תקציר-
5 חודשים אחרי לידה
ללא מניעה
הנקה חלקית- ככה שלא בשוק ש-
לפני חודש קבלתי מחזור לראשונה 🫢
ב1.6 טבלתי
לא זיהיתי ביוץ עם מקלונים אבל היו ימים שפספסתי אז לא בטוחה..
בשבוע הזה היו הפרשות..וגם יומיים של בדיקות ביוץ חיוביות ברביעי-חמישי
ופתאם משישי הכתמות כאלה חומות.. בקטנההה .. פעם אחת חום כהה ואז חום בהיררר ממש קצת
בדיקת הריון משישי שלילית
מה זה יכל להיות?
אף פעם מחזור לא מתחיל לי ככה
זה גם לא אדום.ולא מתגבר
או שאולי בכל זאת יתפתח למחזור..
מוזר
למיהשי יש רעיון?
בכא מומלץ בימים הטהורים (אם הם לא בשבעה נקיים) ללבוש לבנים כהים כשי לא להתקל בבעית כתמים
טיפה בניגוב
וזה חום בהירררר ופעם אחת היה חום כהה יותר
יכל להיות שדם ביוץ כזה צבע?
היה לי בעבר פעם אחת וזה החה אדום-ורוד
קרה למישהי בדיקות ביוץ חיוביות לפני מחזור?
ובכא להמתין מעט עד הניגוב
כל הכללי זהירות..הרבה נסיון בתחום לצערי
טוב תכלס עכשיו נגמר לדעתי
מוזר
תודה רבה על הייעוץ
אצל רופאת נשים, אם יש לך שארית שליה
כן, גם כמה חודשים אחרי לידה
וגם לא היה לי כתמים כל התקופה
נטהרתי יחסית בסבבה
ומחודשיים אחרי הכל היה נקי
עכשיו נגמר ההכתמות ואין זכר לווסת..
נראה לי שזה או דימום ביוץ מוזר בצבע
או השתרשות..למרות הבדיקה השלילית? הגיוני?
או סתם הורמונים הנקה ולא מוסבר
או שמחזור כן יגיע בהפתעה
תכלס כל השרשור הזה מיותר..במילא לא מצליחה להבין מה זה
בעיקר רציתי לדעת למתי לצפות לקבל מחזור
קשה שאין שום צפי
שזה לא שארית שליה
בהצלחה...מבאס..
אולי תנסי,שיטת אביבה וינקה אותך?
אין לי הסבר..
פשוט רציתי לדעת אם לצפות למחזור בימים הקרובים
או רק עוד שבועיים
לא משנה..כמו הכל עכשיו בחיים..לא ידוע🫢
אחרי לידה, הדימום די נעצר בגדול.. ניסיתי לעשות הפסק וכו' ולמרבה ההפתעה יצא נקי בגדול, גם שאר הבדיקות.. רק על אחת היתה שאלה ואמרו לנו שזה בסדר
היום היום השביעי
והבדיקה יצאה גרוע🤦 כמובן שנשאל רב אבל קשה לי להאמין שיש מה להתיר. במיוחד שאני לא כזה הרבה זמן אחרי לידה למרות שכבר באמת לא דיממתי .. חוץ מזה שיש לי קרע מדמם והוא בעייתי ממש למרות שזה לא דם מהרחם נראה לי.. חושבת שזה נחשב פצע
ברור שידעתי שזה יכול לקרות אחרי לידה ובטח כשלא מחכים 6 שבועות לפני שמתחילים לנסות וכו' ועדיין, זה ממש מבאס ומאכזב😥 בבוקר של הטבילה.. כמה שידעתי שזה אופציה
הלכתי פעם אחת שהספיקה לי לנצח🙈
חשבתי שאם הרב לא יתיר על סמך זה שתגידי שיש לך פצע (אם אכן הקרע נחשב פצע) אז אולי אם תלכי לבודקת שתגיד את זה, זה יתן משמעות אחרת ויתיר לך
רק לעודד שאחרי לידה הרב התיר לי גם דברים שלי בעין נראה שאין סיכוי.
בנוסף אם יש לך קרע מדמם תגידי את זה לרב אני מאמינה שזה שיקול רציני.
היה לי בלידה קודמת.
בדיקה של היום השביעי עם דם ששיערתי שזה מפצע ובהנחיה של רב הלכתי לבודקת.
ואני ממש ממש שונאת ללכת לבודקת. בדר"כ מעדיפה לא ללכת על אף המשמעות שהבדיקה אוסרת.
אבל במקרה ההוא אחרי לידה עם אזור סופר רגיש העדפתי ללכת אליה ולסיים עם זה.
וואלה
והיא באמת אמרה שמדובר בפצע?
התחרטתי שניסיתי כמה פעמים עד שהלכתי לבודקת
בשניה היא אמרה שזה פצע, והנחתה אותי איך לעשות את הבדיקות ולעקוף את הפצע
זה היה ברור שזה פצע.
הדימום הפסיק הרבה קודם והיה ממש קשה לעשות בדיקות
בגלל זה הלכתי אליה. רציתי כבר לסיים עם הסיוט הזה.
אז הגיוני שהרב יתיר, לא?
חיבוק!!!!
שלחו בגלל עובר קטן
בשבוע 33+4 עכשיו
התוצאה של cmv מעידה שהיית חולה בעבר ושאת לא חולה עכשיו .
התוצאה של rubella אומרת שכנראה חוסנת בעבר אבל אין לך מספיק נוגדנים. היום ההנחיה היא לא להתחסן שוב אם קיבלת שתי מנות חיסון בעבר.
Igm זה חולי עכשיו (שלילי)
Igg נוגדנים בדם מחולי ישן
מסקרנות..
אני זוכרת שבדקו לי נוגדנים לוירוסים האלה בתחילת ההריון כי זה מסוכן לחלות בהריון אז מנסה להבין את הקשר לעובר קטן
גם וירוסים של טוקסופלזמה . הדבקה במהלך ההריון גורמת גם לעובר קטן
לא מבינה בתוצאות אבל שאלת מה זה קשור לעובר קטן
רק לעודד, גיסתי נדבקה בוירוס הזה בסביבות שבוע 20 וב"ה ילדה תינוק מתוק ובריא לא מזמן...
cmv זה יכול להדביק את העובר וזה מסוכן
ככה שמעתי פעם
IgM זה חולי בזמן אמת, עכשיו, וזה שלילי אצלך
IgG זה הדבקה ישנה, ובמידה וזה חיובי זה נראה שאת מחוסנת
חס וחלילה
אבל ככה אני מרגישה! כל מה שמעניין אותו בעולם הזה זה ללמוד תורה. לא מקבל מסרים של הצורך שלי גם
ואני טורחת ומתאבדת על כל דקה שאני נותנת לו ללמוד. ככל שאני נותנת יותר הוא רוצה יותר
אני לא מסוגלת כבר, אני עושה מאמצי שיא בשביל זה
משקיעה המון!! אבל זה כלום
הוא לא רואה את זה, לא שומע את דרישות שלי ליחס ממנו
כבר מתייאשת מלבקש
עושה כל מה שיכולה וזה עדיין לא מספיק
מיציתי! למה הוא התחתן בכלל? שהיה מתחתן עם התורה ושלום
כל הכבוד!
בעזרת ה' שהכל יסתדר בינכם...
אני שומעת פודקאסטים/סרטונים של שיעורי תורה
ומחפשת עוד דרכים נוספות להעביר את היום בצורה רוחנית ומחזקת
יש רעיונות?
מעביר לי את הזמן כי לרוב אני קוראת בלי להבין בהכרח.
מחפשת משהו של למידה , על אמונה וביטחון
מאוד מחזק עם פרוש של הרב עמרמי
גם בגן האמונה של הרב ארוש מדהים
אפשר לקנות תהלים עם פרוש כוונת הלב. מתחת לכל פסוק יש את הפרוש שלו ולעשות לימוד יומי. קריאת תהלים מועילה אגב גם בלי להבין את המשמעות
רק לבחור
תודה!!!
וגם
יש ספר שנקרא "הנפש אשר בתהילים"
זה בעצם ספר תהילים עם הסבר יחסית מעמיק לכל מזמור.
זה באמת גאוני והרבה יותר מחבר לקריאה
תודה רבהה❣
חובת התלמידים של האדמור מפיאצסנה
הלכות לשון הרע
פלא יועץ
נועם אלימלך
אוצר אגדות נך אוהבת ללמוד כדי לספר לילדים
עכשיו אני מחפשת ספר של הרמבם..נשמע לי ממש מעניין
ובכללי כדי להרגיש שה' בחיי היום יום שלי שאני נוסעת ברכב או מבשלת אומרת תהילים בעל פה או מדברת עם ה'
קראתי, הוא סגולה לשמירה בלידה אני יודעת..
מה כתוב בו?
מחבר אותי יותר ללימוד... או לפחות לסכם לעצמי את הרעיונות.
(מודה שלא תמיד עושה את זה - זה תלוי בתקופות - אבל כשכן זה עושה לי ממש טוב!)
יש תחום יצירה שאת מתחברת אליו?
בכל אופן, ככה אפשר ללמוד כל דבר - מפרשת שבוע ועד ספרי אחרונים.
אני ממליצה ממש לקבוע חברותא עם מישהי ללימוד משותף. יש בלימוד ביחד משהו יותר מחייב, והרבה פעמים גם עצם הדיבור על מה שלומדים ממש עוזר להבין יותר, להפנים את הדברים ולחבר אותם לחיים.
זה יכול להיות גם חברותא טלפונית, לא חייב מפגש פנים אל פנים.
אפשר עם שכנה שנראה לך שתזרום (ואז אפשר גם להיפגש), אפשר עם קרובת משפחה (לדודה שלי היתה חברותא טלפונית עם סבתא שלי במשך שנים...), ואפשר גם למצוא פה מישהי מהפורום שתרצה🙂
בעיקרון יש גם ארגונים שעוזרים למצוא חברותות עם אנשים שמתקרבים ליהדות (או סתם משדכים בין אנשים שמחפשים עם מי ללמוד). אני מכירה את ארגון 'קרוב אליך, אבל כשרציתי לשלוח עכשיו קישור האתר לא היה פעיל, לא יודעת אם זה תקלה זמנית או משהו משמעותי יותר.
אס אל יכולה לחפש דרכו חברותא.
את משאירה את הפרטים, הם חוזרים אלייך די מהר ומבררים איזה סגנון לימוד את רוצה ועוד כמה פרטים, מוצאים לך מישהי מתאימה..
