פורום הריון ולידה (עמוד 731)

)

פשוט אני כבר ממש רוצה ויוצא שכבר כמה חודשים אני מרגישה שזה חסר סיכוי אותו חודש כי אין זמן ואי אפשר לתזמן (אין לי זמן למעקב זקיקים)

ויומיים אחרי

שם בדכ נופל הביוץ ובגלל שזרע נשאר בגוף עד 3 ימים זה אמור להספיק אם תשקיעו את הפעמים בשבוע הראשון של המותרים

כי באמת נשמע שנכנסתם בקלות פעם קודמץ אז לא יודעת אם הייתי מתאמצת למעקב זקיקיל

1. למה צריך לחכות ל23 בשביל יחסים?

תחשבו ביצירתיות על שעות אחרות במהלך היום. באיזה שעה בעלך חוזר הביתה?
 

2. אולי כדאי לשקול מעקב זקיקים?

בדיוק בשביל זה נועדו שעות מחלה. את יוצאת בבוקר למעקב זקיקים, מביאה אישור מהמרפאה שהיית שם, והשעות יורדות לך מהמכסה של ימי מחלה. תחשבי שנגיד את מאחרת לעבודה בשעה, כפול 3-4-5 פעמים של המעקב, זה יוצא סך הכל 3-4-5 שעות בחודש של מחלה.

אז תחליטי מה יותר חשוב לך..

ואם לא, אז לגמרי להשלים עם זה שכרגע את לא יכולה לעשות השתדלות משמעותית, ולקחת את זה בחשבון של הלחץ והרצון.

וזה לגמרי בסדר להחליט שכרגע לא מתאים לך להכנס למעקב זקיקים. 

ולגבי המעקב זקיקים, אני בטוחה שלא התכוונת אבל הטון שלך צרם לי…

אנחנו לא יכולים לדעת איפה בנאדם נמצא ולמה הוא אומר שהוא עסוק לצורך הדוגמא-

אחד החטופים שהוכרז שנרצח הוא קרוב משפחה שלי. זה נודע לנו משו כמו יומיים אחרי המקווה…

אז כן, כבר שבוע וחצי אנחנו כל יום בנסיעות לשבעה והראש בכלל לא בזה ועסוקים מאווד סביב העסק..

אז זה לא תמיד להחליט מה יותר חשןב…. לפעמים ה׳ מסדר אחרת מאיך שהיינו רוצים…

עדיין יש עוד אחד משלנו שם…

הלוואי שכבר יחזרו כולם…

יש זמנים שפחות מתאפשר לעשות השתדלות גדולה. אני מחזקת אותך שה׳ יכול לשלוח לכם גם עם השתדלות קטנה.

עוד דרך להסתכל על זה היא שלפעמים כניסה להריון לא מתאפשרת בדיוק בזמן שאנחנו רוצים. זה יכול לקרות מכל כך הרבה סיבות (רפואיות, זוגיות, משפחתיות, נפשיות…). מעבר לכל מיני פתרונות טכניים, אני מציעה להתפלל על זה. לבקש מה׳ שהוא יפתח לכם. שתצליחו למצוא את המקום בחיים להכניס את ההשתדלות הזאת, ושהוא ישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיכם. אפילו תפילה כזאת מהלב במילים שלך כשאת שוטפת כלים או בדרך למסגרת של הקטנה. ה׳ רואה את העומס ושומע את התפילות הפשוטות.

ושוב חיבוק. אתם עוברים דברים גדולים וקשים מאד מאד מאד. בע״ה שהחטוף ״שלכם״ שעדיין שם יחזור בריא ושלם, בגוף ובנפש, הכי בקרוב שיש. ושה׳ ישלח לכם נחמה גדולה גדולה על מה שכבר לא ניתן להחזיר 💔. שולחת לך אהבה, תמיכה וכוחות אהובה.

מתפללת המון על הריון

צריכה להתחזק בלהתפלל גם על זה.

תודה על ההארה💞

דורש פניות גם פיזית וגם נפשית.

אצל כל אחת מתבטא אחרת, אבל נדיר מאוד שזה בא ועובר והגידול תינוק הכל בקלות.

אז אותכם זה תופס בחלק שקשה להתפנות כדי להיכנס להריון. (גם היחסים וגם לעקוב אחרי הביוץ)

זה חלק מהחיים.

יש תקופות עמוסות יותר בחיים ויש תקופות עמוסות פחות, לפעמים צריך לתת לגל לעבור ולא להילחם בו בכח.

מקווה שיירגע לכם בקרוב והחיים יחזרו למסלולם פחות או יותר ותזכו להיקלט להריון מתוך נחת ושמחה ושיהיו לכם כוחות גם לעבור אותו בשלום בע"ה.

אם החיים תמיד עמוסים לכם ככה-

אז כדאי לעצור רגע ולחשוב אם זה החיים שאתם רוצים והקצב מתאים לכם בטווח ארוך, כי בסוף כמעט תמיד זה עניין של סדר עדיפויות ולקיחת החלטות קשות (כמו פריסת לימודים, מעבר דירה וכו')

ועוד הריון ולידה זה לא בדיוק מה שיקל על החיים ממילא אז כדאי לחשוב האם ומה ניתן לשנות כדי לחיות יותר ברוגע.

בקיצור לא חושבת שמתפספס לכם על סתם, מתפספס לכם על החיים עצמם. כי כדי לחיות צריך לעבוד וכדי לחיות צריך לעשות כל מיני דברים שמביאים לידי עומס וחוסר פניות.

בע"ה שתזכו בקרוב.

נסיבות משפחתיות כל פעם

כבר איזה שלושה חודשים כזה…

נקווה שבעז״ה נחזור לשגרה שבה החל מ8 אנחנו מנסים למצוא מה לעשות

נגיד עוד חצי שנה, תלוי גם ביכולת מבחינת עומס. שאם זה לא יגיע לבד עד אז תפנו למעקב ביוץ.
סה"כ זה כנראה כל מה שצריך במקרה ותתקלו בקשיים.

מוסיפה גם, שפעם פעמיים בשבוע, זה בסדר גמור

ומוסיפה עוד שאם יש עייפות חזקה ועבר זמן מה מהמחזור האחרון, אולי כדאי לבדוק הריון

אבל אז דיברנו אתמול והבנו שאת ה3 חודשים האחרונים בכלל מוזר לנו לספור…

כי בקושי היינו יחד…

העייפות לא ניראלי קשורה כי אני ייצור עייף בזמן האחרון (כזה שלושה ארבעה חודשים, מאז המלחמה) 

בדיוק שלחתי תמונה משפחתית לגן, הצטלמנו בסוכות לפני שהכל התחיל. נראה כל כך רחוק...

שמה שתלוי בכם- אפשר לעשות חושבים האם נכון להעמיס עכשיו, או שכדאי לאוורר יותר כדי לאפשר יותר הזדמנויות להיות ביחד.

ומה שלא תלוי בכם- לשחרר, יש נסיבות שלא תלויות בנו. ולסמוך על ה' שהוא מנהל את העניינים, הוא נתן את העומס והוא יתן היריון בזמן הכי מדויק. ולהתפלל על זה וגם להתפלל שבינתיים יתן כוחות להמתנה.

נקווה שבעז״ה שבוע הבא יתאוורר קצת

מחר גם עמוס. נקווה שיהיה בסיידר

וראשון כבר פרישה שוב…

ה׳ יעזור…

אבל, פעמיים בשבוע נחשב ממוצע.

אני גם זוכרת מעצמי את הנפילה הזו אחרי הילד הראשון וההלם מעצמי שהנה הנה שוב שבת ומאז לא היינו ביחד/הינו ביחד רק פעם אחת קצרה ועייפה.

חשוב לי לומר למרות שזה לא מתיחס ישירות להריון כדי שאף אחת לא תחשוב שמשהו מוזר אצלם.

ועוד דבר- יש לכם תינוקת בת שנה וחצי, שב3 חודשים האחרונים אנחנו במצב מלחמה. בהנחה והנקת אפילו חלקי גם אם קיבלת מחזור- הרבה פעמים ההנקה מחלישה את הביוץ ולא נכנסים להריון.

אני לא יודעת מה הנורמה אצלכם, הרבה זוגות בשלב הזה בהריון אבל גם הרבה לא, אבל בעיקר בעיקר בא לי לומר לך לא להפוך את כל עמין היחסים לרק נסיון כניסה להריון. אם זה לא מתאים לך- אז לא, אבל ברוך השם יש לכם ילדה, תינוקת עדיין, נכנסתם להריון שלה בקלות ממש! לזכור שענין היחסים והלפנות זמן להיות ביחד הוא קודם כל בשבילכם ובשביל הזוגיות שלכם. זה קודם לתינוק.

ואם את כל כך עייפה, כבר כמה חודשים- זה מתאים להכנס להריון עכשיו? אולי כדאי שתעשי בדיקות וץקחי קצת ויטמינים כדי להתחזק לפני? הריון שני הוא יותר קשה כי כמו שאת אומרת את עם הילדה ובעבודה ומתי תוכלי לנוח קצת יותר... וזה נצרך בהריון, מסיבות טובות אבל עייפים...

אני מכיקה מעצמי שהרצון הלכנס להריון הוא לאו דוקא רציונלי תמיד, אבל אם זה לא קורה כרגע מעצמו, ואתם בזמן של עומס בחיים- אז אוליש ניה לקחת אויר, אחרי שנכנסים להריון יש תקופת הריון ואחר כך תינוק- כל הדברים הללו גם מעמיסים וכמו שיצא לי לומר לעצמי יותר מפעם- אני כל כך רוצה עוד ילד, ומפתח הילודה בידי השם, והוא יודע טוב ממני שזה לא לכוחותי עכשיו כנראה...

עכשיו טכנית לשאלתך-

טבעי שבשבוע של המקווה יש יותר חשק ורצון להתגיס לזה ואז מקיימים יחסים עוד פעם... בסופו של דבר כם מבחינת הריון בהנחה ואין לך מחזורים ארוכים במיוחד אז אחרי המקווה יש טווח די קצר שבו אפשרי להכנס להריון, וזרע מחזיק מעמד יומיים- שלושה. זא אם בשבוע של המקווה הצלחתם לקיים יחסים פעמיים זה טוב, ואם 3 פעמים בהפרש של יומיים לכאורה אתם מכוסים.

כתבת שהמחזור לא סדיר- באיזה רמה? כי אם הוא ממש ממש לא סדיר ומקלונים לא מזהים יש מצב שאין לך ביוץ כל חודש, גם אני ככה, ואז כן נדרש מעקב רפואי.

אם יש לך ווסתות ארוכות מ60 יום- כדאי לפנות לרופא.

