פורום נשואים טריים (עמוד 16)

את תומר ומיכל ויצמן.

אמנם זה לא שומרון אבל די קרוב לאזור גב ההר

אבל עם הבנתי נכון הם עובדים לפעמים ביחד ולפעמים לחוד.

מקוה שאני לא ממציאה

נראה שעברו לחריש…

ממש אשמח להמלצות ממי שהתנסה! או שמע דברים טובים… יעזור לי מאוד!

איפה עדיף לך לפתוח תיק, ואיך לעשות נכון את התהליך.

אם את חוששת מהתגובה שלו למהלך אולי כדאי להתייעץ גם עם עו"ס (יש עמותות שעוזרות בזה, בת מלך לדוג') איך לעשות את זה בצורה הכי נכונה

הוא גם לא נשמע אדם שאפשר לדבר איתו לעומק או להגיון כלשהו בעניין...

גם נשמע גירושין איתו יכולים להיות לא פשוטים ולצערנו הרבה מקרי גירושין הם לא פשוטים.

יצא לי לשמוע על "יד לאישה". אולי כדאי לפנות אליהם. הם נותנים מידע מועיל, מענה ריגשי וכו'

שמעתי לפני כמה שנים עובדת סוציאלית שעובדת שם והיה נשמע שעושה עבודה מקסימה וחשובה במסירות גדולה.

אפשר לקבוע איתם שיחת ייעוץ - ייעוץ וייצוג משפטי - יד לאישה

הרבה הצלחה ובשורות טובות.

תפני לייעוץ גם אצל יןעץ נישואין וגם עו"ד ותחשבי על הצעדים הבאים מה הכי נכון ואיך

אולי תמצאו דרך להמשיך יחד בטוב

אולי תחליטי לפרק אבל תעשי את זה נכון

זה מאוד רגיש ומשמעותי איך עושים ומה אומרים....

בהצלחה!

אולי קשור.

ואם כן צריך לפעול בחוכמה ולהתייעץ עם אנשי מקצוע.

הייתם רוצים שככה יעודדו את בן הזוג שלכם בשעת מריבה?

עשיתם טיפול זוגי? 
מיציתם את כל האפשרויות לשפר? 
ההחלטה שלך להתחתן היתה פזיזה והיום את משלמת על זה ? 
תזהרי מאוד, שההחלטה שלך היום לא תהיה פזיזה, כדי שלא תשלמי עליה מחר. 

הרבה זוגות במצבים הרבה יותר גרועים עשו טיפול והצליחו. 
גם את יכולה. 

מציע למצוא רב -מקומי !- , או עובד סוציאלי , שתוכלו להיעזר בו

עם ראש פתוח אפשר לפתור לא מעט דברים

הצלחה רבה 

מרגישה מה זה החגים האלה. איך מתחברים אליהם אם זה רק עבודה קשה.

הבנתי שצריך לשבת ללמוד על המשמעות של החג בשביל להתחבר

יכול להיות שיש דברים שלו הם ברורים ולך לא, וצריך יותר לבקש ולא לצפות או להיות פאסיבית כי הוא הדתי ואת לא

אם את לא אוהבת את החגים תנסי ליצוק לתוכם תכנים שמתאימים לך, נותנת דוגמאות, אם את אוהבת משחקי חברה, תשקיעי להכין משחקים שמתאימים לנושא של החג, אם את אוהבת לשיר אז תכיני שרונים. תשקיעי בלמצוא מה משמח ומחבר אותך לחג, ובעיקר תביעי את הקושי לבעלך וביחד תנסו למצוא את מה שיהיה לך משמח ומחבר

כדאי ללמוד על משמעות החגים, להקשיב לשיעורים שמתחברים אליהם וככה רואים יותר את מהות החגים ואת החיבור שלהם אלינו כעם ולארץ ישראל 

נק' דגש שונות.

א. אני היום מרגישה במבט לאחור שכמובן בהנחה שמדובר בבן אדם טוב עם מידות טובות, הכי כדאי לשים דגש על התקשורת בינכם. שאת מרגישה שאת נפתחת מולו בקלות, שאת מרגישה בנוח לשתף אותו דברים מליבך, שאת *רוצה* לשתף אותו. שהתקשורת בינכם זורמת וחברית. (על בסיס זה כדאי ללמוד גם לתקשר נכון, לא כל דבר אומרים בכל מצב, אבל שהבסיס הוא שקל לדבר ולפתוח את הלב איתו.

ב. בהחלט בא בחשבון, ויש זוגות כאלה. מעריכה שזוג כזה יודע להעריך אצל השני את נק' החוזק ולקבל את העובדה שבינהם האישה מובילה (ויש דברים שהם הובלה שהיא יותר עם ביטוי חיצוני ויש דברים שהם יותר פנימה, וזה לא בהכרח שחור לבן מי במהות יותר מוביל או של מי *צריכה* להיות ההובלה שם). מעריכה שגברים שזה גורם להם להרגיש לא גבריים או נשים שזה גורם להם להרגיש לא נשיות (או אשה שזה מוריד לה מהגבר וגבר שזה מוריד לו מהאשה)- לא ימשיכו קשר כזה מלכתחילה, ואלה שבנויים להצליח לראות, לכבד וליקר תכונות אחרות בתוך קשר כזה (למשל, האישה מרגישה הרבה יציבות וביטחון מצד הגבר, וזה מאפשר לה להתקדם בידיעה שהגבר שלה תמיד יהיה שם איתה, או לדוגמה שהגבר מעריך את היוזמה וההובלה שהאשה לוקחת על עצמה בלי להיפגע או להרגיש מזה נחות) הם אלה שיוכלו להקים בית שמסוגל לעמוד גם בשינויים ומשברים.

בהצלחה

הכי חשובים בעיניי

תקשורת טובה, כבוד הדדי וכימיה טובה.

אחרי זה

התאמה מסוימת ברמה האינטלקטואלית.

והתאמה מסוימת בהתפתחות האישית והמנטלית - לדעת שגם הצד השני משקיע, ומוכן לשינוי ולהתקדמות.

הדבר שהכי שמו דגש עליו בחינוך החרדי שקיבלתי הוא דעות משותפות.

דווקא הוא ממש לא בראש הרשימה בעיניי.

כשיש כבוד ותקשורת טובה אפשר לצלוח כל אי הסכמה.

א. תקשורת טובה וכבוד והערכה אחד לשני 

ב. מאוד תלוי אופי לא נראלי שיש לזה כלל קובע,

יכולה לומר שאצלנו למרות שבאופי היה מתאים שאני (האישה) אהיה כזאת מובילה

(סתם כי אני עם מלא ביטחון עצמי והוא יותר ביישן אבל בזוגיות זה מתבטא אחרת...)

בפועל טוב לנו שהוא המוביל והיוזם...

בריאות נפשית.
הבנה שזוגיות זה מקצוע שיש ללמוד אותו, וגם יש להשקיע בו הרבה, וכשיש את הנכונות לכך, זה בע"ה יכול להוביל לזוגיות טובה.

אחד הדברים הבסיסיים והחשובים, היא פשוט לרצות בזוגיות בכלל ובאדם שבחרתי בפרט...

כשאין רצון וחשק אמיתיים, כנראה שכל שאר הדברים החשובים כשלעצמם לא יספיקו...

1. אחד בשביל השניה . ואחת בשביל השני.

2. הערכה הדדית.

3. להרבה זמן.

ויש גם 4....

נראה לי כדאי לך לשאול את עצמך למה את מחפשת את המודל שבו את יוזמת והגבר תומך מהצד? יכול להיות שהתייאשת מלמצוא גבר יותר יוזם ממך?

אגב, מה זה בכלל אומר שאת היוזמת והוא תומך? הכוונה כלכלית? חינוכית? זוגית?

לרוב הנשים נעים להרגיש שיש על מי להישען כשצריך, גם אם בפועל הן מרוויחות יותר/דומיננטיות יותר בחינוך הילדים (שזה אפילו יותר נפוץ).

עונה לך בתור אישה מאוד דומיננטית, שנחשבת יותר מצליחנית מבעלה, יותר משפיעה בחינוך מבעלה, ובכל זאת בזוגיות בינינו בעלי יותר יוזם ודומיננטי. 

מוזמנת לאישי אם בא לך.

א. לב טוב, מידות טובות, רצון להמשיך וללמוד ולהשקיע אקטיבית כל הזמן בזוגיות (ובכלל), הערכה וכבוד הדדי וכמובן אהבה

ב. יכול בהחלט לעבוד אם זה מה שמתאים ונכון וטוב לנפשות הפועלות, וכמובן שווה להעמיק עוד ספציפית ולראות במה ואיך בפועל זה בא לידי ביטוי בדיוק, מה כל אחד מהצדדים מרגיש וחושב על זה וכן הלאה להרחיב שם ולראות את המכלול של האדם ושל הזוגיות ולהסתכל כך במבט רחב ושלם ולא רק נקודתית.

ב"הצלחה רבה רבה

ב. עובד לגמרי

אנחנו רמה דתית שונה מראה שונה וחושבים אחרת לגבי הרבה דברים

ובכל זאת נשואים באושר עם 3 ילדים

הזוגיות תהיה חזקה יותר אם הגבר יתפלל במניין ויקבע עיתים?

אני מבין את החשיבות של זה, גם אני חיפשתי להקים בית שמבוסס על ערכים תורניים, אולם אני לא מבין למה זה חשוב דווקא לזוגיות.

לעומת זאת אם השאלה הייתה מה חשוב לחינוך הילדים למשל, הייתי מבין אותך גם בלי לשאול

זה בעצם כמו תעודה חתומה שהבנאדם עומד בזמנים בסדר ויש לו משמעת עצמית גבוהה 

לא אומר שיש לו בנושא אחר...

למשל אדם יכול להקפיד על תפילות בזמן, אבל לא להצליח להפסיק לאכול ואז הוא עולה 10 קילו בשנה.

או להקפיד על לימוד תורה קבוע, אבל לא להקפיד על לדבר בבית בנחת בלי צרחות על אשתו והילדים.

(ולא מתפלל במניין לצורך העניין)

אבל היא שאלה מה הייתי בודקת ...אז את זה כי זה מראה קביעות והתמדה +ערך של עבודת ה'

למה ההתמדה ועבודת ה' משליכה על איכות הזוגיות?

יש זוגות לא שומרי תורה ומצוות וחיים באושר..

ואם הכותבת בפורום דתי מניחה שגם לה

לא אומרת שאיאפשר למצוא אושר בזוגיות חילונית אבל עבורי זה לא האידיאל

אלא על מה חשוב לזוגיות.

אני חושב שזה יכול להיות אפילו מסוכן, להניח שאם מישהו קובע עיתים ומתפלל במניין אז זה מעיד עליו שהוא בן אדם טוב גם בכל הקשור לבן אדם לחברו, ובסופו של דבר - זה מה שהכי חשוב לזוגיות.

וכמו שציינתי רשמתי מידות טובות חובה

נראלי שהדיון מוצה זו דעתי מניסיון החיים שלי

חג שמח לכולם

והיום הכי חשוב בעיני-

1. רצון והשתוקקות לתורה-כי התורה כוללת את כל הטובות שבעולם.

2. מידות טובות

3. תקשורת זוגית טובה.

היא מקבלת באפרת (שבגוש עציון), 20 דק' מירושלים.

מהממת ומעולה!

@נגמרו לי השמות 

על התיוג והפרגון המשמח ומחמם הלב ❤

אתם מנהלים בית משותף, ברור שצריך לשתף אחד את השני במצב הכלכלי ובקבלת החלטות על מה מוציאים כסף וכו'.

הכי הגיוני לעשות חשבון משותף, אבל גם אם נשארים בשני חשבונות נפרדים ברור שהכי בסיסי זה לשתף אחד את השני במצב העו"ש שלכם.

ברגע שמתחתנים באמת מוותרים על הרבה מהפרטיות, אבל זה שווה את הבית המשותף שמקימים.

בדרך כלל כשמתחתנים עושים חשבון משותף, וממילא יודעים מה המצב. אם לא, אז כדאי לשתף אחד את השני במצב החשבון, אחרת איך תוכלו לקבל החלטות כלכליות יחד? 

לחשבון שלו יותר מחצי משכורת ואין לו בעיה להראות אבל יש לו הלוואות שלקח לפני החתונה ועכשיו מחזיר 

הוא לא מחזיר הלוואות, *אתם* מחזירים הלוואות.

לך אין חיסכון מלפני החתונה, *לכם* יש חיסכון מלפני החתונה.

בחרתם להתחתן?

מזל טוב.

אתם כבר לא שני אנשים נפרדים, אלא גוף אחד. יש לכם בית אחד, ארנונה אחת, שכירות אחת, בעז''ה בעתיד יהיו לכם ילדים משותפים ששניכם חייבים לחנך ולזון ולפרנס ולכלכל... בבית האחד שלכם יש לכם מקרר אחד עם אוכל של כולם, אתם תסעו ביחד ממקום למקום ברכב של שניכם...

מה התוכנית בדיוק? להישאר עם חשבונות נפרדים עד מתי? במה זה מועיל בדיוק? איך תוכלו לחשב מי חייב למי כמה ולמה?

זה נראה לי כמו מתכון לצרות צרורות, ובאמת רק התחלתם את חייכם המשותפים ועוד אין ילדים - והצרות והמתחים סביב זה מתחילים להיערם. לא חבל?

אז בכל מקרה כל הכסף שלך הוא גם שלו (אם מדובר בסכומי כסף גדולים במיוחד אולי כן הייתי מבררת עם עורך דין אם בכל זאת אפשר לעשות משהו בדיעבד)

לדעתי בשביל לנהל משק בית בצורה בריאה המצב הכלכלי שלכם צריך להיות פרוס לפניכם כך שתעשו החלטות מושכלות כרגע כל אחד מכם רואה רק חצי מהתמונה. אני אישית חושבת שחשבון משותף יותר נוח אבל אם אתם רוצים להשאיר חשבונות נפרדים אני מכירה זוגות שפתחו חשבון נוסף זוגי ולשם מעבירים משכורת (מינוס חיסכון אותו מנהלים מהחשבון הפרטי) ומשם יורדות כל ההוצאות.

אולי תפתחו חשבון משותף ושהוא יעביר את המשכורת שלו לא כולל החזר ההלוואות ואת תעבירי את המשכורת שלך ותראו אם אתם מצליחים לחסוך בחודש וכמה. לא רואה היגיון שאת תחסכי בסוף חודש ואצלו יעמיק המינוס...

מה ששלך שלו ומה ששלו שלך.

אם יש לו בעיות בהתנהלות כלכלית צריך לפתור את זה, העובדה שיש לכם חשבונות נפרדים לא תעזור לך בטווח הארוך.

שהוא מאיים לחתוך את הקשר אם לא תראי לו את החשבון שלך???🤔

מה...הוא ילד??

נשמע ילדותי ולא בוגר בעליל!

אולי היא מרגיש שהיא לא נותנת בו אמון, לא משתפת אותו במשהו שמבחינתו הוא בסיסי והכרחי בצרכים הזוגיים...

אולי הוא פשוט רוצה להרגיש יציבות כלכלית? אולי זה ממש מערער אותו כשהוא לא יודע מה המצב?

כלל מאוד הגיוני- אם ההוצאות משותפות, גם ההכנסות משותפות.

אתם קונים דברים בשביל שניכם, משלמים בשביל שניכם. אז הכסף שהוא מכניס הוא גם שלך והוא מוציא גם בשבילך, ואותו דבר את אליו.

יכולה לשתף אותך שלי ולבעלי יש חשבונות נפרדים אבל לשנינו יש את הפרטים של כל חשבון ככה שאפשר להתעדכן על הכול. חסכתי המון כסף לפני החתונה, וגם לי בהתחלה היה קשה לשחרר ופתאום לתת למישהו אחר להתנהל עם החסכונות שלי. אבל למה חסכתי אם לא בשבילו? בשביל הביחד שלנו? ואני סומכת עליו שהוא משתמש בהכול בתבונה ולא בזבוזים ואנחנו לגמרי פתוחים בכל ההתנהלות הכלכלית אחד עם השני.

אולי הוא פשוט מבקש (בדרך שלו) שתסמכי עליו בהתנהלות הכלכלית? תני לו להוכיח לך שהוא מסוגל לנהל הכול, ובעז"ה הוא יהיה טוב בזה ולך יהיה ראש שקט.

וגם משתתף בהוצאות.

הוא מוציא יותר ממה שהוא מכניס? את יודעת על מה הוא מוציא? הוא משתף אותך בזה או שאין לך מושג לאן נעלם הכסף? זה כסף שהולך לדברים לשניכם, לבית?

את צריכה להעביר לו לא כי הוא נזקק, זה בעלך... אתם חיים באותו בית

כל זמן שלא מחזירים הלוואה הריבית תופחת... ובסוף זה גורע משניכם.

