כולם אומרים שזה היום הכי מרומם ומהמם בשנה ומקסים וניצנוצים ואלוקות וחיבור לאלוקים… מחכים לזה כל השנה.
אז אצלי לא.
אצלי זה יממה קשוחה מאוד
של רעב וצמא, עצבים, סחרחורת, הנקה/הריון, לרדוף אחרי תעסוקה לילדים, להכין להם אוכל, לא להצליח לפתוח סידור ובטח שלא להרגיש אלוקות…
לא מחכה לזה כל שנה ורק סופרת את הזמן שיעבור.
זהו.
אני חושבת שלכולם יום כיפור הוא יום מורכב.
הצום באמת קשה, וכך ההתנהלות מאתגרת, ומצד שני אם מצליחים, אפילו קצת, להחזיק בראש את סגולת היום זה בהחלט עשוי מעט לרומם, למרות שעדיין לא קל.
ואישית אני לא רואה כאן סתירה. זה יום מרומם ונשגב ומאתגר ומעייף. לא או או
זה קשוח מבחינת הצום
יום של השרדות גופנית
בלי חיבור רוחני
רק תחושה רעה פיזית
גם מחכה שהזמן יעבור
לגבי תעסוקה
קניתי לקטן פאזלים חדשים לבקשתו אבל באופן עקרוני אני לא דואגת לתעסוקה אלא נותנת לילד להיות יצירתי לבד
כשאני בתוך זה ממש קשה ורק מחכה שיגמר
שונאת צומות.. מבחינתי אחת המצוות הקשות
אבל בסוף היום תמיד מרגישה סיפוק על מה שעשיתי למרות הקושי
והרגשה של נקיות, טהרה, התחלה חדשה...
שביקשתי מנערה שעדיין לא צמה, בגיל 10 או 11
שתעזור לי ואשלם לה, לקחת את הילדים לשעה או שעתיים למתקנים.
אם את מצליחה למצוא מישהי כזו זה יכול לעזור
וגם להביא להם הרבה ממתקים במהלך היום, זה מעסיק אותם.
בהצלחה ושיהיה צום מועיל!
וטיפול צמוד
שולחת חיבוק❤️
ועוד משו - היום לא צריך להרגיש מרומם. עצם היום מכפר. עצם הצום מכפר, ולפום צערא אגרא
גמר חתימה טובה יקרה!
שהתרוממות רוח זו מתנה בפני עצמה
וזה לא בשליטה שלנו תמיד
בעלי ממש יש לו עבודה סביב ימים נוראים והוא אוהב אותם אהבת נפש ומחובר והכל
ועדיין הוא אומר לי
בסוף אני עושה את שלי
ואם הלב נפתח או לא- זה בידי שמיים
גם לב פתוח זה מאיתו יתברך, וזו מתנה שלא תמיד זוכים לקבל
הריונית?את רק אומרת בקול את מה שהרבה חושבים בשקט
גם אני מרגישה הקלה עצומה שעבר
ולא מרגישים התרוממות בצום בבית עם ילדים
נשמע לי הגיוני
הילדים שלי כבר יחסית גדולים וזכיתי להתפלל בציבור בשנים האחרונות אבל דוקא השנה אחד הילדים היה חולה וכשנשארתי איתו בבית וממש הרגשתי את הקושי והצער.
אגב בשנים הקודמות הרגשתי הקלה עצומה במוצאי כיפור כי הצום מאד קשה.
יש לי שני טיפים לאמהות לקטנים:
1. לחלוק עם הבעל- למשל שהוא ילך למניין ראשון ואחרי שחוזר תלכי למניין מאוחר או שהוא יפסיד חלק ממוסף כדי שאת תלכי
2. לחפש או אפילו ליזום מניינים עם משחקיה לילדים. אצלנו זה עובד מדהים!
שנה ראשונה עם תינוק פתאום מרגישה רגשות שליליים מאוד ליום הזה
בתור בחורה לא יצאתי מבית הכנסת
יכולתי להתפלל לפחות חלק מהתפילות ביישוב הדעת.
זו הייתה חוויה מרוממת שלא זכרתי אותה לפני.
בתור רווקה לא ידעתי להעריך וגם הייתי סוג של צינית (גיל ההתבגרות וזה)
ובעשור וחצי האחרונים הייתי סביב ילדים, הריונות והנקות. גם כשכן הגעתי לתפילות זה לא היה ביישוב הדעת.
אז בהחלט יכול להיות שביום מן הימים תזכי לחוות את החוויה הזו.
אחרי שעוברים דברים בחיים, יש חלקים בתפילה שמקבלים משמעות מצמררת.
לבינתיים במסלול החיים כיפור שלך נראה אחרת וזה בסדר גמור.
שהוא לא הרגיש מחובר ורק בתפילת נעילה נפתח לו- פייר? לא ידעתי אם לצחוק או להעיף לו סטירה (מטאפורית כמובן🫢)
כי אני אפילו כבר לא מצפה לזה.
אבל מקבלת בהשלמה את זה שאלו השנים שבהם יום כיפור שונה מאד ממה שהיה לפני. ובעז"ה הילדים יגדלו ושוב יו"כ יקבל אופי אחר
יש לי גם עידוד- מתישהו הם גדלים והולכים.
ושניה פרופורציה- הייתי מעדיפה לא להיות יכולה ללכת השנה...
מותר להרגיש קושי. אבל בסוף את עושה את שלך והתפקיד שלך מבורך! וזה באמת יעבור...
כרגע כאמהות התפקיד שלנו שונה לחלוטין. והמשימה הכי גדולה היא - לצום. אז הגיוני שלא נרגיש איזה התעלות ...
זה עודד אותי לחפש זמן כן לנצל את הרגעים היקרים של כיפור גם אם זה לא בדרך המקובלת
וב"ה הצלחתי. וזה היה לי משמעותי...
אז תודה לכן ❤️
איך היה לכן?
שמחה שעבר לך בטוב, ב''ה!
אצלי היה בסדר
היו רגעים מאתגרים שרק רציתי כמה דקות להניח את הראש
אם כי ב''ה לאחר מעשה אפשר להגיד שעבר טוב
בסעודה מפסקת לא הצלחתי לאכול מהאוכל והעוף (כנראה הורמונלי) אז אכלתי פירות אגוזים ותמרים
ולמרבה הפלא היה ממש טוב. פעם ראשונה שלא הייתי ממש צמאה וגם הרעב לא הציק לי. קמתי בבוקר עם מלא חלב כנראה בגלל האגוזים והשתיה המרובה. ולא היה כאבי ראש.. ממש תודה להשם
וגם הצלחתי להנות מהילדים ביום הכיפורים הזה, ברוך השם!!
רק בשעה האחרונה כבר הרגשתי חולשה ממש.
רק להודות להשם!
והיא צרחה לו כל הדרך... כאילו - מה זאת אומרת שאבא בא לקחת אותי? תמיד אמא באה!
(ובעלי מטפל בה הרבה והיא אוהבת אותו ושמחה להיות אצלו, זה לא שהיא לא רגילה אליו...)
כמובן, זה מעורר בי שוב את הדאגות🙈
אבל אם תספרו לי שגם לילדים שלכן כתינוקות זה קרה, ושכיום הם בסדר גמור ומסתגלים לשינויים ולחריגות בשגרה בלי בעיה - אני אצליח להירגע...
תודה!
לק"י
מהמעון, והיה צריך לשכנע אותם🙊
אנחנו טוענים שזה בגלל שבעלי היה איתו בחופשת לידה.
בעיני זה אולי סוג של קושי ען שינוי לא צפוי. לא גאמת כי יש בעיה. בטח בסוף היום כשהילדה עייפה ויש הרבה תירוצים על למה לבכות.
כשאני מביאה/מחזירה.
יש לציין שהוא ההכי דבק אלי שראית בעולם... ברמה שאין לי מושג איך יסתדר כשאלד
סתם מרובע קטן שרוצה את המוכר והידוע
אבל אני האמא הכי חשדנית בעולם, ועובדת בתחום
מגיל שעה בערך אני מאבחנת אותם ברצף בכל הבעיות שבעולם
ואין לו אוטיזם.
לק"י
או שבסוף היום רוצים דוקא את אמא/ אבא.
הבן הקטן שלנו היה די קשור לבעלי, אבל בלילות כמובן שרצה רק אותי...
הבת השניה שלי היתה עושה קונצים בימים של המטפלת/ הסייעת המחליפה. וזה נראה לי סתם כי זה היה שינוי.
אני מבינה את החשש שלך. אבל מקווה שסיפורים כאלה עוזרים לך.
מנסיוני כמו שאמרתי שני בתחום, אגיד לך שאם את עדיין לא רגועה- תקבעי אבחון לעוד חצי שנה
נורא קשה לאבחן אוטיזם בתפקוד גבוה, בטח בגיל צעיר.
לכן יש הרבה שמאובחנים בגיל 10, נניח, שזה גיל ממש גבוה לאבחון של דברים אחרים.
ויש ילדים שבגיל 3 פסיכולוגית התפתחותית תקבע בבטחון שאין להם אוטיזם ויקבלו אבחנה כזו בגיל 8..
