פורום נשואים טריים (עמוד 27)

מה עם להיעזר בחברים מהעבודה, שיבואו זוג אליך הביתה ויקחו את הרכב, אחד מהם ינהג בו בחזרה?

ולהשתמש בו

אני רק תוהה באיזה רמה הם מבקשים את הרכב במיידי

ומה יקרה אם לא אחזיר את הרכב תוך יומיים אלא תוך שבועיים

וכן - צריך למצוא משהו נחמד שיעשה את ההחזרה 

נוסעים עם 2 רכבים למקום. וחוזרים עם רכב אחד.

או שנוסעים עם הרכב וחוזרים בתחב"צ

אין לי סיכוי לעשות את זה

אפשר רק לנצל אחרים לטירוף הזה

החברה יושבת בקצה העולם, באסה

נחזיר פשוט בתחילת תשיעי ונחסוך סיכונים

ולחזור בתחב"צ

ואם אין בעל בתמונה. סליחה מראש

לתאם עם מישהו בצד שני שיאסוף את הרכב מתחנה מרכזית  גדולה או תחנת רכבת ליד האזור שבו נמצאת החברה שאת עובדת בה, ואז תחזרי ברכבת/באוטובוס הביתה.

בהנחה שזה מרכז של עיר וותיקה ולא שכונה כמו אם המושבות או השכונה החדשה בכמעט כל עיר בישראל שיש בה מגדלים בפארק(ינג).

הכל יקר יותר, נכון, אבל גם יש יותר חנויות במרחק הליכה, יש יותר אנשי מקצוע, קופות חולים וכו'. לא צריך רכב שני ולפעמים גם לא צריך רכב ראשון. יותר קל למצוא עבודה (כי יש יותר עסקים ושירותים) ויותר קל להקים עסק עצמאי או משהו כזה (כי יש יותר לקוחות).

זה ממש מסבך את החיים

אני גרה במרכז של הכל בעיר דקה מהבתי ספר וממרכזי חנויות יש לזה יתרון עצום

אבל כמובן שזה לא מה שכולם מחפשים

"עיר" כמו אם המושבות שהכל בקניון? יש בערים הרבה שכונות גרועות ושם את כמובן צודקת.

הרבה פעמים בישובים יש מכירות מרוכזות של כל מיני מוצרים, לפעמים גם הרבה יותר בזול מאשר בעיר (יש מישהו שמגיע כל כמה זמן למכור מצעים וכלי מיטה בזול, יש כמה שמוכרים נעליים, יש מישהו שמגיע כל תקופה לתיקוני אופניים, יש מכירות של מטפחות ובגדים שנשים עושות בבית, יש כל מיני מוצרים שמארגנים רכישה משותפת וחוסכים דמי משלוח, ועוד).

את כל הדברים האלו אני לא מכירה מהעיר שגדלתי בה (עיר קטנה שגם בה אין הכל, ולא הכל קרוב, אבל גם לא זוכה לכל הדברים שיש בישוב...).

זה נכון שלשירותי רפואה מקצועית לרוב צריך לנסוע יותר. אבל מבחינת קניות - לא ברור לי שבעיר יותר קל (אולי כן יותר זמין, כשרוצים משהו עכשיו ולא מתאים לחכות למכירה הבאה. אבל זה גם עניין של הרגלי חיים שמתאימים למקום המגורים).

ישוב זה הכי טוב. יש אויר

אין הרבה מגדלים.

אבל כל השאר צריך רכב. ואם יש לכם רק אחד והוא התקלקל אז נתקעת.

יש ישובים שכן יש אוטובוסים

השאלה מה את מחפשת קרוב לחנויות

או מקום לגדל ילדים

מה הצרכים שלכם מה הכי חשוב לכם?

מה אתם מוכנים לוותר

ישוב יכול להיות יותר חברתי קהילתי

שיש יותר מגוון של אנשים ממלא סגנונות הכל מהכל

שיש חופש- לא כל בנאדם שאתה פוגש מכיר אותך, יש מגוון מכולות, מגוון בתי כנסת מגוון גני שעשועים ואפשר לעשות מה שבא

הכל זמין ונוח, תלוי כמובן באיזה עיר ואיזה שכונה

מצד שני יש גם קהילות בעיר ואז נהנים מתחושת שייכות

לגבי יישוב, זה ירוק, יותר אויר, אוירה יותר חופשית מבחינת חברים וכו', קהילה בדרך כלל

זה כן דורש להיות ערוכים מראש עם קניות של דברים שאין פה ולפעמים לנסוע במיוחד לקניה דחופה ואם הרכב במוסך אז המוניות עולות הון.

אז נכון בעיר יש יותר אפשרויות, מצד שני יש פחות אוויר...

מה שחשוב לכם

מה שאתם אוהבים רוצים

אתם צריכים להסתכל מה בעדיפות ראשונה.

יישוב יכול להיות שקט, שקט מידי לפעמים, קושי בתחבורה, בד"כ אין פרטיות כל כך ז"א השכנים יודעים עליך די הרבה

ומצד שני זה מקום טוב לגדל ילדים קטנים, רגוע. יש לכם את הבית הפרטי אף אחד לא מרעיש מעליכם ומתחתיכם.

בעיר יש הכל מכל יותר נוח נגיש תחבורה , אך די איבוד הפרטיות אלא אם כן אתם גרים באיזו וילה ואין לכם שכן לא נעים מול הפרצוף.

זה באמת שיקול של מה הכי חשוב לכם? עם מה לא תוכלו לחיות?

אני עירוניסטית, לא אוהבת לנסוע וכל יציאה היא משהו .. אבל התגלגלנו כל שאנחנו גרים ביישוב קהילתי.

במקרה הספציפי שלנו, חצי שעה מעיר גדולה ברכב. תחבורה ציבורית מעט מאוד.

יתרונות שמחזיקים רותי פה בשמחה: קהילתיות, הדדיות, רוגע (טוב, אנחנו בדרום זה קצב חיים אחר ממרכז) כיף לגדל ילדים ביישוב. (אין לי למה להשוות מבחינת גידול הילדים, הייתי ילדה לא אמא בעיר).

אחרי לידה/מגויסות/שמחות/להוציא מהגן ביומיום ממש כיף ביישוב קהילתי. מצד שני כאמור יותר מאמץ לסידורים 

התיקונים עד עכשיו היו או בגלל תאונות קלות (אבל עלו הרבה כסף...), או בלאי שגרתי: פנסים, מגבים, מצבר.

מקובל לומר עליו שכשהוא מזדקן הוא 'לא סוחב' בעליות, וגם המזגן חלש.

כמו הרבה רכבי 7 מקומות, כשכל המושבים תפוסים תא מטען פצפון. והספסל האחורי לא נוח. אין מזגן מאחורה.

כמה דלק הוא צורך, ניסיתי לחשב אצלי לאורך כמה חודשים, ולא הצלחתי להגיע למסקנה חד משמעית. איפהשהו בין 1 ל9 ל1 ל11.

צריך הרבה משמעת עצמית כדי לשבת ללמוד ברצינות ולא למרוח את התואר להמון זמן.

ולמי שרגיל ללמוד למבחנים עם חברים אז יש עוד חסרון שבפתוחה יהיה לו יותר קשה למצוא עם מי ללמוד.

רק שבהתחלה יותר יקר, ואחרי שמגיעים ל 18 נ"ז מקבלים החזר

הרמה שם הרבה הרבה יותר גבוהה משאר המקומות

קשה מאוד ללמוד שם

הלימודים בפתוחה קשים מאד

אני עם תואר במדעי המחשב מבר אילן כבר 18 שנים מתכננת ונחשבת מאוד טןבה ב"ה

וכשהבת שלי עשתה מבחנים בפתוחה על קוד שאני מכירה מתוך שינה התקשתי ממש להבין מה הם רוצים במבחנים...נכנסים לדקויות פסיכיות ומטומטמות

..תחשבי טוב על זה...אולי תעשי רק חלק מהקורסים שם

לדעתי לא כל אחד מסוגל ללמוד מהבית...

צריך משמעת עצמית גבוהה.

אני לא מסוגלת, אבל מי שמסוגל- אז נראה לי היתרונות גוברים על החסרונות.

מה שכן, הבנתי שזה כן יוצא קצת יותר יקר וגם יש מלגות שבאוניברסיטה הפתוחה לא מקבלים.

מדעי המחשב והנדסת תוכנה זה מאוד מאוד דומה.

בהנדסת תוכנה יש פרוייקט רציני בסוף שאין אותו במדעי המחשב.

יש בזה יתרונות וחסרונות- כי פרוייקט מוצלח יכול לפתוח פתח לעבודה טובה.

אה והבנתי מחברה שלקחה קורסים בפתוחה- שהרמה שם מאוד מאוד גבוהה וקשה, יותר ממכללות ואוניברסיטאות.

לימודים מרחוק זה לא פשוט ומצריך משמעת גבוהה

התואר נמרח למלא שנים

ולא קל שם

גילוי נאות. לא מדעי המחשב.

גם אותי מאד הפחידו. אבל הקפדתי להתייחס לזה כלימודים בכל אוניברסיטה אחרת- מבחינת הקדשת הזמן.

אבל בגלל שאהבתי את דרך וצורת הלימוד.

סיימתי ב3.5 שנים. ואחכ לתואר שני בעברית התקבלתי בלי בעיות ובלי השלמות בכלל.

משמעת עצמית כמו שלך...

ממה שאני מכירה, ממש כדאי ללמוד עם עוד אנשים. 
לדבר, לסדר את הדברים בראש, לנסות עם עוד מישהו איפה נתקעת בקוד וכאלה. 
להתחיל ללמוד את זה לבד נשמע לי מאוד מורכב, מעבר לצורך במשמעת עצמית ויכולת ישיבה גבוהה, וכמובן את הראש המתאים ללימודים האלה. 

בכל מקרה, זה אחד המקצועות הדורשים מבחינת זמן למידה. 

כשבודקים את המחיר המלא של תואר ראשון בפתוחה לעומת תואר בכל אוניברסיטה אחרת, גם כשלוקחים בחשבון את ההחזר, המחיר בפתוחה הוא כ140 אחוז.

אגב הם משקיעים יותר בסטודנטים שלהם, אבל במקום שהמחיר לכך יהיה פי 4 כמו מכללות אחרות, ההבדל הוא עשרות אחוזים (כאשר כאמור אפשר לעבוד במשרה יותר מלאה וכך לגייס את העלות הלימודית)

זה שונה משאר האוניברסיטאות בזה שמשלמים לפי קורסים, אבל בסה"כ לתואר שלם זה יוצא כמו כל אוניברסיטה אחרת

שכ"ל ומלגות

לא כל התארים הם תחת שנתיים

וגם אם כן. 30k זה אומר ששכר לימוד אקדמאי הוא 10k

כמה שזכור לי. זה היה השכ"ל לפני 15 שנה בערך היום הוא סביב 11.5 לשנה אקדמית 

אם יצא לך 40% יותר כנראה לקחת הרבה קורסים בהנחיה מוגברת, או שלקחת קורסים בסמסטר קיץ

מה שאומר ששילמת תשלום נוסף על זה שיש לך שיעור כל שבוע ולא רק פעם בשלושה שבועות.

כי הם דורשים עבודה קשה ומשמעת עצמית גבוהה מאד והרבה זה למידה מרחוק שיותר קשה

עדיף שאחד יפרנס ואחד ילמד ואז מתחלפים.

אלא אם יש סיוע כלכלי מאוד חזק מהצד.

במיוחד אם מצפים לבואם של ילדים בתוך הארבע שנים של התואר שלך שאז ההוצאות גדלות ואולי תצתרכו לעבור לבית יותר גדול

עדיף שהעלמה הצעירה תתחיל ללמוד קודם, כי קשה פי אלף ללמוד בהריון/ עם תינוק קטן.

אבל ממש מה שטוב לכם!

בהצלחה!!

תלוי בתואר, ברצון, בכוחות וכו'..

אני לא יודעת לחשב אם יספיק או לא, הייתי מתייעצת עם פעמונים או משהו דומה.

במיוחד,שיש לכם סכום יפה בצד , קצת יכולת לעבוד ועזרה מההורים.

