פורום נשואים טריים (עמוד 310)

בשנה - שנה וחצי האחרונות נוצר מחסור בסרזט ורופאים נותנים את התחליף הגנרי פומיניק.

יחד עם זאת שהחומר הפעיל זהה, לכל תרופה יש חומרים נוספים שעשויים להשפיע אחרת מבחינת תופעות לוואי.

בעדיפות ראשונה הייתי קושרת את הדימום להחלפת הגלולה.

האם את מקפידה על שעת נטילה מדוייקת מדי יום?

ליתר ביטחון הייתי עושה בדיקת בטא בעוד שבוע.

מה שכן, לפני חודש ירדתי משתי גלולות לגלולה אחת.

יכול להיות גם קשור?

אתמול חזרתי ליטול שתיים.

 

בוודאות די גבוהה.

גם לאי הקפדה על שעת הנטילה יש השפעה

אך זה שירדת משתי גלולות לאחת, מאוד משפיע על הגוף.

עקב מחסור בסרזט וסבלתי מכתמים.

גם בעלי הפרעות קשב וריכוז יכולים להתמודד עם הדרישות האקדמיות המורכבות הדורשות יכולות אחריות אישית, התארגנות, התמודדות עם חומר לימודי רב ותעדוף מטלות.

בעלי הפרעת קשב וריכוז נדרשים להתמודדות מיוחדת באוניברסיטה בכל הקשור לעמידה בזמנים: דחיינות ואיחורים בהגשת עבודות או מטלות יהפכו להיות שכיחים, הנטייה לדחות משימות מורכבות ו"משעממות" תוביל את הסטודנט ללמוד ברגע האחרון, על אלה יש להוסיף את הקושי בהערכת הזמן הנדרש לשם ביצוע המטלותו והיעדר היכולת להבדיל בין עיקר וטפל.

כל אלה יובילו לבזבוז משאבי אנרגיה וזמן יקרים. הקושי בתכנון סדר יום ובבניית מערך לימוד עצמי לאורך כל הסמסטר יגרום להיוצרותם של פערים עצומים בידע.תקופת המבחנים תהיה הפעם הראשונה בה ייחשף הסטודנט לחומר הלימודי, היא תהפוך להיות מסע מתיש של כיבוי שרפות.

ממליצה לך לגשת לאבחון מקצועי להפרעת קשב וריכוז.

אם זו אכן הבעיה במה שאתה עובר - טיפול מתאים יקנה לך כלים להתמודד עם הדרישות הגבוהות של לימודים אקדמאיים, בד בבד עם כלים להתארגנות והתנהלות כללית בחייך האישיים והזוגיים.

עזרת גם לי מאוד!! כי אני מאובחנת אבל הקטע הוא שאני כל הזמן מאשימה את עצמי בזה וכועסת על עצמי שאני כזאת חסרת אחריות.. אז עכשיו הבנתי מחדש מה זה אומר. ומקוה להרגיש פחות דפוקה..

מצד שני הכדורים עושים לי בחילות ואיכסה, אז אני לא ממש אוהבת לקחת אותם.

אולי לשנות את מועד הנטילה? עם אוכל?

ועל אוכל אני לא מסוגלת להסתכל ביחד עם זה.. אני יום שלם לא אוכלת ככה, אפילו מים לפעמים עושים לי בחילה. מאז שהפסקתי לקחת את הכדורים באופן קבוע אז עליתי ממש במשקל..

תתיעצי עם רופא. חבל לסבול

אולי תשלח אותה לפה...שתפתח שרשור שבו יעזרו לה להתמודד עם המצב שלך ויתנו לה טיפים איך לגרום לך להשתפר אבל לא בצורה שהיא עושה זאת עכשיו.

ולעצם הענין- אני חושבת שיש הרבה אנשים שיהיה להם קשה להשקיע במשהו שהם לא באמת רצו אותו ולא ממש מענין אותם...זה די מובן, האמת...
יש אפשרות שתמצא תחום לימודים שמעורר בך ענין?

ואם לא-
אולי תמצא מישהו מהלימודים שיוכל ללמוד איתך למבחנים וככה יאפס אותך ו''יושיב'' אותך ללמוד.

ולאשתך- תסביר מה האמירות שלה גורמות לך להרגיש, ותסביר לה מה היא כן יכולה לעשות שישמח אותך ויתן לך מוטיבציה לקום, להשתתף המטלות הבית וללמוד.
בהצלחה!!

כלומר, שאשתך מדברת כך..

 

השאלה, קודם כל, האם יש לך משהו אחר שאתה עוסק בו, עובד בו.

 

 

אם לא - אז אפשר להבין שהיא רוצה שתהיה שותף בעניינים.

 

אבל אם כן - אז האשה אינה אמורה להיות משגיח. "קשה לך לפעמים לקום בבקרים", יש הרבה גברים כך. מטלות הבית, צריך להשתדל להיות שותף.

 

לומר, "לא חשבתי לפני הנישואין שזה יהיה כך ולא מוכנה להשלים עם זה".. זו בעיה. נראה חוסר הבנה שלה מה זה נישואין, משפחה.

אלא אם כן, המצב קיצוני, כנ"ל. שאין משהו חליפי ללימודים הללו.

