פורום נשואים טריים (עמוד 13)

רואה שכתבת מזמן אבל אולי יעזור בכל זאת.

חזקו ואמצו.

מאחלת לכם שתמצאו שלווה וטוב בסוף.

שולח חיזוק

גם אם זה רק צעד אחד

גם אם זה עדיין לא הסוף 

גם אם זה עדיין לא מובטח

חשוב לנשום את הרגע הזה

ממש "היינו כחולמים"

מי האמין לפני יום שנשיא ארה"ב יאמר בפה מלא, בגלוי, בביטחון, הכי בפומבי שיש - *כל* תושבי עזה צריכים להגר ו*לתמיד* וכל הרצועה לא תהיה יותר בשליטת החמאס ושות'. לא יהיה!

נכון יש עוד דרך

נכון זו הארץ המובטחת שלנו, העם היהודי

אבל רגע לנשום את זה

זה לא מובן מאליו

ולקוות ולהתפלל שאכן הסרט הכתום שהפך לצהוב יהפוך לכחול ולבן, לצבעי גן עדן ולא גיהנום

שהכל הכל מאיתך ה' יתברך 

אך ורק בידך

שלח נא אורך ואמיתך לכל העולם כולו

תקנם בעצה טובה מלפניך

לפי המוסר היהודי של תורתך הקדושה

ורגע לעצור

להנכיח

לנשום את הרגע

ולהגיד תודה תודה לך השם על הטוב הגלוי

כבר ממש מוחשי להרגיש

איך יכול להיות "ברחמים גדולים אקבצך" והטוב עוד יכול להיות פי אינסוף מהרע.

ולנצח. באמת באמת לנצח.

ניצחון האור על החושך

שמעז(ה) יצא מתוק מתוק מתוק לכל העם המדהים שלנו

ב"ה 

שנזכה 

שנזכה להיות כחולמים מרוב כל הטוב הגדול, הגלוי, השלם והעוצמתי 🙏

נוכל לשיר ולהלל על רגעי האור והטוב שכן יש

לעצור רגע

ולהודות

"ואילו פינו מלא שירה כים"

כמו ששרנו אז, בקריעת ים סוף

כך ב"ה נשיר היום בקריעת כל הרוע והפצעת האור

בחודש של צמיחה והתחדשות

במהלכים אלוקיים אדירים

אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה

הגדיל ה' לעשות עמנו

והשבת ב"ה לקחת את הרגע הזה

לבד או עם הילדים 

לנשום ולהתמלא בזה הרגע

ולומר מזמור לתודה, לשיר, להלל ולהודות לך ה' יתברך 

על כל הטוב שנתת לנו בחיים הפרטיים 

ועל כל הטוב שאתה מרעיף עלינו ומנהיג ברמה הלאומית 🙏🌟

באמת יש הרבה על מה להודות, עם כל הקושי שאנחנו עוד חווים. וכל כך חשוב לראות אותו ולהודות עליו...

נשמע כמו פתרון טוב

ההורים יפגו את הבן והנכדים

ואת לא תיפגעי.

לא מבינה למה זה צריך להיות כולל לילה

שיסעו לביקור ערב כלשהו/ אחה"צ

וחיבוק! נשמע קשה ממש!!!

לא התכוונתי שבת

התכוונתי ביקור באמצע השבוע

לא הבנתי שזה האופציות... עכשיו מקריאה חוזרת הבנתי...

ממש ממש לא!

אתם מתחילת הנישואין נוסעים כל שבת שניה אליהם? גם אחרי 8 שנים? זה המון

ובכלל, את מתארת מציאות מאוד קשה ומורכבת ואם כל כך קשה לך אז באמת להפחית נסיעות לשבתות אצלם או להזמין אליכם במקום.

רק נראה שלפני כן כדאי ליישר קו עם בעלך, לדבר איתו. נראה שיש צורך שיבין ויראה אותך

כל כמה זמן אתם נוסעים להורים שלו?

ולהורים שלך?

אדם לא צריך להיות במקום שבו רע לו. פשוט לא.

יש חתונה אחת לכמה זמן? מילא.

צריך לעשות סדר פסח ביחד אחת לשנתיים? נו טוב.

אבל להגיע אחת לשבועיים למקום שבו רע לך? זה עונש שלא מגיע לאף אחד.

אני מאוד מאוד מאוד משתדל להימנע מאנשים או מקומות שעושים לי רע. אני משלם על זה מחירים אבל אחרי הרבה שנים הבנתי שזאת הדרך היחידה.

בעלך אוהב אותך? רוצה בטובתך? אז לדעתי הוא צריך להבין שאת פשוט לא יכולה להיות במקום שבו את מרגישה רע. לא משנה מי אשם, מי אמר מה, מי עשה למי. פשוט לא טוב לך שם וזהו.

גם צורת דיבור שלא מתאימה שידבר אליך "תדעי את מקומך"/ לצעוק עליך ובטח ובטח שזה ליד אנשים לא מקובל בשום צורה

דבר נוסף הוא יכול ליסוע לבקר בכיף את ההורים שלו בלעדייך אבל למה גם לישון?

הכל מתחיל מליישר את ההדורים מול בעלך כי משפחות הזויות יש בשפע אסל ברגע שבעלך יבין ויהיה איתך זה יהיה פשוט יותר

כל יועץ זוגי שתפנו אליו יערוך את הגישור הזה ביניכם אם לא תתקשרו את זה בעצמכם.

משהו פה לא תקין . יכול להיות שהכל בסדר מסביב.. אבל זה משהו שדורש טיפול.

יותר משיחה אחת. ששניכם מקדישים זמן בצורה רגועה.

"אנחנו מקשיבים ולא שופטים"- ואז מוצאים פתרונות.

אני מכירה לא מעט סיפורים כאלה שנגמרו בגירושים רק כי המשפחה שלו / שלה היו כאלה ובן/בת הזוג לא היו שם בשביל הצד השני.

כותבת גם בתור אחת שחוותה חוויות דומות בפרק א'.

ניסיתי להסביר לו בצורה הכי יפה איך שאני מרגישה, חוץ מלהגיד לי שהוא גם סובל אצל המשפחה שלי

לא היה לי מה להגיד (לא היינו אצל המשפחה שלי 10 חודשים) ההורים שלי מגיעים אלינו.

הוא פשוט אמר לי שהוא אמר להורים שלו שאני לא רוצה לבוא, והם ידברו איתי

זה אמיתי?

מאז ומתמיד ההורים שלו היו מעליי

אני באמת חושבת שאם נתגרש זה יהיה רק בגללם

וחבל לי על הילדים 

והם אמורים לדבר איתך?

