פורום נשואים טריים (עמוד 22)

היא לא אוכלת מהאוכל שאתה מבשל?

היא לא מאמינה לך כשאתה אומר שלפי ההלכה מותר לעשות משהו מסוים?

או שבאופן כללי היא לא מרוצה מהרמה הדתית שלך...?

אחיד בבית אפשר להחליט שבחלק מהדברים עושים גם לפי מנהגי האישה. ויש דברים שכן אפשרי שכל אחד ישמור על המנהג שלו וזה לא יפגע בקו האחיד מול חינוך הילדים.

לא יודעת מה הכוונה 'אשתי לא סומכת עלי בענייני דת'.

אני חושבת שרצוי מאוד שבני זוג עם יסמכו אחד על השני, באופן כללי וגם בענייני דת. אבל אני לא חושבת שהפירוש המעשי של זה הוא שהאישה תקבל תמיד את דעתו של הגבר... 

שנית לא אמרתי שהיא צריכה לקבל תמיד את דעתי ואפילו אמרתי לה על דברים מסוימים שאם חשוב לה לשמור על המנהגים מבית הוריה שתעשה את זה הכוונה שלי היתה שאם נגיד אני סומך על דברים מסוימים שהיא לא אז בזה צריך קו אחיד כי אי אפשר לבלבל ילדים כשיש בתמונה וגם שלא תקח כמובן מאליו שזה סבבה לנפנף את מה שאני אומר בענייני הלכה ודת 

העיקרון הוא, שזה הבית של שניכם ורק אתם יכולים להגיע להבנות יחד מה מתאים לכם. אם מראש אחד מבני הזוג מגיע עם גישה שהוא צודק והשני סתם ככה לא סומך עליו, זה בסיס לא משהו להגעה להבנות האלה (לא אומרת שזו הגישה שלך, זה פשוט מה שנשמע לי כשאני קוראת אותך).

ולגבי הילדים, הגדול שלי בן תשע, לא חושבת שחייבים בכל הנושאים 'קו אחיד' מול הילדים. ילדים יכולים להכיל מורכבות. למשל, אם החלטתם שבבית שלכם לא מקפידים על חלב ישראל דווקא, לדוגמא, אז תקנו ותתנו לילדים לאכול גם חלב מוכרי, ואשתך יכולה לא לאכול. וכשהילדים יהיו בגיל המתאים וישאלו למה אמא לא אוכלת חלק מהדברים שאתם קונים, אז בהחלט אפשר לנהל דיון על מה זו ההלכה ומה זה הידור, ושאנשים יכולים לבחור איפה הם יכולים ורוצים להדר, וכדו'.

ואולי מצד שני, אם אשתך תרגיש שחלב ישראל זה ממש בנפשה, ושהיא ממש תשמח' למסור על זה את הנפש', אולי בסוף אתה תגיע למסקנה שמתוך שותפות איתה גם לך זה חשוב, רק בגלל שזה חשוב לה, ואולי תחליטו לא לקנות את זה לבית ולהרגיל את הילדים לא לאכול את זה. ואם כשהם יגדלו הם ישאלו למה אתה לא קונה הביתה חלב נוכרי, ואבא שלך כן קונה, תנהלו את אותו דיון מהצד האחר, שמעיקר הדין מנהג אבותיהם לאכול, וכשהם בחוץ אולי הם גם יכולים לקנות, ומתוך כבוד לאמא שזה מאוד חשוב לה, החלטת גם אתה להקפיד בבית, והם יחליטו לעצמם ככל שהם גדלים, בתוך מסגרת ההלכה, במה הם מהדרים ומה הדרך שלהם.

עיקר העניין זה הכבוד ההדדי, והשותפות, והרצון להיטיב זה לזה ולמשפחה שלכם, בעיני זה גם עיקר החינוך ואם זה מה שיעבור לילדים שלכם, זה יהיה מצוין... 

העניין הוא שאני חווה נפנוף/זלזול/התעלמות/פרצופים כשאני מביע את דעתי בענייני דת ואידאלוגיה אז הפסקתי להביע דעה כי למה לי

החשש שלי הוא לא דוקא בדברים הטכניים של נאכל חלב נכרי או לא (שגם בזה חוויתי חויה בכלל לא נעימה ואפילו פוגעת מהצד שלה כלפיי) אלא בדברים של אידאולוגיה ששם זה לא משו טכני שפשוט לא נקנה לבית וזהו אלא בדברים שיצטרכו לעבור לילדים ואני לא רואה את עצמי מחנך או אומר לילדים שלי לעשות דברים שאני לא מאמין בהם.. וכשהיא תבקש ממני גב בסיטואציות מסוימות/הילדים ישאלו למה את זה אנחנו עושים/לא עושים כמו שקורה בכל בית איך אני יכול לעשות את זה

בקו השקפתי אחר ממך.  

כמו העצה הטובה למעלה, של @קופצת רגע,

צריכים להגיע בינכם להבנות והסכמות במנהגים ואורחות חיים, רמת חומרות והקפדות.   

יש מצב שיש בזה אלמנט של זלזול, אפילו ללא כוונה וללא מודעות ויש בזה איבוד שלך של הכוח שלך, ההובלה שלך, של המקום ההלכתי בחיים שלך.

אתה צודק, יש לזה השלכות כבדות על הילדים.

אם תרצה, תצא למסע למצוא את המשמעות הגברית שלך, ואת ההשלכות ההלכתיות לזה

והיא, רק אם היא תרצה, תצא למסע למצוא את המקום הנשי שלך והמקומות שהיא תתבטל (תלמד להכנע) לבעלה.

כבר אמר לזוגות, שלא חייב שהרב של אישתך ושלך צריך להיות אותו אחד. 

כדי שלא היו השלכות כבדות על הילדים, לא צריכים אישה כנועה.

צריך בעל אוהב ומכבד, ואישה אוהבת ומכבדת.

וזה תלוי יותר במידות ונתינת מענה לצרכים הריגשים אחד של השני 

דרך ארץ קדמה לתורה.

ואם למשהו יש משקעים בגבריות שלו , שילך לטיפול.

אבל מה שכתוב כאן, זה טיפול בענף במקום לטפל בגזע, כי לעניות דעתי חסרה תקשורת, 

להבין מה המקום שלה, ולמה היא לא סומכת , שאלת אותה פעם?,

ולדעתי עם הידברות וכבוד שלך כלפיה וגם כלפי עצמך,

 אפשר להגיע להבנה, גמישות ומרחב מכבד ומכיל לכל אחד מכם

אפשר לבנות בית.

צריך שיהיה הלכה אחידה.

בדרך כלל נוהגים לפי הגבר. כך מקובל.

אבל אם זה לא מתאים לזוג.

אפשר בחלק מההלכות ללכת לפי הגבר ובחלק מההלכות ללכת לפי האישה.

העיקר שתהיה הלכה אחידה. במיוחד עבור הילדים.

אפשר שאחד הצדדים יקפיד ויחמיר על עצמו.

אבל שיהיה ברור שהוא המחמיר.

לדוג'. נגיד שבבית ברור שמותר לאכול חלב נוכרי. זה כשר.

אבל זכותו של הגבר/אישה להחמיר על עצמו/ה ולא לאכול. כמובן שכולם יכבדו אותו. אבל לא תווצר סתירה ברמת הלכה שאבא אומר מותר ואמא אומרת אסור. 

בין הבדלי מנהגים שנובעים ממנהגי עדות וכדו' (כמו קטניות בפסח, דג בחלב, בישול בשבת וכדו') שבהם באמת יש עניין ללכת לפי מנהג האב, לבין הבדלי מנהגים שיותר קשורים לקולות שסומכים עליהן או לא (כמו בהקפדה על רמת כשרות, חלב נוכרי ועוד), או חומרות שנוהגים בהן או לא (למשל לא לטלטל גם במקום שיש עירוב) שזה לא בהכרח צריך להיות לפי מנהג האב אלא בהחלטה שתתאים לשני בני הזוג (כשיכול להיות שתהיה הבחנה בין מה שמחליטים עבור כל בני הבית, לבין מה שאחד ההורים יבחר לנהוג לעצמו - לקולא או לחומרא).

ומסכימה שבכל מקרה לא צריך להיות מצב שבו אבא אומר מותר ואמא אומרת אסור או להיפך.

