פורום נשואים טריים (עמוד 28)

אפשר לדבר ישירות עם המשפחה?

מעדיפה לדבר ולתאם עם אנשים..

יש חוזה כלשהו?

משלמים באתר וזה עובר אליהם?

הם משׂאירים אירוח כמו צימר?

דרך הממשק של airbnb

אחרי שתסגרי איתם אני מניח שאם תבקשי מספר טלפון לתאם עוד דברים. תקבלי.

משלמים באתר וזה עובר אליהם

לפעמים יש תוספות קטנות כמו עמלה או דמי ניקיון. רצוי לברר מראש.

הם משאירים בדרך כלל עם מצעים ומגבות.

אבל זה תלוי במקום. כתוב את זה בפרטים של הדירה.

אם הדירה מיועדת להשכרה לטווח קצר, אני לא יודע כמה אפשר לבנות על זה שהמטבח כשר.

בהנחה שבעלי הבית לא בודקים את מידת ההקפדה על ההלכה של האורחים, והם כמובן כלל לא יכולים לבדוק זאת אם הם משכירים דרך airbnb, אז לדעתי המטבח בחזקת טרף.

לא שזה מכשול שלא ניתן לעבור אותו - מביאים סירים מהבית, מנקים את הכיריים וכו', ואפשר למצוא פתרונות להכל.

איך נשמור כשרות בצימר? | כושרות - ייעוץ והכוונה בכשרות

גם בהשכרה לטווח ארוך

גם בצימר

גם במלון.

כלים מביאים מהבית או שמכשירים במקום

(ממה שאני יודע. הרוב מביאים מהבית)

אבל אני לא מתרגש מזה.

זה מלווה אותנו כל החיים

אני זוכר איך הייתי מכשיר את המיקרו בצבא כל יום מחדש רק כדי לחמם איזה משהו קטן

אתה נכנס לבית בשכונה דתית/חרדית,

רואה בסלון ספרייה עם סט שס מלא ושולחן ערוך על כל חלקיו, אולי גם כתבי הראיה נמצאים במקום בולט,

רואה במטבח שני כיורים ושני תנורים,

בהחלט יכול להיות שתחשוב שהמטבח כשר (כלומר לא אתה ספציפית אלא מישהו שלא מנוסה בזה...)

אבל ממה שאני מכיר. הרבה דתיים ינהגו לחומרה בעניין הזה ולא יסמכו על הכשרות. (להבדיל ממסורתיים לדוג')

אישית התארחנו בכזה בית (של דתיים עם ש"ס וכו')

והיה לי קשה להבין איך בעלי הבית משאירים את כל הכלים לרשות האורחים.

מילא עבור סירים וסכו"ם. שאפשר להסתפק בהגעלה

אבל מחבת? שצריכה ליבון קל? או מנגל גז?

כלי חרס וכו'

אבל אז הבנתי שיש לי (עדיין) מחשבה של בייניש.

וחלק מהעולם ינהג בדברים האלה אחרת (לא נכנס אם זה נכון מבחינה הלכתית)

אני כל חיי ביני"ש (היום מלמד בישיבה) וההנחה הפשוטה שלי (וגם של ההלכה) היא שיהודי שומר תו"מ, נאמן על כשרות.

לצערי הרב, נוצרה תרבות במקומות מסויימים, שהתחילה מהמלחמה הפוליטית נגד מרן הרב קוק ולבושתינו חדרה בשנים האחרונות דרך כל מיני ארגונים עם כוונות טובות, באמת, אבל מעשים מורכבים - גם לציבור שלנו, של לפסול את הנאמנות על הכשרות של אחרים.

עריכה: איני מדבר על צימר, שאין לי מושג מי היה בו. כן מדבר על שתי משפחות שומרות תו"מ שמחליפות דירות וכד'.

(ואם לא אז תקן אותי...).

אנחנו לא מדברים כאן על בית של דתיים שהסכימו לתת לי להתארח בביתם,

אלא על בית של דתיים שבאופן קבוע מושכר לאנשים לתקופות קצרות.

כלומר הם לא יודעים מי מגיע אליהם הביתה וכמה הוא שומר על כשרות, אם בכלל.

שים לב שכל הענף של השרשור הזה יוצא מתוך ההמלצה ללכת לדירת AIRBNB

בצימר שמתפקד כך קבוע, אין בד"כ ש"ס וכו'😀

ואגב, לענ"ד גם בצימר בישוב דתי, שמפרסם לציבור דתי ולדברי בעל הבית האורחים הם כאלו (שבאים לישוב שסגור בשבתות וכו') - אפשר לסמוך על דבריו.

ויש עוד מה לדון לקולא במציאויות שונות, אבל אין כאן המקום.

באירוח בעיר בדירת airbnb, לא יכול להיות שבעל הבית מסנן ומאפשר רק לדתיים להגיע, כי airbnb יעיפו אותו מהשירות שלהם אם הם יגלו שהוא פוסל כ"כ הרבה אנשים (ואם הם יגלו שהוא פסל אפילו אדם אחד בלבד על רקע אמונה דתית - גם אז הם יעיפו אותו).

דירת airbnb היא לא צימר. לפעמים זה אנשים שחיים בבית הזה קבוע, אבל בחודשי הקיץ הם באמריקה אז בינתיים הם מכניסים קצת כסף.

לפעמים זאת דירה שהייתה שייכת לסבתא, ואחרי שהיא עברה למושב זקנים או לבית עולמה המשפחה משכירה כך את הבית במקום למכור אותו.

כלומר בהחלט ייתכן שהדירות האלה יהיו מרוהטות לגמרי כמו כל דירה שאנשים רגילים חיים בה, כולל ספרי קודש.

אגב,

לאחרונה הייתי בדירת airbnb בבירה אירופאית כלשהי, ובבית הייתה ספרייה עשירה כולל ספר אחד בעברית של ספריית פיג'מה...

ובכל מקרה,

בקשר לנזק לבית, בעל הבית מוגן מבחינתו בשתי דרכים:

*קודם כל הוא יכול לראות את הדירוג של האורח לפני שהוא מאשר לו את האירוח (כלומר לראות את הדירוג שכתבו עליו האנשים הקודמים שאירחו אותו)

 *אם בכל זאת יש נזק לבית, airbnb ערבים לך והם ישלמו לך את מה שצריך בשביל התיקון (ובמקביל כמובן יחייבו את כרטיס האשראי של האורח).

בונוס:

זה מה שכתב עלי בעל הבית האחרון שאירח אותנו

אני מניח שאם האירוח היה בקריית משה, היו כותבים שאנחנו משפחה קטנה...

אבל שמעתי גם על כאלו שמשכירים, תמיד זה היה אישי, דרך מכרים משותפים או מקסימום פרסום באזורים מגזריים.

מעניין.

הבית עם ש"ס  וכו' בספריות

אבל מושכר כל הקיץ בairbnb (סאבלט. דיברנו עם בעלי הבית. אנשים נחמדים)

אני לא הייתי מוכן לאכול מהכלים שם

בעלי הבית נאמנים על הכשרות.

האורחים שלהם.

עשרות משפחות כל קיץ.

אני כבר לא יכול לחתום על זה. גם הם עצמם לא בטוח יכולים. במיוחד שאת ההזמנה אתה מבצע כחודש מראש בלי שיכירו אותך באמת.

לכן התמיהה שלי איך הם מאפשרים להשתמש בכלים שלהם.

אם אתה מקל בזה. אשריך.

אנחנו לא.

גם רוב מי שאני מכיר לא.

אז אם בכל זאת מישהו מהאזור מכיר באופן אישי משפחה שמעוניינת אשמח לשמוע.

תודה. 🌷

יש פתרונות להכל, והם לא קשים ליישום

(וגם אחרי ש [@15836פשוט אני..] הסביר, מאוד מוזר לי לשמוע שאנשים עושים כך, לא מאמין שהייתי עושה דבר כזה).

טוב, האמת שאת הפורמט הספציפי איני מכיר - נשואים טריים

לאחר מכן הצלחתי להבין

בית באמת גדול. עם דשא נדנדות בריכה וכו'

התארחנו שם כ16 אנשים.

שילמנו כ6000+ עבור 2 לילות

חישוב זריז של 60 ימי חופש גדול

מביא אותך לכ180 אלף שח (אולי בשבתות זה יקר יותר. אני לא יודע) אם הם מצליחים לסגור את כל הימים.

כנראה זאת הדרך לשלם את המשכנתא עבור כל השנה + הוצאות תחזוקה של הבית.

הם בזמן הזה עוברים לגור אצל ההורים של אחד מהם

אז כן. זה אפשרי.

וזה נפוץ מאוד

על זה דברתי, שלענ"ד (וודאי בכלים שאינם בני יומם), אפשר לסמוך על ההנחה שהמתארחים שומרי כשרות ולא לחשוד שאולי (כמו שראיתי בספר חרדי שמגעילים את הסיר שהשאילו לשכנה, כי אולי היא קונה בד"ץ אחר😤).

אם באמת הפלטפורמה היא כזאת, שאי אפשר לסנן מי מתארח, זה באמת מורכב.

אבל לפי מה שאתה מתאר, אולי זה משתלם להם, גם אם בסוף העונה מחליפים את המחבתות...

מין הסתם משלמים.

ומס הכנסה ומע"מ גם נהנה מכך.

של דתיים

זה הקישור של הקבוצה:

משפחות מסבלטות דתי בלבד

אתה יכול להצטרף ולשלוח הודעה מה אתה מחפש 

היתרון הגדול שלהם בעיניי הוא הביקורות שאנשים נותנים.

מקום שרץ כבר תקופה עם הרבה ביקורות יתן לך בדרך כלל אינדיקציה מאד טובה לגבי היתרונות והחסרונות של המקום.

למשל, לאשתי מאד חשוב הניקיון - אני יודע שאם המקום חזק או חלש בזה - זה יעלה בחלק מהביקורות 

ואם כן מפריע לך, אז שוב - אני מקווה שזה מפריע מהסיבות הנכונות, ולא רק כי זה מוזר.

כן יצא לנו לצאת לנופש אני בעלי ואבא שלי ביחד

אבל מעולם לא חשבתי לצאת לבד עם אבא..

מצד שני ברמת ההיגיון - מה באמת הבעיה שילדה הולכת עם אבא שלה?

למה אגב הם החליטו לנדות אותך מזה?

לא משנה התאריך...

מצטרפת למה שכתבו מעליי, זה לא משנה מה "מוזר" לאחרים. כל אחד קובע את המוזר שלו בצורה אחרת. השאלה אם זה מפריע לך... ואם כן תנסה לדייק למה, ותפתח את זה איתה.

**אבל לא בקטע של נורמות חברתיות, בקטע שקשור אליך

אה ובשעה טובה איזה משמח

שיש להם קשר שזורם לצאת לנופש ביחד.

בעיניי לא מוזר בכלל ואף רצוי לצאת מדי פעם לחופשות לא זוגיות, לא צריך לבלות כל הזמן ביחד.

לפי דעתי צריך להציב גבול.

להגיד לה אם את יוצאת איתו לחופשה

אין לך בעל.

והיא כצפוי תצא, וזהו אל תחזור אליה.

