פורום נשואים טריים (עמוד 30)

הוא היה אמור לקבל מהמילואים את המשכורת שלו+מענקים.

הילדים הם ילדים משותפים שלך ושל בעלך?

אם כן, למה רק את צריכה לפרנס אותם?

למה אתם לא מעבירים את המשכורת לחשבון שלך?

בנוגע להלוואה נוספת כל עוד התזרים שלך שלילי (כל חודש יוצא יותר ממה שנכנס) הלוואה נוספת רק תגדיל את התזרים השלילי כי יתווסף לך גם החזר של הלוואה וכך אולי תסגרי את המינוס אבל חודש אחרי כבר תיכנסי שוב למינוס. צריך קודם לטפל בעניין התזרים השלילי.

תפסתם בזמן זה כבר טוב

כפי שאמרו תבדקו נתוני תגמולי מילואים ומשם תמשיכו

הצלחה רבה 

מהחשבון של בעלה.

אני מאמין שהיא חשבה על כך לבד וזה לא אפשרי מאיזה סיבה (ואני יכול לחשוב על כמה סיבות)

האפשרות הפשוטה שעלתה לי, היא שבקבוע יש איזו חלוקת תחומים בינה לבין בעלה - מה נכנס ויוצא מאיזה חשבון. כאשר מילואים הפרו את האיזון - צריך לחשב מחדש.

ובכל מקרה, לפני שלוקחים הלוואות, בוודאי כאלו שאין מושג מאיפה ואיך מחזירים אותן - הכרחי לוודא שמוצו כל האפשרויות האחרות.

מצב חשבונו גם כן לא בשמיים..

ברגיל אני היתי עם חשבון יותר מאוזן ממנו ואפילו בפלוס.

לשנינו הוצאות גדולות שאיכשהו מתחלקות סינינו.. גם המענק מילואים שקיבל יצא על תשלומים שונים שמסתכמים בכמה אלפים.

אז אשמח ממש לשמוע עצות לאור המצב.

אני התנסיתי עם פעמונים ועזרו לי (היום אני מתנהלת עם רייזאפ שעוזר ממש)

ממה שהבנתי מקימי עוזרים גם בכסף ממש ולא רק בניהול של הכסף הקיים.

יכולים לעזור בייעול של הלוואות, ללמד איך לנהל את הכסף ומלווים אותך כמה חודשים עד שאת מצליחה להיות על זה לבד.

זה דורש התגייסות שלך לדעת "איפה הכסף" כלומר לעשות מיפוי ראשוני לפחות על ההוצאות שלך, היום אפשר להוציא הכול מהאינטרנט אם את מתנהלת עם אשראי.

בגלל המילואים? או שהיו הוצאות לא צפויות?

לא כל כך ברור אם המצב שלכם היה פלוס יציב לפני המילואים מה השתנה?

אולי תשאלי בפורום הו"ל, יותר פעיל ואמהי שם.

ולוודא שאתם מקבלים אותם 

הם אמורים לתת לכם תוספת על ההכנסה החודשית הרגילה של בעלך בכ 4000 שקל בחודש סדר גודל.
 בכל חודש.

התשלומים האלו אמורים להיכנס בחודש הקרוב פלוס מינוס (תבררו ברשת )
בהצלחה.

כי אז ברור שהוא היה מעביר לי את זה כדי לאזן את החשבון.

זה כדי לצ'פר כביכול את המשרתים, לא עזרה קבועה. 

מתווה המילואים המלא עוד לא שולם!
ומשרתי מילואים שגויסו בצו שמונה זכאים לתוספת של 133 על כל יום מעל ה יום ה 30 בערך.

מציע לפתוח את אתר המילואים ולבדוק שם . 

בהצלחה

מצד שני צריך לבדוק שיש לכם כושר החזר של התשלומים שזה הדבר היחידי שאולי צריך להחזיק את המינוס בשבילו שמינוס הוא חוב לא מוסדר, אז עד שאין לך דרך להסדיר את החוב אל תקחי הלוואה.

דבר שני זה לא חוב כל כך גדול, אנשים מגיעים למצבי קיצון בחיים בגלל מלחמות ומצבי חירום, זה קורה.

דבר שלישי אין סיבה שנראית לי סבירה שאחרי ארבעה ילדים עדיין החשבונות שלכם נפרדים אלא אם כן אתם מתכננים להפרד שזו בעיה כלכלית יותר עמוקה.

עוד לפני זה,

ובלי קשר לזה,

תחשוב עם עצמך טוב טוב מה אתה רוצה לעשות ''כשתהיה גדול''.

אתה נהנה מחשבונאות? אז תעוף על התואר הזה ועוד שנתיים תשכח ממנו.

אתה לא מבין מה אתה עושה שם? זמן מעולה לעצור ולחשוב מה כן.

אחרי שתהיה שלם עם מה שאתה עושה, יהיה לך הרבה יותר קל לקבל את עצמך ולהאמין בעצמך בהקשר של לצאת לדייטים ולהתחתן.

90 אחוז מהמקצועות גם היה לי קשה,משעמם בהם , לא הייתי מתעניין בהם אז אין שום דבר שאני רוצה להיות..

אז זה לא שחשבואות זו טרגדיה ככ גדולה.. סתם תואר קשוח.. שלא יודע אם אצלח.

