פורום נשואים טריים (עמוד 11)

לא מבינים שום וכלום...

או שמביאים את הדברים כמו שהיו במקור

או שלא כותבים בכלל!

אין לכתוב דברים מסוימים בפורום פתוח ומעורב.

אין לכתוב תיאורים גרפיים ופירוט כזה כפי שהיה לפני העריכה.

אין לשאול על ניסיון או לשתף שיתופים אישיים מחדר המיטות.

משאירה לפותח הזדמנות לסגנן את שאלתו מחדש בלי כל אלה ולראות אם יש מענה ראוי. מבחינתי שאלה כמו שלו צריכה להיות מינימום בפורום גברים סגור אם לא רק אחד על אחד בעולם האמיתי מול דמות של רב לבירור העניין וכו'.

עבר עריכה על ידי נגמרו לי השמות בתאריך כ"ג באדר תשפ"ה 19:34

[הערת עריכה: ערכתי, לא מתאים לפורום פתוח ומעורב.

ניתן לשאול בפורום גברים סגור.

בינתיים משאירה כאן לאחר עריכה אך במידה ויגלוש למקומות לא ראויים ינעל או ימחק.]

------------

ערכתי מקווה שזה בסדר

אהלן!

שמעתי וובינר של יונתן קליין

ויצאתי עם רגשות מעורבים.

לא חושב שיש לנו בעיות בתחום

נכנסתי מרצון ללמוד על נושא שאף פעם לא באמת מלמדים אותנו.

הוא דיבר על להשתפר בתחום הפיזי כמטרה חשובה כ"כ?

והציב כדוגמא להצלחה זמן ארוך יותר של חיבור.

יצאתי עם תהיות

זה מה שיחבר? זמן ארוך יותר ולהיות מאסטארים בתחום??

הרובד הנפשי הנשמתי הרבה יותר חשוב וכשהוא בעוצמה ההנאה גדלה. ולהפך כשחסר נראה לי שזה חיצוני.

אשמח לתגובות

בעז"ה גם אשאל רב

הרגיש משהו לא מספיק נקי, המון מחשבות שלי על הנושא.

אולי זה עניין שלי. 

מאשר לערוך ולסרס

סתם הערה למחשבה להבא

כמה כדאי להשקיע בצד הפיזי

כשלעצמו

חיבור ארוך יותר וכו'

מאמין שההתקרבות הגדולה מגיעה מהצד הנפשי. 

אם החיבור הרגשי שלכם ברמה גבוהה והפיזי פחות, אז ודאי להשקיע בפיזי ואת הרגשי לתחזק.

אי אפשר אחד בלי השני.

הפיזי כשנעשה עם הרגשי יכול להיות רגשי בעצמו ולא טכני.

בגדול - יש באמת שיטות ביהדות, שרואות סתירה בין הדברים. עד כמה שלמדתי מרבותי שליט"א, תורת ארץ ישראל מלמדת שאין סתירה. כמובן, עיקר ושורש החיבור צריך להיות בקשר העמוק - במטרות האידיאליות המשותפות, בקשר הנפשי העמוק, בהקשבה זה לזו וזו לזה וברצון להיטיב אחד לשני.

מתוך זה ובתוך זה, יש בהחלט מקום גם להשקעה משמעותית בקשר הפיזי (בלי להכנס כאן לפירוט שלא מתאים בפורום) וביכולת לשמח באמת את האשה ולשמוח באמת בשמחה משותפת.

מי שמסביר את העקרון בהרחבה משמעותית, זה הרב יהושע שפירא שליט"א, בתכנית שלו לגברים על קדושת הזוגיות, אפשר לחפש בגוגל. (הוא לא נכנס לפירוט הטכני כמו יונתן קליין, אבל ברמת העקרון נראה לי שהדברים מתאימים לעקרונות שהוא מציג)

(ושוב אציין, שאיני מכיר את הקורסים מבפנים ואיני יודע אם אני חותם על כל דבר. מדבר רק ברמת הכותרת)

נראה לי, שהיכולת שהוא מלמד - לשלוט בעצמך בכל שלב, היא דווקא תוספת קדושה וממש לא חיצוניות.

(ערכתי, כי אחרי שהתנסחתי בצורה הכי זהירה, חשבתי שבכל זאת הניסוח פחות מתאים בפורום פתוח)

ומתוך כך ביהדות, הרוחני הפיזי והרגשי שלובים זה בזה.

כשיש איזהו תיקון לעשות ברמה הפיזית או הרוחנית או הרגשית, הוא יהיה בדרך כלל כרוך בלפחות עוד אחד מהצדדים.

אינני מכירה את מה שהיה בשיעור שצפית בו,

אבל לגבי ההקשר גבריות והתגברות היא דבר עמוק שיש לו ביטויים שונים בכל הרבדים.

זה לא יכול לבוא בלי חיבור גדול ומשמעותי בנפש, גמובן ששם הדגש,

אבל אין מספיק מקום להכיבר במילים כמה חשוב הפן הפיזי.

יש הרבה יותר נזק שיכול להיגרם מחוסר,  מ'צדיקות יתר' מפחד מ'לא נקי' שלא קיים בין איש לאשתו, לא קיים!!!

מאשר תועלת

אם לא רואים את זה עכשיו זה מגיע בבומרנג ענק אחכ.

זה פשוט ככה, מנסיון כואב.

לא להפסיק לעבוד על הזוגיות, בכל הרבדים. אף פעם.

מציינת שמראש לא היתה לנו בעיה אובייקטיבית, רק לבעלי היה רצון ללמוד את זה. אני אפילו קצת נבהלתי שאמר שרוצה להירשם לקורס, כי לא הבנתי מה חסר לו.

כלומר בשביל מי שמתעניין לא צריך איזה חוסר דווקא, אפשר להרוויח מזה המון גם כשהכל טוב.

