פורום פרוייקט השטו"ת (עמוד 1)

הרי מדובר במקרה שהסיר היה אחד מששים מהכפית. ואולי יש לדרוש דלשון כפית נוטריקון "פיו כת' אמה" וא"כ, ודאי שיש בכפית זו פי שישים מבסיר

אז זה צריך להיות כפית חלבית שעפה לתוך סיר בשרי.

לכבוד חמור גרם, דונקי הי"ו.

בעבר יצא לי לדון בנושא דומה, בעניין כלבה אשר אכלה 'מרק אותיות', על אותיותיו ומימיו, ונקראה 'מרתה' על שם אחד ממסעות בנ"י במדבר (ויבואו מרתה וכו' ולא יכולו לשתות מים כי מרים הם). שם כת' כי על בחינת מים כאלו נא' 'המים המרים המאררים', אולם כפי שבאים לקללה - כן באים הם לברכה אלמלא חטאה (ונא' "מוצא אני מר ממות את האישה", וכן כת' "קראן לי מרה"). ודנתי האם דיבורו של כלב הוי ברכה או קללה, עיי"ש. ולמקרה דידך צ"ע, האם דיבורך הוא בעצם או במקרה, האם נולדת כך (מחמת שינוי גנטי ל"ע) או שמא ארע לך איזה דבר כגון שתיית ואכילת מרק אותיות וכה"ג. אם הוא מחמת מקרה כה"ג, אין ע"ז ברכת משנה הבריות שכן אין זה שינוי מצד היות בריאה, דהיינו בבחינת עשיית יש מאין (ואפ' לא יצירה [ומ"מ, איננו מברכים "משנה היצורים"), רק בבחינת עשייה (לענ"ד), וכן פסקתי במקרה ד'מרתה' הנ"ל. אולם, אם הוי הדבר מן התולדה - הרי שיש כאן בחינת 'בריאה', שהרי פירותיו של אדם הם תולדותיו (וע"ד הדרש כת' שהם מצוות ומעש"ט, ומ"מ מקרא מידי פשוטו אינו יוצא), ובפשטות אין חמור יוצא מן הכלל, וקיי"ל שעל פרי העץ אנו מברכים "בורא פרי העץ", הרי שיש בזה בחינת בריאה (יציאה מן ההעלם אל הגילוי, כדמיון יש מאין). אולם, כמו כן קיי"ל מאי דאמרי אינשי "מה מבין חמור במרק פירות?", וא"כ נראה שאין כל שיכות של מושג פירות בחמור כוותך, וא"כ נלע"ד שאי-אפשר לברך עליך כלל משנה הבריות, וכל המורה אחרת הרי הוא טועה ומטעה, ואין כאן שיכות כלל לעניין כבוד הבריות, ויכמ"ל. וכל המחמיר - נידון כוותך (חמור).

מן דין ניתן להוציא נפק"מ לעניין השאלה השניה, דכיוון שאין זה משעת בריאתו, רק יצירה יש מיש יש כאן (יש?), אין מקום לברך.

ועליכם החיים והחמור.

ואת והב בסופה.

דמאי אכפת לן אי נשתנה מעיקרא אי נשתנה לאחר בריחתו, הרי היה ברייה וכעת הוא שונה.

כעין מה דמצינו בברכות הנהנין, וכי נברך על לחם אדמה משום שכך היא ברייתו המקורית?

אלא ודאי דגם היכא דכח אחר מעורב עימו אכתי מברך על השינוי.

וק'ללללל

בשבת דנתי לפני חבר מקשיב על תשובתי ודייקני שאנו מברכים "משנה הבריות" ולא "משנה הבריאות" (משנה - לא משנה. לא משנה...) וא"כ יש פירכא לכל הנ"ל.

מ"מ נראה מדברי מר שלא עמד על יסוד תשובתי, והוא עניין גדול, דכפי שתקנו לנו חכ' בברכות, מלשונם אתה למד על מה ראוי לברך מה, וא"כ ע"ד שאינו בבחינת 'נברא' (דהיינו יש מאין) לא שייך לברך עליו 'בורא פרי האדמה או העץ'.

וכן את ברכת 'בורא פרי הגפן'.

אך נדמה לי שנתעלם מכ"ת גמרא בברכות שאמ' דבנולד ביה בתר דאתיליד מבר' ברוך דיין האמת וא"כ נרא' דה"ה הכא.

ואולי יש למעכ"ת טעם למה לא כתב זה כאן.

אח"ז שכתבתי זאת עיינתי עוד בשאלה וראיתי שכתב הוץשואל שמתת דיבור זו באה לו מסבתו ע"ה אתונו של בלעם.

וא"כ מברייתיה הוא ברם יש לעי' אי מברכינן משנה הבריות אשינוי דלא בעין אי לא.

וכת' הרא"ה על אתר דכתב הראב"ד דברכות אלו נתקנו על צער שמגיע לו לאדם בשעה שרואה את אחיו ומצטער בצרתו וא"כ כביכול אין לברכו על חמור ואולי בהא הדין שונה כיוון שסבתו של החמור הייתה שלוח' דמקום וחביבא עלן כישראל. ואו' אין לברך כלל משנה הבריות דלאו צער איכא ואדרבה! דיברכו הטוב והמטיב כדמברכי אבריות טובות ששמח בהן.

