פורום הריון ולידה (עמוד 518)

שלי ממש אהבה לישון ככה

וחוץ מזה שזה נקרא שינה פעילה

זה לא בהכרח שינה פחות עמוקה

תגגלי את זה זה מגניב

הוא כבר ממש שמן

צריך חיתול ענק בשביל זה 😅

אני תמיד קונה כמה כאלה ללידה..מאוד אוהבת למגוון שימושים (יש בכל החנויות קונה בסייל ומזמינה גם בעלי וזה מהמם! נוח ונעים)

תחפשי שם עוד.. יש מלא מלא דוגמאות ממש יפות

יש באינטרנט סירטונים איך לקשור

וזה ממש פשוט.. ומרגיע מאודדד את התינוקות

ישן על הגב? אצלי ישנים על הבטן ואז זה קורה פחות.

אפשר גם לשים חיטול בד רק שיעטוף את הידיים ולא את כל הגוף. בגיל הזה להתחיל עיטוף קלאסי זה לא תמיד זורם להם

יותר מאשר על הבטן

תנסי לקחת חיטול בד מקופל ל2 ולדחוף כל קצה מתחתיו שיהיה מתוח יחסית. זה יגביל לו את טווח התנועה של הקפיצות וישפר את המצב מן הסתם. לפחות לא יתעורר מכל פעם כזאת כי הקפיצות לא יהיו משמעותיות אם בכלל

כל התינוקות ככה,

ולכן ישנים פחות טוב על הגב 🤪

עיטוף עוזר, גם לישון בעגלה (שהוא מרגיש את הדפנות).

כשהיה פיצי ישן רק כך הבטן

ואז היו לו כמה ימים עם גודש באף ורק על הגב הצליח לישון וזהו

זה ממש תקין

בעיקרון תסמיני הריון לא אומרים כלום... אי אפשר לדעת.

יש הריונות עם מלא תסמינים, יש בלי בכלל, יש שבאים והולכים. בע"ה מתפללת איתך שיהיה הריון תקין ונעים!

את יודעת, עדכון ראשוני

אם תרצי אקפיץ את השרשור עוד שבועיים ואכתוב יותר 

ממש שמחה שיש תחליף זול יותר לטינקו

שומרת לי

תהני! נשמע נפלא!

בקיצור כשימציאו לי רובוט שהוא עוזרת אישית אני אשלם עליו גם 10,000 שח😅

זה לחפש, ולדבר איתה ולהסביר לה.

ויכולה לספר מה קורה בו.

בקיצור עדיף רובוט עוזר שעושה הכל.

עוד דרישות: פעילות מהירה ושקטה ושעושה בלי שיתנו לו הוראות...

לק"י

לנקות.

כזאת שתתקתק הכל בלי הסברים, ותדע לשים דברים במקומם ולארגן מחדש בצורה נוחה מה שצריך.

ושבזמן שהיא תעבוד, אנחנו ננפוש😅

חלום יותר מציאותי הוא להביא מישהי שתעזור לי לקרצף ולסדר פה הכל.

לא הבנתי. את משמשת בשואב שוטף פעם בשבוע וזהו? את לא שוטפת ידני גם את הבית?

וגם אשמח לדעת מהי רמת התחזוקה שלו, ז"א כמה נדרש ממך לעבוד כדי להחליף מים וכאלו

קיבלתי אותו רק לפני יומיים

אז השתמשתי רק פעם אחת

התכנון הוא להשתמש בו אחרי כל ארוחה עם הילד שכל הרצפה במטבח - ה' ישמור

וגם את יודעת, כזה לתחזוקה במהלך השבוע.

כן שמעתי מחברות שזה מחליף להן את השטיפה השבועית

ואם נגיש יש לכלכוך שחור ממש ממש קשה שלא יורד, שופכים קצת מים חמים ואחר כך עוברים איתו והוא מנקה הכל - עוד לא יצא לי לנסות.

בפועל קיבלנו,

הבית היה ממש מלוכלך אחרי שבוע שלא עבר שטיפה

את יודעת כתמים שחורים כאלה על הרצפה (לרוב אני ממש מקפידה לשטוף באמצע השבוע כדי לא להגיע למצב כזה, אבל מה נעשה חודש תשיעי ואישה עצלנית - ככה זה נראה.. גם כל השבוע לא תחזקנו יותר מידי כי ידענו שנקבל את השואב)

אמרנו אתמול רק נעשה ניסיון נראה אם הוא משתלט - הוא השתלט יופי אז לא היה צורך בשטיפה יסודית יותר.. אני אומרת לך - הבית נקי!!!! 

שירותים אמבטיה כן עשינו יסודי יותר אבל לא עברנו עם מגב כדי להכניס הכל לחור - אלא שאבנו עם זה את המים (זה עשה תוך כדי גם טאטוא גם שאיבה של המים קרצןף וייבוש - נחמד לא?)

אבל תראי המכשיר עוד חדש אצלי

אני צריכה צריכה לנסות לעוד תקופה..

חשוב לקחת בחשבון שהשואב לא יודע לקחת דברים גדולים מידי

כן שיערות הוא לוקח

לוקח לכלוכים בגודל של נגיד פסטה - הבן שלי אכל אתמול פסטה עם קציצות דג ברוטב אדום - אחרי האוכל היו פסטות בצורת צדפים גדולים על הרצפה ןהשואב לקח את בלי בעיה.. אז זה בערך הגודל שיכול לתפוס

בנוסף, אין חכמה רק בניקיון הרצפה, צריך לנקות גם משטחים כמו שולחן כסאות שיש וכו'

לגבי התחזוקה, פה באמת יש עניין

אחרי הניקיון עושים לו ניקוי עצמי

אחרי הניקוי עצמי כמו גם אחרי כל שטיפה צריך לפנות את מיכל המים המשומשים

לפעמים גם תוך כדי שטיפה צריך לפנות

אם הבית יותר גדול מ 90 מטר בערך צריך לפנות באמצע (אצלנו הבית 95 ולא היה צורך - אבל כן השתמשנו במקסטמום מקום של המיכל).

אחרי ניקוי עצמי יש תהליך של ייבוש המברשת

אחרי ייבוש מוציאים את המברשת לעמידה לידו..

הבנתי שאפשר להוציא את המברשת רק פעם ביום בלילה לאוורור ולא צריך אחרי כל שטיפה - אני לא לוקחת אחריות לגבי זה.

דבר נוסף - הוא צריך חומר ניקוי ללא קצף

יש באתר ksp. וכו'

כן מבירור עם חברות הבנתי שאםשר ממש קצת ריצפז מאוד מסוים

אני בשלב הזה עוד לא לוקחת את הסיכון הזה. כי גם ככה מקבלים את המכשיר עם חומר ניקוי שמחזיק לחודש - חודשיים (כל פעם משום ממש חצי פקק של חומר, לא יותר)

בקיצור אני מרוצה

אבל כן עניין התחזוקה, אמא שלי שמעה על כל התהליך והחליטה שלא בא לה לעבוד אצל השואב

אני לא חושבת שזה לעבוד אצלו

אבל עדיין ברור שיש פה התעסקות אחרי השטיפה (שנדבר על ההתעסקות שיש בטאטןא שטיפה קרצוף ניגוב וכו וכו'?  🤪)

ניקוי וייבוש עצמי זה לחיצה על כפתור.. עניין של 5 דקות.

