למי שלא קראה, במעקב אחות רגיל האחות ראתה עקבות חלבון, אז היא שלחה אותי לעשות תרבית. בתרבית הופיע שיש לי קצת חלבון וביקשו מעקב קטן..
היום הגיעו עוד תוצאות וב"ה אין חלבון.
אבל מסתבר שיש לי דלקת די רצינית בדרכי השתן ואני לא מרגישה כלום!!! הרופאה אמרה להתחיל ישר טיפול אנטיביוטי, כי זה בעייתי בהריון!
אז ב"ה על החלבון הקטן הזה שמאוד הפחיד אותי, בזכותו עלינו על הדלקת!
ואיזה הזייה שיש דלקת ולא מרגישים כלום! די מלחיץ הייתי אומרת..
מרגישה נורא מוזרה
אבל ממש ממש משעמם לי בחופשת לידה.
בסה"כ כמה שבועות אחרי הלידה וממש לא הרבה זמן שמרגישה יחסית בסדר (ועדיין חלשה קצת)
ונוראא משעמם לי.
יש לי חרדה מלחשוב על להעביר ככה כמה חודשים.
אני מאוד מתגעגעת לעבודה, חושבת מלא על דברים שהשארתי מאחורי איך מסתדרים ואיך הולך להם.
וערב פסח עכשיו ותאמת אין לי כח לעבוד מידי לפסח וגם חושבת שבכל זאת הגוף צריך להתחזק לפני שאני רצה להבריק ארונות וחלונות.
וגם כנראה נצטרך לעבור דירה בחודשים הקרובים, אז מה העניין להתאמץ... במילא נצטרך להגיע לכל פינה בזמן הקרוב
אז עושים את המינימום שחייבים.
ובקיצור ממש ממש משעמם לי...
יש מי שמזדהה בקהל?
מרגישה המוזרה היחידה שממש לא ששה לחופשת לידה ולא חושבת שזה כייף (וכן, יש לי נקיפות מצפון איזו מין אמא אני..)
משתגעת מלשבת בבית תקופה ולא לעשות כלום.
ניצלתי את הזמן לפגוש חברות.
הייתי סטודנטית אז היה לי בדיוק תקופת מבחנים שהייתי חייבת לעבור.
ובאמת חזרתי אחרי 3.5 חודשים וגם אנחנו עברנו דירה חודשיים אחרי הלידה..
ממש מבינה אותך
אולי באמת תשקלי לחזור בזמן לעבודה בלי להאריך.
יש עוד חברות יולדות בסביבתך שתוכלי להפגש איתן? תחביבים שתמיד רצית ולא היה זמן?
אני כולי קנאה שיש זמן להשתעמם..
כ"כ בניתי על החופשת לידה ואני רק במירוץ להספיק לישון
עם תינוקות שבקושי ישנה בלילה וצורחת המון ביום ונמצאת רק על הידיים
מספיקה רק להיות איתה על הידיים ולסדר עם יש אחת את הבית והופס.. נגמר היום.
מחכה לחזור לעבודה כדי לנוח😅
לא ידעתי שאנשים נהנים לקום בבוקר לעבוד..
חחח
פיזית, אים לי כמעט זמן לנשום כי כל הזמן יש מה לעשות ורוב הזמן אני עם הבייבי המתוק.
אבל מנטלית משעמם לי ממש
מתגעגעת מאוד לעבודה
לשני הגדולים שלי יש מיטת ספפה ומתלבטת כרגע אם לקנות לקטנה ספפה נוספת או מיטת ילדים.
יתרונות ספפה: אפשר לארח זוג והמיטה הנפתחת באותו גובה (בגלל שכבר יש שתי ספפות בבית לא קריטי לי עוד אחת).
חסרונות ספפה: הסדין כל הזמן בורח (יש פתרון לזה? איפה קונים את הקליפסים האלה והאם הם יעילים?)
יתרונות מיטת ילדים:
נח שיש מזרון (למשל כדי לישון בסוכה וכדו׳)
יפה יותר בעיני
הסדין לא יברח
כולל מגירות אחסון
חסרונות מיטת ילדים:
מיטה נפתחת בגובה אחר
עד איזה גיל זה מתאים?
אשמח לשמוע תובנות ועצות…
עם מזרון כמו מיטת ילדים רגילה.
החיסרון באירוח שהמיטות מחוברות ולא ניתן להפריד במקרה הצורך.
של בריחת הסדינים
שאת נוטה למיטת ילדים.
למה חשוב שיהיה באותו גובה אם כבר יש לך 2 לאירוח?
מבחינתי עוד חיסרון בספפה זה שהמזרון לא ניתן להחלפה. מיטת ילדים נוער באיכות טובה יכולה לשמש המון שנים, לי היתה מיטה. בדיוק מהסוג שאת מתארת עד שעברתי למכונות הסטודנטים ומשם הלאה...
השתמשתי עם מזרון שהתחדש כל כעשור. המיטה עברה כבר לנכדים ..
יש 2 מיטות ילדים (מיטת אחים..)
ושאנחנו מתארחים אנחנו ישנים שם
מה הבעיה שזוג ישן על 2 מיטות שלא באותו גובה🤔
וככה גם אפשר להפריד ולחבר כרצוננו
גם בגלל פספוסים ושאר דברים שילדים עלולים לשפוך (וגם אם היא עצמה לא מפספסת - אולי המיטה שלה תעבור בעתיד למישהו אחר? או שסתם ילד קטן ישב עליה ויפספס?), וגם כי הן צרות יותר וכך אפשר לחסוך במקום. וחוץ מזה - יותר קל לפתוח ולסגור נפתחת של מיטת ילדים מאשר של ספפה.
אצלנו יש ספפה רק בחדר האורחים.
אלא אם כן את מתכוונת מיטת מעבר..
בת כמה הקטנה?
אשמח להמלצות /דיס המלצות לד"ר יהושע סגל לסקירת מערכות מאוחרת.
תודה מראש
מרגיש מאד מקצועי
מסביר כל דבר שרואים בסקירה שזה ממש כיף לי בלי שאני שואלת ממש מסביר בקול
פעם כזה התרגש אצלי כשראו ממש כפות ידיים פתוחות יפות כאלו שזה הגניב אותי ממש כי הוא מבוגר ושנים כנראה במקצוע.
הייתי אצלו פעמיים בהריון הזה(סקירה מאוחרת+סקירה מכוונת)
סהכ הוא מקצועי מאוד
לא הייתי מגדירה אותו כרופא הכי רגיש בעולם...
יכולה לפנות בפרטי אם את רוצה.
הי,
אז,מרגישה צורך לפרוק ואולי גם לשמוע מכם.
אז אני אוטוטו שבוע 32. לא מוכנה ללידה בכלל! משום כיוון.