♥︎התבודדות (לפחות חצי שעה) גם 5 דק' זה טוב אבל אין לזה את אותה השפעה, התבודדות בשבילי זה חמצן, אבל מתלבש על זה הרבה מניעות (אם תרצי שארחיב בכיף)
♥︎לשתף את ה' בכל דבר ודבר. משפטים קצרים. זה ממש הופך להרגל. לדוג': מקבלת צלצול לפני שעונה- אומרת: "לאדם מערכי לב מה' מענה לשון".,לפני שנכנסת לחמותך אומרת "ונח מצא חן בעיני ה'" לפני שיוצאת לעבודה תפילה קצרה ליד מזוזה וכו'.
♥︎להדליק נר לצדיק ותפילה קצרה ליד הנרות.
בשבילי עיסוק ברוחניות זה הרבה תפילה על כל דבר בעצם
אפשר גם לקבוע חברותא עם הבעל בערב ללמוד מאיזה ספר קבוע. אני מאוד אוהבת ללמוד עם בעלי הלכות
וגם יש לי בווטס אפ מישהי שקבוע מעלה הקלטות דל עצה ואנחנו לומדות הלכות/ מוסר, אם תרצי את יכולה גם להצטרף נראה לי בכיף
לקחתי 2 ספרים
כל יום
חגם אם לא כל יום..אחת לכמה ימים
היתי פותחת ספר
קוראת קטע קצר!
וקניתי מחברת- רשמתי במחברת או סיכום קצר או משפט שהאיר לי מהלימוד או מחשבה שעלתה בי
משהו ברישום
גרם לי ממש ללמוד באופן אחר
וממש הלך איתי
בכללי קביעות של כמה שורות ביום בלימוד או תנך או פרשת שבוע או תהילים ממש עושה םלאים
גם ממליצה על שעורים ופודקאסטים
סיפורי חיים של תשובה או גילוי אמונה מאוד מעצימים
ואם את רוצה מעבר
ללמד
למצוא כמה נערות ללמוד יחד ספר או פ''ש זה כל כך יתן לך!
אין ספק שלא יהיה לי משעמם
רק אצטרך לדאוג לחלק מהספרים פה שיהיו לי חח
לגבי מפגש בחברותא אני בשמירת הריון במיטה, אז יותר מאתגר, אבל טלפוני או וואצפ זה אכן מהמם!
תודה רבה רבה לכן!
איך עובד? קונים? משאלים?
מומלץ?
לקראת לידה שישית, ובא לי לנסות משהו חדש הפעם💪
מיד שרה לוקחים
מומלץ!
השתמשתי בלידה רביעית וחמישית.
זה בעצם פולסים חשמליים שמטשטשים את הכאב בצירים.
יש שאומרים שזה ממש מקל
אני ניסיתי בלידה ראשונה את של יד שרה
ולא נושעתי.... אבל יכול להיות שגם לא חיברנו אותו טוב
זה היה נחמד עד פתיחה 4
הלידה התקדמה מהר אז הוא נשאר עלי עד הסוף, ומרוב הלחץ שהפעלתי תוך כדי הצירים הוא הגיע לעוצמה חזקה מידי וממש הכאיב לי(בטעות נלחצו הכפתורים)
הצלה פשוט!!
לקחתי מיד שרה
ומכשיר קצת יותר משוכלל ואת שניהם מביאים ליולדות
המכשיר הורוד הישן עדיף בהרבה
זה מעולה לשלב ההתחלתי
עדיף לשים כמה שיותר מוקדם
ככה ההתרגלות היא הדרגתית
המשחק עם הכפתורים לא קשה מדי...
אצלי בשלב של כאב חזק יותר עברתי למים והורדתי אותו... אבל זה עןזר להגיע פחות מותשת וכאןבה
יש חשד שיש לי דלקת בדרכי השתן (עשיתי בדיקה אחת שיצאה חיובית והרופאה אמרה לי שבהריון עדיף לעשות עוד אחת כיד להיות בטוחים. עשיתי היום)
ואני חלשה נורא נורא לאחרונה.. בי 12 נמוך אבל התחלתי לקחת זריקות (קיבלתי כבר 3 זריקות, אחת היום) ואני גם לוקחת בכדורים (האמת שבולעת אותם כי למצוץ אותם עושה לי רפלקס הקאה), ואני רק מרגישה שאני הולכת ונחלשת
(גם ברזל אני לוקחת)
פשוט בקושי מתפקדת.. בבית מצליחה לעשות קצת כביסות ופעם ב מצליחה גם לסדר קצת את הבית (וזה אחרי שפעם הייתי בכל יום מתקתקת אותו). אז הילדים החמודים עוזרים יותר מהרגיל אבל עדיין זה קשה ולא נעים לי כבר וגם בעבודה למרות שהיא בישיבה בקושי מצליחה להתרכז ולהתקדם, וכבר מתחילה לפחד שלא אסיים את כל הפרוייקטים שיש לי כרגע עד הלידה
והעניין הוא שאם באמת יש לי דלקת אז אצטרך אנטיביוטיקה ואז עוד יותר ארגיש חלשה!
אוף
אני חושבת שכל מחלה גורמת לחולשה כלשהי, טוב שאת מטפלת בזה , לוקחת ברזל, ואם צריך תקחי אנטיביוטיקה ואולי גם פרוביוטיקה , מפחית את התופעות. תתאוששי מהר אל דאגה , תרגישי טוב!
וחוסר היעילות ממש מצוי בהריון , אל תדאגי , קחי עזרה בבית בלי חשש אם מתאפשר. לי לקח זמן לקחת עזרה והיום מצטערת שלא נעזרתי וכל כך היה לא פשוט
היום הרופאה התקשרה ואמרה שהבדיקה שעשיתי אתמול לא יצאה טוב (פלורה מעורבת) ושאני צריכה לעשות שוב ולהתנקות טוב לפני זה (כלומר במקלחת, וזה אומר שעדיף שאקח מהמרפאה כוס ואעשה בבית ואז אביא, אבל פשוט אין לי כוח ללכת כ"כ הרבה פעמים ובעלי היום עובד עד הערב אז לא יוכל להביא לי..)
והיא אמרה שלפי התוצאה הקודמת יוצא שהחיידק הזה עמיד לאנטיביוטיקה הרגילה שמותרת בהריון
אז בעצם לא יודעת אם בכלל יהיה מותר לי לקחת אנטיביויטיקה.. (מה באמת עושים במצב כזה?)
לגבי העזרה בבית, אני ממש קשה בזה, ממש קשה לי לשחרר.. היו כמה לידות שהייתה פה עוזרת פעם או פעמיים אחרי הלידה, וזה היה לי ממש קשה! הרגשתי חדירה לפרטיות אז כנראה שזה לא יקרה, ואני אצורך להמשיך לסמוך על הילדים ולהיעזר בבעלי כשהןא יכול (אתמול הצדיק שטף כלים עד שעה מאוחרת..)
היה לי בהריון הזה כמה פעמים רצוף שיצא פלורה מעורבת
אבל כדי שלא תחשבו שאני אמא של המסריחות
כנראה יצאה תשובה כזאת בגלל הנרות שלקחתי - ככה הרופאה אמרה שלמרות שזה בנרתיק אז זה משפיע - יופי, החזרתי את כבודי האבוד חחח
בזמנו, הרגשתי טוב
וזה היה כל-כך חופר ללכת שוב ושוב
על אחת כמה וכמה שאת מרגישה לא טוב
ממש מעצבן
חיבוק על התחושות
רפואה שלמה ממש בקרוב
"צמיחה דלה"
אבל זה אומר שאני צריכה אולי לעקוב יותר בתדירות ולעשות בדיקות שתן? כי אולי הצמיחה הדלה עלולה לצמוח עוד יותר ולהיות ממש דלקת?
הבן שלי בן שנה ו 4 מעוכב התפתחות. לא יושב עדיין רק זוחל גחון. במעון קשה לו מאוד בגלל שלא בקצב של כל הילדים , יוצא שהרבה מהזמן נמצא בלול
מנסה לבקש סייעת צמודה לכמה שעות במעון, משהי מבינה בזה?
התחלנו תהליך לפני מס חודשים אבל מהעירייה ביקשו דוח התפתחות מעודכן, ורק עכשיו התפנה תור
לא אמרת משהו לא במקום
הבעתי את התחושות של השבועיים האחרונים...
שמחה שהגעתי להחלטה, משאירה לבורא עולם לדחוף מצידו 🙂
בוועדות קבלה??
כמה חברות קיבלו ואני עוד לא...
ופתאום אני מבנינה כמהעולה מעון ושאןי לי עבודה לשנה הבאה וגם לבעלי לא
והכל לא נודע ומלחיץ
ולילד שלי אין מקום באף אחת מהאופציות שרשמתי!!
והיה לי ברור שהוא יתקבל כי יש לנו כבר ילד במעון!
אבודה ממש ממש!!
לא לאחים או ממשיכים...
אני ממש אובדת עצות!!
המנהלות עושות קבלה של הילדים
והחל מרגע זה הקבלה למעון והרישום זה רק באחריות מנהלת המעון..וגם זה התשובה שהתמת יתנו לך
כך שלמנהלת נמעון אין באמת מילה...
ואין לי אופציה למטפלת פרטית! לא יכולה לפרט מחשש לאאוטינג אבל זה לא שפוי!
יש איך לערער? אם מי אפשר לדבר? זו באמת אופציה יחידה שלנו!
איך זה עובד?
ולא הבנתי...
מי שלא התקבל עכשיו מה עושה???
לבת שלייש מעון
אבל אני חושבת על אלה שלא...
אני מרגישה באיזה מדינת עולם שלישי אנשים צריכים לדאוג לעצמם
הזיה של ממש
זה לא שחור לבן
אבל עדיין אחרי הסבסוד כואב מאוד על הורים שמחוסר ברירה נאלצים להישאר בבית ולא יכולים לחזור לעבוד..
הם גם צריכים להתקיים ממשהו.
שסבסוד כזה בכלל קיים ואפילו חלקי,
מאשר לחשוב שאנחנו מדינת עולם שלישי בגלל שלא כולם מקבלים את זה...
לפחות זו דעתי.
שאת רוצה לשלוח
את רוצה/צריכה לחזור לעבוד
רק רוצה לזכות לפרנס את המשפחה
נרשמת בזמן, יש סבסוד אבל אין מקום
במקרה הזה מה עוזר לי הסבסוד?
אני צריכה את מקום העבודה והמשכורת
מאוד יפה מצידך - כדאי וצריך להודות תמיד,
אבל לאותה אמא שנשארה בלי מקום, כל זה לא מקדם אותה.
עם כל הרצון הטוב להודות,
קשה לי לשמוע על הסבסוד שלי כשיש לי שכנה שצריכה להתפטר ממקום העבודה בגלל שלא מצאה בשום מסגרת מקום פנוי. זה עצוב
הלוואי וכולן היו יכולות לאפשר לעצמן להישאר בבית בשלוש שנים הראשונות.
