בתינוק ניו בורן כשכולם בבית??
שבתות נהיו סיוט! הגדולים רבים הרבה, הקטנים משועממים למרות שיוצאים החוצה ואני משתגעת מכולם ומרגישה שמפספסת את בניו בורן (בן חודשיים וחצי)
השבת הנקתי אותו ממש חפיף מרגישה שגם הוא מוצף מהרעש והבאלגן.
מתכוונת גם לרעש חיובי של משחק ושירים שבת וכד', עמוס לי
באמת אני צריכה קצת לשחרר
הנעליים ממש צמודות עלי (נעלי בית ובכללי נעליים)
הכפות רגליים שלי נפוחות וגם השוקיים..
בברית כבר יכלתי לנעול את הנעליים ב"ה, כבר חששתי שאצטרך להופיע עם כפכפי אצבע כי אפילו לטבע נאות לא הצלחתי להכנס
אני ממיינת עכשיו את מגירת התרופות ומתלבטת אילו תרופות לזרוק ואילו לשמור.
תרופה שהתוקף של עבר לפני שנה או יותר לזרוק בכל מקרה? ויש הבדל בין משחה לתרופה שנכנסת לגוף כמו ונטולין או סירופ?
בד"כ שפותחים כתוב שזה טוב לפתיחה עד 30 יום מתאריך פתיחה או משהו בסגנון
אא"כ לא פותחים ואז יש תאריך תפוגה
שסירופים מאבדים מהיעילות שלהם עד כ3 חודשים מתום התוקף
וכדורים מראש התוקף הוא חצי שנה לפני שהם מתחילים לאבד יעילות
אז זה המפתח שאני הולכת לפיו.
לגבי משחות אני לא יודעת בדיוק אבל שנה ויותר ודאי שעדיף לזרוק.
סירופים וטיפות אוזניים/ עיניים גם להעיף אם עברו יותר מ3 חודשים. באריזות פתוחות אםילו פחות מזה לא טוב בחלק מהם
אני בשבוע 8+
ומקיאה הרבה,
עכשו רוצה להתחיל את הכדורים להקאות,
מתי לוקחים אותם, אחרי אוכל?
ממש מקווה שיעזרו
בעיקרון כתוב על קיבה ריקה אבל ביררתי ולא חייב. אם אין שיפור אפשר לקחת גם בבוקר (בערך 12 שעות הפרש)
אורך זמן לגוף להסתגל וזה בעיקרון מאוד מעייף, אך יש שיפור בעייפות אחרי כשבועיים.
תרגישי טוב!
יש לבן שלי חבר בעייתי שכל הזמן בורח מהבית שלו ולא הולך לביה"ס. אמרתי לבן שלי שלא יתקרב אליו והסברתי גם לכל הילדים שהילד הזה לא נכנס אלינו הביתה כי ראיתי שמשהו לא תקין.
השבוע, הבן שלי הלך לשיעור תורה בבית הכנסת ואותו ילד בא וכנראה הם יצאו ביחד. ראיתי במצלמות אבטחה שמחוץ לבית שאותו חבר (בני 8) הראה לו ... לקח לו את היד והכניס אותה לתוך המכנסיים
כנראה שביקש ממנו גם להראות לו והוא הראה מהר והרים.
דיברנו עם ההורים- הם אמרו שהוא מכחיש. הראתי להם את הסרטונים. הם אומרים שהיה מקרה כזה בבית הספר של הבן שלהם (מקום לימודים אחר משל בני) והיה סיפור עם ילד שיותר גדול ממנו, והילד הגדול הושעה מהלימודים.
ביקשתי שהילד הזה לא יתקרב אלינו הביתה..
הבן שלי- לא בטוחה שחווה את זה כפגיעה. הוא תמים מאוד. אומר שלא היתה עוד פעם כזאת אבל אני לא יודעת אם להאמין לזה.
לא מצליחה לישון בלילה. כל הזמן קמה וחושבת על זה .
לא יודעת אם נכון לדבר על זה ובאיזה תדירות כי אולי רק אזיק בזה שאעלה את זה שוב?
אני חייבת עזרה.
מבלי לפגוע בבן שלי.
למי אני פונה כדי לקבל כלים?
ראיתי קצת באינטרנט על מוגנות, ואיזה 2 פודקאסטים בנושא אבל זה ממש בקטנה.
בבקשה תאירו את עיניי
תחושה כל כך קשה לדעת שאת ניסית לשמור על הבן שלך ובסוף מה שחששת ממנו הצליח להכנס מהדלת האחורית.
יש מרכז סיוע לנפגעי עבירות מין דתיים, אפשר לדבר עם הקו הפתוח שלהם. אני לא יודעת אם הם עוזרים גם להורים או רק לנפגעי העברה עצמם אבל בטח ידעו להפנות. (המספרים שלהם מופיעים פה בקישור - מרכז סיוע הדתי חרדי תהל
חוץ מזה יש מרכזים אמנם חילוניים אבל למיטב הבנתי יותר מכוונים לחינוך אז גם יכולים אולי לעזור כמו דלת פתוחה ( https://www.opendoor.org.il/counseling-support ) או מידע אמין על מין
( https://www.minamin.org/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%93-%D7%92%D7%9F-%D7%91 )
חיבוק גדול.
מדי פעם במחירים נגישים. שווה להיות בתפוצה
אולי לשלוח לה מייל אבל לבקש ייעוץ חד פעמי על המקרה? זה לא נראה לי מטריד כי יש לה צוות שעונה. תבדקי עלות. או אם יש לה לאן להפנות.
ממליצה בחום על שרי ברלינסקי
אני אישית התחברתי מאוד לתכנים שהיא מעבירה
נרשמת לקורס שלה?
נראה לי צריך לדווח על המקרה לבית הספר שיטפלו בילד הפוגע
לגבי הילד שלך
יש סוג מסויים של התעסקות עם זה שתואם גיל וילדים עושים לפעמים בינם לבין עצמם,
לא שצריך לתת לזה לקרות ככה
אבל זה לא נקרא פגיעה מינית.
אבל באמת זאת הזדמנות לרכוש כלים איך לדבר עם הילד ולתת לו את הכלים להישמר ולהתמודד במקרה שחלילה משהו מנסה לפגוע.
יש את גליה סברוסוב,
היא הוציאה על זה סדרה של סרטונים
לפי דעתי אפשר ממש לקחת משם דברים למעשה
לא חייבים ללכת לקורס בכסף
היא שם בין השאר למקרים כאלה.
אם אתם גרים ביישוב הרבה פעמים יש גם וועדת מוגנות דיסקרטית בתוך היישוב.
יש הבדל בין פגיעה לבין סקרנות שהיא תואמת גיל. אני לא יודעת להגדיר בדיוק.. אבל נראה לי שיש מצב שזה *יחסית* תקין (לא שזה בסדר!! פשוט נורמלי לגיל ולא משאיר שריטות..)
זה אחלה טריגר לדבר על מוגנות ואיברים פרטיים...
הרי הוא בקש מהילד שלה להראות...
ומן הדברים שכתבה עולה שהתבייש
כן היתי מדברת ורוכשת כלים וכל הדברים הטובים שכתבו כאן
זה לא זכור לי כטראומה...
ודי לחכימא ברמיזא
כי את בעצם לא צריכה הדרכה כללית אלא משהו ספציפי,
למרות שהשכלה כללית בעניין תורמת
אבל את צריכה התייעצות ספציפית על המקרה שלך
ואגב, כרגע זה מאוד מטלטל
וזה אכן ככה
אבל אתם רק תצמחו מזה
(יש לנו במשפחה מקרה נוראי )
יש את ד"ר מולי גרוסמן שממש מתמקצע בנושא
וישלי המלצה בפרטי אם את רוצה (אאוטינג) על פסיכולוג ילדים שמטפל בפגיעות מיניות, - אני ממש ממליצה
זה כל כך עוזר להתייעץ עם אדם שמכיר ויודע גם מבחינה מקצועית וגם עם ניסיון רב שפגש הרבה מקרים ומבין את השותפות של כל הגורמים בדבר: הנפגע, הוריו, הפוגע - סביבתו.
לא הייתי ממהרת להגדיר את זה פגיעה
קחי נשימה עמוקה
זה מורכב אבל זה יצמיח אותך כאמא ואת בכיוון הנכון
(מהעבודה במסגרות חינוכיות...)
זאת סקרנות טבעית שיש לילדים, זה דבר שאנחנו נחנך אותם לא לעשות אבל קורה אצל ילדים טובים ומחונכים שיש סקרנות לאיבר מין. לא הייתי רצה למחשבות על פגיעה, הילד שלך לא חווה את זה כמשהו פוגע, הלחץ יכול לעשות כאן נזק יותר גדול מהאירוע.
היא תיארה את החבר כ"בעייתי", והאינסטינקט האימהי שלה צדק כשרצתה להתרחק ממנו. ולכן הרוע לא נשמע כל כך רגיל, כי אפילו אם המעשה תואם גיל - במקרה הזה, עם התמרורים של הילד הזה, הייתי מגדירה את המקרה כחמור יותר.
מסכימה שצריך לפעול ברוגע ולא בלחץ. תמיד.
חיבוק גדול, מתפללת עליכם
זה לא נשמע שילד חווה את זה כפגיעה אז ליצור לו אישיו סביב זה עלול ליצור תחושת אשמה ופיתוח תסביך מיותר
ברור שזה כן מקום לרכוש כלים, לדבר עם הילד על גבולות וכו, אבל לא בהכרח לקשר ישירות למקרה שהיה כי זה עלול להלחיץ את הילד ולפגוע בו יותר.
לגבי הילד הפוגע זה עניין אחר שצריך לטפל בחומרה דרך ההורים והצוות החינוכי או משהו אחר..
עברנו אירוע כזה לא מזמן עם הבת שלי שבגן, שאחד הבנים שם ביקש ממנה במקום מוסתר בחצר להוריד את התחתונים ולהראות לו. זה באמת גיל יותר קטן, ובכל מקרה לא התייחסנו לזה כפגיעה או משהו בסגנון, אבל בהתייעצות עם הגננת ועם איש מקצוע נוסף כן דיברנו איתה על גבולות. על מה בגוף מראים ומה לא מראים, ותחתונים מורידים במקלחת או בשירותים ומה לעשות אם מבקשים ממך דברים כאלו.
