פורום נשואים טריים (עמוד 10)

אתם עדיין ילדים. חייל בסדיר הוא ילד. ילד על מלא. ובנים, כשהם ילדים זה הכי "גרוע" כי בנים מתפתחים ריגשית לאט יותר ביחס לבנות. הם עדיין לא הכי מנוסים ומבינים איך תקשורת בינאישית בוגרת עובדת. בקושי מבינים את העולם. הוא עדיין זקוק לתהליך הלמידה שלו. זה עקומת לימוד שעולה. סמכי עלי, יבואו ימים שיהיו לכם מאושרים כי אתם נשמעים מתוקים וזוג טוב. תני לו את הזמן ללמוד ולהכיר אותך. הוא ילמד.

כמובן שתזכירי לו מידי פעם "מאמי, משוש חיי, אהוב ליבי, אתה נשוי עכשיו ואתה צריך ללמוד לזכור את אישתך כשאתה רחוק ממנה. אני יודעת שאתה בצבא ולא תמיד יש זמן ויש חבר'ה וצחוקים אבל אי אפשר שיעברו ימים בלי הודעה או שיחה".

לא בהתרסה. במילים מקרבות ומחבקות.

אל תתייאשי. יבואו לכם ימים שגם לך לא יהיה כוח אליו לפעמים 😊

זה לא עוזר לי בשום צורה

זו רק ההתחלה והיא מאוד קשה ומאתגרת.

כשיהיה בבית תשבי איתו בנות ותסבירי כמה את זקוקה לתקשורת הזאת איתו, הודעות, יחס, ק"ח אם הוא זמין.

אל תבואי בתלונה אלא תגידי מה את מרגישה, איך את עוברת את הימים האלה שהוא בצבא.

איך היה בתקופת ההיכרות והאירוסין שלא הייתם יחד?

שיישתפר. מה שלא קרה. 

אני באמת מנסה להתרגל למצב, אבל מרגישה שנכנסת לדיכאון מהלבד שלי....

תקופת האירוסין והקשר היו מעולות, איך שהתחתנו זה דיי התהפך עליי. 

אתם עכשיו במציאות חדשה לשניכם ויש גם זמנים של לבד.

תנצלי את הזמנים האלה לתחביב, ללימוד, בהתנדבות, עשיה כזאת או אחרת.

אל תתני לדיכאון להשתלט לך על החיים.

נכון, קל להגיד וקשה לביצוע, אבל דווקא בגלל המודעות שלך, בגלל הגיל שלך עם יכולת להיות גמישה זה עומד לזכותך

ועדיין, להמשיך לשקף לו את ההרגשה שלך

גברים ממאדים, נשים מנוגה, של ד"ר ג'ון גריי.

הוא מתייחס הרבה לתופעה של גברים שנכנסים ל"מאורה הגברית" ומתנתקים באופן זמני.

יש פה שני דברים

יש את הצד שלו שהוא צריך להשתפר.

אבל יש את הצד שלך. את עכשיו ממש תלויה בו וזה לא בריא בכלל. 

זה בסדר להיות לבד. זה זמן לצמוח, לגדול, לעבוד, לבצע התפתחות אישית, להקשיב לגוף שלך ואיך שהוא פועל במקום החדש שלכם. תתחילי לנצל את הזמן שלך כדי לצמוח, ולא כדי לשקוע כי מישהו אחר שאת אוהבת לא  יכול להיות עכשיו.

קיבלת מתנה (אני באמת מאמין בזה!) נצלי אותה.

(ויש לי גם ""שיעור"" על הנושא הזה של בודד/דחוי שבזמנו שינה לי את ההסתכלות בנושא, אשמח לשתף אם זה מסתדר)

תעשי דברים שאוהבת.

תפתחי תחביבים, תקני קורס מעניין ותלמדי, צאי עם חברות, תשקיעי בעבודה, צאי לטייל ולהנות.

יש מלא.

כשהוא איתו, תהיי איתו ותהיו עולם.

אבל כשאיננו, תדאגי למלא את עצמך

בהצלחה 

ב . הוא אכן מתקשר . מדוע אינו מדייק את התזמון?

מעיר שעלינו לקבל שהבנתך את המצב נכון, למרות שחייל סדיר ממש לא ברור שיהיה נגיש לפלאפון באופן קבוע.

ג. הוא זמין מספיק. במשך היום מגיב הרבה בקבוצות של המשפחה.. לפחות ככה אני מגלה שהוא חי למרות שלא שומעת ממנו. 

תתקשרי את.

תכתבי את בוקר טוב ותתקשרי כל יום לשתף איך עבר עלייך היום

לאט לאט הוא ילמד להתקשר גם

יש לי משנה סדורה בנוגע לאופן שבו זוגות בציבור שלנו "נאלצים" לרוב לחיות בתחילת הקשר- העניין של החתונה והגיוס הצמודים זה כזה פתח לבעיות, אבל מציאות החיים לא מאפשרת אחרת, כנראה...
לא מנסיון שלי, כי בעלי התגייס כשהיינו כבר עם 5 ילדים בלע"ה לתפקיד ג'וב והוא זמין בפועל יותר ממני, אבל מנסיון של הסביבה כמה דברים:
1. זה ממש בסדר מה שאת מרגישה! העולם ממשיך מבחוץ להתקיים, הכל קורה, ואת מרגישה על פתחה של תהום. זה ממש תקין אחותי!
2. יש מה לעשות עם זה בכל המישורים- טכני, רגשי נפשי. קל? לא בטוח. את נמצאת במקום שאת מכונה לעשות גם בעצמך מבלי לצפות ממנו? או שאת מחפשת דרכים לגרום לו להבין?
אין תשובה נכונה כמובן, הכל ביחס לעצמך.
3. באופן כללי, ולא רק למצב הקיים- במהלך חיי זוגיות יש הרבה חללים של בדידות. גם אם נמצאים 24\7. אנחנו צריכים עם ההתבגרות הנפשית שלנו לקבל מציאות של מציאת אושר בלתי תלוי באחרים, זה סופר קשה זו עבודה אמיתית ועמוקה אבל כל שניה משתלמת. יש כמובן פלסטרים טכניים של להיות עסוקה ולהשקיע, וזה יכול לעזור באמת, אבל זה זמן ללמידה אמיתית ואת באמת יכולה להעניק לעצמך מתנה כמו שכתב @משה לאורך זמן לכל החיים. 
וזה גם בסדר אם את מרגישה שקשה.
בכל אופן לא משנה מה שתבחרי לעשות, זה לא מעיד עליו כאדם, כגבר או כבעל, וזה לא מעיד על אופי ואיכות הזוגיות שלכם ממש ממש לא!
אם תרצי שאפרט דברים יותר מעשיים על כל אחד מהדברים שכתבתי פה, בשמחה אחותי.
חיבוק ענק!! את מלכה (אימוג'י של מלכה)
 

ולכן האינסטינקטים הבריאים שלך כל כך מכאיבים לך.

אישה אמורה לקבל מבעלה יחס, תשומת לב, אכפתיות, פרגון, לבבות, הודעות, טלפונים

כשזה לא קורה- אנחנו דואגות, מאשימות את עצמנו, מאשימות אותו, ואז לאט לאט נכבות

כדי לא להרגיש את הכעס מפעפע, כדי לא להרגיש כמה הכאב מכאיב

ולכן, תאמיני לעצמך ותסמכי על עצמך. מה שאת מרגישה את החוסר הזה והכאב- זו הבריאות!

ולא יעזור באמת לצאת לשופינג או לשמוע שיעור או ללכת לאמא

את רוצה את בעלך, זה מקום אחר בנפש

מקום שאין לו תחליף

מקום עדין של נשיות (פגועה?)

ולכן, מתוך הכאב שתפי אותו, שתפי את מדריכת הכלות, שתפי מישהי שיכולה לעזור לך

את צריכה כרגע להחזיק את המצב הזה

מצב שהוא בלתי נסבל מבחינתך, כואב כל יום מחדש

אבל כרגע את שם, ואת צריכה כוח להחזיק

בעיקר כדי לא להתפוצץ בתוכך ולא להתפוצץ עליו

לעזור לך לתווך לו את המצב, לעזור לך לראות אותו בעין טובה, לעזור לך לשמור על הבית...

חיבוק יקרה, מקווה מאוד שתפני לדמות קרובה. אלו תחושות קשות מכדי להיות איתן לבד

בעולם.

זה טוב שאת יודעת למה את ראויה.

יש לי עצה בשבילך.

קודם כל כשהוא לא איתך, תחיי בדיוק כמו לפני החתונה.

יש בך אינסטינקט של אישה בריאה שהרגע התחתנה והיא רוצה לבנות.

רק שהמציאות שלך כרגע קצת שונה.

האושר שלך לא תלוי בו.

אם היית מאושרת לפני, תמשיכי להיות עם כל הקושי והאינסטינקטים הבריאים שלך.

לצד זה, אני חושבת שאת צריכה להיות יותר אסטרטגית מול מי שכבר דיברת איתו בגילוי לב וזה לא עזר.

את צריכה להיות בעלת עולם עשיר משל עצמך.

ולהפסיק להיות זמינה עבורו ברגע שהוא פנוי.

את כנראה נכנסת למשבצת של המובנת מאליה, את תמיד רוצה יותר.

וזה לא שאת לא בסדר, שלא תביני לא נכון. הוא פשוט קצת מתבלבל לנוכח הנתונים המורכבים שלכם.

במילים אחרות, תפסיקי להיות זמינה מידי.

שיתקשר ויחפש קצת, שידע שהוא צריך לנסות יותר כדי להשיג אותך.

ובעיקר אני מבקשת ממך, תפסיקי להתחנן אליו.

יש לך סטנדרטים, הבעת אותם, עכשיו תתבונני בו מהצד, לצד זה שאת האחראית הבלעדית לאושר שלך.

תיפגשי עם חברות, תהיי עם המשפחה שלך, תצאי לבלות, תעשי חיים.

גם כשהבעל חוזר כל יום

מכירה את זה מאד מתחילת הנישואין שלנו. זה לא נמשך לנצח, זה יעבור התלות החזקה הזאת ותישאר תלות אחרת, שקצת מאפשרת מקום לדברים אחרים.

בעלי היה בבית כל יום ולא יוצא לסדרי ערב ועדיין הייתי נפגשת בתחושה שלך, בתחושות של בדידות ממש גם כשישב בסלון...שהוא לא אמר/לא שם לב/לא התייחס/לא חזר...

אז זה בכלל לא אותה סיטואציה, אבל אני חושבת שיש משהו בתחילת הנישואין שמביא את זה מאד חזק.

אני מסכימה עם העצות של לצאת ליהנות, לעבוד, לעשות דברים לעצמך.

ומסכימה גם איתך שזה לא ימלא את הצורך שלך ממנו.

אני מאמינה מאד שדיבורים כן יעזרו בסופו של דבר, כמה שתלמדי להעביר את הכאב שלך אותנטי, מקורי, עם כמה שפחות האשמה, בלי לנפח בטעות כי רגש הוא חוויה חזקה מאד.

לנסות להבין את הצד שלו, להגיד מה הוא גורם לך להרגיש בלי להאשים - זה מיומנות שצריך ללמוד, אבל גם הוא ילמד לשמוע.

לבקש ממנו לקבוע בלו"ז, להגיד שמבחינתך ללכת לישון בלי לילה טוב זה רק או הוא באמצע משהו מבצעי. לתת לו רעיונות קלילים - אם לא שיחת טלפון שיחת וידאו, או תמונה, או לב. 

כלומר, בלי קשר לזה שצריך להיות לך העולם שלך וכו, ונראה שיש לך - את עובדת/ לומדת, הציפיות שלך בעיניי הכי הגיוניות בעולם, בהנחה שהתקופה שלפני הייתה בסדר מהבצינה הזו של התקשורת ביניכם

לא נראה לי סביר שבקבוצה של המשפחה הוא מגיב, ואיתך הוא לא מדבר

אם דיברת על זה וזה לא עזר, הייתי שוקלת ייעוץ זוגי

אם אתה מתכוון שאתם בפגישות ואתה מתלבט האם לחליט על אירוסין, אז לא, לא מתארסים כשאין 'שייכות'. כשאין רצון להפגש שוב, איזשהו געגוע.

