שרשור חדש
משו מדהים שקיבלתי.. 2 משלים לאלול מומלץ בחום!!נתל'ה
עבר עריכה על ידי נתל'ה בתאריך י"ג באלול תשע"ג 11:27

משל א:

היה היתה בת מלך שהתחתנה עם עם הארץ, עני. היא אהבה אותו ולא היה אכפת לה שאינו ממעמדה.

לאחר כמה שנים בודדות בעלה עזב הכל, עזב אותה ואת הבית ולא יצר קשר. נעלם כלא היה.

בת המלך היתה כ"כ עצובה וכאובה, ולאחר מכן אפילו כעסה עליו שאינו חוזר.

יום אחד היא שומעת דפיקות על דלת הארמון ומי בפתח?!

לא אחר מאשר בעלה.

היינו מצפים שהוא יבקש סליחה, יאמר לה שהוא אוהב אותה וחזר אליה לתמיד.

וכך גם היא היתה בטוחה וברגע שראתה אותו היא היתה מוכנה לסלוח לו על הכל, רק שיחזור הביתה.

אבל מה עלם החמודות שלנו עשה? הוא בא אליה ביקש כסף, והלך למחרת.

ליבה של בת המלך נשבר בשנית, ואח"כ הגיע שלב הכעס.

ושוב הוא חזר פעם בשנה והיא היתה מוכנה למחול לו על הכל והוא רק ביקש כסף והלך..

 

והנמשל הוא..

בראש השנה, פעם בשנה, אנחנו באים לפני בורא עולם, לפני הקב"ה

ומבקשים ממנו פרנסה, בריאות, חיים טובים, אושר, שמחה וכו וכו

ואנחנו צריכים ללמוד לא להיות כמו אותו עם הארץ, שבא רק פעם בשנה לבקש מה שרוצה ואח"כ נעלם.

ה' אוהב אותנו, ומוכן לסלוח לנו על הכל כולל הכל (!!) רק שנישאר איתו, שנחזור הביתה.

שנזכה בע"ה לזכור את ה' כל יום ולא רק בראש השנה 

 

 

משל ב:

חוקרים החליטו לבצע ניסוי.

הם לקחו אקווריום ענק ושמו בו כריש ודגים. והכריש טרף את הדגים כאוות נפשו.

לאחר תקופה החוקרים הציבו מחיצה (מין ויטרינה) בין הכריש לדגים.

הכריש היה רואה את הדגים, שוחה לכיוונם, פותח את פיו ו.... בוווםםםם הוא נתקע בויטרינה.

כך זה קרה כמה וכמה פעמים, אבל מיום ליום כמות הפעמים בהן הכריש ניסה לטרוף את הדגים ירדה,

מחמישים פעמים לארבעים פעמים, שלושים וכו עד שכלל לא ניסה לטרוף את הדגים.

כשהחוקרים ראו שהכריש כבר לא מנסה לטרוף את הדגים, הם הסירו את המחיצות והדגים שחו חופשי באקווריום.

הכריש היה יכול לטורפם בקלות, אך כלל לא ניסה..

 

 

והנמשל הוא..

לפעמים במשך השנה אנחנו מרגישים חסימה בדיבור שלנו עם ה', שאנחנו לא באמת מצליחים להתפלל לה' או לדבר איתו.

או שהתפילה שלנו לא מגיעה ולא מתקבלת.

אנחנו מרגישים כל מיני חסימות בקשר שלנו עם ה', ולפעמים זה עלול להפיל אותנו לייאוש.

אבל אנחנו צריכים לדעת ולזכור שבאלול סרות כל המחיצות, זה אני מול ה'. המלך בשדה ורק מחכה לנו (!!)

ואנחנו צריכים לדעת לחטוף את הרגע ולנצל כל דקה ודקה, ולא להתייאש כמו אותו כריש.

שנזכה

מעניין מאיפה..אהבת חינםאחרונה
המ"ה
ותכתוב שאלה שני משלים לחודש אלול, שידעו..
(מקווה שזה מנוסח טוב..)
מחפשת מקורותנאמנה לשתיקה

 

היי,

מחפשת מקורות ל :

 

1. עתידים כולם להיות חסידי ברסלב.

 

2. עניין ההתקשרות לצדיקים לפני כל דבר שבקדושה. (ומה העניין בזה?)

 

תודה

אז ככה:שדות האמונה

בס"ד בר"ה

 

בקשר למקורות, צריך לבדוק בפנים..אני לא זוכר בע"פ (בטח נתל'ה יוכל לעזור בזה )

 

אבל אני יכול לעזור בהסבר לעניינים הנ"ל..

 

1. רבינו הקדוש אמר: עתידים כל העולם להיות חסידי ברסלב

כתוב: "והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר" לב בשר זה אותיות ברסלב (ב-קרי)...

 

2. ישנם 12 שבילים בשמיים שדרכם עולות התפילות לפני בורא עולם, ואנחנו לא יודעים לאיזה שביל לכוין, ומה הכי טוב עבורינו..לכן אנחנו מקשרים את עצמינו לצדיקים האמיתיים ובפרט לרבינו הקדוש, שהם יקחו את התפילה שלנו ויכניסו אותה לשביל הטוב והנכון עבורינו....

לענין כל דבר שבקדושה...אני אומנם משתדל לעשות את זה אך לא ידוע לי על הנהגה מפורשת..

אבל בכל זאת אני עושה את זה, כי בכל דבר שבקדושה צריך לכוין, ואני לא יודע את הכוונות המדויקות, לכן אני מקשר את עצמי, שהם יקחו את אותו דבר שבקדושה וישעו איתו את ההכי טוב שיכול להיות, עם הכוונות המדויקות

 

מקווה שעזרתי

עזרת מאוד, תודה רבהנאמנה לשתיקה

 

אם מישהו מוצא את המקור אשמח לשמוע..

שבוע טוב! הנה:נתל'ה
עבר עריכה על ידי נתל'ה בתאריך י"ב באלול תשע"ג 00:46

1. חיי מוהרן סימן שלט:
(מט) (נִשְׁמַט) אָמַר שֶׁלֶּעָתִיד יִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם אַנְשֵׁי בְּרֶסְלַב. וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז אָמַר בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן לֶעָתִיד לָבוֹא (וֶועט דִיא גַאנְצֶע וֶועלְט זַיין בְּרֶסְלַבֶיר חֲסִידִים). דְּאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ עַל פָּסוּק וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָֹר אַל תִּקְרֵי בָּשָֹר אֶלָּא בֹּסֵר, שֶׁיִּהְיֶה כָּל אֶחָד בּוֹסֵר בְּחֵלֶק שֶׁל חֲבֵרוֹ. לֵב בֹּסֵר אוֹתִיּוֹת בְּרֶסְלַב. גַּם כְּשֶׁיָּצָא מִזְּלַאטִפָּאלְיֶע לִבְּרֶסְלַב, חָלַם לוֹ לְהַמַּגִּיד מִטִּירָהאוִויצֶע בַּסֻּכָּה עִנְיַן יְצִיאָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִזְּלַאטִיפָּאלְיֶע לִבְּרֶסְלַב, מְרֻמָּז בַּפָּסוּק הַנַּ"ל וַהֲסִירוֹתִי לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַֹרְכֶם לֵב הָאֶבֶן הוּא בְּחִינַת וַיִּתֵּן שְׁלֹמֹה אֶת הַכֶּסֶף כַּאֲבָנִים. כִּי שֵׁם הָעִיר זְלַאטִיפָּלֶע עַל שֵׁם רִבּוּי הַכֶּסֶף וְהַמָּמוֹן, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָֹר אוֹתִיּוֹת בְּרֶסְלַב כַּנַּ"ל: 

 

2. שיחות הר"ן סימן רצו:
בשעת התפלה צריכין לקשר עצמו להצדיקים שבדור כמובא בסימן ב' ובסימן ט' ב"לקוטי מוהר"ן" חלק ראשון ובשאר מקומות. על כן הזהיר לאנשיו שיאמרו קדם התפלה הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו: 

המשך:נתל'ה
האם אני, בתור בחור ליטאי, יכול להשתייך לחסידות ברסלב?

שאלה:

מאת משה:
שלום לכבוד מוהרא"ש שליט"א. אני בחור הלומד בישיבה ליטאית. האם גם אני יכול להשתייך לחסידות ברסלב על אף שהשיטה הליטאית נוגדת את החסידות? תודה רבה ומחכה לתשובה.


השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר קרח ב' דראש חודש תמוז ה'תשע"ב

שלום וברכה אל משה נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

רביז"ל אמר אני לקחתי את הטוב מהחסידים שאצלהם העיקר הוא תפלה, ואת הטוב מהמתנגדים, שאצלהם העיקר הוא תורה, וחיברתי את זה יחד.

נמצא שחסידות ברסלב שייך לכולם, כי רביז"ל מגלה את אמתת מציאותו יתברך בגילוי רב ונורא מאד, ופותח את הפה של כל אחד לדבר אליו יתברך, כאשר ידבר איש אל רעהו, שזה ענין של תפלה והתבודדות שכל בר ישראל ירגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, וכן הכניס תשוקה עצומה ללמוד ולהתמיד בתורה הקדושה, ולהיות בכל חלקי התורה, מקרא משנה גמרא מדרש הלכה ואגדה וכו' וכו', ולימד אותנו סדר דרך הלימוד נפלא מאד, איך שכל אחד יכול ללמוד ולעבור ולהיות בכל חלקי התורה הקדושה (עיין שיחות הר"ן סימן ע"ו).

והנה אמר רביז"ל (חיי מוהר"ן סימן שנ"ט) איתא במדרש (בראשית רבה פרשה ל"ד סימן כ"א) על פסוק (יחזקאל ל"ו כ"ו) "ונתתי לכם לב בשר", אל תקרי בשר אלא בסר, שיהיה כל אחד בוסר בחלק של חבירו, לב בסר אותיות ברסלב, היינו שכל הצרות שעם ישראל סובלים מפני שיש לנו לב האבן, שאחד לא מבין את השני, ולא מעוניין להבין את השני, כמו שתי אבנים וכו', וזה מה שאומר הנביא (שם) "והסירותי מכם את לב האבן ונתתי לכם לב בשר", שזה יהיה הגאולה שאדם יהיה לו לב של בשר, ואמרו חכמינו הקדושים(בבא מציעא פד.) אהבה דוחקת את הבשר, הרגע שיש לאדם לב בשר, הוא יבין את השני ויאהוב את השני ויעזור להשני.

וזה כל הענין של חסידות ברסלב, שהם אותיות לב בסר, כי אות ש' מתחלפת באות ס', כי אדם צריך לעבוד על מידותיו לעקור ממנו את הלב האבן שזה מדת האכזריות שיש בו, מדת האנוכיות שיש בו, ואז דייקא יזכה ללב בשר, לאהוב את כל בר ישראל, ולהרגיש בכאב הזולת, וישתדל לעזור, שזה כל חסידות ברסלב, וזה לא שייך לזרם אחד וכו', זה מתנה לכלל נשמות ישראל ולכל העולם כולו, ולכן לא בחינם שלאחרונה מתפרסם הלימוד העמוק של רביז"ל בכל העולם כולו, ולא רק נשמות ישראל נמשכים אל רביז"ל, מכל החוגים ומכל החסידויות ומכל השיטות וכו', אלא אפילו אומות העולם מתעניינים בהלימוד העמוק של רביז"ל, איך שמחזק ומעודד ומשמח את כל הנשמות הנפולות, ומחזק את כולם, ומדריך את כולם בדרך הנכונה, אשרי מי שיתמיד בספרי רביז"ל, ואז יתהפך לבו לב האבן, שזה היצר הרע הס"מ שענינו רק לעשות רע להזולת וכו', ויהיה נעשה לבו לב בשר, שזה היצר טוב שעניינו רק לעשות טוב להזולת וכו'.


הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך תמיד שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח. 
 

המאחל לך חודש מבורך
תודה!נאמנה לשתיקה

 

ב"ה במקרה השבת, הגעתי לשיחה רצ"ו..

 

 

בשמחה הסבר מדהים מהספר באר משה לרבי מאוז'רוב:נתל'ה

וקילורין לעינים הם דברי הרב הקדוש ר' נחמן ז"ל מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן ( אות ט ד) "וצריך כל אחד לקשר את תפלתו לצדיק הדור, והצדיק יודע לכוין השערים ולהעלות כל תפלה ותפלה לשער השייך, כי כל צדיק וצדיק הוא בחינת משה- משיח, כמו שכתוב משה שפיר קאמרת (וברש"י חולין צ"ג א'- משה- תלמיד חכם) וכתיב "עד כי יבוא שילה- דא משה"(זוהר חלק א' ע"ה ב'), ומשיח יהיה כלול מכל התפילות..

ותמצא מקור לדברים בתרגום על הכתוב בשיר השירים "אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרועים"- אמר קודש בריך הוא למשה נביא, אבעיא להון לממחי גלותא כנישתא דישראל דמתילא לריבא שפירתא ודנפשי תהא רחם לה, תהא מהלכא באורחיהון דצדיקיא, ותהא מסדרא צלותא על פום ברזילהא ומדברי דרהא, ותהי מאלפא לבנהא דמתילין לגדיי עזין למהך לבית כנישתא ולבית מדרשא, ובההיא זכותא יהוין מתפרנסין בגלותא עד זמן דאשלח מלכא משיחא וכו'.

הרי מפורש שסידור התפילה צריך להיות בהתקשרות עם הצדיקים, ובזה נוכל לפרש מה שנתקן בתפילת שבת: בפי ישרים תתרומם ובשפתי צדיקים תתברך ובלשון חסידים תתקדש ובקרב קדושים תתהלל, ובמקהלות רבבות עמך בית ישראל  ברנה יתפאר שמך מלכנו בכל דור ודור. כלומר, עיקר מעלת התפלה היא בתרתי, הן בהתקשרות עם תפלת הישרים והצדיקים, והן בהתכללות עם הציבור, "רבבות עמך בית ישראל", כי בזה מתעלה שמו של הקב"ה- "ובכן ישתבח שמך לעד מלכנו", ולכן גם אומרים "ובכן", היינו שעל ידי התחברות עם תפילת הצדיקים והתכללות  עם הציבור, זוכים להגיע ל"ובכן ישתבח שמך".  