אם את לא סומכת עליו בעניין בסיסי אחר שקשור לכסף כדאי לפתור את זה מהר כדי להימנע מסכסוכים שרק יגדלו עם הזמן ויגבירו את חוסר האמון והריחוק

אז טוב שהוא מחזיר את החובות האלה.

אי החזר יגרור צבירה גדולה של ריבית והבור רק יגדל.

וכתבה את זה נכון @השתדלות !

נראה רק אולי שיש בינכם בעיית אמון ותקשורת שהיא יותר מהותית וחשובה וצריך לטפל בה מהשורש, זה אולי יפתור גם את בעיית התקשורת בתחום הכלכלי הזה.

יכול להיות?

מצד אחד הוא רצה הסכן ממון - שאומר הפרדה רכושית מוחלטת ומצד שני כרגע את משלמת לו חלק מהחובות - שזה בסדר.

בעיני, כמכלול יש פה כמה נקודות אדומות  שדורשות פנייה לייעוץ בעל פה. 

הוא מדבר על מצב של גירושין, וקובע שבמקרה כזה הרכוש שנצבר לפני החתונה (ובמקרים נדירים גם רכוש שנצבר לאחר החתונה) אצל אחד מבני הזוג, לא יחולק אוטומטית שווה בשווה אלא לפי מנגנון מסוים שנקבע בהסכם.

כל עוד בני הזוג נשואים, אין להסכם הממון משמעות.

אם חסכת הרבה כסף (במאות אלפים) והוא מאיים בגירושין, לא הייתי שוללת.

אבלזה לא ככ חכם כרגע וזה מחשבות של בדיעבד. לא ידעת לפני על החובות? בכמה כסף זה מסתכם כל חודש ?

התחתנתם כדי לחלוק את כל החיים. גם חובות. גם רווחים ממוניים.

הדרך שאתם הולכים בה תוביל אתכם לאבדון

מצטרפת לעצות של ייעוץ זוגי. ומהר.

שאם אין הסכם ממון, אז כל היתרות והחובות יתחלקו שווה בשווה, בלי קשר לשאלה מי הביא איתו מה לפני החתונה...

למרות שגם אחרי הנישואין אפשר לעשות אבלבמצב של הזוג הנל -- זה רק יהרוס לדעתי

יתרות שהגיעו מלפני החתונה. יכול להיות שלא יתחלקו

חובות. מהכרות. יש אפשרות שלא יתחלק. קצת יותר מורכב.

בכל מקרה. רצוי להתייעץ עם עו"ד על מקרה פרטי

בחרתם להיות ולחיות ביחד

יש לזה משמעויות רבות כולל גם כלכליות.

ואם אחד הצדדים הגיע עם איזשהו חיסכון מגיל צעיר או כל חיסכון שהוא מהחתונה הוא משותף.

לכן בעיניי יש עניין בחשבון משותף ובטח לא להסתיר דברים שכאלה מהצד השני.

הוא לא יכול לאיים עלייך בעזיבה בגלל תנאי שכזה אבל הוא צריך להיות יחד איתך בנטל הכלכלי.

בעתיד בעזרת ה' יהיו ילדים, ובית וכו' וכו' ולא יכול להיות שהכל יהיה עלייך או ממך.

אתם חייבים וצריכים להיות שותפים לדרך 

ולא היינו רואים אנשים קרחים סביבנו?

זה לא עוזר?

אם הסיבה היא תזונה לקויה או מחלות עור בקרקפת וכו', אז יש אפשרות למנוע התקרחות (במידת הצלחה זו או אחרת) בעזרת שמפו ייעודי.

אם הסיבה היא גנטיקה, אף שמפו לא יעזור...

דרך אגב, 

ממה שאני רואה אצל מבוגרים עם גנטיקה של התקרחות - השיער לא באמת נושר, הוא פשוט נודד לאוזניים ולאף...

וממש עצר לו את ההתקרחות

אבל זה השקעה כספית כי צריך לקחת כל הזמן

אני לא יודע אם זה חירטוט או מבוסס מדעית.

בכל אופן אני מתקלח כבר 17 שנה במים קרים כי התרגלתי לזה ובניגוד למשפחה שלי אין לי מפרצים.

אבל זה לא אומר כלום.

גם בעלי ניסה הכל 

התחלנו לחשוב על השתלות ודברים כאלו 

וגם אם יבטיחו לך שעובד זה לא משמעותי ולא לתקופה ארוכה

נסיון!!!ינ

מקבלים דרך רופא עור

אבל קודם תקראו על תופעות הלוואי / תוודאי שאת לא בהיריון 

ותחליטו 

שם ידעו לענות לך בטוח...

/forum/f58

כתבתי שם, אני חדשה יחסית חשבתי שכאן המקום המתאים...

אם הייתי מנהלת את המלחמה הייתי עושה הרבה מאוד דברים אחרת אבל אני לא

אפילו ההפגנות המשוגעות של הקפלניסטים לא משנות משהו

ובמקומות מסויימים קיבלו ראייה ברורה של יש רע בעולם ואנחנו צריכים להילחם בו.

לפני כן הייתי קצת בגישה של יותר להתעסק בטוב, כרגע אני מאוד מודעת לגבולות ושצריך למגר את הרע

לכן פחות סובלנית לדעות דורסניות והרסניות ופחות מתנצלת על דעותיי הפוליטיות וההסתכלות שלי על המציאות.

בנוסף, הראייה הלאומית שלי התחזקה והחלקיות שלי מתוך כלל עמ"י מורגשת הרבה יותר ונותנת לי כח והשפעה בתור יחידה.

כאן גם המקום לציין את קבוצת סוללים דרך שאני נמצאת בה וקוראת את התכנים שמסדרים מאוד ובצורה בהירה מהלכים שקורים במדינה ומה הדרך הראויה להסתכל עליהם

אישית הוצאתי רישיון לאקדם

כתושב העוטף שבאורח נס לא הגיעו אלינו אם היו מגיעים כנראה שלא הייתי פה היום ואם היה לי אקדח באותו יום אולי זה היה מציל משהו

אני לא זכאי לצערי.

לא רצו אותי.

עשיתי כמה מהלכים דרך גורמי צד ג' כדי לתקן עיוותים מטורללים בתחומים שאני מבין בהם.

אני עושה כל מה שביכולת שלי כדי למנוע עסקת חטופים נוספת (אפילו חיללתי שבת על זה פעם).

מה שבידיי - בידיי. ומה שלא - לא.

א - לשוחח, לא לריב

ב - להציף מייד כשזה רלוונטי, לא לצבור ולהגיע ל''פיצוץ''

כלומר,

אפשר להיות קוטרים ולעקוץ ולבקר כל הזמן (''למה תמיד בלאגן בבית הזה? איזו מן אישה את? אם את בבית כל היום, איך הוא עדיין מבולגן? פאדיחות להביא אנשים הביתה עם איך שהוא נראה!"), או שאפשר לומר בנימה של שיתוף בגוף ראשון, בזמן רגוע ונינוח ''אוף, מציק לי כשהבית מבולגן. גם לך זה מפריע באותה מידה?'' ואז להמשיך - ''מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשתפר?"

מהצד השני, כשמבליגים על עקיצות בסוף מתפוצצים (או נכבים). ואז מגיעים למצב של ריב (או, אם נמשיך את הדוגמה, של אישה אפאטית ובעל שמתלונן שאישתו כבר לא מתנהגת בצורה אוהבת כלפיו והוא לא מבין מאיפה זה פתאום הגיע). אז בצד השני, אפשר להקפיד לשוחח ולא להבליג. לומר ''אני רגילה לסטנדרטים אחרים. אתה יודע איך הבית של ההורים שלי נראה. אז נכון, לי זה פחות מפריע בעין. ואני בבית, אבל אני בבית עם חמישה ילדים. כדי לסדר מספיק אני אצטרך להתעלם מהם וזה משהו שאני לא רוצה לעשות. אז אני יכולה להשתדל לסדר יותר ממה שאני רגילה, אבל אם זה משהו שמפריע לך הייתי רוצה שתשקיע זמן ומאמץ בסדר וניקיון. כי כשאתה מנסח את זה ככה, אני מרגישה שאתה ''מפיל'' את הציפייה, האחראיות והאכזבה, רק עלי. זה הבית שלנו. אני לא אוהבת את ההרגשה שאתה מצפה שאני אהיה האחראית הבלעדית על הנושא הזה''.

ומפתחים שיח.

כי המטרה היא לא ''אני צודק!" אלא, ''אני רוצה שיהיה *לנו* טוב''. לא - אני רוצה שיהיה את מה ש*אני* רוצה. אלא - אני רוצה הרמוניה, הדדיות, נינוחות, שמחה.

בכלל אני מציעה להפסיק את השימוש במונח ''ביקורת'' בתוך מערכת יחסים זוגית-משפחתית-חברית. אתה לא הבוס שלה. והיא לא הבוס שלך. אתה לא צריך ''לתת לה ביקורת'' כאילו שמדובר בהערכה רבעונית והיא צריכה לשבת ולרשום הערות ולהנהן ולומר ''כן אעשה מה שביכולתי כדי להשתפר''. מותר לך להרגיש שהיית רוצה שיהיה משהו שונה. אבל בבקשה אל תבוא אליה עם דרישות והתלהמות שמגיעה מהמקום של ''אני יודע איך דברים צריכים להיות ואם רק תקשיבי לי אז יהיה לנו (לי) יותר טוב''.

תמיד לשאוף להבנה.

לזקק את הרצונות האישיים ולברר איך הם מתאימים זה לזה.

ואם הם לא מתאימים, לשוחח ולהגיע להבנה והחלטה משותפת של ''אז מה עושים תכלס''.

ועוד נקודה,

לבקש במפורש ובעדינות. אם היא יודעת שהיא רוצה נופש - שתבקש במפורש ובעדינות. אם יש דברים שקריטיים לה והיא רואה שהוא לא ''מתקתק'', אולי עדיף שתעשה בעצמה במקום לתלות בו את כל התקוות שלה ולהתאכזב.

וגם,

אם הצד השני עושה משהו נעים וטוב, להבליג אם זה לא 100% ממה שרצינו. הוא שטף את הרצפה? אחלה! תפרגני לו. אם את תבואי ותדקדקי על כל סימן ובלטה, זה יוציא לו את כל החשק לשטוף את הרצפה אי פעם בעתיד. לקבל בחן ובשמחה. ואם זה משהו קריטי, לשקול לקחת את האחראיות על הנושא הספציפי הזה ולבקש ממנו להתמקד באיזורים אחרים.

אני רוצה להציע בעדינות שהשאלה היא לא: ''איך לבקר'' אלא ''איך נכון להביע משהו שהייתי רוצה שיהיה שונה''.

כי זה לא משנה מה ''נכון''. משנה רק מה נכון לכם. (בגבולות ההלכה והחוק). אין ''רצפה אמורה להיות נקיה'' יש ''מה אנחנו יכולים לעשות כדי לוודא שיש אווירה טובה בבית'' אין ''זוגות אמורים לצאת לנופש!'' יש ''אני רוצה לבלות זמן בחברתך ולהתאוורר. בוא נצא לחופשה ביחד''.

שכוייח על הבירור. רווקות זה אחלה זמן לעבוד על זוגיות. <ר>

איזו תגובה מדהימה ומחכימה, חוזרת על הכותרת - פשוט כל מילה זהב!

יש  כמה נקודות חשובות בביקורת

1- התדירות שלה.

אם מבקרים בתדירות גבוהה, פעם ביום יומיים, כנראה שהבעיה היא אצל המבקר ולא המבוקר.

2- היחס בין המחמאות הטובות לביקורת.

להרים לבן הזוג, להחמיא, שהשיח הכללי יהיה על הדברים הטובים שבן הזוג עושה.

3- הדרך.

לא כתלונה או הטחת אשמה.

״חשוב לי ש״ ״מפריע לי כש״

ולא ״אתה אף פעם לא״

והכי חשוב. לשחרר המון.

לבחור ביקורות בפינצטה, רק דברים עקרוניים שבאמת מפריעים לנו.

אצלנו בעלי קבוע משאיר את נעליים שלו בכל מקום, חוץ מבמקום. לדעתי פגם גנטי מולד.

ביקשתי פעמיים שלוש, הוא עדיין שוכח, אז סבבה,  ארים לו אותם במשך 70 שנה הבאות.

זה לא קריטי לי ברמה של לבקר ולהעיר כל יום.

נתת דוגמה לשטיפה לא מספיק טובה- העברת אחריות למישהו אחר, זה שלו, אל תצפה שיעשו את העבודה כמוך.

או שתעשה לבד או שתקבל את מה שהוא עשה.

אפשר לבקש, להדריך, לא כביקורת.

כאן אנסה לכתוב יותר ממוקד ולאחר מכן להרחיב ב"ה בתגובה נפרדת על ביקורת בזוגיות בכללי.

הבעיה העיקרית בביקורת היא ה"איך"וה"מה". 

כלומר איך אומרים אותה - ואיך הצד השני שומע אותה.

והמה אומרים - ומה הצד השני מבין מתוך הדברים.

ככלל, אפשר וכדאי ליצור לעצמנו זוגיות בה נרגיש פתוחים אחד עם השנייה, שאנו יכולים לדבר על דברים רבים, כולל על קשיים שלנו, בפתיחות, בכנות, בשקיפות.

מצב בו אנו "שומרים בבטן" ודאי שלא מקדם אותנו, לא לטווח הקצר ובטח שלא לטווח הארוך.

בד"כ סופה של השמירה בבטן הזו היא פיצוץ מאוחר יותר (גם אם זה יום אחרי וגם אם זה 10 שנים אחרי...) בצורה עצימה יותר ולא מבוקרת.

כאשר אנו מדברים בזמן אמת - ועל גבי זה יודעים גם *איך* לדבר - אנו מצליחים להביא את הדברים ואת עצמנו בצורה נכונה ומווסתת שתקדם אותנו ב"ה.

לכן, כאשר עולה בנו צורך לומר ביקורת -

קודם כל נבין את *עצמינו* רגע, לפני שנפנה לשני/ה.

מה *אני* בעצם זקוק לו כאן?

מה *אני* צריך כאן בעצם?

ממש לנסות להוציא את הצורך שלנו שנמצא באותה התלונה/הביקורת. כי הוא קיים. תמיד.

רק שלרוב אנו לא יודעים או לא מצליחים לומר אותו (אפילו לעצמינו) בשפה של צרכים - אז זה יוצא בתלונה או בביקורת.

אם נלמד (וכאמור זוגיות היא לימוד! הכל בסדר. אף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות. תורה היא ולימוד היא צריכה ואנו לומדים אותה לאט לאט)

לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו - נוכל לעבור לתקשורת מקדמת שבה גם נוכל להיות אותנטיים ולהביע את עצמינו וגם נעשה זאת בצורה נכונה שלא פוגעת בצד השני.

בנוסף, בסוף המשפט שלנו שמתאר את אותו הצורך שלנו, נוכל במקום ביקורת להוסיף כמה סוגים של פתרונות שיכולים לגרום לצד השני להרגיש שהוא טוב ובסדר ולא מבקרים אותו אלא מביעים את אותו הצורך.

לדוגמא:

* להוסיף בסוף המשפט סימן שאלה

* להוסיף בסוף המשפט חיבוק/נשיקה

* להתחיל את המשפט עם מילת חיבה כמו "מאמי" וכו' 

כל הדברים הללו יכולים לגרום לצד השני להרגיש את הביטחון הזה שגם רוצים בטובתו, שהוא טוב ואהוב בלב של השני, שהוא בסדר גמור ורק לשני יש צורך שהוא רוצה להביע.

אז אם נתייחס רגע לדוגמאות שהבאת:

א. כתבת במקרה שהאישה מעירה שהבית לא נקי -

זה יכול להיראות או ככה:

"אוף איתך דני! תראה איך הבית נראה כמו דיר חזירים! תעשה עם זה כבר משהו עצלן אחד!"

או ככה:

"דני מאמי, אתה יודע, יש לי צורך להרגיש כאשר אני נכנסת הביתה או נמצאית בו שהוא נקי. הניקיון הזה גורם לי להרגיש ממש הרחבת הנפש וכיף כזה. איך לדעתך נוכל לייצר מרחב נקי יותר? תעזור לי בבקשה לחשוב ביחד על רעיונות?"

ב. כתבת על מקרה שהכלי לא במקום -

זה יכול להיראות או ככה:

"יאו דנה מה נסגר איתך מה?! כמה פעמים אמרתי לך שאחרי שאת שוטפת הכלי הזה צריך להיות במקום!!! את מחרפנת אותי כבר עם הבלאגניסטיות שלך!!!"

או ככה:

"אשתי האהובה, כאשר אני שוטף כלים ושם את הכלי במקום יותר קל לי לאתר אותו לאחר מכן כשאני רוצה להשתמש בו. הסדר הזה במיקום עושה לי גם סדר בלב ובראש. כנראה שכך אני מתוכנת

איך את יקרה שלי "מתוכנתת" לגבי מיקום של הכלים? לך זה מפריע או לא כ"כ?