יש תחושות שסביר שלמי שעדיין לא נשוי, הם לא בתודעה וזה בסדר גמור לגלות אותם אחרי החתונה. לעומת זאת, אם באמת אין לך רגשות מיוחדים כלפיה - זו נורה אדומה בוהקת וממש לא כדאי להתחתן ככה (ואם זו המשמעות, בבקשה אל תאמין לאלו שמפטירים בקלות 'יגיע, יגיע, לפני אחרי'. אתה לא רוצה להיות מאלו שעוד כמה שנים עם כמה ילדים פותחים כאן שרשור מתוסכל...)

מאוד חשוב לזכור את כל זה בכל הלחץ עכשיו.

תודה רבה 

נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם 🙏

האם כבר נשמת היום?

רק 10 שניות

לנשום

להתמלא

באוויר

במשמעות

בטוב שכבר יש

בתקווה למה שעדיין לא

ממש כמו טבילה במקווה - 

מקווה -

שיהיה טוב.

מנקה ומצחצחת ומסירה חציצות

גם לפני החג, מנקה ומצחצחת ומסירה חמץ

מתחברת לעצמי, לבוראי, לבן זוגי,

מתחברת למשפחתי, למהות החג, לחירות

אני בחירות, חופשייה

חופשייה ולא משועבדת

חופשייה לנהל אני את הניקיונות והמשימות ולא הן אותי

חופשייה להחליט *למען מה* ו*למה* אני בכלל מנקה

חופשייה לשים מוזיקה אהובה ולרקוד תוך כדי

חופשייה לפנק את *עצמי* ואת כל המשפחה באוכל מפנק הערב ולהזמין אותו מבחוץ

חופשייה להחליט שאני בטוב! אפילו רק בדקה הקרובה! ומתוך כך להמשיך במירוץ

אני לא משועבדת לכם ניקיונות, אתם שומעים? אני חופשייה!

חופשייה להתחיל מחדש הרגע! גם אם שנייה לפני איבדתי את זה וכל הבית איבד את זה איתי

חופשייה

להחליט 

לבחור

מה שאני רוצה

מה שבאמת משמעותי לי.

הניקיון נועד כדי להסיר את הלא

ולהוסיף ולהתחבר לכן

הוא הדרך, האמצעי, ולא המטרה

המטרה להיות יחד באהבה ובמשפחתיות ולחגוג ולהודות את ישועת ה' שבכל דור ודור

להנות ממה שיצרנו

אז צריך לנקות, נכון.

אבל האם הייתה שנה שבה הגענו לליל הסדר עם חמץ על השולחן? 

נכון שלא?

אז גם אם סגרנו את הבית בסוף / גם אם ריכזנו חדר שלם למכירת חמץ וארונות שלמים לא נגענו והם גם במכירה,

גם אם ניקינו מינימום של המינימום, רק חמץ, לא אבק, כמה שאנחנו שומעות את זה אבל באמת באמת עשינו כך -

הכל בסדר!

יהיה בסדר!

אנחנו טובות

טובות

ה' אוהב אותנו

שמח בנו

יש לנו משפחה

יש לנו חג לחגוג

בואו ננשום את זה פנימה ❤

כל הכבוד שאתה מגיע בראש הזה, של איך לשפר. הרבה אנשים במצב הזה מרגישים שהם הקורבן, שהטעו אותם או שהצד השני נחות מהם ואין מה לעשות בנידון. עצם העובדה שאתה רוצה לשפר ופונה לעזרה, מוכיחה שאתה מוכן לקחת אחריות על החיים שלכם ולעבוד - וזו נקודת התחלה סופר חשובה לזוגיות שמחה ומשמעותית.

אני לא יודע כמה זמן אתה נשוי, אבל תדע לך שזה שלב שלא מעט זוגות עוברים, ויש יכולת לצאת ממנו מחוזקים.

דבר שני שיפה במה שכתבת, זו תשומת הלב לזה שלא הכל שחור. כתבת "לעתים קרובות אני מרגיש שעשיתי טעות"- כלומר יש פעמים שאתה שמח בה, ויש פעמים שהיא יפה בעיניך מה קורה שם?

ממליץ להוריד את המדריך שנמצא פה בחתימה. יש בו כלי שמתאים מאוד לתחושות שאתה מתאר.

לפני פתרונות.

תהיה נוכח במקום הזה.

אח"כ אפשר לנסות 3 דברים, על זה הסדר:

1. למה התחתנת איתה? רשימה מסודרת ומפורטת גם של פרמטרים שכליים גם של רגשות על כל הגוונים לא לפחד לרשום הכל.

2. לכתוב את כל הדברים, אפילו הכי קטנים שכן מושכים אותך, שאתה כן מעריך, אפילו הכי קטנים, היא מכינה לי קפה בדיוק איך שאני אוהב, וכו'

3. כל הדברים שאתה לא אוהב- לרשום מה היא הייתה יכולה לעשות שיהיה אחרת? בשלב הזה צריך להיות בכנות שלמה עם עצמך, האם הבעיה בה או בתפיסה שלך? פה הרבה פעמים נעמדים באופן חשוף מול מנגנון שמפיל את האשמה ןהאחריות כלפי חוץ ומי שמספיק אמיצי עם עצמו נוכח לדעת ולהבין שדברים פעוטים, הם לא מה שגורם לך תחושת דחיה ממנה, אלא משהו עמוק ומהותי. קשה להכיר ולהכיל את זה.

אח"כ יש עוד לאן להתקדם אבל זה נותן אור ושם את הדברים קצת במקום.

בהצלחות, ואוסיף עוד מילה שבמקום כזה או אחר כל אחד נתקל בתחושות שאתה מתאר בחיי זוגיות ארוכה. לפעמים בשלבים מוקדמים לפעמים מאוחרים. זוגיות זו עבודה קשה לכולם גם לזוג שזו הייתה אהבה מושלמת ממבט ראשון (לצורך הדוגמא, לא באמת..) וגם זוג שהתחתן כי צריך.

בדגש על השלישי. כמה שיותר מפורט. פחות ב"מה היא אשמה" ויותר "מה מציק לי בה". נקודת המבט של הבן אדם עצמו.

ולכבס

אם רוצה את הדגם המדויק אחפש לך

ספת עור אמיתי 2+3 הכי פשוטות יעלות 7-8 אלף ומעלה.

האיכותיות יעלו פי 2 ויותר)

דמוי עור אל תקחי. זה מתקלף אחרי שנתיים ואז באסה לגמרי.

ספת בד. יש בד קל לניקוי שפחות תופס כתמים.

אנחנו לקחנו לפני כמה שנים. עלה כ5 אלף אם אני זוכר נכון. 

בבית עם ילדים - להעדיף סלון זול (2-4 אלף ש"ח) כדי שלא יכאב הלב להחליף כל 3-5 שנים, כי הספות נרמסות ונהרסות כשיש ילדים בבית

(אם יש לכם ילדים והם לא הורסים את הספות - אין צורך לכתוב זאת, כולם יודעים שהילדים שלכם מושלמים...)

קניתי סלון שלם ב-2,400 ש"ח כולל 1+2+3, בד רחיץ, צבעים מהממים, ובזמן הקרוב אני מתכוון להחליף. בזכות המחיר הנמוך אני באמת לא מתבאס שהסלון שרד רק 5 שנים.

עוד כמה חודשים בעז"ה יהיה לי סלון חדש באותו המחיר בערך, והוא יהיה הרבה יותר יפה מסלון בן 5 שעולה 10,000 ש"ח.

והתבאסתי בטרוף כשההורים שלי  קנו חדשות. את  הישן היה אפשר להרוס ועל החדש צריך לשמור...

מקום מסודר של רט"ג עם דשא. מים. שירותים ומקלחת וכו'

אבל זה חוף מעורב.

תשפוך בסלון תפעיל את הטלוויזיה על רעשי ים ואוקויינוס תלכו לישון על החול בלילה תמלא גיגיות תשים בהם קצת חול תשכשכו רגליים תזמין עזרה מקצועית לניקיון והנה החלום ושברו

לא יודעת אם אפשר לישון שם..

רק לפרגן שאתה בעל אלוף שמגשים את החלומות של אשתך...

האישי של @נגמרו לי השמות

מטפלת שכמה ממשתתפי הפורום לאורך השנים פנו אליה, כולל אותי.

היא היתה בעבר יותר פעילה ויש לה הרבה הודעות שאפשר לראות בהן את הגישה והכלים הטיפוליים שהיא משתמשת בהם, ובחתימה שלה מופיעה ההכשרה שלה. באופן אישי אני מרגישה שקיבלנו הרבה כלים והרבה הבנה כל אחד למקום שלו, וחלק מובנה אצלה בתהליך זה גם מפגש אישי של כל אחד מבני הזוג כדי להצליח להגיע לנק' שמצד אחד אולי פחות נוח לפתוח ישירות בנוכחות בן הזוג, ומצד שני עוסקים בילדות, בית ההורים, נערות וכל השלבים שלפני המפגש עם בן הזוג ולמעשה קצת בזבוז זמן של השני, אבל זה בונה את הרקע להבנה של כל אחד מבני הזוג.

התרשמתי מאוד מהרצון הכן שלה לטובת הזוג והזוגיות (אבל בעיניים פקוחות, אני מרגישה ממנה שהיא תדע לזהות גם מתי ההתנגשויות הן מהסוג שאי אפשר לגשר ולהתפשר ועדיף להפריד כוחות), ומהיכולת שלה לזהות ולשים אצבע על הנקודות החשובות.

בכל מקרה בהצלחה!

קוראים לו טל הנפש, ואפשר למצוא שם מטפלים במגוון תחומים באזורים שונים בארץ.

שווה לבדוק

מאוד מרגש ומחמם את הלב לקרוא 🙏❤

חושבת שכדאי לנסות טיפול אישי (או זוגי) כל אחד בפני עצמו, ולהעלות בין היתר תכנים שקשורים לזוגיות.

תהליך מוצלח מאוד של יעוץ זוגי (עם יועץ - לא פסיכולוג, אבל כן עבר הכשרה מעמיקה) אני מאוד מאמינה בזה.

בעקבות פער דתי משמעותי (שחשבנו שלא ניתן לגשר עליו) וקצרים בתקשורת ברמה רצינית.

צריך גרעין של רצון ואהבה של בני הזוג, ומטפל או יועץ שיודע מה הוא עושה.

אני מאמינה שטיפול אישי היה עוזר לנו אבל יש בו שני חסרונות -

א. היה לוקח יותר זמן להגיע לנקודות הבעייתיות (ולהערכתי בעלי לא היה הולך בכלל ואם היה הולך היה נבהל ועוצר באמצע), כי אנחנו בפני עצמנו בסדר גמור, אבל התקשורת הייתה הדבר הלוקה בחסר.

ב. טיפול אישי לא עוזר לזוג לפרק משקעים מהעבר.

כלומר, אפשר באופן אישי לפרק משקעים זוגיים אבל זה לא יהיה תהליך משותף ולכן לא תהיה כאן התקרבות שמאוד מאוד נחוצה כשמגיעים למצב כזה.

+972523590360

הלוואי ועוד רלוונטי לכם

מומלץ מאוד

בירושלים

פנינה פרנקל מקבלת גם בזום 

מעניין האישה הזו אולי היא תעזור לנו גם

טיפול ממוקד רגש, הבנתי ששיטת הטיפול הזאת -הכי מבוססת מחקרית בטיפול זוגי, ובקצת שחוויתי נראה שיש בה אכן משהו.

מקצועי מאוד, יכולת דיוק גבוהה, הובלת שיח ובירור.. הרגשנו התקדמות ממש מההתחלה

מקווה שזה עוד רלווטני בשבילכם..

אמנם הוא לא דתי אבל מכיר דתיים ויש לו רגישות

נוסף על כך שחלק מזוגיות בריאה ומיטיבה היא אינטימיות רגשית. פחות נוטים לשתף בטוב, כי הטוב הוא הטוב *שלנו* וזה לא מעניינו של אף אחד אחר.

ב''ה יש הרבה זוגות שטוב להם. זה לא משתקף מעל דפי הפורומים. 

והשני "מתפאר" בזה שאצלו טוב

אז נוצר פער, בתחושה,  לא?