מסכימה עם התגובות פה שאולי לקרוא לזה פגיעה זה עלול לייצר טראומה אצל הילד, אבל כן חושבת שזו הזדמנות לדבר על גבולות בתחום הזה.
רוב הסיכויים שזה לא התפרש אצלו כפגיעה.
לילדים יש סקרנות טבעית ובריאה (שצריך לשים לה גבול) אבל היא קיימת.
באופן טבעי ילדים נמשכים למשחקי אבא אמא רופא וכו׳
כשזה קורה בצורה חריגה והם סקרנים רק סביב הנושא הזה - אז זה מחשיד ויש חשש שמדובר בילד שנפגע בעצמו.
כמובן שצריך לשים גבול, לא מראים / נוגעים באיברים פרטיים, גם במשחק.
ממליצה ממש על יפה צוקרמן בנושא.
וכמה שפחות להראות לו היסטריה סביב הנושא, אולי אפילו לא לדבר איתו על זה עד שתתיעצי עם מישהו מוסמך, אם תשדרי היסטריה זה יכול לחסום אותו מלספר לך בפעם הבאה שח״ו זה יקרה.
אן,למרות הבעייתיות שלו הילד שלך מתחבר איתו כנראה שזה נותן לו משהו. תחושת חשיבות, עניין, או כל דבר אחר. אני מאד מתקשה להאמין ביכולת שלנו כהורים לומר לילדים אם מי לשחק ואם מי לא.
אני כן חושבת שאפשר לתת כלים לאיך מתנהגים ביחד. מה הכללים מה מותר ומה אסור. וכיו"ב. בעיני ומנסיוני ככה את לא מנגידה את הילד שלך אלא נותנת לו כלים להתמודדות נכונה.
אבל זה הגיע למצב שהילד הזה היה בורח מהבית שלו, בא אלינו לשחק ואחר כך הם היו יוצאים מהבית בלי רשות (משהו שאף פעם לא קרה אצלנו) למשך שעות! הייתי יוצאת בחוץ מסתובבת ברגל ועם הרכב לנסות למצוא אותם ולא יודעת איפה הבן שלי נמצא
אני כן מרשה לו לצאת לשחק עם שכנים אחרים, לצאת עם האופניים לסיבוב ומשתדלת מאוד להיות נוכחת כל הזמן אם זה בשיעורים או משחקים..
פשוט זה מקרה שהרגשתי שאין ברירה, הרגשתי שאני חייבת להרחיק אותו מהבית שלנו.
אבל זה הגיע למצב שהילד הזה היה בורח מהבית שלו, בא אלינו לשחק ואחר כך הם היו יוצאים מהבית בלי רשות (משהו שאף פעם לא קרה אצלנו) למשך שעות! הייתי יוצאת בחוץ מסתובבת ברגל ועם הרכב לנסות למצוא אותם ולא יודעת איפה הבן שלי נמצא
אני כן מרשה לו לצאת לשחק עם שכנים אחרים, לצאת עם האופניים לסיבוב ומשתדלת מאוד להיות נוכחת כל הזמן אם זה בשיעורים או משחקים..
פשוט זה מקרה שהרגשתי שאין ברירה, הרגשתי שאני חייבת להרחיק אותו מהבית שלנו.
וזאת הזדמנות להגיד לכולכן תודה על התגובות אני קוראת הכל
הבת שלי בכיתה ח בחטיבה
מתוך 2 אולפנות שבדרכ הבנות הולכים אליהן , היא ממש רוצה אחת מהן
ולצערי היא לא התקבלה לאולפנה שרצתה לבינתיים...
אחרי לחץ, הם מוכנים לבחון קבלה
אבל רק אם יתפנה מקום מבנות שלא יגיעו בסוף
ולא מבטיחים אם ומתי זה יקרה
ומאוד יכול להיות גם ימים בודדים לפני תחילת הלימודים
ולא ספרנו לה את זה
היא ממש מתנגדת ללכת לאולפנה הזו
אנחנו מנסים לשכנע ולהראות לה צדדים משכנעים
והסברתי לה שנכון שזה לא נעים, אבל עכשיו למרות כל הקושי היא צריכה בכא להיות מבין הטובות בכיתה
היה כבר ראיון באולפנא, היא איימה שלא תלך
ירדה מהעץ והלכה
לומדת בלי חשק בכיתה
עכשיו יהיו מבחני הערכה ( בשביל חלוקה להקבצות לבגרויות )
והיא לא מוכנה ללמוד
אומרת בפירוש שאם היתה מתקבלת לאולפנה שרצתה כמובן שהיתה לומדת
אבל פה לא מתכונת ללכת
אז בשביל מה
כמובן מסתובבת עצובה כל הזמן
מנגד, בגלל כל הסיפור
אנחנו בכלל חשבנו על אולפנה אחרת
שלא ככ מקובל ללכת אליה מהחטיבה
כי היא לזרם שונה
אבל היא נחשבת למצוינת
והסברנו לה, שיש לה בחירה או ללכת לאולפנה שחלק מהחברות שלה הולכות ולשם התקבלה
או ללכת לאולפנה שאנחנו חושבים שתתאים לה
מיותר לציין שגם לשם מתנגדת (אבל שם זה בטענה הגיונית שהיא לא רוצה להיות שונה מכולם וללכת לבד)
אני ממש אובדת עצות
מפחדת להסתמך על זה שתתקבל לאולפנא שרוצה ההיא ברגע האחרון
מפחדת אפילו לספר לה על זה
מתלבטת עד כמה לשכנע על האולפנה שאנחנו כן חושבים שתתאים לה
יש מצב שבכלל תבוא לראיון ותגיד שבכלל רוצה משהו אחר
ותהיה לנו פאדיחה
ונניח ונחליט לזרום עם אחת מהאופציות
השאלה עד כמה לקבוע לה לאן תלך, ואיך עושים את זה??
בתקיפות יותר? בצורה רכה ומשכנעת? דרך גורם שלישי???
ככ מפחדת לפגוע לה באמון במערכת ובכלל במוטיבציה להמשך בחיים...
כל גיל וההתמודדויות שלו.
יש לך דרך לדעת אם זה לא תרוץ אלגנטי שדחו אותה על סמך מקום פנוי? כי סורי אם אני מאכזבת אבל אם היא טובה מספיק בשבילהם למה שלא יקבלו אותה עכשו?
פשוט מפחדת שזה סתם תרוץ ולא תטרחו לחינם
כי באמת הם מוגבלים מבחינת מספר הבנות שיכולים לקבל (מעבר למספר מסוים צריך לפתוח כיתה נוספת, ולא תמיד יש אפשרות טכנית בשביל זה. אז מסננים גם בין הבנות שבאופן עקרוני היו מוכנים לקבל).
אבל הם הבטיחו שאם יתפנה מקום אנחנו נהיה הראשונים שיבחנו קבלה- והיה נשמע שגם יקבלו
אבל כמובן שלא הייתי סומכת על הבטחות
אני ממזמן היתי מוותר והולכת לאולפנה שהתקבלה
ולדעתי בכלל לאולפנה שאנחנו חושהחם שתתאים לה
אבל היא מתעקשת
ולכן ההתלבטות שלי עד כמה להיות תקיפה והחלטית בנושא
קודם כל - הייתי מתפללת על זה. והלוואי שבאמת היא תהיה במקום שיהיה לה טוב ויצמיח אותה.
אני לא יודעת מה נכון לעשות במצב כזה.
בעיני יש מקום אולי לתת לה לחשוב על האפשרויות העומדות בפניה - להבין שאתם איתה ולא נגדה, ובסופו של דבר גם אתם הייתם רוצים שתתקבל לאולפנא שהיא באמת רוצה, אבל במצב הנוכחי שכרגע היא לא התקבלה - צריך לקבל החלטה מה לעשות. ולהחליט לא ללכת בכלל לשום אופציה זה לא באמת אפשרות כי זה יפגע בה.
אני גם הייתי מנסה להתחזק וגם לחזק אותה שהקב"ה יודע איפה באמת יהיה לה הכי טוב, גם אם לה ולכם זה נראה אחרת. אז אתם מצידכם עושים את כל השתדלות כדי לנסות למצוא את המקום הכי מתאים, אבל הקב"ה יכוון בסוף את המקום שבו היא תלמד למעשה, שיהיה מדויק בשבילה.
כי זה מה שאנחנו גם חושבים, כל הזמן
אבל אני מרגישה שבעיניים שלה מאוד קשה לה לקבל את זה
היא גם חושבת שלא לחצנו מספיק
הראתה לנו דוגמאות לבנות שלדעתה ההורים לחצו
ולכן התקבלו...
וזה באמת לא היה ככה
ככה שזה עוד נושא שאני לא רוצה שיפגע בה
היתה סיטואציה שהילד לא התקבל לישיבה שהוא רצה
גם אנחנו ניסינו לפנות לישיבה וגם אמרו אם.. ואולי
כשראיתי שזה לא מתקדם לשום מקום נרשמנו לישיבה אחרת (שמאד רצתה אותו) והוא הלך לשם בלי חשק
לקח לו זמן לעכל שהוא לא ילך לישיבה הרצויה ולקח לו זמן להתחיל להנות בישיבה שהוא הלך אליה
היום הוא מאד מרוצה
זה היה בגיל יותר גדול (17)
אני הובלתי את התהליך מול הילד
הסברתי לו שלא מקבלים הכל בחיים והולכים עם מה שיש
ולפעמים המקום שפחות רוצים יכול יותר להתאים וצריך לתת לזה צ׳אנס
ממה שראיתי זה היה תהליך טוב עבורו, להבין שיש פעמים שמקבלים ׳לא׳ וצריך לדעת להתמודד עם זה ולא ללכת עם הראש בקיר
כי אני ככ חוששת שהיא תלך בלי חשק
ולא תלמד וותתפקד ככ כמו שקורה עכשיו...
מה גם שאנחנו לא מתלהבים בכלל מהאולפנה שכן התקבלה\ולדעתי זה גם משפיע....
