פורום תאומים (עמוד 21)

כי זאת השנה האחרונה שאחפש אותם זהה ככל הנראה, מטעמי נפרדות (אם בהמשך החיים זה יבוא מהם - בשמחה!).

בשנה שעברה חיפשתי אותם לשני גזרים - together (בגד גוף כתום וכובעים כתומים שסרגתי להם בקצה במקום פונפון היו עליו סרוגים). זה היה מתוק ממש ולא מציק (הם היו בני חצי שנה בערך..)
השנה אין לי מושג למה.. זה עוד רחוק
נראה לי שכן נעשה איזה קונספט משותף.. אשמח לרעיונות

בשנים הבאות, כשהם יתחילו קצת להבין, כל אחד יבחר בעצמו למה הוא רוצה להתחפש.

ולדעתי אחים צמודים זה ממש שונה לעניין הזה מתאומים.
אצל אחים, צמודים ככל שיהיה, אין את סוגיית הנפרדות כמו שיש אצל תאומים.

הייתה שנה ששניהם התחפשו לשוטרים. והייתה שנה ששניהם (ביחד עם כל האחים) התחפשו לדמות התנ"כית שעל שמה הם קרויים. התחפושת הראשונה שלהם הייתה פשוט של שתי חיות שונות... (דובי ופרה). 

בכל שאר השנים הם התחפשו לפי רצונם השונה...

(בנות רבע ל4)
וזה לא תחפושת שקשורה בתאומים (מעדיפה לא לפרט בגלל אאוטינג)

נניח כמו שתי מלכות אסתר... אין קשר לזה שזה שתיים...

תתקשרי אליהם ותבררי אילו גדלים יש להם ולכמה זמן הם מסכימים להשאיל.

לי הם נתנו להאריך עוד

בסביבתי אני לא מכירה אופציות נוספות

אבל אני חושבת שגם יש גמחי"ם יעודיים...

בהצלחה

כל פעם להאריך בעוד חודש.

עד שהן התחילו לשבת ולהעמד ואז זה כבר היה ממש מסוכן.

אצלי זה היה פתרון הכרחי למצוקת המקום בחדר שינה.

 

באמת מבחינה בטיחותית זו הסיבה שזה עד גיל 3 חודשים.
אגב גם אצלי הן היו קטנות ולכן היו בעריסה גדולה יותר *ביחד*.

על ההיריון, קודם כול. מחכה ביחד איתך לראות אם אכן תצטרפי אלינו...

גם אני לא האמנתי ולא ציפיתי ואף לא דמיינתי ורציתי שיהיו לי תאומים - והם בכל זאת הגיעו, לקנאת כל בני משפחתי (שראו אח"כ מה זה אומר באמת, וקצת פחות קנאו...)

אחרי שתדעי תשובה סופית, את מוזמנת להתחיל לשפוך פה שאלות!

לא מצליחה לדמיין איך אחים ואחיות שלי יגיבו לזה...
ובכלל כל הסביבה שלי והקהילה
ובכלל זו חתיכת קפיצה מ-5 ילדים ל-7 😜
נחכה ונראה, ובטוחה שמה שיהיה הכל לטובה!

אני הכפלתי את מספר הילדים שלי כשהגיעו התאומים

בשורות טובות!

אנחנו הכפלנו את מס' הנפשות בבית

בשעה טובה על ההריון!
בע"ה בשורות טובות!

הריון קל ובידיים מלאות!

מבטיחה לעדכן בעז"ה 🌷

אז קבעתי תור ליום חמישי בשעוד שבועיים במרפאה הקבועה (אמור להיות 9+1), אבל יש תור ליום ראשון באותו השבוע במרפאה מרוחקת יותר, השאלה כמה קריטי הימים האלה (זה יהיה 8+4)...

אני אישית גיליתי את היריון התאומים בשבוע 9 - כי זה השבוע שבו הלכתי לעשות א"ס ראשון... זה שבוע מספיק מוקדם בשביל לקבוע גיל היריון.

אני מזהה אותך מהפייסבוק (העלית את זה גם שם, נכון?)

בקצרה, גם אצלי בהתחלה לא היה ברור שזה ממש שני עוברים, שבוע אח״כ (6 ומשהו) כבר ראו בבירור דופק לאחד ולשני לא, שבוע אח״כ ראו דופק גם חשני, אחרי עוד שבוע ראו משהו שכנראה הוא מחיצה, ורק בשבוע 9 נשמנו לרווחה כשראו מחיצה ברורה ושני עוברים עם דופק.
(אח״כ הפסקנו שוב לנשום, מסיבות אחרות אבל ב״ה היום כולם נושמים בכוחות עצמם ️)

גםלנו היה ממש שוק לגלות את זה. אין תאומים במשפחה, וזה ממש לא היה צפוי.. אבל ב״ה סה אודר גדול, אתגר גדול וזכות גדולה.

הריון קל ומשעמם ובידיים מלאות!

האמת שמרוב ההלם התחלתי פשוט לחפש בכל מקום אפשרי מידע, תמיכה ומענה כדי להבין מה קורה פה בדיוק - אז בגלל שראיתי שהקבוצה בפייסבוק קטנה יחסית ואף אחד מהחברים שלי לא שם - הרשיתי לעצמי לשאול שם, ואז גיליתי את הפורום הזה אבל כבר לא היה נעים למחוק אחרי שאנשים ענו 😏
בסדר, לא כזה קריטי לי, רק אל תגלי לחברים שלי בפייס, כן?!

בכל מקרה, תודה על התשובה!
נשמע שגם אצלך היה לו"ז דומה לשלי, כך שזה קצת מרגיע שזה לא משהו חריג או לא תקין.
מצד אחד מתחילה להתרגל לרעיון שכנראה זה שניים אבל מצד שני מנסה לא לפתח ציפיות יותר מידי כדי לא להתאכזב.
בטוחה שה' מסדר לי מה שהכי טוב לי ורק מתפללת שזה יהיה בבריאות ובקלות!!!
תודה על הברכות 🌷 וגידול קל לך עם התאומים - שתראי מהם הרבה נחת!

אתמול באמצע הלילה הלכתי להתפנות וראיתי הפרשה דמית על הנייר. האמת ממש נלחצתי כי מעולם לא היה לי דימום בהריונות ב"ה וגם בגלל שאני עם rh שלילי ואם יש דימום משמעותי אצטרך לקבל זריקת נוגדנים ב-72 שעות הבאות...
שמתי תחבושת ובבוקר היה עליה כתם חום לא גדול ובניקוי היה כבר יותר דם אבל לא רציני אבל עד הצהרים כבר הפסיק והתחבושת נשארה עם אותה כמות קטנה מהבוקר.
במוצ"ש התקשרתי להתייעצות עם אחות של הקופה והיא אמרה שאם זו כמות כזו קטנה והדימום הפסיק אין לי מה להילחץ היום ושאלך מחר לרופאת נשים, רק שאין פה רופאת נשים מחר...
הייתן הולכות להוציא התחייבות למיון ומבזבזות שם יום שלם או שאם הדימום הפסיק אז אין צורך ונחכה לתור אצל הרופאה בעוד שבוע?

ואגב, מה עושים לגבי טהרה? סופרים 7 נקיים או שזה לא מטמא? כאמור פעם ראשונה (ובעז"ה אחרונה!) של דימום בהריון ואין לי מושג מה הדין...

כלומר - אם הוא היה גדול מגריס ועל בגד לבן זה מטמא. אם לא - כנראה שלא. אבל עדיף לשאול רב...

חיבוק ובשורות טובות!

את צריכה לדון את זה כרגיל.
אמרת שבניקוי היה יותר דם. אתם פוסקים שטישו מטמא כמו בדיקה פנימית?
או שזו שאלת רב?
תדאגי ללכת עם צבעוני ולא להסתכל, שתוכלי להינצל ולדון כל דם כמו כתם.

תנהגי כאילו זה לא הריון לצורך העניין.

(ההבדל היחיד בין אישה בהריון לאישה לא, זה רק אחרי שהיא נחשבת מסולקת דמים, שזה עדיין לא השלב שלך לפי מה שאני מבינה. תקראי בספר טהרה כלשהו. וגם אז, עד כמה שאני זוכרת זה רק לעניין ימי םרישה. דם מהרחם מטמא גם בחודש שביעי ושמיני ותמיד.)

השאלה איפה ראו אותו, איך כמה ולמה.
לכן יש דיני כתמים.
אם כבר האמירה היא הפוכה:
דם מהרחם מטמא כשזה מחזור.
כשזה לא מחזור עד שזה לא ברור שזה אסור זה מותר!!

גם בבדיקה פנימית, בלי קשר לווסת,
גם בבדיקת רופא אם צוואר הרחם נפתח יותר מהגדרה כלשהי. (לא לידי כרגע ולא זוכרת את הפרט הזה)

או בלשון ההלכה- כל דם בהרגשה נידה מדאורייתא.
מה נכלל בהרגשה?
יש פסיקות שגם קינוח נכלל, בטח שבדיקה פנימית ועוד. ללא הרגשה- דיני כתמים.

ורשמת גם בסוף דגם מהרחם מטמא..
כנראה שאת כן מודעת להבדלים ולפסיקות וכו' אבל לא רציתי שזה מה שתבין מי שקוראת פה כי זה יכול להיות מאוד מבלבל

אני במקומך הייתי רצה לרופא.. אבל זו אני 🤔
מחפשת רופא רחוק יותר, עושה שמיניות באוויר... אבל רואה רופא. זה אני וזה לא אומר לגבייך.

לגבי הכתם אל תאסרי את עצמך עד שאת לא בטוחה. לשאול רב. נשמע שממש אין סיבה שזה יאסור אבל ממליצה לך להתייעץ עם רב או עם מכון פועה או עם נשמת.
והכי חשוב לא לעשות בדיקה פנימית!!!! פשוט לא לפני מדברים עם רב ואומרים את כל כל הפרטים שיש לך ומוודאים מה המצב ההלכתי

רק בשבוע קצת יותר-13, וגם בשבת...
כשהתקשרתי במוצ"ש למוקד אחיות אמרו לי שעל כל דימום בהריון פונים למיון ולא צריך הפניה, ושאני אסע אפילו אם הפסיק.
באמת במיון ראו שהיה דימום מהרחם והפסיק ונתנו לי שבוע מנוחה בבית וללכת לביקורת אצל הרופא שלי.
אותי במקומך היה מרגיע לנסוע, אפילו אם זה כרוך בנסיעה וקושי עם שאר הילדים, אבל זו אני.. במיוחד שיש לך rh שלילי.
בקשר להתחייבות לדעתי תנסי לברר שוב אם את צריכה.

טהרה- אני ספרתי 7 נקיים וטבלתי.

אם יש מוקדם לקופה אס עדיף, או לבקש מהמוקד הטלפוני שימצאו לך תור במקום זמין.
מיון זה פחות רלוונטי בשבוע כזה לדעתי. זה לא שיש יותר מידי מה לעשות...

