פורום נשואים טריים (עמוד 28)

צריך להיות חלק מהשיח, אתם לא שותפים בעסק וכפי שכתבת  קורה שמאחרים.

יפה מאוד שכשהגעת הביתה, לקחת את הילדים אליך וטיפלת בהם, זו בהחלט התנהלות נאותה וטבעית לאור הקושי של אשתך בשעה הקודמת.

אחרי שהוצאנו את המושג 'פיצוי' מהתמונה - צריך לקבל את זה שאחת הדרכים של בני אדם להתנחם כשקשה להם, זה דרך אוכל, הרבה פעמים אוכל מסויים ואוכל שלא הם טרחו עליו. אשתך כרגע במצב של קושי והיא מצפה לנחמה כזאת.

האם ההוצאה סבירה? לא יודע. לא יודע כמה אתה מגדיר יקר, לא יודע מה מצבכם.

בגדול, החלטות כאלו (כמה תקציב יש לנו לצרכים אלו ולאחרים) כדאי שזוג יקבל ביחד, לא בשעת לחץ. להחליט ביחד היות שההכנסות שלנו הן *** הוצאות ברזל (דיור, ארנונה, קופ"ח וכו') הן ****, הוצאות סופר הן ***, וכו' מהסכום הפנוי אנחנו רוצים לחסוך *** ולהשאיר להוצאות משתנות ***.

כשההחלטות הללו מתקבלות ביחד, בישוב הדעת, יודעים מראש שיש לאוכל בחוץ סכום *** ואפשר להחליט שמוציאים אותו הערב, אבל מחר לא יהיה.

הבעיה שכל השדר הוא שאתם מתנהלים כסוג של שותפים לעסק (או יותר גרוע - עובד/מעביד) כביכול היא 'עבדה' אצלך היום שעות נוספות, אז מצפה ממך (המעסיק) ל'פיצוי', לך לא נראה להוציא כסף (הכסף רק שלך?!).

אחרי הכל, נראה לי שהנ.ב. אינו נ.ב. - אתם צריכים ביחד לקבל הדרכה זוגית/הורית במיקוד על ניהול כחות ומשאבים. נראה שזה ייטיב עם כל הבית.

בגדול התפיסה שלה זה "לא מבינה בכסף, אשמח שזה פשוט ייכנס".

היה פה שרשור בעבר שפתחתי ומאז התחלתי ממש לשחרר ושתוציא מה שהיא רוצה על עצמה.

ספציפית בגלל שהיום יום רביעי, אז אמרתי לה שמרגיש לי חבל להוציא היום כי אני בעד הוצאות של אוכל שיהיו על שנינו מתוך חוויה זוגית (שזה קורה לרוב בסופ"ש).

יש מצב (גדול) שאני צריך "לשחרר" ושאפשר להוציא הרבה כי דברים כאלה לא קורים כל הזמן...

זה פשוט קשה לי כי אני חושב לעצמי שמדובר ב"כסף שהיה יכול להיות מנוצל למטרה של זוגיות חיובית וששנינו יכולים ליהנות ממנה" ועכשיו זה "את נהנית ממנה מתוך מטרה למלא איזה חסך".

באופן כללי, יש זוגות שמתאים להם שאחד אחראי באופן בלעדי על תחום מסויים. זה יכול להיות בסדר גמור כל עוד שזה זורם. אבל, לא יכול להיות שאתם נכנסים לשיח של מעסיק ועובד.

אני רוצה לנסות לעזור לך להבין את הצד של אשתך, כמו שהוא מצטייר לי מאיך שאתה מתאר פה.

קודם כל, נשמע שיש לך ביקורת על עצם זה שקשה לאשתך עם שני הילדים.

אס דבר ראשון אני רוצה להגיד על זה משהו.

להיות עם שני קטנים לבד זה קשה. באמת זה קשה, גם אם יש את מי שמצליחה. (לצערנו עכשיו יש יותר מידי נשים שצריכות להצליח להתמודד עם מצב כזה בעל כרחן, כי הבעל מגויס. אבל זה לא הופך את זה לקל. זה באמת באמת קשה).

ודווקא למי שרגילה שבעלה נמצא בדרך כלל בשעות הערב בבית, אז בפעמים שהוא לא נמצא זה יכול להיות עוד יותר קשה כי היא רגילה לזה שגם הוא נמצא ויש עוד זוג ידיים, ופתאום היא צריכה להסתדר עם הכל לבד.

ואני לא חושבת שהפתרון הוא 'להרגיל' אותה להסתדר לבד. זה לגיטימי שיהיה לה קשה. לרוב הנשים השלב הזה של כמה קטנים הוא קשה. ההקלה מתחילה כשהגדול כבר מספיק גדול כדי לעזור. עד אז זה באמת קשה.

זה לא אומר שאתה חייב תמיד להיות בבית בשעות שהיא צריכה עזרה. אבל בהחלט אפשר לשקול לקחת בייביסיטר לימים שאתה לא נמצא כדי שיהיו עוד זוג ידיים לעזרה.

באותה פעם שאיחרת בטעות, עליה אתה מספר, היה לה קשה. והקושי פה התגבר כי לא רק שהיא היתה צריכה להתמודד לבד, אלא שזה גם לא היה מתוכנן, וקושי שמגיע בלי שיודעים עליו מראש יכול להיות הרבה יותר קשה.

אז נכון שכשהגעת לקחת מיד אחריות ועזרת לה. וזה בהחלט ניתן להערכה.

אבל נשמע לי שהיא הרגישה שאתה לא מספיק התייחסת לקושי שהיא עברה.

זה לא העניין של 'להתנצל על הטעות'. אין פה חיפוש אשמים (וטוב מאוד שהיא מספיק בוגרת להבין את זה ולא לכעוס על הטעות שהיתה לך).

אבל בכל מקרה היתה פה סיטואציה של קושי גדול שהיא חוותה במשך השעה שהיא ציפתה שתהיה בבית ולא הגעת. והיא מצפה להתייחסות.

אני לא חושבת שה'פיצוי' זו הנקודה העיקרית פה. יכול להיות שאם היית מדבר איתה בצורה שבאמת הייתה מתיישבת לה על הלב, היא לא היתה מבקשת לקנות לה אוכל.

אבל אוכל הרבה יותר קל לבקש - זו בקשה קונקרטית ופשוטה שלא אמורה להיות מסובכת בשבילך לבצע (וב"ה גם כלכלית אתם יכולים להרשות לעצמכם).

להסביר לך איך לדבר איתה ומה להגיד לה כדי לגרום לה להרגיש טוב יותר זה הרבה יותר קשה, וגם מביך, וגם לפעמים מרגיש שזה לא יהיה שווה אם תגיד לה את מה שהיא צריכה לשמוע רק בגלל שהיא אמרה לך מה להגיד, ובלי שזה בא ממך באמת.

אז היא הלכה על הבקשה היותר קונקרטית ופשוטה מבחינתה. ואז בטח נורא התבאסה ונעלבה כשגם את זה לא היית מוכן לתת לה.

(אולי אני לא מנתחת אותה נכון. אבל כך זה נשמע לי מהקריאה של הסיפור).

אם אני הייתי במקומה, אני חושבת שהיה עוזר לי להרגיש שבעלי מבין מה עברתי, לא מזלזל בקושי שחוויתי, מעריך את זה שאני לא כועסת על הטעות שלו, ומעריך את ההתמודדות שלי עם הקטנים בזמן שהוא לא הגיע.

כל זה צריך להיות אמיתי, זה לא מספיק להגיד את הדברים אם הם לא אמיתיים.

ומצד שני, גם לא מספיק להרגיש אותם, צריך גם להגיד את הדברים לאישה...

הבעיה העיקרית שלי היא שאני באמת לא מרגיש צער "מספק" שתיישב את דעתה.

כי אני בא בגישה: "נכון, הייתה טעות, באמת לא נעים. אבל יאללה דברים כאלה קורים" והיא באמת רוצה את מה שאת רשמת.

זה בעצם ה"מבוי הסתום" שבו אני נמצא.

אני חושבת שחלק מהיופי של החיבור בחתונה הוא שזה מכריח אותנו להשתנות ולעבוד על עצמנו.

בני זוג משלימים אחד את השני לא רק בזה שהם עוזרים אחד לשני, או שכל אחד תורם מהיתרונות שלו. חלק מההשלמה שלנו היא שהזוגיות מכוונת אותנו לתקן את המקומות הפחות שלמים שלנו, ועל ידי זה אנחנו נהיים שלמים יותר.

אז המציאות שהיתה לכם עכשיו עזרה לך להבין את הצורך של אשתך במצבים כאלו. ועכשיו כשאתה יודע לזה, אתה יודע גם להגיד שאתה רחוק מזה כרגע. קשה לך להתייחס לקושי שהיה ועבר, אתה מעדיף להתקדם הלאה בלי לתת מקום לקושי.

אבל אשתך מכוונת אותך לעשות שינוי בנושא הזה. היא זקוקה להתייחסות למה שהיה, וזה מצריך ממך לעשות שינוי.

ובעיני, השינוי הזה שתעשה יהיה גם מאוד לטובתך. גם עם ילדים, אחד הדברים הכי חשובים זה לתת מקום לרגשות שלהם ולא לנסות להעביר הלאה. ילד שנותנים מקום ומבינים את מה שהוא מרגיש, יצליח הרבה יותר בקלות לעבור הלאה, לעומת ילד שלא מתייחסים לרגש שלו אז הוא רק יפגין אותו בעוצמה יותר ויותר גבוהה כדי לקבל התייחסות...

אם אתה מרגיש שזה 'מבוי סתום' עבורך ואתה לא מסוגל לעשות את השינוי הזה בעצמך, אני בטוחה שיש מי שיוכל לעזור לך ללמוד את זה. לפעמים כשאנחנו גדלים באופן מסוים קשה מאוד לשנות את הדפוסים שהתרגלנו אליהם, ובמיוחד בעניינים רגשיים. אבל איך שגדלנו זה לא סוף פסוק. יש הרבה שינויים שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו. ויש גם שינויים שאפשר לעשות על ידי עזרה חיצונית. 

