איך זה עובד?
התקשרו אלי מכלל, שלחתילהם פניה באתר,
אמרה לי שאם אין לי או לבעלי עבר ביטוחי של מקיף או ג לפחות 3 שנים היא לא יכולה לתת לי הצעה.
וואט?
מה אמורה לעשות גברת נחמדה שקנתה אוטו ולא עשתה עד היום מעולם ביטוח?
אשמח להסבר,
ואם יש למישהו המלצה על מקום ספציפי אז עוד יותר טוב
אצלנו במשפחה יש 2 מכוניות, וכל אחת מהן בחברת ביטוח אחרת, דרך סוכנות ביטוח.
ויודע שמידי פעם עוברים מחברה לחברה כי הפוליסה מתייקרת.
את חייבת לעבור בין האתרים של חברות ביטוח שונות ולבקש הצעות מחיר, בנתונים הקיימים שלכם, בלי עבר ביטוחי.
יש גם פורטלים להשוואות בין פוליסות. למשל wobi
אם כן, אפשר למלא הצהרה מסוימת ואז ליהנות מהעבר הביטוחי של הרכב של ההורים
היא נהגה ברכב חסר ביטוח לא עלינו
שלא נהגתי על הרכב שלהם כמעט בכלל
לא עשינו בכוונה, אלא בדיעבד הסתבר לנו שככה הכניס אותנו הסוכן (שעובד עם המשפחה כבר דור שלישי;))
אז כנראה זה אפשרי
א. זאת גניבה
ב. חברות ביטוח לא פראייריות.
כשאתה מצטרף לביטוח הן כמעט לא בודקות כלום, סומכות עליך. אמרת שאתה לא מעשן? סבבה. אמרת שאתה שוקל 80? אחלה.
אמרת שבעבר אף רופא לא המליץ לך לעשות ניתוח? מגניב. אמרת שנהגת בקביעות ברכב של ההורים? אהלן וסהלן.
אבל אז כשרוצים לתבוע את הביטוח, הם נזכרים להתחיל לבדוק כל פרט ופרט בהצהרה שמילאת. על כל פיפס קטן שלא נאמן לאמת הם יכולים לשלול את הזכאות לכספי התביעה.
הוא כמעט קשיש ואדם מסודר וישר מאוד
אם עשה את זה כנראה שזה אפשרי
למה להסתבך?
אפשר לשאול את חברת הביטוח ישירות האם זה בסדר
לק"י
כדי שאפשר יהיה להירשם על סמל העבר הביטוחי שלהם?
וגם איך מבררים את זה?
לק"י
כי ייתכן שמספיק שהיא נהגה קצת ברכב של ההורים.
(תלוי בחברה אני מבינה).
הוא לא יתן כזה דבר)
אני יכולה לשאול אותו איך סידר את זה בדיוק
עד כמה שאני זוכרת זה שהביטוח הוא לכל נהג מעל הגיל שלי והוותק שלי קשור לזה (ולא ביטוח רק לי ולבעלי). כלומר שהוא עשה משהו בסגנון זה שההורים שלי קשורים בפוליסה ואני המשלמת
ועדיין זה יצא יותר זול
לכתוב פוליסה על שם ההורים למרות שהם לא הנהג העיקרי זאת רמאות מסוג אחר.
לא סתם השאלה הראשונה היא ''מי הנהג העיקרי ברכב''.
אם כותבים שם אדם מבוגר עם עבר ביטוחי מפואר, אז הביטוח יהיה יחסית זול אפילו אם עושים שהוא יהיה תקף לכל נהג.
אבל שוב, זה שקר ורמאות והביטוח יעשה צרות אם תהיה תביעה.
לא בטוח שזה מה שהסוכן שלך עשה, התייחסתי רק למה שכתבת עכשיו.
קשה לי להאמין שזה מה שהוא עשה...
כמו עוד הרבה דברים בעולם הצרכני - לצרכן הפרטי עולה יותר מאשר לצרכן שחבר בקולקטיב כל שהוא.
בנוסף, יש לי ביטוח מחלות קשות וביטוח חיים ב-AIG, וגם במקרה הזה אף אחד לא מצליח להתחרות במחיר שקיבלתי מהם.
כי אם כן זה אכן מחירים טובים יותר.
ומעניין. אצלי ביטוח ישיר הציעו מחיר גבוה מאשר המחירים שהציעו חברות אחרות.
בביטוח בריאות אני כן דרך קולקטיב של הסתדרות המורים ב"הראל", בשאר הביטוחים אני לבד מול העולם.
אין אף חברת ביטוח שהיא הכי זולה לכולם. חברה אחת תהיה יקרה רצח לצעירים אבל הכי זולה לבני 50, חברה אחת תגבה פרמיה פסיכית על טויוטות אבל תהיה זולה משמעותית בקיה...
לכל חברה יש את האקטוארים שלה ואת הסיכונים והסיכויים שהיא מוכנה לקחת על עצמה.
לכן אי אפשר ללמוד מתגובות של אחרים בלי לדעת על איזה רכב בדיוק מדובר.
גם גיל ומין הנהג יגרמו לזה שבחברה אחת הוא יידפק ובחברה אחרת יקבל מחיר טוב... כל נתון משפיע
וגם אני בביטוח ישיר.
אגב, אחרי שבדקתי בוובי יצרו איתי קשר, אמרתי מה הציעו לי ולבד שאלו אותי אם זה ביטוח ישיר ואז אמרו שהם לא יכולים להציע לי משהו טוב יותר ואילו בהצלחה
אוטו זול עולה זול בביטוח מקיף.
אבל בצד ג וחובה עולה יותר.
המינימום בכל רכב שרצוי זה חובה + ג
ותודה לכולם על התגובות!!!!
אז בשעה טובה קולגה מהמילואים עומדת להתחתן. למרות הקושי וחוסר הנוחות עם הדת, היא תתחתן בחופה יהודית. בהמלצתי, היא פנתה לאירגון צוהר.
עכשיו, אני מניח שבהדרכת כלות יתנו לה רשימה של מקוואות, אבל בכל זאת הייתי שמח לשמוע מהנשים כאן (בפרטי!! אפשר להעביר גם דרך המנהלים/מנהלות, אם זה עדיף) על מקוואות באזור רמת גן שהן משופצות ונראות כמו ספא. אתן בטח מכירות את הפריחה הנהדרת של המקוואות המשופצות בשנים האחרונות.
אמי צריך שחווית החתונה והזיכרון מהיהדות יהיו הכי טובים בשבילה. דרכיה דרכי נועם. אודה ממש לעזרתכן.
תבורכו
וכל הכבוד לך!
איזה זכות ענקית שבזכותך זןג יתחיל את החיים בטהרה ואולי גם ימשיך בזה!
מהסוף
זה ממש לא קשור לכעס.
מישהו מכיר יועץ זוגי מומחה ברמת פסיכולוג למקרה של זוג במהלך דייטים שמתלבטים?
אפשרי במרכז/ירושלים/יו"ש.
אפשר לכתוב לי גם כאן וגם בפרטי.
ד"ר משה ברלינר מירושלים, שעזר להם לסגור פערים ולהצליח לקבל החלטה להתחתן.
(לא מכיר אישית מעבר לכך)
מומלצים
מאלף ניסיונות
איך מגשרים על ההבנה השכלית
שלהתמלא מיחס של אשה זה לא פתרון
ומצד שני החוסר צועק יותר חזק מהראש
העצות של כולם כלכך נכונות
אבל בחיים עצמם
חוויית הבדידות עמוקה יותר מהכל
אדם רוצה לאהוב, להיות נאהב
וכל התשובות
קשורות לעבודה ארוכת טווח
ולמעט רגעים של טוב
ויש פתרון אחר
והוא נשלל מכל וכל
והשכל רב איתך כל הזמן
זה לא בסדר זה לא בסדר
אבל הלב מבקש את הרגעים
והגוף מדבר אחרת
ונכון שזה לא מסתדר עם שום מסגרת בריאה
ונכון שאני יכול להרצות על כמה שזה לא
אבל
רק זה עובד לי
וזהו
עכשיו
כל בעלי הביקורת מוזמנים לתת בראש
ובעלי ההזדהות,
אשמח לשמוע אתכם גם.
לב.
איך״
אם הלמה שלך מספיק גדול, אתה תמצא את האיך.
עיקר החשיבות שצריכה להינתן היא להגדיל את ה״למה״.
מה הסיבות להפסיק? מה אני מפסיד כל רגע שאני נשאר?
בלי להרצות, להלקות, לכעוס, להכות על חטא, לשנוא את עצמך וכו.
תאהב את עצמך. תחבק את עצמך. תכיל את המורכבות שלך.
ומתוך המקום של האהבה, תרצה ותייחל יותר טוב לעצמך אם רע לך במקום ובמעשים שלך.
ואם זה באמת ממצפן אותך כמו שאתה כותב, לא יהיה לך קשה לנסח את ה״למה״.
ואחרי שה״למה״ יהיה מנוסח למשעי, האיך יבוא לך בלי בעיה.
ממליצה גם על הספר שממנו ציטטתי. יעזור לך לחזק את שריר הלמה. (לוגותרפיה, ויקטור פרנקל)
בהצלחה
ושהרבה אנשים יכולים להיפגע בדרך
ולהישרט.
ושהבור ריק ואין בו מים -
מים אין בו
אבל נחשים ועקרבים יש בו.
ואם לא יהיה לך את *הטוב* בחיים שלך - יווצר שם ואקום.
וממילא הדרך למשיכת הרע והלא נכון לתוך הואקום הזה קצרה מאוד.
ואי אפשר רק "לסור מרע"
חייב אח"כ להוסיף את ה"ועשה טוב"
צריך שבחיים שלנו תהיה משמעות, תהיה אהבה, יהיה חיבור אמיתי ועמוק, יהיו חיים ולא היעדר חיים.
וכל הכיוונון צריך להיות פנימה - לבית שלנו. לאישה שלנו. לאיש שלנו.
לאיך לעשות את זה שם. רק איתה. רק איתו. לא בחוץ חלילה.
ואז המתיקות היא אמיתית ועמוקה.
כל דרך אחרת שאומרת להתייסר או להתנזר מאהבה - סופה ליצור ואקום שמושך אליו את כל הנחשים והעקרבים לבור.
ובעיקר מביאה לאומללות וריקנות. בטווח הקצר או הארוך. לאדם עצמו או וגם לילדים/לאשתו/לבעלה/וכן הלאה.
לכן למלא ואקומים.
לעשות טוב.
להוסיף טוב.
למלא את החיים באהבה אמיתית בין איש לאשתו. רק שם.
(ואם כלו כל הקיצין ובאמת ולאחר ניסיונות והעמקה אין אפשרות לשום טוב בין הזוג הזה - אז פרידה וגירושין היא לא מילה גסה, ובמציאויות שזהו המוצא הכי נכון לכל הנפשות הפועלות אפשר לראות איך לעשות את זה נכון ועם הכי פחות כאבי לב וכיס, ולאחר מכן להתקדם גם לעבר ריפוי ותיקון וגם רצון וחיפוש אהבה שלמה כנ"ל ב"ה.
אין מצווה לסבול ולחיות באומללות חלילה. לאף אדם.)
בשורות טובות ב"ה
מה התשובה.
התשובה היא רק עבודה ארוכת טווח.
ואהבה שחסרה לך- תתן לאחרים.
יש משל יפה, לדעתי של הזוג שומר, על זוגיות כאמבט. ואם המים באמבט קרירים- צריך להוסיף מים חמים. וזה לא משנה מי יהיה זה שיכניס.
אם חסר למישהו אהבה, חמלה, עין טובה או תקשורת- במקום לחכות שהשני ימלא את החסר, כל אחד יכול להוסיף ממה שחסר, בעצמו.
חסר לך יחס, חסרה לך אהבה?
תן את היחס ואהבה הזו לאישה שאיתך (לא הבנתי אם אתה נשוי או רווק, אבל גם כרווק- תן את האהבה והיחס הללו לכל מדוייטת). ואני בטוחה שגם הדרך למלא את החסרים הפיזיים בצורה בריאה, תתקצר.
ניכר שאתה מתמודד היטב, וקם יפה.
רק להזכיר לך שה' ברא אותך כדי להיטיב איתך.
ויותר ממה שהוא רוצה לראות אותך מתמודד, הוא רוצה לראות אותך עובד את ה' - בשמחה.
מה שחורג מעבודת ה' בשמחה - צריך עיון ודיוק.
ותמיד צריך להחזיק את החבל משני קצותיו, מצד אחד עבודת ה' ומצד שני בשמחה.
חזק ואמץ מאוד
מאוד מזדהה!