ומה לדעתך נוכל לעשות כדי שאוכל להרגיש את הסדר הזה שחשוב לי?"

ג. כתבת על מקרה שהגבר לא סגר נופש -

זה יכול להיראות או ככה:

"זהו נמאס לי! אתה אף פעם אבל אף פעם לא יוזם דברים! רק לי אכפת מהזוגיות הזו! היית צריך לסגור נופש אבל במקום זה סגרת את השכל שלך שהלך לנפוש והשארת אותנו בלי כלום. אתה ממש מעצבן! מה הבעיה לסגור נופש?! ועוד הבטחת!!!"

או ככה:

"וואי מאמי כמה אני מחכה לנופש איתך. לזמן ביחד איתך. כמה אנו זקוקים לאוויר הזה ולקצת נשימה וכיף במירוץ החיים הזה וכמה אני סופרת את הדקות עד שנוכל להיות יחד בכיף שלנו.

אז מתי אתה חושב שתוכל לסגור? ויש משהו שאני יכולה לעשות כדי לעזור לך בזה? רוצה אולי שנשב על זה יחד בשלישי בערב?

ואז חיבוק ובתוכו: יא איך אני מחכה לשמוע את התאריך שלנו"

ד. כתבת על מקרה שהשטיפה לא מספיק טובה -

זה יכול להיראות או ככה:

"טוב אם אתה כבר מרים את עצמך ושוטף אז בוא, תעשה את זה כמו בנאדם, לזה אתה קורה שטיפה?! הכל פה מלוכלך!"

או ככה:

"תודה רבה מאמי ששטפת! ממש כיף לחזור לבית ולראות אותו ככה נקי, זה עושה לי הרגשה ממש טובה בלב!"

ואז בזמן אחר, אפילו בסוף היום אפשר להוסיף: "אתה יודע מאמי יש לי משהו עם זה שהעיניים שלי רואות הכל לפרטי פרטים וגם נגיד אם אתה או אני שוטפים את הבית ונשארה נקודה מלוכלכת אני שמה לב לזה. אני יודעת שלא תמיד אפשר לראות הכל אבל האם זה יהיה בסדר שאם אחד מאיתנו יראה חלק שעדיין לא נקי הוא יוכל לנקות בעצמו/לבקש מהשני/לעשות ביחד/משהו אחר? מה דעתך?

ושוב ממש תודה ששטפת! מעריכה את זה מאוד, בתוך כל העומס מצאת זמן גם לזה ושימחת אותי מאוד!"

ביקורת היא באמת לא נעימה, לאף אחד.

אף אחד לא אוהב להרגיש שהוא "לא שווה", או "פחות שווה",

או שמישהו מרגיש ש"הוא יותר טוב ממנו", או "צריך לחנך אותו",

וזה פשוט - לא נעים לשמוע שאתה לא בסדר! ובטח אם אתה מרגיש שאתה לא בסדר בעיני מישהו שאתה *מאוד אוהב* ומאוד *מעריך*.

אז קודם כל להבין את עצמנו - זה באמת מאוד מאוד לא נעים לשמוע ביקורת.

ולגבי איך אפשר בתכלס לנסות לשפר את הדינמיקה הזוגית בינינו:

קודם כל ננסה להבין את השורש לדברים.

יכולות להיות הרבה סיבות יותר עמוקות, אחת מהן למשל יכולה להיות שלעיתים, אדם מאוד ביקרותי - הוא אדם שגדל בבית מאוד ביקורתי,

בסביבה מאוד ביקורתית,

בו, מאז שהוא זוכר את עצמו אביו או אימו או שניהם כל הזמן שידרו לו: "אתה לא מספיק טוב/ אתה יכול יותר תמיד, 

גם אם אתה 100 אפשר להיות תמיד 101, תמיד אפשר יותר, אתה כזה וכזה וכזה,

למה אתה כזה,

למה אתה לא כזה,

תהיה כמו___

תלמד מ____ וכן הלאה וכן הלאה" - עד שהוא כבר מתפוצץ מבפנים ולא יכול לשמוע את זה יותר,

אבל בד בבד שזה קשה לו - זה מה ש*מוכר* לו.

וכך הוא לפעמים באמת תופס את עצמו.

וכך הוא באמת נהיה מאוד מאוד ביקרותי כלפי עצמו

וכך הוא באמת נהיה ביקורתי גם כלפי הסביבה שלו - זה פשוט מה שהוא מכיר ויודע!

זה פשוט ה"אינסטינקט" הראשוני שלו מרוב שהוא רגיל לזה,

המוח זוכר הכל, הגוף זוכר הכל, הנפש זוכרת הכל, התת מודע זוכר הכל - ואדם שחיים שלמים חי עם דפוסי ביקורת - לא פלא שיעתיק אותם כאן למשפחתו.

עכשיו איך זה עוזר *לצד השני ששומע את הביקורת* (וגם לו עצמו?)

אז אולי זה לא עוזר הרבה,

אבל קצת בטוח כן.

כי יש את *ההבנה ההתחלתית הזו* - ממה זה נובע,

מהמקום הבעצם מאוד כואב וקטן *שלו עם עצמו*, ועוד מאז שהוא ילד...

ההבנה הזו יוצרת גם אמפתיה

גם שלנו כלפיו

ואולי יותר חשוב - גם שלו לגבי עצמו. כאשר *הוא* יבין את עצמו ו*הוא* יקבל אמפתיה כלפי עצמו - עצם המודעות הזו,

עצם הלהעלות את הדברים מעל לפני השטח - כבר יכולה לתת הרבה.

וכמובן שמודעות זה לא מספיק, וצריך גם כלים מעשיים.

אז אחרי ההבנה אפשר להוסיף נדבך הדרגתי של איך בפועל לאט לאט לנהוג אחרת,

לשנות את הדפוס.

ולגבי הצד ששומע את הביקורת:

לעיתים אנחנו כ"כ רוצים להיות טובים, ולכולם,

ולפעמים אנחנו בסה"כ חושבים שאנחנו סבבה ואנשים טובי לב ורק רוצים להוסיף טוב בעולם ובבית, ולא מבינים "מה הוא נפל עלינו" עכשיו עם כל הביקורת הזו.

כי אנחנו רק בני אדם...

ובכן, המקום הזה אצל כל אחד ואחת מאיתנו יכול לפעמים לקחת אותנו לקצת רגישות יתר למילים הנאמרות.

ז"א, שלפעמים השני *בכלל לא התכוון* לומר ביקורת - אלא רק להביע את עצמו/המחשבה שלו/הרצון שלו/הצרכים שלו,

ואנחנו ישר מבינים את זה כ*ביקורת אישית עלינו*!

למרות שזה בכלל בכלל לא שם.

למה זה קורה לנו?

אולי כי כרגע אנחנו במקום קטן *עם עצמנו*

ולכן יותר רגישים לזה.

או אולי כרגע אנחנו במקום יותר קטן בזוגיות או בביטחון שלנו בקשר ובאהבה של בן הזוג אלינו,

או מלאים בפחדים וחששות כלשהם - ואז הפחד הגדול הזה מוצא מקום בטוח בלב בצורה של פגיעה, העלבות, עלבון,

לחשוב שהכל מכוון נגדנו אישית כביקורת.

לכן צריך להיות באמת באמת כנים עם עצמנו

וכל פעם לבודד *רק* את המקרה עצמו

את הסיטואציה עצמה

ולראות - מה באמת קרה שם? אובייקטיבית.

ממש לשבת עם עצמנו כמה דקות אחרי העלבון - במקום שקט עם פניות ולשחזר לאט לאט דבר דבר איך קרה ומה קרה.

לדוגמא:

קילפת גזר למרק ובעלך אמר "אבל רוחמה למה את מקלפת בכיור? תקלפי ישר לפח"

את ישר שמעת - אוף איתו! לא מספיק ש*אני* מכינה את המרק והוא לא נוקף אצבע,

לא רק שאני מתזזת כאן יום יום בכל הבית,

פתאום בא האדון ורואה רק מה שלילי ורע -

ורואה *רק* את הקליפות בכיור

במקום להגיד "איזה מרק טעים את מכינה לנו אשתי! תודה!"

הוא רק רואה מה לא טוב בי,

הוא לא מעריך אותי

וכן הלאה וכן הלאה.

אפשר להאכיל את עצמנו ממש בלי סוף ועד למחוזות שהשם ירחם מכל דבר כזה.

ובעצם מה היה כאן *אובייקטיבית*?

היה כאן קילוף של גזר לכיור.

היה כאן איש שאמר לאשתו למה בכיור עדיף לפח.

זהו.

בלי להגיד לה כמה היא אישה רעה,

בלי להגיד לה שהוא לא מעריך אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא אוהב אותה.

בלי להגיד לה שהוא לא מעריך את זה שהיא מכינה מרק.

בלי להקטין את כל מה שהיא כן עושה.

בלי לנסות למצוא בה משהו רע -

אלא *רק* רק רק ביטוי של מחשבה שלו שבאמת יותר "אפקטיבי" לקלף ישירות לפח.

לפעמים הוא אפילו רוצה לטובתה (!) ומנסה להציע הצעת יעול ש*לה* יהיה יותר קל!

וישר תזרוק לפח במקום מהכיור לפח...

ולפעמים זה סתם מחשבה *שלו*,

ולפעמים זה סתם ביטוי של רצון או משהו של איך הוא רואה את הדברים.

וזהו.

זה מה שזה.

אז אם למרות כל זאת נפגעים -

שוב, 

לראות עם עצמנו למה.

לחזק את עצמנו.

לחזק את הזוגיות שלנו.

לחזק את המקום שלנו שאנו מרגישים ביטחון ויציבות בנישואין ובאהבה של בן/בת הזוג אלינו.

לתקשר את הצרכים שלנו,

את הרצונות שלנו,

וכן, גם את הפגיעות שלנו - אבל בצורה של "שפת האני"- ולא "שפת האתה" -

"לי לא נעים שמבקרים אותי."

במקום: "למה אתה תמיד מעצבן?!"

או לומר לו בכנות ובפשטות:

"כשאני שומעת אותך אומר לי לקלף בכיור אני שומעת ביקורת."

ואז לשמוע אותו - אולי יאיר הכל באור אחר לגמרי.

ואז להמשיך ולענות: "לי זה נחווה כביקורת וגרם לי להרגיש שאני לא מספיק טובה או שווה בעיניך.

אם פעם הבאה תוסיף "מאמי" או נשיקה קטנה, או סימן שאלה בסוף - את מעדיפה בפח ישר? כי יותר נוח ככה... -

זה יהיה לי הרבה הרבה יותר טוב!"

עם שיח פתוח וכנה.

כמובן לא בשעת העלבון עצמו - כי שום דבר טוב לא יכול לצאת מהזמן העלבון והכעס -

אבל אחרי שנרגעים,

להוסיף את ההבנה שלך את עצמך ושלו את עצמו,

להוסיף את האמפתיה שלך לעצמך ושלו לעצמו -

ואח"כ לשכפל אותה גם לשני/ה ולשמוע אותם.

לדבר בשפה של צרכים, בשפה שמתרכזת בנו ולא באחר ומה לא טוב בו,

לתת פתרונות חלופיים במקום שיותר טובים (כמו הסימן שאלה בסוף, הנשיקה הקטנה, המאמי וכו'),

ופשוט לשמוע אחד את השני - *ולהקשיב*.

1. אין דבר כזה ביקורת בונה. ביקורת היא לא בונה. היא מצמיתה, היא מרחיקה, היא מכווצת את הצד השני, ולרוב גם לא תביא התקדמות וצמיחה אלא השתבללות וכעס או מקסימום ריצוי ומרירות.

2. בנוסף לזה, היא גם מגיעה ממקום לא מתוקן אצל הצד המבקר. ביקורת היא תוצר של כאב אישי שמושלך על הצד השני.

לדוגמא הבעל לא סגר נופש. סביר להניח שהאישה הרגישה אז אכזבה, וכאב. אולי הם דיברו על זה וסיכמו והוא לא סגר, אולי היא רק ציפתה. אבל בתוכה היא הרגישה שהוא פחות חשובה, שהזוגיות פחות חשובה, שאולי הוא לא אוהב אטתה.

הצעד הנכון יהיה אחרי עיבוד פנימי של התחושה העמוקה שלה ושל מה שזה העיר בה, לדבר.

להגיד שהיא נפגעה כשהוא בסוף לא סגר נופש כי זה גרם לה להרגיש לא חשובה ולא ראויה בזוגיות.

זו הנקודה האמיתית והמשמעותית, בסיפור ובמה שקרה.

אם במקום לעשות את ההתבוננות הפנימית הזאת, ואת התקשורת המחברת שבסופו, היא בוחרת לבקר,

קודם כל היא בעצם מפספסת את הנקודה הפנימית שלה,

שהתבוננות בה יכולה לעזור לה להגיע למודעות לגבי מה שמשמעותי בה, מה שפצוע בה, מה שחשוב לה ויעזור לה להרגיש אהובה בזוגיות.

שנית, בעצם במקום לנקות את עצמה ואת המרחב הזוגי מהכאב היא בעצם מגבירה אותו.

היא משליכה אותו על בעלה וסביר שיוצרת עוד ריחוק ועוגמת נפש

ותחושת כשלון אצל בעלה, ובעצם במקום לרפא את הכאבים (שקיימים לכל אדם, ולזוגיות יש את הפוטנציאל הכי גבוה לרפא אותם

כשהיא בריאה ומדוייקת, ולהעצים אותםצלרמה בלתי נסבלת כשהיא לא)

היא רק משאירה את הכאב המקורי שלה, מוסיפה עליו אכזבה נוספת, מוסיפה מרחק זוגי  מוסיפה תחושת כשלון לא מצמיחה לבעלה,

וסביר להניח שגם אם יצא נופש זוגי מהביקורת הזו התועלת שלו תהיה מועטת משמעותית...

העבודה שכתבתי כאן יותר נכונה לפן הנשי, לגברים יש צורת עבודה עצמית אחרת, אבל בכל מקרה

ביקורת היא לא דובר בונה, וגילוי לב היא בהחלט כן.

במקום לעשסוק בנקודת הקצה (סגירת נופש, גרביים על הרצפה, בית נקי)

להבין את נקודת העומק ולדבר אותה בצורה קרובה ומקרבת.

דברים מאוד עמוקים (קראתי כמה פעמים)

הייתי מאוד שמח אם תוכלי לכתוב על העבודה העצמית הגברית. 

העיסוק שלי הוא בעיקר בעבודה עם נשים, ובללמד וללוות אותן בדרך שלהן ללמוד

איך לעשות את העבודה העצמית הזו שמשפיעה גם עליהן וגם על הזוגיות,

ודרך העבודה הזאת נוצר ב"ה שינוי ושיפור בבית ובזוגיות.

אני כן יכולה לכתוב נקודה כללית לגבי העבודה הגברית-

בניגוד לעבודה הנשית שיותר עוסקת בהוויה והתבוננות וחיבור עצמי,

עניינה של העבודה הגברית (בעבודת ה' בכלל וכמובן בזוגיות)

היא ההתגברות.

כדי למנוע מצבים של כאב שמביאים להרבה תסכולים ופגיעות,

תשתדל להיות איש קשוב, שנותן לאשתו בטחון בכלל, ובטחון רגשי בפרט

להביא את עצמה, להביע את עצמה, להיות קשובה לעצמה, דרך זה שתהיה קשוב לה, ודרך זה שאתה תהיה במקום חזק ובטוח גם מול דברים שעבור אישה הם מורכבים ומערערים.

המקום שבו עושים "התגברות" ומוחקים את המערכת, זה בדיוק המקום שממנו מתחילות כל הצרות.

זה בסדר להיות חזק ובטוח אחרי דברים (וצריך להיות שם) אבל אם לא מודעים לאיך המערכת  שלי עובדת - אי אפשר לתת ביטחון כי הגוף ישדר את זה שגם אני לא בטוח איך זה עובד או שאני בכלל לא רוצה שזה יעבוד.

ממש לא...

היא היכולת להפעיל את המערכת נכון, לכבוש ולהגיע רחוק.

איש שפועל בגבורה נכונה, הוא איש מצליח, שמח ובטוח. ואיש שגם אשתו שמחה ובוטחת בו.

מדגישה גם שאני כותבת כאן רעיונות שהם בגדר מה ולאן בקווים כליים.

האיך, זה דבר שצריך ללמוד אותו לעומק ובפועל, ולזה אני לא נכנסת בכתב כי זה תהליך מעמיק ומשמעותי.

בטח לא בהקשר הגברי שאני מכירה את העבודה לצידו, אבל לא מנחה אליה בעצמי, אני עובדת עם נשים

"מה אני מרוויח מזה ש X דפוק"

אני עובד עם X, אני בחרתי לעבוד עם  X (אישה, מעסיק, לקוח, ווטאבר). למה אני בחרתי לעבוד עם מישהו שדפוק בX?

למה אני מרוויח מזה משהו?

