שרשור חדש
שונאת את ההתעסקות הזאת עם הגוף שליאנונימי (פותח)

הטהרות? הגוף שלי (בדיקות, ותחתונים שלי שהולכים לרב, או סתם אני ובעלי מתעמקים בהם ביחד)

הריון? הגוף שלי (אולטראסאונד פנימי, ושוב פעם, ושוב. כי משהו לא תקין, אז עוד בדיקות, ועוד ועוד ועוד)

הפלה? הגוף שלי (עוד בדיקות. שהכל יצא, ושהכל באמת יצא. ושוב הטהרות, עם הרבה יותר שאלות מתמיד.)

מניעה אחרי הפלה? הגוף שלי (להכניס שקף, להכניס טבעת, לזכור לקחת כדור בזמן)

ושוב הגוף שלי, הגוף שלי, הגוף שלי, הגוף שלי.

 

כאילו הגוף שלי מפסיק להיות שלי.

מה זה כל ההתעסקות הזאת סביבו.

מרגישה כמו דירה להשכיר.

 

ולמה אני פורקת כאן?

כי אני לא רוצה לפתוח את הפורום האחר שמיועד לנשים. הוא דוקר לי. הייתי פותחת אותו עד לפני 3 שבועות. לא רוצה יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואולי זאת בריחה.

לבכות על ההתעסקות הזאת בו.

אולי מה שכואב לי באמת זה שכבר אין חיים בתוכי.

אולי.

 

שחזרתי להיות כאחד האדם.

כבר לא מתעוררת באמצע הלילה עם בחילות

כבר לא מגיעה לעבודה מטושטשת מהנסיעונת (קצרה. אבל קשה)

כבר לא מריחה על ריחונצי'ק כמו כלב גישוש

כבר לא חלשה

כבר לא עייפה

כבר לא ישנה שעות

כבר לא 'לא מתפקדת'

כבר לא חסרת חשק

כבר לא בוכה משטויות

כבר לא.

כבר לא בהריון.

 

 

היי, יקרה. כמה כאבים מנית כאן... והכל כל כך אמיתי וכואב!!ציפי כהן
חיבוק דבר ראשון, על כל הקושי ועל כל הכאב.
את צודקת, לפעמים עודף התעסקות בגוף מייצרת תחושה שהגוף שייך להרבה אנשים או נושאים אחרים סביבו, ואילו לך עצמך כבר אין שליטה על מה שקורה בו או יוצא ממנו...
נדמה לי שהשורש של התחושה הקשה נעוץ בקושי האמיתי לשלוט במה שקורה לך בגוף.
ואולי מאינטנסיביות של התעסקויות בגופך, ובאזורים המסוימים הללו, בזמן כה קצר.
אולי את זקוקה למנוחה מכל זה. נסי להקשיב לעצמך ולראות מה נכון לך, לשוחח על כך עם אישך ולראות מה ניתן לעשות אחרת ואיפה ניתן להחזיר לך מעט יותר שליטה על גופך.

הפלה היא דבר שמפגיש אותנו עם חוסר אונים וחוסר שליטה. היא מגיעה, בלי הכנה, ומרוקנת באחת את כל התוכן שהיה בתוכינו... פיזי ונפשי... פעמים רבות ההפלה מייצרת תחושת ריקנות איומה וקשה.
תחושת ה-'כבר לא' של אחרי היא כה קשה וכואבת!!!
אני כואבת איתך את כל ה-"כבר לא".
הם כואבים אחד אחד.
וכן, זה שורף בלב ומרוקן ממשמעות דברים רבים אחרים, ומרוקן מכוחות ומרוקן בכלל... גם מחוויות חיבור לגוף.

אני מציעה לך ליצור לעצמך חוויות חיבור טובות לגופך ולנפשך.
עולות לי הצעות כגון- מסאז'/עיסוי, יוגה, פילאטיס, שיטת אלכסנדר.
עולות לי גם הצעות כגון טיפול בתנועה או משהו שקשור למים- שיאפשר חיבור אל הגוף באופן מעט אחר.
חשבתי על מחול רך, משהו עדין ולא דורש- משהו מערסל וקרוב, אוהב ומכיל. אולי קונטאקט, או מחול אחר. ואולי לא צריך לצאת מהבית לחוג או טיפול, אלא רק לשים מוזיקה שקטה, נעימה לך, ולנוע על גליה בעצימת עיניים. להתחבר למה שהגוף מחולל בך, למה שהנפש רוצה וזקוקה. להכין לך פינה עם תה חם וכריות נוחות, להירגע עליהן אחר כך.
אני מציעה-
לחבק את עצמך בסערה הזו.
לעטוף אותך.
כי מגיע לך.
כל כך מגיע לך.

ואני מצטערת לשמוע שמקום אחר כבר אינו מקום בשבילך, זה מצער ומכאיב. שמחה שמצאת לך פה מקום להניח לרגע כף רגלך.

יקירה, טוב להישבר ולאפשר לאין להיות בך זמן מה.
ואחר-
לקום, לערסל את עצמך, למצוא לך חיבוק ושקט וחיבור ללב ולגוף,
ולאהוב את עצמך ועולמך כפי שהוא.

שולחת לך חיבוק בחום.

תודה ציפי על כל התמיכה!!אנונימי (פותח)

ואיך שאת כותבת לכל אחת כ"כ באכפתיות ובאריכות

 

מחוברת מאד לגוף שלי, ואין לי בעיה איתו,

ולא עם שום מגע אינטימי.

אבל כל ההריון (ראשון) וההפלה גרמו לי להרגיש שיש קצת יותר מדי התעסקות של אנשים אחרים בו.

 

 

 

(והמקום האחר, הוא פורום הריון ולידה. עד לפני 3 שבועות הייתי שייכת אליו)

 

אהה... הבנתי עכשיו את העניין עם המקום האחר...ציפי כהןאחרונה
חיבוק יקרה!!!
וואי.. נקרע לי הלב.. וקצת מזדההאנונימי (3)
גם חוויתי הפלה שמאז גם אלף התעסקויות עם הגוף.. עם הכתמים .. נאסרים יותר ..מותרים פחות.... נגמרתי שנה כמעט מזה.... אמרתי לעצמי מנס כפרת עוונות על זה שבעלי ואני נפלנו לפני החתונה.. ככה הצלחתי לעודד את עצמי... אינני עושה חשבונות שמים.. אך מנסה לעודד את לבי ורוצה לעודד את ליבך.. שזו תקופה קשה.. אבל היא תעבור.. את צריכה להרים את הראש מעל הגל.. עוד רגע היא תיגמר.. הכל בעזרת ה יהיה מאחורייך תהיי בהיריון שוב. והפעם תצאי בידים מלאות... והכל שנראה סופני..יחשב מאומה בעינייך כי התינוק ימלא לך את כל כאב הלב שחווית... עוד רגע... רק תחזיקי מעמד נשמה.. גם אני הייתי ככה.. גם אני עוד עוברת.. היריון חדש טרי.. ומתה מפחד מלהכינס לשירותים.. כי שוב התחילו כתמים.. שוב א.ס.. ובטח זה נגמר.. כמו פעם שעברה.. בינתיים הכל בסדר ברוך ה... בינתיים... מי יודע מה ילד יום מחר ומחרתיים? אבל תודה על עכשיו אמרתי לבורא עולם.... מתפללת עלייך ועלי.. בשורות טובות יקרה ואהובה.. תהי חזקה...
יקרה ככ מבינה.גם אני עוברת התמודדויות לא קלות. ה יעזור לך. תאנונימי (4)

תהיי גאה בנשיות שבך.

ליבי איתך יקירה.

זה רק נסיון. 

ה' איתך

חוסר איזון הורמונלי אחרי הפלהמתוקנת
אני חודשים פלוס לאחר הפלה בשבוע 15. 5 שבועות אחרי ההפלה הרופאה הביאה לי פרוברה כדי להביא את המחזור ולנקות שאריות שעוד נשארו מההפלה. המחזור הגיע וברוך השם ניקה את השאריות.
עכשיו אני 22 יום אחרי המחזור שהגיע מהפרוברה . וקיבלתי מחזור.
מה שמוזר שלא נראה לי שיכול להיות שהיה ביוץ ביום השמיני .
האם יתכן מחזור ללא ביוץ?
האם זה הגיוני הבלבול הזה של הגוף?
שלום לך יקרה. זה בדיוק כך, כפי שהגדרת: הבלבול הזה של הגוף...ציפי כהןאחרונה
אכן הגוף מתבלבל... קשה ביותר אך זה מה שקורה פעמים רבות.
הגוף עובר טלטלה לאחר הפלה, והאיזון ההורמונלי מופר. לוקח לו זמן (כמו לנפש) לחזור להתייצב. לפעמים כמה חודשים חולפים עד שהרחם חוזר למסלולו הרגיל.

זה נורמלי שהמחזורים מתקצרים או מתארכים לאחר הפלה.
ואיני יודעת לגבי תזמון הביוץ, אך בהחלט יכולים להיות חודשים עם מחזור גם ללא ביוץ. זה גם קורה.

חיבוק חם על הבלבול, בתקוה שיחזור לסדרו בהקדם.
💜
רק רוצה לספר לכולכן שיש גם ניסים משמחים בעולם...קיפי.
אני שנה וחצי אחרי לידה שקטה. נוראית. שבוע 41+4.
אין לי מילים לתאר.. אבל מניחה שבנות הפורום מסוגלות גם מסוגלות לדמיין ולהבין.

ילדתי השבוע בן מתוק ובריא.

עברנו הריון קשה, שכולו סטרס מההתחלה ועד הסוף. (גם בדרך להריון הזה היתה הרבה ציפיה, והפלונת נוספת בשבוע 7)
זה הריון שלאורך כל הדרך את מפחדת להאמין שיסתיים בטוב, רק כדי לא להתאכזב וליפול שוב לתהומות האינסופיים האלה.

ועכשיו יש לי בידיים תינוק חי, וטהור, ומתוק.
והלב פשוט לא מצליח להכיל את גודל הרגע.
רק מלכתוב את זה הדמעות מתחילות שוב לזלוג.
והן זולגות לא רק בגלל השמחה המטורפת והמתקשה להאמין ברגע, אלא גם בגלל הכאב שצף כל כך חזק ומוחשי.
ופתאום כל כך מובן לנו שלא באמת היה בסיס לפחד הזה
שתינוק חדש יהיה "תחליף" לתינוק שאיבדנו, או ישכיח אותו, או יעמעם את הזיכרון שלו.
הוא פשוט ילד אחר. מדהים. שמוסיף כל כך הרבה אור ושמחה...

בתוך כל הפורום הקשה והכואב הזה
מציפה פה גם נקודת אור.
מקווה שזה בסדר ולא מכאיב מדי.


הטוב כי לא כלו רחמיך
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.


שיהיה לכם בשעה טובה תגדלו אותו בנחתאמא בשעה טובה
ואני חושבת שדווקא נכון לשתף פה גם סיפורי אושר ושמחה במיוחד נשים שחוו ומדברת גם בשמי הפלה או לידה שקטה וככ מחכות להריון שיסתיים בריא ושלם ו
עם תינוק בריא ושלם והאמא בריאה ושלימה..שבאמת זה יהיה זרע חיה בר קיימא
קיפי!!! מהממת אחת, את גורמת לי אושר עצום בהודעתך!!!ציפי כהן
כמה נפלא לשמוע, כמה לא מובן מאליו, כמה מרגש ומיוחד לקרוא את בשורתך המשמחת!!!
כמובן שזה המקום לשתף, מי כמונו יודעות כאב מהו,
ומי כמונו רוצות לדעת שיש תקוה, שיש הצלחה, שיש נשים שעברו תלאות רבות ולבסוף הצליחו להביא לעולם ילד נוסף...
זה מרגש ומפעים ומשמח עד למאוד!

אני קוראת אותך ושומעת ויודעת היטב את הקולות השונים בפנים.
מצד אחד שמחה עצומה על היש המופלא,
מצד שני כאב האבדן- שצף ועולה (ואם לא עיבדת את הלידה השקטה המזעזעת, אני ממליצה שתחכי להבראה מהלידה האחרונה ועשי לעצמך עיבוד כמו שצריך ללידה הנוראה ההיא, בעיניי זה משמעותי).
הכאב על מה שאיבדת אינו נעלם, הילד ההוא קיים שם. בנך החי אינו מחליף את בנך שנפטר.
הוא בנוסף. הוא לא מהווה תחליף.
מה הוא כן?
הוא מכניס שמחה והודיה וחיים,
הוא מכניס את האפשרות לצמוח מעבר לכאב,
הוא מכניס את הידיעה שאפשר לקום למרות כאבי גוף ונפש עצומים.
הוא מכניס כוחות חדשים.