מה אני אגיד לך. צריך לחשוב על מחיר,

שאבא שלה יבין שהבת שלו כבר לא ברשותו.

סורי ההטרלות האלה לא נגמרות טוב

לפחות אצלי..

וצריך שיהיה לזה מחיר שהם לא יגעו בשטויות האלה יותר

כדאי לקיים דיאלוג, 

להגיד כשמשהו מפריע,

להסביר מה מפריע,

לשמוע את הצד השני,

להבין מה מניע אותו ומה מניע אותי,

איפה נוכל כל אחד מאיתנו להתגמש ולהתפשר בשביל השני.

לאיים "אם תעשי כך וכך אז נתגרש" (כשלא מדובר במקרי קיצון) - זה מתכון לחיים אומללים מאוד, לשני הצדדים.

חיים שאין בהם קרבה אלא רק הקרבה,

חיים שאין בהם אהבה אלא רק פחד.

הפתרון הראשון זה להתגרש?

פשוט נורא, באיזו קלות אתה מציע לפרק בית בישראל

לא תמיד מתמתנות.

ולא תמיד להוריד את הראש, ולחכות שזה יעבור עובד.

ורצוי להציב גבול על ההתחלה.

עם הנסיון שלי, זה מה שהייתי עושה במקומו.

אני יודע שרבים מאנשי הפורום

מזלזלים בי, ובמה שעבר עלי, ובנסיון שלי.

אבל אני חייב לתת את הנקודת מבט שלי,

בתור אחד שחווה את ההתערבויות של האבא

מספר פעמים.

ולפי הנסיון המר שלי, כדאי להגיב בהקדם.

ולשים סטופ, וDon't לפני שפורשים

ומוותרים.

יש כאלה בעולמנו, שלא יכבדו אותך ולא יתחשבו בך,

אלא אם כן יהיה עליהם איום.

לצערי ולצערנו, לא מדובר רק על הערבים בעזה.

באמת מתכון לפירוק בית בישראל

מה זה להציב לה גבולות? אתה הבוס שלה? איזו זוגיות זו?

אם היא פוגעת בך/משפילה אותך/ח"ו נוהגת באלימות כלפיך או כלפי הילדים- אני מבין שיש מקום לדבר בשיח של הצבת גבולות. גם אז, תלוי נסיבות (לא כל פגיעה היא מקום לאולטימטום)

אם היא רוצה לצאת לחופשה עם חברה/אמא/אבא/לבד- יש הרבה מקום לדבר על זה מתוך הקשבה והבנה, במיוחד אם זה מפריע לך. 

אבל, ככל וזה לא במקום הקשר בין בני הזוג, אלא פעם בהרבה זמן, למה זה לא אפשרי בעינך? או בעיני הפותח? זמן איכות עם הבת מבורך, אולי לא מקובל חופשה שלימה ללא הבעל, אבל, זה לא קיצוני באופן של לשבור את הכלים בעיני.

והשיח  שקובע שזה משפיל ופוגע- מה זה? מי אמר שכך באמת? אולי ניתן לתת הסברים פחות דרמטיים?

להפך, מתוך הרבה כבוד לניסיון שלו, אני לא אתקרב לסיגריות.

כך גם כאשר אתה ממליץ לאדם שאינך מכיר שהוא חייב להתגרש, אני זוכר טוב מאוד שאתה עצמך התגרשת, ומתוך כבוד לניסיון שלך אני אמנע מלקחת ממך עצות על פירוק זריז של הנישואין.

או להציב גבול תקיף של אם... אז...

אלה לא שתי האופציות היחידות.

אבל אלה שתי אופציות שמה שבולט בהן זה מחסור משווע בתקשורת.

נופש עם האבא מאוד לא נפוץ

אלא אם כן יש קשר מיוחד במינו

וגם אז. בד"כ זה יכול להיות כל הבנות יחד עם האבא וכו"

אתה יודע מה האינטרקציה המשפחתית ואתה יודע כמה מוזר או לא.

ולהבין אחד את השניה ואחת את השני

מה המצב המשפחתי, מי יזם את החופשה, האם אתם יוצאים/חשבתם לצאת לחופשה ואם לא למה, מה היה עד היום בקשר עם החם ועוד המון.

יש  מליון שאלות שיכולות לשנות את התמונה מקצה לקצה ולתת אור.

כלומר יכול להיות שאם תציע לה לצאת, והיא תרצה, והשיחות שלכם יעלו שלב ותדברו על רגשות ועל עתיד ועל דברים שגברים ונשים מדברים עליהם בדייטים, אז המשיכה המינית תגיע ותהיה לא פחותה מכל מה שחווית עד היום.

במילים אחרות, לא הייתי פוסל קשר רומנטי איתה בשלב הזה רק בגלל חוסר במשיכה מינית, במיוחד אם זה לא שידוך אקראי אלא מישהי שאתה כבר מכיר והיא מוצאת חן בעיניך, כלומר יש לה תכונות שאתה אוהב ומעריך וכו'.
 

אגב, למה להגיד משיכה פיזית במקום משיכה מינית? משיכה פיזית זו משיכה של מגנט, ש... פיזית נמשך למשהו אחר.

איננו חיות ואיננו חפצים, אנחנו לא נמשכים פיזית לשום דבר, לא לנשים ולא לגברים ולא להמבורגר נוטף שומן או לגלידה טעימה... בידינו הכוח לבחור מה לעשות עם הרצונות שלנו.

קודם כל אתה צריך לעשות עבודה פנימית על מה טוב בך ואיפה נקודות העוצמה שלך במערכת. זה אפילו לא קשור לאישה שתרצה אותך או לא. זה פשוט שלך.

אנחנו מעריצים אנשים לא בהכרח כי הם מושלמים, חכמים במיוחד, צדיקים במיוחד...

יש הרבה סיבות לכך שבני אדם מחליטים להתחתן, אם היינו צריכים להיות מושלמים בשביל להתחתן וללדת ילדים, העולם כבר היה נחרב.

בחורה מחפשת בחור

לא רק כדי לשאת אליו עיניה בהערצה

אלא כי אם זאת אופציה הלכתית נהדרת

להעביר חיים משותפים עם מישהו , רצוי שזה יהיה

מישהו שנהנים איתו .

(הערצה בעיניי זאת מילה קצת פטרונית, לכן לא כותבת אותה בתגובה הכללית)

ממילא עם ההיכרות באה הערכה גדולה

(ולא חסר על מה להעריך)

מצד שניהם - לשניהם (זה הדדי)

וממילא "נשיאת העיניים" מבטאת את המשענת של כל אחד מהם ביחס לביחד הזוגי .

דבר נוסף

כולנו בני אדם

שוגגים או מזידים

המודעות לחולשות והאומץ לעמוד מולו ולתקן, זו מעלה גדולה.

העבודת מידות לא נגמרת אף פעם

ותמיד יש מה להשתלם ולהוסיף.

בעיניי

זה לא צריך למנוע היסוסים להקמת בית עתידי

אולי כן הבנה מה אתה רוצה להיות ולשאוף לכיוון בצורה מעשית.

בהצלחה!

.

בשביל זה להתחתן?

אפשר להעריץ מישהו מרחוק...

בחורה מחפשת הרבה יותר מישהו שיאהב אותה, שיעריך אותה,  שיכבד אותה.

ברור לי שלכל אחת גם חשוב שבן הזוג יהיה מישהו שהיא מעריכה ואוהבת אבל בגדול זה די בא ביחד.

אני לא חושבת שמישהי מצפה ממך להיות מושלם. כל עוד היא לא מושלמת כנראה

אלא שתהיה התאמה

שהערכים יהיו דומות

השאיפות קרובות

הגיוני שיש בחורות שכמה קללות ירחיקו אותן לצמיתות, תצטרך למצוא מישהי שזה לא אישיו מרכזי אצלה (רוב הבחורות לדעתי)

1. מזל טוב! שתזכו להקים בית נאמן, שמח ואוהב בישראל
2. יכול להיות שהדיבורים שלך על החששות שלך, מלחיצים אותו או אותך ולכן הוא מנסה להקטין אותם?
   אם למשל הוא מבין ממך (אפילו אם זו כלל לא כוונתך) שיש לך מחשבות שניות בקשר לחתונה, שאת אולי לא בטוחה שזה הזמן המתאים עבורך, שאת חוששת מכל השינויים האלה... אז יכול להיות שהוא מנסה בדרכו להגיד לך שזה לא באמת נורא, שהשינויים לא כל כך משמעותיים, שאת סתם מגזימה... ובעצם בזמן שאת רואה חוסר רגישות, הוא מבחינתו הכי רגיש שיש - הוא עוזר לארוסתו להרגע ולהגיע שמחה יותר ושלמה יותר לחתונתה. 
3. בזוגיות, הדרך הכי טובה לפתור בעיות היא לדבר עליהן. לא ברמז, לא בתקווה שהצד השני יבין שכואב לי ויבוא מיוזמתו לעזור... לדבר ישירות!
   
   את יכולה למשל להגיד לו, בזמן שבו שניכם בטוב (שבעים+רגועים+לא ממהרים לשום מקום+מיושבים+עירניים וכו'), בדיוק את מה שכתבת לנו כאן:
   אני מאוד חוששת ולחוצה מכל השינויים הגדולים שעומדים לקרות בחיי, ולמרות שאני בטוחה ב-100% ברצון שלי להתחתן איתך, החששות האלה מלווים אותי ומציקים לי. בזמן האחרון ראיתי שאתה לא כל-כך מבין כמה החששות שלי גדולים, ולכן חשוב לי לשתף אותך שאני אשמח שתגלה יותר הבנה והכלה כלפי החששות שלי".

בהצלחה!

וזה נורמלי וטבעי שהוא לא מבין אותך, כדי גברים ונשים חושבים אחרת זה מזה.

נשים הרבה יותר על הצד של הרגש, הגברים הרבה יותר על הצד הטכני, על משימות ומטלות  א' ב' ג' שצריך לבצע ולסמן ✅️, בוצע.  

אי"ה אחרי שתתחתנו, בעזרת ה', תגלו, כל אחד ואחת מהצד שלו, עד כמה רבים הפערים בעיכול ועיבוד אירועים וחוויות , בינך ובין בן הזוג שלך.  

כל זוג עובר מעין משברים סביב חוסר ההבנה של המד השני בתחילת החיים המשותפים ובמהלך השנה הראשונה.  

הספר המפורסם (וכבר די ותיק וישן) "גברים ממאדים ונשים מנוגה", מטפל בנקודות הללו.  

שווה להשיג או לקנות את הספר, לקרוא. להחכים, ללמוד ולהבין איך מתנהלים בזוגיות תחת ההבנה שיש פערים ביולוגיים טבעיים בין הראש והמוח הגברי והנשי.  

לעצם החששות שלך:

מבחינתו, כשנגיע לצורך להתמודד עם קושי כזה או אחר, נתמודד.  נמצא פתרונות.

אין לי מה להיות מוטרד עכשיו ממה שטרם קרה.  

ככה עובד הראש הגברי.  

אני נשוי כבר כמה שנים.