אני לא רואה ממש את הסרטונים וההדרכות, אבל כן שומעת רשמים ממה שבעלי לומד, ושומעת את התכנים והרעיונות, נכון שכותרת הקורס קשורה לעניין פיזי (שאגב, ההבטחה שלו באמת עובדת), אבל התוכן והרעיון שהוא מלמד הוא הרבה מעבר לפיזי.

המיקוד בפיזי הוא בגלל שהוא ביטוי ישיר מאד וחזק מאד לנפש, לרוח, למקום הנפשי מול בת הזוג ומול עצמי, לכוח שלי בעולם, למקום שלי בעולם, למה אני יכול ומה לא וכו.

אני חושבת בגלל שהוא מייחס לכוח המיני המון (ובצדק...) הוא מקשר את זה להמון רבדים אחרים מול האדם, בזוגיות ועוד.

ודבר אחרון

לא יודעת אם כדאי לחתן צעיר לעבור את הקורס. נראה לי צריך ללמוד קצת זוגיות מהחיים עצמם לפני שהולכים לשדרוגים.

בהגדרה הקורס כן מיועד גם לחתנים צעירים אבל לדעתי לא מפיקים מזה את אותו ערך כמו מישהו שנשוי כמה שנים טובות..

אז אנסה לענות על השאלה באופן כללי-

אתה צודק שמיניות לבד, טובה ככל שתהיה, לא תיצור חיבור.

ואתה גם צודק שכשהרובד הנשמתי והרגשי נמצא במקום גבוה גם ההנאה מהחיבור הפיזי גדלה.

ובכל זאת, אני חושבת שיש חשיבות גדולה להשקעה בפן הפיזי של הזוגיות. כמובן, לא רק. ואסור שזה יבוא במקום ללמוד איך לדבר ואיך להבין זה את זה. אבל בוודאי שגם זו 'תורה היא וללמוד אני צריך'.

אנסה לתת פה הסבר, אחד מיני רבים, איך קשר פיזי יכול לחזק את הנישואין-

בדיוק קראתי אצל אוריה מבורך על מגע בנישואין (זה היה בהקשר של השוואה בין מי ששומר נגיעה למי שלא)- כששומרים נגיעה המגע הוא 'הדבר המיוחד הזה שיש רק בין שנינו'. ובו זמנית, הוא הופך את הנישואין ל'דבר המיוחד הזה שרק בו יש מגע'.

ואז (ופה זה כבר תוספת שלי), ככל שהמגע טוב יותר ונעים יותר, כך הנישואין, שהן הכלי לדבר היקר הזה, הופכים למשהו מיוחד ויקר יותר.

נשמע שקצת קשה לך לקבל ולהבין את הקדושה שיש בקשר פיזי בין בני זוג נשואים.

לצערי זה דבר נפוץ מאוד, במיוחד כששנים מחנכים אותנו 'לשמור על עצמנו' ולהיזהר מכל דבר שמזכיר ניחוח קל של מיניות.

ממליצה ממש לשמוע שיעורים בנושא של הרב יהושע שפירא.

של שיפור מתמיד בתחום הרגשי, שכן הוא דורש להיות קשוב ורגיש ואכפתי מחד מצד הגבר

ומצד האישה - להצליח להביע את הרצון שלה בצורה מדויקת. בכדול, כן?  

זה לא מגיע מעצמו, אלא דורש דיוק גדול בתקשורת ובאינטימיות הרגשית בין בני זוג

למעשה, בעיניי, הוא מדבר על כך שהחיבור הפיזי הוא כעין מראה לחיבור הרגשי. ולכן חשוב להשקיע בו. אבל מאיך שיצא לי לשמוע את יונתן קליין, הוא מדבר על החיבור הרגשי לא פחות. 

ישר כוח גדול 💪

אל תיכנס עם רכב לירושלים, אף פעם. לירושלים מגיעים באוטובוס או ברכבת.

(ירושלים: מרכז ירושלים, לא השכונות המרוחקות יותר, היה אפשר לשים שלט גדול מעל הקניון בפסגת זאב "עיריית פסגת זאב" ואף אחד לא היה שם לב, בדיוק כמו השלט "עיריית מעלה אדומים").

ירושלים זאת עיר לתחב"צ להסתובב בתוכה.

גם הגעה בתחב"צ נוחה יותר בדרך כלל מאשר עם רכב פרטי (אלא אם כן יש ילדים קטנים)

היה נחמד ממש

המלון שהיינו בו כמפונים הזמין אותנו לארוחת צהריים בשושן פורים

לאזור המרכזית או הכניסה לעיר/רחביה ודומיה כן

אבל דרך כביש 16 עכשיו ממש נוח להיכנס לאזור הדרומי יותר

בתוך ירושלים עדיף ממש בתחבצ (אני גרה בירושלים ומוציאה את הרכב כמעט רק מחוץ לעיר)

כל מה שאת אומרת על שכונות דרומיות (גילה למשל) זה לא "ירושלים" במובן העירוני. זה עוד שכונות שמחוברות למרכז העיר בכבישים מהירים סטייל בגין ושם רכב הרבה פעמים מנצח אם יש איפה להחנות אותו בצד שני.

אגב התחביב שלי - להגיע לי-ם באוטובוס, ובתוך העיר אני להתנייד על קורקינט. מרחקים כמו 15 דקות נסיעה בין הר חוצבים לכיכר דניה. או  10 דקות מכיכר דניה לפנים קרית יובל. החיסרון זה שצריך קורקינט עם קצת יותר כח כדי לסחוב את העליות ושהאזור של הכניסה המערבית לי-ם הוא פחד מוות לרוכבים. כל השאר סבבה - נוסעים ברחובות קטנים שמקבילים לכביש הראשי או על ציר הרק"ל.

