שרשור חדש
אני כועסתמצפה בקרוב22
ככ כועסת. אני כועסת על הקב"ה.אני כועסת על הדרך המפרכת הזו.אני כועסת על ההמתנה, על הקנאה, על ללכת לבית כנסת. אני כועסת על הלילות ללא שינה, על הזריקות, השאיבות, הבדיקות, ההשפלה. אני כועסת על הבירוקרטיה. אני כועסת על הריבים עם המשפחה, על ההתרחקות מחברה שילדה, שבהריון, שסתם שמחה. אני כועסת על זה שיחסית אישות הם טכניים, אני כועסת על זה שכל רגע אנחנו אסורים. אני כועסת על הציפייה האינסופית, אני כועסת על ההסברים, התירוצים, הדיאטות. אני כועסת על הפרצופים שצריך לעשות בעבודה, אני כועסת על פעמיים גרידה. אני כועסת על יותר משנה שבכלל ניסיתי להיקלט, אני כועסת שעכשיו הלנסות שוב משתק.
אני כועסת ככ, כועסת על עצמי שאני כועסת.
מי אני בכלל?
אבל אני ככ כועסת שככה זה מתפרש ובא לי לצעוק לכל החכמים תשתקו כבר.. לא נושפים עליי ואני נקלטת, וכן אני יודעת כמה זמן אני נשואה, תודה. וכן אני לא נהיית צעירה יותר..ולא!! אם אני ארגיע זה לא יבוא. ולא!! זה לא בגלל שיש בעיה. זה כי הקבה לא רוצה עכשיו.. ואולי בכלל.. ואולי הגיע הזמן להבין את זה..
סליחה על הבוטות.. הייתי חייבת להוציא את זה.. ומניחה שפה זה המקום..
תודה
היי. זה כל כך מובן!!! ומותר לך לכעוס!!!ציפי כהן
זה בדיוק המקום, וברוכה הבאה... (מצער ומכאיב ומכעיס שיש צורך בכזה מקום, אך הנה, אנחנו כאן כדי להיות איתך בכעס הזה ובמגוון רגשות אחרים.)

הכעס שלך מובן, הגיוני ואף ראוי.
את כועסת על כל כך הרבה דברים כרגע... החברה,המשפחה, המערכת הרפואית, מה שאת צריכה לעבור, אמירות שיפוטיות, עצות, מבטים... והכל כה מציף!
ישנן אמירות חיצוניות לך שמכעיסות, וישנן אמירות פנימיות שלך שאת כועסת על עצמך עליהן. כמה מכאיב לכעוס, להרגיש ולקבל את הכאב, ועם זאת להרגיש אשמה עליו, ולכעוס על עצמך על שאת כועסת... זה כאילו לא מספיק שקורים לך כל כך הרבה דברים מורכבים, שאת חווה תיסכולים וקשיים, שאת עוברת גופנית ופיזית דברים מוטרפים, שאת מתמודדת עם אמירות שיפוטיות או חסרות רגישות- את גם כועסת על עצמך שאת מרגישה זעם או קנאה...
אני רוצה לומר לך שאינך אשמה.
ולא מגיע לך לסבול כל כך הרבה ממגוון כיוונים.
והכעס שלך מובן והגיוני.
ושהוא חלק מתהליך בריא.
אפשרי לעצמך להרגיש את מגוון הרגשות: כאב, עצב, כעס. תסכול, חוסר השלמה, מבוכה. עצבים, זעם, קנאה. ויש עוד. זה בסדר להרגיש.
הנפש הרגישה שלנו זקוקה לתנועה של הרגשות כדי לאפשר לעצמה להסתגל למה שהיא עוברת. הכעס הוא עוד תחנה בנפש, והיא תחנה חשובה מאוד.

מה שאני כן רוצה לומר לך, שיש דברים שבעיניי שווה לך לחשוב עליהם שוב. שאינם מחוייבים במציאות. אינך חייבת להתמודד גם איתם. למשל, ריבים במשפחה, יחסי אישות טכניים, תירוצים לאחרים...
אני חושבת שבתקופה כה קשה ראוי שתרכשי לעצמך אנשים שתומכים בך. היי רכה כלפי עצמך ובקשי עזרה או תמיכה מאנשים קרובים לך. את עוברת תקופה לא קלה, המשפחה יכולה להיות לעזר (אם זה הגיוני.... אם לא- הניחי בצד ופני לחברה או למישהו אחר שהגיוני שיכול לתמוך)
גם יחסי אישות יכולים להיות, וחשוב שיהיו, דבר מהנה ומענג, וחבל שיהפכו לטכניים. המטרה היא אמנם הבאת ילד, אך בדרך אפשר וראוי ליצור חיבור משמעותי ביניכם, וישנן מגוון דרכים. היו רכים ועדינים זה לזה, ונסו לראות את היופי גם ברגעים שזה נראה מלאכותי, או 'בהזמנה'.

ואל תכעסי על עצמך, חבל. את בסדר גמור ומותר לך לכעוס, לכאוב ולא לקבל. מותר לך ואת צודקת.

חיבוק חם חם.
תודה ששיתפת!
תכעסי תתעצבני תצעקי .. מותר לךראשית אמונה
זה משבר רציני.. לעבור כל כך הרבה בשביל להביא ילדים וכל ההתמודדות עם הסביבה עם הפלות עם אכזבות. לבי איתך אם זה עוזר. עם כאבך.... אמנם יש לי ילדים ועברתי 2 הפלות אז אני יכולה אולי להבין טיפה בים מכל מה שעברת. ותדעי שכל התחושות שלך לגיטימיות. הכי קל להדחיק ולהמשיך. הכי נכון לתת לתחושות לצאת ולצוף. ככה פותרים הכל. אל תהי קשה עם עצמך. את בסדר. יותר מבסדר. מי היתה עומדת על הרגלים ומחזיקה מעמד עם ניסיון כזה? לא כל אחת...אבל את כן.
זה לגמרי המקום תודה ששיתפת אותנו בקושי העצום והכל כך מובןאמון מחדש
כל פעם מחדש אני נדהמת כמה חלק עצום מהכאב בקשיי פוריות זה הסביבה!
לעיתים בגלל חוסר רגישות, תגובות, מבטים, דאגה ממצבנו ולעיתים סתם בגלל שהיא קיימת. קיימת ומראה לנו מה לנו אין 😒

אוי, כמה שזה מובן שלנסות שוב יהיה משתק. אחרי אכזבות, תחושת בגידה של הגוף, ייאוש, תחושה שדברים לא באים בקלות, תחושת כישלון. הכי ברור שזה ישתק אותך

כואב לי על מה שעברת. לאלוקים פתרונים. שולחת לך חיבוק גדול
מוזמנת תמיד להוציא כאן, לנו את לא צריכה הסברים וגם לא תירוצים. את יכולה להיות פשוט את🌹
וואי מרגישה כאילו אני כתבתי את זה!!!תשוב תחיני
מזדהה איתך ממש ממש!!
תודה שהוצאת את זה פה, עזרת לי לסדר את הבלאגן שיש לי בפנים....

שולחת לך מלא מלא כח וחיבוקים על כל מה שעברת!!
תודה לכולכןמצפה בקרוב22

דווקא הרגשתי שאני ממש מגזימה..

יש לי בעיה אחת גדולה, אני לא יודעת להתאבל.. אני רצה..זו הסיבה שלא הייתי בפורום הזה מההפלה הקודמת.. כי הייתי עסוקה בלנסות להיכנס שוב להריון.. והנה אני כאן שוב.

 

ושוב, לפרקטיות שבי, אשמח מנסיונכן.. מחפשת רופא להפלות חוזרות. קיבלתי המלצות על פרופ' כרפ וקופרמינץ. הבנתי שאפשר אולי אפילו בציבורי? 

מישהי יודעת? עשתה? 

תודה רבה על התמיכה..

את ממש לא מגזימה, תקשיבי לנפש שלך, תהיי איתה. היא צריכה אותךאמון מחדש
אולי שווה לך לנסות להניח לרגשות האשם. מותר לך להתאבל.ציפי כהןאחרונה
למדי את עצמך איך.
לאט לאט.

לגבי הרופאים-
יכולה להמליץ לך על מי שאני מכירה.
אני הלכתי לפרופסור קופרמינץ בפרטי, וקיבלתי החזר כמעט מלא על הביקור כי זה נחשב ביקור התייעצות עם רופא מומחה, דבר שיש לו מימון ל 4 פעמים בשנה (בכללית מושלם).
בנוסף, בהריון שלאחר האבדן, הייתי בהשגחה של פרופסור סמואלוב משערי צדק. שם קבעתי תור דרך קביעת התורים של בית החולים. התשלום היה לפי רבעון, לא פרטי אלא ציבורי. אבל הייתי צריכה להביא התחייבות מהקופה לביקור זה.

בהצלחה וחיבוק חם לך!!!
מתה מפחדמצפה בקרוב22
הריון שני. ההריון הראשון ספונטני לפני יותר משנה שנגמר בהפלה. מאז עברתי שנה של טיפולי פוריות מפרכים שכללו הזרעות הורמונים שאיבות וחמש החזרות. בדיוק שהחלטנו לוותר, נקלטתי. ומשם הפחדים התחילו. הבטא עלתה, אבל לא הכפילה ככ כמו שצריך. שבוע שעבר בשבוע שש הייתי בבדיקה והרופא לא היה בטוח לגבי הדופק אבל כן היה אופטימי. מחר יש לי שוב בדיקה. ואני פשוט מפחדת.. רק המחשבה על עוד הפלה ולחכות שיגיע המחזור חשוב טיפולים . אני לא עומדת בזה.. אני נשואה עוד מעט ארבע שנים.. אמנם יחסית צעירה אבל הזמן עדיין לא לטובתי והחברה דוחקת.. ממש מרגישה בחוסר אונים ופחד..
היי.. בשבוע 6 לא תמיד מצליחים לראות דופק.אמא לנסיך קטן
תחכי עד שבוע 8 בערך ותראי מה קורה..
איך היה היום בבדיקה?
היי יקירה. העלית פה נושאים רבים. אכן מפחיד ומותח.ציפי כהן
קודם כל, עברת הרבה בשנים האחרונות. הזרעות, החזרות, הפלה אחת. כל אלה מעוררים הרבה מאוד רגשות, יוצרים התמודדויות כל פעם מחדש מול עצמך וגופך, מול אישך, מול החברה, מול כל כך הרבה דברים נוספים.
התמודדויות מכאיבות ולא פשוטות. חיבוק על זה, כמה לא קל!!

עכשיו,משנקלטת, הפחד מהלא נודע כל כך מובן והגיוני.
(אני זוכרת את הגילוי שאני בהריון, לאחר האבדן שהיה... הייתי בעננים ומתתי מפחד!! מה יהיה עכשיו? הפחד שיהיה משהו לא טוב, ששוב יקרה מה שקרה, שיהיו מליון תקלות בדרך.... דברים שלא היינו מעלים על דעתינו אילו לא עברנו את מה שעברנו...)
הפחד שלך מובן והגיוני לאור מה שחווית.
עם זאת, נסי לראות את הטוב. יש הריון, את בליווי, (אני מקוה שהרופא שמלווה מגדיר אותך כהריון בסיכון והליווי מעט צמוד יותר) .
בשבוע 6 עוד מעט מוקדם לראות שק הריון לכן באמת כדאי להמתין מעט, שבוע-שבועיים, ולבוא שוב.
מקווה איתך לטוב מאוד! ספרי איך היה היום ומה שלומך.

