פורום הריון ולידה (עמוד 265)

*אני גרה במישור החוף... 

אפריל בד"כ חם. קשה לדעת מה יהיה וחבל לקנות סתם עבה.

ניובורן גם ככה רוב הזמן בבית בחימום או בעגלה.   מקסימום שמים שמיכה עבה

השנה גם בינואר חם יחסית אז באפריל מי יודע מה יהיה 😉

אצלנו עכשיו ממש לא חם. מזגן על חימום כמעט בלי הפסקה, ואני גם עם סוודר... נכון שלא יורד מספיק גשם אבל בהחלט קר.

ולפני פסח אני אף פעם לא אורזת בגדי חורף, כי תמיד עוד יש ימים קרים (שמיכות פוך לרוב משאירה אפילו עד שבועות).

אבל מסכימה עם זה שניובורן אפשר תמיד לעטוף בשמיכה אז לא חייבים הרבה בגדים עבים.

אבל במחשבה שניה את צודקת אם גרים במקום קר אולי כדאי בכל מקרה גם קצת אוברולים חמים בשביל הלילות.

כן קריר אבל לא יודעת אם ברמה של פוטרים באפריל..

וגם ניו בורן. אני מפחדת ממש מחימום יתר

את הבכורה ילדתי בספטמבר אז כן .. לא הלבשתי לה קיץ בכלל

אחרי פסח מתחמם .. הכוונה שיש יולי אוגוסט אז כן מלבישים קצר בעונות החמות? 😩 אוחחח אני גרועה בדברים האלה 

בקיץ מלבישים גם קצר אבל רק אחרי גיל חודש וחצי

במקרה שלך בכלל לא סביר שתלבישי קצר כ"כ מהר כי זה אביב

לדעתי 0-3 תצטרכי רק דק ארוך וקצת עבה

3-6 אפשר גם קצר

אם לא מחירים ממש נמוכים לא הייתי קונה הרבה (גם יכול להיות שתצליחי לקבל יד 2? בגדי תינוקות בד"כ נשמרים טוב ובכמויות זה משהו שתמיד מעבירים)

אבל זה בעיקר בגדים לבנים שהם קצת יותר שמנמנים 😂 באמת שבהתחלה נהיה רוב הזמן בבית אז לא אכפת לי להלביש בגדים שהם לבן

קניתי קצת רק להתחלה ממש 

אז כנראה שבממוצע בנים נולדים יותר שמנים.

גם אצלי יש לפה ולשם...

אני אגיד לך, אולי אולי את צריכה לחודש הראשון אבל גם ככה לא יוצאים, והבית צריך להיות מחומם

אם את רוצה להיות רגועה תקני 2 אוברולים פליז (אני אוהבת רת של קרטרס( אבל זהו חוץ מזה!! אחכ מלבישים 2 שכבות דקות - אני ברגלים מלבישה רק אחת. מהר מאוד את תורידי גם שכבה אחת בלמעלה. התינוק תמיד עם שמיכה מעל ככה שצריך להיזהר מחימום יתר.

אני בירושלים עם תינוק קטן ומלבישה שכבה דקה ושכבה עבה.

היה לי מהגדול בגדי חורף עבים והם כמעט ולא באו לידי שימוש.

הלבשתי בעיקר 2 שכבות דק ארוך.

כשהתחמם ירדתי לשכבה אחת.

לבש די מההתחלה שכבה אחת ארוכה ודקה

ממש בהתחלה לבש 2 שכבות דקות

וכבר לא היו בחנויות בגדים חמים.

מומלץ להתארגן מראש ולא להתקע כמוני (בסוף הזמנתי מגולף באינטרנט).

בהצלחה אחות

שיהיה בטוב! ❤️

התקן לא הורמונלי אחרי שימוש (די אינטנסיבי לצערי )בפרימולט נור בגלל מילואים. להשערתי יש איזשהו קשר בין פרימולט לכניסה להריון אבל לא הצלחתי להוכיח את זה..

בכל אופן, ממליצה לך לבדוק הריון כבר

אבל לא אמור לעודד את זה...

נראה שה' החליט שהילד הזה יגיע אליכם דווקא באותו זמן למרות הכל

את ממש עובדת כמו שעון שוויצרי?

נראה לי מהר מידי לקבוע הריון, הרבה פעמים מאחר סתם... 

אני קצת מבולבלת כי המחזור הקודם התחיל בהכתמות בגלל הפרימולט אז קצת לא סגורה על מתי הוא התחיל באמת...

אמלה אז מה עושים עכשיו?? אני בוכה את חיי בלי פרופורציה בכלל

כי הספק סתם מחמיר את התחושות

אחרי שתבדקי אם יצא חיובי -

אלף- מותר לך להרגיש כל מה אשת מרגישה.

תני לעצמך את המרחב הזה

ותקחי אוויר

ועוד נישמה

ותזכירי לעצמך שזה תהליך לשם ומתמשך ולאט לאט את גם תתמקמי מולו..ותתרגלי לרעיון ..

אבל פשוט אל תחשבי רחוק

ותתכנני מדי קדימה

אני מבינה את החשש

אבל חבל לבזבז אנרגיה על הפחד. זה מיותר....

תבדקי

ולפי התוצאות תחשבו מה הלאה

ולגבי אם זה כן -

מותר לך להתבאס ולהיבהל

גם לבכות

מותר גם לחשוב על הפסקת הריון אם זה באמת לא אפשרי לכם כרגע. תתיעצו עם דמות הלכתית בקיאה שאתם סומכים עליה

ואם תחליטו להשאיר אותו- בעז"ה הקב"ה גם יתן כוחות,  יש כאן הרבה סיפורים על הריונות לא מתוכננים והיום הם שמחים במבט לאחור

אבל באמת שחבל להתעסק בכל זה כשאולי זה סתם שיבוש הורמונלי

ולהמשך- אם המחשבה על הריון קשה לך כ"כ אתם חייבים ללכת על מניעה יותר טובה. בהצלחה!

ובהחלט פרימולון יכול לשבש לכמה חודשים

אחרי החתונה לקח למחזוריות שלי כמה חודשים לחזור לעצמה בגלל זה

באמת קשה לקבל בשורה עם אחריות כזאת גדולה שלא ציפית לה ולא 'הזמת אותה '.

המזל הוא שהתינוק לא יגיע עכשיו אלא יש לך 9 חודשים לעכל. זאת אומרת יש לך ע....ד אחרי החגים של חגי תשרי, זה המון זמן.

תדעי לך שתמיד תמיד אני שומעת על תינוקות כאלה שהם 'לא מתוכננים', שהם האור של הבית! בדיוק עמיתה לעבודה בת 60 ומשהו סיפרה לי על הבת הלא מתוכננת שלה כמה שהיה לה קשה לקבל את זה וכמה שכיום היא הכוכבת של הבית, כבר בחורה.

תתפללי לה' שיתן לך כח להכיל ולשמוח בהריון. 

אני הייתי מסתכלת על זה

שלפחות התינוק שלך כבר בן שנה

תאריך לך זה היה קורה כשהוא היה בן כמה חודשים בודדים??

עד שתלדי הוא כבר יהיה כמעט בן שנתיים.