גם לי היה דימום בתחילת ההריון של התאומים (מה שלא קרה בהריונות הקודמים), ובאמת הייתה המטומה.
הרופאה אמרה לי להמשיך כרגיל, אבל לא להתאמץ יותר מידי, אבל אני גזרתי על עצמי מנוחה רצינית יותר ושמחה בכך. שבוע-שבועיים אח״כ ההמטומה נספגה ב״ה וההמשך היה תקין.

הלכתי ביום ראשון לרופא משפחה שנתן לי הפניה למיון.
שם בדקו, ראו דופק אחד חלש ואיטי ואמרו לי שאם זה רק כתמים ולא דימום חזק אז להשתדל לנוח ולחכות לשבוע הבא לבדיקה אצל הרופאה, אבל אם הדימום משתנה - לחזור אליהם.
כן נתנו לי זריקה של אנטי D בגלל ה-rh השלילי.
ועשו לי ספירת דם ובדיקת המוגלובין שיצא גבוה ותקין.

אתמול הדימום התחזק ובלילה התחילו גם כאבים וגושים...
חזרתי למיון ושם ראו שכבר אין דופק ונתנו לי ציטוטק.
עברתי לילה לא קל אבל מאמינה שה' מסובב מה שהכי טוב בשבילי ❤
אז נפרדת מכן הפעם, אולי בפעם הבאה
תודה לכולכן על שהייתן כאן איתי 😍

תפנקי את עצמך ותצברי כוחות להריון הבא בע"ה שיהיה בידיים מלאות!

החלמה מהירה

ואני פשוט מצדיעה לך על האמונה שאת מקרינה!!!!

שיהיה לך תמיד כח ויכולת לראות את הטוב

החלמה מהירה לגוף ולנפש ובשורות טובות בקרוב ♡

נשמע קשה מאוד!
קודם כל- בשעה טובה!!! מרגש מאוד מאוד!!!!
בעז"ה שבהמשך יהיה יותר קל ובעיקר שיהיה הריון תקין והידיים מלאות.

הוצפתי רק מלקרוא. כמה דברים בבת אחת! שולחת לך חיבוק ♡

אני לא מתמצאת ברוב הדברים שכתבת, מניחה שהרופאה כבר הציעה לך לקחת דיקלקטין...
מבינה את הקושי להיות "סיעודית" ולהרגיש שהכוחות נלקחו ממך. זה לא קל. ועם זאת- חשוב להבין שזה מה שאת אמורה לעשות עכשיו. לשמור על העוברים ולגדל אותם כמיטב יכולתך.

לגבי השבתות והאוכל- יש מצב לקנות מוכן? קחי כל עזרה שאת יכולה לשלם עבורה. אולי גם יש איזה ארגון שמסייע? (אני לא מכירה, אולי חברות פורום אחרות ידעו. ומציעה לשאול גם בפורום הריון ולידה).

לגבי הבעל- גם כאן לא בטוחה שיש לי מה לתרום יש איזו דמות משמעותית עבורו שיכולה לנער אותו? הוא חייב להבין שהמציאות השתנתה ובעז"ה עוד תשתנה... הוא צריך להתגייס לטובת הבית והעוברים (כלומר עבורך...).

שולחת שוב חיבוק ותפילות להצלחה!

קודם כל הערכה רבה על שהגעת לשבוע 10. זה ממש כברת דרך!!
עוד כמה שבועות ובהחלט יתכן שתגיע הקלה משמעותית! לי היתה הקלה בשבוע 11-12.

לדעתי במישור הפיזי להקל עליך בכל מה שאפשר!

במישור הזוגי, אולי תעשי ניסוי לאיזה שבוע ונסי לומר לבעלך שאת לא מסוגלת ופשוט אל תעשי כלום. כלום. תקני אוכל וזה מה שיש. אפשר לקנות מרקים טובים שהם מזינים ולפעמים קל לאכול אותם עם בחילות....
וזהו. ברגע שתגידי שאת לא יכולה להכין ואת באמת לא תכיני, אולי הוא ימצא את עצמו לא צם....

איזה מרגש. ממש!! זכות גדולה!!
מאחלת לך למצוא את הדרך ללב של בעלך, שיהיה איתך בכל התהליך.
הוא מכיר אותך כבר לא מעט שנים אבל עדיין לא זכה להכיר אותך במצב השמח והמורכב הזה.
איך היה הקשר שלכם לפני ההריון?

קודם כל בשעה טובה!! ממש משמח!
אין לי הרבה איך לעודד... זאת תקופה מגעילה, מעצבנת, מחרפנת כי לא מתפקדים. סיוט אחד גדול. בעז"ה זה יעבור בקרוב (בצורה כזאת או אחרת... לי זה עבר מתישהו בין שבוע 10-14 בהדרגה. אח"כ היה סתם סיוט ביחס לחיים הנורמלים שלי אבל ביחס לשליש הראשון היה בסדר).
אמא שלי כל הזמן הזכירה לי שלפחות ה"סיעודיות" שלי היא בגלל דבר טוב ומשמח, ובאמת יצאו מכל הסיפור הזה שניים מתוקים מתוקים (באמת הזדמנות לספר פה שילדתי). זה עזר לי שהיא אמרה את זה (לא בשליש הראשון, אז לא רציתי לשמוע כלום) כי ידעתי שזה יעבור, זה לא שאשאר ככה כל החיים.

רק קחי בחשבון שאיך שעכשיו את מרגישה רע, זה רק הולך ונהיה קשה יותר וכדאי להתארגן על פתרון קבוע עד ללידה.
אם לקנות אוכל מוכן או להתארח
לגבי נפילות, את ממש צריכה לשמור ואולי כדאי לבדוק אפשרות של שמירת הריון
יהיה בסדר, בסוף זה יעבור ואז מתחיל הקושי האמיתי של גידול תאומים...
בהצלחה

היפראמזיס ממש קשה בהריון הראשון. סיוט נוראי. מי שלא חווה את זה לא יכול להבין.

וגם בעלי בהתחלה לא הבין.. (לאמא שלו היו הריונות קלים בטירוף..)

יש איש אחד חרדי שלאשתו יש את זה בכל ההריונות והוא ממש עשה על זה מחקר ויודע לייעץ לנשים במצבים כאלו...

 יש לו מלא סבלנות והוא גם ממש שמח לדבר עם הבעל ולהסביר לו שזה מצב אמיתי ואי אפשר לדרוש מהאישה כלום וכו'...

המספר שלו 0527608745

תרגישי טוב!

אגב,לי זה עבר בערך בחודש שביעי אז אל תיבהלי אם לא עובר אחרי השליש הראשון... 

 

א. יכול להיות שאת יכולה לקבל שמירת הריון על ההיפרמאזיס. יש דבר כזה (אולי רק כשמתאשפזים, אבל תנסי, בטח אם את גם ככה בבית בינתיים...).
אני מניחה שעם רקע של טיפולים+הריון תאומים+היפרמאזיס יש סיכוי שיאשרו לך. תתייעצי עם הרופאה שלך.

ב. מישהו צריך לנער את בעלך.
יש אולי חברים קרובים? גיס? אח? הורה? מישהו שמבין קצת מה זה הריון שםשוט ינער אותו..
לא נעים להגיד, אבל אתם כם צריכים לגדל אח״כ תאומים שזה קשה פי אלף... כדאי שהוא יתחיל להתרגל להיות שותף יותר פעיל בבית...
ואת.. פשוט תנוחי!! באמת ששום דג או חמים לשבת לא שווה פגיעה בהריון חו״ח!

אני עוד פעורת פה!
אין לי מילים בכלל...

תודה על השיתוף!

פשוט נשארתי בלי מילים

מעניין באיזה שבוע נולדו השלישייה

יוטיוב חסום לי...

זוג חבדי שניסו להרות במשך 10 שנים הטיפולים ללא הרף ואז נולדו זוג תאומים בן ובת לאחר 8 שנים נוספות מפרכות נולדה בת.. לאחר 4 וחצי שנים נולדו תאומות וכשהאישה ידעה שזו בת היא ידעה שיהיה עוד בן..
יחסית תכוף ללידה התחילה בטיפול חדש שיצא והרתה... שלישייה!! עברה הריון קשה ולא הפחדות מהרופאים וילדה אותם בריאים ושלמים שנה וחצי לאחר התאומות..
זה כל כך מתומצת. כשאהיה על מחשב אנסה להוריד לך.. חובה צפיה!

האמונה וההתמדה. זה מה שבעיקר תפס אותי...
תודה על השיתוף!

כמה כוחות ואמונה!

לדעתי זה מאוד אישי ומשתנה מאחת לאחת ותלוי חוץ מהגיל של התאומים גםם בעוד גורמים כמו האופי של התינוקות..ישנים טוב בלילה (אני בן אדם אחר כשאני ישנה טוב או לא...) כמה ילדים יש בבית כמה עזרה יש כמה עומסים אחרים יש בחיים שלך איך ההריונות בדרך כלל קלים או קשים הגיל שלך(!)
כששואלים רב על מניעת הריון גם לו חשוב לשמוע את כל הסיפור כדי להבין מהי המציאות שלך.
מאוד מאוד מאוד ועוד 1000 פעמים מאוד חשוב שהריון יגיע ממקום שמח שרוצה את התינוק כי אחרת יכולים להיות הרבה בעיות נפשיות וגם פיזיות לאם ולתינוק וכולם רוצים וצריכים אמא שמחה ובריאה ורגועה.
לכן צריך לבדוק עם עצמך (ועם בעלך) מה כל אחד חושב על עוד הריון. ועם זה ללכת לרב.
אני לא יכולתי לחשוב על עוד הריון אחרי הלידה של התאומים...הייתי מבועתת מהמחשבה על הריון במשך קרוב לשנתיים!
היום אני מרגישה ממש רצון לעוד הריון...
אז צריך לתת לזמן לעשות את שלו. אין מה לדחוק בך
או חזרז

שלקח לך רק שנתיים לרצות הריון נוסף 🎖

אני אחרי כל שני ילדים צמודים (לא תאומים!) לקחתי הפסקה של 3 שנים ואז רק הפסקתי את המניעה (בפועל לא נקלטתי מיד אז יצא לי הפרש של 4 שנים בין הצמד הראשון לצמד השני והפרש של 5 שנים בין הצמד השני לבת החמישית).
אגב, אחרי הבת לא מנעתי בכלל כי רציתי עוד צמד אבל ה' רצה אחרת...
מעניין אם עכשיו הוא יביא לי צמד צמוד במיוחד
את זה אדע עוד פחות משבועיים בעז"ה

אחרי הלידה לא יכולתי לחשוב על זה אפילו. כשהיו בני שנתיים התפנה לי קצת מקום בראש אבל לא במציאות התובענית וכשהיו בני שלוש התחלתי גם לפעול. אצלנו לא צריך מניעה וצריך לעבוד קשה כדי להשיג הריון. לקח לי שנה להקלט להריון נוסף, יחיד הפעם, שבו מיד אחרי הלידה כבר רציתי עוד אבל אין לדעת מתי ואם בכלל זה יקרה.

