אני יותר מדי לחוצה במקרים , כל תנועה שאני עושה נראית לי לא במקום , 

אנ מבולבלת, לא עצמי, מדברת שטויות בטעות 

יש לי פליטות פה. 

 

אמרתי פעם לאיזה חולה, אל תדאג אתה לא תמות כל כך מהר, וגם אמרתי למישהו ששאל למה בלי סירנות ש"בדרך כלל יש אחוזי תמותה נמוכים במקרים האלה והמדדים שלך תקינים" וזה רק הלחיץ אותו עוד יותר. אני כזאת פוסטמה בחיי  

 

אני גם כל הזמן מסתבכת מהלחץ עם הצינורית של החמצן ודברים נופלים לי מהידיים , 

כל מה שחשבתי על עצמי שאני בחורה מוכשרת ומצטיינת בחיים קורס לנגד עיני , פתאום אני נהיית כלומניקית במדא

ניסיון לא נרכש ביום אחד.

אם את חובשת חדשה מומלץ מאד לעשות משמרות עם חונך, מישהו שכבר ראה מקרים, מכיר את דפוסי הפעולה וכו'

אין ספק שלנהל אירוע (מדדים, בדיקות ודיבור עם המשפחה בבת אחת) זה לא פשוט.

בשביל זה יש לנו את סדרי הפעולות בבדיקה גופנית ובאנמנזה, עובדים לפי השלבים.

ואין מה לעשות- הרבה פעמים לא מגיעים לאבחנה מדויקת.

צריך לשאול את עצמנו: שלב הA בסדר? שלב הB? שלב ה C? וכן הלאה...

בהחלט צריך להיות זהירים בדיבור עם החולה.

ושוב, לאט לאט ובזהירות...

אחרי כל מקרה, כדאי מאד לחשוב מה היה לנו פה? מה היה בסדר ומה נשפר לפעם הבאה...

בהצלחה!  

 

ABC בטראומה זה קל,

אבל במחלות אני לא יודעת מאיפה להתחיל והכל מתבלבל לי בראש

 

בקורס לא לימדו אותנו שום שיטה מסודרת לאנמנזה,

ובשטח כל אחד עושה מה בא לו

 

 

 

דברי אתי באישי.

עזוב אותך, אני כותבת כאן בשביל האנונימיות 

קורס תאר"ן- קורס המכשיר את מתנדבי הנוער לטפל באירוע רב נפגעים (אר"ן), נמשך כשישה ימים (ראשון- שישי) בפנימיה במרכז הארץ. (תנאי פנימיה מלאים, שינה, אוכל וכו'), בקורס מתמקדים בעיקר בנושא הטראומה, מתרגלים הרבה!! לומדים על מס' פרוצדורות מתקדמות (קוניוטומיה, טרוקר, אינטובציה וכו), האווירה- קלילה ודומה קצת לקייטנה (כולל שוקו ולחמניה), אך כמובן שגם לומדים! בקורס משתתפים מידי שנה כ600-700 מתנדבי מד"א מרחבי הארץ, זו הזדמנות חברתית להכיר מתנדבים ממקומות שונים וכו'. בסוף הקורס יש טקס מרשים בלטרון שבו מדומה אירוע רב נפגעים ומיושם בו החומר הנלמד במשך כל השבוע (גם ההורים מוזמנים לטקס).
 

וזה למשועממים ובליינים בלבד.

ולא מעטים האנשים שאומרים את זה.

הפצועים בטקס סיום 

א- מי שעשה "העתק, הדבק" להגדרה/הסבר לקורס תאר"ן- אני מודה שזה בהחלט משעשע להיכנס לפה ופתאום לראות את מה שכתבתי בפורום 101 מוגש כאן

ב- לגבי הקורס עצמו, (בתור מי שהדריכה בקורס תאר"ן): מבחינה לימודית, כל מתנדב רציני, יכול לרכוש את הידע של קורס תאר"ן, גם באופן עצמאי בתחנות השונות.

מנגד, בהחלט יש חזרה עיונית והרבה תרגולים מועילים בקורס, בעיקר בנושא הטראומה.

מבחינה חברתית- כיף ונחמד לבלות שבוע שלם עם שלל מתנדבי מד"א מכל הארץ.

מבחינה דתית- הקורס הזה עלול להיות בעיה לא קטנה....

בהצלחה!

למה את מתכוונת?

 

עד כמה לא קטנה?

זה נכון?!

הקורס הוא מעורב (כמובן)..

ממה ששמעתי מחברים היו שם...

יש בעיה של בנים בנות שם.. שמעתי סיפורים שלא מתאימים

לרוח הדתית...כשהם שאלו אותי אם אני יוצא-

אמרתי שכן.. והם אמרו- "תשמור על עצמך!!!"

ויש על מה לשמור!!!!!!!!

 

בסופו של דבר כל אחד יחליט בשביל עצמו, בהתאם לרמה הדתית שלו ומה שהוא רוצה להקפיד עליו.

אני מדברת בעיקר על האווירה, החבר'ה הם מכל הארץ, מכל הסוגים והמגוונים, וכך גם המדריכים.

אומנם למד"א יש כללים ברורים מאד לגבי כל הנושא של בנים ובנות (הפרדה מלאה בפנימיות) ומאפשרים זמנים לתפילה וכו', אך האווירה בהחלט משפיעה, נושאי הדיבור, צורת הדיבור וההתנהגות וכו'...

מה קורה במקרה כזה?  

הם יכולים להתנדב כחובשים ? 

בס"ד

בקורס שלנו למשל - פעמיים אף אחד לא עבר, עד שהגיעו למסקנה שהדף תשובות שנמצא אצל אלה שבודקים לא מותאם למבחן, אז הכינו חדש ובדקו פעם נוספת ויצא שאני היחיד שעברתי...

 

שאר הקורס כמו כל מי שלא עבר את המבחן הזה יכול לשמש כחובש מלווה אבל כשהוא ירצה לצאת לטסט יבדקו ויגידו לו ללכת להשלים וזה מאוד מציק ככה שכדאי לסיים עם זה כבר בקורס...

אז נשמע שזה כאן מבחן שמיועד שנהגים...

 

השאלה אם אפשר לעבוד בתור חובש (לליווי טיולים למשל )  בלי לעבור מבחן אר"ן חומס? 

 

מד"א יכול להוציא אישור "הנ"ל משמש/ת כחובש אצלנו "  ?

 

 

בס"ד

 

לפי מה שידוע לי - התשובה היא כן.

מד"א מוציא כרטיס מתנדב אחת לשנה (רשמית) גם למי שלא עבר אר"ן חומס. ובו כתוב שהנ"ל משמש בתקן של חובש רפואת חירום...

צריך לעשות השתלמויות: אר"ן, חומ"ר חומ"ס ונהלים ולהבחן עליהם.
ואי אפשר בלעדי זה אח"כ לגשת לועדת כוננים או לדיני תעבורה וטסט

 

בכ"מ עדיף וכדאי מאד לעשות את זה כמה שיותר מהר ע"מ לגמור את זה......פעם אחת לכל החיים!

 

בגלל שאני עשיתי קורס חאפר אז את המבחנים שהקורס שלנו עשה לא הכניסו למד"א נט ואיבדו את המבחנים שלנו ונאלצנו לעשות שוב ע"מ לקבל תעודה...ע"מ לגשת לועדת כוננים/דיני תעבורה וטסט!

מה עושים בוועדת כוננים הזאת ?

מה שואלים ובודקים שם ? 

איך מחליטים מי ראוי להיות כונן (מבין אלה שלא נוהגים ) ? 

 

(יש מצב למועד ב' בחומס ארן נהלים   למי שנכשל ?) 

ועדת כוננים עוד לא זכיתי להיות

מחכה שתהיה אחת כזאת באיילון

בס"ד

 

רשמית יש מועד ב' ואח"כ אתה צריך לרדוף אחריהם ולחפש קורסים שעוברים את ההשתלמות והמבחן ולהצטרף אליהם...

 

בנוגע לוועדת כוננים - כשניגשתי לוועדת כוננים - אף אחד לא בדק שום דבר למעט ששאלו אותי אם יש לי רכב..

ובכלל - מנסיון לא כדאי לתלות שום ציפיות בוועדת כוננים - בד"כ היא סתם בשביל הרשמיות ובכלל לא עניינית.

הם מחפשים סיבות לנפנף את כולם. בסוף הראיון הם אומרים לך 'תודה לך שבאת, אנחנו כבר ניצור איתך קשר', ואצלינו לאחר חודשיים - עדיין אף אחד לא שמע מהם.....

 

ואם תרצה לדעת פירוט מה בדיוק שואלים ומה בדיוק צריך להגיד להם אתה מוזמן באישי...

אצלנו בו במקום(לפחות ככה סיפרו לי) אומרים לך התקבלת או לא

 

וקצת אח"כ מקבל ציוד

יש מרחבים שמחליטים נטו אם האיחוד פועל באותו איזור חזק או לא

 

ויש מקומות שמקצועיות, פעילות וכו' משפיע

מה קורה בירקון דן ואיילון 

עד אז אני יכול לברר ממה שהיה פעם קודמת!

א. מפת העצבים בגוף הנשלחים מחוק השרדה מחולקת לאזורים בתנועות קשתיות-קמורות. האזור העיצבי של הלב עובר במקומות אלו ולכן יש הקרנות מהלב לשם.

ב. שניהם לא סדירים. נשמע לך נורמאלי ובריא שהלב מחליט לעשות הפסקות ולא לפעול כשמתחשק לו?

תראה שהפסקות בדופק וקצב דופק משתנה זה אותו דבר,  רק במילים אחרות.  הרגשתי כזה פעם, מאד מוזר 

 

 

זה לא ממש אותו דבר.

נניח לאדם יש פעימה בשניה, אם יהיו לו הפסקות ייצא שבטוח יהיה לו פחות מ-60 בדקה. לעומת אדם עם הפרעות בקצב זה יכול להיות יותר מהיר (למשל בממוצע על כל פעימה שהוא מחסיר - הוא מוסיף שלוש פעימות או שהוא רק מוסיף פעימות בלי להחסיר כלל)

אמנם זה לפעמים קשה, אבל צריך לזכור שמאחורי כל מקרה שאנחנו מטפלים בו עומד בן אדם עם רגשות. ובמקרה שלך- האדם הזה איבד את החיים שלו. זה עצוב, לא שמח.

סליחה על ההטפה- אבל אני מרגישה שאני ממש חייבת.. זה לא מכוון ספציפית אליךף אני חושבת שכל מתנדבי מד"א צריכים לשים את זה לעצמם בראש.

ואני לגמרי מסכים איתך!!!!!!!!

