פורום הריון ולידה (עמוד 258)

אני לא מפסיקה לחשוב עליו, איזה מסכן יהיה לחזור ולגלות שלא ידוע בוודאות מה עם אשתו והילדים.

למרןת שלפי מה שאני מבינה גם חמאס וגם אנחנו מחשיבים אותם כלא בין החיים.

שתגמר כבר העסקה הזאת ונדע מה איתה

הם מופיעים ברשימות כרגע

אז הם אמורים להגיע לפניו, חיים או לא.

וההסכם קובע שהחיים מגיעים לפני הגופות.

ומהחטופים החיים- נשים לפני גברים.

אז אם שירי לא הגיעה עד עכשיו...

והיא כואבת אבל לא חושבת שכבר יש ספק

והוא יודע מזה מזמן..

וכן זה כואב

למרות שמודה שהעסקה הזאת הנוראית הכניעה והלשבת לחכות למתקפה הבאה יותר כואבים לי מהכל

נשמע שהוא לא היה איתם בכלל.

אוי זה פשוט נורא

הוא כאילו הציע את עצמו למחבלים כדי שבתמורה יעזבו את אשתו והילדים ולא יעשו להם כלום

באמצע השבי סיפרו לו החמאס שהם נהרגו בשבי, וזה גמר אותו נפשית. (יתכן ומה שאמרו היה נכון לאותו רגע ויתכן שזה היה מומצא כדי לגרום לו לבכות ולהתחנן בסרטון)

בכל מקרה

עד שאין אותם חזרה חיים או מתים, לא נדע בוודאות

אני קיבלתי רשימה של מתים לפני כמה ימים וביניהם היה המוזס המבוגר שהשתחרר אתמול בחיים

אז באמת שכבר אי אפשר לדעת בוודאות עד שרואים בעיניים.

ואת הכאב של כולנו.

ואהי חושבת שזה בדיוק הלוחמה הפסיכולוגית, ממש ההתעללות הבלתי נתפסת של החמאס כלפי העם שלנו.

אנחנו נורמליות שאנחנו חושבות על הספקולציות השונות...

אבל ברצינות- זה פשוט עסקה עם השטן וא"א להאמין לכלום ושומדבר ממה שהם אומרים/עושים/מתארים/משדרים וכו'...

פשוט נתפלל שה' יסובב את הדברים הכי טוב שאפשר. להאמין שהוא זה שמחליט! ושמתוך הייסורים הגאולה תגיע מהר יותר... 

היא רכבת הרים רגשית

אני רואה בה תקופת הקלה וסגירת מעגל לתקופה הבלתי נסבלת שהם היו שם

לראות נשים חוזרות אחרי כ״כ הרבה זמן , חזקות, לא שבורות, לראות אדם בן 80 חוזר על הרגלים מחיך, זה נותן מרפא ללב.

המקרה של ביבס שובר את הלב, אבל החזרה שלו ואח״כ שלהם, כואבת ככל שתהיה, עדיפה על המציאות הקיימת, להוציא אותו מהסיוט ולתת לכל המשפחה שלהם וודאות.

גם מחכה להם מאוד. 

נחמדת

שואבת איתה יום יום

אני קניתי 28 וטוב לי

ויש לי חזה גדול

לא יודעת כמה היא נחשבת חזקה, אבל בשאיבה של 40 דקות יוצא לי בד"כ בין 200 ל300 ולפעמים יותר

בקבוצת וואטסאפ של שרה-יעל ברויאר.

רלוונטי מאוד, וממש חזק...

*אם רק היינו יודעים..*

*תקשיבי איזה דבר מטורף קלטתי השבת!*

נכון חשבנו שנה שעברה, שכנראה ממש ממש עוד שניה מגיעה הגאולה?

שקורה פה משהו מטורף, וזהו, אנחנו בטוח נגאלים,

עם כמויות החסד שלא הפסיקו לפעום,

עם הטלטלה ורעידת האדמה -

שזהו הקב"ה מנענע את העולם ומשיח מגיע!!

ופתאום, כשזה לא מגיע לסוף תוך רגע

כמו שחשבנו-

זה מתסכל.. זה מערער.. ואפילו מייאש..

*כמה דרך עוד יש לנו לעבור??*

ואולי אנחנו לא בכיוון?

ואולי לא ככ קרובים כמו שחשבנו?

ועוד יש דרך לעבור..

ועוד כל כך הרבה מה לתקן.. 😩

ואז הכוחות קצת נרפים,

ואנחנו מתעייפים,

וקשה יותר להחזיק את הראש מעל המים..

וקשה לשלוח למילואים.

וקשה לעודד.

וקשה לחזק.

ולא סתם שתקתי כאן כמה זמן.

לא היו בי מספיק מילים, כדי להוציא החוצה.

וגם להכניס פנימה.

*אבלללל*

השבת,

כשקראו בתורה על עשרת המכות חשבתי לעצמי-

תקשיבי, אחרי המכה הראשונה, מכת דם שהקב"ה מכה את מצרים, זה נראה נס מטורף!

ואין מצב שאחריו לא מגיעה הגאולה ויוצאים ממצרים, נכון?!

אבל וואלה, המצרים לא השתכנעו. 😳

טוב, בסדר. נושמים עמוק.

יאללה, הקב"ה מנחית עוד מכה.

ושוב- פרעה עם לב כבד ואטום- מסרב.

ועוד פעם.

ועוד פעם.

איך??

איך לא להתייאש?

איך יכול להיות שהקב"ה עושה כאלו ניסים גלויים ומשוגעים-

וזה כאילו לא עובד!!

ותהיתי לעצמי.

שרה יעל, היית ממשיכה להאמין? 🤔

*הייתי ממשיכה להאמין שבאמת עוד מעט נצא ממצרים לגאולה שלא היתה כמותה?!*

וואלה, אני לא יודעת אם הייתי מצליחה להחזיק ככה.

אם הייתי מצליחה להיות עם ראש מעל המים.

להמשיך להאמין.

בקב"ה, במשה המנהיג. בטוב.

בגאולה.

*אבל מה הסוד שלנו?*

שאנחנו כבר מכירים את הסיפור מלמעלה.

אנחנו כבר יודעים את *הסוף הטוב* של יציאת מצרים.

ונראה לי שזה מה שהכי יכול לתת לנו את הכח.

אם מישהו מלמעלה היה *מגלה לך שאת עומדת כפסע מהגאולה השלמה*,

לא היית ממשיכה להחזיק בה??

ברור שהיה יותר קל.

שיגלו לנו מתי סוף הסיפור מגיע.

שיראו לנו בבירור את סיפור הגאולה השלם. 🙏🏼

אז לא מגלים לנו את הקץ. והסוף לכאבים. את מועד ביאת המשיח.

*אבל מבטיחים לנו שיש כזה.*

ושלא כמו אבותינו,

אנחנו כבר מכירים את התקדימים העצומים של הקב"ה.

ויודעים שמחכה לנו גאולה.

שלמה.

ואנחנו לא יודעים באיזו מכה אנחנו בדיוק.

אחרי הפלאפונים.

ואחרי החיסולים הגדולים בתבל.

ואחרי נס סוריה.

אבל אנחנו בתוך זה.

סיפור הגאולה המשתלם.

אם היו אומרים לך שזה כבר מכת בכורות למצרים- לא היה לך עוד כח?!

זהו.

בואי נשאב משם את הכוחות.

אנחנו חלק מהסיפור הפלאי הזה.

רק שיהיה בחסד.

ברחמים עצומים.

באור גדול ומחבק.

❤️

*שרה יעל*

מאמנת אישית וזוגית

מלווה נשים במסע האימהוּת.

להצטרפות לקבוצה השקטה:

טיפ קטן לאימהוּת גדֵלה

מוזמנות להעביר ולחזק נשים נוספות.

כתבתי סיפור על הרעיון הזה פעם...

תודה שהבאת את זה!

(חוץ מזה לא נכתבו עוד דברים בשנה שעברה, אז מעתיקה את התוכן עצמו במקום לקשר לשרשור. דברים מקסימים שכתבה @אם מאושרת)

על הפסוק -

לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לַֽה' לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא־הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לַֽה' שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹרֹתָֽם:

מפרש רשי-

ליל שמורים הוא - שהיה הקדוש ברוך הוא שומר ומצפה לו לקיים אבטחתו להוציאם מארץ מצרים.

המילים האלה מרגשות כל כך,

ה' מחכה ומצפה לגאולה!

עכשיו במלחמה הזו זה נראה שלכאורה-אנחנו מצפים לגאולה, אבל באמת ה' מחכה ומצפה לגאול אותנו!

זה מופיע גם בתנא דבי אליהו-

"מעיד אני עלי שמים וארץ שהקב"ה יושב ומצפה להן לישראל יותר ממה שמצפה האב לבנו והאשה לבעלה שיעשו תשובה כדי שיגאל אותם ויבנה להם בית המקדש שלא יחרב לעולם..."

שנזכה במהרה!!!

בפרשה שלנו אנחנו לומדים על מצוות שונות שניתנו לנו כדי לזכור את יציאת מצרים בכל הדורות.

