פורום נשואים טריים (עמוד 30)

בהצלחה!

וגם לבקש ממנו לצייר דברים

Bing

עם שלם בטראומה.

כולנו שרוטים

אם יש לך בחוג המכרים והחברים מישהו שהוא עו״ד או מכיר עו״ד, שווה להתייעץ.

גם תעברי על כתבות באינטרנט. יש הרבה מאוד.

נראה שאין מה להפסיד, מלבד לכל היותר את האגרה וכשנה של המתנה ….

בנסיבות שתיארת, עם התיעוד וההוכחות שכתבת שיש לך, אני הייתי מגיש. 

אמר להגיש,

מייאש קצת שזה פיצוי של עד 1000

ולא 1000 עגול

לא רוצה לעשות את כל זה בשביל כמה שקלים..

אבל כן, נלך על זה כנראה

אני מחכה שיצטברו עוד כמה הודעות (כל יום של סבלנות שווה עוד 1000 ש''ח)

חוזר על ההמלצה להגיש.  

אפשרות להשיב הסר למספר טלפון אחר

יש לי תיעוד בנייד

עם פירוט התאריך והשעה

שביקשתי מספר פעמים הסרה

ולמרות זאת אני ממשיכה לקבל מסרונים 

מלא של כל השיחות והסמס שיצאו מהמכשיר.  

למשך 7 שנים אחורה.  

אז לא מסובך להוכיח שההודעה נשלחה מהמנוי.  

ייתכן כמובן שהחברה תטען שהבקשה לא הגיע אליה.

אך מבחינת המנוי, הוא עמד בתנאים לבקשת ההסרה.  

הרי ערכאות הגויים זה כופר ומרים יד בתורת משה

הא בי"ד ממונות יתן אישור? יש כאן עשור מיד עושרו? מעניין

גם ככה בתי דין היום לא עושים דין, רק בוררות.

והם לא יכולים לכפות נוכחות.

צריך להביא הוכחות מסודרות וחותכות

יש קבוצה בפייסבוק שנקראת תשאל עוד

ממליצה לך לרפרף שם תראי שאלות דומות לשלך והמלצות איך לעשות את זה נכון..

בלי קשר זה עד 1000 לפרסומת 1

אבל בדרכ ביהמ פוסק הרבה הרבה פחות 

חמאס עמלק לא ינצחו אותנו!

הם לא ישברו את הרוח שלנו

אנחנו נראה להם, אנחנו מראים להם,

פעם אחר פעם

שגם אם אנו נשברים - אנחנו קמים.

חזקים יותר.

ושגם אם נשברנו - זה כי יש לנו לב שפועם. שיש לנו נשמה. שיש לנו אהבה.

מה שלעולם לא היה ולא יהיה להם ימח שמם.

וגם בימים הכ"כ כ"כ מאתגרים האלה

שהגולה בגרון תמידית

שהנשימה שטחית

שהבטן מכווצת

שהגוף כואב, שהנפש דואבת

שיש עננה שחורה על הכל

חוסר וודאות

ועוד חוסר וודאות

שיכול לשגע בן אדם

שהכל לוט בערפל

שהיאוש רוצה לתפוס מקום מבטחים בלב שלנו -

דווקא אז

נזכור

לא!

אנחנו לא מתייאשים

אנחנו ממשיכים לקוות

אנחנו ממשיכים להאמין

אנחנו מביטים למעלה לבורא עולם ויודעים שמאיתו, ורק מאיתו, תהיה הישועה שלמה.

אנחנו מחליפים כוח

"וקווי ה' יחליפו כוח"

ומתרכזים עוד ועוד במה שכן בשליטה שלנו, גם ברמת הלהחזיר נשימה לעצמנו.

ואנחנו מרפים במה שאין בשליטתנו

"הרפו ודעו כי טוב ה'"

ה' טוב

ה' אני מרפה ושמה אותי ואת כל עמי בידך. אתה השמירה וההגנה וההתקפה הכי טובה.

ואם אין לי כוח?

ואם אין לי מילים אפילו לצעוק?

אז הלב ידבר במקומי.

הזעקה תישמע.

אפילו 3 מילים: "לישועתך קיוויתי ה'"

או אפילו דמעה אחת

לב נשבר

שגם אותו, במיוחד אותו, הקב"ה רואה.

הוא רואה הכל.

הוא ריבון כל העולם.

והוא יעשה נקמה באכזריים

ואנחנו עוד נראה

שכל זה היה "ברגע קטון עזבתיך"

ואז יגיע

"וברחמים גדולים אקבצך"

ונזכה ונראה, כולנו, במהרה ממש ב"ה, ובשלמות, ובגלוי וברחמים את אור ה' וישועתו השלמה נקראים עלינו ועל כל עם ישראל 🙏✡✡

ורוצה לצרף שני שרשורים גם לכאן:

להחזיר נשימה -

בואו ננסה להחזיר נשימה - הריון ולידה

למלא את ארגז הכלים עוד קצת לימי המלחמה -

למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה

ברובד הבסיסי, פייק התעלפויות ופייק התקפי אלרגיה קשים.

''התעלפתי'' באמצע הטיול השנתי בכיתה ז', באמצע סתם יום לימודים, באמצע תפילה בבית הכנסת...

יש רבדים נוספים, חלקם קלים יותר כמו נטייה לחבוש בצורה בולטת כל פציעה קטנה וחלקם מאתגרים יותר כמו הגזמת תסמינים בחדר מיון עד רמה של אשפוז בגלל שטות או החלטה של רופאים לבצע דברים שאין בהם באמת צורך. למשל לעצור את הנשימה כמה שניות לפני בדיקת סטורציה במיון, או הפיכת כאב גרון קטן למשהו בלתי נסבל שמחייב בדיקת סיטי...

מה שכן, מעולם לא פצעתי את עצמי בכוונה או הזרקתי חומרים או לקחתי תרופות כדי לייצר תסמינים...

ממש מוזר לי לדבר על זה.

אפילו אשתי לא יודעת.

אין אבחנה רשמית אבל זה ברור לי.

כשהייתי בכיתה ד או ה היה ילד שהביא לי מכה בראש, אז הלכתי לאחות בית הספר ודרשתי לקבל תחבושת על העין. ידעתי שזה לא יעזור לי אבל ממש רציתי.

האחות אמרה לי שהיא מבינה שאני רוצה את זה כי זה מביא הרבה תשומת לב אבל היא לא מוכנה לתת לי כי זה לא קשור למכה שקיבלתי.

בערך מאז אני יודע שיש לי בעיה.

זה משהו שמתאים יותר לילדים להתנהג ככה אבל לא חושבת שזה ללא שליטה

בתסמונת אי אפשר לשלוט

מאז זה קרה עשרות פעמים בהזדמנויות שונות.

בעיקר התעלפויות מזויפות והתקפי אלרגיה מזויפים. עברתי ביופסיה מיותרת תחת הרדמה, אשפזו אותי בגלל תסמינים שנופחו מעבר לכל פרופורציה.

ללא שליטה? לא יודע. כן שולט אבל מרגיש דחף ממש ממש חזק לעשות את זה. לפעמים ממש נלחם עם עצמי לא להתעלף בסיטואציות המוניות.

זה בטח נשמע ממש מוזר. אבל אם באמצע הפגנה בעד הרפורמה, במקום מאוד מאוד צפוף בירושלים, יש מישהו שמתעלף ואז כולם צועקים אם יש חובש או רופא וכולם מפנים מעבר לחובשים וכולם עוזרים להעלות על האלונקה... זה ממש... אין לי מילים לתאר מה זה עושה לי. אתם לא יכולים להבין.

התסמונת הנ''ל שבה איבחנת את עצמך.

כל הכבוד על האומץ להודות בבעיה, זה כבר חלק מהפיתרון.

אולי באמת שווה לברר על פסיכולוג שמכיר ויודע לטפל בתופעה.

בהצלחה רבה 

אבל שקיות ניילון לעומת זאת, או חוטים של אוזניות זה טעים.

יש לי פוביה טיפולים רפואיים ובית חולים.

ברמה של כמעט להתעלף מבדיקות דם.

