים על הדברים עד הסוף. וזה לא פשוט, בעיקר במצבים כל כך רגישים..
אוי, נשמע מאוד חסר רגישות ומכאיב!!ציפי כהן
מנקה לפסח.אנונימי (פותח)
מזמן שכחנו מההפלה, מההריון הזה שכל כך רצינו וכל כך אהבנו.
בכלל לא זוכרים אותה, לא מרגישים אותה בחיי היומיום.
עברו כבר חודשיים וחצי.
וטוב לנו.
ואנחנו שמחים.
מנקה לפסח.
יושבת על הרצפה, ממיינת את החפצים בשידה שלי.
מנקה לפסח,
ופתאם ביד שלי יש בדיקה.
בדיקת הריון.
שני פסים.
חיובי.
בדיקת הריון מלפני כמעט ארבעה חודשים.
יושבת על הרצפה,
ובוכה.
מחזיקה ביד את הבדיקה, לא מסוגלת לעזוב אותה.
ובוכה.
עד שהוא לוקח ממני את הבדיקה בעדינות.
וזורק אותה לפח.
ושוב אנחנו נפרדים מההריון ההוא.
כואב. החיים אמנם נמשכים אך מלווים בפרידות קטנות כל העת.ציפי כהן
גם רגעי צער ורצון לשוב לאחור.
גם זיכרונות על מה שהיה טוב ומה שפחות...
הרגשות והזיכרונות באים והולכים. לא תמיד הם נמצאים במרכז הבמה, אך לעיתים הם עולים ומזכירים לנו את החוויות והכאבים הקטנים והגדולים.
תנו להם להיות.
זה בסדר לכאוב, להיזכר. זה בסדר להתאבל שוב, לעבור עוד סיבוב של בכי, כאב ורצון.
זה בסדר לחבק זה את זה, להתישב לרגע זה עם זה, לדבר על מה שמרגישים עם הזמן הזה שחלף. זה טוב.
זה טוב לאוורר מעט את הרגשות הכואבים ולאפשר להם להיות, כמה שהם צריכים להיות שם.
ואחר כך אולי לקום מהרצפה, לעטוף את התשובה החיובית היקרה הזאת במפית או משהו רך, ולהניח בפח.
זה בסדר לעטוף את עצמכם באהבה, למרות התוגה. היחד בתוך הרגשות הכואבים הוא גם חשוב, ובונה.
תודה לך על השיתוף העדין הזה.
חיבוק.
אנחנו פה איתך, מבינה את הכאב שלך שצף.
זה בסדר.
❤
כל כך מזדההמתוקנת
קראתי אותך כמה פעמיםאמא_מאושרתאחרונה
אולי רק לספר שאני כל כך מכירה את ההרגשה הזאת
שאת בטוחה שזה מאחורייך והנה, הדבר הכי קטן (למרות שאצלך זה לא לגמרי קטן..) יכול להציף הכל מחדש.
נראה לי שחשוב לתת להרגשה הזאת מקום. והבכי הזה, הוא בריא. מרפא.
חיבוק גדול
בדיקת קרישיותראשית אמונה
מה צריכה לדעת עליה? על הבדיקה? מישהי מבינה? זה כמו ב.דם רגילה? ואיך מקבלים תשובות. ואיך מפענחים
שלום יקירה, פספסתי כנראה את השאלה שלך...ציפי כהןאחרונה
ישנם שני סוגים של בדיקה, אחת היא מתקדמת יותר ויש לעשותה רק במרפאות המטולוגיות מיוחדות.
הבדיקות נשלחות ומפוענחות על ידי הרופא ההמטולוג, ותצטרי לקבוע תור אליו כדי לברר מה אומרות התוצאות.
כשאת קובעת תור לבדיקה, שאלי אם יש צורך בצום או כל צורך אחר לפני הבדיקה. למיטב זכרוני אין צורך מיוחד.
הבדיקות מגיעות אחרי זמן מה, לדעתי זה לקח כחודשיים, אבל לא זוכרת מדויק. זה זמן להמתין.
מאחלת לך בריאות!!
בטא עולה מעט מידימירי ד
בבדיקת דם יצא בטא 1000 אחרי 72 שעות יצא 1600 ואחרי 48 שעות נוספות יצא 2200.
מה זה יכול להיות? יש מצב להריון או שבטוח הפלה?
מישהי עברה או חוותה משהו דומה?
???מירי ד
הבטא עולה עם הזמן, נשמע שמדובר בהריון. למהאדיבות
את חושבת שאולי הפלה?
כי.. זה לא מכפיל...מירי ד
מה שלומך?ציפי כהןאחרונה
שלום יקירה, הכפלת בטא-ציפי כהן
הממוצע הוא בערך פי 1.6-1.7 כל יומיים בשלבים הראשונים.
לכן אל תמהרי לחשוב שהבטא עולה לאט מדי.
נסי לבדוק עוד כמה ימים, ופני עם התוצאות לרופא נשים כדי לוודא הכפלה תקינה. בינתיים זה נשמע בגדר הנורמלי.
הזמנה להשתתפות במחקר בנושא אובדן הריון ובריאותdana lichter
שלום,
שמי דאנה ליכטר ובמסגרת עבודת הגמר לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית, בימים אלו אנו עורכות מחקר בנושא החשוב והלא מספיק מדובר של אובדן הריון, שעלול לעורר חוויה רגשית קשה. המחקר נערך בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל-אביב יפו בהנחיית פרופ' רונית אביצור חמיאל וד"ר סיגל לוי. אנו מקוות שהמחקר ישפוך אור על הקשר בין אירועי חיים שונים כגון היריון, לידה ואובדן היריון לבין מצב בריאותי ויתרום לשדה המחקרי והטיפולי בנושא.
אם חווית אובדן הריון (מכל הסוגים והסיבות ובכל שלב) בשנה האחרונה, אינך בהריון כעת והנך בגילאים 20-40 נודה אם תסכימי להשתתף ולתרום למחקר בנושא חשוב זה. מילוי השאלונים אנונימי לחלוטין ואורך כ-15 דקות.
הינך מוזמנת להפסיק את המחקר בכל שלב בהתאם להרגשתך בעת מילוי השאלון.
למילוי השאלון, לחצו על הלינק.
בתודה על שיתוף הפעולה,
דאנה ליכטר.
לשאלות או פרטים נוספים - lichterdana@gmail.com
https://mta.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_d6k4r12bMjSbMjP?fbclid=IwAR3QW6lJL47xs407E13IBeeVVEf9okDk7wCHQJ8_SIK2LCpGrlu6Mv7LIkk
המלצה לרופא בכללית.שני460
כמו שציינתי בשרשורים קודמים עברתי הפלה, הכניסה להריון היתה שהצלחתי לעשות הפסק ביום החמישי מה שלא קורה בד"כ.
לצערי כמו שציינתי לא התפתח הריון תקין ונפל.
לכן אני רוצה ללכת לרופאה רצוי במרפאת כללית בשערי צדק, ירושלים.
מקפיצהשני460
לא עדיף לך ללכת לשרפ?אמא לשתי מתוקות
האמת שהיה לי רופא מצוין בכללית, שעבד ברמות אשכולאנונימי (2)
שמו ד"ר יעקב גוטמן- אדם נחמד, רגיש ועדין.
בשערי צדק יש כמובן את פרופ' סמואלוב, ראש מחלקת הריונות בסיכון. את יכולה לבוא אליו דרך קביעת תורים של שערי צדק, ולשלם על זה בתשלום קטן דרך הקופה לפי רבעון. הייתי אצלו בהשגחה כשהייתי בשמירת הריון, הוא נהדר.
ד"ר חגי אמסלם הוא גם רופא טוב, נראה לי שהוא בהדסה ולא בשערי צדק. אם זוכרת נכון.
רק הערה על הד"ר שהמלצתעל הדרך
תודה לתגובותשני460
הרב מנחם בורשטיין קורא לו המלאך654654אחרונה
גרידה- שאלותחלושי
שבוע 17אין דופק ככל הנראה כבר משבוע 13. הרופא אמר לי לפנות למיון נשים לקבוע תור לגרידה.