אתה מחפש 'מי צודק',

אשתך מחפשת להרגיש שיש מישהו שאכפת לו ממנה, שמרגיש אותה.

מכיר את הסיפור 'הרגל של אשתי כואבת לנו'?

אז ככה. זה מה שהיא רוצה.

גם אם לפעמים רגליים כואבות, וגם אם יש הרבה אנשים שלא עושים מזה עניין, וגם אם אין כאן ממה להעלב. היא רוצה להרגיש שאכפת לך ממנה.

זה *לא* ילדותי, זה בסדר גמור מצד אשתך להרגיש ככה, ואין שום צורך לדרג מי צודק. שניכם צודקים.

אם משהו היה מבאס אותך, היית מעדיף שאשתך תגחך לעצמה ש'לכולם זה קורה ולמה הוא עושה עניין', או שהיית שמח להרגיש שהיא מקבלת את הקושי שלך ומנסה לעודד אותך? 

לגבי פיצויים- לחשוב איתה על דברים שישמחו אותה והם לא מבאסים אותך

להגיד לה שלא בריא שהיא לא מצליחה להתמודד עם שניהם לבד וכו

להיות עם צמודים לבד זה מאוד קשה זה לא קשור לבריא זה קשור לכוחות תאכלס אם קשה לה אפשרי מאוד שתגיד לה להזמין נערה שתעזור לה

לי יש 3 צמודים (3 ש'הגדולה' מתוכם שנתיים וחצי)

שהיה לי קשה עם 2 ובעלי היה מתעקב בעבודה וזה ב"ה אצלינו קורה בשפע אמרתי לו שאני לא מסוגלת לבד אז כן הוא אמר לי תזמיני אוכל או תזמיני בייביסיטר (שהשתמשתי בזה לא מעט) או תזמיני מנקה וכו

אני לא חושבת שדווקא אישתך רוצה פיצוי אלא שמותשים מהעבודה עם הילדים צריך עזרה במקום אחר כלומר היא רעבה במקום לבשל או לטרוף משו זריז היא רוצה ארוחה מזינה

אתה יכול גם להשאיר לה את החישוב אפשר לבזבז בחודש x על בייביסיטר (סכום שסבבב לכם לעמוד בו לדוגמא בעלי נתן לי כל חודש 1000 שאפשר לבזבזז על בייביסיטר) אם היא רוצה לקחת תסכום הזה ולא להזמין בייביסיטר היא יכולה לקנות דברים אחרים שעוזרים לה אוכל מנקה בגדים..

וקח את זה הלאה לכל דבר אין זמן לצאת לקניות זה מתיש שהבעל עושה שעות נוספות ולהשאר לבד עם צמודים אזז שתזמין קניות אונליין מטרנה קנייה מרוכזת עד הבית פעם בחודש כל דבר שיקל עליה

יכול להיות שהקושי עם הילדים עושה לה מצפון הרי לא סתם ישהו לכתוב את התיאוריה 'אמא טובה דייה' כי לאמא יש שאיפה להיות הכי טובה ומושלמת ושאת מרגישה שאת לא ככה את אוכלת את עצמל מבפנים או כמו שאמא שלי אומרת "עם לידת הילדים נולדים ייסורי המצפון"

ולסיום אני חושבת שתישבו לדבר ותוציאו מהלקסיקון את המילה  "לפצות" אתה לא מפצה אותה אבל אתה רוצה שתהיה לה *עזרה* כדי להקל עליה

אתה לא מפצה על זה שעשית שעות נוספות אלא מבין שאם אתה לא יכול לתת יד היא יכולה לקבל אותנ ממקור אחר כדי להקל על עצמה

א. להוציא את המילה 'פיצוי' מהלקסיקון במובן התודעתי.

ב. הקושי שלה לגטימי מאוד, במיוחד אם זה הגיע לה בהפתעה.

ג. אם יש יכולת כלכלית אז בטח תפנק את אשתך במיוחד בזמן שהיא בקושי ובאסה.

ד. כנראה שנ.ב הוא השורש- קשה לה עם זה שקשה לה. זה דורש ממך בעיקר הכלה, אמפתיה והבעת הערכה על זה שהיא אמא טובה ומסורה.

אתה נשמע אחלה אבא ובעל, חזק ואמץ ובהצלחה!

אשתך לא מתמודדת עם המציאות, יש לייצר לה סביבה נכונה עם עוגנים

ההגדרה לפיצוי לא נכונה. צ'ופר זה נחמד, אבל השידור מהזווית שלך נראה מעט ילדותי מצידה. אגב יכול להיות שזה המצב ומשם תעבדו, הכל בסדר, כל אחד ברמה ובעניין שלו. אתתך גוצא גחין ולחש לה.

קודם כל נשמע שהנקודה האמיתית היא שחשוב לה

שתראה אותה, את הקושי שלה,

את האכזבה והתסכול וכו'.

מציעה קודם כל לדבר על הפן הרגשי

להגיד אני ממש מצטער שהייתי צריך להתעכב, בטח היה לך קשה, דאגתי לך וחשבתי עלייך.

לגבי משהו חומרי נוסף- נשמע לי שזה נושא לשיחה נפרדת

האם וכמה לאכול אוכל מבחוץ, אבל במצבים הספציפיים שבהם

קשה לה והיא רוצה להרגיש לא לבד ושאתה רואה אותה נראה לי קודם כל חשוב לדבר, ואפשר גם להביא שוקולד כשאתה חוזר או משהו קטן אחר

ובהמשך אם היא תרצה להזמין אוכל אני אישית לא חושבת

שזו סוגיה שנכון להכנס אליה אם בכלל בשעת צער ספציפית,

אלא כדיון כללי עקרוני בהזדמנות שלא קשורה לכלום.

לגבי הקושי שלה עם הילדים-

2 ילדים קטנים זה דבר מאתגר כי לרוב יש להם צרכים סותרים

וזה דבר שצריך ללמוד אותו ולהסתגל אליו, בטח בשעות השכבה

וארוחת ערב, כשאחד רוצה לינוק והשני לאכול וכו.

לרוב סביב גיל שנה נהיה יותר קל כי הצרכים שלהם יותר מסתנכרנים, אפשר להאכיל יחד, לקלח יחד וכו

אבל נשמע שזו נקודה ששווה לראות איך ומה יכול לעזור בה.

אולי אשתך במצב רגשי לא טוב

אולי היא צריכה כלים להורות

אולי היא באמת עדיין זקוקה לעזרה פיזית וטכנית

כל מיני דברים יכולים לקרות, אבל המפתח הוא להקשיב לה

להבין מה עובר עליה ומה האתגרים וחנסות למצוא בעיה שורשית

לא אוכל להתייחס לכולם אבל מנסה להתייחס לחלקם לפי סעיפים:

א. הפן הכספי -

תיארת שמאוד יכול לשמח את אשתך להזמין אוכל מוכן בעיקר כאשר היה לה קשה והיא רוצה קצת להתפנק לאחר הקושי.

תיארת גם שיש לכם ב"ה כסף.

ושאתם צעירים 

ושאתה לא היית רוצה להגיע למצב שמוציאים אוכל פעמיים בשבוע, כשאחד מהפעמים כדי להרגיע את הבאסה של אשתך.

תראה יש כאן כמה וכמה הנחות יסוד ותפיסות והייתי מציעה לבחון אותם.

קודם כל התפיסה לגבי ה"פיצוי" או ה"באסה" או כל כינוי כזה או אחר שאנו מצמידים,

לבחון האם נתינת שם עמוק יותר יכול לקדם אותנו יותר?

אם נקרא לזה "כסף עבור השמחה שלנו או כסף עבור הרווחה נפשית שלנו" אולי משהו ישתנה?

בעיניים שלי הכסף נועד כדי לשרת אותנו ולא להיפך.

כלומר לקנות את השמחה ואושר שלנו בחיים שלנו.

בצורה מחושבת, כמובן

אבל אף פעם לא על חשבון הרווחה הנפשית והשמחה שלנו (שוב, אם יש, כמובן, וכולל מחשבה על העתיד וכו')

כוונתי שנשים רגע לב יותר למטרות האמיתיות שלנו בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו בחיים,

לדוגמא - אם יש זוג שיש להם הרבה מאוד כסף, אבל אחד מהם חי במחשבה לחסוף כמה שאפשר כדי לקנות בהקדם בית

ואילו הצד השני מרגיש דחוק כי לא יכול להשתמש בכסף הזה להנאות כאלה ואחרות בכאן ועכשיו.

בסופו של דבר, הכסף יכול להישאר, והבית יכול להירכש ולעמוד על תילו.

אבל בתוך הבית לא בהכרח יגור הזוג, אלא כל אחד מהם בנפרד, ואותם קירות הבית מאכלסים ומהדהדים את הפרידה.

אז מה עדיף? כסף שנשמר ובית שנקנה אבל אנחנו בנפרד?

או כסף שיוצא באיזונים הנכונים *לשנינו* ולשמחה של שנינו וגם אם תידחה קניית הבית באי אלו שנים הבית יאכלס בסופו של דבר את שנינו, שמחים ומאושרים יחד?

והמחשבה של "שחור ולבן" בנושא הזה יכולה לשים לנו מקלות בגלגלים.

כיוון שזה לא: "בואי נתרושש ונוציא את כל הכסף על אוכל מוכן"

כמו שהיא גם לא "בואי לא נקנה שום אוכל מוכן למרות שיש לנו רק כדי לחסוך לעתיד"

אלא ***הבנת הצרכים והרצונות של שנינו*** ולקיחתם בחשבון:

הצורך לחסוך

הצורך להינות בכאן ועכשיו

הצורך בשמחה ורווחה נפשית בדמות אוכל קנוי ומפנק, במיוחד לאחר קושי

הצורך בביטחון כלכלי

אוקיי.