טעות קריטית בהגדרה
התכוונתי שעל אף שיש סבסוד וכו
עדיין נשמע לי תמוה שיש הורים שצריכים לעשות שמיניות כדי למצוא מקום במעון
מי ישמע איזה אקדמיה
בגלל שיש מדיניות רווחה.
המשמעות היא - שכר נמוך, בירוקרטיות, מחסור בצוות ומכל זה יוצא שאין מספיק מקומות לכל הילדים.
בנוסף, יוצא שמול מסגרות מסובסדות המטפלות הפרטיות צריכות "להתחרות", אז מגיעים אליהם רק מי שאין לו מקום במסגרות של המדינה + מי שיכול להרשות לעצמו לשלם פרטי. לא תמיד זה מספיק בשביל לקיים מסגרת, אז מעדיפים לסגור.
אם הסטנדרט הוא שכל אחד דואג לעצמו, אז זה מעביר יותר את האחריות לאנשים לדאוג שהם יוכלו לעמוד בהוצאות האלו (או יתכננו את החיים בצורה שמתאימה למסגרות הקיימות ולמקצוע).
כשיש מדיניות רווחה שלא מספיקה לכולם, זה מה שיוצר את המצבים האלו של הורים ש"נתקעים".
כ3,000 שח למעון לילד זה מעבר למוגזם
קובעים האם זה מוגזם?
זה עול כלכלי מאוד כבד, זה כן.
אבל מבחינת עלות?
זה משהו שצריך לבדוק בצורה אמיתית
אבל לא נראה לי שיש כאן איזה מישהו שעושה קופה על הגב שלנו.
גם ככה התנאים במעונות המפוקחים לא אידיאלים מבחינת צפיפות ומבחינת שכר למטפלות
3,000 שח למעון?
זה עוד שכירות
לא כולם הייטקיסטים עם משכורת 5 ספרות
הייטקיסטית עם 5 ספרות.
אני מרוויחה מתחת לממוצע במשק, בסדר?
מבחינת תחום העיסוק שלי, אני ממש בסוף שרשרת המזון מבחינת יוקרת העבודות.
אז אנחנו גרים לא במקום חלומותינו, אבל השכירות בו "הגיונית", בהתחלה היינו בלי רכב עד שהצלחנו להגדיל הכנסות. היינו מצטמצמים הרבה. לא היו לנו שני ילדים במעון במקביל.
זה לא שאני לא מבינה את הקושי, יש אצלנו מצוקה של מטפלות (גם פרטיות), והייתה תקופה שנשארתי כמה חודשים עם אחד הילדים בבית כי פשוט לא הייתה מסגרת בשבילו.
אבל זו לא הייתה הפתעה בשבילי, אני לא כועסת על המדינה שלא "מארגנת" לי מקום. זה מתסכל, זה באסה. ממש ממש.
אבל אני כן לוקחת את זה בחשבון ומבחינתי זו אחריות שלי ולא של המדינה לדאוג לזה.
זה נושא שקרוב לליבי, כי באמת זה כל כך קשה להיות במצב כלכלי מאתגר, שאתה מרגיש שאתה נחנק.
אבל ב"ה מרגישה שלמרות "הנתונים" שלנו, הצלחנו למצוא לנו דרך שאנחנו שמחים בה וטוב לנו בחיים, גם אם הם לא "מצטלמים" טוב. אז חשוב לי להגיד שעם כל התסכול, הרבה דברים זה עניין של בחירה.
וכשאנחנו יכולים לבחור, זה ממש מקל על ההתמודדות. מתפללת שרק תהיה לנו תמיד את האפשרות לבחור, ולא ניקלע לניסיון שבו נרגיש שאין ברירה.
ומשלמת 2500 שכירות שזה צחוק לעומת מרכז
אבל הכל פה בהתאם לשכירות
וזה עדיין קשוח
מכון במחיר כזה הוא אם מסובסד או מעון זול.. ואם זה שכירות כפולה זה שכירות זולה..
לא מצדיקה את המחיר רק משקפת מציאות..
לנו כנראה לא יהיה מקום במעון המפוקח (כרגע ברשימת המתנה) אבל ידעתי שיש מצוקת מקום ולאור הנתונים שלנו ידעתי שזה כנראה מה שיהיה.. נרשמנו גם לפרטי..
וגם בעלי בתחום החינוך
אנחנו גרים במקום עם שכירות יקרה
יש פה מצוקה של מקום במעונות כמו בכל מקום ואפילו יותר
ובכל זאת שילמנו השנה על ילדה אחת במעון תמת (שעוד לא הצלחנו לקבל את הסבסוד עם כל הטפסים) וילדה אחת אצל מטפלת פרטית כי לא היה מקום במעון תמת.
איך? בעלי הגדיל הכנסות והלך לעבוד גם בתור מורה בנוסף להיותו ר"מ בישיבת הסדר.
אידאלי? לא. ממש לא.
רמת החיים שלנו בסיסית מאד, לא מוציאים על מותרות (כן מחזיקים רכב) וכרגע בלי שאיפות גדולות לקניית בית וכו'
אבל זו הבחירה שלנו לגור פה, וזו הבחירה שלנו ללדת ילדים ברווחים כאלה שיש לנו שתיים בגילאי מעון ואנחנו מוצאים את הדרך להתמודד עם זה.
הבת שלי כן התקבלה לתמת שנה הבאה אבל אם לא הייתה מתקבלת, הייתה ממשיכה אצל המטפלת הנוכחית הפרטית והיינו מוצאים את הדרך לשלם בדיוק כמו שהצלחנו השנה
מטפלת פרטית ושילמתי פחות. זו גם אופציה
אבל בלי קשר, אף פעם אי אפשר לסמוך על קבלה למעון מסובסד. כי זה מוגבל במקומות.
3900 מלחיץ ממש
להגשה בקשה לסבסוד לשנת 24
עוד אין לשנת 25
שייך להתקשר אליהם? אני מנה להימנע מהמתנה מפרכת
ואין לי נסיון נחמד עם נציגים, לרוב הם לא באמת יודעים את הכללים (ע"ע ביטוח לאומי לדוג)
או שפשוט לחכות
אז כבר מזמן התאומים שלנו נגמלו מחיתולים ועברו לתחתון לילה, אבל נתקענו עם תחתוני הלילה יותר מדי זמן.
בגלל שאני מורה ויצאתי לחופש גדול החלטנו להתחיל עכשיו.
***הם בני 3 ושבעה חודשים***
אשמח להבין איך לעשות את זה נכון. במה צריך להצטייד (יותר סדינים, תחתונים ושעווניות יותר מהרגיל?), תוך כמה זמן נגמלים?
אנחנו שולחים אותם לפיפי לפני השינה-זה דבר ראשון.
כמובן שכל הסדינים רטובים וזה מלא עבודה לכבס בבוקר אבל שאלה יותר גדולה היא:
נניח שהילד קם ב-4\5 לפנות בוקר רטוב יש כמה שאלות:
1. לקלח אותם למטה? אחרת יש ריח....והם לא רוצים להתקלח למטה בלילה (חצי רדומים) ואז בבוקר אין זמן. אפשר לשלוח אותם ככה לגן???
2. הם רוצים לעלות אלינו למיטה אח"כ שזה בעייתי אחרי שהרטיבו.
אשמח לטיפים והצעות ייעול וגם סתם מידע.
תודה למשיבות
גמילת לילה זה שלב התפתחות פיזי-
זה כשמערכת ההתרוקנות נכנסת למצב שינה...
הייתי מתחילה רק אחרי רצף של כמה לילות שהם קמים יבשים לגמרי
אם אתם עוד לא שם - חבל על התסכול והשעות שינה של כולכם
ואם אתם שם אז ברולי! יקר אבל שווה כל שקל
היו לילות עם תחתוני לילה יבשים אבל לא ברצף או ברצף של יומיים גג...
התחלנו בכל מקרה, ומה זה ברולי?
מה, הם כבר בני 3.7, מתי בדיוק היינו אמורים להתחיל לגמול אותם, בפנסיה?
אבל זה יכול לקחת עוד כמה שנים טובות.
איתך בסירה...
יש לי ילדים שנגמלים בשניה בלילה, ויש כאלה השינה שלהם חזקה מידי, והם פשוט לא מרגישים שהם צריכים להתפנות, זה לא יעזור כלום, פשוט שלב התפתחותי שצריך להגיע לבד...
אפשר לדבר על זה, אבל בשורה התחתונה רק אם הם בשלים. וזה לא קשור לחכמה או משהו כזה...
בסדין נילון, כמה מצעים ופג׳מות להחלפה, לא לשתות שתיה מתוקה לפני השינה ולא לאכול ארוחות כבדות לפני השינה.
ברור שבלילה לא מקלחים, אני מחליפה את הבגדים והמצעים הרטובים (לא שמה סדין חדש בלילה, מנגבת את המקום הרטוב על סדין הניילון וככה ממשיך לישון)
לא נדבק ריח ככה.
אם רוצה לישון איתי במיטה (קורה לעיתים נדירות) אני אומרת לו ללכת קודם לשירותים ואז לבוא למיטה.
אצלי 2 הפסיקו להרטיב תוך מספר חודשים (גם בחודשים הללו רוב הלילות לא הרטיבו) ול1 לקח כמה שנים עם הפסקת ההרטבה בהדרגה.
גמילת לילה אינה רק פיזיולוגית, זה יכול להיות גם ענין של הרגל שמתעוררים באמצע הלילה ועושים פיפי בטיטול במקום לקום לשירותים, לכן חשוב ליצור תהליך של גמילה גם בלילה.
גמולה מטיטול ולא גמולה מפספוסי לילה. אין לזה דדליין, זה אישי לכל ילד
הגדול שלי תוך שנה הפסיק הפסיק לפספס
להצטייד בהרבה פיג'מות מצעים שמיכות תחתונים וסבלנות
אני באופן אישי לא מחליפה בגדים בלילה האמת, היא ממשיכה לישון ממילא אז למה להעיר אותה
אני כן מקלחת חצי גוף בבוקר זה עניין של כמה רגעים. כשהם רטובים מפיפי הם גם דביקים ולא נעים להתלבש ככה
אני לא מרשה לעלות אליי למיטה בכלל. לא לגמול ולא למפספסת. מי שרוצה שישים שמיכה לידי על הרצפה או על מזרן. על המיטה - לא
אם מתעורר ומבקש להחליף - ברור שאחליף
אם לא - אז לא
אחרי שנרדמים- מתוך שינה כזה.. לפני שאתם הולכים לישון
אצלנו זה עזר
בשלב כלשהו סביב גיל 4.5 -5 הפסקנו גם עם זה
חשוב לדעת שיש ילדים שממש לא זורם להם גמילה בלילה שימשיכו להרטיב עוד כמה שנים וזה נחשב תקין
קודם כל- הילד לא ער וזה מלמד אותו לעשות פיםי מתוך שינה- במקום להתאפק
דבר שני
השלפוחית גמישה
אם מרגילים אותה להתרוקן כשהיא לא בשיאה זה יכול לפגוע בהתמלאות שלה ולגרום לצורך בהתרוקנות לעתים קרובות יותר
וזה עזר מאוד, אחרי כמה זמן הארכנו את הזמנים ואז כשראינו שהוא מוכן הפסקנו לקחת ביוזמתנו ומאז גמול.