מרוב בילבול לא הצלחתי לחשוב על כלום ולא שאלתי כלום. מקווה שתוכלו לתת לי מענה לחלק מהשאלות לפחות.
א. מה הפרוצדורה?
ב. מה להביא איתי למיון?
ג. משהיא עברה את זה בסורוקה?
תודה רבה ובשורות טובות לכולן
שלום לך. חיבוק חם על המתח והצער הנלווים להודעה זו.ציפי כהן
אם יש נשים שיכולות להוסיף עוד מידע- מוזמנות באהבה.
איני מכירה את ההליך בסורוקה כך שלא אוכל לענות לך.
מאחלת הצלחה, שיעבור בקלות, ותני לעצמך זמן להתאבל ולהיפרד מההריון ומהעובר. זה כואב. מאוד.
חיבוק, ואנחנו כאן.
🌹
תודהחלושי
חיבוק חם. כואבת איתך..חיים בשמחה
קובעים תור, מגיעים על הבוקר בצום.
אחרי הרשמה במזכירות מתקבלת אצל האחות לתשאול ומדדים ואז אצל הרופאה המקסימה שהסבירה בעדינות על התהליך והציעה לי אולטרסאונד חוזר לוודא שאין דופק.
קיבלתי כדורי ציטוטק מתחת ללשון.
האחות קיבלה אותנו להמתנה במיטה והביאה מדי ניתוח להתלבש.. צריך להוריד ממך כל אביזר. תחשיטים, הלבשה תחתונה, גומיה לשיער וכיסוי ראש (היא נתנה לי כמה כובעי ניתוח כך שלא ראו לי את השיער). פתחה לי וריד.
בזמן ההמתנה התחילו צירים חזקים מהציטוטק.
לא היה פשוט..
כשהתפנה חדר ניתוח לקחו אותי לאזור חדרי הניתוח ושם שוב תשאול אחיות ומפגש עם הרופא המרדים.
(אולי חשוב להגיד שבזמן ההמתנה הזו שכבו לידי נשים שממתינות להכנס לקיסרי אלקטיבי. גם זה לקח לי כוחות במובן מסויים.. תהיי מוכנה לאפשרות מפגש כזה..)
זהו.
לקחו אותי לחדר ניתוח, שם החלפתי שוב בגדים ועליתי על המיטה. הצוות התכונן וכשהכל היה מוכן המרדים הזריק לי את החומר לוריד. נרדמתי בבת אחת. לא זוכרת את זה בכלל.
התעוררתי בהתאוששות.
בערך שעה הייתי בהכרה און-אוף עד שהייתי מספיק בפוקוס.
הצוות הוציא אותי חזרה לאשפוז יום נשים ושם פגשתי בחזרה את בעלי.
חשוב להביא קצת אוכל קל לאחרי, לא שומני. פירות היו לי מצויינים. נתנו אנרגיה.
בתוך זמן קצר התלבשתי בבגדיי ושוחררתי.
כל הצוות שפגשתי היה מכיל ותומך.
לא צריך להביא יותר מדי.. לא זכור לי לפחות..
עד הצהריים היינו בדרך הביתה..
קחי את הזמן לתת לנפש לעבור את התהליך שלה בקצב שלה.
אל תנסי להאיץ בעצמך לחזור לתפקוד- פיזית ורגשית.
בזמנו חשבתי שאשאר פגיעה ורגישה תמיד, מסתבר שעצמת הרגשות נרגעת, אבל זה לוקח זמן..
קחי כל עזרה שתוכלי לקבל. אני ממליצה גם לשתף מעגל קרוב של דמויות מיטיבות עבורך.
שולחת לך נחמה וכוחות.
וואו. תודה רבה לך על השיתוף בסיפורך!! זה חשוב.ציפי כהן
ורק להיזכר בחוויה זה לא קל.
קל וחומר לעבור אותה...
טןב לקרוא אותך אחרי, חזקה ומעודדת, למרות שעברת תקופה לא קלה של התאוששות.
טוב לקרוא שהצוות היה תומך ורגיש, ושהקשבת לצרכים שלך לאחר מכן.
העצות שלך טובות לגבי אוכל, ושמת לב לפרטים הקטנים. זה משמעותי.
תודה ששיתפת!
תודה לכולםחלושי
תודה לכולם ממש מחזק התגובות כאן.
היי יקרה, שמחה שאת כבר אחרי ושהצוות היה רגיש.ציפי כהןאחרונה
מה שלומך ואיך את?
חיבוקים חמים!!
עונהשיעור באמונה
ומהנסיון שלי לפחות לשתף כל מי שרק יכול לתמוך ואת מרגישה איתו בנוח- חברות, בני משפחה, עבודה וכו'. זה עוזר לחלק את הכאב ולא לסחוב את כל הכובד לבד.
לגבי סורוקה- הצוות שם היה מקסים ועדין.
לא יודעת לגבי התהליך כי אצלי גילו את האין דופק ביחידת האולט' בביה"ח ומשם נשלחתי ישר למיון נשים ואישפוז. נותחתי למחרת אחרי הכנסת למינריות להרחבת צוואר הרחם, אבל זה כנראה רק בשלבים יותר מתקדמים ולא כמו אצלך. בבוקר התקלחתי והחלפתי בגדים לבגדים של חדר ניתוח. לפני החדר ניתוח שאלו אותי אלף פעמים על הת"ז והשבוע ושאני באמת לגרידה וכו' (כנראה חשש מטעויות). התעוררתי נראה לי אחרי כשעה בחדר התאוששות, שם עוד כחצי שעה-שעה ואז למחלקה ופגשתי את בעלי. שעתיים אח"כ בערך כבר נסעתי הביתה, וחזרתי מותשת, עייפה אבל בלי כאבים בכלל רק נפשיים..
מניעת הריון לאחר גרידהאנונימי (פותח)
אני הייתי מונעת ליתר ביטחון. אם כי את לא ממש חייבת כדוריםאמא לנסיך קטן
זה ממש משתנה מאחת לאחת ותלוי גם בשבוע ההריון..אמא לנסיך קטן
אם ההריון הופסק בגלל שלא היה דופק ולא בגלל הריון מולריrinrin
או שההריון הופסק כיון שלא היה תקין בצורה אחרת, אין שום מניעה להיכנס להריון מיד, במיוחד אם זה היה עם גרידה ולא עם ציטוטק או באופן טבעי.
את יכולה לחכות למחזור הבא, את יכולה גם שלא, פשוט להתנקות וספירה של 7 נקיים.
אין שום צורך במניעה נוספת (במיוחד אם גם ככה קשה לך להיכנס להריון)
ובע"ה התאריך ו.א. (וסת אחרונה) שלך יהיה היום של הגרידה....
לפעמים הם אומרים אץ זה גם מבחינה נפשית.אמא לנסיך קטן
זה כבר תלוי כל אישה ואישה.rinrin
ובמיוחד למי שקשה להיכנס להריון אז מעדיפה לדעת שלא עשתה מעצמה משהו שיכול למנוע משהו שהיא רוצה וקשה לה להשיג.
מאוד קל להגיד למי שהיא יותר פוריה ונכנסת להריון בקלות - תחכי קצת.
אבל בנות שנלחמות בשיניים על כל הריון - לא הייתי ממליצה.
אממ.. אולי כדאי שתקראי קצת שרשורים שלי בנושא.אמא לנסיך קטן
הייתי מונעת בגלל האמירה של הרופא.ציפי כהןאחרונה
איני רופאה ולכן איני מתיימרת לומר לך אם נכון או לא נכון...
מה שאני כן יודעת- שזו האמירה הכי קצרה שאומר רופא. ישנם כאלה שממליצים על המתנה של שלושה חודשים, ולי אישית גם אמרו לחכות חצי שנה (ואחר כך הוסיפו עוד חצי שנה...)
המתנה של חודש היא זמן סביר שרוב הרופאים ממליצים עליו, להבנתי זה צורך גופני- הרחם צריך לחדש את עצמו ולהירגע מעט ממה שקרה. הגוף עובר שינויים פיזיולוגיים והורמונליים בכל הריון, וכמובן לאחר הפלה. הגוף צריך זמן להירגע, כמו גם הנפש.