ונשמע לי אגדי כזה להיכנס להריון בלי כוונה ועם אחוזי מניעה מסוימים

ועדיין מבינה לליבך ושולחת לך חיבוק, מימה שאת רושמת זה באמת שוק וקשה לעיכול כרגע.

אל תכעסי על עצמך על מה שאת מרגישה עכשיו 3>

אני רואה שכתבת בהמשך שבדקת כבר ואת בהריון למרות הניסיון למנוע.

מאמינה שכמו באבל יש שלבים לעכל את המצב ולקבל אותו.

יש 9 חודשים נוספים עד שהתינוק יגיע שזה פרק זמן להתארגן לעכל ולראות את מקבלים את התינוק הזה בשמחה כי תינוק שמרגיש לא רצוי זה ילווה אותו.

נקודה שהחזיקה אותי במצב ממש דומה כשבקושי התאוששתי מהלידה הקודמת וידעתי שהריון נוסף יסכן את הבריאות הנפשית והפיזית (לא ברמה שמסכן חיים אבל סובלת מאוד בהריונות).

המחשבה שהחזיקה אותי היא הידיעה שה' החליט שהנשמה הזו צריכה להגיע לעולם למלא את השליחות שלה וגם אם אני ניסיתי ורציתי אחרת משמים השליחות שלה הגיעה. ואני נבחרתי ללוות את הנשמה המיוחדת הזו בשליחות שלה בעולם והשם צייד אותי בכוחות והכל יסתדר הכי טוב גם אם בתכנון ובהיגיון לא מבינה הכל. ממש התעמקתי במחשבה הזו כמו מנטרה.

זה ממש נתן לי כוחות לאורך כל ההריון וראיתי הרבה השגחה פרטית ודברים הסתדרו בצורה מיטבית בהריון ובלידה ובהתאוששות אחרי.

והילדה שנולדה אני תמיד אומרת שהיא נשמה מיוחדת.

מאחלת לך גם שתמצאי את הכוחות ותראי ניסים וסיעתא דישמיא לאורך כל הדרך!

את יכולה לחפש עכשיו ועד חודש חמישי את לא חייבת לספר .. החוק הזה בא בדיוק לשמור עלייך ממצבים כאלה שלא יפלו אותך בגלל ההריון

אז מה שצריך לעשות זה רק לשחרר את המצפון 🙏🙏

לאחותי יש גמ"ח של זה

משלמים רק על המדבקות (סביב 50₪)

אם את רוצה מוזמנת לפרטי

בלי אמור

רק מה שקורה אצלך פנימה

מה הרגשת כאשר הוא אמר לך את זה?

מותר לך להרגיש הכל

אפשר וכדאי לתת לעצמך ניראות לכל מה שהתחולל בך

ולאחר מכן גם לשקף לו זאת בצורה טובה

חיבוק

ומתנצל אלא מנסה להתחמק או ליפות "שנאמר ממני" ולא ''שאמרתי'' ''שפגע בך'' ולא ''שפגעתי''

עצם זה-פוגע

אלה שאומרים מתנצל אם.. זה קודם כל.

הרי אם חשת צורך להתנצל זה אומר שפגעת.

דבר שני, "נאמר ממני " זה לא לקיחת אחריות. כאילו.. המילים יצאו ממנו מעצמן ולא הוא אמר אותן

הייתי פותחת מולו לפרטים מה פגע מלכתחילה ומה פגע שנית עם בקשת הסליחה הזו

כאילו הוא רחוק ממה שקרה שם באמת.

תגידי לו שאת רוצה שייקח אחריות על מה שאמר או עשה. 

זה אכן פוגע להרגיש שבעלי לא לוקח אחריות על הפגיעה וכאילו או מקטין אותה / מייפה / מסיר אחריות / מאשים בכלל אותי שנפגעתי וכן הלאה.

כדאי לשקף לו איך הרגשת בצורה שלמה ומקדמת

וכן לשמוע ממנו יותר לעומק מדוע כך אמר,

בצורה של שאלה ותשובה ולא פרשנות,

לשים סימני שאלה וממש לשמוע את השני ממבט מברר וסקרן (ולא ביקורתי או מאשים):

"חשוב לי להרגיש שיש ניראות לפגיעה שלי.

כאשר אמרת כך הרגשתי שאין לקיחת אחריות עליה.

האם לכך התכוונת?"

ואז לשמוע את תשובתו הישירה והכנה

ולהמשיך כך

לשאול, לשים סימן שאלה, לברר מולו לעומק מה ואיך ולמה התכוון

ולשקף לו איך הרגשת

ולהמשיך את הבירור והגדילה ב"ה ממנו בנקודה הזו.

בהצלחה רבה יקרה 🌹

אני פותחת.

אתה מבין שזה היה טעות שאמרת כך וכך?

אתה מתחרט? את מבין כמה שזה פגע בי?

הרגשתי ככה וככה כשאמרת את זה....

ממני שכרגע מתמודדת עם משהו דומה חחח

בריכה

ריקוד - יש ביוטיוב דיגי רפי שעושה דברים מהנים

חוג כדורגל אם הוא אוהב או ללמד משהו חדש חוג טניס/כדורסל וכו

ולגבי הארוחות לא כתבת מה הוא אוכל אבל זה בעיקר להוסיף חלבון וירקות ולהנמיך פחמימות

כמובן שתיה מתוקה. חטיפים וממתקים להשתדל כמה שיותר להימנע

והכי חשוב- בלי לחץ, איומים או תחושה קשה לילד לעשות הכל שהוא ירגיש טוב עם עצמו

רפואה משלימה שתעזור לחילוף חומרים מהיר יותר

ודואגת לארוחות משפחתיות בבית. 

להיות בעודף משקל עם תזונה תקינה כי תקינות נמדדת גם בכמות ועודף משקל נגרם מכמות קלוריות עודפת

יש לי ילד שהיה שמנמן מגיל 8

הוא אהב לאכול והיה אוכל כמויות גדולות

למדתי אותו תזונה נכונה:

מרכיבים מזינים

כמויות נכונות

רעב פיזי מול רעב רגשי

שליטה עצמית

לא התערבתי לו מה וכמה לאכול

נתתי לו ללמוד ולהפנים לבד

בגיל 14 הוא הרזה ונשאר רזה עד היום (19)

לק"י

יש כאלה שיאכלו כמויות טובות ועדיין לא יצליחו לרזות.

ואם תזונאית אמרה שהכמויות תקינות, כנראה שהיא לא סתם אמרה.

לכל אחד

אני ממש רואה את זה על עצמי עכשיו

גרעון קלורי זה לא רק כמויות של אוכל, זה המגוון, וההשפעה של כל אחד מסוגי המזון על הגוף, שעות האכילה, שריפת קלוריות במנוחה, שעות שינה, כמות אנרגיה שהגוף שורף בכללי, בין היתר בפעילות במהלך היום והשפעות של עוד דברים

(למיטב ידיעתי)

סטרס יכול לעכב

תרופות

בלוטת התריס אצל ילדים לא גורמת להשמנה בדרכ

אם לא מדובר באלה - זה נטו אוכל וכמה הגוף פעיל

זה נראות

גנטיקה - ייתכן, אבל עדיין גרעון קלורי מנצח גנטיקה (כתבתי על אחים שלי שרזו בגיל גדול יותר, וגם אני הייתי עגלגלה בגיל הזה)

אני אישית חושבת שבגיל 8 אין הרבה מה לעשות כדי לא לפגוע בילד וליצור לו בעיות בדימוי העצמי, מלבד לנסות לעבור לאוכל כמה שיותר בריא קולקטיבית כמשפחה 

אבל קשה לי לקרוא את האמירות האלה,בגלל הרבה אנשים שמנסים ולא מצליחים לרזות. ואמירות כאלה פשוט מייאשות ומחדירות אשמה

הם אוכלים מעט.

