פורום נשואים טריים (עמוד 23)

ילדים קטנים וצמודים

היא עבדה בשנים האלה ממש קשה כדי לפרנס בכבוד

אבל היא והגרוש היו בקשר מצויין ממש

היא התחתנה שוב עם גבר שמכניס ממש יפה ואז עזבה תעבודה והתחילה להגשים לעצמה חלומות והם קנו לא מזמן בית ביחד

אז ברור שיש חיים אחרי❤️

השאלה נכתבה בצורה נייטרלית, כך שלא הובן אם אתה הגבר או שאת האישה..

באופן כללי, מדובר על תהליך שהוא אינו חיובי במהותו.

אלא צריך לעשות אותו רק כשיש באמת צורך גדול..

לכן, בשונה מ-@Seven, אני אציג את החלקים היותר פסימיים בתהליך,

מה גם שהסיפור שהיא הציגה הוא נדיר מאד..

אני כן אכתוב מראש, שיש מצבים מסויימים שבהם החיים שאחרי הגירושין יהיו טובים יותר מהחיים כנשואים.

אבל היום הרבה זוגות מתגרשים מתוך חלומות שיהיה יותר טוב בלי בן-הזוג, והחלום מתנפץ אח"כ אל מול המציאות.

האם החיים טובים אחרי?

הרבה מהגרושים נטו לחשוב לפני הגירושין שהם לא היו מאושרים בגלל בן-הזוג.

לאחר שנים מתברר להרבה מהם שהם בעצם לא מאושרים עד עכשיו בגלל עצמם..

אז ב-95% מהמקרים זה תלוי באופי שלך, האם את/ה מסוגל/ת לקחת את האחריות על האושר שלך..

אא"כ קרה משהו חמור ע"י אחד מהצדדים,

יש נטיה לבי"ד להתחלק ברצונות ובציפיות של בני-הזוג,

כך שלפעמים בית הדין יהיה לטובת האם ולפעמים לטובת האב.

וזה דבר שעלול להשפיע על מצב-הרוח, כשהציפיות והרצונות מתממשים בצורה מאד חלקית.

להצליח להתקדם?

זה תלוי בהרבה פרמטרים, כגון:

האם הזוג באמת הצליח להשלים עם הפרידה?

אם המחשבות שלך יהיו הרבה על הגרוש/ה שלך,

אז זה מקשה מאד להתקדם.

ודרך אגב, זה לא מאד משנה אם המחשבות הן שליליות או חיוביות.

דבר נוסף, הסטטוס של גרוש/ה + ילדים מקשה על מציאת זיווג חדש,

כי זה מצריך הרבה יותר דיוק מכמה היבטים, כגון:

• המגורים שצריכים להסתדר עם המשמורות
• המוכנות שלך שאדם שבהתחלה הוא זר לך יהיה אב/אם חורג/ת לילדים שלך
• המשמורות והטיפול תוך כדי בילדים
• הסטטוס לכשעצמו יש לו ביקוש יותר נמוך
• הטראומה מהזוגיות הקודמת
• כמובן שזה מצריך יותר סיעתא דשמיא

בנוסף, למי שהתגרש פעם אחת יש נטיה להתגרש פעמים נוספות,

גם כי הוא כבר פחות נרתע מהחוויה

וגם כי כנראה שיש לו תכונות שהובילו לגירושין (אע"פ שכרגע הוא מתכחש לזה).

להתפרנס בכבוד?

באופן כללי, זו הרעת תנאים (בעיקר לבעל).

אבל אם הצלחת להתפרנס בכבוד לפני, זה גם יכול להתאפשר אחרי.

אם לא, אז רוב הסיכויים שזה יהיה יותר קשה.

מלבד המזונות וההוצאות המשפטיות,

צריך לזכור שעכשיו כל צד צריך לנהל משק בית בעצמו.

לשכור/לקנות בית, לתחזק אותו, לקנות ציוד (מטבח, ריהוט, ביגוד וכד' לילדים) וכו'.

יש לזה משמעות כלכלית ישירה, וגם עקיפה (כי יש פחות זמן לעבוד לכל אחד מבני הזוג).

טיפים:

1. לנסות כמה שיותר לפתור את הבעיות בעצמכם בלי לערב משפחה,

ובעיקר לערב כמה שפחות את ההורים.

להורים יש רצון להגן על הילדים שלהם (כלומר אתם) בכל מחיר, ולהפוך את הגירושין למלחמה כוללת.

זה יוצר מצב שבסוף כולם יותר נפגעים:

הזוג שמתגרש, האחים שלכם, הילדים שלכם, ההורים שלכם בעצמם ולפעמים גם מעגלים יותר רחבים.

2. שההחלטה להתגרש תהיה מתוך הנחה שאת המשך החיים שלכם תעשו לבד (ללא זוגיות עתידית).

יש דברים שעם עמל, רצון וקבלת כלים, אפשר לפתור ולהגיע לזוגיות מאושרת (אע"פ שכרגע הזוגיות לא כזאת).

ולפעמים זה עדיף מאשר להיות בודד לשאר החיים.

3. שעורכי הדין, הייעוצים והטיפולים (אם יש צורך) יהיו אך ורק ע"י אנשים דתיים ויראי שמיים.

סולם הערכים שלהם ישפיע מאד על כל התהליך.

על החלק בטיפים, לא לערב משפחה

חלילה, כל המטפלים והיועצים ממליצים לשתף את המשפחה.

משפחה היא מעטפת

משפחה היא תומכת

משפחה דואגת שהילד שלהם/האח שלהם לא יסבול(כמובן במקרים חריגים שמדובר בהתערבות או בקביעת החלטות ,זה שונה וצריך לבדוק אם לערב בני משפחה)

חד משמעי, באופן רגיל שצריך עזרה בשלום בית או בתהליך גירושין חייבים תמיכה של המשפחה.

לא נעים, אבל הן מסייעים.

ממליצה לערוך את הטיפ הזה.

טיפ נוסף שמטפלים יהיו ממגזר ירא שמיים זה חשוב אבל לא בהכרח, ישנם מטפלים שעוסקים בטיפול בקטע רוחני ולא מתעמקים בטיפול באופן מקצועי, זוג שצריך טיפול חשוב שיהיה מטופל אצל מטפל שיודע את העבודה.

אז צריך לבדוק טוב טוב ולברר ולקבל המלצות על מטפלים.

לא שוללת שום מגזר, שלא ישמע ככה

אני מסכים שצריך לשתף ולקבל תמיכה וסיוע מהמשפחה.