יש לנו כאן 4 צרכים ורצונות

השאלה שצריכה להישאל היא *לא* על מה ומי מוותרים

אלא *איך אפשר ליצור לנו מציאות שבה הצרכים של שנינו ממומשים?*

וב"ה במקרה שלכם זה בהחלט אפשרי, כי ב"ה יש כסף

אז אפשר גם להיות בביטחון כלכלי, וגם לחסוך,

וגם להשאיר כל חודש בצד כסף שמיועד בדיוק לזה - להנאות החיים של הכאן ועכשיו, לשמחה בפינוק הזה,

למשל לשים במעטפה 1,000 ש"ח (כדוגמה) בחודש שיהיו מיועדים רק לזה, או כל סכום אחר שמצד אחד אתם מרגישים שיש לכם ואפשר ומצד שני מרגישים שהוא אכן יקנה את הנחת והשלווה הזו שהוא מיועד לקנות.

וכל השיח כאן צריך להיות של הבנה אחד של השני

של ניראות אחד של השני

ולא של הקטנה או הצמדת תוויות כאלה ואחרות לעצמינו או לבן/בת זוגנו.

ב. ההתמודדות עצמה של אשתך עם שני הילדים - זה נושא בפני עצמו שאין כאן המקום להרחיב,

אבל עבורכם כן חשוב לבחון כיצד להגיע למקום טוב בו, עבור אשתך ועבור כל המשפחה שלכם.

כמובן לא ממקום שופט או ביקורתי כלפיה, אלא ממקום שרוצה לחפש בכנות מה קשה לה באמת ואיך אפשר להקל מעליה, ואיך עוד היא תגיע לביטחון בעצמה (זו לא רק עבודה זוגית אלא גם עבודה אישית, כמובן)

ג. השורש עצמו של הדברים המובאים בהודעתך - מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך פשוט נפלא - יש רובד הרבה יותר עמוק מאשר דיבור טכני של זמנים ו"פיצויים",

שהעמקה בו יכולה בעצם מהותה לעשות הרבה מאוד טוב.

הקשבה פנימה, למה את מרגישה אשתי,

ומהם הרצונות שלך,

ולמה את זקוקה ממני בתור האיש שלך

ואיך תרגישי אם תינתן לך הניראות השלמה הזו על ידי

שאני רואה אותך

ואני מעריך אותך

ואני רואה גם את המקומות שקשה לך בהם

ומחבק אותך עליהם

ונותן גם להם מקום, לגיטימציה

ומראה לך עד כמה את עדיין טובה ואהובה ושוב טובה

בדיוק כמו שאת.

שתראו ב"ה הרבה ברכה והצלחה בכל

לא מבין אותה

למה היא לא מסתדרת עם 2 ילדים

יש לה בעיה ושתלמד כבר להסתדר!!

ואיזה קטע

יש מצב שגם היא מרגישה את זה ממך....

אז בוקר טוב אליהו:

כן, קשה להסתדר לבד עם 2 קטנים!!!!

התקופה הכי קשה ומאתגרת!! ומתישה!

אז קודם תצא מנקודת הנחה שאישתך צודקת, ואתה צריך לקחת איתה ביחד את עול ההשכבה... כי על בסיס יומי זה מתיש....ולא נגמר..

אם היא תרגיש ממך הבנה: וואו, זה חצי מהפיתרון!

חצי שני? לבוא לתת יד

או פעם אחת אפילו תיקח את זה על עצמך.. תתן לה לצאת להתאוורר....

לפעול על מנת להגיע לתשובה שתרגיע אותך ותיתן לך את הרוגע והיציבות הזו.

קשר עם בחור שאת מתארת כאדם מקסים

שטוב לכם יחד

מהרבה בחינות

הוא דבר יקר ערך מאוד מאוד.

ולבחון כיצד בנקודה הספציפית הזו של התחום הכלכלי אתם מגיעים גם להבנות עמוקות אחד של השני,

וגם לשירטוט בקווים כלליים של העתיד

ומתוך כך כל אחד מכם במקום שלם ורגוע -

יכול לתת הרבה.

כלומר לא לפרק מיד אם זה עוד לא ברור,

אלא לנסות לבחון זאת לעומק כמה שאפשר כדי שזה יהיה ברור.

ואם מתקשים לבד אפשר בהחלט להיעזר באיש מקצוע בתהליך ממוקד.

חלק מהדברים שכדאי שיעלו בבירור הם למשל:

הצגת הרצונות והצרכים של כל אחד מכם בצורה ברורה וכנה

למשל אצלך: להביא את החשש להיות המפרנסת היחידה/העיקרית במשך הרבה זמן 

להביא את הצורך ביציבות וביטחון כלכלי

אצלו: להביא את הרצון לעבוד בתחום שבו הוא חזק ואוהב 

וכן הלאה.

ואז לשרטט לשניכם דרך ייחודית איך תעשו זאת בפועל, כלומר איך הצרכים *של שניכם* יתממשו בפועל, *ובלי שאף אחד מכם ירגיש שהוא נמחק או שזה בא על חשבונו*

(לצורך הדוגמא ועל קצה המזלג בלבד: אם הוא מאמין כמוך שהוא רוצה להיות שותף בפרנסה ושלא תהיי המפרנסת היחידה, הוא ואת יכולים לחשוב יחד על עבודות ביניים או מקורות פרנסה שהוא יביא גם אם התואר יתארך וכיו"ב), והעיקר שתהיו ביציבות כלכלית מחד ובהגשמת המימוש העצמי התעסוקתי מאידך.

כמובן שאפשר (וצריך) להעמיק כאן עוד במה עוד את מרגישה ורוצה ובמה עוד הוא מרגיש ורוצה ולמצוא יחד את הכיוון הכי נכון ומדויק עבורכם 

שתהיה המון ברכה, הצלחה ובהירות ב"ה

אם יש אופק של פרנסה בעתיד, אז זה בכלל לא משנה האם מדובר ב-3 שנים או 7 שנים או 10 שנים, כל עוד בזמן הזה את יכולה לפרנס את המשפחה הצעירה שתהיה לכם.

יש נשים שמתחתנות עם סטודנטים לרפואה שמתחילים להרוויח רק בעוד 6-7 שנים,

יש נשים שמתחתנות עם חיילים או ביינישים שרק בסיום המסלול יתחילו ללמוד תואר של 3/4 שנים וכך שוב אנחנו מקבלים סדר גודל דומה.

בנוסף, אפשר להתפרנס גם בזמן הלימודים, או בעבודות סטודנטיאליות למיניהן (בשכר נמוך יחסית) או, בהמשך התואר, בעבודות שכבר קשורות לנושא הלימודים (ואז השכר גבוה יותר).

בקיצור,

אם הוא היה אומר שהוא לא מתכוון לפרנס את המשפחה כי הוא רוצה לעשות דברים אחרים, אז בעייני היית צריכה לחשוב טוב טוב האם חיים כאלה מתאימים לך (ואני כמובן לא פוסל, כל זוג ומה שמתאים לו).

אבל אם מדובר בדחייה זמנית של הפרנסה ובזמן הזה יהיה לכם ממה לחיות, לא הייתי מבטל זוגיות טובה בגלל זה אפילו אם את כן מעוניינת שבעלך יפרנס את המשפחה.

באיזה שנה הוא?

במקרה הכי גרוע נשארו לו עוד 3.5 שנים מעכשיו לסיום התואר הראשון (וזה לא שאתם כבר נשואים ).

חשוב לדעת שבתואר שני (מחקרי) יש מלגה.

מנסיון- להיות מפרנסת יחידה של משפחה ככ קטנה (זוג/ זוג עם ילד אחד) זה לא עד כדי כך קשה.

ובטח שלא צריך להתפשר על מקצוע בגלל שנתיים-שלוש קשות.

אבל אתייחס בכל זאת למה שכתבת כפי שהוא. אני לא יודעת אם אכן רלוונטי.

האם הציפיות שלו לתעסוקה ריאליות? אם התואר קשה לו, האם יש לו הסבר מדוע המשך הלימודים יהיה מוצלח יותר? ביטחון שהוא יתקבל ללימודי המשך? בנוסף, האם יש לו תכנית ברורה מה לעשות אחרי התואר השני? להיות חוקר באקדמיה זה מסלול למעטים ולמצטיינים ביותר שאוהבים את זה ומתאימים לזה, ודורש עוד הכשרה ארוכה. (אולי יש לי כיוון אחר וברור יותר למחקר לא באקדמיה, אני לא יודעת)

השאלה בעיניי היא מידת המחויבות שלו לפרנסה בין אם התכניות ילכו כפי שהוא חולם ובין אם לא. מידת האחריות וגם היכולת להתגמש בלי להישבר.

בהצלחה רבה לשניכם!

בתחילת קשר בודקים שיש חיבור התאמה כימיה משיכה חברוּת ועיניין. זה מה שמחזיק כשצועדים ביחד במסע

לכי תדעי מה יהיה הלאה

אם אחד מבני הזוג לא מוצא עצמו תעסוקתית או לא טוב לו במקצוע שבחר, או שבגיל 30 הוא יבין שבעצם תמיד חלם לפתוח חנות גלידה או פאב אירי גלאט כושר.

מליוני דברים יכולים להשתנות אצלך ואצלו. זה משוואה דיפרנציאלית אינסופית.

בצד של התכלס אם יש לו מידות טובות והוא אדם הוגן שעובד ומשתדל על הפרנסה זה מה שחשוב.

ה' גוזר על הפרנסה ואנחנו חושבים שאנחנו מבינים משהו אבל באמת לא מבינים כלום. 

את גם עובדת...

כסף יש ב"ה, זה שאלה של כמות, מה שמוביל לשאלה של איכות חיים מה שמוביל לשאלה- האם את מוכנה לחיות בצמצום כמה שנים אם זה עם אדם שהוא טוב עבורך ומדויק לך? (צמצום... גם בזה יש רמות).

או שאת מעדיפה לוותר על זה?

אחי פרש את התואר הראשון על פני משהו כמו 7 שנים כדי שיוכל לעבוד תוך כדי ולהיות עם הילדים והמשפחה, והוא היה המפרנס היחיד...

ב"ה סיים לא מזמן את התואר, הוא ואשתו הרוויחו משפחה מתוקה

פה אתה פשוט מקבל הלוואה זולה, ו 50%-70% מהכסף בחזרה.

נשמע שהרבה יותר משתלם לחסוך לבד ולהשקיע בבורסה.

