שרשור חדש
יש לי חלושסנגמרו לי השמות

הגיע אחרי פסח.

איזה זמן זה, הא?

זמן בו עולים לך הרבה מחשבות, והוא לא סתם אחרי פסח.

החגים בכלל, ופסח בפרט, זה די זמן של מחשבות ביננו-לבין עצמנו,

אנשים בעולם חושבים מה איתם, איפה הם עומדים,

האם טוב להם בזה ובזה ובזה?

האם לא טוב להם?

יש יותר זמן להתכנסות ועומק עצמי שאין בזמנים אחרים

והרבה תקוות, ושאיפות ומשאלות,

וגם הרבה אכזבות, וציפיות ותפילות,

ואיפה אנחנו רוצים להיות עוד שנה, בפסח הבא,

ואיפה אנחנו רוצים להיות עוד יום.

מה טוב לנו בחיים, ומה עדיין חסר.

 

אז גם לך זה קרה.

"כן, יש לי חלושס." 

זו האבחנה שנתת לעצמך בדכדוך-מה ולאות כזו שעוטפת אותך ומאיימת להשתלט לך על עוד ועוד חלקים בחיים.

"אז אם אני כבר ד"ר לאבחן את עצמי במחלה אולי אתן לעצמי כבר גם את התרופה?"

"כן.

רושמת לי מרשם:

X יקרה,

זה טבעי שזה קורה לך.

לא צריך להיבהל מזה, זה דבר ראשון - קבלי את המחשבות האלה באהבה,

זה ממש ממש טבעי.

ובואי תנסי להקשיב להן, למחשבות,

להקשיב לה, למחלת החלושס,

להקשיב לך

להביט פנימה

ולראות עוד איך את יוצאת מזה".

 

אז חשבת אתמול: "כמה אנשים סביבי מתפתחים כל הזמן. ואני נשארת במקום".

והמוח התחיל לעבור שעות נוספות, ולעשות השוואות. בזה ובזה ובזה.

ואת ממשיכה ומשווה עצמך לאחרים. לאנשים סביבך שמתפתחים כל הזמן.

ואת חושבת שמשהו אצלך לא בסדר, לא מספיק בסדר לפחות.

 

אבל רגע.

את עוצרת רגע.

ושואלת את עצמך - במה האנשים הללו התפתחו?

האם גם הם מרגישים מסופקים ומאושרים ושהם בעצם הגשימו את החלום שלהם?

 

כי את יודעת,

כל אחד וכל אחת מכל אותם ה"אנשים" יכלו לכתוב ממש כאן הודעה כזו:

"שלום.

אני פלונית אלמונית

והרגשתי בפסח כזה זיפת.

במיוחד בהשוואה לכל החברים והאנשים שאני מוקפת סביבי.

אפילו במיוחד בהשוואה ל____ (השלימי כאן את שמך 😊)".

וכל אחד ומה שחסר לו, או בו.

  

ואת ממשיכה להתבונן רגע ושואלת את עצמך: 

מה זה בכלל חלומות?

מה ההגדרה שלי לחלום?

 

אולי ההגדרה היא פשוט להיות מאושרים ושמחים במה שיש?

אולי כן יש לי חלומות שאני כבר חיה, שאני כבר מממשת יום יום, ואפילו רבים מאוד,

אבל אני פשוט לא מכניסה אותם תחת המילה וההגדרה "חלום" או "התפתחות" במוח שלי?

אולי בעצם בשבילי

הגשמת חלום היא לא רק = קידום או החלפת עבודה או שינוי קיצוני בחיים

אלא המשוואה אצלי היא הגשמת חלום = גם שיש לי זוגיות ב"ה.

שאנחנו עובדים עליה ב"ה.

שיש לי ילדים ב"ה.

שהם בריאים ומאושרים ב"ה.

 

אולי אז את תראי שלא רק שאת תמיד בשאיפות והגשמת חלומות, אלא את מגשימה חלום אחר חלום בכל יום ויום מן ההוויה שלך!

הרי אם חס ושלום ול"ע יקרה משהו למי מילדייך או בעלך - הרי אז תדעי בוודאות שהחלום שלך זה שהם רק יהיו בריאים!

שרק יהיו שמחים!

אז את כבר יודעת שהאושר והרווחה הפיזית והנפשית של אוהבייך חשוב לך.

וכן, הוא בגדר חלום אצלך!

ואולי הוא אפילו  *ה*חלום האמיתי, הנכון, העמוק, המשמעותי, בהא' הידיעה.

כל השאר זה רק קישוטים סביב, בונוסים. (ולפעמים הפרעות והסחות דעת).

הרי מה האדם צריך חוץ משמחה שלווה בריאות ואושר? לא הרבה.

 

ולך, יקרה יש את כל זה ביד!

ברוך ה'!

 

אז יש לך שאיפות!

יש לך חלומות!

את רוצה שכל האושר שיש לך ישאר - זה חתיכת חלום!

את רוצה שאישך והילדים ואת כולם תמשיכו להיות בטוב ובריאים - זה חתיכת חלום!

ויש גם עוד חלומות שלך.

ויש עוד דברים שאת היית רוצה לעשות, להגשים,

שדורשים מן הסתם משאבים רבים: כלכליים, נפשיים, זמן, פניות וכו'

ובתוך השיגרה הברוכה של היומיום שלך,

שבה את רואה מה באמת חשוב לך בחיים,

מה באמת משמעותי לך בחיים

מה באמת יקר לך

מה את באמת אוהבת

את תנסי להכניס גם אותם.

אחד אחד.

וצעד צעד.

וגם בין לבין ובדרך להגשמת כל אחד מהם – את עדיין חיה את החלום! את *ה*חלום. הכי חשוב.

את בונה לעצמך ולמשפחה שלך חיים.

את בונה לעצמך ולמשפחה שלך אושר ושמחה.

את בונה לעצמך מרחב אישי בטוח ונכון לך שתוכלי להתמלא ממנו תמיד

את בונה לעצמך מרחב זוגי בטוח ואוהב יחד עם אישך

את בונה לעצמך הורות מיטיבה ונחת ומשמעות של משפחה

 

את בונה בעצמך כוחות נפש לצלוח אתגרים ומשברים

את בונה בעצמך אורך רוח ואמונה לעבור תקופות לא פשוטות

את בונה בעצמך את האדם שאת, רק ביותר משוכלל, יותר משודרג, יותר גדול, יותר נפלא.

 

את בונה מתוך עצמך יכולות וחוזקות קיימות ומחזקת אותן ומביאה אותן לידי ביטוי בפועל

את בונה מתוך עצמך במעגלים הקרובים אלייך עוד חיוך, עוד רווחה נפשית, עוד עשייה ברוכה, עוד שמחה, עוד חיות. ואותם מעגלים, בתורם, ימשיכו בהווה וגם בעתיד להשפיע בעוד ועוד מעגלים נרחבים לעולם כולו. ממש כמו אבן שנזרקת למים ועושה מעגלים-מעגלים ואדוות על פני המים.

 

ואת לוקחת רגע נשימה.

נשימה עמוקה כזאת, שגם מכניסה אוויר לריאות ולא רק מסמנת "וי" על הפקודה של המוח "לנשום",

 

ובתוך הנשימה הזו את זוכרת -

הרי לכל אדם יש כמות אנרגיה מוגבלת.

אם תבזבזי את האנרגיה הזו על דברים מסוימים אחרים,

אותה אנרגיה בדיוק תיגרע ממך, מהפניות והשלווה שלך, מאישך, מהילדים.

אז את בחוכמתך בוחרת את הבחירות שלך בחיים, בכל רגע נתון.

את הרבה פעמים מתעלת את האנרגיה הזו כולה לחלומות האמיתיים שלך

לאוצרות שיש לך בחיים שהצלחת להשיג ולבנות בעמל רב בעשר אצבעותייך

וזה שאת רואה פירות וברכה ואהבה בעמלך זו פשוט ברכה עצומה ואומר הרבה הרבה לזכותך וליכולות שלך בחיים.

ובבחירות אחרות את יכולה כמובן לבחור להוסיף עוד השקעת אנרגיה גם במקומות נוספים ואחרים.

אבל תמיד מתוכך – החוצה.

בתנועה של מבפנים לחוץ, ולא להיפך.

בתנועה שרק כאשר את והבית שלך שלמים – את מוסיפה עוד ועוד ועוד. מבלי לגרוע מהבסיס.

בתנועה שאת קשובה לעצמך פנימה – ומה נכון לך. ומה טוב ומטיב איתך. ולכל בני ביתך.

ומה פחות נכון ומה פחות טוב לך ולכולכם.

ומה נכון לך שנכון לעכשיו

ומה דווקא לא נכון לך לעכשיו,

ומה אולי יהיה נכון לך בעתיד, אבל לא כרגע.

 

אז יש לך חלום! ויש לך התפתחות! ויש לך התקדמות!

יש לך אפילו הרבה!

ועכשיו אפילו שנגמר כבר פסח – תוכלי לנקות את האבק שהתפזר מעל המחשבה שלך על זה,

לעשות לו פווווו אחד גדול -

ולראות זאת במלוא ההדר, היופי והשמחה.

ולהמשיך לחיות,

להמשיך להתקדם ולהתפתח ולחלום,

ממקום שאוהב את עצמו, שמאמין בעצמו, בעצמך, שאת טובה ומקסימה ומוכשרת ונפלאה,

שאת יכולה המון. המון המון!

ורק תאמיני בעצמך, ותעשי את הצעד הבא למה שאת בוחרת

ותמשיכי לבחור, את מה שבאמת באמת חשוב לך, את מה שבאמת באמת את מייחלת לעצמך,

גם במה שכבר יש, גם במהות, גם בבסיס, וגם מעבר כשנכון.

מהמם.ממש. תודה!יעל...
בשמחה יקרה, תודה לך! 🙏נגמרו לי השמות
תודה על זהעכבר בלוטוס
מה שלום החלושס היום?נגמרו לי השמות

קיבלת היום הודעה מהרופא באפליקציה:

"מה שלום החלושס היום?

המרשם שאני רושם לך היום מוסיף עוד שני ויטמינים ותוספי תזונה להתגבר עליה:

 

1. ויטמין חיזוק-

 לחזק את עצמך בבחירות שלך - לשמוח בבחירות שלך.

לשמוח בעצמך.

להעריך את עצמך.

לחשוב בעצמך שמה שאת עושה מבורך ונפלא וטוב וחשוב ומשמעותי - כי כך החלטת לפי הערכים שלך בכל זמן נתון ולפי זה נהגת עד עכשיו - אז לחזק את עצמך בהחלטות שלך!

להרגיש באמת, מבפנים, שאת אמא טובה ומקסימה ומסורה,

שאת אישה מקסימה.

שאת טובה ושווה וראויה מעצם בריאתך ומעצם היותך.

 

2.כמוסת השקטה-

 להשקיט קולות רקע מסביב.

נכון, זה קשה,

אבל באמת להתאמץ לא להשוות את עצמך לאחרות,

לא לקחת ללב יותר מדי מה שאחרים אומרים,

לדעת שכל אדם הוא שונה ואחר,

לכל איש ולכל אישה מתאים וטוב משהו אחר

תתרכזי בך.

גם כדי לדעת מה באמת מתאים וטוב ומשמח אותך,

וגם כדי לא ליפול ברוחך מהשוואה לאחרות או מביקורת של הסביבה.

 

כי ביקורת תמיד תמיד תהיה.

אם לא התחתנת - למה לא התחתנת,

אם את עדיין לא אמא - למה את עדיין לא אמא,

אם את אמא - למה ההפרש בין הילדים גדול,

אם ההפרש קטן - למה ההפרש כזה קטן,

אם את עובדת - למה את מפקירה את הילדים,

אם את לא עובדת - לא את לא מממשת את עצמך ולא עושה כלום,

אם את שמה במשפחתון - למה את לא נשארת עם הילד בבית,

אם את לא שמה במשפחתון ונשארת בבית - למה הוא לא עם חברה בגיל שלו ולמה את לא מכניסה לגן.

וכן הלאה וכן הלאה.

 

תמיד יהיה לאנשים מה להגיד.

תמיד יהיה מה לשפוט ולבקר.

ז ה  ל א  מ ע נ י י ן !!!

 

*את* מעניינת! 

*הבחירות שלך* בחיים מעניינות!

וזה הכל!

 

והשאר? סליחה, אבל להם רשום במרשם ויטמין ק' - קפיץ קפוץ. לקפצץ מהחיים שלך שהם שלך - ולעבור חיש מהר לחיים שלהם.

והעיקר שאת שמחה ומאושרת במה שאת עושה.

 

בהצלחה!

את עשר!"

חחח חזק ויטמין ק'tears
מכירה כמה מעצבנים שצריכים לצרוך אותו על בסיס יומי לכל החיים
נגמרו לי השמות
אולי יש גם משלוחי אקספרס לכאלה מקרים 🏍️📨 
בול! ואם אפשר גם ישירות לורידtears
חזקק!!! חיזק אותי השבוע ולא יכולתי להגיב, תודה !!!אוהבת את השבת
תודה רבה אהובה ❤️נגמרו לי השמות
וב"ה 🙏 ממש שמחה לשמוע 
איזו הקלה! היום סיימת עם האנטיביוטיקה 💪✨נגמרו לי השמות

אז עבר שבוע. סיימת את האנטיביוטיקה.

 

איך את היום?

עברה החלושס?

 

בעזרת מה הצלחת למגר אותה את חושבת?

"אה, בכל הרכיבים שהיו באנטיביוטיקה" את עונה לעצמך.

 

קוראת רגע בעלון לצרכן:

הייתה שם קבלה עצמית,

הייתה שם חמלה עצמית,

הייתה שם אהבה עצמית,

היה שם מרכיב המיקוד, ההתמקדות – להתמקד במה את כן, וגם במה את לא.

להתמקד במה מתאים לך. וגם במה שפחות.

להתמקד במה החוזקות שלך. וגם במה שלא.

ובמה שכן החוזקות שלך – לעוף עליהן בכל הכוח.

היה שם את מרכיב הצמצום – סוד הצמצום – שגילית שלפעמים less is more, ושדווקא מה שתוחם אותך לגבולות הגזרה *שלך* ושל האדם שאת – יכול להביא איתו ברכה ושפע אפילו יותר גדולים.

היה שם רכיב של סבלנות ותהליכיות,

היה שם רכיב עצירה ונתינת מקום,

היה שם רכיב ההתבוננות,

הייתה שם משמעות באחוזים גבוהים, והבנת ה*למה* (ל' בקמץ) שלך, ולמה בעצם את עושה מה שאת עושה, ומה באמת חשוב לך בחיים, ולמה את בוחרת את הבחירות שבחרת בחיים עד עכשיו,

הייתה שם אמונה וביטחון בה' יתברך – שהכל מאיתו והכל שלו והכל רק בידו,

היה שם רכיב אימוץ מחשבה ואמירה מחזקת מתוך כך ש"הבוטח בה' חסד יסובבנו" והרגשה שאת ממש עטופה, אהובה, טובה ומלווה ע"י הקב"ה בכל רגע ורגע ובכל צעד וצעד בחייך,

והייתה שם תערובת של התבוננות, העמקה, ליבון ובירור דווקא מתוך הטריגר שהביא וגרם לכתחילה לחלושס - בתנועה של כאב שאח"כ מצמיח דווקא מתוך הבירור מתוכו ולאורכו את הצמיחה היותר מדויקת, היותר שלמה, היותר נכונה לך.