אני לא מסכים לגבי זה שיהיו מעורבים,

זוג שהתחתן הם אנשים בוגרים והם צריכים להסתדר בעצמם.

לרוב, מעורבות של הורים (מתוך רצון חיובי להגן על הילד שלהם), מקצינה את המאבקים..

לגבי מטפל ירא-שמיים,

לא אמרתי שלא ללכת למישהו מקצועי,

יש הרבה שרלטנים בתחום הטיפול (גם דתיים) וצריך להיזהר מהם.

הבעיה עם מטפלים שאינם יראי שמיים,

זה שלרוב יש להם גישה פוסט-מודרניסטית שהיא הרסנית לתא המשפחתי.

יש מטפלים חילוניים כמו רונית שרון שיש להם גישה יותר שמרנית בזוגיות,

אבל רובם המוחלט לא רואים ערך בזוגיות ובמשפחתיות.

"שומר נפשו ירחק!!"

מסכימה, השומר נפשו קשור גם לדתי/חרדי וגם למגזר הכללי

ציינתי שצריך לבדוק כל דבר ולברר

לגבי לערב משפחה

חשוב שמישהו מהמשפחה יידע ויסייע, אם לא מהמשפחה אז ידיד קרוב.

חוסר פניה למישהו שיעזור נובע מבושה שיידעו מה קורה.

אוקי, אז הזוג בוגר להתחתן, לא תמיד בוגר להתמודד לבד.

יש המון חששות ואם לא פותחים את זה זה מצטבר .

תאמין שאני יודעת טוב מאוד על מה אני מדברת.

מדובר בדיני נפשות, אז ברור שצריך לברר היטב על הגורם המייעץ/מטפל.

וחלק מהבירור, זו בדיקה מעמיקה שאין לו השקפות פוסט מודרניסטיות הנפוצה מאד מאד במגזר הכללי.

שוב, לגבי המשפחה, כתבתי שאני מסכים שצריך לשתף ולקבל תמיכה.

אני הכי נגד הסתרות והכי בעד לקבל עזרה (שזה מה שכתבתי כבר בפוסט הראשון שלי בשרשור),

לא מבין איך הצלחת להסיק ההיפך ממה שכתבתי??

אני בהחלט מאמין שאת חושבת שאת יודעת על מה את מדברת..

וכמובן שגם אני חושב שאני יודע על מה אני מדבר

מההיכרות שלי עם לא מעט מקרים של גירושין,

רואים איך ככל שההורים יותר מעורבים, המאבקים נהיים יותר קיצוניים.

כמובן, שאם אחד מהצדדים (לרוב האשה) שוכר את שירותיו של עורך-דין חסר מצפון,

זה כנראה יוביל לגירושין מלוכלכים גם ללא מעורבות ההורים..

לגבי המשפחה כתבתי לערב.

הכוונה הייתה למעורבות ממש, ולא לשיתוף ולקבלת תמיכה וסיוע.

שיתוף עם המשפחה זה אכן חשוב.

מעורבות של המשפחה, בעיניי זה בעיקר נזק.

הייתי צריך לדייק את הניואנסים,

תודה שאת עוזרת לי לדייק את עצמי..

לגבי הדיון בינינו על הייעוץ וההסתרה, לא הייתה לי התייחסות בנידון.

אז עדיין לא הבנתי..

אירוע כבד בהחלט

ממליץ להתלוות טיפול מקצועי

הצלחה רבה 

זה בערך שעה וקצת מהמרכז

אבל אחלה מלון.

יש גם פינת חי בקיבוץ.

ומחלבה שאפשר ללכת עם הילדים לראות

ואם רוצים. בירושלים יש הרבה מלונות מהדרין

מסעדות ומלונות מומלצים - כושרות  

וחוץ מזה, ממליץ על ציפורי בכפר בחפץ חיים,

כשרות העדה החרדית, וסביבה טובה.

לדעתי יש לך בעיית תקשורת מסויימת שגורמת לך לראות את העולם בצורה כזאת ולהגיב ככה

אתה לא רוצה להתחתן

לא רוצה לחיות בזוגיות

לא חייב.

אתה לא יכול ללכת ליעוץ זוגי אם אין לך רצון להקים זוגיות

זה כמו שאם המדינה היתה נותנת הסרת קעקועים מתנה

היית הולך לעשות קעקוע כדי להסיר אותו?

אם אני רוצה להשקיע לזה זמן לתאם פגישה או כמה פגישות של אבחון, מן הסתם שאני מבין שצריך שינוי.

יש בי איזה קול פנימי שאומר שאי אפשר להמשיך ככה עד גיל 80, אבל זה לא מספיק ולא הוכיח את עצמו כי לא יצאתי לפגישות קרוב לשלוש שנים...

בפוסט הקודם ניסתם לשכנע אותי שאני צריך שינוי, עכשיו שאני מנסה ללכת לייעוץ מקצועי אתם משכנעים אותי להישאר במצב שלי?

פשוט אני.. היחיד שמבין עניין...

(יש כאן מישהי שהתגובה שלה לזה שאני מחפש אבחון הוא שאני צריך ללכת לאבחון...)

אני מכיר את התחושה, אבל ממקום אחר לגמרי.

לא רציתי להתחתן, אבל מאוד מאוד מאוד רציתי לרצות. לא בגלל הסיבות שלך, ועדיין יש דמיון. בכיתי והתפללתי והלכתי לאנשי מקצוע במשך שנים, כי כל כך רציתי לרצות...

וסליחה אם פגעתי בך שלא הבנתי את כוונתך

לדעתי

טיפול "זוגי" לא נכון למצבך.

כי זה לא שאין לך את הכלים לקשר זוגי

אין לך את הרצון לקשר זוגי.

את זה ניתן (אולי) לפתור ע"י מטפל יחיד/פסיכולוג

מטפל זוגי. נותן את הכלים להצלחת קשר זוגי

אולי גם את זה תצטרך

אבל אתה קודם צריך לעבוד על הרצון לקשר זוגי

אני לא יודעת איך לעשות את זה נכון.

אבל אני חושבת שאתה בכיוון טוב. ייעוץ זוגי זה רעיון מאוד מוצלח כדי להבין מה קורה אצלך, ולנסות להתקדם משם הלאה. לנצל את המענק של המדינה זו הזדמנות מצויינת וחכמה לדעתי. למרות ש1500₪ אינם מספיקים לטיפול עומק, אלא לרמה מינימלית.