כל ההריון היה לי כ"כ לבד עם בעלי שבצבא ובתקופה קשה שעבר/עובר עם עצמו בעקבות המלחמה.
ניסיתי לדבר איתו על הלידה במהלך החודשים כמה וכמה פעמים אך זה פשוט לא הלך.
ניסיתי לבד לחשוב על הלידה ולהתמקד בהריון ולא לשכוח לגמרי.
בינתיים מצאתי דולה - שהיתה צריכה לבטל.. אמרתי שאקח את אמא שלי, אבל בסוף גם זה לא אופציה.
פגשתי דולה נוספת שילשום. עשינו מפגש הכנה ועיבוד לידה. יצאתי בתחושה שלא היה עיבוד, לא היה הכנה, ותיאמתי איתה בטלפון שנצא עם תכנון לידה - שזה הציל אותי פעם קודמת שנתתי לבית חולים!! ויצאתי עם כלום. אז בטח שלא אקח אותה ללידה עצמה
בינתיים, אני בביקורת יותר הדוקה רוב הסיכויים שיעשו לי זירוז בשבוע 37. בתקווה שלא קיסרי!
פתאום אני מבינה שעוד 5 + שבועות בע"ה אני אהיה עם עוד תינוק!!
מתה מפחד מזירוז! מפחדת מהלידה בכללי (לידה קודמת היתה קשה ... ) וכרגע אין מי שיהיה איתי בלידה.
אין לי סידור לבן הגדול שלי (שהוא עוד לא בן שנה וחצי). שזה קושי נוסף. מפחדת איך הוא יקח את הלידה.. יסתדר בלעדי כשמאושפזת. הוא כעס עלי מאוד השבוע שהייתי הרבה פחות איתו כי היה עמוס בעבודה. אבל זה לשירשור אחר.
כל ההריון ניסיתי להיות חזקה.ניסיתי להיות פה לבעלי. לא שכחתי את עצמי. אבל עכשיו זה כ"כ מתקרב הלידה. והכל באויר.
זה קשה לי ממש.
אין לי כוח לנסות להכיר דולות חדשות. על כולם יש המלצות מהממות - ובסוף התאכזבתי כבר פעמיים.
חוששת מהלידה, חוששת אחרי הלידה. מפחדת מאוד מזירוז.
ב"ה יש לנו משפחות תומכות מאוד. סוגרים את הבית בזכותם ולא צריכים לנקות לפסח שזה הקלה ועזרה כ"כ גדולה!!!
בונה על זה שיעזרו אחרי הלידה. אבל החשש הוא יותר על כמה חודשים אחרי. והבן שלי. ובעלי.
מרגישה שגדול עלי..
*אתמול עשיתי אולטרסאונד וראיתי את העובר ב 3d פעם ראשונה. כמה כוח זה נתן! כמה התרגשות! כל היום המשכתי להסתכל על התמונה!!
תודה למי שקראה עד לכאן!!!
אולי לקחת חברה או אחות ללידה?
לגבי סידור לתינוק, אולי אמא אחרת ממעון תסכים לעזור לשים או לאסוף ובלילה לקחת בייביסיטר ?
לגבי התינוק, זה יותר שבת שלא יודעת מה לעשות.
אבל באמת הלידה מטרידה אותי.
פחות מתאים לי חברה ואחיות לא רלוונטי
כ"כ מאוכזבת. כי קבעתי עם בעלי לפני כמה שבועות שמחר נצא ליום זוגי ונדבר על הדברים ה אלה ןנגיע להחלטות.
הוא כתב ביומן שלוקח חופש, זה היום האחרון של התינוק אצל המטפלת וזה כבר לא יקרה.
הוא חייב להיות בצבא. ואין לי כוח לעוד תקופה קשה ולבד.
מרגישה רע שמאוכזבת מזה כשהמצב מתוח.
באמת בע"ה שיהיו רק בשורות טובות.
מנסה להחזיק באמונה שה' איתי ובסוף יסתדרו הדברים לטובה!אבל זה לא קל...
לא לחשוב לטווח ארוך, איך אני אסתדר עוד כמה חודשים, כי כשהכל גדול עליי אין סיכוי שאני אראה את זה בצורה חיובית, זה רק מלחיץ.
לחשוב על הצעד הבא.
אם את מוצפת היום ספציפית אז אולי עכשיו לא זמן טוב לחשוב על הלידה, עכשיו עדיף לחשוב על ההכנות לשבת.
אם זה כבר תקופה מלחיץ אותך, אז כן כדאי לתכנן, אבל בנחת, 5 שבועות זה לא מעט זמן
לנסות לקבוע מראש עם מישהו מהמשפחה שיוכל לשמור על הילד בזמן הלידה.
ולגבי ליווי בלידה, אני מבינה שזה נורא קשה אבל אולי בכל זאת לנסות למצוא עוד דולה ולברר מראש יותר על הסגנון שלה.
ובינתיים אולי אפילו לדבר עם אחות או חברה טובה שיודעת להקשיב על הרגשות והתחושות שלך יכול לעזור לתחושת הלבד.
וכל הכבוד לך על העמידה האיתנה כל ההיריון הזה! נשמע מאתגר ממש!!!
בעזרת ה' שיהיה בשעה טובה!
תודה רבה!
פשוט עשיתי כ"כ הרבה טלפונים לדולות, ולנשים שילדו איתם, להרגיש שיש חיבור לפני הפגישה, לספר על הצרכים שלי.. אז זה מתסכל מאוד.
מבאס גם שהיום שאני ובעלי שמרנו למחר לדייט לחשוב על הדברים באווירה אחרת לא יקרה בעקבות המצב.
אבל העיקר שיהיה בשורות טובות!
מרגישה כאילו כתבת אותי עם שינויים קטנטנים
ממש ממש איתך!! בשלב ובתחושות
תיכף 34 ב"ה ולא מוכנה ללידה בכלל! בעלי גויס אחרי שמחת תורה ועכשיו הוא איתי (בלע"ה) אבל אני בלחץ אימים והדבר האחרון שיוצא לחשוב עליו הוא הלידה, אני ממש לא בראש
ובנתיים הזמן עובר...
מקווה שככל שעוברים הימים את מצליחה להתארגן יותר!
בע"ה שיהיה לידה קלה בידיים מלאות!
ב"ה אני שבוע 36 לאחרונה שמתי לב שהדופק שלי מהיר,
והיום בבדיקה אצל האחות הוא היה 103
המוגלובין 9.9
מישהי נתקלה בתופעה?
גם אני הרגשתי ככה כשהיה לי המוגלובין 8
סבלתי כל ההריון מדופק מהיר יחסית.
בבדיקות דם ההמוגלובין היה נמוך והתחלתי להקפיד על ברזל והדופק התאזן קצת.