מתלהבים במיון וליד חולים  "הלוואי שכבר תהיה החייאה" .

פשוט גועל נפש

איזה תת רמה של אנשים יש לפעמים במדא , שמה שמעניין אותם זה לראות פצועי טראומה ואין להם שום רגשות לחולים 

 

חלק מהקטע זה שילדים בני 16 זבי חוטם שמתנדבים , חושבים שמד"א זה כמו מקום בילוי שצוברים בו חוויות ואקשן, ואין להם בגרות נפשית לעכל את הטרגדיות הנוראיות שקורות . 

 

לבני 16 אני עוד סולחת כי הם ילדים ומי שאשם זה מי שאישר להם להתנדב במדא , אבל כשזה מתנדבים מבוגרים שמתלהבים מזוועות זה כבר מגעיל ממש!! ויש כמה כאלה אצלנו בתחנה . הלוואי שיעיפו אותם

וזה קצת מפתיע שדווקא את עושה דבר כזה אחרי שהתלוננת שלא מתייחסים אלייך יפה...

ב"ה
הרעיון הוא הזלזול בחיי אדם שמתרעמים עליו,
וכמו כן גם מתרעמים על המשחקי פזם שמהפזם והיחסי ותיקים צעירים.
תפריד בין החיי אדם - יואו איך בא לי החיאה, משעמם פה...
לבין פזם - תסתום יצעיר מה אתה מבין כבר?
מקווה שהובנתי.
כל טוב!

התכוונתי למתנדבי נוער שאומרים משפטים כמו "איך בא לי החייאה" באמצע חדר המיון בקול רם, והחולים שומעים אותם ומזדעזעים, או כאלה שיש להם פליטות פה מביכות שעושות בושות מול משפחות , או צוחקים על חולים גריאטרים. זאת הסיבה שהגעתי למסקנה שמתנדבי נוער צעירים מכדי להתנדב בארגון חירום . ראיתי את זה קורה יותר מפעם אחת

אין סיבה לדבר בכזה זלזול על אף מתנדב

דיברתי על כל הנוער במדא ולא על מישהו מסויים.  אני חושבת שהם צעירים מדי להתנדבות רפואית ובגלל זה הם מועדים לפורענות

ראיתי מתנדבים/משתלמים מבוגרים התלהבו כמו ילדים קטנים מתאונות החייאות וכו'

ואני משוכנע שאפרת לא מזלזלת באף מתנדב. היא מזלזלת בגישה הזו, וממילא גם במעשים של מי שנוקט בה. והמשאלה שלה לא היתה שאותם מתנדבים ימותו, אלא שימשיכו לחיות באושר ועושר... מחוץ לתחנות מד"א.

שמח לשמוע ממך את הקול השפוי, אפרת.

אבל עצם העובדה שהטענה מופנית כלפי כל המתנדבי נוער, היא אפילו קצת חצופה. וזה מעבר לעובדה שהנגע הזה קיים בקרב כל תחנות מד"א ולא רק אצל הנוער. 

יש בני נוער שהם בסדר,

באופן כללי אני חושבת שאין מקום לילדים מתחת לגיל 18 בארגוני ההצלה, ובעצם עדיף שלא יהיו מתחת לגיל 21 (רק אחרי צבא).   

 

אף אחד לא רוצה שיבוא אליו או אל משפחתו  בשעת מצוקה שוטר קטין , כבאי קטין, או איש מד"א קטין, ולא משנה כמה אותו תלמיד תיכון הוא בוגר לגילו או "מקצועי" בזכות זה שבא פעמיים בשבוע לתחנה ועבר קורס 60.   

הצרה שבכתיבה היא שלא תמיד מבינים את הטון.

זה פשוט נושא רגיש אצלי. בדיוק השבוע (אחרי שכבר הגבתי לך) הייתי בהחייאה, ואני לא מצליחה להוציא מהראש את התמונה של אשתו (הבחור בו 29) עומדת מולי עם בטן של הריון בחודש 9 בסלון ומסתכלת עלי עושה עיסויים... אני לא חושבת שהיא עיכלה את זה שזה באמת קורה. ועוד כשהיא הסתכלה אח"כ כששטפתי את הסקשן בכיור והכל היה מלא דם.... לא נעים. 

קשה לי שיש חבר'ה שלוקחים את ההתנדבות רק כמקרים- התעלפות, החייאה, ת.ד, וכדומה.

ההתנדבות זה עם אנשים!!!!! וצריך לזכור את זה!!!!

כשעושים החייאה, בדיוק מהסיבה הזאת  ,

אלא אם כן הם מבקשים לעזור בעיסויים ואז לפעמים נותנים להם בשביל שירגישו שהם עשו משהו ,

אבל לרוב מתים בהחייאות אז עדיף שלא יהיו שם וזהו 

אבל בכל מקרה- זה מה שקרה, ואני חושבת שזה הכניס לכל הצוות לראש פרופורציה, ושהמטופל הוא בן אדם עם משפחה...

לא שזה הכרחי- אבל זה לא הזיק.

אז הנה אני מספר

 

אומנם לא הייתי שם אבל קיבלתי את המקרה לSMS

ואני מכיר את האדם מקרוב.

 

לפני שבוע וחצי הייתה החייאה בישוב בו אני לומד - אדם בן 60 70 התמוטט ברחוב

ביצעו עליו החייאה עם 3 שוקים

החזירו דופק ונשימה

וברוך ה' שבוע אחרי הוא חזר הבייתה מתהלך וצלול.

ב"ה

 

או כמו שנאמר - על אדם כזה מברכים:
"ברוך מחייה המתים" בכוונה עצומה

הקאות דמיות יכולות להיגרם מפצע פנימי בחלל הבטן, כמו קיב קיבה, הרניה וכדומיהם.

במקרים כאלה חובה לפנות לבית החולים, כי לא ניתן לדעת בוודאות מה יש בתוך חלל הבטן עד שיבדקו בבית החולים. זה עלול להיות מסוכן ובחלק מהמקרים זה מצריך ניתוח דחוף.

 

מוזר לי שאת אומרת שלא למדת על הקאות דמיות חוץ מחזה-דם. לא למדתם על קופי גראונד?
אם לא- זה דימום ממערכת העיכול העליונה. את מוזמנת לחפש על זה חומר ברשת.

 

בכל מקרה, כאנשי מד"א אנחנו חייבים להמליץ לחולה להתפנות לבית החולים, אסור לנו להגיד לו ללכת לבד למחרת לקופ"ח (עלולים לתבוע אותך על זה...)

 

אני הייתי מפנה בכל מקרה של הקאות (מחשש להתייבשות מאוחרת) ובמיוחד של הקאות דמיות, כי ברגע שמעורב דם אז כל העסק הרבה יותר מסוכן ומסובך.

 

בדקתי עכשיו במחברת של הקורס ווידאתי עם עוד סיכומים של מישהו אחר וגם בספר,במצגות, ואין שום אזכור של הקופי גראונד הזה שאמרת......................

קיב קיבה והרניה אני יודעת מה זה אבל זה לא שייך לתחום של רפואת חירום אלא של רפואה רגילה, ולכן זה לא בסמכותי לפנות בגלל קיב קיבה ממה שאני מבינה.

לגבי התייבשויות אני מסכימה איתך , זאת יכולה להיות סיבה לפנות. רק אני לא מבינה למה שיהיה לה דם בהקאה פתאום כשברור שלא היה מקרה טראומה.  צריך להזמין נט"ן במקרה כזה, שאין לי אבחנה ברורה ?

לגבי פינוי:

כדאי לשאול את עצמך איך(!) הגיע הדם לקיבה שלה.

סתם ככה כשיש לנו כאב בטן או שאכלנו משהו לא טוב לא אמור להיות דם במערכת העיכול.

אז כשאני שואל את עצמי את השאלה הזו אני מגיע קודם כל למסקנה שהוא צריך להיבדק.

חוץ מהבדיקה, יכול להיות שהוא צריך מנוחה בבית ויכול להיות שהוא צריך מנוחה בחדר מיון.

במקרה שלנו כצוות מד"א לספקות כאלה יש תשובה אחת...

ואת תראי את זה בעוד הרבה מקרים שככה פותרים ספקות במד"א.

 

לגבי תישאול, להלן סכמת תשאול חולה:

 

תחילת אירוע

גורמים

סוג כאב

איכות כאב

איזור

הקרנה

חומרת ועוצמת כאב

משך הזמן

תסמינים

רגישויות

תרופות

הסטוריה רפואית

אורח חיים

ארוחה אחרונה

 

כדאי לזכור בע"פ ואם לא זוכרים לרשום בפנקס שנמצא איתך במשמרות (חוץ מהפנקס כיס).

אם ברור שאין טראומה , ושכל האפשרויות האחרות לא קשורות לרפואת חובש , 

 

ואם בנוסף כבר הגעת למסקנה שאין ברירה אלא לפנות מה שלא יהיה 

 

אז למה לטרוח ולקחת אנמנזה?

 

חבל על הזמן של הדיבורים , אפשר לרשום "דימום בטני לא מזוהה" ולפנות או להזמין נט"ן  ,יכול להיות שהפראמדיק מכיר יותר מחלות ממני ,לא?

 

עשיתי בדיקה יסודית בחומר של הקורס והקאה דמית לא קשורה לשום מחלה רלוונטית למקרה שלי פה 

אני חושבת שהאנמנזה שכתבת כאן בסכמה מתאימה רק להתקפי לב או תעוקה או אי ספיקה שמאלית

 

היא לא תעבוד בפרכוסים ושבץ וסוכרת למשל

זה עובד בכל המחלות. (אל תשכחי שיש שם שאלות כמו הסטוריה רפואית, נטילת תרופות, ארוחה אחרונה וכו' שבהחלט עלולים לסייע במקרים שציינת)

 

בנוסף, מה שרושמים בטופס זה דברים שיודעים עליו בוודאות. לא מומלץ לרשום "דימום בטני" כי אז יכניסו אותה מיד לחדר ניתוח בלי שום סיבה אמיתית. דימום בטני משמעותו סכנת חיים מיידית. הבטן יכולה להכיל את כל חמשת הליטרים שזורמים בגופינו ואף יותר מזה.

לכן במקום "דימום בטני" הייתי כותב "הקאות דמיות". למה להעלים מעיני המיון את מה שקרה באמת?

 

ככלל, בעבודתנו במד"א יש הרבה דברים שאנו לא יודעים מה הם. אבל אעפ"כ עלינו לתת לבי"ח את מירב הפרטים שביכולתינו.

