קצרה,
רחוקה מהבית שלכם והדירה פשוט ****ריקה****?
אין שם מקרר וגם לא מזרון.
אין לנו משפחה שם.
היתרון היחיד הוא שיש שם ממ"ק ונוכל ללכת לשם במקרה של אזעקה.
מצד אחד אין לי כבר כוח, פשוט לא יכולה יותר עם המצב הזה אבל תוהה אם לעבור לשם יעזור לי.
לא נוכל לבשל או לשמור במקרר, אין משחקים וכו וכמה כבר אפשר להביא ברכב שגם ככה יהיה עמוס במזרונים ואוכל.
משתגעת מרוב התלבטות.........
נמאס לי מהמצב הזה
אחר
יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'
חבל ללכת על האופציה הראשונה
עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?
אנונימית בהו"ללא מוצאת כבר מעל שבוע.
המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע
כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר
תחפשי משו אחר
יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק
חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר
עדיך לרדת למקלט בכל פעם
לא נשמע לי פתרון יעיל
הייתי עושה את זה רק בדירה עם ממד שאפשר להשכיב את הילדים שם ולא להצטרך להזיז אותם בכלל.
זה בלי סוף בלתמים.
עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)
במקום יחסית שקט בארץ.
לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.
שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך
ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.
וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.
אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.
נשמע לי טירוף
שעד שמגיע החלק שלי ביום,
שלא כולל כביסות וקיפול וכלים וסדר
או לרדוף אחרי הילדים שיארגנו את החדר
או להיות עם הילדים כל היום וזה מתיש
עד שזה לא בישול או עבודה או לדבר עם האיש
עד שאני באמת עושה משהו שאני צריכה ורוצה !
למשל זום אין על חיי- על דיאטה או איך לחיות נכון
ואם מספיקה גם להתקלח ולהתארגן
השעה כבר 12 בלילה בשעון!
עד לא מזמן הכנתי זומים למחר
באמת ששונאת את עבודת ההוראה
מחפשת משהו ראש קטן , להיות פשוט מזכירה.
נמאס לי מהעבודה הזו שהכל זמן שואבת
רוצה לעשות משהו שאני באמת אוהבת
מקנאה בבנות שמסיימות בזמן
עובדות בדברים שאין להם לחצים דד ליין
כי בעבר היה לי חשוב לנצוץ ולזהור
לתרום מעצמי, לבחור וקדימה לדהור
אבל עכשיו אני צריכה רגע לעצור
כי גם אם בעלי המקסים היה עם הילדים
ניקיתי לפסח אבל יש לי עוד מליון אלף דברים
לבחון בהישרדות איך עושים הכל יותר נכון וחכם ומהמם
ולא לשכוח את עצמי בין העומס ולהשקיע כמובן בהם
להיות האמא הכי טובה שאני יכולה
זה לוקח זמן ומחשבה ובמחילה
צריכה יותר זמן כי בין כל הדברים
אני לומדת שזו- משימת החיים
אני אמא ובנאדם שזקוק להתנהל בנחת
אבל יש לי עבודה על אוטוסטרדה שהיא "קלחת"
ובמיוחד בימים אלו כשאין מסגרת מבוססת
אני מרגישה שאני פשוט קורסת!
האם מישהי אותי מבינה?
במיוחד בתקופה הזו,
אני גם בקושי מוצאת זמן לעצמי שהילדים כל היום בבית ובלי מסגרות.
מזדהה איתך וגם רוצה להגיד שממש אהבתי את הכתיבה בחרוזים..
אם יש לך אפשרות אולי תביאי בייביסיטר אפילו שתהיה עם הילדים בבית באיזה חדר ויהיה לך זמן לעצמך.
פשוט משנה גישה מבינה מראש שאי אפשר הכל
מורידה סטנדרטים מהנקיון בבית..חד פעמי..מדיח..אוכל פשוט..
מסדרת לקראת הערב או גג מיד כשנרדמים..גג חצי שעה אחרי..
ואז בערב-
אם היתי מורה כנראה היתי עוד מכינה שיעורים וכו
אבל מה שקשור לבית לא עושה כלום בערב
לי אין כוחות בערב
אם בעלך חוזר יום אחד אחה''צ
תתחלקו
שעה הוא עם הילדים ושעהנאת-ובזמן שאת לא- תעשי בו זמן לעצמך למה שאת אוהבת
ממתקיתוממש מובן.
לא קל עם ילדים כמורה בבית שעושה גם זומים.
הרצוי והמצוי
רוצה לטרוף את העולם
אבל הסגרים והמלחמות גורמים לנו לכאורה לצמצום ולהעריך את הכל ולהבין את אפסות ההיות
רוצה זמן להכל
אבל אימהות זה סוד הצמצום וההתכנסות והתעדוף
זה חוץ ופנים
וזה גם ההבנה שלא נהיה סופרוומן
וגם כנראה לא אמציא את הגלגל…
למה את רוצה ללמוד אדלר
אם כבר הלכת להדרכת הורים של שפר והיה גרוע??
אצלנו גם המורות ממש משקיעות מעריצה אותן.
ומגניבבב שעסקת פעם בכתיבה, באמת יש לך את זה.
ולעניין התוכן עצמו, לא כדאי לקבל החלטות בשעת משבר או חירום.
תשמרי את המחשבות לחופש הגדול, הם לא יברחו..
לדעתי צריך לבחון האם מדובר בעומס באמת, כזה ששינוי מקצוע יכול לשנות את התמונה,
או עומס נפשי שמצריך שינוי גישה, אחרת כל מה שעושים מרגיש עומס.
ומתח כלכלי זה גם חתיכת עומס.
בסוף אי אפשר לברוח מזה, צריך ללמוד להפחית עומסים בתוך מציאות נתונה.
בנוסף קחי בחשבון שמבחינת רדיפה אחרי הילדים ואלרי מטלות הבית, כל שנה יותר קלה מקודמה.
כמו שאי אפשר להשוות את החיים עם תאומים בגיל שלוש, למתי שהם היו בגיל שנה,
ואי אפשר להשוות שהם בגיל 5 לגיל 3,
ככה אי אפשר להשוות שהם יהיו בני 7, הרבה יותר עצמאיים מאשר בגיל 5.
אז השאלה אם עדיף לוותר על קריירה עם וותק והטבות מפליגות, לקריירה בלי יותר מדי אופק תעסוקתי לקידום בשכר בהמשך, כשממילא עוד מספר שנים מועט, המציאות תראה אחרת.
וגם עם תינוק, ברגע שהגדולים כבר גדולים זה בהרבה מובנים יותר קל מאשר עכשיו.
למשל אפשר לשלוח ילד לקנות דברים במכולת, לצאת לסיבוב עם תינוק וכד' זה עולם אחר.
בקיצור כדאי לחשוב בגדול מבחינת שינויים,
ולחשוב פרואקטיבית מה באמת יכול לגרום ליום יום להיראות פחות מירוץ ויותר סיפוק ושליטה בזמנים.
לא הכל צריך להיות מהמם, ואת לא צריכה להיות אמא מושלמת, או הכי טובה שאפשר להיות, בטח בזמן כמו עכשיו שהכל עמוס ולחוץ יותר מהרגיל.
וגם, מציעה למצוא זמנים רגועים ביום למנוחה לא רק ב12 בלילה, גם אם זה אומר שתספיקי פחות
ונראה לי את היחידה במדינה שמשקיעה ככה במצגות
רובן מדברות עם התלמידים, חזרה קצרה ונותנות משימה
את חורגת מהנורמה בסטנדרטים שלך בעשייה ובציפייה מעצמך
וזה לא יעזור אם תשנמכי עבודה כי מי שפרפקציוניסט ימצא במה להיות מושלם ולהשקיע גם אם אף אחד לא רואה, גם אם זה רק לענות למיילים ולתייק מסמכים, כי זה "באג" פנימי
את שורפת לעצמך בידיים את הזמן ומשקיעה את רוב מרצך וכוחך בדברים שהם כרגע שוליים לצורך שלך
ברגע שהפוקוס יהיה על הצורך שלך באמת, וסביבו בעיקר, זה ייראה אחרת
נראה לי זמן מעולה לשרשור ממים על המצ"ב..
גביע של גלידה שווה כמובן
אם פגעו בפס הייצור של וופל לימון - זה ממש פגיעה בשרשרת האספקה הציונית
🤣🤣
המקוריתאחרונהכי זה עוזר
אבל פתאום היום יש לו ממש כאבי בטן.. נראלי כי אכלתי אתמול מרק עדשים..
באסה לי אבל להימנע מקטניות כח אני ממש אוהבת וכי זה בריא..
אז תוהה אם זה יכול להיות באמת זה..?
סליחה יצא לי מבולגן..
חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי
וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).
מהדברים האלה נמנעתי
שווה לנסות קטניות מונבטות
זה ממש פשוט וכיף להנביט.
כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)
ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.
איך מנביטים -
משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)
מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.
מכסים ומחכים בסבלנות.
בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).
עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.
מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..
ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?
אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..
אני ממש גרועה בסדר וניקיון ואשמח לשמוע על כל טיפ שיש לחכמות והמנוסות פה. כן רוצה לנצל את הימים ובכלל גרועה בניהול זמן.
אני יודעת שתמליצו לי לעשות את המינימום. אבל בא לי להשקיע השנה
תודה רבה
של כל הימים שיש מעכשיו עד פסח. במקביל לעבור חדר חדר ולעשות רשימה מחולקת ל2: חובה ובונוסים, ואז לשבץ את המשימות חובה מחולקות לימים, ומשימות בונוס למתי שסיימת את המשימות חובה להיום.
ותשאירי לך גם זמן בטבלה לבלתמים, קניות, בישולים אם את מתחילה מראש וכו
אני מגדירה מפורים עד ר"ח ניסן את כל פינות וארונות הבלאגן, כולל ארונות בגדים.
מפנה את כל האיזור המוגדר, מנקה,
ואז מחזירה לפי הקצב וההספק.
לפנות ולנקות שעה גגג שעתיים,
למיין ולהחזיר יכול לקחת גם יומיים-שלושה,
תלוי בפניות.
מר"ח ניסן עד שבוע לפני פסח, מנקים באמת בשביל פסח, ובשהוע האחרון עושים כאסח על המטבח, כולל הכשרה והחלפת כלים.
