פורום הריון ולידה (עמוד 186)

מה מטרת התביעה? להוציא כסף זה לא כל כך פשוט במקרה של רשלנות רפואית כי קשה מאוד להוכיח שהיה פה נזק ישיר (לא בקיאה בפרטים אבל שארית זה יכול להיות דבר שמתפספס וזאת לא רשלנות- רשלנות מובהקת זה אם למשל אם לא הייתה בודקת בכלל...), ולהוכיח שרצף הפלות קשור לרשלנות זה גם דבר מורכב, ולצערי מדובר בנזק הפיך אז לא כל כך ששים להגדיר את זה כנזק...

אם זה בשביל להתלונן עליה - לא צריך פרוצדורה של תביעה, אפשר להגיש תלונה אנונימית בקופה וגם לפנות למשרד הבריאות- לא מניסיון אישי- אבל יודעת שלרוב הם באמת מטפלים.

וגם עם רופא נוסף שייתן חוות דעת. (זה נקרא חוות דעת רפואית משפטית)

אם אכן מדובר ברשלנות - הייתי תובעת

לא יודעת לגבי התביעה אבל נשמע קשוח ברמות... בע"ה שמעכשיו יהיו רק בשורות טובות. חיבוק גדול!!

בעקרון ממה שהבנתי אי אפשר להכנס להריון אם יש שארית ברחם.. אבל בטוחה שבדקת יותר טוב ממני

הייתי מתלוננת עליה, נשמעת רופאה גרועה וחבל שנשים יקבלו שירות כזה

אז לגבי הוכחות יש לי מסמכים רפואיים שמעידים על כך. וכן מרגישה שלפחות מגיע לי פיצוי אבל לא נעים לי שידעו, לא נעים לי להשמיץ ושידברו בישוב וכל זה. עורך דין יגיד מן הסתם להתלונן אך השאלה אם באמת או מאינטרס אישי שזו פרנסתו. נבוכה להתייעץ על כך עם רופאת נשים שיש לי כעת. לא דווקא כדי להרוויח כסף יותר הצורך להרגיע מעט את התסכול.

באמת לקח די זמן להכנס להריון ההוא ואז לאחר ההפלה המחזור לא חזר וראו נשארה שארית גסה מהפלה קודמת שבה ננעצה השיליה ואז באמת הגוף היה כאילו בהריון ומחזור לא הגיע. אז עברתי הסטרוסקופיה ניתוחית ואחריה אבחנתית לוודא שהכל תקין. ותרופה לשיקום הרחם וב"ה הדברים הסתדרו.

אומנם לצערי עברתי כמה הפלות, מסרנו כבר את הלול אבל ב"ה אין יאוש בעולם...מאז בס"ד קורים גם ניסים.

השאלה אם לפי נתונים אלו לתבוע את הרופאה.

עורך דין יכול לתת חוות דעת בלי קשר לשאלה אם תקחי אותו. את גם יכולה לקבל ייעוץ משני עו"ד שונים.

להבנתי זה יותר תלוי בגישת עורך הדין, יש כאלה שיותר נלהבים לתבוע יש כאלה שפחות. לבית משפט את תמיד יודעת איך את נכנסת ואף פעם לא איך תצאי. אגב רוב התיקים בכלל לא מגיעים לבית משפט אלא מסתיימים בהסדר פשרה בין הצדדים.

אם תתבעי, שימי לב לברר כמה אחוזים סביר לתת לעו"ד כי הם יכולים להיות די חמדנים בנושא אם את תמימה ולא מכירה (כמובן שלא כולם, אבל יש).

כמו שכתבו לך יש רופאים שנותנים חוות דעת משפטית את יכולה להתייעץ עם אחד מהם ולא דווקא עם הרופא הנוכחי שלך.

ובסופו של דבר - התהליך המשפטי חסוי ובוודאי שתוכן התיק חסוי מכוח החסיון הרפואי שלך, ואף אחד בישוב לא צריך לדעת שאת מתנהלת בתביעה מולה. רופאים, בפרט גניקולוגים (ועוד כמה תחומים) נתבעים המון, זה נורמלי ואין אף אחד שאמור לדעת מזה, כל עוד את לא תספרי (ולא בטוח שמותר לך לספר בכל שלב. לא מכירה את החוקים)

אגב אם היא דרך קופה לפעמים התביעה היא נגד הקופה ולא נגד הרופא הספציפי. 

לא היה לי את מי לשאול, ב"ה שיש את הפורום.

גם לי הייתה שארית שילייה גדולה (אחרי לידה, לא אחרי הפלה) שלא ראו בא"ס ורק בגלל שהמשיכו לי דימומים והייתי כבר אחרי פעם אחת של שאריות שילייה בלידה שלפני, התעקשתי ללכת להיסטרוסקופיה ובה ראו את השארית.

יכול להיות שזה מצב רפואי שנחשב סביר ולא רשלנות

ולא ראו.

וחודשיים אחרי הלידה כשהדימומים לא הפסיקו הלכתי לרופאה אחרת והיא ראתה משהו לא ברור, חשבה אולי פוליפ או קריש דם שלא יצא. שלחה אותי לטכנאית שבדקה במכשיר יותר משוכלל וגם היא ראתה רק שתי נקודות קטנות לא ברורות. הרופאה התלבטה, אני ביקשתי היסטרוסקופיה, ורק שם ראו שארית ממש גדולה בנוסף לשתי הנקודות שראו בא"ס שגם היו שאריות, שאותה בכלל לא ראו בא"ס.

אז תחשבי ששלושה אנשים שונים, בשלושה מכשירים שונים לא ראו את השארית הזו. ככה שכנראה יכול להיות מצב כזה וזה לאו דווקא נחשב לרשלנות. 

אמרה שכבר הרופא הראשון שהייתי אצלו היה צריך לשלוח אותי להיסטרוסקופיה כי 6 שבועות אחרי לידה לא אמורים להיות קרישי דם כמו שהיא ראה..

יכול להיות שקל להגיד דברים כאילו אתה מבין יותר אבל כשלא אתה בדקת ולא היית בסיטואציה עצמה.

אני לא מזלזלת במקרה שלך או מנסה להקטין אותו, פשוט אומרת שגם הרופאים בני אדם ויכולות להיות להן טעויות שהן לאו דווקא נחשבות רשלנות רפואית.

ולכן אם את רוצה לתבוע תבדקי קודם אם זה בכלל יכול להחשב רשלנות כי יכול להיות שזה פשוט מקרה שסביר שיקרה.

כמו שבסיכום של הסקירות כתוב איזה משפט שתוצאות הסקירה לא מחייבות שלילת מומים מוחלטת או משהו כזה.. כי הא"ס הוא מכשיר מוגבל בסופו של דבר. יכול להיות שיהיו דברים שלא יראו בו. 

יש אפשרות להתלונן עליה, ושזה יירשם לה בתיק בגדול.

אפשר לעשות את זה או דרך הקופה או דרך משרד הבריאות, והם מבררים את הנושא איתה וכו. בכל מקרה יש תיעוד של זה.

את לא תקבלי מזה כסף, אבל אולי זה כן ייתן איזושהי נחמה שזה לא ממשיך וקורה למלא נשים אחרות אצלה.

בנוגע לתביעה - את אומרת שלהרגשתך מגיע לך פיצוי על כל העוגמת ואני לגמרי איתך. אבל מכירה גם דעות שאומרות שהתביעות מאטות את תהליך ההחלמה (כן, הפיזי,). ואז זאת שאלה גם על טובת עצמך…

בכל מקרה אם את שוקלת תביעה ברצינות, אל תעשי עוד צעדים מולה או מול הקופה לפני שאת מתייעצת עם עו"ד. 

לצערי עברתי בעבר לידה שקטה בשבוע 36 עקב רשלנות מובהקת של ביהח מסוים. אחרי שהבנו שבאמת הם התרשלו וכתוצאה מכך איבדתי את העובר התחלנו לאסוף מסמכים ולתבוע את ביהח, כמעט 5 שנים הינו בתהליך עד שבסוף החלטתי לוותר.

א. קודם כל את צריכה כוחות נפשיים לזה. אני לא ידעתי וזה מה ששבר אותי, הייתי (ועדיין) אני מצולקת מזה וזה עוד יותר הכביד על הנפש שלי

ב. הוצאנו על זה המון כסף מפגישות אצל עו"ד, הוצאת מסמכים וכו'

ג. הרופאה/קופח/ביהח יבואו במתקפת נגד וזה נןראי לשמוע את זה פעם אחר פעם

אנחנו ויתרנו למרות שיכלתי בוודאות להוציא כסף , זה לא היה שווה לי כי זה הרס עוד יותר את הנפש לא יכלתי להכיל את זה יותר

תחשבי טוב לפני שאת מנסה להכנס לתהליך , אם היו אומרים את כל זה לפני יכול להיות שהייתי מוותרת

אסיים בחיובי - ב"ה יש לנו כמה ילדים אחרי המקרה... 