פתחת לי פתח לפרוק משהו, אבל יום שישי היום

בגדול- כשלושה חודשים אחרי כבר התחלתי לחשוב על זה (אז הן עוד ישנו לילה שלם ובאופן כללי לא הה לי מושג מהחיים). עכשיו- שנה אחרי, אנחנו חוזרים לטיפולים. אבל בעיקר בגלל הגיל שלנו. די בטוחה שאם הייתי צעירה הייתי מחכה עוד קצת.

צריך להיות ממש אמיתית עם עצמך. הטיפול בתאומים ובכל השאר הוא תובעני מאוד! לא מגיע כל הכבוד למי שיולדת מיד יותר מאשר למי שמחכה יותר זמן. זה בסדר וזה בסדר והכל לפי היכולת והכוחות! הכי חשוב להיות שמחה עם מה שהחלטת. ושלמה עם עצמך. וגם להגיד קשה לי בלי להציץ לצדדים על כמה אחרים חזקים ומסוגלים יןתר ממני... מה שטוב לך זה מה שנכון.

אני הוספתי עוד חודשיים על המניעה שהייתי מוכרחה (בגלל הקיסרי), ונכנסתי להיריון מיד - שנפל זמן קצר אח"כ.

בדיעבד אני שמחה שלקח עוד קצת זמן... כי זה באמת היה קשה - שלושה קטנים מתחת לגיל שנתיים... (גם ככה זה היה קשה - שלושה קטנים מתחת לגיל שנתיים וחצי, אבל לפחות ההיריון הבא היה לגמרי רצוי).

וזה באמת קשור גם לאופי של התינוקות/הילדים. אצלי בתור תינוקות הם היו יחסית רגועים. רק בגיל שנה וחצי בערך הקושי איתם התעצם עקב השובבויות שלהם - אבל אז כבר הייתי בהיריון... (או מעט אח"כ).

כמה זמן אחרי קיסרי צריך למנוע כדי שיהיה אפשר ללדת רגיל בעזרת ה'? עדיין לא שמעתי תשובה ברורה בעניין.
במכתב שחרור כתבו לי שרצוי למנוע בין 6-9 לחודשים, הרבה אומרים שנה וגם שמעתי יותר משנה

את הגדולה שלי ילדתי לפני 14 שנה בקיסרי בעקבות מנח עכוז.
אף אחד לא טרח לומר לי אז שצריך למנוע וכמה זמן, ונכנסתי להריון (רצוי מאוד) 5 חודשים אחרי הלידה כך שילדתי כשהיא היתה בת שנה וחודשיים וחצי.

רק כשהגעתי לפתיחה 7 נכנס רופא לחדר ועדכן אותי שהייתי אמורה למנוע ויש לי סיכון פי 3 לקרע ברחם ועוד ועוד הלחצות (איך זה בדיוק עוזר לאשה שנמצאת כרגע באמצע לידה?).
התקשרתי לבעלי שיצא להתפלל והיה אמור לחזור שלא יחזור עד שהוא נכנס לבקש ברכה מהרב, ואכן קיבלנו ברכה, בעלי חזר לבית החולים וילדתי את הבת השניה בלידה רגילה ולא קשה, בלי חתך ובלי אפידורל.
ב"ה אח"כ ילדתי עוד 3 ילדים בלידות רגילות ללא אפידורל וחתכים.

אציין שאח"כ כשבדקתי את הנתונים אז מסתבר שלכל אשה יש סיכון של 0.5% לקרע ברחם ולקיסרית פי 3, ז"א 1.5% - כך שלדעתי ההלחצה של הרופא בחדר לידה היתה לגמרי מיותרת...

הרופא של ההריון של התאומים אמר לי שלפי הרפואה- צריך לחכות שנה אחרי קיסרי .
אבל במציאות יש נשים שיולדות בקיסרי וחוזרות ללדת כל שנה גם בקיסרי וגם ברגילה..
כנראה שתפקיד הרופא להיות מוכן לכל תרחיש ובעיקר לתרחיש הגרוע..

ברוך ה' שהכל היה בסדר. שיהיה בהמשך גם על הצד הטוב ביותר- בידיים מלאות, בשמחה ובבריאות. תודה על תשובתך

אז פתחתי ניק במיוחד כי השאלה נגעה לי.. עוקבת פה מאז לידת התאומות לפני שנה וחצי

אני תכננתי למנוע שנתיים.. רק מה שבעקבות פשלה במניעה שאין לי כח לפרט נכנסתי להריון אחרי שנה..

אז עוד לא ילדתי. אבל כרגע המצב בכלל לא מפחיד אותי..
הן במעון, טוב להן ושמחות שם בה. אני עובדת. החיים שלי שפויים בה עם סדר יום מסודר וטובים. לוקחת עזרה כשצריך. אה וכן הכי חשוב.. ישנות לילה שלם עגול ומעוגל בלער בה (עברנו הרבה ( לילות לבנים/שחורים) עד שזה קרה)
וגם.. תינוק אחד נשמע לי בקטנה

בכל מקרה אם יש עידודים בקהל אשמח לשמוע..

@שלומצ' שהפסיקה למנוע אחרי שנה.. מתייגת אותך כדי לעודד אם צריכה עידוד בכלל

תודה!

אני טיפה בלחץ, ללא ספק (יותר נכון- בחשש).
מצד שני, היו לי חששות גם לפני לידת התאומות, אז מניחה שהכל תקין ועולמי כמנהגו נוהג

הקושי העיקרי הוא שהן לא ישנות לילה שלם ואנחנו גמורים מעייפות. שוקלת יועצת שינה, אבל זה כבר לפוסט נפרד...

אנחנו עבדנו לפי הלוחשת לתינוקות. כל כך אוהבת את הספר הזה. וגם נעזרנו קצת ביועצת שינה.
ממליצה בחום.. שווה להשתגע בשביל הדבר הזה. זה פשוט משנה את החיים.. הופכים מסממרטוטים מהלכים לבני אדם ופתאום הכל בחיים נראה ורוד יותר

@חרותיק - שההפרש בין התאומים שלה לילד הבא הוא שנה ותשעה חודשים, כמדומני.

בהצלחה, יקרה!

מתואמת אכן דייקה. שנה ו9 חודשים מלידה ללידה.

אני חייבת להגיד שבהתחלה היה קשה, כי ידעתי איך לתמרן עם שניים די יפה.
אבל כשזה נהיה עוד אחד ובגיל שונה לגמרי, זה נהיה מורכב.
והאנשים סביבי טוענים שממש השתקעתי בלהיות עם הקטן ו"נטשתי" את הגדולים.
לא בטוחה שזה נכון, אבל אני כן יודעת שהיה לי קל יותר לשחרר אותם לאחרים מאשר את הקטן.

בכל מקרה, הרבה הכנה מראש של עצמי לסיטואציה, והרבה תמיכה מהסביבה עזרו לי לעבור את זה בשלום ב"ה.

מסכימה לגמרי עם כל מי שכתבה שזה מאוד אינדוודואלי.
אצלינו התאומים ראשונים ובחסדי השם הסתדרנו היטב והתאים לנו הפער הזה.
מאז ועד היום ב"ה הם כמו שלישיה.ממש כיף!
אז בהחלט פה לעודד אותך
**יש לציין שלאחר מכן לפני הלידה הבאה ריווחנו קצת יותר.

ממש אחרי הלידה - לא יכולתי בכלל לחשוב על הריון נוסף...
זה עבר לי (יחסית מהר, כנראה)
ועכשיו, אחרי שחגגנו לתאומות שנתיים לפני חודשיים, אני ממש לפני לידה.
אבל זה כ''כ משתנה לפי הזמן והנתונים - רק אחרי שישנו לילה ויצאו למעון ואני נכנסתי לשגרה בעבודה יכולתי להתחיל לחשוב.

בני שנה וחודשיים.
אנחנו כן מרגישים מוכנים לעוד הריון- פיזית, נפשית, זוגית ומשפחתית. א-ב-ל לא כלכלית..
כל כך כואב לי שזו הנקודה שמפריעה לנו. ואני יודעת שפרנסה משמיים וכו.. אבל אני גם יודעת שהצד הכלכלי אצלי משפיע על הנפשי. ואם בגלל עוד ילד ניכנס למצוקה כלכלית- שהיום אנחנו לא ברווח מטורף אבל חיים בסדר, זה יהיה לי רע כל כך..
אז אני מעדיפה לחכות עוד קצת. צפוי לנו אולי איזה שינוי בהמשך, שיתן קצת יותר ביטחון ואז אולי יהיה נכון יותר.

וגם- כיוון שהתאומים היו לנו הפתעה מוחלטת, יש בי הבנה שזה יכול לקרות שוב.. אז לעוד ילד אחד אני מוכנה, לשניים- מתלבטת....

רצון - מיד אחרי הלידה התחלתי כבר לחכות לחוויית הריון-לידה-הנקה מתקנת בלידה הבאה.

יכולת (רפואית, גופנית, טכנית, נפשית) זה משהו אחר לגמרי... מתישהו גם זה יגיע 😏

לי היתה הקלה כשנכנסו למעון... והכי קל מאז שלקחנו יעוץ שינה לאחת מהן. יצאנו מעבדות מצרים.....

אני חושבת שסביב גיל שנה, שכשהם מצליחים קצת יותר להעסיק את עצמם ולאכול כמו ילדים רגילים.
מצד שני, בשלב הזה הם מתחילים להיות ״מסוכנים״ וזה מעייף למדי....

אבל האמת שנראה לי ההקלה הכי גדולה זה כשהם ישנים לילות שלמים. אצלינו (1.5) זה עוד לא קורה 😔

לגיל שנה וחודש ואז נהיה שוב אינטנסיבי ממש... הם מפרקים את הבית וזקוקים לי שאשב לידם.
כרגע בני שנה בני שנה וארבעה. מתוקים ושובים לבבות ודורשים מלא כוחות!
תודה לה'!

אני די פריקית של הנקה, אבל עם התאומים שילבתי בקבוקים מגיל די צעיר, כי זה באמת קשה...

וחוץ מזה - אם את יודעת להיניק בשכיבה, אז את יכולה לנמנם תוך כדי, וזה עוזר...

אחרי שעתיים מתעוררת כשהשניה בוכה ומגלה שבעצם הראשונה עוד יונקת... אז מחליפה בינהן עד לשעתיים הבאות ושוב הן מתחלפות.. ככה עובר הלילה. 

השאלה למה הן לא ישנות ואיך מכניסים אותם לסדר. ההנקה היא במקום מוצץ ולא נראה לי מתוך רעב. נותנים גם בקבוקים זה לא עוזר... נרדמות לחצי שעה ומתעוררות שוב...

אולי יועצת שינה? לא מניסיון...

כשהוא עדין היה רעב, עוד בבית החולים והאחות באה כדי שאניק את השני ומצאה אותי עדין עם הראשון.
אמרה לי שזה לא אמור להיות ככה, להניק 20 דקות ואם לא הולך לתת בקבוק. גם לי בכלל לא היה מספיק חלב ולא הרגשתי גודש אף פעם.
דווקא מבחינת השינה ב"ה לא היו בעיות מיוחדות

אבל קשה לי להפרד מזה 

לבנים....

אין  לי שום עיצה.... באותה סירה בדיוק!