חיבוקים!!
אוי יקרה כמה ציפיה ואיזה קשה המתח הזהאמון מחדשאחרונה
הלוואי שיהיה בידיים מלאות!
מחכה לשמוע ממך
הייתי חייבת לפרוק..שמחה מתוך אמונה
היי, שוב.. יודעת שרק אתן תבינו.
מנסים להכנס להריון תכף שנה. אבל הלב בוער, לא יכול.
קוצר נשימה.
שבת אצל ההורים.... היולדת הגיעה, מסדרים בשבילה, מחכים לה. פתאום אני מרגישה שאני כלום. מרגישה את האין.
לא יודעת מה יהיה בעתיד , ומנסה לא לחשוב על זה.
מתפללת שדמעות לא יצאו, לא היום. לא כשתראי בטן צצה אצל חברה, לא בלידה שלה, לא בדיבורים שלה על זה.
מה שמחזיק אותי זה מחשבות טובות, על סעודת שבת ורעש, הרבה רעש. אבל רעש אמיתי, לא של מחשבות.
רעש של ילדים, שמשחקים קוראים אמא אבא, ואני מסתכלת על בעלי ואומרת לו, זוכר את הדמעות של אז? התפילות? לא לשווא.
אבל עד אז, עובדת על נשימות מן תחושת מחנק. תחושה של חוסר של צמא, רעב. לילד, לפרי אהבתנו.

שבת שלום.

היי לך! קודם כל חיבוק!אמא לנסיך קטן
באמת תחושות קשות. במיוחד שיש יולדת בסביבה..
אבל- למה את חןששת כלכך? יש לך רקע רפואי שמקשה להיקלט?
אם לא אז אנסה לעודד- הרפואה אומרת רק אחרי שנה ויש כאלה שאומרים שנה וחצי להתחיל בדיקות.
אם את ממש בלחץ תנסי להתחיל עכשיו..
בהצלחה!
האמתשמחה מתוך אמונה
האמת שלא.. עברתי בדיקה גינקולוגית ויצא תקין.
והמחזור סדיר.
שלום יקירה. תחושותייך מובנות.כואב לשמוע כמה זה משפיע עלייך.ציפי כהן
קוצר נשימה, והכאב שאת חווה סביב ילדיהם של אחרים, אלה דברים לא פשוטים.
עם כל חודש מחדש ישנה ציפיה וחוויית אכזבה שאינה פשוטה. עם זאת, דעי ששנה היא אמנם זמן ארוך, אך זהו זמן נורמלי להמתנה. אמנם בציבור ישנה מעין תחרות סמויה, אך זוהי תחרות שאינה הוגנת. לכל גוף יש הזמן הפורה שלו, ולכל זוג הזמן שלו. מה חבל שאנו כך משווים, או מצפים לקליטה כה מהירה...
נסי להניח למחשבות שלא מרפות, נסי למצוא אויר שייכנס וירגיע משהו בתוכך, מעבר להיריון ולהמתנה. את יכולה להנות מהיחד שלכם, מלימודים ועבודה, או ממערכות יחסים שונות. היי עם מה שעושה לך טוב.
נסי לשחרר את המועקה, ואף על פי כן- אני מבינה לליבך. לפעמים זה באמת קשה.
מחבקת ומאחלת שלווה!
בעה תתבשרי בקרוב בטוב ♡אמון מחדשאחרונה
מבינה אותך על הקושי עם היולדת, והבטן שצצה לחברה...
חודש אחרי גרידה...אנונימית89
היי בנות אני בדיוק 4 שבועות אחרי גרידה ( עובר ללא דופק שבוע 8 בערך) ועכשיו יש לי גרד והפרשות חומות צמיגיות שלא היו לי אף פעם, זה הגיוני? האם זה אומר שאני צריכה לקבל מחזור? עוד לא קיבלתי מאז ויש לח כחודש כאבים מוזרים בבטן התחתונה... הייתי כבר אצל הרופא אחרי 3 שבועות בבדיקה שהכל יצא, תודה
נשמע כמו מחזור.. תחכי כמ ימים אם לא מגיע תלכי לבדיקה..אמא לנסיך קטן
איני יודעת לענות לך על זה. אם עוד כמה ימים לא יגיע-ציפי כהן
פני לרופא בנושא הגרד וההפרשות.

ומה שלומך מעבר לזה?
תודהאנונימית89אחרונה
מבחינה נפשית אני בסדר, חושבת המון על ההמשך ומנסה להיות אופטימית כדי להיקלט שוב...
היי, שאלות , מחזור אחרי גרידהלי אור
שלום לכולן זהו פורום מבורך וחשוב .
אני חודש וקצת אחרי גרידה , כאשר הדופק פסק ונאלצתי לבצע גרידה קצת לפני שבוע 10 .
ב"ה אחרי הגרידה לא היו כמעט דימומים פרט לאותו יום ולמחרת .
הלכתי לביקורת כמעט 4 שבועות אחרי והרופא אמר שהמחזור יגיע אבל הרירית דקה וזה לא יהיה בימים הקרובים.אבל למחרת מהביקור .. קיבלתי מחזור ( נראה כמו מחזור והיו כאבים ) ואני מבולבלת..
1 . יכול להיות שזה לא המחזור , למרות שזה נראה שזה הוא
2 אני עוברת גם דיקור , נראה לכן שיש קשר ?
תודה
שלוםיקירה. חיבוק על הגרידה וכל הנלווה אליה. לשאלותייך-ציפי כהן
רירית דקה יכולה להצביע על דברים רבים, קשה לקבוע מה קרה שם בדיוק.
אני חושבת שרק אנשי המקצוע שטיפלו בך יכולים לדעת יותר בוודאות מה זה. ובכל מקרה, דיקור סיני בהחלט משפר את הזרימה, מסייע לאיכות הדם ולאיזון הורמונלי. בנוסף, דיקור מתבונן על המצב בצורה הוליסטית ולא נקודתית (רירית דקה זה רק אלמנט אחד מתוך שלל אלמנטים שיבדקו), ואולי זה השפיע. איני יודעת.
מציעה לך לשוב אל המדקר/ת ולשאול לגבי זה, אולי יהיו מחשבות בנושא.
אם זה אכן מחזור, נשמע שהוא הגיע לך במקום...
נקודה נוספת- לעיתים המדידה אינה חד משמעית, ומכיוון שמדובר במילימטרים (עובי רירית הרחם) עלולות להיות מדידות שונות, אפילו באותו יום,בין רופאים שונים או מכשירים שונים.

מציעה להירגע ולהמתין מעט,ואם הדימום מדאיג בכמות או באיכות- לחזור לרופא.

חיבוקים!
תודה רבה על התשובהלי אור
תודה על התמיכה, ההתמודדות לא פשוטה ,הגוף חוזר לעצמו ( ב"ה) אבל הנפש כואבת .. מרגישה חלל שנוצר בי ומנסה להתחזק לאט לאט.
הרופא די מיהר בבדיקה ולכן זה קצת בלבל אותי כשקיבלתי .
נראה לי שפשוט אקבע תור נוסף
תודה 🙏
מנצלת את השרשור לעוד בקשה להצלצה על רופא נשיםלי אור

היי, 

לרופא שאליו הלכתי למעקב הריון אני לא מסוגלת לחזור ...  הרופא הקבוע שלי עזב ונאלצתי ללכת לרופא חדש  וכמובן אחרי שבישר לי בצורה לא ממש רגישה שאני כבר לא בהריון , מעדיפה לא לחזור אליו . 

יש לכן  המלצות לרופא/ת נשים מומלצת מאיזור רמלה/רחובות/ גדרה 

בשביל רופא טוב מוכנה לנסוע אם צריך 

 

תודה 

מצטערת אבל איני מכירה... גם לי היה רופא נהדר שעזב.ציפי כהן
וגם אני נסעתי אליו מרחק רק כדי להרגיש בטוחה, רגועה ובידיים טובות.
אני מאמינה ששווה להשקיע כדי להרגיש כך.
ואין לי הצעות עבורך... צר לי.
אולי נשים אחרות מכירות? שאלי בסביבתך גם.

חיבוקים!
ד''ר עופרי פלדבאפלאחרונה
באר יעקב.
מחקר בנושא חווית אובדן הריון בקרב גברים בישראלMariafo

מפורסם באישור מנהלת הפורום.

 

שלום, 
שמי פורטנוי מריה ואני אחות מוסמכת.
במסגרת לימודיי לתואר שני בסיעוד אני עורכת מחקר העוסק בחווית אובדן ההריון מנקודת הגבר.
תחום אובדן ההריון הינו מוזנח הן בחברה והן בקרב הצוותים המקצועיים המטפלים בחדרי הלידה ומחלקות הנשים ואני מקווה כי מחקר זה יתרום להעלאת המודעות לגברים וזוגות החווים אובדן קשה זה. 
אני מקווה כי בעזרתכם יתאפשר לי להגיע לכמה שיותר אנשים אז אודה על כול עזרה גם פרסום בפייסבוק והעברת המחקר הלאה. 

תודה רבה!

 

אבל וצמיחה - הקשר בין הזמן שעבר מאובדן ההריון, עוצמת האבל, תמיכה חברתית וצמיחה פוסט-טראומטית בקרב גברים בישראל

 

מציינת כי ייתכן והמענה יהיה קשה עבור חלק מהנבדקים, ולכן המענה על רוב השאלות אינו חובה. 

משהו קטן בנוגע לחשיבותם של מחקרים ובנוגע למענה עליהםציפי כהןאחרונה
מחקרים מסוג זה נעשים על ידי חוקרים שאכפת להם מתופעה מסוימת, שכנראה לא נחקרה עד כה, או לא מספיק העמיקו בה.
הם נעשים כדי לשפר טיפול, לעודד שיח ציבורי וחברתי, ליצור שינוי במגוון פרמטרים סביב הנושא.

סביב לידה שקטה נעשו מחקרים,בעיקר בחו"ל.
בשנים האחרונות נעשים עוד ועוד מחקרים על לידה שקטה גם בארץ. המחקרים אכן יכולים להוביל שינוי והם מבורכים וחשובים!!

רק רוצה למקד תשומת לב למצב רגשי כאשר עונים על השאלון.
אם חשים שלא בנח משאלות מסוימות,
אם במהלך המענה נכנסים לאלמנטים בסיפור שמחזירים אחורה באופן שאינו מיטיב,
יש להקשיב טוב ללב ולנפש, ואולי לשוב לשאלון כשמרגישים חזקים יותר. או לא לשוב, זה גם בסדר.

בתקווה לשינוי חברתי וטיפולי, להבנה מעמיקה יותר ורחבה יותר סביב לידות שקטות ואבדני הריון.