קצרים מ26-28 תלוי ביום הטבילה- בסבירות גבוהה את מפספסת ביוץ.

ומשהו שאולי לא יהיה מדויק אם לא תלמדי אותו לעומק אבל ייתן לך כיון- מדידת חום שחר ובדיקת הפרשות יעזרו לך לזהות בוודאות ביוץ כשישנו, בזמן אמת, ולהתאמץ יותר ביום כזה.

זה לא מצריך קורס, מספיק להקדיש שעה בשבת לקריאת הספר ברפרוף- כיוון טוב זה ייתן לך. מדחום עולה 40 שקלים גג, ספר ניתן לשאול מן הסתם (מודעות לפוריות)

המון הצלחה, נחמה, ושתראו בקרוב את האור שלכם, בכל מובן.

אני יודעת שזה טבעי והגיוני

פשוט לי זה קשה

מציק לי שאני לא מצליחה לגייס את עצמי למרות העייפות (בדרך כלל הוא פחות עייף ממני. עובד מהבית. לי יש שעה לכל צד נסיעה כל יום…)

מחזור לא סדיר אבל לא מוגזם.

כן פעם בחןדש- חודש וחצי כזה

פשוט אין לי תאריך ספציפי שאני יודעת זה מחזור ולכן אין תאריך שאני יודעת זה ביוץ…

לחום השחר אני יכולה מדחום רגיל?

איך בןדקים בעצם? חשבתי שחייבים דייזי בשביל זה…

ולעקוב אחרי הפרשות אני לא מצליחה בחיים… תמיד עם תחתונית גם אז זה נספג…

מודדים חום בפה עם מדחום שמראה 2 ספרות אחרי הנקודה. לא צריל דייזי.. צריך לרשום ולעקוב. בספר יש טבלה שניתן לצלם.

לגבי הפרדות הפרשות בודקים בתוך הנרתיק- מכניסים 2 אצבעות ובודקים כמה זה נמתח. זה לא קשור לתחתונית..

או להכנס סתם ככה לשירותים בלי להתפנות ולנגב עם טישו.

כשההפרשות פוריות קשה לפספס את זה על טישו.. אפשר לראות שיש הפרשות מרובות יותר, שקופות ואת המתיחה שלהן אפשר לראות גם על הטישו 

לראות את המרקם או לשים לב להבדל

ויש לי בת, והיה עוד הריון לפני (נפל מוקדם מאוד אבל היה)

ככה שיש ביוץ ככל הנראה…

אבל לא זכור לי אף פעם שראיתי ׳כמו חלמון ביצה׳ נגיד…

מאתמול יש לי כזה הפרשות שונות מכרגיל

בדרך כלל ממש ממש לבן לעיתים עם נטייה לצהןב

מאתמול זה גם יותר וגם עם צבע חזק יותר (לא ירוק, שעלול להעיד על פטרייה) מעין צהבהב חם כזה

צבע שאני יודעת שטהור ב״ה אז לא מהכיוון הזה השאלה

אבל זה משו שסבבה שיקרה? קורה לפעמים?

אמרה לקבל מחזור ביום ראשון אבל כאמור לא מחזור של שעון שוויצרי

וגם בדרך כלל אין לי כתמים לפני ב״ה אז לא נוראלי החליט להקדים או משו…

ועם כל הבאסה שבעניין רק כשיגיע או לא יגיע המחזור תוכלי לדעת

אבל זה לא מדאיג, נכון?

קורה שפתאום משתנה הצבע סתם ככה?

סליחה! זה נורא!

אבל גם קורע!! סופסוף! אימלה מצחיק

אני פשוט עשיתי לעצמי מגבת פנים קבועה והזהרתי את בעלי ביום שהתחתנו שזה גבול אדום ושלא נוגעים במגבת

הפחדתי אותו ככ שאם הוא בטעות נוגע בא הוא מיד מביא חדשה 

הרגת אותי!!!

אני בהלם!!

טוב שאין לי מגבת פנים😬😬🤣

אמאל'ה הייתי תולה אותו! כמה ג'יפ אפשר להיות!

ותודה שהצחקת בערב העייף הזה...

אמהלה

וואו

אין לי מילים

רק ב"ה שמצאתם את הסיבה סוף סוף!

לא אמיתי, שלוש שנים?!

יש שימוש מופרז בביטויים כמו "אין לתאר", "אין מילים", אבל פה זה בדיוק מתאים

פה הבעיה בי שכל פעם ששכחתי להביא איתי מגבת חדשה למקלחת פשוט השתמשתי באחת של אתמול באופן חד פעמי שהפך לדי נורמה. יוצא שמחליפה בפועל 3-4 פעמים בשבוע...

ידעתי שזה לא אידאלי אבל מוח של הריונות ולידות זה לפעמים חזק ממנו😑

שימי בארון באמבטיה כמות של הרבה מגבות פנים קטנות המרובעות האלה

כל ניגוב לזרוק לכביסה

יש באיקאה 10 ב30שח, יש בכל סטוק.

הכי טוב לפנים זה דווקא לא מגבות כי מגבות מחוספסות מדי לעור פנים. עדיף מטליות סטריליות לניקוי פנים

יש באמזון ויש בשיין יותר זולות.

כדאי לקנות בצבע ורוד כי זה נחמד וכדי שהוא יבדיל יותר בקלות שזה לא שלו.

את מתוקה ממש שלקחת את זה בקלילות.

 כשאני מצליחה להשיג במחיר הגיוני או כשמביאים לי מחו"ל אני משתמשת בclean skin club המקורי שהם אמורים להיות הכי סטרילים שיש.

אפשר להשיג בcleanskinclub.com

ויש גם חיקוי דומה של סופר פארם:

לייף מגבות יבשות לניקוי הפנים S

מטורףףף... אבל משעשע בהחלט!

מה הפיצוי שאת מתכננת לעצמך?

1. שמחה שפתרת את החידה ומעכשיו יהיו לך פנים חלקות.

2. פטריות ברגליים, נשים, פתרונות, בשלב זה מדובר בפטריות בציפורנייםהמלצות/דיס

לטיפול בפטרת.

בדרך כלל לא בחורות צעירות

צריך לשאול מכרות גם אם זה לא הכי נעים בעולם

מצחיק ודוחה כאחד 🤢 לפחות התעלומה נפתרה 😅

איך לא דיברתם על זה , זאת אומרת זאת המגבת שלי, זה שלך וכווו ?

וגם נקרעתי מצחוק

לפחות עכשיו את יודעת מאיפה זה,

ואפשר להגיד לפטריות יפה שלום

סביב העניין

אצלנו עד לפני הקורונה היינו צוחקים על זה שאנחנו משפחה של אזכרות 

כל קרוב משפחה ל"ע שנפטר, זה עוד מפגש פעם בשנה..

מאז האמת זה כבר לא ככה

אבל מהצד השני, של עניינים יותר שמחים, אצל המשפחה של בעלי היו רגילים כל שנה להיפגש בסוכות ובפורים

וזה היה ממש מחזיק את בעלי בקשר מול בני הדודים שלי כי כשהם התחתנו זה כבר די התמסמס הביחד שלהם..

אבל בסוף זה לא החזיק (אנחנו נשואים 7 שנים. זה הפסיק לפני בערך שנתיים)

אני חושבת שזה לא אוי ואבוי האמת, אבל בגלל שאני באופן אישי לא רואה בעיה מיוחדת בלעשות סדר טו בשבט עם הילדים בבית

אבל לך זה מפריע, אז צריך לחשוב מה עושים עם זה

ומי מוותר 

דוד שלו, ובאזכרה הזו הוא פוגש עוד דוד ויושבים יחד עם האחים לסעודה ודברי תורה.

את האחים רואים האבה כנל גם את המשפחה שלו

את הדוד הזה רואים 3 פעמים בשנה כולל האזכרה בטו בשבט.

הוא הלך ד כה כל שנה (6 שנים) אז שיגוון מה קרה??

מעצבן אותי כבר להיות בבית לבד בטו בשבט, או עם המשפחה שלי זה לא משנה , הרעיון שהוא הולך...

והאמת נשמע לי קצת תמוה שאת מתעצבנת מזה הרי אזכרה מגיעה פעם בשנה בתאריך עברי קבוע, כל שנה.

כנראה פערי מנטליות.

אצלנו אזכרות יותר חשובות מכל מפגש או מאורע משפחתי אחר.

אפשר למצוא לבעיית התאריך פתרונות, אבל נראה לי הפער הוא בהבנה עד כמה חשוב לצד השני מה שחשוב לו, ואת זה אפשר לפתור בדיבור על עצם העניין או בקבלה של תכתיב משפחתי.

יש אמהות שעושות את ראש השנה לבד כל שנה בגלל שלבעל חשוב להיות במקום אחר.

אצלנו אישית במשפחה של בעלי לא חוגגים טו בשבט בכלל והוא גם לא מעוניין להנהיג מסורת כזאת בבית והוא גם לא יהיה מוכן להתחייב להגיע בזמן הביתה בשביל זה.

מעולם לא ניסיתי ללחוץ עליו בקשר לזה. אני נוסעת כמעט כל שנה להורים שלי עם ילדים ודווקא נחמד לנו, לא מצפה למשהו אחר, מבינה שסדר העדיפויות שלו שונה אז לא כועסת.

מציעה שתחשבי עם עצמך למה זה כ"כ מפריע לך. אולי את נותנת פרשנות נוספת לסיטואציה?

אולי את חושבת שהבחירה שלו שמה את המשפחה המורחבת שלו לפנייך או לפני הילדים או משהו כזה?

אולי יש התנהגויות נוספות דומות שמתווספות לזה? אולי מפריע לך שאת והילדים לא מצטרפים אליו לאזכרה?

לגבי תאריכים שמתנגשים,

שני ילדים שלי נולדו בצומות, העברנו קבוע את מסורת החגיגה ליום אחר סמוך לתאריך ובא לציון גואל. כוחו של הרגל.

אפשר למשל לקבוע את שבת שירה או את שבת שלפני טו בשבט או את מוצאי טו בשבט לקיים בו סדר טו בשבט משפחתי.

זה לא חג עם מצוות עשה בזמנן.

בהתחלה אולי יהיה מבאס קצת אבל אם תרצו לשמוח- תצליחו. ובסוף תתרגלו.

 אזכרה זה לא איזה מאורע משמח

ולמה כל טו בשבט דווקא אני צריכה להיות באוירה של אזכרות?

זה אל שאנחנו עושים פה שירים וחגיגות, ואני הולכת לאמא שלי ושמים פירות יבשים וכו ונמאס לי להיות שם לבד.