אוכלים בריא.

ועדיין.....

אני לא אומרת שזה לא חשוב, זה צעד חשוב לבריאות להיות במעקב על מה נכנס וכמה וזה כנראה גם הצעד הראשון והחשוב ביותר לירידה במשקל.

רק לא כזה נחרץ....

לשנות את המציאות כדי להתאים אותה לאנשים שלא מצליחים

הסיכוי להצליח תלוי במודעות ויכולת התמדה

דווקא חשוב לכתוב דברים נכונים באופן נחרץ

זה יכול לעזור לאחרים להיות יותר במודעות ויותר להתמיד

ולא נכונים חלקית

נכונים לפעמים

נכונים בערך

כתבת שכל מי שיאכל לפי כמות הקלוריות המומלצת כפי שמופיע ברשת - ירד במשקל.

וזה לא נכון

אני מדברת על אנשים שלא מצליחים לרדת במשקל למרות הדיאטה. לא על אנשים שלא מצליחים להתמיד בדיאטה

לפעמים מצליחים למצוא את הדרך (תזונה ספציפית או בעיה רפואית או יותר ספורט וכדו) וכן לרדת במשקל ולפעמים לא. זה פשוט לא בידיים שלהם (לא אמרתי בלתי אפשרי כי אינלי מושג אבל הם עוד לא מוצאים איך כן)

ולאכול מעט קלוריות זה ממש לא תמיד הפתרון הנכון גם אם הוא מניב ירידה במשקל כרגע. יש אנשים ומצבים שזה גם גורם נזק למערכות אחרות בגוף ובטח בגיל ילדות או סביב הריון ולידה

בקיצור- זה קצת יותר מורכב.

אבל הדיון הזה כבר חורג מגבולות השרשור

זה אחד הצעדים הראשונים והחשובים

יכולה לומר על עצמי, עד שלא עקבתי ממש לא הבנתי כמה דברים לא טובים אני מכניסה לגוף

ויש השפעות של סטרס ושעות שינה, וכמה שותים, ברור. ולא להמעיט בהשפעות האלה,  אבל הרבה אנשים באמת לא מודעים לכמה דברים לא טובים הם מכניסים לגוף ואיך פיזית זה משפיע ומונע ירידה.

ובסוף, הכי קשה לדעתי זה ההתמדה

מי שמתמיד רואה בסוף תוצאות

אבל יש מעכבים, רגשיים בעיקר, וגם פיזיים שמקשים לצאת מהלופ

מי שמצליח לצאת מהמעגל הרגשי יותר קל לו בפער 

שיש אנשים שאוכלים יותר מהמומלץ ולא משמינים

לכן

אנשים שמנים חושבים שיש סיבה נוספת חוץ מהאוכל

אבל

אם הם יאכלו כמה שבאמת צריך הם ירזו

לק"י

אבל יצא לי לשמוע ממישהי אחת לפחות, שזה היה המצב שלה.

אז אי אפשר לשלול מצבים כאלה. גם אם נדירים, הם עדיין קיימים.

אבל אני לא רוצה לטחון מים. אז אעצור פה.

אני מסכימה שלא צריך ישר לקפוץ לשם, אבל לדעת שגם זה קיים.

על עוד סיבות שידועות לי לגבי למה לא מצליחים לרדת, ובגדול מה שידוע הוא שרוב ככל המקרים של אנשים בריאים שנמצאים בגרעון קלורי יירדו במשקל בשלב כזה או אחר

כמויות מתאימות הן כמויות שיורדים איתן במשקל,  מבחינת מה אוכלים ולא רק כמה

גמני אכלתי כביכול כמויות מתאימות אבל לא ירדתי יותר משנה אחרי השינוי

כששיניתי את התמהיל של התזונה התחלתי לרדת,  למרות שעל פניו הכל היה בסדר ומאוזן מבחינת פחמימות - חלבון - שומנים וכמויות

ויש הרבה דעות לגבי התמהיל. 

כדי לדעת אם כמות תקינה

אפשר לחפש בגוגל כמה קלוריות מומלץ לאכול בגיל הזה

הרבה ילדים (וגם מבוגרים) בכלל לא מודעים לכל מה שנכנס לפה שלהם במשך היום

לכן קשה להעריך ולדעת שהילד אוכל כמות תקינה

אם הוא במשקל עודף

רוב הסיכויים שהוא אוכל יותר (או הרבה יותר) מהכמות המומלצת 

אבל כתבת את זה בכללי, וזה לא תמיד נכון.

זה גם משפיע בסוף על כמויות אבל בעיקר עוזר לעיכול טוב ולבריאות

לא חושבת שנכון להגביל באוכל, זה ממש עשוי לעשות נזק

רק לדבר איתו על הרגלים נכונים, לעיסה איטית, אכילה מסודרת ליד שולחן ובלי מסיחים, ולדאוג שכל ארוחה מורכבת מדברים בריאים וטובים ולא עתירת פחמימות ריקות ולצמצם ממתקים (כמובן באופן משפחתי ודוגמא אישית..זה נכון לכולם)

אם המשקל ימשיך להיות גבוה מדי מבחינת  הרופא כדאי לפנות לאיש מקצוע יותר ספציפי שידע לומר אם באמת יש בעיה. לא בטוחה שרופאי משפחה מספיק מבינים בזה מלבד להשוות לטבלאות....

בעיני הרבה יותר חשוב שיהיה לו תפיסה בריאה ונכונה על הגוף שלו ועל אוכל מאשר המספר כרגע על המשקל.  בריאות זה הרבה מעבר לBMI

להרגיל לאכול לאט,

איך להעלות את המודעות של הילד למה הוא מכניס לפה

וכו...

ומה אפשר להוסיף לתפריט שמזין במקום לחם או פסטה לארוחת ערב ? 

יותר ירקות, יותר חלבון

שהפסטה/ הלחם לא יהיה עיקר הארוחה

סלטים, להכין איתו ביחד (להציע כמובן או לגרום לו לשותפות במידה כלשהי, יכול להיות שבהתחלה רק לשאול אותו איזה ירקות רוצה זה השותפות, ואחכ שישטוף אותם... ואחכ שיחתוך ו/או יתבל)

להגיש את המאכלים הבריאים והמזינים בצלחות הגשה שוות לשולחן, ארוחה משפחתית!!!!

ואת הפסטה בסתם קערה פושטית כזו...

אגוזים שקדים

אבוקדו

סלט עדשים/קינואה

להכין חביתות ירק שוות לעצמכם ולשאול את הילדים אם הם רוצים משהו בחביתה (הילדים שלי אוהבים תירס וזיתים וחלקם ממש כמוני, בצל, פטריות, שרי פטרוזיליה)

חביתה כמובן עם 2 ביצים... 