ותודה לך מריה, המקסימה, חוקרת אכפתית מכל הלב.
אפשר לפתוח רגע שירשור קצת אופטימי?אנונימי (פותח)
פשוט רוצה גם לשתף בהצלחה בהתמודדויות..
אז אחרי 9 חודשים שבממוצע פעם בשבוע אני בוכה לבעלי על ילדים, ומקנאה בכל דבר שזז עם בטן( זוכרת שפעם התבכיינתי לבעלי חצי בצחוק חצי ברצינות כשראינו חתולה בהריון ואמרתי לו 'אפילו היא בהריון ואני לא?!?!?!")
מרגישה שיש בי קצת שינוי, שיש לי טיפה כלים להתמודד.
שאני יכולה בזהירות לבקר חברה שלי שילדה בלי לבכות שעה אחכ בבית.
יש עוד הרבה התמודדות, ואני עדיין בוכה. אבל מרגישה שהקבה מעביר אותי תהליך התבגרות מהיר שבסופו של דבר אגדל ממנו.
זהו, רציתי גם לשתף שזה יכול להיות טיפה יותר קל למרות שבהתחלה לא ראיתי את הסוף.
תודה רבה על השיתוףהודו לה'

כמה שזה מחזק לראות שאת רואה אור בחושך

שאת יודעת להודות על התהליך למרות הקושי העצום שמלווה אותו

מתפללת עבורך שתזכי להתחז ולהתבגר בטוב בחסד וברחמים

 

ותשזכי לשמחות רבות

מרגשת ונותנת פרספקטיבה! תודה רבה על השיתוף האופטימי !ציפי כהן
ודאי ששייך וראוי ורצוי לפתוח פה שרשור אופטימי...
גלי ההתמודדות נושאים אותנו בין ימים טובים וימים פחות, תקופות קושי ותקופות צמיחה, תובנות שצומחות, התבוננות, רעיונות, גדילה מתוך הקושי, למידה ועוד.

התהליכים שהנפש עוברת לאחר אבדן הם תהליכים מורכבים, ותודה לך על השיתוף בראייה נוספת של תהליכי הנפש:
זוהי היכולת לצמוח מתוך הקושי ,
לקבל כוחות דווקא מתוך התמודדות יומיומית מורכבת,
להבין את הכאב בפרספקטיבה אחרת,
לקבל את הכאב כפי שהוא,
להאמין בטוב,
להיות מסוגלת לשמוח עבור אחרים גם כשבפנים כואב לי על עצמי
ועוד יכולות שצומחות אט אט מתוך ההתמודדות.

אצלי, למדתי להבין את משמעות הסבלנות בתוך התהליך.
ההמתנה, הבדיקות, הידיעה שלא הולך להיות לי תינוק בקרוב אלא (אולי) לאחר תקופה ממושכת, ההבנה שפשוט נצטרך לעבור הרבה זמן עד שנזכה- הצמיחו בי הבנה שאני רצה למרחקים ארוכים. ושיש לי כח וסבלנות. זו לא המתנה של שבועות או חודשים. זו התמודדות של שנים.
הפרספקטיבה הזאת עזרה לי בעוד התמודדויות בחיים.
הבנתי שהסבלנות והראיה למרחוק היא כח.
והיא אכן נותנת לי כח. עד היום, כמטפלת, אני משתמשת בידיעה הזאת גם מול מטופלים, וכמובן מול ילדיי ומול עצמי.

הלמידה והצמיחה מתוך חוויות הקושי מצמיחות יכולות.
תודה לך על השיתוף!
יאללה, עוד שיתופי צמיחה וגדילה מי שרוצה לשתף כמובן.

חג עצמאות שמח!
תודה על השיתוף. אני גם מרגישה בתהליך של השלמהאמון מחדש
כל הכבוד!!אנונימי (3)אחרונה


אני זקוקה לעידוד....אנונימי (פותח)
היי בנות,
מחפשת מקום להתנחם בו...
נשואים עוד שניה שלוש שנים.
יש לי שחלות פוליצסטיות.
בהתחלה נקלטתי לשלושה הריונות אחד אחרי השני בקלות ובטבעיות אבל שלושתם לא החזיקו מעמד...ונפלו ממש בהתחלה..

בדקנו הכל, קרשיות,כריוטייפ..הכל תקין ב"ה.

את ההריון הרביעי השגנו אחרי ארבעה סבבים של איקקלומין.
אבל גם הוא נפל עוד לפני שהספקנו לראות אפילו שק הריון..

השבוע, כמעט שנה אחרי, גיליתי פתאום שאני בהריון. עשיתי בטא, יצא 482.20
כבר התחלנו באמת להתרגש.
היום עשיתי שוב כדי לבדוק הכפלה, ו...יצא 579.70....
פחות מפי1.5...

ואני פשוט מאוכזבת כל כך כל כך ומבינה שכנראה ההריון הזה לא ימשיך.
ובא לי לבכות ובא לי לצרוח כי די! אין לי, אין לי כח! פשוט אין!
אבל כבר אין לי דמעות.

והכי אני שונאת שקורים לזה הריון כימי. אני פשוט שונאת את המושג הזה!!!
כי אם זה כימי אז זה לא שווה ולא נחשב. וכאילו זה היה כלום. וזה לא פייר! כי זה לא כלום! זה לא! בא לי לצרוח את זה!
שיבינו כולם שאם הייתה פה התחלה של חיים זה שווה וזה נחשב וזה כואב.
כי החלומות, והציפיות שלנו הם לא כימיות.
ולא מדובר פה רק בתאים. מדובר פה בפרי של האהבה שלנו שלא הצליח לגדול.
והלב שלי לא מבין בכמיה ואפילו שזה כזה הריון צעיר וקטן כואב לו והוא מתנפץ עם כל החלומות..

וכבר דמיינתי איך נספר להורים, ואיך הפנים שלהם יאירו וישמחו..ועכשיו מה? האמת שנראה לי שעדיף שלא ידעו..שלפחות להם לא יכאב..
חיבוק חזק יקרההודו לה'
התמודדות קשה מאוד
לא מתיימרת להבין את תוצאות הבדיקה
אבל מבינה את הדאגה והפחד והכאב
מתפללת בשבילך שתזכי לבשורות טובות במהרה.
אוי יקירה, הלב כואב איתך,ומקווה כל כך לתוצאות טובות!!ציפי כהן
איזה מסע עברתם. כמה תקוות וכמה אכזבות,וכמה לא נודע יש בתוכו... וכמה כאב,וכמה רצון, וסבבי תרופות...
כמה קשה ומורכב! ותכף שלוש שנות נישואין, וכל האמירות של הרופאים (הריון כימי?) מקשות ומכאיבות עד למאוד!

דעי שפעמים רבות רופאים אכן סופרים הריון כימי כעוד הריון שהתחיל, ולא מורידים אותו בחישוב.
אכן, זה לא רק הריון כימי, אלה התקוות והרצונות והחלומות, השמחות והאהבות שנבנו לכם בלב, ואני מוכרחה לומר שזה מופלא לקרוא שאתם כה מחוברים להריון בתחילתו,וכה שמחים, על אף המסע הארוך של ההריונות שהפסיקו. זה מיוחד, ואני בטוחה שזה מורכב מעוד הרבה רגשות.

אני איתך בתקווה וגם בכאב, מקווה שהרופאים אולי יתנו לך הפעם תמיכה רצינית (קיבלת פרוגסטרון?) כדי להצליח להחזיק את ההריונות הבאים.

חיבוק חם!!
עדכני מה שלומך.
וואי. דמעות בגרון לקרוא את הסיפור שלךאמון מחדשאחרונה
אין לי כל כך מה לומר
כי שום מילה לא תהיה מתאימה לכאב עצום וקשה מנשוא
אובדן אחרי אובדן אחרי אובדן
ותחושה שהגוף בוגד
ותסכול שהתוצאות של הבדיקות תקינות, אז מה לא עובד?
והזמן עובר, ובטח יש הערות של אנשים מסביב

תקוות ציפיות
ואכזבות

מתפללת בשבילך להרבה טוב מעתה והלאה
ושה' ירפא את כאבייך וימלא חסרונך
יום הזיכרון, אבדן הריון... יש לכן הרגשות או מחשבות?ציפי כהן
אשמח לשמוע. מוזמנות לחשוב יחד על משמעות יום הזיכרון עבורכן, איפה זה נוגע בכן, האם יש קשר בעיניכן או ממש לא,
ובכלל מה שלומכן ביום הזה.
🌼
יום קשההודו לה'
הלב עצוב כל כך
ואוירה מסביבה מציפה
הלכתי לטקס ופתאום הרגשתי שגם אני נגעתי במוות ושכול
ובכלל מאז הלידה השקטה אני לא מצליחה לפטר מהעצבות שכל כך לא אופיינית לי
וגם ההגעה לטקס שיש בו הרבה אנשים ונשים הריוניות ותינוקות... מציף...
מצער וכואב. מפגיש אותנו עם אבל ושכול,ציפי כהן
ושאלת המקום שלנו בתוך כל זה.
האבל שאינו מוכר...
אלה שאלות שאינן פתורות בתוכי, במשך שנים אני נושאת אותן ואיני יודעת מה התשובה.
עד כמה אני שייכת לאיזושהי קבוצת אבל ושכול?
איני אם שכולה, ואני מודה על כך יום יום. איני מתיימרת להשוות.
ובכל זאת, הגדרת כה יפה- גם אני נגעתי באבל ושכול... ומה זה אומר?
נדמה לי שאני פשוט שייכת לקבוצת אמהות שאיבדו את עוברן... זה הכי מדויק עבורי. וזה גם אבל שראוי להכיר בו ולתת לו שם, מבט, זיכרון, השתתפות, כאב.

ולגבי ההשתתפות בטקסים יחד עם תינוקות, והריונות....
חיבוק. זה מלווה הרבה לאורך מגוון אירועי חיים.
לומדים להתמודד עם הכאב שאינו מרפה.
מקווה עבורך להקלה.
חיבוק!!
תודה על המילים שלך שתמיד נוגעות..הודו לה'


וואי המילים שלך נכנסו לי ללב. שולחת לך חיבוק גדולאמון מחדשאחרונה
כואב לשמוע
אני הולכת לבקר בת דודה אחרי לידה שקטה ועצובה...אמאאאאאאא

הריון ראשון לידה שקטה בשבוע 33!

היא עצובה מאוד ואחרי יומיים קשים עד הסוף העצוב....

אשמח לעצות מה לומר מה לא לומר....

מאמינה שזה אינדבדןאלי אבל בכל זאת מהנסיון של מי שחוותה ונמצאת פה בפורום.

אני עצמי בהריון ולא יודעת אם צריך להתייחס.