מלבד המצוות שמוזכרות בפרשה יש עוד מצוות רבות שנתקנו זכר ליציאת מצרים, כולל מצוות זכירת יציאת מצרים בכל יום, שמקיימים בקריאת פרשת ציצית ובסמיכת גאולה לתפילה (הזכרת גאולת מצרים בסוף ברכת אמת ויציב ואמת ואמונה).

למה הזיכרון של יציאת מצרים כל כך משמעותי?

הרמב"ן (שמות י"ג, ט"ז) מסביר שיציאת מצרים מלמדת אותנו את יסודות האמונה.

על ידי הניסים שנעשו לעמ"י הוכח שהקב"ה:

- *משגיח* על המציאות - "ולכן יאמר הכתוב במופתים 'למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ' להורות על ההשגחה כי לא עזב אותה למקרים".

- *חידש* את העולם יש מאין - "ואמר 'למען תדע כי לה' הארץ' להורות על החידוש כי הם שלו שבראם מאין".

- יש בידו את *היכולת* לעשות הכל וגם לשנות את הטבע - "ואמר 'בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ' להורות על היכולת שהוא שליט בכל, אין מעכב בידו".

ובנוסף לכל אלו, העובדה שהניסים נאמרו מראש על ידי הנביא - משה רבינו, מוכיחה את אמיתות הנבואה וכך נותנת תוקף לתורה כולה - "וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר תחלה מפי נביא יתברר ממנו עוד אמתת הנבואה כי ידבר האלקים את האדם ויגלה סודו אל עבדיו הנביאים ותתקיים עם זה התורה כלה".

הרמב"ן מסביר שהקב"ה לא רוצה לעשות בכל דור ניסים כאלו ולהתערב במערכות הטבע.

הקב"ה מעורב גם במציאות ללא ניסים, ומתערב בה על ידי שנותן ברכה במעשי ידינו, וגם דרך ניסים נסתרים שמופיעים דרכנו ובתוך מציאות הטבע.

אבל היסודות של האמונה שנלמדו על ידי ניסי יציאת מצרים הם חשובים ויסודיים, ולכן זיכרון יציאת מצרים הוא כל כך משמעותי וניתנו לנו כל כך הרבה מצוות סביב עניין זה.

"ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר יצוה אותנו שנעשה תמיד זכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם ובניהם לדור אחרון".

ומתוך האמונה הזו, נוכל להפנים גם את נוכחות הקב"ה בחיינו, במציאות הטבע ודרך הניסים הנסתרים - "ומן הנסים הגדולים המפורסמים אדם מודה בנסים הנסתרים, שהם יסוד התורה כלה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכלם נסים אין בהם טבע, ומנהגו של עולם בין ברבים בין ביחיד… ויתפרסמו הנסים הנסתרים בענין הרבים כאשר יבא ביעודי התורה בענין הברכות והקללות".

התחילו להתהפך בסביבות 6-7 חודשים.

אצל חלק גם המשך ההתפתחות היתה איטית, ואצל חלק לא.

ככה זכור לי שאמר כששאלתי (נראלי שזה היה על הגב לבטן אבל אולי הוא אמר בכלל? לא זוכרת)

לדעתי אם היא כבר התהפכה (בטח זה היה 'בטעות' בהתחלה הם'נופלים' כזה) אז תכף היא תקלוט את זה ותבין שהיא יכולה לעשות את זה גם במודע ותתחיל להתהפך.

אם את ממש רוצה, יש תרגילים שאפשר למצוא ביוטיוב אבל זה לא שצריך או מדאיג

עד 8 חודש לא מתרגשים...

מה גם שאמרת שכן התהפכה כבר.

אז מה אם זה בודד העיקר שהצליחה כבר 

מגיל חודשיים ועד 8 חודשים בערך זה הטווח אצלי

כמו שלא כולם התחילו ללכת באותו זמן (מגיל 7.5 חודשים ועד שנה וחצי)

והאמת שזה גם בלי קשר זה תרגילי משחק כייפים גם להורה וגם לילד.

זה באמת כיף

היא צוחקת ומבסוטית

אבל משום מה היא לא קולטת את הפואנטה של לנסות לבד...

אבל אני אישית כן מנסה לקדם את ההתפתחות של הבת שלי.

לדוגמא כשהיתה בת 9 חוד' שמתי לב שהיא תקועה כבר המון זמן בזחילה על הגחון.

חיפשתי תרגילים ברשת.

עשינו יומיים, ממש בקטנה

והופס עכשיו היא מתיישבת ונעמדת ומתקדמת הרבה יותר בקלות.

גם בגיל יותר קטן היא מאוד התקשתה לשכב על הבטן וממילא לא הרימה את הראש.

חיפשתי הדרכות ברשת עשינו קצת וממש נורא מהר ראינו שיפור משמעותי.

אז לדעתי גם אם לא הייתי עושה כלום היא הייתה מגיעה להכל,

ואפשר לחכות שזה יקרה לבד אפשר קצת לעזור להם.

כמה גדול הבית שלא תשמעי שהיא בוכה?

ואם גם ככה היא בוכה ואת ניגשת אליה אז למה צריח מוניטור?

אף פעם לא השתמשתי, אבל נראה לי יותר מתאים לתינוקות דווקא כשהם לא בוכים ואת רוצה לדעת שהם בסדר בלי להיכנס לחדר ולהסתכן שיתעוררו

העניין במוניטור אולי זה הפסקת נשימה או חנק תוך כדי שינה וזה סכנה שקיימת ונדירה בעיקר כשקט ים

אין סיבה שעכשיו היא לא תבכה אם נפלה או רוצה משהו

ואין סיבה שלא תשמעי

גם אם תיפול ממיטת מעבר לא יקרה לה שום דבר

ובמקום מוניטור היתי מחזקת את הקרש😉נשמע יותר יעיל

ובגיל הזה כשמשמיעים קולות או בכי- פשוט מחכים קצת..כי לפעמים אחרי רגע או שניים הם נרגעים לבד ואם לא אז קמים ועוזרים במה שצריך..אין שום סכנה שאמורים כל כך לחשוש אליה

אם בוכה אולי צמאה אולי עשתה בטיטול ומציק לה אולי סתם התעוררה מחלום וצריכה חיבוק או כל מיני..

מוניטור לא יספר לך כלום..

אבל כמובן שאם בא לך א ז כמובן זכותך המלאה ❤️😉

באופן אישי לא הייתי מרגישה צורך.

יש לנו מוניטור ובגיל שנתיים ומשהו התחיל להפריע לה האור הקטן האדום של המצלמה אז בסוף הפסקנו להשתמש. מראש קנינו כי ישנו בחדר אחר ופחדתי שלא אשמע אותה.

אבל אם חשוב לך אפשר לקנות בעליאקספרס, אם את חושבת שישמש אתכם גם בעתיד אז לא רואה סיבה למה שזה יפריע (אפשר להשתיק את הקול ולהשתמש רק במצלמה, יהיה אור רק כשיהיו בחדר תזוזה או רעש). בקיצור אם זה יעשה לך טוב לכי על זה.

לגבי לפול חוץ מלנסות לחזק את המעקה אפשר לשים מזרון, בימים הראשונים של המעבר כן שמנו לבת שלנו ואז לקחנו אותו כשראינו שלא צריך.

היא כבר גדולה, לא אמורה לקום בלילה. וגם אם כן, אז אפשר לדאוג שיהיו לה במיטה כל האביזרים שיעזרו לה לחזור לשינה. כמובן, יש מצבים שכן צריך לקום אליה (או לתת לה לבוא אליכם), אבל לא על כל "פיפס" קטן.

מיטת מעבר לא גבוהה בדרך כלל, אז גם נפילה ממנה לא תהיה מסוכנת. אולי תשימו שמיכה עבה על הרצפה ליד המיטה בינתיים, עד שתחזקו את המעקה (אם אתם לא יודעים איך, נסו לחפש קרוה משפחה או חבר הנדימן כזה. זה לא אמור להיות מסובך, לדעתי)

ושימו לה במיטה בקבוק מים, בובה וכו' - דברים שאתם יודעים שמרגיעים אותה.

וסמכו עליה שהיא מסוגלת לישון לבד... ❤️

(בכל אופן, גם בעיניי מוניטור מיותר בגיל הזה. אנחנו גם בגילאים קטנים לא השתמשנו בזה, אבל כן מבינה הורים שמשתמשים בזה לתינוקות עד גיל שנה. מעבר לגיל הזה נראה לי שאין טעם בכלל להשתמש)

אצלי כולם עוד מתעוררים בלילה בגיל הזה. והם כן צריכים אותי (או את בעלי) כדי לחזור לישון. או שאנחנו באים אליהם או שהם מצטרפים אלינו למיטה.

יודעת שיש גישות אחרות, ושאפשר ללמד ילדים להסתדר לבד.

אבל כותבת בשביל מי שכמוני, שתדע שהיא לא היחידה...

בעיני זה עדיין גיל שלגמרי הגיוני וטבעי שצריכים את ההורים גם בלילה כשמתעוררים, ואל דאגה - זה עובר בסוף...

מסכימה כמובן שכדאי לחכות רגע אולי היא תחזור לישון לבד, אבל אם לא אז היא עוד פיצית, היא צריכה להרגיש אתכם. אם הבן שלי מתעורר בלילה הוא אומר לי "אני לא רוצה להיות לבד, אני מפחד, אני אוהב אותך וכו' " והוא גדול ממנה בשנה.

