פורום פרוייקט השטו"ת (עמוד 11)

ווא הייתי חייב ולא משנה כמה חלש הפנץ, תודה

מה זה ינישיו"ת??

שיא הבינישיות זה לאכול מרק במזלג מדין לבוד.

https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=13666
http://www.inn.co.il/News/News.aspx/176780

ועדיין זה רק מחקר ואסור לאכול כי אין מסורת
וגם המחקר נראה נכון זה לא ודאי...


ולא סולח על הרצינות.

צע''ע (צריך עיון ענק)

להזכירך ציורי הרמב"ם אינם נכונים

מותר לאכול ג'ירפה היא כשרה ויודעים איך לשחוט אותה
אבל לקנות ג'ירפה למטרת אכילה זה בל ץשלית של כסף ולכן אסור

לאני והוא

ויש לדון בעניין לגבי שבת

אך לגבי יו'ט אין כלל ספק ופשוט הדבר שמותר מפני שזה בכלל אוכל נפש
שהרי אוכל הוא את נפשו של חברו.
וי'א שהחבר אוכל את הנפש של עצמו.
ואין נפקותא לדינא מי אוכל מה - אלא שעכ'פ ביו'ט ודאי שרי.

ובעניין שבת אעיין בע'ה ואענה

בברכת 'ועיצבנתיי אתכם - עד שיבלו שפתותיהם מלומר די'

הלוא פיקוח נפש דוחה שבת
והיאך יתפקח המעוצבן אילולא יתעצבן?
וכן אם לא יתפקח יוכל המעצבן לפקח על עינייני עיצבון המעוצבן

דהשואל נ'י התכוון לשאול לא מצד המעוצבן אלצמצד המעצבן, האם מותר לו לנגן על עצבי חברו.

אך בזאת שפיר קאמר מר, דאין בזה משום 'לפני עיוור' - דודאי שמותר למעוצבן להתעצבן.
איברא דיל'ע האם מותר לאדם להכניס חברו לספק פיקוח נפש - עד שיתעצבן ,
וזו שאלה חדשה שלא דן בה השואל.
ונ'ל דיש 'צווי-דיני' בעיצבון, חדא- 'מנגן על העצבים' דהיינו מעצבן בקטנה- דמפיק מיניה ניגון- והוא בתחום הטעם הטוב (ומותר בימות החול דמחיל איניש לחבריה), ובזה איירי שאלת השואל נ'י
ואידך דינא הוא 'מעצבן רצח' (בלעז' 'מעצבן טעיליים') - והוא המכניס את חברו לפיקוח נפש וזה ודאי אסור בכל יום לגרום פיקוח נפש לחברו.

ונענש תחילה.

 

עם כל הצחוק, יש בזה עניין ע"פ הסוד

דאז הוא מבשל בכלי ראשון לבין תלמיד של תלמידי עלי שאז זה רק כלי שני וממילא אין בישול בכלי שני.

שבאמת אמרי אינשי שהרב הוא כלי ראשון
והתלמיד הוא כלי שני
וממילא כדברייך התלמיד דתלמיד הוא שלישי

אך איתא בגמ' שאם הרב דומה עליך כמלאך- אז למד תורה מפיהו - והלא מלאך הוא אש ממש-
וממילא הרב - הוא האש והתלמיד כלי ראשון
והתלמיד התלמיד כלי שני
מ.ש.ל

עוד ראיה ניתן לומר שכתוב ' היזהרו מגחלתן של ת'ח - הרי שת'ח הם גחלת ממש.

ואם לבך נוקפך לומר שכעת התלמיד המלמד הוא נהיה גם אש ויוצא מגדר כלי ראשון
בזה יש לחלק בין רב ת'ח שיש לו 'ברענט' לרב שאין לו 'ברענט'.

אנחנו אוהבים אנשים😍

עם מלח

'אני תורנית' - למעלה בגדול
ולמטה איור של מישהי דוסית ממש...

ראשית אתלבט בראשית דבריו שכתב שהוא מתחבת
האם כוונת מעלתו היא מלשון מחבת כלומר יושב על המחבת ברזל המפרידה בינו לבין בוראו כדברי הנביא,
או דילמא מלשון מחבוא בלי האות א' משום שהיא לא מוצאת את המחבוא. הצורך להתחבא הינו מפני אימת הדין שיפסקו לו.

