פורום נשואים טריים (עמוד 285)

לי נגיד זה נובע מחוסר זמן!!! אין לי מתי אין לי מי שישמור על הילדים. לא יכולה להתחייב שבוע קודם לקוסמטיקאית ובעלי יגיד שיחזור מוקדם בסוף שעה קודם מסתבר שלא יוכל ואז להשתגע לא נעים להתקשר לבטל.
אז להעיר סתם בלי לחשוב איך ומתי היא תעשה זה לא יעיל . שוב אם זאת הבעיה

לא מדובר על משהו גדול. למה אי אפשר להוריד עם פינצטה לבד? או משהו בסגנון.
היא מטופחת באופן כללי גם אצל קוסמטיקאית, אבל זה נראה לי דבר קטן שאפשר לעשות לבד.

לא ממליצה למי שלא יודעת להשתמש.
אבל שעווה רגילה, קל נוח ומהיר.
יש שטוענות, שזה לא בריא לפנים, ועדיף חוט.
אחרי בירור מעמיק על הנושא- זה רק מיתוס.

תבין שזה לפעמים שיעור הורמונלי. הוא גדל בקצב מהיר. נובע בדר"כ מהורמוני הריון, גלולות, מדבקות כאמצעי מניעה וכו'.
ותבין שאם זה מפריע לך, קל וחומר, שלה זה מפריע יותר. 'שאין אישה אלא ליופי'.
שנית, היא חייבת לדעת מזה. זה לטובת שניכם.
איך להא(ע)יר?
להחמיא לה המון על שזכית בה. על היותה אדם, אישה ואמא טובה, מיוחדת ויפה!!! שאין לה תחליף בשום מקום בעולם וכו'...(דברים שאתה מאמין בהם, לא סתם מהשפה או החוץ),
-ואם אתה מסוגל- אפילו תלטף לה את הפנים תוך כדי, בשביל לתת לה הרגשה, שלעולם לא נגעלת מזה. שחלילה לא תעבור לה המחשבה, שכל הזמן, סבלת בשקט מזה. (בדר"כ, אישה מאוד רגישה, והראש שלה מריץ מחשבות).
זה מאוד יעזור לה גם לקבל את הדברים...
- ואז בין לבין, בצורה מאודדד עדינה, תדבר איתה על זה, כבדרך אגב, בבחינת "ולא תשא עליו חטא"-
כמה שיותר בזהירות.

יישר כוח, על הרגישות והכבוד לאשתך.
מי ייתן, ואש אהבתכם לא תכבה לעולם. בהצלחה.

או לא הספיקה, לא שהיא לא בעניין. הערה סתם תפגע.

ואתה ממש אוהב ליראות אותה כך.
ניראה לי שהיא תשים לב לזה יותר.

אתה יכול להציע לה פעם בחודש לשמור על הילדים ולהגיד לה אני רוצה לתת לך כל חודש פינוק אצל קוסמטיקאית.
זה יחייב אותה ללכת.

על מראה, אם זה לא ממש ממש ממש ממש מפריע, לא להעיר. במיוחד אם:
זה לא מפריע לך
אתה יודע שהיא בוודאות תיעלב
היא שכחה/לא הספיקה.(סימן שהיא כן עושה לפעמים, אז מה העניין? שכחה! לא הספיקה! מה, היא וונדר וומן? למה שהיא תהיה ת מ י ד מוכנה, מושלמת ויפה? יש לה חיים!)

צריך להכניס בישיבות שיעור "לימודי אשה" להכין קיצור שולחן ערוך כזה ללמד מה לעשות איך לעשות...

אגיד לך יותר מזה שואל היקר, גם אם אשתך משמינה ב30 קילו אתה מעיר לה כלום אפילו ברמז, אתה לא אומר לה אולי תאכלי גמבה ותצאי להליכה.
וגם אם שערה ילבין אתה לא אומר לה לצבוע.
בקיצור עד שיצא הספר, בינתיים תשאל כאן.

חוצפה שכזו. לגבר אסור להעיר אישה. אבל אישה יכולה לעשות מהגבר שלה מטעמים. מה אנחנו לא נעלבים? מה אנחנו אין לנו ללב רחמנא ליצלן?
יש נשים ברוך ה' נשים ששמות לב לרגש של בעליהם. אבל מי שלא, ה' ירחם.
(נאמר בהומור)

אז מה זה משנה....
למה להגיד משהו

שענית בעצמך...

זה לא ממש מפריע לך
ואתה יודע בוודאות שהיא תיפגע
אז למה להעיר?

שהיא תיפגע (סביר..),

 

וסה"כ זה מידי פעם שכחה/לא הספיקה - זה שווה את הענין?

 

ואהבת לרעך כמוך - תעבור על זה.

נשוי 6 שנים,
זוגיות ממש טובה
אוהב את המראה של אישתך
שכחה או לא הספיקה
שערות קטנות בפנים
לא ממש מפריע לי
יודע בוודאות שהיא תיפגע
האם נכון להעיר לה?

אתה מחפש לתפוס אותה על קטנות בשביל להעיר לה גם כשלמעשה זה לא ממש מפריע לך או שאתה פשוט טרול?

נשגב מבינתי.

אני דווקא בקשתי מבעלי שיעיר לי - באחד הפעמים שאמרתי יואאאווו אני חייבת זמן טיפוח דחוףףף אז הוא שאל אם הייתי רוצה שיעיר לי

אנחנו גם מחייכים אחד לשני בשביל שהצד השני יאשר
בשושו שהשינים נקיות -דוג' במסעדה או כשמתארחים...

הבאסה שהוא לא שם לב אומר שלא רואים ולא מעיר אני שמה לב לבד

שואלת אותו על לבוש והכל למזלי יש לו טעם טוב אז זה ממש עוזר

אלא להיפך הערה בונה, יש פעמים שנשים לא מריחות או נראות טוב ואני לא מעירה כדי לא לפגוע. עדיף שההערה תבוא מבית בצורה מכבדת ולא מבחוץ.
לדעתי זה כן מפריע לבעל אם זה לא היה מפריע לו הוא לא היה שואל, שיערות על הפנים זה מכוער ולא משנה מה אורכן.