כי קיבלתי את ההרגשה שאולי הם הולכים אליה גם כשהיא רק מתעוררת קלות ויכולה לחזור בעצמה לישון.

בכל אופן עקרונית בגיל הזה אפשר לישון לילה שלם. לא תמיד זה קורה כמובן, ואפשר לבחור איך להתנהל עם זה. אבל מוניטור להרגשתי רק יכניס ללחץ מיותר סביב זה...

וגם אני לא באה לקטנה ברגע שהיא מתחילה לצייץ, אלא רק אם אני שומעת אותה ממשיכה לקרוא לי (אם אני עוד ערה זה לפעמים כן נכנסת לשבת לידה וללטף אותה קצת ואז הרבה פעמים היא חוזרת לישון ממש בקלות בלי להתעורר עד הסוף). האמת שהיא בדרך כלל יוצאת מהמיטה ובאה אלי אם לא הגעתי אליה...

ואצלי אף אחד עוד לא ישן לילה שלם בגיל הזה. אולי זה גם קשור בהתנהלות שלי.

בכל מקרה זו כן מציאות קיימת, וחשוב לי לכתוב כדי שמי שזה גם ככה אצלה לא תרגיש שמשהו לא תקין בזה.

(כמובן שאם מרגישים שזה לא מציאות שיכולים או רוצים להמשיך איתה, אז יש אפשרות ללמד את הילד לחזור לישון עצמאית, ויש כל מיני שיטות וגישות בעניין. אבל זו לא חובה...)

המיטה כזו שאין לה מחסום באמצע אלא זו מיטת מעבר של איקאה, כולה מברזל, שמתארכת עם השנים אז דווקא באמצע יש רווח גדול ושמתי שם דובי עצום אבל כנראה שהוא כבר לא עושה את העבודה היא מזיזה אותו מתוך שינה.

קרש לא יאפשר לה לרדת או לעלות בכוחות עצמה... או שיאפשר תוך הסתכנות... אולי מפספסת משהו...

יש לי את המחסום הייעודי לכך שהבאתי ממישהי, הזה הפלסטיקי ששמים מתחת למזרן אבל בגלל מבנה המיטה שסגור בצדדי הרווח אין לי איך לשים אותו.

ואני מחכה תמיד לראות שזה אכן הופך לבכי...

הרעיון של מצלמה הוא להיכנס אם רואה שהיא באמת בלי שמיכה או מוצץ או גרביים ושבגלל זה התלונה שלה... או שעומדת ליפול...

שמה מזרן אבל בשביל מה שתיפול מלכתחילה?

למסירה.

אם לא אז באמת אפשר מזרון או שמיכה על הרצפה.

לגבי גרביים ושמיכה, עזבי, תשיגי אוברולים כאלה חמים וכיפים מפליז ואז הגרביים לא נופלות ואת לא סומכת על השמיכה שתחמם אותה. היא לא חייבת לישון עם שמיכה.

נשאר מוצץ, תנסו לשים כמה בהישג יד.

ואז תנסו להכנס פחות לחדר כשהיא מתלוננת, רק אם ממשיכה לא להיות רגועה, אז תבואו אליה( הרי אם היא בוכה הרבה זמן ולא נרגעת, ממילא תבואי אליה, גם אם אין סיבה מוצדקת של גרביים/שמיכה/מוצץ, לא? )

ואחרי כל מה שכתבתי, אף שבעיני אין צורך במצלמה, אם זה מה שירגיע אותך אז תקנו/תשיגו, זה לא עד כדי כך יקר ולא שווה לריב על זה, השלוות נפש שלך שווה יותר

אז מקסימום תיפול ותעלה שוב חזרה

והאמת שלומדים די מהר לא ליפול ממיטה

השכבתי גם בגיל שנה על מיטה נמוכה בלי מעקה...ככה מי שהתעורר יכל לבוא אלי בעצמו בלי שאצטרך לקום

גם אני השכבתי את הגדול מגיל שנה על מיטת היירייזר נמוכה

כי לא הסכים בשום אופן לישון במיטת תינוק

בהתחלה שמנו שמיכות וכריות לרפד נפילות

ומאוד מהר למד להיזהר

אגב, עד היום בן שלוש מתעורר קבוע כל לילה.

אולי פעם בשבועיים אנחנו קמים בבוקר בהלם שוואלה הלילה הוא ישן רצוף.

אם היא מייבבת - אז זה לא משהו חמור, אם היא צורחת - אז זה כן ובאמת כדאי לרוץ אליה.

אבל נראה לי שאם תשימו מזרן, אז גם אם היא תיפול זה לא יכאב לה נורא ולכן היא לא תבכה נורא. אולי יש אפילו סיכוי שהיא פשוט תמשיך לישון... (היו לי ילדים כאלה😅)

הרי לרוב תינוק לא יבכה לפני שהוא נופל. ונפילה גם לא קורית 'בהילוך איטי' מספיק בשביל לקלוט ולרוץ לתפוס אותה. במיוחד לא אם זה קורה באמצע הלילה כשאתם כבר ישנים.

מן הסתם אם היא תיפול בכל מקרה תתעוררו מהבכי של אחרי הנפילה, לא?

 @אמאשוני בהחלט חידדה נקודה נכונה עם השליטה...

אחשוב על כל ההצעות שהעליתן פה.

תודה רבה ושבת מבורכת...

יש לי תחושה שהמחלוקת עם בעלך היא לא על מוניטור אלא על שליטה.

את צריכה להיות "על זה", לדעת מה קורה איתה כדי להיות רגועה,

הוא צריך לשחרר כדי להרגיש רגוע.

אולי אני טועה,

אבל לדעתי אם תעמיקו יותר בצורך של כל אחד מכם, תגיעו לתובנות חשובות שיעזרו לכם לא רק בהקשר הספציפי הזה.

לקנות מיטה בהקשר הזה אם הניתוח שלי נכון, יענה לך על הצורך לדעת אם היא נופלת (היא לא)

וגם על הצורך של בעלך לא לדעת.

מסוג ההוצאות ששווה להוציא בשביל רוגע נפשי והסכמה בין בני זוג.

נפילה מהמיטה- מחליפה למיטה אחרת עם מעקה

יש מלא מסירות ביד 2 של מיטות טובות שמוסרים רק כי הילד עבר שלב

גרביים- אולי לשים גרביון?

מוצץ- אצלי בן ה3 גם לפעמים מתעורר וקורא לנו כי לא מוצא את המוצץ

אני בסדר עם זה כי זה לא קורה הרבה בלילה ובאמת לא מצאתי לזה פתרון כרגע

המוצץ שלו עם חוט ועדיין לא תמיד מוצא אותו לבד

ומה זה לדעת אם יש טעם להיכנס לחדר?

לפעמים היא סתם בוכה ונרדמת חזרה?

גם בלי מוניטור

לדעתי לא על כל יבבה צריך לגשת, אם רואים שזה ממשיך ולא משהו רגעי אז ללכת לבדוק מה איתה

לק"י

להגיד לה שתחזור לישון.

אולי זה יספיק.

אני ממליצה לבדוק פעמיים ביום

בבוקר סביב 10-11 ולקראת ערב 5-6

לשמור את המקלות ולרשום מתי בדקת

פעם אחת זה לא מספיק

וגם מבחינת השעות שכתבת, זה בעייתי

אני בעבודה..

ב8 בבוקר זה גם טוב?

אני עובדת עד 1

אפשר גם ב8

אבל לא בשתן ראשון 

הם כן עוזרות לתת כיוון למי שלא יודעת בכלל אבל אצלי הם טעו כמה פעמים

להרגיל להרדם בצורות מגוונות שלא תתרגל לצורה אחת ותפתח תלות בזה.

מגיל 5 חודשים בערך, הורמון השינה מספיק מופרש ואפשר לנסות להרגיל לרדם ללא תלות בגורם חיצוני (נדנודים/עגלה/ידיים/וכו')

לגבי המיטה שלה - היא ישנה במיטחברת אז אין לי אפשרות לנדנד אותה במיטה..

לגבי צורות מגוונות - מרגישה שהיא כבר פיתחה תלות בהרדמות בידיים.. איך אפשר להרגיל למשהו אחר?

השאלה היא האם לנסות ולנסות, גם אם זה אומר צרחות ממושכות ובסוף היא תתרגל?

או שאם זה לא עובד אז לא?

ואם זה גם ככה לא יחזיק בקפיצת גדילה אז בכלל....

אובדת עצות

אני נגד צרחות.

כן בעד ךהיות שם ולעשות את זה איתה.

אם בוכה - להרים לחבק להסביר שהולכים לישון ולהחזיר

להניח יד 

לנדנד בקטנה

ככה לאט לאט היא תתרגל

אני לא אשת מקצוע זה נטו מהניסיון שהיה לי עם תינוקי

החיתול / חולצה שלי - אלה הכי עזרו. ממליצה ממש לנסות.

