פורום נשואים טריים (עמוד 155)

יש את מיכל וולשטיין שהיא ידועה כעוסקת בתחום
מחזקת אותך שזה צעד חשוב מאוד.

בפורום לנ"ו

 

הנה, כאן:

✨ איגרת לכל הרווקים והרווקות היקרים והיקרות ✨ - לקראת נישואין וזוגיות

 

מקווה שתוכל למצוא בדברים עזרה והארות למה שאתה חווה.

כמובן שזה לא מחליף איש מקצוע ותהליך אישי...

 

אם תרצה לשאול או לברר משהו/להתייעץ אישית - מוזמן בשמחה רבה

 

בהצלחה רבה רבה

החלטות טובות עם בהירות וודאות לבשורות טובות ב"ה

תודה רבה

כי היו הורים שהיו נותנים ממש ארוחה כבר בגיל 4 חודשים.

בגיל 4 חודשים אלו טעימות.
לא ארוחה

דווקא טוב להתחיל ב4 חודשים ואז לעשות את זה לאט לאט לאט... אם הוא מתעניין ומשתף פעולה. אם לא- אז לחכות

כל פעם לתת משהו חדש 3-4 ימים ברצף ממש מעט ולראות שאין תגובה אלרגית או עצירות.
כדאי להתחיל מדברים ממש עדינים כמו אבוקדו או ירקות מבושלים. לא יותר מ2-3 כפיות בנוסף להנקה/תמ"ל.
אפשר מתובל מהאוכל שלכם אין בעיה עדיף לא טעמים חזקים מדי.

רק בגיל 6 חודשים אפשר כבר לתת קצת יותר, וגם דייסות.
בעקרון אין סיבה למהר לתת דייסה זה סתם פחמימות בד"כ ולא מעשיר תזונתית. זה רק במקרים שיש עניין כמו תינוק שמסרב למוצקים אבל לא שבע מההנקה וכדו
עדיף להתחיל לתת ארוחות של ירקות ופירות טחונים. כשארוחה מתבססת (אוכל כבר כוס בערך במקום הנקה/תמ"ל) אז אפשר להתחיל להוסיף עוף טחון למרק, עדיף להתחיל עם הודו ועוף או קטניות עדינות כמו עדשים אדומות ולחכות עם דברים כבדים כמו בשר.
לפירות כדאי להוסיף קצת מחית שקדים או טחינה ולתגבר במים אחרי כל ארוחת מוצקים
מגיל חצי שנה אפשר לתת הכל פרט לחלב ניגר ודבש אבל לאט לאט, לראות איך התינוק מגיב, ולתת כמה ימים לכל אוכל חדש אם הוא אלרגני

בהצלחה

ישראל היא אחת המדינות עם השיעור הנמוך לאלרגיה לבוטנים בזכות הבמבה שנותנים מגיל קטן

או משהו דומה ולא דווקא במבה כי היא בעיקר תירס וחומרים תעשייתיים ופחות חמאת בוטנים ;)
(ברור שכמות קטנה זה לא נורא אבל אין ספק שזה לא הכי מזין)

אבל טוב שאת מדגישה- לא לפחד מלתת מוצרים אלרגניים. עדיף וטוב לחשוף. פשוט לאט ולשים לב אם יש תגובות.

מלבד דבש שממש אסור עד גיל שנה

חשיפה מוקדמת מפחיתה היארעות של אלרגיות בע"ה.
ואכן עדיף חמאת בוטנים טבעית ולא במבה. ניתן להוסיף למחית הפירות כתוספת השומן.

שבגלל פחדים שינו מ4 ל6 חודשים.

לגבח אלרגנים במינון נמוך- נראה לי שמה שרשמה מיקי מאוס אינו ההנחייה המקובלת

כי הקבה החליט להוריד את הנשמה שלך לעולם, הוא גם יחליט מתי לקחת אותה
כל מה שבאמצע אתה יכול בהרבה דרכים לשפר. אבל שעת כניסה ושעת יציאה לא תלויה בך

יש לך פה עולם שלם להינות עם או בלי סיבה.

