פורום נשואים טריים (עמוד 29)

וחוץ מאירועים מאוד מאוד מיוחדים, כמו חתונה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, לא חושבת שאפשר לשלב יציאות מהבית לאירועים ולהגיע הביתה ״מתי שהוא בלילה״…

יש שם יותר נשים שיוכלו לענות לך.

זה משתנה מאחת לאחרת

אני בעד שזה יהיה יום שרוף אגב

מבחינתי גם למצוא זמן לישון צהריים או לחזור מוקדם מהעבודה

אבל כל אחת ומה שטוב לה

ואני אגב לא עושה את כל ההכנות באותו יום כי זה לחוץ לי מדי, אאכ ולקחתי חופש באותו יום

שעתיים נשמע לי מוגזם ממש

מה שאפשר יום קודם תעשי יום קודם

יום שאני משתדלת לא לדחןף אליו כלום אפילו צהריחם או מכינה מראש או שנצא לאכול או נזמין

זה דווקא נשמע נהדר ושאתם מקיימים את המצווה הזאת בהידור גדול

(ורק אציין שיש כאלה שאצלם זה ערב מתוח ומעצבן או להפך שלא כל כך מתרגשים ופשוט נותנים חיבוק והולכים לישון, אז שוב נראה לי שמצבכם נהדר). 

יש מספיק לעשות לא צריך להעמיס ולהיות מותשים כל הזמן.

ליל טבילה זה סיבה הכי טובה לעצור את העולם אבל באופן כללי כדי להוריד הילוך שיהיו עוד לילות בחודש לא רק אחד.

כל הכבוד שאת מקדישה לזה זמן מיוחד, ליל טבילה לא צריך להיות עוד מטלה ביומן, כן צריך לתת לזה את המקום והרוגע, ככה תבואי לבעלך בשמחה

ובקדושה. מאוד חשוב. חבל שלא שמים לזה דגש בלימודי הדרכת כלות.

"לי  טוב עם זה" אומרות הכל, או לפחות את מה שבאמת חשוב.

אם לך, לכם, טוב עם זה - זה באמת מה שמשנה.

בנוסף, ההתמקדות שלך לפיה את דוחה דברים אחרים, היא *לא* כי את נמנעת או מגזימה או עוצרת את העולם - אלא כי את *מנכיחה ומאפשרת* למשהו מאוד חשוב עבורך בסדרי העדיפויות להיות קיים כרגע.

כלומר זה נראה שזה מצביע אצלכם על שורש מאוד מאוד משמח וחיובי - של השמחה בביחד הזוגי, של ברכה גדולה בו ב"ה, של מידת החשיבות שלכם לביחד שלכם.

וזה נפלא יקרה!

כלומר כל הפעולות נובעות מ"כלל הן" ולא "מכלל לאו" - מאהבת מרדכי ולא משנאת המן -

מהאהבה ביניכם והאהבה לזמן המקודש לכם ולא כי לא אכפת לכם מדברים אחרים.

אלא לייקר ולתעדף בסדרי העדיפויות את ליל הכלולות החודשי שלכם, ולאחריו כל השאר.

מתוך מקום של עוצמה.

מתוך מקום של ביחד חזק ואוהב.

מתוך מקום של כבוד לאהבה והקירבה ביניכם.

וממילא מתוך התמלאות נפלאה כזו פנימה - ממש "למשפחותם" - ניתן גם להקרין ולהאיר הרבה יותר גם במעגלים רחבים ונרחבים יותר לסביבה שלכם.

ומתוך המלאות פנימה גם הכוחות החוצה מתחזקים (ולא להיפך)

אשריכם ממש, זו זכות גדולה

ותהנו מכל פרי עמלכם באהבה, בשמחה ובשלווה תמיד

למה לא להתייחס לזה כאירוע? זה בדיוק מה שזה אמור להיות.

אם היה לך חתונה או משהו אחר ביום הזה, זה כנראה היה דורש ממך כמה שעות.

אני רואה בהקדשב ליום הזה כלכתחילה ולא כדיעבד.

וכמובן ששעות ההתארגנות משתנות מאחת לשניה.

הרגלים, יכולת וכו'.

למשל לא דומה אחת שמורידה שיער בשעווה לאחת שלא / עשתה לייזר.

לא דומה אחת עם ילדים לאחת בלי.

לאחת שהאיש שלה עוזר לה לאחת שלא.

אבל ככלל, אני חושבת שאם היה אפשר להקדיש לזה יום שלם, לגמרי לא הייתי מתנגדת ליום של הקדשה לאנרגיה הנשית שלי.

אדרבה.

טיפול פנים, עיסוי, אמבטיה מושקעת, וכל מה שאפשר.

זה יום שהקב"ה נתן לנו כדי להתחבר לגוף, לאנרגיה שלנו ולנשמה שלנו, מי אני שאתנגד?!?!😘

נשואה מעל לעשור.

נראה לי הזיה להיות בזום/מפגש/ווטאבר בערב טבילה.

אם הייתי יכולה הייתי גם נעדרת מהעבודה לאותו יום, אבל זה לא אפשרי.  כשהייתי סטודנטית הייתי עושה את זה על חשבון ה20 אחוז

יצאתי בערב הבייתה טבלתי מהר וחזרתי למשרד..

קשה לי להבין למה זה כך כך משפיע על החיים אבל כל אחת מה שנוח לה וזורם לה...אני רק קצת בהלם מהעיניין שזה לוקח יותר משעה שעה וחצי...

יש בנות שמתאפרות כל יום אז צריכות לשבת להוריד את האיפור טוב טוב,

יש כאלה שבהתארגנות יושבות שעה (באמת שעה) באמבטיה,

יש כאלה שהמקווה רחוק אז נוסעות כמות זמן עד שמגיעות ואז גם חזור,

יש כאלה שהולכות למקווה פופולארי אז בכיף אפשר לחכות חצי שעה רק עד שמגיע התור לטבול,

ויש כאלה שכנראה הכל ביחד 😅

אני כמוך מתקתקת אותה, אבל מבינה למה זה יכול לקחת הרבה זמן

כל אחד ומה שהיא מקפידה עליו

ומה היא כוללת בהכנות שלה

כי אני מתחילה יום קודם להוריד ציפורניים וכו'

אבל אני לוקחת את היום הזה כמו ערב חג,

הבית צריך להיות נקי, אוכל טעים...

לא רוצה לחזור מהמקווה ולראות כלים בכיור,

זה כמו ערב שבת שאני לא אלך לסתם דברים, מתארגנים לשבת, הכל צריך להיות נקי, רגוע, נעים ויפה

לא רוצה שזה יהיה זמן לחוץ ועמוס ועייפים ולריב עם בעלי... אני רוצה להיות רעננה ועירנית לערב.

להגיע שמחה, רעננה ורגועה תורם הרבה לקשר הזוגי. לא כדאי לטבול, לסמן וי ולסיים עם הסיפור. 

כי זה רגשי

זה בסיס החיים

זה לא סתם קפיצה למים

כשאשה טובלת עם ההכנות היא מתחברת נפשית ופיזית  לגוף שלה למיניות שלה לעונג שלה לגבר שלה

ועדיין יש לה בסיס מעולה לחיים

יש כאלה שהרוגע קריטי להם ויש כאלה שדווקא האדרנלין מיטיב איתן..

לא הייתי קובעת כלל כזה..

זה קפיצה למים.

אבל קפיצה שמשפיעה עמוק פנימה

כל אחת והאופן שבו זה משפיע עליה

חושבת שכל עוד נוח לך לסמן איקס על כל היום כדי שזה יהיה מוקדש לטבילה - לכי על זה

במציאות חיי למשל זה פחות אפשרי, יצא שגם ביום של לימודי ערב שילבתי טבילה כי לא רוצה להפסיד יום לימודים (זה גם היה שיעור לפני מבחן כך שהיה לי חשוב להיות נוכחת)

מעבר לזה? טבלתי גם ביום של חתונת גיסתי

החופה הייתה כשעה אחרי השקיעה, 

בעיר של האולם תיאמתי מראש עם מאפרת שגרה ליד המקווה 

הבאתי איתי את השמלת ערב, בעלי ותינוקי חיכו בבית כנסת קרוב

אף אחד לא חשד בכלום

בקיצור, זה לגמרי עניין של החלטה שלך מול עצמך עד כמה היום הזה מוקדש לזה בלבד או שאפשר להתגמש לטבול ולהמשיך בשגרת החיים

לגבי אחרי המקווה, אני כן חושבת שכדאי להשאיר ערב פנוי אחרי הטבילה לשהות משותפת

לא הייתי אומרת לבטל מלאכה החל מהשקיעה, אבל כן לקראת 20-21, למה לא? רוצה להנות..

*************

יש חשמל?

*מותר לפטר נשים בהריון ואחרי לידה, אם המעסיק יכול להוכיח שסיבת הפיטורים לא קשורה להריון/לידה. לכאורה אם מראש אומרים לך שזה תפקיד לתשעה חודשים בלבד, וזה כתוב בחוזה, אז יהיה למעסיק מאוד קל להוכיח שהפיטורים לא קשורים להריון.

*אני מבין ממך שהצעת הקידום היא באותו מקום שאת עובדת בו היום. אם כן, אז מה התוכניות של הבוס בעוד 9 חודשים? אפילו בלי קשר ללידה, האם הוא מתכנן בעוד 9 חודשים להחזיר אותך לתפקיד הנוכחי או אולי למצוא לך תפקיד אחר ששווה ברמתו לתפקיד החדש? בלי שום קשר להריון, את חייבת לברר את זה לפני שאת מסכימה לקבל קידום במילוי מקום. התשובה תעזור לך להבין מה כדאי לך לעשות.

