אשמח לביאור ופירוש המשפט ״צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים״
שבוע טוב.
שבוע טוב.
מועדים לשמחה(:פנס אחרון...
יש לי שאלה...אנלא יודעת אם זה כ"כ קשור לפה אבל...
נכון בתפילת שחרית כתוב "שלא תביאני לידי ניסיון",
והרי נסיונות הם דברים טובים... כל ניסיון רק מקרב אותך יותר לה' ומעלה אותך דרגה בעבודת ה'....
גם אם זה קשה...ה' לא מביא לנו ניסיונות שלא נצליח לעבור!
אז למה אנחנו מתפלים כל יום "שלא תביאיני לידי ניסיון"? (בדגש על שלאא!!!)
מקווה שהובנתי
נכון בתפילת שחרית כתוב "שלא תביאני לידי ניסיון",
והרי נסיונות הם דברים טובים... כל ניסיון רק מקרב אותך יותר לה' ומעלה אותך דרגה בעבודת ה'....
גם אם זה קשה...ה' לא מביא לנו ניסיונות שלא נצליח לעבור!
אז למה אנחנו מתפלים כל יום "שלא תביאיני לידי ניסיון"? (בדגש על שלאא!!!)
מקווה שהובנתי
פשוט מאודבת 30אחרונה
כי אף אחד לא מחפש את הנסיונות ולא רודף אחריהם.
ב"ה ה' מספק לנו מספיק נסיונות גם ככה, לא צריך לבקש עוד...
FREEDOM - חרות ...מהי? 
צפייה מהנה>>מיכל =>
חמוד. חג שמח ילדהSee the painאחרונה
עזרה דחופה במילוי שאלון על חוזרים בתשובהoratora
דחוף דחוף!
במסגרת מגמת תקשורת באולפנא שלי אני צריכה למלא תחקיר על נוער (16-22) חוזר בתשובה. יש לכם מושג איך אפשר להשיג כאלה אנשים? אם אתם מכירים אני ממש ישמח שיענו על השאלון הבא/יצרו איתי קשר במייל:oranithen@gmail.com
*השאלון קצת ארוך,אך ממש זקוקות לו, נשמח אם תוכלו להקדיש 5 דקות כדי לענות עליו
*השאלון כתוב בלשון זכר אך הוא מיועד לנשים וגברים כאחד.
1) בן כמה אתה?
2) היכן אתה לומד?
3) במה אתה עובד (מתייחס גם לעבודות במקביל ללימודים בתיכון.)
4) באיזה מגמה היית/אתה כעת?
5) היכן אתה גר?
6) מהם התחביבים שלך?
7) מתוך 16 שעות עיירות ביום, כמה זמן אתה מקדיש ל:
- < >< >< >< >< >< >< >
העמקת השקפת עולמך-
8) מה המצב המשפחתי של הוריך? (הקף את התשובה הנכונה): נשואים/גרושיים/אלמנים/נשואים שנית.
9) מה אתה שונא?
10) מה אתה אוהב?
11) מה אתה עושה בזמנך החופשי?
12) מה יחסך להורייך:מכבד/לא מכבד, אוהב/לא אוהב, מעריך/לא מעריך.
13) האם יש לך שיקולים מצפוניים בעת קניית/לבישת בגדים? אם כן מה הם?
14) האם השקפת עולמך (הדתית) מתבטאת במעשים בחיי היום יום שלך? אם כן, כיצד?
15) האם יש לך קרוב משפחה אתאיסט?אם כן,מה רגשותייך כלפיו?
16) מה תגובתך כלפיי מעשייםאתאיסטים של קרובי משפחתך(במידה ויש)
17) מה תגובתך למקרה רע שקורה לאחד מקרובייך?
18) מה הייתה תגובתיך אילו אחד מקרובייך היה חס ושלום על סף מוות?
19) אילו היה קורה לך חלילה המקרה הבא מה הייתה תגובתך:
שבת,אתה ודני אחיך האתאיסט מקבלים הודעה שאחותכם הקטנה בדקות האחרונות
לחייה(בבי"ח מחוץ לעיר). דני אחיך נוסע. מה תעשה?
כיצד תגיב לו?
20) כיצד תגיב על מקרה שבו אדם שהרופאים לא נתנו לו סיכוי לחיות, ניצל וחי?
למה עושה לי רע לקרוא את זה? 
אביגיל.אחרונה
סוג של התמכרויות איך עובדים על זה?אהבת ישראל
למי יש עצות-
איך ל"היגמל"
א. מהיגררות לגלישה ארוכה במחשב- למרות שאני בחיים לא מגיעה למקומות בעייתיים הזמן הזה... זה פשוט נורא!!!!!!!!!
ב. מהיגררות לאכילת שטויות- ג"כ פשוט נורא אני מרגישה עם עצמי גרוע אח"כ!!!
אציין שהמצב לא כזה נורא אבל כשזה כן קורא אז זה כואב ומתסכל
לא יודעת אם פה זה המקום לשאלה שלי אבל אולי...
ועוד פרטים- לא שיש לי זמן בחיים- ההיפך הוא הנכון- אבל בעלי לומד תורה עד מאוחר וזה לא נעים ללכת לישון לבד, אז אני נגררת לכל מיני דברים ומרוב עייפות- זה לא דברים של עשייה אלא ישיבה מול מסך, אכילת שטויות...
גם בהריון- אז אני כל הזמן סולחת לעצמי שזה בסדר לאכול שטויות, ואם בא לי אז מותר... כי אני בהריון...
ועם 2 ילדים קטנים אז מובן שהעשייה היא רבה...
ברור לי שהעצה הראשונה זה לא לכעוס על עצמי, מה הלאה?
הרעיונות שאתה אומר פה נכונים,אני77
אבל ודאי שהם לא מרצים.
הרי אדם יכול לשבת כל יום, מהבוקר עד הערב ו'להשקיע' בעשיה במחשב או בלברך על עוד ועוד מאכלים. (נניח לרגע שאין לו דברים חשובים אחרים שדחוף לו לעשות.) האם גם על זה היית אומר שזה בסדר גמור?
זה בריא מאוד שאדם תובע מעצמו שיהיו לו מטרות ברורות, לשם מה הוא משתמש במחשב ולשם מה הוא אוכל, ומתוך כך להשתמש בהם בהתאם, וכשהוא משתמש בהם סתם, זה עלול להראות ירידה מוסרית מסוימת.
ולגופו של ענין, יש את שיטת ההתבוננות של תורת החיים. אני לא לגמרי זוכר איך זה עובד, אבל נראה לי שזה עשוי לעזור.
לפי זכרוני זה מבוסס בעיקר על שלושה שלבים-בירור הבעיה במעשה שמפריע לך. הגדרת שלבים שיהיה אפשר להתקדם קצת קצת. עבודה בדמיון מודרך על השלב הקרוב.
מקוה שהעצות יהיו שימושיות:בועית מחשבה
בס"ד ובהשתדלותי
1) אם את רוצה להיות פחות על המחשב, תצטרכי למצוא פעילות אחרת שמעניינת אותך כדי לעשות אותה במקום השהייה על המחשב - לדוגמא, לימוד שמעניין אותך, פעילות יצירתית כלשהי וכדומה. אם השהיה ליד המחשב לא גורמת לך לא לבצע את המטלות שאת חייבת לעשות, אז מתיאור המצב שלך, לא נראה לי שהשימוש שאת עושה במחשב הוא רע. את עייפה ומרגישה בודדה, ואולי משעמם לך קצת, אז את גולשת באינטרנט. מה רע בזה? זה כמו "לפרוק מתחים". לפעמים הנפש צריכה להתרענן קצת, ותוכן קליל וכיפי באינטרנט יכול להיות הריענון הזה. אבל, כאמור, אם את רוצה פחות אינטרנט - תצטרכי למלא את החלל שנוצר במשהו אחר.
2) לגבי אכילת שטויות - זה הכל עניין של מינון. אם אכלת קוביית שוקולד קטנה, זה לא נורא. אבל לאכול כל היום שטויות - ורק שטויות אז זה לא טוב, ובפרט בהריון את רוצה לשמור על גוף בריא - זה בריא גם לתינוק. באופן כללי לאכול פירות וירקות זה דבר מזין וטוב, ולכן רצוי שיהיו בתפריט שלך בכל מקרה. ועוד דבר, לשמור את השטויות לזמן מוגדר - לדוגמא, לאכול שטויות רק בשבת. או להגדיר כמות מקסימלית של שטויות שאת חושבת שסביר לאכול ביום חול - ולאכול רק את זה. כך תהיי בהרגשה שיש לך את השטויות שאת רוצה מצד אחד, ומצד שני, זה יהיה בשליטה, וכבר אמרו חכמינו "אינו דומה אדם שיש לו פת מצויה בסלו לאדם שאין לו פת בסלו". חוץ מזה, רצוי לא לקנות את השטויות כך שלא יהיו בהשג יד - פרט לאלה שהגדרת מראש שמותר לאכול. אם תוכלי להשיג את שיתוף הפעולה של בעלך זה יהיה בכלל טוב.