לי זה עושה סדר ושקט בנפש שאני יודעת איפה הדברים, ושמרעננים ומחליפים דברים בבית.
יש שנים שאפשר ויש שנים שאי אפשר.
מתחילה מאחרי פורים בכל מה שדורש מיון וסדר והתעסקותהמחשקים לש הילדים,,למיין בגדים, וכל מיני פינות בלגן וניירת
אבללל מפנה אך ורק דבר אחד כל פעם ומיד מחיזרה. לא תמיד אפשר מדף.. נגיד משחקים זה פרויקט למיין אז כן כמה קופסאות במקביל
אבל בכללי משתדלת לא להפוך את הבית
לנקות-למיין-להחיזר
וככה הבית נשמר נורמלי גם בתקופה הזאת
מר''ח ניסן מתקדמת יותר לקראת פסח ממש- יותר בקטע של החמץ
מצמצמת כלים במטבח למינימום
ולאט לאט מתקדמת גם במטבח ובסלון שזה ההכי חמץ
.
זה נותן לי מוטיבציה להתקדם.
שבוע שעבר עבדתי רק מהבית אז היה לי קצת זמן פנוי.
השבוע עובדת גם מהמשרד, אז יותר מורכב עם הכל אבל מקווה לתת פוש.
יאללה תנו לי כח בע"ה!!
כן באופי שלי אני אוהבת לתקתק, פחות מתחברת לדברים שלוקחים זמן.
אבל משתדלת לא להיות יותר מדי סביב הבית כדי להיות בפניות לילדים בזמנים שאני לא עובדת.
בזכותך החלטתי לסיים את הספרייה בחדר עבודה.
במוצ"ש הקטן שלי (בן 5) רצה מאוד לנקות לפסח,
רציתי לעשות איתו מדף אחד ושילך לישון.
בזמן שאמרתי לו לחכות רגע ואביא מטלית,
הוא פינה חצי ספריה על הרצפה, חשכו עיני חח..
בקיצור היום התלבשנו על זה כולם,
תקתקנו את המיונים, לא היו יותק מדי חילוקי דעות ויש ערימה יפה של דברים למסירה.
המטרה הייתה להכניס ארגז ספרים שלא היה מקום
מסתבר שעכשיו יש קצת יותר ממדף וחצי פנויים וזה מבאס כי זה יתמלא בדברים סתם.
לפחות בחצי מדף נשים את המדפסת. שידפוס מקום.
לא לסדר לפי חדרים ושטחים בבית...
להתחיל בפרויקטים
לכתוב מה את רוצה להספיק השבוע
למשל
השבוע להספיק:
ארון של חדר כביסה
ארון נעליים
ספריית קודש
קומודה בחדר שינה
זו קטגוריה אחת שאני רוצה להספיק, כל קטגוריה צריכה להיות עם אותו אופי ניקוי- להוציא, להעביר סמרטוט, למיין להעיף ולהחזיר
סיימת את קטגוריה א'?
עוברת לקטגוריה ב' ועושה רשימה
ניקוי מזרנים
שטיחים
מסילות ויטרינה
וכו
זו קטגוריה שדורשת שואב אבק
אז מוציאים את השואב ומנקים כל מה שבקטגוריה הזו...
וכן על זו הדרך
מטבח זה רק יומיים לפני פסח כי יש ילדים...
שטיפה יסודית- רק לפני פסח כי יש ילדים
ואז גם אין היסטריה שיכנסו עם חמץ
של מה שצריך לנקות לפי חדרים.
בגדול, מתחילה תמיד מאמבטיות, חדרי ילדים ושינה
משם לסלון וחדר משחקים ובדכ חלונות (לא עושה לפני כי מפחדת מהגשם)
ובסוף מטבח
לי הרשימה עושה סדר. כמובן שמתאימה את עצמי לפי הזמן. ואם אין זמן, מוותרת על מה שפחות קריטי לי
מתחילה חדר ומסיימת אותו לגמרי. לא כולל רטוב.לא מסוגלת אחרת עם הקשב שלי
רשימות זה לא בשבילי
והשנה אני בסימן של להעיף דברים בלי סוף
בשנים שהיה לי פחות זמן ופניות מדפים שלמים הוצאתי והכנסתי כמו שהם בלי למיין.. והתרכזתי רק במקומות שיותר בשימוש
לא להעמיס יותר מידי משימות על יום אחד, כן להתחיל מעכשיו אם בא לך להשקיע.
לתכנן סידרי עדיפויות במה יותר חשוב לך להשקיע, איזה אישורים בבית יותר ישמח אותך שיהיו פיקס.
אם יש ילדים, ובגילאים מתאימים- לגייס אותם לעבוד יחד איתך.
אני גם יותר אוהבת את הדרך של לסיים חדר חדר. לי זה עוזר להרגיש התקדמות.
אני ממש מזועזעת לאן אנשים מגיעים.
אני מורה שילדה לפני שבועים ובניתוח
לפני משורת הדין מילאתי טפסים לתלמידה.
שאותה אימא כבר ביקשתי ממנה לפני חודשיים שתשלח.
היא שלחה אחרי שילדתי למורה המחליפה שאינה מכירה את התלמידה ואינה יודעת למלא.
מילאתי על סמך מה שראיתי מתחילת שנה וחוויתי.
וחטפתי מטר של צעקות מהאימא והשפלות
לאן הגענו ?!
שאני אמורה לטפל בענייני עבודה שבועיים אחרי לידה.
איפה הזמן של לכבד אנשים אחרי לידה
ואחכ אומרים למה מורים עוזבים.
מה הייתן עושות ?
אומרת מה שכתבת פה
היו לה חודשיים למלא
את בחלד, שבועיים אחרי לידה
זה לא לעניין התגובה הזו ואם היא צריכה עזרה נוספת שתפנה למנהלת בית הספר/ המורה המחליפה כי את לא יכולה להתעסק בזה יותר
מגיעה לסיטואציה של עבודה בחופשת לידה ובמיוחד כ"כ סמוך ללידה
לא מילוי טפסים ובוודאי שלא שיחה עם הורה
לא מעניין אם יש מי שימלא או לא
חופשת לידה זו חופשת לידה
(וגם חופשת מחלה וגם חופשה רגילה)
האמא הזו לא בסדר
אבל מי שצריך לדאוג לך
זה את עצמך
תשמרי על עצמך
על הגבולות שלך
ככה יהיה קשה להגיע ולפגוע בך
מערכת חינוך זוועה
לא סתם הולכים לחוקק שמורה לא מחוייב לתת להורים את המספר האישי שלו והפנייה להורים תהיה דרך המשוב
בתור אמא שיצא לה למלא לא מעט טפסים וגם לבקש מהמורים שימלאו - אני מבינה את הלחץ שלה להספיק למלא.
יכול להיות שמסיבה מוצדקת היא לא שלחה לך עד עכשיו את הטפסים למילוי,
אבל לצעוק עלייך היא לא אמורה בשום אופן, בלי קשר לזה שאת אחרי לידה.
בכל אופן, מה בדיוק היא אמרה לך בצעקות? האם יש איזשהו בסיס של צדק בהן?
בכל מקרה, את בהחלט נהגת לפנים משורת הדין, ואת צריכה לטפוח לעצמך על השכם ולסגור את עצמך מפני הצעקות שלך❤️
היא יודעת שאת שניה אחרי לידה?
שתשלח לך פרחים ותתנצל.
אחרי זה כשאני רגועה עונה לה הכי לקוני ויבש-
שלום, אני בחופשת לידה.
נא ליצור קשר עם המורה המחליפה.
אל תבזבזי את האנרגיה שלך בלהזדעזע מהתנהגויות של אחרים.
זה מיותר לך.
מזל טוב❤️
כל מי שיש לה ילד אצל מטפלת פרטית... מה אתן עושות בימים אלו...
משלמות? חלקי ?מלא?
מה קורה במעונות... על מי יוצא ההפסדר...
משלמים?
היה חוזה בתחילת שנה
שעל כל מקרה שבהנחיית פיקוד העורף/ משרד הבריאות/ כל גוף אחר אין מוסדות
התשלום הוא כרגיל
🤷♀️
על החודש הראשון.
אם זה ממשיך לחודש שני אז חצי
אם אני זוכרת נכון, בעם כלביא כן נתנו החזר על הימים. אבל אני לא בטוחה.
עד שיתברר כמה הנזק...
(היא עסק מדווח)
השנקל שלי
בעיקרון במלחמות הקודמות ובקורונה
עסקים שדווחו על ירידה בהכנסה קיבלו פיצויים
אז אם המטפלת עובדת בצורה חוקית- אין סיבה שההורים ישלמו מלא אם אפשר להוציא את זה מהמדינה
ואם היא לא עובדת חוקית- אז זה בעיה שלה... זה חלק מהסיכון שהיא לוקחת
וד.א.
משפחתונים פרטיים עם פחות מ7 ילדים שיש במבנה מרחב מוגן יכולים לעבוד כי זה נחשב עסק ולא מוסד חינוכי
ולכן אם המטפלת לא פותחת- אין שום סיבה לשלם לה
ואם היא פותחת והורה לא רוצה לשלוח- אז שישלם
בנוסף, אם יש מטפלת עם פחות מ7 ילדים שיש לה גם את הילדים שלה בבית זה לא בדיוק מאפשר לעבוד. גם אם חוקית מותר לה..
המטפלות אצלנו היו ממש הוגנות.
והשנה גם מאמינה שיהיה ככה , אבל הפעם זה יותר פשוט כי אנחנו במעון של התמ"ת אז ההחלטה היא שלהם (וכמו שהיה בקורונה, מאמינה שנשלם באופן חלקי)
שאלתי אותה והיא אמרה שנחכה לראות מה קורה.
בתחילת שנה היא אמרה לנו שאפשר לשלם עד ה20 לחודש. אבל תמיד משלמים עד ה10.
והיא גם אמרה בתחילת שנה שבמקרה של מלחמה אז היא תנסה לקחת 50 אחוז או להחזיר ימים. מאמינה שהיא תיקח ממנו פחות כסף
אין לה שום הוצאות
והמחיר שלה גם ממש גבוה
והיא לא חושבת להתחשב בהורים שלא מקבלים משכורת על זמן שלא עובדים בו 😓
זה נקרא שהיא מדווחת?
