פורום נשואים טריים (עמוד 15)

במילים אחרות את השאלה שלך?

את מתכוונת מה התברר כחשוב מאוד ששמנו לב אליו לכיוון החיובי לפני החתונה (לעומת מה התברר כלא חשוב)?

גם בהמלצות של ארגון שלמה, שמוזכר כאן בפורום מפעם לפעם.

וגיניסמוס | ארגון שלמה - הארגון הישראלי לוולוודיניה

שווה לקרוא מאמרים באינטרנט על הטיפול, למי מתאים, לאילו בעיות, מהם הטיפולים האפשריים האחרים.

ולעקוב אחרי הדף של ארגון שלמה, ולהיכנס לאתר.

שרשרת, עגילים, שעון

(ומומלץ ללכת לבחור ביחד. לא להפתיע עם משהו כל כך אישי, שעלול לא למצוא חן. לא צריך להפתיע עם מתנה מוכנה מראש. העיקר הכוונה הטובה והיוזמה לקנות מתנה ליום הנישואין)

אז כמו שאמרו-

בושם

תכשיטים למיניהן

יש משהו אבל לא לגמרי נכון אני אוהבת לטייל עם הילדים ומוצאת גם זמן זוגי בערב למשל אחרי שהולכים לישון וכו..

אני עם 3 ילדים קטנים ואמנם רוצה לצאת איתם כי אני שמחה לעשות להם טוב ושהם נהנים אבל קשה לי להגיד שהיציאה איתם עצמה היא בילוי והנאה בשבילי ובשביל בעלי, הילדים לא נותנים לרגע מנוח..

הייתי רוצה בתור מתנה חופשת בטן גב מה שאי אפשר עם ילדים

פיג׳מה חורפית מפנקת

עם נעלי בית תואמות חורפיות

אתה יודע מה הסגנון שלה?

אם אתה לא בטוח תתיעץ עם אחותה או חברה 

אני נהנה לפרסם את העסק שלי שוב ושוב, ועוד פעם, ואז להכניס את הפרסומת פעם נוספת, ולא אכפת לי שעל פרסומות צריך לשלם.

אני רוצה בחינם וזה כיף לי בחינם.

סתם מרגיש שאתה נוקם בו

שיניתי נוסח תפילה עם החתונה, ועד אז התפללתי באיזשהו סידור שמצאתי.

זו הייתה מתנה משמחת ומדויקת.

אבל מודה שרוב הנשים ישמחו מתכשיטים...

 כנראה התכוון למנקה

בושם

קרמים

בילוי בבריכה זוגית

מנוי לעיתון שאוהבת

ספר טוב

פרחים ושוקולדים

תכין לה ארוחה מפנקת

ברכה ארוחה ומרגשת שווה הכל...

ובסגנון הדתי - אם לוקחים מראש בחשבון שיש דברים שלא נוכל לעשות ביחד כזוג, דברים שנצטרך לוותר לצד השני ולכבד רצונות.

העניין היותר מורכב ואבן הנגף העיקרית לחיים - חינוך הילדים, שיבואו בע״ה.

באיזו דרך, השקפה, סגנון דתי- יגדלו ויתחנכו הילדים שיהיו לנו?

ולא מובן מאליו בכל קשר.

אנחנו דינמיים, לא עומדים במקום אחד, ויכולים להופיע וכנראה יופיעו שינויים ופערים בהמשך החיים. תכונות הכימיה בינכם שציינת זה בעיני בסיס הרבה יותר חשוב מהשקפה משותפת באופן מדויק. הם הגורמים שמאפשרים לתקשר (ואם כבר, חשוב להתחיל לקרוא ולשמוע על כלים של תקשורת מקרבת) והם שעוזרים לראות את הטוב והיפה באחר ויוצרים קירבה.

שתזכו להחלטה טובה ומשמחת!

אף אחד לא נשאר אותו דבר.

בין עם בעניין זה, בין בעניין אחר.

אם יש אהבה, כימיה, נתינה

וכל אלו אמיתיים

בעיני זה מספיק. 

יש פערים דתיים שמאוד קשים לגישור כמו אם אחד לא שומר שבת והשני כן שומר, יש פערים דתיים כמו שמירה על חלק או על תולעים בחסה, אלה פערים שיחסית קל לגשר מעליהם.

רפואית - מצבך הבריאותי לא אמור להשתנות בעקבות מי שיהיה לידך.

מוסרית - אתה בסך הכל מבקש, הצד השני יכול להסכים או לא להסכים בהתאם למה שמתאים לו...

ובתור תשובה לשאלתך: את מי שאתה מעדיף. אין כאן נכון ולא נכון.

אני אטריח אדם כאשר יכולתי להטריח אדם אחר שיותר מתאים למשימה.

כאשר יש מצב שהוא יסכים מחוסר נעימות.

לגבי עדיפות, יש לי עדיפות אחת בלבד להיות לבד.

כל אדם אחר שיבוא זה לא משנה מי זה יהיה

לפעמים אני מבקש משכן עזרה עם הוצאת ילד מהגן,

לפעמים אבא שלי מבקש שאני אלווה אותו לטיפול רפואי...

ככה זה בחיים.

כך שהטרחה של שעה נסיעה מתגמדת לעומת הזמן הכולל.

מי יותר מתאים?

מי שיותר נוח לך לבקש ממנו.

אני כנראה הייתי מבקש ממשפחה קרובה דבר כזה.

אבל אם מספיק נוח לך עם החבר. יכול להיות שזה גם מתאים.

אני יודע את זה, אבל הנקודה היא שאין לי עדיפות, הייתי מעדיף דווקא להיות לבד.

אני מחפש מי שיגיד משהו שיתן פרספקטיבה איך להחליט.

