פורום אבדן הריון (עמוד 38)

או בדיקת דם

 

בשורות טובות!

והאם אתם מונעים עם אמצעי מניעה יעיל כלשהו?
למה את חוששת שאת בהריון?

היו לי כאבי בטן חזקים ולכן הלכתי לרופא, מסתבר שיש לי שרירן גדול שמדאיג את הרופא ועלול להפריע להריונות עתידיים.. (ידעתי על קיומו הוא כנראה ממש גדל ואפשר להסיר אותו רק בניתוח קיסרי)

הוא שלח אותי לעשות או"ס ובדיקות דם..

נקווה לטוב.. אעדכן

כמה כל לידה כזאת מטיחה שוב את החוסר האישי ומציפה שוב את האבדן.
מעולם לא הבנתי עד כמה קשה לשמוח בשמחת הזולת עד שחוויתי את החוסר..
כל כך מבינה אותך. זה כל כך בסדר לבכות..

אל תעצרי את התקווה והציפיות. בע"ה תורך יגיע בבריאות ובשמחה. בידיים מלאות.
תאמיני.

כל כך מובן כאבך, כל כך הגיוני
וכל כך כואב...
במיוחד סביב תאריך הלידה המשוער- צפים ועולים רגשות. מה היה אילו... מה היה צריך להיות עכשיו...
כואב!!
והלידות שמסביב, על כל שמחותיהן, מדגישות את החסר האישי שלך...

כואב.
מקוה ומאחלת שתמצאי לעצמך דברים שממלאים אותך ומחזקים אותך בתקופה הקשה הזו.
שתצליחי למצוא את כוחות ההתמודדות שלך בתוך זה .

מחבקת!!

מחכה לכתוב פה דברים שמחים יותר...

רק חיבוק על התלאות.
גם אני הרגשתי שעם כל הקושי של ההפלה, המסביב היה לא פחות קשה- התקופה עד הטהרה, השיבושים אחרי זה, ההתמודדות עם חזרה לחיים. ואת עוד יצאת לשמירה, אז בכלל קשה ממש המעבר החד הזה.

לגבי העבודה, רק אומרת, שאם יצא שאת עובדת פחות מהמשרה שהיתה לך עד עכשיו, את צריכה לקחת חל"ת (שהמפקחת תאשר) על חשבון השעות שירדו, אחרת תאבדי אותן בשנים הבאות.

קרה לי שמישהי סיפרה לי כמה קשה לה שהיא אחרי לידה, והיא בקושי הצליחה לטבול מאז וכמה זה קשה לה שהם אסורים, ואיך אפשר וכמה זה קשה.
והייתי בשוק שהיא מספרת לי את זה. את יודעת שאני נשואה שנתיים בלי ילדים, שעברתי הפלה.
חצי מהחיים שלי אני אסורה לבעלי, וגם כשכבר הייתי בהריון, הוא נגמר מהר מידי (וגם נאסרנו) ואת מתלוננת לי עכשיו שאת אסורה בנסיבות כאלה טובות?!?
ניסיתי להבין אותה, לא לשפוט. לא הצלחתי, באמת.
יש לך תינוקת! מה יש לך להתלונן על דבר כזה?!

מחשבה שעלתה לי עכשיו, תוך כדי קריאה:
אולי נכון יותר לנשום עמוק ולהניח לדברים להיות כפי שהם, ולא להיכנס למלחמות על זכויות?
אולי עדיף לשמור על האנרגיות שלך לשמירה על עצמך, על משפחתך, לבריאות הנפש והגוף שלך, לנשימה וחיבוק, ליטוף ואהבה כלפי עצמך בזמן כה מורכב?
תוהה.

לגבי החלק השני, מה אומר...
חברות יכולות להיות רגע אחד מאוד אמפתיות, רגישות, לכאוב איתך, להבין ולהקשיב, ובסופו של דבר הן גם ירצו לספר לך על צרותיהן ושאת תקשיבי להן ותתמכי בהן. יש פה בקשה מסוימת להדדיות,
אך באמת מקופלת בסיטואציה הזו חוסר רגישות כלפייך. כי התלונות שלה הרי לוחצות בדיוק על החוסר שלך, על הכאב שלך....
חיבוק חם יקירה.
הכאב חי ונושם וקיים כמעט בכל שיחה עם חברה בעלת ילדים קטנים ..
זה מכאיב מאוד. מצאתי את עצמי פשוט מתרגלת לכך שמשוחחים לידי על תינוקות. בתקופות קשות הייתי כואבת מאוד, מתרחקת או שותקת.
כיום כבר פחות כואב לי אז אני שומעת ומשוחחת חופשי. אבל היו תקופות שזה אכן הכאיב מאוד.

חיבוק חם!!

שבת של שלווה ונשימה.

לי יש בת דודה נשואה 10 שנים בלי ילדים.(!!!), גם לי לקח שנתיים המעט עד שהריתי.. במשך השנתיים הייתי מתייעצת איתה על רופאים שהיא ממליצה ובדיקות..( הייתה לי בעיה שלא הייתי מקבלת מחזור כמעט ועוד כל מיני..) שנכנסתי להריון היה לי ממש קשה כי השראתי אותה מאחורה. אז תמיד הייתי מתלוננת לה מספרת כמה זה קשה.( באמת היו לי המון בעיות בהריון הזה..) לא אומרת שזה חכם אבל היה נראה לי שזה קצת מנחם אותה.. יכול להיות שככה גם היא מרגישה. כאילו להראות לך שגם אצלה לא הכל ורוד..

אני חושבת שהיתרון שלנו מי שעוברות הפלה שעכשיו אנחנו יותר רגישות לאחרים, משתדלת.. לא תמיד מצליחה, אבל למשל לאחר מעשה, לפעמים אני מתחרטת על איזשהו משפט שאמרתי לחברה/אחות שאולי זריתי לה מלח על הפצעים.

ועכשיו עוד נקודת יתרון  שעולה לי- בימים שאחרי ההפלה חשבתי על כך שעכשיו אני מבינה יותר איך להתייחס למישהו שעבר אבדן כלשהו-לא צריך לפחד: מה אני אגיד לו עכשיו, אלא -פשוט לחבק ולהגיד: אני כואב ועצוב איתך ביחד! ואין צורך לנסות לנחם כי זה מיותר, האדם איבד עכשיו משהו מאוד יקר לו וכרגע קשה לו להסתכל ולמצוא נקודת אור כי עכשיו הכל חושך. אז פשוט תהיה איתו בתוך החושך שלו!

וציפי.בקשר לזכויות... תודה... צודקת! אבל נראה לי אולי גם העניין הוא שסתם בחיים מפריע לי כשיש חוסר צדק, אז כשזה על בשרי-אז בכלל.. וזו עבודה עצמית מאוד גדולה פשוט להרפות מזה. (וגם זה במיוחד מטריד אותי כי אני חוששת שזה ידפוק אותי לשנים הבאות)

 

אולי עו"ד? את אמנם תפסידי על הטירחה שלו אבל נשמע מדברייך שזה עם השלכות לשנים ארוכות.

 

הרבה פעמים מספיק מכתב מעו"ד שבו מובהר על עילה לתביעה ואז דברים מסתדרים מהר מאוד.

 

אי מציעה לך להתעסק בזה כהשתדלות, אבל לא יותר מדי שיעסיק אותך. 

 

ובסוגריים - היה לי מקרה גם עם העבודה וההריון והשמירה, באותו רגע החוסר צדק הזה מילא אותי כ"כ שלא יכולתי אחרת. והיום אני די מתחרטת כי חבל לי על תקופה מלאה בהורמונים ובכי וצער ועצבים וחרדה (מהעתיד). הכל עובר ומסתדר.

 

ואולי אולי הקב"ה סוגר דלת אחת ופותח אחרת, שתתברר בהמשך כנכונה עבורך? ...

 

סימן שאלה.

פשוט להיות איתו.
תובנה יפה בעיניי.
אכן לפעמים אנו רוצים לומר משהו, ולפעמים פשוט אין... אני מזדהה עם ההרגשה שלפעמים יוצאות לנו אמירות מטופשות שאנחנו מתחרטים עליהן, ואני לוקחת בחשבון שגם אמירות שנאמרו לי לאורך השנים, אחר כך מי שאמר אותן הרגיש לא נעים... אולי.

ואולי לפעמים פשוט להיות אנשים טבעיים ולא לנסות ללכת על ביצים זה הדבר הנכון לעשות.

לגבי הרפיה מעניין הזכויות- איני יודעת מה יהיה נכון לך. זה באמת משהו שראוי לחשוב עליו.
מנסיוני למדתי שאם עבדתי טוב, לא הייתי צריכה יותר מדי לדאוג לשמור לעצמי זכויות ושעות ומקום... פשוט עבדתי. והמקום עצמו רצה להעסיק אותי עוד. כי הייתי עובדת טובה. ואז כבר בחרתי כמה אני רוצה לעבוד...
אני כבר פחות רצה אחרי זכויות ושעות שישמרו לי, מרגישה שזה כובל. כל שנה ומה שיש בה... אולי זה לא 'נכון' לעבוד כך, ועם זאת בהרגשה שלי זה משחרר אותי. טוב לי לחיות בהרפיה הזו. בלי לרוץ אחרי תביעת זכויות כל הזמן... זה מתיש.
אבל זה מה שאני. כל אחת ומה שהיא.
מה שבטוח- חיבוק חם זה טוב. (נראה לי...)
אז חיבוק חם .

נראה לי שבבסיס האמירות שלך היתה מבוכה על כך שאת בהריון והיא לא, זה באמת לא נעים להשאיר אותה כך מאחור, כמו שהגדרת.

למשהי אחרת...)

מאוד קשה לצפות לבדיקה,
להמתין לתוצאה,
לחכות ששבוע זה יעבור,
ואז שבוע זה....
להמתין שיעבור כבר השבוע שבו היה האבדן הקודם,
לחכות שההריון יתקדם....
כמה קשה ולא פשוט!!! באמת קשה לעבור זמנים כה מתוחים.
ולחשוב על הריון שלם... זה באמת בלתי נתפס בעמדה נפשית כזאת של ציפייה.

קודם כל- מבינה אותך. את כל המתח שבהמתנה. הדריכות. הצורך כבר לדעת שזה בסדר.
מחבקת על זה.
מעבר לכך- דעי שההתחלה באמת מרגשת, מאתגרת וממלאת בהרבה חרדה, ועם התקדמות הזמנים לומדים להסתגל לציפייה, מחפשים ומוצאים דרכי התמודדות עם המתח והחרדה, והדברים נהיים מעט יותר רגועים.

פעמים רבות המתח נרגע לאחר שעוברים את השלב בו היה האבדן הקודם.

טיפ קטן שעזר לי לצלוח את ההריון לאחר האבדן שלי:
חלקי את הזמנים. אל תראי את כל ההריון כגוש אחד ענק (כי אז הוא באמת מאוד בלתי עביר), אלא חלקי לחלקים.
אפשר לחלק לחודשים, או לעבור מבדיקה אחת לבדיקה אחרת וכל פעם לעבור את פיסת הזמן שנותרה בין בדיקה לבדיקה,
אפשר לחלק כל שבוע בנפרד ולעבור כך
ואפשר ממש כל יום. יש תקופות שממש צריך לעבור יום אחד. וזה כל מה שאת צריכה להתמקד בו.
היום הזה. הרגעים שעכשיו. השעות הקרובות.
השמחה שבשעות הקרובות.
הדברים הטובים שבזמנים הללו של עכשיו.
ולעבור רק עד מחר.
ומחר... יום חדש. אבל כרגע- כרגע יש את היום.
ואת עוברת אותו בשלום.