בהצלחה!
בד"כ כשאנשים שומעים את המילה "התמכרות" הם מתחילים לפחד...נהנה ברווקות
המון אנשים מפחדים לעמוד מול המון בעיות בחיים שלהם, רק כדי שלא יסמנו אותם כאנשים מכורים למשהו...
אני מדבר על התמכרות, כי כתבת בעצמך "סוג של התמכרות" - ואני מסכים עם זה באיזשהו מקום...
"התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות
שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד". [ע"פ ויקיפדיה].
בעצם את כותבת שאת תלויה במחשב, ובאוכל כתוצאה מבריחה מהמצב שבעלך חוזר מאוחר מלימוד התורה שלו, ויותר מכך את מרגישה דכדוך ודיכאון כתוצאה מכך לאחר הבריחה. - זוהי התמכרות!
אז, ב"ה הגענו לנק' של התמכרות - ב"ה הגענו לנק' הפנימית שלך, ושל המון אנשים סביבנו שמרבים לדבר בפל' או להתעסק בסמארטפון - אך, הם מפחדים להתמודד עם המקום שלהם בעולם.
עכשיו, אחרי שגילינו שהמחלה נקראת התמכרות - צריך לפתוח אתרי אינטרנט - ולחפש איך נגמלים מהתמכרויות שונות, שיחסית לאלכוהול, סמים, הימורים או מין - הם קלים... אבל, עדיין - הם משפיעים עלינו באותו אופן כפי שמכור שמשתמש מרגיש לאחר השימוש שלו. [וזה ממש לא בושה להרגיש ככה - זו המציאות...].
חזרתי לויקיפדיה והנה העתק הדברים:
"לרוב הדרך היחידה לגמילה, הינה הפסקה מוחלטת של השימוש בחומר או בהתנהגות."
אז איך מפסיקים?
יש המון המון דרכים.
אני לא ממש בקי בתחום הנ"ל..
אני מכיר את רטורנו - כפר גמילה לדתיים באזור בית שמש, הייתי שם בסיור כחלק מהלימודים שלי.
נראה לי שיש שיטה כזו הנקראת 12 הצעדים...
לא ממש בקי בתחום הנ"ל - כפי שאמרתי...
תסתכלי באינטרנט - תכתבי בגוגל התמכרות...
תמצאי כבר דרך לצאת - בעז"ה בקרוב!
ותהיי סבלנית - צריך המון כוחות נפש לעמוד במה שאת עוברת...
יישר-כוחך!
בהצלחה
גנב הזמן, שמעתם עליו?הבט משמים
עבר עריכה על ידי הבט משמים בתאריך ד' בניסן תשע"ה 19:32
בס"ד
מאת: הרב יעקב מאיר שכטר
עיקר גנבותיו הם כל רגעי "העכשיו", את ההוה.
את האדם הוא מעסיק במחשבות על העבר ועל
העתיד, ואגב כך הוא גונב רגעים נכבדים מחייו.
נאמר בליקוטי מוהר"ן (ער"ב): "היום אם בקולו תשמעו" (תהילים צ"ב) זה כלל גדול בעבודת ה', שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותה השעה...כי אין לו לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותה השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא יום אחר לגמרי..."
כל התורה, חוקותיה מצוותיה ומשפטיה שניתנו לבני אדם בעלי הבחירה, לא מדברת אלא על ההוה. כי העבר אין, ולא שייך לצוות על כך, ועל העתיד ודאי שלא ניתן לדון, כי עדיין אינו ברשותו כלל של בעל הבחירה...והבעל-דבר (היצר הרע) הופך את העניינים מן הקצה אל הקצה, מבלבל את האדם ומפחידו מהעתיד, ורק את ההוה הוא גוזל ממנו, וכך הוא מאבדו לנצח...
הקדוש-ברוך-הוא ציוה עלינו במצוות עשה על התשובה (רמב"ם פרק א, מהל' תשובה), ואילו לא היתה תשובה בגדר ציווי מה' יתברך, הרי שלא רק שעצם ההתעסקות בתשובה לא היה ראוי, אלא שגם לא היה שייך לשוב, כי הרי בתשובה הוא עוסק עם העבר שכבר אינו בידו, ובה בשעה הוא מפסיד את ההוה אשר הוא מצווה ועומד עליו למלאותו בתורה ומצוות.
כי גם ממנהגו של עולם כן הוא, שהבוכה על הכוס שנשברה ועל כספו שאבד הרי הוא שוטה. וכמו שמצאנו אצל דוד המלך ע"ה בעת אשר חלה בנו ונטה למות: "ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה" (שמואל ב, י"ב), ולא שמע בקול עבדיו שבקשו ממנו לקום מן הארץ. ואילו לאחר שמת הילד נאמר: "ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלותיו ויבוא בית ה'...וישאל וישימו לו לחם ויאכל, ויאמרו עבדיו אליו: מה הדבר הזה אשר עשית, בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם. ויאמר: בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני ה' וחי הילד, ועתה מת, למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד, אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי" (שם).
כלומר, שאם הדבר כבר נעשה והוא נחלת העבר הרי הוא אבוד ואין על מה להתלונן.
ואם כן לעניין התשובה על חטאים שחטא האדם אשר בעטיים החריב מה שהחריב, אז אילו לא היתה התשובה מצווה מהבורא יתברך – היה זה בגדר דבר שלא כהוגן, כי כאמור אין בידו הרשות לדאוג על דבר העבר מן העולם שכבר אינו שלו, ובאותה עת לאבד ולהפסיד את ההוה בו הוא שרוי עכשיו.
אולם בצוות הקב"ה עלינו במצוות עשה לחזור אליו בתשובה ובוידוי אם חטאנו, ואנו עושים רצונו ושבים אליו בכל ליבנו, ומתחרטים על כל מה שפגמנו נגדו, הרי שבאותה שעה הוא עובד את עבודת ההוה, בקיימו בכך מצוות עשה מן התורה.
מצוות התשובה היא "חידוש" משום שבעזרתה מתקן האדם את העבר, על פי המובא בספר "מסילת ישרים" (פרק ד') שעניין התשובה והחרטה על העוונות היא כהתרת נדרים, דהיינו שכמו שבהתרת נדרים נעקר הנדר מעיקרו, כמו כן בתשובה נעקרים החטאים מעיקרם, והרי הוא כאילו לא חטא מעולם. וכמו שכתב הרמב"ם (פרק ז מהל' תשובה הלכה ד'): "ואל ידמה אדם בעל תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העוונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן, אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם". עוד נאמר שם (הלכה ו): "התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד". כי על ידי ששב בתשובה כבר לא קיים הרע בבריאה כלל!
החלק שניתן להוציא מן העבר – הוא הלימוד על להבא שלא כדאי לחטוא, ומכך ללמוד לא לשוב עוד לדרך הכסילות, וכן להפיק מכל הטעויות והמכשולים שהיו לו עד הנה לימודים והתחכמויות ודרכי מלחמה איך להתנהג מכאן ולהבא. ואך ורק למען מעלה ויתרון זה מותר לחשוב על העבר! ותחת זאת – מוציא היצר הרע רק את הצד השלילי מהעבר, את המרה השחורה, היאוש והעצבות של החטאים, ובכך מכשיל את האדם, ונוטל ממנו את ההוה וגם את העתיד.
מובן אם כן, שעבודתינו היא לתקן את העתיד באמצעות לימודי העבר, ולא לשבור ולהפסיד את ההוה על ידי היאוש מהעבר ופחד מהעתיד.
העצה למעשה
העצה היעוצה למעשה היא – לא לאבד את הימים ואת השנים היקרות מכל הון העוברים כהרף עין!
אמנם הכל חפצים שהימים והשנים יתקיימו בידם, ויהיו מלאים בתורה ובתפילה, ואין יהודי אשר רגליו עמדו על הר סיני שלא חפץ וכוסף בכל ליבו שיהא "בא בימים", כלומר שבסופו של דבר יסתיימו ימיו כשהם מלאים בתורה ובמצוות ובמעשי טובים, אך הסיבה שאין האדם מגיע לסיכון המיוחל, הוא החישוב המוטעה שהזמן בידו וברשותו, וחישובי הסיכום מכל ימיו הוא מניח לימים יבואו...כלומר לימים האחרונים מימי חייו, ורק אז יעשה חשבון אם "המאזן" נוטה לטוב או חס ושלום להיפך.