 

את מניחה את העלון לצרכן.

ומחליטה מהיום לקחת חיזוקית למניעה מראש של חזרת החלושס.

יוצרת לעצמך זמני תיחזוק מראש

ונוטלת כל פעם מנה מאוזנת ומחייה של כל הרכיבים הפעילים באנטיביוטיקה שהכרת.

מרפאה את עצמך, מדייקת את עצמך, מחבקת את עצמך, מחזקת את עצמך, בונה את עצמך, מגדילה את עצמך.

 

ולעצמך היותר שלמה הזאת את אומרת: את יודעת מה? גם אם תגיע מתישהוא שוב החלושס הזאת – את תוכלי לה!

את יכולה לה!

את משהו את 😊

מהמם! תודה!שיפור
תודה רבה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
חזק! ורלוונטי יותר מתמידאנונימית בהו"ל
בעיקר אחרי גלילה ברשתות.. הרגשתי כזאת קטנה וזה הרים אותי!
תודה רבה יקרהנגמרו לי השמותאחרונה

ב"ה ממש 🙏❤

כל כמה זמן צריך ללכת לרופאת נשים?בכינוי אחר
כרגע אני בשבוע 15 
בהתאם להמלצה שלושושנושי

לרוב הרוא אומר בסיום הביקור מתי לבוא בפעם הבאה.

לא יודעת להגיע לך מה מקובל כי בשתי ההריונות ביקרתי במרפאה אחת לשבועיים

היא לא אמרה לי כלום מתי לבואבכינוי אחר
שוב
עכשו אני רואה שהיא כתבה לבואבכינוי אחר
אחרי 6-8 שבועות מהביקור הקודם
לי הרופאה אמרה כל שישה שבועותממשיכה לחלום
לי פעם אמרו אחרי חודש וחצי. בפועל לא היו תוריםיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

 

אבל הרופאה היתה זמינה באתר.

לרוב מה שהרופא עושה זה לעבור על הבדיקות ולתת הפניות (יש כאלה שעושים אול' על הדרך, אבל זה לא "חובה").
 

 

חיסון גיל שנהאהבה.

נתנו הבוקר חיסון של גיל שנה, את כולן אחרי שיכנועים של האחות.

מיד חצי שעה אח״כ חום גבוהההה

לא נשמע לי הגיוני

דיברתי עם האחות היא אמרה שזה יכול לקרות

אני חוששת שהוא התחסן עם חום


קרה למישי??

קרה ליאפרסקה

לפני חודש וחצי, של גיל חצי שנה.

לפני החיסון הוא הרגיש לי מעט חמים, לא משהו קריטי, חשבתי שבטח כי בדיוק קם משינה.

אחרי החיסון הוא הרגיש לי בוודאות יותר חם. הייתי משוכנעת שחיסנתי אותו כשהיה חולה... הלכתי לרופא, הוא בדק אותו טוב ואמר שאין כלום וזה מהחיסון ובאמת תוך יומיים עבר. ולא היה כלום חוץ מחום.

אז לא אומרת שאצלך זה בהכרח כמו אצלי, רק אומרת שזה אכן הגיוני ההתחממות המהירה הזאת..

גם אצלנו קרה ופחדתי שהתחסן עם חוםאוהבת את השבתאחרונה
אני חושבת שאמרו לי שזה מהחיסון..
אני מרגישה בגב של התינוקי בן חודש זרם כזה כאילואנונימית בהו"ל
עבר עריכה על ידי אנונימית בהו"ל בתאריך י' באייר תשפ"ה 12:38

עולה לו האוכל

הוא מתבכיין כזה, עושה גראפס ונרגע

יש מצב שזה ריפלוקס? הוא לא פולט הרבה בכלל ויחסית רגוע

זה נורמלי? או רפלוקס

נשמע תקין. זה אוויר שעולה לואסתר רות

תוך כדי האוכל הוא בולע אוויר, וזה מציק לו, ואז האוויר יוצא בגראפס והוא נרגע.

בריפלוקס מטפלים רק אם התינוק מאוד לא רגוע או לא עולה במשקל. זה נשמע פשוט בליעת אוויר, מה שקורה לכל התינוקות כמעט.

אפשר לעזור לו להוציא גראפס מיד אחרי האוכל - להחזיק בתנוחה אנכית. אפשר על הכתף שלך, וללטף את הגב מלמטה ללמעלה, יש תינוקות שזה עוזר להם.

בליעת אוויר תוך כדי הנקה? תודה על ההסבראנונימית בהו"ל
כן, בדיוק כךאסתר רות
לבן שלי יש עקיצה ענקית (אזהרה מצורפת תמונה)מחי

הייתן לוקחות למיון על כזה דבר?

ניסיתי להתקשר לרופאת ילדים והיא לא ענתה

מה שמלחיץ אותי זה שהחלק האדום מסביב מרגיש מאוד קשהמחי

ויש שלפוחיות באמצע. עם כל הרגישות לעקיצות שיש לילדים שלי, כזה דבר עוד לא ראיתי.

נתתי לו פניסטיל טיפות בבוקר ומרחתי משחה אנטיביוטית, לא רואה הבדל

יש לך פניסטיל ג'ל? או איך להשיג?יראת גאולה

לא לוקחת אחריות וכו'

אבל יש לי ניסיון עם עקיצות,

והייתי עושה בדיוק את מה שעשית - משחה אנטיביוטית ופניסטיל.

ולא לוקחת למיון אלא מחכה לבוקר. לא נראה לי מלחיץ ברמה כזו, קורה שיש שלפוחיות, במיוחד אם הוא גירד, וכנראה הגירוד הכניס קצת זיהום.

תודה רבה!מחי

הרופאה ענתה לי ב"ה, אמרה לי לתת תרופה אנטי אלרגית מסוג אחר ומשחה אנטיביוטית יותר חזקה, אבל אמרה שזה לא נראה לה משהו חמור ב"ה.

תודה על ההרגעה ❤️ לא יודעת למה נלחצתי כל כך. נראה לי יותר מזה שכל החלק של הרגל שם קשה אז פחדתי שזה זיהום רציני יותר, אבל הרופאה לא מאוד התרגשה מזה. 

ב"ה. מה אתכם?יראת גאולה
כן הייתי ממשיכה לעקוב, ואם התרופות שהרופאה נתנה לא גורמות לשיפור, הייתי הולכת לרופא בשעות היום.
היה נראה אותו דבר הבוקרמחי
הרופאה אמרה לחכות יומיים ולראות אם משתפר אז נמשיך לעקוב
יש מצב שזה יכול להיות גם הרפסהמקורית
מכירה מקרה דומה ונתנו אנטיביוטיקה,הרופא ילדים..חצי שני

לא הייתי הולכת למיון אבל כן לרופא

כמובן בהנחה שזה רק מקומי ואין תופעות כלליות

לא למיוןבשורות משמחות

שוטפת ומורחת שמן קצח

אפשר לחבוש בקומפרס אבל לא חייב

פעמיים ביום

ונותנת ויטמין סי אחרי המריחה

לאחרונה ממש גם היה לנו עם אחד הילדים והטיפול מצויין ואצלו תמיד עקיצות הופכות לשלפוחיות

וזה אחרי שנים שמרחתי במשחות אנטיביוטיות שגם השאירו לו על העור סימנים מזעזעים אלרי שהסתיימה הדלקת

תודה רבה!מחי

מה זה השמן הזה?

הסימנים על העור זה מהמשחה האנטיביוטית? כי אם אני לא שמה משחה והוא מגרד זה גם משאיר צלקות שלוקח להן איזה שנה להיעלם 🤦‍♀️

עונה לךבשורות משמחות

שמן קצח הוא אנטי-דלקתי אם תרצי אכתוב לך בפרטי המלצה של חברה טובה לשמן הזה

מבחינת צלקות כדי שלא ישאר סימן צריך שהעור יהיה עם לחות כל הזמן והאיחוי יותר טוב וככה לא נשאר סימן, נכון לגבי הגרד אבל כבר אחרי מריחה שתיים כבר אין גרד אז ממילא הצורך לגרד נפסק

דווקא כשהשתמשתי במשחות כן נשאר סימן של הצתלקות השמן ממה שאני מבינה משאיר לחות בעור וזה טוב לפחות במבחן התוצאה זה עבד אצל הבן שלי עם השמן לא נשאר סימן ועם המשחה/יוד כן נשאר

תודה!מחי

אני לא מהארץ אז צריכה לחפש אם יש פה.

את יודעת איך זה נקרא באנגלית?

ניסיתי לחפש בגוגל הוא טוען שזה שמן סויה 🤔

אני חושבתבשורות משמחות

הם מייצאים גם לחו'ל

כותבת לך בפרטי

אם את בקטע של שמניםאמא בעבודה

ההן שלי היה מפתח שלפוחית מלחיצה על כל עקיצה כשהיה קטן.

והייתי מכינה תערובת עם שמן עץ התה שמן לבנדר ושמן קוקוס.

ביחס של 4 טיפות מכל שמן וכף שמן קוקוס זה היה עושה פלאים

רופא און לין במוקדמקרמה
לא מיוןניק חדש2אחרונה

נראה אימפטיגו

צריך משחה אנטיביוטית- מופירוסין.

תבקשי מרופא משפחה.


עכשיו רואה שביקשת.

יופי

שירגיש טוב.

שבוע 6 ראו רק שק הריון ללא עובראור אמונה

הרופא פסימי אמר לי לחזור עוד שבוע

להספיד את בהריון אן יש סכוי לבשורות טובות?

ממש אשמח לתגובות.לכל תגובה.בלחץ.אור אמונה
יכול להיות שהביוץ מאוחר?ילד בכור

ואז זה לא באמת שבוע 6?

זה קורה הרבה ממש ששמעתי

הרופא נשים שלי בכלל לא מצפה לראות דופק בשבוע 6 בגלל הסיבה הזאת.. רק שהשק ברחם

קרה ליאנונימית בהו"ל

גם  הרופאה אצלי הייתה פסימית, שבוע אח"כ היה דופק מצויין, חושבת שזה שבוע קצת מוקדם לגזור דינים...

בשורות טובות!

 

אם לא ראו קודם גם שק הריון באותו השלבלפניו ברננה!

רוב הסיכויים שזה אומר שהביוץ היה קצת מאוחר ועוד כמה ימים יהיה עובר ודופק...

לי היה... ב"ה ממשיך להתפתח תקין 🙌🏻אושר מנייר

הרופא אמר לי אז שהשק נראה לו מתאים לשבוע ארבע, אפילו לא לא אמר לי לחזור אליו אלא ללכת לטכנאית שבועיים אחרי ולראות "מה קורה עם זה"..

ב"ה אצל הטכנאית ראינו דופק ועובר שתואם לתאריך המקורי שלפיו הלכנו ועכשיו כבר שבוע 25 אוטוטו 😍

אצלי הרופא אומר מראש לבוא רק בשבוע 8-9מישהי מאיפשהו

בגלל אפשרות כזו.

עוד לא הייתי מספידה... ❤️

גם ליקפצתי לבקר
היה בשבוע 6 שק והד עוברי, עם דימום משמעותי. ב"ה הוא הופך את הבית עכשיו😍


ובהריון אחר שבוע 5 לא ראו כלום. שום סימן להריון. וב"ה טעו לגמרי

ווא תודה אתן ממש מעודדות אותי. אין לי בחילות..ובדכאור אמונה
קפץ ליאור אמונה

התכוונתי שבדכ יש לי כבר משבוע 6/7

תוהה אם זה אומר משהו.

היו הרבה בפורום שהסתדר בסוף, בע"ה גם אצלך!אוהבת את השבת
אצלי לא ראו דופק עד שבוע 9 והרופאה לא הייתהחגית ליבוביץ

מודאגת

אמרה שבתחילת ההריון לפעמים יש טעות בגיל הריון , ביוץ מאוחר.....

כל עוד את לא אחרי ivfשירה_11
אני לא מבינה למה הוא מספיד הריון בשבוע 6???
אני גם לא מבינה.כנראה שיש מקרים שזה לא מתפתחאור אמונה
מקווה שבע"ה יתפתח.תפילותאור אמונהאחרונה
מחפשת עזרה בזוגיותאנונימית בהו"ל

שלום נשים יקרות

אשמח לעיצה טובה

ב"ה נשואים מעל עשור

בעלי מתוק. מאז החתונה תודה לה' אנחנו בטוב

בחצי שנה האחרונה

מרגישה צניחה מבחינתי (נראה לי מבחינתו הכל כרגיל)

0 חשק מיני. ממש אפס. אמנם על גלולות הנקה אבל זו לידה שביעית ותמיד לקחתי ואפעם לא הרגשתי ככה. ומכל מיני סיבות אי אפשר להחליף מניעה. מעולם לא הרגשתי ככה. לא מסוגלת שיגע בי בכלל.

וחוצמזה. לא מרגישה אהבה. אין לו שום חן בעיני. לא חיצוני ולא האישיות.  לא כועסת על כלום  רק לא מוצאת בו כלום

 

אולייש פה ביצה ותרנגולת


 

אוף הצילו איך מחיים את זה?

אני רק אגידהמקורית

שבשלבים שונים בחיי,הגלולות השפיעו עליי אחרת

אז לדעתי, יש מצב גדול שזו הסיבה

וואו איזה הבדל עצום כשעברתי להתקן לא הורמונאלי134

ממש עצוב לי שיש אנשים שלא יודעים את זה , כמו שאני לא ידעתי .

אצלי משפיע על כל הקשר..

גם לי היה שונה בעבר.

מקווה שתמצאי משהו שמתאים לך . 

עברתי מנובה רינג134
גם לי נובהרינג עשה תופעות לוואיאם_שמחה_הללויה

ותמיד אמרו שזה מינון קטן של הורמונים

לקח לי זמן עד שעליתי על זה!!!! חוסר חשק ליחסים וחוסר חשק כללי!! 

התקן לא הורמונלי. אנונימית אחרתאנונימית בהו"ל

 

אני סבלתי ממנו נפשית ופיזית

כן כן

כאבים באגן

כתמים בלי סוף


 

סתם מניחה . לא קשור אלייך בכלל

מצער לשמוע! חשוב שידעו ששונה מאוד בין אחת לאחת134

טוב שכתבת

הלוואי שכל אחת תמצא משהו שטוב לה 

תקשיביאורוש3

לקחתי גלולות הנקה לתקופות מאוד ארוכות.

אחרי שניים מהילדים היה בסדר גמור. אומנם חוסר חשק אבל שניתן לחיות איתו.

אחרי אחד מהם היה ממש חוסר חשק נוראי כמו שאת מתארת. אי אפשר ככה. זה מוות לזוגיות. החלפתי אז להתקן. והיו לו בהחלט מחירים אחרים לא קלים. אבל זה היה ממש יותר נכון בהרבה.

וכן ברור ביצה ותרנגולת. לגמרי...

תחליפי אמצעי.