*אם מציעים לך עכשיו קידום שאת מעוניינת בו, אני אישית חושב שכדאי ללכת על זה. ומה יקרה בעוד שנה וחצי, אחרי חופשת הלידה? אלוקים גדול. איפה שיש לי הזדמנות להוכיח את עצמי ולהתקדם אני מכניס את שתי הרגליים. אני לא רואה איך זה יכול לפגוע בך. במקרה הכי גרוע, לא תוכלי להמשיך באותו מקום אבל יהיה לך ניסיון שבעזרתו תוכלי לעבור למקום אחר בתפקיד יותר טוב.

בכל מקרה תקבלי ניסיון ניהולי.

את באותה החברה שאת עובדת ככה שבכל מקרה משרה כל שהיא תחכה לך.

תנצלי את ההזדמנות ובע"ה אחכ יפתחו עוד הזדמנויות.

מזל טוב ושיעבור בקלות ובנחת

זה לא כזה פשוט לפטר עובדת בהריון

הוא צריך לפנות לבית דין לעבודה, ולעבוד קשה כדי להוכיח שסיבת הפיטורים היא אחרת. ולרוב גם צריך לקרות משהו דרמטי כדי שיהיה יותר קל להוכיח את זה..

רוב המקרים הם לא כאלה, ולכן זה לא כזה סיפור פשוט לפטר עובדת בהריו

אלא על עובדת קבועה מן המניין, באופן כללי.

לא במקרה של הפותחת

אומנם צריך לבקש אישור ממשרד הכלכלה אבל האישור מתקבל.

מניסיון שבו זה היה טוב לשני הצדדים 

טעות שלי

אבל הוא לא יכול לבצע הליך רגיל כמו כל עובד מן המניין

בקשה להיתר לפיטורים או פגיעה בהיקף משרה לפי חוק עבודת נשים

(לא מדברת על חוזה זמני, זה עניין אחר)

מעריכה מאוד

אז בינתיים לא עדכנתי את המעסיק, אמרתי קודם נראה מה עם ההריון

מפה לשם בינתיים ההתפתחות קצת מעניינת, נמשיך לעקוב.

אני לא על חוזה זמני אלא על קבוע עוד מהתפקיד הקודם (כן, גם בשכר אין שינוי - לגמרי פראיירית. מצד שני יש לי הזדמנות מקצועית לנסות משהו חדש)

הם כל הזמן אומרים לי שבטוח יהיה משהו אחר, זו חברה מאוד גדולה כך שמאמינה שאכן יהיה כך..

יותר מתאים ואולי יש שם בנות שיענו לך מהניסיון שלהם..

אני יכולה להגיד על עצמי (גם עברתי טיפולים) שבגלל שאני אחרי הפלות גם, אני פחות מתרגשת מבדיקה חיובית.. כי יודעת שהכל עוד יכול להיות.. אז לא חושבת שכדאי להפסיד עכשו משהו שאתה רוצה בגלל משהו שהוא עוד לא וודאי (ככה אני הרגשתי, עד שהייתי בטוחה בהריון..)

שיהיה בהצלחה ומזל טוב!

מבינה אותך

מצד שני חמותי מהממת אבל שונה מאד מאד ממה שגדלתי

אין בינינו שום התעניינות טלפונית כמעט בשום מצב אבל כשנפגש נדבר שעות

היא בחיים לא תעזור עם הילדים בחיים!

אבל היא מקסימה בדרכה שלה ותמיד אני יכולה להתייעץ איתה

וזה ההפך המוחלט מהמשפחה שלי שדואגים ומתקשרים על כל דבר..

לא יודעת מה עדיף..

אבל באמת בשבילך מציעה לך ללמד את עצמך ולשנן - את לא תצליחי לשנות אף אחד! האמת? גם לא צריך. ברגע שמבינים שבני אדם הם שונים אז לא מצפים ואז גם לא מתאכזבים. הם כאלו, זה הראש שלהם זו הדרך. את פועלת אחרת. זה לא הופך אותך לבעיה ולא מוריד ממה שאת מרגישה וגם הם, יכולים עדיין להיות מקסימים..בני אדם שונים, אופי שונה...

ושזה יגרום למתחים בינכם? חלילה למה ככה?!

תעשי את ההפרדה, תשבי עם עצמך תחשבי על זה ותלמדי את עצמך להבין שהם שונים ממך ואין שום סיבה לא זו ולא אחרת שגורם חיצוני יעשה מתחים בינך לבינו. 

כי גדלתי ככ אחרת. בסביבה עוטפת אקסטרה וחוסר הרגישות שלהם לסביבה מתבטא בעוד דברים

כל אחד לעצמו

אבל באמת כדאי לא לצפות

בואו תכתבו לי שיש הורים שאיכפת להם

שטובת הילד/בן/נכד חשובה להם מטובת עצמם

אני צריך עידוד

כלומר, את יודעת בשכל שאת לא יכולה לקבל את זה ממנה, ובכל זאת רוצה לקבל את זה ממנה. דווקא ממנה.

שווה מחשבה - למה?

הבעל שלך טוב ומקסים לפי המילים שלך. אז למה את צריכה אותה?

לגבי אנשים רגישים - יש פורום שעוסק בנושא הזה. יש להם את האתגרים שלהם והם באמת במקום יותר מורכב מבחינת היכולת להרגיש ומוצפויות רגשיות (וגם חרדות כמו שאת כותבת). צריך להתייחס לזה בלב רך אבל בהבנה שזה אתגר שלך וזה לא משהו שאת יכולה לשנות אותה. זה פשוט לא בידיים שלך.

פורום אנשים רגישים מאוד

אבל, אין שום סיבה שזה יגרום למתח זוגי. הם זה הם ובעלך זה בעלך. התוצאה, היא שבעלך האהוב והדואג, שלא עשה שום דבר, מגיע אחרי זמן ארוך ובמקום לשמוח בזה, את משליכה עליו את האכזבה מאנשים אחרים.

הוא כן היה אמפתי כשחזר לאור המצב שלי

אבל ברוב הכולל הוא מאוד לא.

מקניט אותי שאני חרדתית ופחדנית

שאני סתם רגישה מידי..

כמו כל החיים..לא רק עכשיו..

בזמן רגיל הייתי ממליץ לפתוח את זה בשיח ביניכם. כמובן לפתוח בשבחים על כל הדברים הטובים שאת רואה, ובהמשך לתאר לו כמה זה לא נעים לך ולבקש שזה יפסק. אם לא מועיל - בהחלט לפנות לייעוץ מקצועי.

לא נראה לי שזמן מלחמה, באפטרים קצרים, זה זמן יעיל לעבודת המידות אישית וזוגית. לכן כנראה שכרגע אין ברירה אלא לקחת נשימה ארוכה ובהמשך לפתוח את זה.

כל זה לא קשור כהוא זה לצפיות מחמותך או משאר בני המשפחה. לטובתך - תשחררי את הצפיות, לא כי לא ראוי, אלא כי לא יעיל. זה לא ישנה אותם ורק מוסיף למטען בינך לבין בעלך - עוד עומס שלא קשור אליו.

בין המצב הזוגי עם בעלך למצב מול המשפחה שלו.

עם חמותך ושאר המשפחה שלו פשוט לא לצפות, להבין ולקבל שככה הם, זו המציאות והם כנראה לא ממש ישתנו, עם כל הרצון שלך. תנסי לנתק את הרגש ככל האפשר.

בקשר לבעלך, אף פעם לא טוב להשליך את העניין עם המשפחה על הזוגי, למרות שזה קורה המון, מוכר ממש. צריך למצוא את השביל לעבודה זוגית נטו נטולת ריקושטים מהם.

השאלה, יצא לכם לדבר על עניין הרגישות שלך? התקשורת בינכם טובה? אני לגמרי יכול להבין אותך אבל צריך בסוף לדבר על זה בינכם

בניסיון רגע להיות "בתוך הנעליים שלהם" / של חמותך ולהיכנס רגע לראש שלהם יכולה להועיל כאן.

ודווקא התבוננות כזו והתמקדות כזו יהיו אפשריים לך מתוך היותך אישה רגישה ועם יכולת ראיית האחר. זו מתנה יקרת ערך וכאן היא לגמרי יכולה לבוא לעזרתך ולתרום לך רבות מאוד ואשרייך שזכית בתכונות יקרות אלה!

אם ננסה רגע לנתק את כל "רעשי הרקע" ולהתמקד רגע בחמותך -

שהיא רק לרגע לא חמותך אלא אישה מן השורה

שהיא אמא

שאת בתור אמא יכולה להבין אותה מאוד

ויש לה בן שגויס 

והיה חודש בדרום

ועבר לצפון

שתי גזרות חמות ומסוכנות מאוד

ועכשיו רוצה לחזור לעזה, מקום של שיא מיקוד הלחימה כרגע

והיא, אמא, ודואגת מאוד לבנה. גם אם "רק" בלב ובפנים ולא מוציאה זאת החוצה.

ולו יצויר שבנך המתוק כרגע בעזה והוא נשוי ואת מאוד אוהבת את כלתך אבל את בעיקר בעיקר דואגת לו

ובעיקר מנסה למצוא ידיים ורגליים בתוך כל הבלאגן והקלחת שנכנסנו אליה כולנו, כל המדינה, מה7/10

ובתוך כל זה לכל אדם יש מנגנוני התמודדות שונים

אולי מה שעוזר לחמותך לשרוד מה7/10 אלו מנגנונים יותר של הדחקה או שמירה בפנים,

אבל מאוד יכול להיות שגם היא, כמו כל אחד ואחת מאיתנו, בקושי גדול מאוד מאז.

גם מההלם שזה היכה בכולנו

גם מכל הבשורות הקשות שמלוות את העם שלנו

וגם מדאגה פרטית על בנה שלה שבעזה.

