פורום נשואים טריים (עמוד 285)

שאפרת צור

הרבה פעמים בריב עם אשתי אני רואה שהיא למשל תתלבש יותר חשוף בבית ותנסה יותר "לפתות" אותי...

בחוץ בדרך כלל לא-אבל יש מצבים שיש סוגים של חיוך\מבט שמבחינתה זה לא להשתמש במיניות אבל אותי בתור גבר זה מטריף שהיא מתנהגת ככה כי אני רואה את זה יותר מיני.

חוץ מהשורה האחרונה

אני לא ככ אמיצה

אבל דואגת לבקש ממישהו שיבהיר לו את זה.

עם הבעל זה נחמד לפעמים להשתמש בשימוש כזה ולא רואה בזה בעיה

אבל זה לגמרי גולש גם לפעמים לאנשים זרים

נו מה לעשות, לצערי ככה רוב העולם עובד

בעולם היהודי-דתי זה פחות מקובל וראוי..רוצה להאמין שלא קורה שם

שאשתי עושה ככה זה נותן לי תחושה שהיא איתי רק כדי לקבל משהו וזה מגעיל אותי...

כלפי אנשים בחוץ זה הדבר הכי דוחה שיש

אבל מזכיר לי את התקופה שעשיתי רישיון ולא עברתי הרבה טסטים... והיתי מאוד מתוסכלת ואחרי שעברתי טסט הכל נשכח והיתי שמחה.

אולי זה דומה, ברגע שמקבלים משהו טוב, הקושי שהיה בעבר מתגמד...

 כתובת לקישור רשימת מרכזי הכוון לאוכלוסייה החרדית - משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

 האם אתם מכירים מישהו מאלו?

אשמח לשמוע המלצות (אם משהו שלילי אז נשמח בפרטי)

תודה רבה

נועם קדושים

הרב מאיר טויבר

משה כלפון

יחזקאל פרוכט

או האם מישהו מכיר שמות נוספים?

גבר שאוהב את אשתו!

יש קשיים אז נותנים תמיכה ומעטפת לא אולטימטום

אתה מסוגל לתפקד עם אולטימטום מעליך?? זה מתכון לגירושים ועדיף שתמחק את מה שכתבת..

והסיכוי להתגרש יהיה הרבה יותר גדול..

אני לא יודעת אם אני מסוגלת לעשות את התהליך הזה שוב.

כל אחד מאיתנו הולך לטיפול לבד שכרגע לא כל כך משפיע.

אני כבר משלימה עם זה שהוא לא ישתנה והחיים שלי בזבל..

הוא אוהב אותך הוא לא רוצה לפרק משפחה כי הוא כנראה רואה עוד דברים...(שכל) ואוהב אותך (רגש)

הוא לא יכול לבד!!

תהיי העזר שלו

נכון שאת יכולה להגיד הוא לא תינוק שיקח אחריות וכו'...אבל הוא לא מצליח

רוצה להיות חכמה או צודקת?? רוצה להציל את הנישואים או להתגרש ואחר כך להתחרט ?

תכווני אותו אני מוכן להתערב איתך שגבר הוא כמו פלסטלינה...תעצבי אותו איך שאת רוצה

אבל לא במלחמה ולא אולטימטום כי את תפסידי את הנישואים שלך...

שאכן הוא חשב שיוכל ולא מצליח לעמוד בכך. גם יתכן שאכן אוהב אותך - אי אפשר לדעת מכאן.

כמובן, להתגרש זה לא דבר שעושים בקלילות, אלא אם אין ברירה.

את יכולה אולי להסביר לו, שגם אם אכן הוא חשב שיוכל, וכרגע לא הולך לו - זה עדיין לא עוזר לדברים שקשים לך..

[כמובן, קודם כל תבדקי מה באמת מטענותייך נכון, מה קריטי. למשל: יש הבדל בין "לא עוזר בבית" לאיש שיש לו הרבה זמן - לבין איש שחוזר מהעבודה מאוחר, ואשתו בכלל עקרת בית או חוזרת מוקדם..]

ואז להציע, שתלכו יחד לייעוץ רלוונטי, שיעזור לו לעמוד במה שהוא עצמו מבין שנכון..

לפותחת השרשור- לא להיבהל מהשם שלו אבל באמת שזה ספר שמתאים למצב שלך:

הסופרת היתה על סף גירושים והחליטה כמה החלטות ששינו לה את חיי הזוגיות לרומטיים - ואת זה היא מלמדת בספר.

זה לא "לדעת להיכנע" אלא יותר - איך להתנהג בצורה שתגרום לבעל לקחת אחריות על עצמו ולהיות הבעל שחלמת עליו. ומניסיון, זה עובד פלאים.

אם השם שלו מרתיע אותך, תנסי רק בשביל הילדים.

אבל לא נראה לי שזו מתנה שאשתי תשמח לקבל..חחחח

יש רעיון איך לתת לה אותו?

אם אני יביא לה זה בעייתי?

אני לא רוצה שהיא תחשוב שאני מנסה לשנות אותה..