לצאת מאיזור הנוחות
לקום מוקדם
להתקלח במים קרים
להתאמן, להגיע לקצה היכולת
לנשום נשימות מעגליות
ללמוד לשהות עם הרגשות
לחפש את היעוד שלך בעולם
לעשות אפילו משהו קטן כדי להגשים חלומות
לדבר עם מישהו על מה שעובר עליך
חיבוק
כי אין לי כח לחפירות וביקורות של אנשים על העבר שלי
כי חזרתי בתשובה שלימה על הכל.
אבל אני כותבת בשביל הסיכוי הקטן שזה יעזור לך.
אין צורך למתוח ביקורת על העבר. רוב תודות לכל הצדיקים שרוצים לתת ביקורת.
ונחזור אליך אדון "מוסתר"
שהעדפתי לכתוב לך על גבי הפורום ולא בפרטי.
תקשיב,
מנסיון
אין לך מה לחפש בחוץ.
אין שם כלום.
1. זו לא חכמה לאהוב אשה שאתה לא גר איתה, לא מתמודד איתה ביום יום. לא מחוייב אליה. אין השלכה למעשה לחיים שלך כשאתה אוהב אשה שהיא לא אשתך. זה לא חכמה! אתה לא צריך לריב איתה על חינוך הילדים. על אצל מי נעשה את החג או השבת. על תקציב. ועל כל נושא שזוג נשוי מדבר עליו.
אתה רק נהנה מהיתרונות שבקשר עם אשה. אבל ביום שתנסה להיות איתה לאורך זמן ההתלהבות תדעך כי זה טבעי. זה ככה. התאהבות זה לא לתמיד.
2. תנסה לרצות ולהעיף את המצב המתוקן והטוב. לטובבתך!
תנסה להיות אגואיסט בקטע שאתה רוצה לשמור על התא המשפחתי שלך. לטובתך. כי אם תתגרשו- גם אתה תפסיד מזה!
אמשיך אחר כך..
אשתי היקרה תזכה בעז"ה לסיים ללמוד את התנ"ך בשבועות.
יש לכם אולי רעיונות למתנה קשורה? (תנ"ך אישי וכדו' זה אובייס)
תודה
רק תוהה אם הומצא המנוע, או אי פעם יומצא, שיודע להבדיל בין הודעות רציניות שלך, לאלו שהן סתם פרובוקציה😉
אני ראה שמחקתם את הפיצלו"ש אז אני מוחקת גם.
מה הסגנון דברים שהיא אוהבת?
סביב הנושא עם תוצר.
אולי סדנת כריכה לתנ"ך מעור.
חריטה על עץ זית (לתשמישי קדושה או לא...)
בגלל כל נבואות הגאולה וכו..
וכל הכבוד לה!!
היא למדה עם הסימניה של הנך היומי?
אחה"צ טובים.
למישהו יש במקרה המלצה על מטפל זוגי מומלץ, המקבל באזור רחובות- השפלה- מרכז וכיו"ב?
.
אז אין סיבה שלנשים זה לא יהיה "שתזכה ל..."
באמת מוזר..
אני חדש פה ורציתי לפרוק/לשתף/להתייעץ/לשמוע מעוד א.נשים אם נמצאים בסיטואציה דומה ואיך מתמודדים
אני בן 30 נשוי 3 שנים+, יש לנו ילדה חמודה ומתוקה ועל פניו הכל בסדר לגמרי, כולנו בחיוכים כל הזמן והכל נראה מושלם, העניין הוא שאני הרבה יותר מדי פעמים מרגיש שאני לא שם בכלל, שאני בכלל פה בטעות ולא בא לי על זה
אני מרגיש שהתחתנתי בטעות, שאנחנו לא מתאימים, שאני לא אני ולא חי את החיים שאני רוצה, יש בינינו אי אילו פערים שכמה שאני מנסה אני לא מצליח להתגבר עליהם, יש גם פערים קצת מהותיים שכרגע עוד איכשהו נבלעים אבל ברגע שיהיו ילדים גדולים אני לא רואה איך נצא מזה כשכל אחד ימשוך לכיוון שלו ויצפה גם מהשני להיות איתו באותו ראש
השקפות העולם שלנו שונות ולא כך הייתי רוצה ורואה את הבית שאני בונה מתנהל
אני חושב על זה הרבה וזה פשוט משגע אותי.. מתסכל נורא וכמה שאני מנסה אני לא מצליח להפסיק לחשוב על זה
שאתה לא חי את החיים שאתה רוצה ומרגיש לא נוכח.
ושיש פערים ביניכם והשקפות שונות שאתה חושש שיובילו לבעיות עתידיות.
בקשר לבעיות העתידיות, כשתגיעו לגשר, תחצו אותו.
אין טעם להיבהל עכשיו מבעיות שעשויות לקרות בעתיד כשהילדים יגדלו.
אתה לא בשלב הדייטים, שם צריך לברר על השקפות.
התחתנתם, הבאתם ילדה.
והשקפות ודעות משתנות במהלך הזמן והחיים.
ואני אומרת את זה כי גם אנחנו במצב הזה עם פערים ענקיים ולא מינוריים. והחלטנו לפתור היום את הבעיות של היום וכשיגיעו בעיות בעתיד, נתמודד.
בקשר לחלק הראשון, שם הייתי שמה את הדגש.
אתה שמח עם החיים שלך? אוהב את העבודה? יש לך זמן ופנאי לעצמך? או שהחיים נגררים אחרי הרצונות של אישתך?
יש פערים והשקפות שגורמים גם עכשיו ''אי נעימות'' אנחנו כאילו לא און ד'ה סיים פייג' מבחינת תפיסות דתיות אם אפשר לקרוא לזה כך
היו פערים שהיו כבר כשיצאנו שדוברו וחשבתי שאצליח להסתדר עם זה ובפועל אני פשוט לא מצליח להתגבר על זה בלי שזה תופס אותי ממש כל פעם שיש טריגר (ויש לא מעט בהקשר הספציפי הזה), כנ''ל היא היתה מודעת לדברים אחרים שרצתה ולא קיבלה אצלי ועוד אמרתי במפורש שאני לא מתחייב לכלום וגם היא כל תקופה מתזכרת אותי בזה (אני אהיה כן ואגיד שבהתחלה היא היתה הרבה יותר ועכשיו הרבה פחות חוזרת לנקודה הזאת), חוץ מזה יש אבולוציה של החיים וגם אני השתניתי קצת וזה גם משפיע
ממילא בשל כל זה, אני מרגיש שאני צריך לכבוש את הרצונות ואת הביטוי שלי זה יכול להתבטא בדברים שבהם כביכול אין לי סיי ברמה הדתית וזה יכול להתבטא ביותר מדי דברים שאני מרגיש יותר בנח לשמור לעצמי מאשר להגיד מה שלא כל כל אופייני לי כי אני אומר מה שאני חושב ו''לא דופק חשבון'' למה יחשבו או יגידו פשוט פה אני מעדיף לשמור לעצמי במקום להיכנס למקומות של פרצופים ביקורת ואמירות שנותנות לי הרגשה כאילו היא קצינת דת שלי
בקשר לבעיות העתידיות אני חושש כי אני יודע שהיא רוצה ממני הרבה יותר ממה שאני יכול לתת מהסיבה הפשוטה שאני פשוט לא שם, הדגשים שלנו שונים, מה שהיא מאמינה שהוא דגש חשוב אותי לא מעניין ולא תופס אותי כאיזה אישיו נורא גדול
זה גם תפיסת חיים כזאת שמשפיעה כל הזמן, גורמת לכבדות כל פעם שיש טריגר ומכניסה אותי כל הזמן למקומות האלה של מה עשיתי לעצמי ולמה אני פה בכלל
לגבי חיים עבודה ופנאי, רק עכשיו נהיה לי קצת פנאי, עבדתי ב-2 עבודות לאחרונה הורדתי אחת ועכשיו יש לי קצת יותר פנאי בשעות שאחרי העבודה, לא עושה בפנאי הזה יותר מדי, טיפול בילדה ארוחת ערב ביחד עם משהו לראות ברקע והולכים לישון
אני יכולה לספר מהמצב שלנו.
מבחינה דתית אנחנו לא רק נוט און דה סיים פייג׳, אנחנו נוט איבן אין דה סיים בוק.
בינתיים, לגמרי אפשרי לחיות ככה.
התחתנו כשאנחנו באיזו נקודת השקה ומשם כל אחד פנה לכיוון השני.
ועדיין, אנחנו רבים כמו כל זוג, אבל מעולם לא רבנו סביב הנושא הזה.
עם המון קרדיט לו, כי אני זאת שלקחה פניה חדה.
אני חושבת שבעיקר זה בעזרת הראייה שזוגיות היא לא מה אני נותן לעומת מה אני מקבל.
זה הבנה שיש דרך ובחירה שכל אחד עושה עם עצמו ומשם צריך למצוא את הדרך שהולכים בה יד ביד.
המון קבלה וחמלה אחד כלפי השני ואפס ציפיה לשינוי.
ובין הדברים נשמע שהיא מצפה ממך למשהו שאתה לא יכול לתת.
אני לא יודעת מי מכם החזק יותר מהבחינה הדתית.
אבל הרבה פעמים הצד הפחות דתי צריך לוותר ולהכיל יותר.
לפעמים יש הרגשה שהדעות השונות הן לא פיפטי פיפטי, שאלוקים והדת תופסים משקל גדול יותר, נכונים וצודקים יותר.
זאת גם נקודה שצריך לשים אליה לב.
שכל פעם כזאת מרחיקה אותנו לקצוות של הספר עד שלא בטוח שנישאר באותו ספר, לשאלתך היא החזקה יותר מבחינה דתית
אני לא מתחשבן על מי נותן ומי לוקח וכמה, לא מדבר מהמקום הזה.
התחתנו עם ידיעה על פערים מסוימים הבעיה שאני מרגיש שאני כבר לא יכול להכיל את זה + שאני גם עברתי עם עצמי איזה תהליך
לדעתי היא לא יודעת בכלל איפה אני, כל פעם שעולה משהו שקצת נראה לה לא לדעתה היא מתחמקת/מסיימת את השיחה בתואנה כלשהי/בורחת/משתיקה אותי כמו קצינת דת מה שכמובן לא מקרב אותי לא לזה ולא אליה
אני בניתוק וסלידה בחלק מהדברים וגם כשמדברים על זה ברוב הפעמים לא מצליחים לפתור את זה
אז המון קבלה ואפס ציפייה? חח לא יודע, נראה לי שהיא פחות מתחברת
וטו בי הונסט גם אני לא מצליח להגיע למקום הזה, היו דברים ששחררתי בהם כשהבנתי שאנחנו לא באותו פייג' על זה אבל כל פעם שיש טריגר (ויש..) זה מציף מחדש ויש דברים שאני גם כל הזמן רואה מול העיניים ואני פשוט לא מצליח לשחרר, אז כמובן שאני לא אומר כלום אבל בפנים אני פשוט נאכל, אני במצב שאני פשוט לא מבין איך התחתנו ומה אנחנו עושים ביחד, קיצר יאוש
* לפעמים יש הרגשה שהדעות השונות הן לא פיפטי פיפטי, שאלוקים והדת תופסים משקל גדול יותר, נכונים וצודקים יותר. - בא לך להסביר?
שאין פרטנר לדבר איתו.
והמצב שאתה נאכל בפנים ושותק לא יעזור. עם הזמן (זה כבר קורה) זה יהפוך לבלתי נסבל.
אל תתייאש מלנסות להציף דברים.
בזמן המתאים ובדרך המתאימה.
והעצה שיכולה בעצם לסכם את כל הפורום הזה - כדאי לגשת לטיפול.
זוגי ואם היא לא מוכנה אז אישי.
אל תשאיר את המצב כמו שהוא.
ובחילוקים בפן הדתי התכוונתי שיש צד שעלול להטיל ווטו כי אלוקים בצד שלו ולא להיות מוכן לראות את האחר.
אלה לא חילוקי דעות על טעם בגלידה שאני מעדיפה וניל והוא שוקו
או שאני שמאלנית והוא ימני.
ששם זה דעה שווה מול דעה שווה.
בחילוקי דעות דתיים, לצד הדתי יש את התורה ואלוקים שנותנים משקל כבד לצד שלו, והוא עלול שלא ולפעמים גם לא יכול להתפשר.
צריך לשים לב לזה. גם במחלוקות האלה, מה הכרח, ווטו, איפה אפשר להזיז את הגבול שלשני הצדדים יהיה נעים.
איפה מסתיימים החיים שלי ואיפה מתחילים החיים של הפרטנר.
לתת מרווח נשימה, מקום לאי הסכמות וגם מקום לטעויות.