ובתוך כל זה, מאוד אנושי (לא אידיאלי, נכון, אבל מאוד אנושי) לא למצוא אנרגיות נוספות. כי כולן מרוכזות לאותה הישרדות ולאותה דאגה לבן ולאותה השתדלות רק לעבור יום ביומו.

ואולי בזמן אחר היו יותר אנרגיות להתעניין גם בכלה הנפלאה, אבל כרגע פשוט אין. אפילו לעצמה אולי אין.

וכשהיא אומרת לך: "אבל הוא *שם*... *אצלו* יותר מפחיד מאצלנו" - אולי היא מבטאת דאגה כנה של אם לבנה. וזו הצורה שלה להביע אותה כרגע.

כלומר לאו דווקא ניתוק - אלא צורת ביטוי לפחד, לדאגה, שימוש במילים קצרות וממוקדות בתור מנגנון הגנה שמגן עליה מפני הבעתה הגדולה וכן הלאה.

והמבט הזה שרואה רגע את כל ההתנהלות דרך עיניה, אפילו אם זה "רק" דרך לימוד זכות ועין טובה - יכול להקל גם עלייך מאוד.

כי לא סביר שהיא תרצה לפגוע בכלתה בכוונה חלילה, לא סביר שתרצה לצער אותך, לא סביר שהיא פשוט רעה ורוצה להכאיב.

יותר סביר שהיא מצויה בכאב, בקושי, בדאגה ובהתמודדות שלה, והאנרגיות אצלה כרגע מאוד מצומצמות לכן היא מנצלת אותן במעגל היותר אישי כרגע.

גם את כמובן בתוך המשפחה שלה ובתוך המעגל שלה, כמובן! רק שבעת מלחמה כמו בעת מלחמה אנחנו ממש לא במיטבנו. כולנו. וכל אחד איפה שזה תופס אותו.

המאגרים שלנו מאוד מצומצמים והיכולת שלנו אינה אותה יכולת והנפש ספגה וסופגת מכות מאוד קשות וכואבות כבר חודשיים וחצי.

(יכולה להעיד על עצמי  שאני פחות בהרבה מאוד מובנים. פחות האמא שאני רוצה להיות בכל יום, פחות עם אנרגיות ויכולת להתעניין גם במעגלים קרובים יותר ורחוקים יותר, פחות אחות קשובה ונוכחת, ופחות בעוד דברים - וזה לא כי יש לי כוונה רעה חלילה, אלא פשוט שאת כל ה"יותר" לקחה ההתמודדות עם המלחמה וכל מה שהיא מביאה איתה. אז נשאר כעת "פחות" ממני.

אפילו לכתיבה/קריאה בפורום כדוגמא לא הצלחתי להגיע כמעט כלל, וגם כעת שכן מצליחה לקרוא מעט או להגיב מעט אני מרגישה מבפנים שאלו לא אותם הכוחות שהיו לי ויש כמו מסך של אנרגיה מוגבלת שמהדהד בתוכי ו"עומד על המשמר" כל שנייה שאשים לב מתי אני לוקחת אנרגיה שאין לי כרגע בנמצא.

וזה אנושי ובסדר. וב"ה בתפילה ותקווה שלאט לאט נתאושש כולנו בתור יחידים ובתור עם ונחזור ליותר שלנו, לכוחות גדולים ולאור גדול וישועה שלמה ב"ה בכל התחומים.

נסי רגע לחשוב גם עם עצמך - האם יש מצבים בכל החודשים האחרונים בהם היית קצת "פחות" ממה שהתכוונת או רצית? 

לילד/ה המתוק? לעצמך? לחברה? למעגלים אחרים? אפילו בינך לבין עצמך?

האם היכולת שלך נשארה תמיד ברמה של 100% בכל התקופה הזו או שלפעמים פחות?)

רוצה לשלוח לך יקרה חיבוק גדול ❤

את אלופה וגיבורה, על אף שבעל-כורחך, 

ומתמודדת עם בעל מגויס

ועם ילד/ה מתוק/ה

ועם הריון מתקדם

ועם כל המציאות ההזויה של המלחמה

וכל הכבוד לך על הכל! הכל!

וכמובן תפילה גדולה שבעלך היקר ישוב לשלום בריא ושלם וללא כל פגע ותראו רק שמחות ובשורות טובות, פרטיים וכלליים כאחד ❤🙏

על התגובה המחזקת.

חייבת לציין שאני כל כך לא שיפוטית כשזה איתם- כן.

כי אני כן יודעת שהיא מתעניינת בכלה אחת ממש- שהבן שלה (אח של בעלי) לא גוייס עדיין.

אז סתם. זה מבאס.

אבל אני אשתדל גם כאן לדון לכף זכות, אולי זה באמת מה שיעזור לי.

תודה רבה יקרה

את מהממת.

תודה גם לך על הפירגון והמילים הטובות, ושתראי רק אור וברכה ב"ה ❤

כאב שמראה על הרצון והצורך שלך בקשר טוב וחם

וזה טבעי ולגיטימי להתאכזב כשזה לא קורה

וזה טבעי ולגיטימי להפגע כשהפער נוגע בנקודה שמכאיבה לך.

ואחרי שתכאבי את זה שזו המשפחה של בעלך, וזה המצב

תראי איך נכון לך להתנהל על המצב.

אולי להתרחק קצת כדי להיות במקום יותר מוגן

אולי לשתף את בעלך בצורך ובכאב

אולי לפנק את עצמך בדרך אחרת

אולי להגיד להם משהו קטן

אחרי שתעבדי ותעכלי את הקושי והכאב,

את לבד תדעי מה הכי טוב ונכון בשבילך

וכש

כן, כמו שיש נכה עם כסא גלגלים, ואת לא מצפה שהוא יקום ויתחיל ללכת, כך יש גם אנשים כאלה עם נכות רגשית, הקושי הוא שזה לא כתוב להם על המצח,

ואז זה עלול להיות מאוד פוגע, מה יש להבין שמפחיד שבעל בעזה?? זה הכי נורמלי שיש לפחד. אבל לא, היא עם נכות רגשית. אל תפגעי. אל תצפי לכלום מכלום. לא כי היא רעה, כי באמת אין לה את זה בסרגל כלים שלה.

תשמחי על המשפחה שלך, וזהו.

בעלי גם מגויס, וגם אני בהריון, עובדת, ולבד עם הילדות.  אף אחד לא בא לעזור לי ולא כלום, לא ממשפחתי ולא ממשפחת בעלי. מידי פעם עולה לי עלבון, אבל אני מיד מורידה אותו, אף אחד לא חייב לי כלום וזהו. 

היי.

אני מאמין שזו מנת חלקם של נשים רבות לצערנו .אבל אתם הגיבורות האמתיות.כמו הפתגם שמאחורי כל איש גדול וכו אז גם כאן מאחורי כל לוחם עומדת אישה עם קשיים רצונות וכו.תחזיקי מעמד

כל קהילה סטרילית ו או מושלמת היוצאת מן הכלל באופן מוגזם , חזקה שבעוד עשרים שנה יצא קלונה ברבים. כמעט בוודאות 

אין לי מושג, מניח שלא יותר מידי...

זה היה שלושת רבעי בצחוק וקצת כי באיזשהו מקום, כואב לי שיש ערים בארץ ישראל, שהן ממש 'ערש מכורתינו', שמבחינת התודעה שלנו, הן 'חור שחור'. ברור שזה לא רלוונטי לשאלת הפותחת, את התשובה הרצינית לה, עניתי למטה. אבל כן להזכיר לעצמנו.

"ואיפה שכם שלנו, אנחנו שוכחים את זה?!"

יש לי קולגה בעבודה, ערביה ישראלית

כמעט כל שבת היא הולכת לטייל בשכם.

כן. המצב לא הוגן

השלב הבא בחיפוש שלכם, צריך להיות השלמה עם הפער שיש, בכל תחום בעולם, בין אידיאל למציאות. לברר עם עצמכם, מה מהרשימה הוא מבחינתכם 'יהרג ואל יעבור (דירה...)', מה חשוב לכם מאוד, אבל בהינתן ותמצאו ישוב שעונה על חלק גדול מהקריטריונים האחרים - תהיו מסוגלים להשלים איתו ומה 'נחמד' אבל אפשר להסתדר בלעדיו.

לענ"ד, קריטריון משמעותי לצמצום הרשימה הוא מה באמת משפיע עליכם ועל חייכם ומה הוא כבר צפיות מוגזמות מהשכנים לאיך הם חיים את חייהם.

בנוסף, גם כאן כמו בזוגיות - בסופו של דבר, משמעותית תחושת השיכות. יתכן שתגיעו למקום, ש'על הנייר' יענה על תשעים אחוז מהצפיות והרצונות, אבל תרגישו שזה לא זה ודווקא מקום אחר, שבתאוריה יענה רק על שישים אחוז מהצפיות, יתן לכם הרגשה שמצאתם את שאהבה נפשכם.

בהצלחה רבה

אלון שבות, נווה דניאל

אנשים מדהימים ואווירה מדהימה. 

ברור לי שאין 100%, אבל תארתי מה אנחנו מחפשים כדי שתעלו אסוציאטיבית מה שנשמע לכם מתאים, האמינו לי שנעשה סינון למה שמתאים לנו.

אנחנו יודעים שנצטרך להתפשר ובכל זאת תיארתי כמה שיותר כדי שאנשים יבינו את הסגנון.

עונים על התיאור, תפתחו מפה ותראו מה בטווח נסיעה מתאים.

למשל קרני שומרון, אבני חפץ, טל מנשה, יישובים באזור של ירושלים ומודיעין 

בין כיתות שונות ובין זרמים שונים

משהו בסגנון

ויחד עם זאת, גם אם כתוב במערכת חשבון.