זו עצה שאולי טובה לזוג שאין לו כלום, אז,בחוסר בררה חושבים על לדחות לימודים. מודה שאני כבר,בשלב שחלק מילדי  גדולים, וכאמא אני עושה מאמצים גדולים כדי שתהיה לי אפשרות לעזור לילדי בשלב הזה שיוכלו ללמוד . לפעמים כשדוחים , מוותרים לגמרי, מכירה אנשים כאלה.

אם הנתונים שציינת זה בהחלט אפשרי .

הייתי כן נעזר בפעמונים על מנת ליצור איזשהו תזרים לעמוד בו

התחלתי על יפה כדאי אולי כבר עכשיו להשקיע בחלקו

לימודים כדאי כמו שהציעו לא ללמוד במקביל זה עמוס גם כלכלית, נפשית ופיזית!

תתחילי ללמוד והוא יפרנס ואחכ תתחלפו

כזוג ההוצאות לא אמורות להיות מאוד גבוהות גם אם קונים ברמת החיים שתיארת.

בסוף מסתדרים.

כן הייתי ממליצה מעבר להתייעץ על השקעה טובה כרגע לשים את חלק מהסכום שכבר חסכתם תלמדו התנהלות כלכלית נכונה דרך פעמונים וארגונים דומים.

מציע לחשב את המקרה לגופו, נתונים קיימים וצפויים, ולהיעזר במישהו שיידע לחוות דעה

ולזכור שלא תמיד מה שתכנננו ו או שחשבנו, קורה ככה ...

ובלעז- ה' לא עובד אצלינו

המטרה היא להיות מוכנים (כלכלית, שאר התחומים זה כבר סיפור אחר) לכל תרחיש.

בסוף - אם לא נעשה שטות איומה אנחנו לא נקרוס לגמרי כי יש לנו יחד חסכונות (שבתקווה יהיו לפנסיה) של 350-400 (בנוסף ל200 המדוברים), וגם הורים שיכולים לתמוך… אבל האידיאל הוא לא לפתוח את הכספים לפנסיה וגם להיעזר כמה שפחות בהורים…

ודווקא בגלל שיש לנו איזה שנה עד החתונה אנחנו מעדיפים להתכונן כבר מעכשיו ולחשב את הדברים

זה בראש

בלי קשר לכמויות כסף בלבד,

יש בעלי משכורות נמוכות הסוגרים את החודש

ויש המרוויחים עשרות אלפים ועם מינוס כרוני

בכל החלטה, ובמיוחד שאתם מתחילים ברגל ימין, קחו זמן ללמוד, אפשרי גם דרך הרגליים

הצלחה רבה 

צריך להבין איזה נסיעות עושים, ולפי הצורך לבחור מקום שיש בו תחבורה ציבורית (זמין להתייעצות אם ממש תרצו  אני באמת טוב בזה).

יש מקומות שהאוטובוסים טובים ונוחים יחסית (שלא לדבר על הרכבת) ויש מקומות באותה עיר ממש שהם זוועה.

עוד אפשרות: בסמיכות לשכונות חרדיות. בדרך כלל יש אצלם אוטובוסים תדירים ומלאים. שוב תלוי ביעד שאתם צריכים להגיע אליו.

ועוד באותו נושא:

מה דעתכם על דו גלגלי?

קניתי קורקינט לפני 4 שנים.  הוא הרכב העיקרי שלי  (בשילוב עם אוטובוסים/רק"ל) וזה משנה חיים. אין צורך לחפש חנייה בקצה ובטח שלא צריך את כל ההוצאות של רכב בשביל נסיעות יחסית קצרות. אני משתמש בו אפילו כדי לסחוב קניות מהסופר עם תיק גדול מספיק כשזה ביום שישי (יש לנו רכב, אבל אין חניה ואין לי כח לעמוד חצי שעה לחפש אותה).

אה כן

ערוץ 7 השתתף בהוצאה הזו. מאז שיש לי קורקינט אני לא צריך שישלמו לי על דלק וחניה.

ואולי, אם נצליח לחסוך מספיק, אז זה גם יהיה אפשרי

אבל טרם הצלחתי להבין אם זוג צעיר ומעט מפונק מוציא בחודש יותר באיזור ה8, ה10 או ה15…

שכירות מינימום 4-5

רכב זה הוצאה לא קטנה בכלל,תלוי אם רכב חדש או ישן וכמה נוסעים....

ונשמע שלא בדיוק תתקמצנו על קניות

יש מצב שדו גלגלי יספיק.   עלות חד פעמית של מעט אלפי שקלים (תלוי בצורך ובמשקל הגוף/במטרות - ירושלים צריך דגם יקר יותר) ובגדול שם זה נגמר. אני מחזיק אחד כזה והוא מתנת אל ממש מבחינת היכולת לנצל זמן נטו לנסיעות.

ובנושא זה - הלוואי וירושלים היתה מרושתת בשבילי אופניים

אני פחות בכיוון של לחצות את עמק רפאים על אופנייים.

יותר בשביל היום-יום להגיע לאוניברסיטה וכו. הכביש מרגיש לי מאוד מסוכן…

באזור האוניברסיטה העברית יש שבילים וסביר לרכב, אבל לא לכל לכיוון.

באמת חבל על ההוצאה.

יש אחלה תחב"צ שם.

חופשי-סמסטרלי וזהו.

מסוכן מאוד

החיים יפים וכדאי לחיות אותם לא בתור פיתה 

שכירות על קו הרכבת הקלה בירושלים. בערך 3000-4000 בחודש ל2 חדרים.

ארנונה. בערך 300-400 לחודש.

חשמל. 200 לחודש. (בחורף פי 2 אם מדליקים חימום)

מים. 50-100 לחודש.

גז. 50 לחודש.

אוכל. הרבה תלוי בהרגלי הצריכה והאכילה. אבל סביב 2000 לחודש. אם קונים בשר וסלמון לשבת. אם זה על בסיס יומיומי סלמון וכו' זה יותר

אינטרנט/טלפון וכו' עוד 150 בחודש

תחב"צ. בערך 250 לחודש לשניכם. עם הנחת סטודנט.

רכב. תלוי איזה רכב. בגדול רכב הכי פשוט עולה כ1000 שח בחודש. ורק עולה למעלה.

במיוחד רכב בעיר גדולה שעלויות החניה לא זניחות

זה בגדול. כמובן שיש גם הוצאות ביגוד. הוצאות אירועים. שונות וכו'

ושכ"ל למוסדות.

בערך 2000 שח לחודש על שניכם אם אתם לומדים במקום עם שכ"ל אקדמי

קודם כל לגבי דירה

אני לא יודע איפה אתם לומדים אבל אם יש מעונות סטודנטים ואתם יחד כדאי ללכת על זה

זה חוסך המון זמן ונסייות וכו' וגם זול יחסית לדירה שכורה.

תחפשו מלגות כמה שיותר ויש הרבה כאלה

יש עבודות סטודנט בתוך האוניברסיטאות /מכללות

מטעות שלי כסטודנט נצחי שלא היה מספיק רציני בלימודים. קחו את הלימודים כפרטייקט חיים תנו בהם את כל הכוח ולא להיגרר לעיכובים וטיולים

תתיחסו לזה כעבודה ב 200 אחוז משרה

אני היום מעל גיל 40 התחלתי ללמוד בגיל 25 התלהבתי מכל מיני עבודות סטודנט שהציעו לי שכר גבוהה ממינימום ובגלל זה עד היום אני מחלטר במקום טוב אולי עם משכורות סבבה, אבל ממש לא מה שחלמתי לעשות בחיי

ורצונות בחיים שלכם!

יותר זול לשכור מלקנות...

להחזיק רכב עולה כ600₪ בחודש עוד לפני שמגיעים אותו בכלל, רק ביטוח וטסט...

יש היום רכבים שיתופיים מאוד נוחים...

אחותי התחתנה בתחילת התואר ושנה אח''כ גיסי התחיל ללמוד, ובמשך 3 שנים הם השתמשו ברוב החסכונות שלהם(המתנות לחתונה), והסתדרו...

מעל 4 נפשות ברוב המלונות תצטרכו לקחת עוד חדר..

לשבת שהיתה אתמול ביררנו בכמה מלונות רצו בסביבות 2600₪ לחדר אחד (זוג פלוס 2)

וזה רק כלל ארוחת בוקר.

לצערי לא ממש יודע להגיד מחירים בכל זאת זה היה על חשבון משרד הביטחון ומשלם המיסים

אבל הם נתנו לנו אירוח מדהים ומגיע להם ממש 

והכי מומלץ לחפש בבוקינג

ואז אחרי שמוצאים פשוט מזמינים בצורה עצמא באינטרנט וחוסכים את עמלה

אבל אולי תחשבו לשלב משפט או ציור שקשור עם משהו מהאופי שלו, מהתחביבים, איזו בדיחה משפחתית, איזה סלנג של הצבא אצלו...

@נחשון מהרחברון

@פשוט אני.. 

@אריק מהדרום 

אני לא מומחה בביטוח, יש אנשים שזאת הפרנסה שלהם ומן הסתם היידע שלהם עולה על שלי עשרות מונים.

מה שכן, אני מניח שאני כן יכול לתרום לדיון עם הידע שרכשתי במהלך השנים...

א.

יש שני סוגי ביטוח פרטי - ''מהשקל הראשון'' ו''משלים שבן''.

אם יש לך שבן (כללית מושלם, מאוחדת שיא, מכבי שלי וכו') אז עדיף לך לעשות ביטוח בריאות פרטי משלים שבן, שזה אומר שחברת הביטוח תקזז לך מההחזר את מה שאת מקבלת מקופת החולים.

במסלול ''מהשקל הראשון'', חברת הביטוח משלמת על הכל.

אם יש לך שבן, אז ברור שכדאי לך את האפשרות של משלים שבן, אחרת את סתם משלמת כפל ביטוח.

אתן דוגמה:

הייתי צריך לעשות לבן שלי ניתוח הסרת שקדים.

ניתוח בבית חולים פרטי עם בחירת רופא מנתח, עולה בערך 5,000 ש''ח.

בגלל שיש לי כללית מושלם, שילמתי רק 500 ש''ח על הניתוח.

הביטוח הפרטי שלי החזיר לי 500 ש''ח, כך שבפועל הניתוח היה בחינם מבחינתי.

אם הייתי עושה ביטוח מהשקל הראשון, חברת הביטוח שלי הייתה פשוט מחזירה לי 5,000 ש''ח, אז גם במקרה הזה הניתוח לא היה עולה לי כלום, אבל מחיר הביטוח היה כפול - למרות שבעצם אני לא מקבל שום דבר נוסף. לכן לא כדאי לעשות מסלול ''מהשקל הראשון'' אם יש לך שבן: את תשלמי יותר ובסוף תקבלי את אותו הדבר.

מה שהנציגה אמרה לך, שבחברה אחרת תצטרכי קודם לתבוע את קופת החולים - פשוט שקר.

בכל החברות צריך קודם לתבוע את קופת החולים אם את במסלול משלים שבן.

אם את במסלול מהשקל הראשון, אז באף חברה לא צריך לתבוע את קופת החולים.

מקווה שהסברתי בצורה ברורה, אם לא אז אשמח לדייק.

ב.

אני לא מכיר מצב שבו הביטוח מתבטל אחרי תביעה אחת, מלבד ביטוח חיים.

גם בביטוח מחלות קשות הביטוח מתבטל אחרי מספר מסוים של תביעות, כתלות בחברה המבטחת.

אבל את מדברת על ביטוח בריאות ולא ביטוח חיים או מחלות קשות, כך שזה פשוט קשקוש.

ג.

אם יש לך אפשרות להצטרף לביטוח דרך ההסתדרות המורים, קרנות השוטרים, לשכת עו''ד או רו''ח, חֶבֶר או כל איגוד אחר - סביר להניח שתקבלי הצעה טובה יותר ממה שאת יכולה לקבל באופן פרטי.

ד.

אם אין לך שום איגוד שאת יכולה לחבור אליו דרך עצמך או הורים או אחים וכו', אז אני במקומך לא הייתי עושה פעולות על סמך סוכנים שאני לא מכיר ולא סומך עליהם.

או שהייתי הולך לסוכן שאני מכיר וסומך עליו, או שהייתי הולך לחברה שאין לה סוכנים כלל אם היא תביא לי הצעה משתלמת.