מה שאת צריכה לעשות מעבר לטיולים בבית, זה לרוקן את מיכל המים המשומשים (פשוט להוציא את הקופסא לשפוך באסלה וזהו)

ואת צריכה להוציא את המברשת לרענון מידי פעם

וגם - אצלי זה לא קרה אבל אם נתקע שיער על המברשת את צריכה להוציא אותם.. 

אז מה עשינו בעצם חחח.

טוב תהני מותק.

אם יש למישהי המלצה על שואב שוטף רובוטי וקומפקטי אשמח לשמוע.

תודה

אם אני מבינה זה כן דורש הפעלה שלכם, נכון?

זה לא כמו איי רובוט ודומיו שפשוט פועלים לבד.

וזה עדיין יותר יעיל משטיפה רגילה?

איירובוט יש להורחם שלי,

לי יש של שארק

ולא אהבתי את זה שהוא כאילו הולך ולא מתעכב על לכלוך יותר קשה

רמת השאיבה והשטיפה שלו גם הרבה יותר חזקה מאיירובוט

ואם נגיד יש לכלוך קשה אז יש לי שליטה להישאר במקום דקה שתיים עד שזה יורד 

סליחה שנתפסתי בזה, חבל שהמכשיר שלך יהרס

הוא לא מיועד לשאיבת חומרים מקציפים

תקראי בהוראות

חוץ מזה איזה כיף! זה חיים אחרים

גם לנו יש (כתבתי בשרשור שלך)

גם אנחנו בית עם כבר יותר ילדים, לא מחליף שטיפה של פעם בשבוע כן מחליף את התחזוקה השבועית וזה חלום 

מנגד יש לי חברות שכן עושות עם ממש טפטוף אקונומיקה

ואומרות שהן שואבות רק כשאי קצף

אני שמתי אולי סיסי אחד, ברמה שבעלי צחק עליי שכבר עדיף בלי כלום

כמובן לא היה שום קף כי אין סיכוי לזה עם כמות כזאת מינימלית.. וגרפנו (כלומר, שאבנו) ממש בחרדה

כנראה באמת לא נעשה את זה שוב  

אני החלטתי שלא רוצה סיכון שזה יהרס (ואז גם לא תהיה אחריות כי השתמשתי לא לפי ההוראות)

אז משתמשת בשוטף במשך השבוע רק עם החומר של זה ברצפה של השירותים והאמבטיה

ובסופש מנקים יסודי ממילא, בלי זה

וכמובן נקודתי אם צריך אקונומיקה לאסלה באמצע שבוע, זה בלי קשר למכשיר

והכל בעלי עושה כרגע, כן? חח

זה גם שואב שוטף אלחוטי. וגם יכול להיות רק שוטף..

וגם מנקה ריפודים, חלונות ומסילות.

ויש לו ניקוי עצמי

ב2,100.

וזה לא פעם ראשונה שאני בודקת כל חודש יש ביוץ והחודש לא

זה אומר שהביוץ קרוב

אני לא שם אבל כ"כ יכולה לדמיין את כל מה שאמרת שזה יהיה לי ככה...

להחליט שסוגרים את הבאסטה- זו אחת ההחלטות הכי לא פשוטוץ וזה תהליך שכולנו נצטרך לעבור/עוברות/עברנו....

זה לעבור תהליך עם עצמנו שאנחנו מבינות שיש לנו שליחות בעולם וחלק מזה זה להביא ב"ה את הנשמות הטהורות האלה וחלק מזה זה לעצור כשכבר א"א (ופה כל זוג מביט לעומק לעומק להגיע להחלטה שא"א יותר) ולהבין שאנחנו עוברים תהליך לשליחות הבאה... הכל הדרגתי זה לא שתיהי סבתא ל30 נכדים בין לילה....

מחשבות טובות! 

אני גם לא הבנתי איך אצליח להיפרד מההנקה, וזה מאחורינו כבר הרבה זמן ועכשיו לא מבינה איך זה הטריד אותי.

מפתחים תחביבים, משקיעים בילדים, בזוגיות. בבית.

מבינים שיש עת לכל דבר, ואם בעלי אמר שזהו, לא מנסה לשכנע.

מכבדת אותו מכל הלב.

אם ישתנה משהו אני אשמח אבל לא בלחץ מזה כלל.

לקח לי שנתיים לעבור להתקן מירנה, כי זה הצעד שסימן סופית שאנחנו לא בעניין. (ובכל זאת הפיך)

אני עדיין צעירה ושנות פוריות רבות לפני, בעלי יותר מבוגר ובאמת כמה שהוא אוהב את הילדים, רואים שנגמר לו הכוח לטפל בהם.

אז בעיקרון אין לי מה לעשות עם עוד שנים רבות של פוריות, שמתי התקן מירנה וזהו.

תודה על מה שיש, עם הפנים קדימה.

לך יש עדיין תינוק. תהני מזה. אח"כ כשהוא יגדל תחשבי מה את רוצה לעשות לפני שלב הסבתאות.

איזה משהו אתם רוצים להגשים כמשפחה לפני החתונה הראשונה בע"ה.

לי יש תוכנית לצאת למסע במדבר או בצפון או לשלב מקומות בארץ, אבל מסע של כולנו, לא נופש. מסע ממש שבו אנחנו מגלים מחדש את עצמנו ואחד את השני.

יש לי חלום להשקיע יותר בהורים שלי, לפנק אותם, לפני שהם ממש מתבגרים ואין עוד הרבה שנים כאלו לפנינו.

בזמן שאנחנו היינו עסוקים בלגדל ילדים הם התבגרו בלי ששמנו לב.

יש חלום לנסוע אליהם פעם בשבוע, לצאת איתם לאנשהו או לשבת איתם בבית. לפתח קשר מסוג אחר.

אנחנו עוד לפני הבר מצווה הראשונה 😉 וכבר בשלב שאין תינוק.

לפעמים זה מטלטל למשל כשבן השלוש שאל מתי יהיה לו תינוק. אז אמרתי לו כשהגדולים יתחתנו וילדו ילדים אז יהיה לו תינוק והוא יהיה דוד של התינוק.

זה יצא לי טבעי, אבל כן צבט.

אבל לרוב אני ממש בסדר עם זה כי אני מבינה שזה המסלול שלנו, זה בסדר שקשה אבל זה לא צריך לשנות את התוכניות.

בהתחלה כשבעלי אמר שזהו (מיד בחדר הלידה) נתתי לו את השנה הראשונה להתבשל עם זה, אמרתי הקטן יגדל הוא בטח יתרכך, אבל ראיתי שזה ממש לא הכיוון, כל יום שעבר רק הרחיק אותו יותר מהקטע של לטפל בילדים קטנים.