ואם אתה לא יודע מה אצלך,

ואצל כל כך הרבה לא טוב פה,

נוצר פער בתחושה?

מישהו חשב שאולי יהיה כמה רווקים או זוצי"ם שיקראו את השירשורים פה ויפחדו יותר?

לא.

כי טבעי לשתף. נכון?

אז יותר טבעי שידעו שטוב.

מצטערת אם יש מי שפגע בו.

בכוונה כתבתי עובדים. ולא חוגגים. וציינתי את זה.

וגם לנשואים, 

הערתי עוד נקודה

אבל הפורום נועד להעלאת שאלות וקבלת תשובות

מה ירגישו כל אותם שאזרו אומץ לכתוב, שיכולצלהוות להם פתח לפתרון וגאולה פרטית בעקבות זה שישמעו כמה טוב לזוגות אחרים?

האיזון חשוב וודאי, אבל חשוב וטוב ונצרך לדעת הכל. עדיף לדעת יותר מאשר לעצום עיניים ולהתמודד עם דרקונים אחכ...

האמת היא שבאופן אישי, זאת גם הסיבה שלא הגבתי לך לפוסט הראשון.

לא ראיתי שם בקשת עזרה או ניסיון לשקם משהו, אלא רק הטלת רפש ברבים, בצורה גסה וולגרית, באשה שהתחתנת איתה.

במצב כזה, אני לא רואה איך אפשר לתת עצה מועילה, ומספיק ניקים אחרים כבר כתבו את מה שעלה לי לראש (שלא יכול להיות שהיא כ''כ גרועה ואתה כ''כ מושלם)... אז פשוט שתקתי.

ממש צבוע בעיניי

כי אם זה היה כלפי אישה היית מגיב אחרת

גם אם הוא לא בסדר זה לא מתיר להציק לו בפרטי במרחב האישי שלו

זאת דעתי

לא התייחסתי לברור מאליו, הגבתי למשפט מסוים

יש בן אדם מאחורי המקלדת וגם הכותב צריך להשאר בן אדם, גם כשהוא מאחורי המקלדת.

ואתה צודק שאתה לא רוצה לשלוח את זה לאשתך כי זה באמת יפגע בה.

ואני חושב שיש גם מסר לרווקים שמסתובבים פה נגד נישואי בוסר, מסר מאוד חשוב.

גם עצבן אותי איך אנשים הגיבו נחרצות שיש לה הפרעה נפשית, בלי לשמוע אותה ובלי לראות אותה בעין, ככה סתם מתוך ההודעות שלך, אחי פסיכולוג ואחרי שנים של אקדמיה וניסיון אני רואה כמה זמן, מאמץ ורצינות לוקח לו לעשות אבחון.

מכיר כמה וכמה אנשים, מבוגרים היום, שלא סולחים להוריהם על זה שנשארו 'בשביל הילדים'. ילדים צריכים בית שבו יש אהבה ואחווה ושלום וריעות. כמובן, לרבים יש מורכבויות, כל עוד שמתאמצים לעבוד עליהן ולהגיע לאהבה ואחווה ושלום ורעות, בהחלט זה בסדר שהילדים גם יחוו התמודדות.

אבל כשאנשים כבר מחליטים שהיא/הוא כך וכך, שבעצם לא רוצים את בן הזוג, כשבבית יש אווירה רעילה (ואפשר לדון על אבחנות ועל האם נתפסנו לביטוי לא מוצלח, אבל כל מה שהוא תיאר, זאת אוירה רעילה) - זה רע לילדים, רע מאוד.

אם בני זוג מתגרשים בכבוד, זה מצער, זה וודאי לא אידיאלי לילדים, אבל זה עדיף בשבילם עשרת מונים מלהיות בבית שכאילו שלם, אבל באמת הוא שבור ואפילו אסור להכיר בכך.

שהסטנדרטים שלהם הם הסטנדרטים של הדור הקודם. אם זה טוב או רע? לא אני אעיד.

אני ממש לא ממהר להמליץ על גירושין. אני כן ממליץ לפותח בחום, ללכת לטיפול אישי, לברר את העולם שלו, את תפיסות העולם, את תפיסת הזוגיות שלו. לעבוד על פיתוח עין טובה על אשתו. בהחלט יש סיכוי, שהבירור הזה יכול להביא לתיקון.

אבל אם הנתונים הם, כפי שהציג והוא מיואש מלהתקדם שם - להשאר זה לא 'בשביל הילדים', זה לפגוע בהם.

מגיע דווקא מתוך ניסיון וידיעה, ולא כקביעה נחרצת, אלא כ- שים לב.  ברור שזה לא הגיוני שאישה שמחה, מסופקת, שמרגישה משמעותית ואהובה, בריאה בגוף ונפש, בזוגיות מיטיבה, תתנהל בצורה כזו לאורך זמן

לא לצחצח שיניים או להתקלח זה לא סתם. בנוסף לעוד דברים שהוא כתב כמובן.. זה דברים די בסיסיים שהרבה נשים פה יעידו עליהם כנורות אזהרה למצב נפשי לא תקין בהכרח.

על פחות מזה אנשים מקבלים נוגדי דכאון כיום.  

ומצד שני, חייבת להגיד - שעל אף ההשקעה הרבה של הגבר בילדים ובבית, אם זה מה שהוא חושב על אשתו, ברור שהיא לא מרגישה אהובה ומוערכת. והרי לך דוגמה להשקעה בצורה לא נכונה.

זה לא שהמאמץ לא ראוי להערכה . אני מאמינה לו שהוא מתאמץ, אבל זה יותר לעשות, להתקרבן ולזלזל. לא כי הוא לא טורח, אלא כי הוא עושה את זה בדרך הכי לא נכונה שיש.

(וגם, בעיניי, יש פה ערבוב בין מה שנורמטיבי כמו מקלחת וצחצוח שיניים למה שפחות כמו טסט לאוטו וכו שהרבה יותר שכיח שגבר יעשה)

הנכון הוא להבין שיש פה סיטואציה חריגה שראויה להתייחסות בוגרת.

לשניהם מגיע להיות אהובים שמחים ומרוצים מהיחסים ביניהם. אבל הזלזול בה הוא לא נכון כי הוא חסר את ההבנה הבסיסית שאישה שלא מסוגלת לתפקד ברמה בסיסית כמו שהוא מתאר, ככל הנראה חווה קושי גדול, וההבנה הבסיסית היא בעצם חמלה קודם כל ולא יציאה מנק הנחה שהיא שק תפוח אדמה עצלן. זו ראייה מאוד ילדותית של המציאות בעיניי.  

ולהישאר ולסבול זה גם לא ראוי להערכה גדולה.

הנכון הוא להניע את הגלגלים לכיון של טיפול ובחינת אופציות. בניית הקשר מחדש. לא לשבת ולסבול ולהתמרמר

שבאים לפרוק את המה שבא להם להגיד בלי קשר

להודעה שלך, ומוציאים את הדברים, בלי אבחנה

ובלי שום אחריות על ההודעה שלך.

המיושבים שביננו יודעים שהנושא שהעלית הוא

נושא מורכב, רגיש, ועדיין.

ואפשר לאהוב גם אשה שפחות ממלאת את תפקידה

ולאהוב קשר, דווקא ומתוך שהיו בו אתגרים.

ישנה תפיסה עקומה שמצאה לה תפיסה בכלל ובפורום זה

שהאשה. היא מקרה סיעודי, וכל תפקידה הוא לבטא את רצונותיה, בכדי שהגבר יוכל לדעת כיצד לטפל בה על פי דעתה בלבד. בלי שהיא מרגישה שום אחריות ומחוייבות לקשר, סטייל ירח שבא לקבל וכו' 

משלים מעולם הקבלה שהוצאו מהקשרם.

אני מציע לך להתעלם מטרנד עקום ומזיק זה שבעוד שנים מספר אני מניח שיתנדף כלא היה.

שני בני הזוג אמורים להיות מחוייבים להצלחת הקשר

ואם המחוייבות לקשר היא על אדם אחד בלבד.

נוצר קשר של אדם אחד.

דבר שמטבע הדברים, פחות יחזיק מעמד לאורך זמן.

עם זאת, יש בקשר הזוגי חווית יחד יקרה מאוד.

ובתור גרוש, לא הייתי ממליץ לוותר עליה בקלות.

אתם הנשואים מרגישים כיף לבוא ולהתלונן

 זה באוזני זה בפורום. אבל בדר"כ כשאתם נהנים מהקשר,מהיחד ומחיי הנישואין, פחות משתפים את קוראי הפורום.

ולכן ממילא נוצר פורום לא מאוזן שהנושא שבו הוא

כמה קשים ומאתגרים חיי הנישואין.

אין ספק שגישה זו איננה גישת התורה

הקב"ה אמר במפורש בתחילת תורתו

" לא טוב היות האדם לבדו,

אעשה לו עזר כנגדו, וירדו בדגת הים"

שכוייך

יש לי שיטה.

להסתכל מה קרה חמש דקות קודם.

אם עכשיו משהו בחדשות מושך אותי לקרוא אותו ולהתעסק איתו כל היום, זה אומר שקרה משהו בחיים שלי שאני לא רוצה לגעת בו. וכדי לברוח ממה שמציק לי, המערכת מציפה סיפור אחר שאין לי שליטה עליו כדי שאני אתעסק בזה.

תנסי לחשוב מתי זה מופיע. אמרת כל לילה - מה קורה חמש דקות לפני? מה פועל שם?

שווה אפילו לעשות על זה עבודת כתיבה.

יש לי מחשבות אחרות מה נכון לעשות שם. אבל אני לא מכיר אותך מספיק.

אני הייתי לוקח "אותו" במודע ויוצא "איתו" לשיחה כשאת לבד במקום שבו את יכולה לדבר בחופשיות ולא שומעים אותך. או ליתר דיוק לדבר "איתך" במקום שמחזיק את האנרגיה הזו לנסות להבין מאיפה היא באה ומה מפעיל אותה. יש עוד דברים שאפשר לעשות בכיוון הזה.

שאין הסחות דעת. וכשאין אנשים אחרים בסביבה כדי שלא יסיחו את דעתך.

לוקחים את "הדבר הזה", שמים אותו מולך בתור אובייקט בפני עצמו ומתחילים לשאול אותו שאלות. אפשר לכתוב (או להקליט!) כדי שתביני קצת יותר מה קרה שם.

אפשר גם להיכנס במודע לחלום הזה כשאת ערה, להקליט את עצמך מדברת ובזמן אמת לשאול את ה"דבר" הזה בעצם מה קורה שם ולמה הוא בא ולאן הוא מושך ורוצה להגיע. בעצם במקום להיות עבד שלו פשוט לשים עליו סימן שאלה ולתחקר.

זה רק התחלה. יש עוד כיוונים לשים סימן שאלה קשוב על תנועה בנפש שלא נוחה לנו ומסרבת להעלם.

לא "אני חוטאת" לא "זה אסור" לא "אני אשת איש". כלום. לתת לכל המנגנון לדבר. רק לדבר. ואת מקשיבה כמו טטלה ורק אומרת תודה שהוא מוכן לדבר ולא מפריעה לו. שיציף הכל.

(לי יש כמה סיטואציות הזויות על הרקע הזה ודברים כבדים שהשתחררו מהגוף שלא על מנת לשוב אחרי שקיבלו ביטוי, אני לא אכתוב פה כי אף אחד לא יאמין לי אבל מבחינתי זה היה הדבר הנכון לעשות)

נשמע ממש מסקרן ועמוק מה שאתה מסביר, קצת הסתבכתי האמת.

הכוונה לנסות להתעמק בשחזור חלום ולשאול שאלות על תחושת הרגש שקיימת או שזה מין תרגיל חוץ גופי כזה?

אשמח לפירוט יותר מורחב בפרטי אם קיימת אפשרות 

יש תורות ותרגילים שבהם אפשר להיכנס לחלומות של מישהו אחר.

תחפשי בגוגל אולי יעלה לך,

התוודעתי לאחרונה לנושאים האלה ולנושאים רוחניים ואפלים יותר.

אם זה המקרה כאן? לא יודעת.

אבל יתכן.