ושהיה בראיון בישיבה שהתקבל לא הראה חוסר חשק?
אני חוששת שלא יקבלו אותה באולפנה ההיא בגלל שתראה להם שבכלל לא רוצה
ואז תשאר בלי כלום
מצד אחד היא עקשנית ולא מעונינת לשמוע ולקבל
מצד שני היא כן מתקפלת כמו שהיה בראיון
אבל בכא לא יודעת מה יהיה בהמשך ועד כמה תשתף פעולה ותפתח למקום שלא מעונינת בו...
שהוא הלך לריאיון הוא קיבל את הרעיון שהוא ילמד שם אז הלך במצב טוב
ברור שאם אתם לא מתלהבים זה ישפיע עליה
ילדים צריכים וודאות
אם אתם לא בטוחים במוסד לימוד, היא וודאי לא תהיה בטוחה בו או מרוצה ממנו.
כשאני רוצה שילד ישתף פעולה אני עושה איתו דיון, יתרונות חסרונות, האופציות העומדות בפניו ונותנת לו לבחור. אבל לפני זה אני סוגרת עם עצמי את הדברים ומה אני רוצה להשיג בדיון.
עד כמה נכון להתעקש על משהו שהיא לא זורמת איתו..
והאם בזה שאני משדרת לה עקשות בה אולי זה לא הדרך הנכונה..
לא להתעקש
זה להסביר לה מה האופציות האפשריות ולתת לה לבחור ביניהן
הרי היא לא יכולה לבחור באופציה שלא קיימת (ללכת לאולפנה שהיא לא התקבלה אליה)
אין לה על מה להתעקש ואין לכם על מה להתעקש
הרי היא לא תשאר בבית
או שאולי זו אופציה מבחינתה?
לא מניסיון עם ילדים בגיל, אבל כן מניסיון חיים,
כשרוצים משהו מאוד מאוד צריך לעשות את כל המאמץ להשיג אותו.
וזה אומר שאם היא לא תשקיע להיות מצויינת באולפנה השניה, היא בעצמה סוגרת לה דלת לאולפנה שהיא רצתה.
תגידו לה שאתם איתה ותעשו כל מאמץ להצליח להתברג אבל זה תלוי גם בה.
אף פעם אי אפשר לדעת מי יפתח לה את הדלת.. אבל כן יש לה פוטנציאל לסנגורים טובים. אם זה המורה שלה כרגע או כל אדם אחר.
לצורך העניין נניח ויתפנה מקום לכיתה י', אם היא לא תהיה מצויינת בט' למה שיתנו לה את ההזדמנות ולא לבת אחרת שמראה יותר מוטיבציה ונלחמת להצליח?
וכן הייתי משתפת אותה שיש עוד בדל של סיכוי לקראת כיתה ט' אבל היא חייבת להיות אסופה ורצינית כדי לא לפספס את ההזדמנות האחרונה הזו.
במקביל כדאי לומר לה שגם אם לא משיגים את מה שהכי רוצים, עדיין כדאי לבחור ממה שיש את מה שיהיה הכי טוב בשבילנו ולא לזרוק הכל.
כדאי להבין על מה ההתנגדות לאולפנה השניה יושבת.
האם זו רק האכזבה שזו לא האולפנה שהיא הכי רצתה?
אולי בקרב החברות מי שהולכת לשם פחות נחשבת?
אולי יש שם משהו ספציפי שהיא לא אוהבת?
כשעוד כל מה זה יושב יהיה יותר קל להתמודד עם האנטי.
וגם מותר לפעמים למרוד ולזרוק הכל. זה חלק מהתפקיד של גיל ההתבגרות, רק חשוב אח"כ להתאסף חזרה.
לגבי האולפנה השלישית, צריך להוביל אותה להבנה שאין מושלם. יש יתרונות וחסרונות בכל בחירה.
וצריך לבחור מבין האפשרויות שיש לנו. לא חכמה להינעל על מה שאין לנו ולומר רק את זה אני רוצה. היא רוצה אבל זה לא אפשרי כרגע.
צריך לבחור אפשרות אחרת.
תחשבו יחד מה הדברים שחשובים לה (ולכם) בבחירת אולפנה ותראו אולי יש יותר אפשרויות לבחור מתוכם.
ואז לראות מה יתן לה את מענה הכי נכון לה.
(כם אם כרגע למשל פנימיה או נסיעות לא ריאלי מבחינתך, עדיין שווה בשביל התהליך החשיבתי וסיעור מוחות להעלות את זה כאופציה, גם אם יפסל בסוף)
בהצלחה!
שעכשיו היא ממש הורסת לעצמה כשלא לומדת
כי אולי כשיבואו לבחון קבלה ישאלו מה המצב
וזה לא ישמע טוב...
האולפנא שהץקבלה פחות נחשבת, גם בעיננו זה לא היתה האופציה בכלל מלכתחילה
והתאכזבנו בעצמינו
מה שכנראה גם מוביל אותה להתעקש
כי אנחנו לא משדרים עוצמה שזה מה שמתאים לה
כי אנחנו בעצמינו לא בטוחים בדרך הזו בכלל
כן הולכות לשם חברות
אבל היא ילדה תחרותית ולכן התאכזבה מאוד שלא התקבלה
לדעת להתמודד עם האכזבה ולראות את הטוב שקורה ולדעת שה' מכוון הכל, ואם היא לא תהיה שם, זה מה שהכי נכון לה.
דווקא מתוך המקומות שהם לא הלכתחילה אפשר ללמוד על עצמנו המון.
למשל אם זה לא הכי דתית או לימודית, צריך שהמוטבציה להצליח בתחומים האלו תבוא מפנים וזה שיעור גדול לחיים.
יכול להיות שהיא צריכה זמן להתבשל באכזבה שלה, זה בסדר.
תנו לה לעבור את התהליך, זה בסדר.
דבר אחד שאולי כדאי לשים לב אליו, לדבר בשפה חיובית ולא שלילית,
לא להגיד אם לא תשקיעי לא תצליחי
אלא לומר אם תשקיעי תצליחי.
אם תראי רצינות זה יפתח לך דלתות בהמשך.
יש משהו מאוד מכווץ ומאיים באם לא אז..
במיוחד בהקשר של לימודים בגיל הזה.
עד היום זכורות לי כטראומות כל מיני משפטים כאלו של אם לא תלמדי לא תצליחי להתפרנס וכזה..
נגיד לי היה קשה באנגלית ואמרו לי כל הזמן שבלי אנגלית לא יקבלו אותי לשום מקום
ואני מבינה שזה מגיע ממקום של לדרבן אבל זה לא מדרבן זה מאיים. זה מאוד מכבה. אם נכשלתי בקצוע אחד אז כל שאר הלימודים הכל הולך לפח?
לא..
עד היום זה מלווה אותי למרות שכן התקבלתי למקומות לימודים ועבודה שרציתי..
לכן לדעתי כדאי לומר על דרך החיוב שצריך להשתדל ולהתאמץ וה' יעשה את הטוב בעיניו.
כדאי גם להתפלל להחלטות טובות ולסיעתא דשמיא, יש משהו שמוריד לחץ ומאפשר קבלה ופתיחות כשזוכרים שיש עוד גורם שמעורב בתהליך והוא יודע הכי טוב מה נכון לנו.
זה באמת נכון שצריך להגיד חיובי ולא שלילי
תודה שהערת את עיני בזה!
אני לא בטוחה שאני הייתי מתנהלת נכון יותר, אבל כן רוצה להצביע על משהו.
לפי מה שאת כותבת עכשיו, זה נשמע שכרגע היא מרגישה שאתם 'מולה' במקום 'איתה'. אתם אומרים לה שהיא הורסת לעצמה, אתם לא מספיק משדרים עוצמה, זה נשמע קצת כאילו המטרה היא 'לנצח' את הרצון שלה ולגרום לה 'להיכנע' ולקבל את דעתכם.
וברור שמצד האמת זה לגמרי הפוך.
ברור שכל המטרה שלכם היא לעזור לה שיהיה לה טוב. בין אם במקום שבו היא ואתם רוצים שהיא תהיה. ובין אם היא לא תתקבל לשם ואז תצטרכו להסתדר עם מקום אחר.
אבל כל עוד התפיסה היא שאתם מולה ולא איתה, זה מן הסתם עשוי לגרום לה אפילו יותר להתנגד. במיוחד כשהיא כבר בגיל ההתבגרות...
בעיני צריך קודם כל לעשות איזה שינוי פנימי בתודעה. ממש לשנות את המילים שבהם אתם מגדירים את המצב.
המטרה היא לא להכניע אותה, לא לשדר מולה עוצמה, ואפילו לא לשכנע אותה שאתם צודקים.
המטרה היא לעזור לה לרצות בעצמה להגיע למקום שיהיה לה טוב, בתוך הנתונים הקיימים. ואתם שם איתה, בחשיבה איך לעשות את זה.
אתם איתה ברצון להתקבל לאולפנא הראשונה שבינתיים לא קיבלה אותה.
ואתם איתה בזה שכן ניסיתם ללחוץ ולבקש שיקבלו אותה בכל זאת.
ואתם איתה בציפיה ובתקווה שהיא כן תתקבל לשם (אני יודעת שבינתיים לא אמרתם לה. אני חושבת שאני כן הייתי אומרת, כי זה יעזור לה להבין ולהרגיש יותר שאתם איתה. אבל לא יודעת אם יש פה עוד שיקולים משמעותיים אחרים).
ואתם איתה גם בחשיבה מה עושים במקרה והיא לא תתקבל בסופו של דבר (כשפה נכנסת גם האמונה שאם היא לא התקבלה כנראה שמקום אחר יהיה לה מדויק יותר. אולי דווקא במקום אחר היא תפגוש חברות שיהיו לה משמעותיות לחיים? אולי דווקא במקום אחר יהיו אנשי צוות מדויקים יותר בשבילה? אולי דווקא ההתמודדות הזו תתן לה כלים לעוד התמודדויות בהמשך החיים? לא חסרים סיפורים על אנשים שלא התקבלו לאן שרצו ובדיעבד הבינו כמה זה היה להם נכון יותר. מכירה מקרוב כמה מקרים כאלו...).