לא בשביל להלחיץ, אומרת לך איל אני מסתכלת על זה בתור אמא- חושבת שזכותי להיות רגועה ואם צריך לחזור לבירור אז חוזרת לבירור
ואנחנו במעקב בהתפתחות הילד בגלל עיכוב מוטורי ושפתי (לא חמור כל כך). ובאמת בעוד כחצי שנה אנחנו אמורים להגיע לבדיקה נוספת אצל קלינאית תקשורת...
אני גם ככה עם יד על הדופק עכשיו בנושא הזה... (כי כשיש ילד במשפחה עם ASD יש סיכוי שיהיו עוד ילדים...)
תודה!
אבל אמרה לי אחכ ועשתה לי מצפון- למה לא באת לקחת אותי? רציתי שאת תבואי....
וכו'..
מתקשה ממש עם כל שינוי הכי קטן.
אני אתן לך כמה דוגמאות:
אם בטעות תלינו את המגבות שלו ושל אחיו בסדר הפוך מהרגיל, הוא פורץ בבכי ועד שמסדרים את זה אי אפשר לדבר איתו על כלום.
הזזנו את השידה בחדר שלו למקום טיפה שונה, הוא ממש ממש התקשה להתמודד עם זה, בכיות של שעתיים בערך, וכמה ימים שמדבר על זה בכאב.
בדרך לגן כל בוקר הוא צריך שנגיד את אותה סדרת משפטים קבועה כללל יום. אין מצב ללכת בלי זה.
והוא ילד מדהים עם תקשורת נדירה לגילו!
מאוד מודע לרגשות שלו ומתמלל אותן מדהים, אכפתי לסביבה שלו, ובאופן כללי ילד מוכשר ומתוק!
כמו זה שהיא רוצה את אמא אחרי יום שלם...
כמה מהאחים שלי היו עושים פרצופים כבאו אנשים שהם לא אמא לקחת אותם גם בגילאים גדולים הרבה יותר
פעם באתי לקחת אחד מהם מהגן (גיל 3-4), והוא ברח ממני ולא הסכים לבוא בלי אמא
עברנו בקיץ מאזור השפלה לאיזור הררי.
הקטנה (שנה ושמונה) לא מוכנה להתכסות בשמיכה בשום פנים ואופן. היא כן משחקת עם שמיכות, אבל שם זה נגמר.
מאז שהיא קטנה היא לא אוהבת שמיכות וכל פעם שניסיתי לכסות אותה היא התעוררה מזה ובכתה. עד עכשיו לא הפריע לי. פשוט הלבשתי בפיג'מה חמה כשהיה קריר וזהו.
עכשיו אנחנו באזור קר יותר ובלילות כבר קר. הלבשתי אותה עם פיג'מה חמה וזה לא מספיק. היא מתעוררת המון בלילה והידיים שלה קפואות והיא גם התחילה להשתעל.
ניסיתי להסביר לה שמעכשיו ישנים עם שמיכה. עזר לילה אחד בדיוק ומאז היא מסרבת. ניסיתי שמיכה דקה וכמעט לא מורגשת, שמיכת צמר רכה ושמיכת פוך.
אי אפשר לחמם נקודתית את החדר כי האחים שאיתה עברו לפוך והם יתבשלו אם נחמם.
אשמח לרעיונות
מלבישים פיגמה חמה.
פוטר או פליז לפי התקופה
אם רואים שלא מספיק פשוט מוסיפים גופיה דקה מתחת. אבל לרוב בלילה אם החלון סגור פליז זה די והותר ממה שזכור לי (הוא היה פצפון יותר מהבת שלך).
שמיכה גם ככה יורדת בלילה אם זזים. אבל אם היא לא זזה הרבה תלבישי פוטר ותשימי שמיכה אחרי שהיא נרדמת
אז תנסי להוסיף שכבה כל פעם יותר ממה שיש לה או לשנותאת הבד לעבה יותר עד שתראי שמספיק (כאילו ארוך דק, ארוך דק עם גופיה, פוטר, פוטר עם גופיה, פליז, פליז עם גופיה..)
אגב אפשר לחמם את החדר ולהעביר את הגדולים לשמיכה דקה יותר
אנחנו גרים באזור קר ועדיין הילדים ישנים עם פיג'מה קצרה ובלי שמיכה (חוץ מהקטן שישן איתנו ואני אוהבת לפתוח חלון, אז ישן עם ארוך)
אולי הפיג'מה לא מספיק חמה.. או שאפשר לנסות שק שינה
אבל בבית נעים.. לפנות בוקר קצת קריר..
אולי גרים בקרוואן או בית בלי בידוד
פיג'מה חמה נשמע לי מספיק
ולתת לה לבחור שמיכה יפה שהיא אוהבת?
של דמות אהובה או צבע, נצנצים וכו
אולי זה יושב על עניין תחושתי, אני למשל לא יכולה לישון בלי פוך, וחובה שיהיה עליו ציפה. העניין של המשקל שמונח על הגוף גם משפיע
טוב. אני פתחתי לפני תשעה באב שרשור שאני לא מסוגלת להיות בלי לאכול כי אני מרגישה רע.
עכשיו הגיעו התוצאות בדיקות דם. ויש לי סוכר נמוך בצום 66. וממוצע סוכר שלי ב 3 חודשים האחרונים היה 78 שזה נמוך.
מה שהרופא אומר שמסביר את התחושה הרעה שלי.. .
אני אבקש מבעלי לשאול את הרב לגבי כיפור יותר קרוב לצום. כי הלוואי ויהיה שיפור. אבל מסקרן אותי לשמוע ממכם. מה ההנחיות שקיבלתם. ואם יש משהו שאני יכולה לשפר מעכשיו.
פתחתי שרשור דומה לפני כמה ימים....
אמנם לא עשיתי את הבדיקות שאת עשית אבל גם לי יחסית על הצד הנמוך בצום ואם אני לא אוכלת מרגישה לא טוב בכלל.
את בהריון ?
אני גם מחכה לתשובות מהרופא ורב די לחוצה על זה
את יכולה לשאול עוד אם יש לך שאלה ספציפית
ההנחיה הרפואית שלי )דתיה ואחכ שאלתי רב) היתה לצום עד 7 בבוקר ואז לאכול לשיעורים
יש לי תור הערב לרופא ואז אשאל בע"ה רב.
לפי מה שכתבו בשרשור יש כאלה שצמו בשיעורים ואחת נראה לי כתבה שלה לא נתנו. אבל משערת שהסטוריה של סכרת הריון זה פקטור די גדול ( אצלי ב"ה אין )
אבל ממש מבינה את הלחץ שלך, באמת מלחיץ אותי לצום, אני מרגישה על הפנים ככה בלי צום...
מה שכן אצלי אין סכרת הריון אז זה כנראה מאוד משנה את המצב...
בגלל שהיה לי קיצור צוואר הוא אמר שאני לא יכולה לצום וחייבת לשתות בשיעורים ואמר שלהוסיף גם מיץ ככה שייכנס גם סוכר אבל לא חשב שאני צריכה לאכול 😬
צריכה לשאול גם רב...
קיבלתי הנחיה לא לצום.
אבל גם לא לאכול רגיל.
אכלתי לשיעורין ושתיתי לשיעורין
ראיתי רק עכשיו
אכלתי בזמנו רבע לחם כל חצי שעה
ומים לשיעורין
זו ההנחיה מהרב
ממה שאני זוכרת מה שנכנס לנפח של קופסת גפרורים. זה יכול להיות כל דבר, רצוי דברים מזינים
אולי למישהי יש מילים קצת מרגיעות בשבילי
אני ממש בחרדה מיום כיפור
סוג של בלאק אאוט
אני בתקופה לא הכי בריאה נפשית (מטופלת)
והיום כיפור ממש מוציא אותי מאיזון
לא מצליחה לעשות כלום
יש לי דמעות שחונקות בגרון
לא יודעת אפילו מה אני מרגישה אבל צריכה מילים טובות ומנחמות
משהו רוחני?
בכל אופן אולי לא לזה התכוונת אבל החיזוק שלי בשבילך הוא תשמחי, יום כיפור הוא יום חג הוא יום של שמחה הוא יום של התחדשות. גם אם תשכבי במיטה ולא תעשי כלום, עיצומו של יום מכפר.
ה' רוצה להיטיב איתנו ובנה לנו כאן ממלכה שלימה שנועדה בסופו של דבר לגרום לנו כיף, עונג, ושמחה.
הצדיקים היו מחכים לכיפור ממש בהשתוקקות
אני כל כך מרוחקת
בחיים לא הגעתי ככה ליום כיפור
לא יודעת להסביר את זה אבל אני לא מסוגלת להתפלל בכלל, בתקופה האחרונה. כלום. גם בראש השנה
וזה ממש קשה לי
אני גם בהריון אז ממילא הצום יהיה במיטה..
מלא מחשבות ולאכול את עצמי בלי מלח
את לא מחויבת להתפלל את לא מחויבת להיות מי שהיית כל השנים או מי שאת רגילה להיות בכיפור או כל יום רוחני אבל זה באמת יכול להביא למחשבות לא חיוביות על עצמנו
תרגישי טוב, את עושה דבר ממש חשוב, מביאה נשמה לעולם, תשמחי... תנוחי. את נשמה טובה ויפה, הכל בסדר ❤️
מקסימום תקחי לך כמה שניות, מדגישה שניות כדי להגיד לקב"ה משהו קטן... בשביל ההרגשה שלך
את יכולה להרגיש נוח
כי אני בטוחה שיש עוד נשים עם הרגשה כזאת
שלא מצליחים להתחבר
וקשה להתפלל.