נשמע ממש כאב לב בשלב כזה. ועוד שככ קשה להוציא את הצדק לאור.

תודה שתארת עד כמה מסובך עניינים של תביעה ושכדאי לחשוב אם שווה להכנס לזה.

ב"ה על הלידות שבאו אחרי. זה לא משכיח את הכאב אך בטח מנחם.

לפני הרבה שנים הבת שלי אושפזה בבית חולים ועשו עליה פאשלה דרמטית באבחון המחלה שלה שכמעט עלתה בחייה וב"ה רגע לפני ששחררו אותנו בטענה שהכל בסדר הרופא שבדק לפני שחרור עלה על בעיה דרמטית שגררה ניתוח חירום ואשפוז ארוך מאוד בגלל העיכוב בזיהוי.

יכולנו לתבוע, הם טעו והיו שאננים גם שהתלוננו. החלטנו שלא כי הם שליחים של הקב"ה גם בזה ובחרנו להניח לזה ולסלוח להם

מצטרפת להמלצה להתלונן על התפקוד שלה לקופה או להר"י שהם יבדקו את זה.

בית משפט זה מקום שכדאי להתרחק ממנו

להגיע אליו רק אם אין ברירה אחרת

כדאי לעשות לפני זה פשרות גדולות וכואבות ועדיין כנראה להגיע לתוצאות יותר טובות

תביעה על רשלנות תביא אולי כסף אבל כמעט בטוח שתקח הרבה אנרגיות שליליות

שום כסף לא שווה את זה

אנשים משלמים הרבה

לטיפולים

לפסיכולוגים

לצאת לחופשות להתאוורר

הרבה כסף לנפש

עדיף לשמור על הנפש ולא לפגוע בה תמורת כסף

אבל יש מקרים שלדעתי חובה לתבוע.

אחיין שלי בן 7 חודשים ילד בריא ושלם נפטר כתוצאה מרשלנות רפואית של בית חולים בחו"ל.

הורים שלו החליטו לא לתבוע כי הבינו שזה ידרוש מהם הרבה נפשית ויאט את ההחלמה שלהם. הם עלו לארץ והשאירו הכל  מרחוק. אבל לפעמים עוברת בי המחשבה שהם היו צריכים לתבוע ולו רק כדי למנוע את המקרה הבא

אמא שלי נפלה ברחוב בגלל בור קטן באתר בנייה שלא גידרו (הבור הזה בכלל היה בשביל של הולכי רגל)

על פניו מסכימות שזו תביעה רצינית מול העירייה והקבלן המבצע?

היא עברה מאז 3 ניתוחים באזור הירכיים

כל ניתוח היא מושבתת על כסא גלגלים לחודשיים

יש לה כאבים איומים

עובדת לסירוגין בין החלמה של ניתוח אחד לבא אחריו (למרות שכבר מזמן יכלה לצאת לפנסיה היא רוצה להמשיך לעבוד)

כבר עברה שנה וחצי מאז הנפילה

התחילו ממש מייד תביעה ואמאלה איזה סיוט!!!!

יש עורך דין צדיק שעושה את הצביעה בהתנדבות, אחד ממש גדול ומוכר שאבא שלי חבר שלו וככה יצאו לדרך

בינתיים לא יצא מזה כלום

רק שולחים אותה לרופאים מטעמם פעם בחיפה ובפעם השנייה באילת כדי להוכיח את הנזק

בקצב הזה אני מקווה שעד 120 שלה היא תזכה להנות ממשהו.. 

עקב חוסר חמצן נולדה ילדה מהממת עם פגיעות קשות.  

עשו תביעה מול הבית חולים, תהליך של כמה שנים.

החליטו בבית משפט על סכום פיצוי של כמה מיליונים לילדה ברגע שתבוא לגיל 18. הבחורה כמובן נפטרה לפני כן ועכשיו יש להם שוב תביעה חוזרת כי באמת מדובר בהפסד גדול והם השקיעו מלא בילדה הזאת הפיצוי לגמרי מגיע להם במיוחד שמדובר ברשלנות.

אני רואה את ההורים של הילדה ובכל פעם שהם במצב רוח רע (וזה קורה הרבה) מתעניינת בקטנה והם כזה - אין התביעה גומרת אותנו - ככה כל פעם

אני לא דנה אותם, הכסף הזה מגיע להם על הסבל שעברו כל השנים!!!! אבל לא יודעת, כואב לי עליהם ברמות!

אם כי אני תבעתי בגין משו דומה עם פחות נזק וקיבלתי פיצוי מהיר יחסית. היה דיון אחד שנכחתי בו והגענו לפשרה כדי לא למשוך מליון זמן

אני זוכרת ששלחו אותי לרופא לחוות דעת משפטית ונסעתי באמת כי קובעים אחוזי נכות לצורך התביעה

תלוי בגובה התביעה ובנזק. מן הסתם הם מטרטרים כדי להוזיל את גובה הנזק ולפעמים לייאש. 

נראה לי זה תלוי איזה עירייה זה.

גיסתי נפלה בגלל רשלנות של עירייה

וקיבלה פיצויים מכובדים יחסית בקלות

הרבה שליחים יש לו למקום,

ומה שאת עברת קשה מנשוא, אבל זה היה מדויק לך, יכולת גם להיות עם רופאה דפוקה ובכל זאת הריון מחזיק ויולדת בשלום, וגם הטוב שהרופאים יש לו טעות אנוש.

התביעה יכולה לסחוט אותך רגשית ברמות שלא תוכלי לתאר, זה מעמד מאוד מלחיץ, מביך, כואב, ההשלכות של הסביבה גם עלולות להיות כבדות משקל. וגם בסופו של דבר את צריכה להוציא הרבה כספים, ובסוף לא בטוח בכלל שתקבלי סכום משמעותי.

תראי, אם זה היה בכוונה שהיא ניסתה לגרום לך לכל הבלאגן הזה, הייתי אומרת בטח ללכת על זה והיא צריכה לקבל שלילה / כלא. אל מכיוון שמדובר בטעות (קשה כואבת!!) אבל אנושית ולא מקצועית, לא הייתי הולכת על תביעה משפטית אבל כן להתלונן בקופה על חוסר מקצועיות.

אני ממש רואה בזה מבחן באמונה, כמה את רואה שזה באשמתה, כמה את מאמינה שזה היה מדויק לך משמים.

בכל אופן חיבוק גדול!! התמודדות ממש קשה! ❤️

תוצאות אולטרסאונד?

זה מספיק

כל השאר תוצאות באפליקציה ואם עדיין אין לך תבקשי שייצרו לך משתמש

חבל להשתגע מול הרופאה..

וללידה השניה שהפתיעה אותי ב37 הגעתי בלי כלום ופשוט פתחתי באפליקציה והראיתי להם את מה שהם רצו לראות

לק"י

שעשית מהמחשב שלהם.

זכור לי ככה מאחת הלידות, שעשיתי עוד בדיקה שכנראה לא הופיעה בסיכום המודפס (אני במכבי, וביה"ח של כללית).

יש אפשרות להדפיס תקציר תיק הריון לבד.

מניחה שגם בקופות חולים אחרות.

להפחית פחמימות, אבל להשאיר פחמימות, עדיף מלאות.

להוסיף שומנים וחלבונים וירקות.

להקפיד על ארוחות מסודרות - 3 ארוחות גדולות, ו3 ארוחות ביניים.

אני חושבת שגם לפני ההוראות של דיאטנית אפשר להוסיף מלא ירקות (לא פחמימתיים: תפו"א בטטה גזר), חלבונים, ושומנים בכמות סבירה.

ארוחות ביניים יכולה להיות שקית במבה קטנה, תפוח וכמה שקדים, פריכיות עם חמאת בוטנים, יוגורט עם שקדים ואגוזים.

שומנים בריאים שאפשר להוסיף לארוחות המרכזיות: אבוקדו, זיתים, גבינה צהובה, טחינה, כמובן שמן זית.

לנסות במעקב לגלות איזה פחמימות במיוחד מעלות לך את הסוכר. כי בסכרת הריון זה משתנה בין אישה לאישה.

למשל תפוחי אדמה / לחם / פסטה / אורז ... לנסות מקמח מלא או כוסמין, כל דבר יכול להגיב אחרת.

ההגבלה היא על כמויות הפחמימה.

את צריכה לאכול כל 3 שעות: 3 ארוחות עיקריות ו3 ארוחות ביניים.

ארוחה עיקרית היא עם 2 מנות פחמימה (נניח 2 פרוסות לחם) וארוחת ביניים היא עם מנת פחמימה 1. הנה דוגמאות:

ארוחת בוקר: 2 פרוסות לחם עדיף לחם מלא עם חביתה וירקות

ארוחת ביניים : תפוח עץ עם 7 שקדים

ארוחת צהריים: 8 כפות אורז עם דג /עוף וסלט

ארוחת ביניים: 1 פרוסת לחם עם טחינה ומלפוןן

ארוחת ערב: 2 פרוסות לחם עם גבינה וסלט

ארוחת לילה :לא חובה פרוסת לחם עם יוגורט

תסתכלי באיננטרט דוגמאות למנת פחמימה

בהצלחה

מזמן הייתי עם אינסולין.