הוא אמור להיות בצד שלך, להגן עלייך, ובטח לא לומר להם ככה מה שאמר ולתת להם "לדבר איתך" כאילו את צריכה לשמוע מהם שיחת מוסר, כי לצערי זה מה שנשמע כאן

שוב, דווקא צריך שקודם ביניכם תהיה הבנה, תקשורת, שיח והסכמה שאתם צד אחד

תמיד

שברוך השם אנחנו מנסים לבנות בית משלנו ואנו זקוקים לבנות את עצמנו.

בלי קשר להורים בזוגיות אם נפתח פנקס חשבונות מה קורה אצל כל אחד מההורים זה לא ייגמר.

השינוי הוא אצלנו כי כשמתחתנים בונים קן חדש בית חדש עם הרגלים שונים ואם כל הזמן נוסעים מתי נבנה את הקן הפרטי שלנו.

מעבר לזה לשקף לו את ההרגשה שהם מעליך וגם להסביר לו מה זה גורם לך להרגיש ,לשאול אותו מפורש טוב לך ונעים לך שכך אני מרגישה? איפה האחריות שלך לדאוג לי?לא בהאשמה אלא בהתעניינות תאיר את עיניי תסביר לי איפה אתה מתחשב כי אני לא רואה...

אם הוא מבין שיש בעיה ויהיה מוכן לפתור אותה נחמד ,אם לא ללכת כמה שיותר מהר לייעוץ .

אבל כמו שציינתי, זה משהו שמצריך יותר משיחה אחת. 

יש גבול לכמה "הוא" יכול לספוג אינפורמציה שהוא מרגיש בה "לא בסדר".

אולי בפעם הבאה שהוא יציג את זה מהצד שלו לפני שאת מציגה את הדברים ותנסו למצוא פיתרון עבור שניכם.

כי אתם החשובים פה בתוך הסיפור.

(אני לא יועצת זוגית. רק רוצה בטובתכם. כי ככה שניכם לא יכולים להמשיך)

ממש קשה להיות במקום שבו לא רואים אותך, לא מתייחסים אלייך, ואפילו בעלך משתנה שם ומתנהג אלייך כאדם זר. 

זה באמת כואב ומגיע לך על זה חיבוק ענק!

אני חושבת שיכול לעזור אם תצליחי רגע לשים בצד את כל האמירות השכליות והשיפוטיות על המשפחה שלו (למרות שהן צודקות לגמרי!), ולנסות לבוא ולספר לבעלך בכנות איך את מרגישה- שכשאתם שם את מרגישה בודדה, שקופה, חסרת ערך, מרגישה לא מספיק טובה בעיניו וכו'. בלי האשמות, הסברים או השוואות לצד שלך. פשוט לבוא נקייה וכנה.

מאוד מאוד קשה לבוא ולדבר ככה בפתיחות, ואולי יהיה לך קל יותר לכתוב את זה בכתב, אבל אני מאמינה ששיח כזה יגייס אותו לבוא להגן עלייך ולהיות לצידך.

ופחות משנה מה תבחרו לעשות בפועל (הוא יסע לבד, תורידו תדירויות, תקבעו דרך מסוימת שבה הוא מתנהל כשאתם שם)- מאוד חשוב התחושה שאת לא לבד בסיפור הזה. שהוא איתך יחד. זה הוא ואת יחד בהתמודדות מול המורכבות שבקשר בינך לבין המשפחה. וממש לא משנה מי אמר, מי עשה ומי אשם. 

כאשר עומדים מול קונפליקט כלשהו -

הוא קודם כל ההבנה העמוקה.

לתת רגע ניראות למה מתחולל אצל כל אחד מאיתנו בעצם

קודם כל ניראות לעצמי

אח"כ לשקף זאת לשני,

שבתורו נותן ניראות לעצמו -

ואז משקף אותה לי.

כאשר יש בינינו הבנה עמוקה

מה כל אחד מרגיש שם?

מה כל אחד צריך שם?

מה לכל אחד קשה?

מה כל אחד היה רוצה שיקרה?

וכאשר כל אחד נותן לשני (וכמובן גם לעצמו קודם) ניראות -

או אז אפשר לעבור לשלב הבא - שהוא שלב הפתרונות.

ובשלב הזה,

אם עשינו כבר את השלבים הקודמים נכון ולעומק -

הפתרונות מגיעים הרבה יותר בקלות.

כאשר המטרה שלנו היא למצוא את הגם וגם.

ולא את ה"או או"

למצוא איך אפשר שגם אתה בעלי תרגיש שיש לך ניראות למה שחשוב לך וזה מתקיים

וגם אני ארגיש שיש ניראות למה שחשוב לי ושזה מתקיים.

ההצעה הזו שהוצעה שבעלך יסע עם הילדים בחמישי ויחזור בשישי יכולה למשל להיות פתרון מסוים שיכול לעבוד,

אבל לא כך כאשר אין עדיין ניראות הדדית, הבנה הדדית, חיבור עמוק.

ככה זה רק לשים את השלב האחרון בפירמידה (הפתרון) שהוא הכי קטן בגודלו ואז כל הבניין קורס...

צריך קודם לבנות את הבסיס הרחב שיחזיק אותו, את הפתרון.

הבסיס הרחב הזה של ההבנה, של הניראות אחריה, ואז הפתרון.

אני מצליח קודם לראות אותך, אשתי,

להבין אותך לעומק

מה קשה לך שם

למה קשה לך שם

מה את צריכה שם

מה עוד

אני מצליחה לראות אותך, בעלי,

להבין אותך לעומק

מה חשוב לך שם

מה הצורך שלך שם

מה עוד

אחרי שנעשה את זה נוכל לחשוב על חמישי עד שישי

או על כל פתרון אחר

העיקר שהוא יבטא את הגם וגם

והעיקר שהוא יבטא זאת רק על גבי ההבנה השלמה.

כשאני, האישה, ארגיש שהלב שלי והצרכים שלי וכל מי שאני חשוב, ולא שקוף

נראה, ולא נמחק

שמבינים אותי, שמקשיבים לי, שרואים אותי, שאכפת ממני,

וכאשר אני, האיש, ארגיש שהצרכים שלי והלב שלי נראים ונשמעים, שאפכת ממני, שאני חשוב, שאני לא נמחק -

אז נחשוב *יחד*

האם מענה שאבא והילדים נוסעים לחמישי בערב עד שישי בבוקר יכול לענות על הצרכים של האיש של לראות את משפחתו, בביקור של הילדים את סבא וסבתא, וזאת בלי שאני האישה אסבול שם, ובלי שניפרד לשבת?

או אולי מענה אחר שכן נלך יחד אבל בלי לינה?

