פורום נשואים טריים (עמוד 29)

אבל אני בעד לדרדר את חברי הפורום לעשן ירוק בלי קשר

ועם תחבורה ציבורית מעולה.

את מודיעין הוספתי למקרה שכולם פה בפורום מתנחלים...

קו 380 לא יכול להספיק לכל באי הפורום

בא למפגש נחשון?

יש מצב. תלוי מתי ואיפה מי נגד מי וכו

אבל מניח שזה יותר תלוי בזוג מאשר בטיפול

ואצל לא מעט הזוגות מגיעים לגירושין אחרי טיפולים שלא צלחו אז כנראה שגם האחרון לא יצליח.

אם זוג חושב שיש איזה סיכוי. אז הטיפול יכול לעזור לו.

אבל בדרך כלל זוג שמגיע לגירושין כבר חתום שזהו זה.

אבל אם צד אחד לא מעוניין בשלום,

אז הצד הראשון צריך להוכיח שרק הוא הגיע לטיפול

ולבקש מהמטפל שיאשר שרק הוא הגיע

ואז ללכת לבית הדין

"שלחתם אותנו לטיפול, היא אמרה שתלך, ובפועל רק אני הגעתי"

ואז זה הוכחה לרצינות בכוונת הבקשה לשלום

דבר שיכול להועיל למבקש השלום בהמשך

באיזו שהיא צורה

לאו דווקא מה שהוא רוצה (שיהיה שלום)

שיתחשבו בו בהמשך בעניינים כלכליים

כי הוא דווקא רצה שלום

זה עם מטפלים מוסמכים? בכמה פגישות מדובר?

זה טיפול שעוזר להגיע לשלום בית או טיפול להגיע להחלטה האם רוצים שלום בית?

ככה קוראים לזה בשפת בית הדין (לא מטפלת)

ויש אפשרות בדין,

להגיש בקשה "להפנות את הזוג ליועץ נישואין"

וגם לא צריך עורך דין אפשר לבקש את זה

בבית הדין בפגישה/דיון שנקבעה ע"י בן הזוג השני

(שרוצה לפרק)

וכן יש לבית דין בדר"כ היכרות עם יועץ / יועצת שהם יכולים להפנות אליו.

וגם אפשר להציע להם, אני הצעתי להם רב מסויים ספציפי

ששמעתי עליו המלצות.

והם נתנו החלטה, שנלך אליו,

ובנתיים ההליך בהמתנה 4 חודשים

(ואם לא חזרנו לבית הדין.. 

אז מתבטלת בקשת הגירושין.)

(שמא היעוץ יצליח .)

עכשיו המשימה שלך,

בן/בת הזוג שרוצה בשלום הבית,

לוודא שהפגישות/שיחות קורות

ולא לתת לבן הזוג השני למסמס את היעוץ,

/ לוותר על המפגשים בתירוצים כאלה ואחרים

פשוט להביא את המצב לכמה שיותר יעוץ מול היועץ

מהנסיון שלי זה יכול להועיל

לפעמים עצם זה שבן/בת הזוג

מרגיש שהופה מישהו מקשיב לי פה בעל נסיון וידע

נותן לו את התקווה ודברים משתפרים

בהחלט זה קורה, רק להתמיד בתהליך

ודברים משתפרים.

לא להגיד הוא תמיד אומר אותו דבר הבנו כבר

מכירים בעל פה

כי עצם העיסוק בנושא,

מביא לחשיבה על פתרונות

הופך את העניין של לפתור את הפערים

למשימה משותפת

ולא אחד שכל הזמן רודף אחרי השני

שלא מתעניין בפתרון

ויש צד אחד שרוצה לפרק בשביל מה ללכת ליעוץ?

בן זוג שהגיע עד לכדי פעולה סופית להתגרש ולא מעוניין ביעוץ והבן זוג שהוא רצה להתגרש ממנו כופה עליו יעוץ? זה לא נשמע שיש הרבה סיכוי ליעוץ כזה

מוצאים פתרונות כששני בני הזוג מאוד רוצים למצוא פתרונות, הרצון הוא המפתח וכשכפית על אדם יעוץ לקחת ממנו את האופציה שיהיה לו רצון להתפייס כי הרצון שלו לא נחשב והוא יוצא במאבק על הרצון שלו המקורי שנמנע ממנו (להתגרש), אין לו מוטיבציה לעבוד על שינוי. אי אפשר לעזור למי שלא רוצה, רק למי שפונה ביוזמתו ומרגיש צורך בטיפול הזה.

בעצמך כתבת " השני שלא מתעניין בפתרון".

כשבני זוג מתחתנים

הם לפי תפיסתי, סוג של מתחייבים (כחלק מהסכם החתונה),

אחד לשני שגם אם יהיה קושי,

הם ינסו להתגבר עליו ביחד.

ולא שאם אחד פתאום רוצה לעזוב את הקשר

הוא מוזמן לעשות זאת ברגע שיעלה רצון מלפניו.

זה אחד ההבדלים, לפי הבנתי ,בין חברות רגילה

של שני חברים, לחתונה.

וכמובן שיש גבול מסוים.

ולכן כדי לתבוע גירושין מבית הדין

צריכה להיות "עילה" לתביעה.

(החמרת מצב/ אלימות/ דחיה)

בן אדם שסתם התייאש ויום אחד לא בא לא והוא

מוותר, לפי תפיסתי הוא בעצם מפר הסכם/

בינו לבין בין הזוג, שהרי כשהתחתן סוג של אמר לשני, אני אהיה איתך בהמשך החיים האלה.

מה בית הדין יעשה במקרה כזה?

האופציות פתוחות.

מן הסתם ישאף לנסות לתקן את התא המשפחתי

בשלב ראשון, אם אין לשני עילת תביעה מוצדקת לגירושין.

(לידע כללי אלימות אם היא חד פעמית- אינה עילה מספקת)

ויש לבית הדין גם עוד שיקולים.

ויש טכניקות ותככים כמובן, איך להציג את המשבר כחריף וכחמור, ולאלץ את פירוק המשפחה

אבל באופן כללי תדעי שאת תובעת מבן אדם

לוותר על איבר מאיבריו, ועל "עצם מעצמיו"

וקשה לחייב אדם לעשות ניתוח כזה חמור

ללא שהתייעץ עם מומחה בתחום.

אדם סביר לא אמור להגיע להחלטה להתגרש ולהגיע פיזית לבית דין בלי לנסות טיפול מרצונו האישי מאחריותו האישית.

אבל שוב, אי אפשר להכריח אדם לעבור טיפול.

וכמה שלא נעים לצד השני שמאלצים אותו להתגרש, אין לו ברירה כי אי אפשר להכריח אדם להשאר נשוי לך ואי אפשר להכריח לטפל. אותו אדם רק יכול בעצמו ללכת להתיעץ בשביל עצמו. 

זה גם מצאתי, קשור לעניין.

שיש מצבים שבית הדין לא יכול לחייב אף אחד

לא ללכת ליעוץ ולא לחיים משותפים:

בפסיקה  ההלכתית קיימים גם פסיקות שאינן קובעות בפועל כלום, כגון: "לא מקרבים – ולא מרחקים" במקרים בהם ברור כי לא ניתן לקיים בין הצדדים שלו"ב אך במקביל אין עילה מוגדרת לחיוב או כפיית גט.

מתוך תיק 577794/1 ביה"ד חיפה, מיום ל' במרחשון התשע"א, בהרכב אב"ד הרה"ג מימון נהרי שליט"א:  

"מערכת נישואין מושתתת על שני אנשים שכרתו ברית, והחליטו יחד על דרך משותפת הנראית להם. כל סטייה מדרך זו שבחרו מחייבת את הצד המעוניין בסטייה זו לשכנע את הצד המתנגד לקבל את דרכו או לסגת ממנה, אלא אם כן יש עילת גירושין מובהקת.  תפקידו של בית הדין בנסיבות הללו היא להבהיר את עמדת ההלכה של "לא מקרבין ולא מרחקין" כפי שכתב מהר"ם מרוטנבורג בשו"ת ח"ב סימן שכח' הביאו דבריו רבים מן הפוסקים הראשונים והאחרונים, וכן פסק הרמ"א באה"ע סימן ע"ז סעיף ג' 'שאין כופין אותו לגרש ולא אותה להיות אצלו'.  לאור האמור נפסק: בית הדין קורא לצדדים, כאנשים מאמינים, לעשות פסק זמן במלחמה אותה הם מנהלים לעריכת חשבון נפש נוקב כל אחד עם עצמו בהתייחס למערכת הזוגית וההורית הראויה והרצויה".

-------------------------

וגם מה שהתכוונתי מהתחלה:

ציטוט מה בית דין אמר לאחד שלא היה מוכן ללכת ליעוץ זוגי:

"ביה"ד : אין בעיה אתה לא צריך ללכת אני יגיד לך את המשל את המשל תבין בעצמך, מגיע אדם

לבית רפואה, חדר מיון ואומר לרופא תשמע תסתכל על הרגל שלי , יש כאן פגיעה תראה איך היא

מסורקת עכשיו ומיד תחתוך לי את הרגל כך אומר הפציינט והרופא אומר לא! זה לא עולם לא יקרה!

לעשות גירושין זה יותר גרוע מלחתוך את הרגל. אתה רוצה שאני יעשה ניתוח ולהפריד ביניכם גם

אם הטיעון שלכם %100 צודק, גם אם הרופא רואה שמצב הרגל בכי רע לא מאמין שיש רופא אחד

שבאותו רגע יכניס אותו לחדר ניתוח אלא אם כן זה פיקוח נפש .צריך לעשות בדיקות ואחרי כל

הבדיקות נוכל לראות אם אכן המצב כה גרוע שצריך לעשות את הניתוח הזה. אני לא יודע מה המצב

של חיי הנישואין שלכם כרתם ברית נישואין לפני 15 שנה ויש 3 ילדים משותפים"

בית דין יכול להכריח שני אנשים ללכת לטיפול גם כשאחד מהם לא מעוניין בפיוס בשלום בית ובטיפול.

האם זה חכם להכריח? האם הטיפול יהיה יעיל בצורה הזאת? 

כתוב שהוא לא יכול לכפות על מישהו

לפרק לעצמו את המשפחה (אם אינו רוצה בכך)

בלי שנעשה נסיון ללכת לאיש מקצוע.

זה הדין.

כמובן שיש נשים/גברים שיודעות/ים יותר טוב מכולם

ויודעות/ים את תוצאות היעוץ עוד לפני שנעשה

ואי אפשר ללמד אותן/ם.

תופעה ידועה ומוכרת לכולנו.
 

אבל מבחינת הדין,

את לא יכולה לכפות על בן אדם מתן/קבלת גט 

בעל כורחו, כשהוא סבור שאיש מקצוע יכול למנוע צעד זה.

מאידך הם גם לא כופים במיוחד חיים משותפים על אחד הצדדים.

והמצב נשאר כמו שהוא.

אז קודם כל יש תופעות של חשיבה לא סבירה

ורצון לברוח ממחויבויות.

ויש חולשות לאנשים..

ויש תופעות של חוסר נאמנות שלא נדע..

ויש הורמונים אחרי לידה.

ולא כולם חושבים בצורה סבירה ונאמנים לבני זוגם

בצורה מלאה..

צר לי לעדכן אותך,

שיצר הרע, והגאווה, והכבוד

והתאווה, עדיין קיימים בעולמנו.

ואשרייך שזכית, שאת כל כך רחוקה

מדברים אלה

שלא העלית אותם על דעתך.

כה לחי.

לכי בדרכך זו והושיעי את ישראל.

בזכות נשים צדקניות עתידין להיגאל.

לאחר שהיו כנראה ממצאים לכך שהרבה זוגות התגרשו בלי שהיה מספיק מאמץ לגשר ביניהם.

בוודאי שיש זוגות שזה מציל את הזוגיות..
כמה? איני יודע..

אפשר לקרוא מאמר שמדבר על זה

קישור

איך עובד הייעוץ המשפטי של מערכות בתי משפט, מה הזמינות של הייעוץ ועד כמה הם מתמסרים למי שבחר לקבל את הליווי והייעוץ המשפטי שלהם.

ובכלל, למי פונים כדי לקבל ייעוץ משפטי 

ממלאה בקשה באינטרנט. למרות שתמיד עדיף עם מגשר שיבוא לטובת 2 בני  הזוג.

בקשר לרבנות, כן הם שולחים לפחות ל3 פגישות, אותנו שלחו לדיין בבני ברק מטעמם, שלקח ממש גרושים, ניסה לדבר על ליבנו שלח אותנו לחודש ניסיון בבית, ואז שראה באמת שאין מנוס

מלהתגרש, נתן לי את ברכתו, ונפגשנו שוב שלושתינו על מנת לערוך הסכם הסדרי ראיה ומזונות.

(מה גם שהרוב המקרים מדובר במישהו שמקורב לדיינים או פרוטקציה אחרת.)