לא ביקשתי אישה כנועה, לא רמזתי וגם לא הייתי מעונין באישה כזאת

שאלתי אותה פעם

אה.. ואין לי משקעים, תודה על ההמלצה החמה 

שהנקודה פה היא מעבר לנושא הדתי

כלומר האם היא מכבדת אותך ואת דעתך, האם היא נותנת לך

את המקום שלך כאאיש וכגבר שלה וכו.

ממליצה לכם לנסות לדבר בכנות ולהגיע לעומק והשורש של הדברים

יכול להיות שבאמת המוקד הוא שהאישה לא מכבדת את הבעל ואת דעתו.

אבל גם יכול להיות שהוא לא מכבד את הגבולות ההלכתיים שחשובים לה, ולכן היא לא מרגישה שהיא יכולה לסמוך עליו בנושאים האלו.

הכבוד פה צריך להיות משני הכיוונים.

ואולי צריך פה עזרה חיצונית (של גורם מקצועי, או גורם הלכתי. אולי הכי טוב למצוא מישהו שהוא גם וגם, כמו רב שהוא גם יועץ זוגי...) כדי לקבוע ביחד את הקווים המנחים ההלכתיים של הבית.

מכאן יהיה יותר קל לכבד אחד את השני ולסמוך אחד על השני, כשברור לשני הצדדים על מה מקפידים, ויודעים שמכבדים את הקווים שהוחלט עליהם.

שלא תסמוך עליך בעניין של כשרות זה עניין של אמון לא הלכה כלומר אם סיכמתם שבבית אוכלים כשרות איקס והיא לא סומכת עליך שזה מה שקנית אז הבעיה כאן היא באמון בינכם ותבדוק למה...

לגבי ההלכה אם אתה אומר שאתם לא באותה רמה דתית נשמע שזסביר שלא תסמוך עליך בפסיקת הלכות🤷‍♀️

שלא אביא לה משהו בכשרות שהיא לא אוכלת

היא לא סומכת באופן כללי כשאני מביע דעה בהלכה כחשהי, מבחינתה הדיפולט שנראה זה לא נכון

אם הוא על הגג. זה בעיית לחצי מים

קשור לעירייה בדרך כלל

ניתן להתקין משאבה להרמת לחץ המים.

במידה וגרים בבניין. לשאול את השכנים אם זה קורה אצלם ולפי זה לאפיין את הבעיה.

זה נפוץ גם בבניין שכל הדיירים נמצאים בבית.

וגודל הצנרת לא מספיק רחבה להכיל את כמות המים הנדרשת כדי ומי שסובל זה הקומות הגבוהות או הדודים שנמצאים על הגג

יכול להיות גם בעיית אבנית ביציאה מהדוד/חנוכיה.

אבל אז היה לחץ מים נמוך כל הזמן

אחת השכנות שבקומה השלישית בכניסה לידינו אמרה שגם אצלם יש בעיה.

ונניח שזו בעיה של העיריה, למי פונים?

אבל סיכוי טוב שלא תקבלו ממנו פתרון.

אפשר להתקין משאבה להגברת לחץ המים

לק"י

ויש בכמה מאות.

לכן ממליץ לפנות לאינסטלטור.

אבל בדרך כלל זה משהו ברמת בניין.

ולכן רצוי לכנס אספת דיירים ולהחליט על כך.

והנה הטקסט המקורי - מתוך הפייסבוק שלו - נשואים טריים

איך העייפות והחוסר שינה בגלל הנחירות משפיעים עלייך. זו בעיה ששניכם צריכים לפתור ביחד, לישון קבוע על מרון ליד הילדים זה לא באמת פיתרון.

תנסי להבין למה הוא נרתע מלטפל. יש היום פתרונות סופר פשוטים לנחירות כמו מכשירי אדים. גם אם ירידה במשקל תעזור זה תהליך שלוקח חודשים, כשבינתיים אפשר לנסות פתרונות מהירים הרבה יותר. 

לקחת מישהו עם עודף משקל ולהגיד לו לישון במטבח...

לבעיית נחירות.

אחת מהם זה מכשיר שהנוחר מתחבר אליו כל לילה וישן איתו, נקרא סיפאפ, הוא עוזר למי שישן לישון שינה רציפה בלי נחירות.

המכשיר מותאם לאדם עצמו.

אין סיבה שתסבלי ככה, שתישני על מזרון ובחדר אחר.

זו תופעה חדשה או ככה היה מהתחלת הנישואים?

לא כואב לו שאת ככה צריכה לצאת מהחדר כדי לישון, ועוד על מזרון ליד הילדים?

שזה מותאם לאדם. אחרי מכון שינה.

אחרי בדיקה

כך או כך יש היום מיכשור שמונע/מפחית

אין סיבה שהיא תסבול 

לא יודעת למה הוא לא הולך לחפש פתרונות

לפעמים הוא ישן על מזרון לפעמים אני

מתחילת הנישואין היו פעמים שנחר.אולי היום השינה שלי מאוד קלה ומתעוררת כמה פעמים בלילה או שמעירה אותו כמה פעמים ואז הוא מתעצבן והולך ליד הילדים

אבל בפועל לא יוזם פעולה לבדוק

טוען שכשיירד במשקל זה ייפתר

בפועל לא ממש קורה

אני כן חושדת שיש לו דןם נשימה ולכן זה גם מסוכן כי בלי קשר לניירות לא ישן רצוף

קם המון.

אבל בכללי טיפוס שלא מוכן לטפל בעצמו, ללכת להתייעץ או לרופאים 

למה הוא לא מחפש פתרונות: כתבת שהוא לא טיפוס שמוכן לטפל בעצמו או ללכת לרופאים או ייעוץ.

השאלה אם גם הוא יגיד ככה על עצמו.

אם יש כאן עניין רפואי כדאי באמת שייגש.

אני לא יודע כמה אטמים כאלה קטנים (ולא אוזניות עם קשת כמו שיש לבעלי מקצוע) ימנעו רעש של מישהו שישן ס"מ ממך.

וגם אם כן זה רק סוג של פלסטר.

אני מקווה שיהיה קשוב אלייך וירצה שיהיה לך טוב. לישון על מזרון זה לא פתרון וגם לא באמת ריאלי לכל החיים

"לחיתוך הקונכיות וישור מחיצת האף."

אם תרצו אני מכיר רופא.

יש הרבה.

גומי שמכניסים לאף

והוא משאיר את הנחיריים במצב פתוח.

נגד נחירות

עולה 8₪ בערך 

קניתי את זה כדי לדרבן את עצמי לנשום דרך האף.

וזה אפשר להגיד שמקל לנשום דרך האף

גם במהלך משחק כדורסל נגיד

אני חושב שלהרדם עם זה כן שינה יותר איכותית

יש בכל זאת אטמים או משהו שעוזר? עד ש..?

ניסיתי מהסופרפארם אטמי ג'לי כאלה ופלסטיק ולא הרגשתי שבאמת אוטם מרעש

חזקים של פועלי בניין אני חושבת שזה יותר טוב.

לישון עם בעל שיש לו צינור סיפאפ זה פחות נשמע לי כדאי.

אלא אם כן יש לו בעיה בריאותית. 

עשויים מספוג דחוס ורך.

קניתי כאלה בבית מרקחת (דווקא בסופר פארם לא ראיתי)

אז אין לה בעיה חברתית.

תחכה קצת כי יש שיפורים.

אם היא מבינה שכדאי לעשות מאמצים לשיפור הזוגיות

הייתי ממליץ שעם סבלנות תעשו את זה

מה שספגת כל החיים ספגת

אין מה לעשות לגבי העבר.

אל תבוא עם כל המטען המובן מאוד מאוד לי

של העבר.

אוף כמה קל לי לכתוב וכמה קשה לבצע.

שאפשר וכדאי לטפל בו בייעוץ זוגי.

בטח אחרי שהיא התחילה לטפל בעצמה.

בטח אם יש אהבה.

בטח אם היא פורחת בעבודה - זה אומר שיש פוטנציאל.

מה שתעשו בטיפול זוגי הוא -

נטישת דפוסי מקולקלים ולמידה יחד של דפוסי תקשורת טובים יותר.

פירוק של מטענים רגשיים שמלווים אתכם.

למידה איך לנהל משברים ומריבות היום כך שלא ימשיכו ליצור נזק.