יש הרבה נשמות טובות שרוצות לגרום לי להפסיק ת'הנקה....

בואו נראה אותם מתמודדים עם תאומות חולות שלא מוכנות להכניס לפה כלום מלבד הנקה....

כל סבב מחלה כזה רק מחזק לי את ההנקה....(חש כמובן עוד מס' סיבות שמחזיקות אותי....)

ולצערי זה סבב שלא נגמר...

נראה לי שברתי שיא גינס בביקור במרפאות/בתי חולים/בדיקות השנה....

מקווה להתאמץ עוד קצת לעבור את  החורף הנורא הזה עם ההנקה... 

ולקראת פסח אפסיק

בד"כ כשמפסיקים עם ההנקה הם מתחילים לישון

ובנתיים

התרגלו...

עדיין נשארו סרבניות מוצצים....

כנ"ל, כנ"ל כנ"ל!!!

ודרך אגב, זוכרת מהפורום שבאמת ילדנו סביבות אותו זמן..

גם עלי היה לחץ להפסיק להניק ושזה יעזור ללילות וכו' אבל בפועל הנקתי עד גיל 1.5 והיו לילות לבנים וגם אחר כך כשלקחו בקבוקים היו לילות לבנים לא פחות ואפילו יותר מעצבן לקום בלילה להכין בקבוקים. לא הייתי מפסיקה את ההנקה בשביל אולי לילה רגוע יותר.

בהתחלה היה קשה אבל לאט לאט הן התרגלו.
ביומיים האחרונים ישנומ8-9 בלילה עד הבוקר בלי להתעורר לאכול.

בלילות הראשונים באמת ישנו טוב וכבר התלהבתי אבל מהר מאוד זה השתנה....מקוה שאצלך זה לא יקרה...

מצחיק אבל דווקא לא מזמן היינו אצל ההורים והם ישנו איתנו בחדר וישנו 9 שעות רצוף... בעלי אמר שאולי אנחנו צריכים להחזיר אותם לחדר שלנו...

ילדתי לפני 4 חודשים.

קרוב לחגים, והם עברו זוועה וקשה, גם קיסרי וגם עוד כמה בבית וגם הריון שהיה קשה וכבדדדדד.

ואח"כ הרגשתי שאני מאבדת שפיות ואפילו לשרותים נכנסתי איתם.....

הקב"ה שלח לי מלאך והיתה בחורה שגרה בשכנות שפשוט הופיע כמעט מדי יום בשעות אחה"צ וזה הציל אותי, (לאחרונה אמא שלה קצת חטפה ג'ננה...)

מקוה שאני לא מייאשת את אלו שבהריון אבל לדעתי כן צריך לדעת שהחודשים הראשונים זה קושי בל יתואר ולהיות מציאותיים, חלמתי על הנקה אבל חודש אחרי הלידה חטפתי דלקת שהראת לי מה הנכון והיכולת ועכשיו שהם על בקבוקים זה הצלה ממש.

הם מתוקים בצורה בלתי רגילה, הם מתחילים להגיב וזה מתיקות אין סופית וזה נותן המון כח.

השינה מתחילה להיות יותר סבירה בעז"ה מקוה שעם כל חודש שעובר יהיה קל יותר למרות שכולם מזהירים שלוקח שנה /שנה וחצי.

כשאחד הילדים שלי אמר וואאאי אני לא יכול הם צורחים זה קשה כל הבית השתגע אז שאלתי אותו 'על מי היית מוותר'....

והוא 'דפק' להם כאלו נשיקות ורקד יש לנו תאומים מי היה מאמין, והאמת אני עדיין לא מאמינה לראות 2 תינוקות ככה זה חלומי.

אבל מאתגר ב"ה...

ורציתי לכתוב עוד אבל התעוררו פה

 

 

 

ההתחלה באמת מאתגרת במיוחד.
אבל איזה יופי שטיפין טיפין יש כל מיני הקלות קטנות
והכי חמוד- הילד שלך שלא הסכים לוותר על אף אחד. התגובה שלו מרגשת.

אין לי הרבה ניסיון, אבל מאמינה שבכל שלב יש צד קל וצד מאתגר. אני מנסה להסתכל על הצדדים הקלים (מודה שזה פחות מצליח לפעמים. עליות וירידות כמו בכל דבר).

סחתיין שפינית זמן לעדכן
שיהיה המשך גידול רגוע ובריא.

כיף ששיתפת תודה רבה!!

מניחה שזה מעולה מה שכתבת לכל מי שבהריון כי כן, זה משהו מאתגר מאוד!!

ב"ה על הראיה הטובה שלך, אין ספק שהיא תוליך אותך בשביל הנכון...

בהצלחה רבה בהמשך ואנחנו כאן לכל שאלה!

 

אצלי זה הולך להיות הרביעי והחמישי, הגדולה שלי בכיתה ה'.. והקטן עכשיו אוטוטו בן שנתיים... אני צפויה ללדת בעזרת ה' בתחילת סיוון...
תנו לי טיפים להתכונן לעומס הזה שהיא מתארת כדי שיעבור את זה בבכי פחות שגעון...
פלוס עוד שאלה... יצא למישהי שהילד שלפני התאומים עוד לא היה גמול מטיטול כשהם נולדו?

1. כל הזמן לשנן שזה עובר והם גדלים ונהיה קל יותר.

2. לנסות להתייחס לקשיים בהומור אם אפשר.

3. שיהיה תמיד תיק מאורגן עד הפרט האחרון ליציאה ולצאת איתם כמה שיותר (לי זה ממש עזר לצאת איתם ולהסתובב, אני יודעת שיש נשים שהרבה יותר טוב להן להיות בבית).

4. למצוא נערה/בחורה או שתיים שיוכלו להיות יחסית פנויות לעזור אחרי הלידה ולהביא אותן שיכירו את הילדים עוד לפני הלידה (במיוחד את בן השנתיים). זו תקופה עמוסה רגשית גם לילדים אחרי הלידה, ככל שיהיו יותר דמויות מוכרות שיכולות לשמור עליהם/לצאת איתם להתאוורר, יהיה יותר רגוע לך ולהם.

5. אני לא הצלחתי להירדם תקופה ארוכה גם כשהם היו ישנים מהלחץ שמישהו מתעורר תכף וגם לא הייתי מצליחה לישון בימים- אם מגיעים לסיטואציה כזו- לדאוג למישהו שיבוא באמצע יום/ערב/ לילה לכמה שעות ואת תדעי שגם אם מישהו מתעורר יש מי שדואג לו ותוכלי לישון בשלווה.

6. בחורה שתבוא לעזור בארוחת ערב ובהשכבות- מאסט אלא אם כן בעלך איתך.

7. מידי פעם לדאוג שמישהו יבוא לשמור על הילדים לחצי שעה ולצאת לסיבוב בחוץ- זוכרת עד עכשיו איך התרגשתי להיות קצת בחוץ ולנשום אוויר- זה ממש הטעין אותי.

8. לעבור לחד"פ (מקווה שזו עצה טובה... אנחנו היום גם שלוש שנים אחרי נתקענו עם חד"פ ולא רואה עדיין איך נצליח לשטוף ים כלים).

9. להנות במודע מרגעים מתוקים של התאומות ולצלם הרבה! ייתכן מאד שזו חוויה חד פעמית.

10. לגבי בן השנתיים- כשילדתי הגדולה שלי הייתה בת שנה וקצת והיה לי מאד חשוב לתת לה זמן מיוחד עם אמא אז הקפדתי להיות אני זו שמקלחת אותה ולשבת איתה בנחת (על הדרך זמן להירגע) כמובן שצריך מישהו נוסף בבית בשביל זה או חדר גדול שאפשר יהיה להכניס איתך את העגלה.

11. אני נלחמתי על ההנקה בשיניים ממש-אחד מהם שאבתי לו במשך חודשיים שלמים ועברתי להנקה מלאה. בפועל הנקתי אותם שנה וחצי והמעבר לבקבוקים היה לי קשוח (לשטוף בקבוקים באמצע הלילה, להתחיל להכין בקבוקים בחוץ תוך כדי צרחות וכו'). אז ממליצה מאד להשקיע בהנקה כי זה גם בריא וגם לדעתי נוח יותר (ברור לי שלא בכל מחיר ומעריכה מאד גם את מי שהחליטה להפסיק להניק!!!)

12. אם אין לך שידה ואת צריכה להחליף חיתולים ל-3 ילדים, נראה לי כדאי לחשוב על זה ברצינות. אצלי הייתה תקופה של שנה וחצי של 3 ילדים עם חיתולים וזה הקל עלי מאד- גם שהחיתולים- משחות נמצאים במגירה של השידה ולא מתגלגלים בכל הבית.

13. כל מי שמגיע לביקור לתת לו לעשות משהו קטן שאת מרגישה איתו בנוח- לשטוף כיור, לטאטא... כולם רוצים לעזור באמת בשמחה והעזרה לא תישאר לנצח, אז למה לא?

14. אם ה' יבחר לתת לי בעתיד עוד זוג תאומים, הייתי רוצה לשים כורסת הנקה- כסא נדנדה כזה בחדר שלהם שאוכל להניק שם ולהירדם בנוח עם הרגליים למעלה (יש לי זיכרון של שעות לשבת על כיסא קשה בחדר בלילה ולהניק תוך כדי שהעיניים שלי עצומות ונשבר לי הגב...)

זה מה שעולה לי כרגע..
בהצלחה ולידה קלה בעיתה ובזמנה בידיים מלאות!!

אנחנו משתמשים בעגלה של 3 תאים (של איקאה, בטוחה שיש עוד אפשרויות) ומרכזים בה את כל הציוד ואז לוקחים את זה לאן שצריך. מאוד מאוד נוח.

החיסרון- הבנות למדו לעמוד ונהנות להוציא משם כל מה שאפשר. בינתיים לא מגיעות לתא העליון ששם כל הדברים החשובים.

יש לי בת בת שנה וחצי ולפני חודשיים ילדתי תאומים בנים ז"א יש לי 3 ילדים בטיטולים.. כל טיטולי שאני מחליפה אני אומרת אלף פעמים ב"ה.. אני יכולה לומר לך שזה גם לא נשמע נורא כמו שזה באמת.. כן זה לא קל.. אבל מסתדרים

ולא היה לי הכוח להתעסק בגמילה שלו לפני. אבל זה דווקא היה מושלם - אחרי שהשתחררנו כולנו מבית החולים נסענו כל המשפחה לשבועיים אצל ההורים שלי - ואמא שלי היא זו שגמלה אותו... הגמילה הכי חלקה שהייתה לי בחיים

ולגבי העומס - נכון, זה קשה הרבה יותר מתינוק יחיד, אבל לא מחייב שזה יהיה קשה כמו שהאנונימית היקרה מתארת... אולי עצם ההכנה מראש, שזו לא לידה רגילה, עוזרת לזה. ואצלי גם עזר שהם היו יחסית תינוקות רגועים ב"ה. (אם כבר כשהם הגיעו לגיל שנה וחצי נהיה מאתגר הרבה יותר...)