בדוגמא הזוגית זה יכול להיות אדם שמרגיש חלש בעיני עצמו ואז "בחר" אישה שהיא חלשה ונוטה לדיכאון. אז אפשר לבוא ולהאשים אותה "למה את במיטה כל היום?" ואפשר לנסות להבין מה מלכתחילה הביא אותך לבחור אותה.

כנ"ל בוס קרציה - יש כאלה שזקוקים לקרציה כדי שהעבודה שלהם תקרה אחרת הם מתפזרים. אז אפשר להתעצבן על בוס קרציה אבל אפשר גם להבין שבחרתי אותו ואם הבחירה הזו לא נכונה לי היום אפשר להתפטר ולמצוא עבודה אחרת.

בגדול - תמיד להסתכל פנימה. על מה שבשליטה שלי. מה שיעשו אחרים? הם יגיבו. אבל זה לא בידיים שלי.

לומד את עצמו עם עצמו

תוך כדי החיים והאתגרים והפתעות המגיעים

בית ספר של החיים, ולומדים וחווים מצבים שלפעמים לא חשבת שקיימים או לא חשבת שיהיה לך

נכון לכל אחד, שחושב שהוא xyz ועלול להיות מופתע בבוקר בהיר אחד 

יש את ההמלצה של הרב אידלשטיין זצ"ל: כבד ושתוק.

אני הקטן חושב שאסור לבקר ולהעיר, אלא לנקוט בגישה של מחמאות ועידוד על מה שמשמח אותי, וממילא השני יבין מה אני אוהב ומה לא, ויהיה לו חשק לבצע זאת, את מה שמשמח אותי, וגם אני אלמד להתמקד בחיובי ולהנות ממנו, ופחות לשים לב למה שמפריע.
 

אם יש לי צורך זוגי, ואני רוצה לבקש אותו מהשני, אני עושה את זה בצורה הכי מכבדת, הכי בוגרת, מדבר רק על הצורך שלי, ולא על מה שהשני עושה, ומתוך כבוד והערכה, ומתוך מחמאות אמתיות לשני, ומתוך הבנה שאולי השני לא יוכל להעניק לי את מה שאני מבקש, ומתוך נכונות לשמוע מה הצורך של השני, וליישם אותו, [ואולי אפילו קודם להתחיל בצורך של השני ורק אח"כ לדבר על הצורך שלי], מתוך בקשה אם זה אפשרי, זה יכול לשמח אותי אפילו עוד יותר ממה שאת/אתה משמח/ת אותי.

 

יש עוד דברים קטנים שמפריעים לה שלדעתי כבר לא אמורים להפריע בשלב הזה לדוגמא היא תמיד רצתה בחור גבוה ואני ממוצע (יותר גבוה ממנה ב 20 ס''מ).

ועוד דברים קטנים כאלה שאני לא מבין איך זה עדיין מפריע לה. ובכל אופן זה באמת לא הדבר העיקרי אלא מה שכתבתי בהודעה הקודמת.

רק דבר אחד: אל תנסה "להיות ככה". אל תנסה לרצות אותה. זה לא יעבוד. תנסה להיות אתה ועם העוצמות שלך. אל תנסה להיות מישהו אחר רק בגלל שהיא ביקשה - זה לא עובד וזה נגמר רע כי זה מרוקן אותך.

מה *לך* מפריע מאז שהתחתנתם?
על מה *אתה בוכה* שחסר לך?

יופי. מכאן תתקדם.

תן לה לעבור את התסביכים שלה לבד, בלי שאתה מנסה לשלוט במצב באמצעות האזנות וכו'. זה לא מכבד. לא אותך ולא אותה.

אל תנסה להיות רועש, כי זה לא אתה.

אם היא רוצה, היא יכולה לעשות בעצמה תהליך ולהבין למה דווקא בחרה בך.

חזק את עצמך מבפנים שאתה שווה ושאתה גבר מצויין, ושהיא זכתה בך בהרבה מובנים.

אני יודע שבהריון ההרמונים משתוללים השאלה אם באמת זה קשור לזה ורק לזה?

אני רואה שאתה מתמודד עם מצב מאוד רגיש ומורכב. זה ברור שאתה אוהב את אשתך ושאתם רוצים להיות מאושרים יחד, וזה נהדר. השיחות והרגשות שאתם חווים הם טבעיים בכל מערכת יחסים, במיוחד כשיש שינויים כמו הריון.

נראה שמה שחשוב פה זה שתשלמו לי כסף. הרבה כסף. המון כסף. אני ממש אוהב כסף. אני מפרסם בערוץ בצורה שקופה גם בשרשורים שכלל לא קשורים לתחום שלי כדי לדחוף את העסק שלי בכל דרך אפשרית. אני יודע שאפשר לשלם על פרסום אבל אני אוהב לקבל דברים בחינם. למה? כי אני אוהב כסף ואם זה בחינם אז הכסף נשאר אצלי.

זה שאתה מודע לבעיה - כבר 50% מהדרך לפתרונה

כמה נקודות:

א. תביא את עצמך לזוגיות שלכם ובכלל.

תביא את כל עצמך.

את עצמך ברגשות שעולים לך

את עצמך בפגיעה שעולה בך

את עצמך ביתרונות שכן יש בך

את עצמך כאדם, כמכלול.

אל תרגיש שאתה צריך "להצטדק" על מי שאתה.

אלא לאהוב ולהיות בטוח במה ומי שאתה.

יש לכל אדם בחירה ואשתך בחרה בך. על כל המכלול שבך.

כפי שאתה בחרת בה, על כל המכלול שבה.

אני חושבת שכדאי שתיתן את אותה ניראות קודם כל בינך לבין עצמך.

תראה אותך.

אחרי שתראה אותך, תזהה את הצרכים שלך, את הכאבים שלך,

תוכל לתקשר זאת לאשתך.

לדוגמא:

"אני צריך להרגיש שאת שלמה בי ובבחירה בי."

"אני צריך להרגיש שאני מספיק טוב בעינייך ובלב שלך. מוערך, שווה, טוב!"

"אני צריך להרגיש שאת מקבלת אותי כמו שאני."

"אני צריך לדעת שאנחנו יכולים לדבר על דברים בינינו. לא רק עם עוד גורם אחר אלא בינינו. ליצור מקום של פתיחות וכנות ושקיפות".

"כואב לי להרגיש שאני ברירת מחדל או איש שלא מיטיב עם אשתו האהובה. אני רוצה שיהיה לך טוב ולהרגיש שאני הטוב הזה עבורך!"

וכן הלאה

להמשיך להעמיק בניראות לך

בהבאת עצמך *כפי שאתה* ולא הסתרת עצמך

ובתקשורת נכונה ומקדמת של הנ"ל לאשתך היקרה.

ב. כתבת שאתם נשואים 10 חודשים, משמע שאתם עדיין בתוך השנה הראשונה לזוגיות, על כל מה שזה אומר, ובעיקר ההתחלתיות וכל השינויים הרבים שעוברים.

הכל בסדר.

לאט לאט אנחנו לומדים וגדלים.

בונים עוד קומה ועוד אחת.

זה מאוד מותאם שלב, ולא הכל מצליחים בבת אחת ותוך רגע, אלא זוגיות היא לימוד. מסע. שאנחנו מהלכים בתוכו צעד ועוד צעד.

וכעת אתם בצעד של הבירור הזה.

לקחת נשימה ולהתחזק שהכל בסדר!

אנחנו בסדר!

ולהמשיך ללמוד זוגיות.

ג. כתבת שאתה אוהב את אשתך מאוד

ושאשתך אוהבת אותך מאוד

שאתם באמת מסתדרים

ונהנים

ואוהבים

שאתה מרגיש חיבור מצויין איתה

ואהבה גדולה

וכך גם אתה מרגיש ממנה כלפיך (!!!) -

אלו הם דברים יקרים ומשמחים מאוד ואפשר וכדאי לחזק אותם.

ד. כתבת שאשתך ב"ה בהריון.

מציאות של הריון, ועוד הריון ראשון, ועוד בתוך השנה הראשונה וכל השינויים שהאישה עוברת מצריכה הרבה מאוד מאוד אנרגיות.

יש כמובן גם את עניין ההורמונים בהריון, וכל ההתמודדויות והקשיים הנלווים בתוכו, ממש יום יום שעה שעה.

יכול להיות שזה מוסיף עוד עצימות לדברים.

לאו דווקא שהם לא היו קיימים בלי ההריון, אלא שהם *מתעצמים* יותר. כמו ווליום שמגבירים.

וצריך לגשת לכך ברגישות ואמפתיה גם לכל מה שעובר ומתחולל בה בהריון, כל הקשיים וכל ההתמודדויות לצד הברכה המופלאה מאין כמוה והחיים החדשים שממש נרקמים בתוכה.

ה. כתבת: "אבל פתאום הדבר הזה צץ לאחרונה ואני מרגיש נבגד מעצם זה שהיא אולי חושבת דברים מרחיקי לכת (אני לא בטוח שזה מה שאמרה אבל חושש מזה", "לא באמת שמעתי כזה דבר)" -

בעיניי דווקא מה שכתבת בסוגריים הוא היותר משמעותי במשפט הזה.

כלומר, יכול מאוד להיות שיש כאן גם *עבודה אישית שלך* על הפרשנות שלך של הדברים,

ועל המקום שלך מולם.

הרי היא לא אמרה את הדברים,

ואתה כתבת שאתה לא יודע ולא שמעת שכך אמרה

אלא רק *חושש* מזה.

וכאן אנו כבר מדברים עם החשש, עם הפחד.

ואיתו צריך לדבר גם באופן אישי ולא רק זוגי.

בכבוד, בעדינות, ברגישות,

אבל כן, בהחלט לדבר איתו ואפילו להסתכל לו בלבן של העיניים ולומר לו: אני רואה אותך חשש! אני רואה אותך פחד!

אני מבין שאתה חושש שאשתי לא אוהבת אותי וחושבת דברים מרחיקי לכת כמו גירושין וכו' ואני לא רוצה לאבד אותה!

אבל אני מנהל אותך פחד! ולא אתה אותי!

ואני מחזיר שליטה ויודע שהיא כן אוהבת אותי!

ובעצם כל מה שאמרת שכתבתי בסעיף ג' -

היא אוהבת אותי מאוד!

אנחנו *באמת* מסתדרים!

ונהנים 

ואוהבים

והיא מרגישה חיבור מצוין איתי כמו שאני איתה

ואני מרגיש ממנה אהבה גדולה!

ופשוט את הנקודה הספציפית הזו אנחנו נמשיך לברר!"

וכאן אני מגיעה לסעיף החשוב הבא -

ו. כדאי מאוד להבין יותר לעומק עם אשתך למה היא מתכוונת בעצם בסגנון הרועש שהיא אוהבת?

ממש לשאול אותה, ממבט סקרן שרוצה לברר ולדעת ולא ממבט ביקורתי או מאשים,

"תוכלי לשתף אותי אשתי היקרה במה זה אומר מישהו רועש עבורך?

במה זה בא לידי ביטוי?

מדוע זה חשוב לך?

מה את צריכה שם בעצם?

ומה את צריכה ממני?"

ושם הכי הכי להעמיק כי כתבת: "לפעמים כשהיא רואה פיזית שאני שקט במקומות שהיא רצתה שאני יהיה פעיל יותר היא נכנסת למצב כזה" -

זו נקודה סופר חשובה בעיניי להעמיק -

מהם בעצם המקומות הללו אשתי?

איך היית רוצה שאנהג בהם?

מדוע? 

מה זה אומר עבורך?

מה זה יגרום לך להרגיש?

ובעיניי יש כאן נקודה מהותית שחשוב שהיא תתבהר *לשניכם* ותוכלו ממש לפצח עוד מפתח ולהעמיק עוד יותר בכל הזוגיות כולה.

קשה לי להעביר זאת רק בכתב, וכמובן שצריך להכיר אתכם לעומק כדי להמשיך ולפרט ולהעמיק בדברים, אבל במגבלות הפלטפורמה היה חשוב לי להעביר שיש כאן נקודה מאוד מהותית בעיניי שפיצוח נכון שלה יכול להקפיץ אתכם קדימה ב"ה.

שתהיה לכם ברכה שלמה והצלחה גדולה ב"ה

לגבי סעיף ה' אני אומנם כתבתי בסוגריים שלא שמעתי אותה אומרת ככה אבל כן שמעתי את אחותה אומרת משהו בסגנון ''אל תגזימי על דבר כזה לא מתקדמים הלאה'' או ''אבל על דבר כזה לא מתקדמים הלאה'' וכדומה... וגם זה הרגשה שלי כזאת שזה תופס אותה...

לגבי סעיף ו' אני כן יודע מה היא מתכוונת בסגנון רועש. היא מתכוונת שפוגשים חברים או משפחה אני יבוא מיד יתן חיבוק ויגיד אהלן אחי מה המצב איך אתה וממש יתחיל לדבר בלי סוף ואני לא כזה אני יותר שקט ויותר לוקח לי זמן להשתחרר (כמה דקות בודדות כמובן ולא יותר מזה)

בכל הנקודות הללו ובכלל.

לצערי לא אצליח להעביר עד הסוף את כוונתי במסגרת זו של התכתבות בפורום, וגם אין כאן דרך לשמוע עד הסוף את אשתך ואותך ולהמשיך משם, אבל מקום שבו אתם תצליחו להעמיק יותר ולהמשיך להעמיק עד הסוף בכל הרבדים שנמצאים כאן (ויש כמה וכמה רבדים) - בהחלט יכול לקדם אתכם ב"ה. 

בינתיים חוזרת על ההמלצה בכותרת שכתבתי וגם בכל סעיף א' - להביא את עצמך. גם את מה שכתבת עכשיו. לא להדחיק פנימה אלא להביא את מה שאתה מרגיש לזוגיות. להביא את הצרכים ואת הלב שלך. להנכיח אותם. להנכיח אותך.

ולגבי סעיף ו' - שוב, כוונתי הייתה שכדאי להמשיך ולהעמיק שם הרבה יותר (כנ"ל לצערי לא אפשרי לי להסביר עד הסוף כך בפורום).

המון הצלחה וברכה ב"ה 🙏

לאחר בירור ושיחה על זה היום סוף סוף הצלחתי לדובב אותה על מה הייתה השיחה שלה עם אחותה (מיד אחרי כמה שעות מהשיחה ההיא עם אחותה חזרנו לשוחח כרגיל כאילו לא קרה כלום. עברו כמה ימים ורק היום הצלחתי לדובב אותה בקושי רב)

והוצאתי ממנה שכן היא שאלה את אחותה האם לא כדאי לה לפרק מכיוון שזה משהו שממש מציק לה והיא מבינה שזה ישאר ככה כל החיים והביאה כמה דוגמאות: לדוגמא שירה בשבת, קידוש, ריקוד בחתונות, זה דברים שאני פחות עושה והיא מבינה שזה ישפיע לה על כל החיים. (היא גם זרקה באגביות שגם היא לא אוצה בשבילי שאני ככה יהיה כל הזמן מנסה להשתנות בשבילה ולשנות את עצמי ושהיא לא אוהבת לשנות אחרים והיא לא רוצה שאני יסבול כל פעם מהשאלות שלה למה אני לא כך וכך...)

אז היא אמרה לי היום שהיא לא התכוונה לשאלה הזאת באמת ברצינות אבל זה משהו שיצא לה כזה: ''מה את אומרת לא כדאי אם כן לפרק?'' ואחותה הסבירה לה את המשמעויות ושזה לא פשוט ושזה מוגזם וכו' (אציין שהיא לא איזה ילדה קטנה בת 20 אלא כבר בת 25) ואז היא אמרה היום שזה ממש לא במחשבות שלה וזה לא רלוונטי וזה היה רק שאלה כזאת שקפצה לה בלהט השיחה והכל טוב, אבל לא יודע מה להרגיש עכשיו, האם באמת זה יכול ככה להיעלם או שהיא אומרת לי מה שאני רוצה לשמוע?

הדבר הכי משמעותי הוא *שאתה* וגם *אשתך* תרגישו שיש כאן בנושא הזה *סגירה טובה ונכונה*.

שזה סגור.

כי אם אנחנו משאירים משהו פתוח, או חצי פתוח, או אפילו כמעט סגור אבל עדיין לא - בד"כ זה יחזור אלינו שוב ושוב ושוב בורציאציות כאלה ואחרות.

וממש ישאב מאיתנו אנרגיה. אני ממש מכנה את כל הדברים שלא סגורים אצלנו "זללני אנרגיה".

ולרוב הדברים הלא סגורים יופיעו שוב בין אם במקרים נוספים כגון אלה, בין אם בפיצוץ בהמשך אם הדחקנו דברים, ובין בכל מיני דרכים אחרות.

וכאשר עושים לכל נושא ולכל דבר משמעותי לנו שעולה - התחלה אמצע וסוף. סגירה. הנפש נרגעת ושלמה שם.