הבעיה שאצלי גם מחשבה על תארים קלים יותר לא בהכרח גורמת לי לחשוב שיהיה קל לפרנס בהם כי אני חושב שארוויח בהם מעט, או שההיצע קטן מהביקוש ולא רואה איך אני בולט על פני אחרים..

שווה לך להשקיע מה שצריך בשביל לסיים את התואר הזה ואת בחינות המועצה וכו'.

תואר קשוח? נכון, אבל הוא לא למדעני טילים ב-MIT. הוא לגמרי מתאים ברמה שלו למי שהצליח להגיע לשנה שלישית.

צריך לחרוש? אז תחרוש.

צריך מורים פרטיים? אז תיעזר בהם.

העיקר שתסיים, עוד שנתיים תשכח מזה ובעוד עשור תרוויח 30 א' ש''ח ברוטו.

לא בשמיים היא.

אתה לא חייב להשלים את התואר ואתה יכול ללמוד משהו שיש לך כבר את הבסיס אליו :הנהלת חשבונות, ייעוץ פנסיוני וכדומה.

כשתרצה משהו אחר גדול יותר, תתחיל ללמוד את אותו הנושא,  או תשלים את הלימודים שהתחלת.

וחוץ מזה בשביל להתחתן לא צריך להיות טוב בכלום חוץ מיחסי אנוש טובים.

בעלי לא יודע להחליף נורה, הוא טוב בלאהוב אותי וזה מספיק.

ובקשר לחשבונאות, אתה אוהב את המקצוע? רוצה לעבוד בו?

הלימודים יכולים להיות קשים או משעממים, בסוף הם תקופה קצרה שנגמרת.

תחשוב על העבודה עצמה, גם שם אתה חושב שיהיה לך קשה מידי?

אני במקרה מכיר מקרוב את מקצוע ראיית החשבון (אשתי רו״ח) ואת אפשרויות התעסוקה

יש הרבה מאוד כיווני התפתחות ותחומי התעסקות לרואי חשבון, וכל אחד יכול למצוא את המתאים לו ככיוון התפחות והתקדמות מקצועיים.  

בנקודת הזמן הזו, סטודנט במקצוע לא יכול לדעת ולהעריך האם יהיה לו קשה בעבודה - כי הוא בכלל לא יודע באיזה תחום של ראיית החשבון הוא יעבוד.

בתום מסלול ההכשרה (סטאז׳) מתחלקים רואי החשבון למגוון רחב של התמחויות, והאפשרויות הן מגוונות ביותר.  

אם אתה לא מהנדס או רופא בארץ אז ההכנסה תהיה כנראה מיותר ממשכורת אחת או שתצטמצמו.

אין דבר כזה אדם שיש רק 2 תחומים שהוא טוב בהם גם אם זה אומר להתפרנס משטיפת כלים או הכנת סנדביצים, זה לא מזהיר אבל זה תחום שאפשר להתפרנס ממנו.

אפשר ולפעמים רצוי להחליף לימודים רק שכדאי לעשות זאת בכובד ראש.

יצא  לי לראות אנשים שמתפרנסים בכבוד מדברים "בלתי אפשריים" ואני יכול לתת לא מעט דוגמאות. אבל זה לא משרה שכירה קלאסית.

אין דבר כזה לא להיות מוטרד מבחינה כלכלית, גם אם שני בני הזוג מרוויחים 50 א' כל אחד.

גם מארק צוקרברג מוטרד מבחינה כלכלית.

מה שכן, 

יכול להיות שלאדם אחד הטרדה תהיה "האם יהיה לי כסף לקנות לבן שלי אקמולי" ולאדם אחר הטרדה תהיה "האם אוכל לתת לבן שלי דירה במתנה כשהוא יתחתן".

במילים אחרות, תצטרך להיות יותר ספציפי...

הכנסה יחסית נמוכה..

בשנה הראשונה השכר שלנו היה *מאוד* נמוך. שנינו ביחד הרווחנו 3,000 ש''ח בחודש. כן, מה שאתה קורא.

כלומר אני הרווחתי את הסכום הזה, אשתי לא הייתה יכולה לעבוד אז זה מה שהיה לנו.

כל קוטג' מחושב. משתדלים לאכול מעט עוף ביום ולא לקחת תוספת אפילו אם רוצים. קונים את נייר הטואלט הכי זול ששורט את העור. אם אפשר ללכת ברגל 40 דקות אז מוותרים על אוטובוס. וכן הלאה.

המילה טרדה לא מעבירה בצורה מספיק טובה את המצב שהיינו בו. היה לנו קשה מאוד כלכלית, אבל אהבנו וידענו שזה זמני אז שרדנו את התקופה.

אם היה לנו ילד באותו הזמן, זה היה קטסטרופה. אם היינו מרוויחים כפול אז היינו יכולים לדאוג למעון, אבל טיטולים? בעיה. ואם הוא היה בגיל שבו כבר הולכים לחוגים או נזקקים למורים פרטיים, הבעיה הייתה גדולה עוד יותר.

כסף זה לא מותרות.

אנשים הולכים היום ללמוד מקצועות עם שכר של 7,000 בחודש, והם בטוחים שהם יסתדרו כי הם לא מחפשים לטייל בחו''ל או לנסוע בטסלה חדשה.

אבל זה לא ככה.

בשכר כזה צריך לוותר לא רק חו''ל ועל טסלה, אלא ממש לוותר על צרכים בסיסיים של הבית ושל הילדים. על לחסוך לילדים בשביל לעזור להם בחתונתם בכלל אין מה לדבר עם שכר כזה.