לאט לאט יקירתי, את בשלבי הבראה עוד מהלידה השקטה ההיא.
תני לעצמך זמן, אני מניחה שכאבי הלידה ההיא מתערבבים עם כאביה ושמחותיה של הלידה הזאת.
ובעיקר מרגישה שאת בשמחה גדולה על הפלא הזה, אחרי ההריון ואחרי שלל הקשיים שלפניו.
משמח ומרגש!!!

מחבקת אותך מאוד,
שמחה איתך מאוד
ומלאת תודה על הטוב שניתן לך!!!
❤

חיבוקים יקירה.
תודה ששיתפת בטוב הזה, הכל כך מעודד ולא מובן מאליו.
🌹
תודה ❤קיפי.
משמח כל כךמתוקנתאחרונה
הרבה מזל טוב!!!
ותודה ששתפת אותנו
מאחלת לכולן בקרוב
הריון אחרי הפלהאנונימי (פותח)
רוצה לשתף קצת ולפרוק..
הריון שבא לגמרי בהפתעה אחרי הפלה בשבוע 12 והתקבל בשמחה רבה אבל יש דימומים (כרגע בשבוע 9) ואני לחוצה מאוד ולא יודעת איך להסביר אבל בין בדיקה לבדיקה אני מלאת חששות שאולי ואולי... באמת מרגישה שאיבדתי את התמימות הזאת של הריון תקין ורק רוצה שייגמר בידיים מלאות
למזלי יש לי בעל מדהים ותומך ורופא שזיהה את הלחץ ואמר לי לבוא אליו פעם בשבוע והוא יעשה לי או"ס ואם אני לחוצה פשוט לבוא והוא יבדוק אותי

אשמח לשמוע דברים שעזרו לכן להתגבר על הלחץ והחששות
שלום לך יקרה. שמחה איתך ובשבילך על ההריון, ומבינה כל כך.ציפי כהןאחרונה
אני שמחה מאוד לשמוע שיש לך איש תומך, חשוב שתלכו יחד את הדרך. שתפי אותו בחששות ובפחדים שלך, לצד נצחונות יומיום קטנים ושמחות קטנות וגדולות. עברו את זה יחד.
אפילו שווה לעשות פעם ביום עצירה לטעינת מצברים או לריקון הלב... שווה לתחזק את היחד סביב ההריון.

טוב מאוד ומדהים שמצאת רופא קשוב ורגיש, שמזמין אותך לאו"ס פעם בשבוע! וואו! כמה לא מובן מאליו!! מדהים ומיוחד מאוד.

נוסף על התמיכה שלהם, אני ממליצה לך לעבוד עם דמיון חיובי בתוכך. יש לי שני סוגים של דמיון שאני ממליצה לעבוד עליהם:
1- דמיון של מקום בטוח, שעושה לך רק טוב בנפש. שמרגיע ומשמח אותך להיות בו. היי במקום כזה בדמיון, ונסי לראות אותו לפרטיו. מה הצבעים, הריחות, הצלילים שם. האם את לבד או שמישהו איתך? באיזו שעה ביום זה? מה הנוף, באיזה אזור את נמצאת? באיזה זמן? האם קורה שם משהו או שדווקא לא קורה כלום, וכן הלאה.
ככל שתתרגלי את המקום הזה כמקום מרגיע ובטוח לשוב אליו בדמיון- כך הוא יהיה לך זמין במקומות ובזמנים מלחיצים.
היתרון הגדול במקום הבטוח הזה- שאת יכולה לקחת אותו איתך לכל מקום... הוא הרי בתוכך. והוא בהחלט מרגיע.
נסי לעשות זאת פעם ביום, כשיש לך עשר דקות פנויות (או כמה שמתאים) וכמובן עשי זאת בסיטואציות מלחיצות.

2- דמיון של ההריון הזה מסתיים טוב. תראי את הסוף של ההריון בטוב, ראי את השלב שאת שואפת אליו כשלב שמעודד אותך לדעת שתגיעי אליו. גם דמיון כזה עושה טוב.

נוסף על דמיון, אני ממליצה לעבוד עם הנשימה. כל פעם שאת מרגישה מתח או לחץ- נסי לנשום, ולהרפות את הגוף במקביל.

דבר אחרון- קחי כל יום בנפרד. אל תראי את ההריון הזה כדבר אחד ענק, פרקי אותו לשלבים קטנים, ותתי שלבים, וכך תעברי כל שלב בהצלחה. קל יותר כך, מאשר לעבור הכל בבת אחת.

וסתם כך, שיתוף, בהריון לאחר אבדן שהיה לי- עשיתי הרבה יוגה. אולי יתאים לך? נסי לראות מה מרגיע אותך פיזית ונפשית.

מאחלת בריאות ושמחה!!
חיבוקים!!
מרגישה צורך לפרוק (ארוך)אנונימי (פותח)

 

הסיפור שלי מתחיל מחודש יוני השנה.

 

ב"ה הפסקנו למנוע אחרי שנתיים וחיכינו להריון נוסף שהגיע די מהר.

בשבוע 8 הלכנו לרופא לראות דופק ומה שהוא ראה זה רק שיליה ושק ריק. ז"א שקיים הריון אבל לא התפתח עובר (אפילו לא דופק).

שבוע לאחר מכן עברתי גרידה.

לקח לי יחסית מהר להטהר מהגרידה, לא קיבלתי מחזור ונכנסתי שוב להריון.

 

בגלל שלא קיבלתי מחזור, לא חשבתי שאני בהריון.

הלכתי לרופא לבדיקה שיגרתית של אחרי הגרידה, הוא עושה אולטרסאונד ובלי להתבלבל הוא אומר לי "גברתי את בהריון ולא עם אחד אלא עם 2.. זהים! (שיליה אחת, 2 עוברים)"

השוק שחטפנו היה מטורף.

אחרי הערכת משקל וגיל הריון מסתבר שהייתי בשבוע 11. שבוע שכבר אפשר לעשות בו שקיפות עורפית.

הרופא עושה שקיפות ואומר שלעובר אחד יש שקיפות מאוד גבוהה ושולח לעשות סיסיי שיליה.

במחשבה שאין סיכוי שלעובר אחד יש תסמונת כלשהי ולשני אין, בגלל שהם זהים, אנחנו קובעים תור לסיסיי שיליה והולכים.

מגיעים לבי"ח, עושים ייעוץ גנטי, מבינים את העניין ונכנסים לרופא. הרופא עושה אולטרסאונד ונס- הוא לא רואה משהו חריג.

אמר שלא צריך סיסיי שיליה כי זה רק מסכן את העוברים ושולח אותנו במטרה שנבוא בשבוע 15 לעשות מי שפיר.

 

עוברים השבועות, בינתיים אנחנו עושים סקירה מוקדמת תקינה לשתיהם.

שבוע לאחר הסקירה- שבוע 15 מגיעים לעושת מי שפיר.

הרופאה (ד"ר נילי ינאי האלופה), מקבלת אותנו, עושה אולטרסאונד כדי לראות מה המצב  ואיפה להכניס את המחט ובשורות לא טובות בפיה. לצערינו לעובר אחד הפסיק הדופק.

 

ופה מתחיל הסרט שאני לא מאחלת לאף אחד להיות בו..

 

היא עושה מי שפיר לעובר השני ויוצאים מים בצבע חום.

דבר המעיד שכנראה העבר השני לא שרד בגלל היפרדות שיליה חלקית (לא היו דימומים או סימנים חיצוניים לזה).

אחרי שנרגענו קצת, היא מסבירה את הסיכונים של מוות של עובר אחד מתוך תאומים זהים.

סטטיסטית אנחנו נמצאים בסיכון של 25% לפגיעה מוחית לעובר השני (בגלל שזה זהים, מי שרוצה אני אסביר אח"כ איך קיים הסיכון) אבל את הפגיעה, אם קיימת נוכל לראות רק לאחר הלידה או אפילו כמה שנים אחרי.

ההמלצה של הרבה רופאים זה לעשות הפסקת הריון אבל בסופו של דבר זה אנחנו מחליטים ויש עדות להרבה ילדים תאומים זהים שאחד לא התפתח והילד שנולד, בסדר גמור.

אנחנו מחליטים להמשיך את ההריון, אני מורידה פרופיל בעבודה ואנחנו נמצאים במעקב אצל רופא בסיכון כל שלושה שבועות.

 

ב"ה כל הבדיקות כולל המי שפיר יצאו תקינות וההריון ממשיך.

בשבוע 22 הלכתי לעשות סקירת מערכות מאוחרת פרטית שהתמקדו בה במוח וב"ה עדיין הכל תקין.

מציינת שככל שההריון עובר והבדיקות תקינות, האחוזים לפגיעה יורדים.

 

תחילת שבוע 23, אני עדיין לא מרגישה תנועות סדירות אז לא בדיוק מצליחה לעקוב. בנוסף יש לי שילייה קדמית ופעילות מעיים מוגברת, ככה שזה עוד יותר מקשה על המעקב.  

שבוע 23+5 אני הולכתת לבדיקת אקו לב עובר שנקבע מראש. אני נכנסת ובעלי מחכה בחוץ עם הילדים.

הקרדיולוגית מסתכלת ומסתכלת ומסתכלת ושותקת. ואני מתחילה להריץ סרטים, אחרי 2 דקות שנראו כמו נצח, היא שואלת- מתי ראיתי דופק פעם אחרונה? אני בבטחון אומרת לה, לפני שבועיים והכל היה תקין.

היא אומרת שלצערה היא לא מוצאת דופק אבל חייב שרופא נשים גם יראה אותי.

 

בום!

 

מאותו רגע מתחיל מרתון.

אני קוראת לבעלי בטירוף. הוא אומר לי את מחכה פה. הלך ושם את הילדים אצל ההורים.

משם נסענו לבי"ח הקרוב. 

שם במיון נשים, ישר מכניסים אותי לחדר צדדי ברגישות מטורפת כדי שלא אהיה עם כל היולדות.

7 רופאים אחד אחרי השני רואים אותי ועושים אולטרסאונד אבל באמת אף אחד לא רואה דופק. העובר מתאים לתחילת שבוע 23.

זה אומר שכבר שבוע אין דופק. לא ברור כ"כ אם מהיפרדות שיליה נוסת או מפגיעה מוחית. מה שכן, התוצאה היא ברורה.

 

בגלל הגודל שלו ובגלל שזה 2 עוברים בפנים, מחליטים ללכת ללידה ולא לגרידה שיותר מזעזעת את הרחם וממש לא בריאה בגיל הריון הזה.

 

מכניסים לי בלון ב11 בלילה, מעבירים למחלקה ואני מחכה.

לפנות בוקר מתחילים לי צירים. לא חזקים אבל מציקים. הרופאים שבאים לבדוק אומרים שככה זה ובגלל שהעובר בפנים מאוד קטן ואין מה שידחוף אותו, זה יכול לקחת הרבה זמן.

בשעה 12 בצהריים, מתחילים צירים חזקים ממש אבל לא סדירים. מה שאומר שהבלון עובד אבל עדיין לא בקצב שאני רוצה.

בשעה 5 בערב הבלון יוצא והצירים נרגעים לי.

מעבירים אותי לחדר לידה הכי פנימי עם פתיחה 3.5 ושמים אפידורל. לאט לאט אני מתחילה לנמנם ופחות להרגיש את הכאב.

המיילדת מקסימה ורגישה בטירוף.

 

בשעה רבע ל2 בלילה אני מתחילה להרגיש לחץ מטורף בלי כאב. קוראת למיילדת ותוך שניה 2 העוברים בחוץ עם השיליה.

 

ושקט.

ובכי.

וכאב.

ואי אפשר לתאר.

 

וזהו.

החלום נגדע.

נקרע.

 

עכשיו אני שבועיים אחרי. כאובה פיזית כמו אחרי לידה וכאובה נפשית מסיבה ברורה.

ב"ה אני נמצאת בקהילה מחבקת ואוהבת. כל היום אני מוקפת באוכל, חברות ואנשים טובים שמחממים לי את הלב וממלאים את החסר.

 

עדיין לא החלטתי אם לקחת חופשת לידה מלאה (אני זכאית) או לא אבל חודש וחצי גם ככה אני בבית.

 

סליחה אם הכבדתי.

תודה שקראתן ותודה שאתן פה כדי לפרוק.

 

מקווה שכולן יחזרו לפה עם בשורות טובות כמה שיותר מהר!

 

 

יקרה! חיבוק גדול גדול!א-ב-א!!!

קראתי הכל...כ"כ עצוב לקרוא מה שעברת...וזה ממש טרי! בשבוע כזה מתקדם..

קחי לעצמך את הזמן לעבד ולעכל מה שעברת,

יכולה לספר על עצמי-עברתי 2 הפלות:בשבוע 20 ובשבוע 17. את הראשונה עברתי בחדר לידה עם מיילדת,וזה כ"כ הזוי וכואב להיות בחדר לידה ולדעת שבסופו של דבר תצאי בידיים ריקות.