ואם היא נרגעת ושלמה שם - סימן שעיבדנו נכון את הדברים בינננו לבין עצמינו וביננו לבין בן/בת הזוג ויש כאן עוד רובד ועוד קומה שרכשנו בדרך הזוגית שלנו.

בנוסף לנקודה החשובה הזו, אני חוזרת שוב שקשה מאוד לענות לך בצורה מקיפה על גבי הפורום, ועל כמעט כל מילה או משפט שלך כדאי רגע לעצור וללבן לעומק.

- גם על כך שכתבת ש"דובבת אותה", ו"דובבת אותה בקושי רב" - אני חושבת שכדאי להעמיק שם, מהצד שלך ומהצד שלה ובכללי לרכוש כלים לתקשורות מקדמות שלא אתה ולא היא תרגישו שצריך להוציא משהו ממישהו כמו מיץ שסוחטים אלא מתוך מקום שרוצה לבקר (מלשון ביקור הדדי ולא מלשון ביקורת כמובן) אחד בלב ובמחשבות והרצונות של השני, לשמוע ולהשמיע, להביא את עצמינו לזוגיות בתקשורת מקדמת.

- גם על כך שכתבת שהיא מדברת עם אחותה - גם כאן כדאי לדעתי להעמיק ולראות את מי נכון או פחות לשתף בנושאים זוגיים, עד כמה, איך, מה הרווח והתועלת וכן הלאה. יש כאן הרבה מה להאריך.

- גם על הדוגמאות שהבאת שאשתך אמרה - שוב, להעמיק בתוכן - איך היית רוצה שאעשה קידוש? ומדוע? מה זה יגרום לך להרגיש?

איך את מרגישה בקידוש שאני עושה עכשיו? ומדוע?

איך היית רוצה שארקוד בחתונות? ולמה? איך זה יגרום לך להרגיש?

איך את מרגישה עם איך שאני מתנהל עכשיו בריקוד, ולמה?

איך היית רוצה שתראה השירה שלנו בשבת? מה זה יגרום לך אם זה יהיה כך?

איך את מרגישה עכשיו?

וכמובן כפי שהדגשתי כבר בהודעה המקורית בסעיף א' - *להביא ולהנכיח את עצמך* את הטוב, האיכויות, הכישרונות, התכונות וכל מה שטוב בך. ממקום פנימי שבטוח בעצמו ומביא זאת לזוגיות.

אז גם אם אתה לא עושה קידוש כך - אתה עושה בדרך שלך.

אז גם אם אתה לא רוקד כך - אתה רוקד בדרך שלך.

וכמובן יתר אלפי הדברים האחרים שאתה כן עושה. ומטבע הדברים את חלקם אתה גם עושה הרבה יותר טוב מכל אלה שרוקדים כך וכך בחתונות או שרים כך וכך.

לכל בן אדם יש יתרונות וחסרונות, ורק רק הקב"ה לבדו מושלם.

כלומר שלא קיים איש אחד בעולם שמושלם, ולא אישה אחת בעולם שמושלמת. אין.

גם על צדיקי עולם אומרת לנו התורה "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", כולנו *אנושיים*

והמקום שרואה ומעריך ומייקר את היתרונות ואת הטוב שבשני, ואת המקומות שיותר חלשים רואה כאנושיות ומנסה נקודתית לתקשר בתקשורת קרובה ומקדמת - זה מקום שמצמיח אותנו גם אישית וגם זוגית.

- גם על המקום שכתבת שאשתך סיפרה לך שהיא לא רוצה בשבילך שאתה תהיה ככה כל הזמן ותנסה להשתנות בשבילה ולשנות את עצמך,

 ושהיא לא אוהבת לשנות אחרים

ושהיא לא רוצה שאתה תסבול כל פעם מהשאלות שלה למה אתה לא כך וכך

ושהיא לא התכוונה לשאלה הזאת באמת ברצינות אלא זה משהו שיצא לה בלי כוונה

ושהיא אמרה שזה ממש לא במחשבות שלה וזה לא רלוונטי, אלא היה רק שאלה כזאת שקפצה לה בלהט השיחה

ושהכל טוב -

כל אלה נקודות חשובות שכבר התחלתם לדבר אותם ולהעמיק בהן וזה נפלא.

ואפשר בהחלט להמשיך כך.

שוב - עד שתרגישו *שניכם* שבכל הנושא הזה ותת הנושאים הנלווים אליו - יש סגירה שלמה.

אני מבין שזה מצב לא פשוט, וזה טבעי להרגיש בלבול ואי נוחות אחרי שיחה כזו. מה שהיא אמרה על השאלה לא הייתה רצינית יכול להיות סימן שהיא לא רוצה לפרק את הקשר, אלא פשוט חוותה רגע של תסכול.

לדעתי, שיחה פתוחה וכנה תהיה מועילה. אולי כדאי לשאול אותה איך היא באמת מרגישה על הנושא ולמה זה עלה בשיחה. זה יכול לעזור לכם להבין אחד את השני טוב יותר.

אני מניחה שזה מאד פוגע וקשה כגבר לחוות דבר כזה.

וזה בהחלט דבר שאשתך תצטרך למצוא את הדרך להתמודד איתו, ונשמע שגם הכוונה מקצועית.

מה אתה יכול לעשות?

לנסות להבין למה בעומק אשתך זקוקה.

לכל אדם יש יתרונות וחסרונות, וגם אם היית רועש וגבוה ב20 שנטימטר כנראה היו דברים אחרים שאין בך.

אישה צריכה להרגיש ליד בעלה בטוחה, שווה, מוערכת.

להרכיש שהיא גאה בו וסומכת עליו, שיש לצידה מישהו שמעניק לה את כל צרכיה.

כל שאר הדברים החיצוניים הם לבושים של הדבר העמוק והתחושה העמוקה שהיא מחפשת.

ולכן, במקום להתנהג כמו מישהו שהוא לא אתה (דבר שבסוף רק משדר חוסר בטחון ויפגע בהערכה שלה אליך וכמובן בהערכה העצמית שלך)

תדאג להיות במקום עצמימועוצמתי מתוך מי שאתה באמת. להכיל אותה, להיות חזק ובטוח עבורה, להיות קשוב אליה

ולא נבהל ומתפרק גם כשהיא אומרת דברים כמו אלה שהם לא נעימים לשמיעה.

בסופו של דבר הבטחון הזוגי שלכם יבנה ככל שהיא תעריך אותך על מי שאתה באמת

תרגיש בטוחה לידך, תרגיש שאתה דואג לה, והיא יכולה לסמוך עליך באמת, וכך גם אתה תרגיש בטוח יותר

כשתראה שאשתך מעריכה אותך וסומכת עליך, שאתה משמח אותה ונותן לה

את צרכיה הרגשיים והפיזיים בע"ה.

ואם יש צורך, אפשר לקבל עזרה מקצועית כדי להגיע לשם.

למה שכתבו שאל תנסה להיות מישהו אחר, זה לא יעבוד.

אישה מחפשת מהגבר שלה ביטחון.

אחת קוראת לזה גובה, אחת שרירים, אחת כסף ואחת אופי דומיננטי שלא מתבייש לשיר.

בעומק, כל הדברים האלה הם ביטחון.

ביטחון שהגבר הזה יכול להיות לה ולמשפחה שלכם עוגן וגב.

לדעתי דווקא אם תעמוד על שלך, זה אני, אני טוב ככה, אני לא יכול להיות מישהו אחר ומזל שלא.

דווקא זה יכול להעניק לה את הביטחון שהיא מחפשת.

ואני בטוחה שזה לא קל, גם אתה נשוי טרי, גם אתה עומד להיות אבא טרי, גם אתה זקוק לביטחון ממנה

וזה יכול להיות מעליב ומרחיק.

תחזק את עצמך איך שאתה יכול.

כנראה שעם הזמן ועדיף עם טיפול זה פשוט יעבור לה.

מה שהכי תפס אותי זה שאתה מנסה לרצות אותה, להיות הגבר הזה שהיא חלמה עליו.

יש לך את האור שלך, אתה לא יכול להיות מישהו אחר עבורה, אחרת תצא קירח מכאן ומכאן.

חשוב שתדע להעריך את האור שלך ושהוא לא יכבה.

לצד זה, אם בדברים ספציפים, דברים שלא נוגדים את האופי שלך ברמה שאתה צריך להתחפש ולעשות הצגות, אתה יכול לבוא לקראתה, אין בעיה.

אבל רק אם זה לא גורם לך להרגיש שאתה לא מספיק טוב.

יש לה אישיו שהיא צריכה לפתור עם עצמה.

אל תתערבב איתה.

כולנו מתמודדים במידת מה עם איזשהו חלום שלא התממש.

במיוחד וככל שהיו לנו פנטזיות ורשימות מכולת.

ובאופן כללי חשוב מאוד שכגבר תהיה בטוח בעצמך, שהדברים לא יערערו אותך.

ואולי, רק מעלה אפשרות, הנסיון לרצות אותה דווקא יוצר פער במשיכה.

אל תיזום שיחות בנושא מטוב ועד רע, אין לזה תכלית באמת.

תהיה רגוע מול זה, תכיל אותה בלי שזה יגרום לך להרגיש פגם בנפשך כמה שאתה יכול.

נראה כמו התעלמות מכוונת  

אדישות מופגנת

אולי מנסה להעניש אותך על משהו שקרה בינכם כי אין הסבר הגיוני לכזו התנהגות

גם אם חלילה צופה בסרטים לא ראויים, זה לא מסביר ולא קשור לאדישות וההתעלמות עם חזרתך מהמקווה

לא חושבת שיש קשר לצפייה בתכנים

זה לא מחליף מקום של קשר פיזי אמיתי ובטח לא של קשר רגשי.

קראתי שוב שהיה לו יום עמוס.

תקשיבי, בסוף גברים הם גם בני אדם (לפעמים🤷🏼‍♀️).

עייפות פיזית משפיעה.

התעלמות מוחלטת באמת מעליבה, 

אבל יכולה להבין שרוצה רגע לנוח על הספה.

אולי תצטרפי אליו?

הרבה פעמים הוא עייף, לא במוד, לא דווקא בערב של מקוה אלא בכללי..

מה שמניע אותו זה כשיש לו דחף לזה אז הוא רוצה ..

זה בהחלט דבר טבעי ויכול להיות

בטח אם עובד קשה לאורך היום

אבל אם הוא בערב של מקווה מתנהל באופן כ"כ אדיש זה גם מעליב וגם אולי יושב על ריחוק שקיים בינכם.

זה את יכולה לומר אם כן או לא

וברור שכאשר יש לו דחץ זה מניע אותו... הגיוני

איך התקשורת בינכם בימים שלפני המקווה? 

היה מהתחלה?

אין בכלל שיחות עומק יותר מהרגיל?

אם אני אסתכל על זה לעומק אז אפשר להגיד שמאוד נוח לו להיות עסוק בדברים שלו. עבודה/טלפון וכו

זה היה כבר מהתחלת הנישואין

היום זה כבר יותר חמור, כל אחד הולך לישון בזמן שנוח לו וקם כשהוא צריך..  בעלי אם לא הילדה היה כנראה חוזר מהעבודה גם אחרי 7

שבתות הוא מאווד דואג שיהיה לו מה לקרוא, הוא עסוק בזה

אנחנו גם מדברים בשבת, זה הזמן היחיד שאנחנו באמת מדברים ואם אנחנו שבת לא בבית אז הוא לא יטרך למצוא את האפשרות להיות איתי בשביל לשוחח וכזה, אולי טיול בגינה עם הילד ואז כבר מדברים תוך כדי.

אני לא יודעת למה הוא ככ לא מחפש אותי

זה לא שאני מנג׳סת לו כל היום ומציקה לו. באמת שלו.. אני מתוסכלת מאוד

לפני החתונה? אז כן היו שיחות עומק?

אמרת שזה החמיר לאחרונה, יכול להיות שהוא מוטרד ממשהו? (עבודה/משהו אחר)

אין לאף אחד משניכם רצון ללכת לישון ביחד?

הוא יודע שאת מתוסכלת מהמצב? 

נשמע ממך שמערכת היחסים ביניכם נמצאת בשגרה, שוחקת, ובטח כשיש תינוק קטן בבית...

אתם יוצאים לטייל לפעמים?

אוכלים ארוחת בוקר שישי במסעדה?

הולכים ביחד לסדנת בישול?

משהו שהוא שובר שגרה ולא סתם עוד יום עבודה-בית?

כלומר, מי שלא עושה את זה גם כי זו מצווה. מהר מאוד יהפוך להיות גבר אנוכי שלא מבין את התפקיד הבסיסי שלו בזוגיות. להעניק לאישתו.

ועונתה לא יגרע. זה פשןט איסור מפורש וחמור מאוד.

אין דבר יותר גרוע מלגרוע ואסור שתיהיה סובלנות לזה.

לא מקיימים יחסים רק כי בא, זו אנוכיות.

כמובן גם עליה יש מצווה להתאמץ ולהשקיע כדי שהמיניות הזוגית תהיה טובה

אבל אין לה מצוות עונה ולא סתם

אני לא חושבת שאף אחד אמור לקיים יחסים בלי רצון!

אבל על שניהם מוטלת החובה לעורר את הרצון

ועל הגבר יותר

קודם כל כי ככה קבע הקב"ה ואנחנו לא יותר חכמים ממנו

אבל גם כי לאישה הממוצעת יש מנגנון טבעי שיותר מכוון לריצוי, והיא יותר מונעת מגורמים חיצוניים כדי לעורר את החשק

וגבר ממוצע יותר מונע מהיצר הפנימי ויותר בנוי להיות אקטיבי וגם הרבה יותר קל לעורר את עצמו גופנית

(ממוצע. זו כמובן הכללה. אבל ההלכה והכללים נכתבו לכלל וכל זוג כמובן צריך למצוא את הדרך המדויקת לו)

היית אומרת את זה לאישה?

לקיים יחסים גם כשלא בא לה?

התורה חריפה מאוד גם לגבי אישה מורדת שמונעת יחסים מבעלה.

היו מונים לה כל שבוע שהיא הייתה נמנעת, מורידים לה מהכתובה ומביישים אותה מול כולם בבית הכנסת.

אם את הולכת על פי תורה עם ראש בקיר, אז מן הראוי שזה יהיה הדדי. 

הם לא רק הביאה, הם כל המסביב גם.
 

כשיש משהו שגורם לבני הזוג להיות בריחוק, צריך לפתור את זה, אין שום לגיטימציה לברוח.

יש תנאים שבהם אסור להיות ביחד, חלק מהחובה היא לפתור את אותם דברים שמונעים מהם קרבה.

אישה מטבעה רוצה להתקרב אלא אם כן משהו מאוד מעיב עליה.
 

ואישה מורדת זו אישה שמונעת כדי להעניש אותו.

אסור לאישה הלכתית! לקיים יחסים כשזה בניגוד לרצונה.

כשהם במריבה וכו'.

התורה היא תורת חיים.

היא לא מצפה מאף אחד לאנוס את עצמו,

לא מהגבר ולא מהאישה.

אבל עדיין המחוייבות לעונה וממילא ליוזמת הפיוס כשצריך היא של הגבר.

עונה היא לא רק תקופה, היא ההענות לסיפוק.

אישה לא מסתפקת מיחסי מין מנותקים רגשית.

כי משהו מעיב עליו, גם גבר זקוק ליחסי אישות עם חיבור רגשי.

מפריעה לי הנטייה להפוך גברים לאובייקט חייתי מנותק רגשית, ואישה ליצור רגשי מנותק מצרכים גופניים.

בסוף הצורך של גבר ואישה דומים מאוד רק הביטוי שלהם שונה.

בכל מקרה, כאן הרחבת ואמרת משהו שונה- ״החובה היא לפתור את אותם דברים שמונעים מהם קרבה״

הבדל משמעותי מ״לא מקיימים יחסים רק כי בא״

מקיימים יחסים רק כשרוצים.

שני הצדדים.

אני מניחה שכל רב שפוי יעמיד בעל שנמנע מאישתו בפני שתי אפשרויות.

טיפול ומאמץ לפתור את הדברים או גירושים.

אף רב שפוי לא יגיד לבעל לקיים בפועל יחסים כשהוא לא רוצה.

יחסים הם לא ביאה. הם קודם כל כל מה שמסביב.

מי שמכיר אותי יודע שאני נגד יחסים ללא רצון מכל צד!

אלא מה, כמו שמיקי מאוס סיכמה את זה יפה,

יש הבדל ביולוגי ומהותי בינהם.

והקב"ה בכבודו ובעצמו יודע את זה ומטיל את החובה על הגבר.

נכון שגם גברים הם אנושיים, אין שום סתירה בין זה לבין זה שהוא מחוייב במצוות עונה.

זה שאסור לה להתנגד כדי להעניש אותו זה סיפור אחר שחבל שמערבבים בינהם רק בגלל סיפורי כתובות וגירושין.

שורה תחתונה, מצוות עונה זה מדאורייתא, על הגבר. כן.