ולשאלתו בדבר הגיטרה הנקראת 'סיאסטה' ובניגון בה.

ויש לדון מכמה צדדים
ראשית מצד איסור נגיעה שהרי שמה כשם נקבה וחישינן דילמא אתי לאיחלופי בנקבה דעלמא..
עוד יש לדון מצד ה'בועל ארמית' כמאמר המשוררת ' אני גיטרה מישהו פורט עלי' וזהו בעילת וכיוון ששמה כשם גויה חישינן דילמא אתי להתיר איסורי ערווה החמורים.
ועוד זאת בשלישית יש לדון מצד משמעות השם שנ'צ- והוא מנוגד לדברי חז'לנו בדברי קודשם כי 'זוג של שחרית וחרופצן של בין הערביים מוציאים את האדם מן הישיבה', וכידוע נקטינןמכר'מ דדריש בשמא דאינשי וק'ו בשמא דגיטרא וע'כ נראה לאסור לנגן בה דאתי לארדומי.

ע'כ היה נראה לענ'ד דיש לאסור
אלא שהעירו מן שמיא לעיני, וחזינן שבלעז קרינן להאי כלי נגינה 'גיטר' ולא גיטרה- דהיינו דהוי זכר ולא נקבה,
אלא דשמא דקרר לה בעליה הוי שם נקבה לועזת העלול להחטיאו סשנ'צ בעצמו.

וע'כ אם ירצה מעלת השואל להמשיך ולנגן בה אין לו אלא לשנות את שמה לשם זכר ישראל וכשר
ובזה אגלוייממילתא למפרע דטעות היה מעשהו עד כאן
וה' הטוב יכםר בעדו ובעד על ישראל אחיו

החותם ביקרא דגיטרא ואוריתא דילה

ווא, (כאילו, ממש לרמה הזאת צריך להגיע??) ווא אחי באמת יפה...

 

ראשית קשיא היכי אתה תניא, שהברוש יושב על מחבת של ברזל?? הרי הוא ישרף! שנאמר "באש אתה היצתה ובאש אתה עתיד ליבנותה"

ולא נאמר ליבנותה אלא על המחבת

והאות א, הרי היא האות הראשונה בתורה ומעלות רבות יש לה(אפילו מפורש בגימתריות, ש א שווה ל 2, וש2 מסמל את לוחות הברית!) ואיך היא תיתחבא? מכול מקום ראוי לומר שמילתא בעלמה האות א  (טוב, היאשתי, מבחינת "יאוש בעולם כלל" רבינו)

 

מנהג ירושלים לא להלין את המת ולקברו עוד בטרם שקיעה
בו ביום שנלב"ע.


מקובלנו מרבותינו שכשזוג נישא הן עומדין תחת חופה בעלת ארבע כלונסאות
וידועה מימרא דכולי עלמא
דבארבעת אלו מתקיימות שתי לוויות רח"ל

נפק"מ
לרווקי ירושלים שמזדרזין להעמיד חופתן ולא לעכבה...

ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת
 

אך מה יאמרו אחינו הספרדים שנהגו להנשא דווקא אחרי שקיעה?

יבואו להתיר להלין את המת משום לילה כיום יאיר!

"כל עוד הנר דולק
אפשר לברוח...."

למאן דאמר ההצלחה לכישלון דמי- אכ"נ

מכאן שאם מצאת כישלון הרי הצלחת להכשל ואין זה כי אם הצלחת הנכשל

@יעלוש מחב"ד

 

ואילו אני עניתי תשובה זו מיד בפעם הראשונה ששאלוני שאלה זו ואתמהה היאך לא ענו הכא כך!

 

ה'ה והוה הטעם לתחילתו בכישלון וסופו בהצלחה

פאדיחה תייגתי ואז ראיתי שנע"ג כבר כתב את זה לפניי......

(מעניין אם זה עדיין מציין לך את זה בהודעה, נשמח אם תעדכני אותנו!

מה שמיטה פרטותיה וכללותיה.....
אף ההניק שלך, א'י הקדושה, מה עניינו לפרוייקט השטו'ת?
אלא לומר לך שגם הפורום הזה קדוש ואין להשתמש בו לשאלות לא קשורות....

מחילה ממש. לא ככ ידעתי על הפורום. אז רק שאלתי.. לא צריך להתעצבןן או משוו

פסדר טעיתי..