ולא ברור לי איך הם טוענים שאפשר לשלם מכספי מעשר אם בסוף מקבלים חצי מהכסף בחזרה.

יש כאן חוסר יושרה מצידם

גם בתשובה שלהם על למה לא עדיף להשקיע בשוק ההון הם לא ממש מדייקים..

"כדי להשקיע בשוק ההון בצורה סולידית יש להשקיע לטווח ארוך של מינימום 15 שנים, אחרת ההשקעה נמצאת בסיכון גבוה." 

בהשקעה מעל 5 שנים הסיכוי להפסיד נמוך, מעל 10 שנים הסיכון אפסי.

סיכוי סביר מאוד שאפילו פיקדון בנקאי עדיף על השיטה שלהם. אעדכן אחרי שהם יחזרו אלי

בחיסכון אתה אמור לקבל יותר ממה ששמת, לא פחות...

אבל החלטתי לשמור את כל הטקסט במקום אחר, ולדבר איתם לפני שאני מגבש דעה חד משמעית. השארתי את הפרטים שלי באתר ואני מחכה שהם יחזרו אלי.

על מספר דברים אני כן יכול לכתוב ביקורת עוד לפני שדיברתי איתם:

*האתר שלהם לא מספק שום מידע על התוכנית למעט טיזר. אין מחשבון או סימולטור, לא כתוב מה זה החזר הלוואה "בתנאים נוחים", לכמה שנים, מה מחזירים, מה וכמה משלמים וכו'.

*אין שום אפשרות ליצור איתם קשר. אין מייל ואין טלפון. אפשר רק להשאיר פרטים והם חוזרים אליך.

* לא כתוב מי עומד מאחורי המיזם, אין אבא ואמא. כתוב רק "חתונה בכבוד של יעל כהן". מיהי יעל כהן? מה ההסמכה שלה? איזו הכשרה יש לה? איפה הייתה לפני כן? איך יוצרים איתה קשר? האם היא באמת קיימת או שזה שם כיסוי כפי שנהוג לפעמים בעיתונות החרדית?

* הם כותבים שהמיזם מלווה על ידי כלכלנים בכירים - אז למה להסתיר את השמות שלהם? הם מתביישים במשהו?

*הם כותבים בגדול שמותר להצטרף מכספי מעשר, אבל לפי הרבנים שהם עצמם מסתמכים עליהם (לפחות חלקם), מי שמצטרף למיזם מכספי מעשר, מחויב לתרום לצדקה את אותם 50-70 אחוזים שמקבלים בסוף בחזרה ואסור לעשות בהם שימוש אחר. 

אתה לא יכול להחזיק את המקל בשני קצותיו: גם לספר לאנשים שמותר להצטרף מכספי מעשר, וגם לספר להם ש-50-70 אחוז מהכסף יחזור אליך בסוף. או שזה כספי מעשר ואז כלום לא חוזר אליך בסוף (כי אתה מחויב לתרום) או שזה לא כספי מעשר ואז הכסף באמת חוזר אליך.

בקיצור - לדעתי ביג NO.

אין שקיפות, אין יושרה, וכשאין שקיפות ויושרה אין אמון.

אחרי שהם יחזרו אלי (כאמור אין באתר אפשרות ליצור קשר - לא טלפון ולא מייל) אני אוכל לכתוב את דעתי גם על המודל עצמו. מבטיח לכתוב בצורה אוביקטיבית בלי קשר לדעתי (הלא מחמיאה) על העמותה עצמה.

של להחזיק את החבל השני קצותיו ואז חשבתי שזה היתרון המרכזי בתוכנית אם יש גיבוי הלכתי להחזר גם של 50-70 אחוז.

אבל עכשיו אני רואה שזה חלש הרבה יותר מזה.

אז אין צורך.

וכן ציינתי כהערת אגב שלעמותה אין סעיף 46 גם למרות שהיא קיימת 4 שנים שאלתי בטלפון, מי שענתה לי כנראה לא סגורה לגמרי אם הם מכשיר חיסכון או תוכנית חסד.

מה הרווח שלי מהתכנית? להפקיד ולקבל 50%-70% ממה שהפקדתי? ומה עם התשואה?

גם העניין של לעשות מניפולציות איך לקבל לעצמי את המעשר כספים נראה מוזר מאוד. אם אני רוצה לעשות מניפולציה אז אני יכול גם לא לתרום. (אפשר לדוגמא לפנות לארגון חסד ולהבטיח לו תרומה של X שח בתנאי שיתן לי חזרה חצי מהתרומה?)

האם העניין זה היכולת לקבל הלוואה נוחה? באמת צריך להבין כמה נוחה מול החלופות האחרות? מהם תנאי ההלוואה?

מה הם מרוויחים מהעניין? לא מספיק ברור...

בקיצור, לא נראה...

קיבלתי עכשיו את הפרטים המלאים, כולל פריסת תשלומים שהותאמה אלי אישית בהתאם למספר הילדים שיש לי ולגיל שלהם.

המסלול אומר דבר כזה:

אני משלם להם בסך הכל 72,000 ש''ח לילד.

בחתונת הילד אני מקבל הלוואה בסך 300,000 ש''ח.

את ההלוואה מחזירים ב-174 תשלומים שווים של 1,725 ש''ח, כלומר אין ריבית על ההלוואה.

בסוף אני מקבל בחזרה 70% ממה ששילמתי להם לפני החתונה.

שורה תחתונה:

זאת יוצאת פריסה עם 0 אחוז ריבית. עגול.

למה הכוונה?

יש נוסחה באקסל שמחשבת ריביות של תזרים מזומנים. למשל, עבור קבלת 100 ש"ח היום והחזרת 110 ש"ח בעוד שנה, התוכנה תדע לחשב שמדובר ב-10% ריבית. הריבית חיובית, כלומר אני זה שמשלם אותה לבנק. בריבית שלילית אני בעצם מקבל יותר ממה ששילמתי, כמו בפיקדון בנקאי.

הכנסתי לתוכנה שלושה תזרימי מזומנים:

א. הלוואה רגילה של 300,000 ש"ח מהבנק שמוחזרת במשך 20 שנים (בהנחת ריבית של 6%)

ב. את המסלול של החברה הזאת

ג. אני משקיע 72 אלף ש''ח באותה פריסה כמו עם החברה הזאת, מקבל תשואה של 4%, ולמעשה עד החתונה יהיו לי 95 אלף ש''ח בזכות התשואה.

עכשיו אני לוקח הלוואה של 205 ש''ח (אני לא צריך 300 כי כבר חסכתי לבד 95), ואני מחזיר את ההלוואה בריבית של 6%.

להלן התוצאות:

באפשרות א', הריבית היא 6% וההפסד הנומינלי הנקי הוא 204 אלף ש''ח.

כלומר בסך הכל אני מחזיר 204 אלף ש''ח יותר ממה שקיבלתי.

באפשרות ב', הריבית היא 0% עגול וההפסד הנומינלי הוא 90 אלף ש''ח.

באפשרות ג', הריבית היא 1% וההפסד הנומינלי הוא 133 אלף ש''ח.

כלומר בהצעה שלהם, בסופו של דבר התזרים שלילי, אבל בגלל שאני בהתחלה משלם להם 72 ואז הם משלמים לי 300 (כלומר בשלב הזה ולמשך השנים הבאות הם שילמו לי יותר ממה ששילמתי להם), אז יש כאן בעצם ריבית ''שלילית'' על השנים האלה, ובשקלול עם הריבית החיובית בגין זה שאני שילמתי להם יותר ממה שהם שילמו לי, זה יוצא בדיוק 0.

תחת ההנחות שלי כאן (הריבית של הלוואה בבנק והתשואה בהשקעה), התוכנית שלהם הכי משתלמת.

בעיה שמאוד מאוד הפריעה לי:

הם דורשים גם שיעבוד בית וגם 7 ערֵבים בשביל לקבל את ההלוואה. זה פסיכי, אני אמור להתחיל לבקש מההורים ומהאחים ומבני הדודים שיחתמו לי על ערבות?

בקיצור,

התוכנית עצמה לא רעה.

בגלל כל המסביב, לי זה לא נראה בשל ולא שווה הצטרפות.

אתה לא מצטרף לתוכנית רק בגלל הדרישה לערבויות? לא עדיף להשקיע בשוק ההון ולהרוויח יותר מ 4% תשואה ואז לא להזדקק להלוואה (גדולה או בכלל)?

ויש לי שאלות על החישוב

משלמים להם עד החתונה או עד גיל מסויים?

מתי הילד מתחתן בחישוב שלך?

א. כבר כתבתי קודם, לי החברה הזאת לא נראית בכלל. אני לא אצטרף אליה ולא משנה מה תהיה התוכנית. הערבות שהם דורשים היא רק אחת מהבעיות.

ב. כתבתי שהתוכנית לא רעה, זה לא אומר שהיא מתאימה לי

מי שאין לו רצון או ידע להשקיע בבורסה, או מי שמפחד מהשקעה כזאת, יכול בהחלט לצאת ממנה מורווח ביחס לאלטרנטיבות כמו לקיחת הלוואה מהבנק.

ג. גם בהנחה שהתשואה תהיה גבוהה יותר, קשה מאוד להשיג 300 אלף ש''ח על ידי הפקדות חודשיות קטנות כמו שהם מבקשים. אז עדיין, ברוב המקרים, אם תרצה 300 אלף ש''ח אתה תצטרך הלוואה כלשהי (שוב, תחת ההנחה שאתה מפקיד את אותם הסכומים שהתוכנית הזאת דורשת, כדי להשוות תפוחים לתפוחים. אי אפשר להשוות תוכנית עם הפקדה חודשית קטנה לתוכנית שבה אתה מפקיד כל חודש 3,000 ש''ח לחיסכון...).

ד. משלמים תשלום חודשי נמוך של כמה מאות שקלים עד שמגיעים ל-72 אלף ש''ח. גם אם הילד לא מתחתן עוד בשלב הזה, לא משלמים יותר.

בחישוב שלי הנחתי שההלוואה תינתן כשהילד בן 25.