הלוואי שתצליחו.

בהנחה ששניכם רוצים לחיות טוב יותר ועוד נשאר גרעין של אהבה, ותמצאו מטפל טוב, סיכוי גבוה שתצליחו.

(מניסיון)

למרות הרצון הטוב שלך לזוגיות טובה יותר, אתה מאוד ביקורתי כלפיה

היא התחתנה איתך כי הגיעה ממצוקה שחוותה, יש לה בעיות לא פשוטות, צועקת,לא מינית, לא זוגית, לא אשה, הפרעות קשב, ושוב יש לה בעיות, היא צריכה להשתנות.

אתה מעיד שגם לא נעים אבל זה רק מהתסכול, אבל היא לא. היא לא נעימה כי יש לה בעיות.

באופן לא מפתיע בעבודה היא פורחת, מוצלחת, מסורה לעבודה. הפרעות הקשב נעלמו.

היא מודעת לתסכול שלך ממנה,לשיפוטיות, היא יודעת שאתה רואה שהיא לא בסדר, ואולי היא מתנהגת במגננה ותקיפה, אולי גם היא לא נעימה מרוב תסכול?

אתה מגיע ממקום שמאוד יודע מה נכון ומה לא נכון, איך אסור להתנהג ושופט אותה ורק מחכה שהיא תשתנה. נו כבר, תשתני.

ואולי כבעל אוהב, תברר איתה לעומק, מה קשה לה מה חסר לה, מה היא צריכה ממך? מה אתה יכול לשנות שיהיה לה טוב? 

הסבר למה אני מתכוונת...
קורה לא מעט שאני מכינה כמעט את כל השבת. (אנחנו שותפים לגמרי בתפעול של הבית במהלך השבוע, בשבתות זה פחות הולך)
הקטע שאחרי שאני מבשלת, מסדרת, שוטפת וכו וכו בעלי בד"כ מתעקש לעשות משהו קטן (ברמה של לכוון שעון שבת או לחתוך טישו).
וזה מחרפןןןן אותי. מילא זה שעשיתי הכל לבד, אבל זה מרגיש לי ניסיון למחוק את זה שעבדתי כ"כ הרבה, כי יאללה שנינו עבדנו, ואני עוד צריכה לפרגן על הדבר הפצפון שהוא עשה.
זה מרגיש כבר הרבה יותר מעצבן מאשר שלא היה עושה את זה...
הבעיה שאני מתעצבנת גם כשיוצא שעשיתי הכל לבד

אז מעניין אותי מאוד-
א. גם אתן (ואם גם לגברים זה קורה שהם עשו הכל לבד- אשריהם!) הייתן/ מתעצבנות מזה? לדעת שאני לא היחידה...
ב. מה עדיף לדעתכם? שלא לעזור בכלל במקרה כזה? כי אני כבר לא יודעת מה אני רוצה...

כמובן שהאידיאל זה להתארגן ביחד לשבת, אנחנו בתהליך ואני גם לא מצפה לחצי חצי כי בסוף רק אני יודעת לבשל וזה כבר חלק גדול, אבל כן לקצת יותר שותפות אז מבאס כשזה לבד
תודה מראש!!

והשיטות שלו

יכול עם השנים להשתנות

אבל אם מפריע לשני אז צריך לתקן

הוא מרגיש אולי כמו הסיפורים בגמרא?

זה ממעיט בערכך או במה שעשית

וכמובן שאפשר לומר לו תודה על מה שעשה כי זה לא תחרות של מי ראוי יותר להערכה או מי עשה יותר

אני חושבת שכמעט בכל בית יהודי ממוצע האישה עושה יותר לכבוד שבת

לי מאוד עוזר להגדיר לבעלי מה הוא עושה וזהו שגר ושכח אני יודעת שכל השאר עלי...ואז בעצם על מה יש להתלונן? הוא עשה מה שביקשתי מושלם מבחינתי

אם התחושה צפה לך על חוסר הערכה אז תעבדו על זה

אבל אם כמו שאת רושמת מבחירה את עושה תרוב אז ..כנראה זה יושב על מקופ שלא רואיפ אותי מספיק

אפשר לגמרי להבין.

האם את מרגישה שבעוד אחת טורחת להחמיא ולהודות על כל דבר קטן, הדברים שאת עושה לא זוכים להערכה?

כי בעיני זה הנושא, ופחות השאלה שבכותרת 

קודם כל - זה שחשוב לו לעשות משהו קטן, יכול להיות שזה גם בגלל שיש עניין מצד ההלכה שכל אחד יעשה משהו לכבוד שבת.

אבל השאלה אם מה שחסר לך פה זה יותר הערכה מצידו על כל מה שאת עושה? שזה לא ייראה כאילו 'שניכם עשיתם', כשחוסר הסימטריה זועק לך פה?

או שבאמת חסרה לך יותר שותפות? שהוא ייקח חלק פעיל יותר בהכנות?

אני יכולה לשתף שבעלי גם לא יודע לבשל. אבל בתקופות שאני צריכה, הוא לגמרי שותף פעיל לאורך כל יום שישי - שוטף כלים, מקלף ירקות, עורך את השולחן, עושה קניות לפי הצורך, עוזר עם המקלחות של הילדים, מגהץ חולצות, מוציא פחים, מכוון שעוני שבת, מארגן את המטבח בסיום הבישולים, שומר על הקטנה שבלי מסגרת ביום שישי, ואולי עוד דברים שאני לא זוכרת.

היו תקופות שגם היו מאכלים ספציפיים שהוא כן למד להכין והוא היה מכין (למשל פשטידת תפו"א, שזה לא מסובך מידי, לפעמים אני עזרתי בתיבול. ועד היום הוא תמיד מכין טחינה).

ויש תקופות שאני כן משתדלת לשחרר אותו ללמוד בשישי בבוקר, ואני עושה יותר (או שמספיקה יותר ביום חמישי). אבל זה לפי איך שאני 'מכתיבה', ולא רמת הצורך שלי בעזרה.

(ויש תפקידים שבכל מקרה על אחריותו, גם אם הוא לומד בבוקר).

אז אם את באמת רוצה את השותפות שלו, בעיני אפשר לפתוח את זה, ולראות מה הוא יכול לעשות שיעזור לך, גם אם הוא לא בעניין של לבשל.

ואם זה רק העניין של ההערכה - גם שווה לפתוח את זה. לבקש ממנו שיראה את כל מה שאת עושה ויראה לך שהוא שם לב ומעריך.

אבל כדאי לעשות יישור קו וציפיות ולתאם בינכם מה הוא יכול לעזור יותר..אם רוצה ממנו עזרה במטבח אז תבקשי שיקלף/יחתוך/יכין/ישטוף וכו' או כל דבר אחר , תפרגני לו על כל דבר כזה, להזיק זה בטח לא.

אם במהלך השבוע הוא פעיל בתחזוק הבית למה זה שונה לקראת שבת? (חוץ מעניין הביטוחים)

בינינו- בסוף את גם לא מחליטה בשבילו אם הוא יחתוך נייר או לא, הוא אדם בוגר ועצמאי

את כן יכולה לזקק את הבקשה שלך ממנו, ואת מה את מחליטה לעשות בפועל

והוא כבר יחליט מה לעשות בצד שלו

אבל כדי שזה יהיה מועיל ומשמח חשוב שתדעי להסביר לו מה מפריע לך ומה היית רוצה שיהיה

שהרבה פעמים מכין הכל לבד.

זה קורה בהריונות ובחצי שנה שאחרי לידה (שזה חצי מהחיים שלנו יחד)

הנושא הזה יכול לעצבן אותי עם המתבגרים שלי, ונראה לי שמה שמכעיס זה התפיסה של יצאנו ידי חובה. מבחינתי הבית הוא של כולם וכל אחד אמור לקחת אחריות כמה שהוא יכול. התפיסה הזאת לא חלחלה אל כולם...

.

להגיד בנחת ובהכי רגוע מה את צריכה ממנו, מה היית שמחה שיעשה.

מה שלי מפריע בכל הקטע הזה זה שהשדר שיוצא כלפי הילדים זה שלהכין שבת זה קשה או (חלילה) איזה באסה שבאה שבת כי זה מלא עבודה ולא בא לאף אחד העבודה הזאת.