אף אחד לא ערב שבאמת מלמדים חשבון בשעה הזאת.

ביסודי (במיוחד בגילאים צעירים) הכל זה שעות מחנכת והיא מנתבת מה היא רוצה ללמד בכל יום ושיעור.

וגם היו סיפורים על בתי ספר שרשמו חשבון

ובפועל לימדו דברים אחרים.

(כל בית ספר וסיבתו)

שכדאי ללמוד אותה בצורה מסודרת ואין בבמה זו יכולת להקיף אותה בצורה מספיקה.

רק שתי נקודות, ממש לא מקיף, מתוך מכלול גדול:

1. "ארץ ישראל נקנית בייסורים", יש לזה הרבה סיבות עמוקות, אבל זו המציאות.

2. "איולת אדם תסלף דרכו ועל ד' יזעף לבו" - את המציאות שמבקשי נפשנו, יושבים לנו על הגדר, אנחנו הבאנו על עצמינו.

הקב"ה פעמיים נתן לנו את רצועת עזה ומדבר סיני בניסי ניסים וכמעט ללא קרב משמעותי - גם במבצע קדש וגם בששת הימים. אנחנו בחרנו באוולתנו, להחריב את ההתיישבות ולנטוש את השלטון שם למרצחים.

בדיוק כמו שאדם שאוכל אוכל מקולקל, לא אמור להיות מופתע מזה שהקב"ה מביא עליו קלקול קיבה - מי שנטש את רצועת עזה לפראי-האדם, לא אמור להתפלא שכך הם נוהגים.

לענ"ד הדגשים לא סותרים, אלא משלימים זה את זה.

[כל הדברים שאני כותבת הם בעקבות הדברים שקראתי בספר 'ומלכותו בכל משלה' של הרב ראובן ששון (על פי מקורות רבים אחרים שהוא מביא ומפשט במילים שלו). אבל אני לא כותבת את הדברים כסיכום מסודר שלו, אלא מתוך מה שלקחתי, ואולי בשילוב עם מקורות אחרים שלמדתי, ומחשבות שלי על הדברים.]

כאשר הקב"ה ברא את העולם, הוא ברא בו חוקי טבע. החוקים האלו מקיימים את העולם, הם מאפשרים לנו להתקיים בו וגם לפתח אותו (מתוך ההבנה של חוקי הטבע אפשר לפתח את המדע וליצור דברים שמוסיפים בתיקון העולם).

חוקי הטבע עוזרים לנו לדעת ממה להיזהר כדי שלא נפגע בעצמנו. למשל - האש היא חמה ושורפת, ולכן צריך להיזהר שלא לגעת בה ולקבל כוויה. או למשל - יש כוח משיכה שמושך אותנו למטה, ולכן צריך להיזהר לא ליפול ממקום גבוה ולהיפגע.

כמו חוקי הטבע הגשמיים, יש גם 'חוקי טבע' רוחניים. למעשים שלנו בעולם יש השפעה על ההנהגה מלמעלה.

את זה אפשר להבין קצת יותר אם נסתכל על ההשלכות של המעשים שלנו בתחומים יותר 'מופשטים' - אם אדם מבזבז את הכסף שלו בלי הבחנה, הוא משלם על זה ומגיע למצב שאין לו כסף. אם אדם עושה עסקים לא בטוחים, הוא עלול להפסיד את הכסף שלו.

כמו שבהתנהגות ה'טכנית' שלנו (הליכה במקום לא בטוח, חוסר זהירות עם אש) יש השלכות למעשים שלנו, כמו שבהתנהלות שלנו בעולם (כמו ניהול כספי וכו') יש השלכות למעשים שלנו, כך גם למעשים הרוחניים שלנו יש השלכות ישירות על החיים שלנו.

בדור המבול, בני האדם איבדו את הגבולות שלהם. בעקבות חזרת העולם למצב של תוהו, כל הכוחות היו חזקים מאוד ובלי איזון, ובאותו דור הם היו חזקים במידת החסד בלי שום גבול.

חסד אמיתי וטוב הוא חסד של נתינה לאחר, אבל עם גבול ברור - יש את מה ששלי, יש את מה ששל האחר, ואני יכול לתת לאחר משלי.

אבל חסד בלי גבול זה מצב שכבר אין הבחנה ביני לבין האחר, ובין הרכוש שלי לרכוש של האחר. וזה הביא ל'חמס' - גזל, ולחטאי עריות (שגם בחומש ויקרא מכונים בתור 'חסד' - "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ חֶסֶד הוּא")

ועל פי הטבע האלוקי שהקב"ה ברא, ההנהגה האלוקית מושפעת מההתנהגות של בני האדם. ולכן בעולם של חסד בלי גבול, הגיע משמיים מבול - שפע בלי גבול, גשם בלי גבול.

וזה בעצם הביא את העולם שוב למצב של תוהו - ערבוב בין המים העליונים למים התחתונים, חשכו המאורות, אין יבשה, אין צמחים, אין בעלי חיים, ממש כמעט חזרה אחורה למה שהיה לפני הבריאה. חוץ מהתיבה ששמרה על הגבולות (ולכן מוזכרים בה במפורט המידות וגם התאריכים - גבולות המקום והזמן).

אחרי המבול הקב"ה ראה שאי אפשר לתת לעולם להתנהל לגמרי לפי ההנהגה של האדם.

כמו אבא ששומר על הבן שלו שלא יתקרב לאש כדי שלא ייכווה.

כמו אבא שאחרי שנתן לבן שלו לנהל את העסקים שלו כי הוא סומך עליו, ראה שהוא לא מספיק אחראי ועושה נזקים גדולים מידי, אז הוא בוחר להגביל אותו יותר.

כך גם הקב"ה ראה שהוא נתן לאדם יותר מידי 'כוח' בהשפעה שלו על המציאות, ולכן הוא כרת עם נוח את ברית הקשת - יותר העולם לא ייחרב ויהפוך לתוהו, גם אם המעשים שלנו כן היו יכולים להביא שוב לתוהו.

הלימוד הזה מהפרשה עוזר לי לראות בעין אחרת את המציאות של הרע בעולם.

הקב"ה לא יוצר את הרע. הוא איפשר את מציאות הרע ("יוצר ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע" - הרע והחושך הם במדרגות בריאה שמשמעה שהקב"ה מאפשר את הקיום שלהם), וזה חלק מנתינת הבחירה החופשית.

יש מצבים בהם המעשים שלנו מובילים למציאות של רע (בין אם המעשים ה'טכניים', ההתנהלות המעשית שלו, או המעשים הרוחניים שלנו), אבל הקב"ה הוא לא זה שעושה לנו רע, הוא האבא הרחום שלנו, שרוצה לשמור עלינו ולהגן עלינו מהרע, ומדריך אותנו ומכוון אותנו לדרך הטוב שבה יהיה לנו רק טוב.

אבל הוא גם נותן לנו בחירה חופשית, שלפעמים מביאה אותנו למפגש עם הרע. ומתוך כך מגיע התיקון - ההשלכות של המעשים שלנו הן כאלו שיכוונו אותנו לתקן את מה שדרוש תיקון, ובכך לקדם את העולם לתיקון השלם (שאנחנו כבר לקראת סיומו, בסוף אלפיים שנות גאולה).

לגבי איך מגשרים על הקונפליקט, על זה החזו"א כתב שאמונה זה לא להאמין שיהיה בסדר, אלא אמונה זה להאמין שגם אם לא יהיה בסדר, זה בהשגחה פרטית לטובה.
הרשעים הם רק מקל בידיו של הקב"ה... כן, זה הוא שהחליט להכות בנו, לטובתינו...

+כנס לדקה 39 (כמובן שמומלץ הכל

פירוש שלי שבגלל שלא היה אחדות בעם אז זה הגיע,

כך גם אולי היה בשואה ובבית מקדש השני 

אני רוצה לשתף

מלחמת חרבות ברזל - מי עשה לנו את זה? | מרן רה"י הרב שבתי סבתו | שיעור אמוני בעקבות המלחמה

האם היה שלח את המחבלים

תכלס יש פה בעיה

כי מה שלא תגיד לא יצא נעים

או שהעולם יצא משליטה

או שה' עושה אוסף של דברים שאי אפשר להבין אותם.

אני חושב שהיהדות כן מנסה להבין את דרכי ה'

ו"לדעת בארץ דרכך" אבל כל הבריחה לסיפורי גלגולים

לא מוצאת חן בעיני, כי אם מכניסים המצאות גלגולים

אז יוצא שבעצם הכל יכול לקרות

כי התינוק הזה היה בגלגול הקודם... וכו'

בוא נגדיר את זה ככה

אם משתמשים בגילגולים כדי להבין את מעשי ה'

וזה אמת, כמו שיבוא האר"י בשער בגילגולים

ויגיד מה שיגידו.. ניחא

אבל אם משתמשים בזה כדי לברוח מלהבין את מה שקרה, ורק לטייח ואז יוצא מזה שהכל יכול לקרות,

ואז אנחנו חיים בעולם שבו אין רחמים ואין חוקים

וכל מה שיקרה, ימציאו לך סיפור גלגולים

אני נגד, ואני חושב שזה גם נגד ההגיון ונגד התורה

שכן יש בה עניין של להבין

ואנחנו מתפללים על זה כל יום בברכת אהבה רבה

א. ה' לא שלח את המחבלים, חס וחלילה.

ב. הוא מעולם לא הבטיח לשמור עליך או על אנשים אחרים. קיימת הבטחה לעם ישראל, כעם, לא ליחידים בתוך העם הזה.

התחברתי

של מיניות כי אלה דברים ידועים.

אתמקד בהשפעה על חיי הזוגיות והאמון בין בני זוג.

