פורום נשואים טריים (עמוד 10)

אם תפרטי על הטלטלות, יהיה יותר קל לענות...

יש לנו רצון מאוד גדול שהזוגיות הזו תצליח, אבל התחלנו אותה לא הכי ממקום טוב ומרגיש שכל דבר הכי קטן מחזיר אותנו לתחושות האלו. 

אני אפרט יותר- בין האירוסים לחתונה חוויתי פחד מאוד גדול מכל הקשר הזה ולא ידעתי מה אני מרגישה ובכל זאת הלכתי על זה ושיתפתי אותו בהכל, היום נראה שאנחנו סובלים מהשלכות של זה

אולי לא כל אחד חווה את הדבר הזה ספציפית אבל השאלה עד כמה זוגות טריים מתמודדים עם קשיים אחרי חתונה ומה נחשב ללגיטמי וסביר או שהכל ל"אבי דאבי" אחרי חתונה ומאוהבים עד הגג

חזק אצלי, השכל יותר מוביל 

פשוט יש כמה דברים ספציפיים בנושא הזה שרלוונטיים לרגישים באופן כללי שחווים רגשות ודברים בעוצמה.

נדוש אבל שווה להתייעץ עם איש מקצוע...

מאוד מאתגרת

לכל הזוגות

בסוף יש פה שני אנשים שמתחילים לנהל ביחד חיים משותפים, הם שונים רק מזה שהיא אישה והוא גבר וכמובן שיכולים להיות עוד הרבה הבדלים וגם פערים.

אל תתייאשו אחרי חודשיים וגם לא הרבה מזה.

אל תהססו לקחת ייעוץ

תלמדו, כי אף אחד לא נולד זוגי.

גם הזוגות הותיקים ביותר יכולים ללמוד דברים ולקבל כלים אחרי הרבה שנים.

את יודעת לשים את האצבע על הבעיות ומשם תתמקדו

מאוד חשוב, איך התקשורת ביניכם? 

תקשורת טובה מאוד - מדברים הכי פתוח ויש רצון מאוד להצליח

זה בסיס מאוד טוב וחשוב

תדברו

התייעצו

תהיו ביחד בזה

והרצון מעולה

תלמדו להקשיב (אתם יודעים?), תתרגלו לוותר, תהיו שם זה לזו והפוך, וללמוד, כל הזמן ללמוד ולהשאיר אש גלויה

זה הכי טבעי.

אהבה זו רק ההתחלה, צריך הרבה מעבר. שותפות, ויתור, כבוד, הקשבה, הכלה ותמיכה יחד עם מלאות עצמית ותחושת הגשמה.

כל אלו ועוד פרמטרים מרכיבים את חיי הנישואין.

יש הרבה יותר שונה בינכם מאשר המשותף, גם אם אתם אוהבים, נמשכים ורוצים האחד את קרבת השניה.

לומדים את זה, לא להילחץ...

טיפ אחד, כל עוד לא אמרת את המילה, הכח בידיים שלך. יש דברים שכשאומרים אותם בכעס לא באמת מתכוונים אבל הם פוגעים ומשאירים צלקת לנצח.

תמיד עדיף לחכות מעט, ואם אחרי כמה שניות את עדיין ממש רוצה לומר, למצוא את הניסוח הכי פחות פוגע במהות האדם. תמיד לדבר על המעשה ולא על תכונות אופי כהגדרה- נגיד, אתה ממש משאיר בלאגן, ולא אתה בנאדם כזה מבולגן. מקווה שמובן!

כי פתאום רואים פגמים חסרונוצ ודברים שלא שמנו לה אליהם

לא צריך להיבהל צריך לבנות את הזוגיות בריא ונכון ובע"ה תראו פירות מהממים בהמשך

זוגיות זה עבודה

ויש מלא לזוז

ולהתקדם

אני נושאה 6 שנים וכשאני מסתכלת אחורה ווואוווווו

דרך ארוכהההההה

אם יש לכם רצון וכח לעבוד הכל פיקס

מלא לתקשר בינכם ולאט לאט תלמדו ותכירו ותתקדמו

בהצלחה!!

להתחתן זה תמיד מפחיד, לא משנה עם מי ומתי.

ואם אתם לא זוג אדישים ש"חיים אחד ליד השני" אלא חיים ומתקשרים ומתחככים הרבה-הגיוני שיהיו "טלטלות",

אבל נראה לי זה ממש תלוי בנקודת מבט ובהתייחסות לדברים, אצלנו יש הרבה דברים שיכלו להיות

אירוע קשה ומטלטל ומרחיק, אבל שנינו עם עין טובה ובאנו לעבוד ולבנות את הזוגיות שלנו, 

לכן זה היה ברור לנו שהשוני ביננו יתגלה, אבל רובו התגלה בתקשורת טובה, כשהרגש במקום טוב ומאוזן,

ואז זה רק מקרב כי כל אחד מכיר טוב יותר את השני וגם יודע יותר איך ומה לתת לו ולקבל ממנו.

וגם יש לנו מבט כזה על נישואים, שלפני שמתחתנים זה "בחירה", אחרי זה זה כבר "אני" 

ועם זה אני עובד, מפה אני מתקדם עם הכלים שיש לי=לנו. לא משנה עם מי מתחתנים תמיד יהיה עבודה.

ממש ממליץ על הספר "בניה עדי עד" של הרב אליהו האיתן. קצר וקולע. 

ואם מבינים את הרעיון הוא בכללי טוב לחיים, גם לרווקים.

שיהיה בהצלחה! הכל טוב, הכל חדש ולומדים, תבואו ללמוד ביחד והכל יראה פתאום אחרת!

חוסר הבנה? מעולה! מעכשיו נוכל להבין! 

מה שעשיתי מפריע לך? מעולה, תודה שלימדת אותי עוד דרך לשמח אותך!

לא הולך בקשר הפיזי? בוא נלמד אחד את השני ואת עצמנו, זה חדש והגיוני שלא יתחיל מושלם!

חשוב לשוחח, הרבה. לשים לב שמקשיבים באמת אחד לשני, לא רק שכל אחד שופך את הטענות שלו. לפני שמגיבים לשני, במיוחד בשיחות 'טעונות' על פערים וציפיות - לתת שיקוף: "את/ה טוען/נת כך וכך וכך, האם הבנתי אותך נכון?" אם התשובה היא "כן", אז אפשר להיגיב את דעתי (ואח"כ השני ישקף לפני שעונה וחוזר חלילה) אם התשובה היא: "לא"/"בערך", לבקש ממנו להסביר שוב (במילים אחרות!) את דבריו ושוב לשקף ורק אחרי שברור שהטיעון מובן, יש מה להגיב עליו.

זה קצת חופר, אבל מאפשר שיח אמיתי ועמוק ולא שמדמינים שמשוחחים ובאמת יש פינג-פונג של ססמאות.

בהצלחה רבה

בעיניי את וועה בגישה.

את מתבאסת מזה, במקום לשמוח בזה.

אם הוא התייעץ, סימן שזה חשוב לו והוא רוצה להתקדם.

תשקיעי בניראות, תשקיעי בקשר.. בטח שיש אור! הרבה אןר!!

שאלות אמיתיות, ומוזמנת לענות מול עצמך.

את מטפחת את עצמך?

מתלבשת נקי ובסטייל?

דואגת להראות טוב גם בבית?

עושה כושר?

קצת איפור לפני יציאה?

היגיינה?

נכון שהלב והנשמה זה העיקר והמהות,

אבל משיכה צריכה גם אחיזה חיצונית.

ולגבי הבעל,

תשמחי.

הוא מחפש דרך למרות הקושי.

הוא מוכן לעבור דרך, ללמוד, להתאמץ עבורך.

זכית. 

את מסתכלת על עצמך במראה ומרגישה שאת אשה מושכת?
הרבה מעניין המשיכה הוא אנרגטי.
משהו מסתורי, לפעמים עוקצני אבל גם מתוק ופתוח. כן, גם בנישואים, קצת להיות קשה להשגה, קצת משחקים קצת פלירטוט.
זה עבודה, וזה לכל החיים,
ויש הרבה שמתמודדים עם זה.
שווה לפתח את זה אצלך, ויש המון דרכים.
חוץ מהופעה פיסית חיצונית מושכת בוודאי, תמיד יש מה ללמוד ולהשתפר שם.

מעבר לזה,  חיבוק ענק ענק אחותי, ממש חיבוק גדול.
זה נשמע משהו מאוד קשוח.
אם אני הייתי מגלה דבר כזה אני חושבת שהייתי נשברת לרסיסים...

אני רוצה לענות

אני חושבת שאני אישה יפה, משתדלת לשמור על כושר ונראות

שוב משתדלת

בכל זאת אימא למספר ילדים ועובדת משרה מלאה

האם הגוף שלי מושלם? לא

עברתי אי אילו לידות וצברתי דברים

אבל אני לא חושבת שהשיח הזה הוא שלי והוא בריא לי

אולי זה דווקא המקום שלו?

האם אני צריכה להראות מושכת יותר בגלל שהוא פחות נמשך?

ואיך אני יכולה לנצח בתחרות הזאת אם כשהייתי בת 19 נטולת ילדים ועם המון זמן לא ניצחתי אותה?

אני מבינה שהראיה שלי צרה ולכן אני כותבת כאן

בשביל לשמוע קולות שהם אחרים

אבל עדיין בסוף בסוף נפגעתי כתגובה ראשונית

אשה שמחוברת לנשיות שלה מכל הבחינות- זה מיטיב קודם כל איתה.
זה תהליך שאני חושבת שכל אשה חייבת לעבור בלי שום קשר לאם היא נשואה ואם בעלה נמשך אליה וכמה.
זה תהליך דל ריפוי, גילוי, צמיחה והתחדשות.
זה לא סתם לעשות משקולות, לאכול סלט ולשים סרום לפני השינה.
אם תרצי אפרט.
נגזרת של זה באופן אוטומטי היא בד"כ משיכה של טוב כללי מבחוץ- חלק מהטוב הוא משיכה של האיש שלך.

אני חושבת שאני אוהבת את עצמי

אבל כנראה שאני צריכה להעמיק בזה

את מתעוררת בבוקר בתחושה של איזה כיף לי שנולדתי אני?
את יכולה לבלות זמן איכות עם עצמך במשך שעות?
את יודעת לשבת ולפרט על עצמך מחמאות בהגזמה? (לכל המצקצקים אין קשר לענווה, זו הכרה במתנות שהשם ברא לי)
את מרגישה שכל מי שזוכה להיות סביבך, הוא ממש זוכה, בזכיה כמו פיס?
את מפרגנת לעצמך, מפנקת את עצמך בלי צורך באישורים מבחוץ?
את מצליחה לחבק את עצמך ולהכיל את המורכבויות, הקשיים והנפילות שלך, בלי שפיטה עצמית?
את מסתכלת במראה ואומרת וואו איזה דבר, איזה כיף לילדים שלי שאני אמא שלהם, איזה כיף לבעלי שאני אשתו?

כל מה שכתבתי כאן, יכול להישמע קרינג' בהגזמה אם לא מבינים את המקום האמיתי ממנו זה מגיע.
אני המתנה של עצמי מהשם יתברך.
עם המגרעות ועם המעלות ועם החסרונות.
איך שאני- אני במהות שלי עצם רצון השם.
יש לי עבודה יש לי לאן להתקדם.
יש לי טעויות.
מכל דבר אני צומחת, מכל דבר אני גדלה.
מכל דבר אני לומדת
מכל דבר אני משתלמת.

את נהנית להיות את?