מה היית עושה אם היה מעיר על שומן מיותר בגוף?
או שדברים שלא ממש יש מה לעשות כאן לעכשיו?

רוצה להביא טיפה יותר, אמנם כמו שכתבתי זה לא ממש מפריע לי אבל כן מפריע קצת.
אולי לא לגמרי דייקתי בפרטים, היא מורידה לבד כל שבוע עם שעווה לקראת שבת אבל לפעמים במהלך השבוע (בדר"כ לקראת סוף שבוע) יש מעט שערות.
לדעתי היא לא לגמרי שמה לב, או חושבת שלא שמים לב ולכן לא מורידה. השאלה אם במקרה כזה להעיר? נגיד שלי לא מפריע בכלל. אולי זה לא נעים לה שאנשים אחרים יראו אותה ככה והם רואים כנראה....
תודה שוב לכל העונים.

אתה בעלה.. אתה מסתכל עליה הרבה ומקרוב..

שערות בפנים לנשים זה דבר לא נעים
ואם היא מורידה כל יום שישי
אז אין טעם להעיר לה
ואולי תשאל אותה ודי?

אני נתתי לבעלי מתנה אחרי עשר שנות נשואין שהוא מתחנן שהסכמתי ללכת לעשות לייזר. לא הבעל נותן את זה לאישה.להיפך.

וזה כואב וזה סבל וזה לא נעים בכלל.

אבל זה עדיף משעבוד לשעוה כל שבוע.
ומעניין למה כל שבוע?
עם שעוה זה אחת לחודש.

זה טבעי זה הגוף.  רק בגלל בעלי הייתי עושה מאמץ לפעם בחודש

 

 

זה ממש לא נורא כואב

יש מקומות בגוף שזה כאבי תופת אפילו עם משחות אלחוש עדים כואב ומציק ולא נעים. וגם המשחה לא הכי בריאה

אתה דואג לה שאולי אנשים יסתכלו עליה מוזר בגלל שערות?? אתה צוחק או רציני??

אולי אתה דואג לעצמך שזה בושות בשבילך שיגידו שאישתך מוזנחת

מה לא טוב בזה שהוא רוצה אישה שנראית טוב גם כלפי הסביבה?? גם אני דואגת ומקפידה למראה ולאופן ההתנהגות של משפחתי במרחב הציבורי .
לפי הבנתי אסתטיקה ונקיון זה לא בדיוק הצד החזק שלך, אבל יש רבבות של אנשים בעולם שחשוב להם להיראות מכובדים ולא מוזנחים כמו הומלסים.

שהוא דואג לה מה יחשבו עליה זה בעיני מגוחך.
במיוחד שמדובר בכמה שערות לא משהוא שזועק למרחקים

אפשר להבין אותו.

בדרך כלל, אחרי שעווה לוקח לפחות 10 ימים עד שהשיער מתחיל לצוץ שוב מחדש.

כל עוד לא מדובר במשהו חריג כמו זקן (יש כאלה שיש להן)
אז לא חושבת שקריטי שהיא תדע.
חוץ מזה, אתה תמיד יכול לשאול אותה אם היא רוצה שתגיד לה כשאתה שם לב למשהו.

אם מדובר בגבות או שפם, מן הסתם שהיא שמה לב לזה כשהיא מסתכלת במראה (אם זה ברמה שמישהו אחר יכול לשים לב - בוודאי) ואין צורך שתגיד לה.
ואם זה ברמה שרק מי שמתעמק ממש שם לב - אז קודם כל, אם הוא גבר - בעיה שלו. בעיניי, אתה צריך לשאוף שהיא תהיה יפה בעינך בלבד. זה לא אידאלי שמעניין אותך מה אחרים חושבים עליה.
ואם זאת אישה - לא קרה שום דבר. כל אישה אחרת גם היא אנושית ויודעת שזה יכול לקרות.

בקיצור, לא יודעת במה מדובר, אבל פשוט תשאל אותה אם היא מעוניינת שתסב את תשומת ליבה.


באופן כללי, העולם המערבי קצת השכיח לנו שנשים הן אנושיות.
זה בסדר שאישה מטפחת את עצמה ואוהבת להיות חלקה, אבל זה לא בסדר שבמקרה שהטבע מנצח אותה היא נכנסת להיסטריה.
הכל טוב, תעשי הכל בנחת. זה לא הופך אותך לפחות נשית.

הצדקה היותר גדולה היא למי שקרוב לאדם,
אבל גם בזה ליצור תלות זה דבר שלילי.

אני הייתי מנסה לעזור בכיוון של מציאת עבודה/תעסוקה.
כדוגמא - אם הוא רוצה לעבוד ולא מקבלים אותו- אפשר לפנות לבעל העסק ולהגיד לו שבהתחלה חלק מהמשכורת אתם תעבירו לבעל העסק שישלם לו - ואז גם בעל העסק מרוויח עובד זול יותר....

לגבי תמיכה בת'ת - זה ודאי חשוב,
אבל ממה שאני מבין - התמיכה בחבר הזה אם זה לא אתם - אין מי. ממילא זו מצווה מיוחדת לכם. לת'ת יש הרבה שתורמים.
בכל זאת אם תרצו - אפשר לתת הוראת קבע קטנה וזה כבר חלק שלכם בתורה

הלימוד בהחלט שונה.. רובד שונה, מעמיק יותר, מחובר יותר...
גם כשמתחתנים עובדים יחד על תיקון המידות שגם מעלה בכמה דרגות את האיש והאישה.
רק מדגישה שב'ה בעלי אברך. הוא לא עובד בעוד משהו תוך כדי..

הייתי שנתיים אברך והלימוד היה פחות או יותר אותו דבר, כרווק התבזבז לי פחות זמן.
עברו הרבה שנים מאז...
השאלה מהי נפק''מ במה שמישהו אחר מרגיש, פשוט שזה עניין אינדיבידואלי

אתה צודק שלאדם נשוי יש הרבה פחות זמן ללמוד והזמן רק הולך ומצטמצם עם השנים. אבל האיכות עולה ללא ספק. האדם מתעלה ומשתכלל והתורה שהוא לומד היא יותר שלימה ומגיעה ממקום שלם יותר של האדם הלומד. 