אבל באופן כללי - צריך להכין רשת ביטחון של עזרה, ולא לסרב לאף הצעת עזרה שיתנו לכם.

אצלך יש גם ילדה גדולה - היא בהחלט תוכל להוות זוג ידיים נוספות, שבהחלט נצרכות בתאומים... (הכוונה רק להחזיק תינוק אחד על הידיים בזמן שאת מטפלת בשני, וכדומה...)

התאומים לא היו גמולים כשנולדה הבאה.
מניחה שזה אותו עקרון שאת שואלת ...
היה לי מעל שנה 3 בחיתולים.

אבל הם *התחילו* להיגמל רק בגיל שלוש, ולקח להם מלאאא זמן עד שהיו גמולים לגמרי. אז בהחלט היו לנו כמה שנים טובות של שלושה מטוטלים...

וניסיתי לגמול את הגדול ואת התינוק בן יומו יחד... לא הצליח לי, נשברתי, אבל זה עזר פעם אחת:
הגדול אמר שהוא רוצה להיות עם טיטול, כמו התינוק.
אני, בתרועה מנצחת: תראה, גם התינוק עשה בסיר! (חח פוקס)
זה עבד לא היה לו תירוץ...

הקטנטן באמת נגמל אז ?

ב''ה הוא היה כ''כ רגוע, שלא עקבתי אחריו כל הזמן. שכב במיטה בנחת.
הוא עדיין עם טיטול, אבל מבין יפה מאד כשצריך להחליף

הבנות בנות שלושה חודשים ...
אין לי יום ואין לי לילה..
יש מלא עזרה ובכל זאת..
מתי זה עובר?
וואו אננ חייבת שנה שלמה לישון

חמישייה??!! זה אמתי??! (ולא במצרים?)
איך לא עשו 'דילול עוברים'? (פגשתי ערבייה עם רביעייה, אבל ממזרח ירושלים...)


ואגב צוות: לידה של תינוק אחד, חוץ מהמיילדת ושני רופאי ילדים כמדומני, נכנסו אליי עוד ארבע/חמש מיילדות...

וואעליה

לא רצו לעשות דילול עוברים.
בשמירה היא נחה בסוויטה, ורואים אותה מדברת עם שתי הבנות בסקייפ.
הם מראים מהבלגן, הם עברו דירה נראה לי, משהו כזה.

אני לא מפסיקה לחשוב על זה... 

 

כל פעם נזכרת ברגע אחר מהסרטון.

הזוי. קסום. מופלא. מטורף. 

עדיף חמש לידות ולא לידה כזאת
הרצון שלי הוא תאומים, לא מעבר... שניים עוד אפשר להחזיק יחד.
אבל נראה שהם מתמודדים עם זה בגבורה, וזה מדהים!

בסרט מראים רק את הרגעים עם החיוכים...

איפה כל הלילות? הבכיות? העייפות?...

חשבתן על זה?...

ונראה שהם גם משופעים בכסף...

משפחות יכולות *להיראות* משופעות כסף... זה לדעתי תרבות צריכה.... לא בהכרח מעיד על עושר.

ניסית?

ובודקים את שרירי רצפת האגן, ועל הדרך מבקשים ממנה לבדוק אם אין היפרדות של שרירי הבטן.

ואם יש היא תתן  תרגילים מתאימים והבטן תרד, ואם אין אז הדרך הרגילה: כפיפות בטן, הליכות וכו'. ממה שהבנתי התרגילים הרגילים לא טובים אם יש היפרדות. רק מזיקים.

 

התאומים בני שנה וארבעה. פעם ראשונה נשארה לי בטן של הריון אחרי הלידה. עוד לא הלכתי לפיזיוטרפיסטית, אבל יש לי תור.

אני יודעת על ההיפרדות הזו כי לגיסתי יש. לכן חושבת לבדוק, כי קראתי שזה נפוץ אחרי תאומים

כשהם קטנטנים הם לא זזים כמעט, כך שאין בעיה לשים אותם יחד. בהמשך כדאי באמת להפריד.

לגבי העריסה - באמת בהתחלה הם לא זזים. אנחנו העברנו בערך בגיל חודשיים או שלושה לשתי עריסות, ואח"כ הם עברו למיטה אחת עד גיל 10 חודשים-שנה בערך. (וגם בגיל שנתיים-שלוש הם היו ביחד במיטת נוער...)

לדעתי אצל תאומים, מכיוון שהם רגילים מבטן להיות צמודים זה לזה, זה לא מפריע להם וגם לא מסוכן. אבל אני אומרת את זה מתחושה בלבד.

לגבי שמיכות - אפשר לכסות אותם בשקי שינה כאלה במקום בשמיכות.

רק כשהיינו אצל אמא שלי כי זה מה שהיה אבל הם היו קטנים והיה מספיק מקום (אני רואה את התמונה מאז והם כל כך גדלו ב"ה, כדאי לקחת הרבה תמונות שלהם, הם גדלים מהר ושוכחים איזה קטנטנים הם היו), גם תינוק קטן לא זז כל כך הרבה

שמתי את שניהם באותה מיטה עד אולי גיל 3 חודשים, כשהתחילו להציק אחד לשני- לפני היה מספיק מקום לשניהם

 

לא קניתי אמבטיות, מה שעשינו היה להרים את הרגליים ולשים אותם בפנים כך שהם היו באזור סגור וכמובן עגלה שמתאימה מגיל אפס, גם ככה לא יצאנו איתם הרבה מהבית וזה היה בקיץ אז לא רואה צורך באמבטיות

נהנתי מהן מאד.

אני פחדתי לשים באותה עריסה

וגם רציתי שלכל אחת יהיה את המקום שלה....

כשהן התחילו להעמד/להתיישב העברתי לעריסות רגילות כי עריסת העץ זה בגובה אמצע...

ממליצה מאד!!!

זה גם נוח בהמשך שאפשר להזיז את העריסה ממקום למקום בקלות יתרה

ואז למשל כשהם קצת יגדלו את שמה אותם בסלון/בחדר ילדים והם גם עם כולם וגם שמורים...

התאומים שלי גם היו פגים וקיבלו rsv בעונה.
בגיל 4 חודשים, עוד לפני החיסונים, התחילו להיות חולים עם מחלות דרכי הנשימה, אינהלציות, אחד היה גם מאושפז. אז החלטתי שעושה כל מה שיכולה לעזור להם. אז ביום שמלאה להם חצי שנה נתתי גם שפעת, וrsv לפי הזימון (נדמה לי 5 חודשים הייתה מנה ראשונה)
ולדעתי זה באמת עזר. המשך החורף היה יותר טוב. מאז מחסנת את כל הילדים כל שנה עם תחילת העונה.
בהצלחה!

צריך להיזהר לא להעמיס עליהם חיסונים, ולא לתת להם אותם מוקדם מדי. (לזכור שצריך ללכת לפי הגיל המתוקן שלהם גם בזה, בעיקרון).

אבל אני לא מומחית

שרק בשני דברים מתייחסים לגיל הכרונולוגי: יומולדת וחיסונים.


ואחיות טיפת חלב... נו, שויין.
גם המקסימות שבהן לא תמיד מספיק בקיאות.

לא זכור לי שאמרו לנו את זה בפגייה - אבל לא היינו מספיק זמן שם, כמותכם, ב"ה...

כך היה אצלינו בכל אופן...
חוץ מהחיסון של צהבת בי שניתן להם בשחרור מבפגיה ולא ביום הלידה ואז כל המנות נדחות בהתאם.
השאר ב"ה לא היינו מספיק זמן בפגיה בשביל לדעת מה קורה למי שמאושפז זמן רב.... אבל מהשחרור מסלול החיסונים היה לפי הסדר המקובל לגיל הכרונולוגי.

אלא משלימים אותם בהקדם בטיפת חלב.
צהבת b זה חיסון שאת המנה הראשונה שלו כל תינוק מקבל בבי״ח, ולכן נותנים אתו גם בשחרור מהפגיה בדר״כ.
אבל... בשביל צהבת b צריך גם מינימום של 2 ק״ג. אצלינו אחד מהם השתחרר במשקל נמוך יותר ולכן קיבל אותו מאוחר יותר (לקח לו כמה שבועות להגיע ל-3 ק״ג, אז הוא קיבלו קודם חיסונים אחרים..)

אולי בפגיות אחרות יש פרוטוקולים אחרים.

אבל אני (וכל הרופאים דפגשתי, וזה הרבה ) בעד לחסן, במיוחד פגים.

השנה התייצבנו לחיסון ברגע שהתאפשר.

אבל רצנו כל המשפחה (כשהוא עוד היה בפגייה) להתחסן... רופאה שאני ממש ממש סומכת עליה אמרה לנו להתחסן בשבילו.

סליחה שאני לא מתיחסת לכלל התהיות...שיהיה בבריאות בקלות ובשתי ידיים מלאות!

תחשבי טוב ויהיה טוב!

בעלי קנה בוגבו דונקי כשאני הייתי עדיין מעופפת...משו כמו שבועיים אחרי הלידה ודי סבלתי ממנה..

היא גדולה,כבדה,רחבה ולא פרקטית בקיפול.

היו לי גם את האמבטיות וגם את הטיולונים. לתינוקות זה היה מקסים אבל לי זה הרגיש כמו מרכבה..

מכרנו אותה אחרי חצי שנה וקנינו קוקו ביבה-אני מרוצה!

תזכירי בבקשה איזה תאומים יש לך

אם ההמלצה שלו ללכת לבי"ח וזה ממש לא נוח לך, אני חושבת ששווה לבדוק עם רופא אחר... זה באמת לא מחוייב המציאות ויש אופציות אחרות (מרכז בריאות האשה וכו')

לגבי 2
אנחנו עברנו דירה בהריון ולא בא בחשבון לעשות את זה אחרי הלידה... אולי תלכו לרב שירגיע אתכם שזה הגיוני כל התכנונים? אנחנו מאמינים שאם ה' הביא את ההריון הזה כמה שהוא בסיכון וכו' ה' רוצה את הילדים האלה! 😍

רק אומרת שזה לא מוקדם לתכנן.
אם זה מרגיע אותך זה מצויין!
גם אני מהמתכננות. מתפדאחת לספר עד כמה מקדימה לתכנן...

אשתדל להגיב יותר בערב

גם אני הייתי עם הריון מונו בי וילדתי ממש לפני קצת יותר מחודש תינוקות בריאים ושלמים ב"ה אז הכל ממש טרי אצלי..

לענין 1. אני המשכתי אצל הרופא המטפל שלי כרגיל והפנה אותי לאולטראסאונדים וכל מה שצריך... מה שכן הוא המליץ לי על טכנאית אולטראסאונד סופר אלופה שאליה הלכתי כל שבועיים... ככה שחסכתי נראה לי בתי חולים וכדו'(ככה בכל אופן נראה לי)

וב"ה היה לי הריון משעמם( כן יש כזה דבר!!!) 

לענין 2. אני סתם אחת שלא מתכננת כלום גם בהריונות של יחידים אז אין לי כ"כ מה לומר לך בנושא

לענין 3. לי יש את הבייבי מונסטרס- מרוצה מאד מאד!!! נכנס לכל מקום וגם נראה לי די יפה חיצונית.. לטעמי..