הוא הרבה יותר בקטע של לעשות דברים באיזי או לתת לילדים לשמור ולתפעל את הקטנים.

אז אני רואה את זה ומבינה שאין קטע לשכנע. הוא כבר לא שם.

עברה לי מחשבה בראש אם אני מסוגלת להיות בהריון ולגדל את הילד לבד כמה שנים, והחלטתי שאני לא יודעת מה יהיה הכוחות שלי, ושזה חתיכת סיכון לזוגיות ולמרקם המשפחתי אז ירדתי מהר מהמחשבה על ההרפתקה הזאת.

או שזה יגיע ברצון של שנינו ועם נכונות להתמודד עם זה יחד, (גם אם טכנית אני אקח על עצמי יותר) או שזה לא יגיע וזה גם בסדר גמור.

כרגע מקדמים פרויקטים אחרים בחיים.

אני סגרתי את הבאסטה בגיל 27 ואז בגיל 35 פתחתי שוב וילדתי עוד אחד ואז סגרתי סופית.

בפן הרגשי, אני כנראה לא אעזור לך, שמחתי מאד לסיים עם התקופה של הלידות.

בפן השכלי, תמיד הסתכלתי על מה שכבר יש לי, גם ילד אחד היה נראה לי הרבה, אז וודאי שיותר היה נראה לי מספיק.

בגלל שעשיתי את המעבר הזה פעמיים, עכשיו אני כבר מנוסה ויודעת שהזמן/ הכוחות/ הענין מתפנים וצריך למלא אותם מחדש בדברים שאינם קשורים לטיפול בילדים.

בפעם הקודמת הייתי מאד עסוקה בחיפוש עצמי ופחות נהנתי מהתקופה, היום (הקטן בן 4.5) אני נהנת מהזמן והכוחות שהתפנו, מבלה, עושה ספורט, קוראת, מעמיקה בידע, מתעניינת בתחומים חדשים, השלב הזה הרבה יותר מוצא חן בעיניי

בגלל שיש לך משפחה גדולה ב"ה חושבת שאת צריכה להתמקד באיך לעבור עכשיו את התקופת ביניים הזאת (של מצד אחד יש עדיין פוריות אבל לא מתאים עכשיו עוד ילדים) בצורה הכי טובה. איך להגיע לשלוות הנפש בנושא הזה. כי אפשר להתחבט בעניין בלי סוף וזה רק יוצר תסכול, עצבות וייאוש.

אהבתי מה ש @אמאשוני כתבה

לקבןע כל מיני יעדים חשובים שלא הצלחתם להגיע אליהם מטבע הדברים כאשר נמצאים בין לידות, הנקות וטיפול בקטנטנים.

אני לא חושבת שבכל מחיר שווה להביא ילד נוסף לעולם, במיוחד כאשר יש כבר משפחה גדולה. 

אין לי משהו חכם להגיד מעבר לזה... הרבה שנים לא רציתי עוד ילדים, הרגשתי שזה קצת לחץ חברתי לגדל משפחה גדולה מאוד. אבל עכשיו, כשזה באמת עוד מעט לא יהיה אופציה, זה הרבה הרבה יותר קשה. אפילו בדברים הקטנים- בגדים, מיטת תינוק... וגם לנו יש משפחה גדולה ב"ה, תלוי לדעת מי... מקווה בע"ה לעזור משמעותית לילדים עם הילדים שלהם. השלב הזה זה עוד משהו שצריך ללמוד לקבל באהבה, כמו את הגוף שכנראה לא יחזור למידות שרציתי...

ועוד משהו- עכשיו כשהקטן שלי קצת גדל אני מרגישה אמא יותר מתפקדת, יותר פנויה לכולם, בית יותר מתוחזק, יותר מצליחה בעבודה, וגם התחושות האלה עוזרות לי להתמודדות.

אם לא עשית - חשוב מאוד ללכת

אם כן עשית

ממה שיודעת עושים עוד הערכת משקל

בנוסף היא תסביר לך בטח על הריון עודף אם תגיעי לשם.. 

והערכת משקל בעז"ה תהיה בא"ס מחר

היא גם צריכה להדפיס לך את כל התיק הריון

כל הסיכום

ככה היה אצלי.. תור אחרון הדפיסו את כל הפירוט 

לקבל סיכום של ההריון.

לק"י
 

ואני באמת לא זוכרת מה עוד חשוב בתור הזה חוץ מהסיכום.

כי בהערכת משקל יצא קטן מדי

אז הרופאה הפנתה למיון, ושם בסוף שחררו ואמרו לעשות יותר מעקבים שבוע הבא, ולבוא למיון שוב עוד שבוע וחצי

קצת מלחיץ

עד לפני יומיים חשבתי כזה שיש עוד די הרבה זמן עד הלידה (ובאמת שכיף לי להיות בהריון ואני מודה לה' כל רגע), אבל עכשיו קצת באלי כבר ללדת, לראות שהכל בסדר... אני צריכה לנסות לחזור להיות רגועה שוב...

נוסף בבטן- זה מתנה.

בעז"ה אם במעקב הבא יראו שעדיין לא גדל, אולי יעדיפו ליילד כבר, כי יש מצבים שהשליה כבר לא מתפקדת כ"כ טוב

ואז עדיף לעובר לגדול ולהתפתח פשוט בחוץ.

בעז"ה שהכל ילך כשורה

בעתו ובזמנו

בבריאות שלמה ובידיים מלאות

איזה לחץ

אל תאכלי את עצמך את באמת עשית את המקסימום

הייתה מישהי דומה בקשת, לא זוכרת איך קוראים לי

היא הצליחה קצת לסחוב ככה, נראה לי חודש

ממש ממש מקווה בשבילך!!! אל תתייאשי

מעניין אןתי אם אשאר פה עד הלידה

והיא גם הייתה עם תאומים?

ואוו רק מלקרוא קיבלתי כוחות!

שיהיה מלא בהצלחה תשמרי על עצמך❤

נולדו ב37 בה'

אחרי שמירה קפדנית..

תשמרי על עצמך שתלדי בעזרת ה' בידיים מלאות בזמן בעזרת ה'

זה אומר שכבר תיהי בשבוע 31

אבל נזכרתי שהיא הייתה במצב הזה בנסיבות אחרות ארז לא ממש רלוונטי

היא סחבה מ 24 עד 27

התינוק שלה ממש לאחרונה השתחרר מהפגייה

תינוק מתוקי ברמות

אם את רוצה קצת להתחזק, את יכולה לצפות בה

יש משהו מעודד בשיתוף של התהליך לכל אורך הזמן בפגייה

בתפילה שלא תצטרכי לעבור את זה לפני 34 (לפחות)

תודה על זה!!

אני ממש התפעלתי ממנה 

אבל גם מחיקה מלאה ועם פתיחה (לי היה 2.5) בשבוע 30. הייתי בשמירה וילדתי בסוף ב37.