 

אז אם אשתך היתה שואלת כאן - כך היינו אומרים לה. בהיות שזה אתה - וסה"כ אתה נשמע בחור טוב, מסכים עם מה שראוי לשפר, מבקש עצה כלפי מה שלא נעים לך.. - 

 

נראה לכאורה שהכי טוב שתשב עם אשתך - ותסביר לה בעצמך את הדברים הללו. 

 

שהיא תבחין בין הצורך הבסיסי שאתה תהיה שותף במטלות הבית, ובוודאי בפרנסה, לבין פרטים - מתי אתה קם כל יום, כמה אתה לומד, טענות על "אחריות"..

 

שתבין שקודם כל שניכם אמורים להרגיש נוח זה עם זה. לא לבוא ברישמת דרישות אחד כלפי השני.

השאלה היא איך אני מסביר לה את זה...

 

(ראה גם הבהרה והסבר למטה)

בנחת, ובצורה בהירה ונאה.

 

זו לגמרי טעות לחשוב כאילו אתה "במבחן" אצלה.. נישואין זה הדדי.

אני מנסה לשים את עצמי בנעליים שלה..

היא התחתנה, בין אם היא סטודנטית או כבר עובדת, אני מנחשת שהיא הניחה שהיא תוכל לסמוך על בעלה בנושא הפרנסה, ובשביל פרנסה לרוב צריך תואר, אבל בעלה זורק. קורה שהלימוד קשים. קורה שלא מוצאים את עצמנו בתחום, לא מתחברים וכו'. אבל אם ככה, כשקלטת את זה כדאי היה למצוא חוג אחר שמעניין אותך ולעבור אליו ולהשקיע בו. ואם לא מתאים לך תואר אז תעזוב, תמצא הכשרה מקצועית או משהו ששייך אליך ותעשה את זה באופן רציני. אבל אל תזרוק במשך חודשים ואז תגיע לתקופת מבחנים והופ! הפתעה! אתה לא תעבור אותה. וסתם בזבזת את הזמן של שניכם. קורה שלא מצליחים או מתחברים וכו'. אך שאלה היא אם ההתנהלות הכללית שלך היא של גבר בוגר ואחראי שמבין שהוא נשוי ויש לו משפחה שסומכת עליו ונשענת עליו, והוא צריך לנווט את הספינה, למצוא מה הדבר הנכון ביותר לעשות, להתנהל באופן רציני ואסרטיבי, ליצור את המזל שלו.

או, שההתנהלות הכללית היא של מישהו לא בוגר, חסר אחריות, שעדיין חושב שהוא אדם עצמאי ופרטי שיכול למשוך זמן, לבזבז כסף של לימודים ולהישען על אחרים, לחפש את עצמו עוד כמה שנים והכל יסתדר מאליו..

בנוגע למטלות הבית אתה לא צריך "להשתדל לעזור" (ד.) זה צריך להיות לך ברור כשמש שאתה חייב לעשות לפחות חצי ממטלות הבית באופן חד משמעי, לא פתוח לדיון. נכון שבאידיאל כל אחד מבני הזוג צריך לוותר לשני ולחשוב על עצמו, אבל אין לך זכות להניח שאשתך תוותר לך לפנים משורת הדין, בעיקר כי היא אומרת במפורש שהיא לא, וגם כי שוב, זה חלק מהתמונה גדולה. אם היית יוצא מוקדם בבוקר ללימודים וקורע את עצמך ועובד ומתאמץ ורק חוזר מאוחר, *והיא לא מתאמצת גם היא* אז היה יותר אפשר לחשוב שאולי מתוך אהבה אליך והערכה למאמצים שלך היא תסכים להתאמץ יותר המטלות הבית. אבל זו לא התמונה.
הקימה המאוחרת בבוקר היא לא נוראית כשלעצמה. אבל כשמחברים אותה לשאר הדברים זה לא נראה טוב. מי שמאחר לקום כנראה לא קם לתפילה, שכמה זה מפריע לכם כבר תלוי בשאיפות הרוחניות שלכם וכו'.. ואם מדובר על יום לימודים - אז כן. זה בעיה. זה לא רציני ולא אחראי.

אני כותבת בלשון קשה כנראה. אבל אני מנסה סך הכל לשקף לך את הצד שלה. אם אני הייתי מתחתנת עם בחור שאני רוצה לבנות איתו חיים ומשפחה, והייתי בונה על זה שמדובר בגבר אחראי ורציני שאפשר לסמוך עליו, שאפשר להישען עליו, והייתי מתעוררת לתוך המציאות הזאת - גם אם אתה מקסים ועם רצון טוב בלב.. הייתי מתוסכלת ועצובה וכנראה גם מאוכזבת, ומבוהלת מהעתיד. שהתחתנתי עם בחור עצלן, ומעכשיו והלאה זו תהיה חובתי לשאת על כתפי את כל האחריות בבית, הכלכלית, וכל מטלות הבית, והכל

אם היא היתה פונה היינו כנראה מעודדים אותה לדחוף אותך ולעודד אותך תעשייה ולחריצות, לעזור לה לגלות בך את הגבר האחראי הזה שמתחבר איפשהוא.
אבל אתה פה, אז לא נותר לי אלא לעזור לך להבין למה היא מאוכזבת, מה המקום שלך כראש משפחה, מה האחריות שלך, מה חובה שלך בזוגיות וכו'... קשה. נכון. אבל היי, זה גם לא כזה קל להיות אמא

כדאי שתלך לאבחון של קשב וריכוז סה ממש נשמע ככה ויש דרכים לטפל.
בנוסף יש גוף שעוזר לסטודנטים ללמוד איך ללמוד אם אתה רוצה אני אחפש את השם שלו ואשלח. הם יכולים לעזוא לך לסדר לוז נורמלי שעובד לפי איך שאתה עובד.