וזה מתבטא שסביב 12-13 שנים לא הלכתי לבדיקת דם (לפני חצי שנה הלכתי כי אישתי הכריחה אותי)

ופעם הפנו אותי דחוף לבית חולים וסירבתי ללכת.
 

לכל הדואגים, אני עם ראש על הכתפיים. אם אני באמת זקוק לטיפול רפואי/בדיקה אני מצליח להתגבר על זה)

ופשוט מכבד אותו. 

אם אתה לא מסוגל לנצח אותם, הצטרף אליהם

ועוד אתגר שלי...

אני לא יודע מספיק אנגלית (אמיתי לגמרי)

אני גם צריך להשתפר באנגלית שלי. אבל לא בזו של הכתיבה. שם אני טוב. לדבר קשה לי.

ככה שקשה לי גם הדיבור

ובכתיבה יש לי לא מעט טעויות איות

בקושי רב

אני יכול לנהל שיחה מקצועית לא רעה (בכתב בעיקר, אבל אפילו בעל פה) ואז להיתקע על שטויות שמחוץ לסקופ שלי או מספרי טלפון.

פחדתי מבדיקות דם פחד מוות..

אחרי הלידה הבנתי שאין שום כאב שיכול להפחיד אותי יותר. 

פוביה מהליך רפואי גם אם הוא לא כואב.

יותר מזה, מספיק לי לראות שעושים פרוצדורה רפואית במישהו כדי להכנס לסטרס.

אם זה בגלל חסך משמעותי בתשומת לב מהילדות?

אתה נשמע מודע לעצמך לגמרי

כשהייתי ילד קטן הייתה לי מחלה. מהגן ועד כיתה ד' בערך. כל הילדים ידעו שאני חולה וידעו שאני מוגבל בגלל זה בדברים מסוימים. הם היו איתי כשהיו לי התקפים וכשפינו אותי לבית החולים באמצע הכיתה או הקייטנה.

חלקם היו ממש רעים אלי וצחקו על זה שאני חולה (גם הודבק לי כינוי מעליב באותם הימים) אבל הרוב הגיבו בצורה טובה מאוד.

ואז בכיתה ד' סוף סוף הבינו במה אני חולה, אשפזו אותי תקופה כדי לשים סוף למחלה, קיבלתי המון סוגי אנטיביוטיקה בעירוי, ואחרי כמה ימים המחלה ממנה סבלתי מספר שנים נעלמה כלא הייתה.

פתאום בלי שום הכנה הייתי ילד רגיל, הייתי צריך להיות בשיעורי ספורט כמו כולם, לא הייתי מתנפח עד רמת חנק בשיעורי חקלאות, הייתי יכול לצאת לטיולים של בית הספר בלי מלווה צמוד, ו...לא ממש אהבתי את זה שהייחודיות שלי נעלמה. הרגשתי שבבת אחת הפכתי לסתם עוד ילד. הייחודיות שלי, על אף שכל כך סבלתי ממנה, נעלמה ואיתה נעלם מי שהכרתי בתור אני.

אני חושב שמכאן התחילה הפורענות.

הרבה פעמים נאחזים במחלה, או נאחזים בחוויה משמעותית שהיתה לנו (גם אם היא היתה שלילית)
פשוט כי היתה משמעותית.

נתנה לנו ערך. נתנה לנו איזו הירואיות של התמודדות שהיא מעבר לחיים הרגילים בעצמם.

ואז החיים הרגילים נראים תפלים ומשעממים.

בעצם נשמע שיש לך מנגנון ש "אם אני לא מיוחד אז אני לא שווה", או משהו כזה.

השאלה היא אם יש לך דרך להגיע לאותו מנגנון (יחס חיובי חיצוני) בלי סבל. לדעתי כן.

כרגע אתה פשוט אינסטינקטיבית ולא במודע הולך על מה שעבד לך הכי טוב כדי לקבל יחס חיובי מהסביבה, כלומר להיות חולה.

יש דרך לשנות את זה. השאלה אם אתה רוצה...

אמון בפסיקת הלכה זה משהו שנבנה לאט לאט

תפתח את זה מולה תראה מה מפריע לה ומתוך שיח תראה שזה ישתפר

זה יכול להיות כי יש אנשים עם נרווים ולחץ יותר להלכה, ולכן רוצים יותר אסמכתות.

ישנו פער, אני כביכול ''פחות דתי'' ממנה.

אבל, וזה אבל משמעותי, אין שום דבר שאני אומר לפני שבדקתי וידוע לי או לחילופין הונהג בבית הוריי (אבא שלי אברך והוסמך להוראה כך שנראה לי שאפשר לסמוך עליו).

גם כביכול מקובל שזה תחום האחריות של הגבר ואני לא אומר את זה ממקום של שליטה או ממקום שוביניסטי פשוט סתם כך נוהג לרוב ממה שיצא לי להכיר ואני חושב שגם הרוב יסכימו לגבי זה ואצלנו אני מרגיש שפשוט לא סומכים עליי כביכול הדיפולט הוא לא תמיד להסכים אלא הרבה פעמים התגובה היא מפקפקת, עושה פרצופים/שואלת שאלות שאצלי מתקבלות בצורה לא ככ נעימה.

אגב ראיתי שמישהי כתבה שאולי אני מקל בדברים שהיא רגילה להחמיר, אז אני לא חושב שהיא חייבת ממש לעשות כל דבר כמוני. ממש לא. אני מדבר באופן כללי, ובסופו של דבר אנחנו שני אנשים שונים אז כמו שאני מתחשב ובא לקראתה זה היה נחמד אם זה היה הדדי

קודם כל מסכימה לגמרי שזה תחום האחריות של הגבר והוא הפוסק ההלכתי בבית.

לדעתי הנושא הוא לא בהכרח הלכתי,

יש כאן קצר בתקשורת וכנראה גם עוד עניינים.

שיחות רגועות יכולות לעזור, תדברו על זה.

ואולי גם להחליט ביחד על רב שלפיו תפסקו בבית,

לא תמיד נשמע מרגיע שאתה עושה מה שנהוג בבית אפילו שאבא אברך.

יעזור לה לשמוע ממך שאתה הולך אחרי רב פוסק, אולי תשב בשבת תלמד מספרים שלו, אולי תלמדו ביחד. תראה לה יותר רצינות בנושא.

ואז אין תחרות מי יותר פרום ומי מיקל, אתה לא עושה לפי מה שנראה לך אלא מברר והולכים לפי פסיקה של הרב שהחלטתם.

נראה לי שזה שוב מביע חוסר אמון כש''לא מרגיע לעשות מה שנהוג בבית הוריך'' בפרט שלא מחפפים אצלנו.

אביא גם מקרה קטן שקרה לי, אני אוכל משהו מסוים והיא לא.

ידענו על זה מראש והחלטנו לא לשנות אחד את השני וכל אחד ימשיך איך שהוא מי שאוכל ימשיך ומי שלא אוכל גם ימשיך בשלו, ובאמת שאין לי שום בעיה עם זה שהיא לא אוכלת אפילו שזה כביכול מייצר לי בעיות כי זה מצמצם לנו מקומות שאפשר לאכול בהם ודברים שאפשר לאכול אבל בכ''ז זה שלה ואני מכבד את זה ולא מנסה להזיז אותה מזה.

אממה לי קצת מפריע שהיחס שלה (וגם בבית הוריה) למי שאוכל את זה הוא קצת לא מכבד, כאילו זה לא כשר, אז רציתי להראות לה יום אחד פסק בשפה פשוטה עם מקורות שמסביר שזה בסדר גמור וכשר לחלוטין, ואדגיש שלא באתי לשנות אותה וגם אמרתי לה את זה במפורש אין חי שום כוונה שתקראי את זה ותתחילי לאכול אלא שתביני מה הסיפור סביב הנושא תקראי את פסק ההלכה שכתב רב מוסמך ולא אני והמטרה שלי היתה שתשתנה קצת התפיסה לגבי זה, ולא יזלזלו במי שסומך כי בהחלט יש על מה לסמוך גם במושגים של אנשים שמקפידים, ולאחר שהדגשתי שאין בכוונתי שתשתנה התגובה שקיבלתי היתה מאד מעליבה ומנפנפת.