לחלוטין תלוי אישיות. 

לי יותר קשה עם ההסתרה. 

למעשה הרע אני כבר דואגת לעשות רציונליזציה מסוימת שעוזרת לי להשלים עם מה שעשיתי. או שאעשה. 

ההסתרה זה עניין קצת יותר מורכב לנסיוני. 

מסכימה איתך.

בראש שלי גם עצם ההסתרה הוא סוג של מעשה רע, או חטא, איך שלא לקרוא לזה. השקר. זה מרגיש לי מאוד פוגעני.

מנסה להבין אם כמו שיש מקום "להתיר" או "להצדיק" את המעשים אולי גם את ההסתרה..?

מעניין אותי אם בתור הצד השני זה יותר מפחיד לגלות ולהתמודד עם עצם העניין או יותר מפחיד לדעת שיש סודות?

מעשה הופך מהר לעבר. 

ההסתרה היא לנצח. 

גם לשמור את הסוד בבטן, גם להמציא שקרים שיתרצו היעדרות/התנהגות מסוימת וגם לזכור הכל. 

לכן זה גם תלוי אופי. 

אני מאוד אקסטרוברטית וקשה לי לשמור בבטן למשל. לאינטרוברטים מאמינה שיותר קל בהתמודדות הזו. 

יש לי עוד תובנות אבל לא הכל מתאים לפה. 

מוזמנת להעמיק בפרטי  

ההסתרה לנצח. זה חזק.

גם אני אחת שמספרת הכל, קשה לי לשמור בבטן כל דבר קטן, אז משהו כזה משמעותי, בכלל..

תודה לך

באותה סירה איתך, לצערי הרב.

זה אוכל אותי מבפנים שיש דברים שכנראה אצטרך להסתיר לעולם.

מה זה כנראה?

בטוח!

אני מתה מפחד שזה ייחשף.

האמת לא יודעת מה כזה מפחיד, אבל מרגיש לי שבגידה באמון היא החמורה מכולן.

אצלי לפחות...

את רוצה לפרט קצת על מה יושבת השאלה שלך אולי?

תרגישי בנח גם אם לא מתאים לך... אולי יהיה פה יותר כיוון לתשובות.

גילית משהו על הבנזוג/הוא עלייך?

בכל אופן חיבוק אחות שלי 🩷

נסחפתי למשהו שאני לא גאה בו. זה כבר היה ממש מזמן אבל עדיין מרחף לי במחשבות.

זה גרם לי לשאלות מול עצמי עד כמה אני אדם נאמן באופן כללי לאו דווקא בזוגיות,

גם בתור אמא, חברה וכל טייטל אחר. וגם מה שווה כל ה"מעמד הדוסי" שלי כביכול. אני מה זה טוטאלית אין אמצע. ולשתוק את זה בכלל גדול עליי..😔

מצד שני נסחפתי לזה כי זה חלק ממני, עם כמה שקשה לי להודות במקומות הנמוכים האלה, אז זו אני, מה לעשות?

מסובך...

האמת לכתוב פה באנונימיות משחרר קצת..

אבל כל מקרה לגופו.

ולא תמיד הצד השני כלי להיחשף לכל הצדדים.

באופן אישי אנחנו באמת פותחים הכל הכל 

גם מקומות נמוכים שהגענו אליהם בידיעה שהצד השני מוכן לשמוע ולנסות להבין.

אני לא יודעת אם אנחנו מדברות על אותם הדברים הנמוכים.

מעורר השראה זוגיות כ"כ מחוברת

עיקר עבודת היצר הרע היא לא האם לחטוא או לא. אלא האם לקום מהחטא או להתבוסס בו.

זה היה קרה עבר. נגמר.

איך את מתקדמת איך את צומחת?

אולי את עוד לא במקום. זה בסדר זה תהליך.

לא להישאר במקום הקשה הזה שמנסה לשלול ממך את כל הטוב שבך.

זה לא כולך.

זה מעשה שעשית הוא לא מגדיר אותך.

אדם שנפל וחטא הוא לא חוטא בעצם מהות ההגדרה. הוא אדם, שחטא. וכנראה יחטא שוב. ושוב.

בשביל זה אנחנו פה...🩷

(מה שאת מכנה פה "היצר הרע" ואני די בטוח שאני לא מסכים עם הביטוי הזה)

יש מטרה אחרת. המטרה שלה היא להציף את "גוף הכאב".  לייצר עוד כאב ועוד צער במערכת וזה כבר פחות משנה איך.

יש לי כמה שאלות שאני שואל כשאני מרגיש לא נעים (לא בהכרח בגלל דברים "רעים", גם בגלל דברים "טובים" שלא מותאמים לי כרגע כמו לעזור כשבא לי לנוח, ועוד). זה עוזר להבין מה באמת קורה אצלי בפנים.

זה לא משנה איך קוראים לזה, וודאי שזה מעורר למחשבה, עבודה ופיתרון.

יש מציאות של מעשים ובחירות שהם קו אדום, לדעתי.

אם נלחמים לעשות את זה או לא, שם זו פעולת היצר הרע. לפי תפיסת עולמי (שלא המצאתי דרך אגב)

כלומר, יש מעשים שלא נכון לעשות אותם. אבל בהגדרה - הכל "לטובה". הכל "מייצר" משהו במערכת שנועד לעשות לנו טוב.

למה הוא רוצה לעשות לנו טוב? זה כבר שאלה שצריך לשים עליה סימן שאלה ולפעמים סדנת כתיבה.

לא יכול להיות שלאדם מתחשק לעשות מעשה רע?