כמו בכל העסקאות המפוקפקות של מפלגות החרדים הדיין בהית בדין הפנה אותנו לדיין בפנסייה שנשב אצלו בבית הפרטי וננסה לגשר.

הגרושה החלה בגידופים שאיננה מוכנה בשלום בית ואף טענה שאני בועל/נבעל עם בני מיני ועל כן איננה מעוניינת בגישור.

למרבה הצער והפלא שבדבר לא כפה עליה בית הדין שום עניין בהוצאת דיבה או סנקציות כאלה ואחרות אלא בחר לחתום את פיו למשך שלוש שנים

ואתה מספר צד אחד מהתמונה וזה בסדר לגמרי אבל יתכן והיו עוד דברים

אין שום אוביקטיביות?

רעיון מבורך וביצוע בום טראח...

כאשר זוגות פונים להתגרש יש לא מעט אמוציות וכעסים של מי יותר ושל מי פחות ועל כן על מנת לנסות ולנקות את כל אותם "רעשיי הרקע" מפנים הן בבית הדין והן בבתי המשפט לגישור טרום הגרושים.

מדובר ב 2 עד 3 פגישות שכל מטרתן היא הורדת גובה הלהבות במסגרת הגרושין.

ינסו שם להגיע להבנות בהסכמה על האם נחוץ תביעת כתובה למשל או משמורת הילדים כשהכל לכאורה בישיבה נינוחה ולא בספסל בית המשפט בדגש על לכאורה.

כל מה שיושג בהסכמות לא ניתן לעירעור!!!

אלו הסכמות ועל כן לטוב ולטוב פחות יש להפנות את תשומת הלב... חבר שבהסכמות הציע לגרושתו מזונות של 5500 שקלים בחודש ופוטר מעבודתו ונאלץ להשתכר פחות לא הצליח לשנות או להגיע להבנות ונאסר לאחר הפעלת סנקציות בעניין.

מנגד, חבר אחר שסהכ רצה משמורת משותפת מתוך היותו הורה פעיל קיבל את ויתור הגישור פעמיים מצד גרושתו שגררה אותו לבית המשפט ובתום חמש שנים הוציאה מעל 400 אלף שקלים - כסף שהלך לפח! ואז התקבלה החלטה למשמורת משותפת...

גם במקרה שלי סרבה הגרושה לגישור - הגיעה ואמרה לא מסכימה לכלום פעמיים ובזאת נגמר נסיון הגישור

גם במקרה שלי הוציאה הגרושה סכומי כסף אדירים שהיו יכולים בקלות לשמש להשכלת הילדים ולעתיד ורוד יותר עבורם כהורים לילדים גרושים.

ואומנם...

הגישור הוא לכרורה כלי מדהים אבל לא ניתן לכפייה.

אם הגרוש שלך קיבל בית בירושה מלפני החתונה ועשה הסכם ממון ורוצה להתגרש ולא לחלוק איתך את שווי הבית ודורש משמורת משותפת או בלעדית ולא מוכן לאיזון משאבים מעבר להיותו שמוק הוא הדוגמא הטובה ביותר לנרטיב הנשי במדרגות הרבנות ובתי המשפט.

הכל מגיע לי זו הסיסמא הרווחת...

2 אוחזין בטלית זו לא סוגייה בעלמה אלא מציאות דרך החיים...

וכמובן שחבלללל

1, יישוב סכסוך. היינו אצל עובדת סוציאלית מעולה אבל לא עזר וגם בית דין לא סמכו עליה.

2. בית דין שלחו בתשלום מלא למישהי מטעמם. היא עזרה לי להבין מה קורה

זה צורך בסיסי של הגוף

כך שברגע שהוא יכול - הוא נרדם מייד

כי הגוף מותש ונזקק לכל טיפה של מנוחה .

תבדקי איתו איפה ואיך אפשר להסתנכרן.

לא הגיוני לצפות ממנו להיות גם וגם וגם

כשמהצד שלך לא מגיע איזה צעד.

לא מכירה לעומק

זה מה שיצא לי לחשוב בשלוֹף ,

מקריאה חוזרת של הפוסט.

בכל מקרה

בהצלחה רבה

וכל הכבוד על המסירות והאכפתיות של שניכם!

לדבר ביחד על הצורך של הבית

לשמוע גם את הצד לו,

 לתת לו מקום לפרוק את מה ש"יושב" גם עליו,

לברר בעדינות מה קשה לו בכל זה (האינטנסיביות היומיומית שלו )

ואם הוא רוצה שמשהו ישתנה, 

או איך אפשר להקל מעליו את העומס 

כדי שהוא ייתחלק בצורה טובה ויביא הקלה (יש לי אישה ובית, לראות את זה ולהיות פנוי נפשית להינות ולהתמלא מזה) 

וממילא רצון ויכולת של שניהם להשקיע בקשר, בזוגיות ביניהם  ומתוך כך הבית ייבנה בצורה בריאה ומשמחת.

איני יודע האם בהכרח להחליף עבודה, אבל לכה"פ להוריד עומס, לצמצם אחוזי משרה, לקבוע גבולות - אין ענייני עבודה אחרי שהגיע הביתה. אם זה לא אפשרי, אז למצוא איך מורידים עומס בבית, אפילו בתשלום. ככה יישאר לכם יום שישי בבוקר פנוי. יש גם אפשרויות אחרות, צריך לפתוח ראש.

בהצלחה רבה

ונ.ב.למה מחקתם אותי משימוש בפורום?

לא אמרתי שום דבר בעייתי

בכל מקרה הסרטון כאן:

מאמינה שיש לו עשר דקות בשעה 12

ועשר דקות בשעה 3

הוא מוצא זמן לשיעור, לספורט , לאכול, ללמוד

על מה שחשוב לו הוא לא מוותר

אז איו סיבה שאם הכל תקין וטוב איתכם לא יהיה במשך היום כמה דקות זמן לשיחת טלפון

את אומרת שהוא מרוויח מאוד יפה, שייקח עובד/ת לכמה שעות בשבוע שיעשו לו את כל עבודת האדמיניסטרציה, מיילים, הודעות תיאומים, ניהול חשבונות וכו'.

ואז יישאר לו קצת זמן לנשום.

הוא צריך ללמוד לנהל את הזמן שלו טוב יותר.

אולי לקחת קצת פחות עבודה.

לשים גבולות לעבודה כדי שיהיה זמן למשפחה (מלכודת עצמאים נפוצה אגב).

הוא לא מרגיש שהוא טובע?

הנעלם הגדול זה האם העבודה שואבת אותו, או שהוא "הזמין" את העבודה לשאוב אותו. נשמע שגם כשהוא לידך אז הוא לא מפסיק לעבוד - מפרפר על דברים בבית וסוגר משימות ועושה כל מיני דברים (יום שישי כמשל).

איך  הוא היה בתור מתבגר? יותר חשוב להבין את האישיות שלו ואת מה שמפעיל אותו באמת. האם הוא היה מתקשר בעבר בתוך הבית או שרק בחוץ (כמו שהוא מציע לך לצאת לסיבוב) הוא פורח? 

ולהבין מה חשוב לכם.

להבין אותו - העומס המטורף והשעות לא שעות בהן המוח והנפש והגוף צריכים לתפקד נותנים את אותותיהם ומביאים לעייפות ולהירדמות.

והמקום ממנו הוא עושה את הכל - שיהיה טוב לכולכם. לכל המשפחה שלכם. שיצור עבורכם יציבות ורווחה כלכלית.

להבין אותך - המציאות בה את לא מצליחה לדבר שיחות עומק עם בעלך יותר מ2 דק' מביאה אותך לתסכול עמוק. להתשה נפשית כפי שכתבת. 

והמקום ממנו את רוצה בשינוי המיוחל הוא כמובן הצורך שלך בשותפות עמוקה, בשיח עמוק, בזמן ומרחב זוגי שמביא גם לשמחה, אושר, אהבה ויציבות זוגית ואישית.

להבין את המציאות - אכן, מציאות בה כ"כ הרבה שעות וכ"כ הרבה מאמץ מוקדשים לפרנסה, לעבודה, ולשאר פעולות - דורשת אנרגיה רבה.

כולנו בני אדם ויש לנו רק 100% כוחות ואנרגיה. אין לנו 101. ואיפה שנבחר להוציא את אותה אנרגיה *מוגבלת* שברשותנו - שם היא תצא.

*ובהכרח על חשבון דברים אחרים*.

לכן עלינו לבחור מראש, ובעצמינו, מה לתעדף, מה לשים ראשון בסדרי עדיפויות, ואח"כ מה שני, שלישי וכן הלאה...

לבחור מראש איזה כדור להפיל מראש בג'אגלינג של החיים,

לבחור מראש על מה אנחנו מוכנים לוותר בלית ברירה ועל מה ממש ממש לא מוכנים לוותר.

וכאן מגיעים להבנה של מה חשוב לכם-

אז חשובה היציבות והרווחה הכלכלית. נכון מאוד.

וחשובה השותפות העמוקה, השיח העמוק, האושר האהבה והמרחב הזוגי. נכון מאוד.

ועכשיו איך עושים את זה בפועל?

איך עושים *ששני הצרכים שלנו יתממשו גם יחד*?

שלא יצא מצב שיש לנו אומנם יציבות ורווחה כלכלית אבל אין לנו חלילה זוגיות ואין לנו אושר זוגי ואנחנו נובלים ואומללים,

וגם שלא יצא מצב שיש לנו זמן ומרחב זוגי ועומק ואהבה אבל אין לנו יציבות כלכלית ואנחנו וילדינו בקריסה כלכלית.

אז איך פועלים כדי לחיות ולהגיע למה שבאמת חשוב לנו בחיים בלי לוותר על משהו אחר שגם הוא חשוב וחיוני לנו?

חוזרים על מה שהיה עד עכשיו -

מבינים אותו.

מבינים אותך.

מבינים את המציאות

ומבינים מה חשוב לנו.

ואחרי שהבנת אותו - את יודעת ומבינה שהוא לא עושה "בכוונה" נגדך, את מבינה שהוא נרדם כי הגוף פשוט מותש.

את גם מבינה שהוא פועל מתוך מקום שרוצה ברווחתכם כולכם ומעריכה אותו על כך.

ואחרי שאת מבינה אותך - את מבינה שאין אפשרות לוותר על המרחב הזוגי והעומק הזוגי שלכם, כי הוא יוצר את איכות החיים עצמם. את האושר עצמו. את כל המטרה שלשמה עובדים כל כך קשה - השמחה והסיפוק וההנאה בחיים עצמם!

אז אם בעלך אומר לך - "אני חייב כדי לא להירדם במציאות ההזויה הזו לצאת לסיבוב והליכה בחוץ כדי לדבר בלי להירדם"

ואת אומרת לו (או לעצמך) - "ממש אין לי כח בערב לעשות סיבוב הליכה. אני רק רוצה לשבת לנוח בסוף היום."

את בעצם מבינה ששניכם עייפים ושניכם בעצם צריכים את המנוחה.

הוא מנסה לצאת לסיבוב כדי לדבר איתך בלי להירדם, אך את עייפה בערב לסיבוב.

ואילו את מנסה לדבר איתו כאשר את לא מדי עייפה בבית, אך הוא עייף מדי ונרדם.

אתם בעצם מאוד דומים כאן

וכדי להבין יותר טוב את השני/ה - אתם יכולים לרתום את אותה ההבנה של איך אני מרגיש/ה עייף מכדי ל... (לדבר בלי להירדם / לצאת לסיבוב בערב) כדי להבין יותר לעומק איך השני מרגיש.

כפי שאת עייפה מדי לצאת לסיבוב בערב, והגוף רק משווע לנוח בסוף היום, כך הגוף של בעלך משווע להירדם בשנייה שהוא במצב ישיבה

אז מה אפשר לעשות?

כמה הצעות (למרות שביעניי אחרי ההבנה לעומק של כל הנ"ל ההצעות הכי טובות יכולות להגיע *משניכם* - ממש לעשות יחד סיעור מוחות וכל אחדש יציע את הפתרונות שלנו, אך רק ואך ורק על גבי *ההבנה אחד של השני/ה ושל עצמינו* לעומק):

א. להפחית שעה/שעתיים מוגדרות מראש מהעבודה (כן, על חשבון השכר של השעה-שעתיים הללו) כל שבוע. ולהקציב את השעתיים הללו לזמן זוגי.

בצורה הזו עדיין תישאר יציבות כלכלית, כי שעתיים של עבודה לא יקריסו אתכם כמובן, ומצד שני יהיה לכם זמן קבוע ביומן לביחד שלכם, וזה יקר וחשוב מאוד.