זה ממש לא מתאים לכל אחת. לי אסור לגעת בלחם.

יש משהו מתוק שמותר לאכול מידי פעם?

אם אני לא מרגישה תנועות, מותר לאכול משהו קאן מתוק?

יש תחליפי סוכר, הם לא בריאים וחלקם אסורים בהריון. אני ממש משתדלת להימנע מהם.

תזונאית תעשה לך סדר

ממליצה להתייעץ בינתיים גם עם הצאט gpt (וכדאי לבדוק אותו שלא יהיו טעויות)

אם יש לך פייסבוק יש קבוצה נהדרת של סוכרת הריון שממש עוזרת ונותנת רעיונות)

ואז במקום המנה של התפוח אוכלת 4 עוגיות בערך (רשום שם כמה מותר) וזה בטעם של ביסקויט..

תחפשי לך בסופר במקום של הסוכרתיים מה יש...

לדוג' מפירות שיהיה משהו טעים?

גם פירות מותר לי רק 2 ביום ולא פירות קיץ אבל אשמח לרעיונות

שיכולה כארוחת ביניים שוקולד מריר עם חמאת בוטנים. הכנתי לי חטיפים כאלו.

מבחינתי זה היה בעיקר הגבלה על הכמות של הפחמימה. מה שהורדתי לגמרי היה קמח לבן שמאוד מעלה את הסוכר.

אכלתי לחם מקמח שיפון. לא לשתות ממותקים ולא מיצי פירות. אפשר קצת פירות קיץ (חצי כוס אבל לא יחד עם ארוחה מלאה.

זה שומן שמאזן את עליית הסוכר.

אפשר סלט פירות, אפשר שייק אבל האמת את זה בזהירות כי פירות טחונים מעלים את הסוכר מהר יותר, תתייעצי בדיוק עם הדיאטנית.

לערבב בקערה ולאכול ככה

תלוי בכמות.. 

וכמובן תלוי איזו גרנולה יש כאלה שמפוצצות סוכר

גם לי אמרו בהתחלה במוקד אל תאכלי

לא קמח לבן

לא תפוח אדמה ולא שום גרגר סוכר שלא תהרגי את התינוק....

תכלס,

הדיאנית אמרה לי תאכלי כרגיל ואז שעה אחרי תעשי בדיקה וככה תראי מה מעלה לך את הסוכר

וברוך השם לאורך כל ההריון הסוכר היה מאוד מאוזן

עד התור של הדיאטנית- פשוט נמנעתי ממתוק אבל לא משאר הדברים

אמרה לי לא לאכול בכלל מתוק.

אני בודקת עם המכשיר, אבל היא ראתה שהיו לי ערכים גבוהים והתור לדיאטנית רק שבוע הבא.

ככל שההיריון מתקדם אז יכול להיות שהגוף יגיב בצורה יותר בעייתית. ככל שמספר ההריון יהיה גבוה יותר, אז כנראה שהגוף יגיב יותר בקיצוניות.

צריך להיות עד 95 בצום (יש מחמירים על 90)

120 אחרי שעתיים

140 אחרי שעה

אפשר לתת המון תפריטים, אבל כל גוף הוא שונה ומגיב אחרת לסוגי המזון השונים.

בעיקרון צריך לאכול בעיקר פחמימות מלאות, מינימום 6 מנות פחמימה ביום (אני לא עומדת בזה), ולשלב יותר חלבון ושומן בתפריט.

היו הריונות אצלי שהזכרת בעיקר גרמה לנפילות, ובהריונות האחרונים יש בעיקר עליות.

צריך לדאוג שלא יהיו מעל 10%חריגות מסך המדידות (הגישה המחמירה…)

לכן בדקתי עם המכשיר מה מעלה ומזה נמנעתי

למשל אם היתי אוכלת יוגורט עם 6 קרקים- הורדתי ל4 קרקים

או פתה של ג'אנק- עם נקניקיות...

וגם אם היתי פותחת פער בין ארוחות מעבר ל4 שעות

בעיני זה גם בעיה להגיד באופן גורף אל תאכלי שום דבר ללא הנחיה מדוייקת ומפורטת לנתונים שלך

ואני ממש רוצה שהוא ירחם ויחוס עלי כי הקודם הוריד אותי על שטויות ממש

השאלה אם שייך להקדים לטסטר מילה או משהו

המורה נהיגה אמר לי בצחוק, תגידי לו שיעביר אותך שלא יהיה לך ירידת מים ברכב..

אחרי שתכתבי לו כמובן,

ועל רמקול יגיד לך משהו עם המילה היריון

זה מהצירים

אבל בעיקרון את נוהגת טוב

סתם חחח לא נראלי שיעזור להגיד משהו האמת

בהצלחה ממש ממש!!!!

לדעתי הם הכי שונאים בקשות

תנהגי הכי טוב שאת יכולה

בלי הלחץ לעבור

פשוט תתרכזי רק בנהיגה וזה ההשתדלות שלך

אם תטעי-הוא לא ירחם בגלל ההריון..אין סיכוי

נכשלתי ב2 טסטים ואף אחד לא ריחם עלי

ולא היתי צריכה לומר רואים ברור את הבטן

אני אומרת שמרוב דיכאון ילדתי...

אצלי לא היו ספקות שאני בסוף תשיעי.

לא חושבת שיש טעם לומר משהו לבוחן, לדעתי זה לא יועיל.

בהצלחה!!!!!!!

נראה לי סתם מעצבן נותן תחושה שאת מנסה להפעיל י

עליו מניפולציות כדי לעבור

דירה למקום ממש ממש רחוק

אני חייבת לעבור הפעם

ועברתי אחרי מלא טסטים

אבל אולי כי בכללי הוא היה נחמד

יש כאלה ממש לא

אחרי שהוא נגע בהגה שאלתי אותו אם אפשר עוד לתקן לפני שאני יולדת

הוא צחק ואמר, גם אני צריך ללדת (אדם מאד מאד גדול..)

אמרתי לו, ברצינות, אני בשבוע 38

הוא אומר לי, אני בשבוע 40 כבר כמה שנים

אח"כ הוא שתק ואמר, אני לא יכול להגיד כלום, רק אומר שיהיה לך במזל

כפרת עוונות

המורה נהגיעה הצליח למצוא לי טסט לשבוע הבא

מי יודע מה יהיה

כבר ילדתי כמה ילדים לפני התאריך

חיבוק.

הלוואי תחזיקי מעמד עד הטסט הבא והלוואי תעברי!!!

בכל אופן

שיהיה בשעה טובה ובלב שמח ומדיים מלאות.

מקסימום השפע יפתח אחרי הלידה והמזל יגיע יחד עם הקטני.... הכל מדוייק אל תדאגי

בעזרת ה' תעברי בקרוס ממש

ושתהיה לידה קלה 

בכיתי נורא והיה מביך מאד הורמונלית בטירוף

בטסט השני לקחתי רסקיו! אני ממליצה מכל הלב וטוענת שרק בזכות זה עברתי

(ובזכות התפילות כמובן)

הלוואי ואעבור בטסט הבא

אמור להיות השבוע

בתור מישהי שעברה בטסט שמיני..

א. לא להתייאש!

ב. אני בשלב מסויים הבנתי שאני סוחבת איתי את הכישלון מטסט לטסט ומה הסיכוי כבר שאעבור וכו'.

בטסט שעברתי לא הפסקתי לשנן לעצמי לפני הטסט "אני טובה, אני נוהגת טוב ואני אעבור את הטסט"

ובטסט עצמו, על כל דבר שעשיתי טוב פירגנתי לעצמי (זה היה בקורונה, הייתי עם מסכה אז ממש אמרתי לעצמי בשפתיים אבל אפשר גם בלב) "כל הכבוד, איזה תותחית, נתת זכות קדימה מעולה" "אלופה, האטת ממש בזמן" "עברת את הצומת מעולה".

ככה המיקוד שלי בטסט הוא על ההצלחות שלי והצלחה מביאה הצלחה במקום להתמקד באיזה הערה שהטסטר נתן או משהו שעשיתי קצת פחות טוב. 

אבל בלילה לא ישנתי כמעט מרוב שהייתי לחוצה.

מתלבטת אם זה צירים או עצירות.

עוקבת אחרי זה

אם כן, זה יכול להסביר

אני קבוע הייתי מקיאה אחרי צומות

וההקאות התחילו לפני הצום

לא מרגישה שזה וירוס

סתם מבואסת שחזר עד שנפטרתי מזה

ממליצה לחפש מטפל/ת בגישה ההיקשרותית,

ועוד לפני כן

לנסות להתבונן מה מפעיל את הילד המקניט, מה חסר לו.