אך באמת, חלילה לנו מלחשוב כך. לא כך הוא הדבר, אלא כל רגע ורגע של ההוה הוא הקובע את עתידו הנצחי של האדם. כל "עכשיו" מהוה זמן בפני עצמו חלק חיים חיוני נפרד שעליו יש לעיין ולדון היטב עד כמה הוא מנוצל לתורה ולתפילה ולעשות רצון בוראו שבאותו רגע, ובצירוף ריבוי "עכשוים" המנוצלים לטובה, מתהווים ימים ושנים מלאי תוכן, אך אנו אין לנו אלא את ה"עכשיו", לא את העתיד ולא את העבר כי אם את הוה הזה הנוכחי שלפנינו. וכשזוכים לעזרה משמים ומנצלים את העכשיו כראוי, ומחיים אותו במעשים טובים, רק אז החיים כולם בשלמותם וטובים הם. כך זוכה האדם לאחר אריכות ימיו ושניו להיות "בא בימים" – כולם שוים לטובה, ואשרי לו.
לא פעם "מתגנבת" לה מחשבה במוח, מעשה של היצר הרע: מה שוה רגע אחד לעומת חיים של שבעים שמונים שנה? למה להתייחס אליו ברצינות, הלא הוא בטל ומבוטל באלפי אלפים ורבי רבבות?! אולם דווקא מרגעים אלו מתהוה רכוש ואוצר בלום, וכל ההתייחסות בדרך של אדישות לרגעי ההוה אינם אלא נצחונו של היצר הרע על האדם.
למה הדבר דומה? לאדם שברשותו שק מלא שטרות כסף בני סכום קטן כל אחד, וגנב נטפל אליו, ובכל עת הוא מצליח להוציא בדרך קלה שטר אחד ויחידי. אולם בסופו של דבר בידי הגנב ישנם שטרות יותר ממה שנותר בשק. באותו אופן ממש נוהג עמנו היצר הרע: מה יקרה אם ניתן ליצר הרע – חושבים – רק שעה זו, רק רגע זה, עוד יום אחד, עוד שעה אחת בלבד ולא יותר, והדבר קל בעינינו, כי הרי מדובר בשעות ספורות בלבד לעומת כל ימי החיים כולם. אך בסיכומו של דבר יש לו ליצר את כל הימים או רובם, ח"ו.
לכן עלינו לשנן לעצמנו שוב ושוב: כי עיקר גנבותיו של היצר הרע הרוצה ברעתינו הוא את "העכשיו", את ההוה. את האדם הוא מעסיק במחשבות על העבר ועל העתיד, ואגב כך הוא גונב רגעים על גבי רגעים, שעות על גבי שעות וימים על גבי ימים, עד שהללו מצטברים לשבועות, חודשים ושנים שחלפו ועברו להבל וריק ח"ו...
אומר רבי נחמן (ליקו"מ, ער"ב): "וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לומר מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה ובכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר עבודות וכו' היום אם בקולו תשמעו, היום דייקא". ובספר "אבקת רוכלים" (עמ' קנ"ט) נאמר על הפסוק: "וקדשתם היום ומחר" (שמות יט, י'): "שגם היום וגם מחר להתקדש, אולם היצר הרע אומר: היום תתן לי ומחר תתקדש"!...
לעינינו חופזים אנשים ברחובות העיר, אצים ורצים לקראת העתיד...להתעשר...להיות ולהיות...ובינתיים כל העכשוים גנובים. רבי נחמן דיבר פעם עם אברך שהיה רץ להעשיר ותמיד היה עסוק עד למעלה מראשו. כשהעיר לו רבינו על כך, החל הלה להתנצל ולתאר את עסקיו המסועפים והחשובים שלא מאפשרים לו להסיח דעתו מהם.
על כך השיב לו רבי נחמן: "רואה אתה את השוק הזה על אנשיו, סוסיו, עסקיו ומסחריו? בעוד חמישים שנה יחלוף ויעבור כל זה...וכל הברואים המתרוצצים כאן לא יהיו קיימים יותר, וגם אני וגם אתה כבר לא נהיה עוד, ותחתם יבואו אנשים אחרים וסוחרים אחרים...ומה לך כי תרוץ ותמהר?..." ("כוכבי אור", אנשי מוהר"ן, אות ה').
אכן, ההרגשה היא כי נחיה לנצח ולא נטעם טעם מיתה לעולם, ואילו דעת חז"ל היא אחרת: "בני אדם דומין לעשב השדה, הללו נוצצים והללו נובלים" (עירובין נ"ד, ע"א).
רכושו האמיתי של האדם הוא העכשיו, וכשממלא אותו כראוי, הרי לו רכוש נצחי שלא יאבד לעולם, והוא דבק תמיד בחי-החיים הנצחי, ואז אותם ימים קצרים של האדם, ואותם רגעים הנראים כדברים של מה-בכך שאין להתייחס אליהם – יהפכו לחיים ארוכים נצחיים.
(מתוך: "לקט אמרים", ספרו של הרב יעקב מאיר שכטר).
מקור:
טיפ קטן-גדולממקומיאחרונה
קודם כל, זה שאת כותבת ומבקשת עזרה זה כבר מראה שחשוב לך לעזור לעצמך וזה צעד גדול בשביל להצליח בע"ה.
את כותבת שזה נורא ושאת מרגישה גרוע עם עצמך, ואני מציעה לך לעשות לעצמך רשימה של רווחים לעומת הפסדים מכל אחת מההיגררויות שאת מגדירה, עם כמה שיותר סעיפים. תשאלי את עצמך על מה בחיים שלך זה משפיע, בכמה שיותר הקשרים. גם מעשיים, וגם פנימיים. ותחשבי על זה, אם את מאלה שמתחברים לכתיבה, את יכולה גם לכתוב לעצמך כמה דקות כל יום על המחירים שאת משלמת מההיגררויות. ככל שתצליחי לברר לעצמך מוחשית מה את מרויחה ומה את מפסידה, יהיה לך יותר ברור כמה את בעצם לא רוצה את זה וכך יהיה לך יותר קל לא להגרר לשם.
מקדש משמים?האמנם?די"מ
- התנועה לשחרור הר הבית "חוזרים להר" -
בניין המקדש- בידינו! מאת הרב יהודה קרויזר שליט"א
בניין המקדש - בידינו!
מאת הרב יהודה קרויזר שליט"א
'
מצוות עשה לבנות בית לה'
'
הרמב"ם וכל מוני המצוות מונים את בניין בית המקדש כמצווה לדורות. וכך פסק הרמב"ם בספר המצוות (עשה כ): "שצוונו לבנות בית הבחירה לעבודה". וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה: "מצוות עשה לעשות בית מוכן לה' מוכן להיות מקריבים בו הקורבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר: 'ועשו לי מקדש'" (פ"א ה"א).
מבואר מדברי הרמב"ם שמצוות בניין בית המקדש הרי היא ככל מצוות התורה המוטלות על עם ישראל, ואם המקדש ירד משמים הרי בטלה מצוות עשה מהתורה, ונגרעה מצוות עשה מתרי"ג מצוות.
'
מכיוון שלדעת הרמב"ם מצוות בניין המקדש הרי היא ככל מצוות התורה שמחויבים בהם עם ישראל, פסק הרמב"ם את הלכות הבנייה: "אין בונים את המקדש בלילה, ועוסקים בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבים לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלים תינוקות של בית רבן לבנין, ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב". (בה"ב פ"א ה"יב), ובוודאי שהרמב"ם פסק את הלכות בניין המקדש בידי אדם כלפי בית המקדש העתיד להיבנות.
'
יסוד חשוב זה מופיע בפירושו של הרמב"ם למשנה. בהקדמה למשנה כתב הרמב"ם: "והתועלת בכך (בכתיבת מסכת מידות) שכשיבנה לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת ה'". כלומר, כתיבת מסכת מידות לא נועדה לתאר את העבר, שהרי אין זו מטרת המשנה לתאר תיאורים היסטוריים, אלא מסכת מידות נכתבה כדי שנדע באילו מידות עלינו לבנות את בניין בית המקדש. ואם המקדש ירד משמים אין צורך בכתיבת מסכת מידות והלכות בית הבחירה.