למרות שהרצון הוא לרוץ קדימה, לנסות להמשיך, (במיוחד לאור המצב שתיארת שבו יש צורך בתמיכה הורמונלית ונסיונות חוזרים) זהו רצון טבעי והגיוני לחלוטין- ועדיין הייתי אומרת שכדאי להקשיב לדעת הרופא ולהמתין.
בתקוה שהרחם יחדש את עצמו ותיקלטי מהר לאחר מכן.
חיבוק על ההמתנה, על הגרידה, על המתח הנפשי והציפייה, הרצון, האכזבה, הכאב, ההורמונים....
חיבוק על אינסוף התמודדויות שכל אחת מהן לא פשוטה ודורשת כח.
פה אנחנו איתך.
🌹
נסיון מתמשך. ... כואב וקשה!!!אמא לשתי מתוקות
לפני הכל רציתי להגיד תודה על קיומו של הפורום הכ"כ חשוב הזה. נעזרתי בו לא פעם ולא פעמיים למידע אודות תהליכים ולתמיכה רגשית בעצמי.
תודה לחברות, אתן מדהימות! מבינות משתתפות....
אז ככה.....
לפני חמישה חודשים בדיוק עברתי מה שנקרא לידה שקטה בשבוע 25 לקראת סופו... ( סיפור ארוך לשירשור בפני עצמו.. הריון שלישי אחרי שתי לידות תקינות ב"ה, נמצא שהעובר עם מומים... וכו.. ) היה תהליך לא פשוט, אבל ב"ה הייתי מוקפת בתמיכה רגשית מהמשפחה והסביבה ואפשר היה להגיד שעברתי אתזה ב"ה.
אחרי שישה שבועות חזרתי לרופאה כדי לדעת שהכל תקין ב"ה ואפשר להתקדם הלאה ואז התחיל הנסיון שמלווה אותי עד עכשיו... הסתבר שברחם נשארו שאריות של שליה שלא יצאו... נשברתי. השם אתה נותן נסיון כ"כ גדול. בסדר ב"ה זהו רצונך לטובתנו. אבל מה עכשיו? מדוע עוד משהו? חשבתי שהענין כבר מאחוריי... לא תיארתי לעצמי מצב כזה.. הדימום אחרי הלידה לא היה כ"כ רצוף וחזק ומסתבר שזה לא היה לטובתי... רק אחרי חודש ושבוע התחיל דימום חזק ורצוף. הייתי בטוחה שזה אולי המחזור הבא וכבר התרגשתי אבל אז הסתבר שנשארו שאריות, רירית הרחם עבה ויש הרבה תוכן ברחם.. הדימום היה חלק מהעניין...
הרופאה אמרה שנחכה לווסת הראשונה כדי שיצא באופן טבעי. לקח לי חודשיים להצליח להיטהר.. ואחרי שבוע מגיעה ווסת. חזרתי אחרי הווסת ו.. אכזבה. שוב לא הכל יצא... נקצר את התהליך... ככה שלושה וסתות ושום דבר.רירית הרחם עדיין עבה בסביבות 22מ"מ..
לאחר הווסת השניה קיבלתי הפניה להיסטרוסקופיה אבחנתית. המתנה מורטת עצבים עם זמן מסויים שבו צריך לבצע את הבדיקה וכו וכו... מסתבר שזה 1.5 של שליה. יש צורך לבצע ניתוחית...
השם. כמה התפללתי שיצא מעצמו... הווסת הרביעית ממש קרוב לניתוח ( למפרע ממש חבל שלא חיכיתי לעשות את ההיסטרוסקופיה הניתוחית קרוב לווסת) כמויות רציניות עם דימום חזק! קיוויתי והתפללתי שיצא הכל.
שוב מסתבר שלא.. הרירית אמנם ירדה ל8.5 מ"מ אבל השארית במקומה באותו גודל..
עברתי היסטרוסקופיה לאחר 4 חודשים שהשארית עדיין בתוכי.. והסיפור עוד לא נגמר...
לאחר שבוע בדיוק הופיע דימום מאסיבי ממש חברות אמרו לי שזה כמו הפלה של שבועות ראשונים, דם וקרישים כל רבע שעה להחליף פד.. ממש נלחצתי. פעם ראשונה שאני פוגשת דימום שכזה..ועוד בעבודה..הרגשתי ברז דם. . נסעתי למיון. בנתיים ירד הדימום יחסית אבל עדיין יצאו קרישים.. באולטרסאונד ראו שנשאר עוד תוכן. ולא ידעו איך להתייחס לזה אמרו לי לחזור לאחר ווסת. חיכיתי עוד שבוע לווסת והתפללתי בכל יום שתופיע מוקדם מהצפוי... סופסוף היא הופיעה בשבת האחרונה. שוב קרישים אבל במינון נמוך ודימום כמובן. ביום שני הופיע דימום מאסיבי מלאא קרישי דם ברמה שהרגשתי כאילו אני יולדת כל דקה... במסלול ישיר מהחדר לשרותים כל עשר דקות. פשוט נחלשתי מאוד.. הרגשתי שאני לא מסוגלת לתפקד בכלל.. דימום מאסיבי במשך כ4 שעות... ניסיתי להשיג בייביסיטרית שתהיה עם הבנות המתוקות שלי, תתן להן ארוחת ערב ותשכיב אותן לישון, אבל לא מצאתי והייתי צריכה לעשות את זה בעצמי תוך כדי מה שאני עוברת.. התייעצתי עם אחות בקופה והיא הפנתה אותי למיון. התייעצנו עם עוד מישהי רופאה ידידה והיא אמרה שיתכן ובגלל הווסת כל התוכן יוצא ואין מה למהר.. נשארתי בבית. גם ככה לא היה לי סידור לבנות. בעלי לא היה בבית ולא היה לי כוח לזוז.. חיכיתי עד הבוקר לראות מה מצב הדימום-חזק. אבל לא מאסיבי. עשיתי אולטרסאונד בקופה קרוב לבית, והיא ראתה שיש תוכן אמנם מועט, וזרימה נמוכה... קיצור נתנו לי בכל אופן הפניה למיון והרופאה ( לא נשים) אמרה לי לראות מה הדימום ואם ממשיך חזק ללכת. נשארתי בבית עם הדימום.. כנראה ירד לי ההמוגלובין, כי ממש לא היה לי כח לעשות כלום. ישר למיטה. בנס בעלי היה ולקח את כל הפיקוד כולל בישול והשכבה לשינה.. לקחתי ברזל ותוך שעה וחצי הרגשתי כמו חדשה.. היום עשיתי בדיקות דם ונכנסתי לדיכאון. .. אין לי כח לכלום.
די! למה זה ממשיך? עד מתי? כבר חמישה חודשים אחרי ועדיין לא אחרי...
השם מה אתה רוצה ללמד אותי בכך?? ממש קשה לי להחזיק את עצמי ולתפקד את הבנות והבית. עושה מה שצריך נטו. הבית נראה ברדק וככה אני מרגישה.. בעלי בלימודים וחזר ממש מאוחר.. בשבת צריכים לנסוע למשפחה שלו ואין לי טיפת כח וסבלנות.. קשה לי להביע את התחושות והרגשות שלי.. עד שחשבתי שאנחנו כבר אחרי וסיימנו עם הנסיון הזה, זה לא נגמר, שוב ושוב ועדיין משהו נשאר.. כשהתייעצתי הבוקר עם רופא נשים, הוא אמר שמשהו פה לא נראה לו טוב, והמליץ שאם יש שוב דימום חזק לגשת למיון אבל לא באותו המקום שעשיתי את הטיפול. ..
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. לא יודעת מה לחשוב לגבי האתגר הזה שניתן לי.. ואיך להתקדם הלאה...
מזדהה. כואבת איתך..אנונימי (3)
חיבוק!!ישועת ה' כהרף
איזו התמודדות..
כל הכבוד על מה שאת כן מצליחה לעשות!!
גיבורה!!
