פורום הריון ולידה (עמוד 47)

כי אין לי מידי ניסיון,

אבל ממש לא סתמי תגידי תודה.

יש לך רצונות ורגשות והם חשובים.

ותקשיבי להם ותאמיני להם ותחבקי אותך.

השם ישלח לך כבר מה שטוב ומה שלא הגיע כנראה לא טוב...

חיבוק

וזה הגיוני לגמרי תחושת אבל.

מציעה להתייעץ עם מכון פועה

ומזדהה..

גם אני בעקרון סגרתי בסטה בגיל 33 לא מרצוני וללא הכנה מראש .. וגם רציתי חברה לקטנה כי השאר בנים .

עדיין לא משלימה עם זה . ואני סביב 40 . אז יכולה להזדהות מאוד. הלוואי שתראי ניסים וטוב גלוי❤️

אומנם אצלי ברוך השם אני עוד יכולה להביא אבל החרדות שלי חוסמות אותי לגמרי.

אני לא מצליחה לחשוב על עצמי שוב בהיריון.

מנגד כ"כ כואב לי על זה שיש לי רק 3.

הייתי מאד מאד רוצה עוד 2.

וגם אני בת 33💔

מה עזר לי להשלים ולשמוח במשפחה הקטנה שלי, ולעבד את האבל על המשפחה הגדולה שחלמתי עליה...

לדמיין שאני גרה בשכונה חילונית לחלוטין, שבני המשפחה שלי חילונים כולם.

ולכולם יש שלושה ילדים.

האם הייתי מרגישה את הצביטה באותה מידה?

כן, עדיין יש בי את הכמיהה לעוד תינוק, לשולחן שבת מלא... אבל יותר קל לי להסתכל על מה שיש לי ולהגיד "בעצם זה בסדר גמור. אלה האוצרות שלי ואני שמחה בהם והגודל הזה של המשפחה ממש בסדר"

זה לא שהכול היה רעשי רקע.

אבל כן כשהאחים והשכנים שלי כולם עם משפחה מרובת ילדים, כשגם המשפחה שלי ושל בעלי גדולות מהמשפחה שבניתי, החוסר הרבה יותר נוכח.

הדמיון הזה עזר לי להתמקד במבט פנימי בלי להסתכל החוצה.

זה לקח זמן אבל היום אני מאוד שלמה עם מה שיש לי.

לא אגיד שזה לא צובט לפעמים אבל היום אני כבר עם הפנים לנכדים ;)

וגם אני בגיל מאוד צעיר, 32, הבנתי ש"סגרתי את הבסטה" מסיבות שלא היו תלויות בי. כלומר היו תלויות בי אבל היה בהן סיכונים שונים שהעדפתי לא לקחת.

ואשפזו אותי בגלל זה...

אז אם את ממש לא מרגישה טוב, ממליצה לבדוק

כרגע זה מסתכם בפעם פעמיים ביום ב"ה בלי עין הרע

ומה שאת חווית גם לי היה בהריונות קודמים שגם כשרציתי לשתות הקאתי אז לא היתה ברירה אלא לקבל עירוי נוזלים

אבל גם פעם אחת זה מאוד מגעיל ומאתגר.. ותמיד יש ציפייה שעברנו את השלב הזה ואז זה מפתיע

הבת שלי, שכבר בת תשע, עושה יצירות מגניבות ומקוריות בכל מיני חומרים מגוונים ואז משאירה את הכל באותו מקום שבו עבדה 😵‍💫😵‍💫

אין לי טיפים לעניין זה פשוט המצב אצלנו שהבית מבולגן הרבה פעמים, זה לא שאני עושה משהו מיוחד כדי להגיע לזה, כנראה פשוט לא מסדרת מספיק ולא מרגילה את הילדים לסדר אחריהם,

ונראה לי שהייתי מעדיפה להיות כמוך אז מחכה לטיפים ממך 😅

ואם בכל זאת מנסה לחשוב, אולי כמו שאנשים עצלנים כמוני מנסים לתחום את הזמן שהם נחים, ונניח לנוח רק אחרי שעושים כמה משימות, תנסי לתחום את זמן הסידור לזמנים מוגבלים, אחרי שעשית כמה דברים שהחלטת עליהם מראש עם הילדים, ובשאר הזמן לנסות להניח לזה.

זה לא רק הבלאגן לדעתי, זה אופי משימתי בכללי

אני חושבת שכדאי לעבוד על אימונים קצרים, נגיד עכשיו 10 דקות רבע שעה את רק עם הילדים

ולהעלות את זה

אפשר להחליט שזמן איפוס בחופש יהיה רק בערב נניח/ בצהריים אחרי הארוחה למשך 40 דקות בלבד

כאלה

שמשחקת על הילדים או מקריאה סיפור והראש שלי בכביסות שצריך לתלות או לקפל. וואי, זה נורא.

האמת , זה מה שכיף בלצאת מהבית, הראש שלי יותר משוחרר.

בעיקר מה שעוזר זה להכניס לראש משפטים כמו הכל טוב, הכל בסדר, הכל בשליטה, כל המשימות יתבצעו , עכשיו אני עם הילד.

מה מפעיל אותך.

העיסוק בניקיון הוא הדרך שלך להתווסת, או במילים אחרות להרגיע רגש שעולה בך ואת לא מעוניינת להרגיש אותו, לא נח לך להיות שם. אז את מסדרת ומעמעמת אותו.

זה לא דבר רע, אבל זה מעכב את ההתפתחות שלך. זה עבד בשבילל הרבה שנים אבל הנה מתעורר בך הצורך להתקדם הלאה, את מרגישה שזה לא טוב הדרך הזאת.