ואולי יש לדמות דין זה יותר לפיל קוף וקיפו' דכת' רש"י דמברך עליהם משום דדמו לאדם ואולי כמו כן יש לברך על חמור זה היודע לדבר כאדם ול"נ לי דדמיונו לאדם, לאו משום שינוי אתא.

וכל זה לא כתבתי אלא מצד הדין ברם אי איכא בושת לחמור בכך, הרי גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה והלא חמור אף הוא בריה הוה!

וע"כ נ"ל דאין לברך עליו משנה הבריות דלאו שינויא איכא וכבודו דלא ליברכו עליה. ומשום ספק ברכות להקל נראה דאין לברך נמי הטוב והמטיב עד דיפשט לן ספיקא כדכתבתי.

וכל זה הוא דעתי בלבד ואינו דעת תורה כי הנני מתבטל לגמרי אל מול דעת הג"מ הרב החסיד מו"ר בתשובתו שעליה כתבית. ויהי רצון שתעלה שיטתי לשיטתו ואכוון לדעת רבי שליט"א.

וראיתי שכבר קדמתני.

אך עיין בכל בו ברכות פז שכתב לחלק בין נשתנה בידי שמיים לבין נשתנה בידי אדם,

וא'כ ליכא ראיה מהאי גמרא, דהכא אינו בידי אדם.

וראיתי שמיד לאחר שכותב כדבריך, שבידי שמים מברך משנה הבריות ובידי אדם דיין האמת  כתב נמי ד"שלא חיסר בעולמו כלום" מברכינן נמי אבריות נאות (ופרה נאה) וא"כ, דלמא יש לברך כך גם על החמור הנז'.

ונראה לי דמשו"כ י"ל דחולק על הראב"ד, דאיהו כתב דאבריות נאות יש לברך הטוב והמטיב ובכל בו כתב לברך שלא חיסר ואולי חולק עליו גם בעניין זה דמברכינן דיין האמת רק בידי שמים.

וכל פסקה זאת, ככלל, בנשחת עסקינן אי בידי אדם אי בידי שמים, ברם בנשתנה לטובה לא כתב ולא מידי ודלא בהא סבר לה כראב"ד.

ובעז"ה אחפש בעת הקרובה אחר ראיות נוספות מגמ' וראשונים ואי"ה אמצא תשובה מספקת מזו.

ואע"פ דאמנם איכא דמשתעי ולגריעותא, מ"מ לא מצינן למימר הכי גבי עובדא הדא דמאן דשאיל רבנן אהלכתא, ודאי עדיף טפי ממא7 דלא מצי למישאל.

בעוונותי הרבים לא עיינתי במעשהו של הנסיך ברדש הי"ו ברם דכורני דאסל"ן עביד ניסי מסטרא אחרא (דהרי מין הוא) ודלמא אית בהא להטות הדין

ועפרא לפומך, דח'ו מלומר דברי כפירה אלו על אודות אסל"ן דגילוי האש על המזבח היה כדמות אריה רבות, הלא הוא אסל'ן.

וכן בשמו רמזו לנו הס-לן כלומר שם שבגימטריא הוא הס- הוא לן כלומר  שלנו

ושם הס הגימטריא הלא הוא שם אלקים

ומה שכתבו ב-א ולא ב-ה' שני תירוצים איכא

א. שאינו דרך של כבוד לומר 'הס' כלפי מעלה

ב. טעות המתרגם. 

תשובה: לכבוד ידידי )מ(]ה[נוער, שמחתי לקבל שאלה )אתון(]חמורה[ זו ומה  

נפלאת היא בעיני שזכיתי שיתקיים בי 'הלא המה יורו חמוריך'. והנה ידוע דעוג  

הוא כמו בצל העשוי שכבות שכבות, והוא הדין בסוגיא, שיש לקלף שכבה שכבה,  

ובס'ד נפרוס הדברים כשמלה.  

קליפה א - עיון בברכת 'משנה הבריות'

ראשית יש לברר על מה מברכים משנה הבריות.  

והנה שנינו )ברכות נח ע'ב( שהרואה פיל קוף וקיפוף )כמין ינשוף( מברך ברוך משנה  

הבריות. ויש לחקור בטעם הדבר האם הוא מצד שינוי בגוף חיות אלו דווקא, או  

שמא חיות אלו הן משונות ואין הכי נמי יברך על כל חיה משונה.

ונראה שמצינו מחלוקת בדבר זה. דיש אומרים שמברכים על כל חיה הגורמת  

התפעלות לאדם והזכירו אלו משום שאלו היה המיוחדות באותן הזמנים. מאידך  

המאירי סובר דאמרו חיות אלו דווקא משום דיש להן דמיון לאדם דפיל משתמש  

בחדק כיד, הינשוף צורת פניו דומה לשל אדם, והקוף כולו דומה לאדם. א''כ דווקא  

חיות אלו מברכים עליהם.  

