קודם כל באמת מזל טוב! 
ודבר שני, אני כל כך מבינה את התסכול שלך.
אמא שלך לא בסדר בזה שהיא העלתה ככה את הנושא בצורה כזו ובזמן הזה, שאמור להיות שמחה והתרגשות, אבל צריך להשתדל לא לשפוט אותה כי באמת, בשביל זו גם התמודדות מאוד לא פשוטה. לפי מה שאתה מספר יש רגשות מאוד מאוד חזקים (ושלילים) ביניהם, וכנראה שהיא לא רוצה שהוא יהרוס שם את שמחת החתונה שלך. [אם מישהו שמאוד פגע בך היה נמצא, זה היה גורם לך חוסר נעימות ומפריע לך לשמוח, אז באותה צורה]
מצד שני, וזה יותר חשוב- זו החתונה שלך ולא של אמא שלך. ואתה צריך להחליט מה יעשה לך טוב, ולא לאמא.
תמיד אומרים לילדים שההורים עושים הכל בשביל טובתם, גם אם לא מבינים וזה לא נראה כך, אבל לענ"ד ולפי נסיון החיים שלי- בילדים גרושים הכלל הזה לא תמיד מתקיים. כי להורים יש הרבה מטען והרבה מעמסות משלהם, ולפעמים זה מטשטש וכן גורם להם לפעול מהמקום של עצמם, ולכן עלינו בתור ילדים לגרושים להיות מסוגלים (וזה קשה ועדין) גם לכבד, אבל גם להפעיל שיקול ולפעמים להמרות את פיהם.
זאת ממש לא אמירה הוגנת מצד אמא שלך, שאו שהיא תהיה שם או שאבא שלך. ואני חושבת שאתה צריך לדבר איתה על זה. אני יודעת, "מה לדבר איתה? את בכלל לא מבינה כמה זה קשה. והיא לא תבין. והיא תכעס. וזה לא יעזור".
אם לא תדבר איתה, היא פשוט לא תדע מה עובר עלייך. אתה יכול להסתובב עם זה בבטן כמה חודשים, ולהיות מתוסכל, לא מרוכז, עצוב, לבכות- והיא בכלל לא תדע. תמיד חייבים להגיד גם עם מאוד מאוד קשה. אפשר לחשוב על דרכים יצירתיות להעלות את הנושא, או לכתוב מכתב אם מאוד קשה להושיב לשיחה- אבל אתה צריך להעביר את המסר לאמא, היא לא יכולה לנחש.
חוץ מזה, לא ממש פירטת מה הקשר עם אבא? עד כמה הוא חלק משמעותי מהחיים שלך? כמה דיבור יש לך איתו? (מבחינת אולי בכל זאת לבקש שאשתו לא תבוא.. כמה קשה יש איתה?
)