אני יודעת שאומרים שזה לא טוב ככה ולכן חיכיתי המון זמן, בסוף מה ששכנע אותי היה שחמי אמר על הילדים שלו ״כן אני זוכר את השנים שטיילתי איתכם בלילה לשירותים״, וחשבתי שאם זה היה נכון לדור הזה אין סיבה לא לנסות ולבדוק.
בטעות שרשרתי למקום לא נכון
לפעמים כדי לשבור הרגל של עשית פיפי בטיטול כשמתעוררים בלילה, צריך להרגיל את הילד שאפשר ללכת לשירותים באמצע הלילה.
אני לא לקחתי יזום, אלא רק בתקופות שראיתי שמפספסים כל לילה והפסקתי כשלקחתי את הילד והוא לא עשה.
בעקבות השרשור פה על צפיה בסרטים
מכל האפשרויות נטפליקס, דיסני וכו, איפה יש יותר אפשרויות לצפיה בסרטי ילדים, גם ישנים גם חדשים יותר?
לא מבינה בזה בכלל
הילדים שלי צופים ביוטיוב קידס (הקטן) ויוטיוב רגיל (הגדולים יותר) יש שם תוכן אינסופי.
לא נותנת לילדים נטפליקס כי יכולים לעבור ברגע לסרטים שלא מתאימים להם.
כמו מוצאים את נמו, צעצוע של סיפור וכאלה
את זה לא ראיתי ביוטיוב..
זה יהיה בשליטה שלנו, חשבתי לעשות להם ערב סרט משי פעם בחופש וכמו אני מבינה אין דרך חוקית להשיג את זה אחרת.
מסכימה שבנטפליקס צריך לשים לב במה הם צופים, אצלי כרגע צופים במקום מרכזי בבית ביחד ואני יודעת מה רואים,
פשוט נראה לי שזה המצב גם ביוטיוב.
לדעתך יוטיוב יותר בטוח?
של תכנים מיניים ואלימים.
כשאני שומעת שבן ה14 שלי שומע חדשות יותר מדי או שטויות אני אומרת לו לחפש משהו אחר לצפות.
ולחסום עם סיסמא תכנים לא מתאימים.
זה לא מושלם, כאמור עדיין אני צריכה לשים לה מה רואים, אבל ממה שראיתי זה יותר טוב ממה שקורה ביוטיוב...
אז אני לא מכירה.
יכול להיות שביוטיוב יש תכנים בעייתיים אבל הילדים שלי מתעניינים בתכנים ספציפיים כמו חדשות או משחקים שמענינים אותם.
היו גילאים שיותר עקבתי אחרי תכנים, היום בגיל 14 אני פחות עוקבת ויותר סומכת על הבחירה שלו, הקטן שלי משתמש רק בקידס אז אין בעיה.
הפעם זה לקח הרבה יותר וגרם לי דאגה רבה.
רק מזכירה לך להתייחס לזה כטווח תקין ולא להלחץ כי אחרים כבר חייכו בגיל הזה ורק שלך עדיין לא.
שלושת הראשונים חייכו לפני גיל חודש
ואז הרביעית י לא חייכה כבר בגיל חודשיים... ממש נלחצתי, גם בקושי שמר על קשר עין, והייתי כ''כ מתאמצת שתגיב לי...
בקיצור, מפה לשם, הילדה הזה עוד מעט בן שלוש, הילדה הכי תקשורתית שהיה לי, הכי מצחיקה וחייכנית, הכי גאונה וחברותית שיש. ברוך ה' אלף פעמים. רק אומרת שלא צריך להילחץ
על התינוק שלי
בן 6 שבועות
לא מחייך בכלל
לפני 3 בנות שחייכו לפני גיל חודש...
קצת הרגיע אותי מה שכתבת 🙈
היא בו או בת?
"הילדה הזה עוד מעט בן שלוש..." 😂
גיל 6 שבועות-זה רצוני
הבת שלי הייתה פגה, ואמרו שזה לפי גיל מתוקן
את המיץ-
חודשיים וחצי…
לפני זה חייך בקושי, בקושי מיקד מבט
היום מפטפט ומדבר שוטף לגמרי
בן שנתיים וחודשיים
שלי בן חמישה שבועות וקצת וכל היום מנסה לחלץ ממנו חיוך..
הוא לא בכיוון ככ
שבועיים וחצי, שלושה
הפעם אפילו הצלחתי להסריט כדי שיאמינו לי 😅
ולא
זה לא רפלקס זה ממש רצוני ויש תמינות וסרטונים
(
כל הבוקר אני מקפצת סביבו כדי לחלץ משהו
לחייך כבר כמה פעמים! מקווה שברצוני
שיאה מתרגשת
השבת נקרא בפרשה על מצוות הדלקת הנרות במנורה, על הקדשת הלוויים, על הפסח השני שעמ"י חגג במדבר, ועל האנשים שהיו טמאים וחידשו את פסח שני, על תנועת המחנה לפי ענן וחצוצרות הכסף, על תחילת המסע במדבר סיני, על חטא המתאוננים ועל קברות התאווה, על שבעים הזקנים והתנבאות אלדד ומידד, ועל צרעת מרים.
איפה הפרשה פוגשת אותך? מה את לוקחת ממנה לחיים? איזה לימוד חשוב תרצי להעביר לילדים שלך מתוך הפרשה? אילו שאלות הפרשה מעלה בך? מה למדת או שמעת על הפרשה שהיה לך משמעותי?
מוזמנות לשתף ולהוסיף לכולנו בהכנה לקראת שבת קודש.
מי שמעוניינת בתיוג כשנפתח שרשור,מוזמנת לכתוב לנו.
וכל מי שרוצה להצטרף...
ובינתיים עלו לי שתי שאלות, ותשובות טרם יש להן...
מניחה אותן כאן, אולי התשובות יגיעו בהמשך - מכן או ממני:
1. מדוע מזכירים שוב איך המנורה נעשתה? הרי בספר ויקרא כבר מסופר זאת בפירוט.
2. מדוע הלווים צריכים לגלח את כל שערם? האם זה כולל את הפאות? אבל הרי זה אסור! (שאלה דומה על הנזיר)
לגבי השאלה הראשונה, אני האמת לא יודעת. השאלה ממש מתבקשת, וברור שיש פה משמעות לחזרה שוב על מבנה המנורה. מעניין להסתכל הפרשנים לראות אם מישהו עונה על זה.
אולי נסתכל בשבת בעז"ה.
לגבי השאלה השניה, אם התורה ציוותה על כך אז זה לא אסור.
כמו שבגדי הכהנים מכילים שעטנז, שבדרך כלל אסור לנו, אבל במקדש הם צריכים להיות דווקא כך.
כמו שבדרך כלל שחיטה צריכה להיות בצורה מסויימת, אבל במקדש השחיטה של העוף היא בצורה אחרת.
מן הסתם אם היינו מבינים לעומק את משמעות האיסור לגלח את השיער, היינו יכולים להבין גם את הסיבה לכך שלפעמים צריך דווקא כן לגלח את כל השיער (אגב, נדמה לי שגם המצורע צריך לגלח את כל שערו כחלק מתהליך הטהרה שלו).
זה כמו שבדרך כלל אסור לקחת אנטיביוטיקה סתם, אבל יש מצבים שדווקא חובה לקחת. ובטח יש עוד הרבה דוגמאות, אולי יותר מוצלחות מזו שעלתה לי...
אנחנו לא באמת מבינים את זה כי ההשפעות פה של המעשים שלנו הם במישורים שלא נראים לעיניים שלנו. אבל ברור שיש לזה משמעות.
יש מחלוקת בין הרמב"ם לבין הרמב"ן לגבי חיוב מצוות תפילה מן התורה.
הרמב"ם סובר שתפילה היא חובה מן התורה, לומדים זאת מן הפסוק 'ולעבדו בכל לבבכם'.
לעומת זאת, הרמב"ן סובר שאין חובה מן התורה להתפלל בכל יום, ושהפסוק 'ולעבדו בכל לבבכם' הוא רק אסמכתא ולא מצווה דאורייתא.
אבל גם הרמב"ן מסכים שיש חובת תפילה מן התורה בזמן של צרה וקושי.
ואת החיוב הזה לומדים מן הפסוק בפרשה שלנו:
"שמכלל העבודה שנלמוד תורתו ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו כעיני עבדים אל יד אדוניהם וכענין שכתוב (במדבר י', ט')-
"וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי יְ-הוָה אֱ-לֹהֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם"
והיא מצוה על כל צרה וצרה שתבא על הציבור לצעוק לפניו בתפילה ובתרועה והוא הענין שבאר שלמה ע"ה כמו שכתוב- 'בהעצר שמים ולא יהיה מטר' (מל"א ח', לה') וכתיב- 'רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה כי יצר לו אויבו בארץ שעריו כל נגע כל מחלה, כל תפילה כל תחינה אשר תהיה לכל האדם לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו ופרש כפיו אל הבית הזה' (שם לז', לח')".
החובה להתפלל בעת צרה היא חובה מהתורה לכל הדעות. היא לא נחשבת כמצווה שהזמן גרמא, ולכן החיוב הוא על גברים ועל נשים במידה שווה.
אנחנו עכשיו חיות בתקופה של צרת הציבור. המילים של הפסוק שממנו לומדים על חיוב התפילה זו ממש המציאות שאנחנו רואים סביבנו - "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם".
ולכן כל תפילה שלנו על המצב ועל עמ"י היא ממש קיום מצוות דאורייתא לכל הדעות.
ל'מיטיבות לכת', אני מוסיפה פה קצת דברים שהתחדשו לי על המשמעות העמוקה של התפילה ופעולתה בעולם, מתוך סיכומים של לימוד מהספר 'ולעבדו בכל לבבכם' של הרב ראובן ששון, שאני זוכה ללמוד בחבורה השנה (הספר כמובן מרחיב ומפרט הרבה יותר לעומק, ועל עוד הרבה מעבר לזה, פה זו ממש טעימה קטנה).
גילוי מלכות ה' היא העבודה של עמ"י בעולם הזה. הקב"ה מולך בעולם תמיד, ומלכותו היתה קיימת גם לפני שנברא העולם.
אבל כעת מלכותו היא נסתרת, ונראה שיש אחרים שמולכים בעוה"ז.
