פורום הריון ולידה (עמוד 159)

בשבת הוא לא התעורר (הייתי צריכה לכתוב קודם) מקווה שזה ימשיך ככה..

אני (אחרי הרבה התלבטויות) ילדתי בשערי צדק, עם רופאה פרטית.

ההתאוששות הייתה החלק הכי קשה, באמת... כי לא מרשים למלווים להיכנס, אולי רק לקצת זמן. עברתי את זה עם שירים ששמעתי בטלפון...

הייתי בביות מלא. ביממה הראשונה הם דרשו שיהיה איתי מלווה - אמא שלי הייתה ביום ובלילה הייתה איתי דולה. אחר כך הייתי לבד והסתדרתי מצוין.

החדרים שם נעימים. מחלקה ד1 היא אפילו קצת ברמה של בית מלון, כי במקור היא הייתה אמורה להיות מלונית. (זה מתבטא בעיקר בחלונות הגדולים - לי זה היה משמעותי).

כמובן, בביות יש רק שתי נשים בכל חדר, והחדרים גדולים.

כשביררתי כאן בזמנו על בתי חולים עם אפס הפרדה אחרי קיסרי המליצו לי על אסף הרופא ועל וולפסון (שהם פחות מקצועיים). באסף הרופא יש גם שירות של מנתח אישי שקובעים איתו מראש.

אני בסוף לא הלכתי לזה בגלל המרחק מהבית (גרה בירושלים), אבל אם לך זה קרוב לגמרי כדאי לשקול את זה. (באפס הפרדה בעלך והתינוק נמצאים איתך בהתאוששות)

שיהיה בשעה טובה ובבריאות!

יש להם עכשיו חדרים פרטיים עם מיטה לבעל לישון

אין עומס במחלקות גם כך ,על אף שלאחרונה ראיתי יותר עומס במיון

כנראה בגלל הפרסומים על החדרים הפרטיים

וגם הם באמת סופר מקצועיים.

אני מהצפון אבל רלוונטי לי ללדת במרכז 

ופה אין ממש משהו שקוסם לי

ואני בטוחה שכל בית חולים לא הכי מקצועי במרכז יותר מקצועי מבית חולים פריפריאלי

אני חושבת שסורוקה למשל נחשב מקצועי, למרות שהוא בפריפריה.

הייתה לי חוויה מצויינת

ילדתי לפני שנה וחצי, הניתוח היה שונה לחלוטין מניתוח שעשיתי בלידה שלפניו.

בחוויה שלי הצוות היה מקצועי מאוד ונעים. אחרי הניתוח הייתי בחדר לבד עם מלווה, והתינוק היה איתי.

מה שכן, החנייה סיוט.

בהריון הזה מתכננת גם בע"ה להתנתח שם

ילדתי קיסרי חירום לפני כ-6 שנים

וממש הייתי מרוצה

גם מהתאוששות עצמה

הייתי בחדר לבד

צמוד לאחיות

שנתנו הרגשה שאפשר לפנות אליהל בכל שלב

ממליצה בחום רב!!!!

צוות פשוט מדהים !!

איזה אכפתיות איזה רגישות

כולם! האחיות, המיילדת (הייתי בתחילה בחדר לידה והיא נכנסה איתי גם לניתוח)

הרופא שניתח היה מדהים!

גם במחלקה האחיות היו מהממות ברמות.

בכרמל אין חלוקה בין ביות מלא ומחלקה הרגילה וזה מאוד גמיש

הם מאוד מעודדים ביות מלא ותומכים בזה מאוד. האחיות עוזרות בכל מה שצריך.

לגבי ההתאוששות, זה באמת החלק הכי מבאס, הייתי שעתיים בהתאוששות.

הרשו לבעלי להיכנס רגע, והוא הגניב לי את הטלפון שלי וככה לא השתעממתי ויכולתי לספר לכל העולם שילדתי

לידה שניה ילדתי בבית חולים אחר ואי אפשר להשוות בכלל

כרמל עולה עליהם בכל קטגוריה (אולי למעט האוכל, אבל בדר"כ אני לא אוכלת בכלל מהאוכל של בית החולים)

התפקיד שלה להיות אחראית על התינוק כשהוא יוצא.

גם לי בניתוח הראשון שהתחיל כלידה רגילה הייתה מיילדת מדהימה ורגישה, וכשהיא נכנסה איתי לניתוח הרגשתי לא לבד, אף שבעלי לא הורשה להיכנס...

שמחה לשמוע שהייתה לך חוויה טובה למרות שניתוח חירום הוא לא חוויה טובה!

אכן את מזכירה לי שהיא הסבירה לי שהיא נכנסת כדי לקבל את התינוק.

ובאמת לצאת מניתוח חירום בהרגשה טובה זה לא מובן מאליו בכלל...

זונחת את הגלישה רוב שעות היום

התבודדות

יותר שיעורי תורה, הימנעות ככל הניתן מקריאה ושמיעה של דברי חול כמו קריאה סתמית באתרי חדשות או שמיעת פודקאסטים

האמת שדווקא גיליתי שזה ממש מיטיב איתי גם באופן כללי

זהירות יתירה בשמירת הלשון

בשבת למשל הלכתי לתפילת מנחה בביהכנ

אבל מנסה משהו שאני יצליח בו וייתן לי תזכורת.

השנה מנסה ממש כל יום להגיד פרק כ"ז.

אולי אקבל על עצמי עוד משהו 

אומרת פרק כ"ז כל יום

אומרת כל יום שלושה פרקי תהילים לפי החלוקה שמסיימים את הספר מראש חודש אלול עד סוף יו"כ

מוסיפה בנתינת צדקה

מנסה לזכור לבקש מבעלי לתקוע לנו בשופר בבית

בהחלט יותר בטכני...

אבל גם מודעת יותר לדברים שאני צריכה לתקן ומנסה בעיקר להיות אמא טובה יותר בימים אלו

כל יום 3 פרקי תהילים

ואז ביום כיפור משלימים את ה36 שנשארו:

9 לפני כל נדרי, 9 לפני השינה, 9 אחרי מוסף ו9 אחרי נעילה.

עוד לא מאוחר להצטרף, אנחנו אוחזים רק בפרק ל"ד

מצרפת טבלה מסודרת לפי תאריכים

היום השלמתי את הפרקים שהחסרתי

מקווה ממש שאוכל להתמיד !

מוסיפה שביום כיפור רוב השנים סיימתי את כל הפרקים בבוקר, כי בדרך כלל מהצהריים אני כבר מרגישה נורא.

כשאין לי זמן להתיישב לתפילה או התבודדות.

מסתכלת על השמיים.

לפעמים, פולטת "אבא, תודה", לפעמים סתם אנחה מהלב,

לפעמים פשוט מסתכלת. בלי לדבר. 

אפשר לעשות את זה בכל רגע ומכל מקום.

די קשה - ללמוד בכל יום כמה פסקאות מספר על תשובה ואז לכתוב שיר בעקבות הלימוד. (השנה בחרתי ספר קשה, לכן קשה לי יותר. אבל נגיד אורות התשובה או הלכות תשובה לרמב"ם יחסית זורמים)

קל וכיף - 'יומן ויזואלי' לחודש אלול: לקחתי מחברת בעלת דפים חלקים, ובכל יום אני מציירת (בעיקר משרבטת) תחושות שמתקשרות לי לאלול. (לוקח לא יותר מעשר דקות)

הכי טריוואלי - לשמוע הרבה שיעורים לחודש אלול, בזמן שאני מסדרת את הבית וכדומה. בוחרת שיעורים קלילים ועמוקים בנפש מצד שני. (לדוגמה - הרבנית רחל בזק)

מה שחסר לי עדיין זה תהליך מעשי של תשובה...

יש לי כמה רעיונות לדברים שאני צריכה לחזור עליהם בתשובה, אבל קצת מפחיד אותי להתחייב...

אלא בעצם התמקדות בכל חלק בעצמי שצריך תיקון ודיוק

יכל להיות שזה גם הברכת המזון והתפילות שלי

אבל זה גם

הכל

מה שצריכה לתקן ברגשות,במחשבות השליליות,בחוסר בטחון בעצמי, באמונות המגבילות, ביחסים ביני לסביבה,בזוגיות..