ועוד עצה פרקטית שעזרה לנו.
לשתף אותה מה עומד מאחורי הדברים שלך.
מאיפה זה מגיע.
למשל אצלנו כשעשיתי שינוי, לא קמתי יום אחד ואמרתי ״מהיום אני ככה וככה, תתמודד״.
שיתפתי אותו בכל התהליך, המחשבות, התהיות, הספקות, המניעים הרגשיים שגרמו לי להשתנות.
היה לו הרבה יותר קל להכיל אותי בגלל זה.
ולא רק זה, הוא מאוד מכבד אותי בגלל זה.
ומבין שלא סתם פרקתי עול, שזה תהליך שלם שהשקעתי בו המון מחשבה ומאמץ.
ומהצד שלי אני גם מכבדת מאוד מאוד.
איפה שחשוב לו, אני עושה את המאמץ שלי.
וואו נשמע ממך שהוא ממש מקבל ומכבד את זה, זה ממש יפה.
הלוואי שהיינו במקום הזה, אני מוצא את עצמי חושש לעשות דברים אפילו שנוגעים רק אליי ולא קשורים ולא משפיעים עליה בכלל כי אין לי כח לפרצופים ולדיונים מתישים ואכילות ראש. ואני בן אדם שמאד אוהב לעשות את מה שהוא חושב אני לא כל כך רגיל לחשבן לאנשים אחרים (כמובן בדברים שלא משפיעים ולא פוגעים באנשים אחרים) ולמה יגידו/יחשבו ופתאום אני מוצא את עצמי עצור בכל מיני דברים ולא מגניב לי (אפרופו שהבאת דוגמה, אפילו דעה פוליטית אני לא מביע לידה כי אין לי כח לדיונים חסרי תועלת)
באשר למה שכתבת יש כמה דברים, מבחינת דת יש דברים נגיד שאני מסכים אוקיי הדת בצד שלך ואת כל כך דתית אז סבבה אסור וכל זה, אני מדבר איתך על דברים שהם הרבה לפני זה
העצה של לשתף נשמעת מעולה הבעיה שאני קצת סקפטי - יש לי איזה טריגר דתי שהיא יודעת ממנו והוא דובר בינינו ופתאום יום אחד היא אומרת לי אתה לא יכול עכשיו כל החיים לרכב על זה כי קרה לך x והיא אמרה את זה בצורה לא הכי נעימה בעולם ככה שאני לא יודע עד כמה יש לי כוחות נפש להיכנס חדברים כאלה איתה
דתיים, שעל פניו אפשר ללמוד לחיות איתם, וגם לחיות איתם בטוב, אם יש את המעבר. הערכה, רצון, קרבה, אהבה וכן הלאה.
לפעמים בעקבות משברים התחושות הללו נעלמות מתחת למשקעים, וצריך עבודה כדי להתנקות מהם
ואם הם לא היו גם בהתחלה, זה אכן יותר מורכב.
בכל מקרה נשמע שכדאי לכם לקבל עזרה מאנשי מקצוע.
אולי @נגמרו לי השמות היקרה, שגם מבינה דבר או שניים בפערים דתיים
וגם עוסקת בתחום תוכל לעזור לכם..
בהצלחה רבה
לא רואה איך אפשר לחיות עם זה בטוב
זה לא קשור לעניין הדתי
זה יושב על זה
אבל זה רק הטריגר, בפועל זה יכל להיות כל נושא אחר
זה תהליך בהתפתחות זוגית, היכולת לקבל את בן/בת הזוג באופן מלא בלי שיפוטיות ובלי שזה יאיים עלי.
גם אם שני בני הזוג באותה השקפה בתחילת הנישואין הכל יכול להשתנות וחשוב לאפשר את זה בכדי לאפשר לכל אחד להביא את עצמו ומתוך כך לאפשר לזוגיות להתפתח (ומתוך כך גם האהבה..)
זה שלב בנישואין שמבינים שבן הזוג לא חירב לי את החלום ואני יכול לעשות את מה שאני מאמין בו
חשוב שבת הזוג תדע שהתגובות שלה מכאיבות לך וזה גורם לריחוק ואתה מאוד רוצה את הקירבה שלה וחשובה לך התמיכה שלה. אני לא יודעת איך אתה מביא את הדברים אך חשוב לפתוח אולי תגלה שהיא מרגישה התרסה מצידך מה שגורם לה להגיב באופן שהיא מגיבה.
לקבל בלי שיפוטיות בךי שזה יאיים וכזה.. נכון זאת יכולת שמאוד קריטי לפתח ולסגל בכדי שכל אחד יוכל לבטא את עצמו
אבל מה עושים במרחב המשותף? מה עושים בבית ובמשפחה שמנסים להקים ביחד?
גם אם אני מתריס, כל עוד שזה לא כלפיה ואני שומר על כבטדה לא רואה סיבה לקבל זלזול, ביטול וכאלה
וכן, דיברתי איתה על התגובות שלה כשמדברים על מה שלא נח לה
דוגמה טריה מהשבוע.. ניסיתי לדבר איתה על משהו שדיברנו לפני איזה שבועיים-שלושה ואמרתי לה שנצטרך לדבר על זה, אז לפני כמה ימים ניסיתי לדבר על זה וקיבלתי תגובה מאד לא נעימה ושלא בא לך לדבר על זה וכזה
אז.. לא יודע
תנסה להרגיש. לא לדבר.
השאלה היא, מה הסיבה שהיא מתנגדת ואיך הקשר שלכם נראה בכללי
וגם, אם תמשיך לסגת אחורה בגלל התגובות שלה, המרמור רק ימשיך.
שהיא מתנגדת לדבר על זה כי אנחנו פשוט לא מצליחים להגיע להסכמה בזה
וזה על דברים שסתם אין להם היגיון
עכשיו תחשבי שאני אומר את זה כי אני חושב שרק אני צודק.. אז לא, הייתי מביא דוגמה אם זה לא היה כל כך ציבורי פה
ממה שכתבת
בעיניה מדובר בדברים חסרי היגיון
בעיניך מדובר בדברים חשובים
אני נוטה לחשוב שהיא לא מוכנה לדון בכך מכמה סיבות
1. היא לא מוכנה לשנות
2. היא יודעת שאתה לא רוצה רק לדבר, אלא מצפה שההכרעה תהיה לטובתך בסוף, מה שגורם לה להרגיש שאתה מצפה שתתכופף לדעתך בלי להתחשב בדעתה
3. אתה לוחץ מדי
לדעתי, אתם צריכים למצוא דרך להתקרב בלי לתת לפיל שבחדר להפריע. זוגיות לא קמה ונופלת על חילוקי דעות, אלא בעיקר על תחושות של תחושת חוסר חשיבות, זלזול, חוסר הערכה וכד
גם אם הדבר בנפשך מאוד, זה לא אומר שהוא צריך להיפתר עכשיו
אתה מחפש וודאות מסוימת במרחב שהוא לא וודאי ותלוי בדיעה ונכונות של עוד מישהו שהוא לא אתה
קודם כל תודה על התגובות
עכשיו אני יודע שאני לא אובייקטיבי, אבל אני אגיד בכל זאת
אני אענה לפי הסדר של הסעיפים שלך
1. ברור שהיא לא מוכנה לשנות - אם תשאלי אותי בחלק מהדברים כמובן היא צודקת אבל בחלק מהדברים כמו שאמרתי זאת התעקשות על דברים שאין להם היגיון (שוב, אני לא אכנס לפרטים פה בציבורי כל כך), פסיקה הלכתית מתבססת על היגיון לרוב, רגשות בהלכה זה נראה לי קצת המצאה של השנים האחרונות שהוסיפה לנו דת חדשה
2. אולי יש בזה משהו שהייתי רוצה שדברים ישתנו לטובתי, אבל זה קורה גם כשאנחנו מדברים על דברים שכבר הלכתי לכיוון שלה בלי להתווכח ולעשות עניין (שוב, יש לי דוגמה מלאחרונה שאני לא אפרט בפורום הרחב) ואני מנסה לדבר על הדברים כדי להבין אותם
3. אני לא לוחץ - אני לא אובייקטיבי אבל אני ממש לא אדם לוחץ בשום צורה, היו מנהגים מסוימים שהיא הביאה מההורים שלה שאני לא מאמין בהם בכלל בשום צורה והיא יושעת שאני לא בקטע של הדברים האלה אבל אמרתי לה מפורשות, אין לי בעיה שתעשי אם זה עושה לך טוב רק אל תכריחי אותי לעשות דברים שאני לא מאמין בהם אבל אם לך זה טוב תלכי על זה בכיף
אני לא מחפש ודאות ולא לפתור דברים ברגע, ב-90% מהפעמים זאת היא שפותחת ונכנסת לדיבורים האלה
שרגש בהלכה יש בו מקום
מכל מקום, זה נראה כמו מאבק ראש בראש. קצת אגו. אם כי אני לא יודעת באמת במה מדובר, רק מקריאה כללית
אם זה מנהג שהיא רוצה לבית שלכם, השאלה היא מה ההתנגדות בעצם
האם זה כי אתה מרגיש שהיא לא נותנת לך את הטון ההלכתי בבית וסומכת עליך, ואז הבעיה היא לרוב יותר רחבה מ- רק זה
או שיש סיבה אחרת
מודה שלא הצלחתי להבין באילו פערים מדובר.
מבחינה דתית- למה זה כל כך לא מסתדר לך שתמשיכו לחיות כך לאורך שנים אם כרגע זה עובד?
ולמה בעצם התחתנתם אם אין כמעט שום מכנה משותף ביניכם?
יש המון בני זוג עם השקפות שונות. אתם מצליחים להגיע לשיח משותף, מכיל ומכבד בנושאים הנ״ל?
והכי חשוב, יש אהבה? חיבה? מציאת חן? אי פעם היה?
בעוד תחומים?
לא ברור אם זו חוויה פנימית לגבי המציאות, או שזה בגלל קשיים ופערים משמעותיים בזוגיות.
בכל מקרה נשמע לי שכדאי להתייחס לזה ברצינות רבה וללכת לאיש מקצוע.
אם זה משהו בינך לבין עצמך, בדרך כלל חוויה כזאת קשורה לחוויה אישית פנימית מול המציאות, ולאו דווקא לאישה או לילדה הספציפית.
אם התחושה נובעת מהפערים, זה כמובן גם משהו לעבוד עליו ולראות אם מצליחים לגשר עליו או לא, ואיך.
כך או אחרת, ממליצה ממש לא להתעלם מהתחושות הללו או להדחיק אותם, אלא לקבל עזרה ולתת מענה מעמיק.
שבאמת נמצא במצב קשה ומתסכל.
לפי מה 'אני מבינה, אתה מרגיש צורך לרצות את אשתך ולעשות 'כאילו' על המון דברים שאתה לא מאמין בהם.
אז כל כך טבעי וברור שתרגיש שאתה לא חי את החיים שהיית רוצה לחיות.
מה תיאורים שלך לאורך השרשור נשמע לי שהנושא הדתי הוא רק טריגר. טריגר חזק ורציני, אבל רק טריגר. כי הבעיות האמיתיות, הן הניסיון שלך להיות משהו שאתה לא, חוסר היכולת לדבר על דברים, הזלזול בך.
וגם אם הייתם באותו ראש אותו כיוון דתי, הייתם כבר מוצאים על מה להתווכח (ואנשים מרגישים נורא ממש גם כשיש בן זוג אחד שחייב לשטוף כל כלי שמגיע לכיור, ואחד שמבחינתו שוטף כלים רק אם לא נשארו כלים נקיים. לא חסר על מה לריב...).
אני ממש לא רוצה להיות בנאלית ולשלוף את הקלף המובן מאליו של 'לך לטיפול'. למרות שבעיני יש לך המון מה להרוויח מהטיפול אישי רציני עמוק וטוב.
אז רק אציע לנסות ללמוד איך לתווך את הדרך שלך בלי להתנצל ובלי לתקוף. להיות שלם עם הדרך שלך, ולהצליח לחיות את החיים שאתה רוצה בתוך הזוגיות הקיימת.
לא בדווקא או בלהכעיס, אבל גם לא להסתיר ולא להשתנות.
פשוט להיות מי שאתה. ועדיין לאהוב ולכבד אותה למרות שהיא שונה ממך. לראות את היופי שבהקפדה ובאמונה שלה, גם אם הם רחוקים מאוד משלך.
כתבת שאצלכם הכל חיוכים והכל נראה מושלם.
אז בטח זה ממש מפחיד לערער ולשנות ולהציף דברים שעובדים לכאורה.
אבל תאמין לי, עדיף 'בערך' אמיתי וכנה, מ'מושלם' מזויף.