באלי לשים אצלי בבית עם בעלי והילד

תעשו את הארוחה הזאת עם הפירות היבשים בטו בשבט עצמו. כלאמר, ביום ולא בליל טו בשבט.

תעשו נגיד בבוקר או בצהרים.

אצלנו ובכלל אצל ספרדים,

אזכרות זה ח-ו-ב-ה!

יותר מחתונות.

ואזכרות זה דווקא כן באווירה טובה 🙂

יש את כל ההתחלה של עלייה לבית העלמין,

אח"כ סעודה שזה בעצם מפגש משפחתי.

ואז דברי תורה ומשניות וסיומי מסכת וכל זה..

ואז חלק מהאורחים הולכים (המשפחה היותר רחוקה, חברים, שכנים וכו) ואז מתחילות החגיגות והחאפלות. ובסוף עוזרים לקפל הכל והביתה.

בכל מקרה- לבעלך בא ללכת לאזכרה, לך בא לחגוג איתו ועם הילד. תחשבו ביחד על פתרון. במקום להגיד מה לא בסדר בבחירה שלו, תגידי לו מה מפריע לך ותמצאו פתרון שמשלב את הצרכים של שניכם.

כל עוד את לא מקבלת שחשוב לו להיות שם- יהיה קשה למצוא פתרון כי בשבילך הפתרון האידיאלי זה שהוא יוותר על האזכרה.

אזכרה זה לא בדיוק מאוד עצוב

אצלנו זה תמיד היה מהול בבכי ובצחוק 

זה ערב מיוחד כזה. מפגש קבוע, אוכל די קבוע. לימוד ודברי תורה. אני יכולה להבין למה הוא רוצה להיות שם 

יש לנו ממש גרסא דינקותא של אזכרות במשפחה חחח

אני חושבת שהוא לא תופס את זה כמו שאת תופסת את זה

ושזה לא מאוד עצוב וכו, זה מפגש משפחתי פשוט.

תמיד הוא אומר לי שאם זה היה אזכרה אצלינו בטו בשבט אז לא הייתי אומרת ככה

וזה לא נכון

את לא מבינה למה אזכרה זה חשוב לו, והוא לא מבין למה את לא מבינה שאזכרה זה חשוב לו.

לכן הוא חושב שבמקרה הפוך היית חושבת כמוהו, ואת חושבת שבמקרה הפוך הוא היה חושב כמוך.

הבעיה היא לא באיזה צד האזכרה, הבעיה היא מה החשיבות של כל אחד מכם לגבי אזכרות.

ה אזכרות אותו הדבר

ממה שאני קוראת, יש פה מאבק סמוי של שליטה ורצונות

בעלך רוצה בטו שבט להיות באזכרה כי זה מה שהוא מכיר הרבה שנים

את רוצה להיות איתו בבית עם הילדה כי נראה לך שיותר נכון ושצריך ערב טו בשבט בהית עם המשפחה, כי ככה הורגלת

שניכם מושכים כל אחד בחבל שלו

ואני אומרת - ששינוי מנהג של שנים (ללכת לאזכרה בטו שבט) והנחלת מנהג חדש (סדר טו בשבט בבית) צריך להיעשות בשיתוף ורצון של שניכם.

אם זה לא עובד - ואין רצון של שניכם - זה סתם ממרמר. כי אם הוא יישב איתך בהית בטו שבט בלי לרצות להיות בבית, זה יבאס את שניכם.

מצד שני, את מתבאסת שאין לך את טו בשבט כמו שאת רוצה..אפשר לבקש ולהגיד שזה חשוב לך, אבל גם לו חשוב.. ובקיצור, אחד מכם יצטרך לוותר לטובת הרצון של השני. או להנהיג טו בשבט משלכם בזמן שלא יושב על האזכרה וכך תקבלי מה שאת רוצה והוא יקבל מה שהוא רוצה ושלום על ישראל זה לא חייב לקרות רק בערב שהוע רוצה לנסוע בו יש את יום המחר..

אבל שימי לב זאם השיח הולך לכיוון של - אני לא מבינה למה האזכרה יותר חשובה ממני זה מאבד את אפקט של מה שאת רוצה להעביר.

השיח לדעתי צריך לכיוון של - אני רוצה שתהיה איתי בבית בערב הזה. יותר שימוש במילה אני מאשר שיח לכיוונו שנשמע מאשים

ואגב, לא מחייב שהוא יקבל את רצונך ויתכן שאת זו שתצטרכי להתגמש. המטרה היא שלום בית בסוף. לא להכריח את בעלך לעשות נגד רצונו ולא להתעצבן על הבחירות שלו. כי בינינו, הן די לגיטימיות . וגם, את רוצה ערב כיף בבית בסופו של דבר.. כיף לא מגיע מוויכוחים ודה לגיטימציה לרצון ומנהג של שנים. הרצון שלו לגיטימי כמו ששלך לגיטימי

יכול להיות שבעומק הדברים, זה יושב על זה שאת לא מרגישה שהוא בא לקראתך בדברים אחרים וזה סוג של קש ששבר את גב הגמל .?

כי אם זה ככה, אז התחושה שלך וחוסר הגמישות שלך יותר מובנת..

לא להביא מישהו שיהיה כמוני יעשה עבורי יחשוב כמוני.

אלא

למצוא דרך לייצר מרחב משותף שיש בו מקום לשנינו

הייתי פחות משבועיים אחרי לידה וממש נעלבו שלא הגעתי לאזכרה.

ולפותחת-

זה באמת לא נעים לחגוג טו בשבט לבד כל שנה,

אבל יש הרבה פתרונות יצירתיים שיכולים להקל.

אנחנו למשל חוגגים קבוע באיחור של יום

כי ככה הכי מסתדר לנו, והחלטנו ששלום בית יותר חשוב.

הייתי מזמינה מגש פירות טריים

דווקא מזמינה ולא מכינה

כי מבאס להכין ואז הוא נעלם

וחוגגת עם הבעל והילד חגיגה קצרה.

זה נחמד כי ישאר לך טו בשבט במקרר

ואם תרצי תסעי להוריך אחר כך

לסדר טו בשבט עם פירות יבשים

אני חושבת שהילד דווקא ישמח מהמגש הרבה יותר זה קליל ןנעים.

ולהסביר לו מה זה טו בשבט ולעשות יצירות אפשר גם שבוע מראש...

זה יפה ממש לדעתי שהוא משקיע והולך לאזכרה, למרות שהוא מפסיד ככה את הסדר טו בשבט המשפחתי.

במיוחד שזו הזדמנות חד פעמית למפגש עם אחד הדודים כמו שציינת.

אני מאמינה ששווה להשקיע במפגשים משפחתיים, ומשפחה זה דבר שלא חוזר... הילדים גם רואים וקולטים את זה.

הגיוני שכל שנה האזכרה בטו בשבט באותו תאריך..

הייתי מציעה לך אולי שתעשו סדר טו בשבט משפחתי למחרת, מה דעתך? שלא תרגישי שאת מפסידה אותו.. 

מבחינתו הוא נהנה ללכת לשם הוא ל מרגיש שהוא מקריב מעצמו

אם כבר השקעה, הוא צריך להשקיע ולהישאר בבית,

הוא לא מבין מה ביג דיל כולה טו בשבט...

אבל העיקרון הזה מעצבן אותי...

הדוד הזה גר מרחק 40 דק ממנו

הוא רואה אותו בסוכות ובעוד אזכרה בקיץ,  הוא יכול גם ללכתללמוד איתו אם זה ממש חשוב לו

מרגישה שלא הכי הבנתי את הראש

אבל מציעה שפשוט תדברו על זה ותשתפי אותו איך את מרגישה. אולי יעזור לך שהוא יבין אותך ואולי גם יציע פתרונות מעשיים. 

כי זו את

וזו ההרגשה שלך!

אין פה נכון לא נכון ♥️

אז חיבוק על זה

ממש לא נעים כל שנה מחדש

להרגיש שהוא לא מבין אותך ♥️

אם את שואלת מה קורה אצלנו-

אז גם לנו יש אזכרה בטו בשבט 😅

ואף פעם לא הפריע לי יותר מידי

ברור לי שהולכים לאזכרה.

אנחנו מנסים לציין את טו בשבט בבית - לפני האזכרה

או למחרת לפני שקיעה

או למחרת אחרי שקיעה, זה גם בסדר 😅

בהצלחה!

אגב אם את באמת בעניין לפתור את האי- נעימות המתמשך הזה

אז אני בטוחה שזה יושב על עוד דברים

נסי לחשוב עם עצמך -

למה זה כלכך מפריע לך?

תנסי לרדת לשורש העניין,

מה את מרגישה על עצמך כשזה חוזר על עצמו?

למה זה כלכך מקפיץ אותך?

בהצלחה רבה ♥️

נלחץ הזה של ללכת לאזכרה....

הרי בכל חג או אירוע מתחלקים בין המשפחות של הבעל והאישה 

אז למה דווקא פה אין פשרות?

זה מה שמעצבן אותי

חח אני לא מצליחה לצאת מהמילה "מעצבן" כי זה ממש מעצבןןןןן

זו אזכרה שבעיניו יש לה מקום גבוה מול מנהג חביב של סדר טו בשבט שתופס מקום פחות חשוב בעיניו.

(לא בהכרח שזו דעתי, פשוט מנסה לשקף לך את המקום שלו)

ואני מצטרפת לכל אלו שאומרות שכדאי למצוא איזשהו זמן חליפי לסדר שלכם ככה שלא תרגישי שאת מפספסת

ראש השנה

יום כיפןר

שבועות...

לא תמיד יש זה מול זה. אפשר לפרגן לו ולנסות למצוא פיצוי הולם שלא יבאס אותך

וגם זה חגים שלפעמים יש בהם משהו קבוע כמו ישיבה ואז בכלל לא הולכים למשפחה

לא כולם חוגגים את החגים האלה במקום קבוע.

(בלי ארוחה וכיו' אשכנזים..)

בלי קשר אנחנו לא תמיד עושים את הסדר טו בשבט בערב טו בשבט כי זה לא תמיד מסתדר

לפעמים אנחנו עושים במוצאי טו בשבט או בערב שבת שסמוך לטו בשבט (סוג של עונג שבת)

שווה שתעשו תיאום ציפיות מה חשוב לכל אחד מכם ואיך מוצאים פתרון שיתן מענה לצרכים של כל אחד מכם

העניין כאן זה הפער, והחשיבות (השונה) שכל אחד מכם נותן לאירוע מסוים.

מבחינתו אזכרה זה בסדר עדיפות עליון ולכן זה קודם לכל דבר אחר

מבחינתך זה עוד אירוע ולכן את לא מבינה למה לא מתחלקים בזה כמו כל חג.