שלום לך יקירה.שאלתך חשובה ורלוונטית, ושומעים את הכאב שלךציפי כהן
השאלה איך להתיחס לאישה שעברה לידה שקטה היא משמעותית, כי באמת לסביבה קשה לאכול את זה. קשה להתיחס, קשה להכיל את גודל הכאב, קשה להיות שם איתה. היה אמור להיות תינוק ופתאום הוא איננו... מה אומרים? מה לא אומרים? ואישה בהריון... זה נכון להגיע? להתיחס? אולי זה מכאיב שלא נתיחס, ואולי זה מכאיב דווקא שנתייחס?
שאלות כבדות וקשות, ואני מוכרחה לומר שאין להן תשובה אחת חד משמעית.
הדבר הבסיסי וברור הוא שכל אחת עוברת את המשבר הזה איך שהיא, וזקוקה לתמיכה משפחתית וחברתית לפי מה שהיא.
לכן, אני מציעה שלפי רמת הקשר שלכן בקשי ממנה שתהיה אמיתית וכנה מה נכון לה ומה לא. דברי על התחושות שלך, הכאב שלך, השאלות שעולות לך. אם מתאים. ספרי שאת לא רוצה להכאיב, שאת יודעת שזה כואב, ושאת פשוט רוצה לתמוך ולהיות איתה. כנות היא דבר משמעותי ואני מקוה שתצליחו להיות כנות זו לזו ותוכלו להתאים את היחס הראוי והמתאים לה.

עם זאת, יש דברים שהם גם כלליים שניתן לומר. אצייר בקווים כלליים את הגישה הרצויה בעיניי, לפי נסיון וליווי של נשים רבות.
- לגיטימציה לכאוב, לבכות ולהתאבל.
- אין הרבה מה לומר. חשבי עליה כעל אדם שעבר אבדן גדול ואין באמת נחמה. לפחות לא כרגע. היא זקוקה לחיבוק, השתתפות בכאבה, חיזוק במקום שהיא נמצאת בו. בלי מילות נחמה או עידוד. פשוט לשהות יחד בכאב הגדול הזה. להיות איתה.

מה לא להגיד?
- יהיה לך עוד
- מזל שלא הכרת אותו
- טוב שזה קרה בזמן הזה
- אם נכנסת להיריון זה אומר שיכולים להיות לך תינוקות אחרים
ועוד מילים שמוחקות או מנסות לברוח מהאבל הקשה. העיקרון הוא פשוט לשהות. להיות. לאט לאט היא תמצא מעצמה את מקורות החיזוק עבורה. כרגע- רק להיות.

תודה לך על השאלה החשובה.
ובהצלחה לך ולה. כמה לא קל מהכיוון השני, זה מורכב ביותר וקשה.
חיבוק.
אנונימי (2)

כמה נכון מה שכתבת לא להגיד.

לא עברתי לידה שקטה, רק הפלה בשבוע 9. רק.

 

מהריון שנכנסתי אליו חודש וחצי אחרי החתונה.

 

וכמה זה לא מנחם האמירות האלו, ש'נקלטת מהר, אז ב"ה הכל תקין ותכנסי בקלות'.

 

 

סליחה לפותחת על הנצלוש.

ותודה על המקום הזה.

מצער לשמוע את כאבך. שבוע 9 זה בהחלט אבדן. מגיעה לך הכרה.ציפי כהןאחרונה
חיבוק!!
עברתי לידה שקטה לפני 8 חודשיםחדשה1
והכי הכי עזר לי זה שישמעו מה עבר עלי, ידברו איתי... ישאלו שאלות...
מעבר לזה שכולם חיבקו, ניחמו וכו.. רציתי כלכך שישמעו! שידברו איתי על זה..
אם האופי שלה פתוח תדברי איתה ,תשאלי, תנחמי, תחבקי.
שולחת חיבוק מרחוק.
מסכימה. להקשיב לה, לשמוע את הסיפורציפי כהן
לאפשר לה לספר כל דבר שבא לה בלי להשתיק. להתעניין באמפתיה. לכאוב איתה רגעי עצב, פשוט להיות איתה.

עם זאת, אני מוכרחה לומר שלא כל אחד יכול להקשיב לסיפור שכזה, ולא בכל זמן.
לדוגמא אישה בהריון אולי לא תוכל לשמוע הכל,אולי זה יעורר בה חרדות או פחדים, אולי יהיה לה קשה מדי לשמוע. ולא תמיד כדאי לדחוק את עצמינו לפינה של הקשבה לסיפור קשה, בלי יכולות מתאימות ובלי כלים.
גם אחרים לא תמיד פנויים רגשית לשמוע ולהכיל את הסיפור.
הקשבה לסיפור קשה ומטלטל יכולה גם לפעמים ליצור טראומה. לשומע. לכן- כדאי להקשיב, ובזהירות גם להקשיב פנימה.


הלוואי והסביבה הקרובה תהיה מספיק תומכת וקשובה.
ואם הסביבה לא מצליחה לשמוע ולהכיל- מטפלים מכילים ויודעים להיות שם במקומות הקשים, איפה שלפעמים אנשים אחרים אינם מוצאים פניות נפשית או מילים מתאימות.
באלי פשוט מקום שאפשר לכתוב על הקנאה, בלי שישפטו🙏אמון מחדש
בלי שיגידו
אוי אוי אוי לא יפה😏
בלי שיחשבו שאני חס וחלילה לא רוצה שיהיה למישו טוב.
אני פשוט רוצה טוב גם לי!

יש לי חברה שלכל ההריונות שלה נקלטה על הפעם הראשונה, היא מעולם לא ידעה ציפייה להריון מהי. אפילו לא קצת. לוחצים על כפתור ויוצא.

יש לי חברה שפוחדת לשכוח גלולה. היא לא יודעת שיש נשים שלא פוחדות לשכוח! כי לא יקרה כלום גם ככה.
אפילו כשאומרים להן למנוע אחרי הפלה הן לא מונעות,
כי גם ככה לא יקרה כלום כל כך מהר.

יש לי חברה שאפילו לא חשבו שהיא לקחה גלולות אחרי החתונה כי היא נקלטה כל כך מהר שזה היה זמן הגיוני גם בלי גלולות.

יש לי חברות שהתחתתנו כמה חודשים אחרי, או שנה, וכולן בהריון מתקדם או עם ילד. וגם החברים של בעלי. וגם זאתי שחשבתי שהיא מעוכבת כמוני, גם היא כבר נושעה.

יש לי חברה שכל הזמן אומרת לי את יודעת שההיא בהריון? ואיזה מרגש זאתי ילדה בן! ובאלי להגיד לה שזה לא מעניין אותי וזה לא מרגש אותי. ושיש עוד דברים מעניינים בעולם.

אז זהו.
אני מקנאה. אני מקנאה בטבעיות, בקלות.

בזאתי שכל כך לא יודעת כאב מהו שהיא משתפת אותי בכל עידכנו הילודה כי היא אפילו לא יכולה להעלות בדעתה מה זה עושה לי.

פרקתי 😩
גם אני מקנאה!ישועת ה' כהרף

מנסה כמובן לעבוד על עצמי..

ומצליחה לעתים לראות את זה שלכל אחת יש את ההתמודדויות שלה..

זאת התעכבה עד שהתחתנה.. ההיא יתומה.. אחרת בעיות בשלום בית.. נוספת עם ילד חינוך מיוחד.. שם בעיות בפרנסה.. ויש גם אחת עם כ"כ הרבה ילדים צפופים כולל תאומים וכ"כ קשה שהם פשוט לא מצליחים לטפל..

ועדין כשגיסתי אמרה שהיא מתקשרת לרופאה לצורך מניעה עוד בחדר לידה מכיוון שהיא נקלטת רק מלהסתכל על בעלה, כאב לי..

גם אני מקנאה!!

וממשיכה לעבוד על עצמי..

איזה כיף מישו לקנא איתו! תודה 💕אמון מחדש
היי יקרה. חיבוק לפני הכל,וגם אחרי הכל. כמה קשה!ציפי כהן
קשה להיות במקום שרואה שאחרות סביבך נקלטות בקלות, הרות בקלות או מדברות בקלילות על מניעה, הריון ולידה.
קשה להיות בסביבה שרוב עיסוקה, בשלב הזה של החיים, הוא ילודה.
קשה להיות בסביבה שלא מנחשת אפילו מה את עוברת סביב נושא הפריון וההריון, ולא מדמיינת כמה מכאיבות לך אמירות פשוטות בנושא.
קשה שהחברות כבר ילדו, כמו סוג של עקפו אותך (אנחנו בתחרות? כנראה יש איזו תחרות סמויה על הריון, כמה ילדים, באיזו מהירות... לא תחרות אבל בהחלט השוואה חברתית. גם אם השוואה לא מדוברת, כנראה קיימת היכנשהו בין הנשים, בין השורות).
וקשה להתמודד עם רגשות קנאה מבפנים. יש הרבה אשמה סביב קנאה, אולי תחושה שאסור להרגיש או לדבר על זה.
אז אני ממש שמחה על האמירה שלך: "כן אני מקנאה. בטבעיות." את לא מתנצלת, את חשה קנאה ומקבלת את עצמך כפי שאת. מותר להרגיש קנאה גם בלי לרצות לקחת לאף אחד שום דבר. אפשר גם לרצות שיהיה לך מה שיש לה. או לפחות לקוות להרגיש פחות כאב, פחות ייסורים, יותר קלות בתהליך...
זה כל כך מובן ולגיטימי. כל כך. 🌹

את מובנת לחלוטין. ואשתף אותך בתהייה שלי תוך כדי קריאת המלים שלך. תהיתי האם נכון לך לשתוק ולא לומר מילה על כל מה שזה עושה לך בפנים. האם נכון להסתיר, להתמודד לבד, לא לדבר על השפעת המילים שלהן עלייך, לסבול בשקט... מה יקרה אם נניח תאמרי משהו לחברתך שמדברת איתך על ילודה? נניח, "את יודעת, אני די מתמודדת עם הנושא ולא כל כך קל לי. בואי נדבר על נושאים אחרים, טוב?" מתוך כבוד אליה אך גם כבוד לעצמך ולרגשותייך.
תוהה האם אפשרי לך, וגם מה זה יכול לעשות לך.
ממשיכה לתהות... את מוזמנת לענות או רק לחשוב על כך.
בכל מקרה, חיבוק גדול וחם על ההתמודדות הפיזית ונפשית. אנחנו איתך. 💜
משום מה עלה לי שיר בהקשר לשרשור הזה, או בכלל עם הכאב.ציפי כהן
אני מניחה פה קישור לשיר, אולי יגע במשהו?
אשמח אם תשתפו מה עשה לכן השיר.
(אפשר גם לומר שלא היה טוב, או לא קלע... כמובן)