דמי לידה למשל היא כן מקבלת
סתם מעצבן אותי
שהיא מראה לי משהו חדש שהיא קנתה לעצמה ב600 שקל
כשאני מתקמצנת על עצמי כדי לשלם לה על זמן שהילדה איתי בבית
היא לא אשמה אם סיכמתן על תשלום
אולי חוסר טקט, אבל אם סוכם אז סוכם
צריך לקחת בחשבון שהמדינה כמו שלנו - חוזה כזה ככל הנראה יתממש ולחשוב טוב על מה חותמים
אם היא עוסק פטור זה אומר שהיא מדווחת וככל הנראה תקבל החזר כלשהו
בגלל זה שילמתי
כי חתמתי על החוזה
סתם מבאס נורא
כשחתמתי כבר התבאסתי על זה
אבל אין ברירה אין פה יותר מידי אופציות
והמטפלות יודעות את זה
אני חייבת לשלוח אותה
אז גם המחיר מוגזם וגם אין התחשבות בסיטואציות כאלה
משום מה קשה לי להאמין שאם היא תקבל החזר היא תחזיר משהו להורים🤦♀️
אולי אני סתם עצבנית עליה
בסוף היא חברה קרובה שלי
לבאסה כי יש ציפייה מעבר
בגלל זה אני לא ככ בעד ערבוב עסקים וחברים במקרים מסוימים, הרבה לא יודעים לעשות את ההפרדה ויש אי נעימויות
בכל מקרה חיבוק♥️ זו תקופה שתעבור
ההסתכלות לטווח רחוק, הלימודים ישתלמו ותוכלי בעז"ה להתפנק יותר
הורדה בהכנסות- כי שילמתם
ובשבילה- למה להתאמץ על ביוקרטיה של להגיש בקשות אם היא פשוט יכולה לקבל את הכסף ממכם
אם אתם ביחסים טובים ויש לה לב רחום
הייתי מנסה ללכת על שיטת - בואי נגנוב סוסים ביחד...
שזה אומר
אנחנו לא נשלם *כרגע*
את תנסי להוציא פיצויים מהמדינה
ואת הנפרש- אנחנו נשלים
היא לא תפסיד
ואתם תרוויחו משו
את הכסף עכשיו
כי ערב חג
והיא לא אוהבת בירוקרטיות כמה שאני מכירה אותה🤦♀️
אנחנו ביחסים ממש טובים
אבל דווקא בגלל זה אין לי כוח לריב איתה
לא נורא ה' שולח מה שצריך
אז מי שעוסקת בזה, מנצלת את זה לטובתה, וזה קצת לא פייר.
גם באיזורנו זה ככה.
ומבאס עכשיו..
אבל אין מה לעשות כל כך.
מבינה אותך
נראה לי הבאסה היא מלכתחילה על להיכנס לחוזה כזה, כי לא הייתה לכם באמת ברירה.
ועכשיו התשלום הוא מחייב, כי חתמתם.
אבל תחושה מתסכלת של חוסר אונים וחוסר הוגנות, אפילו אם התחייבתם לזה.
כי היא לוקחת תשלום מלא
אני חושבת שעל זמן שאת לא עובדת בו הגיוני לקחת פחות
לא אמרתי לא לקחת בכלל
אבל יש כאלה שלוקחות 50% וכד'
תשלום מלא כשאת לא עובדת בכלל- לא מכירה הרבה עובדות שמקבלות
בעיני הז הכי פייר כי ככה שתינו סופגות חצי
כי בסוף זה סיטואציה שלא תלויה בנו וכולנו באותו המצב
ובעיני צריך איזושהי התייחסות והתחשבות הדדית וחצי חצי הז הכי הוגן
היא גם צריכה לחיות
וגם היא לא תכננה מלחמה
אז אשתדל לענות בעדינות ולכן גם מאנונימי לא לפגוע באף מטפלת שלי שמזהה את עצמה
כשאנחנו סופגים אנחנו סופגים חצי תשלום על ילד אחד, שתיים (למי יש 3 ילדים מתחת לגיל 3?)
כשמטפלת סופגת היא סופגת כפול מספר הילדים.
אני חיה במקום קהילתי וכולנו שואלים את רב הקהילה. מסבב לסבב ההורים מתבקשים לשלם יותר
(ההנחיה שאם המטפלת תקבל החזרים היא תחלוק אותם אם ההורים בכל מקרה, ונחשו מה- הרבה מטפלות מעדיפות לא להגיש כי זה מדי הרבה מאמץ בשביל מעט מדי תמורה.
ככה הסבירה לי המטפלת של הבת שלי שזה מראש לא הרבה אז אם זה מגיע חצי להורים כבר לא שווה לה!!))
בהתחלה זה היה חמישים אחוז, אח"כ 60.
זה מכעיס עוד יותר כשמודובר למשל בחודש ניסן שגם ככה משלמים בו על כלום, כי יש שבועיים וחצי חופש.
אז כמובן, משלמים כי משלמים על כל השנה. אבל כשבימי העבודה שלא עובדים היא מחזירה לי 40 אחוז על 4 ימים (כי שאר הימים לא היתה אמורה לעבוד... אז כביכול לא 'הפסדנו')
אבל, תבדקו כאן כמה שרשורים יש של חוסר שביעות רצון וקושי אדיר למצוא מטפלות
זו עבודה קשה פיזית ונפשית ולא מוערכת מספיק
ולכן, זה חלק מהמחיר שאני משלמת
ואחרי שהבנתי את זה ממש נפתח לי הלב ומשלמת בכיף
אני פשוט יודעת שאם לא שנה הבאה לא תהיה לי מטפלת (גם ככה אין לי, חח, אבל נניח)
ובתמת לפי ההנחיות שלהם משלמים מלא
אז זה לא מופרך שגם מטפלות ירצו תשלום מלא...
אני מסכימה איתך לגמרי
אצלנו זה פשוט בחוזה, ושוב אין מטפלות
באמת משנה לשנה התנאים של המטפלות יותר ויותר לטובתם כי יש קצת ניצול של המציאות שהן קשות להשגה
לדוגמא לפני כמה שנים נראה לי תחילת המלחמה החזירו את הגנים ללא יום שישי ועד אחת כי היה להם מחסור בסייעות. המטפלת העתיקה את הקונספט ישירות ולא החזירה על זה תשלום! בגלל שהיא מוגדרת 'לפי משרד החינוך' לשיטתה.
האמת שעד היום אני כועסת על זה אבל בפשיטות אם אתעצבן, לא תהיה לי מטפלת
המעון באמת הוגן יותר ולא מחפף
עבדתי בזה בעבר, זאת עבודה קשה אבל לא מצדיקה את החיפוף...
התמת, אני לא יודעת איך זה עכשיו, אבל זכור לי שבקורונה כן קיבלנו החזר על הימים של הסגר.
אולי מאז דברים השתנו, אבל בעבר זה לא היה ככה.
לומר תודה שהן תכלס מגדלות לנו את הילדים ולשלם בשמחה
הבית הפוך, אני לבד עם 4 ילדים מהיום הראשון למלחמה כי בעלי עובד חיוני (רצו להקפיץ אותו למילואים והוא אמר שלא יהיה לו לאן לחזור, צדק😂 אחרי איזה 500 ימי מילואים, מיציתי)
קרחנה אינסופית כל יום, כולנו הפוכים, הילדים נרדמו רק לפני 10 דקות והוא איתם אחרי מלחמה מתישה במיוחד (גם כשנמרחים זה אף פעם לא מגיע לשעה הזאת).
איזה ערב רומנטי ואיזה נעליים....
בקושי ישבנו יחד 5 דקות היום.
גם לאחרי המלחמה אין לנו תכנונים... נופש עם הקטנה בת שנה וחצי זה המקסימום שאני יכולה לדמיין. אבל העבודה שלו קשוחה ברמות אז גם ככה זה לא יהיה אמצ"ש, רק שבת יחד נוכל לעשות.
ואני כאילו... רגע אז היום הזה יעבור סתם כך? או שאני בכלל מבואסת כי אני לא יודעת אם זו נקודת ציון כזאת שצריך להסתכל אחורה וממש לזהות תהליך.
זה מצחיק כי יום החתונה אצלי ממש לא היה "היום המאושר בחיי". הוא היה שמח. אבל מלווה בהרבה לחץ. לא אהבתי איך שנראיתי, לא הרגשתי מוכנה וכו וכו. ב"ה שהעיקר זה החיים המשותפים שאחרי.
אבל מרגיש לי שעשור זו נקודת ציון כזאת שמצריכה עצירה מיוחדת... בקיצור לא יודעת מה כל כך יושב עליי.. אולי זה הרצון להוכיח לעצמי "שהתקדמנו כמו שצריך" שיושב שם בתת מודע..? אין לי מושג. מנסה להבין את עצמי תוך כדי כתיבה חחח
אבל מה שחשוב לסיים-
בהודיה עצומה עם חגיגות או בלי..
זכיתי באיש שאוהב אותי ואני אותו. שזכינו להביא 4 נשמות מתוקות לעולם. שלא חייב לצאת לנופש כדי לתת תוקף לאהבה ולחברות אמת שיש ביננו.
שאפשר להסתכל על הבית המבולגן שלי עכשיו ולשמוח בו. כי הוא שלי ושלו. ולא שלי ושל איזה בחור מוזר אחר.
יאללה תודה חברותתתת
לכתוב לו מכתב שמכיל את מה שכתבת בסוף יכול להיות ציון מהמם ומרגש ליום נישואים...
ואם גם תכיני ארוחה שווה ליד או משהו אחר שישמח אותכם ואפשר לעשות בקטנה בבית בכלל יהיה מדהים למצב😅
יש אפשרות להזמין אוכל או איזה פינוק כיפי לזמן שהוא יחזור הביתה? גם אם תהיו שפוכים, רק כדי לציין את היום המרגש...
אני לגמרי איתך שזו נקודת ציון חשובה
בסיטואציה הנ"ל
תודה נשמה!
שהיום נישואין הכי מיוחד שחגגנו היה דווקא היום נישואין שלא עשינו כלום!