יש לנו בבית שני רכבים.  אשתי נוהגת הרבה שנים.  היא לא מסתדרת עם חניות.  לא יודעת / לא מנסה אפילו, לחנות בין 2 מכוניות אם אין מרווחים של הרבה מטרים כדי לחנות את הרכב בלי תמרונים.  

חייבת הרבה ספייס space כדי לחנות.  

כשהיא צריכה לנסוע למקום חדש, היא מאוד מוטרדת מה יהיה עם החניה.  והיא מדברת על זה ומשתפת שהיא מוטרדת ומפחדת שלא יהיה לה איפה לחנות.  

גן כשנוהגת למקומות מוכרים הידועים כבעיתיים עם חניה, מראש תעצור ותחנה במרחק גדול.

כמה שניסיתי לשכנע אותה שקודם מגיעים ואז מחפשים פתרון חניה.  לא מוטרדים מראש... מגיעים,  אם יש חניה נוחה, מחנים מה שמוצאים, ואם יש בעיה מתרחקים ומחפשים חניה.  

ככה זה כבר שנים.  

הוא גבר... לא משנה כמה יסבירו לגבר מה זה אומר להיות בהריון וללדת- כל עוד הוא לא חווה את זה הוא לא יבין, וזה בסדר, זה העולם. יש דברים שהם רק לנשים כמו שיש דברים שרק גברים מבינים ביניהם. הרבה נשים גם לא מבינות אחת את השנייה כי כל אחת חווה את זה אחרת.

הוא כמובן עדיין יכול ורצוי שיהיה סימפתי אלייך.

נקודת ההנחה שהוא יבין אותך בדיוק וידע מה עובר עלייך גם בלי שתספרי לו- סתם מתסכלת.

כמו שאת לא תביני מה קשה לו עם דברים שאת לעולם לא תעשי, מה קשה לו להבין אותך (זה יכול מאוד לתסכל אותו חח), זה לא אומר שאת לא טובה מספיק או לא בוגרת מספיק. את פשוט צריכה את ההכוונה שלו.

תנסי לחשוב עם מה הוא כן מתחבר- הוא לא מבין את השינוי בעבודה? הוא אולי יבין את הפחד שלך ממקום חדש, או משינוי בכלל- תסבירי למה השינוי מפחיד אותך, למה משהו מציק לך... מאמינה שהוא חווה שינויים בחיים, אולי לזה יהיה לו קל להתחבר

ולא בושה להגיד לו מפורשות- אני משתפת משהו אני רוצה שתגיד לי מילים מרגיעות, אני לא רוצה פתרונות. כשאתה אומר שאתה גם חווה את זה אני מרגישה שאתה פשוט מנפנף את הקושי שלי ואני מחפשת תגובה אחרת... הוא ישמח לתת לך את התגובה שאת רוצה! את התמיכה שאת רוצה

מה זה להיות בהריון

זה לשכב על הגב כל היום ולהגיד שקשה

(אני לדוגמה עושה את אותו הדבר גם בלי להיות בהריון.

ככה שאין לי שום קושי להבין)

וללכת לאט בכוונה, גם אני עושה -

הקיצור אין שום בעיה להבין.

אין לך מושג על מה אתה מדבר,  כמובן

חס וחלילה!

זה מגביל זרימת דם לרחם!

חייבים לשכב על צד שמאל.

לבקשת רק אני

נחמד מצידך...

בתור אישה בהריון, לקרוא את התגובה שלך זה מקפיץ

אתה מוזמן למחוק אותה.

ממש גבר לחתונה אתה

לרגע חשבתי שאת רצינית

אבל בכרטיס כתוב "נשואה"

בשונה ממך כלפי מי שתהיה אשתך

ותקיים את חובת האשה לכבד את בעלה.

בע"ה יהיה כזה מושלם

תראו מה הרב אומר בסוף הוידאו של דקה

תוהה מה מגיבים על זה

להציג לך אולי המלצה של הריון בסיכון למנוחה?

תוצאות מוניטור עם פירוט צירים מאמצע ההריון?

הלוואי וזה היה ככה פשוט, לשכב ולהתלונן שקשה.

בעלי ב''ה מבין אותי טיפטיפה יותר ממך 😍

אנ'לא ילדה אני גברת

אתה לא מגיע לי לזרת

אתה לא מבין מאני אומרת

טראומה.

מי כתבה את השיר הזה?

אותה אישה נדירה  

מישהי שחיה מלהתנשא על הזולת.

(שלא מייצגת 99% מהנשים כמובן)

נדבקתי ממתוקות בעבודה.

לא יודעת מי כתב את פיסת ההשראה הזאת, אבל בטוח לא וירג'יניה וולף ולא זלדה ע"ה.

זה של הגאון בנגלה, הבעל מנגן, המשורר ברוח קודשו-

ר' אויימער אדמרוביץ'.

ובין אם הן מתנהגות כפי ש"הרב" (לשיטתך)

עומר אדם "מחנך" את בנות הדור

השיר גרוע וחמור

שמי יודע כמה גירושין, 

וילדים שגדלים ללא הורה

נגרמו בגינו.

אשה צריכה לכבד את הגבר שלה ולשוחח עימו בגובה העיינים ובענווה

ולא להרגיש, מי הוא בכלל, ומה הוא מבין.

אח"כ החשיבה הזאת יכולה לחלחל

ולהשפיע על ההתנהגות שלה ולהזיק

0

אין דבר כזה גם,

"לא היה כלום, כי אין כלום"

גבר שלא מגיע לזרת של אשתו?

נורא ואיום איזה יחס מזלזל ומתנשא,

אני מזועזע עמוקות, ומביע דאגה חמורה

ואומר בשארית כוחותי האחרונים: Don't 

אבל רציני,

למה כל פעם שאשה מזלזלת בבעלה,

זה חמוד בעיניך

ואם בעל יגיד לאשתו כזה משפט,

אע"פ שהיא באמת לא מגיעה לזרת שלו

(כשהוא מרים יד ועומד על שרפרף)

כולם פה יזדעזעו ויגנו, את דבריו הקשים

ולא ככה מדברים לאשה.

ולגבר כן?

תחשבו שנית על דרכיכן/ דרכיכם

זה שיר טיפשי,

רוב השירים טיפשיים,

אני פשוט לא חושב שמישהו התגרש בגללו

שהיא שרה את זה על בעלה?

אולי זה גבר אחר שטמטם אותה ואז באמת מי הוא בכלל.

וגבר צריך לכבד את אשתו ולא לזלזל בקושי שלה כשהיא בהריון.

מי יודע כמה גרושים וילדים שגדלים ללא הורה

זה בגלל שהוא זלזל באשתו ששכבה במיטה סוחבת את הילד שלו 

מה אני חושבת ומה השיטה שלי.

אתה מוצף ומשליך ומספר לעצמך סיפורים ואין לך מושג והכי גרוע זה שאין לך ואתה בטוח שיש לך ואתה עוד מדבר על ענווה.

אבל אתה צודק בדבר אחד- אשה צריכה לכבד את בעלה.

ממש במפורש.

''אני הולכת לשתף אותך בדברים שמטרידים אותי ואני רוצה שפשוט תקשיב, ואז תגיד לי ''וואו, זה באמת נשמע קשוח. האם יש משהו שאני יכול לעשות או לומר שיעזור לך להרגיש יותר טוב?" אני לא רוצה ש''תשכנע'' אותי שזה לא כזה נורא, אני לא רוצה ש''תוכיח'' לי שגם לך קשה. פשוט תקשיב לקושי שלי ותציע לי תמיכה רגשית''

את נורמלית לחלוטין בתגובה ה''משתבללת'' שלך כשהוא לא נענה ברגישות לפתיחות ולפגיעוּת שאת מפגינה כלפיו. זה קשה להיפתח וכשהפתיחות נפגשת עם קשיחות ואטימות זה לא מעודד להמשיך ולשתף.

הוא נשמע מקסים ואת נשמעת מודעת לעצמך. זה שילוב מנצח. את יודעת מה את צריכה והוא גבר טוב והוא יהיה בעל טוב. רק תבקשי ממנו. אני בטוחה שהוא ישמח לתת לך את כל מה שאת צריכה ושהוא יכול לתת. 

ולמה? כי אחרי שתינשאו, מאחר שיש לו מידות טובות, והוא אוהב אותך (ועוד יאהב הרבה יותר בעז"ה) הוא פשוט יראה בעיניים את ההבדלים ויבין

מרחוק טיפה קשה לקלוט את הניואנסים האלו שעושים את השינוי שלנו לגדול משלהם

אנחנו הנשים ממש חזקות בזה, והרבה גברים פחות

סתם אנקדוטה: 

כשהתחתנו בעלי לא ידע מה זה כסף וכלכלת בית, ממש תלוש לחלוטין

חשב שהירקות צועדים מהירקן הביתה בעצמם בערך

היום עושה את כל הקניות ומנהל את חשבון הבנק

זה קצת דומה...

חשוב שילמד את זה. אולי תבקשי מהמדריכת כלות שתדבר עם המדריך שלו על זה. זה נהוג לעשות ככה.

זה מאד חשוב ולצערי בתרבות בארץ שהגענו בעור שינינו מהגלות לא היה פנאי לדבר על רגשות ולהתעסק בזה. עכשיו ברוך השם יש פנאי, כמה שקשה עם המלחמה אבל עדיין

אם את רוצה להעלות את השיח בעוד רמה, את יכולה לשאול אותו ''מה זה עושה לך כשאני אומרת שאני זקוקה לזמן לעכל שינויים? איך אתה מרגיש כשאני משתפת אותך?"

יכול להיות שפתאום תגלי שכשאת אומרת שאת צריכה זמן לעכל, הוא שומע ''אני לא מרגישה בטוחה בקשר שלנו'' כשזה בכלל לא מה שאת אומרת. ואת יכולה לומר - אני מרגישה בטוחה בקשר שלנו, ואני זקוקה לזמן כדי לעכל. זה לא סותר. אני בוחרת בך ואני בטוחה בך. לכן אני יכולה לשתף אותך בתחושות שלי. אתה המקום הבטוח שלי''.

יכול להיות שהוא יגיד ''כלום''. ואת יכולה לומר ''סבבה, אבל אני ארגיש יותר טוב אם תגיב בצורה אוהדת, תשאל אותי איך אני מרגישה, תגיד ''תודה ששיתפת אותי'' ''אני תמיד כאן בשבילך'' ''אני שמח שאת מרגישה בנוח לשתף אותי'' כדי לעודד אותי ולגרום לי להרגיש שאתה שומע אותי, מקשיב לי ואכפת לך ממני. אתה לא צריך להבין, אבל אני רוצה שתקשיב''.

עוד העלאת שלב היא לומר לו את מה שאמרת לנו ''כשאתה מגיב ביובש אני משתבללת. אני לא רוצה לא לרצות לשתף אותך במה שעובר עלי. אני רוצה שתדע איך אני מרגישה. אז כשאתה מגיב בצורה אוהדת זה מעודד אותי לשתף אותך יותר, וכשאתה מגיב ביובש אני פשוט נסגרת. אני לא רוצה להיסגר כלפיך. אני רוצה להתבטא בפתיחות. תעזור לי להרגיש בנוח להפתח מולך''. 