 

תפיק את המירב מהעולם הזה, תעשה דברים שעושים לך טוב, תהנה, תבלה, תביא ילדים אם זה מה שאתה אוהב, תהיה אדם טוב, תסביר פנים לאחר ואם אתה לא מוצא סיבה ללמה אתה פה, פשוט אל תחפש אותה אם זה מוריד אותך לקרשים.

 

 

ואם לא תעשה משהו עם החיים שלך. באמת אין סיבה ללמה אנחנו כאן .

שרק אתה יכול לעשות/לתקן
אין אדם שאין לו שעה.
אז אם ה' נתן לך חיים אז הוא לא התייאש ממך
אז למה אתה תתיאש מעצמך?!?

מאחורי המלים שלך בהודעה.
אם משו היה הולך לך חיובי ומצליח לך,אולי לא היית מתלונן.
וזה די מובן...וטבעי..
אבל איך בעלי אומר לי תמיד? הקב"ה לא עובד אצלנו...
אז ממשיכים לנסות,ממשיכים להתאמץ,ממשיכים להתפלל....גם אם יש נפילות וגם אם לא הולך לנו...
ומקווים לטוב!

לפעמים באמת הכישלונות החוזרים אמורים לעורר אותנו לפעול אחרת

האחד - בין איך שאתה מרגיש *עכשיו* - נשמע שעוברת עליך תקופה קשה

המצב רוח בריצפה כמו שכתבת

אין שמחה אמיתית

לא מרגיש סיבה

אין לך כוחות נפשיים

חווה כישלון אחר כישלון

מצב רוחני בריצפה

החלומות נגוזים אחד אחרי השני

וכן הלאה

 

קודם כל צריך להגיע למצב ***שטוב לך*** בו

שיש לך רווחה נפשית

 

רק על גבי זה שתרגיש טוב - פיזית, נפשית, רגשית, רוחנית וכו' - אפשר לשאול את השאלות למה אני קיים ומה עוד המשמעות וכו' (שזה הדבר השני).

 

הרי איך אפשר לענות על כך במצב הישרדות?

במצב של חושך גדול?

לא רואים כלום מלבד שחור משחור...

 

מציעה לך בחום לטפל ברווחתך הנפשית, בכל מה שיכול להביא אותך ולקרב אותך אל השמחה והבריאות והטוב שלך.

בין אם לבד, עזרה מחברים ומשפחה, אנשי מקצוע וכו' - לעשות הכל כדי להרגיש טוב.

 

ב"ה אחרי שתתחזק ותוכל להיות עם הראש מעל המים, ואפילו שוחה בנחת ולא נלחם כדי לא לטבוע - אתה תראה עוד ועוד טוב 

גם בך עצמך

וגם בסביבתך

ועל גבי זה תוכל לשאול מה המשמעות דווקא שלך (שבכללי אנחנו יודעים שאנחנו כאן כדי לעבוד את הקב"ה בשמחה.

להאיר את העולם באורו של הקב"ה - בתורה ובמעשים טובים ובכל מלאכת עבודת הבורא

לתקן עולם במלכות ש-די

להוציא את הכוחות שלנו מן הכוח אל הפועל

לעשות עבודה פנימית והקשבה פנימית אל עצמנו ולראות במה אני טוב?

ףךמה החוזקות שלי?

מה הערך המוסף שלי?

במה אני יכול לתרום לעולם?

מה אני עושה שיוצא לי טוב ונכון?

באיזה תחום/תחומים אני חזק?

 

במה אני יכול להוסיף עוד טוב לעולם?

לזכור תמיד שכל מעשה הכי קטן שלי, וכל מאמץ והשתדלות הכי קטנים שלי - יכולים להאיר כ"כ הרבה בעולם, ובכ"כ הרבה מעגלים. לא סתם נאמר "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", ואף פעם אין לנו מושג עד כמה מעט טוב שלנו יכול להשפיע הרבה הרבה טוב ואור על האחר/הסביבה/העולם כולו.

