סתם מעלה נושא..
אני מרגישה שבמגזר שלנו יש קצת יותר מידי פשטות ולפעמים אפילו הזנחה מסויימת בלבוש ובמסביב של הלבוש,
לבוש מידי מרושל , במיוחד ילדים
אני שמה לב להרבה שמלבישות את הילדים שהבגדים לא במידה , אין שום קשר בצבעים והתאמה..
האם גם אתם מרגישות כך על אנשים בסביבה?
או שזה הסיגנון של המקום שאני גרה..
אנחנו שמים דגש לרוחניות..שזה החשוב כמובן.
אבל עבדתי בעבר עם חרדיות שאצלהם הכל יותר מכובד ומסודר בתחום הלבוש.
מה דעתכם כמה זה צריך לתפוס מקום?
אתם שמות לב לזה?
זה עובד? יד תוצאות לטווח רחוק? המלצה ספציפית?
תודה
מאוד מאוד מרוצה
עשיתי כמה טיפולים בודדים והתוצאות וואו
בגוף כן כי זה שורף תשורש של השערה ואם את לא מורידב זה מתמקד בשערה ולא בשורש...
לי לא כואב בכלל בכלל
לאחותי זה כואב בבית שחי אז היא שמה מאלחש
מרוצה מאוד
גם מדלדל וגם מאט צמיחה (אני אחרי 4/5 טיפולים)
Sensilightpro LP Contact - Sensica IL
יש להם אחלה שירות לקוחות, פגישת ייעוץ...
זה לא כואב בכלל, יכול להיות קצת חם.
ויש לך מדד שאפשר לבדוק מה רמת העוצמה המומלצת...
לא תמיד, רק מדי פעם, אבל זה קשה לי...
גם קשה לי בפני עצמו, וגם כי מזכיר לי את אחותה שמעליה, שהייתה כך כל הזמן, מה שגרם לכך שהפסקתי את ההנקה שלה מוקדם יחסית...
ממה זה נובע? מגזים? משיניים?
(הכוונה שהיא ככה זזה חזק תוך כדי שיונקת, ומושכת אותי לכל הכיוונים בצורה שאפילו מכאיבה)
אם אלה גזים - רוב הסיכויים שבעוד חודש (בגיל חצי שנה) זה יפסיק?
ואם אלה שיניים - מתי נראה אותן והאם זה יעזור להנקה רגועה יותר?
מתלבטת אם לנסות לטפל בזה איכשהו...
(למזלי כשאני מפסיקה אותה מההנקה היא נשארת במצב רוח טוב. עד הפעם הבאה שהיא רעבה/כואב לה...)
לק"י
ואני חושבת שאמרו לי שלפעמים זה כי יש גרפס.
ובגיל גדול יותר הם עושים לפעמים אקרובטיקה תוך כדי ההנקה, אל תשאלי אותי למה😅
הוא עוד מעט חצי שנה,
שמתי לב או שבולע אויר
או שהזרימה חזקה
הגיוני באמת גם שיניים
היא מצוננת ? משתעלת? אולי גם קשור
אני מדברת מחייכת , מסיחה דעת שלו שזה קורה שימשיך לינוק
או מנתקת ומוציאה גרפס
אולי תנסי שינוי תנוחה
ואיזה אמא טובה את
אני רואה שכדאי לי קודם כול לבדוק אם הסיבה היא גרפס (רוב הילדים שלי לא סבלו מזה, אז זה לא עלה על דעתי).
מקווה שזה יעזור..
יש כאלה שמגיעות הביתה. פשוט הרבה פעמים הם באמת יכולות לפתור את הבעיה...
לפעמים יש תסכול מאוד ארוך ממשהו וזה כבר יותר קשה מהיציאה מהבית
בדרך כלל היא פשוט משחקת בבגד שלי
אבל ההתפתלויות האלה הן מעבר לזה... (שוב, הן לא תמיד ב"ה)
אנסה באמת לבדוק אם זה גרפס. באמת הרבה פעמים כשאני עוצרת אותה ומושיבה אותה היא דווקא נרגעת... אז אולי באמת היה לה גרפס תקוע.
(למרות שהרופא לא ראה משהו וגם גסטרולוג לא ראה)
התינוקת הנוכחית דווקא מרוצה וחייכנית רוב הזמן - רק פעם ב... יש לה התקפים כאלה, בהנקה או לא בהנקה.
זה עדיין יכול להיות רפלוקס סמוי?
ובאמת שקלתי לקחת אותה לאוסתיופאט, אחרי שהוא עזר לה בשיפור ההנקה...
כילדה ונערה זו היתה התחפושת ומשלוחי המנות. מכיתה ז הפסקתי להתחפש.
כנשואה רב השנים זו השכרות של בעלי. אחד הדברים הבודדים שלא פתורים לנו בזוגיות וזה פעם בשנה אז גם קשה לפתור.
השנה הוא במילואים. אז הוא חזר הביתה ללילה ומחר בצהריים צריך להיות חזרה. אז הוא לא ישתכר וחשבתי שאראה את האור אבל לא...
המשלוחי מנות הלו"ז המאוד צפוף הבית שאני רוצה שיהיה נקי התחפושות של הבנות. אוףף
ולא העמסתי מידי!!
סעודת חג ממש מינימלית והעיקר בכלל בשר שהכנתי מראש והוצאתי מהקפאה.
משלוחי מנות גם יחסית לא התפרעתי (בירה ורוגלך ביתי)
התחפושות שלהן לא מסובכות...
אבל היה שבוע עמוס שלא הגעתי לבית ואני בחודש שביעי אז קשה לי לעבוד רצוף וזה נראה בהתאם
מודה שכשמגיעים החגים אצלנו בעלי משתבלל, מבטיח הבטחות עד לונדון לעזרה, לוקח על עצמו תכנונים, ובתכלס - לא עושה הרבה😅 אבל זה בעבודה כי בשאר השנה הוא מתפקד מצוין
יש לו איזה חרדה לא מוסברת לפני חגים, אז מה שהוא לא עושה אני משלימה בכסף ומה שלא אז לא
תשמחי במה שעשית. את בהריון, עבדת קשה, השקעת, השנה זה מאוד לחוץץ, יהיה לכם חג שמח בעז״ה! . ❤️
ושיש שם מורכבות כי הוא אוהב להשתכר וזה לא פשוט לה.
ולפותחת היקרה, חיבוק
מה שאת מתארת דווקא נשמע הרבה עומס.
להכין רוגלך זה הרבה עבודה..
אולי תוכלי למצוא לך רגעים של נחת בתוך המרוץ?
חמש דקות לשבת לשתות קפה, עוד כמה דקות לנוח בחדר,
כל דבר שעושה לך נחת
מיחם של שבת.
בטעות חברתי לחשמל לפני שמלאתי מים
זהו, מאז הוא לא עובדת.
היה בתחילה ריח מעט שרוף
ייבשתי וניסיתי שוב להדליק, פשוט לא מגיב.
יש מה לשעות או להפך?
וזה כפתור ממש קטן, עגול ושחור.
אמור להיות מנגנון כזה בכל מיחם
ש"מאפס" אותו
קרה לי שהחייתי ככה מיחם שהיה נראה שהתקלקל
מקווה שיעבוד לך!
יש מישהי שלא עושה???
חחח חששתי לשאול
נ.ב
אין כאן איזה פרס לפותחת שרשורים מקסימיליים?? XD
סביב שבוע 36 עושים בדיקות דם של סוכר אז אם יש בעיה זה יצוף שם.
הנקודה שאם יש עובר גדול ולא שללו סוכרת הרופאים ילחצו לעשות זירוז כל עוד לא עשית העמסה של 100.
ה50 נחשב בדיקת סקר ראשונית כי אין מדידה בצום (להיפך ההעמסה היא אחרי ארוחה קלה) ואין מדידה 3 שעות אחרי לראות שהסוכר יורד . וה100 יותר מדויקת לזהות את תגובת הגוף לסוכר.
היה לי פה שרשור ארוך של האם אני בהיריון, כי היה לי פס חלש על גבול השקוף בבדיקות הביתיות.
ביום ראשון עשיתי בדיקת בטא יצא 181, הרופא הפנה לבדיקה נוספת להיום ויצא 1716.