לגבי שאר הדברים שכתבת אז אני שלם עם הדרך שלי אני לא חי במצפון, ולמרות שהיא שונה ממני ואני אגיד את האמת אני לא מצליח לראות את ה''יופי שבהקפדה שלה'' עדיין אני מכבד אותה גם אם אני לא מאמין בזה ולא מבין את זה ולא דוחק אותה לפינות ככה שבהחלט מבאס לקבל זלזול ואי רצון לדבר על דברים ואני אומר את זה מהמקום שאני מעדיף להיות כן ולא לזייף
הרצון להיות כן חשוב.
שיערתי שאתה עושה דברים שאתה לא מאמין בהם, בגלל שכתבת שאתה לא חי את החיים שהיית רוצה.
היה נראה לי שאתה, למשל, שומר שבת למרות שאתה לי מאמין- רק כדי להימנע ממריבות.
מעולה שאתה לא מזייף! כן כדאי שתשאל את עצמך אם אתה עושה לפעמים 'להכעיס' או ב'דווקא', או שזה באמת אתה ודי. כי קשה לפעמים לשים לב, אבל יש נטייה כזו לבני אדם לקחת לקיצוניות רק כי בן הזוג הלך לקיצוניות ההפוכה.
ואני גם כן חושבת שאם תצליח לראות נקודות של טוב בחלקים המעצבנים שלה- זה יכול להקל.
הרי לכל תכונה יש כמה צדדים.
אם היא מקפידה על פרטי פרטים- זה יכול לחרפן אותך כשלוקח לה שעה לבדוק חסה לסלט, אבל אולי זה נפלא כשהיא משיגה ככה הנחה למעון תמ''ת? או מארגנת טיול שווה ודואגת לכל פרט?
אם יש לה אמונה ממש חזקה- אולי זה מחרפן שעל כל דבר היא אומרת ב''ה, ב''ה, ולא מספיק מתאמצת- אבל זה גם מקסים שהיא יודעת להרפות, והיא מצליחה יותר לזרום במצבי לחץ?
אני כמובן לא מכירה אותה ולא יודעת לומר במקומך מה יפה בשונות ביניכם. אבל אני מקווה שאתה מבין למה אני מתכוונת.
לא משנה כמה תכונה מסוימת מחרפנת אותנו, יש בה גם הרבה טוב. ובד''כ, בזוגיות, זה גם יהיה מקום שבו יש לנו הרבה עבודה מול עצמנו...
זוגות/ שדכנים וכד' שמתעסקים יותר בסגנון מתנחל יו"ש?
אפשר לשלוח לי גם בפרטי
נהר שאינו פוסקשלום לכן!
אני בתהליך החיפוש אחר בעלי, בע"ה.
ובתהליך החיפוש עולים קונפליקטים ומחשבות.
יש לי רצון עז וכמיהה עמוקה לתורה ולגדלות.
ידעתי די ממזמן שזה האידאל-זה הרצון- להיות אשת אברך, ולהקים בית אמיתי של תורה.
אך בעקבות כל מיני דברים שעוברת בדרך, אני מרגישה שהקב"ה מאותת לי להבין מה המשמעות של זה יותר לעומק, ולבחור באופן אמיתי, מחובר, מודע וכנה מאוד עם המציאות היומיות.
אני לא ממש מכירה נשים צעירות שהן נשות אברכים, וממש הייתי רוצה לדבר עם כאלה, להבין מה המשמעות של להיות אשת אברך, מה המעלות ומה גם הקשיים, בכנות אמיתית בלי להציג רק את האידאל והשלמות, אלא גם מה זה דורש ביומיום. כדי שאדע להעריך מה נכון עבורי, ומהי הדרך שתהיה לי הכי טובה בעבודת ה', בצורה שלא אשבר.
אני לא רוצה להרגיש שזה משהו שאני מתעקשת עליו בתהליך הבירורים, ושאולי אפילו בחרתי בבחור מסויים בעיקר בגלל המעלה הזו, ובסוף חלילה להבין שסתם התעקשתי, וסתם גם הראיתי לבחור מצג שווא, ושאלו היו רק חלומות ואידאלים גבוהים, ובפועל-זה קשה לי מדי...
אשמח ואעריך מאוד, אם יש פה כאלו שאוכל לדבר איתן. בתפילה שזה עוד צעד שיקרב אותי לדרך הנכונה עבורי, בעזרת ה'.
תודה גדולה מראש!
שלום לך,
קודם כל ברור שיש קשיים,
כמו בכל דבר גדול שמתמסרים אליו- כמו בעל בצבא, בית מרובה ילדים וכו'.
בכל בחירה בחיים יש ויתורים, וכדי להתגבר על האתגרים תמיד נזכרים למה אנחנו עושים את זה ולמה זה חשוב
אני חןשבת שככל שתלמדי על ההשפעה הגדולה של לומדי התורה בעם ישראל זה יעזור לך להגיע לזה יותר מוכנה.
לא מובן מאליו.
זו באמת החלטה גדולה וצריך לקחת בשיקול הרבה דברים.
מוזמנת אליי בפרטי באהבה גדולה❤️
אני הייתי האברכית. לא האברך
היתה פה מישהי ששאלה משהו דומה לאחרונה- טוב... איך להסביר. - לקראת נישואין וזוגיות
חוץ מזה אולי כדאי לדבר עם פורום תורתם אומנותן שיעשו איזה ערב לימוד בנושא הזה לרווקות
נראה (גם מהפורום וגם מהמציאות) שהרבה בנות רוצות ומנסות להבין את הרעיון ואת הטכניות של חיים כאלה..
בהצלחה רבה!!!
אני מעבדת את זה הרבה זמן😅 (מביך..)
אז יש את המחשבה מה נכון לי כרגע בפרקטי, ויש את הבירור של ההבנה מה זה, מה צריך להיות היחס הפנימי שלי לזה ולבנות אותו נכון... זה הכי חשוב
כולל אותי
הן נשים רגילות
שב"ה במציאות הזאת
יש רגעים מורכבים של בחירה יותר למסור את הנפש
ויש רגעים שמבינים שביטולה הוא קיומה ושצריך שהבעל יגיע למקלחות השכבות גם על חשבון סוף סדר צהריים/יצא לעבודה חלק מהזמן כדי להאריך חלד וכדו'
החיים דינמיים ואני לא חושבת שיש מה לחשוש שאולי את לא מסוגלת לכך...
איך שאני רואה את המציאות הזאת שבכל שלב בזוגיות ובהורות עושים חישוב מחדש איך כולם מסתדרים בפאזל המשפחתי הכי טוב שאפשר מתוך הבנה שהמטרה העליונה שלנו היא משפחה שמחה ובריאה בנפשה לכבוד ה' ומתוך כך כמה הבעל עוזר/עובד וכמה לומד מתוך שאיפה כמובן שילמד כמה שיותר
מקווה שהובנתי
ועוד עצה טובה לחיי אברכות- לגור בסביבה תומכת. כלומר סביבה אברכית בה כולן מתמודדות עם אותו הדבר (לדוגמא: בעל שחוזר ב19:00, התנהלות כספית מחושבת יותר וכו')
אני די בהלם ומרגישה ממש תעוקה בחזה.
בשבת האחרונה בעלי הלך לישון צהריים ואני הייתי עם הילדים בגינה. כשחזרנו אני נכנסתי לחדר שלנו כדי לראות אם הוא כבר התעורר כדי שנוכל להתחלף אבל ראיתי שהוא עדיין ישן.
משהו בתנוחת השינה שלו היה נראה לי חשוד, זה היה כאילו הוא מנסה להראות ישן בזמן שהוא ער.
הלכתי לכיוון היציאה מהחדר אבל נכנסתי למקלחת שלנו וסגרתי בקול את הדלת של החדר. רציתי שיחשוב שהוא לבד.
חשבתי שבעוד רגע אני אתפוס אותו ער ואני אשאל אותו למה הוא עושה את עצמו ישן בזמן שאני מפרפרת עם הילדים ומחכה כל כך להחלפה הזאת.
חיכיתי כמה שניות ופתאום יצאתי מהמקלחת ישר אל החדר, וראיתי אותו עם הטלפון ביד. הוא כל כך נבהל שהוא פשוט זרק את הטלפון הצידה ולא כיבה אותו אז הסרט שהוא ראה המשיך להתנגן.
אני לא יודעת מאיפה זה בא לי ולא יודעת מה לחשוב.
אף פעם לא תיארתי לעצמי שהוא מחלל שבת. מחלל שבת בחדר שלנו בזמן שאני עם הילדים בשביל לתת לו לישון. בגידה כפולה.
יצאתי מהחדר המומה וכשהוא סוף סוף יצא מהחדר הוא בכלל לא דיבר על זה. כאילו כלום לא קרה.
מאז אני לא יודעת מה לעשות. מה להגיד לו. כמה אני כועסת עליו. כמה הוא הבטיח לי בית של תורה וכמה אני לא מצליחה להבין את השקרים שלו.
משהו אצלו זז
ברמה כלשהי, או מחשבתית או מעשית
יש סיבה שהוא לא דוגרי איתך
או פחד, או שהוא בעצמו לא מבין את המצב לאשורו, או בושה, או משהו אחר
חסר נתונים משלימים כמה זמן אתם ביחד, מוצאים דתיים ונעיצה עכשווית בסקאלה הדתית, וכו
אבל לא הייתי לוקח ישר לקטע של 'בגידה' . ממש לא
ספציפית על הגזל שינה שלך- את צודקת ועליו לפצות אותך . התחשבות זה שייך בכל מערכת זוגית ללא קשר להשקפה דתית
הצלחה רבה, יהיה לכם הרבה לשוחח אבל תצטרכו למצוא פלטפורמה לזה ....
לא שלך.
עם כמה שזה כואב וקשה ומרגיש שהוא ״בגד״ בך.
זה עניין אמוני שלו מול עצמו.
עצה שלי-
אין מקום לכעס פה.
חבקי ותשמעי אותו. בטוחה שיהיה לו מה לספר.
בטח עובר עליו המון.
מכאן יש 2 אפשרויות:
1. להתעצב ולהתפלש בצער והיגון של לאן החיים הובילו אותי. ההפך ממה שציפיתי וגדלתי וחונכתי והתחתנתי.
2. לאחד את השורות ולהתחיל להסתדר מחדש. כמו צבא שנחל מפלה בשדה קרב, מצופף שורות מחדש, מתאמן, מתכונן ומתכנן מחדש ויוצא להתקפה מחודשת ומנצח.
אני חושב שאפשרות 2 היא עדיפה. זה גם הזדמנות להצמיח את הזוגיות שלכם מאפס (טוב, לא ממש אפס אבל הבנת את הרעיון). מסע מרענן. ביחד. ובו גם את בעצמך תחשפי להלכי נפשו של בעלך ודרכי חשיבה שמעולם אולי לא יצא לך להכיר ולחשוב. זה יכול להיות תענוג.
ואל תקשיבי לקולות המזלזלים בתגובות כאן, במיוחד לא לאלו שהתייאשו מלהתגבר על החולשות ולכן הפכו אותן לאידיאולוגיה.
החלטת שאת בונה בית סביב עולם ערכי מסויים ומגיע בעלך ומשנה זאת ועוד בהסתרה ובלי שיח כן על הנושא - יש כאן בהחלט מלבד הבן אדם למקום שלו, גם שבירה של הברית מולך. את הסכמת לכונן את הברית איתו סביב עולם ערכים מסויים ומסתבר שלולי זה לא היית מסכימה - אם הוא משנה, הוא בהחלט פוגע בך ובמה שהחלטתם יחד להנחיל לילדיכם. כמובן, גם בהסתרה, הוא פגע באמון שלך.
יחד עם זאת - זו המציאות, אנשים משתנים, גם לכיוונים פסולים לחלוטין. זה לא הוגן, זה כואב, אבל זאת המציאות.
אחרי שתנשמי רגע, תנסי להבין 'מה הסיפור', האם זו נפילה חד פעמית או שהוא באמת עבר שינוי פנימי. אם זו נפילה חד פעמית או תקופה משברית, צריך לנשום עמוק ולראות איך עוברים זאת.
אם הוא באמת עבר שינוי אמוני ומעשי דרסטי, צריך לבדוק מה המקום שלך מול זה - כל החלטה שלך לגיטימית. יהיה לגיטימי לגמרי אם תבהירי שהברית שלכם היתה על דעת שיש את 'השותף השלישי' ואינך מוכנה להמשיך.