'תחזיקו' של רוני דלומי

שירת אישה, כמובן.
היי, תודה ענקית על ההשקעה. חיממת את ליבי 💖אמון מחדש
עבר עריכה על ידי אמון מחדש בתאריך כ"ד בניסן תשע"ט 20:47
התחברתי מאד לכל מילה שלך...
את צודקת, אולי לפעמים כדאי לומר..
מדוע בכל זאת אני בדכ נמנעת?
כי אני מרגישה לעיתים כשאני משתפת אני מקבלת שדר של רחמים, או של בילבול כזה שנראה כאילו פתאום הקשר לא טבעי להן כי הן לא יכולות לדבר על מה שמעסיק אותן, או שדר שאני מתפרשת כממורמרת כזו וסובלת.
ולא באלי את השדרים הללו.
את צודקת, זה מבלבל או מקשה על הקשר. אולי גם יוצר ריחוקציפי כהן
או מבט ביקורתי. או פשוט חוסר הבנה.
אולי באמת נכון יותר למצוא פרטנרית לצרה, שתוכל להבין מעט יותר מה עובר עלייך, או פשוט חברה שתוכלי לספר לה לעומק את חוויותייך, ולא תחשוד בך שאת מתלוננת סתם, או תאשים אותך בקנאה יתרה... פשוט בקשי ממנה להקשיב, להיות שם, שותפה למגוון רגשות. זה לא אומר עלייך כלום שאת רוצה גם. זה רק אומר שאת אנושית.
ובתור שכזו, בעיניי, שווה לך לרכוש חברות שהשיח איתן יהיה רגיש גם עבורך ולא רק עבורן.
בכל מקרה, אנחנו תמיד פה איתך,מבינות ומקבלות את סבך הרגשות הזה...
חיבוק!
אני לאחרונה דווקא מרגישהאנונימי (2)
שכל החברות שלי לא אמיתיות, כי אנחנו יכולות לדבר שעות, אבל הן לא יודעות את הדבר העיקרי שמעסיק את החיים שלי ועל הבעיות והקושי שעובר עליי..
את רוצה לשתף אותן ופוחדת מאיך זה יתפרש?אמון מחדש
לא ממש .אנונימי (2)
בנות נשואות לא באמת לי לשתף כי הן יכנסו להריון לפניי ואז ירגישו לא נעים ממני וכו'..
רווקות פשוט לא מבינות את זה..
מבינה אותך מאדאמון מחדש
יש לי חברה בהריון שאני מרגישה שהיא מתרחקת ממני כי לא נעים לה..
אבל דווקא ברווקות אולי יש מישי רגישה? יש אנשים שיודעים להכיל מורכבויות.
ברור שהיא לא תבין את תהומות הכאב כי מי שלא חווה קושי בפריון לא יבין זאת!! אבל עדיין.. אם היא רגישה יכולה קצת להכיל..
ודווקא בגלל שהיא מחוץ למגרש ועוד לא נשואה יותר קל.
מבינה אותך ומזדהה איתך.חדשה1
נקלטתי להיריון ראשון אחרי 4 וחצי שנים שלצערי נגמר בידיים ריקות... בחודש תשיעי היא נפטרה לי בבטן...
קינאתי בכל אותן בנות שהמשוער שלנו היה ביחד...
אבל סמכתי על הקב"ה שהוא יודע מה טוב עבורי. ומה טוב בשבילי.
זה לא קל, גם חיכיתי הרבה שנים להיריון וגם בסוף יצאתי בלי כלום...
עשיתי המון עבודה עם עצמי במהלך השנים שציפיתי איך לא לקנא(כל החברים מסביבנו כבר הורים ל2 ו3...) ואז הגיע הניסיון החדש של לידה שקטה שגם שם השתדלתי מאוד לשמוח בחלקי אבל זה קשה.. מבינה אותך כלכך.
הקב"ה טוב, והוא יעשה ועושה לנו רק טוב.
וואו! אני מעריצה אותך על האמונה שלך שהכל מאיתו לטובהאמון מחדש
ובכלל נשמע שאת גיבורה אמיתית
וואו
ממש השראה
קטע שנתקלתי בו בנושא.. שווה קריאהאמון מחדש
כואבאנונימי (3)


הזכרת לי את עצמי לפני חצי שנה.אמא לנסיך קטן
כל אחת שהייתה בהריון הייתי סופרת לה כמ חודשים נקלטה אחרי החתונה.
כל פעם שראיתי משהי הריונית סביבי זה צבט אותי.
ולא עבדתי על זה.
אלו תחושות נורמאליות לחלוטין!!
היום אני בעיקר כואבת בשביל הקטן שלי שמנכס לעצמו כל תינוק שהוא רואה
אבל הישועה עוד תגיע.
אצל כולנו בע"ה!
חשבתי שאני הלא שפויה היחידה שסופרתאמון מחדש
כמה זמן אחרי החתונה נקלטה וכמה רווח יש בין הילדים. כשאני זורקת לבעלי משו על זה הוא אומר שזה מביך אותו לעשות חישובים על אנשים אחרים.

תודה. איזה כיף שאני לא לבד בזה!
ואיך זה עבר לך?
ממשיכה, אני לא שולטת בזה, לא ממקום רע.. :ישועת ה' כהרף


עבר לי לבד. כנראה דמתרגלים לזה בסופו של דבראמא לנסיך קטן
אבל אל תלחצי מזה ותתבאסי על עצמך. זה טבעי לגמרי וברור שלא ממקום רע.
זה קורה הרבה... את לגמרי בסדר. חיבוק!ציפי כהן
גם אני מקנאהגורגס

אין מה לעשות. כשמשהו חסר לנו, ולאחרים יש, זה מכאיב.

אני ממש לא מרגישה רע עם זה.  עצובה בשביל עצמי שאני נאלצת להתמודד עם רגשות כאלה. אבל לא רואה בזה פחיתות.
זה הכי אנושי שיש.
גם אני סופרת. כמה הפרשים יש להם בין הילדים, כמה ילדים יש להם, בני כמה הם, כמה זמן הם נשואים...

אני אחרי שתי הפלות רצופות בחורף האחרון, וגם הן הגיעו אחרי ציפייה ארוכה להריון.

אז כן, זה מכאיב לי.

 

מה שכן, יש לי שכנה מושלמת כזו. קשה לי להיות בסביבתה כי היא משדרת שהכל מושלם. הילדים שלה מדהימים. העבודה נהדרת. הבית תמיד נקי והיא יודעת מה להגיד על כל דבר. אנשים כאלה מעייפים אותי.
הבת הגדולה שלי והבת שלה נולדו בהפרש של כמה ימים. ועכשיו, אחרי שתי ההפלות, נודע לי שהיא בהריון. זה היה כזה קלאסי שהכל יצליח לה ולי לא.
והיא הפילה.

וכן, איפהשהוא, שמחתי. לא רק אצלי הכל מתחרבש.
עם התחושה הזו קשה לי. אבל גם כאן משתדלת ללמד זכות על עצמי, אני רואה את כולם ביחס לעצמי, וכואב לי על המקום שלי. זה לא באמת קשור אליה, היא רק משקפת לי מראה.

וזה מלמד אותי, להיות רגישה לאחרים. את לא יודעת איפה הדברים שלך פוגשים את מי שמולך, וצריך מאוד להיזהר.

כמה שאת מדהימה על הכנות. מאחלת לך ים של טובאמון מחדשאחרונה
גם לי יש שכנה כזו שהכל אצלה נראה מתוקתק ושהיא מלאת מזל כזו..
תמיד בתוך הקנאה יש את האדם שמשקף לנו את מקומינו הכי חזק והכי מטלטל. לא משנה בכלל אם זה נכון שהכל הולך לו חלק או לא. אותנו זה מייסר.

תודה על השיתוף 💖
משתפת..O.L

אז היום אני שבועיים אחרי ההפלה השלישית, ברצף.

יש לי 2 ילדים מדהימים בבית, שהגיעו יחסית בקלות.

ואז, בהיריון השלישי, אין דופק בשבוע 14, אומרים לי שזה קורה לכולם, אבל מהר מאוד יגיע היריון תקין ובריא, אז אומרים.

אחרי שנה וחצי של המתנה שוב 2 פסים על הסטיק, והשמחה הייתה רבה, אך מייד התחילו דימומים כבדים וההיריון נפל לבד.

ואז שוב, 2 פסים, בטא חיובית, אין דימומים, יש בחילות, הכל נראה תקין, קובעים תור לרופא, לאולטרה סאונד, ההתרגשות מתגברת, אך שוב, אין דופק. שוב קובעים תור לגרידה, בסייעתא דשמיא מצליחה לקבל תור לפני החג. 

אבל הלב נשבר לרסיסים.

יהיו לנו עוד ילדים? 

כבר לא בטוחה.

מצטערת לשמועאמא לנסיך קטן
זה כזה לא קל ומייאש!
ונורמלי לגמרי שתחשבי ככה. 3 הפלות זה לא דבר של מה בכך.
אם היית כבר אצל רופא נשים אז בטח אמרו לך ללכת למרפאת הפלות חוזרות. אם לא זה הזמן!.
משתפת אותך שגם אני עברתי את זה 3 פעמים עם 2 הריונות שבאו עם טיפול ואחד טבעי. והיום אני כבר 9 חודשים אחרי ובנתיים עוברת עוד בדיקות. קשה לי אבל אני אופטימית.
תתפללי. המון.
חיבוק חם!
תודה על השיתוףO.L
תודה יקרה,
אכן הפנו אותי למרפאת הפלות חוזרות לבירור.
מקווה שתתבשרי בבשורות טובות בקרוב.

שולחת חיבוק..ישועת ה' כהרף

אלו חוויות מורכבות עברת..

לא קל..

אני כ"כ שמחה שיש בבית 2 ילדים.. זה כ"כ עוזר.. מעסיק אותך ולא נותן לך לשקוע..

ממליצה להשקיע בדברים שעושים לך כיף.. בילויים.. קניות.. ספרים.. מוזיקה.. מסעדות.. כל מה שאת מכירה על עצמך שמעלה את מצב רוחך..

מאמינה שאם יהיה טוב לנפש.. תהי רגועה.. שמחה.. זה ימשוך טוב אליך (במקביל כמובן למה שהרפואה יכולה להציע..)..

בהצלחה!!

תודה על התייחסותךO.L
הילדים שיש הם לגמרי האור הכי גדול שיש.
עכשיו משתדלת לעבוד על תודעה רגועה יותר, להאט קצת את מירוץ החיים ולהכניס שלווה.
איזה מטלטל. ליבי יוצא אלייך. הלוואי שיהיה טוב בנגלהאמון מחדש
היי יקירה. כאב גדול ולב מתכווץ לשמע סיפורך! חיבוק חם.ציפי כהן
אני משתתפת בצערך על החוויות הקשות והלא נעימות, החוזרות על עצמן והכואבות כל כך.
הפלה יוצרת תחושת חוסר אונים גדולה, קל וחומר אם היא חוזרת, ואז חוזרת שוב... כמו סיוט שמתגשם שוב ושוב... וכמה קשה כבר להאמין שלא יחזור עוד פעם!! כמה כואב, מדכא, מכעיס, מתסכל, מייאש.... ועוד.
חיבוק על כל זה. אני מקווה כל כך שאתם תומכים אחד בשניה ואחת בשני, ומדברים על מה שחווים ומרגישים. מניחה שזה לא קל ברמה הזוגית, המשפחתית, הסביבה... הרבה מעגלי התמודדות.