אחרי הלידה ההמוגלובין צנח (כנראה בגלל האיבוד דם בלידה) והדופק זינק לשמים.
הבנתי שזה מאוד קשור אחד לשני ואנמיה מביאה לדופק מהיר.
באופן כללי נראה לי כדאי לך לנסות לשפר את ההמוגלובין לפני הלידה.
המוגלובין 10.1
חודש שמיני+
את יודעת מה הדופק הממוצע שלך
אצלי הדופק תמיד תמיד נע בין 110-140 בלידות תמיד נלחצים מזה עשו לי מלא בדיקות ו3 פעמים א.ק.ג לב
והכל תקין זה הדופק שלי
זה נשמע לי ממש גבוה.
לי גם היה עכשיו אחרי הלידה דופק שהגיע ל- 140 והרופא ממש לא אמר לי שזה תקין.
140 זה לא דופק תקין בכלל
אבל זה הדופק שלי🤷♀️
אני בהריון חודש רביעי והבן שלי בן שנה ,
אני מפחדת ללדת
מפחדת מההרגשה שכאילו שאני אלד אני כביכול נוטשת את בן השנה , כך היה לי בלידה הקודמת
זה כל כך קשה נפשית, פתאום כל הזמן עם התינוק החדש בזמן שיום קודם כל היום הייתי סביב הגדול
זה חוסר אונים כזה
במיוחד שהוא מאד קשור אלי ומעט גם יונק ובא לישון איתי פתאום באמצע הלילה ( לא מפריע לי)
מה יכול לעזור,איך להתמודד עם זה ?
אשמח לעזרה
מעכשיו כבר מפחדת מהתחושות
תודה בנות יקרות
לידת תינוק נוסף באמת ממקמת מחדש את בני המשפחה ומשפיעה מן הסתם גם על הקטן..
אל תשכחי שעד הלידה יעברו עוד כמה חודשים שהם משמעותיים מאד בהתפתחות שלו. בע"ה הוא כבר ילמד ללכת ויהיה עצמאי יותר.
הגיוני שהתקופה של השינוי תהיה כרוכה בטלטלה אבל לטווח הרחוק את מעניקה לו מתנה נהדרת- אח נוסף לכל החיים. בנוסף, בעוד שנה-שנתיים תגלי כמה זה מקל עלייך שיש להם אחד את השני לתעסוקה ומשחק משותף.
ובינתיים- נשימה עמוקה. חבקי את הקטן שלך ותספרי לו בשמחה כמה נפלא יהיה לכם יחד עם התינוק החדש.. ואם את עדיין לא שם - קחי לך את הזמן להתרגל לרעיון, סבלנות..
בהצלחה!
עברתי ועוברת עם זה תהליך.
אם כמה שזה נשמע לא טוב, הרגשתי שאני עושה פרידה מתקופה של שנה וחצי כמעט כ"כ טובה בחיים שלי. שהכי פרחתי בה.
והולכת להיכנס לתקופה שיהיה קשה השינוי.
אבל מאמינה שזה יהיה שינוי לא פשוט אבל שינוי שהוא מתנה לכולנו.
המתנה הכי גדולה שאת מביאה לבן שלך זה - אח!
יהיו לו זמנים קשים, שלא תוכלי לגשת אליו, שהם יריבו, שלא תוכלי לתת רק לו הכול...
אבל את מביאה לו את הדבר הכי ענק לחיים - את הדבר *שרק את* יכולה להביא לו: אח! וזה שווה את זה!!!
על החיזוק
נשואים 5 שנים ביחד 8 שנים עם 2 קטנים.
מאז ומתמיד היו לנו מריבות קולניות בבית. בעלי טיפוס חם מזג. היה לו עבר לא פשוט. חזר בתשובה ונהיה מתון יותר. היו מקרי אלימות עם גברים בכל מיני סיטואציות במהלך החיים. חלק באשמתו וחלק לא..
לפני כמה חודשים באחד המריבות בעלי התעצבן תפס אותי מהחולצה והשליך לריצפה כאילו אני חפץ . ושם עליי את הרגל. היינו חודש בפרידה עד שהתנצל השלמנו. והזהרתי אותו שבפעם הבאה שיקרה מצב כזה אזמין משטרה. ציפיתי שזה יאיים עליו והוא יחשוב פעמיים לפני שיעבור מדיבור אלים למגע אלים.
לפני חודש היה מריבה גדולה שיצא משליטה. גם אני עשיתי טעויות כמובן. בכל מקרה החלטתי שלא מעוניינת לדבר איתו הוא כעס קילל צעק. באיזה שלב החליט שלוקח לי את הטלפון קמתי ותפסתי את הטלפון הוא רצה להזיז אותי תפס אותי מאחד האיברים בגוף העיף לריצפה. קמתי והזמנתי משטרה. עצרו אותו ולאחר כמה שעות באתי לתת עדות . סירבתי לשתף פעולה ולהתלונן נגדו והוא שוחרר.
עברנו חודש בנפרד כרגע הוא מאוד רוצה שנתפייס. גם חזר לבית. אנחנו נתחיל טיפול זוגי ואישי לאחר פסח.
אני כותבת את כל זה כי למרות זה שמנסה להתפייס הוא אומר ומשדר בכל הזדמנות שהוא פגוע מאוד. שזה דפניתי למשטרה כמו בגידה מבחינתו . הוא מרוסק מיזה. הוא מאשים אותי שפעלתי מנקמה. אני נשבעת שלא. הרגשתי באותו רגע שחייבת שיעזרו לי וזה הדרך היחידה שהרגשתי שיכולה לעזור לעצמי באותו הרגע.אני באמת
רוצה לשמוע דעות אמיתיות האם עשיתי טעות שהזמנתי משטרה? האם הייתי צריכה לפעול אחרת?
אני יודעת שאני לא מושלמת אבל אלימה אני לעולם לא. לא בדיבור ולא במעשה. אני מרגישה שצריכה כל היום
להסביר את עצמי על המעשה שעשיתי. ואני באמת רוצה שתגידו לי אם טעיתי. אם הייתי צריכה לפעול אחרת?
לדעתי טוב שפנית למשטרה.
אסור לך להכיל אלימות. לא משנה מה הסיבה אליה...
תבררי עם עמותות הקשורות לגבי הטיפול ומה המטרות שצריך שיהיו לו. כמו עמותת מיכל סלה, בת מלך .
ואם זה ח"ו יקרה שוב, מחזקת אותך לפנות שוב.
נשמע שאת מודעת לבעייתיות ופועלת בשביל לשנות את זה.