למשל: הבי"ח ישמח מאוד אם תיידעי אותו שבשבוע שעבר היא עברה ניתוח בלבלב או שהיא שתתה חומר מוזר קודם לכן. זה יכול לחסוך מהמטופלת 15 בדיקות נוספות + כמה שעות המתנה שעלולים לגבות מחיר כבד...

תזכרי שמה שהצוות אומר למיון על הגברת - זה מה שהמיון יידע עליה.

 

לגבי הזמנת נט"ן: הזמנת נט"ן מתבצעת לא לא בגלל שהפרמדיק או הרופא בנט"ן יודע יותר חומר.

אני אקצין לרגע כדי להדגים: נניח יש למישהו כאבים עזים בבוהן השמאלית. ואחרי כל התישאול לא הצלחת להבין ממה זה. אין טעם להזמין נט"ן כי הפרמדיק יודע יותר חומר.

רק במקרים בהם ישנו חשש שיהיה צורך בזמן הקרוב/המיידי להשתמש ביכולות הנט"ן שאינם קיימים בלבן (לדוג' ירידה ברמת הכרה) - נזמין את הנט"ן.

 

רק כאן המקום להעיר שהשאלות שהעלית הן מצוינות (האם זה קרה בעבר, כמה הקיאה וכו') בהחלט יכול להיות שתפקידך כחובשת במקרים מסוימים כן יהיה במשחק (פתיחת וריד וכו')

 

בנוסף, ישנם מקרים המסווים מקרים אחרים חמורים יותר שאת, כחובשת מתשאלת, יכולה לעלות עליהם (באופן כללי אמורים ללמד את התופעה הזו בקורס).

קחי למשל מישהו שנפל במדרגות בקניון ושבר את היד, מתוך תשאול נכון אפשר יהיה לדעת שהוא נפל מכיוון שתוך כדי הירידה במדרגות הוא החל לפרכס.

או תאונת שרשרת שמאוד מושכת את העין שמקורה בנהג שקיבל אירוע לבבי תוך כדי נהיגה (זה לא ממש נדיר...)

 

גם במקרה הזה, ההקאה הכהה שייתכן שהיא דמית עלולה למשוך את כל הזרקורים למילה "דם" בזמן שמתוך תשאול נכון אפשר יהיה לעלות על כך שההקאה מקורה בשבץ/אירוע לבבי, אלא שמרוב התעסקות בדם החמצנו את העיקר.

גם כאן תישאול נכון ע"פ סכמה יכול בהחלט להועיל.

 

בהצלחה רבה!

תשמע רואים שאתה מאד מקצועי .. אתה חובש בכיר או פראמדיק ?

  

לגבי הרמת הכרה  רציתי להגיד שלנו המדריכה אמרה פעם שרמת הכרה לא קשורה לשיקול ים של נטן , למה.? כי לנטן אין מה לעשות עם רמות הכרה חוץ מלהרדים עוד יותר .  נטן מזמינים בA B C , אם יש שם בעיות , אבל אם אין בעיה בABC, ויש לנו למשל מישהו מעורפל בגלל שבץ או היפרגליקמיה אז לנטן אין מה לעשות וחבל להוציא אותו במקום שילך לטפל בהתקף לב למשל ששם הוא כן יכול לתת תרופות ואקג . 

או שאני טועה וכן מזמינים נטן בעירפו ל וחוסר הכרה בלי קשר למצב הדופק והנשימה ? ?

 

יש לי עוד שאלה לגבי התאונת דרכי ם , איך אתה יכול לזהות בכל הבלאגן של המולטי טראומה בתאונה שיש גם אירוע לב ברקע??  כל הסימנים של ההלם התת נפחי של הנהג יראו כמו התקף לב והכאב בחזה אתה תחשוב שהוא מהמכה בהגה.   אז איך אתה יודע בלי מוניטור ?? 

 

ואם כבר מדברים על תאונות דרכים ,  יש לי שאלה שמעסיקה אותי הרבה זמן  .

השאלה : 

מה אני אמורה לעשות אם אני מגיעה לבד, לא בתור צוות מד"א ,ראשונה לתאונת דרכים ,  והחלטתי לטפל ??

אין לי כפפות , אי ן לי ציוד ואין לי כלום ? יש בלאגן ומלא אנשים ? 

 

ומה אני עושה אם יש יותר מפצוע אחד?

 

בכלל מה עושים אם צוות אמבולנס מגיע ליותר מפצוע אחד ?   אני אמורה להתפצל מהנהג ולטפל לבד? (עוד לא יצא לי להיות בתאונה רבת נפגעים )  ?  ואם זה נהג ומע"ר ויש 2 פצועים קשה,  אז המער מטפל לבד בפצוע טראומה קשה?

 

לא מסתדר לי הסיפור הזה

 

תודה רבה על התשובה הקודמ  ת גם . אפרת

 

על כל ירידה ברמת ההכרה מזמינים נט"ן! יש להם יכולות של טיפול תומך וניטור בכל התדרדרות וסכנה לabc(הדוגמאות שנתת על היפו ו-cva דווקא לנט"ן יש מה לעשות,בהיפו יש אפשרות לתת גלוקוז בוריד ,ובcva עם חוסר הכרה בד"כ מודבר בcva המוראגי שיכול להפעיל לחץ על גזע המוח ולגרום בעיה ב-abc לכן כדאי שהמחוסר על רקע cva כן יהיה בנט"ן על כל התדרדרות שלא תבוא...

 

לגבי טיפול יחידי-דבר ראשון את סורקת הזירה ומדווחת למוקד כמה כוחות צריך ומה מצב הפצועים לאחר מכן את ניגשת לרכב בודקת אם יש למישהו מהנפגעים שט"ד פורץ וכדו' אח"כ את ניגשת לפצוע הכי קשה ומטפלת בו(אם יש שני פצועים קשה-אחד מ.הכרה לא נושם והשני כן נושם -מטפלים קודם בפצוע שיש יותר סיכוי להציל אותו-מי שנושם כמובן). בסופו של דבר ברמת הלבן אין לך יותר מידי מה לעשות במולטי טראומה(אלה אם כן זה החייאה) לכן צריך להעיף את הפצועים לבי"ח ולא להתעקב בזירה על שטויות. כי מחקרים הוכיחו שהשרדות של נפגעי טראומה שהובאו לבי"ח ע"י עוברי אורח בלי שום קיבוע  וכדו' הייתה יותר גדולה מאשר נפגעים שפונו ע"י אמבולנס(והסיבה היא שבשטח מתעסקים על שטויות כמו לשפר קיבועים או לפתוח וריד שבינתיים הכבד של המטופל שלך נקרע והוא מדמם בצורה רצינית בבטן וכל עיקוב בשטח מוריד את סיכויי ההשרדות של הפצוע)

מצטערת ,לדעתי אתה טועה לגבי הדוגמאות שנתתי . 

 

לגבי היפו זה נכון ,  אלא שכתבתי *היפר* !

 

לגבי CVA , זה נכון שיכולים להיות סיבוכים , אז מה ? תזמין נט"ן ליתר ביטחון שCVA יתדרדר , במקום לשחרר אותו לדברים שבהם בטוח יצטרכו אותו ???

 

בכל מקרה בדקתי במצגת שיקולי נטן וירידה ברמת הכרה לבדה היא לא תירוץ להוציא אותו

בפרוטוקול הזמנת נט"ן מופיע גם "ירידה ברמת הכרה" ללא תוספת של הגבלות מסוימות. אם יש לך את המצגות על המחשב תוכלי לבדוק זאת.

 

השאלה הראשונה שצריך לשאול מטופל בכל מקרה שהוא זה "מה קרה". בתשובה שניתנת לשאלה זו ישנם בד"כ כ-75% מהתמונה השלמה שאנו מנסים לקבל. רק לאחר ששאלה זו נשאלת באות כל השאלות האחרות.

שאלה נוספת שחייבת להישאל בכל מקרה זה "איפה כואב". הרבה פעמים יוצא שאנו חושבים על בעיה אחת בזמן שהמטופל יוכל להצביע על בעיות נוספות שאולי אף יותר חמורות.

באחת משתי השאלות אמורה להופיע התשובה לכאב.

מכה מההגה ניתן לזהות בנקל ע"פ הגה שבור ובוודאי ע"פ סימני מכה כהה בחזה.

בנוסף, ישנם מדדים (ל"ד, דופק) וישנה קליניקה שהגוף צועק אותה לכל מי שרק מוכן לראות.

אדם שלא מתעלם מפרטים ופותח את האוזניים בזמן שהמטופל עונה את המידע הנדרש - לא יכול לפספס שמדובר באירוע לבבי.

(חידה: אם המוניטור לא מראה על אירוע לבבי והקליניקה מראה על אירוע לבבי - למי שומעים?)

 

*הערת בינים* לגבי השאלות "מה קרה" ו"איפה כואב", אני ממליץ בחום ללמוד לבטא אותן בכל השפות הנדרשות: אנגלית, ערבית, רוסית ובמקומות מסוימים גם אמהרית. הסיבה: גם אם לא מבינים אם השפה של המטופל, התנועות שלו הן אוניברסליות, והן ילמדו אותנו את עיקר הפרטים שברצוננו לקבל. אדם שנפל מגובה יצביע על החלון בקומה השלישית, שיכור יעשה תנועה של אדם שמערה משקה חריף לפיו, ואדם עם כאב בגופו יצביע על ליבו, ראשו או רגלו וממילא נדע לאיזה חלק בגוף להתייחס כדי לקבל תמונה כמה שיותר שלמה.

 

תאונת דרכים:

 

את כעוברת אורח עושה כל מה שאמבולנס עושה חוץ מקיבועים ופינוי. החל מטלפון למוקד מסודר ומפורט ברמה של חובשת, המשך בטיפולים מיידיים נדרשים (שזה ה-כ-ל חוץ מקיבועים) ועד ידיעה מפורטת של כל הפגיעות שישנן לפצועים ומצבם (חוסך המון זמן קריטי שהאמבולנס מתעכב בשטח). זכרי שבכל פעולותייך יש לידך המון עוברי אורח מוכשרים עם הרבה רצון טוב שיכולים לסייע בידך.

 

כאשר את בגפך וישנו יותר מפצוע אחד - הנהלים הם כמו באר"ן. את מנהלת, מפקדת, ורק אח"כ מטפלת.

 

במצב האחרון שתיארת עם נהג ומע"ר זה נתון לשיקולו של הנהג במקום. החלטתו תהיה ע"פ סוגי הפגיעות/פציעות השונות של שני המטופלים.