כל מה שאת עושה, זה מצוין.. אל תדרשי מעצמך יותר מזה..
נשים אחרות לא היו מצליחות לעשות חצי ממה שאת עושה!!
אל תתייאשי, ברור שזה עניין של זמן עד שייגמר..
בתחושה שלך אמנם זה לא ייגמר לעולם, אבל ברור שזה עניין של זמן עד שייגמר.. ונשמע שזה ממש הסוף.. תחזיקי חזק את בקו הסיום..
בהצלחה!!
חיבוק גדול!!כחומר ביד היוצר
יקירתי האהובה והיקרה, ליבי ליבי על כאבייך הקשים!!!ציפי כהן
נשמע לי שאת מאבדת דם בכמויות לא הגיוניות עם כל הדימום שתיארת... איזה סיוט!!
תשמעי. אני רוצה לומר לך כמה דברים.
א. את בתקופה מאוד קשה. מאו- מתוחה נפשית ומאוד מאומצת פיזית. את זקוקה לכל טיפת מנוחה ותמיכה שאפשר לקבל!! לכן אני מציעה שבאופן ברור תדאגי כרגע אך ורק לנוחות שלך. אל תספגי שום דבר שלא נח לך או לא מתאים לך עכשיו. הקשיבי פנימה. האם ליסוע למשפחת האיש שלך זה דבר שיעשה לך טוב? אם כן- סעי לשלום. אם לא- שלחי את האיש לספר למשפחתו שאינכם יכולים להגיע.
עשי דברים שמחזקים אותך, שנותנים לך כח.
אמרתשקיבלת תמיכה משפחתית לאחר הלידה השקטה (וחיבוק חם עליה, כמה כאב מקופל במילותייך!!!) אני תוהה מדוע עכשיו קשה לך יותר לקבל תמיכה משפחתית זו, בזמן שאת ממשיכה לחוות סערה ומצוקה ומתארת חוויות של קושי אמיתי עד כדי צורך לתפקד לבד תוך כדי דימום מאסיבי... נשמע לי לא הגיוני.
קבלי עזרה ותני לעצמך מעט יותר הבנה- הדימום צריך להיפסק. זה כבר נמרח ונשאר זמן רב מדי. ואת זקוקה לתמיכה בזמן הזה.
ב. אני תוהה אם את הולכת לאותם רופאים כל העת. אם כן, הגיע הזמן לעלות לרופא מומחה, לנסות לשנות את בית החולים, לקבל המלצות על רופאים אחרים וללכת אליהם... ולא לתת לזה להמשיך להתנהל כך. פני לרופאים נוספים לקבלת מענה.
ג. יקירה, את תהיי בסדר לבסוף. לפי מה שאני קוראת אתאישה מלאת כוחות ויכולות. בתוך התמודדות ארוכה וקשה את שוב ושוב מוצאת כוחות להתמודדות עם כל מה שזה דורש ממך. זה מדהים ומיוחד!!! את תעברי את התקופה מורטת העצבים הזאת, ותצמחי מתוכה למקומות אחרים. אני רק מקווה עבורך שזה יסתיים מהר מאוד. הלוואי!
ד. תודה על מילותייך בפתח הדברים. זה מחמם לב.
חיבוקים חמים!!
עדכני אותנו אם מתאים לך. נשמח להמשיך להיות איתך בדרך.
🌹
אין לי מילים על החיבוקים והחיזוקים שלכן... רק תודה!אמא לשתי מתוקות
אין מה להגיד חברות אתן מחזקות! תודה לכן!!!
ב"ה הדימום ירד ברמה שביום שישי חשבתי שהצלחתי לעשות הפסק.. חשבתי... כל הזמן כתמים די גדולים ועכשיו בשלב של יאוש.. אין לי כח לנסות שוב...
בקשר לרופאים... יש את הרופאה שמלווה אותי מאז אחרי הלידה אבל התורים אליה עמוסים ואני מחכה לפחות שלושה שבועות-חודש. באמת היום דיברתי עם מישהי שהמליצה לי לפנות במיידי לרופא מומחה בעניין פרטי...
באמת אשמח לשמוע מהנסיון שלכן לגבי רופאים האם ידוע לכם על רופא מומחה מומלץ בירושלים? אשמח שתשתפנה בשמות כדי שאוכל להתקדם...
אגב מתחדשת, בקשר לעניין התמיכה... לצערי זה לא כלכך פשוט... בזמן שקיבלתי אותה אכן הייתי אצל אמא שלי והיה לי ממנה המון עזרה. כשחזרתי הביתה נאלצתי לבקש טובות מחברות, דבר שמטבע הדברים קשה הרבה יותר, ובמיוחד לי. כל עוד הייתי בחופשת לידה עוד הצלחתי לתפקד פחות או יותר. לקחת עוזרת בית כשהייתי צריכה וכו.. עכשיו כבר חודש וחצי אחרי שחזרתי לעבןדה ואני מרגישה שאני לא משתלטת על העומס. .. קורסת רק מלחשוב מה יש לעשות בבית בעבודה וכו. .
אין לי משפחה קרובה פיסית אלינו.אמא שלי גרה אמנם רק במרחק של 3/4 שעה, והיתה יכולה מאוד לעזור לי, אבל היא בעצמה עכשיו מתמודדת.. אבי נפטר לפני בערך חצי שנה והיה סיעודי באישפוז בית ככה שהיא עכשיו במעבר מטיפול באבא ובבית בפעילות מלאה לסוג של ריק.. לא יודעת אם מתאים לבקש, מרגישה שעושה לי טובה ואולי אין לה יכולת וכו וכו...
אני כן משתפת אותה במה שעובר עלי והיא מנסה לסיע בעידוד ועצות אבל לא מעבר לזה כשאני בבית שלי. כשאני אצלה היא עוזרת לי המון!..
החברות שלי מטופלות בילדים בעצמן ככה שלא נעים לי לפנות ולהעמיס...
ובסך הכל אני מנהלת שיגרה, אז מי יכול לנחש שהתיפקוד שלי בבית לא מי יודע מה. ..
כמה דברים.ציפי כהןאחרונה
את יכולה גם ללכת לפרופסור הוכנר מהדסה (זאת אישה)
או פרופסור עזרא. לא לגמרי ברור לי אם הם בהר הצופים או עין כרם.
רופאה מומלצת נוספת זו ד"ר ינאי, איני יודעת היכן היא מקבלת.
לגבי קבלת עזרה- נראה לי שאת היחידה שיכולה לדעת מי יוכל לעזור לך בסביבתך. פתחי את הראש לעוד רעיונות. נסי לחשוב. אולי יש נערה כלשהי שאפשר להיעזר בה בשעות הערב בהשכבת הבנות, אפילו בתשלום, בזמן שאת נחה?
אולי אחות או דודה שפנויה בתקופה זו?
אולי יש אופציה להפחית איכשהו את הלימודים של האיש כדי שיהיה יותר בבית בתקופה זו?
לגבי אמך, יכול להיות שדווקא בגלל שכרגע אביך נפטר ונוצר לה מעין ריק- זה דווקא משהו שיכול למלא את הריק הזה? ואולי זה דווקא הכי פחות מתאים כי היא זקוקה לספייס שלה ולהתארגנות מחדש? ניתן לשוחח איתה בפתיחות על כך?
ואולי יש משהו כמו 'ועדת עזרה הדדית' במקום בו את גרה? זה קיים ביישובים וקהילות שונות, ואנשים שמחים לעזור. רק צריך לפנות לרכזת הקהילה או למי שאחראית...
איני יודעת מה קורה בעולמך, ומי יכול לסייע סביבך, אך זו הנקודה הטכנית והיא פחות קריטית. תמיד יהיו סביבך אנשים שיכולים לעזור. תמיד. זכרי זאת. הנקודה האמיתית היא האם ביכולתך לבקש עזרה זו, לדייק את הצרכים שלך ולהעיז לפנות.
זה קשה מאוד. קשה לבקש עזרה, קשה להיות תלוי במישהו אחר, קשה להזדקק...