זה היה תקופה מאתגרת
ולא יכולנו לצאת
שתינו כוס קפה בבית אפילו לא קנינו משהו מתוק
ודיברנו שיחת נפש עד איזה 2 לפנות בוקר
וזה היה כלכך! אבל כלכך! כיף
העניין שזה סינוסיטיס אז יש לי כאב בסינוסים ובשיניים כל היום,
אני בקושי רב מצליחה לישון מעט מאוד כי האף סתום ולנשום ככה מעייף ומכאיב בגרון בינתיים טיפול לא עוזר (קונבנציונלי וטבעי ) וזה פשוט מלחיץ אותי עוד יותר
אני חסרת סבלנות לילדים מתקשה לתפקד ונעזרת בבעלי,
אז אני מרגישה אשמה שבניגוד לנשות החיל שמתפקדות גם עם חום גבוה וכו אני יותר כמו הבדיחות על גברים שמושבתים בגלל צינון..
אתן הייתן מתפקדות כרגיל ככה?
זה לא "סתם" צינון..
תרגישי טוב
אדוויל עוזר ויכול להיות שאת צריכה אנטיביוטיקה.
אני אחרי לידה מתפקדת יותר טוב מאשר עם סינוסיטיס....
תרגישי טוב!
עשיתי דיקור+אדים חמים עם מלח ושמנים וכו. בסוף עבר
אם לא, הייתי משלב בין דקסמול סינוס ואיבופרופן,
לסירוגין לפי המינונים המותרים.
ודקסמול סינוס לילה בלילה בשביל להצליח לישון
מה את ואיך את מתפקדת.
עדיף לא להסתכל לצדדים ולהשוות, זה באמת מחליש!
ותרגישי טוב!! זה נשמע ממש מתיש!
היה לי בתחילת החורף
ושבוע שכבתי בלי להזיז את הראש כי כל תזוזה כאבה לי
ואחר כך עוד שבוע בקושי תפקדתי כי האנטיביוטיקה החלישה אותי נורא
כאב לי השבוע בערב בעיקר..ומעט ביום
בחניכיים בצד אחד העליון. לא בשיניים .
בעצם הלסת
וכאבי ראש-רק בצד הזה
ואף סתום רק בצד ההוא. סוף צינון המון ליחה ונזלת דלקתית
בהתחלה נבהלתי שאולי שן שהיה לי בה טיפול שורש לפני כמה זמן עושה בעיות
אבל לא כאב לי בשן
רק בחניכיים ובלסת וכו
ולפי כל הסימנים וזה שזה בעיקר בערב ובלילה הצ'אט אמר לי שזה מהסינוס של האף שנסתם ודלקתי
יכל להיות?או שהוא המציא?
זה כבר די עבר ולא כואב ב''ה
כאב ליומיים בערך בעיקר בערב
הדלקת מקרינה כאב, וזה בדיוק המקומות שבדר"כ כואבים. במיוחד שזה בצד אחד זה אומר שכנראה פשוט הדלקת רק בצד הזה
ואם לא נחים מספיק זה לא עובר ומחמיר
לי יש את זה כרוני פעמיים בשנה לפחות ממש בהשבתה אין אותי.
לנוח לנוח לנוח ושוב לנוח
זאת התרופה
תנסי אינהלציה מי מלח
תה עם ג'ינג'ר דבש לימון וכדור לסינוסיטיס כמו פארמול כזה יש לזה מיוחד
אחותי היקרה והאהובה,
זה שחגגת יום נישואין ראשון בתור אימא לתינוק בן חודש, לא אומר שאצל כולם זה ככה. וגם זוגות שלא מונעים הריון בהתחלה, לא תמיד ההריון יגיע כל כך מהר.
ועכשיו, כשהאחיין שלנו התארס, וכל המשפחה שמחה ומתרגשת, באמת שאין צורך להזכיר כל רגע ש"עוד מעט יהיו לו ילדים", כי אולי זה באמת יקרה, ואולי לא, וזה לא ענייננו. אבל בכל פעם שאת כותבת משהו כזה בוואצאפ, כמו כשהאימא של החתן מסרה איזה משהו של תינוקות, ואת הגבת "תשמרי לנכדים", או שאת מברכת שבעוד שנה יהיו לאבא ואימא נינים, בכל פעם, זה מזכיר את מה שאין לי וצובט לי בלב. בבקשה תניחי לעניין הזה, תני לזוג לחיות את חייו, ותני לי להתמודד עם הקשיים שלי בשקט, בלי תזכורות כאלה.
באהבה, אחותך הקטנה, שתכף חוגגת יום נישואין רביעי, ועדיין מצפה להריון.
על הודעה שלה משהו בסגנון:
הלוואי מהפה שלך לבורא עולם, בע"ה שיהיה להם בקלות ממש, כל תינוק הוא נס, מפתח ילודה וכו'.
אם זה זתם ריחוף, הודעה כזאת יכולה לקרקע אותה.
אם היא רואה הודעה כזאת ממך ולא מבינה, אז לא חושבת שהייתי מנסה לדבר איתה.
יש אנשים טיפוסים..
את המסר. חבל שזה מעכיר על הקשר במשפחה
ולפעמים רק צריך שמישהו יפתח את העיניים.
אני שמה לב במשפחה שלי שהרבה מגיע מניתוק/חוסר מחשבה
לא מרוע, ולכן לפעמים משפט קטן יכול לעשות שינוי גדול
חיבוק נוסף יקרה
בשורות טובות
לגבי מסר , קודם צריך להבין עד כמה את מצפה שכולם יחשבו. נגיד לא יכתבו כלום בנושא הזה. מה לגבי תמונות של ילדים ? או תלונות עליהם ?
אחרי שתעבירי מסר , יכול להיות שאחיות שלך לא ירגישו בנוח לשתף כל מיני דברים.
גיסתי מאוד רוצה בן ואני קרובת משפחה יחידה שלה בערך וכל ההשוואות פשוט לא נעימות לי , אני מרגישה סוג של בשדה מוקשים , מפחדת לפתוח פה יותר מדי.
בע"ה שיגיע בקרוב ממש!
והייתי מנסה להעביר את המסר. חבל שימשיך להציק לך...
מניחה שהיא מתלהבת ומתרגשת אבל זה באמת אאוצ'..
אם יש לך קשר טוב איתה אפשר לכתוב לה משהו
לצערי מכירה את התחושה מקרוב וכמה שזה צובט..😢
חושבת שכן כדאי להעביר לה את המסר בצורה עקיפה (אולי ע"י אמא או אחד האחים).
ולך מאחלת בשורות טובות בקרוב😘😘
אולי היא מנסה לפצות את עצמה על זה שהיה לה קשה מאד להתחתן, ואת- אחותה הקטנה, התחתנת הרבה לפניה..
נשמע כואב מאד.. חיבוק..
רעיון מעניין, אבל ממש לא הסיפור.
היא התחתנה כשאני הייתי ביסודי. היא נשואה באושר כבר כמעט 20 שנה עם הרבה ילדים ב"ה. פשוט הראשונים שלה הגיעו מאוד מהר, ומשם נובעת התחושה שלי שהיא אף פעם לא תבין אותי.
זה באמת משנה קצת את התמונה.
אולי היא באמת פשוט לא באמת בשלב הזה, יכול כשהיא הייתה בגיל הזה היא הייתה יותר רגישה, ועם הזמן שעבר והעובדה שהיא לא חוותה קושי כזה בעצמה זה גרם לה לאבד את הרגישות.
ממה שאת מתארת היא בגיל שהיא כבר בטח מחכה לנכדים (במיוחד אם היא היא חושבת שהם מגיעים בדיוק 9 חודשים אחרי החתונה). אתן לא באותו שלב בחיים, ולכן לא כדאי לך לתפוס את הטענות שלה לא כמישהי באותה רמה או בתחרות איתך, אלא כגורם חיצוני יותר. זה לא כמו חברה טובה בגילך שלכאורה "עקפה" אותך.
מה עם לכתוב לה מה שכתבת כאן בערך..?
דווקא אני פחות בעד להעביר מסרים בקבוצה..
כבל אולי יהיה לך יותר נוח דרך אמא או אחות.. או בעלך...
מקווה ממש להיות רגישה (אני בעצמי בוגרת טיפולים..)
האם הדברים שהיא עושה נכתבים בקבוצת הווצאפ הכללית או שהיא אומרת לך דברים באופן אישי?
כי בעיני יש הבדל
מבחינתי הגיוני לכתוב את הדברים שאחותך כתבה בקבוצת הווצאפ הכללית, כשאחיין ראשון מתארס יש התלהבות וציפיה בעניין, את צודקת שחשוב להיות רגישים כי זה נושא רגיש וחשוב שלא יחפרו לזוג, אבל בסה"כ רוב העולם מצליח להביא ילדים ללא טיפולים ואני רואה אצל הרבה משפחות שכשאחיין/נית ראשונה מתחתנים יש התרגשות וציפיה סביב נושא הילודה, זה באמת מורכב שזה אחיין ראשון אבל משאירה לו להתמודד עם העניין, אא"כ הייתי רואה חפירה מוגזמת וחדירה לפרטיות.
אצלי לקח לי כמה שנים להבין שאם אני רוצה לקחת חלק בחברה אני סופגת את השיחות האלה (בוכה בלב או חוזרת הביתה לבכות..)
באשר אלייך-האם היא מעלה נושאים כאלה מולך באופן אישי? כי אם כן אז בהחלט נצרך שמישהו יבהיר לה באופן חד משמעי שהיא חייבת להיות רגישה יותר.
ובכלל- אם את מרגישה שבלי קשר לווצאפ יש חוסר הבנה הרגישות במשפחה אז כדאי להעלות את הדברים בפני דמות משמעותית (אמא שלך או אולי אחות אחרת..)שתוכל לעורר את שאר בני המשפחה ברגישות העניין עבורך ושישימו לב לשיח שלהם, בלי קשר לאחיין.
ואני מאחלת לך בקרוב ממש לשמוח בידיים מלאות🙏🏻
קשה לראות אנשים חסרי רגישות
אהבתי את העצה של אמאשוני נשמע רעיון מוצלח ממש
ומזכיר לך את החוסר שלך
תנסי אבל לשחרר ולא לחשוב על זה....
כשהילדים מגיעים מהר מדי, זה מביא לחיים אתגר שונה, של קשיים בזוגיות הרבה פעמים.
גם ככה ילד חדש יכול לגרום למשבר בזוגיות אז בטח כשזה מגיע מוקדם כל כך.
מניסיוני לצערי....
ההמתנה לילד היא כואבת במשך שנים
לא פעם זו התמודדות גם אחרי שנולד ילד
לא הייתי משווה את זה לקשיים של ילד שהגיע מהר
אף שבטוחה שזה לא פשוט ברמה אישית וזוגית.
