לא מצאתי אותו. אז פותחת שירשור חדש לפריקה.
זוכרת ששיתפתי שאני עובדת משרד החינוך ומתלבטת מה לעשות בשלוש שבועות חופש שלי?? מה עדיף? לישון או לקרוא?
אז זהו, שכלום😫
ההריונית מתכננת והקב"ה צוחק.
2 ילדים חולים בבית😩😩
התחלתי שבוע 8 אני מרגישה גרוע. בקושי מצליחה להרים את עצמי ועכשיו צריכה להתמודד עם 2 חולים ועם כל האחים שלהם שייחזרו מהקייטנה.
לקייטנות ואת למנוחה
היי בנות יקרות,
אני ניק ישן פה ומשתמשת לעתים רחוקות בכמה ניקים כדי לשאול שאלות אנונימיות,
לצערי אין לי ככ זמן לפרט את השאלה אז ארשום בקצרה
ילדתי לפניי פחות מחודש את הילדה השלישית שלנו
שני הילדים הראשונים שלנו מהממים ביופיים, עם עיניים כחולות, (מדגישה שמבחינתי צבע עיניים לא קשור ליופי)
התינוקת הזו גם מהממת ביופיה אך עם עיניים חומות, ומאותו יום שבעלי גילה שיש לה עיניים חומות הוא לא מפסיק להגיד עד כמה היא נדפקה וכמה הוא לא האמין שיכול לצאת לנו ילדה עם עינים חומות ואיזה מבאס זה שיצא לו ילדה כזאת וכמה היא עכשיו תצטרך בשאר הפרמטרים להיות מושלמת כדי להיות יפה, וזה כבר מעציב אותי ממש לשמוע אותו ככה נגעל ממנה וזורק הערות כאלו
(דרך אגב גם לי יש עיניים חומות אבל הוא טוען שבשאר הפרמטרים אני מהממת אז מבחינתו אני הכי יפה בעולם)
בקיצור לטעמי היא בנתיים מהממת ביופייה ולא רק לטעמי אלא לטעם כל מי שראה אותה ובאמת שאני לא אומרת את זה כי היא התינוקת שלי, אלא היא באמת מהממת ומיוחדת
דרך אגב, יופי בעיניו זה דבר הכי חשוב, מבחינתו מי שלא יפה לפי הפרמטרים שהוא חושב אז הוא נדפק בחיים,
אפילו שאנחנו עם הילדים בגינה הוא לא מפסיק לצחוק בשקט ולרדת על ילדים שלטעמו לא נראים טוב
בקיצור איך אפשר לאפס את הבנאדם?
אני כלכך עצובה ונפגעת בשביל התינוקת שזה ממש משפיע לי על הנפש וההנקה
שהוא לא יכול לדבר ככה ליד הילדים.. זה יכול ממש לגרום לה להרגיש פחות טובה בהמשך..
אפילו בלי מילים אפשר להעביר לילד את הדברים האלה וחבל.
הוא צריך להבין שכדי שהיא תהיה הכי טובה שהיא יכולה להיות - היא צריכה לדעת שההורים שלה חושבים שהיא הכי יפה והכי טובה.
אולי להתייעץ עם מדריך הורים? פסיכולוג?
אבל טבעי וקורה לא מעט שלא מתחברים לילד ישר בהתחלה.
גם לי זה קרה, אמנם לא הוצאתי מילה מהפה, אבל כשהבן הראשון שלי נולד היו לו פנים ממש שונות מהפנים שדמיינתי ובהתחלה היה לי קשה אפילו לצלם אותו למשפחה.
עכשיו כשאני מתסכלת בתמונות של הלידה הוא יפייפה, פשוט היה שונה מהדמיון שלי.
יכול להיות שבעלך עובר עכשיו משהו דומה.
במיוחד אחרי שני ילדים עם עיניים כחולות, נולדה לו ילדה שונה מהדמיון שהיה לו.
אני בטוחה שזה עניין של זמן, והוא אוהב אותה ויהיה להם קשר מדהים (בכלל אבא ובת לרוב זה קשר מיוחד)
והוא גם יחשוב שהיא מהממת.
זה פשוט עניין של זמן וקבלה.
לא הייתי מתערבת יותר מיידי.
אולי רק מבקשת לא לשמוע את זה בקול.
זה תהליך שלו מול הילדה.
ומזל טוב🤗
חלק בהירים וחלק הרבה פחות. יותר נכון, ההיפך
לנו עם עצמנו לא הייתה בעיה, אבל מבחוץ היו הרבה ריקושטים על 'בני האצולה' מול ה'כפריים', אם עת מבינה
לאחת האחיות שלי היה אישיו של חוסר בטחון מול העניין הזה, ממש
במיוחד בהשוואה לאחות שיותר קרובה אליה בגיל, והן היו שונות חיצונית. וכל הזמן דאגו להשוות.
אחת הייתה נחשבה ליפה והחכמה, והשנייה פשוט לעצמה, כי היא גם לא הייתה מוצלחת במיוחד בלימודים.
אנחנו בזנו להשוואות בינינו לבין עצמנו, אבל אני יודעת שזה מאוד השפיע עליה אפילו כשזה הגיע מבחוץ, אז אני לא רוצה לחשוב מה קורה לילד שההורים שלו משווים
בקשר לזה שבעלך צוחק על ילדים אחרים - זה בעיקר לא יפה ולא בוגר ומתנשא, אבל זה שלו. בבית - הייתי דואגת לסתום לו את הפה, האמת. אבל לא בקטע רע, כן? אלא להגידלו כמה היא יפה בעינייך וכמה היא דומה לך (הוא אוהב את היופי שלך הרי), פשוט לשתול לו את זה בראש שהיא יפה ושהוא צריך להתרגל
זה רק צבע עיניים, מה הביג דיל כאילו..? הבת שלך היא עולם ומלואו, ויש בנות יפהפיות עם עיניים חומות (מודה שאני מאוד מתחברת ליופי הזה גם). מה גם,שחיצוניות היא רק חיצוניות ולא כדאח להבליט אותה כאיזה ערך מיוחד בבית
אולי כשהיא תגדל עוד קצת והוא יתחבר אליה, הוא ימלא פיו מים
חיבוק ❤️
לדעתי כדאי שאת תביני ברמה הכי עמוקה שהוא טועה.
ובגדול.
גם במשקל שהוא נותן ליופי
גם בהשוואות הבלתי פוסקות
גם בזה שהיא "מסכנה"
וגם בזה ששאר הילדים בגן צריכים לעמוד באיזה אידיאל.
זו ממש תפיסה חיצונית שעלוחה לפגוע בדימוי העצמי ובביטחון העצמי של ילדיכם.
כן.
גם באלו היפים.
כי תמיד יהיה הפחד של "מה יקרה אם יום טחד אני לא יהיה יפה? אבא שלי יתאכזב ממני? אני לא אקבל את האישור שלו? הוא לא יאהב אותי יותר?"
זה חבל חבל חבל.
תהיי את לפחות מחוץ למעגל הזה
ואולי כל הזמן תשבחי אותה
ונראה לי שאולי בעלך יתבגר ויפנים שהוא טועה.
אם כן רוצים להתייחס, אפשר להגיד בקצרה שזה מפריע ושיפסיק לומר. אין מה לפתוח דיון על שטות פוגענית, זה לא ראוי לדיון.
אגיב לכל אחת בע״ה מחר..
כשהוא זורק את ההערות האלו אני ככ נעלבת בשבילה ומסתירה ממנו את הדמעות בעיניים שמתחילות לצאת..
וזה לא כי אני חושבת כמוהו
אלא כי עצוב לי שזה מה שאבא שלה מתעסק וזה מה שמעניין אותו בה ושבעיניו היא לא מושלמת
ממש משתדלת לא לבכות מזה לידו כדי לא לייחס לזה עניין
אני בדר"כ לא מגיבה כאן, אבל היה לי חשוב לכתוב לך שזה עצוב אפילו פעמיים,
פעם בשביל הילדה שאת צריכה כאילו להגן עליה מפני הדיעות הלא בוגרות\מקבלות של אביה
ופעם בשבילך כי מן הסתם זה לא גורם לך להעריך את בעלך ברגעים הללו.
אני חושבת שאת צריכה לנהוג הפוך ממה שאת עושה כרגע. נשמע שאת כובשת את הדמעות ומסתירה ממנו, לדעתי פשיטא שצריך לשתף אותו!
את רק ילדת...ובעצמך בטח רגישה והורמונלית. וכבר צריכה לעשות איתו שיחות על ערכים והשקפה חינוכית. וכן, זה מאכזב.
אני מתחברת מהמקום הזה שגם בעלי הוא אולי סופר חכם אבל לפעמים מגלה שטחיות ואז שם אני הלביאה שמדברת את הערכים וההשקפות.
אני פשוט הייתי אומרת לו שבעיני כל ילד הוא נשמה. ופה הילדה יפה אבל איכשהו, נשמע שהוא לא מרוצה, ושמעבר לזה שזה לא הוגן, מוסרי, ערכי ואפילו לא דתי זה פשוט פוגע בך. באשתו.
שאם האבא בעצמו מסתכל על זוטות, אז איזה סיכוי יש לה? ושחשוב לך שהוא יקבל אותה ויאהב אותה ולעזאזל קריטריונים מטופשים. תגידי לו משהו כמו, זה מה שמשנה לנו? צבע עיניים?...תודה לאל שהיא בריאה וכל כך יפה.
