היום ב"ה הייתי אצל הרופא, ראיתי דופק. וגם הרופא (החלפתי רופא) היה ענייני ואנושי, יצאתי בחוויה טובה.
בתפילה בעז"ה להמשך הריון בריא.
אולי אם חשוב לכם תחפשו מקומות בהם אפשר לעשות את התהליך מהר יותר.
לא יודעת כמה זמן עבר אצלך מאז ההפלה האחרונה שלך...
אבל יכולה להגיד לך על עצמי-שמיד אחרי ההפלה הראשונה רציתי הריון חדש-חוויה מתקנת שכביכול תרפא את הכאב הגדול. עכשיו אני חושבת שזה היה שגוי,ספציפית אצלי-הייתי צריכה לעבור שנה טיפולים קלים כדי להגיע להריון המיוחל, ואחרי הציפיה הגדולה הגיעה שוב הפלה מאכזבת וכואבת,כמובן זה משתנה מאחת לשניה,ואם הייתה הפלה, לא אומר שאח"כ בהכרח זה יקרה שוב!
אבל בעצם יכול להיות שההפסקה הזאת תהיה יותר בריאה לכם..להיות יותר נינוחים וברוגע פנימי בלי לחשוב שהריון חדש הוא זה שירפא, הרי מן הסתם גם ההריון אחרי ההפלה לא יהיה מאוד פשוט...ואני יודעת, זה מאוד מאוד קשה לראות את הכיף הזה אצל אחרים ולא להשתוקק כבר לכיף הזה גם אצלי.
אני עכשיו 3 חודשים אחרי ההפלה השניה, ומרגישה שרוצה הריון אבל בלי הלחץ הגדול הזה...ונראה לי שזה הכי בריא- לעצור, לנשום רגע, לעכל...להתמלא באנרגיות לפני שרצים לחווית הריון חדשה.
נכון. אנשים בסביבה לפעמים פולטים משפטים שהם לא מודעים עד כמה הם צובטים.
משתפת-שאתמול היינו במפגש חנוכה של המשפחה המורחבת, ומסביבי לכל משפחה בערך יש תינוק,וסבתא שלי מאוד התרגשה ואמרה כמה היא מודה לה' ושמחה על התרחבות המשפחה שכל הזמן גדלה. ולי נצבט הלב,אנחנו כמעט המשפחה היחידה שלא הייתה לנו לידה של תינוק במשך חמש השנים האחרונות ורק הסבנו צער לסבתא שלי עם 2 הפלות.כ"כ הייתי רוצה לחוות בבית הפרטי שלי את התרחבות המשפחה!
מאחלת לך יקירה-שה' יתן המון כח, שימחה ובריאות נפשית בתוך המסע המתמשך הזה להגשים את החלום הגדול!
@אמא לנסיך קטן שולחת לך חיבוק, המסע הזה מעלה אצלנו הרבה רגשות... לא יודעות כבר מה להעדיף...
אישית אצלי גם כשקיבלתי תשובה עכשיו מהפתולוגיה בהפלה השניה (היה זיהום...)-זה לא גרם לנו לדעת מה בדיוק קרה, ועדיין עם התשובות התמונה לא לגמרי ברורה,וא"א כ"כ לדעת.