לפחות אני אוהבת עצמי בלי ספק ☺️

מודעת לחסרונות שלי בהחלט אבל באמת שלמה עם זה

אבל כדאי להסתכל על הצד החיובי - בעלך אוהב אותך, מבין שהקושי אצלו ורוצה להצליח להיות יותר קרוב.

ב. יתכן באמת שזה בעיקר אצלו,בניגוד למיתוסים ש'עוד לא נולד הגבר שאין לו תמיד חשק' - יש גם גברים כאלו עם פחות חשק ושפחות נמשכים. יתכן שזה פחות טבעו, עובדה שהוא אוהב אותך ורוצה להשתפר.

ג. יתכן, בלי לסתור את סעיף ב', שיש לו איזשהו מחסום פסיכולוגי. זה יכול לנבוע מתפיסה דתית מוטעית שיוצרת תודעת ריחוק מהתחום, או מתפיסה אישית שמשום מה לא נח לו עם עצמו והגבריות שלו וחוסר ההמשכות אלייך היא רק הסימפטום.

אם זה באמת הכיוון - אז לצד הראשון הייתי ממליץ על להתייעץ עם הרב יהושע שפירא שליט"א שעוסק הרבה בתחום, יש לו גם קורס אינטרנטי בנושא.

באפשרות השניה (כמובן, זה חייב להיות מרצונו) - אולי טיפול אישי שלו אצל מטפל שמומחה לזה, או אפשר את הקורס האינטרנטי של יהונתן קליין (קצת יקר אבל כנראה משתלם) אני לא מכיר אותו עד הסוף, אבל נראה שזה יכול להיות בכיוון.

טבעי ביותר מה שאת מרגישה

ועם זה אולי לנסות למצוא את הראיה שהוא מחפש דרכים להגיע אלייך, להתקרב, להרגיש, ומה לעשות שהיום עם כל ה ai אנשים מתייעצים על כל דבר, ממש כל דבר, והוא מצא לנכון "להתייעץ גם איתו" על זה.

אם אתם בטיפול אפשר דרכו לנסות להעלות את העניין, לדבר על זה, למצוא את הדרך של שניכם להגיע לזה ביחד.

אני לא יודע כמה אתם נשואים, אבל איך היה בתחילת הנישואים? או אפילו בתקופת האירוסין?
 

בעל מקרה שוב, מבין מאוד את התחושות שלך

ויש לנו היסטוריה ארוכה

שהוא נטה להרדם ועוד כי אני לא רוצה להכנס לפרטים

אנחנו בטיפול ממושך וגם עשינו כמובן בדיקות בריאותיות והכול תקין בה 

ברוך ה

ההתחלה מאתגרת לכולם (רק שיש גם אתגרים בהמשך)

ומניח שזה הפריע לך

לא היה בינכם שיח על זה?

הוא תמיד העדיף להירדם?

קודם כל השנים עושות את שלהן....

גם במובן הפיזי וגם ההרגל עושה את שלו...

האמת אני נמצאת באותה הסירה שלך.

אני יודעת שהוא אוהב אותי מאד הוא קשור אליי נפשית ממש חזק אבל לא נמשך אליי🤷‍♀️ואני בשיח דיי פתוח מולו בדברים האלה.

הוא משתדל ממש ואני כן מעריכה את המאמץ הזה,אבל לא מרגישה שהוא חושב עליי בצורה הזו...אמרתי לו אלף פעם הכל טוב ויפה אבל אני לא אמא שלך....אתה קשור אליי זה נחמד אבל לא מעשי מבחינה זוגית אנחנו לא יכולים להיות רק חברים.

וכן זה מערער ממש וגם יוצר תסכול עמוק.

ולפי ההודעה שלך הוא כן חושב עלייך וזה גם חשוב לו...

אני לא מכירה אתכם אבל אצלנו שבאתי ופתחתי מולו את הנושא ודיברנו על זה בצורה רגועה והכלתי והבנתי את הקושי שלו למרות שאני זאת שנפגעת- זה רק תרם לאמון שלו בי וגרם לו כן להעריך יותר וגם יצר אוטמטית יותר  רצון לקרבה גם פיזית.

השיח אפשר לנו להגיע לרובדים יותר עמוקים בקשר שלנו ולהיות יותר בטוחים במרחב הזוגי.

ואני לא חושבת שאי אפשר,זה כן בר שינוי ויש תקופות שיותר ויש שפחות...וזה התמודדות כמו כל דבר אחר.

שיהיה לך בהצלחה💓

וזה נכתב לפותחת השרשור

אבל לקחתי ולמדתי מזה

כמובן שהפוך

תודה

לא כרגע.

כרגע את מרגישה את ה9גיעה הכואבת והצורבת בנשיות שלל.

זה לא הזמן להשתנות.

זה הזמן לחבק את עצמך. לאהוב את עצמך. לקבל את עצמך.

את קצת בעמדה שכל הזמן רוצה והוא בעמדה של בוחר כן או לא.

הייתי מנצלת את הריחוק הכנה שנוצר כדי לבדוק את הקשר מרחוק. כמה אני מרגישה אהובה? מכובדת? מוערכת?

מהם הרצונות שלי מהקשר? טוב לי פה?

פשוט למקד את עצמך גם ברגש חומל כלפי הכאב שלך, וגם ברצונות ובצרכים שלך.

לדבר אתו על מה חסר לך בקשר, ולראות אם הוא רציני כלפי זה.

בקיצור, לא לרדוף את עצמך על מה שראית שם בבינה המלאכותית.

בהצלחה רבה....

אין דבר שלם מלב שבור,

למה?

כי לב השבור מניע לפעולה, זה בדיוק ההפך מהיאוש.

המשיכה היא הרבה פעמים לא למראה החיצוני אלא לתדר שאת משדרת.

מה הגבר צריך כדי להימשך?

הגבר צריך אנרגיה נשית רכה ואוהבת, שמחת חיים בלתי תלותית, הערכה ובטחון בו.

ואו זה קשה...איך עושים את זה?

זאת עבודה של "ראיה פנימית". מה את רואה בו?

אם את רואה בו חסרונות ומתמקדת בהם, הוא לא יימשך אליך. כי זאת אנרגיה שלילית שהודפת אותו.

העבודה היא לראות בו את הגבר שאפשר לסמוך עליו ולהעריך אותו על כל הטוב שיש בו אפילו שהוא קטן.

לראות את התכונות הטובות שלו שמשמחות אותך

להיות רכה וללחוץ על כפתור האהבה על כל הדברים הטובים שיש בו.

איפה נמצא הכפתור הזה?

הוא נמצא במוח שלך, בבינה היתרה שיש לך. שם השני של הכפתור הזה הוא התבוננות.

אפשר להיעזר בכתיבה, זה כלי מאוד עצמתי. לקחת דבר טוב ולפתח אותו לאורך ולרוחב, להתבונן על זה. ההתבוננות מעוררת את הרגש.

כוח המשיכה זה חוק פיזיקלי. כח המשיכה בין איש לאשה גם מעין זה, רק צריך להכין את השטח ולנקות את הקוצים שעומדים בין הבני הזוג וזה יקרה.

מאוד ממליץ לעקוב אחרי בתכנים של ליאת פיין. היא מומחית בנושא הזה בצד הנשי וב"ה מצליחה מאוד להעיר את המשיכה.

בהצלחה

שבאיזשהוא מקום זה לא שלי.

וברור שצריך שניים לריקוד. אבל זה מקומם אותי כי יש פה הטלת אחריות עלי, וואלה פחות מרגיש לי שאני רוצה וצריכה  לשנות - בעיקר שאני כל כך מושקעת בלהיטיב את עצמי בזוגיות הזאת בעיקר בטיפול

כי ברור לי שגם לי יש אחריות בדברים האלו

אבל גם בגלל שאני באמת רואה שזה שלו.

ואני יכולה לעשות שמיניות באוויר ועדיין זה יהיה שלו

לא יודעת

יצא לי מבולגן 

גם טבעי וליגטימי לגמרי שאת פגועה ומתוסכלת.

כמו שאמרת זה ריקוד ואנחנו רוצים ריקוד קרוב ואינטימי.

אם צד השני בריקוד מרוחק יש שתי אפשרויות. או לרקוד לפי הריקוד שלו וגם להתרחק, או להתקרב אליו שבאופן טבעי הוא גם יתקרב לפי הריקוד שלך.

אני יוצא מנקודת הנחה שאת הצד השני אי אפשר לשנות באופן ישיר (אולי בטיפול כן)

אבל כאשר צד אחד משנה את הראיה שלו או ההתנהלות שלו זה משפיע על צד השני באופן עקיף.

כמה שזה נשמע טכני אבל אני באמת מאמין בזה שלכל צד יש אחריות (ולא אשמה) של מאה אחוז על עצמו. ראיתי וחוויתי בזוגיות שלנו את ההשפעות של שינויים קטנים פנימיים.

המשיכה בין גבר לאישה מתחילה מהראש, ותלויה בדינמיקה ביניכם בעיקר

לאו דווקא בנראות חיצונית.

הייתי שואלת את עצמי קודם, האם את אוהבת עת עצמך ושמחה בעצמך. מרגישה טובה וראויה.

אחרי כל זה, איך המצב ביניכם מבחינת תקשורת ואינטימיות רגשית.

זה דברים שמאוד מאוד משפיעים.

ובסוף, אני חושבת שכמה שזה פוגע, כי זה פותח נושא כואב שכבר שמת לב אליו ומנכיח אותו אף יותר, זה פתח לעבודה על הזוגיות. ועוד בסוף 2 - בעלך באמת מחפש את הדרך להגיע אלייך. וזה דבר גדול

את יכולה להסתכל על זה כהזדמנות במקום כשקיעה למטה ברחמים עצמיים ותסכול, שזו התגובה הכביכול מתבקשת רגשית.

חיבוק❤️

אם כבר החלטת מה התשובה המבוקשת, אז בשביל מה צריך רב?

שואל באמת בשביל להבין, זה לא שיש לי דעה בנושא

(כמה זמן אתם אחרי לידה?)

אז זה כבר פחות אוטומטי.
 

מניח שבכל זאת אם תדגישו את הפחד מההיפרמדיס, הרב שלכם יתיר. רפואה שלמה

באמת שואלת.. מה תעשו?

ותזכורת גם שם כמו בכל מקום על זהירות במרחב הוירטואלי שנכונה תמיד

בתקווה שיצור טוב.

לא יקרה? לא יסתדר? -תמיד אפשר לסגור

המשמעות היא להכנס לפנסיה ולשלם מהפנסיה את המשכנתא.

דירה בעשור הראשון לנישואין.

דירה ממוצעת עולה כ2 מיליון שח

משמע הון עצמי הוא כחצי מיליון

בהנחה ואין הון קודם או מתנות מההורים (כי אם יש. אז תניח שקיבלו כבר ביום החתונה וקנו אז)

זה אמור שצריך לחסוך 10 שנים כ3.5-4 אלף כל חודש

כדי להגיע להון הזה.

והעשור הראשון קשה לזוגות צעירים. יש תינוקות. יש מעון. המשכורת לא של שיא הקריירה. חלקם עדיין סטודנטים.

כך שאם הצליחו לקנות אחרי עשור זה טוב.

חלקם הגדול מצליח לקנות משהו ממוצע אחרי כמה שנים ומשדרג בהמשך החיים.

אבל לשלם משכנתא בפנסיה זה דבר סביר וקיים.

למרות שעם הזמן המשכורות עולות. אז חלק גדול מצליחים לסיים את המשכנתא לפני הפנסיה או ממש בכניסה לפנסיה (מכל מיני קופ"ג שנפתחות בפנסיה)

לא יודע מאיפה המשפט בכותרת והוא לדעתי רחוק מלהיות נכון.