אז בהפניקס אני משלמת מהשקל הראשון כמו שאומרים

ובאיילון- משלים שבן, רק נראה לי מסובך יותר שצריך לרדוף אחרי קופ"ח ואז לתבוע את איילון. זה מה שהנציג הסביר לי.

ובשתיהם אני רציתי ביטוח בריאות מורחב כולל מחלות קשות לא עלינו.

ואגב בפניקס הסבירו לי שהחוק הזה לגבי משלים שבן נכנס עכשיו ברפורמה ולכולם יהיה את זה רק בגלל שאני כבר הייתי מבוטחת בפניקס אז אני נשארת

במסלול מהשקל הראשון וכביכול אני לא צריכה לשבור את הראש , הם יביאו לי הכל.

אגב מכיר חברה שתוכל לעזור לי? איילון ופניקס זה כביכול נציגים שהם שייכים לכל הסוכנויות אך לא יודעת על מי לסמוך. זה אמור להיות כביכול מחיר אחיד וברור

וכל אחד מהם מבלבל אותי יותר.

מה שגם איילון לא כזה מוכר וקצת חוששת

אין שום סיבה לעשות ''מהשקל הראשון'' אם יש לך שבן. את משלמת מחיר כפול על הביטוח למרות שאת מקבלת את אותו הדבר.

לא צריך ''לרדוף אחרי קופת החולים'', צריך בסך הכל להגיש קבלה דרך האינטרנט. זה לוקח 3 דקות מקסימום.

יתירה מכך: אם קופת החולים תסרב לשלם למרות שיש לך שבן, למשל כי הם יגידו שהפעולה הספציפית הזאת לא כלולה בביטוח השבן שלך, את פשוט מביאה את האישור הזה לחברת הביטוח הפרטית ואז הם ישלמו הכל.

אני חוזר:

אין שום סיבה לעשות ''מהשקל הראשון'' אם יש לך שבן. פשוט לזרוק כסף לפח.

זה כל כך לזרוק כסף לפח, עד שמשרד הבריאות עושה עכשיו רפורמה במסגרתה ברירת המחדל תהיה משלים שבן - בגלל שיש המוני אנשים שלא מבינים את ההבדל וסתם משלמים כפול.

הנציג הציג לך את זה כהטבה, ''תראי איזה כיף לך - הרפורמה לא תחול עלייך! את תישארי במסלול הלא משתלם, והרפורמה שמיועדת לעזור לאזרחים לא תעזור לך! את תמשיכי לשלם כפול על אותו הדבר!''.

מחלות קשות זו לא הרחבה של ביטוח בריאות, אלא ביטוח בפני עצמו. כמו שביטוח מקיף לרכב הוא לא הרחבה של ביטוח נסיעות לחו''ל אלא ביטוח בפני עצמו. כלומר אין שום הכרח שתעשי את הכל באותה החברה.

נחשון הציע לך למטה לדבר עם סוכנת שהוא מכיר, אני במקומך הייתי הולך על ההצעה שלו.

כל הכבוד על הידע, לא ידעתי הרבה דברים ממה שכתבת, אני בהחלט אעשה בדק בית רציני..

מדבר מידע אישי מהמשפחה שלנו.  

דיברנו על הרפורמה בבית.  

אבא שלי הביא דוגמאות מעצמו, הוא מטופל אצל רופא מסויים, בשיטת טיפול שהוא נדרש לבצע מידי כמה שנים, וקופת חולים (שבן - מכבי מגן זהב) לא מממנת. רק הביטוח הפרטי.  

אם עושים משלים שבן והשבן לא משלם, אז הביטוח הפרטי משלם הכל.

זה כתוב בתנאי הפוליסה: הם מקזזים לך מההחזר את מה שאתה יכול לקבל מהשבן.

אם אין סכום שאתה יכול לקבל מהשבן, אין מה לקזז.

אני עצמי הייתי צריך לעבור טיפול בגלי הלם בבית חולים, כללית מושלם לא הסכימו לשלם על התענוג (מעל 2,000 ש''ח) אז הביטוח שלי (משלים שבן) החזיר לי הכל עד השקל האחרון.
 

אינסטלטור רע ייקח ממך את המחיר הכי גבוה שהוא יכול.

אינסטלטור טוב ירצה שתקרא שוב כשתצטרך וגם תמליץ לחברים.

כך גם סוכן ביטוח רע ידאג רק לעצמו, וסוכן ביטוח טוב ידאג ללקוח שלו לעסקה הכי משתלמת עבורו וכך הוא ירוויח את הלקוח לשנים רבות וגם יקבל לקוחות דרך המלצות של לקוחות.

יש לי סוכנת שאני עובד והיא מקצועית ואני מפנה אליה לקוחות שלי.

אני מפקח על השירות שהם מקבלים.

אני לא מקבל ממנה עמלה. זה סוג של שירות שאני נותן ללקוחות שלי.

קיצור אם תרצי אשלח את המספר בפרטי

בביטוח בריאות, כמו בכמעט כל דבר בחיים, צריך לבדוק לא רק את המחיר אלא מה מקבלים תמורת המחיר.

למשל בפוליסה שלי (דרך הסתדרות המורים), יש נספח התפתחות הילד. מקבלים החזר על ריפוי בעיסוק, קלינאית תקשורת, טיפולים פסיכולוגיים וכו'.

הנספח הזה לבדו דאג לי להחזרים נאים של אלפי שקלים, פי כמה וכמה מכל שאר סעיפי הביטוח האחרים ביחד.

https://www.harel-group.co.il/collectives/teachers-union/DocLib/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%AA%20%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97/%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%AA%20%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%97%20%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA%20-%20%D7%94%D7%A1%D7%AA%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA%20%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D.pdf

האמת היא שיש לי אפשרות להצטרף לכל מיני ביטוחים של כל מיני ארגונים (אבא, אחים, אשתי...) אבל זה הביטוח הכי טוב מבין האפשרויות שהיו לי.

אבל למטה יש שרשור רחר עם ניקית בשם "מוכנה לעבוד קשה", גם נשואה חצי שנה עם ספקות דומים.

ענו לה שם דברים חכמים ואני חושבת שכדאי לך להציץ... בייחוד מה שכתבה נגמרו לי השמות.

בגדול - מאוד טבעי שספקות מתעוררים, שלא הכול ורוד כמו בהתחלה, אל תיבהלי מזה.

ומשם יש לך בעצם עבודה פנימית, לבחור בו מחדש.

לראות בו את הטוב (שאת כבר רואה וזה מדהים!) ולהתמקד בזה.

תעריכי אותו על מי שהוא, ותעשי הפרדה, הוא בעלך ושותף שלך לחיים, אבל הפאדיחות שלו הן הפאדיחות שלו,וגם להפך.

לפעמים אנחנו מרגישים שהסביבה שופטת אותנו - מי בחרנו, מה זה אומר עלינו שבן הזוג מתנהג ככה וככה.

אבל בסוף בחרת אותו מסיבות טובות, והן כנראה לא היו "מה יחשבו עליו" אלא "מה מתאים לי".

ותודה רבה על הפירגון 🙏❤

בשבילך

השאלות שאת שואלת עכשיו הן לא השאלות הנכונות.

השלב של להתלבט אם זה האדם המתאים או לא הוא לפני שמתחתנים.

ברגע שהתחתנתם - סימן שהקב"ה רצה בזה.

נכון שיש אפשרות של גירושין. אבל זה למקרי קצה, שבאמת יהיה יותר טוב לבד מאשר ביחד.

במקרה של בן אדם טוב שלא פוגע בך - אם התחתנת איתו זה אומר שהוא האיש שלך. טמפה השאלה צריכה להיות רק 'איך אנחנו הולכים לבנות ביחד את החיים שלנו?'

ותמיד, אצל כל זוג, עולות התמודדויות אחרי החתונה, ומתגלים דברים שלא הכרנו או לא חשבנו שיהיה משמעותיים.

אני מאמינה שהדברים שאנחנו מגלים אחרי החתונה שאולי היו גורמים לנו לא להתחתן (או לחשוב שוב אם להתחתן) אם היינו יודעים קודם - הקב"ה בכוונה 'הסתיר' את זה מאיתנו, כי הוא רצה שנתחתן, וזה חלק מהעבודה שלנו עכשיו אחרי החתונה.

פעם שמעתי וורט יפה, שנראה לי מתאים גם לפה. כשנאמר 'איש ואישה זכו - שכינה ביניהם', לא כתוב שהשכינה נמצאת *איתם*, אלא *ביניהם*. ביניהם זה במקום שבין לבין, ברווח, דווקא במקום של הפער, שבו בני הזוג לא ביחד - דווקא במקום הזה, מתוך העבודה על המקום הזה, אנחנו משכינים שכינה בינינו.

בני זוג משלימים אחד השני לא רק במובן שכל אחד תורם מהצדדים הטובים שבו. אנחנו משלימים אחד את השני גם בכך שאנחנו גורמים אחד לשני להיות יותר שלמים, על ידי עבודת המידות שהזוגיות גורמת לנו לעבוד על עצמנו. והקב"ה מכוון לכל אחד את בן הזוג שהכי ישלים אותו, שיגרון לו לעבוד בדיוק במקומות שצריכים תיקון. כל קונפליקט זוגי מזמן לנו עבודה פנימית, ומתוך כך אנחנו גדלים ונהיים יותר שלמים, ומשכינים את השכינה בינינו.

ומצטרפת להמלצה לקרוא את הדברים של נגמרו לי השמות.

מצרפת קישור כדי להקל עלייך (תפני לך כמה דקות לקרוא בנחת, שווה כל מילה)

אזהרת תגובה ארוכה לפנייך - נשואים טריים

כל מילה ומילה זהב טהור.

ותודה רבה יקרה על הפירגון ועל צירוף התגובה 🙏❤

(בדיוק ראיתי את זה אחרי שכתבתי לפותחת היקרה הודעה נפרדת המתייחסת ספציפית למה שהיא כתבה אבל יש בסופה גם דברים שיש בהודעה שכתבתי שצירפת לה אז יהיה לה יותר קל פעמיים עכשיו )

פשוט מדהים איך שאת טורחת לענות כל כך בפירוט על כל שאלה בפני עצמה (ברור שחלק מהתוכן את מהתוכן את מעתיקה, כי באמת אין צורך לכתוב שוב אם כבר כתבת את זה כל כך מהמם. אבל זה עדיין מושקע כל כך, ומדוייק כל כך...).

כל מילה שלך זהב!

חיממת את לבי ❤

זכות גדולה וב"ה שהכל הכל מאיתו 🙏 

(וזה ישמע מצחיק אבל לעיתים אני ממש מצטערת שפותחי השרשור לא מולי כי יש לי עוד כל כך הרבה מה להגיד ואני עוד "מאלצת" את עצמי לעצור בכתיבה על אף כל האורך ורוצה לכתוב עוד כ"כ הרבה... והרבה גם להגיד שאי אפשר להעביר בכתיבה... )

נשמע שכתבת את הדברים בסערת רגשות של ממש, ועם הרבה מאוד בלבול וחוסר אונים.

שולחת לך חיבוק גדול

אנסה להתייחס למה שכתבת, אבל מדגישה שלענ"ד בירור העניין בעולם האמיתי, והעמקה בכל מה שמתחולל בך וכל מה שקרה ושקורה בזמן אמת בצורה מסודרת, מעמיקה, מוכוונת אלייך – יכול להיטיב ולעזור הרבה יותר וב"ה ליצור אצלך את תחושת השלמות, הבהירות והרוגע שנראה שכה חשובים ונצרכים לך.

וכעת רוצה להתייחס למה שכתבת. אני יודעת שזה ארוך, מאוד, אבל השתדלתי לכתוב כמה שאני יכולה כדי לנסות לעזור ב"ה. מציעה אם קשה לקרוא כ"כ ארוך לחלק לך לחלקים וכל יום לקרוא קצת ❤

א. נשמע שיש כאן עניין מאוד מאוד משמעותי שהוא בכלל *בינך לבין עצמך* ומצריך יותר *עבודה אישית* ולאו דווקא עבודה זוגית.

העדת על עצמך שאת אדם שחושב הרבה, ואפילו המון.

