מבחינת האווירה,
מרכז היישוב הוא עם אופי עירוני ואין שם חיי קהילה.
בחלק מהגבעות והשכונות יש חיי קהילה.
אז אם חיי קהילה חשובים לכם, אז כדאי לבדוק גם את הנושא הזה..
היי,
שאלתי בפורום שכן ומניח את השאלה גם כאן 
מתי אתם חושבים / מרגישים שהמשיח יבוא (נתעלם לרגע מהמדרש של 6000 שנה)
1. גג עד 30 שנה מעכשיו
2. איפשהו בין 30 שנה מעכשיו ל-100 שנה מעכשיו
3. איפשהו בין 100 שנה מעכשיו ל-150 שנה מעכשיו
4. איפשהו בין 150 שנה מעכשיו למאות שנים מעכשיו
5. הרבה מאות שנים מעכשיו ועד אפילו אלפי שנים מעכשיו
אם כן, כשהוא מסתכל תסתכלי גם ותחייכי
רקלתשוהנתשאלי אותו בפרצוף זה כנראה יגרום לו להפסיק להסתכל,
אם לא אז עדיף לא לך לא לחשוב עליו
די שרוט@פשוט אני.. תגיד לו הוא מציק לי 
כינוי-לרגעאם אני עושה חלוקה גסה, הרפואה המערבית מתמחה בפיתרון איברים מקולקלים, בעוד שזו המזרחית מנסה למצוא את השורש הרגשי או האנרגטי של הבעיות.
כאשר צריך לפתור בעיה מוגדרת, ברפואה המערבית ימצאו איזה חומר חסר לך או איזה מערכת בגוף לא פועלת כשורה.
אם זה לא עובד, אתה תקבל כדור עם החומר החסר, או זריקה, או יעקפו את המערכת הכושלת (למשל הפריה מלאכותית).
במזרחית ינסו לחפש למה הגוף שלך מדבר אלייך ככה.
איזה צ'אקרה/מרידיאן/משהו רגשי חסום ולמה?
מטפל אנרגטי ינסה להבין איזה פחד יושב מאחורי החסימה.
מטפל פיזי (למשל מעסה, או מדקר) ידקור נקודות שיפתחו את הזרימה "החסומה" בגוף.
מהנסיון שלי - העולם "המזרחי" עובד בצורה מטורפת. ראיתי דברים מדהימים שקרו אצל מדקרים סיניים או מטפלים אנרגטיים.
-אבל-
במחיר לא פשוט בכלל
הרבה מאוד פעמים אנחנו מגלים את הסיבה "הרגשית", ואנחנו לא באמת רוצים לדעת אותה.
כשיש כאב ראש שנובע מזה שמשהו רע לנו בחיים, לא תמיד יש את הכח המנטאלי לעשות את השינוי שצריך. יותר פשוט ללכת לרופא ולקחת כדור.
(גילוי נאות: יש לי נגיעה מסויימת בעולם "המזרחי". כתחביב)
אני ממש זוכרת את התחושה הזאת, פתאום כל הזמן שנמצאים יחד צריך להיות מנוצל לדברים שצריך לדבר עליהם, ודברים שקשה להחליט, ודברים שחושבים אחרת, ודברים שקשורים למתחים של כסף, ומתחים בין הרצונות של ההורים
בטח שצריך לעשות פוס ולעשות קצת כיף ורומנטיקה לעצמכם.
מה פרקטי?
לא נראה לי שצריך יותר מזה - לעצור ולתת זמן לעצמכם. להוריד את המתחים וההכנות, לסגור את הפלאפון, ולעשות יחד מה שמשמח ומקרה תכם.
אתה יכול לקבוע איתה ולא להגיד לה לאן ולהפתיע אותה עם פיקניק בים, או גלידה, או מה שבא לך
ולהגיד לה - רציתי לעצור קצת להיות יחד בתוך כל הארגונים וההכנות...
טז
אני לא יודע לבחון אותו על "אברכות" כי זה לא המקצוע שלי, אבל מההתנהלות שלו בפורום אני רואה אדם עם ידע עצום בניהול כלכלי של משפחה ועם יכולת להבין את המשמעות הכלכלית של כל צעד.
שהוא לא מייצג כלל אברך חרדי אמיתי ממוצע. נקודה.
הוא אדם מדהים, אנושי ועוד.
רובנו לא יודעים לעשות את זה. וזה בסדר.
סיסמאות ה"זר לא יבין" בד"כ מכסות על נביבות.