ראיתי מובא בשם הגרי'ש אלישיב, שסובר שלא מברכים על חיות אחרות מטעם  

דהמאירי, ומאידך בשם הגרש'ז אוירבעך כתבו )הליכות שלמה פ' כג אות לה( שמברך  

על כל חיה משונה. ורצו להביא ראיה מהא דמצינו במקור חיים לבעל החוות יאיר  

)סימן רכה( שמתאר שהגיע עליהם עגל עם ראש אחד שבחלקו האחורי מופתל לשני  

גופים ויש לו ו' רגליים, והורה לברך עליו משנה הבריות. ונראה דאין משם הוכחה,  

דדילמא שאני התם דהוא שינוי מכל בריה שכמוהו מברכים גם בבני אדם, אבל חיה  

שלמה נימא דלא מברכים עליה משנה הבריות, אלא בהני ג' חיות דהוזכרו בגמ'.

והנה במלאכת שלמה כתב )כלאים פרק ח' משנה ו'( דמברכים דווקא על חיות אלו  

משום שבדור הפלגה נענשו ואת חלקם הפך ה' לחיות אלו, על כן מברכים דווקא  

על אלו משנה הבריות. א''כ לשיטתו גם נברך רק על חיות אלו. עוד יש להעיר הא  

דסיים המלאכת שלמה שם וכתב שמשום כך הפיל מבין לשון בני אדם.  

והנה האי נידון דחמורנו הי'ו, ככל הנראה, הוא אינו פיל, קוף או קיפוף, אך ודאי  

חמור מדבר הוא דבר שלא שכיח, והשאלה האם יש לדמותו לאותו עגל סיאמי או  

דילמא הוא עניין אחר. ומה שכתבנו 'ככל הנראה' הוא משום שאין לדיין אלא מה  

שעיניו רואות, ואילו בימנו גם חמור יכול לו מר שהוא פיל או קוף וכיו'ב, וממילא  

לא מצאנו ידינו ורגלינו, כי גם רגלינו אולי הם ידינו רח'ל ואכמ'ל.  

קליפה ב - האם דיבור הוי שינוי  

והנה לכאו' היה צריך לחקור בכח הממללא שבפה החמור, האם הוא רוח ממללא  

ממש והוי שינוי הראוי לברכה, או דילמא הוי כציפצוף הזרזיר ודיבור התוכי שהוא  

כמעשה קוף בעלמא ואינו שינוי. אולם היה נראה לומר דאף אי מעשה קוף בעלמא  

הוא הרי אמרינן דמברכים על ראית קוף, א'כ ה'ה הכא, חמור מדבר ב'מעשה קוף'  

הרי הוא כקוף ונברך עליו.  

איברא דאפשר דיש לחלק בין ראיית קוף לבין ראיית חמור בעל מעשה קוף. ונראה  

דיש לתלות זאת במחלוקת שהוזכרה לעייל. דלמ'ד דמברכים על קוף משום דדמי  

לאדם הזכיר שם שזה משום שבמעשיו הוא מחקה לאדם, ולכן מברכים עליו דהוי  

כבריה משונה. א''כ נימא דה'ה הכא דהחמור מדבר במעשה קוף הוא מחקה לאדם  

וממילא מברך עליו. אולם למ'ד שהוא חיה משונה - הכא חמור הוא וחמור נשאר  

ואין בזה שינוי.

ואמר לי אחד מן החכמים, דהרי ברכה זו היא ברכת ראייה וממילא כיון שלא  

מתקיים פה 'רואים את הקולות' אי אפשר לברך על חמור מדבר שזה לא נכלל  

בראיה, וממילא ליכא לברוכי עליה. אך אחר המחילה לית בדבריו מששא מתרי  

טעמי. חדא דהרי למדנו דעקימת שפתיו הויא מעשה, והכא נמי כיון דקא חזינן  

עקימת שפתיו שפיר מברך עליהו. ועוד דאפ' נימא עקימת שפתיו לא הויא מעשה,  

אכתי כיוון שיודע שהוא חמור מדבר ורואהו מברך עליו ולא מברך על הדיבור עצמו.  

קליפה ג - גדר שינוי  

ואחר הנ''ל אכתי יש לעיין עד כמה הדיבור עצמו נחשב שינוי, אם היינו בארץ  

נרניה, שם החיות מדברות, ודאי לא היה נחשב זה שינוי, אך כיון שאנו כאן בעלמא  

הדין, יש לעיין בדבר. דהנה מצינו במה שאמרו שהרואה כושי מברך ברוך משנה  

הבריות אמרו שהוא דווקא בשחור ביותר או בשחור הנולד מן הלבן, אבל שחור בן  

שחור במקום דרגילים בכיוצ'ב, לא מברך. וא'כ י'ל דה'ה בנידון דידן, דאם מצינו  

הרבה חמורים מדברים אין זה נחשב שינוי שמברכים עליו.  

והנה אמרו חז'ל על ישמעאל ואליעזר 'עם הדומה לחמור', וא'כ מצינו הרבה דומים  

לחמור ומדברים.  

אולם אעפ'כ נראה שיש כאן שינוי, דהמצוי הוא חמור מדבר הנראה כאדם, ואילו  

הכא מדובר בחמו ר מדבר הנראה כחמור ולכן יש כאן שינוי.  

אלא דיש לעי' מצד אחד. דהרי אמרנו ששחור הנולד מן השחור לא הוי שינוי, והכא  

הרי חמורנו מיוחס לאתונו של בלעם וא'כ דילמא אינו שינוי.  