אני מציעה לך בכל פעם שעולות לך מחשבות על ניקיון, לשים לב מה קרה קודם, לשחזר מה הרגשת, מה חשבת.

או בסוף יום לעשות איזו סריקה על היום שהיה ולראות איזה חלק מהיום דחף אותך לסדר ולנקות, או לרצות לעשות את זה. ולהבין מה מתוח ך שם, מה כואב שם, לאט לאט הפאזל יתחבר לך ותוכלי לשהות בדבר האמיתי במקום לברוח ממנו.

אני ממליצה לעשות את ההתבוננות בכתיבה.

שאני כן מצליחה להיות עם הילדים בפניות יחסית והם נפתחים ומגיעעם לרבדים אחרים בהורות מאשר ברגיל,

ואז כשצוםין בזה בזמן רגוע אפילו מחוץ לבית,

זה ממש מעלה מחשבות על כמה הזמן הזה היה משמעותי להורות וזה מעלה מוטיבציה.

מבחינה פרקטית,

כדאי להחליט על איזור בבית שהוא נקי מהסחות דעת (זה יכול להיות בתוך אוהל ילדים או בתוך חדר או פינה בסלון שלא רואים את המטבח)

ושם בהגדרה זה זמן של לשהות בתוך האירוע. הייעוד הפיסי עוזר לזכור את ה"גבולות" שהם לא לרוץ למשימות בית השוטפות.

ויכול גם לא לצאת. לי היה אחד מהליגה של הבת שלי, ובלידה האחרונה של הבן הוא לא "התעורר".

מעכשיו ממליצה לך על משחת "טחורX” מהאתר של "שמן טוב", ויפה שעה אחת קודם, מציל את החיים

קיבלתי מרשם מרופא משפחה אונליין.

סבלתי מאוד בסוף ההריון, לא יכולתי לזוז.

המשחה הצילה אותי ממש!!

גם אני פחדתי שיקשה עליי בלידה, אבל לא רק שלא הפריעו, ב"ה הטחורים נעלמו כלא היו...

לא ניסיתי אז לא יודעת להמליץ או לא להמליץ

virella

בעיני זה תלוי גם בגודל החזה..

אם את רגילה ללכת ללא ברזלים אז החזיות האלו הן פתרון מצוין.

שימי לב שיש גם באלי אקספרס במחיר זול יותר

מה שבעלי אקספרס זה אותה איכות?

כבר כמה שנים.

ןהמחיר כל כך יותר נמוך מאשר בארץ, שלדעתי שווה גם אם מחזיק פחות.

אם תרצי אשלח קישור בפרטי

כותבת בפרטי

והאמת ממש מרוצה

זה נוח מאוד

כן פחות מחזיק בעיני מחזייה רגילה אבל סך הכל מספק ונוח

ללכת לחנות שמבינה בזה ולהתפנק על חזיות טובות.

נגיד סייפש בירושלים, שיש להם הרבה חברות והם מתאימים לך מה שטוב לך.

ממליצה על אישית בקרני שומרון, מבחר ענק מוכרת מעולה ומקצועית

ללכת להתאים וכדו

לקנות חזיות זה לא הפייבוריט

יש לי מספיק אישיוז עם החזה שלי

בכל מקרה זה לא הנושא

מה שאני מחפשת זה שילוב של חזיה רחבה ונוחה כמו גוזיה אבל עדיין עם רכיסה מאחורה.

יש לי חזה קטן, לא צריכה משהו מסובך. רק שיהיה לי נוח ולא גוזיה שלמה שזה מעצבן ממש

לא ממש גוזיה כמו שתארת, אבל יש לי גם חזה קטן והן ממש נעימות ונוחות, בלי ברזלים, אפילו חתיכת פלסטיק בצד הוצאתי מרוב שאני רגישה.

קניתי כבר כמה מידות למצבים שונים כי היה לי נח.

אם מישהי מכירה חזיה מרופדת שהיא כמו גוזיה עם סגירה רחבה ממש ישמח אותי.

מוצאים גוזיה נוחה

אין לה שום חזיה מתחרה

(גם לי יש קטן ואני עם גוזיה לא מורגשת שנים ארוכות)

על משהו של בוניטה דה מאס. אם זה מעניין אותך, אני יכולה לחפש לך. ואני מאוד סומכת על ההמלצות שלה, קניתי כבר כמה דברים בהמלצתה והם מעולים

יש על האתר עוד קוד קופון, אם תרצי אשלח לך בפרטי (לא יודעת אם אפשר פה. למען הסר ספק - אין לי קשר לסטייליסטית או לאתר)

חזיית טופ סימלס ללא תפרים חום

חזיית גוזיה וואפל מרופדת ללא ברזלים בצבע בז

יש לי בובו פלוס של אביה ששון. לא חושבת שזה משנה מבחינת כמה מחזיק מה סוג הקשירה זה רק עניין של נוחות.

מחזיק לי לכמה שעות, אבל לא ליום שלם

אני תוהה אם המגנט יחזיק יותר

יש לי 2 שינויים מהבובו הקודם ולהבנתי בגלל הפס סיליקון מחזיק יותר ולא קשור למגנט

לדעתי כן כדאי לבצע את הבדיקה הזאת - חשוב לשלול סכרת הריון או אם חלילה מגלים שיש, לטפל בה. סכרת הריון שלא מטופלת היא דבר בעייתי מאוד גם לך וגם לעובר ולכן לדעתי כן כדאי להתאמץ בשבילה.

לגבי הרופא - אולי תנסי לכתוב באפליקצייה לרופא אחר?

ויותר פשוט תתקשרי למוקד הריון ולידה הם יעזרו לך

אני מניחה שככה זה בכל הקופות.