ולכן תא מחפשת להרגיש אלול רק בללכת לסליחות או לומר תהילים..

גם..

אבל בעיקר בלחדד את הקשב הפנימי שלי ולראות איפה יש קול שקורא לי להעמיק ולהתבונןצמה מבקש עכשיו תיקון...

נתתן לי כמה כיוונים ב"ה

וקצת מרגישה פחות נורא שלא מצליחה להיות על זה כמו שהייתי רוצה.. 

חיבוק גדול 💞💞💞

כמו הרבה באגים אחרים, הסיכון עולה עם גיל האם, ובמיוחד אחרי גיל 35.

אלא שזו עדיין בעיה מאוד נדירה יחסית, וגם בגיל 45 היא מאוד נדירה.

לפותחת - אם זה קרה בגלל תקלה מקומית ולא פעם גנטי תורשתי, אז הסיכוי שזה יקרה שוב הוא כאחוז אחד, לפי מה שכתבו בשיבא:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://nashim.sheba.co.il/webfiles/files/%25D7%2593%25D7%25A3%2520%25D7%2594%25D7%25A1%25D7%2591%25D7%25A8%2520%25D7%2590%25D7%2595%25D7%259E%25D7%25A4%25D7%259C%25D7%2595%25D7%25A6%25D7%259C%25D7%2594.pdf&ved=2ahUKEwjJutOhkL2PAxU2gf0HHXXbALQQFnoECCUQAQ&sqi=2&usg=AOvVaw27htBTZsmr4JjQtLTRqLon

זה סיכון נמוך מאוד, גם אם לא אפסי.

התינוקת ההיא נולדה בריאה? כי הרופאה הסבירה לי שזה בדר''כ מגיע עם תסמונות נוספות .

אני לא מכירה את הבעיה שתיארת.

בעבר היו מגדירים את גיל 45 כגיל סף לאפשרות של עובר עם בעיות, אחר כך הורידו לגיל 40 וכיום לגיל 35 (ונשמע שמורידים את זה עוד ועוד - בקצב הזה לא יישאר חלון פוריות "בטוח" ללדת בו...)

בכל אופן, ממה שאני מכירה בגיל 37 יש הרבה נשים שהרו וילדו תינוקות בריאים. (אני עצמי ילדתי בגיל 38, חמותי ילדה בין גיל 39 ל-41, אמא שלי ילדה תינוקת בריאה בגיל 42 - זה רק מהמשפחה שלי)

אני חושבת שזו לא סיבה להימנע מכניסה להיריון, אולי רק סיבה לערוך מעקב צפוף יותר... (וגם ככה בארץ ממליצים על מעקב צפוף למדי לכל אישה...)

בשורות טובות!

לגבי מעקב צפוף - כאישה חרדית אני יודעת שלא תהיה לי את האופציה לעשות ח''ו הפלה במקרה ח''ו שרואים מום בעובר. אז מה הטעם במעקב צפוף?

אני לא שואלת מבחינה של בריאות האישה כי ב''ה אני בריאה ללא מחלות רקע וההריונות עוברים עלי יחסית מעולה .

שאלתי היתה האם אין חשש להכנס להריון בגיל יחסית מאוחר שהסיכון לילד פגוע עולה לא עלינו...

  וגם מבחינה נפשית זה לא  קל לבצע דבר כזה.. כי לא מבצעים דבר כזה בשבועות הראשונים... עד שיש תוצאה וודאית אפשר בקלות להגיע לשבוע 20..

זה מורכב מאד... לכן אני רוצה לדעת האם כדאי למנוע הריון בגלל הגיל כדי לא להכנס לדילמות האלה...

קודם כל

דבר שני,אני כן קראתי שיש פוסקים שמתירים במידה והמצב הנפשי של האמא לא יאפשר את גידול הילד הזה בצורה מיטבית

ולענייננו - גיל 37 הוא לא גיל שנחשב מאוד מסוכן ממה שאני יודעת בכל אופן

החלטות טובות❤️

חשוב להתייעץ עם רב על מקרה חריג..

ב. יש דברים שחשוב לדעת מראש ואז לטפל בהם בתוך הרחם/מייד אחרי הלידה.

אותה תינוקת שכתבתי עליה למעלה - כיום חיה חיים רגילים לחלוטין. היא אמנם תצטרך לעבור עוד כמה ניתוחים במהלך חייה, אבל ניתוחים זה דברים שצריך לפעמים לעבור בלי קשר למומים מולדים או לא.

אחרי הלידה.

אבל באמת במקרים מסוימים כנראה גם פוסקים חרדיים יתירו להפיל...

ושוב, גיל 37 זה לא גיל מאוד מאוחר בשביל סכנה למומים...

כן קחי בחשבון שהרופאים מלחיצים כבר מגיל 35.
לא מבינה בבעיה שכתבת שהייתה לעובר, וממש מצטערת לשמוע על ההפלה.

אבל ממה שכתבו כאן, זו לא מחלה שקשורה לגיל, ונכון שעם הגיל הסיכון עולה, אבל 37 זה עוד צעיר.

ולמה שלא תבצעי עכשיו בדיקות גנטיות מקיפות?
ואם הכל תקין ב"ה אז תנסי שוב היריון?
אגב, בעיות יש גם לצעירות, וגם תסמונת דאון וכו, ובדיקות גנטיות לא מקיפות הכל, אבל לפחות תשללי מחלות גנטיות נפוצות.
ותמיד טוב להתייעץ עם רופאה...

אגב, אני ילדתי את האחרונים במעייני הישועה ויכולה לומר לך שיש שם הרבה-הרבה-הרבה נשים שיולדות בגילאי 45 ואפילו נפגשתי בכמה ומעלה...וילדים בריאים ב"ה (אבל לא קל פיזית לאמא נראה לי...זה כבר עניין אחר).

זכורה לי במיוחד אחת שנראית בת 20, ילדה את הילד ה-14 שלה והיא בת 45 (הלם!!)

לק"י

כשיש ממצאים מלחיצים בבדיקות מעל גיל 35?

או בכללי?

אני לא נתקלתי בהלחצות רק בגלל הגיל (מלבד המלצה לבדיקת מי שפיר, שנדמה לי שהקדימו אותה לגיל שלושים ומשהו).

שימי לב(ומקווה שאני לא טועה) בבדיקות חלבון עוברי זה בדיקה סטטיסטית

ולכן גם אם אין כלום, יצא לך לפי הסטטיסטיקה שיש משהו, כי זה חישוב גם לפי גיל, ובגיל מאוחר באופן אוטומטי יוצאות תוצאת לא משהו, למרות שאין כלום.
זה מאוד מלחיץ...

לק"י

ויש רופאים שלא מלחיצים.

אומרים לך איזה בדיקות יש, שואלים מה עשית, וזהו.

וגם תאומות

ובעיקר ב"ה כנראה שהיא התברכה בכוחות!

אני ילדתי בגיל 37 ו 40. באופן כללי מבחינה סטטיסטית ככל שהגיל עולה הסיכון לתסמונת דאון ונראה לי שגם בעיות אחרות עולה. כשאני בדקתי ראיתי שאחרי גיל 40 העליה היא גדולה. בין 35 ל- 40 היא מתונה יותר. בסוף זה סטטיסטיקה ורוב התינוקות נולדים בריאים.

לא יודעת אם מה שהיה לך עכשיו קשור לגיל וחיבוק על מה שעברת...

כשילדתי את הקטן שלי בגיל 40 עשיתי בדיקת ניפט( פחדתי לעשות מי שפיר, מכירה אישית אישה שהסתבכה ממנה מאוד). זה הרגיע אותי. כשעלתה לי התלבטות בגיל 42 / 43 על עוד הריון כבר פחדתי לקחת סיכון בגלל הגיל. 

ואולי להתייעץ עם מורה הלכה שמקובל עליך.