אך בזה יש לחקור מה הדין בשחור הנולד מלבן, אך אותו לבן הוא צאצא של שחור.  

והנה מצינו בגמ' בברכות )דף ו ע"א( 'אוכמתא בת אוכמתא' ולכאו' משמע דאוכמתא  

אמיתי היינו בן אוכמתא ולא שהיה באמצע לבן. ושמא שאני התם דלצורך גילוי  

השדים צריך דווקא אוכמתא כזה.  

אולם נראה דאם השינוי פחות תדיר, כלומר אם לפני כמה דורות היה שחור שהוליד  

לבן ומאז המשיכו לבנים, ורק אח''כ נולד שוב שחור - שהוא בגדר שינוי, וא'כ הכא  

נמי דהרי כמה דורות עברו מאתונו של בלעם להשתא.  

קליפה ד - האם יש מקום לעלבון  

המורם עד כה דבעלמא דידן ודאי יש לברך על ראיית חמור מדבר. אלא דיש לדקדק  

כיצד יש לברך ברכה זו והאם יש להצניעה כדי שלא יפגע בבריה המשונה. והנה  

מצאתי בחישוקי חמד )בכורות לה ע'א( בשם ר' שלום שבדרום מעשה באחד שהגביה  

ננס וברך עליו משנה הבריות, וכתב עליו 'אוי לו לחסיד שוטה זה, שבמקום תברך  

את ה' ניאצו, ובמקום להודות לו רצח את יציר כפיו'. וא'כ ודאי דהכא נמי שאין  

להגביהו ולנענעו. אולם אכתי על פניו ה יה נראה לעיין מה הדין במי משברך על  

ננס בקול ללא הגבהה וניענוע, דהרי המברך בס ה'כ קיים דינא דגמרא.  

ובעצם שיש לעי' בשורש הדבר, דמאי פגיעה איכא. בשלמא בננס, ששינויו הוא  

לגריעותא - אפשר להבין שיש פגיעה שמזכירים לו גריעותו ברבים. אבל חמור  

מדבר הוא מעליותא, לא מיבעיא אי דיבורו הוא רוח ממללא ממש, אלא אפ' אי  

דיבורו מעשה קוף בעלמא, אכתי מעליותא היא לחמור כשהוא יודע לדבר, ומאי  

פגיעה איכא.  

ועוד נראה לדקדק מהא דפסק בשו'ע )סי' יד( דיכול אדם לקחת טלית חברו בלא

רשות משום דניחא ליה לאיניש דליעבד מצווה בממוניה כשהוא באקראי ולא

בקביעות ודווקא דלית ביה חשש פסידא. והלא דברים ק'ו, אם בממונו ניחא ליה

דליעבד מצווה, בגופו לא כל שכן, וא'כ הכא נמי ודאי ניחא לי לחמורנו דליהוי חפצא

דמצווה דמברכי עליו, וכאן שמברכים פעם ב-ל' יו ם ודאי הוא אקראי בעלמא.

סברא נוספת מצינו למימר דהרי למדנו שגדול העונה אמן יותר מן המברך )ברכות

נג ע"ב( והרי הנידון דידן לא יכול לברך על עצמו משום דאין הפסקת ל' יום בין

ראיה לראיה, וא''כ המברך מזכה לו בעניית אמן.

אלא דמצינו בגמ' )מו'ק כז ע'ב( 'דבראשונה היו מטבילין כלים על גבי נדות מתות,

והיו נדות חיות מתביישות, התקינו שיהיו מטבילין על גבי כל הנשים מפני כבודן של

נדות חיות' וכן מובא שם שינויים שנעשו כדי לא לפגוע בכבודו של עניים וחולי

המעיים. והנה בשלמא ברישא, בעניים ובחולי מעיים, הוא גריעותא ומובן מדוע

חסו על כבודן, אלא דאשה שהיא נדה מאי גריעותא איכא, הרי זו דרך העולם,

ואדרבה נדתה מעידה עליה דבריאה היא. ואעפ'כ היו מתביישות הנשים בכך, א''כ

נימא דה'ה הכא, דאף אי סבירא לן דאין לחמור להפגע מזה, ועוד שהוא יהיה גדול

מהמברך, אך כיון שהוא נפגע יש להמנע מלברך עליו בצורה שתביישו.

אך באמת אין להביא ראיה משם. שכתב האגרות משה )יו''ד ח'ב סימן עז( דאין בזיון

לאשה בכך שהיא נדה, וז'ל: 'דידוע לכל שהנשים הן נדות י'ב יום בכל חודש כשאינן

זקנות ולא מעוברות.. ואדרבה הא הרבה היו לובשות בגדים מיוחדים לימי הנדות

ומזה היו יודעות השכנות שהיא נדה, אלמא לא היו מתביישות מזה'. ומה שהגמ'

אמרה שהיו מתביישות, הסביר האג'מ שלא התביישו משום נדתן, אלא משום

שבמיתתן היו משונות מכל אדם, וכך משמע ברש'י שם. א'כ ליכא ראיה מהתם

להחשיב פגיעה בדבר שסבירא לן שאינו פגיעה.