 

כך אני רואה את הדברים. 

אתה מתכוון מעשית או רוחנית?

מעשית יש פחות שעות ביום שהנשוי לומד אבל הלימוד שלו יותר שלם מבחינה רוחנית וזה בוודאי משפיע על איכות הלימוד והתוצאות שהוא מפיק מן הלימוד

באמת עניין אותי אם התורות הגדולות על השלמות שאחרי החתונה מורגשות באופן מעשי...
תודה

הלוואי והיה לי את המתיקות והרצון הזה ללימוד כשהייתי בחור
כשאין זמן פנוי כל רגע נהיה יקר ומוערך יותר

גם אם לא לומדים הלכה למעשה,
השפעה על הבית היא מידית - ולכן זה מחבר את התורה לעוה'ז.

@נגרינסקי

קח בחשבון שהתשובה שלו תהיה תשובה של חתן בשבועיים אחרי חתונתו...

שבועיים אחרי החתונה וכבר מרגיש שיפור ברמת לימוד התורה...
אמנם גם לפני החתונה השתדלתי ללמוד תורה שכמה שיותר נוגעת לחיים. מכיוון שהתורה היא הנחיה לעובד ה' היאך לחיות נכון...

אבל, החיים שלי לא היו ככ מיוחדים בתור רווק, כיוון שניהול חיי היו פשוטים יותר, אז ההנחיה התורנתית היתה מצומצמת יחסית...

כעת, תוך הזמן המועט אני רואה עד כמה הלימוד שלי יותר חי... ואני מניח, ויעידו האברכים הותיקים יותר אם אני צודק, שככל שיעבור הזמן יותר, וההכרה המתפתחת בחיי הזוגיות ובאמצעותה, כן תרבה ההכרה התורתית ותעשה משובחת יותר...

ועוד, שחיי זוגיות בשיתוף בונים מידותית - מצע נצרך ביותר להכיל מעלות הגיוניות והכלת דברי התורה יותר במילואם...

שהוא אברך שהלימוד אחרי החתונה באמת איכותי יותר.

מבחינת הזמן, יש פחות זמן. הוא אומר לפעמים שהלוואי והוא היה יותר מעריך את הזמן כשהיה רווק. וגם הלוואי שלא היה דואג כל כך לגבי החתונה. כשהתחתנו הוא היה בן 37 ואני בת 29.

הוא היה הרבה שנים בשידוכים, מה שהוסיף לו דאגות וממלא פגע בלימוד.

כשה' החליט זה פשוט קרה - והתחתנו. כמובן שגם בעלי לא התייאש והמשיך לצאת.

אז היום, כשיש לנו כבר 3 ילדים ב"ה, הוא אומר "חבל שדאגתי כ"כ בזמן הרווקות. הנה התחתנו והכל בסדר.

אם לא הייתי דואג הייתי יותר מנצל את הזמן."

הרב לונדין כתב כתבה לפני החגים "ה' נמצא עם הרווקים", שבה הוא מסביר כמה חשוב לחיות את ההווה ולעשות את רצון השם בהווה, ולא להיות בלחץ לגבי העתיד. לחפש שידוך, אבל בנחת, ולחיות את ההווה.

בהצלחה!

מופיע בספר "סולם יעקב" של הזוג מאיר:

פעם החזו"א סייע למישהו בדבר שגזל מזמנו ואותו אחד התנצל על גזילת זמנו היקר שיכל ללמוד תורה בזמן הזה

אמר לו החזו"א: נהפוך הוא! אני צריך להודות לך כיון שגודל לימוד התורה הוא כגודל הנשמה

כלומר אדם שיש לו נשמה גדולה יותר, מבין יותר לעומק והדברים נספגים יותר בעצמותיו

כמובן שמי שעוזר (בסיפור זה היה לזר, בנישואין זה לאישתך וילדיך שחייבים להם אפילו יותר) נשמתו גדלה יותר יותר

אני רואה את זה בחוש ממש בבעלי!

ברור שיותר קשה לשמור על שעות הלימוד (וזה חלק מעבודת ה בנישואין), אבל בזמן שלומדים מרווחים יותר

כפי שכתוב שמי ששרוי בלא אישה שרוי בלא תורה

 

 

בעניין חיוב חסד באישתך וילדיך מסופר על ר שלום שבדרון שפעם אמר למישהו שהוא בדרך לעשות חסד עם אישה מסכנה עם כמה ילדים שאין מי שיעזור לה

האישה הזו היתה אישתו כמובן....

 

 

אני מודה ששנתיים אחרי הנישואין עוד קצת קשה לפעמים ממש לראות את זה

אבל ברבות השנים אתה תראה את זה בעז"ה אם תפעל בכיוון הנכון כמובן

(כלומר אכן תעבוד על התמדה ושקיעות בלימוד בזמן שלא צריך אותך לצורכי הבית)

ובעלי תמיד אומר שהלימוד מאז החתונה הרבה יותר איכותי

הרבה יותר פנימי ורגוע

הוא מנצל כל דקה שיש לו ומבין את המשמעות של זה

בלי לדבר על ההשפעה שיש בבית אבל זה נושא לשרשור אחר

זה קצת דומה להשוואה של ילד בלי שום עול שלומד  לעומת איש

בין העדות ובין כל משפחה ומסורתה.
וחוץ מזה הגישה לכל הנושא מאוד מושפע מהרקע

אשכנזים, ספרדים וכד' שם, הולכים כל אחד לפי מנהגיו.
(בשונה מחב"ד שכופים גם תימנים לנהוג מנהגי חב"ד)

ולא גישות.


פרקטיקה. להסיר חששות. לדעת בדיוק מה אסור. להבין שחוץ מזה הכל מותר.

עדת ברסלב זה משהו שלא היה ולא נברא.

לא שאלתי מבחינה של עדה, או קו הלכתי..