וגם נשמע שהוא מפעיל עליך מניפולציות רגשיות. המעשה שעשית מאוד הגיוני, הוא תקף אותך ולא להפך, והוא צריך להתחרט על זה. שימי לב ותזהרי מאלימות רגשית- הרבה יותר קשה לשים לב לזה מאלימות פיזית ולעצור את זה. האם הרבה פעמים הוא הופך את עצמו לקורבן בסיטואציות של מריבות וחילוקי דעות? מאשים אותך או לא מכבד את דעתך?
אני מעלה את השאלות האלו כדי שתשימי לב אם כן, ותעלי את זה בטיפול.
כל הכבוד ובהצלחה!
קשה לשמוע אבל את מוכרחה ללכת לאיש מקצוע שייתן לך כוח לקום ולעזוב.
אלימות נוטה להסלים. את צריכה להסביר את עצמך? הוא כנראה לא מבין כמה זה חמור. וזה לכשלעצמו חמור עוד יותר.
נראה שגם את לא מבינה כמה זה נורא מה שעשה.
יקרה אנא תתקשרי לבת מלך ובקשי מהם עזרה.
טוב שהוא מרוסק מזה אבל הוא צריך להיות מרוסק בגלל המעשה שעשה. לא בגלל התוצאות שלו.
שמסייעת במקרי אלימות במשפחה. ואם זה קורה שוב- אז שוב תפני למשטרה!!!!
בהתחלה תיארת לכאורה מקרה אלימות- שעוד ניתן לעבוד עליו
כזה שבטיפול נכון ע"י אנשי מקצוע אפשר להציל
אבל אז נכנס פה הענין שהוא פגוע
עכשיו- יכול להיות שהוא באמת פגוע
אבל- יכול להיות שיש פה מניפולציה- שזה עוד פן לדפוס אלים
ואז זה הרבה יותר מורכב
את צריכה מישהו מקצועי שיעזור לך לנתח את הסיטואציה בעיניים שלך ומתוך האינטרסים שלך
2 אירועי אלימות קשים.
הדבר היחיד שצריך לעשות זה להתרחק כמה שיותר רחוק מבנאדם כזה, עם עזרה מקצועית ממי שמתמחה בפרידות כאלו, כדי שלא תפגעי.
הוא כשלעצמו אלים.
הוא צריך להבין שיש גבול שהוא לא יכול לעבור לעולם. אישית הייתי מציעה לך לא לגור איתו באותו בית עד שהוא מטפל בעצמו. יש קבוצות טיפוליות שמיועדות לגברים אלימים, אפשר לברר דרך לשכת הרווחה במקום מגוריך.
עבורך ועבור הילדים שלך, אל תשלימי לעולם עם אלימות כלפייך
וכבר הגעתם למצב של משטרה והכל,
הוא כאילו במוד של "אין לי מה להפסיד" שזה מוד יותר קשוח לגבר.
במקום שזה ירתיע אותו לפעם הבאה,
הוא עלול להגיד לעצמו "גם ככה יש לי תיק במשטרה, אז בבקשה שתזמין אותם עוד הפעם, נראה אותה"
ומכאן רק להרס יותר ויותר רציני, ולעוד איבוד עשתונות ואיבוד גבולות.
את מבינה?
במקום גורם הרתעה, זה הופך להיות גורם שמדרדר עוד יותר את התחושה שאין עבור מה להילחם.
תראי, אלו מצבים מאוד נפיצים ורגישים.
אני לא יודעת מה הייתי עושה במקומך.
אני חושבת שקודם כל הייתי מערבת את ההורים שלו.
ואם זה לא עוזר- לערב רב קרוב.
המשטרה לא תעזור אם הוא לא יהיה בסדנת טיפול בכעסים, או בשיחות עם רב באופן קבוע (או עם פסיכולוג).
תשאלי את עצמך האם את יכולה להיות בטוחה אתו?
מה את צריכה כדי שזה יקרה?
אם את מפחדת על חייך פשוט אל תחיי איתו ודי.
כי באמת משטרה זה לפגוע במקום מאוד חזק ומאוד בסיסי.
לדעתי (ואני בטוחה שיהיו כאלו שיסקלו אותי)
אם את אומרת בכבוד עצמי ובשקט "תשמע, הרגשתי מפוחדת ממך. חסרת הגנה וחסרת ביטחון"
הוא יזכור את זה הרבה יותר בשעת כעס,
ויש הרבה יותר סיכוי שזה יעצור אותו בפעם הבאה.
אבל וואלה לא חושבת שמגיע לו הזדמנות נוספת של פעם הבאה..
אלימות פיזית היא נוראית
הפעם הוא הטיח לרצפה
בפעם הבאה לא אופתע אם זה יהיה מלווה גם בסכין..
לא יודעת עד כמה יש פה בכלל מקום לדיבור, בטוח לא לחכות לאחרי פסח.
אני רואה את זה בתור סכנת חיים מיידית לחיות איתו.
באיזה טיפוס מדובר.
וגם אני חושבת שאם היא חרדה לחייה, אז שכבר לא תחיה אתו ודי. אין אהבה במציאות כזאת.
אבל אם היא כן רואה עתיד לקשר ביניהם:
אז "שימוש" במשטרה זה טריקי
או שזה ירתיע אותו לפעם הבאה
או שזו תהיה הסיבה לאיבוד עשתונות ברמה גבוהה יותר, כי אין לו מה להפסיד
ובכל מקרה, אהבה לא יכולה להתקיים משטרה שמרחפת מעל.
מצד שני- אהבה לא יכולה להתקיים בלי ביטחון בסיסי.
בעיה.
אבל כן הייתי מנסה עוד אופציות לפני הפניה למשטרה.
דווקא בגלל שמי שאין לו מה להפסיד, עלול להתנהג יותר גרוע.
מכאן והלאה זה רק מידרדר
עדיף לסגור את הסיפור כבר עכשיו
כי להתגרש זו תמיד אופציה.
היא יודעת האם מדובר באדם שאין מה לתת לו הזדמנות שניה, או שלא.
כי להתגרש זה לא רק "לא כיף". להתגרש זה אומר להכניס את עצמה גם לתוך סרט רע.
הבעיה היא שגם עכשיו הסרט הוא רע.
אבל אם היא חושבת שיש מה לתת לו הזדמנות חוזרת (זה נשמע שכן, מהודעת הפתיחה)
והיא רוצה לשקם,
לא בטוח שמשטרה זה הכלי הכי יעיל.
מלחיות עם אדם לא נורמטיבי, אם היא רוצה לתת לו הזדמנות כדאי לה להבין שזה רעיון גרוע.
את מדברת על אלימות, משטרה ודרכי פעולה כאילו היא התייעצה על בעיה זוגית נורמלית, בזמן שהיא תארה מקרה קשה ולא נורמטיבי.