שאת מנתחת סיטואציות 

שאת לפעמים שיפוטית.

שעל פניו כל זה יכול להישמע בסדר אבל נשמע שיש כאן משהו מעבר.

שאותו "ניתוח יתר" אצלך כבר מתחיל לנהל אותך באיזשהו מקום במקום שאת תנהלי אותו.

שהוא גורם לך להרבה מאוד עוגמת נפש,

עד כדי שאת מגיעה למצב שאת מרגישה אבודה כדברייך,

שאת יודעת ומזהה שאת חייבת עזרה וממש לפני שבת כותבת את ליבך בכנות כה רבה ומתחננת לעזרה

שאת מרגישה שכבר הגעת למצב שכל מילה שיוצאת לבעלך מהפה את שופטת אותו ממש כמו בבית משפט

שאת גמורה מזה

שאת לא אוהבת את זה בעצמך

שכל השאלות אוכלות אותך מבפנים 

שאת כל הזמן עצובה ודיכאונית (!) מעומס של מחשבות

שאת לא מצליחה להינות מהרגע בשום צורה (!)

ואני בטוחה שישנם עוד מקומות שהמחשבות פשוט *מייסרות אותך*, ואולי הדבר לא זר לך ואת יכולה לזהות בתוכך עוד מקומות וזמנים בהן המחשבות הן אלו שהתשלטו עלייך גם בתקופות אחרות, ואפילו לפני החתונה, ואפילו אולי כבר מהילדות/הנערות?

כל הדברים הללו שתיארת מראים כאמור שעבודה אישית על המקומות הללו בך יכולים לעזור לך לא רק בפן הזוגי, אלא גם בפן האישי, וב"ה להביא אותך לרווחה, רוגע, להכנסה של עוד אוויר לריאות, לבהירות ושמחה במוח ולהמון נחת ב"ה.

ונשמע שזה כ"כ כ"כ משמעותי עבורך ולכן אני מייחלת לכך עבורך בשלמות 🙏

ב. את כל סעיף א' חשוב מאוד לעבד בצורה הרבה יותר עמוקה עבורך ובשבילך כדי להגיע לאותה רווחה ושמחה.

חשוב לי לציין זאת שוב כיוון ששמחתך ואושרך הם אלה שעומדים כרגע לנגד עיניי ולכן כה חשוב לי שעל אף כל המלל כאן תראי איך את מצליחה להגיע לכך *בשלמות* ובטוב בעולם האמיתי ולהרגיש מבפנים את השחרור והשמחה.

כותבת כאן על כמה אפשרויות שיכולות לעזור לעבודה אישית: 

1. בכל סיטואציה של קושי כדאי לקחת 5-10 דקות בהן את עם *עצמך*, מבינה קודם כל מה קורה בינך לבין עצמך.

מאוד יעיל להיות עם דף ועט, וממש לעשות טבלה:

טור ראשון - מהן המחשבות האוטומטיות שעלו לי ישר (=אותן מחשבות שליליות שיוצרות את הקושי, לדוגמא: "לבעלי לא אכפת ממני! איזה חצוף הוא! הוא תמיד לא שם לב אליי!" וכו')

טור שני - מהן המחשבות היותר הגיוניות וענייניות למה שהתרחש (לדוגמא: "זה לא נכון שלבעלי לא אכפת ממני. ראיתי כבר בהמון מצבים שכן אכפת לו. כנראה עבר עליו משהו כרגע או שהוא לא שם לב, ומותר לו, הוא אנושי." וכו')

2. להשתמש במודל אפר"ת (=אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), כאשר דגש העבודה שלנו הוא על הפ'-הפרשנות ש לנו לאירוע.

לדוגמא: 

האירוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף.

הפרשנות האוטומטית: פשוט לא אכפת לו, הוא סתם אומר אבל לא מתכוון לזה, הוא מנסה לעצבן אותי בכוח!

הרגש: כעס, אכזבה

התגובה: ריחוק, הסתגרות, השתבללות, התקפה וכן הלאה

בעבודה אישית ניתן לעבור לצורה יותר מקדמת של:

הארוע: בעלי לא שטף כלים  למרות שאמר שישטוף (לשים לב שהאירוע נשאר אותו דבר )

הפרשנות שלי (לאחר עבודה של לדון לכף זכות, עין חיובית): אולי הוא רצה לשטוף בבוקר כיוון שהיה מאוד עייף אתמול בערב? אולי הוא שכח מתום לב ואוכל להזכיר לו באהבה?
אולי הוא קיבל שיחה חשובה או קרא ידיעה עצובה והכאב צף והציף אותו ולכן הלך לישון מהר כי היה לו קשה מדי?

הרגש: יותר הבנה, חמלה

התגובה: קירבה, יצירת שיח מקדם

3. לעבוד על "עשרת עיוותי החשיבה" שמצויים אצלנו ולראות האם אני נמצאית כרגע באחד מעיוותי החשיבה הקיימים?

זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו.

כותבת כאן את סיכום עיקרי הדברים של עשרת עיוותי החשיבה הנפוצים.

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.

(לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")

 2.  הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים.

(לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")

3. פילטר שכלי (= להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי.)

(לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")

4. פסילת החיובי

(לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)

5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות

(לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)

6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)

(לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף)

7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)

(לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד)

8. "צריך" ו"אסור"

(לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").

9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)

(לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"

אני בעצם מצמיד לעצמי תווית.)

10. העברה לפסים אישיים

(לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").

(* סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס)

4. לעבוד על ניטור עצמי, שליטה עצמית ועיבוד עצמי למתחולל בנו
גם כאן מורכב וארוך לי לכתוב הכל כאן, אבל יש בהחלט עוד דרכים סדורות להגיע לשליטה עצמית רחבה יותר ולרווחה נפשית גדולה ושלמה יותר

 

ג. כתבת על בעלך *כל-כך הרבה* תכונות *ייחודיות ונפלאות* שנמצאות בו

את מעידה עליו שהוא בן אדם זהב (!)

שהוא *ממש* אוהב אותך (!)

שהוא ממש דואג לך

שהוא ממש מפנק אותך

שהוא נאמן

שהוא עם יראת שמים אמיתית

שעל אף כל הספקות שלך וכל המקומות שאת שופטת אותו – הוא *באמת* אומר לך תעשי מה שטוב לך, אני רוצה שתהיי מאושרת (!!!) (וואו, זה באמת כבר ברמה של אדם נדיר נדיר נדיר!)

ויקרה שאת, תראי כמה המחשבות גורמות לך לסבל נוראי בכך שהן (בין היתר) שמות לך תבנית חשיבה של הכל או כלום, של פסילת החיובי, של פילטר שיכלי, של העצמה ומזעור ועוד ועוד ועוד...

הרי כמה טוב יש בו, באישך שלך!

כל דבר בפני עצמו הוא כ"כ יקר מפז!

כ"כ הרבה נשים היו שמחות לאדם נפלא שכזה

אבל גישת הפרפקציוניזם הזה ואותן מחשבות מייסרות שתיארת פשוט גורמות לך להתייחס רק לדבר אחד שלילי בו – הנקודה ש*לפעמים* (אפילו על זה כתבת שלפעמים!) את מרגישה יותר חכמה ממנו *בדברים מסוימים* (אפילו על זה כתבת שרק בדברים מסוימים)

אוי מחשבות כמה אתן מייסרות באמת!

הרי אין ולא קיים וגם לא יהיה אדם מושלם!

אין!

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

כולנו כולל כולנו בשר ודם. אנושיים.

עם יתרונות וגם חסרונות.

"אין (אין!) צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

אם על ענקי עולם כמו משה רבינו ודוד המלך, שאנחנו נמלים וכלום לעומתם, נאמר שאולי חטאו או שלא היו 100% מושלמים אז איך נצפה שבן הזוג שלנו יהיה מושלם?!

רק הקב"ה מושלם. זהו. ואין עוד בלתו.

וכולנו צריכים לזכור את זה טוב טוב

ולהתחיל גם לענות לכל אותן מחשבות.

לפרק הכל?

וכי מישהו אחר יהיה מושלם? בוודאות שלא.

אז אולי (ורק אולי) הוא יהיה חכם כמוך בדברים מסוימים, בסדר

אבל האם יהיה לו את הלב זהב הזה?

האם הוא יאהב אותך כ"כ ואושרך יהיה הראשון במעלה אפילו על חשבון האושר שלו?

האם יהיו בו כל שלל התכונות הנפלאות שיש באישך?

האם יהיה מושלם בהכל?

לא.

למה?

כי הוא בן אדם.

ואין בן אדם מושלם.

ויהיו לו בוודאות חסרונות אחרים איתם תצטרכי להתמודד.

לכן לייקר את כל הטוב בבעלך

לשים *על זה* את הזרקור

להגדיל זאת בליבך

להגדיל זאת גם בפניו

להעצים את הטוב

ואת החסרונות לקחת בפרופורציה, להבין שכולנו אנושיים

יכול מאוד לעזור כאן.

וחוץ מכל זה, נשמע שחשובה לך התכונה של חוכמה. (גם בזה יש הרבה מה להעמיק בלמה, ואיך וכמה וכו' )

לכן אולי תוכלי גם לחשוב על מקומות שדווקא *החוכמה של בעלך* קיימת, איפה את מזהה בו שהוא חכם?

(גם חוכמת חיים, אינטליגנציה רגשית וכן הלאה נחשבות לחוכמה) - האם יש מקומות שהוא כן חכם בהם? 

האם יש תחומים אחרים שאת מצליחה לראות שדווקא *הוא* יותר חזק ממך בהם?

להרחבת העניין המהותי הה מצטרפת לך הודעה שכתבתי שיש בתוכה התייחסות חשובה לחוזקות ולחולשות של כל אחד מבני הזוג בקשר וההתייחסות אליהם, כאן:

https://www.inn.co.il/forum/t1396214#15168369

ד. כתבת: "כשיצאתי עם מי שהאיש שלי כיום לא הייתי במאה אחוז שלמה אבל מצד שני גם לא ראיתי סיכוי שאנחנו נפרדים ולבסוף התחתנו.."

כדאי מאוד לעשות כאן סגירה נכונה וטובה לשלב הבחירה בבעלך.

גם כאן חוזרות המחשבות של ה"הכל או כלום" ורוצות לחפש תמיד את המאה אחוז ואת המושלם,

אבל הגיע כאן גם הלב שהרגיש ממש ש*אין סיכוי שאנחנו נפרדים*

ואמר לכל חשיבת היתר – אוקיי, אני מבין שאת מחשבת את המאה אחוז והמושלם מושלם, אבל גם אם לא מצאת מאה אחוז אני אומר לך בבירור – אין סיכוי שאנחנו נפרדים!

וראי איזה פלא יקרה, ***כאן*** מצאת את המאה אחוז שלך!!!

כאן, בהבנה ש*אין סיכוי* שנפרדים! הבנת שיש כאן מאה אחוז שאת לא רוצה להפסיד אותו!

שאת לא רוצה להיפרד ממנו!

שמאה אחוז את לא רוצה בזה!

ואכן התחתנתם

ואכן הרווחת ב"ה את כל הטוב העצום שיש בו

והוא בך

והרווחתם את כל הטוב הזוגי שלכם גם.

ואת יכולה גם עכשיו לחשוב האם יש סיכוי שתרצי להפסיד את בעלך ואת כל הטוב שבו?

האם יש סיכוי שתרצי שאישה אחרת תחבק אותו ותזכה להינות מכל התכונות הטובות שבו? שהוא יתקרב ויאהב ויחבק מישהי אחרת?

ולהמשיך ולענות עוד לאותן מחשבות, את יותר חזקה מהן! ואת בהחלט יכולה להגיע למצב שאת מנהלת אותן ולא הן מנהלות אותך!

שלמרות שהן מגיעות - את יכולה להן! ואת יודעת מה ואיך עושים!

-  ומצרפת בסוף עוד דברים מאוד מאוד חשובים על השלמות בהחלטה הזו (ההחלטה להתחתן).

ה. לגבי מה שכתבת שליד אנשים זה מביך אותך שאת מצטיירת יותר חכמה ממנו –

גם כאן יש מה להעמיק ממש,

אבל רק על קצה המזלג – נדרשת גם כאן עבודה.