בעיקרון צריך לשמור על זה בסוד מהבעל

אבל כאילו שהוא באותו סגנון

אני לא יוכל להביא לי ספר של הרב שלום הרוש למשל ולה לדעת להיכנע...

ותגיד לה שחיפשת משהו "לרענן את הזוגיות ולהבין את האופי של האישה" אז המוכרת המליצה לקנות את הספר הזה לך והשני לאשתך כי הם הולכים ביחד...

אבל זה תלוי בדינמיקה שביניכם.

בסוף זה ספר שמלמד נשים לפרגן לעצמן, ולכן אם היא תתחיל לקרוא סביר להניח

שתמשיך ותשתכנע כי הוא בסוף בעיקר לטובתה ולא לטובתך לכאורה 

וכמובן שהוא לטובת שניכם תכלס.

אתן חושבות שהוא מתאים לכל אחת, או שיש נשים שלא שווה לקנות להן אותו בתור מתנה?

בעיקרון הספר הוא לא יהודי, הסופרת גויה.

אבל "חכמה בגויים תאמין" והאישה המדהימה הזאת הצליחה לקלוע בול לכל מה שקיבלנו מחכמינו זכרונם לברכה. זה פשוט מדהים!

לפי דעתי זה כמו שיש הרבה דברים שלמדנו מחז"ל (למשל שהעולם עגול) ורק עכשיו גילו את זה, ממש כך בעקבות מחקרים וניסויים שערכה על עצמה ואחרים, הסופרת הזאת גילתה את הכללים המוצלחים והטבעיים של זוגיות נכונה.

דבר נוסף - הכללים ביהדות לזוגיות טובה ושלום בית ידועים לרוב, אך בספר הזה יש שני יתרונות ברורים:

1. זה כתוב בצורה ברורה לימינו עם הוראות מאד מעשיות שפועלות באופן מיידי.

2. יש הסבר שמשכנע אותי למה כל כלל הוא דבר כדאי ומשתלם לי כאישה.

ותמיד, כמו כל דבר חוץ מהתורה הקדושה, אם עדיין יש דבר שלא מתאים לנו, אפשר להשמיט אותו. אחרי הכל זאת באמת לא תורה מסיני...

אלא, היחס שלו, התשומת לב,  ההשקעה.

כן, תקנה פרחים יפים, תקשט את החדר לפי טעמך.

ותשקיע בה.

אני הפסקתי להשתמש באמצעי מניעה לפני שחשבתי להפסיק רק בגלל זה.

אין לנו ביטוח חיים בנוסף אבל יש לנו ולילדינו ביטוח בריאות אשמורת של המורים כי הוא ביטוח משתלם במיוחד בניגוד לשאר הביטוחים, עוד פריבילגיה שסידרו לנו הסתדרות המורים.

יש אנשים אחוזי אימה מכתיבתו של פרנץ קפקא, לא זו בלבד ש"חיים פעם אחת" יש לדאוג תמיד "מה יקרה אם ימותו למחרת בבוקר", בגלל טירוף זה חברות ביטוח עושות ים של כסף, תהיו בטוחים שאתם מפרנסים את עובדי החברות הללו ושהם מבינים טוב ממכם בסטטיסטיקות וזה לגיטימי שאנשים עושים כסף מזה אבל השאלה מה ההיגיון שהמבוטח יהיה מושפע כל כך מכתיבתו של קפקא?

אם כן, ממליץ לכם להצטרף לקרן יחד שעובדים בהתנדבות כמו עמותה וכן אם יש לכם אפשרות לרכוש ביטוח בתנאים נוחים במיוחד גם אבל סתם ככה? לא רואה עניין.

תשאלי את המזכירה/ חשבת שכר/ אחראית כספים אצלך בבית הספר.

א. תתבונני רגע במה שכתבת..

ותגידי לעצמך, מבפנים, "יוצא שאני חזקה רק על החלשים"... מה הם אשמים..

בטוח שאת בחורה מוסרית, אחרת לא היית כותבת - זהיוכל לעורר אותך.

ב. קחי ספרי מוסר, תתחילי ללמוד על מידת הכעס. כולל עצות מעשיות (למשל, לספור בלב עד 10 טרם דיבור בשעת כעס).

ג. תנסי לחוש מבפנים ממה זה בא? סתם עצבים? "תורשה מהבית"? קושי אחר? זה חשוב לאיבחון.

ואז תראי, האם מספיקה עבודה עצמית, או צריך להיעזר.

הצלחה רבה ובזריזות.

באמת חבל גם עלייך וגם על הילדים..

מרים גרינספן שהיא פסיכותרפיסטית דגולה - מכנה את הכעס כ "תשוקה מוסרית לוהטת".

כעס נובע בצורה ישירה מהמחשבה שמשהו מסויים שקרה הוא לא צודק. כעס הוא התחושה שמשהו מסויים שקרה לא היה אמור לקרות. כעס הוא חוסר קבלה של הדברים כמו שהם קרו וקורים, והתמקדות במה שהיה אמור לקרות.   