הנה, עבר כבר עוד יום.
מקוה שהיה לך נעים.
מחר יהיה יום חדש ותוכלי לעבור גם אותו.

מחבקת, מציעה להתמקד בנשימות כשמרגיש לוחץ או מפחיד מדי.
ולומר לעצמך אמירות טובות ומאמינות.

איתך בציפייה.

מתחדשת, באמת אני מחלקת את הציפייה למנות קטנות. ועכשיו זה ממש מתקרב..

רק רוצה לראות דופק. בא לי אפילו שניים.
ולהכנס למסלול הריון תקין. בינתיים אני לא מסוגלת לומר לעצמי - אני בהריון כי עדיין אין לי "אסמכתא" שבאמת יש עובר בפנים..

בקשה שכבר יהיה, ושיהיה טוב!! ברחמים..

אמנם הגעתי בשבוע מוקדם 6+1 והטכנאית היססה אם לבדוק בכלל.. אבל באולטרסאונד ראינו עובר ברחם ודופק ברור.

נשטפתי בגל חום לוהט בפנים ובצוואר ברגע שהיא אמרה שיש דופק.. זה היה הזוי ומפחיד.

מקווה לעבור 34 שבועות של גדילה בבריאות ושמחה,
בשורות טובות לכולן!!

ב"ה ב"ה איזה כיףףףף!!!!!
בע"ה הריון קל ומשעמם משעמם משעמם, ובידיים מלאות בבריאות ושמחה!
יואו איזה כיף לשמוע!
הריון בריא יקרה!

מצטערת לשמוע..
הייתי מנסה לקבוע תור לדרישה בכמה מקומות, לראות איפה אפשר לקבל תור מהיר יותר.
יש לכם ביטוח פרטי? אולי אפשר בבתי חולים פרטיים? (אין לי מושג, זורקת רעיון..)
קחי בחשבון שאחרי הגרידה אצלי לפחות כבר יכולתי להתחיל שבעה נקיים ממש יום אחרי. כך שאם תעברי את זה בקרוב זה לא ממש יעכב אותך
והאמת היא שבכל אופן הייתי מתקשרת מחר למכון פועה, יש להם רעיונות טובים..
וחיבוק גדול, מבאס לעבור ציטוטק ואז גרידה ועוד מחזור שלא נגמר באמצע
בע"ה שבקרוב תוכלו לשים את כל הבלאגן הזה מאחוריכם.

או שתפני למכון פועה.

בכל מקרה- אם תלכי למיון הגיוני שיתנו לך תור מידי, כי הם מפחדים מזיהוםאם את במכבי-את יכולה לעשות באסותא

אמרי שאת חוששת מזיהום.
אם לא יתנו משהו מיידי- נסי אולי לקבוע תור למספר בתי חולים, או ללכת באופן פרטי.

אני מקוה שהסיוט הזה יסתיים כבר. ומהר.

מחבקת אותך!
תעדכני מה קורה ומה שלומך.

התייעצתי עם פועה ואמר לי לדחות את הגרידה לאחרי החתונה ולהתפלל שאני יוכל לטבול לפני החתונה

בכל זאת עבר כמעט שננה
בשורות טובות

עולות לי כל מני שאלות בנוגע למה שאת מתארת.
מדוע נצרכה היסטרוסקופיה?
איך היה המחזור שלך לפני כן? האם תמיד היה סדיר?
עוד שאלות יכולות לעלות,
אבל אני אכן חושבת שכדאי ללכת לבדוק עם רופא מדוע ההפסקות הגדולות, אולי לבצע בדיקת אולטרסאונד כדי לבדוק מה קורה שם בפנים, אולי בדיקות נוספות כדי לברר.

מאחלת לך שלווה ושמחה!

ציפי

אני מציעה לקבוע תור לשבועות הקרובים למישהו אחר.
זה אמנם אכן קשה, מורכב וכואב לחזור ולחוות 'חיטוטים' כהגדרתך, וזה מאוד מובן לי שאינך רוצה בזה. עם זאת, זה כן חשוב...
משמעותי להבין שאכן הכל הסתיים.

האם הבטא התאפסה?

חיבוקים חמים על מה שעברת, יקירה.
לא קל.

המילים שלך כמים קרים על נפש עייפה
לא בדקתי בטא, לא הפנו אותי

זה אומר שההריון בדרך להסתיים, לצערי. כמה הבטא היתה לפני כן?
לוקח זמן מה עד שמגיע דימום, בהריון כימי נדמה לי שהוא לא רב. משהו כמו מחזור.
אבל חשוב שתזכרי ותדעי שהיה לך הריון כימי, כי זה בהחלט נספר כחלק מההריונות / הפלות וחשוב להזכיר זאת בהמשך.

מחבקת אותך!!
שבת מנוחה 🌻

ביום שלישי הקרוב, מחר,
יתקיים ערב תמיכה למשפחות שחוו אובדן הריון או אבדן תינוקות רכים.
הערב יתקיים בתיאטרון החאן, ירושלים.
יום שלישי 16/10, בשעה 19:00.
בערב יושרו שירים המתחברים לזכרון לתינוקות שלא זכו לגדול בעולם שלנו, יוקראו קטעים שכתבו הורים, ותהיה אפשרות שיתוף ותמיכה הדדית, בקבוצות קטנות.
הערב פתוח, מי שמרגיש קשר לנושא (גם חברים, סבים או זוגות המנסים להביא ילדים לעולם)- מוזמן באהבה.

*בחלק מהערב תהיה שירת נשים.

היי מתוקות. אתמול היה ערב מרגש ונוגע.

זה היה ערב מרגש וחשוב.
נפגשנו כל מני אנשים סביב אבדן הריון- הורים שאיבדו במגוון שלבים, סבים וסבתות, חברים...
היו זמרת ונגן (מהממים!) שניגנו שירים יפים שקשורים.
היו שני הורים שהקריאו קטעים שכתבו,
והיתה שם מיילדת מהדסה עין כרם שעושה קבוצות לנשים לאחר לידה שקטה.
אני עליתי לבמה כאמא שעברה לידה שקטה וכתרפיסטית במוסיקה.
סיפרתי את הסיפור שלי בקצרה, על הלידה השקטה וכל ההתגלגלות עד ללידה של ילדתי המתוקה.
סיפרתי שלאחר הלידה האחרונה העליתי הופעה מלווה בשירים ישראלים.
סיפרתי כמובן על הפורום שלנו 💓.
סיפרתי גם על המחקר שעשיתי עם נשים שעברו לידה שקטה, והמסקנות שהמוסיקה מהווה כלי משמעותי שמעודד ומחזק לאחר המשבר הזה.
ולבסוף שרתי את השיר "ילד ואבא ואמא" של עילי בוטנר.
אחר כך היה מעגל שיח שבו שיתפנו חוויות ורגשות.
היה מדהים ומיוחד מאוד!!

מצרפת פה את הסרטון של השיר ששרתי.
ומצרפת את המילים של השיר.
השיר עצוב... מותר לבכות... (כולנו בכינו המון...)
שולחת אהבה וחיבוק לכל אחד ואחת איפה שלא תהיו.
חיבוק חם.

ציפי


ילד ואבא ואמא
ילדי החוץ
מילים ולחן: עילי בוטנר

בכל פעם כששמש שוקעת
וכשמטוס בשמיים עובר
אתה שם בכל אלה, שומר מלמעלה
שכלום לא יהיה כאן חסר

וכשגשם ראשון מגיע
והלילה אפל ומנוכר
אתה שם בכל אלה, דואג מלמעלה
שלא יהיה לנו קר

ובינינו נמצא הים
השמיים ואולי העולם
וגם הם לא יפרידו בינינו, ילדי הקטן
ואפשר לנסות ולחייך, לאהוב וללכת קדימה
ובסוף ניפגש ונשוב להיות
ילד ואבא ואמא

בכל פעם שיש יום הולדת
ולבית באים חברים
אתה שם בכל אלה, משגיח למעלה
שרק יהיה פה טעים

וכשבכי תינוק מפציע
זה דוקר ושורף את הלב
אתה שם בכל אלה, שומר מלמעלה
שלא יהיה לי כואב

ובינינו נמצא הים...

אני בהריון הראשון קיבלתי שמירה בגלל אשפוז וצוואר רחם מקוצר ובהריון השני הרופא אמר שבגלל שילדתי בשבוע 37 זה לא נחשב הריון בסיכון ולא קיבלתי שמירה וכלום ובסוף זה נגמר בהפלה בגלל ירידת מים שזה גם קשור לצוואר הרחם והרופא אמר שבהריון הבא יהיה שמירה יחסית מההתחלה בעזרת ה

מה אכפת לך לנסות...

אני לא יודעת אם יתנו לך, אבל כן יודעת שלפעמים יש רופאים שנותנים. רובם המוחלט לא נותן, כי ביטוח לאומי מאוד מקפיד. יש תנאים די נוקשים.
כשקיבלתי שמירה על ההריון ההוא ובסופו ילדתי לידה שקטה- הגיעה פקידה של ביטוח לאומי וחקרה אותי על השמירה הזאת... זה היה הזוי ומטורף. הייתי אחרי לידה שקטה והיא התחילה לחקור על העבודה ועל תנאי העבודה ועל ימי השמירה....
די נורא .
מצד שני, כשבאמת הייתי צריכה שמירה- בהריון זאחרי הלידה השקטה- קיבלתי שמירה מלאה.

מה אומר לך... זה תלוי ברופא. ובאומץ שלו לתת.
אבל אני לא בטוחה ששמירה עושה טוב, לפעמים צריך פשוט לנוח ולהירגע מעט מהעבודה, אך לא להפסיק לגמרי.
שמירה בהריון לאחר אבדן עלולה גם להכניס לסרטים בנפש. זה לא קל. זו המון עבודה פנימית של הרגעה. כל רגע. ואם את לא מתעסקת במשהו אחר.... זה כמעט להשתגע מדאגה.
(היתה לי שמירת הריון מלאה. תשעה חודשים. בשלב מסוים פשוט נרשמתי לקורס באוניברסיטה הפתוחה ולמדתי דרך המחשב. כבר לא יכולתי להחזיק את העיסוק המתמיד בחרדה להריון הזה...)

בכל אופן, כדאי לשאול ולבדוק.
לא לוותר מראש

וכל יום שאני מחסירה זה ממש יוצא מהכיס שלי דבר שכמעט לא מתאפשר.. אז בהריון האחרון ממש לא יכולתי חעבוד הייתי כל היום במיטה ובנוסף לקושי של ההריון נוסף קושי כלכלי כבד!! אבל הבנתי שבמצב שלי לא נותנים שמירה כי היו רק הפסקות דופק ולא הפלה מדימומים.. בקיצור לא קל😔

נסי עוד פעם כשתצטרכי.
ואם לא הרופא שלך אז אולי רופא אחר שילווה ונסי לקבל ממנו שמירה.

הזוי...

 

 

לא כל ההריון. אלא בהתחלה בעיקר שאז יותר חששתי. ובסוף בגלל צירים מוקדמים.