העבודה של עמ"י היא לגלות את מלכות ה', עד שבמציאות השלמה מלכותו תופיע בגילוי, כוח הרשעה ייאבד, והמציאות תהיה מלאה בטובה ובאורה של מלכות ה'.
על ידי עבודת התפילה אנחנו מגדילים את כוח מלכותו של הקב"ה בעולם, מוסיפים להארת השכינה שהקב"ה מאיר דרכנו, ומקרבים את העולם לקראת הגאולה, בה מלכותו של הקב"ה תופיע בגילוי.
מצד אחד התפילה היא 'מבחן' לאמונה - כאשר האדם מאמין יותר, הוא יפנה לקב"ה בכל קושי שהוא פוגש וזה יבטא את מדרגת האמונה שלו.
ומצד שני, התפילה מחזקת את האמונה. על ידי כך שאנחנו מתפללים לקב"ה, משבחים ומהללים אותו, ופונים אליו לבקש שיעזור לנו בקשיים שלנו, אנחנו מעמיקים את האמונה שלנו ומגדילים את הארת השכינה שמופיעה דרכנו בעולם.
כל החסרונות בעולם נובעים מחסרונות שלנו שעוצרים את אור ה' שמושפע על העולם ומונעים ממנו להגיע אלינו בשלמות.
בגאולה השלמה המציאות תהיה שלמה בלי חסרונות, אבל עכשיו יש בנו חסרונות, והחסרונות האלו מונעים מהשכינה לשרות בעולם הזה ולהשפיע מטוּבה עלינו בשלמות, וגורמים לחסרונות במציאות.
בכל חסרון שיש בנו, יש גם צד של חסרון אמונה - כשאני מתגאה זה בגלל שאני לא מספיק מאמינה שכל הכוחות שלי הם מהקב"ה, כשאני כועסת זה כי אני לא מספיק מאמינה שכל מה שקורה לי מכוון מלמעלה, וכו'.
לכן כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקנים את האמונה שלנו, ובכך מתקנים את השורש לחסרונות שלנו. לכן עצם התפילה מתקנת אותנו מהחסרונות שלנו, וזה מאפשר לשכינה להאיר יותר, ולתקן את החסרונות במציאות.
לפעמים יש גם מציאות שנראית לנו כמו חסרון, אבל בעצם היא נועדה להוביל ולדחוק אותנו לעלות קומה. לכן לפעמים גם כשנתפלל בכוונה הקב"ה לא יקבל את הבקשות שלנו כי הוא יודע ומבין יותר טוב מאיתנו שמה שיותר טוב עבורנו זה דווקא המסלול שהוא מכוון אותנו.
אבל גם אז, התפילה בוודאי לא שבה ריקם, כי היא עדיין מקרבת אותנו יותר לקב"ה, ומאפשרת לאור ה' להאיר דרכנו ולהוסיף לגילוי מלכות ה' בעולם, רק שזה לא יקרה בדרך שאנחנו רוצים שזה יקרה, והרבה פעמים נוכל להבין את הדברים רק במבט לאחור.
משתפת בדברים שכתבתי בשרשור אחר לפני כמה ימים, ומתחברים גם לפרשה שלנו (התוכן כמעט זהה, טיפה ערכתי ושיניתי ניסוחים בכמה מקומות. אז מי שכבר קראה, אין פה חידוש יותר ממה שכבר נכתב).
תמיד כשלמדתי את חומשים שמות ובמדבר, לא באמת הצלחתי להבין את החטאים של עמ"י.
אחרי שעמ"י ראו בעיניהם את עשרת המכות, אחרי שהם יצאו ממצרים כנגד כל הסיכויים, הם מגיעים לים ומפחדים.
אחרי שהם רואים בעיניהם את קריעת ים סוף, נגמר להם המים והם מתלוננים.
אחרי שהם רואים את המים יוצאים מהסלע, הם שואלים 'היש ה' בקרבנו אם אין' (ואז עמלק תוקף).
וזה ממשיך עוד - לחטא העגל, ובפרשה שלנו - חטא המתאוננים וקברות התאווה, ובהמשך גם חטא המרגלים, וכו'.
וכל פעם מחדש זה יושב על אותה נקודה - למרות כל הניסים שנעשו להם עד עכשיו, כשהם נתקלים שוב בקושי או באיום, הם פונים לקב"ה בפחד, בתלונה, בחוסר אמון שהקב"ה באמת איתם ובאמת רוצה בטובתם…
ופעם באמת לא הצלחתי להבין את זה. איך כל פעם מחדש הם שוכחים שהקב"ה איתם? איך כל פעם הם לא בטוחים לאן כל זה מוביל ואיך זה יסתיים?
אבל כשאני רואה את המציאות שלנו היום, אני מבינה.
כי גם אנחנו חוזרים על אותו דבר.
הקב"ה הבטיח לנו שתהיה גאולה. הנבואות עליה ניתנו לנו כבר לפני כשלושת אלפים שנה. ובמשך עשרות דורות זה היה נראה מנותק מהמציאות, חלום הזוי ומשיחי שמי בכלל יכול להאמין בו. אבל נגד כל הסיכויים עמ"י המשיך להאמין ולאחוז בתקווה אמיתית שזה יקרה ובאמת נשוב לארץ שלנו, והשכינה תחזור לציון, וביהמ"ק יבנה.
ובדורות האחרונים הנס הזה קורה מול העיניים שלנו.
עמ"י חוזר לארץ, השליטה בארץ חזרה לידיים יהודיות, יש ברכה מדהימה בתבואת הארץ אחרי שכל שנות הגלות הארץ היתה שוממה ולא הצליחו לגדל פה כמעט כלום (גם זה חלק מהנבואות שנכתבו כבר בתורה).
ועם כל כמה שאנחנו מוקפים בשונאים ובאויבים, הקב"ה מציל אותנו פעם אחר פעם בכל מלחמה.
במלחמת השחרור נלחמנו עם צבא שהוקם תוך כדי המלחמה, עם יחס לא ריאלי של ציוד צבאי מול האויבים שלנו, ותחת אמברגו מדיני (לא היו מוכנים למכור לנו נשק), מול כמה מדינות אויב בו זמנית. ולא רק שניצחנו אלא גם הגדלנו את השטח של המדינה מעבר למה שניתן לנו בחלוקה הראשונית.
במלחמת ששת הימים היינו מאוימים בו זמנית מכמה כיוונים, והיה פחד עצום שהולכים לגמור אותנו בבית אחת. הכינו בתי קברות לאלפים כולם היו בטוחים שזה ממש הסוף שלנו. אבל הקב"ה נתן לנו את האומץ לתקוף ראשונים, ויחד עם עוד הרבה ניסים נסתרים שעזרו למתקפה שלנו להצליח, המערכה התהפכה, ותוך שישה ימים ניצחנו ניצחון מדהים ושילשנו את שטח המדינה.
במלחמת יום כיפור חטפנו קשה כשהפתיעו אותנו (גם אז אחרי קונספציה שחצנית של 'כוחי ועוצם ידי' שלא לקחה ברצינות את כל הסימנים המודיעיניים), אבל גם לא הצליחו לכבוש שום חלק מהארץ, הקב"ה עזר לנו, והצלחנו לעצור את ההתקפה ולנצח.
ואפשר להרחיב עוד המון על הניסים. יש גם גויים שמכירים ומודים בזה שהקב"ה היה איתנו במלחמות שלנו כי מבחינה לוגית הן פשוט לא הגיוניות, ויש על זה כל מיני סיפורים.
אז נכון שאם מסתכלים מבחינה מציאותית, אף פעם לא מובטח לנו שום דבר על העתיד.
אבל אחרי כל מה שכבר ראינו, מי שמתבונן באמת אמור להבין שהקב"ה הוא חלק מהסיפור פה, ושהוא רוצה בגאולתם של ישראל ומוביל אותה.
ואם רואים את זה בעיניים של מהלך אלוקי, אז ברור שמובטח לנו שנמשיך לנצח פה.
הסוף של הסיפור כבר כתוב. ניתנה לנו 'הצצה' לסצנת הסיום - הגאולה השלמה, "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים... ונהרו אליו כל הגוים..." (עם כל כמה שאנחנו לא מבינים עד הסוף איך ומה יהיה בה, אנחנו יודעים שזה הכי טוב לנו וגם לעולם).
והעבודה שלנו היא להתחזק באמונה כשהניסיונות מגיעים.
כי עכשיו אני באמת מבינה איך גם בדור המדבר, גם כשבשכל היה ברור שהקב"ה איתנו - כשהסכנה ניצבה מולנו, היא הפחידה בכל פעם מחדש.
וגם אנחנו עומדים מול סכנות שבאמת מפחידות.
אבל עמ"י בסופו של דבר ינצח. וככל שהוא יהיה יותר מחובר לאמת הפנימית שלו ויפעל מתוך ביטחון אמיתי וחיבור לייעוד שלנו ולקשר שלנו לארץ (ולתורה, ולקב"ה), שם ה' ייקרא עלינו וכל הגויים יכנעו בפנינו (וזה כבר קרה. במלחמת השחרור כשערבים ברחו בהמוניהם ממקומות שונים בארץ, בששת הימים כשחברון קיבלה את פנינו עם דגלים לבנים של כניעה בלי שום מלחמה, ועוד).
בעז"ה שנגיע בקרוב לניצחון אמיתי, ולגאולה שלמה…
וקברות התאווה
קודם כל, הקריאה והלימוד של הפרשה השבוע נורא נורא ריגש אותי
הפרשה גדושה בתובנות ונורא חיזקה אותי באמונה
למעשה, ב2 החטאים לא הייתה מהות אמיתית בתלונה
חטא המתאוננים אמנם לא מפורש בחומש אבל לפי המפרשים התלונה הייתה על טורח הדרך.
חטא קברות התאווה - התלוננו שנמאס להם מטעם המן ורצו לטעום בשר
אין בסיס מהותי לתלונות של העם כלפי השם על פניו. כי טורח הדרך לא היה להם לפי המפרשים, שכן ענני הכבוד החליקו להם את הדרך והנעימו להם את מזג האוויר והסירו מפגעים ומזיקים ועמ"י היו כנוסעים על ספינה ששטה
ולטא קברות התאווה - מה התלונה על הבשר..? הרי דרך המן יכלו לטעום כל מה שרצו, ובנוסף היה להם בקר וצאן שיכלו לשחוט אם חפצו בכך
מכאן עולה לפי המפרשים, מהות החטא היתה שהם חיפשו תרוצים למרוד בהשם ולא רצו לקבל עליהם עול מצוות. רצו לחזור למציאות של לפני קבלת התורה שהיו פחות מחויבים מן הסתם
קראתי על זה גם בספרו של רבי אלחנן וסרמן הי"ד באחד המאמרים, שהרבה פעמים אנשים יכולים להיתלות בכל מיני תרוצים למה הם לא יכולים לקיים מצווה כזו או אחרת או למה קשה להם האמונה, כשלמעשה מאחורי זה עומד הרצון לנוחות ולהימשך אחרי תאוות הלב. אני מניחה שכולנו לוקים בזה בדרך כזו או אחרת, אבל אם דור שקיבל את התורה נפל בזה, כמה צריך לשים לזה לב..