הוא היה שודד -> הוא תמיד הושיט ידו לאנשים מסכנים, במיוחד לזקנות ברחוב

הוא היה מציצן -> תמיד חיפש לראות את היופי שבכל מקום

היה שליח -> היה אכפתי, דאג שאף אחד בסביבתו לא יישאר רעב

מצטרפת לתגובות קודמות, יכול להיות שהוא שומע בחששות שלך היסוס לגבי ההחלטה להתחתן, ולכן מקטין אותם.

עוד דבר שכדאי לדעת, זה שמה שגבר הכי רוצה בקשר זה לשמח את אישתו (או כרגע ארוסתו). לכן מה שהכי קשה לו, זה לראות את האישה שלו עצובה, ועוד יותר אם היא עצובה בגללו. לכן הוא הרבה פעמים יגיב בצורה לא הגיונית בעיני האישה - יקטין את הקשיים שלה, ישקע הפלאפון כדי לא לשמוע אותה, יאשים אותה - הכל כדי לא להרגיש את הכאב שהוא לא מצליח לשמח את האישה שלו.

יכול להיות שמה שהוא שומע כבר עכשיו זה שלא יהיה לך טוב כשתהיו נשואים, והוא פשוט לא יכול להכיל את זה. כי הוא הכי בעולם רוצה שיהיה לך טוב.

צריך ללמוד לדבר על זה נכון. למשל אם תגידי לו מה ישמח אותך, נראה לי שהוא הרבה יותר ישתף פעולה (למשל - "אני דואגת שיהיה לי קשה שנגור רחוק מהמשפחה שלי. נכון שאתה תזרום איתי אפילו אם אני ארצה לנסוע לבקר אותם פעמיים בשבוע בחודשים הראשונים?". או "אני דואגת שיהיה לי קשה להתרגל לכיסוי ראש. נכון שאתה תתמוך בי ותעודד אותי? ונכון שזה הגיוני שאני אקנה מטפחות קצת יותר יקרות אם אני אצטרך את זה כדי להרגיש יפה?")

בהצלחה ♥️

"וואלה תהיה גבר" ?

צריך להבין לעומק מה קורה, להבין את העולם מהעיניים של השני.

אם את מדברת על הרגשות והחששות שלך זה בסדר ונשי,

אבל אם הוא מדבר על הרגשות שלו הוא בכיין ולא גברי?

מה גברי בעינייך?

חשוב שהוא יבטא רגשות.

בדרך הטבע לרוב אשה מחפשת אצל הגבר כתף חזקה להשען עליה, מחפשת להרגיש ממנו שהוא איתה ומבין ותומך. כל מה שצריך זה הקשבה והזדהות. זה מטמורפזה בשבילו.

הוא צריך ללמוד לעשות את זה אבל זה לא יקרה מעצמו וזה יקח זמן, אם הוא איש רגיש זה יקח פחות זמן.

מקווה שיש לכם הדרכות כלה חתן איכותיות

קחו נשימה

@די שרוט   😜

כמו כל עצמאי - בסוף זה תלוי רק בך.

תהיי טובה, תדעי לשווק את עצמך, הלקוחות שלך יתחילו להעיף את השם שלך מפה לאוזן - לא תצטרכי עבודה נוספת.

אם לא תהיי טובה, או שתהיי טובה אבל לא תדעי לשווק את עצמך וכו' - תצטרכי עבודה נוספת.

כל זה נכון אחרי שהעסק יהיה קיים כבר תקופה ארוכה.

בתקופה הראשונה (חודשים/שנים), גם אם תהיי הכי טובה בעולם את כנראה תצטרכי עבודה נוספת (או לחיות על חסכונות) כי הלקוחות לא מגיעים בהמוניהם לדמות חדשה בתחום, לוקח זמן עד שהעסק מתחיל לצבור שם ולקוחות. 

תחשבי האם נוח לאנשים להגיע למקום הזה

אם לשקול לפתוח קליניקה איפשהו..

אני אישית, מאמינה שהרבה כמוני

מעדיפים איש מקצוע שעשה תואר בפסיכולוגיה או עבודה סוציאלית,

כאלה שיש להם את הבייסיק הזה

לכאלה שעשו ''רק'' קורסים מקצועיים כמו cbt nlp וכו' - קצת יותר קשה להיכנס לתחום. צריך כמובן להיות ממש טובים כדי שהשם יילך לפנייך. 

בלי השכלה אקדמית פורמלית בכלל אי אפשר להכלל באגודה למטפלים זוגיים.

בפועל. לצערנו. יש גם הרבה כאלה שעשו קורסים קצרים ומתחילים לטפל. חלקם עושים נזק לא קטן.

(מה שמפליא שיש כאלה שהולכים אליהם, הם היו הולכים לאדם שלמד רק קורס קצר בשביל לקבל טיפול רפואי? כנראה שלא. ולא היו מתפשרים על פחות מרופא)
 

20240717234235.pdf

אנשים לא מקבלים חיסונים כי הם ראו סרטון ביוטיוב של "רב" עם זקן שאומר שחיסונים זה פויה (הוא גם אומר שקלוריות לא קשורות למשקל - עובדה שאם אתה שותה כוס מים אתה עולה במשקל למרות שאין במים קלוריות).

אנשים לא מביאים לילדים שלהם אנטיביוקטיה כי יש קבוצת פייסבוק שבה מישהי אמרה שהכי טוב זה לתת לגוף להתמודד לבד.

אנשים חולים הולכים ל"הומאופת" שייתן להם שיקויים שונים ומשונים, תמורת מאות שקלים עבור אותו חומר פעיל שיש בכוס תה.

עוד מעט תשעה באב - ואני נטרף מכמות האנשים שהולכים וקונים תרופות (היוש לכל המשווקים של פוראבר) שנועדו "להקל על הצום", למרות שהן מקלות רק על חשבון הבנק של המשווק.

ואתה חושב שאנשים לא הולכים לקבל טיפול רפואי משרלטנים?

אבל הם מיעוט לעומת כמה שהולכים לרפואה המודרנית.

לא כך בטיפולי הנפש.

שם לא כ"כ קריטי לרוב שיהיה למטפל את ההסמכה המתאימה.

ועל זה אני מתפלא.

לא תמיד אנשים יודעים ולרוב הולכים לפי המלצות.

בעיניי זה גם קצת שונה מרפואה פיזית, תחום הנפש מתבסס הרבה על אינטואציה, ניסיון וקשר בינאישי.

אני לקראת סיום תואר בפסיכולוגיה ואני מהינה שעדיין העולם המודרני יודע מעט על נפש האדם, יש המון מחקרים שאפשר לראות מהם שהדברים מעורפלים, כלומר כל מחקר כמעט ניתן לכמה פרשנויות והמסקנות לא חד משמעיות (גם אם החוקר הגיע למסקנות כאלה, אפשר למצוא הסברים חלופיים לממצאים או שהמחקר לא בהכרח מעיד על המציאות הכללית).

כי קשה למדוד, קשה לבודד משתנה אחד או לאבחן מה גורם למה ומה משפיע על מה.

ברפואה רגילה יותר קל למדוד מספרית, למשל רמה של משהו בדם, צילום וכו'.

לא כל פסיכולוג קליני הוא בהכרח אדם עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה, אמפתיה למטופלים ויכולת להתחבר אליהם ולהוביל אותם לתהליך מרפא. זה שונה מאשר סתם טיפול פיזי - מאבחנים, נותנים תרופה או ניתוח וזהו.

למרות כל מה שכתבתי, אני כן חושבת שכדאי שיהיה בסיס ידע רחב - גם כדי שהצד השני יוכל לסמוך עליי (כמו שאתם כותבים), גם כדי שאדע מתי אני לא יודעת וכדי לא להזיק - לא כל מטפל יכול לטפל בכל דבר, וגם כדי שכן ארוויח את הידע שכן נרכש לאורך הדורות, שגם אם הוא מעורפל ולא חד משמעי יכול לתת כיוון.

התחום פרוץ

כמו שפשוט אני כתב

למרות שבאמת התחום הזה פרוץ ויש רמות שונות מאוד.לצערי אין תואר שני ביעוץ זוגי אלא רק לימודי תעודה.

יש תואר שני כללי בפסיכולוגיה, אבל לא כל פסיכולוג הוא בהכרח יועץ זוגי טוב כי ההתמחות היא לאו דווקא בזוגיות, זה תחום קצת שונה מאשר טיפול נפשי.

לחלק מהתוכניות אפשר להתקבל רק עם תואר שני בפסיכולוגיה וחלקם יקבלו כל מי שרוצה - וכמובן יש את כל המנעד באמצע.

גם התוכניות עצמן מאוד שונות בהיקף, במקצועיות וכו'.

אבל חוץ מעניין ההשכלה אני רוצה לשמוע על העבודה עצמה.

כפי שכתבת 🙏

(המספר שלי נמצא גם בחתימה וגם בכרטיס האישי,

תוכלי לשלוח וואטסאפ/הודעה ונוכל לקבוע זמן שמתאים לשתינו לשיחת טלפון/הקלטה קולית בה תוכלי לשאול הכל ואשתדל לענות על הכל בשמחה ב"ה )

המון ברכה והצלחה ב"ה 🌷

נראה לי שלהיות קמצן זה קשה , לחיות עם קמצן קשה פי אלף

הייתי משקפת לו, כל פעם קצת עד שיבין אבל מהכרות עם קמצנית מקצועית בזבוז ממש כואב להם בלב אז צריך הרבה שיח על זה.

תחילה ניסיתי להגיד בעדינות, נעלב מאוד.... עשה לי מצפון ואמר שהוא "מחושבן".

זה הגיע לשלבים של כעס ותסכול אצלי אז זה יצא שגם אמרתי לו את זה ממש לא בעדינות.

התוצאה שזה התדרדר למצב גרוע בניינו.

היינו בטיפולים שלא עזרו...

לכן כתבתי שרק מי שחי עם אחד כזה יבין אותי

ראבק, למדתי הקמצנים מתכוונים לשמור את הכסף .

בזבוז זה שהילד פתח חטיף ולא אכל

בזבוז זה שהילד נועל נעליים חדשות לסתם טיול

בזבוז זה שהיא לא מוציאה מה שלא חייב. מה שלא חייב זה בזבוז.

ולפעמים גם פחות ממה שצריך, מבחינתה שיהיה חסר קצת העיקר לחסוך.

אני חושבת שמי שקרוב לאנשים מהסוג הזה צריך לשקף, להכניס לפרופורציה ולהעמיד במקום לפעמים, כן.

לא רוצה יותר מדי אאוטינג אבל אני סוג של חיה עם מישהי כזאת אבל לא פתוחה איתה מספיק כדי להגיד לה. 

אולי צריך לשאול, איך מתבטאת הקמצנות שלו?

הוא חוסך? משקיע?

ואם את לא בזבזנית אלא קונה מה שצריך, כי בסוף צריך לחיות ולנהל חיים, אז אולי לשבת ברוגע ולהסביר לו.