לענין 4. לא ממש בדקתי את הנושא כי היה ברור לי שאלד עם רופא פרטי שעובד עם בית חולים מסוים אז לא היה לי כ"כ הרבה ברירות, ובסוף לא היו בכלל בפגיה..אז בכלל אין לי נסיון בזה כדי להמליץ לך

ולענין הלידה- ילדתי בלידה רגילה עם זירוז- תחילת שבוע 37 (הריון מונו בי) בלי אפידורל מצגים היו ראש- ראש! אז יש חיה כזאת לידה טבעית עם תאומים!!!! אם את צריכה עוד מידע בנושא מוזמנת לשאול...

 

והריון כזה רגיל יחסית לתאומים כל כך מלחיצים אותי כל הסיכונים...

או בכלל כל עגלות התאומים זה מתחלק בין אלה שמרוצים ואלה שקנו ומתוסכלים מהגודל/כובד/סירבול

הבוגבו נראית נחמד אבל כשהסתכלתי על המפרט אמרתי ממש ממש לא

במלבלרייד היא סבבה , היא לא כבדה מאוד ביחס לדברים אחרים או רחבה אבל לי יש והיא מאסיבית לי מדי

גם אני קניתי מיד 2 די די הרבה לפני הלידה

כל שאר הדברים הלכתי לקנות אחרי שבוע 34, אבל בכל מקרה כדאי לקנות כשאת מתפקדת בקלות יחסית.

את כל הבדיקות אני עשיתי בקופת חולים אז לא ברור למה אמר לך את מה שאמר

אני עם תאומים לא זהים, עבדתי רגיל עד חודש שמיני בעבודה קצת פיסית ואחר כך חשבתי שהלידה תגיע בכל רגע אז חשבתי שיהיה עדיף להיות בבית כי בכל זאת קשה מאוד ובסוף הגיע שבוע 38 והלידה עדין לא נראתה באופק

וגם בחודש תשיעי היה איזה יום שהלכתי לעבודה

גם אנחנו עברנו דירה לפני הלידה, בערך בחודש שביעי. אחרי הלידה זה פחות אופציה

לגבי קיסרי- לא כזה נורא בכלל. רק החשש עכשיו הוא מהלידה הבאה כי לי זה הריון ראשון 

אנסה לתת תשובה כמה שיותר מפורטת, אבל בקיצור 

 

1. לא ברור לי למה הרופא מבקש ממך לעשות מעקב של התפתחות העוברים בבי"ח. אם יש סיבה משמעותית- בוודאי שכדאי, אבל הייתי הולכת לבי"ח קרוב. מניסיון- זה מאוד מאוד מעייף ומקשה כשזו נסיעה ארוכה לבדיקות, ואם את עושה את זה- שתהיה סיבה משמעותית כלשהי (לאו דווקא רפואית).

 

2. שאלת השאלות... הגישה שלי היתה- עדיף לעשות כמה שיותר לפני, אבל אני עושה רק את מה שלא גורם לי חוסר נוחות. לא הרגיש לי נוח להזמין בגדים באינטרנט- אז לא קניתי. הייתי סבבה עם החלפת רכב- אז החלפנו לפני.

לגבי דירה- עברנו אחרי הלידה. לא היה קל. אבל זה משהו שאפשר לפתור יחסית בקלות עם חברה שאורזת, מובילה ומסדרת הכל בבית החדש (בכל מקרה- אל (!!!!!) תארזי לבד).

 

3. עגלה- מבינה מאוד לליבך. כל העגלות שראיתי ביאסו לי את החיים. הבוגבו שבתה את ליבי. אבל אז ראיתי אותה במציאות, והאמבטיות שלה נראו לי פיציות ממש, והמחיר... בקיצור ויתרתי. אנחנו עם סיטי מיני של בייבי ג'וגר (מקווה שלא המצאתי שם חדש) וסה"כ מרוצים. מציעה לך קודם כל להבין מה הצרכים שלך, לעשות סקר שוק, ואז ללכת לראות בחנות.

 

4. לא מתמצאת כל כך, אבל מציעה 2 מקורות מידע. 1. קבוצת פייסבוק של לידות תאומים רגילות. 2.אתר שנקרא "זוהר כבר בדקה". אמור להיות מידע די עדכני, אבל לא מבטיחה.

אני אף פעם לא קונה דברים לפני לידה - רק מכינה מה שיש בבית.

בלידת התאומים היינו צריכים עגלה חדשה וגם להחליף רכב - ואת שניהם קנינו רק אחרי הלידה. התאומים "עשו לי טובה" והיו בפגייה - כך שהיה לנו בערך שבוע להספיק את הדברים הללו, בלי שהם יפריעו לנו

כן כדאי להיסגר מראש על דגם של עגלה ושל רכב (למרות שאנחנו לא עשינו את זה), כדי לבוא יותר בנחת לקניות, אבל לא צריך להילחץ...

לגבי מעבר דירה - בהתחלה התאומים לא תופסים הרבה מקום... (אנחנו שמנו את שניהם באותה עריסה בשבועות הראשונים) כך שלגמרי לא צריך להספיק את זה לפני הלידה בדווקא... (גם רכב, בעצם, לא חייבים מיד. אלא אם כן כל שבוע יש לכם נסיעה משפחתית בהרכב מלא )

אני הייתי מתעלפת אם הייתי צריכה להחליף רכב אחרי הלידה.

גם ככה זה לקח לנו נצח.

 

הפותחת דווקא נשמעת מאלה שמתארגנות לפני.

אבל כל הדרכים כשרות 

 

 

אני קצת מקנאה באלה שהחיים זורמים להן, וקל להן להתארגן, ולצאת, ולשנות כיוון.

מקבלת את עצמי כפי שאני וממנפת את זה למקסימום, אבל לפעמים הייתי רוצה פשוט לזרום יותר בנחת עם הפניות של החיים.

הכי חשוב זה לקבל את עצמך על אופייך, ןלנסות למנף אותו לכיוונים טובים

(דרך אגב - את הרכב לא אני הלכתי לקנות... בעלי הלך, עם הוריו - אני גם ככה לא מבינה בזה כלום...)

זה גם גבורה. אני יותר כמו הפותחת וכמו שלומצ'

הילדים במסגרות, אני בפגייה הבעל נוסע עם הוריו - תוך כמה שעות הוא אחרי, עם החלטה על רכב ביד...

הוא טיפוס הרבה יותר זורם ממני

אין מצב שהצליח לקנות רכב בעזה נונשלאנט... פעם שעברה שקנינו זה לקח חודש וחצי....😅
אז אני פחות זורמת בדברים האלו אבל דווקא אוהבת את האופי שלי שמתוכנן מראש...
רק צריך לזכור לא להיות במתח נפשי בגלל זה...

שבעצם בחירת הרכב נעשתה לפני הלידה 🙈 

ואחרי הלידה רק קיבלנו אותו...

רואים שאני לגמרי לא מבינה ברכבים, כולל אלה שלנו

1. התאומים שלך זהים ויש פער בינהם, הפחד בזהים שאחד יגדל ויפתח על חשבון השני.

תל השומר הם המומחים בתחום, תיכנס בטח בהמשך זהות כפולה יש לה ניסיון עשיר בתחום.

יש לך אופציה להמשיך אצל הרופא הזה ורק במידה ויהיה צורך לגשת להריון בסיכון בבית חולים תגשי.

התאומים שלי לא זהים והעדפתי לעשות מעקב בבית חולים, הרגשתי שאני בידיים טובות.

2. אני לא הכנתי קודם, ניסיתי אחרי 5 ימים לגשת לחפש עגלה ולא מצאתי מה שרציתי, לוויתי עגלה לברית ונסעתי כשהם היו בני שלושה שבועות לחנות שרציתי וקניתי שם.

אצל תאומים גם יש סיכוי נכבד לפגייה ואז יהיה לך מספיק זמן לקנות וכד'

3. באיזו קומה את גרה? עם מעלית?
זה מאד חשוב בעגלת תאומים, הנוחות והמעבר בכל מקום.

את צריכה עגלה נוחה וכמה שיותר צרה, שלי ממש צרה ונכנסת בכל דלת וזה מאד משמעותי.

4. גם אותי הדבר שהכי הבהיל היה קיסרי.
ב"ה לא הייתי צריכה וילדתי בלידה רגילה טבעית, מדהימה!

תעשי סקר פגיות ותתגמשי במקום הלידה לפי השבוע שבו תלדי, כמובן בתקווה ללידה במועד.

אל תפחדי לחפור, תשאלי בכיף

לי לא היה איפה והיה מאד קשה! כי הסתרנו שמדובר בתאומים... אז לא יכולתי לדבר עם אף אחת

ואופציות לידה בכלל, מציעה ללמוד על כל האפשרויות. הידע המוקדם מיותר לפני ואחרי, אבל קריטי ברגע האמת ויכול ממש למנוע טראומה.

לגבי קיסרי, מציעה לא לחזור על הטעות שלי, ולהבין גם מה קורה אחרי הניתוח (לא רק בהתאוששות אלא בהחלמה בכלל).
בניגוד לאופי המתכנן שלי לא קראתי על זה בכלל ובדיעבד זו היתה טעות.

והלוואי ותזכי ללידה רגילה וקלה ובידיים מלאות

בעז״ה בהמשך היום/מוצ״ש אכתוב באריכות. יש לי הרבה מה להגיד

ומזל שיש הנקות מידי פעם 😜

1) זאת שאלה שקשה לענות עליה בלי לדעת מי האלטרנטיבות לשיבא.
רפואת העובר בשיבא הם ספר אחת (לפחות לעניין תאומים בכלל וזהים בפרט). על זה אין מחלוקת. לשם באמת מפנים את המקרים המורכבים גם מבתי החולים האחרים.
אני עצמי לא עשיתי את המעקב השוטף אצלהם, אלא דרך הקופה, אבל אצל רופא שעובד גם ברפואת העובר של תל השומר, ככה שהייתי רגועה.
אני חושבת שכל עוד ההריון תקין את לא צריכה להתאמץ כל-כך על הנסיעות, אבל כן לוודא שהרופא שאת הולכת אליו באמת מבין בסוג הריון כזה. זה קריטי ממש!
ואגב, את צריכה להתחיל בשבוע 18 מעקב זרימות (דופלר) של העוברים פעם בשבועיים. עושים את זה במעקב של תל השומר, אבל אם את לא הולכת לדם תוודאי שזה מה שבודקים לך, ולא רק את הגודל הפיזי של העוברים. זה סופר קריטי!

אם את עצמאית אני ממליצה לך לנסותלסגור פרויקטים עד לשבוע 32 לכל היותר ולהקגים את תחילת החל״ד. ואז אחרי הלידה לופשת הלידה תסתיים מוקדם יותר, ותוכלי לחזור בהדרכה לפי מה שמתאים לך, אהל בלי החשש שישללו לך את דמי הלידה אם את עושה עבודה פה ושם.
האמת שלדעתי גם קודם כבר ייתנו לך שמירה בלי בעיה (לי הציעו בשבוע 23 בלי שום סיבה, סתם כי זה הריון מונו-בי, ולדעת הרופאה שלי היו מאשרים את זה. בפועל למחרת גילו את הבעיות בהריון ואז הייתה סיבה ממש מוצדקת לשמירה...😏).
את יכולה להתייעץ כבר עכשיו עם הרופא שלך ולשאול אם משלב כלשהו הוא ממליץ על שמירה, כדי שתדעי להערך עם העבודה.