פשוט עניתי ברוח הפורום....

אין לנקוב בשמו יתברך

אך לעניין מודה במקצת תקנו חכמים

 

 

ועניין מליחה פשוט וברור הוא שנאמר

על כל קורבנכם תקריבו מלח

ונמצא שהוא קרב לשמו יתברך

 

 

ולגבי עציץ נקוב מסתמא משמותר

והכי אמר מי ששמו נקוב בשבעים ושתים

כי האדם עץ השדה

ומאימתי עץ בעציץ שאינו נקוב קא מתגדל?!

 

ויש לעיין גבי עציץ שאינו נקוב וצ"ע

 

 

ועוד יש להקשות מדוע קושיא זו נשאלה בידי קדמונים?!

 

ויבוא בעל הקושיות ויאר עינינו באור חוכמת תורתו

כידוע כשמולחים צריך שהדם יוכל לטפטף ולא להקוות כדי שהבשר יוכשר ולא יחזור ויבלע את הדם. ואם כן כל מליחה בעציץ שאינו נקוב בעייתית היא.

אלא שבמודה במקצת המליחה לא באה להכשירו וכמו שנבאר בס'ד.
הרי חייבוהו רבנן שבועת היסט,
אבל כיום לא משקיעים בבי'ד את החייב ולכאו' יש לנו בעיה לגבות ממנו.
על כן הציעו חכמנו ז'ל למולחו ולהוציא את דמו, לא כדי להכשיר, אלא כדאי לגרום לו להודות ורק כשהוא ישחה במיץ של עצמו קיי'ל דהוא יודה.

ובזה מתורץ נמי מדוע לא מולחים חייבי שבועות דאו', דרק בשבועה דרבנן קיי'ל לרבנן דשחיה במיץ של עצמו תגרום לו להודות, אבל כשהאדם לא מודה ומתחייב מדאו' בשבועה אפילו אמצעי לחץ זה לא יועיל לו.
וכמו כן מובן למה לא מופיע זה בדברי קדמונינו שהרי הם השביעו עדיין ורק בדורות האחרונים שלא משקיעים נזקקו למליחה זו.
והאמת יורה דרכו.

בס"ד

 

יש לעיין במשמעות "נוטל", האם כוונתו בשילוח הקן והיינו "במקצת" שלא נוטל האם על הבנים אלא האם בלבד, או שמא נוטל צפורניו והיינו "מודה" בלע"ז.

 

<המשך יבוא>

מה שאמרו 'נשבע ונוטל' אינו עניין לשילוח הקן.
אלא כדברנו שלאחר שהוא נשבע, ושחה במיץ של עצמו הוא צריך ליטול ידיו כדין המקיז דם שלאחר הקזת הדם צריך ליטול ידיו.
ודו'ק.

בס"ד

 

אך עלינו לפתח את הסוגיא על פי הסדר הטבעי שלה.

 

ובכן,

נראה שיש כיוון לפשיטת הספק מהדין של "אלו דברים צריכים נטילה במים" וייעויין שם בש"ת ובמ"ב שיש לחלק בין דברים שמצריכים נטילה משום נקיות לבין המצריכים משום רוח רעה.

א"כ, ובהתחשב בכך שבנטילת צפורניים יש רוח רעה ובוודאי שבשילוח הקן ושאר עיסוקים בבע"ח יש בעיה של נקיות, נראה שהספק הראשוני שלנו (מה הכוונה ב"נוטל") זהה לספק האם יש כאן רוח רעה.

 

<המשך יבוא>

בס"ד

 

מ"מ היכא דאפשר יהבינן טעמא לקרא, והיינו טעמא דשבועת מודה במקצת כדאמרינן בסנהדרין מד. "גמירי דלא מפקי שם שמים" וממילא איברירא מילתא אי רוח רעה אית כאן או שמא רק חסרון נקיות.

אלא שחמירא סכנתא מאיסורא ומשום חשש שמא יזיק הרוח יש לתיתו בעציץ שאינו נקוב כמאמר רש"י שם ע"ב ד"ה "דבעיא מכסא" בעניין שמעון בן שטח שמשעה שמגביהין המכשפות מהקרקע שוב אין שולטות.

 

והנה נתברר טעם "מודה במקצת בעציץ שאינו נקוב".