ואני רוצה להציע שהפתרון לא צריך להיות בזה שאת תסכימי שאזכרה זה הכי חשוב, או שהוא יסכים איתך שזה לא.

אלא מתוך הבנה אחד של השני, תנסו למצוא פתרון זוגי שיתאים לשניכם.

לא מתוך רצון להכריע בשאלה "האם אזכרה קודמת בסדר עדיפויות"?

אלא מתוך התמודדות עם השאלה "אנחנו לא מסכימים, אבל רוצים אחד בטובת השני, גם אם אנחנו לא לגמרי מזדהים, מה עושים מכאן?"

וזה מציב אתכם אחד יחד עם השני במקום אחד מול השני.

אני יכולה לכתוב כאן רעיונות פרקטיים לפתרונות, אבל אני חושבת שיותר מהפרקטיקה, חשובה הדרך, ואם מצליחים לשנות את כיוון החשיבה, זה כבר פותר הרבה מהכעס

לפני שהוא הולך

או למחרת אח''צ

יתומה..זה ממש מרגש אותי שהבני דודים מגיעים

ומאד משמעותי

אז בעלך עושה מצווה.אצלנו זה ערב פורים,הרבה יותר מבאס ומסובך...

אפשר לעשות כשחוזר /יום אחרי/בשבת(כך נהגו בקהילות מסויימות )

פיזית...

ובעיקר נפשית

וחושבת שהוספת נק' מבט נכונה..של המשמעות של ההשקעה הזאת במשפחה

ו.. חיבוק 💖

לאמא שלי זה מאוד משמעותי שבני דודים שלי מגיעים לאזכרות של אבא שלי, והיא לא רואה בעין כ"כ יפה את מי שלא מגיע (במקרה שלנו בד"כ מגיעים דווקא הבני דודים מהצד של אמא שלי, ולא של אבא שלי, אז זה מחזק את התחושה הלא טובה שזה נותן).

אבל אצלנו זה לא בתאריך מיוחד (כמו ט"ו בשבט), וגם אין לנו שום מנהג מיוחד בט"ו בשבט.

הלידות הראשונות שלי ארכו מעל 10 שעות

הלידה האחרונה 40 דקות....

אבל לא ילדתי בעין כרם, אז לא יכולה להשוות. כן יצא לי להיות במיון של שערי צדק כמה פעמים והחוויה היתה הרבה פחות מוצלחת מאסף הרופא.

בלידה הראשונה לא ידעתי למה לצפות ומה חשוב לי. היתה לי ירידת מים ולא התחילו צירים אז נתנו לי פיטוצין. במהלך הלידה היו לי 3 מיילדות, שתיים מתוכן תמכו בי והיו לי טובות. אחת מהן היתה פחות מוצלחת ודחפה אותי לקחת אפידורל בצורה לא נחמדה. למשל היא לא הסכימה לבדוק לי פתיחה עד שאקח אפידורל ובדיעבד הייתי בפתיחה 8/9 כשנכנעתי ולקחתי אפידורל.

אחרי הלידה שמו אותי בביות חלקי למרות שביקשתי ביות מלא. לקחו לי את התינוקת מיד לאחר הלידה ובגלל שזה היה לילה והייתי במחלקת ביות חלקי לא יכלתי "לקבל" אותה עד אחרי סבב רופאים בבוקר. לא ידעתי מה הזכויות שלי ולא היו בי כוחות להלחם על זה.

בבוקר בעלי דרש שיעבירו אותי למחלקת ביות מלא ושם היה נהדר. יש שתיים בחדר, עם שידת החתלה וכיור לכל אחת. אפשר לקחת עוד ציוד במידת הצורך מהתינוקיה. אפשר להשאיר את התינוק בתינוקיה במידת הצורך בלי בעיות. החדרים מרווחים ונקיים.

בלידה השניה באתי עם מסקנות והיתה לידה קרוב למושלמת. באתי אחרי ירידת מים עם צירים יפים אבל לא מורגשים. בחדר לידה יש מקלחת גדולה עם מים חמים בשפע. נשארתי בה רב הלידה. יש כדור פיזיו בכל חדר ואולי עוד דברים, לא חשתי צורך לבדוק. אם אני זוכרת נכון, מותר להביא מהבית בריכה וללדת במים. ילדתי בלי אפידורל והמיילדת בהחלט תמכה בזה. הם כן התעקשו לפתוח וריד למרות שממש ביקשתי שלא. הרשו לי בלי בעיה לכבות את המזגן במהלך הלידה, לי זה היה משמעותי. המיילדת לא היתה נוכחת הרבה, לי זה התאים. יכול להיות שאם הייתי רוצה היא היתה נשארת יותר.

אחרי הלידה הנקתי בחדר לידה. לקחו את התינוק רק אחרי שעתיים בערך, וגם שאלו לפני. שוב שבצו אותי במחלקת ביות חלקי למרות שביקשתי ביות מלא. אבל הפעם הייתי מוכנה לזה ובעלי הלך לבקש שיעבירו. תוך שעה כבר הייתי בביות מלא.

אם יש לך עוד שאלות, מוזמנת בשמחה

ילדתי גם בעין כרם.

לא ילדתי במים או משהו, אבל גם בעין כרם לא...

אני אישית לא הרגשתי הבדל בכלל בין חדרי הלידה, פחות או יותר אותה גישה בשניהם.

האשפוז היה לי הרבה יותר נעים באסף הרופא, הייתי באפס הפרדה בשניהם, אבל היתרון באסף הרופא שהייתי בקומה עם התינוקיה אז יכולתי לשים רגע את התינוק כדי להתקלח בלי להצטרך לבקש טובה מאחות או שותפה לחדר.

לי הקרבה לבית חולים זה פרמטר משמעותי, במיוחד כי יש עוד ילדים והבעל נוסע וחוזר בינינו בימי האשפוז.

לי בשניהם לא הייתה חוויה מדהימה מבחינת הצוות בתינוקיה ובמחלקה

הצוות בחדר לידה בעין כרם היה לי טוב ורגיש יותר מאסף הרופא

הייתי מאושפזת בשבת והדליקו לי את האור בבוקר חופשי.מזל שהייתה איתי ערבייה בחדר שכיבתה לי בלי שביקשתי. לא הייתה אוירת שבת בכלל והייתי לבד וזה כן היה לי קשה.

גם הרופאה בחדר לידה לא הייתה הכי רגישה... והיה עומס

ונסעתי ללדת בעין כרם

אם יש לך נסיון טוב איתם- לא רואה למה לא לנסוע

זה לא נסיעה ארוכה.

ובמקרה הכי גרוע- אם את רואה שהלידה מתקדמת מהר או שזה שעת פקקים- אז שמעתי דברים טובים על אסף הרופא.

הצוות מהמם גם בחדר לידה גם במחלקה,

הייתה מנקה פה אחות שם שבאו איזה פעם אחת ברגל שמאל למשמרת.

אבל ככה צוות מהמם, בלידה השניה גם הייתי בסיכון ועברתי איתם ליווי ארוך עוד לפני הלידה ופשוט בזכותם עברתי את זה בטוב.

אוכל טוב ופינוקים

ילדתי רגיל ולא במים אז לא יודעת לגבי זה

נותנים לך יד חופשית מה לעשות בחדר לידה ולא מלחיצים, קשובים מאוד

וגם קרוב אלי ולא רואה סיבה להרחיק כי תמיד צריך משהו מהבית וכולי ומאמינה שנגישות זה סופר חשוב.

עשיתי בלידה הראשונה קורס הכנה חינמי דרכם והיה בול.

הילדים היו בתינוקייה והיה סבבה לגמרי (על אף כל הטרנד היום של אפס הפרדה)

שעות ביקור סבבה, מלווים חופשי וזהו כזה

מה תרצי לשמוע עוד?

פריטין, שזה המאגרים

אולי קצת נמוך

אבל לא מאוד. אצלי למשל יש לי כמו שלך המוגלובין, אבל הפריטין 7..

אז זה כבר בעייתי כי זה אומר שתיכף ההמוגלובין יתחיל לרדת. (אני בהריון אז הכל אחרת)

שאר הדברים, לא מכירה

אבל אם זה תקין - למה אני כל כך עייפה וחלשה??

הרופאה לא הסכימה לבדוק בי 12 כי לפני שנה היו לי תוצאות טובות..

אבל אני ממש עייפה וחלשה.. 

תוסף כי אני מרגישה עייפה וחלשה

אבל שלי קצת יותר נמוך, ברזל ופריטין

זה אמור להספיק לדרגה זמנית

כשיהיה תלוש שלישי, תצרפו, ואז תקבלו דרגה קבועה

ספציפית לגבי המקרה של 24, אבל לא נשמע לי סביר.

נראה לי יותר הגיוני שזה בשביל להגיד שאפשר להביא תלושים החל מיוני 23 ולא לפני כן (בניגוד למי שפותח בקשה בתחילת שנה), אבל אולי אני טועה.

בכל אופן, קחי בחשבון שמקבלים החזר רק על חודש שקדם לפתיחת הבקשה, אז אם הגשתם בקשה בינואר, תקבלו החזר רק מדצמבר

אין לך מה להתלבט כי אין אופציה להשאיר במעון עוד שנה.. אני לא מבינה בזה..

אבל כן יודעת להגיד, שידעתי כדאי לך לחפש לתינוקת בעז"ה מעון בעיר שלך, שלא תצטרכי להיסחב עם 2 קטנים בתחבורה ציבורית (אני זוכרת נכון?)

המנהלת של המעון הנוכחי שלנו היא בד"כ לא עושה בעיות.. 

עוד לא ניסיתי לדבר איתה, אבל אני די בטוחה שאם אגיד לה שאני ממשיכה עם הבן שלי עוד שנה אצלה בבוגרים- היא תזרום איתי.

יש משהו מעבר לזה שאני צריכה לדאוג לו? משהו בירוקרטי רשמי בשביל להשאיר אותו במעון? 

כאילו מחפשות מתחת לשטיח.

כי מה? לא יהיה להן מה להגיד?

מאוד חריג בגיל הזה לא מוציא מדבקות. הסתכלת בעצמך?

מעבר אין לי עצות, רק רציתי לומר לעניין המטפלות מניסיוני. 

אין ככ גנים פרטיים לגיל הזה כבר. ואם יש אז זה יהיה ממש ממש יקר.

אם מדובר בגן עריה רגיל אני לא חושבת שיש לך מה להתלבט. הוא לא יהיה הקטן היחיד שם, ותזכרי שיש ילדים גדולים עדינים וגם קטנים ממש לא עדינים... ומן הסתם יהיו ילדים מכל המגוון, כמו שגם עכשיו יש במעון. בד'כ גם בגן טרום טרום יש 2 סייעות. אז זה לא שאין יחס לילדים.