הנה עוד כמה מקורות:נתל'ה

ספר נועם אלימלך- פרשת בלק:

וזהו גם כן יכול להיות כיון הפסוק תפלה לעני כי יעטוף כו' פירוש עני הוא הנקרא העני בדעת ואינו יכול לכוון בתפלתו ותקנתו שיחבר את עצמו עם הצדיק הגמור המכוון בתפלה והוא יעלה את תפלת העני עם תפלתו הזכה כי תפלת העני נשארה בלא נשמה והצדיק נותן בה חיות ועל ידי זה תפלתו עולה:

וזהו תפלה לעני איך יעשה שתקובל תפלתו לרצון ומפרש הכתוב כי יעטוף פירוש שיתחבר עם הצדיק גמור ויעטוף הוא לשון חיבור וזהו ולפני ה':

ישפוך שיחו פירוש שהצדיק ישפוך את השיחה של העני לפני ד' לקבלה באהבה:

 

ספר מאור עינים- פרשת בשלח:

והכל יעשה באחדות עם כל ישראל ועם כל הצדיקים שיקשר מחשבתו ויכלול עצמו עמהם לכן אומרים קודם מצוה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בשם כל ישראל ולפעמים נתעורר באדם חשק לעבוד עבודה תמה ולהתפלל הוא מחמת הצדיק שהוא מתפלל ומעלה דורו:

 

ספר ישמח ישראל- פרשת בהעלותך:

ויעש כן אהרן כאשר צוה ה' את משה (ח', ג') פירש"י ז"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. דנודע דכל אחד ואחד צריך לקשר תפילתו ותורתו לצדיק הדור שבדורו, ויעלה ויבוא על ידי זה תפילתו לנחת רוח עם תפילת הצדיק שיודע ומכוון כהוגן וממשיך שפע רב בכל העולמות, או להכלל ישראל, ואהרן כהנא רבא אף שהי' שושבינא דמטרוניתא, עם כל זאת היה' מקשר את עצמו בהדלקת המנורה בכוונת משרבע"ה, וזהו ויעש כן אהרן כאשר צוה ה' את משה, שהי' עושה על דעת משה רבינו ע"ה, וזהו שפירש"י ז"ל להגיד שבחו שלא שינה, היינו שעשה המצוה על דרך משה כמו כל אחד ואחד מישראל, ולא היה משנה משאר אחיו:

 

ספר תפארת שלמה- פרשת בהעלותך:

כי הצדיקים שבדור הם בתפילתן מעלים התפילות של כל ישראל אפילו מפחותי הערך הגם שלא התפללו בדחילו ורחימו:

 

ספר דודאים בשדה-פרשת תצוה:

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד, נודע בזוהר כי בכל דור יש נשמת משה רבינו ע"ה, ונרמז בדברי שלמה המלך ע"ה (קהלת א ט) "מה שהיה הוא שיהיה", ראשי תיבות משה. והנה משה היה כלול מכל נשמות ישראל, והוא בכל דור דור והוא מעלה כל התורה ותפלות ומצות של כל ישראל, וצריך כל אחד קודם שיתפלל או יעשה מצוה שיקשר עצמו בכללות ישראל, ולזה תקנו לומר קודם התפלה שמקבל מצות עשה "ואהבת לרעך" וכו' ויתקשר תפילתו בתפילת כל הצדיקים ובפרט בתפילת הצדיק הכולל של הדור שהוא בחינת משה, ובודאי הצדיק הכולל גם כן מקשר עצמו בכללות ישראל כי הוא בחינת משה שמסר נפשו בשביל ישראל, ובאופן זה יעלה תפלתו שהוא באחדות לפני הבורא יתברך":

 

ספר שארית מנחם- פרשת נח:

רק הצדיק מייחד יחודים בהתלהבות שלהבת יה, והשם יתברך  שומע גם תפילת המוני עם בזכות הצדיק המעלה אותה:

 

ספר משמרת איתמר- פרשת וירא:

ואומר הכתוב "והשענו תחת העץ", על דרך הידוע שצריך לחבר את עצמו בתפילת הצדיקים ולסמוך עליהם, כמו שכתוב בהלשם יחוד, וכמו שכתוב בזוהר הקדוש שצריך למימלך באבהן. וגם הצדיקים נקראים כן כמו שכתוב אבי אבי רכב ישראל וכהנה. וזה נרמז בהכתוב כי עץ רומז להצדיק. גם יש לפרש "והשענו תחת העץ", שישען בזה שהוא מכניע את עצמו "תחת" הצדיק, ועל ידי זה נעשה מחובר לטהור והוא טהור, וגם יחזק את עצמו שיהיה מעתה עובד ה' כנ"ל כמו שאמרו חז"ל אין ועתה אלא תשובה:

ספר תורת חיים- ליקוטים:

על כן איש אשר מתקשר בצדיקים ובתפילתם, אז מעלה הצדיק את האיש אשר צריך להמתקה לעולם החדש אשר שם לא פעל אותו האיש כלל:

 

ספר אור לשמים- פרשת חיי שרה:

וזה פירוש אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, כובד ראש רומז על הצדיק שבדור, כובד לשון יקיר, וראש רומז על הצדיק, דהיינו בעמדך להתפלל תקשר תפילתך עם תפלת רבך צדיק שבדור, ועל ידי זה תוכל לכנוס ביראת השם יתברך:

 

ספר תפארת שלמה- פרשת פנחס:

וכזה שמענו בשם הבעל שם טוב ז"ל שפעם אחת אמר ביום כיפור שהעלה היום בתפילותיו כל התפילות הפסולים משמונים שנה שעמדו מרחוק, ועתה העלה אותם למעלה למכונם:

 

ספר באר משה- פרשת עקב:

קיימת חובה נוספת, והיא להתקשר בתפילתו עם תפילת הצדיקים האהובה והרצויה לפניו יתברך, כמו שכתב בעל ה"תולדות יעקב יוסף" ז"ל בהקדמת ספרו "בן פורת יוסף"- יש בכל מצוה עובדא ומלולא ורעותא, וגדול מאוד ערך התפלה, וגם יחידי סגולה אין יודעין אחד מאלפי אלפים חלקים שכיונו אנשי כנסת הגדולה בתפלה, לכן העצה היעוצה לכלול עצמו וכונתו עם שלומי אמוני ישראל היודעים כונת התפלה, ועל יסוד אנשי כנסת הגדולה:

 

ספר לב שמחה- פרשת ואתחנן:

במדרש, היה עומד ומתפלל יכול ישמיע קולו כבר פרשה חנה, וחנה היא מדברת על לבה, וכתיב שם ויחשבה עלי לשכורה, שמעתי מכבוד קדושת אבי אדוני מורי ז"ל (האמרי אמת זי"ע) הטעם משום שתפילותיה לא עברו דרכו, כי עלי היה צדיק הדור ודרכו עוברות התפילות להתקבל למעלה, לכן כשראה שאין תפילותיה עוברות דרכו חשבה לשכורה..":

 

אוצרות חיים לבן איש חי, ערך תלמיד חכם- צדיק:

ואותם הצדיקים ששוהין בתפילתם יש בהם כח לעלות ולהעלות תפילות אחרים גם כן עמהם... ולזה אמר "תפילה לעני כי יעטוף", רוצה לומר יתאחר וישהה- שזה הצדיק נקרא עני מפני שרואה עצמו עני ולכן זוכה לעטוף תפילות אחרים ולהעלות אותם, כי עטוף הוא לשון איחור ולשון עטוף ודרשינן לתרוויהו:  

 

שער הגילגולים הקדמה ל"ח:

עדות נאמנה מההנהגות שמסר רבינו האר"י זצ"ל לתלמידו ר' חיים ויטאל זצ"ל בענין התקשרות לצדיק: גם אמר לי כשהלכתי עמו לטבריה במערת ר' עקיבא, שאזכיר עשרה פעמים את רבי עקיבא זה אחר זה קודם כל תפילה.." 

וואוו תודה על כל המקורות המקיפיםנאמנה לשתיקה

 

אז לפי מה שהבנתי, יש עניין להתקשר לצדיקים לפני התפילה..ומה לגבי כל דבר שבקדושה (כמו לימוד תורה, מצוות וכו') ?

בכיף.. תסתכלי בפנים במקור בספרנתל'ה

דודאים בשדה הוא כותב שזה נוגע גם למצוות ולימוד תורה וכו', 

 

ובכלל- אני ממליץ לעיין בספרון בשם "חיי נפש" לרב קניג זצ"ל שם הוא מרחיב ומביא עשרות מקורות מגמרא ומדרשים ומפרשים על התורה בנוגע להתקשרות לצדיקים בתפילה, ובכלל על עניין של התקרבות לצדיקים והשתטחות על קברי צדיקים.

 

  

תודהנאמנה לשתיקה

 

(פעם שלישיתחיוך )

גלידה! אהבת חינםאחרונה
אוחח.... אני לא יודעת מה לעשות חודש אלול ושנה הבאהא.

בס"ד בר"ה

 

יש לכם אולי רעיון????

 

מדרשה !!! ה' הוא המלך =)
יש לך רעיון למדרשה טובה? ברסלב...א.
מדרשת טוהראנונימי (פותח)
רק טוהר!!ננח=)

מדרשה מתוקה מדבש!! מפטיחה לך!חיוך

מצטרפת לקודמיי טוהרמעריצה של אבא

וגם שמעתי על מדרשת מעמקים בירושלים אבל לא ממש מכירה..

טהר זה ברסלבי כזה? אנונימי (פותח)
לאוו דווקא^^אנונימי (פותח)אחרונה

טוהר מדרשה חסידית,אבל לא לומדים רק ברסלב,אלא גם תניא קוק וכ'ו

אני כווווווספת להתבודד בגן סופיה אחחחה' הוא המלך =)
בפנים: נתל'ה
האם שייך לבקר בימינו בגן סופיה כפי שרבנו אמר, הרי יש שם פריצות ואנטישמים?

שאלה:

מאת צחי:
שלום לכבוד מוהרא"ש נ"י, ישר כוח על כל התשובות הנפלאות, ותודה רבה לכבודו על שמאיר את עינינו. ברצוני לשאול, האם שייך ללכת לבקר בגן סופיה, שהרי רבנו אמר ללכת לשם, ומצד שני כיום המקום מלא בפריצות ובאנטישמים. כיצד ראוי לנהוג? תודה רבה.


השאלה הופנתה דרך מערכת 'ברסלב סיטי' ללשכת כ"ק מוהרא"ש שליט"א, הצדיק מיבנאל, אשר השיב במכתב נפלא.

תשובה:

בעזה"י יום ה' לסדר כי תבוא י"ט אלול ה'תשע"ב

שלום וברכה אל צחי נ"י

לנכון קבלתי את מכתבך.

יש דיבור מרביז"ל "להיות באומן ולא להיות בסופיה?", אזי אנשי שלומינו פירשו כפשוטו, שפעם אחת בחיים כדאי להיות בגן סופיה ולהתבודד שם, ובזה לקיים את הדיבור של רביז"ל, ואמרו רמז בדרך דרש, להיות באומן ולא להיות בסוף (סופיה), היינו לחשוב מהסוף והתכלית? כי הרי כשאדם בא לאומן אל ציון של רביז"ל, צריך להתעורר כל כך בתשובה, עד שתמיד יהיה לפני מראה עיניו הסוף והתכלית וכו'.

ולכן אם אדם היה כבר פעם אחת בגן סופיה, מספיק על כל החיים, כי קיים כבר את הדיבור של רביז"ל, כי כשמגיעים לאומן צריכים מאד מאד לשמור לא להסתובב יותר מדי על הרחובות וכו', ובפרט מחוץ להתחום איפה שאנשי שלומינו נמצאים וכו', כי האוקראינים הם פסולת של האומות וכו', והם הולכים בפריצות גדולה מאד, כי הם מאד מזוהמים בתאוות ניאוף וכו', וצריכים לשמור מהם מאד מאד, ולכן ראוי שם לשמור לא להסתובב יותר מדי על הרחובות בין האומה המגועלת הזאת וכו', שעזרו להעמלקים להרוג את היהודים במיתות משונות מיתות אכזריות וכו' וכו'.


אנחנו נוסעים לציון רביז"ל על ראש השנה רק מפני שרביז"ל ביקש והזהירנו להיות אצלו, ולכן כל אנשי שלומינו שבאים לאומן, באים רק כדי לקיים את רצונו של רביז"ל שבפירוש אמר (חיי מוהר"ן סימן ת"ג)הראש השנה שלי עולה על הכל, והיה פלא אצלי מאחר שהמקורבים שלי מאמינים לי ולמה לא יזהרו כל האנשים המקורבים אלי שיהיו כולם על ראש השנה איש לא יעדר, כי כל ענין שלי הוא רק ראש השנה, והזהיר לעשות כרוז שכל מי שסר אל משמעתו ומקורב אליו יהיה על ראש השנה אצלו לא יחסר איש ומי שזוכה להיות על ראש השנה ראוי לו לשמוח מאד מאד, כמו שכתוב (נחמיה ח') "אכלו מעדנים ושתו ממתקים כי חדות הוי"ה הוא מעוזכם" וזה נאמר על ראש השנה.

ואם לא הדיבור הזה לא היינו נוסעים, כי הזוהמה של האוקראינים והרוסים עולה על כל האומות, ואמר הצדיק הקדוש רבי פנחס מקאריץ זי"ע שמבין כל השבעים אומות הרוסים הם יותר מזוהמים בניאוף מכולם.

ולכן אשרי מי שזוכה לשמור על עיניו בכלליות, כי כך אמרו חכמינו הקדושים (סנהדרין מה.) אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות; ואמר החכם "אין חוצץ בפני התאוה כעצימת העינים" ואמר "אין לך אבר באברי האדם שיגרום לו מכשול כמו העינים", ובפרטיות אצל האומה המזוהמת האוקראינים הרוצחים וכו'.


הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך כתיבה
אוייי זה גן עדן ... גן עדן הללו
אז אם כבר הייתי פעם כדאי לא ללכת ?! ה' הוא המלך =)
אולי לבנות זה שונה.. מה שבטוח שלא ללכת לבד..נתל'ה

אני יודע שיש הרבה מדריכים שמעבירים שם חוגים וסדנאות..