אני בטוחה שהוא יתעלה קצת מעל הילדותיות הזו.
ותשמחי בה ובך. כמה טוב שהלב שלנו מונח במקום הנכון.
חושבת שהייתי גם כן נוהגת כך.
ולפותחת-
חיבוק חיבוק
חוויתי משהו ממש דומה בנושא קצת אחר. מעודדת אותך שאחרי תקופה ארוכה וכמה שיחות כאלו של הבעה ושיקוף בקול של האבסורד בהתנהגות הזו יש שינוי עצום בגישה.
בזוכיות אנחנו לא כובשים את הדמעות והרגשות והדעות שלנו ושותקים
לאורך זמן זה עלול ליצור משקעים בך ובו טו להתפרץ לא בצורה חיובית
תראי את זה בתור הזדמנות ללמוד לשתף בתחושות שלך
כדאי באמת לעשות את זה כשיחה יזומה שלך
לא כתגובה לאמירה שלו- כי אז את מוצפת רגשית ועלולה להגיב מהבטן וגם להפגע יותר
תזמי שיחה בערב רגוע
תספרי לו שאת רוצה לשתף אותו בתחושות שיש לך סביב נושא של היחס למראה חיצוני ותספרילו מה העמדה והמחשבות שלך בנושא
ומה החששות שלך מעודף חשיבות לנושא..
ומה היה משמח אותך אם הוא היה עושהק נגיד לא מדבר על זה ליד הילדה..
ותבקישי לשמוע ממנו מה הוא מרגיש- זה עושה תחושה טובה שרוצים לשמוע אותך
ותדברו על זה
גם שוב ושוב ושוב
עד שיתברר ותמצאו את הנק' אמצע
ושיתוף אישי, סבתא שלי כזאת. כמו בעלך. רק מדברת על מראה חיצוני של אנשים, ובמיוחד נשים. והיא גם דימנטית, אז תכפילי ב100. כל הילדות והנערות וכו' רק היללה ושיבחה, כמה אני יפה, הכי יפה מכל הנכדים והנכדות שלה, מאחיות שלי, מדודה שלי.. שנאתי את זה אבל כמובן שלא נפגעתי.. בסוף זה מחמיא.. היום זה בא נגדי.. כשאני בהריון או אחרי לידה, היא רק אומרת דברים מעליבים על כמה גדלתי וכמה התנפחתי ואומרת לבעלי משפטים כמו, איך היא ככה בהריון? כזאת יפה כולם התחילו איתה, מה זה? או, חבל שהיא ככה, יש לה פנים כ"כ יפות.. דברים באמת פוגעים. ועוד לבעלי. ועוד במצב רגיש כמו בהריונות ולאחר לידה.. בעיני לא לתת לזה מקום בכלל בכלל בשיח. לא לטוב, ולא לרע.. אנחנו דינמיים.. כשהייתי רווקה יפהפיה היא רק החמיאה, היום שאני הריונית שעולה מלא בהריון וכולי בצקות, היא רק אומרת דברים מעליבים (היא לא רעה והיא לא מתכוונת, פשוט אין לה פרופורציה בנושא, ואין לה גם עצם בלשון).. לא לתת לזה מקום נקודה. לטוב ולמוטב..
עדיף ילדה עם מידות טובות מאשר עם עיניים כחולות.
מקווה בשבילה שתגדל בחברה שבה לא שופטים אנשים לפי יופי וצבע עיניים.
הדרכים שלך להתמודד עם הטמטום הזה(סליחה כן)
בעלך היקר מוזמן ללכת לעשות סיבוב בגנים של ילדים עם מוגבלויות ואז לומר 500000 פעם בדקה תודה על הילדים הבריאים והיפים שלו
בתור אמא הייתי מתפללת הרבה על הילדה הזאת ,שלעולם לא תרגיש לא אהובה ,כי כל חוליי הנפש של דורנו זה מהבר הלכאורה פשוט הזה
חיבוק לך
לא יודעת מאיפה להתחיל.
ממש התעצבנתי לקרוא את זה, מודה.
לי יש עיניים כחולות ולכל ילדיי חומות. הם מהממים בעיניי וזה מה שחשוב. ומעולם לא חשבתי שאני יותר מאחרים בגלל הצבע ועל אף המחמאות שקיבלתי.
פשוט מעצבן.
אז לדעתי הדעות של בעלך זה לא בקטנה והוא צריך טיפול. איזה? אני באמת לא יודעת.. אבל לרדת על ילדים בגינה בגלל מראה חיצוני זה מזעזע בעיני. לומר שהתינוקת שלך נדפקה בגלל צבע עיניים!!!! מזעזע כ"כ.
ובכלל קצת הרגיש לי שאת מרגישה צורך להצטדק כי חזרת כמה פעמים כל כך שהבת שלך מהממת, עכשיו, היא בטוח מהממת בעינייך וזה טבעי כי את אמא שלה וכך צריך להיות. אבל באופן אישי, בגיל פחות מחודש לא ראיתי על ילדיי אם הם יפים או לא, ובטח שלא הסביבה . מה גם שזה לא עניין אותי.
מה שעניין אותי שהילדים שלי בריאים ומתפתחים וההיריון עבר בשלום. זהו!
אז יקירתי, ממליצה לך ממש לעודד אותו לטפל בעצמו ותדעי שלא משנה החיצוניות בכלל, תברכי על ילדייך שבריאים בנפשם וגופם.
לא לגטימי בשום צורה לדבר ככה
וזה אפילו חולני
התגובות פה מאד מכילות אותו
כביכול בזה שאומרים לא להתייחס אליו
ולדיבורים שלו אבל בעיניי אין מקום לשיח הזה
ולדעתי השיח הזה אלים באיזשהו מקום
להקטין את הבת שלו בצורה כזאת
זה לא הגיוני
לא יודעת איך הייתי פועלת
אבל מה שבטוח שאין סיכוי לתת לו להמשיך לדבר כך
אם הוא רק מתחיל לדבר
פשוט אומרת שלא מעונינת לשמוע
וזזה ממנו
בנוסף מסבירה לו בזמן רגוע
שזה פוגע בי מאד מאד ואני לא מאפשרת את הדיבור הזה...
יופי של עיניים כחולות זו מנטרה שהרבה אנשים אומרים. יש לי 2 ילדים עם עיניים כחולות וקבלתי עליהם המון מחמאות בלי פרופורציה. אחד מהם גם עם עיניים מאד יפות ועד היום (בן 12) שאני מסתובבת איתו אני מקבלת פידבקים מוגזמים מאנשים זרים על היופי של העיניים.
סגנון דיבור כמו שהפותחת תיארה שמייחס חשיבות ליופי/ למנטרת יופי ומזלזל בחוסר יופי, נובע מהרגל, מחוסר מודעות ואולי מטפשות. אין קשר לאלימות ולחולניות. כדאי לשמור את המילים אלימות וחולניות למקרים הנצרכים ולא להקצין סתם.
ההסתכלות שלו על העולם שמחלקת אנשים ליפים ולא יפים (ואני לא אכנס לקריטריונים כי האמת זה לא מה שמשנה) היא הסתכלות פוגענית עם פוטנציאל רעילות לא קטן לסביבה שלו (ואני בטוחה שגם כלפיי עצמו זה מאד מזיק. הערכה עצמית שמבוססת על מראה חיצוני זה דבר מאד שברירי)
אדם שלא עשה לבד את המעבר להיות אבא, זאת אומרת להגן על הילדים שלו ממה שעלול להזיק להם ולפגוע בהם כדאי שיטפל בעצמו.
ויש לי 2 ילדים גם עם עינים כמו שלי
ואני מקבלת המון מחמאות על כך ואפילו עוצרים אותי ברחוב
על חלק מהילדים
וכן כל תינוק חדש חלק מהמשפחה מחכים לראות אם העינים שלו כחולות עד כאן זה סביר בערך
אבל ברגע שהוא חושב שהבת שלו *נדפקה* בחיים רק בגלל צבע עינים
שהוא מדבר עליה כאילו היא מכוערת ממש
שהוא משווה ילדים בגינה וחושב רק על זה,
זה חולני אין לי הגדרה אחרת
יש לו פרמטר של יופי מסוים וכל אלו שלא בפרמטר הם לא רק מכוערים להגדרתו הפ מסכנים ודפוקים...
כולל הילדים שלו עצמו לי זה נשמע הזוי
וכן בעיני לצחוק לגחך או להקטין מישהו במיוחד ילד.קטן זה סוג של אלימות
וגם - מה הקטע להסית ולהרעיל אותה נגד בעלה עם אמירות כאלה חריפות?
זה מה שיביא אותם לשיח מקדם? שהיא תחשוב שהוא אלים וחולני ? ועוד על מה..? ועוד בלי שהיא עשתה משהו כדי לשנות ??
מה נסגר..?!
אני באופן אישי מכירה המון אנשים שמרגישים כך ותופסים את זה בצורה לא פרוםורציונלית. הגברת מודעות ושיח, ביחד עם ההבנה שהוא התאכזב וככל הנראה לא ככ מודע לאיך זה נראה מהצד וכמה זה לא יפה יעזור יותר לדעתי מאמירות נחרצות וחריפות כאלה
בואו, היא אחרי לידה.המצב רגיש
שלא ברורה לי.
