שרשור חדש
הזמנה להשתתפות במחקר בנושא אובדן הריון ובריאותdana lichter

שלום,

 

שמי דאנה ליכטר ובמסגרת עבודת הגמר לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית, בימים אלו אנו עורכות מחקר בנושא החשוב והלא מספיק מדובר של אובדן הריון, שעלול לעורר חוויה רגשית קשה. המחקר נערך בבית הספר למדעי ההתנהגות במכללה האקדמית תל-אביב יפו בהנחיית פרופ' רונית אביצור חמיאל וד"ר סיגל לוי. אנו מקוות שהמחקר ישפוך אור על הקשר בין אירועי חיים שונים כגון היריון, לידה ואובדן היריון לבין מצב בריאותי ויתרום לשדה המחקרי והטיפולי בנושא.

אם חווית אובדן הריון (מכל הסוגים והסיבות ובכל שלב) בשנה האחרונה, אינך בהריון כעת והנך בגילאים 20-40 נודה אם תסכימי להשתתף ולתרום למחקר בנושא חשוב זה. מילוי השאלונים אנונימי לחלוטין ואורך כ-15 דקות.

הינך מוזמנת להפסיק את המחקר בכל שלב בהתאם להרגשתך בעת מילוי השאלון.

למילוי השאלון, לחצו על הלינק.

 

בתודה על שיתוף הפעולה,

דאנה ליכטר.

 

לשאלות או פרטים נוספים - lichterdana@gmail.com


 

https://mta.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_d6k4r12bMjSbMjP?fbclid=IwAR3QW6lJL47xs407E13IBeeVVEf9okDk7wCHQJ8_SIK2LCpGrlu6Mv7LIkk

 

המלצה לרופא בכללית.שני460
אשמח להמלצה לרופאת נשים רגישה ורצוי דתיה שיהיה אכפת לה ותדע לגבי ההלכות. לא שמסתמכת עליה מבחינת הלכה אלא חשוב דתכיר את הנושא.
כמו שציינתי בשרשורים קודמים עברתי הפלה, הכניסה להריון היתה שהצלחתי לעשות הפסק ביום החמישי מה שלא קורה בד"כ.
לצערי כמו שציינתי לא התפתח הריון תקין ונפל.
לכן אני רוצה ללכת לרופאה רצוי במרפאת כללית בשערי צדק, ירושלים.
מקפיצהשני460
לא עדיף לך ללכת לשרפ?אמא לשתי מתוקות
האמת שהיה לי רופא מצוין בכללית, שעבד ברמות אשכולאנונימי (2)
ואז עבר למודיעין... היום נראה לי שהוא עובד בירושלים (כבר לא מודיעין), אבל לא יודעת. אפשר לברר.
שמו ד"ר יעקב גוטמן- אדם נחמד, רגיש ועדין.
בשערי צדק יש כמובן את פרופ' סמואלוב, ראש מחלקת הריונות בסיכון. את יכולה לבוא אליו דרך קביעת תורים של שערי צדק, ולשלם על זה בתשלום קטן דרך הקופה לפי רבעון. הייתי אצלו בהשגחה כשהייתי בשמירת הריון, הוא נהדר.
ד"ר חגי אמסלם הוא גם רופא טוב, נראה לי שהוא בהדסה ולא בשערי צדק. אם זוכרת נכון.
בכללית בשע"צ יש את בביוף שהיא דתיה ולדעתי היא שם בפוריותאנונימי (3)
ואם אני זוכרת נכון יש שם גם את ד"ר מייקלסון, שאם זאת אותה אחת שעובדת גם בייעוץ גנטי בשע"צ אז היא ממש נחמדה! רק שבטח אין לה זמינות גבוהה.
רק הערה על הד"ר שהמלצתעל הדרך
אני ממש ממש לא ממליצה עליה, אני לא יודעת עד כמה מותר לפרט מבחינת לשון הרע, אבל אני חייבת לציין שממש לא מומלץ להתייעץ איתה.
תודה לתגובותשני460
הופנתי גם לרופא פריון, קבעתי תור לד"ר גל, איך הוא?
הרב מנחם בורשטיין קורא לו המלאך654654אחרונה
ליווה אותי בגל 4הפלות שלי תמיד ברגישות וחום ןאכפתיות גדולה ממש הרגשתי שהוא מתענין איך אני מרגישה למרות שהוא מאוד עמוס
גרידה- שאלותחלושי

שבוע 17אין דופק ככל הנראה כבר משבוע 13. הרופא אמר לי לפנות למיון נשים לקבוע תור לגרידה.
מרוב בילבול לא הצלחתי לחשוב על כלום ולא שאלתי כלום. מקווה שתוכלו לתת לי מענה לחלק מהשאלות לפחות.
א. מה הפרוצדורה?
ב. מה להביא איתי למיון?
ג. משהיא עברה את זה בסורוקה?
תודה רבה ובשורות טובות לכולן
שלום לך. חיבוק חם על המתח והצער הנלווים להודעה זו.ציפי כהן
לגבי שאלותייך, מזמינה אותך לקרוא על הפרוצדורה בשרשור הנעוץ ממש כאן למעלה, על מה שצפוי בכל אחת מהפרוצדורות- הפלה, גרידה, ציטוטק.
אם יש נשים שיכולות להוסיף עוד מידע- מוזמנות באהבה.

איני מכירה את ההליך בסורוקה כך שלא אוכל לענות לך.

מאחלת הצלחה, שיעבור בקלות, ותני לעצמך זמן להתאבל ולהיפרד מההריון ומהעובר. זה כואב. מאוד.
חיבוק, ואנחנו כאן.
🌹

תודהחלושי
חיבוק חם. כואבת איתך..חיים בשמחה
עברתי גרידה בסורוקה. עבר קצת זמן מאז, מקווה שאני זוכרת..
קובעים תור, מגיעים על הבוקר בצום.
אחרי הרשמה במזכירות מתקבלת אצל האחות לתשאול ומדדים ואז אצל הרופאה המקסימה שהסבירה בעדינות על התהליך והציעה לי אולטרסאונד חוזר לוודא שאין דופק.
קיבלתי כדורי ציטוטק מתחת ללשון.
האחות קיבלה אותנו להמתנה במיטה והביאה מדי ניתוח להתלבש.. צריך להוריד ממך כל אביזר. תחשיטים, הלבשה תחתונה, גומיה לשיער וכיסוי ראש (היא נתנה לי כמה כובעי ניתוח כך שלא ראו לי את השיער). פתחה לי וריד.
בזמן ההמתנה התחילו צירים חזקים מהציטוטק.
לא היה פשוט..

כשהתפנה חדר ניתוח לקחו אותי לאזור חדרי הניתוח ושם שוב תשאול אחיות ומפגש עם הרופא המרדים.
(אולי חשוב להגיד שבזמן ההמתנה הזו שכבו לידי נשים שממתינות להכנס לקיסרי אלקטיבי. גם זה לקח לי כוחות במובן מסויים.. תהיי מוכנה לאפשרות מפגש כזה..)
זהו.
לקחו אותי לחדר ניתוח, שם החלפתי שוב בגדים ועליתי על המיטה. הצוות התכונן וכשהכל היה מוכן המרדים הזריק לי את החומר לוריד. נרדמתי בבת אחת. לא זוכרת את זה בכלל.

התעוררתי בהתאוששות.
בערך שעה הייתי בהכרה און-אוף עד שהייתי מספיק בפוקוס.
הצוות הוציא אותי חזרה לאשפוז יום נשים ושם פגשתי בחזרה את בעלי.
חשוב להביא קצת אוכל קל לאחרי, לא שומני. פירות היו לי מצויינים. נתנו אנרגיה.
בתוך זמן קצר התלבשתי בבגדיי ושוחררתי.

כל הצוות שפגשתי היה מכיל ותומך.
לא צריך להביא יותר מדי.. לא זכור לי לפחות..
עד הצהריים היינו בדרך הביתה..

קחי את הזמן לתת לנפש לעבור את התהליך שלה בקצב שלה.
אל תנסי להאיץ בעצמך לחזור לתפקוד- פיזית ורגשית.
בזמנו חשבתי שאשאר פגיעה ורגישה תמיד, מסתבר שעצמת הרגשות נרגעת, אבל זה לוקח זמן..
קחי כל עזרה שתוכלי לקבל. אני ממליצה גם לשתף מעגל קרוב של דמויות מיטיבות עבורך.

שולחת לך נחמה וכוחות.
וואו. תודה רבה לך על השיתוף בסיפורך!! זה חשוב.ציפי כהן
אני מניחה שעבורך זה לא קל להיזכר, יש שם פרטים כואבים ולא קלים (הצירים מהציטוטק, השכיבה המכאיבה ליד נשים הריוניות שממתינות לקיסרי),
ורק להיזכר בחוויה זה לא קל.
קל וחומר לעבור אותה...
טןב לקרוא אותך אחרי, חזקה ומעודדת, למרות שעברת תקופה לא קלה של התאוששות.

טוב לקרוא שהצוות היה תומך ורגיש, ושהקשבת לצרכים שלך לאחר מכן.
העצות שלך טובות לגבי אוכל, ושמת לב לפרטים הקטנים. זה משמעותי.

תודה ששיתפת!
תודה לכולםחלושי
ב"ה אני אחרי. הצוות היה ממש רגיש.
תודה לכולם ממש מחזק התגובות כאן.
היי יקרה, שמחה שאת כבר אחרי ושהצוות היה רגיש.ציפי כהןאחרונה
רוצה לספר?
מה שלומך ואיך את?

חיבוקים חמים!!
עונהשיעור באמונה
קודם כל, זו חוויה מטלטלת בהחלט לגלות דבר כזה פתאום. לוקח זמ7 להפנים.
ומהנסיון שלי לפחות לשתף כל מי שרק יכול לתמוך ואת מרגישה איתו בנוח- חברות, בני משפחה, עבודה וכו'. זה עוזר לחלק את הכאב ולא לסחוב את כל הכובד לבד.


לגבי סורוקה- הצוות שם היה מקסים ועדין.
לא יודעת לגבי התהליך כי אצלי גילו את האין דופק ביחידת האולט' בביה"ח ומשם נשלחתי ישר למיון נשים ואישפוז. נותחתי למחרת אחרי הכנסת למינריות להרחבת צוואר הרחם, אבל זה כנראה רק בשלבים יותר מתקדמים ולא כמו אצלך. בבוקר התקלחתי והחלפתי בגדים לבגדים של חדר ניתוח. לפני החדר ניתוח שאלו אותי אלף פעמים על הת"ז והשבוע ושאני באמת לגרידה וכו' (כנראה חשש מטעויות). התעוררתי נראה לי אחרי כשעה בחדר התאוששות, שם עוד כחצי שעה-שעה ואז למחלקה ופגשתי את בעלי. שעתיים אח"כ בערך כבר נסעתי הביתה, וחזרתי מותשת, עייפה אבל בלי כאבים בכלל רק נפשיים..
מניעת הריון לאחר גרידהאנונימי (פותח)
עברתי גרידה בשבוע 9 בגלל שהדופק נפסק והרחם היה מלא בקרישי דם. הרופא אמר לי להמתין למחזור הבא, ומיד בסיום הוסת להגיע לרופאה שלי שתבדוק שהכל תקין, ואז מותר לנסות להרות שוב. עד אז צריך למנוע הריון. השאלה היא עד כמה זה קריטי? אני סובלת מבעיית פוריות קלה ונוטלת כדורים כדי להרות, כך שממילא הסיכוי להיכנס להריון בלי התמיכה נמוך.
אני הייתי מונעת ליתר ביטחון. אם כי את לא ממש חייבת כדוריםאמא לנסיך קטן
תשתמשי בvcf ובג'ל קוטל זרע.
השתמשתי כמה פעמים בנרות וזה גרם לי לצריבהאנונימי (פותח)
אז ממש מעדיפה שלא אם לא חייבים.
כמה זמן אמור לקחת עד המחזור הראשון?
זה ממש משתנה מאחת לאחת ותלוי גם בשבוע ההריון..אמא לנסיך קטן
הvcf זה לא נרות זה שקפים. יותר הגייני.
אם ההריון הופסק בגלל שלא היה דופק ולא בגלל הריון מולריrinrin

או שההריון הופסק כיון שלא היה תקין בצורה אחרת, אין שום מניעה להיכנס להריון מיד, במיוחד אם זה היה עם גרידה ולא עם ציטוטק או באופן טבעי.

 

את יכולה לחכות למחזור הבא, את יכולה גם שלא, פשוט להתנקות וספירה של 7 נקיים.

אין שום צורך במניעה נוספת (במיוחד אם גם ככה קשה לך להיכנס להריון)

ובע"ה התאריך ו.א. (וסת אחרונה) שלך יהיה היום של הגרידה....

לפעמים הם אומרים אץ זה גם מבחינה נפשית.אמא לנסיך קטן
לא קל להיכנס להריון אחרי חוויה כזו. ואני אישית כן הייתי ממליצה לך לשמור לפחות חודש. שיהיה לך גם זמן לעבד את מה שעברת.
זה כבר תלוי כל אישה ואישה.rinrin

ובמיוחד למי שקשה להיכנס להריון אז מעדיפה לדעת שלא עשתה מעצמה משהו שיכול למנוע משהו שהיא רוצה וקשה לה להשיג.

מאוד קל להגיד למי שהיא יותר פוריה ונכנסת להריון בקלות - תחכי קצת.

אבל בנות שנלחמות בשיניים על כל הריון - לא הייתי ממליצה.