(אם מדובר על איזה תלמוד תורה מיוחד שיש שם דרישות גבוהות מאד או משהו, אז אני פחות מכירה, אבל מניחה שגם שם זה בנוי מותאם לגיל).

אני לא חושבת שאת צריכה ''לעבוד'' איתו על לשבת, או ללמוד, או לדעת משהו באופן מיוחד. בשביל זה הוא ילך בשנה הבאה לגן. זה לא כיתה א' עדיין, וחצי שנה בגן טרום טרום זה הסתגלות לכולם.

אם למטפלת יש תלונות ספציפיות על היכולות שלו אז אפשר לקחת אותו לריפוי בעיסוק או משהו. אבל נשמע שאם זה באמת היה מחוץ לנורמה היא היתה פונה אליך קודם....וזה לא באמת קרה.

לדעתי, הדבר היחיד שבעתיד תוכלי לחשוב עליו, בגלל שהוא מהקטנים של השנתון, זה להשאיר עוד שנה בגן חובה. ככה שיעלה כשהוא מהגדולים בכיתה.

אבל יש לכם עוד ככ הרבה זמן לגדול ולהתרשם מהיכולות שלו שזה ממש לא רלוונטי עכשיו...

(אני השארתי כמה מהילדים עוד שנה בגן חובה וזה היה להם מעולה ונתן להם ביטחון עצמי ומוכנות. אבל זה באמת עוד רחוק לך כרגע).

שבגן דורשים מילדים לשבת כל היום

זה לא בית ספר.

אם כבר אולי דווקא במעון מצפים מהגדולים להיות כאילו נורא בוגרים...

הםעילות בגן מותאמת לגיל, יש זמן למשחקים חופשיים, יש זמן ליצירות וציור, יש זמן לחצר, אז חלק מהזמן גם יושבים במפגש. זה לא נשמע שהוא כזה יוצא דופן ביכולות הקשב שלו, לכל הילדים אין חשק לשבת הרבה זמן.

יש ילדים פראיירים, אז מה? מה תעזור עוד שנה במעון שלא יכולה לעזור שנה בגן?

בסוף זה עניין של ניסיון עם ילדים והשתפשפות ויש גם ילדים שגדלים ונשארים כאלה ותרנים ועדינים, קורה.

לגבי כל שאר הקשיים, מה זה משנה אם להתמודד

איתם בגן או במעון?

אם כבר עכשיו הוא מהבוגרים אז שנה הבאה יהיה עוד יותר גדול ואולי גם ישעמם לו ולא יתאימו לו הפעילויות במעון.

לגבי הישיבה באוכל- יכול להיות שהוא מסיים לאכול לפני כולם? ואז הציפייה במסגרת היא שימשיך לבשל עד סוף זמן האוכל ולא כולם מסוגלים לזה. לא בטוח שהוא באמת לא יושב לאכול.

לגבי המדבקות- תעבדי איתו בבית ותראי כמה קושי באמת יש לו. אולי זה רק עם גודל מסויים?

בכל אופן, כל אלה דברים שאפשר לעבוד עליהם גם בגן ואני הייתי מעדיפה להשאיר עוד שנה בגן מאשר עוד שנה במעון.

לי אישית מרגיש ששם הילדים יותר לומדים ונתרמים.

ומודה שחלק מהשיקולים שלי זה גם המחשבה על הצד הכלכלי וגם המחשבה עלייך, תסחבי שוב עם הילדים בתחבורה ציבורית?

אני הייתי מעבירה את שניהם לגנים בעיר.

לא מכירה? תבררי. ותתפללי לה' שיכוון אותך למקומות הנכונים והטובים ביותר בשבילם.

(אני עכשיו רשמתי את הבן שלי לגן שעדיין לא ידוע מי תהיה הגננת, מתפללת ומאמינה שיהיה טוב)

שגם לו היו קשיים בגן והוא גם יליד דצמבר (כך שהוא ממש קטן בשנתון)

והעליתי אותו לגן וגננת שהייתה מקצועית וטובה עזרה לו להשתלב יותר מעוד שנה במעון

נשמע שנתת פתח למטפלת לראות את הקשיים שלו למרות שמה שאת מתארת נשמע די תואם גיל ואופי

ספטמבר יש המון זמן

לגבי הישיבה אל דאגה הוא לא היחיד הגננת תלמד אותו את כל ההרגלים. תחשבי שיש ילדים שעולים לגן עיריה מהבית ולא למדו שום הרגלי מסגרת

אם קוגניטיבית הוא מתאים לגן יכול להיות שישעמם לו שנה הבאה במעון וזה יכול ליצור בעיות התנהגות.

אפשר לשים בגן ולתת תמיכה חיצונית או אם המצב מצריך לשלוח לאבחון ולקבל את הסיוע בגן

גן למעון

תסמכי על מה שאת רואה בבית ולא מה שאומרת לך המטפלת במעון

במידת הצורך תשאירי גן בהמשך, ויותר טוב שאם יש קושי גננת יכולה להפנות לאבחון ראשוני בהתפתחות הילד לפחות תוכלי כבר להתחיל לתת לו עזרה ומענה.

בגנים הילדים משלימים את הפערים ובכל מקרה צריכים להתמודד חברתית.

ואל תשכחי שרוב הילדים שנולדו קטנים בשנתון חווים את זה ברמות שונות, טוב שעכשיו יש לך מידע ומודעות למצב ככה גם תוכלי לכוון את הגננת במה יותר לחזק את הילד לכתחילה.

אם הגננת טובה, היא תדע לקדם אותו

יש פסיכולוגית של הגן להתייעץ איתה.

זה תואם לגיל שלו לדעתי ולהשאיר במעון יכול לעשות לו עוול מעבר למחיר האסטרונומי

(מהצד השני, הבת של אחותי קטנה לגן בכמה ימים ולא אישרו לה והיא רשמה אותה לגן פרטי ורואה כמה זה עשה לה טוב. היא בכלל הייתה בבית לפני כן בטחפול אחד על אחד עם אמא שלי ובקושי היו לה אינטראקציות עם עוד ילדים )

בגנים של הילדים שלי לפחות ראיתי השפעה ממש טובה על הפן הרגשי, הם היו איתי בבית מעל שנתיים ואם את מעורבת זה בכלל לטובתך.

ממה שזכור ךי ששאלתי פעם.

לגבי זה שלא יושב, אם ימשיך ויהיה בעייתי הם ידרשו איבחון.... לא סוף העולם, זה גם מה שהיה אצלי אבל היה עוד מסתם לא יושב. ואם יצטרך, זה גם לטובה, כי ככה תוכלי להתאים לו מסגרת נכונה וטובה

לא פרטי, את לא יכולה להשאיר במעון. זה לא קשור למנהלת, זה קשור לנהלי רישום של המדינה.

הילד החמוד בן שנתיים, נשמע לי לגמרי תואם גיל שהוא לא תמיד יושב או לא תמיד עושה מה שהגננת אומרת.

לגבי זה שהוא רגיש, אפשר ללמוד להתמודד עם זה גם בגן, לא צריך מעון בשביל זה. הבן שלנו מהגדולים בשנתון, ילד רגיש, עשה עבודה מדהימה ב"ה במהלך הגן. בליווי שלנו, של הגננת והצוות המקסים והיום יש לו הרבה יותר ביטחון. לא הייתי משאירה בשביל זה במעון.

מעון זה המון כסף, שנה הבאה יהיה לכם עוד ילד בע"ה, יש לכם אפשרות כלכלית לשלם על שני מעונות? זה גם שיקול.

אם אין קושי חריג (וממה שאת מתארת זה לא נשמע קושי חריג, כמו כל ילד, יש לו את הדברים שאולי קצת יותר קשים לו), הייתי מעחה לגן בלי להתלבט בכלל. ומנסה מאוד שהמסגרות של הילדים יהיו באותה העיר שבה אתם גרים, זה יהיה שדרוג משמעותי באיכות החיים

הילד יכול להתבגר ולעבור עוד הרבה שינויים עד אז, בגיל הזה כל חודש משמעותי בהתפתחות ובבגרות שלהם.

בגן של גילאי שלוש עובדים המון על הרגלים, על ישיבה בזמן מפגש וכל הדברים האלו

והוא נשמע ילד חכם מאד😍

יליד סוף דצמבר. הוא הכי קטן בגן

והוא מסתדר מקסים

יש צוות טוב, עובדים ביחד וממש טוב לו.

אני גם חששתי להעלות לגן, אבל לא הייתה ברירה.

ואני ממש שמחה שלא הייתה ברירה.

מעון היה משאיר אותו עוד שנה ברמה נמוכה יותר ממה שהוא באמת יכול להגיע אליה.

אז נכון, זו קצת קפיצה למים, אבל עם צוות טוב וחיבוק מאמא ואבא הילד יכול לפרוח

הוא נשמע סופר מפותח.

גם זה שהוא יודע להבדיל בין הילדים- על מי הוא 'יכול' ועל מי לא זה מיומנות חברתית מדהימה.

הוא בוחר את המלחמות שלו.

הבת שלי ילידת אוגוסט 21 ועל כל דבר הכי קטן שעושים לה היא באה ובוכה לי "אמא, *** (אחותה הקטנה) נגעה לי ברגל"

ולשניה לא חשבתי להשאיר אותה במעון. היא תלמד לעמוד על שלה, ותלמד גם לחטוף ולהחזיר לפעמים.

אני לא מצפה מילדה בת שנתיים להיות עם מיומנויות חברתיות של בת חמש.

בקיצור, נשמע לי שאת סתם מתבחבשת עם עצמך. הילד שלך מוכן לגן, וכל שנה יהיו ילדים שקטנים בשנתון והגננות יודעות להתייחס אליהם בהתאם.

אמנם הרישום עכשיו אבל יש לו עוד למעלה מחצי שנה עד שיתחיל את הגן

בגיל הזה כל חודש הוא משמעותי מאוד!!!!

הוא  יכול להתבגר מאוד עד תחילת שנה הבאה חבל לקחת עכשיו החלטה להשאיר אותו

הולכים לשם ילדים בדיוק כמו הבן שלך, שלכל אחד מהם חוזקות ונקודות חלשות יותר

כולם צריכים לרכוש מיומנויות

כולם צריכים ללמוד מהי מסגרת

אין שוםסיבה שהוא ישאר במעון, בעייני זו לא אופציה בכלל.. גן זו מסגרת הרבה יותר טובה ממעון לטעמי

הוא יכנס כמו שהוא

ויגדך

לעומת מטפלת בבית על ילדים בודדים זה באמת שינוי גדול אבל מעון מרגיל אותם למסגרת ולחברה

אפילו יותר מהבן שלך. אני גם חששתי לפני שעלתה לגן, כי היא גם רגישה ועדינה כזאת, אבל ב"ה היא ממש פורחת שם. ממש רואים איך הגן עושה לה רק טוב.