לא יודעת אם זה נכון...אבל אני משתדלת לעשות כמה שאני יכולה, לענג את השבת, כמה שבכוחות שלי בשמחה ואני שלימה עם זה. ומי שבשמחה רוצה להשתתף- שישתתף, מי שעושה בבאסה אז מעדיפה שלא. 

אני בדרך כלל עושה הכל הוא בגדול מכין את הנרות ומסדר את החשמל ,לפעמים סוחט לימון

הוא ממש לא מרגיש (אני לפחות מקווה ככה) שזה נחשב שהוא עוזר לשבת...אבל אני בסדר עם זה...אני מסתדרת די לבד ובדרך כלל לא מפריע לי

קראתי את כל התשובות ומעריכה את ההשקעה שלכם בלעזור..
אני לא חושבת שהסיפור הוא חוסר הערכה.  אבל תודה גם על התשובות האלה
התחברתי במיוחד לעצות על איך לגרום פחות לחץ סביב הנושא של העזרה.

תודה! בשורות טובות!

https://did.li/abzZH

זו התשובה:

באתי לבלבל ויצאתי מבולבל

זה מה הג'ני אמר...

אני לא יכולה לענות על השאלה הזו בצורה מדויקת ללא מידע נוסף.

כדי לענות על השאלה האם נחשון מהר חברון עבר על חוקי פורום מסוים, אני זקוקה למידע הבא:

 * איזה פורום: איזה פורום ספציפי מדובר? לכל פורום יש חוקים שונים.

 * איזה חוקים: אילו חוקים ספציפיים חשדת שהוא הפר?

 * מה הוא עשה: מה בדיוק הוא אמר או עשה בפורום?

בנוסף, חשוב לציין את הדברים הבאים:

 * פרשנות: פרשנות של חוקים יכולה להיות סובייקטיבית, ולפעמים גם המנהלים של פורומים יכולים לחלוק על פרשנות מסוימת.

 * ראיות: כדי לקבוע אם מישהו עבר על חוק, בדרך כלל נדרשות ראיות ברורות.

 * הקשר: חשוב להבין את ההקשר שבו נעשתה ההתנהגות. לפעמים, משהו שנראה כמו הפרה של החוק יכול להיות מובן אחרת בהקשר מסוים.

מה שאני יכולה לעשות בשבילך:

אם תספק לי את המידע הנ"ל, אוכל לנסות לעזור לך להבין האם ההתנהגות של נחשון מהר חברון עולה בקנה אחד עם חוקי הפורום.

חשוב לזכור:

 * פנה למנהלי הפורום: אם יש לך חשש שמשתמש הפר את חוקי הפורום, הדרך הטובה ביותר היא לפנות למנהלי הפורום. הם אחראים לאכיפת החוקים בפורום ויכולים לתת לך תשובה מדויקת יותר.

 * כבד את הזולת: גם אם אתה חושב שמישהו עשה משהו לא בסדר, חשוב לנסות לשמור על שיח מכבד ונימוס.

האם יש לך מידע נוסף שתוכל לספק לי?

הערות נוספות:

 * נחשון מהר חברון: אני רואה שאתה מתייחס לנחשון מהר חברון. חשוב לציין שזו דמות ציבורית שכותבת שירים ומפרסמת עבודות אמנות. אם אתה מתייחס לפעילות שלו בפורום כלשהו, אנא ציין את הפורום הספציפי.

 * פרטיות: בבקשה היזהר שלא לחשוף מידע אישי או רגיש על אחרים בפורומים ציבוריים.

אני מקווה שהמידע הזה עוזר לך.

מחוברת אליו מאוד

את בעלת נפש מאוד רגישה

אולי זה משפיע עליו וזה יוצר השפעות על המצב בינכם

בואי נצא מ"בעלי" וננסה להבין קצת יותר איך זה פועל.

לא חייבים,

אפשר להסתדר בלי,

אבל מרגע שיש - לא מבינים איך חיינו לפני זה...

צריך לעשות טבלת חשבון כמה זה יעלה.

גדולה יותר / בממוצע תיקונים עולים יותר

ככה הבנתי מבעל מוסך

בגדול בגדול ובהתעלם מאירועים חיצוניים,
ירידת הערך היא אחוז מסוים מערך הרכב, והאחוז הזה יורד בהתאם לגיל הרכב (רכב בשנה הראשונה מאבד הכי הרבה, גם באחוז וגם בערך מוחלט).

אם יש רכב חדש מהניילונים בשווי 200 אלף ש"ח, ירידת הערך שלו תהיה גבוהה יותר מרכב חדש אחר ששווה רק 180 אלף, גם אם הראשון הוא 5 מקומות והשני 7 מקומות.

אם שני הרכבים שווים 200 אלף, בעוד שנה שניהם יהיו שווים אותו הדבר, גם אם באחד של 7 מקומות ובאחד 5.

אגב, דווקא בגלל שיש בארץ ביקוש גבוה מאוד למכוניות 7 מקומות וההיצע נמוך, זה יכול דווקא למתן ירידות ערך.

הנה דוגמה מעשית מתוך לוי יצחק:

מזדה 3 משנת 2018: 59,000

מזדה 3 משנת 2019: 65,000

ירידת ערך של 9.2%

מזדה 5 משנת 2015: 56,000

מזדה 5 משנת 2016: 61,000

ירידת ערך של 8.2%

רואים כאן שהמזדה 5 לא מאבדת ערך יותר מהר מאחותה הקטנה.

בין מאזדה 5 למאזדה 3 הוא די דומה.

בהנחה ושניהם באותו ק"מ ושנתון

אומנם ה5 כנראה תעלה יותר בטוטאל (ביטוח. דלק. אגרה וכו') גם כי גם מראש היא יקרה יותר

אבל אתה אומר שאתה שוכר רכב גדול פעמיים בחודש (ומין הסתם יותר בחופשים)

שזה לבדו הוצאה לא קטנה (כ1000-1500 בערך בחודש. תקן אותי אם אני טועה)

לכן לדעתי זה כמעט יתקזז עם הכל...

אני כן רוצה את היכולת לעשות נסיעות עם הילדים לבד. וזה פחות אפשרי ברכב הנוכחי עם 4 ילדים.

מצד שני, עוד שנה-שנתיים יהיה לנו יותר נוח רכב נוסף קטן בשביל ששנינו נוכל לצאת במקביל לעבודה/לימודים במקומות שונים.

כשהמשפחה הפכה לבת שש נפשות.

לפני כמה חודשים הוא הלך לעולמו (קצת לפני שהפכנו למשפחה של 11 נפשות), ובעלי החליט שקונים רכב רגיל של חמישה מקומות.

הסיבות:

1. גם כך רכב של שבעה מקומות (וגם רכב של תשעה מקומות) לא יכיל את כולנו ובנסיעות משפחתיות נצטרך להתפצל.

2. קשה להחנות רכב גדול (לפחות בעיר צפופה כמו שלנו. בבית יש לנו חניה, אבל במקומות אחרים זו בעיה).

3. צריכת הדלק של רכב גדול גבוהה יותר.

מהסיבות הללו, בשילוב העובדה שלרוב בעלי נוסע ברכב לבדו, מקסימום עם עוד אחד או שניים מהמשפחה, ורק פעם בהרבה זמן יש נסיעות משפחתיות - הוא בחר לקנות רכב קטן, וזהו.

אגב, אחי ומשפחתו הם גם שש נפשות עכשיו, ויש להם פשוט שני רכבים קטנים. ככה גם כל אחד יכול לנסוע לעבודתו ברכב... (אני לא נוהגת, אז גם כך לא רלוונטי לנו שני רכבים)

לצורך נסיעה למפגש משפחתי מורחב... רק כך כולנו יכולים לנסוע כולנו ביחד (לבעלי אין רישיון לרכב מעל תשעה מקומות).

כמובן, דבר כזה קורה רק פעם בשנה הכי הרבה, וזה בעיקר מכיוון שהמיקום של המפגש לא נגיש כל כך בתחבורה ציבורית.

בדרך כלל נוסעים למקומות קרובים יותר ונגישים יותר, ואז נעזרים בתחבורה ציבורית או בבני משפחה או עושים כמה נגלות.

וכבר ויתרנו על הרעיון של טיולים בהרכב משפחתי מלא לכל מיני חורים נידחים... (נוסעים רק למקומות שנגישים בתחבורה ציבורית. וכמובן, גם אנחנו גרים במקום נגיש מהבחינה הזו...)