הסיבה היחידה ש"נחשון לא מייצג אברך חרדי ממוצע נקודה", היא שהוא פי כמה וכמה מהם. פי כמה וכמה וכמה.
לפעמים חרדים מתקשים לעכל שהציבור הדתי לאומי "הצליח" "למרבה הפלא" להצמיח ת"ח ויר"ש מיוחדים ומופלאים. אז מעדיפים לטמון את הראש בחול ולהישאר בקונספציה שהכל רמאות ושקר ובאמת באמת "התיירע היא רק אצלינו מעבירי המסוירו בהשקופע הטהוירע"
נו, תינוקות שנשבו.
שאינו מתיימר לייצג "אברך חרדי".
והוא כנראה "אברך" לא פחות ממישהו "חרדי", למרות שבשלב זה בחיים, כבר לא ילד, עוסק בעוד דברים.
האמירה "זר לא יבין זאת", אינה רלוונטית.
מכירים יפה מאד (מן הסתם לא כולם, כמו כל דבר) ומבינים טוב מאד על מה מדובר - לכל הצדדים של הענין.
יש אברכים נפלאים, שקדנים אמיתיים, בציבור החרד - וכך גם בציבור הדת"ל.
ויש כאלה שאינם כך.
[לצערנו, לעיתים, בחלקים מסויימים של הציבור החרדי - שוב, לא כולם - מנסים לייצר "ערפל" כזה על "אברכים אמיתיים" וכו', כשהציבור ה"דתי לאומי" הם "אנשים טובים" - על אף שיש בציבור הזה תלמידי חכמים שעולים בהרבה לא-פעם על מקבילים להם בציבור ה"חרדי".. אז עדיף למעט לעסוק בפלומבות. כל אחד לפי מעלתו האישית. וצריך להכיר אישית אנשים כדי לומר במדויק]
פירגון כזה ממך מחמם את הלב
אניוהואזכיתי להכיר את האיש המדהים הזה, ואני לא חושב שיש הרבה אברכים בגילו הצעיר שהם רציניים כמותו....
אבל מעתיק לכאן שורה מהתכתבות איתו:
"אני יכול להגיד לך שלאחרונה... נתתי מעשרות סכום של כמה מלגות לכולל".
(נ.ב.א. הלוואי שעלי היו מגנים ככה באקו"ח.
נ.ב.ב. אני יודע שאני רווק וזה לא המקום שלי.
לא נכנס לכאן בד"כ וגם עכשיו בורח החוצה).
גם נוער וגם רווקים מוזמנים צריך להירשם לסעודות או להביא אוכל פלטה וכו' לבד
באוהלים...
אנחנו באים
הנהלים הם שאסור חוקית לפנות בשבת
1 שיצליח כן אבל זה לא יחזיק מעמד,
2 שקד בנט כנראה יצטרפו למפלגה אחרת.
3 נראה שזה יחזיק עד חצי שנה.
אשה שעובדת קשה (את כנראה לא), אחרת נסחבת באוטובוסים, והיא משתדלת בשביל הילדים (כלומר, גם עבורך). כנראה השתדלה גם כשהיית ילדה.
אז הנושא אינו "להתעצבן". זו מצוה עצומה. צריך לקיים באהבה. לא כאילו "הזמן שלך לא חשוב", בוודאי שחשוב, אלא מרצון לכבד ולהיטיב.
אלא שהשאלה היא "טכנית" כמה באמת את יכולה להקדיש לזה.
אז אחרי שתנקי את הכעס (אפשר להבין באופן ראשוני, אינסטינקטיבי) מליבך, ותחשבי על זה כמו זכיה עצומה, כאילו, למשל, את מקבלת סכום ענקי כל פעם כזו (מצוה..) - אח"כ תעשי שיקול אמיתי, מה אפשרי, מה לא. ואז גם אפשר לומר בנימוס, למשל: אני לא יכולה להמתין חצי שעה, כי יש לי דברים שאני חייבת לעשות - אז אולי אסיע אותך רק בחזור?.. או, היום אני לא יכולה, הרבה עיסוקים.. וכד'.
אבל קודם, לנקות את הלב..
אם אורי אורבך היה יודע לאן לקחו את המילה שהיה לו עליה מונופול...
דתי לאומי (תורני) - שלמד בישיבה , שיודע מה הוא רוצה מעצמו.
קשוב ורגיש בגילאי 25-30 בערך.
גיסתי למדה שנה אחת בשבות רחל, עשתה שנתיים שרות לאומי כיום מחנכת בכיתת חינוך מיוחד. בחורה באמת מקסימה - אם למישהי יש רעיון אשמח לדבר בפרטי
יש בלנ"ו את השדכנית המדהימה @ברוקולי, אולי תנסי לדבר אתה
על אבא שמתעלל באמא?