תמיד חושבים שאפשר לתת עוד הזדמנות ושיהיהבסדר והוא מתחרט
לדעתי זו טעות
כלומר אלימות פיזית יותר קיצונית, כנראה שבאמת אין מה להשאר איתו.
הוא כבר עבר את ההכי גרוע. זה לא מתפקידה לשמור שהוא לא יסלים, כי אם כן כנראה שהיא באמת לא צריכה לחיות איתו..
יש כאן בנות חכמות ועדיין.. זה רק פורום.
גם מה שאני כותבת זאת דעתי ה*אישית*
דבר אחד חשוב שלמדתי ואני חושבת שנכון לכל הגברים גם בסיטואציות יותר קלות: גברים מבינים רק מעשים. (לא דיבורים ואיומים).
אם יש עוד מה לתקן, ואם זה בן אדם נורמלי שמבין את גודל חומרת המעשים שלו, אז רק ככה.
רק ככה המצפון שלו יתחיל לעבוד.
כל עוד הוא לא מצטער עד עמקי נשמתו (במקום ליפול להאשמות) לשמור ריחוק גם אם אתם גרים ביחד, להתרחק מכל אינטימיות ובאותו זמן לעשות את הפעולות הרגילות : להגיש אוכל, שיחות קצרות. לא להכנס לעימותים, לשמור על קור רוח. בשביל זה את צריכה הרבה כוחות ובטחון עצמי, טיפול רגשי, התבודדות ושיחות עם ה' נותנים כוחות.
בכל מקרה ששוב יש חשש להתנהגות כזאת לעזוב מיד.
תשמרי על עצמך!!
ולפני שאת מחליטה לחזור אליו שוב
תתייעצי עם אנשי מקצוע
אלימות זה גבול ענק
לא רק זה,
לפי דעתי אם לא היית פונה לא היתה תקווה לשינוי.
גברים ואנשים אלימים 'עובדים' הרבה פעמים במחשכים. בעיני חשוב שפנית עם זה החוצה.
כמובן זו דעתי האישית, אני לא גורם מקצועי, ואני מסכימה שכדאי לפנות לארגונים שמתמחים באלימות במשפחה לעצות יותר מקצועיות.
( ורק רוצה להוסיף, ובבקשה אל תראי בזה האשמה כי זו ממש לא הכוונה, אני חושבת שבטיפול שווה לך גם לעבוד על איזה תגובות שלך עוזרות לסיטואציה ואיזה מקצינות אותה. לא כי את אחראית לאלימות שלו, אסור לו להרביץ לך בשום שום מצב ולא משנה מה את אומרת לו. אלא כדי שתצליחו לנהל את ה ויכוחים בצורה טובה יותר, אם אכן הכיוון שלך הוא להשאר ביחד תוך כדי טיפול)
שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום.
זה שהוא מאשים אותך זה עוד יותר גרוע
אני ממש ממש חושבת שאת צריכה להתייעץ עם אנשי מקצוע מתאימים
ושולחת חיבוק והרבה כוחות
אל תוותרי עליך ועל הילדים
ובהצלחה עם ההתמודדות!!!
אל תתני למניפולציות לעבוד עלייך!
תתייעצי עם מומחים בתחום!
לאף אחת לא מגיע לחיות בפחד מבעלה שאם הוא כועס הוא יטיל אותה לרצפה.
מציעה לך באהבה ודאגה גדולה לפנות לפורום מיכל סלה https://www.michalsela.org.il/
שם תקבלי יעוץ על ידי אנשי מקצוע, על מנת שתקבלי את ההחלטות הכי נכונות עבורך ועבור ילדייך ♥️
היי בנות
הבן שלי בן שנתיים וחצי ועולה בספטמבר לגן עירייה.
כשהוא היה בן שנתיים הראה נכונות ורצון להוריד את החיתול , קנינו סיר והכל היה מצויין - זאת אומרת מבחינת פיפי נגמל באותו היום כולל חיתול יבש בלילה, ידע לשמור את הפיפי לבוקר. הבעיה הייתה עם הקקי- הוא פחד וסירב לעשות ואפילו לא עשה בתחתונים, אלא חיכה עם זה כמה ימים טובים של עצירות עד שכבר לא היה יכול להחזיק יותר.
הגננת לא הסכימה לשתף עם זה פעולה והחזירה לו את הטיטולים וביקשה שננסה בפסח שוב.
פסח מתקרב והפעם החלטתי לעשות בהדרגה את הגמילה.
התחלתי שבוע שעבר כך שאחרי הגן הורדתי לו חיתול ושמתי תחתונים, ביום הראשון הוא פיספס מלא..
ביום השני פיספס פחות
וביום השלישי זהו סופית הבין את העניין ומאז לא מפספס בכלל וכמי שהיה פעם קודמת גם קם עם חיתול יבש.
אבל מה הבעיה? שוב הקקי
הוא לא רוצה לעשות קקי בסיר ולא בישבנון
ניסיתי להסביר לו שכולם עושים קקי ושזה בסדר, התחלנו לשחק עם בצק בצבע חום, אני ממש מנסה שיזרום עם זה ולא…
מה שכן, יש התקדמות לעומת הפעם הקודמת, כי הפעם הוא לא מתאפק ימים הוא פשוט עושה קקי אבל בתחתונים.
אני ממש חוששת ומפחדת שזה סאגה שהולכת להימשך זמן רב ושהוא פשוט יפחד לעשות קקי ולא יגמל מזה.
קניתי לו מלא ספרים בנושא ובכלל לא מעניין אותו לשמוע אותם..
לגן אני כרגע שולחת עם חיתול כי הגננת ביקשה בפסח לגמול ועדיין לא הגיע פסח ואני מכבדת את הבקשה שלה.
אמרתי לה שהוא עושה פיפי בסיר ושתשים לב ולצערי כששאלתי בסוף היום היא אמרה שהוא לא ביקש סיר או לפחות היא לא שמעה אותו מבקש…
אבל זה פחות מדאיג אותי כי אפילו אם הוא עם טיטול הוא ממש מוריד אותו ועושה בסיר את הפיפי.. וגם אחרי הגן אתמול החלפנו לתחתונים ועשה רגיל בסיר
מה עושים עם הקקי? אני בלחץ ממש מהסיפור.. אני לא רואה איך זה הולך בכלל להסתדר אין הילד לא מעוניין לעשות קקי בסיר
סיפרתי פה פעם על הגמילה שלו. אולי זה יעזור לך...
התייעצתי פה פעם על גמילה, אז משתפת גם בהצלחה... - הריון ולידה
אולי תשבי בינתיים....
בכל זכות יש פירוט של זה.
אבל חושבת שאפשר לבקש יפה ממי שנמצאת בתור אם זה בסדר שתיכנסי לפניה כי קשה לך להמתין.
אם אישה היתה מבקשת ממני לא חושבת שהייתי מסרבת..
