פורום בין שני בתים (עמוד 29)

בינתיים אני עוד לא סגורה על מה אני חושבת על זה, חיובי/שלילי, אולי כי אני לא כ"כ בעניינים של המשמורות ב"ה...

בס"ד

מניחה שיש לאמא איזה משהו קצת יותר מהותי מ'לא בא לה' כדי שהיא תלחם על העניין הזה בשינייה[להגיע לבית משפט זה לא פשוט בכלל] במיוחד שזה לא עניין של משמורת אלא רק הסדרי-ראיה[פגישה לכמה שעות].

ואם אין לה סיבה רצינית כמו שנראה לי- אז באמת חבל. היא הורסת לילדה. ההצעות שהועלו נראות טובות[נוכחות צד ג', ליווי וכד'] ולמרות העבר של האבא- מגיע לילדה את האפשרות להיות איתו בקשר- אם כשתתבגר תחליט לוותר על זה- זכותה. אבל הוא אבא שלה.

שלא נדע בעה"י.

כמו ניל"ס, עוד לא גיבשתי דיעה מוחלטת, אבל אני יודעת שאני במקום הבת, הייתי בנתק עם אמא שלי...

אני בלי מפגשים עם אבא שלי כל שבוע אני משתגעת!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

איזה כיף אני ממש שמחה בשבלך!!

בס"ד

הוא צוחק? הוא נקרע מצחוק!
ואני בטוחה שהוא שמח על ה'תיקון'...

תודה לכולם על הברכות!

שנזכה כולנו רק לתקן וללמוד מהבית(/בתים) של ההורים שלנו!

בס"ד

[ההורים שלי התגרשו כשבוע לפני חנוכה- במין איזה טקס-סמלי-שלא-ברור-לי-עד-היום-מה-הסיפור-שלו שבו התכנסה כל המשפחה המפורקת להדלקת נרות משותפת של נר ראשון. מאז ועד היום הנר הזה מעורר בין סוג של צביעות, חלחלה ורצון להיות נורמלית.]

השנה, כאמור- הרוב בשירות. השאר- פחות או יותר זה ייצא חצי-חצי אני מניחה..

לנו יש סידור קבוע שחוצים את חנוכה לחצי. ארבעה ימים פה וארבעה ימים שם.

ההורים שלך לא קובעים ביניהם? את צריכה להחליט?

דבר שתיסכל אותי בהתחלה היה, שכל פעם שהייתי רוצה לעשות משהו בערב ההורים היו עושים לי רגשי של "את כאן רק ארבעה ימים ושתיים מהם את אצל חברות?" וככה היה יוצא שאף פעם לא היה נעים לי ללכת (כנ"ל לגבי שבת, או יום רביעי- זה ממש לא משנה. עצם זה שהזמן שלהם התחלק לחצי)- ובסוף התרגלנו כולנו שחנוכה זה ארבעה ימים (וחופש גדול זה חודש וחול המועד זה שלושה ימים) כפול שתיים.. 

בקשר ללארוצהלהגיד..

מעניין - דווקא אצלי אני עושה רגשי לעצמי וההורים שלי כל הזמן אומרים לי שאני צריך להיות איפה

שאני רוצה ולא לחשוש מזה שאני מעליב אותם...

בקשר לחנוכה - בדרך כלל בערך חצי חצי אבל אני קובע תמיד איפה אני נמצא וזה לא ממש קבוע

מכיוון ששאר האחים שלי כבר לא ממש בבית אז תכל'ס אני עושה מה שמתחשק לי.

השנה אני יהיה שלושה ימים בישיבה ואז שבת בבית של אמא ונראה מה יהיה הלאה.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

בכל יום רגיל אני יומיים בשבוע אצל אבא, כל השאר אצל אמא, ושבת פעם בשבועיים.

אבל- נר ראשון של חנוכה יוצא ביום שלישי, היום שאני אצל אבא. ואני לא כ"כ אוהבת להיות שם בחגים, כי הוא לא הכי דתי, אז גם אין כ"כ אווירה של חג. 

היום אני הולכת אליו, אז לא בטוח שיום שלישי אני שם, אבל סביר להניח שכן, אז אני לא בדיוק יודעת איך זה יסתדר.

אבל בעיקרון אנחנו בסדר הקבוע שלנו,  יומים שם, כל השאר פה..

חג שמח!