או שכן עם לינה אבל נראה, שוב -*יחד* איך שנינו נרתמים לזה שיהיה לי נעים שם? או לפחות לא רע? מה שנינו עושים בשביל שזה יקרה?

כי אני חשובה.

ואתה חשוב.

והצרכים שלי חשובים.

והכאבים שלי חשובים.

והצרכים שלך חשובים.

והקשיים שלך חשובים.

ואחנו יחד

אחד *עם* השניה

ולא אחד נגד השני

וכמו שאמר הרב אריה לוין זצ"ל "הרגל של אשתי כואבת *לנו*" -

זו הבעיה של *שנינו*

וזה אנחנו מול הבעיה

יחד.

חושבים מה הפתרון הכי מוצלח למקרה שלנו

חושבים יחד

מנסים יחד

מדייקים יחד

בודקים יחד

מבינים יחד

נותנים ניראות יחד

וגדלים יחד 

ב"הצלחה רבה יקרה 🙏🌹

שיסע חמישי, יחזור שישי, כך גם יתן לך זמן להכין שבת בשקט.

תשובה אמיתית:

אם לא תתחילו ייעוץ זוגי, זה לא יגמר טוב, כי נשמע שגם הוא סובל, אבל לא יודע איך לצאת מזה, ובסוף ייצא עליך ועל הילדים אם לא יהיה משהו נטרלי שיאזן קצת את התמונה.

כשהוא חוזר מההורים שלו, הוא לא הופך לאדם אחר.

הסדר התקין הוא שבעלך צריך להיות איתך לגמרי בכל מקרה ובכל מצב. מה שאת מתארת זה בעצם שאת לא צריכה להגיע לשם בכלל. פשרה הוגנת, להגיע לביקורים רחוקים רק בימי חול. לא בשבתות. אם בעלך לא מסכים. יש לך בעיה רצינית. זה לא עובד. חייבת להיות הבנה שלו ושל הוריו. שהם ירדו למקום השני. ואת תופסת את המקום הראשון לכל דבר ועניין. זה אלף בית של חיי נישואים ואם הוא עדיין לא קלט את זה. מישהו צריך להסביר לו. הוא חייב להבין שהמשך המצב כפי שהוא עלול להביא לפירוק המשפחה. שיחליט. לא התחתנת בכדי לסבול דברים מהסוג הזה. בכל מקרה תגידי לו שאת מבקשת להפסיק להגיע לשבתות. נקודה.

סיטואציה קשה ותיקשורת מורכבת.

ממליצה מאוד על "אהובה צוקרמן" היא עובדת על מענה שכלי ורגשי, נותנת מענה לזוגות בתהליך קצר ומשמעותי. אפשר למצוא את המספר באתר שלה.

את נמצאת במערכת יחסים חולה. סוג של אלימות גלויה וסמויה. לא באמת סופרים אותך. לכי לייעוץ אפילו לבדך. בכדי לדעת את איך לנהל את המצב הזה. אני בעדך. לא מקבל את המושג דעי את מקומך. ככה לא מדברים לאישה.

להגיד שהיא בזוגיות אלימה אחרי ששמעת צד אחד וכמה מילים מתוך פורום.

בכל זוגיות יש קשיים וצריך לצלוח אותם...מפה עד להגיד שבעלה אלים..בהחלט הם צריכים הדרכה אבל לא צריך להוסיף שמן למדורה

אבל אנשים נסחפו להגיד שבעלה אלים והזוגיות חולה...לא! בנקודה הזו הם חייבים ליישר תהדורים ואם יש צורך ללכת לייעוץ טוב 

ככה נראית אלימות סמויה בדיוק ככה. כמובן שצריך לשמוע שני צדדים. אם מה שהיא כותבת נכון. אלימות סמויה קלאסית. וזה כבר מעבר לסמויה. זו אלימות מאורגנת.

לפעמים עדיף פשוט להישאר בבית מאשר להגיע להורים שמתערבים בשביל מה צריך את כל המסיבות האלה!!!!

מתחבר לספר שאני קורא בתקופה האחרונה-   "כוחו של הרגע הזה".

אבל האמת שזה לא נכון גם על ההווה זה נכון גם על העבר. 90% מהאנשים במערכות יחסים עושים את הכי טוב שהם יכולים באותה נקודת זמן. האם זה מספיק? בדיעבד, בדרך כלל לא. אבל לא צריך לבוא  קשוח מדי.

נשמע ספר מעניין

יש כאלה שבביתם יש מזגן על קירור 24/7 בין יוני לאוקטובר, ויש כאלה שחוסכים ומפעילים רק שעתיים בצהריים וזהו.

יש כאלה שמפעילים מזגן על חימום בכל ערב בחורף, ויש כאלה שפשוט לובשים עוד בגד.

יש כאלה שמבשלים הרבה בעזרת חשמל (כיריים אינדוקציה, תנור, נינג'ה למיניהם וכו') ויש כאלה שמשתמשים כמעט רק בגז.

יש כאלה שמייבשים את הכביסה במייבש חשמלי ויש כאלה שתולים את הכביסה.

בקיצור, יש שוני עצום בין משפחות שונות וכל סכום יכול להיות הגיוני, אם הוא מתאים לשימושים שלכם ולרמת החיים שלכם...

אני חושב שזוללי החשמל הגדולים הם מזגנים, מייבש כביסה, דוד חשמלי, מדיח ומכונת כביסה. רוב המכשירים האלה תלויים בעיקר בכם וברמת החיים והנוחות שאתם רוצים שיהיו לכם.

בגדול בגדול, לדעתי מינימום לזוג זה 200 ש"ח בחודש אם הם לא מתכלבים.

הכל נכנס למחברת ושם הכל כתוב.

מה זה כמה הגיוני? אתה מוזמן לבדוק בעצמך עם כל חשבונית בשעון חשמל שבלוח שלך אם הוא מורה על ההספק שמופיע אצלך.

כמו שכתבו לפני זה משתנה מבית לבית ואין משהו הגיוני, אם הדירה עומדת ריקה ואין שום פעילות חשמלית בכלל בדירה עדיין חשבון החשמל יעלה 50-60 שקל בגלל הצריכה של מכונות החשמל שבמבנה, במקרה שיש לכם דירה להשכרה ללא שוכר אפשר לפנות לחברת החשמל לבקש לא להיות חייבים בסכום הזה.

אבל האמת שבגדול המשתנים לא כל כך קשורים לסוג המכשירים בבית אלא יותר לכמות הנפשות, שטח (או יותר נכון נפח) הבית, שעות הפעילות של בני הבית (למשל אם יש הורים במשרה מלאה וילדים במסגרות תחסכו גם בחשמל, גם בגז, גם במים) הבידוד של הבית (בעיקר בגלל המזגנים) הדירוג האנרגטי של המכשירים בבית.