אני רק יודעת איך עושים את זה לא נכון - הולכים למישהו לא מקצועי.

ייעוץ זוגי אינו אבחון. גם ייעוץ אצל פסיכולוג לדוגמא, עשוי אולי להעלות השערות אבל אינו אבחון, בוודאי אינו אבחון מתחום התקשורת. ובכל זאת, כנראה שיועץ מקצועי עם הכשרה וניסיון יוכל לקלוט האם יש בכך צורך, ואם כן לאיזה כיוון לפנות.

וגם אם אני יכול לעשות טיפול אישי דרך השובר זה לעשוק את משלם המסים ואני לא רוצה.

לכן זה לא הנושא, האם אני צריך טיפול או אבחון אישי או לא.

נא להתמקד בעניין של איך לנצל שובר של 1500 לטיפול זוגי באופן מקסימלי בשביל שאפסיק לדחות את הרגע הזה שאחזור לצאת לפגישות.

אתה בזוגיות?

אז איך אפשר ללכת לטיפול זוגי?

המובן הבסיסי של טיפול זוגי הוא טיפול אליו מגיעים יחד שני בני זוג, על מנת לשפר את התקשורת ביניהם, או לפתור איזו משוכה שעלתה בקשר ביניהם, או סתם להעלות את הקשר לרמה טובה יותר.

ישנם מטפלים זוגיים שמקבלים רק זוגות כאלו.

אולם ישנם טיפולים זוגיים אליהם מגיע אחד מבני זוג, על מנת לשפר התמודדות זוגית.

אני מניחה שישנם מטפלים זוגיים שמתעסקים במה שאתה מחפש. בעצם סוג של טיפול הכנה לקראת זוגיות.

איני יודעת האם לזה התכוון המשורר כשקבע הטבה של טיפולים זוגיים למשרתי מילואים. אולם היות שראיתי שהמשמעות המוחלת על ההטבה הזו רחבה למדי, אני מניחה שהיא כן עשויה לכלול טיפול מהסוג שאתה מחפש.

טיפול אישי אינו בהכרח טיפול בטראומות או בתסביכים. הוא יכול לכלול הרבה תחומי טיפול, אלא שהוא אישי - לבן אדם אחד ולא לזוג, לקבוצה או למשפחה. הוא אינו מעיד כלום על טיב האדם המטופל או על יכולותיו ורמתו. רק על כך שהאדם שואף להתקדם בנושא מסוים, ונעזר בדמות מקצועית לשם כך.

לכן גם טיפול לקראת זוגיות, כאשר הולך אליו אדם בודד, יכול להיקרא טיפול אישי. (וגם אדם נשוי שהולך לטיפול בשל קשיים בזוגיות יכול ללכת לטיפול אישי אם הוא הולך לשם לבד).

ניתנת גם לרווקים?

חשבתי שזה לנשואים

ותגיד שאשתך (שאין לך)

לא מוכנה לבוא לטיפול

ואז הם יגידו לך לא נורא תבוא ביחיד

ואז הם ינסו להעלות סיטואציות מחיי הזוגיות

שלך

ופה העניין יתקע..

אתה צריך בת זוג, אולי תחפש חיילת מילואים שגם קיבלה את השובר, ותתחתנו לצורך קבלת הטבות נוספות מהצבא

תקרא מה כתוב כאן...

WizSupport Generated Forms

אבל איך, כלומר מי, יעשה לך יעוץ זוגי

ללא שקיימת בת זוג

למה אם תלך לטיפול אישי זה יהיה עושק? לא הבנתי, למה נראה לך שטיפול זוגי זה בסדר ואישי לא?

תסתכל למשל כאן https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A1%D7%99%D7%95%D7%A2_%D7%91%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%A8%D7%92%D7%A9%D7%99,_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99_%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C_%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%9E%D7%A9%D7%A8%D7%AA%D7%99_%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%AA_%D7%97%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%A8%D7%96%D7%9C

את לא רואה כלום וגם אני כי הקישור לא מגיע לשום מקום (כנראה החליפו קישור...)

דבר שני, פשוט לא. אין קשר בין הסיורים על ציר פילדלפי בין התכניות שאחרי המלחמה לעתיד הרחוק. 

מעבר לזה - טוב שאתה רוצה שינוי, זה בהחלט יכול לעזור לך להשתחרר מכמה חוויות שהביאו אותך לתפיסות הנוכחיות שתוקעות אותך. כדאי מאוד למצוא מטפל טוב ומומלץ. בהצלחה רבה

אצלך שזה לא הסיפור, שווה להמתין לא רק שלא להיות בתוך רפיח, אלא גם שלא יהיה דד-ליין של בעוד חודש נכנס שוב.

כולל החזית הלבנונית. בצהל אי אפשר לדעת כלום אף פעם.

חבר קרוב שלי היה בכוננות חודשיים מתשרי כמעט עד חנוכה והמגד הכריז שכולם חוזרים הביתה ועוד חודש מפעילים את הגדוד לרפיח. ובאותו יום בדרך הביתה הפעילו את הגדוד לחאן יונס.

ממשלת ישראל נתונה תחת צבת לחצים אדיר של ארה״ב.  

עצוב ומצער - אך זו המציאות המאוד מסובכת בניהול המלחמה והחזרת השבויים. 

בהמשך כשמקימים ממשלה - כבר הרבה פחות קשר בין ההבטחות לפני הבחירות והמעשים בפועל.   

אפשר לומר "הוא הבטיח ש.." רק פעם אחת, בפעם השנייה זה כבר חסר משמעות

יעשה הכי טוב וימשוך למקום הכי טוב במציאות הקיימת.

כלומר יש את אלו שנכנסים לפוזת "רק לא..." ומצביעים למי שהסקרים רואים בו ווינר. זה הרי לא מקדם לשום מקום.

יש את אלו שמצביעים לתת-תת-קו האידיאולוגי שלהם (או לפחות האידיאולוגי בחמש דקות האחרונות), כבר שנים הם מצביעים רק לכאלו שלא עוברים את אחוז החסימה. זה משאיר אותם תמיד בעמדת ה'אמרתי לכם, אם רק היו מקשיבים לי...', אבל לא משפיע על המציאות בכלום.

יש גם כאלו שמצביעים למפלגה הגדולה, כי מרגישים משפיעים כשראש הממשלה נבחר בפתק שלהם (תוך חוסר הבנה טוטאלי, באיך עובדת המערכת במדינת ישראל).