ותתחילו קצת לעשות ''דייטים''. שבעה ילדים בעשור זה עומס מטורף. צאו עם התינוק אם יותר קל. אבל תצאו. לסיבוב בערב, ליצאות יותר רציניות. תקנו איזה קלפים זוגיים או משהו מגוון, לכו לדברים כיפים, שבו בפארק, סרט, קניות, מסעדה. כל מה שנחמד לכם. לא חייב שיחות ברומו של עולם רק חביבות וחן יחד.

זה פותח. לאט לאט.

אבל תתחילי בגלולות. אולי רק בתור התחלה תחליפי סוג תראי אם מועיל. נגיד אם סרזט תנסי דיאמיליה או להיפך. ואם לא מועיל אז משהו אחר. אין מושלם. באמת שאין. אבל יש הרסני.   

תודה..קוראת בשקיקה כל מילהאנונימית בהו"ל

אני לא יכולה להחליף אמצעי מניעה. אין סיכוי


זה בטוח הבעיה?

תוהה לעצמי אם זה לא הפוך. שהחוסר מציאת חן כלפיו גרם לי לחוסר חשק

כי זה אוסר כביכול?המקורית
אולי תסבירי למה לא יכולה להחליף ונציע רעיונותסתם שם 1
יקרה שיש מטענים בזוגיותפלא הבריאה

בדרך כלל  המיניות נפגעת. את רושמת פה 2 משפטי מפתח. אני לא מרגישה אהבה, אין לו שום חן בעיני.

זה משפטים ממש קריטים בזוגיות שלך.

הגוף שלך ממש מבקש ממך לעצור ולבחון את הזוגיות. הלב הוא השומר של הגוף והגוף הוא השומר של הלב. במצב שאין אהבה ואין משיכה (נשיאת חן) מאוד הגיוני שלא תהיה משיכה מינית. משיכה מינית במיוחד אצל נשים ובזוגיות ארוכת טווח נובעת מאהבה, מתחושה של בטחון רגשי, מהערכה כלפי הבעל וכו'.

כדי שתתפתח מיניות הגוף צריך להרגיש שמור, באזור בטוח. כשאין אהבה הלב קפוץ וגם הגוף הופך להיות דרוך.

וזה קורה להרבה זוגות. וזה מזמין אותכם לצאת למסע. לחדש את האינטמיות הרגשית בינכם, את האהבה והבטחון, אולי גם במניות נדרש עליית קומה. לברור מה את צריכה האם מה שהיה עד עכשיו מתאים לך כמו שהוא? האם את רוצה דברים נוספים? יש פה מקום להרבה ברור וגילוי של עומק רגשי וגופני.

(גילוי נאות אני בהכשרתי יועצת זוגית ומינית. )

מצטרפת לתגובותתהילנה

שזה הורמונלי. אני הרגשתי בול ככה עם גלולות הנקה. הפסקתי ותוך יומיים חזרו החשק והאהבה.

הייתי מנסה להוריד אפילו לכמה ימים כדי לדעת בוודאות שזה מזה ואחר כך מנסה למצוא פיתרון. זה באמת לא חיים...

בגלל שיש לכם זוגיות ארוכה, ולא כתבת שום בעיהרקלתשוהנ

"רק" היעדר רגש, והתיאור של ההיעדר רגש כל כך נעדר רגש לא כעס, לא אכזבה. כלום, פשוט כלום

זה ממש זועק שזה עניין הורמונלי.

את כותבת שזה לא אופציה לחהליף, אבל גם התיאור שלך הוא לא ממש אופציה זוגית...אולי לנסות בכל זאת לפתוח אפשרויות נוספות.

 

בדיוק..כשזה הורמונלי מרגישים אדישות כזאתאם_שמחה_הללויה
גלולות זה השטן לחלק מהנשיםלאחדשהאחרונה

הרבה פעמים מחליפים מניעה וזה נפתר מעצמו.
לפעמים לא וכדאי לחפש מה הגורם.

רק שתדעי שאת נורמלית וזה הגיוני,
וגברים לא מבינים את זה כי אצלם זה קו אחיד- אין תנועות ותנודתיות, לרוב רוצים תמיד וזהו.
צריך לתקשר את זה ולהיות בהכלה עם המצב.
בהצלחה אחותי חיבוק

איך זה עובד?אנונימית בהו"ל

כמה חודשים אחרי הלידה ומניקה+תמל

עוד אין מחזור אבל כשבודקת בדיקה יש כתמים

מתי הוא יבוא המחזור?

יש טעם לנסות תהליך טהרה אם המחזור מגיע?

לגלולות הנקה יש שבועיים עד ההשפעה אז לא רלוונטי לא?

למה לעשות בדיקה?ואילו פינו

כתמים לא תמיד אוסרים.

צבע בעייתי בבדיקה פנימית יכול לאסור וחבל.

עושים בדיקה פנימית בעונה בינונית,  הפלגה והחודש ובשבעה נקיים.

ובהנחיית רב.


לא ממש ברור מה את שואלת על גלולות הנקה.. 

היא אחרי לידהדיאן ד.

היא צריכה בכלל לעשות בדיקות של עונות פרישה?

לדעתי לא, אישה מוחזקת מסולקת דמים עד שנתים מהלידה. לפי מה שאני מכירה.

גם כל עוד אין מחזור, אין ימי פרישהיעל מהדרום
לק"י


לא הבנתי את הסיפור בהודעה הפותחת.

נכון. אמרתי מתי כן עושיםואילו פינו

ושאלתי למה עשתה בדיקה.

כי לא עושים בדיקה סתם אלא רק במה שפירטתי למעלה

למה את בודקת בעצם?המקורית
את מנסה להיטהר אחרי לידה?פה לקצת

אם כן ותמיד יש כתמים, שווה לשאול רב. יכול להיות שזה לא אוסר ותוכלי להתחיל לספור

זה בדיקות של שבעה נקיים, לא הסברתי את עצמיאנונימית בהו"ל
מה הכוונה?השם שלי

אם זה שבעה נקיים אחרי מחזור, אין סיבה שתצפי למחזור בקרוב.

יכולים להיות כתמים בלי קשר למחזור.

ואם זה טהרה אחרי לידה, ויש כתמים הרבה זמן, כדאי לבדוק אם אין שאריות שיליה.


לגבי הגלולות- את רוצה להתחיל לקחת, או שאת כבר לוקחת?


כמה זמן את אחרי הלידה?


בינתיים ממה שכתבת, לא ברורה הסיטואציה.

אז לשאול רב על הכתמים, אולי הם לא מטמאים ואפשרפה לקצתאחרונה
להמשיך לספור
בר מצווה - אשמח לרעיונות!אנונימית בהו"ל

בר מצווה עם משפחה מצומצמת (לא קרובים רחוקים, רק דודים וכו) ביחד עם החברים.

רעיונות?

אולם יש

אוכל יש

דבר תורה יהיה

רוצים משהו משמעותי שישמח אותו

חשבתי על-

# שיר משפחתי שאחבר על מנגינה מוכרת - למישי יש המלצה לשיר מוכר שהחברים גם יכירו ולא יהיה מוזר?

# לעשות משהו שקשור ל13.. חסד כלשהו, שקשור לנעם עול מצוות.. אולי פינת אריזה של משלוחים לחיילים/פצועים שהחברים יעשו?


אשמח ממש לעוד רעיונות..

עוקבתאורוש3
ערב ביום חול נכון?רק טוב!

סרטון ברכות מהמשפחה, אפשר גם מחברים. עורכים ממש בקלות עם אפליקציית ishoot משהו כזה, מקווה שלא טועה בשם.


דרשה


ברכה של ההורים שמדברת גם על השם שלו או התכונות שלו או מסרים שחשובים לכם להעביר לו ביום המיוחד הזה.


ברכה מאחד הסבים


סיום מסכת או אם לא מספיק עד אז, אפשר לעשות התחלה של סדר, כי הרי יש כאן התחלה של כניסה למצוות- לימוד תורה.


אפשר ברכה או ריקוד מהחברים אבל זה אם הם מכינים מעצמם, לא נראה לי שתוכלי להפעיל אותם.


עלון על הילד (יותר מתאים לשבת) או מחברת ברכות (הולך יותר בבת מצוות)


כמובן ריקודים, אוכל.


זה עובר די מהר כל השעות האלה, לשים לב לא להעמיס מידי...


אפשר לעשות חידון קהוט על הילד ו/או נושא מסוים שתרצו לחבר אליו (אולי בהקשר לפרשה שלו או התקופה שחוגגים)


בקשר לשירבארץ אהבתי

אפשר לקחת שיר שקשור לתקופה, ואז גם אם הוא קצת ישן זה לא יהיה מוזר.

(בגדול מהניסיון שלי יותר קל לכתוב על בסיס שירים של פעם, יש בהם משהו יותר פשוט מבחינת מבנה וגם מנגינה. אבל יצא לי גם לכתוב על שירים חדשים יותר כמו של חנן בן ארי, זה גם יכול לעבוד... הכי חשוב זה שאת תכירי את השיר כדי להצליח להתאים עליו את המילים בצורה טובה).

אוליאני מאמין!אחרונה

לגבי מנגינה- אני מכירה שעושים על אנעים זמירות בבר מצוות, שכולם מכירים...

ולגבי רעיונות- נתנו לך פה מלא מעולים!

ילד שלא שבע מתשומת לבאני10

הבן שלי (3.5) לאחרונה נהיה פשוט מתיש.

אנחנו בתקופה ממש לחוצה ואני בקריסה מוחלטת, הרבה יותר עצבנית וקשה לי איתם. הוא קולט את זה כנראה ונלחץ, והוא פשוט נהיה בלתי.

כבר תקופה אנחנו מרגישים שהוא צריך יותר תשומת לב, אבל אנחנו מנסים לתת ושום דבר לא מספיק.

כן אני איתם לבד רוב הזמן אז לא יכולה לתת הרבה אחד על אחד, אבל הוא מאד אוהב לשמוע סיפורים - מקריאה לו המון, כשבעלי בבית יש להם יחסית הרבה (יחסית לזמן שהוא בבית..) זמן לבד ביחד, ובכללי משתדלים לתת תשומת לב לשמוע מה עובר עליו, להתעניין.. וזה שוט לא מספיק. הוא נהיה דבוק אלינו ובעיקר אליי, מתקשה להפרד בכניסה לגן, לא מוכן שאלך לאיפשהו בלעדיו (גם אם נשאר עם בעלי), לא מוכן לישון בלעדיי וגם לא שבעלי ירדים אותו. מסוגל לבכות חצי שעה בכי תמרורים עד שאחזור הביתה מסידורים.

מרגישה שגם קצת נכנסנו למאבקי כוח איתו. הוא ילד שמאד חשוב לו להרגיש שהוא מחליט על החיים שלו אז כל דבר, ליטרלי כל דבר שאנחנו רוצים והוא לא נהיה מללמה. לא משנה כמה נסביר לו את ההגיון/נביע הבנה לררגשות שלו/נסכם מראש/נבוא לקראת או כל דבר אחר. לא מענין אותו. לא בחר - לא עושה.

הערב כבר פשוט צרחתי עליו. אני פשוט מתביישת ממנו. הוא נרדם בבכי נוראי. אבל אני לא יכולה כבר. אני מותשת. אני דקה מלהתקשר לרווחה שיגדלו אותם כי אני מרגישה גרועה בתור אמא.  

מרגישה שאיפשהו בתת מודע שלו הוא קלט בדיוק מה אין לי לתת לו ואת זה הוא מבקש - ובכמויות מסחריות. ואין לי. אין לי מה לתת. אין לי מאיפה.

לא יכולה כבר

גםoo

הבן שלי (5) רוצה לעיתים תשומת לב אינסופית

וגם לפעמים רוצה רק אותי


אני נותנת תשומת לב במידה שאני חושבת שמספיקה ונותנת לו להתמודד עם זה

כנ״ל לגבי שרוצה רק אותי, לא תמיד מתייחסת לזה.


מה שעוזר לסיטואציות לעבור בשלום זה שאני לא נגררת אחריו אלא מובילה אותו

מסבירה לו שכבר שחקנו/ דברנו ביחד/ טיפלתי בו ועכשיו אני נחה/ עסוקה והוא יכול להסתדר/ לשחק לבד או לבקש ממישהו אחר


אם מפחדים/ נמנעים מדיונים, הילד מרגיש את הפחד ומקשה על ההורה להוביל את הסיטואציה.

לא נמנעת ולא מפחדתאני10

אני מסבירה, והוא בשלו. זה לא מענין אותו.

בסופו של דבר אם המטרה שלי היא שיהיה לי שקט, וזה יום אחרי יום לא מושג כי זה לא אכפת לו שסיכמנו שמסיימים עם הסיפורים ושיש לי מה לעשות, והוא מנדנד בלי הפסקה - אז הגישה הזאת לא עזרה.


אם הוא בוכה ברצף חצי שעה מהרגע שיצאתי מהבית ועד שחזרתי - אז משהו פה לא מספיק.


ברור שאני יכולה לשים אטמי אוזניים, אבל יש פה בעיה והיא אחרת. אם הייתי רוצה להתעלם ממנו הייתי פשוט עושה את זה, לא הייתי צריכה עצות..

יש לו חוסר ביטחון בסיסי מולי בתקופה האחרונה וזה שורש כל הבעיות, להתעלם ממנו יחמיר את המצב יותר משישפר אותו.

אני מנסה להבין איך כן להרגיע את זה ממקום אמיתי ולפתור את השורש ולא את הסימפטום

זהoo

לא להתעלם

אלא

לעזור לו למצוא חלופות לעשיה ותקשורת


אני חושבת שבכי של חצי שעה נובע או מחוסר יכולת לתקשר את הקושי בדרך אחרת או מדברים שהוא משיג ע״י הבכי


כשלא נותנים יחס לתקשורת דרך בכי ושהבכי לא נותן הישג לילד, הוא כנראה ילמד לתקשר בדרך אחרת.

כנ״ל נדנודים


יחס יכול להיות בטוב או ברע, צריך ללמוד לא לתת את שניהם לבכי/ נדנוד אלא לשוחח ולעשות דיונים רק כשהילד וההורה רגועים

לא בטוח שלהתעלם יחמיר יותר מאשר ישפרשיפור
אני לא מכירה את הסיטואציה הספציפית מקרוב, אבל לפעמים להתעלם (אחרי שאומרים בצורה ברורה אני לא עונה לך כי עכשיו זה הזמן שאני עושה... אני מאוד אשמח לשמוע אותך בזמן....)  יכול לתת לילד את הביטחון איפה הגבול נמצא. כשהילד מבין שהוא שבכי ונדנודים יכולים לשנות את הגבול, זה גורם לו לחוסר ביטחון כי לא ברור לו מה יקרה.
מרשה לי לכפור רגע במטרה שלך?המקורית

המטרה שלך כרגע היא לא שקט, אלא ללמד את הילד איפה הגבול שלך

כשהמטרה היא שקט - אתתעשי הכל כדי להשיג אותה, כולל לצרוח ולכעוס נורא ואז הלקאה עצמית


כשהמטרה תהיה ללמד את הילד איפה הגבול - תגובות כמו בכי נוראי הן חלק טבעי מההתמודדות ומתייחסים אליהן בהתאם. זו תגובה הגיונית לזה שמזיזים לו את הגבינה וזה תהליך. ובתהליך לא בטוח שיהיה לך שקט בטווח הקצר

עד כאן לגבי המטרה


לגבי התגובה של הילד - לדעתי איכות חשובה יותר מכמות. כשאת כבר איתו, תהיי רק איתו. לא "על הדרך" ולאבערך. הרבה מגע, חיבוקים,מחמאות. אם יש משו שחשוב לילדים, זה לסגור את היום בטוב עם דמות אוהבת. אז ככל שניתן כן הייתי מגייסת כח להשכבה איתו.