'
לעומת דברי הרמב"ם כתבו רש"י ותוס': שהמקדש העתיד יגלה ויבא מן השמים שנאמר:"מקדש ה' כוננו ידיך". וכתבו התוס' שכן מפורש במדרש תנחומא (סוכה, מא., ר"ה ל., שבועות טו על דברי רש"י ותוס' כתב התפארת ישראל: "על כורחנו צריך לומר שהתנחומא שהביא התוס' שלעתיד יבנה המקדש בידי שמים דברי אגדה הם ואין למדין ממנה, אלא רצונו לומר שהקב"ה יסיעם בדרך נס שיבנוהו". (מידות פ"א מ"א).
ואכן, מצאנו שהפסוק שהביאו רש"י ותוס' "מקדש ה' כוננו ידיך" נדרש באופן הפוך, וכך לשון הגמרא (כתובות ה.): "במעשה ידיהם של צדיקים כתוב 'מקדש ה' כוננו ידיך'" ופרש"י: "מקדש מעשה ידיהם של צדיקים הוא". כלומר שהמקדש ייבנה בידי אדם.
'
גם בספר יחזקאל (מג, יא) פרש"י שהמקדש ייבנה בידי אדם. כשהקב"ה מתאר ליחזקאל את מבנה בית המקדש העתיד להבנות לכל פרטיו ומידותיו הוא מצווה אותו "וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם". ופירש רש"י - "'וישמרו' ילמדו עניני המידות מפיך שידעו לעשותם לעת הקץ". כמו כן דבריהם של רש"י ותוס' שהמקדש ירד משמים נכתבו כתירוץ להבנת מהלך הסוגיה בשיטה הסוברת שבזמן שאין בית המקדש קיים איסור אכילת תבואה חדשה כל יום ט"ז בניסן הוא מדרבנן, אבל להלכה אנו פוסקים כמסקנת הסוגיה כרבי יהודה שהאיסור הוא מהתורה ולכן אין אנחנו זקוקים לתירוץ של מקדש משמים.
וכתבו הפוסקים שבית המקדש צריך להיבנות לשם מצווה ולכן אם מקדש ירד משמים אי-אפשר יהיה להשתמש בו, שהרי יש בו חסרון של לשמה (מקדש מלך עמ' 5 בהערות שם).
'
בבראשית רבה (פס"ד י) מסופר שבימי רבי יהושע בן חנניה נתן הקיסר הרומאי רשות לבנות את בית המקדש. בעקבות ההיתר התחילו להיערך לבניית המקדש, אך בעקבות הלשנה של הכותים הקיסר חזר בו מהבטחתו, דבר שכמעט גרם למרד של היהודים כנגדו לולי דברי ההרגעה של רבי יהושע בן חנניה.
ומכאן שאם המקדש היה צריך לרדת משמים העם לא היה נענה להיתר ובוודאי שלא היה נערך למרד כנגד השלטון הרומאי. בנוסף לכל האמור נראה פשוט שכל הדיון נסוב על בניין בית המקדש, אבל ודאי שרש"י מודה שצריך לחדש את עבודת הקורבנות ואם כן ברור שלכל הדעות אנו חייבים לבנות מזבח.
'
ואכן, בשנת הי"ז עלה לארץ ר' יחיאל מפריז מגדולי בעלי התוס' בראש שלש מאות מתלמידיו, מתוך מטרה לחדש את עבודת הקורבנות כפי שהעיד על כך ר' אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" (כפתור ופרח כ"ו). לפני יותר ממאה וחמישים שנה, כאשר עורר הרב צבי הירש קלישר את הדיון על חידוש עבודת הקורבנות, בדיונים שנדפסו אחר כך בספרו "דרישת ציון", דנו גדולי ישראל בשאלות ההלכתיות הנוגעות בכך.
הרב קלישר דן בדבר לפני רבו הגדול, ר' עקיבא איגר, ולבסוף פנה ר' עקיבא איגר בעצמו אל חתנו ר' משה סופר, "החתם סופר", אשר השיב לו כדברים הבאים: "יקרת קדשו הגעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נרו יאיר לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא (הסולטן) קפדן גדול, כי הוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל" (שו"ת חת"ס יו"ד רלו).
'
מקדש קודם למלכות בית דוד!
'
לדעת הירושלמי המקדש ייבנה עוד לפני מלכות בית דוד, וכך נאמר שם: "אמר רבי אחא, בית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד". (ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב). וכתב שם הפני משה: "כך יהיה לעתיד שמתחילה יבנה בית המקדש, ואחר כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד, ותהיה תשועה גמורה במהרה בימינו".
והוסיף על כך התוספות יו"ט: שבית המקדש עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד, ונמצא שעד מלכות בית דוד יהיו לאויבים קצת ממשלה עלינו וכמו שהיתה בתחילת בית שני. (מעשר שני פ"ה מ"ב).
'
גם מהתלמוד הבבלי משמע שהמקדש ייבנה לפני מלכות בית דוד. דבר זה עולה מדברי הגמרא במסכת מגילה שדנה בסדר תפילת שמונה עשרה שתקנו אנשי כנסת הגדולה. הגמ' מסבירה מדוע נסמכה ברכת בונה ירושלים לברכת מלכות בית דוד:"וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר 'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם'" (הושע ג,ה). ופרש"י שם: "אחר ישובו לבית המקדש ובקשו את הקב"ה ואת דוד מלכם". מכאן שבבית המקדש יתפללו תפילה מיוחדת להחזרת מלכות בית דוד.
'
מדברי הבבלי והירושלמי עולה שהמקדש ייבנה כשלב במהלך הגאולה כשעדיין אין מלכות בית דוד, וההנהגה תהיה דומה להנהגת בית שני שבזמנה נבנה בית המקדש בידי אדם.על מהלך כזה כתב הרב צבי קלישר בספרו דרישת ציון (עמ' 44, מוסד הרב קוק): "'והביאותים אל הר קודשי' הוא ראשית הגאולה שיהיה רק קיבוץ אל הר הקודש ולא בית המקדש, ואחר כך 'ושימחתים בבית תפילתי' כי יתפללו שם רבים צדיקי עולם המתאספים ונקבצים שם, ואמר 'עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי' שיהיה רק מזבח בנוי בראשית הגאולה ולא בית המקדש, ואחר כך 'ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'". לדעת הרב קלישר גאולת המקדש תהיה קמעא קמעא בשלבים מעשיים.
'
לא בשמים היא!
'
לאמירה "מקדש משמים" משמעות מסוכנת שפירושה "שב ואל תעשה", שהרי ממילא מהלך הגאולה יהיה בדרך הנס ולכן אין צורך להתערבות ארצית. רעיון זה של גאולת שמים עמד במרכז ההתנגדות להשתלבות במהלך שיבת ציון שהחל לפני כמאה וחמישים שנה. שהרי אין צורך בעלייה מעשית לארץ-ישראל, עלייה הכרוכה גם בסכנה שהרי ממילא תהיה עלייה ניסית. את התוצאות המחרידות של מחשבה זו חווה עם ישראל בדור הקודם.
ואכן, בעקבות השואה נשתכחה תורת העלייה הניסית לארץ-ישראל ויהודי התפוצות עזבו את הגולה ובצורה מעשית עלו לארץ.
מתוך אותו כיוון מעשי אנחנו פועלים בהתיישבות בארץ-ישראל ולא אומרים שהיישובים יירדו משמים. ולכן אל לנו לחזור על אותה טעות ולהימנע מכל עשייה למען בניין המקדש מתוך מחשבה שהדבר מיותר שהרי ממילא המקדש ירד משמים.
'
לסיכום: המקדש ייבנה על ידינו, וברכת ה' היא שתרד משמים ותשלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו.
בניין המקדש- בידינו! מאת הרב יהודה קרויזר שליט"א
בניין המקדש - בידינו!
מאת הרב יהודה קרויזר שליט"א
'
מצוות עשה לבנות בית לה'
'
הרמב"ם וכל מוני המצוות מונים את בניין בית המקדש כמצווה לדורות. וכך פסק הרמב"ם בספר המצוות (עשה כ): "שצוונו לבנות בית הבחירה לעבודה". וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה: "מצוות עשה לעשות בית מוכן לה' מוכן להיות מקריבים בו הקורבנות וחוגגין אליו שלש פעמים בשנה שנאמר: 'ועשו לי מקדש'" (פ"א ה"א).
מבואר מדברי הרמב"ם שמצוות בניין בית המקדש הרי היא ככל מצוות התורה המוטלות על עם ישראל, ואם המקדש ירד משמים הרי בטלה מצוות עשה מהתורה, ונגרעה מצוות עשה מתרי"ג מצוות.
'
מכיוון שלדעת הרמב"ם מצוות בניין המקדש הרי היא ככל מצוות התורה שמחויבים בהם עם ישראל, פסק הרמב"ם את הלכות הבנייה: "אין בונים את המקדש בלילה, ועוסקים בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים, והכל חייבים לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר, ואין מבטלים תינוקות של בית רבן לבנין, ואין בנין בית המקדש דוחה יום טוב". (בה"ב פ"א ה"יב), ובוודאי שהרמב"ם פסק את הלכות בניין המקדש בידי אדם כלפי בית המקדש העתיד להיבנות.