 

עוד מטרה עיקרית (שלי לפחות) - היא לשמוח ולשמח.

לשמוח - לעשות מה שעושה לך טוב, גורם לך הנאה, משמח אותך

כמו שאומר הקב"ה שברא את עולמו אלא בשביל האדם, נזר הבריאה,

ושעתיד אדם ליתן דין אם עבר את העולם מבלי להינות אפילו ממשהו קטן מהנה וטוב שהקב"ה שם בעולמו...

 

ולשמח - לעשות טוב לאחר.

"הדבר הכי חשוב בעולם זה לעשות טובה למישהו אחר"

בהכל.

בחיוך

במילה

בהארת פנים

בחיבוק

לחברים

לילדים

לאשתך

לבעלך

לאמא

לאבא

לאחים

לסבא וסבתא

ובני דודים, לשכנים, לכל מי שאפשר.

וכן הלאה.

 

ואאחרי שהבנת עם עצמך וגיבשת תובנות - לפעול.

להתחיל בקטן.

להוציא החוצה את הטוב הזה שקיים בך שגם העולם כולו יוכלו להתברכך בכך, בך.

 

בהצלחה רבה רבה!

 

זה שהיא אמרה והדגישה בראיון שכשהוא באה לאחר הרצח הביתה היא ראתה שהילדים שמחים קופצים על בטרמפולינה כאילו הכל בסדר .

אחרי כמה ימים פירסמו שגילו שאמיר קשר אותם ךכיסאות ורצח את אימם לעינהם...

איך בדיוק הם יישחקו בכיף בטרמפולינה ?
הכי שקר שיכול להיות . זה כל כך ברור שהיא מנסה לשבש את החקירה כדי לגונן על הבן שלה.

לא פלא שיצאו מהורים כאלו בן כזה .

לא כל גבר נורמלי הוא רוצח בפוטנציאל. זה עושה עוול עם ציבור הגברים משפטים כאלה.

בקטע שאי אפשר לעמוד בו.
הילדים האלו התייתמו משני ההורים שלהם
באותו יום

כמה רוע...

ואיזה צלקות יהיו להם.

שירקב בכלא, אמן.

לא שזה יעזור להם...😑

הילדה התחילה ללכת,והאבא רץ אחריה ועצר אותה.

אמר לה לעלות לקומה למעלה עם אחים שלה,אז היא שואלת אותו:אבא,אתה תהרוג גם אותנו?

נקרע לי הלב כשקראתי את זה.

נקרעת הנשמה לקרוא כזה דבר.
לקח חיים של אשתו, וגם את החיים של הילדים.
והרס לעצמו את החיים.

אולי צריך שיהיה גזר דין מוות בישראל.
אולי אולי זה יגרום לגבר או שניים שיחשבו פעמיים לפני שהם רוצחים את האישה שלהם!!!

זה קצת צורם לשמוע על זה אבל אם זה ימנע את הרצח הבא אז דיינו!!! זה לא מוות רק של אישה אחת אלא הרס של משפחה שלימה לדורות

גם כי היום אין לנו סמכות לכך.

 

גם כי אפשר לומר את זה על עוד דברים, ואוי לנו אם זה יתגלגל כך.

 

שלא לדבר על מה שרואים היום ב"מערכת המשפט", שבעקרונות ה"שיוויוניות" המטורפים שלהם (שרק היו "החליטו" מכחם, שאפשר בעצם לתת לכל גוי לקבל זכויות של חוק השבות תמורת מאה דולר  ל"ראביי" רפורמי. מתפלא איך טיבי עוד לא קפץ על המציאה.. "יתגייר" בכמה דולרים, אח"כ ימציא "גיור" חדש - שיוויון, למה רק הרפורמים.. - שכל מי שרחמן כמו היהודים ומכיר בזכות הערבים על הארץ יכול להיות יהודי, "יגייר" את כל ערביי יו"ש ועזה - וחסל סדר מלחמות... שלא לדבר על המסתננים מסודן), מוסגלים להחיל דברים כאלה על מי יודע מה. מוטב לשמור את מערכת המשפט מחוץ לזה.