ומתוך ההבנה וההרגשה שאתם איתה (קודם כל בתפיסה הפנימית שלכם, ומתוך כך גם בשיח מולה) - אפשר לנסות ביחד לחשוב על כל האפשרויות שמולה, לבדוק אם אולי יש לה רעיונות חדשים שלא חשבתם עליהם, להבין למה שווה לתת הזדמנות גם לדברים שמראש לא היינו רוצים. אבל הכל מתוך כבוד כלפיה, מתוך אמון בה שגם היא רוצה שיהיה לה טוב, ושהיא מסוגלת לקבל החלטות שיעזרו לה להגיע למקום שיהיה לה הכי טוב.
כמו שכתבתי בהתחלה, אני באמת לא יודעת להגיד איך לעשות את זה נכון. אין לי מספיק ניסיון במצב כזה, וזה באמת מורכב להתנהל בתוך כל המציאות הזו. מוזמנת לקחת מה שמתאים לך...
למה היא מרגישה שאנחנו לא איתה
ואיך אפשר לשנות את זה...
זא כנראה כן יש ביננו פער
כי בגלל האכזבה היא פונה להתצעקש על מה שרצתה מלכתחילה
ואנחנו פנינו לחשוב על פתרון אחר
שלדעתינו אפילו מלכתחילה היה נכון לה
ואני לא מצליחה לצערי לגשר על הפער הזה..
נראה לי שאם היא תרגיש שאתם באמת איתה ורואים אותה ושומעים אותה. יש יותר סיכוי שבהמשך, ויכול להיות שזה ייקח זמן, תוכלו לחשוב יחד על איך מתקדמים והיא תוכל גם להיות יותר קשובה לעצות שלכם.
שאת רוצה שהיא תלך לשם יותר ממה שהיא רוצה.
אני חושבת שלא כדאי להתנגח יותר מידי עם השאלה ללכת או לא לאולפנאמהזו, את צריכה להבין מה הזיכרון שנצרב לה בחוויה, מה זה בנה בה ואיך זה עלול להשפיע על תפיסת החיים של את העולם בעתיד ושם לתקן את המצב. לבנות לה שוב אמון וביטחון בעצמה.
ההחלטה לעבור מוסד כרגע זה לא משנה כמו שאמרת אם היא תתקבל כמו שאר הבנות תוכל להחזיר תשובה בהמשך, אז ממילא זה לא רלוונטי כרגע.
ממממזמן הינו מוותרים על המאבק הזה של הקבלה
ופונים לאופציה אחרת כמו שאמרתי
אנחנו גם מאמינים באופציה ההיא
למרות שזו דרך שונה לגמרי ממה שהכירה
ולכן זה קשה לה לעיכול בגלל שתהיה שונה בדרך
וגם תלך לבד
לכן כן מתלבטים האם להתחיל עכשיו תהליך שם ולגייס אותה לזה
או לחכות לרגע שאחרי האחרון ולנסות להתקבל למקום אחר
כבר לא יהיה רלוונטי
מאמינים במקום רק לא בטוחים בדרך שאנחנו עושים
אולי כדאי להוריד פרופיל מכל הבחינות האלו, זה מתיש גם אותכם וגם אותה.
תסבירי לה את העיקרון וההשלכות שבבחירה ושזה בצורה נעימה, תני לה דד-ליין לעדכן אותך בבחירה שלה וזהו אל תפתחו את זה יותר תשאירו את האחריות אצלה.
אתם עושים השתדלות הקב'ה יחליט איפה שהיא תהיה בסוף זה לטובתה.
אני חושבת שצריך לתת לה לעכל ולבכות.
לגבי לאן ללכת , לדעתי לתת לה בחירה, להגיד אלו האפשרויות והיא יכולה לבחור. בכל מקרה היא תצטרך ללמוד איפשהו כי היא חייבת לפי חוק .
לגבי חברות , מניסיון ילדים שלי בכיתה ט' נוצרות חברויות חדשות, לא בהכרח היא תהיה דווקא חברה של בנות שהיא מכירה אותן.
אחרי כיתה ט' הרבה ילדים מגלים שהם לא באמת בחרו נכון ומחליפים מסגרת.
לגבי שיח מולה , מאוד תלוי באופי שלה . יש ילדים שחייבים להוביל אותם אבל מנגד יש ילדים עם שיקול דעת או ילדים שעדיין מנהגים מתוך דווקא.
עוד נקודה , לחפש דברים טובים במסגרת שהיא כן התקבלה, הרי בחרתם בה בתור אפשרות שניה.
לגבי אופציה שלישית , נורא תלוי עד כמה זרם שונה. אם אתם הר המור ובאולפנה שלישית חצי בנות מקיבוץ דתי או להפך באמת פחות מתאים. אבל אם המקום הוא סטנדרטי סך הכל , יכול כן להתאים
מתחרותיות ולחשוב מה החברות יגידו...
האולפנה השניה סטנדרתית ומצוינת בזרם שהולך אליה.
םחות מקובלת בזרם של החטיבה שעכשיו לומדת
ולכן בזה אני מבינה את המורכבות שלה ללכת לשם
יש ינות בעבר שהלכו לשם
ואני מנסה לחשוב איך ההורים שדרו להם את זה
או שהן בנות שמובילים אותן
או שבאמת לא ברור לי איך משכנעים ילד ללכת למוסד שונה מכל החברים שלו...
מדברת מניסיון (אני כבר סבתא)
זה יושב גם על דימוי עצמי.שמאוד חשוב בגיל התבגרות.היכולת להתמודד עם דחיה.הצורך בחישוב מסלול מחדש ,לא התקבלתי לאולפנה א'..
זה תהליך שנערה או נער עוברים .קשה מורכב,אבל זה חלק מהחיים.
לדבר איתה .לשדר אמפטיה,כמה שאפשר(תלוי בבית).
מה שקשה בסיטואציה שלא לכם ולא לה אין ההחלטה או שליטה בסיטואציה.אתם והיא צריכים להתמודד.
לשתף את היועצת של החטיבה את המחנכת.
היא לא הבת הראשונה ולא האחרונה.בסיטואציה הזו.
המון הצלחה
מצטערת לא יודעת לערוך.
התכוונתי לתת לה מה שיותר שליטה בסיטואציה תלוי בבת.
בעיניי- לתת לה את המקום לכאוב, להתאכזב. הרגע הגיעו התשובות וזה ממש הגיוני.
חשוב ממש שתהיו איתה שם באכזבה.
ההסתכלות כלפיה צריכה להיות כאדם בוגר, שקיבל תשובה שלילית וזה באמת לא קל
כותבת כמה נקודות חשובות בעיניי:
# לדבר על כך שזה לא מגדיר אותה ובאמת יש עומס גדול על מספר מצומצם של מקומות. והיא מדהימה, וטובה.. להעצים אותה ממש!!
# לשדר לה שאתם לגמרי איתה ורוצים שיהיה לה טוב. אני כן הייתי משתפת שפניתם לאולפנה שהיא רצתה ומה התשובה שנתנו. נכון שיכול להיות שבסוף לא יהיה מקום. אבל היא תרגיש שדאגתם לה. יחד עם זה תאמרו שחשוב לקבל במקביל החלטה
# לתת לה את המרחב להחליט מה היא רוצה לעשות כרגע, לאיזו אולפנה לפנות. אפשר להכין יחד איתה ייתרונות וחסרונות של כל מקום. אבל ממש באמירה שהיא יודעת בפנים מה נכון לה, ואתם מגבים אותה.. אל תעשו צעדים כנגדה ואל תכריחו אותה- יש לזה תוצאות הרסניות
# להזכיר לה ולכם שהקב"ה מנהל את העולם, והוא יביא אותה למקום שהכי מדויק ונכון לה..
בהצלחה גדולה!!!
יכול להיות שהיא במצב רגשי מורכב סביב זה.
לפני שעוברים לפרקטיקה תחבקו אותה ותאהבו אותה,
תגידו שאתם לצידה ותנסו להיות מאד רכישים.
זה בטח מבאס מאד שכל החברות הולכות, ושהיא חוששת שתיאלץ ללכת למקום שלא רוצה בו ועוד.
מניחה שברגע שהיא תוכל להתפרק ולהתמך רגשית ההתנגדות שלה תרד
מטופלת בברינטליקס כמה שבועות מתוכם 11 ימים בערך במינון 10 מ"ג(התחלתי ב5 מג) .
מלפני כמה ימים (יום לפני שהייתי אמןרה להתחיל עבודה חדשה (לא עובדת כבר כמה חודשים)) התחיל לי הרגשה מוזרה בראש/בעיניים. כאילו חוסר שלווה בראש אני לא יודעת להסביר. כמו גל כזה , כאילו משהו מציק לי כזה .. לא מצליחה להסביר את ההרגשה ...
זה הכניס אותי ללחץ מאוד , וזה ככה כמה ימים .... מפריע לי לתפקוד כי זה בראש/בעיניים . לא יודעת אם זה מהכדור או מלחץ ...
הלכתי הביתה אחרי שעתיים ולא חזרתי לעבודה , אבל בלחץ מאוד מההרגשה. חושבת שהיה לי בעבר משהו דומה שעבר אחרי כמה דקות כי לא התייחסתי לזה... עכשיו זה לא עובר ככ לא יודעת אם זה בגלל הלחץ או כדור או מה... גם לא יודעת לתאר את ההרגשה כלכך. פליז תגיבו בלחץ...
כשהייתי אצל הפסיכולוגית ההרגשה עברה , אבל כשחזרתי הביתה שוב חזר.
למרות ששילמתי לה 1800 שח על ייעוץ , ורק במעקב חוזר של עוד 1200 היא תענה. בע"ה יש לי מחר תור לרופאת משפחה.... בעיקרון קראתי את כל העלון של התופעות לוואי ולא כתוב משהו כזה, אבל לא יודעת
למי שנתן לך את הכדורים האלה
שיגיד אם זה משהו מוכר ותקין שיעבור
או שצריך לשנות משהו בהתנהלות
וחיבוק. תופעות לוואי זה מעצבן ומלחיץ.