ויש את אלו שאכן מבינים שפוליטיקה אינה בית מדרש, אינה המקום לזיקוק-האידיאלי-של-הרעיון-הרוחני-בטהרתו ויחד עם זאת היא בהחלט המגרש לקדם בגבולות האפשר כרגע את הרעיון הרוחני. לכן הם מצביעים למפלגה שבה יש חזון ברור, יחד עם הבנה ראלית של המציאות וגבולות הכח.

אם היו עשרים וחמישה מנדטים כאלו ולא רק ארבע עשר, היינו היום, בעז"ה וברצונו, במקום אחר לגמרי.

זה לפחות מה שאני אומרת לעצמי כדי להתחזק...

חיבוק יקרה על כל התחושות, זה באמת לא פשוט

כי אפשר לפרש אותו כמשפט שמבטא ייאוש מהמציאות - אי אפשר לסמוך על אף אחד, הכל גרוע, בואו נקווה שה' יבוא ויושיע אותנו.

אבל המשמעות האמיתית שלו (מניחה שזה גם מה שאת התכוונת), זה שבאמת באמת הקב"ה מוביל פה את כל מה שקורה במציאות. גם את כל הדברים הטובים שקרו וקורים לנו (ויש המון, רק צריך להסתכל, ההסתכלות על מה יהודים לפני 100 שנה היו אומרים על התקופה שלנו מאוד עוזרים לקבל פרופורציות ולהפנים כמה טוב יש לנו), וגם בדברים הקשים יותר - זה לא קורה בגלל גורל עיוור, אלא הקב"ה מכוון את הכל.

והקב"ה הוא אב רחום שאוהב אותנו, גם אם אנחנו לא מבינים את כל מה שקורה פה (אני יודעת שזה קשה להבין את זה אחרי שחווינו כזה רוע שהתפרץ עלינו באופן נוראי כל כך, יש הרבה מה להאריך בזה. וכבר היו שרשורים פה גם על זה).

ולגבי מה שהולך להיות -

קודם כל, יש לנו נבואות שהנביאים ניבאו לנו לפני כ-3000 שנה. חלקם כבר התגשמו, באופן מופלא, ולמרות שלא קרה דבר כזה לאף עם אחר בהיסטוריה. וחלק מהנבואות עוד לא התגשמו, אבל בזכותם אנחנו יכולים לדעת שהסוף של הסיפור פה הוא טוב גמור, הוא גאולה שלמה, הוא ניצחון הטוב על הרע והמלכת ה' על כל המציאות.

אפשר לדמות את המציאות שלנו לסרט שבו לפני שרואים אותו, מקבלים הצצה לסצנה הסופית, שבה רואים שהכל טוב. אז גם כשמגיעים להרבה דברים מפחידים בדרך, יודעים שבסוף הכל יסתדר (ואנחנו גם מכירים את ה'במאי' יודעים שהוא מכוון ומתכנן את המהלכים שבדרך גם אם אנחנו לא מבינים למה כל דבר קורה).

אבל ההבדל הגדול בין המציאות שלנו לבין סרט, היא שאנחנו חלק מהמציאות, ואנחנו גם משפיעים עליה. יש פה 'במאי' שמתכנן הכל מלמעלה, אבל הוא נתן לנו גם חופש בחירה, כי הוא רוצה שהגאולה לא תבוא מלמעלה אלא תקרה דרכנו. הסוף של הסיפור ידוע מראש כי הקב"ה לא יתן לנו 'לדרדר' את הסיפור ולסטות מהדרך שיועדה למציאות. אז כשאנחנו מתרחקים מהמסלול המציאות מכוונת אותנו בחזרה (זה תפקיד האנטישמיות לכל אורך שנות הגלות, וזה חלק גדול מתפקיד הרע בעולם).

אבל יש לנו את הכוח גם להשפיע על המציאות לטובה, ולקרב את המציאות לקראת הגאולה. בין אם זה בהעמקת האמונה שלנו ש'אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים' - הגדלת הביטחון שיש פה את הקב"ה שמכוון הכל ומוביל אותנו לגאולה שלמה. ובין אם זה בתפילות ושיח עם הקב"ה (שזה גם קשור להעמקת האמונה, אבל הצד של התפילה מגיע דווקא מהכיוון של הרגשת החיסרון, אבל במקום לתת לכאב ולהפיל אותנו ולייאש אותנו - להפנות אותו לתפילה אל הקב"ה). ובין אם זה במעשים - קיום מצוות והתקרבות לה', קירוב של אנשים נוספים לאמונה בקב"ה, ועוד מעשים שמקדמים ומקרבים אותנו לקראת הגאולה.

כלומר איני שר בממשלה ולא אלוף בצהל. אבל אם במקום לקטר ולהתייאש, אני יכול לפעול במקום שלי - התודעה שזו ארצינו, שותפות בפעילות של פורום הגבורה/תקווה, עידוד החזרה לשליטה והתיישבות בחבל עזה ועוד שלל דרכים שיקדמו את המצב.

זה נכון מהותית וזה נכון להרגשה - כשאדם פסיבי הוא מיואש, כשאדם בעשיה הוא מתחזק.

מה אני אגיד מצב מייאש טילים

לא לחינם ח"ו?????? ואני לא מבינה יש מלחמה או אין מלחמה? מה עושים בעצם???

יש למישו משהו מעודד להגיד זה הזמן כי אני לא רואה את האור

אני מאוד מאוד מבין אותך.

ואני נמצא בסיטואציה אישית מאוד קשה במלחמה הזאת.

מצד שני רק היום שמעתי מגורים ראשון שדיבר עם קצין במקום עם השפעה וידע שיש הרבה דברים שאנחנו האזרחים "הקטנים" לא יודעים ומודעים להם ויש הרבה דברים שנעשים או שלא נעשים בכוונה בין בעיתוי זה או אחר.

וכן, אין לי ספק שאפשר גם לעשות וגם לשתף את הציבור בצורה יותר טובה ממה שנעשה.

הייאוש שלך *בעיניי* מאוד מובן, ובכל זאת רציתי להשמיע את מה ששמעתי בעצמי היום 

ואז להתאכזב שוב ושוב ושוב ושוב כאילו מה???? מה עוד צריך לקרות כדי שיבינו זה או אנחנו או הם

מה קשור עסקה עם השטן ועם מפלצת מה?!?!?! מי עושה מו"מ עם מפלצות?!?? ביידן?! אם זה היה לאמריקה היו מוחקים את כולם כולל כולם בין רגע וגאים בזה. אבל אנחנו??? שששש לאאאאא 

על כל מילה והרגשה שלך. מילה במילה.