אמאלה היה סיוט

כי נזה היה רק הנקה + הנקה בשכיבה (ברמה של להיכנס לאוטו להישכב על המושב האחורי, להרדים ורק אחר כך להעביר לכסא בטיחות ולהתפלל כל הדרך שלא יתעורר)

בקיצור,

עם הזמן הוא התרגל להירדם עצמאית

אני לא יןדעת להגיד לך מה בדיוק עזר לזה

כן זוכרת שבעצת בנות כאן בפורום התחלתי בהדרגה לשחרר

בהתחלה להרדים עם חולצה שלי ליד האף שלו או חיתול ספוג בחלב אם

בהמשך להניח יד עליו, לנדנד בקטנה

עד שאת כל אלה הפסקתי בהדרגה

כיום אני מניחה במיטה / עגלה 

שמיכי ליד הפנים והילד ישן - ייתכן באמת וזה השמיכי שמחממת אותו בדומה לחימום שהוא מרגיש עלייך

קצת לנדנד או ללטף

אם בוכה אז להרים ולחבק ואחרי שנרגעת להחזיר לעגלה/מיטה

או לחכות שהיא כמעט ישנה ואז להניח

לאט לאט היא תתרגל לעוד אופציות

זה בסדר לתת לה לילל קצת לא חיב ישר להרים בציוץ הראשון אבל אין טעם להשאיר אותה לבכות היא עוד ממש קטנה וצריכה מגע ועזרה להרדם

וכמובן מוצץ יכול מאוד לעזור

בשלב הזה מה שחשוב לי- שיהיה לתינוק נח ולי נח

לא ראיתי שפגע אחכ בהרגלי שינה, ב"ה

אבל זה ממש לא אומר שעד אז חייבים להרדים רק בידיים!

תנסי להרדים בכל דרך שנוחה לך, עגלה זה בהחלט אופציה מצוינת, אפשר בעריסה ולנדנד ו/או לטפוח על הגב, אפשר במנשא.

כשמדברים על הרגלי שינה, בדרך כלל מתכוונים להרגיל להרדמות עצמאית, ואף שיש תינוקות שנרדמים לבד מגיל לידה, להרבה תינוקות גיל חודשיים כנראה יהיה מוקדם מדי להרדמות עצמאית, והם יזדקקו לסיוע. זאת הכוונה... 

על ההרגעה והעיצות.

אני אנסה בע"ה והלוואי שנצליח בטוב לעבור להרגל החדש..

ולגבי המוצץ - הוא החבר הכי טוב שלה ב"ה ;)

אצלי הם מוסיפים עוד קילו בערך...

עכוז ופתאום היה פער קיצוני.

אח"כ הסבירה לי טכנאית מומחית שכשהעובר עכוז, אם הטכנאית לא מאד מקצועית, או שהמכשיר לא מספיק משוכלל, המדידות לא מדויקות.

אני במקרה כזה הולכת לד"ר נדג'ארי מהדסה- מומחה מס' 1 לUS. משלמת הרבה כסף (יש החזר מסל הריון בלאומית. מכבי ומאוחדת נראה לי יש לו הסדר)

ואז אני נרגעת....

יש גם את ד"ר נילי ינאי שגם מאד מאד מקצועית

ביום הלידה הייתה הערכת משקל של 700 גרם יותר ממה שנולד בפועל

המדידה ממש לא תמיד מדויקת

מקווה שעוד שבוע תדעי טוב יותר מה הכיוון

הערכת משקל היתה 3.100

והוא נולד 3.820

לי אמרו 3.9, בבדיקה חוזרת 3.7

נולדה 3.2...

גם אצלי אמרו משהו אחד ונולדו במשקלים אחרים..

אני מתכוונת בשאלה, האם הגיוני שתוך שבוע עלה בקילו??

לא נראלי הגיוני.... בשבועות כאלה אצלי אף פעם לא מגיעים ל3 קילו.. 

בטח האחות תראה את התיעוד של האחות בבוקר, תוכל להגיד לך האם הרמת חלבון אכן מדאיגה או לא (כי לא כל רמה של חלבון מדאיג..)

תתקשרי למוקד אחיות הריון

כנראה דלקת זה קורה בהריון

כל הבדיקות שתן והתרביות זה מראה שהחיידקים שם ממש חוגגים למרות שאני מתקלחת 3 פעמים ביום באזור הזה מנגבת רק עם מגבונים

ועדיין זו התוצאה

לאיך את שוטפת ואגב לא כדאי בכללי להשתמש במגבונים שטיפות רק במים, את יכולה לערבב בהם כפית א.סודה לשתיה כדי לייצב את חומציות (רמת ph) בכל האיזור

זה קשור למה את אוכלת יותר חומציות יגרום ליותר דלקתיות (יותר סוכרים, אוכל שגורם לתגובה חומצית בגוף לדוג' מוצרי חלב, בשר בקר, גם עוף אבל פחות)

כנל מתח ולחץ נפשי יגביר את החומציות בגוף גם

אם היה משהו מסוכן הדוגמת באותו רגע הייתה שולחת אותך למיון

אצלי ברגע ששיניתי את התזונה בתוך יומיים כבר היה שיפור

שמגבונים לא מזיקים.

אם יש לך דלקות חוזרות, התייעת עם רופאה איך למנוע?

למיטב ידיעתי למניעת דלקת צריך למנוע מחיידקים מהצואה להגיע לשופכה - לנגב בכיוון הנכון, כדאי לתת שתן אחרי יחסים, לשתות הרבה הרבה מים, אם מותר בהריון אז גם מיץ חמוציות וויטמין c.

וחוץ מזה, ידוע שיש נשים עם נטיה לדלקות בשתן בהריון, ייתכן שאת עושה הכל מצוין וזה עדיין קורה, טוב שאת עוקבת כדי לא להגיע למצב של דלקת לא מטופלת שעלולה להיות מסוכנת, בעיקר בהריון. 

לא מזמן ניתקו אותי מהנוזלים

למרות שאני מסבירה שקשה לי ממש לשתות כמויות כאלה של מים בלי להקיא הן לא מבינות

אמרו לי לשתות כל דבר מים ופטל סודה ופטל

זה באמת הדברים היחידים שזורמים לי

ואני כל שעה עגולה שותה כוס מלאה של מים

אפילו באמצע הלילה 😩 כנ״ל עם אוכל .. אני אוכלת דברים יבשים לא הכל כי הכל יוצא בקיא אחרי שניה 

שקלו אותי פעם אחת

מאז כלום.. אפילו שבקשתי מעקב להעביר לביטוח לאומי הם אמרו שאין כי אף אחד לא ציין נתונים במערכת .. אני עוקבת בבית ומתחילה ההריון ירדתי המון בגלל ההקאות 😵‍💫

לוקוציטים וחלבון ודם בשתן ואולי אמרה נטריטים, זה מצביע על דלקת בדרכי השתן

כדאי לעשות תרבית ולא להיחלץ

רפואה שלמה!

לא הייתי מביאה.. הייתי מבקשת שיבוא בערב אחרי שישנות ויהיה איתם ביביסיטר..

גם בכללי, קשה לעמוד בזה אבל הרגשתי שהיה לילדות יותר טוב כשלא באו לבקר אותי בגילאים האלה..

כמו שכתבו, לא נשמע כדאי..

כדי שחלילה את לא תדבקי

ואיכשהו התינוקת תדבק

אולי אני מוגזמת,

מרגיש לי מיותר לקחת את הסיכון הזה 

דבר שני הייתי ממש נמנעת מזה

חוויתי חום עם תינוק בן שלושה שבועות, זה אשפוז ובדיקת ניקור מותני לא נעימה בכלל

בסוף לא היה כלום לא ברור ממה זה הגיע אבל זאת הייתה חוויה לא קלה בשביל שתינו

ממליצה להסביר לילדה לפי יכולת הבנתה את הסיטואציה

עד שתחזרי הביתה מן הסתם היא כבר תרגיש טוב ולא תהיה בעיה...

הנקודה הבעייתית יותר שבעצם בעלך לא יכול לבקר אותך כי הוא אחראי עליהן נכון?

לא נראה לי שכדאי שהילדה תבוא - לא רק בשביל התינוקת שלך, אלא גם בשביל התינוקות האחרים במחלקה והיולדות (שגם הן במצב גופני רגיש).

אם אין איפה להשאיר את הילדה או שהיא עלולה להיעלב שכולם באים לבקר והיא לא - אז שלא יגיעו לבקרך, עם כל הבאסה שבדבר...

(ממני - שאחרי הלידה הקודמת אף אחד מהמשפחה המצומצמת לא בא לבקר אותי כי הם היו עם קורונה, וגם כשחזרתי הביתה זה היה לזמן קצר ופגשתי אותם רק מאחורי מחיצה שקופה... זה היה קשה נורא!! אבל לא הייתה ברירה אחרת...)

אני צריכה ללדת כל רגע ולא ברור לי איך שומרים על תינוק פצפצון בטירוף הזה…

חתיכת חורף קשה עם הוירוסים!

כולם מסביב חוטפים שפעות קשות אחד אחרי השני וזה מלחיץ ברמות

ברור שגם קורונה חוגגת השנה

יש ילדים קטנים שהולכים למוסדות ומשפחה שבאה לבקר

מה עושים?

בלי עין הרע לא נדבקה ב"ה מלבד בצינון (שהאמת עלול להיות קשוח בתינוק קטנטן), וזאת למרות שכולנו פה היינו חולים בשרשרת, ולא כל כך יכולתי לשמור עליה...

תתעודדי גם שאנחנו כבר בסוף החורף!