וגם, גבול

זה איזון עדין בין הצורך שלו לצורך שלך


ולא להיבהל מהבכי. בגלל שזה נורא מפעיל אותך הוא שתמש בזה, כי הוא רוצה צומי, הוא רק לא יודע שהוא יקבל את זה בדרך שלילית. ולפעמים גם את השלילי הם מוכנים לקבל, העיקר משהו

אז לא לתת צומי בהתנהגות שלילית עד אינסוף

חמודי, שיחקנו עד עכשיו וזה הזמן לישון

אי אפשר עוד סיפור

עכשיו אתה עם אבא

בלי לעשות עסק גדול מהתגובה.באמפטיה, אבל לא להישאב ולתת לו להוביל תסיטואציה

מנסה לענות לשלושתכן ביחדאני10

@המקורית @שיפור @oo

זה לא שאני נכנעת לבכי, הוא לא משיג ממנו כלום. פשוט אם הוא בוכה חצי שעה שהלכתי ואז אני חוזרת הוא מפסיק לבכות. מה אני אמורה לעשות? להישאר בחוץ לנצח?

אנחנן ממש לא מתקפלים מבכי..


המקורית - את צודקת מאד לגבי המטרה. נקודה חשובה. לא יודעת מה אמרתי שהיה נשמע שאני לא איתו באמת.. אני באמת ממש מתאמצת בשביל להיות איתו - איתו. קוראת לו ואני רק איתו. אבל מה אני אעשה שרוב הזמן אני לבד עם הילדים, אז אם אחותו מחליטה להיות שהידית אני צריכה להציל אותה לפני שיקרה אסון..

וזה לא רק זה, אם אני איתו ולא איתה היא מקנאת ובאה להציק או להרביץ אז כן אני צריכה לתת לזה מענה, וזה לפעמים דורש להפסיק את הסיפור.


אז מה שתיארת בסוף זה אחד לאחד מה שאנחנו עושים. הבעיה שאז הוא מתחיל לצרוח בטירוף, ועם כל הרצון הטוב, אבא שלו ממוטט אחרי 14 שעות מחוץ לבית בעבודה קשה ולא בא לו בטוב להיות חצי שעה שעה עם ילד שצורח כאילו חטפו אותו.


מהoo

קורה כשהוא בוכה? אתם מדברים איתו/ מנסים להרגיע/ כועסים עליו? ואחרי זה?

בעצם כל יחס טוב/רע שנותנים לבכי/ נדנוד, מפריע לילד ללמוד לתקשר בדרך חדשה וגם הוא מרגיש שהוא משיג תשומת לב באמצעות הבכי.

תלוי בסיטואציהאני10

לפעמים מנסים לעזור, או לדבר, לפעמים מחליפים ביננו וזה לבד יכול לעזור (נגיד היה איתי ובעלי בא וזה כבר מאפס. לא תמיד זה קורה ולא תמיד זה עוזר), לפעמים נותנים לו להירגע עם עצמו כשאנחנו באותו חדר עושים משהו אחר. לפעמים אחרי כמה דקות שזה מרגיש שהוא כבר בוכה מאנרציה פשוט מנסים להסיח את דעתו.

תלוי בהרבה דברים, וגם במי נמצא איתו (אני או בעלי. מגיבים שונה), כמה אנחנו בעצמנו עם כוחות להכיל באותו רגע ולשמוע בכי.

אם זה נמשך ונמשך ומפריע בגלל משהו (עושה לנו כאב ראש/הוא לא מתקדם נגיד ליציאה מהבית וחייבים לצאת/משהו אחר דומה) אז כבר כועסים עליו. 

ממליצה לךoo
לצמצם את ההתייחסות לבכי למינימום


לשאול לגבי סיבת הבכי (אם לא עונה או לא ברור, לא להמשיך לשאול)


אם אין מענה פשוט לבכי, להציע משהו חילופי (לשתות/ חפץ מרגיע/ חיבוק)


אם לא עוזר, לתת לו לבכות כמה דקות ואז להציע שוב משהו חילופי.


אם זה לא עוזר, להגיד בצורה נעימה אך ברורה, שייגש אליך כשיסיים לבכות.


פעולה עקבית כזו אמורה לצמצם משמעותית את הבכי


בהתחלה זה קשה לא להגיב מהבטן, אח״כ מתרגלים וגם הילד אמור לבכות פחות 

תודה! ומה אם זה לא בכי?אני10

הוא לפעמים בוכה וזה מוציא מהדעת, אבל לא פחות - פשוט מתעקש.

לא בא לא לבוא/ללכת/לחזור/לצאת/להכנס/להתלבש.

מבחינתו הוא יכול לא לאכול יומיים (הוא באמת לא רעב ניזון מהאויר לדעתי), ופשוט להשאר במקום שהוא נמצא.

אין לו בעיה להתעקש, ואנחנו לפעמים צריכים להגיע לאיפשהו ואז ברור שהוא מקבל יחס עם העקשנות כי אין ברירה אני לא אפסיד אוטובוס או תור לרופא רק כי הוא החליט שהוא רצה את החולצה שבכביסה..ואז כן אני מדברת, משכנעת, מנסה להסיח את דעתו, מאיימת בעונש, צועקת.. 

הדרך שליoo

לעבוד על שיתוף פעולה עם הילד:

1. להקצות מראש לשיח ולדיונים הרבה זמן ולצמצם את הסיטואציות שאין בהם זמן


2. להיות יצירתיים (אפשר להוציא את החולצה מהכביסה ולהציע לו ללבוש אותה, הוא כנראה לא ירצה ויתפשר על חולצה אחרת)


3. לא להגרר לאיומים/ צעקות/ עונשים/ תחנונים

כי הם לוקחים את הלמידה צעד אחורה וגם לא מועילים לאותו רגע


4. להבין שכל שיחה/ סיטואציה היא טריגר למאבקי כוח, לצפות לזה מראש וככה להגיע עם יותר סבלנות. אם מתנהלים נכון, בגיל מסוים זה מתאזן ועובר.

תודה על הפירוטאני10
הבעיה שזה באמת קורה הרבה כשקצרים בזמן. נגיד אני מגיעה מהעבודה לגן שלו (לא יכולה לצאת קודם) וחייבים לצאת מהר כדי להספיק לאסוף את אחותו, אבל לא בא לו כי רוצה לשחק עוד בגן. אין לי אפשרות להאריך את הזמן הזה..


לגבי השאר את מאד צודקת

אולי להוציא אותה קודםoo
לא אפשרי כי הוא מסיים קודם..אני10
היה לי קשה לקרוא אותכםילד בכור

מה הבעיה בבכי?

בכי זה דרך מעולהההה לשחרר.. להוציא.. לפרוק..

את גם עובדת על עצמך שלא תבכי?

בסוף תסכולים וקושי צריכים לצאת אז מה עדיף? שיתפוצץ? שירביץ?

איזה תגובה צריכה להיות לבכי חוץ מחיבוק והקשבה?

לא יוצא ליoo

לבכות הרבה

הדרך שלי כמבוגר להתמודד עם תסכולים:

1. להתבונן על הטריגרים שהובילו לתסכול ולטפל בהם

2. לתכנן את הפעם הבאה שעלול להגיע תסכול דומה כדי להגיע מוכנה

3. לדבר/ לכתוב דברים שקשורים לתסכול


 

מאיזור גיל 3 אני מלמדת את הילד לתקשר (ולהוציא תסכולים) בדרך שונה מבכי:

1. לא מייחסת חשיבות לבכי ממושך

2. מציעה דברים להרגעה עצמית  

3. נותנת לילד זמן להרגע לבד

4. לאחר שהוא רגוע אפשר לדון בפרטי המקרה ולהציע מה אפשר לעשות בפעם הבאה בלי בכי.


 

ככה הילד יכול לגדול כילד כנער וכמבוגר עם יכולת גבוהה להתמודד עם תסכולים ועם רגשות שליליים 

הבעיה היא לא הבכיאני10

הבעיה מתחלקת לשתיים:

1. אנחנו כהורים מתמודדים עם הרבה דברים ובכי של חצי שעה זה יותר מדי בשבילנו.

ברור שאידיאלית הייתי שמחה להכיל אותו באופן מושלם לתת מענה מדויק ולעולם לא לטעות, אבל בסוף אני בנאדם עם כוחות מוגבלים וזה יותר מדי בשבילי ולכן מחפשת דרכים להתמודד

2. בסופו של דבר חלק מהתפקיד שלי זה להכין אותו לחיים ומה שסביר בגיל 3 קצת פחות לגיטימי בגיל 10 ומחוץ לתחום בגיל 20. אז ברור שזה ענין של התאמה לגיל לסיטואציה והכל, אבל כן לאט לאט הוא יצטרך ללמוד להתמודד עם זה

חיבוק גדול! אני רוצה להציעתהילנה

פרשנות אחרת- אולי זה לא שהוא צמא לתשומת לב, אלא שהוא פשוט למד איך להפעיל אתכם ואותך במיוחד בתור אמא? שהוא פשוט בודק גבולות?

מה שיכול לעזור זה פשוט לשנות את הגישה שלך מבפנים. להבין שחלק מהחיים זה שיש פחות כוח/סבלנות/ רגישות לילדים וזה בסדר גמור, זה חלק מההתמודדות שלנו בחיים ואי אפשר תמיד להיות ב100% פניות וגם לא תמיד ב50% פניות וזה לגמרי בסדר. אני בטוחה שאת אמא מהממת, כי אמהות לא מהממות לא מוטרדות מהילדים שלהם ככה, וצעקות זה סטנדרט אצלם... אני שומעת במילים שלך המון אשמה, ואני רוצה לשלוח חיבוק גדול ולהגיד שאת בסדר גמור. גם כשאין לך כוח, תעשי רשימה לעצמך של כל הדברים הטובים שאת עושה לו. את יכולה גם להגיד לו את זה בקול, אמא כל כך אוהבת אותך ולכן היא סיפרה לך שלוש סיפורים, ושיחקה איתך, ונתנה לך לצייר וכו' ועכשיו אתה משחק לבד/ קורא ספר לבד/ הולך לישון יפה...  

ולא צריך להיבהל מקצת (או הרבה) בכיות. גבולות נותנות לילד ביטחון לא פחות מתשומת לב אינסופית.

ועוד טיפ- לעצור לפני הקצה. תקשיבי לכוחות שלך ותתני כמה שאת מסוגלת.  לא חייב 10 סיפורים, אפשר לשבת על הרצפה ולהסתכל בספרים, לשים לפעמים אודיו/סרט אם מתאים לכם, לא חייב להתעניין כל הזמן ולהיות בשיח, אפשר לשחרר... ובעיקר להזכיר לעצמך שאת האמא המדויקת שה' נתן לילד שלך, עם הכוחות שלך והעומס שלך בחיים ואת עושה כמיטב יכולתך וזה המון. 

תודה ❤אני10
חיבוק גדול!!! נשמע מאתגר ממשששש!!!שיפור

נשמע שהוא מחפש שליטה-

2 דברים שמאוד עוזרים לי עם ילד שצריך תחושת שליטה:

1. להכין אותו מראש לכל דבר, שידע בדיוק מה צפוי, אפילו לפעמים כתבתי לו רשימה של סדר היום עם ציורים.

2. כמה שאפשר, לתת בחירה- נגיד לרוב לא בוחר מה יש לארוחת ערב, אבל בוחר באיזו צלחת הוא אוכל, ואם הקטשופ ליד הפסטה או מעורבב עם הפסטה.

בהשכבות אולי- לתת בחירה בין 2 פיג'מות, לבחור סיפור  אחד או שני סיפורים לפני השינה ועם איזה בובה הוא רוצה לישון.


ובכניסה לגן לנו מאוד עזר טקס קבוע. ואז אני הולכת בלי קשר לבכי. כי אם נשארים כשבוכה אז יבכה יותר.


אם הוא רגיל להירדם רק איתך זה יכול להיות תהליך לגמול אותו מזה.


וחוץ מזה ממליצה מאוד על הספר "איך לדבר כך שילדים קטנים יקשיבו"


בהצלחה רבה! שבקרוב תראו שיפור!

אז באמת אנחנו נותנים בחירה כי הוא באמת צריך את זהאני10

אבל אחרי זה הוא פשוט לא עומד בסיכומים שלנו והלופ של החירפון מתחיל.

נגיד נותנת לו לבחור איזה ספר או שניים נקרא ואם בספה או במיטה. יופי. ואז הוא רוצה עוד ספר ומתחילים העצבים. הוא לא מקבל, מה שאמרנו זה מה שיהיה, אבל זה יקח שעה של עצבים (גם אם נתחיל אותה בהצבת גבול רגועה. למרבה הצער אנחנו אנושיים)


הוא לא רגיל להירדם רק איתי, אנחנו אחד איתו אחד איתה, אבל יש ימים שהוא מחליט שהוא רוצה את אחד מאיתנו וזה לא אפשרי מאיזו סיבה - אבל מבחינתו שהעולם יתפוצץ. הוא פשוט יצרח ויבכה. לי פחות אכפת בדכ אבל בעלי לא מסוגל. זה עושה לו מיגרנה ונגמר בעצבים של כולם על כולם.


באמת המליצו לי על הספר. אנסה

נגיד זה ספציפית משהו שמכניס לפינה..אוהבת את השבתאחרונה

אצלי לפחות לילדים קשה חשמוע שספר אחד ודי

כי זה ממש יגרה אותם עוד סיפור אם מתחילים במוד ספרים

א. הייתי קוראת במעטה כדי חהכניס למוד לילה

ב. אפשר שהסיפור השני יהיה בחושך גמור, בעל פה

ג. אפשר אחכחשים לו פודקאסט ספריית פיג׳מה, ממש לגילו וא לנו כולפ נרדמים רק עםפודקאסט...


בכללי אולי אני לא מבינה את הסיטואציה..

אבל הייתי מנסה מראש להתחמק מהפינות ולא לנסות להגיע לסיכומים ולצפות ממנו לעמוד בהם..


הסחות דעת

משחקים

תמיד בצורה של אנרגיות חיוביות- את זה למדתי מבעלי.. ומנסה עדיין ללמוד

ממש לא מצליחה בתמיד..

לברוח מעימותים

ממש להימנע מהם כמה שאפשר


ואם כ"כ קשה וכבד ל זה באמת משפיע!!! יד שרך להקל עלייך???❤️❤️❤️

אם הוא רוצה תמיד הפוך ממה שאתם אומרים אז תעשו לושושק'ה

הפוך על הפוך.

היום אנחנו לא הולכים לישון. אני לא מרשה לישון בכלל. אף אחד כאן לא עייף וכו'


אם הוא אוהב לשלוט אז לתת לו בחירה אבל רק בין שני דברים- אתה רוצה את המכנסיים האלה או אלה? אתה רוצה ללבוש לבד או שאני אלביש לך?