אז קודם כל
ביום כיפור המצווה היא צום.
לא חייבים את התפילות (מסכימה איתך שזה נותן הרגשה ואוירה יותר מחברת)
תהיי מי שאת.
איפה שאת נמצאת , הקב"ה קרוב אלייך באמת!
(הקב"ה שמע את תפילת ישמעאל
"באשר הוא שם" איפה שהוא- ולכן לא דנים אדם לחובה אף פעם, כי יכול להיות שעשה תשובה בסוף)
עיצומו של יום מכפר
זה כמו להיות במקווה
לא עושים כלום והקב"ה משפיע שפע טהרה!
גם בסוכות זה ככה, לשבת בסוכה - זה להיות מחובקים אצל הקב"ה בלי שנעשה משהו מיוחד
גם בפסח זה ככה .
בכלל
יום כיפור זה יום מיוחד
כמו מכונת כביסה
אנחנו לא צריכים לעשות משהו אקטיבי
"עיצומו של יום"- רק העוצמה שלו, מכפר.
המיוחד ביום הזה - הוא מיוחד לעם ישראל
רק בגלל שהקב"ה אוהב אותנו
ורוצה לנקות אותנו מהלכלוכים שפוגמים בנשמה
לכן "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרים? ומי מטהר אתכם?- אביכם שבשמיים!"
בראש השנה לא ניעם לי לומר אבל ממש הציל אותי עלונים קלילים כאלה שעזרו לי להימלט מהלופים
ועכשיו שכחתי לדאוג לי
ופדיחה לבקש עכשיו משכנה?
בדיוק נכנסתי עכשיו בשביל לכתוב לכן תודה
קצת לפני יום כיפור היה לי איזה הצפה קטנה, אבל ב"ה אחרי שדברתי על זה ושחררתי מהלב היה יותר טוב
והילדים התנהגו יפה, ואני נחתי
והלב במקומו, וזה העיקר
עיצומו של יום מכפר.
גם אם לא תתפללי, לא תרגישי את הצום מי יודע מה, לא תעשי שום דבר- יש כח ליום עצמו.
אני באה לאבא שלי
ודבר ראשון מחזיקה בראש שהוא אוהב אותי
באמת
אפילו שאני לא מבינה איך וכמה
אני מאמינה חזק שהוא אוהב אותי יותר ממה שאני אוהבת את הילדים המתוקים שהוא נתן לי
ומתוך זה אני באה להתקרב אליו בחזרה
להצטער על מה שעשיתי לא טוב.
לבקש שיעזור לי לגדול מזה ולהיות טובה יותר
ולבקש חסד ורחמים עלי ועל בני ביתי לא כי מגיע לי משהו, אלא כי הוא אבא שלי.
ואבא תמיד רוצה את טובת הילדים שלו, במיוחד כשהם באים עם לב פתוח
כי אני עם הילדודס בבית
וקשה לי עם צומות
אז מניחה שלא אהיה הרבה בביץ הכנסת
זה תוך כדי הטיטולים, והאוכל של הילדים, והמשחקים וכזה
אבל משתפת במשהו שכתבתי, על בסיס לימוד מתוך הספר 'טללי חיים - אלול-תשרי', על מהות יוה"כ.
לי זה היה לימוד מאיר ומחדש.
יום כיפור הוא יום של כפרה. כל השנה אפשר לעשות תשובה, אבל ביום כיפור, עצם היום עצמו מכפר, כמו שכותב הרמב"ם - "וְעִצּוּמוֹ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר לַשָּׁבִים שֶׁנֶּאֱמַר: 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם'" (הלכות תשובה א', ג').
בגמרא מובאת גם דעתו של רבי (שאמנם לא נפסקה להלכה, אבל כן מבטאת רעיון שאפשר ללמוד ממנו) שעיצומו של יום הכיפורים מכפר אפילו בלי שנעשה תשובה - "רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יום הכפורים מכפר" (יומא פה, ע"ב).
איך אפשר לומר שהחטאים יכולים להתכפר אפילו ללא תשובה? מהי סגולתו המיוחדת של היום הזה?
בספר 'טללי חיים - אלול-תשרי' מוסבר שביום הזה מתגלה הפנימיות האמיתית של עמ"י. נשמות עם ישראל הן קדושות ועליונות, חצובות מכסא הכבוד, ומצד האמת משתוקקות להידבק בבורא. רק העכירות של עולם החומר מסמאת את האדם וגורמת לו להתרחק מהרצון הנשמתי שלו ולחטוא. וביום כיפור הפנימיות מתגלה יותר מאשר בשאר השנה, והנשמות מאירות ומגלות את רצונן להידבק בבורא, וממילא מתברר שהחטאים שהאדם חטא כל השנה הם רק בגלל הבלבול של עולם החומר, ומצד הנשמה זה כמו 'אונס'.
למרות הדעה של רבי, להלכה נפסק כי הכפרה היא רק אם האדם גם שב בתשובה. ירדנו לעולם הזה כדי לעבוד בתוך עולם החומר, ולכן כדי שהחטאים שלנו יתכפרו אנחנו צריכים לעשות מעשה. אבל עצם עבודת התשובה מתחברת גם היא למהות היום עליה למדנו.
לאורך יום כיפור אנחנו חוזרים בתשובה שוב ושוב על ידי 10 וידויים שאומרים לאורך התפילה (וגם מי שלא מתפללת את כל התפילות, ראוי שתשתדל להגיד לפחות פעם אחת וידוי).
כשאנחנו מתוודים על החטאים, אנחנו מגלים שהם בעצם חיצוניים אלינו. אנחנו מנתקים את החטא מאיתנו על ידי ההגדרה שלו כחטא, שמבטאת את זה שכשחטאנו זה לא היה מחובר לרצון האמיתי שלנו. "עקירת הרצון כעקירת המעשה" (מסילת ישרים ד').
וכך, דרך התפילה והוידויים, אנחנו מתחברים לנשמה הפנימית שלנו שמתגלה ומאירה ביום הזה באופן מיוחד, וכך מתכפרים לנו כל העוונות גם דרך העבודה שלנו, וגם דרך 'עיצומו של יום' שמכפר.
אבל קראתי משהו שממש חיזק אותי. ביום כיפור-עיצומו של יום מכפר! עצם זה שחיים ביום הזה, שמקיימים את ההלכות שלו(הבסיסיות, וידוי פעם אחת, צום וחמשת האיסורים)- עצם זה עושה את העבודה, מזיז בנו משהו ומזיז כלפי שמיא.
גם הייתי בהריון (יש לי נטיה לדכאון בהריונות, שלא תדעו על אף אחת!)
והיה די מורכב- זה היה בתחילת הריון וגם פיזית הרגשתי ממש ברע
וניחמתי את עצמי בכל הדיבורים האלו
ואז כשהגיע שמחת תורה היה לי מלא האשמה עצמית
שלא התפללתי
וקרו לנו כאלו דברים גרועים
אמנם זה היה אסון כללי אבל גם המשפחה שלי נפגעה, באופן אישי.
אלי עכשיו באמת השילוב של הכל, וזה שאנחנו עדיין במלחמה ועדיין יש שם מישהו שעוד לא חזר,
זה בלתי נתפס והכל ביחד ממש מציף
גם אם לא נתפלל ולא נעשה בו שום דבר.
אם את מרגישה צורך להיכנס לקונכיה ולא לחשוב כל היום הזה, זה גם בסדר,
הכל לפי הכוחות שלך.
אפשר להעביר את היום בקריאת ספר ועדיין לעצם היום עצמו יש משמעות בעולם.
אם את מסוגלת תלכי לבי"כ רק לתקיעת שופר של סוף הצום להרגיש חלק,
אם את מסוגלת בנוסף גם נעילה זה ממש מספיק.
שולחת חיבוק והלוואי שהיום יעבור לך בטוב 🧡
שיהיה צום קל ומועיל
מלא מיגרנות.
עצותי: חיבוק.
לצאת לאויר הקריר, בחושך.
לשטוף פנים
מגבת רטובה מקוררת על המצח
אופטלגין- זה הדבר הכי חזק שהתירו לי לקחת, שלום לילדים ב"ה.
ולשתות מילקשייק. משהו בסוכר הקפוא שעולה למח עשה לי ממש טוב, כל פעם בערך לחצי שעה.
אבל מעבר לזה לא יתירו לך בהריון
לגבי המילקשייק מבחינה תקציבית באיזשהו שלב עברתי להכין בבית
תודה
אני בשרית, אז זה לא אקטואלי
מחר אנסה את זה
בדקו לי לחץ דם
הלכתי למוקד
אולי כדאי לנסות רפואה טבעית כמו דיקור
הבן שלי בן שנתיים וחצי בתהליך גמילה, כחודש. ברוך השם מתאפק יפה ועושה קטנים בשירותים ולפעמים עדיין יש פספוסים. אבל! הוא לא מציע לבד ללכת לשירותים, עושה רק אם אני מזכירה לו.