האמת היא שאני מכיר המון הורים שעובדים בשכר נמוך, וכמעט תמיד בן/ת הזוג במקצוע רווחי יותר. במצב כזה אפשר להסתדר. ואם יש ירושה טובה או הורים עשירים ומפנקים אז בכלל כיף.

אבל אם אין מקורות חיצוניים ושני בני הזוג ירוויחו מעט, זה בהחלט יהיה מאוד מאתגר.

בתמונה:

חודש עם שכר מפנק, שנה ראשונה לנישואים

גם אם תרוויחו כזוג שכר טוב של 40-50k...

זה תמיד משהו שצריך להיות על זה..

לשאלתך , הייתה תקופה שעבדתי במשרה פחות רווחית והעניין הכלכלי תמיד ברקע 🥴

אנחנו מרוויחים ביחד נטו כמעט 30

ועדין מוטרדים מהנושא הכלכלי,

כי ההכנסה שלי לא יציבה (למרות שלמדתי הרבה שנים בשביל להגיע אליה) והוא, לא כל כך אוהב את העבודה שלו אז אין לדעת כמה זמן יחזיק בה.

בהבט הפרקטי - לחיות בצניעות ולחסוך כמה שיותר ליום חשוך. 

בהבט הרוחני - העיקר לבטוח בקב"ה ולתת מעשרות.

עם כל הכנסה, צנועה ופחות צנועה.

ואנשי הביטחון בכללותם:

רוצה לשים לכם שוב ושוב כתר זהב לראשכם 👑🏆🎖

שמשמחת תורה אתם אולי מוצאים עצמכם פעם אחר פעם במצוקה בו זמנית

ועוד הרבה יותר מכך

מוסרים נפשכם

למען כל העם שלנו

הגביע הוא שלכם, לגמרי

מה ששלנו - שלכם הוא

חיינו, אושרנו, רווחתנו, המשך ההתנהלותנו היומיומית מסורים לכם ובידיכם

איך הקמתם מדינה שלמה, עם שלם מאפר

איך הרמת את הראש לכל כך הרבה אנשים

איך גרמתם לפיסות של רוגע אור ושלווה לצוץ ולהיות שולטים עוד ועוד במקום אזעקה אחר אזעקה, פחד אחר פחד

איך גרמתם לילדים לישון ברוגע בשנתם, ללא הרטבה במיטה סיוטים ופחדים

איך החזרתם לכולם את השגרה בעוד אתם נאבקים דקה אחר דקה בקושי עצום נטול שיגרה

איך החזרתם לעם שלם אוויר לנשימה

איך החזרתם לעם שלם את החיים!

תודה לכם

תודה עליכם

תודה ❤

אתם אלופים שאין דברים כאלה!!!

גיבורי וגיבורות על

המלאכים שלנו ששומרים

שהקב"ה יברך אתכם בכל הברכות הקיימות ויחזיר לכם שבעתיים באושר, בריאות, שמחה, הצלחה, נחת אהבה וכל הטוב שרק קיים!!!

והנפש שלי צריכה טרק בדרום אמריקה שמסתיים בחצי שנה מנוחה בתאילנד, עם ליידי בוי שמספרת לי סיפורים לפני השינה וארבעה וייאטנמים שמוזגים לי בירה מהחבית בכל 72 דקות.

אחחח, הגברים של ימינו...

הוא צריך חבר/רב או אדם אחר שהוא סומך עליו, שיתן לו ניעור רציני.

הלו! אתה גבר! נשוי! אשתך אחרי לידה!

חשבת פעם מה הנפש *שלה* צריכה?

אולי היא צריכה אותך? אולי היא רוצה שתהיה בסביבה ולא 5 שעות טיסה ממנה?

ממש ממש לא.

הקטן שלי כבר בן 2 אז אם בעלי היה מבקש ממני עכשיו הייתי מסכימה בכיף. אבל אחרי לידה אין סיכוי שבעולם.

ולהנות לבד.

אבל זה צריך להתאים למצב נפשית, רגשית וכלכלית.

נשמע ממה שכתבת שזה זמן פחות מתאים.

שהיא רוצה להטיל עליו, לא תעזור לנישואים הללו יותר מאשר טיסה ממנה הוא עשוי להתאוורר ולחזור לזוגיות בכוחות מחודשים.

אבל הכל השערות, כמובן. אף אחד מאיתנו לא מכיר אותם ואת הקשר שלהם

הוא בחר להתחתן.

בחר להביא ילד.

בחר להתחייב כלפי אשתו וכלפי הילד שהוא ידאג להם.

אז עכשיו כשהוא רוצה 3 חודשים אחרי הלידה להשאיר את אשתו לקרוס לבד בבית, זאת היא שמגבילה אותו?

לו אין אחריות על הבחירות שעשה?

בסוף, אם את לא שלימה עם זה- זה בעייתי שיטוס. אבל חשוב שתנסו להתחבר אחד לשניה וחשוב ללכת לעזרה מקצועית כי אם כבר הגעת למשפט כזה- זה מספיק דחוף

ובעלי גם עשה את זה כמה פעמים, גם מהעבודה עם חברים, גם עם האחים שלו.

אבל אחרי לידה, אם את צריכה עזרה בהחלט לא. 

1. הריון ולידה בהחלט גורמים לטלטול המערכת הזוגית והמשפחתית. צריך לראות מה את צריכה כדי להתאושש פיזית ונפשית ולבנות את המערך המשפחתי מחדש.