של בירור התנועה הפנימית שלך מול התנועה החיצונית,

של בירור והעמקה ביחס שלך לסביבה, לאישור מהסביבה ולמה זה כ"כ חשוב לי

של בירור והעמקה של מה זה עבורי אם הסביבה תחשוב שאני יותר חכמה מבעלי?

מה זה אומר עליו? מה זה אומר עליי?

ועוד בירור והעמקה רבים שיכולים לעזור לך לא רק מול העניין הכה חשוב הזה של בחירה שלמה באיש שעמו כרתת ברית, אלא בכל חייך ב"ה.

ו. לגבי מה שכתבת שהגעת כבר למצב שכל מילה שיוצאת לבעלך מהפה את שופטת אותו כמו בבית משפט –

גם כאן צריך להעמיק מדוע זה נוצר ואיך להתגבר על זה.

יש כאן כמה מנגנונים מאוד עמוקים שדורשים ליבון ולראות מדוע אני עושה את זה?

ואיך לצאת מזה למצב שיקדם אותי?

יכול מאוד להועיל ב"ה.

ז. כאמור כל עניין הבחירה בבעלך דורש בעיניי עוד העמקה וסגירה נכונה.

בדומה למה שכתבתי בסעיף ד', עבודה נכונה על למה באמת בחרת דווקא בו וכל מסלול חייכם הייחודי יכול לתרום לך להשלמה גם בהווה עם הבחירות שלך וחיים מלאי סיפוק, שמחה, בהירות והשלמה ב"ה.

כנ"ל לגבי כל אותו עומס של מחשבות שמכביד עלייך ללא הרף ושואל כל רגע: האם טוב לי? האם להישאר? 

וכפי שהעדת על עצמך – את לא מצליחה להינות מהרגע, מהכאן ועכשיו, בעצם מ*ההווה*!!! בשום צורה!

ואפילו רק העובדה הזו בפני עצמה ממש שמה לך מקלות בגלגלים כי איך ניתן להינות מחיי נישואין ואפילו מבעל נפלא כאשר לא מצליחים להיות בכאן ועכשיו ובכל הטוב אלא נמצאים רק בראש ובמחשבות שאוכלות אותך ומכלות כל חלקה טובה בך ובזוגיות שלך?

לכן גם עבודה על לשהות ברגע.

להיות נוכחת.

בכאן ועכשיו.

בקשיבות להווה.

לעבוד על זה ולהתחזק בזה – יכולה מאוד מאוד לעזור

ולצד סגירה טובה מלאה ונכונה של עניין הבחירה –

יכול להקפיץ אתכם ב"ה כמה וכמה רמות קדימה.

ח. רוצה גם לכתוב לך לגבי השנה הראשונה לנישואין באופן כללי -

חשוב לזכור שהשנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.

יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.

אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.

השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.

זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.

זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,

הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.

זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"

השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...

ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!

ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!

בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.

כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,

לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.

וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.

לשלב הזה קוראים איזון.

והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.

להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,

וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.

ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!

יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...

וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.

---------------

ט. אחרי ציון השלבים השונים בשנה הראשונה בכלליות, רוצה לכתוב עוד כמה דברים חשובים על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

כולנו כבר יודעים, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

וזה הזכיר לי משהו שכתבתי פעם: 

אתמול ברכבת, ישבו לידי זוג שרק נפגש, איש ואישה שהיו בעיצומה של ההיכרות הראשונית שלהם.
הדבר שהכי בלט לי לעין היה שהגבר לא הפסיק להחמיא לאישה, למצוא בה כ"כ הרבה טוב רק משיחה ראשונית אחת,
והאישה לא הפסיקה לחייך ולשקף עד כמה היא נהנית ומרוצה מהמחמאות שהיא מקבלת, ובחזרה כמובן נתנה ליושב מולה להרגיש שווה ולהחמיא גם לו על כל דבר טוב שזיהתה בו.

והאינטרקציה הכ"כ מופלאה הזו, הכ"כ מרגשת הזו שקורית בהיכרות הראשונית - לא קורית סתם.
בתקופת ההיכרות ה"אני המשוקף" (=איך אחרים תופסים אותי ורואים אותי) עובד שעות נוספות, ובד"כ מקבל פידבק מאוד חיובי שמאוד מרים אותו ומרים לו - ואז הוא מרגיש במקום בטוח וטוב - ויכול לפרגן בחזרה -
ואז ה"אני המשוקף" של בן/בת הזוג שמולנו נוהג בדיוק באותה הצורה.

כל מה שהגבר הרגיש באותה היכרות - זה עד כמה כיף לי וטוב לי להיות כאן במקום הזה. עד כמה אני נחוץ ושווה וחשוב במקום הזה ואל מול האישה הזו.
וכל מה שהאישה הרגישה באותה היכרות ראשונית היה - עד כמה אני שווה וטובה בעיניו. איזה כיף!

עם הזמן ועם שנות הנישואים, אנו שוכחים קצת את המקום הכה חשוב הזה של האני המשוקף - לתת לבן/בת הזוג שלנו להרגיש שהם טובים! שהם שווים! שהם מיוחדים! שהם אהובים!
הבשורה היא, שעם מודעות, רצון טוב והחלטה ברורה - אפשר לחולל פלאים גם אחרי 80 שנות נישואין!

היום כשאת/ה חוזר/ת הביתה,
הבט/י באשתך/בבעלך
תראה אותה כמו שהיא.
תראי אותו כמו שהוא.
תביטו אחד לשניה בעיניים, ככה למשך דקה לפחות.
נסו להביט ב*נשמה* הזו שאיתה החלטתם להתחתן, שאיתה החלטתם להקים בית ולקשור את חייכם בחייה לנצח.
האהבה הזו הייתה שם. הקירבה הזו הייתה שם.
הטוב שראיתם אחד בשניה היה שם.
ויודעים מה?
כל אלה עדיין שם!
איך אני יודעת?
כי הם היו שם! הם לא התאדו, הם פשוט מכוסים בהמון המון אבק של מטענים רגשיים, שגרה שוחקת, ריבים, תסכולים ושאר חבלני הנישואים.
הם שם!
בהבטחה!
וכמו כל דבר בטבע - גם האהבה שלנו צריכה חיים כדי להתקיים.
אם ניתן לה את החיים האלה,
אם נתדלק אחד את השניה במה ראינו טוב בהם *היום*,
בעד כמה אנו מוקירים להם תודה על מה שעשו עבורנו *היום*,
בעד כמה נהיה מרוכזים ב*יש* ולא באין,
בטוב ולא ברע,
במאמץ ולא רק בתוצאה,
בכוונה ולא רק בנפילות -
ונדגיש זאת בפניהם, נרים להם את האני המשוקף שלהם - זה גם יחזור אלינו בטוב כמו בומרנג וגם נזכה להחזיר את האהבה הגדולה הזו של שנינו.

ההחלטה להתחתן

אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים

ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.

עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!

המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.

זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*

וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.

וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,

אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.

אמנם, אחרי שמתחתנים,

אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.

אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש

אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק

במודע לחשוב על השני

במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו

במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

---------------

י. ולהרחבה על מהות הנישואין, כיצד להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה ועוד, כתבתי כאן:

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

המון הצלחה יקרה! שתזכו ב"ה לבניין עדי עד בשמחה, בשלווה, בשלמות ובבהירות שלמה

כהמשך לסעיף ג' -

אותה תכונה של חוכמה שאת מציינת שכה חשובה לך, ושבה את רואה שאת יותר מבעלך -

אותה תכונה עצמה היא היא שלעיתים שמה לך מקלות בגלגלים ומקשה עלייך, כפי שתיארת עד כמה כל הניתוח-יתר ועומס המחשבות ממש מאמללות אותך.

כלומר חשוב גם לזכור שלכל תכונה יש 2 קצוות -

קצה אחד של הביטוי החיובי שלה (לדוגמא חוכמה, יכולת עומק ודיוק עד לפרטים הקטנים וכן הלאה)

וקצה אחד של הביטוי השלילי שלה (לדוגמא: ניתוח היתר וה"היתפסות" לדקויות עד לרמה שממש מאמללת אותך, וחוסר רוגע ושלווה בכל הקשור לכל המחשבות שלא מרפות).

ואם תביטי רגע על בעלך - שאולי נכון, אין לו את החוכמה שלך בדיוק בדברים המסוימים ובדקויות המסוימות בהן את חזקה -

אבל מצד שני אולי אין בו גם את כל העומס-יתר הזה על המוח ועל כל המערכות?

אולי יש משהו בפשטות שבו שחזק יותר דווקא בשלווה? ברוגע?

אולי את יכולה גם להיתרם מהשוני הזה שבו?

אולי הרוגע הנפשי והפשטות הן גם נקודות חוזק ולא רק החוכמה וניתוח-היתר?

וכך, כאשר אנו מצליחים *להתברך מהשוני* ולא להיות מאוימים מהשוני בזוגיות - נוכל להתקדם ולעלות עוד קומה גם בזוגיות שלנו וגם באדם האינדיבידואלי שאנחנו.

ומיקוד שלך בכמה *טוב* יש דווקא ברוגע הזה של בעלך, בזה שהוא יותר פשוט ושלו, בזה שהוא מקבל אותך כמו שאת עם הנקודות שלא מושלמות בך (חשבי רק לרגע לצורך ההמחשה: אם המצב היה הפוך והוא היה נתפס שוב ושוב במחשבותיו על כמה את שופטת אותו, על כמה את לא מעריכה אותו, על כמה ה"בית משפט" לכל מילה ומילה שאומר היא כה נוראית וכן הלאה ובזה הוא היה מתמקד ורוצה לפרק הכל בגלל זה, במקום להיות מה שהוא עכשיו - שרק רוצה באושרך ואומר שרק מה שיעשה לך טוב וכה אוהב אותך ודואג לך...),

ובכמה אותה חוכמה עד לפרטי פרטי פרטים יכולה גם להיות שלילית לפעמים - יכול גם הוא לעזור בהסתכלות הרחבה על התכונות של שניכם.

@מעיין שאולי 

היא לא קשורה אליו וסביר להניח שהייתה צצה גם אם היית יוצאת עם גבר אחר.

כתבו פה כל מיני דברים למעלה אבל בגדול המטרה שלך כרגע זה לשנות את המנגנון שלך בפנים. גם מולו ואני מנחש שזה לא רק מולו. איפה עוד חוזר הדפוס המקולקל שלך? מול מי?  

אפשר לצאת ממנו, אבל צריך לרצות ובעיקר להבין מה מפעיל אותך ואת הדפוסים שלך שם. הם לא סתם שם.

מחשבות של אולי הייתי צריכה לבחור אחרת או לא שמתי לב לכל זה לפני החתונה עולה לכל כלה בשנה ה1

הכל אצלך נשמע ממש נורמטיבי וסבבה את העבודה הפנימית הזו תצטרכי לעשות בין כה וכה גם אם תיהי נשואה לו או לגבר אחר כי בכל אחד ניתן למצוא פגמים

אז דבר ראשון תורידו את נושא הלא מתאים ואולי צריך להיפרד מהפרק ותתחילי בעבודה פנימית שכוללת גם התמודדות

תתרכזי בטוב שבו והכי הכי חשוב לעולם לעולם לעולםםם לא משתפים את בין הזוג בחשיבה על גירושין זה סודק טת הקשר ןהאמון! גירושין משאירים למקרים בלתי הפיכים

הרבה הצלחה ומזל טוב

אי אפשר בלי אמונה פשוטה בהשגחה פרטית, כך גם בעניין הזיווג, ועוד עם קל וחומר גדול,

כי יש על הזיווג השגחה פרטית מדוייקת ומדוקדקת,  שהרי כל תיקון האדם תלוי בזה:"מה' אשה לאיש".

לפעמים השם כביכול משנה מערכות שלמות כדי ששניים שהם הזיווג יתחתנו. זה הבסיס.

מלבד זאת, גם אני טיפוס שתמיד מאוד אהב והעריך חכמה, והשנים למדו אותי (לפעמים בצורה קשה) שאין חכמה כמו מידות טובות-היא היא החכמה- חכמת הלב.