ככה שלא יודע אם מה שהצעת יפתור את זה. הרי הבאתי אסמכתאות הלכתיות אז מה הבעיה?

חלילה לא בזלזול אבל עובדתית לא תמיד מרגיע לסמוך על "מה שאני זוכר שאבא שלי עשה", וכמו שאתה אומר יפה- "שני הצדדים צריכים לבוא אחד לקראת השני" ואם תראה לה מעט יותר רצינות זה יהיה ההליכה שלך לקראתה.

הקמתם בית משלכם, אחד מאבני היסוד זה להחליט מי הרב הפוסק שלכם.

העיקר שתדברו על זה ותחליטו ביחד.

וגם בנוגע לנשא כשרות שהעלת-

מה הכשרות שלכם שאתם נוהגים בבית? חייבת להיות שיחה והחלטה על זה.

אם החלטתם על רמת חתם סופר והיא אוכלת רק בדצ העדה אז מה קונים לבית?

ואז אתה מרגיש באסה כשמחפשים מסעדה.

אין כזה דבר כל אחד ימשיך לאכול את מה ששלו, כי אתם ביחד.

ואין כזה דבר שאתה מכבד אבל רק רצית להראות לה את הפסק "שתבין", ואז גם לא היה לך נעים שהיא "מנפנפת". נכנסת לנושא נפיץ וקיבלת תשובה לא נעימה.

זה אומר שיש כאן נושא מאוד לא פתור לשניכםשמעיב על הבית ועל הזוגיות.  

אתם נשארים במצב שהיא כביכול המקפידה ואתה כאילו המחפף וכאילו נסכמתם על זה מראש אבל עם הזמן זה רק נהיה יותר ויותר בעיה.

שאני נתקע על זה, אבל תרשי לי רגע להיתקע על זה.

להגיד שלא מרגיע לסמוך על מה שנוהגים/פוסקים/עושים אצלנו זה הכי הבעה של חוסר אמוןבפרט שאם יורשה לי (ואני מדגיש שא י לא מודד אנשים לפי זה)בבית שלנו יש אנשים יותר מוסמכים הלכתית מאשר אצלם אז אני לא מצליח להבין מה זה לא מרגיע לסמוך על מה שאבא שלי עושה, כמו שאני מבין שלהם יש מנהגים שלא נוהגים אצלנו (אנחנו משתי עדות שונות) ואני לא שואל שאלות או מפקפק אלא מבין שאם אמא שלה עושה מנהג x והיא גם רוצה לנהוג כך אז זה בסדר גמור.

ולגבי הכשרות שכתבת אז ניקח את הדוגמה שלך בשביל הדוגמה  ולפשט דברים, היא אוכלת רק בדצ עדה חרדית ואני אוכל גם חת''ס, אז אני לא קונה דברים לבית חת''ס כי היא לא אוכלת ואני ממש בסדר עם זה, כנל עם מסעדה אני אפילו לא מציע ללכת לחתס כי היא לא אוכלת וזה שלה וזה בסדר לגמרי, אני לא מחפש להיכנס לפינות כשאני הולך עם חברים לאכול אז כן אוכל בחתס כי אני סומך וזה שלי.

עכשיו אני אסביר לך למה הראיתי לה את הפסק ההוא.

בבית הוריה לא אוכלים חת''ס ושוב זה שלהם בלה בלה, אבל וזה אבל גדול בעיניי אל תזלזלו במי שאוכל. יש שם יחס לאלו שאוכלים כאילו אוכלים טריפות, אתם רוצים להחמיר ולא לסמוך? בכיף. אל תזלזלו באחרים.

וזה למה הראיתי לה וגם אמרתי מפורש אין לי כוונה לשנות אותך אלא רק שתראו שזה בסדר גמור לאכול גם אתזה - לי הפריע הזלזול.

אצטט אותך ברשותך - ואין כזה דבר שאתה מכבד אבל רק רצית להראות לה את הפסק "שתבין".

לא מבין למה.

להתקע על משהו שמפריע לך.

נתחיל מסוף מה שכתבת והוא בעצם מסביר את הרבה.

אם הכל היה סבבה ואתה מכבד ומרגיש מכובד לא היה אישיו. אבל זה ברור שהנושא הזה מכביד עליכם, אתה לא מרגיש שמכבדים אותך והכל ממש לא סבבה. אז זה לא סתם שרק רצית שהיא תבין. יש כאן נושא נפיץ.

ולא שמתי לב אם כתבת שיש לכם ילדים או אין, אבל אם ילדים נושאים כאלה מאוד מתעצמים.

אתם מעדות שונות, אתה רוצה שהיא תלך אחריך, אתה לא רק רצית שהיא תבין,

כשבאת אליה להראות לה בשביל שהיא תבין, באת אליה כשבלב שלך יש תחושות של חוסר אמון וחוסר כבוד אליך וחוסר כבוד למשפחה שלך ולעדה שלך ועוד כמה נושאים לא פתורים.

בקשר למה שאמרת שאתה לא מבין למה זה לא מרגיע לסמוך על מה שנהוג במשפחה שלך, אני יכולה להגיד לך את דעתי למה, כי חוויתי את זה, אבל זה לא באמת משנה. אל תהיה צודק תהיה חכם. העובדה היא שזה לא מרגיע את אשתך, וחשוב לך שהיא תהיה רגועה ותסמוך עליך.

אתה רוצה לתת מענה לצרכים שלה.

אז תבדקו למה זה קורה, כי זה לא קורה סתם ויש לזה סיבה. צריך לבדוק מה השורש של זה ושם להרגיע ולצמוח.

אל תחפש פה להיות צודק. אין פה צודק. הרגשות של שניכם לגיטימיים.

אני רק אומרת לך שזה נושא שאי אפשר לדלג עליו. ככל שאתם ממשיכים לדלג עליו הוא רק מתעצם ומוליד עוד נושאים.

מהנסיון שלי מציעה לך לא לערב את המשפחות לתוך הנושא הזה, לא שלך ולא שלה. לא את אבא שלך ולא את ההורים שלה.

ממש מציעה לך להתיחס רק אליך ואליה כיחידה חדשה ומשם להעצים את הביחד שלכם.

א' אנחנו מעדות שונות כפי שכתבתי ואין לי שום ענין שתנהג כמותי ("שתלך אחרי") להיפך מי שמכיר אותי יודע שאני לא אדם כזה למשל היינו אצל ההורים שלי פעם והיא הדליקה נר כשאר אצלנו לא מדליקים ואחי הגדול אמר לי כזה אנחנו לא מדליקים והאישה בגדול אמורה ללכת ע''פ הבעל ולי זה לא הפריע כי סה''כ אצלה נוהגים שכן היא הורגלה לזה ולי זה לא מפריע אז בכיף.

ב' אנחנו לא מערבים את המשפחות. לא היא ולא אני.

ג' יש ילדה אחת ואת צודקת ואני בחקדות של חיי מזה

הגדרת שיש בעיה.

אתה מנסה להציג שאתה מתנהל מעולה והבעיה היא שהיא לא מכבדת.

אני אומרת, שיש בעיה והיא בעיה של שניכם ביחד, לשניכם היא מפריעה ושניכם תורמים לה.

מציעה לך להקשיב לה מה מפריע לה, להשתדל להגיע לעומק של הרגשות ולא באופן שטחי

מה קשה לה בהתנהלות שלך ולנסות ללכת לקראתה,

ויחד עם זה להסביר לה בצורה רגישה מה קשה לך מה כואב לך.

אם יש ילדים אז יש לך אינטרס ואחריות גדולה לטפל בזה בהקדם אבל לא רק למען הילדים, קודם כל למענך

כי אתה חשוב 

שאת צודקת, אולי.

העניין הוא שאני ממש חושש להיכנס לשיחות האלה אני איכשהו תמיד יוצא משם בהרגשה ח*א

במאמר המוסגר זה עוד משו (זה לא רע או טוב זה פשוט ככה כל אחד לפי האופי שלו) שלה לא מפריע לפתוח נושאים ואני ממש נמנע מלעשות את זה, אני כל פעם יוצא בהרגשה לא נעימה מהדיבורים האלה, וגם נכוויתי בעבר, היו נושאים שהיא העלתה אז אמרתי אם כבר היא מעלה ופותחת נושא אז באמת נדבר עלזה וכמעט תמיד בסוף יצאתי בהרגשה ממש לא נעימה

שויין.. אני פשוט אתרגל לזה, לא באמת כזה קריטי

כדאי עכשיו לעבוד על דברים ולא כשמאוחר מדי.