2. במושגים שלי חוץ לארץ לא רלוונטי וגם היעדרות ארוכה מהבית אינה על הפרק. אבל, בהחלט אשתי ואני מתאמצים לאפשר אחד לשני את הספייסים הרלוונטיים לנו.

אם במושגים שלכם זה ספייס לגיטימי - חשוב לאפשר אותו. יתכן שלא עכשיו שלושה חודשים אחרי לידה, אבל תקבעו בייחד תאריך בטווח סביר שיהיה לבעלך מתי להתאושש מהטלטלה הזאת.

3. בהחלט יש כאן הזמנה רצינית, לעבודה על הזוגיות ועל דרכי קבלת החלטות בזוגיות. כדאי להתאושש קצת מהלידה

אבל ראיתי שהמצב הכלכלי לא טוב

אז הייתי אומרת שאין בעיה שבוע חופש אבל זול יותר

אולי זה דווקא יעשה לכם טוב לזוגיות שאת מפרגנת לו ואולי קצת מרחק יעזור..אולי...

ואם ממש בוער לו בנשמה לגלוש.

תקחו מלון קרוב לאתר סקי ( יש כאלו )שתוכלי לחזור אפילו לבד עם התינוק אם תצאי. או תטיילי בקניון קרוב או באזור. 

אני בכלל בעד שתטוסו יחד.

הוא רוצה לגלוש? שיגלוש ויחזור בערב למלון

בעיקר כי עד כה לא התאים לתקציב (זוג צעיר וזה)

צריכה את זה לנפש והכול.

אבל מוצאים דרכים לרענן את הנפש שעומדים בתקציב.

הייתי בצד שלך

כי לי זה היה מאד קשה

אסל נשמע שהסיבות שלך שונות משלי וזה מאד מהותי

לא אמרת הוא עוזר לי

אלא אני מפחדת מה ירשה לעצמו

ובכן, לא בזה שתשאירי אותו כאן תפתרי את ענין

ודוקא אם הזוגיות לא משן לפעמים ריחוק ומתן ספייס נכון והגיוני עושה טוב.

לגברים יש צורך כזה יותר מנשים, אבל גם אני צריכה ספייס.

אגיד לך שכבר 3 חודשים אני לוקחת יום בשבוע חופש יוצאת בבוקר מוקדם וחוזרת בערב מאוחר ומטיילת. זה ככ טוב לי ולנו ולזוגיות. וגם שקצת משקיע בשביל זה לומד להעריך מה אני עושה כל יום...

לגבי הענין הכלכלי אין לי מושג... לא תמיד לטוס זה יקר יותר מחופש בארץ. אבל לפני כל דבר אחר נשמע שאתם צריכים טיפה עזרה..

בהצלחה! לא פשוט הלידה זה מטלטל את כל המערכת הנפשית, אצל שניכם, אבל יוצאים מזה מחוזקים בדרך כלל

תגדלי את כולם בנחת

תודה שכתבת ❤

כמה מרגש ומשמח לשמוע על כל השפע והטוב הגדול!

על הזוגיות שהשתפרה פלאים

על הנוכחות בבית באיזון המתאים ונכון לכם

על החזרה שלך להתאמן וההרגשה המצוינת שלך

על הילד הכי מתוק שנולד לכם

על הקסם שהוא ושבו

ממש הודו לה' כי טווב כי לעולם חסדו!!!

המון המון נחת יקרה ושתמשיכו לבשר ולהתבשר רק רק בבשורות טובות תמיד ב"ה 🙏❤

מזל טוב. תבעבסי את התינוק בשם כולנו.

אברהם יהודה הורוויץ

אילן יונה

אלחנן חנניה פיניאן

בנימין יהודה אורבך

יניב פרידמן

יצחק כץ

ישי יהונתן בוכהולץ

רועי אופנבכר

מאוד משמח ומחמם את הלב לקרוא, תודה 🙏🌹

זה ממש לא קל מדובר גם בשינוי לילדים

אבל הוא חייב להבין שבסוף חשוב שלאישה יהיה בסדר

הוא צודק שלהתקרב להורים זה קצת משנה משהו במשפחתיות אבל את יכולה להציע לו לניסיון של שנה

ואז תראו אם זה מסתדר וזה טוב

בסוף כסף זה כלום לעומת זה שהאישה תרגיש טוב

וזה מה שחשוב בזוגיות

אז מה שהרישום לגנים נסגר. זו לא סיבה להיות בלחץ לגבי החלטה כ"כ מהותית וחשובה שצריכה להלקח בשיקול דעת.

בסוף יש המון אנשים שמחליטים על מעבר דירה רק אחרי פסח, והילדים שלהם לא נשארים בבית בגלל זה

אם אתם בונים על גן עירוני - העיריה/מועצה חייבת לתת גן לכל ילד שגר במקום. ממילא, כל ילד שנמצא יתקבל לגן גם אחרי תחילת שנת הלימודים ובוודאי לפניה. מקסימום יתקבל לגן פחות מועדף או קצת יותר רחוק שיש בו מקום.

עכשיו שישתחרר הלחץ, כי אי אפשר לקבל החלטה כזאת כ'שצריך להחליט היום!', כדאי לתת זמן, נניח חודש מהיום שתעבדו בו את כל הצרכים והרצונות.