 

אממ.. אולי כדאי שתקראי קצת שרשורים שלי בנושא.אמא לנסיך קטן
אני לא נלחמת בשניים על כל הריון כי הם כבר נשברו לי. אני לא נכנסת באופן טבעי להריון ואני ממש לא פוריה ואחרי שנכנסתי כבר להריון אחרי הרבה מאמצים ודמעות הפלתי שלוש פעמים אז ככה שאני ממש יכולה לומר לה לחכות קצת. דווקא בגלל שקשה לה היא צריכה את ההפסקה הזו. לנפש. וחודש אחד זה לא יזיק מקסימום יועיל.
תודה רבה על התגובות והתמיכהאנונימי (פותח)
מבחינה נפשית, נראה לי שיותר קל לי לא למנוע במצב הנוכחי. מאוד קשה לי לחכות שוב, והעניין של המניעה עצמו מלחיץ אותי, כי יש לי ניסיון לא מוצלח עם זה. אז אם אין בעיה מבחינה רפואית, אני מעדיפה שלא למנוע. כמובן שהחודש לא ניקח תמיכה ונחכה למחזור הבא.
תודה רבהאנונימי (פותח)
הייתי מונעת בגלל האמירה של הרופא.ציפי כהןאחרונה
איני יודעת מה מצבך הרפואי או הנפשי,
איני רופאה ולכן איני מתיימרת לומר לך אם נכון או לא נכון...
מה שאני כן יודעת- שזו האמירה הכי קצרה שאומר רופא. ישנם כאלה שממליצים על המתנה של שלושה חודשים, ולי אישית גם אמרו לחכות חצי שנה (ואחר כך הוסיפו עוד חצי שנה...)
המתנה של חודש היא זמן סביר שרוב הרופאים ממליצים עליו, להבנתי זה צורך גופני- הרחם צריך לחדש את עצמו ולהירגע מעט ממה שקרה. הגוף עובר שינויים פיזיולוגיים והורמונליים בכל הריון, וכמובן לאחר הפלה. הגוף צריך זמן להירגע, כמו גם הנפש.
למרות שהרצון הוא לרוץ קדימה, לנסות להמשיך, (במיוחד לאור המצב שתיארת שבו יש צורך בתמיכה הורמונלית ונסיונות חוזרים) זהו רצון טבעי והגיוני לחלוטין- ועדיין הייתי אומרת שכדאי להקשיב לדעת הרופא ולהמתין.
בתקוה שהרחם יחדש את עצמו ותיקלטי מהר לאחר מכן.

חיבוק על ההמתנה, על הגרידה, על המתח הנפשי והציפייה, הרצון, האכזבה, הכאב, ההורמונים....
חיבוק על אינסוף התמודדויות שכל אחת מהן לא פשוטה ודורשת כח.
פה אנחנו איתך.
🌹
נסיון מתמשך. ... כואב וקשה!!!אמא לשתי מתוקות
וואו. לא יודעת איך להתחיל בכלל...

לפני הכל רציתי להגיד תודה על קיומו של הפורום הכ"כ חשוב הזה. נעזרתי בו לא פעם ולא פעמיים למידע אודות תהליכים ולתמיכה רגשית בעצמי.
תודה לחברות, אתן מדהימות! מבינות משתתפות....

אז ככה.....
לפני חמישה חודשים בדיוק עברתי מה שנקרא לידה שקטה בשבוע 25 לקראת סופו... ( סיפור ארוך לשירשור בפני עצמו.. הריון שלישי אחרי שתי לידות תקינות ב"ה, נמצא שהעובר עם מומים... וכו.. ) היה תהליך לא פשוט, אבל ב"ה הייתי מוקפת בתמיכה רגשית מהמשפחה והסביבה ואפשר היה להגיד שעברתי אתזה ב"ה.
אחרי שישה שבועות חזרתי לרופאה כדי לדעת שהכל תקין ב"ה ואפשר להתקדם הלאה ואז התחיל הנסיון שמלווה אותי עד עכשיו... הסתבר שברחם נשארו שאריות של שליה שלא יצאו... נשברתי. השם אתה נותן נסיון כ"כ גדול. בסדר ב"ה זהו רצונך לטובתנו. אבל מה עכשיו? מדוע עוד משהו? חשבתי שהענין כבר מאחוריי... לא תיארתי לעצמי מצב כזה.. הדימום אחרי הלידה לא היה כ"כ רצוף וחזק ומסתבר שזה לא היה לטובתי... רק אחרי חודש ושבוע התחיל דימום חזק ורצוף. הייתי בטוחה שזה אולי המחזור הבא וכבר התרגשתי אבל אז הסתבר שנשארו שאריות, רירית הרחם עבה ויש הרבה תוכן ברחם.. הדימום היה חלק מהעניין...
הרופאה אמרה שנחכה לווסת הראשונה כדי שיצא באופן טבעי. לקח לי חודשיים להצליח להיטהר.. ואחרי שבוע מגיעה ווסת. חזרתי אחרי הווסת ו.. אכזבה. שוב לא הכל יצא... נקצר את התהליך... ככה שלושה וסתות ושום דבר.רירית הרחם עדיין עבה בסביבות 22מ"מ..
לאחר הווסת השניה קיבלתי הפניה להיסטרוסקופיה אבחנתית. המתנה מורטת עצבים עם זמן מסויים שבו צריך לבצע את הבדיקה וכו וכו... מסתבר שזה 1.5 של שליה. יש צורך לבצע ניתוחית...
השם. כמה התפללתי שיצא מעצמו... הווסת הרביעית ממש קרוב לניתוח ( למפרע ממש חבל שלא חיכיתי לעשות את ההיסטרוסקופיה הניתוחית קרוב לווסת) כמויות רציניות עם דימום חזק! קיוויתי והתפללתי שיצא הכל.
שוב מסתבר שלא.. הרירית אמנם ירדה ל8.5 מ"מ אבל השארית במקומה באותו גודל..
עברתי היסטרוסקופיה לאחר 4 חודשים שהשארית עדיין בתוכי.. והסיפור עוד לא נגמר...
לאחר שבוע בדיוק הופיע דימום מאסיבי ממש חברות אמרו לי שזה כמו הפלה של שבועות ראשונים, דם וקרישים כל רבע שעה להחליף פד.. ממש נלחצתי. פעם ראשונה שאני פוגשת דימום שכזה..ועוד בעבודה..הרגשתי ברז דם. . נסעתי למיון. בנתיים ירד הדימום יחסית אבל עדיין יצאו קרישים.. באולטרסאונד ראו שנשאר עוד תוכן. ולא ידעו איך להתייחס לזה אמרו לי לחזור לאחר ווסת. חיכיתי עוד שבוע לווסת והתפללתי בכל יום שתופיע מוקדם מהצפוי... סופסוף היא הופיעה בשבת האחרונה. שוב קרישים אבל במינון נמוך ודימום כמובן. ביום שני הופיע דימום מאסיבי מלאא קרישי דם ברמה שהרגשתי כאילו אני יולדת כל דקה... במסלול ישיר מהחדר לשרותים כל עשר דקות. פשוט נחלשתי מאוד.. הרגשתי שאני לא מסוגלת לתפקד בכלל.. דימום מאסיבי במשך כ4 שעות... ניסיתי להשיג בייביסיטרית שתהיה עם הבנות המתוקות שלי, תתן להן ארוחת ערב ותשכיב אותן לישון, אבל לא מצאתי והייתי צריכה לעשות את זה בעצמי תוך כדי מה שאני עוברת.. התייעצתי עם אחות בקופה והיא הפנתה אותי למיון. התייעצנו עם עוד מישהי רופאה ידידה והיא אמרה שיתכן ובגלל הווסת כל התוכן יוצא ואין מה למהר.. נשארתי בבית. גם ככה לא היה לי סידור לבנות. בעלי לא היה בבית ולא היה לי כוח לזוז.. חיכיתי עד הבוקר לראות מה מצב הדימום-חזק. אבל לא מאסיבי. עשיתי אולטרסאונד בקופה קרוב לבית, והיא ראתה שיש תוכן אמנם מועט, וזרימה נמוכה... קיצור נתנו לי בכל אופן הפניה למיון והרופאה ( לא נשים) אמרה לי לראות מה הדימום ואם ממשיך חזק ללכת. נשארתי בבית עם הדימום.. כנראה ירד לי ההמוגלובין, כי ממש לא היה לי כח לעשות כלום. ישר למיטה. בנס בעלי היה ולקח את כל הפיקוד כולל בישול והשכבה לשינה.. לקחתי ברזל ותוך שעה וחצי הרגשתי כמו חדשה.. היום עשיתי בדיקות דם ונכנסתי לדיכאון. .. אין לי כח לכלום.
די! למה זה ממשיך? עד מתי? כבר חמישה חודשים אחרי ועדיין לא אחרי...
השם מה אתה רוצה ללמד אותי בכך?? ממש קשה לי להחזיק את עצמי ולתפקד את הבנות והבית. עושה מה שצריך נטו. הבית נראה ברדק וככה אני מרגישה.. בעלי בלימודים וחזר ממש מאוחר.. בשבת צריכים לנסוע למשפחה שלו ואין לי טיפת כח וסבלנות.. קשה לי להביע את התחושות והרגשות שלי.. עד שחשבתי שאנחנו כבר אחרי וסיימנו עם הנסיון הזה, זה לא נגמר, שוב ושוב ועדיין משהו נשאר.. כשהתייעצתי הבוקר עם רופא נשים, הוא אמר שמשהו פה לא נראה לו טוב, והמליץ שאם יש שוב דימום חזק לגשת למיון אבל לא באותו המקום שעשיתי את הטיפול. ..
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.. לא יודעת מה לחשוב לגבי האתגר הזה שניתן לי.. ואיך להתקדם הלאה...

אנונימי (2)

רק לשלוח חיבוק חזק.

ותפילה שתגמרי עם זה מהר ובקלות.

מזדהה. כואבת איתך..אנונימי (3)
אמנם לא במקום שלך בכלל... לא יודעת איך הייתי שורדת. מנסה להיטהר אחרי הפלה ולא מצליחה. ומתוסכלת נורא.... אז להיות במצב כזה כל כך הרבה חודשים ולעבור את כל היסורי גוף ונפש האלה שאת עוברת..לא נתפס בכלל.. אין לי מלים לנחמך.. אני בדיוק במשבר לאחרונה שואלת את ה'... תגיד מה אתה בכצה שאתקן שיפסקו היסורים... תגיד מה לעשות... תכוון אותי... בכצי שנה גם עברתי הפלה... והכל חוזר. הכאב לב והתמודדות והחוסר אונים.. וכל מיני תופעות גופניות ונפשיות.. כואבת איתך. מתפללת שתראי אור בקרוב והתקופה הזאת תעבור מעלייך.... בעזרת ה'.. תעדכני בבשורות טובות.
חיבוק!!ישועת ה' כהרף

איזו התמודדות..

כל הכבוד על מה שאת כן מצליחה לעשות!!

גיבורה!!

כל מה שאת עושה, זה מצוין.. אל תדרשי מעצמך יותר מזה.. 

נשים אחרות לא היו מצליחות לעשות חצי ממה שאת עושה!!

אל תתייאשי, ברור שזה עניין של זמן עד שייגמר..

בתחושה שלך אמנם זה לא ייגמר לעולם, אבל ברור שזה עניין של זמן עד שייגמר.. ונשמע שזה ממש הסוף.. תחזיקי חזק את בקו הסיום..

בהצלחה!!

חיבוק גדול!!כחומר ביד היוצר
שה' יתן לך כוחות וישועה בקרוב!!
יקירתי האהובה והיקרה, ליבי ליבי על כאבייך הקשים!!!ציפי כהן
כמה נסיונות, כמה כאבים, איזה מסע מטורף את עוברת!!!
נשמע לי שאת מאבדת דם בכמויות לא הגיוניות עם כל הדימום שתיארת... איזה סיוט!!

תשמעי. אני רוצה לומר לך כמה דברים.
א. את בתקופה מאוד קשה. מאו- מתוחה נפשית ומאוד מאומצת פיזית. את זקוקה לכל טיפת מנוחה ותמיכה שאפשר לקבל!! לכן אני מציעה שבאופן ברור תדאגי כרגע אך ורק לנוחות שלך. אל תספגי שום דבר שלא נח לך או לא מתאים לך עכשיו. הקשיבי פנימה. האם ליסוע למשפחת האיש שלך זה דבר שיעשה לך טוב? אם כן- סעי לשלום. אם לא- שלחי את האיש לספר למשפחתו שאינכם יכולים להגיע.
עשי דברים שמחזקים אותך, שנותנים לך כח.
אמרתשקיבלת תמיכה משפחתית לאחר הלידה השקטה (וחיבוק חם עליה, כמה כאב מקופל במילותייך!!!) אני תוהה מדוע עכשיו קשה לך יותר לקבל תמיכה משפחתית זו, בזמן שאת ממשיכה לחוות סערה ומצוקה ומתארת חוויות של קושי אמיתי עד כדי צורך לתפקד לבד תוך כדי דימום מאסיבי... נשמע לי לא הגיוני.
קבלי עזרה ותני לעצמך מעט יותר הבנה- הדימום צריך להיפסק. זה כבר נמרח ונשאר זמן רב מדי. ואת זקוקה לתמיכה בזמן הזה.

ב. אני תוהה אם את הולכת לאותם רופאים כל העת. אם כן, הגיע הזמן לעלות לרופא מומחה, לנסות לשנות את בית החולים, לקבל המלצות על רופאים אחרים וללכת אליהם... ולא לתת לזה להמשיך להתנהל כך. פני לרופאים נוספים לקבלת מענה.

ג. יקירה, את תהיי בסדר לבסוף. לפי מה שאני קוראת אתאישה מלאת כוחות ויכולות. בתוך התמודדות ארוכה וקשה את שוב ושוב מוצאת כוחות להתמודדות עם כל מה שזה דורש ממך. זה מדהים ומיוחד!!! את תעברי את התקופה מורטת העצבים הזאת, ותצמחי מתוכה למקומות אחרים. אני רק מקווה עבורך שזה יסתיים מהר מאוד. הלוואי!

ד. תודה על מילותייך בפתח הדברים. זה מחמם לב.

חיבוקים חמים!!
עדכני אותנו אם מתאים לך. נשמח להמשיך להיות איתך בדרך.
🌹
אין לי מילים על החיבוקים והחיזוקים שלכן... רק תודה!אמא לשתי מתוקות
אז כן.. שבוע ו... אחרי ורק עכשיו נזכרתי להכנס שוב לאתר ולקרוא את התגובות..
אין מה להגיד חברות אתן מחזקות! תודה לכן!!!

ב"ה הדימום ירד ברמה שביום שישי חשבתי שהצלחתי לעשות הפסק.. חשבתי... כל הזמן כתמים די גדולים ועכשיו בשלב של יאוש.. אין לי כח לנסות שוב...

בקשר לרופאים... יש את הרופאה שמלווה אותי מאז אחרי הלידה אבל התורים אליה עמוסים ואני מחכה לפחות שלושה שבועות-חודש. באמת היום דיברתי עם מישהי שהמליצה לי לפנות במיידי לרופא מומחה בעניין פרטי...
באמת אשמח לשמוע מהנסיון שלכן לגבי רופאים האם ידוע לכם על רופא מומחה מומלץ בירושלים? אשמח שתשתפנה בשמות כדי שאוכל להתקדם...