אני יכולה לשתף שהבן הבכור שלי נולד שהייתי בת כמעט 22 והוא נולד עם מום מוחי, אבל ב"ה מכיוון שגילינו עוד שהיה עובר הוא עבר ניתוח לתיקון המום והיום הוא ב"ה בחור רגיל ונורמלי והמום לא משפיע על חיי היומיום שלו. שנתיים אח"כ גם היה סימן שאלה גדול האם העובר יהיה בר חיות, והתייעצנו עם ראש הישיבה של בעלי שהנחה אותנו מה לעשות, אבל לא שלל הפלה במקרה שבאמת חלילה תהיה הפגיעה שהרופאים חשבו, גם בשבוע מאוחר יחסית. ב"ה הדברים הסתדרו והנערה תקינה לגמרי

כ18 שנה אח"כ בהריון השמיני שלי היה לי עובר עם אותו מום אבל במצב חמור הרבה יותר, התייעצתי עם המרא דאתרא שלנו שפסק שבמקרה שלנו ניתן לעשות הפלה עד שבוע 23. חודש אח"כ, שהייתי בת כמעט 40 נכנסתי שוב להריון וגם העובר הזה היה עם המום, אבל ברמה קלה וגם היא עברה ניתוח והיום היא ב"ה פעוטה מתוקה. ובהריון הזה גילינו שיש לחלק מהילדים שלנו תסמונת נדירה, שרובם הצליחו לחיות איתה בבריאות ב"ה בעזרת טיפול רפאי, חוץ מעובר אחד.

מה שרציתי לכתוב זה שתסמונות שונות הן טווח גדול וניתן ללדת ילד פגוע גם בגיל צעיר, למרות שהסיכון אכן עולה עם הגיל . מעבר לכך, אני לא שייכת לציבור החרדי אבל עובדת בו כבר שנים רבות ויותר ויותר אני נחשפת לכך שמורי ההוראה הרבה יותר גמישים ורואים מורכבויות בהרבה מקרים ממה שהציבור חושב, יצא לי לשמוע בהמון מקרים על פסיקות "מקלות" ממורי הוראה במקרים שאנשים היו בטוחים שזה אסור

לא ידעתם על התסמונת לפני? והיא קיימת אצל ילדייך אבל לא התפרצה?
 

איזו אלופה את שהמשכת להביא ילדים למרות הקשיים!!

בפועל הגדול שלי עבר ניתוח מוח בגיל כמה שבועות והוא ילד רגיל לגמרי.

הקטנה שלנו גם עברה ניתוח מוח אפילו פשוט יותר וגם היא ילדה רגילה לגמרי.

זה היה נשמע הרבה יותר רציני ממה שזה.

על התסמונת גילינו רק לפני ההריון של הקטנה, מודה לקב''ה שלא ידענו לפני, אבל כמו שכתבתי אצלנו ב''ה גם הילדים שיש להם את התסמונת הם ב''ה בריאים עם קצת מעקבים רפואיים, שלא ישמע כאילו זה משהו מסובך

ילדה בגיל 39 ילד בריא מתוק וחכם

ובגיל 41 ילד בריא מתוק וחכם

ועכשיו שוב בגיל 45 ילד בריא ומתוק (בטח גם יהיה חכם😉)

אמא שלי ילדה בגיל 45 ילד בריא מתוק וחכם

מהתגובות פה אני מבינה שזה בכלל לא נורא להכנס להריון בגיל הזה.

כמובן שצריך תפילות על כל הריון שיהיה תקין אבל אין בעיה להכנס להריון בגיל הזה.

בע''ה שהקב''ה ימלא לכל אחת את חסרונה בקלות ושמחה.

ואם את עדיין צריכה עוד חיזוק,

אמא שלי ילדה בגיל 43,

אחותה בגיל 45,

ועוד אחות ילדה בגיל 47!

ב"ה כל הילדים בריאים חכמים ומתוקים 

על מישהי שילדה בגיל 49 וחצי ילד בריא!!!

אחים שלי נולדו לאמא שלי כשהיתה בת 42 ו44

ב"ה בריאים וחסונים

ילדה בגיל 45 ו49~

בנות מתוקות ובריאות

(אומנם טיפולים כי לא היו הריונות קודמים, אבל בעקרון)

מחכה בבית

ושומרת על הגינה

(בלי יחסים, בלי מקור מים, כן מקלחת)

מנסיון בשתי לידות. גם אם זה אכן מי שפיר

במילא נתנו לגוף הזדמנות להתקדם ללידה ללא התערבות ורק אחרי 36 שעות התחילו זירוז

אני כן מסייגת ואומרת שזה בתנאי שאין דימום

במקרה של הפרשה דמית אפילו מים ורודים בהיר כן ללכת להיבדק לשלול הפרדות שליה

מעקב חום

ממש כל שעה למדוד חום. אם אין לך מדחום של שבת אז תשיגי

ואם יש עליה אפילו קלה לעוף לבית חולים.

לשים לב לצבע של המים

אם זה ירקרק או משהו כזה לעוף לבית חולים

כשקרה לי הרופא (דתי) שאל אם נספיק לחזור לשבת לפני שהחליט מה לעשות, אמרנו שכן אז שיחרר אבל יש מצב שאם לא אז היה משאיר למעקב עד מוצש, אבל באמת זה מצב בעייתי.

נראה לי שהייתי נוסעת אבל לבד כדי שהילדים לפחות יהיו עם בעלי, למרות שזה יותר מלחיץ לכל הצדדים

במיון

אם את אחרי 37 אז את בעצם בכיוון של לידה, ואת יכולה להתשמש בכצות שנתנו לך לחכות ולעודד התפתחות של צירים: סיבובים על כדור, תרגילי אגן, מוזיקה טובה, על דבר שעוזר לך להתכנס

תארגני סידור לילדים בשבת למקרה שאכן תלכי ללדת וגם ככה אי אפשר לחכות יותר מ24 שעות 

מקור הדליפה. לפעמים השק לא נפקע לגמרי אלא יש בו כאילו חור.

לי היה בלידה האחרונה ככה... התחיל בטפטופים, המשיך בירידת מים, ואחרי הירידת מים הראשונה היה עוד שק פנימי סגור עם מים מקוניאליים....

ממליצה לך ללכת להבדק מחר במרכז בריאות האישה.

לעשות US ולראות אם יש מספיק מים ואת מצב השליה והעוברון

שיהיה לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

 שאם זה באמת מי שפיר 

מי שפיר זה לא טפטוף שאפשר למנוע

זה פשוט בלתי נמנע

לפעמים מה מוביל לזה

מאמץ יתר

חוסר שתיה

ככה הרגשתי מחודש שמיני

ומחר מתחילה שבוע 42

אבל  תמיד טוב לעקוב אחרי זה לראות שלא מתפתח משהו

קצת דברים.

אצלנו הביאו כמה שכנים, אבל לא הסתמכנו על זה. קנינו מיץ ענבים בכמות גדולה, קצת שתייה, עוגות ועוגיות, בורקס, חטיפים - נראה לי שיצא בערך 500 או פחות, אבל זה השתלב פשוט בקניות הרגילות לשבת.

לקידושים שעשינו בבר מצוות קנינו קצת יותר, והבאנו גם פירות, כי זה היה בבית כנסת והיו יותר אנשים, גם מהמשפחה שלנו. (הקידושים להולדת הבנות היו בבית ובלי בני משפחה מורחבת)

מה את רוצה שיהיה בקידוש וכמובן לכמה אנשים זה מיועד...

אנחנו בד"כ עושים עוגות (בעיקר מהקהילה אבל מחזקים עם קצת קנוי)

קיגל

אבטיח ומלון

חדפ (לשתיה ולקיגל)

ולפעמים גם שתיה קלה (קשה לי עקרונית עם שתיה ממותקת אבל רוב האנשים עושים את זה) 

לא דומה קידוש על עוגות

לקידוש על צונט דג מלוח קיגל וכו...

אפשר לנסות לברר מה הכמויות שבדכ צריכים אצלכם אם אין לכם קנה מידה

אולי אם יש חברה טובה שילדה/בירמצה לא מזמן ולא אכפת לך שתדע שיש לכם בת

ואז לפי הכמויות האלה לבדוק בחנויות באיזור כמה בערך זה יעלה.

רוגעלך וחילק בכולל...