ועוד בעניין, אומרים שהרי מי שחטא הוא הערב רב והעם נמשך אחריהם
צריך לשים לב שכמו שכותב הרמב"ם : דרך ברייתו של האדם להיות נמשך אחרי רעיו וחבריו.. וצריך לשים לב למי אנחנו מתחברים ואיך הוא משפיע עלינו. וגם, מה אנחנו קוראים/ רואים/ שומעים/ נחשפים אליו נכלל בכך בדורנו
זה וודאי מלמד זכות על עמ"י, אבל עדיין זה לימוד עבורנו לשים לב שגם אם נראה לנו שאנחנו בדרגה מסוימת וחזקים, ליצר הרע יש הרבה דרכים להשפיע עלינו. וגם שלימדו עליהם זכות, נענשו. כי אין משוא פנים לפני המקום
והשלכה מדהימה לימינו!
באמת הלוואי שנזכה כבר...
ומוזמנות גם להיכנס לשרשור של שנה שעברה, יש שם עוד הרבה דברים יפים ומחזקים -
🕯שרשור פרשת שבוע - פרשת בהעלותך🕯 - הריון ולידה
קטע מהמם על הפרשה. מחזק אותי כל פעם מחדש...
המדרש על הפרשה שואל איך זה שהקב"ה צריך את האורה שלנו, של המנורה, כאשר הוא כולו אורה בעצמו.
והמדרש מדמה את השאלה לעיניים של האדם, שיש בתוכן חלק לבן וחלק שחור (האישון), אבל הראייה היא דווקא דרך האישון השחור. וכך גם הקב"ה רוצה דווקא את האור שלנו, מתוך העולם הנמוך שלנו, מתוך ה'חושך'.
ובספר 'ארחות צדיקים' (ש'באר הפרשה' מביא את דבריו, לא ראיתי את הדברים במקור) הוא לומד מהדברים גם על עבודת ה' שלנו.
לפעמים יש לאדם זמני אורה, כמו הלבן שבעיניים, שהוא מרגיש איך ה' איתו הרוחניות ובגשמיות והוא מצליח לעבוד איתו מתוך קירבה.
אבל יש זמנים של קושי, שהאדם מרגיש בערבוביא של אור וחושך, או שהוא כולו ממש בתוך החושך, השחור.
ולפעמים נדמה שעבודת ה' האמיתית היא דווקא בזמנים של האור, כשהכל הולך חלק.
אבל לכן באו דבריו של ר' חנינא במדרש, ללמד אותנו שהקב"ה רוצה דווקא את האור שמגיע מתוך החושך. כי דווקא עבודה כזו, מתוך הקשיים של העולם הזה, התמודדות מול החומר ומול היצר הרע - זו העבודה שעושה לקב"ה הכי הרבה נחת, אותה הוא לא יכול לקבל מהמלאכים אלא רק מאיתנו...
"במדרש רבה (במדבר טו ז) בפרשתן על הפסוק (ח א) 'בהעלותך את הנרות', אמר רבי חנינא, אמר הקב"ה, עיניים שיש בך יש בתוכן לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן אלא מתוך השחור. ומה אם עיניך שיש בתוכן שחור ולבן אין אתה רואה אלא מתוך השחור, הקב"ה שכולו אורה הוא צריך לאורה שלכם?'
מכאן למדו צדיקים (כעין זה ב'שפתי צדיק' בפרשתן) 'ארחות חיים', כי הנה לא כל העתים שווים, פעמים שמרגיש האדם אור בהיר בשחקים - באותו לבן שבעיניים, כי אור ה' זרח עליו, ועל מי מנוחות ינהלהו הבורא הן ברוחניות והן בגשמיות, לאידך, פעמים שהוא מרגיש כי עולמו חשך בעדו באותו שחור שבעיניים, ומכל צד באין עליו צר ומצוק לייסרו, מצד ייצרו הרודף אחריו או מצד מצוקה גשמית, ויש הטוענים ואומרים שעיקר עבודת וחשיבות האדם הוא בזמנים שאור ה' מאיר עליו, ולא כשאורה וחושך משמשים בערבוביא, וק"ו בעת שהפך כולו לחושך. לזה בא רבי חנינא ואמר 'אין אתה רואה אלא מתוך השחור'- דייקא מתוך השחור תראה את ה' יתברך. ולא תאמר שחפץ הקב"ה יותר בזמני אורה, כי 'הקב"ה שכולו אורה אינו נצרך לאורה שלכם'. אמנם לעבודתינו בזמני החושך הינו כביכול נצרך ונצרך, כי עבודה כזו, מתוך חושך ענן וערפל אין לו להקב"ה מהמלאכים דרי מעלה, כי אם מאיתנו דרי מטה."
(באר הפרשה, בהעלותך תשע"ט)
אפרט קצת.
אני עובדת במשרד החינוך.
בחנ"מ עדיין בלי תעודה ובלי קביעות. מצויין שיש לי אישור חריג לעבודה.
אני צריכה ללדת בעז"ה בתחילת שנה. ממש רוצה לחזור לעבודה אחרי החל"ד (לא ישר אחרי 3 חודשים, מאמינה שאמשוך עוד קצת בבית) ולתפקיד שלי.
השאלה אם הם חייבים להעסיק אותי אח"כ? כי תכלס אני בלי קביעות, ומראש הם אמרו שהעבודה שלי היא לשנה בגלל שאין לי עדיין תעודה (בפעולה אני שם כבר שנתיים)
מישהי יודעת מה החוק לגבי זה? מי הכתובת שלי לבירור?
אני גם בסיפור דומה, רק שאני בכל מקרה רציתי לעבור מקום אז לא מפריע לי
הייתי מציעה לשאול את המנהלת על היערכות לשנה הבאה ולשמוע ממנה מה היא אומרת על זה
קביעות פחות משנה.
תעודה אולי יותר
אבל עדיין מחייבים לך לשעות..
אם מקבלים אישור. בשביל זה צריך להוכיח שהפיטורים לא קשורים להריון.
אני לא יודעת כמה נפוץ שמאשרים בפועל.
מסוים.
וגם לא מחויבים לך לאותו בית הספר. המעסיק שלך זה משרד החינוך לכן אם אין תקן באותו בית ספר- יכולים למצוא לך בית ספר אחר..
אם לדוגמא עבדת בתור מחנכת לכיתת חינוך מיוחד. יכולים לתת לך להיות מורה למתמ', היסטוריה וכד'..
ברמה שאני עושה קוקו ונשארת עם מלא שיער ביד
זה ממש ממש ממש מפחיד אותי
4 חודשים אחרי לידה
אמאלה
מה לעשות???
ממליצה לעשות בדיקות דם ולבדוק חוסרים
לחפוף פחות מהרגיל …
הנשירה בדרך כלל בגלל חוסרים , שינוי הורמנלי , סטרס ומחסור בשינה
זה השלב.. בערך 4 חודשים אחרי לידה יש נשירה מטורפת.
יודעת גם מעצמי וגם מהבנות פה בפורום.
אין לי עצות.. רק לומר שזה נורמלי ויעבור..
זה בדיוק הזמן. אצל הרבה נשים בדיוק בשלב הזה.
זכור לי שקראתי פעם משהו שבההריון השיער לא נושר או כמעט לא נושר, אז אחרי ההריון יש השלמה... (במצב תקין, השיער כל הזמן מתחדש)
רקלתשוהנזה הורמונלי
מדכא אבל טבעי...
לי עוזר להסתפר כי עם הנשירה יש לי קשרים פסיכיים והסירוק ממש נהיה סיוט וכואב, אז תספורת מפחיתה את זה
יותר מדי מכבדות יותר מדי מתאמצות, עד שמבחינת אחרים זה לגמרי מובן מאליו ואם זה לא ימשיך להיות ככה אז זה הלא בסדר?
מכירות את זה שמרוב כל הכבוד שאתן נותנות כבר לא מעריכים ומטפסים עליכן?
אז ככה זה אצלי. במקום מסוים. בסביבה מסוימת. שאין לי איך להתנתק ממנה. להתרחק כן אבל לא להתנתק.
וכמה זה רע לאחל שאולי הסביבה הזו תקבל מישהי מאוד שונה ממני כדי שתבין שלא - לא כולן ככה. ולא - אי אפשר לזלזל בזה ולנצל את זה. ואי אפשר גם להקטין.
מרגישה רע שאני מאחלת את זה.. אבל מרגישה רע עם העוול שנעשה לי ועם הסביבה הרעילה הזו שאני צריכה להיות בה לפעמים. וזה לא סביבה רעילה באופן בוטה וגלוי.. זה דבר אחד קטן שנבנה על עוד דבר אחד קטן. מי שיראה מבחוץ חלק מהתמונה יגיד איזה יופי איזה מקסימים. אבל לא.. כשנכנסים לעומק מבינים כמה זה מקולקל ורעיל. גזלייטינג במיטבו.
השם תן לי כוח.
אני עכשיו בעבודה עצמית איך לא להסכים כל דבר ולא להיות נחמדה יותר מידי, לא לשאול כל דבר - זה בסדר ש..? אפשר בבקשה ל...? אלא - לקבוע עובדה.
אוף. אני כ''כ מאשימה את עצמי בזה שמרגישים בנח לטפס לי עלי... זה שדר שאני נתתי בנחמדות יתר הזאת.
רוצה למקד פה, בשיתוף פעולה שלכן כמובן, את כל מה שיכול לעזור להמטומה להחלים/להספג
כמובן ששורה ראשונה , אמצעית ותחתונה צריך תפילות לה' ואמונה שיהיה בסדר, כי גם לנפש יש תפקיד בהחלמה💞
כותבת מהצד שלי, את כל מה שהמליצו לי, וגם מה שראיתי שמביא שיפור ברוך ה'
* מנוחה מירבית- לא חייב לשכב 24/7 , אבל חשוב להיות ערני לגוף.
זה אומר לא לעמוד או ללכת יותר מדי,
אפילו אם מרגישים שישיבה מסוימת גורמת ללחץ/כאב בבטן אז לשנות תנוחה או לשכב.
וגם כשרוצים לקום ממצב שכיבה אז ההמלצה להסתובב לצד ואז לקום בעדינות ואז מצב כזה של קימה לא מפעיל לחץ על הבטן.