זה לא הכפיל את עצמו כמו שציפיתי זה הכפיל את עצמו בפי 9.4!
זה נשמע לי יותר מידי.
הפרוגרסטרון יצא 58.
מישהי קרה לה? זה הגיוני? קראתי זוועות על זה בגוגל (או שזה תאומים?!🤦♀️
אין לי רופא עד שני בגלל פורים.
מישהי יכולה להרגיע?
קשה לאבחן דרך הפורום
באמת יכול להיות תאומים.
אני לא רופאה, אבל לדעתי אם אין לך כאבים חריגים את יכולה לחכות לתור לרופא ביום שני
ואולי זה שלישיה? (זה לא היה) ובעיקר צחקה על החששות שלי.
לפי מה שהבנתי זה בד"כ נטייה גנטית יש נשים שאצלם זה יותר מהר מאצל אחרות. למיטב ידיעתי חוסר הכפלה זה מטריד- המספרים פה לגמרי בתחום הנורמה. בעז"ה בידיים מלאות! פורים שמח!
אני ממש לא בנורמה כי אני כבר ב7+1 אז כנראה הביוץ היה מאוחר מה שאומר שזה בהחלט גבוה.
רק מעדיפה לדעת שזה אמור להיות תקין ולא משהו מלחיץ שצריך לפנות בהקדם לרופא.
יש לי קצת כאבים בבטן התחתונה, רעב ועצבים! אני עצבנית המון וזה משגע אותי.
אם ראשון 181 כפול 362 וכפול זה 724
בקיצור הכפיל בהמון
הכפלה סבירה כל 24 שעות (לא אצל כל הנשים זה כל 48 שעות. 48 שעות זה המקסימום, הטווח להכפלה הוא בין 24 ל-48 שעות)
ראשון 181
שני 362
שלישי 724
רביעי 1448
חמישי 1716 זה תקין לחלוטין
הז נדיר שמכפיל בעקביות פי 2 בדיוק
זה רק המדד המינימלי
אם אחרי יומיים היה אמור להיות 300ומשהו
ואחרי 4 ימים יצא 700ומשהו זה רק קצת מעל פי 4
הכפלות לש תאומים- זה בדר''כ תראי מספרים שמכפילים פי הרבה יותר
או ישר בטא של כמה אלפים בשבוע מוקדם
קיצר
הכפלה תקינה לחלוטין
ולא גבוהה מדי בכלל
וכמובן אולי ץאומים כי זה לא מחייב 'יהיה גבוה בתאומים אבל אין סיבה מיוחדת
אני ממש מתלבטת
כי זה ארוךךך (אפילו לי חח), מצד שני הם למדו על זה ככ הרבה ויודעים שהולכים לקרוא היום, פתאום נצנזר אותם מזה?
בני 4 ו6
הבת שלי עוד מעט בת 6 וממש לא יכולה ללכת כי היא תפריע, אז תלוי בילד בעיקר
גיל מצוות ומעלה ברור שכן לדעתי, הם מחויבים גם ((אאכ ויש קושי ספציפי)
ודווקא לבן 6 יהיה מאתגר יותר..
צודקת שזה תלוי ילד
ויהיה לה קשה לשבת הרבה זמן בשקט
גם בתפילות קצרות היא לא מצליחה, אז היא מקבלת את זה
לק"י
אני לא מצפה מילדה בת 4 לשבת ולשתוק יותר מעשרים דקות.
יש דברים שאחד מקבל והשני לא...
יש ילדים בני 3 שיודעים להיות בשקט
ויש ילדים בני 9 שלא. אבל אז אפשר לפחות לסכם איתם מראש שכשקשה להן שיחכו בחוץ ולא יפריעו... זה ממש ממש תלוי ילד והאופי שלו
השנה בעלי ייקח את שני הגדולים- שבע וחצי וחמש וחצי.
לפעמים אני לוקחת את הקטנים יותר לקצת, עד שהם מאבדים סבלנות, ואחר כך אני הולכת לבד לקריאה לנשים.
אפשר להסביר שזאת קריאה ארוכה, וצריך להיות כל הזמן בשקט כדי לא להפריע. וכשהם יהיו יותר גדולים, הם יוכלו גם להשתתף.
עם כולם מחופשים ויוצאת די מהר (ברגע שהם לא 100 אחוז בשקט) הילדים משחקים בחוץ וחווים את האווירה ואז אני הולכת שוב לקריאת נשים לבד.
השנה יש לי או מספיק גדולים לשבת (כמעט 7 ו10) או קטנה שעוד לא מבינה אז נראה לי שנלך בעלי עם הבן הגדול ואני עם הבת הגדולה בתורות והקטנה תשאר בבית.
להיות בשקט מוחלט (וזה משתנה לפי גיל, אופי וכו)
אני לא לוקחת
יש אמירה שזה לגדולים בלבד - ודווקא האמירה הזאת, מאוד חינוכית בעיניי ומשדרת להם את חשיבות קריאת המגילה...
יוצאת אם זה קשה להם, כמו בתפילה של שבת.
ואחרי הקריאה בעלי איתם ואני נכנסת לקריאה השניה שהיא הרבה יותר מהירה.
אצלנו בית כנסת קהילתי. הילדים יכולים גם לצאת לבד ולשחק עם בני גילם עד סוף הקריאה.
שנה שעברה הקטן היה בן 3 ודווקא היה מהופנט.
חשוב לתאם ציפיות ולהסביר שאסור לדבר ולעשות סימן כשרוצה שנצא.
חשוב גם להסביר שעושים הרבה רעש בהמן ואם זה מלחיץ שיעשו את הסימן ויוצאים החוצה.
מתחילה לשמוע
חלק משחקים בחוץ וחלק מקשיבים בפנים
אם מפריעים לרגע יוצאת והולכת אחר כך לקריאת נשים
לרוב מסתדרת
לא מצפה שישבו ויקשיבו להכל רק שישמעו ה ושם וירגישו אווירה
רק הגדולים בבי''ס כן מקשיבים
לא רוצה להספים את הפורום אז לא עונה לכל אחת
אבל קראתי את כולכן ונתתן כיוונים
החלטנו שהיום ננסה לקחת אותם ואם יהיה קשוח אז מחר נעשה להם מיני קריאה בבית.
פורים שמח!
ניתן לקחת
הבילדים איתי בבית ואני מותשת!
אז מה הספקנו לעשות היום?
לנקות את כל הצעצועים לפסח (לקח 3 שעות)
לסדר את הבית
לצאת לגינה ולחזור מזיעים
לבשל צהריים (פסטה חחח)
לכתוב ברכות לדודה שחוגגת יומולדת מחר
ועכשיו הקטן שלי נרדם בכסא אוכל וזה אומר ששכחתי לגמרי להשכיב אותו לישון בבוקר...
ממש בוקר של הספקים!
אם אכתוב מה עשיתי מהבוקר... 😅
לפחות יוצאים עכשיו לסיבוב בחוץ
ומעכשיו פסח? יפה לך! הם לא ייגעו בצעצועים יוצר?
כל פעם ואז ננקה שוב ונחזיר.
אבל את עיקר הנקיון והמיון עשינו היום...
עוד מעט נצא שוב לגינה, עם פירות חתוכים, כדי שלפחות בעלי יצליח לנוח
30 יום קודם החג..וכו..😉
איזה חריצות
ואם ךקח לך 3 שעות סימן שיד לך כמות סבירה של משחקים
לי לוקח איהז 3 ימים😉 לא יןדעת איך לסנן
וכולם גם ככה בבית, אז זו אחלה תעסוקה...
וכן, כל שנה אני מעבירה כמה משחקים שלא היו שימושיים מאד.
ועשינו רק משחקי קופסא, נשאר את הארגז של המכוניות ושל הבובות, אבל זה יותר לכבס, אז באמת אני מחכה קרוב לפסח
לא מצליחה להתאושש מהמחזור שקיבלתי החודש
כבר עברו כמה ימים ....