יחד עם זאת, היות שהוא בעלך, היות שהוא אבי ילדייך, היות שמסתבר שיש בו הרבה מעלות שהתאימו לך - כדאי לבדוק האם אפשר למצוא מתווה בו ממשיכים. יש את ארגון 'התקשרות' בגמזו שעוסקים בזה. יש גם כמה ניקים כאן שכתבו בעבר על מציאות כזאת וההתמודדות, בינהן המנהלת @נגמרו לי השמות, שמלבד הנסיון האישי ששתפה כאן, כדאי מאוד לשמוע מנסיונה המקצועי.
כמובן שתצטרכו לדבר על זה,
כדאי מאד שתדברו על זה כששניכם במקום רגוע ופתוחים לשמוע.
כדאי גם להיות זהיר במילים, ולא ללבות את הרגשות מעבר למה שהסיטואציה מצריכה.
זה מאד שונה אם מדובר בשינוי בערכים שלו או שהוא באותו המקום מבחינת ערכים אך נופל.
חושב שאימאגו יכול לעזור כאן,
אם לא מצליחים לבד, אז כדאי ללכת לייעוץ זוגי לקבלת עזרה.
אני חושב שגם יש השפעה על איך שהזוגיות שלכם הייתה עד כה..
דבר ראשון חיבוק
עבר מאז זמן ולכאורה עברנו את זה אבל אני מאוד מצטערת שלא התגרשתי ממנו אז וזהו.
לא הצלחתי לסלוח לו על הבגידה ההסתרה והשקרים ואין לי טיפת אמון בו
יש בי המון כעס עליו ולא משנה כמה מושלם הוא יהיה זה לא יעזור
וכמובן שהפערים בינינו נשארו
הוא אולי נזהר יותר שאני לא אתפוס אותו עם הפלאפון בשבת אבל לא באמת השתנה אצלו משהו
קודם כל חיבוק גדול על ההתמודדות וההלם.
פתאום כשהדבר הזה מכה זה קשוח בהגזמה.
אני חושבת שיש להפריד
בין זה שהוא הסתיר ממך משהו, ולא מדבר על זה
לבין במעשה עצמו,
לבים זה שזה היה בזמן שנתת לו לנוח.
תפרקי כל דבר בפני עצמו.
אנשים עוברים דברים ותהליכים. לגלות את זה לפעמים.
תהליכים רוחניים ה משהו מאוד נפוץ יש הרבה מה להרחיב. מה המקור שת זה, זה סימפטום או טריגר?
מה מתלווה חזה, כמה זמן מה הוא מרגיש עם זה? זה שלו לגמרי, עם כל הקושי
אח"כ יש את המרחב הזוגי בינכם, מה קורה שם? אם לא היה מסתיר היה מושיב אותך לשיחה ומספר, איך היית מגיבה, מה היה השיח?
האם את מוכנה להעביר רגע על הפגיעה שבהסתרה ולהכיל את התהליך שהאיש שלך עובר?
אין תשובה נכונה, רק פירוק לגורמים של המצב.
וזה שהוא עשה את זה בזמן שאת עם הילדים זה לא נעים, אפשר לדבר ולהציף את זה.
קחי לך זמן לוקח לדברים האלה זמן לחלחל..
תחבקי את עצמך תכילי כל רגש זה בסדר כל סקאלת הרגשות.
ואח"כ תחליטי איך ובאיזו צורה את רוצה לפעול.
דבר נוסך אחרון- אם הוא הבטיח לך בית של תורה, תביני שהוא במשבר גדול מאוד. לפעמים זו מעידה רגעית ותקופה ולפעמים זה תהליך של שבר עמוק, עומד מאחורי זה משהו, ובלי קשר להסתיר את זה זה תיק. בלי קשר למה שאת מרגישה במרחב הזה, הוא חווה משבר. משבר זהות עמוק.
את אוהבת אותו? בלי קשר להשלכות מוכנה להיות שם בשבילו במקום הזה?
שוב חיבןק ענק אהובה...
ותודה גם @הסטורי על התיוג 🙏
אנסה לצרף את ההודעה (אחת מהן) שכתבתי על הנושא כאן בעבר, בתקווה שאולי יוכל להיות לתועלת ב"ה:
אכן אני אחת ממי שכתבה כאן על זה - נשואים טריים
בואי, הוא (בעיני עצמו בוודאי) חסר אונים. לא תכנן לשקר לך אבל אין לו אומץ לדבר אמת.
הוא בעיקר אומלל כרגע. וכנראה עם עוד דברים בתוך המערכת שמשגעים לו את המוח.
אני מאמין שגם הוא היה מעדיף לשמור תו"מ בלב שלם בלי הסיפור הזה. מה קרה לו? לא יודע. אחרי שתנשמי עמוק ותרגעי יהיה אפשר בעדינות לברר.
חיבוק נשמע כואב ומאד לא קל.
הייתי מתייעצת עם משהו אמיתי מהחיים שזה המקצוע שלו
ורק מילה על הדינמיקה הזוגית
להשמיע קול של דלת כדי שיחשוב שהוא לבד אבל להסתתר בחדר כדי לתפוס אותו ער על חם... בעיני לא נכון להץנהל ככה
אבל מזמין לעבודה על זוגיות...
יכול להיות שאת צודקת כמובן,
ואולי הושפעתי מההמשך הדרמטי,
אבל גם בעיני זו התנהגות זוגית לא משהו, שכאילו מבטאת חשד.
יש פה כל כך הרבה דברים...
עצוב לי עלייך ועל התחושות הקשות.
מקווה שהספקתי קצת להתאושש ושהצלחתם לדבר מאז.
אם יורשה לי לשאול משהו-
שמת לב היית שאת מתארת מצב שבו את צריכה 'לתפוס אותו על חם' שהוא ער? כלומר, משהו אצלך הפריע לך ללכת על אופציה פשוטה, של שאלה פשוטה- 'אתה לא באמת ישן, נכון?'.
ויכול להיות שהסיבה שגרמה לך להסתתר ו'לתפוס אותו על חם', היא אותה הסיבה שגרמה לו להסתיר.
ואני חס וחלילה לא רוצה לגרוע או לזלזל בכאב הנורא על העובדה שהוא מחלל שבת. זה באמת עצוב ומטלטל.
אבל ספציפית ההסתרה, נראית לי מאוד הגיונית בזוגיות שבה מחפשים אותך ומרגלים אחריך.
זה מה שיש לי כרגע לומר
מטלטל לגלות בהפתעה שינוי דתי של בן הזוג, מכעיס ומעלה חששות.
זה הצד שלך
ויש את הצד השני, שלו, הוא רוצה לחיות אחרת, הוא כנראה לא רוצה לריב או לעשות לך תחושות רעות, אלא רק לחיות את חייו כפי הבנתו ורצונו.
כשקראתי אותך הזדהיתי ישר איתו, מזכיר לי סיטואציות (אחרות) מהשינוי שאני עשיתי.
זה מצב מורכב ואולי מוקדם לדבר על איך ומה לעשות/ לדבר
אבל בתור נקודת התחלה צריך לזכור שיש פה 2 צדדים
כנראה שאין לדבר סוף באמת.
ובהמשך להודעה הזו:
📢 חשוב להזכיר שוב - יש לנקוט במשנה זהירות 📢 - נשואים טריים
שגם היא אחת מני רבים,
בעקבות דיווחים רבים ומצערים גם מהזמן האחרון על ניצול לרעה של המרחב הוירטואלי,
פניות בפרטי שמתחילות כתמימות ואז כבר ממש לא, וכאלה שישר מתחילות בגועל,
צילומי מסך של הטרדות, ניסיונות לפגיעות, בגידות ועוד מרעין בישין שאין הלב יכול לסבול,
בבקשה שימו לב
כולם וכולן
במרחב הוירטואלי הציבורי
במרחב הוירטואלי האישי
במסרים
בשיחות אישיות
במסווה של רצון לעזור
במסווה של גבר שהוא אישה או אישה שהיא גבר
במסווה של לאט לאט ובהדרגה לצוד
במסווה של ערמומיות או מניפולטיביות
במסווה של צבע אפור ומבלבל
ובעוד אינסוף דרכים מרושעות של אותם גועל נפש.
רק להישמר
כל אחד וכל אחת על עצמו ועל נפשו וכל עולמו. על עצמה ועל נפשה וכל עולמה.
אנו מנסים להפחית כמה שאפשר, אבל אין לדבר סוף, וכל אחד יכול לפתוח אינסוף ניקים ולפנות בפרטי וכד'
לכן כל אחד וכל אחת ימשיכו להישמר ולהגן על המרחב האישי שלו/ה.
רק בשורות טובות ב"ה
לק"י
בטח אם מדובר בניק שאין לך מושג מי הוא ומה הוא (תכנסו לכרטיס האישי לפני שתתכתבו. אם יש לו 2.5 הודעות והוא ישר עובר לאישי, זה חשוד מאוד! אם כתבתן הודעה בפורום נשי כלשהו, ומישהו פונה אליכן באישי לגביה- זה גם מחשיד לפעמים. כי שם מדובר בנשים נשואות, וממש לא שייך שגבר זר יתחיל לדון איתן באישי. בטח אם הוא מתחיל להחמיא על ההודעות).
וגם אם מתכתבים, לשים גבולות ברורים לעצמינו. להמנע לגמרי מהתכתבויות בנושאים אישיים/ אינטימיים (גם אם נורא צריכים עזרה, ומישהו מציע לפנות באישי).
ואם משהו לא נראה מתאים- אז לחתוך. בלי התנצלויות. גם בלי לסיים את השיחה, אין שום חובה להיות מנומסים כלפי אנשים כאלה.
ועוד דבר, שאחד המנהלים בלנ"ו כל הזמן אומר- לשים לב לשעות ההתכתבות. בשעות של עייפות, שעלולים להגרר למקומות לא טובים, להמנע מהתכתבויות באישי.
ותודה לך, נגמרו לי השמות היקרה, על הנסיונות כל הזמן לשמור על מרחב בטוח ונעים🙏💕
נגמרו לי השמותאחרונהממש כל מילה מדויקת!
ואכן, יש כמויות של אפשרויות שניק שמזדהה כאישה יהיה גבר (או להיפך), אז זה ממש לא משנה מי פונה באישי (וגם ע"ג הפורום אגב, גם שם אף פעם אי אפשר לדעת באמת אם ניקית ותיקה היא באמת אישה, או ניק ותיק הוא באמת איש), פשוט להיזהר כבר מההתחלה ולא לנדב שום פרטים, שום שחנ"ש, ובכלל עדיף מראש כמו שאמרת במדויק להמנע לגמרי מכל ההתכתבויות באישי.
אפילו ע"ג הפורום הציבורי יש בעייתיות גדולה, אז קל וחומר ששם...
וכן, גם מי ש"רק" עונה בפרטי על עוד מידע שפותח/ת השרשור שאל/ה וכאילו "רוצה לעזור" ומשם להמשיך עוד ועוד... לאט ובהדרגה... לאט ובערמומיות... אז לא! יש למישהו מה להגיד? שיענה בפורום. בגלוי.
ואם אתם קוראים את זה, כל אלה שיש בתוכם כאלה כמויות של גרימת צער לזולת שאיך אתם לא מפחדים מיום הדין או אפילו איך אתם מסוגלים להניח את הראש על הכרית בלילה... איך?! אתם פשוט רוצחי נשמות ונפשות. תטפלו בעצמכם, מהשורש, תכניסו לחיים שלכם קצת משמעות אמיתית וטוב, לכו לטיפול אם צריך, העיקר אל תפגעו באנשים ונשים בניו ובנותיו של הקב"ה. זה ממש בגדר רשעות ושפל.
לא שזה יעזור בטח שאני כותבת, אבל אולי איפשהו בתוך-תוככי הנשמה יש ניצוץ שמחכה כבר לחזור בתשובה שלמה. לסור מרע. לעשות טוב. ולהפסיק לפגוע! ולהפסיק לספר לעצמו שהוא לא פוגע וכל הגועל הזה. פשוט בור ללא תחתית.
---------
ו@יעל מהדרום באהבה יקרה, מחמם את הלב לקרוא את הפידבק והמילים הטובות שלך 🙏❤
* נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם
הגיע אחרי פסח.
איזה זמן זה, הא?
זמן בו עולים לך הרבה מחשבות, והוא לא סתם אחרי פסח.
החגים בכלל, ופסח בפרט, זה די זמן של מחשבות ביננו-לבין עצמנו,
אנשים בעולם חושבים מה איתם, איפה הם עומדים,
האם טוב להם בזה ובזה ובזה?
האם לא טוב להם?
יש יותר זמן להתכנסות ועומק עצמי שאין בזמנים אחרים
והרבה תקוות, ושאיפות ומשאלות,
וגם הרבה אכזבות, וציפיות ותפילות,
ואיפה אנחנו רוצים להיות עוד שנה, בפסח הבא,
ואיפה אנחנו רוצים להיות עוד יום.