לגבי גדולים בכלל לא מוכן לעשות בשירותים, רק בתחתונים. אשמח לשמוע טיפים מניסיון של אחרים איך אפשר לעזור לו לעשות את המעבר גם בגדולים?
בן 3 וקצת, ובדיוק אותו דבר.
ועכשיו גם עושה יותר קקי מתוך שינה.
ניסינו ממתקים, הבטחה למתנה גדולה, ולא עוזר...
לוקח זמן עד שהיחד הולך לבד
אצלנו זה לקח 4 חודשים
לגבי קקי אצל 3 ילדים היה פער גדול בין גמילה מפיפי לקקי
וגם זו היתה גמילה עם התקדמות ונסיגה שלקחה למעלה משנה
אז פשוט נתנו לה לעשות בטיטול, או בטיטול של הלילה או שכשהייתי רואה אותה ''רוקדת'' הייתי מציעה לה טיטול והיא הייתה עושה. לקח לה כמה חודשים עד שפעם אחת היא עשתה בשירותים (היא שלה, אז כנראה שזה קרה בטעות😅) ומאז די ירד לה הפחד, והצלחנו לשכנע אותה לעשות בשירותים.
הפואנטה שלי היא שעדיף טיטול מאשר פספוסים, ואז אפשר להרגיל לאט לאט אחרי שכבר מכירים את השירותים טוב...
לק"י
ובאסלה הוא עשה צרכים פעמיים לפחות. ובכל זאת הוא מעדיף לעשות בבגדים. מתחבא ועושה.
אני מדברת איתו על זה, אבל לא הבנתי מה מפחיד אותו (הוא מדבר ויודע לענות על שאלות, אבל זה אולי לא ברור גם לו).
(גם בטיטול בתקופה האחרונה היה מוצא פינה שקטה ועושה, ולא תמיד רוצה להחליף).
לגדול שלי גם היה קושי עם לעשות צרכים באסלה. נתתי לו הפתעות מהשקל כשכן היה עושה. לא זוכרת תוך כמה זמן זה עבר.
זה מפחיד בגלל שזה תחושה כאילו זה חלק מהגוף יוצא מהם, לא כמו פיפי. כאילו איזה חרדה מחוסר שליטה על הגוף.
חוצמיזה, שפיזית צריך ללמוד להרפות מצד אחד וללחוץ מצד שני, זו פעולה קצת מורכבת...
לק"י
למרות שכשהוא כן עשה באסלה, הוא לא נראה מבוהל.
לעשות אין לו בעיה, הוא במודע מתחבא ורק אז עושה.
את חושבת שזה צורך בלהתפנות לבד?
אני חשבתי שהבן שלי מתחבא (בדרך כלל נכנס מתחת לפינת אוכל בין כל הכיסאות) כי הוא מבין שהוא עושה כרגע משהו שלא מרשים לו (לעשות בתחתונים..)
הבן שלי היה מתחבא ועושה בטיטול בתקופה האחרונה (ואז לא תמיד רוצה להחליף).
לק"י
או שלהציב עובדה, כי הוא דעתן למדי🫣
בשבת הצעתי לו שנשים נייר על המים, הוא רצה. אבל בפועל לא עשה בשירותים.
והוא באמת מותק😅 ילד מצחיק ואהוב💕
לק"י
בשבת תפסתי אותו לפני שהתחיל לעשות והושבתי אותו על האסלה. ניסיתי להסיח את דעתו, אבל הוא פשוט ישב ובכה (ועשה רק פיפי).
בסוף אמרתי לו שיעשה איפה שבא לו, רק שלא יתאפק (כי הוא כמה פעמים כאלה, שהוא לא עשה יומיים- שלושה).
אני מקווה שיצא לו שוב באסלה, וזה יוריד ממנו את הלחץ.
בדיעבד יש לו קושי בויסות חושי שהקשה על זה, הוא היה עושה קקי רק בתחתונים במשך חצי שנה.
אני חושבת שצריך ממש להרפות ולדבר איתו בגובה העיניים בצורה עניינית,
להגיד לו שאם הוא לא מצליח לעשות קקי בשירותים אז כנראה זה לא הזמן ולהחזיר חיתול.
זה ממש לא בושה להחזיר חיתול.
עשיתי את זה עם השני שלי וכשהוא רצה מעצמו בערך חודש אח"כ (בד"כ זה רצון שצריך לזהות ולדחוף קדימה, בכל זאת אנחנו צריכות להוביל), הגמילה הלכה ממש חלק..
עניין הפרסים לדעתי לא טוב אם זה לטווח ארוך מדי . הם קצת מתייאשים עצמם וזה לא מדרבן אותם.
ממליצה פשוט להתרגש ולשמוח איתו על כל הצלחה שלו. וכשהוא לא מצליח אז בצורה עניינית ממש להעביר את זה הלאה..
בהצלחה!
והוא לא מראה סימני קילקול
טפו טפו כמובן
השיחות "יחסינו לאן" לא מתקנות יחסים, עבודת הלב מתקנת יחסים.
בכל מערכות יחסים, לא רק בזוגיות, גם ביחסים עם ההורים, מעניין שבד"כ העצה הראשונה שנוטים לתת זה "תדברו על זה"..
אבל אי אפשר לדבר אם יש ים משקעים. אם אין אהבה בלב, אם יש טיפת שנאה.
לדיבורים צריך להקדים עבודת לב, ואז דיבורים נשמעים. לפעמים להתרחק למרחק ממנו אפשר לאהוב ולעבוד על יחסים. להמשיך לתת אהבה על ידי מילה טובה, מתנה, שיחה קצרה.
הבעיה שלנו שאנחנו עצלנים מדי ולא רוצים לעבוד, רוצים לפתור ישר הכל על ידי דיבורים.
להטיח אשמה בהורים, בבני זוג, "לחנך" את הילדים שלנו.
וככל שכואב לנו יותר אנחנו מדברים יותר, מחטטים בפצע המדמם.
כשרק התחתנתי הקשר שלי עם אמא היה מורכב, עקב חזרה בתשובה ובחירות שעשיתי, שהיו שונות ממה שרצתה בשבילי.
עד שחשבתי שהמחסום הזה לעולם לא ייעלם והקשר בינינו ישאר לתמיד טעון. אני זוכרת עד היום כל שיחת טלפון, בה הייתי צריכה להציב גבולות.
הצלחתי לרפא את הקשר עם אמא שלי בעיקר כשהבנתי שיחסים לא מרפאים על ידי דיבורים, אלא על ידי עבודה עצמית!!!!!
וזה משהו שאני מרגישה חובה לשתף.
היום בקשר שלנו יש הרבה כבוד.
על ידי תהליך שעברתי, למדתי לקבל את ההורים כמו שהם, בלי רצון לשנות אותם,
למדתי שההורים שלי נתנו לי את הטוב ביותר שהיה להם לתת,
וגם אם הם מבטאים את האהבה שלהם לא בצורה שהייתי רוצה, הם עדיין אוהבים אותי.
היום כשאני בת 35 ואמא של 3 בנות, אני שמחה שהצלחתי לעשות את העבודה הפנימית הזאת ולא נתקעתי עם אותם כעסים ומשקעים משנות העשרה.
איך עושים עבודת הלב? ארשום כבר פעם הבאה.
רוב הבעיות ומנגד ההצלחות במערכות יחסים נמצאות בעבודה העצמית שכל אחד עושה/ לא עושה עם עצמו
אכן לא מספיק לתקשר
כי צורת התקשורת והתוכן שלה מושפעים ישירות מההתפתחות האישית של כל אחד
עם עבודה עצמית ועם רצון עצמי להשתפר
היחסים נעשים טובים יותר
רוב רוב רוב הפתרונות לרוב הבעיות- הן בידיים שלנו.
כל כך קל לנו להאשים ולצפות שאחרים ישתנו ולחשוב שהבעיה תיפתר אם נשנה את הזולת-
כשכמעט תמיד הפתרון הוא התבוננות פנימית, במה שהזולת משקף אצלנו, ועבודה על הנקודה הזאת.
ומדהים כמה החיים נרגעים ככה, וכמה ההבנה העמוקה הזו מכניסה לנפש חמלה ואהבה לסובבים אותנו.
פתאום קלטתי שצריך להשאיר אוכל לילדים (יש לי בגילאי יסודי)
מה אתן נותנות להם לאכול לאורך היום?
אשמח לרעיונות
בבוקר- לחמניה עם גבינה/קוטג', ביצים קשות וירקות
בצהריים- אורז, שניצל עוף וירקות
בהמשך היום שינשנשו פירות/עוגיות/חטיפים
ובערב יאכלו איתנו את הסעודה של סוף הצום
בעצם מה שמכינה במיוחד זה רק ביצים קשות
האוכל של הצהריים, זה מה שאוכלים במפסקת
ובערב מה שאני מכינה לסוף הצום..
רק אני כן רוצה שיאכלו ארוחת ערב קודם.
גם כדי שילכו לישון או לפחות יהיו מוכנים לשינה כשאני שוברת את הצום, ולא ישבו לי על הראש...
וגם כי בא לי לשבור את הצום בנחת ולא לייצר ארוחה תוך כדי.