עדין קשה לי נפשית הידיעה
פלוס הבאסה על החופש המתוכנן וכל המסביב
לא נחמד לי ולא נעים לי
פלוס הצום
חייבת להתאושש
התינוקת בת חודשיים כמעט וחצי. לא רגועה בעיקר אחה"צ-ערב. פולטת הרבה לפעמים מקיאה.
אם כן - הייתי בודקת את זה עם רופא ילדים
פליטות רגילות לא
כדאי לברר עם רופא.
אומרת מנסיון
כי ממש קשוח הבכיות שלה... וכנראה שגם היא סובלת. מסכנה
חיבוק על זה
לבן שלי היה ריפלוקס וזה ממש קשה ומעצבן
הורין שלא חוו פשוט לא יכולעם להבין את עוצמת הקושי
מתי עבר לבן שלך? כי כתבת היה.
נתתם תרופה? שוב תודה
אחרי שהתחלנו לשלב מוצקים - זה יחסית עבר. באזור גיל 10-12 חודש.
הוא לא קיבל תרופה כי לא סבל מהצרבות
אנחנו סבלנו רק ממלא מלא מלא הקאות וירידה במשקל.
עד היום אגב הילד מקיא בנסיעות, הבנתי שיש קשר.
קשוח ממש!
ואיך ידעתם שהוא לא סובל מצרבות?
מקווה שאני לא חופרת לך בשאלות... זה פשוט מעניין אותי
הוא שמח עד היום, גם עם 40 מעלות חום הוא יחייך לכל אחד
יכול להיות שהוא כן סבל, מקווה שלא.
רופא ילדים וגסטרו שהיינו אצלם אמרו שיש מושג כזה של ילד ריפלוקס שלא סובל מצרבות אלא רק מהקאות (הייתי מגיעה לקחת אותו מהמעון. הילד היה אחרי יום שהקיא בו את כל הארוחות ועדיין היה ממש חייכן (וחלש!!! כי בכל אופן לא אכל כלום)
אחרי שעברנו לאוכל מותאם - ההקאות פסקו
אבל שוב אחרי נסיעה יש לא נטייה להקיא
אני לומדת פה הרבה...
זה מבלבל אותי, כי יש זמנים שהיא ממש רגועה ומחייכת, ובעיקר בערב היא נהיית בכיינית ועצבנית. נרגעת בידיים כשאנחנו עומדים...
לפעמים כשמחזיקים אותה בתנוחת 'נמר על עץ' מרגישים את הגזים בבטן
אולי היא סובלת מהגזים ובלי קשר יש גם הקאות?
הייתה פולטת אבל היה נסבל. אי שקט תמידי, זה היה קשוחח רק להיזכר בזה אני כבר בצמרמורות
Ar לא עזר, אחכ עברנו לחלב מפורק (גם התחילו שילשולים בגיל חודשיים) ואחרי שכבר היה בלתי נסבל עם האי שקט והבכי התחלנו תרופה. זה הציל אותנו. שיחקנו עם הכמןיות של התרופה כי בהמשך הקיאה ממש אחרי כל ארוחה ןלא רק פלטה. קיבלה כמו כפולה של זה. וב"ה יחסית היא נרגעה. הייתה עולה תקין במשקל למרות ההקאות
היום- בת שנה אוכל מוצקים וגם תמל צימחי, ללא פליטות כבר מלא זמן, אבל עדיין בוכה מלא. לי נראה שזה כבר בכי של פינוק אבל לא יודעת עוד מה יהיה עם הבכי הזה, כי התעייפתי מלבדוק ולחשוב יותר מידי
לדעתי אם את לא מניקה אז תתחילו מתמל ar ואם מניקה תורידי לגמרי חלבי, ואם זה לא עוזר אז תלכי על התרופה, לפעמים אין ברירה
וחיבוק לך על ההתמודדות. מטורף.
הקטנה שלי על הנקה מלאה, בלי מוצץ כי היא לא מסכימה לקחת...
אני לא אוכלת חלבי מאז שנולדה.
הוא בעיקר סביב האכלות, תוך כדי האכלה הקשתה של הגב, התנתקויות מרובות, ואחכ אי נוחות והקאות בקשת לעיתים עד כדי בעיות בעליה במשקל.
זה תינוקות שבחודשים הראשונים לחייהם מאוד מאוד לא נינוחים, ממש סובלים מצרבות וכאבים רואים את זה עליהם, התפתלויות והקשתות... ככה זה בריפלוקס גלוי
אם את חושדת שזה ריפלוקס, הייתי לוקחת לרופא ילדים ומשם אם יש צורך - לגסטרו.
רואה שהמליצו לך על AR וזה לא רלוונטי לך כי את מניקה אבל כותבת בכל אופן אם עוד מישהי שמתלבטת בנושא תקרא את השירשור, ממש לא כדאי להביא את זה לפני התייעצות עם רופא, ולא לכל תינוקות הריפלוקס זה עוזר... לא למהר לנסות ללא יעוץ רפואי כי זה עלול לגרום לכאבי בטן ממש.
לבן שלי היה ריפלוקס וגם היום (גיל שנתיים) הוא קטן מאוד פיזית, עם רפלקס הקאה רגיש וכל נושא האוכל קשה איתו מאוד...
הוא היה מטופל תרופתית מגיל 3 חודשים גביסקון, מגיל 4 חודשים אומפרזול הפסקנו את התרופה בגיל 9-10 חודשים..
חיבוק גדול על ההתמודדות, זה קשה כל כך!!!
חיבוק גם לך על ההתמודדות. נשמע מאתגר מאוד.
תודה על הדיוק עם הar למי שרלוונטי לה. חשוב.
הרבה מחוסר השקט שלה זה באמת סביב ההנקות.
בעז"ה מחר ניקח אותה לרופא
בע''ה שיסתדר בקלות ובמהירות
ושהרוםא יהיה שליח טוב🙏
מוזמנת לשתף מה איתכם אם תרצי ♥️
לבן שלי היה ריפלוקס רציני, חשבתי לעבור למטרנה והרופאה אמרה לי שהנקה יותר טובה מar.
קיבל תרופות- גביסקון ואומפרזול
בהצלחה!!
וזהו בנתיים עם השרשורים...
מגיע לנו מהעבודה של בעלי מלון לכמה ימים
נכנסתי כדי להזמין ל ניר עציון \ כינר או לביא והכל חוסלללל
אני מאוכזבת לחלוטין.
אני לא מכירה עוד מלונות שמתאימים לדתיים, יש עוד חוץ מה 3 האלה? שתהיה בהם בריכה נפרדת ורמת אוכל טובה, לא בית הארחה.
אם כבר מגיע ללא תשלום אז לא נתפשר....
לא מכירה בדיוק.
לא יודעת לגבי בריכה אבל זכור לי כמלון טוב. אם כי עברו כמה שנים
2. מלונות ברמת כשרות טובה כמו הנ"ל כמעט ואין
יש רמדה בי-ם
ומהדרין י-ם יש לאונרדו פלאז'ה.
אבל חוץ מ3 הנ"ל שכתבת לעניות דעתי אין עוד מלונות עם בריכה נפרדת.
אפילו ברמדה בירושלים אין הפרדה
אם זה בחינם צריך להתפשר…
יש משפט מפורסם ״מה שלא עולה כסף לא שווה כסף״.
אני חושבת שאפשר להנות מאד גם במלון שהוא לא רק לדתיים. אפשר לוותר על בריכה ולהנות מהאטרקציות האחרות באזור (טיולים, גן חיות, פארק שעשועים, חוף נפרד ועוד…)
אלא אם כן אתם צריכים כשרות מיוחדת ואז זה מסבך את העניינים באמת.
בהצלחה רבה!
מלונות לא של דתיים בדרך כלל נשים לא צנועות, או שאולי בגלל שזה אוקטובר זה לא משנה?
אבל אין ברכה.
בשבוע האחרון סובלת מהתכווצויות וכאב מתחת לבטן.
כמו של צירים חלשים אבל זה כואב גם בישיבה וגם בימים שכמעט ולא הייתי פעילה (באופן יחסי) לא הריון ראשון ולא זוכרת כאב שדומה לצירים לפני חודש תשיעי.
וכשעומדת מרגישה לחץ למטה אבל זה נראה לי נורמלי.
יש לי מעקב עוד שבועיים הייתן הולכות לבדוק?