לגבי ג, אם לדוג' אני צריך בסוף הלוואה של 100k במקום 205k כי התשואות היו גבוהות, זה לא משנה את החישוב שלך מה יותר משתלם?

בכ"מ, ב"ה שבציבור שלנו לא צריך 300k בשביל לחתן ילד.

הלוואי שזה ישתנה אצל החרדים, במקום לעזור להם עם הלוואות לכל החיים.

הרעיון הוא שיהיה הון עצמי לדירה, זה לא בשביל החתונה עצמה.

גם בציבור שלנו להרבה מאוד הורים אין אפשרות לעזור לילדים בצורה משמעותית עם הון עצמי לדירה.

לגבי ג', זה בהחלט ישנה את החישוב.

התבלבלתי,

באפשרות ב' התזרים השלילי הוא כ-22 אלף ש''ח, ולא 90 אלף ש''ח. כלומר 30% מהתשלומים החודשיים.

בהלוואה בנקאית זה פי 9...

שאלתי על משפחה שלנו עם 4 ילדים קטנים במסלול הפלטינום שלהם.

אמרו לי שיש גם דמי חבר ***400 שקל בחודש*** למשפחה חוץ מההפקדות.

יעל ואני החלטנו לרדת מהעניין.

אגב, אם נוסיף את דמי החבר להפקדות, אז יוצא שבסוף מקבלים בחזרה..

10% מההפקדות?

ואחרי אינפלציה זה יוצא בכלל סכום שלילי.

כל הרעיון הןא האם הבנפיט של ההחזר על המעשרות שווה את זה.

ההחזר נומינלית בהכרח חייב להיות חיובי, מעצם היותו החזר.

הוא יהיה שלילי רק כשלוקחים בחשבון את האינפלציה ואת התשלומים החודשיים שהם לא יחזירו בגינם אף שקל בסיום התוכנית

התוכנית המלאה - הגמח המרכזי

והאתר שלהם נראה יותר אמין, עם יותר פרטים (ובלי 46).

1. זה לקחת הלוואה רק לשלם את הריבית הרבה מראש

2. אף אחד לא נותן לך ערבויות שתקבל את ההלוואה בסוף התקופה.

רק אם אתה משלם סכום מסויים כל חודש שרק חלקו חוזר אליך.

אתה תקרא לזה לא ריבית

אני קורא לזה ריבית מראש.

שים לב לתגובה הארוכה שכתבתי קודם.

גם אם יש תזרים שלילי, עדיין יש ריבית 0 בסופו של דבר על כל התזרים, כולל התשלומים החודשיים בהתחלה.

זאת מתמטיקה, לא דעה.

אתן דוגמה יותר פשוטה של תזרים שלילי עם ריבית 0:

הבנק נותן לך היום 100 ש''ח, ורק בעוד 500 שנים אתה תחזיר לו 110 ש''ח.

למרות שהתזרים שלילי, העובדה שבמשך כ''כ הרבה זמן הכסף היה אצלך ולא אצל הבנק גורמת לזה שהריבית השנתית היא 0 (נו טוב, כמה ספרות אחרי הנקודה יש איזו ספרה אבל זה חסר משמעות).

עכשיו נסבך את זה קצת:

נניח בעוד 10 שנים אתה לוקח הלוואה מהבנק בסך 100 ש''ח, ואז אתה מחזיר 11 תשלומים של 10. ברור שיש כאן תזרים שלילי (אתה משלם יותר ממה שקיבלת) וברור שיש כאן ריבית.

אבל עכשיו, מה יקרה אם אני אגיד לך ש*היום* הבנק מביא לך 5?

התזרים עדיין יהיה שלילי, כי בסך הכל תפסיד 5 ש''ח מהעסקה הזאת.

אבל הריבית כבר תהיה הרבה יותר נמוכה ממה שהייתה קודם, אולי אפילו ריבית 0 או שלילית, כי הרבה לפני שקיבלת את ההלוואה כבר קיבלת חלק קטן מהכסף ובמשך שנים לא שילמת עליו כלום. גם לזה יש משמעות וזה משפיע על הריבית הכללית.

ומי מבטיח לך שתקבל חלק מכספך בחזרה?

אולי החברה תפשוט רגל?

ב. תכניס למחשבון כמה ההפקדה החודשית שלך תשיג בסוף התקופה עם ריבית והצמדה.

לדעתי יצא לך שאתה כן משלם להם ריבית.

אבל תכלס, סעיף א יותר מפריע לי

ושיעבוד הבית + 7 ערבים לכל אחד מהילדים שלי?

לא נשמע אפשרי כל כך.

יש כאלה שהתחשלו כ"כ הרבה בחיים, עד שבאמת קל להם יותר לעבור משברים.

פעם שמעתי מאיש מקצוע, בהקשר של טיפול בטראוומה:

"בטח שיש כאב בטן, איך לא יהיה?!"

מי שהולך כיום עם 'כאב בטן' (או תחושות אחרות, כל אחד לפי מה שהוא), הוא הנורמלי. מי שמרגיש כרגע ש'הכל סבבה', הוא הבעייתי או יותר מדוייק - מנותק.

מה שצריך לעשות, זה לראות איך כל אחד יכול לתעל את הכאב, לעשיה חיובית. כמובן - מי שבתפקיד - חיילים וכד' - העשיה שלהם הכי ישירה. מי שלא - שיחפש במה הוא מועיל. מי שיכול ברוחניות - להוסיף תורה, תפילה, תהילים. מי שיכול למעשה - לעזור לחיילים, למשפחותיהם, למפונים וכו'. מי שיכול להועיל ליוזמות ציבוריות שמעודדות ניצחון. מי ש'סתם' מאיר פנים לאדם הזקוק לכך ועל זה הדרך כל מעשה טוב שמוסיף אהבה ואחווה בעם ישראל.

מעבר לזה - אפשר להתחק מכל האור והטוב שהתגלה בעם ישראל. כמה ביכו את 'דור הטיקטוק' שכבר אין להם אידיאלים ופתאום מתגלית גבורה שלא נופלת מ'דור תש"ח'. כמה יוזמות אזרחיות יפות, כמה מחיצות נפלו בחודשים האחרונים.

ומעל הכל וכולל הכל - "ויתחזק דוד בד' אלוקיו', הקב"ה לא 'הניח את המפתחות'. הוא מנהיג הכל, אל התיקון השלם, אע"פ שאיננו תמיד מסוגלים לראות את כל המהלך. חז"ל לימדו אותנו ש'ארץ ישראל נקנית ביסורים', כמובן - איננו מזוכיסטים, אנו משתדלים ומתפללים לכמה שיותר רחמים. אבל, כשמגיעים יסורים, אנחנו מבינים שהם חלק מהתהליך השלם לקראת הגאולה השלמה.

אבל אני בכל זאת מציע לא לדלג על השלב הראשון. ה'כאב בטן' שציינת, אינו רק טבעי, אלא גם נצרך. שלא נאבד את הרגישות והטבעיות.

אחרי שמקבלים אותו ומשלימים עם זה שהוא מוצדק - אז טוב וחשוב למצוא איך להתחזק ולחזק.

נ.ב.

תודה רבה על עצם התודה.

לא בטוח שאני עומד בכך, אבל כשמשקיעים בתגובה, מאוד מעודד לקבל קומפלימנט.

לשמוע שיעורים שנותנים כח, אם מתחברת לרב/נים מסויימים שעושים לך טוב על הנפש זה בהחלט עוזר, להתנתק לזמנים שכאלה.

וראיתי שאת באמת מקשיבה אז מצויין.

אפשר גם לשמוע מוזיקה שאוהבים

להפחית האזנה וצפיה בחדשות. מספיק פעם בבוקר ובערב ואפשר גם פחות מזה.

בכל מקרה, התקופה באמת קשה ומאתגרת וצריך למצוא את המקום שלך לרוגע ושקט נפשי ככל האפשר בתוך כל ההמולה הגדולה שעוברת על כולנו

רוצה לצרף לך הודעה ארוכה שכתבתי על הנושא של התמודדות עם המצב 🙏

(זו ההודעה השלמה: למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה

ומעתיקה לכאן חלק ממנה):

התמודדות עם מתח וחרדה:

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה -

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה.

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה.

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה.

התירגול חשוב מאוד.

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן.

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

-----------

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

- לשמוע שיר מחזק

- תפילה אישית או מזמור תהילים

- שיעור תורה מחזק

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

- להיות בהרפייה

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

- להתחזק בטוב שבנו

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

- לצייר ציור חופשי

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה.

- להקשיב לגוף

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

- בכי מרפא, הוא מתנה

- תזונה נכונה

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום

- שינה מספקת

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה,

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?

מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

ב"ה שנשמע כולנו רק בשורות טובות ישועות ונחמות

קראתי בעיון הכל תודה רבה מעריכה מאוד. מצד אחד אני אומרת שיעורי תורה עוזרים ממש ואכן אני משתדלת לעשות הכל מצד שני אני שומעת בבוקר על החיילים שנופלים, על המשפחות שנהרסו על החטופים האומללים  זה כמו סכין בלב מניחה בשביל כולם. צריך להרבות באמונה בה' שמסדר לנו את העולם הכל לפי תוכנית מדויקת שלו. בשורות טובות

ואכן, הכאב הוא גדול מנשוא

צריך לראות איפה אפשר להתחזק, למה יותר להתקרב,

ממה דווקא להימנע או להפחית

איפה אפשר לתרום לעם ואיפה אפשר וצריך גם לשמור על עצמנו.

ב"ה הלוואי שנשמע כולנו רק רק בשורות טובות ישועות ונחמות 🙏

זה יכול להיות זמן משמעותי לשיחות עומק, זמן משמעותי ללבן כל מיני עניינים עקרוניים. כמובן חשוב להתעניין בשלומה, בהרגשתה, ביום שעבר עליה.

צריך להיזהר מגילויי חיבה יתרה - כאלו שעלולים בקלות להמשך למגע, אבל כל מה  שפחות מזה צריך להיות.

ברור שלא זו כוונתך - אבל צריך להיזהר מאוד שלא תיווצר תחושה, שכל הקשר הנפשי הוא רק כלי לסיפוק הצרכים הגופניים. האפשרות השניה במופע קיצוני שלה, עלולה ליצור תחושה כזאת אצל האישה.