בסוף הייתי כל הלילות אצל אמא שלי. (ולא הלכתי לאבא שלי בכלל)  ?=

למה לא הלכת לאבא שלך?

1. לא כ"כ רציתי - לא הייתי יוזמת כלום, ולמה שהייתי מגיעה, זה היה מתוך תחושת חובה.

2. אבא שלי לא יזם כלום - הוא אפילו לא לקח חופש מהעבודה, וחזר כל יום לא לפני 19:00. נראה שזה לא היה עד כדי כך חשוב לו.

בס"ד

שישי-שבת: אבא
מוצש"ק-ראשון: אמא

תבינו לבד כמה חופש היה לי מהשירות

אחד הדברים שאני כ"כ שונאת זה שכל דבר קטן כזה נהיה ליבוטים דילמות והתחבטויות מה לעשות? 

כל פעם מחדש..

נשארתי למסיבה,

אבל זה באמת מעצבן שכל דבר קטן גורם לדילמות ממש קשות..

תחשבי על עצמך. מה את הייתי רוצה לעשות.

קל להגיד, קשה לבצע..

למה זה קרה דווקא לי...

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מצד אחד יש כאן הבדלים עצומים ואני לא חושבת שיש כאן אף אחד שהבית שלו הוא בדיוק כמו או אפילו ממש קרוב לבית של האחר (אפילו הזוג תאומים שיש כאן חווים כל אחד בדרך שלו את הבית.. ואי אפשר להשוות איך אחד מהם מרגיש את הבית לאיך השני)

מצד שני, אם אנחנו, שכולנו עוברים חוויה דומה בבסיס, לא מבינים אחד את השני- קל וחומר ופי כמה וכמה שאנשים שלא עוברים את זה לא יבינו אותנו. 

והפורום הזה יכול לשמש ממש מקום מפלט ומקום שמבינים (עד כמה שאפשר) ואפשר לפרוק בלי יותר מידי הסברים.. 

ואני ממש מקווה שנוכל לשמור עליו כמקום כזה

בס"ד

אף פעם לא נהיה אותו דבר, אבל אנחנו יותר דומים ומבינים מאשר אחרים. וזה עוזר. לי לפחות.

ברור שאף אחד לא יבין אותי כמו שאתם תבינו (איזה כיף שיש פורום ) אבל גם אתם לא תמיד תבינו, מה לעשות, לכל אחד יש בית אחר, ולכל אחד זה השפיע באופן אחר..

בחיים לא חשבתי שיכאב לי שההורים שלי התגרשו..

אבל כשהסתכלתי על התמונות מהחתונה שלהם משו קצת צבט בלב..

אני שונאת לראות תמונות משפחתיות מלפני.

כשאני רואה אותם, לפעמים מתחשק לי פשוט לקרוע אותם.

הוציאו את התמונות של אמא שלי מהאלבומים בבית של סבא וסבתא (מצד אבא). ואמא הורידה את כל התמונות המשפחתיות הממוסגרות של אבא.

גנבתי לעצמי כמה תמונות מהחתונה ומהיום שנולדתי, כשהם עוד נראו מאושרים והחבאתי בכל מיני מקומות. בין ספרים, בארנק.

לא יודעת למה..

יותר כואב לי שמנסים למחוק את מה שהיה. היה טוב, עובדה. זה שנגמר הטוב ונהיה רע זה נכון, אבל משגע אותי שמתכחשים לכל השנים שהיה בהם טוב, והיתה בהם אהבה ואושר. 

אז אני שומרת את הרגעים האלה בעצמי. כמה שאפשר.

מן כוורות על הקיר מול הכניסה עם ציורים של כל הילדים (כולל של הילדים של אישתו) ויש שם גם תמונות שלנו.

ליום הולדת שלו עשינו לו קולאז' עם המון צמונות שלנו.

התמונה האהובה עלי באלבום זו תמונה שלי ושל אבא שלי, ביחד, הוא נראה מאושר, ואני פיצית וחסרת דאגות

את הולכת אליו לפעמים? בת כמה את?

ניתקתי איתו קשר.. אני בת 16..

אם את לא הולכת אליו?

ואם את יכולה בכ"ז תבררי

כתבתי את זה לפני שניתקתי קשר.. אין לי איך לברר..

מז"א? ניתקת קשר מאז שבוע שעבר?