מתי כאב בבטן התחתונה הוא מטריד?
וואי ציפיתי לתגובה שזה נורמלי ואני רק לא זוכרת.
אין לי כל כך כוח להגיע להבדק בימים עמוסים ומשוגעים של פורים.
וזה כמו כאב חלש במרכז הבטן למטה שבא והולך בעיקר בערב. מצד אחד כזה שאני מוצאת את עצמי נושמת עמוק להרגיע את הכאב.
אבל לא חזק או סדיר כמו צירים ממש בלידה.
סיבה להבדק.
מבינה מאד את הקושי אבל את הכי חשובה עכשיו! את והעובר.
אני באופן אישי הייתי הולכת על הבוקר למרכז בריאות האישה.
זה עובר במנוחה?
להוריד הילוך בטוח..
במנוחה מוחלטת במיטה זה נרגע. בישיבה לא.
אני שותה הרבה אז לא קשור להתייבשות וכמעט לא יוצאת. בכללית אני די הורדתי הילוך, מתנהלת בקצב איטי. מתחזקת בבית כל עוד מרגישה שזה לא מעמיס, עובדת יותר מהבית לוקחת ימי מחלה אם יש לי קצת תחושה שהגוף שלי צריך מנוחה. בערב מבלה במיטה וכמעט לא יוצאת לסידורים, מזמינה רק מה שמגיע במשלוח.
בגלל שסובלת מסימפיזיוליס חשבתי שזה מקרין אז לא ייחסתי לזה מידי חשיבות אבל קלטתי היום שזה כאב פחות מוכר.
רעיון להגיע למרכז בריאות האישה כי למיון זה יכול להיות בילוי יומי רק לבדוק שהכל תקין
ממש לא הייתי הולכת למיון.
להוריד הילוך, להיות קשובה לגוף, ולמצוא זמן ללכת לראות רופא שיבדוק אורך צוואר מוניטור שאין צירים כדי לוודא שזה לא מזיז כלום
לדעתך זה יכול לחכות?
בסוף שבוע בכך מקרה אמורה להיות בבית ומתכננת פורים רגוע קונה אוכל מוכן. משלוחי מנות גם קנוי.
עדיף ללכת לחינם מחלילה לפספס משהו...
שמתי לב שזה בעיקר התכווצויות ופחות כאבים בסך הכללי.
אני אנסה בראשון להגיע למרכז בריאות האישה.
ובינתיים מנסה לנוח כמה שיותר להפעיל את בעלי ואת הילדים כמה שאפשר כי אני רואה גם כשזה קצת כואב לפעמים אבל נרגע אם אני נחה ולא מתמשך.
גם להגיע למעקב זה הרבה כוחות ומאמץ זה נסיעה של חצי שעה ועם פורים חוששת שזה יגמור לי את הכוחות...
איתם אני מבינה איך להתנהל, איך הראש שלהם עובד, מה עובר עליהם. הם צפויים לי.
אבל הילדה שדומה לבעלי - אני לא יודעת מה לעשות איתה 😔
כותבת בכאב גדול בבקשה תכילו ואל תהיו שיפוטיות.
בעלי אדם יותר תוסס, אני ממש ממש ועוד כמה ממש רחוקה מזה. לא שאני חלשה, דוקא לי יש יותר כוח למטלות ואנרגיה למשימות וכאלה. אבל בבחירה בין לצאת לטיול עם חברות ללקרוא ספר - אני מעדיפה ספר.
הבת שלי קטנטונת, פחות משנתיים, והיא פשוט אנרגטית ברמות!!! רק הבוקר הורדתי אותה משולחן האוכל הגדול מספר לא ידוע של פעמים. היא כל היום מתרוצצת. כל הזמן מורידה בגדים וחיתול ובורחת בצחוק גדול. הורסת חוטפת, לא בשביל להרוס, פשוט כל העולם הוא מגרש המשחקים שלה. כמו כל ילד, אבל באקסטרים.
היא חמודה ומקסימה, באמת. אבל אני לא מסוגלת להכיל את זה. אני פעם פעמיים ביום ממש כועסת עליה.
לא מצליחה לעמוד בקצב הזה!! היא רק באה בקטע טוב והיא כזאת פצפונת אבל זה באמת קיצוני לי. מלא פעמים אחרי שהיא נרדמת או נכנסת לגן אני פשוט רוצה לשבת ולבכות. לא מבינה איך אני כזאת ממורמרץ מילדה כזאת מדהימה. ובאמת היא ברוך ה מדהימה עם קסם אישי מטורף. בלי עין הרע נושאת חן וחסד בעיני כל רואיה. שרק תמשיך ככה אמןןן.
אבל אני פשוט לא יודעת מה לעשות איתה.
היא גם נראית תמימה כזאת יש לה פנים כאלה מתוקות ואף אחד לא מאמין לי כמה היא שובבה. אני מספרת בתסכול מה עובר עליי וכולם צוחקים איזה חמודה היא. ובא לי לצעוק עליהם זה לא חמוד! אני הרוגה ממנה!!!!
ולא מגיע לה היחס הזה ממני. לא יודעת מה לעשות באמת. ואני כל כך משתדלת ומגמישה את הגבולות אבל יש לי גם קצה לגבול היכולת!
וגם הילד שמעליה שהרבה יותר שקט הוא גם לא כזה גדול (הם צמודים) ואני לא יכולה להרשות לה יותר ולו פחות, אבל גם שני ילדים עם גבול רחב מדי זה יותר מדי לי.
לפחות פרקתי אבל אשמח לתובנות עצות ומחשבות.
אז אני רואה את היופי בזה ממש
לגבי איך להתנהל מולה - לא לחשוב שהתנהלות עם הגדול זה בהכרח מה שמתאים לה. ייתכן וצריך גבולות שונים או קו מחשבה אחר. זה עניין של ללמוד ולהתאים את עצמנו לילד שמולנו
מציעה לנסות הדרכת הורים
יותר מאשר מאזנים ;)
ברור שההתנהלות מולה שונה ממה שמולו, אין אפשרות אחרת גם אם היינו רוצים אנחנו מתאימים את עצמנו כל הזמן. התכוונתי שאנחנו פשוט מותשים ואני מחפשת אולי לשמוע מאמהות עם נסיון כזה טיפים שיקלו על השגרה
לפעמים אין פתרונות וצריך לחיות עם הקיים. לא כל דבר צריך לפתור.
ממה שקראתי את מאפשרת לה לפרוק אנרגיות ועושה מצידך מקסימום.
אבל צריך להגיד את זה - לגדל ילדים יכול להיות מעייף, זו האמת.
אל תצפי ׳לנוח׳ כשהיא ערה, זה גיל שצריך מיליון עיניים ודורש מאיתנו ההורים, העבודה פה לדעתי היא להרפות ולקבל את הסיטואציה במקביל לגבולות תואמים גיל
אם את צריכה מנוחה תדאגי שבעלך ישגיח, תתאוורי עם זמן לעצמך, מה שיתן לך קצת אוויר לזמנים שאת איתה.
בשביל לתת לה את הצורך הזה באופן מבוקר ולא משהו שמפריע לך.
לדוגמא- לצאת לגן שעשועים, להגיד לה לרוץ ממקום למקום, אמבטיה ארוכה וכו'..
בגיל הזה עדיין רב העבודה היא השגחה צמודה ולא הצבת גבולות. בגיל שלוש ילד כבר מבין הרבה דברים , אפשר להסביר לו שאחותו עדיין תינוקת ולא מבינה אבל כשהיא תהיה קצת יותר גדולה גם לה יהיה אסור כל מיני דברים.
מניסיון שלי דווקא מול ילדים תוססים חייבים גבול ברור אחרת הוא מתמסס והבית הופך לבלגן אחד גדול.
חשוב לצאת לגינה ולהקצות מקומות בבית שהיא תוכל להוציא אנרגיות. דברים חשובים ומסוכנים לשים גבוה . להשלים עם העובדה בשלב הזה היא חייבת השגחה ואין דברים תוך כדי. מותר לך להרגיש תסכול כי ש
לב הזה הוא קשה
עם ילדה אנרגטית בת שלוש (שנשמע שלא מגיעה לרמה האנרגיות של הבת שלך), ואילו אני (וגם בעלי) טיפוס רגוע שמעדיף לרבוץ...