אבל משהו שממש בולט לי זה שאולי זה לא בשבילך אני לא אומר לך לפרוש אבל תנסה לחשוב אולי ישמשהו אחר שמתאים לך יותר.

בנוגע לאשתך קודם כל תסביר לה איך זה גורם לך להרגיש התגובות האלו, ובמקביל תעבוד על האחריות בדברים שהן לא הלימודים, לקום מוקדם(שים שעון מעורר רחוק ממך שיכריח אותך לקום)
מטלות הבית (תנסה לעבוד עם מוזיקה לפעמים זה ממריץ)
וגם בדברים אחרים.
אני מאמין שהיא מרגישה פגועה כי היא בנתה על א וקיבלה ב (אני לא מצדיק את איך שהיא אומרת לך את זה רק מסביר) אז תראה לה שאתה כל משתדל ושכן אכפת לך.

הרבה בהצלחה

אשה רוצה מישהו שאפשר לסמוך ולהישען עליו, מבחינת האשה לרוב זה מבחינה כלכלית כי הן מתקשות לנהל את התחום,
ולכן, מלבד העצות המחכימות שנתנו לך בבחירת מקצוע תחשוב איך אתה מחזיר לעצמך את האחריות על התחום הכלכלי,
שאר הטענות שלה לדעתי נובעות מחוסר הרגשת שותפות בתחום הזה
אני יודע שזה קשה במיוחד כשאתה נמצא במקום לא הכי קל עם עצמך ועם חוסר ביטחון לגבי מה תעשה בהמשך
אבל תחשוב קודם עבורך ואח"כ עבורכם על צעדים שכדאי שתעשה ותבוא אליה עם תוכנית מסודרת בין אם אתה ממשיך במקצוע או לא
אם אתה ממשיך- אולי ללכת ללמוד עם חבר ולקבוע בבוקר זה יעזור לך לקום, ללכת למאבחן שיתן לך כלים
אם אתה לא ממשיך - מה אתה מתכנן לעשות בתכנית ברורה
לא קל וצריך הרבה ענווה כדי לעשות את זה ואז לשתף את אשתך בעניין ואז לדבר על כל מה שקרה בתקופה הזו
שיהיה ממש בהצלחה רבה והחלטות טובות

לא חושבת שהעניין הוא מגדרי.
נשים כגברים בעולם המודרני בו אנו חיים, חשופים יום יום ליוקר המחיה והקושי להתקיים ולקיים משפחה ברווחה כלכלית סבירה.

ולכן הציפיה של האישה לגבר בעל יכולות השתכרות טובה, רכישת מקצוע, נובעת בראש ובראשונה מראיה בוגרת ומאוד מפוכחת של מציאות החיים, הצורך של שני בני הזוג להתפרנס בכבוד, ולא בעל הולך בטל.

לא התכוונתי מצד כושר השתכרות,
אלא הניהול של הכסף יתכן שאפילו האשה תרוויח יותר אבל עדיין יהיה נוח לה שבעלה ינהל את מה שקורה בבנק
יכול להיות שלא כל הנשים כאלה
בכל אופן רק רציתי להוכיח מזה שיש צפייה מצד האשה שהניהול הכספי יהיה על הבעל וכאשר היא רואה שזה לא הכיוון מכל מיני סיבות יש לה אכזבה

הייתי עצמאית כלכלית כבר מגיל 18 היות וההורים שלי לא מיליונרים. וזה תקף גם אחרי החתונה. ואהבתי את זה. ויצא שהתחתנתי עם איש שגם אוהב את זה, יוצא שלשבת ביחד על כספים זה זמן איכות חחחח

או לצאת לעבודה. לא נראה לי שאתה באמת מעוניין בתואר הזה או במקצוע הזה, חבל על הזמן ועל הכסף.
, למה קשה לקום בבוקר, אתה עובד לילה?

פשוט שכחת את החומר מהתיכון.
אי אפשר לבנות בניין בלי יסודות
אין לך בעיה של קשב וריכוז- אתה לא יודע את הבסיס בטח שאתה מאד את המרצה.
תתקשר לאוניברסיטה ותברר.
מדור מרשם תלמידים.
לא בטוח שאפשר להציל את שנת הלימודים הזאת אבל להסביר לאשתך את המצב ולתכנן שוב.
שאלות נוספות תשאל ישר את מדור מרשם

( כי הפורום מרוגז על אוניברסיטה אחת -ובצדק)

בתור מי קרעו לו את הבטן באוניברסיטה (עשיתי עידון) אי אפשר ללמוד 3-4 שנים בתחום שלא מעניין אותך. תמיד יש כמה קורסים שמחליקים אבל לכלל התואר צריך רצון עז וקביעת מטרה.