'
יסוד חשוב זה מופיע בפירושו של הרמב"ם למשנה. בהקדמה למשנה כתב הרמב"ם: "והתועלת בכך (בכתיבת מסכת מידות) שכשיבנה לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת ה'". כלומר, כתיבת מסכת מידות לא נועדה לתאר את העבר, שהרי אין זו מטרת המשנה לתאר תיאורים היסטוריים, אלא מסכת מידות נכתבה כדי שנדע באילו מידות עלינו לבנות את בניין בית המקדש. ואם המקדש ירד משמים אין צורך בכתיבת מסכת מידות והלכות בית הבחירה.
'
לעומת דברי הרמב"ם כתבו רש"י ותוס': שהמקדש העתיד יגלה ויבא מן השמים שנאמר:"מקדש ה' כוננו ידיך". וכתבו התוס' שכן מפורש במדרש תנחומא (סוכה, מא., ר"ה ל., שבועות טו
על דברי רש"י ותוס' כתב התפארת ישראל: "על כורחנו צריך לומר שהתנחומא שהביא התוס' שלעתיד יבנה המקדש בידי שמים דברי אגדה הם ואין למדין ממנה, אלא רצונו לומר שהקב"ה יסיעם בדרך נס שיבנוהו". (מידות פ"א מ"א).ואכן, מצאנו שהפסוק שהביאו רש"י ותוס' "מקדש ה' כוננו ידיך" נדרש באופן הפוך, וכך לשון הגמרא (כתובות ה.): "במעשה ידיהם של צדיקים כתוב 'מקדש ה' כוננו ידיך'" ופרש"י: "מקדש מעשה ידיהם של צדיקים הוא". כלומר שהמקדש ייבנה בידי אדם.
'
גם בספר יחזקאל (מג, יא) פרש"י שהמקדש ייבנה בידי אדם. כשהקב"ה מתאר ליחזקאל את מבנה בית המקדש העתיד להבנות לכל פרטיו ומידותיו הוא מצווה אותו "וכתוב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם". ופירש רש"י - "'וישמרו' ילמדו עניני המידות מפיך שידעו לעשותם לעת הקץ". כמו כן דבריהם של רש"י ותוס' שהמקדש ירד משמים נכתבו כתירוץ להבנת מהלך הסוגיה בשיטה הסוברת שבזמן שאין בית המקדש קיים איסור אכילת תבואה חדשה כל יום ט"ז בניסן הוא מדרבנן, אבל להלכה אנו פוסקים כמסקנת הסוגיה כרבי יהודה שהאיסור הוא מהתורה ולכן אין אנחנו זקוקים לתירוץ של מקדש משמים.
וכתבו הפוסקים שבית המקדש צריך להיבנות לשם מצווה ולכן אם מקדש ירד משמים אי-אפשר יהיה להשתמש בו, שהרי יש בו חסרון של לשמה (מקדש מלך עמ' 5 בהערות שם).
'
בבראשית רבה (פס"ד י) מסופר שבימי רבי יהושע בן חנניה נתן הקיסר הרומאי רשות לבנות את בית המקדש. בעקבות ההיתר התחילו להיערך לבניית המקדש, אך בעקבות הלשנה של הכותים הקיסר חזר בו מהבטחתו, דבר שכמעט גרם למרד של היהודים כנגדו לולי דברי ההרגעה של רבי יהושע בן חנניה.
ומכאן שאם המקדש היה צריך לרדת משמים העם לא היה נענה להיתר ובוודאי שלא היה נערך למרד כנגד השלטון הרומאי. בנוסף לכל האמור נראה פשוט שכל הדיון נסוב על בניין בית המקדש, אבל ודאי שרש"י מודה שצריך לחדש את עבודת הקורבנות ואם כן ברור שלכל הדעות אנו חייבים לבנות מזבח.
'
ואכן, בשנת הי"ז עלה לארץ ר' יחיאל מפריז מגדולי בעלי התוס' בראש שלש מאות מתלמידיו, מתוך מטרה לחדש את עבודת הקורבנות כפי שהעיד על כך ר' אשתורי הפרחי בספרו "כפתור ופרח" (כפתור ופרח כ"ו). לפני יותר ממאה וחמישים שנה, כאשר עורר הרב צבי הירש קלישר את הדיון על חידוש עבודת הקורבנות, בדיונים שנדפסו אחר כך בספרו "דרישת ציון", דנו גדולי ישראל בשאלות ההלכתיות הנוגעות בכך.
הרב קלישר דן בדבר לפני רבו הגדול, ר' עקיבא איגר, ולבסוף פנה ר' עקיבא איגר בעצמו אל חתנו ר' משה סופר, "החתם סופר", אשר השיב לו כדברים הבאים: "יקרת קדשו הגעני, ומה שכתב מורי וחמי הגאון נרו יאיר לבקש משרי ירושלים ליתן רשות להקריב, הוא (הסולטן) קפדן גדול, כי הוא אמר לבל יקרב שם מי שאינו מאמונת ישמעאל" (שו"ת חת"ס יו"ד רלו).
'
מקדש קודם למלכות בית דוד!
'
לדעת הירושלמי המקדש ייבנה עוד לפני מלכות בית דוד, וכך נאמר שם: "אמר רבי אחא, בית המקדש עתיד להבנות קודם למלכות בית דוד". (ירושלמי מעשר שני פ"ה ה"ב). וכתב שם הפני משה: "כך יהיה לעתיד שמתחילה יבנה בית המקדש, ואחר כך יצמח ויעלה מלכות בית דוד, ותהיה תשועה גמורה במהרה בימינו".
והוסיף על כך התוספות יו"ט: שבית המקדש עתיד להבנות קודם מלכות בית דוד, ונמצא שעד מלכות בית דוד יהיו לאויבים קצת ממשלה עלינו וכמו שהיתה בתחילת בית שני. (מעשר שני פ"ה מ"ב).
'
גם מהתלמוד הבבלי משמע שהמקדש ייבנה לפני מלכות בית דוד. דבר זה עולה מדברי הגמרא במסכת מגילה שדנה בסדר תפילת שמונה עשרה שתקנו אנשי כנסת הגדולה. הגמ' מסבירה מדוע נסמכה ברכת בונה ירושלים לברכת מלכות בית דוד:"וכיון שנבנית ירושלים בא דוד שנאמר 'אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם'" (הושע ג,ה). ופרש"י שם: "אחר ישובו לבית המקדש ובקשו את הקב"ה ואת דוד מלכם". מכאן שבבית המקדש יתפללו תפילה מיוחדת להחזרת מלכות בית דוד.
'
מדברי הבבלי והירושלמי עולה שהמקדש ייבנה כשלב במהלך הגאולה כשעדיין אין מלכות בית דוד, וההנהגה תהיה דומה להנהגת בית שני שבזמנה נבנה בית המקדש בידי אדם.על מהלך כזה כתב הרב צבי קלישר בספרו דרישת ציון (עמ' 44, מוסד הרב קוק): "'והביאותים אל הר קודשי' הוא ראשית הגאולה שיהיה רק קיבוץ אל הר הקודש ולא בית המקדש, ואחר כך 'ושימחתים בבית תפילתי' כי יתפללו שם רבים צדיקי עולם המתאספים ונקבצים שם, ואמר 'עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי' שיהיה רק מזבח בנוי בראשית הגאולה ולא בית המקדש, ואחר כך 'ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים'". לדעת הרב קלישר גאולת המקדש תהיה קמעא קמעא בשלבים מעשיים.
'
לא בשמים היא!
'
לאמירה "מקדש משמים" משמעות מסוכנת שפירושה "שב ואל תעשה", שהרי ממילא מהלך הגאולה יהיה בדרך הנס ולכן אין צורך להתערבות ארצית. רעיון זה של גאולת שמים עמד במרכז ההתנגדות להשתלבות במהלך שיבת ציון שהחל לפני כמאה וחמישים שנה. שהרי אין צורך בעלייה מעשית לארץ-ישראל, עלייה הכרוכה גם בסכנה שהרי ממילא תהיה עלייה ניסית. את התוצאות המחרידות של מחשבה זו חווה עם ישראל בדור הקודם.
ואכן, בעקבות השואה נשתכחה תורת העלייה הניסית לארץ-ישראל ויהודי התפוצות עזבו את הגולה ובצורה מעשית עלו לארץ.