אבל זה מן גל של כאב עמום מאוד, שמתחיל מהקודקוד כלפי נים, ואז יש תחושת לחץ במצח ומעל העיניים,
אני עושה לעצמי עיסויים במצח כזה..
מן הרגש. שבא לך לשים מן חגורה על כל הראש המצח עד הקודקוד ולהדק אותה..
בשכיבה זה גורם לסחרחורת. עדיף להחזיק את הראש עומד.
בשבת אחר"צ לפני סעודש זה ממש מורגש.
ואם אני בחוץ ויש רוח זה מחמיר ממש.
מול מסך מחשב זה מחמיר. את עובדת מול מחשב?
אגב, יכול להיות גם שילוב של דברים,
לחץ/ הסתגלות לעבודה חדשה בהחלט יכול גם לגרום לתופעות של כאבי ראש.
אבל זה זה באמת מזכיר. רק יותר עמום, ויותר עמוק. מרגיש כמו מטרד,
וזה קורה בעונות מעבר חח
וגם לבן שלי אותו דבר וגם הוא לא מנוזל. אבל הוא כן סובל משיעול עונתי והוא גם קצת אסמטי.
עבודה חדשה יכולה בקלות לעלות את מפלס החרדה
בעיניי כדאי לך קודם לפתור את החרדה, שתהיה לך תקופה נטולת חרדות ורק אח״כ להתחיל עבודה חדשה.
מלחשוב כל היום על איך אני מרגישה וכו' ..... בסוף בכלל לא עשה לי טוב ,לא המשכתי לעבוד. לא הצלחתי להתרכז
לא נובעת משעמום
הפתרון שלה לא נמצא בתעסוקה אלא בפתרון לפחדים עצמם
בהתמודדות איתם
בהבנת הטריגרים שלהם
זה לא פשוט ויכול לקחת זמן
אבל בהחלט אפשרי
אצלי הצעד הראשון בהתגברות על החרדה (מלבד התרופתי) היה שחרור הפחד מתסמיני החרדה כי זה מעגל: יש תסמינים- מגיע הפחד שהחרדה מתחילה- החרדה מעצימה את התסמינים- כל הזמן נמצאים במעגל חרדה- תסמינים
אם מניחים לתסמינים ולפחד, הם יכולים בהדרגה להעלם. (היו לי סחרחורות וחולשה שתקפו אותי גם באמצע העבודה, הייתי פשוט לוקחת רגע לעצמי ונותנת לסחרחורת/ חולשה לעבור לבד, אחרי כמה פעמים קבלתי בטחון שזה עובר לבד, אחרי תקופה זה נעלם בהדרגה)
תסמיני חרדה מלחיצים אותי נורא. במיוחד אם זה תסמין שאני לא מזהה אותו שהוא קשור לחרדה כי הוא חדש. זה מה שקרה לי בימים האחרונים בעצם. בגלל זה אני ככ נלחצת. אני עדיין לא יודעת אם זה תסמין של חרדה או מה זה.. אבל גם תסמיני חרדה שיודעת שהם קשורים לחרדה לפעמים מאוד מלחיצים אותי מאוד לכן נמנעת מהרבה דברים לצערי..
המנעות גורמת לחרדה
כדאי לעשות דברים למרות הפחד ואז כשמצליחים לעשות שוב ושוב, הפחד משתחרר.
וגם עוד משהו
דברים גרועים קורים בחיים, בין אם מפחדים מהם ובין אם לא, כלומר הפחד לא עוזר לשום דבר, לכן כדאי לנסות לשחרר אותו כמה שיותר, כי לא כדאי לסבול פעמיים (פעם אחת מהפחד ופעם שניה אם משהו באמת קורה)
לא להימנע מהם.... ניסיתי ללכת לעבוד למרטות שנורא פחדתי ובסוף החוויה שנשארה לי היא לא טובה בלשון המעטה
המנעות זה מפעולות ספציפיות פשוטות כמו לצאת לקנות משהו קטן בסופר או לצאת להליכה או ללכת לבקר מישהו
לעשות משהו אחד
לחוות הצלחה
להמשיך להתמיד בו
ואז לעבור למשהו נוסף
מהקל אל הכבד
אם זה מופיע באחת התופעות לוואי
ותפני למוקד רפואי בקופה.
תרגישי טוב!
אני מתכננת מטבח קטן, וצריכה להחליט על מה מתפשרים / מוותרים .
יש אופציה לארון מזווה פינתי (מתחת לשיש) או מדיח.
מה עדיף בבית עם 5 ילדים ואמא במשרה מלאה?
אין מזווה אחר במטבח, והאחסון של מוצרי המזון יצטרך להיות בארונות העליונים.
תודה🙂
השאלה היא, מה מתוכנן בשאר הארונות התחתונים? כמה מהם יש לך?
מנסיון שלי אגב, לא כדאי לאחסן אוכל בארונות עליונים. הם יותר חמים והדברים מתליעים בגלל זה.
אבל תלוי כמה עליונים.
אבל נשמע לי שצריך להזיז דברים אחרים כדי שהמזווה לא יהיה גבוה (לא תצליחי למצוא שם כלום).
אצלי חלק מהכלים לא מאוחסנים במטבח אלא במזנון שבסלון הצמוד למטבח או בארון נישה במסדרון הצמוד.
מציעה לך לחשוב על פתרון בסגנון הזה.
בתור אחת שאין לה את שניהם...
לא רואה צורך במזווה (הארונות העליונים שלנו מספיקים לכך בהחלט, ואפילו עדיף לאחסן שם אוכל - רחוק מהישג ידם של ילדים), אבל למדיח אני ממש משוועת...
יום יבוא וזה יקרה אצלנו... (זה היה כבר קורה, אם היינו משאירים מראש מקום למדיח במטבח. עכשיו זה דורש קונסטרוקציה שלמה)
החבר הכי טוב שלי.
כזה שכשאת מרגישה "יואו, איך הייתי רוצה עכשיו שמישהו אחר ישטוף את כל ערימת הכלים הזאת"- אז זה בדיוק מה שהוא עושה.
מוצרי מזון בארונות עליונים זה לא כ"כ נורא. הרבה פחות נורא מלעמוד כל יום שעה או יותר ולשטוף את כל הכלים.
ואפשר אולי מאכלים שנגמרים מהר לאחסן קצת יותר למטה ונגיד כלים פחות יום יומיים כמו של שבת למעלה. לא צריך להתקבע לפי נושאים. תתארגני את הארונות איך שיהיה לך הכי נח ופרקטי ליום יום.
והאמת שעבור מדיח היתי מוותרת על הכל כמעט😂
כלומר תאורטית יש אבל הוא לא נח לי
אז מאחסנת במגירות במטבח
במקפיא. אני קונה את אריזות הוואקום שלא צריך לבדוק, ובכל מקרה אחרי הפתיחה צריך לאחסן בקירור כדי שעדיין לא יהיה צריך לבדוק...
כל השאר - בארונות העליונים. הם לא מעל התנור או הפלטה, ולא נצפו התלעות...
לא רואה שום צורך במשהו אחר זה נח ונגיש
ומדיח זה יותר שי ושי מתנור בעיני
הצלת נפשות🫢
יש לי רק בשנה האחרונה וזה שינה את חיי
לא נוגעת בסקוצ' כמעט
חוסך לי שעותת במצטבר לש שטיפה
היתי מוכנה לשים גם באמצע הסלון חח😂
העיקר שיהיה!
(טוב הגזמתי..הז היה רק כדי להמחיש🫢)
תודה רבה!
אין לי כיום מדיח, וגם להורים אין, אבל היה נראה לי שזה עדיף.
האלטרנטיבות לאחסון מזון- אחת המגירות באי + ארונות עליונים. חוץ מזה יש לי רק 2 סטים של מגירות מתחת לשיש שישמשו לכלים בשרי / חלבי.
חלק מהכלים אכן ייצאו מהמטבח לארונות תחתונים בספריה.
אז מציעה לעשות מגירות נשלפות במקום כדי שכשיהיה מדיח תוכלי רק להוציא אותן ולשים מדיח
בינתיים תוכלי לאחסן שם דברים של מזווה
אני לא מרגישה שהמדיח שינה את חיי
ויש לו חיסרון נוסף -
כשיש מדיח הילדים לא לומדים להדיח כלים.
קופסאות פלסטיק למשל אני לא מכניסה. גם לא מכסים שלהן.
גם חלבי לא האמת.. כי זה מצריך ניקיון ושטיפה לפני לפי הפסיקה שלנו
ואז יש מלא כלים שצריכים שטיפה בכל זאת
כן מותר לנו להשתמש גם ךחלבי אבל זה לנקות את הפילטר ולהפעיל ריק
ותכלס לוקח שבוע אצלינו עד השחלבי מתמלא אז זה לא ממש יעיל עבורי
הבשרי עובד אצלינו כל יום פעם- או פעמיים אחרי שבת למשל או אחרי בישולי שבת
ונכון הסקוצ' הבשרי כמעט ללא שימוש
תענוג חיי
כי באיסטניסטיותי אני לא מאפשרת לילדים להדיח כלים (רק לבכורה), ואם יהיה מדיח אז אסכים לתת להם להכניס אליו
ותכל'ס - למה צריך ללמד אותם להדיח כלים? העולם צועד לקראת מדיח בכל בית, כמו שיש מכונת כביסה בכל בית. הרי לא תלמדי את ילדייך לכבס ביד, נכון? (ואם יש בלת"מים של מכונות מקולקלות - אז כבר לומדים על המקום מכורח המציאות...)
שאר השכנות גם עשו ככה. אחת שמה שם כלים והשניה מזון
ממליצה לצאת מהקיבעון על מטבח ר' עם פינה תקועה שקשה לאחסון בה דברים, אם זה תכנון מאפס ממליצה להסתכל על תכניות של מטבחים שהם סטריפים ולא ריישים
קיבלתי מהרופאה אישור לשמירה על היפרמאזיס(כולל אישפוזים אישפוז בית וטיפול בית- עירויים בבית) היא נתנה עד שבוע 20
למעשה אני בשבוע 15 וכבר מרגישה קצת יותר טוב
יתכן שאוכל לחזור לעבודה לפני התאריך שהרופאה רשמה
השאלה היא כזאת קודם כל האם זה בעיתי שאני חוזרת קודם? זה מערער לבט''ל על כל נחיצות הענין?