(הגהה: והנה ב'בלטיהם' נראה שיש לחלק שדים מכשפים וצ"ע)

 

<המשך יבוא>

וכלל אצבע בידך בעת מצוא

בימין תנהג ועינך לפנים וחיי צער תחיה

ואם העקומה לשמאל היזהר לבל תימרח על המעקה

 

 

ועוד יש לומר לעניין זה

תפילת הדרך....

 

ויכוון הגיות פיו וליבו כנגד אביו שבשמים

וכנגד הגהיו שלא ימצא עצמו ח"ו הוגה בנסיעתו

עמוק מיני ים וגבוה מיני רקיע ושם יתעורר...

 

 

בברכת המושל במ.ש.ל יהיה בסדר....

(לא כולל משפטים שלי... בעצם, אולי אפי' כולל אותם...)
מדהים!!!!!

הטעם של ברכת שהחיינו על חבר נאמרת רק אם לא ראית אותו 30 יום, מפני שההתרגשות הפנימית הרוחנית היא עיניין מיוחד ונדיר 

דכיוון דטבילתנו אינה במים כחוקותיהם שרי בכהאי גאוונא דחלב ודבש וכו' כמאמר הפס' "ארץ זוות חלב ודבש"

ועוד יש לומר דנוצרים אלו הולכים בחוקתינו ועל כן האיסור חל עליהם בלבד.

ויש להוסיף עוד עיון

ובו מטבילין כרפס במי מלח

 

במים קדושים דלא מצויים במחוזותינו...

ועל כן כתב בשות המטביל בין יום ובין לילה שיש לשנות מסדר הנהוג אצל הגוים ובמקום להכניס לתוך המשקה יז לתת את המשקה על המוטבל. ועל כן שופכים החלב על הקרונפלקס דווקא.
ובליל הסדר הקלו כדי שישאלט התינוקות

דהטבלה בעניין מנהג גויים שייכת בפסח ע"מ שלא ישימו לב לחוסר המכסה בילדים נוצרים (אשר היו נצרכים לאפיית המצות)...
ונראה דפורום הדין שייך אף לענות דהטבלה בדגני צפר לא טעונה נטילה משום מצב כפית....

לאחרונה התעורר הדיון האם גם בזמננו חל האיסור לאכול אשת איש - נסיונות פעילים

*ואין כוונתו ריבוי רשי

או ברוך דיין האמת

שלום רב,

הדבר נתון במחלוקת חרטטנים גדולה.

לעניות דעתי במחלוקת נראה שאין לברך כלל.

הטעם הוא שסברינן לומר שדרך בני אדם לאוכלו לא נמצא פה, כי אין מדובר בכלל הציבור שאוכלו לשם תענוג. אלה כלל הציבור אוכלו מטעמים אחרים שאינם מצריכים ברכה, ומעטים שאוכלים לעצמם אינם קובעים ברכה לכלל וגם לעצמם אינם קובעים. ולא גרסינן בנזלת חזרת כפי שרצה שו"ת חסר דעת לומר בדבריו, כי בנוהג שבעולם חזרת לחוד ונזלת לחוד.

 

בכבוד רב

סמיילי

רב עם הסטנדר בבית מדרש

אם הציבור אוכל את זה מטעמים- הרי שיש הנאה בטעם!

טעמים שונים כוונתי - סיבות שונות, וסיבות אלו לא מצריכות ברכה.

 

בכבוד רב

סמיילי

רב עם הסטנדר בבית מדרש

ואין הרבה צורך רב להרחיב.....

רענון קצר מי זה דוכתא הדין

דוכתא הדין הוא ישוב יהודי מהאלף הרביעי לבריאת העולם. זמנו שנת האלף חמש מאות וששים לבריאת העולם. עקב הריחוק של אנשי דוכתא הדין מכל ישוב יהודי אחר במהלך השנים נכנסו ספקות רבים ומתוכם גם מנהגים רבים ושונים ודיני הלכות שונים מכלל הציבור. לגדולי פוסקי ורבני דוכתא הדין קראו ועוד היום כך קוראים להם "כ"ק דוכתאים עדינים". רבים המתבוננים בפסקי ומנהגי דוכתא הדין יראו בהם מנהגים מוזרים וחרטוטים כולם ככולם. אך אין זה האמת, זה נוצר עקב בלבול בישוב היהודי. כך שטוען ד"ר מבלבל המוח מאוניסברסטית חרטוטים בענף החרטטנים לעניני דוכתא הדין. הישוב בדוכתא הדין עצמו נחרב ואנשיו עם מנהגיהם המשונים עלו לארץ מהר מהר תוך כמה שנים בתחילת האלף השישי לבריאת העולם. מאז רובם אשתכנזו ומעטם הסתפרדו ובודדים עוד אוחזים במנהגים המשונים ההם ובהלכות המשונות ההם.
 