דוגמה: יכול להיות שהנהג ישלח את המע"ר לשים ח.ע. לפצוע השני בזמן שהוא מטפל בראשון ואז יקרא לו לחזור לראשון כי הרכב החל לבעור וצריך להעיף משם את הפצוע ואז שניהם יגשו לשני כדי להתקין ביחד עירוי בזריזות ויעילות למטופל עם הח.ע. וכו' וכו'.

ככלל, כל מקרה ומקרה נתון לשיקולו המקצועי של מפקד האירוע במקום (במקרה שתיארת - הנהג).

 

בהצלחה רבה!

 

דבר ראשון אם אני מגיעה לפצוע בתאונה וההגה שבור , וגם מתלונן על כאבים בחזה . 

איך אני יכולה לדעת אם זה פגיעת חזה + הלם תת נפחי , או התקף לב ?  או גם וגם ?

 

דבר שני , אם אני מגיעה לבד לתאונה (לצורך העניין תאונה רגילה , לא אר"ן)  כעוברת אורח

 

איך אני יכולה לעשות כל מה שאמבולנס רגיל עושה??? אין לי תחבושות, אין לי צווארון , אין לי ח.ע , אין לי נוזלים, וגם לא לחץ דם . . .אני גם לא יכולה להנשים  .   אם אני עושה סכמת PHTLS  אין לי כלום מה לעשות חוץ מעיסויים ובדיקת דופק ואולי נקודת לחץ , שאין לי מושג איך עושים (איפה בדיוק הנקודה)  כי בקורס המדריכה הראתה ל2 שניות , חיפפה ועברה הלאה    

 

אז למה המדריכה אמרה שבשבץ מוחי אם אין בעיה בA B C לא צריך להזמין נט"ן כי לנטן אין מה לעשות עם זה ? 

 

כנל אמרה אותו דבר גם על היפוגליקמיה,  אם ההדרדרות היא איטית אין לנטן יותר מדי מה להתעסק וצריך את שני המקרים האלה לפנות בלבן בנסיעה דחופה עם חמצן והשגחה ניטור

ראשית, סתם היפוגליקמיה גם הוא מקרה של הזמנת נט"ן ללא קשר למצב ההכרה (אא"כ כבר קיבל סוכר ואז בד"כ רמת הסוכר מתייצבת תוך דקה-שתיים ואפשר לשלוח אותו בלבן לבי"ח כמובן לפי החלטת פרמדיק/רופא או לשיקול נהג במקום).

 

שנית, אם האדם הגיע למצב של חוסר הכרה משבץ או היפו - זו הידרדרות חמורה. אי אפשר/לא בסמכותנו להגדיר את מצבו של אדם כזה כהידרדרות איטית.

 

לגבי זה שאין בעיה ב-ABC, תתחילי לפנות אותו ותספרי עד עשר ו..הופ! נהייתה לו בעיה בA.. "הי! ועכשיו גם ב-B, וכדאי לשקול כבר נט"... הי! מה זה? למה אני לא מרגישה דופק??? הצילו נהג! עצור בצד, אני בהח..." (ההמשך ידוע...)

 

זה קורה תוך שניות. אין לך שליטה ברמה שאת יכולה להגיד "סבבה, אני לא חושבת שנחסם/נפרץ לו כלי דם גדול מדי. הוא יהיה בסדר..."

והסוכר כידוע, הוא הצמד חמד של החמצן שבלעדי אחד מהם - אין חיים.

 

אז נכון. אין לו עכשיו בעיה ב-ABC. אבל גם כאשר ישנו חשש לפגיעה קרובה באחד מאלה - מזמינים נט"ן.

אם את רואה סימנים לפגיעת חזה, אין סיבה לחשוד לmi אלא אם כן יש לך אינדיקציה כלשהי שהוא כן סובל מבעיות לבביות (לדוגמא הוא הרגיש כאבים לפני התאונה).

גם כעוברת אורח את יכולה לקבע ולחבוש. נכון שאין לך ציוד, אבל את יכולה לאלתר. (לחתוך חתיכה מהבגד של הנפגע ולהשתמש בה כמשולש, לעצור איתה שט"ד וכו').

לגבי הנט"ן, נכון שאם בcva אם אין חשש לabc לא צריך נתן אבל אם המצב של החולה מתדרדר מהר (דבר שבדרך קורה בהמוראגי), כדאי להזמין נט"ן שגם יכול להאט את ההידרדרות, וגם אם ח"ו הוא יאבד הכרה בדרך, עדיף שזה יהיה בנט"ן.

אנמנזה מסודרת פותרת הכל כפי שכבר הדגמנו למעלה בהרחבה.

אגב, הגה שבור כלפי השימשה חייב לקבל מכה ממקום מושבו של הנהג. בד"כ הדבר היחיד שיש מול ההגה במושב הנהג זה החזה.

 

את יכולה לאלתר הכל:

ח.ע. - אפשר ליצור הולנדי/רוסי עם כל בגד שהוא.

צווארון - יש ידיים. כשהם תופסים את הראש זה מעולה בתור קיבוע (אל תשכחי שגם לעוברי אורח יש ידים וזו משימה לא מסובכת עבורם. היעזרי בהם.)

נוזלים - יש בברז בשפע (זו בעיה ידועה בקרב חובשים שבאמצע המדבר כשיש מישהו תשוש מחפשים מחטים במקום לשלוף מהתיק בקבוק ממולא מהברז בבית).

תחבושות - לנקות לא חייב עם סביעור. זה יחכה חמש דקות לאמבולנס. בינתים יש מים. הם מעולים!

תחבושות לדימומים - אין מה לעשות. העולם הוא לא אינקובטור. לפעמים יש צורך להשתמש בדברים לא סטריליים כשאין תחליף סטרילי (יד עטוית כפפה, בגד וכד').

 נקודות לחץ - זה לא חייב להיות רק באותן נקודות. זה יכול להיות כל מקום שעובר שם עורק מהלב ושאפשר ללחוץ עליו בלי שיחצוץ שריר וכד' (למשל: הגיוני שהעורק שמוביל דם לרגל יעבור דרך המפשעה, לא?)

כפפות - ראוי לכל חובש שמכבד את עצמו שילך לעבודה/ללימודים כשהוא מצויד בכפפות בסביבתו. לא חסרים סיפורים כמה הדבר הזה מציל בזמנים הכי לא צפויים.

את עושה להם טובה שאת תורמת, אם הם לא רוצים לא צריך, שיגידו תודה שנתת להם וריד.

 

גם אני באה לפעמים לניידת של התרומות ,ואם יש יותר משני אנשים בתור או מתיחסים לא יפה אני סאה אחרי חודש בזמני הפנוי.

 

מי שמתרים צריך להיות נחמד, אנחנו לא עובדים אצלו

אבל אני גם מבין את הצד שלה.

היא מאוד רוצה לתרום בשביל כאלה שצריכים ולהציל חיים והיא מוכנה לעשות את זה גם במחיר של חור ביד + מתרים לא נחמד.

בדיוק כמו שאת רוצה מאוד להציל חיים והולכת לעשות משמרות גם אם הנהג/הצוות שיהיה איתך לא הכי מושלם מבחינה חברתית...

אני לא עולה יותר עם נהגים לא אדיבים.

 

יש שניים שסימנתי כבר כמועדים לפורענות, ואפילו לא הסכמתי לעלות עם אחד למרות שביקשו . מי שלא מסוגל להיות אנושי לחולים ולמתנדבים , שיסתדר לבד עם הסחיבות של הציוד

 

אני באמת לא מאמינה שאדם צריך להתנדב בכל מחיר .  צבא ומיסים כל אחד צריך לעשות, אבל התנדבות צריכה להיות שפויה והגיונית  .  העולם לא יתמוטט אם מתנדבים יתעקשו שיכבדו אותם :  מד"א יכולה במקרה הגרוע להוציא כסף מהתקציב המנופח ולשכור עובדים,   במקום להתשמש במתנדבים על האמבולנסים,  ואפילו לשלם לאנשים בשביל מנות דם ,אם המצב כל כך קשה...    תכלס   אם אפשר לתקצב את המשטרה ומכבי האש אפשר גם את מדא . זו דעתי 

אולי אפשר לקרוא לזה ג׳וק לתרום דם...

לנשים פחות יש צורך כי להן יש חילוף דם טבעי

לגברים שאין חילוף דם טבעי חשוב וכדאי מאד לתרום דם כמה שיותר(במסגרת שכדאי וטוב-כל שלושה ארבעה חודשים)

ושניהם אמרו חד משמעית שזהו מיתוס נפוץ וחסר כל ביסוס מדעי . 

 

הסיבה שאנשים שתורמים דם חולים פחות היא אך ורק בגלל סיבות סוציו אקונומיות,  אלה אנשים שבממוצע יותר משכילים ולכן יותר מודעים לענייני בריאות, 

 

מה שאומר שיש הסקה לא נכונה בין קורלציה לסיבתיות, הם אמרו שבנק הדם משתמש במחקר ישן ומלא שגיאות כדי ליח"צן תרומות דם, אבל אם מסתכלים על העובדות המדעיות יותר בריא לא לתרום כלום, או לפחות לא יותר מפעם בשנה שנתיים

לא חובשים ופרמדיקים שמבינים ברפואת חירום במד"א ומקסימום יודעים לעשות אינטובציה ודורמיקום, אני מתכוונת לרופאים אמיתיים שלמדו 7 שנים לפחות באוניברסיטה ומכירים את הכימיה והביולוגיה לעומק ולרוחב

ואני גם לא מוסמך בעניין אבל אני גם שמעתי על רופאים שעמדתם לא לתרום לעיתים קרובות.

ובנדא צודק בעניין שלגברים יש יותר צורך (ושוב, גם זה במינון הנכון).

ב' בן כמה אתה?

אם מעל 18 הייתי ממליץ לך לעשות קורס חובשים ואז להתחיל להתנדב בצורה נורמאלית.

 

ד"א איזה מרחב אתה?

מקסימום אם הוא לא יידע הוא יפנה אותך הלאה לגורמים מוסמכים אחרים.