ואני יכולה לומר לך שבתקופות מאוד קשות שעברתי, בהן טובי החכמים המלומדים ופסיכולוגים בכירים לא הצליחו לסייע לי, חברה אחת טובה ומאוד פשוטה (אולי אפשר לכתוב אפילו מאוד מאוד! פשוטה ועם שכל פשוט) הצילה אותי כפשוטו ממש,ע"י מסירות, ע"י שכל פשוט וישר . לפעמים דווקא החכמים מזיקים לעצמם ומסתבכים עם השכל המפותל שלהם,וצריך אדם פשוט וטוב כדי "ליישר" להם את הראש, ולמרבה הפלא דווקא הוא רואה נכונה את מה שהם- החכמים הגדולים לא רואים ולא מבינים. מדוע? כי החכמה האמיתית מתגלה דווקא לאלו הפשוטים והענווים ,כאלו שלא "מתחכמים" עם החיים,אלא פשוט חיים אותם.

יקרה, יש לך איש טוב שאוהב אותך.

אני אמנם מבינה מאוד את המקום הזה שרוצה להעריך את מה שראוי להעריך אבל מתקשה כי הוא חש התפעלות טבעית מדברים חצוניים כגון שכל מחודד, עוצמה, עושר (כל אחד מה שמדבר אליו),אבל לפחות כדאי לדעת שהחסרון לענ"ד בעניין זה הוא מצידך ,כי אני מתארת לעצמי שיש הרבה מאוד מה להעריך באיש טוב ומסור שכזה.

מציעה לך לעשות עבודה יסודית עם עצמך (זה בכלל לא מולו, אלא מולך, כי גם בלי קשר אליו תצטרכי לעשות את זה, כי עבודת המידות של האדם הולכת איתו לכל מקום) -עבודה של התבוננות- רשימה של המעלות שלו ושל דברים הראויים להערכה אצלו. עין טובה היא שריר שצריך לפתח. אבל את מסוגלת. תתפללי על זה.

בהצלחה, ומחילה אם הדברים שכתבתי היו ישירים מדיי

הי יקרה

קראתי את מה שכתבת ורוצה להגיד לך שהרגשתי שתיארת את ההתמודדות שלי בתחילת הנישואין. לקח לי הרבה זמן להבין שאני מתמודדת עם rocd (relationship ocd), ולקבל את הטיפול הנכון שהחזיר לי את היכולת להנות מהזוגיות שלי ולהיות הבת זוג שאני רוצה להיות. ממש ממליצה לך לקרוא קצת על ההתמודדות הזו באינטרנט, ולהרגיש האם מתכתב לך עם מה שאת מרגישה. אם כן, ממליצה לך לא לחכות וללכת למטפל/ת שמתמחה בזה ויוכל לעזור.

בהצלחה רבה ושתדעי שעם עזרה נכונה הזוגיות יכולה להרגיש ככ טוב ואחר ממה שמרגיש לך עכשיו!

אבל גם חסרונות, בגלל זה את מתוסבכת

והוא פשוט

וזה מה שאת אוהבת בו גם

וגם מרוויחה מהקשר איתו

תנסי להבין שאת גם מרוויחה

וגם יש לך את ה"תפקיד" של החכמה

שנותן לך מקום בקשר

לא ברור לי שהיית שמחה עם בן זוג חכם יותר ממך

כי אז היית גם "הטיפשה" יחסית

וגם הדיכאונית והשיפוטית.

אוי זה לא נשמע הכי עמדה טובה לקשר יציב

לכן תפנימי שאת במצב עם פוטנציאל 

בשבילך ותנסי להשקיע בקשר

והלוואי שתצליחו.

של פירוק

כדאי לך אישית לטפל בעצמך ולצמוח מהתהליך שתעברי

בעניין הפערים בינכם אני חושבת שברגע שיהיה לך טוב עם עצמך העניין הזה יתגמד

בסהכ טוב לך איתו באופן כללי זה פשוט עניין של הסתכלות והודיה על מה שיש ויש הרבה טוב

מלונות בדרך כלל מאפשרים בחדר זוג+ 2 ילדים

מעבר לזה רוצים כבר 2 חדרים. אבל אפשר לבקש עם דלת מקשרת ולהשאיר אותה פתוחה

זה בסך הכל אחלה. רק שזה יקר יותר.

תנסי לחפש דירה בairbnb

נוף לים לא בטוח שתצלחי למצוא

אבל יש סיכוי שיהיה קרוב יחסית לים.

ואם לאו דווקא נתניה. יש עוד ערים על קו החוף. אולי יהיה שם.

וגם את זה דף הבית - רויאל חוף צאנז 

(יש מחירים בפנים)

גם אני חיפשתי לאחרונה

https://www.trivago.co.il/he/odr/%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%A0%D7%AA%D7%A0%D7%99%D7%94-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C?search=200-65086

או באפליקציה שלהם. 

לורנס

כינור דוד

אמרלד

אגדתא

ועוד 2 במחסיה שלא זוכרת את שמם

כל מה שרשמתי באיזור בית שמש

שכתבתי כאן בתחילת המלחמה - על איך למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה:

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

- להקשיב לגוף 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

----------------------------------------------

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

------------------------------------

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר כרמי אומרו, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה 🙏

רק אחד

כמה כוח והשפעה יש רק לאדם אחד.

נכון, לצערנו הגדול גם ברע.

אבל גם בטוב.

אנחנו מסתכלים בבעתה על מקום וזמן אבלנו,

בוכים אוי מה היה לנו

כמה אדם אחד רשע יכול לגזור מוות כ"כ גדול על כ"כ הרבה נשמות

כמה הראש של ציר הרשע פועל ודוחף להכחדה

כמה כל אחד מכוחות הרשע מסוגל לעשות כ"כ כ"כ כ"כ הרבה רע!!!

אבל

כמה כמה רק אחד יכול לעשות גם טוב!

אברהם אבינו – רק אחד. וכמה כמה אור וטוב וישועה הביא לעולם וגילה לאנושות כולה את מלכות ה'.

רק אחד. וכמה כוח והשפעה. לא יאמן.

ונכון, יש גם את ישמעאל ותולדותיו

אבל יש גם את יצחק אבינו. רק אחד. וכמה כמה אור וטוב וחיים ואמת הביא לעולם.

ונכון, יש גם את עשיו ותולדותיו

אבל יש גם את יעקב אבינו. רק אחד. וכמה כמה אור וטוב וחיים ואמת הביא לעולם.

פרעה – רק אחד. וכמה רע ואובדן והרג הביא לעולם.

אבל יש לנו את משה רבינו – רק אחד. שמרגע לידתו הפיץ אור ענק בעולם. מושיען של ישראל. וכמה כמה אור וטוב וחיים וגאולה הביא לעולם. רק אחד. כמה כוח יש באחד.

אברהם, יצחק, יעקב

משה, אהרון, יוסף, דוד ושלמה

שרה, רבקה, רחל, לאה

מרים, אביגיל, אסתר ודבורה

כל אחד וכל אחת מהם הביא והשפיע כמויות אדירות שלא יסולאו בפז של אור וטוב לעולם!

וגם בימינו אנו, וגם בתוכינו,

נכון, יש את הצורר הנאצי ימ"ש שהביא לעולם רק הרג והכחדה ורוע צרוף

ונכון, יש גם את הצורר החמאס ימ"ש שהביא לעולם כמויות של רוע, חידלון ומוות

אבל יש גם לנו,

בדורנו אנו,

צדיקי יסוד עולם,

אורות גנוזים,

קדושי עליון,

שכל אחד וכל אחת מהם השפיע כ"כ הרבה אור וטוב *וחיים* בעולם

גם בחייהם עצמם היו כמלאכים ותרמו והשפיעו כ"כ הרבה טוב

גם במותם ציוו הם לנו את החיים

וגם מורשתם מעניקה חיים וטוב לכ"כ הרבה נפשות גם לאחר לכתם

וצדיקים הם, וצדיקים גם במותם קרויים חיים כיוון שאורם ודמותם מלווה ונוגעת בעוד ועוד לבבות, בעוד ועוד נשמות, ומאירה אור יקר ועצום לעולם כולו.

והרע? הרע בא עם רכב וסוסים

אבל אנחנו באים בשם ה'

הרשעים באו עם מוות והרג ורצו לאבד ולכלות

אבל אנחנו באים עם כוח החיים

ומוסיפים

כל אחד מעם ישראל מוסיף והולך, מוסיף והולך

תוספת חיים בעולם

תוספת חסד בעולם

תוספת ערבות הדדית בעולם

תוספת אור בעולם

תוספת טוב בעולם

ויש לנו אותם.

את האחד ועוד אחד האלו

את האחד הזה, את האחת הזו,

שמסתובבים בעולם, וטמונים בתוכם כמויות של אור וטוב שעוד יפציע ועוד נזכה לראות את כולו.

אולי התינוק שנולד אתמול? מי יודע מה כוחו והשפעתו כאן?

האם ידעו אבותינו במצרים כאשר נולד התינוק הזך והטהור, משה רבינו, שכאן התחילה גאולתם?

האם נדע אנחנו שכבר התחילה גאולתינו ובקרוב בקרוב ממש נראה את משיח צדקנו?

וכמה נשמח אז, בעת ישועתנו השלימה?

באותו אדם אחד הזה, משיח צדקנו.

וגם עד אז,

וגם תוך כדי

אותה הילדה המתוקה ההיא,

ואותו הדוד הזה,

והסבא,

והאחיין,

והחבר והחברה

והאיש ההוא והאישה ההיא –

מי יודע ומי יכול לשער סוד כוחם ועוצמתם שכבר עכשיו משפיעים הם בעולם ושעוד ישפיעו?

כי הטוב קיים.

ורק אחד. רק אחד יכול להשפיע כ"כ כ"כ כ"כ הרבה ממנו!!!

וגם את.

את רק אחת.

אבל את יודעת יקרה, את מצליחה לדמיין כמה כמה השפעה של טוב יש לך בעולם?

וגם אתה.

אתה רק אחד.

אבל האם תוכל לשער כמויות העוצמה של האור והטוב שתוכל להביא ולהוסיף ולהשפיע לעולם?

ואין הדבר תלוי אלא בך.

בך.

האחת שאת.

האחד שאתה.

שבידו הכל

ה' יתברך

הושיע את עמך!

הכל שלך

הכל מאיתך

רק בידך

שלח נא לנו ישועה שלמה בקרוב ממש ✡

עוברים את השלב הזה.

כשהאופוריה דועכת והחסרונות של הצד השני צפים.

כשמתנפצת הבועה של איך חשבת שהנישואים שלך יראו לעומת איך שהם באמת.

לרגע כואב של ריב לעומת התחושה של הרווקות, חופשיות, רק כמה חודשים אחורה, אז למה לא לחזור לשם?

כולם לדעתי עוברים את זה.

חלק צולחים את זה, צומחים מזה.

חלק לא.

תלוי כמה מוכנים להשקיע, לראות את האחר, לעבוד על עצמינו ולתקשר נכון עם הצד השני.

אני באמת בהתלבטות עם עצמי האם זה משו שווה להשקיע בו

אם אני ידע שכן אז אני ישקיע אבל אני מלאה בפחד שהוא לא שווה את זה

אני מגיעה ממשפחה של הורים גרושים אמא שלי סבלה מאבא שלי שנים

איך אני יודעת שזה משו ששווה השקעה הוא באמת מתנהג לפעמים בצורה שהכי לא הייתי רוצה שיקרה בבית שלי

פערים שאת מציינת, לא שמת לב מקודם ?

ראיתי בו בנאדם מאוד חברותי הוא גם באמת כזה אבל הכל אצלו בהומור שחור יורד על אנשים ומזלזל

מבחוץ הוא נראה אחלה גבר מצחיק מאוד וחברותי

אבל הוא לא

כאילו אני באמת מרגישה שזה הפתעה גדולה עבורי הדברים שאני קולטת עליו עכשיו

וזה לא שהוא אדם רע

פשוט הוא כזה בלי יותר מידי ביטחון עצמי זה מתבטא בלרדת על אנשים וחוסר ידע באיך לתקשר נכון מולי הוא באמת לא יודע מה לעשות זה משגע אותו גם

אבל אני שואלת את עצמי מה למה שאני יקח את זה על עצמי 

קטונתי

ממליץ להסתייע באופן מקצועי

מה גם שהוא מכיר בזה

בדרך כלל אחרי נישואין יש הפתעות. לא בגלל הסתרה. אלא דרך העולם שדברים צצים ו או נראים בזרקור 

לא נשמע לי סיבות לפרק חבילה.