ונראה לי שדווקא בגלל זה המחלות משתוללות, כי אין גשם שינקה את האוויר...

התכוונתי שזה סוף החורף מבחינת העונה בלוח השנה. נקווה שסופו יהיה חורפי יותר מכולו...

יש חברה אחרת שמייצרת את זה. זה נסגר ממש למזוודה, וכל חלקי הבית כבר מובנים בתוך זה.

נדמה לי שהשם של החברה הזו גם מתחיל ב-p.

בעיני זה חמוד ממש אבל פצפון, הרבה הרבה יותר קטן פליימוביל, אז קחי בחשבון אם מתאים.

לילדה שקשה לשמור על פליימוביל מן הסתם יהיה קשה לשמור גם על זה. 

אצלנו כן, יש הרבה חלקים קטנים, זה סט של חוף ים ובהתאם יש גלגל, גלשן, סרטן, צב, סירה ובטח שכחתי עוד כמה. הם פצפונים ממש, בעיני זה מאוד חמוד.

החיסרון הוא שהחלקים לא נאספים יפה בשקט לתוך הבית עצמו, אלא צריך לסדר אותם במין סידור ספציפי כדי שכולם יצליחו להכנס. אחרי שכמה נאבדים זה יותר קל 🙃

אם גם הסט שאתם תקנו יהיה כזה, אולי אפשר לקחת חלק מהאביזרים מראש, ולתת בהמשך

הרבה הערות על הנקה, אם הוא רעב או לא, אם צריך ככה או אחרת, ולעשות כך וכך וכך...

הגעתי למסקנה שאותו אני לא אצליח לשנות

הדבר היחיד שאני יכולה לשנות זה את היחס שלי להערות האלו.

זה פשוט היה משגע אותי!

לפני כל מפגש הייתי דרוכה וטעונה.

ממש רתיעה מלהגיע אליהם או שהם יגיעו אלינו.

הייתי אנטי מראש כלפי כל דבר שהוא אמר.

הבנתי שזה יושב אצלי על נקודה רגישה, וזה גורם לי להרגיש לא טוב, כי ההערות האלו פוגעות לי בנקודה הזו.

החלטתי לעבוד על הנקודה הזו אצלי.

היום זה כבר מצחיק אותי שפעם כ''כ התרגזתי מזה

זה כבר לא מפריע לי...

יצא שפתרתי לעצמי את הבעיה.

אבל איך את כבר לא מתרגשת רק כי הבנת שככה הוא וזהו?

ומה את עונה ?

זה כבר לא משנה מה אני עונה/אומרת

כי זה כבר לא אישיו מבחינתי...

למה זה מערער אותך?

תהיי בטוחה שאת מכירה ואוהבת אותו ויודעת מה טוב לו ומה הוא זקוק

ואז הערות לא יערערו אותך

זה נשמע שאין לה הפרדת גזרות..י שלה רצון טוב ואכפתיות שחורגת מהסמכות שלה

וזה באמת מציק

אבל אל תתערבבי

תזכירי לעצמך

זה טעות שלה

היא תלמד

אני על מקומי ואני טובה ככה

כשתהי אסוםה וסטוחה בעצמך אז גם אפשר לומר לה בענייניות ולא בפגיעות-

האמת שאני מכירה אותו ויודעת מה טוב לו ותודה על העצות אבל ב''ה אני מסתדרת...

או משהו בסגנון

אבל מפריע לי שהיא נכנסת לתחום שהוא שלי והיא מטרידה אותי. מפריעה לי לנהל

אם אני אסופה ובטוחה אז זה לא אמור לייצר הפרעה

אולי לרגע ואז חוזרת למקום שלי

מזכירה לעצמי שאין מיהשו מבחוץ ישכל לערער את הטוב שבי

ללמוד לומר לעצמי

אוקיי אז היא אומרת..אז מה?

זה לא אומר לי כלום

לפעמים עוזר לדמיין שמי שאומרת זה איזה דמות מצחיקה או דמיונית או של איזה מוכרת במכולת שמה מזיז לי מה היא אומרת

אני בשלי

והיא- בכוונה טובה

אבל לא מתערבבת

זה הרבה שינוי

אני מבינה יש שלך בטחון וזה מהמם

ועדיין אפ זה מפריע כנראה שאפשר לחזק אותו עמוק יותר

כולנו ככה..גם אני מכירה סיטואציות לא מול ילדים שבהם ספגתי הערות פוגעות ממש מחמותי

אני לוקחת אוויר

נושמת רגע

ומזכירה לעצמי את עצמי

מפרידה

זה סיפור שלה

לא קשור אלי

לי זה עוזר

וזה תהליך לא ברגע

ולא לתת מקום לדאגה שלה.

לחמותי היה קטע שהיתה מציעה שאם התינוק יונק לעיתים קרובות אולי אין לי מספיק חלב.

וזה כן קצת מציק, אבל למדתי להיות בטוחה בעצמי ולהגיד לה בביטחון שזה בסדר וגם התינוקות הקודמים היו ככה והכל.

גם אני מאוד אוהבת את חמותי ויש לי קשר טוב איתה.

וכמו שכולם אמרו, העבודה הייתה צריכה להגיע ממני.

יש הרבה דברים שאני לא מסכימה איתה עליהם ביחס לילדים שלי, ואם היא אומרת איזה הערה, אני לא לוקחת אישי, רואה את זה יותר בתור "זו דעתה" וזכותה לומר לי אותה. מה אני עושה עם זה? כלום. מהנהנת בנימוס אם צריך. אבל בסוף עושה מה שנכון לי.

ולמזלי היא תמיד מכבדת.

היא יותר תלויה בתחושה פנימית שלך

ככל שתהיי יותר בטוחה בעצמך, זה פחות יערער אותך ויפריע לך

זה כמו שהדאגה שלה לא קשורה להתנהלות של הכלות/ בנות שלה בהכרח, היא משליכה את המחשבות שלה פשוט גם אם הן לא נכונות לסיטואציה תמיד

זה ממש פוגע. עדיף לאמץ משפטים כמו: אני מעריכה את הדאגה שלך.

ממליצה מאוד על פתרון קונפליקטים בתקשורת, באמצעות תקשורת מקרבת. במיוחד עם משפחה שאי אפשר לברוח מזה.

את יכולה לנסות עם צאט gpt להבין את העקרונות של הגישה ולבקש דוגמאות מעשיות לדילמה.

תתני כמה דוגמאות של מקרים שהפריעו לך, והצ'אט ינסח משפטים אפשריים, עד שתביני את העיקרון.

אני מאמינה בלטפטף לאט לאט ולא בבת אחת "להוציא" את זה.

כי גם לחמות מהצד שלה לוקח זמן להתרגל אחרת.

כמו כל דבר, לימוד שפה מצריך שינון ותרגול וחזרה.

אבל התוצאות מעולות, שווה לנסות.

ממש ממש מומלץ.

חבל לסחוב את התחושות הקשות האלו בניהול הקונפליקט.

כדאי לשחרר את זה כשתהיה לך הדרך.

בהצלחה, בניית קשרים עם חמות זה ממש מאתגר ❤️

אני באמת בגלל זה ממש מתרחקת ממנה 

כי אני כועסת ואני רוצה לפתור את זה. לכן חשבתי לדבר אבל כנראה אוותר על זה ואנסה לטפטף

על כל התגובות

אני מרגישה עבודה מאתגרת בנפש מולה

חמתי מתערבת בכל מני דברים

גם לי זה מעיק

לא שזה גורם לי לעשות משהו אחר

אני עושה רק מה שאני חושבת

היא אומרת, אני מהמהמת בתגובה וממשיכה לעשות מה שאני חושבת.

אני מבינה אותך כי זה בדיוק מה שקרה לי..הערות כאלה "קחי אותו הוא רעב".."שימי אותו לישון הוא עייף"..בסוף הייתי עושה מה שאני חושבת..להגיד שזה לא הציק לי? בהחלט

את יכולה לענות לה בכנות לאט היא תפסיק..

אם היא אומרת הוא עייף שימי אותו לישון

הייתי עונה יכול להיות אבל זה עוד לא הזמן שלו הוא רק התעורר לא מזמן..

הוא רעב?

מסתכלת על השעון הוא עוד לא צריך לאכול אבל אוליי..אל תתני לה את השליטה את האמא את יודעת מה צריך לעשות הכי טוב ♥️ 

הפוך ממה שהיא אומרת 😅

אבל עדיין נשאר פעמים שהיא מובילה ,

אבל השתפרתי הרבה ברוך ה'

אותי.

תחום ההנקה הוא שלי, והפריע לי מאוד שמתעסקים אם הילדה צריכה לינוק, אכלה משני הצדדים, איך היא שבעה שינקה כל כך מעט, איך היא תופסת ועוד.

הרגשתי שזה אובר התעסקות בחזה שלי- שהוא איבר פרטי שלי. (למרות שזה מבחינתם היה סביב אוכל של הילדה)

הסברתי לבעלי את הקושי שלי וביקשתי שיתווך שלי זה מפריע ששואלים אותי על הנקה. שאני מבינה את הדאגה והרצון הטוב, אבל זה לא נעים לי.

ואז בכל פעם שניסו לשאול אותי הוא הזכיר את השיחה הזו במשפט, והבהיר שזה לא נעים לי.