 

וגם, זה לא ענין של "גבר", חבל להיתפס לזה. נכון שהיו כמה מקרים נוראיים - אבל כבר היו גם מקרים של נשים. יתכן שהכח הפיזי מפר קצת את ה"איזון" הנוראי הזה.

דבר נוראי ומחריד ומזעזע.

בניגוד לכל מיני "פחדים" שראיתי שהיו שהעלו כאן, כאילו, מה, סתם למישהו נורמלי פתאום....

 

זה לא הולך כך. לאדם יש בחירה. בוודאי לא דברים איומים כאלה. וזו כתיבה כדי שאנשים לא יכניסו לעצמם בראש חרדות מעצמם. אדם נורמלי אוחז בגבולות בסיסיים. ושי בחירה בכל מצב. 

 

ה' ירחם. מזעזע מאד מאד.

זוועה ברמות לא נתפסות

ומוסר השכל חשוב מאוד שאכן היה שם קודם - זה לא "פשוט" קורה או יכול לקרות לכל אחד, ועצם הבאת הדברים הללו היו בהם חשש סכנה שזה יתן לאנשים לגיטימציה או יכניס את כל הכדור להיסטריה ולחץ שבכל רגע נתון האיש הטוב שלהם/האישה הטובה שלהם - יכולים להיהפך בן רגע למפלצת ולרצוח אותם. השם ישמור ויציל, 

שנשמע רק בשורות טובות, כמה כמה כאב... לא נתפס

ואם ההורים שלו היו מודעים ככה להכל ולא דרשו שכתנאי לחזרה הביתה הוא יעבור טיפול יסודי- בכאב אפשר לומר שהדם גם על הידיים שלהם...

אפשר להתגלח עם הראש הזה ולבחור את הגודל של הזיפים,

ואפשר להתגלח בלי הראש כדי להיות כמה שיותר חלק.

 

כמובן גם ללא הראש אין מגע של הסכין בעור, ולכן יש למכשיר כשרות של צומת.

לזקן שלו שעדיין ישאר זיפים יפים... 

מכונת תספורת במקום גילוח.

גובל בלשון הרע, עוד לא בטוח מאיזה צד.

יש בשפע על כל נושא שבעולם בערך.
זה מעביר זמן וזה מעניין.

יכול לעבוד בזמן הזה,
לדבר בטלפון אם זה לא מפריע לשותפים לנסיעה

 

בהתחלה זה קשה,לאט לאט תתרגל לחיות בלי זה,ולא תבין איך נתת לפייסבוק לשלוט לך בחיים.

קודם כל,פעם היו מסתכלים על הנוף שנשקף מהחלון,לא חייבים כל הזמן לעשות משהו,מותר לחשוב קצת ולהרהר

אפשר לומר תהילים,לקרוא ספר,לדבר עם אמא או אבא,

ופודקאסטים,יש בכל נושא שבעולם,

אפשר אפילו ללמוד שפה חדשה,כל יום כמה מילים

בהצלחה

כל הכבוד

יכול גם ללמוד משם כל מיני דברים חדשים יש מדריכים לכל דבר, אפשר לטייל/לעשות ספורט (ממכר זהירות)
כמו כל התמכרות, בסוף מתפכחים מהחוסר תועלת של זה בדרכ

אני מעצבן אתכם פה.

לגבי תופעות פוסט קורונה - כרגע, יודעים שאצל לא מעט מחלימים יש בעיות נשימה, עייפות וכו' בחודשים שלאחר ההחלמה ולמיטב הבנתי (וקח בחשבון שאולי אני טועה), הן עוברות בד"כ בתוך כמה שבועות עד חודשים.  