ראשית, תודה רבה על הנכונות לעזור ועל העצות המחכימות!

כמה דברים:

א. ראשית, לגבי הלימודים:

מדובר במקצוע מדעי המחשב, שאני מאוד אוהב, ויש לי בו נסיון ע"י לימוד עצמי ועבודה עצמאית בתחום. אך בתחום הזה יש הרבה תחרות, וייעצו לי משפחתי שכדאי לקבל גם תואר בזה כדי לתת ביטחון לעתיד ולקבל יותר שכר בעז"ה. קיבלתי את עצתם. הבעיה היא שכחלק מהלימודים יש הרבה מתמטיקה, דבר שאיני מתחבר אליו יותר מדי והוא קשה.

הייתי אישית מעדיף להמשיך לעסוק במקצוע לבד, ללא תואר, אבל אני מבין שהתואר חשוב, מה גם שאני מכיר בערך של הלימוד האקדמי, שודאי יוכל לתרום לי.

 

ב. לגבי האפשרות של בעיית קשב וריכוז. איני חושב שאני סובל מבעיית קשב וריכוז ממש, לפי הספר. כשהייתי בתיכון כן התרכזתי וב"ה היו לי ציונים גבוהים. ייתכן שמאז התפתחו אצלי סימפטומים של בעיות קשב וריכוז - אם זה בגלל חוסר בשינה, או בגלל העולם הדיגיטלי המהיר בו אנו חיים וההרגל לעבור בין משימות באופן תדיר. לכן לא יודע אם אבחון זה מה שיעזור לי...

 

ג. לגבי אשתי:

אשתי כרגע אכן המפרנסת העיקרית של הבית, מכיוון שהיא כבר סיימה תואר. אני לא חושב שהיא חושבת שלא אצליח לפרנס את המשפחה בעתיד. יותר קשה לה שמההסתכלות שלה אינני מראה מספיק אחריות בהתקדמות האישית שלי ובנכונות לעזור בבית כמו שצריך.

מנקודת המבט שלי כן אכפת לי מהעזרה והשותפות בבית, רק שיש לי נטייה לדחיינות - ולכן אני דוחה את הקימה בבוקר כשאני גמור מעייפות, או דוחה את שטיפת הכלים עד כדי אי-עשייה, וכן דוחה את המטלות הלימודיות שלי...

 

יש פה כמה נושאים שצריך להידרש אליהם. אך שאלתי מלכתחילה היתה בעיקר האם אשתי מתייחסת כמו שצריך, והאם אין היא צריכה לשנות גישה ביחס שלה כלפי קשיי.

 

איפה עובר הגבול בין הכלה שנצרכת בזוגיות לבין חוסר השלמה עם המצב?

להוציא את התואר. ונהוג שמי שעובד פחות בחוץ משקיע יותר בבית . במקרה שלכם זה כנראה אתה.
כמובן שאשתך לא אימא שלך ולא צריכה לנהל אותך, אתה צריך לקחת אחריות על מטלות שלך.
בעיה שאתה לא ממש מתכוון לעשות את זה . וזה מאכזב.

איזו גישה?

ולא הבנתי את "ונהוג שמי שעובד פחות בחוץ משקיע יותר בבית . במקרה שלכם זה כנראה אתה."

כמו במקרים אחרים של מתח וחיכוך בין בני זוג.
הענין הוא לא להחליט מי צודק.
הענין הוא שיש פה הזדמנות לדבר על הנפש שלכם. על הקשיים, על העזרה שהיא צריכה.
יש כאן מתח שאם תתיחסו אליו כפתח לשיחה עמוקה, מתוך אהבה ובלי האשמות, אז יש סיכוי טוב שנפתח יוביל לקשר עמוק יותר ביניכם.

האם אשתך צריכה לשנות גישה? אולי.
האם היא תעשה את זה?
כל עוד אתה אומר ''אני דחיין וככה אני'' אין לך סיבה אמיתית לצפות שהיא לא תגיד ''אני ביקורתית וככה אני'' וככה תמשיכו לריב לנצח ו להיות מתוסכלים מאוד.

הדרך הנכונה היא כאמור, לדבר על זה.
אשתי היקרה. את יודעת כמה אני אוהב אותך וכמה אני מוכן לעשות בשבילך. את יודעת, מאוד קשה לי הקטע הזה של המתמטיקה. אני לא סובל את זה וזה גורם לי לא ללמוד כמו שצריך. אני ממש צריך את עזרתך שתדרבני אותי ותעודדי אותי ללמוד גם כשאני דוחה את הלימוד שוב ושוב. בכלל, יש לי נטיה לדחות דברים שקשה לי.
אני יודע שאת לא לגמרי מבינה את זה כי את באמת תקתקנית, אבל אני מבקש שתביני שאם אני קם מאוחר זה לא כי אני עצלן אלא כי אני דחיין.
אני יודע שאני צריך לעבוד על הנקודה הזאת וממש יעזור לי אם גם בזה תעזרי לי. תבעטי בי בבוקר בחביבות עד שאני אקום, תצ'פרי אותי בהפתעה וחיוך שמח כשאני מצליח. או כל מיני דרבונים אחרים.''

וכו' וכו'.
העיקר- גישה מחברת, ונכונות לשינוי.