 

יש לי גם כמה דברים עוד ברקע  אבל אני לא יודעת כמה זה השפיע

תני לעצמך עוד 3 ימים לפני שאת בודקת שוב.
אני יודעת שזה משגע, שקשה ממש לחכות, שכל יום זה כמו חודש.... אבל מכיוון שאת יודעת כבר מה זה לחכות, ומכיוון שלא נכון לך להיות במתח כה גדול-
אני מציעה שתרפי.
ותני לעצמך פשוט להיות.
עוד 3 ימים אם לא מגיע דימום או משהו (הלוואי) בדקי שוב.

אני מבינה את המתח שלך.
וחושבת שזה קשה מאוד להחזיק... אבל אפשרי.
חיבוק!!

עכשיו בשלב הבילבול..
בימים שציפיתי לראות תשובה עוד הייתי במתח. עכשיו אני כבר מבינה שמשהו משובש ולא רואה לאן זה מתקדם.

לפני הבדיקה של אתמול חיכיתי 5 ימים בלי בדיקות.
אין הריון ואין מחזור.. משהו הזוי.

יש למי לפנות? או איך לבדוק מה מצב ההורמונים שלי?

זה מתח נפשי גדול.
אני יכולה לומר לך שאחרי הפלה לעיתים ישנם שיבושים במערכת ההורמונלית, כך שהמחזורים מאחרים או מקדימים, או נהיים כואבים או ארוכים יותר, או קצרים... משהו משתבש.
כמו גם אחרי שינויי איזון הורמונלי אחר (כגון לידה למשל, להבדיל...)

הדבר העיקרי שיש לעשות הוא... להמתין ולראות מה קורה עם הגוף.

גם אם קיבלת פעמיים בזמן- יכול להיות שזו תגובה מאוחרת של הגוף לחוסר האיזון ההורמונלי.
או שזה משהו אחר. איני יודעת.

אני ממליצה גם לפנות לרופא נשים כדי לנסות לברר מה קורה,
ואולי גם ללכת למישהי שעושה ליווי בסגנון של יוגה נשית, שיטת אלכסנדר, או משהו שקשוב לגוף ולצרכים שלו.

חיבוקים על המתח והרצון העז.
מבינה אותך.

והייתי הולכת לדיקור סיני.

זה יכול לעזור לייצב את המצב ההורמונלי בגוף, וגם יכול לעזור להוריד את מפלס המתח והדאגה, כמו שציפי הציעה..

 

 

עשיתי עכשיו בדיקה ויש פס שני חלשלש.. ממש צל כזה של קו אבל רואים אותו בלי ספק.
זה לא היה בבדיקות עד עכשיו.

מפחדת לשמוח מוקדם מדי אבל אולי בשבוע הבא נגלה דברים טובים..

עכשיו כבר לא מצליחה לחשוב עם שום דבר חוץ מעל זה..
הלוואי ואצליח להרפות השבת, ולהרשות לעצמי להתערסל בידיו דל בורא עולם שיודע הכי טוב מה טוב לנו ומתי..

בע"ה!
למרות שאומרים שגם פס חלש זה פס..

תעדכני בבשורות טובות!

הגיוני שאחרי יומיים הפס עדיין באותה עוצמה חלשלושה? חשבתי שתהיה התקדמות בינתיים וממד לא..
אוף אין לי כח לנסוע במיוחד לעוד בדיקת דם. האחיות כבר שונאות אותי..

רק מתפללת בשקט להריון תקין ומשעמם, ולצאת בידיים מלאות, זה מוגזם?

ולגבי שאלותייך ומשאלותייך-
זה לא מוגזם. רצון טבעי, בריא וטוב.
להרות, לסיים את ההריון בידיים מלאות ובבריאות... זו באמת לא בקשה מופרזת או מופרכת.
טבעית כל כך.
ומסובכת כל כך...

חיבוק חם!!
מבינה אותך, את הציפייה והרצון, את חוסר היכולת לחשוב על משהו אחר...
זה מציף ברמות.

אני מציעה לך-
א. להפסיק לחשוב שהאחיות שונאות אותך, למה להן? כי את רוצה הריון??
ואם הן מגלות חוסר נוחות מנוכחותך במרפאה זו- מצאי לך מרפאה שיהיה לך נעים לבוא אליה. יש אחיות נחמדות ויש שפחות, כמו בכל מקום ובכל תפקיד. קחי לך את האנשים שעושים לך טוב והיצמדי אליהם.
(יכולה לספר לך שלמרות שעברתי דירה כמה פעמים, ולאזור די רחוק, אני עדיין נוסעת מרחק של שעה (לפחות) בשביל רופא נשים שהיה לי קודם, שאני אוהבת ומרגיע אותי. ועשיתי זאת גם כשהייתי בהריון בסיכון גבוה. נסעתי רחוק. כי זה הרגיע אותי ועשה לי טוב. הנפש חשובה לא פחות מהגוף.)

ב. קחי נשימה, התהליך אינו קל והוא כרוך בעליות וירידות רבות, בתסכולים ובכאב. הוא לא קל. והוא ארוך. גם אם נניח יהיה הריון- יבואו חרדות אחרות שימלאו את מקומה של הציפייה... זו משימה לא קלה- לצפות להריון, ואז גם לעבור הריון לאחר אבדן.
כמה קשה וכואב.

אני יכולה לספר לך מנסיון אישי (ציפיה כארבע שנים, הריון בסיכון גבוה)-
שהלימוד הכי משמעותי התרחש לי בימים הללו.
ללמוד לנשום,
להרפות
לקבל באהבה.
לשנוא
לכעוס
לקנא.
להביט לשמיים
לבקש
להתרוקן...
להתמלא.
ל ה מ ת י ן.
עוד יום.
ועוד יום.
חודש ועוד אחד....
הכאב לא נגמר
אבל הוא מלמד משהו משמעותי על החיים.

והחיים... הם חזקים מאיתנו.
והם ממשיכים....

אז מה עושים?
מקבלים תמיכה.
ומוצאים אנשים טובים להיעזר בהם.
ונשברים עם הגלים
ועולים עם הגלים.
כל גל והזמן שלו.


ובקיצור, אחרי ההתפייטות שלי (סליחה...)-
מציעה לך לא לוותר על אנשים נעימים שילוו אותך.
ומציעה לך לקבל ליווי- רגשי/ נפשי/ אלטרנטיבי כדי לקבל עוד תמיכה.
וכמובן לדבר לדבר. עם האיש ועם חברות ועם אמא ואחיות, ואם כל אלה לא מתאימים- למצוא מי שכן.
וכמובן שאנחנו ממשיכות להיות פה. מכל הלב.



חיבוק.

הטלטלה הזאת קשה לי.
מתקשה למצוא דמות שתכיל אותי בחיי האמיתיים ומספיק קרובה כדי לשתף בדבר כל כך אינטימי..

אז בינתיים אתן הכתובת..

נראה כמו מקלון של ב. ביוץ יותר משל ב. הריון, לא?

לא ממש מכירה את הבדיקות האלה..
ולפותחת- למי אכפת מהאחיות? לכי תעשי בדיקת דם, הכי בטוח..
ובע"ה בשורות טובות!!

מתפדחת לבקש שוב.. למרות שבינתיים התפתח לו הפס הזה והמחזור לא מראה סימני הגעה..

שיתמודדו..

בבדיקה שביצעתי הבוקר הופיעו 2 פסים יפים ומתוקים.
אני מקבלת ומעכלת את הבשורה יחד עם כל סימני ההריון שלא מאחרים להופיע..

מאחלת לכולן ולי שיפציע האור מתוך הכאב ונדע רק שמחות בבריאות ורוגע.
תודה שליוויתן אותי ברגעי הקושי והמשבר.. הפורום הזה יקר וחשוב.

בשורות טובות!!

בע"ה בשורות טובות!!
תודה שעדכנת, הייתי במתח

תודה ששיתפת!!

או"ס ראשון עושים באזור שבוע 6, אבל אפשר גם אחרי. לפעמים גם בשבוע 9 אומרים להגיע.

בהצלחה רבה יקירה.
שתזכי לבשר לנו הרבה בשורות טובות!

חיבוקים.

בע"ה שיהיה בקלות ובידיים מלאות!
לא יודעת כמה זה קריטי, אבל הייתי מנסה להקדים את התור..
בשורות טובות!

בנוסף יש את מרפאת חוה בתל השומר.
יש לי שם של מטפלת דתיה באזור השומרון שאני יכולה להפנות אליה. אם רלוונטי פני אלי באישי ואתן לך מספר.
ניסיתי לחפש עבורך מישהי דתיה ומומלצת אך לצערי לא מצאתי.
אני ממליצה לך לחפש ולא לותר. עד שתמצאי.
חיבוקים חמים חמים!

הגיוני מאוד שיהיו הרבה חששות

ב"ה שבתאריך המשוער של ההריון הקודם את כבר תהיי בהריון חדש! לפחות לא תרגישי שמאז הבטן נשארה ריקה.

אני עברתי הפלה שבוע 17 לפני חודש ואומרת הלוואי הלוואי שבעז"ה בתאריך המשוער כבר אהיה בהריון חדש.

כמובן מבינה אותך לגמרי בחששות האלה. תתפללי כל הזמן לקב"ה.

ממליצה לך מאוד לפנות למטפלת מקצועית שתקל עליך בחוויה הרגשית הזו ושתלווה אותך לאורך ההריון עד לסופו הטוב בעז"ה.

הרבה הצלחה ובשורות טובות!!

משהי באזור שלי

עברתי גם הפלה לידה שקטה יותר נכון בשבוע 17 ובסוף חשוון אני הייתי צריכה ללדת כמוך ביקשתי מהקבה שיזכה אותי שלא ארגיש בחסרון ההריון וברוך ה אני בתחילתו של חיים חדשים, יש רגעים שאני חושבת על העובר שהיה צריך להוולד ואיננו עוד אבל אני בטוחה שבורא עולם מסדר לנו את הכל הכי טוב שצריך להיות,
לרגע אחד אפילו אל תחשבי שזה קרה בגללך כי הייתה לך דלקת אין לך זכות לחשוב ככה( בלי להפגע כמובן), ואני אומרת את זה כי לי קרה בגלל שירדו לי המים פתאום ושמתי לב לזה והרופא לא ייחס חשיבות ולאחר יומיים ירדו כל המים ולא היה ברירה אלא ליילד, לקחתי את זה מאוד על עצמי אבל דיברתי עם יועצת שפשוט אמרה לי שאני לא אשמה בזה בכלל ולאט לאט הבנתי שזה נכון , הרי יש בורא לעולם ואנחנו סומכים עליו שמה שהוא עושה לנו הכי טוב והכי נכון בשבילנו.
תסתכלי על זה בצורה חיובית ז-כ-י-ת לעזור לנשמה הזאת לעבור את שליחותה בעולם, לחיות אצלך ארבעה חמישה חודשים ובכך לזכך את עצמה ועכשיו תתפללי לבורא עולם שישמור עלייך שאת סומכת עליו שמה שקורה הכי נכון בשבילך ובעזרת ה שירצה שבאמת יהיה לך זרע חיה בר קיימא הריון תקין עובר בריא ושלם ואת בריאה ושלימה.
אמן.

שההריון הסתיים בזמן בידיים מלאות בבריאות והריון תקין ושמח
בהצלחה לנו

מבינה אותך כל כך

ואולי כשההריון יותר יתפתח בע"ה ותתחילי להרגיש תנועות רמת הפאניקה תרד? (זה מה שקרה אצלי..)