לרכיבים- להראות שכתוב על כל מזון/ שתיה רכיבים וערכים תזונתיים, להסביר על רכיבים וערכים טובים ופחות טובים.

כמויות- לדבר על כמות ארוחות ביום (וגם כמה פעמים ביום מנשנשים)  ועל כמות בארוחה (צלחת אחת מול למלא צלחת שוב ושוב)

רעב פיזי ורגשי- התחושות הפיזיות יכולות לבלבל ולכן כדי לנהל ארוחות לפי זמנים ולא רק לפי תחושות

שליטה עצמית- מודעות לרצונות סותרים: אכילה חופשית(הנאה, תעסוקה, פיצוי) למול אכילה נכונה (בריאות, תחושה טובה, מראה)

אימון איך מובילים את המטרה הרצויה (למצוא עיסוקים אחרים, להתגבר על רצון שלילי, תחושת הצלחה )

צריך לשים לב:

1. שמהווים דוגמא אישית, אחרת זה לא אמין.

2. לא לדבר על כך סמוך לאוכל אלא כחומר למחשבה

3. להשאיר את הבחירה תמיד בידים של הילד, לחץ לעשות שינוי יעשה את ההפך.

כמובן לא נכנסת להמלצה הרפואית וזה משהו שחשוב לברר.

אח שלי היה ילדון עגלגל כל החיים ועד היום כזה. בחור גדול (בגיל 15 התחיל לתפוס גובה והיום מעל מטר ו80 סמ) כל החיים הוא אכל מאוזן סבבה ועכשו כבר 3 שנים שאוכל כמויות ממש קטנות ובכללי רוב התזונה שלו מבוססת על סלטי חסה ועדין נשאר גדול (עכשו הוא לא נראה דובי אבל בהחלט מאד גדול חסון).

יש ילדים עם מבנה כזה (אצלינו כל המשפחה נמוכה יחסית וממוצעים ורק הוא היה תמיד שמן ועכשו גם גבוה במיוחד. מסכן, אנחנו היינו אוכלים בלי סוף ומלא שטויות והוא היה אוכל ממש  מדוד ומאוזן ועדין נראה תמיד פי 2 ממנו)

תמיד והוא היה בעודף משקל וכל הזמן זה עלה במיוחד מול רופאים...כשהוא תפס גובה בגיל14-15 הוא הרזה בטרוף בלי שום שינוי תזונתי כיום הוא גבוה ורזה מאד...

מצד שני יש לי ילדה שגם מלאה וכשהיא גבהה ( בת13) היא לא ממש הרזתה כמו הגדול שלי אבל היא נראית טוב.ממש לא שמנה.

על תזונה אבל בבית כן הקפדתי על האוכל

כשיצא לפנמיה שם נתקל לראשונה בג'אנק פוד...כארוחות.

כן היה הרבה מודעות לבריא ולא בריא אבל לא בקשתי מהם לשנות תזונה או הקפדתי איתם.

מצחיק שדווקא עכשיו אני ממש יושבתלו על הנשמה שיאכל יותר נורמלי... כי בפינמיה האוכל לא הכי הכי בריא.

יש ״עציצים״אכילים עם שוקולד ופירות

אולי סושי פירות?

אפשר גם עציץ יפה עם כיתוב על האדנית

ולא קטן..

אנשים שחזרו מיום עבודה ארוך רוצים לנוח ולא לתפעל ילדים למקלחת (גמני כלולה בתוך אותם אנשים)

אני לא מקבלת את הילדים כשאני חוזרת ונכנסת ללופ של תפעול אלא אומרת שלום ויושבת לשתות קפה בנחת להתאפס על המעבר מהעבודה לבית ורק אז דואגת לכל השאר

תנסי לתת לו לנוח

ומה זה אומר את כל היום איתם? הם לא בגן? את עובדת? בני כמה הם?

באמת קשוח

תנסו לשבת לדבר ולראות איך את מורידה מעלייך עומס, ואיך הוא יותר נרתם

אבל זה נשמע לי הגיוני לקחת ילד בן 4 למקלחת כשהוא לא רוצה... פשוט מרימים אותו. יכול להיות שזה יותר מידי אגרסיבי לטעמך..

- אולי תהיי את עם הילדים והוא בשטיפת כלים, לטאטא וכד'.

- כשבנאדם חוזר הביתה עייף מהעבודה מאוד קשה לראות בלאגן בבית, אתה רוצה להגיע למקום שירגיע לך את הראש, וכשיש בלאגן זה מערער לפעמים (אותי לפחות), אם אני הייתי כל היום בבית יותר קל לי להכיל בלאגן כי זה כאילו קרה תוך כדי שהייתי פה, אבל לנחות לתוך בלאגן זה יכול לשגע. אז אולי לנסות לאפס טיפה לפני שהוא בא. לא לצחצח אבל נגיד אם יש מלא כלים להכניס אותם לכיור, לפנות את השיש. להגיד לילדים כל אחד אוסף 10 חפצים מהרצפה למקום.

- לדבר איתן על זה כשהוא ברוגע, בשבת, במוצ''ש. לא אחרי יום עבודה, לא בביקותיות, אלא בשאלה מה יעזור לך?

וחוצמיזה יש אנשים שהם יותר חסרי סבלנות מטבעם, וזה באמת לא קל להישאר ברוגע מול ילדים שובבים ובית מבולגן (כמוני), אבל תזכרי שזה האבא של הילדים שלך, וה' סידר את זה כך לא בטעות...

שכשאני חוזרת הביתה מיום עבודה מאוד קשה לי להיות בשיא הסבלנות עם הילדים.

כשמתאפשר, אז בעלי שומר עליהם ואני נכנסת לכמה דקות לחדר,

אוכלת שם משהו, נחה, צופה בדברים שאני אוהבת

ואז יוצאת לילדים והכל נראה אחרת..

אני מבינה שאת מצפה גם להשתחרר ברגע שהוא נכנס

אבל אולי תני לו את הכמה דקות להתפרק מכל היום, אולי אח"כ יהיה לו יותר קל עם הילדים

ממה שהיא אולי מרגישה

זה מממש הגיוני שכשחוזרים מיום עבודה ישר לילדים אין סבלנות ונכון באמת לאפשר זמן התאוששות

אני ממש מסכימה

אבל מצד שני..אולי גם היא חזרה מיום עבודה עצוס ומתיש לילדים ישר ותפקדה לבד בלי כל אופציה להתאושש

וחושבת שאולי ..זה כן נכון אחפושהו באמצע

כי בסוף הוא חוזר ב6 יש לו נגיד שעה לעזור ואז ערב פנוי למנוחה

אז או שיסכמו על נגיד 20 דקות מנוחה הץאוששות ולהכניס משהו לפה..ואז זמן שמתק.קים יחד

ואחרי זה בערב טפשר להשלים את הצורך בהרפיה

כשכל אחד מרגיש שרואים אותו ומותר לו לנוח מצד אחד ומצד שני גם לתת יד כי שניהם זקוקים למנוחה