קראנו שם עוד לפני כן, כשהייתי מאושפזת עדיין

ושבועיים אחר כך עשינו מסיבה עם חברים להודות לה', עשינו מנגל, לא יצא יותר מ400 אני מאמינה

נגיד על הקוגל ועוד..

וקונים עצמאית עוד פינוקים-פירות ומיצים וכדומה

חושבת שיכל לנוע בין 350-500 לפי כמות האנשים והסטנדרט ..

כולל קוגל, ללא צ'ולנט. בית כנסת עם 50 משפחות בערך (רובם עם ילדים נשואים ונכדים קטנים אז משפחות גדולות) ועוד 30 אורחים שלנו.

להולדת בנות לא עשינו קידוש, זו באמת הוצאה.

אפשר באמצע שבוע להביא רוגעלכים וכזה..

זה מחיר לאוכל אוכל..

לא קוגל ועוגות...

500 לקידוש זה בעיני סופר ברמה גבוהה

קוגל, דג מלוח, שימורים, מגשי ירקות, עוגות כמובן,

שתיה, קרקרים, ממרחים, חד"פ (רק המגשי הגשה של הקוגל והירקות עלו יותר מ100 שח)

חטיפים, מנסה להיזכר אם היה עוד משהו..

יש אצלנו רשימה קבועה כולל כמויות.

(יוצא כ8 שולחנות, כשכל דבר יש פעמיים בשולחן אז 16 עמדות)

רק בקידוש קהילתי מוסיפים יותר דברים.

ארוחת שבת לא עולה 2000 ש"ח ל50 משפחות.

זה תלוי כמה אנשים משתתפים. למרות שאנחנו לא בי"כ כזה גדול, אבל כן יש הרבה ילדים נשואים שמתארחים אצל ההורים שלהם בשבתות.

אז הגיוני של-300 משפחות יצא לכם סכום כזה, אבל למה בעצם עשיתם גם קידוש וגם ברית?

(אני מראש גם לא הייתי מזמינה את כל הקהילה. זה המון אנשים).

בבית הכנסת. אז כל הקהילה הייתה. ובעלי ממש רצה לעשות קידוש אחרי הברית לכולם ושזה יהיה הסעודה של הברית, אז עשה לכל הקהילה. שוב אני אולי הייתי עושה אחרת אבל אחרי לידות אני נותנת לו לנהל את העניינים ומקבלת את זה שדברים ילכו לפי שיקול דעתו, איך שזה לא יהיה 

בתכלס יצא מצחיק כי עכשיו כל השכונה בערך יודעת איך קוראים לקטנצ'יק וזה שם ייחודי אז חוסך לי להסביר כל פעם מחדש

לק"י

כל עוד זה לא עקרוני לך, פחות עניינים לסדר שניה אחרי לידה.

(חשבתי שעשיתם גם סעודת ברית וגם קידוש. רק קידוש זה נשמע אחרת)

ככה שלמנו בהנחת תפילין

לא זוכרת כמה שלמנו לקידוש עם דג מלוח קוגלים עוגות פיצוחים שתיה

אבל בטוח זה היה יותר מ2000 וגם יש תשלום על האולם בו עושים את הקידוש 

היה פחות מגוון לפי מה שרשמת אחכ

אבל קהילה גדולה עם הרבה מתפללים אז הכמויות גדולות.

הברית)

אז שילמנו לקייטרינג שלקחנו לשבת שיארגן לנו גם את הקידוש

זה היה כולל עריכה של הקידוש ופינוי

קידוש ל-150 איש בערך

עלה לנו 5000 שח.

אבל זו הייתה בחירה שלנו גם לא להתעסק עם זה בכלל ולשלם למישהו שיעשה את כל העבודה וגם בגלל שסעודת המצווה של הברית הייתה בעצם סעודת שבת רק עם המשפחה כן היה לנו חשוב שכל מי שהיה בבית כנסת בברית בעצם יישאר לקידוש שאחרי כדי שזה יהיה מעין סעודת המצווה. 

אולי נרדם לך בלילה על היד?

בעצם מה שקורה זה שעצב שמעצבב את האיזור הזה ביד נלחץ הרבה זמן (סביר להניח מהתינוק) וזה מרדים.

יכול לעבור לבד ויכול להיות שתצטרכי ריפוי בעיסוק, תלוי בחומרה

אבל מרגיע לדעת שזה מוכר ונפוץ.

קרה לי לא מעט שנרדמה לי היד, אבל תמיד זה עובר תוך כמה דקות. ועכשיו זה כבר הרבה שעות, מאז הבוקר...

אני נכנסת לחדר שלי ונועלת את הדלת.

שימשיכו הבלאגן שלהם, אבל אני אוכל להתאפס קצת.

מנסיון זה עצה טובה ללכת לרגע

אם את ממש חוששת תתני להם משהו לאכול שרגע יאסוף אותם או משחק או אפילו סרטון של כמה דקות

ותלכי לעתמך לקחת אוויר לנשום לשתות משהו להתאפס

אין לך מושג כמה הז מחליף את הדיסק אפילו לזמן קצר

אני עושה את זה במיוחד לפני ארוחת ערב והרשמות כדי שיתחדש לי הכח כשאני על הקצה

עוד עצה להרגעה עצמית שעוזרת לי- אני שמה אוזניות עם מוזיקה מרגיעה תוך כדי שא י. כינה ארוחת ערב נגיד ..

זה חצי מנתק אותי ממה שקורה מסביב ..ואוסף אותי לעצמי

גם כשמסביבי המולה

גם לשים להם מנגינות מרגיעות עושה טוב בבית

ובעיקר להוריד רף למינימום -שזה אומר

ארוחת ערב הכי מהירה בעולם וזהו

מצידי שלא יתקלחו ולא יצחצחו שיניים באותו יום

מורידה מלחמות ובקשות למינימום הבית מבולגן

אחה''צ יוצאת לגינה.. קונה לחמניות לארוחת ערב

מה שמקל עלי

והז ממש מקטין התפרצויות כאשני מזהה ולא דורשת מעצמי ומהם

ואם זה תקופה ממושכת - גם היתי בסרט של מילואים מייצרת סטנדרט יחסית פשוט של חיים ובודקת מה הכרחי ומה פחות ודואגת לפנק את עצמי יותר מהרגיל

ותחילת שנה והסתגלות זה בהחלט טריגר להתפרצויות.

במיוחד אצל אלה שמשחקים אותה "לא מזיז לי תחילת שנה".

אתמול הזמנתי להם פיצה, היום במקרה היה בסדר אבל בהחלט הייתי פתוחה לשיבושים ומראש ידעתי לא להתעסק עם מטלות בית שוטפות.

במקרה והם כבר "נכנסו" לזה,

כדאי לזהות מי הכי משפיע מבין כל החבורה,

ולבודד אותו.

לחשוב מה הדברים שמדברים אליו יותר וללכת לכיוון הזה ולתת לו אחריות.

למשל יש לי ילדה שאוהבת להכין עוגת גבינה, אז אשלח אותה לקנות מוצרים בסופר להכנת עוגה.

יש לי ילדה שאוהבת ספרים אז אשלח אותה לספריה.

יש לי ילד שאוהב מים וקרח, אז הייתי מציעה משהו מהתחום הזה.

ואז יותר קל להציב לאותו ילד גבולות,

כי הוא כבר בתוך העניין ומשם כבר יותר קל להרגיע את השאר.

אפשר גם שיטת "הפרד ומשול"

אחד לשלוח החוצה לרחוב לראות אם יש למטה איזה משהו. השני להתקשר לסבתא לשאול משהו,

השלישי לחפש משהו במקום שיותר מסקרן אותם (לחפש משהו בארונות שלי תמיד מצליח חח)

כל אחד לכיוון אחר עם משימה של 5 דקות לפחות, עוזרת להם להתפקס על עצמם.

במקרי חירום אני מרשה סרט בחדרים נפרדים.

החכמה היא לנצל את המומנטום. ברגע שהם מתפקסים, להמשיך לפעילות שמרגיעה אותם.

אצלנו הולך חזק לספר להם סיפורים.