אגב מתחדשת, בקשר לעניין התמיכה... לצערי זה לא כלכך פשוט... בזמן שקיבלתי אותה אכן הייתי אצל אמא שלי והיה לי ממנה המון עזרה. כשחזרתי הביתה נאלצתי לבקש טובות מחברות, דבר שמטבע הדברים קשה הרבה יותר, ובמיוחד לי. כל עוד הייתי בחופשת לידה עוד הצלחתי לתפקד פחות או יותר. לקחת עוזרת בית כשהייתי צריכה וכו.. עכשיו כבר חודש וחצי אחרי שחזרתי לעבןדה ואני מרגישה שאני לא משתלטת על העומס. .. קורסת רק מלחשוב מה יש לעשות בבית בעבודה וכו. .

אין לי משפחה קרובה פיסית אלינו.אמא שלי גרה אמנם רק במרחק של 3/4 שעה, והיתה יכולה מאוד לעזור לי, אבל היא בעצמה עכשיו מתמודדת.. אבי נפטר לפני בערך חצי שנה והיה סיעודי באישפוז בית ככה שהיא עכשיו במעבר מטיפול באבא ובבית בפעילות מלאה לסוג של ריק.. לא יודעת אם מתאים לבקש, מרגישה שעושה לי טובה ואולי אין לה יכולת וכו וכו...
אני כן משתפת אותה במה שעובר עלי והיא מנסה לסיע בעידוד ועצות אבל לא מעבר לזה כשאני בבית שלי. כשאני אצלה היא עוזרת לי המון!..
החברות שלי מטופלות בילדים בעצמן ככה שלא נעים לי לפנות ולהעמיס...
ובסך הכל אני מנהלת שיגרה, אז מי יכול לנחש שהתיפקוד שלי בבית לא מי יודע מה. ..
כמה דברים.ציפי כהןאחרונה
רופא מומחה- אולי פני לפרופסור סמואלוב משערי צדק. אישית הלכתי אליו דרך התורים שמאפשרת הקופ"ח לצורך התייעצות עם מומחה מספר פעמים בשנה. הם נתנו לנו את רוב ההחזר. צריך לקבוע אליו תור דרך מוקד קביעת תורים של שערי צדק.
את יכולה גם ללכת לפרופסור הוכנר מהדסה (זאת אישה)
או פרופסור עזרא. לא לגמרי ברור לי אם הם בהר הצופים או עין כרם.
רופאה מומלצת נוספת זו ד"ר ינאי, איני יודעת היכן היא מקבלת.

לגבי קבלת עזרה- נראה לי שאת היחידה שיכולה לדעת מי יוכל לעזור לך בסביבתך. פתחי את הראש לעוד רעיונות. נסי לחשוב. אולי יש נערה כלשהי שאפשר להיעזר בה בשעות הערב בהשכבת הבנות, אפילו בתשלום, בזמן שאת נחה?
אולי אחות או דודה שפנויה בתקופה זו?
אולי יש אופציה להפחית איכשהו את הלימודים של האיש כדי שיהיה יותר בבית בתקופה זו?
לגבי אמך, יכול להיות שדווקא בגלל שכרגע אביך נפטר ונוצר לה מעין ריק- זה דווקא משהו שיכול למלא את הריק הזה? ואולי זה דווקא הכי פחות מתאים כי היא זקוקה לספייס שלה ולהתארגנות מחדש? ניתן לשוחח איתה בפתיחות על כך?
ואולי יש משהו כמו 'ועדת עזרה הדדית' במקום בו את גרה? זה קיים ביישובים וקהילות שונות, ואנשים שמחים לעזור. רק צריך לפנות לרכזת הקהילה או למי שאחראית...
איני יודעת מה קורה בעולמך, ומי יכול לסייע סביבך, אך זו הנקודה הטכנית והיא פחות קריטית. תמיד יהיו סביבך אנשים שיכולים לעזור. תמיד. זכרי זאת. הנקודה האמיתית היא האם ביכולתך לבקש עזרה זו, לדייק את הצרכים שלך ולהעיז לפנות.
זה קשה מאוד. קשה לבקש עזרה, קשה להיות תלוי במישהו אחר, קשה להזדקק...
ולפעמים אין ברירה. זו עבודה פנימית לדעת שכאשר אני זקוקה לעזרה אני יכולה לבקש אותה מהאנשים המתאימים לי.
אני מזמינה אותך לחשוב מה נחוץ לך (זו כבר עבודה פנימית משמעותית להבין במה את צריכה עזרה), ובמי את יכולה להיעזר.

ובכל אופן, עזרה בתמיכה רגשית ונפשית את מוזמנת להמשיך לקבל כאן. את זה לפחות את עושה... נהדרת!

חיבוקים חמים!!
הניסיון הזה הוא לא פשוט כזהאנונימי (פותח)
אחרי 3 הפלות רצופות..שגם הן סיפור בפני עצמן בהתמודדות איתן..
ככ רוצים הריון!!!
האמנתי שה' יעזור לנו ויתן לנו עכשיו נס..קיבלתי ברכות מרבנים..והאמנתי לזה שאומרים שאשה אחרי הפלה פוריה..
ו..כלום!!!מחזור אחרי מחזור..מוצאת את עצמי כל חודש במקוה.. ולא מספיק שזה ככה,גם התקצר לי המחזור החודשי..
כלומר יש מצב שאני טובלת אחרי הביוץ..עוד בעיה חדשה לאוסף.
אז מה הקבה, אתה לא רוצה שיהיה לנו הריון עכשיו?!?!
נמאס לי..נמאס לי לרצות ולקוות..
מתלבטת אם בכלל לנסות לטפל בבעיה החדשה או שככה ה' רוצה עכשיו וזהו..
כל כך מבינה אותךמתוקנת
אחרי אבדן יש צורך חזק וגדול יותר למלא את החסר.אני באופן אישי סבלתי וסובלת מהבעיה של ביוץ מוקדם .
יש פתרונות של לקיחת אסטרופם.
לצערי לי זה לא עזר ולכן אני לקחתי פרימולוט נור אחרי הביוץ כדי להאריך את ימי הטהרה ולי זה גם עזר לדחות את הביוץ.
תודה רבה על התמיכהאנונימי (פותח)
הרופא נשים רשם לי אסטרופם..
נקוה שיעזור בעז"ה.
סתם זאת הרגשה שאנחנו מאוד רוצים הריון ולא בטוח שזה רצון ה' עכשיו אז השאלה אם לטפל..
ה' רוצה לתת לך הריוןמתוקנת
רק אנחנו לא יודעים בדיוק מתי זה הזמן.
הטיפול הל דחיית ביוץ הוא טוב גם להאריך את ימי הטהרה. שזה רווח גדול בפני עצמו.
מחכה לשמוע ממך בשורות טובות
אמן!!תודה רבה!!אנונימי (3)
ה' רוצה לתת לך הריון!ישועת ה' כהרף

בדיוק בגלל זה ישנם פתרונות רפואיים והלכתיים.. 

בשביל לתת מענה למקרים שונים..

אם לא היה רוצה לתת לך, לרפואה לא היה מענה לבעיה הנ"ל..

אם ישנן הפלות זה אומר שיש מקום להרבה אופטימיות.. שניכם בעלי יכולת..

ה' כנראה רוצה עוד תפילות..

אתפלל עליך גם..

ישנם רופאים שמתמחים בהפלות חוזרות..

יבואו חכמות ממני וייתנו את השמות..

בעז"ה ישועת ה' כהרף עין..

שה' ייתן לך כ"כ הרבה ילדים שתתחילי לחשוב על מניעה..

וואו ישועת ה' כהרףאנונימי (3)
חיזקת ממש!!
חמודה אחת!!תודה רבה!
אמן!!
רצון ה' אינו ידוע לנו. אבל כן ידוע לנו הרצון שלנו.ציפי כהן
הרצון שלך חזק מאוד ואת רוצה הריון. מאוד.
בעיניי, הרצון החזק שלך הוא הדבר הכי משמעותי שאפשר, ואת יכולה לעשות כל מה שבאפשרותך לעשות כדי להגשים את החלום שלך.
לרפואה יש הרבה פתרונות, ויש גם אפשרויות טבעיות לעניין זה.
האם זה רצון ה'? איננו יודעות. הדבר היחיד שביכולתנו לדעת הוא שיש לנו את האפשרויות לעשות הרבה כדי להביא ילדים,ושרצון ה' הוא בהחלט שאנשים יביאו ילדים לעולם. בעיניי המשמעות של זה היא שכדאי לעשות את כל ההשתדלות שלנו, תוך הקשבה עמוקה פנימה לרצון שלנו.
בעיניי הרצון של ה' מחובר לרצון שלך.

ורק לומר שנשמע לי כואב מאוד- שלוש הפלות ואז ההמתנה הארוכה, אני מניחה שזה מלווה במגוון רגשות.
חיבוק חם על כל זה!!
תודה רבה!אנונימי (3)
אשמח לשמוע על הדרכים הטבעיות שדיברת עליהם
כשכתבתי זאת עברה לי בראש האפשרות של יוגה נשית.ציפי כהןאחרונה
זה סוג של יוגה שמכוון כלפי גוף האישה ופוריות, לפי תקופות שונות הפוקדות את גופנו במעגל הפוריות החודשי, ומאפיינות את חיי האישה בכלל.
לא יודעת אם מתאים לך.

עוד אפשרויות הן טיפולים אלטרנטיביים כגון דיקור סיני, רלפקסולוגיה,שיאצו- טיפולים שאינם מכניסים לגוף הורמונים אך בהחלט יכולים לסייע בתחומי הפוריות. לא תמיד ולא בכלל מצב, אך בעיניי שווה לנסות.
גם מח אחד הוא שיטה שיוצרת שינויים.

אם יש פה נשים שיש להן עוד הצעות טבעיות לדחיית הדימום החודשי- אשמח לשמוע.
תור לבדיקהשני460
כמה זמן אחרי הפלה צריך להיבדק שהרחם התרוקנה ואפשר להמשיך הלאה, האם צריך לחכות שהדימום יפסק? מתי לערך מגיעה ווסת לאחר הפלה.
מה רצוי לקחת לחיזוק?
תודות מראש,
הפלה שניה אני הלכתי 3 שבועות אחרי.אנונימי (2)
ממליצה לחכות לפחות שבועיים. זה המלצת הרופאים. איך עברת את ההפלה? כדורים? גרידה? את במעקב אצל מישהו.?.. אצלי הפלה ראשונה הייתה טבעית חיכיתי איזה שבועיים וחצי ורציתי לטבול אז הייתי חייבת ללכת לראות שהכל תקין...גם אם יש דימום אחרי שבועיים עושים בדיקה לראות אם יש שאריות.. זה לא מעכב או משפיע. לגבי חיזוק אני לקחתי בי12 וברזל כי אבידתי כמויות של דם... אולי את צריכה משהו אחר. כדאי להתייעץ עם רופא. בהצלחה רבה... שתיגמר התקופה הזאת אמן.. לא פשוט בכלל...חיבוק
תודה, הפלה טבעית. הרופאה נתנה הפניה למיוןשני460
לקבלת ציטוטק והעדפתי להמתין כי בus ראו ששק ההריון כבר לכיוון היציאה לצוואר הרחם.
אוקי, אז אמתין מעט.
אמן, שתיגמר התקופה ויגיעו התחלות חדשות לכולנו.
אממ אממ\אנונימי (3)

אולי אני מדברת מנסיון רק שלי, כלומר כנראה,

אבל את בטוחה שאת רוצה לחכות?

 

כל הענין בציטוטק זה שהוא מזרז תהליך טבעי, הוא לא פולשני.

אצלי הוא הוציא הכל בערב אחד, ושבועיים אחרי ההפלה כבר טבלתי.

 

חברה שלי עברה הפלה שבוע לפני ונסחבה עם זה כ"כ הרבה - כי חיכתה לטבעי,

אני יודעת שכל מקרה לגופו, אבל אם היא הציעה לך ציטוטק - כנראה יש לזה סיבה, לא?

 

(ואצלי הציעו לי ציטוטק דווקא כי היה כבר דימום. כי כבר יש התחלה של תהליך טבעי והציטוטק מזרז אותו.

אם אין התחלה של תהליך ניקוי של הרחם- ההמלצה היא על גרידה)

 

כל מקרה לגופו, ממש כפי שכתבת, וזה מאוד אינדיבידואליציפי כהן
מאוד קשה להסיק מסקנות ממקרה אחד לשני. באמת אי אפשר לדעת. אפשר רק לשער אך הגוף יתנהג.

לפעמים דווקא הציטוטק עשה הרבה כאבים והדימום הגיע אחרי זמן. אני שמחה שבמקרה שלך זה יצא מהר וזירז את העניינים!
אמן שההפלה תגיע ותסתיים.ציפי כהן
אני מבינה שעוד לא התחיל הדימום?
אם יעברו כמה ימים ועוד לא התחיל, בטווח של שבוע מהבדיקה של האולטראסאונד- גשי שוב להיבדק.

בדיקה לאחר הדימום- כדאי שבועיים לאחר שהסתיים, כדי לראות שהרחם התרוקנה.

מה שלומך היום?
תודה להתעניינות, זה מחמם את הלב.שני460
כבר התחיל, לפני שבוע, ההפלה היתה טבעית.
ב"ה מרגישה יחסית בסדר, חלשה אבל אין זמן לפינוקים.
אני מצטערת לשמוע על ההפלה.ציפי כהן
זה זמן חשוב להתאבל, לעכל שאיבדת, שרצית ואבד לך משהו חשוב.
אני תוהה מה כוונתך במשפט 'אין זמן לפינוקים'. האם את לא מאפשרת לעצמך לנוח? האם משהו או מישהו סביבך לא מאפשר לך זאת?
ומה הכוונה לפינוקים? את חושבת שלא מגיע לך יחס מיוחד כרגע...?

לתפיסתי, תקופת ההפלה היא זמן קשה ביותר לגוף ולנפש. וחשוב שגם את וגם הסביבה שלך יבינו זאת. את מאבדת דם וגם הנפש מאבדת. לכן מן הראוי שתאפשרי לעצמך מנוחה הכל האפשר, ושהסביבה תתמוך ותאפשר לך. בעיניי זה חשוב ואף בסיסי.
וגם פינוקים לא יזיקו...
חיבוקים חמים!!
שוב תודה לדאגה,שני460אחרונה
כוונתי שאין זמן לפינוקים, ב"ה יש להתארגן עם תחפושות למסיבות של הילדים, היה אירוע משפחתי שהייתי חייבת להשתתף.
אכן מגיע לי יחס מיוחד בתקופה זו, עם זאת ב"ה גופנית אני מרגישה טוב , מעט עייפה אבל גם בלידות אני ככה, חוזרת לתפקוד מלא יחסית באופן מיידי, שיהיה רק מסיבות של לידות

ביומיום ובשיגרה אני רב הזמן נמצאת בחברה תומכת, מתעניינת ועוזרת.
מעטים מהסובבים אותי יודעים על מה שעברתי. אפחד או משו לא מפריע אני טיפוס שמעדיף ככה, אין לי כח לרחמנות וכדו' אני ממהרת הלאה רוצה לראות שהכל מאחורי.
ברור שיש דברים שבתקופה זו אני מחפפת בהם ודורשת מעצמי פחות.
לגבי מנוחה, נחה שמתאפשר ב"ה הילדים נוחים ולא מפריעים.