חשבתי לפתור את הבעיה בקלות ולקבוע תור לעיר של ההורים שלי, אבל מסתבר שבכללית זה כולל המון טלפונים ואישורים ששרפו לי את כל הבוקר ועכשיו אני צריך לחכות שבוע ואולי יותר עד שינתן אישור...

שלא לדבר על זה שבאפליקציה שלהם אי אפשר לקבוע שום דבר שיש בו פרטיות והמענה שלהם מסורבל...

אם אצליח לקבוע בעיר של ההורים שלי אעדכן שתמה הדילמה.

לא רוצה להישמע כמו פרסומת,

אבל לנו יש מזרנים של פנדה והם מאוד נוחים ואיכותיים וגם מאוד זולים.

המחיר שלהם באתר זול, ועליו תמיד יש קופונים של 20% הנחה דרך כרטיסי אשראי וכו'.

לדעתי תקנה לך משהו שמתאים לך עכשיו לתקציב ולנוחות, ובעז''ה כאשר תתחתן ותחליף למזרן חדש ביחד עם אשתך - המזרן הישן ישמש אתכם למיטת אורחים בבית (ובהמשך גם הילדים יהנו ממנו).

בד"כ קונים מיטה יהודית ורוצים 2 מזרנים זהים בגובה וגם לא יותר מ90סמ כל אחד

יש זוגות שמחזיקים פשוט 2 מיטות כשאחת מהן רחבה (נראלי נפוץ אצל חבדניקים כי הם לא מפרידים-מחברים מיטות)

אבל לא סביר לתכנן מעכשיו שככה יראה החדר שינה שלכם זה אילוץ מיותר

אני הייתי קונה משהו טוב אבל זול. לדעתי מזרן פשוט אבל מוצלח יכול להיות הרבה יותר נח ממזרן מתוחכם שנשחק (כמו למשל קפיצים)

הלכתי ביום שישי והיום לסבב חנויות מזרנים.

בדקתי עמינח, קיסריה, אירופלקס, פולירון, גומאויר, סילי, מנדלבוים, קינג קויל, קינג דיוויד, 

הולנדיה, סויס ועוד כמה ששכחתי את השם. בדקתי נראה לי לפחות 60 דגמים, והיחיד

שממש אהבתי ועשיתי אההה איזה כיף וזה משהו שאחכה לישון עליו בלילה ויהיה לי כיף

לישון בו ולהתעורר בו היה של חברה שקוראים לה serta שנמכרת ברשת גוד נייט.

היו עוד 2-3 שהיו "בסדר" (דגם לוטוס של עמינח, דגם אקפירינס של עמינח, ואיזשהו דגם של קיסריה

ששכחתי את השם שלו), אבל לא נוחים ברמה של "אהה איזה כיף לי להיות פה" וממש

תענוג.

אז אני מנסה להבין - למה אני התחברתי דווקא למזרון הספציפי הזה ואחרים מתחברים לאחרים?

למשל בטעמים, אני חושב ש90 אחוז מהאנשים יסכימו מה יותר טעים אם נשים בשורה גולדה, בן אנד גריס,

האגן דאס, שטראוס ופלדמן. אז זה דוגמא למשהו שאמנם סובייקטיבי אבל בגדול בגדול הרוב המוחלט

מסכימים על מה יותר טעים ומה פחות. אז למה במזרונים זה לא ככה ויש כל כך הרבה חברות וכל כך הרבה דגמים וכל אחד מתחבר

למשהו אחר? 

בשרשור קודם שלך על בחירת מזרון…

איך בוחרים מזרון - צעירים מעל עשרים

שאחרי הבדיקות וההתנסויות הרבות, יהיה מזרון שתרגיש איתו נוח מהרגע הראשון ….

מבנה הגוף של כל אחד מאיתנו שונה, גובה, משקל, אורך ומרקם השרירים, מבנה גוף - ובפרט ובמיוחד מבנה וצורת חוט השדרה, גמישות הסחוס בין החוליות
 

אנחנו לא שכפול של פס ייצור זהה…

שהזכרת יש הרבה הרבה טעמים לכל חברה

למרות שגם לגבי החברות אני לא בטוחה שעל הכל כולם יסכימו.. מה הכי פחות אולי, מה הכי הרבה? לא יודעת

מעניין גם לגבי פרק ב'.

.

לאור העלייה במקרי הגירושים במגזר הדתי-חרדי...

מיטה זוגית עם מיטה נוספת נשלפת ומגירות לאחסון דגם קשת | חלומות

רק לבדוק היטב שיש די מקום בחדר למיטה כזאת.

כי זה מיטה זוגית + מיטת יחיד + רווח בניהם.

מגיעים לכמעט 3 מטר שהמיטות צמודות לקירות

עם רוצים רווח זה יגיע ל4+ מטר ואת זה לא לכולם יש בחדר שינה.

ויש עוד מיזם אזרחי שיכול לתת טיפול מסובסד. כנסי לזה:

טיפולים זוגיים ומשפחתיים מסובסדים - האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי

שעה 350₪

שעה וחצי 500₪

אם הולכים לטיפול זוגי דרך הרווחה של אותה עיר אז אפשר ללכת ב50 שקל לטיפול תלוי בתלוש שלך דרך מטפלים שלהם ולא חייב להיות ברווחה בשביל לקבל את זה

אני מאוד שונה ממך.

בעלי עוזר המון בבית.

כי גם אם אני אעשה את המקסימום שלי, אני לא אצליח לעמוד בציפיות שלו.

גדלנו בבתים מאוד שונים, ורמת הסדר והניקיון שמספיקה לי - ממש לא עומדת ברף שלו. והוא בכלל גם הרבה יותר טוב ממני בכל הדברים האלו.

אז במקום לצפות ממני הוא פשוט עושה מה שצריך.

והוא באמת עושה הרבה.

לא שאני לא עושה כלום. יש הרבה דברים שבתחום האחריות שלי. אבל יש תחומים שאני בכלל לא שותפה אליהם - הוא לקח הכל עליו.