אם הולכים על שנתון 2014 אפשר למצוא ב50.

אין לי ניסיון איתו אבל זה רכב ששקלנו לרכוש כשנרצה לעבור ל7 מקומות בגלל צריכת הדלק הנמוכה.

אולי למישהו פה יש ניסיון איתו...

לגבי ההשוואה בין מאזדה 5 ל3 אפשר להסתכל בנתוני צריכת דלק שהחברה מפרסמת זה לא קרוב למציאות אבל בשביל להשוות יחס בין 2 דגמים זה די סבבה.

ולמען האמת זה חיסרון של הרבה מאוד רכבי 7 מקומות:

אין בהם באמת 7 מקומות. נסו לשבת על הכסא האמצעי בשורה האמצעית, ותבינו שאפילו בשביל ילד בן 4 זה לא נוח (ובנסיעות ארוכות מחוץ לעיר זה ממש בלתי נסבל).

אז אם יש במשפחה רק 6 נפשות וסגרתם את הבאסטה מה שנקרא, אז אפשר להתמודד עם זה. אבל אם יש 7 נפשות היום או בזמן הקרוב, לדעתי עדיף להשקיע ברכב שיש בו באמת 7 מקומות.

ממה שהבנתי זו חברה שנחשבת טובה.

הרכב שלנו ספציפית באמת הלך לעולמו אחרי 12 שנים, שזה יחסית מוקדם, אבל הבנתי שהייתה תקלה ספציפית בשנת הייצור שלו.

כל הילדים שלי יושבים על בוסטרים / כסאות בטיחות,

ככה שלדעתי אין משמעות לנוחות של רוחב המושב המקורי כל עוד הבוסטר נכנס כראוי, והוא נכנס (יש לנו מאזדה 5, וכל המקומות מלאים).

הרווח הוא לנהוג על רכב בגודל נורמלי ולחנות במקומות חניה סטנדרטיים, במחיר של חוסר תא מטען.

של רכבי 7 מקומות

מה עבר למהנדסים בראש?

שמשפחה עם של 7 פתאום לא תצטרך לקחת ציוד?

עגלה קטנה ומזוודה נכנסו בו. ושקיות ותיקים היינו מניחים בין הרגליים.

אבל כן, אחד הדברים שבעלי נהנה מהם ברכב הנוכחי שלנו הוא תא המטען הגדול...

כזה שפועל לפי מחקרים שבדקו יעילות?

כזה שאפשר למדוד בצורה מדעית האם השיטות שלו עוזרות לאנשים או פוגעות בהם?

רופא שנותן חומרים שאשכרה מרפאים ולא רק בגלל אפקט הפלצבו?

אין איסור לשון הרע בכל הנוגע לפיקוח נפש ואזהרת אנשים מ''רופאים'' שעובדים בשיטות אליליות

השאלה איך אפשר לקבוע אליו תור?

מחיר למכתב זה לא מחיר לפגישה...

נראה לך שתצליח לשכנע את פותח השרשור שהוא טועה בכך שהוא פונה אליו בזכות מה שכתבת?

אם לא, אז למה לכתוב? זה כנראה לא נעים וחופר עבורו 

https://www.inn.co.il/forum/t1371764#

והאחרון אליו את כנראה מתייחסת:

למישהו יצא פה לברר על ניוד של החשמל? - נשואים טריים

מאז שהוא נכתב (לפני שנה וחצי), החוק השתנה ואפשר להצטרף לחשמל מוזל גם בלי מונה חכם.

הנה השרשור המעודכן:

הפורום מחלק כסף במתנה, למי שעומד בתנאים - נשואים טריים

אולי יש לך זמן לתמצת לי או להעתיק לי משם דברים רלוונטיים?

אני רוצה לדעת רק לאן כדאי לי לעבור אם אין לי מונה חכם, ואיך עושים את זה אם הדירה לא שלי.

קליק ימני על הקישור,
העתק את כתובת הקישור,

ואז תדביקי את זה בדפדפן למעלה

לגבות את חשבון החשמל. ביניהן גם חברות גז לדוגמה אמישרגז. אנחנו עברנו ומקבלים 7 אחוז הנחה.

מול החברה זה תהליך פשוט. רק שלוקח זמן להם לאשר את המעבר אז כדאי להתחיל 

לאיזה טווח מתכננים להשקיע? קצר, בינוני או ארוך? 

ההפרשים בעמלות על השקעות יכולים להיות משמעותיים מאוד גם בין לקוחות מאותו בנק, ולבנק יש אינטרס שתהיו אצלו ולכן יכולים לתת לכם עמלות הרבה יותר נמוכות אם תבקשו.

מהניסיון שלי- לבקש הצעה לעמלות מכמה בנקים ואז לבוא לבנק שלכם עם ההצעה הזולה ביותר, בד"כ ייתנו לכם אפילו משהו יותר משתלם ממנה כדי שתהיו אצלם.

ולא להסכים ל"עמלות תעריפון", הן הרבה יותר ממה שרוב הלקוחות משלמים.

יש לכם קרן חירום?

יש לכם פנסיות?

יש לכם קרנות השתלמות?

יש לכם חסכונות לילדים?

יש לכם משכנתא?

יש לכם תיק השקעות?

מה יש לכם?

ששת ימי המעשה

נשתדל

לעשות

עשייה שגוררת עשייה

נציב לנו מטרה אחת, ברת ביצוע.

ואם נשאל את עצמינו "מה לעשות?"

נענה - "לעשות!"

קודם כל להתחיל

מדבר קטן

לאט לאט

צעד צעד

לכיוון אליו אנו מכוונים.

וכאשר נהיה בהשתדלות ובעשייה אנו מקדמים בנו ידינו את הקירבה לאושר שלנו.

עשייה מהנה ❤️🌟

שבת וינפש

ה' תן לי את כוח המנוחה

את כוח ההישענות עליך

את כוח השיחרור

את כוח הקבלה וההשלמה שבתוך האמונה והתקווה וההשתדלות.

תן לי את ההבנה ואיתה השלווה שהכל הכל רק מאיתך ובידך

תן לי את כוח ההרפייה

"הרפו ודעו כי טוב ה'"

אני נשענת - ואתה שם תמיד.

אנא ה' הושיע נא

את כל עמך ישראל

כי אין לנו על מי להישען אלא עליך

עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו 🕎

נר שמיני

זאת חנוכה

אך הפעם הזאת אלוקים - גם אם נראה שהכל אבוד, הושיענו.

שלח לנו ניסים

מעל הטבע

כדי שלא נטבע

פתח לנו את ים סוף הפרטי והכללי

ושכל האויבים יוטבעו בתוכו, ואנו נצא לחיים טובים ארוכים ולשלום.

אבינו מלכנו שמע קולנו חוננו ועננו

וביום קדוש ומסוגל זה שמע את זעקת בניך ובנותיך, עמך ישראל אשר אהבת

שמע נא גם זעקת אלו שכבר בלי כוח לזעוק,

שלח נא לנו ישועה שלמה וגאולה שלמה בקרוב. בטוב גלוי ואור עצום אור גנוז שרק אתה יכול להאיר לנו.

(ושיתוף קטן בפרסום הנס - וזאת חנוכה תש"ע. לפני 15 שנים. זכינו להיוושע בנס הפרטי שלנו. התבשרנו לאחר 3 שנים של ציפייה שהנס הפרטי שלנו מתחיל להיווצר, הנס שנולדה באלול באותה השנה. בתנו הבכורה, כשמה כן היא - הודיה. כל כולה תודה לקב"ה.)

ואילו פינו מלא שירה כים

מודים אנו לך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו על כל הטובות הנפלאות החסדים שאתה גומל עמנו יום יום שעה שעה.

והיום במיוחד אנו רוצים

להלל ולהודות

להודות ולהלל

ה' יתברך תודה על הכל ❤️

חג שמח לכולם,

ב"ה שתזכו לראות ישועות עצומות וגאולת עולם בכל תחום ותחום 🙏

את תמיד כותבת יפה ופרקטי

תודה🩷

אני רוצה לעזוב רגע את המקרה הפרטי של הפותחת, ולהתייחס לכלל שכתבת (כי הוא נכתב ככלל ולא כמענה ספציפי רק אליה):

גם אם יש יחס מאוד מזלזל בתוך הזוגיות, צריך להבליג בשביל שלום הבית?