שוב סילוף של תורת ברסלב על ידי אחת מהכתותשפיפולאחרונה
לא מבינה מה נחמד בהלתבודד בגן מלא בגויים.קחו עמכם דברים

מילא להיות בו, את זה אני עוד מבינה כי יש דיבור מרבינו (וגם הייתי בו בעצמי)

 

אבל לכסוף להתבודד שם?

 

תתבודדי בבית,בחדר שלך. זו סביבה הרבה יותר קדושה תהיי בטוחה.

דווקא הייתי עם המדרשה שלי והרבנים שלי עם גיטרות וזה' הוא המלך =)

ברוך ה' היה ממש טוב !! ברור לגמריי שלא לבד

יש מדרשות שנוסעות לאומן?איזה?שִׁירָה
טהר - יד בנימין !! מדרשה חסידית מומלצת ביותר !!!!ה' הוא המלך =)
טהר חסידית ונוסעת לאומן?באמת?וואואנונימי (פותח)
גם אני הייתי, ועדיין.קחו עמכם דברים
קצת על גן סופיה..נתל'ה


"להיות באומן ולא להיות בסוֹפיא?"
 
"אמר פעם: להיות באומן ולא להיות בסופיא? "אין אומן זיין און אין סופיא נישט?" הגן `סופיא` היה גן נפלא מאד שניטעו בו כל סוגי העשבים והצמחים והאילנות שבעולם, לימי סוכות היו הנכרים מוכרים לולבים שקטפו משם, ובאמצע הגן היה מכון מיוחד ללימוד סגולות הצמחים, והיה אחד משלשת הגנים המופלאים שבעולם" (שיח שרפי קודש ח"א נ)
 
סיפורו של הגן, קשור קשר הדוק בסיפורה של אומן היהודית, סיפור שבגינו בחר רבי נחמן להטמן בה.
 
אוקראינה נתונה היתה באותן שנים תחת שלטון פולין, בשנת תקכ"ח (1768), מרדו ההידמאקים בשלטון פולין, אויבי היהודים צרו על אומן, מהצד הפולני נשלח איוון גאנטע כדי להכניעם, אלא שחיש מהר הוא הפך את עורו והצטרף למורדים, כעת התאחדו שניהם במטרה אחת, לכבוש ולהחריב את אומן ולהרוג את יהודיה.
 
כבכל מרידה, שימשו אף הפעם היהודים שעיר לעזאזל עבור המורדים, כאשר קרבו המורדים לאומן, נעל מושל העיר את שעריה והבטיח ליהודים שלא יתן למורדים להכנס ולהרגם (המושל יכול היה להכנע ולהסגיר את העיר בלא לפגוע בעצמו).
 
ואמנם, כאשר הגיעו המורדים, הם נתקלו בעיר מבוצרת וחתומה, בתרועות מלחמה ניגשו ההידימאקים לכבוש את העיר, אך פעם אחר פעם נכשלו, אומן עיר מבצר היתה ולה חומות בצורות וחיל המגן עליהם.
 
יהודים רבים מערי הסביבה שניסו להגיע אל העיר אומן, נותרו מחוץ לה מחוסר מקום, הם נלחמו כאריות במורדים ההידמאקים והפילו בהם חללים רבים.
 
כאשר נכשלו המורדים שוב ושוב, קראו אל המושל לאמור: "אם הינך פותח לפנינו את שערי העיר, והיצלת את נפשך, אך אם לא תפתח, נפרוץ אנו את העיר, ואז, נהרוג את ביתך היחידה לעיניך!".
 
לאחר מאמצים חוזרים ונשנים הצליחו המורדים לפרוץ את העיר, ואת הבטחתם קיימו... ההרוגה הראשונה היתה סופיה, ביתו היחידה של המושל שנהרגה לעיניו.
 
הרשעים פרצו לאומן, משאירים אחריהם אודים עשנים ויהודים הרוגים באשר ילכו, באותה שעה, התקבצו רבבות יהודי אומן לבית הכנסת, נתעטפו טליתות וזעקו לישועה.
 
סמוך לבית הכנסת עצרו הפורעים, גאנטע שעמד בראשם, העמיד כמין חופה, נמוכה מגובה אדם ולידה צלם, וכרוז הכריז, שכל היוצא מבית הכנסת לעבור תחת החופה ולכרוע לצלם, הציל את חייו.
 
אותה שעה, נתקדש שם הבורא, מכל אותם רבבות יהודים, לא כרע אחד, אנשים נשים וטף, זקנים עם נערים, בחרו למות במיתות משונות, ע"י רוצחים אכזריים, אך לא לכרוע ברך לצלם.
 
מסירותם של היהודים הציתה את זעמם של הפורעים, כחיות טרף התנפלו על יהודי אומן, שלשה ימים השתוללו המרצחים באומן, ה` ו` וז` בתמוז, הרגו, טבחו ורצחו, התעללו ושסעו גופות, עד שמספר ההרוגים הגיע לשלשים אלף, הלא הם שלשים אלף קדושי אומן, מחרפי נפשם למות על קידוש השם.
 
מתי מספר ובראשם `רבי דוד חזן` אחד מצדיקי אומן, הסתתרו במערה בקרבת העיר, הם היו היחידים שנותרו לפליטה. כאשר יצאו ממחבואם, לאחר צאת ההידימקאים את העיר, אספו את הגופות להביאם לקבורה, הגופות שנאספו, נערמו לכדי שני הרים גדולים, לאחר קבורתם, נשא רבי דוד קינה וכך הוא מסיים:
 
"ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלשים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלקים לטובה עם שאר צדיקי עולם. יום הייארצייט נקבע לו` תמוז בכל שנה ושנה".
 
על אותה אדמת קודש ממש, מקום בו נתחולל קידוש ה` שאין כמות, בחר גם רבינו להטמן באמרו "אין אתם יודעים גודל יקרת מעלת קדושת זה הבית החיים דפה, כי הוא יקר וקדוש מאד", קברו נכרה בין שתי הגבעות שהתנשאו מעל קברות הקדושים.
 
מספר שנים לאחר מכן, לאחר שהכניעו הפולנים את המורדים, בנה הרוזן פוטוצקי את העיר שנית, ובנה בה את הגן המפורסם סופיפקא - סופיא, לזכר ביתו האהובה שנהרגה.
 
על גן סופיא אמר רבינו את אמרתו הידועה "להיות באומן ולא להיות בסופיה?" ותלמידיו פירשו, שכוונתו היתה משום שהגן מסמל קידוש ה` כה נשגב...
 
ואכן, נהגו חסידי ברסלב לבקר בגן סופיה בעת הגיעם לאומן, להזכר באותו קידוש ה` נשגב שנחולל בעיר, ע"י שלשים אלף יהודים.
 

ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן...

 

פששש..בחור זהב

תשובה מלאה והסבר מדהים.

הבל הבליםשפיפול

סופיה שעל שמה נקרא הגן, נפטרה 12 שנים אחרי רבי נחמן, ייתכן מאוד שאף הכירה אותו באופן אישי.

מידע אמיתי על גן סופיה ניתן למצוא בערך הויקיפדי כאן:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%D7%9F_%D7%A1%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%94

משו ממש יפהה שאני אהבתי...סמיילי שמח

טוב, זה טיפה (???קורץ) ארוך אבל שווה!!!

של הרב ארושחיוך גדול

 

 

אנו נמצאים בעיצומם של ימי אלול הנפלאים, שבהם אנו קרובים אל אבינו שבשמים יותר מבכל השנה, וכמו שמרומז בראשי התיבות של "אלול" שהם: אני לדודי ודודי לי. שפירושו, שאנו מתגעגעים לשוב בתשובה שלמה להקדוש-ברוך-הוא, וכן הקדוש-ברוך-הוא כביכול מתגעגע לשוב אלינו, ולקרב אותנו אליו.

 

ידוע מאמר רבינו הקדוש (בליקוטי מוהר"ן תורה ו'): עיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק. לכאורה, זה לא מובן מדוע זה עיקר התשובה. כולם יודעים שתשובה פירושה להתוודות, להתחרט, לשוב ולעשות את רצון ה', ללמוד תורה ולקיים מצוות וכו', ואפילו אם ישנו סוג של "כפרת עוונות" שבא על ידי בזיונות, עדיין זה לא מובן מדוע זה עיקר התשובה?

 

צריכים לדעת, שכל פגם, חטא ועוון שהאדם עשה, עיקר הנזק הרוחני שנגרם לו הוא הגאווה שנכנסה לתוכו, הרגשת הישות, הגסות, החציפות וכו', שכל אלו מרחיקים את האדם מהקדוש-ברוך-הוא, כמו שנאמר: "גבה עיניים ורחב לבב אותו לא אוכל", אל תקרי (תקרא) "אותו", אלא "איתו", כביכול אומר הקדוש-ברוך-הוא: מי שיש בו גסות רוח, אין אני והוא יכולים לדור ביחד. במילים אחרות, מי שיש בו גאווה הקדוש-ברוך-הוא לא יכול לסבול אותו... לכן עיקר התשובה היא לצאת מהגאווה, וכל מה שעובר על האדם: קשיים, בזיונות וכדומה, הכל בשביל זה - בשביל למול את ערלת לבבו, ואז יוכל להתקרב להקדוש-ברוך-הוא באמת, באהבה, וגם יפתחו לפניו שערים נפלאים בכל התחומים, בלימוד התורה, תפילה, אמונה ועוד.

 

גם בכלליות, רואים שכל העולם בנוי באופן הזה - להוריד לאדם את הגאווה. רואים בחוש איך כל העולם הזה מסודר במדויק לתכלית זו. הכל קשה - הפרנסה קשה, כל הזמן יש בעיות, פעם בבריאות, פעם עם הילדים וכו', ולפעמים הכל ביחד... כל הדברים הללו, הם דברים שמתוכנתים במדויק כדי להוריד לאדם את הגאווה שלו, שיבין שהוא שום דבר, שהוא זקוק לרחמי שמים מרובים בכל רגע ורגע, ושבכל נשימה ונשימה ה' יתברך מחיה אותו בניסים - כפשוטו.

 

...

 

והנה, מי שלא יודע שהוא צריך לחזור בתשובה - הוא לא מבין בכלל מה קורה אתו, וישנן שתי אפשרויות: או שהוא עדיין רודף אחר הדמיון שהוא יכול למצוא איזו קורת רוח בעולם הזה, או שהוא פשוט סובל ולא יודע למה. אבל כשאדם רוצה כבר לחזור בתשובה, אז הוא רואה שכל הקשיים, הייסורים, הבזיונות וכו' - הכל לטובתו, כדי להוריד ממנו את העול הכבד, את העונש הנורא שנקרא "גאווה", המרחיק אותו מה' יתברך ומונע ממנו את כל הטוב שיש.

 

לכן העיקר הוא, שבכל אותם קשיים, ובפרט כשרואה שאינו יכול לחזור בתשובה, והתאוות, והבלבולים, והירידות, והנסיגות וכו', לא מניחים לו לרגע - שלא ישבר! ויהיה תמיד בשמחה! וזו המשמעות העיקרית של מה שאמר רבינו "ישמע בזיונו ידום וישתוק", שכשרואה האדם שלא הולך לו, שהוא לא מצליח, שיש לו ייסורים וכו', ידע שכל אלו הם בזיונות, שאין מניחים לו משמים להתקרב לעבודת הבורא, ואף נותנים לו כל מיני צרות וקשיים נוספים, ויזכור וידע היטב שזה בדיוק מה שמגיע לו. ויצא מהגאווה הטיפשית שלו שחושב שאם הוא רוצה להתקרב לה' ולחזור בתשובה, אז צריכים לפרוש לפניו שטיח אדום, ויזכור את המעשים המכוערים שעשה, וידע שעצם זה שהוא רוצה להתקרב לה', והוא זוכה לקיים אי אלו מצוות, כל זה בעצמו הוא חסד חינם של הבורא עליו, שראה אותו הולך לאיבוד וריחם עליו וקירב אותו, ויחשוב בליבו: מה יתאונן גבר חי על חטאיו? על מה אני עצוב? על שאין מניחים אותי ללמוד תורה בהתמדה כרצוני? אני בכלל לא ראוי ללמוד תורה! תודה רבה לה' שקירב אותי איך שקירב אותי, לא מגיע לי כלום - תודה רבה! וכן על זו הדרך בכל עניין ועניין.

 

כשמגיע האדם למחשבות של ענווה מהירידות שלו ומהכישלונות שלו, והוא שמח ורוקד, זה מראה שהוא באמת רוצה לחזור בתשובה, ועל ידי הבזיונות הוא מל את ערלת לבבו ושב אל ה' באמת. אבל אם הוא כועס ומתמרמר וחושב שהכל מגיע לו ונופל לעצבות, זה מראה שהוא עוד לא מוכן לחזור בתשובה באמת, ולכן גם מה שיעשה הוא לא יצליח לחזור בתשובה, כי הערלה החופה על ליבו לא מניחה לו לעשות את רצון ה', והוא עדיין עבד לתאוות ליבו. רק הבזיונות הם המכינים את האדם להיות כרצון ה', שיוצא מהדמיון והשקר של הגאות ויודע שהוא שום דבר, והוא רק מודה לה' ומתבייש ממנו. כי האדם צריך שיתבייש בפשיטות מה', שיתבייש אפילו להגיש המאכל לפיו, וכל שכן כשצריך לגשת לעשיית המצוות היקרות בבושה גדולה, כי מי הוא שיזכה לעשות מצוות קדושות כאלו? ולפני מי הוא עושה אותן? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא רם ונישא גדול ונורא! אוי לאותה בושה, אוי לאותה כלימה! וכל שכן כשצריך להתבייש ולא לחטוא כלפיו, כמו שכתוב: "ותהי יראתכם על פניכם לבלתי תחטאו", ואמרו חז"ל: זו הבושה.