אולי לבקש ממנו לנהל ביחד את המצב הכספי של הבית ומתוך זה לראות ולהראות שההוצאות הן לא בזבוז אלא מחייה 

שכשהתחתנו בעלי היה קמצן ממש. ברמה שבחרנו מקום מגורים לפי חישובים של כמה יעלה באוטובוס... (הוא היה חייל אז בחרנו מקום רחוק מאוד מאיפה שהוא היה צריך וקרוב אליי, כי הוא לא צריך לשלם).

עם השנים התהפכנו, לאט לאט הוא מבזבז ועכשיו אני מתעצבנת על כמויות הבזבוזים שלו...

זה משהו לגמרי הפיך 

מה גרם לך לשנות התנהלות? (היית בזבזנית?)

את בטוחה שהוא מבזבז ולא קונה מה שצריך ופשוט בגלל שהיה בעבר קמצן את רואה בו היום כבזבזן על כל קניה?

לאט לאט מתחילים לעבוד ויש כסף אז אפשר יותר להוציא... הוא כן קונה הרבה שטויות כי הוא אוהב לקנות בעלי אקספרס ודומיו... יש הרבה דברים שצריך אבל יש גם הרבה שלא...

ואני פשוט לא בתפקיד של הקניות, הוא אוהב לקנות גם בסופר אז אני משאירה את כל הנושא הזה לו... 

אבל ב"ה שיש ולא חסר.

אם השארת לו את הקניות אז אולי זה לא מאוד מעצבן אותך... והאמת והשלום אהבו 

מאדם שהגדרת קמצן לאוהב קניות.

ב"ה שכנראה חי בתודעת שפע

כל עוד לא מבזבז ואתם בסדר עם זה אז הכל טוב 

אני חושבת שאם את באמת רוצה שהוא ישתנה, את צריכה לא להכניס אותו להגדרות (כמו 'קמצן'), כי ברגע שיש על אדם תווית, יש לו פחות רצון להשתנות.

האם חשבת פעם על היתרונות שבו?

על העובדה שהוא אחראי.

לא אימפולסבי.

מצליח לשלוט בדחפים שלו.

חושב לטווח רחוק.

חרוץ ומוכן לעבוד קשה.

מצליחה לראות גם את היתרונות שבהתנהלות שלו?

מתוך ראיית הנקודות האלו, לדעתי, את לגמרי מוזמנת לקנות מה שאת רוצה, אבל לא בהתרסה. באמירה פשוטה של- "אני יודעת שאתה מאוד אוהב אותי, וממש הייתי צריכה את השמלה הזו כדי לשמוח בחג. אז קניתי לי. ואיזה כיף שיש לי אותך, שבזכותך יש לי מספיק כסף לקנות דברים שאני צריכה!'.

בלי להסתיר ובלי 'דווקא'.

אלא מתוך הערכה אמיתית למקום שלו, ובו זמנית גם דאגה אמיתית לצרכים שלך.

אבל מה שהכי חשוב בעיני זה להשתחרר מהצורך להוכיח שהוא קמצן או שמה שקנית זה לא בזבוז.

סביר להניח ששניכם צודקים. שהוא רוצה לחסוך כי לקנות דירה בארץ הזו (או לעזור לילדים לקנות דירה...)- זה באמת דבר קשה מאוד מאוד. ושאת רוצה ליהנות מהכסף כבר עכשיו.

שניכם צודקים. שניכם רוצים בטוב. 

אתם צריכים להצליח לראות את זה, לשקף את זה אחד לשני, ואז לכל אחד יהיה קל יותר לחיות עם השוני של השני.

בעלי היה ממש, אפשר להגיד חסכן. לא אוהבת את המילה קמצן. הוא חי כמה שנים לבד והתרגל לחיות מכלום. רהיטים, רק דברים שמצא, או יד שניה, בגדים גם לא היה קונה, רק מה שקיבל מיד שניה. אוכל הכי פשוט ובסיסי שיש וכו' ואת כל הכסף שהרוויח חסך. כשהתחתנו, הוא רצה להמשיך לחיות באותו הסגנון. זוכרת כשנולד לנו הילד הראשון, לי היה ברור שצריך לקנות לו את כל הדברים, בעלי ממש לא הסכים. קנינו עגלה, מיטה, סלקל חדשים כי אני ממש התעקשתי על חדשים. הוא רצה רק יד 2, קיבלנו מתנות מהמשפחה וקנינו בזה את הדברים. אבל בגדים למשל, הכל יד שנייה מבני דודים או חנויות יד 2. את החולצה הראשונה קניתי לילד כשהיה קרוב לגיל שנה... משחקים גם לא קנינו, רק מתנות שהילד קיבל ודברים שהכנו לו לבד.

ההורים שלו אנשים עמידים, אבל חיים חיים מאוד פשוטים. גם לא מוציאים כמעט הוצאות שלא נצרכות בעיניהם, ואולי גם בזכות זה נהיו בעלי הון. כי בסופו של דבר קנו בתים לכל הילדים שלהם (גם לנו). ועשו השקעות חכמות עם מה שירשו/ הרוויחו. הם כן היו נוסעים לחו"ל מידי פעם, אבל גם שם חסכו מאוד, אכלו מינימום, לנו במקומות זולים וכו'. מצד שני, הם אנשים מדהימים שבאופן קבוע תורמים לכל מיני דברים, אם בכסף ואם בזמן וביכולות שלהם. את כל זה סיפרתי רק בשביל להבין שלפעמים 'קמצנות' יכולה גם להשתלם, וצריך לראות האם הקמצנות היא איזהי אובססיה או שזה אורך חיים חסכני. בעלי בסופו של דבר השתנה עם השנים. הוא ממש לא פזרן, ואנחנו גם לא כאלה עשירים שיכולים להרשות לעצמינו, (למרות שלא משלמים משכנתא... ) אבל אחרי שיחות רבות ביננו, ולפעמים גם מריבות,   הוא כן מבין היום שצריך לקנות בגדים ואפילו קונה לעצמו מידי פעם, למרות ששונא את זה, ושצריך לאכול יותר מלחם וקצת ירקות ועוף בשבת ושילדים צריכים גם חוגים ומתנות לחגים ועוד... באיזשהו שלב בחיים הוא אמר לי שכנראה הוא לא מבין כלום בצרכים של המשפחה ושאני אקנה בעצמי מה שצריך (בדברים הקטנים, בהוצאות גדולות חושבים ביחד). וכל פעם שאני קונה לאחד הילדים מתנה ליום הולדת נגיד, או בגדים ונעליים לעונה החדשה, הוא אומר לי תודה שאת דואגת למשפחה שלנו. 'תודה שאת שמה לב וחושבת מה כל אחד צריך, אני לא מצליח לשים לב לזה'. ממש ככה. וזהו. הוא שחרר.

האם יכול להיות שיש לחץ כלכלי שאת לא מספיק מודעת/שותפה אליו?

לפעמים (שוב, בלי להיכנס למקרה אישי של אף אחד), יש נשים שמצפות מהבעל "לפנק" אותן, זה לא תמיד בהכרח רע, אבל גם לא תמיד מציאותי(במיוחד אם הן עצמן אינן נושאות בעול הפרנסה מספיק), ויכול להיות שמה שאת מפרשת כקמצנות, זה בסך הכול ריאליות...

ככל ויש משהו בדבריי, אולי תציעי לו שאת מוכנה לקחת על עצמך יותר מהעול של דאגה לחשבון הבנק, מה שאומר שאת גם תשאי בתוצאות מה שנתפס אצלו כבזבוזים ולא הוא...

ככל שאמרתי דברים לא קשורים, אני מושך את דבריי אחורה...

בהתחלה היו לו תקלות אבל באו וסדרו אותו ועכשיו הוא עובד מעולה.

השירות לקוחות מאוד טוב כל דבר הם באו וסדרו בלי לסובב אותנו ובלי בעיות

לחמי וחמותי היה אחד מברי המים המאושרים לשבת

לא היה ניתן לשתות ממנו. טעם לא טעים

היה עדיף לשתות ישירות מהברז.

לנו אישית יש תמי4

וכמה בקבוקי זכוכית שאנו ממלאים לפני שבת

ושמים מיחם.

כן. זה פחות נוח.

אבל מפונקים אצלנו עם הטעם של המים.

פשוט חפשו בגוגל "שינוי כתובת משרד הפנים"

כך שבעלך יכול להרשם באתר אבל את צריכה להגיע פיזית

החל מבאיזה קלפי אתם מצביעים (הזוי שבשנת תשפ"ד עם כל מערכות המחשוב זה משנה), דרך זה שלפעמים יש זכויות לתושבי מקום מסויים או למי שעוברים לשם וכד'. הרישום שלכם יהיה לפי איפה שאתם רשומים.

למשל משפחות גרעין שמקבלות תקציב, זה רק אם לא גרו שם איקס שנים קודם.

כשיהיה רלוונטי.

אם זה ביישוב אחר, אולי לא תוכלו להרשם אצלכם ביישוב.

https://www.gov.il/BlobFolder/service/changing_mail_address/he/mr18.pdf

אתם בעצם אומרים כאן למדינה - תתעלמי מהכתובת שלנו, ותשלחי את כל הדואר לכתובת שאנחנו מבקשים.

החיסרון הוא שצריך להגיש את זה פיזית במשרד הפנים.

ניראה שעירבבת שתי נושאים

איך קשור הקשר שלך עם בעלך, לבין עזיבת מקום העבודה?

* ורק מציין מה שרואים בחוץ ברוב המקרים לא משקף את מה שקורה בפנים

לבעלך יש את החסרונות והיתרונות שלו.

למנהל יש את החסרונות והיתרונות שלו. (ואת כנראה לא באמת יודעת איך הוא עם אשתו כי בדכ כביסה מלוכלכת לא מוציאים החוצה)

ואין שום קשר בינהם ולא אמור להיות.

ממש ממש לא מחייב, ויותר מכך את גם לא יודעת, שהוא ככה גם בבית ובזוגיות שלו.

זה יכול להיות סיפור אחר לגמרי.

אז יש לך איזה דמיון ומחשבה בגלל המנהל מהעבודה שהרגע עזבת. למה בעצם עזבת?

ואם אתם בטיפול ואת רואה שינוי אז כבר יש משהו. יש בסיס

לא שגירושין זו מילת גנאי. אם זה מה שצריך אז עושים השאלה אם זו הברירה האחרונה.

איך היה בתחילת הנישואים? 

מהמם ממש ומכתב מרגש מבעלה

ואני הסתכלתי וחשבתי שאיזה באסה שבעלי לא יודע לקנות פרחים.. זה לא בין היתרונות שלו בשום צורה

חצי שנה אחכ היא הייתה גרושה ואני למדתי את הלקח שלי- אין שום קשר בין מה שרואים בחוץ למה שהולך בפנים. תתרכזי ביתרונות של בעלך כמו שהיית רוצה שיתרכז בשלך. 

כך שאל תסתכלי החוצה.

כי את לא יודעת מה באמת יש שם.

ולעניין בעלך

לכל גבר/אישה יש את המעלות והחסרונות.

מה שטבוע בו בדרך הטבע והשתרש אצלו במהלך החיים

את חלקם אפשר לתקן על ידי עבודה קשה

גם מצד בעלך. לשפר את מה שמפריע לך.