ולפעמים אין ברירה. זו עבודה פנימית לדעת שכאשר אני זקוקה לעזרה אני יכולה לבקש אותה מהאנשים המתאימים לי.
אני מזמינה אותך לחשוב מה נחוץ לך (זו כבר עבודה פנימית משמעותית להבין במה את צריכה עזרה), ובמי את יכולה להיעזר.
ובכל אופן, עזרה בתמיכה רגשית ונפשית את מוזמנת להמשיך לקבל כאן. את זה לפחות את עושה... נהדרת!
חיבוקים חמים!!
הניסיון הזה הוא לא פשוט כזהאנונימי (פותח)
ככ רוצים הריון!!!
האמנתי שה' יעזור לנו ויתן לנו עכשיו נס..קיבלתי ברכות מרבנים..והאמנתי לזה שאומרים שאשה אחרי הפלה פוריה..
ו..כלום!!!מחזור אחרי מחזור..מוצאת את עצמי כל חודש במקוה.. ולא מספיק שזה ככה,גם התקצר לי המחזור החודשי..
כלומר יש מצב שאני טובלת אחרי הביוץ..עוד בעיה חדשה לאוסף.
אז מה הקבה, אתה לא רוצה שיהיה לנו הריון עכשיו?!?!
נמאס לי..נמאס לי לרצות ולקוות..
מתלבטת אם בכלל לנסות לטפל בבעיה החדשה או שככה ה' רוצה עכשיו וזהו..
כל כך מבינה אותךמתוקנת
יש פתרונות של לקיחת אסטרופם.
לצערי לי זה לא עזר ולכן אני לקחתי פרימולוט נור אחרי הביוץ כדי להאריך את ימי הטהרה ולי זה גם עזר לדחות את הביוץ.
ה' רוצה לתת לך הריוןמתוקנת
הטיפול הל דחיית ביוץ הוא טוב גם להאריך את ימי הטהרה. שזה רווח גדול בפני עצמו.
מחכה לשמוע ממך בשורות טובות
ה' רוצה לתת לך הריון!ישועת ה' כהרף
בדיוק בגלל זה ישנם פתרונות רפואיים והלכתיים..
בשביל לתת מענה למקרים שונים..
אם לא היה רוצה לתת לך, לרפואה לא היה מענה לבעיה הנ"ל..
אם ישנן הפלות זה אומר שיש מקום להרבה אופטימיות.. שניכם בעלי יכולת..
ה' כנראה רוצה עוד תפילות..
אתפלל עליך גם..
ישנם רופאים שמתמחים בהפלות חוזרות..
יבואו חכמות ממני וייתנו את השמות..
בעז"ה ישועת ה' כהרף עין..
שה' ייתן לך כ"כ הרבה ילדים שתתחילי לחשוב על מניעה..
רצון ה' אינו ידוע לנו. אבל כן ידוע לנו הרצון שלנו.ציפי כהן
בעיניי, הרצון החזק שלך הוא הדבר הכי משמעותי שאפשר, ואת יכולה לעשות כל מה שבאפשרותך לעשות כדי להגשים את החלום שלך.
לרפואה יש הרבה פתרונות, ויש גם אפשרויות טבעיות לעניין זה.
האם זה רצון ה'? איננו יודעות. הדבר היחיד שביכולתנו לדעת הוא שיש לנו את האפשרויות לעשות הרבה כדי להביא ילדים,ושרצון ה' הוא בהחלט שאנשים יביאו ילדים לעולם. בעיניי המשמעות של זה היא שכדאי לעשות את כל ההשתדלות שלנו, תוך הקשבה עמוקה פנימה לרצון שלנו.
בעיניי הרצון של ה' מחובר לרצון שלך.
ורק לומר שנשמע לי כואב מאוד- שלוש הפלות ואז ההמתנה הארוכה, אני מניחה שזה מלווה במגוון רגשות.
חיבוק חם על כל זה!!
כשכתבתי זאת עברה לי בראש האפשרות של יוגה נשית.ציפי כהןאחרונה
לא יודעת אם מתאים לך.
עוד אפשרויות הן טיפולים אלטרנטיביים כגון דיקור סיני, רלפקסולוגיה,שיאצו- טיפולים שאינם מכניסים לגוף הורמונים אך בהחלט יכולים לסייע בתחומי הפוריות. לא תמיד ולא בכלל מצב, אך בעיניי שווה לנסות.
גם מח אחד הוא שיטה שיוצרת שינויים.
אם יש פה נשים שיש להן עוד הצעות טבעיות לדחיית הדימום החודשי- אשמח לשמוע.
תור לבדיקהשני460
מה רצוי לקחת לחיזוק?
תודות מראש,
הפלה שניה אני הלכתי 3 שבועות אחרי.אנונימי (2)
תודה, הפלה טבעית. הרופאה נתנה הפניה למיוןשני460
אוקי, אז אמתין מעט.
אמן, שתיגמר התקופה ויגיעו התחלות חדשות לכולנו.
אממ אממ\אנונימי (3)
אולי אני מדברת מנסיון רק שלי, כלומר כנראה,
אבל את בטוחה שאת רוצה לחכות?
כל הענין בציטוטק זה שהוא מזרז תהליך טבעי, הוא לא פולשני.
אצלי הוא הוציא הכל בערב אחד, ושבועיים אחרי ההפלה כבר טבלתי.
חברה שלי עברה הפלה שבוע לפני ונסחבה עם זה כ"כ הרבה - כי חיכתה לטבעי,
אני יודעת שכל מקרה לגופו, אבל אם היא הציעה לך ציטוטק - כנראה יש לזה סיבה, לא?
(ואצלי הציעו לי ציטוטק דווקא כי היה כבר דימום. כי כבר יש התחלה של תהליך טבעי והציטוטק מזרז אותו.
אם אין התחלה של תהליך ניקוי של הרחם- ההמלצה היא על גרידה)
כל מקרה לגופו, ממש כפי שכתבת, וזה מאוד אינדיבידואליציפי כהן
לפעמים דווקא הציטוטק עשה הרבה כאבים והדימום הגיע אחרי זמן. אני שמחה שבמקרה שלך זה יצא מהר וזירז את העניינים!

אמן שההפלה תגיע ותסתיים.ציפי כהן
אם יעברו כמה ימים ועוד לא התחיל, בטווח של שבוע מהבדיקה של האולטראסאונד- גשי שוב להיבדק.
בדיקה לאחר הדימום- כדאי שבועיים לאחר שהסתיים, כדי לראות שהרחם התרוקנה.
מה שלומך היום?
תודה להתעניינות, זה מחמם את הלב.שני460
ב"ה מרגישה יחסית בסדר, חלשה אבל אין זמן לפינוקים.
אני מצטערת לשמוע על ההפלה.ציפי כהן
אני תוהה מה כוונתך במשפט 'אין זמן לפינוקים'. האם את לא מאפשרת לעצמך לנוח? האם משהו או מישהו סביבך לא מאפשר לך זאת?
ומה הכוונה לפינוקים? את חושבת שלא מגיע לך יחס מיוחד כרגע...?
לתפיסתי, תקופת ההפלה היא זמן קשה ביותר לגוף ולנפש. וחשוב שגם את וגם הסביבה שלך יבינו זאת. את מאבדת דם וגם הנפש מאבדת. לכן מן הראוי שתאפשרי לעצמך מנוחה הכל האפשר, ושהסביבה תתמוך ותאפשר לך. בעיניי זה חשוב ואף בסיסי.
וגם פינוקים לא יזיקו...
חיבוקים חמים!!
שוב תודה לדאגה,שני460אחרונה
אכן מגיע לי יחס מיוחד בתקופה זו, עם זאת ב"ה גופנית אני מרגישה טוב , מעט עייפה אבל גם בלידות אני ככה, חוזרת לתפקוד מלא יחסית באופן מיידי, שיהיה רק מסיבות של לידות
ביומיום ובשיגרה אני רב הזמן נמצאת בחברה תומכת, מתעניינת ועוזרת.
מעטים מהסובבים אותי יודעים על מה שעברתי. אפחד או משו לא מפריע אני טיפוס שמעדיף ככה, אין לי כח לרחמנות וכדו' אני ממהרת הלאה רוצה לראות שהכל מאחורי.