 

ודע, שזה הניסיון הראשון והעיקרי של האמונה, שהאדם לא ירדוף את עצמו ולא יאשים את עצמו בכישלונות שלו, אלא ידע: זה הבזיון שלי, זה העונש שלי שאני נכשל בדבר הזה והזה. וכאשר אדם לא רוצה לחטוא אך בכל זאת חוטא - החטא עצמו הוא למעשה עונש... ועליו לקבל אותו באהבה ולא להתרעם על כך, ובטח לא לרדוף את עצמו. וצריך לומר לעצמו: העובדה שיש לי מידה רעה זו או אחרת, ושאני רחוק מלימוד התורה, ושחסרה לי אמונה וכו' - זה הכל ממנו יתברך, ואם הבורא היה רוצה, היה נותן לי ברגע זה כהרף עין להתקרב אליו, ללמוד יותר, להיות בעל אמונה, בעל מידות טובות וכדומה, כי אין עוד מלבדו, ובטח שאין שום "אני", ומה שקורה זה מה שה' רצה שיקרה, ממילא גם ריחוקי ממנו זה ממנו יתברך, וזה מאהבתו אלי - שנותן לי את הבזיון הזה של ההמתנה הארוכה כדי לקלף ממני את שריון הגאווה שעלה עלי שכבה אחר שכבה במשך כמה וכמה שנים... וכל רדיפה עצמית היא פשוט דבר מגוחך, וכי זה תלוי בי? אין עוד מלבדו... רק צריך לקבל את הבזיון בשמחה ולבקש ברחמים ותחנונים מתנת חינם, שיסלח לי על עוונותיי ויקרב אותי אליו.

 

זה ניסיון של כל רגע ורגע - כל הזמן האדם נמצא בניסיון של האמונה, כדי שלא ירדוף את עצמו, שיהיה שמח, שידע שאין אני, כי אין עוד מלבדו.

 

כמובן, גם כשמבזים אותו ממש - בני אדם, אשתו, ילדיו שלא שומעים בקולו וכו', כל אלו הם בזיונות שצריך לקבל באהבה, ואסור שיראה בני אדם כלל כאילו הם הפוגעים בו, אלא רק יראה שמשמים משגיחים עליו כך ומסובבים לו את אלו הבזיונות, וזה עיקר התיקון והתשובה שלו - שיקבל הכל באהבה ובשמחה ולא יכעס על אלו המבזים אותו, כי הוא זה שמגיעים לו בזיונות על עוונותיו ובפרט על פגם הברית, וכל עיקר תשובתו שיקבלם באהבה.

 ...

כי כשמודיעים לאדם שהתשובה שלו היא לקבל בזיונות, זה בעצמו בזיון בשבילו, וכל שכן כשזוכה באמת לקבל בזיונות ולהיות שמח, שאז הוא בודאי נכנס בגדר בעל תשובה.

 

ודע, שכל זמן שהאדם לא מקבל בזיונות, אפילו כשלומד תורה, עושה מצוות, עושה התבודדות וכו', אמנם זה מצוין מה שעושה וזה גם חלק מהתשובה, אבל עדיין אין לו את עיקר התשובה, והוא קרוב להיות למבזבז את זמנו בזה העולם. כי כל הדברים הללו שמנינו - עדיין אינם נקראים "תשובה", אלא הם דברים שכל יהודי צריך לעשות, והם נכללים במהות החיים היהודיים. ובפרט כשהאדם יכול ללמוד תורה ורק 'להתנפח' יותר ויותר בגאווה שהוא למדן, וכן הוא יכול לעשות מצוות ולהישאר עם הגאווה ורדיפת הכבוד שלו, ואף לעשות את המצוות במטרה לקבל כבוד. נמצא, אם כן, שאפילו אדם שמקיים תורה ומצוות ומדקדק בקלה כבחמורה ולומד תורה ומתבודד ומתוודה וכן הלאה, עדיין הוא צריך "תשובה", כמו שרבינו מביא בהמשך המאמר, ש"צריך כל אחד לאחוז במידת התשובה", ועיקר תיקון התשובה הוא לקבל בזיונות...

 

באמת, לעולם האדם לא יוכל לקיים את התורה והמצוות כראוי בלא תשובה, משום שהכל סגור בפניו, ואינו יכול לטעום את טעם לימוד התורה, ואינו זוכה לקדושה וכו', והכל בגלל שעדיין לא זכה לתשובה וממילא עוונותיו אינם מניחים לו להתקרב לה'. נמצא, שאם אדם רוצה אי פעם להתחיל לחיות, לטעום את טעם החיים, טעם התפילה, נועם התורה וכו', הוא חייב לסבול בזיונות, ולקבלם באהבה! לכן כל אדם הרוצה לזכות באמת לתשובה, שפירושו לזכות לרפואת הנפש נפלאה, לשמחה, לרוחניות, לתורה, לדבקות ועוד עליו להכין עצמו בהסכמה מלאה לקבל בזיונות, כי אז יזכה להיות בעל תשובה באמת.

 

ה' יתברך יזכנו לחזור בתשובה ולמול את ערלת לבבנו, ונזכה לגאולה השלמה, אמן ואמן. 

 

 

 

קרדיט למי שהגיע עד פהמוציא לשון

תודו יפההה!!!!!

אין על הרב ארוש!!!!!!חושף שיניים

שנזכה...

זה בא כ"כ במקום! תודה רבה!!אהבת חינםאחרונה

המ"ה

 

זה פשוט מדהים לראות איך שה' עונה לנו..אין על ה'! אוהב

בוקר טוב! רבנו אמר ש'מי שרוצה לזכות לתשובה יהיההכלטובה

רגיל באמירת תהילים, כי אמירת תהילים מסוגל לתשובה..'

אז זהו הגיעו 'ימי התשובה' צריכים להתחזק באמירת תהילים!

ושמעתי מהרבה אנשים שאומרים 10 פרקים ביום כדי לגמור את הספר פעמים עד ר"ה..

'וזהו שאנו רואים שבימי תשובה, דהינו באלול ועשי"ת כל ישראל עוסקים אז באמירת תהילים. כי אמירת תהילים מסוגל לתשובה כנ"ל..'

שנזכה למצוא את דרכינו המיוחדת לפי שורש נשמתנו, ולשוב בה אליו יתברך בתשובה שלימה באמת..

אמן . אשריך .ה' הוא המלך =)
נכון תהילים כ"כ עוזר לתשובה..תודה אשריךמעריצה של אבא
מקפיצה.אהבת חינם
אשרינו לגמרי שדות האמונהאחרונה
הרב מאיר שלמהeee

שיעורים של הרב מאיר שלמה

orbreslev.co.il

שמות לתפילה אצל רבינו נחמןבחור זהב

אפשר לשלוח במסר אישי או למייל: stamdavar@gmail.com

בשבת בע"ה יהיה לי יום בו הגעתי לעולםסמיילי...

אומרים שיש דברים חשובים לעשות ביום זה חוץ מסעודה כמובן.

מה עוד צריך לעשות חוץ ממחשבון נפש סעודה והתבודדות?

אומרים שיש כוחות ביום הזה וצריך לנצל אותם היטב!

מזל טוב! היה בפורום חב"ד לפני כמה זמן שרשור כזה.נתל'ה
אפשר קישור?סמיילי...
מזל טוב תסתכל בקובץ המצורףאהבת חינם
ומה עם יום ההולדת בשבת, מותר לבקש בקשות?סמיילי...

וצדקה ודאי לא שייך ליום הזה

אז תיתן צדקה ביום שישי, לפני שבת. ונראלי מותר..אהבת חינםאחרונה
הכול לטובה? זה ממש קשה לדעת שזה אמת..סמיילי...


איך ממשהו שכולו טוב יכול לצאת משהו לא טוב?אהבת חינםאחרונה

המ"ה

 

ה' הוא כל כולו טוב, והוא אוהב אותנו אהבה אין סופית ורק רוצה בטובתנו.

לא הכל טוב (בעיניים שלנו) אבל הכל לטובה (כי הכל מה' יתברך)

 

נכון שזה קשה.מאוד. וכאן זה הזמן שלנו לשים מבטחנו בה' ולדעת שרק הוא הוא את התמונה השלמה..

 

המון ב"הצלחה!

אני מאוד מתקרב לברסלבאנונימי (פותח)

והיום עשיתי את ההתבודדות השנייה שלי ב"ה

הזמן הכי מתאים! המלך בשדה.. ב"הצלחהאהבת חינםאחרונה
שמעתם על משפט האדישות?סמיילי...

צריך להיות בשמחה.

ואמר דוד קירשנבאום שאין להיות בשמחה כלל וחייבם להתייאש.

תרשו לי לחלוק עליו

סליחה על הבורות מי זה דוד קירשנבאום?נתל'האחרונה

ולמה אמר את זה?

 

באיזה עינין והקשר?

אחח רביינוה' הוא המלך =)
"צריך לכון מחשבתו להסתכל תמיד על השרש הכל ששם הוא שרש כל הטובות והשמחות יחד, ואז יוכל לשמח בשמחה גדולה מאד מאד, כי כשמסתכל על שרש הכל שהוא כלו טוב אז נכללין כל הטובות וכל השמחות יחד ומאירין באור גדול מאד" (ליקוטי עצות)

זה יהיה ממש נפלא אם יהיה שרשור של משפטים של רביינו כמו שהתחילו בשרשור הנעוץ אך שכל יום יעלה משפט (סתם הצעה שנראת לי משמחת ומזכת הרבים) אשרייכם ישראל
ברוך אומר(ת) ועושה..נתל'ה
האמת אני בעזרת השם שולחת כל ערב שבתה' הוא המלך =)
משפט חיזוק למקורביי .. כל יום זה קצת קשה חחחח
סבבה.. אז פעם בשבוע תזכי אותנו..נתל'ה


בלי נדר ובסיעתא דשמיא גמורה ה' הוא המלך =)
זה יהיה נחמד אם כל מי שיש לו משפט חיזוק ככה טוב יעלה לפה
כל הכבוד!! כתוב בחיי מוהר"ן סימן תקמג' שרביינו אמרנתל'ה

"אל תהיו עצים יבשים"!! 

 

כַּמָּה פְּעָמִים הָיָה מְדַבֵּר הַרְבֵּה עִמָּנוּ וְהִזְהִיר אוֹתָנוּ מְאד לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לְהִשְׁתַּדֵּל לְדַבֵּר הַרְבֵּה עִם בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְעוֹרְרָם וְלַהֲשִׁיבָם לְקָרְבָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּרְצוֹנוֹ הָיָה אֲפִילּוּ לְדַבֵּר עִם בְּנֵי הָעוֹלָם שִׂיחוֹת חֻלִּין בְּעִסְקֵי הָעוֹלָם אוּלַי יִצְמַח וְיִתְגַּלְגֵּל מִזֶּה דִּבּוּרִים שֶׁיְּעוֹרְרוּ אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַאֲפִילּוּ אִם לא יִפְעַל כִּי אִם תְּנוּעָה בְּעָלְמָא, שֶׁיִּכְנס בָּהֶם אֵיזֶה הִרְהוּר תְּשׁוּבָה אוֹ הִתְעוֹרְרוּת לְפִי שָׁעָה, גַּם כֵּן טוֹב מְאד מִכָּל שֶׁכֵּן שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים, כְּשֶׁיְּדַבֵּר עִמָּהֶם וְיַחֲזר וִידַבֵּר אוּלַי יִזְכֶּה לְעוֹרְרָם בֶּאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וּלְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר אֵין דָּבָר גָּדוֹל מִזֶּה, כַּמּוּבָא בְּכָל הַסְּפָרִים בִּפְרָט בַּזוהַר הַקָּדוֹשׁ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא וְכוּ' וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְׁתַּבַּח בֵּהּ בְּכָל עָלְמִין. וְהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֶאֱרִיךְ לְדַבֵּר עִמָּנוּ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים מִזֶּה וְזֵרַז אוֹתָנוּ לָזֶה מְאד בְּכַמָּה מִינֵי לְשׁוֹנוֹת. וְכַמָּה פְּעָמִים הָיָה מְבַזֶּה אוֹתָנוּ בְּבִזְיוֹנוֹת עַל שֶׁאָנוּ מִתְעַצְּלִים בָּזֶה וּפַעַם אַחַת קָרָא אוֹתָנוּ עֵצִים יְבֵשִׁים עַל שֶׁאֵין אָנוּ מוֹלִידִים נְפָשׁוֹת שֶׁיִּתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יָדֵינוּ. וּפַעַם אַחַת בְּלֵיל מוֹצָאֵי שַׁבָּת עָמַדְנוּ לְפָנָיו עִם כַּמָּה אֲנָשִׁים מֵהַחֲשׁוּבִים שֶׁלּוֹ וְהוֹכִיחַ אוֹתָנוּ מְאד כַּמָּה שָׁעוֹת עַל עִנְיָן זֶה וְסִפֵּר אָז הַרְבֵּה מֵעִנְיָן זֶה. וְגַם הָיָה רְצוֹנוֹ שֶׁיִּסְעוּ נְסִיעוֹת בִּשְׁבִיל זֶה כְּדֵי לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם. וְאָז כְּשֶׁדִּבֵּר מִזֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב נְפָשׁוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל אָז הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַמִּשְׁתַּדְּלִים לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רַק הַפְּחוּתִים בַּמַּעֲלָה מְאד כְּגוֹן עֲנִיִּים וְאֶבְיוֹנִים וְעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אֲנָשִׁים הַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה. כִּי הָעִקָּר הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּנֵי הָאָדָם הַגְּדוֹלִים בַּמַּעֲלָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת. כִּי בְּנֵי אָדָם כָּאֵלּוּ קָשֶׁה לְקָרְבָם מְאד וּכְשֶׁזּוֹכֶה לְקָרְבָם אַשְׁרֵי לוֹ. כִּי הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד כְּשֶׁמְּקָרֵב נְפָשׁוֹת גְּדוֹלוֹת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז אֵלּוּ הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים בַּמַּעֲלָה נוֹפְלִים וְנִטְפָּלִים מִמֵּילָא אֵלָיו וּמִתְקָרְבִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי מִתְבַּטְּלִים לְגַבֵּי הַגָּדוֹל מֵהֶם שֶׁנִּתְקָרֵב לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה מִי הוּא הַגָּדוֹל. הֵשִׁיב בְּחִפָּזוֹן [בְּדֶרֶךְ גְּעָרָה עַל שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵל דָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה] מִי שֶׁהוּא לַמְדָן יוֹתֵר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא עָשִׁיר חָשׁוּב יוֹתֵר, מִי שֶׁהוּא מְיֻחָס חָשׁוּב יוֹתֵר. וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו הָיָה שֶׁכָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה חֲשִׁיבוּת וּמַעֲלָה מִצַּד עֲשִׁירוּת אוֹ מִצַּד חָכְמָה וְיִחוּס, בְּוַדַּאי נִשְׁמָתוֹ גְּדוֹלָה וּגְבוֹהָה יוֹתֵר. וּכְמוֹ כֵן יֵשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע גָּדוֹל בְּיוֹתֵר וְגַם בּוֹ תְּלוּיִים כַּמָּה נְפָשׁוֹת בְּיוֹתֵר. וְעַל כֵּן הָעִקָּר לְהִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב מִבְּנֵי הַנְּעוּרִים הַחֲשׁוּבִים שֶׁבָּעִיר כְּגוֹן בְּנֵי הָעֲשִׁירִים וְאוֹתָן שֶׁמֻּחְזָקִים בְּלִמּוּד וְאָז הַקְּטַנִּים מִתְקָרְבִים מִמֵּילָא וְכַנַּ"ל. גַּם דַּרְכּוֹ הָיָה שֶׁלּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְקָרֵב זְקֵנִים רַק בְּנֵי הַנְּעוּרִים כַּמּוּבָא בְּהָאָלֶף בֵּית שֶׁהַנְּעָרִים בְּקַל לְהָשִׁיב אוֹתָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִן הַזְּקֵנִים. וְכֵן סִפֵּר לִי זָקֵן אֶחָד עַל עַצְמוֹ שֶׁפַּעַם אַחַת כְּשֶׁהָיָה אֶצְלוֹ עַל חַג הַשָּׁבוּעוֹת בְּזַאסְלַאב אָז אָמַר לְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, רַבֵּנוּ קָרְבוּ אוֹתִי אֲלֵיכֶם. הֵשִׁיב לוֹ רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אֵינִי יָכוֹל לְקָרֵב זְקֵנִים. אַחַר כָּךְ שָׂחַק רַבֵּנוּ קְצָת וְאָמַר לוֹ תּאמְרוּ שֶׁכָּךְ הוּא הָאֱמֶת שֶׁאֵינִי יָכוֹל בְּוַדַּאי אֲנִי יָכוֹל לְקָרֵב גַּם זְקֵנִים. אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן לא נִתְקָרֵב זֶה הַזָּקֵן הֵיטֵב לְרַבֵּנוּ כְּמוֹ בְּנֵי הַנְּעוּרִים. וְכֵן מְבאָר בְּהַתּוֹרָה תָּעִיתִי כְּשֶׂה אוֹבֵד בְּלִקּוּטֵי א' בְּסִימָן ר"ו הַחִלּוּק שֶׁבֵּין עוּל יָמִים לְזָקֵן עַיֵּן שָׁם. וְכֵן שָׁמַעְנוּ וְרָאִינוּ כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁקָּשֶׁה לְקָרֵב הַזְּקֵנִים.."