מה יש להכיל כאן?
זה לא תקין
לא כל דבר צריך להכיל.
של כל ילד?
אצלי גם בדיוק ככה, שני הבנים עם עיניים כחולות והשלישית שלי עם חומות, והיא יפייפיה בלי עין הרע
בעלך שיטחי מאוד מהתיאור שלך.
אם בעלי היה כזה הייתי מאוד מאוכזבת ממנו
לגבי עצם השאלה שלך, כשקראתי אותך, ההרגשה שלי היתה כמו של הרבה נשים שכתבו פה - אלימות ושיטחיות מסויימת שהיא ממש פוגענית והרסנית כלפי הילדה.
אבל ניסיתי לחשוב עוד קצת.
כתבת שלך יש עינים חומות, ולמרות זאת הוא חושב שאת הכי יפה בעולם, אין לי ספק שזה לא רק ביגלל ש"היופי החיצוני שלך מושלם בכל שאר הפרמטרים" אלא כי הוא אוהב אותך כמיכלול, וכשאוהבים בן אדם, ואת האופי שלו - אז גם מה שנחשב בעינינו "פחות יפה" נהיה הכי יפה על האדם שאוהבים.
התינוקת בסך הכל בת חודש, הוא עוד לא הספיק להתחבר אליה, זה עוד לא גיל שיש מהם תגובה, עוד לא גיל שהם מחייכים, או מתקשרים. זה גיל שיש הרבה גברים שמתקשים להתחבר לתינוק. (בלידה הראשונה שלי היה לי מאוד קשה עם זה שראיתי שכולם סביבי היו מאוהבים בילדים שלהם מהשניה הראשונה, ואני פשוט לא הצלחתי להרגיש אל הבן שלי אהבה מיוחדת. ברגע שהוא התחיל לחייך ולתקשר האהבה שלי והקשר שלי איתו נהיו הרבה יותר חזקים)
אז כרגע יש לו רק את החיצוניות, והוא מבואס, כי היה לו מודל יופי מסויים, וכמו כל אבא - הוא קיווה בשביל הבת שלו את ההכי טוב, לפי מה שהוא חושב שזה הכי טוב. ולכן הוא מבואס.
ועדיין, זה משהו שמפריע לך. שגורם לך לדמעות. ולכן ברור שיש מקום לדבר על התחושות שלך, להסביר לו כמה זה מכאיב לך ולבקש שלפחות לא יגיד את מה שהוא חושב בקול.
ואם זה ירגיע אותך - אני גם לא הכרתי את זה שאנשים מקשרים בין עיניים כחולות ליופי, ובאופן כללי חשבתי שזה נורא שיטחי שאנשים מבוגרים ידברו או יחשיבו יופי.
אבל אני יותר ויותר שומעת חברות וכל מיני אנשים שאני באמת מעריכה ומחשיבה מדברים על זה, אפילו בצורה עקיפה כמו "איך הבן שלי זכה שיש לו ככה עיניים כחולות" או "איזה חתיך הוא עם העינים הכחולות שלו" ובצורה גם יותר גלויה כמו "חבל שהוא לא קיבל את העינים הכחולות של אבא\אמא שלו".
אז כניראה שהמודל הזה של עינים כחולות = יופי , נימצא אצל הרבה אנשים 😒
פתאום התחלתי לחשוב שאולי כשהוא איתי אני צריכה להניק בחדר סגור? מה אתן עושות?
9 מרגיש לי עוד כמו ילד אבל כנראה אני טועה...
סינר לא מכסה את פעולת ההנקה הוא מכסה את הגוף.
עם בחילות כל היום כל היום?
אתמול לא אכלתי שום דבר פרט לחתיכת עוגה שהקאתי אחר כך 🤭🤭🤭
כדאי לאכול משהו קטן כל כמה זמן
ולשים לב מה עוזר לך להעביר את הבחילות, אצל כל אחת זה שונה
למשל כשהייתי מגיעה לעבודה בד"כ הייתי קונה מיץ תפוזים/אשכוליות/לימונדה זה היה מעביר לי את הבחילות מהנסיעה או בכלל היה עוזר לי לבחילות. אבל יש נשים שדווקא זה גורם להם בחילות....
אוכל של מישהו אחר..
סלט ירקות..
וחופש גדול. ואז יש את אוגוסט.. שזה חודש שמיני להריון. וגם חופש גדול.
וחם
נורא חם
כל הזמן
גם עם מזגן
והכל מעצבן אותי..למה??
הצילוווווווו
חום אימים..
כל היום הייתי במזגן. כל היום. שתיתי מלא מים קרים,קרח, פופייסים, ארטיקים..
בעלי ישן עם קפוצ'ון ופוך.. הייתי מכוונת שעון שבת למזגן שידלק קצת לפני שאני מגיעה כדי להגיע לבית קרררר
יש בריזה מהמרפסת.
איזה עצבים עלו לי. לא הרגשתי שום בריזה
ויש טיולי אוהלים של המשפחות וממש לא זורם לי! וחםםם
ובעלי הכי מחכה לטיולים האלה ופחות יפה להבריזז
סתם. בעלי לא היה מוכן.. אבל זה באמת קשוח..
תביאי מאוורר קטנציק כזה על בטריות שיהיה צמוד אלייך
זה גם כל כך לא נח באוהל
וחם
ומגעיל
אם את תצליחי להנות אז סחטיין! אבל זה ממש יפה ומובן להבריז. תחשבו על זה....
אולי תצטרפי חלקית או משהו?
בצירוף קורונה😡 ועוד לא שלחנו למסגרות בתחילת ספטמבר, כי ידענו שזה בן ולא רצינו בידוד בברית🥴🥴
תקופה מטורפת!
העידוד היחיד שיש לי, שבסוף זה עובר💪
אז אני איתך או סובלת בנפרד?
אז אני יכולה להעלות את המוראל?
אז מי באה איתי למערה??
סתם, לא למערה. לוקחת מזרן למשרד
תכלס הייתי רוצה לשאול- במה בעלך עובד, אבל יכוליות אאוטינג,
בעלי מחפש עבודה, אבל לא סתם עבודה זמנית, אלא תחום עבודה אחר ממה שעובד- הוא כל היום על הכבישים.
הוא רוצה להתקדם, להביא משכורת טובה ולא להיות פועל פשוט עד הפנסיה, מבחינתו לעשות קורס או לימודי תעודה או מה שצריך, הוא בירר על לימודים של כמעט 3 שנים, לי זה נשמע הרבה מאוד ואני חוששת שבפועל הוא לא ימצא את עצמו במקצוע חוץ מסה שהוא בקושי מוצא זמן ללמוד תורה, ועם לימודים בכללללל איפה ימצא? וזה אחרי שהיינו אברכים...
יש לכן איך להחכים אותי? או לתת כיוונים לעבודה שהיא לא משרדית? תורנית בכלל חלום אבל זה לא מסוג המשרות שיש בהם משכורת למיטבצידיעתי
ומה הכוונה לעבודה לא משרדית? עבודת כפיים?
ללימודי הנדסאים במימון מלא
לא משרדית שלט נמצאים כל היום בתוך קוביה המשרד, במשרדים יש הרבה נשים וזה פחות מתאים לנו משלל סיבות
כ[תכלס יוצא לו מזה 1000 שקל ליום שישי
באזור 3-4 אלף לתודש רק מימי שישי
הוא מת על זה וזה ממש שחרור בשבילו חוץ מהכסף יעול להיות כיוון אולי?
נשמע מבין השורות שלא בטוח שיש לו בגרות ואולי הוא יצטרך עוד מכינה אקדמאית אבך אם הוא ילמד מה שמתאים לו וטוב לו זה ישתלם לאורך שנים. גם מבחינה כלכלית וגפ מבלינה אישית של שמחת חיים ומיצוי.
לכן, שווה ממש ללכת לייעוץ תעסוקתי.
ו- הרבה פעמים יש מלגות וכד....
אין לו בגרות מלאה והוא מאוד רוצה להתקדם במשרה שדרושים בה עובדים. ומשכורת טובה.
מגיע לו מלגות מכל מיני, והוא יודע שיצטרך לעשות מכינה וכו
צריך לתכנן את זה ולא לפחד מזה..
בטוח יש פה כאלו שיספרו לך איך מסתדרים בחיים עם בעל סטודנט
אבל לזכור שזו השקעה לטווח ארוך (לפעמים נכון לפרוס ולעבוד תוך כדי)
השאלה מה מעניין אותו. ואם לא יודע - אז להתחיל לדבר עם אנשים וללכת ליעוץ תעסוקתי
ייעצו לו דברים לא קשורים אליו בכלל.
בכללי אני מכירה אותו כאיש 'יודע לעבוד
לא מצליחה לדמיין אותו מול מחשב מרגיש לי כאילו יפרוש מהר
או שאתם לא מספיק מאמינים ביכולות שלו...
בתחום המוזיקה - לנגן בלהקות מתאים לו?
לעשות שיעורים פרטיים במוזיקה?
סאונדמאן?
האם זה משהו שיתאים לו לכל החיים? אולי זה מתאים כעבודה זמנית עכשיו להשלמת הכנסה במקביל ללימודים?