בענין הזה כולם הולכים באותו קו תורני.

שואלת פשוט כי זה ראש מסוים, וגישה רוחנית מסוימת

תודה לעונים

ואשמח לפרטים מדויקים למי שהמליץ..

כיתבו לי בפרטי !

מי ששולח לך דוגמאות למשחקים בלי שביקשת (ועוד איזה משחקים), זהית נכון, היצר הרע שלו שלח לך.

ואם תבחרי לדווח עליו, זה יהיה לגמרי מובן.

והייתי מינימום מצפה לשים לב אם שולחים לגבר או לאישה דברים שהפ לא אמורים לראות. וכן פשוט עצוב ממש! חלק מהאנשים פה ובכללם אני חושבים שכששולחים פה דברים אז לפחות מבחינת צניעות לא תהיה בעיה. לא יודעת אם לכעוס או משהו אחר

כולל כל הרעות החולות

צאו מהנאיביות-
תחסמו את מי שלא בא לכם בטוב
אל תתנו אמון
ואל תשתפו באינטימיות שלכם.

ותדווחו, בשביל זה הכפתור קיים...

אכן בכללי יש כאן, לפחות אצל חלק נכבד, כיוון תורני. או שאיפה כזו.

 

אבל מה שאת מתארת, אינו קשור דווקא לכך.

 

מה פתאום שמישהו ישלח לך אישית, אשה נשואה בפרט, משהו ש"אינך אמורה לראות" (אלא אם כן מישהו הגיב לאיזה משהו שהעלית, עניינית,ואת חושבת שלא היה אמור משום מה להגיב לך)?

 

אז סביר שזה לא משהו "אופייני", שהתגובה עליו היא "הערה לפורום".. זה אינטרנט, וכל מיני אנשים יכולים "לתפוס טרמפ" על מקום כזה, כולל מתחזים וכד'.

אם נשלח אלייך משהו חריג, בוודאי ממי שאינך מכירה - את יכולה לחסום או לדווח. אפשר יהיה לבדוק במה מדובר.

יוצאים פעם בשבוע..
פשוט יוצאים לטייל במקומות בערב, טיילת, ים וכו'

ודביק מהים?

או במקום אחר- יבש וחם ואין את מה לנשום?

רוחות טובות של אחרהצ המאוחרות ובערב בכלל קריר כבר מסביבות אמצע אב

אני כבר בשעות האלה יוצאת עם קרדיגן דק

לא חובה לרדת לחוף מספיק לטייל בטיילת

יש לי הרים של עבודה, ילד בבית, בית שצריך לתפעל. אין לי דקה מיותרת בשביל לצאת או דומה לזה.

 

בשנים עברו יכולנו לצאת לטיול ביישוב (בהרים), אבל גם זה לרוב לא היה קורה כי היא הייתה נשפכת מעייפות אחרי יום מתיש עם ילד תזזיתי.

יוצאים להליכה או לספורט משותף יחד כשמתחיל להיות נעים, זה נשמע כמו עול אבל זה הדבר הכי טוב שאפשר לעשות לגוף.
רכיבה על אופניים...
אפשר לאכול ביחד בטבע במקומות נעימים אם חם לך על החןף. לא יודעת איפה את גרה... אפשר לצאת מהעיר/יישוב/מושב למקום נעים יותר.
לצאת לטעימות במחלבות שונות בארץ, לטעום כל מיני גבינות חדשות ולקנח בפיקניק במקום.
סתם לשבת על ספסל שקט במושב, יישוב, עיר.
לעשות יום סרט טוב בבית עם פופקורן.
סתם ארוחה רומנטית זוגית עם אוכל מושקע שאתם אוהבים לאור נרות וכו'.
לשבת בגינה מול הנוף.
לצאת למשתלה לבחור לכם עציצים לבית ולגינה... יש כאלה שזה בילוי בשבילם חח
לעשות איזה diy משותף ביחד.
בקיצור, יש אינסוף דברים...

אפשר גם לטייל בערבים

ופשוט להתקלח אחר כך....

אני רואה שרק אנחנו מפונקים.

יותאים ומוזיקת הרקע היא 'חם.. רק להגיע למזגן..'

(אני בהריון אז אולי זה מצדיק אבל בעלי לא..)

תני לי הזדמנות לצאת ויהיה ביבי סיטר אז אפילו נשב באוטו בחצר במזגן.

כבר קרה שהזמנו ביבי סיטר פשוט ישבנו בחצר בספסל.

אפשר ללכת לקניון לשבת שם בספסל אם יש בעיה של חום ורוצים מזגן. או לשבת בלובי של מלון במקום שלא חיביים לקנות שתיה אם לא בא לך להוציא על כוס מים/קפה

 

נצלו את הזמן עכשיו. באיזור 7 וחצי שמונה נעים בחוץ.
אנחנו לפעמים יוצאים להליכה עם הילד בעגלה

לק"י

ולא רק בצפון....גם באזור באר שבע.

באלוני הבשן ברמת הגולן או באכסניית אנ"א כרי דשא כנרת,

ובצפת אפשר גם לחפש לפי מחיר פה: Help! Which hotel is best?

 

 

אולי יכול להתאים.

תאמת אני יותר בקטע של אוהלים אם מתאים לכם אז יכול להיות אחלה.

באלון מורה יש צימר עם בריכה וג'קוזי במחיר טוב

כאן, עשיתי בבלוג שלי איזשהו פוסט של סקירה:

סקירה: נופש בארץ למשפחה הדתית

מקסים ממש, והם נותנים לכם לשלם כמה שאתם חושבים

אבל מקום ירוק ומקסים!!! רק תזהרו מטרנטולות.. באופן כללי הצפון מוצף בצימכים מכל הסוגים. כמעט בכל ישוב יש לפחות צימר אחד אם לא כמה. רק לחפש. תהנו!

שתולה , זרעית, עין יעקב,בר יוחאי , אור הגנוז , מירון,
וכל ישובי הגבול בצפון

שהם הכתובת לשאלות כאלו אלא אם זה נוגע לעניינים הלכתיים בנוסף.. והמס' שלהם כתוב באתר פשוט מתקשרים ומדברים עם אחד הרבנים. לא חייבים להזדהות בשם...