אני רוצה לומר לך שנשים רבות שחוו שלוש הפלות רצופות קיבלו מענה ופתרון במרפאה להפלות חוזרות.
עושים בדיקות מקיפות (בדיקות קרישיות, אלה בדיקות דם פשוטות שאינן נעשות סתם כך בדרך כלל, ובודקות רמת קרישה של הדם. אומרים שיש קשר בין רמת הקרישה לבין הפלות חוזרות). יעשו אולי עוד כמה בדיקות כדי לבדוק אולי הבעיה אינה בקרישיות אלא בתחום אחר.
לאחר כל הבירורים- מתאימים לך טיפול ואת יוצאת חזרה למסע,הפעם מלווה ברופאי הריון בסיכון ובתרופות שהותאמו עבורך.
נשים רבות שאני מכירה עברו תהליך דומה וילדו ילדים בריאים, גם לאחר 3 הפלות או אף לאחר לידות שקטות.
יש הרבה תקווה, במיוחד לאור הידע הרפואי המתרחב והולך בימינו.

אם את חשה שברצונך ללכת לרופא מומחה אחר, לאחר הביקור במרפאת הפלות חוזרות, ישנם שמות של כמה פרופסורים שמתמחים בטיפול בנשים לאחר הפלות חוזרות. לכל אחד יש השיטה שלו וניתן להתייעץ ולבחור עם מי ברצונך ללכת.
אבל קודם.... הירגעי ממה שעברת, לכי למרפאת הפלות חוזרות, ואני כולי תקווה לתפילה שיהא בטוב, בבריאות ובשלווה כמה שניתן.

חיבוקים!

ציפי

היי ציפי..O.L
תודה ציפי,
זו באמת התמודדות לא פשוטה, גם בפן הזוגי.
משתדלים להיות אחד בשביל השני אך בעלי מאוד סגור ומופנם אז יוצא שרק אני משתפת אותו והוא לא אומר כלום.

אני לא כל כך מכירה ויודעת מה האפשרויות שיש לרפואה להציע, אז נצטרך ללכת על מה שהרופאה במרפאת הפלות חוזרות תציע.
אני מעדיפה דרכים טבעיים אך הרופאים פחות אוהבים את זה.
עשיתי בין ההיריון הראשון לשני בדיקות קרישיות והכל יצא תקין, אז אני לא חושבת שזו הבעיה.

תודה על המילים המעודדות, סיפורים עם סוף טוב מאוד עוזרים.

יופי שאת מדברת. ויופי שיש מי שמקשיב.ציפי כהןאחרונה
הוא לא חייב לשתף, אבל אולי אם ירצה יידע שאת יכולה גם להיות שותפה עבורו. גם הוא עובר טלטלה גדולה, אני מניחה.

חיבוקים לשניכם, לכו יחד לתהליך הזה. תנו לעצמכם להתחזק בזוגיות בזכותו. משבר יכול להיות דבר שמקרב בין בני הזוג. אל תוותרו על שיתוף, שיח והקשבה.



בהצלחה!
שלום למי יש את המספר למרפאה הפרטית של פרופ' מיכאל קופרמינץ654654
פרופ' מיכאל קופרמינץ לברור הפלות חוזרות
יש לי, אבל משום מה כל אתמול האינטרנט לא נתן לי לרשום...ציפי כהןאחרונה
ניסיתי כמה פעמים.

פני אליי בפרטי ואתן לך את המספר כי ככל הנראה לא ניתן לפרסם על גבי הפורום.


בהצלחה רבה!
מצטרפת לפורום בכאב..שחקנית חדשה
הריון ראשון. לפני שבוע וחצי עברתי הפלה טבעית בשבוע 6.
אמרו לי לקבוע תור לרופא נשים לאחר ההפלה כדי לראות שהכל בסדר.. מה קורה בבדיקה? מה בודקים? ולמה לא מומלץ לנסות להיכנס להיריון עד המחזור הבא?

בלי קשר, משיטוט קצר בפורום נראה שיש פה חבורה תומכת מאוד וזה מקל על הצורך להצטרף בסיטואציה לא קלה..
היי יקרה! כואב😔 חוויתי זאת לפני מס' שבועות גם בהריון ראשוןאמון מחדש
קודם כל חיבוק על מה שאת עוברת. לא פשוט, הרגשתי שאני מדממת פיזית ונפשית.

בבדיקה בודקים שאין שאריות ברחם.
הסיבה שאומרים לא להיכנס להריון זה כדי לבדוק שהמערכת חזרה לתפקד כמו שצריך, כלומר לאיזון הורמונלי כדי שתוכלי להיכנס שוב להריון כשהשטח מוכן בעה
לגבי כניסה נוספת להריון - יש על זה מחלוקת, יש רופאים שממליצים 3 חודשים לחכות, חלק חודש אחד רק וחלק בכלל לא. ההמלצה משתנה מאחת לאחת בהתאם למצבה ובהתאם לגישת הרופא בעניין באופן כללי. מה הרופא שלך המליץ לך?

מאחלת לך שפע של אור!
תודה על התגובה..שחקנית חדשה
בעיקרון אין לי רופא אחד ספציפי בינתיים. בגלל הדימום של ההפלה הייתי אצל רופאה אחת (שהלכתי אליה בעקבות המון המלצות מפורום הריון ולידה, אבל תכלס היא היתה בסדר וזהו), אחכ תוך כדי הדימום הגעתי לעוד רופאה ועכשיו לשתיהן יש תור רק עוד המון זמן אז קבעתי לרופא שלישי. זה בעייתי? לא רוצה לחכות מלא זמן רק כדי לחזור לאותה אחת. בע"ה כשיהיה הריון אעשה מעקב אצל אחת ולא כמה..
את צריכה להגיע לרופאה בין היום ה3-5 לווסת או לאחר 6 שבועותאמון מחדש
מתחילת ההפלה במידה ולא הגיעה ווסת
היי יקירה, עצובה בשבילך על ההצטרפות העצובה לפורום.ציפי כהן
מצטערת איתך על החוויה הקשה, אבדן של הריון ראשון הוא מפתיע ומטלטל, וכל זה בדרך המרגשת לקראת אימהות טריה... כמה לא קל וכמה מצער!!
את מוזמנת לשתף בחוויה שעברת. מה קרה, מה היו התחושות וכל העולה על רוחך. זה מקל לפעמים פשוט להוציא החוצה בכתיבה, ואם יש קוראות ומגיבות אכפתיות זה עוזר גם.

בנוגע לשאלותיך, חברתנו @אמון מחדש
כבר ענתה באופן מהיר ומדויק ואני מסכימה עם מילותיה והסבריה.
בנוגע לתור לרופאה- מציעה למצוא רופא/ה שנעים לך איתה או איתו (אמשיך בלשון זכר...) ושהיחס שלו מספיק אכפתי ורגיש עבורך. כשתמצאי את האדם הנכון והמתאים לך- לכי אליו גם למעקב לאחר ההפלה (אכן לא כדאי לחכות לתור הארוך לרופאות), וגם להריונות עתידיים. באמת כדאי וראוי למצוא מישהו זמין ופחות עמוס, וכמובן מגיע לך יחס טוב.
לכי עם ליבך.

חיבוק חם! ספרי מה שלומך בימים הבאים, אם תרצי בכך.
אני רק חיבוק💓אמא לנסיך קטן
תודה לכן..שחקנית חדשהאחרונה
האמת, רק שבוע ידעתי שאני בהיריון.. אז אפילו לא היה לי מספיק זמן לעכל את זה. כשזה קרה והבנו שאני עוברת הפלה זה היה קשה מאוד. וכמובן שהצטרף לזה העניין שפתאום אסור לגעת אחרי שכבר הפנמנו שנהיה מותרים תשעה חודשים (!!)
אבל עכשיו אני בסדר, מנסה לראות את הטוב ולהבין שברוך ה' אני יכולה להיכנס להיריון, יודעת שיש נשים שאפילו לשלב הזה לא מגיעות וכואב לי עליהן..
פסח. ניקיון. יציאת מצריים. משפחה.כל כך הרבה דברים טעונים...ציפי כהן
מה קורה איתכן ואיתכם בימים אלו של טרום פסח?

פעמים רבות תקופת החגים טעונה בהרבה רגשות.
לעיתים בגלל אירועים שקרו בתקופה הקרובה לחג או בעיצומו,
לעיתים בגלל הצורך להיות עם המשפחה, על שלל המורכבויות הנובעות מכך,
לעיתים בגלל הרעיונות הקשורים לחג,
איחולים שונים ומשונים,
או דברים אחרים.

איך הפסח הזה עבורכם.ן?

שרשור שיתוף למי שיתאים לשתף❤
שנה בדיוק להפלה..ישועת ה' כהרף

לא מבינה את עצמי בכלל..

שנה שעברה עברתי הפלה ראשונה טבעית בפסח..

לאחר מכן נקלטתי ישר וב"ה ילדתי תינוק בריא..

למרות זאת, אני מרגישה בפוסט-טראומה..

כאב בטן כזה מהחג..

ממה שעברתי..

ממה שהיה..

ממה שראיתי..

ממה שהרגשתי..

איפה הייתי..

מההתלבטויות..

מהטלטלה שעברתי..

ממה שאיבדתי..

אבל, הרי לא איבדתי כלום..

קיבלתי הריון אחרי שלושה חודשים.. לא יכולתי באותו פרק זמן ללדת שני תינוקות אחד אחרי השני.. זה בעצם שהלידה לכאורה רק התעכבה בשלושה חודשים..

אז למה עדין בתלמ כאב לי?! הייתי בהריון מתקדם..

ולמה אני הפוכה עכשיו בפסח, עם כאב בטן ומחשבות בלי סוף?! הרי יש לי תינוק בידיים..

לא מצליחה להבין ולהכריח את עצמי להיות רציונלית..

פריקה..

יקרה, את בסדר גמור. זה מאוד הגיוני. התחושות מעורבות וזה קשה.ציפי כהן
ניתן להרגיש כמה רגשות ביחד,כמו אבל וכאב על מה שאיבדת, לצד שמחה והתעלות עם מה שיש. שני סוגי הרגשות קיימים שם, ואני מניחה שיש עוד מגוון.
אני חושבת שלעיתים קרובות אנו רוצות להניח בצד את הכאב, להתגבר, לעבור הלאה, לשמוח, ליהנות מהיש, לא לכאוב כל כך הרבה... ולפעמים זה בעוכרינו. הנפש זקוקה לזמן לעיכול ועיבוד מה שהיה, וקשה לעבור הלאה.
אנו עושות מעברים רבים בין אבל לשמחה,לעיתים הם עוברים חלק וממשיכים הלאה, ולעיתים האבל נתקע, נחסם, וכמו נשמר בתוך קופסא עד שיוכל לצאת.

אני מניחה שעכשיו, לאחר שעברת את ההריון והלידה בשלום, הפחד עבר ואת בידיים מלאות, הנפש מאפשרת לעצמה לפתוח מעט יותר את הקופסא.
נוסף לכך התאריך- חג הפסח- והכל צף חזרה...

יקירה, זה מובן והגיוני שהזכרונות, התמונות, הרגשות, הכאבים- צפים עכשיו. מאוד הגיוני. הם שמרו את עצמם לזמן שתוכלי לראות אותם, והם עכשיו מבקשים התייחסות.