לגבי השאר עניתי שגם אם זה סביר וקיים זה לא אומר שאין בעיה (המשפט שכתבתי שהגבת לו ש"יש בעיה) ולהפך זו בעיה גדולה יותר כאמור.

למרות שלא הבנתי למה יש צורך.

אם לוקח לזוג 20 שנה לקנות בית זו בעיה כי משלמים משכנתא אל תוך הפנסיה.

ואם זה נפוץ או קיים או סביר זה לא הופך את זה לפחות בעייתי, להפך, זה הופך לבעיה גדולה יותר.

כי יש עזרה מההורים, או שקונים דירה בפחות משני מליון, או שהשקיעו את החסכונות שלהם וכו'

לכן רק לא ברור למה כתבת שאין כמעט זוגות שקונים דירה בשנים הראשונות, המציאות מראה אחרת.

בהודעה הפותחת הסיפור מראה שאין

ששני הזוגות עובדים קשה (ולבדם) כדי להצליח

לקנות דירה משלהם 

למה להפוך את השרשור לדיון על קניית דירה כשהנושא שונה?

היא בעיקר להעביר עיקרון. ובעיקרון הזה המילים החשובות הן איזון וסדרי עדיפויות והמהות של הבית, לזכור למצוא אותם גם בתוך קלחת החיים בכלל ובתוך המירוץ לדירה בפרט.

לשמור על הגם וגם, עם האיזונים העדינים, על המהות של הבית פנימה ולא רק 4 קירותיו, על סדרי עדיפויות. 

וכך מתנועה פנימה החוצה להמשיך ולעבוד גם על כל השאר. גם הזוגיות והבית פנימה במהותו, וגם על רכישת בית או דאגה לבית הפיזי ברכישה וכד'. 

גם וגם. ולא או או. ושוב, תוך שימת הדגש בעיקר על הבית במהותו.

תזכורת עבור כולנו לשים השקעה גם בזוגיות שלנו

כל יום ביומו

השקעה שתגדל ותשתלם גם בטווח הקצר וגם לאורך שנים רבות וטובות ב"ה.

שבת שלום ומבורך

יבואני רכב נותנים שירות לרכב גם עשרות שנים אחרי שהוא עלה לכביש וגם אם הוא כבר החליף 375 ידיים.

אחרת, הערך של רכב יד 2 יצנח מה שיגרום לזה שאף אחד לא יקנה מהם רכב...

והיה מעולה

מקווה שהיא עדיין מטפלת

עד כמה שידוע לי

מקבל גברים 

(והרכב...)

אחר כך כן תוכל לפזר ילדים בבוקר?

אתה מתחייב לעבוד שם תקופה מסויימת בגלל ההכשרה?

בעיקרון הנטייה שלי לכיוון האופציה השנייה בעיקר כי זה נותן כלים לעתיד גם אם לא תמשיך באותה משרה זה יאפשר קפיצה משמעותית מה שיהיה קשה לקבל בעבודה הראשונה. השאלה היא לכמה זמן העומס הנוסף והאם אתם כמשפחה יכולים בשלב הזה של החיים לעמוד בזה.

בשביל תנאים טובים יותר ושכר גבוה יותר.
השאלה אם פירטת את כל שאר התנאים

שקודם כל אישתך צריכה להסכים שזה ייפול עליה

אם היא מסכימה

כדאי לבדוק עלות תועלת

האם ההפרש הכספי/ ההתפתחות המקצועית שווה את המאמץ והמחירים 

ממילא ברוב העבודות האלה (כמו שאני מכירה אותן) יש הכשרה מסוימת עד שלומדים את המערכת ומוסמכים לעבוד עליה. ולשכר יש תקרה מסוימת כיי ש גבול לקידום כהנדסאי. עדיף ללכת על הרף הגבוה אם כבר.

לא רואה עניין להשקיע בשביל משכורת מתחת לממוצע. מה גם, שזה משרדג את קורות החיים במידה ותבחר לא להישאר שם בסוף.

ואגב, אתם צריכים/רוצים רכב? אם לא, ואפשר ונוח לנסוע בתחבצ, זה זכטם שאפשר להתמקח עליו שיעלה בשכר במקום

בקיצור, אם זה מסתדר לשניכם, אז 2 כאמור

זה חופש גדול וחגים, עד חנוכה זה מאחוריכם.

יש לכם בנטו 3-4 חודשים של לחץ בבוקר.

אפשר להתארגן לזה מראש לחשוב איך אפשר להקל.

להכין בגדים מהערב, תיקים לארגן לפני שאתה יוצא. ככה אין בכיות על אוכל לגן.

נעליים מוכנות ליד המיטה.

זה עדיין עבודה להתארגן עם כולם, אבל אפשר לצמצם את העומס.

לדעתי אם אין לכם באופק איזה שינוי גדול כמו מעבר דירה או לידה, אפשר להסתדר שישה חודשים בשביל שבהמשך המשכורת תהיה גבוהה יותר.

אפשר להקדיש סכום מסויים שתחליט עליו (נניח הפער בין המשכורות כפול שלושה חודשים)

על מנת להקל את התקופה.

למשל לקנות שואב שוטף או בייביסיטר או נערה שתבוא לקפל כביסה וכד'.

התקופה הזאת תיגמר ותשארו עם משכורת גבוהה יותר בלי נסיעות למרכז.

לק"י

גם ככה לרוב אני עושה את זה.

זה יותר העניין של הזמן שלו עם הילדים.

לפני שאתם חותמים על התחייבות להכשרה תבדקו את האותיות הקטנות.

לגבי זמן איכות, זה קורה שיש תקופות כאלו. שישי שבת יהיה זמן מרוכז יותר.

זה רק זמני, 6 חודשים אינטנסיביים ואחר כך רגוע

אז זה לדעתי שווה את זה

אם זה בכללי אינטנסיבי יותר אז לא נראלי שהייתי הולכת על זה

כמו בהתחלה.

אל תראה אותה כמובנת מאליה.

תעריך. תחמיא. תפנק. תפתיע. תתרגש לקראתה. תתעניין בה. תקנא לה קצת. תראה לה שהיא מהממת בעיניך ומרגשת לך את הלב. 

ואם תעשה הפוך אז היא תגיד שאתה אדיש כלפיה

בקיצור מה שלא תעשה לא יהיה טוב

כי המריבה אצלה, בתוך עצמה.

ואין אפשרות להכנס לזוגיות עם בן אדם שמחליט הכל לבד והוא לבדו הוא יודע מה נכון ומה צודק

ויורה את המטרה.

והכל נברא לכבודו.

נשמע ששנכווית ממש מחוויה קשה,
המציאות ממש לא ככה, אם אשה הוא על הספקטרום של נורמלית.
אשה חייבת חיזור, אין פה ויכוח,
מה זה הייאוש הזה?

מצטערת בשבילך.

אבל לא כדאי להשליך. רוב הנשים הן טובות ומיטיבות.

מקווה שתצליח לשחרר את הכעס ולפנות מקום לטוב חדש בחייך. 

עננו ביום קראנו.

אני נותן אמון רק בה'

אל תבטחו בנדיבים.

אני הגעתי לתובנה שאשה מעצם טבעה

היא הרבה עסוקה בנראות, ובאיך להציג את עצמה טוב.

ולכן יש לה יתרון משמעותי בתחום ההצגות.

אני בטוחה שעברת סבל גדול כדי לצאת מנקודת ההנחה הזו.

אבל זה תרתי דסתרי אם אתה בוטח רק בהשם ואומר את זה

השם ברא את האשה, חווה לאדם, שתהיה לו עזר

זה שהנסיון הכואב שלך הוביל אותך למסקנות אחרות ממש לא משליך על כל העם הנשי, עם כל הכאב שבדבר.

מושפע רגשית

רשב"י עבר לגור במערה

שמעתי על נשים שיחתמו שבן הזוג

שהיו איתן ביחד במשך שנים, באוירה טובה

וביחד נעים.

ביום אחד לשלוח אותו לכלא למשך שנים.

בשביל איזו נקמה. או איזו מריבה פנימית.

ולהפריד את הילדים מאביהם

בשביל לחיות על 4000 לחודש.

ומתרצות את עצמן, ומספרות לעצמן סיפור להצדיק את מעשיהן.

לא אחת ולא שתיים.

לשאלתך, אני אכן מסוגל להאמין

שייתכן שעל איזה גלקסיה מרוחקת

חיה אשה ברמה מוסרית וערכית גבוהה

כמו חוה, וכמו האמהות הקדושות.

אך אם את רוצה לגרום לי להרגיש את האמת

המופלאה הזו, ולא רק להאמין בה כאקסיומה שכלית,

אבל עזוב את זה שניה, מניחה את זה בצד אין לי מושג מי אתה, וברור שלך אין מושג מי אני.
בשבילך,
ממש בשבילך, מציעה לך לפתור את המקום הזה מול איש מקצוע,
כי זה מה זה לא ככה.
ברור שגם אני וכל אחת על גבי הפורום יכולה לאפיין פה את העם הגברי על פי נסיונות נוראיים ש"זכינו" לחוות
האם זו האמת?
ממש לא.
אתה מספר לעצמך סיפור בוטה ועצוב כדי להרגיש קצת יותר טוב עם מה שעובר עלייך, ששוב, נשמע נורא ואיום,
אבל זו לא האמת, בפשטות.
שהשם ישפיע עלייך טוב!

תודה על האיכפתיות

מקווה שהיא כנה

יש גבול כמה אני יכולה להיות צינית 

אבל איכשהו יש לי הרגשה שמדובר על תכונות של אישיות נרקסיסטית יותר מאשר נשים.

כי יש גם גברים כאלה...

ומצטרפת לאיחולים של לאחדשה שתמצא מנוח ומרגוע ואחרי שזה יגיע גם אישה שתרצה להיטיב לך ואיתך.

מקוה שהיום אחרי הגירושין האנשים שסביבך רוצים בטובתך, אמן.

אתה לא עונה "חבל לעשות ביטוח לרכב של האשה, היא תפרק את האוטו לגזרים ואז תיקח את כל הפיצוי לעצמה ותברח".

ובפרקטיקה- הודעה באמצע היום, פתק קטן מדיי פעם,
פינוק שהיא אוהבת ולא תפנק את עצמה,
מדיי פעם לצאת מהשגרה,
ליזום דייטים,
לפרגן לה לטפח והרים לעצמה, גם אם זה דורש ממך מאמץ (יציאות עם חברות או אפילו חופשה עם חברות, פעילות גופנית ואתה בזמן הזה על הבית)
להכין לה משהו טעים שהיא אוהבת
על זו הדרך.

אבל, יש חשיבות רבה לכל הטיפים שנכתבו כאן וגם לאלו שלא נכתבו. בוודאי שככל שאתה יותר רואה אותה, יותר שם לב למה היא צריכה, יותר מבין ומרגיש מה משמח אותה, יותר קשוב אליה, אבל קשוב באמת - זה ישפר יותר את הקשר בינכם ויועיל לזוגיות באופן כללי ובטווח ארוך גם לאינטימיות. ככל שיש יותר אינטימיות רגשית - יש גם יותר אינטימיות בכל הרמות.

(כתבתי כאן משהו קצת חריף ומחקתי. לא מחפש להכנס בך. מקווה שהדברים מובנים)

יותר מכל זה, היא צריכה לא להרגיש שיש לך צפיות ממנה, שהיא לא מסוגלת לעמוד בהם. תחושה כזאת מכבה כל הרגשה שיכולה להיוולד משלל המחוות שלך.

חברת הפנסיה שמעבירה אותך אליה, או הסוכן שמטפל בך, אמורים לטפל בכל הניירת והבירוקרטיה. אתה רק צריך לחתום להם שאתה מסמיך אותם לעשות זאת.