האם הרגשת שלא תוכלי להיכנס יותר להריון ?נלי 2

היי בנות

 

לקח לי מהחתונה להכנס להריון אחרי 8  חודשים כשגיליתי שהביוץ שלי נופל על ימי המקווה לכן אני מפספסת בכל חודש ,

 

וברוך השם כשטיפלתי בעניין הביוץ נכנסתי להריון באותו חודש .

 

לאחר שלושה חודשים עברתי הפלה , הדופק של העובר הפסיק ומשם זה גלגל והגעתי לגרידה, עברתי טראומה רגשית מאד מאד קשה.

 

עד היום נמנעתי מלשתף אנשים במחשבות שלי לגבי ההריון , ניסיתי למלא את החסר בכל פעם מחדש ללא הצלחה ,

 

אני מוצפת בהמון מחשבות שלילות , אולי משהו קרה בגרידה , אולי משהו אצלי לא תקין , אולי אצל בעלי ,

 

אולי אי אפשר יותר...

 

האם זה קרה לכן ?..

כמה זמן את אחרי הגרידה?אמא בשעה טובה
5 חודשים וחצינלי 2


שלום לך יקרה. סליחה שלקח לי זמן להגיע. זמנים עמוסים..ציפי כהןאחרונה
קודם כל, נשמע שעברת חוויה קשה של אבדן, שהמתנת הרבה זמן (8 חודשים זו תקופה לא קצרה!), ולבסוף לאחר שעברת את כל המסע הזה- היה אבדן טראומטי...
כמה כואב וכמה קשה!!!

אני רוצה לומר לך שלאחר הפלה, מכל סוג שהוא, ישנן נשים רבות ששואלות את עצמן שאלות.
יש לנו רצון לדעת מה היה לא בסדר, מה היתה הסיבה למה שקרה, איך אפשר למנוע בעתיד...
נשים רבות מרגישות אשמה על כל מני דברים. אולי עשיתי משהו לא בסדר, אולי חשבתי משהו לא בסדר, אולי הגוף שלי לא בסדר...

אני רוצה לומר לך שיש סיבות רבות להפלות.
לעיתים קרובות זה היה הריון לא תקין, שלא היה מתפתח, ולכן התקיימה הפלה. הריון אחד מתוך כל 4 הריונות מסתיים בהפלה, ורובם מסיבה שאינה ברורה. ההריון פשוט לא היה תקין.
לפעמים ישנן סיבות אחרות, ואותן ניתן לדעת אם עושים נתיחה לעובר, ואם רופאים ממליצים על בדיקות מסוימות. אך נותניפ בדיקות אלה רק אם יש הפלות חוזרות, לרוב רק לאחר שלוש הפלות. כשמבינים שכנראה ישנה בעיה כלשהי וההריון זקוק לתמיכה.

לשאלותייך,
כן. חוויתי והייתי עדה לעשרות נשים שחוות את מה שתיארת. תחושות אשמה, רצון להבין, חוסר אונים, כאב, כעס, וגם בושה סביב המחשבות הללו- אלה דברים שחוות נשים רבות.
אינך לבד.
אני מחבקת אותך, רוצה לומר לך שאין לך מה להתבייש במחשבותייך וברצון שלך להבין מה קרה.
ואני מציעה לך שאם את חשה כאב נפשי שאינו מרפה סביב ההפלה, וזו מורגשת לך כטראומה שאינה עוזבת אותך- פני לטיפול כדי לשחרר את עצמך מהכאב הקשה הזה שהטראומה יוצרת. לא מגיע לך כך לסבול.

ולא, אין שום סיבה לחשוב שלא תזכי להיות אם.
נשים רבות חוות הפלה, ויולדות אחר כך ילדים בריאים.
לפעמים זה פשוט קורה.

חיבוקים חמים!!!
כנראה התרחשה ההפלה.שני460
מתנצלת לתאורים.
בחילת השבוע התחיל דימום, שבוע 7+2 לא נצפה דופק והרופא נתן הפניה לעוד עשרה ימים והוראה לשתות הרבה מים.
הדימום התגבר, אתמול עשיתי us ראו שהשק בכיוון יציאה לצוואר הרחם.
מה שקרה, היום הרגשתי בשרותים יציאה חזקה של גוש דם מחליק מהנרתיק משהו כמו 10 ס"מ נחתו בתחתית האסלה ברעש המום.
האם זה אומר שהכל יצא? ברור שיהיו דימומים. אבל השאלה שלי אם זה התהליך של ההפלה.
תודות מראש
מתי עלי ללכת לבדוק מול רופא וus?
מוכר..ישועת ה' כהרף

ככה הרגשתי..

אצלי היא אמרה לבוא אחרי שבוע.. לאחר מכן שוב אחרי שבוע..

בנוסף, עשו מעקב אחרי הבטא לראות שמתאפסת..

שיעבור בקלות עם מצב רוח טוב!!

בהצלחה.

תודה רבה,שני460
טוב שלא השתמשתי בהפניה למיון לקבלת ציטוטק.
הרופאה שלחה אותי מיד לשם בלי לתת אופציה אחרת
מכיון שישועת ה' כהרף ענתה- אני רק מחבקת מכאן.ציפי כהןאחרונה
ותומכת בך מרחוק.
מקוה שיסתיים במהרה ושתרגישי טוב.
את מוזמנת לספר מה שלומך בכל שלב.
אנחנו כאן.
גם אצלי..ישועת ה' כהרף

כשניסיתי לברר את האופציות, היא ממש הגיבה בחוסר סבלנות ובחוסר נחמדות..

לבסוף בעלי השיג רופא נשים מבית הכנסת שהוא מכיר והוא ענה לי בסבלנות על כל השאלות ואתו התייעצתי עד שנגמרה ההפלה..

בעז"ה ייגמר מהר ובקלות..

בהצלחה!!

אמן, תודהשני460
הנחיות חדשות מטעם משרד הבריאות לטיפול באבדן הריון. הגיע הזמןציפי כהן
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך כ"ג בשבט תשע"ט 08:15




אשמח לשמוע מה דעתכן על המסמך,ציפי כהן
אילו רגשות הוא מעלה
וגם האם יש לכן דברים נוספים- לשנות או להוסיף?
מה לדעתכן לא בא לידי ביטוי?
ומה כן עונה על צרכים של ליווי בתהליך הקשה הזה?

כל תגובה מתקבלת כמובן.
חיבוקים חמים לכולן💜💕
אם זה אכן יקרה כל מה שכתוב שםשיעור באמונה
לי זה היה עוזר.

היה לי חסר מידע על תהליך הקבורה, והעדפתי להדחיק ולא לברר כי פחדתי לשמוע תשובות שלא רציתי לשמוע.


למרות מאמצינו השונים לא קיבלנו תשובה מהפתלוגיה. ורק בהריון לאחר מכן, הרופא הוציא לי מהמחשב את התשובות ש"אובחנו עובר ושלייה" וכל שנותר לנו לעשות זה להתעצבן ביחד עם הרופא על המידע המזלזל והלא מועיל הזה (הייתי בשבוע 20... ועד היום לא ידועה הסיבה שגרמה להפלה)


התמיכה המקצועית לאחר מכן, בביה"ח לא היתה מספיקה. לא הייתי מוותרת עליה. אבל יש הבדל גדול בין מה שהרגשתי, ידעתי, חשבתי, אז בביה"ח בהמתנה לגרידה לבין כל התחושות לאחר מכן בחזרה הביתה, לשגרה, לחברים, לעבודה.
מבאס ומכאיב! מה זו האבחנה הזו... הזוי!!ציפי כהן
אני מצטערת לשמוע את כאבך על החסר בליווי בבית החולים.
וכמובן, את צודקת שיש הבדל גדול בין בית החולים לבין הבית.
כל זמן ומקום דורש את ההתמודדות שלו והתמיכה שלו.

חיבוק!
אני לא מצליחה להגדיל כדי לקרוא(חסום..) אפשראמא לנסיך קטן
לשלוח לי באישי?😓
תקציר המסמך, נקודות עיקריות:ציפי כהן
א. תהיה מתאמת מטעם בית החולים, שתרכז את כל נושא אבדן ההריון- החל בהסברים לזוג עלהתהליך, קישור לצוות הרפואי,הפניה לייעוץ או ליווי בבית החולים או נתינת פרטים לליווי בקהילה (אחרי התהליך בבית החולים, כשחוזרים הביתה).
המתאמת היא עו"סית או אחות.

ב. במקרה של מוות עוברי בתוך הרחם, ההמתנה לאחר הידיעה על מות העובר תהיה עד 72 שעות. בתוך זמן זה (עד שלושה ימים) יבצעו את ההליך.

ג. המתאמת תסביר את נהלי הקבורה, ותמסור פרטי התקשרות עם נציג בית החולים שממונה על נושא זה.

ד. בתהליך של לידה שקטה (משבוע 14 ומעלה)- המתאמת תדאג לליווי פסיכוסוציאלי אם יהיה צורך בכך, תיאום שיחת הסבר על התהליך ועל רצון לנתיחה לאחר הלידה, תתאם אפשרות לליווי של אדם אחד עם היולדת וכן תדאג לחדר מופרד ככל שניתן מיולדות היולדות תינוק חי.

ה. בשחרור, המתאמת תדאג ליידע את בני הזוג על שירותים וליווי שיוכלו לקבל לאחר השחרור, בקהילה (פסיכולוגי, קבוצות תמיכה, קופת חולים ועוד). כמו כן תתבצע הערכה פסיכוסוציאלית של מצבה של היולדת ויינתנו לה פרטי התקשרות לצורך בירור תוצאות הנתיחה או להתייעצות רפואית.

ו. לאחר השחרור,המתאמת תיידע מתאמת בקהילה (עו"ס או דמות אחרת מחוץ לבית החולים, שתהיה אחראית על כך בכל אזור), תדאג לוודא את קבורת העובר ולהודיע על כך להורים.

ז. המתאמת בקהילה, מטעם קופת החולים באזור/מרחב תדאג להפניה של ההורים לגורמים מקצועיים במידת הצורך, המלצה על קבוצות תמיכה לצורך פגישה עם הורים שחוו חוויה דומה וכן תציע ליווי לקראת ההריון הבא.

הסיכום אינו אחד לאחד, אבל זה בגדול.
השאלה אם באמת יקפידו על הדברים בבתי החוליםאמא לנסיך קטן
כמו ליידע לגבי הקבורה בכל שלושת הפעמים היינו צריכים להפוך את העולם כדי לדעת אם הם נקברו. וגם לגבי הפתלוגיה שלא קיבלנו תשובות בכלל..
הרעיון של המתאמת ממש מצא חן ביני. ועוד יותר ההצעה לתמיכה הנפשית.
מה שהכי שימח אותי שהגרידה תתבצע לא יאוחר משלושה ימיםזו תחושה נוראה להרגיש בהריון ולא בהריון ולדעת שיש לך עובר מת בבטן.
בקיצור שינויים מבורכים! רק שיעמדו בזה..
מקווה שיישמו את ההוראה להפריד אישה שעוברת הפלה משאר היולדותא-ב-א!!!

לי מאוד הפריע שבחדר התאוששות לאחר הגרידה והלידה-הייתה לידי אישה שעברה קיסרי. וכולם אחלו לה מזל טוב ואני עם ידיים ריקות-פשוט בכיתי לי בשקט.

יאמר לזכותם שבהפלה הראשונה מייד נתנו לי באשפוז במחלקת נשים-חדר לבד שיהיה קצת פרטיות.

כמה קשה וכואב להיות עם יולדות תינוקות חייםציפי כהן
חיבוק!
מקווה איתך.
כל כך מקווה שאכן יעמדו בכך. באמת משמעותיות הנקודות שהעלית!ציפי כהן
וואו!חמניה

משמח לדעת שהעולם מתקדם..

ושהרגישות עולה, ושמכבדים יותר

 

אומנם טופלתי ממש יפה, והצוות היה מדהים,

אך הנושא של ניתוח העובר היה נוראי, חתמתי, ביקשתי, התחננתי, שיבדקו,

וכשבעלי הלך לברר תשובות, אמרו לו עוד חודש, חיכינו וחיכינו ובסוף התברר ששמו את העובר בפורמלין (חומר משמר) שהרס כל דרך לדעת מה היה שם.

הרופא הגנטי שקיבל אותנו אח"כ כ"כ כעס, ואמר שזה פשוט חוסר אחריות ורשלנות רפואית קשה..

בסוף הוא הסתפק בסקירות שעשינו עוד לפני ההפסקות הריון, וקבע שזה לא גנטי, אבל שאם היו נותנים לו לבחון את הממצאים כמו שהיה אמור להיות, אולי היה יותר מידע מה קרה, ואולי זה היה יכול לעזור לעוד זוגות..

עד היום כשאני חושבת על זה אני פשוט רותחת!

 

והייתי מציעה להוסיף לעניין הריקון רחם, שזה יוסבר לצוות המטפל קודם מה עוברת המטופלת שלהם, ולא שהם יגלו זאת בחדר ניתוח ע"י שאלות חסרות טאקט, ושהחדר יהיה עם דלת סגורה, או לפחות שירדימו את המטופלת לפני שמתחילים את ההליך (שכולל לחשוף אותה ולשים את הרגליים במתלים משני הצדדים..)

אגב אני ביקשתי את זה מהם והם ממש היו בסדר והבינו (לפחות הנשים שבחבורה)

נשמע קשה העניין עם נתיחת העובר!! חיבוק חם!!ציפי כהן
באמת נראה כמו רשלנות וחוסר אחריות. עצוב.

ואני מרגישה כעס כשאני קוראת על חוסר הרגישות שחווית בחדר הניתוח (שאלות, דלת פתוחה... כמה חוסר רגישות!!!), ושמחה כל כך שהיו בך הכוחות לבקש!!

חיבוק על החוויות, מתוקה.