ויכול להיות שהייתי יכולה להוות יותר שותפה, אם הוא היה רוצה שגם אני אקח חלק. אבל כרגע המציאות היא שהוא לוקח את כל האחריות ולכן אני לא נכנסת בכלל לתחומים שהם 'שלו'. (לפעמים הוא מבקש משהו ספציפי ואני עושה בשמחה, אבל עדיין האחריות היא עליו).

אם הייתי יודעת שהוא מצפה ממני ליותר עזרה, אבל לא אומר לי אלא רק חושב לעצמו בלב 'למה היא לא מבינה לבד שזה לא הגיוני שהכל עלי?' - זה היה מאוד מבאס אותי, אפילו פוגע.

כי אני באמת משתדלת לעשות מה שאני יכולה. ובאמת מוכנה גם לעשות עוד אם הוא רוצה. אבל בתחומים שהם 'שלו' לא תמיד יודעת איפה ומתי להיכנס (ולפעמים כשכן ניסיתי זה לא היה לפי התכנון שלו ולא היה כזה מוצלח).

אז אם הוא היה רוצה שינוי, בהחלט הייתי מצפה שיפתח את זה בצורה ישירה.

לא בתלונה, לא בביקורת על מה שהיה עד עכשיו, בטח בלי ביקורת על זה שלא שמתי לב שהוא עושה פה יותר מידי.

פשוט שיבוא ויגיד שהוא רוצה לעשות שינוי בחלוקת העבודה בינינו. שמרגיש לו שהאחריות שעד עכשיו הוא לקח על עצמו כבר גדולה עליו, והוא רוצה שאני אקל עליו ואקח חלק מהאחריות עלי.

והיה מוסיף אם הוא גם היה מראה לי שהוא רואה את מה שאני כבר עושה למען המשפחה והבית ומעריך את זה.

אני מניחה שהמצב אצלנו הוא לא אותו דבר כמו שלכם. אבל כן חושבת שהנקודת מבט שלי יכולה לעזור לך קצת להבין את המקום של בעלך.

בגישת שפר (ממה ששמעתי עליה) תמיד מדברים על זה שכל עוד מישהו אחד לוקח את האחריות עליו, מישהו אחר לא ייקח אותה אליו. צריך באמת להניח ולשחרר את האחריות כדי שהיא תוכל לעבור למישהו אחר.

ומן הסתם זו הסיבה שעד עכשיו הוא לא לקח אחריות על שום דבר, כי היא היתה כבר 'שלך'.

אני לא ממליצה לשחרר את האחריות בצורה חד צדדית.

אני כן חושבת שחובה לדבר על זה מראש. ובלי כעס על מה שהיה, אלא בבקשה לשינוי מעכשיו והלאה.

ומקווה שתצליחו להגיע לאיזון נכון והרגשה של שותפות בעז"ה.

מה שמפריע לי יותר שהוא לא באיזור אפילו לדברים הקטנים , לרוקן פח לקלף ירקות, לתלות כביסה (זה דבר שדווקא לאחרונה קצת התחיל לעשות)

לאחרונה מרגיש לי שהוא כאילו מתהדה כשצריך אותו...הבית בלאגן אני במטבח הילדות סביבי ...לא תינוקות אבל צריכות יחס והוא...אני הולך להורים שלי..( לוקח לפחות 3 שעות כן?! )

אנסה לפתוח את זה מולו..מקווה שלא יקח קשה

אבל חייב לשאול, ככה כל ה 23 שנים? אולי בין השאר הורגל שהוא יכול ככה ואת מסתדרת עם הכל לבד.

יציאות זוגיות או בכלל זמנים משותפים הוא בכלל לא יוזם?

הוא יודע שהדברים האלה מפריעים לך?

בכל מקרה, כדאי לדבר איתו בזמן רגוע, בשקט, להסביר מה את היית רוצה, לא לתקוף אותו אלא לדבר על הצרכים שלך

זה מוכר לי מאוד והלוואי ויעזור לך

והכי חשוב, רפואה שלימה לילדה

ואנחנו מקפידים לצאת פעם בשבוע..רק לאחרונה מרגיש לי קצת ניתוק כאילו כל רגע הוא יוצא למקום אחר...

אולי אני קצת מקצינה כרגע בראיה שלי..אבל בא לי שהוא יותר יחפש את קרבתי 

יותר יחשוב עלי...על הקושי שלי

את אומרת שהוא יוזם דברים זוגיים ויש מפגש שבועי קבוע (כל הכבוד)

מצד שני מבחינתך, בתחושה שלך, מרגישה ריחוק מצידו

שוב, הוא יודע שזה חסר לך? שאת רוצה להרגיש את זה ממנו? 

זה שאם התפנה לו זמן הוא תמיד או לרוב יחפש איך לנצל אותו מחוץ לבית ובלי לכלול אותך בזה.

מציעה לפתוח את זה ישיר ונינוח. להגיד לו, אתה יודע, אני אשמח מידי פעם להצטרף אליך לים או לביקור אצל ההורים או כל פעילות אחרת, ולא להרגיש שכשיש לך זמן פנוי הוא תמיד מופנה החוצה.

אם גם חסר לך שהוא בעצם לא חושב שאולי גם את לפעמים רוצה לצאת לאיזה שיעור או כל פעילות פנאי לא בזמן העבודה, גם את זה להגיד. 'כיף לי לראות שכשיש לך זמן בערב אתה הולך לשיעור, אבל הזמן הזה שאתה מחוץ לבית הוא זמן שתיאורטית גם אני יכולה לנצל לשיעור או חוג אז בא נראה כמה מתאים שאתה תצא ואולי אפשר שלפעמים תישאר אתה עם הבנות ואני אצא, או תבדוק אם מתאים לעשות משהו יחד. חסר לי זמן משפחתי' (כמובן לפי האמת והצרכים שלך לא לפי הניחושים שלי).