וזה באמת לא פשוט...אחרי ההפלה הראשונה 3 רופאים שונים המליצו לי על תפר צווארי, וחשבנו- הנה, עכשיו אנחנו כבר חכמים יותר ועכשיו כבר לא תהיה שוב הפלה, הרי הרופאים יודעים מה שהם אומרים...ואז הייתה לי ההפלה השניה...אז מסתבר שיש לנו את הרופא הגדול מכווולם, הקב"ה, שהלוואי שהוא עצמו היה מגלה לנו באוזן מה הבעיה המדויקת והספציפית והיה נחסך ממנו כל המסע המייגע הזה.אין ברירה רק להשען על הקב"ה שמקציב נשמות ולהתפלל ולהתחנן אליו שלא יקרה שוב...אנחנו רק בידיים שלו, הוא המחליט והקובע ולא הרופאים. (כמובן יחד עם זאת לעשות את כל הבדיקות הנדרשות)
ועכשיו אני כרגע גם לא יודעת מה מעדיפה...מצד אחד בא לי הריון חדש...מצד שני יודעת שכדי להגיע אליו כנראה אצטרך טיפולי פוריות שכרוכים במתח ציפיות ואכזבות, וגם נגיד שכבר אהיה בהריון, ברור לי שההריון יהיה מאוד לא פשוט רגשית אחרי 2 הפלות רצופות, האם יש לי את הכוחות לזה עכשיו? למרות שעוד מעט כבר יעברו 3 חודשים, עדיין לא שכחתי את ההפלה הטראומטית שחוויתי.אז אולי עם ל הרצון המאוד חזק פשוט ארפה קצת בנתיים.
וכן יש ביומיום הרבה סיטואציות שזה כ"כ צובט ההרגשה שלי יש רק ילד אחד ואצלי הכל כ"כ מסובך ולאחרות יש מלאא ילדים ואצלן הכל הולך חלק...
אז שיהיה בהצלחה לכולנו!
ושנזכה להגיד לקב"ה תודה ושוב תודה על כל הדברים הטובים שיש לנו בחיים ואז הוא ירצה לתת לנו עוד ועוד טוב.
יש לי בעיה עם הביוץ אז בטיפול כדי להכנס להריון אני מקבלת זריקות וזהו.זה מה שהיה לי ב2 ההפלות האחרונות(בראשונה-כל טיפול זריקה אחת. בשניה-כמה זריקות).
הבן שלי-הריון ראשון היה טבעי.
נראה מה נעשה בשביל ההריון הבא...
שתצליחו לעכל...לכאוב....להמשיך ולצמוח
רק טוב
השלבים בהתמודדות- בהתחלה הלם מוחלט והכחשה-הדחקה (אפילו ולמרות שידעתי שזה עלול לקרות).והמחשבה שלי-הקטנה- מה הקב"ה רוצה ממני בכל הסיפור הכואב הזה. ועל הצורך שיבינו אותי וישתתפו באמת ולא סתם יפטירו "יהיה בסדר" וכדו'
ועל הרצון לפגוש ולקבל כח מעוד נשים שעברו חוויה דומה ועל הדרך גם לתת לאחרות.
ועל כך שעל אף הכאב העצום החיים ממשיכים יחד איתו ולצידו ולא נעצרים וקופאים, כי החיים חזקים יותר מהכל.
ועל כך שהכאב מגדל אותנו, גורם לנו להכיר בעצמנו כוחות שלא ידענו שקיימים בנו (כמובן שלא הייתי בוחרת מלכתחילה בכאב הזה...)
אז תודה גם לך...
שנזכה כבר לגאולה ולא יהיו עוד צרות!!!
אמיתית ונוגעת כמו תמיד
ציפי כהןתעשי את הבדיקות שהרופאה אמרה ואז כבר "תהיי יותר חכמה".מן הסתם בימינו לרפואה יש פתרונות, ואם לא-אז לרפואה הטבעית יש.
וכדאי לשאול רב על כתמים- כי לא בטוח שהכתם אוסר,כדאי גם לספר לרב מה שאת אומרת.אולי זה ישפיע על מה שיפסוק.
בהצלחה ובשורות טובות

תספרי לרופאה ויש פתרונות פשוטים לזה..
נראה לי שזה קשור לחוסר איזון הורמונלי..
אצלי הרופאה פתרה את הבעיה.. כמובן אחרי שמשכתי אותה שנתיים כי כל חודש הייתי בטוחה שהשיגעון הזה ייגמר החודש..
התרופה נתנה לי סיכוי להיכנס להריון שלא היה לפני כן..