עוד לא חשבתי מה להכין מראש...
אולי את הלחם וביצים קשות נשאיר לערב, ובבוקר הם יכינו לעצמם מוזלי כמו כל שבת (יוגורט, גרנולה ופירות).
שניצלים
אורז
ירקות חתוכים
בורקסים...
נראה לי יספיק.
וכמובן חטיפים למהלך היום, קורנפלקס עם חלב- לבוקר.
ופירות ועוגיות...
נראה לי לא נסחפתי בכלל חח
לבוקר קורנפלקס עם חלב או דייסה שבעלי הכין שנשאר
צהרים סנדוויצ'ים ביצים קשות וירקות
לערב יש שניצלים אבל מתלבטת אם להוסיף גם פסטה כי אם יישאר לא יהיה לנו מה לעשות איתה, או שיאכלו קוסקוס ממה שישאר מהמפסקת אבל זה יותר בלגן
לק"י
יש גם מקרונים שנשארו.
לבוקר- לחמניות עם משהו/ קורנפלקס עם חלב.
במשפחה שלי היה חמין.
צהריים שניצלים וקוסקוס (מכינה לצהריים היום, יאכלו גם מחר)
ערב פיתה או לחמניה עם שוקולד וירקות חתוכים. (אם אני עולה לנעילה אז נותנת להם לאכול בחוץ, השנה לא בטוח שאעלה, תלוי איך ארגיש)
צהריים שאריות מהמפסקת
בוקר קורנפלקס ומעדנים
ערב פיתה עם חומוס.. חח סתם אולי אספיק לבשל ביצים קשות
בוקר כנראה קרונפלקס עם חלב
א.עשר סנדוויצים כרגיל
א. צהרים הכנתי ציפס קפוא ושניצלים שהקפאתי שבוע שעבר ואולי אפילו יאכלו בתוך פיתה
כל שאר היום פירות, פריכיות, עוגיות וקישקושים..
זה היום שאני הכי משחררת בשנה העיקר שיהיו שבעחם ואני לא אצטרך להתעסק באוכל וליכלוך..
בדרכ אני לא מסכימה שזה יהיה ארוחה, אבל לאור הנסיבות (אני פחות משבועיים אחרי לידה) קנינו קורנפלקס, בורקסים שהם אוהבים (שגם בקושי נכנס הביתה) ולחמניות
יש שניצלים במקפיא והכנתי פסטה (על אורז וקוסקוס ויתרתי כי זה מלכלך את כל הרצפה, ואני לא רוצה להתעסק בזה בחג)
על ארוחת ערב לא חשבתי.
או שיאכלו את מה שישאר מהצהריים, או קרקרים וירקות.
אוכלים קורנפלקס עם חלב, פיתה עם ממרח, קרקרים.
בעבר כשלא היו לי ילדים שצמים אז גם מעדנים שווים וחטיפים, שאין כאן בד''כ, כי זה יום חג.
לא מבשלת. לא רוצה כלים בכיור.
מינימום עבודה, מינימום התעסקות.
וגם שלא יעשה ריח ולא יגרה את הגדולים.
היום שאני הכי משחררת מבחינת אוכל.
אני אישה מלאה וכל פעם שעושה מוניטור בהריון הזה
מאוד קשה למצוא את הדופק. האם זה בגלל זה? לא היה לי מוניטור חלק אחד אפילו ולרוב אני צריכה להצמיד לבטן
וגם לגבי הצירים כשמחזיקה אפילו בקלות על הבטן זה ישר מראה את הצירים ואם משחררת,
זה יכול לא להראות כלום!!! למרות שמרגישה ציר
עצות יתקבלו בברכה
אני מאוד רזה, והיה קשה למצוא דופק, ולא תמיד ראו את הצירים...
אצלי לפחות זה היה קשור למנח של העובר, ולשלייה קדמית.
ולא תמיד הצליחו למצוא בקלות.
כנראה בגלל שעוברים היו קטנים, וברחו כל הזמן.
וגם צירים, קרה שלא ראו טוב באחת הלידות.
ואני רזה. כמעט ולא היו מוניטורים חלקים, תמיד זה נסחב שעות
עד שמצאו דופק לקח זמן ולא תמיד זה קלט את הצירים הייתי צריכה להחזיק או לסדר את המטמר ששה יקרא טוב
האמת? עכשיו אני 1.8 אחרי לידה ומתעגעת לצליל הזה של המוניטור חחחח
אני שמחה שזה לא רק לי
כנראה לא קשור למשקל
קשוח
אצלי במחלקת נשים ממש ראו צירים ודופק בקלות,
ובמיון לא ראו כמעט כלום.. וכל שניה הדופק התנתק. לקח מעל שעה וחצי להוציא מוניטור תקין של 20 דקות.
רגישות לריחות זה תסמין של הריון?
לא קיצוני מאוד
אבל כן יצא לי להריח מהמקרר ריח רע שבדכ לא מריחה
ומהפה של בעלי (שממש מקפיד לצחצח שיניים)
ומהמקפיא שבדרך כלל לא מריחה...
#כאן מפנטזים על הריון בכל הכוח 🤦♀️
הכל הכל הכל,
וזה היה התסמין היחיד וברור כל כך שאפילו לא בדקתי הריון
אני יש תקופות בחודש אני יותר רגישה לריחות ויש פחות
בהריון זה היה מזעזע, לא יכולתי להריח כלום
אבל גם בלי הריון יש תקופות שהכל מריח לי בלי שום קשר לכלום.
לי היה עוד לפני שיכלתי לדעת על הריון, טעם מר בפה, הכל הפך להיות לי לא טעים ותמיד זה באמת היה הריון בסוף
לא יודעת אם זה המקרה אצלך, אבל אני יודעת שזה קיים גם בריחות
כל פעם שאני מדמיינת שאני בהריון, בעלי אומר לי שאני לא, כי כשאני כן רואים לפי התסמינים עוד לפני האיחור.
ונגידמאני חושבת שאני בהריון כי יש לי בחילה, אז בעלי מזכיר לי שלא, כי אני לא עייפה ברמות, או שאני עוד מסוגלת לסבול מגע. או ריחות. או רעש.
ובהריון, ממש מהשניה הראשונה, אני לא יכולה לסבול כ-ל-ו-ם. וישנה איזה 16 שעות ביממה.
זה עוד לא לגמרי להספיד את החודש כי אין לי מושג מתי הביוץ שלי.
צום בהריון תודה לה'
קניתי מעדנים וחטיפים לילדים
משחקים שיעסיקו אותם
אוכל
מה עוד אפשר לעשות שלא יהיה לי ממש קשה?
ילדים קטנים מאוד
לק"י
לארגן את האוכל שיהיה קל לתת להם ישר.
לשכב לידם ושהם ישחקו.
ואם צריך, שבעלך יישאר או יקפוץ מידי פעם לראות מה איתך.
וגם חומרי יצירה שאני לא רוצה שהיא תיגע בהם (כמו גואש...)
אולי באמת הפתרון הוא ארון שירות גבוה יותר, שמגיע עד התקרה🤔
כשאת סוגרת, ברגע שאת טורקת - הפלסטיק עולה לבד למעלה
לא יודעת איך להסביר את זה, אנסה אולי למצוא קישור לסרטון
לא מצאתי את הזהה.
בעיקרון, כשזה תקין לא צריך ללחוץ עליו. רק בפתיחה.
בראשון כתוב בהסבר על המוצר שזה נסדר בקלות.
אז כנראה זה כמו שאני זוכרת.
I just found this on AliExpress:
₪23.19 | 1Pc Home Refrigerator Lock Fridge Freezer Door Catch Lock Toddler Kids Child Cabinet Safety Lock For Baby Safety Child Lock
לנו יש משהו כזה שמחזיק כבר שנתיים . (הבן שנתיים הצליח לקלקל את הדבק שלו והדבקנו מחדש) אבל תכתבי נעילת ארונות ילדים וזה יתן לך מלא אפשרויות.
וכמה קשה לפתוח את זה?
כי התקנו מנעול כלשהו למקרר כדי שהילדונת לא תפלח משם דברים, אבל בפועל אנחנו בקשוי נועלים אותו, כי ממש קשה לפתוח אותו (גם למבוגרים), וזה מעצבן...
ושיהיו בריאים, הילדים שלך...
משהו כזה
זה ננעל אוטומטית כשסוגרים וכדי לפתוח צריך מגנט. לוקח לילדים יותר זמן ללמוד לפתוח כי לא רואים את הנעילה מבחוץ
מתואמתהקטן שלי גם כל הזמן נגע בדברים 'אסורים', והייתי אוספת אחריו. עד שהוא הגיע לאיי רובוט היקררר ולחץ עליו כל שניה, אי אפשר להרים את זה, זה מחובר לשקע ברצפה,
שמנו מחסומים אבל בקלות הוא גילה את הדרך ואני מדברת על תינוק בן שנה וקצת, ופשוט אמרתי אין מצב שהוא הורס לי את המכשיר!
ואז התחלתי להגיד לו - לאאאא . לא לגעת.
ומה מסתבר? שאחרי כמה פעמים כאלה הוא קלט.