ב. להגדיר שלכל המיילים/הודעות לא עונים משעה מסוימת (למשל מ20:00 בערב) ולומר זאת ללקוחות - כך שאת כל התקשורת בין הפגישות ואת כל ההודעות הם יכוונו לשעות היום עד 20:00. מאוד הגיוני ומאוד מובן ומקובל להגביל שעות הודעות כנ"ל. לכל אדם ולכל עובד באשר הוא. זה יוצר איזון בין העבודה לבין הבית ומאפשר את אותו מרווח נשימה.

ג. להחליט על יום בשבוע שבו מסיימים קצת יותר מוקדם ומשקיעים בזמן זוגי.

ד. להחליט על יום בשבוע שאת מנסה לנוח במהלך היום/הצהריים (ע"י עזרה בכל מה שאת צריכה שיעשה - כדוגמת בייביסיטר, מיקור חוץ, אוכל מוכן, חד"פ, מסכים וכן הלאה...) ובאותו היום *כן יהיה לך כוח לצאת לסיבוב בערב* וכך תוכלו לדבר.

וכן הלאה עוד ועוד אפשרויות

שבעצם פעם את מנסה לבוא לקראת מה שאפשרי לבעלך (למשל לנוח ביום פעם בשבוע כדי כן לצאת לסיבוב בערב ולדבר)

ופעם בעלך מנסה לבוא לקראת מה שאפשרי לך (למשל להפחית שעתיים בשבוע כדי לשוחח איתך בישיבה בבית בלי להירדם).

מחזקת אותך להמשיך ולפעול לאושר ולרווחה שאתם כה מייחלים לה,

אל תוותרו על האושר של שניכם!

ע"י ההבנה לעומק של כל אחד מכם, נתינת מקום לכך ומציאת דרכי פתרון בתוך המציאות עצמה ופילוס דרך לכל מה שחשוב לכם בחיים - זה אפשרי ב"ה!

ותתפסי את זה גם את כשזה עוד בוער לך לפני שיהיה מאוחר.

כרגע נשמע שהזוגיות בסוף סדרי העדיפויות שלו, וחבל.

אני לא בעד עמדה מכילה בנושא, כי יש פה דחיפות אמיתי..

תשאלי אותו מה *הוא* מציע ואיך הוא מתכוון לפתור את זה.

יש לכם זמן לקיים יחסים?

וכשיש, את עושה את זה מרצון או באונס?

בכל אופן, הייתי מציעה לך לא להמשיך להכיל את זה, ולא להיות סבלנית לגבי זה.

זה צורך בסיסי שלך כאישה, ואם יש לו קושי שבגללו הוא שם את הזוגיות בעדיפות האחרונה שלו, האחריות שלו היא ליזום פיתרון.

את יכולה להזכיר לו פעם אחת, אהל האחריות היא לגמרי שלו.

גברים לפעמים טועים לחשוב ש"עונתה" זה לקיים יחסים 5 דקות.

שמישהו יועיל בטובו להסביר להם מה החובה ההלכתית שמוטלת עליהם.

אני קוראת לזה חובה, כי החובה קיימת תמיד ולא רק כשזה זורם ונח.

והאחריות מוטלת עליו.

אגב, את לגמרי יכולה להגיד לו שמבחינתך שיוותר על העבודה הזאת, ושהיא לא מתאימה לצרכים שלך.

השאלה היא כמה את בעצמך מוכנה לוותר על זה ומבינה שהצורך שלך באישות לא פחות חשוב מהילדים, מהכסף וכו.

זה א ב.

כתבתי תשובה ארוכה ונמחקה, אז אין לי כח שוב.

נמשיך לדאוג לבית שלנו מכל הכיוונים בע"ה. גם למען עמ"י וגם בשבילינו.

אשמח שהשרשור ירד מהעמוד הראשי. תודה ובשורות טובות.

זה צפוי להמשך לנצח? או עתיד להשתפר?

נניח זה בניה של המוניטין ומעגל הלקוחות של העסק, ובעתיד זה כבר יותר יזרום

ירידה לצורך עלייה

קצת כמו אישה בהריון מסוכן או מאוד קשה (יש כאלו שממש מושבתות עשרה חודשים)

מה אומרת? כי זה מאוד משנה בעייני

יש זמנים לחוצים יותר יש זמנים פחות לחוצים. הזמנים האלו לא צפויים מראש כלכך.

א. לילדים עד גיל 18 זה בחינם - אז צריך להיות עם הראש עמוק באדמה (או עם עצלנות כרונית) בשביל לא לעשות.

ב. כמו שכתבת, נכון להיום אין באמת תחליף לביטוח של קופות החולים. אתה יודע למה אין תחליף?

בשעה שחברות הביטוח מנסות להכניס עוד ועוד מבוטחים לביטוח תאונות אישיות, ביטוח בריאות, ביטוח דירה וכיוצ"ב - כל החברות ללא יוצא מן הכלל ברחו מהביטוח הסיעודי, והן לא מוכנות עוד לבטח אנשים בביטוח הזה שלא דרך קופת החולים.

למה חברות הביטוח דוחפות בכוח מוצרי ביטוח שונים ומשונים, אבל את הביטוח הסיעודי הן סגרו?

פשוט, כי הביטוח הזה גרם להן להפסדים עצומים! ולפי ההערכות שלהן, ההפסדים היו גדלים וגדלים עם השנים.

מה זה אומר שחברת הביטוח מפסידה?

נכון מאוד, שהציבור מרוויח...

בביטוח רכב, בממוצע רוב האנשים יפסידו מכך שהם עשו ביטוח, אבל אני בכל זאת עושה כי אני מעדיף לשלם 3,000 ש"ח בשנה שרוב הסיכויים שיירדו לטמיון, מאשר לשלם 100,000 ש"ח אם הרכב ייגנב.

ועכשיו, כשיש לי ביטוח שבו סטטיסטית רוב האנשים דווקא ירוויחו, אז את הביטוח הזה אני לא אעשה?

ג. עם התקדמות הרפואה והדברים הטובים שהגיעו איתה, הגיע גם גידול עצום במספר האנשים הסיעודיים.

אם בעבר אדם היה מת ממחלה - היום הוא "רק" נהיה סיעודי.

אם בעבר אדם היה שורד במצב סיעודי שנה אחת בלבד - היום בזכות הרפואה הוא יכול לשרוד גם עשור.

אלה בדיוק הגורמים שהביאו לכך שהביטוח לא יהיה משתלם לחברות הביטוח - יש יותר מדי סיעודיים והם חיים יותר מדי שנים.

ד. להיות סיעודי עולה הון תועפות, הביטוח הסיעודי הוא רק טיפה בים ומי שאין לו חסכונות בצד לא יוכל לשלם לעובד זר או למוסד סיעודי ראוי ועדיין להחזיק את הראש מעל המים.

ועדיין, זאת טיפה חשובה בים הגדול הזה.

ה. אני חושב שיותר קל לנו לקבל את העובדה שהרכב שלנו יכול להיגנב מחר, מאשר לקבל את העובדה שיש סיכוי סביר שנהיה סיעודיים בעתיד. משהו במוח שלנו מסרב לקבל את זה שבגיל מסוים אנחנו עלולים לחלות באחת מאלף ואחת מחלות שהופכות אנשים לסיעודיים (למשל אלצהיימר, פרקינסון, שבץ מוחי, MSA, סרטן, פגיעות פיזיות כמו תאונת דרכים). 

כולנו מכירים חבר שסבא שלו נפטר כשהוא כבר לא צלול, כולנו יודעים שבגינות של פתח תקווה בימי ראשון יש יותר פליפינים בחופשה מאשר ילדים. ועדיין, המוח מתקשה לעכל את זה שבעוד 30 או 40 שנה הוא כבר לא יתפקד כשורה.

ו. בקיצור, לעשות.

א. שים לב שאם תעשה את הביטוח אחרי גיל 49, הפיצוי שתקבל חלילה במצב סיעודי יהיה קטן יותר.

ב. אז תגיד שהכי טוב לעשות את הביטוח מגיל 5 ועד גיל 18, ואז לעצור את הביטוח ולחדש אותו שוב בגיל 49 - 

במצב כזה אולי באמת מדובר בלקיחת סיכון סביר, שלא כמו אדם שבכלל לא עושה ביטוח.

אבל יש לזה שני סייגים:

* ברוב השנים שבין גיל 18 ל-49, הביטוח עולה כמה עשרות שקלים בחודש. אז ההפסד אינו גדול גם אם בחסדי שמים לא צריך להפעיל את הביטוח.

* ככל שאתה מחכה יותר זמן ולא עושה לעצמך ביטוח, אתה מסתכן בכך שחברת הביטוח תסרב לבטח אותך בעתיד אם מצבך הבריאותי יורע. למשל, בגיל 45 גם אם אתה בכלל לא סיעודי אבל כן הבראת פעם מסרטן או שיש לך בעיות לחץ דם או סוכרת וכו' וכו' - חברת הביטוח תסרב לקבל אותך לביטוח, או לכל הפחות תעשה החרגות מכאן ועד הודעה חדשה, כדי ששום מצב בריאותי ממנו אתה סובל כבר בעת עריכת הביטוח לא יגרום לחברה לשלם לך פיצויים אם תהפוך בגללו לסיעודי. 

לעומת זאת, אם תקדים לעשות את הביטוח כשאתה צעיר, חתיך ובריא - לא תהיה להם שום סיבה לעשות החרגות ואז תמורת כמה עשרות שקלים בחודש אתה מכוסה גם אם מצבך הבריאותי יורע בעתיד.

אגב:

 בביטוח חיים של קרן הפנסיה יש אפשרות לא לשלם על הביטוח (אם אתה רווק ללא ילדים) אבל כן לשלם סכום נמוך יחסית, בשביל לשמר את הזכות להצטרף לביטוח ללא החרגות.

למשל:

ראובן רווק בן 25, והוא בריא כמו שור. הוא יכול לוותר על ביטוח החיים שעולה לו 1,000 ש"ח לשנה, ובמקום זה לשלם רק 50 ש"ח לשנה.

תמורת אותם 50 ש"ח, כשהוא בעתיד יתחתן ויעשה ביטוח חיים דרך קרן הפנסיה, הקרן לא תבדוק את מצבו הבריאותי אלא תסתמך על זה שבגיל 25 הוא היה בריא ולכן לא תעשה לו שום החרגות (אפילו אם בינתיים הוא כבר בן 50, סוכרתי אונקולוגי עם קוצב לב).

אולי באמת חבל שאין אפשרות כזאת גם בביטוח סיעודי.

אגב ב:

בביטוחים הסיעודיים הפרטיים ז"ל, חשבו בדיוק על הנקודה שהעלית ולכן נתנו לך גזר: ככל שהצטרפת לביטוח הסיעודי בגיל מוקדם יותר, כך היית משלם לחברת הביטוח פחות כסף בשביל להצטרף לביטוח הסיעודי. כך היה לאנשים אינטרס דווקא להקדים ולהצטרף מוקדם ככל הניתן.

מבחינת חברת הביטוח ההיגיון ברור: אם אני מניחה שאתה תצטרך לתבוע את הביטוח בגיל 75 בממוצע, אז אני בעצם מניחה שעד גיל 75 אני אצטרך לשים בשבילך בצד X ש"ח. ככל שתקדים לשלם על הביטוח, ואני אשקיע את הכסף הזה בשוק ההון עד שתהיה בן 75, כך אתה תצטרך לשלם פחות בשביל להגיע לאותו X ש"ח (ריבית דריבית).

לצערי בביטוחים של קופות החולים הכלל הזה לא קיים, ומי שמצטרף יותר מוקדם משלם יותר (אבל כמובן גם מוגן ליותר שנים).

ב"ה

הביטוח שכיום ניתן לרכוש הוא רק דרך קופת החולים, בגדול כדאי שיהיה כפי שכתבת, ובגדול קופות החולים לא מרוויחות ממנו אלא מפסידות. זה גם אומר שיהיו שינויים כנראה במודל הסיעודי, בקופות החולים יפחיתו את התשלום למי שיהיה במצב סיעודי ויגדילו את הפרמיה החודשית. באמת אולי כדאי להצטרף לפני גיל 49, אבל יש סיכוי לא להתקבל לביטוח.

למי שיש משמעת עצמית גדולה לא להשתמש בכסף לשום שימוש אחר, אפשר לחשוב על אפשרות לחסוך מגיל צעיר את הסכום בקופת גמל להשקעה במסלול שבשנים נניח עד גיל 60 יותר מוטה מניות ואחכ הפחתת סיכון מדורגת(לדוגמא) בהפקדה בגובה הפרמיה לקופת החולים לביטוח סיעודי (אולי קצת יותר, או בהתחלה להפקדי כמה אלפים. אבל גם בלי זה) ככל הנראה יצטבר סכום גדול יותר משיתקבל בביטוח סיעודי ברוב המיקרים. ואותו לא ניתן יהיה לקצץ במהלך השנים אם יהיה גירעון בקופה, היורשים יקבלו אם אדם ימות לפתע, לא נדרש לעמוד במבחנים לא נעמים אם אתה זכאי לתגמולי הביטוח.