תנסי לבקש מרופא משפחה,

או לבקש המזכירה שתביא לך מרופא נשים,

או להתקשר למוקד הריון, אם יש אצלכם.

תבדקי באיזור אישי אולי כבר מחכה לך הפניה,

אני הייתי צריכה הפניה לבדיקה של 100 אחרי שה50 לא יצאה תקין והרופאה שלי לא הייתה בארץ,

פניתי למוקד הריון ולידה והם הביאו לי מרופא אחר אבל אחר כך ראיתי באתר שהונפק לי אוטומטית הפניה..

אני שמה דגש על לנשום עמוק עמוק ולהזכיר לעצמי 10 פעמים ביום שעוד 20 ימים בסך הכל זה נגמר.

לעבוד עם קטנטנים בחופש זה אחד הדברים הקשוחים שיש😐

ממש בהצלחה לך!!

ותהיי גאה בעצמך. לא כולם מסוגלות לזה. אז אם את עושה את זה את גדולה מהחיים!

היום היה היום הראשון בלי מעון והיה מזעזע.

באמת אחד הימים הגרועים שהיו לי מאז שהיא נולדה.

היא הפסיקה לבכות ולשגע אותי בערך רק כשאני בכיתי...

ולנסות לעבוד בתוך כל זה.... דיכאון.

והתחלנו לעבוד על שעות שינה.

אנחנו במצב של כוננות לחזרה לשגרה כי יש כאן בנים שמתחילים מוקדם.

אז עכשיו צריך להחזיר גם תפריט מסודר.

ולעבור על הרשימה לראות שכל החלומות התגשמו

על להחזיק מעמד ולחכות בסבלנות שזה יעבור כבר

באחד על אחד כמה שאפשר

סתם לשבת לבהות בקיר ולדבר, להתחבק ולשחק איתם במשחקים שלהם

להכיל את השעמום

ולהספיק לקחת אותם לעוד לפחות אטרקציה אחת שהם אוהבים וביקשו

מעבר לזה - להחזיר אותם לישון ב8 😵‍💫

לק"י

אני רוצה להספיק דברים בבית.

לצאת עוד עם הילדים, להפגש עם המשפחה.

ללכת לים.

למצוא זמן ללכת לקנות בגדים לעצמי.

למצוא זמן לעצמי בכללי, וגם להיות יותר עם הילדים ולעשות איתם דברים.

למה כל כך חם שלצאת החוצה בבקרים זו לא אופציה בשבילי?! כלומר רק בערב עוד נעים לצאת.

ומקומות ממוזגים למיניהם- מה שבדקתי קצת יקר..

פיתוח תחומי עניין

קידום הנקודות החלשות כשיש פניות

פיתוח הנקודות החזקות כשיש פניות

מבחינה טכנית- הערכות לקראת שנה הבאה.

ציוד כבר קנינו, צריך לבדוק שלא חסר שום דבר.

צריך לעטוף ספרים ומחברות, לסיים לארגן קלמרים ומה שצריך, לכבס תיקים.

צריכה גם להתקדם עם הגמילה של הקטן.

חוץ מזה, בעיקר להיות נוכחת עם הילדים.

לשחק איתם, לעשות יצירות, לספר סיפורים.

ואם מספיקים להתפנות לדברים בבית, אז מצוין.

יש לנו משחקים שמחכים מפסח שיסדרו אותם, ועוד כל מיני פינות שצריך לסדר.

לק"י

כשנגמרו הקייטנות באופן סופי.

אחרי שהקטן סיים את המעון, ואני לקחתי חופש מהעבודה.

לפני זה הגדולים היו בבית עם בעלי.

התחלנו לאחרונה מבצע קריאת ספרים. היא מקריאה לנו ספרי ילדים כמו של הגן וכל ספר זה שקל. יש רשימה על המקרר שהיא מוסיפה אליה כל ספר שקראה.

זה ממש מעודד אותה לקרוא ספרים. היא רודפת אחרינו שנקשיב לה.

מנסיון לכיוון השני עם ילדים גדולים יותר שהיו בכיתות א-ב בקורונה ולא קראו הרבה בשנים האלה, החוסר הזה הולך איתם גם בכיתות גבוהות בעל יסודי (קריאה לא נכונה, חוסר הכרות עם מילים, שגיאות כתיב, המנעות מקריאה יום יומית כגון הוראות וכו).

ואני מתכוונת לזמן שלא היו קייטנות בכלל והם היו איתי בבית מבוקר עד ערב.

השתדלתי שכל יום תהיה תוכנית נחמדה.

ואני רוצה בסוף החופש להדפיס קאפה עם תמונות שלנו מהחופש שתהיה מזכרת נחמדה.

אצלי הילדים קטנטנים אז ממש קל לרצות אותם.

גינה מול הבית זה כבר חוויה, הלכנו לגינה רחוקה מיוחדת וואו! עשינו את היום.

חוץ מזה יום בריכה (קטנה, במרפסת), יום יצירה, יום עם חברים, יום אחד נסענו ברכבת, יום אחד ביקרנו אצל סבתא.

בעז"ה ראשון הקרוב זה נגמר ויש קייטנות סוף סוף לפחות לחצי יום.

אבל נשמע כמו משהו שיכול לקרות.

היית בצום לגמרי כולל שתייה?

בדרך כלל לפני בדיקת דם מותר וכדאי לשתות מים.

את עם בחילות והקאות?

זה יכול להתגבר בצום.

בהפניות של הבדיקות שלי גם כתוב בצום (8 שעות) וכששאלתי את הרופאה היא אמרה לי שאין צורך למעט בדיקות מסוימות. אז אולי כדאי לברר להבא מול הרופא שלך אולי את לא בטוח צריכה לצום וזה יקל עלייך להבא (לא יודעת להשליך על כל הבדיקות דם של ההריון, אצלי זה ככה היה)

תרגישי טוב!