ממש מטריד.. אני מבינה אותך..
במקווה ישנה חברה שאני פוגשת כל חודש.. רק שאני מגיעה עוד פעם באמצע..

כמו שאתן יודעות ב"ה התחלתי לעבוד בעל כרחי במקום עבודה חדש לאחר ההפלה. כל זאת לאחר שחיכיתי בבית עשרה ימים במתח גדול לתשובה חיובית ממקום עבודה זה.
סיפרתי לכן שהייתה בעיה-ולא קבלתי את כל השעות שהבטיחו לי מהפיקוח. הייתי צריכה מעט להאבק כדי לקבל מה שהבטיחו.
עכשיו ב"ה המפקחת הודיעה שתיתן לי את השעות שהבטיחה (עדיין זה לא אותו מס' שעות שעבדתי לפני ההפלה, אבל לפחות מה שהבטיחה- קיימה..)
הרגשתי שהסיפור האישי שלי נגע לליבה של המפקחת ובאופן אישי דאגה לי לשעות האלו על אף עיסוקיה הרבים.
אבל יחד עם זאת, מה היא אומרת לי? שהיא מבקשת שאשלים את השעות האלו בחודש אוקטובר שחיכיתי לתשובה! מה היא חושבת- שאני עשויה מברזל? איך אפשר להגיד לי לשלם על הימים הקשים האלה שהייתי במתח גדול מה יהיה איתי- שהימים האלו היו הוספת מטען רגשי כבד עבורי לכל סיפור ההפלה העצוב שעברתי? הרגשתי שעד שסוף סוף אני רוצה כבר לצאת מהבית ולהמשיך את החיים, ולא לשקוע- לא נותנים לי לעשות זאת!!זה נראה לי כ"כ לא לעניין לבקש ממני להשלים שעות אלו- כאילו אני אשמה בזה שהוציאו אותי מהמקום עבודה שאהבתי ואהב אותי. ובמקום לפצות אותי על כך, אני עוד צריכה לשלם על זה!
מה הייתן עושות??? רוצה מאוד לכתוב מכתב למפקחת ולהגיד מה שאני מרגישה-בצורה מכובדת כמובן(הצטברו לי בסיפור הזה עוד כמה נקודות שהפריעו לי בהתנהלות שלה) אבל קצת חוששת שתכעס על זה ואז בסופו של דבר זה יפגע בי בהמשך, כי אני זו שצריכה אותה, ולא היא אותי...
הבקשה להשלמת שעות גורמת לי להרבה מאוד דמעות-התעוררתי עכשיו באמצע הלילה ולא הצלחתי להרדם מזה.
בס"ד
לעניות דעתי ,
תגידי לה'- שאת איתו ולא מפחדת מאף מנהלת(!) ותשלחי לה את המכתב בצורה מכובדת. הבוטח בה' חסד יסובבנו .אמן !! חיבוק ענק !!
בנתיים לא כתבתי מכתב, אלא פניתי למדריכה שלי- שהיא מתחת למפקחת, היא אמרה לי שעדיף שלא אפנה ישירות למפקחת כי זה עוד עלול לפגוע בי להמשך, אך היא בעצמה תנסה לדבר איתה על כך.מקוה שיסתדר.
לפני שבוע וקצת עברתי גרידה בשבוע 9.
מאז קשה לי להתאושש נפשית ( אין מצב רוח , אין חשק לעשות שום דבר וכו..)
איך מרימים את עצמי ? הדבר היחיד שמחזיק אותי זה הילדים בבית וכמובן המחשבה על המחזור שיגיע ונתחיל לנסות שוב ..
אני גם מרגישה שבעלי לא מבין אותי ולמה אני עצובה כל הזמן מבחינתו זה כבר מאחוריו כלא היה ולא מבין למה אני ככה ..
חייבת עזרתכם איך מתגברים על זה וממשיכים הלאה..