ברור שיש דברים שבתקופה זו אני מחפפת בהם ודורשת מעצמי פחות.
לגבי מנוחה, נחה שמתאפשר ב"ה הילדים נוחים ולא מפריעים.
האם הרגשת שלא תוכלי להיכנס יותר להריון ?נלי 2
היי בנות
לקח לי מהחתונה להכנס להריון אחרי 8 חודשים כשגיליתי שהביוץ שלי נופל על ימי המקווה לכן אני מפספסת בכל חודש ,
וברוך השם כשטיפלתי בעניין הביוץ נכנסתי להריון באותו חודש .
לאחר שלושה חודשים עברתי הפלה , הדופק של העובר הפסיק ומשם זה גלגל והגעתי לגרידה, עברתי טראומה רגשית מאד מאד קשה.
עד היום נמנעתי מלשתף אנשים במחשבות שלי לגבי ההריון , ניסיתי למלא את החסר בכל פעם מחדש ללא הצלחה ,
אני מוצפת בהמון מחשבות שלילות , אולי משהו קרה בגרידה , אולי משהו אצלי לא תקין , אולי אצל בעלי ,
אולי אי אפשר יותר...
האם זה קרה לכן ?..
כמה זמן את אחרי הגרידה?אמא בשעה טובה
5 חודשים וחצינלי 2
שלום לך יקרה. סליחה שלקח לי זמן להגיע. זמנים עמוסים..ציפי כהןאחרונה
כמה כואב וכמה קשה!!!
אני רוצה לומר לך שלאחר הפלה, מכל סוג שהוא, ישנן נשים רבות ששואלות את עצמן שאלות.
יש לנו רצון לדעת מה היה לא בסדר, מה היתה הסיבה למה שקרה, איך אפשר למנוע בעתיד...
נשים רבות מרגישות אשמה על כל מני דברים. אולי עשיתי משהו לא בסדר, אולי חשבתי משהו לא בסדר, אולי הגוף שלי לא בסדר...
אני רוצה לומר לך שיש סיבות רבות להפלות.
לעיתים קרובות זה היה הריון לא תקין, שלא היה מתפתח, ולכן התקיימה הפלה. הריון אחד מתוך כל 4 הריונות מסתיים בהפלה, ורובם מסיבה שאינה ברורה. ההריון פשוט לא היה תקין.
לפעמים ישנן סיבות אחרות, ואותן ניתן לדעת אם עושים נתיחה לעובר, ואם רופאים ממליצים על בדיקות מסוימות. אך נותניפ בדיקות אלה רק אם יש הפלות חוזרות, לרוב רק לאחר שלוש הפלות. כשמבינים שכנראה ישנה בעיה כלשהי וההריון זקוק לתמיכה.
לשאלותייך,
כן. חוויתי והייתי עדה לעשרות נשים שחוות את מה שתיארת. תחושות אשמה, רצון להבין, חוסר אונים, כאב, כעס, וגם בושה סביב המחשבות הללו- אלה דברים שחוות נשים רבות.
אינך לבד.
אני מחבקת אותך, רוצה לומר לך שאין לך מה להתבייש במחשבותייך וברצון שלך להבין מה קרה.
ואני מציעה לך שאם את חשה כאב נפשי שאינו מרפה סביב ההפלה, וזו מורגשת לך כטראומה שאינה עוזבת אותך- פני לטיפול כדי לשחרר את עצמך מהכאב הקשה הזה שהטראומה יוצרת. לא מגיע לך כך לסבול.
ולא, אין שום סיבה לחשוב שלא תזכי להיות אם.
נשים רבות חוות הפלה, ויולדות אחר כך ילדים בריאים.
לפעמים זה פשוט קורה.
חיבוקים חמים!!!
כנראה התרחשה ההפלה.שני460
בחילת השבוע התחיל דימום, שבוע 7+2 לא נצפה דופק והרופא נתן הפניה לעוד עשרה ימים והוראה לשתות הרבה מים.
הדימום התגבר, אתמול עשיתי us ראו שהשק בכיוון יציאה לצוואר הרחם.
מה שקרה, היום הרגשתי בשרותים יציאה חזקה של גוש דם מחליק מהנרתיק משהו כמו 10 ס"מ נחתו בתחתית האסלה ברעש המום.
האם זה אומר שהכל יצא? ברור שיהיו דימומים. אבל השאלה שלי אם זה התהליך של ההפלה.
תודות מראש
מתי עלי ללכת לבדוק מול רופא וus?
מוכר..ישועת ה' כהרף
ככה הרגשתי..
אצלי היא אמרה לבוא אחרי שבוע.. לאחר מכן שוב אחרי שבוע..
בנוסף, עשו מעקב אחרי הבטא לראות שמתאפסת..
שיעבור בקלות עם מצב רוח טוב!!
בהצלחה.
תודה רבה,שני460
הרופאה שלחה אותי מיד לשם בלי לתת אופציה אחרת
מכיון שישועת ה' כהרף ענתה- אני רק מחבקת מכאן.ציפי כהןאחרונה
מקוה שיסתיים במהרה ושתרגישי טוב.
את מוזמנת לספר מה שלומך בכל שלב.
אנחנו כאן.
גם אצלי..ישועת ה' כהרף
כשניסיתי לברר את האופציות, היא ממש הגיבה בחוסר סבלנות ובחוסר נחמדות..
לבסוף בעלי השיג רופא נשים מבית הכנסת שהוא מכיר והוא ענה לי בסבלנות על כל השאלות ואתו התייעצתי עד שנגמרה ההפלה..
בעז"ה ייגמר מהר ובקלות..
בהצלחה!!
אמן, תודהשני460
הנחיות חדשות מטעם משרד הבריאות לטיפול באבדן הריון. הגיע הזמןציפי כהן




אשמח לשמוע מה דעתכן על המסמך,ציפי כהן
וגם האם יש לכן דברים נוספים- לשנות או להוסיף?
מה לדעתכן לא בא לידי ביטוי?
ומה כן עונה על צרכים של ליווי בתהליך הקשה הזה?
כל תגובה מתקבלת כמובן.
חיבוקים חמים לכולן💜💕
אם זה אכן יקרה כל מה שכתוב שםשיעור באמונה
היה לי חסר מידע על תהליך הקבורה, והעדפתי להדחיק ולא לברר כי פחדתי לשמוע תשובות שלא רציתי לשמוע.
למרות מאמצינו השונים לא קיבלנו תשובה מהפתלוגיה. ורק בהריון לאחר מכן, הרופא הוציא לי מהמחשב את התשובות ש"אובחנו עובר ושלייה" וכל שנותר לנו לעשות זה להתעצבן ביחד עם הרופא על המידע המזלזל והלא מועיל הזה (הייתי בשבוע 20... ועד היום לא ידועה הסיבה שגרמה להפלה)
התמיכה המקצועית לאחר מכן, בביה"ח לא היתה מספיקה. לא הייתי מוותרת עליה. אבל יש הבדל גדול בין מה שהרגשתי, ידעתי, חשבתי, אז בביה"ח בהמתנה לגרידה לבין כל התחושות לאחר מכן בחזרה הביתה, לשגרה, לחברים, לעבודה.
מבאס ומכאיב! מה זו האבחנה הזו... הזוי!!ציפי כהן
וכמובן, את צודקת שיש הבדל גדול בין בית החולים לבין הבית.
כל זמן ומקום דורש את ההתמודדות שלו והתמיכה שלו.
חיבוק!
אני לא מצליחה להגדיל כדי לקרוא(חסום..) אפשראמא לנסיך קטן
תקציר המסמך, נקודות עיקריות:ציפי כהן
המתאמת היא עו"סית או אחות.
ב. במקרה של מוות עוברי בתוך הרחם, ההמתנה לאחר הידיעה על מות העובר תהיה עד 72 שעות. בתוך זמן זה (עד שלושה ימים) יבצעו את ההליך.
ג. המתאמת תסביר את נהלי הקבורה, ותמסור פרטי התקשרות עם נציג בית החולים שממונה על נושא זה.