ולא מדובר רק בביאה. ביאה אצל אישה זה תוצאה ולא סיבה, ואצל גבר לרוב - מניע.

נראה שזה לא סוף העולם

ושאם תתחזקו את הקשר ביניכם, למצוא ענייני תוכן משותפים, זה יהיה לכם טוב

ספציפית על העניין הנדון, זכותך לאמר לו את שעל ליבך ושיתעסק פחות בענייניו בעת זו 

לאחרונה נחשפתי לספר בשם שער בדידות לגן עדן של מרים קליין.

אני חושב שזה ספר מאוד חשוב לכל אשה ויכול לעזור לך מאוד. 

ואת כל מה שחווית.

לא כדאי להתעלם ולהמשיך הלאה - אלא דווקא להביא את עצמך, ואת כל מה שהתחולל בך וכל מה שהרגשת כאשר חזרת מהמקווה וחווית חוסר יחס או חוסר התרגשות מצידו. 

וממש לפרט מה זה גרם לך להרגיש ומה היית רוצה שיקרה אחרת. ממקום שמתרכז *בך* ובחוויה שלך ופחות בו ובכמה הוא לא בסדר (כי זה סוגר את ערוץ ההקשבה ומכניס למגננה או התקפה...)

ובכלל, זו הזדמנות יקרה לפתוח את כל המקום של הזמן הזוגי שלכם, הביחד שלכם. כתבת שאת מרגישה גם ביום יום הכללי שלכם שבעלך פחות מחפש אותך או פחות צריך ומקיים זמן זוגי איתך ושזה מפריע וחסר לך. חשוב מאוד לדבר גם על זה. להביא את זה. לגעת בזה. בצורה עמוקה ויסודית שתביא גם להבנה שורשית וגם למציאת פתרונות פרקטיים שישמחו את שניכם.

פתיחת מקום כנה, שקוף, עמוק ופתוח בזוגיות תוכל לגרום גם לו לראות אותך ואת כל מה שעברת, וגם לך לראות את הצד שלו ולשמוע ממנו איך הוא חווה את הדברים?

ועל גבי זה להמשיך ולדבר לעומק ולהגיע להצגת הצרכים והרצונות שלנו ועבודה משותפת למילויים בזוגיות שלנו.

המיתוס הזה כאילו כל גבר אמור לרצות יחסים תמיד הוא שגוי.  גם גבר זה לא רק גוף

וגם צפיה בתכנים לא אמורה לספק גבר כמו חיים אמיתיים עם אשתו זה לא באמת תחליף ברמה הפשוטה

אבל ברור שזו נורה מהבהבת

לא נגדו

אלא על מצב הזוגיות שלכם...

וברור שזה פוגע וכואב מאוד

חשוב שתדברו על זה...תנסי לא להסתפק בתשובה כמו "עייף" כי זה לא הכל. זה בטוח.

גם גבר עייף אמור לרצות חיבוק מאישה שאוהב

גם אישה לא תמיד תרצה יחסים בליל טבילה (סהכ זה מאוד נורמלי) אבל תרצה יחס אם האינטימיות הרגשית תקינה

אולי יצופו דברים שתדעו איך לתקן

אולי תגלו שעדיף לקבל קצת עזרה חיצונית בייעוץ מיני או לימוד של העולם הזה ושל עצמכם קצת יותר

בהצלחה

ולפותחת- אני בכלל חושבת שאם את רוצה מציאות כלשהי- תצרי אותה, אל תצפי שהוא ינחש מה את רוצה...

תגידי לו מראש שכשאת חוזרת הביתה את רוצה אווירה מסוימת בבית/שיפתח לך את הדלת עם פרחים/מוזיקה/ משהו מתוק שתאכלו יחד. תגידי לו שאת מתרגשת ומצפה לחיבוק שלו... אולי הוא זקוק לזה שאת דווקא תתחילי את המקום הזה.

כמובן שאת בסוף יודעת מה הכי טוב, וכמו שכבר כתבו כאן- זה ככל הנראה תלוי באיך השגרה שלכם ביחד באופן כללי...

משתדל להסיח דעת ולא לפתח ציפיות 

כי היא לא הזכירה שיש ביניהם דחייה או ריב. ההיפך. אין, אבל גם אין תקשורת.

מוסיף שיש מצב שהוא אולי בחולשה פיזית (חוסר וויטמינים? ברזל? משהו אחר?) או בדיכאון? (יותר קשה לאבחן, אבל גם באפשרות הזאת התחנה הראשונה יכולה להיות רופא המשפחה).

בהצלחה רבה

האם זה היה תמיד, או שנהיה לאחרונה, ואם רק לאחרונה, מה קרה לאחרונה?

האם יש משהו בזוגיות שמפריע לו, וממילא הקשר הזוגי משפיע גם על חזרה מהמקווה?

האם יש משהו שגורם לו לחוסר ציפייה מאשתו, או באופן כללי, או בזמן החזרה מהמקווה, או לאחמ"כ?

האם זה ענין של גיל מבוגר או של מצב בריאותי מסוים?
האם יתכן שיש לו קשר עם מישהי אחרת, ואם כן, מה חסר לו בבית, שהוא מחפש בחוץ?

שאלות אלו ואחרות, יכולות לסייע להבין מה הגורם לתופעה, וממילא כיצד להתמודד איתה.
 

הלוואי ותמצא חבר טוב, או עדיף איש מקצוע טוב, לפתוח איתו את כל התסכולים והקשיים. אולי אולי אפשר לחדש את הזוגיות, להתחיל תהליך של חזרה לרצון העמוק והשמחה, לקיחת אחריות בכל תחומי החיים (כולל הכלכלי ובכלל) יחד שניכם. ולו בשביל לתת צ'אנס אמיתי לאשתך ולארבעת הילדים לפני שמתייאשים.

כמה סיפורים כאלה יש...וכ"כ חבל😒

מכירה לצערי סיפורים כאלה מקרוב וזה אכן מצב מתסכל בטירוף!

בכל מקרה-דבר ראשון,למרות שבקושי יש יחסי אישות,תדאג למנוע טוב טוב לפני שיהיו 5 ילדים!

נסה למצוא מעטפת של תמיכה נפשית ואוזן קשבת,מבן משפחה או חבר טוב קרוב.

לבי איתך!🙏

או טיפול אישי או טיפול זוגי, שיעזרו לך להבין את המציאות לעומק ולקבל החלטות מושכלות.

אני כן אגיד, שהרבה פעמים במצבים כמו שלך, שבו יש מורכבות זוגית, יש נטיה כזאת שכל אחד חווה שהוא נפלא וטוב ונורמלי, והצד השני הוא דפוק, וגרוע ובעייתי.

בסוף, מה שנוצר ביניכם זה תוצר של דינמיקה זוגית ושל הפצעים של שניכם,

והבחירה שלכם זה בזו מגיעה מכך שמצד אחד ראיתם זה בזו פוטנציאל לריפוי של חוויות עבר קשות שלכם, ושל צרכי נפש עמוקים שלא קיבלו מענה בילדות,

ומהצד השני גם פוטנציאל כן לקבל ולהעניק אותם.

אם צרכי הנפש שלך יתמלאו או לא, זה תלוי בדינמיקה הזוגית ביניכם, והדינמיקה היא גלגל שיכול ללכת או לכיוון שבו הפצעים רק משתחזרים וכואבים יותר (כדי לקרוא לנו חזק לרפא אותם כבר..)

או שלומדים לנהל את הדינמיקה הזוגית בצורה שמרפאת.

באורח פלא אנחנו בוחרים בדיוק, אבל בדיוק את מי שהשקעים והבליטות שלו מתאימים להפעיל את שלנו. מין מגנון פלא שה' טבע.

בא נגיד שמהתחלה אישתך כנראה הרגישה שלא באמת רצית בה, ושאתה לא אוהב או מקבל אותה, וזה בסיס בלתי אפשרי להקמת זוגיות יציבה, להתמסרות של אישה לאיש שלה, ולבניית קרבה ואהבה.

ממליצה לך ממש לגשת לקבל עזרה רגשית כאן ועכשיו, ולא להתייחס רק למצב החיצוני והטכני של המציאות.

כי לכאורה אפשר או להמשיך ככה כשתעבור תקופת הסבל הנוכחית לעוד כמה שנים, ולהתחרט כל בקר, ולחיות במריבות וצער,

וגם הילדים בזמן הזה חווים דברים שפוגעים בהם.

ולחילופין אפשר להתגרש, ואז להיות מתוסכל וממורמר מחובות, ומזונות, ומשמורות.

הבעיות שורש לא באמת הולכות לשום מקום, גם אם מתגרשים, וגם אם מדחיקים.

אני מציעה לך לצאת קצת מהעמדה הקורבנית שיש בה משהו נח מצד אחד, כי אתה לא אחראי על כלום, הכל עשו לך ודפקו אותך והבעיה בכולם, ולחילופין מהאשמה עצמית שעשית טעות גדולה שגם לא משאירה אותך במקום מקדם, ולהבין שיש מקומות עמוקים יותר בנפש שבהם הדברים קורים, ומהם הם מתחילים, וזה הרובד האמיתי בו אפשר ליצור שינוי ולפתור בעיות בע"ה.

בהצלחה רבה לכם

בעלי התגרש כשהיה +חמש.

העיקר הוא שאתה תהיה יציב, מאוזן, אבא טוב לילדים ויציב בפרנסה.

זה שהיא מתנהגת בצורה לא ראויה לא פוטר אותך מלהיות אבא מסור שדואג לילדיו

אותה אנחנו לא יכולים לשנות. אבל לך יש עבודה רגשית לעשות כדי להתמודד עם התגובות שלך  מולה ומול עצמך. היא בזבזנית כרונית ואין לך דרך לעשות עם זה שום דבר, למה?

אין לך ביטחון עצמי?

(לא כועס או משהו, חס וחלילה, רק שואל).

צריך לעשות שם בירור משמעותי. קודם כל עם עצמך. למה אתה כואב ובוכה ולא מסוגל לעשות שום דבר אקטיבי גם במחיר שיהיה לכם ערב של צעקות.

דוגמא למהלך אקטיבי: לעצור את המינוס. אפשר לבקש מהבנק לא להגדיל את המסגרת בידיעה שיחזרו צ'קים וכו'. זה יעצור את הבזבזנות ויכניס אותה להתעמת עם הוצאה לפועל. רע אבל עדיף מאשר המצב הקיים שבו היא (לכאורה, לפי הסיפור שלך) מנותקת מהמציאות.

חושב שזאת תופעה שקורית בעוד מקומות, אני התגרשתי בסוף, אבל לא בטוח שתמיד זה הפיתרון

הקוטביות הבריאה – הבית ללימוד זוגיות קוטבית בריאה – יהונתן ומרים קליין

יש לך עם מי לדבר?

כותבת לך כמה נקודות שעלו לי ממה שכתבת.

יחסי אישות יש אחת ל... כי היא לא רוצה?

אתה כן רוצה?

לא רומנטית ולא מפנקת... ואתה כן? כלומר אתה מרגיש שזה חד צדדי, או שזה התרחקות הדדית?

לפעמים זה מעגל קסמים, בטח אם יש דאגות כלכליות וילדים קטנים, במיוחד אם יש חוסר שינה ועומס טכני...

ואז הרומנטיקה נעלמת, וגם החשק לאינטימיות נעלם.

לפעמים הרומנטיות היא לא בדברים הגדולים אלא ממש בקטן. נגיד תחבק אותה סתם באמצע היום, בלי מטרה חוץ מאשר הבעת אהבה.

תשלח לה הודעה עם מילות אהבה.

זה בטח ירכך בה משהו.

כתבת שהיא משוגעת, לא שפויה - אתה באמת מאמין בזה?

למה התחתנת איתה מלכתחילה?

מה ראית בה אז?

(כתבת שהרומנטיקה נעלמה, כלומר הייתה שם פעם...)

בכנות, נשמע שאתה מעמד על עצמך את אותם דברים שאתה מאשים אותה, רק שכלפי עצמך אתה סלחן ומצדיק, וכלפיה אתה מחמיר:

אין יחסי אישות - אתה לא נמשך

אין רומנטיקה - אתה לא אוהב אותה

היא בזבזנית כרונית - אתה ברחת לבזבוזים כפיצוי

הבית בלאגן...

טיפול עולה כסף.

גירושים עולים יותר.

אני בטוחה ששניכם לא מאושרים, קל אחריות על הבחירה שלך, על המעשים שלך.

דמיין שהיא עכשיו לא בבית, היום ובשבוע הקרוב.

אז הבית מסודר למופת ואתה מתנהל ברוגע עם הילדים?

המצב הכלכלי מאוזן?

או שאולי יש כאן עבודה של שניכם...

לפעמים השני משקף לנו את העבודה שאנחנו צריכים לעשות בעצמנו.

זה לא סותר שגם היא תצטרך להשתנות.

אבל אנחנו לא יכולים לשנות אף אחד מלבד עצמנו, ואז לפעמים גם הסביבה משתנה, או שיותר קל לנו לתווך את הצרכים שלנו.

זוגיות במצבה הטוב מכניסה אנרגיה, זוגיות במצבה הרע שואבת אנרגיה.

גם אם תתגרשו עדיין תהיו הורים לאותם ילדים והמצב הכלכלי בסבירות גבוהה ימשיך להטריד אתכם.

לדעתי כדאי להשקיע בטיפול, אבל לפני כן אתה חייב להשלים עם הבחירה שלך.

להחליט שאתה בחרת בה מסיבה טובה, זה מה יש, אתם קשורים לעד (גם כגרושים... אתם עדיין הורים). ורק אז להתחיל תהליך.

בנוסף - לא מביאים במצב כזה עוד ילדים. נקודה.

אם מדובר במצב של חולי נפשי קשה, כגון נרקיסיזם או התמכרות וכד', זה נושא אחר, זה שייך לאנשי מקצוע מומחים.

אם מדובר בזוג רגיל, שהבעל חושב שהאישה לא נורמלית, והאישה חושבת שבעלה עם מידות מקולקלות, או להפך, כמו שמצוי לא מעט פעמים, כאן כדאי להבין שזה נורמלי, ואפשר בע"ה לפתור את זה, ע"י שהבעל מבין מה הצורך הזוגי שחזר לאשתו, והאישה מבינה מה הצורך הזוגי שחסר לבעלה, [אפשר לשבת על כוס קפה ועוגה בזמן רגוע, ולנסות בצורה חיובית ומכבדת, עם נכונות ליישם זאת, או לחלופין ללכת לאיש מקצוע שיסייע בכך], וכך בד"כ הכל בא על מקומו בשלום.

האוכל היה מוצלח

אני לא יודעת מחירים אבל מהיכרותי את המשפחות אני מאמינה שהעלות היתה סבירה. שוה לברר קצת

מזל טוב!!!

ב"ה ותודה לך ה' הטוב!

מזל טוב מזל טוב ענקי יקרה

שתזכו לבניין עדי עד, אושר, אהבה, הצלחה ואור גדול ב"ה ✨❤🎉🎈

לילות קסומים מומלץ ממש אבל זה קצת יותר דרום-בקיבוץ חפץ חיים.

יש גם את נסיה ששמעתי עליה דברים טובים,אבל זה גם קצת דרומה-צומת ראם.

אולמי ארי באור יהודה- מישהו מכיר?

ארי אירועים - חיפוש ב-Google

תמיד אני סקפטית לגבי ביקורות גוגל. יש תחושה שאת הביקורות המחמיאות האולם דאג לכתוב, וכל השאר הן ביקורות אמת

אני מדרג הרבה פעמים

גם 5 כוכבים שמגיע

וגם כוכב אחד שמגיע.

לכל ביקורת את יכולה להכנס למבקר ולראות מה הוא עוד דירג.

אם זה דירוג יחיד שלו. הייתי חושד

אם יש לו עוד הרבה דירוגים. את יכולה להאמין לדירוג הזה.

כמובן. לפני שאת סוגרת באולם תגיעי לפחוץ פעמיים בהפתעה לאולם תוך כדי אירוע ותראי את המצבו.

לק"י

אבל בדואים צעירים הולכים עם חולצות פולו מכופתרות עד למעלה.

אצלינו הבנים לא מכפתרים עד למעלה. יפה או לא זה עניין של טעם.

בחסידיות אני לא מבינה.

אבל זה נראה חונק....

למה בעלך (במקרה הזה) ואת (בשאלות קודמות שהעלת כאן) - עוסקים בלעורר אנטגוניזים אצל הילדים.

נח להם לסגור - שיסגרו, לא נח להם - שלא יסגרו (יותר סביר, זה לא נח...).

אחריותינו לגדל ולחנך את הילדים. כמה שפחות חיכוכים על דברים פחות חשובים - כן ייטב ויותר יאפשר לפתח קשר בריא ובונה איתם. גם על דברים חשובים, כדאי למצוא את הדרכים להשפיע בצורה בונה ולא בצורה מתעמתת.

בהצלחה רבה

אם זה עקרוני לכם, תתעקשו.