יש עוד כל מיני בעיות אחרות שחלקן תדירות יותר וחלקן פחות, יש עדויות על פגיעות נוירולוגיות ועוד - אבל לא כולם סובלים מהן ולא ברור אם הן נשארות לצמיתות. 

 

לגבי פגיעות ארוכות טווח - אף אחד לא יודע. 

יכול להיות שיהיו השפעות שיתגלו רק בעתיד (כמו שגילו את הקשר בין אבעבועות רוח ושלבקת חוגרת, חזרת ועקרות וחצבת ו-sspe רק לאחר שנים) - אבל יכול להיות שלא יהיו כאלה. אף אחד לא יודע בודאות. 

 

בכל מקרה, אם עכשיו אתה מרגיש טוב, בלי בעיות זיכרון, בעיות נשימה או עייפות מיוחדת - סביר להניח שאתה בסדר. 

מה שכן, אם בזמן פעילות גופנית אתה מרגיש קוצר נשימה חריג - תפסיק ולך להיבדק. (יכול להיות שיש פגיעה בריאות או קריש דם כמו שהיה אצל גל מקל, למשל). 

 

אבל שוב, הכי חשוב, קבע תור במרפאת מחלימי קורונה ודבר על זה עם רופא. 

שום דבר ממה שכתבתי כאן הוא לא תחליף להתייעצות עם איש מקצוע.  

 

האם חלית בקורונה ואתה חושש מנזק לתווך ארוך
או שחא חלית בקורונה ואתה חושש מהמחלה ומהנזקים שלה?

כי האמת היא שכבר ידוע שיש מספיק מחלימים שנשארו עם נזקי פוסט קורונה ויש גם לצערינו אנדים שנפטרו אחרי שהחלימו מקורונה מנזקי הקורונה.
אבל זה לא אומר שכל מי שחלה בקורונה סוחב איתו בעיות.

לכן אם אתה שייך לקבוצת המחלימים לא הייתי נכנסת להיסטריה אבל כן נמצאת במעקב, רוב החולים החלימו וחיים בנינו חיים טובים.
אבל אם אתה שייך לחוששים מקורונה הייתי עושה הכל כדי להימנע מלחלות כי אתה לעולם לא יודע איפה תיפול על הסטטיסטיקה

אתה חלית בקורונה?

 

או שאתה מבקש "ביטוח מראש"?...

 

אף אחד לא אמר ש"קורונה גורמת נזקים בלתי הפיכים לכל החיים", אלא שזה יכול לקרות.

 

יש כאלה שעוברים את זה בקלות.

 

יש כאלה שעוברים יותר קשה - ועוד יותר ל"ע..

 

ומתוך אלה שעוברים את זה עם תסמינים לא קלים, יש כאלה שנשארים להם נזקים. לא יודעים עדיין לכמה זמן.

 

וגם לא יודעים לגבי תופעות אפשריות בהמשך, כתוצאה מאוחרת של הדבר הזה.

 

 

אז מי שכבר חלה ל"ע ויצא מזה - לא צריך להפחיד את עצמו, אלא להתפלל ולעקוב ולקוות שהוא לא יהיה בין אלה שישלמו מחיר לטווח ארוך.

 

ומי שלא עבר את המחלה - ואין לו סיבות רפואיות שמייעצים להמתין בינתיים עם חיסון - שירוץ להתחסן ולא יסמוך על כך שדווקא הוא יהיה בין אלה (אף שהם הרוב), שזה יעבור אצלם בקלות וגם שלא יהיו השלכות להמשך. וגם אם הוא כך - מי אומר שלא ידביק מישהו אחר בצורה קשה יותר חלילה.

כל אחד תופס זאת אחרת.
הבת שלי חלתה וב"ה לא נשארו תסמינים.

אם לא ביקורת 

אתה יכול לבקש שישלח חדש או שיזכה אותך

תאורטית יכולתי לקבל מוצר תקין לחלוטין, להתלונן שהוא שבור ולקבל את הכסף חזרה. 
זה אמיתי או שאני מפספס משהו?