בעיות בתקשורת וחוסר מוטיבציה לעבוד על הזוגיות זה דווקא מאוד מאוד קריטי.

צריך ליווי בשביל ללמוד איך קצת פחות לנתח דברים באופן לוגי וקצת יותר שיח רגשי. 

מסכימה

אחד הדברים היותר חשובים זה לריב כשצריך וללמוד לעשות את זה נכון.

אם תוותר על מה שמפריע לך זה לא ייגמר טוב. זה יתפוצץ.

ואם אתה מרגיש שכל שיחה אתה יוצא בסוף ה"נזוף" (אם הבנתי נכון את מה שכתבת) אז תעמוד על שלך. אתה לא צריך להתנצל על מה שלא עשית. אתה יכול להשתתף הצערה אם נפגעה או הרגישה לא נעים, ובמקביל לעמוד על זה שהיתה אי הבנה ולא כוונה לפגוע. זה קורה כל כך הרבה.

ואם אתה תמיד אומר כן כן כן כדי להימנע מהקונפליקט, אז גם לא תלמדו לריב, גם לא תשפרו את מה שצריך, וגם אתה בסוף תתפוצץ (ואולי אפילו בלי שהיא יודעת שאתה צובר) וזה כבר יהיה קונפליקט עמוס רגשות שנקברו וזה שזה הרבה יותר כבד וקשה

תרשה לי לחלק בין העניין העקרוני למעשי, כלומר, אל תהיה צודק - תהיה חכם.

ברמת העקרון, בדברים שנתונים במחלוקת מנהגים - בבית יהודי הולכים לפי מנהגי הבעל, זה נכון על נוסח התפילה, זה נכון לעניין זמן ההמתנה בין בשר לחלב, אכילת קיטניות ושאר שאלות הלכתיות. ככה צריך להיות גם בהלכות כשרות -כל עוד שהבעל לא מזלזל.

לצערינו הרב, בנסיבות הסטוריות מסויימות נוצרה אווירה כאילו הלכות כשרות הן שונות וכאילו בהלכות כשרות רמה דתית נמדדת בחומרות מסויימות, שבחלק מהמקרים הן באמת חומרות ובחלק מהמקרים מי שבאמת שקד על הסוגיות, יודע שהן סתם אופנות מסויימות שתפסו. האווירה הזאת יצרה גם מחשבה עקומה, כביכול הותר זלזול באחרים הנוהגים אחרת ואפילו בתלמידי חכמים הנוהגים אחרת.

ברמה המעשית - אשתך כרגע נמצאת שם, זה לא אשמתה, ככה היא גדלה.

לא יהיה חכם להעמיס עליה שינוי תפיסה כזה וזה רק יגרום לכם מתחים.

ככל שתבנו אמון באופן כללי, ככל שאשתך תראה שאתה באמת הולך לפי ההלכה - גם אם לא תמיד זה זהה למה שהיא התרגלה - מסתבר שהאמון יבנה.

שנית אצלי אני באמת חווה את מה שתיארת, זא אם דובר פה על עניין הכשרויות אז יכולים להתייחס למה שאני אוכל כ''לא כשר'' בעוד שהם לא בדקו את הנושא בכלל.

ברמה המעשית - וואטאבר לא מנסה ולא ניסיתי לשנות אותה ניסיתי לא לקבל זלזול. וויתרתי על זה. השד לא באמת כזה נורא, אני ממש בטוח שאני אחיה גם עם זה.

אני לא כותב את זה כדי לגרום לכם לריב, אבל כן - אין שום הצדקה שתחווה זלזול קבוע וגם אם תצליח כרגע 'לשתוק' לזמן מסויים, אתה סופג וסופג ובסוף זה מתפוצץ.

אני חושב שאתה חייב לתפוש אותה לשיחה, לדאוג לאווירה נעימה, אוכל טעים וכד' - לציין שאתה אוהב אותה ומאוד מעריך בה את א', ב', ג... (דברים אמתיים!, בטוח שיש) ויחד עם זאת, אתה לא יכול לחיות במקום שבו יש זלזול  בך או שדר שאתה עובר על ההלכה, כשזה לא נכון.

אם זה לא יצליח להתקדם, כדאי לכם ללכת לייעוץ אצל מישהו שמבין גם בשיח זוגי וגם בניואנסים המדוברים.

אתה אומר הלכה שידועה לך בוודאות או שאתה אומר כי ככה נראה לך. ואולי גם אתה מקל בדברים שהיא רגילה להחמיר?

לא מכירה אותכם אבל אם היא מעריכה את דעתך בדברים אחרים ורק בעניין הלכה יש לה בעיה, אז אולי יש לה סיבה לזה?

כשאתה מביע את דעתך זה על בסיס לימוד מסודר ויסודי או הוראה ברורה של פוסק?

אם התשובה היא כן, אז כדאי לברר על מה זה יושב אצל אשתך. אם התשובה היא לא, ענית לעצמך.

כך שלענד חושבני שאפשר לסמוך על זה

נראה לי שכדאי לשוחח איתה על זה ולהבין על מה זה יושב. אם זה פשוט 'פרומקייט' מוגזם, כלומר הרגל לאדיקות שתמיד חוששת בתחומי הלכה, אז אולי כדאי לטובתה לעבוד על זה, אבל זה לגמרי 'שלה'. כלומר זה לא חוסר אמון בך, אלא הרגל בתחום הזה.

לעומת זאת, אם יש איזו סיבה, שבגללה היא באמת לא סומכת עליך בתחומים הללו ועל אחרים כן - זה בהחלט דורש בירור רציני יותר.

קצת חוששני שהאישיו הוא קצת איתי, אני חושב שאם אח שלה מביע דעה היא די נוטה לסמוך בלי יותר מדי חפירות.

מה הבירור שעליי לעשות?

נושא שכדאי להעלות לשיחה.

בטח כשאתם סהכ שמחים וטוב לכם.

לא להאשים, פשוט להגיד שזה מצער אותך

ואם אתה באמת רוצה להבין מאיפה זה בא אז לשאול אותה.

אפשר לבקש ממנה גם להגיב בצורה אחרת שתיתן ביטוי למה שאולי חשוב לה

אבל לא תפגע בך, ואולי אפילו למצוא יחד צורה כזאת

תלמד כל יום חצי שעה קיצור שולחן ערוך, תוך זמן קצר אתה יודע את הכל. אם היא שואלת מניין לך, אתה פותח ומראה לה. נגמר הסיפור

שלו.

ככה זה מוסכם על שניכם

כשהיא באה ומערערת אותך, איפה אצלך זה מרגיש כואב?

אני לא מתערער בידיעה שלי את הלכה x סתם לא נחמד ומוריד לחוות תחושת זלזול, אתה אומר לעצמך שעדיף להבא שתשתוק וזה לא באמת צורה של זוגיות שצריך לחשוב לפני שאומרים משו. בפרט בנושאים כאלה.

נקודה אצלך.

אם לא, אז הכל סבבה מהצד הזה.

לראות מה יש שם בשורש הדברים של אשתך - 

מה ה"מנוע" שלה שדוחף אותה לרצות אישרורים, בדיקות וכו'

ויכולים להיות לכך הרבה מאוד כיוונים.

נסה להקשיב לה, באמת ועד הסוף, בלי שיפוטיות רכע, בלי לקיחה של עלבון אישי -

אלא לראות מה מתחולל *בה* בצורה הכי נקייה שיש?

מה חשוב לך?

אילו ערכים חשובים לך?
 

אולי ערך השמירה על ההלכה בצורה ודאית,

אולי היא מתמודדת עם חוסר שליטה או חוסר ודאות בנושאים אחרים בחיים ודרך שמירה והקפדה יתרה על ההלכה היא כאילו "מחזירה לעצמה" קצת שליטה?