ואם הגיעו מים עד נפש?

ואם היחס המזלזל הופך להתעללות מילולית של ממש, להשפלות, לצעקות?

אני לא חושב שזה נכון להגיד ככלל שבשביל שלום בית צריך להבליג.

זה גם מעביר את האחריות אל הנפגע במקום אל הפוגע:

''בשביל שלום בית אל תתלונן שפגעו בך'', במקום ''בשביל שלום בית אל תפגע''...

בגבולות גזרה סבירים, לדעתי כך יש לנהוג

לפי הכלל להיות חכם ולא צודק

ספציפית לכל מקרה, יש לדון בכלל הפרטים

כל הנ''ל עד מצב בו החליט לכיוון לפרק את החבילה 

דווקא ההחלטה לסבול ולהבליג יכולה להוביל לפירוק החבילה...

בשביל זוגיות צריך זוג.

כלומר שניהם צריכים להיות נוכחים רגשית בקשר ולא למחוק את עצמם.

לפותחת השרשור, אם אתם נשואים טריים קחי בחשבון שהכול מתעצם, כלומר גם בשבילו וגם בשבילך הדברים הרבה יותר מורגשים ורגישים.

אתם עדיין בבנייה של הקשר.

חשוב מאוד כן לדבר על זה, ויכול להיות שזה גם פערי תרבות, אם למשל אצלך מילים גסות או קללות נחשבות לקו אדום ואצלו זה חלק משפת הדיבור כשהוא עצבני, זה כמובן לא אטמר שאת צריכה להשלים עם זה אבל יכול להסביר למה אצלך זה נחווה באופן כל כך עמוק ואצלו זה "יאללה תחליקי".

וזה גם משהו שצריך להיות מדובר ביניכם, אתם צריכים להכיר את נקודות המבט השונות.

את מרגישה את מה שאת מרגישה, אין פה "טעות" כלומר את לא יכולה להכריח את הלב לסלוח. את כן יכולה להכיר במאמצים שלו לתקן את המצב, להסביר לו למה את מרגישה ככה (שהסליחה לא שווה) וכן לעשות מאמץ לשפר את מצב הרוח, גם בשביל עצמך.

אם באופן כללי הוא מכבד אותך,אוהב אותך, התקשורת ביניכם טובה גם על דברים יותר מורכבים, אני חושבת שכדאי לעבד את זה בינך לבין עצמך ולנסות לסלוח.

אם אתם לא נשואים טריים או אם זה חוזר על עצמו שוב ושוב והוא לא שומר על הגבול שהצבת, אם את מרגישה שהוא לא מכבד אותך או שאי אפשר להביע רגשות פחות טובים בקשר כי הוא ינפנף אותך, זו בעיה אמיתית ואולי כדאי להיעזר באיש מקצוע.

ממש לא ..שיטפל בנתפרצויות שלו

יש דברים שלא אןמרים בשום מצב

ולהסביר מנקודת המבט שלך מה פגע בך וכו..

להבליג בשביל שלום בית?

לא מבינה את העצה הזו האמת..

מה זה להבליג? לשחק אותה שהכל טוב? מה זה יעזור?

את פגועה כרגע וכועסת,  אישה פגועה וכועסת בדרך כלל הזמן שהיא "תבליג" בו זה זמן שהיא רק תצבור בו עוד ועוד כעס עצבים ורגשות של פגיעה שמתגברים. 

אבל כן אפשר היה (ועדיין אפשר) להתנהל אחרת.

את מציגה מצב שבו את לכאורה בוחרת בינך לבין בעלך- או שאת קשובה למה שאת מרגישה, פגועה ומתרחקת, או שאת מבליגה (ובעצם שמה את עצמך ואת הרגשות שלך בצד) בשביל להיות יחד.

אבל יש דרך נוספת, שהיא היופי והקסם שבזוגיות. 

ובדרך הזו אפשר להיות פגועה וכועסת (=נאמנה לעצמך), ועדיין להיות ביחד.

ובמילים אחרות- לשתף אותו בזה שאת פגועה (בלי להאשים שהוא פגע בך. פשוט להסביר מה המילים שלו גרמו לך להרגיש). להגיד שאת רוצה לשמוח ולחגוג איתו ביחד, אבל קשה לך בגלל מה שהיה אתמול, ולהסביר מה כן יכול לעזור לך לסלוח ולהיות איתו יחד (הוא הרי לא יכול לדעת. הוא ניסה את מה שהוא מכיר- לבקש סליחה, להביא סופגניות, ובאמת לכאורה מה עוד את רוצה עכשיו???).

ואני יודעת שזה הרבה יותר קשה ממה שזה נשמע- קודם כל לא קל לברר עם עצמך מה יעזור לך לסלוח, ואחר כך גם לספר ולהגיד לו את זה כשאת מרגישה רחוקה. 

אבל אם בכל זאת תצליחי- זה יכול לחולל ניסים.

ברור לי שהוא אמר מילים באמת קשות וכואבות, והעלבון שלך ממש ממש מובן.

אז קודם כל מגיע לך חיבוק גדול על הכאב הזה. מותר לך באמת לכעוס עליו ולכאוב. (וגם את זה אפשר להגיד- כרגע קשה לי לחגוג איתך יחד. אני עדיין פגועה וצריכה את המרחב שלי כדי להירגע).

ובכל זאת, ככל הנראה יגיע שלב שבו הרגשות הקשים יעברו, ושוב תרצי בקרבתו. אז תחשבי מה יעזור לך להעביר את הרגשות האלה מהר יותר.

אני כן חושבת שיש דברים שממש אין להם מקום בזוגיות ולא צריכים להיות שם בכלל.

אני לא יודעת מה המילים של בעלך היו, ואם הוא עבר קווים אדומים ברמה שזה באמת משהו שלא יכול להתקיים בזוגיות. (אם את חושבת שזה באמת חמור עד כדי כך, בעיני צריך להתייעץ עם גורם מקצועי).

אבל אם מדובר בבעל שסה"כ אוהב אותך, שיש ביניכם הרבה טוב, אבל לפעמים כשהוא כועס אז זה יוצא לו בצורה מאוד פוגעת, וגם הוא מבין בדיעבד שזה לא היה נכון לדבר ככה, רק שזה האוטומט שלו וקשה לשנות הרגלים - אז אני רואה את זה אחרת.

כי לכולנו יש דברים שאנחנו לא מצליחים לשנות גם אחרי שאנחנו מתחרטים. גם כלפי הקב"ה (כמה פעמים התחרטנן על דברים שעשינו ובכל זאת נפלנו בהם שוב?), וגם כלפי אחרים. ובמיוחד בשעת כעס - רובנו לא מצליחים לשנות כל כך בקלות את התגובות האוטומטיות שלנו כשמשהו מכעיס אותנו. גם כשאנחנו מבינים שזה לא נכון, זה באמת מאוד קשה לשנות בזמן אמת. זו ממש עבודת חיים.

אז להגיד שאת מוכנה לסלוח רק אם זה לא יקרה יותר לעולם - זה בעיני נכון רק אם הוא ממש חצה קווים אדומים (וכמו שכתבתי - אם זה המצב אז שווה לפנות להתייעצות חיצונית בעיני).

אבל כל עוד זה בגבול הסביר, גם אם ממש לא מתאים ולא נעים - זה מובן שאת נפגעת, זה מובן גם שלוקח לך זמן לסלוח, אבל כן יש פה עבודה זוגית שאפשר לעשות ביחד, כמו שעוד מעט פסח כתבה כל כך יפה....

כי זאת לא שאלה של צדק או רגישות.

זאת שאלה של תקשורת ושיח.

האם בזמן הדלקת נרות היה כדאי להתעלם לחצי שעה מהפגיעה כדי לשמוח במצווה?

כנראה שכן.

יחד עם זאת הייתי מנצלת את הזמן שאחרי ההדלקה כדי לדבר באופן רגוע על מה שהיה,

על כך שאת לא מצליחה לסלוח כי מבחינתך זה

'אחטא ואשוב' ואמון צריך להוכיח, בטח אחרי שהוא נפגע.