כיוון שאדם יכול לשלם שנתיים ביטוח סיעודי ופתאום לחלות ולקבל.

בשנתיים הוא לא היה חוסך את מה שהוא יקבל מהביטוח הסיעודי.

אם כי אני חייבת להודות שאני לא ממש מכירה את תהליך קבלת התשלומים ולא יודעת האם חברת הביטוח מערימה קשיים וכמה.

אבל החלטתי לבדוק בעצמי, התוצאות ממש מפתיעות!

מה אנחנו בעצם רואים כאן?

לקחתי את טבלת הפרמיות של הביטוח הסיעודי של כללית. בטבלה אפשר לראות את הפרמיה שצריך לשלם בכל גיל.

"סך הכל פרמיה" - פעולת כפל פשוטה. הפרמיה החודשית כפול מספר השנים כפול 12.

"שווי בסוף התקופה" - כמה כסף היה לי בגיל המקסימום, אם הייתי מפקיד את הסכום הזה לקופת גמל ומרוויח (נטו ממס) 5%.

"שווי בגיל 70" - אם לא אוציא את הכסף מקופת הגמל עד גיל 70, כמה הוא יהיה שווה בהנחה שאמשיך להרוויח 5% בשנה?

"שווי בגיל 85" - אם לא אוציא את הכסף מקופת הגמל עד גיל 80, כמה הוא יהיה שווה בהנחה שאמשיך להרוויח 5% בשנה?

ומה אנחנו לומדים מהתוצאות?

אדם שיתבע את הביטוח בגיל 70 - שילם בסך הכל פרמיות בסך 70 אלף ש"ח, ואם היה משקיע אותן בבורסה אז בגיל 70 היו לו 171 אלף ש"ח. 

בגלל שהביטוח משלם 300 אלף ש"ח (5,000 ש"ח כפול 60 חודשים) או 600,000 ש"ח (אם מאושפזים במוסד סיעודי), יוצא שעבור אותו אדם דווקא היה משתלם לעשות ביטוח ולא לחסוך בעצמו.

אדם שיתבע את הביטוח בגיל 85- שילם בסך הכל פרמיות בסך 130 אלף ש"ח, ואם היה משקיע אותן בבורסה אז בגיל 70 היו לו 443 אלף ש"ח. 

בגלל שהביטוח משלם 300 אלף ש"ח (5,000 ש"ח כפול 60 חודשים) או 600,000 ש"ח (אם מאושפזים במוסד סיעודי), יוצא שעבור אותו אדם בכלל לא בטוח שהיה יותר משתלם לעשות ביטוח.

האמת היא שאם מישהו הופך להיות סיעודי בגיל 85, סיכוי סביר שהוא לא יחיה עד גיל 90 ולכן הביטוח בכלל לא יצטרך לשלם לו את כל אותם 300/600 אלפי ש"ח.

וכמו שכתבת:

בקופת גמל יש יתרונות שאין לביטוח (מקבלים את הכסף בכל מקרה, גם אם לא הופכים לסיעודיים. אם מתים הכסף עובר ליורשים).

בהחלט נקודה למחשבה.

הוא גם חיסרון,

כי נניח שתחליט להשתמש בכסף להוצאות שוטפות בגיל 80, אף אחד לא מבטיח לך שלא תהפוך לסיעודי בגיל 85...

לדעתי,

אם מישהו מציע לי היום מסלול פנסיה זול יותר, אני אעבור אליו גם אם בעוד 10 שנים המסלול הזה כבר לא יהיה אטרקטיבי עבורי. קרן פנסיה זו לו חתונה קתולית ואני תמיד יכול לעבור אם בעתיד יהיה מסלול יותר משתלם עבורי.

נחשון אומר שאנשים לא אחראיים ולא רציונליים, ולכן אי אפשר לסמוך על זה שבעוד 10 שנים הם ישנו את המסלול שלהם, ולכן צריך כבר היום לעבור לקרן שלא תהיה הכי זולה עבורי היום, אלא הכי זולה עבורי במצטבר על פני כל שנות החיסכון (גם אם זה אומר להפסיד כסף בשנים הראשונות).

אז כמובן זה אינדבדואלי, ויש אנשים שעבורם נכון לפעול כמוני ויש כאלה שעבורם נכון לפעול כמו שנחשון ממליץ. אולם אני באופן אישי, סומך על עצמי שלא אגע בכסף שמיועד למטרה מסוימת.

תראי מה קורה עם תשואה של 8%:

במצב הזה, גם מי שתובע את הביטוח בגיל 70 כבר יקבל פחות ממה שהצליח לחסוך לבד.

מי שתובע את הביטוח בגיל 85 - הפער פשוט עצום.

שאם מישהו הופך לסיעודי בגיל 70 הוא יצטרך כנראה למשוך כל חודש רק סכום מסויים ושאר הכסף יוכל להמשיך לצבור תשואה.

ההבדל בין ''סך הכל פרמיה'' לבין השווי, זה ערך הזמן

היישוב מאוד מגוון!!

יש בו גם ממש דוסים וגם ממש לא.

קהילתיות- אין יותר מידי. כן יש נסיונות לארגן פה ושם דברים אבל זה לא מורגש ביום-יום. לאנשים מסביב פחות אכפת מכל אחד שמגיע ליישוב מדובר גם ביישוב גדול. אבל זה משתפר לאחרונה

כן יש קהילה של הוותיקים...

יש המון יחידות להשכרה רובן 2.5-3 חדרים. יש מעט שיותר והן יקרות משמעותית...

היישוב מאוד נח מבחינת מיקום ויש פה סופר וקוופות חולים ואפילו בית מרקחת.

בתי ספר יש דתי לאומי או בית יעקב בתל ציון

2 מעונות

גנים יש את של המועצה ויש פרטי תורני יותר 

אנחנו אוהבים

משפחה? חברות? עבודה?

סביב מה האירוע?

לא נפגשתם שנים או שנפגשים קבוע?

זה שש נשים שהן משפחה(גיסות/אחיות וכו')

פשוט שיהיה עוד משו מעבר לפטפוטים וכו'. 

(בעיקר כל דבר מסתדר לו עם מכות.הוא ילד חכם.. דיברנו על זה אבל הוא אמיתי לא שולט בעצמו. וכשהוא משועמם, עצבני, עייף,  לא משנה מה הסיבה מכות זאת הדרך שלו) 

יעזור לו להיות יותר מודע לכוח ולגוף שלו,וייתן לו מקום להוציא אנרגיות.

כמו כדורגל, ג'ודו וכו'.

וכדאי גם שיהיה לו דרך לבטא רגשות כשהוא לא נסער אלא רגוע, ועם הזמן זה יעזור לו גם כשהוא נסער.

אפשר בחוג אבל אפשר לעשות על זה מאמץ ממוקד גם בהית.

בן כמה הוא?

מאוד שונה ילד בן חמש או שלוש עשרה...

אבל הרבה תלוי במדריכים.

לא יודע אם זו כוונתך.

עכ"פ דוקא אני חושב שכדאי לנתב את הכוחות האלה למשהו בסגנון אקסטרים,

שמרגיל אותו להוציא מרץ וריגוש בלי להוציא אנרגיה על מישהו אחר..

כמו כדורגל, כדורסל, שחיה, כושר, סוסים והסגנון. הם גם מצריכים דייקנות אז זה בכלל מלמד אותו להשתמש בחכמה באנרגיה שלו.

אגב, גם להחזיק כלב (אם מתאים), עוזר לפרוק הרבה אנרגיה, ומרגיל לדאגה ורגישות. 

זה דפוס התנהגות שהוא רואה בסביבה הקרובה שלו?

הרבה פעמים ילד לא יודע איך להתמודד עם מצבים או עומס רגשות והברירת מחדל שלו היא כעס ואלימות.

הוא יודע לבטא במילים את התחושות הפנימיות שלו?

אם הוא מגיע לנקודות רתיחה שכל דבר מסתדר לו בכעס ומכות זאת אינדיקציה למשהו נוסף שקורה לו בתוכו, בשכבות שמתחת לכעס.

ואם כן, לא בטוחה שחוג ג'ודו זה הפתרון.

הוא יסכים לדבר עם מישהו?  

אם אין מדובר בדבר בעייתי כמו שאחרים העירו את תשומת ליבך שצריך לוודא

אלא ילד קלאסי שפשוט מרביץ הרבה

אז מציעה כיוון כזה (תעבדי מהקל אל הכבד):

1) הוצאת מרץ: לדאוג שהוא יחזור הביתה עייף ממש, זה עושה ילדים רגועים ופחות מריבות

לשלוח לצהרון, פעילויות קבועות בחוץ (חוג זה רק פעם בשבוע, עדיף משו זול וזמין כמו טרמפולינה, אופניים, גינה)

2) עניני תחושה: הרבה חיבוקים, קיווצ'ים, מגע רך ומגע עמוק, תקלחי אותו נעים ומושקע, מאוד מרגיע את החלק הפיזי שבגוף ומלמד על רוך

3) תקשורת: לאחד מילדי שהוא ממש כעסן אני מאוד מקפידה לתמלל את התחושה

תופסת אותו בקצת כוח בידיים, פנים מול פנים, וממש אומרת "אתה מרגיש עצבני, אתה חושב שזה לא בסדר מה שהוא עשה לך, אתה רוצה להחזיר לו, אני מבינה אותך..."

וגם בשעה נינוחה אני משווחת איתו, משתפת אותו בתופעה, באיך הוא נראה, שואלת אותו איך כדאי לפתור את זה, איך אני יכולה לעזור לו לא להגיב ככה

זה ממש מרגיע לתקופות ארוכות, ועם הגיל זה יהפוך לטבע בעז"ה

כבר בצהריים

פשוט אין לי דברים חכמים לומר

❤️❤️

המון כוחות

למה את צריכה להגיד לו שהוא צודק שכולם רעים. איזה טוב יוצא מזה? אם את במילא מקשיבה אפשר גם סתם לשתוק לא?

אפשר גם להציע טיפול רגשי ואז מישהו אחר יצטרך להתמודד עם זה... ואולי גם משהו ישתנה...

ואם הוא עדיין לא יודע מה את חושבת על כל הסיפור הזה, זה אומר שאת פוחדת ממנו? כי אם אין פה פחד, כדאי לדבר על זה. 

ששיתפת, שהבנת שאת מתמודדת עם משהו

(לא אומר שחייב להרים ידיים)

אבל עצם ההבנה היא נקודה להאחז בה

ולא רק בגלל עליונות,

"אצלו הבעיה ולא אצלי"

אלא כדי לנתח מה גורם לקושי לחיות עם אדם כזה

וגם דרך אגב הפוך, עם אדם שלא איכפת לו מאיך הוא מרגיש, ושם את עצמו קבוע בפינה

לפי דעתי שניהם גורמים לעיוות בקשר

אבל חמור יותר אדם שלא נותן מרחב של סנטימטר

לחשיבה / רגשות של הסובבים אותו

לאו דווקא בן זוג גם ילדים, עמיתים לעבודה

מן הסתם כולם מחכים לקצת ספייס ממנו

וגם הוא בעצמו מן הסתם לא מודע לגזילת האנרגיה הציבורית והאישית שלו

ולעניינו:

יש אנשים לצערנו, שאיכשהו הכל חייב להסתובב סביב הצרכים הרגשיים שלהם.

תקראי על זה כאן בכתבה הבאה:

https://www.bekesher-letipul.co.il/post/narcissistic-mother

כתבה די מאוזנת לפי דעתי

זה לא בדיוק "לא אומר כלום".

זה קורה הרבה מאוד, יותר ממה שיודעים. גם כשהמגע בהסכמה ולא בכפיה, ככלל ניתן להגדיר אותו כפגיעה מינית.

כמו אמרה לי ראש אולפנא "נחשבת":  "הלוואי שהבעיה היתה שיש להן חבר".

מיניות זה נושא שמאוד מעסיק בני נוער,

מצד אחד זה גיל דיכוטומי מצד שני לא תמיד ברור להם מה מותר ומה אסור .

לפעמים מגע כזה אומר משהו לפעמים לא (אצל בנים יותר מבנות),

ובעיקר בעיקר יש לזה השפעות לטווח הרחוק.

יש הרבה מחקרים שמדברים על קורלציה וגם הרבה ששוללים.

אבל בפועל בשטח אפשר להגיד בהחלט שזה אומר הרבה מאותו רגע והלאה.

הרבה פעמים (ברוב המקרים שאני נתקלתי בהם) שיחה עם ההורים לא מתאפשרת מיד אם בכלל.

הרבה פעמים לנוער ולהורים מסר של "זה טבעי ובריא וטוב" מתנגש עם "זה אסור".