עד שלא הרגשתי תנועות פשוט לא התחברתי להריון הזה

חיבוק, לא פשוט

בע"ה בע"ה שיעבור בקלות ובידיים מלאות!!

חרדה בהריון לאחר אבדן היא כמעט בלתי נמנעת...
ההרגשה היא רק שאני רוצה כבר להיות עם ילד בידיים.
אולי לקפוץ כמנ חודשים קדימה....
ולהיות כבר בסוף...

מציעה לעבור כל פעם תקופה קצרה.
לא להסתכל על זה כהר ענק שלא יעבור לעולם.
עשי לך זמנים שיהיו נקודות ציון.
כל פעם נקודת ציון קטנה נוספת לעבור.
חלקי אותו לחלקים.
כך הוא ייראה יותר הגיוני, ותוכלי לסמן לך וי כל פעם שחלק מסוים עבר.

מחבקת מאוד!!!

ואת את צריכה ליווי אישי- נסי למצוא מישהי שתעזור לך לעבור את כל זה.
לםעמים יחד זה הרבה מאוד.

ואנחנו כאן כמובן גם.

חיבוקי.

במיוחד לא אם יש לך דברים שיושבים עלייך מהעבר וכרגע את יודעת שלא נח לך להיות בהריון.
ובאופן פרקטי- יכול מאוד להיות שמעבדת הפלות חוזרות יתנו לך תשובות שיצריכו תרופות מסוימות בהריון הבא, ותרצי לדעת זאת לפני שתהיי בהריון מן הסתם. כדי לדעת איך לטפל בעצמך.

מכל האמור לעיל,
הייתי ממליצה לך להימנע ככל האפשר מכניסה להריון.
את תקחי כדורים שמשפיעים עלייך לא טוב, אבל אולי יש דברים אחרים שיכולים להועיל?
ואם את לוקחת שקפים- מציעה לשלב יחד עם המניעה הזאת גם את המודעות לזמן שאמור להיות ביוץ, ולהימנע מקיום יחסים בזמן זה.
יש שיטה שנקראת חום השחר, או שיטות אחרות טבעיות שניתן על פיהן, בעזרת מודעות גוף, לדעת מתי הביוץ, ולהימנע מלהיות יחד בזמנים אלה.

ועם כל מה שאמרתי-
משהו מרגיש לי עמוק בפנים שאת אולי רוצה להיכנס ושקשה לך לחכות, או אולי אמביוולנטית בהקשר הזה?

חיבוק. על כל ההתמודדות.

מאחלת טוב.

אבל גם מפחדת.. בהריון האחרון כל הזמן הייתי עם פחדים ויום אחרי הבדיקה אצל הרופא כבר אמרתי לבעלי בטח כבר אין דופק.. ( בסוף הפסיק שבועיים וחצי אחרי). כשאני רואה הריוניות ממש בא לי גם.. שתהיה לי בטן ואת הציפייה הזו לדעת מה יש בבטן, להיות כבר אחרי.וגם הקטנציק שלי רוצה תינוק. מצד שני יש את החשש שיפול.. וגם ההריונות לא קלים לי בכלל ברמה שלא קמתי מהמיטה כמעט בכלל עד ההפלה. בקיצור הריון מצריך כוחות נפשיים ופיזיים שלא נראה לי שיש לי אותם כרגע.. בגלל זה כל כך מבולבלת. וגם כמובן יש את הבדיקות בחנוכה. אוף קשההה
אשמח לדעת יותר פירוט על השיטה של חום השחר.. אולי באמת אשלב.

ולסיום.. ציפי את מדהימה!! איך שכל פעם את מרימה את מי שזקוקה לזה ובאמת מבינה ומכילה!! אין כמוך💗💗💗

מזדהה עם ההרגשות האלה- מצד אחד הרצון החזק להריון חדש ולהחזיק כבר תינוק בריא בידיים

ומצד שני -הריון אחרי הפלות חוזרות -מן הסתם מלווה בחששות גדולים שזה לא יקרה שוב.

האמת? אני נוטה במקרים האלה לקחת את ה"סיכון" ולחשוב שאם זהו רצון ה' הרי זה יקרה גם עם גלולות וגם עם שקפים, ואם לא אז זה לא יקרה גם בלי מניעה בכלל..

ככה אני "משאירה" משהו לידי שמיים.

 

מניחה שבדקת, אבל שואלת ליתר ביטחון- שללו לך קרישיות יתר?

 

וחיבוק גדול

שמעתי מחברה שגם לא היה ככה דימומים ואמרו לה שזה כלום וזה הסתיים בהפלה שמעתי גם סיפורים נגד ועם דימומים ילדו תינוק בריא ושלם אבל מוטב לבדוק אפילו שוב לראות אולי היה שינוי מאתמול

האם יש לך כאבים?
אני ממליצה לפנות למקור רפואי מוסמך שיוכל לומר לך בבירור מה לעשות. אל תסמכי על חוות דעת שנכתבת לך בפורום.
דברי עם אחות או רופא, או לכי להיבדק.

מחבקת אותך.
ספרי מה שלומך.

כמות הדימום כמו מחזור בימים הראשונים..
אפילו יצא לי גוש קטן שהתפנתי..
מחר אלך לבריאות האישה ונבדוק היכן זה עומד
תודה רבה על הייעוץ

גם עדיף מיון ולא בריאות האישה.

או שאת מרגישה מסוחררת,
לא מרגישה טוב פיזית,
כאבים חזקים או כל דבר אחר שמרגיש לך שלא טוב להישאר איתו לבד- לכי למיון כבר הלילה.
יש מיון נשים בבתי חולים או במרפאות מסוימות. לא ללכת סתם למרפאה לבריאות האישה.

בהצלחה יקירה

חיבוקים חמים.

אך הבוקר התבשרתי שעברתי הפלה עם כל הדימומים שעברתי.זה רצונו של השם !! ברוך השם אני בריאה ויכולה לתפקד. תודה על ההנחיות בשורות טובות לכולן💖

היי מוכנה לכך שלעיתים יש עליות וירידות,
בגוף ובנפש,
ומה שנראה כמצב טוב יום אחד- יכול להתהפך ביום אחר...
אל תיבהלי אם זה קורה.
קבלי את עצמך כמו שאת, עם כל העליות והירידות עד למציאת איזון.
והיי קשובה לנפש ולגוף. הם זקוקים לזמן עיכול ומנוחה.

חיבוק!!

חשוב רק לבדוק, אם סוג הדם שלך שלילי יכול להיות שאת צריכה לקבל חיסון של anti d.
בשורות טובות וה' ימלא חסרונך

הייתי בעצמי בסכנת חיים, היתה לי רעלת הריון חמורה מוקדמת. עברתי הפסקת הריון.

עברתי תהליך ארוך של קבלה של מה שעברתי, שכלל אבל גדול וכאבים קשים מנשוא על האבדן.

לאחר מסע ארוך של כמה שנים,שכלל גם אמירות ברורות שלא אוכל ללדת עוד- ילדתי את בתי הקטנה והמקסימה, בתחושה שיש ניסים בעולם ויש הרבה יכולת לבחור, למרות שקשה להאמין בכך לפעמים.

 

למדתי שיש צורך לעבד את החוויות הטראומטיות שעברתי, בעזרת אנשים שעברו הכשרה לטיפול בטראומה.

 

למדתי שהחיים לא תמיד מעניקים מתנות בדיוק כפי שהיינו מבקשים אך המתנות שאנו מקבלים מנסיון החיים הקשה- הן מתנות גדולות לגוף ולנפש, ואפשר לצמוח מתוך הקשיים למקומות גדולים ורחבים.

 

למדתי שתמיד יש בחירות בחיים. כל רגע הוא בחירה. למשל, האם לשקוע באבל, האם להחליט שאני נעזרת במישהו או להישאר בבדידות, האם לאפשר לעצמי לעבור דרך הכאב ולעבד אותו, האם להתעקש להביא עוד ילד/ה לעולם למרות הקשיים, האם ללכת לעוד חוות דעת רפואית, האם לבחור לתת לאנשים לומר לי אמירות מחלישות ולהיחלש מהן, או להקשיב לאנשים שמחזקים ולצמוח מתוך אמירות טובות ומחזקות, ועוד בחירות רבות.

 

למדתי לאהוב את עצמי ואת מה שיש לי בדיוק כפי שזה.

 

כיום, לאחר מסע נפשי ארוך ומקסים- הגשמתי חלום ואני מטפלת במוסיקה, ערכתי מחקר בסיום התואר השני שלי על תפקיד המוסיקה בחוויית לידה שקטה ובשנה שלאחריה, והמסקנות היו די מדהימות (אולי אפרסם מאמר בהמשך ואשתף אתכן, כמובן)

והבנתי כמה המוסיקה היא חלק משמעותי מתהליך ריפוי והחלמה.

 

פתחתי את הפורום כדי לתת לנשים תמיכה כפי שאני קיבלתי תמיכה בזמנים הקשים לי. 

 

והשיר שאני מאוד מחוברת אליו בימים אלה:

 

תודה לך עולם תודה 
שהבאת אותי לכאן 
לסיר הזה המבעבע, המעלה עשן 
על הדרכים הנכונות שהולכת אותי 
ולא בחרתי 
על ים האהבה ששפכת בי 
וכמעט טבעתי 

תודה לך עולם תודה 
שהבאת אותי לכאן 
על שהטחת בפניי את האמת ואת הזמן… 
על הקוצים שזרעת לרגליי 
ובזכותם נשמרתי 
על עמודי האש במעבריי 
ובכל זאת עברתי 

אבל פגשתי קרן חום 
ממיסה הרים של קרח 
הארה של חסד ואור בליל ירח 
יש טוב אחד שמסתתר בעמק הכזב 
תודה לך עולם שסיפרת לי עליו 

תודה לך עולם תודה שהבאת אותי לכאן 
אל ארץ נוטפת דם ואש 
ותמרות עשן 
על אנשי המעלה שהצבת בדרכי הפתלתלה 
ועל הגורל שכתבת לי עוד בהתחלה 

שלא ייבשת את דמעותיי 
והנחת להן לזרום 
ועכשיו הן אגם ילדות, מקלט מהתהום 
תודה לך עולם על החושך 
על הסיכוי שיתבהר 
ועל טיפה קטנה של אושר 
כשכבר חשבתי לוותר 

אבל פגשתי קרן חום...

 

(לא מצרפת את השיר מפאת תשעת הימים כרגע.)

 

מאחלת לכולכן שלווה.