כדאי לעשות חושבים טוב על התוכניות לעתיד -
לא לפחד מלימודים ודרך ארוכה,
לעבוד עכשיו במשרה זמנית נחמדה אבל עוד 5 שנים וכמה ילדים להבין שזה לא מתאים זה בסדר וקורה,
אבל אם בחמש שנים האלו הוא ילמד או יכנס לתחום שבעתיד אמור לתת פרנסה טובה (שום דבר לא מובטח כמובן אבל יש מסלולים יותר בטוחים ללכת בהם).
ולכל דבר, כל שינוי בחיים, צריך אמון בכוחות וביכולות. כל דבר זה משהו שונה ועולם אחר מאברכות, וצריך להיות מוכנים להשתנות וללמוד...
וגם- אולי בכלל לא את צריכה לשאול
עבודה זה הרבה יותר משעות ומשכורת, לא בוחרים ככה עבודה, ועוד יותר לא בוחרים עבודה לבן זוג....
הוא צריך להבין ולחשוב במה הוא טוב,איפה הוא מרגיש שהוא מביא ערך ותועלת ומה נותן לו סיפוק
ומשם להתחיל לחפש תחומי מקצוע שיתאימו לו
ממליצה ממש על ייעוץ תעסוקתי, יש גם מכונים פרטיים קטנים שלא עולים הון (אני עשיתי אצל מישהו בבית בגבעת שמואל)
מי שעוסק בתחום שהוא טוב בו יכול להתפתח הרבה יותר בקלות להכנסה גבוהה ועבודה טובה
יכול להיות שתגיעו למסקנה ששוה קצת לחכות ובינתיים לעבוד במשהו זמני אבל בד"כ שווה להזדרז להשקיע בלימודים או בהתפתחות גם אם זה אומר לקחת הלוואה (עם אחריות וליווי) כי זה מחזיר את עצמו בד"כ
מטרת השאלה כאן היא בעצם להעלות לנו רעיונות לתחומי עיסוק ומקצועות נוספים שלא חשבנו עליהם.
תכלס תכלס הוא טוב מאוד במוסיקה, הוא מנגן, והיה מנגן בעבר מידי פעם בערבים מזדמנים.
זה באמת מה שהוא אוהב לעשות. ומרבית התחומים רלוונטים לו
ואני לא מתכוונת לבחור לו עבודה, אלא לעזור לו לחשוב על רעיונות, מעבר לזה, הוא הרבה חשב על דברין שאני מכירה אותו ויודעת מה תהיה טיב העבודה, הוא הודה לי אחרכך שהקשיב לי ולא הלך לשם...
משהו בתחום החינוך שלא צריך תואר או תעודה. אגב, יש אפשרות היום ללמוד תודה בכולל תוך כדי ולעשות תואר בהוראה.. תבררו על זה.
אפשר לעשות קורסים קצרים שאפשר להתקדם מהם ולעלות רמות - הדברה , גנן, חשמלאי
להיות מורה פרטי למוסיקה - אחלה כסף פר שעה
היינו שם עד לא מזמן. תתני לו להתנסות בעבודות בסוף הוא יגיע לעבודה שיאהב
חשמלאי זה לא קצר, כי יש גם סטאז'
אבל אם הוא מעוניין בחשמל - אז הנדסאי אלקטרוניקה נותן אפשרות לתעודת חשמלאי בהמשך
עצמאי, ויכול גם להשתלב בתעשיית הלואו טק בעיקר, במקומות גדולים כמו חברת חשמל, חברות תרופות, או כל חברה גדולה יצרנית שמחזיקה מתקנים תעשייתיים שדורשים תחזוקה
ממה שאני יודעת, זה באמת נחשב תחום מבוקש
אבל, בלימודים יש הרבה מתמטיקה. הוא יסתדר עם זה?
בשיעורים פרטיים (אפשר גם כשכיר דרך מקום מסודר) או בחוגים?
להיות סאונדמן? די-ג'י?
וסתם מקצועות שעולים לי, בלי קשר למוסיקה-
מורה לנהיגה
מנעולן
הנדי-מן
שאלו התחושות שלך
❤️❤️
מציעה לך לחפש עזרה רגשית. ואתמול.
זה ישמור עלייך.
סוטים מחפשים טרף קל, ואישה במצב מצוקה שמשוועת לאהבה יכולה בקלות ליפול לבאר שחת חס וחלילה.
ממש כואב לי שאלו התחושות שלך...
הלוואי ותלכי לטיפול, בשביל עצמך, שיהיה לך טוב❣️
דואגת לך וכואבת איתך...
(מחילה שנמחק, לא התאים בפורום)
אז.. יש לי 2 בנות, בנות 3 ו6. ושתיהן נדבקות הרבה בכינים בגן.
מרגישה שאני לא מספיק אוחזת איך משתלטים על הדבר הזה.
הן לא אוהבות שמסרקים אותן. זה דורש ממני הרבה זמן כדי לסרק באמת באמת את כל השיער כל יום, וזה לא מעשי מבחינתי.
מרגישה שזה כבר אובר הזנחה, ולגבי אחת מהן אפילו חמותי כבר העירה לי שחייבים לטפל.
אז... איך אתן מטפלות? א. כשיש כינים וב. בשגרה כדי למנוע.
נגיד עכשיו מקלחת של שתיהן בערב, מה עושים? כמה זמן זה לוקח? באיזה אופן מסרקים? אני רגילה לסרק במסביב של כל הקרקפת וגם זה לוקח המון זמן, וזה עוד בלי לעשות שבילים בכל השיער, ועוד בלי שהגענו לילדה השניה...
חברות אמרו לי שבמקום לסרק משתמשות פשוט בהדרין פעם ביומיים/פעם בשבוע. האם אכן עובד עד כדי כך?
בקיצור, קצת אבודה ולא יודעת מאיפה להתחיל....
תודה יקרות!
ויש למניעה
כרגע תשתמשי בזה של הטיפול לפי ההוראות כדי להוציא את כל הכינים. ולהחליף את כל המצעים אחרי.
אחר כך תשתמשי במניעה כל פעם אחרי המקלחת ותעשי קוקו או צמה בשיער.
אל תשאירי אותן עם כינים זה יכול לגרום לאנמיה כשזה לא מטופל
אני הייתי נדבקת הקבוע (עד עכשיו🙄)
כשנדבקת- מכינה תמהיל של חומץ ומים, שמה על הראש טוב טוב ועוטפת בשקית. בחומץ מייבש את הדבק של הביצים והמרכך סותם לעיניים את דרכי הנשימה.
כדי לוודא שלא נדבקת - פעם/פעמיים בשבוע מורחת קצת מרכך על השיער ומסרקת.
ממליצה לך לא להתחיל איתן בערב, אלא כבר בצהריים כשחוזרות. הערב יותר לחוץ מהצהריים...
בנוסף, תתני להן להתעסק במשהו. לבת שלי אני שמה לפעמים משהו בטלפון, ככה היא עסוקה גם בידיים (להחזיר) וגם במחשבה...
כשיש- הדרין וואנס ומלא לסרק עם מסרק כינים
ואז תקופה משתמשת בהדרין פרוטקט כל יום (לרב זה מעיד שיש ילדים עם כינים בגן/במעון.)
ברגיל משתדלת לסרק עם מסרק כינים פעם בשבוע
כשכן נדבקה המדיניות שלי היתה רק סירוק יסודי. עם הפרשים של יום או יומיים ללא סירוק, עד שלא מוצאים כלום. זה היה לוקח שבוע-שבועיים במצטבר (אבל כאמור לא כל יום מסרקים).
לסרק כל יום ועוד שתי בנות אין לי מושג איך אפשר...
גם אצלנו אני רואה שזה עוזר. באמת תקופות שהשתמשנו לא היו כינים במשך שנים גם שהיה מלא בגנים.
הבעיה היא שהמרכך שלהם ממש מעפן בעיניי. מתאים רק לשיער דליל של תינוקות. ממתי שהשיער כבר יותר עבה וארוך זה פשוט לא פותח קשרים ואז אין ברירה להחליף מרכך, ובהמשך גם שמפו.
מה את עושה?
משתדלת באופן יומיומי כשמסרקת
(אבל לא תמיד אני עושה את זה)
ונראה שב"ה עוזר...
ומסרקת תוך כדי האמבטיה (אבל שלי קטנים אז אולי לא מתאים אצלך)
אולי לעשות את זה לזמן איכות ששומעים דווקא סיפור מסויים,
או מדברים רק עם אמא
או שהיא משפריצה ברובה מים/עושה בועות סבון בינתיים?
ולשים מלא מרכך לפני כן, לסרק עם המרכך על השיער באמבטיה, עוזר מאוד לפתוח את הקשרים
אחר כך טפול מונע כדי שזה לא יחזור
ספריי רוזמרין או סרקל כל יום
גם לחסיול העינים וגם למניעה ( למרות שכתוב שזה לא מיועד למניעה). לי יש רק בנים, אבל הגדול שלי היה נדבק הרבה לפני זה.
אבל קיבלתי את העצה להשתמש בזה מאמא ל4 בנות שאמרה לי שהיא משתמשת בזה פעם בחודש והילדות לא נדבקות בכלל.