אולם בשבט הלוי )סי' קצה סעיף ב ס'ק ג( משמע שנקט שיש בושה לאשה כשנודע

ברבים שהיא נדה, ודלא כאג'מ. וכן כתב בתוספת אהל )עמ' רסה-עדר(. ולדבריהם

אפשר לומר שאם לאדם יש בושה, אסור לביישו אף דאנן ס'ל שאין ממה להתבייש,

ואף שיחשב גדול מצד 'גדול העונה'.

ובעינא דשפיר חזאי מצאתי במלאכת שלמה הנ''ל שכתב שאנשי דור הפלגה נהפכו

לפילים, הוסיף לומר 'ופיל נמי מבין לשון בני אדם', ולא מצינו בגמ' או בשום פוסק

דכתבו דיש לברך לידו 'משנה הבריות' בשקט כדי שלא ישמע ויבין כי היכי דלא

לביישו. ונראה ליישב דהרי הברכה נעשית בריחוק מקום מהפיל, וממילא אינו שומע

הברכה. )ואף דיש לו אוזניים גדולות, מסבירים המחקרים דאין זה כדי שישמע

למרחוק אלא לויסות חום הגוף.(

על כן נראה שבאמת אם יודע האדם שהוא פוגע בברכה זו, ודאי אין לברכה בקול.

ולכן בננס סברא היא לומר דפוגע - דהרי שינויו לגריעותא וכנ'ל. אולם אדם שפוגש

חמור מדבר בפעם הראשונה ודאי יתפעם כל כך דיברך מיד ואין לו לאסוקי אדעתיה

בברכה זו פוגעת בחפצא דברכה. על כן אבקש ממעלת ידידי שישתדל שלא להעלב

או על כל פנים למחול מיד למי שלא יודעו ומכירו. ולאחר מכן לבקש שבפעם הבאה

)אם יעברו ל' יום כדינא( יברך בשקט 

תשובה: לכבוד מעלת המלך הרם, המברכים עליו שחלק מכבודו לבשר ודם, בכיר  

הארבעה מרומם על כל תהילה.  

מערכה ראשונה - הברכה הראויה  

ראשית יש לדקדק האם זו הברכה הראויה. דהנה בברכות )נח ע'ב( מבואר דעל  

שינוי מעיקרא מברכים משנה הבריות, אבל על שינוי שנעשה לאחר לידה מברכים  

דיין האמת. וא'כ בנידון דידן הרי השינוי נעשה לאחר לידה ולכאו' היה צריך לברך  

דיין האמת. וראה לראב'ד שכתב דמברך רק על מי שמצטער איתו בשינוי זה וסיים  

דמשום הכי מברכים רק היהודי דמצטער עימו, אבל על גוי לא יברך. והביא דבריו  

בשו'ע סי' רכה סעיף ט בשם 'יש מי שאומר'. וכתב במשנ'ב ס'ק כז דדברים אלו  

קאי אברכת דיין האמת, דהיא נובעת מצער לכן מברך רק על מי שמצטער עליו,  

אולם ברכת משנה הבריות מברך על עצם השינוי ולא על הצער.  

משמע מדברים אלו שבנידון דידן לא יברך דיין האמת כיון שלא מצטערים עימו.  

אך יש לחקור האם כשרואה את השינוי ללא צער יכול לברך משנה הבריות או דילמא  

לא נתקנה הברכה על שינוי שלא מלידה.  

ועי' במה שכתבתי על ברכת משנה הבריות )בסימן שרק( , והבאנו שם דברי המלאכת  

שלמה שדור הפלגה נשתנה לפילים, קופים וקיפופים, ולכן מברכים עליהם משנה  

הבריות. ויש לעיין האם באותו הדור ברכו עליהם 'משנה הבריות' או 'דיין האמת'.  

והנה מצינו בין השינויים שמברכים עליהם 'משנה הבריות' את הקפח ובארו וכן  

הביא השו'ע )רכה, ח( שמדובר באדם 'שבטנו גדול ומתוך עוביו נראת קומתו  

מקופחת' ופשוט דשינוי זה לא נעשה מברייתו אלא לאחר מכן, וקמ'ל שעל שינוי זה  

לא מברכים דיין האמת. והאמת לכאו' יש לדקדק מדו ע חילק השו'ע עניין זה  

ד'משנה הבריות' לשני סעיפים. אך ע'פ הנ''ל הוא פשוט בסעיף ח' מיירי בשינויים  

שתמיד מברכים עליהם 'משנה הבריות' ובסעיף ט מיירי בשינוים שלעיתים מברכים  

עליהם דיין האמת וכנ'ל. ע'פ זה ברור דעל דור הפלגה שהפכו בעצמם לפילים וכו'  

ברכו 'משנה הבריו ת' כבר באותו הזמן.  

והיה מי שרצה לחלק בין נהפך לפיל או קוף לבין נהפך לחמור, דפיל קוף וקיפוף  

אמרינן דיש בהו משהו שמזכיר בני אדם ולכן מברכים, וחמור אינו מזכיר בן אדם.  

אך באמת זה חילוק של הבל, מתרי טעמי. חדא דזהו סימן לכך שהיו בנ'א ואינו  

סיבה לברכה. ועוד דאף אי נימא שזהו דין בברכה, אכתי איכא הרבה בני אדם  

שמזכירים חמורים וד'ל. ע'כ נראה ברור שאין לברך על שינוי זה 'דיין האמת' ואכן  

אפשר לברך 'משנה הבריות'.  