 

 

זה עוד טרי והקושי מהדהד ההרגשה שאני מרגישה עכשיו זה שאני לא במצב הכי נורא שיש ..אני יודעת את זה אבל באותו רגע הרגשתי כאילו עולמי כרס עליי.
אני בת 21 וחצי לקראת 22 לפני תשעה חודשים נולד לי בני בכורי בשעה טובה ומוצלחת לאחר הריון שמחודש שישי הייתי מאושפזת למשך כחודש בעקבות צוואר רחם מקוצר 3 ממ וחשש לבלט כרומים קיבלתי את זה מאוד קשה ולאחר האשפוז שוחררתי להמשך שמירה בבית..
בשבוע 37 יום ראשון של חודש תשיעי ילדתי בשעה טובה.
נס אלוקי שאין לתאר הרופאים לא נתנו לי סיכוי שאני יחזיק עד שבוע כזה..הייתי בשבוע 25.6 כשזה קרה.
לאחר חודשיים וחצי כאשר הנקתי הנקה מלאה קיבלתי מחזור ובשעה טובה הייתי שוב בהריון..היה לי מאוד קשה לקבל את זה שההריון יעבור תקין..אולי גם בגלל מה שעברתי בהריון הראשון..פחדתי להתחבר לעובר שמא יקרה משהו יום אחד פשוט ירדו לי קצת המים ביום שנכנסתי לשבוע 17 גימטריה טוב הלכתי להבדק הרופא אמר שהכל תקין ואני סתם נלחצת ואכן חזרתי לשגרת החיים שלושה ימים לאחר מכן השתתפתי בחתונה של בן דוד של בעלי ומפאת הכאבים שהיו לי בזמן החופה ישבתי בצד בוכה וכואבת וחושבת מה לעשות..החלטנו שנוסעים לבדוק.. עוד לפני שיצאנו פקעו לי המים..משם הזמנו אמבולנס הגענו לבית רפואה ולאחר שהרופא ראה שיש דופק לעובר אבל לא נשאר מים וחשש להפרדות שליה הרחם לבנתיים התמלא בדם והרופא ראה שאני מאבדת הרבה דם מיד התחילו את תהליך הלידה על ידי שתי כדורי ציטוטק ולאחר מכן גרידה בהרדמה חלקית ( מכיוון שזה היה שבוע מתקדם) הרגשתי אשמה שהרגתי את העובר.. הרגשתי אשמה שלא התחברתי אליו במהלך ההריון..הרגשתי אשמה שהגוף שלי בגד בי.. וההדיבורים שאמרתי לבני שבקרוב הוא יהיה אח בכור למרות שהוא קטן הדהדו בי שהקרוב שאני התכוונתי כבר לא ממש יהיה..גם זה שהבן שלי נשאר בחתונה עם כל משפחתו של בעלי ולא אמרתי לו שאני הולכת הכה בי..בסוף תהליך הגרדה התחלתי לקבל את האובדן ולבכות..לבקש סליחה מבעלי על כך שהגוף שלי לא החזיק את ההריון..לבקש סליחה מהבן שלי שזה בסוף יתעכב קצת..וכיום אני מבקשת סליחה בעיקר מעצמי שנתתי לעצמי לשקוע בזה ושהאשמתי את עצמי במה שהיה תלוי וקבוע מאלוקים..אבל העבודה והשגרה והמתנה הגדולה שיש לי בבית בעלי היקר והבן שלי שחיזקו אותי וכל יום שראיתי את הבן שלי הרגשתי שאין מתנה נפלאה מזאת ושבקרוב ממש אני יחבוק תינוק/ת נוסף ומאחלת לרגע שאני אראה 2 פסים אבל שזה יבוא בבריאות במיוחד אחרי מה שעברתי..ומאחלת לכל אחת בפורום הזה ולכל הנשים שזקוקות לזה לראות את ה2 פסים ולחוות הריון תקין ומשעמם ועגולל..
כיום אני חודשיים וחצי אחרי מנסה להמשיך הלאה לפעמים שוקעת בזה שוב וחושבת באיזה חודש הייתי צריכה להיות..אבל מנסה להתעודד שזה הלך בשבוע של "טוב" וזה יביא לנו רק טוב.
השיר שהתחברתי אליו הוא של ישראל עמר וישי לפידות השיר תודה.
"כשאביט בעולם כל גופי נפעם מי מחזיק את השמיים ומי את מי הים
זה בכלל לא מובן איך אזיז את שתי ידיי ומי אשר נתן לי את חיי בבוקר
איך השמש תרחף מעל ראשי ובערב היא נמלטת אל מקום כה מסתורי
ומי אמר לגלים לעצור ליד החול ולרוח להמשיך לנשוב ואף פעם לא לחדול

תודה לך בורא עולם על מה שלי גלוי ועל מה שנעלם על החיים במתנה על עוד יום ועוד שנה על חלק שממך.. הנשמה

כשבחוץ יש סערה והכול כל כך מפחיד עזור לי לא לשכוח שאתה שומר תמיד
לא אסיר את החיוך גם כשקשה בפנים ואביט, ואביט בתום על החיים

יש דברים שלא תבין גם אם תבקש יש דברים שלא תמצא גם אם תחפש
ולך הכל גלוי מהסוף לתחילה ומה שכבר נגמר זו רק התחלה".

אמא ל-3 מקסימים, הקטנה שביניהן בת שנתיים 

בינואר האחרון הייתי אמורה ללדת, אבל ההריון התגלה עוד בשבוע 8 ללא דופק.

כשגיליתי את ההריון חששתי ממנו מאוד, הוא בא לי דיי במפתיע האמת.. וכשגיליתי שאין דופק רגשות האשמה היו כבדים מנשוא.

פיזית, ניסיתי את הדרך הטבעית להפלה אבל נשארו לי שאריות ברחם ואז קיבלתי ציטוטק.

ריגשית, לקח לי זמן לסלוח לעצמי על כך שבהתחלה לא רציתי את ההריון, ולקבל את זה שבורא עולם החליט שכך הדברים צריכים לקרות וההריון הזה לא נגמר בגללי.

את ההריון שהגיע אחר כך הייתי אמורה ללדת החודש, אבל גם הוא התגלה ללא דופק.

אחרי נסיון להפלה טבעית ואחרי ציטוטק עברתי גרידה עם חשש לדלקת ברחם.

 

אחרי שתי ההפלות התעקשתי עם הרופא על בדיקת קרישיות, למרות שיש לי שלושה ילדים בריאים (ומקסימים, ב"ה!) בבית.

התגלה לי חשד ל-APLA. כרגע אני ב"ה בשבוע 13, בהריון שעוד אף אחד לא יודע עליו חוץ מאנשי הפורום ובעלי, מזריקה קלקסן (מדללי דם) מדי ערב, ואוהבת את הזריקות האלה מאוד, תוך הבנה שהן מאפשרות לי להביא עוד חיים לעולם.

 

אמנם ההריונות נגמרו בשלב מוקדם, אבל הרגשת האבדן ממשיכה להדהד.

לפעמים יותר, לפעמים פחות.

 

 

שיר שליווה אותי במשך כל התקופה הזאת, בביצועה המדהים של אודליה:

קולי שמע וראה דמע עיני
ריב ריבי שעה ניבי והשיבני, סלחתי

 

מאחלת לכל הבנות כאן המון כוחות לעבור את מה שהן עוברות, ושיזכו בסביבה תומכת כי זה חשוב

ומי יתן ולא יזדקקו לפורום הזה נשים נוספות.

 

ותודה לך ציפי על המקום הזה שפתחת עבורנו.

 

 

 

נישאתי לפני כמעט חמש שנים..עם הרבה בעיות במחזור כמו כולם חשבתי שזה טבעי.. אחרי חמישה חודשים מהנישואים הלכתי לרופאת נשים ואחרי אין ספור בדיקות הודיעה לי שאוכל להביא ילדים רק לאחר הפריות וגם זה לא 100%.. הייתי ילדה עוד לא בת עשרים.. בכיתי ואמרתי לבעלי שאני רוצה להתברך אצל רב מסוים.. הגענו עם הטפסים הוא רפרף והבטיח בן זכר עוד השנה.. אחרי 10 חודשים חבקתי בן.. אחרי כמה חודשים נקלטתי שוב.. שמחנו מאוד.. בשבוע 11 יום אחרי פטירת סבתי התגלה שאין דופק.. שלחו אותי למיון ושם קבעו לי תור לגרידה.. בבית עברתי הפלה טראומטית מאוד.. העובר נפל על הרצפה ואני התכופפתי לראות מה זה ראיתי עובר אמיתי עם ידיים ורגליים וחמש אצבעות(כשראיתי את האצבעות הבנתי שזה הוא..) אמרו לי להביא אותו למיון.. אמא שלי הרימה אותו אבל הןא כבר התמוסס.. אחרי חצי שנה נקלטתי שוב.. בכיתי כי הייתי בטראומה עדיין אבל השלמתי עם זה.. ושוב התגלה בלי דופק גם כן שבוע 11... עכשיו 4 יודשים אחרי אני שבוע 6 בערך... מרגישה כמו סמרטוט אבל שמחה על כל רגע ומתפללת שההריון ייסתיים עם תינוק על הידיים.
אמן אצל כל מי שמחכה😍
שיר אהוב.. ואפילו בהסתרה..

אמא לחמישה.
הריון שישי נגמר לפני פחות מחודשיים בגרידה בשבוע 11.
כאילו המשכתי בחיים אבל העובדה שאני מגיחה לפורום הזה מספר פעמים ביום מוכיחה לי שיש בי חלקים שעדיין עובדים על זה ולא החלימו.
יודעת שהכאב עוד יפגוש אותי בסיבוב.. בינתיים החיים חזקים מהכל.

לא באמת יודעת מה לעשות כדי לסיים את הסאגה הרגשית הזאת במינימום טלטלות וכאבים..

זה הכי זה:

שלח לי כוח, אל תיתן לי לברוח
גם אם הלילה, ארוך ומפותל,
כשהשמש שוב נמחקת,
הורד אלי קצת שקט,
הבדידות הזו צועקת ולא תמיד זה קל.
שלח לי כוח עזור לי לסלוח,
בצילה של כל טעות מסתתר סיכוי בהיר,
להתחיל מהתחלה, לקום מהנפילה,
לנשום עם כל הכוח, גם אם אין בי אוויר.
שלח לי כוח אל תיתן לי לשכוח,
את האור שנדלק בשוליו של כל כאב,
תן תקוה קטנה, קצה של אמונה,
רק אל תשבור, אל תשבור לי את הלב.
שלח לי כוח, עזור לי לסלוח...
אם אתה שומע וזה עוד לא מאוחר,
שלח לי כוח כי זה כל מה שנשאר,
תן לי רק ללחוש לך תפילה ולבקש,
שתבוא אלי אני כבר מתרגש.

שמעתי אותו באוזניות בהמתנה להכנס לגרידה, בהשפעת ציטוטק שהתחיל לעשות לי צירים בבת אחת. הייתי המומה מהכאב ורק נשפכו לי דמעות בלי קול. אחרי שהחזקתי כמה ימים ארוכים - מההודעה על אובדן הדופק- בלי שום בכי.
עצמות מטורפות.

לעולם זה יישאר השיר של ההפלה..

כמה קשים סיפוריכן וכמה לא קל לקרוא.
כמה אנחנו הנשים צריכות לעבור על מנת להגשים הבאת חיים לעולם...

חיבוק לכל אחת ואחת מכן!!

לא נגיב באופן אישי לסיפורים בשירשור ההיכרות. אך אם יש צורך להמשיך לספר או לקבל התיחסות אישית לסיפור או להיבט מסוים בחוייה שלכן- אתן מוזמנות לפתוח שרשור עם הנושא, ולשתף בו. ושם תהיה התייחסות נרחבת.

שוב תודה לכן וחיבוק לכל אחת ואחת!!!
אין כמוכן. נשים גיבורות.

 

שאין לי מלים.

 

וואוו.. כמה חיבוקים מגיע לך על מה שעברת. זה כל כך קשה!

את מתארת משהו שהוא ממש סבל צרוף.. עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם..