לכל דבר יש שורש טוב, אבל במציאות יש מצב שרוצים לעשות דבר שהשכל/הנשמה מבינים שזה דבר נמוך ורע ומקומות אחרים באישיות מושכים אותנו לשם

אבל  "לדחוק את זה" ו "לנצח את היצר" בדרך כלל לא מביא לשום מקום, כמו שיכולה להעיד כל אישה (או גבר) שניסה דיאטה פעם. כלומר, לפעמים זה מועיל בנקודות של לא לעשות משהו שמזיק כאן ועכשיו אבל בגדול זה פשוט יתנקם מתישהו.

וזה בדרך כלל יתנקם - כשאת חלשה. כשכח ה"שכל" שלך חלש יותר (בלילה, כשאת כועסת, כשאת מותשת מהילדים, ווטאבר).

כשיש רצון במערכת (רצון פיזי, רצון בגוף, לא מחשבה בראש ש"צריך" לעשות משהו), הוא קיים שם כי "משהו" הביא אותו לשם, והוא לא ילך לשום מקום. אם יש למשל רצון לאכול - זה יכול להיות מרעב פיזי או רעב רגשי. במקרה הזה אפשר לתת מענה של אוכל בריא או להבין את הרגש שמביא לאכול (או במקרה שלי, לא לאכול).

אנחנו רוצים לעשות מעשה שהשכל תופס כרע? מצויין. 

מתי אנחנו רוצים לעשות אותו? מה קורה לפני? (אני יכול להאריך על זה אם תרצי  על איך זה פועל אצלי בנפש).

מה קרה אחרי שעשינו אותו? איזה תועלת אנחנו חושבים לקבל?

והכי חשוב - קבלה עצמית קיצונית. של העצמי עם כל החלקים שלי. לא לדחות חלק ממני כי הוא "רע" ורוצה דברים שהשכל לא אוהב.

זה עולם (מבורך) שלם. שיש בו הרבה מה להעמיק.

זה תהליך 

וגם לי היה משו ממש דומה,

וב"ה שיתפתי בדרך חכמה וזה מאחורינו ורק הצמיח אותנו יותר

מוכר לצערי

ההסתרה בעיקר בזמן המעשה קשה מאוד.

יש לצערי דברים שלא אוכל להוציא החוצה וזה קשה ביותר.

קשה לא פחות להתגבר על זה, לתקן, לעשות אחרת. 

זה התמודדות וגם רצון לעלות מדרגות למעלה 

וכן, זה מפחיד, לפחות אותי 

ואותך?

למרות שאני יודעת שזה לא טוב לי והייתי נותנת הרבה כדי לחזור למצב לפני...

הכי מבין

את שני הצדדים שאת מרגישה.

זו כנראה התמודדות ארוכה (מפחד לחשוב ולומר שלא נגמרת) וצריך הרבה מאמץ ורצון לנצח אותה.

השאלה מה את עושה כדי להתגבר

מה שלא יהיה בהצלחה עם זה 

אין דבר כזה "אסור לרצות". לרצות תמיד מותר.

אפשר לנוע לעבר הרצון שלנו, ואפשר לשים עליו סימן שאלה ולנסות להבין מה מפעיל אותי ומה קרה שם.

ואפילו קודם כל לאדם עצמו שעשה את המעשה/הסתיר.

לחיות בהסתרה, לחיות בשקר, לחיות חיים שכל רגע צריך לחשוש / ללכת על ביצים / להיות צבוע או דו פרצופי / לחטוא לאמת שלך ולמוסר שלך - זה לא חיים.

וודאי שגם לצד הנפגע / שממנו מסתירים - הכאב והשבר הם עצומים. וכאן בהחלט נכנס עניין "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" ומיקוד חשוב הוא בראיית האחר ושימת האושר שלו והלב שלו במרכז ולא רק הנאה רגעית כזו או אחרת.

יש תשובה בעולם.

היא קדמה לעולם.

אם עשינו מעשה רע - תמיד נוכל לחזור עליו בתשובה שלמה.

חבל על האנרגיות של ההסתרה ובטח של הייאוש שמתדלק את החטא שמתדלק את הייאוש שמתדלק את החטא כגלגל שלא נגמר...

ולגבי השאלת בונוס - כן, בהחלט. ניתן לעבור את המשוכה. ניתן לסלוח ולבקש סליחה על אמת, ובעיקר לצאת מחושך לאור. בעזרת ה' יתברך ובהשתדלותו של כל אדם ואדם.

מבפנים, ובשלמות.

הפותחת לא ביקשה עצות מעשיות,

בשכל, לי לפחות הכל ברור..

זה נשמע שהיא במקום כואב, עדיין מתמודד אולי..

כדי לעשות תשובה צריך לעזוב את החטא, זה אחד השלבים הקשים..

לדעתי האישית, יש דברים שלגלות אותם לבן הזוג הם צעד בלתי הפיך, ויכולים לגרום להשלכות ופערים שלא תהיה דרך לגשר עליהם.

אני אישית לא חושבת שכל אחד יכול לחיות עם כל האמת ושיש מקום לשנות מפני השלום.

אבל אני לא אשת מקצוע ואולי אני טועה..

להביע את דעתך, וטוב מאוד שכתבת.

בהחלט יש שלבים שונים ושלב הכאב כשמו כן הוא כואב מאוד מאוד.

תודה שחידדת את השלב הזה, ורוצה לשלוח בתוכו גם חיבוק גדול וחיזוק לפותחת היקרה .

אני התייחסתי בהודעתי יותר במאקרו לעצם עניין של מעשה פוגעני / הסתרה. עם מיקוד במהות שלהם גם עבור האדם העושה וגם עבור האדם הנפגע.

וכן בכוח התשובה וגם בכוח הצמיחה המחודשת ב"ה.

כמובן שבכל מקרה צריך לדון ולהעמיק בצורה ספציפית - מתי נעשה המעשה, האם לפני או אחרי הנישואים?