בס"ד

אבל לא יודעת לומרלך באיזו שכונה, מחילה

אם את בבני עקיבא או באריאל או בעזרא תשאלי את או הקומונר/ית אם יש בהוד השרון ואיפה סבבה?

כנ"ל כולם!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

גם בהנחה שהיא עצמה לא מקפידה על מה שהיא דורשת ממך,

בנושאים כאלו ואולי גם אחרים,

עצם האמירה שלה כלפייך נכונה.

לשם השוואה- מורה לזימרה יכולה לבקש ממך להפסיק לגמגם, אפילו אם היא עצמה מגמגמת נורא.

למה? כי זו האמת.

ההתנהגות שלנו אמורה להתאים ולהבחן ע"פ האמת המוחלטת, ללא קשר להתנהגות של אחרים

בהצלחה!

אבל היא לא יכולה להתפלא שאני לא עושה את זה.

כאילו- התחצפתי בבי"ס, מגיעה הביתה- אין מחשב!! בערב היא הסיעה אותנו לאבא שלי, והיא דיברה איתו בטלפון כדי שיסביר לה איך להגיע, והם שניהם מנתקים בלי להגיד שלום -"אה, נוסעים ככה, טוב.." שתיקה וניתוק!!

(לא יודעת כמה עוד יש כאן באמת...אתה כלול בהגדרה, אם מותר לשאול?)

אין לי אחים נשואים, אבל אני ב"ה מאורסת

מה השאלה?

אני מתכננת להתחתן בבוא היום בע"ה  

בנתיים אני שמינסטית אז לא יודעת אם זה נחשב קרוב בהגדרה שלך..

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

כבר קרו אצלנו במשפחה דברים שאמרת (סבא שלי גרוש פעמיים, והפעם השנייה הייתה ממש לפני שההורים שלי התחתנו...), וחלק קורים עכשיו...

אוף...הלוואי שיהיה לי זמן לדבר איתך באישי(נסה הודעות, לא שיחה, ומקווה שאספיק לענות).

בכל מקרה, אל תילחץ מזה עכשיו כל עוד זה לא רלוונטי. זה מספיק מעצבן כשזה כן, וחבל על הלחץ והרגשות שיש בזה עכשיו...(ובעז"ה בקרוב!!!)

אז עכשיו כל זה רלוונטי..

לא יודע אם לשמוח או לא אבל זה המצב!

השבת הודענו להורים ואמא שלי שאלה אותי אם אני מזמין אותו  ואמרתי שכן אז היא אמרה שאם הוא יבוא היא לא תבוא.

ולא מגיע לו להיות שם  והתחילה ללכלך עליו 

וזה ממש ביאס אותי שבמקום לשמוח היא נכנסת לזה...

ניל"ס

אני אנסה  בהודעות

תודה

(לא ידעתי שלברכות שלי יש כזו השפעה...)

וואי, מדברים על שמחה שמהולה בעצב...

אבל נסה לא להכנס לבאסה בגלל ההורים שלך! כמו שאנחנו לא צריכים לדעת את כל הסיבות לגירושין, אנחנו גם לא צריכים להכנס ביניהם פה. נסהלהשאר כמה שיותר בחוץ בויכוחים האלה.

כל השאר באישי בעז"ה...

שיהיה הרבה מזל טוב וסיעתא דשמיא ענקית!!!

אני קצת לחוץ באותו דבר לפני הבר מצווה שלי עוד חודשיים ומשהו אבל אצלי אין כל כך הרבה בעיות בין ההורים אבל זה עדיין מלחיץ!!!!

ממש מחמם את הלב!

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

מצטערת שלא יכלתי לענות אתמול, מקווה שנצליח לתפוס זו את זו את בקרוב...

ובינתיים...שיהיה שבוע טוב!

אין קשר לזה.. גם אני התחברתי עם מישי ביום הראשון של כתה ט' שהייתי בבצפר חדש.. ונהיינו חברות ממש טובות ורק אח''כ גיליתי שההורים שלה גרושים.. לדעתי אין לזה שום קשר..

היה משהו מוזר

בשנתיים האחרונות יצא לי להכיר שתי בנות ששניהן כך התברר לי מאוחר יותר עם הורים גרושים..

לא חשבתי על זה עד עכשיו

אבל אולי לאנשים עם הורים גרושים קל יותר להתחבר אחד עם השני..

מי יודע..

לא יודעת להסביר איך בדיוק, אבל לפי דעתי יש קשר, אולי לא הדוק, אבל יש..