כשיש כינים יום כן יום כן... הולכות למסגרות רק עם שיער אסוף, עדיף צמה או גולגול.
תכשירים עוזרים נקודתית אבל אישית הבנתי מהר מאוד שזאת לא בעיה נקודתית אלא כרונית.
משתמשים בשמפו סרקל, זה די עוזר. ואם מצאנו כינים, אני מסרקת יום יום במשך שבוע. גם כשנראה שאין- כי לפעמים מפספסים ביצים וחוזר חלילה. אני בודקת גם ידנית בזמן מנוחה וכו. כדי לראות אם אולי פיספסתי משהו. לרוב זה מספיק.
בשבוע לאחר מכן מידי פעם..
שמתי לב שלי עוזר לסרק כשהם עטופים במגבת.
יש הורים שמסרקים תוך כדי מקלחת וזו באמת חויה לא נעימה
לא חייבים לסרק כשהשיער מלא בשמפו, זה אומנם יותר פשוט כי מיד אחכ הכל נשטף במים, אבל גם כשהשיער רטוב אחרי מקלחת אפשרי לסרק
לפעמים , כדי להשיג שיתוף פעולה אני רק מרטיבה להן את השיער ומסרקת.
לא אידיאלי אבל עדיף על פני כלום
אין ספק שזו טירחה, אבל אין דרך אחרת למגר כינים חוץ מלסרק ולסרק
מסרק של אסי עושה עבודה הכי טובה, שימי להן משהו לראות כדי שיהיו מוסחות לפעמים אין ברירה...
הדרין ואנס עושה גם עבודה טובה אבל הכי חשוב להוציא את הכינים ובעיקר את הביצים ...
בהצלחה לכולנו 😑
אשמח שתחדדו לי:
איך בדיוק אתן מסרקות כשיש כינים?
כמה זמן זה לוקח? האם במסרק אסי 2000 אתן מוציאות אחת אחת את הביצים שנתפסות עם הציפורן/עם מגבון? זה גם מבזבז הרבה זמן.
אני מסרקת בכל המסגרת של השיער, כולל מאחורי האוזניים ולמטה מאחורה. אבל אז כבר אין להן סבלנות לעוד, ואני לא מגיעה לעשות גם את השבילים בלמעלה של השיער... לא מבינה איך אפשר ביום אחד להספיק את כל השיער
שמה מגבון או גזה על המסרק, ואז מחליפה כשיש כינים.
משתמשת במסרק הכחול הקטן.
אני משתמשת בשתי גומיות: עם אחת אני אוספת מה שכבר סירקתי, עם השניה מה שעוד לא. מה שאני מסרקת עכשיו - פתוח. ואז מסרקת קווצה מלמעלה, קווצה מהאמצע, קווצה מלמטה. מעבירה כמה פעמים את המסרק בכל קווצה מהשורש עד הקצוות וטובלת בכוס עם מים וסבון ומעבירה טישו / קיסם אם צריך.
אם יש כינים זה יכול לקחת שעה.
הייתי משמיעה סיפורים במחשב תוך כדי אחרת באמת הסבלנות נגמרת.
שמן זית ומעסה לקרקפת. לאחר 15 דק' בערך מתחילה במסרק כינים סירוק רציני, והכל יוצא בקלות ממש.
אחר כך חפיפה טובה שכל השמן ירד.
וזהו לרוב טיפול אחד מספיק, אפשר לחזור על הטיפול שוב עוד פעם-פעמיים בעת הצורך.
אז אני ב"ה יולדת בלידות טבעיות בלי אפידורל.
אני בעיקר נושמת וזזה תוך כדי צירים.
בלידה של הקטן גם שמעתי שירים תוך כדי וזה היה לי מצוין. מה עושים בשבת?!
הקושי שלי הוא בעיקר בצירי לחץ - שכבר אין לי כוחות לעמוד ולזוז , אז יותר קשה לי. אני מאוד פעילה לפני זה בצירים.
בלידה האחרונה רציתי ללדת לא בשכיבה על הצד כמו בדרך כלל. וישבתי על הברכיים וחיבקתי את המיטה אבל נרדמו לי הרגליים אז ילדתי בשכיבה על הצד.
בקיצור, אשמח לטיפים להקלה על צירים וגם על צירי לחץ, וגם לרעיונות ללידה לא בשכיבה על הצד.
תודה מראש!
אפשר בכריעה
בלידה האחרונה שלי פשוט שרנו את קבלת שבת כי זה היה הזמן של קבלת שבת. בצירי לחץ הפסקנו לשיר
הבעיה שגם על 6 וגם בכריעה אני חוששת שעוד פעם ירדמו לי הרגליים ולא אוכל להיות ככה.
הבנתי שיש כיסא לידה וכל מיני תנוחות לא מאומצות?!
ולגבי השירים - לי בלידה בשבת גם שרתי לעצמי, אבל הכתבניות הערביות עצבנו אותי ממש.
מקווה מאוד שלא אלד בשבת..
צריך קצת תמיכה כי הכיסא בלי משענת וצר
אבל זה מרגיש כל כך הגיוני ללדת ככה ילדתי גם על הברכיים כשאני פונה למשענת המיטה ונתמכת בה.
אלו שתי הפוזיציות הכי מוצלחות בעיני והיה לי הלידות הכי קלות (השאר היה שכיבה על הצד או הגב ): )
להרים את המשענת, אבל אחרי כמה זמן המיילדת קלטה שנרדמו לי הרגליים ואני מתאמצת להישאר ככה - כי לא רציתי לוותר.
אז היא אמרה לי קצת לתת מנוחה לרגליים , ואחרי זה כבר לא היה לי כח לחזור לתנוחה וזה ביטס אותי..
תודה!
בעצם את עומדת על 6 ולא על הברכיים (הראש יותר נמוך בהשוואה להישענות על המשענת של המיטה)
אני חושבת שזה פחות קשה לרגליים (מניסיון עם שניהם, אבל לא לגמרי בטוחה לגבי ההשוואה)
אבל מושלם ללידה עצמה
תמיכה מאחור של מישהו שיחזיק אותך
אין משענת
אין לי מושג אם יש בלניאדו, לא ילדתי שם מעולם
אני צריכה לעשות חזרה על החומר, לקרוא את לידה פעילה אבל-
לעמוד שעונה ולהזיז אגן מצד לצד או לסובב אגן
על לידה טבעית/פעילה?
מרגישה צורך לרענן את הידיעות שלי.
לעצמי היקרה והאהובה!
שעובדת בתפקיד חינוכי שלא אפרט מהו,
שמשקיעה מתמסרת ונותנת מעל ומעבר,
שסיימה היום שנת לימודים קשה ומאתגרת,
אחרי תקופה של לחץ ועומס משוגע כמעט בלי לנשום,
שיצאה הביתה מבואסת בלי שום מילת פידבק מהורים, קולגות ובוסים,
שמזכירה לעצמי שאני מקסימה ומדהימה גם אם אף אחד לא אמר לי את זה,
שהולכת תכף להתיישב על מכתבי הערכה לצוות החינוכי של הילדים הפרטיים שלי..
ומבקשת מכם-
אם אתם הורים לילדים,
קולגות, מנהלים,
תפדבקו את מי שעבד והשקיע. תנו מילה טובה. זה המון!!!
שבת שלום
גם על המכתב עצמו וגם על התוכן!
וגם על המכתבים שאת כותבת!!
ובטוחה שאת מדהימה, ואני מעריכה אותך ממש ממש על כל השנה!
מקווה שאני אמצא כוחות להתחיל להזיז פה משהו בבית...
כי כרגע מרגישה מרוקנת 
מרגישה שצריכה חיזוקים עכשיו
כל מי שעובדת בתפקיד חינוכי אני מסירה בפנייה את הכובע
זו עבודה קשה וסוחטת ככ פיזית נפשית מנטלית ומה לא. וגם לא לגיטימי להתלונן
כל הכבוד לך שהחזקת כל השנה!!! כל הכבוד לך על מה שעשית ותמשיכי לעשות
כל המציל נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ואת מצילה בטוח יותר מאחת!!
בנימה אישית גם אני יצאתי היום לחופש. ובהחלט היו הורים שפירגנו וגם כאלה שלא. וגם אני מרגישה מרוקנת ממש... וחושבת כל יום שמי שלא נמצא בתוך המערכת פשוט לא מבין את עומק האתגרים והלחצים, בין המפקחת להורים. ומי שמורה אני מעריצה אותך ממש ממש
מקווה שתאגרי כוחות בקיץ
ואיזה מתסכל שלא קיבלת שום הכרת הטוב
כמה חשוב להכיר תודה לאנשי חינוך.
תודה לך בשמי!
מכירה את התחושה הזו של להשקיע בלי לקבל הערכה. קרה לי אותו הדבר בשנה שעברה😑
אני בטוחה שהיית מורה משמעותית לתלמידים שלך
בטוחה שחוץ מהידע הקנית להם גם ערכים והרגלים
בטוחה שעוד כמה שנים כשיחשבו על המקצוע שלימדת הם יזכרו בך ויזכרו את החיוך ואת הגישה שלך
בטוחה שאת אשת חינוך מדהימה שמשקיעה בלי סוף והייתי רוצה שהילדה שלי תלמד אצלך
תכתבי גם לעצמך מכתב הערכה, כי מגיע לך❤️❤️
אוף אני כ"כ מתוסכלת...