בדרך כלל בבדיקה של גלוקוז בדם צריך צום.

בדיקה של מאגרי ברזל בעיקרון כתוב צום, אבל לי אמרו כמה פעמים שלא חייבים.

ותודה רבה

ואני עם בחילות והקאות אבל כמה ימים שרגוע ב"ה

פתאום זה תקף אותי שוב אחרי הכריך

גם בלי צום או היריון. אחרי הפעם הראשונה כבר ידעתי מיד לשכב ברגע שהתחלתי להרגיש רע. היום אני מבקשת מהאחות לשכב עשרים דקות אחרי כל בדיקת דם.

אחרי פעם אחת שהרגשתי מסוחררת ועל סף עילפון בעקבות בדיקת דם (אחרי שחזרתי הביתה), מאז אני עושה את כל הבדיקות דם והחיסונים בשכיבה. בכל חדר אחות יש מיטה או כורסא נשכבת, רק צריך לבקש.

יכול להיות מכל מיני סיבות..

הורמונים של ההריון משתנים

וירוס זמני

וגם חוסר איזון של בלוטת התריס יכול לגרום לזה וזה בדרכ נובע מתקוה לחוצה או מתוחה...

לפחות מה שאני יודעת מהניסיון שלי

והכל הגיוני חחח

זה נובע מתקופה של מתח ולחץ וכשהמצב נרגע גם הבלוטה חוזרת לתפקוד נורמלי יש איך לתמוך תזונתית

אבל זה שכיח והרופאים לפעמים בכלל לא נלחצים מזה וטיפול תרופתי כנראה נותנים אם לאורך זמן אין איזון או שממש יש תופעות

לא עם האוכל אבל נשמע שזה לא קשור פשוט.

קמתי גם ישר מהאחות ויצאתי,

התעלפתי במדרכה אחרי הליכה של 2 דקות כזה.

החזירו אותי למרפאה להירגע..

אמרו לי להגיע פעם ב 5-6 שבועות.

יש לך הפניה לסקירה מאוחרת?

אם לא, כדאי לבקש מהרופא.

וכדאי גם לעשות מעקב אצל אחות.

אולי תכתבי מה חשוב לך, ואז יענו לך לפי זה.

וגם נוחות בלידה ולאחריה במנוחה, תנאים נוחים יותר

יש שם אפס הפרדה. שזאת אחלה מחלקה. 2 בחדר, לפעמים לבד אם אין עומס. חדרים מרווחים יחסית. מחלקה קטנה ודי שקטה. מביאים לך את האוכל לחדר.

ולא נתקלתי בכלל ברצון לזרז או התערבויות.

יש אפשרות ללידת מים, צריך לבקש בקבלה כשמגיעים.

בגדול הייתי מרוצה מאסותא.

חוסר טקט במיטבו😵‍💫

לפחות לא הייתה אומרת שזה בשבילך.. וגם היו צריכים לספר לך על הנופש כי עדיף לא לגלות רגע לפני + המשפט הקודם..

ממש יצא לה עקום

אני מקווה שזה לפחות באמת בלב שלם היציאה הזו, ושתהני ממנה. ואשרייך ששתקת!! תולה ארץ על בלימה.. צדיקה שכמוך!

חיבוק ענק

ואם גם ככה מתבטל מה שתכננתי אז בהזדמנות אחרת....

לק"י

ולא הודיעו מוקדם שהם לא יהיו?🤦‍♀️

( למרות שאני יכולה להבין גם אותם, אולי הרגישו לא נעים להגיד לכם שהם נוסעים, כשהם ידעו שאתם לא יכולים?).

זה ממש ממחיש את זה שאנשים שחסר להם משהו (בין אם זו יכולת לצאת לנופש, שאולי יושבת על חוסרים אחרים, ובין אם זה חוסר בילדים) - לא רוצים שאחרים יסתירו מהם בצורה כזו את מה שיש לאחרים...

את ממש מדהימה שככה שתקת והתגברת!! יהי רצון שהזכות הזו תעמוד לכם למילוח כל חסרונותיכם❤️

אל תעשו לי טובות.

אני באה לקראתכם. לא להפוך את היוצרות.

הייתי מבטלת פשוט. תהנו בנופש ואני יסתדר עם מתנה לאמא. לא צריך.

אני גם הייתי מאוד מאוד נפגעת.

בכללי לגבי אחותך את יכולה לא לסמוך עליה.

לי יש במשפחה כאלו שאני יודעת שאני לא מספרת להם דברים אישיים כי הכל עובר הלאה.

אפשר לסנן את מי אנחנו משתפים ומי לא.

אני חושבת שאולי כדאי לשלוח להן הודעה ששמעת אותן מדברות עלייך והיה לך מאוד אכפת.

זה יתן להן את הפתח להתנצל ולבקש סליחה.

וקצת ירגיע את הפגיעה שלך.

לא חוויתי משהו כזה ממש, אבל כן חוויתי דברים שעירערו לי את כל הקרקע מתחת לרגליים אז מבינה ממש את התחושה...

אני במקומך הייתי לוקחת קצת את הזמן כדי לחשוב כשאני קצת נרגעת איך להגיב. אבל לא הייתי שומרת בלב. הייתי פותחת בהמשך ששמעתי. אבל מתוך מחשבה איך להגיב..

חיבוק גדול!