קודם כל להתייעץ עם אנשים שמכירים טוב ולא רק בפורומים.
דבר נוסף, למה הוא לחוץ? מאיזה בחינה? היה רצון של שני בני הזוג להיריון?
(ולא יודעת אם שאלת על עצמך, אבל בכ"א כתוב אלמנה..)
הפלה היא רצח, וכשחיי האם בסכנה הותר מדין רודף. גמרא ערוכה בפרק בן סורר.
באיזה מצב מצאנו שפוסקים רציניים (כלומר: לא בני לאו, אבל כמובן שבהחלט מעניין לשמוע על דבר כזה מהרב ליכטנשטיין או הרב רבינוביץ, ואפילו הרב הנקין) התירו להפיל עובר (אחרי מ' יום) כשאין סכנת חיים?
מכל מקום, ראיה מכך שמותר להפיל במקום פיקו"נ לאם - אין.
זכרתי דברים לא מדוייקים וזה גרם לי לטעות. צודק.
הרבה לפני מקרה ספציפי כזה או אחר
חסרים הרבה פרטים בסיפור כדי להביע בכלל דיעה
אבל לשאלתך, בפשטות הייתי מניחה שהבעל הזה כנראה רוצה להתגרש ועכשיו נכנס לו בייבי לתמונה ולא מתאים לו לשלם מזונות. במיוחד אם זה ילד ראשון.
הפלה או לא, זה תלוי באישה בסופו של דבר. זה הגוף שלה והחלטה שלה. היא לא צריכה להירתע או לפחד מזה שהוא רוצה הפלה. הבעיה פה זה לא ההריון, אלא הזוגיות. משהו פה רקוב וצריך טיפול רציני.
אבל כן יודעת שכן לבנים יש רגשות וחששות, והם לא תמיד משתפים בהם.
ממליצה, אם מתאים ורלוונטי לכם. או לקוראות אחרות שנמצאות באותו מצב
לדבר על זה. לדבר על הפחדים, על החששות, על הקשיים (בלי לדבר על פתרונות), על החלומות שנגוזים (כן, יש גברים מבחינתם שנולד ילד נגמרו החיים... נגמרו הימים שיכולים לטייל ולעשות מה שהם רוצים ולחיות ונגמרו ימי הרווקות...וזה מפחיד! זה מאיים על ה"חופש" שלהם!) - קודם כל להכיל את כל הרגשות.
שלך, ושלו.
לקבל את זה כלגיטימי ולא אומר כלום עליו. או עלייך.
ואחרי זה - להתחיל לאט לאט להתרגל לרעיון שתהיו אבא ואמא, וכל כמה ימים / זמן לדבר על הפחדים והחששות - לתת להם מקום! (שלאט לאט גם מתקטנים כי פתאום יוצאת הבטן, יש תנועות, לאט לאט מתחברים לעובר, מדברים אליו שרים אליו, מתחילים לקנות דברים וכו').
ובעז"ה מקווה שכבר בלידה תהיו שלמים ושמחים מצפים ומתרגשים מכל הלב. גם עם הפחדים והחששות. יש להם מקום אז הם כבר לא מאיימים.
איך אומרת מירי מסיקה ? "ושוב הלב שלי יוצא לרקוד עם הפחדים .."
בהצלחה!
(כמובן אם המצב ביניכם לא טוב וכל מה שכתבתי לא רלוונטי אז אני לא באמת יודעת מה עושים... הרבה חיבוקים!)
קארי ירוקים
לכן כל גויאבה לבדוק טוב טוב טוב
שלום,
קראתי באיזשהו מקום שצריך פעם בשנה לזרוק את כל התחתונים ולקנות חדשות מבחינה הגיינית.
האם זה נכון?
וכמובן כמו ש@בזמני הפנוי אומרת, יש להקפיד לכבס אותם באבקת הכביסה של טייד, כדי שייצאו מהמכונה נקיים וסטריליים.
תחפשו בגוגל דברים כמו
how often do you need to throw out your underwear
יש כאלו שאפילו אומרים כל 6 חודשים
את יודעת כמה אתרים של מתנגדי חיסונים תוכלי למצוא בגוגל?
זה ממש תלוי בכמות שיש לבנ"א.
חייבת לשים כאן את השיר המהמם הזה, מוקדש באהבה לכולם חוץ ממי שלא...
יש בו כ"כ הרבה מסר...