ואפילו שאלתי אותו. הוא אומר שאנחנו מפלים אותו לטובת האח האחר, אבל אני ממש לא רואה את זה

הגדול מקבל מאיתנו המון תשומת לב, יצאנו איתו לימים מיוחדים, אנחנו מחמיאים לו

והוא מצידו בוחר לראות מה חסר, מה הוא לא מקבל

הוא ממש "משנה" את כל המציאות כדי "להוכיח" לעצמו שהוא מופלה. ברמה שהוא יכול לומר שהקטן קיבל יותר חתיכות ממנו מהעוגה המיוחדת. מה שבפועל לא נכון, הם קיבלו אותה כמות

כן, לרמה כזו זה הגיע

לגבי האיזור- מעדיפים בזום

הגישה ההיקשרותית מאד מתאימה לילדים עם אופי מסוים, אבל ילדים שמחפשים את התלות וההתקרבנות כמו שאת מתארת, הרבה פעמים התנהלות בגישה הזאת רק מחזקת את ההתנהגות הבעייתית כי אם ההורה מחפש מה חסר להם כשהם מתנהגים ככה זה בדיוק נותן להם מענה למה שהם רוצים - תשומת לב על רקע ההתנהגות השלילית שהיא יותר קלה מאשר להתאמץ להתנהג טוב.

ראיתי ילדים שאחרי הדרכת הורים היקשרותית ממש היה צריך לתקן את הנזקים אצלם (ברור שיכול להיות שמדריכת ההורים הספציפית היא גרועה ולא מבינה כלום. לעניות דעתי זה משהו מהותי יותר בשיטה שאני רואה סביבי באופן כללי ולא מדריכה כזו או אחרת)

ממליצה לחפש דוקא מדריכה שלא הולכת לפי גישה ספציפית ויודעת להתאים את ההדרכה לנער על פי דרכו.

יש לי המלצה למדריכת הורים שאני לא יודעת באיזו גישה היא אבל היא ממש מצוינת, אז אם גם זה רלוונטי מוזמנת לכתוב לי בפרטי.

וממש מחזקת אותך על החיפוש! יריבות בין אחים זה דבר קשה מאד שעלול להשאיר משקעים, וממש חשוב לטפל בה. כל הכבוד לכם

טיפול בגישה הזו עשה לנו נס עם ילד בדיוק כפי שהפותחת מתארת.

הגזמתי טיפה

לא נס

הרבה עבודה קשה (ועדיין)

אבל מהפך ענק.

ממה שאת כותבת אפשר להבין שילדים הם בור בלי תחתית.

אני לא מסכימה איתך

אני חושבת שילדים משפריצים החוצה התנהגות טובה כשטוב להם מבפנים, כשהם יכולים להשען עלינו ולשאוב בטחון מהקשר איתנו, ובעיני יצירת קשר כזה, עם תלות עמוקה וטובה, זה התפקיד שלנו כהורים.

ילדים לא אמורים להתאמץ להתנהג יפה כדי לזכות בתשומת לב מההורים שלהם.

לא יודעת ממה הבנת דבר כזה.

אמרתי שיש לאנשים שונים אופי שונה ונטיות שונות. אנשים עם אופי או נטיה תלותית או מתקרבנת בקלות יגיעו למקום הזה בקלות גם מסיטואציות מאד קטנות שזה דבר בלתי נמנע שיקרו. וכשיתנו להם אובר יחס סביב ההתנהגות הזו הם יפרשו אותה כאמירה שבאמת הם מסכנים/קורבנות/צריכים את התלות וזה יעודד את החזרה על ההתנהגות הזאת. דווקא גבולות והתמקדות בדברים אחרים שהם לא הדבר הנורא שהם חוו כשאח שלהם קיבל עוגה יותר גדולה עוזרים להם להגיע למקום טוב יותר.

נכון לפעמים אותם "סימפטומים" התנהגותיים באים ממקומות שונים וצריכים הכוונה וטיפול שונה. זה כבר ענין של ההורים להכיר את האופי של הילד ולחשוב מה מתאים לו, וגם לפעמים ניסוי וטעיה

אני מאמינה שילד מחפש קשר טוב עם ההורה ולא להרגיש קורבן.

והרעיון הוא ממש לא לתת אובר יחס סביב התנהגות שלילית, אלא להניח

להתנהגות ולהתמקד בילד. זה אפילו הפוך.

כרגע הוא "קורבני" וכל הזמן אני כבר צופה את הסצנה הבאה ואיך אני מחנכת אותו וגורמת לו להשתנות.

אז אני מפסיקה להתייחס לזה כהתקרבנות ומבינה שזה כי חסר לו באמת. לא חסרה לו עווד חתיכת עוגה אלא משהו מהותי (ביטחון בקשר/רוגע/אחר) ואני לא מנסה לסתום לו את הפה.

כמו ילד שקר לו, הוא מתלונן "קר לי", אני לא אשתיק אותו אלא אלביש לו סוודר. ואם אין לי סוודר - אני אתייחס למצוקה שלו ככל יכולתי ולא אתנכר אליו.

ואצל הרבה ילדים מה שאת מתארת זה בדיוק מה שיפתור את הבעיה.

יש ילדים, וזה ממש לא הרוב, שהתנהלות של לתת עוד קשר, עוד יחס, עוד זמן איכות יקרא אצלם לא נכון. ובמקום להפוך למקום הבטוח שנותן להם אנרגיות להתמודד בצורה בריאה עם העולם, הקשר עם ההורה יהפוך למחבוא שלהם בכל פעם שמשהו הכי קטן לא יסתדר והם יעצימו את החוויות הקשות כדי להרגיש שיש להם עוד ועוד מזה. זה קושי רגשי כלשהו, שאני לא יודעת לקרוא לו בשם אבל הם לא מצליחים בעצמם לווסת את הקשר עם ההורה בצורה נכונה (ברור שזה משהו שקורה בהובלת ההורה, אבל בכל זאת יש פה חלק שהוא גם הבנה רגשית של הילד, והיא חסרה אצל הילדים האלה) ובמובן מסוים הילדים הספציפיים האלה באמת עם *נטיה* לדרישה עצומה לתשומת לב הרבה יותר מהנורמה.

ולפעמים אגב זה קורה בדינמיקה ספציפית בין הילד למבוגר אחד מסוים, הרבה פעמים סביב רחמים או יחס מועדף שהיו למבוגר הזה כלפי אותו ילד בעקבות אירוע מסוים (לדוגמא - ילד שהיה חולה במחלה קשה ואחד ההורים/הסבים מאד מרחם עליו ומרפד אותו בעקבות זה, והוא באיזשהו מקום בתת מודע מפחד לאבד את היחס המועדף הזה ולכן מאד מתמסכן מול המבוגר הספציפי, וכל הזמן דואג להראות כמה הוא עצוב גם אם שניה לפני שהמבוגר הזה הגיע הכל היה מושלם, והרבה פעמים גם מזכיר בפירוש שעצוב לו בגלל המחלה וכו.) .

ברור שאני לא חושבת שצריך להתנכר אליהם, חס וחלילה. אבל כן צריך לדעת מתי להגיד לילד "אתה לא משחק על הקלף הזה יותר". מנסיון גם שלי וגם מסביבי אני רואה שמשהו בגבול הברור הזה של - אתה תקבל יחס כמה שתצטרך, ואני כאן בשבילך, אבל אין מקום ל"בכיינות" (סליחה על המילה, זה הכי קצר שמצאתי) - ממש עושה טוב לילד ולקשר ומשהו בו פשוט מתאפס לטובה. עדיין הוא יבוא להגיד שיש לו קושי, עדיין הוא ימצא במבוגר הזה מקום בטוח, אבל באיזשהו מקום הוא מבין שלהתמסכן לא יוביל אותו לשום מקום וזה נותן לו את האישור להתמודד במקום להתבכיין.

מקווה שהסברתי את עצמי.. ושוב ברור שמדובר לא ברוב המקרים, אבל משהו בתיאור של הפותחת מאד הזכיר לי דוקא את זה

זה לא כל כך משנה איך אתם רואים את זה

משנה איך הוא מרגיש

כלומר זה לא בית משפט ואחד מכם צודק והאחר טועה.

לפעמים זה המנגנון -

יש לו איזו רגישות סביב האח הזה, לרוב קשורה לקשר איתכם (למשל שאתם מפלים אותו לרעה סביב האח).

ואז בכל מיני סיטואציות הוא ינסה לאשר את העמדה הבסיסית שלו, שהוא מופלה לרעה.

לרוב הוא יצליח, כי אתם תתנגדו לו ("מה פתאום, אם כבר מישהו פה קיבל יותר זה אתה. תגיד תודה") וזה בעצם מבחינתו מ.ש.ל.

והתגובה שלכם יכולה להיות הגיים צ'יינג'ר בכך שתוכלו להפסיק להתנגד, ולקבל את התחושה המקופחת שלו. גם אם לא להסכים לה. זה כרוך בעבודה עצמית עם הרגשות שהוא מעורר בכם (כעס? אשמה?) אבל זה ממש שווה.