מקווה ממש שהן לא התכוונו כמו שהיה נשמע❤️‍🩹

השאלה היא מה התוצאה הסופית שאת חותרת אליה

וכדי לחשוב על זה צריך שסערת הרוחות תרגע קצת אבל כותבת לך בכל זאת איך זה בעיניי:

1. להחליט שאת לא סומכת על אחותך יותר ושאת תופסת מרחק כדי לשמור על עצמך

2. להנכיח את הפגיעה. להגיד - שמעתי. פגעת לי באמון. עשיתן שתיכן מעשה שלא ייעשה. נפגעתי מכן מאוד מאוד וזה ממש לא לעניין. וכו וכו ולתת להן הזדמנות לתקן

חיבוק♥️ קשה ממש

נראה לי שהייתי כואבת כל כך שלא הייתי חושבת מה הלאה, אולי משתפת בזה את בעלי או חברה טובה.

מגיע לך שיתייחסו אלייך בכבוד יקירה!

אבל פרקטית מבחינה שכלית הייתי מתעלמת.

מתייחסת לזה כאילו זה כן תקין והם נשואים וזהו.

כן לסבא יש אישה חדשה.

הילדים לא חייבים לדעת שזה אסור הלכתית או שהם לא התחתנו.

חושבת שזה מה שהייתי עושה.

ילדים בכלל לא מכירים שיש אופציה לבני זוג מאותו המין והם יחשבו שמדובר בחבר טוב של סבא.

כמו שהם מביאים חבר לפעמים.מאותו המין.

היום הילדים חשופים למידע שלא היה פעם, נשמע מהסבא שחשוב לו לנרמל את הזוגיות הזאת

זוגיות יכולה להיות דביקית וזה יכול להיות יותר גרוע אם ילד יחשוב שזה כמו שלו עצמו יש חבר מאותו המין.

ובכלל אם יש בני דודים סביב גיל 15-16 בטוח הם יודעים מספיק כדי לזרוק הערות ליד הקטנים.

האמת שגם גיל 12-14 זה גיל שבעיני כבר יודעים מספיק.

מה גם שזה לא מפגש חד פעמי. בסוף הם יבינו שזה לא רגיל וזה יכול להיות יותר גרוע הבלבול הזה.

לק"י

נראה לי שיש פה שאלה הלכתית, והכי טוב לשאול רב איך להתנהל.

(יכול להיות שיגידו לכם לסדר להם 2 חדרים, ושזה לא בשליטתכם אם הם יחליטו אחרת. או פתרון בסגנון).

ומבינה ממש את חוסר הנוחות שלך מכל העניין. ובטח לעניין בר המצווה.

נראה לי הייתי מתעלמת. שהילדים יחשבו שסבא התחתן (אומרת איזה משהו על האישה החדשה שלו).

אם מדובר שהוא עם גבר- וואלה, לא יודעת מה הייתי עושה. קשה בטירוף.

רק אומרת שגם סבי החילוני היה בזוגיות בלי נישואין אחרי שסבתי נפטרה. זה אחרת, כי הוא היה מבוגר וחילוני ולכאורה יכל להתחתן איתה, אבל עדיין.

התייחסנו לזה בטבעיות ככל האפשר, אף שזה הציק לנו. והזמנו את שניהם יחד לאירועים (אני כוללת את הוריי ב"הזמנו") והערכנו אותה מאוד כשהיא נשארה איתו עד הסוף כשהיה חולה. וגם התאבלנו עליה כשהיא נפטרה.

בכל אופן, אצלכם זה הרבה יותר מורכב, ואני חושבת שכדאי להתייעץ עם רב על כך...

מדובר בזוגיות עם גבר?

אם כך ממש לא הייתי מזמינה את שניהם, אלא רק את אבא. וזה בחירה שלו אם לבוא או לא.

חיבוק

לק"י

אבל אולי זה נכון גם למקרה שמדובר ב"חבר" גבר.

היא מספרת לכל אורח את כל תולדות חייה?

אם זה עם אישה, אז הייתי מזמינה ומתנהגת כאילו הם נשואים

תהיה מן הסתם..

האמת שגם יכול להיות גבר אבל אולי גם אישה

מכל מקום אם זה ממש בעייתי בעיני הפותחת הייתי מבקשת שיבוא לבד וזהו

זה גם לתת חדר אחד לזוג לא נשוי, בעיה הלכתית אולי

אין שום סיבה שזה מה שיזכרו מהאירוע, אלא אם כן תעשו מזה אישיו.

הם לא מבינים את המורכבות ההלכתית (כל עוד לא מדובר בזוגיות עם גבר).

לגבי הילדים, אם זו אישה, אומרת 'האישה של סבא' (למילה אישה יש שתי משמעויות... לא אשתו של סבא, אלא האישה החדשה של סבא),

ואם זה גבר, אומרים 'חבר'. כרגע הילדים מפרשים חבר במובן הכי פשוט.

אם הם לא ממש חיים יחד 24/7, אני חושבת שאולי כן שייך להזמין אותו לבד, מקסימום יבחר שלא לבוא. אבל זה ממש רגיש. אם הם לגמרי חיים יחד, כנראה שזה ממש בלתי אפשרי. אוף, זה כל כך מורכב.

אני חושבת שאפשר לומר לו משפט כמו 'זה מעורר אצלנו חוסר נוחות', או 'תבין אותנו, זה לא נעים לנו מול הילדים'. כן, שיהיה מודע להשלכות של הבחירות שלו, הוא לא יכול לכפות עליכם חוסר נעימות. הרי אתם המארחים... כשהוא מארח, אתם לא יכולים לבוא בדרישות, אבל כשאתם המארחים, אתם לא חייבים להזמין את החלק המורכב של הסיטואציה. לא יודעת בדיוק איך להתנסח, צריך המון רגישות, אבל אני חושבת שמותר לבטא את חוסר הנוחות, ולא צריך להתעלם מהחוסר נעימות שייגרם לכם.