בהתחלה הם התנגדו ואמרו לו שאם לא נעים לי אני לא חייבת לענות אבל זכותם לשאול, ובסוף הסכימו לקבל את זה שמפריעה לי עצם השאלה וזה לאט לאט ירד.

39 בבדיקת סוכר זה ממש חריג ונמוך

ככל הנראה היא באמת התכוונה לבטא

בעיקרון בטא תקין מעל 5  

אם את לפני מחזור זה נראלי תקין

זה משתנה מאוד.

כל ילד מגיב לזה אחרת...

יש ילדים שזה הופך אותם ל''זומבים''

ויש ילדים שזה לא משפיע עליהם בכלל

ויש ילדים שזה משפר את הריכוז שלהם בצורה מטורפת!

תסמינים שאני מכירה:

חוסר תיאבון

לא מצליח להירדם בלילה

אפאתיות

לחץ

ריחוף

בדרך כלל מתחילים תקופת התנסות, ואז לאחר מכן בודקים את המינון, משנים, מחליפים כדור ...

זה בדרך כלל לא נגמר בלקחת כדור וזהו.

לא נעים להגיד, לא מעודד.

איך הילדים חווים את העובדה שהם נוטלים ריטלין, יש מעקב? דיבור בעניין?

כמורה,למורים זה מסייע?

אלא האם הילד מתקדם או לא.

יש לי תלמיד לדוגמא שרואים עליו שהוא הרבה יותר מרוכז (זה גם מאוד בולט בהצלחה במבחנים)

יש תלמידים שפחות רואים עליהם, אבל הם יודעים להעיד על עצמם.

ויש ילד שביום שהוא מגיע בלי כדור- קשה לפספס את זה

רוב הילדים חווים את זה בסדר.

לי באופן אישי יש דיבור על זה עם התלמידים. אני גם משתדלת לעדכן מידי פעם את ההורים אם יש שינוי לטובה/לרעה.

יש תלמידים שמודיעים על הכדור קבל עם ועדה, ויש כאלו שמסתירים את העניין.

זה מאוד מאוד משתנה.

לכן כדאי להתחיל ולבדוק דבר ראשון אם יש בכלל קשב, ודבר שני, אם יש, לברר על סוגי הכדורים (בטח ימליצו לכם).

יותר התכוונתי גם לאווירה הכללית בכיתה.

לא על אווירה בכיתה. זה לא משנה לאותו הילד.

לכן קשה לי לענות על זה...

שיש לא מעט מחירים רגשיים כשהמצב הוא חווית כשלון, חוסר מסוגלות, ולפעמים גם מעבר דחייה חברתית, ערך עצמי נמוך

שעלולים להתלוות לקשיי קשב במצבים מסויימים, ולשקלל את המחיר הזה לצד המחיר הלימודי.

לריטלין ודומיו לפי הידוע יש בדרך כלל השפעות מקומיות בעיקר, ויש תופעות לוואי גם בתחום התיבון, לפעמים זה גורם להתכנסות ויש עוד כמה זה גם אינדיוידואלי, וצריך לבחון יתרון מול חסרון.

ממה שראיתי שעזר ללא מעט ילדים, נכון להתאים כדור ומינון וכשהילד מספיק אחראי ומודע,

מכיר איך הוא עם ואיך בלי, לתת לו בחירה מתי לקחת ומתי לא.

אובחן עם הפרעת קשב בכיתה א ולוקח מאז ועד היום (ח) ריטלין

זה עוזר לו להסתדר בכיתה הן מבחינת לימודים והן מבחינת התנהגות

כשהוא בהשפעת התרופה הוא יותר שקט ומרוכז (וחסר תיאבון) כשהיא פגה הוא חוזר להיות רגיל

עד איזה גיל מתוכנן לקחת

ככה כל החיים לקחת ריטלין?

אני חושבת שזה יהיה לו טוב לקחת תמיד את הכדור, בשביל להגיע לביצועים טובים בלימודים או במסגרת אחרת ובשביל לווסת אימפולסיבית בהתנהגות ותקשורת. בינתיים הוא מסכים לקחת את הכדור ויודע שזה עושה לו טוב, כמובן שהוא יכול בכל רגע נתון להחליט אחרת.

קודם כל חיבוק.

עם הזמן תלמדי הרבה על ההפרעה, ממליצה לך לקרוא עליה במקורות מהימנים.

אכן זה תהליך עד שמגיעים לתרופה ולמינון הנכון, יש סוגי תרופות רבים שמשפיעים אחרת על כל בנאדם, צריך להתאזר בהרבה סבלנות. אבל בסוף זה משתלם כשמוצאים את התרופה עם המינון הנכון, זה מפחית עייפות ומאמץ וממש עוזר!!

אם יש קשיים בתפקודים ניהוליים כדאי לברר על טיפול קוגפאן, או פואט לילדים צעירים יותר.

לילדים שצריכים את זה, זה מאוד מאוד עוזר. יש עוד הרבה סוגי טיפולים אחרים שיכולים לסייע, אבל הדבר היחיד שעוזר מיידית ובכזה אחוז שיפור זה ריטלין (או סוגי כדור אחרים).

ההשפעה שלו היא רק למשך זמן מסויים ואחר כך לא משפיע בכלל.

יש ילדים שנותנים להם רק כדי לדעת אם זה עוזר, זה לא פוגע במשהו ונעלם מהגוף אחר כך. (בדיקת הנוירולוג היא לא בדיקת דם שיודעים בוודאות, אלא מתבססים על חוות הדעת של ההורים והמורים).

צריך לדעת שיש תופעות לוואי בהתחלה, ואם הן לא עוברות תוך שבוע שבועיים צריך לשנות מינון בתיאום עם הנוירלוג (הרבה פעמים דווקא להגביר מינון ולא להפחית!). אחרי שמגיעים למינון המתאים ולסוג הכדור המתאים, תופעות הלוואי עוברות! ילד לא אמור להיות זומבי עם הריטלין! חוץ מחוסר תיאבון, שהוא לא עובר גם אחרי ההסתגלות (אולי יש עוד מעט דברים שלא עוברים).

בהצלחה רבה!

שיפר את ההתנהגות שלו בבית הספר באופן דרמטי. מילד מציק ומעליב הוא הפך למצטיין.

בבית לא תמיד נותנים לו כי פחות רואים הבדל. אצלינו לא ראינו השפעה על התיאבון ולא שום דבר אחר

אבל בהחלט מזדהה עם החוסר רצון ללכת לצד שלו. אני חושבת שלהמון נשים זה מורכב.

מה שכן, בעיני שווה לשים את הדברים על השולחן. לומר לו שקשה לך ללכת למשפחה שלו, לנסות להסביר בעדינות מה הדברים שמקשים עלייך, לומר שזה לא הם הבעייתיים אלא לך קשה וזה טבעי ונורמלי, ולנסות להגיע לאיזשהו פשרה. אולי פעם ככה ופעם ככה? אולי שילך לבקר שם מידי פעם בלעדייך באמצע שבוע? נשמע שככה הוא לא מבין אותך בסיטואציה, וזה רק יוצר ביניכם יותר חיכוכים.

לא סובלת ללכת לשם , סיוט בשבילי, למרות שהם נחמדים ומנסים שיהיה טוב אבל בשבילי זה נראה כמו שבוע וזה רק שבת יום אחד

אז מבקרים יום חול וזהו ,

היא אומרת מה עם שבת ואנחנו אומרים שאנחנו עושים בבית

אני אומרת לאיש שלי שלום בית הוא חשוב מהכל !!!

הרבה שנים היה לי קשה ללכת להורים של בעלי וגם הם קרים כאלו וגם מתעצבנים מאוד מהר על הילדים.

לאט לאט הרחקנו את הפעמים שאנחנו באים,

באנו פעם בשלושה חודשים ואז יותר ובזמן האחרון לא מגיעים לשבתות, רק לבקר מידי פעם ביום חול.

אבל שם כל האחים כמעט לא מגיעים לשבתות, כך שזה פחות חריג. 

והחלטתי שאני עובדת על מצוות כיבוד הורים.

כן, גם לכבד את ההורים של בעלי זה כיבוד הורים.

היה קשה, ועדיין לפעמים קשה.

אני צריכה לפעמים לנשום עמוק.

אבל בגדול אני מנסה להבין מה לא נוח *לי* ואת זה לשנות, ולא הפוך.

אולי באמת להוריד את התדירות? נגיד אחת לשלושה ארבע חודשים ולא פעם בחודש? זה הגיוני אני גם מרגישה שכשאני אצל הצד של בעלי אני יותר כמו שוטרת ופחות טבעית וצריכה לשחק את המשחק מה שנקרא..התחלנו לבקר יותר ביום יום כלומר אחת לחודש וחצי קופצים לביקור או שהם באים אלינו ככה זה נחמד שזה רק לכמה שעות ולא יום שלם..חשוב לי להוסיף שהקשר שלי עם חמותי הוא לא טוב שלא יבינו אותי לא נכון אני בעד לכבד    

אז אולי חוזרת..

אני יכולה להבין. גם לי לפעמים קשה להיות אצל ההורים של בעלי ממגוון סיבות.

אבל מה שנראה לי שלא חייב שיהיה בדיוק אותו דבר לשני הצדדים..