מהו סוג המעשה?

מהי הדרך הטובה ביותר להתקדמות, עבור האיש, עבור האישה, עבור הזוגיות?

וודאי שכל מקרה לגופו וחשוב מאוד לברר וללבן זאת בהרחבה ובצורה מקיפה ועמוקה.

קשה מאוד לשאת סודיות בבחינת הרהורי העבירה קשים מהעבירה. המעשה חולף וההסתרה נשארת אתך ומכבידה על הנפש.

מצד שני צריך לשקול הדק היטב אם לגלות סודות. כי המוח אוהב לפתח דמיונות ופרטים ופרטי פרטים וברוב המקרים עלול להיות "רב הנזק על התועלת".

גם במקרים חמורים שחייבים לגלות (בגידות, התמכרויות וכדו') עושים את זה ע"י מטפל מומחה שמקבל הדרכה מה לגלות וכמה לגלות.

ממליץ לך לקרוא את הספר של דר' ג'ון גוטמן what makes love last

וגם ללמוד על העומק של התשובה. אדם ששב בתשובה זה לא עניין של מה בכך. כאשר לומדים על העומק של הפלא הזה באה הרפואה גם המקומות החשוכים ביותר,לאט לאט.

חשוב גם יחסית מגוון מבחינה דתית

מה תרצו לדעת

יש מגוון ישובים באיזור

קראתי בשקיקה כל מילה.

שגם מי שמעולם לא צפה באף תוכנית שהיא (ולא הפסיד כלום מכך ), השדר הזה של "וואו הדוסים האלה תראו מה פספסתם",

ושל "מה התורה הזו גורמת לאנשים להפסיד. ואיזה באסה להם וכל הגבולות האלה, שמירת נגיעה וכו' וכו'" - 

השדר הזה מאוד מהדהד ומאוד נוכח בהרבה מאוד כיוונים בחיים שלנו וחשוב רגע לעצור ולהביט עליו כמות שהוא.

ולהתחזק ש*באמת* אין כאן שום פיספוס - אלא את הרווח הגדול ביותר שיכול להיות.

אותו רווח ואותה מתיקות שמי שלא הלך לפי התורה, ובעניין בספציפי הזה של בינו לבינה היה עם עוד ועוד ועוד וכו' - לא זוכה לחוות.

וזו באמת זכות.

ותודה לה' שזיכנו.

והמחירים יחסית דומים..

הורסו יותר חסכונית, אבל בעלת גיר רציף שנחשב פחות אמין, מכיר קרוב משפ’ שהחליף פעמיים גיר כזה, וכן היא יותר צפופה מה שמקנה לה יתרון בחנייה מאידך. אני הייתי הולך על האוטלנדר. 

יהו שיגידו טיוטה מס’ 1.. אבל צריך לדעת שהוורסו מיוצר בטורקיה.. ואין לי משהו נגד האוטו הזה שרבים נהנים ממנו ומרוצים, אבל דעתי האישית על המיצובישי.

עכשיו זה רק קורולה TS הבנתי

קנינו מהם במהלך השנים ארון בגדים וכונניות מדפים ושולחן כתיבה.

המוצרים היותר יקרים - עשויים היטב, עמידים מאוד לאורך שנים.

האבל בכותרת - לקנות מוצרים מחומרים טובים.  

לא משהו שמכיל קרטון …  

BILLY / OXBERG ארון ספרים, לבן/זכוכית, ‎160x30x202 ס"מ‏ - IKEA

הוא נקנה בשביל זה.

הארון מתאים לספריה קונבנציונלית של ספרים רגילים, לתצוגה של חפצים וקישוטים במזנון.  

לא להעמסת עשרות ק״ג של ספרים כבדים.

לאחסון גמרא צריך ארוך הרבה יותר מסיבי.  

המדף לדעתי יחזיק את המשקל.

אבל החיבורים והמחזיקים של המדפים על דפנות הארון הם נקודת התורפה החלשה.

יתפרקו במהלך הזמן בגלל העומס החריג של המשקל.  

לכן ציינתי שהארון טוב - אבל לשימוש המקורי אליו תוכנן ונועד.  

בפועל לאורך חיים עדיף לא מעל 10 ק"ג.

רוצה ארון לספרים כבדים?

יש ארונות שנבנים במיוחד לזה.

עם מדף עבה וחיזוקים

כששוטפים.

כדאי להרכיב רגלים לארון כזה שלא יהיה ישירות על הרצפה.

משמשות לכל הספרים הכבדים כולל גמרות

עברו איתנו כבר 5 דירות

מחזיקים סבבה לגמרי

מאמינה שעוד כמה שנים יקרסו..

כבר 12 שנה כולל מעבר דירה (לא פירקו אותם, הכניסו כמו שהם למשאית), והם מחזיקים מעולה.

את הגמרות שמים במדף התחתון, אני לא לוקחת סיכון. והמדפים שיש עליהם ספרים כבדים יותר קצת שוקעים למטה. אבל חוץ מזה אין בעיות

נראה מעולה

ובחדר ילדים 6 שנים 

BILLY ארון ספרים, לבן, ‎80x28x202 ס"מ‏ - IKEA

יש 2 כאלה

בכל אחד מהם 2 מדפים מלאים עם ספרים כבדים (גמרא, שולחן ערוך וכדומה)

המדפים האחרים מלאים בספרים נמוכים יותר

ב"ה בשימוש למשך שנתיים ומחזיק מצוין

יש לנו חוץ מזה גם שידת החתלה שמחזיקה מעולה

המגירות הכל ממש טוב

אני מאוד מרוצה מהאיכות שלהם

כבר 12 שנים..

בהחלט אין תלונות (אני חולמת על ספריה יפה יותר, אבל בינתיים זה מספק לגמרי את הצורך)

יש לי כל מיני מוצרים שקנינו לאורך השנים- כוורות, ארון, שולחן, שידה..