לא הייתי זכאית לחופשת לידה בשתי הפעמים.

בהפלה הראשונה חזרתי אחרי שבועיים, ובדיעבד יכולה להגיד שזו הייתה ממש טעות! היה לי מאוד קשה להיות מרוכזת בעבודה כשבראש אני נמצאת כ"כ במקום אחר-במחשבות ועיבוד החוויה הלא פשוטה שעברתי.

בהפלה השניה, במכתב שחרור מהבי"ח המליצו על חודש מנוחה,וזה מה שעשיתי, וזה היה מצוין- מצד אחד להישאר בבית קצת לעכל ולהתאושש ומצד שני -כשעבר חודש-לא לשקוע מדי ולחזור לשגרה.

תהיי קשובה לעצמך, למקום הנפשי בו את נמצאת,תני לעצמך לכאוב ולהתאבל. וטוב מאוד שאת מקבלת עזרה וחיבוק-זה מאוד חשוב!

אולי כשתתאוששי קצת בהמשך-תשקלי ללכת לאיזשהי מטפלת לעבד איתה את החוויה המאוד לא פשוטה שעברת.

 שוב חיבוק גדול יקרה!!

ובשורות טובות.

קראתי כל מילה. אין מילים.רוני בלילה


אין לי מילים רק חיבוק גדול ובשורות טובות בקרוב!!אמא לנסיך קטן
ואווו.כמה כואב.אמונה רעיה


יש לי דמעות בעיניים לקרוא את הסיפור שלך!!אנונימי (3)
חיבוק גדול!!!
מתפללת בשבילך שתקבלי כוחות מיוחדים לעבור את זה. ובעזרת ד תזכי בקרוב.
מה שאותי עודד בזמן ההפלה לדעת שגם הנשמות היקרות האלו יקומו בתחיית המתים.
קראתי הכל. איזה כאב לב!!שיעור באמונה
הפלה אחרי הפלה אחרי הפלה. כמה כוחות נפש צריך כדי להחזיק מעמד ולעבור את התקופה הזאת.
ב"ה שיש לך סביבה תומכת זה כ"כ כ"כ חשוב.
אצלי היה לי מאוד קשה שהכל סביב התנהל כרגיל. מעטות מאוד החברות שידעו, למרות שהייתי בשבוע 20 ועם בטן. אבל כל מי שסיפרתי לה אמרה שלא שמה לב שהייתי בהריון, וגם רוב האנשים לא באמת מתעניינים (נראה לי באמת כי לא רוצים להכאיב, אבל אז יוצא שאין למי לפרוק).

שה' ישלח לך כוחות להתמודד, להתחזק ולא לוותר. וכדאי לבדוק איזה בדיקות מומלצות לחיזוק ותמיכה בעז"ה בהריון הבא.
יקירה, חיבוק גדול!!ישועת ה' כהרף

ממליצה לדבר על זה בלי סוף.. ולספר לכל מי שמוכן לשמוע הרבה..

מניסיוני ומניסיון חברות (שעברו לידה שקטה בסוף תשיעי) הדיבור עוזר לעכל את המאורעות..

ככל שמדברים על זה.. הכאב משתנה והופך לאפשרי לחיות אתו ולסבול אותו..

לא לפחד לגעת בנושא.. גם מול הילדים שבבית.. 

בנוסף, ממליצה לא להחליט על אורך חופשת הלידה מעכשיו.. אם תרגישי שמספיק לך, תודיעי שאת חוזרת.. בלי להתחייב מראש..

תפנקי את עצמך בלי סוף.. כשתסיימי עם הדימום, תצאי עם בעלך לנופש..

בהצלחה!!

אוי יקרה, אני כל כך מצטערת לשמוע את סיפורך העצוב.ציפי כהן
סיפור כל כך מורכב, זו מעין שרשרת לא נגמרת, שכל חוליה בה יש בה כאב קשה ונורא בפני עצמו, וזה רק מתגבר...
היו לך הרבה אירועים מפתיעים ומטלטלים (גם טובים וגם פחות) בתוך פחות משנה. זה הרבה להכיל.
גרידה, דבר מורכב לכשעצמו.
הריון מפתיע (טלטלה והפתעה שיש לעכל- ועוד שניים זהים... וואו!)
חשש לפגיעה בעובר- כמה חשש, כאב, פחד יש בידיעה הזאת. וההליכה לבדיקות, והמתח שנלווה לכך.
הגילוי שהכל תקין... כמה משמח!
בדיקת מי שפיר, ואז גילוי מותו של עובר אחד... כמה קשה. מות עובר אחד יוצר כעין פיצול פנימי: מצד אחד עצב על מותו של האחד, מצד שני שמחה על השני... זה קשה להכיל את שני הצדדים. ולהמשיך הריון אחד, כאשר עובר שני נמצא בבטן, מת... כמה קשה ומורכב וכואב!
ואז החלטות, ומה עושים עם המשך ההריון. החלטות כבדות משקל וקשות, ממלאות במתח ודאגה.
אך לבסוף לקחתם את הכיוון האופטימי והלכתם איתו. זה מרגש ויפה בעיניי.
ושוב, ממלא בתקוה, ההריון מתקדם טוב, והנה...
הגילוי המר. כמה כאב, כמה עומס נפשי, כמה עצב על אבדן כפול!!
אני מכירה היטב את מה שתיארת בנוגע ללידה השקטה, חוויתי זאת. הבלון, הצירים, הדחיפה הקלה והם כבר בחוץ, והשקט... השקט שאחרי...
כמה מצמרר, כמה כואב וכמה עצוב.
פשוט עצוב.

יקירתי, עברת טלטלות רבות בחודשים מעטים.
כשקראתי את דברייך עלה לי הפסוק "כל משבריך וגליך עלי עברו..." כמו ים וגלים גדולים וקטנים עברו עלייך החודשים האחרונים.
ואת, אמנם היטלטלת, אבל בכל נקודה מחדש נדרשת לבחור מה את עושה. איך את מתמודדת. האם את ממשיכה, וכיצד. ועשית זאת; צעד צעד. עם כל שלב התמודדת בגבורה ועם כוחות.
אני קוראת אותך ואני נמלאת כאב איתך, ועימו מגיעה ידיעה פנימית: את תעברי את השלבים, כל שלב ומה שהוא יביא איתו, ואת תצליחי לקום ולהמשיך הלאה.
מתוך הכאב ויחד איתו.

כרגע, את נמצאת בשלב הראשוני של עיבוד הגלים שעברת. היי עם מה שבא- כל יום ומה שהוא מביא איתו. כל שעה ומה שאת זקוקה בה. לאט לאט. יום אחרי יום.
אם תזדקקי לעוד חופש- תני לעצמך עוד.
היי קשובה ורכה עם עצמך. את כרגע באמת זקוקה להרבה תמיכה- נפשית ופיזית. עברת לידה- וההורמונים הם הורמונים של לאחר לידה. הצרכים הנפשיים הם צרכים של אישה לאחר לידה, וגם של אישה שחוותה אבדן כואב. היי ערה לאספקטים הללו.
טוב שיש לך תמיכה סביבך- זה כה משמח ונהדר!!
המשיכי לשתף ולדבר על מה שקרה, עם מי שמרגיש לך נכון.
ואת כמובן מוזמנת לכתוב כאן עוד ועוד.
כולנו כאן איתך, חווינו חוויות אבדן כאלה ואחרות, ויכולות להבין את רגשותייך ותחושותייך.

איתך בכל לב,
מחבקת בחום, ומודה לך שסיפרת את סיפורך!
💜
קראתי כל מילה,ממוחשבת
כמה עברת! קשה ממש..
שיהיו רק בשורות טובות מעכשיו
וואיי יקרות! תודה!!אנונימי (פותח)
לא ציפיתי לכזה יחס.. חיממתן לי את הלב
בשורות טובותאנונימי (4)אחרונה


כל כך רוצה סוף שמח!אנונימי (פותח)
שלום בנות,
לפני שישה חודשים עברתי הפלה טבעית בשבוע 12
לקחתי גלולות ארבעה חודשים והפסקתי.
בחודש האחרון התחילו דימומים בערך אחת לשבוע, ואני ברוב תמימותי הלכתי לרופא מהלחץ של הדימומים (יש לי שני שרירנים וחשבתי שזה קשור) הוא שלח אותי לבדיקות אתמול הגיעה התשובה שאני בהריון בערך בשבוע שמיני! הלם מוחלט! היום שוב דימום חום והתכווצויות לא יודעת כבר אם לקוות לטוב או להכין את עצמי מראש לגרוע מכל, הרופא התקשר ואמר שהוא רוצה שאבוא אליו מחר לבדיקה ואני כל כך לחוצה
תתפללו עליי!
בשורות טובות בעז"ה! לא כל דימום הוא התחלהאמא לנסיך קטן
של הפלה. ויכול להיות שהוא קרא לך לבדוק שהכל בסדר.
שיהיו בשורות טובות ותעדכני..💓
היי יקירה, מתפללת איתך!! מקוה ומאחלת שההריון ימשיך תקין!!ציפי כהן
המתח קשה להכלה.
תנשמי.
מקוה שיהיה טוב ותקין, וטוב שהרופא הזמין אותך שוב. נשמע שאכפת לו.

ספרי מה שלומך!
חוזרת לעדכןאנונימי (פותח)
ברוך השם יש דופק, יש ציסטה וכנראה שהדימום נובע ממנה
יופיי ב"ה!! המשך הריון קל ותקין!אמא לנסיך קטן
שמחה לשמוע, מקוה שהציסטה תקטן ותיעלם בהמשךציפי כהןאחרונה
זה קורה!

חיבוקים חמים והרבה הצלחה.

שבת ברוכה! 🌹
תדעו לכן, נשים אלופות שחברות בפורום הזה לא רק כדי לייעץ...אנונימי (פותח)

שהקבה יחזיר בגאולה לא רק את המתים, אלא גם את הנפלים, ואפילו רק מי שעלה בדעתו לברוא! לא סתם נאמר על הגאולה אז ימלא שחוק פינו- זה כבר יהיה בגבול המצחיק שלמשפחה צעירה יהיו עשרה תינוקות באותו הגיל... שנזכה עכשיו לגאולה ולהתממשות של כל זה מיד עכשיו!!

אוהבת אתכן מלא,  יקרות

מחשבה מעניינת. תודה.ציפי כהןאחרונה
דימום שבוע 4 הספד הריוןאנונימי054

היי בנות..

אחרי 2 קיסרי , כרגע 9 חודשים לאחר הקיסרי האחרון, גיליתי על הריון הייתי קצת בשוק בהתחלה כי לא ציפינו לזה.. תכננו למנוע עוד קצת.. אך קיבלתי באהבה ובשמחה באמונה שזה הזמן המתאים אם ה' הביא לי את זה, כי כן השתמשנו באמצעי מניעה, ובכל זאת נקלטנו..

בטא חיובית, סטיק חיובי.. יום אחרי האיחור דימום וכאבי תופת בבטן ובראש..

הגעתי למיון, מתברר ציסטות גדולות בשחלות ( חריג ? בעיתי ? מפריע לפוריות? לא קיבלתי תשובות ברורות)

לא נראה שק, בטא 250

הרופא הספיד את ההריון וטען שכנראה מדובר בהריון כימי..

שבוע לאחר מכן כרגע, דימום עוד ממשיך, אך התופעות ההריונות גם כן.. בחילות, כאבי ראש חזקים..

עשיתי סטיק סתם כי הייתי סקרנית, נראה חיובי

האם ייתכן וההריון ממשיך להתפתח?

הסטיק היה אמור להיות שלילי שבוע אחרי בטא 250 לא?

אשמח לעצות תובנות וחיזוקים

דיי מבולבלת מהתשובה שרוצה לקבל.. אבל מקבלת הכל באהבה

מה עם לבדוק שוב בטא?שיעור באמונה
נראה לי שזה הכי יכול לתת תמונה אם יש עליה כמו הריון תקין או לא...
כי דימומים ואולט' למיטב ידעתי לא אומרים כלום בשלב כזה.
ובדיקת הריון ביתית- לא יכולה להבדיל בין הריון תקין להריון שלא יחזיק.
^ממש כך. וקודם כל- חיבוק על כל זה.ציפי כהןאחרונה
@שיעור באמונה כתבה לפניי ואני מחזקת את דבריה-
בדיקה ביתית אינה יכולה לומר לך אם ההריון תקין או לא, או אם הסתיים או לא. היא רק מראה שעדיין קיים הורמון ההריון... אך יכול להיות שהוא בירידה?
אין לדעת.
לכן- בדיקת בטא היא האמינה ביותר לבירור מצבך. כך תדעי האם היא עולה- ואס תדעי שההריון ממשיך ותוכלי לחשוב על האפשרויות העומדות בפנייך,
או שהיא יורדת- וכך תדעי שאכן ההריון עומד להסתיים עם הדימום הזה.