לפרידה מהגן תתאמני איתו בבית על טקס. איזה כיף חיבוק או משהו מגניב (כמו שיש למתבגרים- כיף ואז אגרוף ואז מזיזים את היד אחורה והאצבעות זזות כל אחת בנפרד) ואז כשאבא ווזר את אומרת לו -תראה איזה כיף פרידה מגניב נעשה מחר. ואז מלמדים את אבא והוא עושה איתו וכו'

הוא לא ילד הפך, פשוט עקשןאני10
כתבתי למעלה - נותנת לו לבחור. אבל זה פשוט לא מספיק. יש לו תכנית בראש של איך דברים יקרו. לא לכל דבר ויש דברים שלא קריטיים לו, אבל אם במקרה יש התנגשות על משהו שחשוב לו וזה לא משהו שאנחנו מוכנים להתפשר עליו (עוד סיפור אחרון ועוד סיפור אחרון בלילה, ללבוש חולצה מלוכלכת מהכביסה בבוקר כי הוא רוצה אותה היום או כאלה) אז הוא פשוט מתעצבן וקשה לו לצאת מהלופ.


פרידה - אנחנו מדברים על זה הרבה. ברגע האמת זה לא עוזר וגם לא עוזר להזכיר לו. תופס לי את הרגל ולא מוכן להפרד

יש מצב שאת מביאה אותו לישון איתך?אמאשוני

תחושת קרבה בלילה יכולה לפצות על חוסרים במהלך היום, ואז הילד פחות דבק.

כמובן רק אם זה לא פוגע לך בשינה, לפעמים אפשר לסדר את זה.

באופו כללי זה תואם גיל, ובתקופה לחוצה הילדים מרגישים את זה ונלחצים בעצמם וככה נוצר הדבק.


תנסי למלא את הצורך שלו יחד עם הורדת מאמץ שלך.

למשל בהקראת סיפורים. ללמד אותו שלא חייבים לקרוא לפי המילים, אפשר לפי התמונות.

בהתחלה מו הסתם את תצטרכי "לספר" לו סיפור לפי התמונות

ובהדרגה גם הוא יוכל לספר, עד שתגיעו למצב שכמעט כל הסיפור הוא מספר ואז המקשיבה,שזה גם מאמץ אבל פחות, ומבחינת הצורך בהרגשה שאמא איתי, היא אותה ההרגשה מבחינת תשומת לב.

או למשל כשילד מבקש מיליון דברים שיעשו לו בצור תשומת לב. אז להציע אלטרנטיבה. נגיד את מביאה מלפפון, הוא רוצה זיתים. את מביאה מים בכוס הכחולה, הוא רוצה באדומה.

אז במקום להתרוצץ כל היום. להגיד לו אני עכשיו יושבת לידך ומדברת איתך, אם אתה רוצה ירק/ כוס אחרת, אתה יכול לקחת בעצמך.

ככה הסירוב להתרוצצות הוא לא סירוב לתשומת לב. את משקיעה בו את הזמן הזה בכל מקרה. פשוט בלי לקום כי זה פשוט מתיש במצטבר.

נגיד כשהבן שלי רוצה רק אותי שאני אוציא מהמקלחת וכבד לי, אני מחכה לו במיטה שלו עם מגבת ופיג'מה מוכנה לטפל בו. אבל לא כולל להרים מהאמבטיה.

או שאחים שלו מרימים או שהוא יוצא בעצמו.

על הפעולה עצמה אני מתעקשת לא לעשות רק כי הוא ביקש, אבל את התשומת לב אני כן נותנת.

בהתחלה הוא כעס ומרד, אבל אז הבין שאני לא מרימה מהמקלחת ולא משנה מה, אז הוא היה חייב לשנות את הבקשה כדי לקבל תשומת לב.

כלומר אני לא מגבילה (משתדלת לפחות) את התשומת לב, אני כן מגבילה ומציעה אלטרנטיבה לדרך שבה הילד רוצה שתשומת לב תתבטא.


טיפ לא קשור, בייביסיטר טלפוני זה נהדר.

זה הולך ככה: את מסכמת עם אנשים במשפחה שהוא אוהב, שכשאת צריכה איזה הפוגה מתודית, את שולחת הודעת ווטסטפ,

והם מתקשרים ומבקשים לדבר עם x.

את בפרצוף פוקר אומרת לו שיש לו טלפון. בד"כ סה מגרה את הסקרנות, ואז מהצד השני מי שמתקשר מוביל את השיחה ומפתח אותה.

כדאי לחשוב מראש על שאלות ספציפיות שיגרמו לו לשרוע בשיחה.

כלומר לא שאלות כמו איך היה לך בגן?

אלא: שיחקת בחול? מי בא עם חולצה אדומה לגן? תגיד, המגלשה שהייתה לכם פעם, עדיין קיימת? כן? כמה שלבים יש בסולם? אהה פשוט חברה שלי גננת והיא שאלה אותי כמה שלבים צריכים להיות בסולם.

אבל רגע תגיד, וככה הוא עסוק בשיחה המוזרה והמפתיעה, ולך יש כמה דקות של איפוס. ואם זה מצליח אחרי השיחה הוא חוזר מאופס.

יכול להיות שזה עובד עם גילאים גדולים יותר, אבל שווה לנסות אין מה להפסיד מלנסות.

לי זה לא יפגע בשינה, לבעלי ממש כןאני10

וגם ככה הוא ישן מעט ושינה גרועה.. לא יכולה לקחת לו את זה.

אני חושבת שהוא מגיב באופן ממש הגיוני לסיטואציה, את צודקת ממש. אבל זה עדיין קשה מאד בשבילי ואני חייבת להבין איך יוצאים מזה.


לא אכפת לו אם אקריא בצורה מסוימת אבל הוא לא מוכן לספר, רק שאני אקריא. הקטע עם התשומת לב שנתת דוגמא עם ארוחת הערב ממש קלעת פה לנקודה! זה ממש רעיון כי באמת זה מחרפן אותי אבל נראה לי ממש שהרעיון שלך יענה על הצורך. אנסה את זה. תודה!


טלפון זה רעיון, לא בטוחה כמה ישים אצלנו אבל צריכה לחשוב על זה ולבדוק

בדקת שהכל בסדר בגן?ילד בכור

לדעתי כיוון ששווה לבדוק

האמת שלא בדקתיאני10
הוא מאד אוהב את הגננת והסייעת. סהכ אני רואה שטוב לו אבל באמת לאחרונה משהו השתנה.


בתחושה שלי וממה שאני רואה זה יותר סביב הילדים - זה דו גילאי והוא קטן בשנתון אבל בוגר לגילו ורגיש אז כל פעם ילדים אומרים לו שהוא תינוק (כי הוא בן 3) או ש"מנצחים" אותו במשהו (הצליחו לפניו, עשו יותר טוב) ממש הוא לוקח את זה קשה. דיברתי עם הגננת היא אמרה שזה הגיל שמפנימים את הקונספט של תחרות וניצחון והוא הפנים את זה היטב היטב חחחחח אז זה קשה אבל לדעתה זה יעבור. או שאצא מדעתי, מה שיבוא קודם. 

נשמע שהוא ממש מוצףילד בכור

גם בגן יש הרבה תסכולים וגם בבית אתם מוצפים בדברים אחרים

נשמע ילד רגיש.. יש לי אחד כזה בבית ואני בעצמי רגישה. גם שלי מרגיש אותי לגמרי בדיוק כמו שכתבת. כשאני קורסצ הוא קורס ביחד איתי

ילדים רגישים מרגישים הכל בעוצמות הרבה הרבה יותר גדולות ויש תקופות נפיצות יותר

זה שהוא רוצה להחליט על הכל נשמע שהוא נכנס לשריון של ילד אלפא..

אין לי עצת קסם, הלוואי שהיה משהו כזה של הופ ונגמר

בעיקר תנו לו לבכות, תנו לו לשחרר את כל הדברים האלה בבכי.. ותנסו מראש למלא את המיכל שלו, לא לחכות שהוא יציע אלא מעצמכם..

ממש ממש ממליצה על הפודקאסט של רותי דריאל שנקרא לב ההורות. תחפשי בפרקים מה מתאים לך

 

תיארת בדיוק!אני10

איזה ביטוי יפה - השריון של ילד אלפא. זה ממש מה שקורה שם.

יש לך עצות איך "למלא את המיכל"? מרגישים שאנחנו נותנים לו יחסית הרבה בחירה (ממש משתדלים אקטיבית) וגם זמן איתנו כמה שאנחנו מצליחים, אבל זה כנראה לא מספיק.

ותודה על ההמלצה לפודקאסט

נשמעים ילדים ממש דומיםילד בכור

הביטויים שלי זה מהפודקאסט חחחח ובכללי מהגישה ההקשרותית

אני בכללי מאמינה בגישה הזאת אבל לילדים רגישים מרגישה שהיא עוד יותר קריטית.. ממש רואה את זה על הילד שלי.

ממליצה פשוט להתחיל לשמוע קצת פרקים בפודקאסט

לפעמים רק להיות במודעות לכמה שלילד שלנו קשה להכיל את מה שקורה סביבו משחרר הרבה.. שם אותנו בעמדה אחרת מולו של הכלה 

נשמעים ילדים ממש דומיםילד בכור

הביטויים שלי זה מהפודקאסט חחחח ובכללי מהגישה ההקשרותית

אני בכללי מאמינה בגישה הזאת אבל לילדים רגישים מרגישה שהיא עוד יותר קריטית.. ממש רואה את זה על הילד שלי.

ממליצה פשוט להתחיל לשמוע קצת פרקים בפודקאסט

לפעמים רק להיות במודעות לכמה שלילד שלנו קשה להכיל את מה שקורה סביבו משחרר הרבה.. שם אותנו בעמדה אחרת מולו של הכלה 

השם המדויק הוא חזרה ללב ההורותילד בכור
תודה!אני10
לי גם יש ילד רגיש מאודשוקולד פרה.

שגם נלחם על הרבה דברים.

לא פשוט.

הצרחות שלו יכולות להפחיד. ממש אבל.

לפעמים אני גם צועקת. במיוחד כשהוא מתלבש על הקטנצ'יק.

אבל לרוב אני מוצאת שהדבר שהכי טוב זה- שאני אשאר שלווה בתוכי.

שום דבר לא מזיז אותי מהשלווה שלי.

גם אם (למשל כמו היום) הוא בכה כשקילחתי את הקטן ולא הסכים לבןא לחיבוק

ואז בכה כשבאתי לידו ולא הסכים לחיבוק

וכל זה כשהוא עם פיפי מפספוס (אנחנו בגמילה מתישה ומעצבנת)

ואני גם חייבת לקלח אותו בנוסף. וזה דבר שהוא לא אוהב לעשות.


אז באמת קודם כל אמרתי לו שלא נעים לי שהוא ככה בוכה.

כדי לאפס אותו טיםה

ואז הרמתי אותו לחיבוק ארוך מאוד, כשהרגשץי בגוף שלו שהוא רפוי ונענה לי.

וכשהוא בא ללכת מהחיבוק, אמרתי לו שלא יילך.

ממש להיות בתוך החיבוק. להרגיש את היפחות שלו הולכות ונחלשות ואיך הגוף (והנפש) נרגעים לתוך עצמם.

ואז לשאול אם הוא רוצה עוד חיבוק.

ולשאול אם הוא רוצה נשיקה.

ולתת.


אחר כך הוא בא איתי למקלחת בכיף ובקלות.


זה לא תמיד עובד לי. כמובן.

אבל תמיד עובד לי להיות שלווה ורגועה בתוכי.

להבין שהכל טוב.

הכל טוב גם אם הוא יבכה. וגם אם הןא יבכה להרבה זמן.

הכל בסדר. זה חלק מהחיים. הכל טוב.

מה שהבית הזה צריך זה אמא רגועה שלא נבהלת.

מקווה שעזרתי לך.

בתור יעד לשאוף אליו זה מדהיםאני10
אני פשוט בקריסה טוטאלית, שנינו האמת, ואין לי מספיק אנרגיות כרגע בשביל מאה אחוז הכלה כמו שאת מתארת. 
אני ממש ממש לא במאה אחוז הכלהשוקולד פרה.

כתבתי לך שאני גם כועסת וצועקת.

כנראה פספסת...

אבל אני אגיד לך משהו-

אני חוויתי דיכאון נוראי שלקח לי שנים לצאת ממנו.

וזה לימד אותי שיעור אחד מטלטל-

בחיים האלו, שום דבר לא שווה, מלבד תחושת הרווחה הנפשית שלך.

התחושה שאת חיה בכמה שפחות מתח.

וזה בכלל לא קשור לרמת החיים החומרית שלך.

זה קשור בקשר שלך עם הנפש שלך.

להיות בקשר עם הנפש, זה אומר שסדרי העדיפויות משתנה.

קודם כל את והנפש שלך (תחביבים והנאות. זה קריטי)

אחר כך ילדים

בעל

בית

עבודה

כל היתר...


ככה את לא מרגישה שאת באה לילדים מתוחה, עצבנית, עם 15% בסוללה.

לילדים כדאי להגיע אחרי שנהנית ביום שלך מספיק.

טעונה, רגועה מה שיותר...

ככה יש לך כוחות להגיב עם יותר שליטה עצמית, ופחות ממרירות שהצטברה בגלל עומסי החיים.


וילד רגיש מאוד זה מתיש. אני לגמרי מבינה אותך.

במיויד כשזה בן, ואז הוא גם שובב, וגם עצמאי בשטח מידי...

אבל ילד רגיש כזה צריך שיקדימו לו תרופה למכה.

קמת משינה? חיבוק ונשיקה.

אני שמחה שקמת. ישנת טוב מתוק?


וכשהוא הופך את הבית אני מענישה בלי חוכמות.

לא הכלה בלי גבול.

כי הגבול חשוב לי ולו.

גם אם הוא יבכה.

זה חלק מהחינוך ולא צריך להתרגש...

המלצות על סקירה מוקדמת דרך כללית, ירושלים והמרכזילד בכור
אשמח לשמוע.. 
דר דניאל טרנרפרח חדש

מקבל בפתח תקוה בשרפ +

יש לי דיס בפרטיבאמונה תמיד
אני חושבת שאני יודעת למה את מתכוונתפרח חדש

רק אומרת שזה הסגנון שלו

אני פשוט לא זורמת איתו והכל נשאר ענייני.

אבל מבינה אולי שיש נשים שלא מתחברות/ נרתעות מזה.

הי. עורכת גם. תודה צדיקהבית חדש מאד
אלה כללי הפורום..טארקו

אסור לכתוב דיס המלצה על גבי הפורום אבל מותר לכתוב שיש דיס ולפרט באישי למי שצריכה.