אותי השאירו שבוע באשפוז ואחרי שראו שהכל יציב שוחררתי והמשכתי שמירה בבית. אבל לא הייתי עם תאומים

ותזכרי שאת עשית כל מה שיכלת...

ואת מדהימה שאת בכלל סוחבת עד עכשיו!

ואת גיבורה ענקית. 

כל יום נוסף שאתם מצליחים למשוך זה מתנה.

מקווה שכבר נתנו לך צלסטון. זה קריטי להתפתחות תקינה של הריאות.

בעקרון עם שמירה מוחלטת ומעקב צמוד בבית חולים

אפשר גם למשוך עוד חודש ואפילו יותר.

כרגע תהיי במנוחה מוחלטת. חוץ מלשירותים לא לקום בכלל.

זה משפיע מאד!!!

בשורות טובות יקרות

שיעבור לך בקלות, בבריאות, במנוחת הנפש והגוף ובשמחה

ובעז"ה שיהיה בעיתו ובידיים מלאות.

אני לא זזה לשום מקום חוץ מלשירותים וגם זה בקושי

כל פעןלה הכי קטנה נעזרת בבעלי/אמא שלי או פשוט ישנה

מקווה למשוך עוד ועוד למרות הכאבים והקושי

כל יום שעובר והם בפנים זה מבורך ועדיף על הכל🙏💘

שולחת לך חיבוק ענק ענק

אין לי עצות מעשיוץ כי לא הייתי בסיטואציה, רק מחזקת אותך שאת עושה שליחות עצומה ומביאה עוד 2 נשמות טהורות לעולם ואשרייך ממש!!!!

ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות- יכול לעשות הכל. שתגיעי ל40 גם!!!!

בהצלחה ענקית ותראי כל יום כאתגר לעצמו. איך אני עוברת את *היום*.... 

איך את? יש לך עוד ילדים בבית או שזה ילדים ראשונים?

תנסי לעבור את ה3 ימים הקרובים, זה התחלה טובה ... ובעזרת ה הם ישארו הרבה זמן בבטן..  כמה שצריך...

מציעה גם להגיע ולהתקשר לרבנים גדולים שיתפללו עלייך

בבית

מסכימה איתך

נראה איך יעבור הסופש ולאן פנינו מועדות מבחינת השמירה בבית חולים

ברוך השם שעצרו את הלידה!

בטח נתנו הבשלת ריאות זה מעולה.

אחיין שלי נולד בדיוק בשבוע הזה, היה כמה חודשים בפגייה היום בחור חזק מוצלח וחתיך

בעזרת השם מתפללת איתך שיישארו כמה שיותר בפנים!!

מכירה הרבה פגים וברוך השם כולם בריאים ושלמים בכלל לא רואים שנולדו לפני הזמן

לקנות ארטיק או ללכת לגינה.

אני מעדיפה להפעיל אותם בבית במיליון צורות ולא להיות בשיא השמש והחום ב16:00 בגינה,

אין צורך בארטיקים וגלידה המקפיא שלנו מפוצץ בכאלו,

ובכ"ז אני בסוף עושה מה שהם רוצים כי אין לי באמת סנקציה או דרך להשאיר ילד שלא בא איתי ועוד תאום שמעדיף להשאר איתו וגם פוחד שאתקדם לבד.

לאמא שלי החזקה והסמכותית הוא לא עושה הצגות כאלו. וכזו סיטואציה מתישה אותי להמשך היום שעוד צריך כוחות בשבילם.

להבטיח את הפרסים בבית.

רוצים ארטיק? בטח! אבל רק בבית.

רוצים לרדת לגינה? בטח! אבל קודם עולים הבייתה למשהו כיפי (או משהו שאת משווקת ככיפי) ויורדים אח"כ בשעות יותר שפויות ורק אם את מרגישה שיש לך כח.

נתקעים ומשתטחים? יאללה בואו! קדימה! הארטיק מחכה בבית! הוא כ"כ טעים!

לדעתי אם הם מקבלים באמצע הדרך אין שום דבר שידרבן אותם להגיע הבייתה.

בקשר לזה שאחד בורח, זה באמת סיוט ואין לי פיתרון... ממש קשה. מקווה שתצליחי!

את בעצם ממשיכה לשחד אוצם במקום לחנך. חינוך זה לא שוחד. הליכה מהגן הביתה היא לא דבר שצריך לקבל עליו פרס. אפשר לצ'פר מי שהלך יפה פעם ב..

אפשר לתת שלוק כשרותח כי חם היום

אבל "תעשה כך וכך כדי שאני אתן לך ארטיק"

מה הוא כלבלב שאת מאלפת?

נראה לך שהוא יתחנך מזה?

הוא רק יגדל ויבקש פרסים גדולים יותר ואם לא תלמדי אותו שיש לאמא סמכות ומכבדים הורים ושטובתו היא לבוא איתך הביתה והוא לא עושה טובה לאף אחד-

לא יצמח מזה טוב כנראה.

לק"י

"אם תבוא הביתה, תקבל ארטיק".

אלא המשך של היום- "יש לנו בבית ארטיק טעים, בואי נלך מהר ונאכל אותו".

כמו להגיד "אתם רוצים שנכין יצירה, אז בואו נסדר את המשחקים ונוכל להמשיך ליצירה" (ולא "רק אם תסדרו, אז נעשה יצירה").

אני מסכימה שזה נשמע דומה, אבל אולי בכל זאת לילד זה נשמע שונה. אני מקווה לפחות🤷‍♀️

אבל גם ככה היא מתכננת להביא לו ארטיק כי הוא רוצה. אז כמו שאת אומרת לילד לפני שמוציאים משחק נוסף שיאסוף את הקודם, אותו דבר.

אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אבל ילדים בני 4 לרוב לא מקשיבים להורים שלהם רק "כי אמא אמרה וצריך". אז אם יש משהו שהם רוצים, ואת במילא רוצה לתת להם, אין שום סיבה לדעתי לתת להם באמצע. כמו שלא תיתני לילד קינוח לפני שטעם בכלל את ארוחת הצהריים.

את קוראת לזה לשחד, תקראי לזה איך שאת רוצה. אני קוראת לזה לשווק את זה ולתזמן את הדברים שהם רוצים.

כמובן שאם האמא לא מתכננת בכלל לתת להם ארטיק אין סיבה שתבטיח. אבל גם אין סיבה שתקנה להם באמצע הדרך.

ככל שילד גדל הוא מבין יותר, בגיל 4 נגיד את לא יכולה לצפות מילד שתרשי לו להוציא כמה משחקים אחד אחרי השני ושהוא יאסוף את כולם בסוף "רק כי הוא מחונך" או שתרשי לו לרוץ בגינה והוא יחזור מיד בצייתנות בלי צרחות הבייתה. כשאת משווקת לילד את השלב הבא ביום כמשהו אטרקטיבי ששווה בגללו לחזור הבייתה מהגינה, את חוסכת לעצמך הרבה יללות. ובגיל גדול יותר הם כבר מתרגלים להקשיב לאמא גם אם אין שום דבר אטרקטיבי בהמשך.