ב2 הקניות האחרונות הרגשתי שהאיכות ממש ירדה.

הגימורים לא טובים, כך שהציפוי מתקלף זמן קצר לאחר ההרכבה. היו כל מיני פגמים בחלקים- מעט קילופים וכדו. התלבטתי אם להחזיר לפני ההרכבה, ובסוף השארתי מתוך ידיעה שכנראה לא ישרוד לאורך שנים.

מציינת שהדברים שניתנו לפני 5-10 שנים ממש סבבה.

בהצלחה

נשוי 32 שנים

אשתי מספרת (אני לא זוכר...) שאני הייתי מלא פקפוקים וספקות ושהיא פשוט החליטה שהגיע הזמן.

מאז סומך על שיקול דעתה...

תראה איזה בחור מקסים היא קיבלה ;)

ודווקא היו צריכים להיות.

הייתי צעירה מדי בשביל לחשוב ולהתלבט לעומק.

אתה אדם החלטי בדרך כלל? אתה בטוח בעצמך? סומך על עצמך? פרפקציוניסט? 

דברים שהיום בכלל לא מפריעים לי.

כל הבחורות שיצאתי איתן הייתי בטוח שזה הולך לחתונה, בחמישית צדקתי.

לבטים אפשר לפתור בשיח.

השאלה על מה הם מתבססים? האם אלו דברים שידוע יפריעו לחיים משותפים או שזה משהו פתיר?

הרבה שמפרקים/ נשארים זה לא מהסיבות של ההתחלה, אלא דווקא של המשך החיים וההתפתחות האישית/ חוסר התפתחות...

כולם היו נכונים,
עדיין בחרתי בו
מתמודדת מול זה עד היום
אם עמדנו מתחת לחופה אנחנו האחד של השניה
והוא אחד האנשים הכי מיוחדים שאי פעם פגשתי עלי אדמות,
ומסיבה מסויימת הוא בוחר לחשוב עליי גם ככה..
אז כל השאר - לכל אחד יש עבודה.
לפני שהתחתנתי עשיתי עבודה עם מישהי שממש פירקה לי לגורמים כל דבר שאני מחפשת בבן זוג ומאיזה מקום זה מגיע וכמה זה חשוב לי.
ממש עבודה טכנית.
זה עשה לי סדר בראש, מה אני מחפשת, לאיזה כיוון ללכת, מה לבדוק..

היו לבטים, והרבה, היו גם חששות ופחדים.

שבוע לפני החתונה דיברתי על זה עם מישהו, והוא אמר לי: אל תדאג, כשתעמוד מולה, בסוף כל המסע ותחילת המסע האמיתי, פתאום יפרחו כל הספקות.

הוא צדק אומנם, אבל זה היה זמני. והמחשבות "האם זה היה נכון?" ו"אולי היינו צריכים לחכות?" שבו וחזרו.

והם ממשיכים עולים מדי פעם, מטלטלים את הלב שוב ושוב.

אבל אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון.

איך אני יודע? לא ברור.

ברוך ה' יש לי אישה שאוהבת אותי, ואני אוהב אותה, מאד.

וגם כשקשה, משתדל לזכור את זה ולהבין ולהרגיש כי בניין הבית הזה היה הדבר הכי טוב שעשיתי.

ממה נבעו הלבטים?

גם מפחד מפני הלא-ברור והלא-ידוע. להתחתן זה דבר גדול ומאיים לפעמים - למסד את הקשר, אמאל'ה.

אך כן, היו גם לבטים ממקום של האם היא הנכונה בשבילי, האם לא פספסתי משהו.

(לפעמים זה מסוכן, זה מתריע על חוצץ בין הזוג ועל משהו שמפריע. אבל זה גם לגיטימי, זו הרי החלטה משנת חיים וטבעי שנשאל - האם זה מה שנכון..)

ברוך ה' היום אני מאמין ומרגיש שזו האישה של חיי, וברור שיש דברים קשים, ולעיתים חוצצים, אבל עובדים על זה, ובסך הכללי, אין מקום ללבט.

אני לא נשוי הרבה זמן, אפילו טרי ניתן לומר, כך שאת החששות לפני החתונה אני זוכר היטב, וברוך ה' הקשר הולך ומשתכלל ולבטי העבר, הולכים ומתגמדים.

בהצלחה רבה!

ומחילה על האורך

ממש חידד אותי לקרוא.

אצלי זה נובע מהסיבה השניה שציינת, האם היא הנכונה בשבילי וזה גורם לי להמון מחשבות

לבטים מגודל האירוע, חששות מתגברים ככל שהגיל מבוגר יותר 

וכן עדיין יש לי הרגשה כזאת לצערי 

אבל בודקים איך זה נראה ביחד. ואם יש מענה רגשי בכדי ללכת על זה. אם קיימים הנתונים הבסיסיים אז זזים קדימה.

א. איך נראים יחד.

ב. מענה רגשי.

ג. דרך משותפת ברורה.

ד. להחליט שזה מה שההוא למעלה סידר.

אם הדברים הללו קיימים. יש סיבה להמשיך קדימה. אבל שום דבר לא מובן מאליו. צריך לעבוד הרבה הרבה הרבה... (קרן פלס).

משימה בהחלט אפשרית. בהצלחה. 

מה שאנחנו בדר"כ אומרים לרווקים ורווקות שמרגישים בדיוק את מה שאתה חושש ממנו הוא שכדאי לבחון את התגובה אל מול פעמים אחרות שהיית צריך לעמוד בפני בלירה גורלית - לפני בחירת ישיבה/מכינה/שירות צבאי, לפני בחירת מקצוע, מעבר עבודה וכו'.