אני גם ממליצה עליוחדשה כאן27
הולכת אליו בדרך כלל לסקירה מאוחרת רופא מקצועי מאד. יש גם בכפר סבא אם רלוונטי..
אני גם הייתי אצלו, שני הריונותטארקו
הוא ענייני ולא מתנחמד אבל מכבד והיה בסדר גמור.
ד"ר בולדס, ירושלים במלחהשפוש
ממליצה ממש! 
בכפר סבאתלמים

דר אניטה סילבר

מהממת ממש

הייתי לפני כמה שנים צריך לבדוק אם עדיין שם וכו

לא בטוחה אם היא עדיין שםחדשה כאן27
אבל הייתי אצל כמה רופאות שם והן כולן נעימות ומקצועיות
שלחתי לך המלצה בפרטיחצי שני
ד"ר ברוך מסינג בגבעת שמואל112233445566אחרונה
עוד שאלת מטפלת....מחכה עד מאוד

ביתי בת 10 חודשים אצל מטפלת שיש לה 2ילדים שלה קצת גדולים שנתים כזה..ושנה פלוס.

ועוד ילדים מתחלפים.

היא לא מוכנה לצאת מהדונה ולרדת לרצפה..

היא אומרת שבוכה.

מה הייתן עושות?

מלא שעות בעגלה ?

על הידיים של המטפלת היא כן מסכימה להיות?עדיין טרייה
לא נשמע תקין בכלל. השאלה אם היא רק התחילה אצלה וזה סוג של הדרך שלה להסתגל..
היא לא מציעה לה ידיים...מחכה עד מאוד

מה הייתן אומרות לה?

על תינוקות שלא רוצה לרדת לזחול ברצפה?

בוכה שמורידה אותה 

אולי באופן הדרגתי.נעה1987

בהתחלה להציע לה להיות בתוך לול עם צעצועים ) תחום בלי הגדולים יותר אבל כן מאפשר תנועה אולי יתן לה יותר בטחון בהתחלה.

דונה זה כמו סלקל. ממה שאני יודעת. לא בריא להשאיר אותה הרבה זמן בתנוחה הזאת.

כדאי גם אולי להעביר לעגלה רגילה. 

הגיוני שהיא מרגישה בטוחה יותר בפינה המוכרת שלהיראת גאולה

הייתי מביאה אותה עם עגלה, ולא דונה.

כי בעגלה יש יותר מרחב, וגם יותר אפשרות לזוז ימינה שמאלה להסתכל על דברים מסקרנים.


היא חדשה אצלה? כמה שעות ביום?

זה לא הגיוני שתינוקת תהיה כל היום בעגלה,

צריך לחשוב איך לגרום לה להכיר ולרצות גם את הסביבה,

אבל כנראה שלמטפלת זה נוח, והיא לא מחפשת להתאמץ כדי שהתינוקת תסכים לצאת מהעגלה...


אולי תבואי פעם אחת להיות איתה כמה זמן, ובזמן הזה תשחקי איתה על הרצפה, אפילו תשבי על הרצפה והתינוקת עליך.

כן הייתי מתעקשת עם המטפלת שזה לא תקין וצריך למצוא פתרון איך התינוקת תשמח לצאת ולשחק.

איך היא בבית?דיאן ד.

בבית היא כן זוחלת ומזחקת על הרצפה?

אני במקרה דומהדרקונית ירוקה

נתתי למטפלת רשימה של משחקים שהתינוקת אוהבת, כדי שהיא תדע מה להציע לה.

מה הכי מושך אותה בבית? כדור? השחלות? מכוניות? בובות? כלי אוכל? ספרים?

אחרי ש"מושכים" את התינוקת למשחק ברצפה היא כנראה תסכים להישאר מחוץ לעגלה

כמה זמן היא אצל המטפלת?באתי מפעם
עונה לכולםמחכה עד מאוד

היא אצלה כמה חודשים

אבל רק פעמיים בשבוע.

בבית היא זוחלת חופשי,

מרגיש לי ששם אין לה בטחון לרדת מהעגלה שלה....

השאלה היא מה עושים ,

אין לול.

תכלס היא בוכה שמורידים אותה.

בהתחלה היא יותר הסכימה

אבל מפסח לא מסכימה ...

היא יותר גדולה ומבינה

זה נשמע ממש דומה למה שהיה אצלנודרקונית ירוקה

כמה דברים שעזרו -

1. היא התחילה לצאת איתם בבוקר לגן שעשועים וזה ממש שחרר את התינוקת

2. כמו שרשמתי לך - הבאתי למטפלת רשימה עם משחקים שהיא ממש אוהבת. המטפלת הוציאה אותה מהעגלה והציעה לה משהו מהרשימה. זה מספיק משך את התינוקת שהיא הפסיקה לבכות ושיחקה

3. אם לא מפריע לך ולמטפלת אפשר לתת לה פרי או עוגיה על הרצפה (ולא בכיסא) בבוקר

הי יקרה ניסת פעם להשאר איתה רבע שעהפלא הבריאהאחרונה

לקחת אותה על הברכיים שלך לשחק איתה במשחקים ולאט לאט לאפשר לה לחקור את העולם. ואז להגיד שלום וללכת. אם את יכולה זה ממש מבורך. אם לא הייתי מציעה למטפלת לעשות את זה.

יכול לעזור גם להביא צעצוע מהבית/שמיכי-בובה/ או לרדת אפילו לכיסא אוכל עם פרי או עוגייה.

אבל היא פשוט צריכה הסתגלות אישית למקום..

אני רק, להיות כל כך הרבה זמן בעגלת דונה ממשממשיכה לחלום

לא בריא לגב

ממליצה אם כבר להביא עגלה אחרת

היא צריכה להתרגל לאט לאט אולייעל מהדרום

לק"י


כן לשים אותה כל הרצפה. אולי לבד, לא עם שאר הילדים.

שתשב לידה ותשחק איתה על הרצפה.

(גם היא תבכה בהתחלה, אבל אם המטפלת לידה ומשחקת ומדברת איתה, אז לא נורא).

קצת כל פעם, עד שתתרגל.

ד"ר נטע אייזנברג- מכירות?shiran30005

אז אני שוב עם כתמים ונמאס לי כבר 😞

יותר משנה עם התקן מירנה. חושבת ללכת להתייעץ עם הרופאה הזאת כי היא עןבדת עם מכבי זהב

מכירות אולי? 

מקפיצה לךשירה_11
אולי להתייעץ עם מכון פועה עם מי כדאי להתייעץ?בית חדש מאדאחרונה
אוףנפש חיה.

שלום לכולן

לא הייתי פה הרבה זמן



זה כלכך מגעיל שמדברים עליך מאחורי הגב


זהו הוצאתי את  זה


ואני מקווה שייתהפך לטובה מה שעבר עליי עכשיו.

חיבוקDoughnut
שונאת דיבורים מאחורי הגב. פיכסה ממש.
רקאני

התגעגענו

תתפללי עכשיו על משהו שחשוב לךשושק'ה
הלוואינפש חיה.אחרונה
ערכים (פריקה ומחשבות)אנונימית בהו"ל

גדלתי בתוך עולם מלא ערכים, 

בבית זה פחות התבטא בצורה מוחצנת, 

אבל בחוץ מאוד.

והנה, אני נשואה, ומרגישה ריקה,

שזה לא בתוכי מספיק הערכים האלו,

שזה קצת חיצוני לי,

איך מתקדמים מכאן?

איזה ערכים חשובים לכן בחיים ובבית?

ממש ממש אשמח ללמוד

מה זה אומר חיצוני לך?המקורית
שאני לא מצליחה לחיות את זה מעבר לדיבוריםאנונימית בהו"ל
מה חוסם אותך לדעתך מלחיות לפי הערכים שאתהמקורית
מאמינה בהם?
קושי שזה מתנגש מול משהו אחראנונימית בהו"ל

לא מספיק כוח רצון או בכללי כוח

את שמחה בחיים שלך? את מרגישה שאתהמקורית

במקום טוב? מסופקת? מרגישה משמעותית?

מה היית רוצה לעשות שתואם את הערכים שלך ואת לא מגיעה אליו? האם זה נכון לצפות מעצמך לעשות בעת הזו, או שאת שיפוטית מדי כלפי עצמך?

כנראה שאני גם שיפוטית כלפי עצמי..אנונימית בהו"ל

יש לי שאיפות בשמיים אבל בפועל מעניין אותי גם עוד דברים..

נניח ברור שאני רוצה רק שירים דוסים או רק ספרים דוסים ובפועל קשה לי להצטמצם..

מרגישה מעפנה שלא מספיק עסוקה בקודש כי זה ערך גדול 

למה להרגיש מאעפנה? גם החול זה ערךירושלמית במקור
גדלתי במקום שהחול חשוב אבל קודש הרבה יותראנונימית בהו"ל
אני חושבת שביהדות המטרה היא להכניס את הקודש לחולדיאן ד.אחרונה

כלומר למצוא את המשמעות הקדושה גם בדברי חולין

למשל אפשר לחשוב שאני רק מטפלת בילדים, רוחצת ומלבישה

ואפשר לדעת שאני מגדלת ילדים לתורה ומצוות ועושה את רצון הקב"ה.

 

גם כשיוצאים לעבודה,

גם אם זו לא עבודה רוחנית כמו הוראת קודש

עצם זה שיוצאים לעבוד במשהו שעוזר לאחרים/ מפתח את העולם זה לעשות את רצון הקב"ה.

וכמובן לפרנס משפחה.

 

קצת מתקשה לנסח בכל זאת לא רבנית ולא מרצה

אבל לא חושבת שהתפקיד שלנו בכללי ובטח לא הנשים זה לייעד את עצמנו לקודש.

לדוגמא לפעמים אני חושבת שוואי הלוואי ויכולתי ללכת להתפלל בבית כנסת בשבת 

ואז מזכירה לעצמי שאולי אני רוצה אבל זה ממש לא התפקיד שלי כעת.

 

אני בעד לחשוב על אם הרצון הזההמקורית

ישים ולמה לא

וגם "להתעסק בקודש" זה מושג ערטילאי כזה שיוצר מין רף לא ברור

אני בכל אופן לא קוראת ככה לעבודת השם שלי.

ז"א, אני כל הזמן מנסה לדייק לעצמי מה יחבר אותי להשם. גם בעשה וגם באל תעשה, ומשם מגדירה גבולות גזרה

וכן, לפעמים צריך להתאמץ על זה ולוותר

אבל לפעמים זה לא נכון לנו עכשיו מכל מיני סיבות

רק את יודעת

ובכל אופן, כדאי שתמצאי בעצמך את הנקודה הטובה שממנה את מתחברת להשם וממנה תוכלי להתרחב

❤️

לבחור משהו אחדכי כל פה

ערך שתרצי להתמסר אליו ולחזק אותו אצלך גם על ידי לימוד על הערך וגם עי קבלה להתמסר אליו..

מאמינה שיש המון ערכים שאת חיה אותם גם בלי לשים לב .. ומה שחשוב לך תוסיפי לאט לאט..

זוגיות אחרי לידה ראשונה - אשמח ממש לכל טיפאנונימית בהו"ל

מהניסיון שלכן..

דברים שהייתן רוצות שיגידו לכן.

תודה רבה❤️

בגדול- מה שהיה - לא יהיה כבתחילה

כמה נקודות בשלוף:


1. אין ספונטניות ליציאות, ליחסים וכו'..


2. העייפות של חוסר שינה בלילות משפיעה מאד.

החיים נראים ורודים יותר כשלא עייפים.


3. חוסר הסכמה על דברים שקשורים לתינוק/ת.

החל מדברים קטנים ועד לשיטות חינוך. 

טיפ לזוגיותתקומה

בכללי.

ללמד את עצמנו לראות דרך העיניים של האחר.

לפעמים מישהו עושה משהו שמתפרש כפוגע, אבל בעצם זה קשור להרגלים, לאישיות, לאיך אנחנו חווים את העולם.

אני לפני וויכוח או לפני ביקורת מסתכלת דרך העיניים של בעלי, ומנהלת את הדיון קודם כל בראש שלי ביני ובין עצמי, עד שאני מבינה מה מניע אותו. רק אחרי שאני מזדהה, אני מגיעה לדבר. זה מוריד המון מתחים.


כהמשך ישיר של זה, מגיעה גם דרך החיוב והחיים ביום יום. ללמוד לראות את בן הזוג. ללמוד לתת, להבין מה משמח אותו. להשקיע במחוות קטנות שנותנות תחושה ששמים לב אליי. להכניס אהבה וחיבה ביום יום, לא לחכות לשואו.


לזכוראני10

שהרבה פעמים הרגע שהאבא נכנס הביתה מהעבודה ופוגש את האמא שהיתה עם הילד - זה רגע עם פוטנציאל למשבר.

הוא מבחינתו עבד קשה כל היום, איזה כיף הוא בא הביתה לנוח עם אשתו והתינוק החדש.

היא מבחינתה היתה משועבדת לבוס קשוח כל היום בקושי הצליחה ללכת לשירותים והיא גמורה מלילות בלי שינה, ואיזה יופי - הגיעה הגאולה, בעלה יהיה איתו ויהיה לה זמן להתאפס.


ואז על הפער הזה אם הוא לא מתוקשר כמו שצריך יכולה להיבנות הרבה טינה וכעס והתחשבנות.


אז תנסו לתת אחד לשני מקום לנוח, להתעניין ביום וגם להכיר בקושי ובעומס של השני..


מזל טוב!

מוסיפה שגם הוא עלול להתייחס לילד להתרגש לראות אותובסימן שאלה

ואת תרגישי למה הוא לא מתייחס רק אליי?

לפחות אותי זה פוגש. בא לי לספר לו איך עבר עליי היום אבל הוא בהתלהבות על התינוק...

אז מה שאנחנו סיכמנובסימן שאלה
שלפחות ברגע שהוא נכנס הוא קודם מיישר אליי מבט מביא לי חיבוק נשיקה ואז אני יכול ופנוי ללכת לילד
אני הרגשתי אחרי הלידה הראשונהבכינוי אחר

שבעלי היה בדיכאון אחרי לידה.

היינו אצל ההורים, כולם היו סביב התינוקת ואילו בקושי התייחסו.

אז קודם כל לדבר על זה לפני ולהסביר לבעל שהזוגיות משתנה בהתחלה ורוב היום סביב התינוק

וכמובן לשים לב גם לבעל ולדבר איתו

שלא ירגיש מקופח.

הכל עובר.אנונימיות

באמת. הכל עובר!

התקופה הקשה היא בהתחלה כשהכל חדש והורמונלי ולא מוכר.

ולאט לאט התינוק גדל וישן יותר ומתקשר יותר ואת מתאפסת ובעלך מבין יותר ולומדים שוב את הבית והמשפחה והזוגיות והיא נהיית אמיתית וחזקה יותר

אני חושבת שקשה לתת עצות ככה באוויר...מתואמת

את לפני או אחרי לידה?

כשנמצאים בסיטואציה עצמה - אז עולים הקשיים (אם בכלל) ואז אפשר לחפש עצות ספציפיות.


בכל אופן, מסכימה עם @תקומה בנקודת ההסתכלות, שהטיפים צריכים להיות באופן כללי לזוגיות, כי משם נובע הכול גם ככה.

ובאמת - ברגע שזוג רואה את עצמו כישות אחת - ועוד ישות שהביאה ילד לעולם - זה כבר עוזר להחליק את החיכוכים שאולי ישנם. כי בסופו של דבר אנחנו רוצים בטובת עצמנו, ואם בן הזוג הוא חלק מעצמנו - אז בטבעיות נרצה בטובתו ונרצה להיות קשובים לצרכיו.