חיפשתי קצת באינטרנט ומצאתי מאמר שאמנם לא עוסק בנושא זה אך יש בו את הפיסקה הבאה:

"ההיטלטלות בין הבית של אמא לדירה של אבא היא חלק בלתי נפרד מחייהם של ילדים להורים גרושים, ובעקבותיה הם מפתחים את היכולת להתאים את עצמם למקומות משתנים. מכיוון שהם מבלים חלק ניכר מילדותם בלעשות את מה שאומרים להם ולהסתגל לצרכים של הוריהם, הם הופכים לטיפוסים שחשוב להם לרצות אחרים."

יכול להיות שמכיוון שאנחנו מסתגלים מהר אז קל לנו יותר ליצור חברויות ,וכך גם לשני/שניה ולכן נוצר קשר מהיר  

בינינו ,ומכיוון שחשוב לנו לרצות אחרים נוצר קשר טוב ,כי קשר שבו כל אחד רוצה לרצות את השני הוא טוב וחזק.

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

שכתוב הבית של אמא והדירה של אבא - מעניין...

אבל נראה לי שכתוב כך כי בדרך כלל (לפחות בעולם החילוני) האמא מקבלת את

המשמורת על הילד בעוד שהדירה של אבא היא רק מקום לביקורים

לא רק בעולם החילוני, וה'דירה' של אבא היא לא רק מקום מגורים.

אני גרה אצל אמא, פעמיים בשבוע אצל אבא, שבת כן שבת לא, וכשאני אצל אבא,  אני לא מרגישה שזה רק מקום מגורים. אני מרגישה שהגעתי הביתה, כשאבא שלי בחו"ל בסיבוב הופעות, אני מתגעגעת אליו, ומתגעגעת הביתה! 

בקיצור, מי שכתב את הכתבה הזאת, או מה שהיא לא תהיה, בהחלט נוטה לסטיגמות, 

ב', אתה יודע אם מי שכתב את זה הוא בן/בת להורים גרושים?

כתבתי שזה בעיקר בעולם החילוני כי להרבה דתיים שאני מכיר שההורים שלהם גרושים יש משמורת

משותפת.

אני חושב שמי שכתב/ה את זה הוא/היא פסיכולוג/ית ואין לי ספק שאלו אנשים שנוטים לסטיגמות מעצם 

תפקידם כי הם מנסים לנתח את כל האנשים על פי קווים מסוימים ולא כל אחד בנפרד.

מצד שני יכול להיות שזה בן/בת להורים גרושים והוא/היא מסיק/ה מסקנות מחוויותיו/ה האישיות (יכול 

להיות שזה אפילו בתת מודע).

נ.ב. אחרי שכתבתי את הקטע הנ"ל בהתייחסות לכותב/ת המאמר בתור בן/בת בדקתי שוב וגיליתי 

שאכן - מזל טוב זו בת.

אני גם מתחברת למשפט האחרון. ז"א, שגם אני מרגישה שאני תמיד רוצה לרצות ולעשות דברים שישמחו/יהיו טובים בעיני אחרים..

אבל אף פעם לא קישרתי בין הדברים.. 

זו דווקא תכונה שאני לא כ"כ אוהבת בעצמי

אני גם התחברתי למשפט הזה, אבל לא קישרתי את זה אף פעם. למרות שמעולם לא היטלטתי בין שני בתים, ולא יודעת עד כמה נדרשתי להסתגל למצבים ולצרכים של ההורים שלי.

מישהו רוצה להעלות השערה אחרת למה זה ככה?

מוזר...

(אני מרגישה כאילו אנחנו משחקים "התחברתי")

אבל אני לא ממש טיפוס שחייב לרצות אחרים, ת'אמת? אני ילדה די מרדנית..

כל הזמן שואלים מה איתו

ואם הולכים לבקר אותו

קצת חטטני הייתי אומר..

אם מישו היה נכנס לי לחיים ככה אנ'לא מתביישת להגיד שזה לא עניינו..

אני נהייתי מאוד סגורה וביחד עם זה מאוד תלותית.

לוקח לי הרבה זמן לסמוך על מישהו באמת, אבל אז כשאני סומכת אני שם מאה אחוז ולפעמים יותר מידי. ז"א, שלפעמים אני מוצאת את עצמי סומכת על אנשים שאולי דווקא לא הכי היה כדאי שאגלול לפניהם את סיפור חיי, ובסוף אני נפגעת מזה. 