אבל בגדול מה שזה בעיקר אומר לגבייך, שזה לא איזה עניין רוחני שאמור להדהד לך, וגם לא איזה חטא שאת עוברת עליו.

אלא משהו שלא באמת קשור אליך...

תתרכזי באהבת חייך

אני בטוח שאף אחד כולל כותבת ההודעה הראשית לא חשבה על לדבר עם אשת מקצוע. רעיון מדהים. 

לפעמים יש רעיונות כל כך פשוטים שהם גאונים ואף אחד לא חושב עליהם.

אני באמת לא מצליח להבין את זה

האמת שהתייעצתי ונאמר לי לשחרר מהנושא ולא להתעמק בזה וזה יעבור מעצמו . כך עשיתי גם במהלך היום אחרי שחלמתי עליו בלילה אני ממש לא חושבת עליו/על החלום חוץ מכמה דקות אחרי שאני מתעוררת אבל זה לא עוזר, החלום עדיין ממשיך להגיע בדרכים שונות וחלומות שונים אך תמיד הוא נוכח והרקע הוא ״אהבה״ .

אני עכשיו מבין ש'חלום' כאן הוא רק בחלומות הלילה.

מצטרף ל לעזוב ולא להתייחס.

זה תקוע בתאי המוח אי שם, והזמן כנראה יעשה את שלו

באם זה לא שייך למחשבות אקטיביות

לא הבנתי שזה חלום בלילה.

אוקיי זה די מוזר.

אם את לא חושבת עליו בכלל בכלל במהלך היום,

ליתר ביטחון תלכי למישהו שמתעסק בעין הרע וכו',

הופתעתי לדעת שהדברים מהסוג הזה נפוצים יותר ממה שאי פעם הייתי מעלה על בדל דעתי.
 

יש מצב שההוא לא יודע שהתחתנת?

אבל...

אולי עצם המחשבה שלך על ''וואי אני חלמתי על מישהו אחר, מה זה אומר?! מה לעשות?! איך זה יכול לקרות לי?!'' וכו', גורמת לך לחשוב על זה עוד ועוד ובהתאם לחלום על זה עוד ועוד.

שחררי, לכולם יש חלומות, אנחנו לא שולטים בהם.

זה לא אומר כלום ולא צריך להתייחס או להיבהל.

אולי, רק אולי, אם תאמצי את הגישה הזאת - החלומות פשוט ייעלמו...

בהתחלה הייתי ככה וכן זה היה דבר שמוביל לדבר אבל כרגכ אני באמת לא מתעסקת בזה ולא נכנסת לדרמה ומחשבות פשוט ממשיכה בחיים כרגיל אבל כשזה לא עוזב אותי בחלומות אני כבר מרגישה מוזר.( חשוב לי לציין שבעבר חלמתי שיש בנינו מפגש אקראי ברחוב ולאחר כמה ימים באמת המפגש היה באותו דרך ומקום כמו בחלום ואמנם אנחנו גרים באותה עיר אבל שנים לא פגשתי את הבן אדם)

נסיתי את כל הדרכים ״להיפטר״ החלומות האלה אבל כמעט שנתיים שלוש שזה לא מרפה לגמריי

זה בד"כ מגיע מחוסר כלשהוא,

חוסר ביחס חוסר בחיבור.

תכנסי לתוך עצמך ותחשבי.

חלומות זה חלומות. לכולם יש חלומות.

אל תנסי להלחם בזה בכוח, טבעה של דרך כזאת היא רק להעצים את הנושא.

נשמע שהמצב הזה בהחלט מסעיר אותך, וכפי שכתבת את מרגישה אובדת עצות בתוכו.

לאט לאט יקרה,

נסי לראות את הדברים רגע במבט-על:

את ובעלך:

ב"ה את מספרת שהתחתנת עם *אהבת חייך* (איזה כיף!)

ב"ה את מספרת שבעלך היקר הוא הגבר שתמיד רצית (!)

הוא הגבר שתמיד חלמת (!)

שהיחסים שלכם במצב *מאוד* טוב (!)

שיש לכם שלום בית גדול וטוב (!)

שיש לכם קשר מאוד טוב (!)

כל אחד מהדברים הללו בפני עצמו, ובטח שכולם יחדיו הם כ"כ יקרים ונפלאים ואיזו זכות וב"ה שזה כך!

נסי לנשום אותם עמוק לתוכך

להתמלא בהם ומהם, פנימה

ולזכור - זו האמת. אלו הבחירות של חייך. זהו האושר השלם והאמיתי והטוב.

ומה לגבי החלומות?

כאן נכנס המימד האחר הזה:

חשוב כמו שכתבו לך בחוכמה לפניי להרגיע את ה"פחד מהפחד",

את הבעתה מעצם זה שזה קורה.

חלום בא והולך. רגש בא והולך. מחשבה באה וחולפת.

ואם לא ניתן להם כ"כ הרבה יחס ומשקל ונעמיס עליהם המון פחדים - הם ילכו כלעומת שבאו.

הכל הכל בסדר.

את בחרת בבעלך בהכי שלמות. והוא בך.

טוב לכם יחד. מאוד.

אלו החיים עצמם.

והדימיונות/חלומות כשמם כן הם - מדומיינים. לא אמיתיים. ולמציאות קשה להילחם באיזה דמיון או פנטזיה כי היא, כאמור, מציאות.

עם כל האפור שבתוכה לפעמים, עם כל השיגרה, עם הגבולות של המציאות, עם החסרונות של המציאות.

ואילו בחלום או בדמיון הכל ללא גבולות, ללא חסרונות, הכל מושלם. ועצם הדבר הזה נותן רגע הבנה שהכל בסדר. אני במציאות הטובה שלי. ב"ה.

והדמיון הוא לא אמיתי ולא הגיוני וגם לא יכול להיות כזה.

- דבר נוסף שגם כתבו בחוכמה לפניי ומצטרפת - לנסות למפות מתי זה מגיע ומה היה לפני + להתבונן האם חסר לך משהו בקשר שלך עם בעלך - ואז לפעול מהשורש שם - למלא ולהעמיק עוד ועוד בקשר ביניכם.

- בנוסף, מצרפת לך מאמר ארוך שכתבתי בנושא הזה, של "הידלקות"/פרפרים/מחשבות על מישהו אחר כאשר נשואים:

מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/רגש/מחשבות על אדם אחר בנישואים – יעל זק"ש

* נכתב בלשון זכר, אך כמובן שמופנה לשני המינים*

תקציר:

זה לגמרי אנושי ויכול לקרות. לא להיבהל.

רגש זה לגמרי דבר שיכול להעלות/להופיע וגם ללכת, אם לא "מאכילים" אותו או נותנים לו במה - הוא יכול גם לדעוך כלעומת שבא.

אותו רגש יכול להזכיר גם נוסטלגיה, געגוע לימים כיפיים בלי אחריות, עול, ילדים, עומס וכו', יכול להזכיר תקופה של "חופש"/"שיחרור" ואיך אתה עצמך רווק ורענן ולאו דווקא שאותה אישה היא היא חזות הכל, אלא גם כל מה שהיא מייצגת וכל התקופה ההיא והזיכרון וכו'.

בנוסף, לומר לעצמך: הייתה סיבה שאתה ואשתך דווקא עמדתם תחת החופה ולא אותה אישה. זו הייתה הבחירה שלכם ומה' אישה לאיש.

שזה לא יערער לך אפילו בקצת את הנישואין שלך ואת כל הטוב והקשר שיש לך ולאשתך היקרה.

להתעלם. לא לייחס חשיבות. להמשיך הלאה. ולהמשיך את כל הטוב שיש בין אשתך לבינך ולהעמיק את כל הטוב הזה בכל המובנים ביניכם.

והכל בסדר! לאט לאט אם תשקיע את כל האנרגיה שלך בביתך פנימה גם הרגש הזה ידעך לו והאהבה בינך לבין אשתך תעלה 

ועכשיו באריכות - 

 אני חושבת שדבר ראשון שצריך לעשות אם יכול להתחיל להיות מצב כזה -

כמובן אחרי שמנסים ככל יכולתנו ***שזה לא יקרה*** כולל הכל:

לעשות חסימות

הגנות

סביבה בטוחה גם בעבודה

לא ליצור יחוד

לא ליצור שחנשי"ם

לא ליצור יחס אישי גדול מדי

לא להביט הרבה

לא "להכניס את עצמנו בכוח" לזה (לפעמים היצר אוהב מאוד לעשות רומנטיזציה לכל מיני "פנטזיות בפוטנציה" למיניהן, אז להילחם בו בחזרה!)

להפסיק כבר מההתחלה, כשזה קטן, ואפילו עוד לא התחיל - כי אם נכנסים לזה זה יכול לשאוב מאוד והדרך החוצה *הרבה* יותר קשה

וכן הלאה(

אז אחרי שעשינו את כל זה

ואם חלילה זה בכל זאת קרה - 

לומר לעצמנו שקודם כל כל עוד זה בגדר מחשבה שאנחנו נלחמים בה - זה עוד בסדר, ויכול לקרות כי אנחנו אנושיים!

אם זה חלילה עובר למחשבה שאנחנו אפילו לא מתאמצים להילחם בה

וחלילה למחשבה שאנחנו אפילו מעצימים אותה ונהנים מזה

וחלילה למעשים

כאן אנחנו כבר בבעיה.

אבל אם זה נשאר ברמה הראשונה - להבין שלאנשים אנושיים זה יכול לקרות!

אז הם יגדרו ויעשו הכל כדי שזה לא יקרה!

ואם קרה לא יחשבו ש:"הנה! עלתה מחשבה!

זהו

סוף העולם הגיע ובטוח נתגרש ונהיה עם ההוא/ההיא"

ממש ממש לא!

אז עלתה מחשבה, אז מה?!

להזיז אותה. ולהעביר את ה"דיסק" בראש לדיסק של אהבה בינך לבין אשתך

לדיסק של החתונה שלכם

לדיסק של כל הרגעים המאושרים שלכם יחד

ולחזור הביתה ולהעמיק גם בפועל את הקשר עם אשתך

במחשבה

בדיבור

במעשה

בתיכנון

באנרגיה

בזמן

בכסף

בכיף

בהכל!

ובכל המישורים והתחומים - רגשי, נפשי, גופני, נשמתי, הכל!

לא לחשוב שמחשבה כמחשבה היא חזות הכל - כי זה שקר.

ושקר מתוחכם שיצר הרע יכול לעשות ממנו ממש מטעמים!

עכשיו אני רוצה להתייחס לנקודת הבלעדיות בנישואין –  כיוון שזו נקודה מהותית וחשובה מאוד שיכולה לקרות *לכל* איש באשר הוא במהלך חייו, ו*לכל* אישה באשר היא במהלך חייה.

מה זו בעצם הנקודה הזו שיכולה לקרות לכל אחד?

אם ניתן לה שם הוא יהיה "הידלקות על מישהי/ו אחר" תוך כדי שאנחנו נשואים לבן/בת הזוג שלנו.

איך מתייחסים ל"הידלקות/התאהבות/פרפרים/רגשות" כאלה ואחרים שמוצאים אותנו בחיים שלנו?

קודם כל מנסים להבין *את השורש* של הדברים, וכדי להבין את זה צריך לעשות דרך עמוקה ומקיפה.

ראשית, להבין שאותם *הרגשות* כשמם כן הם – רגש.

ורגש בא ורגש הולך.

אם אנחנו *בראשנו* ניתן לרגש הזה מקום של כבוד, מקום של "ואו! הנה! אני מרגיש אליה משהו! אני מרגישה אליו משהו! אז זהו!!! אז *זו* האמת! אז יאללה כל החיים אני חי/ה בשקר ובעלי/אשתי הם בכלל לא הנכונים לי אלא אותו "וואו" שעכשיו פגשתי...

ו”יאללה בלאגן” אני אתגרש ואהיה עם ה"וואו" הזה כי עובדה! עובדה שאני מרגיש/ה אליו/ה בעוצמות כאלה!"

אז קודם כל לנשום.

להבין שזה רגש. זה בסך הכל רגש. שעולה.