עברנו את זה גם עם התאומים שלנו, שהיו אולי קצת פחות ממנה, אבל הם היו שניים, ואז הייתי ממש אובדת עצות ויצא לי לכעוס עליהם לא מעט. היום בזכות הניסיון אני קצת יותר שורדת את זה.
התאומים כיום, אגב, מקסימים ממש, ומנתבים את האנרגיות שלהם למקומות חיוביים. אני לא יודעת אם כך יהיה גם עם הקטנה, אבל זה נותן תקווה...
מציעה לך שני דברים:
1. ללכוד רגעי מתיקות ונחת שכן יש איתה, אפילו לתעד אותם במחברת - להעצים אותם מאטד במחשבתך. זה יכול קצת להשפיע.
2. במקביל - למצוא לעצמך רגעים של נחת ושקט בלעדיה. אם זה בזמן שהיא במסגרת, אם זה בערבים כשהיא ישנה, אם זה בייביסיטר/בעלך ששומרים עליה. זה ממש יכול לתת אוויר לנשימה.
איך היא בהתפתחות, חוץ מזה? מדברת? מתקשרת?
האמת שאם באמת היא דומה לבעלי כמו שזה נראה אז בהחלט גם אצלו זה מנותב ומווסת, הוא לא היפראקטיבי או משהו. לא חשבתי על זה מרוב שאני עסוקה בלנשום.
לגבי הטיפים
1. תודה! האמת שאני קצת עושה את זה ומרגישה צבועה. כאילו איך אני יכולה לכעוס עליה רגע אחד ולהגיד לה איזה חמודה היא רגע אחרי? מרגישה שזה רק מדגיש לי כמה אני אמא גרועה בשבילה שלא נותנת לה את היחס שמגיע לה באופן עקבי ויציב (שגם עצם העקביות והיציבות חשובות)
2. אנחנו לא כל כך משאירים עם בייביסיטר כי אפילו לנו קשה להתמודד ולא בטוחה שאף בת 16/17/18 תעמוד בזה בצורה טובה. משתדלים נגיד בשישי בבוקר שהיא במסגרת לקחת זמן לעצמנו, אבל זה מעט מדי ומאוחר מדי.
היא מדברת קצת והדיבור משתפר מיום ליום ומאד מקל, אבל בגלל הטנטרומים של גיל שנתיים, גם כשאנחנו מבינים לא תמיד אנחנו יכולים לתת לה מה שהיא רוצה (בקבוק מים מלא כדי לשפוך על הרצפה ולהתפלש, קרטון קורנפלקס לפזר, או סתם את הטלפון שלנו) אז עדיין קשה מאד לעמוד באתגר.
אבל באמת - זו לא צביעות. כי הרי באמת בעומק את אוהבת אותה, נכון? ורק כל השגעונות שלה מכסים על תחושת האהבה המקורית.
ומכיוון שכרגע את לא מסוגלת להיות עקבית בהפגנת האהבה כלפיה, אני חושבת שעדיף לפחות מדי פעם להפגין אותה, מאשר להיות עקבית בכיוון ההפוך...
אבל גם בלי קשר לזה - אני למדתי שכשמעצימים את נקודות האור, הן גדלות כמו מעצמן. לא דווקא בפועל, אלא אפילו רק במחשבה. (זה רעיון רוחני כזה, אבל הוא בהחלט יכול לעבוד במציאות)
מקווה שהסברתי את הרעיון בצורה מובנת...
אגב, איך היא מתנהגת במסגרת? מה הגננות/המטפלות אומרות? (כי נגיד הבת שלי מהממת בגן... רק מדי פעם "מתפלקת" לה שם השובבות שלה...) יש סיכוי שאצל בייביסיטר היא דווקא תתנהג טוב יותר...
ובקשר לדיבור - תעקבו כדי לראות שאין עיכוב. לפעמים עצם זה שאין לילד מילים, מוביל אותו להתנהגויות פרועות ולטנטרומים...
בגיל הזה לא אומרת כלום על האופי
יש לי שני ילדים שהיו מאוד שובבים בגיל הזה, היום בגילאים יותר גדולים הם ממש לא שובבים ולא אנרגטיים בצורה מיוחדת.
בעיניי הציפיות שלך לא תואמות גיל, אולי בגלל שהילד הגדול לא היה ככה שובב, אבל זה די קלאסי בגיל הזה.
לגבי מה להרשות
אני פשוט התאמתי את הבית לפי הילד ומה שאי אפשר להתאים כמו שולחן שחייב להיות בבית, ידעתי מראש שזה מקום בעייתי שצריך להשגיח בו כל הזמן, באופן כללי בגיל הזה וגם בגיל יותר גדול השגחתי על שני הילדים האלה כל הזמן עם ידיעה שהם יעשו מעשי שובבות כל הזמן.
לא בטוחה למה התכוונת שלא תואם גיל.
יכול להיות שכשתגדל תרגע, אבל אני בהווה וזה מה שקשה לי.
היא בהשגחה בלי הפסקה, לכן הפריקה אם זה לא היה כל כך תובעני לא הייתי מרגישה את הקושי
כששומרים על תינוקת שובבה בגיל שנתיים, לא תואם גיל.
אם את רוצה הפסקה לנשימה את צריכה מישהו שישמור עליה באותו זמן
זה קשה לא בגלל שהיא קשה אלא בגלל שחלק מהתינוקות בגיל הזה זקוקים לטיפול צמוד סיזיפי
זה מתסכל בגלל שאת מצפה למשהו אחר שאינו ריאלי
לא כל הילדים הפעילים בגיל שנתיים נשארים ככה כשהם גדלים.
לא רוצה שעוד לפני שיש לה מודעות לסביבה ובניה של האישיות שלה היא כבר תהיה עם תוויות של היפראקטיבית או משהו כזה. לא רוצה שהיא תרגיש שזה התפקיד שהיא צריכה למלא.
כשאח שלה הגדול שואל למה היא עושה ככה וככה אנחנו עונים כי היא תינוקת והיא שובבה.
אני מעדיפה לתת לה את המקום למצוא את עצמה לפני איבחונים ולפני הכל
יש תינוקות רגועים שלא זזים כל הזמן ויש כאלה שכן
ככה הם נולדים ולהורה אין כמעט השפעה על ההתנהגות שלהם בגיל קטן אלא רק מגיל 2.5-3
לאורך הגידול של התאומים, חשבתי הרבה פעמים. איך אנשים מביאים ילד אחרי ילד. לא יכול להיות שלכולם כל כך קשה.
ובדיעבד זה לא אמור להיות כל כך קשה כנראה, ובאיזשהו שלב הלכנו לאיבחון. אז גם אם זה לא הזמן כרגע, כדאי להיות מודע לזה אם ימשיך גם בעתיד.
מעבר לזה ללמוד לשים גבולות בלי להתעצבן, הילדה לא מבינה עצבים. היא עוד קטנה. היא מקבלת יחס והיא לא יודעת להבדיל בין יחס חיובי לשלילי.
בנוסף לגבי ההבדלים בין הילדים, מה שעשו עם התאומים בגן, שכל הזמן אמרו ל"טוב" שלשני קשה ולכן פחות דורשים ומקפידים עליו....
קודם כל את נשמעת אמא מדהימה, רגישה ומכילה. הבת שלך זכתה!
אני רוצב להתייחס לנקודה מסויימת - את כותבת שהיא עלתה על השולחן. איך זה נגיש לה ויותר מפעם אחת?
בגיל הזה כמו שרשמה @צוףלבוב אין באמת עניין של גבולות. יש עניין של השגחה צמודה ובעיקר התאמה של הסביבה. לדעתי גם אם זה אומר שהבית ייראה כמו מעון לשנה הקרובה ואולי יותר זה עדיין שווה את זה.