2) אני לא קניתי כלום מראש.
קודם כל, כי ילדתי מוקדם ולא ידעתי אם בכלל אחזור בידיים מלאות... אבל גם בהריונות היחידים שלי לא קניתי כלום מראש.
לא בגלל עין הרע, אני לא חושבת שהקניה הזאת היא מה שתקבע את הגורל של התינוק. אלא כי אני לא רוצה שאם חו״ח יקרה משהו אני אצטרך גם להתמודד עם הקושי שהבית שלי מלא במוצרי תינוקות...
וגם, אם יולדים מוקדם, יש את תקופת הפגיה בשביל להיערך.
רק לעניין עגלה ביד 2, גם אנחנו קנינו ככה. התכנון המקורי שלנו היה להתחיל לחפש בסביבות חודש שביעי, כדי שתהיה לנו נחת למצוא בדיוק את מה שאנחנו רוצים (לברר על עגלות התחלנו עוד הרבה קודם). בפועל בחודש שישי כבר התאשפזתי, ובערך חודש לפני השחרור מהפגיה ישבנו חזק על לחפש וקנינו עגלה (קוקו ביבה. ממש מרוצים!)



אבל נראה לי שבאמת
לקראת חודש שביעי זה זמן טוב לחפש. אם יולדים בזמן זה משאיר זמן בנחת, וגם אם יולדים מוקדם - אפשר בתקופת הפגיה לחפש.

לעניין מעבר דירה וקניית רכב:
אנחנו עברנו דירה רק שנה אח״כ. כן חשבנו לעשות את זה לפני הלידה, אבל לא היה שייך מכל מיני סיבות.
גרנו שנה שלמה בצפיפות ממש!!! צחקנו על זה שאנחנו בתוך המשחק שעת שיא (עם המכונית האדומה שצריך להזיז על פעם משהו איר כדי לזוז..). זה לא היה קל, אבל לעבור דירה אחרי הלידה זה מאוד קשה!!! שנה אח״כ זה היה לנו עדיין לא פשוט...
אם יש אפשרות לעבור קודם - ממש עדיף!
אבל — אם הסיבה היחידה למעבר היא בגלל לידת התאומים, אז הייתי מחכהעוד חודשיים לפחות, לשלב שהם כבר ברי חיים כעוברים.

מכונית- גם את זה היינו צריכים להחליף (התאומים מס׳ 3-4). זה היה בסוף סדרי העדיפויות מבחינתנו, וכמעט שנה הסתדרנו עם רכב משפחתי רגיל. אחד מאיתנו נכנס עם כל הילדים ברכב (סלקל אחד מקדימה), והשני נסע בטרמפים/תח״צ. אבל אין לנו הרבה נסיעות של כולם ביחד.

3) עניתי כבר.

4) אם את הולעת ללדת בניתוח במועד זה לא משנה באיזה בי״ח.
אם לידה רגילה ו/או מוקדמת - במקום שיש בו צוות מיומן בלידות תאומים ופגייה טובה.
אני ממליצה בחום על תל השומר!!!! (שאגב, אם תהיה מטופלת ברפואת העובר ואם תצטרכי להתאשפז אז מן הסתם תלדי שם..).
נתון חשוב בפגייה זה המרחק מהבית. אם יש פגיה טובה קרובה אליכם זה מאוד מאוד יקל. אבל קודם כל המקצועיות.

בתור אחת שהופנתה מסורוקה לשיבא אני מברכת על כך כל יום ויום ולא מצטערת בכלל שהייתי במעקב שם/ באשפוז / ובפגיה

נכון שהיו נסיעות ארוכות לי/ לבעלי / לילדים אבל זה שווה את המקצועיות שלהם!!! וזה תקופה שעוברת וזהו... שורדים את הנסיעות. לא נתקלתי בשום בית חולים אחר ביחס כזה כמו שקיבלתי שם. נכון שהשאלה הגדולה היא מה הסיבה לכך שהרופא רצה שתלכי לשם דווקא אבל אין ספק שזה קשור למומחיות הגדולה שלהם בהריונות כאלה.

דרך אגב במחלקה היו איתי בנות עצמאיות שפשוט המשיכו לעבוד גם בזמן האשפוז..

לגבי העגלה אני עם קוקוביבה וממממש מרוצה תמורה גדולה בעד המחיר הזול יחסית שלה. 

בהצלחה גדולה, הריון משעמם וידיים מלאות בעז"ה.

אם תרצי לשוחח איתי בפרטי אז ממש בשמחה (גם לי היה הריון מונו בי)

מחודש חמישי עד שמיני בערך
קיבלתי עירויים של ברזל לווריד וזריקות של בי12
הרופא קרא לזה בצחוק שאני ב'שימוש יתר' כלומר העוברים משתמשים בכמות גדולה יותר מהריון רגיל
יכול להיות שמראש המאגרים שלי היו מרוקנים ולכן זה התבטא אצלי בחוסר גדול
אבל הייתי ממליצה לך כן להעלות מינונים

לקחתי פרנטל מההתחלה, כדור אחד ביום

באיזשהו שלב לקראת הסוף הרופא הוסיף לי ברזל וויטמין B12

יש לה למה להשוות...

(כלומר - כמעט לא לקחתי...)

בד"כ בהיריונות יש לי מחסור בברזל (ואז אני לוקחת ברזל), אבל דווקא בהיריון התאומים היה לי ברזל ממש גבוה! אולי ככה זה כשיש שני גברברים נמרצים בבטן  

והאמת שזה ההריון הכי פחות הקפדתי לקחת 🙈

ולקראת סוף ההריון החה לי מחסור בברזל, אז לקחתי תוספת ברזל

כי אני יודעת שלא טוב לקחת יותר מדי חומצה פולית

וגם ככה הגוף לא יכול לספוג יותר מהמנה הרגילה של זה ליום

וב"ה הכל בסדר התאומים בני חודש היום

כל ההריון רק נכנסתי ורפרתי על השרשורים בלי להגיב, עכשיו שאני אחרי והתינוקות כבר נולדו אני מרשה לעצמי ליעץ פה

כשגיליתי שמדובר בתאומים

ורופא אמר לי שמספיק לקחת את הכדור הרגיל של החומצה פולית

5 מג במקום 400 מקג.. זה הרבה הרבה יותר.
בלי שום סיבה נראית לעין מלבד שזה תאומים

ממה שקראתי 400 מק"ג זה המקסימום שהגוף יכול לספוג ביום. פעם חשבו שזה לא משנה אם לוקחים יותר ולא מזמן יצאו מחקרים שאומרים שזה מזיק לקחת מינון שגבוה מזה

ופעם ראשונה שהיה לי הריון עם כוח (הייתי כבדה כמובן אבל לא עייפה כל הזמן.)
היה לי ברזל טוב כל ההריון וגם אחרי הלידה.
לא יודעת אם זה בזכות התאומים או בזכות ההקפדה היתרה.

1. עושים רק שקיפות עורפית, בלי חלבון עוברי. זהלא רלוונטי בתאומים.
3. לא יודעת איך זה בקופות אחרות, אני במכבי ולכל הא.ס. צריך לקבוע 2 תורים רצופים. המחיר יותר יקר אבל לא פי 2, לא יודעת איך הם מחשבים את זה.

ככה נוכל להמליץ לך.

ורוצה ללכת לרופא פרטי ככה שזה לא משנה הקופה...
מגיעה בקלות לכל איזור המרכז וירושלים..
תודה!

את פופסור בעז וייס ופרופסור יואב ינון שהם מעולים ונחשבים להכי הכי מומחים לתאומים בכלל וזהים בפרט.
יש גם את ד״ר דובדבני שעובד איתם ברפואת העובר של תל השומר והוא מצויין (אני הלכתי אליו דרך הקופה. אני לא רואה סיבה ללכת לפרטי). ממש ממליצה עליו.

אבל לא הייתי מוותרת על זה ... הוא על כך הרגיע אותי והנחה אותי להמשך בדק במקצועיות הכל ובנחת ממליצה
אני אקבע אצלו גם מאוחרת כי זה פחות יקר יש יוצר מימון מהקופה...

וקבעת במיוחד לתאומים? צריך להגיד למזכירה?..
ויש החזר שונה מהקופח אם זה תאומים או יחיד?

זה עולה כמעט כפול מעובר אחד
החייבים לציין כי זה כפול זמן של תור...

את זכאית לסקירה ממשרד הבריאות

סקירה מוקדמת ומאוחרת

אקו לב עוברי

וכל שבועיים US

לקראת הסוף פעם ב3 ימים US ומוניטור

עשיתי סקירה מוקדמת פרטי אצל רופא מומחה בתחום. קבעתי תור כפול ושילמתי כמעט כפול... צריך לבדוק אצל המזכירה...

קיבלתי החזר חלקי (לאומית- היה בתקופה שהסל הריון היה מורחב כמעט ללא הגבלה)

אותו רופא לקח אותי כפרויקט וסידר לי ביקור פעם בשבועיים+ סקירה מאוחרת בהסדר מיוחד עם הקופ"ח שלי כך שמעבר לזה לא שילמתי אגורה....

וד"א לבדיקות שצריך התחייבות (כגון אקו לב עוברי) שימי לב שצריך 2 התחייבויות! (פעם חיכיתי שעה וחצי עד שאשרו לי התחייבות נוספת)

אם תרצי המלצה באישי על הרופא אשמח לתת לך.

(אזור ירושלים אם מתאים לך)

זה הפרופסור שהייתי אצלו בסקירה וזה היה פשוט מדהים!!!!

לא עשיתי שקיפות וחלבון

כל אולטרא סאונד שאת קובעת תדגישי להם שאת צריכה שני תורים.

סקירה ראשונה דרך רופא שבהסדר עם כללית פלטינום שילמתי 57 כפול שניים.

היה מעולה ומאד מאד יסודי. יש רופאים טובים בהסדר תבדקי בקופה שלך מי בהסדר ואולי נוכל לעזור לך מי טוב.

אקו לב, אמרו לי לעשות כיזה תאומים עשיתי דרך הקופה בבית חולים שהם היפנו אותי ע"י מנהל מרפאת קרדיו ילדים.

סקירת מערכות מאוחרת את זכאית למורחבת מטעם משרד הבריאות, חבל לשלם פרטי.
אותי הקופה היפנתה לבית חולים, עשיתי באסף הרופא שם טכנאית בדקה הכל והראתה לי תלת מימד וצבעוני וכד' ואח"כ נכנס מנהל מחלקת אולטרסאונד נראה לי שפרופסור מיימון ובדק שוב הכל בשחור לבן.