ועדיין ההתרסקות הזו כל חודש וההתמודדות בלהרים את עצמך כל פעם מחדש ולהמשיך להתמודד ולתפקד זה כאב עוצמתי מידי להשוואה לזוג עם ילד שהגיע אחרי פחות משנת נישואין.
לכל אחד יש את ההתמודדות שלו בחיים
בקיצור, בטוחה שיש לך את האתגרים שלך אבל לא מתאים לכתוב את זה כאן בתגובה להודעה של הפותחת
לרגע לא זילזלתי
ראיתי נשים שעוברות את זה
לא בדיוק התכוונתי לנחם, התכוונתי שבעיניי אין טעם לדבר על זה. ועדיף לשחרר
אולי כן יש מקום להגיד משהו לאחות, לשיקולה. אני במקומה הייתי מתעלמת
ולדעתך אין טעם לבקש התחשבות מיוחדת.
להזכיר שיש קשיים גם בילדים שבאים מוקדם, זה כמו שעשיר יתלונן בפני עני מרוד שמזלו שאין לו בית כי נורא קשה לדאוג לתחזוקה ולניקיון של בית גדול, מבינה?
זה באמת פשוט לא רגיש ולא במקום
אבל הוספת דוגמא שלא רק שהיא לא ממש רלוונטית היא גם מכאיבה
גם אם האחות עברה קשיים
אף אחד לא החצין בקבוצות ומול כולם את הטוב שלו מול החוסר שלה
וזה מה שהיא עשתה כאן
הדגישה כמה פעמים חוסר גדול של אחותה בחוסר רגישות
גם אם הסיפור היה מישהי שהתחתנה בגיל מאוחר
ואחותה שהתחתנה צעירה מדגישה כמה ברור שגיל 18 לחופה
או מישהי גרושה
ואחותה מדגישה דברים על זוגיות מוצלחת
לא צריך להדגיש את החוסר של השני
זה חסר רגישות
כנראה שלא במודע...
לפני שמוציא אותן
כדי להיות בטוח שזה לא דורכות
על אף אחד בדרך.
אם לא עושים את זה
ובכל זאת מוציאים את המילים
זה נקרא חוסר רגישות במודע.
ואת זה צריך למנוע כחברה אנושית.
כי אני מאוד מודעת לזה מצפיה באחים שלי, ורואה איך אלה שהתחתנו צעירים וילדו מוקדם המון צפופים מתקשים בדברים אחרים כמו התארגנות או גבולות או עוד דברים.
ועדיין המחשבה שלי איך אני רוצה לתכנן את החיים שלי בעז"ה (וכמובן יודעת שלא הכל בשליטתי), שהיא מושפעת גם ממה שאני רואה אצל אחרים ורוצה ללמוד מהם וממה שאני רואה ואומרת "אצלי בעז"ה לא יהיה ככה", עדיין זה לא מרגיע אותי כשאני מתבאסת על עוד ווסת שהגיע ורואה את התזכורת הזאת ש"הי, אולי בעוד שנה יהיה לאחיין שלי ילד".
נתתן לי כיוונים איך לפנות אליה.
תודה.
על התנהלות של עובדת שמתנדבת במקום מסוים?
היא אחראית על תחום מסוים, אישה מבוגרת ברוח צעירה מאוד.
היא עושה את זה יפה, משקיעה.
ועדיין, משהו שם מפריע לי מאוד, יש לי תובנות מסוימות מניסיון שלי לתת לה.
הייתן נותנות ביקורת בצורה מכובדת כמובן?
השאלה איך נותנים ביקורת נכונה?
יש כללים?
את בעלת סמכות עליה? פשוט לא היה ברור ממה שכתבת.
אם את לא אחראית עליה בעיני לא שייך להעביר ביקורת
אני עובדת בדיוק כמוה, באותה הדרגה
היא לקחה על עצמה עניין צוותי בהתנדבות, ולדעתי דורש שיפור.
השאלה אם לומר לה?
היא לא תואמת באופי הפעילות לצוות הנוכחי.
'מי שלא עושה לא טועה'
היא התנדבה לקחת משו על עצמה שאפחד אחר לא רצה- סחטין
שכולם ישתקו וגידו תודה
מחריגה ואומרת שאם אתם בקשר ממש טוב ואמירה שכזאת תתקבל בברכה זה משו אחר
ועוד משו- ביקורת היא אפעם לא בונה
היא תמיד הורסת
עצם זה שבחרת את המילה הזאת כבר אומרת לי שזה יכול להיות רע
יש הרבה דרכים אחרות כמו הכוונה/ שיתוף/ שיח של סיעור מוחות להשפיע
ביקורת- מגיע ממקום של 'אני יודע... ואתה לא'
למה בחרת במילה הזאת?
אני גם לא מאמינה שיש ביקורת בונה, רק כזו שהורסת
צודקת.
תודה!!!
אראה את זה כשיתוף
בעצם אם אני משתפת מה אני חושבת זה כבר לא ביקורת ?
סתם מתפלספת עם עצמי
זה המהות
מה הטעם בשיתוף אם הסאב טקסט שלו זה
מה שעשית לא מתאים וצריך לעשות אחרת?
שיתוף לדוג יכול להיות
וואי, זלדה, תקשיבי
כל הכבוד לך שהתנדבת
אני עמוסה עד מעל הראש ולא ראיתי איך אני מתפנה לזה
יש לי נסיון קודם במשהו דומה
ואם תרצי עזרה- אשמח לשתףנאותך במה עשינו שעבד טוב ומה פחות עבד
אבל בסוף מה שתחליטי שמתאים ונראה לך
אני בטוחה שיהיה מצוין
תודה רבה על הכיוון וההכוונה...
בת 3 שחייבת אוורור (כמו כולם..)
רק אני והיא , עם רכב
יש אצלינו מיום שישי בערך אזעקה ביום
עד יום שישי לא היו לנו אזעקות 5 ימים בערך
נראלכן בסדר בהתחשב שיש התראה שנותנת כמה דק לחפש מרחב מוגן?
וגם לי לא יזיק איזה קפה קטן בארומה
אני נסעתי היום עם הבן שלי לתור שחיכינו לו הרבה זמן.
סך הכל בערך 3.5 שעות, כולל נסיעה באוטובוסים מחוץ ובתוך העיר, והסתובבות באזורים שאני לא מכירה, ולא יודעת איפה המרחב המוגן הקרוב.
ב"ה לא היו אזעקות והתרעות.
אני יוצאת היום עם 3 ילדים (הקטן בגיל של הבת שלך), לתור רפואי שחיכינו לו המון (תודה לה' שלא ביטלו לנו אותו!).
ובעקרון התור הוא רק לילד אחד, והייתי יכולה להסתדר מבחינת בייביסיטר, אבל אני יוצאת כבר עם עוד 2, כי גם הילדים צריכים איוורור (והתור צמוד למקסטוק...)
ואני יוצאת כמעט בלי הגבלה
מנסה להמשיך בחיים כמעט כרגיל עם הילדים על הראש 🙃
ויצאתי
וב"ה לא הייתה אזעקה או התראה
וזה היה כל כך משחרר וכל כך נצרך בשבילה
תודה לכן על התמיכה 🙂 🩷🩷🩷🩷
בסימן אם לא נתלונן נתחרפן?
מוזמנות להתלונן ולהתבאס חופשי...
ההרדמות זה החלק שהכי קשה לי
עם האזעקות בכלל...
יואו כמה שטויות
וקמנו סופר מאוחר
פיספסתי זומים של הילדים
קיצרררררר….
הייתי למטה חצי שעה ופגשתי שכנות שלא מתלוננות בכלל או שנראות ככה לפחות, הרגשתי משוגעת ממש
ואז חזרתי הביתה וראיתי 4 שיחות שלא נענו מבעלי בעבודה, אבל אז כבר היה חתול ועכבר לתפוס אותו והוא בכלל לא רצה כלום
במשך שלוש וחצי שעות.
יצאתי מהם עם מיגרנה נוראית, וילדים שזקוקים נואשות לאמא.
אכלנו ארוחת ערב, ופשוט נכנסתי איתם יחד במיטה, ונרדמנו.
בלי לצחצח שיניים ובלי להחליף בגדים.
הכנתי לעצמי ארוחת ערב מפנקת, כל הילדים שנשארו ערים
למרות שאכלו כבר רצו גם, הכנתי קודם להם
כשהכנתי לי התינוק התעורר בצרחות אימים וצרח רצוף שעה וחצי!!!!!! רק אחרי שעה וחצי האקמול התחיל להשפיע
אכלתי את זה קר ומגעיל ושרוף
ועבד לה?
צריכה להקדים בשלושה/ארבעה ימים
פרימולט זה פרוגסטרון. הוא פשוט גורם לרמה של הפורגסטרון לא לרדת וככה הדימום עוד לא מגיע.
אם תתחילי אותו אחרי הביוץ ותפסיקי לפני הזמן שאת אמורה לקבל, זה אולי יעשה כתמים אבל קשה לי להאמין שזה יקדים את המחזור.
עד עכשיו כל הסבבי מילואים, היו לי קשים אבל ממלאים, מספקים, ואפשריים.
בשבוע האחרון אני מרגישה על הקצה.
הילדים מוציאים אותי מדעתי!!!
עברתי איתם כבר מילואים בחופשים אבל עכשיו אני עמוק בקושי.
היום עברתי חוויה קשה בתחושות שלי
הרגשתי כבר ממש שאני שונאת אותם. אני מתביישת לומר אבל ממש ככה הרגשתי.
הרגשתי כאילו זה ריב עם אנשים בני גילי (והם בגילאי 6 ומטה)
הרגשתי שאין לי כח להיות נחמדה ומצחיקה ולהשתדל לבוא לכיוונם
וזה כבר כמה ימים של קושי שממש מתמשך על פני ימים שלמים\
ולא רק רגעים קשים אבל אחר נרגענו.
שאגתי עליהם ברמה שנהייתי צרודה וכואב לי הגרון
אני מתחרפנתתתתתת
מבינה בשכל שהם קטנים
ומאתגר
אבא במילואים
וחופש פתאומי
ואזעקות
וטילים
וחרדות
ואמא עצבנית ורחוקה
אבל קשה לי להיות המבוגר האחראיייי
אני כל כך כועסת
כל כך פגועה
מרגישה רמוסה שלא יכולה לנהל את הבית
מישהי מוכנה להזמין רווחה שיקחו לי את הילדים לאיזה שבוע שבועיים???