עוד משהו שחשבתי תוך כדי שקראתי אותך- חשוב שהפעילויות להוצאת אנרגיה יהיו כאלו שבהם את יכולה לנוח יחסית ולא כאלו שדורשות מלא מאמץ. למשל- נדנדה בתוך הבית, מגלשה קטנה, בריכת כדורים, מזרון קפיצים מגודר על הרצפה, כדורים רכים, משטח ענק לקשקש עליו חופשי בתוך הבית, מה שמתאים לך ולתנאים שלכם. אני חושבת שאם כל פעם להוציא אנרגיה צריך לצאת מהבית לגינה, או לפנות מיטות כדי לקפוץ עליהם זה נורא מתסכל כי יש את התחושה של "כמה אנרגיה אני מוציאה עלייך ושום דבר לא מספיק". אני חושבת שלפעמים שווה להשקיע את הכסף והכוחות כדי לעצב סביבה בטוחה ומתאימה להוצאת אנרגיות שבה את יכולה לשבת ולהשגיח אבל לא להיות בתקן של "מפעילה". מקווה שהסברתי את עצמי מספיק.
כותבת לך כמה דברים שעולים לי -
1. לא תמיד זה מנחם אבל מזכירה לעצמי כל הזמן שמהילדים האלה נראה הכי הרבה נחת בעז"ה
2. ה' נותן לכל אחד את הילד שמתאים לו, וכן לכל ילד את ההורים המושלמים לו. תהיי בטוחה שזה מדוייק שדווקא את אמא שלה
3. זה לגמרי עובר עם הגיל! בעז"ה זה זמני
ביחד עם זה כמובן חשוב לוודא שזה תקין. אני הלכתי לרופאה והיא עזרה לי לחשוב לאיזה כיוונים כדאי ללכת ועשינו מה שהתאים לנו בקצב שלנו
4. כתבת שאתם לא תביאו בייביסיטר לשמור עליה, ואני ממש מזדהה עם זה. יש לכם אפשרות להיעזר בסבתות או דודות? לי מאוד עזר לדעת שהוא מכיר אותם וחוץ מזה מאוד עזר לי כשחזרתי לשמוע את ההערכה שלהם שאני מגדלת אותו יום יום 🤣
אשמח שתאירו את עניי אלי יש משו שני מפספסת.
שנה שעברה היינו פורים אצל חמותי, נהנתי? לא! הגברים השתכרו עדלאידע זה כבר היה מגעיל נשארתי עם הילדה לבד כי בעלי שיכור והבית של חמותי הפוךךךךך ומבולגן ומגעיל
וכשהבית מבולגן היא מתעצבנת, אך היא מתעצבנת?? היא שטפת כלים ברעש איום טורקת חק את הדלתות ש הארונות וממלמלת בקול רם על הבלגן הנורא בבית ושאף אחד לא עוזר, סיטואציה נוראית עבורי, ואני עוזרת!!! אבל הבנות הפרינססות שלה לא עוזרות וזה לא מספיק לבד.
תחשבו איך ייראה פורים אצל חמתי עם הלחץ והעצבים כשהוא יוצא ביום שישי!!!! לא. רוצה. להיות שם.!!!!
שנתיים ברצף לפני כן היינו אצל ההורים שלי ובעלי ל אהב כ אצלינו אן חבורה של גברים אזזה לא שוה ולא מעניין לו
ושנה שעברה ההורים שלי היו לגמרי לבד נחו צהריין כי אף אחד לא היה
אנחנו 3 אחיות נשואות השנה, בעלי רוצה אצל ההורים שלו, גיסי גם רוצה כי שם יותר שמח ואמאשלי כברנפגעת. כל השנה מתארחים בפורים בורחים. זה לא יפה בכלללללל
וזה לא שמשעמם אצל ההורים פשוט אין שם 8 גברים שיכורים.
אני נקרעת ולא יודעת מה לעשות!!! אני יכולה להכריח את בעלי להישאר אצל ההורים שלי אבל לא באלי אותו בכח.
וזהו... מרגישה שמאז שהתחנתי לקחו לי את פורים וזו הרגשה בהחלט קשה
כבר מזמן יכולנו לעשות לבד.
אך יחד עם זה אנחנו בוחרים להיות אצל ההורים ולפרגן להם שמחת פורים יותר טובה גם אם זה פחות יפה ממה שהייתי רוצה שיהיה.
בואי לא נשכח. המצוות של פורים כולם סביב לשמח ולשמח וכל הפוט יד נותנים לו
אז זה הזדמנות ללמוד לשמוח ולהנות מכל סיטואציה.
אני בשבוע 16 ברוך ה'.
הריון לא ראשון בכלל, ויש לי בטן ממש ממש...
הרבה זמן הייתי בבית ולא יצאתי, אז אנשים לא כל כך ראו אותי אבל אחרי פורים אני חוזרת לעבוד בע"ה ואז כולם יראו.
מתביישת שישאלו באיזה שבוע אני ואומר שרק שבוע 16.. וגם מתפדחת לספר בעצמי, ושאנשים יחשבו שזה מוזר שאני מספרת בשלב כזה מוקדם.
מתי הגיוני לספר? (כי אם אספר אולי לא ארגיש כל הזמן צורך להסתיר את הבטן, כשבעצם אין כל כך איך עם כזה גודל..) וזה פאדיחה לענות שבוע 16 אם שואלים אותי?
בטח הם חושבים לפחות חודש שישי ככה..
להורים של בעלי ספרתי סביב שבוע 10...
אחרי שהקאתי כמה פעמים וכל זה
אבל חמתי אמרה שלא חשבה שנקלטתי עוד פעם...
לכל השאר - מתי שהיה לנו ארוע משפחתי הם פשוט באו וראו בטן ואמרו מזל טוב כפול
אני לא מספרת לאף אחד איזה שבוע אני, זה לא עניינם
אם זה הבטן שלך, אין מה לעשות, לא גנבת כלום מאף אחד.
לחמותי סיפרתי בשבוע 6 והיא אומרת לי: "כן, שמתי לב שבוע שעבר... (!!!)"
ואני כולה רציתי לראות דופק לפני שאני מספרת לה.
השלמתי עם זה שזה המצב וכולם יודעים מוקדם.
הגננות של הבת שלי כבר ידעו בשבוע 10, הן לא מבינות למה עוד לא ילדתי ואני רק באמצע.
ככה זה.
מצד אחד זה עדיף, כי אני מרגישה זוועה בהריונות ואין לי כח להסתיר את זה ולתרץ תירוצים. אולי זה הסיבה שה' מסובב את זה ככה...
ולכל השאר לא מספרים מיוזמה… אם יוצא אז יוצא
אבל עד הסקירה ממש משתדלים להסתיר
פשוט כי רוצים לוודא שהכל בסדר
מהריון להריון קשה להסתיר כי הבטן יוצאת מוקדם… אז לובשת יותר רחב
בקיצור ממש לא ממהרת לספר כשרואה פס
בעבודה סיפרתי בשבוע 15, והבוסית שלי אמרה שזה זמן טוב לספר...
בעיניי לספר אחרי שליש ראשון. זה גם מה שעשיתי בשני ההריונות. השליש הראשון מאופיין בסיכויי הפלה גבוהים יחסית. והסיכוי להפלה יורד משמעותית אחרי זה.
אז אני חיכיתי לראות שהכל בסדר ב"ה וההריון תקין ואז סיפרתי לאנשים...
רק במקרים מיוחדים קרה שסיפרתי לפני ואז גם ביקשתי שלא יספרו עדין
ההורים של שנינו יודעים וגם כל האחים של בעלי
לאחים שלי אני פחות מרגישה צורך חוץ מלאחותי, בעיקר כי גם הם סיפרו לי רק בחודש חמישי
בשבועות הקרובים אני אספר.
חוץ מהם מי שיודע זה הבוסית שלי
???
שבוע 16 מבחינתי זה ממש מאוחר.
וד"א אין שום חובה לספר
מי שרואה ומבין-נהדר. ואם לא בא לך לספר פשוט תצאי בגאווה עם הבטן
אצלי רואים מאוד מוקדם ואני בהחלט לא מספרת.
מי שמבין מבין
מי שאין לו טקט ומחפש לדבר על זה מקבל תגובה די אנמית כי לא מתאים לי לדבר על זה מוקדם מידי
מה שאני באה לומר שזה לגמרי בידיים שלך
הרגעתן אותי שזה לא כל כך מוקדם לספר.