יצויין שההלכות של אנשי דוכתא הדין ומנהגיהם לא התקבלו בקרב קהילות ישראל.

וביניהם המנהג שכבודו עוסק בו הלא הוא מנהג ה"טעמים" (ספר מנהגי דוכתא הדין חלק כז עמוד 567 שורה 4)

והמנהג הוא בלשונם "כשיש מספר סיבות שאינן מצריכות ברכה בדבר מסויים לא מברכים. אומנם מנהגינו הוא שכשיש טעמים בדבר, והיינו טעמים של אכילה, אפילו שאינו ראוי למאכל עכבר, אנחנו נברך, ולא פלגינן בזה, בהוראת מו"ר דוכתא עדינים"

ואין זה התקבל, אז למה לך להביא את המנהג המשונה הזה?

 

בכבוד רב

סמיילי

רב עם הסטנדר בבית מדרש

היינו שזרק המנהג ופשטו מעליו!

כמו שנאמר בדברי רבותינו ה"אנדרדוס"- "בואי גברת, בואי לטעום" וכו' עיי"ש

מובא בפרוש בדברי רבותנו

"בא"ה אקב"צ על הגעלת אנשים."

ואם זוללו עם קפה מברך "על ניזול המקפה."

(אם זה עם שערות, לכא', כבר לא רגילים לאכול את זה...  זה כבר לא כ"כ טעים....(מותר לברור את השערה משם בשבת?))

 

|נגעל טיפה מעצמי.... לא משנה....|

ספק בחילה לחומרא

שההבדל בין כולורבי לנזלת,

הוא שכולורבי ילדים לא אוהבים לאכול.

ראיתי צורך בלתקן שרשור המילון - פרוייקט השטו"ת

היכי דמי אם דינא זה משום חפצא-

אז יצאנו גברים מחפיצים שמדקאים את המין הנשי

ומתקראין בלשון לע"ז שועוביאיניסטי"ם

 

 

ואם משום גברא-

אז יצאנו פעמינאיסטי"ם

אשר קראו אומר בנפשם תשווה האישה לאיש ואיש לאישה רח"ל

 

 

ממה נפשך שצריך עיון ותשבי יתרץ

[אא"כ אחד מת"חי הפורום יענה הקושיות]

 

ויוצאת בטלית שאולה
בעלת חמש כנפות....

וכי לא עיינת בשירשור המילון |נוזף|
סתם אחי תרגיש חופשי

רח"ל ר"ת של רחמנא ליצלן

אני יודע היטב ר'ת.

הרי ידוע שניתן להבדיל על חמר מדינה שהוא כידוע שכר,

מאידך נפסק שאסור לאשה להגיש יין או שכר לאיש שאינו בעלה (וכן אסור לאשה בעת נדתה להגיש לבעלה)
וקשה מדוע מדינה אפשר לקבל שכר?

וצע'ג

ועוד בשדה,
ועוד בחרוש!

אני חושש...

נ"ל שכל  כונת מר הייתה לתיבות כת"ר- "למה מי  מת?"

ונראה שמכיוון שפורום זה הוא מילי דשטותא היינו צחוק נראה דשייך מת פה... דכן אמרי אינשי "מת מצחוק" ומכיוון שמילי דשטותא הדין הם ע"ג פלפולי מצוות נראה שהמת מצחוק הינו "מת מצווה" וכידוע אף כהן גדול נטמא למת מצוה....
אולם נראה שאף זה אינו שייך שכן אין דין אוהל, או מגע ומשא...
ונראה דמדין ריחו נודף שייך אף כאן.....
ודו"ק.

מורי ורבי הרב צבי שניאור-כהנים-החוצה! פגר!!

ועל זה כתב המשורר
אופס, פדיחות