לדעתי ממש כדאי להתיעץ עם רב שמבין מורכבויות.

אולי יש הבדל בין אירוע ערב לשבת בר מצוה מבחינת ההתנהלות מולו...

שולחת חיבוק

מסבירה לו שהז נושא מורכב לכם כאנשים שומרי תורה ומצוות. וגם חינוכית.

ואתם לא מתערבים לו בבחירות בחייו הפרטיים אבל שלא יכולים לשתף פעולה עם הבקשה שלו להזמין גם אותו/אותה לארועים .

אבל וואלה באמת סיפור מורכב.. חיבוק על התמודדות ❤️

שילדים לא נשרטים מחשיפה לדברים לא מקובלים

אולי להיפך

אבל אם זה משהו שממש מציק לכם

אפשר להגיד לו בפשטות שיגיע לבד

והוא יבחר אם להגיע

אמיתית ונוכחת.

אבל נראה לי שהייתי בוחרת בדרך של אהבה ושלום ועין טובה על פני לפגוע באבא ולא להזמין אותו.

ואם יתעוררו שאלות מהילדים אז כל אחד לפי גילו אומרת מה שיכול להבין. ומי שמבין שזו זוגיות, הייתי מציינת שזו זוגיות שאסורה על פי התורה, אז קשה להבין את הבחירה הזו שלו. מצד שני כשמוצאים מישהו שאוהבים ורוצים לחיות איתו זה סבל גדול לא לממש את זה וניסיון קשה מאוד. אז אנחנו נתפלל על עצמנו שלא יהיה לנו ניסיון כזה, ושנבין שאם יש בתורה איסור על זה סימן שזה לעולם לא טוב לנו כזה קשר, אבל אנחנו לא מחנכים את סבא. וגם לא רוצים חלילה לא להזמין אותו לשמחות שלנו. ואנחנו אוהבים אותו ומכבדים אותו גם כשחושבים שיש משהו שהוא עושה וזה לא כל כך טוב.

ככל שאתם תתייחסו לזה בצורה טבעית/ תתעלמו מהפיל ותתנהגו אליו כמו שמתנהגים לאבא/ סבא ותשמרו על כבודו- אני מאמינה שככה זה פחות יהיה נושא לשיחה על ידי אחרים.

ואני מאמינה שיש ערך חינוכי גבוה מאוד בלהמשיך להיות בקשר ולכבד ולהתייחס אליו כבן אדם וכאבא. לא חייב במשמעות של להחזיק ממנו וללמוד ממנו אם המקום הזה מחוק אצלך כרגע, אבל כן במידה שהתורה מצווה על כיבוד הורים (ואם יש מצווה כזו, כנראה שזה לא תמיד מובן מאליו שכולם כולם תמיד מתנהגים בכבוד להוריהם. עם כל הטבעיות שבציווי הזה, זה דוקא מדגיש שהחובה קיימת גם כשזה לא נוח לנו הילדים...)

חיבוק גדול, אני בטוחה שזו מחשבה שמעוררת בך הרבה פרפרים לא נעימים בבטן, אולי תנסי להתמקד בשמחה עם הילד שלך ואיך היית רוצה שהוא יחווה את הארוע הזה שלו- וזה יכול לעזור לכוון יותר בקלות איפה להיות ממוקמת. מזל טוב!

אני רוצה להפגיש אתכם- לעשות מה שטוב לכם בעניין הזה.

אם זה כל מיני שיתופים מעבר, לחסום. אבא זה לא משהו שאני אמורה או רוצה לשמוע עליו חוויות ממך. זוגיות זה עניין פרטי ותשאיר את זה בבקשה בינכם. לא להתייעץ איתי ולא להנכיח את זה בדרך שגורמת לי לחוסר נוחות. כמו שאני לא רוצה לשמוע מה קורה בינך לבין אמא כנשואים או כגרושים ולא רוצה לשמוע חוויות שלכם סביב זה, כי זה החלק שהוא שלכם. אם אתה צריך כתובת לשתף בה לך למטפל או לחבר טוב שמוכן לשמוע. לא להכניס את הילדים לעסק הזה כאילו הם חברים שווי מעמד לכאלה עניינים.

הייתי עושה ארוע ערב שבה דברים כאלה לא בולטים.

ואם רוצים שבת כלשהי רק עם בעלי והילדים.

אצלכם בשבת בר נצווה.

לכאורה הפתרון הוא לתת לו את ההכרה הזו בהדרגה,

ולבקש ממנו רגישות בשבת בר מצווה שלכם.

לדעתי זה בסדר שהוא יבוא עם זוגתו, אבל בלי לעשות מזה עניין, ובלי להבליט ובלי להציג אותה קבל עם ועדה ולהציג אותה כשיחת היום.

אם הוא לא יכבד את זה,

לבקש ממנו להגיע לבד לטובת ילד הבר מצווה בלבד ולהבטיח לו שתפצו על זה בזמן אחר.

לעניין החדרים זה לא עניין שלכם.

מה שהוא רוצה זה הכרה שלכם בבחירה שלו, אתם לא חייבים להסכים איתה, אתם כן חייבים לכבד אותה.

אם תעשו את זה, הוא לא יצטרך לעשות מזה אישיו.

תחשבי אם היית בסיטואציה הפוכה שאת מחתנת ילדיח ואחד הילדים היה נוהג כך, האם היית לומדת לכבד את מרחב הבחירה שלו או מתכחשת אליה על רקע של חוסר הסכמה עם עולם הערכים שלו.