לא לכל מחשבה שלנו, לא לכל הרגשה שלנו, צריך לתת כל כך כל כך הרבה פרשנויות, כוח, ולחשוב בראשנו שאם המחשבה הזו עלתה, או אם הרגש הזה עלה – סימן שזו האמת וסימן שאנחנו צריכים באמת להתנהל על פי אותה "אמת".

ממש ממש לא!!!

עצם זה שאדם או אישה נבהלים מהמחשבה שיכולה לצוץ להם פתאום (וכאמור, היא יכולה לצוץ *לכל איש או אישה באשר הם*!)

או נבהלים מעוצמה של רגש/משיכה שהם פתאום מרגישים למישהו אחר – רק זה עצמו יכול להיות הרה אסון!

כי בתרבות המערב חונכנו "לך אחרי הלב שלך"

"לכי אחרי הלב שלך"

"רק הוא צודק.

אני ואני ואני במרכז.

לך אחרי התאוות שלך והחלום שלך ותגשים את עצמך ותממשי את עצמך וכו' וכו' וכו'"

ומה אנחנו מבינים מכל המסרים האלה שמחלחלים וחילחלו לנו כל כך עמוק לתת מודע ואפילו למודע?

אנחנו מבינים ש: "אוקיי. אז גם אם אתחתן ואמצא מישהו/י יותר מבעלי/אשתי – אני צריך/ה ללכת אחרי הלב! שלא אשקר לעצמי!"

ואז כל מחשבה או רגש,

ששוב מאוד נורמליים ויכולים לקרות לכולנו כי אנחנו בני אדם!

מבהילים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזו האמת ואין בלתה ואז אנו צריכים ללכת אחרי האמת הזו...

וזה מקום מאוד מסוכן!

צריך לשים את הרגש/המחשבה הזו במקום שלהם.

הם בסך הכל רגש או מחשבה שיכולים לעלות,

אוקיי, אנחנו אנשים, לפעמים נוכל לפגוש בחיינו מישהו מעניין/יפה/יפייפיה/מסקרנת/אמפתית/גבר גבר – ואז יעלו לנו פרפרים וכו' – אז נביט רגע בתחושות שעולות לנו.

נחשוב עם עצמנו מה זה מעלה בנו? ולמה?

והאם חסר לנו משהו בחיינו?

עם עצמנו?

עם בן זוגנו?

אם כן – מזל טוב! אפשר לעבוד על *זה* בדיוק ולמלא את החוסר *הזה בדיוק* בטוב, בקדושה, בטהרה, בנאמנות

ואם זה לא ממלא שום חסר אלא רק "מגניב" ו"הידלקות" – אז לומר "אוקיי. שמעתי. הבנתי. אני בן אדם וזה יכול לקרות – והלאה. להתנתק מזה.

להתרחק מזה.

רחוק מהעין רחוק מהלב.

פשוט לא להשקיע בזה אפילו שנייה!

להתרחק מזה!

ולהשקיע בבית פנימה את כל כולנו!

להשקיע בבית פנימה את המחשבה, המאמץ, הכסף, העזרה, הטיולים בפארקים, הקניות, המתנות, ההתכתבויות, הפגישות ה-הכל!

נקודת האור שיש כאן היא - שיש בהחלט דרך לצאת מהמחשבות הללו

הדרך הזו יכולה להיות לפעמים לא הכי קלה - אבל היא קיימת.

ואם הולכים בה - יכול להיות לה סוף, או בעצם התחלה מאוד מאוד מתוקה לנישואין שלך ושל אשתך, בית אוהב, שמח ומחובר,

זוגיות ונישואין מאושרים וקרובים מאי פעם.

עוד נקודת אור מאוד גדולה - היא שהדרך הזו תלויה בעיקר בעיקר *בך*.

יש *בך* את הכוח לעצב את מציאות חייך.

בידיך להפוך את חייך וחי כל הקרובים והאהובים שלך לאומללים חלילה,

ובידיך להפוך את חייך וחיי כל הקרובים והאהובים שלך למאושרים.

הדבר הראשון שאתה צריך לעשות - זה לרצות.

אם יש בך את הרצון לתקן,

את הרצון שיהיה טוב, אבל טוב אמיתי, לא בכאילו,

טוב נצחי, ולא רק לרגע ואחריו באים יסורי מצפון -

אז אתה תצליח!

אחרי הרצון, וכדי להצליח אתה צריך לעבור כמה שלבים,

העיקריים שבהם הם

א. מודעות

מודעות לעצמך,

מודעות לחיי הנישואין שלך,

מודעות לחסרים אצלך בנפש, לצרכים לא ממומשים שלך,

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין,

מודעות למי היא בכלל *אשתך*

מודעות למה זה בכלל חוסר נאמנות/חוסר בלעדיות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית

מודעות לאיך אפשר לצאת ממצב שכזה

ומודעות כללית ועמוקה של החיים ונפש האדם בכלל ושלך בפרט.

ב. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

ג. ליווי וידיעה שזה *תהליך* וכשמו כן הוא - תהליך.

צריך לאזור את כל הכוחות ואת כל הרצון והסבלנות וההתמדה כדי שזה יצליח.

לדעת מראש שזה לא הולך להיות קל - אבל כל דבר טוב בחיים האלה מקבלים אחרי עבודה קשה, וזה שווה את זה, שווה כל שנייה של מאמץ!

כמו הריון שכואב ומתיש לאישה שנמשך 9 חודשים, ואז לידה קשה וכואבת, ואז גידול ילדים סיזיפי,

בלי לישון בלילה, שהגוף מפורק, ועוד אלף ואחת התמודדויות עם כל ילד - אבל איזה אושר זה ילד!

ואיזה עולם ומלואו זה ילד!

כך גם כאן,

אחרי שתעשה עבודה פנימית אמיתית עם עצמך - תוכל להגיע לאושר שאי אפשר לכמת אותו במילים עם אשתך ועם כל המשפחה שלך!

אתה גם בונה את עצמך

גם בונה את אשתך

גם בונה את ילדיך

גם בונה את העתיד של כולכם

ואת העתיד של הצאצאים והנכדים וכו' וכו'.

אנסה לגעת בכל אחת מהנקודות ולנסות לתת לך לפחות קצה חוט שלך עזרה ראשונית:

1.  הרצון.

הדבר העיקרי כאמור שצריך להיות לך זה הרצון להפסיק.

הרצון לתקן.

הייתי מנסה לעשות תרגיל מחשבתי, שבו ממש תחשוב עם עצמך

איזה אדם אני בוחר להיות?

אילו ערכים חשובים לי בחיים?

אילו ערכים הייתי רוצה להעביר לילדיי?

האם אני נוהג על פי סולם האמונות והערכים שאני מאמין בו?

2. אחרי בירור הרצון באה המודעות לכל הדברים.

מודעות לעצמך -

מה נותן לך הקשר האסור?

מה אולי חסר לך בחיי הנישואין שלך?

מה אולי חסר בך ובעצמך?

איך החיים בכלליות אצלך? עבודה, דימוי עצמי, זוגיות, הורות, רגשות?

מתי התחיל השינוי? מה היה הטריגר לשינוי?

אילו צרכים שלך אתה מרגיש שלא ממומשים?

מה יש בקשר האסור שנותן לך סיפוק? מה בדיוק יש שם?

אחרי שתבין עם עצמך את כל אלה,

תוכל יותר להבין את המקום בנפש שאתה פועל ממנו - וממילא יהיה קל יותר לעבוד על המקום הזה בדיוק.

אם לצורך הדוגמא, הרגשת שלא מספיק מכילים או מבינים אותך בזוגיות - ואתה מוצא אוזן קשבת והכלה אצל אותה אישה -

אתה צריך להגיע למצב שבו אתה מכניס את ההכלה וההבנה לתוך ביתך פנימה - עם אשתך שלך.

וזה לגמרי לגמרי אפשרי!

או אם לצורך הדוגמא היה חסר לך ריגוש ו"פרפרים" בנישואין שלך - ומצאת את הריגוש, הסוחף הזה, החדש הזה אצל אותה אישה - תוכל לעבוד גם על הנקודה הזו ולפתח אותה עוד ועוד גם בתוך חיי הנישואין שלך ועם אשתך היקרה *בטוב*

ושוב - זה לגמרי לגמרי אפשרי! גם אחרי 30 שנות נישואין!

מודעות למה הם בכלל חיי נישואין- הנישואין מעצם הווייתם מספקים לכל אדם התמודדויות ומורכבויות אינספור.

זה לא שלך זה קרה כי משהו בך ובאשתך דפוק חלילה,

זה פשוט שעצם המהות של נישואין - היא שהם לצד כל הטוב שמביאים - מביאים עמם גם שחיקה, עייפות, עומס ועוד הרבה דברים.

אם מבינים את זה - ומשכילים להתמודד עם זה בחוכמה - להמשיך ולהשקיע כל יום מחדש אחד בשנייה,

להמשיך לראות כל יום מחדש אחד את השנייה כלא מובנים מאליהם, משקיעים את הזמן, הכסף, הכוחות, האנרגיה והמאמת אחד בשני,

נתינה ועוד נתינה - זה מייצר אהבה וקירבה.

אהבה היא אקטיבית לגמרי. לא פסיבית.

וכמו כל דבר בטבע שצריך אנרגיה כדי להתקיים, ומשלא מקבל את האנרגיה הוא מת (אפילו צמח, אוטו, הכל!) - כך גם האהבה.

נתינה מולידה אהבה, השקעה מולידה אהבה,

תשקיע את הזמן שלך

את המחשבות שלך

את התיכנונים לכיף שלך

את הכסף והכוח שלך

באשתך!

תוסיפו עומק לחיי הנישואין - תעמיקו את מה שכבר קיים

ובד בבד תוסיפו ריגושים וחידושים לחיי הנישואין בטוב, בקדושה ובטהרה

תשתף את אשתך בעולם הפנימי שלך,

בהצלחות שלך, בכשלונות שלך,

בשמחות שלך, ברגעי השבר שלך

ותשמע את העולם הפנימי של אשתך - מה מרגיע אותה, מה מעציב אותה, מה כואב לה, מה משמח אותה

תכיר אותה עד הסוף,

בעומקים ורבדים שאפילו לא חלמת שקיימים!

תכיר אותה כך בגוף, בנפש, ברגש - והיא אותך כנ"ל.

ואז אתה תראה עד כמה תאהב את אשתך!

מודעות למה זו בכלל בגידה וחוסר נאמנות (בגוף, מחשבה, דיבור או מעשה), מדוע היא קורית -

בד"כ בגידה או חוסר נאמנות על כל צורותיה ודרכי ביטואיה מגיעה מחוסר שיש לאדם.

זה יכול להיות חוסר בזוגיות, או אפילו עם עצמו ודימוי עצמי לא בשמים -

ואז מושא הפנטזיה/הבגידה ממלא אצל האדם את הצורך הזה.

לכל בני האדם יש צורך להרגיש שהם שווים,

שהם אהובים,

שהם בעלי ערך ומיוחדים בעולם הזה, ולא סתם "עוד מישהו/י".

כאשר איש או אישה נישאים - הם בעצם מספקים לעצמם את הצורך הזה אך ורק ע"י בן/בת הזוג בצורה היותר כוללת ורחבה של הדברים.

אמנם, לעיתים הצורך הזה מרים ראשו ורוצה להרגיש עוד יותר אהוב!

עוד יותר שווה!

עוד יותר מוערך!

עוד יותר מיוחד!

לעיתים הוא גם רוצה *שעוד מישהו* חוץ מבעלי/אשתי יתנו לי את ההרגשה הכ"כ נעימה הזו שאני מיוחד!

ובמיוחד כאשר האדם במקום קצת קטן עם עצמו,

אולי תקופה בה הוא לא כ"כ אוהב את עצמו, או לא כ"כ שלם עם עצמו,

או תקופה של שינויים, של חששות או פחדים,

או תקופה שהזוגיות עם קשיים, אפילו קצת,

או תקופה שהשיגרה שוחקת -

בכל אחד מן המקרים הללו - הצורך הזה יכול ממש לבעוט עצמו החוצה!

להיות מאוד מאוד חזק ולגרום לאדם לרצות לממש אותו בכל דרך אפשרית.

וכאשר הצורך הזה פוגש עוד צורך מאוד דומה אצל מישהו אחר,

למעשה - צורך שפוגש ב*הזדמנות* למימוש - מכאן הדרך ליפול הרבה יותר קצרה.