אֲנִי לֹא בָּאתִי לְעוֹלָם כְּדֵי לִהְיוֹת תַּלְמִיד חָכָם, עוֹקֵר הָרִים וּמְשַׁבְּרָן וְטוֹחֲנָן דַּק דַּק, לֹא בָּאתִי לִהְיוֹת קוֹצֵץ בִּנְטִיעוֹת, בְּאֵשׁ קוֹדֵחַ. לְכָאן לֹא בָּאתִי בִּכְלַל כְּדֵי לְהַפְרִיחַ לְחָלָל, שִׁבְרֵי מִלִּים וְאוֹתִיּוֹת וְדִבּוּרִים סְרָק סְרָק, לֹא לִהְיוֹת חוֹגֵר הַמִּתְהַלֵּל בְּטֶרֶם יְפַתֵּחַ. כְּמוֹ כֵן הֻגַּד לִי בְּבֵרוּר כִּי לֹא הֻשְׁלַכְתִּי לְעוֹלָם עָכוּר, לָתֵת עֵינִי בִּפְרִי אָסוּר, אָבָק פּוֹרֵחַ, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַחֲסוֹת בְּצֵל הָאֵ-ל, לְהִתְבּוֹנֵן.. אֲנִי לֹא בָּאתִי לְצַעֵר, לְקַנְטֵר, לְהִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹנוֹ שֶׁל הֶחָבֵר, לִרְקֹד עַל דָּם דָּם דָּם, לֹא בָּאתִי לִהְיוֹת מַחֲלִיק לָשׁוֹן, כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ. וַדַּאי שֶׁלֹּא בָּאתִי לְתַכְנֵן, לְהִתְעַנְיֵן, לִשְׁלֹחַ יָד בַּעֲרוּגָה שֶׁל הַשָּׁכֵן, הֲיִתָּכֵן, כֵּן כֵּן, לֹא בָּאתִי לִהְיוֹת לִסְטִים אוֹרֵב בְּצַד הַדֶּרֶךְ. וּכְבָר נָהִיר לִי וּבָרוּר כִּי לְעוֹלָם יִהְיֶה לִבִּי שָׁבוּר, וּמָה יוֹעִיל לִי רֹב מִרְמוּר, וּמָה לִי לְהִתְלוֹנֵן, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַחֲסוֹת בְּצֵל הָאֵ-ל, לְהִתְבּוֹנֵן וּלְנַגֵּן.. (פזמון) אֲנִי לֹא יָרַדְתִּי לָעוֹלָם כְּדֵי לְהַכְחִישׁ אֶת הַקַּיָּם, בַּחֲקִירוֹת וְעִיּוּנִים וְדִקְדּוּקִים דַּק דַּק, לֹא בָּאתִי לְהַלֵּךְ נְטוּי גָּרוֹן וּמִתְנַפֵּחַ. לְכָאן לֹא בָּאתִי בִּכְלַל כְּדֵי לְהַרְעִיל אֶת הֶחָלָל, בַּחֲרָמוֹת וַחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים סְרָק סְרָק, לֹא בָּאתִי לְבַיֵּשׁ אַף אֶחָד, לֹא בָּאתִי לְנַצֵּחַ. וְלֹא נָהִיר וְלֹא בָּרוּר, מָה יִהְיֶה הַסּוֹף שֶׁל הַסִּפּוּר, הַאִם בָּרוּךְ, הַאִם אָרוּר, לֹא יָדַעְתִּי, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי כִּי בָּאתִי לַחֲסוֹת בְּצֵל הָאֵ-ל, לְהִתְבּוֹנֵן וּלְסַפֵּר.. כִּי אַתָּה סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, וְאַתָּה מָלֵא כָּל עָלְמִין, אֵין לִי אֱלוֹ-הַּ מִבִּלְעָדֶיךָ וְלֵית אֲתָר פָּנוּי מִמֵּךְ..
"שונא אלוקים" ח"ו..
וגם לא אף אחד שחושב שצריך "לממן מסתננים ומחבלים", לעומת חרדים.
יש אנשים שסבורים אחרת ממך בכמה נושאים שקשורים לאיך מבטאים את רצון ה' בתחומי החיים השונים.
חלקם - כמו גם את בהתבטאות הזו וכמה כיו"ב - מבטאים את זה בצורה וסגנון שאין להם שמץ לגיטימיות.
ואהבת ישראל, זה גם למי שסובר אחרת.
ומידות וצורות דיבור - זו עבודה של כל אחד מכל צד של השקפת עולם.