ניידתי את הכסף פעמים רבות (עד שהבן שלי אובחן ומאז אני תקוע באותה הקרן), מעולם לא נדרשתי לתת פרטים כאלה.

יש לי פנסיה 'גדולה' שאני מנסה להעביר לשם קופה קטנה

מה שקיים שם זה טופס שאני שולח, בקשה להעביר את x

אנסה לחפש סוכן

תודה 

פנסיה - השוואת קרנות פנסיה | מיי גמל נט

אבל במקומות שבהם יש לי, כשאני נכנסת לאתר תחת שם המשתמש שלי הוא מראה לי את הקופות שלי, ושם מופיעים מספרי הקופה/הקרן.

מספר מס הכנסה מעולם לא התבקשתי.

לפעמים בדר"כ טראומות ילדות

לפעמים תקופות בחיי האדם והאשה.

ומתחשבים בכל אחד מבני הזוג.

ונזכרים שהעניין המיני הוא מחוייבות משותפת

שאין לבן/בת הזוג אפשרות לממש אותה בצורה אחרת

והתחייבתם בתחום הזה זה לזו, בעצם מהלך הנישואין.

עבר עריכה על ידי גבר גבעות בתאריך כ"ג באייר תשפ"ה 10:20

שבטוחים שגברים רוצים יותר. המציאות היא שפשוט ניגשים לזה מצד מאוד שונה וזה בכלל לא נכון אם כבר הפוך.

יכול להיות שגבר ירצה "יותר פעמים" ויהיה בטוח שיש פער אבל סיפוק נשי הוא שונה אפילו מהבחינה הכי בסיסית של מה עושים וכמה זמן, בטח עם מי ומאיזה מקום רגשי מגיעים לשם.

אישה שטוב לה, שמחה ובטוחה במקום שלה ובזוגיות רק תרצה יותר וגם תיהנה יותר.

ראיתי שערכת והוספת-

אמרת שאתה עושה הכל מהכל בבית אולי אתה עושה "יותר מדי" אולי שקעתם לדינמיקה זוגית לא טובה שמזינה את עצמה במעגל דפוק כזה. אתה תמצא את המקום הגברי שלך בבית ובזוגיות ותתעלה מעל זה ותנווט את הבית והזוגיות למקום נכון וטוב, תוביל

איך היא מרגישה?

איך אתה מרגיש

עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ב באייר תשפ"ה 17:55

זהירות לך וזהירות לכולם מ'נשמות טובות' שינסו לפתח שיח בפרטי. לא חושד בך או באף אחד, אבל נושא כזה עלול להיסחף ע"י אינשי דלא מעלי.
 

אחרי שאמרנו זאת, הקושי שלך מאוד מובן. כפי שכתבתי, רבים וטובים נכנסים למלכוד הזה. בגדול המנגנונים שונים -

אצלינו הגברים (בהכללה, כמובן שיש שונות בין אחד לשני) התחושה האינסטינקטיבית היא צורך לפרוק. החיבור וכל מה שמתרחש שם, הוא מה שנותן לנו את התחושה שאנחנו אהובים ומשמעותיים. כשאנחנו מצליחים להתחבר ולהרגיש עם זה טוב, אנחנו מרגישים שהצלחנו להשפיע בעולם וממילא להתמלא מהמאגרים הפנימיים.

לעומת זאת אצל אשה (בהכללה כנ"ל) - המנגנון הפוך, היא צריכה להצליח להיות רגועה, רפויה, אוהבת ובטוחה בגבר שלה שהוא חזק ויכול להגן עליה, כדי שיפעל המנגנון שמבקש ממנה להתחבר אל (ובמידה מסויימת 'להתבטל אל') הגבר שלה. להרגיש שהגבר 'ממלא' אותה לא רק במובן הפיזי, אלא הפיזי מגיע כרובד הכי נמוך של רבדים הרבה יותר עמוקים בביטחון הנפשי שהוא ממלא אותה.

ממילא נוצר 'דו שיח' (שהרבה פעמים אינו מודע בכלל) של חרשים - הגבר מצידו, כמו שעובד המנגנון שלו, מרגיש שהיא אמורה להבין, שאין דרך יותר טובה להביע את אהבתו אליה מהרצון שלו ביחסים. אבל האשה שומעת שהוא 'צריך אותה' וזה מרתיע אותה כי הטבע שלה הוא להתמסר לגבר שמגן עליה, שממלא את הצורך שלה, לא שמשתמש בה לתחושות שלו.

התוצאה של הפער, היא שנכנסים (בהתחלה בלי בכלל לשים לב) למעגל לא בריא ולא משנה מה הביצה ומה התרנגולת - האיש מרגיש שהוא 'צריך', האשה מידי פעם מסכימה כי 'צריך' כי 'ככה עושים', אבל מרגישה שהיא לא באמת מקבלת מזה. ברובד הפיזי אי אפשר כמעט להרגיש את הפספוס, אבל ברובד הרגשי נפשי, האשה מרגישה שהיא לא 'מקבלת' אלא הופכת ל'נותנת', מה שטבעי לה כלפי ילדיה ולא כלפי הגבר שלה.

כיוון שזה המנגנון, גם הגבר, שלכאו' קיבל את מה שרצה - לא מסופק, עובדה שהוא צריך שוב ושוב בתכיפות גבוה ובלי סכרון עם הצורך של אשתו. ההסבר הוא אותה נקודה - הטבע שלו, גם ברובד הרגשי, הוא לתת לאשתו ולהתמלא מהמאגרים הפנימיים שמייצרים עוד כשהוא נותן. כשנכנסים למעגל הזה - פיזית המערכת ממשיכה לפעול, אבל רגשית הוא 'שואב' מאשתו ולא 'משפיע' אליה, מה שגורם שהוא רק מרגיש יותר ויותר מרוקן וממילא מרגיש שהדרך היחידה לבטא את אהבתו לאשתו ובכלל להרגיש שפוי - זה להיות עוד פעם ביחד. אבל, כל עוד שזה המנגנון, זה לעולם לא יספק.

לאורך זמן המעגל הופך למלחיץ יותר ויותר, אצל האשה  התוצאה היא שאינה יכולה באמת להרפות ולהתמלא מהיחסים וזה הופך אצלה לעוד מטלה מכל המטלות ש'צריך'. לאורך זמן, היא מרגישה שהגבר לא נינוח (כפי שיוסבר בפסקה הבאה) וממילא מרגישה מאויימת מכל רצון של הגבר לקירבה. לעומת הגבר, שמרגיש מתח ביניהם ושהדרך היחידה שלו לפרוק אותו ולהרגיש שוב שהוא אוהב ואהוב היא הייחסים - רוצה יותר ויותר.

אפשר ללכת ליעוץ זוגי, אבל קודם כל הייתי ממליץ לך ללכת ליעוץ אישי אצל איש מקצוע שמבין בדינמיקה זוגית ומינית.

יש את יהונתן קליין, אין לי שום אחוזים, אבל ראיתי המלצה על תכנים שלו כאן בפורום לפני כמה חודשים ומאוד התחברתי, חלק ממה שהגדרתי כאן, אולי הכרתי קודם, אבל ההגדרות הברורות הגיעו לי משם. אתה יכול להתחיל מהתכנים החינמיים באתר שלו 'הקוטביות הבריאה'. אם תתחבר אפשר לפנות אליו לייעוץ אישי או לקנות באנונימיות גמורה, את הקורס האינטרנטי שלו שמאוד עוזר 'לעשות סדר בראש'.

עריכה: יש גם את יהונתן שומר, גם הוא מטפל ויש לו גם תכנים באינטרנט, חלקם בחינם וחלקם בתשלום. סגנון קצת אחר אבל הכיוונים דומים. שניהם בגדול יראי שמים ומקצועיים. (כמובן, ההמלצה כללית, לא בדקתי ואין לי דרך לבדוק כל תרגיל)

אם כי יש את האקסיומות שאני תמיד אוהב להטיל

בהם ספק, האם באמת האשה חייבת להיות מקבלת

והגבר הנותן ביחסים?

האם אין קשרים שיש בהם הדדיות

ומחוייבות משני הצדדים להצלחה בנושא הזה.

אבל הבאת פה בכל מקרה הסבר וניתוח מעניין ומקיף.

רציתי לציין, שקיימות גם בעיות אחרות רפואיות.

ולאו דווקא שהכל כפי שתואר

מעין פאזל של צרכים,

סוג של מנגנון שאמור

להחזיק את המבנה המשפחתי בצורה היררכית מסויימת.

גם אם נכונה התיאוריה.

חשוב להיות ער לעובדה שקיימות במשוואה

עוד דברים, ועוד אנשים שהשפיעו על האשה

חוץ מהגבר.

ולא 100% מהאחריות עליו בכלל.

וכדאי להתייעץ עם בעלי נסיון

גם בשביל ההרגשה, וגם בשביל דרכי התמודדות

ובשום מקום לא כתבתי שיש אחריות רק על הגבר ולא על האשה. אני לחלוטין חושב שיש 100% אחריות על הגבר לעשות את החלק שלו בסיפור ו100% אחריות על האשה, לעשות את החלק שלה בסיפור.
 

אני בהחלט חושב שכשיש מערכת שזורמת טוב ובנעימות, לגיטימי שיהיו פעמים בודדות, שבעל יבקש מאשתו, הפעם להיות רק בשבילו, גם בלי כל השדרים שהגדרתי, כי ספציפית הוא מאוד מתוח. אני לחלוטין חושב שאשה נחמדה, שסה"כ מרגישה בטוחה ונעים לה עם בעלה - תשמח לצאת לקראתו במצב כזה וכך ראוי שהיא תעשה. כל עוד שזה יהיה פעם ב... וגם אז יבוא בצורה מכבדת ובהסכמה, זה לא יפגע בהם.

אחרי שאמרתי את זה - בדינמיקה שהוא מתאר, כשכבר נכנסו אליה וממש לא משנה 'מי התחיל', אין שום סיכוי שאשה תגיע עם רצון, היא פשוט סחוטה.  הם כבר בתוך הדינמיקה שבה הוא מצפה כמו ילד קטן ומרגיש ומשדר כך. גם אם היא תתאמץ בשבילו, תוך יומיים הוא יצפה שוב וסביר שלה לא יתאים, ממילא היא 'נעולה' מראש. הם לא במערכת שיויונית, אלא במערכת של 'ילד קטן' (לא אני אמרתי!) שמצפה ש'אמא' תניק אותו.

אתה צודק לחלוטין, שבעיות רפואיות מסויימות, או (לא הזכרת, אני מוסיף) טראומות לא מעובדות יכולות להיות גורם לפער מראש. 

מדוייק. גם לגבי איך שהאישה חווה את זה.

חשוב לציין שבתקופות של הריון ולידה זה עוד יותר משתנה.

אבל בזמנים רגילים- זה ממש ככה.

אהבתי.

מה שכן גם הורמונים משפיעים מאודדד

הריון/ הנקה/ מניעה

כל עוד אתה תלוי ביחסים איתה - הסיכוי שהיא תרצה הוא קלוש.

כי זה משהו כלפיה אישית.

התחושה שלה היא שאם היתה אופציה בתורה להביא אישה אחרת ליחסים רק, היית עף עלזה.

לכן זה לא רק לא מניע אותה, אלא גורם לה פחות ופחות לרצות ופחות לפתח חשק.

הדבר הראשון שיש לך לעשות זה לבדוק למה יש לך תלות בזה.

הרי באופן טבעי זה לא אמור להיות כמו אוכל לתינוק שצורח.

איפה החסר שגורם לך להיות ככה?