גם על חיזוק הקשר הנפשי

על הדיוק שזה יכול לבוא לידי ביטוי בפועל במופעים שונים, ובאמת החיפוש הזה של כל זוג וזוג איפה יופיעו המופעים הללו אצלם.

גם על ליבון ושיחות עומק 

וכמובן ההתעניינות בשלום האישה והרגשתה - אלו דברים מאוד מאוד חשובים ויקרים לכל אישה ויכולים לחמם את ליבה, במיוחד בזמנים אלו שהיא רואה את ההתעניינות האמיתית והאכפתיות הגדולה של בעלה ממנה.

גם השורה האחרונה - כמה חשיבות ודיוק יש בה וההתכוונות הזו של הגבר לשימת לב איך *אשתו* מרגישה בזמנים הללו, כולל איך היא מרגישה *ממנו* על כל הקשר שלהם בשלל התחומים. יש כאן בכמה מילים דיוק ולימוד מאוד גדולים ומחזקת את כולנו ללמוד אותם ולגדול בהם עוד ועוד

ישר כוח גדול!

למעט זה שאין מגע, הקשר שלנו נשאר בדיוק בדיוק אותו דבר, בכלל אין משמעות לשאלה האם אסורים או מותרים 

הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!!!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- מממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

אז מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

אבל זה רק מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

זה לא שבעלך לא אוהב אותך פתאום

זה לא שהוא רוצה להתרחק ממך

וברור שגם לא את ממנו

זה בדיוק בדיוק להיפך!

שהוא כל כך אוהב אותך לכן זה כל כך קשה לו!!!

שאת כ"כ אוהבת אותו לכן כ"כ קשה לך!

וזה לא פחות ממדהים!

תראו את הקירבה הזו

הרצון הזה

האהבה הזו

איזה כיף ואיזו זכות שיש ביניכם את זה גם אחרי שנים של נישואין!

זה כ"כ לא מובן מאליו וממש לא כולם זוכים לכך!!!

המקום הזה שכתבת,

שדווקא כשאסורים את רוצה קירבה נפשית ומילולית וכו' - זה כ"כ טבעי ונורמלי ושמעתי את זה מכ"כ הרבה נשים 

העניין הוא שלפעמים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!!!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!!!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!!!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!!!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיךלהבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!!!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים

אני באמת מרגיש חצי נכה בלי היכולת להביע את האהבה ע"י מגע... זה גם פער שאנחנו מודעים אליו, אצלי השפה החזקה בפער היא מגע לעומת אשתי שתופס מקום הרבה פחות מרכזי לעומת דיבור אן זמן משותף. בזמן שאסורים זה בולט יותר...

נ.ב - אני מכיר 5 שפות של אהבה, תוכלי אולי לפרט על ה8?

בשמחה,

ומנסה לתמצת לך את עיקרי השפות:

יש כמה שפות שונות לאהבה (כותבת כמה עיקריות בהן, כמובן שיש עוד):

1. מגע- חיבוק, נשיקה, יחסים, ליטוף וכל סוג של מגע

2. מילים- דיבור, מילים טובות, מחמאות

3. יחס- הקדשת זמן ויחס לבן הזוג כל יום

4. מתנות – קניית מתנות לבן הזוג

5. ביצוע מטלות טכניות ויומיומיות של הבית, לעשות דברים עבור בן הזוג

6. לסלוח

7. לקבל את בן הזוג כמו שהוא

8. לחייך ולשמוח

כל אדם "מדבר" בשפות אהבה שונות – מאוד תורם לזהות באלו שפות אנחנו מדברים,

לזהות באילו שפות בן/בת הזוג שלנו מדברים,

וללמוד גם את השפה שלהם, כדי שנרגיש אהובים ורצויים, ונדע שהם עושים זאת כי הם באמת אוהבים אותנו, נלמד שפה חדשה.

אבל זה היה יותר בצורה של ללמוד מה כל אחד צריך לא רק בתקופה של האיסור אלא גם בתקופה של ההיתר.

לומדים אחד את השני

שאנחנו נשפוט?

אולי תעשו הרכב ייחודי בשביל עצמכם שמשלב את שתי האפשרויות? 

מרכז זה רחובות

מרכז זה נתניה

מרכז זה חדרה

איפה בדיוק?

יש ביהוד כמה בתי כנסת עם אולמות. צריך לבדוק מה הקיבולת מבחינת אנשים.

יש בכמה ערים במרכז

הגרעין התורני

/ בית כנסת על שם הרב עובדיה 

אחרי לידת בני הבכור התקשרתי למספר רב של בתי כנסת אשכנזיים, כדי לבדוק אפשרות לערוך במשכנם את הברית.

בגלל שהברית הייתה ביום צום אז התכנון היה להתפלל מנחה, לעשות את הברית, הפסקה קצרה, ערבית, סעודת מצווה.

אלה רצו 2,000 ש''ח, אלה רצו 2,500, אלה וגם אלה לא הסכימו שנתפלל מנחה באולם התפילה המרכזי שלהם אלא רק למטה באולם, ובגדול בכל מקום נתנו לי תחושה לא נעימה כאילו אני מבקש לערוך בבית הכנסת שלהם ערב קריוקי ולא ברית מילה.

בסוף התקשרתי לבית כנסת ספרדי שנמצא ממש ליד ביתי.

-כמה יעלה לעשות אצלכם באולם ברית מילה?

-כלום, רק תשאיר בסוף 200 ש''ח למנקה

-ומה לגבי תפילת מנחה? אנחנו הרי צריכים ספר תורה

-תתפללו איתנו עם כל הקהילה שלנו

-אבל אתם בטח מתפללים בזמן הכי מאוחר שאפשרי להתפלל מנחה, אנחנו צריכים להקדים בחצי שעה בערך בשביל שיישאר זמן לברית

-מה קרה לך? אתה חושב שזאת בעיה?

נודיע לכל המתפללים שתפילת מנחה תוקדם בחצי שעה בשביל הברית, אתה יודע איך כולם יתרגשו מזה?

וכך היה.

התפללנו עם כל הציבור חצי שעה לפני הזמן, בסוף התפילה כל המתפללים נשארו והתחילו לפייט פיוטים שלא הכרתי לכבוד הברית, זה היה כל כך מרגש!

מאז את כל הבריתות עשיתי אצל ספרדים, הם יודעים מה זו הכנסת אורחים ולא רק הכנסה כספית...

אני לא מצליח לדמיין בית כנסת אשכנזי שיסכים להקדים את תפילת מנחה ביום צום בשביל שהמתפללים יזכו להיות שותפים בברית.

שלום

ראיתי שיש לך המלצה על בית כנסת באזור השרון.

אשמח לשמוע

סתם בצחוק...

שלחי לי אישור אם את בסדר עם הודעה אישית, ואשלח לך מספר של חבר קרוב שמארגן קבוצות ווצאפ להרבה סוגים של אנשים.

אגב, במיוחד לאור זאת שאת צעירה - אין סיבה לפסול גם רווקים, כל עוד שהם לא כהנים, זאת לא בעיה בכלל. אולי יש בחורים שעלולים להרתע מראש, אל תעלבי, ההפסד שלהם. מכיר כמה וכמה שלא נרתעו והרוויחו בגדול. ממילא יש טעם לפנות גם לשדכנים 'רגילים'.

בהצלחה רבה מאוד

שליש גן עדן למשל.

וכאן כדאי להיזהר מפניות בפרטי, לא כולם צדיקי עולם עם כוונות טובות.

בהצלחה. 

ולא נצפה יותר מדי לכלוך.

ואם כן. פעם בשבוע דקה של ניגוב והוא בסדר

מזכוכית של סמסונג

אם יש לך ילדים קחי בחשבון על השחור רואים הכלל

ואם זה מזכוכית תשקלי ביטוח..

לפעמים זה מכה חלשה בזווית בעיתית והלכה הדלת

מניסיון, עדיף נירוסטה אפור ולא זכוכית.

אאכ ובא לך להשתעבד 😅

ואגב טיפולים אכזריים - היום יש הרבה יותר מענה לכל מיני אתגרים. האתגר שאתה מכיר ומתמודד איתו הוא דוגמא אחת והוא ממש לא היחיד.  כל בן אדם שאני מכיר קצת יותר לעומק יש לו את הסיפור ואת האתגרים שלו, וזה בסדר. אנחנו בני אדם ומותר לנו להיות לא מושלמים.

ועוד דבר - חפש בגוגל את המושג "היפוך קוטביות". 

לדעת שאם הייתי נולד 10-15 שנים יותר מאוחר, הכל היה נראה אחרת

אם היית נולד 10 שנים קדימה איזה בנאדם היית?

באישיות, באופי...

אני מאמינה שמה שעברת לא רק עזר לך טכנית להקים משפחה אלא בנה אותך...

אמא שלי שונאת את יאיר שרקי שנאת מוות.

בתור אמא לרווק בן 30 כמוני יש לה חשש מסוים ממני, אז היא הכריזה בפניי שאם אני יוצא מהארון היא מתאבדת.

על התחושות הכואבות. אין לי מילים...

רק חייבת לשאול אם אפשר- אתה לא מתבאס בשבילם על המשפחה שלא תהיה להם?

(אני יודעת שאפשר להקים משפחות שונות ולא מתכוונת לזה)

היום זה כבר יותר מורכב.

בגדול, אם טוב להם, אז אני לא מתבאס עבורם. 

אצל גברים זה קצת יותר מורכב.

אבל גם אפשרי

קוראת מה שאתה כותב ופשוט בוכה.

רק הייתי צריכה לכתוב את זה

לפני בכלל שפונה רוצה לדעת אם זה שייך.

רוצה לשמוע מניסיון

מה העלויות

מציע להתייעץ עם עו"ד מומחה לדיני משפחה/מגשר מומחה, לפני שאת עושה צעדים שעלולים לסבך אותך.

אולי @ruthi תדע לעזור

וכמובן - למצוא מעגלי תמיכה רגשית.

בהצלחה רבה

לא מכיר אותה אישית.