 

יהיה קורס בתחילת החופש בירושלים (וגם באזורים מסביב לדוג' בית שמש)

 

כדי לך לבדוק מול מחלקת הדרכה במד"א או אצל אחראי המתנדבים בתחנה פרטים מדוייקים

ב"ה
חבר שלי נפל מהאופניים כתוצאה של ניסיון לקפוץ מעל רמפה, איבד שליטה באוויר ונפל.
או שיכול להיות שהוא נפל קצת.
מהסיפור מקרה שלך אני מניח שזה היה קצת יותר רציני מנפילה סתם.
אחד הכללים שלמדתי זה - אם יש ספק, אין ספק!
נפילה רצינית מהאופניים פרושה שיכול מאוד להיות שהוא נפל על הראש/צוואר. בתאונת דרכים אנחנו נסים לו צווארון זה אותו הדבר, אגב אופנים הוא לבש קסדה או לא? אם לא החשד לפגיעה משמעותית עולה דרסטית.
הממדים שלו יחסית גבוהים שאני מניח שזה מנגנון פיצוי.
אדם שחוזר על עצמו מספר פעמים יכול להעיד על מספר דברים, או שהוא שיכור-נפסל
או שיש לו פגיעת ראש והוא לא זוכר!
או שהוא בלחץ, והדרך שלו להתמודד היא בלשאול שוב ושוב, מה שיחזיר אותי להנחה הקודמת של פגיעת ראש.
ובשורה התחתונה אנח יעדיף שיקראו לי חובש צעיר ולחוץ מאשר חובש מזלזל ושחוק.
נ"ב מה שלום הילד?
ומה אתה עשית?

בס"ד

 

לא ממש היה ברור איזה סוג של נפילה היות ולקחנו אותו ממרכז רפואי ומשפחה לא הייתה במקום שזה קרה

אני מניח שהנפילה הייתה לא מגובה מאוד גבוה ועל הצד היות והיד והאוזן שנפגעו היו באותו הצד ולא היו פגיעות מופשטות נוספות באזור הראש אך מסתבר שבנפילה הוא גם חטף מכה באף...

אני גם התרשמתי שהנפילה הייתה רצינית.

 

אגב מה שמאוד הדאיג אותי זה הנוזל הצהבהב שהיה לו באוזן והנפיחות מסביב לעיניים היה לי חשש שיש לו eicp אולי זעזוע מוח רציני...

 

כתבת שהמדדים שלו יחסית גבוהים למה? 90 דופק לבחור שעבר אירוע כזה ונמצא באמבולנס בדחוף נראה לי דווקא לא כזה חריג (באופן יחסי) וגם ערכי הל"ד נראים לי בסדר... 

 

לגבי השאלות שהוא חזר עליהם, זה היה ממש מלחיץ/מוזר הוא היה כמו תקליט שבור שאל את אותה שאלה פחות מדקה אחרי שהוא קיבל עליה תשובה (ככה כל הנסיעה) וששאלנו אותו אם הוא יודע כמה פעמים הוא שאל את השאלה הוא ענה שהוא חושב שפעמיים... נראה לי קצת קיצוני לשייך את זה ללחץ, לא?

 

 

ב"ה
בקשר לממדים כשאמרתי יחסית גבוהים התכוונתי מהנורמה, ברור שאדם בטראומה המדדים האלו הם המדדים ה'סבירים/טובים'.
והשאלות שחזרו על עצמם - אמרתי את כל האפשרויות, ברור שהסבירות היא יותר לטראומה לראש מאשר ללחץ נפשי, אבל חלק מהמנגנון הנפשי שלנו הוא התמודדות עם מצבי לחץ,כל אחד יכול לקחת לחץ למקומות שונים יש פחד משתק ויש פחד שמחדד את החושים אל תשכח שמדובר בילד בן 12 בלי הורים איתו (נכון? זה מה שאמרת? ) שמחזיקים לו את היד ומעודדים אותו. אז לשאלתך כן ילד שבלחץ נפשי (שנובע כתוצאה מטראומה כזו או אחרת) זה הגיוני שדרך ההתמודדות שלו תהיה בלשאול את אותן השאלות שוב ושוב ושוב בלי לזכור ששאל אותן או שענית לו. ושוב הכל תלוי בסיפור מקרה אני גם הייתי בעיקר חושד לטראומה לראש כתוצאה מהחבלה.
לילה טוב! וחלומות פז! וכמובן המון בריאות לכולנו!

קודם כל ברור שתשים צווארון וקרש גב  ........  אתה רוצה לקחת סיכון שהילד עם פגיעת עמשץ?!!?!?!  אתה יודע כמה כסף יתבעו ממך אם לא תקבע והילד יהיה בסוף משותק?! !?   תעשה גוגל , יש מקרים שאפילו יגיע ל2 מיליון שקל, וכל זה כי התעצלת לשים צווארון!

 

אבחנה:

יש לו קרוב לוודאי זעזוע מוח (אבדן זיכרון) + שבר בבסיס הגלגולת  (CSF( +הלם נוירוגני מפוצה במדדים.  צריך לפנות באמבולנס רגיל בנסיעה דחופה עם קרש צווארון קיבוע מלא, להרגיע ולספק חמצן ב10LPM רצוי לבית חולים עם חדר טראומה לנפגעי ראש

 

 

 

נראלי- קודם כל כדאי נראלי להציע עזרה...

בעיקרון אם אנחנו בתור מתנדבים חייבים לרדת מהרכב/לעזור אם אנחנו רואים 

ח"ו תאונה..

אז לדעתי גם כדאי להציע עזרה...

בקשר לביטוח אין לי מושג...

ובעזרה לנט"ן.. נראלי..

אם זה טיפול בסיסי שגם את/ה בתור מתנדב בלבן יכול לעזור.. נראלי צריך לעזור..

בתוך הנט"ן אני כמעט בטוח שרק מי שעשה השתלמות נט"ן יכול לעלות על נט"ן... (בתור מתנדב אט"ן)..

ויש לך תעודת מד"א

כתוב לך עליה: "יש לאפשר לנושא תעודה זו גישה לטיפול בחולים ופצועים"
וזה לא משנה אם את/ה במשמרת או לא!!

 

לגבי ביטוח את מבוטחת!!

כל עוד את מציגה את הכרטיס(אם שואלים ומבקשים ממך כמובן)

 

ובוודאי לגבי נט"ן כשאת על לבן....למה לא?

אני שואלת כי יש אצלנו רישום של מתנדבים ונהגים (שעות הגעה ועזיבה ) ומישהו אמר לי שהרישום נועד למטרות ביטוח , כלומר, במילים אחרות ,  רק מי שבמשמרת ונרשם בצורה מסודרת מכוסה   -  ומי שלא , לא . 

 

לצערי בניגוד לפוליסות ביטוח אחרות , מד"א לא מנפיק דפי הסבר למי ששילם את הפרמייה של המתנדבים , וחבל מאד, כי דבר כזה שנראה להרבה מתנדבים זוטות יכול לעלות לנו מאות אלפים ואפילו מעל למיליון ש"ח במקרה שקורה משהו ואינך מכוסה כמתנדב.    אני לא מקלה ראש בעניינים האלה. 

אבל גם למתנדבים - שידעו מתי עשית משמרת ולראות שאתה פעיל

כמו במקום עבודה. 

אמרו לי שהכרטיס שמעבירים נועד למטרות הביטוח , ככה מפעילים את הביטוח , וכשאתה מעביר את הכרטיס בסוף המשמרת אתה כבר לא מבוטח  (חוץ ממתנדבי נוער שאצלם הביטוח קולקטיבי ) 

 

ככה מד"א עוקבת אחר פעילותי במד"א

 

וזה לא קשור לביטוח

 

אם אני נתקל בת.ד. אני עוצר עוזר ומטפל ביכולות שיש לי ועוזר לצוות של האמבולנס או לכוננים שנמצאים במקום.

דרך אגב חובתך היא לעצור ולסייע לכל אחד אשר נזקק לטיפול מציל חיים בלי קשר לביטוח או לא.

 

 

 

גם אני יודעת שרק כשאנחנו מעבירים כרטיס בתחילת משמרת אנחנו מבוטחים ואוטומטית בסוף משמרת אנחנו מפסיקים להיות מבוטחים אלא אם העברנו כרטיס יציאה שגורם להמשכת הביטוח עד שבפועל המשמרת הסתיימה.

אני תוהה אם במקרה שנגיד, חס וחלילה מישהו שנוהג כמוך, יענו מטפל בלי להיות מכוסה בביטוח של מתנדב משמרת,  נדרס לא עלינו ונהיה נכה כתוצאה מכך , ובא לתבוע מביטוח - מדא (להיות נכה זאת הוצאה כספית אסטרונומית שיכולה להגיע למאות אלפי שקלים לשנה )    ...מה עולה בגורלו ....

 

היום זה נראה הירואי ופשוט , יש הנחיות אז צריך לטפל... אבל מה אם אתה או הוריך תאבדו את הבית כי חברת ביטוח לא תכסה לך פגיעה קשה ?  

 

או אם אותו חולה יחליט לתבוע אותך על רשלנות רפואית ויתברר שלא היית חלק מהצוות ולכן אין ביטוח צד ג' ? היה פעם פראמדיק אצלנו שחטף כמעט מיליון שקל תביעה, וחובש-נהג שקיבל גם הזמנה למשפט על סכום מאד גדול ( 150 אלף)

 

כנראה אני לא פוחד מהביטוח......סומך על ה' ששלוחי מצווה אינם ניזוקים(אפשר לפתוח על זה דיון גדול - אבל לא זה המקום והזמן)

בכל מקרה לרוב כמעט ולא יוצא לי להתקל במקרים כאלו ואחרים

כשיוצא לי אני עוצר יורד לעזור ולטפל וממשיך הלאה

כזה אני

בס"ד

 

לפי חוק 'לא תעמוד על דם רעיך' שכתוב בתורה והועבר גם בכנסת ע"י הרב חנן פורת זצ"ל

חובה על מי שרואה אדם במצוקה לעצור ולסייע לו כפי סמכותו.

 

כלומר - אדם רגיל שעובר ורואה תאונה מחוייב להזמין אמבולנס לפי חוק, ואילו חובש מחוייב על פי חוק לעצור ולהישאר עד שיגיע אמבולנס...

רשמית - חובש שלא מטפל באירוע שנקלע אליו בשטח זה עבירה פלילית.

 

למעשה - הקטע של הביטוח זה באמת תחום אפור, אבל רוב מוחלט של המתנדבים לא יתעניינו בביטוח ויטפלו בכל מקרה שנתקלים בו בשטח...

נערך עקב ביזוי ת"ח

 

הרב חנן פורת זצ"ל היה רב לכל דבר ועניין....(את לא מסכימה עם זה תשמרי בבקשה לעצמך)

אנחנו לא מזלזלים בשום רב גם אם לא מסכימים איתו ועם דעותיו!

 

וזבולון אורלב, אורי אריאל, ואיילת שקד ממש לא קשורים לנושא!!

 

 

קודם כל בנדא, אל תכתוב הודעות כאלה תחת השם שלי.