ותאמיני לי שאני נמצא במלחמה הזאת במציאות חיים ישירה לגמרי עם השלכות ישירות על החיים שלי והמשפחה שלי ועוד הרבה מעגלים מסביבי.

מאוד מבין אותך 

(פורום משפחות הנופלים במלחמה הזו)

מביאים בדיוק את המסרים האלה לשיח, ולדרישה מול הממשלה.

פתחו ממוצש מאהל בירושלים עד הכניסה לרפיח

אבל בשבילי להתרסק ככה כל פעם זה כבר לא אפשרי כמה אפשר לשחק בנו וכמה אפשר להתאכזב ולהתרסק על הפרצוף שוב ושוב ושוב ולנסות ואז לקבל ת'כאפה של החיים מה לא הקזנו דם בגירוש ובמלחמה כאן ומה לא עשינו ובסוף מה.... ברור חיים של האויבים יותר חשובים ומתים כאן קדושים חיילים אנשים אז למה???? לפחות לא לצפות ולא ליפול כל פעם מהטמטום והאטימות

די כמה אפשר נגמר הכוח

התחלת את השרשור עם שאלת מה לעשות

נתתי אפשרות..

אם אין לך כוחות אז לא.

מקווה שמי שזה בוער בו ימצא את הכח

(אני לא בביקורת עלייך מקווה שזה לא נשמע ככה)

לצרוך פחות חדשות

להקשיב/לראות דברים שעושים לך טוב על הלב והנשמה.

להתפלל, כי תמיד זה טוב וגם המדינה, ראשיה ויועציה חייליה ומפקדיהם זקוקים לזה.

השברון לב מובן לגמרי. מציאות קשה. מנסיון

ונסגור מים ומזון לאזרחים

אנחנו לא שונים בהרבה מהמחבלים שנכנסו לכאן בשמחת תורה(בעיניי העולם)

בנוסף שזה שאנחנו יוצרים פיתרון הומניטרי לאזרחים זה נותן לגיטימציה לעולם להמשיך לתמוך בלחימה של ישראל בחמאס.

אין מה לעשות איתם.

רק אמונה בה' ותפילות.

אלא מוסך רגיל.

במוסך המורשה אמרו שלא כדאי לתקן שם, כי יעלה פי 2 מטשר בחוץ.

עבודה עברית, אמין ומקצועי

יש בעיה בגיר בחלק מהדגמים, ואז אמורה להיות החלפה על חשבון החברה.

אני לא יודעת האם זה רלוונטי לדגם שלכם, אבל ממש כדאי לבדוק.

להורים שלי יש פורד פוקוס (לא סטיישן), והחליפו להם על חשבון החברה

אני לא יודעת מה הבעיה כאן, אבל זה בהחלט משהו שהייתי מבררת לפני טיפול כל כך יקר.

האחריות היא לגיר ל5 שנים

ולמחשב גיר ל10 שנים.

שניהם לא רלוונטיים כאן.

כי עבר זמן

והתקלה היא בכלל במצמד.

לטפל במוסך מסויים

לדבר איתו לגבי שאלות כמו אלה

אני במצבים כאלו מעדיף בדרך כלל ליסוע בלי אוטו מאשר סיכוי להתקע באופן מודע

לגבי מחירים, לעשות חישוב תועלת שווי וכו', לפני השקעה. שוב , לדעתי כדאי שיתלווה לאיש מקצוע שסומכים עליו ושמכיר את הרכב. שווי לא של 'מחירון לוי יצחק וכו', אלא תועלת למשק הבית והשוואה לברירות דומות אפשריות

אם באמת התיקון יעלה 7,000 ש''ח, תשקלו טוב טוב אם אתם רוצים לתקן את הרכב כשמחיר התיקון קרוב מאוד למחיר הרכב עצמו.

זאת לא בהכרח הוצאה חד פעמית, ברכב בן 12 שנים התקלות עלולות לבוא אחת אחרי השנייה בשרשרת.

אם עכשיו תשלמו 7 אלף על תיקון ובעוד חצי שנה תצטרכו לשלם עוד 5 ואז תחליטו כבר לוותר על הרכב, יוצא סתם שילמתם עכשיו 7.

אם זה אפשרי, לדעתי עדיף לכם להשתדרג בכמה שנתונים ולקבל רכב אמין יותר ובטיחותי יותר.

איך אומרת סבתא שלי?

אני לא מספיק עשירה בשביל לקנות דברים זולים.

לפעמים הרצון לחסוך בסופו של דבר עולה ביוקר...

ואולי אני סתם רואה שחורות והרכב ישרוד עוד 10 שנים בלי שום בעיה 🙄

ותקחו בחשבון שרכב כזאת לא יצליח להמכר עם תקלה כזאת. אם אני לא טועה מחירו סביב 10. ועם תקלה של 7 אלף הוא ימכר סביב מחירו כרכב מושבת. סביב אלף ש"ח.

ובנוסף. מצמד זאת לא תקלה. זה יותר בלאי. כמו שצמיגים נגמרים

אבל שווה ללכת לעוד מוסך לקבל הצעת מחיר ואבחון תקלה.

7000 שקל זה ירידת ערך של שבעה חודשים של רכב חדש יחסית (נגיד בן 3).

אם יתקנו ויסע עוד 8 חודשים, הם הרוויחו. אם ימות בעוד 4, הפסידו קצת. לא בשמים.

אין באמת סיבה היום לקנות רכב חדש. למעט מולטימדיה ושטויות הם לא באמת טובים יותר. רק פחות שחוקים.

א. קניתי רכב בן 3 שנים מחברת ליסינג, במקרה זה היה פורד פוקוס, תמורת 60 אלף ש''ח. רכב מעולה ששירת אותנו שנים רבות.

מן הסתם הפחת שלו לא היה 1,000 ש''ח לחודש, אחרת תוך 5 שנים הוא לא היה שווה דבר... מכרנו אותו כשהיה בן 10 שנים תמורת 20 אלף. כלומר הפחת היה פחות מ-500 ש''ח לחודש.

ב. מכוניות חדשות הרבה הרבה יותר בטיחותיות לעומת מכוניות ישנות.

גם כי הרכב עצמו (כלומר הפח) יודע הרבה יותר טוב לספוג את המכה ולא להעביר אותה פנימה לתא הנוסעים, וגם בזכות מערכות אקטיביות שיש היום ברכבים חדשים (תיקון סטייה מנתיב, עצירת חירום, אזהרה לגבי שטחים מתים).