* לא להרים כבד- הרבה דיברו על להרים כבד מהרצפה או ממרחק, כמו מנוף, שזה מאמץ את הרחם בלי שנהיה מודעים אפילו- אז להמנע
* כדורי תמיכה- כל אחת לפי מה שהרופא ממליץ, שמעתי בעיקר על דופסטון , אספירין ולעתים גם על נרות אוטרוגסטן וקלקסן
* שתיה מרובה- בכללי מונע התכווצות של הרחם ומאוד חשוב בהריון, אבל גם שמעתי הרבה שצריך במיוחד בתקופה עם המטומה לשתות 2 ליטר ביום לפחות
* תזונה!!- זה משהו שלא אמרו לי וחבל לי , אבל הכל לטובה.
מניסיונות קודמים וגם בהריון הזה, תמיד שהייתי רעבה או שלא אכלתי יותר משעתיים- התחילו קצת דימומים והתכווצויות, וככל שעבר הזמן ולא אכלתי (נגיד כי היתה לי חולשה אז שכבתי במיטה עקב בחילות וכו) אז ההתכווצויות גברו וגם הדימומים.
לצערי לא קישרתי אף פעם , בהריון הזה ה' האיר את עיניי אז עשיתי ניסיון ובאמת הקפדתי לאכול אוכל מחזק כל שעתיים ובאמת גם אם עמדתי קצת יותר מהרגיל אז לא כאבה הבטן ולא היו דימומים תודה לה'.
ובאמת שאלתי את הרופאה להריון בסיכון והיא הסכימה שיש קשר ובזמן המטומה חייב לאכול לעתים תכופות כדי למנוע סטרס לגוף שיגרום לדימומים
אשמח אם יעלה לכן עוד רעיונות ששמעתן או שעזרו לכן מניסיון
או אפילו לחזק/לשלול דברים שכתבתי
הבנתי שהמטומה זה מאוד שכיח בהריון והיה חשוב לי למקד בשרשור אחד את כל מה שיכול לעזור
(בתור אחת שהיתה אובדת עצות שחיפשה שרשורים ישנים כדי לא לפספס שום עצה )
אז התחלתי להחמיר עם עצמי, לבחון את עצמי
הרי אני רק שוכבת, אז איפה המאמץ?
בחנתי את עצמי מהרגע שאני קמה מהמיטה לשירותים/לאכול
ונראה לי שלא הבאתי מספיק התייחסות למאמץ
* גם לקנח את האף בחוזקה מאמץ את הרחם ועלול להגדיל את ההמטומה
* אולי אפילו גם ללחוץ על הסבון בשירותים (החלטתי לפתוח אותו ולקחת סבון מהצינורית)
* אי אפשר להכין תה כמו שהתרגלתי, כי הקומקום גם לא קל
* אי אפשר להכין חביתה כי גם מחבת זה לא קל
* אי אפשר להכין סלט כי ללחוץ על הלימון זה גם מאמץ
* גם קורנפלקס בעייתי כי להרים את החלב זה גם מאמץ
* ליטול ידיים? הנטלה כבדה כשהיא מלאה, אז התחלתי ליטול עם כוס חדפ ולמלא כמה פעמים
אולי זה קיצוני, תגידו אתן
אבל כמה שרשורים פה נשים כתבו שהן לא הרימו כלום כלום בזמן ההמטומה, בדגש על הכלום. והרגיש לי שלא אוכל לשרוד את היום ככה,
אבל תכלס? שורה תחתונה? כנראה הן צדקו..
הקומקום והחלב, מדוייק ממש.
לי הייתה המטומה מדממת אז הייתי חוטפת שפריץ על כל "טעות" כזאת רז אני יכולה להגיד שזה לגמרי קשור.
לגבי לימון, אפשר לסחוט מיץ לימון במסחטה ולהקפיא במגש של קוביות קרח.
תה אפשר להכין ולהטות את הקומקום לכיוון הכיור כשבתוכו יש כוס.
גם לא חייב להרתיח כמות גדולה.
אבל פסטה אי אפשר להכין, כי להרים קומקום מלא בזווית שישפך לתוך הסיר זה בדיוק המנוף שהזכרת בתגובה הקודמת.
ואם יש ילדים *לא* להרים אותם לתוך האמבטיה,
לשים שרפרף ולשבת על שפת האמבטיה ושהם יעבירו רגל רגל פנימה.
לגבי הקרונפלקס, תבקשי מבעלך להשאיר לך את הסוף של החלב או שיחלק למנות קטנות וישמור במקרר.
גם ככה קשה למצוא מה לאכול בהריון ואפשר למצוא לזה פתרון יצירתי.
אגב כשהייתי יוצאת עם הילדים החוצה, לקחתי איתי סיר שאם יהיה לבת שירותים, לא אצטרך להחזיק אותה בכפיפה.
אבל שניה לשוב להבהיר שיש סוגים וגדלים שונים של המטומות וגם שלבים שונים של ההריון,
אז לא להלחיץ!
יש כאלה שנספג להם תוך שבוע שבועיים בלי להקפיד על כלום.
מה שאת כותבת רלוונטי יותר להמטומות שמגדירות את ההריון בסיכון.
בסוף הכל בידי ה'.
דבר נוסף, חלילה לא בכיוון של להלחיץ
אני בידיעה שהרוב מכירות את הסיפור שלי, חפרתי דרגה ראשונה
וההמטומה שלי גדולה מאוד מאוד
אז היה לי חשוב לכתוב כדי שיהיה כתוב גם למי שיש המטומה קטנה, כדי למנוע ממנה לגדול ולעזור להן כמו שהייתי שמחה שיעזרו לי לפני שגדלה או אפילו בהריונות הקודמים
וכמובן המון תפילות ואמונה בבורא עולם שהוא הגדול מכולם והוא מחליט הכל ועושה נסים 🙏
הרמתי כרגיצ את בן השנה וחצי
בבוקר וצהריים
פשוט כי לא הייתה אופציה אחרת..
תזונה - השתדלתי להקפיד, אבל באופן כללי אני לא מאלה שאוכלוץ ארוחות מסודרות בריאות ומזינות.. יותר מנשנשת עד שחוזרת מהעבודה ב 16
שתייה - השתדלתי כל יום לשתות את הליטר וחצי, לא תמיד הצלחתי מעבר (לרוב לא.. ליטר וחצי כן היה לי ממש קריטי והצלחתי כי זה היה למלא פעם אחת בבוקר בקבוק מי עדן גדול)
הכנת אוכל - הכנתי כרגיל, אפילו קניה למכולת והעליתי שקיות לקומה שלישית בלי מעלית
הייתי צריכה לקחת תמיכה, יותר לא לקחתי מלקחתי..
כזאת אני לצערי, לא מקפידה על נטילת תרופות, שוכחת וכו'
אחרי הכל, אחרי אזור ה 12 שבועות ההמטומה נספגה
הרופא ממש התלהב שהשימוש ב 4 נרות אטרוגסטן עשה משהו, לך אני מספרת ממש בסוד ששמתי את הנרות אולי פעמיים 🫤
כן נגיד החלפת מצעים לא עשיתי
שטיפה גם כן - רק בעלי
אני יותר קיפלתי כביסה
סיפרתי להן שלי סיפורים על הספה וכו'
אחרי הכל הכל - חשוב להישאר שפויים
לזכור שמבחינה רפואית אין הוכחה לזה שמנוחה עוזרת (הנה הוכחה לזה, לא נחתי ונושעתי..)
גם בהתייעצות עם פועה, לא אמרו שצריכה לנוח בגלל שאין ממש הוכחה שזה מה שעוזר
וזה מחזק שתמיכה/ מנוחה לא בהכרח עוזרים
הבורא עוזר בלבד
אין לי אומץ לעשות שליש ממה שעשית/לא עשית
שלא לדבר על להרים ילד בן שנה וחצי (אני פה מפחדת להרים צלחת חחחח)
את כנראה צדיקה עם הרבה זכויות💞
כמו שצריך לחשוב בהיגיון
האם זה באמת מה שעוזר בוודאות או לא
יש מקרים בהריון בסיכון שאין התלבטות יודעים בוודאות שמנוחה זה מה שתורם למצב הזה
במקרה הזה מהרופא שטופלתי אצלו ( פרופ' אוריאל אלחלל) הבנתי שזה מומלץ, אבל לא מוציאים על זה לשמירה כי אין הוכחה ודאית שזה הפתרון.
מהיכרות שלי עם עצמי אני יודעת שלא יכולה לנעול את עצמי בשכיבה על המיטה, אני לא יכולה לצפות מהבן שנה פלוס שלי לרדת ולעלות 3 קומות עצמאית.. אני לא יכולה לא לבשל ולחכות שבעלי יעשה את זה אחרי שחוזר מהעבודה.. לכן לא הייתה לי ממש ברירה חוץ מלהמשיך את חיי
כן השתדלתי לשמור על פרופיל יותר רגוע
אבל עדיין, התנהלתי כמעט כרגיל
כן היה בולט שאחרי מאמץ, אחרי עמידה ממושכת הדימום מתגבר
כן הקשבתי לעצמי ובכל פעם שהתחילו התכווצויות התיישבתי לנוח אבל זה לא השבית אותי, ממש לא..
כמובן אם הייתי מקבלת הנחיה רפואית גורפת על כך שחייבת לנוח הייתי מתנהלת אחרת..
אני הכי מבינה את הלחץ שלך, גם לי היה את זה
פשוט אני אישית לא יכולתי לשלם את המחירים שפירטת
ולכן היה לי חשוב לציין גם את הצד של האמהות האחרות שמתנהגות כמוני..
המון המון כוחות לכולן!!!
אז פה הדילמה.
ואת צודקת כל כך, כשאין ברירה אז אין ברירה
בהריון השני שלי היה שליית פתח והרמתי את הגדול למרות שהיה אסור, אז הוא היה בן שנה , קצת פחות..כי באמת אין ברירה אחרת היה חייב להתנהל רגיל גם בטיפול הכל
תודה לה' שהיה בעזרך🙏
עשיתי ביקורת כל שבוע או שבועיים
ועדיין הרופא אמר לי שלא חייבת להיות חגורה למיטה.. אמר שצריכה להוריד פרופיל
לא להתאמץ יותר מידי
פשוט להיות עם יד על הדופק..
אם כי מאמינה שיש הבדל בין אחת לאחרת
בגישות בין הרופאים וכו'
את יכולה לשים על האצבע מה לדעתך עזר?
כי המטומה בינונית שנספגת בלי תמיכה ועם מנוחה בינונית זה בגדר נס גלוי
...
אומרת שוב שלא תטעי, הייתי בלחץ, אפילו מאוד.
פשוט לא הייתה לי אפשרות להתנהג אחרת ממה שהתנהגתי
עשיתי את המקסימום שלי, בלי היסטריה
נרגעתי קצת (אולי הרובע הנפשי שינה את התמונה?)
וזהו..