הם מעדיפים להפסיד קצת כסף ושהשם לא יפגע או שיקבלו דירוג שלילי

בחיים בכלל?

בתור התחלה הייתי ממליץ על קוצ'ינג.
ממש חשוב שהתשובה לשאלה שלך תבוא ממך.
כלומר מישהי שתביא אותך להבנה שאת מיוחדת במינה עם מעלות שרק לך יש ותשנה לך את האמונות המגבילות שמורידות לך את הדימוי העצמי.
זה תהליך ממש ממש חשוב.

לא רק בתחום זוגי, אני מרגישה שזה פשוט בא והולך,
מאוד מושפע ממצבים רגשיים שלפעמים ממש קשה לי ליישב את השכל על ההרגשות

והשאלה עד כמה זה מחזיק לאורך זמן,  כי מרגיש שלא תמיד זה הולך. 🤦‍♀️

סימן שאת אשה רגשית
כנראה גם מופנמת, אז בכלל...

ק''כ תקבלי את עצמך שזאת את, נעים להכיר!

עכשיו צריך להתחיל לעבוד עם הנתונים המולדים שלך.
אם תמצאי מישהי טוב עם אינטואיציות טובות שתקדם אותך, אז כן, זה לכל החיים. מידי פעם צריך חיזוקים אבל בגדול יהיו לך כלים להתמודד גם במצבים קשים.

השאלה אם זה משהו שאי אפשר לעבוד עליו לבד?

ז"א, העניין הוא בהכרח לדבר עם עוד מאמנת? פשוט עם אינטואיציה טובה כמו שכתבת?

לאדם רגשי, קשה לעבוד על עצמו לבד כי הרגשות הם כמו גלים ולפעמים מתגברים מאוד שוצפים בנפש.
אני חושב שכדאי לקבל כלים להתמודדות וגם להגברת לבטחון /דימוי עצמי בהמשך.

גם בתחום הזוגי, מאוד חשוב לתקשר נכון. בעלך צריך לדעת מה את מרגישה כשהוא מוריד אותך. אשתי ואני הלכנו למטפל שמטפל בשיטת אימגו. כמה שחשבנו שיש לנו פתיחות ותקשורת טובה אחרי האימגו, הזוגיות שלנו השתנתה מאוד. פתאום קלטתי איך כל תגובה שלי או התעלמות שלי משפיע עליה ובאיזה עוצמה (גדולה).

טיפול רגשי או פסיכולוגי. הרבה פעמים אדם אמפתי, שמבין ברגשות של אנשים ויש לו כלים לעזור, במיוחד כשהוא נקי ולא מעורב בעולם שלך - יכול מאוד מאוד לעזור ולתמוך בדברים כאלה.

שהייתי באימונים כאלה של לפני חתונה, עברתי כבר תהליך אחד עם מישהי של עשרה מפגשים ועוד תהליך עם מישהי אחרת יותר ארוך ולא מדוד, וזה כן עזר לי קצת אבל מרגיש לי שזה קצת נמרח עד שעלינו על כמה דברים.

עכשיו אני בהפסקה מכל זה.
הלכתי לפסיכולוג איזה פעמיים, עשה לי קצת סדר בראש (היתרון ללכת לגבר שהוא שכלי יותר כנראה ומבין מאוד בנפש האדם במקרה הזה)

וואלה, אני כבר לא יודעת כבר מה לחשוב עם זה כל, אולי אני צריכה לשחרר מזה, אבל לא יודעת באמת מה הלאה מבינה?