אחח רביינו איזה דיבורים טהוריייייייים !! ה' הוא המלך =)
חיכיתו שמישו יעשה אתזה.. כלהכבוד!ננח=)

אויי איזה מתיקות!!חיוך

 

כל הדיבורים של רבינו מתוקים מדבש, אבל נבחר אחד..:

 

"וזה כלל גדול בעבודת ה', שצריכין ממש בכל יום להתחיל מחדש!" (ליקוטי מוהר"ן, תורה רסא)

 

>> התחברתי מאוד מאוד למשפט הזה!! (אפילו כתבתי אותו בגדול על קנווס ותליתי בחדר שלי..יצא מקסים!חיוך גדול)

 

מה שהיה היה העיקר להתחיל מהתחלה!!!

 

אבא, תחדש אותי לגמריי!!!!!!  שנזכה כולנו להתחדש תמיד! כל הזמן להתחדש!! אמן!

משפט יומי ה' הוא המלך =)
"מִי שֶׁהוּא שׁוֹלֵט בְּיִצְרוֹ, בָּנָיו אֵינָם יוֹצְאִים לְתַרְבּוּת רָעָה, וְעַל יְדֵי זֶה מָמוֹנוֹ נִתְבָּרֵךְ, וְעַל יְדֵי זֶה לא יָבוֹא לִידֵי נִסָּיוֹן." (ספר המידות)
אשרייך אהבת חינם
אשריך צדיקה הנה עוד משפט מרבינו,מעריצה של אבא

אני ממש אהבתי אותו:

״אמר: צריך כל אדם לצעוק לה׳ יתברך ולשא ליבו אליו כאילו הוא באמצע הים תלוי על חוט השערה ורוח הסערה סוער עד לב השמים...״ (השתפכות הנפש)

אבל שמרו משפטים שכל יום יעלה משפט חח ה' הוא המלך =)
אשרייך בלאפה!!שמני כחותם
אל'דאגי..יש לרבינו מלאאאא משפטים..ננח=)
אההההה אלוללללל !! מסוגל החודש הזה ממש!!ה' הוא המלך =)
"דע כי כוונת אלול הם תיקון לפגם הברית.."
ליקוטי מוהרן
שיהיה חודש טוב ומבורך
דיבור מרבינו לכבוד ראש חודש: ננח=)

"ועיקר תיקון של ראש חודש הוא למלאות פגימת הלבנה, שיהיו שניהם שווים בקומתם בחינת 'והיה אור הלבנה כאור החמה'. וזה זוכין על-ידי שעושים מתורות תפילות, היינו שמתפללין רק על קיום התורה ועל-ידי זה נכללין תורה ותפילה ביחד.."  

 

חודש טוב ושמח! כל הישועות!! חיוך

וואי הזכרת לינתל'ה

ליקוטי הלכות, שמדבר שכל העניין של ראש השנה זה לבקש על רוחניות, עבודת ה' ויהדות,

 ומביא זוהר שמגנה על אלו שמבקשים רק על פרנסה וגשמיות ולא על רוחניות וגאולה, ולא עושים מהתורות- תפילות,

בעזרת השם אמצא ואעלה לפה.. 

הנה: לקוטי הלכות הלכות ראש חודש הלכה ה':נתל'האחרונה


א) כִּי כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לְנַסֵּר אֶת הַמַּלְכוּת מִזְּעֵיר אַנְפִּין וְלִבְנוֹתָהּ פַּרְצוּף שָׁלֵם וּלְיַחֲדָהּ עִם זְעֵיר אַנְפִּין, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בְּכַוָּנוֹת הָאֲרִ"י זַ"ל. הַיְנוּ שֶׁכָּל כַּוָּנָתֵנוּ בַּיָּמִים הָאֵלֶּה לִבְנוֹת אֶת הַתְּפִלָּה לְהָקִים אֶת הַתְּפִלָּה מִנְּפִילָתָהּ, לַהֲקִימָהּ וּלְגַדְּלָהּ וְלִבְנוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַתְּפִלָּה הִוא בְּחִינַת מַלְכוּת, בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד, בְּחִינַת וַאֲנִי תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּסִימָן פד בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא). וְזֶה כָּל עֲבוֹדָתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְכוּ' לְהָקִים וְלִבְנוֹת אֶת הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל, כִּי חָכְמַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהַתְּפִלָּה הֵם בְּחִינַת מֹשֶׁה וְדָוִד. תּוֹרָה הִיא בְּחִינַת מֹשֶׁה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "זִכְרוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה". וּכְתִיב, "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה". כִּי מֹשֶׁה נָתַן לָנוּ הַתּוֹרָה וְהוּא בְּעַצְמוֹ הַתּוֹרָה כַּיָּדוּעַ וּתְפִלָּה הִיא בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד, בְּחִינַת וַאֲנִי תְּפִלָּה, שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נָפְלָה בְּחִינַת מַלְכוּת הַקְּדוֹשָׁה מְאֹד וְיִשְרָאֵל בַּגָּלוּת וְנָפַל הַמַּלְכוּת אֲלֵיהֶם. וְעִקַּר נְפִילַת הַמַּלְכוּת הִיא מֵחֲמַת נְפִילַת הַתְּפִלָּה שֶׁנָּפְלָה מְאֹד, כִּי הַתְּפִלָּה הִוא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל וּבַעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים נָפְלָה הַתְּפִלָּה מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּרָכוֹת ו,) עַל פָּסוּק כְּרֻם זֻלֻּת וְכוּ', אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהּ. וּמַאי נִיהוּ? תְּפִלָּה. וְזֶה עִקַּר עֲבוֹדָתֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וּבְכָל הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלּוּ לְהָקִים אֶת הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת כַּנַּ"ל:
 

ב) וְזֶה בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַמְבֹאָר בַּכַּוָּנוֹת. וּכְלַל הָעִנְיָן בְּקִצּוּר הוּא, שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה בִּתְחִלַּת הַבְּרִיאָה אָז הַמַּלְכוּת בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר וְאָדָם הָרִאשׁוֹן אִם לֹא הָיָה חוֹטֵא בְּעֵץ הַדַּעַת וְהָיָה מַמְתִּין בְּזִוּוּגוֹ עַד שַׁבָּת, הָיָה יָכֹל לְהַחֲזִירָהּ תֵּכֶף פָּנִים בְּפָנִים עַל יְדֵי תְּפִלָּתוֹ שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל אָז, אַךְ עַל יְדֵי פְּגָמָיו, עַל יְדֵי זֶה אָנוּ צְרִיכִין בְּכָל שָׁנָה לַעֲסֹק בְּתִקּוּן זֶה מְעַט מְעַט עַד בִּיאַת הַגּוֹאֵל.
 

ג) וְאִם אָמְנָם אֵין לָנוּ עֵסֶק בְּנִסְתָּרוֹת, אַךְ אַף עַל פִּי כֵן כָּל מַה שֶּׁאָנוּ יְכוֹלִין לְהָבִין מֵהֶם רְמָזִים לַעֲבוֹדַת ה' יִתְבָּרַךְ מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים, בִּפְרָט עַל פִּי הַהַקְדָּמוֹת שֶׁל רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו כָּל דִּבְרֵי קַבָּלַת הָאֲרִ"י זַ"ל וְהַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ וְכוּ', כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ, עַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁנְּפָרֵשׁ דִּבְרֵי הַכַּוָּנוֹת עַל פִּי הַקְדָּמָתוֹ, הַכֹּל אֱמֶת וָצֶדֶק, כִּי דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הֵם כְּלָלִיּוּת גָּדוֹל וְכוּ' וְאֵין כָּאן מְקוֹמוֹ לְהַאֲרִיךְ בָּזֶה כָּאן. וְנָשׁוּב אֶל הָעִנְיָן כִּי מַלְכוּת הִוא בְּחִינַת הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד שֶׁכָּל עִסְקֵנוּ לְנַסְּרָהּ וְלִבְנוֹתָהּ קוֹמָה שְׁלֵמָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ וּלְיַחֲדָהּ עִם זְעֵיר אַנְפִּין, כִּי בְּחִינַת זְעֵיר אַנְפִּין הוּא הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כַּמּוּבָן בַּכַּוָּנוֹת קְרִיאַת הַתּוֹרָה וּבִשְׁאָר מְקוֹמוֹת.
 

הַיְנוּ כִּי יֵשׁ שְׁנֵי בְּחִינוֹת תְּפִלּוֹת, יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁהוּא לְמַטָּה מֵהַתּוֹרָה וְהִיא טְפֵלָה לְהַתּוֹרָה, וְיֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינָה אַחַת עִם הַתּוֹרָה מַמָּשׁ. וְגַם הִיא גָּבֹהַּ מֵהַתּוֹרָה, כִּי יֵשׁ תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלְּלִין עַל צְרָכָיו, דְּהַיְנוּ פַּרְנָסָה וּבָנִים וְחַיִּים וּרְפוּאָה וְכוּ'. וְזֹאת הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת חַיֵּי שָׁעָה. וְהִיא לְמַטָּה מֵהַתּוֹרָה וּטְפֵלָה לְהַתּוֹרָה, כִּי בְּוַדַּאי מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל צָרְכֵי גּוּפוֹ וְאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן כְּלָל בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, רַק הוּא מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּתֵּן לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ בָּנֵי, חַיֵּי וּמְזוֹנֵי וְכוּ' לַהֲנָאָתוֹ וּלְצֹרֶךְ גּוּפוֹ, זֹאת הַתְּפִלָּה בְּוַדַּאי אֵינָהּ חֲשׁוּבָה לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ. וְהִיא בְּחִינַת תְּפִלּוֹת רָעוֹת שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁיֵּשׁ לְכָל אָדָם תְּפִלּוֹת רָעוֹת וְהִיא בְּחִינַת גַּנָּבָא אַמַחְתַּרְתָּא רַחֲמָנָא קָרֵהּ. כִּי זֶה יָדוּעַ וְנִרְאֶה בְּחוּשׁ שֶׁכָּל יְמֵי חַיֵּינוּ הֶבֶל וָרִיק וְיָמֵינוּ כְּצֵל עוֹבֵר וּמַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ. וְאִם יִצְבֹּר כֶּעָפָר כֶּסֶף וְכוּ' לֹא בְּמוֹתוֹ יִקַּח הַכֹּל וְאֵין מְלַוִּין לוֹ לָאָדָם לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבִים וּמַרְגָּלִיּוֹת וְכוּ'. וְעַל כֵּן מִי שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הָאַחֲרוֹן הָאֲמִתִּי, לָמָּה לוֹ חַיִּים. וּמָה הַנַּחַת רוּחַ לַה' יִתְבָּרַךְ מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁמִּתְפַּלֵּל שֶׁיִּתֵּן לוֹ ה' יִתְבָּרַךְ פַּרְנָסָה וּמָמוֹן וְכוּ' לְמַלְּאוֹת תַּאֲוֹת בִּטְנוֹ. וְה' יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ וּמֵבִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ אֵינוֹ טוֹבָה לְפָנָיו כְּלָל, כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית בְּוַדַּאי הַפַּרְנָסָה וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁלּוֹ הוּא בְּחִינַת עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן.