אם לא שווה לכם, תנו להם להחליט לבד.

בריאות זה לא עניין של הרגשה, וכל עוד אין לך מחקרים שתומכים בדעה שלך - זה לא יהיה חכם לפעול לפיה.

סתם סתם!!! זה פשוט חזק ממני...

שתהיה לך שנה טובה ומתוקה, ובעז"ה נזכה לשנה של נחמה.

אתה לא "מרגיש" שיש לך סכיזופרניה או מניה דיפרסיה וכו', ואפילו בדיכאון זו לא שאלה של הרגשה אלא שאלה של תסמינים.

במילים אחרות, אם אני אבוא לפסיכיאטר ואגיד לו ש"אני מרגיש שיש לי דיכאון" זה לא אומר כלום, אם אני לא עומד בתסמינים שנקבעו בספרות המקצועית. זה למעשה מה שמבדיל בין סתם עצבות רגילה או חוסר חשק מקומי, שאנשים יכולים להגיד על זה "וואי אני בדיכאון", לבין דיכאון אמיתי שבו יש לטפל כמו שמטפלים בדיכאון.

גם דלקת גרון מרגישים, אבל זה שיש לי כאב גרון לא אומר שיש לי דלקת...

או אפילו אדל שמרגיש עצבות צריך לטפל בזה.

יכול להיות שהשלב הראשון בטיפול יהיה האבחון אבל עדיין יש פה עניין לטפל בו.

אפילו סדק בחלון מערער מאוד את היכולת לתקן.

זה לא אופציה

נקודה

התחיבת לה,אתה נשוי לה, וכל עוד זה הסטטוס אז אתה מחויב למערכת הזו ורק אליה.

מכאן- צריך לנסות ולחשוב מה בדיוק מרחיק מה היה יכול לקרב אותך אליה, מה אתה מצפה שיהיה שם

ואז- לתקשר את זה מולה (כמובן לא כדרישה. אלא שיתוף)

כמובן גם לשמוע ממנה

ותחשבו מה היא מוכנה או רוצה לעשות ואיך אתה מתקרב מצידך

כתבת שישבתם לטיפול..טיפול זה תהליך ארוך אולי פשוט צריך להמשיך

שטיפול זוגי אף פעם לא נגמר. זה ממשיך אחרי הטיפול הרשמי לתוך הזוגיות היומיומית וצריך לתחזק אותה כמו כל עבודה.

אז,

כמה עמוק ? אין אמון, אכזבה, הבנה שזה טעות ולא אפשרי לתקן.השוני גדול מידי, כיוון לגירושין ולפרק את החבילה.

עשינו הרבה שטויות שנינו.. קצת כדי לנקום.

הלכנו למטפל שאחרי כמה חודשים זרק אותנו שנלך קודם לטפל בעצמנו.

התחלתי אני טיפול בשבילי להבין מה אני רוצה מהחיים. הוא פחות היה בעינין.

הוא הצטרף אחרי שנה וחצי בערך.  

יצאתי אחרי שנתיים מאותה מטפלת באמירה, שאם היא הצליחה איתנו.. כולם יכולים.

היום אנחנו נשואים 10 שנים עם 3 ילדים ועוד אחד בדרך..

אחרי שנה מהמטפלת, מאוד גאה בנו בתהליך שעברנו ושבחרנו בחיים.

זוגות יכולים לסחוב שנים בעיות וזה רק מתעצם. לכו לטפל, זו לא בושה לבקש עזרה.

אז מנסה לענות בכמה נקודות מרכזיות מהניסיון המקצועי שלי:

א. בעיניי כל זוג באשר הוא יכול להיתרם מתהליך של יעוץ זוגי.

ההבנה הזו שזוגיות היא לימוד, עבור כולנו. שאין אדם אחד שנולד יודע זוגיות, שגם גדולי המטפלים והיועצים ושמות הכי מוכרים היו צריכים ועדיין צריכים ללמוד זוגיות וליישם גם בחייהם הפרטיים יום יום שעה שעה. שאין אחד שהוא יותר נעלה מהשני אלא כולנו שווים ופשוט צריך ללמוד. וכמה שנלמד יותר, כמה שנשקיע בזה אנרגיה *אקטיבית* כך נוכל לגדול יותר ב"ה.

ממש "תורה היא ולימוד היא צריכה".

לכן, גם זוג שהוא 10 מ10 יכול להיתרם ולהגיע אפילו ל11 מתוך 10 בעזרת הגברת הלימוד והעמקה, קבלת הכלים והצמיחה המתמשכת.

וגם זוג שהם 9 מ10 או כל דבר אחר יכולים להיתרם, לשים דגש ומקום על הזוגיות שלהם (אפילו בפן הטכני של זה: להקדיש זמן קבוע בשבוע לכך, להשקיע מחשבה, מאמץ, אנרגיה, פתיחות בתהליך. זה כבר עושה המון.) ולהמשיך לצמוח ולהעצים עוד ועוד ב"ה.

ב. מתוך כך, כל זוג שפונה לתהליך כזה צריך לתת לעצמו *תעודת גבורה* על עצם זה שאכפת להם מהחיים שלהם עצמם. מאיכות החיים עצמה. שהם מבינים שהם חיים פעם אחת ורוצים למקסם את הטוב שבחיים שלהם. לא לחיות ליד או בערך אלא ממש לחיות את החיים עצמם בכמה שיותר שמחה ואושר ואהבה ב"ה.

לכן זוג שפונה לתהליך לא צריך חלילה לחשוב על עצמו "מה דפוק בי/בה/בו/בזוגיות שלנו ש"הצטרכנו" להגיע ליעוץ זוגי וזו תעודת עניות עבורנו" - ממש ממש לא! אלא בדיוק להיפך - "איזה מדהימים אנחנו שככה אכפת לנו מהאושר שלנו ומהחיים שלנו עצמם ואנו מבינים שזוגיות היא לימוד ואנו באים להמשיך ולהעמיק וללמוד!

וכמו שאנו יכולים אולי לפתוח סתימה בצנרת בעצמינו אבל אנחנו לא מעוניינים בכל הכאב ראש, הבלאגן, הזמן הארוך, הבוץ שישפך עלינו וכו' שבדרך - אז אנו פונים לאיש מקצוע שלמד את זה וישחרר לנו את הסתימה יותר במהירות וביעילות, כך אנו עושים גם בתחום הזה של הזוגיות שלנו".

ג. מניסיוני המקצועי, כל זוג אשר מגיע עם שלושה דברים עיקריים לתהליך - הסיכויים שלו להצלחה עולים בצורה משמעותית וגדולה מאוד:

1. רצון - זוג ששני בני הזוג עם רצון להיות יחד אחד עם השנייה, בטוב כמובן. (כלומר גם אם עכשיו פחות טוב - יש לשניהם רצון להיות ולחיות יחד בטוב. אחד עם השניה).

2. מוכנות - זוג אשר שני בני הזוג עם מוכנות לעבודה, להבנה שזה תהליך ודברים לא קורים ברגע אחד, עם סלבנות והתמדה, עם פתיחות ומוכנות לעבור דברים ולעשות תהליך - אחוזי ההצלחה עולים פלאים.

3. לקיחת אחריות - זוג אשר כל אחד מבני הזוג לוקח אחריות אישית *על הצד שלו* - האישה לוקחת 100% אחריות על ה50% שלה בזוגיות הזו והאיש לוקח 100% אחריות על ה50% שהוא בזוגיות.

- גם זוג שרק אחד מהם באים לתהליך עצמו בלי השני אבל יש להם את 3 הסעיפים הללו יכולים להצליח לגמרי ב"ה.

ד. בתוך התהליך עצמו, בעיניי ישנם 5 שלבים משמעותיים שכדאי לעבור עם איש המקצוע:

1. מודעות - להעלות דברים מעל לפני השטח, כמובן דברים משמעותיים אבל גם דברים שלפעמים נראה שאין להם חשיבות וע"י הכיוון של איש המקצוע מגלים שהם קשורים וממש בונים פאזל שלם של עוד ועוד חלקים שבסוף מתחברים כולם יחד ועוזרים לתת תמונה רחבה ודיוק במענה המותאם לזוג הזה ספציפית.

2. שימת לב שכל הסעיפים שכתבתי בסעיף ג' מתממשים - שיש לקיחת אחריות אישית, מוכנות ורצון, וכמובן רצף תהליכי שמאפשר את הדברים ואת התהליך עצמו.

3. הבנה עמוקה ונגיעה בשורש של הדברים - ממש לראות את השורש של כל דבר בפני עצמו ושל הכל יחד.

4. קבלת כלים - מתן כלים, תובנות וידע איך לצלוח בפועל את מה שלומדים ובונים.

5. תירגול - התרגול בפועל ובשטח הוא חלק בלתי נפרד מהתהליך. גם בין הפגישות וגם בפגישות עצמן - לתרגל ולהתאמן עד שהדברים יעשו לנו הרגל חדש.

זה מצריך זמן וסבלנות אבל זה קריטי. כי גם אם נלמד הכל, נדע את החשיבות של הכל אבל לא ניישם ולא נתרגל בפועל - האחוזים שנצליח ירדו.

בדיוק כמו שאם הלכתי לפיזיותרפיסט והוא נתן לי תרגילים לעשות כדי שלא יהיה תפוס לי הצוואר, הבנתי את החשיבות, הבנתי את השורש ממה זה נבע, הייתה לי מודעות ורצון וכו' - כל עוד לא תירגלתי בפועל את התרגילים הצוואר שלי עדיין ישאר תפוס...

ה. חשיבות ההתאמה בין איש המקצוע לזוג - וכאן חשוב בעיניי לברר את ההתאמה הראשונית כבר בשיחת היכרות טלפונית, עוד לפני שמגיעים פיזית למפגש. ממש לברר ולדייק מהם המטרות של הזוג, מהם הציפיות שלהם מהתהליך, הרקע לפנייה וכו', וגם עבור הזוג לשאול ולשמוע הכל על מי שהם פונים אליו - וכך לדייק את המענה ולדעת מה בתחום ההתמחות של איש המקצוע ומה פחות, מה מתאים לנו ומה פחות.

לוודא שהמטרות שלנו נמצאות בתוך תחום ההתמחות של איש המקצוע. לוודא הוא מתאים לסיפור שלנו ספציפית.

וגם לברר את שיטת העבודה והאם זה מתאים ונכון לנו, וכמובן בפגישה/ות עצמה ועצמן לראות שיש חיבור נכון ומי שעומד לפנינו באמת מקדם אותנו.

חשוב לזכור שאיש המקצוע נמצא שם בשביל הזוג ולא להיפך. הוא שם עבורם. לכן אם הם מרגישים שזה נכון להם ויש התקדמות, גם אם יש תהליך וכמובן עליות וירידות בדרך, אבל המגמה היא של התקדמות, שהם נמצאים במקום שיכול להיות כתובת נכונה עבורם - מעולה.

ואם הם לא מרגישים כך - לשקף לו זאת בזמן אמת. 

ולדעת שלעיתים מציאת הכתובת המדויקת ביותר עבורנו היא מסע בפני עצמו ולא להתייאש!

לא כל אחד מתאים לכל אחד ובאמת צריך שתהיה התאמה וחיבור ובעיקר הרגשה שאנחנו במקום שמטיב איתנו ב"ה.

ו. לגבי מה ששאלת על תהליך מוצלח וגישה נכונה - לענ"ד ובעיניי תהליך מוצלח הוא תהליך שמקדם את הזוג. תהליך שבו הם יכולים כבר בזמן אמת לשקף למי שמולם את כל מה שהם מרגישים. גם בתוך הפגישות וגם בין הפגישות. שהם מרגישים חיבור נכון. שהם מרגישים שמבינים אותם ומקשיבים להם.

שיש התאמה ספציפית לכל זוג ולא מנסים להכניס אותם לאיזו תבנית מוגדרת מראש, אלא ממש רואים אותם באינדיבידואליות שלהם ומדייקים את המענה הכי נכון עבורם.

שהם מקבלים כלים לצלוח את כל הדרך הזוגית גם לבד ולא רק בתלות באיש המקצוע, אלא לאחר שמקבלים ומתרגלים בתהליך עצמו - מקבלים גם כלים להמשך הדרך לעשות זאת בכוחות עצמם כי בסופו של דבר הכוח האמיתי והחיים האמיתיים נמצאים אצלם עצמם.

ותהליך וגישה שרואה אותם כמכלול של האדם שהם, בפן האישי, הזוגי, ההורי, המיני, התעסוקתי, הנפשי, הרגשי, המשפחתי וכן הלאה - הבנה שאני כאדם מורכב מכל המקומות שבי ושלי, ולראות גם את הפן האישי, את האדם הנפרד שאני והנפרדות שלי בתוך הביחד וגם את הביחד בתוך הנפרדות ואת הפן הזוגי. ולראות מתי צריך עבודה אישית ומתי צריך עבודה זוגית ומתי גם וגם ולהגיע ב"ה לאיזון נכון בין הכל.

ז. ומנסה לענות גם על שאלותייך שכתבת כאן: "יועיל אם תשתפו את הרקע שלכם, בני כמה אתם, כמה שנים אתם נשואים,
האם אתם הגבר או האישה (הלוואי שגם גברים תותחים יכתבו),כמה עמוק היה המשבר. במה באה ליידי ביטוי ההצלחה.
כמה מפגשי טיפול עשיתם, מה היתה נקודת המפנה. 
איזה תובנות יש לכם על טיפול מוצלח, ועל גישה נכונה לטיפול. 
תנו טיפים, תנו זויית חשיבה."

אז שוב מהניסיון שלי זה נכון לכל הרקעים, לכל המגזרים, לכל הגילאים, לכל מספר השנים בהם נשואים, לגבר ואישה כאחד, למקומות בהם הריחוק והמשבר היו עמוקים מאוד מאוד אבל הצליחו להתקרב חזרה בצורה מדהימה, ובעצם אם אחזור לסעיף א' - בעצם לכל הזוגות.

ודאי שאם נגיע מוקדם יותר נצטרך לעבוד על פחות מטענים שנצברו, אבל זה לא אומר שאי אפשר לעבוד עליהם גם אחרי שנוצרו, אלא רק שזה כן יקח לנו אולי יותר זמן ואנרגיה.

ונכון שיהיו מקומות ופעמים שאולי זה יהיה מאוחר מדי כי נעשו כבר דברים או הריחוק כה גדול, אבל בד"כ זה אומר שכבר אין את אחד או יותר ממה שציינתי סעיף ג', לפחות לאחד או יותר מבני הזוג. (את הרצון להיות יחד, המוכנות והאחריות האישית) וזו בעצם חלק מהסיבה שזה יהיה כבר מאוחר מדי. 

וכן, יש מקרים שבהם תהליך לא יצליח.

וכן, יש מקרים שהכתובת לא תהיה מתאימה לזוג וכדאי שהם יחליפו ויחפשו כתובת אחרת.

וכן, יש מקרים בהם דווקא גירושים יהיו הפתרון הנכון לזוג ולמשפחה הספציפית ההם.

אבל יש כ"כ כ"כ כ"כ הרבה מקרים אחרים שלא זה הסיפור, ושכן אפשר להצליח, שבעיניי לנסות ולבחון את הדברים שווה מאוד מאוד.

וגם לגבי מספר המפגשים - זה גם אינדיבידואלי. וכל זוג וכמה זמן ומפגשים שהוא צריך.

וזה גם נע בין גישות שונות של אנשי מקצוע. יש אנשי מקצוע שמעבירים תהליכים יותר ארוכים, גם של שנים לדוגמא, ויש בעלי מקצוע שמעבירים תהליכים יותר ממוקדים.

וזה תלוי כמובן גם במטרות של הזוג עצמו ולאן בעצם צריך להגיע ובמה להתעסק.

וזה תלוי גם בזמן של כל פגישה שכל איש מקצוע מאפשר.

אם שאלת על מספרים ממש אז מניסוני האישי אני למשל נוהגת לעשות תהליכים יותר ממוקדים, ובגלל שזמן הפגישה מאוד רחב (שכל פגישה אורכת בין שעה וחצי לשעתיים שלמות והיא בעצם בזמן של שני מפגשים רגילים) מספר הפגישות שזוגות עברו יכול להיות בין 8-16 סה"כ, שוב, בממוצע, כי יש זוג שגם אחרי 5 מפגשים ירגישו שהשלימו את המטרות שלהם ויש זוג שאחרי 17 מפגשים ירגישו כך. זה אינדיבידואלי למטרות שלהם ולמתי הם מרגישים שהשיגו אותן. אבל כן הדגש הוא על תהליך יותר ממוקד של נאמר עד 4-6 חודשים גג כאשר המפגשים הם אחת לשבוע.

מקווה שעניתי על הכל,

אם יש לך עוד שאלות מוזמנת לשאול בשמחה

והרבה ברכה והצלחה ב"ה!