לא רוצה להחשף אז לא מפרטת,
אבל עברתי חודש כ"כ קשה ואינטנסיבי,
סיימתי פרויקט מטורף בבי"ס מבחינת השקעה,
בואו נגיד שישבתיי על זה בנוסף כל יום! כ2-3 שעות בבית... כדי לסיים... בקושי ישנתי...
הזוי ממש. לא מבינה איך עשיתי את זה.
והכי אכפת לי שבעצם המנהלת שלי "הוציאה אותי לחופש" בלי לפדבק על זה.
מבואסת ממששששש.
הרבה פעמים האנשים שמעלינו לא שמים לב להשקעה הזו ולוקחים אותה כמובנת מאליה 😡
מגיעה לך מדליה על כזו השקעה יחד עם העומס של סוף שנה🏅
שנראה לי שרק אני התרגשתי שסיימתי את..
והיא אפילו לא הגיבה לזה...
המשיכה להתכתב על דברים אחרים
זה הכי מאכזב ומתסכל שיש.
קרה לי גם משהו דומה
חיבוק גדול!!.
ואת באמת אלופה אמיתית וכל הכבוד שאת גם מפרגנת לעצמך
וגם מזכירה לכולנו, שחשוב כלכך להעריך ולתת מילה טובה לכל הצוות .כולם השקיעו בילדים הכל, לא רק מחנכות...
חיבוק גדול
ואין עלייך!!!
פידבק זה כל כך חשוב ונותן כח... מצטערת בשבילך שלא קיבלת!
קחי ממני חיבוק
בסוף שנה..
גם ככה עוד מעט כל הברכות ייכתבו ע"י בוטים,
הערכה אמיתית היא ביחס לעבודה ותוצאה, ולא ביחס לסוף שנה.
אם במשרד החינוך הייתה תוכנית הערכה שנתית לכל העובדים ותגמול בהתאם כמו במגזר הפרטי,
אלה שלא בפרונט לא היו מרגישים כ"כ שקופים.
אני חושבת שהמנהלת הוציאה אותך לחופש בלי שיחת סיכום בגלל העומס ולא בגלל חוסר הערכה.
תבקשי לקבוע איתה פגישה עוד שבוע/ שבועיים.
תבקשי במפורש שיחת סיכום ומשוב.
היא בטח תגיד שברור שהיא תכננה ופשוט הקדמת אותה.. ברור. בסדר, תזרמי...
אם את צריכה מבנה לשיחת משוב בשמחה.
המנהלת אמורה להיות מסוגלת לנהל שיחה כזאת.
תכיני גם את את דברייך- מה היה טוב, מה פחות מוצלח, מה לדעתך היה ניתן לשפר אם רק.. (הכנה מראש, שיתוף של עוד צוות, שיתוף או אי שיתוף הורים, עבודה יותר עצמאית, יותר מכוונת, הגדרת מטרות, יעדים לביצוע וכד'. במסגרת זו גם לציין שיחת סיכום ומשוב כדי לסגור מעגל, להפיק תובנות ולפתוח את המעגל שנה הבאה אפקטיבי יותר)
חשוב להישאר משיחת משוב עם הפוקוס על הדברים היותר חיוביים. לתת מקום והערכה להתמודדות עם אתגרים, והסתכלות צופה פני עתיד.
תסכמי במילות תודה והערכה כלפיה. תחפשי מכל השנה מה ומתי היה לך טוב איתה.
שיחה כזאת היא מאוד מאוד חשובה. גם כדי להרגיש שיש מי שרואה אותך, אבל גם באמת בשביל שני הצדדים ללמוד ולהתקדם משנה לשנה.
אתך בכאב.....אמהלהגם אני מחנכת
גם אני סיימתי שנה אפילו ללא מכתב הערכה
זה כואב
וזה אפילו משפיל קצת לראות את חברותיי לצוות יוצאות עם שקים.
אבל אני יודעת שעשיתי את עבודתי נאמנה
אני יודעת שלמרות שנה מאד קשה שעברתי במישור האישי והמשפחתי זה לא פגע כלל בתלמידותיי
ואני יודעת שיש מי שרואה מלמעלה
את מוסר העבודה שלי
ואת הלב שהשקעתי בכל בת ובת
ה' ישלם שכרנו
לגמרי שכר משמים...
בס״ד
בטוחה שתרמת המון המון המון עם כל מה שהשקעת בבית הספר בתקופה האחרונה ואני ממש מקווה שהערכה מצד בית הספר עוד תגיע, הלוואי!! וגם אם לא -
את את שלך עשית!
את ההשפעה הטובה הזאת, השפעת סביבך!
ואת הזכויות הרבות, קיבלת למעלה והם שמורים לך!
❤️❤️❤️❤️❤️❤️
ותודה על החיזוק לכתוב לצוות!!! אני מאד משתדלת לסיים את השנה עם מילה טובה כתובה לצוותים של הילדים. בכנות, זה פרויקט אמיתי שתמיד מוסיף לי הרבה עומס בסוף השנה (תקופה שהיא גם ככה עמוסה בטירוף) ומקצר לי את הלילות האחרונים לפני החופש. וכשיש כמה ילדים, זה מכפיל ממש את מספר המכתבים ואת הצ׳ופרים הקטנים המצורפים. לפעמים עולה לי המחשבה שזה אולי מיותר וחבל על הטרחה. אבל כשאני קוראת אותך (וגם מקבלת הודעה נרגשת בחזרה מחלק מהמורים), הלב מרגיש שמחה גדולה, שזה כנראה דבר חשוב ונכון לעשות.
מאחלת לך חופש נעים ורגוע, שתוכלי לנוח סוף סוף (כמה שמגיע לך!!) ולהתמלא בכוחות מחודשים לקראת השנה הבאה ❤️❤️❤️
נותן כוח
ובלי המטרנה הערכה ממש לא שווה.
ממש נחמד, במוצצים מקבלים בקבוק ומוצץ של מאמ, סבון גדול (700 מל) של פינוק נראלי. זה לבד כבר שווה תכסף.. עם המוצץ הוא רצוף כבר 3 וחצי חודשים איתו..
דוגמיות של מוסטלה ושל קוטקס
בBE דוגמית של משחת החתלה, מוצץ של איזו חברה שלא הכרתי.. דוגמיות של בייביסיטר חיתולים וחבילת מגבונים.. קיצר שתיהן מלאות ושווה תמחיר..
סופרפארם לעוממת זאת לא קניתי כי לא רציתי להכניס תמל הביתה. כנל שילב..
הבנתי שפסיכולוגית זו שיטה שההנקה יותר תצליח (אל תזרקו עליי ביצים)
לקחתי בשתי הקודמות.
הפעם המוצץ לא היה של מאמ אז לא היה שווה לי.
אצלנו הן מאפשרות לבדוק לפני שמשלמים מה יש בערכה ואז אני מסתכלת מה יש ומחליטה באותו רגע אם מתאים לי.
עד כמה שזכור לי צריך למלא משהו באתר ואז לבוא עם קוד קופון.
בעיקר בשביל התמ"ל. אני מניקה אבל אוהבת שיש לי בבית למקרה חירום, ולכן גם לא היה לי אכפת איזה תמ"ל יש שם. וזה כבר משתלם.
נראה לי שבנוסף יש שם ערכה של האגיס (כמה טיטולים, חבילת מגבונים, משטח החתלה חד"פ), ספר לעגלה של טיפטיפות וכמה דוגמיות (סבונים ומשחות) וקופונים.
הייתי בבית חולים וזה היה הדבר היחיד שם
הייתי צריכה טיטולים אז לקחתי
יש בנק מזון תינוקות חברתי.
אם רלוונטי , אחפש לך פרטים
מוצצים, בי ובייביסטר
שלושתן שוות
מה שאהבתי זה שבערכה של בייביסטר היה ריפוד לעגלת טיולון של נינו שעולה לפחות 60 ש"ח
הבנתי שעכשיו הערכה הזו היא דרך עגליס
היה לי ממש נחמד
יש להם ערכות עם סימילאק מהדרין
או רק אחרי?
כבר לא זוכרת..
ת...
נאמר שאחותי תעשה? או צריך אותו שם משפחה?
למרות שהוא התחיל רק אתמול
ויש סיכוי גדול לשבת פה וזה מורכב מכל כך הרבה סיבות
ואני מתגעגעת נורא לנסיכה שלי
וזריקות להבשלת ריאות זה שורףףף. למה אזל הצלסטון וצריך לקבל 4 זריקות במקום שתיים?!
ונשבר לי מזה שאני עם צירים חזקים בלי שום סיבה
ושכמעט כל מוניטור יוצא דפוק
ושלא תמיד רואים את הצירים הנוראיים האלו במוניטור
ונמאס לי מכל הדברים שחושבים שיש לעובר או לי
ובא לי כבר ללדת למרות שזה רק סוף שביעי, חוסר הוודאות בקשר לעובר מלחיץ אותי נורא
בא לי לחזור הביתה ולהתכרבל עם בעלי והילדה ולא לראות שום רופא עד חודש תשיעי
ה' תן לי כח
כל כך הרבה חזיתות בו זמנית.