וגם מצדך. לעשות עבודה עצמאית שזה יפריע לך פחות.

אבל בשביל זה צריך רצון ועבודה זוגית

בעלך יתאמץ יותר אם הוא יראה שהדברים משתפרים מצדך

וברגע שאת תראי שזה משתפר. יהיה לך קל יותר להכיל את מה שלא.

בלי עבודה זוגית זה פשוט לא ילך.

אתם כזוג צריכים להחליט אם אתם רוצים להשקיע בקשר הזה או לא.

אין קסמים בעולם. הכל זה אחיזת עיניים.

בהצלחה 

על מה הקשר בין הזוגיות לעבודה

ועונה לעצמי ולך: כשאישה לא מרוצה מהמקום שהיא מונחת בו בחיים ולא מרגישה משמעותית ומוגשמת, היא רואה הכל עקום. גם גברים אגב.

אז קודם כלהייתי מתחילה במבט פנימה אל עצמך

בואי נגיד שלשבת בבית עם כל המרמור זה לא בדיוק מקדם שלום בית..

מעבר לכך, זוגיות זו עבודה

הרבה פעמים נראה שזה פשוט קורה מעצמו והבעל כזה אדיב לאשתו (עזבי שאיאפשר באמת לדעת מה קורה בין בני זוג ואולי זה רק כיסוי להתנצלות על התנהגות לא יפה אבל לא מתחברת ללהתנחם בזה שלאחרים בטח גרוע) וככ טוב להם..

יש זוגות שהבסיס שלהם יותר חזק, זה נכון. ושינויים בחיים יחזקו אותם גם בלי משברים של לחשוב על גירושים, כי הנתינה והאדיבות והנדיבות שלהם אחד כלפי השנייה היא יותר מוגברת

ויש זוגות ששינויים והחיים והשחיקה יטרפו להם את הקלפים וישנו אותם. רוב הזוגות הם טייפ 2.

אלה החיים יקרה.

את רוצה חיים טובים? תתחילי בלא לפזול החוצה ולהתמקד במה שיש אצלך. תמקדי את האנרגיות שלך ב- איך אני גורמת לזוגיות שלי להיות יותר טובה. לרוב, נגלה שזוגות באים חשבון אחד עם השנייה במעשים ומחשבות כדי לא לצאת פראיירים/ לא להיפגע. כשלמעשה - טוב מביא טוב, כשזה בהתמדה. עם השנים נוצרים משקעים שמשפיעים על התפיסה שלנו אחד את השנייה, הטוב הזה שאני מדברת עליו נועד כדי לנפץ את הסטיגמה ולפתוח את הלב

וייעוץ כמובן זו לא מילה גסה

מצד שני יכול להיות חסרון גדול בבן הזוג שמאד מפריע ואינו ניתן לשינוי, ונתקלים בגבר אחר שהוא טוב באותו תחום וזה משקף ומדגיש את החוסר הגדול שקיים.

מצד שלישי לאותו גבר עם היתרון יש חסרונות אחרים שעלולים להפריע לא פחות ואולי יותר, ככה שההשוואה הזו (שבאמת יכולה לצבוט) לא ממש נכונה.

אף פעם אי אפשר לדעת מה עובר על זוגות אחרים.

מה שאני כן יכול להמליץ זה טיפול שלך אישי עם מטפל/ת שתרגישי בנוח לדבר איתה על כל מה שעובר עלייך ועל התחושות שלך.

הייתי מחפש מטפלת אישית שהיא גם זוגית ותוכל לתת לך עוד נקודות שאולי את לא רואה- והעיקר שתעשה לך סדר בתחושות ותעזור לך לשים את האצבע מה מפריע לך ומה היית רוצה לעשות.

מלא בהצלחה

היו לנו זוג שכנים.

היא עבדה במקצוע דומה לשלי, הוא למד עם בעלי בישיבה. הילדים הסתדרו מצוין ולכן שרצו אצלנו.

אכלנו אחד אצל השני סעודות שבת ולא פעם קפצנו אחת לשניה לקפה.

בקיצור- חשבתי שאני מכירה אותם ממש טוב.

בעלה, כמעט תמיד כשהיה נכנס הביתה, היה נכנס במילים "אהובה שלי", מחמיא לה על האוכל שלה בלי סוף, וגם מקפיץ זרי פרחים מדי פעם.

והאמת, מדי פעם קינאתי. וואלה איזה ג'נטלמן...

יום אחד האישה הפילה עלי פצצה. 

הם מתגרשים. מסתבר שהוא היה אלים. ואני מבטיחה לך שהייתי בטוחה שאני יודעת ב-ד-י-ו-ק מה קורה ביניהם. לא ייאמן כמה טיפשה הייתי...

בקיצור-

א. אין לך שמץ של מושג מה קורה אצל אחרים. כלום כלום כלום.

ב. אם יש לך בעיות בזוגיות- תתחילי בלעבוד ולתקן. לא לתקן *אותו*. לתקן את הזוגיות. 

שלב ראשון, למשל, לראות את המעלות הטובות שיש במי שבחרת להתחתן איתו. 

תודה על השיתוף ועל התובנות

וכמה שזה נכון סעיף א

נכנסתי עכשיו לבדוק שוב, ניתן לראות עו"ש רק שנה אחורה  ואין שום מינוס במהלך השנה האחרונה .

מה גם שלא גובים עמלת מסלול ורק ריבית.

אשלח הודעה לבנקאי

ירוק זה פלוס, כניסה לחשבון

אדום זה הורדה

עמלת מסלול כשמה כן היא, עמלה על מסלול מסויים שאת נמצאת בבנק, למשל איקס פעולות בסכום הזה.

אפשר להתמקח איתם ולהוריד את העמלה

אנחנו באמת עזבנו לבנק שנתן לנו בלי עמלות. הבנק שלנו לא הסכים להוריד

ואין

תתעקשי

מתבצעות בו בדכ 2 פעולות חודשיות של כניסת סכום ,והו"ק מסויימת שיוצא סכום

לפעמים מתבצעות העברות כספיות או משיכות מהחשבון 

אין שום סיבה לשלם אותה, יש מספיק אפשרויות.

שהיה ראש בקיר.

ולא הסכים להוריד את זה.

שנה+ רבתי איתם

עד...

אמרתי לפקיד שכל נסיעה שיש לי. אני מתקשר לבנק לבקש הנחה על הדמי ניהול.

לי זה יעביר את הזמן בנהיגנ

לכם זה יעלה הרבה יותר מ10 ש"ח בחודש שפקיד בנק ידבר איתי 20-30 שעות בחודש

נראה מי ישבר ראשון.

לקח להם 3 ימים לאשר לי את זה

סליחה שאני נכנס באמצע דיון **

הייתי תובע לקוח על כזה דבר

יש גבול טעם טוב ב'לא להיות פראייר וכו

לאובססיה לקבל מוצרים ושרותים בחינם

זה המחיר. לא טוב - השוק פתוח

במיוחד שהוא מוזמן בכל זמן נתון לעבור בנק , בין היתר בדיוק מסיבה זו . העמלה ניקחת כדין . 

ואם הוא היה עושה את זה בלי להודיע ומתקשר כל הזמן? זה וודאי חוקי..

בקיצור, נראה לי שרוב הבנקים היו מעדיפים לוותר על עוד כמה שקלים 

עשו את זה ללא מעט לקוחות.

שבנק סוגר חשבון ללקוח , ודאי ללא סיבה מוצדקת

אם הבנקאי רימה בתנאים המגיעים לפי דין או מנהג הבנק אז הוא רמאי,

בכל אחד מהנל תתבע את הבנק

לדוג' נסגר סניף בשכונה/עיר מסויימת.

כל החשבונות נסגרים או מציעים להם לעשות טרנספר לסניף אחר. ברוב המקרים הפעולה היא סגירת חשבון ופתיחת חשבון מחדש. עם כל המשתמע מכך.

היה לי חשבון חסכון בבנק אגוד.

שהבנק התאחד עם מזרחי (עזוב שזה פשוט פשע בחסות החוק)

כל החשבונות נסגרו והיו 2 אופציות:

1. לסגור לגמרי תוך דין חשבון עם אגוד על חוב/יתרה.

2. פתיחת חשבון -חדש- במזרחי.

ובנק לא רימה אף אחד.

לגטימי שהוא ירצה להרוויח יותר

ואני כלקוח לגטימי שארצה לשלם על אותו השירות פחות.

אם בנק נסגר, זה לא מקרה קלאסי של 'החליט לסגור את החשבון .. לדעתי

שהבנק שמתהדר בראש חוצות שהכי קשוב ללקוח לא ממש כזה?

והסיפור הגדול הוא שאני לקוח ותיק מאוד בבנק (אני וכל משפחתי)

שהייתי חייל קיבלתי הנחה בגלל היותי חייל.

שהייתי סטונט. לא קיבלתי הנחה

ומאז עברו כל מיני פרסומים על הטבות עמלות (משכורת/עבודה וכו')

כל פעם שביקשתי. אותו פקיד (פקיד שלי כבר 10+ שנים) הסביר שאי אפשר.

שכל לקוח מקבל פעם אחת בחיים את ההטבה הזאת וזהו.

פעם בשנה הייתי מתקשר. הוא היה מסביר לי שאי אפשר  ("יש לי גם לקוחות עם מליוני ש"ח שמשלמים. כולם משלמים. אף אחד לא מקבל הטבה")

הוא הסביר לי כל פעם במילים יפות שאין דבר כזה. שזאת מדניות של הבנק וזהו.

קיבלתי.

עד שבוקר אחד אני רואה הודעת וואטסאפ משפחתית שאחותי כותבת שהיא קיבלה פטור.

שאלתי אותה איך. היא אמרה שביקשה. וקיבלה.

הרגשתי קצת מרומה.

התקשרתי לבנק ושאלתי איך יכול להיות

הוא התחיל להתבלבל

ואז אמרתי לו שאני לא מוכן לשמוע לא.

או כן או כן

ומשם הסטוריה

משמע קצת לחץ וזה עובד.

לתבוע לקוח על זה שהוא מתקשר לבנק? וואלה?

כמה פעמים שמעת על בנק/חברה שתבעה לקוח כי הוא התקשר להתמקח על המחיר שוב ושוב?

אני לא משפטן. לא חושב שזה קרה הרבה פעמים.

לא מתאים להם.

מוזמנים לתאם איתי פגישה. להגיד לי שהם רוצים לסגור לי את החשבון.

ונפרד כידידים.

אבל הם לא עשו את זה.

כי כנראה הם ידעו כנראה אתייאש כמו בפעמים הקודמות.

שייך לקבוצה שזכאית להטבות?

גוף עסקי צריך להרוויח.  לא לתת שירותים בחינם.

אם אתה לא חייל / סטודנט / עובד מדינה בבנקים מסוימים / לא פעיל ולא מייצר לבנק רווחים מהלוואות או השקעות, מדוע לוותר לך על 10 ש״ח לחודש?

והבנק הרי נותן לך שירותים.  

אבל זה מביא לו הכנסה יפה

יש בישראל כ9 מיליון אזרחים.