ואם ריצות לתורים ועניינים רפואיים יותר מכבידים עלייך, להתחלק גם בזה. ואם עד היום תמיד היית זו שלוקחת והוא לא מנוסה בזה אז עם הוראות ברורות מה להגיד איך להגיד או שיתקשר כשהוא אצל הרופא כדי שלא יצא מזה שבסוף צריך להגיע שוב בגלל פרטים חסרים להבנת תמונה כמה שיותר מלאה.

בהצלחה, אני תמיד נהנית לקרוא אותך

הוא ישמח אם אציע לו לבוא להורים שלו

ואני יכולה לצאת כעקרון הילדים יכולים לישון לבד

מרגיש לי קצת ריחוק בחודש האחרון...יעבור

בלי לעשות שיחות עומק...

פשוט לפעמים לבקש ממנו.

"בוא תעזור לי בבישולים שנוכל לסיים מהר, לא מתחשק לי לעמוד לבשל כל היום" (בקלילות, לא במרירות)

"מאמי אם אתה כבר יוצא תיקח איתך את הפח בדרך החוצה?"

"יקירי האם מתאים שמחר אצא לשיעור ואתה תישאר בבית? אני רואה שמחר שנינו פנויים"

"מה אתה אומר שמחר נצא ל..."

וכו'

את אומרת שדיברתם על זה, לפעמים השינוי הוא בפועל.

לא בהנחתות אלא בעדינות - יש לך לגיטימציה לזה בדיוק כמו לו, הוא פשוט לא מכיר את הצורך שלך כי את לא מעלה אותו.

לא קוראי מחשבות, באותה מידה שזה חוק טבע שאנשים רוצים שיקראו את מחשבותיהם בלי שהם יצטרכו לבקש.

יפה ששרדת 23 שנה ורק עכשיו הגיע המשבר הזה, הוא מופיע בדכ בשלב הרבה יותר מוקדם😉 ולצערי לא נראה לי שמישהו יכול להבטיח לך שזה ישתנה בלי שתעלי את העניין הזה (שוב ושוב) עד שהוא יתרגל להתייחס לזה בעצמו.

סליחה שזו תשובה בלתי מְסָפֵּקת, הבשורה הטובה שזה בר שינוי עם עבודת תקשורת נכונה...

♥️

יודע ממש על מה מדברת

מכל כיוון

וזה עוד שאת כותבת שיש לכם מפגשים שבועיים וזמנים משותפים, זה כל כך לא מובן מאליו.

מחכה לראות אם יהיו פה תשובות לשאלות שלך

הלוואי ותמצאי פתרון 

למה לא לדבר בעצם?

אל תדברי עליו, אל תאשימי.

תדברי על עצמך. על התחושות שלך, על הצורך שלך.

מה ישמח אותך, על זה שאת היית שמחה להרגיש הקלה ושותפות.

23 שנות נישואים זה פז"מ מכובד ביותר!!

זה הזמן להשקיע בשדרוג הזוגיות לשלב הבא,

של יותר יחד, תקשורת קרובה ושמחה גדולה בעה

אני יודעת שכשאני רוצה שבעלי יעזור לי במשהו בטיפול בילדים אני מבקשת מפורשות - "תחזיק את התינוק", תביא לי את זה", "תציע לו בקבוק" - אני מבקשת בדיוק מה שאני רוצה ולא מצפה שהוא יתערב מעצמו ויעשה דברים כי זה די ה"תחום שלי". לעומת זאת, במה שמדובר בניקיונות בבית - את הרוב הוא עושה וכשהוא צריך עזרה הוא מבקש ממני ולא ממש מצפה שאני אזום משהו.

אני חושבת שאפשר לעשות שיחה שבה את מפרטת מה מטלות הבית והאם יש מטלות שהוא יכול לקחת על עצמו בקביעות כדי להוריד מעלייך חלק מהעומס - ככה את גם לא מאשימה או תוקפת אלא זו שיחה עניינית ופרקטית על חלוקת האחריות בבית וניסיון למצוא פתרונות.

ובאופן כללי להסביר מה את צריכה. העובדה שהצד השני עושה כביכול בגלל שאמרת - לדעתי לא מורידה מההתחשבות שלו והרצון לעשות לך טוב. בסופו של דבר, היכולת שלנו לדעת על המחשבות והרצונות של הצד השני בלי שהוא יספר לנו דבר על כך , מוגבלת. 

מתחילים אנו מבראשית.

חשוב לזכור שכמו שבספר בראשית מתוארת בריאת העולם, בריאת האדם, הזוגיות הראשונה –

יש שם, בלימוד הזה של הבראשית הרבה מאוד אוצרות.

לפני שיש סדר – יש תוהו ובוהו.

לפני שיש לידה – יש משבר.

אבל אם נסתכל על המשבר בעיניים אמיתיות, נראה שבעצם הוא יכול להיות אפילו חיובי מאוד!

כי המשבר גורם לנו בעצם לעבור מנקודה לנקודה.

הוא מזיז משהו.

מה שהיה עד עכשיו כבר לא נכון. כבר לא מספיק. משהו שם בתוכנו מתחיל לזוז, לבעבע, לרצות אחרת, לרצות יותר.

גם אם יש כעס גדול - הכעס הזה שורש חיובי לו – כעס שאני לא רוצה את המציאות הנוכחית כי היא כבר לא טובה לי – אני רוצה מציאות אחרת, טובה יותר!

ורק מאותו המשבר, מאותה התנועה – נוכל לזוז באמת.

אז נכון זה קשה. מאוד מאוד מאוד.

זה שורף. מאוד מאוד מאוד.

זה משבר.

זה שבר.

ואנחנו הרבה פעמים נשברים בתוכו.