לדעתי זה לגמרי טיפול, ואולי עדיף זוגי.

ברגע שישתחרר לך התלות - אוטומטית היא תפתח יותר חשק, כי זה לא יהיה משהו שקיים תמיד ברקע.

זה משהו שצריך להפעיל.

גם אצלך.

ואז, גם אצלה.

בהצלחה רבה.

זהו שאני רוצה לעשות טיפול לעצמי קודם

השאלה מי הבעל מקצוע שיכול להתאים לי?

כן יודעת להגיד לך שלא חייב שזה יהיה טיפול אישי לך בשביל לגעת בנקודה של התלות,

מכירה לגמרי סיטואציות של זוגות בטיפול זוגי שמטפלים בתלות של אחד מהם.

כשיש את הצד השני נוכח יותר קל לדעתי לעבוד, וגם להגיע לנקודה האמיתית.

ממליצה על שיטת המובחנות ממש.

אם הוא היה מתאר מצב מוגזם שלא מספיק לו גם מה שיול להיחשב פעילות מספקת בקרב הציבור הכללי, מילא.
הוא מתאר פה חוסר משמעותי, למה תלות וטיפול?

הלואי ואישתי הייתה מבינה שזה כמו אויר לנשימה

אבל עדיין שאני מקבל סירוב אני מתנהג כמו ילד קטן עם פרצוף חמוץ ופה אני זקוק לטיפול

מה עושים כשאסורים? מתים?

מה עושים רווקים דתיים?

מה עושים אחרי לידה חודש?

מה עושים אם האישה חולה ממש תקופה ארוכה?

חיים.

נושמים.

אז אויר זה לא.

לא מקטינה את זה.

זה צורך חשוב ומדהים וקריטי.

הרבה יותר מאויר.

כי זה התכלית בין בני זוג.

אבל לא קשור לאויר או לאוכל.

אפשר לחיות בלי.

והרצון הוא לחיות עם המון ובכייף ובשמחה ורצון של שני בני הזוג

בגלל מהות השוני בין גבר לאשה בעניין הזה.
רוב הנשים לעולם לא יבינו את ההתמודדות שגברים חווים.
רווקים? סובלים סבל יומיומי בל יתואר.
נידה, אחרי לידה? כנ"ל. סבל של ממש. רובם לפחות.
אבל זה אחרת. כי כשמערכת היחסים המינית תקינה בין בני הזוג יודעים שזה לזמן קצוב ומוגדר ואח"כ יש שגרה שהיא טובה ובריאה לשני בני הזוג.
האיש מתאר שאין לו את הבסיס הזה.
זה תהום שחסרה ולא מתמלאת,
איך ינשום?

זה כמו אשה שפשוט לא מקבלת יחס ראוי מבעלה.
מה נגיד לה, תנשמי?


אבל אנחנו מתמקדות בקושי שלנו, האמיתי והנכון, ולא נותנות מקום אובייקטיבי לסבל והנצרכות שלהם מהסיבה הפשוטה שרוב הנשים לעולם לא יחוו את החוסר בעוצמות שגברים חווים אותו. בפשטות.
צריך הרבה ענווה לקבל את זה כמו שזה, ובגרות כי זה דורש מאיתנו הנשים לשנות גישה כללית לחיים בכלל ולחיי זוגיות בפרט. 
(בלי חלילה לדרג או לשפוט מישהו ספציפי אלא כרעיון כללי)

למה מצפים מגבר שיכיל, יבין, ידאג, יקבל, יפרגן, יאהב וכל זה, בלי שהוא מצליח לנשום?
זה ממש לא מקום של טיפול זה צורך הכי טבעי ורגיל.
@חמור חורש בשדה  לעניין הפרצופים החמוצים, לא צריך להגזים אתה יכול ללמוד לווסת את התגובות גם בלי טיפול. לא כל דבר דורש טיפול... שוב, לעניות דעתי...
 

וזה יפה שאת אמפטית ומבינה את הכאב של הגברים באשר הם, אבל מה המטרה בזה?

עם זה הוא לא "ילך למכולת". זה לא יגרום לאשתו לרצות אותו.

זה יגרום לה להרגיש אשמה.

זה כמו שניתן עכשיו הרצאה לגבר איך מרגישה אישה שצנח לה החשק בהריון. 

הוא אולי יבין יותר את העמדה שלה, אבל הוא ימשיך להיות מתוסכל.

המטרה שלו היא או שהיא תרצה אותו יותר, או שלפחות הוא לא יסבול מהמצב הזה.

היא לא תרצה אותו יותר עם פטיש בראש של "אני גבר ויש לי צרכים!"

וזה בטח לא יפחית מעוצמת הסבל שלו, כשאומרים לו שאשתו אכזרית אלו בכך שהיא לא נותנת לו לנשום

וא"חכ לחשוב איך אפשר לקדם תקשורת בריאה ומניבה, להבין על מה עומד הקושי והמורכבות, כי אם ננתק אישה מכל שאר הדברים שהאי מתעסקת בהם בחיים, היא באופן טבעי ובריא תרצה ותרגיש שהיא צריכה הרבה יותר מפעמיים בחודש. זה ברור שיש פה פלונטר שיש לפתור אותו.
מתחילים ממה לא הבעיה-
הצורך שלו- לא הבעיה
הצורך שלה- לא הבעיה
מה כן? לא יודעת,
איך אפשר לפתור?
לא יודעת. יש פה צד אחד של המטבע והרבה פרטים חסרים, זה שלהם.

אבל קודם כל להבין שזה שהוא צריך יותר ומרגיש שקשה לו לנשום, זה לא הוא שצריך טיפול.. אני לא אומרת שיהא כן צריכה,
אלא שזו לא הבעיה פה.

ממש לא טענתי שהיא אכזרית!
אם קראת את ההודעות הקודמות תראי שאני מפרטת דווקא עד כמה קשה לאשה להיות בתוך זה במירוץ החיים.

יש פה משהו שצריך עבודה,
יש הרבה דברים שאפשר לטפל בהם, בכל מיני דרכים.
 

אני לא מגיעה עדיין לחלק שלב.

לא דיברתי איתה וגם הוא לא הציג יותר מידי את הצד שלה.

הוא דיבר על עצמו.

ואמר שהוא מגיב בצורה לא פורפורציונלית ומרגיש שזה אוכל לתינוק צורח.

נהרס לו כל היום אחרי ואין לו דרך להכיל את זה.

פה עצרתי.

איש מבוגר שנתקל בסיטואציה של תגובה לא מידתית, גם מול עצמו, ולא רק בשפיטה מול אחרים, זה לגמרי נקודה לעצור ולהסתכל מה יש פה.

אני רואה את זה כתלות. או באשתו, או ביחסים.

כשאתה לא מצליח לתפקד בלי משהו - משמע אתה תלוי בו.

כן. באוכל כולנו תלויים.

באויר כנל.

במין לא.

לא אומרת את זה בכלל ממקום של 'זה זכותה להגיד לא ותשחרר ותלמד לחיות עם זה'.

הפוך.

ברגע שהוא ילמד איך להסתכל על זה בעין בוגרת וילמד דרכי התמודדות ותגובה - היא תרגיש לדעתי אפילו מהר מאד את השינוי, ויתפתח אצלה חשק שהוא לא מכיר בכלל היום.

הסיטואציה של היום שהוא עם חשק 24/8 , משאירה אפס מקום לחשק שלה.

היא לא מכירה אותו. את החשק.

אז בטח שהוא כבעלה לא יכיר.

ברגע שיתפנה אצלו מקום לזה - היא תיכנס שם.

וכתבתי בהודעה כבר, שלדעתי טיפול זוגי יהיה הכי יעיל, כי יש פה גם ענין של תיאום ציפיות.

אם היא רואה את זה כמו שאת חושבת שאני מכוונת - שזכותה ולא מעניין אותה בכלל, אז באמת לא יעיל מידי.

אבל בהנחה והיא איתו בעניין ותשמח להתקדם - לדעתי זו הדרך.

אם  במשך זמן הכל היה תקין ופעם אחת הוא היה מגיב כך ופותח שרשור, אני איתך.
אבל אם לאורך זמן המצב כ"כ מתסכל, אפשר להבין את התגובה.
אנחנו לא יודעות מה בדיוק הוא מגדיר תסכול,
אנחנו לא יודעות מה בדיוק מפעיל אותה או אותו.
אי אפשר לנתק כל דבר בפני עצמו, זה מאוד קשור.

אולי אני טועה ולא הבנתי פה משהו..

אבל אני חושבת שזה לא ענין של הבנה.

לא באנו םה לתת לו תמיכה נעימה וכרית.

אני לפחות, באתי לנסות לעזור לו להגיע לשורש.

ואם בפועל כשזאת מציאות חייב הוא לא מצליח להתמודד - הכי חשוב ובסיסי שצעד ראשון ילמד להתמודד.

בטח כשזה משפיע באופן ישיר על החשק של אשתו.

וזה מגלגל את הגלגל.

אצלו זה בייס של אוכל לתינוק צורח.

אז אצלה אין צורך בכלל לבדוק אם היא רוצה או מה היא רוצה.

היא לא בודקת בכלל.

כי תמיד יש רצון באויר.

ברגע שיהיה רוגע באויר, שלמות, והבנה שאנחנו בסדר -

היא תוכל לבדוק בכלל מה איתה.

ומשם הדרך לשמים קרובה בעז"ה.

קודם כל להבין למה היא לא רוצה, מה קורה שם?
כל מה שיהיה תלוי בו לפי דעתי הוא יעשה בשמחה.
היא צריכה להבין שקיימת בעיה בהתנהלות הזוגית שזה לא תקיןף גם אם כל הסיבות שלה מוצדקות.

כמובן שתגובה צריכה להיות פרופורציונלית,
ואדם צריך לעבוד על מידותיו תמיד.
אבל זה כמו אקמול לגידול.
 

היא לא לא רוצה.

היא לא חושבת שזה סבבה ככה.

היא לא אומרת 'לא באלי ותמות'.

היא בעומק גם רוצה שיהיה להם אינטימיות טובה וזוגיות מעולה.

אבל כל עוד הוא תלוי בזה,

היא לא תצליח לשחרר כמה שהיא לא תרצה.

בהנחה והיא כן בענין,

והם עושים שיחה ומבינים שהמצב כמו שהוא זה לא מה שהם רוצים.

היא יכולה להבטיח לו אלף פעמים שהיא תשתנה ותתחיל לרצות.

זה לא יעזור, כל עוד הוא תלוי בזה.

היא לא יכולה לפתח רצון וחשק כשהיא מחויבת.

סיטואציה שמתייחסים ליחסים כאל אויר שחייב לנשום אותו,

זה לגמרי מחייב אותה ברמה הכי בסיסית.

היא לא יכולה לקום בוקר אחד ולהגיד מכאן והלאה אין כלום.

לא שהיא מתכוונת להגיד את זה,

אבל כשאת חיה במציאות שאת חייבת טכנית לעשות משהו,

גם אם את לא רוצה,

את לא תוכלי לרצות מהעומק שלך באמת בשמחה.

ולכן אני לא רואה וצרך קודם ללכת אל החשק שלה.

מבחינתי החשק שלה לא יכול להתקיים כל עוד הוא תלוי.

ואין לנו שאלה אם הוא תלוי.

חוסר יכולת להתמודד = תלוי.

עכשיו יותר מובן מה הכוונה שלי?

אני אומרת מניסיון של זוגות שמנסים לטטפל בחשק של האישה כי זה התוצאה שנראית לעין,

וזה יכול להימשך שנים של כאב לב,

כי זה פשוט לא תלוי בה, כל עוד הוא לא משתחרר.