אחד הדברים שקשה לאנשים להבין לגבי צפיה בפורנוגרפיה הוא שהצפיה ברוב המקרים לא מגיעה כתוצאה ממיאוס מבן הזוג או חוסר אהבה כלפיו. הצפיה מגיעה ממקום של יצר רגעי וחולף ולא קבוע. זה יצר כמעט ביולוגי לרוב אצל גברים. זה נטו משהו אישי בין האדם לעצמו ואין לזה קשר לטיב הקשר בין בני הזוג.

לדעתי, אני לא חושב שאת צריכה לעמת אותו בצורה של נפגעת וביקורת. כי אולי בשבוע-שבועיים הקרובים הוא יפסיק, אבל אחרי חודש-חודשיים רוב הסיכויים שהוא יחזור לזה רק שהוא יסתיר את זה יותר טוב פעם הבאה ולא בגלל שהוא לא אוהב אותך או לא איכפת לו ממך ובטח שזה לא "בגידה".

מה שכן, את יכולה לומר לו שאת מבינה שלפעמים יש יצר רגעי וחולף שגורם לאנשים לחפש את הפורקן הרגעי הזה אבל את לא רוצה שפורנוגרפיה תהיה חלק מתפיסת המיניות שלו ואיך צריך להתנהג בזמן יחסים ולהגיד לו איך את והוא יכולים לתת מענה בין שניכם גם ליצר רגעי וחולף כמו להעמיק את האינטימיות שלכם וכאלה.

אל תפגעי ממנו. אני בטוח שהוא אוהב אותך לפחות כמו ביום החתונה שלכם.

יש לה זכות להרגיש איך שהיא מרגישה.

וזה לאו דווקא נכון

זה נסיון קשה מאד מאד, נראה לי שכדאי לשמוע את הקולות שמפרידים בין המעשה שלה לבגידה, גם אם יש לה את הקישור בין זה לבין בגידה.

זה, נראה לי מתאים

ולא היתה לו רוח הקודש.

מעשן מקטרת ויודע הכל.

של יואל שפיץ, כותב פשוט מהמם

ספר נפלא

בלי דעות קדומות והאשמות.

אלא שיחה כנה כדי לרדת לעומק הדחף והיצרים.

אישה לא מספיק מכיר את המתחולל במוחו של בעלה והיצרים המיניים שלו.

גבר לא מספיק מכיר את המתחולל בראשה, ברגשות ובתחושות של אישתו.

ולהבין: למה? מה חסר לו? הבנה וקבלת החלטות משותפות מכאן ואילך.  

הזדמנות לניקוי רעלים ופתיחת דף חדש וחיזוק הזוגיות.  

אני חושבת שזה הזמן לכאוב, לתת ללב להשבר ולתת לעצמך

להרגיש את כל הכאב שאת חווה בלי להדחיק ובלי להגיד

שזה לא קשור אלייך/כולם עושים את זה/ הוא מסכן ותרחמי עליו.

בשלב הבא אני מציעה לך לדבר איתו שיחה מלב אל לב.

לספר לו על התחושות שלך, כמה זה מכאיב לך ושובר את ליבך

שאת מרגישה נבגדת, שזה פגע לך באמון, שאת לא יודעת מה לעשות.

את כל התחושות האלה להעלות אליו ולתת לו קודם להבין את גודל השבר שזה עבורך,

ולנסות לתת לך מענה רגשי, דבר ראשון לתחושות הקשות האלה.

ומשם אפשר גם לדבר ולבחון אם ומה נכון לך ולכם לעשות הלאה❤️

אני חושב כמו שכתבו לך קודם תתני מקום לכאב ולשבר אבל גם תנסי להעמיק בו יותר: מה נשבר? מה מקור הכאב?

נדמה לי (מלבד בעיית האמון הברורה) התשובה היא שהתפיסה או התדמית של בעלך התנפץ לך בפנים. אולי היית בטוחה שבעלך הוא צדיק ותמים ופתאום התדמית הזאת מתפוגגת ואת שואלת את עצמך מי הוא באמת? ויותר מכך זה גם משליך על התפיסה העצמית שלך - מה זה אומר עלייך שבחרת בבן זוג שצופה בתכנים כאלה?

אלו שאלות שאת צריכה לברר לעצמך.

אבל כגבר שגם התמודד ומתמודד עם הנושא דעתי היא שזה אומר שבעלך הוא לצערנו בחור נורמלי וזה ניסיון קשה שרבים וטובים לא עומדים בו בדורנו. הצפיה בתכנים האלה כנראה מייסרת אותו באופן יום יומי וזו התמודדות שהוא יצטרך לסחוב איתו כנראה עד 120. ואולי זה דווקא מעיד על כמה הוא צדיק וכמה כוחות חיים יש בו שיכולים לצאת אל הפועל בצורה טובה ובריאה.

זה נחשב בגידה? נראה לי שלא, קודם כל כי זה עדיין בגדר מחשבה ולא מעש. אבל גם כי הקשר בין התכנים האלה אלייך ואל האינטימיות שלכם כנראה מקרי בהחלט, הוא לא חושב עלייך בזמן שהוא צופה בזה אלא פשוט אחוז בבולמוס של תאוותנות וגסות. וזה לא אומר שהוא אדם רע אלא שפשוט יש בנו צד נמוך כזה שהקב"ה ברא בנו והוא עדיין לא מצליח להשתלט עליו.

הוא מכור? יש הגדרות ברורות למה נחשב התמכרות, אם זה פעם בשבועיים או חודש כנראה שהוא לא.

בסוף אם תחליטי שאת עדיין אוהבת אותו תצטרכי לקבל אותו עם הצדדים הנמוכים והפחות יפים שלו, כמובן לא לומר לו שזה בסדר אלא שזו התמודדות אישית שלו ושאת תומכת בו ומאמינה בו.

בהצלחה לכם

מצטרף לדברי החכמים למעלה, שכתבו שהצפייה לא נובעת ממחסור של קשר איתך וכו', אלא ממקום של חיפוש אחר פורקן יעיל וזמין.

ארצה להוסיף שני דברים: 

*זו לא התמכרות. ההגדרה הרפואית/פסיכולוגית של התמכרות לא כוללת בתוכה סיפוק יצרים טבעיים של הגוף (כמו אכילה, שינה, וגם הגעה לפורקן מיני), אלא אם כן הם נעשים בצורה מופרזת שפוגעת באופן ממשי בחיי אותו אדם ללא קשר לסובבים אותו, או שהם  נעשים כתחליף למשהו אחר באופן קבוע (למשל: מי שיעדיף לצפות בפורנו על פני מפגש עם חברים טובים, או מי שיעדיף לאכול 6 סופגניות למרות שהוא יודע שתכאב לו אח"כ הבטן, וזה משהו שקורה לעיתים קרובות). כלומר גם אם מישהו צופה בפורנו מדי יום, אבל זה לא פוגע בו בתפקוד השוטף והוא לא מוותר על דברים אחרים בשביל זה, בהגדרה הרפואית הוא לא נחשב מכור.

*סגולה בדוקה להפחתה במספר המקרים שזה קורה - חסימה איכותית לטלפון, למשל של נטספארק.

זו התמודדות של הרבה מאוד מהגברים בדור שלנו, לא 'בעיה עמוקה' אישית שלו.

זו לא בגידה.

לא נשמע שהוא מכור.

קודם כל חיבוק גדול על ההלם והתחושות הקשות המתלוות

לגבי הנפילה/הצפייה עצמה, כתבתי על כך בעבר בהרחבה, מצרפת לך את הדברים:

יקרה,

אני רוצה להתייחס לשתי נקודות עיקריות בהודעתך -

הראשונה היא באמת הנגיעה בכאב הגדול גדול,

והשנייה היא לראות איך דווקא מתוך הכאב והשבר הזה אפשר אולי לצמוח.

1. בכאב:

עכשיו קשה לך מאוד, את ממש בעיצומו של הקושי,

בתוך המקום הכואב והשחור הזה - קשה מאוד לראות מעבר.

אבל זה ב"ה מצב זמני.

את לא תמיד תהיי בחושך הגדול הזה.

גם אם כרגע זה נראה שכן - זה באמת באמת לא.

כתבת הרבה דברים, בסוג של מוצפות רגשית מאוד גבוהה

וענו לך כאן בחוכמה רבה 

גם אני הקטנה מצטרפת לדברים שנאמרו -

גם להבין עם *עצמך* איפה הייתה כאן הפרת האמון מבחינתך,

מה זה אומר מבחינתך,

ואח"כ מבחינת בעלך

ואח"כ מבחינה זוגית.

בנוסף, צריך באמת להבדיל בין ההרגשה שלך והתפיסה שלך, שבצדק היא קשה מאוד, פגועה מאוד, נגעלת מאוד

לבין המציאות עצמה שלצערנו כוללת בתוכה כמעט 99% של צפייה לפחות פעם אחת בפורנו בעבר/הווה/עתיד של כל גבר באשר הוא גבר...

זו מציאות עגומה, אני יודעת - אבל היא כבר בגדר נורמה...

כן, גם גבר חרדי, דתי, חילוני, רווק, נשוי - כולם כולם.

האחוזים ממש זהים ודומים אצל כולם לצערנו.

הקב"ה אכן ברא את האנשים בעולמו עם יצר מין חזק מאוד, כדי בעיקר לפרות ולרבותף יצר ההישרדות, ואכן אצל גברים (בהכללה, יש גם אחוזים מטורפים של נשים שצפו/צופות) - היצר יותר חזק.

ולתכונה הטבועה והבלתי נפרדת הזו באנושות - נוספה הקידמה, והזמינות הבלתי נתפסית.

העולם השתנה, הזמינות השתנתה - זה כמעט בלתי אפשרי שאדם יעבור חיים שלמים בלי ליפול לדבר הזה אפילו פעם אחת...