מה שלומך עכשיו? איך רמת הדימום?
האם מישהו תומך בך?
בין אם זה היה הריון שתכננת ובין אם לא- חוויית הפלה הינה חוויה מטלטלת וקשה.
מרשימה האמירה שלך שאת מקבלת את מה שבא באהבה. זה לא מובן מאליו.

חיבוקים!!
ריבונו של עולםםםםאנונימי (פותח)
בבקשה די לכתמים האלה. די... אני בטראןמה מההפלה הקודמת... גיליתי אחרי שבוע איחור שאני בהיריון. 2 פסים כהים ברורים...ועכשיו פתאם כתמים... אני רק שבוע 5... אני לא יכולה עם האיןדאות הזאת... נמאס לי מהמושג הזנ כתמעם. ארורים.... שאסרו אותי לבעלי... שאולי מבשרים שוב שאני הולהפללעבור הפלה... משהו... 3 היריונות לא היו לי כתמים.. היריון רביעי סוף השלישי היו דימומים..אבל נולד ילד ברוך ה. אחכ היריון עם כתמים כמו עכשיוו ואז שבוע 10 אין דופק והפלה .... ה אין לי טיפת שמחה ואמונה.. עשיתי בדיקות הורמונליות... עשיתי..א.ס הכל תקין כל כך... אז מה יהיה למה הכתמים הארורים האלההההה מה עושים איתםםםםםםםםםםםםםםםםם.. אני לא יודעת מה לחשוב אם זה ימשיך לדימום או להיריון תקיןן... אניי גם לא יכולה לבדוק... כי אני בשבוע צעיר... אין עוד כלום.. רק לחיות באיזו אי ודאות.. ולהתחנן אליך ה שתושיע אותי ותן לי לי להביא נשמות יהודיות... התעייפתי מהכתמים האלה. הלוואי ולא תהיו קיימים..הלוואי
היי.. כתמים לא תמיד מבשרים על הפלה. אני דיממתיאמא לנסיך קטן
דימום כבד(!) בשבוע 13 יב"ה ההריון נגמר בשלום. אם את שבוע 5 תקבעי תור לשבוע 7. לפעמים מצליחם לראות דופק ואז זה ירגיע אותך. אבל גם אם לא זה בסדר.
וחיבוק!
אולי כדאי תמיכה הורמונליתמתוקנת
לפני שבוע הייתי אצל פרופ' כרפ. אחרי הפלה אחת אבל עם היסטוריה של דימום בעוד שני הריונות שנגמרו בלידה ברוך השם.
הכיוון שהוא נתן לי זה תמיכה של דופסטן מתחילת ההריון. כדי למנוע דימום והמטומה שגרמה לי להפלה.
אני לא רופאה וכל מקרה לגופו.
אבל אולי שווה לך להתייעץ עם רופא מומחה.
כרפ אמנם לוקח הרבה אבל קבלתי כמעט החזר מלא מהביטוח
שלום יקירה, אני שומעת וקוראת את שברון לבך, ואת התפילהציפי כהן
והתקווה שימשיך תקין.
כתבו לך, ויש מקרים רבים מאוד, שההריון לא הסתיים אפילו כשהיו כתמים חזקים ביותר.
אל תמהרי להספיד אתהריונך הצעיר.
עם זאת,מציעה לגשת מחר לרופא, עדיף רופא שמטפל בהריונות בסיכון. לעשות בדיקת אולטרסאונד, ואולי לקבל תמיכה הורמונלית לחיזוק הרחם וההריון.

מאחלת לך רוגע, שהת-ופה של חוסר הוודאות תיעלם במהרה, ותבשרי לנו בשורות נעימות וטובות. הלוואי!!

חיבוקים. נשמי עמוק יקירה ולכי לישון. תני לעצמך מנוחה מכל הפחדים והכאבים,ומחר לכי להיבדק.
חיבוקים חמים!!
עדכני אותנו אם תוכלי.

🌹
הייי.. זאת הפותחת...אנונימי (פותח)
יש אחזה פרופסור או רופא מומלץ באיזור ירושלים שאתן מכירות שמתעסק עם בעיות כמו שלי? פרופסור כרפ נמצא בתל השומר. . זה רחוק לי כרגע...
כמה אפשרויות:ציפי כהן
פרופסור סמואלוב בשערי צדק,
פרופסור עזרא (הדסה)
פרופסור הוכנר (הדסה)
ויש הרבה רופאים שמתעסקים בהריון בסיכון, במגוון קופות חולים בעיר.
באיזו קופה את? אני יודעת שבכללית יש רופאים טובים ברמות אשכול.
היי. הלכתי לרופא מומחה משערי צדקאנונימי (פותח)
שכבר הייתי אצלו פעם אחרונה... בהפלה הקודמת ואני הכי סומכת עליו... הוא אמר שאמנם זה מאוד מוקדם אבל עשה אולטרסאונד ראה שק... אמר שהרירית עבה ויש תנאים טובים והכל נראה מעולה ולחשוב חיובי שאם 4 מתוך 5 היריונות היו תקינים גם זה ימשיך ויהיה תקין. אמר שדימום זה נפוץ וגם ימשך ויהיה מאסיבי זה לא אומר שאני מפילה.הוא פחות המליץ על איזה תמיכה אמר שזה שלב מוקדם והוא פחות חושב שזה יעזור . בכל מקרה מאז שחזרתי הביתה התחילו להיפסק הכתמים והתחילו בחילות של היריון מציקות.. הוא אמר לעשות בטא פעמיים.. וא.ס עוד שבועיים. מאוד הרגיע אותי. לא האמנתי שהכתמים יפסקו יש לי טראומה מההפלה שאם זה מתגבר זה הפלה.. ובינתיים זה רק משתפר. נתפלל לטוב ולה' . שנשמע בשורות טובות
מרגש!! מרגיע!! כמה טוב לשמוע. תודה! שימשיך תקין, אמן!ציפי כהןאחרונה
תחשבי חיובי, שירי לו והיי איתו וחזקי אותו עמוק מבפנים...
מאחלת המשך תקין ללא בהלה!

תודה שסיפרת💜
מצטרפת לפורום בכאבאנונימי (פותח)

אחרי הפלה. גרידה שבוע 13

כמה זמן נמשך הדימום? הוא מאוד חלש, אבל ממש דם.

קשה לי...

ואני כל כך כל כך רוצה הריון תקין. תינוק טהור.

משתתפת בצער. וחיבוק חזק.אמא לנסיך קטן
הדימום משתנה מאחת לאחת. אני דיממתי .
בגרידה שבוע 11 משו כמו שלושה ימים. אבל שוב. כל אחת והגוף שלה.

זה הריון ראשון?
אוי, כל כך מצטערת איתך!!! חיבוק חזק וחם, יקירה.ציפי כהן
צר לי שאת צריכה להצטרף לקהילה של אבדן ההריון.
אמנם הקהילה שלנו חמה ועוטפת, אך עצוב וכואב לחוות זאת.כל כך!!

רוצה לספר מעט על מה שעברת?
מה שלומך נפשית?
איך פיזית?
ספרי מה שאת מרגישה שאת יכולה ורוצה.
אנחנו איתך.
חיבוק. לא קל!!

❤
תודה על החיבוק והתגובות!אנונימי (פותח)

ב"ה אלף פעמים, אין אנחנו מפסיקים להודות.. יש 3 מתוקים מתוקים בבית.

בשבוע 12 גיליתי שהדופק הפסיק. חיכיתי שבוע לגרידה ויום לפני התור התחילה הפלה טבעית. איבדתי המון דם ולכן עשו גם גרידה לנקות את הרחם מהרירית. הברזל צנח כמובן..

פיזית אני יחסית בסדר, אבל נפשית קשה..

כואב לי על כל המגדל של התקוות והחלומות שהתנפץ פתאום.

אבל באמת, מודה לה' כל כך על מה שיש,

ומתפללת לטוב שיבוא בע"ה

חוויה קשה, אין ספק.ציפי כהןאחרונה
אבדן החלומות, התקוות, הרצונות, הבניה של הדברים לקראת הלידה והילד שיבוא... זה בהחלט אבדן והוא לא קל. במיוחד לאור העובדה שפעמים רבות לא מספרים על כך למשפחה או לחברים (ממגוון סיבות), ואז נוסף על המאמץ להחלים ולהתמודד- יש גם מאמצי הסתרה.
לפעמים לא מסתירים, אך התגובות מהסביבה אינן מבינות, או ממהרות להעביר הלאה את הנושא.
לא קל להתמודד חברתית ומשפחתית עם הנושא.

נשמע לי שההתמודדות שלךהיא עם מצבו של הגוף, החולשה שמגיעה אחרי איבוד הדם,
וכמובן כפי שאמרת- ההתמודדות הנפשית. ההפתעה ממה שקרה, האירוע עצמו שסביבו יש הרבה אלמנטים מלחיצים, מפתיעים, מכאיבים, חסרי אונים...
אני קוראת בין שורותייך שאת מצליחה להחזיק בתוכך גם את הקושי, ולצד זה את הטוב והיופי והמשמח שבחייך.
תני לעצמך זמן להתאבל על האבדן, נסי ליצור מתוכו (לצייר, לכתוב,לשיר שירים קיימים, לכתוב לו מכתב או שיר, לפסל, או כל דבר אחר שטוב לך),
והיי עם שני הצדדים הללו. הם משלימים זה את זה. הטוב והפחות- שניהם קיימים.

מאחלת רוגע והחלמה 🌻
רעיונות איך להפיג את המתחמצפה ומייחלת
יש לכם רעיונות איך להפיג קצת את המתח בימים של האיחור במחזור, שהוא מתעכב, אבל עדיין לא בטוח שזה הריון??
אני כל הזמן מכניסה את עצמי לסרטים- כן הריון, לא הריון, ועדיין כלום לא בטוח! וכל חודש מחדש אותו סיפור.. איך מפיגים את המתח המתסכל הזה??
(עד עכשיו כתבתי כאנונימי, וזהו פתחתי משתמש לכבוד הפורום הזה)
ברוכה הבאה עם ניק חדש!! מצטרפת לציפייה שלך,בחיבוק חם.ציפי כהן
לגבי רעיונות לזמן מורט העצבים הזה...
א. מוכר. לגיטימי. טבעי מאוד שהמחשבות ילכו לכיוון הזה. אני מציעה לא לברוח מהן אלא לאפשר להן להיות: לתת לעצמך לתהות, לקוות, לבקש. להיות במקום שמצד אחד מצפה ומצד שני חושש כל כך להאמין...
חלק מהקיום האנושי שלנו עובר דרך מקום לא נודע. דרך חוסר אונים מסוים, דרך כאב ציפייה שתוצאותיה אינן תלויות בנו.
יש משהו ביכולת לשהות בלא נודע. בחושך. בציפייה, בתקווה, בתפילה ובפחד- שמוליד בנו משהו גדול יותר.
היכולת לשהות בתוך הלא מוכר והלא ידוע- מאפשרת לנו להגדיל את היכולת שלנו לשאת.
אז אני מציעה לא לברוח מהמקום הזה.

מצד שני... גם לא לשקוע בתוכו, לאפשר לעצמינו להיות גם במקומות אחרים. לא להיות אובססיביות מדי.

אז...

ב.כן למצוא עיסוקים אחרים (חיצוניים ופנימיים) שימלאו את הימים כך שתהיי עסוקה בעוד דברים, גם במחשבות וברגשות.

ג. הצעה לתרגיל שיכול לאפשר לך להיות בתוך הציפייה מצד אחד, וגם לשחרר מצד שני:
הכניסי (בדמיון) את הציפייה לתוך קופסא. כל יום מצאי לך זמן מוגדר שבו את מוציאה אותה מהקופסא ומתבוננת בה. מאפשרת לה להיות. לאחר מכן הכניסי חזרה וחזרי לעיסוקייך. אפשר להוציא לכמה פעמים ביום, כדי לאוורר אותה מעט... אבל לא יותר מדי. שיהיה אפשרי להתעסק גם בעוד דברים.
כך את נותנת לה מקום, עם גבולות.

יש עוד רעיונות, כגון יצירה, שיח עם מישהו תומך או שיתוף טיפולי שיאפשר לך להחזיק את הנושא.