אולי אני גם טועה.

אני לא מכירה את הסיטואציה שלהם.

אבל ממש היה נשמע לי ועדיין נשמע לי שבזה מדובר פה.

והלוואי שיצא משהו טוב מכל הדיבור הזה ושבאמת יהיה לכם משולם ביחד ותגיעו למחוזות רחוקים! @חמור חורש בשדה 

לא בהכרח שאם ננתק אישה מכל עיסוקיה היא תרגיש צורך ביחסים.

בעיניי זה דווקא הפוך- אישה תשוקתית יותר שיש לה הנאה במה שהיא עושה- סביר יותר שתהיה לה יותר תשוקה מאישה כבויה שאין לה כלום בחייה.

מיניות זה תלוי מאוד במזג.

יש נשים קרירות יותר, שזה טבען, ואין הרבה מה לעשות.

אני עדיין טוענת שככל שהוא ילמד להיות אביר, ככה יש יותר סיכוי שהיא תתעורר לגלות ולהעריך אותו (וגם לרצות אותו).

אבל אם הוא נמצא בעמדה חלשה לידה, הסיכוי שהיא תתעורר לכך הולך ויורד.

זה שהוא כואב את המצב שלו- זה מאוד מאוד מובן. אבל כמובן שצריך ללכת לטיפול. כי התגובה שלו למצב הזה מחריפה את המצב הזה עוד יותר!

יש פה כמה דברים שאני חולקת עליהם באופן מהותי, אבל כבר כתבתי את דעתי.
גבר שיותר מדיי זמן אביר- זה מעלה שאלה.
לא ארחיב מפאת המקום והנוכחים אבל יש מקום להתנהלות טבעית בתוך קשר.
אשה לא יכולה להחזיק כל הזמן את החבל משני הקצוות.
ושוב חוזרת שאין לי מושג מה באמת הולך שם ומה עמדתה ומה נק' הפתיחה אז זה אפילו קצת מיותר..

זה מלא.

מתים מבפנים

לזלזל בחוסר או לחיות בתודעה של שורד זה לא חיים

לא מורידה מיזה.

אמרתי, ואומר שוב.

זה לגמרי צורך חשוב והכרחי וטבעי ומתבקש.

אבל.

כשאתה לא יודע להתמודד עם החסר של הצורך הזה - אתה בבעיה.

עכשיו מובן יותר?

לא משנה כמה הצורך הוא טבעי ואחלה ורצוי ובסיסי.

ובאמת מיניות זה בסיס לחיים שפויים.

חד משמעית.

לא סתם רווק הוא לא שלם.

גם בגלל זה.

אבל עדיין.

כשאתה לא מצליח להתמודד - דבר ראשון בא תלמד איך להתמודד.

אחר כך השאר יסתדר.

בטח כשהחוסר התמודדות שלך - משפיע ישירות על החשק של אשתך.

זה לא סיטואציה טבעית.

מין זה לא אוכל. רווקים דתיים חיים יפה בלי זה בכלל.

לא אומרת שתקין שאין כמעט, אבל כשהוא חי בסיטואציה שהוא מרגיש שזה כמו תינוק רעב שלא קיבל אוכל - 

תקין זה לא.

כשיש לו תלות כזאת במין עם אשתו - היא לא חלק מהענין. אין דבר יותר מרחיק מיזה.

זה אפילו לא בבחירה שלה להתרחק.

היא מרגישה שזה לא נוגע אליה, כמו שהסברתי בהודעה הקודמת.

היא לא אוכל לתינוק צורח.

לא משנה כמה זה ולמה זה.

ולכן היא מתרחקת יותר.

וזה מגיע למצב, שהיא פשוט לא מכירה מצב שבו היא עצמה רוצה יחסים מרצונה האישי.

כי זה תמיד נוכח הרצון שלו, זה האוכל שלו.

לכן,

ברגע שהוא יצליח לחיות בשלום עם 'יש או אין', 

היא אוטומטית תפתח רצון.

כי פתאום זה לא אוכל. ולא צורחים כשאין.

כמובן שמסייגת ולא לבלוע אותי,

אני אומרת את זה ממקום של ניק שקרא הודעה ועלתה לו נקודה חשובה.

ממש לא מחייב ולא כלום.

רק חמוד לראות שהפותח כן הסכים איתי, ורק לך מבחוץ צרם..

הגיוני שבעומק הוא יודע על מה אני מדברת....

ואולי לא.

לא שלחתי אותו לפינת העונש.

הצעתי טיפול

טוב זה בטוח יעשה.

שגם ביחסי אישות צריך להיות "תלמיד חכם".

באופן כללי, אם אשתך תרגיש שהעונג שלה יותר חשוב לך מהעונג שלך, ותהיה קשוב וסבלני לצרכים שלה, היא כנראה בעצמה תרצה יותר.

יש טיפים בגמרא, איך אמורים לגשת נכון ליחסי אישות.

ובנוסף, במקרה הצורך, גם מותר ואף כדאי להשתמש באביזרים שיעזרו לאישה 

1. לדבר על זה. לפתוח את העניין בזמן נעים וטוב ולדבר את הקושי. לשמוע מה יש לה להגיד. חשק של אשה תלוי בהכל כמעט, ולפעמים לא תלוי בכלום. אסביר:
לפעמים אשה צריכה פתרון לכל שאר הבעיות כדי להיות פנויה רגשית ומחשבתית, ולפעמים היא צריכה את הביחד כדי לפנות את עצמה מכל שאר הבעיות. מובן?
זה מסובך ופשוט.
חשק של אשה זה דבר שנבנה הרבה זמן. 
חשק של גבר הוא אינסטקטיבי. זו אומנות לסנכרן בינהם- אבל זה בידיים שלך, האחריות פה יכולה להיות עלייך וזה דבר חיובי.
2. ללמוד על זה. הדרכת חתנים זה לא מספיק, הרבה פעמים נשואים שנים ועדיין לא באמת יודעים מה הצד השני רוצה וצריך
זה מתקשר לסעיף 1. הרבה נשים לא ירגישו בנח לשתף מה הן באמת רוצות ואוהבות, חלקן עומדות מאחורי כ"כ הרבה מחיצות שונות ומשונות שנערמות במהלך החיים, שהן אפילו לא יודעות להגדיר מה הן רוצות וצריכות.
3. ואולי היה ראוי שיהיה מספר 1. להתפלל על זה. כמו כל דבר אחר שמתפללים עליו. בכנות וממקום טהור של רצון לטוב.

עזרתי לך בבית--- מגיע לי ש"תעזרי" לי גם.

זה לא עובד ככה. אתה לא יכול להביא אותה לרצות בזה, כי היא חייבת לך, או כי אתה הוכחת לה שאתה צודק.

זו ממש ממש לא הדרך...

תפרגן לה בעיקר, וגם תלמד איך מתנהגים באבירות כשהיא אומרת לך לא.

גבר שמתנהג כאביר זה עולם אחר לגמרי.

אבל בשביל זה צריך להתאמן, זה לא בא לבד.

בצד שלך- להעמיק ולהבין למה כל כך קשה לך כשאתה לא מקבל. זה מקום מאוד לא בריא לך ולזוגיות שאתה מרגיש שאתה "חייב"

גם שלך מול עצמך - שאתה תלוי כ"כ במישהו אחר

וגם מול אשתך- זה שדר שמרחיק ומוריד את החשק

בצד השני- טוב לה במיניות? היא נהנית? (אתה לא צריך לענות על גבי פורום פתוח. זה שאלה בשבילך או בשבילכם)

כתבת שאתה עוזר בבית אבל גם יש קשר אינטימי רגשי? שיח? דייטים מכל סוג שהוא?(לא דווקא מסעדה. פשוט זמן שבו שניכם יחד ועסוקים בזוגיות ובכיף שלכם)

אם אתה רוצה שהיא תרצה יותר אז חייב לדאוג שיהיה לה טוב וכיף במפגש המיני

כשמשהו כיף לנו אז בא לנו ונמצא זמן וכח. וכשלא- ממ..אז ברור שלא...

גם מבחינה רגשית וגם מבחינה פיזית

ואם לא מספיק טוב אז שבו תחשבו איך אפשר לעשות לה טוב וכיף שם

וגם לך כמובן

ואם אתם מרגישים שחסר לכם כלים אז לכו ללמוד איך להפוך את המפגש הזוגי למספק ואיך למנף את הפער ביניכם למתח שיחזיק את התשוקה

וכמובן- אם לא טוב לה שם זה לא אומר שאתה לא אטרקטיבי או שאתה לא בעל טוב! אין פה מקום להאשים!

זה פשוט משהו שאתם צריכים ללמוד שניכם וללמוד אחד את השני ולהתנסות

המלצות:

אפרת צור

גן נעול

ובטח יש עוד הרבה אופציות שמיועדות לגבר הדתי.

אני מכירה יותר תכנים שפונים לנשים....

בהצלחה!

ועוד כאלה.

נתנו לך הרבה המלצות כאן, והלוואי שהן תעזורנה לך.

אני לא בא להביע עמדה לגבי ההמלצות, אבל כן אעודד אותך לפעול לפי מה שהכי מתאים לך. אל תישאר במקום ואל תכבה את התשוקה שלך. עם כל הכבוד, אתה לא פחות מ50% בזוגיות והצרכים שלך אמורים להיות מסופקים (בפרט שאתה מתאר צורך שהוא לגמרי בגבול הנורמלי). אני בטוח ששיחות ברורות שלך עם אשתך, מאוד יתרמו לכם להבין זה את זה (אולי כן כדאי לנהל את השיחות כשיש לך ביד איזה כיוון לתשובה, ייעוץ או עבודה משותפת וכדו').

תאמין לי, לא אתה ולא היא, רוצים להגיע ליום שאתה תוותר על זה (וכן, זה יכול לקרות. תאמין לי!). וזה נכון שיש איזו תפיסה נשית מאוד רווחת, שהגבר הוא סוג של בעיה, שהוא רוצה "יותר מדי" והוא "לא מבין" ש"זה לא עובד ככה", ואז הניסיון הוא להקטין את הצורך שלך ואגב כך להקטין אותך (במישרין או בעקיפין, בשגגה או בזדון). רק שוכחים שעלול לבוא יום שבו כבר לא תנהג כמו תינוק שרוצה מין ביחד, אלא פשוט תתייאש ותוותר (ואז לרוב תוותר גם על המינון שהיא כן משתוקקת אליו, וגרוע מזה אתה משפיל אותה, וכשהאישה מרגישה דחויה אז כל התיאורים שלך על התינוק הם אפילו לא פרומו...), או שפשוט תחפש את הריגושים במקומות שיש להם היתכנות (צריך להסביר מה הסכנות בזה?).

כך או כך, חשוב שתטפלו וחשוב שהיא תבין את המשמעות של זה גם עבורה (אם היא מזלזלת בך באופן אישי, אז זה כבר יוצא מגדר הנושא ורק עוד יותר דורש בירור מעמיק שלך או שלה או של שניכם).

לגבי המלצות, בציבור החרדי יש מישהי בשם גליה סברסוב או משהו כזה. תקופה ארוכה היא עסקה בזה ופרסמה כל מיני פוסטים (אישית אני מקבל את החומרים שלה למייל, אבל יש לה בוודאות עוד פלטפורמות). אולי תנסו להשיג אותה ובטח תוכל לטפל/להפנות.

נ"ב, בלי קשר לכלום. לפי שנות הנישואין דלך אתה נשמע אדם בוגר. אל תתנהג כמו ילד קטן כי אתה לא.

התגובות פה מרתקות וחשובות. אבל לא יודע איך גברים ונשים נשואים יכולים להשתתף בדיון כזה משותף..