ובכל זאת, אם נרד לרזולוציות:

אני חושבת שהכי חשוב לזכור את השינוי שה*אישה* עוברת אחרי לידה, שינוי שמשפיע על הגוף ועל הנפש. ברגע שהאישה מבינה את עצמה ולא כועסת על עצמה, והבעל מבין שהשינוי הזה הוא לא נשלט ולכן לא כועס עליה - רוב הסיכויים שהם יצליחו לצלוח אותו בטוב ובלי נפילות זוגיות.

אחרי האישה יש גם את התינוק, שהוא ישות בפני עצמה, ואין לנו מושג איך הוא יהיה. התפקיד של ההורים לתווך לו (*ביחד*) את העולם, ולעזור לו להתאקלם בו בצורה שתתאים לו. (ואם יש קשיים - לא להתבייש להתייעץ)

והבעל אמנם עובר הכי פחות שינויים מבחינה פיזית, אבל גם הוא מושפע מכל זה, ויש לשים לב שהוא לא מושפע מזה ברמה קשה מדי.


אבל שוב, הכול באוויר.

אם את כבר אחרי לידה ואת מרגישה שיש קשיים - אז פרטי מה הקשיים וננסה לעזור ולייעץ.

אם את לפני לידה - אז בואי בגישה חיובית, של - "הנה, אנחנו הורים! פרי אהבתנו עומד להיוולד!" וממש לא להניח מראש שיהיו בעיות...

כך או כך, מזל טוב!

הייתי רוצה שיסתמו ולא יגידו האמתהמקורית

לא מתחברת להכנה מראש שעושים

לפעמים מרוב שרוצים לעזור, מכניסים פחד שהזוגיות תיהרס או תרחישים שראש של אישה עייפה אחרי לידה לא באמת תוכל להתמודד איתם (דוגמת בעל מקנא וכד)

אני בעד שכל זוג ימצא את הדרך שלו להסתדר. בסופו של דבר, יש אינסוף תרחישים אפשריים, אי אפשר להתכונן מראש לכל תרחיש ויכול להיות שלא יהיה צריך בכלל והכל יהיה בסדר

 

זה נכון אבלDoughnut

אני כן חושבת שצריך לדעת שיש משברים ולא להיבהל.

אחרי הלידה הראשונה שלי הרגשתי בדידות למרות שהייתי מוקפת באנשים אוהבים,

והקושי שנהיה בזוגיות שבר אותי ממש.

יודעת שאם הייתי מודעת לזה שרובם ככולם עוברים משבר זוגי אחרי לידה, ובפרט ראשונה- הייתי מקבלת את זה יותר בהבנה ולא נלחצת מעצם המשבר עצמו.

אז אני גם נגד הפחדות😉, אבל חושבת שהנרמול מאד עוזר כשנמצאים בתוך קושי.

רובם ככולם זה לא נכוןהמקורית

זה מה שאני באה להגיד בעצם

אני לא חוויתי את זה למשל

היה לי מהמם, מעולה, נפלא, נהדר, פרחתי והייתי מאושרת

הקושי אצלי התחיל בהריון השני בכלל..ואני שמחה שלא קיבלתי שום עצה ולא שאלתי כלום אחרת זה היה מכבה אותי מלרצות את ההריון השני, שהיה סמוך ללידה

שמחה בשבילך😊Doughnut

ממה שאני שומעת ממלא נשים סביבי חוו משבר זוגי אחרי לידה.

אני גם עוסקת בתחום טיפולי ושומעת את זה ממלא נשים במסגרת התפקיד שלי

אז נכון שלא לכולן אבל זה נפוץ מאד מאד, הרבה יותר ממה שמדברים ופותחים.

אני חושבת שצריך להכין לזה שזה יכול לקרותממשיכה לחלוםאחרונה

שאחרי לידה זה מצב של שינויים בהרבה תחומים, אמנם אלו שינויים משמחים אבל הם מוסיפים אתגר, ולכן זה יותר קושי במצבים מסוימים.


שאחריי הלידה שלושה חודשים כמו סערה ביםהאור שבלב

אין יום ואין לילה

מרגישה שאבדת את החבר הכי טוב שלך

(ואז הכרת אותו מחדש..)

 

שולחן שבת🥂👑אנונימית בהו"ל

היי

יש לכן טיפים איך להעצים את שולחן השבת מעבר לאוכל?

שרים כמה שירים ואומרים דבר תורה ועדיין..

אשמח ממש לרעיונות

תודה רבה

סתם מעניין למה אנונימי?בכינוי אחר
אני מכירה משפחות שעושות חידות לילדים וכל מי שצדק מקבל ממתק קטן
אצלנוהמקורית

משתמשים בעלון משכן שילה אם את מכירה

יש שם טריוויה על פרשת שבוע

וקטע מספר "אחת שאלתי" על דיני ממונות. סיפור כזה של דין תורה. אנחנו מנהלים עליו דיון ואז קוראים את התשובה

הצגות וחידונים בעקבות הפרשהמתואמת

סבב שיתופים על השבוע שעבר

תיבת דואר משפחתית שבה כותבים פתקים טובים זה לזה ובשבת פותחים וקוראים

אוכל מיוחד בהתאם לפרשה (למשל - נזיד עדשים בפרשת תולדות)

לימוד של ספר כלשהו ליד השולחן (לאו דווקא ספר שקשור לשבת או לפרשת שבוע)

חמוד נורא אוכל בהתאם לפרשהירושלמית במקוראחרונה
מחפשת טיפים לניקיוןאנונימית בהו"ל

מאנונימי כי אני מתביישת.

גדלתי בבית שהיתה עוזרת ובחיים לא ניקיתי כלום

גם לאמא שלי אין יותר מידי ידע בנושא ואני מרגישה שאני מפספסת המון דברים ופשוט אין לי את זה. וזה מאוד מפריע לי.

אז מה גיליתי שאנשים מנקים על בסיסי די קבוע ואני בכלל לא עושה?

פנלים

קירות

מסילות

חלונות

דלתות של ארונות ובכלל

משקופים

את הברז איפה שיוצא המים עם מסיר אבנית

זכוכית של המקלחון

אבק בצדדים של התיקרה ועל גופי תאורה

להוציא ולהחזיר את הארונות פעם בשבוע שבועיים לנקות ולהחזיר מקופל מחדש לארון


אני לא בכיוון! באמת שלא ידעתי שעושים את כל זה!

מאיפה מתחילים? עם איזה חומרי ניקיון אתן משתמשות? מה הרוטינת ניקיון שלכן?

אשמח לכל טיפ!

מתייגת את האלופה @אהבתחינם

כל הכבוד ובהצלחה!ריבוזום

אני לא בטוחה שרוב הדברים שציינת יכולים להיחשב ממש נורמה (מעניין מה נראה בתגובות), אבל זה לא משנה, אם לך הם חשובים - לכי על זה! 

תודה! הלוואי ואצליחאנונימית בהו"ל
אני לא עושה את הדברים האלה אפילו לא לפסחאמאשוני

ואם אני רוצה מדי פעם "לאפס" דברים כאלו, בהחלט הייתי מביאה מנקה.

ממש לא הייתי מכניסה את זה לרוטינה.

לצבוע קירות למשל יכול לתת תחושת התחדשות הרבה יותר משמעותית, ולא מכירה מישהו שצובע את הבית על בסיס רוטינה.


הדבר היחיד אולי זה דלתות של המטבח שאני כן עושה מדי פעם בזורם, מעבירה ניגוב על דלת המקרר ועל ארונות המטבח (התחתונים בעיקר)

ארונות אני מסדרת גם לפי מה שזורם, נגיד בממוצע פעם בחודש ארון אחר, זה אומר שכל ארון עובר רענון יסודי אחת לחצי שנה כזה..

ולא מנקה דלתות של ארונות בגדים.

למה את רוצה לנקות את כל זה?רחללי

כי את חושבת שזו הנורמה? או כי מרגיש לך מלוכלך ומפריע לך שאת לא מנקה שם?

באופן אישי את רוב הדברים שציינת אני לא מנקה אפילו לפסח...

חוץ ממסילות וסידור וניגוב ארונות, שמנקה רק לפסח.

וחלונות לפעמים, בדרך כלל לא (פעם באיזה 5 שנים ככה ;))

חחחחחח סתם סליחה..אוהבת את השבת

אבל לא עושה אף פעם גם לא לפסח סורי..

מקווה שיסלחו לי על זה 

אני לא עושה שום דבר ממה שכתבתתוהה לעצמי

אין לי זכוכית באמבטיה אבל כן מכבסת את הוילון מידי פעם. וזהווו. זה הכי קרוב שיש למה שכתבת.

לא יודעת אם זה מעודד, אני לא הבנאדם הכי מסודר בעולם. אבל הבית יכול להיות נעים מאוד גם בלי הדברים האלו. פעם בשנה לפסח וחלונות עם ספריי מידי פעם כשיש חלון שמפריע מאוד.

המטרה בסוף זה שהבית ישרת אותנו ותהיה לנו סביבה נעימה, לא שאנחנו נשרת אותו. אם את לא מרגישה שהדברים האלו מפריעים לך אני לא רואה בזה עניין

אנחנו לא מנקים קירות ופנליםרינת 35
שאר הדברים, רק אם יש משהו מיוחד (לכלוך גדול ובולט).
לא יודעת מאיפה את מכירה שזה הנורמה...רחלי:)

דלתות של הארונות מטבח כן מנקה- פשוט כי יש לי שחור והם מתלכלכים בכל נגיעה.

חוץ מזה שום דבר ממה שכתבת, והבית שלי לרוב נחשב נקי ונעים. 

מה? בחיים לא עשיתי את הדברים האלהבוקר אור

אולי חלונות ניקיתי בשנה הראשונה שהתחתנו

כמובן אם מתאים לך ובא לך אפשר, אבל לא מכירה אף אחד שזה הנורמנ אצלו אז לא בגלל זה..

טוב טוב הבנתיאנונימית בהו"ל

קודם כל גם לי יש עוזרת פעם בשבוע אבל לא המון שעות אז היא עושה רק בסיסי

שטיפה של כל הבית, שירותימים, החלפת מצעים, גז, כיורים, תנור פעם בשבועיים וזהו בערך


הקטע שאת הדברים האלה באמת לא ידעתי שמנקים, כאילו גם אם היה לעוזרת שלי זמן לא הייתי יודעת להגיד לה לעשות את זה.

הבת שלי היתה אצל חברה והאמא שלחה לי תמונה שלהם לצפיה חד פעמית וכתבה שהיא לא רוצה שתשאר לי תמונה מהפנאלים המלוכלכלים שלהם.

אחכ הייתי אצל חברה אחרת שדיברה על איזה חומרים היא מנקה את הקירות שלה. מנקה, לא מסיידת. מה זה?


בקיצור נתן לי תחושה שאני גרה מינימום במיזבלה אז התחלתי לבדוק מה אנשים מנקים והתעלפתי.


שמחה לקרוא פה שאני לא היחידה שלא מנקה את כל זה, אולי מידי פעם אני אנסה להגיע לדבר או שניים מהרשימה

אפילו בפסח אני לא מגיעה לכל זה 😆פה לקצת
מאיפה הרשימה הזאת? 😅
יואו איזה רשימה....דיאן ד.

אני גם צריכה להתבייש כי בחיים לא מנקה שום דבר ממה שכתבת

בטח לא ברוטינה. אולי לפעמים מידי פעם אם איזה ארון נורא מבולגן אז מסדרת אותו

ואם יש לכלוך רציני על הקיר או על הדלתות אז לוקחת סמרטוט ומנקה.

 

כל השאר חלונות וכו'

מקסימום מקסימום לפני פסח וגם זה לא כל שנה.

 

בכללי אל תסתכלי על מה שאנשים אחרים עושים כי אין לזה סוף

פשוט תעשי מה שחשוב לך ומפריע לך שמלוכלך.

 

 

תראי, אם יש לך זמן פנוי, תהני 😃יראת גאולה

רוב הנשים העסוקות בימינו לא מנקות את כל הרשימה, בטח לא בתדירות גבוהה.

כנראה יש מי שחולת ניקיון ומאוד אוהבת את זה, והבית שחה באמת יהיה נוצץ בהתאם.

לדעתי, אם חשוב לך, פעם בכמה חודשים להביא עוזרת לכמה שעות רק בשביל הדברים האלו.


מה כן לדעתי יותר בשגרה: מקרר, פח, כיריים, זכוכית של המקלחון, מראות שילדים נוגעים בהן, קרמיקות ליד הכיריים.

חלונות ומסילות - תלוי בסוג ובמיקום בבית, ובהישג יד של הילדים. גרנו בעבר בדירות שניקיתי חלונות בתדירות די גבוהה מהסיבות האלו.

משקופים דלתות וכו' - גם כן תלוי בילדים. אני פעם בכמה חודשים מנקה משקופים ודלתות של המטבח והכניסה, עד הגובה של הילדים הם מתלכלכים. גם שולחן וכסאות מטבח, וקיר במטבח ליד האוכל.

אם אני שמה לב ללכלוך נקודתי - אני מנקה במגבון. ניקיון מורחב יותר (גם הוא של כמה דקות... לא בהשקעה) - אני משתמשת בתרסיס חלונות או תרסיס לניקוי כללי, ומנגבת בסמרטוט קטן.

וואו ממש לא בנורמה. מידי פעם כשנחה עליי הרוח אוליבאתי מפעם
פנלים כשאני שוטפת אני מדי פעפ עוברת עם נטלהשופטים
ושופכת מים כדי שהאבק יצא, לא בשגרה.


קירות ברעיון לעבור עם ספוג הפלא במקומות מועדים כמו קיר ליד המקרר או במסדרון


מסילות כשאני רואה שמצטבר לכלוך אני עוברת עם מברשת שיניים וסמרטוט, בערך פעם בכמה חודשים


חלונות מנקה רק פעם בשנה או את זה שבמטבח שמתלכלך יותר


דלתות של ארונות רק במבטח זה תפקיד של הילדים כי באמת מתלכלך. ארונות לא מנקה חוץ מארון הזזה שהוא מראה אז בניקיון השוטף עוברת עם ספריי


משקופים לא מנקה


את הברז איפה שיוצא המים עם מסיר אבנית מנקה ילד עם הניקיון של השירותים


זכוכית של המקלחון זה גיליתי על בשרי שצריך אחרת נהיה עובש שלא יוצא. פעם בשבוע לעבור עם מסיר אבנית או חומצה ואת המקלחת אמבטיה לעבור עם אקונומיקה במיוחד בחיבורים


אבק בצדדים של התיקרה ועל גופי תאורה פעם בשנה או כשרואים לכלוך ניכר לעין


להוציא ולהחזיר את הארונות פעם בשבוע שבועיים לנקות ולהחזיר מקופל מחדש לארון פעם בשנה מסדרת ארונות בגדים אבל כן שולחת את הילדים לסדר את המדף שלהם מדי פעם. שלנו נשאר יחסית מסודר

אני לא עושה את כל זהממשיכה לחלום

אבל מצד שני גם אני לא גדלתי עם הרגלי ניקיון טובים במיוחד...

מנסה לרכוש לעצמי לאט לאט הרגלים של ארגון סדר וניקיון על מנת לנהל בית


אני כן אדם מסודר אבל ניהול בית זה אתגר 

יש אנשים שמוציאים באופן יזום את כל הארון פעם בשבועקופצת רגע

שבועיים???

