העין הטובה על אשתך,
המיקוד ביתרונות ובחוזקות שלה,
וחיפוש אחר פתרון אמיתי והתייעצות במקומות בהן קשה.
זה בהחלט מראה על תכונות מאוד טובות, ועל רצון כן ואמיתי שיהיה טוב, לכולכם.
כמה דברים שיכולים לעזור לדעתי:
א. להמשיך להגדיל את כל הטוב שיש באשתך - גם בעיני עצמך,
גם בעיניה ומולה
וגם בעיני הילדים ומולם.
כאשר השיח יכלול עד כמה אתה/בעלי/אבא מעריך את אמא,
רואה בה טוב,
גאה בה,
רואה עד כמה הלב שלה טוב
עד כמה הנתינה שלה אינסופית
עד כמה היא אשת שיחה
ועוד שאר הדברים הטובים שהיא עושה והתכונות הטובות שלה - זה כבר יוצר אווירה יותר שמחה וחיובית וחיונית בבית - מה שיכול בפני עצמו להשפיע ישירות גם על אשתך היקרה - ולדרבן אותה עוד יותר להמשיך דווקא מכל הטוב הזה.
לא ממקום של חוסר, אלא ממקום של להעצים עוד יותר את הטוב שכבר קיים.
ובסעיף הזה הייתי ממש מרחיבה, בבחינת "וכל המרבה הרי זה משובח" 
שוב, גם בעיני אשתך, עצמך והילדים.
ב. נסה/נסו למקד את ה"טריגרים" ש"מדליקים" אצלה את כפתור הכעס -
מה קורה שם לפני הכעס?
אילו מילים נאמרות?
מה קורה בתכלס בבית/בסביבה?
מה קורה עם אשתך פנימה באותם הרגעים?
ממש לנסות לנטרל את החוויות, התחושות, ברגשות, המעשים וכו' בשעת הכעס - כמו ממש "ללמוד" את הכעס ואז נהיה יותר חכמים ונוכל יותר לקבל כלים ולהתמודד איתו
(בבחינת "דע את אויבך (:")
ג. אחרי שמיקדתם את מה שיכול להביא לכעס,
אפשר לחשוב על איך לנטרל אותו בפועל.
וזה, בעיקר, ע"י הבנה של השורש שלו.
מה בדיוק הכעיס שם?
והאם יש רגש יותר עמוק ש"מתחבא" תחת אותו הכעס?
והאם יש כאן איזשהו צורך חזק שלא ממומש שגורם לי להגיב ככה כרגע?
מהו?
ואיך אפשר למלא אותו, בטוב, ולא ע"י הכעס?
ד. גם בשעת הכעס עצמו - לנסות להבין לעומק מדוע נאמרות דווקא המילים הללו,
הרי אני בטוחה שאשתך לא גאה במילים הללו ואפילו לא רוצה לומר אותן
אז מדוע הןם יוצאות?
האם שמעה אותן בעבר? אולי אפילו בעברה, בילדות שלה?
אולי התרגלה לבטא כאב בדרך שכאילו מחייבת ש"תשים לב אליי! אני במצוקה! אז אני חייבת להתבטא בחריפות כדי שתראה את המצוקה הזו!"?
האם משהו אחר?
חשוב להבין את השורש של הדברים.
וכמובן אז להתחיל לטפל.
להחליט שמילים כאלה הן גם קו אדום.
ואפשר במקומן לומר מילים שעדיין מבטאות כעס - אבל לא פוגעות בכבודו של השני.
למשל, לומר באותו רגע ממש של כעס: "אני כועסת!
אני ממש כועסת עכשיו!
מה שעשית/הילד עשה/אחר פגע בי/הכעיס אותי/תיסכל אותי"
פשוט לבטא את התסכול, הכעס, הכאב - לתת לו דרך יציאה החוצה מהגוף, גם ע"י דיבור, אבל לא ע"י מילים פוגעניות.