איך בדרך כלל אתה מתנהל שם? איל אתה מרגיש? מה עוזר לך לבצע את הבחירה ולקבל החלטה?

יש הרבה מנגנונים בקבלת החלטות - יש כאלה שיתייעצו על כל העולם ואשתו, יש כאלה שיחפשו אשורים חברתיים, יש כאלה שילכו ע האינטואיציה שלהם, אחיים ייתעצו עם הרב שלהם או דמות סמכותית אחרת, יש כאלה שיתייעצו עם ההורים שלהם - ויש כאלה שיקבלו החלטה דווקא ההפך ממה שההורים שלהם מציעים....

ברוב רובם של המקרים המנגנון יהיה אותו המנגנון אבל ב"ווליום" הרבה יותר גבוה, דווקא בשל ההבנה של משמעות ההחלטה. ברגע שמבינים את זה זה מנרמל מעט את הדרך לקבל את ההחלטה ונותן מענה אישי להבין מה עובר על האדם ומקל לפקס על הדרך למצוא את ההחלטה הטובה ביותר.  

אם יש לבטים משמעותיים, כדאי לפתור אותם לכאן או לכאן לפני כל צעד שתבחר.

באופן כללי עד רגע ההחלטה יש לבטים מטבע הדברים, אבל לא הייתי מזלזלת. זו החלטה משמעותית מאוד.

היום מלאת חרטה ומתה לעזוב. 

אני מניח שזה אינדיבידואלי ואם קשה לך להשליט את השכל על הרגש אז זה יקרה בהמשך החיים עם עוד החלטות שתצטרך לקבל.

תנסה פשוט להסיט את המחשבות הללו.

בעניין שהזכרת האם אתה שלם או לא אז אתה צריך להבחין האם החשש הוא מוצדק ואז אכן זה מסוכן להתחתן בצורה כזו או שאלו סתם חששות בעלמא וכל מיני בלבולים שעולים.. מה יקרה אם וכאלה.. כל עוד זה לא חשש ממשי יש להתעלם

והעיקר לא להתפחד כלל

שהרי עצם הפחד והלחץ מ"איך אני יכולה להרגיש ככה" הם לכשעצמם מבעיתים וזוללים אנרגיה.

לכן לאט לאט יקרה.

באמת שהכל נורמלי ובסדר.

אנחנו בני אדם ולא מכונות

עם רגש, עם כאבים, עם שמחה, עם שינויים, ובטח שינוי מבורך וגדול כמו הריון שמביא איתו הרבה מאוד שינויים קטנים וגדולים

שינויים במצבי הרוח,

שינויים בהורמונים,

שינויים בגוף

שינויים בנפש

שינויים ברגשות, בפחדים, בחששות, בהכנות לעתיד, באחריות

ועוד הרבה מאוד.

לכן דבר ראשון לנשום עמוק ולהבין שזה נורמלי לגמרי.

ואח"כ אפשר לנסות למפות מתי ולמה מרגישים את הריחוק,

מה יש שם שיותר גורם לו לבוא,

האם זה בר שינוי ושיפור ע"י מודעות ועבודה,

האם יש שם דברים שמזמינים עוד ליבון בינינו, וכן הלאה.

וכמובן להשקיע אקטיבית בזוגיות וליצור בצורה אקטיבית עוד ועוד קירבה שממילא תתפוס יותר ויותר מקום בלב ובחיים.

ולהרחבה כתבתי בעבר באריכות על העבודה הזו שלנו, להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה, כאן:

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

ברוכה הבאה לעולם הנורמלים 😉

לכולנו יש עליות וירידות

מאוד טבעי ומוכר

איך התקשורת ביניכם? 

ובכלל, יכולה לדבר איתו על זה שמרגישה ככה?

יש את השלב הראשוני שאוהבים בכל רגע נתון ופרפרים ולבבות.

אחר כך מגיע השלב שמגלים שיש עוד דברים בלב.

אחר כך מגיע הרגע שמבינים שזהלא סותר את האהבה.....

אז זה ממש ממש רגיל.

זוכרת את עצמי לפני לא הרבה זמן באותם מחשבות.

של אולי זה לא תקין וזה אומר שניפרד מתישהו.

זה לא.

תהיי רגועה ובטוחה באהבה שלכם.

על הכל יש לעבוד וצריך וחייב.

אבל רק מתקרבים יותר ויותר ולומדים לחיות יותר באהבה.

בהצלחה ❤️

וזה אפילו בריא...

כי זה מה שדוחף אותנו להשקיע בקשר הזוגי .

המחבה על הריחוק והרצון כן להתקרב שוב.

שהעליתי "התאהבות אחרי נישואין" זה לא הסיטואציה שלך אבל זה יכול לתת תובנות על מהי אהבה ולמה לא להלחץ!!!

וגם אישה היא דבר דינמי, ויש לה בתוכה תקופות בנפש ובגוף.

יחד עם זאת, אם את מרגישה ריחוק, כן כדאי לנסות להבין מה למה ואיך

ובכללי, ללמוד להכיר את העולם הרגשי שלנו כנשים ולנהל אותו נכון מומלץ בחום.

בסוף

 לקשר זוגי יש הרבה פנים... יש אהבה, יש אחווה פשוטה, יש התמסרות ועוד כל כך הרבה.

לא סתם אומרים בברכה "אשר ברא ששון ושמחה, גילה, רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה שלום ורעות". שמת לב כמה פנים יש כאן לרגש שבין איש ואשה?

וזה רק הרגש. לפעמים הקשר הרוחני, או פשוט ההחלטה להתחתן - ממלאים את הקשר וזה בסדר גמור. אנשים הם לא קרש ישר שלא משתנה.