ורק מבהירה- הבטן יצאה כבר מזמן. בכיף יכלו לומר לי בשעה טובה כבר בשבוע 6..פשוט לא כ"כ יצאתי
קיבלתי היום מחזור
מה שאומר שאצטרך לטבול בליל שבת הבא כנראה בעז"ה
ואין לי ככ מצב זו תיהיה שבת עליה לתורה של הבן שלי. הזמנו אורחים מבחוץ. סבים. דודים. אפילו ארגנו סעודה באולם של בית הכנסת.
תכלס מה עושים???
נניח אני דוחה למוצש - בהסכמת שנינו כמובן
מוצש יהיה קצת יותר טוב
אבל גם לא רואה איך אני נמלטת למקווה כשבמוצש יקח זמן עד שכולם יזוזו...
וגם לא רואה איך הלילה יתקדם לאנשהוא
בטח ניהיה ממוטטים
אחרי שבוע קשוח. בראשון פורים.
בהמשך השבוע בר מצווה ובשבת מארחים....
מה עושים בכזה מצב??
בערב שבת הגיוני לי לדחות בנסיבות כאלו, אבל לדעתי חבל לוותר על טבילה במוצש
תתקלחי, תגידי שאת יוצאת רגע לסידור דחוף, אפשר גם להתארגן כליל במקווה (בעיניי פחות עדיף כי זה לחזור עם אותם בגדים אם חשוב לך שלא ישימו לב) ותדאגי לשקית של איזה חנות כמו סופרפארם נגיד ואז את חוזרת מסידורים
שה' פשוט רצה שזה יהיה דווקא היום הזה.
עכשיו רק צריך לברר למה, או להכניע את הרצונות והתוכניות שלנו איך יהיה ומה יהיה לרצון שלו..
חיבוק
נשמע קשוח
אבל בטוח שזה יגדל אותך ואתכם כזוג.
איזה מרגש זה שמחת בר מצווה ש הבן וליל טבילה ביחד...
פרקטית יש מצב שהייתי מנסה ללכת בכניסת שבת, זה עניין של דקות בודדות. גם כשאת המארחת את יכולה לצאת לרגע להביא משהו דחוף/ללוות מישהו/ לארגן משהו באולם...
כדאי לבקש מהבלנית להיות ראשונה בגלל הנסיבות..
לגבי איפור יש שלל תירוצים 😉
הזו עם מאפרת
אין מצב שלא
אחרת אני כולי מרוחה ונראית נורא בבוקר.
וזה יראה מאוד מוזר אם אגיע לא מאופרת
הכי חריג ושקוף בעולם
אוף ככ קשה לי לדחות.
אבל לא רואה אופציה להמלט
המקווה מרחק של רבע שעה ברגל מהבית כנסת
ככה שעד שאלך ואחזור כולם ישבו ויחכו לי...
אני רגילה לזה שתמיד בעיר מקווה צמוד לבית כנסת..
יש רבנים שמתירים לטבול עם איפור עמיד למים יש גם רבנים שמתירים לטבול בבוקר במקרי דחק שכאלו ולאחר בירור מעמיק יכול להיות אפילו יום לפני!
באופן אישי קיבלתי היתר לטבול בבוקר של ערב חג ראש השנה כי רציתי להיות מאופרת בראש השנה (במקום לטבול ביום הראשון של ראש השנה).
טובלים בבוקר ולא נוגעים עד אחרי השקיעה.
אם את רוצה יותר פרטים תפני אליי בפרטי אשלח לך מספר של רב שמתמחה במצבים מיוחדים ועוזר מאד מאד.
אבל אני גם יודעת שבעלי בסדר עם זה..
בשעה מאוחרת אחרי הסעודה?
אצלנו יש בלנית שהיא מאוד מתחשבת ובאה ממש לקראתנו. מכירה כל אחת באופן אישי..
מניחה שאת אזכנזיה כי מהיום לשבת זה 5 ימים
אבל אם אם את מצליחה לעשות הפסק ביום חמישי-
תשאלי רב- יש מצב שיתיר להתחיל לספור 7 נקיים
ק"ו אם את מתכננת לדחות
יש מצב
למרות ששמעתי על כאלו שנמסרו נפש ואםילו ביום החתונה של הבת שלהם טבלו...
תגידי לו את הנתונים
ותשחררי
מה שיפסוק- זה מסירות הנפש שלך
בעיני זה קצת התאבדות
עברנו בר מצווה ושבת בר מצווה לפני כחודש,
יכול להיות שיכולנו לעשות דברים קצת אחרת,
אבל זו חכמה של בדיעבד, ואי אפשר לדעת מראש מה יהיו הקשיים והבלתמים.
אני לא רואה איך הייתי מכניסה סיכה בתוך כל הבלאגן הזה, בטח שלא טבילה שגם עדיף להסתיר.
זה פשוט לא היה קורה,
מראש לא הייתי מצפה מעצמי ולא מתאכזבים.
היו מספיק אתגרים סביב הבר מצווה וסביב השבת ואני לא מתכוונת לעוד סלט או עוד קישוט, אלא מבחינת שאף אחד לא ייפגע והלחץ לא יצא על אף אחד (בעיני זה כמעט לא אפשרי, אבל מנסים כמה שיותר) ברמה של לנשוך פיזית שפתיים ולהכיל את הבכי של הבת שהשיער לא הסתדר כפי שרצתה, ולא לפרוק את כל העצבים על ילד הבר מצווה שפתאום נזכר לומר שמשהו לא מוצא חן בעיניו ולכי תאלתרי פתרונות ומצד שני את הכי לא רוצה שזה יצא עליו ואת מבינה את המתח.
אני מנסה לחשוב אם הייתי צריכה לנהל את שתי הסיטואציות האלו כשהם הלכו לישון עוד במחשבה שאני צריכה לצאת בערב לא הייתי עומדת בזה בטוח. גם ככה זה היה ממש לדבר לעצמי תירגעי תירגעי, יהיה בסדר, עוד קצת והמשבר מאחורייך וכו.
לגבי מוצ"ש, בהחלט גם מאתגר, אבל אפשר להשאיר את זה כאופציה ולנסות להספיק. אם מספיקים- יופי, ואם לא, באסה אבל יש יום למחרת עוד הזדמנות.
כן הייתי עושה השתדלות להצליח לעשות הפסק יום קודם. אפשר ללכת לקריאת מגילה מאוחר יותר בנחת.
השתדלות הכוונה גם ניקיון טוב, גם לא לעשות משהו מפזיזות גם שאלת רב בכל מקרה עם מה שיצא אם יש בעיה.
בקיצור יש כאלו שמתאים להם באופי להתאמץ על זה, יש כאלו שלא, צריך לפעמים לדעת לבחור ולתעדף דברים כדי להימנע מפיצוץ לא מבוקר וזו בעיני גבורה לא פחות.
כל מילה
אני מראש לא רואה איך אפשר לעשות את זה
אבל מניחה שזה תלוי ארוע. סגנון ומשפחה
מה התכוונת להשתדל לעשות הפסק יום קודם?
מתי?
הפסק מלכתכילה רק ביום החמישי שזה ליל שבת.
מעדיף מבחינה הלכתית אם יודעים שלילה מסוים לא רלבנטי צריך לעשות הפסק בליל. רבלנטי
בכא מבאס מממש
גם זה
וגם כי רוצים מאוד הריון
וזה לא קורה
ומקווה שלא ידפק לי הביוץ בימים האלו.
אצלי מראש ההפסק הוא ביום השישי/ שביעי.
לא מנסה לפני כי זה מאוד נדיר שמצליח והרבה עוגמת נפש וגורם לפצעים,
אבל במקרה כזה כן הייתי מנסה חד פעמי, אולי יתמזל המזל.
לא יודעת אם אפשר להקדים הפסק ליום הרביעי אף פעם לא התעסוקתי עם זה כי מעולם לא היה קרוב אפילו להיות רלוונטי בשבילי.
מקווה שתמצאי פתרון, והלוואי והכל ילך בקלות ובשלום ויהיה הכי שמח שאפשר!
הרב שלנו אמר לי פעם דווקא הפוך.