אפשר לפי הדגשים המדהימים שכתה לכם למטה @נגמרו לי השמות ואפשר להדגיש עוד צדדים ותשתדלו להגיע לעמק השווה.

כיוון אחד יכול להיות למצוא איך מוצאים כאן חברה וכו', אפשר גם למצוא איך מפיגים את החששות של בעלך ממעבר לעיר שאת רוצה. יכול להיות גם כיוון שלישי - מעבר למקום אחר, שיענה בצורה משמעותית על הצרכים של שניכם.

רישום לגן תעשו כעת לפי מיקום נוכחי

קחו את השנה בשביל לברר ביניכם ותקבעו דד ליין של החלטה

בינתיים תשקיעו בדברים מסביב בירורים וכו

שדרכה, ובזכותה - אפשר להגיע לעוד עומקים בזוגיות

כדי לעשות זאת בצורה הכי נכונה ושבאמת תקדם אתכם ותתאים עבורכם ספציפית, צריך לעשות עבודת עומק וכמובן שלא ניתן על גבי הפורום להכריע בשאלה כבדת משקל שכזו.

אנסה לשרטט קווים כלליים, אבל חשוב לדעת שחשוב להעמיק בצורה הכי נכונה ומותאמת עבורכם בכדי ששניכם תרגישו שלמים בהחלטה, תהיה אשר תהיה.

ראשית כדאי למפות את הצרכים של שניכם

וגם את ה"למה" (ל' בקמץ) שלך שניכם

ליצור הקשבה אמיתית, עד הסוף

הבנה עמוקה

ומשם - הדרך למציאת פתרונות תהיה הרבה יותר סלולה ב"ה.

לגבי מיפוי הצרכים (על סמך מה שכתבת בלבד, יכול מאוד להיות שיש עוד):

אצלך -

- את אומרת שהמקום הנוכחי ללא קהילה וללא משפחה - משמע יש לך כאן צורך בחיי חברה, עזרה, הרגשה של יחד.

- את מאוד רוצה לחזור לעיר ילדותך שם נמצאית גם משפחתך - משמע יש לך כאן צורך בהעמקת תחושת השייכות, החזרה להרגשת המתיקות בילדות וגם עזרה בפועל מההורים.

אצל בעלך -

- הוא אומר שתפסידו כל חודש 3,000 ש"ח בערך (ההפרש בין השכרת הדירה שלכם להשכרת הדירה בעיר החדשה) - משמע יש לו צורך ביציבות וביטחון כלכלי.

- הוא חושש שתפסידו את המשפחתיות שלכם (כי ההורים שלך יהיו קרובים ואת יותר תישעני עליהם) - משמע יש לו צורך בביחד החזק שלכם, במשפחה שאתם שניכם בונים, במשפחתיות שלכם, בלהיות המשענת המרכזית אחד של השנייה ללא גורם חיצוני, הגם שזה ההורים.

- הוא אומר שהאמת שלא בא לו לעזוב כאן - משמע יש לו צורך ברוגע ובטוב שיש במקום הנוכחי (ואפשר כמובן לשאול אותו עוד על ה"למה" שלו ולהבין עוד מדוע חשוב לו להישאר).

התבוננות משותפת על איך ניתן שהצרכים של *שנינו* יתממשו יכולה לקדם אתכם מאוד

(לצורך הדוגמא בלבד:

האם אני יכולה להרגיש תחושת שייכות בביחד שלנו, שלי ושל בעלי, ולבנות אותה במקום הנוכחי?

האם אני יכולה למלא את הצורך במשפחתיות ובחברה גם בנסיעות מדי פעם מחוץ לבית ולאו דווקא במקום מגורים קרוב?

האם אני יכולה למצוא גם במקום הנוכחי כמה חברות נחמדות?

האם אני יכול להרגיש שעדיין יש לנו יציבות כלכלית וה3,000 ש"ח הללו הולכים לאושר של אשתי, לאושר הזוגי שלנו, וזה בסדר גמור לי לשלם על זה וגם כי ב"ה יש לנו וזה מספיק חשוב לי?

האם נוכל ליצור תא משפחתי חזק ועצמאי גם אם נגור ליד ההורים?

האם נוכל להחליט יחד שאנו נשענים אחד על השנייה קודם כל וכל גורם חיצוני אחר הוא רק משני לנו ורק כאשר זה לא בא על חשבוננו?

האם אוכל למצוא רוגע וטוב גם במקום החדש, לאט לאט ובהדרגה ולהכיר שם יותר?

וכן הלאה).

נתון משמעותי - בעלך אומר שהוא איתך ומוכן לחזור לעיר ילדותך.

נתון משמעותי נוסף - לך קשה לעשות את הצעד כאשר את יודעת שהוא לא רוצה.

הנתון הראשון מאוד משמח ומרגש ומראה עד כמה בעלך אוהב אותך ואכפת לו ממך, שלמרות כל הנ"ל הוא מוכן לעשות מה שישמח אותך ויעשה לך טוב, ושהוא *איתך*

זה נפלא! ויש לזה ערך ומשקל רב מאוד מאוד.

גם הנתון השני משמח - כי הוא טומן בחובו בדיוק אותו דבר גם עבורך - שבאמת אכפת לך מבעלך, שאת באמת אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב, ושאת לא רוצה לעשות שום צעד שיצער אותו ושהוא יהיה במקום שליבו אינו חפץ.