מראש רוב הזוגות שמגיעים לטיפול זוגי זה כאלה שהמצב הזוגי היה פחות טוב מראש

לכן מוצלח זה עניין יחסי.

אם נמשיל את זה למצב רפואי.

את מכירה מישהו שעבר ניתוח לב שהצליח?

רוב מי שעבר ניתוח לב כנראה לא יהיה ספורטאי אולימפי.

אבל הוא יחיה.

גם כאן.

כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם.

אבל לפחות הם יוכלו להיות עם קשר במצב תקין שלולא הטיפול היה קשר הרוס/גירושין.

כמובן שכמו שהולכים למנתח לב מוסמך.

חשוב ללכת גם למטפל מוסמך

"כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם."

מניסיון, זוגות יכולים להיות עם הקשר הזוגי הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם גם אחרי שעברו טיפול זוגי. גם אם היו בריחוק מאוד מאוד גדול לפני כן.

ובאמת חשוב לי לכתוב את הדברים מהיכרות אישית של מספר גדול של זוגות כאלה כדי לחזק שזה לגמרי אפשרי.

אבל באחוזים... כמה לדעתך הגיעו אלייך ויצאו ל"הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם?"

מאמין שלא 100%.

ומה זה "הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם"?

זהו. סיימו את העבודה הזוגית?

ממחר נחים על זרי הדפנה?

ואיך את מגדירה טיפול שהצליח?

אם הזוג רק "בסדר" אוהב. קרוב.

אבל לא וורדים ושושנים סביבם כל היום.

יש אתגרים כמו לכל זוג (וב"ה צולחים גם אותם)

זה לא מספיק טוב?

א. 100% אני לא חושבת שיכול להיות בכל מקרה. אבל אחוזים מאוד גבוהים כן.

ב. "הכי טוב וקרוב ואוהב בעולם" בכוונה של לבטא את הקירבה, ההבנה והאהבה הגדולים המצויים בקרב הזוג.

כתבתי זאת כדי להגיב על המשפט שכתבת ש: "כנראה זוגות שעברו טיפול זוגי לא יהיו עם הקשר הזוגי הכי טוב בעולם."

ורציתי לחזק שם שכן יש אפשרות להיות עם קשר זוגי טוב וקרוב גם אחרי טיפול זוגי, וזה לא אומר שכל זוג שהגיע לטיפול זוגי נדון להיות "רק" בפשרה או "בחיים בינוניים" אלא בהחלט יכול להיות בחיים מלאים, שמחים, אוהבים וקרובים.

ג. ללגבי מה שכתבת: "זהו. סיימו את העבודה הזוגית?" -

אז כמובן שלא. בעיניי העבודה הזוגית לא מסתיימת לעולם. אלא כן סיימו את התהליך של היעוץ הזוגי מול איש המקצוע, הגיעו למטרות שלהם מהתהליך וכעת הם ממשיכים בחייהם עם כל מה שלקחו ומתוכם עצמם וממשיכים לבנות ולעבוד - ממש בניין עדי עד. להשתמש בכל מה שרכשו ולהמשיך לבנות ולעבוד.

ד. לגבי מה שכתבת: "ואיך את מגדירה טיפול שהצליח?"

זה בעיקר איך הזוג עצמו מגדיר ולא רק אני. 

כאשר גם הזוג וגם אני מרגישים שהם מימשו את מטרות התהליך, כאשר הם מרגישים שיש להם תובנות וכלים לצעוד הלאה בהמשך הדרך, כאשר הם מרגישים קירבה, הבנה, יכולת לפתור גם דברים אחרים שיעלו בהמשך וכן הלאה.

ודאי וודאי שיש ויהיו תמיד אתגרים בהמשך כמו לכל זוג

ודאי וודאי שלא הכל תמיד ורדים ושושנים סביבם על היום

וודאי וודאי שזה מספיק טוב כאשר יש הבנה לעומק וכלים איך לצלוח את אותם האתגרים,

אף אחד לא מצפה וגם לא יכול להתיימר להבטיח לאף אחד (וגם לא לעצמו) שהכל יהיה מושלם ושהכל יהיה תמיד ורדים ושושנים ושלא יהיו לעולם אתגרים. כי זה יהיה שקר.

אלא שבעזרת התובנות, הכלים, הידע, הלימוד, היישום שרוכשים בדרך - לאט לאט גם החלקים של הירידות/הנפילות בחיים שלנו יהיו פחות.

פחות בעוצמה שלהם

פחות בתדירות שלהם

ופחות במשך שלהם.

וככל שנמשיך ונעמיק ונתרגל ונלמד זה יהיה עוד ועוד פחות.

כך שמצד אחד אנו מבינים שהחיים של כל בני האדם מורכבים מעליות וירידות. זה ממש חלק מובנה ובלתי נפרד מהחיים.

כך הקב"ה ברא את עולמו.

עם תנועה.

יש חושך - ואור

טוב - ורע

יום - לילה

תנועה.

כך גם אדם חי יש לו עליות וירידות בהכרח. בכל תחום שהוא ולא רק בפן הזוגי.

אי אפשר לא לחוות לעולם ירידה. זה לא קיים ולא אפשרי.

רק אחרי ה120 שלנו אנו במצב סטטי שלא זז - כמו קו ישר שמציין את המוות והחידלון.

כל עוד אנו חיים הגרף שלנו זה ממש של עליות וירידות.

כאשר שוב, המטרה בעזרת כל מה שאנו רוכשים בדרך להצליח מצד אחד גם להינות מכל העליות ומכל העוצמות והטוב שהשגנו בחיים שלנו,

ומצד שני גם בירידה - להבין שזו תנועה ועוד מעט הגל יעבור וב"ה נהיה שוב בצמיחה, אבל יותר מזה - להבין שבעזרת כל הכלים שרכשנו, כל ההבנה לעומק והתובנות והידע וכו' - אנו ממש יכולים להשפיע גם על הירידה עצמה שהיא תהיה קצת יותר למעלה בגרף - כלומר תהיה פחותה בעוצמה שלה, במשך שלה ובתדירות שלה.

וכך נמשיך ונצמח עוד ועוד.

והגרף שלנו יהיה כל פעם עם ירידה קצת יותר למעלה בציור.

אלו החיים עצמם.

וזה לימוד מתמשך ואינסופי.

ומקום של תהליך של יעוץ זוגי מנסה להיות שם בדרך ולתת את הכלים והתובנות של מה שהזוג הזה צריך והגדיר כמטרותיו, לנסות להיות כתובת עבורו כל עוד הוא מרגיש שצריך (בין אם זה בתהליך עצמו ובין אם זה בנוסף בפגישות תחזוק אחת ל... אם הזוג רוצה ומעוניין ובין אם זה בכל צורה אחרת שמתאימה לזוג),

וודאי שגם אחרי התהליך הזוג עצמו צועד עם כל מה שקיים בתוכו ועם כל מה שרכש יחד ומנסה לחיות את החיים הכי טוב שיכול... בעליות וגם בירידות. ובירידות לראות איך אפשר להגיע שיהיו פחות בעוצמה במשך ובתדירות, ולגדול כל פעם עוד ועוד. זו באמת עבודת חיים.

מקווה שעניתי,

אם לא דייקתי במענה מוזמן להמשיך לשאול 🙏

אלו דברים שלא ניתן לכמת מספרית בצורה ודאית.

אני כן יכולה לכתוב את הדברים הבאים:

אחוז הזוגות *שבסוף התהליך* ציינו שהשיגו את מטרותיהם - כ-85%.

מתוכם, רק חלק מהזוגות שיתפו לאחר תקופת זמן מסיום התהליך איך הולך להם לכן מה שאני אישית יכולה לדעת זה רק מה היה בסוף התהליך לזוגות + מה היה גם לאחר תקופת זמן משמעותית לאלה מהזוגות ששיתפו.

מתוך הזוגות שגם סיימו את התהליך וגם לאחר תקופת זמן אמרו שהם בטוב גדול (מה ששאלת לגבי סעיף ב בעצם) - יש כמות נכבדת כזו ועליה כתבתי בהודעתי הראשונה שהגבתי לך על אותו משפט.

אם בכל זאת ננסה להתייחס לאחוזים רק ממה שאני רואה מול עיניי בסוף התהליך של היעוץ הזוגי עצמו (ושוב, כמו שכתב @פשוט אני.. זה ודאי לא מספיק כי צריך לראות גם לאחר תקופת זמן משמעותית ועוד דברים שהם כבר מחוץ לתהליך עצמו) - אז כ70%-80% לא רק השיגו את מטרותיהם אלא גם דיווחו שהם בטוב גדול וקירבה גדולה (שוב, מה שציינתי בסעיף ב' עליו שאלת כעת). ושוב, מתוכם רק חלק עדכנו אותי לאחר תקופה ממושכת ודווקא לחלק הזה התייחסתי בניסיון לחזק כי הוא בהחלט קיים. (וזה כמובן גם לא אומר שמי שלא עידכן לאחר תקופת זמן לא נכלל בחלק הזה, אני מאוד מקווה שכן ואצל רבים מהם אני גם מאוד מאמינה שכן ב"ה )

ולמרות זאת מאמין למה שאת כותבת.

אם 85% מהזוגות שנדרשו ליעוץ זוגי

השיגו את מטרותיהם בעקבות הטיפול שלך.

אז פשוט שאפו

ממה שהכרתי זה אפילו לא קרוב אצל שאר המטפלים

שכתבתי עליה בשרשור הזה (בסעיף ה' בתגובתי המקורית לפותחת השרשור), אבל חשוב לי רגע לחדדה עוד:

אני מאמינה שכל זוג וכל יחיד שפונה לאיש מקצוע - חשוב מאוד שיוודא שאכן מטרותיו מהתהליך כולו נמצאות בתוך תחום התמחותו של איש המקצוע.

וכפי שכתבתי, אני מאמינה בלעשות זאת כבר בשיחת טלפון ראשונית של היכרות עוד לפני קביעת המפגש הראשון.

בצורה הזו - מי שנגיע אליו נדע שאכן יש לו התמחות וניסיון במטרות ובציפיות שלנו מהתהליך אליו אנו מגיעים. והדבר הזה לכשעצמו יכול להעלות את אחוזי ההצלחה שלנו בתהליך.

אישית יצא לי להגיד פעמים רבות מאוד "לא" (כלומר שאני *לא* הכתובת המתאימה במקרה הזה) כבר בשיחת הטלפון הראשונית. הדבר הזה מאוד מאוד חשוב בעיניי.

הוא חשוב לי אישית ונכון שאמרתי המון פעמים "כן", אבל באמת כמות הפעמים שאמרתי "לא" היא רבה. 

אתן כמה דוגמאות להמחיש את הדברים: 

* אם למשל פונה אליי אדם שאחת ממטרותיו היא לטפל בדיכאון שיש לו/בחרדה/בטראומה וכן הלאה - אני אומרת באותה שיחת היכרות שאני לא פסיכולוגית ואין לי התמחות בטיפול כזה במורכבויות שבנפש.

* אם למשל פונה אליי זוג שאחת ממטרותיהם היא טיפול באלימות במשפחה - אני אומרת כבר בהתחלה מה כן בתחום התמחותי ומה לא, וטיפול באלימות הוא לא בתחום התמחותי.

* אם למשל פונה אליי זוג שרוצים להתגרש (שניהם או אחד מהם) ואומרים לי שהמטרה זה רק "לסמן וי" אבל הם רגל ויותר בחוץ ובכלל בכלל לא רוצים להיות אחד עם השנייה - אני אומרת להם שאני לא הכתובת וזהו לא תחום התמחותי.

וכן הלאה.

אבל אם למשל פונה אליי זוג/יחיד ששם לו למטרה את העצמת הזוגיות, קבלת כלים ותובנות להעמקה וצמיחה זוגית, ניהול תקשורות מקדמות, ניהול קונפליקטים זוגיים, להגיע למקום של הבנה עמוקה אחד של השנייה, לעבוד ולגעת במטענים שהצטברו, עבודה על פערים, ראייה כוללת של מצבים אישיים וזוגיים ועוד רשימה של דברים שהם כן בתחום התמחותי - כמובן שכאן אגיד כן ונמשיך הלאה בבירור באותה השיחה...

- ועוד נקודה חשובה (שכתבתי עליה בסעיף ג' בתגובתי המקורית לפותחת השרשור):

היא עניין הבירור (שוב, כבר בשיחת ההיכרות הטלפונית הראשונית) של שלושת הדברים שבעיניי מקפיצים את סיכויי ההצלחה בתהליך: הרצון, המוכנות ולקיחת האחריות האישית.

כי אם לצורך הדוגמא יש זוג או אחד מהם שאומר  לי "אני לא רוצה להיות איתה/איתו בכלל. ממש לא ולא משנה מה", או אומר לי: "שרק היא/הוא ישתנו ויעבדו אני מושלם איך שאני וזהו!" או: "אני מצפה שתוך פגישה אחת הכל תוך שנייה יסתדר ואין לי שום כוונה לתהליך או מוכנות לעבודה" - אז גם אשקף שבמקרים הללו אני לא כתובת מתאימה.

אז לסיכום - בעיניי הדיוק מה כן בתחום ההתמחות של איש המקצוע ולא פחות - גם מה לא - הוא מאוד מאוד חשוב ומעלה לכשעצמו את אחוזי ההצלחה. זאת בשילוב של דיוק המטרות והציפיות מהתהליך של הזוג, בירור והדגשת חשיבות הרצון ההדדי להיות יחד בטוב, המוכנות לעבודה ולקיחת האחריות האישית - הם דברים שיכולים ב"ה לעלות מאוד את האחוזים.

כמובן שהכל הכל מה' יתברך. אני רק השליחה וזו זכות עצומה עבורי 🙏 ותודה רבה על האמון והפירגון שכתבת בהודעתך 🙏

תחשוב על אדם עם אסתמה. לפעמים הכל רגיל, לפעמים יש לו קשיי נשימה, לפעמים הוא ממש נחנק.

ואז הוא מגיע לטיפול שלא רק מטפל בסימפטום אלא ממש מעביר את האסתמה מהעולם.

פתאום אותו אדם ירגיש שגם הנשימות הטובות שהיו לו קודם, אלה שהוא לא הרגיש בהן מחנק, הן הרבה פחות טובות מהנשימות שיש לו עכשיו.

וכל זה למה?

כי בטיפול לא מקבלים כלים רק כדי לפתור את המשבר הנוכחי, אלא גם מקבלים כלים מעולים, שיודעים ליישם אותם עוד שנים אחר כך בכל מיני נושאים, כדי לנהל בצורה הרבה יותר טובה את התקשורת ואת הוויכוחים.

יודעים מה מניע כל אחד מאיתנו לפעול בצורות מסוימות, איך אפשר לתעל את הסיבות האלה למקומות אחרים כשיש קונפליקט, איך אפשר להתפשר יותר טוב וכו'.

את כל זה למדתי על בשרי אצל @נגמרו לי השמות, ואני חותם על זה שבזכותה אחרי הטיפול המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפניו ולפני שבכלל עלה הצורך בטיפול.

משמח ומרגש כ"כ לקרוא, תודה לכם 🙏

שהקב"ה ישלח לכם את כל השפע, הטוב, הברכה והאור שקיימים 👑💪🌹

אנחנו עברנו טיפול זוגי והיום יש לנו קשר מדהים.

לכל זוג לדעתי יש משברים ויש דברים שצריך לפתור זה בכלל לא אומר שהוא זוג פחות מוצלח.. אולי ההפך. 

אני חיה בשמחה ובאושר, אולי יותר מזוג שלא עבר טיפול זוגי כי אני לפחות מודעת לנקודות התורפה שלנו ויודעת להגיד שזה קצר בתקשורת ועדיף לעשות ככה ולא ככה (עברו יותר מ10 שנים מאז הייעוץ וב"ה חיים באושר רב)

שחס וחלילה זוג שצריך יעוץ לא יימנע רק כי "זה אומר עליהם שהם במצב גרוע".

יש בינינו פערים גדולים בכמה נושאים והם אלה שהביאו את המשברים. הפערים נשארו (הצטמצמו קלות) אבל למדנו לנהל זוגיות טובה לצד הקונפליקטים.

נקודות המפנה היו למידה של יסודות ניהול זוגיות טובה, בכל יציאה ממשבר למדנו עוד משהו.

בדיוק קראתי אתמול מאמר על עקרונות זוגיות טובה לאורך שנים, שדי מסכם את התובנות שהגענו אליהם, מצרפת קישור.

דפוסים של מערכות יחסים ארוכות טווח, לפי מטפלת זוגית | ישראל היום

הזוג מתגרש בגלל הרבה דברים אחרים. לא בגלל הטיפול.

אני הייתי בטיפול המון זמן ולי אישית עזר מאד

ולמדתי מכל מטפל ומטפלת.

אז השאלה מה את רוצה? 😉

ללמוד טיפול זה בטח ממש שליחות וגם לעסוק בזה.

אבל בנוגע למטופלים עצמם זה כבר משהו אחר.

.