לפי מה שכתבה כאן בפורום היא מבינה בדיני משפחה.

המנהלת שלי בעבודה לשעבר הזמינה חוקרת שהתקינה לבעלה תוכנית מעקב בטלפון שהיא רואה תהודעות ווצאפ שלו כי היה לה חשד מאוד סביר שהוא בוגד...

היא באמת גילתה שהוא בגד בה .. אני לא יודעת מבחינה חוקית כי היא מעולם לא סיפרה לו שהתקינה את התוכנת מעקב אבל שורה תחתונה הם התגרשו מאוד יפה

רק קחי בחשבון שזה לא זול

והשאלה היא גם מה את מתכוונת לעשות עם זה במידה ויש ממצאים

חקירה ובילוש זה המון לשעת עבודה ולא לוקחים פחות מחצי יום. אז את צריכה להיות בטוחה מה הוא הולך לעשות באותו יום, אחרת, שרפת אלפי שקלים.. אם תעשי מעקב שבוע שלא הניב תוצאות - שרפת עשרות אלפי שקלים.

יש הרבה אופציות אחרות שיוכלו לתת מענה (שגם בעזרתם תוכלי לדעת אם לשלוח מעקב)

לצערי יש לי ניסיון בדבר

נסי בפרטי אם מעוניינת 

כדאי להיזהר מאוד מפניות בפרטי, ודאי שבנושאים רגישים כגון אלו.

הדבר נכון הן לניקים שפונים והן למי שפונים אליו.

לא ניתן לדעת מי בצד השני ומהם כוונותיו ויש להיזהר ולשמור על עצמינו.

רק בשורות טובות ב"ה 🙏

מעדיף שלא לפרט בפורום על מגוון הדרכים בהם ניתן להשתמש. אני מניח שקצת שיטוט באינטרנט יכול לעזור לך במציאת פתרונות. רובם ממש נגישים או זולים. שיכולים כמובן לשמש כהוכחה בשבילך או אפילו כהוכחה בבי"ד..

הזכירו כאן שימוש בתוכנת ריגול אך אני מניח ששימוש בתוכנה כזו היא עילה לתביעה בעלת פיצוי כספי גבוה (במידה שתתגלה ויהיו הוכחות שיובילו אלייך)

בכל מקרה, אל תתעלמי מהאינטואיציה שלך

תסמכי על תחושת הבטן שלך!!

אין כמו אינסטינקטים של אשה נבגדת.

ואם הוא יהיה קצת פחות זהיר,גם הוכחות יהיו לך.

אליו אנו אחראיים:

א. לתמלל את הכאב שלך בפשטות ובתמציתיות לצד השני.

להשתדל להתרכז ברגש *שלך*, בחוויה *שלך*, בכאב *שלך*,

כלומר להשתמש בשפת ה"אני" ולא בשפת ה"אתה".

למשל:

"אני מצוי/ה כעת בסטרט ובקושי וכנראה בגלל זה היה לי יותר קשה ש____"

או

"הרגשתי כאב כאשר התרחש הדבר ה____"

"לא היה לי נעים לשמוע ביקורת לעברי, ישמח אותי אם תהיה יותר ניראות למאמצים שאני כן עושה"

וכן הלאה...

ב. לקחת 5-10 דקות בהן את/ה עם *עצמך*, מבינ/ה קודם כל מה קורה בינך לבין עצמך.

מאוד יעיל להיות עם דף ועט, וממש לעשות טבלה:

טור ראשון - מהן המחשבות האוטומטיות שעלו לי ישר (אותם מחשבות שיוצרות את ה"בומים", לדוגמא: "לבעלי/לאשתי לא אכפת ממני! איזה חצוף הוא! הוא תמיד לא שם לב אליי!" וכו')

טור שני - מהן המחשבות היותר הגיוניות וענייניות למה שהתרחש (לדוגמא: "זה לא נכון שלבעלי/לאשתי לא אכפת ממני. ראיתי כבר בהמון מצבים שכן אכפת לו. כנראה עבר עליו משהו כרגע או שהוא לא שם לב, ומותר לו, הוא אנושי." וכו')

ג. להשתמש במודל אפר"ת (=אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), כאשר דגש העבודה שלנו הוא על הפ'-הפרשנות ש לנו לאירוע.

לדוגמא:

האירוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף.

הפרשנות האוטומטית: פשוט לא אכפת לו, הוא סתם אומר אבל לא מתכוון לזה, הוא מנסה לעצבן אותי בכוח!

הרגש: כעס, אכזבה

התגובה: ריחוק, הסתגרות, השתבללות, התקפה וכן הלאה

בעבודה אישית ניתן לעבור לצורה יותר מקדמת של:

האירוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף (לשים לב שהאירוע נשאר אותו דבר )

הפרשנות שלי (לאחר עבודה של לדון לכף זכות, עין חיובית): אולי הוא רצה לשטוף בבוקר כיוון שהיה מאוד עייף אתמול בערב? אולי הוא שכח מתום לב ואוכל להזכיר לו באהבה?

אולי הוא קיבל שיחה חשובה או קרא ידיעה עצובה והכאב צף והציף אותו ולכן הלך לישון מהר כי היה לו קשה מדי?

הרגש: יותר הבנה, חמלה

התגובה: קירבה, יצירת שיח מקדם

ד. לעבוד על "עשרת עיוותי החשיבה" שמצויים אצלנו ולראות האם אני נמצא כרגע באחד מעיוותי החשיבה הקיימים?

(זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו)

ה. לכתוב במכתב את התגובה שרצינו -

הדף סופג הכל ונוכל לעשות טיוטה ועוד טיוטה עד שנגיע למכתב עצמו שאותו נרצה למסור לבן זוגנו.

בדרך הזו אנו גם מתמקדות במה רצינו להעביר, וגם בוררות את המילים המדויקות יותר, המקדמות יותר, ולא הפוגעניות.

ו. לעבוד על ניטור עצמי, שליטה עצמית ועיבוד עצמי למתחולל בנו

(גם כאן מורכב וארוך לכתוב הכל כאן, אבל יש בהחלט עוד דרכים סדורות להגיע לשליטה עצמית רחבה יותר ולרווחה נפשית גדולה ושלמה יותר)

ז. לקיחת "פסק זמן" להירגעות וניתוב לעשייה מרגיעה:

כדוגמת: לקחת 10 דקות פסק זמן ולהתפלל לקב"ה שישים לי את המילים הנכונות בפה,

לקחת פסק זמן ולצאת לסיבוב קצר בחוץ,

לשתות כוס מים,

להוציא אמוציות על דף (גם קשקוש זה בסדר) / בדיבור עצמי / במוזיקה / בפעילות גופנית

ובסיום הפסק זמן לחזור לשיח בתקשורת מקדמת.

ובכללי עוד עבודה הן על ניטור עצמי והן על תקשורת זוגית מקדמת יכולים מאוד לתרום לכך ❤

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

אז טוב ששאלת, כיוון שהדבר דירבן אותי לכתוב את עיקרי הדברים ב"ה

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.
   (לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")
2. הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים. 
   (לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")
3. פילטר שכלי (=להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי).
   (לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")
4. פסילת החיובי
   (לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)
5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות
   (לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת  חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)
6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)
   (לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף).
7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)
   (לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד).
8. "צריך" ו"אסור"
   (לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").
9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)
   (לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"
   אני בעצם מצמיד לעצמי תווית.)
10. העברה לפסים אישיים
    (לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").
    
    * סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס

התפריט יהיה בנוי משוקולד סוכריות ואולי קצת חטיפים.

שהאמת שזו נקודה חשובה אחרת שצריך לקחת בחשבון וזה מצד אחד לא לאסור מתוקים באופן מוחלט, מה שיוצר אנטי ויכול לגרום לגניבות או לאכילה מוגזמת מחוץ לבית, אבל לא לתת לילדים לאכול מה שבא להם.

שמעתי שנתניה של ממתק בתור פרס או בתור נחמה במצב קשה, בכמות מוגזמת גם מקבעת משיכה למתוק בהרבה מצבים.

אני חושב שכדאי לחנך לכך שעוגה אוכלים בתור קינוח בשבת בגלל החשיבות של השבת.

אם ההורים לא יתעקשו שיסיימו את הארוחה, היא תימשך כל אחה"צ.

הם יאכלו, יקומו לשחק, יחזרו לאכול לאחר 10 דקות וכך ימשיכו בסבבים.

לא צריך להתעקש על סיום הצלחת, אבל כן להבהיר להם שאם קמים זה סימן שהם שבעים ואין אוכל עד לטעימה / ארוחה הבאה.

ערכתי

שווה להבין איך עובד המנגנון אצלך בפנים. לא כל אנרגיה שזורמת בגוף חייבת להביא לשפיכה או לתסכול ולא כל פעם שהיא לא רוצה זה צריך להיות סיבה לדיכאון.

לך חפש בגוגל קצת עבודה עם אנרגיה גברית. מיקוד פנימי, מדיטציות, ועוד.

תתפלא לגלות כמה עמוקה מחילת הארנב שאתה חווה חזק את הקצה שלה. רק את הפיקסל העליון.

ולכותבים המגיבים: יכול להיות שהוא טרול. לא אכפת לי. חוץ ממנו קוראים עוד 100 גברים שנמצאים במנגנון קצת דומה ויכולים להפיק תועלת ממה שהעולם היום יודע להציע.

היי אני לא טרול

אני אדם אמיתי.

אני אעשה בדיקה בגוגל

אולי יש לך טיפול ספציפי שתוכל להמליץ לי עליו?

אני פחות בקטע של מדיטציה יותר מתאים לי ייעוץ והכוונה.

העניין זה פשוט לשחק עם האנרגיה שיש לך בפנים. היום אתה פשוט מנסה להעמיס אותה על מישהו אחר (זה ממש מורגש בטקסט שלך, אפשר גם ממש להרגיש את התגובה האפשרית שלה בפנים והיא לא לטובתך) וזה לא כל כך עובד לך.