 

ובינתיים הייתי בתחושה שפשוט אין לי כוח להמשיך לצאת ומנסה לברוח מהצעות שמציעים לי

הוא במצוקה מסויימת
לקחת זוום אווט ללכת לטיול לבד בלעדיו
ולחשוב עליו למה הוא מפוחד למה הוא לא מרוצה
אני בדרך כלל כשאני מבין אותו
אני בעיקר "מרחם" וחומל עליו
שהוא במצב כזה
וככה אני משחרר את הפגיעה האישית שיכולתי לצבור כאן. כי אתה מבין שההתפרצות/ זילזול / זה מאדם במצוקה ולמצוא לו כל מיני נסיבות מקלות

עכשיו לא צריך בכח, אבל לדעתי עם קצת חשיבה מגיעים לזה די מהר

ואז יש את הבחירה אם אני מוכן לזרום עם זה שיש לי בן זוג קצת חלש בעבודת המידות ובויסות האמוציות..

משאיר את ההחלטה לכם הצופים בבית (;

ולא לקחת ללב? (לנסות לפחות)

זה שאלה עם אחריות גם להגיד להכיל כל דבר זה לא נשמע הכי. כי בסוף אפשר להישבר.

בגדול אני חושב שחשוב שיתבטא הצער שלך
כלומר אפילו לעשות פעולה בשביל לא להיות חסרת אונים ורק להכיל ולהכיל

אפשר דוגמא של משהו שהיה?

שלאט לאט יכולים להתעצם, לפחות בהרגשה שלי..

אם למשל הבחורר ביקורתי או לחוץ מדיי וזה חונק או מלחיץ אותי.. זאת דוגמא?

לכן מרגישים הרגשה של אכזבה ...
תנסי להתמקד במה שקורה ובפעם הבאה לפני..לנסות לא לפתח יותר מידי ציפיות 🙂

היום הזה כל כך קצר ואין פרופורציה בין כל ההכנות והתוכן הרב שצורכים לגביו, ובין היום עצמו. הוא לחוץ בהחלט עם כל הקטע של לחלק משלוחי מנות לכולם, לשבת 30 דקות לשמוע מגילה בלי לעשות שום דבר אחר. ואז לרוץ לסעודת פורים. ואורחים. וילדים...חייבים לשנות את הפורמט..

באמת העמיסו מבחינה חברתית כ"כ הרבה על יום אחד...

הררי ציפיות,

הררי השוואות

הררי משלוחי מנות מושקעים

הררי קליקות ותחושה של "לאן אני שייך ומי אוהב אותי בכלל?"

ועוד הרבה מאוד דברים.

 

אבל החג עצמו ממש נטול מכל הלחץ הזה...

זה משלוח מנות איש לרעהו - שתי מנות לאיש אחד, זהו.

מתנות לאביונים - שאפשר בקליק דרך האינטרנט

מקרא מגילה חצי שעה

ומשתה ושמחה שאפשר גם עם המשפחה הגרעינית בכיף על כדורי פלאפל או להזמין סושי או כל דבר אחר שאוהבים ובלי צורך לטרוח...

 

באמת חבל להלביש כ"כ הרבה על יום אחד בלבד ולחשוב שזה מה שמגדיר אותנו כאנשים טובים/לא טובים

מוצלחים/לא מוצלחים

חברותיים ומקובלים חברתית/לא

 

אני בטוחה שאת מדהימה בדיוק כמו שאת!

מה שהצלחת ועשית והספקת - מעולה

מה שלא - כנראה לא היה צריך להיות, וטוב שכך.

הכל בסדר  

(ממני, שלא זכור לי שבאף שנה הייתי בסעודת פורים עם עוד חברים, אלא או עם המשפחה המורחבת או עם המשפחה הגרעינית, והיה ממש כיף )

באיזה שהוא שלב יצא לי מהחורים החג הזה אז אמרתי היי אני לא אתן לחברה להרוס לי חג כ''כ מתוק וקדוש.