מאיפה הכוחות?!

מה שסיפרת מראה לי שהחיים חזקים מהכל. שהתקווה חזקה מהכל.

את גם מרגישה ככה?

 

תודה רבה ששיתפת.

איזו התמודדות... שהקב"ה יפתח לך מאוצרו הטוב וינחם אתכם בבנים ובני בנים. אמן!

קראתי אותך וכאב לי הלב עליך. נסיון קשה!!

חיבוק על מה שעברת ועוברת!


לפני 4 חודשים גם אני אבדתי עובר בשבוע 20...

מאחלת לך לחזור לעצמך נפשית ופיזית כמה שיותר מהר

למצוא עבודה שיהיה לך טוב בה 

והעיקר עובר בריא ושלם במהרה!

ה'  מנסה את החזקים..

קראתי, ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל

בע"ה שכל הנסיונות והייסורים האלה כבר יגמרו במהרה!

ובקשר לעבודה- אני דיי בטוחה שזה לא חוקי, אי אפשר לפטר אותך אחרי שמירת הריון! (העובדת החדשה אמורה להיות עובדת זמנית וברור שאת חוזרת לעבודה שלך, אל תוותרי על זה! את ממש לא צריכה להיות מוטרדת גם מזה כרגע!)

וחיבוק ענק

בע"ה הריון קל ובריא בקרוב! (דרך אגב, מאמינה שבדקו אצלך אבל שואלת להיות בטוחה- בדקת קרישיות יתר?)

ועוד חיבוק

בקשר לקרישיות יתר-בדקתי כבר אחרי ההפלה הקודמת ויצא תקין. אבחנו אז שזה כנראה אי ספיקת צוואר הרחם ולכן ביצעתי את התפר צווארי-אך בסוף זה בעצם לא עזר הפעם...

בקשר לעבודה-כמה שזה כואב...לא הסברתי מספיק-אני עובדת משרד החינוך.עבדתי במקום מסויים במשך 4 שנים.אני הייתי מרוצה וגם הצוות היה מרוצה ממני והיה רוצה שאשאר. מה שקרה זה-שהודעתי למפקחת בחופש הגדול- חודש לפני תחילת הלימודים שאני בשמירת הריון ושבעצם יצא שאחרי השמירה פלוס החופשת לידה, אחזור לחודש וחצי בסוף השנה.הייתי ראש גדול והודעתי בשביל שלא יתקעו ברגע האחרון בלי ממלאת מקום, לא חלמתי שאדפק מזה!

המפקחת לא פיטרה אותי היא רק שיבצה אותי במקום אחר-( בהגיון שלה כנראה העדיפה שתהיה משהי מתחילת שנה ועד סופה) ממש לא רציתי להיות משובצת במקום האחר הזה,ואז הייתה ההפלה ממש שלושה ימים לפני תחילת הלימודים,והבנתי שעכשיו אני הולכת לעבוד במקום ההוא שנה שלמה!! וכ"כ לא רציתי...לא הייתה לי בררה והייתי חייבת להתעסק לגמרי בלי חשק עם כל העניינים האלה אחרי ההפלה.  נסיתי להפעיל קשרים. המפקחת התעסקה עם זה הרבה וניסתה לעזור(סה"כ היא לא בנ"א רע) והתברר שא"א להחזיר אותי למקום שבו עבדתי כי כבר משובצת שם משהי במקומי. בסוף המפקחת הציעה לי מקום אחר -גם ממנו לא הכי התלהבתי כי זה משהו אחר לגמרי ממה שעבדתי עד עכשיו. אבל העדפתי לעבור אליו ולא למקום ששיבצה אותי בהתחלה. זהו..ואז התברר שגם זה לא לגמרי סופי ושאני צריכה לעבור שם ראיון ובנתיים אני עוד מחכה לתשובה

 

בכל התחומים

כשאהיה יותר פנויה.

חיבוק!!!

כמה כאב!!!
חוויות טראומטיות וקשות חווית. כה כואב!!
ההפלה הראשונה היתה קשה, מפתיעה וכואבת. אחרי טיפולים! כמה סבל וכאב.

והחוויה השניה...
אחרי שהרגשת בטוחה ושמורה,
מטופלת ומושגחת,
עם מעקבים וזריקות,
והיית כה אחראית, הגעת למיון כשכאב ודימם,
ודווקא בפעם ההיא של הדימום- לא הלכת ... מרגיש לי שאת מרגישה כאב שם. על הפעם ההיא הקובעת שדווקא אז לא הלכת.
אני רוצה לומר לך שנשמע לי מאוד הגיוני שלא הלכת, אחרי כל החוויות במיון. וחיבוק חם.

החוויה שתיארת טראומטית בכל קנה מידה.
מפתיעה, מסעירה, מלאת אימה וגם מסכנת את חייך (פוטנציאל סיכון, מנות דם שהוכנו, הרבה רופאים ולחץ סביבך... כמה מפחיד!!)
לא מפתיע שבכית הרבה, שעברת תקופה כואבת וקשה.
משמח לשמוע שכן השתקמת, קמת מעט מהמקום הקשה ההוא והצלחת להתעסק עם ענייני העבודה.
זה אמנם מאוד מעיק לעשות זאת, אבל זה מראה על יכולות שלך. יש בך חוזקות, יכולת להתעסק גם בעתיד ולא רק בעבר ובהווה הכואבים, ויכולת אף לפעול בשביל זה.
זה טוב.

לגבי העבודה- בעיניי נכון היה לספר למנהל שעברת הפלה. שלא יתחיל לחשוב מחשבות.
זה אמנם עלול להכניס אותך למקום לא נעים מולו, או אף להחזיר אותך אחורה במידה כזו או אחרת, אך זה עדיף בעיניי שידע את האמת ללא הסתרה. אין מה להסתיר פה, לא עשית דהר רע, ואין זו אשמתך כלל.

אני רוצה עוד לומר לך שאם את מרגישה שאת לא מצליחה לחזור לתפקוד רגיל,
או שיש כל מני דברים שמעוררחם בך רגשות או מחשבות או זכרונות וזה הופך להיות לא נעים גופנית,
או אם את מנסה להימנע מלחשוב או להיזכר בהיבטים של החוויה, וקשה לך לחזור להתעסק בעוד דברים מלבדה,
או אם מתעוררת בך מצוקה גדולה-
פני לעזרה.
טראומה היא דבר שניתן לטפל בו, ועדיף כמה שיותר סמוך לאירוע שקרה.

אז אנא פני לעזרה אם את מרגישה זקוקה לכך.

אני מחבקת אותך חיבוק חם מפה,
ומאחלת לך שהמעבר למקום העבודה יתגלה לך כפתח שיפתח לך משהו טוב, ויקדם אותך.

באהבה!!

אהובה מרגישה כאילו כתבת את המחשבות שלי, חיבוק ענק והרבה הרבה כוחות ❤

עןד חודש וחצי התאריך לידה שלי
לפני 3 וחצי חודשים גם עברתי הפלה
ושאנמ רואה נשים עם בטן ןעם תינוקות קטנים הלב נשרף כמובן שאומרת בלי עין הרע אבל קשההההה
אמרו שככל שיעבןר הזמן זה יעזור אבלי לי לא עוזר אין יום שלא חושבת מה היה עם ולא היה את ההפלה😭

הייתי בדיוק שם. בדיוק שם.
אנחנו חמש חברות טובות. אחרי ההפלה גיליתי ששלוש מתוכן (!!) בהריון, בערך בשלב שלי. וגם חברה טובה שלי מהעבודה. וגם השכנה ממול.
וזה פשוט נמצא לך מול העיניים, איפה שהיית אמורה להיות.
מכירה את זה, זה קשה
ובברית של הילדים שלהם הייתי צריכה המון כוחות כדי להגיע ולשמוח. בע"ה שאצלך בשלב הזה כבר תהיי עם בטן גדולה ועגולה והשמחה תבוא בטבעיות.
הלואי שהיה לי איך לנחם.
אני הרגשתי שאני עומדת למבחן. כי בחיים לא קינאתי באף אחת על שום דבר ופתאום הקנאה אורבת לי בכל פינה כמו שאף פעם לא הכרתי אותה. זה לא פשוט.
תתרכזי בטוב שלך. בבית השלם שלך שבע"ה גם ילך ויתרחב בקרוב. הייתי משתדלת לדמיין אותנו, אותי ואת בעלי והילדים בבועה גדולה שעשויה מחומר חזק, וכל מה שקיים בעולם זה אנחנו וצריך לשמור רק עלינו. לנטרל השפעות של הסביבה, ולהרגיש איך גם כשאת באינטראקציה עם הסביבה יש לך את ה"גב" של הבועה המשפחתית החזקה שלך.
חיבוק ענק יקרה. שתצליחו לעבור את התקופה הזאת בקלות עד כמה שניתן, ובשורות טובות!

אומנם עברתי כימי , אבל כיום הייתי צריכה להיות בשבוע 13 הזמן לא באמת מרפא את הכאב ואת האובדן של ההריון.. וגם לראות חברות שכנות בהריון ואת לא זה עושה קווץ בלב

לעוף מהחלון של רכבת דוהרת.... קשה וכואב ופוצע כל כך!!! וכמה כוחות צריך אחרי כזו פציעה- לקום על הרגליים, לנער את האבק, לטפל בפצעים ולהמשיך הלאה... בלי להיות חלק...

מאוד כואב.
משאיר אותך מאחור, בודדה ומתייסרת. ומתמודדת.

ראי כמה נשים מזדהות עם כאבך.
ראי, הנה, כולנו כאן איתך על הרציף.
מנקות ומרפאות את הפצעים, מנסות להושיט יד ולקום יחד, להשתקם ולהביט קדימה.
אולי על הרכבת הבאה גם אנחנו נהיה...

חיבוק חם.

שתהיה שנה טובה טובה.

בסד
הייתי צריכה ללדת עכשיו. וכולן בדיוק יולדות... אנח בוכה ומקנאה. מנסה לפרגן אבל בתוכי נאכלת..ואני בכלל לא מאוזנת מההפלה. והתעייפתי... ולא מבינה איך הגוף בגד בי. הייתי כל כך פוריה פעם.. ומאוזנת..ומה קרה פתאם..ומרגישה שאולי הזדקנתי... ואני מדוכאת.. ובעלי לא מבין למה ההתרפצויות האלה. אף אחד לא יודע מה מתחולל בנפשי ובמשברים ובמצבי רוח הקיצון שפתאם נופלים עלי בלי קשר..אמרתי לבעלי היום שעד שלא אהיה בהריון שוב ואצא בידים מלאות לא אוכל לצאת מהמשבר הכואב הזה. כי אני לא מאמינה בגוף שלי..ה' שלח לנו ולכל בנות ישראל שבאותה סירה כמוני כוחות..היום ערב יום כיפור. בעזרת ה שה ישלח לנו חתימה טובה בידים מלאות השנה. כואבת בדיוק באמצע משבר ומרגישה את התחושות שלך.

קודם כל חיבוק גדול על האבדן שלך ועל הכאב הגדול שאת חווה סביבו.

כה כואב!! וכה מובן והגיוני!!!

 

הקנאה שלך הגיונית.

ההיזכרות שלך בתאריך, באזור הזמן הזה, בו היית אמורה ללדת- בהחלט מכאיב מאוד ומעורר רגשות קשים. במיוחד אם סביבך יולדות נשים. כואב כמו סכין בלב ממש!!!