אולי זה יושב על פרפקציוניזם?

אולי זה יושב על מקום כואב בתוכה מול עצמה?

אולי זה יושב על לימוד לא נכון לגמרי של כל רוח ההלכה?

אולי על דברים אחרים?

כמובן חשוב גם לשקף לה את כל הטוב שאתה רואה בה

כי בדיוק כמו שכתבת כ"כ מרגש, היא הרבה הרבה יותר מרק "מעירה" פה ושם על הפן ההלכתי ביניכם

היא (מצטטת אותך)

אישה טובה

מקסימה

עם הרבה מעלות

נסה להגדיל גם את כל זה גם מול עצמך וגם מולה.

ובמקביל עשה גם עבודה מול עצמך -

מה יש בשורש הדברים אצלך?

מה חשוב לך?

האם הרצון להרגיש שאתה מוערך ו"שווה", גם מול אשתך וגם מול עצמך?

האם הרצון להרגיש הערכה?

האם הרצון להרגיש שאתה בסדר ונוהג טוב?

האם משהו אחר?

ואת אותו הצורך נסה לתקשר גם לה, בצורה נקייה, בלי הטחות או האשמות אלא בצורה של צורך

כדוגמת: "חשוב לי להרגיש ניראות למי שאני."

"אני צריך להרגיש שאני אדם טוב, מוערך ושווה בלב שלך אשתי"

"חשוב לי שתהיה הבנה לזה שאנו שני בני אדם שונים וכך אני רואה את הדברים"

"חשוב לי להרגיש שסומכים על שיקול דעתי ומעריכים אותי"

וכן הלאה

נגיעה בשורש הרבה פעמים מונעת מאיתנו ללכת סחור סחור ולדבר "שיח חירשים" שמכניס אותנו ללופ אינסופי של ריחוק, כעסים, מריבות שקטות או קולניות ותסכולים רבים -

ולעבור לשיח מקדם, בריא ומצמיח (גם אם לא הכי "קל" או "נוח", הוא מאוד מתגמל וגם תירגול ואימון בתוכו יכול להועיל מאוד)

הרבה הצלחה וברכה ב"ה

🛠

רק לגבי ללכת אומרים לך לשלום

ככה אני זוכר 

חחח

אורח חיים סימן קי סעיף ד

סעיף קטן י״ז במשנה ברורה

מתוך אתר האקדמיה:

מה בדבר הברכות 'שוב (או חזור) לשלום', 'שוב (או חזור) בשלום'? בביטויים אלו הגרסה המקובלת בימינו היא דווקא 'בשלום'. כך אנו מוצאים תמיד גם במקרא, למשל: "וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי" (בראשית כח, כא). 

בהמשך לנימוק הלשוני שהוזכר לעיל אפשר לומר שבעת החזרה סביר למקד את הברכה בדרך ולא ביעד המוכר והבטוח.

בספרות חז"ל משמשים באותה הוראה פעלים הגזורים מהשורש חז"ר (בהשפעת הד"ר שבארמית), ובברכות שכוללות פועל הגזור מהשורש חז"ר שאליו מצטרפת המילה שלום, יש שהיא מצטרפת באמצעות ב כגון "חזר בשלום" (תנחומא בובר שמיני ג), אבל רווח יותר שהיא מצטרפת באמצעות ל כגון "ותחזירני לביתי לשלום" (תפילת הדרך המובאת בבבלי, ברכות כט ע"ב). ואולם כאשר מוזכר בהקשר זה פועל הגזור מהשורש שו"ב, בין במובאה מן המקרא בין שלא במובאה מדויקת מן המקרא, מילת היחס ב מצטרפת למילה שלום בראשה, ולא ל.

אם כן הרוצה להקפיד על המסור לנו מן המקורות, ינקוט לאחר פועל מן השורש שו"ב בשלום על דרך המקרא, ואילו לאחר פועל מן השורש חז"ר לשלום כדרך המלך בלשון חכמים (אם כי כאמור אפשר למצוא אצל חז"ל גם מעט בשלום).

אם מישהו תוקף אותי רק כי הוא בכלל לא הבין את כוונתי,

ולמרות שבסוף הוא מתנצל אני עדיין מרגיש מדוכא במשך שעות ארוכות וממש מתקשה להמשיך הלאה,

סימן שזה לא מקום בריא עבורי.

אני אוהבת לקרוא. גם דברים שאני לא מסכימה איתם מנוסחים בטעם ובעדינות וממש לא משתלחים או פוגעניים.

(יש גם הומור, אולי מי שלא מבין אותו נפגע. אני נהנית ממנו).

במיוחד מהמקום שהוא בא..
 

גם אני לא מסכימה עם כל דעה שלו והוא לא מסכים עם כל דעה שלי, ועדיין לא ראיתי אותו עושה מניפולציות ובטח שלא קריזות.. הוא הבן אדם שמדבר הכי לעניין ומביא את ההוכחות ולא סתם צועק כמוני... 

יש לנו הרבה מה ללמוד ממנו והוא תמיד עוזר פה עם כל מיני שאלות בכל מיני נושאים, אז טוב מאוד שהוא חזר לפורום!! מבחינתי הוא נכס. ואני מוחה על הזלזול והלבנת פנים שעשית כי הוא לא הזכיר את שמך ואתה פשוט לכלכת עליו. יכלת לומר לו בפרטי. לא יפה בכלל. ולא גברי.

הוא עשה לי המון פעמים מניפולציות בתגובות אחרות שלו כלפיי.

מה שאני תיארתי הוא נסיון עלוב לגעת בנקודות רגישות שהוא חושב שיש לי.

הוא דיבר על עצמו ועל הרגשות שלו מבלי להזכיר שם של אף אחד. גם אתה יכול לפתוח פוסט משלך ולשתף את הרגשות שלך מבלי להכיר שמות. אני לא מבטלת את הרגשות שלך, זכותך להרגיש אותם ואף להביע אותם. אבל לבוא ולכתוב לו את כל זה כאן זה סתם לחפש ריב כמו ילד בן 5

ועוד במצב שלנו זה הדבר שאנחנו הכי לא צריכים עכשיו. אז בלי לריב! תסכימו שלא להסכים ואל תגיבו על דברים אחד של השני. 

הגיוני שזה צף עקב הלחץ

לקנות נחת חיצונית לפי המשוואה הפחות ידועה כסף זה זמן

מצד שני, הייתי מנסה להגדיר בהתחלה מעט זמנים שהם רק לזוגיות ולא משנה כלום. זמני ברזל.

דבר אחרון, חשוב לראות איך אפשר לגרום לו גם לרצות להיות יותר בבית. בילויים משפחתיים או דברים אחרים שמדברים אליו.

אם לא תטפלו בזה עכשיו זה רק יחמיר

אם הוא לא מכיר בבעיה בכלל, לדעתי אולי כדאי לעשות צעד יותר דרסטי... 

לא פשוטה בכלל.

למצוא את הדרך לשיחה כנה איתו כמה זה בנפשך

כמה את זקוקה לזמן הזה שלכם ביחד ושעליו למצוא ולעשות חלונות קבועים ככל האפשר בהם הוא נטו איתך ועם הילדים.

לא יהיה בריא לתת לדבר כזה להיות קבוע לאורך זמן. כמו שבעצמך מעידה, זה יוצר ריחוק.

איך היה לו בעבודה הקודמת? 

ממש על שינוי אצלכם במצב.

ועוד שהוא נשאר עם העבודה הישנה.

כדאי לעשות איתו תיאום ציפיות ורצונות כדי שזה לא יחמיר.

לו זה לא חשוב?

גם בעלי בתפקיד ניהולי בכיר וזה המחיר של זה זה ממש לא נגמר ב8-17 כי המחוייבות שלו היא הגדלת ראש ולדאוג שהכל יתקתק שאתה מנהל הרבה יותר קשה לשים את הגבולות שלך נראים ככ ברורים

גם אותי זה מכעיס לפעמים השעות ושהוא זמין יותר מדי...