מידי פעם צריך להזכיר לו אבל בגדול הרעיון הוא להשקיע בגבול מסויים כמה זמן ואח''כ יש נחת 😉
אני יודעת שזה מעייף וחופר אבל לפעמים זו הדרך הארוכה שהיא קצרה.
אבל על הרצף האוטיסטי🙂
אז מה שעובד על ילדים רגילים לא עובד עליה... (אבל אולי באמת נתייעץ איך אפשר ללמד אותה את זה)
לק"י
על דברים שאסור.
ואפשר לכתוב גם בנוסף.
הרעיון הוא לשים סמל חזותי, לא רק דיבורים באוויר.
לא תמיד זה עוזר. אבל כמו כל הילדים, לא כולם "שמים" על דברים😅
היא בדיוק למדה בגן את המשמעות של איקס (בהקשר של איסורי יום כיפור) והיה נראה שהיא קלטה את הרעיון. אז ננסה...
(שיטת האיורים באמת מוכיחה את עצמה, אבל היא אכזבה אותי במקרה אחד - הכנתי לה סדר פעולות הבוקר באיורים, כדי שתסכים להתארגן בבקרים בקצב משביע רצון, והיא אמנם נהנית להסתכל על זה - ולהוסיף עוד ציורים🤭 - אבל בפועל לא שמה עליו בזמן אמת...🤦♀️)
הקטע הוא שהיא מאוד אוהבת ללכת לגן, וגם אוהבת להתלבש יפה כשבא לה. אבל כנראה היא באמת מרגישה צורך לשלוט במציאות, וגם קולטת שאנחנו בלחץ שלא תפספס את ההסעה, והיא מנצלת את זה כדי "לשחק" במצב...
יום יבוא ונמצא דרך לארגן אותה בטוב בבוקר. בינתיים כל בוקר מותיר אותנו חסרי נשימה...
זה לקום מספיק מוקדם
גם אצלנו יש הסעה ויכולים להיות הרבה בלתמים
קמים מוקדם והכל בנחת
שעה ורבע לפני שההסעה מגיעה
פחות משעה זה קצת צפוף
אם היא תקום יותר מוקדם באופן קבוע בסוף זה ישפיע על שעת ההרדמות
כבר כמה ימים שאני רואה הפרשות גדולות יחסית וצהובות צמיגיות
ופתאום נפל לי האסימון שזה בליווי הימי צירים מטורפים
הבוקר שוב הפרשה גדולה אך לא צמיגית בגוון צהוב
או שתמיד בשבועות האלו זה כך? כבר לא זוכרת 🤐 (שבוע 34)
הפקק הרירי זה עם הפרשות דמיות.
והגיוני שיש הפרשות בתקופה הזאת.
אבל בכל זאת, כדאי להתייעץ.
מניסיון, אפשר גם להיות בלעדיו כמה שבועות....
בתחילת תשיעי.
אבל רק לא היום ללדת 😅
בצבע אפור כהה
אני עדיין תולה תקווה שזה מהבדיקות הוגינליות
הבת שלי לקחה סוכריות מחנות בלי לשלם
והחביאה את זה
וכל פעם ליקקה את והחביאה בארון שלה
מזל שלא הגיעו נמלים
מה לא עשיתי נכון????
ילדה בת 6
כיתה א
בגן היתה מביאה משחקים מהגן והיינו מחזירים לגן ומסבירים שלא לוקחים הביתה מה שלא שייך לנו.
בתחילת השנה לקחה לחברה קופסת מסטיקים מהשולחן והביאה הביתה, שיקרה שזו לא היא לקחה.
דיברתי איתה והיא התפייסה עם הילדה.
אחר כך היה מקרה שהיא לקחה קשת של אחת הבנות ושוב האמא פנתה אליי וטיפלנו בזה.
מה אני עושה עכשיו?
מה פתאום לגנוב מחנות ועוד להחביא ממני?
אני ממש מפחדת
כי זה מאוד אופייני.
בכל אופן, כדאי להתייעץ עם גורם מקצועי איך להגיב/להפסיק. אבל בגדול תדעי שזו תופעה מוכרת ומותאמת גיל.
מי הגורם המקצועי שעליי לפנות אליו?
אני מאוד מתביישת, לא רוצה לערב יועצת או מורה כדי שלא תהיה לה אי נעימות או ידביקו עליה סטיגמה של גנבת.
פשוט לומר שאת רואה קושי בריכוז והטמעה של כללים, ויכול להיות שזה תואם גיל אבל כדי שלא תצבור פערים תשמחו לאבחן.
ובתהליך האבחון זה חיצוני ויש גם חסיון אז תוכלו להעלות גם את הנושא הזה
קשב וריכוז ממש לא מתחיל ונגמר בקושי בריכוז.
כדאי לקרוא טיפה ולנסות להבין אם זה מתחבר לך.
שימי לב שישילדים עם היפראקטיביות ויש ילדים בלי, יש ילדים שהתופעות יותר נובהקות אצלם ופחות, אבל עדיין זה יכול להיות קשב וריכוז ברמה מסוימת
את המורה - אם היא לא בעלת ניסיון רב, באמת פחות הייתי מערבת.
היועצת - תראי. זו באמת תופעה מוכרת. אל תדאגי. ילד בכיתה א שגונב, זה לא מה שאת חושבת. זו לא אותה התייחסות כמו ילד בכיתה י. וב99.9 אחוז זו תופעה שתעבור, רק צריך לדעת איך להגיב לה - קודם כל כדי שהיא תבין שזה אסור, מצד שני שלא תיכנס לה על עצמה סטיגמה של גנבת.
יכולה לומר לך בתור מי שבעבר הייתה מורה של כיתה א - שזו תופעה מאוד מוכרת בגיל הזה. כמעט בכל כיתה תהיה תלמידה אחת או יותר שתיקח חפצים שלא שלה.
סביר להניח שהמקור שם.
(יכולת השיפוט ודחיית הסיפוקים של ילדי קש"ר היא נמוכה. ועם עזרה - הם יגדלו לתפארת בעזרת השם).
את עושה הכל נכון, זה יכול לקרות פשוט
בעלי החזיר אותו לחנות והם שילמו על הפריט ודיברנו על זה. זה קרה יותר מפעם אחת
זה גם היה כשהוא היה בן 6 בכיתה א
מאז ב"ה לא חזר על עצמו
ואני לא מרשה לה כי זה מזיק לשיניים.
מה זה אומר? שאני חייבת להרשות, אחרת היא תגנוב???
הילד היה גונב מלא!
גנב גם דברים יקרים מחנויות משחקים
כדי להתגבר על התופעה, כמובן לאחר התייעצות עם המטפלת שלהם
למרות שהיא ממש לא בעד ממתקים היא קנתה צנצנת ומילאה אותו בסוכריות ושוקלדים. החברה טוענת שכמה ימים הילד היה בהתנפלות על זה ולאחר מכן פשוט נמאס לו.
כשאני מגיעה אליה אני תמיד עומדת ליד הצנצנת וטוחנת. הילדים שלה עומדים ליד ולא מבינים ממה אני מתלהבת.
לגניבה של המשחקים היא עושה לו מבצעים, לא מבצע של יום יומיים אלא ממש של תקופה - ואחרי שמסיים מקבל משחק חדש שהוא בוחר.
ממה שהחברה מתארת, נשמע שהם התגברו על הבעיה הזאת.
לק"י
נעלמו אצלן בכיתה ממתקים.
המורה דיברה איתן, וגם בקשה מאיתנו, ההורים, לדבר, ואמרה שבגיל הזה זה לפעמים נובע מתמימות, ולא תמיד מבינים את חומרת העניין.
אז אני מבינה שזה קורה בגיל הזה. לא משהו חריג.
כן צריך לחנך, אבל בלי לחץ שמא זה מעיד על משהו.
וחיבוק! כי זה באמת לא נעים שזה קורה.
זה ממש נורמלי!
גם לנו קרה (משהו קצת יותר גרוע🙃)
תנסי רגע לראות אותה מבפנים, ילדה מוצפת דחפים, חשקים וגירועים, שהמח שלה עוד לא מספיק מפותח כדי לבסס משמעת עצמית וכללים בנוגע לאיך עובד העולם, מה המשמעות של כסף ושל בעלות הם עדיין קצת אמורפיים.
תדמייני איך זה מרגיש לשמור על הסוד, מה אם יגלו מה שעשיתי...
עכשיו יש לך הזדמנות פז להושיט לה יד ולעזור לה, ועל הדרך לחזק את הקשר ביניכן ולתת לה יותר כח לעמוד בהתמודדויות.
מה שאני עשיתי בזמנו (אותו גיל) -
אחרי שנרגעתי ודיברתי עם כמה אנשים שעזרו לי לחזור לפרופורציות...
אמרתי לה שהיום היא לא לא הולכת לבית הספר בבוקר אלא אנחנו יוצאות לפגישה. הכנתי לנו משהו טעים וישבנו בטבע.
בשיחה אמרתי לה שילדים הרבה פעמים יש להם דחפים חזקים - כמו למשל להשתולל, או לאכול משהו טעים, וכו'
וקשה להם יותר ממבוגרים לרסן את עצמם כי הם ילדים והמח שלהם עדיין לא בשל.