אל תאמין לי, תאמין לחברות ביטוח החובה שלוקחות הרבה פחות כסף על רכבים חדשים לעומת ישנים... הן יודעות שהסיכוי להיפגע מתאונה עולה ככל שהרכב שלך ישן יותר.

מחקר: מערכת בלימה אוטונומית מפחיתה ב-43% תאונות חזית-אחור

אלא 80-100 לפחות

ולכן החישוב של משה די טוב

קח בחשבון את הפחת כולל תיקונים. זה מתקרב בערך לאלף שהזכרתי. וכמובן שמכוניות היום יקרות יותר.

ב. זה נכון בכללי, אבל ספציפית לא נכון על פורד פוקוס 2012-14 שהקדימה את זמנה מבחינת בטיחות ומעוד סיבות. היא לא בטיחותית בהרבה מרכב חדש שתקנה היום. מידיעה. גם ביטוח החובה שלו (גילוי נאות, אני בעל פוקוס כזו) משקף את זה.

בלימה אוטונומית באמת זה שדרוג יפה, אבל בהרבה מכוניות חדשות אין אותו. למי שזקוק לזה  זה באמת שדרוג נחוץ.

ברכב חדש יש עוד עלות: הגניבות, שמתבטאות במחירי ביטוח הזויים ממש בשנה הנוכחית. רכבים ישנים פחות נגנבים וגם אם כן "כאב הלב" קטן יותר במקרה הזה.

מישהו מכיר את התקלה הזאת ויודע אם זה ממש לא בטיחותי לנסוע למרות התקלה?

פשוט שבוע הבא עם כל האירועים שיש, לא בטוח שנספיק להכניס את הרכב למוסך, ויש לי נסיעה חשובה לעבודה ביום חמישי, שהיא נסיעה של שעה +

מה שקורה בדרך כלל זה שהגיר מתקשה ומתקשה להעביר הילוכים. עד שהוא מגיע למצב שהוא לא יכול בכלל להעביר הילוכים. 

ואז קורה אחד מהשתיים או שהוא נתקל ניוטרל, בדרך כלל זה מה שקורה או שהוא נתקע בהילוך.

 בשני המצבים האוטו מושבת ויהיה ניתן רק בעזרת גרר לקחת אותו למוסך.

 אבל אי אפשר לדעת מתי זה יקרה. זה יכול לקרות אחרי נסיעה קצרה ויכול להיות שגם הוא יחזיק ככה שנתיים.

מההיכרות שלי נסיעות ארוכות פחות מקשות על הגיר אלא נסיעות עירוניות.

לדעתי רצוי להתקשר למכון גירים ביום ראשון בבוקר ולהתייעץ איתם בנוגע לתקלה.

אין לי את הרכב הזה ואני לא מכיר אותו אישית אבל שמעתי כמה פעמים שהגיר של פוקוס נוטה לבעיות

אם את הולכת למוסך מורשה רגיל.

הוא לא מתקן לך את הגיר. אלא מפרק ושולח למכון גירים לשיפוץ

אם את הולכת ישירות למכון גירים בדרך כלל התיקון יהיה מהיר יותר ולפעמים גם זול יותר (חשוב לקחת הצעת מחיר לפני תחילת העבודה. כדי לא להיות מופתעים בסוף) 

הוחלף הגיר באחריות בזמנו.

אני הייתי מתקן. רכב חדש שתקני בערך של הרכב הנוכחי יהיה עם צרות אחרות, ובסך הכל הוא רכב טוב  ובטיחותי.

לגבי מחיר התיקון,

תיקון כזה יקר, אם האוטו יחזיק חצי שנה, לא הפסדת. אם יחזיק יותר, הרווחת. אם ימות עוד 3 חודשים הפסדת קצת וזה הרבה פחות משמעותי אם מחשבים שרכב חדש זה ירידת ערך של כאלף שקלים בחודש.

כלומר את בסוף משחקת על זמן עד שיגמר לכם הרכב. אולי תצליחי ותרוויחי ואולי תפסידי. זה בסדר.

בעיני קשר בעבודה צריך להיות רק בענייני עבודה. עובדת בסביבה דתית-חרדית ודי נדהמת מהפתיחות בין המינים. בעיני זה לא שייך בכלל. משתדלת לשמור על ענייניות, גם אם אני יוצאת סנובית.

מתנה- בעיני לא שייך בכלל. אם קונים מכלל העובדים, סבבה. אם זה באופן אישי- לא שייך בכלל בעיני, בלי קשר להלכה. הגיוני שזה קשור לכך שגדלתי בחברה מאוד סגורה.

אין קשר לגיל.

כמובן שהבדל משמעותי האם המתנה היא לכלל העובדים או למישהו ספיציפי.

אין קשר האם הצד השני דתי או לא, בעיני זה לא שייך בלי קשר להלכה.

יכול להיות שאם הבוסית מביאה לעובד מתנה, אז הייתי מקבלת את זה. אצלנו זה בכ''א לא נהוג.

אולי אם היה מתבצעת איזו עזרה מיוחדת בעבודה, או ליווי משמעותי בעבודה מתוקף התפקיד, יש מקום למתנה.

אבל ככלל- מתנה אישית מעובד לעובדות או להיפך- לא שייך בעיני בכלל.

גודל המחלקה, התרבות הארגונית, פרופיל העובדים הסוציולוגי.

זה בנוסף לכל מה שמנית שמשנה כמובן גם הוא.

ומי שנכנס למקום שכולו קטן והומוגני, נניח סטארטאפ מסוג מסויים, ויש שם תרבות מסויימת ששונה ממה שהוא רוצה ליטול בו חלק - חשוב לטעמי לעדכן שזה מסיבות אישיות שאינן התנשאות כי חלק מיחסי עבודה תקינים שמאפשרים זרימה גם של העבודה עצמה קשורים לשיחות חולין.

דוגמא לאינטרקציה כן לגיטימית.

"מר שרוט, למה אתה לוקח את קופסת האוכל שלי מהמקרר??"

"אה סליחה הייתי רעב"

*סטירה* והלכה.

נשמע מאוד משונה.

אולי בוס בעבודה נותן שי לנשות העובדים? או מתנה ליום המשפחה?

לא ברור למה התכוונת. 

וגם בעלי.

מגע זה מבחינתי קו אדום.