 

נִמְצָא, שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁהִיא לְצֹרֶךְ הַגּוּף לְבַד בְּלִי כַּוָּנַת קִיּוּם הַתּוֹרָה הִיא בְּוַדַּאי אֵינָהּ טוֹבָה כְּלָל. וְעַל תְּפִלּוֹת כָּאֵלּוּ קוֹרֵא תִּגָּר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ, צַוְוחִין כִּכְלָבִין הַב הַב, הַב לָן חַיֵּי, הַב לָן מְזוֹנָא וְכוּ'. וְאֵין לַה' יִתְבָּרַךְ מִתְּפִלָּה כָּזֹאת שֶׁהִיא לְצָרְכֵי הַגּוּף כִּי אִם כְּשֶׁזֶּה הַמִּתְפַּלֵּל מִתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל בָּנֵי חַיֵּי וּמְזוֹנָא וְכָל כַּוָּנָתוֹ כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲשוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וּלְקַיֵּם תּוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו בֶּאֱמֶת. וְאִם כַּוָּנָתוֹ בֶּאֱמֶת בִּשְׁבִיל זֶה בְּוַדַּאי יֵשׁ לַה' יִתְבָּרַךְ נַחַת רוּחַ מִתְּפִלָּה כָּזֹאת, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן תְּפִלָּה כָּזֹאת הִיא בְּוַדַּאי לְמַטָּה מֵהַתּוֹרָה וּטְפֵלָה לְהַתּוֹרָה, כִּי מֵאַחַר שֶׁהַתְּפִלָּה בִּשְׁבִיל צָרְכֵי הַגּוּף. נִמְצָא, שֶׁהַתְּפִלָּה זֹאת בִּפְנֵי עַצְמָהּ אֵינָהּ כְּלוּם כַּנַּ"ל, כִּי לָמָּה לוֹ הַגּוּף וּצְרָכָיו וְהַיּוֹם בְּכָאן וּמָחָר בַּקֶּבֶר וְכוּ' כַּנַּ"ל וְאֵין לְהַתְּפִלָּה הַזֹּאת שׁוּם חִיּוּת וְקִיּוּם כִּי אִם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמִּתְכַּוֵּן בִּתְפִלָּתוֹ עַל צָרְכֵי הַגּוּף בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁתְּפִלָּה כָּזֹאת בְּוַדַּאי טְפֵלָה לְהַתּוֹרָה, כִּי הָעִקָּר הוּא הַתּוֹרָה, רַק הוּא מִתְפַּלֵּל עַל צָרְכֵי הַגּוּף כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי תְּפִלָּה כָּזֹאת הִיא טְפֵלָה לְהַתּוֹרָה וּלְמַטָּה מֵהַתּוֹרָה:
וְעַל תְּפִלָּה כָּזֹאת הִקְפִּידוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ בָּהּ בְּיוֹתֵר,

כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, מַנִּיחִין חַיֵּי עוֹלָם וְעוֹסְקִין בְּחַיֵּי שָׁעָה. כִּי הָעִקָּר הוּא חַיֵּי עוֹלָם, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה, אֲבָל הַתְּפִלָּה כָּזֹאת בִּשְׁבִיל צָרְכֵי הַגּוּף הִיא חַיֵּי שָׁעָה, רַק שֶׁצְּרִיכִין אוֹתָהּ בִּשְׁבִיל חַיֵּי עוֹלָם בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה. וְעַל כֵּן בְּוַדַּאי אֵין לְהַנִּיחַ הָעִקָּר, שֶׁהוּא חַיֵּי עוֹלָם, וּלְהַאֲרִיךְ בְּהַטָּפֵל, שֶׁהוּא חַיֵּי שָׁעָה. וּתְפִלָּה כָּזֹאת צָרִיךְ שְׁמִירָה גְּדוֹלָה שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בָּהּ הַחִיצוֹנִים, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בִּבְחִינַת רַגְלֶיהָ יֹרְדוֹת מָוֶת חַס וְשָׁלוֹם, כִּי מֵאַחַר שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַל צְרָכִים הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁל הַגּוּף רַק שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל הַתּוֹרָה, בְּקַל תּוּכַל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהִתְאַחֵז בּוֹ לְהַטּוֹת כַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל צָרְכֵי הַגּוּף בְּעַצְמוֹ, שֶׁאָז תְּפִלָּתוֹ פְּסוּלָה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן כְּשֶׁהַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, הִוא בִּבְחִינָה זוֹ, אֲזַי הִיא בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר, שֶׁהִיא דְּבוּקָה לְהַתּוֹרָה וּטְפֵלָה אֵלֶיהָ, כִּי אֵין לָהּ פַּרְצוּף בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כִּי בְּלֹא הַתּוֹרָה אֵין לָהּ עִנְיָן כְּלָל כַּנַּ"ל. וּצְרִיכָה לִהְיוֹת בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ הַחִיצוֹנִים כַּנַּ"ל, כִּי תְּפִלָּה כָּזוֹ צְרִיכָה שְׁמִירָה מֵהַחִיצוֹנִים מְאֹד. מֵאַחַר שֶׁכָּל הַתְּפִלָּה בִּשְׁבִיל צָרְכֵי הַגּוּף, רַק שֶׁמְּכַוֵּן בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַתּוֹרָה כַּנַּ"ל:

 

ד) אֲבָל עִקַּר הַתְּפִלָּה הַשְּׁלֵמָה הִיא כְּשֶׁאָדָם מִתְפַּלֵּל רַק עַל צָרְכֵי נִשְׁמָתוֹ בְּעַצְמוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל תְּפִלּוֹתָיו לִזְכּוֹת לְיִרְאַת ד' וַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ד' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ד' כָּל יְמֵי חַיָּי וְכוּ'". וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּסִימָן יד) עַל מַאֲמַר "רַבָּה בַּר בַּר חָנָה", וְשַׁקְלִית לְסַלְתָּאִי ואנחיה בְּכַוְתָא דִּרְקִיעַ, עַיֵּן שָׁם. וּתְפִלָּה כָּזֹאת אֵינָהּ טְפֵלָה לַתּוֹרָה, אַדְּרַבָּא, תְּפִלָּה כָּזֹאת הִיא עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה, מֵאַחַר שֶׁמְּבַקֵּשׁ רַק לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתּוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶה. וְזֶה בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ד' הִיא תִתְהַלָּל, הַיְנוּ הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אֵשֶׁת חַיִל, כְּשֶׁהוּא בִּשְׁבִיל יִרְאַת ד' לִזְכּוֹת לְיִרְאָתוֹ יִתְבָּרַךְ, הִיא תִתְהַלָּל, כִּי זֶה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה. וְזֹאת הַתְּפִלָּה הִיא שָׁוָה עִם הַתּוֹרָה וְגָבֹהַּ מִמֶּנָּה, כִּי עִקַּר הַכַּוָּנָה בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הוּא לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר אֶלָּא הַמַּעֲשֶה. וְזֶהוּ כַּוָּנָתוֹ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁמְּבַקֵּשׁ לְיִרְאָה אֶת ד' וּלְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. נִמְצָא, שֶׁהַתּוֹרָה וְהַתְּפִלָּה שְׁנֵיהֶם שָׁוִים בְּקוֹמָתָם. וְאַף גַּם הַתְּפִלָּה גָּבֹהַּ יוֹתֵר, בִּבְחִינַת אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, בְּחִינַת רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ד', דְּהַיְנוּ הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת אִשָּׁה יִרְאַת ד', דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁמִּתְפַּלֵּל עַל הַיִּרְאָה הִיא רֵאשִׁית חָכְמָה, כִּי הִוא לְמַעְלָה מֵהַחָכְמָה, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה. כִּי תְּפִלָּה כָּזֹאת הִיא עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה, כִּי עִקַּר הַתּוֹרָה הִיא הַמַּעֲשֶה שֶׁזּוֹכִין עַל יְדֵי תְּפִלָּה זֹאת, כִּי לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר וְכוּ' כַּנַּ"ל, כִּי הַכֹּל בִּידֵי שָׁמַיִם, שֶׁהוּא הַתּוֹרָה בְּחִינַת זְעֵיר אַנְפִּין שֶׁנִּקְרָא שָׁמַיִם כַּיָּדוּעַ, חוּץ מִיִּרְאַת שָׁמַיִם, אֲבָל עַל יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁיָּסַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכֻּלּוֹ תְּפִלּוֹת לִזְכּוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם וְלַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ כַּאֲשֶׁר יְבֹאַר לְפָנֵינוּ בְּעֵזֶר ה':
 

ה) וְזֶה בְּחִינַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁאָז עוֹסְקִין לְהָקִים וְלִבְנוֹת אֶת הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת, לְנַסְּרָהּ מִזְּעֵיר אַנְפִּין, מִבְּחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר, וְלִבְנוֹתָהּ בְּחִינַת פַּרְצוּף בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּלְיַחֲדָא עִם זְעֵיר אַנְפִּין פָּנִים בְּפָנִים, הַיְנוּ שֶׁאָז עִסְקֵנוּ לְהַמְשִׁיךְ תִּקּוּן הַתְּפִלָּה הַנַּ"ל בָּעוֹלָם, הַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ אֶת הַדֶּרֶךְ הַקָּדוֹשׁ בָּעוֹלָם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיֶה עִקַּר תְּפִלָּתוֹ רַק עַל הַיִּרְאָה לְיִרְאָה אֶת ד' הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה. וְעַל כֵּן מַתְחִילִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, "וּבְכֵן תֵּן פַּחְדְּךָ ד' אֱלֹקֵינוּ עַל כָּל מַעֲשֶיךָ וְאֵימָתְךָ וְכוּ' וְיִירָאוּךָ כָּל הַמַּעֲשִים וְכוּ' וְיַעֲשוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אַחַת לַעֲשוֹת רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם וְכוּ'". כִּי זֶה עִקַּר עִסְקֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִבְנוֹת קוֹמַת הַתְּפִלָּה. שֶׁתִּהְיֶה קוֹמָה שְׁלֵמָה בְּחִינַת פַּרְצוּף בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְכוּ', דְּהַיְנוּ שֶׁתִּהְיֶה הַתְּפִלָּה בַּבְּחִינָה הַנַּ"ל רַק עַל יִרְאַת ד' וַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁאָז אֵין הַתְּפִלָּה טְפֵלָה לְהַתּוֹרָה בִּבְחִינַת אָחוֹר בְּאָחוֹר, רַק הִיא קוֹמָה שְׁלֵמָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ, כִּי הִיא אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ, כִּי הִיא עִקַּר קִיּוּם הַתּוֹרָה וְאֵין לְהַתּוֹרָה שְׁלֵמוּת כִּי אִם" עַל יְדֵי תְּפִלָּה כָּזֹאת וְכַנַּ"ל:
 

וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּסִימָן עג הַנַּ"ל) שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה עַל יְדֵי אֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים הֵם תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁבִּקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו וּלְקַיֵּם תּוֹרָתוֹ וּמִצְוֹתָיו, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ד' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית ד' כָּל יְמֵי חַיַּי וְכוּ'". וּכְתִיב, "הוֹרֵנִי ד' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ וְכוּ'" עָזְרֵנוּ לַעֲשוֹת רְצוֹנְךָ וְכוּ'. וְכֵן הַרְבֵּה. וְכָל מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ לְהִנָּצֵל מֵאוֹיבָיו וְשוֹנְאָיו כָּל כַּוָּנָתוֹ לְהִנָּצֵל מִשּוֹנְאֵי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵם הַסִּטְרָא אָחֳרָא וְחֵילוֹתָיו וְגַם כָּל הַשּוֹנְאִים בְּגַשְׁמִיּוּת שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִנָּצֵל מֵהֶם, הַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת, כִּי כָּל הַשּוֹנְאִים שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְשֶׁל כְּלַל יִשְרָאֵל הוּא מֵחֲמַת שֶׁאָנוּ אוֹחֲזִין בְּתוֹרַת ד' וּמִצְוֹתָיו שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה הֵם מִתְגָּרִים בָּנוּ. נִמְצָא, שֶׁכָּל שוֹנְאֵינוּ וְאוֹיְבֵינוּ בְּגַשְׁמִיּוּת כֻּלָּם הֵם שוֹנְאֵי ד', שוֹנְאֵי הַנֶּפֶשׁ, שוֹנְאֵי הַתּוֹרָה. וְכָל בַּקָּשָׁתֵנוּ לְהִנָּצֵל מֵהֶם הִוא לְהִנָּצֵל מִשּוֹנְאֵי הַנֶּפֶשׁ וְהַתּוֹרָה כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה. הַכְּלָל, שֶׁכָּל כַּוָּנַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּסֵפֶר תְּהִלִּים הוּא לְבַקֵּשׁ מֵה' יִתְבָּרַךְ שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת וּלְהִנָּצֵל מִכָּל הַשּוֹנְאִים וְהַמּוֹנְעִים וְהַמְעַכְּבִים לַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וּכְמוֹ שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ יָסַד כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים מֵהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁלּוֹ וְכוּ' כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּסִימָן קנו), עַיֵּן שָׁם. וְעַל כֵּן הֵם חֲמִשָּׁה סְפָרִים תְּהִלִּים כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, שֶׁהֵם כְּלַל הַתּוֹרָה, הַיְנוּ בְּחִינָה הַנַּ"ל שֶׁעוֹשִין מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָשָה מֵחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה חֲמִשָּׁה סִפְרֵי תְּהִלִּים, שֶׁהֵם תְּפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, הַיְנוּ שֶׁעָשָה מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל. וְעַל כֵּן עִקַּר הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה הוּא עַל יְדֵי תְּהִלִּים כַּנַּ"ל, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁעוֹשִין מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּהִלִּים כַּנַּ"ל:
נִמְצָא, שֶׁעִקַּר הַתְּשׁוּבָה זוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁעוֹשִין מִתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה. וְזֶה כָּל עִסְקֵנוּ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהוּא יוֹם הָרִאשׁוֹן לַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁאָז צְרִיכִין לְהַמְשִׁיךְ הַדֶּרֶךְ שֶׁל תְּשׁוּבָה בָּעוֹלָם שֶׁיִּזְכּוּ כָּל בָּאֵי עוֹלָם לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וְיֵעָשוּ כֻלָּם אֲגֻדָּה אֶחָת לַעֲשוֹת רְצוֹנְךָ וְכוּ'". וְזֶה מַמְשִׁיכִין עַל יְדֵי שֶׁעוֹסְקִין לִבְנוֹת קוֹמַת הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּזְכֶּה לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְלַעֲשוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת תְּהִלִּים, שֶׁכָּל יִשְרָאֵל עוֹסְקִין אָז בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים הַרְבֵּה, כִּי דַּיְקָא עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִתְשׁוּבָה כַּנַּ"ל. אֲבָל דֶּרֶךְ זֶה צְרִיכִין
לְהַמְשִׁיךְ מִמָּקוֹם גָּבֹהַּ מְאֹד מִבְּחִינַת חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה הַנִּמְשָׁכִין מֵאוֹרָיְתָא דְּעַתִּיקָא סְתִימָאָה כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת הַדּוֹרְמִיטָא שֶׁהוּא הִסְתַּלְּקוּת הַמֹּחִין כְּדֵי לִזְכּוֹת לְמֹחִין גְּבוֹהִים עַל יְדֵי הַשּׁוֹפָר, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה הַנַּ"ל שֶׁנִּזְכֶּה עַל יָדָם לִבְנוֹת קוֹמַת הַתְּפִלָּה, לַעֲשוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁזֶּה עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת אָז בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה עוֹסְקִין כָּל יִשְרָאֵל בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים,