הניתוק מהבית ומהנסיכה,
הפרוצדורות הרפואיות המתישות,
אבדן הפרטיות במקום ציבורי,
חוסר הוודאות והדאגה לתינוק
ועוד...
פלא שאת רק רוצה לברוח??
מבינה אותך מאד ושולחת לך כוחות.
בע"ה הגבורה שלך בהתמודדות הזמנית עד לסוף ההריון בעיתו ובזמנו תתן לכם תוצר מתוק ובריא.
הלוואי שתוכלי למצוא מה נותן לך/לכם כח להחזיק מעמד בינתיים כדי לשמור על השפיות, כי המציאות הזאת מחרפנת...
מתפללת עלייך!
בע"ה הכל יהיה בטוב ובבריאות!!
ואחרי השוק הראשוני תמצאי דרך לעבור את הכל בטוב🙏
כל כך מעודדות
אני במצב שלא יודעים מהגורם לצירים ולקיצור צוואר😑
יש סיכוי קטן שישחררו אותי מחר ואני חוששת שאם ישחררו אני אחזור מהר ללדת (קרה לי משהו כזה בלידה הקודמת) אבל גם להישאר בשבת זה נורא
והילדה באה לבקר אותי ולקח לה זמן עד שהסכימה לחבק ולדבר איתי
ולידה קודמת ילדתי די מוקדם ככה ששבוע 38 זה חלום רחוק בשבילי
ועכשיו אני שוב לבד כי לילה ובעלי לא פה וכל כך עצוב לי. קשה לי לשחרר
קרה לי כבר שהתאשפזתי עם צירים וקיצור צוואר. אחרי צלסטון שחררו אותי וחזרתי ללדת רק אחרי התאריך.
כמו שאת אומרת- לא יודעים מה גורם לזה ולכן הכל אפשרי..
שמרי על עצמך כמה שאפשר.
ותפילות.
אחותי התאשפזה בשבוע 30 עם פתיחה, ובשבוע 32 אישרו לה קצת להסתובב ושלחו אותה הביתה לשמירה קפדנית אבל פחות מהבי"ח, וניא ילדה אחרי כמה ימים, בשבוע 33...
אני דווקא גם מהמעודדות
הייתי עם קיצור משמעותי משבוע 25
בשמירה
התאשפזתי ב30 עם צלסטון
השתחררתי..
בשבוע 36-7 הפסקתי לשמור לגמרי (וגם ממש התאמצתי כי היו לי כמה דברים)
ועדיין ילדתי בסוף רק ב42!! זה היה הזיה!
וואו איזה אאוטינג עשיתי לעצמי עכשיו🤭🤭🤭🤭
שתחזרי מהר ללדת אם ישחררו?
כי לא תנוחי מספיק?
אם זו הסיבה הייתי מבקשת להשאר באשפוז
עם כל הקושי העצום שבזה
עדיף ככה מאשר חלילה לידה מוקדמת של פג
תחשבי שזה מסירות נפש שלך לתינוק כאמא.. כבר מעכשיו
זה מתנת חיים בריאים יותר שאת מעניקה לו
וחיבוק על האשפוז וכל המצב!
ממש קשוח
שיהיה אבל לתועלת ובבריאות שלמה ובידיים מלאות בזמן בעז"ה!
חיבוק גדול מאוד מאוד!! שיעבור הכי בקלות ובבריאות
געגועים לילדה זה באמת דבר קשה לאמא😞, (אם זה מרגיע אותך- לה זה פחות קשה ..)
תרגישי טוב במהרה!!!
להיות מאושפזת, לבד
כשלעצמו
ואם גם מודאגים קצת - עוד יותר...
הלוואי שתצליחי להתרומם קצת מהדאון ולהתעודד. לקרוא ספר (יכול להיות שאפשר למצוא במחלקה, או שיביאו לך / תקני עותק פיזי או דיגיטלי) / לדבר עם חברה בטלפון / להסתובב קצת בחוץ / לשמוע מוזיקה - תנסי לעשות משהו קטן שעושה לך טוב?
רק בריאות לכולם
בשורות טובות!
סליחה שלא הגבתי קודם
שחררו אותי קרוב לשבת והייתה שבת טובה ברוך ה
אני בבית במנוחה וממשיכה לקחת תרופות לתמיכה ולעצירה של הצירים
עדיין סובלת מכאבים, וכל החששות של פג ולידה מוקדמת עדיין קיימים
המצב רוח שלי עדיין נמוך אבל זה שאני עם הילדה שלי כל אחר הצהריים מעודד
מקווה שבעזרת ה ההריון ימשיך בטוב
תודה לכן❤️
שולחת חיבוק גדול גדול!!!!
הייתי מאושפזת פעמיים- שלוש בהריון,
פלוס בממוצע פעם בשבוע במיון/ מוקד/, אולטרסאונד/ ביקורת.
כולל צלסטון גם,
קיצור צוואר,
צירים מוקדמים,
דלקות חוזרות בשתן
והיםראמזיס שלא עזב עד החדר לידה 😅
אז חיבוק. יודעת כמה זה מביא לשיגעון מוחלט 😖😖😖😖😖
היי
כרגע שבוע 6+1
עשיתי היום (2.7) בדיקת בטא שהראתה 8037, שבוע שעבר ב27.6 הייתה 3253 וב-22.6 הייתה 713.
מציינת שב-29.6 יום חמישי האחרון עשיתי בדיקת אולטרסאונד ונצפה שק הריון + שק חלמון ברחם.
מודאגת מכך שהבטא לא מכפילה את עצמה פי 2 כל יומיים.
האם זה תקין?
המספרים שכתבת נראים מצוינים לשבוע וגם הUS
אני לא מומחית גדולה אבל מה שאני יודעת שבשלב שלך כבר לא רלוונטי ההכפלה
טוב אז פיצלתי כי זה אישי. אני ניק חדש-ותיק כאן, פשוט בניק שלי אני מרגישה די חשופה כי יש שם יותר מידי פרטים שיכולים לעלות עליי..
אשמח להתייחסותכן מנקודת מבט לא שופטת , נסו להבין אותי..
אז נשואים ב"ה, חודשים ספורים אחרי החתונה נכנסתי להריון וב"ה לפני 3 חודשים ילדתי בן מתוק מתוק.
אנחנו חיים בקהילה מאד תורנית בה לפי מה שאני מרגישה (ואין לי באמת מושג ) לא 'נהוג' למנוע הריון.. אני רואה שלכל המשפחות מסביבי (רמז: אברכיה), יש ילדים בהפרשים של שנה-שנתיים.
עוד פרט פיקנטי, חזר לי המחזור ממש לפני שבוע. ככה שבטוח הגוף שלי מבייץ וכו.
מהלידה התלבטתי אבל 'סמכתי על הנס' ועכשיו יש לי ליל טבילה עוד שבוע בעז"ה, אני מרגישה שהלחץ להריון (ללא להיכנס) מאד השפיע על הקשר הגופני שלנו בחודש וחצי האחרונים כשהיינו מותרים אחרי הלידה..
אז באמת ההתלבטות היא על מניעה..
כשבאמת אני חושבת שאני לא רוצה למנוע..
ואני אנסה לכתוב את זה כמה שיותר מסודר.
סיבות למה למנוע:
אני סטודנטית, נשארו לי עוד 3 שנים לתואר, אינטנסיבי מאד. טיפה לרווח כדי לא 'להפיל' גם את שנה הבאה (עכשיו בסמסטר של הלידה הורדתי כמה קורסים).
בנוסף בעלי מתגייס בקרוב אמנם יהיה ביומיות אבל עוד לא ידוע בדיוק מה הולך להיות..
בהריון הקודם סבלתי ממש בחודשים הראשונים מבחילות ואני מבינה שהריון נוסף דורש התגייסות מערכתית כדי להצליח לשרוד את זה..
רק הרגע ילדתי, מרגישה צורך להתחבר לבן שלי, וגם לגוף חזרה, להצליח לחזק עוד את שרירי רצפת האגן.
וגם אני מכניסה סיבות חיצוניות:
ביקורת 'סמויה' מצד ההורים הסבים החברה שממנה באנו (ולא שאנחנו חיים בה) על כך שאם יהיה צמוד מידי יהיה ברור שלא לקחנו מניעה..
אם תהיינה לי עוד סיבות אוסיף בתגובות..
סיבות למה לא למנוע:
מרגישה שזה שפע ככ גדול שלא מסוגלת לעצור
חשש ממניעה ואחכ חס וחלילה ציפיה ארוכה.. כשכן רוצים..
הסיבה העיקרית שהיא באמת עמוקה אצלי - אני לא אוהבת התערבויות בגוף. יש לי ממש סלידה פנימית מזה, נגיד לייזר וכו בגוף אני רק חושבת על זה זה עושה לי צמרמורת. עשיתי איזה 3 טיפולים באיזור מסויים (וגם, לא האינטימי) סבלתי מכל רגע. חורים באזניים, כל דבר כזה - אני ממש מקבלת חולשה וצמרמורות כשמדברים על זה. לא מסוגלת לקחת גלולות שיעצרו תהליכים טבעיים בגוף. מפריע לי לחשוב על זה שיש דברים לא טבעיים בגוף. לא כמו שה' ברא אותנו.
באמת מפחדת מזה. באמת באמת. מאיך הגוף יגיב. לא מצליחה לחיות עם המחשבה הזאת בשלום. פשוט לא!