אז קודם כל אשריכם ממש

איזה זוג מקסים אתם

ודעו שעצם הדבר הזה - האכפתיות האמיתית אחד מהשנייה, אחד לאושר של השני/ה - הוא הוא אחד המנועים הכי חזקים שיעזרו לכם לצלוח גם את ההתלבטות הנוכחית וגם כל קונפליקט אחר בזוגיות.

אכן חשוב מאוד להגיע להחלטה ששנינו שלמים איתה. שאף אחד לא ירגיש שמחק את עצמו. אפשר להתגמש, אפשר למצוא את האמצע והאיזון, אבל לא למחוק את עצמינו.

ותהליך בירור נכון יקח בחשבון את כל השיקולים בכדי להגיע לכך באמת.

והבסיס הזה, האוהב, הרואה את האחר, ממנו שניכם יוצאים הוא כ"כ נכון וחשוב, ותנכיחו אותו ממש כל הזמן לנגד עיניכם גם בהתלבטויות.

לגבי הבנת הפחדים:

- את מפחדת שכל דבר שיקרה זה יהיה בגלל שעברתם

- את מפחדת שאם תאבדו הכנסה אחת זה כבר יהיה גדול עליכם

- את מפחדת לקבל החלטה שבסופו של דבר תפגע בכם ובזוגיות שלכם. 

- צריך להחליט *היום* בגלל הרישום לגנים של הילדים

אפשר וכדאי לתת מקום לפחד.

להקשיב לו, לראות מה הוא רוצה, בפנים

וכמובן להתחיל לענות לו:

- לגבי הפחד שכל דבר שיקרה זה יהיה בגלל שעברתם,

וגם הפחד לקבל החלטה שבסופו של דבר תפגע בכם ובזוגיות שלכם (שנשמע ששניהם מגיעים מאותו שורש):

אני רואה אותך פחד שרוצה לשמור על הקשר שיש לבעלי ולי, על הזוגיות שלנו.

אתה לא רוצה שנאבד אותה.

ואתה כ"כ צודק!

איך נגיע לכדי כך שזה לא יפגע בזוגיות שלנו?

איך ניצור מצב שאנו שלמים בהחלטה ויודעים בצורה מושכלת ובוגרת שאנו הולכים לקראת מסע חדש, ונדע ונזכור ונשמור לשים את הזוגיות בראש סדר העדיפויות ולהתמודד עם כל האתגרים בדרך מתוך מקום של יחד ולא נפרד, מתוך מקום של אחד עם השניה ולא אחד נגד השנייה.

- לגבי הפחד שאם תאבדו הכנסה אחת זה כבר יהיה גדול עליכם -

אני רואה אותך פחד שרוצה לשמור על היציבות הכלכלית שלנו.

זה נכון וצריך להיות מחושבים גם כלכלית.

איך נוכל ליצור לעצמנו מרווח ביטחון?

ידיעה שמצד אחד אנו חיים בהווה, בכאן ועכשיו, ויש לנו ב"ה את הכסף הדרוש

ומצד שני להיות עם יד על הדופק ולראות אם וכאשר יהיו שינויים לפעול בהתאם. 

למשל אולי למצוא עבודה חלופית זמנית, להגדיל הכנסה ממקור אחר, להפחית הוצאות אחרות, להיעזר בפעמונים וכד', 

לנסות תקופה של שנה בלבד ולפי זה לראות מה הלאה,

הרי אנו לא מוכרים את הבית אלא משכירים, וגם גרים בשכירות אחרת.

לכן שום דבר לא סגור וחתום.

ואפשר בהחלט לנסות שנה אחת ולקבע זאת בחוזה.

ואם יתאים לנו - מעולה, אפשר להאריך את החוזה.

ואם לא יתאים לנו - גם מעולה, למדנו, גדלנו, התפתחנו, אנו יותר מדויקים ונוכל לחזור לבית שלנו שקנינו כי הוא עדיין בבעלותנו

וכן הלאה למצוא עוד אפשרויות שיכולות להתאים.

- ולגבי הצריך להחליט *היום* בגלל הרישום לגנים של הילדים - זה די בעייתי שיש זמן כה קצר ולחוץ.

כי החלטות שמתקבלות בלחץ לא תמיד הכי מדויקות לנו.

הייתי מציעה לשים שנייה בצד את הלחץ ולחשוב באמת מה הכי נכון ומדויק לנו.

ולהיות שלמים בהחלטה.

שנינו.

לקחת את כל היתרונות והחסרונות

את כל הצרכים

את כל הפחדים

את כל הלמה

את כל השיקולים

ולהחליט.

זה לא קל

אבל זה אפשרי!

(למשל כחלק מכתיבת היתרונות במקום הנוכחי ציינת כבר ש:

- יכולתם לקנות בו דירה.

- כתבת גם שהסיבה הגדולה שעברתם אליו היא בשביל שלום בית.

ואפשר להוסיף עוד

וכנ"ל לגבי החסרונות

ואז את אותו התהליך מול המקום החדש)

לסיכום,

יש כאן בהחלט הרבה דברים ושיקולים שצריכים להילקח בחשבון

כאשר בראש ובראשונה עומד האושר שלכם. הזוגיות שלכם.

הבית שלכם פנימה. עבורכם. עבור הילדים שלכם שאתם מהווים עבורם את המודל הזוגי היחידי שהם רואים, ואושרכם הזוגי - הוא בהכרח גם אושרם!