 

כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲשֶרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁהוּא לְהָקִים אֶת הַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַלְכוּת וְלִזְכּוֹת לִתְשׁוּבָה, זֶה זוֹכִין עַל יְדֵי תְּהִלִּים כַּנַּ"ל. שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְבּוֹדְדוּת וְלַעֲשוֹת מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת כַּנַּ"ל. וְכַמְבֹאָר שָׁם בִּמְקוֹמוֹ בְּסוֹף סִימָן עג הַנַּ"ל) שֶׁבִּשְׁבִיל זֶה עוֹסְקִין כָּל יִשְרָאֵל בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ' בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים, כִּי תְּהִלִּים מְסֻגָּל לִתְשׁוּבָה, עַיֵּן שָׁם, הַיְנוּ כַּנַּ"ל:
וְעַל כֵּן נֶאֱמַר עַל הַתְּפִלָּה, "כְּרֻם זֻלֻּת וְכוּ'". וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה , אֵלּוּ דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבְנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהּ. וּמַאי נִיהוּ? תְּפִלָּה. וְזֶה בְּחִינַת וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת וְכוּ'. כִּי יְפִי הַהִדּוּר הַתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה הַכֹּל רוֹאִין וְחָשׁוּב בְּעֵינֵי הַכֹּל, וְהַכֹּל רָצִין אֶל הַמִּשְׁנָה, אֲבָל 'וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת', שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה תָּמִיד שֶׁלֹּא תִּפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַתְּפִלּוֹת שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לַה' יִתְבָּרַךְ לְהִנָּצֵל מֵהַיֵּצֶר הָרָע וְחֵילוֹתָיו, שֶׁהוּא הַסּ"מ, שֶׁהוּא שָרוֹ שֶׁל עֵשָו. וְזֶה בְּחִינַת שֶׁהָיְתָה בּוֹכָה שֶׁלֹּא תִּפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל עֵשָו. וְהָיְתָה בּוֹכָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁהָיָה עֵינֶיהָ רַכּוֹת. וְזֶה רֶמֶז עַל כְּנֶסֶת יִשְִרָאֵל עַל שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְרָאֵל צָרִיךְ לִבְכּוֹת כָּל כָּךְ כְּמוֹ לֵאָה שֶׁלֹּא יִפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַסּ"מ חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהִיא בְּחִינַת עֵשָו וְכַמְבֹאָר מִזֶּה בְּמָקוֹם אַחֵר ) אֲבָל מַעֲלוֹת וַחֲשִׁיבוּת עִנְיָן זֶה שֶׁל תְּפִלָּה אֵין הַכֹּל רוֹאִין, כִּי הוּא בְּחִינַת עָלְמָא דְּאִתְכַּסְיָא, כִּי סוֹד הַתְּפִלָּה גָּבֹהַּ וְסָתוּם וְנֶעְלָם מְאֹד. וְעַל כֵּן אֵין בְּנֵי אָדָם אֲפִלּוּ הַכְּשֵׁרִים רָצִין אַחַר זֶה כָּל כָּךְ. וְאַדְּרַבָּא, בְּנֵי אָדָם מְזַלְזְלִים בָּהּ, כִּי תְּפִלָּה הִוא בְּחִינַת דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁגָּבֹהַּ וְנִשְגָּב מְאֹד, אֲבָל בְּנֵי אָדָם מְזַלְזְלִין בָּהּ. 

 

כִּי מִתּוֹרָה בִּפְנֵי עַצְמָהּ יֵשׁ לִפְעָמִים יְנִיקָה לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא בְּחִינַת שִׁפְחָה בִּישָׁא שֶׁמַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ לִלְמֹד שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ לְהִתְיַהֵר וּלְקַנְטֵר וַאֲזַי הוּא בְּחִינַת וְשִׁפְחָה כִּי תִּירַשׁ גְּבִירְתָהּ, שֶׁהִיא בְּחִינַת מִשְׁנָה וְכַמְרֻמָּז בַּתִּקּוּנִים. וְכֵן מִתְּפִלָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ תּוּכַל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְהִתְאַחֵז שֶׁמַּכְנִיס בְּדַעְתּוֹ לְהִתְפַּלֵּל לְצֹרֶךְ גּוּפוֹ לְבַד וְכוּ' וְכַנַּ"ל, אֲבָל כְּשֶׁנִּכְלָל תּוֹרָה וּתְפִלָּה יַחַד וְכָל תְּפִלָּתוֹ שֶׁיְּקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה וְכָל לִמּוּדוֹ אֶת הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע לַעֲשוֹת תְּפִלּוֹת מֵהַתּוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לִשְׁמֹר וְלַעֲשוֹת וּלְקַיֵּם וְאָז נִכְלָל תּוֹרָה וּתְפִלָּה יַחַד בְּתַכְלִית הַיִּחוּד. וְאָז יִפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן וְאֵין לְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שׁוּם יְנִיקָה, אַדְּרַבָּא, הָרַע נִתְהַפֵּךְ לְטוֹב. וְהַשְּׁפָחוֹת נִכְלָלִין בַּקְּדֻשָּׁה, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַעֲקֹב, שֶׁעַל יְדֵי זֶה שֶׁזָּכָה לְלֵאָה וּלְרָחֵל, שֶׁהֵם בְּחִינַת תּוֹרָה וּתְפִלָּה בְּיַחַד וְכַנַּ"ל. עַל יְדֵי זֶה זָכָה לְהוֹלִיד גַּם מֵהַשְּׁפָחוֹת שִׁבְטֵי יָהּ, כִּי הַכֹּל נִכְלָל בַּקְּדֻשָּׁה, עַל יְדֵי שֶׁעוֹשִין מֵהַתּוֹרוֹת תְּפִלּוֹת, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה וְעִקַּר הַסְּלִיחָה שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז עֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת וְכַנַּ"ל:

)ה' הוא המלך =)
"ועקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים ד):"נתתה שמחה בלבי". ואי אפשר ללב לשמח, אלא עד שיסיר עקמומיות שבלבו שיהא לו ישרות לב,ואז יזכה לשמחה,כמו שכתוב(שם צ"ז):"ולישרי לב שמחה".(ר' נחמן זיע"א)

שנזכה להיות בשמחה תמיייייד
ה' הוא המלך =)
"כי באמת אפשר לחיות חיים טובים על ידי אמונה בלבד. אבל מי שרוצה את האמת לאמיתה, ורוצה להנות באמת מחיים טובים באמת בשלמות, הוא דייקא צריך להשתמש בשכלו בכל מה שאפשר." (רבי נחמן מברסלב)
המכתב היומי ממוהרא"ש מתוך אתר ברסלב סיטינתל'ה

בעזה"י יום ג' לסדר כי תצא ז' אלול ה'תשע"ג

שלום וברכה אל ... נ"י

חסדי השם יתברך שאנחנו צועדים צעד אחר צעד שעה אחר שעה יום אחר יום בימי אלול הקדושים, אשר בו פתוחים שערי הרחמים והרצון, וחבל מאד שנבלה את הזמן היקר שלנו בהבל וריק וכו', בשעה שאנחנו יכולים לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ולהשיח ולספר את כל אשר עם לבבנו עמו יתברך, כי גם הרצונות והכיסופים הטובים שאנחנו מוציאים מפינו וכו' וכו', מזה נעשה מה שנעשה למעלה בכל העולמות, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ל"א וסימן ס"ו) שנארגין מזה עולמות חדשים, עין לא ראתה, והאריך בזה מוהרנ"ת ז"ל (לקוטי הלכות אומנין הלכה ד' אות כ"ט) שאדם צריך לשמור את עצמו מאד מאד מכיסופין רעים, וירגיל מחשבתו תמיד לכסוף ולחשוק רק כיסופים טובים, כי יתגעגע ויחשוק ויכסוף תמיד להתקרב להשם יתברך, ולתורתו ולעבודתו וכו' וכו', והעיקר להוציא מהפה כל הרצונות והכיסופים הטובים שיש לו, שזה בעצמו יביא אותו אל כל המדריגות שבעולם, כי כשבר ישראל מרגיל את עצמו לדבר עמו יתברך בתמימות ובפשיטות גמור, ומוציא את הרצונות שלו מפיו, על ידי זה נכלל במקום שנכלל וכו' וכו', וחבל חבל מאד מאד שבני אדם לא יודעים מה זה שיחה בינו לבין קונו, לא צריכים לעשות שום הכנות לזה, רק לפתוח את הפה ולדבר אל הקדוש ברוך הוא בתמימות ובפשיטות גמור בלי שום חכמות כלל, ובפרט עכשיו בימי אלול הקדושים שהשמים פתוחים והרחמים והחסדים מתפשטים בעולם, חבל מאד שלא נבלה כל שעה לדבר קצת עמו יתברך, ולספר לו יתברך מה שעובר עלינו וכו' וכו', ואין לתאר ואין לשער את הזכות הזה, ולכן אל תהיה בטלן, אל תבלה את הזמן היקר שלך בלפטפט דברים בטלים וכו', ודברים של מה בכך וכו', עם פלוני או עם אלמוני, כי חבל על כל יום ועל כל שעה וכו'.
אתה צריך לדעת כי החיים של האדם מלאים נסיונות קשים ומרים, ואשרי מי שמחזיק מעמד ולא נשבר, אלא מדביק את עצמו באין סוף ברוך הוא, היינו שמצייר בדעתו איך שאין בלעדו יתברך כלל, והכל לכל אלקות גמור הוא, ודבר גדול דבר קטן לא נעשה מעצמו אלא בהשגחת המאציל העליון, ומרגיל את עצמו לדבר אל הקדוש ברוך הוא בשפת האם שלו, שזה המתנה הכי יפה שקבלנו מרביז"ל, ולכן אל תהיה בטלן, יהיה מה שיהיה עמך וכו', אתה לא תעזוב את עצמך, רק תברח אליו יתברך, ותדבר עמו יתברך בשפת האם שלך, ואף שיהיה נדמה לך בהתחלה שאף אחד לא שומע אותך וכו', הכל הבל הבלים ודמיון גדול מאד, וכבר סיפר רביז"ל (שיחות הר"ן סימן רל"ב) גיבור אחד חגר מתניו לכבוש חומה חזקה. ואחר כך כשבא אל השער, היה ארוג על השער מטווה מקורי עכביש שסתם השער. וכי יש שטות מזה שיהיה חוזר ממלחמתו מחמת הסתימה של הקורי עכביש?! (והנמשל מובן), ואחר כך אמר רביז"ל: העיקר הוא הדיבור. שעל ידי הדיבור יכולין לכבוש הכל ולנצח כל המלחמות. ואמר: אף על פי שיכולין להתבודד במחשבה, אבל העיקר הוא הדיבור. ומבואר הנמשל ממילא לענין מה שקשה על האדם לדבר לפני השם יתברך או לפני הצדיקים האמתיים מה שבלבו. וכל זה מחמת בושה וכבדות שלו שאין לו עזות דקדושה, בוודאי הוא שטות גדול. כי הלא הוא רוצה לכבוש בדיבורו מלחמה חזקה שהוא מלחמת היצר, ועכשיו כשהוא סמוך לדבר, ולכבוש ולשבר חומות ולפתוח שערים על ידי הדיבור, ובשביל מניעה קלה מחלישות דעתו וכיוצא, ימנע חס ושלום מלדבר?! כי הלא המניעה הזאת נחשבת לסתימה של קורי עכביש כנגד החומות שרוצה לשבר בדיבורו.
אני מאד מאד מבקש אותך אישית, שתלמד בכל יום את הדף היומי, ואפילו שאתמול לא למדת, ומחר מי יודע אם תלמד, על כל פנים היום הזה תחטוף את הדף היומי גמרא, שזה הצלת נפשות ממש, כי דף גמרא ליום זה חיות להנפש, ואם תרגיל את עצמך ללמוד בכל יום דף גמרא כפי סדרת הדף היומי, תרגיש כל מיני נעימות בעולם, כי דף גמרא זה שמירה להנפש, הדף היומי של היום פסחים נ"ג.
רציתי לעורר אותך שגם השנה תעשה את כל הקניות שלך בהחנות שהקמתי ביבנאל "ברסלב סנטר", הן הד' מינים ויהיה לנו אתרוגים מובחרים תחת השגחת ה"בית הוראה" שלנו, ובפרט הרב הלל אמדדי נ"י בעצמו יעמוד בפיקוח על זה, וכן את הסוכות ואת הנוי סוכות וכו' וכו', כי אי אפשר לתאר ולשער את גודל הזכות הזה שזכיתי להקים חנות של דברים שבקדושה במקום כזה שאף פעם לא היה פה זכר של יהדות, ותהילה לאל היום ארבעים ישובים סביב יבנאל באים אנשים לקנות כל מיני תשמישי קדושה, אין לתאר ואין לשער את גודל הנחת רוח שגומרים להקדוש ברוך הוא יהודים תמימים שמנעו מהם את היהדות במשך כל השנים, והנה תהילה לאל הם שוקדים ובאים להחנות שהקמתי ביבנאל "ברסלב סנטר", כל מה שיהודי צריך בנקודה אחת, אשרי מי שעוזר לי לפתח יותר ויותר את החנות שזה זכות הרבים לדורי דורות, כי אי אפשר לתאר ולשער את מעלת העניין הגדול והנורא הזה שיהודי בודק את המזוזות שלו וכו', או קונה מזוזות חדשים וכו', או תפילין וציצית וכו' וכו', עין לא ראתה את גדולת נשמות ישראל, יזכנו הקדוש ברוך הוא תמיד להיות ממזכי הרבים.
הקדוש ברוך הוא השומע תפילות ישראל ישמע בתפילתי שאני מבקש ומתפלל בעדך שיהיה לך הצלחה מרובה ובכל אשר תפנה תשכיל ותצליח.