ומצד שני אם אני לא אחזור, אין לי מעכשיו והלאה שום מסמך רפואי שמעיד על קושי כל האשפוזים עירויים וכו נגמרו אז אולי עדיף דווקא כן לחזור
עד שבוע 20?
ברגע שאישרו לך - משלמים עד שבוע 20
המסמכים להגשה הם עד האישור. ברגע שאישרו - אישרו.
אם היו צריכים עוד מסמכים היו מבקשים אותם לפני האישור כהבהרה, או לחילופין - במקרה שבו היית מבקשת הארכה היו נדרשים מסמכים נוספים
לא תקין
את כבר בשבוע 15 לא? כמה זמן עבר מהרגע שקיבלת המלצה?
היית אמורה לשלוח מסמכים ככה ושישברו הם את הראש מול ביטוח לאומי
בעיקרון ביטוח לאומי מאשר גם תביעות ללא תשלום, וכשמביאים פרטים על הכנסות מעביר את הכסף
מעבירים אותי מאלד לשני
זהו מחר אמור להסתדר
אבל התחלתי לטפל בזה רק תא מזמן
כי לפני זה באמת הרגשתי ממש ממש לא טוב
לכן קיבלתי את האישור... לא יכלתי לקום מהמיטה יותר מחודש
בס״ד
האם יש הגבלת מחיר מבחינת המיסוי (כמו עם נקסט)?
אם כן של כמה?
וכמה זה מוסיף עם עוברים את הגובה המקסימלי?
וכל כמה זמן אפשר להזמין שוב?
ותוך כמה זמן זה בדרך כלל מגיע?
וכמה זמן יש כדי להחזיר?
תודה יקרות! 🥵
ולהפך, מסכום מסוים יגיע לך הביתה
תבחרי משלוח חינם עד הבית ולא משלוח כלכלי..
כמה זמן מגיע- לפה כשבועיים שלושה לרוב
לא יודעת כמה זמן כדי להחזיר, החזרתי בדכ די מיידית אולי כמה ימים לא מעבר.. כלומר מילאתי את הטופס החזרה באתר, משם זה שלהם מתי השליח מגיע.
ואז נותנים זיכוי או מחזירים את כל הכסף על מה שמחזירים?
עזרת לי ממש!!! תודה 🫶🏼
את בוחרת אם שיחזירו את הכסף לאמצעי תשלום אט החזר כספי לשיין.
כתוב שם החזר עד 30 יום. (בעבר לא היה הגבלה מתי להחזיר)
שימי לב שלפעמים כשאת לוקחת יותר דברים המחיר שלהם פתאום עולה. ולפעמים שווה לחלק לכמה קניות.
ואז הם מצעים לך גם משלוח כלכלי שאמור להגיע טיפה מוקדם יותר
אבל מגיע לנק' איסוף.
הזמנה
זה פחות מ400 אגב, אתמול עשיתי הזמנה של 300 והמשלוח היה חינם
או שזה כתוב איפשהו?
כמו פס כזה שאפשר ללחוץ עליו
ממה שראיתי עכשיו, מעל 35 זה חינם במשלוח כלכלי. כנראה שינו
1. שימי לב שאת מזמינה לפי המידות שלך. מידה s בפריט אחד יכולה להיות מידה l בפריט אחר. הכי טוב למדוד את עצמך בסרט מדידה ולהסתכל במידות בס״מ של כל פריט
2. תמיד להסתכל בתגובות. יש פריטים שבתמונה נראים מעולה והתגובות עליהם לא משהו/ הבד נראה אחרת במציאות
האם יש סכום מינימום להחזרות? שאם זה מתחת לא יגיע שליח?
הרגשתי מחזור ומשהו מוזר. אני עם מניעה.
אני לוקחת גלולות.
שכחתי השבוע יום אחד והיום ראיתי קצת דם.
מפה לשם הלכתי עכשיו לשים פד אני רואה יצא לי גוש מפחיד בגודל אגודל שלי נגיד.
מזעזע לי.
מה זה??
מה זה אומר??
אני כבר כל היום כמעט עם כאבי מחזור מממשששש חזקים יחסית אליי
וניראלי הם יותר סביב הנקות
הגיוני?
(אני לא במחזור, רק כאבים)
לקחתי שני אדויל ולא כלכך עזר שזה מעיד על כך שזה ממש לא נחמד!
זה יעבור בהמשך
וזה טוב, זה עוזזר לרחם להתכוץ חזרה
מה ידוע לכן ואשמח אם למישהי יש ניסיון עם ספוגית למניעה
תודה רבה
מבררת בשביל מצב בו אסור להיכנס להריון למשך שנה לאחר ניתוח
תודה
חשוב לה
זה אמצעי חוצץ בגוף האישה
אם נתנו לך אופציה לא רואה סיבה למה לא
אבלל
זה יכול לגרום פנצ׳רים בגלל הנחה לא נכונה/ שימוש לא נכון
שמתי פעם אחת בחיי ספוגית והיא נתקעה לי בפנים!
איזה לילה לא נעים זה היה...🙈🙈
היה סיוטט. 8 שבועות אחרי לידה. גם ככה הכל כואב.
על הבוקר הלכנו למיון נשים. עם תינוק פיצקי והכל....
אני רק זוכרת שבסוף הביקור שאלתי את הגניקולוג שהוציא לי את הספוגית-
תגיד, להבא- איך אני אמורה להצליח להוציא את זה לעצמי???
והיא ענה לי- אשה רגילה, אם היא לא גניקולית- לא אמורה להצליח.....
בקיצור- נראה שתלוי בחברה או בסוג אבל הייתי מחפשת המלצות ובודקת הרבה פעמים אם יש דרך ברורה והגיונית להוציא את זה, לפני שמשתמשת...
כמובן גם אמרנו לרב שהמליץ לנו על זה כאמצעי מניעה שמותר לשימוש- שלא ימליץ על זה יותר😔😔
דקירות היו ביום שישי בעיקר במאמץ
ופעם אחת בשבת כשאני קמה מהספה
ללכת להבדק ?
קצת מדאיג אותי
אין יותר מדי משמעות לבדיקה
תרגישי טוב!
יש להם צאט כזה שלפעמים עונים אחרי שעה במקרה הטוב ולפעמים בכלל לא
ואם עונים ובדיוק אני לא בדפדפן של הצ'ט אז סוגרים את הפניה.
אני מתחרפנת כבר
עוד לא קיבלנו דרגה וכל פעם בגלל משהו אחר.
היום, אחרי יותר משעה כתבו לי
לא נותנים דרגה במינוס.
לא הבנתי מה הכוונה אבל כאמור כבר סגרו את הפניה לפני שהספקתי לקרוא ולהגיב.
מה זה הדבר הזה??? ככה מעודדים תעסוקה???
ומשהי יודעת לפענח מה זה המשפט שכתבו לי??
077-7709648
אחרי כשעה עונים
ממליצה לבדוק מול הפקידה שלא חסרים מסמכים
ולהתקשר שוב אחרי יום לבקש לדבר עם מנהל
ידוע לך מה שעות המענה??
יש טעם לנסות עכשיו?
תינוקת שכבר גדולה... בת שנתיים ב"ה.
עד היום ישנה איתנו.
ממש כואב לי להעביר אותה, כאילו אני מוציאה אותה מהחדר, מרגישה עם רגשות אשם זה נורמלי???
כל עוד הייתה ישנה בלול היא ישנה לילה שלם, מאז שעברה למיטה לידינו היא יותר מתעוררת, אם זה לעלות אלינו למיטה, או מבקשת ממני שאחזיק לה את היד "אמא יד" 🫠🫠🫠
איך עושים את זה נכון? למה אני צריכה לצפות? לטיילת לילית? לבכיות? לזה שהיא תבוא אלינו למיטה?
חוששת ממש מהצעד הזה
מתכוונת להעביר אותה עוד השבוע
ולגבי המעבר-
מבינה ממש את הקושי. כל ילד מחדש זה קשה לי.
אצלי כל העברה לחדר עברה בקלות ממש, גם את הילד הראשון. אבל העברתי עד גיל שנה ולא אחרי.
אז תחשבי חיובי- ואולי בעז"ה זה יעבור בקלות ובטוב.
היא כבר גדולה- אפשר מעכשיו להתחיל לדבר על זה שהיא גדולה אז עוברת חדר, ולהלהיב אותה על החדר ועל המיטה.
ואני לא הייתי ישנה איתה בשום שלב אבל אולי כן בהתחלה אם קשה לה אז לשבת קצת לידה עד שתרדם.
2 תינוקות גילאי שנה ושנתיים. בע"ה יעביר אותם חדר בפסח. מקווה שילך טוב
הקטנה עדיין בוכה די הרבה בלילה אז חוששת
תשתפי איך עבר לכם 🙌
ממליצה לך ללמוד ולנקוט בגישה חינוכית עקבית שתעזור לך בהחלטה הזו. (שפר/ התפתחותית היקשרותית.. כל מיני לשיקול דעתך(
הרעיון בזה הוא שלדעתי קשה שיש החלטה ונסיגות, החלטה ונסיגות. אם יש רציפות יותר עוזר להורים ובעיקר לילד.
חוץ מזה, שבגלל שהיא כל כך גדולה, הייתי פשוט הופכת את זה לחוויה. הולכת לקנות איתה דברים לחדר, מדברת על זה, חופרת, ממש עושה מזה חגיגה שלמה עד שהיא כבר תתחנן לעבור חדר חח
גם שלי בן שנתיים ותיכף עובר חדר , נראה שהוא מבין שמדברים איתו והכל אבל לא יודעת עד כמה כל השיתוף הזה יכול לעזור
אני טועה בגישה שלי?
הניסיון שלי הוא מגמילה מהנקת לילה -
גמלתי אותה בגיל שנה ושמונה חודשים, והסברתי לה שלא יונקים בלילה כשיש חושך בחוץ.