ומרגישים שאנחנו שבורים, שהזוגיות שבורה, שההורות שבורה, שהעולם כולו שבור.

אבל דווקא מתוך התוהו ובבוהו הזה –

נוכל להתחיל *ולסדר מחדש*

לסדר את החיים שלנו טוב יותר

נכון יותר

גדול יותר

נוכל לצמוח.

לצמוח אישית

לצמוח זוגית

לצמוח משפחתית.

נוכל להביא גם ללידה.

כמו אישה שיולדת ונמצאית במשבר של לידה – וכך תינוק חדש, חיים חדשים, באים לעולם.

גם אנו בכוחנו "ללדת" את הזוגיות שלנו. למקום גדול יותר. חי יותר.

להימצא במקום שיכול להכיל עוד ועוד רבדים.

להיות במקום שיש גם יכולת להביע את הפנימיות שלנו אחד בפני השנייה, בלב שיכול לשתף לא רק בטוב אלא גם בכאבים, בקשיים, בכעסים, בפחדים.

וכאשר אנו מצליחים להתייחס לכמה וכמה רבדים בו זמנית, אנחנו כבר לא חיים רק ב"שחור ולבן", אנחנו גדלים, העולם הפנימי שלנו מתרחב. אנחנו מתרחבים.

אנחנו נהיים הגירסא היותר משודרגת ומשופרת של עצמינו.

אנחנו בונים גירסא יותר משופרת ומשודרגת של הזוגיות שלנו.

אנחנו ממש בתהליכי בנייה. צמיחה.

וכמו שיש כאבי גדילה כאשר גדלים בגוף – יש כאבי גדילה שגדלים גם בנפש. וברוח. ובביחד הזוגי שלנו.

אז אם כואב לנו וקשה לנו, בתוך תוך הקושי נזכור – אנחנו עומדים כעת על המשבר. ובמשבר נורא כואב ונורא קשה ונורא חשוך ונורא אבוד ולפעמים אנחנו אפילו נשברים,

אבל אנחנו גם בלידה.

בלידה של משהו חדש וגדול יותר ביננו.

ונזכור –

אחרי התוהו ובבוהו

אפשר לסדר מחדש

אפשר להתחיל

מבראשית

אפשר לגדול

ולהיות יותר טובים

ביחד.

התחתנת לא מזמן

קשר עמוק צומח דווקא אחרי שצולחים יחד משברים.

מימוש עצמי זאת חתיכת דרך לכל החיים.

חסדים עם אחרים, זה לגמרי שלו🤷🏼‍♀️

ולוקח זמן, במיוחד בנישואים דתיים מהירים, להרגיש זוג, יחד וחברים הכי טובים.

נשמע שיושב עליך הרבה והמוח שלך רץ לפיתרונות מהירים.

הייתי הולכת לטיפול אישי לעשות סדר בדברים.

כל צד מגיע עם מטען חינוכי שונה, הרגלים והעדפות שונים מהבית בו גדלנו עד לנישואים, הרגלים והעדפות שקשורים לאופי שלנו, שאיפות שונות, הסתכלות שונה על ייעודינו בחיים, יחס שונה לכסף, לחסכון מול הוצאות, הסתכלות שונה מה חשוב יותר ומה פחות ועל חשבון מה כאשר יש התנגשות בין צרכים ומטרות, ועוד כהנה וכהנה הבדלים.

גם לזכור שיש הבדלים מולדים התנהגותיים ורגשיים ובתהליך החשיבה בין גברים ונשים:

תהליך החשיבה של גברים מכונה מערכתיות, ואילו תהליך החשיבה של נשים מכונה אמפתיות (Empathizing and Systemizing).

באופן כללי, גברים טובים מנשים באופן משמעותי בהתבוננות מערכתית על בעיה, הבנת הכללים המגדירים אותה, סיבה ותוצאה.

מערכתיות היא המוטיבציה לנתח או לבנות מערכת, או לנסות להגדיר את הכללים השולטים במערכת על-מנת לנבא כיצד היא תתנהג. מערכתיות מחייבת הקדשת תשומת-לב רבה לכל פרט, כיוון שכל מרכיב קטן במערכת הוא בעל תפקיד פונקציונלי. ניתוח מערכתי זה מאפשר הבנה של הסיבות מאחורי פעולה מסוימת ועל-ידי כך - הפיכת העולם ליותר צפוי. במקרים קיצוניים, המוח הגברי נוטה למערכתיות וחשיבה מכניסטית בהתייחסו לאחרים כמו היו מערכיות לוגיות או מכונות.

תהליך החשיבה של נשים, לעומת זאת, מתאפיין בהתבוננות אמפטית. אמפתיה מדגישה התבוננות הוליסטית והסתכלות רוחבית על הבעיה. להיות אמפתיים פירושו שימוש בכל רצף הכישורים המעורבים בבניית אינטראקציה בינאישית, המושתתת על יחסים אינטימיים ותקשורת הרגישה לזולת. ביסוד הכישורים הללו עומדת הבחנה במצבו הרגשי של האחר, ותקשור מסר מתאים. למשל, לדעת לא לשאול מה נאכל לצהריים מיד לאחר ששמענו שאביו של הקולגה שלנו נפטר.

יכולת מורכבת זו מצריכה אינטגרציה מסדר גבוה: ראשית, זיהוי תחושות האחר במצב נתון; שנית, פעולה בהתאם, בחירת התגובה המותאמת לסיטואציה. נשים מבחינות טוב יותר ברמזים סמויים באינטראקציה הבינאישית, כגון טון דיבור והבעת פנים. הן גם מבחינות טוב יותר מגברים בדרך-כלל במצבו הרגשי של האחר

אתם נשואים ממש טריים ורק מתחילים את החיים החדשים כזוג, ובאופן טבעי, כל יום מתגלים דברים חדשים ומגלים דברים חדשים על הצד השני.  