מסוג הדברים האלה שיושבים בראש אבל צריכים תזכורת

 

שאני לא עצלנית - פשוט יש לי בעיה של דחייה וארגון.

 

תודה תודה

ואל תשכח שני דברים חשובים.
א. הקשר ביניכם הוא הדבר הכי חשוב בעולם. אין משהו שלא שווה לעשות עבורו.
ב. חיי הנישואין זורקים אותנו לעבודת המידות די אינטנסיבית. כשקורים מקרים כאלה, תזכיר לעצמך שאשתך היא שליחה של ה' לתקן אותך...כל פעם בנקודה אחרת.

אם יש לך עבודה בכך בלי זה, מה הבעיה..

 

לכל היותר, אפשר לקחת קורס מקצועי. למה דווקא "תואר"?

 

ב. אני לא חושב שאשתך אמורה להית ממונה על "אחריות בהתקדמות האישית שלך". אם אינה חוששת לכך שתפרנס כראוי - אז התחושה שלך לגבי לימודיך, היא שלך. גם לגבי קימה בבקר.

 

לגבי מטלות הבית - בהיות שזה ענין של שניכם, אז אכן ראוי מאד להתאמץ שלא לדחות.. "תְפַקד על עצמך" בענין זה.

 

 

כדאי שתחליט בינך לבין עצמך, האם אתה מעונין להמשיך בלימוד ל"תואר", ואז גם להשקיע מה שצריך. או שאתה מעונין לבדוק אופציות נוספות: קורס מקצועי בענין (שמא שם לא צריך מה שדורשים באוניברסיטה. ואני לא בטוח שבמדעי המחשב באמת מי שלומד באוני' מרוויח יותר..), או עבודה עצמאית. העיקר שמה שתעשה - תעשה טוב ובשמחה.

בעלי גם רציתי ללמוד מדעי המחשב. ב"ה ה' האיר לנו את העניים ובסוף למד קורס של 9 חודשים בטיכנות. כיום הוא מתכנת מקצועי .. הקורס הזה חסך לנו הרבה שנים ללימודי תואר מתישות
ב"ה ויצא אם מקצוע מכובד .. בהצלחה .
יש לציין שזה דורש הרבה תירגול בזמן הלימודים.

אחד הדברים שהכי מפריע לאשה - זה כשהיא מרגישה שבעלה עצלן.
יש על זה בדיחה ידועה...
סולם כאב לאשה- מהקל לגבוה
-לידה
-בדיקת דם
-לראות את בעלה לא עושה כלום....


מה עושים עם זה?
ככל דבר יש שני צדדים.
מצידך אתה צריך באמת להשתדל לא להתעצל.
מצידה היא צריכה לא להיות שיפוטית, ולקבל בהבנה את הקשיים שלך.
תשבו תדברו - מה בדיוק מפריע, איך מתגברים וכו'...

יש הבדל בין להתעצל לבין קשיים בעשיית מטלות ודחיינות.

אבל אני מבין את מה שאתה אומר - שככה היא רואה את זה מהכיוון שלה.

תודה

גם אני לא האמנתי בזה וכשדודה שלי העלתה את הרעיון להוסיף אותי לרשימה שלה, הייתי צריכה ממש לשכנע את עצמי ש"לכי תדעי, אולי משם זה יגיע". ובאמת, אחרי שידוכים כושלים שאחים וחברות עשו, דווקא זה מה שהצליח. דודה שלי וחברה של אמא שלו מהצד השני.
לדעתי אין הרבה מה להפסיד, רק כדאי לבדוק יותר טוב מאשר כשמישהו שסומכים עליו ומכיר את שני הצדדים הוא השדכן.

וזה עבר מסלול כל כך מוזר שבמשהו כמו החודשיים הראשונים של הקשר הם לא ידעו מי בפועל שידך ביניהם (היי למי שזיהה ). ברוך השם היה שווה את זה...

אבל תשאלי אנשים שהתחתנו ב5 שנים האחרונות. לפניכן לא היה ווצאפ

הולכים ביחד, אפילו אפשר לרוץ ביחד, אם אתם בכושר לרוץ, יש עניין משותף - ופחות סיבות לריב.

כשנמצאים בבית, המריבות בד״כ מתחילות על רקע של הערות ״בונות״, שגורמות לצאת השני להתגונן, ואז להחריף את הסיטואציה.

תנסו לשבת ביחד ולהבין למה הן קרו.
אם תצליחו- זה יעמיק את הקשר ביניכם.

לק"י

בהצלחה רבה!

על מה רבים? מה מפריע לך? מה ההגדרה של הזמן האחרון?

תקשורת זוגית היא המפתח להמון בעיות. מריבים, כעסים, וכו' ועד תמשיש לא טוב.

צריך לפתוח, לחשוב, לשתף, להתעניין, לשאול.
להגיע עם נושאים לשיחה שאת רוצה לפתוח ולהיות מוכנה לשיחה מורכבת גם מצידו שתצמיח אתכם מאוד... אני בטוח שהוא חווה את זה גם ושגם לו זה לא נעים. בנוסף תוכלו להכיר ולהאיר אחד לשני ואחד את השני.

בהצלחה!

החבר ואישתו צריכים לדבר בינהם ולהגיע למסקנה המתבקשת.