יש לי בת דודה שהוציאו אותה לשמירה באזור שבוע 26 בגלל המטומה
אצלה ההמטומה הייתה קרובה מאוד לשליחה וחששו שזה ייפגע
דיברתי איתה לאחר מעשה, אמרה שההמלצות בשמירה היו למנוחה, אבל ממש לא לשכב כל היום
היא המשיכה במטלות היומיומיות למעט יציאה לעבודה
היא בסוף ילדה אחרי המשוער.
ככה הייתי עסוקה בחיפוש אחרי סיפורים של אחרים
חיפשתי גם סיפורים עם סוף פחות משמח ולא מצאתי הרבה (גם למי שכן הייתה הפלה - הבנתי מלמעלה שהרופאים לאו דווקא שמים את האצבע דווקא על ההמטומה כמו ששמים את האצבע בלידה מוקדמת על קיצור צוואר נגיד שיש לאישה, שזה וודאי שהייתה לידה מוקדמת בגלל זה)
בקיצור, נשימה עמוקה
תפילות
ולקוות לטוב!!!
כי אני מרגישה כאבים ברחם כבר כשאני עומדת
אולי זה גם קשור לגודל של ההמטומה, שלי גדולה
ואני מעדיפה לא להתנהל רגיל כשהגוף צועק לי לשכב, אפילו לשבת כואב לי בשלב מסוים..
לגבי הפלות יש לי ניסיון מר עם המטומה
וחוויתי את שני המקרים
במקרה הראשון ההמטומה היתה כל כך גדולה שלא הגיע חמצן לעובר, ופתאום גילו שאין דופק, בחודש שישי
במקרה השני באמת היו צירים וילדתי בבית בחודש חמישי
לגבי נשימה עמוקה עובדת על זה, אבל בטח השרשור הבא שלי יהיה גם קשור להמטומה איכשהו חח אני לא באמת נרגעת
אבל בעזרת ה' מתפללת לנס ומדברת עם ה' כל הזמן
ה' ישמור אותך, באמת. תודה רבה על התגובות🙏💞
בטח בהמטומה הראשונה שלך לא חששת כמו עכשיו, הטעם לגמרי מובן!!!!!
זה לגמרי לגמרי אחרת
וכן - אם הגוף אומר לך לנוח, את חייבת!!!
איזה כואב,
אני לא כותבת מתוך ניסיון, אבל כמו בכל דבר אחר, אם הגוף מאותת, צריך להקשיב לו.
מתפללת בשבילך ההמטומה הארורה הזאת פשוט תעלם!
ב"ה ילד חמישי ואני שוב עם הדילמה הידועה
אתמול הייתי בטיפת חלב והאחות אמרה לא להשכיב על הבטן בשום אופן, גם לא כשאני ערה.
הופתעתי כי פעם אמרו כן להשכיב על הבטן כשאנחנו ערים ובסביבה.
שאלתי אותה מה פשר השינוי
אז היא אומרת שפשוט ראו שזה יכול להיות גם ככה מסוכן. מספיק 3-4 דקות שח"ו לא מגיע חמצן למוח וזהו..
אז הלילה בקושי ישנתי
כי באמת ניסיתי להשכיב אותו רק על הגב אבל השינה שלו (ושלי) היתה גרועה ממש.
וניסיתי עיטוף, גם לא עזר.
לקראת הבוקר כבר שמתי אותו על הבטן ושנינו ישנו.
רק שיותר מחמירה.
ממה שאני מבינה, ההנחיה מגיעה מזה שהבינו שיש קשר בין מות בעריסה ושכיבה על הבטן
ושאי אפשר לסמוך על זה שיש מישהו ער בסביבה ואז כן להשכיב על הבטן..
חיות צבעוניתשמעתי המלצות עליו. אולי זה תלוי כמה משתמשים..
את משתמשת בו הרבה? וראיתי שיש סופטאצ' וסופטפלקס, את יודעת מה ההבדלים?
ובודקים אם זה טוב לכם.
תבדקי גם חברות שפחות מוכרות ספציפית במנשאים שלהם כמו אינפנטי או כאלו.
מה שידוע לי זה שיש שלושה פרמטרים חשובים מבחינה פיזיולוגית- שהחלק שמכסה את הגב של התינוק לא יהיה קשיח ויאפשר לגב להתעגל, שתהיה רצועה שתתמוך את הגב שלך (כאילו למטה יותר סביב המותניים), ומשהו עם הצורה שהרגליים של הילד יוצאות כבר לא זוכרת באיזה צורה זה אמור להיות, מניחה שגוגל יעזור
מעבר לזה זה עניין של נוחות אישית
כנראה שהאופציה הכי טובה היא להשאיל קודם ולראות
אבל לא תמיד יש את האפשרות..
היה לי ממש נוח גם עם תינוק גדול והופתעתי
נוח לשים נוח להוציא
מתאים לכל שלב ולכל משקל
מתכבס מעולה
אין לי משהו רע להגיד
ב 8 השנים האחרונות אני לומד בכולל ליטאי חרדי המיועד לחוזרים בתשובה בירושלים , אני חי בשכונה שרובה חרדים , את תפילות ימי החול והשבתות שלי אני עושה בבתי כנסת חרדים ( זה אומר ששנים לא זכיתי לומר תפילה לשלום המדינה בשבת ואני לא גאה בכך ..) . וכמו שאומרים -רבים מחברי הם חרדים לומדיתורה ועובדי ה׳ רציניים
ומשום כך בתור מתנחל לשעבר באלקנה וציוני דתי עד שורשי נשמתי בהווה , הדבר מקנה לי פרספקטיבה מסויימת על ההבדלים המהותיים בין החינוך של הדתיים לאומיים הליברליים איתם גדלתי ובין החינוך החרדי .
מה שאני הולך לומר הוא לא בגדר חידוש ,אבל בלהט הויכוחים על הגיוס ובצורך המיידי לפיתרון הבעיה מתוך הסכמה ראוי להזכירם
נקודת העומק של התורה הדתית לאומית עליה חונכתי ועליה מוסרים הדתיים לאומיים את נפשם היא התרומה לעם ישראל בכל תחום אפשרי וההובלה של עם ישראל לעבר ייעודו , כשהתחום הקדוש מכולם הוא התרומה הצבאית
מבני השבט שלי באלקנה היו לוחמים בסיירת מטכ״ל , טייסים בחיל האוויר לוחמים סיירות שונות ועוד , ואני ששירתתי בגבעתי במסגרת ההסדר נחשבתי כג׳ובניק בין החבר׳ה .
איפה שיש צורך בעזרה ותרומה לעם ישראל שם תמצא את הציבור הדתי לאומי בראש החברה נכונים לכל משימת התנדבות ושירות העם .
מצד שני עולם התורה והדתיות מעולם לא היה אישיו אמיתי בחינוך הביתי שלי
ההורים שלי ושל חברי באלקנה אומנם שמחו שנלמד תורה ונשמור על המסגרת ההלכתית , אבל במשך חיי שמעתי הרבה יותר דברי תורה המשבחים את המתינות הדתית מאשר כאלו המדברים על מסירות נפש על התורה .
התפילות בישוב שלי היו מהירות ופושרות , ומי שחלילה התחזק מדאי ונעשה דתי מדי ( כמוני שחזרתי מהישיבה התיכונית עם ציציות בחוץ) נחשב לאחד שהשתגע .
נוסיף על כך את העובדה הידועה שכמעט בכל משפחה דתית יש את הקרובי המשפחה שהורידו כיפות , והדבר עד כמה שהוא כואב איננו מעורר סערה בקרב המשפחה ונחשב כדבר טבעי לחלוטין ,
המוקד ונקודת העומק של העולם החרדי הוא שמירת התורה והמסורת היהודית מתוך הבנה שרק על התורה העולם עומד וכל עתיד עם ישראל תלוי בו
קשה היה לדתי לאומי כמוני להבין עד כמה מסירות הנפש לתורה וללומדייה הוא ציר מרכזי וליבת החינוך של העולם החרדי
הדקדוק במצוות , התפילות בכוונה , הצניעות ומעל כולם לימוד התורה הוא מהותי וחשוב בידיוק כמו השירות הצבאי אצל הדתיים לאומיים
היחס לבטלני הציבור החרדי בעולם החרדי הוא בידיוק כמו היחס לגובניקים בעולם הדתי לאומי
שני הציבורים מבינים שלא כולם מסוגלים להיות בסיירות בצבא או בישיבה , אבל אין זה אומר שהאידיאל העליון אינו קיים.
הבדל מהותי נוסף הוא היחס לרבנים .
בעולם החרדי המושג של גדולי הדור שונה לחלוטין מאשר היחס לרבנים בעולם הדתי לאומי .
ההתבטלות בפני גדולי הדור בעולם החרדי היא טוטאלית ובאה מראייה של גדול הדור כאדם שמוצא פיו הוא מוצא פי השכינה ממש
לעומת זאת בעולם הדתי לאומי הרב הוא אומנם אדם חשוב שראוי לשמוע את מוצא פיו אבל בסופו של דבר אין הוא שונה מהותית מכל אדם אחר והשקפותיו אינם באמת מחייבות
שתי תפיסות עולם אלה אינן רואות את המציאות בצורה שווה
הזעזוע שחש הדתי לאומי מחרדים שמסוגלים להשתמט משירות בצה״ל ולא לתרום למדינה ולעם ישראל הוא בידיוק כעוצמת הזעזוע של החרדי כשהוא רואה דתי לאומי שמתלבש בצורה לא צנועה ובוחר להוריד כיפה .
שני הציבורים אינם מסוגלים להבין עד כמה הציבור שכנגד חי בעומק רגשי עמוק את השקפת העולם שלו . ועד כמה הציבור שכנגדו חרד מפגיעה בעולמו .
שני הציבורים מוכנים ״לחפף״בעניינים מסוימים הקשורים לתורה - הדתיים לאומים בהקפדה על מצוות והחרדים בהקפדה על תרומה לעם שגם היא תורה - רק בשביל לקיים את התורה שלהם - התרומה לעם ישראל אצל הדתיים ומסירות הנפש לתורה אצל החרדים
רק הבנת עומק הצד השני מתוך כבוד הדדי יכולה לייצר שיח אמיתי ופורה שאולי יוכל להוביל שינוי אמיתי
ביחס של הציבורים אלה לאלה ובהתחלת תהליך של שינוי בשני
כשהדתיים לאומיים יבינו שבשביל חרדי מציאות של יציאה מעולם התורה וחזרה בשאלה הוא מפחיד ומזעזע בידיוק כמו השתמטות של דתי לאומי מנשיאה בנטל ההגנה על המדינה וכשהחרדים יבינו שבשביל הדתיים השתמטות מצה״ל היא מזעזעת באותה מידה , אולי נתחיל ליצור שייח של הבנה שיוביל לשינוי בין הצדדים
עד אז הטחת האשמות שנאה והטחת האשמות זה בזה לא יבילו לשום פיתרון נראה לעין