לי עזר לא לשמור בסוד את החוויה ואת הרגשותי.וחברות באו אלי ושיתפתי אותן בכאב והן הצטערו אתנו ביחד.לצערי חוויתי את זה פעמיים. בפעם הראשונה הלכתי מהר מאוד למטפלת שעזרה לי לסדר בראש את המחשבות והרגשות שלי. ולימדה אותי שצריך גם לבכות כשרגשות צפים ועולים ולא לנשוך את השפתיים אלא לתת לזה לצאת. אולי גם הפעם אלך לטיפול. מציעה לך לחשוב על כך.
אז...לתת לזה זמן לעכל. ושתדעי שהזמן גם הוא מרפא. ומצד שני לא מדי לשקוע ולהתכנס אלא לצאת החוצה, לעבוד, לפנק את עצמך בדברים שכיף לך.לפגוש חברות.משפחה...
והגיוני שבעלך פחות לקח קשה את מה שקרה,נראה לי הוא לא הגבר היחיד בהקשר הזה, נסי לשתף אותו ולהסביר לו את הרגשותייך,הרי התחילו בתוכך חיים ופתאום נפסקו,וזה באמת עצוב.ותסבירי לו שאת צריכה שהוא יבין אותך יותר-שזה יעזור לך.
בהצלחה רבה יקירה!תרגישי טוב!
בשורות טובות.
מזדהה
אחרי ההפלה השניה לא הצלחתי להרים את הראש
מה שעזר לי זה להרחיב את מעגל התמיכה- למצוא חברה שתבין לליבי
וגם דיקור סיני וצמחי מרפא סיניים- המטפל שלי הרכיב עבורי פורמולה להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה (עם כל הציניות שבדבר..)
בשלב מאוחר יותר, עזר לי לתת לילדים האלה שלי שמות. גם כשאף אחד שקרוב אליי (למעט בעלי) לא יודע על זה- הרגשתי שהשמות האלה נכתבו בשמיים, ושאכן היה מקום וקיום עבורם.
ושוב, חיבוק גדול
חמותי הבלנית במקווה של השכונה שלהם..
היא שיגעה אותנו לבוא..
היא ניסתה אצלי ואצל בעלי בנפרד מלא פעמים..
בסוף אמרתי לה.. שאני צריכה לטבול.. ואז היא בכלל לא הבינה מה הבעיה.. היא לא תטביל אותי.. היא תבקש מבלנית אחרת..

בסוף אמרתי לה שהבן שלה לא מוכן וזהו.. לא הצלחתי לצאת ממנה.. גם בתמורת וידוי..
אז מצבך היה טוב יותר משלי..
חמותי הייתה אמורה להגיע ביום חמישי אחר הצהריים, לישון אצלנו ולנסוע הבייתה ביום שישי (גרה רחוק ולא נוהגת אז סידרנו לה טרמפ הלוך וחזור) ואז היא התקשרה להודיע שאם לא נזמין אותה לשבת היא לא מוכנה לבוא, אנחנו ממש לא בקשר טוב איתה ולא רציתי להגיד לה שביום שני אנחנו נוסעים לגרידה (לא ידעה על ההריון....) בסוף התחילו לי דימומים בשבת אז מזל שלא הזמנו אותה
או בדיקת דם
בשורות טובות!
ואני עדיין נאלצת להתמודד עם התוצאות הלא נעימות שלה שממש עכשיו חווה אותן על בשרי.
כפי שסיפרתי כבר -הודעתי על שמירת הריון אך אז התרחשה ההפלה. כשרציתי כבר לחזור לעבוד -נאלצתי בעל כרחי לעבור ממקום עבודה אהוב למקום חדש. לעבור ראיון... לחכות עשרה ימים במתח גדול לתשובה...
ועכשיו מעדכנת שב"ה החזירו תשובה חיובית וכבר התחלתי לעבוד, סוף סוף מתחילה איזשהי שגרה.