 

את מתארת חוסר איזון. אני שואלת את עצמי כמה זמן עבר מאז ההפלה,

האם חוסר האיזון הנפשי קיים כבר יותר מחודשיים,

האם את חווה קושי בתפקוד (חברתי/זוגי/עבודה/בית),

האם את מרגישה ירידה במצב הרוח באופן קבוע כך שבאופן כללי איכות החיים שלך ירדה,

האם את כבר לא נהנית מדברים שנהנית בהם פעם

האם יש קשיי שינה או עודף שינה

האם יש שינויים בתזונה- עודף או חוסר

האם ישנם קשיי ריכוז כלשהם

והאם יש לך מחשבות על המוות, תכנון למות או תכנון להתאבד, או רצון עז למות כבר.

 

כל אלה שאלות שמאבחנות מצב דיכאוני או חומרה של דיכאון,

מצב זה הגיוני לאחר הפלה והוא בהחלט יכול להיות פתיר. רק צריך לאבחן אותו, להבין שאת סובלת וזה באמת בסדר, ולקבל עזרה כדי לעזור לעצמך לחזור למסלול.

 

נוסף לאבחון של רמת דיכאון הייתי גם שואלת אותך:

- האם את חווה פלאשבקים מאז האירוע? האם יש דברים מסוימים (כמו ריחות, רעשים, אנשים מסוימים, סיטואציות ועוד) שמזכירים לך את מה שקרה ומעלים את הזיכרון מול עינייך, או כזיכרון גופני?

- האם את מנסה להימנע ממחשבות או היזכרות בהיבטים מסוימים של האירוע?

- האם את חווה עוררות גופנית- צמרמורות / רעד / הזעה מוגברת / קשיי נשימה או משהו אחר גופני? 

 

הסימפטומים שלעיל הם תוצאה של טראומה שנתקעה בפנים, והיא זקוקה לטיפול על מנת להשתחרר, ולשחרר אותך מהסבל הנלווה אל ההיזכרות. בדרך כלל זיכרון טראומטי אמור לרדת איכשהו לאחר מספר שבועות, ולא להטריד כל כך. לפעמים הוא "נתקע" ואז מופיעים סימפטומים. ככל שמעבדים את הטראומה יותר מהר וקרוב לאירוע- כך הטראומה תהיה פחות גדולה וכך חייך יחזרו למסלולם מהר יותר.

יש טיפולים טובים רבים לטראומה שכזו.

 

יקרה,

נתתי פה שני כיוונים אפשריים למצב בו את נמצאת. הם יכולים להיות משולבים זה בזה, או אחד מהם, או אף אחד מהם. 

ההתפרצויות שלך, כאבי הלב והנפש, ובעיקר התחושה שאת לבד- מצביעים על קושי רגשי משמעותי ועל סבל גדול.

אני מחבקת אותך מאוד ורוצה לומר לך-

א. כפי שכתבת, את אינך לבד. נשים רבות איתך בסירה. וטוב שכתבת לנו כאן. המיכי לשתף אותנו. מה שלומך היום?

ב. אם את סובלת- ניתן לטפל בזה וניתן לצאת מהסבל, אפילו לפני שיהיה הריון וידיים מלאות. פשוט כדי שתצליחי לחיות טוב יותר ולחזור לשגרה נעימה יותר. אני מציעה לא להמתין עד להריון ולסיומו הטוב, אלא לנסות לפתור את הדברים אף לפני כן.

כמובן, ההרגשה שהריון טוב שבסופו יהיה תינוק- יהיה הדבר שיפתור הכל- זו הרגשה ידועה והיא אף נכונה במקרים רבים. אך מגיע לך לחיות טוב גם בלי הריון שכזה. הגיוני שהאבדן הוציא אותך מאיזון, זה הגיוני ונורמלי, אך חבל שתמשיכי לסבול.

אני ממליצה לך לנסות לפנות למשהו שיסייע לך להבין מה את חווה, ולעזור לך לפתור זאת.
אפילו רק שיח שיאפשר לבעלך להבין יותר מה את חווה, ולגייס אותו לזייע לך- יכול להקל המון.

ג. האם יש אנשים במשפחתך שיודעים מה את חווה? האם מישהו מלבד בעלך מכיר את המציאות? כדאי לנסותלגייס מישהו נוסף שיידע ויתמוך בזמני התפרצות או מצוקה. 

 

מאחלת לך שלווה.

אני כאן זמינה באישי אם תהיי זקוקה להכוונה לעזרה מקצועית או סתם למחשבות.

 

חיבוקים חמים!!

 

ציפי

 

 

דווקא מאוד הדחקתי והאמנתי שהכל לטובה. הכל התפרץ באופן גופני אצלי. חוויתי התקפי חרדה שהורגשו ממש כמשהו פיזיולוגי ולאחר בדיקות שהראו שאין לי בעיות נשימה וכו' הבנתי שזה סוג של פוסט טראומה מההפלה. גם פסיכיאטר איבחן זאת נתנו לי כדורי הרגעה לכמה ימים שעזרו. ועוד כדורים להתקפים חד פעמים. . ממש התשפר מאז. איפשר להשוות. מה שכן זה קורה מדי פעם בעיקר בקבלת מחזור.. או בכתמים המעצבנים שאוסרים אותי לפני אז אני מרגישה את חוסר האיזון ואני עצבנית וקשה... אבל שוב ביחס למה שהייתי קודם אני במצב הרבה יותר טוב. במגמת שיפור. מה גם שהייתי אצל פסיכולוגית.. עדיין יש שאריות נפשיות...גופניות... ה יעזור. מה אגיד לך... אני רוב הזמן מתפקדת ושמחה מהחיים. עד המחזור או הכתמים שאוסרים אותי לבעלי...לפני המחזור..קבעתי תור לרופאת נשים.. אולי חסר לי איזה הורמון.. משהו.. תודה על הדאגה. את מקסימה ומיוחדת..

שטופלת עם כדורי הרגעה- כמה זה עוזר וכמה משמעותי בהתקפי חרדה!!! כמה טוב שהלכת. וטוב שעזר לך.

ושמחה לשמוע שהלכת גם לפסיכולוגית. אם את מרגישה עדיין קושי (אמרת פוסט טראומה...) אולי את צריכה לטפל בטראומה באופן ממוקד? יש טיפולים כמו EMDR, או גם CBT- טיפולים קצרים וממוקדים שמסייעים מאוד לטראומה.

 

ואם זה רק עליות וירידות סביב מחזור ודימומים- אולי באמת טוב לבדוק אצל רופא נשים איזון הורמונלי.

 

מאחלת לך שמחה. ושיח פנימי טוב עם עצמך, וחיצוני טוב עם אישך.

 

חיבוק חם!

 

 

מדי פעם אני ממש מקווה לזה, אבל לצערי לא נראה לי שקשור להפלה (לפני חודש) אלא ליחסים הלא טובים ביני לבין בעלי

לא הייתי מזניחה משהו כזה.
בבקשה תבואי..

לא ראיתי את ההודעה אתמול
אבוא לפרטי בהמשך היום
תודה

את רוצה לספר מעט יותר?
מה קורה ביניכם? למה זה גורם לך לרצות למות?

פעמים רבות ישנו פער גדול בין מה שהאישה עוברת לבין מה שהאיש עובר. הרבה פעמים האיש אינו מבין את רגשותיה של האישה, מקטין אותם או רוצה לעבור הלאה.
לפעמים האיש מבקש הכרה לרגשות הקשים שלו, כאשר בפועל האישה כמו לוקחת לו את כל האבל והכאב, וזה גורם לו להרגיש בודד.
לעיתים כל אחד מתבצר בכאבו, הרי שני ההורים איבדו תינוק, ולא מצליחים ליצור שיח בשל הפערים בסגנון ההתמודדות.
כאשר האבדן מגיע על רקע קודם של כעסים או פערים- הוא עלול להרחיב אותם.

הפתרון במקרים אלה הוא דיבור, דיבור ודיבור.
ואם לא מצליחים ליצור שיח שמכבד את שני הצדדים- פונים לטיפול כדי לגשר או להיעזר.
במשברים- יש צורך בתמיכה גדולה.
אם אינכם מרגישים שאתם מצליחים לתקשר ולתמוך זה בזה- פנו לעזרה.

לגבי הרצון למות. יש הרבה פתרונות ויש איך לעזור לך.
מוות הוא פתרון סופי, אין ממנו דרך חזרה. הוא תמיד גורם סבל בל יתואר לכל הסובבים אותך- בין אם זה הורים, חברים, בעל וכמובן ילדים, אם יש. לילדים הוא גורם נזק כמעט בלתי הפיך.
אנא ממך, אם את חשה תחושות כה קשות-
מהרי ופני לעזרה.
אם תרצי פרטים את מוזמנת לומר לי, ואחפש יחד איתך מקום טוב לפנות אליו.

אל תישארי לבד עם התחושות הקשות, אנחנו פה איתך.
ליבי איתך. בכאב.

חיבוק חם חם, מלטף ומרגיע!!

ממתינה לתשובתך.

היחסים העכורים בינינו לא התחילו עכשיו, כבר אולי 3 שנים אנחנו במריבות חוזרות ונשנות.

אני כ"כ מרחמת על הילדים שלי שגדלים ככה עם הורים שכל הזמן צועקים.

ולגבי הרצון למות - אני רק חושבת על זה אבל לא עושה עם זה כלום וגם לא אעשה כי כמו שאמרת הסביבה שלי תסבול ולמה הם אשמים.

ובכל זאת, זה סבל איום.

האם פנית לייעוץ או טיפול? אנא ממך, חשבי על כך ובדקי מי יכול/ה לעזור לך כדי להרגיש טוב יותר.

חיבוקים!!

מאחלת לך שתעברי את הימים והחודשים הקרובים בשמחה,
בשירים וריקודים לקראת לידה בריאה וטובה.
שתזכי לסיים את ההריון במלואו בידיים מלאות ובשיחה פורצת
שתחווי את חייך כמשמעותיים ואיכותיים
ושתמשיכי להיות תומכת, מכילה, אמפתית ואוהבת כפי שאת כאן בפורום.
ברכות חמות!!

כי אני כבר התחלתי להתייאש.. התחלנו בדיקות בבית חולים. וזה ממש קשה לי כי זה חודרני כזה והרגשתי שהרופא שהייתה צריכה לעשות לי אולטרסאונד וגינאלי נגעלה ממני. מה אשמתי שיש לי דם במחזור... אבל לא נראה לי כבר שאני אהיה בהיריון אי פעם. כי כבר עשיתי דיקור ולקחתי מסטיק תימני ושתיתי מיצים מגעילים לפוריות אבל אני לא נהיית בהיריון. ולכן גם אני לא באה לחתונות כי אני יודעת שמסתכלים על זה. וכל מי שמכיר אותי שואלת את אחותי (בסניף) אם אני בהיריון ושוואלה היה מתאים לי להיכנס מהר וזה. כאילו שזה תלוי בי . ואני צריכה להכניס הכל ביחד .. זהו סיימתי להתבכיין. ב"ה יש לי בעל מדהים מדהים שאני לא מאמינה בכלל שאפשר ככה לזכות בגבר . ואמא שלי מבינה אותי ותומכת בי כל הזמן ומתפללת עליי. וגם אחותי.. אז אין לי למה להיות עצובה בעיקרון כי חוצמיזה הכל טוב בחיים שלי.