אז זה יותר עוזר להתגייס עם סבלנות

אגב ךא כתבתי בחובר הסכמה כי תכלס כתבנו כמעט אותו הדבר

רק הרהרתי בזה שצריך פה יחס ל2 הצדדים במענה..לא רק לצפות ממנה הכל

ומעבר לזה לפותחת-

לגבי מידת הסבלנות- גם אם זה ללא קשר לעבודה ולעייפות-

א. לזכור שאנחנו לא יכולים לשנות מה שאי אפשר

וילדים יכולים להכיל ממ שיפה יחס ושנה בין ההורים כל עוד ההורים לא מתוכחים או סותרים זה את זה מול הילדים

ב. ויתכן ישש מצב לרכך אותו קצת- אני עישתי את זה דרך זה שאני למדתי המון על הורות..ופשוט שיתפתי אותו לא באופן מטיף..סתם בישחות פשוטות..על מה הז מעורר אותי לחשוב ולהבין על האמהות שלי..ועל החלומות שלי שם..וזה התפתח גם לדיונים לפעמים ובעיקר הרבה דוגמא אישית

או יש זמנים כאלה וזמנים רגועים?

תנסו לדבר על זה-

מה הוא אומר?

לא לבוא לכעוס אלא באמת להבין.

את מגדירה את זה כחוסר סבלנות אבל אולי זה תפיסה חינוכית שונה פשוט?

אולי חסר לו כלים?

אולי הוא מאוד רוצה להתנהל איתם אחרת אבל הוא מרגיש עמוס ומותש וזה מתפרץ שם?

יכול להיות שמנקודת המבט שלו זה אחרת ובהבנה של זה טמונה היכולת לנסות לעשות שינוי

(ניהול אחר של הלוז, הדרכת הורים, חלוקת תפקידים מסודרת... תחשבו יחד)

זה ממש מעצבן אני מבינה אותך. גם אותי משגע אם קורה כשאני איתם כל הערב ואז הוא בא רק כדי לחלק עונשים 😡 אבל אולי אצלכם זה משהו מכיוון אחר זה נשמע יותר רחב

הקושי מובן...

את לא יכולה לגרום שתהיה לו יותר סבלנות אליהם.

מה שאת כן יכולה זה:

1. להתפלל על זה.

2. לדבר על הצורך. להגיד לו כמה הם זקוקים לו, כמה הם אוהבים אותו ומחכים לו בערב, לייצר טקסים משפחתיים או רק שלו איתם, לאט לאט הוא יחווה את הקשר עם הילדים באופן משמעותי יותר.

3. לדבר על הצורך שלך. לספר לו שכשהוא קצר עם הילדים זה מכניס אותך למתח, שאת זקוקה לנחת בבית וסביב התקשורת עם הילדים. ואז אפשר לפרק את המוקדים הבעייתיים (זמנים לחוצים וכד') ולמצוא להם פתרונות, אבל רק אחרי שהוא מגוייס לעניין. כי כרגע כנראה מבחינתו הכל בסדר, ותקשורת רגילה בין אבא לילד נראית ככה.

כי יש פעמים שיש בעיות ספיגה של ויטמינים ומינרלים מסויימים

בכל אופן, תבדקי על עצמך מה עושה לך טוב יותר לחלב. אני יודעת ששינה בלילה (הורמון ייצור החלב מופרש בשינה) ושינה מספקת בכללי, שתייה ומנוחה עוזרים אבל לגבי אוכל לא יצא לי לבחון כי אכלתי כמו פרה בהנקה🤣

בגדולים ההנקה שרדה גג עד גיל 8 חודשים

והחלום שלי להניק עד גיל שנה ויותר ואני לא יודעת מה הסוד

אז התחלתי לחשוב שאולי אני צריכה לאכול יותר, כמו למשל אחרי כל הנקה

אבל עכשיו אני לא יורדת במשקל, ירדתי רק 5 קילו ועבר חודש ויש גם בטן יפה חחחח

אלא כי בד"כ התינוק מתחיל לאכול מאכלים מעבר להנקה..

מה קרה לך בגיל הזה? פשוט התייבש החלב?

הייתי מניקה בבוקר , בצהריים כשחזרתי, ומאז רק מניקה בכל הזדמנות  

אחרי פחות משבוע בעבודה נגמר החלב , 2 טיפות יצאו לי וזה לא סיפק אותו, בצדק

זוכרת רק את היום-יומיים הראשונים בעבודה שהיה לי גודש אז רצתי לשירותים לשאוב לכוס  רק שלא יכאב, אפילו לא עד התרוקנות.  

אבל זהו- ביום השלישי כבר לא התאפשר לי לשאוב ולדעתי גם לא כאב כבר

אני לא מאד מומחית, אבל בגדול, אם שאבת (או סחטת) לא עד ריקון רק עד הקלה הגוף הבין שלא צריך חלב (בעיקר בזמנים האלה) להפסיק לייצר, אז זה מסביר את זה שהפסיק הגודש אבל אולי זה השפיע ייצור החלב גם בזמנים אחרים ביום.

אולי כדאי לך להתייעץ עם יועצת הנקה? אבל אחת טובה ומבינה! שתעשה לך סדר איך נוצר החלב ומה משפיע עליו, ואז לא תצטרכי לפתח תאוריות אלא יהיה לך ידע מבוסס, שתוכל לעזור לך ולהתאים לך אישית תוכנית איך לשמר את ההנקה לאורך זמן בין אם חוזרים לעבודה ובין אם לא, בשילוב עם המוצקים וכו'

(טוב, גם בזכות הגנטיקה שלי כנראה, אבל מיה מההתחלה כיוונה אותי איך 'לעבוד' כדי שיהיו כמויות חלב מספיקות למקרה שארצה להניק את כולם. ומצד שני לא לחצה עלי אלא פשוט הלכה לפי הרצון שלי בכל שלב ולפי זה כיוונה אותי מה לעשות)

מניקה שלישיה?😱

מטורףףף. שאפו עלייך

בהנקה הגוף מייצר מתוך המאגרים שיש לנו בגוף,

אם לא אוכלים טוב הגוף שלנו יושפע קודם ולא החלב.

באופן כללי כדאי לאכול טוב ומזין בתקופת הנקה, אסל לא בהכרח להקפיד לאכול בין הנקה להנקה אם מנגנון הרעב שלך לא מאותת את זה.

מה שכן להקפיד על שתיה.

קשה לי להאמין שבגיל 8 חודשים מה שהשפיע על ההנקה זה ארוחה בין הנקה להנקה, יותר הגיוני שזה קשור לביסוס מוצקים או העדפת בקבוק.

לפעמים זה עניין זה פשוט לשמר זמנים קבועים שיש בהם הנקות- למשל בבוקר כשקמים, ובלילה לפני שהולכים לישון.

שוב, בסוף כל אישה שונה, אבל יכול להיות שאם תקפידי על זמנים קבועים שאת כן מניקה הגוף ייצר חלב בזמנים האלה.