בכלל לא

יש דיבור, יש על מה לעבוד

במיוחד שאת כותבת שהוא לא אדם רע.

קשיים יצוצו עם כלאחד

אל תוותרו כל כך מהר

אם נפרק - יש לכם קשיי תקשורת (רבים המון), יש את הביקוש המיני וחוסר החיזור ויש את ההתנהגויות שלו כלפי אחרים.

לענ"ד, בנושא השלישי - תשחררי לגמרי, זה הוא - זה לא את, זה פאדיחה שלו - לא שלך.

שני הנושאים האחרים, הם פערים קלסיים, שנוצרים אצל הרבה זוגות. אתם צריכים קבלת כלים לתקשורת זוגית, להבנה אחד של השני, הבנת הצרכים, הרצונות והדרך להביא אותם למרחב המשותף.

נראה בהחלט שטיפול זוגי טוב, יכול לתת לכם כלים משמעותיים לחיות באהבה ואחווה ושלום וריעות, עד מאה ועשרים.

אנסה להתייחס בנקודות לדברים שכתבת:

א. מאוד טבעי המשפט שכתבת: "כאילו אני באמת מרגישה שזה הפתעה גדולה עבורי הדברים שאני קולטת עליו עכשיו"

אני חושבת שאין כמעט זוג שלא חווה את זה. משני הצדדים כמובן.

מה שיש לפני החתונה, לעומת מה שיש אחרי החתונה,

השלבים השונים של חיי הנישואים (אפרט בהמשך),

וכמובן ההימצאות 24/7 פתאום עם אותו אדם, מאשר לראות אותו רק לכמה שעות כל פעם אחרי הכנה -

יש כאן פער גדול מאוד, טבעי מאוד, מאתגר מאוד והכי משמח וחשוב - ניתן לעבודה!

ב. אני רוצה רגע שתקראי חלק מהדברים שכתבת על בעלך, מנקודת מבט רחבה יותר שמביטה עליכם רגע כאילו "מבחוץ":

כתבת שהיה קליק מהרגע הראשון

כתבת שהתרגשת *מאוד* שמצאת את האחד שלך (!)

כתבת שהרגשת תחושה של רוגע ושלווה איתו (!)

כתבת שראית בו אדם מאוד חברותי ובעל חוש הומור

כתבת ש*באמת* כש*חושבים על זה* הוא הרגיש לך *כל כך מדוייק לך* (!!!)

שהוא הרגיש לך מדויק גם לכל השריטות שיש לך

ציינת גם שיש לך המון שריטות ואת כולן ואת הכל הוא הכיל בטוב ובנעימים (!)

כתבת גם שאתם משלימים ויודעים לדבר על הדברים

ולראות רגע באותו מבט-על שכל אחד מן הדברים הללו, וודאי שכולם יחדיו – מצביעים על הרבה מאוד (!) נקודות אור ונתונים חיוביים ונפלאים באישך היקר ובזוגיות שלכם.

מיקוד באותן נקודות חוזק והעצמה שלהן יכול מאוד לעזור בפני עצמו.

ג. חשוב להבין שבכל זוגיות עולים גם קשיים. גם רגשות קשים. גם ויכוחים.

וזה בסדר גמור. זה טבעי לחלוטין. זה חלק מזוגיות.

ובעיקר בעיקר - זה *לא* אומר שאתם לא זוג טוב או שבעלך לא טוב או שאת לא טובה! לא!

זה רק אומר שאתם אנושיים. זה הכל.

זה רק אומר שירידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים. זה הכל.

אם נצליח לא להיבהל ולא לפחד מהפחד - אנחנו כבר בדרך קדימה.

וע"ג זה כמובן לקבל תובנות, ידע וכלים שיעזרו לנו עוד יותר בכך.

ולזכור שזוגיות היא לימוד.

זוגיות זה מסע.

זה תהליך.

לאט לאט

דבר דבר

יום אחר יום

עבודה אחר עבודה

השקעה אחר השקעה

לימוד אחרי לימוד.

וזה לגמרי אפשרי!

וזה הכי משתלם שיש!

זו העבודה עם הפירות הכי מתוקים ויקרים שיש!

ועם הגישה שציינת בניק שלך - "מוכנה לעבודה קשה" אז בכלל אני בטוחה שאתם תזכו להם ב"ה

ד. לגבי מה שכתבת: "יש לו כל מיני התנהגויות מוזרות שמפריעות לי והוא מבקש סליחה אבל תמיד מתנהג ככה שוב." – 

יש כמובן הרבה מה להרחיב אבל אתייחס כעת רק לנקודה אחת, והיא שכולנו בני אדם (ולא רובוטים 😊) ועל מנת  לשנות דפוס צריך סבלנות רבה והתמדה. אף אחד, בטח בוגר, לא יכול לשנות מרגע לרגע דפוס של שנים.

והבנה שלך אותו כבן אדם אנושי (כמוך וכמו כולם) שצריך לעבוד על שינוי דפוס כדי שיקרה ולא "מתוכנת" שרק ע"י לחיצת כפתור פתאום הכל ישתנה – יכולה לעזור ב"ה.

וגם כאשר מבינים זאת חשוב לזכור שבכל שינוי יש שלבים.

וחשוב לזכור גם שיש כמה כללים חשובים מאוד שאנו צריכים לזכור בזמן שבן הזוג רוצה לעשות שינוי:

1. קודם כל לזכור שנפילות תמיד יהיו! למה? כי זה חלק בלתי נפרד מהחיים ומהתהליך.

לא להיבהל מהן. זה קורה. הלאה. נפל - קם. הלאה. להמשיך. להסתכל קדימה. לא להתבחבש דווקא בירידה הזו.

2. כאשר הוא שוכח - את יכולה בעדינות להזכיר לו. שיהיה ביניכם כמו "סימן היכר מוסכם" מראש של איך מתזכרים אחד לשני ברגע האמת. זה יכול להיות גם דבר מצחיק ולהוסיף הומור שתמיד מוסיף לזוגיות (למשל תסכמו שאם את עושה תנועה מצחיקה עם הידיים - זה מזכיר לו). ובצורה זו אין ביקורת, אלא רק תזכורת אוהבת.

3. כאשר הוא כן מצליח - להעצים את זה! לתת לו פידבק חיובי על זה! להראות לו כמה זה עשה לך טוב לדבר איתו ככה בפניות ובלי הסחות.

ההעצמה הזו דווקא של הטוב תוכל לתת לו עוד יותר דרייב להשתדל גם להבא.

וככה לאט לאט הדפוס הישן יעלם ויתחיל להתקבע הדפוס החדש.

ה. לגבי מה שכתבת: "הוא לא אדם נעים לסביבה בכלל, אני אדם מאוד חברותי אוהב ואהוב והוא תמיד באווירה לא נעימה זה מפריע לי ממש."

כאן אני רוצה להחזיר אותך רגע למה שכתבת בהתחלה – העדת על עצמך במילותייך שיש לך המון שריטות ואת כולן (!) בעלך הכיל והבין בטוב ובנעימים – אז גם אם ישנה נקודה של חולשה אצל בעלך – שלמשל בסביבה הוא באווירה פחות כיפית – אז זו ה"שריטה" שלו. הוא גם אנושי.

הרי אין ולא קיים אדם מושלם. אף לא אחד. רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנו כולנו בני אדם, בשר ודם, אנושיים.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"

לכולנו יש גם חסרונות לצד היתרונות.

אז את החסרונות שלך בעלך ב"ה מכיל ומבין ועוד בטוב ובנעימים וזה יקר מאוד!

נסי לצרף מבט שמצרף הבנה של אנושיות, חמלה והבנה גם על מקומות לא מושלמים בבעלך ולגייס את איך זה גורם *לך* להרגיש כאשר בעלך מכיל אותך גם בכל השריטות שלך וכיצד ההרגשה הזו יכולה לעזור ולשמח גם את בעלך.

ו. לגבי מה שכתבת: "בנוסף אני מרגישה שהוא ילד פשוט ושאנחנו רבים הוא מתחיל לבכות ורק אומר שהוא לא יודע מה לעשות"

גם כאן, התפיסה שאומרת לך שאם בעלי בוכה = הוא ילד הינה תפיסה שלא רק שלא מקדמת אותך אלא פוגעת ביכולת שלך לשמוח בחייך בשלמות.

הלא בעלך בן אדם. ואם הוא בוכה זה לא כי הוא ילד אלא זה כי הוא מבטא כאב שיש בתוכו.

גם נשים וגם גברים, גם בנים וגם בנות יכולים וצריכים לבכות.

הבכי הוא מתנה שנתן לנו הקב"ה לנקות ולרפא ולהוציא כאב שבתוכנו.

ואדם שמחובר לעצמו ומרשה לעצמו להביע רגשות – זה מראה על רגישות וטוב לב ולא על אטימות.

הלא לא נגיד חס ושלום על יעקב אבינו שכתוב עליו "וישא קולו ויבך" או על האחים ויוסף כשבכו, או על דוד המלך כשבכה או על כל ענקי עולם כשבכו שהם ילדים קטנים – חלילה מכך, אלא שאנשים גדולים יכולים לאפשר לעצמם לבכות ובכי מבטא כאב ולא אומר דבר על גיל הבוכה.

בנוסף, אם תצליחי לשמוע מבעד לבכי ולשמוע את בעלך אולי יתגלה רובד יותר עמוק שיוכל לעזור ולקדם אתכם.

כשהוא אומר שהוא לא יודע מה לעשות, נשמע שיש בתוכו חוסר אונים גדול ואולי גם פחד גדול – והירתמות שלך קודם כל *לשמוע* את זה ואח"כ לנסות יחד לראות איך פותרים ומתקדמים מכאן יכולה מאוד לעזור ב"ה.

ז. לגבי מה שכתבת: "תמיד אני זאת שצריכה בסוף לגרום למצב להיות נעים יותר"

אין לי כרגע אפשרות להאריך ספציפית (ויש הרבה מה) אבל מצרפת לך הודעה שכתבתי שיש בתוכה התייחסות לחוזקות ולחולשות של כל אחד מבני הזוג בקשר וההתייחסות אליהם, כאן:

https://www.inn.co.il/forum/t1396214#15168369

ז. לגבי מה שכתבת: "הוא נוהג ללכת פשוט שאנחנו רבים ולצאת מהבית לכמה שעות"

לא ניתן לכתוב כאן לעומק, אבל רק אגיד בקצרה שבנקודה הזו צריך לראות לעומק את מנגנון ההגנה של בעלך כאן, ולהעמיק בו, וכמובן גם את שלך – וכיצד ניתן להשלים בין המנגנונים שלכם וליצור מציאות שגם בעת קושי יש יכולת התמודדות עם פערים וכן כיצד לתת מענה לצרכים של שניכם.

ח. לגבי מה שכתבת: "אני לא מרגישה שום תחושת חיזור מצידו" וגם לגבי מה שכתבת על הפערים בתחום האישות – 

אלו שני נושאים בפני עצמם שחשוב לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת. אבל בהחלט אפשרי ובהחלט מזמין עוד עומק שיוכל להוות ב"ה פתח לעוד הרבה מאוד טוב בזוגיות שלכם.

אם לא נהיה מאוימים מהשוני שיש ביננו בזוגיות, אלא ניתרם מהשוני אחד של השנייה, נוכל להגיע לאיזון וברכה רבה בחיים שלנו, גם בפן הזוגי וגם בפן האישי באדם שאנחנו.

ט. לגבי השנה הראשונה לנישואין באופן כללי -

חשוב לזכור שהשנה הראשונה יכולה להיות קשה ומאתגרת להרבה מאוד זוגות.

יש בה, בשנה הזו, שלבים כמעט מובנים שרובנו נעבור.

אם בשלב הראשוני, שלב ה"אחד באחד" - כלומר שלב של ההתאהבות, ה"היי", הפרפרים, הכיף, החדש, האהבה שמעל לכל, גם לקשיים - הזוגיות מדומה כמו עיגול בתוך עיגול. כלומר אני ואשתי / אני ובעלי ממש אחד בתוך השני/ה.