ומרגע בנוצר קשר עם אדם אחר - מאותה השנייה - זה כבר קשה עד לפעמים נראה שבלתי אפשרי להפסיק.

כי הנפש מרגישה שנותנים לה מענה על הצורך,

כי כבר נוצרה קירבה,

כי כבר נוצרה תלות לפעמים

לכן לפעמים רק כאשר אדם מתרסק ומגיע לתחתית הוא נזכר "להתעורר" ולנסות לצעוק הצילו ולצאת מן הבור.

חשוב גם לזכור שאותה אישה/איש ומה שאת/ה מייחסים לה בראשכם - זה לא אמיתי.

זו פנטזיה.

והמציאות לעולם לא יכולה להילחם עם הפנטזיה - כי האחרונה תמיד תנצח.

אתה בעצם משווה אולי בתת מודע בין אשתך לבין אותה אישה - אבל זה לא פייר,

כי אתה משתמש באותם כלים להשוואה וזה ממש לא נכון

אותה אישה או אותו איש בודאות אינם מושלמים.

כמה שהמוח מנסה "לשכנע" אותנו שהם כן – הם לא!

למה?

כי הם בני אדם, בשר ודם!

לכ-ל אישה ולכל איש יש חסרונות לצד היתרונות.

לא חוכמה שאתה רואה אישה אחרת רק כשהיא מתוקתקת, יפה, מאופרת, רעננה,

בלי ילדים שצורחים לה באוזן ובראש,

בלי לילה לבן וחסר שינה,

בלי עייפות תהומית,

עצבים וצרחות שיוצאים על הבעל/הילדים/אחר

בלי מצבי תסכול שבו יוצאים הצדדים הפחות יפים שלה

בלי השגרה השוחקת

בלי המובן מאליו שאתה מרגיש לאשתך

בלי לחיות יום יום, שעה שעה, 24/7 רק רק איתה - בלי חידוש, בלי שינוי, בלי גיוון,

ובלי כל שאר החסרונות שיש לה.

אז מה זה שווה?

גם אם היית לצורך הדוגמא נשוי לאותה אישה,

ומתרגל אליה,

ואז היית מכיר "במקריות" את אשתך הנוכחית - שלא הייתה אז אשתך אלא אישה נחמדה מהעבודה/לימודים/אחר -

אז גם *בה* היית מתאהב!

ואם היא הייתה מחזירה לך אהבה - אז עוד יותר!

כי ה"אני המשוקף" שלך (החלק בנו שרוצה אישור וחיזוק מהסביבה שהוא שווה ומוערך וטוב ומיוחד) היה מקבל *ממנה* פידבקים כ"כ חיוביים!

אז תבין שזה לא *האישה עצמה*

אלא זה עצם הריגוש,

החידוש,

האסור,

המגוון.

וזה שקר.

אין שקר יותר גדול מזה.

אתה חושב באותו רגע שאתה מאושר - אבל זה לא אושר!

בהגדרה, אושר הוא הנאה עכשווית + משמעות ותחושת שביעות רצון מהנעשה גם לטווח הרחוק ובעתיד.
כאשר אנו עושים משהו שמסב לנו הנאה, ובד בבד אותו המשהו הזה הוא משהו שמשמעותי עבורנו, שהוא חלק מסולם הערכים הפנימיים-אישיים שלנו, שהוא משהו שגם אחרי שנגמור לעשותו נרגיש טוב ושלמות – זה אושר אמיתי.

בשונה לגמרי מאושר, הנאה רגעית כשמה כן היא – רגעית. הנאה שאדם נהנה ממנה בהווה, בזמן עצמו שהוא עושה אותה, אבל מיד לאחר מכן, כאשר הוא סיים את אותה הפעולה, הוא מרגיש רע עם עצמו, לעיתים אפילו עוד יותר מתוסכל ולעיתים אפילו ריק, עצוב או חלול.
הנאה רגעית לא תביא את האדם לעולם לאושר.
היא נעימה לשעתה ומתוקה לשעתה בהווה עצמו, אבל בעתיד היא רעה וגורמת סבל לאדם.

הנאה רגעית יכולה לבוא בצורה של תאוות למיניהן.
כל אדם שתאב למשהו, בין אם זה אישה זרה/גבר זר, בין אם זה אוכל לא בריא/משמין, בין אם זה תחושה של רוגע ובריחה מהמציאות כדוגמת שימוש בסמים/אלכוהול – כל אלו יכולים להביא לאדם הנאה רגעית.
אבל מן הרגע שהן יסתיימו – האדם לא יהיה מאושר, אלא להיפך מזה – ירגיש עוד יותר רע עם עצמו.
וחשוב לשים לב לנקודה הזו ולהבין את ההבדל בין הנאה רגעית לבין אושר.

התאוות וההנאות הרגעיות האלה יוצרות לאדם מצג שווא שהן טובות לו. וזה שקר.

כי הן אולי טובות ונעימות לו לאותו רגע, אבל בזה זה מסתכם. ברגע. לאחר שהן חולפות - הריקנות, הגועל והרע שהאדם מרגיש גדולות מאוד. לכן הן בעצם לא טובות לו. כי מה שטוב לאדם - הוא שמח בו גם בהווה וגם בעתיד, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך. כך יודעים שאנחנו במקום הנכון.

עכשיו, כל פעם שבאה לך, או לכל אדם התאווה ואומרת לך "וואי, איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותי!" אז אוקיי - אתה יכול לדמיין באמת איזה כיף ונעים יהיה לך אם תממש אותה, אבל גם לזכור את ההרגשה שתגיע *אחרי*. ואתה יכול ממש בדמיון מודרך ללכת להרגשה הזו, של הריקנות והגועל של אחרי ולהגדיל אותה, ולתת לה אפילו אולי צורה מוחשית עם צבע וכל פעם להצמיד אותה בהקשר שלך במוח לרצון לחטוא ולבצע תאווה אסורה כלשהי. ממש לחבר את זה עם הרע שבזה.

בנוסף לכך, לדמיין איך התאווה הזו תיפגע בצורה מאוד מוחשית ומאוד ממשית ביקרים לך מכל - אשתך, ילדיך, אתה, מי שאתה חוטא איתו, ובעצם כולם. אין אף מרוויח בסיפור הזה, רק מפסידים.

אחרי שתחבר, אבל באמת תבחר, נסה ללכת בלב שלם עם הבחירה שלך.

ואחרי שבחרת נסה לראות איפה אתה כן ממלא את החוסר ואת הצורך ברגעי הנאה וכיף במסגרת המותרת והטובה.

זה אפשרי.

אתה יכול להוסיף לחייך ולחייכם הזוגיים הרבה מאוד דברים שיכולים לגרום לך להנאה רבה, והכל מותר וטוב ורצוי ולא פוגע ולא מזיק לאף אחד.

בצורה הזו - גם יהיה לך נעים וטוב לאותו רגע - וגם בעתיד ולטווח הארוך.

כאשר אתה עם אשתך *בטוב* - או אז אתה באמת מאושר!

כי אתה מאושר ושמח גם מאותו הרגע

ושמח ומאושר גם בטווח הרחוק, בכל פעם שאתה נזכר בזה.

3. כלים ומיומנות איך להצליח את זה "בתכל'ס" - בפועל.

צריך גם "סור מרע"

וגם "עשה טוב" -

כאשר מנתנתקים ממשהו - צריך להכניס ישר משהו אחר טוב במקומו,

אין ואקום בעולם.

אם יהיה ואקום - הרע יעצים ויהיה יותר גדול וימשוך יותר

לכן אחרי שתתנתק מהמחשבות על אותה אישה - אתה חייב להכניס מקור *טוב* לצורך הזה אצלך של יחס, הרגשה של בעל ערך, הבנה, קבלה, הכלה ואהבה.

זה יכול להיות מחברים, מבני משפחה, מהילדים, כמובן כמובן שמאשתך מקום ראשון! ממש לנקז את כל האנרגיה הזו *במודע* וב*מכוון* אליה

וכמובן גם מעצמך!

זה יכול להתחיל בזה שתשאל את עצמך איך הכרת את אשתך?

מה אהבת בה כשיצאתם והכרתם?

מה עשיתם יחד?

איך הייתה ההחלטה להתחתן?

איך הרגשת מתחת לחופה?

ממש תהיה שם בדמיון, איך הרגשת, איך הפנים שלך היו נראות, מה היה שם וכו' 

אילו תכונות בה אתה מעריך ואוהב?

מה אתה מקבל מאשתך?

על מה אתה יכול להוקיר לאשתך תודה?

אח"כ כדאי להוסיף הרבה אור וטוב לזוגיות בכל התחומים, 

במחמאות, פתקים, הפתעות,

זמן זוגי יחד בלי הילדים, ועם הילדים,

חופשות מהנות, שיחות, צחוקים, בילויים, השקעה הכי גדולה בחיי האישות ועוד אינספור דרכים ודברים שאפשר לעשות יחד כדי לעורר ולהעצים את האהבה והקירבה בינך לבין אשתך האהובה.

4. לצאת מהדימיונות על ה"פנטזיה" ולראות את המציאות האמיתית:

בכל פנטזיה, ובמיוחד בפנטזיה אסורה כזו - יש גם בסיכון, גם באסור, גם בלא ממומש איזשהו מימד של התרגשות בפני עצמה.

ז"א, אתה לא חפץ דווקא במושא התשוקה, אלא אתה חפש בתשוקה עצמה.

כמו שאומרים "מאוהב באהבה" - אז נכסף לתשוקה.

וכאמור - אתה לגמרי יכול להעמיק את התשוקה בכל כך הרבה רבדים ועומקים עם אשתך ובטוב, בשמחה, בבלעדיות, בקדושה ובטהרה עד שלא תרגיש צורך באסור הזה.

בהצלחה רבה וחיי נישואין מתוקים לאורך שנים רבות וטובות ב"ה יחד עם אישך/אשתך האהוב/ה

1. את מגדירה לא נכון את המושג "רצון". רצון זה תנועה בגוף. מה שאת מתארת זה ערכים שיושבים "במוח".

זה בסדר גמור, כמובן שיש ערכים, אבל רצון זה תנועה בגוף. במקרה שלה זה הרצון באותו בחור. אי אפשר להגיד על שום דבר אחר שהוא "רצון". הוא שאיפה, הוא אפיק התקדמות. הוא לא "רצון".

2. רגש זה לא "רגש בא ורגש הולך". כלומר, כן, אבל לא בדיוק.

רגש זה אמצעי תקשורת פנימי. בדיוק כמו ש-HDMI זה אמצעי תקשורת בין מסך מחשב לבין כרטיס מסך. במקרה הזה זה תקשורת בין רבדים שונים של האדם.

אם אני עכשיו עושה את "מה שנכון" ובגוף יש כיווץ, זה אומר שלא טוב לי. וזה לא משנה שהשכל חושב שזה "הדבר הנכון". (אם אני אמשיך לעשות את זה אני אחטוף מחלות קשות).

החלפה של מחשבות במחשבות אחרות לא בהכרח יכולים לעזור כמו שאת מנסה להציג את זה. כלומר - לפעמים כן. אבל אם הרגש הזה יושב על משהו אמיתי המחשבות האלה יצופו שוב. אם היא תשחרר את  הגבר הנוכחי יבוא לה פשוט גבר חדש, שישחק על אותו מנגנון רגשי ועל אותו חוסר. או שזה לא יהיה גבר, זה יהיה התמכרות לעבודה, או איזה עיסוק אחר שישחק את המטרה.

אחרי שאמרתי את זה, אני לא חושב שצריך לרוץ ולעשות ממש את כל מה שהשניים האלה אומרים. עכשיו צריך להתחיל לפרק את המנגנון לחלקים על גבי מקלדת או על גבי עט ונייר ולנסות להבין מה גרר את מה.

אפשר לחפש מה חסר (כמו שכתבת פה נכון !) ולהקשיב לרגשות ולמחשבות זה לא אומר לרוץ לבצע מה שהם אומרים.

וזה שיש תנועה בגוף זה לא אומר שאני עבד שלה.

עכשיו יש שיעורי בית. מה קורה? מי מניע  את מי? מה קורה אצלי? 