אני באה עם כמה ספרים. מספרת ל"עצמי" והם זוחלים לאט לאט עד ששוברים את חומת ה"לא אכפת לי, לא בא לי"

בעבר מקלחות היו מרגיעות..

אפשר גם שירים שקטים או סיפור בפודקאסט.

אם יש לך כח אפשר מראש לתת להם פעילות להפגת מתח נפשי כמו התעמלות על מזרונים בסלון כולל קפיצות.

חשוב גם לדבר איתם בגובה העיניים ולשקף להם מה שקורה:

אני רואה שקשה לך היום, זו כבר פעם שלישית שקרה איתך משהו היום (רבת עם משהו, קיבלת מכה שלוש פעמים) יש ימים כאלה. יעזור לך אם נדבר קצת על מה היה לך היום? יעזור לך להיות בתעסוקה במקום שקט לבד?

את רוצה חיבוק?

גם אם הם נכנסים לזה של "לא קרה כלום" או "שום דבר לא יעזור"  או עדיין רואים באירועים צירוף מקרים אומלל,

לפחות הם קצת יותר מודעים לסערת רגשות שהם נמצאים בה ויותר יודעים איך לנהל אותה בעצמם במקום להמשיך כל דקה לריב עם מישהו/ לקבל מכה/ להיות לא מרוצים ממשהו/ להאשים את כל העולם במה שקרה להם.

אפשר גם לבקש מהגדולים יותר להעסיק אח צעיר יותר תמורת משהו קטן. לא אחים צמודים בגיל, בד"כ אחים לסירוגין עובד יותר טוב.

(הבכור עם השלישי, השני עם הרביעי וכו')

גם אם הגדול לא מאופס בעצמו האחריות יכולה ליישר אותו וגם בסוף הם נהנים מהחברותא, רק שפחות מזדמן ביומיום. בד" כ זה יותר או עם הקרובים בגיל, או כולם יחד.

למשל אפשר להבטיח לשני הגדולים שאם הם עוזרים היום עם הקטנים, כשאבא יחזור מהעבודה היא יקח אותם לגלידה או משהו כזה. ואז כל אחד מהם לוקח אחריות על ילד/ תחום אחר וביחד משתלטים על העסק.

באמת אני מרגישה שהיום למשל היתה סיטואציה שאם הייתי מצליחה לאסוף את עצמי ולנשום רגע - זה היה יכול להיפתר בשתי שניות וחיוך, אבל אני כל כך על הקצה אז במקום זה צרחתי וזה הוביל לבכי של שעה והתשה לכולנו. וזו רק דוגמא, מרגישה שזה קורה יותר ויותר. 

את כל מה שכתבת.

אז דבר ראשון, חיבוק כפול.

ודבר שני, לפעמים עדיף להיכנס 5 דקות לחדר, לנשום, לשטוף פנים, גם אם בחוץ תהיה קטסטרופה. כי החמש דקות האלה מאפסות נותנות רגע זמן לשמוע את המחשבות של עצמיומאפשרות בדיוק את האיפוס, ושלא לוקחים אותן אז הכל מדרדר מהר 

אבל אין שום ספק שבסופו של דבר הנזק האמיתי נובע מזה שאני לא מצליחה לנשום רגע.

צריכה לזכור את זה יותר..

שמרגישה אסופה אז יותר קל לי להתמודד עם הסטואציות האלה

וכאילו הילדים מרגישים שאמא יותר חזקה והשקט בא על מקומו בצורה יותר חלקה

לקחת כמה שעות שבהן את מתנתקת מהכל ונותנת לעצמך להתאושש?

זמן שבו את עושה משהו שעושה לך טוב (בית קפה, ים, מסלול קצר, הופעה, סדנה...), וחוזרת הביתה עם קצת יותר אוויר.

זה יכול להיות אחרי שבעלך חוזר בערב, ביום שישי בבוקר, במוצ"ש, אפילו יום חופש אם יש אפשרות. רק שימי לב שאת מפנה מספיק זמן כדי להתאושש באמת - מן הסתם להתאושש באמת עכשיו זה לפחות שבוע בבית מלון... אבל בהנחה שזה לא מתאפשר כרגע, תוודאי שאת מפנה לך מספיק זמן בשביל מנוחה משמעותית. לפעמים לצאת לשעה רק מתסכל ומתיש יותר, כי הנה, התאמצתי לפנות זמן ובסוף בכלל לא הצלחתי להתנתק ולנוח כמו שצריך.

לא הכרתי את כל סיפור הרקע, בוודאי שהכי חשוב שתדאגי לעצמך קודם.

הלוואי ותצליחי למצוא עזרה, זה ממש קשה שאין איך להיטען והדגש צריך להיות על זה, על איך את מוצאת את הדרך להיטען ולנוח.

שיהיה הריון קל ככל האפשר והצלחה בכל.

שהם לא הגדישו את הסאה

אלא את נמצאת בקצה

אם תזכרי את זה הם פחות יכעסו אותך

ותביני שאת בתקופה עמוסה מדי וצפויים הרבה זמנים קשים 

ממי, את יותר ממדהימה!!!

אני מקווה שאת יודעת את זה איפשהו במאחורה.

מה עם גן שעשועים אחרי המסגרות?

מסכים?

כל מה שיקל עלייך בא בחשבון

וזוכרים שמחר יהיה יום חדש.

לפעמים אני אומרת שנגמרה לי הסבלנות אז נגמר היום ומתקתקת אותם למיטות.

מצד שני, תזכרי שרק התחילה השנה (גם אם התחילו בא' אלול) וזה קשה לכולם והעצבים של כולם רופפים יותר ולכן הם מתנהגים ככה.

חיבוק גדול

שעוזר לתת להם משימות,

כל אחד מקבל משימה, גם הקטנים, לפי הרמה,

להוריד כביסה

לפנות מדיח

לסדר את החדר

כל מיני...

אם אין לי מה לתת זה שפריץ וסמרטוט לנקות את הביוץ של הארונות מטבח.

כשיש תעסוקה האנרגיה עוברת למקום אחר. לא משנה שהם מתבכיינים על זה שלא בא להם לעשות, את תעמדי על זה הוויכוחים והמריבות יעברו למקום אחר.

דבר שני, הפרד ומשול, ילדים שהם לא מסתדרים יחד להפריד אזורים, אחד הולך לספריה עם קטן ואחת הולכת למרפסת עם אחות אחרת... 

אני עברתי את הסף לפני יומיים

פשוט קמתי. לקחתי בריסטול ענק רשמתי את השמות של כל הילדים והדבקתי על הקיר

ליד הדבקתי חב' מדבקות צבעוניות

הכרזתי שמי שאוכל רגוע מקבל מדבקה, מי שמתקלח בחיוך מדבקה, מי שהולך לישון נעים וכו'

בהמשך עם המדבקות נעשה 'מכירה'

הודעתי להם שמחר נרשום רשימה של דברים שבא להם שיהיה במכירה וחשוב כמה מדבקות שווה כל דבר

זה פלאים כמה זה עובד

מניחה שזה קשור לימים הראשונים של הלימודים, שמציפים מאוד...

לפעמים עצם המודעות לכך שהבלגנים שלהם נובעים ממוצפות רגשית כבר עוזרת לקבל את זה ב*קצת* יותר חמלה.

אבל כמובן, גם את עצמך גדושה ומוצפת, וקשה לנהל ככה את העניינים...❤️

לא יודעת מה עשית בסוף, אבל באמת אלה מסוג הימים שצריך להרפות ככל האפשר, לדרוש רק בקשות בסיסיות (מצדי אפילו שיפרקו זה את זה במכות, כל עוד זה רק בגדר הביטוי ולא באמת), ולהתפלל שיירדמו מהר...

לפעמים הסחת דעת בדמות מוזיקה או אפילו סרט יכולה לעזור. ולפעמים הבטחה של משהו טעים לילד שיתארגן מהר לשינה יכולה לחולל את הנס. (ולפעמים אפילו זה לא)

אם יש לך אפשרות לדבר איתם בנחת על מה שהיה ולהסביר להם שהעצבנויות נבעו מהמוצפות הרגשית - הכי טוב.