בכל אופן, את מובנת כל כך.
והלב איתך.
💜
תודה על התגובה המושקעת, מחמם את הלב!מצפה ומייחלת
אני עכשיו 40 יום מהמחזור הקודם, שזה משהו שאף פעם לא קרה לי. המחזור שלי יחסית סדיר.
בדיקות הריון שעשיתי יצאו שליליות.
והיום התחילו לי כאבים של ווסת. בינתיים לא ראיתי דם, אבל ממש כואב. אני לא יודעת מה לחשוב! המחזורים האחרונים שלי היו בין 28-32 יום! מה קורה לגוף שלי? אני בהריון או בדרך לקבל מחזור? כל כך מתוסכלת מהמצב הזה!
(ואני מעדיפה לא ללכת לעשות בדיקת דם בשלב הזה, כי אני נורא נלחצת מבדיקות אז מעדיפה לחכות עוד כמה ימים לראות מה יהיה ההתפתחויות.)
אז זהו, הווסת הופיעה.מצפה ומייחלת
ומצד אחד זה קצת הקלה, ומצד שני זה קשה ברמות לא נתפסות. לא היה לי אף פעם איחור כזה, של 40 יום. 9 חודשים להפלה, ואני כבר חשבתי איזה סמלי כעבור 9 חודשים להיכנס להריון חדש, אבל ה' רצה אחרת.
אוי, אני כל כך מצטערת לשמוע.כואב!ציפי כהןאחרונה
כואב וקשה לצפות כל פעם מחדש, ולקוות, ולהתאכזב... ולהישבר... מאוד קשה.

כשהייתי בתקופת המתנה שכזו- כל אכזבה היתה סוג של שבירה, אפשרתי לעצמי את השבירה לזמן מה, ואז עליתי להכנה לקראת הפעם הבאה. יש לי הזדמנות נוספת בחודש הבא. זה נותן תקווה מחדש.

בנוגע לשיבוש במחזור- באמת נשמע יוצא דופן. אם היית לאחר ההפלה הייתי מסבירה לך שזו בוודאי השפעה של ההפלה, ולוקח לגוף זמן להתאזן. אבל תשעה חודשים אחרי... זהבאמת קצת יותר מדי זמן. אולי שווה לבדוק. או לחכות לפעם הבאה לפעמים יוצאים מעט מאיזון- ואז חוזרים חזרה.

חיבוק חם!!!
אורך דימום לאחר הפלה טבעיתמתוקנת
עברתי הפלה בשבוע 14+4. ההפלה היתה טבעית. ובבית החולים נתנו זריקה לכיווץ הרחם. ובנוסף כדורים ציטטוק (מקווה שכתבתי נכון)
השאלה שלי כמה זמן נמשך הדימום?
אני כבר 3 שבועות אחרי ועדיין יש דימום...
אשמח לתגובות
תודה מראש
לפעמים לוקח לגוף זמן להתנקותאנונימי (2)
לי בהפלה שקרתה בעקבות ירידת מים ןלכן נתנו לי ציטוטק ואז עברתי גרידה לקח שבועיים ויום להתנקות
איזה סוג דימום זה? מה הרמה שלו?ציפי כהן
האם מלווה בכאבים?
האםזה נראה כמו סיום- טיפטופים- או שהוא חזק יותר?
שלושה שבועות נשמע לי ארוך לדימום של הפלה.
מתי היית אצל הרופא בפעם האחרונה לבדיקה שהכל יצא?
אם לא היית- ממליצה ללכת.

ספרי לנו מה שלומך, חיבוק!
זה דימום חלש עד בינונימתוקנת
כלומר דימום שמצריך פד. לרוב הדימום הוא בחלק משעות היום.
כשהייתי בבית חולים בדקו כמה פעמים.
ואצל הרופאה הייתי לפני שבועיים והיא ראתה שאין שאריות אבל עדיין יש קרישי דם.
אולי זה הרירית של הרחם שמתפרקת וחוזרת לעצמה?
אולי בגלל שלא עברתי גרידה לוקח לגוף יותר זמן?
ואולי בגלל שמדובר ההפלה בשבוע 14 אז לוקח לגוף יותר זמן?
אשמח לתגובות
יכול להיות. ממליצה לחזור לבדוק שוב.ציפי כהן
מה הרופאה אמרה לפני שבועיים? מתי המליצה לחזור לראות שנגמרו השאריות?

זה ברור שבגלל שזה ללא גרידה- זה לוקח יותר זמן. הגרידה מוציאה את השאריות, וזה לוקח פחות זמן.
אני לא יודעת לומר לך מה סיבת הדימום, זהיכול להיות מגוון, לא נשמע לי נורא אך גם לא דבר שהייתי משאירה. ממליצה לחזור ולהיבדק, לראות מה המצב.

בהצלחה!!
יש לי תור לעוד שבועייםמתוקנת
אבל בנתיים אני מתבאסת מזה שאנחנו אסורים מלא זמן...כבר חודשיים כי גם בהריון היו לי דימומים והיינו אסורים..
משהי המליצה לי על מסטיק תימני וגם על תה פטל לניקוי הרחם
מכירות ממליצות?
שמעתי עליהם, לא יודעת להמליץ- כי לא ניסיתי...ציפי כהן
אומרים גם שמחיצות של רימון יכולות לעזור, לפי זכרוני מרתיחים אותם ושותים. אבל אני לא זוכרת במדויק, אולי שווה לשאול בפורום הסגור של נשואות בלבד.

ולגבי התור- אולי שווה ללכת למרכז בריאות האישה שמתפקד כמיון נשים, ולומר את הנתונים הללו. שהיתה הפלה, לקחת ציטוטק, והדימום נמשך ברמה של פדים- כבר ארבעה שבועות. לבקש או"ס, או בדיקה כדי לוודא שאין שאריות והכל בסדר שם בפנים.
אני הייתי עושה זאת, ועדיף שיגידו לי "למה באת? הכל בסדר..." מאשר לחכות ולדאוג עוד שבועיים. זה קשה!! וזה זמן ארוך, בצירוף הזמן שאת גם כך כבר ממתינה.

את יכולה אולי גם להתקשר להתייעצות טלפונית עם אחות, יש שירות כזה בקופת חולים כללית, איני יודעת לגבי קופות אחרות.

חיבוק על כל זה.
על זמן ארוך שאתם אסורים, ללא חיבוק וללא מגע, וכמה זה קשה אחרי חוויה כה קשה.
🌹
הייתי אצל פרופ' כרפ בעניין ההפלהמתוקנת
ועל הדרך בקשתי שיבדוק אותי לגבי הדימום שלא נגמר.
הוא ראה באולטרסאונד שארית גם בגודל 9 מ"מ, והוא אמר שהיא תצא לבד.
בנוסף אמר שאם לא אקבל מחזור בשבועיים הקרובים אז להתקשר אלי כדי לבדוק אפשרות לקחת תרופה שתביא לי את המחזור.
זקוקה לתמיכהמתוקנת
הלכתי היום לרופאת נשים שלי. היא ראתה גם שארית. והציעה כבר עכשיו לקחת פרוברה כדי שהיא תנקה את הרחם. ואם השארית לא תתנקה אז היא תפנה אותי להיסטרוסקופיה ניתוחית.
ממש קשה לי הקטע שאנחנו אסורים יותר מחודשיים.
הרופאה נתנה לי את הפרוברה לשבועיים כדי שאולי יהיה לי זמן לטהרה.
אני מרגישה ממש שבורה. לא חשבתי שאחרי ההפלה תהיה לי כזאת התמודדות עם ההתנתקות והטהרה.
מבינה אותך ממש!!אנונימי (3)
מתמודדת עם אותו קושי של להיות אסורים המון זמן ולחכות שהרחם יתנקה.
קשה מאוד!!
כדאי לנסות לנצל את הזמן הזה להתקרב בדרכים אחרות..דיבור/בילוי משותף..ולשתף בקושי ובתחושות..יכול מעט להקל.
חיבוק!
זה באמת כל כך קשה!!!ציפי כהן
מאוד מאוד קשה, בתקופה כה קשה וזקוקה, פיזית ונפשית, את כה צריכה חיבוק ומגע עוטף, מחבק, מרגיע...
האיסור מאוד מאוד קשה!
מבינה ומחבקת בכל לב.

ומציעה- לזמן הזה- למצוא לך משהו שייתן לך מעט מרפא לתחום הגופני. אולי ללכת לעיסוי או רפלקסולוגיה, או לקבל חיבוק רך ואוהב מחברה או מאמא או מישהי אחרת קרובה.
לאפשר לעצמך מגע תומך עד שיתאפשר מגע עם האיש שלך.

חיבוק מפה!!!
תודה על התמיכהמתוקנת
ממש מחמם את הלב
באהבה. בשביל זה אנחנו פה ❤ציפי כהן
הרבה פעמים קשה להתנקותאיזה יום שמחאחרונה

לי לקח מעל חודשיים עם ציטוטק

תנסו למצוא לכם דברים חוויתיים שאפשר לעשות בזוג

הקושי גדול מאד

שולחת לך חיבוקים חמים!

שלום לכולןהודו לה'

קצת רקע...

3 ילדים נפלאים ב"ה

1 הריון כימי

4 הפלות סביב שבוע 6-9 

1 לידה שקטה בשבוע 23

 

מחפשת קבוצת תמיכה\טיפול פרטני זוגי 

מחפשת רופא/ת נשים פרטי (אני בקופ"ח מכבי)

 

שנזכה כולנו לבריאות ובשורות טובות

תודה מראש

שלום לך. מאיזה אזור? וחיבוק על הרקע הכואב. מאוד.ציפי כהן
צודקת.. איזור ירושלים והמרכז...הודו לה'
אני עדיין לא ממש מפוקסת... החוייה הקשה טריה כל כך, עוד לא עבר שבוע.
הרקע לא נכתב מהקל אל הכבד אלא לפי סדר ההתרחשות...

מחפשת רופא/ה מקצועיים אבל הכי חשוב קשובים ואנושיים...
תודה רבה
אוקיי, אז אתן לך שמות.ציפי כהן
- קבוצות תמיכה מטעם בי"ח הדסה- מלכה נוקריאן מרכזת. היא אחות מיילדת בעין כרם, מנחת קבוצות ועברה הכשרה המיועדת להנחיה זו.
היא מנחה קבוצות לנשים לאחר לידה שקטה, בירושלים, יחד עם אחות מיילדת נוספת (אתי).
מלכה- 050-894-6213

- טיפול ייעודי לתמיכה לאחר לידה שקטה- איני מכירה מישהי ספציפית, יכולה להמליץ לך ללכת למטפלת שעברה הכשרה לטיפול בטראומה. לא כל מטפלת תדע להתמודד עם המקרה.
יש אפשרות ללכת למרפאת חוה, תל השומר, שמלווה נשים לאחר אבדן הריון ומיועדת לכך. אני מכירה שם של מטפלת משם, איני יודעת להמליץ כי איני מכירה.
פני אליי באישי אם רצונך בשמות באזור ירושלים, או לחילופין להיפגש איתי לעיבוד הטראומה.

- רופא מומלץ שהוא מומחה עולמי לטיפול בהפלות חוזרות- פרופסור קופרמינץ, בי"ח איכילוב בתל אביב. הוא ראש מחלקת הריון בסיכון גבוה באיכיליב, וערך מחקר מקיף בתחום. יש לו נסיון קליני רב, עם מאות נשים (אולי אלפי).
פרופסור סמואלוב, ראש מחלקת הריון בסיכון בשערי צדק, הוא איש נחמד וחביב מאוד. עם נסיון קליני עשיר בנושא כנ"ל.
ישלהם גישה מעט שונה, אך אולי שווה לפנות לכמה רופאים ואז לבחור את הדרך בה את רוצה ללכת.
שני המוזכרים לעיל ליוו אותי בהריון האחרון, ההריון שלאחר הלידה השקטה, והיו מקצועיים מאוד.
מזהירה שלא תמיד כולם אדיבים ונחמדים. אבל הם מאוד מקצועיים ובעלי נסיון קליני רב.
גם פרופסור כארפ מומחה (תל השומר), איני מכירה אותו אישית ולא הייתי אצלו מעולם. איני יודעת איך הוא מתייחס אך הבנתי מסיפורי הנשים שפגשתי, שהוא נחמד ועדין.

לגבי רופאים- באיזו קופה את? כך יהיה קל יותר להמליץ. יש לי שם של רופא בכללית, שהוא מקסים. אם את לא רוצה עדיין לפנות לתותחים הגדולים אלא להגיע למעקב אתל רופא אנושי.

מעבר לכל הפרטים היבשים-
אוי.
רק שבוע עבר.
הכל כה טרי, הכל כה קשה להתמודדות, לעיכול, להבנה... חיבוק חם יקרה!! התקופה הזו כה כואבת וכה קשה... מסתובבות לי המון שאלות בראש. מי איתך, בני כמה הילדים, איפה את נמצאת, מי מטפל בך, ועוד ועוד...
בינתיים מסתפקת בנתינת המידע הבסיסי שלעיל, אני יותר ממזמינה אותך ליצור איתי קשר.
באהבה וחיבוק חם!!! ❤
וואו תודה ענקיתהודו לה'

ציפי יקרה המון המון תודה על הפירוט ותשומת הלב

אבדוק את הדברים שכתבת

ובעז"ה ישועה בריאות ושמחה לכולנו

 

וואי יקרה,כחומר ביד היוצר
את פשוט גיבורה!!חיבוק גדול!!
רק שבוע עבר ואת כבר מצליחה לקום על הרגליים ולהתמודד,ולהתחיל לטפל בעצמך ולחשוב מה הלאה!!
בעז"ה שתזכו שה' ימלא חסרונכם בקרוב ממש ותזכו לזרע של קיימא,הריון קל ובריא עם ידיים מלאות!!
חיבוק גדול!זה כ"כ כואב שכל זה אישה אחת עברה...א-ב-א!!!