בתא הלבשה לרוב מודדים ומתחלפים ולא תופסים תא להמון זמן.
את יכולה לבקש מהמוכרת כיסא לשבת
לפי מה שקראתי בקישור חנות לא נחשבת, אם הבנתי נכון-
זה לא ציבורי זה בעלות פרטית אם מנגישים לך מצויין אבל הם לא מחוייבים
זארה סייל בחודש שמיני- מראש התייאשתי. וכשבאתי נואשת לקופה המהירה שהיא הייתה לנכים או משהו נתקלתי באטימות וההורמונים והרגישות ואי ואי עלו לי.. מאז בקושי נכנסת לשם כשאני רואה שיש תור
אהה ואז עליתי לקופת גברים ושם!!!!!!!! כמה פרחחים לא אגיד מאיזו אוכלוסיה פשוט עקפו באלגנטיות ואי זה היה ערב סיוט
יש דרך להפוך מרכך כביסה לתרסיס מרכך למייבש?(מכירות?)
יעבוד סתם להשפריץ לפני הפעלת המייבש? מישהי ניסתה פעם?
תודה!!
באמצע ההפעלה, הוא יותר קטן
אפשר לעשות תרסיס ממרכך ומים. אני משתמשת בזה לארונות הבגדים
מייבשת רגיל, ואחרי בהמייבש מסיים, מרססת קצת, ומפעילה לעוד 10 דקות וככה הריח נשמר
משתמשת בה עד גיל חצי שנה..
יודעת שיש כאלו שמאוד אוהבות של מתחברת
לק"י
זו מיטה עם 3 דפנות.
עריסה זו עריסה רגילה. יש כאלה שאפשר להוריד את הקרש למטה, ואז זה מספיק ליותר זמן.
נדמה שבשל יד שרה אי אפשר.
יש כאלה שיש להן דופן רביעית, ואז זה הופך לעריסה רגילה.
אפשר גם לשאול ממקומות מסויימים.
לי יש אחת בעבודת יד וברור לי שיספיק לו עד 5 חודשים לפחות
ולרוב הוא ישן בעגלה שלו והרבה יותר טוב צבמיטה
בעבר הסתדרתי מצוין עם עריסת פלסטיק -בגלל שמתכווננת בדובה ואפשר בגיל קטן להגביה את המזרון ןאז יותר קל להניח
עריסת עץ לש יד שרה מממ שלא ממליצה כי היא נמוכה ואצלי היו כולם מתעוררים מזה וגם לי היה מסורבל להתכופף ככה עם המעקה ..
פתחתי פצלש
האמת התלבטתי עם להגיב
אבל הרגשתי שאני חייבת להגיד את זה
בשביל הנשים כאן ובשביל @ורדרדה
בעלי היה דוס רצח , אברך מישיבה נחשבת במגזר שלנו , מה שרב אומר עושים
הלכנו לרב לקבל היתר למנוע גם כי לא הייתי מוכנה להיות אמא , וגם כי רציתי להכנס ללימודים והרב פתח בהסבר על מהות הנישואים ועל מצוות פרו ורבו ואמר שזו מצווה ושתמיד אפשר להגשים את עצמנו אחרי שהילדים עוזבים - ובסופו של דבר לא קיבלנו היתר..
(אגב ,אני חושבת שהיא מגזימה . אין סיכוי שעשר רבנים אמרו לא אפילו לחודש)
אני יצאתי בתחושה של "מה אני עושה עכשיו" כמו שורדרדה כתבה.
בעלי (אז ארוסי) אמר שאם זה מה שהרב שלו אמר עושים מה שהרב אמר . אנחנו תמיד עשינו מה שהרבנים אמרו
ולצערי עד היום אני מתחרטת שלא הקשבנו לרב (וגם בעלי)
איך שהתחתנו הפסקתי גלולות ותוך חודש הייתי בהריון , מצבי רוח , הקאות, בעלי שאף פעם לא ראה אותי במצבים אחרים לא ידע איך להתמודד
ברגע ששמעתי שאני בהריון נכנסתי לדיכאון שעד היום לא החלמתי ממנו לגמרי
מעבר לזה תוך עשר חודשים מהחתונה ילדתי
ופשוט הרגשתי שעשיתי טעות
הייתי בת 19 עם ילד
שצריך לדאוג לו להאכיל אותו
היה לי מלא תמיכה מסביב אבל הרגשתי בפנים רע
שעשיתי טעות
בשנייה שהוא נולד ושמו אותו עלי נכון שהוא היה יפה אבל זה לא הייתה התרגשות שנולד ילד כמו שכולם מספרות
זה היה כזה "זה המצב , תסתדרי"
ואני ? בלי עבודה שמכניסה מספיק כסף, בעל אברך שמנסה לעבוד חצי יום, שנינו בלי תואר ובלי כישורים מיוחדים
לפני החתונה דיברנו שאני אתחיל ללמוד את התואר שעליו חלמתי , ושב"ה אחריו הייתי יכולה להרוויח המון כסף ביחס לשעות , אבל מה אני יעשה היה לי ילד ..
אז ויתרתי על התואר
בנתיים למדתי תואר בחינוך כי זה קל לשלב עם ילדים
אבל שנאתי כל רגע
ובעלי בזמן הזה אברך שמנסה להרוויח מהצד
בסופו של דבר אחרי שלושה ילדים , עזבתי את המקצוע שלא רציתי ועכשיו אני מחפשת כיוון (לא בטוח שאני אוכל להתקבל למקצוע שככ רציתי עם 3 ילדים)
לא שמתי לב
ונגמר לי הפראמין
אני לוקחת אחד בערב ופתאום באתי לקחת ונגמר.
למה לצפות מחר? ההקאות יחזרו בשיאן?
אוף איזה חסרת אחריות אני
כמובן שמחר אלך לקנות
רק מפחדת מאיך שיראה היום מחר מבחינת הקאות..
צריכה מעקב צפוף של זרימות, דופק, משקל וכו' וכו', בבית חולים.
אין פה בתי חולים קרובים על שהנסיעות ארוכות ומתישות, וכל פעם זה לנסוע לחצי יום. יש רכב ורישיון ב"ה כך שיש איך להגיע אבל זה מתיש ממש ממש וצריכה הרבה לנוח אחרי זה וכמובן יורד מזמן העבודה. אבל זה נטו מעקב ואין הנחיה לנוח יותר או להנהל בזהירות מסויימת.
הרופאה אמרה לי שאפשר לנסות להגיש בקשה לשמירה, ואין לדעת אם יאושר. לפעמים מאשרים ולפעמים לא.
אבל הבנתי שצריך להיות חודש בבית כדי שיאשרו לי? איך זה עובד?