איזה דבר מעצבן קרה בעבודה חמש דקות לפני שהתחלתי לחשוב על זה ?

ויש עוד כלים שבגדול המטרה הכללית שלהם זה פשוט  להבין איך המנגנון שלי עובד. מה מפעיל אותי, למה אני פועל כמו שאני פועל. למה אני נורא רוצה משהו שאי אפשר להשיג אותו או למה הגוף שלי מתכווץ כשאני הולך לתפילה כשבשכל אני "רוצה" ללכת כי אני מבין שזה חשוב.

3. מה שכתבת על אהבה עצמית נכון לגופו. מי שלא אוהב את עצמו לא יכול לאהוב מישהו אחר, וסביר להניח שאותם דפוסים שהביאו אותו לקשיים במקום א' יביאו אותו גם לאתגרים במקום ב' (במקרה הזה, הקשר הפוטנציאלי, או התחליפים שהוא ימצא כדי לברוח ממנו). יש לו עבודה לעשות וזה בסדר. בסוף הוא חי בעולם הזה עם הגוף והנפש והנשמה האלה והם צריכים לחיות ביחד בלי קשר למי שנמצא סביבם.

השאר אני חלק מסכים וחלק חולק. אבל בגדול הכיוונים לא רעים.

חלומות זה דבר סתמי.

ברגע שתשחררי סביר להניח שהחלומות יפסקו. 

צריך להיכנס למצב תודעתי מסויים.

מצב תודעי מוחלט.

את אשת איש והאיש היחיד שלך הוא ההוא שהתחתנת איתו.

כל האנרגיה שלך מופנית אליו.

רק שם השכינה נמצאת ושם רצון ה'.

(אגב, זה קצת בעייתי הלכתית במיוחד אם זה גורם לך לחשוב עליו בזמן שאת ביחסים עם האיש שלך)

כל המחשבות האלה והרגשות האלה הם דמיון אחד גדול.

הם היצר הרע נטו.

באמת אין להם שום משמעות.

ושום אחיזה במציאות.

את לא מכירה באמת את הבחור ההוא, את מפנטזת על משהו לא קיים. על איזו תחושה נדמית. אולי קשה לך להיות נוכחת באמת בכאן ועכשיו, תבדקי ממה זה נובע (בכלל לא בטוח שזה קשור לאיש שלך).

בקיצור, כשתרכזי את האנרגיה הנשית שלך ותתחברי אליה באמת, זה לא יקרה.

כי אנרגיה נשית לא באמת יודעת להתפזר.

הנה החברה מתארת שזה לא עובר לה, חוץ מייסורי מצפון וסבל מה התגןבה שלך נותנת, את חושבת שהיא לא יודעת את כל זה?

עכשיו היא מרגישה לא בסדר, חוטאת ובעלת אנרגיה זכרית🙄

זה בטוח יעזור לה לפתור את הבעיה 

יש שם משהו זה ברור

פחות הייתי חוקחת את זה למקום דרמטי של משהו לא בסדר,

קצת חושבת שזה עושה את עצמו

אבל אולי יש לך שם משהו לפתור.

בכל אופן, אין דרמה אחותי, אל תשקיעי בזה ככ הרבה אנרגיה❤️

תודי להשם שהתחתנת עם אהבת חייך, תבנו את המקום הזה ותתקדמו, הכל חולף..

החלומות עצמם גם מאוד ברורים וזכורים לי , כמובן שבדקות הראשונות שאני מתעוררת יש תחושה של רגש אולי שלא בדיוק יודעת לשם את האצבע על מה הוא.

באופן כללי כמובן שאני לא נהנת ומרגישה לא שלמה עם עצמי ועם בעלי כשזה קורה לי.

לגביי משהו לפתור, גם באנרגיה שלי מרגיש לי שזה כן משהו שצריך להיפתר רק לא יודעת מה ואיך באופן נכון ולא שגוי. 

דברים כאלה צפים מתוך חוויה פנימית של משהו שליבך כמה לו ואת חסרה.

ממליצה לעשות עבודת עומק בליווי מהו הדבר הזה. ככל הנראה ברגע שתקשיבי לשורש של הדבר תצטרכי פחות הצפות כדי לעורר את המודעות אליו.

חחח סתם.

קודם כל חיבוק ❤️

קשוח, מנסיון.

אטרקציות שהן לא משהו אישי-זוגי, יש מצב?

מקומות הומי אדם, הרבה פעילות

ולזמנים שאת כן יכולה להיות לבד, דברים שעושים לך טוב...

ספר, מוסיקה, סדרה, וכו'.

ושוב חוזרת, אלכוהול

אם בכל מקרה יהיו זמנים שלכם לבד, אולי משחקים כדי שהזמן יעבור בטוב

אולי לראות סרטים אבל לא רומנטיים 😉

לטייל במקומות שיש בהם עוד אנשים

גם הפונקציה כאן מה אתם/את אוהבים/אוהבת ובהתאם לזה.

אין סיבה שתסבלי 

להכניס כמה שיותר תוכן תיירותי

שהשיח יהיה סביב הלוז והנופים

תתרכזי בעצמך ובילדים בחופשה.

תכיני פלייליסט עם מוסיקה טובה. מה שעושה לך טוב.

תחשבי מראש מה לעשות עם הילדים בנסיעה ובחופשה כך שזה יעסיק אותך.

הילדים מן הסתם סביבך רוב הזמן, הוא יהנה מהשקט שלו. וככה תעבירו את זה.

או ללכת על זה ולנסות למצוא כן נקודה של חיבור ושל דברי שכייף לכם ביחד כי חייב להיות משו

פשוט ללכת עם ראמה בלב וכשאת טעונה רק יזיק

איך אשתי תמיד אומרת לי שאני מתחיל לריב איתה

״החיים קצרים מכדי לבזבז אותם על ריב״

אני אישה קלילה שטוב לה בחיים שלה ורואה בכל דבר הזדמנות לאור וטוב

סה״כ מנסה ללקט טיפים על איך לא להגיע למקום של חיכוכים על הרקע הזה.

לבטל את החופשה בטח לא יקדם לשום מקום, לא בפן האישי ולא הזוגי.

אבל תודה על הדאגה!

חוץ מזה, ברור שתמיד כדאי ויש מקום לעבוד ולשפר, אבל זה לא מה ששאלת..

על נקודות חיכוך אפשריות ולהימנע מהן

וליצור זמנים שמבלים בנפרד

נשמע ממש מורכב.

שאת לא אוהבת כבר זמן ונשארת בשביל הילדים,

והוא כנראה יוזם חופשה זוגית.

קודם כל חשוב לי להגיד שאם אהבתם ואתם כבר לא, גם אם את מודעת וגם אם לא,

זה לרוב יושב על משקעים רגשיים, וזה לא מצב בינארי אלא מצב בר שינוי וטיפול בחלק מהמקרים, במידה ואת באמת רוצה.

האם המצב הזוגי ביניכם מדובר? האם הוא יודע שאת לא אוהבת אותו ורק בשביל הילדים איתו?

האם את מבחינתך שלמה עם המצב, ובכמת נכון לך להשאר במצב הזה לאורך שנים (הילדים גם ירגישו את זה במוקדם או במאוחר) או שיש לך רצון שיהיה טוב יותר?

ממש מקווה בשבילך שכן ומקווה שתמצאי את הדרך שכך יקרה...

ולשאלתך, נראה לי שאחד הדברים שיוצרים חיכוכים זה כשיש רצונות שונים וסותרים. לדוגמא בעלך ירצה דברים רומנטיים וקרבה ואת ממש לא.

נראה לי שכן כדאי במידת האפשר לתאם ציפיות או מה את היית רוצה שיקרה, מעבר לזה לעשות יחד דברים כמו אכילה במסעדות, טיולים במקומות המוניים יחסית, משחקים ואפילו צפיה משותפת במשהו שלא עלול לעורר בעיות.

לפחות תעזרו ליהודי

מה עם סט מצעים שווה ומפנק?

וילונות לחדרי הילדים?

ציוד לטיולים?

גאדג'טים?

מנוי לעיתון?

מטמון? גן החיות? הופעות?

סדנא חווייתית?

אפשר לבקש אולי כרטיס מתנה לאיזשהי חנות. למשל לחנות ספרים ואז זה חוויה גם ללכת לבחור את הספר. או למגוון של חנויות ואז מוצאים משהו. או כרטיס לבית קפה.

ב"ה שלא חסר לכם כלום.

ועדיין יש להרגיל מגיל צעיר שהאחריות אצלו

גם בגיל 6 7

חלק מהבעיה ב'כללי אצבע', שהם לא מתחשבים במציאות. הורים צריכים להיות בעיקר עם תשומת לב למה נכון, מה מתאים. מה נכון ומתאים לילד הספציפי, גם אם האח או הילד של השכנים הציב להם סטנדרט לא מתאים.

רופא יכול להמליץ על הליכות והפסקת עישון, גם אם הוא בעצמו בטטת כורסה שמעשן קופסה ביום.

רופא יכול להמליץ על מזון מסוים לילדים, וגם אם לילד שלו יש סרטן זה לא אומר שההמלצות שלו שגויות.

אתה לא יכול פשוט לשפוט בעצמך?

בדרך כלל יש לנו איזשהו ניסיון חיים/אינטואיציה ודברים אחרים שעל פיהם אנחנו יודעים לשפוט. התפקיד של עצות כאלה זה לא לכתוב לך דברים שאין לך מושג עליהם, אלא יותר לחדד דברים מסויימים לשים אותם יותר מקדימה בתודעה. 

אני לא יודע אם הכותב נשוי וכמה ילדים יש לו ומה הצלחתם בחיים, ובני כמה הם שהוא רואה עצמו כמישהו שיכול באופן נונשלנטי לפתוח שרשור עצות לחינוך ילדים כשאיש לא שאל אותו ואיש לא מכיר אותו בפורום.

בדור הטיקטוק כל זב חוטם פותח מצלמה של טלפון והופך לגורו בכל תחום זה מה שהרגשתי כשקראתי את העצות.

אף שאכן כתבתי בסגנון מודרני ובתמצות:

הספרים הבאים:

הסמכות החדשה חיים עומר, 12 כללים לחיים פיטרסון, ילדים צריכים גבולות אדלר, קורס אימון איתי שאוליאן

אני לומד את ההורות שלי

לא זורם אליה

אבל בתור ילדה אמא שלי כל הזמן שיקרה לי. עד היום אני לא מאמינה לאף מילה שיוצאת לה מהפה.

וזה בטח משפיע על הקשר שלך איתה

מעניין איך הרגשת בעבר עם זה

רכב שיוביל אותך מנקודה א לנקודה ב - כן.

רכב שבסבירות גבוהה לא יצטרך תיקונים יקרים במוסך - לא.

רכב עם מערכות הגנה אקטיביות - לא.

רכב עם ציון של 5 כוכבי ריסוק בסטנדרטים מודרניים - לא.

אופניים/קורקינט.

אני רוכב כבר 5 שנים. כולל הקפצת ילדים למסגרות וכולל מה שתרצו. 99% מהזמן האוטו נשאר בחניה כי פשוט לא צריך אותו.

אבל גם אם לא, אז לוקחים מונית יומיים  בשנה. זה זניח.

אני ספציפית עם כובע צמר מתחת לקסדה במצב כזה. לפעמים גם הם.

אם צריך להקפיץ 3 ילדים למסגרות זה כבר פחות אפשרי באופניים.

שלא לדבר בטיחותית. שזה לא מומלץ בלשון המעטה.

אבל שניים אני מקפיץ על בסיס קבוע על קורקינט. ואם רוצים פיתרון בטיחותי יש עגלת נגרר שאפשר לחבר לאופניים אם יש צורך ספציפי. 

מעבר לגיל מסויים הילד יכול לדווש לבד ואני לא צריך לסחוב אותו.

סבא וסבתא שלי רוצים לקנות לנו, אבל הם כנראה לא מעודכנים במחירי הרכבים, כי הם אמרו לנו לחפש רכב ב-15,000.

אנחנו מתלבטים אם לסרב להצעה הנדיבה, כי ת'כלס זה מוסיף לנו הוצאה חודשית לא קטנה (כמה בערך מוציאים בחודש על רכב?)