כעס, או ההנחה שמשהו מסויים היה אמור לקרות - נובע בצורה ישירה מההנחה שהאדם שמולינו יכל לעשות אחרת, אבל הוא לא עשה אחרת כי משהו בו (עצלן, מעצבן, טפיל, טיפש) גרם לו לעשות כמו שהוא עשה. ברגע שאנחנו מסתכלים במבט חומל ואנחנו מניחים שהוא לא יכל לעשות אחרת, ומה שהוא עשה זה תוצאה של נסיבות (לא ישן כל הלילה, זקוק לאהבה, חסר נסיון) ולא של אישיות, ואנחנו נכיל לא נכעס. 

כל מה שכתבתי זה על מקרה פרטי וספציפי. אצלך המצב הוא "כעס טעון".  לרוב, מה שגורם לזה זה חוסר חמלה כלפי עצמינו חוסר הכלה של עצמינו חוסר הכלה של צרכים רגשיים שלנו, וטינה פנימית על עצמינו (ו\או על אחרים.)  (יכול להיות שיש לזה סיבות אחרות כתבתי לרוב)

אם אנחנו חיים בתחושה של כעס וטינה פנימית תמידית על עצמינו שאנחנו היינו אמורים להיות משהו אחר, שאנחנו לא מספיק טובים במי שאנו, ושהיינו צריכים להיות אחרת - כל דבר יעצבן אותנו. אדם שאין לו חמלה כלפי עצמו ומי שהוא, לא יוכל להתנהג במצב חומל לאחרים. אם אין לי חמלה והכלה כלפי מי שאני, ומי שאני לא מספיק טוב, אני לא אוכל להתנהג בחמלה לאחרים, משום שאני לא יכול לתת לאחרים משהו שאין לי. (אגב, כאן מה שגורם לטינה במי שאנו זה הבושה במי שאנו, ובדרךך כלל מי שסובל מהבושה שלנו אלו אנשים שנמצאים בעמדת נחיתות מולינו. בושה היא הפחד להeראות כמו שאנו כי אנו לא ראויים כמו שאנו ) 

תנסי לבדוק מה את שומרת אצלך עלייך - שגורם לך להיות פחות חומלת כלפי עצמך. 

בהצלחה!

נשמע שיש בתוכך המון כעס. כמו סיר לחץ שרק מנסה להתפרץ, והרבה פעמים הילדים שם לספוג..

אני חושבת שכדאי לטפל בנושא הזה ולראות איך לשחרר את כל הכעס הזה.

לא בריא לאף אחד.

נ.ב: גם על עצמך לא כדאי לכעוס. גם את זקוקה לעזרה, אז תעזרי לעצמך

ממליצה להתחיל ללמוד ספר מוסר שמדבר על כעס, לא חסרים ספרים 

או להתחיל ללמוד על סבלנות

קראתי בספר של הרב וולבה שהתרופה לכעס זה להתעמק במידת הסבלנות

בהצלחה יקרה!

ואז הבנתי שזה שקרה משהו ולמשל נשפך משהו ועכשיו אני צריכה לנקות 

העצבים לא ישנו את זה, ועדין יהיה צריך לנקות

כך שזה מיותר

העצבים לא משנים שום דבר, רק עושים הכל יותר קשה 

נראה לי שכאשר מבינים את זה, זה פשוט נעלם

השעות הכי קשות..

בדיוק כשאני עם הילדים ועייפה אחרי יום עמוס

בגלל שזה קשר מחייב לארוך טווח ומהותי-פולשני מאין כמותו,
לא משנה כמה הכנות וודאות וישור קו עם המיועד/ת והחלטות אמיצות ערכנו לפני - ברגע האמת תמיד תידרש קפיצה למים הקרים תוך לקיחת סיכון מסויים. זה נהדר, כי בסופו של דבר ההחלטה הזו לקפוץ למי היא סימן שאנחנו אכן ראויים לעלות שלב למימד של משפחה ולא של אדם בודד.
רואים את זה יפה אצל חילונים, שם בני זוג יכולים לחיות יחד שנים בקשר לא מחייב, קשר שממנו לקשר נישואין ניצבת מדרגה אדירה.

אני לא הצלחתי להירדם לילה שלם ואפילו בכיתי כל הזמן.

מה שקצת עזר לי זה שרשמתי לעצמי את כל הדברים שאני פוחדת מהם ושמפריעים לי, ואז סיכמתי את הכל בשיהיה טוב וששבעזרת השם נצליח.

וגם שחברה אמרה לי שיש מושג כזה שנקרא "ליל הבכי" שזה לילה שמבינים שזהו זה, מתחתנים וזאת דרך אל חזור (רצוי...). זה מפחיד מאד... אבל טבעי ונפוץ. וזה מראה שאת לוקחת את החיים ברצינות!

זה עובר מעצמו ככל שנכנסים לקדחת ההכנות, ובעיקר כשמבינים שאפשר להיות רגועים כי אנחנו בידיים של השם.

וזה באמת עזר לי להבין שפחד זה דמיון  שאנחנו מיצרים לעצמנו ובעצם אין ממה לפחד

ב"ה החתונה קרבה כמעט הכל מוכן תודה לכולם על התמיכה 

דומני שהוא עמוס למדי..