יש עוד המון זמן עד שהגן יתחיל, הוא יגדל. וגם אחרי שיתחיל הגן, הם ממש גדלים בשנה הזאת. הבת שלי ממש גדלה, כבר רואים הבדל גדול מתחילת שנה עד עכשיו. הוא ילמד את מה שצריך במהלך השנה.

ככה זה גן של גיל 3 ... יש עוד ילדים שנולדו בדצמבר - נובמבר - אוקטובר, ויש עוד ילדים שקטים ופראיירים.

ודווקא הגננות של גיל 3 מותאמות להרגיל את הילדים למסגרת לכללים ולחברה.

אם במעון טוב לו והוא מסתדר,

אין שום סיבה בעולם לחשוש שבגן הוא לא יסתדר.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלמצוא גן.

את יכולה בעצמך ללכת לגנים, להתרשם. אולי תסתובבי קצת ביום שישי בשעה שנגמרים הגנים? תראי איפה יש גנים, איך נראים ההורים שמגיעים לאסוף, ואז תמקדי לך איזה גנים נראים לך שייכים, ותנסי לקבל מידע עליהם. אפשר גם להיכנס להתרשם מהגן, אבל צריך בתיאום.

ממש תודה על התגובות, 

כולכן מעודדות ונותנות ביטחון. 

וכולכן אמרתן פה אחד להעלות לגן.. 

אמשיך להשתדל ולחפש גן באזור שלנו.. 

ממש ממש תודה!! 

אין לי הרבה תובנות כי הבת שלי במעון,

אבל הייתי חייבת להגיב ולהגיד שמזל טוב על הבת

ראיתי שאמרת שאת בהריון אבל עכשיו הודעת שזאת בת

לא הודעתי רישמית אבל ב"ה זו בת!! 

יש לי כמה ילדים ילדי נובמבר דצמבר

גם אצלי היה חשש כזה..

אבל תקחי בחשבון שעוד חצי שנה הילד הזה יהיה ממש בוגר ואם תשאירי אותו במעון עם ילדים עם טיטולים זה יכול לדעתי לעשות לו לא טוב...

שמעלים לכיתה א אז יש שיקול כזה שאולי משאירים בגן אם הילד רגשית לא מתאים..

אבל לא לעלות ממעון לגן בגלל הגיל אם הילד ילד רגיל ללא בעיה התפתחותית אני לא חושבת שיש שאלה בכלל....

בטח שמעלים. יש הורים שילדיהם נולדו בינואר והם נלחמים להכניס לגן מוקדם מהרגיל.

גן של גיל 3 מתאים לילד שלך... אל תדאגי.

אם הוא ילד רגיל אין שום סיבה לא לעלות

בהצלחה

מקווה שאני לא חוזרת על מה שנאמר.

אני ממליצה לעלות לגן.

קודם כל מבחינה כספית, על גן את לא משלמת למעט דמי שכלול וזה משמעותי...

ואם יש צורך משאירים 4 שנים בגן ולא 3. ילדים קטנים בשנתון גם ככה משאירים שנתיים הטרום והיה לו הרבה כלים שם מאשר מעון...

מניחה שאת לא בת 30

אז זה בסדר

ופרולקטין נמוך זה דווקא טוב, בהנחה שאת לא מניקה

ועשיתי שנה שעברה ויצא לי מעל 16

אבל ב''ה נכנסתי להריון טבעי גם מיד אחרי  אז הכל בסדר

כל העניין זה שאת היית במצב של מחזור ואיפוס ההורמונים.

כלומר ירדו כבר ההורמונים מהמחזור הקודם

אבל עדיין לא התחילו לעלות ההורמונים של המחזור החדש, הורמוני ביוץ וכד'

התכוננתי לקום ב 6.00 בבוקר כדי שיהיו לי 3 שעות עירנות בשביל הפרולקטין ופתאום שמתי לב שאין בכלל פרולקטין בבדיקה (כן היו את כל השאר..)

ועשיתי את הבדיקה הרבה פעמים

כנראה שמאוד קשה לקבל על זה ערכים נכונים בגלל ענייני השעות וכו אז פחות מקפידים על זה

מחבקת ועוטפת אותך על התחושות הקשות.

וגם מבינה אותך.

החיים הם לא רצף ישר, יש עליות וירידות..

אני למדתי לזהות טריגרים שמורידים אותי ולפעמים גם מבחינת שינויים פיזיולוגיים שגורמים לי את הירידה. אצלי שינויים הורמונליים משנים.

הקושי גם בתקופות החשוכות זה שקשה לך להאמין שיהיה טוב כי זה חלק מהתסמינים של התקופות האלה- שקשה להאמין שיהיה טוב, שהמצב ישתפר.

אבל הוא ישתפר. אני בטוחה.

ואת אלופה לגמרי שפנית לטיפול ואת מטפלת בעצמך!!!

תודה!

לוקחת לי גם..

מרגע שמתחילים דיכאון וחרדות, הם לרוב מלווים לכל החיים, עם תקופות טובות ופחות.

הדיכאון מלווה אותי 2 עשורים והחרדות הצטרפו בחודשים האחרונים. למדתי לחיות ולהתמודד עם הדיכאון ורוב הזמן אני בטוב.

עם החרדות אני בתהליך למידה וגם נמצאת בעליות ומורדות.

זה קשה ומתיש, קשה להישאר אופטימים, אבל בסוף כשלומדים להתמודד, מרוויחים את ההתבוננות פנימה, את המודעות העצמית הגבוהה שמשפיעה על כל תחומי החיים.

שזה תמיד ילווה?

מייאש לחשוב ככה.

אני כל כך מזדהה עם כל מה שכתבת. 

אני לא מצליחה להבין איך את מצליחה להתמודד עם כל זה לבד, ולכתוב על זה ב"תהליך למידה".

הלוואי שגם אני הייתי ככה.

אני לא מצליחה ללמוד כלום.

הרגשות שולטים בי בצורה כימעט טוטאלית.

התיקווה היחידה שהיתה לי זה התרופות והטיפול.

ונישברתי כשראיתי שלא.

חיבוק לך על כל ההתמודדויות, ותודה שאת תמיד משתפת ועוזרת.

אני קוראת כל דבר שאת כותבת בנושאים האלו.

תודה!

❤❤❤

לא מתמודדת לבד, אני לוקחת טיפול תרופתי לפי הצורך.

אני לא זקוקה לטיפול פסיכולוגי כי אני רגילה שנים לטפל בעצמי. כשהרופא איבחן לי את החרדות, קראתי הרבה חומר כדי להרחיב את הידע והכלים להתמודד.

זה לא בהכרח לתמיד, אבל הרבה פעמים כן, גם אם זה לא לתמיד זה יכול ללוות לתקופה ארוכה של עליות וירידות, כדאי לקחת את זה בחשבון ולא להתאכזב ולהישבר כל פעם מחדש.

הנה מאתר כללית:

זה חד־פעמי? זה יחזור?

הפרעות חרדה יכולות להיות חד־פעמיות, אך גם יכולות לחזור על עצמן. כיוון ההתפתחות שלהן תלוי בגורם שעורר אותן ובטיפול שניתן כדי להתגבר עליהן. לדוגמה: אם הפרעת חרדה הופיעה בתגובה לאירוע חד־פעמי שלא יחזור על עצמו, ישנם סיכויים טובים שמדובר בתגובה חד־פעמית.

לעומת זאת, אם מדובר בהפרעות חרדה שאינן קשורות בהכרח לאירוע חיצוני, תלויה הישנות התופעה במכלול גורמים - הן גנטיים והן סביבתיים. גם לסוג הטיפול שניתן יש השפעה רבה: לדוגמה, אם הטיפול התבסס בעיקר על תרופות, יש סבירות גבוהה שהחרדה תחזור על עצמה עם הפסקת הטיפול התרופתי.

לעומת זאת, אם הטיפול היה משולב וכלל הן נטילת תרופות והן טיפול פסיכולוגי - ייתכן שהחרדה לא תחזור על עצמה בעוצמה גבוהה, וגם אם יחזרו התקפי החרדה בעוצמה נמוכה יותר - למטופל יהיו יכולת וכלים להתמודד איתם.

צריך ללמוד כיצד להתמודד עם חרדה ואף כיצד "להתיידד" איתה, כלומר לקבל שבמצבים מסוימים היא מופיעה באופן טבעי. את כל אלה ניתן להשיג באמצעות טיפול פסיכולוגי.

אומרת על בסיס הודעות קודמות שלך...

חיבוק גדול על הסיטואציה עכשיו!!!!

המילים האלו שאני מדהימה, כשאני מרגישה כל כך בתחתית ולא מוצלחת מכל כך הרבה בחינות, עושה לי ממש טוב.

❤❤❤

תודה! לא יודעת למה, אבל תמיד מרגש אותי כשאת מגיבה לי. 😘

הרגשתי גם שאני לא יכולה יותר

וזה נורא נורא עזר

בהצלחה!!!

רק מנסה להבין- מה יעזור נעלי ספורט? זה לא ורידים ברגליים...

אבל היא אמרה שהבעיה שהיא הולכת למומחים רק כשיש כבר את הבעיה,

כלומר בהריון

ואז אין הרבה מה לעשות...

הוא סה''כ ממליץ לה כל מיני גרביים וכד'.

לטפל ממש זה כנראה רק אחרי הלידה כדי למנוע שזה יחזור בהריון הבא.

אין מה ללכת לבהיריון? אוף איזה מציק זה...

מוכנה לנסות כל מה שאפשר, אולי יהיו לה המלצות יעילות בשבילי.

יש לי עוד 3 חודשים לסחוב ככה.

אבל יודעת מניסיון שבשיבא יש רופאים מקצועיים מאד בכירוגית כלי דם

וגרביון לחץ אמור לעזור, כדאי לך להתחיל לשים

תרגישי טוב🩷

אחפש היכן רוכשים

שם כבר בדקתי...

על שחיה ועיסוי לימפטי

שניהם עוזרים למערכת הלימפה לעדות טוב יותר את התפקיד שלה

האמת היא ששחיתי כל שבוע עד לפני שבועיים ובכלל לא עזר...

כלומר בתוך המים אכן לא היה לחץ, אבל מהרגע שיצאתי- אותו דבר. ושחיתי לאורך תקופה.

תודה לך!