אני ממליצה בחום לעשות עיבוד לרגשות ולתמונות שעולות. זה חשוב לאפשר לעצמך לחוש, להבין מה עברת, לדבר על זה כמה שאת צריכה, להבין את רגשותייך, לכאוב, לכעוס, להצטער, ולבסוף לקבל את מה שעברת ולהמשיך הלאה.
חשוב כדי שהדברים לא ייכנסו שוב לתוך הקופסא עד לפעם הבאה...

אמרת 'פוסט טראומה', זו מילה גדולה וכבדה ואיני יודעת אם את אכן חווה פוסט טראומה. אך אני שומעת את סבלך וממליצה לך לפנות לאיש מקצוע על מנת להקל על עצמך ולעבור הלאה.

מחבקת בחום!!
וואי, חיבוק גדולאמא_מאושרת
מזדהה איתך. ב"ה אני עם תינוק מתוק (מתוק!) בידיים, אחרי שתי הפלות (אבל בשבועות מוקדמים)

עוזר לי דווקא לתת מקום לאבדן.
יש לי תינוק. אוצר. אושר. ב"ה מליון פעמים
אבל איבדתי שניים
למרות שהשבועות היו מוקדמים

ואצלי למרות השבועות המוקדמים זאת היתה טלטלה רגשית שאין לתאר
קשה לי לדמיין את עצמת הרגשות כשזה מגיע בשלב מאוחר יותר.
חיבוק גדול לך
כל הפלה היא טלטלה. לכל אחת זה אחרת, אך תמיד מורכב.ציפי כהן
אני שמחה לקרוא שאת מאפשרת לעצמך מקום גם לתחושות סביב ההפלה, יחד עם התינוק המתוק.
מניחה שזה בא בגלים, טוב לאפשר אותם- לתת להם להגיע, להיות כמה זמן שצריך, ולסגת.
טוב לקבל גם רגשות קשים ולאפשר תנועה בנפש.

חיבוק 🤗
עומס ב"ההודו לה'

בפסח ממש הייתי צריכה ללדת

במקום זה סיימתי השבוע את חופשת הלידה השקטה שלי...

ב"ה מרגישה שהתחזקתי הרבה בתקופה הזו שעברה ועדיין יש פחד להגיע לתל"מ

מידי פעם עוברת לי המחשבה שעכשיו הייתי אמורה להיות בסוף תשיעי...

 

השמש שהייתה בשבוע האחרון והזמן שעבר שמים אותי במקום יותר רגוע ומשלים ב"ה..

חסרה (מאוד מאוד) אבל אופטימית

 

 

באמת נשמע עומס... נדמה לי רגשות מעורבים?ציפי כהן
מצד אחד הכאב והפחד להגיע לתל"מ
סיום חופשת הלידה וחזרה לחיים
ועם זאת השמש, פריחה ואופטימיות.
אלה רגשות רבים יחד, זה בסדר להרגיש את המגוון ולהיות בתנועה בין הרגשות השונים. זה טוב לא להיתקע על סוג רגש אחד, כך הנפש יכולה לנוע ולהתפתח.

ממליצה לך לחשוב מה יהיה נכון לך סביב התל"ם. אולי לתכנן לעשות משהו לזכרו/ה, משהו שיעשה לך טוב? (נניח לשתול עץ, להדליק נר, לתת לה/ו שם, לכתוב מכתב/שיר/סיפור ועוד)

חיבוק חם! אנחנו פה איתך ותוכלי לשתף אותנו אם תרגישי צורך.
❤
חיבוק גדולאמא_מאושרת
מעבר למה שציפי הציעה (הצעות מעולות, לי ממש עזר לתת שם, בזכות ההצעה של ציפי ) הייתי דואגת להיות מוקפת באנשים שעושים לי טוב.

חיבוק. הלואי שהחג יעבור בשמחה
לא יודעת למהאמא_מאושרת
איכשהו תמיד לפני החגים אני חוזרת לכאן, לפורום הזה.
אולי זאת המשפחתיות שבחגים שמקשרת אותי שוב לילדים שלי שלא זכיתי להכיר. אור ותום שלי.
אולי זה בגלל שזה מוזר לחשוב שבעצם יש לי עוד שני ילדים, אבל הם לא יהיו איתי בחג.

ב"ה.
סומכת על בורא עולם שהם נמצאים במקום טוב טוב..

בע"ה שנזכה לגאולה שלמה בקרוב
החגים תמיד סביב משפחה. הכאב והגעגוע עולה ממגוון כיווניםציפי כהן
בין אם סביב געגוע ומחשבה על מה שהיה יכול להיות לולי האבדן,
בין אם בהתמודדות מול משפחה רחבה שאומרת אמירות או לא אומרת, או רק התחושה של היחד המשפחתי שמעלה על נס את מה שאיבדנו.
הרבה דברים עולים סביב החגים.

פה אנחנו כמו משפחה, מחבקות ומבינות, אולי בגלל זה את חוזרת לכאן, להרגיש מובנת בתוך מקום שמכיל, כאשר מבחוץ לא תמיד מבינים או מכילים או מודעים לרגשותייך?
ואולי דברים אחרים...
בכל מקרה, אנחנו איתך, מבינות, שמחות על היש וכואבות על האין, ונותנת יד. יחד.

חיבוק. 💗
תודה ציפי יקרהאמא_מאושרת
באמת מזל שיש את המקום הזה, שמכיל, שאפשר להתבטא בו.

תודה! חג שמח
אז פסח הגיע ואנחנו עדיין באותו מצב. רק חמור יותר:-/אמא לנסיך קטן
שנה שעברה היה פסח קשה. הייתי אחרי הגרידה השנייה. את בדיקת חמץ העברתי בבית חולים. ליל הסדר היה חוויה קשה.
ישבתי בשולחן מחייכת וזוהרת. אבל בפנים בוכה. והכי מעצבן שחשבתי שאף אחד לא יודע וכולם ידעו
אז הנה. השנה התווספו לנו תוצאות בדיקות לא מעודדות.
עברתי ניתוח להסרת מחיצה ברחם. הצליח ב"ה. אבל יש כלכך הרבה בעיות אחרות שבא לי לצרוח וזהו.
אוי, אני כל כך מצטערת איתך!ציפי כהן
מצטערת לשמוע על החוויה הקשה בשנה שעברה, שנכנסה לך ממש אל תוך החג! כמה קשה בזמנים כה משפחתיים להיות מופרדת, בבית חולים, מתמודדת עם אבדן... וגם לנסות להסתיר מהמשפחה! כמה אנרגיה וכוחות זה לוקח... במקום לבכות, להניח כתף, לשתף בכאב ולהיתמך את יושבת בחג ומנסה שלא יראו כמה את סובלת וכואבת... קשה! (ועוד יותר קשה כשכולם סביבך ידעו! אולי פחדו לגעת בזה אם לא שיתפת? מעניין מה היה קורה אילו הייתם מדברים על זה. אם זה היה מקל)
וחיבוק על הדברים הקשים האחרים, של השנה הזו.
שמחה בשבילך שאת אחרי הסרת המחיצה, והתוצאות התקינות.
מאחלת פסח טוב כמה שרק ניתן! עשי עבור עצמך משהו טוב? מגיע לך. הרבה.

חיבוקים !
תודה ציפי. מדהימה כמו תמיד💓אמא לנסיך קטן
וואו כמה קשה שולחת לך חיבוקאמון מחדשאחרונה
אחרי גרידהאנונימית89
היי בנות עשיתי גרידה בשבוע 9 עם עובר ללא דופק משבוע 7, עברו 6 ימים ואני עדיין מדממת עם דם טרי, לא כבד.. האם הגיוני? כמה זמן זה צריך להימשך והאם ללכת לרופא לפני שעובר שבועיים? תודה וחג שמח
שלום לך. דימום לאחר גרידה אורך בין שבוע לעשרה ימיםציפי כהן
אם את חשה כאבים או שהדימום נראה לך קיצוני, לא מתמעט, אם את צריכה להחליף פדים שמתמלאים בתדירות גבוהה,
פני שוב לרופא.
אם הדימום כן בכיוון של היחלשות, המתיני עוד יומיים-שלושה ותראי מה קורה.

מצטערת לשמוע על הגרידה,
חיבוק חם.

שיהא חג רגוע.
תנוחי, זה חשוב. ואפשרי לעצמך להרגיש מה שאת מרגישה סביב זה.

בהצלחה,
ציפי
תודה רבה אנונימית89
הגיוני מאוד,אני דיממתי במשך שבועיים דימום קל מאוד.קאבוק

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

אוקייאנונימית89
גם שלי דימום קל רק בניגוב, אז אמתין עוד שבוע
תודה על החיזוקים
בטא 430אנונימית89
היי בנות עשיתי היום בדיקת דם לבוא שבוע אחרי גרידה ו430 הייתה התוצאה. זה בסדר? תוך כמה זמן זה צריך להתאפס?
לוקח זמן, זה בירידה. נסי עוד יומיים שלושה ותראי כמה יוצאציפי כהן
ומה שלומך חוץ מזה? איך עוברים עלייך הימים של החג?
את מצליחה לנוח?
איך את מרגישה?

חיבוקים.
ממש תודהאנונימית89
המצב רוח בסדר, מרגישה שכבר עיכלתי.. זה היה יחסית בשבוע התחלתי 7 אז נראה לי שזה גם מה שעזר לי להתמודד..
ואני לא מאוד נחה אבל גם לא עובדת קשה, מנסה כן להעסיק את עצמי ולא לחשוב רק על זה..
שמחה שאת פחות או יותר בסדר, תני לעצמך לנועציפי כהןאחרונה
אם יש גל רגש שמציף, או פתאום תנועה בנפש לכיוון צער, עצב, כאב או זיכרון לא טוב- תני להם להיות. אל תעצרי.
תני לבכי להיות אם הוא מגיע (הוא יירגע, לא לדאוג)
ואם יש כאב תני לו מקום.
כתבי, שתפי מישהו קרוב כשמגיע קושי.
אם תתני לרגשות להיות ולעבור בך- הם לאט לאט יירגעו ואת תוכלי להמשיך הלאה חזקה יותר.

חיבוקים, אנחנו פה.
יחד עם כאבי האובדנים, והשמחות והמורכבויות- איחולים לפסח טוב❤ציפי כהן
שיהא פסח שמח
נעים
מלא בהקשבה פנימה לעצמכן.ם,
לגוף ולנפש.
שתעשו משהו טוב עבורכן.ם.
אתן ואתם ראויים לכך.

ושנצליח להרים ראש ולחוש את הלבלוב והפריחה, כל אחת ואחדבמקומה.ו.

באהבה!