לדבר על עצמך ועל הגבולות שלך ושלו

שהם כנראה כ"כ מכוערים שכתבת שלא רוצה לחזור עליהם,

ולא ראיתי שהתעכבו על זה באף תגובה.

זה בנורמה כאילו? סבבה שבעל יכנה את אשתו איך שבא לו והיא צריכה לעשות את החושבים על איך לפנות?

אני כתבתי על זה, וגם אחינועמית.

עף אחת לא יודעת פה על מה מדובר, האם זה באמת היה קו אדום שאסור לחצות אותו, או שזה ביטויים שקשה לה לחוות אבל אולי גם נובעים מפערי תרבות, כמו שכתבה אחינועמית.

חסר פה גם מידע על הרקע הזוגי, איך הקשר שלהם באופן כללי, ועוד. אי אפשר לנתח ולקבוע מסקנות רק על פי התיאור שהיא כתבה פה.

אבל בהחלט צריך לבדוק את זה. כמו שגם אני כתבתי. ובמידץ הצורך - להתייעץ עם גורמים מקצועיים.

אני חושבת שכדאי לתת הגדרות יותר ספציפיות: מה הרמה הדתית? מה הכוונה בפנימיה? אולפנה/ ישיבה תיכונית או כפר נוער?

לשטוף כלים או להכניס מכונת כביסה, להפתיע ולשמח, להיות עם הילדים בשבת בצהריים כדי שהיא תוכל לישון.. אלה כמה דוגמאות להבעת אהבה.

אתה פוזל, אתה קורה לעצמך נשוי פנוי. אתה באמת מחפש עצה?

מה אשה צריכה כדי לתת אהבה רכה ונשית?

היא צריכה איש טוב בעל מידות טובות אבל יותר מזה היא צריכה זכר שהיא יכולה לסמוך עליה. גבר שאינו עסוק בעצמו אלא עסוק בלהשפיע אליה רגשית.

גבר זה לשון להתגבר. אשתך לעולם לא תסמוך עליך אם לא תתגבר.

לא בושה לבקש עזרה ממטפל/ת שיעזור לך. 

זה יעזור לך להתמודד.

לא סיפרת כמה ילדים יש לך.

זה שאתה מכניס טוב זה נקודת פתיחה מצויינת

זה שאתה פוזל החוצה זה סתם חבל כי אין כלום בחןץ..

למה שלא תתחילו להעיר מחדש ביניכם את האהבה?

נגיד לקנות לאישתך כל יום שישי מתנה קטנה (שוקולד/פרח/וואטבר) ולצרף מכתב קטן זה כבר יתן לה נקודת אור שאתה רואה אותה יהיא תאיר לך חזרה

עוד משהו גברים שעובדים במשרות בכירות חוזרים בדכ מאוחר הביתה וטרודים ופחות משקיעים זמן באישה כי באמת הם מחזיקיפ בהמוח חוטים בראש

אז מה שמאוד עוזר לחוש שכן אתה מתייחס ואכפת לך תעצור הכל בעבודה ל5 דק תרים טלפום לאישתך ותגיד לה רק רציתי לשמוע מה איתך

תשלח לה בבוקר בוקר טוב

הכל יחזור אליך בריבית

זוגיות נשחקת מה שאתה מתאר זה מצב די טבעי של אהבה שלא מתוחזקת 

הפזילה לצדדים היא לא תוצאה, היא סיבה.

אתה מתרץ את זה בזה שאתה לא מקבל ממנה מספיק חום.

אבל אישה בשונה מגבר, היא אור חוזר -

מה שחסר לך ממנה זה בדיוק מה שהיא חסרה ממך.

גם במילים שלך כאן, שים לב-

במקום להשפיע, אתה מחפש לקבל.

לקבל ממנה חום.

הפזילה לצדדים מעידה גם על איזשהו רובד של החפצה.

אישתך היא לא סטוץ,

מה' אישה לאיש.

כשאנחנו לא נמצאים בתודעה הזאת, אנחנו מרשים לעצמנו להישחק, להפסיק להשקיע, להיות כפויי טובה, ולפזול לדשא של השכן - "האישה אשר נתת עימדי".

שורה תחתונה, תהיה גבר, תהיה שמש, ותסדר את הפזילה, זה גם לא מחמיא לך.

מה' אישה לאיש, כל השאר זו אשליה.

או שתפרק את החבילה, או שתישאר שם באמת.

בלי עולם של תוהו.

אור חוזר - זה דיקלומי קבלה.

האם לפי ההלכה לאשה אין מחוייבות.

כן המילה שאתן כל כך לא אוהבות

מחויבות.

לפי ההלכה, להענקת חום לבעלה.

תפסיקו עם משלי שמש וירח פליז

מדובר כאן בבני אדם.

כל אחד מהם רוצה להרגיש רצוי ואהוב.

ועל סמך זה התחתנו, כדי ליצור זיקה ומחויבות הדדית לעניין.

לא פייר לבוא עם איזה דקלום קבלי

ששייך לעולמות העליונות

ולנסות להשתמש בו על מנת להצדיק

הזנחה של הקשר על ידי האשה.

שגבר שמחפש בחוץ- נותן לאשתו את מה שהיא צריכה כל כך.

חום ואהבה.

כל כך קל להפוך את זה עליה...

אבל זה מנותק מהמציאות

כל אחד יודע שלמעשה כזה יש השלכות כבדות כל כך על הנפש של בן/ת הזוג שאתה צריך להיות אדיש לחלוטין לרגשות שלה כדי לעשות לה את זה.

ובעיני- כל גבר שמצדיק בגידה- או בגד או יבגוד.

בהצלחה גם לך.

נקודה.

הגבר חותם על הכתובה.זה מסמך התחייבות שלו אליה

בשום מקום האישה לא התחייבה לבעלה על כלום.

כל מה שהיא עושה כמו שנאמר כאן זו תוצאה של המעשים של הגבר. אור חוזר- כן גם קבלה.

זו לא בושה לדבר במושגים גבוהים כי זה מה שזה קשר הנישואין בין איש לאישה

לא מערכת התחייבויות של תן וקח אלא בניית עולמות רוחניים וגבוהים של שתי נשמות שנפגשות.

ממליץ מאוד לקרוא את הספר של הפסיכולוג הרב מאניס פרידמן בנושא מגדר זוגיות ואהבה

"בחזרה לתמימות"

וךמה ראית לנכון לציין שאתה בעל תשובה?

יש לך הדרכה מתאימה?

זה לבדוק מה כאן לא תקין.

קודם כל זה שאתה מודע לעזרה ומנסה לעצור לפני שהמצב יחמיר זה חשוב מאד.

לגבי שחיקה בזוגיות, מה ששוחק את הזוגיות זו לא השגרה כמו המשקעים הרגשיים והקושי מול מה שכנראה לא קורה ביניכם.

קשה לדעת מההודעה הקצרה שלך מה בדיוק גורם לזה, אבל

קודם כל כדאי שתבדוק את עצמך כגבר,

האם אתה דואג לאשתך? האם היא שמחה וטוב לה?

אם לא, איך תוכל לדאוג שיהיה לה טוב?

אישה שטוב לה עם בעלה מחזירה אור חום ואהבה כמו לבנה.

אישה שלא, גם אם אתה מבחינתך מתוך דאגה אליה עובד קשה ומשתכר בצורה מכובדת, ומשקיע בה, יתכן שמה שהיא

צריכה זה דברים אחרים. אולי התעניינות, אולי שותפות בבית, אולי דברים אחרים.

אם אתה באמת מחפש עזרה תתחיל לעשות בדק בית אישי וזוגי.

שום דבר זוהר לא מחכה לך בחוץ. האושר האמיתי נמצא בעבודה פנימית אמיתית, ובעבודה זוגית אמיתית.

אם קשה לך למצוא לבד את הנקודה, תשאל את אשתך, ואם צריך תפנו גם לעזרה מקצועית. בהצלחה

בהנחה שאת חוזר בתשובה במשמעות המקובלת של המילה, פזילה לצדדים לא לגיטימית גם אצל רווק/גרוש, זה לא תלוי באשתך. אגב, פזילה לצדדים אולי יכולה לתת ריגוש (פסול) זמני, אבל ממשל לא חום אמיתי.