וכן אם עברתם לספק חשמל זול.

שהיינו זוג צעיר יצא לנו בערך 500-600 לחודשיים

זוג שיצא לו 5,000₪ הם רוצים לדעת אם זה הגיוני.

אמרתי להם על הדוד והמזגנים הישנים..

בערך

8 כוחות סוס, תמיד ביחד כמעט כי זה עילי בסלון ומיני לשאר הבית

עם 2 מקררים, מדיח, מכונה, וכו

הכי גבוה שלי 2500

שמשתלם לכם להחליף מזגן לאינוורטר. 

גם אצלנו עובד 24/7 (לא בדיוק, יש לנו מזגן VRF  שאפשר להדליק בכל חדר בנפרד) וזה לא מגיע לסכומים האלה.

לא משהו שעומד על הפרק כרגע, אבל תודה על הרעיון

(אבל החלפה של המפוצל מאוד פשוטה, להבדיל מהמרכזי)

אמן ואמן

ישועת ה' כהרף עין 🙏

אבל כן, זה לא משנה את המציאות שזה סוג של בועה או משהו דומה לזה שאין לזה ערך עצמי. מצד שני, זו הדרך הכי זולה כנראה להעביר כסף משני הצדדים של העולם בלי לעבור דרך מערכת סליקה בין לאומית.

אם היה מחכה הרבה, היה קונה את כל הרחוב.

אם היה מחכה המון, היה קונה את המחוז.

זה ה"יופי" במטבע הזה.

שאתה משקיע בו ואתה יכול להיות חסר כל או מולטי מיליונר

וכל אחד מהם תרחיש הגיוני לגמרי

התייחסתי למצב שבו הוא היה מוכר היום/החודש/השנה, לא למצב שהוא ימכור בעתיד.

בחודש האחרון ביטקוין שבר שיא של כל הזמנים עם 108,000 דולר למטבע.

לנבא את העתיד זה קשה אבל לדעת מה היה בחודש האחרון זה קל...

ברור שאני לא יודע מה יהיה בעתיד והאם מי שמחזיק היום במטבע יהיה מורווח או מופסד...

שאם יהיה לי מחשב קוונטי

אני אוכל לגנוב את כל הביטקויינים

אז בינתיים אני עובדת על זה 😉

ואני לא בטוח שהבנתי הכל עד הסוף

שקרן עוקבת זה לא טוב כמו המטבע עצמו כי יש שחיקה.

אז אני לא בטוח מה ההסבר המדויק אבל בטח החכמים כאן יודעים

אבל גם אם זה נכון,

יש לקרנות 3 טענות הגנה:

א. עדיין הרבה יותר קל לקנות אותן מאשר את המטבע המקורי

ב. גם במיסוי זה הרבה יותר קל (מבחינה בירוקרטית, זה לא שבסוף משלמים פחות)

ג. מאות מיליארדי דולרים כבר זרמו לקרנות האלה, אז אני מרשה לעצמי לסמוך על חכמת ההמונים

אגב,

יכול להיות שאתה מתכוון לדמי הניהול שהקרנות גובות?

משהו בקשר לזה שזה רק מחקה.

אולי בגלל פערים במחיר

אולי בגלל השהיה של החיקוי

אולי בגלל שזה נקנה במטבע שנתון לאינפלציה

יכול להיות שלא מדובר בסכום מאד גבוה, או שההפרש לא מצדיק את המאמץ להשקיע במקור

אם מישהו כן מכיר ויודע להסביר אשמח 

כבר עושות את הגידור מול המטבע.

כך שאם הקרן השיגה 26%

זה כבר בשקלים. (כמובן שעל זה יש דמי ניהול ומסי רווח הון)

תשמור על עצמך

אם תרצה לדבר תגיד

נשמע שאתה עובר טלטלה גדולה.

אולי תרצה לשתף ואז האנשים ידעו להגיב לך באופן ספציפי יותר?

בכל אופן ממליץ לך לפנות לעמותת "חבל הצלה". זו עמותה שנועדה בדיוק למקרים כמו שאתה מתאר

קשה, קשה מאוד.

מאחלת לך שתצליח למצוא את כוחות הנפש.

יש בך יותר ממה שאתה חושב.

כמעט תמיד יש עוד אפשרויות.

לא יודעת אם איבדת הכול פיזית או מטאפורית אבל חפש עזרה בעולם האמיתי, יש אנשים טובים בעולם.

שמור על עצמך.

אתה ראוי לחיים טובים ואני מאמינה שעוד יגיעו.

אל תתייאש.

אם תרצה לספר יותר או שנוכל לעזור אתה מוזמן לכתוב כאן.

היא לא אוכלת מהאוכל שאתה מבשל?

היא לא מאמינה לך כשאתה אומר שלפי ההלכה מותר לעשות משהו מסוים?

או שבאופן כללי היא לא מרוצה מהרמה הדתית שלך...?

אחיד בבית אפשר להחליט שבחלק מהדברים עושים גם לפי מנהגי האישה. ויש דברים שכן אפשרי שכל אחד ישמור על המנהג שלו וזה לא יפגע בקו האחיד מול חינוך הילדים.

לא יודעת מה הכוונה 'אשתי לא סומכת עלי בענייני דת'.

אני חושבת שרצוי מאוד שבני זוג עם יסמכו אחד על השני, באופן כללי וגם בענייני דת. אבל אני לא חושבת שהפירוש המעשי של זה הוא שהאישה תקבל תמיד את דעתו של הגבר... 

שנית לא אמרתי שהיא צריכה לקבל תמיד את דעתי ואפילו אמרתי לה על דברים מסוימים שאם חשוב לה לשמור על המנהגים מבית הוריה שתעשה את זה הכוונה שלי היתה שאם נגיד אני סומך על דברים מסוימים שהיא לא אז בזה צריך קו אחיד כי אי אפשר לבלבל ילדים כשיש בתמונה וגם שלא תקח כמובן מאליו שזה סבבה לנפנף את מה שאני אומר בענייני הלכה ודת 

העיקרון הוא, שזה הבית של שניכם ורק אתם יכולים להגיע להבנות יחד מה מתאים לכם. אם מראש אחד מבני הזוג מגיע עם גישה שהוא צודק והשני סתם ככה לא סומך עליו, זה בסיס לא משהו להגעה להבנות האלה (לא אומרת שזו הגישה שלך, זה פשוט מה שנשמע לי כשאני קוראת אותך).