אצלינו יוצא לנו להגיע להורים שלי הרבה יותר מלהורים של בעלי. בגלל מרחק נוחות ועוד מגוון סיבות.

הגיוני שמאתגר לך להגיע לך אחרי שגרתם שם. אבל זה חסימה אצלך שאת צריכה לשחרר.

הגיוני שההורים שלו ירצו שתבואו אליהם ולא רק הם אליכם.  

וגם, בעלי יודע מה מפריע לי אצל ההורים שלו ומדבר איתם או שדואג לי לפתרונות.  

מה אם יום אחד הכלה שלי לא תרצה לבוא אלי שבתות?

וואי זה שובר אותי

כי כולם רגילים לסגנון של עצמם

ואם הסגנון שלי לא יתאים לה?

וואי ואני באמת משתדלת...

זה עוזר לי להיות יותר בחמלה כלפיהם

ולראות מה בכל זאת אני יכולה לבוא לקראת

ואגב גם מול בעלי

זה ההורים שלו.....

אני הייתי ממש נפגעת אם היה מבקש להוריד מינון אל ההורים שלי....

ברור שבסוף כנראה הייתי זורמת לכיוון שלו כי כמו שאמרת שום בית קודם

אבל מצד שני הייתי מצפה מעצמי וממנו לתת הכי שאפשר בכל זאת לפני שמורידים ביקורים

למרות שאני ממש נחמדה😉

אבל הבית שלי לא תמיד מדהים...

אז וואלה עושה מאמץ פעם ב...

לוקחת כמשימה לבוא אליהם

לא בהכרח משהו כיף אלא כמצווה

ו..כן

יש מצוות קשות ,בגלל זה זה פעם ב

אם לא תגידי לו שקשה לך ומה קשה לך איך הוא יוכל לסייע לך.

כרגע יש בעיה אבל את אפילו לא אומרת לו שיש לך בעיה שהוא יבין אז איך את מצפה שזה ישתנה?

אשרייך! שימשיך בקלות ובבריאות 🙏

‎+972 52-222-0820

חיה

יש לה גמח באזור בנימין והשומרון

ממש ניסים! מרגש לראות ולחוות איתך את הסיפור😀

מכירה גמח באזור ירושלים אם יעזור אז בפרטי בשמחה

גם אצלי המשקל עלה מההריונות

אני לא ממליצה על דיאטה, אלא על שינוי מקיף באורח החיים. זה נשמר לאורך זמן ועוזר לסגל הרגלי אכילה בריאים לעומת דיאטה שגורמת לנו לתחושה של התנזרות מהנאות החיים

איפה את ממוקמת ביחס לאורח חיים בריא (אוכל לא מעובד/ פעילות גופנית/ שתייה מספקת/ אכילה בלילה/ שעות שינה מספקות/ אכילה רגשית)?

יש הרבה תכניות ליווי מומלצות כמו אמא חטובה וכו 

אוכלת הרבה שטויות, שוקולדים, קרמבו, טילונים 😀

פעילות גופנית לא עושה, גם הייתי אצל פיזיותרפיסטית לתרגילים לרצפת האגן והיא אמרה שיש תרגילים שאסור לי לעשות בגלל המצב שלי עם רצפת האגן.

אני הרבה פעמים אוכלת בלילה, לפעמים רק ב22.00 ארוחת ערב..

אשמח לטיפים אם יש לך. תודה!

לגוף שלנו יש הוראות תפעול כדי שהוא ישרת אותנו נאמנה. ובבריאות.

תדאגי לארוחות מסודרות מראש (אם תרצי טיפים אכתוב מהגיגיי). זה כשלעצמו מוריד חשקים ונשנשת

לשעות שינה נורמליות

למספיק שתייה

ותעבדי על האהבה העצמית שלך, על הפן הרגשי

שהמטרה והתועלת יהיו שוות את ההתגייסות שלך לטובת העניין

פעילות גופנית תורמת הרבה גם לגוף ולנפש אז אפשר להצטרף לתכנית ליווי אם את חושבת שלא תעמדי בזה לבד ותצטרכי תמיכה

אבל הכלל הוא - בעיניי לפחות - להגיע למצב שהאוכל לא מנהל אותי אלא הפוך

לא קשור למשקל

אלא לאהבה עצמית

כשאוהבים את המכלול הפנימי והחיצוני, את המעלות והחסרונות יחד, אוהבים את הגוף ואת המראה.

גם ששוקלים 80 אפשר למצוא בגדים שמחמיאים לא צריך לרזות בשביל זה

אפשר לעשות שינוי תזונתי ולהוריד במשקל, אם רוצים להצליח בזה צריך קודם לשפר את האהבה העצמית.

בתור אחת שנכנסה לעולם התזונה לא לפני הרבה זמן

וגם לכל העניין של ירידה במשקל באמת קשה לבחור את הדרך בהתחלה כי יש הרבה דרכים....

אצלי התחלתי מתוכנית, זה יותר קל שיש מישהו שאיתך בתהליך לפני שיש לך את הידע...

אחרי שרוכשים את הידע, לדעתי אפשר כבר לבד במידה ויש לך משמעת עצמית...

כנ"ל לגבי כושר...

הכל נראה בהתחלה אולי מאיים אבל שנכנסים לזה לאט לאט זה באמת ממש פשוט....

הייתי כותבת לך את העקרונות אבל חושבת שעדיף לך למצוא תוכנית של ליווי, יכולה להמליץ לך אם תרצי

על התוכנית של אמא חוזרת לג'ינס.

עזר לי מאוד.

החשיבה שלהם מאוד בריאה ונכונה בעיניי.

היום אני כבר לא אוכלת לפי התפריטים שלהם כי מצאתי איזון שטוב לי. אבל החשיבה של איך לאכול, איך לאהוב את עצמי, איך להתייחס לאכול - נשארה.

את התוכנית עם הליווי האישי\קבוצתי?
תוכלי לפרט על התוכנית שעשית, מה היא כוללת ואיך זה עובד?

את התוכנית לפני כמה שנים.

הייתה גישה לאתר שלהם עם כל התכנים (אימונים, מתכונים) + ליווי בקבוצת פייסבוק.

איך זה עובד בגדול? (מפרטת ממה שזוכרת)

קודם כל מצרפים אותך לקבוצת הפייסבוק, שם רק המדריכות יכולות להעלות פוסטים ועליהם כל משתתפת יכולה להגיב.

יש פוסטים שונים בנושאים שונים. נגיד דיווח תפריט יומי בסוף יום, והן נותנות פידבק חזרה.

פוסט הצבת יעדים

פוסט מדדים (משקל, היקפים) - שבועי

פוסטים של מוטיבציה

פוסטים של ידע - איך נכון להכין צלחת, ממה היא מורכבת, איך נכון להתאמן ועוד ועוד. המון ידע כדי לדעת איך לנהל אורח חיים בריא. ככה שזה נותן כלים לעשות את זה לבד בהמשך, כי את ברמת מבינה מה עומד מאחורי זה.

את לא חייבת להגיב, אבל לי זה ממש נתן מסגרת, הפידבקים החיוביים עודדו אותי ודירבנו אותי להצליח.

מעבר לזה, פעם בשבוע מקבלים תפריט עם אופציות לארוחות בוקר / צהריים / ערב / ביניים. ככה שלאט לאט מצטברים לך הרבה מתכונים.

חוץ מזה, יש גם אימונים באתר. גם זה, עולה כל שבוע או בימים קבועים, אני לא זוכרת בדיוק. בעיניי האימונים שלהם מעולים ועובדים טוב.

אני ממש הרווחתי מהתוכנית.

הליווי הזה היה לי מצויין, הוא לא היה לי חונק מידי, כי זה לא לגמרי אישי, אבל נתן לי את האפשרות לשתף ודירבן אותי.

זה שאפשר לעשות את האימונים מהבית זה נהדר וגם כל הידע שהן נותנות 

נישמע תוכנית ממש טובה. וראיתי שהיא גם יחסית זולה...

שחר סמיט

מאי יתח 

גם אני בערך אותו משקל כמו שלך.
כבר 3 שנים שאני כל שבוע בתכנון של שבוע הבא להתחיל דיאטה 🫣

אני גם אשמח לעיצות
ואני גם אשמח אם יש למישהי המלצה על איזשהי תוכנית ליווי לדיאטה מניסיון אישי

קיצר, התחלתי לרוץ, 

למה ריצה עדיפה על דיאטה? ריצה זה מחטב, זה בריא וזה מעלה את המצב רוח.

ריצה מאיצה את חילוף החומרים בגוף, דיאטה מאטה. 

ממליצה ממש לנסות, יש אפליקציה נהדרת למתחילים (קוראים לה start running)

מעבר לזה, תנסי כמה שיותר לשתות, לאכול יותר ירקות והשאיר 12 שעות ביממה שבהם את לא אוכלת.

על שירי כהן ועל הפודקאסט שלה אוכל נפש,

תוכלי לראות אם מתחברת.

לי זה שינה את כל הגישה לאוכל/דיאטות/אהבה עצמית/קבלה עצמית.

פשוט מדהים! 

וזה רק ממעקב אחריה בסטטוס ושמיעה של הפודקאסט, לא עשיתי את התכנית שלה או משהו

צריך לטגן קודם? זה הסוד?