כמה כואב לעבור לידה שקטה-כמו לידה רגילה,אבל הכל כ"כ שקט וחוזרים בסוף הביתה עם בטן ריקה וידיים ריקות.

ההפלה הראשונה שאני עברתי בשבוע 20+1 הייתה בחדר לידה עם מיילדת,אני מבינה כ"כ כמה זה קשה!

רוצה לחזק אותך שתרשי לעצמך לכאוב ולבקש עזרה בימים הקרובים בניהול הבית (אפילו בתשלום אם זה האפשרות היחידה)

לא צריכה להיות סופרוומן ולחזור מייד לשגרה אלא לעמוד מול הכאב ולהסתכל לו בעיניים-זה לדעתי הכי בריא כדי שתוכלי להמשיך הלאה.

בקשר לרופא באזור המרכז-

ממליצה ממש  על פרופ' שלי מזעקי-עובד במרפאה פרטית בת"א,מתמחה בהריון בסיכון.הוא נחשב רמה מעל רופאים אחרים.ומוכר ומוערץ ע"י רופאים אחרים.בעל נסיון רב בתחום. אנשים מכנים אותו "המלאך בלבן"-עם כל המקצועיות שלו הוא כ"כ עניו וצנוע ועדין,רגיש ומאוד אכפתי. מאוד יקר, אבל אפשר לנסות לקבל החזרים מהקופה (אני בכללית מושלם וקיבלתי החזרים על חלק מהביקורים)

בהצלחה והרבה כח!

תודה לכולכןהודו לה'
תודה רבה על העצות ועל החיבוק. מאוד תומך ומשמעותי. 😘
שולחת לך חיבוקים חמים!!איזה יום שמחאחרונה

קחי לך את הזמן שאת צריכה כדי לחזור לעצמך, אל תמהרי לשום מקום

הגוף והנפש צריכים מרפא לאט לאט 

מתפללת בשבילך להריון תקין ולילד בריא ושלם

רוצה לעודד...אנונימי (פותח)
שנה ארוכה מאדדד ניסנו להכנס להריון אחרי לידה שקטה, והנה זה קרה...המחזור מאחר.. הבטא עולה..ומחכים לאולטרסאונד...
יש!!!!!!!!
ה' תודה!!!!
מאחלת לכל המחכות- הריון בקרוב ובידיים מלאות
בשעה טובה. משמח ממש!!מתוקנת
בעזרת השם הריון ארוך ומשעמם . בנחת והשמחה. ובידיים מלאות
וואו... כל כך שמחה איתך ובשבילך!!!ציפי כהן
מאחלת טוב. טוב. טוב!!!
שתהני מהזמן הזה.
חיבוקים חמים!! 💜
ב"ה!!משמח ממש לשמוע!!כחומר ביד היוצר
ידיים מלאות בעז"ה!!בבריאות ובקלות
מאוד מעודד ומשמחהודו לה'
שתזכי להריון עגול ומשעמם בבריאות ובשמחה ובידיים מלאות.
איזה יופי! ריגשת!איזה יום שמחאחרונה


הכובסת מירושלים-סגולה לילדיםכחומר ביד היוצר
מחר יום פטירתה..מישי ניסתה ויכולה לספר?
מישי יודעת אם מועיל ללכת אליה לא רק ביום פטירתה?
איפה היא קבורה654654
בהר המנוחותכחומר ביד היוצר

באופן כללי, סגולות נותנות כח למי שמאמין בהןציפי כהןאחרונה
זה בעיניי. לכן אם את מאמינה בסגולה זו והיא נותנת לך תקוה- לכי איתה.
איני יודעת מה מועיל, ומה עובד מתוך זה, רק יודעת שאם זה מחזק ונותן לך כח- כדאי ללכת על זה ולאמץ. לכי עם מה שנותן לך כח.
חיבוקים!!
אחרי הפלהמעיין27
ההיי בנות בוקר, היום הבטחתי לעתמי שלא בוכה יותר!!!!
יום ראשוו עברתי גרידה, בעבר היה כימי...
ובשבוע 9 שנייתה הפרשה חומה נודע לי שהסתובבתי ען עובר ללא דופק במשך 10 ימים.
שואלת כי אני שומרת את טהרת המשפחה.
הדימום שיש עכשיו זה בעצם מהגרידה..זה לא מחזור..
המחזור יגיע עוד 4-6 שבועות.
לחכות למחזור ורק אז אחרי לטבול?
אשמח לתשובות מבנות שעברו.
עוד שאלהמעיין27
רשום לי בפתק מהבית חולים לא לקיים יחסי מין עד הביקורת שזה עוד 3 שבועות.
מה לעשות?מעיין27
אשמח לדעת יותר פרטים.
רק רציתי לעוף מהבית חולים ..
היי יקירה, בוקר טוב. וחיבוק חם על כל זה.ציפי כהן
אתייחס לאמירה הקטנה בפתח השאלה... "הבטחתי לעצמי לא לבכות"...
ובכן, בעיניי זה הזמן וזה המקום לבכות, להיות עצובה, להצטער ולהתאבל על מה שאיבדת. אל תחזיקי את הבכי בפנים, תני לעצמך להיות טבעית ואפשרי לרגשותייך לנוע בתוכך. זה כל כך טבעי, לגיטימי ומובן שתבכי על עובר שאיבדת רק לפני שלושה ימים!
ומדוע לא לבכות, בעצם?
מנסיוני, הזמן שאחרי ההפלה הוא כמו חלון זמן קטן, שמאפשר לנו להרגיש את האבדן ואת הצער עליו, וזה טוב מאוד לתת לעצמינו לבכות. כמה שהגוף והנפש צריכים.
אני יודעת שזה קשה להישאר בתוך הצער הזה ורוצים להפסיק אותו... האמיני לי, הוא ייפסק. עכשיו תני לעצמך להיות בתוך ההלם והכאב עדיין. זה מוקדם עדיין לקום ולהמשיך כרגיל.
תני לעצמך עוד קצת.
וחבקי את עצמך בשמי ובשם החברות כאן.

חיבוק. 🌹

בנוגע לשאלתך- אם אמרו לא לקיים יחסים עד עוד שלושה שבועות- כנראה שזה מה שתצטרכו לעשות. מה שכן, את יכולה לנסות לטבול לפני כן בשביל מגע וחיבוק. זה הרי לא אסור, ואפילו כדאי.
רק להיזהר ולא לפצוע את עצמך עם הבדים,
אולי כדאי לשאול רב לגבי בדיקות של שבעה נקיים- כמה לעשות ואיך לעשות כך שתוכלי להיטהר אם ייפסק הדימום בקרוב.

יגיעו שאר הבנות ויספרו מנסיונן, אני לא עברתי גרידה אך יודעת לדבר מנסיון קליני, לא מנסיון אישי.

עוד חיבוק!
תודה רבה...מעיין27
על התגובות המחממות את הלב.
מומלץ לנסות שוב אחרי פעמיים שאקבל מחזור?
למרות שלא חושבת כרגע על כלום....
אני מציעה לך להיות במה שעכשיו.ציפי כהןאחרונה
מה שכרגע קורה, עם כל הדימומים והקשיים סביב האיסורים הללו, והכאב על האבדן ומן הסתם עוד נושאים שעולים בהתמודדות הזאת.
תני לעצמך להיות במה שעכשיו.
מה שיהיה בעוד חודשיים-שלושה- יגיע זמנו להיות. ולקראת הנסיונות הבאים תוכלי לחשוב מה טוב לך,באיזה מצב גופני ורגשי את נמצאת, האם את מוכנה ורוצה להתחיל מחדש, ועוד.
תני לך להיות עם מה שעכשיו. בגוף ובנפש.
באמת כרגע קשה לחשוב על משהו מעבר למה שמתרחש לך בימים אלה. אז תני לזה להיות.

עוד חיבוק חם ממני.

ציפי
קודם כל חיבוקאנונימי (2)
לגבי היחסים גם לי היה אסור תקופה והרב אמר שעדיף לא לטבול כדי לא להכשיל את הבעל בזרע לבטלה, הייתי ממליצה לך להתייעץ עם רב לגבי ההנחייה הזאת או מכון פועה הם יכולים לכוון אותך לפי המצב שלך.
ולגבי הבכי אני כבר 7 חודשים אחרי ועדיין בוכה לפעמים, הזמן מרפא ומרגיע אבל צריך גם לפרוק ולבכות זה משחרר את הכאב ובאמת עוזר גם לך להתאבל על העובר שהיה בתוכך והיה צריך לצאת לאוויר העולם בריא ושלם בעוד כשבעה חודשים וזה לא קורה, לא צריך להדחיק.
אני עברתי את זה בחודש מתקדם אבל במקביל אליי עברה את זה חברה גם בשבוע תשיעי והיא התחילה לדבר איתי על זה ואצלה זה היה הפורקן לדבר עם נשים שחוו הפלה על ההרגשות על המחשבות ככה היא ניחמה את עצמה.
היום עלה לי שיר. חשבתי שייגע גם בכן,כל אחת איפה שהיא.ציפי כהן
אם בא לכן,קחו לכן כמה רגעים להקשיב. להתחבר למלים,למנגינה, לאוירה... ואולי לחשוב מה נגע בכן בשיר.
או איזה מחשבות עלו בעקבותיו.
או לחילופין- אם יש שיר אחר לשתף בו בימים אלה.
מזמינה אתכן לשיתוף אוהב.
ואני אשתף ראשונה בתגובה.




היי שקטה. (מלים רחל שפירא. לחן יהודה פוליקר).

היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לך הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.

היי שקטה כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה כאילו אין בך דופי...

היי שקטה, כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

היי שקטה כאילו אין בך דופי...

אני הרגשתי שהתחברתי למלים-ציפי כהן
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר צומחת שושנה...

בתחושה שלפעמים החיים פוגשים אותנו במקום לא צפוי,שלא ביקשנו ולא רצינו... וזה מכאיב וחסר התחשבות, פוגע וקשה. ולאט לאט לאט---
הצרות נהפכות למשהו מעט אחר.
ואפילו מעפר יכולה לצמוח שושנה. יפה, צחורה, פורחת. מריחה.
כמה פריחה.

משתפת בשיר שמזמן כבר פגשתי. אולי מכירות...א-ב-א!!!

את השיר הזה שמעתי הרבה בתקופה שאחרי ההפלה הראשונה וגם אחרי השניה...

 

ובקשר לשיר שלך-

,תודה על השיתוף!

נכון, הקושי בהחלט מצמיח בנו דברים..

אבל עכשיו מרגישה שהיה כיף שהשושנה תצמח מאדמה פוריה ולא מעפר... -שהדברים הטובים יצמחו מתוך נחת ושמחות.

אווהו נגע בי וגרם לי לבכותמתוקנת
תודה על השיתוף. ממש רגש אותי.
מצד אחד נגע בכאב אך מצד שני מצמיח לתפילה ובקשה להריון בריא ושלם
תודה! חדש לי השיר.ציפי כהןאחרונה
מעניין מה נגע בך בתוכו.
ואני מסכימה איתך לגבי צמיחה מתוך אדמה פוריה. אולי באותו יום שכתבתי הרגשתי שזה יותר מעפר, מאבל או מקושי. יש גם כאלה.

תודה לך על השיתוף!
יקירותי,תחיה דולה

כש @מתחדשת הציעה לי שנפתח ביחד פורום שיעסוק באובדני הריון מייד אמרתי כן. 

הנושא קרוב מאד לליבי, נוגע בחלק רחב מהעשייה שלי

וכמובן שאני מאד רוצה לתמוך במרחב שיאפשר עוד הכרה ותמיכה לנשים, לאמהות שזקוקות לזה. 

בפועל לא הצלחתי כמו שרציתי להיות כאן וכמו שמגיע לכן וציפי היקרה עושה כאן עבודה נהדרת, אני נכנסת מידי פעם ורואה. 

ולכן אני עוזבת רישמית את הניהול בפורום הזה. 

 

מחבקת ומחזקת כל אחת ואחת מכן במסע שלה 

אני כאן בפרטי אם צריך משהו כמובן

אוהבת אתכן,

תחיה

תחיה מקסימה ואהובה.ציפי כהן
תודה על הליווי בפתיחת הפורום החשוב הזה.
נתת לי גב😚
תודה לך על כל פועלך, מאחלת לך בהצלחה בפרויקטים השונים שאת עסוקה בהם.