עדיף לעשות הפסק כמה שיותר ממוקדם כדי שאם פתאום הכל יסתדר ותוכלי לצאת לטבול אז לא יידחה סתם...
ואם הרב שלכם פוסק ככה ונשמע לך שאולי יבוא בחשבון לטבול בחמישי, הייתי שואלת לגבי הפסק ביום הרביעי, אם לפעמים הדימום שלך מתחיל להסתיים שם... יש היתרים כאלה גם לאשכנזיות.
שנה שעברה עשיתי ככה לא מעט פעמים...
לעשות הפסק ביום הרביעי
זה כמובן תלוי אם זה אפשרי מבחינת הדימום
אני אמנם לא אשכנזיה, אבל גם הפסיקה שלנו זה 5 ימים
ופעם בגלל שבת משפחתית ביקשתי היתר להפסק אחרי 4 ימים, התירו לי וטבלתי ביום חמישי וזה היה מושלם..
אומרת מאד בזהירות כי זה לא מקובל על כל הדעות אבל יודעת שיש כאלה שמתירים במצבים מסויימים לטבול ביום השביעי ולא להיות בייחוד עד צה"כ.
אולי התייעצות עם רב תעזור למצוא פתרון הלכתי.
לי היתה טבילה בערב של הבת מצוה של הבת שלי, התקשרתי למקוה, וקבעתי עם הבלנית אחרי הבת מצוה.
כמובן ששילמתי לה .
חזרנו מהאירוע, התקלחתי, התקשרתי אליה , טבלתי בערך באחת בלילה.
במקרה הזה ספציפית, כשדיברנו מראש היא אמרה שהיא מגיעה מאוחר מחתונה וזה בסדר לה.
במקוה אחר שיש בעיר שלי, אמרו שיש בלנית תורנית למקרים כאלה, ואפשר לקבע איתה מראש בתשלום נוסף.
רק אומרת שזו אופציה, אם את ממש לא רוצה לדחות. אני לא אוהבת לדחות , עשיתי הרבה שמיניות באויר בחיי בשביל זה. שונאת כל יום שאסורים.
הבעיה שזה ליל שבת.
אין לי איך להיות בקשר איתה
זה רק לקבוע מראש
ולקוות שיהיה בסדר וכולם יזוזו.
וגם לא בטוחה מבחינה הלכתית שבשבת מותר לדחות ולטבול מאוחר בלילה ולא צמוד לערב שבת.
נכון אני גם שונאת שאסורים. במיוחד בארוע!
גם ככה עם כל ההכנות והאנשים מסביב לא תהיו בייחוד עד כניסת שבת ואז תהיו כבר מותרים.
ואז תוכלי להתארגן מראש, לטבול, לחזור להתאפר ולהתארגן לשבת
גם במקרים שמתירים לטבול ביום השביעי, אחד התנאים הוא שהבעל והאישה לא ייפגשו בכלל עד צאת הכוכבים.
נשמע לי מורכב במקרה כזה.
ואני לא חושבת שיתירו במצב כזה.
אבל כן ממליצה להתייעץ עם רב, אולי כן יתן כיוון לפתרון שיכול להתאים.
בגלל שאין הרבה סיכוי שיפגשו ביחידות
כמו חתונה משפחתית שמצטלמים לפני שקיעה
זה לא מדויק, היא חייבת לשאול רב.
התקשרתי למקוה כמה ימים קודם וקבעתי מראש.
לגבי השאלה אם מותר לטבול בליל שבת בשעה מאוחרת, תשאלי רב , לא רואה סיבה שיהיה אסור, אולי בעיה עם הורדת האיפור?
איפור בעיה ראשונה
בעיה שניה שבטח צריך להסמיך רחיצה לטבילה כמה שאפשר...
שבהם יש יומיים חג, ועדיין נשים טובלות בערב חג השני (נגיד ראש השנה).
ככה שמבחינה הלכתית זה כנראה אפשרי גם אם לא סמוך לטבילה.
הדבר הכי טוב אני חושבת, זה לשאול רב. תסבירי מה הכי נוח לך, מה הפתרונות שחשבת, ותבקשי לדעת איזה מהם עדיף.
צודקת
רק הבעיה פה עם האיפור נשארת....
לא סתם כתבתי בכותרת. בעיה
מבואסת קצת.
אבל מה לעשות זה מה יש
צריך להתאמן עליו קודם לדעת איך ועד כמה עמיד עלייך אבל יכול להיות אפשרי.
יש גם איפור לשבת מבוסס על אבקה.
היא תצטרך להסיר
במקרה כזה, אפשר לסמוך על היתרים גם אם זה לא לכתחילה.
זה לא משהו שנכון להחליט עליו לבד, אבל בהחלט יש פה פתחים הלכתיים להתיר כל מיני דברים שאולי כן יאפשרו את הטבילה, ולכן חשוב להתייעץ עם רב.
כדאי להתייעץ
הלכתי לרופאה במיוחד שבוע קודם הזמן כי היתי מזמןןןן כבר סקרנית לדעת את מין העובר
לא יכולה להסביר למה זה ממש חשוב לי
לכעכל אם זה מה שפחות רוצה
להתחבר להריון ולתינוק
בהמשך לקנות דברים
לחשוב על שמות
ולא יודעת זה חשוב לי לדעת
סקרניתתת
והוא הוא היא שכבו עם הגב!!!😭
פשוט ככה
לא היה אפשר לראות כלום באזור
וזאת רופאה קרה כזאת ואמרה בסדר ףעם הבאה
וזה רק אחרי פסח בסקירה..עוד 5 שבועות לפחות
ועד כמעט סוף חמישי לא לדעת😞
אוף אוף למה הלכתי היום למההה
זה שטות אני יודעת
והקטע שבסוף סרקה אולי אולי אולי -האופציה פשחות רוצה..אז זה כזה השא'יר אותי תלושה
לדעתי זה ממש לגיטימי
ומי שמעקם פרצוף שיתמודד
בערך כל שעתיים יוצא שאני אוכלת משהו והארוחות מסודרות. הבעיה שלפעמים אני לא מרגישה שבעה גם אם אכלתי הרבה ולפעמים גם מקיאה.
סחרחורות יכול להיות מחוסרים
לי גילו בהריון בעקבות סחרחורות אנמיה
לנסות לקום לאט בין מצבים
לשתות הרבה מים ולאכול טוב ובריא כל כמה שעות. זה מה שהמליצו לי במקרה דומה
תרגישי טוב
את אמורה להגיע ליותר מליטר, אם פחות ממליצה ממש ללכת לקבל עירויי
אני הייתי עם עירוי בבית כל יום ליטר/ליטר וחצי
בת חודשיים וחצי, בשבועות האחרונים אני ממש מרגישה פער בין היניקה שלה ביום ללילה.
בלילה (החל מ10 בערך) היא יונקת בקצב הולך ויורד למציצות ונרדמת, אבל בוכה ורוצה להמשיך כשאני מנסה להניח אותה.
גם אני נותנת לה שעתיים לינוק ככה - היא לא נרגעת, ואם אתן בקבוק אחרי כל זה - היא תאכל בתיאבון...
אני לא מבינה אם היא אוכלת אחרת או שיש פחות חלב משום מה, ואיך לאזן את זה... כי חשבתי שאולי אם אני אתאמץ ואתן לה לינוק אז אחרי כמה ימים הגוף ילמד, אבל בינתיים זה לא הולך ואני גמורה משעות של הנקה מציקה שלא משביעה אותה.
רעיונות?
תודה מראש מאמא סחוטה :/
ככה תוכל להמשיך לינוק, ואת תוכלי לנמנם תוך כדי..
לגבי הכמויות - ככל שתניקי יותר הגוף אמור לייצר יותר בהתאם לדרישה - שווה להתמיד!
אולי היא בקפיצת גדילה עכשיו ולכן מרגיש לך שאת מרוקנת?
את שותה מספיק? נחה מספיק במהלך היום?
אני מאוד רואה הבדל בין יום שאני בטירוף - אין הרבה חלב
ליום שעושה הכל יותר באיזי - גדושה..
מכירה את השיטת שאיבה שמגבירה? אצלי ממש עזר
היא נקראת power pump