ד. בתהליך של לידה שקטה (משבוע 14 ומעלה)- המתאמת תדאג לליווי פסיכוסוציאלי אם יהיה צורך בכך, תיאום שיחת הסבר על התהליך ועל רצון לנתיחה לאחר הלידה, תתאם אפשרות לליווי של אדם אחד עם היולדת וכן תדאג לחדר מופרד ככל שניתן מיולדות היולדות תינוק חי.
ה. בשחרור, המתאמת תדאג ליידע את בני הזוג על שירותים וליווי שיוכלו לקבל לאחר השחרור, בקהילה (פסיכולוגי, קבוצות תמיכה, קופת חולים ועוד). כמו כן תתבצע הערכה פסיכוסוציאלית של מצבה של היולדת ויינתנו לה פרטי התקשרות לצורך בירור תוצאות הנתיחה או להתייעצות רפואית.
ו. לאחר השחרור,המתאמת תיידע מתאמת בקהילה (עו"ס או דמות אחרת מחוץ לבית החולים, שתהיה אחראית על כך בכל אזור), תדאג לוודא את קבורת העובר ולהודיע על כך להורים.
ז. המתאמת בקהילה, מטעם קופת החולים באזור/מרחב תדאג להפניה של ההורים לגורמים מקצועיים במידת הצורך, המלצה על קבוצות תמיכה לצורך פגישה עם הורים שחוו חוויה דומה וכן תציע ליווי לקראת ההריון הבא.
הסיכום אינו אחד לאחד, אבל זה בגדול.
השאלה אם באמת יקפידו על הדברים בבתי החוליםאמא לנסיך קטן
הרעיון של המתאמת ממש מצא חן ביני. ועוד יותר ההצעה לתמיכה הנפשית.
מה שהכי שימח אותי שהגרידה תתבצע לא יאוחר משלושה ימיםזו תחושה נוראה להרגיש בהריון ולא בהריון ולדעת שיש לך עובר מת בבטן.
בקיצור שינויים מבורכים! רק שיעמדו בזה..
מקווה שיישמו את ההוראה להפריד אישה שעוברת הפלה משאר היולדותא-ב-א!!!
לי מאוד הפריע שבחדר התאוששות לאחר הגרידה והלידה-הייתה לידי אישה שעברה קיסרי. וכולם אחלו לה מזל טוב ואני עם ידיים ריקות-פשוט בכיתי לי בשקט.
יאמר לזכותם שבהפלה הראשונה מייד נתנו לי באשפוז במחלקת נשים-חדר לבד שיהיה קצת פרטיות.
כמה קשה וכואב להיות עם יולדות תינוקות חייםציפי כהן
מקווה איתך.
כל כך מקווה שאכן יעמדו בכך. באמת משמעותיות הנקודות שהעלית!ציפי כהן
וואו!חמניה
משמח לדעת שהעולם מתקדם..
ושהרגישות עולה, ושמכבדים יותר
אומנם טופלתי ממש יפה, והצוות היה מדהים,
אך הנושא של ניתוח העובר היה נוראי, חתמתי, ביקשתי, התחננתי, שיבדקו,
וכשבעלי הלך לברר תשובות, אמרו לו עוד חודש, חיכינו וחיכינו ובסוף התברר ששמו את העובר בפורמלין (חומר משמר) שהרס כל דרך לדעת מה היה שם.
הרופא הגנטי שקיבל אותנו אח"כ כ"כ כעס, ואמר שזה פשוט חוסר אחריות ורשלנות רפואית קשה..
בסוף הוא הסתפק בסקירות שעשינו עוד לפני ההפסקות הריון, וקבע שזה לא גנטי, אבל שאם היו נותנים לו לבחון את הממצאים כמו שהיה אמור להיות, אולי היה יותר מידע מה קרה, ואולי זה היה יכול לעזור לעוד זוגות..
עד היום כשאני חושבת על זה אני פשוט רותחת!
והייתי מציעה להוסיף לעניין הריקון רחם, שזה יוסבר לצוות המטפל קודם מה עוברת המטופלת שלהם, ולא שהם יגלו זאת בחדר ניתוח ע"י שאלות חסרות טאקט, ושהחדר יהיה עם דלת סגורה, או לפחות שירדימו את המטופלת לפני שמתחילים את ההליך (שכולל לחשוף אותה ולשים את הרגליים במתלים משני הצדדים..)
אגב אני ביקשתי את זה מהם והם ממש היו בסדר והבינו (לפחות הנשים שבחבורה)
נשמע קשה העניין עם נתיחת העובר!! חיבוק חם!!ציפי כהן
ואני מרגישה כעס כשאני קוראת על חוסר הרגישות שחווית בחדר הניתוח (שאלות, דלת פתוחה... כמה חוסר רגישות!!!), ושמחה כל כך שהיו בך הכוחות לבקש!!
חיבוק על החוויות, מתוקה.
❤
אם היה קורה בשטח זה היה טובאמא לשתי מתוקותאחרונה
את השליה שלחנו לפתולוגיה אבל שוב זה לא אמר שום דבר בשביל היעוץ הגנטי חוץ מגודל ומראה ומזה שאכן היה משו לא תקין..
הגיעה עובדת סוציאלית מקסימה אבל הקשר איתה נעצר שם. היא ראתה שיש לי תמיכה וכו אב כנראה החליטה שאני במצב טוב. מה שהיה נכון לאותו הזמן..
החזרה הביתה קשה מאוד וגם ההתאוששות. .. והייתי שמחה לו אכן היו מקשרים אותי עם מישהי שאפשר להתייעץ איתה ולהתחזק ממנה בשעות שצריך .. אפילו לאחר חצי שנה...
אשמח לתמיכה..אנונימי (פותח)
זה לא לגמרי קשור לפורום הזה, אבל נראה לי הכי מתאים ביחס לשאר הפורומים.. ופה יש גם אנונימי..
אני רווקה, ועברתי את גיל השלושים.
אחרי הרבה התלבטויות ולחץ מהסביבה החלטתי לעשות בע"ה הקפאת ביציות. ואני מתה מפחד!
אשמח ממש לקבל מכן עידוד והרגעה. ואם יש לכן מידע והמלצות בתחום שיכולים לעזור לי- אשמח ממש.
אין לי מידע - אבל ממש כל הכבוד לך!איפה הגשם
אני מטופלת ivf ממליצה לך בוום לדבר עם מכון פועה654654
בקרוב ממש תתחתני ולא תצטרכי אמןיוניס
ובנתיים יש ספר שקוראים לו ילד משלך ששרית מגן כתבה אותו שמדבר על זה
שלום לך. בעיניי זה בהחלט יכול להתאים לפה.ציפי כהן
היתה פה שאלה דומה באזור אב (יט אב), ניסיתי לשים פה קישור לשרשור ההוא אבל לא הצלחתי, אז אני מדביקה לך את תשובתי לבחורה ששאלה, על התהליך שעוברים. את יכולה לחפש למטה את השרשור המדויק ולקרוא את כולו. אולי יתן לך מענה.
בכל אופן, אני מאחלת לך שלא תצטרכי להקפיא ביציות, ושתהני מקשר טוב ומשמעותי שיוביל אותך לאימהות בדרך הטבעית.
חיבוק חם.
ארשום פה בגדול מה אישה עוברת בתהליך הקפאת הביציות. אם תרצי תוכלי לפנות למכון פועה כפי שהציעו לך, הם אכן מקצועיים בתחום הפוריות וההלכה.
ואני ממליצה לך לא לעשות זאת לבד, מצאי מישהי שתלווה אותך בתהליך. אם לא אמא אז חברה כלשהי או אחות או מישהי אחרת שתוכל להיות אשת סודך וגם לתמוך בך אם צריך.
אז מה קורה בתהליך?
- גירוי השחלות. על מנת שייווצאו ביציות האישה מקבלת תרופות הורמונליות שמגרות את השחלות. התרופה נלקחת לתקופה שבין שבועיים ל-4 שבועות.