דרך צלחה!
באהבה 💓

ציפי
תודה אהובה!תחיה דולהאחרונה


מפחדת להיות בהריון. פשוט מתה מפחד.אנונימי (פותח)
יש מזדהות?
יכולה רק לספר לך על החוויה שלי מהעבר. ברור שמתתי מפחד...ציפי כהן
אחרי מה שעברתי, איך לא אפחד להרות??
היו מליון פחדים.
ולצד זה היה רצון כמעט בלתי ניתן לריסון- להריון נוסף...
באותו זמן ניסחתי זאת כך:
אני רוצה עוד ילד.
לא הריון.
אז אם אפשר פשוט לקפוץ תשעה חודשים קדימה ולהיות עם תינוק בידיים, בבקשה....

יקירה, מהם פחדייך?
ממה את מפחדת?

חיבוק.
את מובנת מאוד.
וואו אני גם כ"כ מרגישה את הפרדוקס הפנימי הזה...א-ב-א!!!

מצד אחד כ"כ רוצה תינוק. מצד שני יואו זה מפחיד להיות בהריון אחרי 2 הפלות מאוחרות רצופות.

אבל,כן יש לי רצון שלא הייתה לי סיבה בכלל לפחד בהריון, ולהנות מההריון עצמו-כי זו חוויה מדהימה לגדל בתוכך את מי שיהיה הבן שלך...

מפחדת מהכל.אנונימי (פותח)
מפחדת לגלות שאני בהריון, לשמוח ולהתחיל לפנטז מתי הלידה, אם זה יהיה בן או בת, לדמיין כבר את עצמי אמא. ואז להיזכר שאני יודעת שזה כבר לא ברור מאליו שזה מה שיהיה, ולא לצפות עדיין. רק להתפלל.

מפחדת מהבדיקות, מהמתח באולטרסאונד אם יהיה דופק, מהדקירות והכאב, החיפושים אחרי הווריד שלי ללא רחמים.

מפחדת מהמתח של הביקורים בשירותים, אם יהיה כתמים או הפעם לא. כמה זה חום וכמה אדום. כמה צריך לחשוש וכמה לא. מה הרב אומר ומה הרופא.

מפחדת. כי עוד לא חוויתי הריון טוב, רגיל, שנגמר בילד בריא ושלם.
כל כך מבינה אותך...מושגחת פרטית
אמנם בסטטוס מעט שונה, אבל היום בבוקר בדיוק חשבתי כמה אני לא מרשה לעצמי להנות מההריון הנוכחי וכמה אני מסרבת להתחבר לרעיון כדי לא להתאכזב שוב.
חשבתי שכאשר אעבור את השבוע בו היתה ההפלה ארגיש בטוחה יותר- ולא...

האולטרסאונד הקרוב בעוד שבוע ואני מוצאת את עצמי חולמת שאין דופק. לא בונה למצוא בבדיקה עובר בריא ותואם לשבוע.

זה מתיששש..
וכל כך לא בריא נפשית לגדל כך נשמה חדשה.
תוהה אם יש מה לעשות עם זה.
פחדייך מובנים כל כך. והגיוניים.ציפי כהן
התחושה היא פעמים רבות- שעד שלא יהיה לי ילד חי בידיים לא אצליח להרגיע את הפחד...
וזה כל כך כואב, כי זה אומר לעבור הרבה מאוד (זמן וחוויות) עד לנקודה הנכספת הזאת.

אני מציעה לך לעבור כל שלב בנפרד.
לאט לאט.
קודם נסיונות הכניסה להריון.
אחר כך אולטראסאונד ראשון.
אחר כך להגיע לשבוע 9.
לעבור לאט לאט שלבים בדרך לשם, וכל נקודה תעמוד בפני עצמה כציון דרך אל היעד.

הדרך עלולה להיות ארוכה,אם תחלקי אותה לחלקים קטנים- היא יכולה להיראות מעט יותר אפשרית.
ואם קשה לך מדי ואת מרגישה שההתמודדות הזו מעמיסה יותר מדי- כדאי גם לפנות לליווי מקצועי בתוך התהליך הקשה והמורכב הזה.

מחבקת אותך, אנחנו איתך כאן כמובן.

ציפי.
תודה!אנונימי (פותח)אחרונה
עשית לי קצת סדר בשלבים שאני צריכה לעבור.
לדאוג מכל דבר בזמנו אז מסתבר שעכשיו יש לי דברים אחרים לדאוג מהם..
לאט לאט
יכולה לספר לך מאצלי..אמא_מאושרת

ואחרי שלוש לידות מוצלחות ב"ה, ושתי הפלות רצופות, נכנסתי להריון שוב

ויכולה לספר לך שמתתי מפחד

לפתח ציפיות

להיקשר להריון

היה איזה יום שפתאום נחלשו לי הבחילות ונכנסתי לפאניקה

אני ושבת שהכי עוזר זה להבין שזה מצב "נורמלי" (בהתחשב בנסיבות הלא נורמליות) ולקבל את עצמך בהבנה

 

לא סיפרתי לאף אחד על ההריון, למעט בעלי והבנות של הפורום

ולהפתעתי גם עד שבוע מאוחר לא יצאה לי בטן! (בעבודה סיפרתי רק בשבוע 18, ובדר"כ רואים עליי כבר בשבוע 8)

 

מה שעזר-

לבטוח בקב"ה

לקבל את עצמי עם החששות

ולחכות.. אחרי טרימסטר ראשון (שם איבדתי את שני הילדים) כבר חזרה אליי לאט לאט תחושת הבטחון

וכשהתחלתי להרגיש תנועות עובר היא התגברה

 

בע"ה, שיהיו רק בשורות טובות, ישועות ונחמות!

אמן!אנונימי (פותח)
תודה לך על התגובה וההשתתפות.
באמת מרגישה שהביטחון בקב"ה הוא מה שמחזיק ומרגיע אותי כרגע..
עמיעד ישראל איש-רן ז"ל, התינוק שנולד בעקבות הפיגוע ונפטראנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי מתחדשת בתאריך ט' בטבת תשע"ט 21:25
המקרה העלה לי הרבה מחשבות והרגשות.
אני מרגישה רע לכתוב אותם כי זה מרגיש לי כאילו אני לא מספיק מבינה את גודל הכאב או לא מספיק מזדהה, אז תדעו שאני כן. אני מרגישה את הכאב ואת הצער ואת ההזדהות עם הכאב-
ואני מרגישה גם צביטה חזקה בפנים. על עצמי.
כי...
הוא היה עובר בשבוע 30.
והוא תינוק. בפי כולם הוא תינוק מבטן אמו.
הוא תינוק כי מרגע שהיה בבטן, ויצא מרחם אמו, היה לו קיום כתינוק.
הוא נפטר כילד לאמו, כבנה.
אף אחד לא אמר לה שטוב שהיא לא הכירה אותו, שהוא רק עובר ולא ילד,
אף אחד לא נתן לה הרגשה שזה לא באמת ילד, שהיא לא אמא, שהיא לא איבדה משהו משמעותי.
עובר במעי אימו הוא ילד שלה.
וזו היתה האמירה.

היתה לו הלוויה. אפילו מתוקשרת... (כמובן, פוליטית, אבל זה לא העניין בעיניי.)
הכירו בכך שהוא היה תינוק, ולמרות שנולד בשבוע 30 להריון ולמרות שחי פחות משבוע, הוא לא נחשב נפל.
הוא נחשב ילד.
ועשו לו הלוויה ומלווים את האם באבלה, ומכירים באבל שלה...

כל מה שלי לא עשו.
לא הכירו בהיותו ילד.
לא זוכרים אותו.
לא ליוו אותי באבלי- נתנו לי להתמודד עם הצער של לידה מוקדמת, ו"מזל שלא הכרת אותו"
לא עשינו הלוויה.
לא נפרדנו כיאות.
לא היתה לנו תקופת אבל באופן רשמי.
אבל עברנו תקופת.אבל קשה ומשמעותית. ללא תמיכה חברתית ומשפחתית.

זה מה שעלה לי במחשבות לאחר פטירתו הטראגית של התינוק שנפטר השבוע לאחר הפיגוע בעפרה.
כואב לי על ההורים.
וזה עורר בי כאב על עצמי.
מזדהות?


גם אצלי המקרה הזה עורר רגשות וכאב...א-ב-א!!!

ברגע ששמעתי שהתינוק נפטר והסבא הספיד-פשוט בכיתי ובכיתי כי זה כ"כ נגע לי אפילו שאני לא מכירה אישית את האנשים. זה עצוב שהיה פה פוטנציאל לחיים וצמיחה(במיוחד אחרי כזו טראומה)והוא לא מומש! מן הסתם בכיתי גם על עצמי בזה על ההפלות שאני עברתי.

ובאשר להרגשותייך-יש לך חברות קרובות שתוכלי לשתף ויתנו לך חיבוק ותמיכה?

לי עזר כל פעם כשהיה לי מאוד עצוב- העלתי על הכתב את הרגשותיי. שיתפתי בחלק מהקטעים את האנשים הקרובים לי וברגע שהם קראו את הרגשות המאוד אנושיים האלה הדמעות אצלם התחילו ליזול...ולא נעים-אבל לי זה עשה טוב שממש בכו בעקבות מה שכתבתי ובכך הזדהו איתי.

תרגישי טוב עם עצמך ומותר לך לכאוב!

היי יקירה. את מובנת לחלוטין. מותר לך להרגיש.ציפי כהן
אני מבינה את תחושותייך סביב הרצון להכרה בכך שהיה לך תינוק, והרצון להכלה של האירוע שלך- בחברה, במשפחה, ואולי גם בתוכך פנימה.
יכול להיות שאפילו לך עצמך יש ספקות לגבי היותו בנך,לגבי היותך אמא לבנך? נסי לחשוב על כך גם מהזוית הזו.

אני מבינה שלא היתה לך הזדמנות מספיקה להיפרד מהתינוק שנולד לך.
פרידה היא דבר משמעותי וכדאי מאוד לעשותה, אפילו עכשיו.
איני יודעת כמה זמן עבר מאז שילדת אותו, אך נשמע לי שבאמת לא עברת תהליך פרידה,וכן שלא היתה לך תמיכה משפחתית או חברתית.
עצוב וכואב לעבור דבר כה טראומטי,ללא תמיכה וללא הכרה בסבלך.

אני משערת שאת זוכרת אותו כבנך, כתינוק שגדל ברחמך. הוא אכן היה בנך.
מגיע לו לקבל שם זה.
מגיע לו שיזכרו אותו.
מגיע לו שילוו אותו וייפרדו ממנו כיאות. אם לא בהלוויה, אז בטקס אלטרנטיבי כלשהו שבו תוכלו להביע את צערכם על פטירתו, את כאבכם, ואולי אף תתנו לו שם.
אפשר לשתול עץ לזכרו, או ליצור משהו (כלי או יצירה כלשהי מוחשית), או לכתוב שיר, או להביא שיר קיים, או לשיר שיר קיים.... אפשר הרבה דברים- ובלבד שתצליחי לערוך לו טקס פרידה כפי שמגיע לו.
כפי שמגיע לך.

אספי אנשים שמוכנים, יכולים ויהיו טובים ותומכים עבורך בטקס שכזה. חברות, האיש שלך, אולי בני משפחה. מי שיתאים.
(אני מוכנה לקחת חלק אם תרצי).
וערכי לו פרידה.
אולי זה יקל במעט את ייסורי נפשך.

אני מחבקת אותך, אל תרגישי אשמה על הרגשות שהתעוררו בך. זה בסדר. את לא אומרת כלום על התינוק שנפטר לצערינו בעקבות הפיגוע.
את אומרת על עצמך, דרך המקרה הטראגי הזה.
ורגשותייך הגיוניים לאור מה שתיארת.

חיבוק חם ממני, יקירה.
הרבה אהבה 🌹
מבינה אותך כל כך!אמא_מאושרת

בהפלה הראשונה הרגשתי שהחברה "לא יודעת איך לאכול אותי". אין לאף אחד מושג מה לעשות, וכולם מנסים רק להקטין את המימד של הכאב, כאילו זה יעזור- "לא נורא, תנסי שוב" (משפט נורא נורא נורא לומר! זה לא קרטון ביצים שנשבר והולכים למכולת לקנות חדש..)

בהריון שהגיע אחר כך לא שיתפנו אף אחד. אמרנו שעד שאין משהו ודאי אנחנו לא מספרים. ואז הפסיק הדופק.

אף אחד לא ידע. רק אני ובעלי והרופא נשים שלי

ואיכשהו זה היה יותר קל מאשר בהפלה הראשונה

כי אמנם לא היתה שום תמיכה מהסביבה אבל לפחות גם לא היה מי שינסה להקטין את האבל כל הזמן, דבר שדיי מתפרש כ"זלזול" בילד שלי.