לק"י

וזה קשה בעיקר כשסוף היום ועייפים ורוצים הביתה.

הבת שלי גם היתה מתעכבת ורוקדת עם עמודים בדרך וכו'😅

אולי באמת עדיף לך להביא עגלה. יקל עליכם....

לק"י

אפשר גם להביא להם שלוק מהבית. זה קריר וטעים, ואולי ירגיע אותם קצת.

אבל מכירה הרבה שכן, אז שווה לנסות.

ואני בימים חמים מביאה איתי שלוקים קטנים מהבית שיתקררו קצת בחזור. ואני אוספת ברכב אבל זה נותן הרגשה נעימה ומקרר קצת בחום הזה.. 

לק"י

לגן לרוב אני לוקחת בשביל הקטן יותר, והיא עולה איתו.

אבל נניח לנסיעה/ יציאה ארוכה, אני אקח גם בשבילה.

אבל יש מקרים שזה פתרון מצוין.

הבן שלי עכשיו כמעט בן חמש, וגם השנה הוא היה בעגלה בדרך אל ומ- הגן.

את הדרך עשינו יחד עם אחותו הקטנה שבכל מקרה צריכה עגלה, וזו דרך שלמבוגר לוקחת 15 דקות הליכה. אם הוא ילך ברגל זה יקח הרבה יותר. ובסוף יום אחרי הגן, בטח בחום, זה גם מתכון לחוסר סבלנות.  

אז גם אם בדרך כלל לא מקובל עגלה לילד בן ארבע או חמש, יש סיבות טובות, וגם בשנה הבאה אני מתכוונת להמשיך באותו אופן (עגלת תאומים).

יש עוד סיבות טובות חוץ מדרך ארוכה יחסית. 

למי אכפת בני כמה הם? (או שקשה לך לדחוף?)

אפשר להביא להם כוסות עם ברד למי שיושב בעגלה.

(להקפיא מראש כוסות ובדרך קצת יימס ואפשר לרסק)

אם הטריגר שגורם לך לצאת מדעתך זה החום,

תפתרי את זה ככה ותוכלי להתנהל יותר בשליטה כשאת איתם בבית ולחנך אותם.

כשלך קשה ואת לא במיטבך הם מרגישים את זה ומתנהגים בהתאם.

הדבר הכי קריטי לילד זה ביטחון בזה שאמא תעמוד בכל דבר אפשרי, וכשזה מוביל למשבר זה מערער את הביטחון שלהם וגורם לכל ההתנהגויות הדווקאיות.

זאת גם הסיבה שעל אמא שלך הם לא עושים קונצים.

הם גם יודעים שזה לא יעבוד, וגם אין להם צורך לבחון את הביטחון שלה.

תחזירי לעצמך את הביטחון בחינוך בכך שתמצאי פתרון טכני וכיף, הם יהיו ממושמעים יותר, ואת תהיי בטוחה בעצמך ולא תתמודדי עם החלטה האם לשבור את המילה שלך או להתמודד עם החום שעה וחצי בדרך הביתה.

וזה ממש הגיוני שברגע שתאום אחד נרגע, האח השני מרשה לעצמו פתאום לפרוק.

אגב לגבי הכביש, את יודעת מניסיון שילד שהולך קרוב לכביש גם ירד אליו או שאת רק חוששת מזה?

בגיל שנתיים זה הגיוני שילדים מתפרצים לכביש. בגיל 4 יש כבר מנגנון הישרדותי מפותח יותר. יחד עם חינוך לזהירות בדרכים והעברת האחריות אליו (לא אחריות לחציית כביש, אחריות לא לרדת מהמדרכה לכביש)

סביר יותר להניח שהוא רץ כדי שתרדפי אחריו, וכשלא רצים אחריו, ובכלל לא מחפשים אותו, הוא לא ירד לכביש בכלל.

לפעמים זה אפילו עדיף כי דווקא מרוב בהלה של ההורה הם עלולים לעשות את הטעות של לרדת לכביש.

בדיוק קרה לנו מקרה כזה לפני שבוע, הבן שלי נסע בבימבה ממש במהירות בירידה,

וצעקנו לו שיעצור והבנות שלי התחילו לרדוף אחריו וזה רק גרם לו להגביר מהירות.

עצרתי את הבנות מלרוץ, הוא כבר עבר את העיקול והיה בחלק צר של המדרכה, אני ממש רעדתי מפחד שהוא התגלגל לכביש, אבל ידעתי שלהמשיך לרדוף אחריו יהיה יוצר גרוע.

בסוף כשהגענו אליו ראיתי שהוא באמת עצר איפה שפחות או יותר הגיוני שהוא הגיע כשקראתי לבנות להפסיק לרוץ אחריו. מקסימום המשיך עוד קצת ונעצר. אם היה ממשיך עוד כנראה היה מאבד שליטה ומתגלגל לכביש.

לק"י

נראה לי מתוך רוח שטות ומחשבה שהיא מספיק גדולה.

אז לא תמיד אפשר לסמוך עליהם🤦‍♀️

מאז למדתי לשים עליה יותר עין (בטח אם היא במצב רוח שטותי או עייף).

שיש פחות שיקול דעת ועדיף להיות צמודים.

השאלה מה לעשות במצב שהילד בורח דווקא כי ההורה רודף אחריו, נראה לי יש יותר סיכוי שיפול/ יברח לכביש כנראה חושב שזה משחק תופסת..

שיהיו בריאים!

במקרה כזה של ילד שאי אפשר לסמוך עליו שלא ירד לכביש עוד יותר עדיף מראש לקחת עגלה.

( כי אלו נראה לי יעמדו בה 🤭) תני לכל אחד מהם שלוק,

זה תופס בול חמש דקות, בדוק ומנוסה.

אני אגב לוקחת עגלה בכל גיל, עד שהתינוק הבא נולד. זה יכול להיות שנתיים וזה יכול להיות גם יותר.

אני פגשתי ילדים גם בני חמש בעגלה. 

הילדים שלך מותשים,

הם צריכים אמא חזקה, לא אמא שמתייחסת לכל הפגנה שלהם.

תשימי גבולות, את לא קונה שום דבר בדרך, ולא עוצרת בשום מתקנים בדרך. נקודה.

את האמא, את המובילה. את המחליטה. לא ילד בן 4 ינהל אותך. כי את המבוגר האחראי , ואת מבינה שבחום הזה לא עוצרים בשום מקום, מתאפסים קודם בבית. זה לא יגמר בארטיק ולא יגמר בנדנדה, אם הם יראו שאין להם גבול אז הם ינסו לבקש או יותר נכון לדרוש עוד דברים.