המאחל לך כתיבה וחתימה טובה

 
המכתב היומי מהמואר"ש - יום אה' הוא המלך =)
בעזה"י יום א' לסדר כי תצא ה' אלול ה'תשע"ג
שלום וברכה אל ... נ"י
ראה לחזק את עצמך ביתר שאת ביתר עוז רק להיות בשמחה עצומה, כי השמחה זה הגאולה, כי הרגע שאדם שש ושמח על ידי זה הוא נכלל בו יתברך, כי אצלו יתברך נאמר (דברי הימים א' ט"ז כ"ז) "הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו", ולכן חזק ואמץ מאד להיות בשמחה, ותכריח את עצמך רק להיות בשמחה, כי השמחה זה רפואה בין בגשמי בין ברוחני, וכשאדם שמח מתרחב דעתו ויכול להחדיר בעצמו אמונה פשוטה בו יתברך, והרגע שחזק באמונה שאין בלעדו יתברך כלל והכל לכל אלקות גמור הוא, על ידי זה נפתח פיו לדבר אל הקדוש ברוך הוא כאשר ידבר איש אל רעהו, אשר זה התענוג הכי גדול, וטועם טעם עולם הבא בעולם הזה, וכמו שכתוב (ויקרא כ"ו י"ב) "והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם", ופירש רש"י "אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם ולא תהיו מזדעזעים ממני" וכו', איזה תענוג שאדם מרגיש שמלוא כל הארץ כבודו והוא נמצא ואין בלעדו נמצא, והוא יכול לדבר עמו יתברך פנים אל פנים, ואל מדריגה זו רביז"ל רוצה להביא אותנו, וזה זוכים על ידי תוקף השמחה, ולכן תמסור את נפשך להיות בשמחה, וזה כל פרשת השבוע "כי תצא למלחמה על אויביך", כי עיקר האויב זה הס"מ שמכניס את האדם בעצבות ובמרירות ובדכאון פנימי, וזה מלחמה תדירה שאדם צריך להלחם עם האויב הזה שזה הס"מ שמכניס באדם עצבות ומרה שחורה, עם כל זאת התורה הקדושה מבטיחה לנו "ונתנו הוי"ה אלקיך בידיך", אשר מובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן נ"א) אשר יד יסוד השמחה, כמו שכתוב (דברים י"ב) "ושמחתם בכל משלח ידיכם", כי על ידי כלי זמר שמנגנים ביד, על ידי זה שורה הנבואה על הנביאים, ומגרש מהם את הרוח רע עצבות ומרירות שתופס את האדם, ולכן יד זה ענין של שמחה, ואם אדם מכריח את עצמו להיות תמיד בשמחה, על ידי זה הוא מנצח את המלחמה, ואמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ד') כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, ותמיד נותן תודה להקדוש ברוך הוא על החסדים והרחמים גמורים שעושה איתו, היינו הן שמאיר עליו שם הוי"ה שהוא רחמים וחסדים, סוד היה הוה ויהיה, שזה שם של חסד, והן שמאיר עליו שם אלקים שהוא דין, סוד אלקי"ם שעולה כמספר הטב"ע שמתגבר עליו הדינים והמרירות וכו' וכו', עם כל זאת יודע שהכל ממנו יתברך, ושש ושמח, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא, כי באמת עובר על כל אדם צרות ויסורים מרירות ומכאובים, ורוצים להפיל אותו בעצבות ובדכאון, וכשבר ישראל מתחזק בכל הכוחות רק להיות בשמחה, על ידי זה הוא בא לבירור המדמה, עד שאינו רוצה אף אחד רק את הקדוש ברוך הוא בעצמו, ולזה צריכים שמחה, וכך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן כ"ד) ששאלו הסבי דבי אתונא איפה האמצע של העולם? והראה רבי יהושע בן חנניה עם אצבעו פה, שאלו אותו מי אומר שכך הוא? אמר להם רבי יהושע בן חנניה, תביאו חבלים ותמדדו ותראו שאני צודק, ומגלה רביז"ל שיש בזה סוד נפלא מאד, כשמתחיל הבלבולים עם האדם איפה המקום שלו להיות ולגור? אזי העצה להגיד לו פה, איפה שאני נמצא שם אמצע העולם, ועם כל זאת כשהקליפות והמשחיתים שברא מחמת עוונותיו מבלבלים אותו ושואלים מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר? ואחר כך כשילך למקום אחר וכו', גם שמה יגידו לו מי אומר שאתה צריך לגור פה, אולי אתה צריך לגור במקום אחר? כי כשאדם חוטא בפגם הברית אזי הוא בורא קליפות ומשחיתים, והם מבלבלים את דעתו ומעקמים את לבו וכו', בקושיות וספיקות, ולא מוצא את המקום שלו, אבל אם אדם מאמין בו יתברך, ומכניס בדעתו את אמתת מציאותו יתברך, על ידי זה איפה שרק תשים אותו הוא יהיה רק שמח, כי אין עוד שמחה כשמחת האמונה בהשם יתברך, ולאמונה הזאת זוכים על ידי הצדיק, כמובא בדברי רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ז') שעל ידי הצדיק זוכים לאמונה ולתפלה ולנסים, היינו שהצדיק פותח את העינים לראות ולהתבונן באמתת מציאותו יתברך, ועל ידי זה הוא זוכה להתפלל תמיד אליו יתברך, עד שזוכה לראות נסים ונפלאות, כי כך אמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן ר"נ) הטבע מחייב כך והתפלה משנית את הטבע, ולכן צריך האדם כל יום וכל שעה לבקש את הקדוש ברוך הוא על מדת השמחה, להיות רק בשמחה, ואז יתרחב לבו ודעתו, ועל ידי זה יזכה לראות את אמתת מציאותו יתברך, ויהיה רגיל לדבר אליו יתברך, ויראה נסים נגלים שיעשה עמו, ולכן אני מאד מבקש אותך אל תבלבל את עצמך משום בריה שבעולם, אתה לא צריך ללכת אל שום מקום, רק לשמוח עם נקודת יהדותיך, ולהרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא, ואתה צריך מאד מאד לשמוח שאתה נמצא ביבנאל עירו של רביז"ל, כי תהלה לאל יש שם כבר קיבוץ גדול של אנשי שלומינו היקרים, אשר חיים חיים טובים חיים נעימים חיים מאושרים, ושם זוכים למה שאמר רביז"ל (ליקוטי מוהר"ן חלק א' סימן י') הר שדה בית, כי איך שיוצאים מהבית כבר יש שדות להתבודד להקדוש ברוך הוא, ואיך שיוצאים להשדות, כבר יש הרים גבוהים שיכולים לטפס עליהם ולהתיישב על סלע ולהתבודד ולצעוק אליו יתברך, ואף אחד לא יראה אותו, והמקום הזה זה גן עדן התחתון, אשרי מי שזוכה לגור ביבנאל עיר ברסלב, ויצטרף לקהילתינו הקדושה, כי היא קהילה נאה וחסודה חממה של אמונה, וכלי של חסד.
נא ונא תעשה כל מה שביכולתך ללמוד בכל יום מקרא: מפרשת השבוע, משנה: לגרוס בכל יום כמה פרקים משניות, גמרא: להיות חזק מאד ללמוד את הדף היומי, כי דף גמרא ליום זה חיות להנפש, והשלושה לימודים האלו הם עיקר העשירות של האדם, כי להיפך אמרו חכמינו הקדושים (שבת ק"כ.) "ובביתי אין לחם ואין שמלה" שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד; שזה נקרא עני מי שלא לומד בכל יום את השלוש לימודים האלו.
העיקר תרגיל את עצמך לדבר אל הקדוש ברוך הוא בכל יום, אשר כל דיבור ודיבור שמדברים אליו יתברך זה הצלחה נצחית, הצלחה כזו אשר אין לתאר ואין לשער כלל, ואם בני אדם היו יודעים מה זה לדבר אל הקדוש ברוך הוא, היו מתמידים בזה מאד מאד, ולכן אל תהיה בטלן, אפילו כמה דיבורים שמדברים עמו יתברך, זה עושה רושם גדול בשמים.המאחל לך כתיבה וחתימה טובה
מושג על כניסה הבאה ליוסף? תודה.להשליך את השכל=]
י"ד אלול....מאיר770
תזכה למצוות!להשליך את השכל=]אחרונה
מישהו יכול לתת לי פרטיםעעעע

לגבי השיעור של הרב ארוש? ובכלל שיעורים של רבני ברסלב..

מתי זה, איפה, אם זה מיועד לנשים..

תודה צדיקים!!

יש שרשור נעוץ למעלהשדות האמונה
לא ראיתי שם לגבי השיעור של הרב ארוש..עעעע

מה שיש בישיבה כל שבוע..

כל יום רביעי ב8 וחצי בחוט של חסדה' הוא המלך =)
גם לנשים?עעעע
השיעור של הרב ארוש זה בשעה 9 ורבע..ננח=)אחרונה

וזה גם לנשים..

יש כל יום שיעור של הרב שלום סבג בקברגן עדן הללו
בנימין
אין דבר העומד בפני הרצון?!סמיילי...

זה קשה כול כך!

אני מתחיל לא להאמין בזה לצערי..

שמעתי חידוש מדהים בשם החיד"א:נתל'ה
עבר עריכה על ידי נתל'ה בתאריך ג' באלול תשע"ג 00:50

החיד"א הוא זה שחידש את הפתגם הידוע: "אין דבר העומד בפני הרצון", 

 

והכוונה שאפשר לשלוט על האדם במעשים, אבל ברצון שלו אי אפשר לשלוט,

 

הבחירה של האדם ברצון לא נגמרת אף פעם, ואף אחד לא יכול לקחת לך את הרצון,

 

אז גם אם אדם ח"ו נופל ונופל.. וגם אם ח"ו לא הוציא לפועל את כיסופיו ורצונותיו בתורה ותפילה, 

 

לא יניח את הרצון לעולם, וימשיך להשתוקק ולכסוף ולרצות, עד ישקיף ה' משמים ויגאל אותו.

 

וזה מה שרבינו צעק "העיקר אצלי הוא הרצון"!!! "אל תניחו את הרצון"!!! 

 

לרצות משמעו שאתה חי, שאתה בוחר, שאתה נלחם, שאתה לוקח אחריות על החיים שלך למרות הכל, שאתה שולט

 

במצב, שאתה לא מרים ידיים, אלא מאמין "קווה אל  ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'".  

 

וכדאי לעיין בהרחבה בליקוטי הלכות הלכות ערב הלכה ג' ששם ר' נתן מדבר מזה..

 

אשריינו שזכינו!דוס

 

אשריך! תודה אהבת חינםאחרונה
מה אומרים- הרב ארוש או הרב סבג??ננח=)

 יש להם מחר שיעור באותה שעה ואני ממש רוצה ללכת לשניהם!!

 

אווףף. מה לעשות?? תעזרו לי להחליט!!!!

 

 

השאלה מה את מחפשתנתל'ה

התעוררות 

או התחזקות..??

 

צוחקמוציא לשון 

 

(אצלי הרב ארוש יותר אחראי על התעוררות

והרב סבג יותר אחראי על ההתחזקות..

כמובן שאצל כל אחד יש גם וגם..)

 

סתם ככה שתדעי- שבברסלב לא היה מקובל להחליט או לצוות על 

מישהו שיעשה משהו בדווקא כך, אלא לתת לו כיווני חשיבה ולזרז אותו לתפילה והתבודדות..)  

את שתיהם אני מחפשת!!!ננח=)

אה יפה.. חידשת לי משו.. חיוך גדול

אז את באמתנתל'ה

בבעיה רצינית..

גם התעוררות וגם התחזקות..

בעיה קשה...

צוחקמוציא לשוןחיוך גדול 

 

מסופר על ר' נתן בחג השבועות הראשון לאחר פטירת רבינו, שהרבה מאנ"ש באו אליו לשמוע דיבורים בעבודת ה' כדרכו, מצא אותו תלמידו בוכה בתפילה, שאל אותו מדוע הוא בוכה?

ענה לו ר' נתן שהוא ב"בעיה", למה?

כי אם עכשיו מגיע יהודי לדרשה והוא זקוק לשמוע דיבורי התחזקות ואני מדבר דיבורי התעוררות, נמצא- שאני עורף את ראשו, 

ולהפך- אם מגיע יהודי לדרשה והוא זקוק לשמוע דיבורי התעוררות ואני מדבר דיבורי התחזקות, נמצא- שאני עורף את ראשו, 

 

לכן אני בוכה ומתחנן לה' יתברך בתפילה שיתן לי את הדיבורים הנכונים ושכל אחד ישמע מה שצריך לשמוע לפי בחינתו.. 

 

הא! ואל תשכחי.. לרוץ להתבודדות..דוסקורץחיוך

אין מה להשוות שניהם קודש קודשים תלוי מה הסגנון שלךה' הוא המלך =)
שיעור של הרב שלום סבג יש כל יוםגן עדן הללו
בקבר בנימין
על הרב ארוש אני לא כל כך יודעת..
פשוט אבא שלי כל יום אצל הרב סבג אז ככה שאני יודעת...
כל אחד מהם צדיק יסוד עולם, אין מה להשוות
בסוף לשניהם לא הלכתי...ננח=)אחרונה
באלי להיות בן ולהיות באומן בראש השנההההההה אההההההה' הוא המלך =)
...ה' הוא המלך =)
  • להתפלל לרפואת התינוקת שיר ציון בת הדס אריאלה !!!! נולדה הבוקר ויש לה מום קשה ומסוכן בלב ! בעזרת ה' היא אמורה לעבור ניתוח לב בימים הקרובים - זקוקה לתפילות לרפואה שלמה !!