❤
אם היה קורה בשטח זה היה טובאמא לשתי מתוקותאחרונה
המסמך חשוב כשלעצמו. יש בו הוראות חשובות מאוד שהייתי רוצה שיקרו בשטח. לצערי מנסיון די קרוב הפעולות בחלקם מבוצעות אך לא כולן ולא מספיק. השתדלו לנהוג איתי מאוד ברגישות אך לא היה הסבר לגבי החשיבות של דגימה מהעובר...
את השליה שלחנו לפתולוגיה אבל שוב זה לא אמר שום דבר בשביל היעוץ הגנטי חוץ מגודל ומראה ומזה שאכן היה משו לא תקין..
הגיעה עובדת סוציאלית מקסימה אבל הקשר איתה נעצר שם. היא ראתה שיש לי תמיכה וכו אב כנראה החליטה שאני במצב טוב. מה שהיה נכון לאותו הזמן..
החזרה הביתה קשה מאוד וגם ההתאוששות. .. והייתי שמחה לו אכן היו מקשרים אותי עם מישהי שאפשר להתייעץ איתה ולהתחזק ממנה בשעות שצריך .. אפילו לאחר חצי שנה...
אשמח לתמיכה..אנונימי (פותח)

זה לא לגמרי קשור לפורום הזה, אבל נראה לי הכי מתאים ביחס לשאר הפורומים.. ופה יש גם אנונימי..

 

אני רווקה, ועברתי את גיל השלושים.

 

אחרי הרבה התלבטויות ולחץ מהסביבה החלטתי לעשות בע"ה הקפאת ביציות. ואני מתה מפחד!

אשמח ממש לקבל מכן עידוד והרגעה. ואם יש לכן מידע והמלצות בתחום שיכולים לעזור לי- אשמח ממש.

אין לי מידע - אבל ממש כל הכבוד לך!איפה הגשם
בעז"ה שה' ישלח לך גם את זייוגך מהר
אמן!אנונימי (פותח)

תודה רבה! זה מעודד ונותן כח!

אני מטופלת ivf ממליצה לך בוום לדבר עם מכון פועה654654
מוזמנת בפרטי לשמוע על התהליך אנע באסותא רמת החייל ומאוד מרוצה
תודה! כתבתי לךאנונימי (פותח)


בקרוב ממש תתחתני ולא תצטרכי אמןיוניס

ובנתיים יש ספר שקוראים לו ילד משלך ששרית מגן כתבה אותו שמדבר על זה

אמן! תודה רבהאנונימי (פותח)

אנסה להשיג.

 

תודה רבה!

שלום לך. בעיניי זה בהחלט יכול להתאים לפה.ציפי כהן
תודה שפנית.

היתה פה שאלה דומה באזור אב (יט אב), ניסיתי לשים פה קישור לשרשור ההוא אבל לא הצלחתי, אז אני מדביקה לך את תשובתי לבחורה ששאלה, על התהליך שעוברים. את יכולה לחפש למטה את השרשור המדויק ולקרוא את כולו. אולי יתן לך מענה.
בכל אופן, אני מאחלת לך שלא תצטרכי להקפיא ביציות, ושתהני מקשר טוב ומשמעותי שיוביל אותך לאימהות בדרך הטבעית.
חיבוק חם.

ארשום פה בגדול מה אישה עוברת בתהליך הקפאת הביציות. אם תרצי תוכלי לפנות למכון פועה כפי שהציעו לך, הם אכן מקצועיים בתחום הפוריות וההלכה.
ואני ממליצה לך לא לעשות זאת לבד, מצאי מישהי שתלווה אותך בתהליך. אם לא אמא אז חברה כלשהי או אחות או מישהי אחרת שתוכל להיות אשת סודך וגם לתמוך בך אם צריך.

אז מה קורה בתהליך?
- גירוי השחלות. על מנת שייווצאו ביציות האישה מקבלת תרופות הורמונליות שמגרות את השחלות. התרופה נלקחת לתקופה שבין שבועיים ל-4 שבועות.
- שאיבת ביציות. השאיבה מתרחשת תחת הרדמה מקומית, כל מקום וסוג ההרדמה שלו. מכניסים מטמר של אולטראסאונד (מעין מקל עבה ומוארך, עגול בקצהו) אל הנרתיק ובעזרת מכשיר שואבים את הביציות מן השחלה.
- מקפיאים את הביציות (לרטב הן נשמרות לתקופה של כ5 שנים, יש ליידע את מחלקת ההפריה החוץ גופית אם רוצים לשמור עוד)
- כאשר האישה רוצה לממש את רצונה להשתמש בביציות- מפשירים אותן ומכניסים אותן פנימה בתהליך החזרת ביציות.
את כל התהליך עושים בבית חולים, במחלקת ivf, שהיא מחלקת הפריה חוץ-גופית.

זהו התהליך בגדול.
אנא, אל תהיי בתהליך לבד. קחי איתך מישהי שתתמוך בך לאורכו כי הוא לא קל. פיזית ונפשית.
בעיניי חשוב לעשות זאת, ואני מחזקת את ידייך על המחשבה האמיצה.

שוב תודה לך על פנייתך האמיצה,
מחבקת אותך.

תודה רבהאנונימי (פותח)

תודה רבה על כל ההסברים ועל התמיכה והחיזוקים! גם אני ממש מקווה שלא אצטרך את הטיפול הזה. 

מהפירוט שלך זה נשמע ממש מפחיד וכואב

הפחד עלול לצבוע את זה בצבעים כואבים,ציפי כהן
בפועל זה בעיקר לא נעים.
במיוחד למי שלא התנסתה בעיסוק באזור זה.
הכאב אינו כה משמעותי (כמובן תלוי למי), אבל הפחד מהכאב מעצים אותו.
כתבתי כך כדי שתדעי כמה שיותר על התהליך, כי לדעת למה הולכים זה דבר משמעותי, עדיף מאשר ללכת בלי לדעת.
מקוה ומאחלת לך טוב טוב. הלוואי ממש בקרוב!!

את לגמרי צודקתאנונימי (פותח)

ברור שאני מעדיפה לדעת בדיוק מה התהליך המדובר. יש בחינות שזה מרגיע..

אמן! תודה רבה!

קראתי כמוך את ההודעה של מתחדשתשיעור באמונה
אין לי שום נסיון בתחום ב"ה.

רק רוצה להרגיע אותך, לאור מה שכתבה מתחדשת:
תרופות הורמנליות, לוקחת כמעט כל אישה, לפעמים אפילו לתקופות ארוכות (מניעת הריון, סידור מחזור וכו').

אולטרסאונד פנימי- גם נדיר שאישה נשואה לא תעבור במסגרת בדיקות שונות. יש כאלה שמתרגלות, יש כאלה שגם אחרי כמה פעמים עוד קשה להן. בכל אופן זה לא אמור לכאוב. הקושי הוא בעיקר בחשיפה האינטימית (בבדיקה כזאת לרובאם אין צורך מיוחד הרופא/ה בקושי מסתכל שניה, את יכולה להישאר מכוסה, ההסתכלות לרגע קצרצר היא רק כדי להכניס למקום הנכון).

השאיבה עצמה- בזה באמת אין לי שום מושג, אבל אם עושים את זה רק בהרדמה מקומית, אז כנראה שזה לא אמור לכאוב מידי.

כל הכבוד על האומץ לצעוד בדרך הזו. וממליצה לך, כמו שכבר כתבו, להיות בקשר עם מכון פועה.
(ד"א: הרב בורשטיין, ראש מכון פועה, אומר שאחוז גבוה מהנשים המקפיאות ביציות, מתארסות בשנה שלאחר מכן).

תזכרי שעיקר הקושי הוא החשיפה שאת לא רגילה אליה. ובסה"כ כנשים נשואות, וכאלה שרוצות ובעז"ה יולדות ילדים, החשיפה הזאת זה משהו שכולן עוברות/יעברו.

בהצלחה רבה!!
מסכימה ומחזקת את דברייך, ותודה על החידוד החשוב!!ציפי כהן
תודה רבה על ההסבר וההרגעהאנונימי (פותח)

הדברים שלכן באמת מרגיעים אותי.. באמת תודה!

הבנתי שמדובר גם בהזרקות אישיות וזה יותר מלחיץ אותי, זה לא רק לקחת כדורים. (אבל הרגיעו אותי גם בזה שאפשר לבקש מהאחות שתזריק).

 

ולגבי המשפט הזה: ד"א: הרב בורשטיין, ראש מכון פועה, אומר שאחוז גבוה מהנשים המקפיאות ביציות, מתארסות בשנה שלאחר מכן - לא שמעתי על זה.. זה משמח! הלואי!! בע"ה.

חיבוק על ההמתנה והמתח הנפשי.ציפי כהן
תודה רבה!!אנונימי (פותח)אחרונה


התאריך לידה המשוער שלי מתקרב. אבל לא אזכה ללדתאמא לנסיך קטן
ולא אזכה לחבוק תינוק עד עכשיו בת. לידה המשוער כבר הייתי בהריון שוב וקצת עודד אותי. ועכשיו למרות הטיפולים היותר אינטנסיביים יש לומר, אני עדיין באותו מצב. אחרי הפלה.
אוף.
אני לא קנאית אבל מקנאה בכל אחת שמספרת לי שהיא בהריון.
אני אמנם צעירה מאוד והדרך כביכול עוד לפני. אבל כנראה שאין הרבה סיכויים לחבוק עוד ילד משלי😢.
אבל אני לר מתייאשת. גם אם אצטרך לעבור בדרך עוד עשרות הפלות. זה לא מה שישבור אותי! (מקווה ככה לפחות)
פניתי גם לרווחה. רציתי להיות משפחת אומנה. לעשות טוב לילדים שהם לא שלי אבל יכולים להיות כמו. ולא נותנים לצעירות כמוני😭. אז תגידו להם שעם כל כמה שאני צעירה אני רוצה לאהוב ולתת ולהעניק גם אם זה לא באמת שלי אני כלכך רציתי בית שמח ותוסס עם ילדים שרצים ומבלגנים את הבית המסודר קצת יותר מידי. אוף הלוואי!
אנונימי או לא? יאללה לא.
כל כך כואב! קבלי חיבוקמתוקנת
אני איתך בכאבך ובאבל שלך על מה שהיה ואינו כבר.
חשבתי שרק אני בשריטה הזאת של החישוב סביב התאריך המשוער.

לגבי ההמשך רציתי לומר לך שאני בטוחה שעוד יהיו לך ילדים.
אולי שווה להתייעץ עם רופא מומחה שיכול להיות שליח טוב.
אני אישית הייתי אצל פרופ' כרפ ויש לי תור נוסף לראות את תוצאות הבדיקות.
בהצלחה יקרה
מחכה. לשמוע ממך בשורות טובות
היי יקירה, חיבוק חם על כאבך ועל הקושי!!ציפי כהן
את לא לבד, נשים רבות חשות שתאריך הלידה המשוער הוא סוג של יום אבל, יום בו היה אמור להיות משהו טוב- והופך ליום שמזכיר את האין... והריק...
כואב וקשה ביותר!!!
אני מציעה לך לעשות משהו סמלי ביום הזה, לציין את כאבך. אולי להדליק נר, אולי לתת שם לילד שהיה אמור לבוא לעולם, אולי לשתול עץ לזכרו. אולי להעניק לעצמך ולאישך משהו טוב כדי למלא מעט מהחיסרון הזה. אולי לכתוב לו מכתב או שיר, אולי לרשום פה משהו לזכרו... מה שמתאים לך. כדי לאפשר לעצמך לעבור את היום הזה עם מעט התייחסות למה שאבד.

בנוגע לתקווה המתחלפת ביאוש מדי פעם- זה מובן שלפעמים קשה להאמין שיהיה עוד, שאצליח להרות וגם להחזיק את ההריון עד סופו, שיהיה לי תינוק.... זה חלום שנראה מתרחק והולך... וכמה לא קל!!!
נשמע לי שאת אדם אופטימי, שאת מסוגלת לראות שיש עוד תקווה ושאת עוד צעירה ויש עתיד, ועם זאת לפעמים קשה ואת רק רוצה כבר ילד בידיים. כמה קשה וכמה מובן!!
אני חושבת שאת אדם פרקטי, והכאב גרם לך גם ללכת לבקש לקחת ילד לאומנה. זה כיוון מחשבה יפה, הרצון להעניק לילד את אהבתך, והיכולת שלך ללכת ולפנות כדי לקדם את זה. אני מכירה מעט את המערכת ויכולה לומר לך שאכן מחפשים לילדי אומנה משפחות מעט יותר בוגרות, וזה לטוב ולמוטב. דבר אחד בטוח: את רוצה לחבוק ילד ולתת לו מאהבתך. וזה כואב וקשה, לעיתים קשה מנשוא.

חיבוק על כל זה, אני מקווה שיש לך רופא שמלווה אותך בתהליך הלא פשוט הזה, ונותן לך גם תקוה.

חיבוק חם!!! תודה ששיתפת מרגשותייך.
💓
תודה מתחדשת! מרגיעה כמו תמיד!אמא לנסיך קטן
כמובן שיש רופא מדהים שמלווה ועוזר.
עברו כמה ימים ומרגישה יותר טוב.
תודה!💕
חיבוק, באהבה.ציפי כהןאחרונה
כ"כ חיכיתי לספר על ההריון הזהאיזה יום שמח

ועכשיו אני ממש מבולבלת ולא רגועה..

 

בימים האחרונים היו לי כתמים וכאבי מחזור שממש הלחיצו אותי (בדיוק ככה התחילו 2 הפלות)

 

עשיתי היום us וראו שהדופק  איטי ולא תקין ושק ההריון קרוב מידי לצוואר הרחם (אני בשבוע 7)

 

ביום ראשון אמורה לחזור שוב להיבדק לראות אם יש שינוי בדופק ואם השק עלה למקום ששם הוא צריך להיות

 

אני ממש בלחץ כי הבנתי שזה התחלה של הסוף,

 

האם מישהי נתקלה בכזה מקרה שהסתיים טוב?

 

 

 

היי.. אני רק חיבוק! ותבשרי בשורות טובות בעז"ה!אמא לנסיך קטן
אחרי 2 הפלות.. בדקת משהו?אנונימי (2)
אני אחרי 3 הפלות בנפש מחוקה.. לא רוצה להגיע לפעם 3 עושה בירור.
בכל מקרה אהובה.... אולי עוד יקרה נס..
לא מבינה בדופק איטי.
מתפללת איתך לבשורות טובות ...
חיבוק
תודה על החיבוקיםאיזה יום שמח

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

אוי נשמה. באמת אין כח!!!ציפי כהן
לגבי העניין שההפלות לא היו ברצף- יש רופאים שיתנו לך בדיקות על אף העובדה הזו. אולי שווה לשלם עוד קצת כסף וללכת לרופא פרטי שמומחה להריון בסיכון.
אפשר פרופסור סמואלוב משערי צדק, או פרופסור כרפ מתל השומר, או פרופ' קופרמינץ מאיכילוב... יש עוד שמות של גדולים, ויש גם רופאים אחרים, שאינם פרופסורים, אבל יכולים לבדוק ואולי לתת דברים שיתמכו בהריון.