 דבר שני,

דווקא מי שמבזה תלמידי חכמים זה אתה שעושה זילות במושגים כמו זצ"ל ו"תלמיד חכם" . אולי בשבילך  כל מי שניהל איזה שטיבעלך עם  ארבעה וחצי אברכים הוא אדמו"ר ו/או זצוצקלל"ה,  וכל חבר כנסת מסיעת המתנחלים הוא "תלמיד חכם" 

 

 

'טוב' לא הולך לצאת מזה, ובטח שלא תשכנעו אחד את השני.

המוגלובין נמצא בכדוריות דם האדומות, והוא קושר אליו את החמצן שאח"כ מזין את הרקמות והתאים בגוף.

להרבה אנשים יש המוגלובין נמוך, במיוחד לבנות בתקופות מסוימות בחודש. 

אפשר להעלות את ההמוגלובין ע"י אכילת בשר (בקר)  

אני חושבת שזה אחלה טיפול!! חח

-קניבלית-

למה להסתפק רק בבעלי חיים  ?  

 

יש פתרונות הומניים יותר, מאכלים אחרים וטבליות שאפשר לקחת במקום בשר מהחי   

בכל אופן, אם הנכן מעוניינות להמשיך לדון בנושא רצוי שתעשו זאת בש.א. ולא בדפים אלו.

אתה עושה משמרות בטנ"צ.

ההכשרה היא אותו דבר כמו ההכשרה של מד"א.

המצב באזרחות, ותבין לבד. ברור שלפרמדיק אזרחי במד"א יש הרבה יותר נסיון.

 

דווקא היה נשמע לי כמו משהו שווה...

1. פרמדיק צבאי עושה במהלך השירות הצבאי הרבה זמן גם במד"א , פעם היו עושים חודש מדא כל 4 חודשים בצבא, או שבועיים שבועיים , וגם קצת סבבים בבתי חולים.  אז זה לא נכון שפרמדיק צבאי לא יוצא מהבסיס ולא רואה שטח 

 

2. הקורס הוא אותו קורס מבחינת התכנים, מדא מעביר אותו בתוך בהד 10 עם מדריכים של מדא

 

3. פרמדיק בצהל זה אף פעם לא ג'ובניק.  יש פרמדיקים בסיירות וביחידות קרביות ,לפעמים על תקן קרפ"ג, חוץ מזה יש פרמדיקים עם פרופיל 64 או 72 שמשרתים בתאגדים. לא תמיד הם מוגדרים על הנייר כלוחמים אבל העבודה שלהם היא כן להכנס לשטחים לחטוף אבנים ולטפל בשטח אש

 

4 פרמדיקים במדא בדרך כלל הם או בוגרי תואר בבן גוריון או קורס של מדא. אם עשית תואר בבן גוריון אז יש לך המון ידע ו3 שנות ניסיון בתור התחלה , ואם עשית קורס מדא כמעט תמיד יש לך שנתיים ניסיון לפחות בתור חובש וגם המליצו עליך כי היית שפיץ .

מצד שני, פרמדיק צבאי היה מקסימום מע"ר בתיכון ,וגם זה לא חייב - הוא גם צעיר יותר,  ויש יתרון לגיל ולבגרות (לא צריך להיות בן 50 ,אבל לבחור בן 25 יש יתרון על בן 18-19 במצבי לחץ ואחריות , תגידו מה שתגידו , ככה זה . 

 

5. מצד שלישי  - אם אתה מלש"ב מה כבר יש לך להפסיד?  מה תעשה בצבא? תלך להיות טבח ? טנקיסט? מבין כל התפקידים שיש בצבא זה אחד הכי מעניינים, אז מה אכפת לך אם הם מקצועיים במדא או לא? אחרי בצבא יהיו לך עוד 20 שנה להתנדב או לעבוד במדא ולהתמקצע שם.  נסה את הקדצ  (קשה מאד מאד להתקבל!! המון ביקוש) , ואם לא זה נסה אולי מדריכי חובשים בבהד 10 שזו גם חוויה, או קורס חובשים ואז חוליה ארצית  .    יש גם אפשרות ללמוד בבן גוריון תואר ראשון ברפואת חירום במסגרת עתודה אקדמית - לדעתי מאד מומלץ מכירה אנשים שנהנו שם אבל צריך לחתום קבע

 

בהצלחה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני מבינה את החששות שלך, השאלה החשובה היא האם את בטוחה שאת יכולה לשמור על עצמך. 
בפועל, את גם צריכה להקפיד על מספר דברים, כגון- להתלבש בצורה צנועה ומכובדת, לדבר ולהתבטא בצורה מכובדת ולשדר לסביבה שאת בחורה דתיה ששומרת על עצמה. ברוב הפעמים הסביבה תבין את הרמז ותכבד אותך.
 

האווירה שונה בין תחנה לתחנה (כמו גם בין מרחב למרחב) ולכן אני לא יכולה להבטיח לך דבר, אך במקום בו אני מתנדבת אני מרגישה שמקבלים אותי כבחורה דתיה ומשתדלים מאוד לכבד אותי. בפועל זה מתבטא למשל בכך שהצוות יודע שאני שומרת נגיעה ולכן לא נוגע בי, משתדלים לדבר יפה בנוכחותי ולא לעשות 'שטויות'.
בהתחלה הייתי צריכה להסביר שאני שומרת נגיעה ולכן כשאומרים לי שלום לא מחבקים או מנשקים אותי. הם הבינו את זה מאוד מהר, כי כל פעם שהם התקרבו הייתי מתרחקת מעט...

 

לפעמים יש סיטואציות בהן צריך להתרחק קצת ולפרוש לפינה אחרת.
למשל, אם הטלוויזיה דלוקה ומשדרת תכנים שלא מתאימים לי אני מבקשת להעביר ערוץ או שאני פורשת למקום אחר בתחנה. דוגמא נוספת- אם נמצאים לידי אנשים שמדברים בצורה שאינה הולמת אני מתרחקת מהם.

המלצה שלי- תביאי סריגה, ספר או כל דבר שאת יכולה לעשות ללא חברה, למקרה בו תצטרכי לפרוש מהקבוצה.
כאשר הקבוצה תכיר אותך ותרגל אליך יהיה לך יותר קל ואת תצטרכי פחות לפרוש.

 

בקשר לשאלה הנוספת שלך, התשובה מעט מסובכת.
יש מקומות בהם צריך מתנדבים ורק מחכים שיגיעו אליהם מתנדבים ולכן היחס של ההנהלה שם הוא מעולה.
במקומות אחרים יש עודף מתנדבים (בד"כ בתחנות הגדולות) ולכן קורה שהיחס כלפי המתנדבים הוא קצת פחות נחמד (כי מה אכפת להם אם מתנדב אחד יבחר לעזוב? הרי יש להם עודף...).
היחס הפחות טוב לא מגיע מהצוות (כמו שכתבת) אלא מההנהלה (על משרדיה ואנשיה השונים).

זה גם מאוד תלוי באדם עצמו. ככל שתתנדבי יותר, תעזרי בדברים שונים (שלפעמים הם קצת מעצבנים ולא כ"כ מעניינים), תצברי וותק, תהיי נחמדה לשאר המתנדבים ולעובדים ותנסי להתחבר למגוון האנשים בתחנה, כך יותר יעריכו אותך ויתנו לך את ההרגשה שרוצים אותך וצריכים אותך.

(לא שאני רוצה להתגאות, אבל בשביל דוגמא- אני מתנדבת כבר 7 שנים. לא מזמן נפתח אצלנו בתחנה קורס מסוים להכשרה מתקדמת למתנדבים. התקשר אלי ראש הצוות ושאל אם אני רוצה להצטרף, משום שהוא רוצה לכתוב לי מכתב המלצה כדי שיכניסו אותי לקורס...)
 

את פשוט צריכה למצוא את המקום הכי נכון בשבילך.
קחי בחשבון שככל שהתחנה קטנה יותר, כך יהיו לך פחות מקרים ובכדי להתמקצע ולהיות מעולה את צריכה לטפל בכמה שיותר מקרים מסוגים שונים ולכן אולי תחנה גדולה במרחב גדול עדיפה על תחנה קטנה במרחב קטן...
 

אני מקווה שעניתי לך על כל השאלות.

אם תרצי לשאול שאלות נוספות (גם בפרטי) את מוזמנת.

בהצלחה גדולה עם הבחירה שלך.
 

בס"ד

 

המידע מאוד עזר לי! 

 

יש לי עוד שאלה, אני בת 20 עכשיו, והבנתי שבשביל לעבור קורס חובשים צריך להיות מגיל 21 ומעלה, אז בעצם איזה קורס אני יכולה לעבור עכשיו? או שבאמת כדאי שאני אחכה שנה? 

 

ושוב תודה! 

חודש טוב! 

קורס חובשים אפשר לעשות מגיל 18...

קורס של נהגים - חובשים אפשר לעשות רק מגיל 21...

בס"ד

 

נהג הוא חובש - זה בדיוק אותו קורס,

מי שסיים קורס ולא עומד בקריטריונים לצאת לטסט משמש בתור חובש מלווה עד שיעמוד בהם ויצא לטסט...

 

כדי להיות נהג דרוש:

גיל 21

רשיון C1

לפחות 3 שנים על הכביש בפרטי או משאית (לא אופנוע)

קורס חובשים

רק מי שרוצה להתקבל לעבודה במד"א, יכול להיות שידרשו ממנו רשיון C1, בשביל הנט"נים החדשים.

לגבי הוותק - צריך 4 שנים רשיון, ולא שלוש.

לדעתי, מי שכרגע בן 20 יכול לעשות קורס נהגים, כולל השתלמות נהיגה ותיאוריה, ולחכות עם הטסס עוד כמה חודשים. הרי התוקף של התיאוריה הוא לשנה.

(אני עברתי קורס נהגים...)

אתה צודק רק לגבי מי שעבר טסט לרישיון B לפני 2008. (ב-2008 היתה הרפורמה מ-4000 קילו ל-3500 קילו)

אני אמנם הוצאתי רשיון הרבה לפני הרפורמה, אבל ככל הידוע לי הלבנים לא מגיעים לשלוש וחצי טון, אלא רק הנט"נים הצהובים החדשים, שעליהם לפי החוק אפשר לנהוג עם רשיון B ישן, ורק הכללים של מד"א אוסרים את זה.

והנט"נים הלבנים שוקלים 3900 ק"ג!

מידיעה

 

מי שיש לו רשיון לפני 2007 לא צריך רשיון C1 מי שאין לא צריך!

ומכיוון שהיום רוב האנשים צריכים רשיון C1 אזי מספיק 3 שנים ותק רשיון לא משנה איזה(פרטית או ג')

כל מה שאמרת אני מקבל, כי בפרטים האלו אני באמת לא בקיא (מעבר למה שאני זוכר מתקופת הקורס). רק לגבי השלוש שנים, ממתי זה? כשאני עשיתי את ההשתלמות נהיגה ב2010 אמרו לי שצריך ארבע שנים. אתה בטוח ששינו את התנאי הזה? אגב, לרוב בעלי הרשיון B היום יש עדיין רשיון ישן של 4 טון. אולי התכוונת לרוב הצעירים...