ציפי
לא יודעת למה נזכרתיאנונימי (פותח)
עברו 9 חודשים מההפלה (טבעי, שבוע 12) הגעתי לבית חולים ואחרי שהוציאו הכל בשעה 1:00 השאירו אותי לישון במחלקת נשים
היתה איתי עוד מישהי חרדיה בהריון בחדר שבעלה ישן איתה והם דיברו כל הלילה ואני לא הפסקתי לחשוב לעצמי שמעבר לזה שבבית חולים דתי ראוי שיתחשבו ולא יתנו לגבר לישון בחדר שיש בו אישה נוספת שהיא לא אישתו, מצד הזוג עצמו זה חוסר התחשבות מטורף לדבר בקול רם כשיש מישהי נוספת בחדר
ועוד משהו.. הרגיש לי קצת הזוי ששמו אישה אחרי הפלה בחדר עם אישה בהריון, זה פשוט חוסר רגישות (המחלקה הייתה ריקה לגמרי)
מעניין מה גרם לך להיזכר בסיטואציה הזו, ברגשות שהיו לך שםציפי כהן
אולי משהו שהיה היום גרם לך פתאום להיזכר במה שקרה,
או אולי היה בך רגש דומה שהזכיר לך את הרגשות אז?
אי אפשר לדעת, בכל אופן- תיארת תחושה של חוסר התחשבות גם מצד בית החולים (באמת מכאיב נורא לשכב לאחר הפלה יחד עם אישה בהריון!!), וגם מצד הזוג.
תהיתי לעצמי מה עשית באותה סיטואציה, האם ביקשת מהם להיות בשקט, האם ביקשת לעבור לחדר אחר, האם עלה בדעתך בכלל לומר משהו או שסבלת בשקט?
ומה את מרגישה עם זה היום, לאחר תשעה חודשים? מעניין איפה את נמצאת עכשיו ביחס למה שעברת.

חיבוקים ותודה על השיתוף!
אין לי מושג מה עורר את זהאנונימי (פותח)
ביקשתי מהאחות לעבור חדר אבל זה היה מאוחר בלילה והיא אמרה שזה מסובך (לא הבנתי מה בדיוק), אני אחת שלא נעים לה להעיר לאחרים ואחר כך מצטערת... (ברוך השם עובדת על זה)
ומוסיפה שבעלי היה איתי ולרגע לא חשבנו שהוא צריך לישון איתי בחדר, ובסוף הוא ישן בחדר מלווים על ספסל מסכן
נהגת בסדר גמור. איני יודעת מה גרם לזוג הזה לנהוג בחוסר רגישוציפי כהןאחרונה
אני מניחה שהיו להם הסיבות שלהם, ובכל אופן לך זה הכאיב ונגע בנקודות כואבות. וכל הכבוד לך ולאישך על הרגישות למרות חוסר הנוחות!! מחבקת אותך על הזיכרון הזה.

(פתאום עלה לי זכרון משלי, התלבטתי אם לשתף אך נראה לי שזה יכול לשפוך אור על כיוון מעט אחר.
כשהייתי בהריון עם רעלת הריון, אושפזתי במחלקת נשים למשך כמעט שבועיים, והרבה פעמים נכנסו ויצאו מבקרים, ונשים רבות התחלפו לידי, לאחר גרידה/הפלה. הייתי במצב די גרוע, כל יום נכנסו רופאים לשכנע אותי לעשות הפסקת הריון וכל יום התייעצויות עם רבנים, החלטות הרות גורל וקשות... האם להפסיק כי אני בסכנה או להמשיך לשמור עוד קצת... בקיצור, אולי הזיכרון הזה עלה לי כדי לנסות לראות גם את הצד השני? אין לי מושג מה הם עברו, ואולי היא היתה זקוקה לתמיכה הזאת בשלב הזה. איני יודעת. בכל מקרה את היית זקוקה לזמן שקט ומנוחה, וזה לא ניתן לך אז.)
משתפת מאצלישיעור באמונה
ב"ה אושפזתי במחלקת נשים בחדר עם עוד שתי נשים לפני הפלה כמוני.
אחת מהן גם היתה עם בעלה ודיברו כל הלילה, וגם השאירו אור קטן, שלא היה כ"כ קטן..
אבל לא היה נעים לי להעיר להם. בתחושה שלי הסיפור שלהם היה הרבה יותר טראומתי משלי, ממש לא הייתי רוצה להתחלף איתה. מבינה את הצורך בתמיכה של הבעל במצב הנוראי שהיא היתה בו, למרות מה שזה הפריע לי.

וזה באמת שונה מהסיפור שלך, שאחרי הפלה, להיות עם אישה בהריון, ודיבורים שמפריע לישון כשאת רק צריכה את השקט שלך, זה באמת סיטואציה מתסכלת, ולגיטמי מאוד שזה הפריע לך.
הזכרת ליאמא_מאושרת
אחרי הגרידה נשארתי לאשפוז במחלקת נשים (היה חשש לדלקת ברחם). חדר לידי אשפזו יולדת (כנראה לא היה מקום ביולדות) עם התינוק שלה (תכלס אני לא מבינה- אם כבר אז למה לא לשים שם מישהי שלא רוצה ביות מלא?) (לא שאני בעד תינוקות בתינוקיה..)
בכל אופן, לילה שלם התינוק לא מפסיק לבכות. ואני אחרי גרידה נמצאת בחדר ליד.
באמת שאני שמחה בשמחה של אחרים, אבל זה היה נורא..

מניחה שבבתי החולים הם לא תמיד חושבים על הדברים עד הסוף. וזה לא פשוט, בעיקר במצבים כל כך רגישים..
אוי, נשמע מאוד חסר רגישות ומכאיב!!ציפי כהן
בדיוק בגלל זה הוציאו את ההוראות הנעוצות למעלה, ממשרד הבריאות. עכשיו השאלה הגדולה היא עד כמה מיישמים אותן...
מנקה לפסח.אנונימי (פותח)

מזמן שכחנו מההפלה, מההריון הזה שכל כך רצינו וכל כך אהבנו.

בכלל לא זוכרים אותה, לא מרגישים אותה בחיי היומיום.

 

עברו כבר חודשיים וחצי.

וטוב לנו.

ואנחנו שמחים.

 

מנקה לפסח.

יושבת על הרצפה, ממיינת את החפצים בשידה שלי.

מנקה לפסח,

ופתאם ביד שלי יש בדיקה.

בדיקת הריון.

שני פסים.

חיובי.

 

בדיקת הריון מלפני כמעט ארבעה חודשים.

 

יושבת על הרצפה,

ובוכה.

מחזיקה ביד את הבדיקה, לא מסוגלת לעזוב אותה.

ובוכה.

 

 

 

עד שהוא לוקח ממני את הבדיקה בעדינות.

וזורק אותה לפח.

 

ושוב אנחנו נפרדים מההריון ההוא.

כואב. החיים אמנם נמשכים אך מלווים בפרידות קטנות כל העת.ציפי כהן
וגם בזכרונות ורגעי משבר וכאב.
גם רגעי צער ורצון לשוב לאחור.
גם זיכרונות על מה שהיה טוב ומה שפחות...
הרגשות והזיכרונות באים והולכים. לא תמיד הם נמצאים במרכז הבמה, אך לעיתים הם עולים ומזכירים לנו את החוויות והכאבים הקטנים והגדולים.
תנו להם להיות.
זה בסדר לכאוב, להיזכר. זה בסדר להתאבל שוב, לעבור עוד סיבוב של בכי, כאב ורצון.
זה בסדר לחבק זה את זה, להתישב לרגע זה עם זה, לדבר על מה שמרגישים עם הזמן הזה שחלף. זה טוב.
זה טוב לאוורר מעט את הרגשות הכואבים ולאפשר להם להיות, כמה שהם צריכים להיות שם.
ואחר כך אולי לקום מהרצפה, לעטוף את התשובה החיובית היקרה הזאת במפית או משהו רך, ולהניח בפח.

זה בסדר לעטוף את עצמכם באהבה, למרות התוגה. היחד בתוך הרגשות הכואבים הוא גם חשוב, ובונה.

תודה לך על השיתוף העדין הזה.
חיבוק.
אנחנו פה איתך, מבינה את הכאב שלך שצף.
זה בסדר.

❤
כל כך מזדההמתוקנת
אני מצאתי בנקיונות את היומן שבו כתבתי את מספר השבועות עד לתלמ.ומהר מאד זרקתי אותו כי לא רציתי להסתכל ולראות באיזה שבוע הייתי צריכה להיות עכשיו.
קראתי אותך כמה פעמיםאמא_מאושרתאחרונה
ואין לי באמת מה לומר
אולי רק לספר שאני כל כך מכירה את ההרגשה הזאת
שאת בטוחה שזה מאחורייך והנה, הדבר הכי קטן (למרות שאצלך זה לא לגמרי קטן..) יכול להציף הכל מחדש.
נראה לי שחשוב לתת להרגשה הזאת מקום. והבכי הזה, הוא בריא. מרפא.

חיבוק גדול
בדיקת קרישיותראשית אמונה
צריכה לעבור. קיבלתי הפניה...
מה צריכה לדעת עליה? על הבדיקה? מישהי מבינה? זה כמו ב.דם רגילה? ואיך מקבלים תשובות. ואיך מפענחים
שלום יקירה, פספסתי כנראה את השאלה שלך...ציפי כהןאחרונה
בדיקת קרישיות היא בדיקת דם פשוטה.
ישנם שני סוגים של בדיקה, אחת היא מתקדמת יותר ויש לעשותה רק במרפאות המטולוגיות מיוחדות.
הבדיקות נשלחות ומפוענחות על ידי הרופא ההמטולוג, ותצטרי לקבוע תור אליו כדי לברר מה אומרות התוצאות.
כשאת קובעת תור לבדיקה, שאלי אם יש צורך בצום או כל צורך אחר לפני הבדיקה. למיטב זכרוני אין צורך מיוחד.

הבדיקות מגיעות אחרי זמן מה, לדעתי זה לקח כחודשיים, אבל לא זוכרת מדויק. זה זמן להמתין.

מאחלת לך בריאות!!
בטא עולה מעט מידימירי ד
שלום לכולם, נכנסתי להריון עם גלולות.
בבדיקת דם יצא בטא 1000 אחרי 72 שעות יצא 1600 ואחרי 48 שעות נוספות יצא 2200.
מה זה יכול להיות? יש מצב להריון או שבטוח הפלה? 
מישהי עברה או חוותה משהו דומה?


???מירי ד
יש למישהי מושג?? בלחץ אטומי..
הבטא עולה עם הזמן, נשמע שמדובר בהריון. למהאדיבות

את חושבת שאולי הפלה?

כי.. זה לא מכפיל...מירי ד
אני אמורה להיות בשבוע 6 פלוס כבר ורואים רק שק הריון..
מה שלומך?ציפי כהןאחרונה
שלום יקירה, הכפלת בטא-ציפי כהן
ערך הבטא הינו מדד עם טווח תקינות מאד נרחב
הממוצע הוא בערך פי 1.6-1.7 כל יומיים בשלבים הראשונים.

לכן אל תמהרי לחשוב שהבטא עולה לאט מדי.

נסי לבדוק עוד כמה ימים, ופני עם התוצאות לרופא נשים כדי לוודא הכפלה תקינה. בינתיים זה נשמע בגדר הנורמלי.