התעוררתי מחלום, שהרכזת שלי באנגלית בעבודה עוזבת.
וזה נתן לי תחושה שהכל אפשרי, ושגם אני יכולה אולי לעזוב.
הבעיה שאני שרויה בכמה מחשבות סותרות וצריכה לעשות סדר.
בית הספר
הוא הכי מוביל בעיר שאני גרה בו, המוטו בו זה מצוינות וכל המורות שם פגזיות ורציניות ומתחרות בפרויקטים. יש פחות זמן להגיד שלום, פחות זמן לעצמך בבי"ס ובבית. מצד שני, תלמידים מהממים וברמה גבוהה, מנהלת נהדרת שמגבה ולא מתערבת ותנאים טובים והווי למורים. ומעריכים אותי שם ויש לי את המקום שלי בללמד את הכיתות הכי טובות בתוך הבי"ס הכי טוב. וזה לכאורה אוטומיה אבל גם יש לי לחץ לספק את הסחורה כי ללמד כיתות הכי טובות זה לשלוף שפנים מהכובע, להיות טוב מהם, להסביר על מה נתת ציון 98 ולא 100 (והם מתווכחים איתך) להיות חד ומדויק, לעניין אותם. והאמת שזה תובע ממני כוחות אדירים-אבל השנה בנוסף לכל הקושי גם מתחתי את היכולות אפילו שלי (קבלתי כיתה חזקה וגבוהה של מחוננים שהייתה ביקורתית אבל עם הזמן ממש נהייתי יותר יצירתית).
הצוות שלי באנגלית
זה הצוות שהכי קורע את עצמו בעבודה. בתוך בי"ס המוביל-זה צוות מוביל כי הרמה גבוהה מאד, מובל ע"י רכזת רוסיה נחמדה אבל שדורשת עבודה, קורקטית מאד, לא תגיד שלום בבוקר אלא ישר מה כל אחד צריך לעשות. מצד שני נחמדה ועוזרת כשצריך. אבל זה צוות משעמם שעסוק רק בעבודה וללא יחסים בין אנשים.
הרכזת מובילה מלאאאאא מבחנים, בחנים, עבודות, אתה מכוון לפרויקטים ולהמון עומס. אין לך חיים בקיצור.
אנגלית בכללי בהוראה
נשבר לי לבדוק מבחנים בחבילות שאורכים ימים (כי שוב זה מבחנים ארוכים ברמה גבוהה)
אנסינים אני בכלל שונאת כי הולך לי מלא זמן על זה-מה לקבל, כמה להוריד, וצריך אחידות בצוות ואני לא תמיד רוצה להוריד נקודות ומתלבטת ורגישה ולא יודעת לחתוך.
ואז אני מתייעצת עם כולם, ובכללי שונאת את זה שלוקח לי נצח ויש לי אשמה כלפי זה שבעלי צריך לשמור ולהוציא את הילדים כדי שאעבוד ואתרכז. במשך ימים!
*יש דמות מיטיבה-הסגנית שהיא קשורה לאנגלית, והיא בנאדם, והיא אנושית, טובה ורחומה -אבל גם היא רכזת פדגוגית ומרוצה מהרמה הגבוהה ולא חושבת להוריד ממנה*
אמהות
ובתוך כל העומס והתובענות הזו-נמצאת המשפחה שלי
בתקופות של מבחנים אני בסטרס סביב דד ליין, הבית הפוך, לא מגיעה לכלום בבית, לא אוכלת בריא מתוך לחץ, יושבת עד השעות הקטנות, גמורה מעייפות והילדים דורשים, והם הרבה עם האבא ואין לפעמים גבולות ואז מבינה שזה גיל קריטי ואז יש לי קונפליקט פנימי.
ואני?
אני רוצה לעבוד ויש בי המון לתת ולתרום, אבל חשוב לי באלאנס!
אין לי זמן לעצמי, אין לי זמן להתבוננות ולעשות זום אאוט על עצמי כאמא, על הילדים, המשפחה, יש לי פחות זמן וסבלנות לילדים כי עסוקה המון...
אני משמינה, לא אוכלת בריא, סטרס, דאגה וכל זה. וכמובן חרטות. ושונאת את כל זה. ובא לי אוויר, זה דור שאפשר לבקש מה שרוצים, ולקבל יותר, ולעבוד מהבית, כלומר יש אפשרויות. אז מה האפשרויות שלי????
ובאמת, מה עושים?
-מורידים אחוזים? (זה פחות בשכר ועדיין, אצטרך לבדוק מבחנים וכו)
- עוברים לבי"ס פחות דורש? (אבל איך אדע שלא בטעות אפול על מקום יותר דורש או סתם גרוע ופחות טוב ותבאס)
-עוברים לצוות אחר? (אבל אני מכירה רק אנגלית)
יש רעיון לעבודה שלא לוקחים הביתה ועדיין מקבלים בה שכר? מה עוד אני יכולה לעשות בבי"ס שיהיה יותר רגוע לי?
תודה!!!