באחד הלילות היא בכתה נורא ואני נכנעתי והצעתי לה לינוק, ואז היא בעצמה אמרה בתקיפות: "לא! ל(י)לה!"
בקיצור, הם לגמרי קולטים בגיל הזה, גם אם לא ממש יודעים לתמלל את עצמם.
לפותחת @שירה_11 - לא התנסיתי בהעברה לחדר אחר בגיל הזה, אבל לדעתי בהחלט אפשר להסביר לה מה הולך לקרות, ולומר לה שהיא גדולה ולהזכיר לה שאבא ואמא אוהבים אותה ונמצאים בחדר הסמוך. אפשר אולי גם לקנות לה בובה מיוחדת שתישן איתה במיטה, כדי שלא תרגיש לבד.
כמובן, זה לא אומר שהיא תקבל את זה בקלות... תתכוננו לכמה לילות קשים, אבל תשתדלו לשמור על עקביות, כי זה מה שיבהיר לה שההחלטה הזו סופית ושהיא לטובתה.
(את הבכורה העברנו לחדר משלה בגיל הכי מאוחר מכולם - לקראת גיל שנה. אני זוכרת אותה עומדת במיטה ונושאת "נאום" כועס בשפת הדה-דה-דה 😅 וזה מוכיח שכבר בגיל הזה היא הבינה את הרעיון, כי היא לא בכתה וחשה נטושה, אלא פשוט כעסה על ההחלטה שלנו. אל דאגה, היא התרגלה מהר, וכיום היא דווקא תשמח לישון לבד בחדר)
יפה מאוד
בהחלט אתחיל לתמלל לה
בלילות הראשונים ישנתי במיטה סמוכה אבל לא בטוחה שזה טוב. כשהפסקתי - לזכרוני הסברנו שכל החדר כעת שלה. לא זוכרת מה מכל הדברים עזר.
ראיתי המלצה להתחיל לחבר לחדר לא בלילה- לשחק שם ולהתיידד עם החדר במשך תקופ ואז בלילה המעבר יותר קל כי זה לא מקום זר.
כשעושים חגיגה זה מקשה על המעברים ושיתוף פעולה, זה מלחיץ אותם.
דווקא כשזה בא טבעי, הרבה יותר זורם ומוצלח. לפעמים יש נסיגות אבל זה חלק מהחיים. לא חושבת שלעשות מזה טקס היה מועיל למעבר.
לקנות דברים לחדר אפשר בכל מקרה, לא כפיצוי על המעבר ולא עם התנייה כלשהי, סתם ליופי שיהיה בחדר החדש, אבל בלי לציין שום דבר מיוחד ובלי לחפור או להבליט במיוחד.
סתם נקודה למחשבה עבור ילדים שנלחצים ממעברים או מטקסים.
לא יודעת אולי לגבי חגיגה
אבל לדוגמא אצלנו קשוח באמצע הלילה
הוא מתעורר וזה ממש זוועה
אנחנו מסבירים לו שלילה, מראים לו שחשוך בחוץ.. מסבירים לו את ההבדל בין הלילה ליום, מסבירים לו איך עובריםם ממצב של עירנות להרדמה. וגם משאירים אותו להירדם לבד אחרי כל השיח הזה, אומרים לו שאנחנו סומכים עליו שהוא יודע לישון לבד. וכולי. והוא מבין ורגוע ואנחנו סוגרים את הדלת (בן שנתיים, במיטת מעבר) והוא נרדם לבד.
חחחח יש גם לילות של היסטריה אבל בגדול זה הכיוון ומשתדלים ללכת לשם.
ובכלל- לשחק הרבה בחדר, לצייר. שתכיר את החדר והמיטה בשעות היום.
זה יקל על המעבר בלילה.
זוכרת כל פעם את השלב הזה אצל הגדולים שלי, בד''כ סביב גיל שנה ורבע/וחצי
הקושי היה בעיקר שלי
הם התרגלו ציק צאק
הפעם התגברתי והעברתי אותו לפני שבוע חדר (בן 10 חודשים)
וזה היה פשוט דבר גאוני!! מרגישה מין שחרור כזה
בלילה אמנם קמה להניק אותו פעם פעמיים
אבל בערב יש לי חדר פנוי שזה כל כך חשוב לי ובשביל הזוגיות
לילד בן חצי שנה קניתי 6m, שזה 6-9..
אם אתם אנשים גדולים באופן כללי כן הייתי לוקחת 9מ ומקסימום עושה תיקון תפירה אם זה יהיה ממש גדול
בדקתי עכשיו
הילד בן חצי שנה וכתוב 6אמ
אם ככה הילד ממש קטן או שהבגד ענק חחח
הבת שלי בת שנה וכמעט חודשיים
עכשיו טוב לה ה12
ה18 שיש לי בשבילה קצת גדול..
והיא לא קטנטונת, היא ממוצעת ממה שאני יודעת.
רק עכשיו עברתי ל3-6 שלהם
והיא לא קטנה
קרטרס מסמנים את המידה לפי המקסימום.
ז"א 3m זה עד 3 חודשים )0-3(
9m זה הטווח של 6-9 חודשים.
ו9 עד 9,
לתינוקות ממוצעים.
מלא בגדים 6m (3-6)
ורק עכשיו זה נהיה טוב עליה (בת חצי שנה)
ה0-3 שלהם היה טוב עליה בגיל 3-6
שלי בן 4.5 חודשים. ה3-6 שלהם כבר נהיה קטן עליו. 6-9 רק טיפה כגדול
והוא ממוצע לגמרי לגילו- אחוזון 50
האובורולים הם תואמי גיל, לכיוון הקטן ( התינוקות שלי קטנים יחסים).
היה שנה אחת שקניתי חליפות לקיץ מידה 24. החולצות היו גדולות קצת בכיוון הטוב שהיה מעולה לכל העונה. אך המכנסיים ענקיות. הוא ממוצא -.
הוצאתי אותם עכשיו ועדיין גדולות עליו. בתחילת העונה לא יוכל ללבוש אותם. כבר בן 2 וחצי..
האיכות שלהם מעולה!
בן ה10 חודשים שלי יחסית גדול (9.5 קילו) ולובש עכשיו 18m
הילדים שלי גדולים ואני צריכה מידות מעל, זה לא תואם גיל. לדוגמא בגיל חודש וחצי המידה 0-3 כבר הייתה פיצית על הבן שלי. עכשיו הוא בן 4 חודשים וה6-9 בול עליו, עוד שניה יהיה קטן. למה זה חשוב? כי מי שיש לה ילדים גדולים לא תמיד מודעת לזה ולוקח לה זמן להתרגל. אז בקיצור: שילב, קרטרס - קטנים. נקטס, פוקס - גדולים. כמובן יש לפה ולשם וזה גם תלוי בגד בסוף.. (עכשיו 6-12 של פוקס קטן גם על הבן 4 חודשים שלי. אחוזון 93 משקל 88 גובה)
בפוקס לובשת עכשיו 12-18
רוצה ת-נות לה גם מעבר וגם ולקיץ
והמידות קטנות יחסית..ככה נחשב וככה מנסיוני
אבל הילדים של גדולים יחסית
יש כאן עוד כאלה שסבלו מכאבים חזקים בבדיקות אולטרה סאונד וכדו אצל הרופא/ טכנאית/ מעקב?
אני ממש סובלת לשבת על הכיסא של הרופא לבדיקות אולטרה סאונד משהו בשיפוע ממש מכאיב באגן וברגליים ואחר כך לקום בכלל מרגישה מוגבלת.
אשמח אם למישהי יש טיפים איך לצמצם את הכאב אולי יש עוד דרך להבדק במקום לשבת בשיפוע?
במעקב אצל הרופא פעם קודמת ביקשתי להבדק בישיבה אבל הוא הדגיש שזה מספיק למעקב אבל לא יתן אינדיקציה מדוייקת לגדילת עובר ומשקל
עם הרמת רגליים?
לא זוכרת כמעט חוץ מהאולטרהסאונד הראשון וסקירה, וגם אז זה היה עוד יחסית בהתחלה ועבר לי טוב
הקושי בקימה מהשכיבה זכור לי היטב, אבל לא זוכרת שהרגשתי אותו בבדיקות האלה, כי זה היה עוד מוקדם.
כשהגעתי לאורטופדית לאבחנה והמלצה לשמירה כבר באמת בקושי זזתי
צריכה להגיע למעקב גדילת עובר וזה מחמיר ככל שההריון מתקדם זה.
הפעם לא הצלחתי אלך אם אצליח אבל זה לא פותר הכל.
לצערי הריון רביעי עם הסיפור הזה מפרנסת היטב את הפיזיותרפיסטית והאוסיאופטית בכך הריון ואחרי לידה.
ברוך השם יחסית הפעם מצליחה לשמור על התפקוד די טוב בשילוב תרגילים של חיזור הרצועות של רצפת האגן.
אבל לבדיקות אצל הרופא לצערי לא מצאתי צורה שלא יכאב לי כי חייבת לשבת בצורה שהגב יהיה ישר כדי שלא יעמיס על האגן.
תמיד קניתי במחירים ממש יקרים. בא לי לנסות משהו זול ולראות אם זה טוב, אבל מה שראיתי בזול או שזה קאפ והיקף נמוכים או קאפ והיקף גבוהים...
אם לא - הגיוני שבאמזון יש. הרבה פעמים האמריקאיים מייצרים במידות כאלה (כנ״ל אגב על מכנסיים למשל - אורך ורוחב, או חולצות מכופתרות וכו)
הבעיה באמזון זה שלא מדדת על הגוף של עצמך אז את לא תדעי מראש איך זה יושב
הגעתי למסקנה ואין מה לעשות וצריך להשקיע בזה.. אז קונה או בהר נוף או בעמק רפאים.
תמיד 300 ומעלה, אבל אין פתרון אחר.
כל פעם שניסיתי בשיין או עליאקספרס , זה פשוט לא עובד. והפכתי את זה לחזיות לילה.
הם מוכרים גם טריומף ויש שם מותג שנקרא pour moi.