מה טוב לנו בחיים, ומה עדיין חסר.
אז גם לך זה קרה.
"כן, יש לי חלושס."
זו האבחנה שנתת לעצמך בדכדוך-מה ולאות כזו שעוטפת אותך ומאיימת להשתלט לך על עוד ועוד חלקים בחיים.
"אז אם אני כבר ד"ר לאבחן את עצמי במחלה אולי אתן לעצמי כבר גם את התרופה?"
"כן.
רושמת לי מרשם:
X יקרה,
זה טבעי שזה קורה לך.
לא צריך להיבהל מזה, זה דבר ראשון - קבלי את המחשבות האלה באהבה,
זה ממש ממש טבעי.
ובואי תנסי להקשיב להן, למחשבות,
להקשיב לה, למחלת החלושס,
להקשיב לך
להביט פנימה
ולראות עוד איך את יוצאת מזה".
אז חשבת אתמול: "כמה אנשים סביבי מתפתחים כל הזמן. ואני נשארת במקום".
והמוח התחיל לעבור שעות נוספות, ולעשות השוואות. בזה ובזה ובזה.
ואת ממשיכה ומשווה עצמך לאחרים. לאנשים סביבך שמתפתחים כל הזמן.
ואת חושבת שמשהו אצלך לא בסדר, לא מספיק בסדר לפחות.
אבל רגע.
את עוצרת רגע.
ושואלת את עצמך - במה האנשים הללו התפתחו?
האם גם הם מרגישים מסופקים ומאושרים ושהם בעצם הגשימו את החלום שלהם?
כי את יודעת,
כל אחד וכל אחת מכל אותם ה"אנשים" יכלו לכתוב ממש כאן הודעה כזו:
"שלום.
אני פלונית אלמונית
והרגשתי בפסח כזה זיפת.
במיוחד בהשוואה לכל החברים והאנשים שאני מוקפת סביבי.
אפילו במיוחד בהשוואה ל____ (השלימי כאן את שמך 😊)".
וכל אחד ומה שחסר לו, או בו.
ואת ממשיכה להתבונן רגע ושואלת את עצמך:
מה זה בכלל חלומות?
מה ההגדרה שלי לחלום?
אולי ההגדרה היא פשוט להיות מאושרים ושמחים במה שיש?
אולי כן יש לי חלומות שאני כבר חיה, שאני כבר מממשת יום יום, ואפילו רבים מאוד,
אבל אני פשוט לא מכניסה אותם תחת המילה וההגדרה "חלום" או "התפתחות" במוח שלי?
אולי בעצם בשבילי
הגשמת חלום היא לא רק = קידום או החלפת עבודה או שינוי קיצוני בחיים
אלא המשוואה אצלי היא הגשמת חלום = גם שיש לי זוגיות ב"ה.
שאנחנו עובדים עליה ב"ה.
שיש לי ילדים ב"ה.
שהם בריאים ומאושרים ב"ה.
אולי אז את תראי שלא רק שאת תמיד בשאיפות והגשמת חלומות, אלא את מגשימה חלום אחר חלום בכל יום ויום מן ההוויה שלך!
הרי אם חס ושלום ול"ע יקרה משהו למי מילדייך או בעלך - הרי אז תדעי בוודאות שהחלום שלך זה שהם רק יהיו בריאים!
שרק יהיו שמחים!
אז את כבר יודעת שהאושר והרווחה הפיזית והנפשית של אוהבייך חשוב לך.
וכן, הוא בגדר חלום אצלך!
ואולי הוא אפילו *ה*חלום האמיתי, הנכון, העמוק, המשמעותי, בהא' הידיעה.
כל השאר זה רק קישוטים סביב, בונוסים. (ולפעמים הפרעות והסחות דעת).
הרי מה האדם צריך חוץ משמחה שלווה בריאות ואושר? לא הרבה.
ולך, יקרה יש את כל זה ביד!
ברוך ה'!
אז יש לך שאיפות!
יש לך חלומות!
את רוצה שכל האושר שיש לך ישאר - זה חתיכת חלום!
את רוצה שאישך והילדים ואת כולם תמשיכו להיות בטוב ובריאים - זה חתיכת חלום!
ויש גם עוד חלומות שלך.
ויש עוד דברים שאת היית רוצה לעשות, להגשים,
שדורשים מן הסתם משאבים רבים: כלכליים, נפשיים, זמן, פניות וכו'
ובתוך השיגרה הברוכה של היומיום שלך,
שבה את רואה מה באמת חשוב לך בחיים,
מה באמת משמעותי לך בחיים
מה באמת יקר לך
מה את באמת אוהבת
את תנסי להכניס גם אותם.
אחד אחד.
וצעד צעד.
וגם בין לבין ובדרך להגשמת כל אחד מהם – את עדיין חיה את החלום! את *ה*חלום. הכי חשוב.
את בונה לעצמך ולמשפחה שלך חיים.
את בונה לעצמך ולמשפחה שלך אושר ושמחה.
את בונה לעצמך מרחב אישי בטוח ונכון לך שתוכלי להתמלא ממנו תמיד
את בונה לעצמך מרחב זוגי בטוח ואוהב יחד עם אישך
את בונה לעצמך הורות מיטיבה ונחת ומשמעות של משפחה
את בונה בעצמך כוחות נפש לצלוח אתגרים ומשברים
את בונה בעצמך אורך רוח ואמונה לעבור תקופות לא פשוטות
את בונה בעצמך את האדם שאת, רק ביותר משוכלל, יותר משודרג, יותר גדול, יותר נפלא.
את בונה מתוך עצמך יכולות וחוזקות קיימות ומחזקת אותן ומביאה אותן לידי ביטוי בפועל
את בונה מתוך עצמך במעגלים הקרובים אלייך עוד חיוך, עוד רווחה נפשית, עוד עשייה ברוכה, עוד שמחה, עוד חיות. ואותם מעגלים, בתורם, ימשיכו בהווה וגם בעתיד להשפיע בעוד ועוד מעגלים נרחבים לעולם כולו. ממש כמו אבן שנזרקת למים ועושה מעגלים-מעגלים ואדוות על פני המים.
ואת לוקחת רגע נשימה.
נשימה עמוקה כזאת, שגם מכניסה אוויר לריאות ולא רק מסמנת "וי" על הפקודה של המוח "לנשום",
ובתוך הנשימה הזו את זוכרת -
הרי לכל אדם יש כמות אנרגיה מוגבלת.
אם תבזבזי את האנרגיה הזו על דברים מסוימים אחרים,
אותה אנרגיה בדיוק תיגרע ממך, מהפניות והשלווה שלך, מאישך, מהילדים.
אז את בחוכמתך בוחרת את הבחירות שלך בחיים, בכל רגע נתון.
את הרבה פעמים מתעלת את האנרגיה הזו כולה לחלומות האמיתיים שלך
לאוצרות שיש לך בחיים שהצלחת להשיג ולבנות בעמל רב בעשר אצבעותייך
וזה שאת רואה פירות וברכה ואהבה בעמלך זו פשוט ברכה עצומה ואומר הרבה הרבה לזכותך וליכולות שלך בחיים.
ובבחירות אחרות את יכולה כמובן לבחור להוסיף עוד השקעת אנרגיה גם במקומות נוספים ואחרים.
אבל תמיד מתוכך – החוצה.
בתנועה של מבפנים לחוץ, ולא להיפך.
בתנועה שרק כאשר את והבית שלך שלמים – את מוסיפה עוד ועוד ועוד. מבלי לגרוע מהבסיס.
בתנועה שאת קשובה לעצמך פנימה – ומה נכון לך. ומה טוב ומטיב איתך. ולכל בני ביתך.
ומה פחות נכון ומה פחות טוב לך ולכולכם.
ומה נכון לך שנכון לעכשיו
ומה דווקא לא נכון לך לעכשיו,
ומה אולי יהיה נכון לך בעתיד, אבל לא כרגע.
אז יש לך חלום! ויש לך התפתחות! ויש לך התקדמות!
יש לך אפילו הרבה!
ועכשיו אפילו שנגמר כבר פסח – תוכלי לנקות את האבק שהתפזר מעל המחשבה שלך על זה,
לעשות לו פווווו אחד גדול -
ולראות זאת במלוא ההדר, היופי והשמחה.
ולהמשיך לחיות,
להמשיך להתקדם ולהתפתח ולחלום,
ממקום שאוהב את עצמו, שמאמין בעצמו, בעצמך, שאת טובה ומקסימה ומוכשרת ונפלאה,
שאת יכולה המון. המון המון!
ורק תאמיני בעצמך, ותעשי את הצעד הבא למה שאת בוחרת
ותמשיכי לבחור, את מה שבאמת באמת חשוב לך, את מה שבאמת באמת את מייחלת לעצמך,
גם במה שכבר יש, גם במהות, גם בבסיס, וגם מעבר כשנכון.
נגמרו לי השמותלגבי הנשים - זה נכון באמת לכולנו, כתבתי בראש ההודעה שמופנה לכולם אף שנכתב בלשון נקבה.
לגבי התמצות - טוב זה כבר מובנה אצלי שההודעות רובן ככולן ארוכות כאורך הגלות ממש אפשר לדלג בשמחה אם לא רלוונטי, הכל טוב 
מי שכן יראה רלוונטיות מוזמן/ת לקרוא בשמחה ומי שלא מוזמן לדלג בשמחה. העיקר שתהיה השמחה ☺
לא כי ממוען לנשים, אלא בגלל האורך
נשמח להחכים, אבל זה בלתי אפשרי לגברים לקרוא כאלו מגילות
אם תוכלי לייצר פורמט מקוצר, נשמח
אגיד לך מה...
בכנות, כאשר אני כותבת זה בא מהלב. קשה לי אישית לתמצת את הלב, זה משהו שיותר בזרימה ומנסה להביא מלב אל לב משהו שעולה בתוכי באותו רגע נתון.
ולקצר או לתמצת את זה עבורי זה כמו לתמצת את הלב, קשה לי עם זה.
(אגב גם קריאה של שתי השורות הללו יכולה להיות אחרת לגמרי אצל קוראים שונים.
יש שיכולים לחוות מהמילים הללו סוג של "התייפיפות" או להתייחס בבוז וזילזול לדברים ובאמת להרגיש מתוכם שהדברים סתם ולא באמת,
ויש קוראים שיחוו מהמילים את המשמעות שלהן עצמה. בפשטות. איך שהם נכתבו (שזו כמובן כוונתי האמיתית).
כל אחד יכול לקרוא ולקחת את הדברים לכיוון שהוא מרגיש גם בתוכן וגם בתצורה של איך זה נכתב, שזה כולל את האורך, הסגנון וכו').
ולא בכדי כתבתי לך תודה על הפידבק,
כי זה אכן מאפשר להתבונן עוד בדברים, ולדייק עוד מקומות.
למשל זה גורם לי גם לדייק את המקום שאומר ומבין (כבר שנים רבות) שלא משנה מי אתה או מה תעשה - תמיד יהיו כאלה שיתחברו וכאלו שלא, ואפילו להיפך - לא יסבלו את מי שאת/ה או לענייננו את איך שאת/ה כותב/ת.
תמיד יהיו כאלה שזה יתאים להם, וכאלה שפחות.
ובעיניי כל אחד כדאי לו להתמקד במי שהוא ועם זה ללכת, ומי שיתחבר מצוין ומי שלא - גם מצוין. ובאמת שהכל בסדר ואי אפשר להתאים את עצמינו לכולם או למצוא חן בעיני כולם אף פעם, וזו גם לא שאיפה נכונה או מציאותית, אלא להיות פשוט מי שאנחנו. ולהביא את זה. עם הטוב ועם הפחות טוב שבנו.
כי אם לא נביא אז אולי זה יותר "ירד חלק בגרון" לאלו שלא סובלים/לא מתחברים, זה אולי ימנע מאיתנו פגיעה וכד' (כמאמר מי שלא עושה לא טועה ) - אבל זה גם יגרום לנו לא להביא בכלל.
וכאשר אנחנו כן מביאים - זו עשייה. וזה אנחנו. וזה גם מתחבר לכל אותם אלו שזה כן מתאים להם.
נקודה נוספת - לכל אחד יש חוזקות וגם מקומות שהוא פחות חזק בהם,
אתה למשל מאוד חזק בתמצות וזו אחלה חוזקה שלך! (ברצינות ולא בציניות אם חלילה לא מובן מאליו)
ופעמים מספר אף כתבתי לך שאתה מצליח לייצר במשפט מתומצת מה שאני ניסיתי להעביר במגילה.
ולענ"ד ובעיניי יש מקום לשניהם.