עשיתי שקיפות, כי ככה המליצו לי (בפועל התחרטתי, כי הדבר היחיד שאמרו לי הוא הסיכון לתסמונת דאון...).

חלבון עוברי לא עשיתי - אבל אני לא עושה באף היריון (חוץ מהראשון).

אני הלכתי בשקיפות ובסקירה לד"ר נילי ינאי בעי"כ - מומלצת ממש! יש החזרים חלקיים מכללית.

צריך לקבוע תורים כפולים לכל א"ס, גם רגיל. ואם משלמים - אז נראה לי שזה אכן כפול...

עקבתי אחרי הניסיונות להרות..

בדאגה אחרי הדימומים..

ב"ה, שמחה בשמחתך!!

אצלי לקראת גיל חודשיים נהיה קצת יותר קל כי הם התחילו לאכול קצת יותר מהר

סידרת להן סדר יום?

אני מאמינה שלכל שלב יש את החלק הקשה שבו ואת החלק הקל שבו, אבל זו תקופה שזכורה לי כקשה יותר יחסית להיום (מי ישמע, כמה זמן עבר, כן? כולה בנות 11 חודשים).

 

תחזיקי מעמד 

 

מה שלומך?

מותשת
זה מאוד קשה אך מספק

תאומים זהים מונו בי זה הריון בסיכון,

כיוון שהם ניזונים משליה אחת. הם באותו שק אבל יש בינהם מחיצה.

הדאגה העיקרית בהריון כזה זה TTTS- תסמונת העברת דם בין עוברים.

כלומר: מכיוון והם מחוברים לאותה שליה, עלול להיווצר מצב שיהיה להם כלי דם משותפים או

שאחד יקח יותר דם על חשבון השני.

לכן בהריון תבצעי US לפחות פעם בשבועיים

ומשבוע מסוים גם מעקב זרימות

מיילדים מקסימום בשבוע 36.

זה הריון מאתגר, אך שווה!!!!!!!!!!!!!

זו מתנה עצומה!!!!!!

אושר גדול!!!!!!!!!

גם אצלי הן זהות-מונו בי ולא ראשונות. חוויה אדירה.

אני כאן לכל שאלה ותהיה...

ויש פה את @זהות כפולה  שיכולה לעזור בידע רפואי מניסיונה...

בהצלחה

מנסה עוד להתרגל....
אין ספק שהפורום מרגיע בעיקר

שיהיה בשעה טובה ובקלות!
סתם מסקרן אותי... הרופא הראשון לא ראה שיש שניים?

כי לפני הרבה שנים האולטרסאונד עוד לא היה מפותח וזה נשמע יותר הגיוני...
אחרי ההלם בגילוי של התאומים צחקתי עם בעלי שאם בשקיפות יגלו שיש עוד אחד זה כבר לא ישנה לי. 2, 3 מה זה משנה?😜 (משנה מאוד, אני בקושי שורדת את ההריון הזה, לא יודעת איך הייתי עם 3, שלא לדבר על אחרי הלידה😵)

רגילה. ופתאום יצאה עוד אחת.

מקור מוסמך! חברה טובה שלי בת דודה של היולדת!

גם אנחנו צחקנו כל ההריון אולי פתאום תצא עוד אחת.... אבל בזהים זה נדיר מאד.

הזוי ומטורף, אבל עסקה שלגמרי הייתי מוכנה לקחת

הסיפור שם היה שכל ההריון ראו אצלה תאומות בשני שקים נפרדים.
התחילה הלידה (לידה רגילה!) ויצאו תאומות בשק אחד בלבד!!! אז התחילו לחפש שק נוסף והיתה בו תינוקת נוספת!
היא קרובת משפחה של חברה טובה שלי.

האמת שאם כל ההריון עבר כבר ומגלים את זה רק בסוף וואלה אין לי בעיה. גם ככה הגידול קשה😜

ואיך היא קיבלה את זה?

רק כשאמרתי לה שיש עוד אחד היא מצאה...

זו הייתה טכנאית די מתחילה

אבל היא הספיקה בדקות האלו להוריד לי את הלב!

כנראה שמדובר בתאומים שאינם זהים בDNA. מקרים כאלה קורים כאשר שתי ביציות מופרות בבת אחת משני זרעים שונים.

תאומים זהים - הזהות היא גנטית.
בטח התכוונת שלא תורשתית, הרבה פעמים מתבלבלים בין ההגדרות.
אבל כשה-DNA זהה, זו זהות גנטית.

תודה רבה על התגובות! חמודות אתן....
תגידו קרה למישהי פער בגיל כבר בשקיפות? כל דבר קטן מלחיץ אותי ממש קבעתי תור לפרופסור יגל בהמלצתה של אחותי אבל עד התור אני אשתגע....

בכל מקרה אם זה היה פער מדאיג הרופא היה אומר לך, לא משחקים עם זה.

היה לנו פער קבוע, אבל קטן (לא יותר משבוע)

זה לא נראה על ttts בהמשך? כי זה מה שמתחיל אותי... שזה מעיד על משהו מורכב שנצטרך לעשות...

אם תהיה בעיה יעדכנו אותך.
אל תדאגי את עצמך לחינם, גם ככה זו יכולה להיות תקופה מלחיצה

ממליצה לך מאד ללכת רק לרופאים שמתמחים בהריון מסוג זה.

לא יודעת לגבי יגל. לא מכירה. יתכן וגם הוא מומחה...

בנוסף לרופא של הריון בסיכון, אני הייתי אצל רופא מומחה לUS מספר 1 בארץ, שעשה לי את כל בדיקות הUS. והסקירות.

הוא הציל אותנו!!!!

רופא כ"כ אנושי ומקצועי

ליווה אותנו במסירות נדירה לאורך כל ההריון.

(אצלינו עד שבוע 14 חשבו שזה מונו מונו כי לא ראו מחיצה...)

אשמח לתת לך את פרטי הרופא באישי אם תרצי.

אצלי מההתחלה היה פער של שבוע, וזה נחשב תקין.

פער הופך לבעייתי כשהוא גדל.
בעז״ה הכל יעבור בשלום.

אגב האנונימית הפותחת פשוט רציתי לראות שהניק סבבה לי....

אני עכשיו בתשיעי, עוברית אחת, ועד חודש שביעי עוד חייתי באשליה שפשןט לא מצאו את התאום..

אני בשבוע 7 ב"ה ומרגישה שאני כבר חצי שנה בהריון

הייתי חוזרת על הכל ברגע. בחיי!

 

תהני מהתקופה הזו  ושיהיה לך הריון תקין, קל, רגוע, שמח וכבד ממש (כי תגיע ממש לסוף )

לא מצליחה ליהנות מההריון בכלל בכלל

היה הריון סה"כ תקין. בקושי הצלחתי ללכת (כבר מההתחלה ממש), לא כ"כ ישנתי בלילות, הקאות, בחילות, ובעיקר לחץ שיעבור בשלום ואצא בידיים מלאות, אבל זו היתה תקופה מיוחדת. הרגשתי שותפות עם הקב"ה ביצירה של חיים חדשים. ועוד אחרי טיפולים, אז בכלל הכל התגמד (או שככה אני זוכרת את זה )

אז אולי ההרגשה הנפשית השונה משפיעה על התחושה הכללית...
אשרייך!!
אני ממש לפלא הזה (כלומר, לפלאים האלה) אבל ממש לא נהנית מעצם ההריון...

כמעט ואין מידע / ספרים על הריון תאומים (במיוחד זהים)

ובאמת התקשיתי מאד למצוא מידע חיוני.

ורק פה הרגשתי שהגעתי אל המנוחה והנחלה.....

זה הזמן להודות לכל אחת ואחת כאן

אין תחליף לידע ולתמיכה שמעניקים פה.

אנחנו ב"ה אוטוטו חוגגים שנה...

לא מאמינה שהגענו לרגע הזה...

ושבאמת הצורך במידע על הריון תאומים קיים..
יאללה תתכוננו לחפירות שלי

באתי לרופא והתקפתי אותו בשאלות עד ממש הלידה עצמה והוא ייבש אותי...
אמר לי זה הריון תאומים ואני לא נביא....

לי בהריון היה מאד חסר השיתוף

כי חוץ מההורים אף אחד לא יגע שמדובר בתאומים, כך שלא יכולתי לדבר עם אף אחת על זה...

ובטח שלא לשאול שאלות שגם כך הן לא מבינות

אבל אני זוכרת שכשגיליתי את עובדת היותם שניים חרשתי את האינטרנט כדי למצוא משהו ולא מצאתי...

הפורום הזה היה הדבר הנכון בזמן הנכון. היום כבר כמעט לא כותבת מחוסר זמן, אבל משתדלת לעקוב וכשיש לי מה להוסיף שלא נאמר כבר אז גם כותבת.

והתאומים בני שנה ושלושה חודשים.

אם יש לך פייסבוק, מצאתי כמה קבוצות של הורים לתאומים ושלישיות. כדאי לחפש
גם מוכרים/מוסרים ציוד ונותנים המון מידע ובכלל שיתוף לא רק לזמן ההריון אלא גם אחרי.

אז רואים ומפחדת שחברות ידעו... עוד בהתחלה בשביל זה

זאת הסיבה שגם אני נמנעתי מלהכנס לקבוצות פייסבוק במהלך ההריון.

רק מי שבפנים יכול לראות

אני חושבת שרק מי שנכנס לך לפרופיל ומחפש יכול לראות באיזה קבוצות את נמצאת, או שאני טועה?

בכל מקרה מהשיח שם נראה לי שיותר מתאים לסוף הריון או אחרי הלידה וגידול הילדים 

כשהייתי בהריון חפרתי כל פיסה ברשת כדי למצוא מידע, וזה לא היה פשוט...
זאת אחת הסיבות שאני משתדלת להשקיע ולכתוב כאן דברים מפורטים שלמדתי על הריונות תאומים (והצלחתי ללמוד לא מעט ). אני רואה בזה ממש שליחות.

תאומים זה כמו קיסרי של עובר אחד... 4 לילות בבי"ח רגיל ובמעייני 5.

כמו עובר אחד?

4 ימים, ואז אחת ירדה לפגיה, כשהשניה ירדה גם לפגיה- לאחר שבוע- שחררו אותיץ

אבל זה מקרה די נדיר בשע"צ...

היו בפגיה כמה ימים, ובדיוק היתה שבת אז השאירו עד ליום ראשון את כולנו ואז שחררו.
ככה שהיינו 4 לילות סה"כ.
אני מניחה שאם אין סיבוכים משתחררים רגיל, אבל בתאומים זה כ"כ נפוץ שיש קצת פגות או משקל גבולי שמשאירים הרבה פעמים עוד יום-יומיים.

לא שהינו בפגיה ב"ה, לידה רגילה ונתנו לי יום נוסף בשערי צדק. 

האמת שחצי התבאסתי, השתוקקתי כבר לחזור הביתה אבל נשארתי עוד יום.

 

5 ימים אחרי קיסרי

 

למרות שהתאומים היו בסדר, אמרו לי שבגלל שילדתי תאומים אני זכאית ליום נוסף.
ילדתי במוצש והשתחררתי ביום רביעי.