ויצרני התעשייה הזו משקיעים מיליונים ומילארדים כדי לגרום לאנשים להתמכר, להקליק שוב ושוב ושוב,

זה כמעט חזק מהם!

זה לא אומר בשום צורה שזה בגללך או שזה קשור אלייך - זה לא!

אולי חלק מתחושת הנבגדות, משבר האמון, הגועל והסלידה שאת חשה כרגע נעוץ בעובדה שאת מרגישה שזה קשור גם אלייך, שהוא בגד בך אישית כשהוא צפה בפורנו,

שאת לא מספיקה עבורו או מספקת אותו, שאת לא מספיק יפה בעיניו, ובגדול שאת לא *מספיק*.

זו הרגשה מאוד קשה להיות בה.

ומאוד חשוב להבהיר - צפייה בפורנו *לא* אמורה להתקיים בגללך.

זה שני דברים שונים לגמרי - כמו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו - זה שלו. בלי בדל קשר אלייך.

את טובה. כן, גם בעיניו.

את יפה ומושכת, כן גם בעיניו

הוא לא מחפש להחליף אותך

הוא אוהב אותך והוא רוצה בך וחושק בך.

הוא ממש לא משווה חלילה *אותך*, לאותן זוועות שהולכות שם, 

זה בכלל לא בר השוואה,

זה לא שהוא "רואה בנות ומלא עירום" ובא אלייך ומשווה וזה כאילו "עוד בת, עוד עירום" - זה פשוט לבל אחר לגמרי!

כמו שכתבתי - כמו שני קווים מקבילים שלא יםגשו לעולם. 

שם זה לא אמת, זה רק רק פנטזיה מכוערת ומלאכותית ודוחה ובריחה מהמציאות לשנייה,

בלי שום קשר לאהבה עמוקה שלו אלייך

לתשוקה האמיתית והגדולה שלו אלייך,

ליופי האמיתי והענק שהוא רואה בך, פנימי וחיצוני!!!

אז מה הוא כן?

[זה *ממש לא* נשמע המצב כאן, אך אם יש מצב בו הוא מכור - אז במקרה כזה כמו בכל התמכרות - צריך לטפל]

ואם הוא לא

אולי הוא סקרן, והכל זמין וחינמי ואנונימי עד להכעיס

זה גם לא נכון שגברים לאחר הנישואין מפסיקים לצפות בכך - יש אנשים שאחרי החתונה המשיכה שלהם לפורנו רק הולכת וגדלה.

אם מבינים את השורש למה אנשים צופים בזה - מבינים שזה כלל לא קשור לנשוי או לא.

בפורנוגרפיה יש עולם שלם של פנטזיה - ולפעמים יש רצון לברוח לעולם מושלם ובלי התמודדויות כפי שיש בחיים האמיתיים,

בפורנוגרפיה גם המין ללא משמעות, ללא מאמץ - הוא לא צריך להתחשב בעוד אדם, לא צריך זמן ועבודה מנטלית/פיזית

ובנוסף אין שום משמעות - לעיתים דווקא במין נטול משמעות יש משהו יצרי שיכול למשוך גברים (ונשים),

בפורנוגרפיה יש גם הרבה מאוד גיוון,

והיצר והסקרנות, בשילוב עם הזמינות הבלתי נסבלת שזה פשוט בכל מקום - יוצר לך את התוצאה העצובה מאוד ואת האחוזים העצובים מאוד...

עוד דבר חשוב -

זה לא אומר בשום צורה שזה טוב ושצריך "להחליק" את זה בגרון ואין ברירה - כמובן שצריך להילחם כל יום מחדש! להתקין סינון ראוי וחזק, לעבוד על עצמנו, על המידות, על היצר, על הנפילות.

וכמובן לשים לב לנשק הכי חזק של הנפילות - היאוש.

ישנו מעגל מאוד מתסכל של אדם שצופה בפורנו ומלקה את עצמו על כך-

הוא צופה-

הוא מתוסכל מעצמו ומתבייש בעצמו ובמעשיו -

היאוש הזה מחליש אצלו את האנרגיות הטובות לבחור בשינוי ולעלות מעלה-

ואז שוב הוא צופה - וחוזר חלילה.

צריך לשבור את המעגל הזה,

ודבר ראשון צריך לטלפל ביאוש!

זה שבעלך לא מיואש ומוכן לעבוד קשה - זה מבורך.

אסור לוותר וצריך להילחם - ולי זה נשמע שבעלך זועק לעזרה ורוצה להילחם 

ואולי עםפ עצמו הוא כבר נלחם אלף פעמים

אבל זו ממש בגדר מלחמת התשה

והוא פשוט מותש.

ואולי אין לו כלים,

ואולי הוא פשוט זועק לקבל את הכלים הללו.

אם הוא אכן מכור - יש בעלי מקצוע שזו בדיוק ההתמחות שלהם - התמכרויות.

אפשר לפנות אליהם.

התקווה המאוד גדולה כאן - שבעלך מוכן להשתנות!

מוכן להילחם!

מוכן לעבוד קשה!

כי זו באמת עבודה מאוד קשה.

וזה הרבה. הרבה מאוד.

יש גם הרבה כאלה שלא היו מוכנים לעשות עבודה עצמית, והיו אומרים "הכל בסדר אצלי. תשתני את".

אז זה כבר אומר שיש בו ענווה, ולב נכון, ורצון מאוד טוב.

אל תראי אותו, את כל המהות שלו כשחורה וכרשעה וכחוטאת, הוא אדם שלם, עם טוב שלם שאת מכירה ויודעת והכרת כל השנים והכרת לפני שהתחתנת - הוא נשאר שם. הוא האמיתי. הוא לא השתנה.

אותו אדם טוב, בתור היותו אנושי ומועד לטעויות ולנפילות ("אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא"), אכן חטא. אכן נפל.

עכשיו הוא רוצה לקום. הוא רוצה לחזור בתשובה.

הקב"ה רוצה ומוכן לחכות עד יום המיתה לתשובה. את מוכנה? יש בך את הכוח?

אם יש - גייסי את כולו.

נסי להפריד בין האדם עצמו לבין החטא והנפילה.

ההפרדה הזו קיימת.

נסי לראות את בעלך ללא הנפילות. איזה אדם הוא?

מה טוב בו?

איפה הוא עזר ונתן לך בחיים?

על מה את כן יכולה להוקיר לו תודה?

איפה הוא תמך בך בחייכם המשותפים שאת היית למטה והיה לך קשה?

מה זה עשה לך?

איפה כן כיף וטוב לכם ביחד (גם אם לא עכשיו - בעבר?)

- ולגבי השיתוף - עד לכאן שומעים ורואים את הכנות שלו, את האהבה שלו אלייך, את הצער והבושה שלו מהמעשה, את החרטה הגדולה

נשמע שהוא ממש משמ עשה את כל השלבים של החזרה בתשובה

של וידוי

חרטה גדולה

קבלה לעתיד

ואם הקב"ה סולח לנו ביום הכיפורים ובכל יום על דברים יותר חמורים שעשינו מי אנחנו שלא ניתן לאדם פתח של תשובה?

"במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד"!

גם גדולי וענקי עולם חטאו!

אין אדם שלא חטא. אין. רק הקב"ה לבדו מושלם.

יהודה הצדיק שהודה - עם תמר.

דוד המלך

משה רבינו!

הסיפור בגמרא על האמורא שצעק "אש בבית אש בבית!" כי רצה לטפס בסולם ולעשות עבירה עם אישה,

ועוד שלל סיפורים על צדיקי עולם, שאחד מהם אפילו הלך לכל זונה בעולם כדי לחטוא ובסוף בכה וחזר בתשובה ונקרא רבי ומוזמן לחיי העולם הבא!

חז"ל רצו לבטל בעבר את יצר הרע מרוב כל מה שהוא גרם לחטוא

ואז באמת ביטלו

וראו שהעולם לא מתקיים. אין התרבות אפילו של תרנגול ותרנגולת. ממש פחדו שהעולם יחרב! אז החזירו את היצר.

זה יצר כ"כ כ"כ בסיסי! צר החיים, יצר ההמשכיות.

נכון. הוא חזק מאוד מאוד

אבל כמו כל דבר חזק ועצום - יש לו גם את הכוח הניגודי שלו.

כדי שתהיה לנו יכולת בחירה.

"ראה נתתי לפניך את הטוב ואת הרע 

ובחרת בחיים!"

אם הטוב היה יותר מהרע בעוצמה - איפה כאן הייתה הבחירה? לא הייתה.

אז זה באותה עוצמה.

אותו כוח חיים בדיוק טומן בחובו גם את פוטנציאל ההרס והחטא הכי גדול - כדי שתהיה לאדם בחירה.

אז בעלך הצדיק נפל. נכון.

אבל הוא קם!

הוא עשה תשובה!

ומאהבה ולא מיראה!

אז הוא אפילו במדרגה שהעוונות נהפכו לו לזכויות!!!

ואם הוא יפול שוב? יכול להיות. הוא בנאדם יקרה.

הוא יכול הכי לרצות בעולם לא ליפול -אבל פעם, מתישהו, שהיצר יתחזק, והוא יהיה מדוכדך וחלש ועצוב - הוא יכול ליפול. כי הוא אדם.

כמו כל גברי העולם. באמת האחוזים הם מטורפים - 99%!!!

וכמו כל נשי העולם - שאולי לא בזה, אבל בדברים אחרים. כל אדם וההתמודדות שלו.

אפשר להבין שזו המציאות, להבין שזה טבע האדם,

שהקב"ה ברא אותו כך. 

שהוא לא מצפה ממנו להיות מושלם כי אין מושלם - אלא להיות *בהשתלמות*, ואם נפל -לקום

שבע יפול צדיק וקם!