מתוך אותו כיוון מעשי אנחנו פועלים בהתיישבות בארץ-ישראל ולא אומרים שהיישובים יירדו משמים. ולכן אל לנו לחזור על אותה טעות ולהימנע מכל עשייה למען בניין המקדש מתוך מחשבה שהדבר מיותר שהרי ממילא המקדש ירד משמים.
'
לסיכום: המקדש ייבנה על ידינו, וברכת ה' היא שתרד משמים ותשלח ברכה והצלחה בכל מעשה ידינו.
והתפילה קרה, קרה, קרה.פינג.
בשנה וחצי האחרונות עברו עליי המון דברים. בפנים, בחוץ.
כמעט שנה לא התפללתי כלום.
כעסתי עליו, בלי הרבה היגיון ומחשבה. כעסתי וברחתי ופחדתי.
בחודשים האחרונים אני כן מתפללת.
פותחת כל בוקר סידור ואומרת את המילים.
אין בי טיפת כוונה, אהבה, רגש, כאב
אני ממלמלת בלי לחשוב, סוגרת את הסידור,
ואז לפעמים בוכה לי בשקט
אני רחוקה כל כך
ולבד מהאמונה הבסיסית שהוא קיים שם,
אין כלום קשר. אפס. אין לי דיבור איתי או רגש כלשהו
ואני פשוט מבקשת, אם יש מישהו מכם שיכול לספר לי
איך מרגישים אותו, איך מתנתקים מהכעס ומדברים איתו, כי אני בודדה כל כך וגם מתגעגעת.
הנקודה הכי בסיסית יש לך.די"מ
עבר עריכה על ידי די"מ בתאריך ז' באדר תשע"ה 01:57
שהוא קיים.משם אפשר להתקדם הלאה.
הדבר הבא שאת צריכה זה לחשוב ולהתבונן מי הוא ומה הוא.
הרי אם באמת מבינים שהוא הבורא והשליט של העולם כולו.
איך אפשר לא להתפלל?
לשבח,לבקש ולהודות?
לפי הרמב"ם כוונה זה לדעת בפני מי אתה עומד.
אם תביני באמת בפני מי את עומדת אין שאלה שתכווני בתפילה.
ולכן מה שצריך לעשות זה הרבה התבוננות.
ןאם יש צורך לחזק בשכל את האמונה.
אחרי זה עדיין יש קשיים.
אחד הקשיים הוא שיחקת היום יום והשגרה,
צריך לא לפחד.
את לא מצליחה להתפלל ולהרגיש?
תתפללי על זה שאת לא מרגישה ולא מצליחה להתפלל.
פשוט תתפללי בלי רגש.
הרב שלי סיפר לני על אביו שהוא רב גדול ומי שראה אותו אי פעם בקינות או סליחות יודע מה זה להרגיש...
שהוא שאל פעם את אביו איך הגיע לזה?
והוא ענה לו שזה בא אחרי שנים של תפילה בלי לב.רק שכל.
הוא חדע שצריך להתפלל על צער השכינה ןהגלות ופשוט התפלל בלי להרגיש.
אז לא לפחד.
אם לא מרגישים.
חוץ מבשלוש ברכות הראשוהות אחד הדברים שעןזרים זה כמובן להוסיף משלך.
המון פעמים (ובמיוחד בזמן האחרון...) יש דברים שטורדים את מנוחתי ובתפילה הם צפים ועולים.
אז אני פשוט עוצר ובןכה ומתפלל עליהם.
בכל ברכה וברכה להוסיף ברמה הפרטית והכללית.
באתה חונן לאדם דעת,אם יהיה לנו דעת נעבוד אותו כמו שצריך כפרט ןככלל.
השבינו-ריבנו של עולם רוצה אותנו רק נבוא אנחנע נפתח פתח כחודן של מחט הןא יפתח פתח כפתחו של אולם...
בכל ברכה ןברכה לפרט לתת למחשבות לזרום..
ואם נתקעים?
להתפלל על זה שנתקעים..
ועוד עצה חשובה.
את הכאב והבכי תשמרי לתפילה.
המון פעמים בתפילה אני לא מצליח לדבראני פשוט בוכה ובוכה...ומחכה שיהיה לי מה להגיד.
אבל הוא אבא שלי וכשכואב לי אני בןכה לו...
יש שיר יפה של פורת נוב (אני מהפלא לכן אני לא יכול להעתיק מיוטויוב) שהוא בעצם עיבוד ממילים של רבי הלל צייטלין.
"אם ישיגוני עוונתי,אברח ממך אליך,ממך אליך,אל מי אפנה אם לא אליך?"
בסופו של דבר גם כשאנחנו רוצים לברוח מהשם אנחנו בורחים אליו...
ואם הייתי בת הייתי מתפלל ביחידות כדי שאני יוכל להתפלל בקול...לפעמים אני לא מתאפק...
לי זה עןזר..
הבכי זה מה שתפס אותימישהי=)
אני גם לא התפללתי המון זמן
לא מתוך כעס
אלא מתוך שהתפילה הייתה ארוכה לי מידי
וכו..
ואמונה- אמונה חזקה כן הייתה לי
\אבל אני עדיין מתפללת מאוד קר.
מזדהה
ולבכות בגלל זה..
זה מעלה אחרת בכלל.
מרגשהבט משמים
עבר עריכה על ידי הבט משמים בתאריך ז' באדר תשע"ה 23:29
בס"ד
וואי באמת ריגשת אותי: זה מראה הרבה מאוד שאת בוכה על המצב שלך - "רחמנא ליבא בעי" .
אני יכול להזדהות על העניין:
גם אני לצערי בתרעומת רבה כלפי ה' יתברך - אומנם מקיים מצוות אבל בתרעומת.
באמת בטכלס מה העניין שהכי דורש תיקון? זה האמונה שהכל לטובה.
הבאסה היא שאיננו באמת יודעים איך זה לטובה ולמה.באמת למה הבאתה לי את זה ריבונו של עולם?ולמה את זה ולמה את זה?
הרי אתה כל כך רוצה להיטיב אז למה יש כל כך הרבה צער/סבל/ייסורים בעולם הזה?!
אני מבין שאת(וגם אני כך) מרגישה בתכלס וואלה באמת ה' הייתה עושה לנו טובה אם לא הייתה שולח אותנו לעולם הזה.
מילא אם הייתי שמח בסה"כ / אוהב את העולם הזה הייתי מבין שאתה רוצה להיטיב. אבל בתכלס ממש אני לא מת על העולם בלשון המעטה! באמת היינו מעדיפים שלא תשלח אותנו לכאן ושלא נזכה לשכר/עונש. אז איך אדע שבאמת הכל לטובה?!
בואי נהיה רגע חושבים:
בטכלס יש משפט עממי שבעיני בד"כ יש בו הרבה אמת:"מה שבא בקלות הולך בקלות".
אם באמת רוצים להשיג משהוא צריך להשקיע בו(לא למות מרוב השקעה קשה אלא לעשות השתדלות נכונה).
כך גם בעניין הזה בשביל באמת לנסות לעשות משהוא שיהיה שינוי אמיתי צריך להשקיע:
צריך ללמוד על הנושא וללמוד : פשוט לקבוע כל יום להשקיע 10 דקות/חצי שעה/שעה ללמוד על הנושא בלי לוותר!!!
דבר ראשון למדת את הספר "בגן האמונה"?
זה באמת הדבר הראשון.(לדוגמא כל יום ללמוד בו 15 דקות ולהשקיע עוד 15 דקות לחשוב על הדברים/ליישם אותם - תלמדי בספר בין השאר בעיקר גם על נושא התפילה)
בנוסף:
יש את האתר ערוץ מאיר שיש בו מגוון שיעורים באמת כמעט בכל נושא פשוט צריך לחפש בין כל המאגר ולמצוא את הנושא והרב שמתאימים לי ואליהם אני מתחבר.
שיעורים שבאמת שנראה לי שיעזרו לך(תנסי חבל מאוד שתפספסי רק בגלל שלא ניסית):
מיכאל אבולאפיה - טיפול בייאוש.
אני חושב שהסדרת שיעורים האלה מאוד מאוד מתאימים למצב שלך. תשקיעי פעם ב3 ימים/פעם בשבוע(מה שנוח לך) לשיעור ותשתדלי(חשוב) גם ליישם את הדברים בשביל שזה באמת יעזור.
תחפשי אם יש שיעורים בנושא התפילה שאת מתחברת אליהם ואל הרב שמעביר אותם:
אני עדיין מחפש/בודק רב שארגיש שאני באמת מתחבר אליו. רב שהכרתי לא מזמן ואני מאוד מתחבר אליו(ואני מקווה שכך זה ימשך) זה הרב ארז משה דורון.אני חושב אולי לקרוא ספרים שהוא הוציא-אולי תמצאי ספרים שלו שאת מתחברת אליהם.