ואני מרגישה שזו הסיבה העיקרית.
בנוסף אני באמת רוצה אחים צפופים אני כל כך חושבת שזה טוב
ובכללי -
אני מרגישה שאין לי כח להתעסק עם השאלה הזאת. באלי פשוט לזרום, לא לחשוב על זה. ההחלטות הגולות האלה פשוט גדולות עליי. באמת. בכללי כל מסלול החיים הזה היה מהיר.
יש לי כל כך הרבה מחשבות בראש ואני אפילו לא מסוגלת לחשוב על לקחת אחריות על כל העסק הזה. באמת באלי פשוט לזרום. כל כך נהניתית מתהליך ההריון והלידה והניו בורן שהיה עכשיו אני באמת נהנית מזה. וכן רוצה עוד. אבל הלחץ החברתי של מניעה (שוב לא בחברה שאנחנו גרים בה) ממש משפיע על המחשבות שלי כאילו כל הריון צריך להיות מתוכנן.
חשבתי על נגיד מתי אני כן רוצה הריון, חשבתי נגיד על עוד שנה מתאים לי ללדת, זתומרת בסוף תק' המבחנים של שנה הבאה, אבל זה דורש עכשיו מניעה של 3 חודשים, שווה להיכנס לזה בכלל?
לרופאה שלי אין ככ תורים..
והכי דחוף - הליל טבילה עוד שבוע.
בחודש וחצי האחרונים שהיינו מותרים אחרי הלידה כל הסבתוחה הזאת סתם העיקה. כל פעם התקרבנו אבל בעלי לא באמת הרגיש חופשי דווקא כשאני כן רציתי שנהיה ביחד..
קיצר סיבוך.
באמת שלא באלי למנוע אבל אני רוצה להיות חופשיה עם המחשבה לקבל הריון נוסף בקרוב - מה שמחזיר אותי למחשבה שבעצם אולי אני לא מוכנה - שוב - כי ילדתי ממש הרגע.
מבינות????????? (לא נראלי חח)
הכי מבאס שאני מרגישה שאין לי עם מי להצייעץ. בעבר הייתי מתייעצת הרבה עם מחנכות מהמדרשה שלמדתי בה אבל אני מפחדת שישפטו אותי (שוב, כי אני לא יודעת כמה נהוג מניעה בציבור התורני מאד),
בעלי אמר שזה נתון לשיקולי ואני לא מרגישה שבאמת יכולה להתיעץ איתו כי הוא לא נראלי מבין לגמרי עדיין כמה זה קשור אצלי עמוק עמוק בגוף..
אמא שלי - מרגישה שזה חשוף מידי
בקיצור. אני מרגישה שבתוך הבלאגן הזה לא אוכל להתבלבל יותר, אז לכתוב כאן רק יועיל לי,
אז יאללה - תשובותיכן.
רקלתשוהנהי בנות ,
אשמח להתייעץ
אני לקראת החזרה של עובר מוקפא (יום 3) 3 ימים אחרי הביוץ, האם ידוע לכן אם בזמן הביוץ אני יכולה להיכנס להיריון טבעי?
אני מנסה להבין אם קיום יחסים בביוץ יגדיל את סיכוי הכניסה להיריון אך מצד שני אם יכול להיות מצב של היריון מרובה עוברים? (בהנחה שהעובר יקלט ובביוץ טבעי גם יקלט)
תודה מראש!!
אחרי הפלה.. מדממת כמה ימים ממש גושים והרירית רחם עדיין עבה(מאד) יש דרך לזרז את זה?
הפלה ספונטנית בלי התערבות.. וביטא עדיין גבוהה יחסית
(תוצאות בדיקת דם, תאריך וסת אחרונה - גיל ההיריון, תוצאות GBS... מה עוד?)
תודה רבה!
מקבלים מהרופא/אחות כרטיס מעודכן בכל פגישה לקראת סוף ההריון ויש שם את כל מה שחשוב לדעת.
אם יש לך ענינים רואיים ספציפיים כדאי גם את מה שנוגע אליהם
מהפגישה האחרונה של הרופאת נשים .
ותוצאות של בדיקות חשובות אם היו- גיביאס, סקירות וכו.
אצלי תכלס רק הסתכלו על הטופס מהרופאה, כל השאר שאלו בעל-פה.
אם יש לכן זמן, אשמח לרשימה של תכולת הכרטיס/טופס כדי שאוכל לאחד את הניירת הרלוונטית בצורה עצמאית.
מקדימה תשימי הערכת משקל אחרונה, סקירות, שקיפות
בדיקת דם אחרונה
ואם יש דברים רלוונטיים לך
מסייגת שאני בכללית וילדתי בבית חולים שמשויך לכללית, וזה היה לפני 5 שנים אז אולי דברים השתנו..
והם פתחו את הביקורים שלי אצל הרופאה מהמערכת של קופ"ח לאומית.
היום כנראה הם מסונכרנים
בלידה הראשונה הם לא יכלו לראות
(והתעצבנתי על המיושנות הזו נוראות, לעבור עם כל רופא על כל האו"ס שעשיתי ידנית זה הרגיש ימי הביניים)
ובלידה השניה כן הצליחו להכנס
אז לא יודעת אם זה היה משהו ספציפי בלידה הראשונה
או שב"ה שדרגו את המערכות...
באתי, שאלו שאלות ומילאו אצלם במחשב
לא הבאתי כלום
בפועל שאלו אותי איזה בדיקות עשיתי ואם היה תקין וביקשו ממני למצוא באפליקציה תוצאות של בדיקת דם מתחילת ההריון יחסית.
הם גם רצו לדעת הערכת משקל אבל לא הייתה לי אז פשוט עשיתי א"ס בבית חולים (שאני מניחה שבכל מקרה היו שולחים אותי לעשות)
בעלי צריך לעשות ניתוח מחיצת אף, מכירות מישהו שעשה? נשמח להמלצות על רופאים ומקום
הוא כתובת מצוינת להפנות לרופא הכי מומחה.... ועם רופא גדול מגיע מלאך גדול!
ממליצה מאד.
יש לנו נסיון בכמה מקרים שהוא ממש הציל אותנו עם ההפניה שלו.
לאחרונה בעלי עבר ניתוח שרוב האנשים שעושים אותו נשארים עם נכות לצמיתות
והמלאך שניתח אותו עשה לו ב"ה עבודה מושלמת
אפילו הרופא בועדה של ביטוח לאומי אמר שהוא אף פעם לא ראה תוצאה כ"כ יפה של הניתוח הזה. ב"ה!!!!
וכל זה כי הרב בני פישר ממש התעקש שהוא הרופא הכי טוב לעניין הזה. (על אף שזה עלה לנו סכום אסטרונומי והקופה לא מנה אגורה כי זה פרטי)
בריאות שלמה הרבה הצלחה
הרב בני פישר ממש עזר.
היא היתה צריכה לעבור הוצאה של גידול שפיר ב"ה בראש והוא הביא לנו את הרופא הכי טוב.. ב"ה הניתוח עבר בהצלחה ואמי חזרה לתפקוד מלא.
משתעל מלא ומחרחר, מלא בליחה. לא הצלחתי למצוא רופא להיום ומתלבטת אם לתת לו על דעת עצמי בטניזול. הוא קיבל כבר את זה שהיה תינוק
מפחדת שזה שוב ברונכיט והשיא עוד לפננו 😒
הייתן נותנות בטניזול בלי רופא? הוא תיכף בן 5 חודשים, אנהלציה עושה גם כן
איזה שבת הולכת להיות לי מקווה שה' יעזור עוד יש רב שמגיע להתארח אצלינו ואין לי כוחות לאנשים לא מוכרים
פניסטיל הבנתי שזה מגיל חצי שנה לא? זה טוב לשיעול?
יש אולי שיפור בקטנה עם אנהלציה אבל זה חוזר שוב אחרי כמה זמן
אנהלציות ויתנו בטניזול וזה מה שאני יכולה לעשות בבית לכן ויתרתי על זה
זה הגיע ככה בבום בלי התראה מוקדמת
ויש עוד בדיקות שלא כולם יכולים לעשות בבית.
כמו סיטורציה.
ולתאם פגישה עם הרופא שלו, עדיף רופא ריאות. ולקבל הנחיה בדיוק מה לעשות באיזה מצב.
מלחיץ להיכנס ככה לשבת..
איך עברה שבת? ואיך הוא?
מקווה שאתם בטוב..
קושי בנשימה זה ממש ממש לא קל
שיהיו בריאים
הייתה שבת קשוחה 😒. נתתי לו בטניזול ואינהלציות שעזר קצת אבל גרם למלא מלא בכי ואי שקט.
היינו היום אצל הרופא וגם מחר חוזרים לביקןרת. יהיה בסדר
תרגישו טוב
(עברתי יום כיפור אחד כזה עם הבן שלי שבסופו הגענו לאשפוז לא פשוט )
רפואה שלמה והחלמה מהירה.
מה שאני ראיתי שעוזר אצלנו (כמובן שזה אישי..)
לא לפצל את הכדורים ללילה ויום, אלא לתת את הכל בבוקר ואז הלילה לפחות שקט
לתת נובימול
מלא חיבוקים ונשיקות..
תרגישו טוב!!