דיברתי איתו על זה וביקשתי שכשהוא מגיע הביתה הוא משאיר את הטלפון של העבודה באוטו וככה כבר ירד כמות השיחות עדיין יש במקרים דחופים..אבל זה המחיר של מנהל בעמדה בכירה ותדברו על השעות אנחנו לדוגמא מצאנו סידור שיש לו יום אחד שהוא ארוך שאם צריך לעשות פגישות אחהצ הוא דואג לרכז ליום הזה ובנוסף סיכמתי איתו יומיים שהוא מוציא תילדים כלומר ככה יוצא שהוא ממש מחוייב לחזרה מוקדמת

ברור שיש גמישות אבל יחד עם עבודה בדרג כזה מגיע מחיר והשאלב אם אתם רוצים לשלם אותו...

הוא מאד אוהב את העבודה הזו, אני לא

מצד שני אני לא יכולה לומר לו מה לעשות או במה לעבוד, ואני כן רוצה שיהנה. מורכב ממש

ניסיתי לבקש שישאיר את הפלאפון באוטו אבל תכלס זה לא קורה

ביניכם עד שתגיעו לעמק השווה..

אולי מצידך לצמצם משרה יעזור לך ולדבר שוב על דברים ולחדד קווים שהוא כן יוכל לעמוד בהם

לשים לו גבול ופחות לבוא לקראתו.

שיראה שזה מפריע לך במעשים ולא במילים.

כי דיברת איתו על זה ולא עזר...

אז נגיד הכנת ארוחת ערב ואת מחכה שיצטרף?

אל תחכי.

הוא מצפה ממך להכין אוכל ואת מותשת?

אז אל תצאי מגדרך.

תעשי אך ורק מה שמתאים לך בתוך הגבולות שלך.

זה צריך להיות יותר בקטע של התכווננות פנימית לעצמך, לא בקטע נקמני.

וגם תבהירי לו שאת בונה עליו - אבל מראש.

למשל, את יוצאת לקניות נגיד, או חברה או מה שלא יהיה, ובבקשה שהוא יהיה בבית בזמן הזה.

ובאמת תצאי!

תתקשרי אליו לפני כן ותגידי לו שאת יוצאת, כלומר ברור לך שהוא אמור להיות בבית.

כי יש מצב שהוא כל כך התרגל שהבית מתפקד בלעדיו שהוא מרגיש מיותר... ואין באמת צורך שהוא יגיע ממילא.

היא לא עזרה בתשלום

זה התחושה שיש לך גבר נוכח בחיים...ולכן צריכים להגיע פשוט להסכמה

לפעמים בריחה של גברים לעבודה מעבר לשעות העבודה

(לרוב זה לא ממש מודע, כן?)

היא בגלל שהם מרכישים שבעבודה צריכים אותם, הם משמעותיים ומוערכים

שזה צורך מהותי של גבר, בעוד שבבית

הם חווים שמה שהם עושים לא מספיק טוב, שמאשימים ומתבאסים עליהם

לפעמים יש גם עוד מורכבויות בזוגיות,

וככה לפעמים בלי שום מודעות או כוונה רעה קורים מצבים כאלה.

הפתרון, ברמת עזרה ראשונה

הוא גם בשיתוף בצורך שלך בו בבית.

כלומר גם כשקשה לך שהוא מאחר, לדבר איתו

ממקום שאתם זקוקים לו וחשוב לך שיהיה נוכח ופחות

בהאשמה על כך שלא מגיע.

ברמה העמוקה יותר, ללמוד להיות בעמדה נשית שתאפשר גם לו להיות גבר בבית

ולהרגיש גם בבית מוערך ומשמעותי לא פחות מאשר בחוץ

וכמובן תאפשר גם לך להיות במקום יותר שמח וטוב

וליצור דינמיקה זוגית

שמאפשרת עיבוד נכון של התחושות שלך, תקשורת נכונה שלהם מולו

ועמדה נשית בריאה שבע"ה תאפשר לשניכם להיות יותר שמחים ביחד ובבית שלכם.

ברגע שחתמתי חוזה עם לקוח נגמר, אני חייב לעשות את העבודה הזו.

בעוד חודש כשהפרוייקט יגמר תהיה לי אפשרות לתזמן מחדש את המשימות שלי. ושם באמת אלמנט הבחירה יכנס.

בחזרה לבחור שלך. על פניו זה נראה לי כמו מקום בנפש שפשוט לא יודע לעצור. אולי בגלל שהוא לא יכול (כלומר לקח תפקיד תובעני באמת והדבר הנכון זה לשנות תפקיד), ואולי (יותר סביר) בגלל שהוא לא רוצה. כלומר - שיש לו מנגנון שגורם לו לברוח מהבית לעבודה כי הוא לא מסתדר עם הבית ועם העבודה הוא מסתדר.

איך הוא נראה בחופשים איתכם? טוב לו או שהוא מרגיש מוטרד וחייב לנשום קצת עבודה (גילוי נאות) בשביל לנוח?

אולי זה ישמע מגעיל ומטופש, אבל זה אמיתי לגמרי,

יש הרבה נשים וילדים שלא יזכו יותר לראות את אבא לעולם, כי הוא נהרג בעוטף ב 7.10 או במלחמה בעזה,

כל הנשים והילדים הללו היו מאוד שמחים להתחלף איתך....

כך שמי שזוכה לראות את בעלה לפחות בסופ"ש ,ולילדים יש אבא, אשריה ואשרי חלקה,

ואת הבעיות יש לפתור לאט לאט ברגישות ובהתחשבות

יש הרבה דרכים להסתכל על חצי הכוס המלאה. להדגים שיש כאלו עם צרות גדולות יותר, לא עוזר לאדם שקשה לו.

אפשר לבטל את כל המורכבויות כאן בטענה שבתאי הגזים היה יותר גרוע, זה לא רלוונטי - לה יש קושי וצריך לראות איך היא יכולה להתמודד.

עד הסוף ולעומק

גם לעצמינו וגם לבן/בת זוגנו

ליצור מציאות של הקשבה עמוקה פנימה,

לראות מהם הצרכים שלנו,

מהם הרגשות שלנו,

מה יכול לעזור ולשמח אותנו

ועל גבי זה ליצור הקשבה עמוקה גם לשני/ה

ולראות גם מהם הצרכים שלו?

מהם הרגשות שלו?

מה יכול לעזור ולשמח אותו?

ועל גבי ההקשבה ההדדית,

הראייה של האחר,

הבנה של הצרכים של כל אחד מאיתנו,

ניתן לגשת לשלב הפתרונות ולראות בפועל מה עושים עכשיו?

מה יישים?

ומה לא יישים?

מה אפשרי?

ומה לא?

אם עושים את הדרך בצורה כזו, הסיכויים להגיע לפתרונות מאוד גבוהים ב"ה.

ובאמת חשוב לזכור לתת ניראות גם לעצמינו אבל גם לבן זוגנו.

(- בנוסף, אם תרצי אוכל לשלוח לך סיכום של כמה סוגי תקשורות מקדמות שיכולים לעזור גם כאן ב"ה)

ב"הצלחה רבה והרבה ברכה

ומה לא

משהו בסגנון של שילוב אנשים עם בעיית תקשורת בחברה

המון אוטוסטים ממש לא נראים אוטיסטים בזכות האימון הזה שעושים להם

יחסים חברתיים בעיני קשורים ל3 דברים

ההתנהלות שלך

ההתנהלות שלה

והדינמיקה ביניכן.

הדברים שבידייך זה ההתנהלות שלך, את ההתנהלות שלה לא תוכלי לשנות ישירות.

אבל כשאת תשני את ההתנהלות שלך הדינמיקה ביניכן יכולה להשתנות לטובה.

לדוגמא, איל את מגיבה כשהיא יורדת עלייך ואוכלת אותך בלי מלח?

האם ניסית לדבר איתה?

האם ניסית לשמור על גבול במקומות שפוגעים בך?

עבודה עצמית שלך שתחזק אותך מבפנים בכך שאת ררויה ליחס מכבד

תעזור לך לשמור על הגבולות שלך,

לשדר שדר אחר,

וליצור דינמיקה חדשה.

ובמידה וזה לא עוזר, לפעמים הצעד הנכון הוא לקחת צעד אחורה מאנשים שפוגעים.