אחרי שתעשה עבודה עם עצמך על כך שאשתך היא היחידה בעולם ואין דבר כזה לפזול*, יהיה שייך לראות איך עושים עבודה זוגית שבה כל אחד נותן את מה שיכול לתת ומקבל את מה ששייך לקבל.

*כמובן, יש מקרים קיצוניים שבהם המצב הנוכחי בלתי נסבל לחלוטין, גם אז אין לגיטימציה לפזול לצדדים אלא להתגרש כדין ורק אח"כ לחפש את המקום הנכון בתוך מערכת נישואין מחייבת.

מעבר לזה, לנסות לרתום את שניכם יחד לסיים את זה הכי יפה ונקי שאפשר. יש דבר כזה גירושין יפים.

(למי שלא מכיר - חפשו בגוגל).

למצוא עורך דין אחד שמוסכם על שני הצדדים, במקום שעורך אחד ייצג אותך ועורך דין אחר ייצג אותו.

חוסך שנים של מריבות, סכסוכים, כעסים...

ככה מראש עורך הדין מגיע עם רצון לעשות פשרה שתיטיב עם שני הלקוחות שלו, במקום שעורכי הדין יבואו במוד של ''לדפוק'' את הצד השני כדי לתת ללקוח שלהם את ''הטוב ביותר''.

אסף אומר שבסוף בסוף, מגיעים לאותה התוצאה בשתי האפשרויות, אבל אם הולכים לעורך דין אחד ומוסכם - מגיעים אליה מהר יותר, בהרבה פחות כסף, פחות עצבים, ועם הרבה יותר כבוד אחד כלפי השני.

רבים שואלים אותי, והפעם באמת, איך להתגרש. אני חושב שלא עובר שבוע מבלי שלפחות שיחה הנפתחת במילים "החלטנו להתגרש" מגיעה אלי. לפעמים זה חבר ממעגל מאוד קרוב, לפעמים זה אח של אשתו של חבר.

אנשים רוצים לדעת איך לעשות את זה בצורה סבירה. אני מניח שפונים אלי דווקא, היות שאחד הדברים היחידים שעשיתי בחיים שלי כמו שצריך, זה להתגרש. אז אם ילדיי ואני חברים טובים והרבה מעבר לכך. היה נחמד, זה לא הסתדר, כל אחד יבחר בדרך שלו וזהו. נורא פשוט, לא?

אז זהו שלא. מסביבי אני רואה שהרוב המכריע נפרד בדם ואש ובתמרות עשן, ובאמת באמת שאין בזה כל צורך. כי ממחקר קצר שערכתי, כל הזוגות הנלחמים מגיעים בסופו של תהליך לאותה נקודה פחות 40,000 ש"ח לכל צד במקרה הזול והרבה דם רע + טראומה לילדים ולחתול.

מטרת הכתיבה שלי בפוסט זה אינה לרגש או להצחיק אלא לנסות ולמנוע סבל קשה ומיותר מלא מעט בוגרים וילדים. כי לא למדנו ביסודי או בטירונות כיצד להגיב למצב בו חבר מתגרש ו"העצות" שאני שומע שניתנות בידי נשמות באמת טובות, שוות לעצות דוגמת - לטפל בפצוע הכשה ע"י חיתוך האיבר המוכש ומציצת הארס, שפיכת מים קפואים על מי שאיבד את ההכרה, או הלחצת אדם בהתקף חרדה "שכבר יצא מזה".

כשמישהו מספר לכם כי הוא מתגרש אל תביאו את הפחדים שלכם, אל תנסו לייעץ מנסיונכם כי הוא אינו רלוונטי ואל תלחיצו את המערכת. ישנן שתי עצות בודדות שאתם יכולים וצריכים לתת לאדם שמתגרש:

1. לעשות הכל כדי ששני הצדדים יפנו לאיש מקצוע אחד ורצוי שהאדם הזה יהיה המגשר המנוסה ביותר שאי פעם הילך על הכדור שלנו. שלמו לו כל סכום שידרוש, זה עדיין יצא זול יותר מהטיפול הפסיכולוגי שילדיכם יזדקקו לו אם תתחילו לריב, ואם יהיה יותר מעו"ד אחד אתם תתחילו לריב, באחריות. אז חברים למתגרשים - אני מדגיש שוב: מספר עורכי הדין יהיה אחד. לא אפס, לא שניים ולא שלושה. שיערוך עבורם את ההסכם, גם אם הם אינם מדברים ומאחלים זה לזה מוות דאעשי פעמיים ביום. אני חוזר עבור הספקנים והחכמולוגים: בשום אופן, אבל בשום אופן, אין לפנות לשני עורכי דין שונים, לא משנה מה הם אומרים ואיך הם מציגים את עצמם בפרסומות בפייסבוק, אין מצב שזה ייגמר טוב.

2. אל תתנו שום עצות מעבר לעצה הזו. עצות מקבלים רק מאיש מקצוע **אחד** ואני מגדיר איש מקצוע: תרפיסט\ית, פסיכולוג\ית, מגשר. זהו. בלי "מומחים לזוגיות" בלי כאלו ש"כבר הצילו המון זוגות" ובלי עצות מכאלו שהגירושים שלהם הסתבכו, בני משפחה או מומחים מטעם עצמם. בלי "אתה משלם לה יותר מדי מזונות", בלי "הוא בקושי לוקח לך את הילדים". כל נותני העצות מביאים את הכאבים והפחדים של עצמם לתוך הסיפור של המתגרשים ולהם גם ככה יש עודפים. לכל גירושים יש שני צדדים לפחות (כי לפעמים יש גם ילדים או מאהב\ת) ולעולם לא תדעו מה באמת התרחש - זה גם לא צריך לעניין אתכם.

לסיכום אני מאחל לכל מי שיוצא לו להתגרש, שכמו במקרה שלי, שישאר חבר קרוב של אקסיתו ושגירושיו יעלו על שרטון.

א. לכן צריך ללכת למישהו ששני הצדדים סומכים עליו

ב. איש מקצוע אמיתי לא יתן לשאלה את מי הוא מחבב להשפיע עליו

ג. בסופו של דבר, התפקיד שלו זה לא לקבוע מי אשם במצב או את מי צריך להעניש. הוא אמור רק להחליט איך ייראו החיים של שניהם מעתה והלאה, איך יחולק הרכוש, איך יטופלו הילדים וכו'.

ד. אם הוא קיבל עוד כסף מאחד הצדדים ולכן הוא נוטה לטובתו - זה פלילי. באותה מידה אפשר לחשוש שהשופט או הדיין בדין יהיה מוטה לאחד הכיוונים כי הוא קיבל שוחד. 

יש מקרים שזה נכון עבורם, ויש מקרים שלא. 

קודם כל תהיי חזקה

דבר שני ולא יודעת כמה אפשרי ליישום ובטח שלא קל בכלל

אבל לאחרונה נחשפתי ל2

אחת מירי מלאכי- ראיתי אותה באינסטגרם והיא השאירה אותי פעורת פה

היא גרושה למעלה מעשור עם 2 ילדים

בהקשר בינה לבין הגרוש (שנשוי, וגם היא התחתנה לאחרונה ממש) קשר מדהים!! מכבד בצורה לא נורמלית, הילדים יודעים שאבא ואמא בקשר הכי טוב, הם באמת באמת בקשר יותר ממעולה בשביל הילדים

היא שיתפה גם כמה זה היה קשה אבל כמה זה משתלם

ראיתי עוד ריל שמישהי העלתה שהיא התגרשה אחרי שיצאה בשאלה ויצאה מהארון (לסבית) אבל במקום שהילדים ינדדו בין 2 הבתים היא והגרוש עשו רוטציה בבית של הילדים עד שגדלו

קל זה לא אבל החליטו שטובת הילדים במקום הראשון וכמובן הילדים ראו את הקשר הטוב בינהם

בכנות- לא יודעת אם הייתי מסוגלת לרבע מזה

אבל אני די בטוחה שבשביל להשאיר את הילדים כמה שיותר בריאים נפשית זו הדרך הכי הכי טובה

שידעו שזה שאבא ואמא לא התאימו ביחד- קורה, אבל לא אומר שהם לא מכבדים אחד את השני, לא אכפת להם אחד מהשני,

אולי היום את הכי שונאת אותו אבל בשבילם הוא האבא היחיד שלהם! וכן להפך

הרבה הצלחה וכוח בכל מה שיקרה