שיעור שלו שאני חושב שיעזור:
לגבי לימוד הלכות באופן שאני מאוד משער שתתחברי אליו:
פניני הלכה- של הרב אליעזר מלמד.
יש גם אפליקציה לפלאפון.
שתלמדי את נושא התפילה / התבודדות (מהספר בגן האמונה) תשתדלי לחפש בזמן שאת עושה אותם את הטוב (ולמה זה היה לטובה) שיצא לך מכל המשברים/סבל/ייסורים בחיים.
בקיצור בשביל באמת לשנות/להשיג משהוא צריך להשקיע.
אם אף פעם לא תתחילי לצעוד בדרך איך תגיעי למחוז חפצך?! צריך להתחיל את הצעד הראשון. וכמובן אל תשכחי ה' איתך...
להשקיע את הלימוד היום יומי גם שקשה.
אם צריך מעבר.
אפשר מסר.(חרוז!
)
בקיצור אם אני יכול לעזור באופן כלשהו דברי איתי.
שנהיה בשמחה קדושה!!!!!!!!ונרבה בה- נכנס כבר אדר!!!
אני חושב שאנו צריכים לחזק את ההבנה שכל מה ש-ה' רוצה זה שנתפלרוצה איחוד
שנתפלל אליו .אנו לפעמים כועסים , כי אנחנו לא מבינים למה ה' יתברך עשה ככה . התשובה בדרך ככל שהקב"ה מביא לנו בעיות כדי שנתקשר אליו ונתפלל . זה לגמרי לטובתנו , כי התיקון שלנו זה בקשר חזק ל-ה' יתברך . אנחנו רואים את זה במגילת אסתר . אפשר " לכעוס" ח"ו ש-ה' נתן להמן כח. אבל צריך להבין שאחרת עם ישראל היה מתבולל בתוך פרס , מתייאש מהגאולה. גזרת המן היתה קרש ההצלה הרוחנית של עם ישראל והעולם . אנחנו ביידים טובות של ה' יתברך .
בכל מקרה זה מרגש שאת רוצה להתפלל ולהרגיש . עלי והצליחי !!!!
תודהפינג.
קראתי, ואקרא עוד
נגעתם בי. מאד
בס"ד אחותי היקרה, נגעת לליבי ממש!!....מתנחלתמהשומרון
בס"ד
מילותייך אלה הן כבר כמו תפילה לה' ובטוחה אני שהוא שומע אותך ואת זעקתך באפילה כמו אבותינו שזעקו לו במר לבבם או לחלופין כטוב נפשם ביין.... אני מאמינה שאם כאן יכולת לבכות לו ולבקש קירבתו אלייך ואת אליו- את יכולה גם במציאות לעשות זאת- לשפוך מהלב הכל ולדבר עם בורא עולם! את הבת הצדקת שלו והוא ישמע את תפילתך כמו בשיר "בת מלך" ... שממליצה לך לשומעו. לצערי אין לי קישור לשיר הזה, אך זה שיר מרגש... אחפש לך קישור באינטרנט. מקווה שקצת עודדתי.. ואגב, עוד מעט פורים- זה הזמן דווקא לחייך ולשמוח על הניסים שבורא עולם עשה למען כולנו! חיזקי ואמצי אחותי היקרה! אוהבת אותך
יש חדש?הבט משמיםאחרונה
עבר עריכה על ידי הבט משמים בתאריך י"ב באדר תשע"ה 22:07
בס"ד
העצות מועילות?
בס"ד בוקר טוב לכם ולעם ישראל ושבוע נהדר ב"ה אמן!!מתנחלתמהשומרון
בבקשה חיתמו על העצומה הקוראת לאהבת חינם בעם ישראל היקר!מתנחלתמהשומרון
עבר עריכה על ידי מתנחלתמהשומרון בתאריך ט' באדר תשע"ה 22:51
בס"ד
הנה הקישור לעצומה שפתחתי בעצמי למען עם ישראל! אודה לחתימות ולהפצת העצומה לעם ישראל למען חיזוקו וביטחונו ואמונתו בבורא עולם ובעצמו! http://www.atzuma.co.il/loveyou123 תודה רבה מיכל.
קצר ומדהים ,לא שווה לפספס!!!מיכל =>
וואי..יפהה!..יש אפשרות להוריד את זה?במבה!!!
כן, תלחצי על הקישור בלחצן הימני בעכבר ואז "שמור בשם"dvir99
מדהים!! רב מדהים במיוחד! תודה מיכל!reut13
מדהים מדהים מדהים... יש לך עוד כמה דברים כאלה??. זה מחזק...שירוש16
תכתבי הרב פנגר בגוגל ותראי מלא שיעורים יפים שלו...במבה!!!
וואי זה בא לי במקום..דוסית גאה!
אבל מעניין לכמה זמן זה יחזיק..
וואי זה מדהים !!פשוט נותן כוח ומחזק !!ה' הוא המלך !!
תודה !! תודה !! תודה !!
שנזכה באמת להוציא את האור שבנו !
ראיתי והתרגשתי מאודדד!! מדהים ומחזק את עם ישראל~ ישר כוח!!!מתנחלתמהשומרוןאחרונה
זקוקה לזערה בדחיפותאפרתי111
שלום, אנחנו משפחה עם ילדים קטנים. נמצאים במצב כלכלי לא קל.
ובגלל אילוצים צריכים לעבור דירה בעוד כחודש. אין לנו אמצעים כספיים לשלם להובלה או לנגר שיפרק וירכיב את המיטות והארונות.
מישהי מכירה ויכולה לייעץ האם קיימים עמותות/גמ"ח בעוזרות במחיר נמוך יחסית?
ממש תודה...
נסי בגוגלהבט משמיים
בס"ד
חפשי גמ"ח הובלות
מצאתי שני דבריםdvir99אחרונה
http://forums.walla.co.il/viewtopic.php?f=3123&t=13102533
מצטער לא מכיר אישית משהו כזה.
בהצלחה
~ שמחה אמתית ~מיכל =>
זו הסיבה שבחג הפורים אנו נותנים "מתנות לאביונים" ו"משלוח מנות".
אין זה רק כדי למלא את החסר של הזולת ולגרום לו לשמחה. אלא, גם כדי להסב לנו עצמנו שמחה.
משום, שאם אנו רוצים להגיע לשמחה מהותית, עלינו למלא את עצמנו בסיפוק של עשייה חיובית.
על ידי שאנו מעניקים לזולת, נותנים צדקה למסכנים, ומעניקים משלוח מנות לידידינו.
אנו ממלאים את עצמנו בשמחה של עשייה חיובית ועל ידי כך אנו יכולים לחוות שמחה אמיתית הנובעת מאושר
ותחושת שובע רוחני אמתית. |אש התורה|
אז..
ובעז"ה שנדע להרגיש את השמחה האמתית,
ושיהיה לנו הרבה סיבות טובות לשמוח!
הרמב"ם כתב על זה איגרת שלמה...די"מאחרונה
הפרטים הקטנים: כמה קטן, ככה חזקמלך (אנונימי)
וואווו ו גדול אהבתי!!!מיכל =>
מיכל ?ליצן החצר
אה..כן (?)מיכל =>
כלום .ליצן החצראחרונה
הכל לטובה??שקד123
איך?
למה אני צריכה לסבול בטענה שהכל לטובה ?
מי אמר את זה?
למה אני צריכה לסבול בטענה שהכל לטובה ?
מי אמר את זה?
זה לא לסבול.מישהי=)
אנסה להסביר.
האמונה היא שה' אוהב אותנו.
ומבחינה הגיונית מי שאוהב מישהו
בעוצמה שכזו, לא יעשה לו רע
ואם הוא יעניש או משהו
זה כדי שתגיעי לשלמות הנפש שלך.
ותראי את הטובה לאחר מכן.
שאלו חסידים את רבם כיצד ניתן לומר גם על ייסורים תודה---שירוש16
הוא אמר להם שיפנו לאיזה צדיק נסתר בעירה קטנה. הם הלכו לעירה ושם שאלו איפה הצדיק הנסתר? אמרו להם מייד שאין להם צדיק נסתר בשם שהם נקבו, אך יש יהודי פשוט שגר בפעתי העירה בדירה דלוחה וקטנה- ושמו הוא כמו האיש שאתם מחפשים. מייד פנו החסידים לאותה בקתה רעועה וקטנה, דפקו בדלת, כשהיהודי פתח את הדלת נגלה לעיני החסידים בית עני על כל המשתמע מכך, עוני ודלות, דוחק בצורה נוראה. מייד ידעו שהגיעו למקום המתאים וכי הוא יוכל לענות לבקשתם. הם פנו ליהודי שבדלת ושאלו אותו האם הוא מכיר את רבם. הוא נענה בחיוב, מייד אמרו לו שנשלחו ע"י רבם כדי לשאול אותו כיצד ניתן לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה. הסתכל היהודי הקטן בתמהון על הסובבים אותו ואמר: אין לי מוסג למה רבכם שלח אתכם אלי, הרי מעולם לא הייתה לי רעה, כיצד אוכל לספר לכם איך מברכים על הרעה כשם שמברכים על הטובה אם הקב"ה מעולם לא גרם לי משהו רע?...