הרבה דברים אחרים מאוד תלויים גם במה נהוג במקום ומה לא.

למשל ארוחות צהריים - במקום העבודה הנוכחי שלי יש ידר אוכל וכולנו אוכלים ביחד. גם גברים וגם נשים, וכמובן אני מצטרפת ומעורבת בשיחה.

לעומת זאת, במקום העבודה הקודם שלי היו הולכים למסעדות, ולכן כשהיו הולכים למקום לא כשר אנחנו הדתיים היינו הולכים בנפרד. היינו אני ועוד 2 גברים. אז כן יצא למשל כשאחד לא הגיע שהלכנו רק אני והגבר השני. גם לבעלי יצא ללכת למסעדה בצהריים עם ראש הצוות שלו (אשה). מבחינתי כל עוד זה חד פעמי ולא קבוע זה בסדר.

טרמפ קבוע מבחינתי זה עוד קו אדום. למעשה, כל התנהלות שהיא גבר ואישה לבד, למשך זמן לא קצר, ושהיא קבועה היא בעייתית.

אני ובעלי בהחלט משוחחים עם הקולגות שלנו, גם מעבר לענייני עבודה. כן אקפיד לא להעלות בעיות ביני לבין בעלי אם היו, ודברים אישיים כאלו. כן אספר על הילדים, בעיות בבית הספר, וקשיים כלליים. יש אצלינו צחוקים, ואין לי בעיה להשתתף כל עוד זה בענינים הולמים.

וכמובן שומרת על שקיפות מלאה עם בעלי והוא איתי, חולקים סיפורים ומה קורה בעבודה.

את עניין המתנה לא ממש הבנתי - מה הסיטואציה.

ברור לי שנכון לקיים יחסי ידידות עניינית

ובכל מצב זה תמיד תלוי סיטואציה, אבל כן הייתי נזהרת משיחות נפש במיוחד באחד על אחד... לא אומרת שאני לא נופלת בזה, אבל ככה נראה לי נכון.

כמו כן לגבי הלכות ייחוד, שעל זה אין שאלה.

אפילו הייתי מחמירה בעניין, לא נשארים יחד עם דלת סגורה (ואני לא מדברת על נעולה) זאת סיטואציה שמייצרת (או לפחות עלולה לייצר) מתח מטבעה, גם אם היא לא אסורה הלכתית כשיש אנשים בסביבה. המתח שלעצמו בעייתי בעיניי.
 

לגבי ב.

אם זו לא מתנה מאורגנת, ברור שלא שייך.

שום מתנה גם לא קרואסון או שוקולד.

אם זו מתנה שניתנה לכולם, לא יודעת, מישהו היה בחו"ל וקנה מזכרת לכולם, לא רואה בעיה. הבעיה מתחילה עם זה שיש ביטוי אהבה אישי.

לא משנה תפקיד או משהו אחר. כן משנה אם מדובר במעסיקה מבוגרת למעסיק צעיר, אולי הייתי מקבלת את זה.

בין גבר לאישה קיימת אינטרקציה אחרת, ומי שאומר שלא...... משקר.

אני לא אומרת שצריך בגלל זה להתנזר מקשרים בריאים ולגיטימיים (למרות הכל), אבל כן צריך להיזהר.

לקחנו צוות וידאו ותמונות ומגנטים

היה במחיר בינוני ומרוצים

יכול לשלוח בפנייה פרטית

ממליץ לשאול בין החברים

אנחנולקחנו צלם שבחרנו והוא הביא איתו צלם וידאו (שהיה מעולה, אבל אין לי שמץ של מושג איך קוראים לו)

מציינת שלדעתי לא כדאי לקחת וידאו ותמונות אצל אותו צלם,

כי הוא עצמו לא יכול לעשות את שניהם ואז או התמונות או הוידאו זה מישהו במקביל אליו שבטוח לא מגיע לרמה שלו..

לכן עדיף לסגור שני חוזים עם שני צלמים נפרדים לדעתי...

לגבי תמונות - ממליצה בחום ממש על יהודה מור.

ובישראל בפרט.

איפה הייטקיסטים מוצאים עבודה? בלינקדאין בעיקר, ובין חברים, אם את מצטיינת דיקאן לא תהיה לך בעיה להשיג משרת ג'וניור כנראה, הרוב מתחילים מג'וניור או ממשרת סטודנט.

באשר לביואינפורמטיקה,כמעט כל מי שאני מכיר שסיים בזה תואר הלך לעבוד במדמח, כל המשרות בביולוגיה תפוסות ומקבלים הרבה פחות.

גרושה של חבר שלי עובדת ספציפית בביואינפורמטיקה ועושה הון אבל זה נדיר.

לדעתי יש לה תואר שני אבל לא סגור על זה.

אשמח לדעת איפה אפשרי למצוא משרת גוניור?

שלחתי מלא פעמים קורות חיים שלי למשרות דרך אתרים ואין תגובה..

השאלה אם הדרך היחידה שלי להיכנס למערכת זה רק דרך חברות השמה כמו infinity labs וכו'..

אני מציעה להתחיל בשכר נמוך תחפשי מטריקס/תלפיות יש להם משרות למתחילות בשר נמוך ואחרי שיש לך ניסיון השכר קופץ משמעותית

זה במיוחד לבנות חרדיות ודתיות ...ככה אני התחלתי לפני 18 שנה ומאד שמחה שעשיתי את זה

ועוד דוגמא, וויז נוסדה ב 2006, בדיוק לפני 18 שנה.

בהצלחה, מכיר תתהליך וזה לא משו פשוט.. כמו שוב דייטים..😅

והאמת די דומה ולכן תהליך החיפוש דומה:

אז דבר שני כמו שאמרו-לינקדין.

תפתחי אם אין לך, תראי ביוטיוב איך כמה ולמה.

לא שנכחתי שם יותר מדי אבל אני לא דוגמא (כי אני חסר תקנה 8) מה שכן ומביא אותנו לסעיף 3, קו"ח.

יצרתי שם קשר לפחות עם 2 מגייסות בתחום שלי והראתי להן את הקוח שלי לא על מנת שיגייסו אותי, אלא על מנת שיפדבקו אותי - יראו שהם מצוינים למה עד שמישהו יקרא, אין סיבה שיגלה שאני גרוע, לכן הם צריכים להיות כתובים טוב מאוד. כך היה ב'ה.

דבר רביעי, אחרי הקוח זה לדעת להתכונן לשאלות של דייטים הארד קור- מה לא טוב בך. מה החסרונות שלך, שוב לכי ליוטיוב וכו' ושות', צריך להתאמן על הסיטואציה, ראיון.