ולגבי הילדים, הגדול שלי בן תשע, לא חושבת שחייבים בכל הנושאים 'קו אחיד' מול הילדים. ילדים יכולים להכיל מורכבות. למשל, אם החלטתם שבבית שלכם לא מקפידים על חלב ישראל דווקא, לדוגמא, אז תקנו ותתנו לילדים לאכול גם חלב מוכרי, ואשתך יכולה לא לאכול. וכשהילדים יהיו בגיל המתאים וישאלו למה אמא לא אוכלת חלק מהדברים שאתם קונים, אז בהחלט אפשר לנהל דיון על מה זו ההלכה ומה זה הידור, ושאנשים יכולים לבחור איפה הם יכולים ורוצים להדר, וכדו'.

ואולי מצד שני, אם אשתך תרגיש שחלב ישראל זה ממש בנפשה, ושהיא ממש תשמח' למסור על זה את הנפש', אולי בסוף אתה תגיע למסקנה שמתוך שותפות איתה גם לך זה חשוב, רק בגלל שזה חשוב לה, ואולי תחליטו לא לקנות את זה לבית ולהרגיל את הילדים לא לאכול את זה. ואם כשהם יגדלו הם ישאלו למה אתה לא קונה הביתה חלב נוכרי, ואבא שלך כן קונה, תנהלו את אותו דיון מהצד האחר, שמעיקר הדין מנהג אבותיהם לאכול, וכשהם בחוץ אולי הם גם יכולים לקנות, ומתוך כבוד לאמא שזה מאוד חשוב לה, החלטת גם אתה להקפיד בבית, והם יחליטו לעצמם ככל שהם גדלים, בתוך מסגרת ההלכה, במה הם מהדרים ומה הדרך שלהם.

עיקר העניין זה הכבוד ההדדי, והשותפות, והרצון להיטיב זה לזה ולמשפחה שלכם, בעיני זה גם עיקר החינוך ואם זה מה שיעבור לילדים שלכם, זה יהיה מצוין... 

העניין הוא שאני חווה נפנוף/זלזול/התעלמות/פרצופים כשאני מביע את דעתי בענייני דת ואידאלוגיה אז הפסקתי להביע דעה כי למה לי

החשש שלי הוא לא דוקא בדברים הטכניים של נאכל חלב נכרי או לא (שגם בזה חוויתי חויה בכלל לא נעימה ואפילו פוגעת מהצד שלה כלפיי) אלא בדברים של אידאולוגיה ששם זה לא משו טכני שפשוט לא נקנה לבית וזהו אלא בדברים שיצטרכו לעבור לילדים ואני לא רואה את עצמי מחנך או אומר לילדים שלי לעשות דברים שאני לא מאמין בהם.. וכשהיא תבקש ממני גב בסיטואציות מסוימות/הילדים ישאלו למה את זה אנחנו עושים/לא עושים כמו שקורה בכל בית איך אני יכול לעשות את זה

בקו השקפתי אחר ממך.  

כמו העצה הטובה למעלה, של @קופצת רגע,

צריכים להגיע בינכם להבנות והסכמות במנהגים ואורחות חיים, רמת חומרות והקפדות.   

יש מצב שיש בזה אלמנט של זלזול, אפילו ללא כוונה וללא מודעות ויש בזה איבוד שלך של הכוח שלך, ההובלה שלך, של המקום ההלכתי בחיים שלך.

אתה צודק, יש לזה השלכות כבדות על הילדים.

אם תרצה, תצא למסע למצוא את המשמעות הגברית שלך, ואת ההשלכות ההלכתיות לזה

והיא, רק אם היא תרצה, תצא למסע למצוא את המקום הנשי שלך והמקומות שהיא תתבטל (תלמד להכנע) לבעלה.

כבר אמר לזוגות, שלא חייב שהרב של אישתך ושלך צריך להיות אותו אחד. 

כדי שלא היו השלכות כבדות על הילדים, לא צריכים אישה כנועה.

צריך בעל אוהב ומכבד, ואישה אוהבת ומכבדת.

וזה תלוי יותר במידות ונתינת מענה לצרכים הריגשים אחד של השני 

דרך ארץ קדמה לתורה.

ואם למשהו יש משקעים בגבריות שלו , שילך לטיפול.

אבל מה שכתוב כאן, זה טיפול בענף במקום לטפל בגזע, כי לעניות דעתי חסרה תקשורת, 

להבין מה המקום שלה, ולמה היא לא סומכת , שאלת אותה פעם?,

ולדעתי עם הידברות וכבוד שלך כלפיה וגם כלפי עצמך,

 אפשר להגיע להבנה, גמישות ומרחב מכבד ומכיל לכל אחד מכם

אפשר לבנות בית.

צריך שיהיה הלכה אחידה.

בדרך כלל נוהגים לפי הגבר. כך מקובל.

אבל אם זה לא מתאים לזוג.

אפשר בחלק מההלכות ללכת לפי הגבר ובחלק מההלכות ללכת לפי האישה.

העיקר שתהיה הלכה אחידה. במיוחד עבור הילדים.

אפשר שאחד הצדדים יקפיד ויחמיר על עצמו.

אבל שיהיה ברור שהוא המחמיר.

לדוג'. נגיד שבבית ברור שמותר לאכול חלב נוכרי. זה כשר.

אבל זכותו של הגבר/אישה להחמיר על עצמו/ה ולא לאכול. כמובן שכולם יכבדו אותו. אבל לא תווצר סתירה ברמת הלכה שאבא אומר מותר ואמא אומרת אסור. 

בין הבדלי מנהגים שנובעים ממנהגי עדות וכדו' (כמו קטניות בפסח, דג בחלב, בישול בשבת וכדו') שבהם באמת יש עניין ללכת לפי מנהג האב, לבין הבדלי מנהגים שיותר קשורים לקולות שסומכים עליהן או לא (כמו בהקפדה על רמת כשרות, חלב נוכרי ועוד), או חומרות שנוהגים בהן או לא (למשל לא לטלטל גם במקום שיש עירוב) שזה לא בהכרח צריך להיות לפי מנהג האב אלא בהחלטה שתתאים לשני בני הזוג (כשיכול להיות שתהיה הבחנה בין מה שמחליטים עבור כל בני הבית, לבין מה שאחד ההורים יבחר לנהוג לעצמו - לקולא או לחומרא).

ומסכימה שבכל מקרה לא צריך להיות מצב שבו אבא אומר מותר ואמא אומרת אסור או להיפך.

לא ביקשתי אישה כנועה, לא רמזתי וגם לא הייתי מעונין באישה כזאת

שאלתי אותה פעם

אה.. ואין לי משקעים, תודה על ההמלצה החמה 

שהנקודה פה היא מעבר לנושא הדתי

כלומר האם היא מכבדת אותך ואת דעתך, האם היא נותנת לך

את המקום שלך כאאיש וכגבר שלה וכו.