ואם הילד בוכה על הרצפה- ואז מגיעים המבטים של האנשים - הם ישכחו אותך ברגע שיזוזו משם... שימי קצוץ על כולם. (אולי דווקא לא נעם להית האמא שמתקפלת?) חוץ מזה שזה ממש לא פאדיחה, אין ילד שלא השתטח על הרצפה ברחוב בהפגנתיות, כל הורה נורמאלי מכיר את זה. אני פשוט לוקחת את הרגליים ומתקדמת ברוגע ''אני הולכת הביתה, אתה מוזמן להצטרף אליי'', תוך שתי דקות ההפגנה מתפזרת (חוץ מילד אחד שלי שהיה יורד לכביש אז לא יכולתי לעשות לו את זה, אז באמת היה סיוט להרים אותו, אבל עכשיו הוא כבר גדל יותר אז יותר מבין שזה אסור)

מסכימה לגמרי.

ילד שמשתולל כי הוא רוצה ארטיק, ואז בסוף מקבל ארטיק, יעבור לבכות בשביל להשיג את הדבר הבא.

זה לא עניין של כפיות טובה, זה לא עניין של פינוק וגם לא חוצפה.

אני חושבת שהחשיבה שלך מולם היא דרך עולם מושגים ורגשות שהם בכלל לא מכירים.

חוצפה, גם קיבלת___ ואז רצית גם ___, אכפתיות.

הם בני שלוש, הם ממש ממש לא שם.

מה שמעניין זה הם עצמם.

ילדים אוהבים מתוק, הם רוצים מתוק

ילדים אוהבים לשחק, הם רוצים לשחק בגינה.

אין כאן בכלל עניין של "לא מתחשבים באמא". נכון, הם לא מתחשבים בך כי אין להם את היכולת לראות קושי של מישהו אחרת ברמה גבוהה, ואז גם לתרגם את זה למעשה? זה בכלל לא בגיל.

הם רוצים משהו, ויכול להיות שהם גילו שזה דווקא עובד בבכי. אז זה ממשיך.

אני מתחברת מאוד לנקודה שאת צריכה להוביל ולהיות בטוחה בעצמך.

אני לא סובלת להיות בנקודה מול הילדים שהם גוררים אותי ואני מרגישה כמו משרתת (סליחה על הבוטות, אבל התיאור שלך צועק את זה).

ובפעמים שזה קורה לי בגלל חום / לחץ / משהו אחר אני משתדלת לזהות את זה, לנשום רגע עמוק ולהחליט מה הכי חשוב לי עכשיו. על זה אני מתעקשת, מראה להם עמוד שדרה והם מקבלים את זה. כי אם זה מצירך קצת התעקשות

ולנרמל את התחושה שלך, גם אני אמא לגילאים האלה בערך וגם אצלי משתטחים וצורחים ובועטים והכל טוב. מי שרוצה שיבהה, אני אמא טובה ומחפשת את טובתם גם לטווח הארוך- בכך שיהיו מחונכים.

ילדים זקוקים וחייבים גבולות בחיים.

אחרת יגדלו ילדים שאין להם מרות וסמכות, הם לא מסוגלים להיות במסגרת או בעבודה, קשה להם לשמר מערכות יחסים (כי בכל מערכת יחסים יש גבולות וצריך להתחשב בשני) ובעיקר ילדים שיסבלו בחברה ומול עצמם- בחוסר בטחון עצמי והפקרות.

את נשמעת אמא שרוצה בטובת הילדים שלה. את חייבת להבין שבשביל לחנך אותם כדאי ללכת להדרכת הורים. הדרכה תעזור לך להפנים שגבולות הם טובת הילדים ולא עריצות, וגם תיתן לך כלים איך להציב גבול ולהיות אמא נוכחת ואוהבת במקביל.  

אגב- כל הלקיחה של שבירת הגבולות כפגיעה אישית היא גם לא בריאה לכם. זה גם נושא שכדאי להציף בהדרכה ולקבל מענה. ילד בודק גבולות מטבעו, הוא לא רע ולא מנסה לפגוע. ילד בגיל הזה גם לא מסוגל להבין את התחושות של הצד השני, הוא זקוק לך כדי ללמוד יחסי אנוש, וזה תהליך ארוך.

בקיצור- לדעצי הדרכת הורים ממש תקל עלייך 

באמת חסר פה הובלה אמהית

מצד שני

ללכת אחרי הגן 5 דקות בשמש דרך גינה/ מרכז מסחרי, זה קשה לילד ולהורה, הקושי ללכת בחום כשעייפים, הפיתוי לעשות הפסקה בגינה/ מרכז המסחרי.

אני הייתי מעדיפה להקל על הקושי כמו שהציעו עגלה או אפשר לבדוק אפשרות לטרמפ/ נסיעה באוטובוס.

נכון שאפשר להוביל ילד גם כשיש קושי, לפעמים זה סוג של אילוף, להמשיך ללכת גם כשקשה וחם, בלי להתלונן ולהתנגד, לילד אין אפשרות בחירה להגיד שזה קשה לו מדי. (לי ספציפית ללכת כל יום אחרי הגן 5 דקות בשמש נשמע קשה מדי לילד בן 3-4)

יקבל כל מה שהוא רוצה בדרך

אני מסכימה עם זה שכדאי לנסות להקל באמצעות עגלה

צודק בהתנגדות שלו,

אני כתבתי שכל הורה מכיר את ההפגנה הזאת שמשתטחים על המדרכה ועושים הפגנה.

הילדים מתנהגים בצורה נורמטיבית, אבל האמא צריכה לשנות שדר לדעתי הענייה.

בהחלט אפשר להקל עם איגלו, להביא מראש,

או לשחק מן תחרות מי מוצא אוטו אדום, או פרח לבן .. אפשר גם להקל עם עגלה, למרות שזה נראה לי גם קשה עד שקושרים אותם , הם גדולים... הנקודה לזכור שאת המובילה. ואת יודעת מה נכון לעשות ולא הם. 

נכון שהאמא צריכה לשנות התנהלות, אבל אם היא רק תשנה התנהלות ולא תפתור את הקושי, זו בעיה בפני עצמה שנקראת אילוף ילדים.

שההורה מכניס אותם לקושי יומיומי.

בסוף, אלו החיים.

חם.

סיוט כשחם, אני מודה.

ללכת חמש דק' ברגל בגיל ארבע זה סביר לחלוטין. נכון שזה לא נעים, אבל ככה זה.

אבל אי אפשר לרפד את החיים כל הזמן לפי הנוחות שלנו. אני לגמרי מבינה את הקושי, כי גם אני הייתי בסיטואציה הזאת מליון פעם בחום של 40 מעלות... הילדים מתלוננים חם לי.. ואני נותר לי להזדהות... נכון.. ממש חם , בוא נלך מהר ונדליק מזגן ונשתה מיץ קפוא... לא תמיד יש אפשרות לעגלה. )

אני חושבת שצריך לבחון כל סיטואציה, לראות אם אפשר להתנהל אחרת ולא להפיל על הילד התמודדויות, להסתכל על כל סיטואציה גם מהעיניים של הילד, לא רק של המבוגר.

אז לפעמים באמת ניתן לרפד להם את החיים ולחשוב על הדברים מבעוד מועד ואולי באמת כדאי, זה יקל גם עליהם וגם עלינו.