באופן בסיסי

ילדים משפריצים החוצה את מה שיש להם בפנים. אם הוא אגרסיבי, או ביקורתי, או פוגעני - כדאי להתבונן במה שהוא סופג מבחוץ

ולאפשר, אפילו להזמין, פורקן לרגשות הקשים,

ובעיקר לנקות את הקשר איתכם מהדברים האלה.

זו עבודה קשה אבל שווה ביותר.

ולכן זה יושב על משהו פנימי

תודה על העידוד

יותר קל להצטער על מה שקורה היום מאשר על בית המקדש.

בית המקדש זה לא משהו שאנחנו מכירים ויודעים למה להתגעגע ועל מה להצטער, לעומת הגלות הנוראה שאנחנו נמצאים בה שמרגישים אותה על בשרנו.

ובסוף, הגלות הזאת היא גם תוצאה שאין בית מקדש אז זה גם צער על בית המקדש...

הוא תוצאה מכך שאנחנו בגלות ואין בית המקדש.

השאלה אם מסתכלים על זה מצד הכאב הפרטי שלנו או מצד הכאב הכללי של כל עמ"י וגלות השכינה.

בעצם זה שאנחנו אפילו לא יודעים מה אנחנו מפסידים ולמה צריך להתגעגע זו הגלות הכי עמוקה... כמו שמישהי כתבה שיא הגלות היא ההסתגלות

אומנם עוד לא הגיע המשיח ועוד לא נבנה בית המקדש

ויש צרות ואבל

אבל אנחנו עמוק בתהליך הגאולה..... גלות? השם ישמור

לק"י

ואם כתבת בציניות, זה לא נעים.

זה אחד ההבדלים בין הגישה החרדית לגישה הדתית לאומית (לא זוכרת מה את, אם כתבת פה פעם).

עצם זה שאנחנו חיים בארץ ישראל, עם ממשלה משלנו, עם יכולת ללמוד תורה ולחיות כיהודים בגלוי זה חלק מתהליך הגאולה.

אני ממש לא מומחית לתחום, אבל בטוח יש שיעורים בנושא שאפשר למצוא.

כשרק היום מציינים 20 שנה לחורבן גוש קטיף ע"י ממשלה יהודית וימנית

ונחשפים לתמונות חטופים גוועים ברעב

קצת קשה לקרוא לזה גאולה 

לק"י

ולא מעריצה את ראשי הממשלה ושאר מנהיגיה.

אבל מקווה ומאמינה שאנחנו בדרך לגאולה השלמה. 

שמעתי מגילת איכה, ושמעתי שיעור על אגדות החורבן.

בתיאורים שם - הכל טוטאלי.

הרס מוחלט

הרג של מאות אלפי אנשים בימים בודדים

התעללות ושבי בעם שלם. גלות של עם מארצו. משפחות שנקרעות בהמוניהם.

ואין מושיע

ואין מי שמגן ומציל

המצב היום לא מושלם

אבל הוא לא כל כך טוטאלי

הוא לא חורבן מוחלט

לצד הטבח הנוראי בשמחת תורה שנה שעברה, והחטופים שעודם מתייסרים, ואומות העולם שמפנות אלינו עורף,

יש גם ניסים ממש, קריסת הציר השיעי, המכה הקשה שחיזבאללה חטף, היכולת של מדינת ישראל להגיע לאיראן. מערכות ההגנה שלנו, שבעיניי הן ממש מעין "כיפת שמיים" שה' נותן לנו.

צבא שעומד ומגן

עם שרובו ככולו יושב בביתו

בקיצור, יש הרבה רוע ורע בעולם

אבל יש לנו גם הרבה ניסים, וטוב ואור. והמון המון השגחה.

השאלה מה רוצים לראות

או משהו שם בין לבין.

מה זה משנה?

העובדות הן שבית מקדש לא בנוי,

השכינה מתפלשת בעפר, על אף קום המדינה ועל אף הצבא ועל אף שיבת יהודים לארצם.

נראה לי יותר חשוב להתעסק בתכלית,

במציאות בשטח

מאשר נתינת שם למציאות.

אני מבינה שיש אנשים שזה חשוב להם

אבל זה מרגיש לי מזה פסה. מזה שיח של פעולת בני עקיבא בשלהי אוגוסט...

התקדמנו משם.

אין חרדי, דתי לאומי.

יש עמ"י שמחכה למשיח ולגאולה.

(סתם הגבתי אלייך כי פחות או יותר מכאן התחיל הדיון, תרגישי בנח להתעלם 😅) 

כמעט 2000 שנה היינו מפוזרים בארבע כנפות העולם, מי בתימן, מי באירופה, מי במרוקו, באתיופיה.... הגויים עשו בנו מה שהם רוצים, כפשוטו, היינו רחוקים מעצמינו, בגלות, בנכר, פרעות, מלחמות, שואה, אף אחד לא עמד לעזור לנו.

כעת, המוני יהודים חזרו לארץ הקודש, את יודעת כמה סב סביך ייחל ודמיין את הרגע הזה שרגליו ידרכו באדמת הקודש ? מי בכלל דמיין שיהיה לנו פה כזה כח, צבא חזק, כבישים, ישיבות, בתי ספר, מפעלים, חקלאות, התפתחות מטורפת בקצב שלא נראה כמוהו.

למשל, ה7 באוקטובר, אם חלילה היה קורה כשהיינו בגלות, היו שובים את כולנו, טובחים בכולנו. אבל בזכות שיש לנו מדינה וצבא עצרנו את זה יחסית למה שזה היה יכול להיות - מהר.

אז נכון, אנחנו אוהבים לדמיין את הגאולה ניסית מעל הטבע, שהמנהיגים כולם יהיו יראי ה' ושפתאום ינחת עלינו בית מקדש מהשמים ופתאום כל היהודים יעלו ארצה, ופתאום כולם יחזרו בתשובה.... אבל הקב''ה הוא מנהל את הסיפור הזה קצת אחרת מאיך שלפעמים נח לדמיין, וגם לתנועה החילונית יש תפקיד בעולם לקדם אותנו לגאולה השלמה, גם שלא במודע. 

והוא באמת סיפר לי על פוגרום שהיה בפס במרוקו. שהיה כמו אצלינו, רק ששם גם לא היה מי שיציל....

 העתקתי קטע שמצאתי באתר של מכון מאיר שמסביר קצת:

חז"ל לימדו אותנו במסכת סנהדרין (צח א) שיש קץ מגולה" יש סימנים ברורים שהנה ה' מתפייס איתנו ושב אלינו ומשרה שכינתו עלינו. כך מלמד רבי אבא שם: "אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל לו). וביאר שם רשי: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ ואין לך קץ מגולה יותר". עצם ההתפייסות של הארץ עם בניה" עם עַם ישראל.

לפני כמאה וחמישים שנה היתה פה שממה. יש תאורים של אנשים מהתקופה הזו שממחישים את זה.

אנחנו חיים במציאות של קיבוץ גלויות. יש לנו צבא שמגן עלינו( ה 7 /10 קרה המון בגלות, היו המון פרעות ולא היתה לנו שום יכולת להגן על עצמנו).

ב"ה רואים המון ניסים( כל מה שרה עם אירן מעל הטבע).

נכון , זה לא מושלם, יש חטופים, היה גרוש מגוש קטיף.  אבל כלל התהליך הוא ברור לכיוון של גאולה.

אם לומדים מעט היסטואיה מבינים שפשוט אין מה להשוןת למה שהיה לפני 100 שנה.

וגם מספיק לקרא בחז"ל את סימני התקופה של אתחלתא דגאולה כדי לראות איך הם קיימים אחד לאחד.

מניחה שהשואלת מהציבור החרדי, כי אלו תפיסות יסוד בציבור בדתי לאומי.

והפך להיות ממשי עם קום המדינה

מאז שהמדינה קמה היא מתפתחת בצורה בלתי רגילה בקצב מטורף למעלה מכל הגיון ואח ורע בהיסטוריה העולמית. ברור שהתנועה הכללית היא גאולית.

יש מדינה (מלכות). יש צבא. תקומת עם ישראל בארצו אחרי 2000 שנות גלות.

קיבוץ גלויות מכל קצוות העולם.

והכי חשוב- התנועה הכללית כולה הולכת במגמה של מוסיף והולך.

חוץ מזה, דבר ידוע הוא שיש סימנים לגאולה.

ונדמה לי שכל הסימנים בוהקים מרוב שהכל מתקיים פי כמה וכמה.

נכון. הדרך לא תמיד ישרה. ויש נסיגות כואבות עד זוב דם ובכי וצער. אבל אין מה לומר.

תראי איך הארץ התפתחה ב20 השנים האלו של אחרי הגירוש.

נכון יש חטופים סובלים ונאנקים וזה כלשעצמו הזייה כשיש לנו ככ הרבה כח ועוצמה.

אבל איזה מהפך רוחני העם הזה עובר בשנתיים האחרונות?

התקדמות מטורפת למקדש מאז ה7/10. את מרגישה את זה?

נבואות הנחמה הלא הן נבואות גאולה מתגשמות לנגד עיננו.