אך את יכולה לבקש מהם שיפנו אותך ליועצת טובה בתחום.

יש להם ידע רב בנושא!

 

את יכולה לפנות גם לנשמת הקו ההלכתי הפתוח ע"ש גולדה קושיצקי - יועצות הלכה - נשמת

נראה שזה יותר יתאים לך...

אלו רבניות שמתמחות בנושאים הללו.

מרכז יה״ל - מרכז יעוץ והדרכה לחיי אישות לדתיים שאינם חרדים.

יש להם אתר אינטרנט עם המון מידע ומאמרים.

תוכלי להתרשם וגם לפתוח פניה.
מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות


סיכוי טוב שתוכלי למצוא במאמרים הרבים במרכז יה״ל כאלו המשקפים בדיוק את הנושא שעבורו את מחפשת ייעוץ.

תודה על ההפניה למרכז יהל, נראה אתר ממש מתאים. תודה רבה  

שמרכז יהל מדהים ממש אבל זה לא שהוא נותן מענה לפחות דוסים ממכון פוע"ה. פשוט נותן מענה לשאלות בנושא אישות ומיניות ומכון פוע"ה זה יותר רפואה והלכה.... שני צרכים שונים. בהצלחה!

שפותחת השרשור ציינה בהודעה הפותחת.

הרוב המוחץ של ההמלצות כאן בבעיות אינטימיות, בעיות בזוגיות, בהקשות להמלצות לייעוץ - לפנות לפוע״ה.
הם כבר יפנו אתכם.

כמה המלצות לפנות למרכז יה״ל את רואה כאן בפורומים לעומת זאת?

נראה לי שהרוב כאן לא מכירים את מרכז יה״ל. אין למרכז מספיק חשיפה.

אבל את פוע״ה - כולם מכירים.

גם להיבטים הטיפוליים
יש להם קורסי הכשרת יועצות נדמה לי עוד לפני יהל
ורבנים שעוסקים בזה בפועל בפגישות אישיות בהתאם לצורך

כשכתבת שפועה הם חרדים, היה ניחוח של דה לגיטימציה
וחבל.
באותה מידה אפשר לומר שהגישה של יהל לא מקובלת על הרבה רבנים.

אני מכירה היטב את יהל. והיטב את פועה.
ממליצה בחום על פועה.
סומכת עליהם בהיבט הרוחני והתורני, וגם הניסיונות שלי מולם היו מצויינים (ויש לי קשר רב שנים ותהליכים שונים איתם)

כלפי פוע״ה.

ממש לא.

מכבדת את המוסד החשוב, מוקירה ומעריכה את תרומתם העצומה בנושאי בעיות פוריות - המטרה העליונה לשמה הוקם המוסד, ייעוץ, ליווי, גניקולוגיה, טהרת המשפחה, קורסים להדרכת כלות וכל הקשור לרפואה ופוריות על פי ההלכה.

מאידך, כפי שהשתקף גם בדברי הפתיחה בפוסט הראשון בשרשור, לפנות לרבנים לייעוץ בענייני אישות - דבר שכזה זה לא מתאים לפותחת השרשור, ואף לא לי.




לכן המלצתי על מרכז יה״ל.
לטעמי יותר מתאים מבחינת החיבור לאורח החיים שלי, ואף שלה, פותחת השרשור.

ובהחלט עוסקים גם בהדרכה בנושאים המדוברים, במידת הצורך מפנים לאנשי מקצוע.

הם התחילו לעסוק ממה שראיתי, ואני יודעת שגם עוסקים המון שנים בנושא הזה של אישות.

יש להם גם סדנה לחתנים בשנה הראשונה או לפחות היתה להם כזו,

ממש ממש חשובה ויעילה ונוגעת בהרבה נקודות רלוונטיות.

יותר מדויק- דתיים תורניים..

בוגרי מרכז הרב, ושאר הישיבות הציוניות.

יש להם ייעוץ מיני

נסי בקישור הזה

מרכזים למען המשפחה | תנועת האישה הדתית הלאומית

זורקת רעיונות באוויר,למרות שאני לא מכירה אותו ולויודעת אם זה הסגנון שלו...אבל אולי אקלע פתאום..
*כיפה חדשה
*מחברת יפה לכתיבת הגיגים ומחשבות,עם הקדשה/ברכה שלך בעמוד הראשון.
*חולצה/מכנס לקיץ
*בושם
*כרטיס לסרט קולנוע

קשה לחשוב על דברים שלא עולים כסף.

 

הכל סובב סביב הכסף היום.

נשמע קצת מוזר אבל לפעמים זה ככה.

אנסה, כגבר שגם מתקשה עם מתנות להסביר את ההגיון.
בגדול, החפצים בעולם מתחלקים לשניים - אלו שיועילו לי ואלו שלא. את אלו שלא - אין סיבה לקנות לי.

החפצים שכן יועילו, גם מתחלקים לשניים - אלו שאני חושב שלאור הפרופורציה בין הצורך למצב הכלכלי מוצדק לקנות ואלו שאני חושב, שלמרות התועלת מהם - אין הצדקה לקנות . חפצים מהסוג הראשון - אני קונה בעצמי. חפצים מהסוג השני, אולי אשמח עם מישהו שלא חולק איתי את החשבון יקנה, אבל אם מישהו (כלומר מישהי) שחולק איתי את החשבון קונה, אז חבל על ההוצאה הלא מוצדקת.

אבל לפעמים עצם ההצקה נובעת מאהבה.

 

כמו ילד שמציק לילד או לילדה.

 

אולי זאת דוגמא לא חופפת אבל לפעמים מרוב אהבה אני ממש מציק לילדים שלי. מדגדג ומנשק אותם אפילו כשאומרים לי "די אבא!"

 

 

אתה בעצמך מודע לזה שזה מציק להם, משום מה יש מקומות שזה מקובל, אבל האחריות שלך על ילדך, לא נותנת לך זכות לפגוע בהם.