משהו של עבודה אחד על אחד (גם התבודדות, אגב) יגרום לך להבין יותר את המנגנון שלך ושלה בפנים ותראה איך דברים משתנים. לא רק באיך אני מרצה אותה יותר כדי שתסכים אלא באיך המנגנון שלי עובד שמביא אותי בכוונה למקום שלא טוב לי בו מכל מיני סיבות שלו.

קודם כל, אתה *מאוד* אופטימי אם אתה חושב שדתיים מלידה לא חשופים לאוננות.

לנושא עצמו:

אשתך ילדה פעמיים בשנתיים. ברור שהיא תהיה עייפה! היא בן אדם, לא יצור עשוי מקריפטונייט. היא מותשת, מתעוררת בלילות, אולי גם לוקחת הורמונים, היא דואגת כל היום לשני תינוקות... אלה דברים מאוד מעייפים ומתישים, והנפגע הראשון יהיה החשק המיני.

מעולה שאתה דואג לה ומשקיע בה, אבל אתה חייב להבין שהרצון שלה תלוי בעוד אלף ואחד משתנים מלבד "כמה אני נהנית במהלך היחסים". אל תאשים את עצמך בזה שהיא לא מעוניינת.

מה שכן, לפעמים כדי להעלות את החשק דווקא דברים של חול יכולים לעזור אפילו יותר מההנאה ביחסים עצמם. תפעיל מכונת כביסה, מדיח, תשטוף את הריצפה, תקבל את הכביסה, תבשל לה ולילדים ארוחת ערב טובה... ככל שאתה תעשה יותר דברים בבית, היא תהיה גם פחות עייפה וגם יותר מבסוטה ממך.

לא יודע לגבי היתר הלכתי לאוננות, אבל *בוודאי* שאין היתר הלכתי לקיים יחסים עם אשתך כשהיא לא רוצה בכך אלא רק מסכימה כי כבר אין לה כוח להתנגד לתחנונים שלך.

יש שיגידו שאם אדם חייב לעבור על אחד מהאיסורים האלה - עדיף שזה יהיה הראשון.

בקיצור,

סבלנות. השנים הראשונות קשות, יש לכם שני תינוקות בבית, אתם עדיין זוג צעיר וטרי, אם לא קיימת בעיה שורשית ועמוקה - הקשיים האלה צפויים לחלוף.

למה אתה חושב שעם השנים הדברים ישתנו?

לאיזה כיוון הם ישתנו?

בכל מקרה אני שותף מלא לעשייה בבית וגם לפעמים עושה יותר ממנה. (לוקח את הילדים בבוקר, כביסות קיפול, קניות מדבר את המיטה וכל מה שנדרש).

ואז בסוף יום אני מצפה שגם אישתי תתן לי בחזרה עלי העייפות בנושא זה לא משפיע.

שאתה שותף בבית כדי לקבל גמול מסוים

ולא כי פשוט אתה חלק מהמערכת המשפחתית כבעל ואבא ושותף אמיתי.

קודם כל יישר כח על הדרך המשמעותית שעברת.

1. רק לנרמל - גם בחורים דתיים הרבה פעמים מתרגלים לאוננות, חבל שכך אבל זאת המציאות.

2. רק לנרמל 2- פערים בתשוקה, יש להרבה מאוד זוגות, לפעמים האשה רוצה יותר מהגבר העייף (היו כאן שרשורים כאלו) ולפעמים (כנראה שיותר מהאפשרות הראשונה) הגבר רוצה יותר. זה קורה גם אצל בינישים תמימים ביותר, שעד החתונה כל הנושא היה מודחק אצלהם לגמרי.

3. לנרמל 3 - איני יודע לכמה הרבה אתה מצפה, אבל כנראה (שמעתי מכמה אנשי מקצוע) שפעמיים בשבוע זה לא נחשב הרבה.

ובכל זאת:

4. עייפות היא 'הורגת החשק' מספר אחד. אם אשתך קמה לילדים בלילה, מטפלת בהם ביום, מסדרת, מכבסת, מכינה אוכל וכו' כל זה כשהיא עם שני קטנטנים - זה וואו, פלא אם בכלל יהיה לה חשק למשהו. אם היא גם עובדת מחוץ לבית בכלל וואו.

קודם כל צריך לראות איך היא מצליחה לנוח יותר, לישון ברצף, להתאוורר וכו'.

אתה שותף במטלות הבית?

5. אם היא בהריון/מניקה/מקבלת כדורים הורמונליים - גם זה עלול לפגוע בחשק. צריך לקחת זאת בחשבון.

6. הפער עצמו יוצר לופ - אתה רוצה יותר, אשתך מסוגלת פחות. נוצר בינכם מתח סביב זה, אשתך מרגישה לא נעים, מה שמוריד לה עוד יותר את היכולת להרפות (בניגוד אלינו, אישה צריכה להצליח להרפות בשביל לחוש נעימות) וככה היא עוד פחות מסוגלת - אתה עוד יותר מתוסכל וכו'.

מציע להתייעץ עם איש מקצוע, אולי יהונתן שומר, יש איך לעבוד על הדברים מכל הכיוונים, קודם כל במקום הרגשי שלך.

בהצלחה רבה

הנושא של העייפות הוא נכון אבל אני באמת עושה כל שביכולתי על מנת לעזור בניהול הבית לרבות כל מה שנדרש בבית.

גם אחריי העייפות הרגע הזה של הלהיות ביחד כל כך עושה לי טוב ונותן לי סיפוק לכל ההשקעה שלי.

אולי לא על החשק עצמו, אבל סביר שכן על ההתנהלות

עייפות יכולה להחריף את הפערים שקיימים ממילא בין גבר לאישה

זה חשוב ממש.

עדיין סביר, שאשה שילדה שני ילדים בשנתיים האחרונות ויש לה שלל משימות בבית ובחוץ - עייפה מאוד מאוד.

מציע שני כיוונים משמעותיים -

אחד, שאשתך תבדוק את מצבה הבריאותי - ברזל, בי12, בלוטת התריס וכו'. כמו כן, אם היא נוטלת הורמונים (אמצעי מניעה, או מכל סיבה אחרת) - לבדוק אפשרות להחליף למשהו לא הורמונלי.

התערבות הורמונלית גם גורמת עייפות וגם באופן כללי מורידה חשק.

שנית - ללכת לטיפול שיעזור לך לכוון נכון את כחותיך בבית ובכלל. חשוב שזה יהיה אצל איש מקצוע שגם מבין את העולם שלך וגם מבין בזוגיות ומיניות.

בהצלחה רבה

כאילו כתבת את הסיפור שלנו כמעט אחד לאחד (רק שאני לא בעל תשובה).

כמה עצות מנסיוני האישי (חלק כבר כתבו לך אבל רוצה להדגיש שוב), אולי יעזור לך אולי לא:

1. הגיוני מאוד שלאשתך לא יהיה הרבה חשק אם מתוך 3 שנים של נישואים היא הייתה 1.6 מהן בהריון ועוד לפחות חצי שנה החלמה אחרי כל היריון ואולי היא עדיין מניקה. ובטוח שטיפול אינטנסיבי ב2 קטנים לא מוסיף.

לפעמים מבחוץ נראה שהאישה חזרה לעצמה כבר אחרי חצי שנה אבל תכלס האיזון ההורמונלי יכול לקחת עוד הרבה זמן (בוודאי אם אתם משתמשים או השתמשתם באמצעי מניעה הורמונלי).

בקיצור אפשר לבדוק את הכיוון ההורמונלי אבל גם לדעת שלפעמים פשוט לוקח הרבה זמן עד שהגוף חוזר לעצמו.

2. בנוגע אליך ולהתמודדות עם אוננות המלצה אישית - תעבוד על עצמך על לעשות נתק בין התחומים.

אתה עשית משוואה בראש שלך (גם לי זה היה ככה אל תדאג) שאתה חייב סיפוק מיני כדי לחיות טוב, ואם לא מאשתך אז מאוננות. 

זה באמת כיף ותורם לבריאות הפיזית, עד הנישואים קיבלת את הסיפוק הזה ממקום זול ורדוד של אוננות (כנראה מלווה בפורנוגרפיה אבל לא יודע כי לא כתבת במפורש) וזה סיפוק פיזי בעלמא.

יחסי אישות עם אשתך הם לא בראש ובראשונה כדי לספק אותך מינית, אלא בראש ובראשונה הם כדי להביע את הקרבה, האהבה והאינטימיות ביניכם. הסיפוק שלך והבריאות הנפשית שזה תורם לך צריך לרדת למקום משני בכוונות שלך. למה?

כי גם אם אתה אוהב אותה וגורם לה להנות תוך כדי הקרבה ביניכם, בסוף אתה בא אליה כצרכן, וזה מורגש לה, אם לא במישור המודע אז בתת מודע.

אשתך לא רוצה להרגיש שהיא רק באה לספק את צרכיך, שאתה מבקש ממנה כל ערב לעשות לך טובה ושהיא תעשה את זה בשיא ההתלהבות והתשוקה.

אשתך כנראה תהיה הרבה יותר בעניין אם אתה תבוא אליה עם הצעה לקרבה שלא תלויה בהנאתך האישית, אלא באמת כדי לשמח אותה ושיהיה לה ולכם טוב.

השינוי השורשי שכדאי שתעשה בראש הוא שתאמר לעצמך:

'שמחת החיים שלי לא תלויה בעונג מיני ופליטת זרע'.

מתוך כך תגיע ליחסי אישות לא מתוך מקום של צרכן, של 'תתני לי ועל הדרך גם אני אעשה לך נעים',

אלא 'אני אשמח שנהיה קרובים ונביע את האהבה שלנו גם פיזית, אבל את בכלל לא חייבת'.

לפחות לי אישית דווקא מתוך המקום המשחרר והמרחב שנתתי לאשתי, וההשתדלות לא להיות צרכן אלא לרצות לתת לה, התשוקה בינינו יכולה לפעמים להגיע למקומות מדהימים (שחשבתי שנעלמו אחרי החודשים הראשונים של הנישואים).  

יצא לי קצת מבולגן. מקווה שהובנתי ולא התנסחתי בצורה בוטה מדי או פוגעת. 

בהצלחה אחי!

ואל תשכח להתפלל על זה.