מצטערת על ההריון השביעי, שמתחיל לעשות תחושה לא טובה כמו ההריון השלישי והשישי. כמה לא קל!! ובאמת למה שיהיה לך כח ללכת לרופאה... זה קשה מאוד.
חיבוק חם על כל זה!!!
בתקווה לטוב. ספרי לנו מה שלומך אם יתאים לך.
נעקוב.

נשיקות וכוחות! אנחנו איתך.
🌹
ב"ה!!!!!!!איזה יום שמח

הרבה כוחות יקרה!

הלוואי שהיתי יכולה לעזור לך

אין פה שום משפחה חדשה בשכונה חושף שיניים

איזה מרגשראשית אמונה
לפעמים הפחד משתק והוא גדול יותר מהמציאות... איזה יופי!!!ציפי כהן
שמחה מאוד לשמוע!!! מקוה איתך שימשיך תקין עד לסיום הטוב, אמן.
ואוו ב"ה! משמח לשמוע!אמא לנסיך קטןאחרונה
המשך הריון קל ותקין!!
בשורה משמחת (לבקשתך ציפי..)..ישועת ה' כהרף

כמו שקיבלנו על עצמנו לעדכן גם בבשורות טובות (שהרי אנו מוקפות בטוב כל הזמן, רק שאנו לא מבחינות בו מחמת ההרגל) יש לי בשורה טובה..

מתחילה בכך שבמשך שנתיים לא הצלחתי להיקלט למרות שרציתי מאוד, נלחצתי מכיוון שגילי נושק לארבעים ורציתי מאוד עוד ילד.. לסירוגין הייתי אף במצב של דיכאון קל עקב כך.. בעלי התקשה להבין אותי מכיוון שיש לנו ילדים ב"ה.. וזה קצת עזר מכיוון שהרגשתי שהוא מאפס אותי כל הזמן.. ולא נותן לי לשקוע..

לאחר ביקור אצל הרופאה, היא התאימה לי טיפול שיאפשר לי להיכנס להריון..

לאחר חודשיים-שלושה של טיפול נקלטתי.. ובפסח התחיל דימום.. בביקור בכותל המערבי.. זה היה תזמון נורא.. גם אחרי פסח שבו טרחתי כ"כ בפעם הראשונה.. ואירחתי את המשפחה המורחבת של בעלי.. וגם בעלייה לרגל.. ולא היה לי כלום לשים בשביל לא להתלכלך.. והרגשתי שהשמיים נופלים עלי..

הייתה תקופה ממש לא טובה שבה ניסיתי להשאיר את הראש מעל למים.. אבל היא הייתה יותר קלה מתקופת ההמתנה להריון.. קיבלתי תמיכה רבה מהסביבה ושמעתי כ"כ הרבה סיפורים יותר כואבים משלי שקיבלתי קצת פרופורציות.. 

ב"ה, ההיטהרות מההפלה הייתה מהירה יחסית לסיפורים ששמעתי.. ונקלטתי להריון ללא טיפול תרופתי בפעם הראשונה שהיה אפשר..

ו.. לא קל.. כל בדיקה ישנו סממן אחר להילחץ ממנו.. כאילו ה' רוצה שאתפלל בכל הכוח בלי הפסקה.. בהתחלה המטומה.. אח"כ ציסטה בחבל הטבור.. אח"כ אגני כליה וכך הלאה..

בנוסף, העובר היה גדול וסבלתי מכאבים חזקים בצלעות.. בחודשיים האחרונים שכבתי חצי יום..

לקראת הסוף איבדתי לגמרי את עצמי.. החרדות היו קשות מאוד.. היה לי קשה ממש לתפקד.. הרגשתי שהגעתי עד פה ואיני מוכנה לאבד את העובר בשלב כזה.. הייתי על תקן תמונה בבית בלבד.. 

ביום התל"מ התחילו מעט צירים והחלטתי להיות אקטיבית.. הלכתי למוקד ואח"כ למיון וביקשתי לזרז אותי.. לא יכולתי לחכות להתפתחות טבעית (שאצלי קורה בסוף 42..).. הרגשתי ממש על סף איבוד שפיות..

ב"ה הזירוז עבד.. וילדתי בן מתוק (פילפילון).. הייתה לי מיילדת מדהימה שהבינה אותי ונתנה לי אפידורל בפתיחה מלאה והייתה לי לידה מושלמת (בד"כ לא מספיקה לאפידורל ויוצאת בטראומה מעוצמת הכאב..)..

והכל שווה את זה.. כל הדרך הארוכה.. וכל הכאב בהריון.. והתפרים.. ו-ה-כ-ל.. ותודה לה' על החסד הגדול.. הכל מתנת חינם..

"מה רבו מעשיך ה'"

 

מזל טוב. כמה משמח!!!מתוקנת
הרבה נחת ממנו ומשאר הילדים.
תודה ששתפת.
זה משמח ונותן כוח
תזכו לגדלו בנחת ובשפע ותרגישי טובאמא בשעה טובה
לפעמים גם לי קורה שאני מאבדת את עצמי וזה כבר מתסכל אבל אני מאוד מקווה שזה משהו שיחלוף לאחר הלידהבעזרת ה
נהדרת, תודה שסיפרת באופן יותר מלא. מגיע לסיפורך המקום שלו.ציפי כהן
אני מצטערת לשמוע על המסע המצער שחווית, עם ההמתנה, הפלה הקשה ואחר כךההריון החרדתי.
אני שומעת ממה שכתבת שקיבלת גם הרבה כוחות מכל החוויות ומהמסע הזה, שעברת את הכל והתגברת על אף התקופות הקשות (ולהיות תמונה בבית, בחודשי ההריון האחרונים, זה ודאי לא קל!), ושהחוויה של הלידה הטובה בסיום- עזרה מאוד לסיים את תקופת ההמתנה בטוב.
שמחה איתך מאוד, סיפורך בהחלט נותן תקוה שגם לאחר ציפייה, הפלה והריון מורכב- ניתן להגיע ללידה המיוחלת ולצאת מחדר הלידה בידיים מלאות ובלב שמח.
תודה ששיתפת, תהני מהפילפילון הקטן...😚
תודה לכן.. בקרוב אצל כולן בידיים מלאות.ישועת ה' כהרף


מזל טוב! תגדלו בנחת שמחה ובריאות!אמא לנסיך קטןאחרונה
אני גמורה.. שוב אין דופק.. שוב באותו שבוע בולאנונימי (פותח)
הכל חוזר על עצמו... אין לי כח יותר לעבור את זה... אני מרגישה כל כך לבד.... אין לי תמיכה אמיתית. רק מבעלי היקר והאהוב... אני מפורקת שבורה. מה הבעיה בי. היו לי 4 היריונות תקינים?? ואז היריון חמישי אין דופק שבוע עשר... ועכשיו שוב שבוע עשר כתמים אין דופק. בול באותו שבוע ובול אותו דבר . התינוק מתאים לשבוע 8 פלוס... מה קרה לי בגוף? עשיתי אחרי ההפלה בדיקות לא. מצאו כלום בעייתי.. מה עוד בודקים? איך קמים??????? מתלבטת אם לחכות שוב להפלה טבעית שחוויתי והייתה טראומטית.. או ליסוע למיון וששם יחליטו על גזר דיני..... אבל גרידה לא רוצה.... לא יכולה לחשוב על זה... הטבעי יותר מתאים לי.... אני לא כועסת על ה' הייתי בטוחה שאכעס ואתעצבן.. אבל שיצאתי חסרת אונים מהטכנאית.. הרגשתי את ה' בוכה איתי ובוכה... הרגשתי את הכאב שלו עלי.. אני מבינה שזה חלק מהתיקון שלי. שזה מה שצריך להיות. שזה לא עונש שזה בשבילי. מצד שני הצער גדול.. שוב כל המשפחה תרכל ותרחם.. וארגיש שכולם מתחמקים ממני.. לא מבינים בכלל.. כי לא עברו את זה.. מתנשאים קצת כי אצלם הכל מושלם....... מרגישה בזויה מושפלת.. מתביישת.. ולא עשיתי דבר רע ...מרגישה שאני רוצה לקלף את עצמי ולהתחיל מחדש.לא יכולה לסבול שאומרים לי גם לה היא זה קרה ואז הכל היה בסדר. זה לא מנחם אותי... מי שלא עבר שישתוק. שיניח לנו....בתפילה לשמחה לראיית הטוב בכל הכאב הזה..
היי יקרה!אמא לנסיך קטן
מבינה כלכך את ההרגשה שלך. באמת מתסכל פתאום את מרגישה שהגוף בוגד בך ולא עושה מה שצריך. שמחה שיש לך תמיכה מהבעל אבל אולי כדאי לחשוב על אופציה של פסיכולוגית? להוציא את כאבי הנפש האלו. אני חושבת שגם ברפורמה החדשה מגיע לך משו כזה.. תבררי.
ואת לא אשמה! אל תרגישי בזויה ומושפלת! תהיי גאה!הקב"ה בחר לתת לך נסיון זה אומר שהוא גאה בדרך שלך ואיך שאת מתמודדת ועם כל הצער ממשיכה לגדל את הילדים בשמחה!
שולחת חיבוקים והרבה כוח!
הייתי אצל פסיכולגיתאנונימי (פותח)
אחרי ההפלה הקודמת. זה לא בשבילי כל החפירות האלה ורק עשה לי רע.... הייתי אצל עוד פסיכולג פעם. אני לא מתחברת לזה.. תודה רבה על ההודעה החמה. היי ברוכה
חיבוק גדולמתוקנת
ממש כואב לי לשמוע שעברת שוב את הסבל הזה של ציפיה ושמחה מהיריון חדש וההתרסקות שהגיעה שוב
שולחת לך חיבוק גדול ומאחלת לך שתזכי בקרוב להריון בריא ושלם
משתפת אותך שאני עשיתי טיפול רגשי אצל הודיה בכור. היא עשתה לי דרך הפאלפון
לי זה מאד עזר לקום מהמשבר.
שלום לך יקירה. כאבך זועק, החזרה על אותו הדבר בדיוק- מצמררת.ציפי כהן
קשה לחוות את הכאב, להישבר, להיבנות ולהרות חזרה, לקוות, להתפלל... ולבסוף אותו הדבר כמעט, כה דומה וכה מזכיר...!!
איזה קשה לחוות פעמיים. באמת מטלטל וכואב!!!
חיבוק חם יקרה. כואב לי איתך. ❤😔

אני תוהה לעצמי מה תהיה הבחירה הנכונה עבורך. האם להמתין להפלה טבעית, האם ללכת לגרידה ולסיים באופן מהיר יותר... כל דבר והיתרונות והחסרונות שלו. ההחלטה אינה קלה!
אני מציעה לך להפריד בין מה שקרה אז למה שקורה היום, מכיוון שבסופו של דבר אלה בכל זאת מקרים שונים. אף הפלה אינה דומה בדיוק להפלה אחרת. יש ניואנסים שונים שמשנים את הסיטואציה ויכולים לסייע לך בבחירה.
למשל, זה שיש לך נסיון ואת יודעת פחות או יותר מה צפוי לך, זה דבר שיכול לאפשר לך מעט יותר שליטה בתוך חוסר השליטה הזה בתהליך ההפלה הקשה.
גם מבחינה נפשית, כדאי לראות איך את מפרידה בין הדברים וחווה את ההווה, ולא חוזרת אל העבר הטראומתי.
נסי לראות ולחשוב מה יעשה לך טוב בהווה הנוכחי. העבר היה, ואת מתמודדת עם משהו שונה, למרות הדמיון הרב.

לגבי ההתמודדות הנפשית וההליכה לפסיכולוגית- יכול להיות שזה עשה לך רע ממגוון סיבות (מפגש לא נעים עם טראומה, חוסר התאמה ביניכם, מצב רגשי שהצריך משהו אחר ממה שקיבלת באותו זמן, ועוד)
מה שחשוב בעיניי זה לא לפסול הכל, אלא לאפשר לעצמך להבין שיכול להיות שאז לא התאים, אולי עם ההוא/ההיא לא התאים, אולי התקופה לא התאימה, אולי דברים אחרים. אהל אם צריך עזרה נפשית ואת חשה במצוקה- אני מאמינה בכוחו של טיפול לסייע לך לצאת ממנה. זה לא קל, אבל זה בונה כוחות נפש גדולים. לאט ובסבלנות.

וללא קשר, בנוגע לתמיכה- נסי לראות במי בכל זאת את יכולה להיעזר או להיתמך מעט.
יש בעולם עוד אנשים שיכולים להיות איתך.
ואת ראויה לתמיכה, הכלה וקבלה.
הנה, אנחנו פה איתך. וטוב ששיתפת.

חיבוק.

ספרי לנו מה שלומך ואיך עברה ההפלה לבסוף, אם יתאים לך.

חיבוק יקירה. איתך.
אחרי ציטוטק.. זקוקה לעידודראשית אמונה
הפלה ראשונה חיכיתי ויצא ב4 שעות הכל כולל השק..הפלה שניה-ראשון שמו ליציטוטק לא היה כלום בשלישי נתנו עוד מנה..אחרי שעתיים מתחיל הסיוט 5 שעות... של גושים דימומים גושי ענק. דימום מאסיבי. שוב סליחה על התיאור... אני גמורה פיזית שלא לדבר על הנפש מתמעט ממש... ואז שוב אתמול מתחילים גושים קטנים נפסק... ושוב היום גושים קטן. גוש גדול.. אני פשוט גמורה.. הצילו.. מתי זה יגמר.... פתאם מפסיק כמה שעות פתאם עוד כמה גושים... לפחות זה לא 5 שעות רצוף ביסורים. ה תרחם עלי. אני שבורה למודת ניסיון.. ועכשיו מי יודע מתי אצליח להיטהר לבעלי.. הנשמה שלי שכל כך תומך בי ואני כל כך צריכה חיבוק ממנו ולא מאף אחד אחר... בבקשה תעודדו אותי.... מתי יהיה סוף? או שאין ואני צרייכה ללכת לגרידה לרופא? אוף כל כך בוכה.. מהכאב שחוויתי אני באמת התאוששתי בנפש.. אבל הגוף כל כך בוגד בי ומשפיל אותי .. הלוואי הלוואי שיגמר יש לי עוד ילדים שזקוקים לי.. שיגמר הסבל הזה... אבא תרחם עלי...
חיבוק גדול!!ישועת ה' כהרף

נראה לי שהכי נכון זה לנסות להירגע מהלחץ להיטהר..