השנה הראשונה מוכרת וידועה כשנה שיכולה להיות קשוחה, במובנים מסוימים, בהסתגלות לצד השני, בכל המובנים השונים שרשמתי בתחילה.  בהסתגלות לאופי, להרגלים והעדפות, היחס לכסף - ובין השאר עניין החסד לאנשים.  

לא התחתנת עם עצמך… (למרות שיש מקרים כאלו מידי פעם בתקשורת… נשים שהתחתנו עם עצמן… )

קחי נשימה ארוכה ארוכה …

שחררי…

לא מצפים מבן / בת הזוג להיות שכפול שלנו.

הראשונות, מייד עלה לי לראש לשאול אם התחתנתם בגיל מאוחר יותר

ממליץ לשאול את עצמך מה שרשמה ' אשתו של בעלי' ומשם להתקדם

הצלחה רבה

התחתנת איתו מתוך חברות ואהבה אמיתית ?

סליחה שאני בוטה אבל מהפוסטים שלך נשמע שיש הרבה  דברים בניכם

למשל כתבת על הנושא של מניעת הריון - דיברתם על זה לפני החתונה ? איך הסתדרתם בין הרצונות של שניכם?

@סנדינה אם התחתנת איתו באמת ממקום שלם וידעתם על הכל בניכם מראש, אפשר ללכת לטיפול זוגי 

השאלה למה דווקא זה צף אחרי החתונה אם זה הייה ידוע מראש (בהנחה ש..)

ראיתי שכתבת שהיו אי הבנות בנוגע לסוגיית ההריון

דברים כאלה דנים בהם הרבה לפני חתונה

התחתנת ממקום שלם?

נשמע שכדאי לכם להפגש יחד עם איש מקצוע, ולברר יחד דברים שמשמעותיים לכם.

התופעה המעצבנת הזאת.

פשוט זלזול במי שנמצא מולך.

מראש לא אפנה למישו אם אני רואה שהוא עסוק בנייד.

ואם פניתי אליו(כשהוא היה פנוי) ובאמצע הדברים הוא מתחיל לשוטט בנייד,אני פשוט עוצרת והולכת משם.(כן..כן..גם אם הוא אומר לי:"אני איתך,אני שומע...")

את הפלאפון

נימוסי זה לא

מבחינת ריכוז וכבוד זה לא

האם בפועל נעשה? כן

בבית או בעבודה אם פונים אלי תוך כדי הודעות וכו , או מניח הפלאפון , או מודיע לחכות שאסיים בריכוז ענייניי ואז אתרכז בעניינם

ומצער, שלא תמיד מצליח שלא להגיב למכשיר תוך כדי שיחה

מכה רוחבית 

יש לנו 9 שעות ביום שבו עובדים עם מקדחה, מברגה, דיסק, קונגו וכו'

חצי שעה ביום יד אחת מסייעת לאכול ויד שניה בפלאפון מנסה להדביק את כל מה שפספסתי שקרה בעולם ותוך כדי הצוות מדבר בינו לבין עצמו, אם יש משהו חשוב מוריד את הטלפון אם לא מחלק קשב לטלפון.

וכן בניסעה אל ומהעבודה מדברים באוטו עם העיניים בטלפון, בעל הבית לא נעלב, להפך, הוא יודע ששעות היינו מנותקים.

לדבר אנחנו מדברים גם תוך כדי עבודה בתוך הצוות, בהפסקת צהריים אנחנו מדברים הרבה תוך כדי גם על החדשות שכולנו סופגים באותה חצי שעה וכנ"ל בנסיעות.

'אני שומע.. באמת! אני איתך! למה עצרת?' אני לא עונה. מחכה שיפסיקו עם הפלאפון פשוט.

זו שאלה רטורית מבחינתי.

אם אחרי פעם אחת הבנאדם חוזר שוב לפלאפון אני פשוט הולכת משם.

זה חסר דרך ארץ ממש.

אני עוצר את הדיבור שלי, מאט אותו, מסתכל על מי שמולי לראות אם ומתי הוא חוזר לדבר איתי.

אם הוא בוחר להמשיך עם הנייד שלו אני פשוט מפסיק וחותך את המצב.

זה ממש זלזול 

שתרגישי שאת לא בסדר.

קודם כל זכותך להרגיש איך שאת מרגישה, זה אצלך, זה שלך.

ובעיניי זה הכי הגיוני להרגיש ככה.

זלזול גדול.

לא?

ואם זה התחושה שאת מקבלת זה הכי בסדר שיש.

תכלס את לא צריכה באמת לקבל אישור ממישהו אם התחושה שלך בסדר או לא.

במקרה הזה אני חושב שרבים גם מרגישים זלזול

ובשמחה ממש

אף פעם אל תבטלי את הרגשות והתחושות שלך בגלל דעה של מישהו אחר.

תכבדי את עצמך ואת מה שעולה בך.

ותהי יותר אסרטיבית ככלל, וגם מולו.

אם הוא לא מכבד את הכאב שלך מול זה,

תנסי להציג את זה כסטנדרטים שלך ולא כגבול שהוא עובר.

אין צורך שתרגישי "לא בסדר" בגלל שמישהו אחר חושב או מרגיש שונה ממך באותה סיטואציה, כל אחד מתנהל אחרת וזה שזה שונה מאצלך לא אומר שאת לא בסדר.

ואל תתני לזה גם לגרום לך להרגיש פחות ממישהו אחר

או שאתה בטלפון או שאתה איתי.

אבל זה עובד לשני כיוונים,

למשל כשמישהו עסוק בטלפון שלו ורוצים לדבר איתו, צריך לוודא לפני כן שאפשר להפריע לו.

אבל גם מתעצבנת כשזה הפוך- אני עסוקה במשהו בפלאפון ומתחילים לדבר איתי על דברים אחרים.