ולגבי 3 שנים זה מעודכן לשנתיים האחרונות

 

בכל מקרה את תצטרכי לעשות קורס חובשים.

הקורס כולל בתוכו גם חלק של נהיגה.

אני חושבת שתוכלי להיות נוכחת בשיעורים של הנהיגה, אבל לגשת לטסט תוכלי לגשת רק בגיל 21 ורק אם יש לך לפחות 3 שנים רישיון. בנוסף, היום דורשים שיהיה לך רישיון ג' (על משאית) בשביל לגשת לטסט.

בהצלחה

ממה שאני רואה בתחנה אצלנו (תחנה די גדולה) , לבחורה דתיה אין מה לחפש במד"א . יש המון הטרדות מיניות קטנות, מיזמוזים, ועניינים...  חלק מהמתנדבות, גם בנות השירות הדתיות, באות עם חצאיות קצרות מאד ומדברות בשפה בואי נאמר לא הכי דוסית .  לי אישית זה לא נורא נורא מפריע כי אני חילונית מבית ורגילה למנטליות , אבל זה לא נראה ממש כמו מאה שערים מהצד . 

היו כאן בעבר דיונים על בנות שירות לאומי שמגיעות למדא כי הצבא לא מספיק צנוע עבורן, ואני מוכרחה להודות שגם אני הרמתי גבה... המנטליות במד"א בקטע של היחס לבנות מאד מזכיר לי את מה שהיה אצלנו בבסיס .  זאת לא מסגרת שמרנית במיוחד.  אולי במקומות אחרים זה אחרת , לא יודעת

 

בקשר לשאלה אם יתנו לך לעשות דברים , אז באופן עקרוני ממה שאני רואה, גם אני מאוכזבת . רוב הנהגים לא נותנים כמעט לטפל, ואני מרגישה סנג'רית חלק מהזמן.  זה מאד מתסכל, ואני מקווה שישתפר בהמשך , אם כי קשה לי לדמיין שיום אחד איזה נהג יתן לי את שרביט הפיקוד ויתהפך איתי בתפקידים . אולי זה עניין של אופי שאני לא מספיק אסרטיבית ולא מקרינה המון ביטחון עצמי ואגו-טריפ כמו חלק גדול מהנהגים והמתנדבים , או כי אני פשוט חדשה.   כנראה שאני לא היחידה בחוויה הזאת של להיות  חובשת מד"א חצי-מיותרת על האמבולנס, וזה בהחלט שיקול לעזוב או להתחרט כשמסתכלים על זה ככה.  למרות ההתלהבות הראשונית ששידרתי באחת ההודעות הקודמות לפעמים אני מאוכזבת מאד מההתנדבות למרות שקשה לי להודות בזה מול המראה

מקווה שלא נכנסה שבת עדיין  

שבת שלום לדתיים . . אפרת

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וזה נכון שהנהגים עוברים קורס חובשים רגילים, אבל בגלל שנותנים להם לנהל מקרים מהרגע הראשון , בתכלס הם הרבה יותר מקצועיים מחובשים רגילים שאף אחד לא נותן להם לעשות כלו ם .  משהו ממש דפוק בשיטה לדעתי 

אני מתנדבת כבר למעלה מ3 שנים, בחורה דתיה חזק.

ובחיים(!) לא הרגשתי מיותרת על הניידת, כיבדו אותי והתנהגו אלי בכבוד.

הכל שאלה של- איך אני מייצגת את עצמי?!

הכל פתוח אפשר לעשות הכל לידי או לחלופין-

חבר'ה כשאני כאן בואו נכבד, נתנהג בנימוס יותר-יש כאן בחורה דתיה.

המתנדבת מזמינה לעצמה את המצב...

 

 

מה שכתבת הוא לא ממש המשך למה שאני כתבתי, את כתבת דעה אחרת לגמרי, כך שאולי היה יותר מתאים לכתוב 'בניגוד למה שמור כתבה'.

 

לרוב, לוקח זמן עד שמכירים אותך ועד אז לא יתנו לך לעשות הרבה, אבל ברגע שיתחילו להכיר אותך היטב יתנו לך לעשות דברים.

יש מספר נהגים שנותנים לי לעשות ה-כ-ל באמבולנס חוץ מלנהוג, אבל ממש הכל. מבחינתם אני ראש הצוות ואם אחד המתנדבים האחרים רוצה משהו הוא צריך לשאול אותי...

הגעתי למצב הזה אחרי כמה שנים של התנדבות כמע"רית ושנה נוספת בש"ל, רק כשהפכתי לחובשת התחילו לתת לי לעשות דברים, אבל אל תשכחי שכבר הכירו אותי מלפני זה...

כתבת שאת חדשה. אני ממליצה לך פשוט לחכות קצת, אבל במקביל לנסות להגדיל ראש, לשאול שאלות ענייניות ולפעמים את יכולה לבקש שיתנו לך לנסות לנהל מקרה אחד, יכול להיות שיסכימו ויכול להיות שכרגע לא, אבל עם הזמן יתנו לך לעשות יותר דברים אפילו בלי שתצטרכי לבקש.

היי מור

מה זה נקרא אצלך "לעשות הכל"? 

 

את מדברת במכשיר הקשר עם המוקד ?  לוקחת אנמנזה?  אומרת לצוות מה להוריד?

 מחליטה אם להזמין (או לבטל) נט"ן?  

מורידה את המיטה מהאמבולנס? 

 מדברת עם הרופאים במיון ?

 

כשאני מסתכלת על זה מבחוץ , בלי לפגוע , (זה קשור לדברים שכתבו פה אנשים בעמודים קודמים ...) אני חושבת שאף פעם הטיפול שלך לא יהיה מלא ושלם כל עוד את יודעת שיש נהגים שמפקחים עליך ושאחראים על הכל מבחינה משפטית, ובכל רגע נתון יכולים להגיד לך "פוס משחק" כמו שהיינו אומרים בתור ילדים, ולקחת ממך את השליטה על הארוע. באופן אישי אני לא מצליחה להבין אנשים שיש להם רישיון ומעדיפים לא לנהוג מהסיבה הזאת    

היי
 

כן, אני עושה הכל. אני מדברת בקשר, לוקחת אנמנזה, אומרת לצוות מה להוריד, מחליטה על הזמנת או ביטול נט"ן ומדברת עם הרופאים במיון.
אני בוחרת שלא להוריד את המיטה עם החולה מהאמבולנס (חבל על הגב שלי...).
בנוסף, יש נהגים שנותנים לי גם 'לשחק' בסירנה, אני מפעילה ומכבה אותה לפי הצורך ולפי תנאי הדרך והנסיעה.

 

מבחינתי, הטיפול שלי מלא כשאני עם הנהגים האלה. אני ממש לא מרגישה שיש מישהו שמפקח עלי (למרות שאני יודעת שמבחינה משפטית הכל על הנהג, אבל אני מתעלמת מזה). אף אחד מהם לא יגיד לי 'פוס משחק' כי מבחינתם זה לא משחק, הם מאמינים בי וסומכים עלי, הם לא ייקחו ממני את השליטה על האירוע, אלא אם אבקש מהם.

 

הסיבה שאני לא נוהגת על אמבולנס היא שאין לי רישיון על אמבולנס ואני כרגע לא הולכת לבזבז כסף על הוצאת רישיון ג' רק כדי שאני אוכל לנהוג...

הלוואי שגם אני יכולתי להיות במצב הזה כמו שלך... למרות שלשחק בצעצועים כמו הסירנה לא נשמע לי מאד מדבר אלי, כמו לקחת אנמנזה לבד ובעיקר להחליט על נט"ן  

 

כרגע אף אחד לא ממש נותן לי לעשות משהו חוץ מדברים מפגרים לגמרי כמו לבדוק לחץ דם דופק וגלוקומטר , ואם אני ממש ילדה טובה אז גם למלא את השאלות של המסופון.  כמובן שסינג'ורים כמו לסחוב ציוד וכיסא ולעזור להוריד אנשים ולבדוק ציוד בתחילת משמרת עם הטופס, את זה שמחים לתת לי  לעשות.   לפעמים יש מקרים שאני חושבת עליהם אחרי שהם נגמרים , ושואלת את עצמי מה אני עושה פה, ולמה אני בכלל מתנדבת בחינם אם אני בסך הכל "מנוצלת" על ידי נהגים ולא נותנים לי להשתתף כמו שאת תארת . עד שאני אגיע לפז"ם שלך (אני חושבת על זה שבשירות לאומי עשית משמרת כל יום במשך שנה , זה בערך 300 משמרות ... יקח לי שנים עד שאגיע לזה ) כבר תצא לי הנשמה.  אני חייבת להוציא רישיון אמבולנס איכשהו אחרת לא נראה לי שיש טעם להישאר במד"א , דוגרי לא הכי כיף לי ככה (ממשמרת למשמרת ההתלהבות שלי שבהתחלה היתה חזקה  הולכת ופוחתת ) 

פראמדיקית!!!

שם מכיוון שזאת אנמנזה יותר מורכבת וצריך להבין בלקרוא ECG או מוניטור שאת זה לומדים קצת בבכירים ובעיקר בפארמדיקים+תרופות שרק פארמדיקים יכולים לתת

+ עוד פעולות חודרניות למינהם

עד שלא תהיי פראמדיקית לא תוכלי לעשות יותר מידי.

 

מה שכן לי אישית יש הרבה פראמדיקים שסומכים עלי ונותנים לי מעבר ללחבר מוניטור ולחץ דם

לפתוח ורידים להכין תרופות אחרי שהם כמובן בודקים שזאת התרופה ומורים לי להזריק כמויות וכו'

ועוד כל מיני פעולות שהרבה מהפראמדיקים לא תמיד נותנים

פשוט צריך לדעת לחבור לפארמדיק נחמד להתחבר איתו לעשות הרבה משמרות איתו ובסוף הוא גם יסמוך עליך

 

 

אני לא נהג ונהנה מאד במד"א

אני עושה פעם בשבוע משמרת וזה מספיק לי להכיר את האנשים הטובים במד"א שמתייחסים אליך כמו בן אדם ולא כמו מפקד. מסבירים לך כל דבר שאתה לא יודע או כל פעולה שהם עושים ומה יש לחולה. באיזה שלב הם גם נותנים לך לפעול לבד

ואם זה בנט"ן הם כבר סומכים עליך שתגדיל ראש ותעזור להם בהכנות שצריך לעשות.