אבל נראה לי עדיף להתחיל אחרי המקווה ליתר ביטחון, ועד אז אולי להשתמש בנרות

אחרת את עלולה להתקע עם דימוי הסתגלות שלא מאפשרים לעשות בדיקות גם כמה שבועות...

שאלה 1

אני לקחתי דיאמילה, אמור להיות אותו דבר כמו סרזט

היו לי כתמונים ממש בקטנה בהתחלה, לא אוסרים, אבל לדעתי עדיף לך לחכות לאחרי המקווה

שאלה 2

לי יש אינפנטי מון, מכבסת מלא, מתפרק כולו בשלימות לכביסה.

מאמינה שבטוח אפשר לפרק את כולו, תנסי לחפש סרטון באינטרנט

אבל קחי בחשבון שהכתמים מתחילים אחרי שבוע

שלוקחים,לא מיד והם דימומי הסתגלות ויותר קל כשהם מתחיליםמאחרינשאת כבר טהורה

אני הייתי ממליצה לך להתחיל לקראת הטבילה יותר ולא להתחיל אחריה כי ככה יהיו לך פחות ימים שאת לא מוגנת ומצד שני הכתמים לא מתחילים אחרי יומיים אלא יותר

לק"י

אבל אין לך דרך לדעת מה יהיה אצלך, ולכן אני גם ממליצה להתחיל אחרי המקווה.

מקפיצה לי לעוד תגובות

השתמשתי בנרות

אני אישית חניתי ליד החנות וביקשתי לבדוק פיזית שהעגלה שאני בוחרת נכנסת.

דגמים מועטים צלחו את המבחן. אני קניתי את הטיולון של סילבר קרוס ווינג.

בגדול זה רכב מושלם חוץ מהנקודה של חוסר מקום מקום אחסון.

איך מסתדרים?

בנסיעות ארוכות בלי מזוודות. כל ילד אורז תיק קטן לעצמו ושמים חלק מאחורה וחלק בין המושבים. בעיקר מתחת לכיסאות בטיחות ששם המקום פנוי.

לומדים לקחת רק מה שצריך ולא להתפזר. מהנדסים ביצירתיות בכל מילימטר פנוי.

וכדאי טיולון שמתאים מגיל לידה

אם מצמידים את אחד הכסאות הקדמייםההכיקקרובללשמשה,יישייותרממקוםממאשרבבבגאז'

אההה למה זה כותב לי ככה? !אאיןלליככחללתקן.ממקווהששהבנת.

ממה שראיתי היא עם אמבטיה מתקפלת מותאם למטוס.

בדרך כלל אנחנו עם מושב אחד מקופל,

אבל היו כמה מקרים שהצטרף אלינו עוד נוסע וכל המושבים היו בשימוש.

במצב כזה שמנו את הגלגלים של האמבטיה מאחורה, ואת האמבטיה עצמה שמנו בין המושבים, איפה השבת שלי ישבה עם כסא בטיחות.

זה היה צפוף ולא נח, אבל אפשרי.

עם עגלה של ספורט ליין סיילו xl.

כנראה שזה מה שנעשה גם בילד הבא, כשכל המושבים יהיו תפוסים.

עוד פתרון-

אם יש אפשרות בנסיעות קבועות כמו להורים,להשאיר אצלם עגלת אמבטיה.

אפשר לנסות להשיג למסירה או יד שנייה.

ואז בנסיעה לוקחים רק כסא/ סל קל וכשנמצאים שם יש עגלה.

יש עכשיו כמה דגמים של עגלות שמתקפלות עם האמבטיה אבל לדעתי עדיין גדולות יחסית ולא בטוח יכנסו שם.

ראיתי את זה בספורטליין, אבל אני בטוחה שהמוכר הראה לנו עם עוד סוגי עגלות.

זה לא בקלות כמו קיפול רגיל, לוקח כמה שניות, פותחים את הריפוד ומשטחים את המקלות, ואז האמבטיה הופכת להיות משטח שטוח.

הייתי מוותרת על אמבטיה בנסיעות משפחתיות ומשתמשת בטיולון קומפקטי שנשכב עד הסוף.

בעגלת אמבטיה תוכלי להשתמש בכל שאר הזמן (קרי בבית ובנסיעות בהרכב חסר).

(גם אם תמצאי עגלת אמבטיה שאפשר להכניס איכשהו, לא ישאר לך מקום לציוד נוסף)

מסתפקת על דונה איקס כי ראיתי שהיא ממש לא נשכבת...

כשנסענו לשבת להורים עם תינוק קטן,

היו פעמים שהעגלה היתה המקום העיקרי בו התינוק היה, כולל לשנת לילה.

העדפתי את הצפיפות בנסיעה, כדי שיהיה לי יותר נח במשך כל השבת.

עם מזרן כלשהו אין בעיה להשכיב תינוק. שלי ישנים ככה על הבטן.

בכל אופן זו ההמלצה שלי

כבר כתבתי פה כמה פעמים שבשני האחרונות מלכתחילה השתמשנו בטיולון בלבד, בשילוב מזרן. והן ישנו ככה בכיף מחוץ לבית, ולפעמים גם בבית באמצע היום.

עגלת האמבטיה שהייתה לנו דווקא נכנסה לבאגז' של הרכב (פורד גלקסי, שבעה מקומות), אבל תפסה כמעט את כל המקום שם, וחבל...

לוקחים טיולון/צימיגג/מישהו נוסע באוטובוס.

תלוי לכמה זמן נוסעים, לאן...

אם את לא מצליחה להכיל את זה, תקבעי כללים חדשים.

למשל, מי שרוצה לאפות יכול רק בחמישי, אם הם גדולים, אז רק כשאת לא במטבח.