ובכרצינות- אשמח לעצות,
איך להצליח לתת להם קשר, וחום ואהבה,
אבל עם גבולות ברורים
איך להוביל פה
אני מרגישה כל כך מושפלת שאין לי שום רעיון כבר מה לעשות כשהם לא שמים עליי
אשמח להכלה, חיבוק,
ועצות מועילות
וכל נשות המילואים שהיו תמיד על הקצה, חיבוק
פתאום אני מבינה שיש מצבים שזה באמת באמת קיצוני וקשה.
אנחנו פשוט אלופות וההסטוריה כולה עומדת עלינו
אם עוד לא הורדת😅 לא נורא לילדים להתקלח פעם בכמה ימים, או לאכול שטויות במקום אוכל נורמלי, או כל הנקודות שגורמות פיצוץ ביניכם😬
מה בעצם הנקודות פיצוץ? איפה הקושי? כדאי לנסות לתכנן מראש איך את עוקפת את הנקודות האלו...
וסתם משהו שעוזר לי לפעמים- לתאר לגמיני את המצב ולבקש ממנו כמה אסטרטגיות מהירות להתמודדות. זה בדרך כלל קצת מאפס, ויש לו רעיונות טובים שכשאני על הקצה ממש קשה לי לחשוב עליהם לבד.
אבל אם מישהו נגיד מרביץ ואני מבקשת להפסיק ולא שמים עלי
או מבקשת ממישו להרים משו שזרק על הרצפה
או לתת לי יד בכביש
או להכנס למיטה
או לא לקשקש לאחותו
או לא לגזור שיער לאחותה
שם הקשיים
אני חושבת שקודם כל, אם זה משהו שאת עוד לא עושה זה לדאוג ממש לתעסוקה רציפה ומרגיעה, שיהיה להם טכנית פחות זמן ושעמום לעשות שטויות.
כמה שיותר להפחית את ההזדמנויות שלהם להתנגד- מה שלא קריטי לא לבקש מלכתחילה
להפוך כל דבר למשחק- לדוגמה של להרים משהו לפח זה תחרות קליעה למטרה, נגיד כניסה למיטה להגיד שאת מדליקה סיפור למי שנכנס... לא לבקש אלא להפוך את זה למשהו כיפי
כשמישהו מרביץ ולא מפסיק, או גוזר שיער וכו' דברים שהם קווים אדומים בעיני הייתי מפרידה פיזית, פשוט מרחיקה משם
מקווה שאחרות פה יתנו לך עוד רעיונות
את ממש צודקת
אבל כשאני כל כך עצבנית אני לאמצליחה להכניס שום משחקיות, מבינה?
נאמץ אולי לעשות את זה משחק.
ממש תודה על הכתיבה והחשיבה
זה גיל שמצריך התערבות פיזית לדעתי
אמירה בעלמא לא תמיד עוזרת. רק באגדות אולי
אם הם לא מסוגלים לשבת ולא לגזור אחד לשני שיערות - קחי תמספריים, שלא יהיו בהישג יד
מקשקשים אחד לשנייה? צרחיקי אותם כל אחד לאזור אחר עם נטושים שלו/ קחי תטושים
לא נותנים יד בכביש? תשקלי פעמיים אם להוציא אותם למטה, אולי כדאי רק עם עזרה/ עגלה
ובקיצור - תתאימי את הבית והפעילות לאוכלוסיית הגיל שאת מתמודדת איתה ותנמיכי ציפיות מהם. הם קטנטנים. הם חבורה. הם לא במצב שגרה.
במקום לבקש לאסוף תעשי מבצע שיר. שמים שיר ומי שאוסף הכי הרבה דברים מהרצפה למקום - משו מתוק נגיד (אפשר גם לתת לכולם המטרה היא שיהיה כיף ולא במלחמה)
ההובלה היא קודם בתכנון, לא רק בתגובה שלך
חיבוק♥️
אבל זה קשה
אני מתיישבת להניק
או סתם מתיישבת לשתות קפה
ואין לי כח כל היום כבר נגמר לי.
ולגבי לצאת, מה לעשות שהמקרר היה כבר ריק וגם אנחנו צריכים רמי לוי.
ולגבי המשחקיות אמרתי אני באמץ יודעת שזה הכי טוב עם ילדים אבל זה כל כך קשה לי כשאני ככה עצבנית.
אשמח מאד לטיפים ממי שיש לה איך מצליחים בתוך כל העצבים להוציא מעצמי משחקיות והומור וכו'.
לפעמים זה גם ממש דורש חזק
נגיד הבת שלי באה להרביץ לי והיא חזקה זה ממש לתפוס אותה חזק והיא מנסה להשתחרר ולהרביץ שוב
פשוט נעלתי את עצמי בחדר אמרתי לה שאני לא יכולה שמרביצים לי והיא ממש בכתה והתעצבנה
וזה גם לא הייתי רוצה לעשות לה החיא גם הרבה מפחדת ולא אוהבת להיות בלעדיי
אבל אני לא מוצאת פתרון אחר, זה הדבר הכי יעיל שהיה היום שנעלתי את עצמי בחדר
הייתי עושה משו כזה -
תגדירי שכל שעה וחצי את יושבת 10 דקות עם כוס קפה
לא לחכות שייגמר לך הכח ולהיות מותשת. תיזמי הפוגות קודם כל
דבר שני, עזרה. בתשלום.
דבר שלישי, חמלה כלפייך. את במצב חרום. מה שכתבתי זה בכללי להכניס למודעות את ההבדלים בין הציפייה ל- למעשה, זה לא מחייב אותך בפועל כל פעם. רק להעלאת מודעות ברגעים שכן אפשרי
לגבי איך להוציא הומור - מי שעושים מלימון לימונדה זה מי שיש להם גם חמוץ וגם מתוק
חמוץ - אתגר
מתוק - מילוי עצמי שמטעין אותך
את חייבת הפוגות לעצמך. חייבת
את נשמעת מותשת ועייפה. ובצדק. לבי ממש יוצא אלייך. אין לכם עזרה לנשות מילואים? מישהי לשלם לה שתתן לך כמה שעות הפוגה?
מנסיון, כשתהיה לך כזו ההתנהלות שלך תהיה שונה. זה העומס שמכריע אותך
חפשי אפילו בת של שכנים לשלם לה. העיקר שיהיה לך קצת אוויר
♥️
וכל עזרה זה להביא מישהי כי אנחנו גרים באיזור מרוחק.. אין לי כל כך שכנים.
קפה ומתוק לא חסר לי זה אני כל היום טוחנת שוקולד וקפה. משתדלת גם לדאוג לאוכל נורמאלי.
אבל אני ממש צריכה כמה שעות בלי אף ילד. בעזרת ה' אוטוטו בעלי יוצא לכמה ימים ואז אני מקווה שכל יום כמה שעות הוא יקח אותם ויהיה לי שקט.
ממש תודה!
האם יש גינה לידכם?
אני ממליצה להיות כמה שיותר בחוץ. בדרך כלל בחוץ גם ההתנהגויות השליליות פוחתות וגם כשחוזרים הביתה הדברים קצת יותר בשליטה
אולי אפילו לאכול ארוחת בוקר בחוץ.
כשתכנסו הביתה אחרי שעה+ בחוץ יקח להם קצת זמן לחזור להתפרעות וזה, בתקווה, יהיה הזמן שלך לשתות קפה.
ובאמת החוץ מדהים וכיף
תודה
קשה קצת עם הקור מקווה שיתחמם המזג אוויר השבוע אמרו התחממות ועדיין ממש ממש קר
אוף, הימים האלו מאתגרים לכולנו גם בלי מילואים.
לעבור את זה כשבעלך לא איתך, ואת צריכה להחזיק הכל, זה באמת קשוח ממש!!
לא יודעת אם יש לי עצות מועילות.
אבל רק רוצה להגיד שמותר גם להישבר. מותר להרגיש שזה גדול עלייך. מותר גם לטעות לפעמים ולריה עם הילדים כאילו אנחנו באותו גיל. אנחנו בני אדם ולכולנו יש רגעים כאלו.
וזה לא אומר שמה שהיה היום יהיה ככה כל יום. לפעמים יש ימים שבהם אנחנו מגיעים לקצה של הקצה, וזה מרגיש שלא נצליח להתרומם משם. אבל אנחנו בסוף לא נשארים שם...
כמה דברים שאולי בכל שאת יכולים לעזור, קחי רק מה שרלוונטי ומתאים לך:
- הכי חשוב - להתפלל! כל פעם אני צריכה להזכיר לעצמי מחדש, שהקב"ה מחכה לתפילות שלנו, וכשיש לנו קושי זה בדיוק הזמן להתפלל אליו. לא רק על הדברים הגדולים הלאומיים, גם על הקשיים הפרטיים שלנו. אפשר עכשיו לנצל את הזמן בלילה כשקצת יותר רגוע ולהתפלל לה' במילים שלך, לבקש שיעזור לך לעבור את הימים הבאים יותר בטוב. ואפשר גם תוך כדי סיטואציות קשות, לנסות לעצור רגע ולבקש מה' שיעזור לך (זה קשה לזכור תוך כדי. אבל בפעמים שאני זוכרת, זה הרבה פעמים כן עוזר לי).
- למצוא דברים שיעזור לך להתמלא. זה קשה, כי את המבוגר היחיד פה אז את צריכה להיות כל הזמן אחראית על הילדים. אבל אולי בערב את יכולה בכל זאת לעשות משהו שממלא אותך? אולי לקבוע עם חברה במהלך היום? אולי לשלם לבייביסיטר שתשחרר אותך לכמה זמן שבו תוכלי להשקיע קצת בעצמך? (לי היה יום קשה ביום חמישי שעבר. ובערב עשינו זום משפחתי אחרי שהילדים הלכו לישון, סתם להיפגש ולפטפט, וזה עשה לי ממש טוב וממש הרגשתי איך זה ממלא אותי עוזר לי לעבור את הימים הבאים יותר בטוב).
- אולי יש אפשרות לקבל עזרה מבחוץ? אם את גרה בישוב אז יש בטח רכזת קהילה שאפשר לפנות אליה ולבקש עזרה. ואפשר גם לחפש עזרה בתשלום - כל דבר שיעזור לך לעבור את הימים האלו יותר בטוב.
לגבי תפילה זה באמת ממש עזר לי בפורים לנתב את הקושי לתפילה. כדאי עוד.