(התלבטתי מאוד אם להוסיף. נראה שיש אצלך משהו לא מסודר, בגבולות הלגיטימיים של הצורך בריגוש ובתחושת סיפוק. כדאי לעבוד על זה.)

הם לא בוכים מזה, הם אפילו צוחקים, אבל עדיין אומרים אבא די, אבא די.

ממש לא הגזמתי, דיגדוג הוא פריצת הגבולות ואילוץ הילד להכנס למצב פיזיולוגי שלא טוב לו.

זה מזכיר לי פוסט שכתב הורה אחד לילד בגן בו הוא טוען שהגננות חייבות להפסיק לנשק את הילדים

בגלל שזה מעביר הרבה חיידקים.

 

לפי הפרשנות שלי היה גלום בפוסט הזה המון קרירות ריגשית כלפי עולם הילדים. סגנון "יקי" כזה. כר ומנוכר.

 

 

לקחת "נושא תמים להפוך אותו לפושע"(לא פושע ממש כן? רק לצורך העניין) זה בעיני נובע מקרירות ריגשית.

 

אני לא מדבר איתך על לתלות את הילדים הפוך מהתקרה, להצליף בהם בחגורה ולהכריח אותם לצחוק מהדיגדוגים שלי.

 

אני מדבר איתך על צחוקים וחיבוקים ונשיקות. ואחרי זה הם חוזרים אלי ואומרים לי "אבא תעשה לי כמו שעשית".

(את שלי אמרתי, מציע לך לברר ברצינות את העניין)

זה "אבא די! תמשיך!"
גם בעלי לפעמים מניף את הילדים באויר ועושה להם שיגועים והם צועקים די! תוך כדי צחוק. זה סוג של קשר מאוד בריא, חם ולבבי בין אבא לילדים. הם ממש עומדים בתור כדי שיניף אותם! רק חסר כרטיסן.....

להפוך התנהלות מקומית לחיסרון כללי זוגישה לא נכונה.

לכבות פלאפונים ושאר מסיחי דעת, ולהיות מרוכזים רק בזה.

באמת רעיון טוב!

 

לכבות הכל ולהקדיש את מלוא תשומת הלב ליום ההולדת.

 

למשל לצאת לפארק עם גזיה ופינג'ן, לעשות תה עם עוגיות ולקחת נגיד את האלבום תמונות של הבעל כשהיה תינוק וילד

ולדבר על הילדות, החברים, לשתות בצמא את הסיפורים שלו, לדבר על דברים לא ממומשים שרוצה להשיג "כשיהיה גדול".

 

קצת כמו סרט רומנטי הוליוודי אבל זה יכול להיות כיף נראה לי.

אנחנו ממש מורכבות. ואתם? לא בא לכם איזה משהו מיוחד? אין פה מורכבות נסתרת? תמיד בקשות מינימליות ושגרתיות...

מניח שכל אחד אינדיבידואלית מורכב, מי יותר ומי פחות.

 

את הכי מכירה את בעלך ומן הסתם תדעי מה הוא יאהב אם תעשו את מה שכתבתי נראה לי לא?

 

באופן אישי גם לי אין בקשות מורכבות מידי במה שקשור למתנות.

בייבי דול מדליק.
זה כבר יעשה את העבודה...

והוקרה.. הוא יאהב את זה ואותך יותר מאלף מתנות חומריות אחרות.. 

בלוני הליום, כרטיס ברכה עם בראה מכל הלב ועוגה
ואם יש ילדים אז לבוא איתם..

יכול להביך אבל מחמם את הלב

הוא עוד יותר יחטוף עצבים
מאשר ממתנה קנויה שהיא תיתן לו בארבע עיניים..

תקראי שוב את ההודעה הפותחת שלה
ותביני...

לא אמרה שהוא לא רוצה שתחגוג לו בדרך כלשהי

ולהגיב אם זה יתאים לו.

אני התכוונתי שהוא מבקש שאצמצם הוצאות....

אם נראה לך שהוא יאהב הפתעה בקונספט כזה,לכי על זה!

לפעמים זה משהו שהוא רואה בו בזבוז

לפעמים לא מוצאים משהו שיעיל לו באמת

לפעמים בכלל אין לו כח לצפיה של אשתו ל'תודה' מתלהבת שלא בא אצלו מבפנים

אחרי שתביני את הסיבה
תמצאי את הפתרון לקנות משהו מתאים.

במקום לחפש מה לקנות - למרות שהוא לא רוצה,

הייתי מנסה לנסות להבין למה הוא לא רוצה מתנות.

 

מה זה בשבילו מתנה?

מה זה אומר מבחינתו לקבל מתנות או לתת מתנה?

 

נשמע שיש בינכם איזשהו פער בתחום הזה,

ואולי כל אחד מכם "לוקח צד" - את אוהבת לתת, לפנק (אולי גם להתפנק?)

ואצלו נשמע זה קצת ההפך.

 

הרבה פעמים אנחנו נוטים להעניק את מה שאנחנו רוצים לעצמנו,

אך אם לא נתעניין באמת בבן זוגנו - לא נדע אף פעם מה באמת עושה לו טוב.

 

מוזמנת לשבת עם בעלך ולדון מה מבטאים יום ההולדת ומתנות עבור כל אחד מכם.

 

 

 

 

במיוחד ביום הולדת שזה סתם יום מבחינתי (אשתי חושבת שזה יום חשוב, מוצאת לי כל פעם איזה רב שאמר שזה חשוב)
אבל זה היה כיף לקבל עוגה טעימה עם פתקי ברכות מהילדים, פעם קבלתי מצגת ממש נחמדה עם כל מיני תמונות וגם אמירות ומנהגים המשונים שיש לי. פעם הכינה לי המבורגרים מושחתים היה מאוד כיף (בד''כ אני זה שמכין בשר).
תהי יצירתית, את יודעת יותר טוב מכולם מה יכול לרגש אותו.

ולעשות משהו צנוע. ואז פעם בארבע-חמש שנים לעשות משהו גדול כמו סופ"ש בחו"ל וכאלה..