כללים כאלה שיקלו עלייך, לא צריך להיצמד לגבולות השפיות שלנו עם הילדים, מה שמחרפן, לא חייב להכיל.

אותי מטבח לא מחרפן, אבל יש סוגי משחקים שגומרים לי את הסבלנות ממש, הם כבר יודעים שאיתי לא. כל אחת והגבולות שלה ויש זמני איכות בתחומים אחרים.

גם בעלי יודע. אני מסיימת ואז הוא נכנס, או להפך.

ועם הילדים בכללל.... אמאל'ה על הבלאגן... הם עובדים על מקום נקי ככה יותר קל לנקות אחריהם. בעיקרון הם אמורים לנקות אחריהם אבל זה כמובן לא מתקרב לניקיון ... וכמובן רק כשיש לי מוזה לשטויות, מבחינתי זה כמו לתת להם לצייר בגואש, ממש לא כל יום, ורק עם מספיק אנרגיה בשבילם.

בני 9 6.5 ו4.

ובדכ ממש יש לי סבלנות.

פשוט שמתי לב שבשישי אני קצרה מאד.

מה גם שהם בבית בשישי ורבים חצי מהיום צרחות אז עוד יותר

נרגעתי ואמרתי להם מעכשיו אין יותר לבשל איתי בשישיבע"ה.

רוצים בישולים- באמצע שבוע בשמחה.

מבאס אותי שזה ככה אבל עדיף להם מאשר שאהיה עצבנית

העיקר שאת תהיי ברוגע זה הכי חשוב. .אגב, הרבה פעמים בשישי אני מביאה לכם חתיכת בצק, אני עושה את החלות בשיש והם מתעסקים הבצק בשולחן. ממש לא לידי 🫣 עושים להם צורות בכיף... שאר הבישולים ביום אחר.

היום בבוקר היה לי רק ילד אחד ער אז נתתי לו לשפוך איתי חומרים לעוגה אבל זה פשוט ובלי בלאגן.

והם רצו לעשות כמוני

ואז רצו למרוח ביצה

ואז קיבלו שומשום שחור שמו. אח"כ גילו שיש שומשום לבן התעצבנו למה לא גיליתי להם.

אח"כשפכו את הביצה על השולחן והרצפה. שגעון

אני מאוד מזדהה איתך... (ולנו יש מטבח גדול דווקא)

זה פוגש אותך בעוד מקומות בחיים שקשה לך שמתקרבים אלייך?

דווקא לא לוקחת ללב וכאלה.

מלבד חרדות שיש לי.

פשוט לא יכולה שמתקרבים אלי זה מחרפן🤦‍♀️

כאילו שנמצאים לי בטריטוריה.

כשנוח לאמא - גם לשאר המשפחה טוב יותר.

אז כמו שכתבו פה - לא לבשל כשהם בסביבה. אני אישית מעדיפה לבשל בחמישי בלילה, כשכולם ישנים (או לא מסתובבים במטבח).

עבודה במטבח דורשת אנרגיה וסבלנות

ואז לא נשאר סבלנות לילדים

כשהילד רוצה לבשל איתי

זה רק דברים פשוטים שלא דורשים סבלנות

בציפייה שדברים ישתבשו

ישפך/ יתלכלך

ובזהירות יתר

מהאש/ סכין

כשהילדים היו קטנים אני הייתי מאפשרת להם להשתתף בבישול אפיה רק בזמנים פחות לחוצים,

חמישי או שישי על הבוקר בקיץ.

ומעבירה את הכנת החלות לסלון שהוא יותר מרווח וככה יש פחות סיכוי שישפך ואם ישפך יותר קל לנקות.

גם היום כשהילדים שלי כבר מתבגרים ובוגרים אני מתחרפנת כשהם איתי במטבח ביום שישי, למרות שיש חלקים שלמים בתפריט שלגמרי באחריותם, אני כן מאפשרת להם לאפות ולבשל אבל משתדלת לחלק את הזמן כך שאני אהיה בעיסוקים אחרים כשהם במטבח.

משום מה חשבתי שמדובר בילדים קטנים

אבל ברור לי שזה דורש המון סבלנות. לזה שישפכו דברים, שיתלכלך, שייקח יותר זמן ממה שלוקח לבד, שהן יריבו מי שופכת מה לקערה.

ולכן אני עושה את זה רק בזמנים שיש לי את הפניות והסבלנות לזה.

אם לא אני אומרת להן שהיום אני עושה לבד. אם ממש מתעקשות- יכולות לעמוד בצד ולהסתכל.

ואם גם לוויכוח אין לי כח אז משתדלת מראש לכוון לזמן שהן לא נמצאות בסביבה (ישנות/ מסגרות וכו')

אין מצב שאני מבשלת במטבח נקי, ואז לא קרה כלום אם נשפך משהו

ובדכ הוא שוטף בחמישי בצהריים.

ככה שבכל מצב אני מבשלת על מטבח נקי.

הוא מעביר סמרטוט כמה דק לפני שבת בנוסף.

אבל לא יודעת למה זה הוציא אותי מדעתי השבוע.

ב"ה נרגעתי🙂

רואה את חברות שלי איך הן סבלניות והילדים מבשלים יחד איתן. ואין לי את זה

תמיד שאני מנסה אני מוצאת את עצמי מתעצבנת או תופסת שליטה

כל כך מזדהה

והכי כיף איתי כל השכונה אצלי ביומיום אני עושה עם כולם הפעלות בכיף

כדורי שוקולד פיצות חרוזים וכו

כל הילדים אוהבים לבוא אלי.

פשוט בשישי אני מאבדת את זה לגמרי.

הם עושים מה שהם רוצים במטבח

ובשישי המטבח שלך לבד..