והבית שלכם פנימה הוא לא רק הבית הפיזי של 4 קירות - אלא האהבה והקשר שהם הם בונים ומחיים את הקירות הפיזיים.

התבוננו פנימה גם בעצמכם ומצאו מה חשוב לכל אחד ואחת מכם

תקשרו זאת באהבה ופתיחות אחד לשנייה

ותגיעו ב"ה לפתרונות הכי נכונים לכם.

ב"הצלחה רבה רבה!

(בכל זאת החפירות דורשות זמן גם בעריכה ויכול לצאת מצב שההודעה נקראה הרבה הרבה לפני 😅)

זה לא מרגיש כאילו אנחנו זוג מקסים אם אני מרגישה שרק אני מוותרת כל הזמן, בשביל שלום בית, כי אני לא אוהבת לריב.

ודאי שלא צריך להרגיש שמוותרים כל הזמן,

אפילו על פעם אחת צריך לדון בכך. כי המילה "וויתור" אם היא אומרת שאנחנו מוותרים על עצמינו ומרגישים שאנחנו נמחקים - איננה נכונה אפילו פעם אחת.

וכאמור חשוב להגיע להחלטות משותפות שיהיו נכונות וטובות *לשנינו*, למצוא איך למלא את הצרכים *של שנינו*.

ושלום הבית יגיע כך.

לא ע"י הימנעות

לא ע"י ריצוי

לא ע"י מחיקת העצמי

השלום בבית הוא השלום שיש לנו קודם כל גם בלב כל אחד עם עצמו ומשם זה מקרין.

כשהלב לא מפויס ולא רגוע גם השלום הוא מן השפה לחוץ.

וודאי שלא נחמד לריב, אבל אפשר ללמוד איך לריב, או יותר נכון איך לתקשר בצורה מיטיבה גם כשאנו בחוסר הסכמה ולנהל קונפליקטים זוגיים בהצלחה.

נכון, זה עובר הרבה פעמים דרך חתחתים של כעסים, ריחוק, מריבות, אכזבות, אתגרים ומשברים - אבל כ"כ חשוב להמשיך ולהעמיק ולא לוותר על עצמינו ועל הזוגיות שלנו ודווקא מתוך המקומות הללו הרחוקים ללמוד לצמוח ולעלות עוד קומה בזוגיות (והרבה פעמים גם בפן האישי).

שולחת לך חיבוק גדול ותפילה שהקב"ה ישלח לכם בהירות שלמה, החלטות טובות, שלמות בלב ובבית אהבה ונחת גדולה 🙏🌹

נשמע מהדברים, שגם בעלך מוכן לוותר. בהודעה הפותחת כתבת שהוא מוכן לעבור, בשבילך, למרות שלא בא לו מכל מיני סיבות שחלקן לפחות אוביקטיבית הגיוניות.

אז אתם באמת זוג מקסים, שכל אחד מבני הזוג מוכן לוותר בשביל השני.

עכשיו, אחרי שיש לשניכם מוכנות לוויתורים בשביל השני והבית - אפשר לעלות קומה. כל עוד ששניכם מוכנים לוותר - זה הרבה יותר טוב מזוג שכל אחד עומד על שלו ויש מריבות, אבל כל החלטה משאירה אחד מכם מתוסכל.  כלומר, את מוכנה לוותר, בשבילו ולהשאר מתוסכלת כי א', ב', ג'. הוא גם מוכן לוותר בשבילך ולהשאר מתוסכל כי ד', ה', ו'.

עכשיו כדאי לראות איך עולים קומה, משיח של וויתור - לשיח של השלמה. לשיח שרואה את כל הצרכים והרצונות השונים ומתוך ראיה עמוקה שלהם - מפתחים מסוגלות להחליט ביחד.

בניגוד לקודמת, את זה לא ראיתי בדברים שלך, אז יכול להיות שזה לא ככה אצלכם, אבל כיוון שזו תחושה נפוצה ותופעה נפוצה, שווה להתבונן בה:

הרב שמחה כהן זצ"ל, מתאר בספרו זוג שהגיע אליו להתייעצות, האשה (הוא מקדים, שכל המקרים קרו עם שני צדדים, כל פעם הוא בחר דוגמא אחת) טענה שתמיד היא מוותרת ואף פעם לא מקבלים את דעתה. הרב הציע שלצורך התרגול, תבחר תחום אחד שבו היא תחליט.

תוך כדי שהיא חושבת על זה, הבעל מעיר, שרק רוצה לציין ש:

התלבטו איפה לגור והלכו למקום שהאשה העדיפה, היא אישרה,

התלבטו איזה רכב וקנו את זה שהאישה העדיפה, היא אישרה

וככה רשימה של עוד כמה נושאים משמעותיים - ועדיין היא נשארה בתחושה ש'אף פעם לא הולכים לפי דעתה' 'תמיד אני מוותרת'.

ההסבר הנפשי לזה הוא שמבחינת כל אחד מאיתנו, העמדות שלו הן 'העמדות הנכונות' ואז, יכול להיות זוג מתחשב ממש, שפעם אחת בסופו של דבר עושים את מה שהוא מעדיף ופעם שניה את מה שהיא - אבל כל אחד מהם בתחושה שהוא 'תמיד מוותר', כי הפעמים שבהן השני וויתר, "זה בכלל לא היה וויתור - פשוט הוא 'קיבל שכל' להסכים להחלטה הנבונה...".