לפעמים הקשר יוכל להתחדש ממקום בריא יותר, ולפעמים נעדיף את זה

ולשמור על האנרגיות ובריאות הנפש❤️

ולגבי השאלות והתיאורים שלך בהתחלה, הרבה הרבה מזה תלוי בך וביחס שלך לעצמך❤️

אם היית עונה - את חושבת שהיו אוהבים אותך? לדעתי לא

זה אומר שענית. זה הכל.

למה יש לך תחושה ששונאים אותך?

אם מתגלעים וויכוחים או עולות הערות למשל זה לא אומר שיש שנאה, זה אומר שצורת התקשורת לקויה. לרוב

אני למשל מחצית משנות חייי חיה כשומרת תורה ומצוות ואני חיה בחברה מעורבת וממש לא מתכוונת לשנות את זה, לא הרגשתי שנאה מאף אדם. גם כשעלו לפעמים הערות לא במקום

יש אנשים שמייצרים אנטגוניזם

יש אנשים שלא מפרשים נכון את התמונה העולה מול האדם שמולם

ויש אנשים שבאמת לא יאהבו אותנו והכל בסדר. לא חייב להיות חברים הכי טובים של כולם. כן, גם לא של אחים. וזה לא אומר שיש שנאה.זה אומר שזה לא מתאים כדי להיות קרוב וזהו

כשנעלבים הרבה, זה אומר שיש לא מעט פצעים פתוחים

כל עלבון ופגיעה שאנחנו מרגישים, נוגעים בפצע שהיה שם עוד קודם.

זה משהו שחשוב לדעת.

ונשמע שכדאי באמת לראות איך לרפא את הפצעים שיש בך

כך שתהיי פחות כאובה ופגיעה❤️

ובביטחון עצמי

ובלימוד כמה טוב ואור יש בך

וכמה את ייחודית בעולם

וכמה מקום יש לך בעולם

וכמה את טובה כמו שאת

ומתוך מקום שמכיר את עצמו ואת הטוב שבו יותר טוב,

ניתן גם לגדול בתנועה פנימה החוצה גם לשאר המעגלים האחרים ולראות גם בהם הרבה ברכה ב"ה

בהצלחה רבה יקרה 

את טובה, חשובה, יקרה וראויה מעצם היותך בריאה של הקב"ה ❤

גם טלפונית את מכון פוע"ה

02-651-5050

בהצלחה רבה

למה נראה לך שבבקעת הירדן לא מסוכן? אתמול בלילה ירו על רכב וזוג נפצע. אין מקום בארץ שלא מסוכן כרגע. ואם זה היה הבן שלי, הייתי רוצה לדעת את האמת.

אין מה לעשות, במלחמה כל מי שיכול צריך לצאת. בלי לחשוב על המשפחה שבבית. להיות עם ראש נקי ולעשות את המקסימום שיכול. זה המצווה.

אנחנו משפחה שכולה ויש לי אחים בחזית. ומכירה עוד הרבה כאלה. גם אנחנו המשפחות מאחור צריכים גבורה. מקווה שלהורים שלך תהיה מספיק גבורה ושתחזרו בשלום אחרי הצלחה מלאה במשימה הלאומית בע"ה.

מספיק לספר שמוצבים ליד עזה. ממילא רוב מוחלט מהחיילים שנמצאים שם לא נכנס פנימה, וסביר מאוד להניח שכך יהיה גם במקרה שלך.

אם תדע בוודאות מוחלטת שאתה לפני כניסה לרצועה עצמה, אז יהיה מקום לשקול לספר זאת.

בנוגע לסרטן,

מן הסתם מיד עם האבחון הם הבינו שהסרטן בשלב מוקדם ולא מאוד מסוכן, ולכן לא שתפו אתכם עד להסרתו המהירה.

אם חלילה המצב היה אחר, והיו נדרשים טיפולים של שנים או סכנה ממשית וכו', מסתמא היו מספרים לכם. ממילא אי אפשר להסתיר כזה דבר (ראית פעם אדם שעבר כימו? צריך להיות עיוור חירש גידם כדי לא לשים לב שמשהו לא טוב עובר עליו...)

השוות לגידול של אבא שלי, בשביל להסביר שיש דברים שאפשר להסתיר ודברים שאי אפשר להסתיר.

זה ממש לא בעיה לשקר בנוגע לאיפה אני נמצא. עוד יותר לא מובן העניין לעדכן שאני אכנס פנימה.

(רק מציין כהערת אגב שאחרי אבא שלי גם דודה וסבא נבדקו ועברו כימותרפיה אגרסיבית. לדודה שלי הפכו כל שערות ראשה ללבנות. אבל לסבא שלי זה לא השפיע. הוא בן 92 ולא סיעודי)

יש הורים שמעדיפים לא לדעת

יש הורים שיצטערו מאד וידאגו עוד יותר אם ידעו שלא מעדכנים אותם

כשהייתי בדילמה דומה למדתי שאנשים שונים מאד בדבר הזה,

יש כאלו שמעדיפים לדעת את האמת ויש כאלו שלא רוצים חרדות.

בקיצור, תנסה להעריך מה ההורים שלך היו מעדיפים לפי ההיכרות שלך איתם

אם אכנס לעזה, לא אוכל להסתיר מהם לאורך זמן כי הצבא הולך לקחת ממני את הטלפון.

אבל אני מעדיף לספר להם בהדרגה אחרי כמה ימים ושלא יראו אותי יוצא מביתם עם מדים כשאני מספר להם שאני בדרך לעזה.

מה דעתכם?

לשקר זה מאד קל...

רק צריך לתכנן את זה טוב כדי שלא יהיו חורים

אם אתה חושב שלטובתם עדיף שלא ידעו - אתה עדיין יכול להמציא איזה סיפור 

אל תתבייש.

זה חלק מהנושאים שהם מתמחים בהם

מאלחש פשוט מבית מרקחת,

שמים מעט מאוד באיזור הכיפה ותוך 10 דק' מאלחש את האיזור. 

1. כמו שכתבו קרם מאלחש. עוזר מקומית. לא פותר את הבעיה. יכול להרדים כל אזור שנוגע בו.

2. תרופות ממשפחת הssri. יש להן תופעות לוואי אחרות אבל אם יש מצב בנוסף של חרדה או דכאון, זה יכול להיות שתי ציפורים במכה.

3. תרגול פיזי, יכול לעזור. כמו פיזיותרפיה .לוקח זמן אבל בעיני זה הטיפול הכי מעמיק. מטפלים מיניים יכולים לתת תרגילים. 

שהשילוב בין נושא השרשור לניק שבחרת, ממש הצחיק אותי.

זהו

יש שם עוד גורמי לחץ?

איך אתה מתנהג כשלוחצים אותך בעבודה?

אתה מסוגל "לנכוח" או שאתה בורח?

הגוף מדבר איתנו בכל מיני שפות. עכשיו אתה חייב להקשיב כי זה דופק עוד מישהי אבל גם שאר הדברים ראויים ליחס ולא רק כדי לדחוף כדור ולהמשיך כרגיל.

הפחד טבעי

המציאות באמת הזויה וקשה

לנסות לשמוע פחות חדשות, לצמצמם לכמה שפחות. למשל להתעדכן בבוקר ובערב.

זה יוצר המון לחץ, מחשבות ופחדים

ושוב, כל הכבוד לך על האירוח של תושבי הדרום, זה חסד עצום

אין להם אטום תהיי רגועה

יש לישראל אטום לסיבה אחת.

שאם ישמידו אותה, היא תשמיד את האויבת בחזרה.

משמע שכדי שנפעיל אותו נצטרך להיות מושמדים כמדינה. לכאורה אף אחד לא ירצה להתאבד כדי להשמיד אותנו.

אבל אנחנו מתעסקים עם עם של מתאבדים. ככה שזה לא בדיוק פשוט. 

מספיק איום מוחשי בהשמדה בשביל שישראל תשתמש בנשק יום הדין, כפי שגולדה איימה לעשות במלחמת יום כיפור (וכך היא כפתה על המעצמות לעזור לנו במלחמה).

באיום מוחשי אני כמובן לא מתכוון לדברי רהב של מנהיג אנטישמי זה או אחר, אלא בהערכה ודאית שאכן עומד להתרחש אסון שרק הפצצה יכולה למנוע.