הקושי שלי הוןא שכבר משבת תכלס אני לא מצליחה לצאת מהסיוט עם הילדים. שבת התארחתי והיה סיוט למרות שהמארחים ניסו לעזור לי.
אבל כל לילה אני הולכת לישון נושמת מקווה שמתחילה מחר חדש, מרגישה תקווה- ולמחרת הכל אותו דבר.
אני גרה באיזור מבודד אז אם אני מוצאת בייביסיטר ממקום קרוב אני צריכה לדאוג גם להקפצה ..
וגם הרגשתי בימים האחרונים שלא בא לי לפגוש אנשים כלום אין לי כח לדבר פה עם האנשים שסוג של סביבי.. מן דכדוך כזה שדורם גם לרצות להתרחק מכולם...
ככ נגעת לי ללב!!!!
איזה קשהההההה
דבר ראשון רוצה להגיד לך שגם לי קרה להגיע לנקודת קצה כזו גם בלי מילואים
זה יכול לקרות
אל תיבהלי מזה מדי...
וחיבוק ענק כי זה גורם לנו למלא יסודי מצפון ואין צורך.
זה קורה!!
אני חושבת שהנפש שלך זועקת שהיא צריכה קצת מנוחה... יש סיכוי שתצאי לכמה שעות?
אולי לחפש בייביסיטר שתוכל במים הקרובים להגיע לשעתיים שלוש או ארבע כל יום , הילדים כבר יכירו ויאהבו?
את צריכה קצת הפוגה אין מה לעשות
על סוללה ריקה פשוט אי אפשר לעבוד.. כמו מצבר שמתרוקן אז הרכב לא נוסע... מטעינים אותו ואז הוא עובד מצויין..
עוד חיבוק ענק!!!!
את באמת גיבורה על טבעית
ותודה תודה תודה תודה בשם כל עםמישראל💓💓💓💓💓💓💓
ועולה לי.. ניסית לעשות לכם סדר יום עם תבנית מסודרת? שהם יודעים מראש מה השעת קימה, מתי ארוחות, מתי זמן עבודה במחשב, מתי זמן צפייה בסרט, אפילו שהרבה מסך, אם זה מובנה זה יותר תורם לסדר היום...
יורד לי דמעות טובות מההודעה שלך.
האמת שלא נתתי להם בכלל מסך.
אני ממש מעדיפה להמנע ובעלי בכלל מעדיף למרות שהוא יבין כל בחירה שלי.
אולי באמת צריכה להתחיל לתת להם מסך מבוקר, זה ייתן לי קצת זמן רוגע.
מורכב בייבי סיטר. זה דורש שאני גם אסיע אותה. אבל אולי אנסה לראות אם יש אופציה.
והאמת אנחנו בתקופה משוגעת..
לגמרי עדיף לדעתי מסך מאשר תחושת קצה שלך..
שזה הכי הגיוני שתגיעי אליה ובעקבותיך הילדים
אני גם בעיקרון נגד מסכים אבל שמה שכמרגישה שהגעתי לקצה שלי...
האמת לפעמים מגיעה לקצה שלי ולא שמה כי יש לי קצת אנטי לזה אבל בדיעבד מבינה שהיה עדיף שהייתי שמה..
ואם הם לרגילים לזה אז את יכולה לשים דברים ממש רכים והם עדיין יאהבו..
טיגי הטיגריס נגיד
זה סרטונים ממש מתוקים
אני אחשוב על עוד
אבל באמת שגם פסיכולוגים יגידו לך את זה שעדיףאמא רגועה מאשר אי חשיפה למסכים
מבינה את הדילמה אבל מעודדת אותך לשים
ועדיף באופן תחום מראש וגם להגיד להם רואיפ בשעה איקס לחצי שעה
ואם בעלך מאודה נוקשה בעניין ולא יבין למה שמת זה עדיין בסדר שתשימי!!
הוא לא יכול להבין הכל...
חיבוקקקקק
ואז זה גם להוציא אנרגיות ולא רק ממגנט כזה של בטטות.
ואולי זה יצליח לעשות פה אווירה טובה.
בעזרת ה' לוקחת לי למחר..
תודה!
זה קריטי לנפש שלך
לדעתי..
תאהבי את עצמך. באמת. את עושה משהו ענק. להיות עם הילדים לבד בשגרה זה קשה, בתחום ופה כזו זה נושק ללא אנושי.הערציתי.
הלוואי הלוואי שיש מישהו שאת יכולה להפיל עליו את הילדים מידי פעם, אם לא זה הזמן למצוא. הייתי ממש שמחה לקחת אלי את הילדים לכמה שעות מידי פעם אם זה רלוונטי
כתבו לך כמה עצות טובות
אבל רוצה להוסיף
אני גם מילומניקית
וזה ממש קשה...
א. כן להגיד לבעלך לחזור !!!!
לדרוש שהגעת לקצה
שיבוא ל24 או 48 שעות
זה אפשרי
תדרשי
על תוותרי
ואל תרגישי רמוסה.
גם במלחמה נותנים שחרורים.
תקבלי אוויר של כמה שעות
בעל ושותף
שיתן לך לנוח כמה שעות בלי שיקראו לך 1000 פעם אמאאאאא
ותשני
ותתני לו להכין לך קפה מנחם ומשהו טעים.
דבר 2-
מסךךךךך
אין ברירה
תתני בבוקר שעה
ותנוחי
ותתקלחי
ואז תבואי רעענננה אליהם.
ואז תתני לפני או אחרי ארוחת צהרים עוד זמן של כשעה
תסדרי את הבית תשנמי
ואז תתחילי סדר ערב
ההפסקות האלו הן קריטיות להם ולנו ההורים.
דבר 3
חשוב בעיניי ממש ממש ממש
זה סדר יום כלשהו בסיסי
לצייר אותו לטבלה עם סמלים שיבינו מה מצויים.
מגיל 3 ממש נאחזים בו.
תכני משהו ממש מאוורר שלא מחייב אותך מאוד.
אבל שיתן משהו להאחז בו.
תחשבי משהו שאת אוהבת
תחום שהוא יחסית נעים לך עם הילדים
וכל יום תשימי אותו בלוז.
יש אימהות שתחום היצירה חזק אצלהן- והן עושות כל יום יצירה
יש נשים שאפיה חזק- אז אופות
יש כאלו הדרמה- אז עושות הצגות
יש כאלו שהספורט- אז עושות קפיצות מתיחות רקודים
ככה תבדקי מה את אוהבת וישמח אותך
ותכניסי את זה כתכנית קצרה בכל יום.
דבר 4
לשמוע מוזיקה
ושיעורים מחזקים ומעודדים
ולהתפלל לה'
לביות מחוברת לנצח ולכח של תורה ורבניות ממש מציל נפשות
בקטנה כמובן
דבר 5
אמרו לך על ביביסטר
זה מציל ממש
אבל גם אם לא אפשרי בחורה גדולה
גם בת של השכנים בכיתה ד או ה או ו
יכולה להציל אחר צהרים שלם
שהיא תשחק איתם ותשעשע איתם
ותכניס אווירה זה מ"מ ישנה מצב רוח...
או ללכת עם כל הילדים לשכנה
זה גם משנה אווירה
וחותך את הרצף הלא אפשרי....
או להזמין חברה אפילו שתקפוץ בערב בשביל לשבור בדידות ולתת אנרגיה
דבר 6
לעשות מבצעים קטנים לילדים
על הצלחות
ולקנות צ'ופרים וממתקים ולא להתקמצן בזה
העיקר שתהיה שמחה וקלילות
וואו ממש השקעת.
הזעקתי אותי ביום ראשון אבל הוא הגיע לישון וב6 בבוקר יצא שוב אז היה כיף החיבוק אבל זה לא היה מול הילדים..
בעזרת ה' צפוי כמה ימים אוטוטו.
תודה על כל העצות.
באמת שכל הסבבים היה קשה אבל עכשיו זה קושי שקשה לי לגייס את עצמי לכל הדברים שכתבת,
אני ממש רואה לצערי את הילדים בעין שלילית.
חשבתי אולי להתחיל לשים לב לדברים טובים שלהם וכו לנסות קצת לשנות את העין שלי, כי מתוך המבט הזה קשה לי להיות נחמדה איתם ולעשות איתם כיף.
ואין לנו פה כל כך שכנים אנחנו גרים באיזור מרוחק, צריך לנסוע בשביל זה (כנל קהילה, אנחנו "שייכים" לקהילה שרחוקה מאתנו.
ואני מרגישה קצת דכדוך כזה שבכלל לא בא לי לראות אנשים.... מבינה?
תודה רבה על העצות וההבנה!!
לחנות של הכל בשקל או למקסטוק (או שתבקשי ממישהו שיילך עבורך), ותקני מיליוןןןןן הפתעות קטנות, מיליון! כשהייתי במצבך והרגשתי על הקצה, היתה לנו שקית הפתעות, ועל כל פיפס הבאתי להם פרס, זה עזר מאוד, אמנם לא הכל הלך חלק, בכלל לא, אבל זה כן היה בשבילם תמריץ.. בגילאים קטנים זה ממש יכול לעבוד.
דבר שני, לגבי המסך, בעיניי במצב חירום כזה ברור שאפשר וצריך להשתמש, אבל אם ממש לא מתאים לך, אז מציעה לך להשמיע להם סיפורים! יש את סנאי וארנב, שהילדים שלי מאוד מאוד אוהבים, יש ביוטיוב סיפורים של מנוחה פוקס ועוד כל מיני סיפורי ילדים שאת יכולה להשמיע להם בלי לראות וזה גם ייתן לך כמה דקות של שקט
דבר שלישי, יקירתי, את נשמעת ממש ממש על הקצה. אם אין לך תמיכה נפשית או דמות שאת יכולה לפנות אליה כדי לפרוק קצת, יש בקופות החולים מענה טלפוני חינמי לכך. אפשר ליצור קשר עם עוסית או פסיכולוג, לשיחה קצרה טלפונית, רק כדי לפרוק קצת מהעומס הגדול שאת נמצאת בו, גיבורה שכמוך. בבקשה בבקשה תדאגי לעצמך גם בהיבט הזה, זה כל כך חשוב.
חיבוק גדול!
קבעתי להיום בערב זום טיפול עבורי עם מישהי. אני באמת במצב לא טוב נפשי.