מעניין לנסות 

אבל זה יכול לעזור

אבל לא ככה כמו שהן. אני מכירה שמצפים בקמח מתובל כדי שהמעטפת תהיה סגורה ואז

אם לא מטגנים, אפשר להוסיף פירורי לחם וביצה לי יצא להוסיף פירה לעיסה וזה ייצב אותה ממש

עד שהעיסה "גמישה" כזו.

כדי שהחלבון של הבשר יגרום לו להיות פחות מתפורר.

אפילו בלי ביצים ופירורי לחם בכלל.

לא מטגנת קודם.

לק"י

- צריך לדאוג שהעיסה לא תהיה רכה מידי (לסחוט נוזלים, פירורי לחם/ לחם רטוב וסחוט). אני לא שמה ביצים.

- שהרוטב יהיה רותח, ורק אז להכניס את הקציצות.

אם הופכים אותם ברוטב, אז אחרי שהן יציבות- להפוך בעדינות עם כף.

עישתי מלא פעמים הודו טחון  ובשר טחון

2 ביצים

5-6 כפות פרורי לחם

לפעמים מוסיפה קצת קמח לפי העין בסוף

2-3 פרוסות לחם מושרות במים- בלי הקשה. סוחטת ואז מערבבת בעיסה

שן שום כתושה 1-2

ראס אל חנות

מלח

פלפל

פפריקה

פטרוזיליה או כוסברה קצוצה

גם אפשר מטוגן ככה

וגם אפשר לכדרר לתוך רוטב אדום

רוטב אדום-

בצל -

רסק עגבניות

כוס וחצי מים

מלח פלפל

שום כתוש

אורגנו קצת

סוכר

יוצא מעולה

קציצות ברוטב עגבניות • המדריך המלא | The Kitchen Coach

המתכונים שלו מדוייקים ויוצאים תמיד טוב

הכנתי מתכון ממש דומה

טיגנתי לפני כמו ש @המקורית הציעה

יצא ב''ה מעולה!!!!

וואי אני לא מאמינה שעכשיו אני יודעת להכין גם קציצות. עד כה אף פעם לא הצלחתי!!!!!!

זה היה תמיד החלום ילדות שלי שיהיה בבית קציצות עוף לארוחצ, הרגיש לי נורא אימהי

אשכרה הצלחתי 🥹🤣

אני לא מטגנת....

זה אולי יותר טעים אבל לא חסרה לי עבודה בחיים 🙈

יוצא מעולה גם בלי

ללוש את העיסה טוב מספר דקות (בסביבות 3-5) עד שתרגישי שהעיסה עצמה נהיית יותר דביקה.

פעם הקציצות היו מתפרקות לי והיום הן יוצאות ממש טוב בזכות זה!

לפעמים מטגנת ולפעמים מניחה בתוך הרוטב הרותח

ואני לא הופכת את הקציצות כשהן ברוטב כדי שלא יתפרקו בסיר, רק מנערת את הסיר בעדינות..

אפשר לאפות בתנור. זה יוצא מעולה!

ואפשר גם להכין כמות גדולה ולחלק בשקיות ואז פעם אחרת רק להכין רוטב ולהכניס את הקציצות מהמקפיא.

חוסך הרבה זמן...

אני לשה טוב את הבשר עם בצל ופלטרוזליה ותבלינים

מגלגלת קציצות וישר לרוטב רותח

זה הסוד

ללוש טוב ולתת לבשר לנוח כמה דקות- הבשר נדבק לעצמו

להכניס לרוטב רותח- שומר עליהן גם שלמות.

אין צורך לא בביצה לא פירורי לחם וכמובן לא לטגן (בקטע של בריאות כמובן... אם באלך אז בשמחה, אבל זה לא חובה)

שמתי בשלי כלכך הרבה מרכיבים

תפוח אדמה גזר בצל פירורי לחם ביצה פטר. ותבלינים

ממש מעניין לנסות את המתכון הזה!!!

כי זה נותן רכות

כל השאר בונוס וקלוריות

סתם. אבל באמת אני לא שמה ביצה ופירורי לחם ותפוא בדיוק מהסיבה הזאת... להשאיר את זה חלבון ועם הקלוריות רק של הבשר.

במקסימום מוסיפה גזר או קישוא (זה מוסיף לרכות בעיקר) אבל גם המתכון הבסיסי יוצא מושלםםלם

כן - ביצה אחת.

היום גם הכנתי עם ביצה אחת אבל טיגנתי

הן לא התפרקו

לקח לי שנה להכין את זה 

הייתי בטוחה שזה יותר פשוט

אני שמה איזה 3-4 ביצים

אני מבשלת אותם ברוטב אדום

להכניס כשהרוטב מבעבע

יוצאות שלימות

ומה הכמות של המרכיבים האחרים?

כדי לקבל יחס

בקיצור, אשמח למתכון המלא זה יהיה הכי פשוט  

קחי את המתכון שלי:

חצי קילו בשר טחון

בצל קצוץ

כוסברה /פטרוזיליה קצוצה

(*אם יש לי זמן ומתחשק לי- מוסיפה קישוא/גזר מגורד. לרוב לא שמה כי אין לי זמן. יוצא פגז גם בלי)

תבלינים: פפריקה, מלח גס, כורכום, פלפל גרוס, קצת כמון

לשה טוב ומניחה בצד שינוח

בינתיים מכינה רוטב:

מטגנת בצל שיהיה שקוף

מוסיפה סלרי חתוך

(אפשר להוסיף גם תפוא קוביות- לגמרי אפשר בלי!! יוצא נהדר)

מתבלת כנל: פפריקה, כורכום, מלח גס , פלפל גרוס, קצת כמון

כף שמן

נותנת לזה כמה דקות להטגן ביחד על אש בינונית

מידי פעם מערבבת שלא ישרף

מוסיפה מים (לא מידי הרבה)

מרתיחה

כשרותח- מכניסה את הקציצות ומכסה את הסיר.

משאירה על אש גבוהה עד שמסיימת לגלגל את כל הקציצות ואז מנמיכה להכי נמוך לבערך שעה וחצי.

רק לשים לב מבחינת המים שזה לא הרבה מידי ולא מעט מידי- שלא ישרף.

אם באלך, במיוחד אם זה בלי תפוא- אפשר להוסיף מעל הקציצות גם אפונה קפואה. יוצא מעולה ממש.

בתאבון!!!

גם ככה לוקח זמן לכדרר אותם.

לדעתי זה מיותר. האמת שחוץ מסופגניות אני אף פעם לא מטגנת.

בתור אחת שמכינה המון כדורי עוף ברוטב אדום.

אני מנסה לחשב לך כמויות כי אני עושה כמויות ענקיות (4 חב' עוף/הודו טחון בכל נגלה)

הרעיון הוא לשים מספיק ביצים שיגבשו את העיסה ופירורי לחם/חלה רטובה/אני משתמשת בקמח מצה.

אז נגיד חב' עוף/הודו טחון

2 ביצים

מלח, פלפל, שום, אצלי לא אוהבים בצל, אבל זה מוסיף המון. כדאי לרסק/לגרד לתערובת

מאחדת לעיסה ואז מוסיפה כחצי כוס קמח מצה.

מכדררת ומניחה ישר ברוטב שרותח ומוכן מראש

בהצלחה

אני גם עושה כמויות גדולות

ממלאה סיר לחץ ענק

ואחכ מקפיאה בקופסאות לכמה שבועות קדימה

אני מוגנת בצל שלם, משאירה חצי כמות בסיר וחצי מעבירה לקערה.

מוסיפה לקערה קילו עוף/ הודו/ בשר (או מערבבת שניים), ביצה, כף רסק עגבניות, פצפוצי אורז (אפשר גם פירורי לחם, אני אוהבת ככה) ותבלינים (מלח, פלפל, פפריקה, כמון, כורכום וחוואיג'). לשה עם היד לתערובת רכה שלא נדבקת (אם נדבקת מוסיפה עוד פצפוצים) ואז מכניסה לרוטב על אש גבוהה.

את הרוטב אני מכינה במקביל-

מוסיפה לבצל המטוגן קופסא וחצי או שתיים גדולות של רסק עגבניות (תלוי כמה אוהבים אותו סמיך), מים עד קצת יותר מחצי מגובה הסיר, תבלינים כמו בקציצות ומביאה לרתיחה.

בהמשך אם אמצא אותו, ומאז אני עושה איך שזורם לי, על בסיס זה (וגם שאלתי את אמא איך היא מכינה 😉)

בגדול היא מוסיפה תפ"א/בטטה וגם ביצה ופרורי לחם אבל לא תמיד אני שמה הכל.. תפ"א ובטטה כמעט ולא שמה ומשתדלת לשים ביצה אחת או בכלל לא ומעט פירורי לחם, רק שיעזור קצת לנפח ולהדביק, בגדול אני מעדיפה שזה יישאר המנה הבשרית כמה שיותר נקי, מקסימום מוסיפה את התפ"א לרוטב (בקוביות)

נראלי שחלק מהסוד (וזה גם במתכון) זה לכדרר, להניח במקרר לאיזה חצי שעה בנתיים להכין את הרוטב ואז להכניס את הכדורים, זה גם אמור לעזור להם