על ההתרוממות הזו

על הקימה מתוך הנפילה

על התשובה

על זה העולם עומד!

כי אנחנו בני אדם לא מלאכים ובטח ובטח שלא הקב"ה!!!

כל העולם הזה הוא התמודדות אחת גדולה. זה טבע האדם.

אם מבינים את זה יותר קל להבין גם כאן את התהליך בנפילה הזו ספציפית.

דבר נוסף-

באמת באמת יקרה שזה לא קשור בטיפה אלייך ולגוף המדהים שלך בעיניו!

זה באמת שני דברים אחרים לגמרי, שני דברים מקבילים שלעולם לא יפגשו.

לפעמים צריך גם לתת גם לזמן לעשות את שלו.

כרגע את בתוך ההלם והשוק והכאב הכי גדול.

כרגע חווית אובדן של החלום כפי שראית אותו.

באמת ובתמים חשבת וחלמת שלך זה לא יקרה.

היה לך חלום כזה.

וכאשר זה התנפץ זה ממש כמו אובדן - אובדן החלום שהיה,

ובסליחה שלך את בעצם "מוותרת" על עבר טוב יותר בעצם הסליחה. ואת הרי לא מוכנה שהעבר הזה יקרה כי את לא רוצה בו - אז זה ממש מעגל שמזין את עצמו וגורם לכל הרגשות הקשים והכואבים הללו לצוץ.

כמו בכל אובדן, יש אבל.

ושלבי האבל כוללים

הכחשה

מיקוח

כעס

צער ועצב גדול

ורק אח"כ השלמה וחזרה לחיים.

נשמע שאת עדיין בתוך תהליך האבל - וזה ממש טבעי ולוקח זמן לדברים להתעכל ולעבד את הדברים.

בתוך כל זה, 

ואחרי שנותנים לדברים קצת להירגע, וזמן לעצמך לעכל ולהרגיש את כל מה שאת מרגישה, כן חשוב לזכור שהיחס לכל הדבר הזה אצל בעלך היקר הוא ממש ממש *לא* במקום הזה של מישהי שהיא "ברת השגה" ובוא נראה אותה בלבוש מינימלי ונשווה אותה לאשתי או ננסה לעשות משהו בעניין או משהו בסגנון,

וגם הצפייה/הנפילה *לא* מגיעה אצלו מתוך השוואות או חוסר אהבה/תשוקה אלייך אשתו האהובה והיחידה,

אלא לרוב ממקום של יצר, סקרנות, אי-שימת לב לשבריר שנייה, טבע שיותר קשה לגברים להתגבר, והמציאות של כל המדיה וכל מה שקורה בעולם - הופכים את ההתמודדות הזו שלהם (גם של נשים, אגב) לכמעט בלתי אפשרית. הם יכולים לנסות מאה פעמים, ולהצליח 99, והם גיבורים! והפעם הזו שנפלו? לקום, להתגבר. מאוד מאוד מאוד קשה לעבור חיים שלמים בלי לעולם לא להתבונן אפילו במראה לא צנוע, בטח בעולם כמו שלנו...

שולחת לך המון כוחות ותמיכה,

אתם תצאו מזה מחוזקים ב"ה!

ההרגשה מאד לא נעימה, זה בטוח.

הנקודה כרגע היא לקחת את הצער הגדול ולעזור לו לעשוץ עבודה עם עצמו. בנחישות אבל באהבה שווה להיעזר באתר שמור עיניך ולהתייעץ איתם ואם לא יספיק לבקש מהם המלצה של איש מקצוע בתשלום

בהצלחה!

כתבת יפה מאוד אבל פחות מסכימה בקטע שהיא צריכה לעזור לו,ממש לא העניין שלה.זה התמודדות שלו,היא לא צריכה להפך לשוטר שלו,הדבר האחרון

שהיא צריכה לעזור לו בקטע שלא יתפתה לראות נשים אחרות.

יהרוס לה הרבה.

חוץ מסינון לא הייתי מציעה עוד, ואם זו התמכרות,מה שלא נראה בכלל העניין פה יש את ארגון שמור עיניך.

כן יכולה להגיד מנסיון שלי,שתפסתי את בעלי לשעבר צופהב..אז ככל שהייתי קשה ועקבתי אחריו וניסיתי לעזור לו בדרכים שונות ככה יותר הוא נפל לזה ולמד להסתיר

הרבה יותר טוב, נהיה ממש אשף מחשבים.

אשתו לא צריכה לשמור עליו אלא כמו כל בעיה משמעותית של בן הזוג להשתדל לעזור לו לפתור אותה.

מבינה מאוד את השבר שלך, אבל רוצה לומר על זה כמה דברים

1. כל גבר שיש לו אינטרנט פתוח לדעתי יגיע למקומות האלה. זה מושך מדי, זמין מדי. רק להיכנס לאתר חדשות היום זה מסוכן מבחינת היצר ומועד לפורענות. הנתונים של צפייה בתכנים כאלה גבוהה מאוד, בכל הגילאים והמגזרים והסטטוסים הזוגיים בגלל הזמינות הגבוהה והקלות להגיע אליהם

2. בעיניי זה לא נחשב בגידה. כי גבר מבחין בין ימין לשמאל. הכוונה - את אשתו, אותך הוא אוהב, והצפייה היא חלק מעולם הדמיון והפנטזיה, בריחה מהמציאות אם תרצי, שמוביל לפורקן זמין

3. זה גם די ברור לי למה הוא משקר. הוא מבין שזה עלול בוודאות לפגוע בך. התגובה המאוד פגועה שלך מובנת, אבל מאחר והוא צפה אותה מראש כנראה שהוא לא שיתף

4. לא נחשב בגידה בעיניי. הוא גם לא נחשב מכור

גבר ואישה תופסים שונה לרוב את העניין המיני

לאישה זה ברור שזה חלק מעולם זוגי עם רגשות

אצל גבר זה קצת אחרת

5. מציעה לכם לשבת לדבר בנחת. לשקול חסימה בטלפון. ובעיקר בשבילך, להבין שזה מעין יקום מקביל של גברים שקשור בעיקר בעבודת השם שלהם ופחות נוגע אלייך ולהבין שזה לא מערער את המקום שלך מולו ואצלו.

הרי בסופו של דבר,גבר עושה הפרדה ברורה בין אישה שהוא רוצה לחיות איתה את החיים לבין אישה 'זולה' שנועדה לספק יצר ותו לא. זה לבל אחר.

והאמת - וסליחה שאני אומרת ככה ברור -לדעתי אין מה לחפש לו בטלפון. ודווקא בגלל סעיף 1

ואני לא אומרת חלילה לא לשתף אותו בקושי שלך מול זה, בכלל לא.

לשתף ולדבר ולהגיד שאת פגועה כי להתפייס צריך. אבל להבין גם במקביל שהיצר להיכנס למקומות האלה הוא מאוד מאוד חזק, ובלי צעדים דרסטיים ורצון שלו - סביר להניח שזה יחזור על עצמו כי..כל מה שאמרתי בהמשך

מקווה שתצאו מזה מחוזקים

מבינה מאוד לליבך, ומצטערת איתך אבללל כמה שכואב לך כן תזכרי שהוא אוהב אותך, נכון ראה מה שראה,לא לעניין בכלל,

אבל מבקשת ממך בכל לשון של בקשה אל תתני לזה יותר מידי מקום,ז"א אל תחסמי אותו, תזכירי לו, תנטרי לו טינה על זה,כי אם תעשי זאת

הדרך למשבר רציני בנישואין קרוב..

תאהבי אותו,תאהבי את עצמך בכך שלא תשקעי בזה,את אישה מהממת בזכות עצמך ושום בחורה משם לא מגיעה לקרסוליים שלך,תהיי בטוחה בזה.

הצער שלך ממש מובן, זה שובר את הלב.

העולם קשוח

(כמעט) כל מי שיש לו מכשיר לא מסונן רואה כאלה דברים,

כן, גם נשים.

כולם.

זה אולי עצוב אבל זה המצב

תכאבי תרגישי מה שאת מרגישה ואז כשתוכלי תדברי איתו.

ככל שתדברו על זה יותר פתוח זה יהיה יותר טוב,

פתוח על הרגשות שלכם ועל צרכים פיזים ורגשיים.

חוץ מאכזבה פגיעה והכעס שהוא בצדק ישמע ממך ויראה לך בעיניים, תשתדלי שיראה גם אהבה ושיקבל את המסר שאתם ביחד גם בזה.

הכאב קורע אבל אם תצליחו לדבר על זה אולי בזכות זה החיבור שלכם יהיה הרבה יותר עמוק.  

בנישואים יש גבולות אחד הגבולות שלא עוברים (אלא אם כן יש מקרב קיצוני של אלימות וכדו)

זה להגיד אם איקס אז אני לא אמשיך

אין התניה לנישואים! נישואים אמור להיות דבר יציב והדיבורים האלה שוברים את היציבות של הנישואים ומחלחלים ופותחים פתח לגירושין! לא צריך לפתוח פתח

הכל אפשר לתקן הכל אפשר לסדר ועל כל פשעים תכסה אהבה ןתאמיני לי שאהבה מכסה על הכל!

ממש מיותר לשים ווטו כזה

הריבית הבסיסית לא נקבעת על ידי הבנקים המסחריים אלא אך ורק על ידי בנק ישראל.  

גובה הריבית של בנק ישראל נקבע מדי חודש וחצי על ידי נגיד בנק ישראל לפי מספר פרמטרים פיננסים ארציים וגלובליים, כמו שיעור האינפלציה, שער הדולר, ושערי ריבית הפריים בשאר בעולם, ובעיקר בארה"ב.