אפשר עוד להאריך אבל בעיקר על המשפט "זה לא אומר כלום"

ב"לא אומר כלום על מי או מה אותו אדם יהיה כשיגדל" - התכוונתי שזה לא בהכרח אומר שהוא הומו...

כתבתי זאת בתגובה לשרשור אחר (שנמחק כמה שעות אחרי שהוא עלה), שבו אמא תיארה שהבן שלה "מתנסה" בישיבה...

גם לי זה קרה באולפנא ואני לא לסבית.

נכון, לא בהכרח אבל זה לא לא (אצל בנים יותר מבנות).

יועץ בפנימיה חרדית אמר לי שהם פתרו את הבעיה כששמים יותר מזוג בחדר (ז"א אף פעם לא חדר יחיד או 2 בחדר), ותמיד יש ארון או שולחן שמפריד את המיטות ואי אפשר לחבר. אמרתי לו נו טוב שיש אותך שם לפתור בעיות.

איך לקרוא לזה תמימות או טיפשות?

אם הוא מתנסה הוא בטח לא יגיד לה.

אם הוא נתפס והצוות דיווח זה סיפור אחר.

@נחשון מהרחברון

הוא העביר בעבר סדנאות בייעוץ פיננסי

ובשביל לקצץ בהוצאות אני לא חושב שאתה צריך להתייעץ עם מישהו. לא מדובר בהוצאות מטורפות, אם אתה רוצה לקצץ אתה צריך פשוט לעבור על ההוצאות שלך ולראות על מה אתה מוכן לוותר, או האם יש תחליף יותר זול.

אני מניח שאתה תרצה להשתמש בכסף בזמן הקרוב (כאשר תתחתן בעז''ה), כלומר זאת לא השקעה לטווח הרחוק.

בהשקעה לזמן קצר עדיף לא לנסות להוציא את המקסימום, כי עם הסיכוי מגיע גם הסיכון.

במקום זה עדיף משהו סולידי, נזיל, שכנראה לא יקפוץ 30% בשנה אבל גם לא ייחתך ב-20% בשנה.

אפשר למשל קופת גמל להשקעה במסלול אג''ח, או לחלק את הכסף בין מסלול אג''ח לבין מסלול מנייתי, כאשר רוב הכסף הולך לאגח.

בקשר להוצאות שלך:

2,000 ש''ח לאדם זה כמעט סגפנות, אני לא רואה איך אפשר לקצץ את זה בצורה משמעותית בלי שרמת החיים שלך תרד בצורה קיצונית.

בשביל לחסוך עוד איזה 300 ש''ח בחודש, לא שווה לאכול אוכל פחות איכותי או לוותר על ההנאות המעטות שאתה קונה בכסף שלך.

עברתי על ההוצאות שלי בשנתיים האחרונות. וראיתי שפעם הייתי מוציא בממוצע 500 ₪ פחות, עד שהגיע יוני 2023.

דבר שני, ברור שאני מחפש דרך להוציא מקסימום כשלוקחים בחשבון שאני לא מחפש סיכון גדול.

דבר שלישי, לגבי העניין שאני אמור להוציא הרבה מהכסף על חתונה וכיו"ב, אני מתכוון לעבוד ב2 עבודות ולהרוויח כפול. מה גם שאני צפוי להרבה מאוד מילואים גם בעתיד.

אמנם לא מיד, אבל היום אתה מוציא 2,000 ש''ח בחודש בשעה שרק מעון לתינוק עלול להגיע ל-3,500 ש''ח...

בוא נאמר שבדרך כלל מי שהתקשה להסתדר כלכלית ביחיד, יתקשה הרבה יותר כאיש משפחה.

לכן מומלץ לחסוך ולהשקיע עכשיו, ולא להניח שממילא אחרי החתונה ההכנסות יגדלו ולכן יהיה קל יותר.

ובלי קשר לכלכלה - ישר כוח על המילואים 💪🏼

שאני אמור לחתוך הוצאות או לא?

זה שאני לא רואה יתרון גדול בלחתוך הוצאות כשממילא אתה מוציא רק 2,000 שח בחודש,

ומנגד - כן הייתי שומר טוב על כל סכום שכן הצלחת לחסוך ושתחסוך בעתיד. זה כסף שתצטרך אותו, בעז"ה, בעתיד הלא רחוק.

ובכלל, כדי להגדיל את החיסכון (כאשר ההוצאה כ"כ נמוכה) הדרך הכי יעילה היא הגדלת ההכנסה ולא הקטנת ההוצאות

אם תפרט בשביל מה טתה צריך את הכסף טו לפחות לאיזה טווח?

חתונה?

בית?

עסק?

פנסיה?

א. אני לא חושב שיש טעם לחסוך לפנסיה עוד לפני שיש לך מספיק בשביל ההוצאות שיגיעו עשרות שנים לפני כן.

במילים אחרות, אם עוד אין לך מספיק בשביל להתחתן למשל, אז תחסוך לחתונה ולא לפנסיה.

ב. ככל שהגיל עולה, כך אחוז האנשים שגרים בדירה בבעלותם עולה. בערך בגיל 30 (אי אפשר לראות מהתרשים בדיוק מתי) רוב האנשים כבר גרים בדירה בבעלותם.

כל החברים שלי אמרו שהצ'קים מהחתונה הגיעו ל80 אחוז לפחות מהמחיר של החתונה.

חוץ מזה שאני צריך פי 6 יותר בעובר ושב בשביל להתחיל לשלם משכנתא. שנתיים וחצי לקח לי להגיע לזה, אז אשאר רווק ואחסוך עוד שתיים עשרה וחצי שנים?

אלא למה שמגיע אחריה (חיים משותפים, ילדים).

בנוגע לדירה בבעלות - אין לך מושג כמה אשתך תרוויח, כמה כסף ההורים שלה יתנו לכם לחתונה, ואולי גם אתה עצמך תוכל להרוויח יותר בעתיד. לפעמים מקבלים ירושה נחמדה...

לא הייתי ממהר להספיד את הבעלות על דירה.

מצד אחד אתה מסביר לי שאני יכול לחסוך כסף לדירה ומצד שני אתה בא ומספר לי עד כמה שחיי נישואים הם יקרים?

זה לא הולך ביחד...

מצד אחד - באמת יקר מאוד לחיות כזוג נשוי

מצד שני  - אם אתה ואשתך תרוויחו בכל חודש מעל סכום מסוים, ומתוך זה תצליחו לחסוך כמה אלפי שקלים בכל חודש - בוודאי שתוכלו לקנות דירה.

חתונה זה לא רק הערב.

חתונה זה גם הכנות לפני

ריהוט הבית

לפעמים מעבר איזור לאחד הצדדים ולוקח זמן עד שמוצאים עבודה חדשה.

וחוץ מזה.

אל תבנה על המתנות.

רוב המתנות הגדולות מגיעות מהמשפחה הקרובה

(דודים. סבא. אחים הורים וכו')

א. המשפחה של חברים שלך זאת לא המשפחה שלך.

ב. אתה לא מכיר את המנהג של משפחה של שאישתך. יש משפחות שנהוג להביא מתנה פיזית צנועה. (לדוג' קרש לחלות/נטלה/סט כוסות)

יש משפחות שנותנות כוסות למתנה לחתונה??

אולי כדאי שאני אגיש מגשים של פיצה לחתונה שתהיה בתוך מגרש כדורסל?

ואתה יכול להגיש פיצות בחתונה שלך.

כמובן אם אישתך לעתיד גם תרצה בזה.

כל מיני כלים לחתונה

קרש חיתוך

קערה זכוכית 

בקושי כסף...

אפשר לתת או לא לתת, וכמובן אפשר לתת מה שרוצים

אצלנו המתנות ממש לא כיסו את החתונה..

אצלינו רוב האורחים הביאו מתנות - כלי בית, סיר, פלטה או כיסוי לפלטה וכד'. אגב, אלו שהביאו, למשל החברים מהישיבה לא הביאו בכלל כמו שלא ציפו שאני אביא להם.

גם מעט הצ'קים שכן הגיעו - היה פשוט להורים של שנינו, שהם מתנה לנו, למרות שההורים מימנו את החתונה.

רק חשוב להיות מודעים. 

אם צד אחד משלם מראש במחשבה שהצ'קים יחזירו, אבל הצד השני בסגנון שמביאים תמונה לבית  או כיסוי לחלות והבחור מזמין חמישים חברים שלא מביאים כלום (או מעבירים מעטפה שכולם שמים בה משהו, זה יכול להסתכם במאתיים שקל) - זה יכול לצאת בעייתי.

לקחת את המושכות ולנהל את זה בחכמה יתרה

בצורה שאף צד לא ירגיש אי נוחות 

שים באגח ממשלתי או בקרן כספית שים שם שישה חודשי הוצאות.

אחר כך שים את היתר בקופ"ג בשביל חתונה והוצאות משפחה עתידיות, ככל שאתה מעריך שתממש אותה יותר מאוחר כך תלך על המסלול המנייתי יותר.

פנסיה אם אתה שכיר המעסיק אמור לדאוג לך, אם אתה עצמאי תדאג להפקיד לפחות 15-18 % מההכנסה נטו שלך לקופה, זה מאוד קשה אבל יהיה לך יותר קשה אם לא תדאג לעצמך.

בהצלחה.

בדרך כלל באמת פחות בשרשורים בפורום.
 

אני לא יודע לאיזה פערים את מתכוונת, אבל בגלל שלכולם יש פערים אני מרשה לעצמי לענות

שלומדים איך לדבר ואיך להגיד, ולומדים את השפה של הצד השני כי גם אם מדברים באותן מילים הן המון פעמים עם משמעויות שונות.

ומכירים את עצמנו, על התגובות האוטומטיות שלנו, על הדברים שמפעילים אותנו,  על הנחות היסוד שלנו שמותר לערער עליהן.

ובגלל שהתהליך הזה הוא זוגי, ואם הוא נובע מרצון אמיתי לשייכות ולקשר, ובאמת בענווה וברצון לשמוע ולא רק לצדוק, וביכולת להגיד טעיתי, מצטער...אז נוצר בינינו משהו חדש, רק שלנו,  של התקדמות והתקרבות, של יכולת ללמד זכות ממקום עמוק שמכיר את החולשות והפגמים- שלי ושלו. וכמו שאדם מכיר את עצמו עוד ועוד לאורך השנים, ככה זוג מכיר ולומד את עצמו, את השפה,  את הייחודיות, את העולם שהוא רק שלהם.
 

ובע"ה ככל שהמקום המשותף שלנו,  של הדרך שלנו, גדל - הביטחון גדל, והשייכות גדלה...

והצד היפה

יש המון צדדים יפים,

אבל הכי הכי זה הצד של המקום בעולם, של הביטחון והיציבות.

בקרוב מאד בע"ה תיראי פירות מתוקים ובעזרת השם שהמאמצים שלך יניבו משהו חדש וטוב❤️❤️❤️

ביני ובין בעלי יש פערים ערכיים ומעשיים גדולים ועברנו משברים קשים.

היינו בטיפול זוגי כשנה וחצי ועזר מאוד, אפילו שלפעמים הייתה הרגשה "למה לחטט בפצעים, זה רק מציף עוד יותר".

הפערים עדיין בהחלט כאן ויש גם מריבות כי הערכים נשארו שונים וגם סתם אנחנו זוג נורמלי אבל הקשר חזק וטוב, יש תקשורת מצוינת והאהבה פורחת ב"ה (כבר הרבה שנים אחרי הטיפול הזוגי).

כי יש הרבה במשותף, השקעה הדדית ואמונה בצד השני.

למדנו לתקשר ולדבר וגם לפרק את המריבות ולא רק להשלים (כלומר אחרי שהרגשות הסןערים נרגעו ממש להגיד איך הרגשתי, מה רציתי, להתנצל...)

מה שכן, גם כשדיברנו על גירושים זה היה בכאב לב גדול ועדיין הייתה שם אהבה משמעותית, יחד עם קשיי תקשורת קשים (להערכתי אם לא היו ילדים היינו מפרידים כוחות, כי חשבנו שזה אבוד. אני לפחות).

באמת אחד הנושאים הקשים ביותר בזוגיות הוא לא ההווי היומיומי אל אפערים בערכים ואידיאולוגיות. 

ולכן לפני החתונה חשוב לשים לב לדבר הזה. 
ואם כבר התחתנו ברוך השם לטובה. 
אז חשוב לשים לב מה בערך של בן/בת הזוג 
ממש סותר את הערך שלי. ולנהל על זה שיחה. 

חשוב לזכור שמערכת הערכים שלנו בנויה פעמים רבות על תבניות שקיבלנו בבית או במוסדות החינוך. 
 

והיא ניתנת לשינוי על ידי החלטה קוגניטיבית. 
זו מערכצת הערכים שלי 
וסדר העדיפויות שלי 
ולכן אני יכול לנהל את זה כל הזמן. 