אני נותן משלוח מנות לאדם אחד, מתנות לאביונים בכרטיס אשראי עוד לפני החג. קורא את המגילה לפני הסעודה לאשתי ולמי שלא שמעה כך שלא צריך לרוץ לקריאה של נשים וכדו'. ממש חשוב להוריד את הלחץ.
מכין חידון מגילה עם שאלות קלות לקטנים וקשות יותר לגידולים, קונה מלא פרסים קטנים ומחלק לילדים, סועדים עם המשפחה, מנגנים שרים ומשתכרים...
כולם שמחים כ''כ, מחכים לפורים כל השנה

כל שנה בוא נלך לפה, בוא נלך לשם, צריך לנסוע להוא ולהוא ובסוף נשארים עם ממתקים סוג ג'.

השנה רק לשכנים בבניין. הבאנו שטויות, קיבלנו אוכל, עשינו על האש וזהו.

גם פורים ראשון בתור נשואים
תודה לכולכם!

שזה מאוד מאתגר אבל אפשרי.
תגידי מה מפריע לך ומה קשה לך.

אל תשווי את בעלך לאחים שלך. הוא לא אשם שהוא לא הם.

דבר שני- זה יכול להיות האופי שלו וזה יכול להיות הרגל.
אם הוא ככה גם בעבודה ובחיים בכלל. אז אין לך הרבה מה לעשות עם זה. הוא כנראה לא ישתנה. (אפשר קצת לדבר על הדברים ולבקש אבל הוא לא הולך להשתנות)
אם הוא לא ככה מחוץ לבית אז זה כנראה הרגל. את זאת שדואגת לנהל והוא לא צריך להתאמץ. תורידי קצת רגל מהגז תעשי לו מקום ולאט לאט הוא ימצא חזרה את המקום שלו.

שהרבה פעמים ההובלה באה יחד עם שתלטנות ואז השרור היה "בעלי רץ קדימה מתקדם בפזיזות מחליט בלי לשאול אותי וכו'"

 

לא כל גבר חייב להוביל בכל תחום ותחום. אותו זה פחות מעסיק ויש לו פחות כוח לזה - תובילי את. למה הוא?

נראה שאת עושה את זה טוב והוא לא מבין בזה. הרווחת. ככה תוכלי לשלוט בעניינים יותר בלי שהוא ישים לך רגליים (לא בכוונה כמובן) ויסרבל. בהצלחה.

גם אם בחלוקה פשטנית זה לרוב עניינים שיש להם נטיה יותר טבעית אליהם.
אם הוא אכן כזה (שלא בנוי לזה) נשמע חסר תכלית לנסות להכניס אותו לזה.
תנסי למצוא בסביבתך הקרובה (מהאחים? שכנים וחברים) אנשים שקצת מבינים וביררו בתחום, ולבקש מהם עזרה בזה לפי הנתונים והצרכים שלכם. בעיני כמובן גם להציע תשלום על זה, את כבר יודעת שזה לא בא ברגל. בהצלחה!

היית שיכורה יעני אה?

וכתבתי את כל החיים שלי.
זה היה כזה ארוך שלא חשבתי שמישהו יקרא את זה בכלל.
לחצתי על שלח אבל לא נשלח,אולי כבר לרובוט לא היה כוח לקרוא.

😁 If you know what I mean

תנסי לשחזר

אבל המצב נפשי, כבר סיפור אחר...

תכתבי שוב, הפעם תעתיקי את הטקסט לפני השליחה

זה מבחינה טכנית יכול לעזור שלא יימחק .
אבל אל תשכחי לוודא שזה מחוק מהמחשב...אם חשוב לך שלא יישאר על המחשב

תודה

אבל העלית רעיון

קרה לי כמה וכמה פעמים... וכמו שכתבו מעליי כדאי להעתיק את הטקסט לפני שליחה או לכתוב קודם בוורד.

 

זה לא יחזיר את השעה האבודה, וגם לא את כוחות הנפש שנדרשו כדי לכתוב את זה, אבל אם תמצאי עוד כוחות לכתוב - בטוחה שישמחו מאוד לנסות לעזור לך כמה שיוכלו כאן ❤🙏

 

תרגישי טוב יקרה,

בשורות טובות