אבל יהיו סיטואציות שלא נצליח לתכנן מראש והילד לא יהיה מרוצה ויתנגד. נראה לי בסיטואציות כאלה נשאר להזדהות עם הילד, להבין את הקושי שלו, בלי להציע פתרונות. להוות דוגמא,אולי לספר איך אנחנו בעבר התמודדנו עם קושי דומה, כי גם אנחנו המבוגרים, ושיש לנו באמת הרבה בחירה, אבל לפעמים אנחנו נתקלים בקושי או משהו שלא הולך לך לנו כמו שהיינו רוצים ואיך בזכות השמחה וראיית הטוב אפשר לצאת מכל קושי.

פשוט להיות שמחים ואופטימיים, זה מדבק את הילדים.

♥︎בחירת מלחמות.

ואללה בוחרת את המלחמות שלי.

גם לטובתי וגם לטובת הילדים.

בוחרת טוב טוב איפה הקו האדום אצלי ואיפה אני זורמת עם הילדים.

חושבת איך גם לי יהיה כיף, כי אחת המטרות הכי חשובות שתהיה לי הנאה עם ילדים וכיף איתם. אני חושבת כמו ילדה ומשתמשת במושגים של ילדים כדי להלהיב גם אותם. אם לא בא לי להוציא עכשיו כסף על ארטיקים בדרך ולהשאיר בגן שעשועים, אני אגיד "מה דעתם שנעשה מסיבה בבית? מסיבת שלוקים/ מסיבת גלידות/ מסיבת קרח. נחזור הביתה נקפיא את הבית עם מזגן נדליק מוזיקה ונאכל קרח

ואז יש בשביל מה לחזור הביתה!

כי בגיל קטן עוד אפשר לקשור לעגלה ולסבול 5 דקות צרחות, אבל בגיל גדול אם אין הידברות והקשבה לילד זה כבר לא יעבוד.

♥︎תכנון מקדים או שיחה מקדימה

בשעה שהשמש קופחת עליכם ואת בעצבים תסכימו איתי שזה לא הזמן האידאלי לחנך ולמצוא דרכים יצירתיות הרצון היחיד זה להשתיק.

אפשר לדבר בבוקר בנחת לפני שנפרדים או בלילה לפני השינה ולתכנן איך תהיה החזרה שלכם מהגן.

לק"י

הבת שלי בגיל הזה יושבת מרצונה.

שווה ניסיון

ואם זה לא מקשה על אמא, אז אדרבא.

הבאתי את זה רק בתור דוגמא לדברים שעכשיו יעבדו כשהם קטנים, אבל בסוף כן צריך ללמוד גם ליצור קשר ושיתוף פעולה.

לק"י

גם ההתנהגות מתבגרת.

ועדיין צריך גבולות.

חח סתם

אני אישית היתי מסתפקת בכרית או משהו כזה

או יוצאת למקומות מסוימים של יותר נח לי

או מדי פעם הולכת לאוטו לשבת בכסא ולהשכיב אותו קצת אחורה

או לזמן מוגבל יותר 

אפילו אתמול, כשהעליתי את האפשרות שלא אבוא איתם לפיקניק, הם התעצבנו ואמרו שזה לא שווה...

אולי באמת אנסה להסתפק בכרית. (לא תמיד אהיה עם אוטו צמוד, כי אולי נשתמש בחלק מהזמן בתחב"צ - גם ככה האוטו לא מכיל את כולנו)

אני היתי אומרת - תתעצבנו כמה שבא לכם🥰

חח סתם סתם

שהם די פרקטיים, אבל לא הדבר הכי נוח ומפנק

כן נוחים לנשיאה ומתקפלים קטן, יכולים לתת את המנוחה באמצע ההליכה אז לא יאפשרו להשתרע או משהו כזה

ארכיון כסאות - I CAMP - מותג ציוד הקמפינג והשטח מהמובילים בישראל

יש לנו כיסא מתקפל כזה, אבל הוא מתקפל לגודל הרבה יותר גדול, אז לא נוח להיסחב עם זה... אולי באמת אקנה משהו כזה.

תודה!

יש לי דווקא שרפרף מתקפל, שבעבר הייתי לוקחת איתי בעיקר למקומות כמו הכותל בחול המועד, שאין מקומות ישיבה. אבל סתם ככה הוא לא מספיק נוח...

גם מה שאני צריכה זה מצע מרופד להשתרע עליו. אז אם אין דשא בסביבה אני חייבת משהו מהבית

תודה!

כן אבל אם מנסה לחשוב רגע,

בטא 16 זה גבולי

בהמשך הייתה ירידה

בהנחה ולא נטלת לפני ההחזרה תרופות הפוגעות באמיתות של בדיקת בטא (כמו אוביטרל),

אז נרא שהיה הריון

וזה דווקא משמח קצת

זה אומר שהגוף שלך קלט את זה ומסיבה מסוימת הפסיק להתפתח

המון המון כוחות להמשך!

אישה שכבר נמצאת יותר מכמה ימים אחרי ביוץ (בהנחה שיודעת מתי היה הביוץ) כבר לא חייבת לעשות עם הראשון על הבוקר כי הרמה עולה מיום ליום 

פספסתי את זה

אין לי מושג. משערת שזה אותו רעיון אולי כמו בבדיקת הריון..

וואי, לא יודעת 

אני נתתי לגוף להתנקות לבד מההורמונים, יש כאלו שלוקחות משהו לזרז את המחזור.

תסתובבו תהנו...

בירושלים הכל רגוע

יחד איתכם יטיילו עוד מלאאאא אנשים

בירושלים אין איום ספציפי כרגע

האולי ואם וכו הוא כרגע נחלת כל מקום

ולדעתי מי שלא גרה כרגע במקומות מאוד מועדים למתקפה ..(=מרכז-דרום)

שתתנהל רגיל..

מאיראן כבר ראינו שהיתרול שלטילים יש זמן הגעה אז יש צפי לארוע

ומלבנון באמת זה שונה

אבל פשוט אין לדעת

אני גם מבולבלת ולא מבינה איך נכון להתנהל

ומה כמה אפשר להשאר בבית כל היום

עם חופש גדול ברקע ..

מעניין אותי אם יש פה עוד מהצפון שיגידו לי איך הם מתנהלים

והאמת שלא ממש יוצאת😅

אבל יש לי ילד אחד, אז דיי מתאים לנו להיות בבית, עושים בריכה בחצר, משחקים בבית, הוא עדיין במסגרת... לא הולכת למקומות בלי מרחב מוגן, אבל אם יש מקומות סביבכם עם מרחב מוגן כן הייתי הולכת-נגיד קניונים, משחקיות...

לא יודעת כמה צפון את-נגיד אם הייתי גרה באיזור חיפה הייתי מתנהלת רגיל, צפת-כן יותר בערנות...אבל אני גם קצת מגזימה🤷🏻‍♀️

בירושלים אבל הייתי מתנהלת רגיל לגמרי, אני חושבת שאם יש משהו שלמדנו בימים האחרונים זה שלצהל יש הרבה ידע על האויב כרגע, אם יהיה משהו-יהיו התרעות...