מי מבצע עיסוי כזה? ומה ההשפעה שלו? ז"T צריך עיסוי באופן קבוע או שפעם אחת עוזרת?

ולגבי התחתון- הרופא הביא הפניה לרכישת גרביון, שזה אותו רעיון.

תודה על המענה!

אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו...

ברגע שהוא עלייך את יכולה לתפקד כרגיל, ממש ממש עוזר.

אחרי הלידה זה בדרך כלל עובר מייד. 

מעודד לשמוע שמשהו עוזר. אגש לקנות.

יודעת שזה עובר אחרי הלידה, היה לי גם בהריון הקודם ועבר.

הבעיה שזה מחמיר מהריון להריון, בקודם היה לי קשה ככה רק בסוף ממש, ועכשיו אני רק בשבוע 27 וזה נהיה בלתי נסבל כבר.

אז מלחיץ לחשוב מה יכול להיות בפעם הבאה...

למרות שהיה עד למעלה, בהריון האחרון

הבנתי שיש חגורה חדשה למפשעה, כמו תחתונים מיוחדים, שאמורה לעזור אבל לא הצלחתי למצוא איפה קונים אותה או מה השם שלה

אנסה לברר על התחתון. יש לי תור לכירורגית כלי דם שבוע הבא, אולי היא תדע לומר לי.

שעושה היפוך טבעי במים

לא משהו אגרסיבי כמובן

עם לחיצות או תנועות מסוימות

שווה לך לנסות

ללכת לדיקור סיני גם לא מזיק

ותקבעי תור להיפוך מלאכותי ..

שווה לנסות

משבוע 21 הייתה עכוז (וכל שבוע עשיתי אולטרסאונד).

בשבוע 35 הלכתי לרפלקסולוגיה כמובן בנוסף לתרגילים, תפילות ותהילים, היפוך ספרים וכו

ב"ה התהפכה לראש בשבוע 36.

(לי כבר היה לפניה קיסרי, אז היפוך היה פחות רלוונטי וגם מאוד פחדתי מקיסרי שני.) ב"ה נולדה בלידת ויבק מהממת!

אני עשיתי.

לפותחת - תבדקי טוב אם אכן כדאי לעשות היפוך טבעי שכזה. בדרך כלל אני בעד דברים טבעיים, אבל במקרה הזה הדולה שלי (שגם מאוד "טבעית") הזהירה אותי מפני כאלה שעושות היפוך טבעי ומסכנות כך את העובר... (רפלקסולוגיה אני מניחה שזה בסדר. אני אישית גם ניסיתי אוסטיופאתיה, אבל אני לא יכולה לדעת בוודאות שעזר או אולי הפוך)

אני עשיתי היפוך בבית חולים. כדאי ללכת רק לרופא מומחה בשביל זה. אם ירושלים רלוונטי לך - אז ד"ר פלוטקין אלוף בזה.

(הייתי מציעה לך לברר גם על לידת עכוז, אבל לצערי כבר כמעט אין רופאים שיודעים לעשות את זה, בטח עכשיו, כשביקור חולים נסגר... אבל אפשר לשאול את פלוטקין גם על זה. אבל רק בהנחה שההיפוך לא מצליח.)

שבזיו אפשר ללדת עכוז.

יש מישהי שהתנסתה בזה?

אני אולי קצת ממהרת אבל זה מממממממש מלחיץ אותי.

אמא שלי ילדה 3 ילדים בניתוח, אין לי מזה זכרונות טובים כבחורה בוגרת. בטוחה שדברים השתפרו מאז אבל לא, לא רוצה. אני צעירה... לא רוצה.

לא יודעת כמה נכון לקחת את הסיכון הזה.

זה באמת סיכון לא קטן.

אותי מצמרר רק המחשבה על זה. אם יד נתקעת

ואם הראש בסוף נתקע..

ה ישמור

אולי את התינוק איכשהו ישלפו 

אבל מה יקרה עם כל האזור של האישה למטה.. ירחם ה'

הרופאים שמומחים בלידות עכוז עושים בירורים מקיפים לפני ולא מאשרים לכל אחת.

במחקר שנעשה לפני כ20 שנה והכריע שלידות עכוז זה דבר מסוכן היו הרבה אי דיוקים.

כמובן להתייעץ היטב לפני שהולכים על לידת עכוז, אבל לדעתי לא שווה להתייאש מראש

עם ד"ר שווד

שווה לבדוק.

בהצלחה!!!💗💗💗

צריך לבדוק איפה ד"ר שווד עובד עכשיו. (אני בזמנו הלכתי לד"ר חוה שרייבר, אבל לצערי היא כבר יצאה לפנסיה...)

לפותחת - לא מכירה את בית חולים זיו. כדאי לברר היטב. בכל אופן, נסי קודם היפוך - זו פרוצדורה יחסית פשוטה, ולרוב היא עובדת. (אפילו אצלי ההיפוך הצליח. אז מה אם אחר כך העוברית התהפכה שוב...)

ובהחלט אפשר ללדת עכוז במיוחד במיוחד בלידות חוזרות.

וגם כדאי להכיר תרגילים של ספינינג בייביז ולעשות.

בלניאדו ידוע לי שעושים. בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצה של לידת עכוז זאת גם אפשרות בפייסבוק.

ולדעת שרופאים גם בבתי חולים שלכאורה אומרים שאפשר מפעילים מכבש לחצים אדיר על יולדות עכוז. צריך להגיע מאוד מאוד בטוחה בעצמך שזה מה שאת רוצה. לא בגלל שזה בעיה אלא בגלל שהצוות עלול להיות מאוד שלילי ולהקשות על התהליך.

לא הייתי סומכת עליהם בשביל ללדת ככה...

זה באמת חבל ומעצבן שהיום אין את המודעות לאפשרות של לידת עכוז בתנאים מסוימים, אבל להתווכח עם הרופאים לא יעזור במקרה הזה, כי הם לא באמת יעשו את המאמץ ליילד בדרך הזו... (מה גם שכנראה הם לא יודעים איך לעשות זאת)

לא יודעת איך בודקים מקצועיות. שמעתי על שני מקרים שהיו לפני כמה שנים, כשרק פתחו את המרכז הרפואי. אבל הגיוני שצברו ניסיון מאז, ועכשיו מקצועיים לא פחות מאחרים (ואולי גם בקפלן היו מקרים כאל ורק לא שמעתי. לא עשיתי סקר או מחקר). 

בסוף הלכתי לקפלן והיה לי מעולה

אבל אני יודעת על כאלה שממש לא היו מרוצות

(בעיקר החדרים ישנים והאוכל לא משהו)

ובאסותא הכל יותר חדש

לגבי מקצועיות -

גם אני שמעתי את השיקול הזה שקפלן יותר טוב

אבל גם לי זה נשמע קצת מוזר...

אסותא כבר פעיל כמה שנים טובות, אמור לצבור ניסיון

ולא שמענו על סיפורים חריגים של לידות שהסתבכו...

יכולה לשתף ברמה האישית בחוויה שלי מקפלן:

אני הרגשתי המון הקשבה מצד הצוות,

הצוות היה נעים מאוד

גם בחדר לידה וגם במחלקה

נתנו לי המון ספייס (יחסית לשעצ שלא הייתה לי מנוחה חח)

לא עברו אצלי כל שעתיים לראות שהכל בסדר (שוב, לטוב ולמוטב. לי זה היה מעולה)

לא הכריחו להחזיר את התינוק לתינוקיה (בשעצ ממש עברו ולקחו לי אותו)

ובכללי כל הקטע של נקיון ואוכל פחות אישו אצלי אז זה לא הפריע לי

בהצלחה בבחירות

והעיקר בידיים מלאות בעז"ה ♥️♥️

חוויה טובה האמת לדעתי אבל כמו בכל מקום תלוי על איסה צוות את נופלת

לידה אחת בוואקום שנייה רגילה. כן הרגשצי שהם משתדלים להימנע מהתערבויות

לגבי מקצועיות - רוצה להאיר שגייסו צוותים מבתי חולים אחרים עם וותק ומקצועיות, לא הביאו אנשים בלי ניסיון להתנסות על היולדות. אז לדעתי לא מאוד שיקול כבד.

בשבת הייתה גויה שפותחת דלתות כי יש הרבה ציבור חרדי בעיר. היינו בעיקרון באפס הפרדה אבל היינו צריכים פוטו ולא היה אפשר בחדר נכון ללפני 5 שנים

המחלקה נקייה מאוד וחדשה

לגבי אוכל לא יודעת להגיד כי לא אכלתי שם כלום כלום

♥︎♥︎♥︎♥︎

כאילו את מצליחה להישאר מאוד עם השכל...

אני חושבת שישמחו שאת מבקשת..

אנשים לפעמים חושבים שכנראה מסתדרים אבל שמחים לשמוע אח יש משהו קונקרטי שאפשר לעזןר בו ולהיות שותפים ככה במאמץ

שולחת לך כוחות מרחוק❤️❤️❤️

ואני תמיד שמחה לעזור בדברים כאלה כמו הסופר נגיד

גם בלי קשר למלחמה, ועכשיו בכלל..

מבחינתי זה ממש משו קטן, אני כבר בסופר,  אז למה לא..?? 

אני עושה את זה כל הזמן עם חמתי למשל. 

הייתי שמחה לעזור בכאלו דברים שציינת..

אני פחות מכערה בסביבה שלי נשים שהבעלים שלהם מגוייסים אבל כן כששומעת שצריך משהו שהוא על הדרך בשבילי ולא מצריך מאמץ מיוחד ולשני הוא עזרה גדולה אז בשמחה. אגב גם לא לנשות מילואים אלא סתם לחברות..

אני באמת גרה בעיר ככה שפחות מכירה אנשים מלבד הקהילה הקרובה שלי שבה אין כל כך מגוייסים..

ולסיום את מדהימה והלוואי שהייתי יכולה לעזור לך אולי תאשמי לי בפרטי אזור ואם אנחנו קרובות אז תרגישי בנוח לבקש כל מה שאת צריכה או רוצה..

לא מצליחה להגיע לזה באותה אינטנסיביות של ההתחלה, בגלל שבערך בחודשיים הראשונים עבדתי מהבית, אז היה לי קצת יותר זמן לעזור ומאז שחזרתי לעבוד זה יותר קשה למצוא זמן.

אבל אני עדיין מנסה, ובהחלט הייתי שמחה אם חברה/אמא של ילדים מהמסגרות של הילדים שלי היתה מבקשת מדי פעם.

מצד שני - אם היא הייתה מבקשת כל יום/יומיים זה היה מעיק, כי כל פעם הייתי מרגישה מחוייבת.