דבר חמישי, חברים עובדים. בוגרים/ות מעלייך, את ממכון טל? אמור להיות מכון השמה הבנתי שם..ליצור קשר עם מי שאת מכירה איתך בתחום וגם מי שלא-לינקדין, ולשאול איך נכנסים ומה צריך וכו'

ומתחבר לחיפוש בלינקדין בהתחלה, תעשי לך סימניה עם מספר חברות/אתרי חיפוש עבודה/קבוצות בפייס/לינקדין של חיפוש עבודה ותבקרי שם כמה פעמים בשבוע..

ואם זה עזר לך והצלחת להתקבל, אשמח לעדכון כי את תהיי השנייה שמצאתי לה עבודה ואז יהיה לי כבר שני שליש גן הייטק..😌 #דייטים

בהצלחה 

רוב מה שלמדת בתואר זה תאורטי ורחוק מלהיות רלוונטי למשהו.  אני פחות מכיר את העולם של ביולוגיה אבל מכיר טוב מאוד מה עושים בתכנות של העולם האמיתי.

בגדול את צריכה משרת התחלה (זה כתבו לפניי) ולחשוב לאיזה כיוון מקצועי את רוצה ללכת. תכנות מאיזה סוג? יש גם עוד עולמות משיקים כמו DBA (בסיסי נתונים) או DEVOPS. אני מנחש שיש גם דברים שספציפים לביואינפורמטיקה אבל אני לא מבין בזה שום דבר - גם שם את צריכה לראות לאן את רוצה להגיע ולפי זה להבין מה הדרך שאת מגיעה לשם.

להסתובב בו", היא מכשילה.

מבחינתי הצימרים של גוש שילה/בקעת הירדן, הם באיזורים הכי בטוחים (לא היתה אף אזעקה מתחילת המלחמה...) כנראה יש כאלו שיחשבו אחרת...

או איזור ים המלח

עמק המעיינות

ואם אתה לא בטוח אם הרישיון שלך בתוקף, אפשר לבדוק בקלות באינטרנט.

תכתוב בגוגל הפקת רישיון נהיגה. אם המחיר יהיה כמה עשרות ש''ח, סימן שזה הפקת כפל כי הרישיון שלך בתוקף. אם כמה מאות שקלים אז הרישיון שלך לא בתוקף ואתה צריך לשלם כדי לקבל הביתה אחד חדש.

אתה מקבל כרטיס חדש כשהכרטיס שלך פג תוקף ואצה צריך להזמין אותו באינטרנט ולשלם אגרה סמלית

כמה זמן עבר מאז הרישיון שלך?

הלוואי שיהיה שלום

התשובה האמיתית היא שכלום לא יקרה. מבחינתו, הוא כנראה יגיד לך תודה שאת לא מצ'געת אותו, כי הוא פשוט לא עומד בקצב. וזה לא כי הוא לא אוהב, פשוט יש לו קצב אחר. וממה נפשך, אם הוא לא אוהב בכלל, מה זה יעזור?

צריך להודות באמת, השאלה היא לא "למה אני עושה הכל?" (אמירה כללית ומצטדקת) אלא "למה אני לוחצת עליו למלא את הפנטזיה שלי?" או: "למה גלגלי השיניים שלו לא נעים בקצב שלי?"

מבלי להפחית בחשיבות הקירבה, התקשורת, כו', אפשר גם לבחון בעין ביקורתית את הדרישות שאנחנו מציבים לצד השני, מה בדיוק טיבן ועל אילו עוד פתרונות אפשר לחשוב, איך אפשר לתאם יותר את הקצב שלהם בדרך שתתאים לשניהם, במקום אמירות בסגנון של "כל עול הקשר נופל עליי".

ואז הוא יאלץ ליזום

אזהרה: *לא נוסה על בעלי חיים*

ואולי את יזמית באופי והוא איש ביצוע

תחליפו תפקידים לשנה אחת בשביל לאזן

(סוגריים לטיפשים שביננו:

כמובן לא בשביל להרגיש עליונות על השני

שאתה יותר טוב בתפקיד "שלך",

כתבתי את זה בשביל הקוראים

כי נל"ה בטוח מודעת לעניין, והיא בטוח לא תיפול במלכודת הזאת)

מצד מי שיוזם כל הזמן, לדעת להרפות זה גם כח. להבין שלא הכל תלוי בי, שלנסות יותר מדי זה לא בריא, זה רק גורם לי להיות עוד יותר לחוץ ומריר כי אני מאשר לעצמי שוב ושוב את התרחיש השלילי (אני קונה לה כל יום שוקולד והיא אפילו לא מתייחסת! אז מחר אני אקנה לה שוב שוקולד ואני *יודע* שהיא לא תתייחס! געוואלד!)

לגבי בעלי חיים: זה עובד מצוין עם חתולים. נכון שאתה רוצה לחבק אותם ושהם ישבו לך על הברכיים וילקקו לך את הידיים. חוץ ממקרים נדירים, לא סביר. תחבק חזק מדי, הם יחשבו שאתה רוצה לאכול אותם. אם תכבד את הספייס שלהם ותלטף בעדינות, הם יאהבו אותך יותר. וזה גם חלק מהעניין של פותחת השרשור, להבין את השפה של הצד השני. אני לא יכול להרים חתול וללחוץ אותו חזק ואז לומר, געוואלד, החתול הזה בורח ממני, הוא לא מתקרב אליי, ואני הלא משקיע בו כל־כך הרבה חום ואהבה! הכל אני עושה בקשר הזה! והוא בקושי בא פעם ביום להתחכך בי עם הזנב (שזה כנראה אומר הרבה בחתולית). אז נכון, חתולים הם יצורים פשוטים להבנה. אבל עם אנשים אפשר לדבר, ואפילו מומלץ בחום.

אבל לא מגיעה לכך עכשיו לצערי, וגם כאשר מעמיקים צריך לעשות זאת בצורה נכונה ומקיפה וספציפית מול הזוג עצמו.

מול האישה עצמה ומה היא מרגישה ולמה ואיך וכו'

ומול האיש עצמו והמקום שלו גם מולה וגם מול עצמו וגם מול הדינמקה הזוגית שהתקבעה וגם מול הפערים שנוצרים.

בקיצור לא ניתן להגיע לכך ע"ג הודעה בפורום

חג שמח ובשורות טובות 🙏