שאהבה פורחת אצל כל אחד בצורה שונה. יכול להיות שיש אנשים שמסוגלים לריבים נוראיים עם משהו שנראה מבחוץ חוסר כבוד הדדי וכעס גדול ואחרי זה הם ישלימו ויראו כמו זוג יונים בסרט ושום טינה לא נשמרת אצלם  לעומתם יש זוגות שויכוחים לפעמים על דברים קטנים יכולים להתרחש במשך זמן רב והכל נרשם ונזכר ויש מתחת לפני השטח מתיחות אבל על פני השטח הכל טוב. מחייכים אחד לשני וחיים ביחד. ויש גם באמצע ויש גם שיודעים להתווכח בלי לריב באמת ויש כאלה שמכורח ההרגל וכי לבד זה לא יותר טוב,הם ביחד כבר 50 שנה ומי אמר שזאת לא אהבה?

בקיצור אהבה פורחת זה משהו אחר אצל כל אחד.

יכולה להגיד על עצמי שכבר נשואה המון שנים, שהיו ויכוחים והיו מריבות והיו גם המון רגעים שמחים וברור שיש פערים. אין שני אנשים בדיוק אותו הדבר. אבל ההבנה ביננו היא שהתחתנו בסיעתא דישמייא ומכיוון שכך אין מצב שניפרד בע"ה. אנחנו שייכים אחד לשני עוד מלפני שנולדנו, אז איזה עוד אפשרות בכלל יש לנו? אם הקב"ה הוביל אותנו עד לכאן אז כל משבר הופך לאתגר שצריך לגדול ממנו.

הגישה הזו עוזרת לי, זה לא חייב לעבוד למישהו אחר. ויש מצבי קיצון שדרוש גירושין. אבל אם 2 בני הזוג כן רוצים לעבוד ולהיות ביחד אז בטח שהאהבה יכולה לפרוח.

לדעתי העיקר הוא: לתת כבוד לשני גם אם כועסים עליו או נעלבים ממנו. להאמין בטוב אצל השני ולפתח עין טובה עליו להזכיר לעצמנו שיש כלכך הרבה חיובי. ולסלוח, כלכך חשוב לסלוח ולשכוח. מזכירה לעצמי שאם אני מצפה שהקב"ה יסלח לי רק בגלל שביקשתי, איזה זכות יש לי לא לסלוח לבעלי?

בהצלחה

גם להתפלל על זה חשןב

רואים שאת בעלת ניסיון. מאחלת לכם עוד הרבה שנים של אהבה פורחת

ב''ה, טוב לנו!

כמו שנאמר רבות בפורום - הוא לא משקף את המציאות נכונה. אנשים נוטים להשקיע יותר אנרגיה בתיאור דברים רעים מאשר טובים. (צרכן יצא מדרכו כדי להתלונן על מוצר או שירות גרועים, בעוד שצרכן מרוצה ככל הנראה לא יקדיש את אותו המאמץ לפרגן)

יש זוגות שטוב להם. חד משמעית.

כשיש פער, מתקשרים אותו. מכירים בו בראיה מציאותית וכנה, קוראים לו בשמו, ואז מדברים עליו ופותרים אותו.

השקעה נושאת פירות! גם כשהיא לא קלה, ובמיוחד כשהיא לא קלה, אחרי שמתקדמים כברת דרך, אפשר להביט לאחור בגאווה ולומר: ''וואלה, תראו אותנו''.

אני אוהבת לומר שעם מספיק רצון טוב ויצירתיות אפשר לפתור הכל.

כשבאים ממקום שרוצה להיטיב ולא מתקבעים מחשבתית, הכל פתיר. אז יש פער. אוקי. לא נלחצים. מדברים. מבינים מה כל אחד חושב, מרגיש ורוצה, ואז מדברים עוד ומחליטים מה עושים ת'כלס.

אני באמת חושבת שברגע שבדברים החשובים הזוג דומה מספיק - כל השאר זה ניואנסים. חלילה לא כדי להקטין את החוויה של שונות בין בני זוג! אבל אם זוג דומה מספיק בגישה שלו לרוב הדברים הגדולים (חינוך ילדים, התנהלות כספית, רמה דתית, אהבה כלפי בן הזוג) אז כל מה שנשאר זה לכוונן את הזוגיות כדי שתהיה כמה שיותר מדוייקת וטובה. ואם יש דבר אחד גדול שיש בו דעות חלוקות, בעזרת ה' תמימות הדעים בשאר הנושאים מאפשרים בסיס יציב ואיתן לדיון ובירור של הנושא.

(בשולי הדברים - אני חושבת שבסופו של דבר מה שקריטי הוא ה''ת'כלס''. הרי לא משנה כמה שונות יש. משנה מה עושים בפועל. מה השורה התחתונה. ועל גבי זה - איך כל אחד מרגיש כלפי הנושא. אז אם יש פער דתי, אבל יש הסכמה על איך מתנהלים בבית בפועל, לאיזה מוסד שולחים אליו את הילדים ושני בני הזוג מרוצים - זה לא משנה שיש פער השקפתי. אני מרדדת את הדברים, הם הרבה יותר עמוקים ומלאי ניואנסים, אבל העיקרון של ''שורה תחתונה'' חשוב בעייני)

אני מקווה שזה עזר במשהו. 

הרבה מזוגיות בריאה היא אינטימיות. אז לטוב ולרע לא רואים כלפי חוץ את מה שעובר על הזוג בתוך ביתו פנימה. 

וקונפליקטים.

זה קורה בתחילה כמעט על בסיס יומיומי, ועם הזמן לומדים לשנות הרגלים ואופי וצורת חשיבה והתנהגות והתנהלות והפערים הולכים ונעשים נדירים.  

ורובינו, רוב הזוגות בעולם, מתמודדים בהצלחה רבה עם הפערים.    
 

אנחנו בני אדם - עם מטען חינוכי והרגלים ואופי.  

גם עצם החיבור של גבר ואישה נושא עימו פערים עמוקים בהמון דברים.  המוח הנשי והמוח הגברי שונים בהמון דברים - ומשלימים זה את זה בהרבה דברים אחרים.  

נכתבו על השונות בין גברים ונשים ספרים, ומאמרים - הספרים המפורסמים שבהם:

- גברים ממאדים ונשים מנוגה

- מאדים ונוגה בחדר מיטות

  (כאן בפורום הדתי ובפורמט הפתוח לא ידברו על זה. אך 
 יש פערים גדולים בנקודה הזו במיוחד, בגלל צרכים רגשיים מאוד שונים בין גברים ונשים). 

הרצאות וסרטים טובים מאוד ביוטיוב של פרופ’ יורם יובל על ההבדלים בין המוח הגברי לנשי.

להבדיל אלף אלפי הבדלות - אצל זוגות חילוניים שגרים ביחד לפני החתונה, במטרה, לכאורה, להכיר אחד את השניה באופן הכי מעמיק ואמיתי , לפני הצעת הנישואין- אחוז הגירושין עצום לאחר כמה שנות נישואין.

כי גם כשחיים ביחד, בהמשך החיים מגיעות התמודדויות שלא היו לזוג ללא ילדים.

כפי שפתחתי וכתבתי, החיים מזמנים לנו התמודדויות עם פערים עם בסיס יומיומי כמעט.

כשיש חיבור ואהבה ורצון הדדי להכלה ורצון להשתנות ולתיקון פערים וקונפליקטים, לוותר ולבוא לקראת - הרי גם כשהחיים נעשים מורכבים יותר, עמוסים יותר, והרחבת המשפחה והקשיים המתלווים לגידול ילדים מוסיפים עוד קומה להתמודדות עם פערים וקשיים, הדברים מסתדרים לרובינו המוחלט.  

בהצלחה לך!!

חג שבועות שמח!!

זוגיות זה דבר מהמם!

הדבר הכי טוב והכי חכם שעשיתי בחיים הוא להתחתן. חד משמעית.

אין דבר כזה זוג בלי פעריםאבל בהחלט אפשר לגשר ולתקשר עליהם. לשים את הפערים על השולחן, ולדבר עליהם בכנות ובעדינות

 והשקעה זוגית בהחלט נושאת פרות. גם, ואולי בעיקר כשהיא לא קלה.

נסעתי ברחובה של עיר וראיתי אדם מבוגר מאוד, 75-80 בהערכה גסה, הולך ברחוב עם זר פרחים.

אני מנחש שהוא קנה לאשתו לכבוד החג.

אותי אישית זה ממש ריגש ומילא באופטימיות 🙂

ואת זה גם לקח לי זמן ללמוד.

האיש לא בדיוק שם לב לזה, אבל הוא מגיב לאישה שלו. 

האישה היא הכוח המניע, והיא קובעת הרבה בשאלה איך ייראה הקשר.

ככל שתהיי רכה יותר ונעימה יותר- תקבלי יותר.

ככל שתבואי עם דרישות וביקורת ו"מגיע לי" (גם אם בצדק!!)- פחות סיכוי לשיתוף פעולה מצדו.

בתור מישהי ביקורתית מבטן ומלידה, זו ממש עבודה פנימית של חיים.

יותר לשחרר, פחות לבקר.

לבקש בנעימות ומתוך נתינת מרחב ולא באופן דורש ולוחץ.

לא "לירות"

אלא יותר להקשיב.

תקשיבי לגבר שלך, הוא מנסה להגיד לך דברים. גם אם זה יוצא בצורה עקומה, הדברים שהוא אומר הם חשובים.

וגם- תמיד תהיי קשובה לכוחות שלך.

את רוצה משהו? תגידי. בלי להתבייש. בלי לחשוב האם זה אנוכי מצידך. האם זה בסדר בכלל לבקש דבר כזה.

תטפחי את עצמך. גם באישיות וגם בתחביבים. אפילו כשיש ילדים. אל תחיי בתחושה של החמצה, כי אף אחד לא יפצה אותך בחיים האלו. את בונה את החיים שלך, אז תהיי מאושרת במה שיש לך.

והשוואות זה לא טוב.

ממש לא טוב.

גם אם הן נראות לך שיר האמת והצדק והיושר.

הן נטו צובעות את בעלך בשחור, בשעה שהוא לא כזה. הן גורמות לך להאדיר את המגרעות שלו, ולהסתכל על היתרונות שלו כמובנות מאליהן. וזו טעות!

פרגון הדדי ומילים טובות ומחזקות הן השמן ליחסים טובים. 

במקום לבקר אותו שהוא לא מספיק,

בקשי בעדינות ומתוך מרחב, ולאט לאט זה יקרה. תני לא אשראי לאורך זמןןןן

איזו מקסימה את על השאלה שלך ❤

רוצה לכתוב לך עליה גם בקצרה וגם בהרחבה

אז בקצרה:

כן, יש זוגות רבים שטוב להם. ומאוד.

כן, יש זוגות רבים שלמרות הפערים מצליחים לגשר עליהם ולחיות יחד באהבה גדולה.

כן, יש זוגות רבים שההשקעה הזוגית, גם כשהיא לא קלה,  שלהם נושאת את הפירות הכי מתוקים שיש.

וכן, יש זוגות רבים שמבינים שזוגיות היא לימוד.

לימוד לכל דבר.

שתורה היא ולימוד היא צריכה.

ולומדים.

לומדים זוגיות.

ומשקיעים אנרגיה. אקטיבית.

ובונים

ויוצרים אהבה

ובונים ויוצרים זוגיות טובה ומטיבה

ומשקיעים עוד ועוד גם לאחר 30 ויותר שנות נישואין, 

כל יום ויום,

ולא לוקחים לעולם אחד את השני/ה ואת הזוגיות שלהם כמובן מאליו,

וממשיכים לגדול ולהתפתח עוד ועוד ועוד.

גם באדם האינדיבידואלי שהם, וגם בזוג שהם.

והם לרוב לא יציגו את כל הטוב שלהם כלפי חוץ,

גם כי הטוב הזו הוא *שלהם* ובינם, קודש הקודשים שלהם.

גם כי הטוב הזה יכול אולי להכאיב למישהו אחר.

גם כי לא מרגישים צורך לשתף בטוב וכשטוב (אלא בעיקר כשפחות טוב וצריכים עזרה או לפרוק...)

ושוב גם ובעיקר כי הטוב הזה כל ייעודו, מטרתו ומקומו הוא ביניהם בלבד. זו הברכה שלהם, האחדות שלהם, האהבה שלהם, הביחד שלהם והאור הייחודי רק לשניהם.

ובהרחבה -

השאלה הזו "מדוע בכלל כדאי להתחתן?" היא שאלה משמעותית וכדאי לעיין בה.

חשוב מאוד שנזכיר זאת לעצמינו, לבית הפרטי שלנו, למקדש שלנו.

אז מדוע בעצם מתחתנים?

כותבת כמה סיבות עיקריות, כמובן שיש עוד:

1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.

2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה הופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.

3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.

4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.

כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.

המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,

ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו... 

5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו,

רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,

וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו.

מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,

לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"

מכ"כ הרבה סיבות,

עבורי זה עיקר החיים,

רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,

גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,

מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,

מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)

מחויבות שלמה,

אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,

מסגרת שממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".

וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"

ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?

למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?

קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -

הוא בני הזוג עצמם.

והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.

הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.

האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,

או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.

איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.

כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין  - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.

ואתן מספר דוגמאות -

קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:

- לדוגמא "עול הפרנסה".

עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,

גם על רווקה,

גם על זוג ללא נישואין

וגם על זוג במסגרת הנישואין.

אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,

ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,

אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.

- "גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים"-

גם כאן

אם אדם רוצה ילדים,

ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.

אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.

- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.

- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" - 

גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.

כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.

אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,

מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.

אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...

וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.

 שינויים ומעברים בחיים-

- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,

בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,

גם חזרה בשאלה של בעלי,

גם דיכאון אחרי לידה,

גם משברים אחרי הלידות

גם מחלות של הורים 

ועוד הרבה דברים -

ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.

מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.

לא חלילה המפריע לכל זה.

אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.

והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.

ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,

ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.

לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,

ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.

- "קושי לשמר תשוקה" -

לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו -  גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.

גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח, 

גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך לחדש, לגוון, להעמיק, להשקיע

ובשניים זה נותן הרבה יותר.

לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -

1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.

2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,

ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין,

הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין

*המודעות* שלנו לכך

וההשקעה שלנו בפועל לכך.

- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין

מהי המהות של הנישואין,

תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה

(אם תרצי אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמם)

- ורוצה גם להזכיר כמה דברים חשובים שכולנו צריכים לזכור:

כאשר מתחתנים ונשואים כך וכך שנים - 

נסיבות החיים משתנות.

האהבה נשארת, קיימת – אך חייבים לטפח אותה.

כמו כל דבר שדורש אנרגיה כדי להתקיים – כך בדיוק גם האהבה והזוגיות.

השקעה ונתינה יוצרות אהבה.

את הרגש אפשר ליצור. הוא לא צריך "ליפול מהשמים". זה לגמרי אקטיבי ולא פסיבי.

כך גם תשוקה, אהבה, זוגיות, רגש – אקטיבי לגמרי ולא פסיבי!!!

לא להיבהל מזה – לעבוד על זה. להשקיע בזה זמן, מאמץ, אנרגיה, כסף, משאבים, לימודים, ניסיונות, השקעות. עוד ועוד ועוד – בסוף זה משתלם ועוד איך!

ואם אנחנו מצפים שמשהו ישאר פרפרים לנצח בלי להשתנות ותולים תילי תילים של תקוות וציפיות מבן/בת הזוג כאילו הם יכולים לספק את הכל כולל הכל - צריך להבין שלא כך היא. החיים עצמם משתנים, האנשים משתנים, העומס גדל, האחריות גדלה, השנים עוברות – צריך לקחת את *זה* בחשבון – לא לכעוס ולהיות מתוסכלים מבני הזוג, אלא להבין שמציאות החיים היא היא זו שהשתנתה ולכן יותר ק/שה!

אז בלי כעס, לנסות לראות איך *אנחנו* פותרים את הבעיה *שלנו*.

ומדוע זה כ"כ קשה בדור הזה? (כמובן בהכללה ובלי להיכנס לעומק ולדקויות של הדברים):

1.בעיקר בגלל ה*אני במרכז* - קשה מאוד לראות את האחר, להביןאותו, להיכנס רגע לצד שלו.

יש ריכוז בלתי פוסק באני ועצמי ואגואיזם מוחלט.

2.וגם בגלל דור האינסטנט – הכל הכל חייב להיות כאן ועכשיו! או שזה כאן ועכשיו או שאין כלום!

וזה לא עובד כך.

זוגיות, אהבה זה תהליך. ת ה ל י ך! לא הכל בא באינסטנט.

כמו כל דבר טוב בחיים – צריך להשקיע, לעמול, להזיע, לעבוד קשה. כמו הריון, לידה, גידול ילדים, כושר גופני, שמחה - זו עבודה!!!

ואם משהו לא עובד וקשה – אז לא לברוח ולשבור את הכלים ולא משחקים! אלא לעבוד! לתקן!

ל ת ק ן! אנשים כבר שכחו מה זה לתקן. היום ישר זורקים לפח וקונים חדש, מרגישים שכך גם בזוגיות – אפשר לזרוק ולקנות חדש אם לא טוב.

אבל לא מבינים שגם עם השני/השלישי וכו' יקרה בדיוק בדיוק את אותו דבר!!!

למה?

כי שוב אגואיזם

כי שוב אינסנט

כי אין אדם מושלם בעולם

כי כל אחד עם היתרונות שלו והחסרונות שלו.

ומחליפים חסרון אחד מחיסרון אחר.

מחליפים קושי אחד בקושי אחר.

צריך לתקן, לעבוד על זה קשה, מהשורש, לדבר, לתקשר, לפתור – ואז האהבה גדלה ומתעצמת ונהיית עמוקה יותר גדולה יותר ורחבה יותר ככל שהזמן עובר ולא להיפך!

3. גם התקשורת הבינאישית נהייתה מאוד דלוחה וקטנה בדור הזה ככל שעובר הזמן.

כבר מגילך 0 רגילים להיצמד למסכים, להיות שקועים בעולם וירטואלי, אין קשר עין, אין פתירת בעיות פנים מול פנים, אין שיח אמיתי ועמוק, הכל מסך, הכל שופוני, הכל חיצוני, הכל ויזואלי ותמונות וריטושים – פלא שאנשים לא יודעים לתקשר ולהסתדר עם אנשים אחרים?! ועוד בני זוג?!

צריך לחזור לדבר, בלי מסכים. לחיות את העולם באמת כמו שהוא ולא דרך המסך.

לחיות. ל ח י ו ת!

לנשום, להכיר, להעמיק, להביט בעיניים, יצירת אינטימיות טובה ומרירה. זה דבר חשוב מאין כמוהו.

4. התרבות מקדשת מסרים לא מציאותיים ו"הוליוודים" בכל מה שקשור לאהבה, ממש מסרים שחותרים תחת מוסד הנישואין הקדוש, אם זה בבדיחות, בבגידות, באיך שמסתכליםפ על דברים, בסרטים, בתרבות, באנשים עצמם – נראה שכמעט כולם שבויים במסרים מעוותים מאין כמותם על נישואין זוגיות ואהבה אמיתית מהי. והמוח של האנשים נשבה בזה ומאוד קשה לצאת מהמוסכמות האלה ולחיות באופן נכון ובריא.

5. המובן מאליו – הנשק מספר אחת של האהבה והזוגיות.

שום דבר לא מובן מאליו!

להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.

כך גם ניתן לראות זוגות שחיו 10 שנים ביחד לפני החתונה, כולל הכל, ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.

איך זה יכול להיות?!

לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!

כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל, לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.

ואחרי החתונה? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.

רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,

הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה, עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או גירושים בפועל.

לדעת שהמובן מאליו הזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.

אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!

שאם משכילים ללמוד זוגיות ולעבוד נכון זוגיות או אז הקשר ואהבה רק מתעמקים!

נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!

מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה.

--------------------------------------

ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:

אהבה -

היא התחייבות ללא תנאים

כלפי אדם לא מושלם

לאהוב

זו לא רק הרגשה חזקה

זו החלטה.

זו בחירה.

והבטחה.

מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*

תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.

קצת מההוא,

את זה מההוא,

את זה מההיא -

ויוצא מר/גברת מושלם/ת

ובכן,

לצערנו זה לא קיים.

ולא רק שזה לא קיים,

כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,

יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...

בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.

וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל

ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.

הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.

עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,

עם כל פרט גופני של מי מהם,

עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,

עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם

וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -

ו...

זה הרבה.

זה לא קל.

צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.

ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.

התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.

מה יקרה אחרי החתונה?

אם תכירו מישהו אחר?

זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.

אז הוא שלך.

וזהו.

אין עוד אחרים.

אין.

עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*

ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*

כאשר את במצב של כבר מצאתי,

אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.

הוא שלך, ודי.

וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -

ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,

ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,

ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,

ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.

- ולגבי ההחלטה להתחתן עצמה - אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה

שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.

ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.

להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.

לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם. 

להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-

ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.

לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.

הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.

התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני. 

שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.

עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.

אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.

חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.

בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים

ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.

לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.

עמדנו תחת החופה - אז *זה זה* וזהו!

המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?

החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!

הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.

זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...

בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!

*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.

בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.

רק הקב"ה לבדו מושלם.

אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.

אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.

אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.

הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה

זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!

אם תבחרי להיות שם,

אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,

ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!

*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,

*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!

וכמה שזה חשוב לומר זאת,

כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע

בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,

ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!

וזה פשוט לא נכון!

מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!

להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,

להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,

ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!

ההבחירה הזו,

האמירה הברורה הזו,

תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,

להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,

להשקיע ולתת,

להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך

וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.

בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*

וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.

וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,

אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.

באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.

אמנם, אחרי שמתחתנים,

אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.

אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש

אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו

וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.

אז במודע להעניק

במודע לחשוב על השני

במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו

במודע הכל.

ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.

לנו טוב ברוך ה'!!!!

ויש פערים!
ויש גם מריבות וקשיים...

אבל בטח שאפשרי וטוב לנו ביחד

צורך המון עבודה קשה השקעה הדדיות ורצון טוב,

זוג שלא יעבוד קשה על הזוגיות שלו לא יהיה לו קל ובמקרים מורכבים יפרד

עזרתם לי להכנס לפרופורציות.

אגיב יותר בפירוט בהמשך בע"ה

אנחנו נשואים כשנה וחצי וב"ה טוב לנו מאד מאד.

לגבי פערים, עד כה לא נתקלנו בפערים משמעותיים בינינו.

אני יכול להעלות כמה נק' שבעיניי עזרו לזוגיות שלנו להיות טובה:

1. שלכל אחד מאיתנו אכפת מהבן-זוג יותר מאשר עצמו.

2. שאם יש ציפיה שדברים יקרו, זה לקחת את האחריות על עצמך.

לא לצפות מבן-הזוג שהוא זה שימלא את הציפיות שלך, ולא לתת לו ביקורת על כך..

3. לרצות להתקדם ולהשתפר ולהיות מסוגל לקבל ביקורת בונה.

4. לדבר בצורה הכי כנה, ולכבד את כל מה שבן-הזוג אומר.

כמובן שזה מתבסס על זה שההחלטה להתחתן הייתה שיש כבר היכרות שהפערים לא גדולים מדי ושיש הערכה הדדית זה כלפי זו.

בנוסף, אנחנו לומדים ביחד ספרים רוחניים ופרקטיים על זוגיות.

אשתי גם הלכה לסדנת זוגיות לנשים.

ואנחנו משתדלים כל הזמן ללמוד ולהשתפר..

לא יודע אם יש לזה משמעות (מן הסתם כן), אבל הזוגיות שלנו הגיעה לאחר 12 שנות חיפושים..

זה מורכב, מצריך התפתחות ומודעות אישית, לבוא בגישה בריאה ובונה, לדעת להשקיע, לתת, לשחרר ומהצד השני לשים גבולות ברורים לדברים חשובים.

לכל אדם יש תקופות של עליות ומורדות, עם השפעה ישירה על הזוגיות, גם פה צריך ללמוד להעביר את התקופות הבעייתיות במינימום פגיעה בשני ולצאת מחוזקים ממשברים.

אם פועלים נכון, הזוגיות היא תוספת לחיים ולא מטרד. בתקופות טובות זה יכול להרגיש גן עדן, בתקופות מורכבות זה מרגיש מורכב, אבל עדין יש משענת ושותף לחיים.

אבל אנחנו יחד קרוב ל25 שנה

ויש לפעמים פיצוצים בעיקר על דברים שקשורים לחינוך ילדים אבל טוב לנו מאד ביחד ולא הייתי משנה כלום 

מה זה השקעה זוגית?