חוץ מזה, אני חושבת שפשוט התבגרתי מהר יותר. נחשפתי לזה שהחיים לא מושלמים בגיל הרבה יותר מוקדם מחברות שלי, וזה התבטא בהבנה שלי שלא כולם מושלמים ולא הכל נחמד בעולם, וההבנה שלי שדברים מורכבים ולא כולם או טובים או רעים. יכול להיות מישהו שטוב לי ורע לאחר (איך יכול להיות שאני כ"כ אוהבת את אמא ואבא כ"כ שונא אותה?). 

ובטוח יש עוד דברים שאני לא מודעת אליהם.. אומרים שזה משפיע על זוגיות עתידית.. וזה הגיוני (אם כי הייתי רוצה לקוות מאוד שלא!)

הנה...

לא פלא שהיועצת קראה לך מתפרעת את  קריזיונרית וצריכה טיפול אישי...

סתם... לא את לא צריכה טיפול אבל את באמת קריזיונית.

ניסיון אישי

ממש לא מתאים וממש לא יפה. 

היא יודעת

ב"ה

את כל ההשפעות , רק אומר שלפני שהתחתנתי עברתי טיפול פסיכולוגי כדי לצאת מהם.

ומעל במה זו - אני ממליץ על הדרך הזו - של טיפול- למי שמרגיש

שהוא שונה מדי ממי שסביבו.

הייתי בדיכאון רצח.. גם כי ההורים שלי התגרשו וגם כי גיליתי שמישו שהוא כמו אח שלי חצי מהזמן שיקר לי..

כלהזמן ישנתי וזה..

ואמא שלי לקחה אותי לטיפול וזה עשה לי הכי טוב שבעולם.. 

אין לי כמעט השפעות מהגירושים חוץ מזה שהתבגרתי..

אח שלי עד היום ''בעייתי'' כזה.. מבחינת חברה, לימודים, וכאלה..

אם זה אישי אל תגיד/י

הוא סתם אידיוט צבוע.. ופשוט גיליתי את זה מאוחר מדי.. לא ניכנס לזה..

אבל מסיבות מעט שונות.

נמאס לי!!!!

למה לא יכלתי ללמוד בפנימיה, ושגם יהיו בה שבתות בפנימיה???

למשל אצלנו זה שבת אצל אמא שבת אצל אבא(כמובן שהעניינים מסתבכים הרבה יותר אחרי שמישהו הולך לפנימיה

או מתחתן ואז פשוט צריך להסתדר עם זה שלפעמים חלק מהמשפחה בבית אחד והחלק השני בבית אחר...)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

זה כשמתקשרים, ושואלים אם אפשר לדבר עם אבא.
ומתוך הרגל אני עונה שהוא לא כאן כרגע, ואז שואלים אותי מתי הוא יחזור, ואני פשוט עונה שאין לי מושג, כי אני לא רוצה לומר שהוא לא יחזור, בייחוד לא לפלוני אלמוני שמתקשר.

עוד אחד, קצת דומה, הוא שבשבתות, כשאני אצל אבא שלי, אנשים שמכירים אותי שואלים אותי למה אני שם, ואני לא רוצה לשטוח את סיפור חיי לכל אדם שאני פוגשת ברחוב.

הבעל של אמא שלי הוא נורא גבוה, והיתה לי חברה שלא כ"כ הבינה מה הקטע עם גירושים, אז היא היתה קוראת לאבא שלי "אבא שלך" ולבעל של אמא שלי " האבא הגבוה שלך"

הבעל של אשתי במקום הבעל של אמא שלי וכן אשתו של בעלי במקום אשתו של אבא שלי... 

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

כמעט הכי שנוא בבית ספר

כל פעם שהשכן מלמעלה (אנחנו בבינין) דופק אצלינו ואני פותח אז הוא שואל אם אבא נמצא (אצל אמא שלי)

לילה טוב 

תודה על ההשקעה שלכם

את המתרים שדפק אצלנו ושאל אם בעל הבית נמצא,

וכשאמא שלי ענתה לו "אני בעלת הבית!" הוא נבהל וברח....

מספר הפעמים שהתקשרו לשאול 'אם אבא בבית?' ו'מתי הוא יחזור?' ועניתי שהוא לא גר פה יותר....אח...צריך הרבה יותר משתי ידיים כדי לספור את זה....

חח אהבתי