(ושוב אמליץ פה על הספר סיפור של התחלה של @קיווי - שיש בו פרק מצוין שמסביר ממש יפה את העניין של המוצפות הרגשית...)

בואי, זה המון!

חוץ מזה טיפים:

להגיד לילדים, אני חסרת סבלנות, בבקשה לא לגרום לי להוציא את המכשפה, זה לא נעים לי ולא נעים לכם. כשאמרתי ככה בקול זה א גרם לי לזכור שזה המצב ולתפוס את עצמי יותר, ב גרם לילדים להבין שבאמת זה זמן נפיץ ואני מאמינה שזה גם עזר להם טיפה לעצור את עצמם.

ועוד אחד, לפתוח את הבוקר כשעוד יש כוחות במילים מנחמות ומקרבות ומשהו טעים (שוקולד, וופלים, גלידה- לא חלילה משהו שאת צריכה לעמוד להכין!) להגיד שאת אוהבת אותם ולא שמחה לצעוק הרבה אבל את בזמן שהכל יותר קשה וזה קורה בזמנים כאלה שצועקים יותר, אבל את אוהבת אותם מאוד ורוצה שיהיה להם טוב ונעים.

(הייתי מציעה לנסות אולי דוקא כשמתחילים לשגע יותר מידי- לעשות הפסקה כזאת של פינוק טעים ומילים טובות. להגיד אני רואה שהג'ננה השתלטה על כולנו, בואו ננסה לעשות משהו כדי להרגיע אותה. וגם את כמובן מקבלת משהו טעים! אם רוצים לקחת את זה עוד צעד קדימה, אפשר גם שכל מי שאומר משהו שהיה לו היום כיפי או מעצבן, או מיוחד, או משמח וכו'.

רק לפעמים זה ממש מידי מעצבן מכדי שיהיה אפשר להצליח להרגיש שמגיע להם. אבל אם תרצי לנסות בכל זאת מעניין איך זה יפעל. אין לי ניסיון שאני זוכרת מעצמי, אבל בראש שלי זה נשמע לי סוג של מאפס את כולם למצב רגוע ונינוח ושראו אותם היום אז הם פחות צריכים לדרוש את הצומי בדרך שלילית.

וחיבוק גדול לך. אין לי מילים להעריך כמה כוחות כל המשימות האלה דורשות ממך ועד כמה את *כן* עומדת בהן בכבוד. אני המצאתי לזה תיאור- המירוץ למיליון רק בלי המצלמות, הקהל והמיליון בסוף. והאמת היא שהמיליון לגמרי נספר לזכותך, רק לא בצורה פיזית של העולם הזה, אבל את לגמרי מחוללת פלאים במעשיך. שוב חיבוק, וחוזרת לנק' ההתחלה, חמלה לעצמך.  ❤️

אבל אני פשוט מציבה עובדה מתוך בחירה-

או שאתה אוכל או שאתה מתקלח, או ספר או גן משחקים. בטח כלל כשהוא מאבד את זה זה סביב צורך מסוים, רעב, עייפות, חוסר וויסות , ואני מציבה עובדה .

בנוסף שמתי לב שהכל שיש יותר מסך-הוא יותר עצבני, כמה שפחות מסך הוא יותר רגוע

אפייה, יצירה, יציאה לאנשהו, הזמנת חבר/ביקור אצל חבר

ברור שלא כל יום אבל פעמיים בשבוע לפחות

כי הימים שלנו כאלה מטורפים.

ממש תודה לכל מי שענתה.

גם עצם הכתיבה פה עזרה לי וגם התגובות שלכן, הכל עזר לי להבין שזה לא הם - זו אני. בקטע טוב.

זה לא שמשהו הפך ליותר קל ברמה הטכנית, האמת הפוך, זה הריון בסיכון ורמת הסיכון טיפה עלתה (אם אופציה לשיפור הלוואייי 🙏🙏), וגם שאר הדברים לא הפכו ליותר קלים, אבל ההפנמה של העובדה שאני זאת שעל 10% מהכוחות שלי והם בסדר גמור ביחס לילדים נורמלים עוזרת לי טיפה לשחרר אותם להשמיד חפצים פחות קריטיים בבית ולנשום עמוק 🙈

גן שעשועים פחות רלוונטי מכל מיני סיבות בעיקר טכניות.

גם ההבנה שלכן ממש עוזרת ומחזקת. קהילה זה דבר גדול!

לשאלת חלקכן, אין לי כרגע איך לדאוג לעצמי או לקחת זמן מעבר לחצי שעה עד שעתיים שבעלי יכול להגניב לי מדי פעם, אבל גם בזמן הזה אני לרוב עם בחילות וכאבי ראש אז פעילויות כיפיות זה פחות.

בכל אופן נושמת עמוק ומקווה שאחרי החגים השגרה תהיה רגועה יותר והתופעות של ההריון קלות יותר...

אז תודה לכולן. מתייגת, כי ממש מעריכה את כל מי שענתה.

@השם שלי @אחרית דבר @אמאשוני @מתיכון ועד מעון @אמ פי 5 @בלוט @oo @שוקולד פרה. @באתי מפעם @שקשוקונת @מתואמת @קיווי @כתבתנו @פאף @ביבוש

אולי זה יעזור...

אני לא ניסיתי, אבל נתקלתי בזה...

לא זוכרת אפילו אם בעברית או באנגלית ככה שלא יכולה לשים לך קישור

נראה לי שווה לנסות.

איזה כיף כיוון שעוד לא ניסיתי, נותן קצת תקווה

(למרות שסתם עיסוי רגיל לא עוזר באמצע הלילה, נראה מה זה העיסוי הזה)

היא עשירה במגנזיום.

לאמא שלי זה הכי עוזר.

וכן, ההתכווצויות האלו כואבות וגם מבהילות נורא....

לי כן עזר לדרוך על רצפה קרה, אבל עם הבטן היה לי ממש קשה לזנק מהמיטה...

הן עשירות במגנזיום יותר מבננה, ובאמת בהתחלה זה עזר אבל עכשיו כבר לא. מתלבטת אם לקחת שתי כמוסות או שזה מוגזם.

ולא צריך לזנק מהמיטה, זה סבל שנמשך גם 20 דקות חצי שעה אל תוך הלילה, אפשר גם לקום לאט לאט לדרוך, הבעיה שזה לא עוזר לי

ואצלי הכי עזר שדרכתי על הרגל על ההתחלה של ההתכווצות. אח"כ זה כאב שיכול להמשך גם יומיים

אני לא יודעת מה מומלץ לגוף וכמה הכמוסות מכילות, אז מפחדת לעשות דברים כאלה על דעת עצמי. אכלתי בננה היום, נראה איך יהיה בלילה.

אגב, יכול להיות שזה קשור לזה שאני הולכת פחות ונוהגת יותר? זה לא מבחירה, אילוצים, אבל חשבתי שאולי זה שזה בעיקר ברגל ימין זה קשור לנהיגה? אני נוהגת לאחרונה הרבה יותר ממה שהייתי רגילה. ואז חשבתי שאולי בכללי זה קשור לזה שאני הרבה פחות הולכת. יכול להיות?

ותודה לכל מי שהגיבה!

אבל היא אדישה כזאת והגיוני שהיא תגיד משהו כמו ככה זה בלי פיתרון אמיתי

יצא לי לעשות בהריון כמה נסיעות ארוכות (סביב 4 שעות) ובשלב מסוים בנסיעה כמעט לא הצלחתי לנהוג מההתכווצויות ברגל ימין. זה היה ממש מפחיד...

אז אולי גם אצלך יש קשר

אבל אין לי ברירה, אני חייבת לסוע למקומות בלי תחבורה ציבורית כל יום. נראה מה כן אפשר לשפר עם זה

ואני כבר בשבוע 41!!!

זה כל השרירים מכווצים ברגליים ומטה יותר בכיוון האגן אצלי בכל אופן

סיוט של החיים- מקשה

אבל שורדת

עכשיו אני ב26... עד הלידה יש עוד נצח

לפחות אצלך עוד מעט זה יגמר שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות!

אם נתפסה לך רגל ימין תכווצי את אגרוף יד שמאל וככה בהצלבה. זה משחרר את הרגל .