נניח שיש רק 9 מיליון חשבונות

יש הרבה יותר. כי כמעט לכל אדם מעל גיל 18 יש חשבון אחד לפחות. לחלק יש יותר מאחד. ויש עמותות. חברות וכו' אז נניח שיש 9 מיליון חשבונות

10 שח עמלה קבועה זה מעל מיליארד שח בשנה רק על עמלה שטותית.

הבנק עושה הון תועפות מריביות, משכנתאות, השקעות ועמלות נוספות, העמלה הזו על כלום ושום דבר לא מעשרת אותו בכלל.

עד לפני שנה 4 חשבונות

לאישתי יש גם חשבון

גם בנק קטן עם מיליון לקוחות.

זה מביא לו 120 מיליון שח

הוא לא מתעשר מזה

אבל זה ברכה לתזרימים.

על מה לבקש.

לפחות לנסות

אין סיבה לשלם עמלה חודשית קבועה כזאת 

אני גם במזרחי, והם לא רצו להוריד שום עמלות, אבל כן הצלחתי להשיג פטור מעמלות לתקופה מסוימת, יש להם כל מיני אפשרויות, שאתה יכול להגדיר את החשבון כחשבון מורה למשל או כחשבון שכיר שמרוויח מעל X כסף ואז אתה מקבל הנחה תקופתית.

זה למי שלא יודע לריב עם הבנק

אני חוויתי משהו דומה אבל הפוך.

אתה צריך לעבור תהליך בינך לבין עצמך, לעשות הפרדה.

מה שאשתך עושה לא מעיד עליך, ולהפך.

תראה את היופי והטוב שבה (שאתה בעצמך רושם כאן).

תתמקד בפנים - בכם, בטוב שבכם, ולא ב"מה חושבים עליי".

תזכור שרוב האנשים מתעניינים בעיקר בעצמם, כלומר גם אם החצאית של אשתך קצרה, עוברת מחשבה בראש של מי שעובר מולה ואז המחשבה קופצת הלאה...

משבר אמונה זה לא דבר רגעי שאפשר פשוט ללחוץ חזרה על המתג.  היא עברה חתיכת משבר רציני וכנראה שהאמונה נסדקה, נשברה, התערערה... זה לא שברגע היא אומרת לעצמה "עכשיו הכול טוב אז האמונה חזרה" כי הרי החוויות והרגשות לא נמחקו.

זו ההתמודדות שלה, והיא רק צריכה שתקבל אותה כמו שהיא.

עם כל ההבנה להרגשה שלך, אולי תנסה במקום לבקר אותה, להיות שם איתה, בשבילה.

תקשיב לה.

היא עוברת משהו שבעקבותיו עשתה את הצעדים האלה ואולי אם תהיה איתה בתהליך היא עם תעריך אותך, היא תשתף אולי יותר, תתקרבו, ואולי מתוך קירבה אל הלב היא תחזור חזרה למה שהיתה בעבר.

ביקורת כנראה לא תעזור כאן אבל קשב ותמיכה יהיו יותר תועלת.

בלי קשר לזה שאתה לא המשגיח הרוחני שלה. 

בתור אחת שכבר לא מתלבשת צנוע שאין לך מה לעשות חוץ מלאהוב אותה להיות איתה להקשיב לה ולהתקרב אליה כמה שיותר. זה הסיכוי שהיא תתמלא מחדש ותחזור. תשמח אותה.

היא מחפשת להרגיש אהבה, שלו שלך, איזשהו שלווה ובטחון שחסר לה וזה יגיע ממך.

ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך.

אם זה היה מפריע לבעל שלי הייתי עושה אחרת כנראה אבל כל אחת והעניינים שלה.

את הנקודה העיקרית שמפריע לך - איך זה נתפס בחוץ.

זאת לא סיבה ראויה בעיניי לבקש ממנה להשתנות.

תנסה להפריד את זה. לקהילה ולילדים.

הקהילה- לא צריכים לעניין אתכם.

תן לי לספר לך, אתם גם לא מעניינים אותם.

במקרה הכי גרוע קבוצת שכנות רכלניות אמרה ״וואי, ראית עם איזה חצאית קצוצה *** הולכת?״ ועברה לרכל על מישהי אחרת.

אנשים יכולים לדבר, לעקם אף.

אם זה חריג מידי ופרובוקטיבי לקהילה,

אולי הגיוני שתעברו למקום שמתאים לאישתך מאשר לבקש מאישתך להתחפש בשביל השכנים.

בקשר לילדים - כאן זה יותר מורכב, מדובר בחינוך שלהם שאולי שונה מאיך שדמיינת שתחנכו אותם.

אבל אנשים משתנים, דעות משתנות וצריך להבין את זה ולקבל את זה.

התנגחויות, במיוחד בלבוש של אישה, לא יעבדו.

תנסה לקבל את זה וליצור נפרדות

היא זה היא,

אתה וזה אתה.

יכול להיות שזאת תקופה חולפת ויכול להיות שלא.

אם מדובר בלבוש פרובוקטיבי לכל הדעות ( לא נשמע ככה)

אפשר לדבר ולראות איך אפשר לכבד אחד את השניה.

צניעות זו לא המצווה הכי חשובה בעולם, אבל לאישה זה כן נסיון קשה מאוד, מהרבה סיבות, בינהם נוחות, יופי, שחרור.

(וממש לא כמו שרגילים לחשוב - רצון לתשומת לב).

בארץ רוב הבגדים הנמכרים - לא צנועים. זאת האמת. זה מאוד מאוד מאוד קשה.

לגברים אין את הבעיה הזאת, וגם פחות את הרצון לגוון ולהתחדש בעניין.

תעריך את זה שפיה וליבה שווים והיא עובדת את ה' ולא את החברה.

ובסוף היא שומרת מצוות, נכון?

אז היא לא מושלמת? נו אז מה.

אז אנשים רואים שכמו כולם, היא ברצוא ושוב.

אז שיראו. למה מי הם?

יש מישהו שהוא לא ברצוא ושוב?

יש מישהו שלא קשה לו עם איזו מצווה לתקופה מסויימת בחיים?

תפסיקו להיות דתיים.

תתחילו לעבוד את ה'.

שכל אחד יעבוד אותו בקצב שלו.

אין משמעות אמיתית למצוות שנעשות מתוך לחץ חברתי וחשש של "מה יגידו" עלי.

ואם יש משמעות, היא רק לשלילה.

זה ניסיון לא פשוט גם עבורך לראות את השינוי ולנשוך שפתיים.

היא באמת עברה ניסיון לא פשוט ואני אישית הייתי מתייעצת עם רב..

בגדול יכולה לומר מהמקום האישי שלי שאני נשואה לגבר ברמה דתית שונה ממני זה כל הזמן לשנן לעצמי שמה שהוא עושה זה שלו מול ה' ממליצה לך לשנן את זה לעצמך ולהתפלל עליה

חשובה

ואקח ממנה הרבה 

ובאמת הנראות של הבית, היא מוקד יותר מרכזי מהרבה דברים אחרים. ולכן אם השאלה היא של צדק - אתה צודק, זה לא בסדר שהיא הולכת ככה

אבל, צריך להיות חכם ולא רק צודק.

היא אשתך, אתה אוהב אותה ורואה בה הרבה דברים טובים. אתה גם מבין שהיא רוצה ומשתדלת לשמור תורה ומצוות כמו שצריך והנקודה הספציפית קשה מאוד בדור הזה בכלל ואצל אשתך זה גם יושב על כאב ספציפי מאוד.

לענ"ד ההצעה הכי טובה היא שאתה תתחזק. תתאמץ להקפיד על תפילות במניין ועל כל שאר הנושאים שקשים אצלך. ותתפלל לקב"ה על חינוך ילדיך שילכו בדרך התורה.

במקביל ובלי תלות, תתאמץ לנחם את אשתך, לחוות איתה את הקושי, הכאב והתסכול ממה שעברה ותחשוב איך נותנים לה הרגשה יותר שלמה בחיים.

זה לענ"ד המקסימום שאתה יכול לעשות. בהצלחה רבה

על אהבה אחוה שלום ורעות, על לא לפזול החוצה.

ותכבד אותה גם כשאתה לא מסכים עם מה שהיא עושה ואל תתן לה מכות בבטן הרכה כשאתם מדברים על הנושאים האלה. בעיני זו הסגולה הכי מועילה לגדל ילדים אוהבי ה' ואוהבי ומכבדי אדם 

בעלי פחות בכיוון לעשות

שיתפתי בשבת אחות שחושבת על זה מידי פעם - היא ממש צחקה לי בפרצוף שאף אחד לא יריב על המיליון שיש לנו

אבל וואלה מליון זה הרבה, נכון שיש עוד משכנתא

גם בקרנות השקעה יש סכומים ממש מכובדים

לא יכולה לחשוב על זה שהילד יקבל הכל ולבעלי לא תהיה אפשרות לגעת בכסף

כנל גם ההפך..

שוב שלא יקרה וכו' אבל המצב הבטחוני פה במדינה ממש מלחיץ (במיוחד שאנחנט גרים מעבר לקו הירוק)

אם אין צוואה אז חצי מהרכוש (כל רכוש שהוא), מחצית הולך לבן/בת זוג ומחצית לילד/ים.

אם יש משכנתא אז יש גם ביטוח חיים שתכסה את המשכנתא באותו שלב.

ושלא תזדקקו

הם לא יכולים לוותר על החלק שלהם.

ואם יש לך ילד בן חודש לא תוכלו למכור את הדירה כל עוד הוא לא בן 18.

אם אדם נשוי עם ילדים הולך לעולמו והוא לא השאיר צוואה,

חצי מרכושו הולך לבן הזוג והחצי השני מתחלק שווה בשווה בין הילדים.

אני מניח שהדירה מראש רשומה על שם שניכם, אז חצי מהחצי ששייך לנפטר הולך לבן הזוג החי וחצי מהחצי מתחלק בין הילדים.

אם אין צוואה שאומרת משהו אחר,

זה הולך לבן הזוג

כמו שנאמר - חצי לבן הזוג וחצי מתחלק בין ילדי הן הזוג. 

במקרה שיש קטינים זה מצויין בצו 

אפשר לשקול צוואה הדדית עם הוראה מה קורה במקרה שבן/בת הזוג נישאים שנית.

היות ואחד מאיתנו אזרח אמריקאי והשני לא -

פתחנו קרן השקעה ע''ש אחד מאיתנו בלבד

במקרה של פטירה של אותו אחד והאזרח חלילה (...)

למי כספי ההשקעה הולכים?

האם צוואה במקרה הזה פותרת את הבעיה?

קופת גמל להשקעה?

על שם מי היא? האזרח האמריקאי?

כי לאזרחות אמריקאית יכול להיות שיש משמעות אחרת כולל עניין מיסוי.

מה שבטוח שצוואה פותרת הרבה דברים ובטח מקילה על בירוקרטיה

יש קרנות השקעה במקומות עבודה

כמו פנסיה - לאן זה הולך במקרה של פטירה?

יש לנו קרן השקעה לטווח ארוך שאנחנו מפקידים בו כל חודש בחברת אינטראקטיב, משהו כזה

מסלול של סנפ 500, אל תשאל אותי יותר מידי על זה כי בעלי מתעסק בזה 

מכיר?