נכון. הגאולה השלמה עוד לא הגיעה. מחכים למשיח. מחכים לתחיית המתים. כנראה יש לנו עוד מה לתקן פה... אבל המהלך הכללי? חד משמעית יצאנו מהגלות. התחלנו גאולה. עכשיו נשאר להוציא את התפיסות הגלותיות שדבקו בנו, ולזכות לגאולה השלמה בקרוב ממש

@לא מעניין להגיד אחרי כל ההישגים המטורפים שמדינת ישראל הגיעה אליהם בפחות מ80 שנים שאנחנו עוד לא בגאולה, זה כפיות טובה כלפי שמיא. זה להגיד לרבש"ע- או שתביא מושלם או שלא תודה. אנחנו לא רוצים כביכול גאולה שצריך להתאמץ ולתקן בה. אנחנו רוצים שתביא אותנו רק לתהליך גמור ואידאלי. אה, וזה שאנחנו כאן במדינה שהתקבצנו אליה מ102 מדינות אחרי 2000 שנות גלות זה לא באמת קשור אליך רבש"ע, זה במקרה (ח"ו!) פעם גרנו בהונגריה ובמרוקו ובדור שלנו במקרה יצא שכמעט רןב יהודי העולם גרים בישראל.

זכינו בדור שלנו למה שלא זכו אליו דורות רבים מאוד! אוי לנו אם נכפור בטובה הגדולה הזאת ונעצום עייננו מלראות את יד ה' שמובילה אותנו לעת הזאת. 

אנחנו אצל ההורים עכשיו, אתמול בלילה אבא שלי התעצבן על אחי הקטן שרק חיפש היתרים איך לשמוע מוזיקה ווקאלית, לעשות קומזיץ עם שירים על החורבן, להעלות שידור חי מהכותל, רק לא לשבת קצת באבלות בלי בידור כל שהוא. ועל זה שכולנו היינו בפלאפונים מסיחים את דעתנו מהאבלות...

אז הפטרתי: "אם ה' לא אוהב את הצורה שאנחנו "חוגגים" את החג הזה, שיבטל את החג..." הרגשתי שזה כל כך רחוק ואנחנו כל כך מנותקים מהתקופה ההיא, שזה כבר מרחק שאי אפשר לגשר עליו ומה רוצים מאיתנו.

היום אני מצליחה להתחבר קצת יותר, אבל האמירה היא אמירה אמיתית...

(הבהרה למי שלא מכירה את הסיפור, האמירה שלי הגיעה מתוך סיפור על ר' לוי יצחק מברדיטשוב, שתשעה באב אחד ילדים בבית הכנסת שלו השתובבו והמציאו משחק שהם עומדים על הגג וכשרואים מישהו מתקרב לפתח בית הכנסת, זורקים חבל למטה ומעלים באוויר את הקורבן התורן. כך הם השתובבו להנאתם, עד שבטעות הם העלו בחבל את רב העיר בעצמו - ר' לוי יצחק, וכשהם שמו לב באמצע שהעלו אותו באוויר, הם נבהלו נורא ושחררו את החבל. ר' לוי יצחק כדרכו לא כעס, רק הרים את ידיו לשמים וקרא: רבונו של עולם, ילדיך לא יודעים כיצד לחגוג את החג הזה כראוי. אם אינך מרוצה מהצורה שבה הם חוגגים, קח מהם את החג הזה!)

את זה בפועל , ברור שזה הרבה יותר מפחיד מגוש קטיף. תחשבי , את יושבת בחום הזה תקופה בלי מים , בלי אוכל , עם ילדים קטנים. ואז פורצים בבלים או רומאים , שורפים הכל , הורגים את כולם , בערך כמו ב7 אוקטובר , שורפים בית המקדש , את מי ששרד מוכרים חשבי. וזה לא כמו בספר של אורנה בורדמן . בינתיים פוגרומים במקומות אחרים . וגם אם את שורדת ולא בשבי את יודעת שאין לך בית , אין זכויות, את עכשיו סוג ג' וכל זה יימשך אלפיים שנה , כך שלא את ולא נינים ולא נינים של נינים לא יראו אפילו תחילתה של גאולה...

ואחרי גירוש כולם בחיים בסה"כ , כמובן שזה נורא אבל אפילו לא בכיוון...

לגבי סיפור בברדיצ'ב , ילדים נורמליים לא מתנהגים ככה, כך שאת יכולה לדמיין מה היה מצב בקהילה באמת...( אם זה המשל , כנראה שבפועל התנהגו יותר גרוע )אגב, זה מסביר את הקצב החילון מהיר והליכה המונית למפלגה קומוניסטית , שם אנשים כאלו יכלו לעשות מה שבא להם. שזו גם תוצאה של גלות בלתי נגמרת , ברמה שיהודים כבר איבדו תקווה שהיא תסתיים מתישהו. והחליטו לוותר . 

בתוכנו ואנחנו לא מצליחים להרגיש את האהבה שלו.

הכאבים שלנו זה הכאב שלו, כי הוא אבא שלנו וכואב לו מאוד שכואב לנו.

אני מצליחה להתחבר על ידי זה שאני חושבת על הכאב של האמהות לחטופים, אמהות לחיילים שחזרו כבר לא אותם בני אדם , לאמהות לבנים ובנות שסטו מהדרך, שנמצאים בתחתית.

אני חושבת על כאב של אמא שלי אם הייתה יודעת קצת מהצרות שעברתי בחיים שתמיד השתדלתי להסתיר כדי לא לצער אותה.

ה' יודע את כל הצרות שלנו וכואב אותו אפילו יותר מאיתנו ומהאמהות.

כואב לי בעיקר שאנחנו לא מרגישים את האהבה דלו ומייואשים מעצמנו

החורבן שהיה

לא רואה בזה עניין

אם כן זה בעצם רק כי הז לוקח אותי לשאול

להבין איך לקרוא את כל ההיסטוריה לשנו מאז ועד היום

ץהבין כמה המציאות לא שלמה וכמה נכון לרגע לנגוח בחזרון ההז

כדי תהזכר

למה כן אנחנו פה

ואיך אפשר להתקרב לתיקון שלם יותר

היה קיים. לנסות להרגיש מה אנחנו מפסידים ולמה אנחנו צריכים להתגעגע...

לק"י

מעולם לא חווינו עולם עם בית מקדש בנוי. לעומת דברים שחווינו בחיים, והם כואבים לנו יותר.

גם אני ככה. לא באמת מרגישה צער על חורבן בית המקדש.

של הרב חגי לונדין, שמדבר על החיבור שלנו לכאב של החורבן.

ממה שאני הבנתי, הכאב הוא על הריחוק מהקב''ה. ולזה דווקא ממש קל לי להתחבר.

הכאב על המקום בנפש שלי שיותר מדי חושב על עצמי ולא על הכלל. על חוסר אמונה שגורמת לי לחשוב שיש רוע בעולם.

בעצם בית המקדש היה מקום שבו השכינה היתה גלויה לעין. יכולנו לבוא ולהיפגש עם הקב''ה ישירות. לשמוע נבואות שאמורות מה נכון ומה הקב''ה רוצה מאיתנו.

והיום, אין לנו את המפגש הזה. היום אנחנו בריחוק והסתר פנים, בבלבול גדול, ועמוק בתוך עבודות זרות למיניהן (שמתלבשות בצורות אחרות, אבל אנחנו פוסחים על שני הסעיפים ומחשיבחם הרבה דברים יותר מאשר את מה שהקב''ה רוצה מאיתנו).

אז זה כאב שכן יכול לשרוף ממש. ואליו אפשר להתחבר (וגם לנסות לתקן- כי תשעה באב הוא לא רק אבל, אלא גם תכנית ציבור שנועדה לעורר לתשובה).

וכמו שאמרו יפה כאן בשרשור- מתוך הריחוק הזה גם נוצרים כל הכאבים והצרות הפרטיות והכלליות. ולכן כל כאב על דבר הוא, בעומק, בעצם כאב על החורבן.

(אבל זה לא בדיוק מה שהוא אומר. יש פה גם קצת תוספות שלי. מי שרוצה לשמוע אותו בלבד, שתחפש בספוטיפיי יום עיון לתשעה באב של מדרשת נשמת).

בגדול מאז החורבן העולם חשוך מאוד מאוד

פשוט נולדנו למציאות כזאת אז זה מה שאנחנו מכירים...

וזה הגיוני שנרגיש צער וכאב לסיפור שיותר קרוב אלינו בשנים מאשר רחוק.

אבל האמת היא שהכאב של חורבן הבית נמצא בכל אחד ואחד, רק צריך לגלות אותו, כמו הרבה דברים בעבודת ה'....

וגם אם לא זכינו להרגיש, העיקר הכוונה והרצון להיות חלק.

אני כרגע שברתי את הצום על קפה, ואם תמיד אני אוהבת לאכול עוגיה טעימה ליד, אכלתי משהו פשוט יותר.