ממליצה לכם לנסות לדבר בכנות ולהגיע לעומק והשורש של הדברים

יכול להיות שבאמת המוקד הוא שהאישה לא מכבדת את הבעל ואת דעתו.

אבל גם יכול להיות שהוא לא מכבד את הגבולות ההלכתיים שחשובים לה, ולכן היא לא מרגישה שהיא יכולה לסמוך עליו בנושאים האלו.

הכבוד פה צריך להיות משני הכיוונים.

ואולי צריך פה עזרה חיצונית (של גורם מקצועי, או גורם הלכתי. אולי הכי טוב למצוא מישהו שהוא גם וגם, כמו רב שהוא גם יועץ זוגי...) כדי לקבוע ביחד את הקווים המנחים ההלכתיים של הבית.

מכאן יהיה יותר קל לכבד אחד את השני ולסמוך אחד על השני, כשברור לשני הצדדים על מה מקפידים, ויודעים שמכבדים את הקווים שהוחלט עליהם.

שלא תסמוך עליך בעניין של כשרות זה עניין של אמון לא הלכה כלומר אם סיכמתם שבבית אוכלים כשרות איקס והיא לא סומכת עליך שזה מה שקנית אז הבעיה כאן היא באמון בינכם ותבדוק למה...

לגבי ההלכה אם אתה אומר שאתם לא באותה רמה דתית נשמע שזסביר שלא תסמוך עליך בפסיקת הלכות🤷‍♀️

שלא אביא לה משהו בכשרות שהיא לא אוכלת

היא לא סומכת באופן כללי כשאני מביע דעה בהלכה כחשהי, מבחינתה הדיפולט שנראה זה לא נכון

אם הוא על הגג. זה בעיית לחצי מים

קשור לעירייה בדרך כלל

ניתן להתקין משאבה להרמת לחץ המים.

במידה וגרים בבניין. לשאול את השכנים אם זה קורה אצלם ולפי זה לאפיין את הבעיה.

זה נפוץ גם בבניין שכל הדיירים נמצאים בבית.

וגודל הצנרת לא מספיק רחבה להכיל את כמות המים הנדרשת כדי ומי שסובל זה הקומות הגבוהות או הדודים שנמצאים על הגג

יכול להיות גם בעיית אבנית ביציאה מהדוד/חנוכיה.

אבל אז היה לחץ מים נמוך כל הזמן

אחת השכנות שבקומה השלישית בכניסה לידינו אמרה שגם אצלם יש בעיה.

ונניח שזו בעיה של העיריה, למי פונים?

אבל סיכוי טוב שלא תקבלו ממנו פתרון.

אפשר להתקין משאבה להגברת לחץ המים

לק"י

ויש בכמה מאות.

לכן ממליץ לפנות לאינסטלטור.

אבל בדרך כלל זה משהו ברמת בניין.

ולכן רצוי לכנס אספת דיירים ולהחליט על כך.

והנה הטקסט המקורי - מתוך הפייסבוק שלו - נשואים טריים

איך העייפות והחוסר שינה בגלל הנחירות משפיעים עלייך. זו בעיה ששניכם צריכים לפתור ביחד, לישון קבוע על מרון ליד הילדים זה לא באמת פיתרון.

תנסי להבין למה הוא נרתע מלטפל. יש היום פתרונות סופר פשוטים לנחירות כמו מכשירי אדים. גם אם ירידה במשקל תעזור זה תהליך שלוקח חודשים, כשבינתיים אפשר לנסות פתרונות מהירים הרבה יותר. 

לקחת מישהו עם עודף משקל ולהגיד לו לישון במטבח...

לבעיית נחירות.

אחת מהם זה מכשיר שהנוחר מתחבר אליו כל לילה וישן איתו, נקרא סיפאפ, הוא עוזר למי שישן לישון שינה רציפה בלי נחירות.

המכשיר מותאם לאדם עצמו.

אין סיבה שתסבלי ככה, שתישני על מזרון ובחדר אחר.

זו תופעה חדשה או ככה היה מהתחלת הנישואים?

לא כואב לו שאת ככה צריכה לצאת מהחדר כדי לישון, ועוד על מזרון ליד הילדים?

שזה מותאם לאדם. אחרי מכון שינה.

אחרי בדיקה

כך או כך יש היום מיכשור שמונע/מפחית

אין סיבה שהיא תסבול 

לא יודעת למה הוא לא הולך לחפש פתרונות

לפעמים הוא ישן על מזרון לפעמים אני

מתחילת הנישואין היו פעמים שנחר.אולי היום השינה שלי מאוד קלה ומתעוררת כמה פעמים בלילה או שמעירה אותו כמה פעמים ואז הוא מתעצבן והולך ליד הילדים

אבל בפועל לא יוזם פעולה לבדוק

טוען שכשיירד במשקל זה ייפתר

בפועל לא ממש קורה

אני כן חושדת שיש לו דןם נשימה ולכן זה גם מסוכן כי בלי קשר לניירות לא ישן רצוף

קם המון.

אבל בכללי טיפוס שלא מוכן לטפל בעצמו, ללכת להתייעץ או לרופאים 

למה הוא לא מחפש פתרונות: כתבת שהוא לא טיפוס שמוכן לטפל בעצמו או ללכת לרופאים או ייעוץ.

השאלה אם גם הוא יגיד ככה על עצמו.

אם יש כאן עניין רפואי כדאי באמת שייגש.

אני לא יודע כמה אטמים כאלה קטנים (ולא אוזניות עם קשת כמו שיש לבעלי מקצוע) ימנעו רעש של מישהו שישן ס"מ ממך.

וגם אם כן זה רק סוג של פלסטר.

אני מקווה שיהיה קשוב אלייך וירצה שיהיה לך טוב. לישון על מזרון זה לא פתרון וגם לא באמת ריאלי לכל החיים

"לחיתוך הקונכיות וישור מחיצת האף."

אם תרצו אני מכיר רופא.

יש הרבה.

גומי שמכניסים לאף

והוא משאיר את הנחיריים במצב פתוח.

נגד נחירות

עולה 8₪ בערך 

קניתי את זה כדי לדרבן את עצמי לנשום דרך האף.

וזה אפשר להגיד שמקל לנשום דרך האף

גם במהלך משחק כדורסל נגיד

אני חושב שלהרדם עם זה כן שינה יותר איכותית

יש בכל זאת אטמים או משהו שעוזר? עד ש..?

ניסיתי מהסופרפארם אטמי ג'לי כאלה ופלסטיק ולא הרגשתי שבאמת אוטם מרעש

חזקים של פועלי בניין אני חושבת שזה יותר טוב.