מערכה שניה - מטבע ברכות  

ומה ששאל מעלתו האם אפשר לברך ברוך אתה ה' או דילמא אין זה שינוי מאת ה',  

אחר המחילה הרבה אין זו שאלה כלל וכלל. דהרי מצינו מפורש שגם מעשי שמשיו  

נקראים מעשי ה' שכן הוא בהפיכת סדום שנעשתה ע'י המלאכים, ואילו בפרשת  

ני צבים כתיב 'אשר הפך ה' באפו ובחמתו'. ונראה דמשום כן היה צריך בעל ההגדה  

להדגיש 'אני ולא מלאך' דדוקא שם פעל בעצמו ית' ללא שמשיו.  

ואנו אין לנו עסק הנסתרות, רק נאיר הארה במעלת השמש על דרך הפשט, דהנה  

עם ישראל נקרא 'גור אריה יהודה' וכן כתיב 'עם כלביא יקום', וכן מצינו דהאש על  

המזבח היתה כדמות ארי רובץ צורת ההיכל שהוא רחב מלפנים נמי כתבנית אריה.  

על כן דודאי שמש זה גבוה עד מאד. אולם נראה דעל כן נקראת ארץ נרני'ה על  

שם נר'נ ויחידה, ומה שלא מוזכרת 'חיה' הוא כדי שלא יתנו להאי 'חיה' יותר מקום  

ממה שהיא.  

עכ'פ לענייננו, כיון דשמשיו הוא הכל מכוחו ית' ושפיר אפשר לברך על זה 'ברוך  

אתה ה' אלוקינו'. וה' יצלינו משגיאות

לענ"ד אין לחשוש.

ראשית, לא מצינו שיש היזק ראיה ללא שותפין והואיל ואתה והתלמידים גרים ברשות אחת, אין היזק.

לכאורה יש לחשוש משום עה"ר אך ע"פ הגמ' יש לחשוש לעה"ר רק כששכיח היזק ובמקרה זה, אף אם נאמר שיש סכנה שעה"ר תשפיע עליה, הלא בלאו הכי נמי יהיה ספק פ"נ וע"כ נ"ל דשרי.

במקור יש גם תשובה אבל היא לא הלכתית

וקיי"ל שפטור מן המצוות, דכת' "ובמתים חופשי", וא"כ - חופשי אחי! (אולם עיין [רציני] בקובץ של הרב אלחנן וסרמן שכת' ע"ז בחלק ענייני האגדה [על עניין הפטור מן המצוות במתים לאחר התחיה])

התכוונתי שעצם המטרה של החדר הזה הוא לכתוב משהו יצירתי ומצחיק

וכמה מסובך זה לכתוב קצת שטויות?

שמע, כל אחד והיכולות שלו.. לאחד עולה שטויות לכתוב ככה בזרימה, ובשביל השני צריך מחשבה ומאמץ

אני לדוגמא לא עולה לי שאלות מצחיקות שנשמעות כמו שו"ת.  אני חלש בזה 🤷‍♂️

אני מעריך שהסוג הראשון הם מועטים ולכן ריק כאן (חוץ מזה שיש כאלה שבכלל לא בא להם על זה)

להפוך את הפורום הנ"ל לפורוייקט שטות ולא שו"ת מצחיק, כגון סיפורים משעשעים, אמנם מצריך קצת מחשבה מכל אחד, אבל זה יכול להיות נחמד!

שיר משעשע בחרוזים, סיפור קצרצר ומצחיק, אמירות שנונות וכדו', הרי גם כך נראה שהמנהלים לא פעילים על מנת למנוע את זה...

לפורום בדיחות אמור להיות לבדיחות, נכון?

ופרוייקט השטות לא בהכרח לשאלות, נכון?

אז כן זה מיועד בהכרח לשאלות שטותיות שנשמעות כמו שאלה תורנית

סתם כי שומם פה אז כותבים שטויות.

אם תשנה לגמרי את החדר זה יהיה באסה למי שכן אוהב את היעוד המקורי שלו שזה לכתוב דברים יצירתיים 

אז ברוח החדר, השאלה הנשאלת היא: האם להחיות מת שהיה חכם גדול בחייו ע"י רוח בהמית ובלי להחזיר לו את שכלו נקרא תחיית המתים או וידוא הריגה

@אניוהוא מה אומר?

ומסקנתי הייתה דאילו הווה ליה חסיד חב"ד לא עלינו, אזיי דבאמת אין להחיותו בנפש בהמית, אולם אם  המת היה חכם גדול בחייו, ודאי למד בישיבת מרכז לא עלינו, ואזי הוא חסיד הרב קוק, ואם כן נראה דצריך עיון באורות התשובה, אלא שעלתה שאלה מה אם לא קיבלו את הנ"ל למרכז, והלך להר המור (חס ושלום וחלילה טפו טפו חמסה), אלא מכיוון שהיה חכם בודאי לא הלך לשם ולמד במרכז, ואי הכי אזיי היה פתוח מעט להשפעות זרות לא עלינו, וחס ושלום למד תניא לא עליכם, ועל כן לא יהיה ניתן להחיותו בנפש בהמית וליהוי ליה כוידוא הריגה כפי שכתב מר, ועל כן מסקנה היא שצריך למצוא נפש אלוקית יתירה על מנת לחיותו, ונשמתא יתרתא לא אמרינן.