 

יכולה להגיד לך שמשהו שאני חושבת שעזר לי מאוד זה לתת לילדים האלה שמות. זה הפך את הנוכחות שלהם לקיימת יותר בעולם הזה. קבע את העובדה שהם היו פה. נתן להם אישור ומקום ותוקף.

בנוסף, כל לידה בעלי קונה לי תכשיט, ובסופו של דבר החלטנו לקנות תכשיט קטן גם עבורם. צמיד קטן לרגל עם שני שברי יהלומים קטנים שמסמלים את הילדים שלי שאכיר בע"ה יום אחד

 

וחייבת לציין משהו לא קשור לשרשור, שממש מעורר בי סימני שאלה-

יש לי שתי חברות שעברו הפלות בחודשים האחרונים. כשאני מדברת איתן נשמע שהן בכלל לא מתאבלות על הילד, למרות שאני מספרת מה שעובר עליי.

אני בכלל לא מבינה אם זה איזשהו מנגנון הכחשה או שזה באמת מבחינתן "לא ילד" כי זה עוד לא היה בשבוע מאוחר

וזה כל כך מוזר לי..

יש שונות בהתמודדות. כל אחת ומה שהיא.ציפי כהן
אפשר לחשוב על ההתמודדות ממגוון כיוונים.

ישנם מחקרים שמראים בבירור שרמת היקשרות לעובר מנבאת את רמת האבל עליו.
ישנן נשים שאינן נקשרות לעובר בשבועות הראשונים בהשוואה לנשים אחרות, ממגוון סיבות.
כמובן, ככל שההריון מתקדם כך ההיקשרות גוברת והולכת, אך יכולה להיות היקשרות גדולה ומשמעותית גם בשלבים הראשונים.
לכן, לעיתים קיים פער ברמת האבל- כי רמת ההיקשרות אליו שונה.

לעיתים זו יכולה להיות הדחקה, או הסתגלות חברתית (כי באמת לא מדברים על הפלות למרות שהן קורות המווון), ויש ציפיה חברתית שזה יעבור הלאה (כמו שתיארת, סוג של יחס לתבנית ביצים... כמה מדויק וכמה כואב!!)
לפעמים זה פשוט דבר שעובר. לא לכולן יש צורך עמוק להתאבל. לפעמים זה פשוט עוד משהו רע שקרה...

כל אישה ומבנה האישיות שלה, הרקע שלה, המשפחה שלה, התמיכה שהיא קיבלה, יכולות ההתמודדות שלה, הדבר הספציפי שעברה, רמת ההיקשרות לעובר והחלומות הנלווים להריון, הגיל שלה, מספר הילדים, השלב בחיים ועוד פרמטרים.

לכן, את עוברת מה שאת עוברת. וזה בסדר.
והן עוברות מה שהן עוברות. ונקווה שזו לא הדחקה או התעלמות אלא צורת התמודדות אחרת שמסייעת להן.
מגיבה כאנונימי, לא הפותחתאנונימי (3)
צודקת כ"כ...
אין לי מילים להוסיף.
רק רוצה לבקש... תערכי את הכותרת, כתבת שם "עמיחי ישראל" ולתינוק קוראים עמיעד ישראל. לאבא קוראים עמיחי...
נראה לי שרק מנהלת יכולה לשנות את הכותרת אחרי שיש כבר תגובותאמא_מאושרת

אם אני לא טועה..

@מתחדשת

 

תודה. שיניתיציפי כהן
מזדהה כל כךאנונימי (4)
כל אותו ערב בכיתי. נורא. בכאב כאילו חוויתי את ההפלה שוב.. ובהפלה עצמה בכלל לא בכיתי עך האובדן... הייתע בשליש הראשון. אבל אחרי מה שקרה לעמיעד ישראל הי"ד הלב שלי נקרע. בעלי ראה אותי בוכה בוכה עם כאב..בקול.. כאילו ילד שלי מת.. וממש הבין ללבי ..ואמר לי שאולי דרך הטרגדיה של שירה אני בעצם מתמודדת עם הכאב שהיה בי עצור... כתבתי באותם רגעים כמה מליםם...
*בן ביקשתי../. כמהה נפשי כי אחד איבדתי..
ואראה ולד קטן שלא שרד ואזכר בך בני הקטן..
שעליך לא התאבלתי. שאותך הדחקתי מפחד איום... בני הקטן למעלה במרומים בקש על עמך ישראל רחמים... בקש די לצרותינו. די לגלותינו הקשה. בני שלי.. ילד אהוב בשמים... בקש ילדים לאמך הדואבת והכואבת.... בקש...*
הסיפור הזה עד עכשיו אוחז בי.. אני צועקת לה' שיתן לי ילדים... מרגישה את הצורך כמוה לנקום ברשעים הארורים שרוצים להשמיד אותנו... רוצה ילדים וועוד ילדים.. בעזרת ה בקרוב זה יקרה אצל כולכן אהובות ויקרות..... ה' ישמח את כולנו...
יואו הרגת אותי עם השיר הזה..אמא_מאושרת
חיבוק גדול!
וואו מתוקה. איזה שיר נוגע וחזק כתבת!ציפי כהן
ממש תודה ששיתפת אותנו!!
יקרה, יכול להיות שבאמת בזמן האבדן שלך הדחקת את הכאב, ועכשיו המקרה עם עמיעד ישראל הציף את הכאב החזק שהיה בתוכך.
אני שמחה שנתת לו מקום, שאפשרת לעצמך לבכות, שיכולת לשוחח על כך עם האיש שלך- שהבין ותמך (כמה טוב!)
ושכתבת לו. שדיברת איתו. ביקשת ממנו.
כך יכולת לעשות מעין פרידה, כפי שהפותחת גם היתה זקוקה לכזו.
פרידה היא דבר משמעותי. התינוק היה, גם אם קטן, משמעותי וחשוב לך. ואת עודך מצפה לילד.
אני מחבקת אותך ומאחלת לך שתתגשם משאלתך לילד במהרה.
תודה ששיתפת. 🌹
חיבוק חם!!
ריגשת עם השיר!א-ב-א!!!אחרונה

בעז"ה שכל אחת מאיתנו שמשתוקקת לתינוק, תזכה לזה בקרוב ממש!

משתפתאנונימי (פותח)
פעם שלישית. ככ קיוינו שהפעם יסתיים אחרת..
היה נראה הרבה יותר טוב. עברתי את שבוע 6, ראו דופק..מה שלא היה ב2 ההריונות הקודמים.
הגעתי לשבוע 11. עברתי רבע מהדרך..
ובום.נגמר.אין דופק.ככה סתם,פתאום.
ככ הרבה שאלות..למה?? למה זה מגיע לנו? ולמה פיזית זה קרה? מה עשיתי לא בסדר?אכלתי משהו לא טוב? לא נזהרתי מספיק? לא נחתי מספיק? לא אכלתי ושתיתי מספיק?
ומי אמר שפעם הבאה יהיה אחרת?

אני מסתובבת ברחוב ונושאת בתוך רחמי עובר מת.חיים שנפסקו.דופק שהיה ונדם.
עכשיו אני יכולה לשתות שייק פירות בלי לחשוש. לאכול סופלה.. אבל הכל עם טעם מר.

לעובר בהפלה הראשונה כבר בחרנו שם. רק בשבת דיברנו אם בעלי יהיה לידי בלידה או מאחורי הוילון..
כבר בניתי על החופשת לידה..בשבוע של היומולדת שלי הייתי צריכה ללדת..ועכשיו יש באופק שבועות שלמים של עבודה..

בעוד שעתיים יש ברית לבן של חברה.
לפני חודשיים חברה אחרת ילדה,שבועיים לפני שהייתי אמורה ללדת את ההפלה הראשונה שלי.

צריך זמן לכאוב.לבכות.להספיד את ההריון שנגמר בטרם עת ובידיים ריקות.

ואחכ,אעשה דברים שעושים לי טוב. אשמח במה שיש,במתנות הנפלאות שקיבלתי מהקבה.
ואשתדל לקבל את זה שה' נתן לנו הפלה והמון כאב ביחד איתה, אבל בכך חסך מאיתנו שלא נדע כאבים אחרים גדולים יותר
יקירה חיבוק גדול!!א-ב-א!!!

מבינה מאוד את תחושותייך.החשש מה יהיה הלאה הוא לא פשוט.

אני לצערי עברתי 2 הפלות.לפני שנה וחצי בשבוע עשרים (תחילת חודש חמישי!) ולפני שלושה חודשים בשבוע 17.

הראשונה הייתה ממש פתאום בלי שום הכנה מראש, כמובן כבר הספקנו לחשוב על שם-ידענו שזה בן.הלם מוחלט. ובפעם השניה על אף כל ההשתדלות הרפואית הגדולה שעשינו שהפעם יצליח, שוב זה קרה... וכן על אף החששות, היו לנו כבר חלומות וכבר דמיינו את הלידה המרגשת שתהיה..וגם הפעם כבר הספקנו לחשוב על שם...ידענו שזו בת...

בשתי הפעמים, ובמיוחד בשניה כל המשפחה הייתה איתנו באבל הגדול.

וגם לי היו שאלות-למה דווקא לי זה קורה? דווקא לי שההריונות האלו היו אחרי טיפולי פוריות קלים ואחרי ציפיה עצומה להביא כבר סוף סוף אחים לבננו בן החמש.אז למה??ועוד יותר קשה כשמסביב החברות והאחיות יולדות ילד אחרי ילד. ואצלנו פשוט תקוע!

אנחנו ממש לא מבינים חשבונות שמיים, וברור שהכל מדויק ולא טעות מהקב"ה- וזה הנסיון הגדול שלנו להאמין בזה...ולהמשיך בחיים לצד הכאב הגדול. 

טוב מאוד שאת נותנת מקום לכאב ולא מדחיקה,הכי נכון להסתכל לכאב בעיניים ולהתמודד איתו,וכשקשה-אז פשוט לבכות ולהוציא!

את לא צריכה להיות ח"ו עם שום ייסורי מצפון!! מן הסתם לא עשית משו שתהיה לו השפעה כזו דרסטית של הפלה...

אני ממליצה להתייעץ עם הרופאת נשים או אפילו רופא הריון בסיכון האם צריך לעשות בדיקות מסויימות עד ההריון הבא...

הרבה הצלחה יקרה!

ושוב חיבוק גדול!

אהובה ויקרה. כמה כאב בסיפורך!!ציפי כהן
זה כל כך הגיוני שתשאלי למה, למה זה קורה לי,
זה באמת כל כך לא מובן ולא מתקבל על הדעת.
לא הגיוני.
לא מגיע לך.
לא עשית שום דבר שמגיע לך כך לסבול.

יקירה, הכאב בלתי נסבל,
אני שמחה שאת מאפשרת לעצמך לכאוב, לבטא את הכאב, להיות עם כל הרגשות הקשים שנמצאים בך.
אפשרי לעצמך להרגיש.
את מתארת את ההליכה ברחוב עם עובר מת, וזה קורע את הלב ממש... הרחם מבקשת להרות, לחוות את החיים בתוכה, והמוות הזה כל כך נורא!!!
אני ממליצה שבזמן הזה כתבי מכתב או עשי משהו לצורך פרידה מהעובר שלך. דברי איתו, שירי לו שירי פרידה, עשי דברים שיאפשרו לך לומר לו שלום.

לגבי הבריתות והאירועים-
נסי להימנע ממה שעושה לך הרגשה רעה.
נסי למנוע מעצמך עוד מאמצים גדולים וקשים מנשוא.
באמת התמודדות קשה.

אני ממליצה לך לעבור יום ועוד יום,כל יום בנפרד וכל שעה עם מה שהיא מביאה.
לאט לאט החיים יחזרו למסלול. אבל כרגע- התמקדי בלחיות את מה שעכשיו,וזכרי לנשום. פשוט לנשום.

חיבוק חם!!
ספרי מה שלומך.
יקרה, עשית בדיקת קרישיות??אמא_מאושרת

אם לא בבקשה תתעקשי על בדיקת קרישיות!!

 

ומשהו חשוב שאחד הרופאים אמר לי-

חשוב שתביני שזה לא קשור לשום דבר שעשית!!

אל תאשימי את עצמך. זה לא יעזור לשום דבר, לא יועיל לאף אחד, ואת ממש ממש לא צריכה את זה עכשיו!

בע"ה, שימלא חסרונך במהרה!

ובבקשה בבקשה תתעקשי על בדיקת קרישיות!

אמן!!תודה נשמה!!אנונימי (פותח)
עשיתי בדיקת קרישיות שיצאה תקינה ב"ה.
וההריון האחרון היה עם תמיכת פרוגסטרון..ולא עזר
חיבוק חם ממני.ציפי כהןאחרונה