מעתה ואילך בעזרת השם, תראו רק עליה וברכה.
תצליחו בכל מכל כל, ביחד.
תמיד תשאפי ליותר בשלום בית, ושתשמרי כל הזמן על ההיגשים ועל הקיים, כדי חלילה לא ליסוג אחורנית שוב.
- מצטערת אם אני הייתי חלק מהצד הפוגע.
וודאי וודאי שלא התכוונתי. 🌹

....

תלוי בסיטואציה.

משקעי עבר, כמו השתלבות חברתית, חוסר בחבורה להשתייך אליה, מועקה חברתית - לטעמי די נפתרים עם הנישואים וההתקבלות בסביבה חדשה.

מאודך - משקעים פנים משפחתיים, בפרט עם ההורים, עלולים אפילו להתעצם כשמתחתנים עם מי שההורים לא מקבלים...

ומאדם לאדם. מה הכוונה משקעי עבר? תלוי גם אלו משקעים ורמת ההשפעה שנותרה מהם.

בגדול בזוגיות נכונה ישנה תמיכה, קבלה והכלה גדולה מאוד, מה שכמובן לא יזיק.

לא כלליות. באמת קשה לאמוד את זה לבד באופן כללי. בשביל זה צריך לעשות מחקר.

כמו שהתורה יכולה להיות סם החיים או סם המוות, תלוי לאן אתה לוקח אותה. כך גם נישואין, יכולים לרפא אם תבנה אותם בקדושה וטהרה, או להמית אם תשחית את יסודם הבריא.

אני יודעת שאסור להתחתן עם בחור/ה שאת/ה מרגיש רגשי נחיתות לידו.
צריך להתחתן עם אדם שגורם לך הרגשה טובה, התעלות.

יש רגיעה פנימית.
זהו, מצאתי את המקום שלי בעולם. זה תורם לביטחון העצמי.
ככה אני רואה את מה שעבר עלי לפני שנים לא מעטות.

בעיני זה מעין כרטיס כניסה לעולם האמיתי, משם בעצם מתחילים באמת לחיות. זו ההרגשה שלי כאישה. לא בטוחה שבן הזוג שלי שותף לה.

בע"ה

מסכימה, ומוסיפה שזה נותן לך את הנחת להסתכל על התהליך שעברת מבחוץ, לא מהלחץ של בפנים. מתוך נקודת המבט הזו יותר קל לקבל מה שעברת ולהבין איך זה עזר לך לגדול, ומכאן מגיע המרפא.

לא חושבת שכדאי לתלות בנישואין את פתרון משברי ההווה. אם יש דברים שדורשים טיפול- כדאי לפתור את זה לפני הנישואין ולהגיע להקמת הבית מחוזקת. לאחר שעשית את התהליך ונותרו צלקות, הנישואין כנראה (בתקווה) ישפרו את המצב.

כל מיני משקעים התרפאו.

חזל אמרו:
אמר רבי אלעזר (יבמות סג, א): "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר: זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם",

"כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, במערבא (דהיינו בארץ ישראל שהיתה במערב) אמרו : אף בלא תורה, בלא חומה. רבא בר עולא אמר : אף בלא שלום".

מוגש כנק למחשבה

לפתוח פרק חדש בחיים

ראיתי פלאייר שכתוב בו: "נישואין זה לפתור יחד בעיות שלא היו צצות אם היית נשאר רווק"

 כלומר, לרגל ההתפתחות, ההתעצמות שבנישואין, האתגרים והמשימות התובעניות דורשות את המיטב שבכם, ואז צצים החסרונות והחולשות, ולכן צריך לטפל, כדברי הפלאייר .

מי שמתלוננים הם אלה שלא טוב להם.

שנישואים נותנים משהו לאדם.

כן יש בי משהו שלם יותר כנשואה.

מצד שני עם דברים שלא נפתרו אני צריכה להתמודד במערכת של 2

שזה מורכב הרבה יותר.

וכן אני חושבת שלא מתחתנים כדי לפתור בעיות כי אם כן 

אין לזה סיכוי

יש לי נישואים טובים ב''ה, אבל את האתגרים הנפשיים צריך לעבור.

מה שכן, אני חושבת שבגיל וההתבגרות די עוזרים.

עיין 'במאמרי הראיה' מאמר "על בחירת נשים".(עמ' 189-194)

אמנם נאמרו בזה היתרים מסויימים במקום צורך.

בו נגיד שהרב קוק ידע כנראה ספר שופטים ...

שאין לה אף הישג מלבד ההתנשאות

אם אני מפנה למאמר (ליתר דיוק שתי אגרות, למרות שזה בספר 'מאמרי הראיה') של הרב קוק, שם במאמר מוצגת מסכת שלמה של ראיות והתגובה שלו היא לספר על ברק, כאילו שהרב קוק לא ידע זאת, אז מי המתנשא?

השאלה שלי לא היתה על מרן הרב קוק אלא על הרב אבינר

 

המציאות בפועל היא שה"ציונות הדתית" שגם על הגדרתה יכולה להיות לנו מחלוקת בפירפורי גסיסה במפה הפוליטית בכנסת.

 

ליירט ניסיון לתת ביטוי לזה בכנסת על ידי איחודים פוטנציאליים נתפס בעיני כדבר תמוה 

כלומר, אתה מסכים שמעיקר העניין, הנהגה למעט מקרים חריגים מסורה לגברים. זה ההסבר לעצם הדברים.

אתה תוהה האם מתאים כעת להגיד את זה בקול בתקשורת, זו שאלה אחרת. אני די מסכים שיותר מזיק ממועיל להגיד היום דברים כאלו בקול.

(למרות שספציפית מכמה וכמה סיבות, הזוי בעייני לתת לשקד להוביל)

דברי הרב אליעזר מפניני הלכה לגבי הרב קוק.