זה אומר להשתמש כרגע בימי מחלה שיש לי גם לימים שאני לא בבדיקות וכן יכולה להגיע לעבודה כדי לצבור תק' של חודש ואז 'להסתכן' בזה שלא ישארו ימי מחלה להמשך ההריון?
ומה לגבי חופשת פסח? תוקעת אותי או דווקא לטובתי?
יעזור לי מאוד לקבל מידע מנשים מנוסות ולשמוע על כאלו שקיבלו שמירה על דבר כזה (או כאלו שהגישו בקשה ולא אושרו).
מאשרים שמירה אם יש סיכון לאם/ לעובר/ חשש ללידה מוקדמת, או שאופי העבודה בעייתי.
אז באמת השאלה למה צריך מעקב צפוף, אם אין איזה סיכון קשה לי האמין שיאשרו רק בגלל אינטנסיביות של בדיקות.
בהצלחה, ושיהיה בידיים מלאות!
עובר קטן.
ב"ה בלי צירים או קיצור צוואר...
שבוע מוקדם יחסית (ללידה. עוד ממש פג...)
לא ניסיתי לבקש שמירה.
יש לך אפשרות לעשות חלק מהמעקבים בקופה, ואז זה יכול ללכת יותר מהר?
אני הייתי בבית חולים פעם בשבוע או שבועיים, והשאר עשיתי בקופה.
לחלק מהמעקבים הלכתי אחר הצהרים, לא בשעות העבודה. חלק יצאתי מוקדם מהעבודה, וחלק לא הגעתי בכלל באותו יום.
השתדלתי להגיע לעבודה כמה שיכולתי.
זאת הייתה תקופה קשה, אפילו יותר מהתקופה שאחרי הלידה. אבל זה משהו זמני שעובר.
התחלתי את המעקב הצפוף בשבוע 31.
תלוי באיזה אחוזון ומה ההסטוריה. את פונה לרופא שלך בהריון בסיכון שם ממלא את החלק שלו, המעסיק ממלא את שלו ואת את החלק שלך וזהו
הרבה תפילות. ממה שהבנתי מאשרים יותר מהר מרופאים של ה.בסיכון בביתי חולים כי הם לא מביאים סתם
עשו לי כמה פעמים ולא היה לי כלום אח''כ.
הגיוני מאוד שזו התרחבות של הרחם או משהו...
אם את חוששת שמשהו לא תקין, אז כדאי ללכת לבדוק כדי שזה ירגיע אותך.
תרגישי טוב!
וחלק לא
זו בדיקה לא נעימה, שבאמת מפעילה לחץ, אבל לא כואבת ברמות היסטריות...
יכול להיות שעשו לך חזק מידי?
זה בד ונראה שממש אפשר במכונה.
מישהי יודעת אם מרכך כביסה הורס דברים כאלה?
אבל כיסוי של כרית פחות מלחיץ מריפוד של ספה, כי מקסימום יתכווץ...
אם הריפוד של הספה יתכווץ זו כבר בעיה וצריך להחליף ספה
עשיתי 30 מעלות 600 סחיטה בלי מרכך יצא נקי לגמרי
(שוקו, קשקושים, דבק… ;) )
פעם הזמנתי מנקה ספות, לא משתלם עד שהילדים יגדלו… תמיד מתלכלך
האם יש פעילויות שאת נהנית מהן (חוץ מלנוח 😜, שזה באמת קשה לעשות עם הילד )?
למשל ספורט, בישול, ריקוד, טיולים, אופניים, יצירה וכו'?
את יכולה לנסות לשלב אותו בפעילויות האלה... ככל שהוא יגדל יהיה מגוון גדול יותר של פעילויות שאתם יכולים לעשות יחד
הם גם מאוד אוהבים לטייל ולבחון דברים (למשל להסתכל על שיירת נמלים)
הם אוהבים להתנסות ולחקות פעילות של מבוגרים,
ובאופן כללי מאוד אוהבים את השהות המשותפת ואת היחס..
אולי כדאי להוריד את החסימה של "אני לא אוהבת.. ואני לא טיפוס של.."
תנסי לאפשר להורות לגלות בך צדדים חדשים.
חוויה עם ילד שלך לעולם לא תהיה כמו חוויה עם ילדים אחרים אז אי אפשר להסיק מאחד לשני.
דווקא בגיל הזה בדיוק מתחילים לפתח אישיות ותחומי עניין וזה ממש שלב מרתק בהורות מבחינת בניית הקשר עם הילד.
עוד מעט תתחילו לנהל שיחות (פשוטות) וזה פשוט ממיס ומתוק, השיחות האלו מאפשרות לנו הצצה לצורת החשיבה של הילד, ממחישות שהוא בן אדם בקטן.
לצרף אותו לעשייה שלך - לקפל כביסה, להפעיל מכונה, להדיח כלים, לטאטא, לנקות שירותים, לאפות ולבשל. זה בדיוק הגיל שהם מאוד אוהבים להצטרף למבוגרים!
אולי תאהבי לצייר יחד או לצבוע? להכין יצירות מחומרים מגוונים?
להקריא לו סיפור או להציג תאטרון בובות?
כמובן גם לצרף אותו איתך ליציאות מחוץ לבית - סופר זה מקום מרתק אם הולכים בנחת ולא ממהרים, דואר, סתם שיטוט בחוץ. בנסיעות מספרים מה רואים מהחלון, בהליכה ברגל מקפצים על מדרגות או מאפשרים לו ללכת על גדרות נמוכים.
גם לדברים האלו אין לי כוחות .אולי קשור להריון ולחוסר שינה אני מותשת מכדי לעשות איתו כל דבר ואולי זו פשוט אני, משעממת וחסרת אנרגיות. מטלות בית עושה איתו לפעמים בקטנות מה שאפשר. לא בדיוק נהנית אבל קצת פחות משעמם.
(מנסה להמשיך את מה שכבר כתבו כאן...)
אני, למשל, אוהבת לשיר. אז הבת שלי (שבערך בגיל הזה) יושבת עליי או לידי כשאני רובצת על הספה, ואנחנו שרות ביחד שלל שירים (בלי עין הרע היא מוזיקלית מאוד ואוהבת שירים). לפעמים גם אני שרה והיא רוקדת על הרצפה.
היו ילדים שהיו באים לשחק איתי על הספה - מביאים את משחק ההרכבה או הדמיון שהם אוהבים, יושבים לידי ומשחקים, ומדי פעם הייתי עוזרת להם.
או הקראת סיפורים - גם את זה אני אוהבת, וילדים גם אוהבים.
אני באמת טיפוס כזה בלי הרבה אנרגיות (לא רק בהיריונות), אז קשה לי לעשות עם הילדים פעילויות שדורשות מרץ, לכן מצאתי לעצמי את הדברים שקל לי לעשות איתם.