לא רק בגללו, אבל גם...

ברמה שהסכמנו לוותר על סיני כי לא היה תקציב לשמור עליו וגם זה לא עזר

ושנות השבעים שמונים היו הגרועות בתולדות הכלכלה הישראלית 

ככה לאיים. מביא לחורבן הכלכלה.

שימוש יביא להשמדה של ישראל

בין האיום ההוא לבין ההשלכות הכלכליות. למעשה, אין תיעוד ברור שהיה איום כזה, יותר רמזים, וגם אם היה, לא ברור האם האיום לאוזניים של המעצמות.

הבעיות הכלכליות היו תוצאה של התנהלות כלכלית מקום המדינה , למלחמת יום הכיפורים היה חלק קטן בזה.

מה שכן, נשק גרעיני הוא לא פיתרון נורמלי לבעיה. מטרתו היא הרתעה בלבד מכיוון שזה נשק שיכול להכחיד את האנושות

שבסוף איראן תחטוף בלי קשר

ארצות הברית וישראל יתקפו אותה קודם

עזוב פאדיחה (אמיתית) שלקחתי בטעות למילואים  חצאית של אישתי במקום מכנסיים קצרים שלי. 

לדעתי אין צורך בפיג׳מה לגבר.  

זה מתאים לנוער ואח״כ כבר מסתפקים במכנסי טריקו וחולצת טריקו. לא חייבים אפילו סט תואם.   

טריקו/פוטר/פליז מה שנח לו ויפה בעיניו

אפשר חלק, אפשר דוגמא

ייעוץ זה בדרך כלל על נקודה ספציפית, בעוד שטיפול הוא תהליך מקיף. בנוסף, אין אתיקה למושג 'ייעוץ', כל אחד יכול לשים שלט שהוא יועץ. מטפל, הוא בד"כ מוסמך (לפחות ברמה מסויימת) בתחומים טיפוליים.

אני חושבת שיש לנו באמת כמה נקודות ספיציפיות ממוקדות שצריך לעבוד עליהן ומאוד יכול להיות שעבודה ממוקדת וקצרה תספיק, יחד עם זאת אשמח שזה יהיה הכי "מקצועי" , הכי נכון שאפשר כדי לא לצבור אכזבות ותיסכולים שכרגע יש די מהם בחיים. 

אז נשמח להמלצות כלליות (אם יש אפשרות בזום) או מקומיות ירושלים/גוש עציון 

תודה רבה מראש לכל המלצה

כמובן המלצה מניסיון אישי 

זה לא עבודה זרה בעצמה.

(הכוונה שלא עבדו את השרשרת הזאתי)

לי זה לא נראה עבודה זרה אלא סתם חריטה של שמש עם עין(אולי השראה מטלטביז)

באופן כללי תמונה של שמש אסורה

גם אם היא לא מובלטת

"לא תעשון איתי"

לא תעשו כדמות שמשי המשמשים לפני במרום

פעם באתי לרב הישוב עם

מנורה לחדר ילדים

בצורת שמש

הוא אסר לי

נהיה בראש טוב ואני אשאל אותו "וואלה אלהים, למה ככה העולם אה? מה רע בראש טוב כמוני-כמוך עכשיו על פייסל אה? תעשה לנו איזה ריסטארט לאנושות שיהיו רק אנשים סבבה בראש טוב".

והוא יגיד "וואלה אחי, בראתי את העולם בשביל צחוקים וכיף ואתם לקחתם והרסתם אותו עם המלחמות שלכם, מה ת'רוצה שאני אעשה?"

ואני אגיד "וואלה צודק. עזוב שמע בדיחה. אמרו לי שאדם הראשון שאל אותך "למה בראת את האישה כל כך יפה?"

אז אמרת "כדי שתאהב אותה."

אז הוא שאל "כן, אבל למה בראת אותה כל כך טיפשה?"

אז אמרת "כדי שהיא תאהב אותך""

ואני והוא נתגלגל מצחוק.

בעבר הייתי תלמיד חכם גם אם היום אני רחוק

צלב של נוצרים : הלכה יומית על פי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

מוזמן להתרשם 

איני דן לגופו של אדם, איני מכיר אותך וזה לא רלוונטי. תפקידו של פוסק הלכה, אינו להיות גוגל של תשובות, אלא בדיוק לדון, להשוות לדוגמאות הזהות ולהבדיל משאלות דומות אך לא זהות (כמו בדוגמא הזאת - השאלה קרובה אך לא זהה).

לכן גם אני, למרות שבחיים האמיתיים אני בהחלט מורה הוראה מוסמך לרבנות - נמנע לחלוטין מלענות בפורום.

כתוב שהוא מותר בהנאה

הבאתי את הקישור כמשו דומה לפסיקה שאני מכיר.

גם אני למדתי רבנות אחי

כדי לפסוק צריך לדעת לשמש רבנים

ושימשתי לא מעט.

אם אתה חולק על דעתי אתה מוזמן בכיף

כאן מדובר על איסור הנאה מעבודה זרה שזה היינו אך.

בנוסף בקישור מובא מעשה רב של שימוש בצלב.

עזבו תנו לי שם של רב שמקובל עליכם ונשאל אותו כי גם אם תצא בת קול לא תשמעו לי

אבל זאת ההודעה האחרונה שלי בנושא. לא רואה עניין להתווכח על הפרט, אלא על העקרון - הלכה לא פוסקים לפי פורום אנונימי. נקודה.

ההנאה הזאת כי זאת השאלה ששאלו אותו.

בסוף התשובה הוא מביא מעשה על רב שגם ענד את הצלב שקיבל.

אתה צודק שלא פוסקים מפורום אנונימי אבל זה בתנאי שלא מסבירים אלא עונים תשובות סתומות ואני הסברתי את דבריי .

לא רוצה להתווכח איתך אבל אתה מוזמן לדון בפרטי.

כשלומדים רבנות לא לומדים כללי הפסיקה(זה לא חלק מהחומר) וכדי לפסוק צריך לדעת מה הם כללי הפסיקה(לא מתיימר להיות גדוייל בזה)

ולכן בגדול אתה צודק שלא פוסקים מפורום אנונימי.

בהצלחה

אולי תרד מהעץ סוף סוף.

אם הוא מקושר לע"ז ועד כמה.

ואז הוא ילך לבדוק ולשאול...

וזה בדיוק מה שהיא עושה. בודקת ושואלת.

אם זה לא סמל עבודה זרה וכו' מותר

ואם זה כן. אסור

אבל נראה לי שהמשמעות שלה היא על פקיחת העין השלישית כלומר ראיית האמת על העולם.

לא יודע אם מותר לענוד

יש הרבה סמלים שמגיעים מהמזרח ולכאורה תמימים אבל לא

למשל הפילים האלה, שמשות ועוד.

הייתי מבררת עם מישהו שמבין בתחום,

אולי הרב דרור שאול

שזה קשור לאל הודי ולדברים כאלה

העין השלישית – ויקיפדיה

ושימושים בדולר ובבונים החופשיים הם מאוחרים יותר

אבל זה בהחלט פחות התחום שלי וממליצה להתייעץ עם מישהו שמבין בזה לעומק

עין ההשגחה – ויקיפדיה

הלכתי עם זה כמה חודשים רצוף. ביום שבת בבוקר כשהיו את האזעקות נכנסתי לממ"ד וזה היה עליי ופתאום נכנסה בי מחשבה להוריד את השרשרת שמשהו לא בסדר..

ואם את רוצה לזרוק אותם. דברי איתי לפני

סתם צוחק.

בלי פניקה, לא לבשת את זה כדי להאדיר את העבודה זרה.

ואפילו הרבי מליובאוויטש היה מחלק שטרות של דולר. ככה שזה כנראה לא עבודה זרה לגמרי (אלא אם כן הרבי לא ידע/לא שם לב לסמל)

לפעמים אני כמו מכשפה יודעת דברים שאין לי מושג איך

אפילו לקחתי על עצמי לשמור שבת כהלכתה :/

פה אנחנו מרפות לידי ההשגחה

ותמיד להשגחה כדאי להחליט מהר כי אישה רעבה זה מסוכן