אני לא באמת מצליחה להתרכז בשניהם,  ומפסידה את שניהם. תנו לי לסיים ואז

אם הוא צריך אותך. אם את צריכה אותו, זה כמובן שונה...

תמשיכי איתו את השיחה דרך הפלאפון

הייתי לוקח מסקנות לחיים כגון לזוגיות 

אבל בקשר לעצם השאלה אני מעיר לו ובפעם השנייה הולך, לא סובל את המשחקים האלה+פיוז קצר=ביייייייייייייי

אנחנו נותנים לאחד כזה, או לישיבה/תלמוד תורה שלנו, או למקימי, או לאחים לומדי תורה,  או לקמפיינים מזדמנים לפי הצרכים

ראשי - עמותת קול רנה

בשנים האחרונות אני עושה עם הכסף דברים בעצמי ולא ישירות דרך עמותות...

(העמותה עוזרת בשידוך ובקבלת סעיף 46, אבל לא מנהלת את הכסף שאני תורם)

הרגשה אחרת לגמרי, ממליץ בחום לכל מי שיש לו אפשרות.

ממה זה התחיל?

במשך שנים תרמנו ל"פעמונים", ואז עברנו ל"קול רנה".

תרמנו כסף שעבדנו קשה בשביל להשיג אותו, מתוך ידיעה שהוא יעשה טוב לאנשים שצריכים אותו.

אבל... משהו היה חסר לי.

לא ידעתי מי האנשים שאני עושה להם טוב, והרגשתי באיזה שהוא מקום שהכסף שלי "נבלע" בתוך תרומות של אנשים אחרים.

נניח אם עמותת "קול רנה" עושה סעודות שבת לאנשים עניים ובודדים,

אז אי אפשר להגיד שעם הכסף שלי הם קנו עופות ועם הכסף של משה הם קנו דגים ועם הכסף של נחמה הם קנו יין.

למה?

כי הכל נקנה בכסף של כולם. 

אדגיש שאין בזה שום דבר רע מבחינה אובייקטיבית! זה לא פחות חשוב ולא פחות עוזר ולא פחות מצווה.

אבל אני הרגשתי צורך לדעת מה הכסף *שלי* עושה, לדעת שיש מישהו בעולם שחייו טובים יותר ישירות בזכות התרומה שלי. 

חשבנו (אשתי ואני) מה אנחנו רוצים לעשות ואיך אנחנו רוצים לעזור, 

ואז חשבנו על עצמנו:

התקופה הכלכלית הכי קשה בחיים שלנו הייתה כשהיינו זוג נשוי, סטודנטים, וחיינו ממשכורת אחת מאוד מאוד נמוכה של משרת סטודנט חלקית בשירות לקוחות.

אם לא ההורים שלנו שעזרו לנו (במימון הלימודים ובכל מיני עזרות קטנות וגדולות כשהיינו צריכים), פשוט לא היינו מצליחים לשרוד את התקופה הזאת.

בזכות זה ששרדנו את התקופה, היום שנינו יכולים ב"ה להרוויח יותר ממה שהיינו מרוויחים בלי הלימודים.

לכן, החלטנו שאנחנו רוצים לעזור לזוג שנמצא במצב דומה, רק בלי אפשרות לקבל עזרה מההורים.

התרומה נעשית דרך עמותה מסוימת שעוסקת במלגות למי שעומד בתנאים (וכך אפשר להגדיל אותה בזכות סעיף 46), אבל הפעם - הכסף הולך ליעד ספציפי שאנחנו בחרנו, לאותה משפחה חודש בחודשו. וזה בנוסף למלגה שהם היו מקבלים גם בלעדינו.

אנחנו לא יודעים מי הם, והם לא יודעים מי אנחנו או שאנחנו בכלל קיימים. אבל הנתונים הכלליים שלהם ידועים לנו. סוג של שידוך שהעמותה עשתה. 

כך אנחנו יכולים לדעת שיש משפחה שבאמת השפענו על החיים שלה, ועזרנו לה לעבור את אחת התקופות המאתגרות של החיים, ובתקווה שבזכות זה הם יוכלו לעמוד על הרגליים תוך מספר שנים. 

כאמור, לי זה היה מאוד חשוב ומאוד חסר בדרך המסורתית יותר של התרומות. 

וזה אפילו לא דורש לתרום יותר... אפשר בכל סכום. אם תחשבי על זה, גם 1,000 ש"ח בחודש לזוג כזה - זה המון. זה אפשרות למלא את המקרר לא רק בלחם ושוקולד, זה אפשרות לקחת קצת חופש מהעבודה לפני מבחן גדול ומכריע, זה ממש אוויר לנשימה.

אני חושבת שהיום כמעט לכל אחד יש מכרים במצב כזה או אחר.

אני תקופה נתתי לאחותי שהיתה בדיוק במצב הזה של סטודנטים. מאמינה שעזר לה מאד.

כשאני הייתי במצב הזה, חברה שלי נתנה לי..

נראלי שעוד יותר כייף לדעת שעזרת למישהו קרוב.

מדגישה, שמצד המצווה לא חושבת שיש הבדל בין לשים בקופה או לתת אישית.

יש ענין למתן בסתר, ומצד שני יש קדימות למשפחה...

במיוחד שסטודנטים למקצוע יצרני זה לא "בור" כלכלי ואנשים שלא יודעים להתנהל עם כסף. הם עכשיו במצב קשוח אבל בעוד שנתיים יהיה להם טוב.

אלא באופן ישיר יותר.

אפשר דרך רב הקהילה שיודע מי צריך או כשאני נתקלת במישהו שאני מכירה אוסף כסף

אני יכול רק להניח,

שאם היא סיפרה לך את כל זה בעצמה אז היא גם רוצה לשמוע מה דעתך.