זה יכול לקחת זמן.. גם שלושה שבועות..

לנסות לכוון לעשות כיף ודברים מעודדים עם הבעל שלא נשענים על כך שמותרים..

כשעברתי הפלה השתדלתי לפנק את עצמי ולחפש דברים שיעודדו אותי: יצאתי מלא למסעדות (עם חברות בעיקר כדי שבעלי ישמור על הילדים וגם כי יכולתי לספר שוב ושוב מה היה..), עשיתי קניות, ישנתי מלא.., לקחתי חופש מהעבודה.., ראיתי סרטים (אני לא רואה בכלל בשגרה).., ושחזרתי בלי סוף מה היה בטלפון לכל מי שהסכים לשמוע..

הרגשתי שכל פעם שאני מספרת, זה קצת פחות כואב.. גם בגלל התמיכה שאני מקבלת וגם בגלל שמסתבר שלרבות היו מקרים דומים וזה לא נדיר בכלל.. בנוסף, רואים שיש בנות שעברו חוויות דומות ולא לקחו את זה קשה כמוני.. זה גם עוזר לקבל פרופורציות על המאורע..

בנוסף, הרבה בנות ספרו לי שאחרי ההפלה הגוף פורה יותר ונכנס להריון בקלות יותר (למרות שחיכיתי להריון הזה שנתיים והצלחתי להיכנס אליו עם טיפול תרופתי..).. עבורי זה היה נכון.. נכנסתי להריון בפעם הראשונה שיכולתי לאחר שהצלחתי להיטהר (ללא התערבות באופן טבעי).. 

כעת, לאחר הריון מלא חרדות (והתמודדות נפשית) ילדתי לפני שבועיים, תינוק מדהים..

בהצלחה בהתמודדות ומאחלת לך בשורות טובות במהרה..

הייי... ככה את מספרת לנו שילדת?? וואו!!!ציפי כהן
מדהים, בעיניי זה נושא לשרשור נפרד, ובכל אופן- תודה שסיפרת! אני שמחה בשמחתך ומחבקת אותך!!! איזו בשורה טובה אחרי מה שעברת.
נשיקות וחיבוקים ושמחה איתך!!!
🌹
לכותבת השרשור היקרה כל כך- חיבוק חם על הנסיונות הקשים!!ציפי כהן
כבר עברו כמה ימים ואני מניחה שאת כבר מרגישה אחרת. ספרי מה שלומך, איך את, האם הדימום נפסק? איך את מבחינה פיזית, מבחינה נפשית, רגשית...? האם אפשרת לעצמך לנוח ולקבל עזרה, לבכות את מה שקורה לך ולהישבר מעט?
ואיך עכשיו?

חיבוקים חמים. עברת את זה קשה. לפעמים הציטוטק פועל מהר ולפעמים לא. איזה סיוט זה הגושים הללו שלא נגמרים.... סבל וכאב בגוף ובנפש!!!!
חיבוק חם ועוטף.❤
עבר ברוך ה...ראשית אמונה
באותו יום שכתבתי את ההודעה זה כנראה היה הסוף.. כי כמעט אין דימום... ברוך ה'.. כרכע מנסה להתרפא בנפש מהטראומה הזאת. מאמינה שרק היריון תקין ירגיע אותי... כל כך תודה על התמיכה. בעלי התגלה גם הוא כצדיק נסתר הוא כלתכך תומך ומלווה אותי בלי סוף.
שמחה לשמוע שעבר. לפעמים קשה לראות את הסוף...ציפי כהן
הדברים נעים ועוברים. שמחה איתך על האיש שלך שתומך בך. כמה חשוב ומשמעותי!
תקופה של קושי היא תקופה בונה אם תומכים זה בזה ויודעים להתחשב, ללוות, להקשיב לדבר ולכבד זה את זה.

מאחלת לך המשך טוב וריפוי לגוף ולנפש.
בדקת קרישיות?אמא_מאושרת
חיבוק גדול יקרה! ישועת ה' כהרף עין!
היום בדיוק פרוםסור מוכר שהייתי אצלו בשרפ כתבאנונימי (3)
לי מכתב המלצה.. למרות שעברתי רק 2 הפלות ובקופה לא מתייחסים הוא אמר שבגלל שכבר 3 היריונות אני מדממת המון.. ומתוכם 2 הפלות עם הדימומים.. ויש היפרדות קרומים. הוא חושד בקרישיות ונתן מכתב המלצה לקופה...והרגיע אותי. שווה כל שקל לשלם כמה מאות רק כדי לקבל יחס יפה מקצועי הוגן בלי שיעיפו אותך ויגידו לך כמו תמיד.. זה נורמלי דימום. זה נורמלי 2 הפלות אפילו 3. הכל נורמלי... את תדבי תירגעי הוא אמר לי שדווקא אפילו שזה 2 נשמע לו מאוד קרישיות. נקווה לטוב ולמציאת הבעיה בעזרת ה'
בע"ה!אמא_מאושרת
שמחה בשבילך על ההפניה!
בשורות טובות יקרה
וואו. באמת שווה! מסכימה איתך, אבל גם מגיע לך בלי קשרציפי כהןאחרונה
מגיע לך לקבל יחס טוב ונעים, גם בלי לשלם אגורה... זה כואב שהיית צריכה לשלם כל כך הרבה כדי לזכות ליחס הנעים הזה.
ובכל אופן, שמחה מאוד שהוא הבין ושנתן לך הפניה לבדיקות. הלוואי שזה יהיה מה שיעזור ויעצור!
מה לעשות? לחכות לטבעיות או שיתערבושואפת תמיד
הי בנות..
היום התוודענו סופית שלעובר בין ה9 שבועות אין דופק.
מה אתן אומרות לחכות לטבע לעשות את שלו או התערבות רפואית?
אשמח לשמוע את דעתכן..
חיבוק גדולאמא_מאושרת
וזה לגמרי תלוי בהרגשה שלך
יש לי חברה שרצתה "שיוציאו את זה כמה שיותר מהר"
לי לעומת זאת היה חשוב לתת לו לצאת בקצב שלו
(וברור לי שזאת רק ההרגשה שלי, לא נראה לי שזה שינה לו במשהו..)
קחי בחשבון שלתת לו לצאת לבד זה תהליך דיי ארוך. אצלי לקח שבועיים מתחילת הדימום עד שהעובר יצא.

חיבוק, ובשורות טובות!
תלוי בך..ישועת ה' כהרף

אם את רוצה להיות אחרי זה כמה שיותר מהר.. גרידה..

אם את חוששת מהתערבויות רפואיות ויש לך סבלנות לחכות.. טבעי..

צריך לזכור שיכול להתחיל טבעי ולא להסתיים ואז צריך לעבור גרידה בכל מקרה..

אצלי הטבעי היה מהר ממש.. אם הייתי יודעת את זה מראש.. הייתי לוקחת את זה הרבה יותר קל.. הקושי העיקרי שלי היה האי ודאות..

בהצלחה

היי יקירה, כפי שכבר כתבו- את צריכה לקחת את השיקולים השונים וציפי כהןאחרונה
ולאחר מכן להחליט (אם עדיין לא התחיל...)
אבל דעי קודם כל מה קורה בעל שלב פחות או יותר. ידע הוא כח וכדאי לך לדעת פחות או יותר מה צםוי בכל דרך. (את יכולה להיעזר בשרשור הנעוץ כאן למעלה, עם המידע על סוגי האפשרויות השונות).

מה ההתלבטות שלך?
אני לא יכולה לסבול שמרחמים עלי...מהעושים??ראשית אמונה
אז בעיצומה של הפלה שניה.. יומיים אחרי הציטוטק שבקושי הוציא איזה דימום נתנו לי עכשיו עוד מנה בבית חולים.. מי יודע מתי הסיפור הזה יגמר... אבל בינתיים אחרי שהתאבלתי וקיבלתי הגזרה והסתכלתי קדימה עם פנים לעתיד.. התעייפתי... אז מה אם זו פעם שניה ברציפות.. אני בכלל לא מרגישה מסכנה... כי נפלתי קמתי.. אני מאושרת על הילדים שכבר יש ועל בעלי.. מרגישה פשוט העקה שמתקשרים ומרחמים עלי מהמשפחה.. זה מה שגורם לי לצער... מה אתם מבינים בכלל.. והעברתי מסר כואב וברור. שיניחו לי עד להודעה חדשה. כן אני החברמנית שמדברת ומספרת על הכל.. הודעתי לכל אחד ואחד שפשוט יפסיקו להתקשר ולדאוג.. אני לא מסכנה ולא רוצה לדבר כי ככה טוב לי.. גם לא עושה לי טוב עכשיו שבאים ומספרים לי כמה טוב לכם.. אולי מקנאה אולי ממה שעובר עלי הורמונלית... אולי כי זה פוגע וזה נראה לי חוסר רגישות.. למרות שלכם זה לא נראה... לא להאמין.. שדווקא הכוחות שלי קיימים בזכות מה שה' נתן לי.. ודווקא המשפחה שאמורה להיות עמוד התווך ולאחרונה כבר עשתה לי תחושה לא טובה היא זאת שגורמת לי להיות בצער.... מה הבעיה שם? מה עושים? אני רוצה להמשיך לחיות לצחוק לשמוח לנשום. לקום בבוקר עם שיר חדש בלב.. אבל הם מעיקים עלי כרגע בנוכחותם הרחמנית.. תניחו לי לנפשי.. .
יקירה, זה מובן ולגיטימי.ציפי כהן
נראה לי שבתוך סערת הכתיבה שלך הבאת מגוון כיווני הרגשה שקיימים בך,וכיוונים לסיבות מדוע את זקוקה לשקט עכשיו.
- הורמונים
- צורך בחיזוק ולא ברחמים
- צורך בעדינות, שיראו אותך כפי שאת וישתתפו בצערך, אבל יראו גם את החיובי והטוב שיש לך בחיים
- שלא יגידו לך כמה טוב להם... כי בכל זאת עכשיו לך קשה. וזה באמת לא רגיש.

ממה שאני קוראת ממך- נשמע לי שאת עושה ממש נכון: את מקשיבה לצורך שלך כרגע, את זקוקה לשקט, לתמיכה ולחיזוק. אז את אומרת בבירור שאת זקוקה לשקט, ואת מתבוננת עם עצמך על מה שיעזור לך להתחזק עכשיו.
נשמע לי שמה שהכי עוזר לך כרגע זה לדעת את כל היש שלך. את כל הטוב שיש לך בחיים.
ערכי רשימה של הטוב הזה.
הודי עליו.
היי במקום החיובי שאומר תודה, שטוב לו.
ואם יש לך צורך בקשר עם אנשים מחזקים- בחרי לך את האנשים שיעשו לך טוב ויחזקו אותך. ואמרי להם בדיוק מה את זקוקה- שידעו לתת לך בדיוק את זה.

מעבר לזה, זכרי שהימים שלך כרגע מיטלטלים, שאת כרגע בהמתנה לציטוטק שיפעל פעולתו (וכן, זה עובר לבסוף. את כבר יודעת, אבל אני מזכירה בכל זאת. זה עובר. וישחיים ויש שמחה ויש יציבות אחרי).
תני לעצמך אתהזמן המיטלטל הזה.
היי עם מה שבא. יכולים להיות ימים שאת זקוקה בהם לחיזוקים כאלה, שרואים את הישוהטוב והשמח, וימים אחרים שאת רק רוצה שירחמו עלייך... או יהיו חומלים ורכים ותומכים ממקום שמתאבל יחד איתך.
אני ממליצה לאפשר לעצמך תנועה בין המקומות הללו, האבל על האין והשמחה על היש, וכל מה שביניהם.
תני לעצמך להיות.
ואת נהדרת, המשיכי לומר לאנשים מה את זקוקה כרגע, ובקשי שיבינו, שאת בימים סוערים כרגע, וכשתתייצבי תוכלי לחזור לעצמך וליחסים הבריאים יותר.
אמרי זאת גם לעצמך. בחמלה ורכות.

את תהיי בסדר, רק תני לעצמך נשימה וזמן, ואל תרוצי לשמחה ולחיים שאחרי- היי עם מה שעכשיו. החיים שאחרי- יגיעו גם הם.

חיבוק על ההתמודדויות!!
🌹
מכירה את זה כל כךאמא_מאושרת
אצלי בהפלה השניה פשוט אף אחד חוץ מבעלי לא ידע, דיי בגלל מה שרשמת שם.
ואם כבר יודעים, נראה לי שדרך הפעולה שלך הכי טובה. תבהירי שאת לא רוצה שיתקשרו. ואולי לתדרך גם את בעלך בנושא?

ושתי הפלות.. כדאי ממש לעשות בדיקת קרישיות (אצלי היו שתי הפלות אחרי שלושה ילדים בריאים ב"ה ובדיקת קרישיות יצאה חיובית..)
אני במכבי... את חושבת שיתנו לי אחרי פעמיים?ראשית אמונה
הבנתי שהם ממש מתקמצנים ומעדיפים לחכות להפלה 3. לא יודעת אם מכבי. אלא בכללי הרופאים.כי זו בדיקה ממש יקרה
גם אני במכביאמא_מאושרת
אחרי ההפלה השניה ביקשתי מהרופא נשים והוא לא הסכים. אמר שרק אחרי שלוש הפלות.
הלכתי לרופא משפחה ופשוט בכיתי לו, והוא הוציא לי דרך המטולוג שעובד בקופה.
אל תתיאשי! תעברי ותנסי עד שתמצאי את הרופא שיתן לך.
הזוי לכמת את הכאב לב הזה בכסף.
הלב נקרע... הם חושבים כלכליתראשית אמונה
במקום לחשוב מה היה קורה אם זו היתה הבת או הכלה שלהם.... לא אכפת להם מהצער והכאב לב שאנחנו עוברות? איך אכנס ככה שוב להיריון? אין לי אומץ... אני רועדת...לאן הגעתי? הם ישלמו לי את הטיפולים הפסיכולוגים אם אעבור שוב טראומה כזאת.??.. די הלב שלי לא יעמוד בזה יותר.
אני עשיתי בדיקת פקטור וי ושלמתי 150₪מתוקנת
זו בדיקת קרישיות אבל אני לא יודעת אם זו הבדיקה המדוברת שעולה הרבה כסף.
אני עברתי הפלה אחת והתחלתי ברורים כי אני לא רוצה לעבור את זה שוב חס ושלום.
עשו לי את הבדיקות הנ"ל אחרי הלידה הראשונה..ישועת ה' כהרף

אני במכבי ולאחר שילדתי תינוק קטן שלחו אותי לבדיקות הנ"ל..