וחוץ מזה- גם הנקה של שמונה חודשיפ זה מדהים ואת נותנת לילדים שלך מלא טוב בזה

אבל הזמנים תלויים בקטן

הוא יכול לדרוש הנקה אחרי 4-5 שעות ויכול לדרוש אחרי שעה וחצי

קרה ששבוע שלם הוא אכל בשעה מסוימת, ואחרי קפיצת גדילה או לוז שונה- פתאום אכל בשעה אחרת

ואז יצא ששאבתי בזמן הקבוע כי הפעם הוא ישן באותה שעה אבל שניה אחכ התעורר

או שהוא ישן וגם אני ישנתי אז לא שאבתי/הנקתי בשעה הקבועה שהוא מעיר אותי

ותודה רבה  ! מודה לה' שבקודמים הצלחתי אפילו 8 חודשים גם לא מובן מאליו.

הפעם הקטן נולד פיצי יותר מהגדולים ועם צהבת אז הוא ישן יותר (יכול לישון גם 6 שעות) שזה מבורך אבל חיסרון להנקה כי 6 שעות אין ייצור חלב

לדעתי לפחות כי הגוף חכם הוא לוקח מה שהוא צריך ומה שלא הוא פולט

האוכל מתפרק לחומרי הזנה ואם יש יותר מידי חלק הולך למאגרים וחלק יוצא בפסולת..

כמו גם בצום כשאת לא אוכלת, יש חלב וגם הוא מזין את התינוק אז אין קשר בין אכילה למאגרי חומרי הבניה והפירוק של הגוף שעובדים 24/7

ואגב כמות האוכל לא מעידה על המאגרים, אלא איכות הספיגה של החומרים מהמזון זה מה שקובע

ואכן את יכולה לאכול אוכל לא מזין מעבר למה לא בריא יש עניין גם בגלל שילוב המזונות לדרך הספיגה המיטבית ביותר או לאכול באופן מיטבי כמו לעיסת המזון טוב, לשתות לא בזמן האוכל וכד

אז את יכולה לאכול מעט ולספוג את מלוא ההזנה לעומת זאת לאכול הרבה ולא לספוג כלום כי הגוף עסוק בלנקות את הרעלים כל הזמן

שאם היה יותר מדיי חומרי הזנה חלק היה הולך למאגרים וחלק לפסולת.. אם יש יותר מדיי זה נאגר כשומן חחח הלוואי הגוף היה מספיק מחושב להבין שהמאגרים מלאים ואת השאר אפשר בכיף לזרוק החוצה חחח

אבל הגוף לא מתוכנן לשפע של המאה ה-21...

ולא התכוונתי לצרום לאף אחת, רק חשבתי שזה היה יכול להיות נחמד לאכול משהו סתם שלא יכנס למאגרים אלא יעוף החוצה חח

אבל זה לגמרי יכול להיות מציאותי אם רק תרצי

במצב שהגוף מאוזן אז גם אם תאכלי מעט דבר רע הוא לא יתעכב מפליטת הפסולת באופן מיידי

הבעיה היום שרוב האנשים בעודף רעלים בגוף ולא רק ממה שהם אוכלים.. חח

זה לא דבר רע בכמות מסויימת.

מאגרי שומן בדרכ מתמלאים מצריכת יתר בפחמימות מורכבות שזה גם ירקות ופירות עמילניים...

ולא כל מזון הופך לשומן, אם את מתכוונת לסוכרים אז יש חד/דו סוכר שמתפרקים ישירות לאנר' וסוכרים המורכבים עוברים לתשמורת אבל למטרות חשובות למקרים בהם הגוף צריך אנר' ואין לו בנמצא כמו למשל בזמן של חוויות מתח.

העניין בגדול שאנחנו פשוט חיים בחריגה מוגזמת בכ'כ הרבה מובנים ולא רק בשומן או סוכר..

ויכול להיות שיש גורם לכך אבל זו לא הנקודה בשירשור

העניין להראות שהחילוף של בנייה ופירוק עובד כל הזמן ולא מושפע רק מארוחה לארוחה.. יש לא מעט נשים שמניקות בצום והגוף בזמן הזה לא מפסיק לייצר חלב גם אם הן לא אוכלות דבר

תחתכי 2 בצלים לחתיכות עבות ושימי בתחתית התבנית,

מעל את האורז (ותוסיפי על האורז מלח- כפית לכוס )

מעל את העופות ומסביב תפוא

אני מתבלת את העוף בסילאן וחרדל,  אבל אפשר כל מה שאתם אוהבים

מוסיפים מים בהתאם לכמות האורז, פי 2.5 מהאורז

מכסים בנייר כסף ולתנור

עד שנגמר המים והאורז רך והעוף מוכן

אני שמה כרעיים, נראלי אפשר מה שאת רוצה

יותר מכוס וחצי לא יוצא לי טוב

תכלס כל תיבול תששימי

אני הכי אוהבת-

עוף ותפו''א- עם הרבה סילאן או דבש, קצת צ'ילי מתוק (לא חייב),שום כתוש, מלח פלפל גריל עוף אפשר טיפה סויה.

יוצא מתקתק כזה

לחתוך לקוביות קטנות גמבה, בצל ועגבניה

לשים בתבנית עם נייר אפייה, לשים אורז בכמות שאת רוצה ולערבב עם הירקות ואז יחס של מים ותבלינים כמו שאת מכינה תמיד אורז.

מעל זה להניח את העוף, אני מתבלת במלח, פלפל, פפריקה, שום וגריל עוף.

וזהו, לתנור. מבחינת זמן אפייה כמו שאת אוהבת לעוף..

האורז יוצא דביקי כזה עם חתיכות של ירקות(אני מתה על זה, הילדים פה - חלקם...)

אורז בנפרד על הגז

התחלתי ביום של ההפסק

הגלולות מתחילות לעבוד

בגדול יש מצב שיהיה דימומי הסתגלות. שמתחילים כ10 ימים בערך אחרי תחילת הנטילה.

זה יכול להיות רק כתמים שלא אוסרים. וגם יכול להיות ממש כמו מחזור

אני עשיתי את הטעות הזאת והיינו אסורים מלא זמן סתם!

אני אסביר

אכן מתחילים דימומים/ ווסת כשבוע אחרי תחילת הנטילה

כשאת בגדר אסורה - קשה להיטהר עם זה כי צריך הפסק ובדיקות כרגיל

כשאת מותרת- אפשר לנסות להימנע כמה שיותר מהדימומים על פי דיני כתמים.

לי כבר פעמיים יש ממש מחזור /דימומים אוסרים

אז את לא יכולב לדעת אם יהיה לך או לא..

מה שהייתי עושה במקומך הייתי מתחילה לקחת או מיד אחרי המקווה ואז שבוע למנוע עם שקפים (או להתנזר 🙄) או אם את רוצה לקחת סיכון הייתי מתחילה לקחת כמה ימים אחרי ההפסק אבל ישמצב שבקושי תספיקו להיות מותרים

על ההסברים המפורטים

אקח פשוט אחרי המקווה ונקווה לטוב!!

מקווה(המים) ומקווה(תקווה) אותן אותיות. אישה היא מקווה...

בשורות טובות!

‏‪02-651-5050‬‏ 

להעביר את המספרים האישיים של הרבנים במקרה כזה.

זה לא מקרה שיש בו דחיפות לפנות דווקא הלילה ולא מחר. לא חושבת שתהיה לזה שום השלכה מעשית מבחינת השואלת.