"הנהגת הצניעות היא הסיבה לכך שבשנת תר"פ (1920) מרן הרב קוק זצ"ל התנגד למתן זכות בחירה לנשים. שכן באותו זמן ברוב המדינות לא הוענקה זכות בחירה לנשים. רק שנתיים לפני כן הוענקה זכות בחירה לנשים באנגליה, ומאותה תקופה ואילך החלו עוד ועוד מדינות להעניק זכות בחירה לנשים, כאשר בארה"ב הוענקה הזכות באותה שנה, ובצרפת יותר מעשרים שנה לאחר מכן, בשנת 1944, ובשוויץ בשנת 1971, הוענקה זכות בחירה לנשים. וכיוון שהדבר עוד לא היה רווח בעולם, החשיבו זאת גדולי הרבנים כדבר שמנוגד למנהגי הצניעות, כשם שהיו תקופות שנהיגה ברכב היתה מעשה לא צנוע לנשים.
אבל מרן הרב קוק לא סבר שמדובר באיסור הלכתי, ולכן לא הסכים לחתום יחד עם רבני העדה החרדית, הרב דיסקין והרב זוננפלד, על מסמך שקובע שהדבר אסור, אלא כתב נוסח אחר לפיו השתתפות נשים היא "נגד דת משה ויהודית, ונגד רוח האומה בכלל". היינו מנוגד להנהגת הצניעות הרווחת בישראל. על נוסח זה חתמו רוב בניין ומניין של הרבנים. לאחר שדעתו לא נתקבלה, והשלטון האנגלי קבע כי תינתן זכות בחירה לנשים, לא יצא מרן הרב קוק במאבק נגד ההשתתפות נשים בבחירות או נגד הנבחרים, וכמדומה שאף לא התנגד שבפועל נשים יצביעו.

יש לציין שגם אז היו רבנים שסברו שהעיסוק בשאלה זו הוא טעות. כך סבר למשל אחד מחבריו ומעריציו של מרן הרב קוק, הגאון הרב אברהם שפירא מקובנא, בעל 'דבר אברהם', שכתב לרב צבי יהודה זצ"ל כי הוא מתפלא מאוד על אביו מרן הרב שנכנס לסוגיה זו, וכי מה איסור יש בזה. ואכן גם החכם הגדול ביותר עלול לטעות, ואע"פ כן עדיף לשמוע לעצת חכמים, כי השומע פחות לחכמים טועה יותר.

ואף שבחכמה שלאחר מעשה, נראה שעדיף היה למרן הרב זצ"ל שלא להיכנס לסוגיה זו, במחשבה שנייה יתכן שעמדתו היתה מוצדקת לאותו הזמן. שכן הציבור היהודי בארץ היה אז מפולג מאוד בין חרדים וחילונים, ומרן הרב ניסה בכל כוחו לאחד את השורות, והשתתפות נשים בבחירות הרחיקה מאוד את הציבור החרדי מהשתתפות במוסדות הציבור. אילו היה מצליח מרן הרב ליצור שיתוף פעולה בין הציבור החרדי לציבור הציוני-חילוני, העם היה נבנה בארצו בעוצמה רבה לאין ערוך. הציבור החרדי הגדול בארץ ובאירופה היה מרגיש שייכות לבניין הארץ, והציבור החילוני היה קשור יותר למורשתו, והרבה מאוד מן הקלקולים שקיימים היום במדינת ישראל היו נפתרים. זה שלא זכינו לכך אינו אומר שהניסיון ליצור מסגרת חיים שתתאים לכולם יחד היה מוטעה".

להעמיד אשה בשררה. הגדרת "שררה" היא לא בחירות דמוקרטיות כך שגם לאוסרים לא ברור שאסרו במצב כזה. המחלוקת היא לגבי מלוכה. אין כאן חשש מלוכה.

אני ואתה לא חולקים את אותם ספרים?

בימי הרב קוק לא הייתה זכות בחירה לנשים ברוב המדינות ולכן לפרוץ זאת היה נחשב פריצות. כיום זה לא נחשב כך ולא ברור שהיה אוסר להצביע, אפילו נראה לי שהיה מתיר.

בראש מפלגה דתית צריך לעמוד אדם דתי
סך הכל הגיוני? לא?

כי אם אתה רוצה להשפיע על כולם אתה לא יכול לומר שרק דתיים יכולים להכנס

השיקול הוא פוליטי, לא דתי. אולי הוא שולל חילוק כזה. מהעבר אני לא בטוח שזה תמיד היה כך.
"אדם דתי" זו הגדרה רחבה מאוד. יש הרבה שמתנגדים לבנט בתור דתי.

הוא התבטא נגד נשים בפוליטיקה באופן כללי

אבל מה שכולם יצאו נגדו זה על האמירה הכללית שהוא נגד נשים בפוליטיקה.

השבוע יצא גם מכתב של רבנים שאומרים לא לשים מישהו חילוני בראשות הרשימה וכמעט לא עשו מזה סיפור.

כאילו היא היחידה והשאר טועים. אם ישנה מחלוקת, ובמקרה זה ישנה מחלוקת ורוב הפוסקים דווקא מתירים לפי מה שאני ביררתי, אז צריך לברר מה סיבותיה וכו'. בהנהגה ציבורית לא פוסקים כך. בדיעבד זה גורם יותר נזק.

ראה כאן מה שצירפתי מפניני הלכה.
חבל שאם אין גושפנקא של שם גדול הדברים לא נשמעים. אצרף את - נשואים טריים

אונרק את השמועות שאחריו?
שאלו אותו מה דעתו על אישה דתיה בראש האיחוד והוא אמר את דעתו.
מי אמר שזו דעה יחידה והשאר טועים?

יחיד זו מגמה בבתי מדרש מסוימים.
הוא לא משאיר מקום או מבהיר שמדובר במיחוקת. ישנה דעה מסוימת, היא היחידה והנכונה ולכן אין כלל צורך להזכיר את שאר הדעות.
נשים לא צריכות להיות בפוליטיקה, גם אשה דתיה לא יכולה להיות וכו'.
גם בעוד סוגיות זה כך, כמו למשל היחס למדינה, לצבא וכו'.

ולא חסרים רבנים שנוקטים בגישות שונות

ולשואל, "עשה לך רב והסתלק מן הספק"