ואם האישה מתעקשת להמשיך בנוהג - הייתי מתקינה מצלמה נסתרת לתעד מה קורה שם ..

מצלמות נסתרות? אם זה החשש, אז הבעיה הרבה יותר חמורה ממה שהוצג.

כשהוא לא נמצא לא מבין בכלל את הבעיה.
(יכול להבין אותו אבל מצד שני הוא לא נמצא כמה לילות בשבוע)

ולגמרי נספחת עם המצלמות..

שיש קשר להירהור של הגבר שאם ידע מי ישנה במיטה שלו.
אם זה ככה אז הוא לא חייב לדעת.

1. לגיטימי לא לרצות להיות לילה לבד בבית
2. זה סתם מטופש שחברות שלה ישנו על הרצפה / ספה / מזרונים כשיש מיטה זוגית בבית
3. לא חייב כל הזמן לחשוב בצורה מינית.. אף פעם לא ישנת עם אחיות שלך? או חברות במסיבת פיג'מות?
4. סיטואציה בה שמים לבן הזוג מצלמה נסתרת היא חמורה וקיצונית מאוד מאוד מאוד, ובטח שלא שייכת לשנה ראשונה אצל זוג נורמטיבי

אבל שאר הדברים - ברור שישנתי עם אחים ביחד, ועם חברות צמודות וממש קרובות באוהל בטיולי בני עקיבא.

אבל מיטה זוגית של גבר ואישה נשואים, בחדר השינה שלהם, כן יוצרת הקשר שונה בעיניי, ואני מאוד מבינה את הסתייגות הבחור שפתח את השרשור.

וחברות שלה בצד שלה
האמת במחשבה שנייה גם אני לא הייתי רוצה שחברים של בעלי ישנו במיטה שלי
יותר כי אני נגעלת, נראלי זה פחות הסיפור פה, אבל בכל זאת.. שניהם לגיטימיים
אז גם אני חוזרת בי

אתה צריך להבין שיש השלכות לזה שאתה לא ישן בבית (הסיבה לא משנה). לא רק היא נושאת אותם, גם אתה - וזה חלק מזה.

אישית, אני גרה במושב שיש בו המון גנבים, וכשהאיש שלי במילואים אני נוסעת להורים שלי אבל יש בנינו הסכמה שמותר לי (אפילו שזה לא אידאלי מבחינת שנינו) להביא חברות הביתה.
וגם אם לא הייתי חוששת להיות לבד, נראה לי פייר שתהיה לי חבְרה כשהוא לא איתי.

אני מבינה מאוד למה זה מפריע לך,
אנחנו אמרנו שבמקרה שאני מביאה חברה (עוד לא עשיתי את זה), אני ישנה בצד שלו והיא ישנה בצד שלי...
יכול להיות שברגע האמת אחליט שנישן בחדרים נפרדים כי מעבר לעניין של המיטות עצמם, יש כל מיני דברים אישיים שלנו בחדר. ומבחינתנו זה קודש הקודשים...

הוא לא מדבר על זה שהיא תישן במיטה שלו.
הוא מדבר על עצם זה שהיא תישן במיטה שלהם.
זה המקום שלהם

או ישנים בחדר שלהם בכלל.
הרגשה שחודרים לפרטיות.
מה שהוא יכול זה לבקש מאישתו שהיא תישן במקום שהוא רגיל לישון והחברה במקום של אישתו.

לגיטימי שלא מתאים לו שזרים ישנים במיטה שלו (או אפילו בחדר שינה הזוגי שלהם). לגיטימי שלאשה שנשארת לבד בלילות בבית נגרם קושי והיא מעדיפה לא להישאר לבד ומזמינה חבירות.

מה הפתרון? מיטה אחרת (יש?)? חדר אחר(יש?)?
אבל לפני פתרון, מה המשמעות מבחינת כל אחד מהם של לילות שהבעל לא בבית?

עלייהם לברר ביניהם, כמו כל קונפליקט אחר.

אף פעם לא הבנתי את החשיבות המיסטית שנותנים לחדר שינה...זה כמו שלא אעשה עניין עם ישבו לי על הספה או יאכלו לי מהצלחת שלי.

טכנית מול מהותית
שכל מול רגש



הלכתית אמנם הבעייה כשיש אורח גבר - (אם הבנתי נכון)
במקרה כזה שאין עוד מיטה, יישן האיש על מיטת אשתו והאורח על מיטתו של המארח בעה"ב.

למשל כאן, האישה מכניסה זרים (כלומר זרות) לחדר ולבעל זה מפריע. אישית מכיר עוד כמה משפחות, שדווקא הבעל הוא זה שרגיש לפרטיות חדר השינה והאישה הרבה פחות.

שמעתי ממדריך חתנים ותיק, שהוא תמיד אומר לחתנים, שיהיו מוכנים לפער בנושא הזה, שיש בו שלל התיחסויות - מבתים שהחדר הוא המעבר של האורחים למרפסת ועד בתים שרק בני הזוג נכנסים - אפילו לא התינוקות היונקים.

לא שייך לדבר כאן על 'נכון', כמו כל דבר זה שאלה של מה רוצים /מרגישים ואם יש פער צריך ללבן ולהגיע להחלטה משותפת ומציאותית.