בברכה,

הרב הגדול מעוז ומגדול לב וגם טחול שמצייר בלי מכחול, מרן הרב יש"ע שליט"א

אתה רואה זה הרבה יותר כיף ככה חחח

אך לענ"ד אם היה חכם גדול, ודאי דלא שמע מימיו כלל על נפש בהמית ואין לחשוש כלל שיתדרדר לחב"ד. לרוע מזלו של החכם, הנפש הבהמית מוזכרת גם בראשונים ולכן, אם היה חכם, אין לחשוש. אך אם היה חכם גדול ולמד כל ספרי הראשונים, יש לחשוש שראה מה כתבו ועל כן נראה דיש להחיותו אך לא לתת לו לאכול, לישון או לזוז כדי למנוע מהנפש הבהמית להתגבר עליו.

והאמת והשלום אהבו

ונמצא שאכן לא עלינו מופיע הנ"ל גם בספרים קדמוניים כגון הדרך הארוכה קצרה חלקים א' וב', שנכתבו על ידי רבותינו ששכחתי את שמם, אפשטיין משהו, אלא שמצאתי פתח להתיר הנדר, אלא שזהו פתח צר מאד, ונשאלת השאלה אם היה האדם החכם רזה או שמן, שכן אילו היה רזה - ודאי עובר בפתח, ואילו היה שמן, אזיי בודאי הייתה לו נפש בהמית, ואם כך מאי שנא חייו מאי שנא להחיותו, אלא בודאי היה רזה ועל כן עובר בפתח, וזהו הפתח, שכן אילו היה האדם החכם איש פשוט, ודאי היה קורא קומיקס לא עלינו, ומתוודע לעניין הנפש הבהמית מן הספר הקדמון הדרך הארוכה קצרה, אלא שאז לא היה חכם, ועל כן בודאי לא שזפה עינו ספרים אלה, ואם כן לא נתוודע לנפשו הבהמית, ואם כך ניתן להחיותו בכך!

החותם בעילום שם:

הרב הגדול שמשחק בחול כי הוא עדיין יכול - הרב יש"ע שליט"א

בעוונותי הרבים שכחתי מן הספר הנ"ל, כוונתי הייתה לספרים אחרים, אבן עזרא ורבינו בחיי. אולי יש למצוא פתח להתיר אם היה חכם גדול, שכן אז, יכל לדעת זאת מעצמו ולא היה צריך ללמוד א"ע ור' בחיי וודאי שלא היה רוצה להבין מעצמו עניין חסידי אם היה חכם גדול.

• ישראלים הם האנשים שעוצרים אישה עם עגלת תינוק ביום חורפי כדי להעיר לה להלביש כובע לתינוק.

• ישראלים לוקחים שלוש מאות שקיות ניילון מהמתקן בסופר, שיהיה בבית.

• ישראלים הם האנשים שבטוחים שהתור בשדה התעופה (ובכל מקום, למעשה) אמור להראות כמו פירמידה: אדם אחד ליד הדלפק, מאחוריו שניים, מאחוריהם שלושה, וכן הלאה. עמים פחות חכמים טרם למדו את הכלל הזה ומתעקשים משום מה לעמוד בשורה עורפית מסודרת.

• ישראלים בודקים כל שנה את רשימת מקבלי פרס נובל/אוסקר כדי לבדוק כמה שמות יהודיים היא כוללת.

• ישראלים מבינים בכל הנושאים ומוכשרים בכל תחום.

• כל ישראלי היה יכול לכתוב את הארי פוטר בעצמו, להיות ראש הממשלה או הרמטכ"ל, ולאמן אלוף אולימפי - אם רק היה לו זמן.

• ישראלים הם האנשים שחושבים שהמילה 'חגים' היא כינוי קוד ל"בואו נזרוק את הוראות הדיאטה לכל הרוחות".

• ישראלים קונים כל שנה, בשבוע הספר, ספרים שהם בחיים לא יקראו - אבל תמיד יתכוונו לקרא בקרוב.

• ישראלים נפרדים בחיבוקים, נשיקות והבטחות לשמור על קשר ממישהו שהם אמורים לפגוש שוב בעוד שלושה ימים.

• לכל ישראלי יש ילד שיודע יותר טוב מהמורה שלו.

• ישראלים הם אנשים שכותבים טוקבקים יותר ארוכים מהמאמר שעליו הם מגיבים.

• ישראלים הם אנשים שמדברים בצעקות משני צידי המדרכה, העיקר שלא יצטרכו לחצות את הכביש.

• ישראלים הם אנשים שמטיילים בהודו ומדברים עברית עם כל מי שהם פוגשים.

• ישראלים לוקחים מלון בירושלים, ומתלוננים בקבלה: "למה לא רואים את הים מהחלון?"

• ישראלים שומעים כרוז משטרתי: "האזרחים מתבקשים לא להתקרב לאזור", ומייד רצים לשם בהמוניהם.

• ישראלים שואלים "מי אחרון בתור?" אומרים "אני אחריך" והולכים לעיסוקיהם.