לא ניסיתי אבל היא אומרת שזה עוזר ...

ברגע שיש פס גם בדיקת דם תזהה

אז אפשר לעשות בדיקה כבר היום

האמת שאני לא יודעת אם קליר בלו נחשבת אמינה

אם אני לא טועה הבדיקות האמינות בוודאות זה תשובה כנה וסנסו טסט

אז אולי כדאי לך לנסות גם בדיקה שלהן או פשוט בדיקת דם

המון בשורות טובות!!!

אם המקלון זיהה הריון, בדיקת דם בטוח תזהה (עוד לפני המקלון).

על סמך מה את צריכה לקבל מחזור בראשון?

כי אני מבינה מדברייך שהמחזור לא סדיר.

את יודעת במדויק מתי היה הביוץ?

אם גם ככה יש לך תור לרופא נשים בראשון בערב,

תעשי בדיקת דם בבוקר ככה שעד הערב יהיו תוצאות.

לפי ערך הבטא יוכלו לדעת אם כבר אפשר לעשות אולטרסאונד וכך לגלות את גיל ההריון במדויק.

בהצלחה!

ושבועות 1-2 זה בכלל לפני הביוץ בספירה של השבועות.

ואם באותו שתן בדיקה אחרת יצאה שלילית, הייתי לוקחת בערבון מוגבל את התוצאה וקונה חברה אחרת/ מחכה לב. דם בראשוו

היו רק חברות מוזרות וזו היתה היחידה שהיה אפשר לבדוק גם לפני האיחור.

אנסה לבדוק שוב בראשון.

אני ממש מרגישה בהיריון😶

הלכתי לצרוך חצי ליטר קפה, ביצת עין רכה וסלט עם גבינה בולגרית.

שהיא ממלאת ביחד איתך, אם קיבלת ציון מסוים ומעלה זה דכאון.

רוצה לכתוב למה את מתלבטת? אולי כדאי לך לפנות למתנדבת בארגון ניצה או אם לאם באיזור מגוריך.

ואנחנו פה בשבילך..

חודש וחצי אחרי לידה.

המצב רוח לא מתרומם

לא מצליחה לשמוח

לא מצליחה להיות באופטימיות.

רגע אחד מפנטזת על 20 ילדים ורגע אח''כ אומרת לעצמי שחייבת מניעה לכמה חודשים

יש ימים שאני מרגישה להישרדות.

גם לפני הלידה הייתה לי עבודת המידות חזקה על להיות בשמחה טבאמונה,  אבל עכשיו זה הכפיל את עצמו.

ותוסיפו לזה אוגוסט ובעל מגוייס.

בקיצור

אני מבולבלת לגמריי

בתוך הסיטואציה שאת תיארת, לידה עם אוגוסט ובעל מגויס זה מתכון בטוח לדכדוך .

לא הייתי ממהרת לאבחן שזה דכאון כי המציאות ממש לא פשוטה אבל הייתי ממליצה כמה שאפשר להקל על עצמך במקסימום.

אני כן אגיד שאם לא תרגישי שיפור לאורך זמן מומלץ לשקול טיפול, אבל בכלל לא בטוח שזה דכאון קליני יותר עומס חיים מטורף

וחשוב לתת את הזמן ולהתרכז רק בכאן ועכשיו.

מניעה רק לכמה חודשים זה קצב מהיר מאוד, הגוף והנפש לא באמת בנויים לזה כסטנדרט, ואת מתארת את זה כקונטרה, כלומר כקצה שבו את הכי לא רוצה עוד הריון.

נכון שזה מקובל בציבורים מסויימים, זה לא הופך את זה למשהו שהוא מותאם לנפש.

האמת נשמע שהציפיות מעצמך ממש גבוהות, וברור שאי אפשר לחיות בשמחה במצב הזה.

לא יודעת איזה סוג טיפול יעזור לך, אבל נשמע שאת צריכה משהו שיעזור לך "לנחות" (לא מוצאת מילה מתאימה) הכוונה משהו שיעזור לך לקבל את המציאות ואת ההגבלות ולחיות את היום יום ביותר הלימה.

שאיפות גבוהות זה טוב,

אבל כששואפים גבוה מדי, הריגוש שבשאיפה גדול, המציאות כבר לא מספקת, וזה מוביל לכך שאין רוגע נפשי.

אחרי לידה באוגוסט כשבעלך מגוייס, נשמע לי כמו הר כמעט בלתי אפשרי לעבור אותו

ואצלך את מתארת- יש ימים שאת בהישרדות (כלומר רוב הזמן לא), עבודת המידות.

אני באמת חושבת שכדאי לקבל עזרה איך להציב מטרות ואיך אפשר לשמוח מדברים ומהצלחות שאולי לפני שנה היו אזוטריים, ובמציאות של היום הם עילה למדליה.. זה לא פשוט לשנות את החשיבה ולקבל כזה שינוי בחיים ולחוש סיפוק והערכה עצמית במצב כזה..

כאילו עם התינוקי?

עם הילדים כשהבעל לא נמצא..

את בוכה המון?

מסתגרת בחדר?

חוסר חשק לכלום ושום דבר?

מחשבות שליליות כל הזמן בראש?

אל תעני לי כמובן.

זה שאלות שיכולות יותר לכוון לדיכאון.

לא פירטת יותר מידי אבל ממה שכתבת את מתארת מצב של דיכי כזה שיש כמעט לכל אחת אחרי לידה .. מצבי רוח משתנים ועצבות כזו..

וזה גם כמובן עניין של זמן . אם זה חולף או לא.. 

לא רלוונטי כמדד לאבחון לדעתי

כי אמנם להסתגר בחדר אי אפשר

ואי אפשר לא לתפקד- ואגב אפשר להיות בדכאון ולתפקד..כאשין ברירה אז מתפקדים גם עם דכאון..מנסיון

אבל

אצלי דכאון הוא נלווה לכל סבב

חוסר חשק להכל חוסר שמחה משום דבר

לא בא לקום מהמיטה בבוקר

ובלילה רוצה רק לבכות

הכל רק הישרדותי

ותכפילי ב3 חודשים לכל סבב כפול כמה סבבים

אז כן הנפש כבר עייפה מהכל

אבל זה נכון גם בלי לידה ברקע

במצב כמו משתואר אחרי חופש לבד ולידה-

בעיני אי אפשר לצפות להיות באנרגיות גבוהות או אפילו רקילות

זה מציאות ממש קשה ולא מותאמת

לא לגוף ולא לנפש

לא יודעת אם זה דכאון אחרי לידה

יכל להיות שזה סוג של דכאון נסיבתי לאור המצב

במן כך ובין כך

התשובה היא קודם כל לחבק את עצמך לתת לעצמך כל מה שאת יכולה..

להתאוורר מדי פעם..כל מה שעושה לך טוב.

וללכת לטיפול- לו רק לשתף ולנקות מהלב

וגם לקבל כח והכוונה.

ולשתף בשאלה האם יש פה מעבר ..ולהיות בהקשבה..

ואם יש לך חשד שזה מחמיר או חריג- להתיכץ

ועדיין זה יהיה דיכאון ולא דכדוך..

חודש וחצי אחרי לידה, באוגוסט עם בעל מגוייס זה נשמע לי קשה עד בלתי אפשרי!!!

אני לא יכולה לומר שזה בטוח לא דיכאון, אבל זה יותר נשמע לי כמו תגובה הגיונית למצב לא הגיוני...

עוד מעט הילדים יסתגלו למסגרות ויהיה  יותר קל. עוד כמה זמן המילואים?

בינתיים תנסי לחשוב מה יכול לעזור לך טכנית ביומיום- עזרה בניקיון, בייביסיטר שתשחק עם הילדים בצהריים, או תחזיק את התינוק כדי שתהיי פנויה לדברים האחרים, להוריד ממך קצת עומס.

אני יודעת שזה קשה אבל תנסי לדאוג לעצמך-

צאי לטייל עם העגלה, שמש והליכה עוזרים לשפר את מצב הרוח.

תפגשי חברות.

תחשבי מה יכול לעשות לך טוב ולכי על זה- עיסוי, ספר טוב, שיעור, שופינג....