לישון עם בעל שיש לו צינור סיפאפ זה פחות נשמע לי כדאי.

אלא אם כן יש לו בעיה בריאותית. 

עשויים מספוג דחוס ורך.

קניתי כאלה בבית מרקחת (דווקא בסופר פארם לא ראיתי)

אז אין לה בעיה חברתית.

תחכה קצת כי יש שיפורים.

אם היא מבינה שכדאי לעשות מאמצים לשיפור הזוגיות

הייתי ממליץ שעם סבלנות תעשו את זה

מה שספגת כל החיים ספגת

אין מה לעשות לגבי העבר.

אל תבוא עם כל המטען המובן מאוד מאוד לי

של העבר.

אוף כמה קל לי לכתוב וכמה קשה לבצע.

שאפשר וכדאי לטפל בו בייעוץ זוגי.

בטח אחרי שהיא התחילה לטפל בעצמה.

בטח אם יש אהבה.

בטח אם היא פורחת בעבודה - זה אומר שיש פוטנציאל.

מה שתעשו בטיפול זוגי הוא -

נטישת דפוסי מקולקלים ולמידה יחד של דפוסי תקשורת טובים יותר.

פירוק של מטענים רגשיים שמלווים אתכם.

למידה איך לנהל משברים ומריבות היום כך שלא ימשיכו ליצור נזק.

הלוואי שתצליחו.

בהנחה ששניכם רוצים לחיות טוב יותר ועוד נשאר גרעין של אהבה, ותמצאו מטפל טוב, סיכוי גבוה שתצליחו.

(מניסיון)

למרות הרצון הטוב שלך לזוגיות טובה יותר, אתה מאוד ביקורתי כלפיה

היא התחתנה איתך כי הגיעה ממצוקה שחוותה, יש לה בעיות לא פשוטות, צועקת,לא מינית, לא זוגית, לא אשה, הפרעות קשב, ושוב יש לה בעיות, היא צריכה להשתנות.

אתה מעיד שגם לא נעים אבל זה רק מהתסכול, אבל היא לא. היא לא נעימה כי יש לה בעיות.

באופן לא מפתיע בעבודה היא פורחת, מוצלחת, מסורה לעבודה. הפרעות הקשב נעלמו.

היא מודעת לתסכול שלך ממנה,לשיפוטיות, היא יודעת שאתה רואה שהיא לא בסדר, ואולי היא מתנהגת במגננה ותקיפה, אולי גם היא לא נעימה מרוב תסכול?

אתה מגיע ממקום שמאוד יודע מה נכון ומה לא נכון, איך אסור להתנהג ושופט אותה ורק מחכה שהיא תשתנה. נו כבר, תשתני.

ואולי כבעל אוהב, תברר איתה לעומק, מה קשה לה מה חסר לה, מה היא צריכה ממך? מה אתה יכול לשנות שיהיה לה טוב? 

הסבר למה אני מתכוונת...
קורה לא מעט שאני מכינה כמעט את כל השבת. (אנחנו שותפים לגמרי בתפעול של הבית במהלך השבוע, בשבתות זה פחות הולך)
הקטע שאחרי שאני מבשלת, מסדרת, שוטפת וכו וכו בעלי בד"כ מתעקש לעשות משהו קטן (ברמה של לכוון שעון שבת או לחתוך טישו).
וזה מחרפןןןן אותי. מילא זה שעשיתי הכל לבד, אבל זה מרגיש לי ניסיון למחוק את זה שעבדתי כ"כ הרבה, כי יאללה שנינו עבדנו, ואני עוד צריכה לפרגן על הדבר הפצפון שהוא עשה.
זה מרגיש כבר הרבה יותר מעצבן מאשר שלא היה עושה את זה...
הבעיה שאני מתעצבנת גם כשיוצא שעשיתי הכל לבד

אז מעניין אותי מאוד-
א. גם אתן (ואם גם לגברים זה קורה שהם עשו הכל לבד- אשריהם!) הייתן/ מתעצבנות מזה? לדעת שאני לא היחידה...
ב. מה עדיף לדעתכם? שלא לעזור בכלל במקרה כזה? כי אני כבר לא יודעת מה אני רוצה...

כמובן שהאידיאל זה להתארגן ביחד לשבת, אנחנו בתהליך ואני גם לא מצפה לחצי חצי כי בסוף רק אני יודעת לבשל וזה כבר חלק גדול, אבל כן לקצת יותר שותפות אז מבאס כשזה לבד
תודה מראש!!

והשיטות שלו

יכול עם השנים להשתנות

אבל אם מפריע לשני אז צריך לתקן

הוא מרגיש אולי כמו הסיפורים בגמרא?

זה ממעיט בערכך או במה שעשית

וכמובן שאפשר לומר לו תודה על מה שעשה כי זה לא תחרות של מי ראוי יותר להערכה או מי עשה יותר

אני חושבת שכמעט בכל בית יהודי ממוצע האישה עושה יותר לכבוד שבת

לי מאוד עוזר להגדיר לבעלי מה הוא עושה וזהו שגר ושכח אני יודעת שכל השאר עלי...ואז בעצם על מה יש להתלונן? הוא עשה מה שביקשתי מושלם מבחינתי

אם התחושה צפה לך על חוסר הערכה אז תעבדו על זה

אבל אם כמו שאת רושמת מבחירה את עושה תרוב אז ..כנראה זה יושב על מקופ שלא רואיפ אותי מספיק

אפשר לגמרי להבין.

האם את מרגישה שבעוד אחת טורחת להחמיא ולהודות על כל דבר קטן, הדברים שאת עושה לא זוכים להערכה?

כי בעיני זה הנושא, ופחות השאלה שבכותרת 

קודם כל - זה שחשוב לו לעשות משהו קטן, יכול להיות שזה גם בגלל שיש עניין מצד ההלכה שכל אחד יעשה משהו לכבוד שבת.

אבל השאלה אם מה שחסר לך פה זה יותר הערכה מצידו על כל מה שאת עושה? שזה לא ייראה כאילו 'שניכם עשיתם', כשחוסר הסימטריה זועק לך פה?

או שבאמת חסרה לך יותר שותפות? שהוא ייקח חלק פעיל יותר בהכנות?

אני יכולה לשתף שבעלי גם לא יודע לבשל. אבל בתקופות שאני צריכה, הוא לגמרי שותף פעיל לאורך כל יום שישי - שוטף כלים, מקלף ירקות, עורך את השולחן, עושה קניות לפי הצורך, עוזר עם המקלחות של הילדים, מגהץ חולצות, מוציא פחים, מכוון שעוני שבת, מארגן את המטבח בסיום הבישולים, שומר על הקטנה שבלי מסגרת ביום שישי, ואולי עוד דברים שאני לא זוכרת.