מעל זה יש את ריבית הפריים - הריבית הבסיסית של הבנקים המסחריים, שהיא תמיד 1.5% מעל ריבית בנק ישראל.

מעל ריבית הפריים מתחילים המשחקים והמרווחים והשונות בין סוגי הלוואות וסוגי לווים.  

ריבית הפריים כלכך משמעותית מאחר והיא משמשת כבסיס להלוואות רבות (כגון משכנתאות, והלוואות מגופי מימון), וכבסיס בפיקדונות בנקאים (פיקדון הוא אפיק חיסכון בבנק בו תלוו לבנק כסף לתקופה מוגדרת, ובתמורה תקבלו ריבית על הכסף שהלוותם).

ריבית היא הכלי המרכזי ובכמעט יחידי של הבנק המרכזי בכל מדינה לשלוט על ״מחיר הכסף״  

על מגמות האינפלציה והכלכלה במדינה.  

כסף ״זול״ גורם לציבור להגביר את הקניות והצריכה, ומביא לעליות מחירים ואינפלציה שתלך ותעלה.  

(אם הרבה אנשים רוצים לרכוש את אותה דירה, המוכר ימכור לזה שמציע את המחיר הגבוה ביותר.

הביקוש העצום לדירות במדינה, בעיקר בגלל הריבוי הטבעי הגבוה בישראל, מול ההיצע שלא מספק את הדרישה, הביא לסחרור של מחירים בדירות - בקנייה ובהשכרה.  

וכמו בדירות - כך בכל דבר בכלכלה.  קניות מזון, ריהוט, מכוניות, משכורות…

ריבית גבוהה מייקרת את האפשרות לקחת הלוואות ומצננת ומרידה ביקושים, ומביאה בהמשך לירידת האינפלציה).  

מאיפה לבנקים יש כסף להלוות?

מכספים שאנשים משקיעים בבנק, תמורת קבלת ריבית על השקעות.  

אם הבנק יעניק הלוואות בריבית מופחתת, הוא יצטרך גם לשלם לחוסכים ולמפקידים ריבית מופחתת.

 למה שאנשים ישקיעו כספים בבנק שמשלם פחות ריבית מאחרים?

ואם אנשים לא ישקיעו, מאיפה יהיה לבנק כסף לתת הלוואות?

פער גדול מאד בין הריבית שהבנק לוקח מהלווים לבין הריבית שהוא נותן לאנשים שיש להם יתרה בחשבון.

וכן , אני מעריך שאם היתה תחרות יותר גדולה הבנקים היו נותנים ריביות יותר גדולות לפקדונות

ולא חזרתי להוסיף בתגובה שלי.  

מהמרווח המשמעותי הזה, מהפער הגדול בין הריביות - הרווחים האלו הם עצמם משמשים כמקור להלוואות.  

הקטנת המרווחים תקטין את מקורות הכספים מהם אפשר להעניק הלוואות.  

כמעט מילה במילה.

הנה התשובה שלי:

המתמטיקה שלך שגויה, הסבר בפנים - נשואים טריים

אבל בנושא השירות, אתה צודק שאם יהיה בנק חכם שיתן שירות טוב (האתגר קיים גם בעוד חברות פיננסיות חוץ מבנקים) נעבור אליו. זה יכול לקרות גם בבנקים הגדולים אבל צריך לדוגמא לעשות קבוצה של אלפי לקוחות של בנק x שאומרים לו אם תוך חודש או חודשיים רמת השירות לא תשתפר משמעותית אנחנו עוברים בנק.

- לקיחת הלוואות ומשכנתאות

- ייעוץ השקעות בניירות ערך ותוכניות חיסכון

כל שאר הפעולות הבנקאיות האחרות מתבצעות כדרך שיגרה בשירות עצמי - באפליקציות או באתר האינטרנט.  

מי שמשקיע בניירות ערך ובתוכניות חסכון, תמיד יכול לקבוע זמן מתאים ונוח לפגישה אישית עם יועץ ההשקעות בבנק.

ומי שזקוק להלוואה פרטית או משכנתה, צריך לעבוד קשה, לכתת רגליים בין בנקים שונים, לבזבז זמן בפגישות רבות, לעשות סקר שוק על מנת למקסם את התנאים המיטביים להלוואה או המשכנתא.

ומי שזקוק להלוואה עסקית - כנראה גם כאן נהנים מאפשרות נוחה לקבלת שירות אישי   

אם אתה מאותם 20% מהלקוחות שמכניסים לבנק 80% מהרווח שלו.

פגישות אישיות מתי שתרצה, מענה מהיר לטלפון, שליחות מסמכים לחתימה במקום שתגיע לסניף, ריביות מעולות...

ואם אתה לא אחד מאותם לקוחות רווחיים, כנראה לא שווה לבנק להשקיע בך את הדברים האלה.

אפשר לקבל שירות מעולה.

הכל תלוי בסניף שלך ברמה עקרונית

בהצלחה!

וגם לבקש ממנו לצייר דברים

Bing

עם שלם בטראומה.

כולנו שרוטים

אם יש לך בחוג המכרים והחברים מישהו שהוא עו״ד או מכיר עו״ד, שווה להתייעץ.

גם תעברי על כתבות באינטרנט. יש הרבה מאוד.

נראה שאין מה להפסיד, מלבד לכל היותר את האגרה וכשנה של המתנה ….

בנסיבות שתיארת, עם התיעוד וההוכחות שכתבת שיש לך, אני הייתי מגיש. 

אמר להגיש,

מייאש קצת שזה פיצוי של עד 1000

ולא 1000 עגול

לא רוצה לעשות את כל זה בשביל כמה שקלים..

אבל כן, נלך על זה כנראה

אני מחכה שיצטברו עוד כמה הודעות (כל יום של סבלנות שווה עוד 1000 ש''ח)

חוזר על ההמלצה להגיש.  

אפשרות להשיב הסר למספר טלפון אחר

יש לי תיעוד בנייד

עם פירוט התאריך והשעה

שביקשתי מספר פעמים הסרה

ולמרות זאת אני ממשיכה לקבל מסרונים 

מלא של כל השיחות והסמס שיצאו מהמכשיר.  

למשך 7 שנים אחורה.  

אז לא מסובך להוכיח שההודעה נשלחה מהמנוי.  

ייתכן כמובן שהחברה תטען שהבקשה לא הגיע אליה.

אך מבחינת המנוי, הוא עמד בתנאים לבקשת ההסרה.  

הרי ערכאות הגויים זה כופר ומרים יד בתורת משה

הא בי"ד ממונות יתן אישור? יש כאן עשור מיד עושרו? מעניין

גם ככה בתי דין היום לא עושים דין, רק בוררות.

והם לא יכולים לכפות נוכחות.

צריך להביא הוכחות מסודרות וחותכות

יש קבוצה בפייסבוק שנקראת תשאל עוד

ממליצה לך לרפרף שם תראי שאלות דומות לשלך והמלצות איך לעשות את זה נכון..

בלי קשר זה עד 1000 לפרסומת 1

אבל בדרכ ביהמ פוסק הרבה הרבה פחות 

חמאס עמלק לא ינצחו אותנו!

הם לא ישברו את הרוח שלנו

אנחנו נראה להם, אנחנו מראים להם,

פעם אחר פעם

שגם אם אנו נשברים - אנחנו קמים.

חזקים יותר.

ושגם אם נשברנו - זה כי יש לנו לב שפועם. שיש לנו נשמה. שיש לנו אהבה.

מה שלעולם לא היה ולא יהיה להם ימח שמם.

וגם בימים הכ"כ כ"כ מאתגרים האלה

שהגולה בגרון תמידית

שהנשימה שטחית

שהבטן מכווצת

שהגוף כואב, שהנפש דואבת

שיש עננה שחורה על הכל

חוסר וודאות

ועוד חוסר וודאות

שיכול לשגע בן אדם

שהכל לוט בערפל

שהיאוש רוצה לתפוס מקום מבטחים בלב שלנו -

דווקא אז

נזכור

לא!

אנחנו לא מתייאשים

אנחנו ממשיכים לקוות

אנחנו ממשיכים להאמין

אנחנו מביטים למעלה לבורא עולם ויודעים שמאיתו, ורק מאיתו, תהיה הישועה שלמה.

אנחנו מחליפים כוח

"וקווי ה' יחליפו כוח"

ומתרכזים עוד ועוד במה שכן בשליטה שלנו, גם ברמת הלהחזיר נשימה לעצמנו.

ואנחנו מרפים במה שאין בשליטתנו

"הרפו ודעו כי טוב ה'"

ה' טוב

ה' אני מרפה ושמה אותי ואת כל עמי בידך. אתה השמירה וההגנה וההתקפה הכי טובה.

ואם אין לי כוח?

ואם אין לי מילים אפילו לצעוק?

אז הלב ידבר במקומי.

הזעקה תישמע.

אפילו 3 מילים: "לישועתך קיוויתי ה'"

או אפילו דמעה אחת

לב נשבר

שגם אותו, במיוחד אותו, הקב"ה רואה.

הוא רואה הכל.

הוא ריבון כל העולם.

והוא יעשה נקמה באכזריים

ואנחנו עוד נראה

שכל זה היה "ברגע קטון עזבתיך"

ואז יגיע

"וברחמים גדולים אקבצך"

ונזכה ונראה, כולנו, במהרה ממש ב"ה, ובשלמות, ובגלוי וברחמים את אור ה' וישועתו השלמה נקראים עלינו ועל כל עם ישראל 🙏✡✡

ורוצה לצרף שני שרשורים גם לכאן:

להחזיר נשימה -

בואו ננסה להחזיר נשימה - הריון ולידה

למלא את ארגז הכלים עוד קצת לימי המלחמה -

למלא עוד קצת את ארגז הכלים שלנו לימי המלחמה - הריון ולידה