אם את רוצה עזרה יותר קבועה, כדאי לבקש משהו כזה מראש, לא כל פעם לבקש טובה חדש פעמית ("תוכלי לקחת את חיים מחוג ג'ודו בימי שני? תודיעי לי כמובן אם זה לא תמיד מסתדר לך")

את אלופה!

אני מרגישה שבגלל השיגרה קצת קשה לי לשים לב למה בדיוק תריך ולכן הייתי ממש ממש שמחה שנשות מגוייסים יפנו אלי עם בקשות מוגדרות כאלה.

כרגע העזרה שלנו מסתכמת בילד שאבא שלו מגוייס שנוחת אצלנו כל בוקר בשבע ומחכה אצלנו בסלון עד שכולם מוכנים והוא יוצא איתם להסעה - כדי שאמא שלו תספיק לצאת מוקדם יותר..

הרגלתי אותו שהוא נשאר רק בסלון כי אני מעירה את הילדים כשאני עדיין על פיזמה ולפעמים אפילו בלי כיסוי ראש...

ככה כשבעלי חוזר מהתפילה הוא מכין מהר סנדוויצ'ים ואני לא יוצאת מהאיזור של החדרים עד שכולם יצאו מהבית..

מרגיש לי שלנשים כבר פחות נעים לבקש ומצד שני לי לא בא לנדנד להן מה צריך עזרה.

מאד שמחה כשמישהי מבקשת, לא נשכחתן מלב!

חיבוק גדול, מעריכים אתכן מאד!

כי אני נגיד מאוד התביישתי לבקש מליון דברים

אז ביקשתי רק מה שהיה סופר הכרחי

והרוב לא

אבל אם מישהי היתה פונה אלי ככה או אפילו ושלחת הודעה-

תקשיבי אני ממש רוצה לתת יד ולעזור קצת

תבחרי מה מהבאים יעזור לך-(סתם המצאתי דוגמאות)

-שאעדכן אותך כשאנחנו בסופר ותשלחי רשימה

-שבעלי יזרוק לך את הזבל בערב

-שנקפיץ את הילד לחוג כל יום שני

-שנאסוף את הקטנים יחד עם שלנו מהגן בצהרים

אנחנו ממש נשמח וממש בכיף רק נשמח לדעת מה הכי יעזור

משהו כזה

נותן לי אופציה להעזר

ובמה שטוב לי

אבל בלי להעז לבקש ןלחשוב אולי העמסתי אולי לא נעים וכו

-

ובהתחלה באמת יותר נעזרו, עכשיו מרגיש לי שפחות נעים להן. כאילו נהייתה איזה שגרה מבאסת והן מסתדרות...

אולי זה רק בהרגשה שלי, ממה שרואה סביבי.

לגמרי ..

בשבוע הראשון סרבתי להצעות בייביסיטר כי מרוב שהיה יכלתי לנסוע לנופש לשבוע לבד בלי הילדים היה לי סידור שבועי

אחר כך אפס...

גם בדברים אחרים

פשוט דאגתי למצוא פתרונות טכנים לאיזה 3 מוקשים טכניים שלא היה לי איך לפתור לבד

אבל נגיד יש לי רק 2 שכנות

אחת בקשר טוב ואחת סבבה נחמד כזה אבל לא מעבר

הן אפילו לא הציעו כלום..לא שאלו לא ניסו

אז ברור שלא ארגיש בנח לבקש

אני לא כועסת חלילה .בכללל לא

אבל מי שלא יציע מעצמו

וישדר שבכיף

אז לי אישית לא היה יכולת להעז לבקש

במיוחד שהתחושה הכללית היא כן איזו ציפיה שתתרגלו כבר..תלמדו להסתדר מה לעשות זה המצב

ככה אני מרגישה שהחברה מתנהלת היום

לא בהאשמה

כעובדה

כי בסוף

כל אחת הרי עסוקה ועמוסה בחיים שלה

אז באמת הגיוני שלא יהיה אפשר כל הזמן להתגייס לעזרה באופן רציף

אבל מצד שני

גם למגוייסות יש עומס וחיים שצריכים להמשיך.. ונפשית גם עוברות המון ייסורים..

אז גם מהן זה אבסורד לדרוש להתנהל כאילו כרגיל בכזה מצב עמוס ומורכב ולבד בלי עזרה..סה''כ הן עושות עבור כולנו

זה מצב פשוט מורכב

אין לי טענות לאף אחת

זה מובן הקושי של כל אחת מכל כיוון

פשוט

זה מציאות לא פשוטה

להפך, זה שזה כבר ככ הרבה זמן רק מחזק את זה.

ממש לא נודניקית, אפילו לא בכיוון ❤️

וממש שמחנ לעזור בדברים שציינת לקנות משו בסופר לדוגמא אני עושה בשביל השכנה שלי קבוע..גם אם אני לא בסופר אקפוץ בשבילה 5 דק

כנל בעזרה בהחזרת ילדים נשמע לי ממש לא מטריח כי זה ממש על הדרך

קשה לי (עוד מתחילת המלחמה) לעזור מעצמי ולהציע עזרה, אבל אם מבקשים ממני משהו ספציפי שאני באמת יכולה לעשות - זה ממש ישמח אותי לעזור ככה...

אשרייך ממש על השיקולים המחושבים האלה! בלי תלונות, בלי צער... מדהימה!

מרגישה שלהרבה אנשים כבר יש פחות כוח וממש בצדק כי לכל אחד יש חיים ואין את האדרנליין של ההתחלה..

מה שכן- אני שלחתי ל3 אנשים שדי נעים לי מהם הודעה כללית כזאת שאם יתאים להם פעם כשהם בסופר (עדיף מראש) לקנות לי כמה דברים אשמח שיעדכנו וככה יוצא שבדרכ הם שולחים הודעה כשהם בסופר אבל לא מרגישים לא נעים להגיד שהם לא נוסעים או כשהם שוכחים..

כותבת על עצמי.

העזרות הקטנות שכתבת- אני מאוד מאוד שמחה כשמבקשים (לצערי כמעט ולא מבקשים אבל יצא פעם בשבוע-שבועיים ככה). עוזרת כמובן לפי מה שאני יכולה, היו גם פעמים שלא יכולתי.. אבל נגיד לקניה קטנה כמעט תמיד נמצא דרך גם לקפוץ במיוחד אם צריך.

כן יש הבדל מתחילת המלחמה- נכנסנו לעומס מטורף בחיים הפרטיים, אז אני כמעט ולא מגיעה ללהציע מעצמי, ולא עזרה משמעותית כמו לשמור על ילדים או לעשות קניות שלמות בסופר (כולם פה עם משלוחים וגם אנחנו). ממש לא כי נמאס! פשוט כי עמוס לנו בטירוף🤦🏽‍♀️ בתחילת המלחמה הכל קצת הוקפא והיתה הרבה יותר אפשרות לעזור.

אני מאוד משתדלת לפנק בקטנה מדי פעם- אפילו בשביל ההרגשה שלי שלא שכחתי...

מחזקת אותך לבקש. ומודה מאוד מאוד על העשיה שלכם למען כל עמ"י. 💕

(מגויסים אבל עם בעל מאד נוכח אז מהבחינה הזאת דומה ללא מגויסת). מצידי לא השתנה דבר מתחילת המלחמה ואשמח לעזור באותה המידה, מה שאני יכולה כמובן. כתבתי באותה המידה אבל בעצם אם לא יותר אפילו! כי הגיבורות שבעליהן משרתים כבר כמעט 4 חודשים (!!!) ממש ראויות לכל הפרגון והתמיכה שבעולם בעיניי❣️

לבנות לא נוח. אז למה לבנים?

והייתי מחליפה בלי קשר לחליפות לא צמודות 

זה נח לו.

וחליפות פוטר לא בא בחשבון🤭🙈 מבחינתי כמובן🤦🏻‍♀️

להן לא נוח.

וגם לי בתור ילדה.

אבל מניחה שיש כאלה שלא מפריע להם.. 

הוא מתפקד רגיל ומזכיר את זה בערך פעמים ביום.

אבל אני מבינה שזה שווה התייעצות

וירוס של כאבי רגליים וחום

אצל חלק מהילדים לא היה חום..

בכל מקרה הייתי פונה לרופא ילדים לבדיקה

אבל לחלק מהילדים היו רק כאבי רגליים

אפילו הגיעו למיון עד שראו שמדובר בוירוס בגן

היום למשל הוא לא התלונן בכלל..

הם מאוד פעילים בגיל הזה.

שמתי לב אצל הבן שלי שגרב לוחצת עשתה לו כאבים ברגליים

אני הייתי מנסה,אבל לשיקולך

לכל המצפות וכל מיני נסיונות - הריון ולידה

אני יכולה רק לשלוח לך חיבוק גדול

ולהתפלל בשבילנו ובשביל כל המצפות לישועה, שבקרוב ממש נזכה לראות אותה

ישועה כהרף עין

במתיקות גדולה

ובהרבה שמחה ואהבה

 נשמע מעצבן...

אבל אני קראתי את הספר "שעריו בתודה" של הרב שלום ארוש

ספר משנה חיים!!!! זה יעזור לך ברמות

ועדיין מותר להתבאס ולבכות זה חלק מהתהליך.....

כן, אז גם מי שנפקדת מהר- רואה אצל אחרים חלומות שמתגשמים בקלות ואצלה לא....

אם זה תקיעות בהתפתחות האישית

אם זה מציאת עבודה

אם זה מסביב נשים מוצלחות קרייריסטיות ואת אי שם מאחור מרגישה שכל צעד מלווה במלא קושי וקשה לך כל כך להגשים חלומות....

כמו שאמרה רחל אימנו

אמן שתפקדו במהרה!!!

ובינתיים

תגשימי את כל התחביבים שלך

סידרתי היום טיפונת מהקלסרים והניירת ( טיפה בים) 💦

ופתאום פגשתי במזכרת... שלעולם כבר לא אוכל לשוב לזה. אני זוכרת סבתא יקרה שהצעת לי לממן את ההמשך אבל לא היה לי שכל אז להבין שמה שלא עושים עכשיו לא בטוח שאפשר יהיה אחר כך

להציע לקנות רק חבילה אחת בפעם הראשונה.

כל שקף עולה בערך 10 שקל.

זה לא זול...

אז שווה קודם לנסות.

אוף גם לי לאחרונה התחיל לצרוב השקפים

וקצת מתלבטת מה לעשות בעניין..

@ליד ה'  קחי בחשבון שגם שקפים וגם נרות ההגנה ממש לא מושלמת, ויש סיכוי די גבוה להיכנס להיריון ביחס לאמצעי מניעה אחרים.

את השקפים והנרות יחד להגברת יעילות.

מלפפים את השקף סביב הנר וככה מכניסים.