הם בכוונה לא מפרסמים את המספרים האישיים שלהם. הם לא אמורים לענות לכל שאלה מחוץ לשעות העבודה שלהם. נכון שהם כן מוכנים ומסכימים לעזור במקרים דחופים, אבל פה זה לא נשמע לי מצב כזה.

יישר כוח לך על הרצון לעזור.

כותבת פה לא בביקורת אישית עלייך, אלא כדי להעלות מודעות.

ואם את חושבת אחרת ממני, או שיודעת שזה בסדר מצד הרב שרצית לתת את המספר שלו, מוזמנת לכתוב...

להבנתי אין לו בעיה עם זה שפונים אליו בנייד (לא חושבת שיש משהו בעולם שהיה שמח עם זה שהמספר שלו נמצא ונשאר בפורום - לכן הצעתי להעביר בפרטי)

גם אם כרגע אין פתרון מעשי, עבור הפותחת ייתכן ולקבל היתר כזה כבר הלילה יביא להטבה

ברמה הרגשית - בעיניי יש פה דחיפות

שהם מפרסמים את המס' שלהם ככה להעביר... מפרסמים לצורך מסויים...

במקרה הנ''ל המתנה מורטת עצבים של מספר שעות יכולה להיות קריטית!!!

שבת שלמה הבחורה עברה במחשבות על זה.

יצאה שבת, אי אפשר לעזור לה למצוא מענה ולהתקדם עם זה?

אם הרב לא ירצה לענות לה עכשיו, תאמיני לי שהוא מקבל מלא שאלות מנשים שהן לא קריטיות לאותו רגע - אני בטוחה שהוא יודע לסנן אותן..

מי החליט שרק שאלות בנושא טהרה דחופות?

מה עם דיני נפשות?

זה לא שאני לא מבינה מה את אומרת, רק אומרת שהשימוש במספרים של אנשים שעושים צרכי ציבור א"א לפרסם בצורה כה קלה, גם אם לך זה נראה מחוייב המציאות...

עובדה שפשוט הם לא מפרסמים את המספר שלהם בשום מקום ציבורי (כמו באתר של מכון פוע"ה למשל) 

עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ה בטבת תשפ"ה 22:32

שהם מתנגדים מאוד להפלות.

ויכול להיות שזה לא מתאים למה שהפותחת צריכה.

האג׳נדה שלהם ברורה מאוד. לפותחת - אם את בוחרת להשאיר את ההיריון וצריכה עזרה, זה אחלה לפנות אליהם.

אם את עוד מתלבטת/בוחרת להפיל - הם לא הכתובת בעיניי.

אגב, יש עמותה שנקראת ״לדעת לבחור נכון״ שמניסיוני איתם הם לא משכנעים לשום כיוון, והם אחלה של מקום למענה על שאלות בנושאים כאלו. פעילים מספר שעות ביום.

בכל אופן, אני שומעת ממך שאת רוצה קודם לפנות לרב, חשוב לשתף אותו בכל השיקולים והסיבות (נניח אם יש רקע נפשי או כל דבר אחר, לגמרי רלוונטי)

הוציאו לי סיבים ממש מהר.

שאר הבדים סבבה ממש..

או שזה מוגבל לימים בודדים או שאין החזרות בכלל.

לא מדברת על לידר, לא בקיאה בחנות הזאת 

ידיעתי

ממה שיצא לי להכיר, בדרכ בסוף עונה זה החזרות עד שבוע. סבבה מבחינתי בכל אופן ושווה לי את המחיר

היה נראה שזה רק על המעילים שבמבצע, אבל בכל מקרה כנראה שיש דבר כזה בלי החלפות או החזרות...

אף פעם

יש מבצע על חליפות פוטר, סריגים, מכנסיים, חצאיות, חולצות, קרדיגנים, נעליים, פוטרים

וקניתי משם כמה פעמים בסייל ויצא לי להחליף

מפה לשם אני תקועה עם שמלה שאין לי מה לעשות איתה... 

2 ב80 זה לא מחירים של סוף עונה אצלי 😂

3 ב50 מתחיל להתקרב..

אני גם בתחילת עונה משתדלת לקנות עם מבצע יום הולדת/ בחנויות אאולט ועודפים

או 3 ב 120

שכל פריט היה בעצם סט של חולצה ומכנס, אז זה יוצא 20 ₪ לבגד. (היו גם דברים בודדים)

והאיכות שלהם ממש סבבה.

עשיתי משהו כזה פעם או פעמיים, וגם בעלי עשה לי.

אנחנו עשינו לא מאוד מורכב, אז ממליצה לך לחפש רעיונות ברשת כדי שיהיה מוצלח יותר.

מזל טוב!

בעז"ה

*חבילה שווה למילואימניקים בהחזר מלא ממרכז הסיוע* 😯

🤲🏻 סדנה זוגית ממבחר סדנאות  'אבני המקום'

https://did.li/avney7

+

🔮  צימר 'שלוות העמק' עם ג'קוזי ספא ונוף מדהים

https://did.li/shalva7

+

🥗 ארוחת בוקר מפנקת

ממוקם בעדי עד - עמק שילה

לתיאום ופרטים

מוריה 0527966630 (צימר)

יצחק 0543952936 (מרכז סדנאות)

אני באמת חושבת שאת צודקת שהם צריכים לקבל הדרכה

אני מנחשת שמבחינתה היא הסבירה לך..היא לא יכלה לדעת לאיזה סוג הסבר את מתכוונת..

אבל זה לדעתי ממש צריך לפנות לגורמים מתאימים בקופות חולים וגם בכלל- לעשות ממש הדרכה והכשרה לרופאים

שיבינו עם מה אנשים מתמודדים ואיך נכון להתיחס

ובכללי הלוואי ויעשו קורס לרופאים על לחייך ולהיות יותר מביעי רגשות😉

ונגיד אחרי 'שביקשת ושיתפת

לענות בתשובות כאלה קרות ותמציתיות זה ממש פוגע..

ממש מבינה לליבך❤️

גם לי הייתה חוויה לא טובה השבוע, במעקב זקיקים כחלק מטיפולי פוריות, וגם כמו אצלך-הוא לא עשה שום דבר שממש חצה את הקווים, הוא פשוט התנהל בחוסר רגישות מאוד מאוד גדול.

מרגיש לי כאילו שמרוב שלהם זה בדיקות שגרתיות הם לא מצליחים להבין כמה זה מורכב עבורנו כמטופלות, הלוואי והיו עושים להם יותר הכשרות בנושא.

אני מתלבטת עכשיו למי לפנות בעניין הזה.

ב"ה בשבת כבר הרגשתי טוב יותר.

ועל פניו, לא נראה לי שמה שהיה פה נחשב פגיעה. זה סתם התנהלות לא רגישה. אבל כן בא לי להעביר את זה לאיזשהו גורם סמכותי יותר.

לק"י

כי הרופאה נשמעת לי בסדר גמור.

פשוט לך זה לא התאים.

הרופאה שלי מקסימה ורגישה, אבל לא חושבת שהיא הסבירה לי דברים. אולי בכללי בפעם הראשונה.