וסיפור אמיתי ומשעשע לגבי המשפט שכתבת "זה בלתי אפשרי לגברים לקרוא כאלה מגילות":
אז בעלי שיחיה דווקא כן קורא מגילות, אפילו הרבה יותר ארוכות,
אבל עם חמי היה לי סיפור מצחיק שבאחת הפעמים הבאתי לו לקרוא מאמר שכתבתי, הוא ישב על הספה ורק ראה את אורך המאמר והתחיל לצחוק ולהתייאש מראש מלקרוא הכל.
אז מה הוא עשה?
נתן לצ'אט גיפיטי (לא סגורה איזו גרסה או שם מדויק, אבל בינה מלאכותית) פקודה לתמצת את המאמר שלי - והופ! קיבל אחלה תמצות
אז אפשר גם כאן:
א. שמי שאין לו בעיה לקרוא אורך שיקרא
ב. באמת ההזדמנות בזכות הפידבק שלך לדייק שהכתיבה עבורי נעשית בזרימה מהלב ופחות מתאפשר לי התמצות
ג. אפשר לתת לצ'אט גיפיטי לתמצת במקומנו אם רוצים
ד. מנסה כן להשתדל ולתמצת למרות הכל אבל שוב - מתקשה לראות איך ומה לתמצת כי זה "כבר לא זה" בעיניי כאשר אני מנסה לתמצת, כלומר אני לא מצליחה ככה להביא את הדברים במלואם ולעומקם, לא מצליחה להביא את עצמי בכתיבה ככה ואת מה שהתכוונתי להעביר,
אבל בכל זאת אנסה לתמצת מה שאפשר:
בגדול נסיתי לשים רגע את הזרקור על מה ה"חלושס" עושה לנו אחרי פסח (כדוגמא, זה יכול לבוא בעוד זמנים כמובן), בעיקר ביחס לנקודה של השוואה לאחרים שמתפתחים ומתקדמים ואיפה אני ביחס לשאיפות שלי, לחלומות שלי, להתפתחות שלי שגם אני רוצה להתפתח ומה קורה כשזה מתנגש במציאות ולא תמיד מצליח,
דרך נתינת מקום למה שעולה בנו ולחפש מעט דרכים לצאת מהחלושס, להתחזק גם במה שיש, גם בשינוי המשוואה / ההגדרה של עצם החלום וההתפתחות ולהרחיב אותה גם ובעיקר לדברים הבאמת חשובים ומהותיים לנו בחיים, שבסופו של יום - הם הם החלום האמיתי שלנו וההתפתחות האמיתית שלנו (בעיקר הבית שלנו, האישה/האיש, הילדים, האדם שאנחנו, הערכים שלנו, האושר שלנו וכן הלאה), ולמצוא גם את הזמן והדיוק מתי נכון לנו להמשיך לעבר התפתחות נוספת וחלומות נוספים, בזמן שנכון לנו, במינון שנכון לנו, במהות שנכונה לנו, בתנועה של מבפנים - החוצה.
--------
אז לסיום:
בסוף כן תימצתי 😅 (למרות שכאמור בעיניי התמצות הוא ממש לא *כל* מה ואיך שרציתי להעביר... כלומר אני יכולה לנסות לתמצת אבל זה חסר בעיניי את המהות בשלמותה של הדברים שאני רוצה להעביר...)
ולסיום 2 - בסוף גם התגובה הנ"ל שלי יצאה מגילה בפני עצמה, אז בהצלחה לך בקריאתה 😂
במחשב הביתי עוד ניתן לפנות זמן ולקרוא, בפלאפון -שזה רוב זמן מסך שלי- אני לא מסוגל לקרוא טקסטים ארוכים
יום יבוא וילדיי ילמדו אותי להשתמש בבינה מלאכותית, שוויה שוויה,
אולי לטובת הציבור תצרפי להודעות תימצות מלאכותי אפילו בלי לקרוא ובלי לקחת אחריות
בהחלט מובן קשר הנפשי לדברים הנכתבים, וכן חשיבות כל מילה במהלך מאמר
שגם מאפשר להחכים ולדייק.
אני מבינה את מה שאתה אומר, ואת הקושי בלקרוא אורך, בהחלט.
כרגע פחות מרגישה שנכון לי להוסיף להודעות תימצות מלאכותי בלי לקרוא ובלי לקחת אחריות וכו' אז בינתיים אשאיר זאת כך ואולי בהמשך יעלה רעיון אחר 🙏
(ואולי גם קריאה בחלקים תוכל לעזור?)
הקטע מתאר תחושת דכדוך וחולשה ("חלושס") שמופיעה לאחר פסח — זמן שמזמין הרבה מחשבות פנימיות, התבוננות, השוואות לאחרים ותחושת חוסר סיפוק מהתקדמות אישית.
המסר המרכזי הוא קריאה לעצמיות רכה ומבינה: להכיר בכך שתחושות כאלה טבעיות, להקשיב להן ולא להיבהל. הכותבת מעודדת לראות את ההצלחות שכבר קיימות בחיים — זוגיות, משפחה, בריאות, יציבות — כהגשמה של חלומות אמיתיים, ולא לפספס את הערך שבהם בגלל השוואה חיצונית או הגדרה צרה של "התפתחות".
היא מדגישה שבנייה פנימית ואיטית מתוך קשב עצמי, צעד אחר צעד, היא הדרך הנכונה להתקדם, ושכוחות ומשמעות כבר קיימים בתוך החיים עצמם — רק צריך לזהות אותם, לטפח אותם ולפעול מתוכם.
רוצה שאעזור להפוך את זה לפוסט קצר לרשתות החברתיות?
הנה גרסה מתומצתת ומתאימה לפוסט ברשתות החברתיות:
---
"יש לי חלושס" – ואולי זה דווקא סימן טוב?
אחרי פסח, עם כל המחשבות, ההשוואות, השאיפות – לפעמים מגיעה תחושת חולשה פנימית. מין עייפות שקטה כזו.
אבל אולי זו בכלל הזדמנות לעצור ולהקשיב.
להיזכר בכל מה שכבר יש: זוגיות, משפחה, ילדים, בריאות, אהבה – חלומות שכבר הגשמנו, גם אם לא תמיד שמנו לב.
לא כל התקדמות חייבת להיראות כמו שינוי דרמטי. לפעמים לצמוח זה להמשיך לבנות את הבית, לחזק את עצמך, לטפח את השגרה מתוך בחירה.
אז תנשמי. תתבונני. תבחרי מבפנים.
ותזכרי: גם כשנדמה שלא — את חיה את החלום. כל יום מחדש.
---
רוצה שאכין גרסה עם סגנון יותר אישי, הומוריסטי או קצרצר יותר?
אבל כשמדובר בספר, אני קורא בדיוק הרבה יותר מאשתי שתמיד קוראת בדילוגים (האמת שזה די מה שאני עושה רוב החיים...)
* גם הפעם נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם
קיבלת היום הודעה מהרופא באפליקציה:
"מה שלום החלושס היום?
המרשם שאני רושם לך היום מוסיף עוד שני ויטמינים ותוספי תזונה להתגבר עליה:
1. ויטמין חיזוק-
לחזק את עצמך בבחירות שלך - לשמוח בבחירות שלך.
לשמוח בעצמך.
להעריך את עצמך.
לחשוב בעצמך שמה שאת עושה מבורך ונפלא וטוב וחשוב ומשמעותי - כי כך החלטת לפי הערכים שלך בכל זמן נתון ולפי זה נהגת עד עכשיו - אז לחזק את עצמך בהחלטות שלך!
להרגיש באמת, מבפנים, שאת אמא טובה ומקסימה ומסורה,
שאת אישה מקסימה.
שאת טובה ושווה וראויה מעצם בריאתך ומעצם היותך.
2.כמוסת השקטה-
להשקיט קולות רקע מסביב.
נכון, זה קשה,
אבל באמת להתאמץ לא להשוות את עצמך לאחרות,
לא לקחת ללב יותר מדי מה שאחרים אומרים,
לדעת שכל אדם הוא שונה ואחר,
לכל איש ולכל אישה מתאים וטוב משהו אחר
תתרכזי בך.
גם כדי לדעת מה באמת מתאים וטוב ומשמח אותך,
וגם כדי לא ליפול ברוחך מהשוואה לאחרות או מביקורת של הסביבה.
כי ביקורת תמיד תמיד תהיה.
אם לא התחתנת - למה לא התחתנת,
אם את עדיין לא אמא - למה את עדיין לא אמא,
אם את אמא - למה ההפרש בין הילדים גדול,
אם ההפרש קטן - למה ההפרש כזה קטן,
אם את עובדת - למה את מפקירה את הילדים,
אם את לא עובדת - לא את לא מממשת את עצמך ולא עושה כלום,
אם את שמה במשפחתון - למה את לא נשארת עם הילד בבית,
אם את לא שמה במשפחתון ונשארת בבית - למה הוא לא עם חברה בגיל שלו ולמה את לא מכניסה לגן.
וכן הלאה וכן הלאה.
תמיד יהיה לאנשים מה להגיד.
תמיד יהיה מה לשפוט ולבקר.
ז ה ל א מ ע נ י י ן !!!
*את* מעניינת!
*הבחירות שלך* בחיים מעניינות!
וזה הכל!
והשאר? סליחה, אבל להם רשום במרשם ויטמין ק' - קפיץ קפוץ. לקפצץ מהחיים שלך שהם שלך - ולעבור חיש מהר לחיים שלהם.
והעיקר שאת שמחה ומאושרת במה שאת עושה.
בהצלחה!
את עשר!"
* גם הפעם נכתב בלשון נקבה אך כמובן שמופנה לכולם
אז עבר שבוע. סיימת את האנטיביוטיקה.
איך את היום?
עברה החלושס?
בעזרת מה הצלחת למגר אותה את חושבת?
"אה, בכל הרכיבים שהיו באנטיביוטיקה" את עונה לעצמך.
קוראת רגע בעלון לצרכן:
הייתה שם קבלה עצמית,
הייתה שם חמלה עצמית,
הייתה שם אהבה עצמית,
היה שם מרכיב המיקוד, ההתמקדות – להתמקד במה את כן, וגם במה את לא.
להתמקד במה מתאים לך. וגם במה שפחות.
להתמקד במה החוזקות שלך. וגם במה שלא.
ובמה שכן החוזקות שלך – לעוף עליהן בכל הכוח.
היה שם את מרכיב הצמצום – סוד הצמצום – שגילית שלפעמים less is more, ושדווקא מה שתוחם אותך לגבולות הגזרה *שלך* ושל האדם שאת – יכול להביא איתו ברכה ושפע אפילו יותר גדולים.
היה שם רכיב של סבלנות ותהליכיות,
היה שם רכיב עצירה ונתינת מקום,
היה שם רכיב ההתבוננות,
הייתה שם משמעות באחוזים גבוהים, והבנת ה*למה* (ל' בקמץ) שלך, ולמה בעצם את עושה מה שאת עושה, ומה באמת חשוב לך בחיים, ולמה את בוחרת את הבחירות שבחרת בחיים עד עכשיו,
הייתה שם אמונה וביטחון בה' יתברך – שהכל מאיתו והכל שלו והכל רק בידו,
היה שם רכיב אימוץ מחשבה ואמירה מחזקת מתוך כך ש"הבוטח בה' חסד יסובבנו" והרגשה שאת ממש עטופה, אהובה, טובה ומלווה ע"י הקב"ה בכל רגע ורגע ובכל צעד וצעד בחייך,
והייתה שם תערובת של התבוננות, העמקה, ליבון ובירור דווקא מתוך הטריגר שהביא וגרם לכתחילה לחלושס - בתנועה של כאב שאח"כ מצמיח דווקא מתוך הבירור מתוכו ולאורכו את הצמיחה היותר מדויקת, היותר שלמה, היותר נכונה לך.
את מניחה את העלון לצרכן.
ומחליטה מהיום לקחת חיזוקית למניעה מראש של חזרת החלושס.
יוצרת לעצמך זמני תיחזוק מראש
ונוטלת כל פעם מנה מאוזנת ומחייה של כל הרכיבים הפעילים באנטיביוטיקה שהכרת.
מרפאה את עצמך, מדייקת את עצמך, מחבקת את עצמך, מחזקת את עצמך, בונה את עצמך, מגדילה את עצמך.
ולעצמך היותר שלמה הזאת את אומרת: את יודעת מה? גם אם תגיע מתישהוא שוב החלושס הזאת – את תוכלי לה!
את יכולה לה!
את משהו את 😊
אתמול בלילה פגשתי חלומות,
בעולם קצת מקביל מכאן.
הם חייכו אלי
ונגעו בי
וריגשו לי את הלב.