• ישראלים עוצרים בצד עם הצפירה ויוצאים לעמוד דום ולהשגיח שכל שאר הנהגים יעשו כמוהם.

• ישראלים יספרו לכל העולם על הנס שהיה להם - הפיגוע קרה בדיוק בקו האוטובוס שבו הם נהגו לנסוע לפני שלוש שנים.

• ישראלים מתלוננים על החום במרכז הארץ ונוסעים לחופשה מרעננת באילת.

• ישראלים תמיד באים לקופת חולים "רק לקחת מרשם".

• ישראלים יחזרו כל חייהם על בדיחות מפורסמות מתוך מערכונים, ויהיו בטוחים שיש להם חוש הומור נהדר.

• ישראלים בוכים בסרטים פשוט כי יש חושך באולם.

• גם ישראלים אקדמאיים שהגיעו למעלת שדרן ברדיו הממלכתי לא ימנעו מלומר בשידור "טפו טפו טפו".

• ישראלים יספרו איך היה האוכל, בתשובה לשאלה איך היתה החתונה.

• ישראלים שומעים את צלילי הפתיחה של 'ירושלים של זהב' ומתחילים לחפש טישו.

• ישראלים חושבים שהמדינה על הפנים, אבל יקראו "אנטישמי" לכל מי שמשמיץ אותה, במיוחד אם הוא יהודי.

חח...=] לילה טוב...

ודרך אגב מי כתב זאת?

@אני))) היקרה

יש לך יומולדתתתתתת היוםםם

מזל טוב אחות!!!! שיהיה לך מלא מלא אושרר 
חתן צדיק וישר וכמובן חתיךך

תמשיכי להיות כמו שאת, אין עליך בעולם

ותמיד תזכרי את האחות הכי הכי שלך

באהבה

איזה ברכהה מהממת!! שימחת!
שתתברכי בכל הברכות שבירכת אותי !

סתם נו התכוונתי בכללי איך מצטרפים לפורומים או שלא צריך להצטרף

שמעון התחתן עם דינה, אז אין כאן ראיה.

בלונא?

אמא דרותי יהבה מתנתא.

בדיחא וחדוותא לכל דרדקא בלונא.

לרותי בלונא תכלתא.

לרון בלונא צהובא.

לסיגלית בלונא סגולא.

לאורי בלונא ירוקא.

ולאלון בלונא אדומא.

כל דרדקיא וכל בלוניא נפקו לטיילא.

אורי בדח,

רהיט ושוור - ורמייה לבלונא ירוקא לעיל לעיל.

רמא ונקט, רמא ונקט.

נפל בלונא ירוקא עליה דהיגי דכלילא, וניחרז.

ולאלתר בומא! טראכא!

מאי אירע?

בלונא פקע, בלונא איבזע.

במטותא, אורי לא תחלש דעתך,

מייתינן לך בלונא אחרינא.

בדח רון ומליל:

אבא נפחיה לבלונא צהובא!

עד דליהוי רבה דומיא דרישך!

רבה, רבה דומיא דומיא דשימשא!

אבא נפחיה לבלונא. נפחיה ונפחיה.

ולאלתר בומא! טראכא!

מאי אירע?

בלונא פקע, בלונא איבזע.

לא תחלש דעתך רוני רון.

דין סיפיה דכולא בלוניא.

אשכחוה דרדקיא למיצי - שונרתתא דסיגלית.

שחתא סיגלית, בעתא לחבקה למיצי.

חטפתיה מיצי לבלונה סגולא דסיגלית,

גלגלא ונקטא, גילגלה ונקטא.

סרתטיה לבלונא סגולא בטופראי דילה,

ולאלתר בומא! טראכא!

מאי אירע?

בלונא פקע, בלונא איבזע.

לא תחלש דעתך סיגלית.

הכי אירע נמי לרון.

דין סיפיה דכולא בלוניא.

בלונא סגולא פקע,

בלונא סגולא פקע,

ונמי בלונא ירוקא.

אישתיירו תרי בלוניא ותו לא,

בלונא תכלתא לרותי,

ובלונא אדומא לאלון.

אירתתא רותי דנמי בלונא דילה יתפקע,

חבקתיה לבלונא תכלתא דומיא דמחבקי בובתא,

דומיא דמחבקי לאמא.

ולאלתר בומא! טראכא!

מאי אירע?

בלונא פקע, בלונא איבזע.

לא תחלש דעתך רותי.

הכי אירע נמי לרון.

דין סיפיה דכולא בלוניא.

אישתייר בלונא חד ותו לא,

בלונא אדומא, בלוניה דאלון.

ולאלתר, נשבה זיקא רבה (אסתנא),

חטפתיה לבלונא אדומא,

פרחתיה לעיל לעיל,

עד לענני.

אלון אחוי בידיה וצווח:

שלמא! שלמא בלונא אדומא!

קמו דרדקי אחוו בידייהו,

וצווחו בקלא לשמיא:

שלמא! שלמא בלונא אדומא!

@אנא עבדא דקב"ה

נו בארמת אומרים "בומא! טראכא!"?? או אולי ירוקא ואדומא? תכלת אומרים תִּכְלָא ועוד דוגמות אולי בהמשך יהיה לי זמן ואני אכתוב