כך שאולי באמת היא לא הבינה מה את רוצה לדעת בדיוק.

(מקווה שלא כתבתי לא ברגישות. אני מנסה להבין מה בעצם את רוצה לעשות...).

אגב, יש בראש הפורום שרשור נעוץ לכירורגיות שד מומלצות.

רק אם אפשר לומר משהו בתור אחת שלא עברה פגיעה, ועברה כבר כמה וכמה בדיקות אצל כירורגית של..  הבדיקה הזו לא נעימה. בכלל. לי אישית יש בה משהו מורכב יותר אפילו מבדיקות וגינליות, זה באמת אירוע לא נוח. מאמינה שהמורכבות אצלך היא גדולה פי כמה וכמה. לא נשמע לי כאן שהרופאה עשתה פה משהו לא בסדר, היא כנראה לא הבינה איך וכמה את מצפה שהיא תפרט. לא יודעת אם יש מה להתלונן, אולי הייתי בודקת למה היא לא הסכימה לשים כפפות אבל סך הכל היא נשמעת די בסדר. זו פשוט באמת בדיקה לא נעימה.

מקווה שלא הייתי פה לא רגישה, פשוט אני ממש מבינה את החוסר נוחות בבדיקה אבל לדעתי הוא בגלל האופי של הבדיקה עצמה, לא בגלל הרופאה הזו.

הלוואי שזה לא יגרום לך להפסיק ללכת, הבדיקה הזו נצרכת ומצילה חיים ואני מקווה מאוד שבפעמים הבאות יהיה לך טיפה יותר פשוט או שתקבעי פשוט מעכשיו את הפעם הבאה במרכז שמתעסק בטראומה.

נשמע שלרופאה לא היה מושג למה את זקוקה ומה יעזור לך.

וזה כל כך חשוב

במיוחד לתחום כמו כירוגית שד.

הייתי אולי פונה בעדינות להנהלת הסניף וכותבת מכתב

מה היה לך קשה ומה היה עוזר לך וכמובן יעזור לעוד נשים עם אבחנה דומה

הם יוכלו להעביר לרופאה והיא תוכל ללמוד מזה

ואם היה להם יום גרוע אז הם אומרות לעצמם - בטח, לא התפללת. מגיע לך.

אוף.

של הרב שלי לנשים מטופלות בילדים קטנים. בלי ייסורי מצפון.

כשיש לי זמן אז אני משתדלת גם קריאת שמע ושמונה עשרה.

רק על ברכות השחר עד כמה שידוע לי זו הפסיקה לנשים עם ילדים קטנטנים

ובתקופה האחרונה יש ימים שאני עוד בתהיה אחר הצהריים אם אמרתי ברכות השחר.. ולא אין לי מצפון על זה אני בשליחות בעולם 24/7, משתדלת לתת 100% מעצמי ולפעמים יותר אז כן אם יש פיספוסים אני מקבלת את זה באהבה וביום הבא כן אני יותר אשתדל לנסות ולא לפספס ועצם המודעות והרצון להיטיב עם עצמך זה כבר 60% פתרון של הבעיה

אז כדאי לקחת הכל בפרופורציות יש תקופות יותר טובות ויש פחות לא לחיות בביקורת ושיפוטיות קודם כל!

כי אומרת לעצמי, אפילו אין לך כוח לילדים...

כן על ברכות השחר

מידי פעם ב---- גם תפילת עמידה

יודעת מה רצון השם ממני.

בלי מצפון, נפנפתי הלאה

מאמינה שעוד יגיעו שנים שאהיה מאלו שפוקדות את עזרת הנשים באדיקות.

ההנהגה היא ארך אפיים, אין עונש ושכר מיידיים בקורלציה למעשה כזה או אחר

יש גם הבדל בין אי קיום מצוות עשה, לבין לעבור על מצוות לא תעשה חלילה

זה לא מתיר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים, ולהגיד חלילה אחטא ואשוב, אבל אני יודעת שהשם בוחן כליות ולב, הוא רואה את המאמץ, הוא רואה את הרצון להגיע לזה, ואם אני מנסה ולא הצלחתי להגיע לזה - העוסק במצווה פטור מן המצווה

יש גם אפשרות להתפלל מנחה/ ערבית ולא רק שחרית שזה הדרכ זמן לחוץ מאוד

אם את מרכישה שאת יכולה להתאמץ על זה יותר, אחלה. זה מאוד פנימי ההבחנה הזו, והיא צריכה להיות נקייה ככל הניתן מהלקאה עצמית, שכולה שייכת ליצר הרע.

אומרת ברכות השחר כמובן

ובכללי אין לי מצפון מול הקב''ה לא פועלת מתוך מקום כזה

בעיקר בוחרת בקשר ביננו בלהתמסר לתורה ומצוות..כי מאמינה בזה

לא מפחד ורצון לרצות אותו

כי באמת רוצה להאמין שהוא אוהב אותי אהבה לא תלויה בדבר ואין ספק בטוב שלי מולו

ומה שצריכה לתקן רוצה לתקן כי מאמינה שזץעבור זה אני פה אבל לא שבזה תלוי הערך שלי

כי אני יודעת שעושה את רצון השם לפי הכוחות והיכולות שלי

מתפללת לפעמים בדרך לעבודה ברכות השחר בעל פה ואז גם מוסיפה תפילה במילים שלי

מודה לה' על דברים קטנים ומבקשת אם צריכה משהו ספציפי

על הרצון!

אבל רגשות אשם לוקחות אותנו אחורה.

מתי שאת כן מצליחה להתפלל אשרייך! הגדלת את תודעת המלכות של ה' בעולם!

ומתי שאת לא- כנראה עסקת בטיפול בילדים, זוגיות בית, עבודה.... ותמיד אףשר לומר פרק תהלים בכל שלב ביום.....

היא בבסיס תחושה חיובית מאוד - היא זו שמאפשרת לנו להתקדם ולהשתנות.

אבל לפעמים התחושה הזו הופכת למועקה שמכבידה עלינו ודווקא מקשה להתקדם.

מציעה לך להקשיב לקול הפנימי שרוצה להתפלל - מה את שומעת שם?

אפשר להתפלל כי אני אוהבת את הקב"ה ורוצה קשר איתו.

אפשר להתפלל כי זו ההלכה (כל אחת לפי מנהגה).

אפשר להתפלל כי אם אני לא מתפללת אני רעה/ אשמה/ חוטאת.

אפשר להתפלל כי אני מפחדת שיקרה לי משהו רע אם אני לא מתפללת.

ואפשר להוסיף פה עוד כיוונים.

מה הקול שמוביל אותך?

את שמחה בו? את רוצה לשנות אותו?

כן הייתי רוצה להתפלל בשביל עצמי יותר אבל לא בקטע של מצפון

אבל אם לא יכולתי/ לא הספקתי

אף פעם לא חושבת שמגיע לי בגלל זה יום גרוע.

אני רוצה ומשתדלת לעשות את המיטב שבאפשרותי.

יש לי אילוצים בחיים ולא הכל אפשרי.

הקב"ה גם מצידו אוהב אותנו ורוצה להיטיב איתנו.

אם היה לי יום גרוע זה כי יש ימים כאלו וככה זה החיים ופשוט מתמודדים