וכשהלכתי, צף לי האין.
ההשתוקקות
הכמיהה
הכיסופים לחלום ישן נושן.
אני יודעת כמה יש,
מברכת ומודה עליו כל יום.
על מי שאני, על מי שיש לי, על מה שיש לי.
אבל החלומות נשארו במגירה.
אני רק זוכה ללטף אותם מדי פעם בכמה זמן.
להוריד את האבק מעל הלב העייף הזה.
אין לי באמת יותר מה לומר.
רק שזה מרגש עד עומקים בלתי מוכרים,
המפגש הפתאומי הזה של הלב עם החלום שלו שכמעט נשכח.
מן ריקוד מוזר שנקטע בפתאומיות.
משאיר לב פועם בחוזקה ורגליים מבולבלות.
ואולי יום אחד. אולי.
(אמנם לא הסברתי איך זה קשור לפורום, אבל די לחכימא)
שאת כותבת ממש יפה
נוגע מאוד
ולא פחות חשוב, ואולי יותר,
טוב שהחלום עשה לך טוב
ההודיה על הטוב שיש חשובה ומיוחדת, בטח ביום של "הוד שבתפארת"
אבל תזכרי חלומות יכולים להתגשם
והלוואי ותגשימי אותם
שזה פריקה
אולי רוצה לנסח שאלה?
עולה לי באופן מאוד כללי, כי אני לא ממש מבין מה יושב מתחת לטקסט היפה הזה, שיש חלומות שנועדו להתגשם ויש כאלה שנועדו שלא להתגשם.
אלה שלא, תמיד מרגשים יותר, גורמים לתחושת גוף מטלטלת. הבחירה שלי יכולה להיות לחפש ולממש את אותה תחושת הגוף במקומות שהם בהישג ידי.
יש חלומות שאפשר להגשים, הם קרובים ממש. אפשר לצעוד לכיון שלהם וכבר היום אפשר להתחיל לעשות משהו כדי להגשים אותם. (עייני ערך יובל אברמוביץ' שכתב כמה ספרים בנושא)
חלומות טובים
ואולי הזדמנות לדון, ביחד או כל אחד לבין עצמו.
על הגשמה עצמית וחלומות מודחקים.
הכותרת שלי היא חלומות ברבים,
כי אלו באמת ערבוביה של דברים שהיה לי נעים לגעת בהם.
זה לא חלום אחד.
וכיף לחלום, ועוד יותר כיף לגעת בחלום. גם אם לא להגשים. וגם לשם אולי נגיע.
אפשר למצוא שורש משותף
אם תעמיקי בחלומות שלך, ייתכן ותמצאי כזה
הלוואי שתזכי שיתגשמו❤️
לא יודעת במה בדיוק מדובר
אבל לפעמים הלא מושג הוא רק סטייט אוף מיינד.
למדתי מעצמי שמי שכובל אותי מהחלומות של עצמי היא אך ורק אני.
חלקם מושגים.
אני בתהליך מול עצמי. מנסה להבין כמה אני מוכנה לשים על השולחן כדי להגשים, ואם לא, לשחרר
שמעתי פעם מישהו שאמר שרוב מה שחוסם אותנו מלחלום בגדול זה הפחד מלהיכשל.
והפתרון לזה זה לנטרל את התוצאה ולהתמקד בתהליך.
כמו שאמר מי שאמר- " עדיף כישלון מפואר מחלומות במגירה"
זה לא המצב אצלי.
לפעמים בחיים יש גורמים בלתי תלויים שאי אפשר לשנות אותם והם המחסום.
זה המצב אצלי, כרגע לפחות.
לכן התפילה היא אולי,
יום אחד.
מה שלומכם?
זה לא אישי, סליחה אם נפגעת.
נשואים כמה שנים עם ילד אחד בן 5
מונעים מבחירה
אבל פתאום יש לי ספקות
הזוגיות די מקרטעת לפחות מבחינתי ושקלתי ברצינות גירושין יותר מפעם אחת
מבחינת בעלי הכל טוב הזוגיות סבבה לגמרי מבחינתו
שנינו מאוד מזניחים את הזוגיות ואני לפחות חסרת מוטיבציה לנסות לשקם אותה
מבחינת בעלי אין מה לשקם או לטפל כי הכל טוב
אנחנו כבר לא צעירים ואני חושבת שהבן שלנו צריך עוד אח/ות אחד לפחות
לא רוצה להשאיר אותו לבד בעולם אחרי שנמות וגם עכשיו אני רואה שהוא די משועמם בבית וחסר לו מאוד החברה
זה השיקול היחיד שלי להיכנס להריון שוב
באופן אישי אני לא רוצה עוד ילדים טוב לי ככה אבל אני באמת חושבת שלטובת הבן שלנו כדאי שיהיה לו עוד אח/ות
אני לא בונה על בעלי ולוקחת בהחלט בחשבון אפשרות של פרידה בעתיד
אני יודעת שלא מביאים ילדים לזוגיות לא טובה אבל מבחינתי זה כמו ללדת מתרומת זרע. אם אכנס להריון זה לא יהיה במטרה או תקוה לשינוי לטובה בזוגיות אלא נטו בשביל טובת הילד.
מה אומרים?
המציאות לא פשוטה לפי התיאור שלך אהל אולי כדאי לפני שמתקדמים לנסות לשקם ולתקן את הזוגיות הנוכחית.
זה אפשרי בטוח רק צריך רצון ועדיף מאוד של שני הצדדים.
אם ניסיתם הכל ולא הולך אז לחשוב על פתרונות אחרים שיש כמו גירושין ולהתחתן שוב ולהביא שם ילד נוסף במקום להביא ילד לבית עם זוגיות לא בריאה/יציבה
השאלה כמה את רוצה בזה
ומי מבטיח לה שהיא תיכנס להריון?
לא מביאים ילד למערכת זוגית מקרטעת!
גם לא בשביל הילד שנמצא כרגע.
או שתתאמצו לתקן ביניכם(ואם זה יצליח,תביאי ילד נוסף)
או שתתגרשו.
לכן אמרתי קודם לעבוד על הזוגיות הנוכחית.
להביא ילד למצב שיש עכשיו עם הזוגיות כפי שהיא מתארת בטח לא שייך
ממש ממש כדאי לעבוד על הזוגיות.
או להיפרד בטוב, אם באמת קלו כל הקיצים.
להמשיך לחיות עם מחשבות על פרידה מאבא של הילד, זה לא בריא בשבילו, ולדעתי מזיק יותר מלהיות בן יחיד.
אולי לא מספיק אבל בהחלט ניסיתי
ובטח שלא בשביל הבן שלך, אם את לא רוצה בעצמך.
אף ילד לא צריך להוולד מתוך מחשבה מוזרה שכזו לתוך משפחה מפורקת.
הוא יהיה בסדר גם כילד יחיד.
ואחרי הפרידה הביאו בכל זאת ילד משותף לאח שכבר קיים.
האם זה בריא וטוב לילד? לא יודעת.
הם הורים מקסימים והילדים נראים שמחים.
השאלה היא איך המצב בבית? יש אווירה טובה או שיש ריבים ואווירה מתוחה?
אני חושבת שאם את חושבת על טובת הילד, כנראה הרבה יותר בריא לו לראות זוגיות בריאה מאשר עוד אח.
אם יש עדיין סיכוי הייתי משקיעה שם מאמץ.
באופן אישי קשה לי לחשוב על להיות עם בעלי בלי רצון ורק בשביל להשיג מטרה.
את דואגת לשלום הבן שלך?
תמצאי כוחות לעשות משהו בנןגע לזוגיות זה יותר קריטי
יש לה מקום.
אני לא מתחברת לכל הסיסמאות וההצהרות פה.
את מדברת על נתונים מורכבים.
זה שאת לא צעירה זה פרט קריטי.
ברור שלעשות דבר כזה זה לא אידאלי, אבל לפעמים עושים דברים לא אידאלים במצבים לא אידאלים.
לענייננו,
יש אתכם
את הילד הנוכחי
ואת הילד שאת רוצה להביא בשביל האח.
יש את האיש שלך שאת לכ בטוב איתו ומעוניינת כנראה להתגרש ממנו -
האם הלכתית מותר לך להיות איתו? שאלה.
מוסרית - הוא צריך לדעת ולבחור איתך את זה יחד, כי יהיו לזה השלכות גם על חייו.
לגבי הילד הנוכחי שלך - נכון. הוא בודד. והשאלה שלך מאוד במקום בעיניי. במיוחד לילד שמשפחתו מתפרקת, יש צורך באח "שלם"... בעל הורים משותפים וחוויות משותפות.
לגבי הילד "המתוכנן" - האם זה הוגן להביא אותו למציאות שבורה? אני לא בטוחה לגמרי שלא, אבל חושבת שזו שאלה שצריכה להישאל.
בסוף נשמות בוחרות את מסלול החיים שלהם גם ככה.
זה שאת לא צעירה, זה נתון חשוב.
כי יש סיכון לכך שלילד לא יהיו אחים, וגם את בעצמך, אם את מעוניינת בילד נוסף, לא בטוח שתמצאי זוגיות מתאימה בשנים הקרובות.
בקיצור, שאלה לא פשוטה. אבל רק את תדעי לענות עליה...
במצב כואב שבו ההורים לא מצליחים לאהוב, להעריך ולכבד, עדיף גם לילד שכבר נולד, שההורים יפרדו בצורה מכובדת ושלא יגדל בתוך שדה קרב.
להוליד ילד לבית כזה, להוליד ילד לבית שהאמא (כדברייך) מזלזלת באבא שלו, מרוחקת מאבא שלו ובכלל, בלי קשר לאבא, האמא מצד עצמה (כמו שכתבת בהודעה הפותחת) לא רוצה אותו, זה עוול לילד. העובדה שאולי לאחיו יהיה יותר קל, היא ממש לא סיבה להוליד ילד למציאות כזאת.
אני מברך אותך, שתמצאי מנוחה - או שכן תצליחו לעשות עבודה ולהגיע בינכם לאהבה, גם אם לא מושלמת, אבל כן להערכה וכבוד הדדיים ואם לא, אז שאחרי גירושין תמצאי מישהו שכן תצליחי לאהוב ולהעריך - אז יהיה גם שייך, מתוך רצון, להוליד עוד אחים ואחייות לבנך.
היא נכנסה להריון בידיעה שלא תישאר עם בעלה עוד הרבה זמן... ונפרדה ממנו שלושה חודשים אחרי הלידה.
אני ועוד אנשים חושבים שזו היתה טעות להביא את הילד הזה לעולם רק בשביל שלאחיו יהיה אח לצרה אבל מי אנחנו שנשפוט אותה?? לא הלכתי בדרכים שהיא הלכה וב''ה לא עברתי את הקשיים שלה שאוכל לשפוט אותה..
מה שאני רוצה להגיד זה שתעשי מה שאת חושבת שיעשה לך ולילד שלך טוב...
בהצלחה!!
גם אם בוחרים בדרך הזאת, היא חייבת להיעשות בהסכמה ובשקיפות מלאה.
וחושבת כמו רבים שכתבו פה- זו החלטה שחייבת לבוא ביחד.
יש בעולם החילוני זוגות שהביאו ילד אחד והתגרשו ואחרי כמה שנים הבינו שלא יצליחו להביא לאותו ילד עוד אח והם עשו לו אח/ות נוספ/ת.
אפשר אפילו בטיפול או גישור לדבר על זה כזוג עם אופציה לפירוק.
להתגרש ולהיות לבד עם שני ילדים שאחד מהם תינוק/ פעוט זה לא פשוט (מניסיון)
כזאת שאתה מכסה אותה בלילה כשהשמיכה נופלת.
שאתה מביא בשבילה מהסופר את המעדנים שהיא אוהבת.
שאתה נהנה רק להסתכל עליה.
שהצליל של הצחוק שלה מאיר לך את הלילה והיום.
שאתה רוצה את הקירבה שלה.
את השיחה איתה.
שאתה רוצה לצאת מהעבודה רק כדי להיות איתה.להריח את הריח שלה.
שאתה לא צריך אותה עם איפור או תפאורה, רק היא כמו שהיא בבוקר כשקמה משינה.
את החסרונות שלה, את השיגעונות שלה, את הנשיקות שלה.
הלוואי.
במידה ובאמת נוכל להוציא לפועל את התכנון,
איזה חופים בכינרת יחסית שקטים וצנועים?
או שאפשר למצוא שם פינה, אם יש חיה כזו בכלל..
תודהתודה
בזמנים שציינתי למעלה אין חופים שקטים וצנועים
...
נשאר מאחור- הכירו את המושג עבר ביטוחי, כללי | הראל ביטוח ופיננסים