אבל עכשיו התברר שיש רק חלק מהשעות שבפיקוח הבטיחו שאקבל...שוב פעם אני צריכה להלחם כדי לקבל את הזכויות שלי.
די. מבאס אותי כ"כ-לא מספיק ההפלה עצמה...עוד יש תוצאות שלה-ולמה אני צריכה להלחם על הזכויות שלי??מרגישה שזה סוחט ממני כ"כ הרבה אנרגיות שפשוט אין לי כרגע!
בעלי אומר לי- עדיף לי שתהיי שמחה ולא תתעסקי עם זה ותהיי כזו מוטרדת.
אבל מה לעשות...אם עכשיו לא אדאג לזכויות שלי שוב פעם אני אדפק.
ועוד דבר- היום הייתי בגינה עם הבן יחיד שלי בן 5,פגשתי חברה, סיפרתי לה על כל ההשתלשלות הנ"ל עם העבודה. היא השתתפה ואמרה שזה ממש לא פייר וכו' ואח"כ בהמשך התלוננה לי שהתינוק שלה בן חצי שנה בכה לה כל הלילה והיא לא יכלה לישון..ואני שומעת את זה וקשה לי וחושבת לעצמי: וואי הלוואי שלא הייתי יכולה לישון בלילה בגלל בכי של תינוק, מה היא מתלוננת בכלל..(כמובן מאחלת לה רק טוב.אבל...) ציפיתי ממנה לקצת יותר רגישות..
מכירות גם אתן את ההרגשה הזו?
אני חושבת שהיתרון שלנו מי שעוברות הפלה שעכשיו אנחנו יותר רגישות לאחרים, משתדלת.. לא תמיד מצליחה, אבל למשל לאחר מעשה, לפעמים אני מתחרטת על איזשהו משפט שאמרתי לחברה/אחות שאולי זריתי לה מלח על הפצעים.
ועכשיו עוד נקודת יתרון שעולה לי- בימים שאחרי ההפלה חשבתי על כך שעכשיו אני מבינה יותר איך להתייחס למישהו שעבר אבדן כלשהו-לא צריך לפחד: מה אני אגיד לו עכשיו, אלא -פשוט לחבק ולהגיד: אני כואב ועצוב איתך ביחד! ואין צורך לנסות לנחם כי זה מיותר, האדם איבד עכשיו משהו מאוד יקר לו וכרגע קשה לו להסתכל ולמצוא נקודת אור כי עכשיו הכל חושך. אז פשוט תהיה איתו בתוך החושך שלו!
וציפי.בקשר לזכויות... תודה... צודקת! אבל נראה לי אולי גם העניין הוא שסתם בחיים מפריע לי כשיש חוסר צדק, אז כשזה על בשרי-אז בכלל.. וזו עבודה עצמית מאוד גדולה פשוט להרפות מזה. (וגם זה במיוחד מטריד אותי כי אני חוששת שזה ידפוק אותי לשנים הבאות)
אולי עו"ד? את אמנם תפסידי על הטירחה שלו אבל נשמע מדברייך שזה עם השלכות לשנים ארוכות.
הרבה פעמים מספיק מכתב מעו"ד שבו מובהר על עילה לתביעה ואז דברים מסתדרים מהר מאוד.
אי מציעה לך להתעסק בזה כהשתדלות, אבל לא יותר מדי שיעסיק אותך.
ובסוגריים - היה לי מקרה גם עם העבודה וההריון והשמירה, באותו רגע החוסר צדק הזה מילא אותי כ"כ שלא יכולתי אחרת. והיום אני די מתחרטת כי חבל לי על תקופה מלאה בהורמונים ובכי וצער ועצבים וחרדה (מהעתיד). הכל עובר ומסתדר.
ואולי אולי הקב"ה סוגר דלת אחת ופותח אחרת, שתתברר בהמשך כנכונה עבורך? ...
סימן שאלה.
למשהי אחרת...)