לפעמים אנשים בצרה יודעים שהם בצרה, אבל צריכים מישהו מבחוץ שיגיד להם את זה. מישהו שישמע אותם ויגיד ''זה לא דמיון ולא גוזמה, זה באמת מצב מאוד מאוד לא בריא ובסיס מאוד רעוע לבנות עליו בית''.

הייתי ממליץ לך להגיד לה זאת ישירות אם אתה מרגיש בנוח, ובכל מקרה - להמליץ לה לספר למישהי עם ניסיון חיים שהיא סומכת עליה. אמא, דודה, חברה שהיא שותה איתה קפה בחופשים...

אולי הדבר הכי חשוב שהיא צריכה לדעת, זה לא להאמין לו כשהוא מבטיח להשתנות. כשהוא נשבע שזו הפעם האחרונה. כשהוא מתחייב להפסיק.

זה האיש. אלה התכונות שלו, הטובות והרעות. מתאים לך?

תשובה לא פוליטי קורקט

יש אנשים שנמצאים במקום שזה התו'ל, ושאם ילמדו - זה יהיה דרך הרגליים 

שבדרך כלל אישה שנשארת בקשר כזה ולא בורחת ממנו,

זקוקה לחיזוק עמוק ופנימי של התפיסה והערך העצמיים שלה.

כמו שניתן לצערנו לראות במקרה של נשים מוכות, בסופו של דבר מדובר בדינמיקה שיש בו צד אחד עם נטיה אלימה וצד אחר עם נטיה קורבנית, כשהחיבור ביניהם מזין את 2 הצדדים.

יש עוד עומקים נוספים בעניין שזה לא המקום לגוע בהם,

הדבר היחיד שכן כדאי בעיני, זה להגיד לה שזה קשר בעייתי, ושכדאי לה מאד מאד ללכת לטיפול אישי שיעזור לה להבין למה היא חלק מהקשר הזה, ולאפשר לה לרפא את הנקודות שהופכות אותה לחלק ממערכות יחסים רעילות בע"ה ליצור מערכת יחסים בריאה וטובה ומכבדת

קשר כמו שלה.

ברור שאתה חייב לעשות עם זה משהו,

לא עליך המלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה.

אין לנו לגיטימציה לעמוד על הדם של מישהו, ובפרט כשהיא שיתפה אותך.

ברור שבסוף היא תעשה את הבחירות שלה, אבל זה שאתה שואל מה אתה צריך לעשות מעיד על זה שיש לך לב להבין שאתה אכן צריך לעשות משהו.

תציע לה ללכת לטיפול, היא נמצאת שם כי היא צריכה לעבור שיעורים, אבל אולי טיפול טוב יוכל לחסוך לה שיעורים כואבים על בשרה.

אני חושב שבציבור הדתי לאומי זה יותר מקובל.

ומההיכרות שלי עם העולם החילוני מסורתי (לא דיברתי על "תל אביבים")

זה די חריג לפנות לטיפול.. נראלי ממש קלוש שהיא תלך.

בכל זאת להציע?

בתתי מגזרים אבל בחברה החילונית מהיכרותי, לפחות בחלקים היותר אליטיסטיים שבה זה מאד מאד מקובל כבר עשרות שנים, ובטח בתקופה הזו, יותר מאשר בחברה הדתית

גם אם תגיד לה וזה יהיה זר לאזניה כרגע והיא לא תלך, כנראה היא תתקל בזה בהמשך שוב, ויום אחד כשתהיה בשלה לטפל בעצמה, היא תעשה מעשה.

לא עליך המלאכה לגמור...

ואני לא בטוחה בכלל שאתה צודק, מהיכרותי את המגזר.

אולי לא מצוי בחברה במצב סוציו אקונומי נמוך...

לרוב זה די מקובל ונפוץ היום כמעט בכל מקום...

(וזה תלוי גם איך מציגים את זה. אפשר להגיד מראש שהיום זה ממש "טרנדי", בסדר גודל של עיסוי ואפילו יותר)

ב. כשזרקתי מילה על אימון/ייעוץ אז כפי שחשבתי היא קצת נסגרה ולא הבינה למה..

בשורות טובות..

בינתיים תסיחי את דעתך עם ספר טוב או גלידה משובחת

בדרך כלל כאב נועד לסמן לנו על משהו בגוף שדורש טיפול. אז לפעמים זה גם עלול לגרום ללחץ, כי אנחנו לא תמיד יודעים מה הסיבה לכאב, ואז זה קצת מלחיץ.

אבל פה את יודעת מה הסיבה. זו תופעת לוואי ידועה אחרי הבדיקה שעברת, והיא חולפת לבד. זה לא מעיד על משהו שלא היה טוב בבדיקה, זה לא מעיד על משהו שמצריך טיפול, את יודעת מה הסיבה ואת יודעת שזה יעבור בעז"ה.

אז באמת מבחינה רציונלית אין סיבה להילחץ.

כמובן שהכאב לא נעים, וזה מבאס. משכחי כאבים עוזרים לך? את יכולה לקחת?

בכל מקרה, תנסי להזכיר לעצמך שזה לא כאב שמלמד על בעיה, זה לא משהו שמצריך בדיקה, זה סה"כ תגובה של הגוף לבדיקה שעשית, וזה יעבור לבד. באמת הכל בסדר...❤️

אבל בעזרת ה שיהיו תוצאות טובות

שתשמעי בשורות טובות

ואם יש עדיין כאבים גם לברר אם זה תופעת לוואי וגם לקחת משכך כאבים, חבל סתם לסבול.

בכל אופן, מקווה שעד עכשיו הצלחת למצוא רוגע ונחת 

אולי יד בנימין?

היישוב הוא דתי לאומי מפוני גוש קטיף אמריקאים ותורת החיים

שחור לבן יש בחפץ חיים הצמוד

יש עיר.

בני ברק, אלעד, בית שמש.