"אף אחד מכם לא משוגע" אמר לי פעם איש חכם.
צריך למצוא את עמק השווה כדי שתוכלו להתמודד עם המצב בצורה הטובה ביותר לשניכם

הלוואי והייתי יכולה להביא חברה. אני ממש מפחדת במיוחד שאנחנו גרים בקומת קרקע בשכונה לא מי יודע מה...
נראה לי שהוא היה מבין.

אי אפשר לשים לה איזה מיטה או מזרון בחדר נוסף או בסלון?

 

מאד הגיוני להביא חברה ולא להיות לבד בלילה אבל מרגיש לי ממש מוזר שחברה תישן איתי בחדר שינה הזוגי

בסופו של דבר זה סהכ חדר וסהכ מיטה.
כדי להתאמץ (גם אם זה מאמץ קטן) לפתוח מיטה או להביא מזרון. (בהנחה שיש כאלה בכלל) צריך סיבה.
זה לא שהן ישנות מחובקות. סהכ אחת ליד השניה. (וגם מחובקות זה סבבה אם זה גורם לה להרגיש טוב)

בראיה יהודית ולפי השקפת התורה חדר שינה של זוג נשוי יש לו משמעות מעבר

 

בספר מלכים קודש הקודשים מכונה "חדר המיטות אשר בבית ה'"

 

 

כשהזוג נמצא בו.
כשרק אחד מבני הזוג נמצא בו הוא חדר ולא מעבר.

לתת קדושה לחפצים זה לא דבר מומלץ..

אבל זה דיון עקר לחלוטין, אתה חושב ככה שיהיה לך לבריאות. העיקר שאשתך תרגיש כמוך ואם לא - אז תמצאו את דרך האמצע שלכם..

 

אני חושבת אחרת לגמרי אבל לא רואה טעם להמשיך בדיון...

מכל דיון אפשר ללמוד.

ולמצוא את דרך האמצע זה תמיד נכון. מבלי קשר לדעתי או דעתה..

מניחה שיש מפרשים שמתייחסים לפסוק שהבאתי מספר מלכים (אולי לא דייקתי לגמרי בלשון הציטוט)

 

 

ודיון עקר פירושו למשל דיון שבו כל צד מתבצר בעמדתו וחוזר על עצמו עד שהדיון פשוט ממצה את עצמו.... (יש עוד כמה אפשרויות)

 

היה חלל אחד שבלילה שימש לשינה ובשאר היום חדר לכל דבר. אני מתארת לעצמי שהיו שמים מחיצה בין הורים לילדים בשביל הפרטיות.

מאוד מובן למה הוא לא רוצה שישנו לו במיטה ולמה הוא לא רוצה שיכנסו לחדר.
הרבה פעמים כשאנשים מביאים את הדירה שלהם לשבתות לשכנים שצריכים הם נועלים את החדר שינה.
וסתם ככה לי אישית לא ברור איך לחברה לא מפריע, אבל מילא כי כל אדם והרגישויות שלו.
וזה שהבעל לא רוצה זה סיבה טובה מאוד כדי להתאמץ לפתוח מיטה או מזרן.
ואם אין שום אופציה אחרת צריך לבוא להידברות בנושא, אבל האישה צריכה לבוא ממקום שמבין שהנורמה זה שיהיה לו איכפת והיא מבקשת התחשבות מיוחדת בגלל שהיא נמצאת בבית לבד. ולהיות פתוחה גם לפתרונות אחרים שאולי אפשריים.
גם הגבר מצידו צריך לבוא מתוך גישה שאמנם זה נורמלי לא לרצות אבל מאחר שיש לאשתו קושי והיא נשארת לבד בבית אז צריך למצוא פתרון, ואם הוא יכול לוותר על הענין שלא ישנו לו במיטה ולא יכנסו לו לחדר אז זה יהיה מצוין מצידו.

הדיון הוא תיאורטי.
ברור שכל צד צריך להיות קשוב אחד לשני ולהשתדל לעשות את המקסימום בשביל שהשני ירגיש בנוח.
השאלה היא רק האם הנורמה היא ש'יפריע לו' או לא..

שינה וקל וחומר למיטה שלו. (זו דעתי, אבל זה נראה לי גם דעת הרוב)
האם זה באמת אמור להפריע? לדעתי כן, ולדעתך כנראה שלא.

והבן זוג שלי סומך עלי שאין לי שום משיכה אליה. אז למה לא בעצם?

האמת שלי מפריע בכללי שנכנסים שלחדר שלנו לא קשור לישון.
מבחינתי חדר של זוג הוא לזוג בלבד בלי חברים ומכרים.
אם אפשר לפתוח מיטה בחדר אחר עדיף ואם לא אוןי אפשא לקפוץ לחברה (בהנחה ואין ילדים)

זו המיטה הכי נוחה בבית.
רק שלא יהיו דברים אישיים והייתי מפרידה מיטות.
בתור רווקה ישנתה עם חברה נשואה שהיתה לבד בבית בהריון וכך ישנו.

לכל אחד יש קריטריונים לפיהם הוא מחליט מה לגיטימי עבורו ומה לא.