אז קודם כל שתדע שהרבה ילדים מתמודדים עם מה שהיא מתמודדת, שמתחשק להם ממתק ולוקחים בלי רשות או בלי לשלם. ואני יודעת שהיא עשתה את המעשה האסור מתוך דחף ויצר ולא כי היא רעה חלילה.
אבל המעשה הוא אסור, צריך לתקן את מה שנעשה ולעשוצ מה שצריך כדי שזה לא יקרה יותר.
עכשיו הצבתי את זה כעובדה. לא תיחקרתי אותה כדי שלא יהיה לה פתח לשקר.
אמרתי לה שאני כל כך שמחה שאנחנו מדברות על זה, כי בטח היה לה מאד כבד לסחוב את הסוד בלב. וידאתי שהיא מרגישה את ההקלה שבלפרוק את הסוד.
ואז הסברתי שהקב"ה נתן לנו מתנה שקוראים לה תשובה, ואפשר לתקן איתה אם עשינו משהו לא טוב. עברנו את השלבים של התשובה, הכרת החטא (לדעת שעשיתי משהו אסור), וידוי (צער חרטה) וקבלה לעתיד.
אז לגבי הקבלה לעתיד, הצעתי לה את עזרתי. שכל פעם שהיא מרגישה דחף לעשות משהו שאסור, שתבוא לספר לי. ואני לא אכעס עליה. אני אעזור לה , עם שכל של מבוגרת, להתגבר על הדחף או להחליף אותו במשהו שמותר (בעצם נתתי לה מקום להשען עלי בתהליך).
ולגבי התיקון גם עזרנו לה להחזיר את מה שלקחה (השתתפנו איתה בתהליך מורכב שדרש ממנה לאורך זמן לקחת אחריות ולשלם מחיר).
הכי בעדינות ונעימות.
החזרנו וביקשנו סליחה אבל זה חוזר על עצמו.
זה מה שמפחיד אותי
את יכולה לדייק?
לכי הכי רחוק שלך
היא ילדה.
היא מתנהגת כמו ילדה
הרבה ילדים (נזהרת ולא כותבת "רוב") עשות ועודים דברים כאלה,
די נדיר שמבוגר יעשה דבר כזה.
היא לא תתרגל לגנוב, היא תפסיק עם זה בכל מקרה באיזשהו שלב.
כמה זמן זה יקח עד שהיא תפסיק?
מה יהיו ההשלכות בדרך?
זה דברים שאין לך שליטה עליהם.
חוסר שליטה מייצר חרדה
וחרדה לא מאפשרת לך לעזור לה.
להיפך - סיכוי גבוה יותר שתיכנסו למעגל של כעס ואשמה, בהלה ותסכול ולא תומך ביכולת לדחות סיפוקים.
הדבר היחיד שיש לך שליטה עליו זה איזו אמא את בוחרת להיות בדרך.
האם את בוחרת להיות לצידה או לנגדה
האם את שמה במוקד את המעשה או את הכוונה
האם את מסוגלת להיות איתה במקומות החלשים שלה
לפני שאת מתקנת אותה
או את המעשים שלה.
זה באמת מורכב ולא פשוט בכלל אבל זו הדרך הארוכה שהיא קצרה.
ובגלל שזה באמת לא פשוט מזל שיש אנשי מקצוע כמו מדריכות הורים שיכולים ללוות בדרך.
1. הלך בעצמו להחזיר
2. הסברתי לו שיכל לצער מאד את המוכר בקופה שיכלו לחשוד בו שגב
3. הסברתי לו שיכל להיתפס
4. לא נתתי הזדמנויות ללכת לבד למכולת, או לחברים שיכול להיות שיקפצו יחד למכולת
מניסיון עם הבת שלי (4) עשיתי לה אבחון כי חשבתי שהיא צריכה ריפוי בעיסוק
באבחון יצא שיש לה בעיות קשב, היא באמת הייתה לוקחת כל יום חפצים וממתקים מתיקים של ילדות בגן
הגננת הביאה לי ספר של מנוחה פוקס "דוני לא נוגע בחפצים שלא שלו" וזה עזר להסביר לה בלי להאשים אותה
עשיתי לה מבצע כל יום שהיא לא לוקחת דברים בלי רשות בגן היא קבלה ממתק ודברתי איתה המון
בינתיים זה עבר, מקווה שלא יחזור...
מבינה אותך ממש, זה הרגשה נוראית, בהצלחה!
שעשיתי דברים כאלה בגיל הזה. אולי אפילו קצת יותר חמור.
בראש שלי זה היה משהו שאף אחד לא יגלה אף פעם למרות שזה לא הגיוני בכלל, אבל ילדים בגיל הזה לא לגמרי מבינים הכל... ולא הבנתי את המשמעות וההשלכות.
אני זוכרת כשאמא שלי גילתה היא הייתה בטוחה שאני פושעת ושמשהו לא בסדר איתי. אני היום בן אדם נורמלי לחלוטין בלי שום בעיות ומעולם לא היו לי גם בעיות - אז זה יכול להיות גם פשוט תמימות של ילדים
Pandi99כולל סטוק של חלב אם😥😥
מה דינו? הכל מופשר לחלוטין, הוא טיפה קריר ואין בו כבר גושי קרח
לפח??
ומה עם כל הבשרים? עופות, בשר טחון, דגים???
איזה מפח
לק"י
את הבשרים והדגים אפשר לבשל ולהקפיא.
אבל זה בטח הרבה עבודה, אם יש הרבה.
הכל היה ממש קר אבל לא קפוא.
בישלתי הכל הכל והקפאתי חזרה..
זה פשוט סיוטטטטט
חיבוק לך😍
יש הרבה עבודה 🫣
חלב אם החזרתי להקפאה עד שאחשוב מה לעשות
הקפאתי בחזרה. בשרים ועופות
אמנם לא היה שם חלב אם שזה הכאב לב הכי גדול...
אני חושבת שתלוי בגיל התינוק. החלב לא התקלקל הרי, הוא כנראה מאבד חלק מהויטמינים בהקפאה חוזרת. אם מדובר בתינוק גדול יותר אני הייתי משתמשת
מאוחר מידי
שמתי במקרר ואני שמה לה במאבטיה
ואין לי מושג מתי בדיוק הכל מופשר..
אז לא נראה לי שאפשר להשתמש
זה בערך איזה 6 ליטר חלב אם
אומרים שזה מאוד טוב לעור
אני לפני חודשיים זרקתי 2 ליטר בגלל מקרר שהתקלקל ונשבר לי הלב
וזה כשהיונק שלי בכלל סרבן בקבוקים וכבר בין שנה ++ והם היו בהקפאה כבר מעל חצי שנה
ועדיין נשבר לי הלב
לא רוצה בכלל לחשוב על לזרוק 6 ליטר 
זה לא שחורים ממש, כמו יותר נקבוביות כאלו.. נקודות. לא מראה חלק.
פתאום שמה לב שנהיה לי יותר וזה מציק לי.
משתדלת להקפיד על שגרת טיפוח בוקר וערב, אבל זה אף פעם לא עזר לי להעלים אותם .. אשמח ממש לטיפים!
של המותג הקוריאני סנטלה
זה מגיע כמו דבק סטיק כזה שמורחים על הפנים מחכים כמה דקות ושוטפים והיא ממש טובה
יש אותה באייהרב (לא תמיד יש מלאי). משם הזמנתי פעם ראשונה אבל אז קניתי את כל הסדרה באתר קוריאני ועם מלא קופונים למצטרפים חדשים היא עלתה לי רק 9 דולר
בקיצור ממליצה
תראו את המוצר הזה שמצאתי ב-iHerb.com. SKIN1004, מדגסקר סנטלה, מסכת יופי Quick Clay Stick, 27 גרם (0.95 אונקיות)
האתר הנוסף נקרא yeestyle. עם פייפאל. הוא אמין ומשלוח הגיע לי תוך שבוע ויצא יותר זול אבל יש מינימום קנייה כמו באייהרב
הסנטלה זה צמח שיש לו כל מיני סגולות ומשתמשים בו עכשיו הרבה בכל חברות הטיפוח
היתרון של הטיפוח הקוריאני - הוא איכותי, זול ולא מבושם
קניתי את המסכה הזו הוורודה, סרום לפנים, קרם פנים, קרם עיניים וסבון פנים. וגם סרום רטינול שמתכוונת להתחיל להשתמש בו בחורף בעז"ה
כמו שכתבתי קניתי את המוצרים באייהרב (סרום ומסכה) ואז השלמתי עוד מוצרים שאין באייהרב באתר שנקרא yeestyle. יש שם מלא הנחות ויצא לי יותר זול מאייהרב
אני משתמשת במוצרים כשגרת טיפוח לערב ובבוקכ שמה פקרם פנים רגיל שלי של ניוואה שאני ממש אוהבת.