- שאיבת ביציות. השאיבה מתרחשת תחת הרדמה מקומית, כל מקום וסוג ההרדמה שלו. מכניסים מטמר של אולטראסאונד (מעין מקל עבה ומוארך, עגול בקצהו) אל הנרתיק ובעזרת מכשיר שואבים את הביציות מן השחלה.
- מקפיאים את הביציות (לרטב הן נשמרות לתקופה של כ5 שנים, יש ליידע את מחלקת ההפריה החוץ גופית אם רוצים לשמור עוד)
- כאשר האישה רוצה לממש את רצונה להשתמש בביציות- מפשירים אותן ומכניסים אותן פנימה בתהליך החזרת ביציות.
את כל התהליך עושים בבית חולים, במחלקת ivf, שהיא מחלקת הפריה חוץ-גופית.
זהו התהליך בגדול.
אנא, אל תהיי בתהליך לבד. קחי איתך מישהי שתתמוך בך לאורכו כי הוא לא קל. פיזית ונפשית.
בעיניי חשוב לעשות זאת, ואני מחזקת את ידייך על המחשבה האמיצה.
שוב תודה לך על פנייתך האמיצה,
מחבקת אותך.
הפחד עלול לצבוע את זה בצבעים כואבים,ציפי כהן
במיוחד למי שלא התנסתה בעיסוק באזור זה.
הכאב אינו כה משמעותי (כמובן תלוי למי), אבל הפחד מהכאב מעצים אותו.
כתבתי כך כדי שתדעי כמה שיותר על התהליך, כי לדעת למה הולכים זה דבר משמעותי, עדיף מאשר ללכת בלי לדעת.
מקוה ומאחלת לך טוב טוב. הלוואי ממש בקרוב!!
קראתי כמוך את ההודעה של מתחדשתשיעור באמונה
רק רוצה להרגיע אותך, לאור מה שכתבה מתחדשת:
תרופות הורמנליות, לוקחת כמעט כל אישה, לפעמים אפילו לתקופות ארוכות (מניעת הריון, סידור מחזור וכו').
אולטרסאונד פנימי- גם נדיר שאישה נשואה לא תעבור במסגרת בדיקות שונות. יש כאלה שמתרגלות, יש כאלה שגם אחרי כמה פעמים עוד קשה להן. בכל אופן זה לא אמור לכאוב. הקושי הוא בעיקר בחשיפה האינטימית (בבדיקה כזאת לרובאם אין צורך מיוחד הרופא/ה בקושי מסתכל שניה, את יכולה להישאר מכוסה, ההסתכלות לרגע קצרצר היא רק כדי להכניס למקום הנכון).
השאיבה עצמה- בזה באמת אין לי שום מושג, אבל אם עושים את זה רק בהרדמה מקומית, אז כנראה שזה לא אמור לכאוב מידי.
כל הכבוד על האומץ לצעוד בדרך הזו. וממליצה לך, כמו שכבר כתבו, להיות בקשר עם מכון פועה.
(ד"א: הרב בורשטיין, ראש מכון פועה, אומר שאחוז גבוה מהנשים המקפיאות ביציות, מתארסות בשנה שלאחר מכן).
תזכרי שעיקר הקושי הוא החשיפה שאת לא רגילה אליה. ובסה"כ כנשים נשואות, וכאלה שרוצות ובעז"ה יולדות ילדים, החשיפה הזאת זה משהו שכולן עוברות/יעברו.
בהצלחה רבה!!
מסכימה ומחזקת את דברייך, ותודה על החידוד החשוב!!ציפי כהן
תודה רבה על ההסבר וההרגעהאנונימי (פותח)
הדברים שלכן באמת מרגיעים אותי.. באמת תודה!
הבנתי שמדובר גם בהזרקות אישיות וזה יותר מלחיץ אותי, זה לא רק לקחת כדורים. (אבל הרגיעו אותי גם בזה שאפשר לבקש מהאחות שתזריק).
ולגבי המשפט הזה: ד"א: הרב בורשטיין, ראש מכון פועה, אומר שאחוז גבוה מהנשים המקפיאות ביציות, מתארסות בשנה שלאחר מכן - לא שמעתי על זה.. זה משמח! הלואי!! בע"ה.
חיבוק על ההמתנה והמתח הנפשי.ציפי כהן
התאריך לידה המשוער שלי מתקרב. אבל לא אזכה ללדתאמא לנסיך קטן
אוף.
אני לא קנאית אבל מקנאה בכל אחת שמספרת לי שהיא בהריון.
אני אמנם צעירה מאוד והדרך כביכול עוד לפני. אבל כנראה שאין הרבה סיכויים לחבוק עוד ילד משלי😢.
אבל אני לר מתייאשת. גם אם אצטרך לעבור בדרך עוד עשרות הפלות. זה לא מה שישבור אותי! (מקווה ככה לפחות
)פניתי גם לרווחה. רציתי להיות משפחת אומנה. לעשות טוב לילדים שהם לא שלי אבל יכולים להיות כמו. ולא נותנים לצעירות כמוני😭. אז תגידו להם שעם כל כמה שאני צעירה אני רוצה לאהוב ולתת ולהעניק גם אם זה לא באמת שלי אני כלכך רציתי בית שמח ותוסס עם ילדים שרצים ומבלגנים את הבית המסודר קצת יותר מידי. אוף הלוואי!
אנונימי או לא? יאללה לא.
כל כך כואב! קבלי חיבוקמתוקנת
חשבתי שרק אני בשריטה הזאת של החישוב סביב התאריך המשוער.
לגבי ההמשך רציתי לומר לך שאני בטוחה שעוד יהיו לך ילדים.
אולי שווה להתייעץ עם רופא מומחה שיכול להיות שליח טוב.
אני אישית הייתי אצל פרופ' כרפ ויש לי תור נוסף לראות את תוצאות הבדיקות.
בהצלחה יקרה
מחכה. לשמוע ממך בשורות טובות
היי יקירה, חיבוק חם על כאבך ועל הקושי!!ציפי כהן
כואב וקשה ביותר!!!
אני מציעה לך לעשות משהו סמלי ביום הזה, לציין את כאבך. אולי להדליק נר, אולי לתת שם לילד שהיה אמור לבוא לעולם, אולי לשתול עץ לזכרו. אולי להעניק לעצמך ולאישך משהו טוב כדי למלא מעט מהחיסרון הזה. אולי לכתוב לו מכתב או שיר, אולי לרשום פה משהו לזכרו... מה שמתאים לך. כדי לאפשר לעצמך לעבור את היום הזה עם מעט התייחסות למה שאבד.
בנוגע לתקווה המתחלפת ביאוש מדי פעם- זה מובן שלפעמים קשה להאמין שיהיה עוד, שאצליח להרות וגם להחזיק את ההריון עד סופו, שיהיה לי תינוק.... זה חלום שנראה מתרחק והולך... וכמה לא קל!!!
נשמע לי שאת אדם אופטימי, שאת מסוגלת לראות שיש עוד תקווה ושאת עוד צעירה ויש עתיד, ועם זאת לפעמים קשה ואת רק רוצה כבר ילד בידיים. כמה קשה וכמה מובן!!
אני חושבת שאת אדם פרקטי, והכאב גרם לך גם ללכת לבקש לקחת ילד לאומנה. זה כיוון מחשבה יפה, הרצון להעניק לילד את אהבתך, והיכולת שלך ללכת ולפנות כדי לקדם את זה. אני מכירה מעט את המערכת ויכולה לומר לך שאכן מחפשים לילדי אומנה משפחות מעט יותר בוגרות, וזה לטוב ולמוטב. דבר אחד בטוח: את רוצה לחבוק ילד ולתת לו מאהבתך. וזה כואב וקשה, לעיתים קשה מנשוא.
חיבוק על כל זה, אני מקווה שיש לך רופא שמלווה אותך בתהליך הלא פשוט הזה, ונותן לך גם תקוה.
חיבוק חם!!! תודה ששיתפת מרגשותייך.
💓
תודה מתחדשת! מרגיעה כמו תמיד!אמא לנסיך קטן
עברו כמה ימים ומרגישה יותר טוב.
תודה!💕