השלב השני, שמגיע לרוב ממש בתוך השנה הזו, הוא שלב מאבקי הכוח.

זהו שלב שאם נדמה אותו לציור - יהיה שני עיגולים שנפרדים לגמרי אחד מהשני.

זה השלב שבו מתחיל "לרדת" כל ה"היי" של ההתחלה, השיגרה מגיעה, הקונפליקטים צפים, הפערים מועצמים ופתאום נראים כצובעים את הכל. הויכוחים, חילוקי הדעות, הריבים,

הן בדברים הקטנים כמו איפה נעשה שבת/חג, והן בדברים המהותיים יותר כמו איך אנו רוצים שהבית יראה.

זהו שלב לא פשוט, כי הוא גם מגיע אחרי "נפילת הורמונים" של הזוגיות (הכוונה אותה ירידה מההיי הגדול של ההתחלה) - עצם הדבר הזה יכול מאוד להבהיל. יכול לגרום לנו לחשוב מחשבות קשות ביחס לקשר שלנו ו-"למה בכלל התחתנתי איתו/ה?!"

השלב הזה גם לא פשוט כי מצד אחד מגיעים הרבה קונפליקטים כאמור וצפים, ומצד שני עוד לא רכשנו את הכלים לתקשורת נכונה ומטיבה גם בעת אתגר או משבר או ויכוח. ואז זה יכול להיות כואב שבעתיים. גם התוכן, גם הצורה, גם הלפני, גם האחרי, גם התוך כדי - הכל יכול להיראות ולהידמות כמו בליל שלם של איכסה בלב...

ועוד סיבה שהשלב הזה קשוח היא כי בסה"כ אנחנו נשואים טריים. ז"א עדיין את את הקרקע היציבה מאוד הזו, את החוסן הזוגי שנבנה לאט לאט בעמל ויזע, אפילו לעיתים אין את הידיעה הברורה שאנחנו נשרוד את זה, שזה בכלל זה!

ועצם סימן השאלה הזה, עצם הבהלה הזו, בתוך כל אינספור ההתמודדויות הללו - יוצרים תקופה מאוד מאוד מאתגרת!

בשלב הזה צריך להבין ממש לעומק מה בדיוק קורה כאן.

כי לא דומה זוג שמתמודד עם אתגרים כאלה ואחרים, אבל יש ביניהם אהבה, כבוד, רצון להיות יחד, ועוד הרבה דברים שצריך לברר,

לזוג שחווה דברים מהותיים שיכולים לאותת על נורות אדומות (הכי קיצוני זה ל"ע אלימות או זוגיות רעועה מהשורש, חוסר אהבה מוחלט, חוסר התאמה מוחלט, זלזול בעצם האישיות של האדם שנמצא איתי וכו') - ואת כל אלה ועוד צריך להבין ולברר האם הם שם, כמה, איך ומה עושים עם זה.

וזו שאלה מאוד משמעותית. להבין מה המציאות של כל זוג בפני עצמו. בלי "סכמות" או "כללים" כאלה ואחרים, שיכולים להיות יפים על הנייר או הכתב, אבל כאשר הם פוגשים את המציאות עצמה של אותו זוג עצמו - זה יכול בכלל לא להיות שייך אליהם! לכן מאוד מאוד חשובה ההיכרות האישית והעמוקה. לא הייתה מוותרת על זה בדרך להבין כיצד לצמוח ולהגיע לאושר ולרווחה הנפשית השלמה ב"ה.

ועכשיו חוזרת לשלב השלישי - השלב השלישי מדומה בציור כמו שני עיגולים צמודים זה לזה, כאשר חלק מהם אחד בתוך השני וחלק מהם נפרד בפני עצמו.

לשלב הזה קוראים איזון.

והשלב הזה הוא בעצם השאיפה שלנו. להגיע לזוגיות טובה, בריאה, יציבה, מיטיבה.

להגיע למצב שגם יש לנו את הביחד שלנו, והוא טוב ומשמח ומפרה,

וגם יש לנו את הנפרדות שלנו.

ממש למצוא את הנפרדות בתוך הביחד ואת הביחד בתוך הנפרדות. זו עבודת חיים והיא כ"כ חשובה ויקרה! ממש ממש!

יש בתוכה המון מפתחות לאושר הזוגי וגם האישי ובכלל...

וזו מלאכת מחשבת עדינה ועמוקה איך עושים זאת נכון וטוב.

---------------

י. אחרי ציון השלבים השונים בשנה הראשונה בכלליות, רוצה לכתוב עוד כמה דברים חשובים על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

כולנו כבר יודעים, אבל בכל זאת חשוב שוב להזכיר - שבכל אדם יש יתרונות וחסרונות.

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

וזה הזכיר לי משהו שכתבתי פעם: 

אתמול ברכבת, ישבו לידי זוג שרק נפגש, איש ואישה שהיו בעיצומה של ההיכרות הראשונית שלהם.
הדבר שהכי בלט לי לעין היה שהגבר לא הפסיק להחמיא לאישה, למצוא בה כ"כ הרבה טוב רק משיחה ראשונית אחת,
והאישה לא הפסיקה לחייך ולשקף עד כמה היא נהנית ומרוצה מהמחמאות שהיא מקבלת, ובחזרה כמובן נתנה ליושב מולה להרגיש שווה ולהחמיא גם לו על כל דבר טוב שזיהתה בו.

והאינטרקציה הכ"כ מופלאה הזו, הכ"כ מרגשת הזו שקורית בהיכרות הראשונית - לא קורית סתם.
בתקופת ההיכרות ה"אני המשוקף" (=איך אחרים תופסים אותי ורואים אותי) עובד שעות נוספות, ובד"כ מקבל פידבק מאוד חיובי שמאוד מרים אותו ומרים לו - ואז הוא מרגיש במקום בטוח וטוב - ויכול לפרגן בחזרה -
ואז ה"אני המשוקף" של בן/בת הזוג שמולנו נוהג בדיוק באותה הצורה.

כל מה שהגבר הרגיש באותה היכרות - זה עד כמה כיף לי וטוב לי להיות כאן במקום הזה. עד כמה אני נחוץ ושווה וחשוב במקום הזה ואל מול האישה הזו.
וכל מה שהאישה הרגישה באותה היכרות ראשונית היה - עד כמה אני שווה וטובה בעיניו. איזה כיף!

עם הזמן ועם שנות הנישואים, אנו שוכחים קצת את המקום הכה חשוב הזה של האני המשוקף - לתת לבן/בת הזוג שלנו להרגיש שהם טובים! שהם שווים! שהם מיוחדים! שהם אהובים!
הבשורה היא, שעם מודעות, רצון טוב והחלטה ברורה - אפשר לחולל פלאים גם אחרי 80 שנות נישואין!

היום כשאת/ה חוזר/ת הביתה,
הבט/י באשתך/בבעלך
תראה אותה כמו שהיא.
תראי אותו כמו שהוא.
תביטו אחד לשניה בעיניים, ככה למשך דקה לפחות.
נסו להביט ב*נשמה* הזו שאיתה החלטתם להתחתן, שאיתה החלטתם להקים בית ולקשור את חייכם בחייה לנצח.
האהבה הזו הייתה שם. הקירבה הזו הייתה שם.
הטוב שראיתם אחד בשניה היה שם.
ויודעים מה?
כל אלה עדיין שם!
איך אני יודעת?
כי הם היו שם! הם לא התאדו, הם פשוט מכוסים בהמון המון אבק של מטענים רגשיים, שגרה שוחקת, ריבים, תסכולים ושאר חבלני הנישואים.
הם שם!
בהבטחה!
וכמו כל דבר בטבע - גם האהבה שלנו צריכה חיים כדי להתקיים.
אם ניתן לה את החיים האלה,
אם נתדלק אחד את השניה במה ראינו טוב בהם *היום*,
בעד כמה אנו מוקירים להם תודה על מה שעשו עבורנו *היום*,
בעד כמה נהיה מרוכזים ב*יש* ולא באין,
בטוב ולא ברע,
במאמץ ולא רק בתוצאה,
בכוונה ולא רק בנפילות -
ונדגיש זאת בפניהם, נרים להם את האני המשוקף שלהם - זה גם יחזור אלינו בטוב כמו בומרנג וגם נזכה להחזיר את האהבה הגדולה הזו של שנינו.

ההחלטה להתחתן

אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים

ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.

עמדנו תחת החופה – אז *זה זה*! וזהו!!!

המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.

זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*

וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.

וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,

אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.

אמנם, אחרי שמתחתנים,

אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.

אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש

אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק

במודע לחשוב על השני

במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו

במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

---------------

יא. ולהרחבה על מהות הנישואין, כיצד להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה ועוד, כתבתי כאן:

האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים

המון הצלחה יקרה! שתזכו ב"ה לבניין עדי עד בשמחה, בשלווה, בשלמות ובבהירות שלמה

שיכול להיות שאת מחליטה מהר, גם אם מדובר על החלטות כבדות משקל..

חושב שכדאי לכם ללכת לייעוץ זוגי, אבל חשוב מאד שיהיה ייעוץ עם מישהו ירא שמיים.

ולכן יורד על אנשים בהומור שחור\מחפש חיזוקים ממך.

אולי זו גם הסיבה שהוא הולך, כי מפחד להתעמת.

אם הגבר שלך חסר ביטחון ואת מרגישה שחסר לך גבר חזק,

העצה שלי היא- תהיי רכה מולו.

זה נכון גם מול גברים חזקים, אבל עוד יותר מול גברים חלשים.

הוא מרגיש מאוים מאוד מהר, ולכן לא מגיב באופן פורפורציונלי.

כמו"כ תחזקי אותו במילים טובות. במה הוא כן מצליח? איפה הוא כן טוב?

אולי הוא חרוץ? חזקי אותו על זה.

אולי הוא איש משפחה מסור? גם זה אפשר לחזק.

העיקר הוא להתמקד איפה הוא כן תורם\עושה\פועל ולא במה הוא עוד לא.

אני מבינה שהנטייה שלך היא לחשוב "אה, למה אני צריכה לחזק אותו? מה אני אמא שלו? אני הפסיכולוגית שלו?

אני צריכה אותו חזק והוא מתנהג כמו איזה שמוק. לא מגיע לו שאני ארים אותו למעלה"

אבל המחשבה הזאת, שהיא מחשבה "צודקת" סתם תביא אותך לעוד מאותו מרמור וכעס עליו- שאת כבר מכירה היטב.

את רוצה עוד מזה?

אם את רוצה משהו אחר, את גם חייבת לפעול אחרת.

לחזק אותו+להוסיף משהו שהיית רוצה ממנו ושהוא מסוגל לעשות.

לא כדרישה, אלא כבקשה.

ועוד דבר- את כתבת שלפני הנישואין הרשת שאתם סוג של נפשות תאומות.

אז לא סתם הקב"ה חיבר ביניכם ביחד.

יש לכם *עבודה זוגית* פה לעשות. זאת לא עבודה שלו בלבד.

גם אני בתחילת הנישואים קיבלתי המון ברקסים וגם פתאום צפו לי נקודות שלא כ"כ שמחתי בהן אצל בעלי.

אבל כל זה גרם לי לעבודה פנימית עם עצמי.

לשנות הרגלים לא חיוביים, שאפילו לא הייתי מודעת אליהם.

לשנות את טון הדיבור פה ושם, את הניסוח שהיה נשמע הרבה יותר כדרישה במקום כבקשה.

בקיצור, לדאוג לעצמך וגם לחשוב איפה כן להרים אותו- זו העצה שלי. בהצלחה!!

נשמע שהוא חסר ביטחון ופועל ממקום הישרדותי. יש לו עבודה לעשות עם זה אבל לא בטוח שאת הכתובת.

את מתארת חסרונות אנושיים וסבירים לגמרי להבנתי.

כמובן ייתכן שאת שונה מאד ממנו בנקודות מסוימות, אבל לא רואה סיבה לא להשקיע. לי יש עם אשתי פערים יותר גדולים, ויש אהבה גדולה, וגם כואבת..

העיקר שיש שיח.