גרה במקום חם..גם ברגיל .בשנה זאת

לכן...

גם בבית אין לי ממד ולא שום מקום מוגן(בניה קלה+חלונות)

אבל עם זה אין לי מה לעשות

וזה עדיף מלהיות בחוץ למשל

וכן פשוט משתגעים פה הילדים..

אז מעסיקה אותם

רק שתוהה כמה זמן ימשך ככה

והמתח באויר

והשקט הנוראי הזה

גן משחקים עם מיגונית או מקלט קרוב שאפשר בערב? אצלנו שמו מיגוניות בכל מיני מקומות מהסיבה הזאת...

חברים?

אולי אפילו טיפה לנסוע לאטרקציה באיזור יותר רגוע, בסוף גם אם את באיזור שיורים עליו אני מניחה שבפחות משעה נסיעה את יכולה להגיע למקומות רגועים

באמת הזוי שאין

ואין אצלינו ביישוב משחקיה..

וגם הבתים לא ממוגנים

קיצר

רק ה'💗

לא פרקטי לי הנסיעות וכו

אבל תודה רבה 💖

אבל לא מלחיץ אותי

לוידעת למה

רק שעכשיו כל המדינה בלחץ

בסוף מתקפה נוסח איראן כמו שהיתה זה לילה מפחיד אחד

והתראה של 9 שעות מראש🫢

אבל בצפון זה בעצם אחרי 9 חודשים כאלה לש מתח יומיומי+אזעקות ויירוטים+ אולי מלחמה עצימה עם הפגזות על בסיס יומיומי

גם אני אגב לא פחדנית גדולה מאעזקות בכללי

אז מבינה אותך קצת..וקצת לא כי כרגע מרגיהש אחרת

כי בהתחלה לא ראיתי שאת מהצפון

בכל מקרה אמרו שכנראה שההתקפה תהיה רק אחרי הלוויות שיהיו מחר. ובעז"ה שלא תהיה בכלל.

וחוץ מזה אי אפשר 10 חודשים להיות בדריכות ולשמור עליה.

אני שחררתי.

יש בבית כמה בקבוקי מים מינרלים ומטענים ניידים מלאים וזהו.

אין לי יותר מזה מה לעשות

אם אנחנו הולכים לבלות הרבה הרבה יותר בבית אז שלפחות יהיה לנו מה לעשות ביחד.

ללכת איתם לגן שעשועים ואין שום מיגונית או משהו קרוב?

גם אני כל החודשים האחרונים מתנהלת רגיל

רק עכשיו מנסה להבין מה קורה

לא הולך לשום מקום לבד

וכנראה שלא הייתי נותנת לו ללכת לבד.

אני הולכת לכל מקום חופשי בלי לברר אם יש שם ממ"ד או מקלט.

אבל אני כן מודה שאחרי כל חיסול אני יותר זהירה, ואני ממש מבינה את החשש...

ואולי אפילו שווה לפנות למועצה לבקש מיגוניות @חלשה בעורף , אם את גרה באיזור שיורים עליו-מועצות עכשיו מביאות מיגוניות, גם אם לא מספיק... נשמע לי מוזר שאין בכלל ביישוב.

בטח יש איפושהו אבל לא בשום מקום מרכזי או גינה

תצאו ותהנו

יהיה איכם עוד מלאאאאאא אנשים

בדיוק היום בערב אני יוצאת לשוק, נתראה  

משתדלים להתנהל כרגיל.

לא מבטלים תוכניות ולא כלום.

מבחינתי זו חלק מהמלחמה, לא להיכנע לפחד (לא אומרת את זה בזלזול, ולא אומרת שזה לא קשה).

פשוט מבחינתי זו המשימה שלנו כרגע, להמשיך כרגיל בהתאם להנחיות פיקוד העורף.

ואם יקרה משהו, אז להגיב בהתאם לכללים.

במלחמה כאן יש צד פסיכולוגי ממש משמעותי, זה נכון לשני הצדדים. וזו הדרך היחידה שלי לתרום למאמץ. אז מנסה...

זה איזור ממש שמור עם המון משטרה, כוחות מג״ב, מלא מלא סדירניקים ומילואימניקים באפטר שבאים לאכול… תמיד מרגיש לי איזור ממש ממש בטיחותי. (מודעת שבעבר היו פיגועים, אבל זה בעיקר היה בתקופת האינטיפדה. בשנים האחרונות כמעט וכלום). מקווה שזה ירגיע אותך ושתהני! ❤️

בלי התקף

רק לחץ מטורף

ואני משלשלת את החיים מאתמול.

אז כנראה שיש קשר🙄

במיוחד כאבי בטן

לי תמיד בילדות היה לי כאבי בטן איומים דווקא לפני מבחנים, זה היה מחרפן.. 

כמו שתארת 1אבל בשלב יןתר מאולק ובלי נפיחות.

לי נשמע להבדק

אולי תלכי לדבר עם ה'?

תספרי לו מה קשה וכמה את מתוסכלת

תבכי... תשפכי...

חיבוק ענק! יהיה טוב!

מחר יום חדש

משפט המפתח שלי 

חיבוק ענק

ממש אתמול הייתי ככה.

לפעמים הכל כל כך מציף וקשה ונראה בלתי אפשרי.

וגם אני אתמול הייתי ממש במצוקה ורק רציתי לצרוח.

ואז העזתי ואמרתי את זה לבת העשר שלי. שאמרה לי- "יאללה, אמא, תצרחי".

ובאופן הזוי לחלוטין עשינו בבית סשן של צרחות. 

עם ילדה בת עשר, ילד בן שש ותינוק בן שנה. 

ובהתחלה לא העזתי לצעוק באמת, אבל בפעם השניה קצת יותר, ואז עוד קצת, ובפעם הרביעית או החמישית הגוף שלי כבר ממש נרגע. וכמה שפחדתי להבהיל את הילדים- בסוף הם פשוט הצטרפו אלי (כולל התינוק- שנהנה וצחק מהסיטואציה).

(ואם אתן שכנות שלי- הי. זו אני. אף אחד לא הרביץ לנו או משהו. צרחנו מבחירה...).

בקיצור-

לכי תמצאי משהו לבעוט בו.

לגמרי.

איך את היום?

אבל אני צריכה

את הצרחה

האדירה הזאת

שתשחרר לי את כל האיכסה

זה לא חייב להיות בקולי קולות שהשכנים נבהלים

זה יכול להיות בדממה

להיכנס לחדר, לסגור את הדלת, לעצום עיניים

ולהגיד משהו כמו "די די די די דיייייי" עד שזה יוצא

בצורה של בכי או בצורה של קפיצות או איך שהגוף שלך ימצא דרך לבטא את זה

חיבוק ענק!!!!

זה עוד יבוא.

❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️❤️