יש השקעה שלך עצמך בקשר הזוגי, דהיינו לעבוד על עצמך

וזה משפר את הזוגיות בעקיפין

בעקרון את צריכה לעבוד על עצמך, את לא יכולה לגרום לו לעבוד על עצמו

לעניות דעתי, מדברת בשם עצמי מה אני מרגישה,

זוגיות זה דבר שגם כשיש קשיים, בסוף זה נותן תחושת יציבות ושייכות

זה משפחה

ולכן זה חשוב מאד

אני חושבת שגם אם אתם שונים) כדברייך פערים) יש משהו בפנים שבגללו בחרת את בעלך, נכון? תחשבי טוב, אולי בזכות תכונה כזו או אחרת, אז תאהבי את זה בו

ותמיד תגלו דברים שונים אחרי החתונה,זה קשה, ומצד שני מצמיח ובונה את האישיות כי זה מישהו שמכיר אותך טוב וכביכול מקשה עליך בדברים מסוימים וזה מכריח אותך לפתח את עצמך ואת נהיית יותר בוגרת ועצמאית בזכותו

בהצלחה יקרה וחיבוק ענק

כל זוגיות מורכבת מטבעה מעליות וירידות אבל גם בזה יש סולם . 
יש אדם שגר בהרים ואז גם אם הוא יורד הירידה היא מגובה 700 מטר ל650 . 
ויש אדם שהוא גר בעמק וגם כשהוא עולה הוא מגיע ל20- 

כדי להגיע לממצב של "גר בהרים" ויציבות זוגית במצב עליה

נדרשת עבודה זוגית לאורך זמן . 

זוגיות כמו כל תחום אחר בחיים דורשת השקעה . 
השקעה היא תמיד בשלושה מישורים
זמן.כח. כסף. 

כשזוג מחליט להשקיע אחד בשני 
לאורך זמן נוצר קשר רגשי עמוק של אהבה. הכלה . שיח כנה. 
 

ואז גם כשרבים הריב הוא  "ריב נכון וטוב" 
ריב עם מיליםפ נעימות ומכבדות . 
ללא ניסיון לפגוע 
עם מילות חיבה תוך כדי הויכוח. 

הדברים האלו הם אפשריים . 
הם לא סיסמא 

בר4וך השם זוגות רבים חווים את החוויה הזו.
כמובן זה דורש עבודה 
אבל.. 
זוג שעובד ומפתח אינטימיות רגשית 
אין בעולם תענוג גדול מזה 
 

זה משדרג את כל תחומי החיים ממש. 
בהצלחה 

זוגיות טובה דורשת תחזוק הדדי

להשקיע בתשומת לב ( מחוות יומיומיות קטנות, לשים לב לפרטים קטנים שעושים המון), בלמידה כיצד לנהל זוגיות טובה יותר - צריך לחזור ולשנן גם עקרונות מוכרים, בעין טובה הכלה, נתינה.

זו השקעה שנותנת המון כח ושמחה, סיפוק וברכה וממש חוזרת חזרה דווקא כשלא עושים על מנת לקבל חזרה..

גם בזוגיות טובה יש תקופות של עליה ותקופות שדורשות יותר כיוונון וחיזוק, בעבודה משותפת גם תקופות של "ירידה" מביאות לצמיחה וחיבור מחודש ועמוק יותר.

עם בן זוג מתאים עם מידות טובות בעז"ה יכולה לצמוח זוגיות נפלאה.

קודם כל תודה על השרשור הזה!

גרם לנו להניע סוף סוף כמה דברים.

אנחנו חושבים לקחת הלוואה כנגד סכום שיש לנו בקופת גמל (לרכב). מפקידים לשם כל חודש סכום נחמד וכרגע זה נמצא על סיכון גבוה.

אם נרצה לקחת הלוואה כנגד הקופג נצטרך להוריד לסיכון בינוני לפחות.

יודעת שקשה קצת לענות אבל השאלה בגדול האם זה שווה את זה .

בסוגריים אשאל גם לגבי קרנות איריות, הבנתי שהן הכי שוות מבחינת מיסוי, השאלה לגבי אופן ההשקעה וכמה מסובך זה

שאלה נוספת לגבי ביטוח בריאות

כרגע כל המשפחה מבוטחת במאוחדת שיא, מהעבודה יש לי ביטוח בריאות משתלם ואני יכולה לבחור אם אני רוצה את המשלים שבן או את כולו (בתוספת 4 שח לילד ו15 למבוגר).

הסוכן שכמובן אני לא ככ מאמינה לו אמר שמסובך מאוד להוציא מהקופת חולים כספים וכמעט תמיד הם לא משחררים ולכן כדאי לי לקחת את הביטוח הכולל.

חשבנו אולי לוותר על מאוחדת שיא וללכת על הביטוח הכולל, זאת מחשבה הגיונית?

תודה מראש!

א. יש חברות שלא מחייבות לשנות מסלול השקעה בשביל לקחת הלוואה, למשל מיטב ומנורה (אני יודע על שתיהן אבל אולי יש עוד). אם קשה לכם לוותר על המסלול, תשקלו לעבור חברה. אולי על הדרך גם תרוויחו דמי ניהול טובים יותר.

ב. אין לי מושג לגבי קרנות איריות, אבל בכל מקרה זה רלוונטי רק בהשקעה דרך ברוקר ולא בהשקעה דרך קופות גמל, פנסיה, השתלמות וכו'.

ג. לדעתי, הביטוח האופטימלי הוא שב"ן+משלים שב"ן.

הסוכן רוצה לצרף אותך לביטוח הכי יקר, אין בכלל ספק שיש לו אינטרס ברור ללכלך על קופת החולים שלך.

בשבן ברוב הדברים את בכלל לא מבקשת מהם החזר אלא מראש משלמת השתתפות נמוכה, ובדרך כלל את גם לא צריכה אישור של הקופה אז להגיד שהם "לא משחררים" זה פשוט לא רלוונטי.

למשל רופא פרטי בהשתתפות סמלית של 150 ש"ח (במקום 800 ש"ח וצפונה בלי ביטוח), כל מיני טיפולים של התפתחות הילד, אבחונים, משקפיים חינם וכו'.

א. בדיוק עכשיו עברנו חברה והדמי ניהול הם די  האופטימליים עבורנו, אבל טוב לדעת שלא בכל חברה חייבים לעבור מסלול. ננסה לדבר עם הסוכן.

ב. נכון, מתלבטים אם כדאי להשקיע עצמאית בעצם.

שמענו על זה מחבר, אמר שפעם אחת צריך להחליט מה ואיפה מפקידים ואז זה פשוט רץ לבד בהפקדות חודשיות.

(אבל נשמע לי למתקדמים אז נראה לי שנעזוב את זה בינתיים).

ג. בדיוק כמו שחשבתי

שמחה לשמוע שאתה בצד שלי (ולא של בעלי התמים😆). אז גם עוד 4 שקלים בעצם לא שווים את זה. נכון?

ולעשות הפוך ולוותר על הקופה, יש בזה היגיון כלשהו?

יש שירותים שבהם הם יותר זולים מביטוח פרטי,

יש דברים שהם מביאים שביטוח פרטי לא מביא בכלל (למשל סל הריון, טיפולים לילדים שלא קיימים בכל הביטוחים, הנחה על תרופות בלי מרשם בבית המרקחת של הקופה. אני לא מדבר על תרופות שעולות אלפי ש"ח אלא על דברים יומיומיים)

בפועל מדובר על דקות בודדות של עבודה רק צריך לדעת מה עושים

במה כדאי להשקיע ובמה פחות.

לדעת מה מסוכן יותר (מניות, מדדים) ומה סולידי (אגחים למשל)

ואז ללמוד גם איך עושים קניה (איך להשתמש ולהפעיל חשבון מסחר עצמאי)

בפועל אחרי שיודעים מה קונים זה באמת כמה דק' של עבודה

ואני מבטח רק נגד "קטסטרופות". אם צריך חוות דעת שניה באלף שקל, איזה מטפל ב500 או ניתוח בעשרת אלפים אני מעדיף לשלם מהכיס שלי ולא להתחיל לריב עם קופת חולים או עם חברת ביטוח.

תרופה במליון שקל, זה כבר סיפור אחר.

וקיבלתי עשרות אלפי שקלים בחזרה על טיפולים, ניתוחים ואבחונים.

שלחתי קבלה+סיכום דרך האתר שלהם, ותוך כמה ימים (או מקסימום חודש) הכסף נחת בחשבון...

לדוג' עשיתי ביטוח פרטי עבור הילדה שלי תוך גילוי נאות שאצטרך להשתמש בביטוח למקרים מסויימים.

וידאתי איתם שזה לא מוביל להחרגה.

וברגע האמת שביקשתי את הכסף. פשוט אמרו שיש החרגה.

מאז. כבר שנה וחצי אני מבקש לבטל את הביטוח הזה.

לצערי לא הצלחתי.

אני שנה וחצי כבול לביטוח שאני לא מעוניין בו.

משלם כסף שאני לא רוצה

ופשוט לא מצליח לבטל.

נשמע פשוט לבטל?

בפעם האחת שביקשתי לבטל הם באמת ביטלו לחודש אחד.

ואחרי חודש קיבלתי מכתב התרעה שלא שילמתי להם. ואז הם לקחו רטרו אקטיבית את הסכום.

כל שיחה איתם מעלה לי את הסעיף ברמה שאחרי זה אני הופך להיות בן אדם לא נעים. לא מול המשפחה. לא מול העבודה.

אז אני מעדיף כמה שפחות לדבר איתם.

רק מבקש פעם בחודש לבטל. ויודע שאני משלם כבר סתם על פארש.

אין לי את הסכומים לעו"ד ותביעות לבטל חד צדדית מול חברת האשראי.

כי ברור לי שאחרי זה יגיע מכתב התרעה נוסף מעו"ד ואולי סנקציות גרועות יותר גמו הוצאה לפועל וכו'

אז אני ממשיך לשלם 50 ₪ בחודש על משהו שאני לא צריך. ממש כאילו אני נסחט על ידי גורמים עבריינים.

אחת מחברות הביטוח הגדולות והמוכרות במשק.

ואנע בנאדם יחסית אסרטיבי. שיודע לעמוד על שלו.

אבל אני מבין שאת המלחמה הזאת (שנמשכת שנה+) יהיה לי קשה לנצח.

ולא. בית משפט לא בא בחשבון.

אין לי סיכוי מול סוללות העו"ד שלהם.

אחרי שיחה חוזרת מהם לא היה אפשרי לדבר איתי. לקח לי כמה שעות עד שחזרתי לעצמי

זה מעלה לי את הסעיף בצורה קיצונית.

אולי המפקח על הביטוח יוכל לעזור

אני טוען שזה לא שזה משהו שכל לקוח מתמודד איתו, ובכל מקרה - יש גם אלפי תביעות נגד חברות סלולר, וזה לא יגרום לי לוותר על הטלפון הנייד...

שב״ן, זה הפתח למריבות וויכוחים עם חברות הביטוח.  

ברגע שרוכשים ביטוח מלא, אין פתח לויכוחים.  

או שלוקחים רופא בהסדר עם הביטוח, וכל התשלומים מוסדרים ישירות בין חברת הביטוח והרופא, או שפונים לטיפול רופא שלא בהסדר ומגישים קבלות.  

הם דרשו רק רופא בהסדר שלהם מרשימה סגורה, ואנחנו העדפנו אחר מאיזו סיבה ספציפית מוצדקת.

אמרתי תודה רבה, ביטלתי, וכמו שאמרתי השארתי רק את הקטסטרופות.

אגב, גם שב"ן אין לי. אם צריך לשלם 1000 שקל על משהו, אני פשוט אשלם את זה בתשלום אחד במקום בתשלומים.

יש איזה שינוי לאחרונה בקרנות פנסיה גמל וכו - עם נסדק

בעלי היה מצוברח מזה כמה ימים

האם הרפורמה החדשה באמת משפיעה עלינו לרעה?

לא ממש מעניין אותי לקרוא כתבות שלמות בתחום, תוהה רק מה רמת ההשפעה וההיסטריה שצריכה להיכנס אליי כתוצאה מהשינוי.

באזור מלכי ישראל - גאולה

לא ידוע לי מה טוב בחנות הזאת, נוהגים ככה כבר 30 שנה..

רק אל תלכו היום צפויה הפגנה 

מבחינה מהותית, גם ברמת ההגנה הכי גבוהה, הם לא חוסמים אתרים כמו בנקים, משרדי ממשלה, חברות אשראי, עיריות וכיוצ"ב. 

הבעיה היא שאתרים מסוימים דורשים רמת אבטחה גבוהה בשביל שיוכלו למסור לך מידע אישי, ואותם אתרים מזהים שיש מישהו ש"מקשיב" לשיחה ולכן הם חוסמים אוטומטית את הגישה (שהרי נטספארק ודומיו יכולים לקרוא את הדפים שאת גולשת אליהם, ולכן זה לא מתאים עם פרוטוקול אבטחה https).

אם זאת אכן הבעיה, אז הפתרון נמצא ממש כאן:

https://www.netspark.support/portal/he/kb/articles/secure-websites-he

ללכת למרכז שירות או שיחה עם המוקד

קצת מוזר,

להורים שלי יש נטספרק ואף פעם לא קרה שזה נפתח..

את בטוחה שנפתח אתר חוץ מאלה החשובים הבסיסיים?

בהחלט ממליץ על מנוי ל'רייזאפ', זה עולה 45₪ לחודש, אבל הסדר שזה עשה, חוסך לנו הרבה יותר.