אז מוסיפה חיבוק ענק.
ביום ראשון אמרתי לו שאני קורסת ושיחזור, הגיע לישון בלילה ויצא ב6 בבוקר לפעילות שהיה צריך להגיע. היה כיף החיבוק ותמיכה אבל לא בפן הטכני והשקט מהילדים.
מה עושים עם השבועיים האלו של ההמתנה אחרי הביוץ ממש קשים לי?
אני רוצה להיות בנחת ובתודעה של הכל מדויק לי
ולא מצליחה.
בפועל בסוף השבועיים האלו עוברים
מלאים במחשבות דמיונות ותקוות
כל אחת מתמודדת אחרת עם הציפייה הזאת
לפעמים דרך תחביב מסויים (בישול, כתיבה, שירה וכן)
להעביר את הזמן כמה שיותר
ואז יש פחות זמן לחשוב,
לבשל,
לאפות,
לצייר,
תחביבים,
נקיון לפסח..
שבע"ה יהיו בשורות טובות!
מעולם לא הצלחתי להתעלם לחלוטין מהשבועיים האלה
הםצלא קלים בכלל
🫂🫂🫂🫂
ולהאמין שזה זה ויהיה לך הטוב ביותר בע"ה
ואם זה לא מה שרצית, אז חודש הבא, לא נורא הכל לטובה
ואני אוהבת אתכם אתן חכמות חח)
רקע:
אחרי החתונה השכרנו לשנה יחידת דיור שההורים שילמו לנו
אחרי שנה בהריון של הגדולה עברנו ליחידה של ההורים ואנחנו שם כבר תיכף ארבע שנים (בפסח)
עכשיו אנחנו רוצים לצאת
מצאנו בית חמוד ממש
בנין ליד ההורים שלי בשכונה טובה בנין לא חדש אבל לובי משופץ ודירה משופצת
המחיר לא מציאה אבל לא יקר (7k לחמישה חדרים עם מרפסת סוכה וחניה, זה גדול מבחינת הצורך שלנו כי רק שני ילדים אבל אין הבדל מחירים כלכך בין ארבע לחמש חדרים בכל מקרה)
אממה
הבעלת בית נראת לנו קצת עקשנית כזו
כשכתבתי לה שמאוד אהבנו את הבית ואנחנו רוצים שאבא שלי יבוא לראןת (כדי שיראו ביום ולא בלילה ואנחנו לא יכולים להגיע שוב) ושאלתי אם יש גמישות במחיר היא שאלה מתי רוצים להיכנס ולכמה זמן שכירות, אמרנו תחילת מאי (כי חשבנו שבספירת העוצר לא מחדשים בית) ולהיות לפחות שנתיים. ראתה מיד ונעלמה לא הגיבה
הבוקר שלחתי סימן שאלה כתבה לא מתאים לי שהבית יעמוד ריק עד מאי אפ אתקע בלי שוכרים אדבר איתכם (לא יכלת להגיד את זה אתמול? למה להעלם?)
אז כתבתי לה בדקנו, ספירת העומר זה בסדר אז אפשרי גם לפני, תחילת אפריל, אחרי החג.
אמרה שהבית כמעט גמור, רוצה לחתום לפסח, למה העקשנות למה לא לחכות לאחרי החג?… בלחץ… הבית גם ככה לא גמור יש להתקין כיור לעשות סיום של שפכטל וצבע וכזה
וניסינו לשאול על להתקין מזגן בממד ולהסתדר בתשלום- אין עם מי לדבר
אז זה מביא אותי לתהות האם זה כדאי
לא יודעת זה מקובל השכירות מהשנייה להשנייה?
אני פעם ראשונה בזה ואחים שלי כולם בבתים שלהם אז לא מכירה (גם לנן יש בית שתיכף יסיים בנייה ונרצה להשכיר אז שאדע גם לצד השני חח)
תראי אנחנו יכולים לחכות אמל ההורים עד שנשכיר את שלנו
אבל אני ב"ה מצאתי עבודה חדשה ומכניסה יפה מאוד ואנחנו יכולים סופסוף לעבור לבית משלנו (אצל ההורים זו לא בדיוק יחידה, זה הגג שלהם שיש בו חדר עם שירותים ומקלחת שאנחנו הפכנו לסלון, מטבחון קטן, וחדר שינה קטן ממש לנו שממנו יוצא חדרון לילדות. אז בעצם זה כזה חצי בבית של ההורים כי אותו כניסה וצפוף לנו שם גם כבר וחיכינו שאמצא עבודה כדי שנוכל לעבור)
העניין פה הוא לא הכסף של השכירות הוא האם שווה להיכנס לבית שנראה שבעלי הבית לחוצים…
לא כלכך חיפשנו מידי הרבה כי באיזור הזה דירות נחטפות מהר ואין יד2 זה פה לאוזן ושמענו עליה
אחרות בעיר שרחוקות יותר אותם מחירים בערך
ורק אז להחליט
וכן הייתי שמה על השולחן הנחה על מזגן בממד
משם תראי מה את חושבת
התכתבות בוואצאפ זה פחות בעיניי
לגבי זה שהיא לחוצה - אני גרה באיזור ביקוש עם שכירות במחיר דומה. הגיוני שהיא רוצה לדעת אם לסגור, וכמה שיותר מהר, זו הכנסה בשבילה
אם היא לחוצה זה הגיוני כי היא רוצה כבר להשכיר
רק צריך לבדוק לגבי מידת העקשנות והקמצנות שלה
אני נדפקתי עם זה חזק
זה שני דברים שונים. מאד מקובל שמשכירים מיידי, וגם זה שראתה ולא ענתה הגיוני בטח רצתה לחשוב על זה.
היא לא חייבת לשים מזגן בממד, אבל זה עלול להיות משמעותי לכם כי זה חדר שימושי.
זה כן דרך לדעת איך היא מתנהלת מול שוכרים, וגם כדאי לבקש לראות חוזה ולקרוא בעיון, לפעמים את מגלה ככה על הגישה של בעל הדירה
'לחוצה' לסגור,
אם היא יכולה להרוויח יותר, ולקהל כסף גם על הזמן הקרוב, איזו סיבה עד לה לחכות?
את לא מבינה אותה? השכרת דירה זה עסק, כל אחד רוצה להרוויח הכי הרבה שהוא יכול.
לגבי ההתנהלות שלה, אם זו התנהלות לא נעימה אז באמת נשמע פחות טוב. כאילו למה לא כתבה לך את ישירות? אבל המוטיבציה שלה לגמרי ברורה והגיונית...
אין לי תובנות מעבר לזה.
שנראה רציני ומוכן לשלם כמה שאבקש- אחכה לו שבועיים
כי טוב ציפור אחת ביד משתיים בעץ…
תחשבי שהיא מפסידה 14,000 שקל אם תכנסו במאי. זה סכום מאד גדול.
שווה לך דוקא להכנס לפני החג, ככה לא תצטרכי לעשות ניקיון לפסח.
יש לה 3 שבועות לתקן את מה שצריך בדירה (נשמע מספיק) ובמקביל אתם יכולים להתחיל לארוז.
אני מטורפת על ניקיון של בית חדש וריק ועוד להיכנס לפסח בכלל חלום
תחשבי שאין שם חמץ אלא הכל נקי לפסח רק אבק מהבניה
מלא מלא מים חומרים טובים ואת מתגבר. על זה ממש בכמה שעות
ומניסיון גם ככה לוקח לזה זמן לרדת גם אחרי הרבה שטיפות רצפה
ממליצה בחום לעבור לפסח
תחשבי שבפסח גם ככה תנקי ותסדרי את יחידת הדיור לחג...
למה להתאמץ פעמיים?
כבר תעברו ותסדרו ותנקו שם.
וואי זה מושלם.
היא צריכה להזמין נקיון מקצועי אחרי שיפוץ
אם זאת דירה שמתאימה לכם הייתי משלמת על שבוע נוסף וסך הכל עוברת אחרי החג.
יותר קריטי שהיא באמת תסיים את כל השיפוץ. אם אין לה כוונה לשים מזגן בממד זה בעייתי. החלטה שלכם אם זה קריטי לכם. לגבי זה שלא ענתה בטח חשבה על זה והתייעצה... אבל באמת לא הייתה צריכה להשאיר אותך ככה באוויר בלי תגובה.
עם בעלת דירה לחוצה ולא זמינה
וקחי בחשבון גם ארנונה גבוהה יותר אם לא חשבת על זה
בהודעות או טלפונית?
נשמע שבהודעות
את האמת, שלא הייתי ממהרת להסיק מסקנות על סמך הודעות.
תמיד עדיף טלפון, ללכת לראות את בעלי הדירה ולראות את הדירה בעיניים. לדבר ממש ולא להתכתב.
אם השיח עם בעל הבית לא זורם.
ודאי אם יש חשדות שמדובר במישהו עקשן/ וכו'. ממש לא כדאי. לא שווה את זה. מניסיון של כאב לב
אמר שרוב הדברים בסדר
אז בעלי התקשר אליה
דיבר איתה אמרה על רוב הדברים שהעלה שהיא מודעת וזה יטופל עד לכניסה זה חלק מהשיפוץ
על המזגן אמרה שהיא מודעת לזה שזה חיסרון אבל כרגע זה המצב והיא לא רוצה להשקיע עוד הצענו שנתקין אנחנו אמרה שאין בעיה (גם ברכה)
ובעלי אומרת שנשמעה אישה מאוד נחמדה ונעימה ב"ה
זה משהו קצת יותר מורכב וגם יותר יקר אני חושבת, אז שווה לברר את זה קודם. יש מצב גם שאני טועה.
בהצלחה
רוב השנה אין מלחמה... והחדר אצלנו זה לא חדר שינה
אולי מאוורר או מאוורר תקרה יספיק?
בין המטבח לסלון יש קיר עם דלת בלי דלת חח, פתח בקיר
אז המרכזי לא מגיע לשם אז אני מניחה שבקיץ כשמבשלים חםםם שםםם
למי שיש!
הקופה כללית אבל אם פרטי אז פרטי
העיקר משהו
תודה!
קרה למישהי?
אשמח לשמוע מה היה לאחר מכן..
זה קורה לי מאז שהתחלתי את התרופות. הרופאה הזהירה שזה מעלה את הסיכון לתאומים, בפועל עוד לא נקלט אפילו אחד.
זה גם מעלה את הסיכוי להפריה באופן כללי.