כשקראתי את זה, זה הסביר לי בדיעבד, כמה מורכביות שנתקלנו בהם בשנים הראשונות. אם הועלתי לפותחת או למישהו - אשמח.

אם תרצו לעבור דירה, תוכלו. עשיתי את זה בקיץ לפני כמה שנים ואם ההורים שלך גרים שם יש אפילו פיתרון טכני שיכול לכפות על העיריה רישום של הילדים שלכם גם בלי שיש לכם אפילו חוזה שכירות.

(רושמים את הילדים לגנים ומצהירים שהם גרים אצל סבא וסבתא)

רגשית - ענו לך טוב ממני.

אם רושמים בעירייה שבה לא גרים צריך להביא ביטול רישום וזה משהו שאפשר להביא גם בחודש אוגוסט

ולהביא חוזה שכירות

אל תדאגי אנשים עוברים גם ברגע האחרון ודברים מסתדרים

מעבר דירה מצריך דיון על צרכים אישיים ומשפחתיים

חשוב לנהל אותו ולא לעשות דברים מלחץ

יש לכם זמן ואם זה לא יקרה השנה אבל גם שנה הבאה דברים יכולים להסתדר

באמת חשוב להתייחס לרבדים השונים משפחתיים, כלכליים, מוסדות חינוך וכיו'

זה משהו כרגע לא נראה שיכול להסתדר זה לא אומר שבהמשך לא יסתדר אלא שצריך לברר האם אפשרי גם אחרת

בהצלחה!!

מבחינתי אין דבר כזה שילד לא לוקח תרופה כשהוא צריך. אני לוקחת מזרק קטן של נובימול ושואבת איתו את הכמות שצריך, מכניסה לו את המזרק לפה ונותנת בכמה נגלות כל פעם טיפונת שלא יחנק חלילה. אם מתנגד, מחזיקה את הפה שלא יברח. אם יורק החוצה, מטה את הראש טיפה'לה אחורה שפחות יצליח לירוק. עוזר לתת לו מוצץ בפה ואת המזרק להכניס יחד עם המוצץ ככה הפה כמעט סגור ופחות מצליח לירוק. עושה הפסקות כל פעם ונותנת מים או משהו בבקבוק כדי להעביר את הטעם הדוחה.

אמנם נשמע נורא אבל מבחינתי חוסר קבלת אנטיביוטיקה יותר נורא. בהצלחה

בריאות של ילד לא נתונה לבחירתו את סהכ דואגת לטובת הילד

פשוט לא עם כל ילד זה עובד 

הקטנה המתוקה התרגלה בסוף ועם קצת סבלנות ומאבקים מצליחים להביא לה את המנה.

מנסה לסדר זאת בצורת מכתב:

"שלום ____ יקרה

אומנם אנחנו לא מכירות הרבה,

אבל מהמעט שזכיתי להכיר אותך היה חשוב לי לכתוב לך עד כמה אני מעריכה את עבודתך ואת השקעתך הכנה בטיפול המסור בבני _____

רציתי גם לשתף אותך עד כמה זה משמעותי עבורי שיש לו סייעת כמוך

אני כ"כ מעריכה את העובדה שאת שם, איתו, 

שאת מתווכת לו את העולם,

שאת שמה לב אליו

שאת נותנת לו את העוד מבט 

ואת העוד התייחסות ויחס אישי חם ואוהב

בזכות כל המתנות יקרות הערך הללו שאת מעניקה לבני הוא מרגיש שהוא לא שקוף, שמישהו רואה אותו, שאת רואה אותו

הוא נתרם מכך רבות ואני בטוחה שעוד יתרם גם בעתיד מכל מה שהוא אוסף בדרך בזכותך.

אז היה לי חשוב להניח את הדברים ולהודות לך מקרב לב על המסירות שלך ועל מי שאת עבורו ובכלל,

תודה רבה לך!

באהבה והערכה

_______"

את כותבת לו שיכתוב מכתב לסייעת של הבן שלך

מבקשת שיתן דגש על תכונות מסויימות

נותנת הערות על התוצאה

עד שזה יוצא לטעמך

נושא: הודעת הערכה ותמיכה בסייעת של בני

שלום [שם הסייעת],

אני מתקשה למצוא את המילים המתאימות להביע את ההערכה והכבוד שלי אליך, ולבטא כמה חשוב זה עבורי לדעת שיש לבני שלי מישהי כמוך שמקדשת זמן ומשאירה לו את התחושה שהוא נראה ומובן.

אף שאני עדיין לא מכיר אותך טוב, השפעתך על בני היא כבר ניכרת וחיובית. היכולת שלך להתמקד בו, לתת לו את השטח להביע את עצמו ולהבין את צרכיו, מחזיקה חשובה בעיניי.

השקיפה שלך היא יותר ממקצועית – היא אדם, אדם שכולו תשומת לב, שיפוט, ונדיבות. יש משהו מרגש בדרך שאת עוזרת לו להרגיש שהוא לא לבד ושיש מישהו ששם לב אליו.

אני רק רוצה להודות לך על המחויבות שלך ולבקש ממך להמשיך להעניש ולהעניק לו את התמיכה המקצועית והאנושית שהוא זקוק אליה. זה לא רק חשוב עבורו, אלא גם עבורי ועבור כל המשפחה.

תודה רבה על המאמץ והלב שאת מציבה בעבודתך.

בברכה,

[שמך]

יש 2 אופציות.

חינמית

ואופציה שהוא מחובר לאינטרנט בלייב