הפרוצדורה הייתה פשוטה.. רופאת הנשים שלחה להמטולוג והיא עשתה את כל הבדיקות..

מעניין מה שאתן אומרות על כך שהם לא ממהרים לאשר.. לא נתקלתי..

קיצר ... לקבוע ישר להמטולוג?ראשית אמונה
כן.. עליו אין את הביקורת שיש על רופאי נשים/משפחה.ישועת ה' כהרף


יש כמה סוגים של בדיקות. יש את אלה שניתן בקלות לעשות,ציפי כהןאחרונה
ויש בדיקה יקרה שעושים רק במקומות מסוימים, ולא מפנים אליה הרבה. היא עולה בערך 1000 שח. לא נראה לי שאת מתכוונת לבדיקה הזו.

בדיקה המטולוגית של קרישיות ניתן לעשות, בעזרת שכנוע של הרופא כמה שאפשר, וזה השלב הראשון. אם לא נמצא כלום יכולים לעבור לשלב הבא ולבדוק גם את הבדיקה היקרה יותר. אבל לא נותנים אותה מיד.
מתחדשת יקרהאנונימי (פותח)
שלחתי לך מסר
אשמח אם תוכלי להסתכל
תודה!
אין כוחות יותרמחכה ומחכה
בת 29, שנה ניסינו וניסינו עד שברוך השם נקלטתי, הכל היה תקין עד בדיקת שקיפות עורפית. בדיקה לא תקינה, נאלצתי לעבור הפלה שבוע 17( גרידה ) לפני 4 חודשים. היה נורא, הייתי שבורה כל כך. בהמשך גילו מלא הידבקויות ברחם, עברתי כמה וכמה היסטרוסקופיות.
מאז לא מצליחים להכנס להריון.
כל כך כואב שכל החברות מסביב עם ילדים או בהריון. יודעת שאין קשר בין חוסר הריון שלי ומנסה לפרגן להן אבל הלב שלי פשוט בוכה ונשבר כל מחזור מחדש. מיואשת מיואשת מיואשת..
בעצם אין כל כך מטרה לפוסט פשוט הרגשתי שצריכה לחלוק ולא יודעת כמה מה לעשות.. בוכה כל פעם שמקבל מחזור כל חודש מחדש..
איזה כאב לב אהובה...אנונימי (2)
אין מלים לנחם.... מי אני שאדע מה לומר אחרי מה שעברת... גם אני עברתי הפלה.. ועוד אחת מתקרבת לצערי כי יש בתוכי עובר ללא דופק... מה שתמיד אני אומרת לעצמי במצבים הלא פשוטים האלה שאנחנו בנות ישראל עוברות.. במיוחד כשאנחנו רואות אחרות שהכל זורם להן ואין להן את הבעיות שלנו.... אני אומרת העולם הזה הבל הבלים. הוא יגמר בסוף.. אני שוכחת את זה כל הזמן... אני מבינה שיש פה משהו גדול. תיקון.. לא סתם... אני מסתכלת רגע אחד מפרספקטיבה רוחנית שמימית.. יוצאת מהכל.. ואז אני מצליחה להירגע ומקבלת את המציאות הכואבת הזאת... לי זה עוזר.. מה גם שעוזר לי זה לשמח את עצמי בדברים קטנים.. בלצאת עם הבעל.. בלטייל.. בלתכנן איזה סופש.. הלוואי ויכולתי לחבק אותך ולבכות איתך.. ולהגיד לך שאת לא לבד. יש מלא כמוך... תרגישי בנוח תפרקי... ובעזרת ה' ישועה קרובה לבוא.. רק להשאיר את הראש למעלה.. להמשיך...לחשוב על עוד 20 שנה שאת כבר עם מלא ילדים מתוקים... הכל יהיה פתאם קל.. בהצלחה יקרה...
בעזרת השםמחכה ומחכה
תאמיני לי שאם יהיו לי ילדים עוד 20 שנה לא אכפת לי מה יהיה בדרך. הלוואי ויהיו כבר. כל קשה קשה התהליך.
תודה לך!
באמת כאב גדולמתוקנת
מבינה כל כך את החוסר במיוחד שניסתם במשך שנה ובסוף הכל נגמר פתאום
מאחלת לך שתזכי בקרוב להריון בריא וידיים מלאות
היי יקרה, חיבוק על כאבך ועל החוויות הקשות!ציפי כהן
באמת לא קל ההמתנה, ההריון ואז אובדנו, עם כל מה שכרוך באבדן שכזה- מול עצמך, מול האיש שלך, מול המשפחה, מול החברה... זו אכן התמודדות קשה.
את מתארת כאב על מה שאחרות מקבלות, ואת צודקת- זה מצב מורכב שבו מה שיש להן צובט עמוק בבטן, כי אני רוצה גם... זה לא שאת לא רוצה שיהיה להן, או שאת לא שמחה עבורן. רת את איצן בשמחה, אני מניחה. פשוט את רוצה גם משלך... וזה כואב מאוד החוסר הזה!

יקירה,
את עוברת תהליך עמוק של אבל, ונסיונות חוזרים לפרוח ולצמוח, להצמיח משהו חדש, וכל חודש מחדש האכזבה כה קשה וגדולה...
מחבקת אותך חיבוק חם!!
ורוצה לומר לך-
א. את בהחלט לא לבד. יש כמוך נשים רבות, ואולי כדאי שתחפשי חברות נוספות שתוכלי לשתף אותן בתהליכי היומיום הקשים. אלה יכולות להיות חברות שחוות דברים דומים (ניתן למצוא כאן או בפייסבוק בקבוצות דומות בנושא פוריות, ובחיים עצמם דרך עמותת אדוה או עמותות נוספות)
ב. יש תקוה. נשים רבות חוות דברים דומים, ולבסוף נפקדות ויולדות ילדים. יש הרבה תקוה.
הלוואי, הלוואי שיגיע כבר.
הלוואי עבורך.

חיבוק. אנחנו כאן וממשיכות להיות! מוזמנת להמשיך לשתף בכאב או בשמחה.💜
אמא_מאושרתאחרונה
מכירה את זה כל כך..
מה שעזר לי זאת האמונה שהקב"ה מנתב את הכל לטובה, ובע"ה הנשמות שאמורות להגיע ולהיות הילדים שלך בע"ה יגיעו בדיוק בזמן הנכון להם ולך!

מאחלת לך המון טוב גלוי יקרה
שאלה בננות...מעיין27
אז ככה ..לפני 7 חודשיים עברתי הריון כימי.
לפני חודשיים עברתי בשבוע 9 גרידה הפסיק הדופק.
מאוד רוצה להיכנס להריון שוב..
כבר בדקו אחרי המחזור הראשון ואמרו אז שהכל נראה טוב.
עוד יומיים אמורה לקבל מחזור שני!מרגישה שהוא ממש קרוב חח לפי הכאבי בטן והראש.
ממש ניסינו היינו במעקב זקיקים אוף וזה לא נראה לי יהיה חיובי הפעם(((
כל כךך רוצה להיות כבר אמא! לעבור 2 הפלות שאין ילדים בבית זאת פשוט "חוויה"רעה ופשוט רע.
רציתי לשאול אותכן המחזור השני לאחר גרידה חוזר למןעד קבוע?
פעם ראשונה אחרי הגרידה הגיע אחרי 6 שבועות(היה ברור עד שהבטא תתאפס)
אבל מחזור שני?אני אחת שמקבלת כל 28 יום.
במידה ויאחר לי אתן ממליצות לקחת כדור שיזרז?
תודה מראש.
שלום לך יקרה.ציפי כהןאחרונה
דבר ראשון חיבוק חם. שתי הפלות עוקבות, ללא ילדים בבית, בהריונות ראשונים- זה דבר כואב וקשה, ומעורר מגוון רגשות ומחשבות. החוויות הלא נעימות מצטרפות לציפיה הגדולה, והולכת וגדלה מיום ליום ומחודש לחודש, וזה מקשה מאוד.
חיבוק על כל זה, ומן הסתם קיימים עוד רבדים בהתמודדות. לא קל.

לגבי שאלתך-
מחזור שהיה קבוע אמור לכאורה לחזור להיות קבוע לאחר זמן מה. העניין הוא שהפלה היא דבר שמוציא מאיזון הורמונלי, ולכן איני יכולה לומר לך מה יקרה עכשיו. יכול להיות שהמחזור יחזור לנוהל הרגיל, אולי בשינויים קלים, ויכול להיות שיהיה שינוי, והמחזור לא ישוב למצב הקודם בשלב הזה.
כל אירוע שקשור למעגל הפוריות יכול לשנות איזון הורמונלי (הריון, לידה, הפלה, גרידה, גלולות או אמצעי מניעה הורמונלים, תרופות הורמונליות ועוד). לכן, לפעמים לאחר אירוע שכזה- הגוף מיטלטל והמחזור ההורמונלי משתנה.

אז מה עושים במצב הקיים?
אני ממליצה להמתין ולראות. אם המחזור אכן יופיע בזמן- זה נהדר.
אם לא יופיע בזמן- לא הייתי ממליצה להתחיל לקחת כדורים. אישית אני אוהבת לתת לגוף לעשות את שלו ולחזור לעצמו בקצב שלו. לגוף יש חכמה משלו והוא זקוק לזמן הזה כדי לשוב למסלול.
אם תהיה חריגה משמעותית ושינוי דרמתי- כדאי לשוב לרופא ולבדוק זאת.

מלבד זה, בהקשר של הציפייה להריון- אני ממליצה לתת לדברים להגיע, ואני מודעת למורכבות ולקושי הגדול בהמתנה.
אני כותבת את הדברים מתוך ידיעה עמוקה של קושי ההמתנה- על בשרי. אני מכירה אותו היטב. ומנסיוני למדתי, שלפעמים ההמתנה נותנת לי כלים אחרים כגון סבלנות, קבלה, הנאה ממה שיש, אורך רוח, הבנה שלא הכל יגיע מיד, אמונה, תקוה, יכולת לפתח בעצמי צדדים נוספים מלבד הצד של הציפייה, ועוד ועוד.

אבל, זה שייך אלי. ולחיי. ואת מתמודדת עם הנושאים שלך והקשיים שלך, שאין לי ידיעה עליהם מלבד המעט שכתבת.
כל שנותר לי הוא לחבק אותך ולאחל הריון מלא, במהרה, ובשמחה.

חיבוקים! 🌻
לידה ראשונה, תינוק בריא אבל זה היה תאומים...אנונימי (פותח)
אפשר למנוע את זה הריון הבא?
הרופא אמר לנו- היה להם צפוף וכמו אח טוב הוא פינה את המקום שלו לאח שלו.
ככה אני אמורה להבין שהיתה הפלה?..

החמצה.
ונעזוב שזה באמת כואב.
קודם כל-אני מבינה שילדת(?) אז מזל טוב!!אמא לנסיך קטן
דבר שני כנראה שזו הדרך שלו לבשר לכם שאחד נפל בצורה יותר נחמדה..
ולא -נעזוב את זה שזה באמת כואב כי זה באמת כואב! זה ילד שלך שהיה צריך להיות ואיננו.. זה כאב גדול!!
אז קחי חיבוק ותרשי לעצמך לכאוב.זה הכי טבעי בעולם!
שלום לך יקירה. ממה להתחיל- מהברכה או מהכאב...?ציפי כהןאחרונה
האמת ששניהם שלובים יחד. השמחה על לידת תינוק, לצד האבל והכאב על מות תינוק.
וכשזה מגיע כלכך מעורבב- זה כל כך מבלבל, וכל כך מעורר אשמה...
אם אני שמחה- איך אני יכולה, הרי היה עוד אחד...
ואם אני עצובה- איך אני יכולה, הרי יש לי תינוק חי...

אבדן של תינוק אחד מבין תאומים הוא אבדן לכל דבר, והוא מציף רגשות מבלבלים ומעורבים. הוא לא חד משמעי.

אני רוצה קודם כל לשלוח לך חיבוק חם, ולומר לך שמותר לך הכל: לכאוב ולשמוח ולבכות על האבדן ולהתרגש על היש. זהטבעי והגיוני ובריא לחוש את שני הרגשות בו זמנית. מנסיוני למדתי שפעמים רבות מאוד החיים והמוות שלובים זה בזה באופן שקשה להסביר עד כמה... ואצלך זה ממש נראה לעין, זה מה שקורה.
וזה לא קל.
חיבוק חם על הקושי שבערבוב.

לשאלתך, לא הצלחתי להבין- האם ילדת כבר? או שהרופא בישר לך על כך שעובר אחד אינו בחיים ואת כרגע מתמודדת עם זה?
תהיתי על המשפט 'ככה אני אמורה להבין שהיתה הפלה'- את מתכוונת שבשלב מסוים בהריון היתה הפלה ולא ידעת עליה, ורק עכשיו הרופא סיפר לך על כך בדרכו היצירתית...?

בין אם זה כפי שהבנתי ובין אם לא- אני מחזיקה בראש את הרצון שלך למנוע את הישנות המקרה.
איך מונעים?
כדאי לבדוק את העובר בפתולוגיה. לשלוח לנתיחה ולבקש תוצאות- כדי להבין את הסיבה.
כאשר מבינים את הסיבה- קל יותר למנוע הפלות חוזרות.
מעבר לכך,פעמים רבות איננו יודעות את הסיבה.
לפעמים זה פשוט קורה.
הלוואי והיינו יכולות לשלוט בזה, להבין מה הסיבה, ולמנוע... אך לצערי לפעמים אנו חסרות אונים, וכל שנותר לנו זה לעשות דברים שיחזקו אותנו בהריון הבא.
אפשר לבדוק הרבה בדיקות, אפשר ללכת לרופא להפלות חוזרות או להריון בסיכון, אפשר לבקש תרופות... ובעיקר להתפלל שיהיה בסדר ולא יחזור.
אבל כל זה- בשלב של ההריון הבא.
כרגע היי עם הלידה הנוכחית, תני לעצמך זמן להתאושש, ובעיקר זמן להרגיש את כל הכיוונים: עצב, כאב, שמחה, התרגשות, כעס, זעם, יאוש, תקוה ועוד שלל רגשות.
תאפשרי לעצמך. הכל בסדר.
ואנחנו פה ממשיכות להיות איתך.

תודה ששיתפת!!
נשמח לשמוע מה שלומך. 🌹