זו הסתכלות חיים אחרת- לא לומר, זה לא נראה לי טוב אבל אני אתאמץ להגיד על זה שזה באמת טוב.
אלא לשנות כיון חשיבה ולומר באמת: אם הקב"ה נתן לי את זה סימן שזה טוב בשבילי...
חשוב להבין שאף אחד לא מתעלל בנו סתםדינה דיאחרונה
אלוקים שאוהב אותנו מאוד יודע שאם החיים של כולנו יזרמו על מי מנוחות ויהיה לנו כיף וקל
אזי נשאר באותו מקום רדוד בו נולדנו
אדם שהכול טוב לו וקל לו בדרך כלל לא מחפש את אלוקים ומדרדר החוצה
ואז אולי היו לו 80 שנה חביבות (בערבון מוגבל) אבל אחר כך - יהיה לו נצח של סבל
ולכן אין או כמעט אין אנשים שאין להם ניסיונות- כל אחד ברמה שלו ובכוחות שלו
הניסיון הוא לא מבחירה אבל אחרי שקבלנו אותו כאן שעת הבחירה שלנו-
האם להתרגז ולכעוס על אלוקים ולהשאר בזה או שאחרי שכעסנו להרגע
ולהבין שמישהו כאן רוצה להזכיר לנו את קיומו, להזכיר לנו שהכול ממנו ולהתפלל אליו
וככה האמונה שלנו מתחזקת ואנחנו מתקרבים אליו
הרבה אנשים שחיכו לילדים שנים אומרים שהם מתגעגעים לתפילות שהיו להם אז
ועוד - ניסיונות משפרים את האדם כתור אדם. הם מחנכים אותו לסבלנות, לענווה להתספקות ולעוד דברים טובים
שאחרי שרכשנו אותם רק נודה עליהם זה שיפור עצום של איכות החיים
נער הייתי (עוד לא זקנתי )ויכולה לומר שכל ניסיון בחיים שצמחת ממנו הוא נכס שלעולם לא תרצה לוותר עליו
מצוות תוכחה- לא הכי נראה לי אבל לגבי הפגיעה----שירוש16
מצוות תוכחה אני לא חושבת שחל פה, כמובן- הכל תלוי בעוול שנגרם. תוכחה על אדם שרוצה להוכיח את חברו כדי שהוא לא יעבור על אותה עבירה, ויש בזה הרבה יותר הלכות ממה שאנשים חושבים. זה נושא אולי הכי מורכב שאי פעם נגעתי בו והוא ממש לא פשוט ולא קל לעשות. כאן יותר נראה לי שהמורה לא התכוונה לעבור עבירה, ומכל מקום- זה לא דבר נדוש אצלה.
לשתוק ולהתעלם- זה נושא אחר.
קחי מניסיון- זה קשה. א"א להתעלם. זה כואב, זה מעצבן, ויודעת מה- זה גם לא עובר לבד. כשמישהו גורם לי עוול- עוד יש לי אפשרות להחזיר לו, אבל כשמדובר במורה או באיזושהי סמכות יותר גבוה- א"א. כשאת נפגעת מחברה, היא שומעת במה היא לא הייתה בסדר, היא אומרת 'סליחה' ובכך נוטלת את האחריות על הפגיעה. כי עד כמה שזה נשמע מוזר- הנפגע מרגיש מואשם. במיוחד במצבים שא"א להוכיח לו אחרת.
בנוסף לכך- אם היא טעתה- סביר להניח שהיא לא יודעת מזה. ואז את יכולה לפנות אליה בצורה מכובדת ולהסביר לה על מה ולמה את כועסת, פגועה וכו'. תאמיני לי- מורות נולדו בדיוק כמונו, עם רגשות וכו'. היא תבין אותך, אבל להגיד שהיא פגעה בכך וזהו, את לא הולכת להודיע לה- זה לא פייר, אין לה הזדמנות לתקן את המעוות. כמובן שאני לא מאשימה אותך- אבל אומרת לך חד וחלק, בתור משהיא שעברה דברים כאלה, אין חצי סיכוי שמורה הזאת תתחיל לגלות אמפתיה הזדהות וכו' כל עוד היא בכלל לא יודעת שהיא עשתה משהו.
להתעלם ממנה- ממש לא מומלץ, בשבילך ובשביל המידות שלך, זה לא כדאי.
קיצר- המון הצלחה, אני ממליצה לך לנסות לפתוח את הדברים איתה בצורה מכובדת ולדבר איתה על מה שקרה, מבלי לערב את ההנהלה וכו'.
נ.ב.
עברתי משהו בסגנון, אם את רוצה אוכל לפרט לך יותר באישי...
תודה על התייחסותאנונימי (פותח)
מדובר במורה שלא מלמדת אותי אני זאת שעוזרת לה והיא פגעה בי בצורה שאני כבר לא יכולה להמשיך לעזור לה
היא דיברה איתי יום אחכ לכמה דקות אבל היא באה בטענות כלפי ולא כמישי שבאה להקשיב.
היא זימנה אותי לשיחה איתה ואחכ עם המנהלת וגם עוד כמה פעמים והתחמקתי..
לא נראה לי שיהיה לי את הרצון להקשיב חוץ מלצאת עליה..
היא דיברה איתי יום אחכ לכמה דקות אבל היא באה בטענות כלפי ולא כמישי שבאה להקשיב.
היא זימנה אותי לשיחה איתה ואחכ עם המנהלת וגם עוד כמה פעמים והתחמקתי..
לא נראה לי שיהיה לי את הרצון להקשיב חוץ מלצאת עליה..
ממה שהבנתי עד עכשיו- זה ב-ד-י-ו-ק מה שקרה לי..שירוש16אחרונה
אין לי בעיה לענות לך באישי. אם את בכל זאת רוצה להישאר אנונימית- אין בעיה. אני אוכל לפרט לך יותר ע"ג הפורום.
שאלה שעלתה לי, אשמח לתשובה.See the pain
בס"ד.
אומרים בנ"א (=בן אדם) עושה תשובה על דבר מה ונמחלים לו כל עוונותיו. בנ"א לקח ממישהו סכום כסף ושכח להחזיר או שמא היה לוקח כספים ולא מחזיר. בגדול-אומרים שאחרי שאדם עושה תשובה ע"כ נמחלים לא עוונותיו. א"כ איך יכול להיות שאדם זה יחזור בגלגול לעולם?
יתר על כן, בקשר לשמיטת כספים אם פלוני הלווה מאלמוני סכום כסף והם לא עשו פרוזבול והגיע סוף זמן השמיטה אזי שהתבטל החוב, שפלוני לא חייה לאלמוני כלום. א"כ איך יכול להיות שאנשים חוזרים לעולם על גזל שהם עשו? הרי הם כבר חזרו בתשובה.. יש פה כיביכול סתירה בין הדברים. מצד אחד-אומרים שנמחלים עוונותיו. מצד שני-הוא כן חוזר לעולם בגלגול.
תשובה לא מכפרת על עברות של בן אדם לחברולשם שבו ואחלמה
עד שירצה את חברו
אכן.בת 30
זה לא עוזר לי שאני עשיתי תשובה אם לא החזרתי את הכסף.
מה בדיוק הועילה התשובה אם לא תיקנתי בפשטות את העוול שגרמתי לשני?
כל עוד לא שילמת את החוב התשובה לא מושלמת.דתי
בחוב ששמיטה משמטת והמלווה לא עשה פרוזבול אז לכאורה אתה צודק.
אין סתירה אחי,שירות ותשבחותאחרונה
העוונות נמחלים ונסלחים והבנ"א רצוי ואהוב אצל השי"ת וגם מקבל סיוע לתקן את הצד המעשי-טכני של המעשה. ויש בזה גם הרבה מאוד חילוקים לפי האדם שחטא ולפי הסיטואציה שבה חטא וכוונתו בה ולפי גודל החטא ולפי האדם שחטא כלפיו ומצבו. וכן הלאה. ה' הרחום והחנון נורא עלילה לסדר את הכל על הצד הכי הכי טוב שרק אפשר.