אין רשימה מה מותר ומה אסור, פשוט לא להתענג ולהתפנק.... לאכול בשביל לשבוע/בשביל שיהיה חלב לתינוק/בשביל לשמור על העובר...

בעיני זה כן נחשב אוכל מפנק יותר

היתי אוכלת סנדביץ ובצהרים משהו מבושל פשוט..ובלי בין לבין

כאילו באמת מה שנותן לגוף כח בעיקר לשתות

ואוכל פשוט 

לבעלי כן אשמור לצאת הצום.

ושאריות משבת לצהריים. אם אין לך הייתי מכינה אוכל פשוט יותר

ובהחלט מסבירה שאין היום ממתקים ומעדנים, גם לא איגלו, כי אנחנו מתאבלים על החורבן ושעדיין לא זכינו שיבנה ביהמ"ק בימינו.

את הפינוקים אני משאירה למוצאי הצום לצמים...

ואבטיח וארטיק.

בסוף זה או זה או סרט כל היום או עצבים.

נגיד הארטיק בלי זה הם אכלו לי את הראש ולא הסכימו לצאת לפארק.

אמרתי להם בואו נלך לקנות ארטיק, רצו החוצה.

זה לא ששיווקתי להם את בתור כיף.

כלומר לא רואה עניין שיסבלו, אם הם סובלים אני סובלת שבעתיים.

וזה לא שעכשיו יש לי מלא סבלנות אליהם, אם לא הייתי עושה להם הפוגות עם משהו טעים, אז בכלל..

ארוחת צהריים אכלו פה פסטה עם קטשופ ושניצל תירס.

ארוחת ערב טוסטים, ולצמים יש דג אורז וסלט (הכל משבת כולל הסלט 🫢)

קל להכין, לא משהו מטורף..

כמובן אם אתם אוכלים את זה רר בימי הולדת הייתי מוותרת אבל אם זה רגיל בשבילכם נשמע לי אוכל מתאים

אכלתי רגיל.

קפה בוודאי שכן. זה רגיל. זה לא משהו מיוחד.

גם אוכל מבושל רגיל. כל מה שאתם אוכלים ביומיום

לא חושבת שתקבלי פירוט הלכתי לגבי מאכלים מסוימים.. אבל אם זה משהו שנניח אוכלים אצלכם פעם בשבוע-+ זה נראה לי רגיל לגמרי

אם זה משהו שאוכלים אצלכם פעם בשנה הייתי נמנעת..

מי שלא צמה צריכה להבדיל

לי הרב אמר להבדיל ע קפה עם חלב, ככה שזה בטח בסדר (אמר שלעשות כך רק אם אני רגילה בשתיית קפה כזה)

ולגבי מה אוכלים- לא פינוקים. אבל אחרי שאוכלים אין ענין למעט באכילה (לאכול רק את הביסים שחייבים..) 

זה לא יום כיפור שיש ענין בצום חלקי (כבר קרה שצמתי שיעורים בהגבלת השיעורים)

לא נשאר לי משבת אוכל פרווה אז כן הכנתי לי אבל באמת דברים פשוטים, כן אכלתי טונה כי אני צריכה חלבון

ולילדים- אמרתי מלכתחילה שלא אוכלים ממתקים אבל תכלס הם עשו רעש

ובעלי ממש לא צם טוב וקשה לו אז העדפתי שיאכלו עוגיה וזה יביא לו צום טוב יותר

הם בסך הכל קטנים מאד ולא ממש מבינים

וגם למשל אצל האשכנזים הפסיקות שונות.

לי למשל הרב אמר להבדיל על מיץ ענבים ולתת לילד בן 9 לשתות.

לאחותי נאמר לשבור על מיץ תפוזים טבעי

ולשכנה על קפה....

כך שגם כאן כדאי לשאול כל אחת לפי הפסיקה שלה

גיסתי עשתה הבדלה כי לא הרגישה טוב

וחמי אמר לה לעשות כרגיל על מיץ ענבים

מבחינת מטבח - יש מקרר מן הסתם? תנור (שאתם סומכים על הכשרות)? כיריים?

יש סופר באזור?

תחשבי מה אתם אוכלים ביום יום ותנסי לבנות תפריט מחושב לפי זה. ובמקרה הצורך אל תשכחו כמובן לקחת סיר ומחבת 

אם יש בצימר מטבחון - אז אפשר לבשל שם בקטנה. הייתי מסתפקת באטריות/פתיתים, אולי תפו"א וחביתות (אבל ביצים כדאי לקנות בקרבת הצימר, שלא יתקלקלו ויישברו).

אפשר גם ללכת לאכול בפיצרייה/מסעדה פעם או פעמיים.

בשרי קפוא מוכן מהבית בציידנית טובה. לקחתי מטבח בסיסי, סיר אחד, מחבת. אז אפשר להכין קוסקוס, פתיתים, חביתות. קנינו ירקות, ביצים ושמן בסופר במקום. כאמור בשרי הבאתי מוכן כי לא היה לי כח אבל אפשר לעשות על האש. עשינו ארוחה חמה בערבים. בוקר צהריים סתם סנדוויצ'ים, ירקות, קופסת טונה.

היה לנו שם מקרר קטן וכירה חשמלית לא יותר מדי. אבל זרמנו. 

אני אוהבת שמכינים לי אוכל

או מסעדה או להזמין אוכל

אבל פעם לקחנו כירה סיר וטוסטר

טוסטר אפשר לטוסטים וגם לחמם בו נגיד שניצל סויה סגנון כזה

זה נגיד לקנות פיתות או לחמניות

לבוקר- גבינות וירקות או קורנפלקס

לצהרים- נקניקיה או אפילו טבעול בלחמניה 5ו פיתה

בערב אפשר תפו''א וביצים קושת וסלט

אולי פלאפל מוכן

דברים פשוטים בלי הרבה הכנה

תבררי.

בעייתי לפחות בפסיקה שלנו. יכול להיות שיש דעות שונות.

מפרטת מה אנחנו לוקחים בד"כ:

 כירת גז/חשמלית, מחבת בשרית, חלבית, סכין פרווה, חלבי, בשרי, מלקחיים בשרי, מרית חלבי.

הבאנו שימורים זיתים, טונה, תירס, פטריות, רוטב פיצה, ביצים, גבינות שונות, מעדנים, חלב, קורנפלקס, קפה, סוכר

בערב עשינו חזה עוף שהבאתי מהבית במחבת+צ'יפס+סלט בלחמניה, לא מבינה בצמחוני אבל תשני כפי שמתאים לכם.

בבוקר טוסטים/חביתות בפיתה, ירקות וכד'

חד פעמי מומלץ: צלחות ראשונה, מרק עיקרית, כף, מזלג, כפית, כוס שתיה קרה וחמה, מפות ניילון, טשיו מגבונים, שקיות זבל. תבניות ח"פ קטנות, אפשר סיר ח"פ

אני מביאה בדרך כלל כמה כלים , ולפעמים גם בשר בצידנית( אם אני חושבת שאין באזור סופר עם כשרות שאנחנו אוכלים). חוץ מזה, אין טעם לסחוב, זה לא חול. מגיעים לצימר וקופצים לסופר מביאים הכל.

באופן כללי רוצים להרגיש נופש וםחות לעבד קשה.

אז לבוקר :מפנקים בדגני בוקר שווים שלא קונים בדרך כלל. ואפשר גם דברים נוספים כמו ירקות, חביתה וכו...

מכינים לחמניות לצהרים כי אנחנו אוהבים לטייל ולא לשבת בצימר.

ובערב על האש או שקונים פיצה. 

וכשאני מגיע לצימר פחות מתחשק לי לערוך מסע קניות.

כיף לי שהכל מסודר ומוכן מראש. בשבילי זה פחות עבודהשיתפתי מה אני עושה באופן אישי,

ברור שזה לא מתאים לכל משפחה

כל אחד וסדרי העדיפויות שלו.....

העיקר שיהיה בכיף ובשמחה

לק"י

לא יודעת אם יועיל, אבל אולי.

וצירי לחץ- בדיוק בארץ אהבתי העלתה איזה הודעה שהיא כתבה בה על נשימות. לא יודעת אם מתאים גם לצירי לחץ.

חפשי אצלה בכרטיס האישי.

כדור פזיו עוזר לי מאוד בשלב הזה

ותרגילים לביסוס העובר כריעה עמידה על 6 בהשענות על הספה/כדור

סיבובי אגן וכו

לצערי...

אבל תודה!

לזכר אליקים ליבמן

אז אולי דרך המשפחה שלו...

לק"י

לא יודעת באיזה מתכונת.

זה נקרא "אל יקים בתים"

את יודעת פחות או יותר דברים שאת יכולה לאכול?

בעיקרון את מחלקת את הצלחת ל3 מרכיבים בארוחה: שליש פחמימה(בערך 3-5 כפות) שליש חלבון וירקות השאר.

דוגמאות:

פחמימה: כמה כפות קינואה/כוסמת/ פסטה קמח מלא(האמת שזה טעים)/אורז/ לחם מלא. בעיקרון לפי המדידות סוכר את רואה איזה פחמימות עוברות לך טוב ואיזה פחות...