עוד נקודה:
אמנם ילד בגיל הזה נראה לנו קטנצ'יק וחסר עניין (לא מעניין לדבר איתו כמו עם מבוגר או עם ילד גדול), אבל זה דווקא יכול להיות האתגר - לראות בו את האדם הקטן שהוא, למצוא את הדברים המדהימים שיש בו כבר עכשיו.
בסופו של דבר זה גיל מתוק! הם מפציצים ב"פנינים" בגיל הזה (גם אם הם עוד לא ממש יודעים לדבר, כמו הבת שלי). אפשר להתחיל לאסוף אותן, ממש כמו פנינים אמיתיות, לרשום אותן (אפשר גם כאן בפורום 
), ליהנות מהן, לצחוק, לתעד אותן מתוך מחשבה שהגיל המתוק הזה יחלוף עוד מעט ונתגעגע אליו...
אני קוראת לזה "לאסוף רגעי נחת" - רגעים כאלה שגורמים לי לשמוח בילדים שלי ולשמוח באימהות שלי.
נכון, היריון הוא תקופה מעייפת ממש, גם פיזית וגם נפשית, וקשה לעשות דברים גדולים ולהתחיל בשינויים מחשבתיים. אבל כדאי לנסות להתחיל בקטן, ומשם בע"ה להתגלגל.
בסופו של דבר, כלי ההתמודדות שתרכשי עכשיו יעזרו לך בע"ה בעתיד, בהיריונות הבאים בע"ה, כשיהיו לך אפילו עוד ילדים ותצטרכי ליהנות איתם למרות שאת בהיריון... (וגם אם לא תהיי שוב בהיריון - אלה כלים שיעזרו לך בכל מיני מצבים של עייפות פיזית ונפשית, שיכולים לצוץ לכל אישה במהלך החיים)
מאחלת לך הרבה כוח!
ואני נהנית מההתפתחות שלו ברוך השם, אבל כל הקטע של המשחקים מתיייש אותי, בעיקר כשאני לבד רוב היום ולא הלך לגן כבר שבועיים
תודה רבה כל התשובה
ומבינה אותך, זה באמת מתיש... (אצלי יש גם ילדים גדולים, שהרבה פעמים מעסיקים אותה, אז אולי כבר שכחתי כמה זה יכול להיות מתיש כשהכול עלייך...)
מקווה שתמצאי דרכים קלות להעסיק אותו, וגם משחקים שהוא יוכל להעסיק את עצמו... (אולי מגנטים, בימבה, בובה ועגלה, המפתח להתפתחות, מגה בלוקס, משחקים מנגנים...)
את נהנית לעשות דברים לבד?
זה מרגש? משמח? מספק אותך?
את מרגישה לאות כללית בחיים או רק עם הילד אין לך כח לעשות דברים?
הברזל בסדר לדעתי אבל צריכה להקפיד.
וכן באופן כללי אני קצת בחששות וקשיים מסוימים אז בטוח שזה משפיע
אז גם אם לא מאוד אוהבת מטלות הבית נהנית מזה שהספקתי ויהיה לי אחכ ערב שקט.
ממליצה לקנות משחקים שיעסיקו אותו ואז תוכלי לנוח לידו.
או לצאת לגינה ואז הוא משחק ואת מדברת עם חברות. יש עכשיו מזג אוויר מעולה
הילד דורש עדין הרבה טיפול והרבה עבודה סיזיפית, הגיוני לא להפיק מזה הנאה.
אפשר להפיק הנאה מדברים חמודים שהילד עושה/ אומר, ממה שמעניקים לו במשחק/ עשייה משותפת.
להזמין חברים
לנסוע לבקר חברות
לצאת לגינה
לצאת לפעילויות שכונתיות
ואם נמצאים בבית
לתת לו לעזור בכביסות, לסדר,לשים דברים במקום, בהכנות לבישולים ועוד..
אצלי טרמפולינה היא ממש הצלה בקטע הזה.
אבל כן, הרבה פעמים אני משחקת אתו במכוניות למרות שלא בא לי, או קוראת לו אותו סיפור בפעם האלף..
והמטלות. לי גם אין סבלנות לשבת ולשחק במשחקים, אבל להכנס למשחקי תפקידים זה קל בשבילי.
לדוגמא: אני נחה והיא נכנסת איתי למיטה ואנחנו מתחבאות מתחת לשמיכה מאריה.
או כשהייתי בהריון ושכבתי הרבה , הבת שלי הייתה האמא ואני התינוקת. הייתי מבקשת ממנה לכסות אותי ולטפל בי חח
או שסביב הצגה / סרט מצויר שאנחנו הדמויות האלה.
והדמויות האלה עושות את הדברים הרגילים/ המטלות שאת צריכה לעשות. מקווה שהובנתי חחח
וגם לצאת הרבה החוצה תמיד עושה טוב במיוחד בהריונות הרגשתי שזה מציל אותי
ההתקפה הזאת מאיראן
כולם ישכחו את הרצח של בנימין הי"ד
יקירות, הנושא כואב ועצוב לכולנויעל מהדרוםלק"י
כדי שהדיון לא יגלוש לגופו של בנימין הי"ד, וכדי שלא יקראו אותו בני משפחתו או מכריו ואולי הדיון הזה יכאב להם יותר (כי להחזיר אותן כרגע אי אפשר), אני מציעה שנעצור פה.
ולכן השרשור ננעל.
בתפילה לבשורות טובות בלבד🙏
אתמול בלילה לא חשבתי שיכול להיות תרחיש כזה!
99 אחוזי הצלחה בירוט!
ופגיעה ישירה שכן היתה באום אל פאחם!
איך מודים מכל הלב?
לפחות באותה מידה של התחושות הקשות אחרי שמחת תורה
כי הרי ברור שזה יכול היה להיגמר גם ככה...
נס על טבעי
וכרגע בעיקר משתמשים באנרגיות השמחות שלנו לניקיון פסח (מפתיע שלמרות הלילה העייף שעבר עלינו - כמעט כולם פה עובדים במרץ ובערנות...)
ואולי זה באמת הרעיון - להודות לה' באמצעות קיום מצווה, מצוות פינוי החמץ לקראת פסח...
שנזכה לעוד הרבה ניסים, ובעיקר שמצוות הוצאת החמץ תפנה מקום גדול בעם לשובם של החטופים!
המקוריתמתואמתצודקת !!!
אנחנו אמרנו הבקר נשמת עם שירים וריקודים,
אם היה לנו סנהדרין בטח הם היו אומרים להגיד היום הלל.
מרגיש לי גם שצריך לעשות משהו.
אולי לקבוע שעה שכולנו נחלק בקלוואה ( או חמץ אחר...) ברחוב?
שמרגישה צורך לפרוק!!!!!!!!