אפילו שזה אנונימי לחלוטין.

לא כזה צדיק, ולכן אולי מקל לעצמי..

אבל דווקא בהנחה שיש כאן הרבה צדיקים תוהה האם לדעתם זה כן בסדר?

זו התמודדות לא פשוטה. אני לא יודע איך לפתור אותה בשבילך, אבל כן כמה כיוונים

1. יכול להיות שיש כמה דברים שאתה יכול לעשות כדי לצמצם את הפער ביניכם. מציע כמה כיוונים - לצאת לחופשה, לשלוח אותה לספא או דברים אחרים שמשפיעים לטובה על החשק שלה. במקרה כזה צריך להיזהר שלא "לצפות" - אתה יכול להיכנס לתחושה שמאוד התאמצת ובסוף אין לה חשק ואז התסכול הרבה יותר גדול. זה יותר כיוון של להכניס את זה לאורח החיים שלכם- פעם בחודש יוצאים לחופשה של לילה בלי הילדים - לפעמים זה פותח לה את הצ'אקרות ולפעמים לא והיא צריכה להרגיש שמבחינתה היא לא חייבת.

2. יש כל מיני מצבים של קרבה חלקית שבה יש פוסקים שמתירים דברים מסויימים. זה יכול גם לתת קצת ריווח עבורך והבדל קטן עם השפעה גדולה. לא נכנס לפירוט, אתה יכול לברר וזה תלוי גם במי הרב שלך. (לדעתי אפשר במצבים של קצה בשלום בית לבחור את הרב שהפסיקה שלו נוחה לך , וכל אחד יעשה כהשקפתו).

3. להחזיק בראש שאצל אשה דברים יכולים מאד להשתנות. כנראה שאשתך לא תשתנה מהקצה לקצה אבל כן יש הרבה דברים שמשפיעים ומשתנים. מניסיוני הריון ואחרי לידה  שהם תקופות מאד ארוכות יכולות להוריד חשק מאד.

גם פניות בחיים משפיעה. לא מדבר על אשה כבויה שלא מצליחה לחיות את החיים שהיא רוצה. לפעמים יש הרבה קטנים ולא ישנים אף לילה רצוף ואחר כך עבודה ועבודות בית וגם אם אתה שותף מלא זה עדיין יכול להשאיר לה עומס גדול.

4. אתה מציף בעיקר את התגובה שלך של ילד קטן. אני ממש מבין אותך... נראה לי שזה מזמין אותך בעיקר לעבודה פנימית של שינוי תפיסה. ממה שאני מבין אתה מרגיש ש*מגיע* לך. כשהילד בתוכך מרגיש שהוא לא קיבל את מה שהוא באמת צריך ובאמת מגיע לו הוא נשבר.

נראה לי אח יקר שאתה פשוט צריך גם לקבל את המצב.

זו אשתך , אני בטוח שהיא אדם נפלא ויש הרבה מאד מתנות שזכית להם בזכות הקשר אליה. אבל יש גם אתגרים. היא לא אדם בעייתי או מקולקל, פשוט יש פער ביניכם. הרבה אנשים מתמודדים עם דברים קשים, אלו הקלפים שאתה קיבלת - תתחיל לשחק הכי טוב שאתה יכול...

עכשיו, בנושא של מיניות יש פלונטר שקשה להתמודד איתו - בדרך כלל כשיש בעיה אצל בת הזוג הכיוון הנכון הוא לשחרר את התלות שיש לי בה - לא להשליך את זה על עצמי. פה התלות היא אמיתית... באמת אין לך דרך אחרת לבטא מיניות בלי אשתך.

עוד פלונטר זה כשיש לאדם מגרעת שפוגעת בזוגיות הוא צריך לעבוד עליה הרבה פעמים ב'אתכפיא' כדי להתגבר על הבעיה. במיניות צריך לשנות את החשק עצמו, זה הרבה יותר עדין וניסיון שלה להשתנות יכול רק להרחיק.

5- שמעתי וקצת קראתי על כיוון שיכול להיות מאד משמעותי אבל נראה לי לא מתאים לכל אחד.

יש חכמה שהגיעה מהמזרח (ויתכן שהמקור לה הוא פנימיות התורה) של עבודה עם האנרגיה המינית שבגוף ובנפש. זה דורש לימוד והרבה מאד תרגול - לזהות את האנרגיה הזו בשרירים באיזורים מסויימים (לאו דווקא המקומות הצפויים). לאט לומדים להרגיש את הזרימה של האנרגיה ואז גם אפשר ללמוד שליטה ויכול לתעל את האנרגיה לכיוונים שונים. למשל יצירתיות אומנותית או חשיבה מדיטטיבית או דברים אחרים. יש לזה קצת רמזים בפרקים במוסר הקודש שבהם הרב קוק מדבר על מיניות.

לא כל הנוצץ זהב,

ויש סיכוי טוב שאם תדברי עם 2 גרושותיו, תביני כמה המשפט הזה נכון...

מאוד קל להסתנוור מאנשים שאנחנו לא נשואים להם.

אנחנו הרי מעולם לא רבנו איתם על שטיפת כלים, לא כעסנו כשהם גמרו את המים החמים במקלחת, לא היו בינינו מתחים סביב כסף או חינוך הילדים, אנחנו לא שומעים את הנפיחות שיוצאות מהם בבוקר...

כלומר אנשים כאלה יכולים בקלות להיות "מושלמים", הרבה יותר מוצלחים ממי שיש לנו בבית, ובוודאי שיש ריגוש מהחדש והאסור והמעניין לעומת השגרה שיש בבית.

אבל אם מקלפים את כל השכבות האלה, מורידים את הריגוש מהחדש והאסור, מורידים את ה"וואו" מכך שיש גבר שהוא לא בעלך שרוצה אותך, זוכרים שגם הוא בנאדם וגם הוא כועס בבקרים ומתעצל בערבים וכו' וכו'...

אז הזמן יעשה את שלו.

ועד אז:

לעצור לפני שיהיה מאוחר מדי.

לא חיבוקים, לא שיחות אישיות, לא שחנשים באמצע הלילה, לא ארוחות צהריים ביחד, שום כלום. קולגה ותו לא.

כמה שתעצרי את זה יותר מוקדם, כך יהיה יותר קל לך, לבעלך, ולשני הילדים החמודים שלך.

מן הסתם יותר קל לדבר מאשר ליישם, ועדיין - את באמת צריכה לעשות כל מאמץ, אבל כל מאמץ, בשביל להפסיק את הקשר.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות, גם בכיוון הנגדי. כלומר אחרי שהמעשים שלך יתרחקו ממנו, גם הלב יתרחק.

יישר כח

תאכל פרותיהם בעולם הזה והקרן תהיה קיימת לך בעולם הבא

הבחור מהעבודה לא מעניין בשום צורה. אפילו אותך לא. יש לך עבודה לעשות על מוצפויות חרדות רגשות וכל מה שעולה שם והסיפור הזה הוא עוד חוליה בשרשרת של המנגנון שלך.

את צריכה (בראייתי) להתעלם  מכל הסיפור הנוכחי. ולהתחיל לעבוד על השקט הפנימי שלך. אפילו אני כשקראתי את ההודעה הזו כל הגוף שלי הגיב לזה בתצורה של "תחזיקו אותי אני בסטרס פסיכי".

את "מנסה לנתק את הקשר" ולא מצליחה, בגלל שאת זקוקה להצפה הזו ובגלל שכנראה (הכרטיס שלך מעיד על זה) את בהצפה בלי קשר. כשאת תהיי רגועה ולא מוצפת תוכלי להפעיל שיקול דעת על משהו ולקבל החלטות. עד אז - את פשוט לא יכולה. את פשוט סובלת בכל שניה שעוברת וממילא הבחור עוזר לך להשתיק את הסבל העצום שאת נמצאת בו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

קחי לך כמה שעות לקרוא את הפורום כמה שרשורים אחורה. את לא המשוגעת היחידה  והפורום יתן לך כמה כלים להתמודד עם הסיטואציה שלך באופן כללי בחיים בלי קשר לחבר החדש שנכנס לעולם.

שאת חושבת שהאדם הזה יכול למלא, אבל המילוי הנכון של החוסר הוא בתוכך ובבנייה בקשר הזוגי שלך

במקום לברוח החוצה, מציעה להתכנס פנימה. להבין איפה כואב לך מול עצמך ומול האיש שלך ולנסות לרפא באמת במקום לשים פלסטר

זה לא הבחור מהעבודה שקוסם לך, זה מה שהוא גורם לך להרגיש שחסר לך

חיבוק ענק

קודם כל,  את לא היחידה שזה קורה לה, עם כל המבוכה שבעניין.

כמו שכתבו לך כאן זה כנראה נובעע מחוסר

יש פה עבודה

זה קשה אך אפשרי

יש פתרונות אהניים, קלים יותר וגם פחות.

לפני הכל- לא לשפוט את עצמך לא מגיעים מזה לשום מקום.

האם את במקום שאת מןכנה לעשות הכל כדי להפסיק, כולל להחליף מקום עבודה?

האם את במקום של לספר לעצמך מה יקרה אם בעלך יגלה?

יש הרבה דרכים כמו שאמרתי, קשות יותר קשות פחות

מוזמנת לפרטי❣️

ואין שום תירוץ כזה "לא יכלתי לשלוט בעצמי" אם אין בעיה רפואית שמונעת ממך לשלוט בעצמך.

פשוט עבודה על המידות, להפסיק לחשוב על מה שלא שלך ולשים קווים אדומים ולעמוד בהם. 

לא קל אבל לא בלתי אפשרי. 

אחרי שתעצרי, זה הזמן לעשות את הבירור שלך - האם ואיך את רוצה לשקם את חיי הנישואין שלך. אי נעימות אינה סיבה להתחתן ואי נעימות בלבד, אינה סיבה להשאר בנישואין.

יש בהחלט אפשרות לעשות עבודה עם עצמך ולהגיע לאהבה ושמחה בנישואין הללו, גם אם כשהתחתנת עשית זאת להרגשתך, מהסיבות הלא נכונות. יש על זה הדרכה מדהימה שכתבה @נגמרו לי השמות, מומלץ לחפש בכרטיס שלה. (אפשר למצוא שם גם הכוונה איך לעלות ממציאות של הידלקות בתוך נישואין).

אבל, אם אחרי בירור וטיפול אישי/זוגי, תגיעי למסקנה שאין תיקון לחיים המשותפים שלכם - מציאת אהבה אחרת לגיטימית (וכדאית) אך ורק אחרי גט כשר. (וגם אז - חיבוקים וכד' לגיטימיים רק אחרי נישואין כדת משה וישראל). כל עוד שאת נשואה - כל קשר שכזה ובטח מימוש שלו בדרכים אלו ואחרות הוא פסול לחלוטין תורנית ומוסרית.

וההמלצה 🙏

כמובן שתמיד צריך להעמיק בכל מקרה בפני עצמו, ולראות לעומק את התמונה השלמה, כל המערכת הזוגית, מה קורה לפרטי פרטים וכן הלאה, וכמובן גם בשרשור הנוכחי. 

וכדאי לעשות זאת בעולם האמיתי בבחינה מקיפה ומסודרת של כל המכלול.

בינתיים מצרפת אם יוכל להועיל ב"ה את הקישורים לשני הפוסטים אותם ציינת:

1. האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה:

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

2. מה עושים במצב של הידלקות/פרפרים/מחשבות על אדם אחר בנישואים:

https://www.inn.co.il/forum/t1312590#14137413

המון ברכה והצלחה ב"ה

את טובה.