(שימי לב שחלק מהירקות גם יש בהם הרבה פחמימה אז הם נחשבים פחמימה)

חלבון: ביצים/ דג/טונה/עוף/ בשר

וירקות- מבושלים /לא מבושלים

אומרים שאם מרגישים רעבים כנראה החלבון לא היה מספיק.

ובארוחות ביניים את יכולה פירות וסוגי אגוזים.

לגבי רעיונות למתוק- אני אגיד לך מה אני הייתי אוכלת:

* יוגורט רגיל (שמכיל מעט סוכר.. נגיד עד כפית וחצי) + חמאת בוטנים+ קוביית שוקולד 85 אחוז+ פירות יער קפואים/ רבע בננה חתוכה . בקיץ זה היה לי ממש מרענן

* שייק מיוגורט עיזים+ פירות יער(יוצא חמוץ אבל מרענן)

אם את גרה במרכז יש גם מקום שמכינים דברים שמתאימים לסוכרת בשם ספירוגר. הם יקרים אבל אני קניתי כמה דברים ושמעתי בהקפאה והוצאתי מידי פעם (כדורי שוקולד ובראוניז)

בהצלחה!!

תודה על כל הפירוט, עזרת לי עם התפריט!

♥️

לק"י

והייתי כבר אחרי התל"מ. אין בעיה ללדת, אבל לא להגיע ללידה חלשה/ מיובשת.

וגם נדמה לי שזה מה שראיתי לגבי תשעה באב באתר של מכון פועה, בשו"תים.

מקלחת לאישה עם צירים בשעה באב - מכון פועה

כתוב בפנים גם לגבי צירים ושבירת הצום.

לק"י

אבל זה היה בכיפור, שאין מעקב הריון עודף או בדיקות לא דחופות. וגם הגעתי לשם בבוקר. ייתכן שבמוצאי הצום עמוס.

לא יודעת איך זה הולך בתשעה באב.

לכן בעצם שואלת

מושם מה אני מרגישה ממש סבבה

אפילו יותר ממה שחשבתי

אני נחה בלבד.. אבל מרגישה בסדר

לי אין בעיה למשוך

וגם אם את בסדר במנוחה, לידה זה לא בדיוק מנוחה...

אני כל התשיעי הייתי עם כאבי מחזור וצירונים

רק כשהגוף מוכן אז תתפתח לידה

בסוף שברתי את הצום אחהצ כי כבר היה כואב למשך זמן ממושך וכמו שכתבו כאן גם אם סבבה ללדת לא סבבה להגיע חלשים ומיובשים ...

אבל היה בהחלט מבאס להצליח לצום את הרוב ולהרגיש יחסית טוב ואז לשבור 😅

בפרשת דברים, אותה נקרא השבת, משה רבינו מדבר עם עמ"י לקראת הכניסה לארץ, ומספר להם על חטא המרגלים, בו חטאו אבותיהם.

בגמרא (סנהדרין ק"ד, ע"ב) מספרים לנו שהלילה בו עמ"י בכו על כך שאינם רוצים את הארץ היה ליל תשעה באב, ועל כך הוא נקבע כ'בכיה לדורות' -

"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא', אמר רבה א"ר יוחנן: אותו (היום) ליל ט' באב היה, אמר להן הקב"ה לישראל - אתם בכיתם בכיה של חנם ואני אקבע לכם בכיה לדורות" (סנהדרין ק"ד, ע"ב)

בפרשה שלנו, כאשר משה מספר על החטא, הוא מתאר מה עם ישראל אמרו אחד לשני בזמן הבכי הזה: "וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת יְ-הוָה אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ" (דברים א', כ"ז).

השפת אמת על הפרשה (תרנ"ג) מרחיב על הפסוק ומלמד אותנו על פיו מה יהיה 'המפתח של הגאולה'.

השפת אמת מזכיר את המדרש בבמדבר רבה (ט"ז, כ'), שמתאר איך הבכי של עמ"י הפך את יחסו של הקב"ה עליהם.

מתוך כך שהם חשבו שהקב"ה שונא אותם, באמת התהפך היחס שלו כלפיהם לשנאה (בחיצוניות כמובן, כי בפנימיות הקב"ה תמיד אוהב את עמ"י) -

"'ותשא כל העדה ויתנו את קולם' זה שאמר הכתוב (ירמיה יב, ח): 'נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה'. אותו קול שבכיתם גרם לכם להיות שנואין".

והשפת אמת מלמד אותנו איך דווקא מפה אפשר ללמוד על המפתח לגאולה.

כשהקב"ה רצה להכניס את עם ישראל לארץ, הוא רצה בטובתם של עם ישראל.

להם זה היה נראה שהוא שונא אותם. זה היה נשמע מפחיד מידי, והם חששו שזה יהיה לרעתם. אבל באמת זה היה ההיפך הגמור.

גם אנחנו סובלים לפעמים ייסורים שעשויים להרגיש שהם ניתנים לנו מתוך 'שנאת ה' אותנו'. אבל מצד האמת, הקב"ה אוהב אותנו תמיד, וגם כשהוא מביא עלינו ייסורים, זה רק מתוך אהבתו אותנו.

גם ייסורי הגלות, גם הקשיים שלנו כעם שאנחנו חווים סביב המלחמה, וגם הקשיים הפרטיים שכל אחד חווה בחייו שלו, הם מתוך אהבת ה' אותנו. הקב"ה רוצה להוביל אותנו דרך תהליך של תיקון, שיאפשר לנו להגיע לגאולה השלמה. והדרך הזו עוברת דרך כאבים וקשיים גדולים, אבל הכל מתוך אהבתו אותנו.

וההבנה הזו, על פי דבריו של השפת אמת, היא המפתח לגאולה.

אם על ידי הבכי המיותר והלא נצרך של עמ"י, הקב"ה הפך את פניו כלפיהם ל'שנאה', וזה גרם לחורבן של בתי המקדש. ההיפוך הזה יכול לקרות גם בכיוון ההפוך, ומידה טובה מרובה על מידת פורענות.

ולכן אם עמ"י יקבלו את ייסורי הגלות באהבה, זה יביא להיפוך יסורי הדין והמשפט שבאים עלינו, כך שיהפכו ליסורי אהבה, ומתוך כך גם יובילו לגאולה.

וכך כותב השפת אמת:

"בפסוק 'ותאמרו בשנאת ה'...', על זה דרשו חז"ל - 'נתנה עלי בקולה כו''. וזה גרם כל החורבן. מכל שכן שיש לנו ללמוד שמדה טובה המרובה כשבנ"י מקבלין יסורי הגלות באהבה, ומאמינים כי הוא חסד הש"י. כמו שנאמר 'אשר יאהב ה' - יוכיח'.

לכן בנ"י המה מדוכאים בעולם. יוכל להיות זאת מפתח של הגאולה. כמו שהיה חטא זה התחלת הגלות, שבאמת השי"ת אהב את דור המדבר, ומכל מקום על ידי זה החטא שהיו אומרים 'בשנאת…' נהפך ונאמר 'על כן שנאתיה'. מכל שכן בתוכחות על עון. הגם שהיו יסורי משפט ודין. יכולין בנ"י להפוך ליסורים של אהבה על ידי קבלת התוכחות באהבה כנ"ל:"

שאיזה כיף שכולם נמצאים ביחד, וככה יש הזדמנות לעשות תורנות בערבים - בכל פעם זוג אחד יוצא לסיבוב זוגי, והשאר שומרים על הילדים שלו... ואז תוכלו לצאת גם אתם ל"סיבוב הזוגי" בזמן של הטבילה...

(כמובן, אם יש זוג בלי ילדים והנושא רגיש, או שיש כאלה לא נשואים ובגיל של נישואים, אז זה לא תירוץ טוב...)

(שאת תמציאי שצריך אותו, או איזה תרופה לאחד הילדים ש"נגמרה" לכם במקרה..)

תירוץ שמתאים במידה שהנופש הוא במרחק סביר מעיּר גדולה שוש ב"ה סופר פארם או סופר שפתוח בערב..

ואז אם שואלים למה התעכבת אפשר להמציא סיפור כלשהו..

שהלכת לסופרפארם בלי לבדוק מתי הם סוגרים!!

השתמשתי בתירוץ הזה ויצא שהתעכבתי מאוד וכשחזרתי שאלו אותי כמה זמן ואיפה היית

רק שהמקומי היה העיר של בעלי הם יודעים יותר טוב ממני מה ואיפה כל מקום

פאדיחות של החיים.. כשחזרתי עשיתי כאילו אני מדברת בטלפון ואמרתי שהתעכבתי בגלל שיחה חשובה... אבל בואו... איזו שיחה חשובה ואיזה בטיח ב23:00 בלילה..

רעיונות מעולים.

שיהיה צום מועיל שיביא לבשורות טובות בעז"ה!

מישהי?😏

חח לא עוזרת לך עם תשובות

אבל לפחות מקםיצה