הצוואה תקפה גם לקרן הזאת?

לגבי המיסוי, כדי לחסוך את המיסוי לארצות הברית האזרח האמריקאי לא רשום שם.. הבנתי שזה חוסך את המיסוי - לא?

לא מכיר את המושג קרן השקעה, אולי את קוראת ככה לכל המקומות שיש לכם כספים מושקעים.

יש מטעם מקום העבודה פנסיה.

יש בפנסיה המון סעיפים ועניינים. אחד מהם זה שארים. אם בעל קרן הפנסיה נפטר יש אחוז מסויים מהפנסיה עפ סעיף השארים. זה לא כל הסכום שהוא היה מקבל. נראה לי 60 אחוז אבל בטח יש פה חכמים ממני בזה.

באינטרקטיב כנראה יש לכם חשבון מסחר עצמאי (יפה מאוד) בטח קניתם ניירות מחקה מדד סנפ 500.

אם רשום על שם בעלך אז ב 120 שלו זה יתחלק חצי חצי את והילדים, כמו כל רכוש.

צוואה אם תהיה או יש בהחלט תיתן מענה והוראה אחרת אם תכתבו אותה.

לעניין המיסוי של ארהב אני פחות יודע

אכן מדברת על קרנות בקטע של המקומות שיש שם כסף מושקע

האם צוואה קבילה חייבת להיות אצל עורך דין או שאפשר אצל גורם רבני?

יש אצלנו בקהילה אחד שעושה את הצוואות של כולם, הוא במשרה תורנית להבנתי

לא ידוע לי על זה שהוא עורך דין

לוקח על כל הסיפור הזה באזור ה 2000 ש''ח

1. צוואה כזאת חתומה - קביל?

2. זה המחיר או שיש יותר זולים?

3. מוסרית - מה נכון לעשות עם הירושה בצוואה

להוריש הכל לבנ.ת זוג שיעשה הטוב בעיניו או שראוי כן להשאיר משהו רק לילדים?

מוסרית אדם יכול להוריש מה שבא לו למי שבא לו, זה הכסף שלו, רק לא כדאי להוריש הכל לחתול שלך כי יתכן ובמקרה כזה יתקפו את הצוואה בטענה לאי שפיות.

קשה לתקוף צוואה אגב.

כל עוד הדברים פשוטים

מה רע בדף בכתב יד, תאריך, חתימה

טביעת אצבע בליפסטיק? 

באמת שואלת, למה כל כך מסובך? 

הכוונה היא שאם אני מת אז הרכוש שלי כולו עובר לאשתי ואם נגיד היא מתחנת עם עוד מישהו או רוצה לעשות שינוי בצוואה, את הרכוש שלי לא יוכלו ליגוע ואחריה זה עובר לילדים.

וכן אם היא מתה כנ"ל.

צריך לדעת איך לעשות.

טעויות יכולות לגרום לבעיות או לבטל את הצוואה.

לא חייבים עורך דין אבל לדעת מה ואיך כותבים.

יש כללים

לדעתי גם דמות רבנית יכולה אבל צריך שגם היא תדע מה ואיך לכתוב.

בעניין מחיר לא יודע, שמעתי גם על יותר מזה.

מוסרית, כל אדם ומה שהוא חושב לנכון

למה אמרת יפה מאוד שאנחנו משקיעים שם?

בדקתי עם בעלי ואנחנו באמת שם

ניסיתי לשאול אותו מה הסיבה והוא התחיל עם מלא הסברים - איבדתי את דרכי דיי בהתחלה.

השקעה דרך אינטרקטיב באמת יותר משתלמת?

אינטראקטיב לדוגמא הוא בית השקעות שדרכו אפשר לעשות חשבון מסחר עצמאי כזה. יש עוד כמה

לגבי מסחר עצמאי מקווה שיודע מה הוא עושה

אני שומעת ממנו מידי פעם על עליות וירידות..

צריכה יותר לסמוך עליו.

תודה על המענה. 

בנוי מעליות וירידות, ככה זה.

ואם משקיעים בדברים עם סיכון (מניות למשל) צריך לדעת שיש גם ירידות ולפעמים גדולות.

כאן נכנסת הפסיכולוגיה של ההשקעה.

צריך סיבולת לזה.

אם פתח חשבון מסחר סביר שהוא יודע מה הוא עושה.

נראה שזה מעניין אותך ורוצה לדעת אז תשאלי אותו, תשבי איתו.

הרכוש מתחלק חצי חצי בין הבעל 50% לבין הילדים שחולקים יחד ב50% הנותרים.

יש אופציה שנקראת ויותר ירושה, שהילדים חותמים שמשאירים את הרכוש אצל ההורה שבחיים אבל זה כמובן תלוי בילדים..

שזה הרבה יותר עמוק וכנראה לאורך זמן.

איך התקשורת בשוטף? איך היה בעבר?

הרגשת המיאוס קשה וכואבת השאלה מה הנקודה שאת יכולה לומר לעצמך שהיא שורש הבעיה ומשם להתקדם.

לו לא מפריע הוויכוחים האלה שיש בינכם?

אה, ומזל טוב, על הלידה ועל החתונה

באמת חושבת ולא מוצאת את שורש הבעיה.. הכל זה בעיות! אני חודש תקועה בבית עם התינוק והוא מתלונן על זה שהוא עושה הכל בבית כי הוא מארגן ולוקח ומחזיר את הילדים מהגן ושוטף כלים פעם באף פעם.. אני צריכה לקום ולסדר את הבית ולמהר שתהיה ארוחת צהריים עד 1 בצהריים.. אין לי זמן לעצמי אפילו.. ואז הוא חוזר לכולל ב2 עד 5 ואני נשארת עם כולם בבית.. ואם אני נרדמת הוא עוקץ ואומר שאני לא יושבת עם הילדים בכלל..

דוגמא.. שלשום לא היתי בבית והוא נשאר לשמור על שלושת הילדים (בפעם הראשונה) וביקשתי ממנו לקחת ולהחזיר את הילדה מהחוג.. הוא עונה לי אני לא יכול התינוק בוכה אני לא לוקח אותה.. כשחזרתי הוא והתינוק בכלל ישנו...

עכשיו הוא מגיע הביתה ואמר לי אני נוסע ללמוד בירושלים היום תחזירי את הילדים מהגן.. אמרתי לו ממש לא, חם בחוץ והתינוק יעשה לי בעיות והוא פשוט התעצבן והלך לכולל..

אתמול בחתונה בגלל שהיא היתה מעורבת הוא היה עם פרצוף 9 באב עד שהלך.. בתמונות, לדודים שלי, אלי כמובן, לכולם...

כל מיני דברים שפשוט גורמים לי להגיד דייי

אבל כל זה התחיל בלידה ובחודש האחרון?

איך היה קודם?

איך התקשורת בינכם? הוא מבין מה קשה לך?

יש לכם זמן שאתם לבד ביחד?

הוא שותף לעבודות וניהול הבית?

אם הקשר לא משהו אז זה משפיע על הרצון במגע.

אני מציעה לא לדחות את הטבילה אבל כן לשתף אותו במצב ובהרגשה.

אם הוא חושב שהכל טוב ולא מבין את הקשר בין הויכוחים לטבילה אז תסבירי לו, אין לו דרך לנחש.

המציאות החדשה של תינוק חדש נוסף בבית קשה לו. אולי לא יודע איך להתמודד עם התוספת המשמחת.

כמו ש @פה לקצת כתבה, הוא חייב לשמוע ממך שקשה לך ככה. אין ספק שהמצב הזה גורם לך להתרחק ולחשוב אם לטבול או לא, אבל לא בטוח שלא לטבול זה הפיתרון. 

ומאד מובן למה מרתיע אותך לטבול עכשיו

אני מקצרת ממש רק רציתי לכתוב לך את זה שניה מקווה שיהיה מובן

יש משהו בלסיים עם ההרחקות שיכול לקרב, מצד שני את לא רוצה לעשות כמובן משהו,שלא מתאים לך

לדעתי

לא לדחות טבילה

כן לתאם ציפיות. שלא יהיה לו ציפיות לא תואמות ואז זה יכול להיות פגיעה שקשה לגשר עליה בדיבור תוך כדי האירוע (אני לאמיודעת כמה הוא מודע וכמה לא למה שאת מרגישה)

חס וחלילה לא כאיום, ולא כעונש, ולא כאולטימטום, פשוט לשקף את המצב שלך שאת מרגישה ריחוק/מה שאת מרגישה, ואת צריכה זמן/לדבר/מה שאת צריכה

ולזכור שלחיבוק יש הרבה כוח טוב שמרפא ממש את הנפש, תני לזה לפעול גם עליכם,  אפשר להנות מהיתרונות של המגע שלב שלב בקצב המתאים

שכשלא משתפים, זה הרבה פעמים רק נהיה יותר גרוע (כי הבעל מרגיש את זה) וזה יכול ללכת ולהתדרדר כי "לא מדברים על זה".

, לכן ברוב המקרים אין מנוס מתקשורת פתוחה ובדיקה איך אפשר לגשר על הפערים ולהתקדם לפיתרון...

יש משמעות ליום הזה בלי קשר לקשר האינטימי בינכם.

חשוב שתהי מסוגלת להגיד לו שאומנם אתם מותרים אבל פחות בא לך להתקרב היום, ושגם הלכתית אסור לך כי את פגועה ממנו...

זה מאוד מאוד מובן, גם הורמונאלית וגם רגשית,

קורה לפעמים שאין חשק.

אבל כדאי שלא תתרגלי ל"פיתרון" כזה.

היום זה יום הטבילה שלך, זה כמו סוג של יום הולדת, יש לך עת רצון.

לכי תסירי מעצמך את כל הסיגים ותחושות הרעות, תנקי את האנרגיה שלך.

ותזכרי, זה שאתם מותרים זה לא אומר שמותר שהוא יגע בך בניגוד לרצונך.

תהי ברורה, תסבירי לו שהתלבטת והחלטת לעשות את זה בגלל שאת מצווה. אבל מצד שני, יש דברים לפתור לפני כן.

לא לפחד מהעלבונות שלו, זה שלו.

חשוב שלא תרצי אותו רק בגלל הפחד מהתגובות שלו.

זה בסדר ומותר להעלב ולריב.

תנסי לעשות את זה חכם ונכון.

תינוק קטן שדורש המון כוחות, המון עומס על שניכם. והורמונים. ושינוי כל הסדר שהיה עד כה.

אז הכי כדאי לקחת נשימה, להבין שיש קושי אמיתי, לנסות להתמקד במה שיותר חושב ונותן כוח, להוריד סטנדרטים במחויבויות החוצה/מטלות בית, לקחת עזרה במה שאפשר. ולהבין שבע"ה לאט לאט המציאות תהיה קלה יותר ובע"ה האהבה תתגלה יותר...

ובכל מקרה, אולי אפשר לנסות לקחת שעתיים לשבת במקום שקט/מסעדה ולנסות לדבר על הטוב, האהבה ולשתף במה שמפריע? זה בעצמו יכול לתת כח לשניכם להתמודד עם כל האתגרים...

מזל טוב!