אצלי זו התדירות בערך לסידור הארון של הילדיםהמקורית

כי הם מבלגנים אותו נורא

אבל לא מוציאה הכלל

רק מה שמקופל, כי תלייה אין מה להוציא

אחת לכמה זמן ממיינת גם אותה

אני מסדרת את הארוןoo

כמעט כל פעם שאני שמה כביסה נקייה

את מה שהתבלגן

אלופות אתן שתיכן!קופצת רגע
את וגם @המקורית 👏👏👏
חחח אני ממש ממש לא מקפידה על הדברים האלהלפניו ברננה!

בגדול מנקה בשוטף רצפה ומשטחים, מחליפה מצעים ושירותים.

ואם יש משהו שנראה לי מלוכלך וזה מפריע לי אנקה. חלונות, מסילות, לא מנקה למרות שנראה לי מלוכלך.. אין לי זמן ועצבים לזה.

קירות ופנלים, אם בכלל זה לפני פסח.

אלא אם הקיר התלכלך ממשהו מסויים עכשיו כמו ילד שצייר עליו או אוכל שניתז ואז מנגבת ועושה עם ספוג פלא.

דלתות של ארונות ושל חדרים - זה כן עושה לפעמים אבל לא כחלק מרוטינה אלא אם רואה את זה וזה מציק לי, בגלל שהרבה מהן לבנות. עם מגבון ניקוי. וזה רק בגלל שהבית שלי קטן. אם הוא היה גדול השוטף היה כל כך שואב אותי שלא נראה לי שהייתי מתייחסת לדלתות.

אממהמקורית

האמת שאני עושה כמעט הכל ברשימה,חוץ מפנלים ותקרה. לפנלים האמת קניתי קיטורית אבל לא מגיעה לזה

זה פשוט בגלל שבאמת מתלכלך ומתבלגן ולי זה מפריע

אבל זה לא משו שחייב, ואין לי איזה שגרה של זמנים שמיוחדת לזה. מתי שיש כח וזמן פשוט עושה

חומרי ניקוי: מגבונים, סבון כלים, גל אורנים, ספריי אקונומיקה וספריי לניקוי אבנית. למסילות גם שואב


מה יש לנקות בפנלים? אף פעם לא עלה בדעתי לעשות אתדיאט ספרייט

זה, איזו בושה חחח.

אני מנקה רק שירותים.

כיור.

גז.

ותנור כשמאוד מלוכלך.

כל השאר רק אם יש לכלוך מאוד מאוד בולט לעין באופן חריג ואז מעבירה מגבון ניקוי חד פעמי את האזור המוכתם בלבד.

נניח נפל לי לי סלק במקרר, מנקה את הכתם וזהו. 

כל הרשימה שלך אני לא עושהרקאניאחרונה

לא על בסיס קבוע

 

שחור בבית שחי - לא מוצאת מידע בגוגלאנונימית בהו"ל

הבנתי שזה מהורדה בבית שחי עם סכין,

שזה יוצר פגמנטציה, משהו כזה.

למישי יש ניסיון עם זה?

עשיתי לייזר בעבר, אז צומח לי שם לאט יותר,

אבל עדיין זה כהה, מבאס אותי

ואני אמשיך להוריד עם סכין כנראה

כי לייזר נוסף לא אופציה 

אפשר שעווה- לא מניסיוןראשונית
והבנתי שזה די כואב


ואם יש לך אפשרות להשקיע אז אולי כדאי ללכת על מכשיר בראון (לא יודעת אבל אם הוא בטיחותי בהריון/הנקה

גם ממליצה על בראוןשמיכת פוך
עשיתי בעבר לייזר ברשת שנסגרה ועדיין צומח לי שיער דליל. אז קניתי את הלייזר בראון לתיחזוק וזה ממש מוריד את כל השיער ... 
גם לי ישמאוהבת בילדי

הבנתי שזה גנטי.... אצלי זה קורה בעיקר בהריונות

היה משהו כזה לחברה שטיפלה בזה עם פילינג סוכרבעלת תשובהאחרונה
מחפשת המלצה למטפלת שעובדת על שחרור טראומותאנונימית בהו"ל

באופן ממוקד, emdr או משהו בסגנון.

לטיפול אחרי חווית לידה טראומטית... הבטחתי לא ללדת שוב אבל זה מעיק עלי גם מול התינוק החמוד...

מנסיוניכבתחילה

תני גם לזמן לעשות את שלו..

את כותבת על תינוק חמוד, משמע שהוא עדיין תינוק והחוויה עוד טרייה.


אני הייתי אצל שלל מטפלות וטיפולים על טראומה מלידה ושום דבר לא עזר לי. כבר 5 שנים אחרי..

בכל מקרה אם תרצי המלצות לנשות טיפול בירושלים אוכל לשלוח לך, רק לא יכולה להמליץ על התוצאה כי אצלי אין תוצאה. 

מה זה תוצאה בשבילך בעיבוד לידה?המקורית
אויש חיבוק על התחושותשושנושי

נשמע ממש ממש לא נעים.

אני עשיתי עיבוד לידה בבית חולים שילדתי בו, עבורי זה הספיק.

לא מכירה מטפלות בתחום. בהצלחה!

אני יודעת שיש מישהיבכינוי אחראחרונה

שעושה את זה קוראים לה יעל גריינר, היא גם מיילדת,

אם תרצי אחפש מה הפרטים כדי ליצור איתה קשר 

אנשים שאהבתי למדתי לשכוח - מכירות את המשפט? 🥺חדשה כאן 2

בשנים האחרונות התחברתי כאן לאחת השכנות

שמבוגרת ממני, ממש כמו אמא

היא מבוגרת ממני אבל לא מבוגרת בגיל הילדים שלה גדולים ואצלי קטנים.

לפעמים הייתי מנקה לה לפעמים עושות קניות

ביחד לפעמים היינו ביחד עם הילדים אצלה או אצלי .. לפעמים סתם יושבות ביחד בפארק העיקר היה קיפול כביסות זה משהו שהיה לה קשה איתו ולקחתי את זה על עצמי

והיא הייתה משלמת 🙏🏻

בשבועיים האחרונים לפני הלידה לא תפקדתי.. לא הייתי מסוגלת

לסדר ולארגן כלום גם לא של הבית שלי והיא נפגעה מזה אבל המשיכה לשאול לשלומי .. בימים שלפני הניתוח גילו שהערכת משקל לא תקינה העוברית קטנה מידי

שבוע 37 אפילו לא 2 קילו

טעו עד עכשיו.. ובקשו מבית החולים שאגיע לבדיקה ושם יחליטו

נסעתי בלי כלום! אפילו בלי סידור לגדולה! ברגע שדרכתי בבית החולים מהחרדה והפחד התחילו לי צירים קטנים וממש תוך כמה שעות הכניסו אותי לניתוח אלקטיבי וברוך ה נולדה ילדה מתוקה .. כל השהות שלי בבית החולים הגדולה הצטרפה אלינו אפילו בגדים עבודה לא היה לי! על מטען בכלל לא חשבתי

השכנה סמסה לי בזמן האשפוז ושנגמרה לי הסוללה  .. שחזרתי כתבתי לה ועדכנתי אותה כמובן הודעתי לה על הכל

מפה לשם מסתבר שהיא נפגעה.. כבר שבועים  שאני מחייכת אליה לשאול לשלומה ולהזמין אותה אלי לפגוש את התינוקת.. ואין היא לא עונה

בהודעות עונה כן לא שחור לבן

יש עוד שכנות שילדו איתי לכולן היא עלתה את כולן היא פגשה את כולן היא ברכה.. אפילו מזל טוב לא קבלתי ממנה

אולי ההתנהלות שלי לא הייתה בסדר. לפני הניתוח הייתי צריכה לכתוב לה אבל מהחרדה לא היה לי ראש לזה

ברמה שאפילו מטען לא שמתי בתיק

אז היא שוכחת את התרופות הארוכות שהייתי סועדת אותה (חרדות ודכאון..) ועוזרת לה .. בגלל שלא הספקתי לענות ולעדכן

למרות שעכשיו אני נזכרת שמהנייד של בעלי כן סימסתי לה שניה לפני שגמרה לו גם הסוללה.. תמיד דברנו על היום שהקטנה תוולד וכמה אור היא תכניס לה לחיים

בקיצור למה דווקא שצריך אדם מסוים הוא מחליט לצאת לך מהחיים??? 

גם אני נפגעתי מאד כשחברה החליטה כך להיעלם מחייירושלמית במקור
חיבוק הזדהות. לא הכי קל עם השנים אבל הכאב מתקהה...
האמת נשמע שגם לפני הלידהאמאשוני

הקשר ביניכן לא היה הדדי.

עכשיו כשאת אחרי לידה את לא מספקת לה את מה שהיא צריכה ממך,

ואת מצפה ממנה שתתן לך את מה שאת נתת לה, אבל זה לא עובד ככה.

העניין עם ההודעה מבית חולים הוא סתם אירוע להיתלות בו בשביל שהיא תוכל להצדיק בפני עצמה את ההתנהגות שלה,

ברור שזה רק הכיסוי ולא הסיבה האמיתית לרגשי שהיא עושה לך.

אין שום סיבה שתמשיכי להתעסק באם היית יכולה להודיע מתי למה וכמה. כל בן אדם נורמלי מבין שאין פה מה לשפוט ולהיפגע בכלל וזה לגמרי שלה.


הדרך לשחרר מהלב היא להבין שמראש הקשר הזה לא היה בריא.

מתאים לכם שאת עובדת אצלה והיא משלמת לך? נהדר.

אבל זה לא קשר של חברות.

עצוב והזוי..חדשה כאן 2

גם בעלי רואה את זה ככה

שכביכול עבדתי עבורה וקבלה תמורה אז היה שווה לה לדבר איתי.. אבל עכשיו שאני פחות יכולה או זמינה אז אין למה

אולי את צודקת.. אבל עדיין יש כבוד בסיסי.. לשאול מה קורה ומה נשמע ולא לענות בצורה יבשה כאילו מת העולם.. מי שיש לה ילדים בטח גדולים יודעת כמה ניובורן שואב כןחות.. ומי שעברה לידה אחת לפחות יודעת כמה קשוח זה אחר כך

זה לא ידיעה שכלית זה אמפטיהאמאשוני

היכולת לגעת בכאב של האחר, לראות אותו ולהיות שם בשבילו.

אנשים שאין להם את זה, לרוב זה אנשים מסכנים, לא רעים ולכן לא חושבת שנכון לשפוט את הסיטואציה בעיניים של נימוס, כבוד בסיסי, או האם היא יודעת כמה זה קשה.

בן אדם שמרוכז בקושי של עצמו יודע טוב מאוד כמה קשה לו, אבל הוא לא מצליח לעשות את ההשלכה על האחר ולבצע חילוף תפקידים. לא כי הוא לא מכיר את הקושי, אחאנכי הוא לא יודע לגלות אמפטיה כמו שאת יודעת.


מקווה ממש שיש אנשים טובים מסביבך שיעטפו אותך זה ממש חשוב בתקופה הזו,

תנסי לשחרר את השכנה הזו.

את 100% בסדר.


חיבוק!

זה בדיוק הדבר האחרון שאת צריכה על הראש במצבך, מקווה שאת מצליחה להתאושש מהלידה וההפתעה והחוויה המטלטלת.

קבלי עוד חיבוק גדול!

יקרה, זו לא חברות זה ניצולרינת 35

אולי חסרים פרטים אבל עוד לפני שהגעת לסוף הסיפור היה נשמע לי מאד מוזר שאת מנקה לה ומקפלת את הכביסה.

יכול להיות שהיתה לך איזה תלות רגשית בה?

הקשר היה הדדי בעיניך? כלומר גם היא עזרה לך בכל מיני דברים?


ההתנהגות שלה סביב הלידה נשמעת מניפולטיבית מאד. את לא צריכה להרגיש שאת לא בסדר. ניתוק הקשר איתה הוא הדבר הכי בריא.

מסכימה עם כל מילההמקורית
כן הקשר היה הדדיחדשה כאן 2

ז״א שאם אני הייתי צריכה גם עזרה הייתה עוזרת לקחת להחזיר לקנות זמינה בטלפון תמיד בשעות לא שעות ..

מה שכן ברקע היא סובלת מהרבה מחלות

דיכאון חרדות פיברו

היא צריכה המון עזרה פיזית .. אז תמיד הייתי שם

וואי אהובהאנונימית בהו"ל

את ממש לא צריכה להתנצל..

ואמרת שהיא מושלמת ושהילדים שלה גדולים היא אמורה להבין את המצב המורכב שהיית בו..

לדעתי תשחררי..

כשאת בתוכך תאמיני שהתנהלת באופן הנכון זה ישחרר ממך את הלחץ והחוסר ביטחון ממנה

כמובן שאפשר גם לנסות לדבר איתה על הדברים אבל ממקום שבוטח בעצמנו

לא נעים בכלל וממש פוגעדיאן ד.

מצטרפת למה שאמרו פה,

נשמע קשר קצת תלותי. ובוודאי שהיית בסדר גמור, בכזאת סיטואציה את לא צריכה לעדכן אף אחד.

 

בכל מקרה מכיוון שאת אומרת שהיא סובלת מחרדות ודיכאון הייתי מנסה לדון לכף זכות.

אני חושבת שדי צפוי שכשקצת תתאוששי פתאום היא תחזור לעצמה ותתעניין בך ותצפה שהכל יחזור לקדמותו

כי אז היא תרגיש שהיא יכולה לקבל ממך בחזרה מה שהיתה רגילה.

 

במקומך הייתי שומרת על עצמי בהמשך.

לדעתי, תעזרי אם מתאים לך אבל ממקום של חסד ועזרה ולא ממקום של חברות

כי זאת לא נשמעת חברות בריאה בכלל. 

אני חושבת שזו ברכהדיאט ספרייט

האישה הזו היא לא חברת אמת שלך.

עדיף לך קומץ חברות טובות מאלף ידידות.

אם אישה שעברה לידה לא יכולה להבין לליבה של יולדת ואין בליבה מקום לסלוח לך, באמת חבל לך על הזמן איתה.

התמקדי באנשים שעושים לך טוב. 

מעדכנתחדשה כאן 2

שמאז אני משתדלת לשאול לשלומה. זה כן חשוב לי כי אני יודעת שבאופן כללי היא לא בריאה פיזית

בטלפון היא לא עונה

בהודעות ממש יבשה

אני שואלת לשלומה והיא עונה ממש קצר ועינייני .. הכוונה שזה לא הדדי לא שאלה אותי פעם אחת מה שלומי ואיך הילדות

למרות שהזמנתי אותה אלינו כמה פעמים.. קוראת ומתעלמת .. לא יודעת איך ״רבנית״ או אישה עם כיסוי ראש שומרת טינה למי שעד לא מזמן הייתה קרובה אליה כל יום כל היום

בקיצור אני משחררת תודה לכן על עצות! 

קצת כאב לי הסוף של הדבריםתוהה לעצמיאחרונה
גם לנשים עם כיסוי ראש יש עוד עבודת המידות.. מניסיון 😉