היו תקופות שגם היו מאכלים ספציפיים שהוא כן למד להכין והוא היה מכין (למשל פשטידת תפו"א, שזה לא מסובך מידי, לפעמים אני עזרתי בתיבול. ועד היום הוא תמיד מכין טחינה).

ויש תקופות שאני כן משתדלת לשחרר אותו ללמוד בשישי בבוקר, ואני עושה יותר (או שמספיקה יותר ביום חמישי). אבל זה לפי איך שאני 'מכתיבה', ולא רמת הצורך שלי בעזרה.

(ויש תפקידים שבכל מקרה על אחריותו, גם אם הוא לומד בבוקר).

אז אם את באמת רוצה את השותפות שלו, בעיני אפשר לפתוח את זה, ולראות מה הוא יכול לעשות שיעזור לך, גם אם הוא לא בעניין של לבשל.

ואם זה רק העניין של ההערכה - גם שווה לפתוח את זה. לבקש ממנו שיראה את כל מה שאת עושה ויראה לך שהוא שם לב ומעריך.

אבל כדאי לעשות יישור קו וציפיות ולתאם בינכם מה הוא יכול לעזור יותר..אם רוצה ממנו עזרה במטבח אז תבקשי שיקלף/יחתוך/יכין/ישטוף וכו' או כל דבר אחר , תפרגני לו על כל דבר כזה, להזיק זה בטח לא.

אם במהלך השבוע הוא פעיל בתחזוק הבית למה זה שונה לקראת שבת? (חוץ מעניין הביטוחים)

בינינו- בסוף את גם לא מחליטה בשבילו אם הוא יחתוך נייר או לא, הוא אדם בוגר ועצמאי

את כן יכולה לזקק את הבקשה שלך ממנו, ואת מה את מחליטה לעשות בפועל

והוא כבר יחליט מה לעשות בצד שלו

אבל כדי שזה יהיה מועיל ומשמח חשוב שתדעי להסביר לו מה מפריע לך ומה היית רוצה שיהיה

שהרבה פעמים מכין הכל לבד.

זה קורה בהריונות ובחצי שנה שאחרי לידה (שזה חצי מהחיים שלנו יחד)

הנושא הזה יכול לעצבן אותי עם המתבגרים שלי, ונראה לי שמה שמכעיס זה התפיסה של יצאנו ידי חובה. מבחינתי הבית הוא של כולם וכל אחד אמור לקחת אחריות כמה שהוא יכול. התפיסה הזאת לא חלחלה אל כולם...

.

להגיד בנחת ובהכי רגוע מה את צריכה ממנו, מה היית שמחה שיעשה.

מה שלי מפריע בכל הקטע הזה זה שהשדר שיוצא כלפי הילדים זה שלהכין שבת זה קשה או (חלילה) איזה באסה שבאה שבת כי זה מלא עבודה ולא בא לאף אחד העבודה הזאת.

לא יודעת אם זה נכון...אבל אני משתדלת לעשות כמה שאני יכולה, לענג את השבת, כמה שבכוחות שלי בשמחה ואני שלימה עם זה. ומי שבשמחה רוצה להשתתף- שישתתף, מי שעושה בבאסה אז מעדיפה שלא. 

אני בדרך כלל עושה הכל הוא בגדול מכין את הנרות ומסדר את החשמל ,לפעמים סוחט לימון

הוא ממש לא מרגיש (אני לפחות מקווה ככה) שזה נחשב שהוא עוזר לשבת...אבל אני בסדר עם זה...אני מסתדרת די לבד ובדרך כלל לא מפריע לי

קראתי את כל התשובות ומעריכה את ההשקעה שלכם בלעזור..
אני לא חושבת שהסיפור הוא חוסר הערכה.  אבל תודה גם על התשובות האלה
התחברתי במיוחד לעצות על איך לגרום פחות לחץ סביב הנושא של העזרה.

תודה! בשורות טובות!

https://did.li/abzZH

זו התשובה:

באתי לבלבל ויצאתי מבולבל

זה מה הג'ני אמר...

אני לא יכולה לענות על השאלה הזו בצורה מדויקת ללא מידע נוסף.

כדי לענות על השאלה האם נחשון מהר חברון עבר על חוקי פורום מסוים, אני זקוקה למידע הבא:

 * איזה פורום: איזה פורום ספציפי מדובר? לכל פורום יש חוקים שונים.

 * איזה חוקים: אילו חוקים ספציפיים חשדת שהוא הפר?

 * מה הוא עשה: מה בדיוק הוא אמר או עשה בפורום?

בנוסף, חשוב לציין את הדברים הבאים:

 * פרשנות: פרשנות של חוקים יכולה להיות סובייקטיבית, ולפעמים גם המנהלים של פורומים יכולים לחלוק על פרשנות מסוימת.

 * ראיות: כדי לקבוע אם מישהו עבר על חוק, בדרך כלל נדרשות ראיות ברורות.

 * הקשר: חשוב להבין את ההקשר שבו נעשתה ההתנהגות. לפעמים, משהו שנראה כמו הפרה של החוק יכול להיות מובן אחרת בהקשר מסוים.

מה שאני יכולה לעשות בשבילך:

אם תספק לי את המידע הנ"ל, אוכל לנסות לעזור לך להבין האם ההתנהגות של נחשון מהר חברון עולה בקנה אחד עם חוקי הפורום.

חשוב לזכור:

 * פנה למנהלי הפורום: אם יש לך חשש שמשתמש הפר את חוקי הפורום, הדרך הטובה ביותר היא לפנות למנהלי הפורום. הם אחראים לאכיפת החוקים בפורום ויכולים לתת לך תשובה מדויקת יותר.

 * כבד את הזולת: גם אם אתה חושב שמישהו עשה משהו לא בסדר, חשוב לנסות לשמור על שיח מכבד ונימוס.

האם יש לך מידע נוסף שתוכל לספק לי?

הערות נוספות:

 * נחשון מהר חברון: אני רואה שאתה מתייחס לנחשון מהר חברון. חשוב לציין שזו דמות ציבורית שכותבת שירים ומפרסמת עבודות אמנות. אם אתה מתייחס לפעילות שלו בפורום כלשהו, אנא ציין את הפורום הספציפי.

 * פרטיות: בבקשה היזהר שלא לחשוף מידע אישי או רגיש על אחרים בפורומים ציבוריים.

אני מקווה שהמידע הזה עוזר לך.

מחוברת אליו מאוד

את בעלת נפש מאוד רגישה

אולי זה משפיע עליו וזה יוצר השפעות על המצב בינכם

בואי נצא מ"בעלי" וננסה להבין קצת יותר איך זה פועל.