אפשר גם ללמוד יותר בהרחבה סוגים של תקשורות מקדמות + דרכי התמודדות עם כעס (אם תרצה אוכל לשלוח לך במסר פירוט נרחב על כך) - שעוזרים גם במצבים כאלו.
ה. לומר ולפרט בפני אשתך עד כמה אותן מילים קשות וכואבות *לך* ופוגעות *בך* - וגם כאן - להתרכז ב"שפת האני" - בכמה זה פוגע בך - ולא בה ועד כמה היא לא בסדר,
וכמובן להוסיף לפני ואחרי עד כמה אתה מעריך אותה וכמה טוב כן אתה רואה בה - אלא שהנקודה הזו כואבת לך והיית רוצה שתעבדו על שיפור.
ו. לגבי הסיפא שלך "תמיד כשזה קורה אני מגיע להרגיע אותה כאילו אני זה שיצא מכליו, רק כדי שיהיה שקט ושתחזור למצב בו היא רגועה" -
צריך להבין ולהרחיב וצלול עוד על המשפט הזה - שאולי הוא טומן בחובו דינמיקה זוגית שלמה שצריך לראות איך יחד מתניעים את דרך השיפור קדימה...
אולי אתה לפעמים לוקח אחריות גם עליה? על הכל?
אולי בדינקמיקה ביניכם בנקודה הזו צריך משהו להשתנות גם מהצד שלך?
לא שאתה אשם חלילה, אין כאן אשמים, רק רצון שיהיה לשניכם טוב. וכדי שזה יקרה צריך להבין את התמונה היותר רחבה.
יכולים להיות כ"כ הרבה תרחישים, בין אם זה משהו של דפוס מרצה, או דינמיקה שצריכה כיוונון וכלים, או ריקוד זוגי שצריך להתאים עצמו למציאות יותר מדויקת ועוד הרבה מאוד אפשרויות. לא ניתן לדעת דרך הפורום אבל מציעה בחום לבחון גם את הנקודה הזו על מנת להגיע לשיפור אמיתי ומשמעותי.
ז. חשוב לזכור שבד"כ הכעס מביע מצוקה כלשהי.
דרך שלנו לומר שקשה לנו, שכואב לנו, שלא טוב לנו, שאנחנו רוצים שמשהו פה ישתנה.
נסה לראות במבט "על" את המציאות של אשתך היקרה -
האם טוב לה בכללי?
האם היא שמחה רוב הזמן?
איך המצב רוח שלה, התיאבון, שעות השינה?
יש ילדים? מה הגילאים? האם היא לפני אחרי או תוך כדי הריון/לידה/הנקה?
האם היא חוותה בזמן האחרון או בעברה אירועים קשים?
אולי היא לא נמצאת בתקופה כ"כ טובה וזה מתבטא בעצימות יותר גבוהה של הכעס?
למה היא זקוקה?
נסה גם לשאול אותה וגם לחשוב בעצמך מה יכול להקל מעליה, לאוורר אותה, לשמח אותה, לתת לה הרגשה שהיא טובה וחשובה ויקרה.
ח. לזכור גם שלפעמים אותה תכונה פועלת בשני קצוות - למשל הכעס - יכול להיות הקצה ה"לא טוב" של תכונה של חום,
והקצה הטוב שלו הוא אהבה רבה.
זה גם מאוד מסתדר עם זה שכתבת שהיא מאוד טובת לב ועם נתינה עצומה.
כשהיא אוהבת - היא אוהבת עד הסוף.
ואדם עם הרבה חום, כן יכוללהיות יותר "מועד לכעוס", וכמובן שצריך לעבוד על זה.
להגיע לאיזון
אף פעם לא לעבור על קווים אדומים של פגיעה באחר
וכמובן ללמוד ולהתפתח ולשלוט בכעס ולא שהוא ישלוט בנו,
ללמוד לנהל אותו,
להקשיב לו ולפעול בכיוון החיובי וכן הלאה.
בהצלחה רבה רבה!
(( באמת אמרנו שנבדוק! אני מופתעת ממש 