הלחץ המעאפן הזה מהסביבה בטח לא עוזר לשום דבר- לא לנפש ולא לגוף ולא למתח שקיים גם ככה סביב הכניסה להריון.

ולשנה החדשה אני מאחלת לך קודם כל שתצליחי לנתק את עצמך מכל הגורמים הסביבתיים הלא חשובים- האנשים בחתונות והאנשים בבנק וגם הרופאה בבית חולים

ותסתכלי על עצמך ועל בעלך ותיעזרי בכל מי שעושה לך טוב ותצליחי להתעלם ולנטרל את כל היתר!

כל כך מעיק שאנשים לא מבינים איפה הגבולות.. 

 

ואני לא מכירה את הסיפור שלך

אבל לרפואה היום יש כל כך הרבה פתרונות

ורבי נחמן אומר שאין יאוש בעולם כלל! (אני לא מהזרם, אבל כך אומרים )

ולמרות שאני לא מהזרם אין ספק שהוא צדיק גדול וחכם אז שווה לגמרי להקשיב לו!

בע"ה.. יגיע גם יגיע. בעיתו ובזמנו. יש אחד שקובע מה קורה, ואלה לא האנשים שבחתונות..

ובינתיים, קחי את מה שעושה לך טוב והלואי שיהיה לך כח להשליך את כל היתר

 

שנה מתוקה!

אני באמת משתדלת לא לשים על אף אחד. פשוט לפעמים זה שאלות ומבטים או סיפורים שקשה להתעלם. אבל צודקת. זה הזמן שלי להשקיע בבעלי. תודה רבה!!

לא מספיק שיש לך התמודדות פנימית מל הרצון והצורך וההמתנה והבדיקות הרפואיות, והבכי והציפייה והאכזבה כל פעם מחדש...

לא מספיקה התפילה, הבקשה, התחינה לילד-

יש לך גם התמודדות עם הסביבה. המבטים, האמירות, האיחולים, השאלות...

 

אני יכולה לומר לך שחלק הבמטים יכול להיות שהם פרי דמיונך, וחלקם גם לא (בחברה שלנו הציפייה לילדוה היא אכן גבוהה מאוד, ולפעמים נוספים למבטים הללו גם משפטים. זה מאוד כואב.).

 

את האמירות אפשר לחלק לאמירות חסרות טאקט ובוטות, אל מול אמירות תמימות, מתעניינות ואפילו אוהבות.

שני הסוגים נוגעים בפצע פתוח. כל נגיעה בפצע גורמת לכאב חד. וזה אכן כל כך כואב.

 

נדמה לי שאנשים לא כל כך יודעים מה לענות או מה לומר לאישה שממתינה. לכן לפעמים יש אמירות (והגיוני שאחר כך האישה ששאלה מרגישה לא בנח ששאלה, ומתחרטת, אבל א הנעשה אין להשיב...)

 

אני מצטרפת לאמירותיה החכמות של @אמא_מאושרת- היי עם בעלך ועם מה שאת, נסי להתעלם מאמירות בוטות או כואבות של אחרים.

ואם הם הכאיבו מאוד- אפשר גם לענות ולומר משהו על זה.

 

(אישית, כשמישהי קרובה אליי ניסתה לשאול אותי משהו על ההריון, והאם זו היתה הפריה או שזה טבעי- עניתי בפשטות שאני לא נכנסת לרחם של נשים אחרות ואשמח להשאיר את הרחם שלי בתחום האחריות שלי, ללא שיתוף).

 

אני מאחלת לך שיהיה לך טוב.

ומותר גם לכאוב על הדבכים הקשים, הם אינם מבטלים את הדברים הטובים. הם פשוט באים לצידם. 

שמחה וכאב יכולים לדור יחד בנפש. וטוב להגדיל את אזורי השמחה ולהשקיע בהם, ולהכיר באזורי הכאב, ולטפל בהם כמה שניתן.

 

חיבוקים חמים,

שתזכי להגדיל אזורי שמחה

ולצמוח מאזורי כאב.

 

ציפי

כל הגוף שלי השתבש בחיים לא היה לי כאלו איחורים. אולי בגיל 12 13
ועכשיו יש לי איחורים ואני מתחילה לקוות
ואז מחזור
אוף.
כל היום אני בוכה ..
תודה שיש את הפורום הזה.... באמת אני מרגישה שככה יש לי מקום לפרוק בו ולשתף ולכאוב את עצמי. תודה

כי ההפלה היתה לילה לפני חנוכה. זה היה עוד יותר מתסכל כי זה היה בגלל רופאה חסרת אחריות, שלא אמרה לי לבוא לבדיקה חוזרת למרות שבאו"ס בשבוע 8 ראו דופק מאוד איטי ורק בבדיקה וגינלית (ראיתי לפני כן דופק תקין בשבוע 6 אצל טכנאית). ושאלתי אותה במפורש אם כדאי לבוא לביקורת עוד שבוע-שבועיים והיא אמרה שאין צורך אם אני לא מרגישה משהו יוצא דופן. ואז גיליתי רק בשקיפות שאין דופק, כשלפי גודל העובר כנראה הדופק הפסיק ממש בסמוך לתור לרופאה, אולי אפילו באותו יום (בוכה) . הרופאה שטיפלה בי בהריון הבא שהיה תקין ב"ה אמרה לי שאצלה אם קורה משהו כזה היא מזמינה לביקורת שבוע אחרי... וככה 'בזכות' הרופאה הנחמדה חזרתי הביתה ישר לחנוכה כאובה, חלשה, מדממת וכמובן בצער עמוק מאוד. היתרון היחיד היה שכשלא הגעתי לעבודה כולם חשבו שלקחתי חופש בגלל החג, רק למנהלת שלי סיפרתי מה קרה באמת. וכמה ימים אחרי ההפלה כבר 'חזרנו לשגרה' כי לא היה לי כוח לברוח ממפגשים משפחתיים ולחפש תירוצים אז ישבנו ושידרנו עסקים כרגיל כשרק רצינו לבכות
שאר החגים הם פחות טריגר בגלל שב"ה זו היתה הפלה יחידה מתוך שלושה הריונות. הקשיים היחידים שצפים לי הם כשאני רואה נשים בהריונות צפופים וזה צובט בלב שנראה שיש כאלה שהכל הולך להם בקלות בתחום הזה. בעלי תמיד אומר שהוא לא מקנא באחרים על דברים שהם לא בשליטתו, הלוואי ואצליח לאמץ את זה.

יום אחרי ליל הסדר..

זה החג הראשון שעבדתי בו ממש קשה לנקות..

וגם אירחתי את חמותי ועוד אח של בעלי בליל הסדר..

והשקעתי מלא..

ומרגישה שקיבלתי סטירה בתמורה לטרחה לכבד את החג..

מתמודדת עם הרגשות, מבינה שזה שטויות.. ואין קשר.. והנהגתו של ה' מורכבת יותר..

סתם התחושה עדין מפעמת בלב..

מתפללת על כולנו שעם השנים זה ידהה וישכח.
(לי היו המון כעסים על הקב"ה סביב ההפלה בכלל והסרטים עם הטהרה אחריה בפרט. העבודה אולי הכי קשה שלי היא לזכור את המקום שאלוקים לא חייב לי כלום ושאין מקום לחשבונים כאלה איתו)

כואב מאוד!!
זכרי שזה לא בהכרח קשור זה לזה.
אבל באמת כשיש אירוע כמו חג, וכל ההכנות והטירחה, והוא צמוד לאירוע הטראגי שלנו- קשה להפריד.

חיבוקים ואיחולים לשנה טובה!

פעמים רבות החגים או אירועים שקשורים ללוח השנה- נקשרים לנו עם ההפלות.
זה לא קל כי זה מזכיר את התקופה הקשה כל שנה מחדש.
תקופה רגישה.

מאחלת לך שיהיו מעתה רק שליחים טובים ומיטיבים,
ושהחגים ייחוו לך כשמחים. גם חנוכה...

חיבוק.
שנה טובה!

ומבקשת ביום כיפור על כולנו שלא תפיל אישה פרי ביטנה

 

ההפלה היתה לפני שנה בערך 

ומצטרפת לתפילותייך-
כמה יבראון.
כמה יבראון.
כמה יבראון.

הרבה.

לפני שנתיים בראש השנה עמדתי בבית הכנסת

והתפללתי 

שימשיכו החיים בבטן שלי שעוד בקושי התחילו

ופתאום רעדו לי הרגליים וכאב לי

ואני בתמימותי חשבתי שזה הכאב הכי חזק שאפשר להרגיש

רצתי את כל הדרך הלא קצרה הביתה

הסתובבתי בבית הריק לבד

כולם היו בבית הכנסת

חשבתי שאני עומדת למות

ואז על רצפת השירותים החומה בהירה

פגשתי את התינוק שלי שלעולם לא יוולד

ישבתי על ידו

בוחנת אותו

את החומר השקוף הרירי

שעוטף, שמגלה עצמות אצבעות ידיים קטנטנות, דקות מגפרורים

שמשמש כעפעפיים לעיניים שלא יזכו להיפתח אל העולם

 

אחר כך הגיעו כולם

ושאלנו את הרב מה לעשות

ולפני שהלכתי לבית החולים

ארזנו אותו בשקית

 

עכשיו אני בהריון

בשבוע עשרים ושתיים

ובעזרת השם

יהיה לנו סוף טוב

 

עד שהצטרף אלייך בעלך או אחרים- אני רק יכולה לדמיין מה שעבר עלייך. כמה כאב, צער, בדידות!!!
כמה קשה להכלה.
כמה קשה לחוויה.
כמה כאב, אי אפשר לתאר.

והנה השנה את כבר בשבוע 22, משמח מאוד לאחר חוויה כה קשה!
מאחלת הריון תקין, בריא, נעים ושמח.

חיבוקים!

שאני פשוט מרגישה כהות מטורפת

כל חודש אלול ניסיתי לעורר את הלב וזה פשוט לא עבד. שום דבר לא חדר פנימה

וגם לא בראש השנה. לרוב השופר מרעיד לי את הלב ומעלה לי דמעות לעיניים. זה לא קרה.

בעשרת ימי תשובה, שוב- כהות כהות כהות

כאילו הלב שלי עטוף בפלדה ושום דבר לא יכול לחדור פנימה

אפילו חשבון נפש לא הצלחתי לעשות כמו שצריך

וכיפור- פשוט עבר על ידי.

צמתי, התפללתי (ואפילו הצלחתי להתפלל תפילה שלמה! הילדים שלי התנהגו למופת..) אבל מהשפה לחוץ. זה לא באמת הגיע מהלב.

הלב שלי אטום. כאילו שהוא עוד מעכל את מה שקרה בשנה האחרונה ולא פנוי בכלל להתעסק עם דברים אחרים.

הלואי שיפתח. לא טוב לי ככה.

גם אצלי אלול עבר בכהות חושים, יום כיפור שכבתי במיטה כל היום וממש לא הצלחתי להתרכז בכלום מלבד הצום עצמו
בעלי היה עם הילדים ולא הלך לתפילות
ובמוצאי הצום אכלתי כנראה יותר מידי מתוק, כי הסוכר שלי זינק בטירוף, אז הרגשתי חולשה ובחילות עד שזה צנח חזרה