המון בהצלחה! ותודה על מסירות הנפש העצומה שלך בשביל כולנו!!

לא פירטת על הילדים האחרים. אם עכשיו נכנסו למסגרות אז רק עכשיו בכלל יש לך בקרים לנשום שניה, להשלים שינה, להיות עם הבייבי יותר בנחת.

חוץ מזה שחודש וחצי אחרי לידה מבחינתי למשל זה השרדות לחלוטין. גם בלי מילואים ובלי אוגוסט.

אז בטח ובטח שבנתונים האלה!!

גם לא פירטת מה בדיוק את מרגישה.

אם זה תחושת חנק, השרדות, חוסר שמחה. נשמע לי תואם מצב. אם זה מעבר לזה וממש עצב וכאב תהומי חוסר תפקוד וכו'. אז תבדקי.

אם זה תואם מצב אז בואי תנשמי רגע, תני לעצמך מנוחה, תביאי עזרה. צאי קצת לסיבוב בנחת בבוקר עם העגלה. תפנקי את עצמך במוזיקה, קרמים, קצת קניות, מה שמשמח אותך. תרפי קצת מהצורך ''לעבוד'' על השמחה. אחרי לידה זו תקופה יותר מתכנסת יותר מאתגרת. זה בסדר להיות פחות שמחה ואופטימית. תסתכלי קצת על כל יום ביומו. איך לעבור אותו באופן סביר ולהכניס משהו קטן לנפש.

ואז תראי מה קורה איתך.

לא הייתי חושבת עכשיו על כמה למנוע. תמנעי ותראי מה איתך בהמשך. הרי זו פעולה סופר הפיכה...

חיבוק. גיבורה. 

שמחשבות על העתיד חודש וחצי אחרי לידה זה טריגר לדיכאון בפני עצמו

בזמן כזה צריך להיות בעיסוק עצמי גבוה

לעזור לגוף להחלים

לתת מענה לרגשות העצמיים

ללמוד את התינוק

להסתגל לשגרה ביחד

לא להתעסק בתוכניות עתידיות

בעיניי מניעה של כמה חודשים (ואולי יותר) זה בסיסי לכל אישה אחרי לידה

אם כבר עבר זמן (יותר מחודשיים, נניח) ואת עדיין מרגישה לא טוב רגשית ברמה שגורמת לך להתלבט אם זה דיכאון, לדעתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית ולברר את זה.

וגם אם את בדיכאון, את נורמלית🙂

ורוצה לומר שאם את מרגישה מדוכדכת, ההגדרה לא ככ משנה בעיניי. תפני לקבלת עזרה, זה כנראה יעשה לך טוב 💚

אני זוכרת את עצמי אחרי לידה ראשונה מתלבטת באותה שאלה. ותכלס, במחשבה לאחור, לא רואה איך זה ככ משנה. הייתי במצוקה והייתי זקוקה לעזרה.

של מינרז

0527906950

סקרה

ואם תרצי מישהי שמוכרת איפור של מינרז אוכל לתת לך מספר בפרטי.

פחד לשכוח ילד ברכב - הריון ולידה

@נויה12345 שירשור שלך..

@יעל מהדרום תודה!

זה מיועד למנוע שכחת ילדים, וגם משמש לדיווח על ציוד שחסר וצריך להביא.

צריך שבמסגרת יתקינו את המערכת.

ואם זה חשוב להורים ולמעון אין שיתוף פעולה אז פשוט להציע להשתתף

לא יודעת כמה עולה אבל זה טאבלט.. כמה יקר זה יכול להיות?

אבל מניחה שמחיר לא מופרך בכלל..

ובאמת שווה את זה.

זה גם חלק מההגבלות של הסכרת?

אם לא, אז אפשר לאכול חביתה עם קוטג ואחרי שעה סלט גדול עם עוד קוטג.

כלומר לאכול כמות של ארוחה גדולה בפיצול לשתי ארוחות קטנות.

בארוחת ערב אמורים לאכול פחמימה,ממה שזכור לי מותר לאכול 30 גרם שזה פרוסת לחם קל אחת לפחות.

כמו כן, אין סיבה לאכול סלט קטן, אין כמעט הגבלה על ירקות, אז תעשי סלט גדול, תאכלי הרבה חלבון, אם קוטג' וחביתה וסלט גדול ופרוסת לחם לא משביעים תוסיפי עוד חלבונים. אין סיבה שתרעבי

פשוט בגלל שהקאתי אני מפחדת לאכול הרבה,

לפני זה הייתי אוכלת גם לחם מקמח מלא אבל חוששת שזה מעמיס על הקיבה

יכול להיות שבאותו יום לא הרגשת טוב.

ממליצה לנסות שוב לפחות כמה ימים ברצף

יש כל מיני תרגילים שאפשר לעשות עם הפה.

אולי לתת לו ללעוס מסטיק?

הבן שלי גם אוכל לפעמים חולצות, אבל לא ברמה הזאת. 

שמעתי פעם שארטיקים/ שלוקים / מלפפונים או משהו אחר קראנצ'י עוזר.

או לקנות משהו שמיועד ללעיסות האלה

בעיקרון הדרך לטפל בזה היא בריפוי בעיסוק, אף שזה יכול לעבור גם לבד.

הוא מטופל? (מבחינת ההיפראקטיביות) הוא עבר אבחון רשמי?

מניחה שזה גם לא משנה שבוע לפני, אבל לא לוקחת אחריות (ובכל מקרה, שלכם בן שנה לשתי הדיעות כבר).

ובכל מקרה, דבש לפני גיל שנה אסור גם מבושל.

הרשת מלאה במתכונים של זה.

אני אישית ממש אוהבת את של האתר 10 דקות.

מתכון מדהים, הכנתי כבר כמה פעמים, תמיד יצא טעים😋

בארץ ההנחיה היא שנה

אבל בארהב לדוג' ההנחיה היא שנתיים

הסיכון הוא מנבגים שמכילים את חיידק הבטולוניום שהסיכונים שלו ממש גדולים(לא חושבת שצריך לפרט פה.. אם חשוב לך לדעת מה הם תשאלי איזה AI או גוגל)

הוא לא נהרס בבישול כך שמבושל/לא זה לא רלוונטי

ופשוט מגודל גוף ובשלות מסוימים המערכות יודעות להתמודד איתו בצורה שהגוף לא ייפגע.

בגדול זה קורה לרוב סביב גיל שנה

אבל בסוף זה לא שבום ביום אחד לילד יש יומולדת אז הגוף לומד להתמודד

אלא זה כמו כל דבר של התפתחות קורה סביב הגיל הזה אבל ילד הוא לא רובוט..

מצד שני מאחרי גיל שנה כבר לא הייתי פנאטית על זה ממש.. ואם זה מה שהיה לאכול כן נתתי.. פשוט השתדלתי עוד כמה חודשים לא לתת. היום היא בת שנה וחצי ואוכלת הכל כולל דבש.

אמא שלי סיפרה לי שכל אחד מהילדים שלה קיבל דבש בפעם הראשונה בראש השנה שאחרי יום הולדת שנה שלו כי אז זה ממש נוכח וטקס שקשה להדיר ממנו את הילדון..

אז יש לי אחות שנולדה בכ"ג אלול וקיבלה דבש בגיל שנה ושבוע

ולעומתה יש לי אחות שנולדה בי"ח תשרי וקיבלה פעם ראשונה רק כמעט בגיל שנתיים😅

בן יותר משנה, במשקל נמוך מאוד,

יש בעיה לתת לו דבש, או שזה לא עניין של משקל?

ביום יום אנחנו לא משתמשים בדבש, אבל לראש השנה.

תכלס יצא לי להביא גם בשנה וחצי כשלא היה משהו אחר.

אבל שמעתי מחברה רופאה שאין שום סיבה לעשות את זה.

פשוט גם ככה אנחנו בקושי אוכלים דבש, אז זה לא מפריע לי ומעדיפה ללכת על המחמיר יותר...

דבש לוקח את הסילאן בהרבה🤫

יש מתכונים שזה לא מאוד משנה, במתכון כמו זה שהדבש די משמעותי בו אני לא אוהבת להחליף…