המסכה אגב באמת משפרת מרקם של נקבוביות באף והתפלאתי שרואים הבדל כבר מהשימוש הראשון
החברה הזו נכנסה עכשיו גם לסופרפארם אבל לא עם כל המוצרים (את המסכה הוורודה למשל אין בארץ) וזה יקר יותר כמובן
יכולה להסביר מה כל דבר שקנית עושה (ושיפר לך בפועל בפנים)
כי נכון לכרגע יש לי קרם עיניים קרם פנים×3 סוגים
סרום מחברה אחרת
רק מסכה חא קניתי
אז רוצה להבין מה הפעולות שדוווקא המוצרים האלה יעשו כדי לדעת אם משתלם לי לעבור אליהם
האמת שעד עכשיו אף פעם לא השקעתי במוצרים כאלה מבחינת מגוון. אני מגיל 20 בערך עם אותו קרם פנים ועם 2 סוגי סבונים שאני אוהבת, אבל התחשק לי להתחדש ולנסות
בגדול, כמו שציינתי לגבי המסכה - היא כן משפיעה על הנקבוביות והמרקם של העור ממש נעים אחריה . הסבון פנים נגיד לא מייבש בכלל. הקטע של הסרום - קרם לחות- קרם עיניים זה שגרת טיפוח סטנדרטית ממה שאני יודעת. יש כאלה שמוסיפות גם טונר אבל לי זה מספיק וזה מלחך את הפנים יופי. אני גם רואה שזה מפחית אדמומיות ונותן תחושה פרשית כזו. אם את מחפשת לראות איזה השפעה יוצאת דופן אז לא יודעת להגיד לך אם זה המצב. בשביל השפעה ממשית צריך חומרים פעילים (בגלל זה אגב קניתי את סרום הרטינול) כמו חומצות וחומרים כאלה ואחרים
מכל מקוםן, מוצרי טיפוח זה עניין אישי. יכול להתאים לאחת ולאחרת פחות.. זה רק לנסות תכלס
אני ראיתי לנכון לנסות כי המוצרים לא יקרים וגם כי היו המון המלצות ברשת
ועכשיו ברצינות - אם יש לך כח לשתף אשמח
מאיפה את משיגה את כל הקופונים? מה המינימום הזמנה לארץ?
חדשים הוא מרעיף עלייך הנחות כדי שתקני .
הנה קישור לקטגורית המוצרים באתר שהזמנתי ממנו (אני רואה שיש בו גם עכשיו הנחות אפילו בלי קשר למצטרפים חדשים )
אפשר להזמין גם בלי סכום מינימיל רק שמשלמים על זה משלוח כמובן. לדעתי משלוח חינם מ240 שח
תסתכלי קצת בפנים. אני הזמנתי את הקרם פנים הלבן עם פקק זהב, מסיכה וורודה, סבון פנים זהב (עולה עכשיו 16.9 שח) , קרם עינים חום והסרום השקוף
כן גם לי יש חומצה סליצלית ליותר פעיל
ממה שרשמת המסכה שלך נשמעת מעולה!!
אני אזמין אותה
תודה❤️
ובללי כיף לקבל המלצות...בנות הפורום תמשיכוו
קרם עם חומצה סליצילית שמים לא כל יום כי זה חומר פעיל...
אחכ אסור להחשף לשמש
אני שמה אותו גם בפנים וגם בגוף זה מחדש את העור
של חברת one zero. הוורוד מאייהרב. עלה לי 60.
שטיפת הפנים עם מים חמימים וממש מעט סבון (המים החמים פותחים את הנקבוביות והסבון מפרק את השמנוניות)
ואז שטיפה במים קרים לסגירת הנקבויות
אחרי איזה תקופה זה נעלם
אם חוששת מסבון רגיל אז סבון פנים
בנוסף- לא להוציא, זה מפזר את החיידקים וגורם ליותר שחורים. לא ראיתי יתרון בללכת לטיפול פנים
כשאני שתיתי לשעורין בעלי הסביר לי שהזמן זה המינימום שמותר בין שעור לשעור...אבל שאני אשתה מתי שאני רוצה
ככה תמיד אמרו לי
יודעת שזה חשוב אבל צריכה שתזכירו לי עד כמה 🙃
אני כבר מרגישה טוב ב"ה, הרבה יותר טוב מסוף ההריון...אז קשה לא לעשות כלום
שפושהבעיה שלצאת לגינה עם הילדים הגדולים (שלוש ושנה וחצי), זה כיף אבל כן מאמץ.
לסדר את הבית, כביסות וכו'... בעלי אלוף ויכול לעשות הכל, רק לי כבר קשה לא לעשות כלום
רק עם התינוק, לסיבוב איטי. אם יש לכם חנויות קרובות ואת אוהבת לעשות קניות - אז אפשר גם קצת. אפשר גם לנסוע למקומות לא מרוחקים (אולי עדיף שלא תנהגי בעצמך).
מבחינת תפקוד בבית: את יכולה אולי להתחיל לקפל כביסות בישיבה. עם הילדים - לשבת איתם על הספה, לספר להם סיפורים.
בכל פעם תוסיפי עוד משהו קטנטן, מתוך הקשבה לגוף, ואחרי שישה שבועות בעיקרון תוכלי לחזור לפעילות מלאה (ועדיין להקשיב לגוף).
מזל טוב והחלמה נעימה!
לי גם עושה טוב לעשות דברים אחרי לידה
לשכב כל הזמן או לא לעשות כלום עושה לי דיכאון
אבל כמובן נזהרת שזה לא יהיה דברים שמאמצים את הגוף מידי ובעיקר את רצפת האגן.
ללכת לגינה הייתי הולכת אם יש לך מישהו אחראי לרוץ אחרי ילדים קטנים
אם זה ללכת לשבת בספסל ולמפות בילדים לא רואה בזה בעיה.
תביאי מישהי שתצא איתם, א תנתבי את בעלך לכך, במקום ארגון הבית...
אין מה לעשות
מעבר למשכב לידה יש גם עניין שיולדת תהייה בביתה עם התינוק ולא תצא.
לק"י
לא שמעתי שגם ליולדת "אסור" לצאת.
אבל אני כמובן לא מכירה את כל המנהגים
בכל מקרה, לא חושבת שיש "עניין" הלכתי בזה.
ואישית, גם אם היה נהוג ככה אצלינו, והיה לי צורך לצאת, כנראה שהייתי יוצאת גם עם התינוק.
להישאר בבית חוץ מהברית
לא עמדתי בלא לצאת מהבית. גרתי אצל חמתי אז איזה חודש בין מעברי דירה, הייתי חייבת לברוח 
בבחינת עין הרע וכל מיני כאלה.
היום זה קשה כמובן כי יוצאים לטיפת חלב, להורים, אירוע אם יש...
אבל אני מעולם לא הבנתי את העניין ההזוי הזה, ולאחר לידת ביתי החמישית יצאתי לערב נשי קהילתי אצלנו, שבוע לאחר לידה.
התלבשתי, התאפרתי ויצאתי לי
נשים שם החמיאו לי איזה טוב אני נראית, לא רואים שילדתי לפני רגע, וכו וכו וכו
חזרתי לבית מותשת ועיפה, עלה לי חום, חליתי.
לא יכלתי לטפל בקטנה שזה עתה נולדה.
חשבתי לעצמי שוואלה יש משהו בזה שיולדת לא תצא מהבית שלא לצורך...אולי באמת יש עניין של עין הרע או איך שלא קוראים לזה.
מאז אני לאחר לידות לא יוצאת גם להביא את הילדים מהגן.(כן לטיפת חלב, אירוע חשוב אם יש ותלוי קירבה כמובן, קניה דחופה לצורכי התינוק או לי, אבל לא מעבר).
לק"י
אבל לצאת לשבת על ספסל בחוץ לנשום אוויר זה קצת שונה😅
ולא לפזר ולאסוף ילדים לא מסתדר לכולן.....
אבל הכי טוב שכל אחת תעשה מה שמתאים לה במסגרת המצב הבריאותי ומשכב לידה.
לפעמים יש אדרנלין מאחרי הלידה ולא מרגישים את הקושי האמיתי, ורק אחרי שדופקים את הגוף מרגישים את זה.
זה יכול לגרום לבעיות שסוחבים שנים אח"כ כמו חולשה של רצפת האגן, בעיות ברכיים, בעיות במבנה השלד וכזה..
יש מלא דברים לעשות ללא מאמץ פיזי. תתפנקי ותהני!
את יכולה למשל לבשל בישיבה בלי להרים סירים כבדים או לאפות עוגיות וכיו"ב.
או לסדר פינות בבית או לשמוע הרצאות/ שיעורים או כל מיני..
משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד
שומרת לי אותו פתוח אחרי לידות וקוראת כל כמה ימים...
אז כן זה ממש קשה
בדיוק נזכרתי היום כמה זה קשה
כיף לנו שהבית מתוקתק
כיף לנו להרגיש שאנחנו "פרודקטיביות"
העולם מצפה מאיתנו לתפקד כרגיל
הילדים רוצים אותנו חזרה באיך שהיינו
הכל לוחץ לשם
אבלללל
אם לא נשמור טוב טוב טוב
זה עלול להשפיע לרעה לטווח ארוךךךך....
זה בריא נפשית ופיזית וקריטי...
בהצלחה ממש יקרה!!!
ומזל טוב!!!!
פספסתי שילדת!
מקווה שאתם בטוב!!
זה מה שהייתי צריכה לקרוא
תודה יקרה!
הרצפה בבית תהייה מלוכלכת ומגעילה
אבל על רצפת האגן לשמור!!!