אני הייתי בודק מה הרגש שלי באותם רגעים שמרגישים לי שממה רגשית. לפעמים מגלים שם רגשות כמו אחווה או געגוע, לפעמים סוג אחר של קשר - ואם את מתגעגעת דווקא ל"אהבה כאש" - מוזמנת בשמחה להוריד את המדריך שבחתימה

נראה שאתם מידי תלויים במשפחה מסביב 

אני התחתנתי בגיל 20 עם מלא משפחה תומכת וחמה משתי הכיוונים אבל העדפנו כמה שיותר לבד בבית..תבינו למה כל כך אתם בורחים מהלבד של שניכם

הרבה פעמים עצם הידיעה כי יש צמיחה טחון מהמשפחה- היא הנותנת גב ובטחון כדי להיות בבית, וכשאין את זה- זה מאוד מאוד קשה וחסר, ואז מפחיד וקשה גם להיות בבית.

לא יודעת אם הצלחתי להסביר את עצמי אבל אלה מחשבות שהולכות איתי הרבה, כאחת שמשני הצדדים אין לנו אפשרות פשוט להגיע כשבא לנו, ולהתפנק. ב"ה בונים את עצמינו צומחים מאתגרים המשפחתיים אבל וודאי שהתחושה המשפחתית נותנת המון המון גם לפני ה'להגיע לשבת או להשאר בבית'

אם לא טוב, אז לא טוב. 

ואם יש מקום לשפר, אז צריך להיות על זה. 

תשבי עם עצמך בלבד ותחשבי. 

אני לא אומרת שזה יהיה פשוט, אחותי. אנחנו באותה סירה וקשה פה הזרימה להחריד. 

אבל רק את יודעת מה את רוצה באמת ומה הזוגיות שלכם מסוגלת. 

מוזמנת לפרטי באהבה 

לא בטוח שאחרי הגירושין שלך יהיה הרבה יותר טוב..

נסי אולי את הסדנה של 'מעוררות אהבה', זה אולי קצת יעזור..

וזה באמת לא פשוט.

איך היה הקשר בינכם בתקופת ההיכרות והאירוסין? 

כדאי להפחית את הזמן אצל המשפחה, כתבת שאתם ברוב השבתות והחגים אצל האמא, אז להגדיל את הזמן האישי והזוגי שלכם בלי הסחות מסביב.

שכן אי אפשר לבחור, אבל אפשר לבקש שיפסיק ואם לא הולך לעבור דירה.

לא צריך להרים כבר ידיים. השנה הראשונה מאד קשה וצריך להתגבר וגם ללמוד ממנה ובעיקר לא לפחד להתייעץ, ללמוד וגם לקחת עזרה אם צריך

נשמע מצב ממש מורכב וקשה.

זוגיות מפגישה אותנו עם כל מיני מקומות מורכבים בתוכנו,

עם כל מיני סיטואציות לא פתורות שמחפשות ריפוי, עם כל מיני כאבים למשל של דחיה או בדידות שחוזרים על עצמם.

ממליצה לך ממש לפנות לעזרה רגשית שתעזור לך קודם כל לברר את המקום שלך בתוכך, להבין מה הפצע שאת פוגשת בזוגיות, ולראות אם יש סיכוי לתיקון ולשיפור של המצב ביניכם

(בדרך כלל הדינמיקה שנוצרת במצבים כמו זה שתיארת זה שכל אחד מבני הזוג דורך ומפעיל את הנקודות הרגישות אצל בן זוגו, וגורם לו להגיב כלפיו באופן השרדותי שמפעיל בחזרה נקודות רגישות וחוזר חלילה. 

כך נוצרים מצבים שנראים מייאשים וחסרי מוצא,

של מריבות, ויכוחים, ביקורת.

הוא מתייחס בצורה פוגעת מתוך הכאב והקושי שלו, וכך מכאיב לך, וגם את מחזירה ונוצר פה כדור שלג בעייתי ומאתגר שיוצר כאב וריחוק).

בסופו של דבר, המקומות שבהם אנחנו מגלים קושי בזוגיות, הם מקומות שאנחנו צריכים לרפא, איתה או בלעדיה.

לכן, מנסיוני בעבודה עם נשים מציעה ממש שהשלב הראשון שלך יהיה עבודה עצמית והבנה מה קורה לך בעומק בתוך הזוגיות הזו.

לפעמים העבודה מאפשרת לתקן את הזוגיות הנוכחית, וגם כשלא חלילה,

הזוגיות הבאה בע"ה תתחיל ממקום טוב ובריא יותר אם עושים עבודה של ריפוי וטיפול.

מאחלת לך ולכם חיים טובים ומאושרים❤️

מוזמנת לפנות בפרטי אם אוכל לעזור

יש כאלו שהעלו רעיון לנסוע לחו’’ל למשל שוויץ, לתקופה של כשלושה שבועות, לטייל וליהנות, ו’לשכוח מהעולם’ ולנסות לגלות אחד את עומק הנפש של השניה. הניתוק הזה מהכל, יכול להביא הרבה טוב..

ואפילו לא חו’’ל אלא צפת העתיקה למשל.

ובכללי, לטייל הרבה יחד, לנסות לגלות את האהבה.

מאחל חיים מאושרים עם המון סיפוק פנימי ושמחה!

בשנה הראשונה התחפשנו שאשתי היתה זאב והתינוק היה כיפה אדומה ואני הייתי הצייד

בשנה שעברה היה פורים דפרזים ביום ראשון, אז זוג שאנחנו מכירים התחפשו למלווה מלכה (הוא מאבטח והיא מלכה), השנה יכול לעבוד לירושלמים

משום מה אין ברשת שום נכס להשכרה שם. 

למכירה יש ביד2 רק 3 הצעות שלא מתאימות לנו. 

אשמח לשמוע עוד כיוונים,

תודה! 

יש לי שם קשרים