תראי, אני לא חושבת שלמדוד ל"ד וסוכר הם "דברים מפגרים לגמרי"... ממש לא! זה חשוב בהחלט וזה יכול להשפיע על הטיפול שלנו לכאן או לכאן. מה את כן רוצה לעשות? לתת פקודות לאנשים אחרים ולתשאל את החולה? באמת שאני לא מבינה למה את לא רוצה לטפל בחולה אלא רק להיות אחראית על כל העסק.

נכון שיותר כיף גם להיות אחראית וגם לטפל, אבל להגיד שהבדיקות זה "דבר מפג לגמרי" זה ממש לא שייך.

 

אל תשכחי שלפני שעשיתי ש"ל התנדבתי שנתיים כנוער ובזמן הזה לא עשיתי יותר מדי...

את צודקת שזה ממש לא הוגן שנותנים למתנדבי הנוער תמיד לסחוב דברים, אני איתך בעניין הזה. אני תמיד הייתי גורמת לנהג לסחוב את הכסא, עוד מאז שהייתי נוער.
אני גם מבינה שזה לא כיף לעזור להוריד חולים במדרגות עם הכסא, אבל מי את רוצה שיעשה את זה אם לא הצוות? אז בשביל מה אנחנו כאן?

אני חושבת שחשוב מאוד שהמתנדבים יבדקו את הציוד, כי הם אלו שיצטרכו להוריד אותו ולהשתמש בו בזמן הטיפול ולכן הם אמורים לדעת איפה הוא נמצא. אני תמיד הייתי משאירה לנהג לבדוק את כל מה שקשור לרכב ואני לא אמורה להבין בו (למרות שאני יודעת מה זה למשל ג'ק).

 

בקשר למשמרות נט"ן- כמו שבנדא כתב, אין סיכוי שתחליטי על שום דבר. הפראמדיק אחראי וזו אחריות הרבה יותר גדולה והרבה יותר מסובכת.

גם בנט"ן את יכולה לעשות מספר דברים כמו להדביק מדבקות מוניטור, להוציא סטריפ, לפתוח ורידים...
 

הערה קטנה- אסור לחובש להזריק תרופות או להכין תרופות!!! אם יש פראמדיק שמחליט לתת לחובש לעשות את זה, זו "בעיה שלו", אבל זה אסור, כך שלא כדאי לך לצפות שיתנו לך להתעסק עם תרופות (אולי רק לשאוב סליין).

אם תחליטי לעשות קורס חובשים בכירים תוכלי לשאוב תרופות.

 

אני ממליצה לך למצוא מספר נהגים שאת מתחברת אליהם ולהתמיד במשמרות איתם, משמרת אחת בשבוע אכן מספיקה בשביל להכיר את הנהג שלך, להבין את הראש שלו ולעבוד כמו שהוא אוהב. ברגע שתתחברי אליו ותראי לו שאת טובה, שאת יודעת מה את עושה ואת מבינה מה הוא רוצה ממך, אני מאמינה שיתנו לך לעשות יותר ויותר דברים.

אני יכולה לעשות קורס חובשים בגיל 18?

ואם אני לא רוצה להיות נהגת?

 

מגיל 18, אחרי שהסתיימה שנת הלימודים את יכולה לעשות קורס חובשים.

אם את לא רוצה להיות נהגת את יכולה לבקש לצאת ממספר שיעורים (אני חושבת 2) שבהם לומדים תעבורה. אני לא יודעת אם יסכימו לך לא להשתתף בשיעורים, זה תלוי במרחב ובמדריך. בנוסף, לא תצטרכי לגשת לטסט בסיום הקורס.

תקבלי תעודה של חובשת (לא חובשת- נהגת, אלא רק חובשת).

בין תעודה של חובש לשל חובש-נהג ? 

 

חשבתי שלנהג פשוט יש סעיף של היתר ביטחון ברישיון ..........

 

 

זה שלמישהו יש תעודה של חובש -נהג אומר שהוא מוסמך לנהל צוות או שאין קשר בין התעודה להסמכה של ראש צוות ? 

בגלל שחובש לא עושה את כל החלק של הנהיגה זו תעודה אחרת.

אחת היא של חובש והאחרת היא של חובש-נהג...

 

בעיקרון כן, חובש-נהג מוסמך  לנהל צוות (זה חלק מהקורס), אבל אני לא יודעת אם חובש שאינו נהג לא יכול לנהל צוות (במידה וניתנת לו הרשות ע"י הנהג במשמרת).

איך את לא יודעת ? 

רק לפני כמה הודעות הסברת לי כמה שאת מנהלת את הצוות בלי שאת חובשת-נהגת אלא רק חובשת רגילה.

 

חוצמזה,  אני עשיתי קורס חובשים נהגים, אבל לא עשיתי השתלמות נהיגה (יומיים בסוף הקורס למי שהיה מעוניין בכך)  .   החלק של החובשים זהה לכולם. או לפחות ככה זה היה אצלנו.

 

שאלתי לגבי התעודות כי עוד לא חילקו לנו 

התכוונתי שאני לא יודעת אם יש איזה חוק מד"א שאומר שמותר או אסור לחובש שאינו נהג לנהל צוות.

 

כתבתי שזה אותו הדבר חוץ מהחלק של הנהיגה (לא ידעתי כמה שיעורים זה נהיגה כי עשיתי חובשים של ש"ל אז לא למדנו את החלק הזה).

תהיה לך תעודה שכתוב עליה 'חובש' ולחברים שלך שעשו נהיגה תהיה תעודה שכתוב עליה 'חובש-נהג'.

בס"ד

 

כרגע יהיה כתוב לה רק חובש אבל ברגע שהיא תעמוד בתנאים ותצא לטסט היא תקבל את התוספת נהג...

היא לא תצטרך לעשות עוד קורס.... (לפני הרבה שנים כן היו דברים כאלה...)

אני לא יודעת מה כתבו לך לפני, אז אני מצטערת אם אני חוזרת על דבריהם.

בכולופן, אני מתנדבת כבר שנתיים וחצי במרחב דן [לא יודעת איפה תתנדבי וזה מן הסתם שונה מתחנה לתחנה]

אני יודעת שלי היה קשה מאד לשמור ל צניעות. לאט לאט התחלתי לפתח קשרי חברות עם בנים, החצאית נעלמה וכו' וכו'.

את יכולה להבהיר מראש לנהג שאת שומרת נגיעה ולבוא עם חצאיות. מפה זה כבר תלוי כמה את חזקה וכמה יכבדו אותך [תשדרי שזה חשוב לך, כולם יידעו מזה].

 

לגבי סוגיית המתנדבים.. כן, צריך אותנו. ואל תפחדי לעשות פדיחות בהתחלה, כולנו פעם היינו חדשים..

 

המון המון בהצלחה!! אם את צריכה משהו, אני באישי

בגלל שאני מתנדבת מוכרת, אני עושה הכל. כשאני עולה, כל מה שנהג עושה זה גז-ברקס. ולמה זה? כי הם עבדו איתי והגעתי למצב שהם סומכים עלי. כל מה שאת צריכה זה נהג סבלן

אני ב"ה נמצא גם בתחנה וגם בנ"ז ומוד מכבדים אותי שם.יודעים שאני דתי וצריך לדבר לידי יפה וכו'

נ.ב אני במרחב נגב אם את צריכה משהו ....

 

החלק הרפואי נחמד. 

חוץ מזה הכל חרא,

הגעתי למסקנה שיש המון אגו אצל המתנדבים הותיקים, וזה מגיע למצבים של השפלות.היום איזו מתנדבת שנראית לי יותר צעירה ממני התחילה לגעור בי ואני הייתי בהלם.  אני אפילו לא עובדת פה בתשלום. כל אחד חושב שהוא מפקד של האחר בטירונות, אוירה מגעילה בחלק מהמשמרות

את מציינת תופעה מאוד מאוד מאוד ידועה ועוד יותר מזה...כואבת.

לצערנו יש מס' מרחבים בהם זה קיים.

זה מטופש. זה עצוב. זה רע.

התנדבתי בעבר במס' מרחבים ובכולם זה היה קיים.

היום אני מתנדב במרחב לכיש. ואני אומר את זה בגאווה רבה.

עם וותק של חמש שנים והתנדבות בארבעה מרחבים שונים (לא משנה כרגע איזה) אני יכול לומר בפה מלא ובצורה ברורה שבמרחב לכיש (לפחות מה שראיתי עד היום) זה לא קיים כליל! הן מבחינת פז"ם והן מבחינת דרגות מע"ר-חובש-פרמדיק. אין שמץ להתנשאות. כולם שווים. ממש כמו משפחה.

מבחינתי לפחות, זה הדבר הכי הכי חשוב בהתנדבות. מקצועיות באה רק אחרי שאתה יודע להיות בנאדם ולא להיפך.

הצעתי היא שתנסי למצוא את הנהג הכי פחות נגוע במחלה זו, ואך ורק איתו להתנדב! אחרת חבל שתסבלי סתם...

ועוד דבר. בעתיד תזכרי כמה התופעה הזאת מעצבנת אותך ותכבדי בהתאם את שאר המתנדבים. התחילי לעבוד על כך מעכשיו.

בעצם לב מלכה מביאים את מד"א להתרים עד כמה שידוע לי!!

 

שמפרסמים שההתרמה של לב מלכה?

אם לא נתרום דם אז יהיה חסר דם במאגר ואם ח"ו יהיה  ארוע המוני לא יהיה דם לתת לאנשים מנות הדם.

חבל,לא?

 

על הכיפאק הכי טוב

 

רוב העמך לא יכולים ולא עושים זאת

עדיף שמד"א יבואו ויתרימו מאשר שלא יתרמו!!

 

בכ"מ לא בכל בית חולים אפשר! ויש בתי חולים שמד"א מתרים בהם!!

מכיר הרבה חבר'ה שהג'וק של מד"א נכנס להם בגיל מאוחר!!

מכיר פראמדיקי ם שהתחילו  מעל גיל 40 ?  או סתם נהגים בגיל הזה? 

כמו שכבר כתבתי, המקצועיות לא באה עם הקורסים אלא עם ההתמקצעות..

אם הוא עובד כבר במשרה מלאה חבל שיחליף את המקצוע בגלל ג'וק ויהיה פרמדיק. הוא לא צעיר בן 20 כדי לעשות שינויים כאלה...

עדיף שיעשה חובשים ויתמקצע כמו כל חובש רגיל. (ולא חסרים חובשים מקצועיים).

שזה יישאר במסגרת "הובי" ולא "ג'וב".