ואם זה יהיה רכב דפוק אז בכלל לא שווה...

כמובן זה תלוי בכמות הנסיעות... אם יש הרבה נסיעות זה גם הרבה דלק. אבל לשימושים של פה ושם זה בערך הנתונים.

רכב אמין שטופל טוב אבל בשנתון ישן.

אמור להיות יחסית אמין ומספק את הסחורה.

יש כמה המלצות, אני אישית מעניק שירות בתשלום של מציאת רכב עד לבית הלקוח.. בכל אופן יש הרבה רכבים טובים שמומלץ למצוא עד 10000 ולשמור את ה 5000 לתיקונים וטסט למשל. כי רכב ישן יש תיקונים לפעמים.. בכל אופן לדעתי יכול להתאים 1. הונדה סיויק שנתון סביבות 2009. 2. הונדה ג’אז כנ’’ל.  הן ממש אמינות במידה ושמרו עליהם. 3. לא לגעת באירופאיות בפרט צרפתיות.  4. ניסן טידה מצויינת. תוכלו לפנות אליי בפרטי.

יש לי הונדה ג'אז 2009

קניתי אותו ב250 ק"מ עם תיעוד של טיפולים.

כבר 5 שנים חוץ מטיפול פעם בשנה לא נכנס למוסך. אני ממליץ להשתמש בשירות של יועץ רכב שבודק את כל מה שצריך במיוחד כאשר מדובר ברכב ישן. בהצלחה

שנת 2005, ואני הייתי ’’יועץ הרכב’’ שעזר לו, קנה אותה ב 5000 עם טסט חצי שנה, והחליף פעם אחת וונטות ב 1200 ש’’ח וכעת ברקסים ב 650  ש’’ח, בלאי טבעי.

הוא מרוצה מאוד!

זה שילוב של פרקטות מרווח פנימי, חיסכון בדלק ונכנס בקלות לחניה.

אם אתם לא יודעים מה אתם עושים - עלולים להכנס לבור של הוצאות ותקלות.

מלבד זאת - עקב מה שכתוב למטה - מתנה של 15K אינה סיבה להחזיק רכב - תוך חצי שנה אתם שורפים את זה בהוצאות על הרכב.

(סתם. זה לא הוא שם...זה נראה לי אריק או מישהו אחר פתח כבדיחה כשהוא נולד).

וברצינות, שמעתי מכמה טכנאים שהיום שארפ נחשבים הכי טובים ואמינים

וזה הפרטמר היחיד שחשוב להוריי זה קרח ושארפ צריך לשפוך מים בשביל שיהיה קרח אז זה ביג נו נו 

יש לי דגם שלהם ואני מרוצה ממנו. זה היה המקרר הכי גדול שיכולתי למצוא עבור רוחב קיר ספציפי.

ובגובהה טוב אבל קראתי על LG ביקורות לא וואו ופחדתי תודהה

כי רוחב הרצפה הוא מוגדר מראש על ידי המטבח, אבל בגובה אפשר להשיג עוד נפח.

לא מבינים שום וכלום...

או שמביאים את הדברים כמו שהיו במקור

או שלא כותבים בכלל!

אין לכתוב דברים מסוימים בפורום פתוח ומעורב.

אין לכתוב תיאורים גרפיים ופירוט כזה כפי שהיה לפני העריכה.

אין לשאול על ניסיון או לשתף שיתופים אישיים מחדר המיטות.

משאירה לפותח הזדמנות לסגנן את שאלתו מחדש בלי כל אלה ולראות אם יש מענה ראוי. מבחינתי שאלה כמו שלו צריכה להיות מינימום בפורום גברים סגור אם לא רק אחד על אחד בעולם האמיתי מול דמות של רב לבירור העניין וכו'.

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ג באדר תשפ"ה 19:34

[הערת עריכה: ערכתי, לא מתאים לפורום פתוח ומעורב.

ניתן לשאול בפורום גברים סגור.

בינתיים משאירה כאן לאחר עריכה אך במידה ויגלוש למקומות לא ראויים ינעל או ימחק.]

------------

ערכתי מקווה שזה בסדר

אהלן!

שמעתי וובינר של יונתן קליין

ויצאתי עם רגשות מעורבים.

לא חושב שיש לנו בעיות בתחום

נכנסתי מרצון ללמוד על נושא שאף פעם לא באמת מלמדים אותנו.

הוא דיבר על להשתפר בתחום הפיזי כמטרה חשובה כ"כ?

והציב כדוגמא להצלחה זמן ארוך יותר של חיבור.

יצאתי עם תהיות

זה מה שיחבר? זמן ארוך יותר ולהיות מאסטארים בתחום??

הרובד הנפשי הנשמתי הרבה יותר חשוב וכשהוא בעוצמה ההנאה גדלה. ולהפך כשחסר נראה לי שזה חיצוני.

אשמח לתגובות

בעז"ה גם אשאל רב

הרגיש משהו לא מספיק נקי, המון מחשבות שלי על הנושא.

אולי זה עניין שלי. 

מאשר לערוך ולסרס

סתם הערה למחשבה להבא

כמה כדאי להשקיע בצד הפיזי

כשלעצמו

חיבור ארוך יותר וכו'

מאמין שההתקרבות הגדולה מגיעה מהצד הנפשי. 

אם החיבור הרגשי שלכם ברמה גבוהה והפיזי פחות, אז ודאי להשקיע בפיזי ואת הרגשי לתחזק.

אי אפשר אחד בלי השני.

הפיזי כשנעשה עם הרגשי יכול להיות רגשי בעצמו ולא טכני.

בגדול - יש באמת שיטות ביהדות, שרואות סתירה בין הדברים. עד כמה שלמדתי מרבותי שליט"א, תורת ארץ ישראל מלמדת שאין סתירה. כמובן, עיקר ושורש החיבור צריך להיות בקשר העמוק - במטרות האידיאליות המשותפות, בקשר הנפשי העמוק, בהקשבה זה לזו וזו לזה וברצון להיטיב אחד לשני.

מתוך זה ובתוך זה, יש בהחלט מקום גם להשקעה משמעותית בקשר הפיזי (בלי להכנס כאן לפירוט שלא מתאים בפורום) וביכולת לשמח באמת את האשה ולשמוח באמת בשמחה משותפת.

מי שמסביר את העקרון בהרחבה משמעותית, זה הרב יהושע שפירא שליט"א, בתכנית שלו לגברים על קדושת הזוגיות, אפשר לחפש בגוגל. (הוא לא נכנס לפירוט הטכני כמו יונתן קליין, אבל ברמת העקרון נראה לי שהדברים מתאימים לעקרונות שהוא מציג)

(ושוב אציין, שאיני מכיר את הקורסים מבפנים ואיני יודע אם אני חותם על כל דבר. מדבר רק ברמת הכותרת)

נראה לי, שהיכולת שהוא מלמד - לשלוט בעצמך בכל שלב, היא דווקא תוספת קדושה וממש לא חיצוניות.

(ערכתי, כי אחרי שהתנסחתי בצורה הכי זהירה, חשבתי שבכל זאת הניסוח פחות מתאים בפורום פתוח)

ומתוך כך ביהדות, הרוחני הפיזי והרגשי שלובים זה בזה.

כשיש איזהו תיקון לעשות ברמה הפיזית או הרוחנית או הרגשית, הוא יהיה בדרך כלל כרוך בלפחות עוד אחד מהצדדים.

אינני מכירה את מה שהיה בשיעור שצפית בו,

אבל לגבי ההקשר גבריות והתגברות היא דבר עמוק שיש לו ביטויים שונים בכל הרבדים.

זה לא יכול לבוא בלי חיבור גדול ומשמעותי בנפש, גמובן ששם הדגש,

אבל אין מספיק מקום להכיבר במילים כמה חשוב הפן הפיזי.

יש הרבה יותר נזק שיכול להיגרם מחוסר,  מ'צדיקות יתר' מפחד מ'לא נקי' שלא קיים בין איש לאשתו, לא קיים!!!

מאשר תועלת

אם לא רואים את זה עכשיו זה מגיע בבומרנג ענק אחכ.

זה פשוט ככה, מנסיון כואב.

לא להפסיק לעבוד על הזוגיות, בכל הרבדים. אף פעם.

מציינת שמראש לא היתה לנו בעיה אובייקטיבית, רק לבעלי היה רצון ללמוד את זה. אני אפילו קצת נבהלתי שאמר שרוצה להירשם לקורס, כי לא הבנתי מה חסר לו.

כלומר בשביל מי שמתעניין לא צריך איזה חוסר דווקא, אפשר להרוויח מזה המון גם כשהכל טוב.

אני לא רואה ממש את הסרטונים וההדרכות, אבל כן שומעת רשמים ממה שבעלי לומד, ושומעת את התכנים והרעיונות, נכון שכותרת הקורס קשורה לעניין פיזי (שאגב, ההבטחה שלו באמת עובדת), אבל התוכן והרעיון שהוא מלמד הוא הרבה מעבר לפיזי.

המיקוד בפיזי הוא בגלל שהוא ביטוי ישיר מאד וחזק מאד לנפש, לרוח, למקום הנפשי מול בת הזוג ומול עצמי, לכוח שלי בעולם, למקום שלי בעולם, למה אני יכול ומה לא וכו.

אני חושבת בגלל שהוא מייחס לכוח המיני המון (ובצדק...) הוא מקשר את זה להמון רבדים אחרים מול האדם, בזוגיות ועוד.

ודבר אחרון

לא יודעת אם כדאי לחתן צעיר לעבור את הקורס. נראה לי צריך ללמוד קצת זוגיות מהחיים עצמם לפני שהולכים לשדרוגים.

בהגדרה הקורס כן מיועד גם לחתנים צעירים אבל לדעתי לא מפיקים מזה את אותו ערך כמו מישהו שנשוי כמה שנים טובות..

אז אנסה לענות על השאלה באופן כללי-

אתה צודק שמיניות לבד, טובה ככל שתהיה, לא תיצור חיבור.

ואתה גם צודק שכשהרובד הנשמתי והרגשי נמצא במקום גבוה גם ההנאה מהחיבור הפיזי גדלה.

ובכל זאת, אני חושבת שיש חשיבות גדולה להשקעה בפן הפיזי של הזוגיות. כמובן, לא רק. ואסור שזה יבוא במקום ללמוד איך לדבר ואיך להבין זה את זה. אבל בוודאי שגם זו 'תורה היא וללמוד אני צריך'.

אנסה לתת פה הסבר, אחד מיני רבים, איך קשר פיזי יכול לחזק את הנישואין-

בדיוק קראתי אצל אוריה מבורך על מגע בנישואין (זה היה בהקשר של השוואה בין מי ששומר נגיעה למי שלא)- כששומרים נגיעה המגע הוא 'הדבר המיוחד הזה שיש רק בין שנינו'. ובו זמנית, הוא הופך את הנישואין ל'דבר המיוחד הזה שרק בו יש מגע'.

ואז (ופה זה כבר תוספת שלי), ככל שהמגע טוב יותר ונעים יותר, כך הנישואין, שהן הכלי לדבר היקר הזה, הופכים למשהו מיוחד ויקר יותר.

נשמע שקצת קשה לך לקבל ולהבין את הקדושה שיש בקשר פיזי בין בני זוג נשואים.

לצערי זה דבר נפוץ מאוד, במיוחד כששנים מחנכים אותנו 'לשמור על עצמנו' ולהיזהר מכל דבר שמזכיר ניחוח קל של מיניות.

ממליצה ממש לשמוע שיעורים בנושא של הרב יהושע שפירא.

של שיפור מתמיד בתחום הרגשי, שכן הוא דורש להיות קשוב ורגיש ואכפתי מחד מצד הגבר

ומצד האישה - להצליח להביע את הרצון שלה בצורה מדויקת. בכדול, כן?  

זה לא מגיע מעצמו, אלא דורש דיוק גדול בתקשורת ובאינטימיות הרגשית בין בני זוג

למעשה, בעיניי, הוא מדבר על כך שהחיבור הפיזי הוא כעין מראה לחיבור הרגשי. ולכן חשוב להשקיע בו. אבל מאיך שיצא לי לשמוע את יונתן קליין, הוא מדבר על החיבור הרגשי לא פחות.