הייתי קונה בליה לונדון אבל המחירים נורא גבוהים
בנקסט יש יותר אפשרויות ומחירים יותר נוחים
היי
למישהי קרה?
12 יום אחרי לידה כאבים בכל תנוחה אפשרית בעצם הזנב ברמה שלוקחת משכך כאבים בשביל לעבור את היום
זה לא היה מההתחלה הכאבים .. התחיל 3 ימים אחרי הלידה בערך
אשמח לעצות או תובנות 🙏🏼
ואם למישהי יש שיטה איך להיטהר מהר אחרי לידה אשמח☺️
אחרי שהרמתי בסלקל.
עשיתי צילום אבל בסוף די עבר לבד עם הזמן. חשוב לנוח חודש וחצי ולא להרים כבד.
אצלך נשמע יותר קיצוני אז אולי כן כדאי להתייעץ עם פיזיותרפיסטית רצפת אגן או בינתיים רופא.
לא למדוד עם טיימר מניסיון זה פשוט מיותר. זו לא תחרות וזה לא סתפ שאין טהרה.. הגוף צריך את הפנאי והשקט לנוח
ואחרי חודש וחצי עבר לגמרי.
בודקת אם יש לי קישורים לתרגילים.
כאלה מקומות שהילדים פחות מגיעים אליהם.
או אם יש חדר שבו הולכים לאחסן מוצרי פסח שמתחילים לקנות.
מוצרי פסח יהיו בינתיים בארון שניקיתי
אם לפני פסח יהיה לך צפוף, הייתי מארגנת ארונות מטבח, ממיינת כבר את כל האוכל לכשר לפסח, דברים שאפשר לשמור/למכור, ודברים שצריך לסיים/לזרוק עד פסח. מנקה ארונות או מקומות ששם יהיו המוצרים הכשל"פ והכלים הכשל"פ.
בניקיון אביב נשארו לי השידה שלי, לשאוב מיטות, מיון בגדי ילדים והארונות במקלחת. נתת לי רעיונות!
למיין דברים.
לנקות תנור/גז.
לנקות מקרר.
גז מעכשיו..?
לא יודעת. נראה לי מוקדם..
כאילו אני מנקה אותו כל שישי והכירות נכנסות למדיח אז מה שיישאר זה רק להרים את הכיריים ולנקות מתחת (מלא חמץ יש שם) ולעטוף בנייר כסף. אבל זה לשבוע האחרון
תנור לא יהיה בשימוש בכלל
מקרר זה גם רעיון!
מיון של כל החמץ שיש שם החוצה
ניקיון רציני
וסדר ומיון של כל הדברים שיש שם
אבל זה בגלל שברור לי שלא אספיק להגיע לכל הבית, אז אני מעדיפה להתחיל מהחמץ ממש
יש לי לנקות את המדף של הנעליים ולמיין, לשאוב את המיטות ולסדר את השידה שליד המיטה.
רעיון להתחיל ממנו. תודה!
המקורית1. מקרר ולפרוש ניילון על המדפים
2. ארונות מטבח- לאחר הניקיון לפרוש ניילון או נייר. אם אלו ארונות שאת צריכה לפסח אז לרוקן אותם רגע לפני פסח והם כבר נקיים, אם את סוגרת אותם לפסח- כנ"ל
3. למיין את מוצרי המזון הקיימים במקפיא ובמזווה, לתכנן מה את מבשלת, מה תורמת, מה הולך לצדקה
4. להכין רשימת קניות לפסח ואם יש מקום נקי לאחסון ללכת לקניות
אבל יש עוד זמן בשביל להתחיל לדעתי. כאילו לא באלי לעבוד כפול, מבינה?
יש לי רק מגירה אחת של חמץ ועוד אחת של שימורים שרובם כשרים לפסח ממילא. אבל אולי אוציא את מה שחמץ ואעביר למגירה השנייה
אולי מקרר באמת.. וקניות באמת רציתי היום.
פתאום יש לי מלא מה לעשות🤪
בהנחה ואין לך לחץ מיוחד לקראת פסח אז הייתי מתחילה עם מקומות שבשגרה לא נוגעים בהם והם מעלים את העצבים לקראת הנקיונות האינטנסיביים יותר.
למשל: מיום משחקים, בגדים, ספרי ילדים, חומרי יצירה כמעט גמורים, חדר כביסה, חדר ארונות, חדר עבודה, מסמכים, תרופות, אפילו לרכז כבר את כל החמץ בארון אחד וכד'.
להוציא, למיין, לזרוק, לנקות, כשמחזירים מתפנה לפחות חצי מהמקום וזה ממש עוזר בהמשך שיש איפה להניח דברים.
אם אין לך כאלה משימות אפשר גם להלחליף חורף/ קיץ.
לפי התחזית זה היום האחרון שעוד קר בו, החל ממחר מתחמם. גם אם בהמשך יהיה עוד גל קור, זה לא שצריך את כל קולקציית החורף והפוכים..
האם יש לך רשימת תכנונים/ קניות/ בישולים לחג?
זה ממש עוזר להתאפס כשיש רשימות כאלו וזה משנה את ההתארגנות בהמשך.
בהצלחה!
התחלתי עם השידה במקלחת של הילדים. היא ענקית (10 מדפים ו4 מגירות) ואת רובה כבר סיימתי ב״ה ובאמת זרקתי מלא דברים
בהמשך כנראה אמיין לי את הנעליים וגם את של הילדון (הבת כבר הוציאה את שלה ומיינו) ואנקה את השידה שלי ליד המיטה..
החורף אצלנו נמצא בארון שלא בחדר הילדים אז אין מה למיין ככ האמת, אבל אני כן רוצה להוציא בגדים של הילדים לתרומה. רושמת לי.
לגבי המטבח - יש לי חמץ מרוכז רק ב2 מגירות, כל השאר זה כלים😅 ומתוכם אני מוציאה רק 3 מגירות לכלי פסח ואת מה שבפנים שמה בשקיות זבל באחד החדרים אז זה מחכה בינתיים. בכלל המטבח מחכה כי הילדים פה עם בעלי רוב הזמן ומטרללים הכל
וקניות!! ממש רוצה להספיק היום קניות. נראה לי מספיק משימות להיום. אעדכן בהמשך מה יצא
3 אפשרויות-
1. כמו שהציעו- מקומות פחות נגישים לילדים שקל להתחיל ולסיים- חדר הורים, חדר שרות, חדר אורחים וכדומה
2. מטבח- ארונות מטבח- לאחסן את רוב הכלים ולהשאיר מה שהכרחי.חוסך שטיפת כלים גם 🫢
לרכז את החמץ במגירה אחת בלבד..
ואת הכלים שהשארת גם במקום מרוכז.
וארונות נקיים -סוגרת עד פסח.
3. מה שאני הכי אוהבת להתחיל- חדר ילדים
מתחילה ממה שלוקח מזן
אצלי נגיד יש הצטברויות מתחת למיטות שלא מגיעה אליהם בשוטף
אז נח לי להתחיל מזה כי זה לוקח זמן
אחר כך עוברת לארון משחקים ובגדים שלהם- לא עושה משהו אחד אחד
אבל כן בודקת שאין חמץ 😉 מנסיון מוצאת לפעמים במקומות הזויים
ומאחסנת את רוב המשחקים משאירה להם כמה שימושיים ( האמת שברגיל זה מה שהם משחקים במילא) היתרון- זה חוסך בלגן בשבועיים הקרובים
וגם זה לוקח הרבה זמן השלב הזה וטוב לי לסיים עם מה שהכי דורש התעסקות..
צעצועים זה עניין של בעלי יותר
מיטות אני מזיזה בשוטף אבל זה כבר לא יקרה היום. לדעתי גם אין טעם כי הם עוד ילכלכו פה
ואין לי לאן להרים את הכלים, כמו שכתבתי אני שמה כלים חמץ נקיים (סירים וקופסאות אחסון) בשקיות זבל באחד החדרים פה, אז אין טעם להרים מעכשיו לדעתי
ארגז מצעים (אצלי תמיד מוצאת שם פירורי חמץ)
וארון חדר שינה, הקומות למטה.
זרקתי מלא דברים מיותרים זה כבר עושה טוב לנשמה..
ניקיון אביב או להתרכז בניקיון חמץ
אני במקומך הייתי מתרכזת הניקיון אביב כדי לפנות מקום פיזית וכתוצאנ מזה גם בלב (עומס פריטים עושה לי רע)
אפשר לעשות ארונות בגדים שלך או של הילדים
ארון משחקים
ארונות מטבח שלא בשימוש
ניקיון למוצרי חשמל שלא יהיו בשימוש עד פסח (מעבד מזון מיקסר)
זה לא שהם מלוכלכים הרי ממילא..
ארונות מטבח שלא יהיו בשימוש כבר עשיתי
ואת צודקת, אין למה להתמקד בחמץ כרגע, יותר נקיון אביב כי יש עוד מלא זמן
ברוב חכמתי😅 גרמתי לעצמי להצטרך לנקות את המקפיא כי עשיתי קניות כבר לחג, אבל אני מרוצה כי לא אצטרך לחזור לסופר גדול בעז״ה עד החג כנראה וזה עושה לי המון המון נחת האמת
אז סיכום להיום:
- קניות מאחוריי
- לנקות את המקפיא ולהפריד חמץ כדי להכניס את הקניות (אני מכניסה אותם בשקיות זבל סגורות)
- לסיים את ה4 מדפים שנותרו בשידה במקלחת
- לסיים למיין נעליים שלי ושל הילדון
- בגדים לתרומה אם יישאר לי כח
שיהיה לי בהצלחה!
חמץ.. סתם ...
להתחיל ארונות מטבח או נקיון מקרר
כלל שלי-מה שדורש סדר יותר קשה ממה שדורש רק ניקיון
לגבי חיסול חמץ - אנחנו משתדלים לחסל, ומה שלא וניתן - מוכרים
אז אין מה להתאמץ יותר מדי..
אבל תכף אעשה סדר במקפיא, זה יעזור לי עם תמונת מצב עדכנית
כנראה אכנס לישון מוקדם או שאנסה לתפוס שנצ קצר עוד מעט כדי לקבל כח