חסר לך משהו רגשי עם בן הזוג שלך, ואת יודעת שהזריקה להוא מהעבודה היא רק זריקה.

את לא מעוניינת בזה, מצד שני לא יודעת איך לעצור את זה.

בסוף כמו שאת מבינה (מובן מבין השורות) ההוא מעבודה זו אשליה גמורה.

גרוש פעמיים - יש סיבה.

מבוגר ממך.

ו.... יש לך בעל טוב.

זה שאת אומרת את זה וזוכרת את זה, זה אומר גם משהו עליך.

קודם כל רגשות אשם לא יעזרו לך לעצור את זה, להפך.

את צריכה להבין שזה לא באמת שייך אליך.

אין יצר הרע, יש יצר שרע לו.

נסי לתת לעצמך מענה אמיתי והולם לצרכים הרגשיים שלך.

לטפל בעצמך.

בסוף, את לא רוצה לפגוע בבעל הטוב שלך. זה לא יפה. ורואים שזה כואב לך.

ובסוף ובעיקר, את לא רוצה לפגוע בכבודך ובנפשך.

נסי להיות אסרטיבית.

לפני כן דברי עם עצמך ותשאלי את עצמך מה את באמת רוצה ומה את מוכנה להקריב עבור הרצון שלך.

אפילו עד איבוד מקום העבודה, לפעמים זה נכון.

ואל תשכחי. ואל תתביישי לדבר עם ה'.

לפעמים אנחנו מלאים ברגשות אשם כאלה שגורמים לנו להתנתק לגמרי מה'.

אבל את לא אשמה אחותי, את אחראית.

קחי אחריות על נפשך ועל ליבך הטוב, ותבחרי במה שבאמת טוב עבורך.

❤️

1. כנראה שמדובר בבוגד סדרתי.

הוא מנצל את רגע החולשה שלך כדי לממש תאוות אישיות.

לא אכפת לו ממך באמת והוא רק עושה הצגות שתרגישי שאכפת לו.

ברגע שהוא ירגיש שאת בכיס שלו ותפסיקי לעניין אותו, הוא יזרוק אותך וישאיר אותך שבורה ורצוצה..

2. ספרי לבעלך שיש מישהו בעבודה שמחזר אחרייך ומחבק אותך בניגוד לרצונך, אני די משוכנע שהוא יעזור לכם להציב גבולות.

או שהוא יעזור לך להציב גבולות ברורים או שהוא יבהיר לאותו קולגה שאין לן מה להתקרב אלייך..

זה לא היה בכוח

זה סתם לזרוק אחריות על מישהו אחר

אז היא צריכה עזרה, גם אם זה בשקרים, זה עדיין עדיף מאשר שהיא תבגוד ותיאסר על בעלה.

אפתח פי בשירת ההלל על סבתי

שברוח ובעוז בנתה את ביתה,

ושפתותיה כשומרות סוד מדורי דורות

פיה פתחה בחכמה וצופיה על לשונה

שירת התפילה בהולכה בצנעה לבית הכנסת,

בלוחשה "אמן" בחיל ורעדה,

תפילת האם על הבנים
קמו בניה ויאשורה בעלה ויהללה

שירת הנשמה בשומרה עלינו

ועל הכירה רוחש לו סיר מרק שעטוף בחמלה

ואהבת אין קץ,

והסיר שריחו מהביל ומדיף ריח,

רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה

שירת העמל של סבתי,

בעבודת עמל יומה,
ובין קרה לשרב בזיעת אפה תאכל לחם 
הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ

שירת חייה של סבתי אינה תמה,

טעמה כי טוב סחרה בלילה לא יכבה נרה

וניגון עתיק בלב עוד אשורר ואפזם בלחישה דקה

סבתא חייל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה ולאורו אלך לנתיבתי ובדמעתה תנו לה מפרי ידיה והיללו בשערים מעשיה 

יש רגע שקורה לנו 

ויש רגע שאנחנו יוצרים ובוראים אותו.

ויש רגע שאנו יכולים לברוא היום, ערב ראש חודש סיוון.

תפילת השל"ה הקדוש

על הילדים שלנו

הילדים שיש 

הילדים שאנו מתפללים שיהיו.

"כחיצים ביד גיבור כן בני הנעורים" -

התפילות שלנו משפיעות הלאה גם רחוק-רחוק

ככל שאנו מתפללים יותר מוקדם - התפילות הללו הולכות עם הילדים שלנו ועוטפות אותם כמה שיותר גם לטווח הרחוק ולכל חייהם ב"ה.

ויש רגעים שנראה בחוש את הנחת הזו מהם

ויש רגעים שפחות

ויש רגעים שאותו רגע מיוחד הזה של היום - הוא הוא זה שיצור אותם בעתיד.

בכוח התפילה. בכוח האהבה. בכוח המסירות. בכוח ההתמדה.

והפירות שנראה אומנם יראו במלואם רק מאוחר יותר, אבל הם יראו! במלוא תפארתם והדרם!

אז בואו ניקח רגע את הרגע הזה, המיוחד, היום.

ונתפלל על הילדים שלנו ❤🙌

תפילת השל"ה הקדוש:

אַתָּהּ הוּא יְיָ אֱלֹהֵינוּ עַד שֶׁלֹּא בָּרָאתָ הָעוֹלָם, וְאַתָּהּ הוּא אֱלֹהֵינוּ מִשֶּׁבָּרָאתָ הָעוֹלָם, וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אַל. וּבָרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּגִין לְאִשְׁתְּמוֹדַע אֱלָהוּתָךְ [=כדי שתפורסם מלכותך] בְּאֶמְצָעוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. "בְּרֵאשִׁית", בִּשְׁבִיל תּוֹרָה וּבִשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, כִּי הֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהֶם מִכָּל הָאֻמּוֹת, וְנָתַתָּ לָהֶם תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, וְקֵרַבְתָּם לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. וְעַל קִיּוּם הָעוֹלָם וְעַל קִיּוּם הַתּוֹרָה בָּא לָנוּ מִמְּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שְׁנֵי צִוּוּיִים. כָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "פְּרוּ וּרְבוּ", וְכָתַבְתָּ בְּתוֹרָתְךָ "וְלִמַּדְתֶּם אוֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם", וְהַכַּוָּנָה בִּשְׁתֵּיהֶן אֶחָת, כִּי לֹא לְתֹהוּ בָרָאתָ כִּי אִם לָשֶׁבֶת, וְלִכְבוֹדְךָ בָּרָאתָ, יָצַרְתָּ אַף עָשִׂיתָ, כְּדֵי שֶׁנִּהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֶצָאֵי כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תּוֹרָתֶךָ.

וּבְכֵן אָבוֹא אֵלֶיךָ יְיָ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וְאַפִּיל תְּחִנָּתִי, וְעֵינַי לְךָ תְּלוּיוֹת עַד שֶׁתְּחָנֵּנִי וְתִשְׁמַע תְּפִלָּתִי לְהַזְמִין לִי בָּנִים וּבָנוֹת, וְגַם הֵם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ הֵם וּבְנֵיהֶם וּבְנֵי בְּנֵיהֶם עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת לְתַכְלִית שֶׁהֵם וַאֲנִי וַאֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ יַעַסְקוּ בְּתוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תּוֹרָתְךָ בְּאַהֲבָה, וְהָאֵר עֵינֵינוּ בְּתוֹרָתֶךָ וְדַבֵּק לִבֵּנוּ בְּמִצְווֹתֶיךָ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ. אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, תֵּן לְכֻלָּנוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּבְרוּכִים, מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמִים זוֹכֵר יְצוּרָיו לְחַיִּים בְּרַחֲמִים, זָכְרֵנוּ לְחַיִּים נִצְחִיִּים כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵּן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר, וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ, אַךְ שָׁלוֹם וֶאֱמֶת וְטוֹב וְיָשָׁר בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וּבְעֵינֵי אָדָם, וְיִהְיוּ בַּעֲלֵי תוֹרָה, מָארֵי מִקְרָא, מָארֵי מִשְׁנָה, מָארֵי תַלְמוּד, מָארֵי רָזָא, מָארֵי מִצְוָה, מָארֵי גוֹמְלֵי חֲסָדִים, מָארֵי מִדּוֹת תְּרוּמִיּוֹת, וְיַעַבְדוּךָ בְּאַהֲבָה וּבְיִרְאָה פְּנִימִית, וְלֹא יִרְאָה חִיצוֹנִית. וְתֵן לְכָל גְּוִיָּה וּגְוִיָּה מֵהֶם דֵּי מַחְסוֹרָהּ בְּכָבוֹד, וְתֵן לָהֶם בְּרִיאוּת וְכָבוֹד וְכֹחַ, וְתֵן לָהֶם קוֹמָה וְיֹפִי וְחֵן וָחֶסֶד, וְיִהְיֶה אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, וְתַזְמִין לָהֶם זִוּוּגִים הֲגוּנִים מִזֶּרַע תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִזֶּרַע צַדִּיקִים, וְגַם הֵם זִוּוּגָם יִהְיוּ כְּמוֹתָם כְּכָל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתִּי עֲלֵיהֶם, כִּי זִכָּרוֹן אֶחָד עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן.

אַתָּה יְיָ יוֹדֵעַ כָּל תַּעֲלוּמוֹת, וּלְפָנֶיךָ נִגְלוּ מַצְפּוּנֵי לִבִּי, כִּי כַוָנָתִי בְּכָל אֵלֶּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה. עַל כֵּן עֲנֵנִי יְיָ עֲנֵנִי בַּעֲבוּר הָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבִגְלָלָם תּוֹשִׁיעַ בָּנִים לִהְיוֹת הָעֲנָפִים דּוֹמִים לְשָׁרְשָׁם, וּבַעֲבוּר דָּוִד עַבְדֶּךָ רֶגֶל רְבִיעִי בַּמֶּרְכָּבָה, הַמְּשׁוֹרֵר בְּרוּחַ קָדְשֶׁךָ.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תאֹכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה'. יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

אָנָּא יְיָ שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה, יְקֻיַּם בָּנוּ הַפָּסוּק. וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם אָמַר יְיָ רוּחִי אֲשֶׁר עָלֶיךָ וּדְבָרַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּפִיךָ לֹא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וּמִפִּי זֶרַע זַרְעֲךָ אָמַר יְיָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

תגובה יפה.

במסגרת קיום מצוות חיפוש השידוך,

התכתבתי עם תהילה כלשהיא.

(לא נפגשנו)

ואז פתאום הבחנתי שתפילת שחרית

מלאה במילה תהילה.

ורציתי סיפור שיאגד את כל הפעמים

שכתוב תהילה

רוצה להתייחס דווקא לסיפור עם סוף אחר

ולאחל לכל מי שנמצא בצד שני,

בסיפור דומה אך עם סוף שונה -

למי ששבוי בחלום של איזו תהילה,

שעוד כסף ומיחל אליה ורוחו שפלה,

שיצליח להפנים שזה לא "מי", אלא "מה" שהיה,

ויזכה למַעֲטֵה תְהִלָּה תַּחַת רוּחַ כֵּהָה.

למי שמתגעגע לעבר מפואר, לתהילה,

שיצליח לחזות בעיניו עתיד יפה לא פחות, כבתחילה,

שיזכה לראות עצמו עוד צועד לִקְרַאת כַּלָּה,

לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּה.

למי שהתקשה להתקדם, ולהתאושש,

אבל בגבורה פנימית, על עצמו התעלה

שמתוך כנות ואמת פנימית בחר לא להתיאש

שיזכה בקרוב לרוב טוב, כי לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.

אהבתי איך דחסת את הפסוקים,

בהקשר הגיוני.