אצלנו, אף אחד לא נכנס לחדר הפרטי שלנו. גם ההורים וקו וחומר החברים/ות.
אצלנו זה פשוט לא מקובל ולא נעים. אצל אחרים זה יכול להיות שונה.

בס"ד

אם אינך רוצה פניות מנשים הייתי ממליצה לך להוסיף זאת בחתימה כדי שיידעו.

ברור שצריך לשמור על גדרי צניעות, אבל לפעמים אני רוצה להוסיף משהו שאני מרגיש שהוא יותר ספציפי (לפעמים בנוסף לאמירה הפומבית). אז אני כותב, אגב, לא תמיד צריך תשובה. והאנונימיות מאד מאד עוזרת

פרטיות של שמיעה, לא של נוכחות פיזית.

 

המצב לא שונה פה.

אשמח למקור. אני מכיר את המקור של "אל תרבה שיחה עם האישה.." בכל פלטפורמה שהיא.

עובדה שהמלצה גורפת היא שאיש כן ידבר עם אשתו.

וגם אם כן הולכים לפי זה - מדובר על דיבורי הבל וקלות ראש. לא דיון.

אני שואל על ראוי ולא ראוי. שיח לא טכני עם אישה אנונימית ושאינה אנונימית הוא מסוכן ומועד לפורענות. ויהיו לנו סיפורי הבגידות שמופיעים פה מידי פעם לעדות. הכל מתחיל בקשר נפשי. וקשר נפשי יכול להתחיל מדברים מאוד קטנים, והשוואות מינימאלית של נשים אחרות לאישתו...

שיח פרטי פותח את הפתח להשוואה. "וואו, איך היא מדברת איזה אינטלקטואלית, איזה שיח ברמה גבוהה, אמנם אני נשוי חודשיים אבל לא הגעתי לשום שיח כזה עם אישתי. היא פשוט לא חכמה כמוה..." גישה כזאת גורמת שאדם מתחיל להשוות בכללי ולא רק לנשות הפורום. וזה מאוד מאוד מסוכן גם בלי בגידות ממש. בגידה נפשית הורסת את הקשר של איש ואישתו.

בקיצור. אנחנו לא יודעים כלום על האיש או האישה שמדברים איתנו בפרטי ואין לנו מושג איך הם לוקחים את הדברים. גם אם אנחנו חזקים מאוד בקשר שלנו עצם האנונימיות גורמת שפשוט אין לך מושג מי הדמות איתה אתה מדבר. אולי היא בכאסח עם בעלה, אולי הוא שונא את זה שאישתו לא מדברת בצורה תקינה, אולי היא כועסת שבעלה לא מדבר איתה וכו' וכו' וכו'...

בפרטי אפשר לתת אנקדוטה טכנית. מסוכן מאוד לגלוש ליותר מזה. לנו וחצי שאנחנו מדברים איתו.

דברי טעם. ראוי וצריך מאד להיזהר

בדרך כלל המטרה היא לקדם מהלך בעולם שלנו. וכשרוצים לקדם מהלך זה לא בקטגוריה של "קלות ראש" ודומיה.

 

(וזה נכון שבעבר הייתי יותר רציני בסיטואציות כאלה).

אתה לא מרבה שיחה עם אשתך?? מקווה בשבילכם שאתם דוקא כן מדברים הרבה.

המשמעות היא כנראה קצת שונה מפשט המקרא

כאילו באמת מדברים לבד, כמו בחדר לבד.

לגמרי מסכימה.
משום מה זה לא ברור מאליו לכולם

לגמרי מסכימה.
משום מה זה לא ברור מאליו לכולם

ראוי להתייחס לרשת וירטואלית ממש כחיים האמיתיים,
מה שלא נכון לומר פנים אל פנים אין לומר בצא'טים למיניהם

חוץ מאשתך אני מבין 

אם כבר כאן זה יותר קל כי אין כמעט סיכוי שתפגשו ואתם לא מכירים 

אני בהחלט לא מדבר עם נשים אחרות על עניינים שאינם טכניים. מעולם לא כתבתי למשיהי שאינה אישתי בפורום או בכלל:
"היי, מה שלומך? איך בעבודה החדשה?"
"שלום, ראיתי את מה שכתבת בפורום על מניעת הריון ורציתי לשתף אותך שאישתי כך וכך..."
"באמת קשה היחס מהבעל. אני חושב שאת צריכה לפנות לפלוני אלמוני לעזרה. אם מעוניינת לשתף פה כדי לפרוק אפשר בשמחה.."

שום דבר ממה שכתבתי לא מופרך. מעשים שבכל יום ויום בפורום, בעבודה, ביישוב, בעיר וכו'...

צריך לדעת על מה ואיך מדברים. בפרטי בפורום אנונימי אני חושב שאין לזה מקום.

"לדבר בכללי, כך שכולנו נוכל ללמוד מהשיח" - לבין "פרטי=משהו שהצניעות יפה לו"...

 

מה פתאום.. 

 

למה שאדם ירצה כל דבר שיש לו לומר לזולת, לומר לכולם?.. מה הסברה?

 

לפעמים יש הערה מקומית למישהו - אומרים לו. זה גם בחיים הרגילים. אין לכך כל קשר דווקא ל"משהו שהצניעות יפה לו"..

 

ובוודאי כאשר זה בין שוכני הפורום השכן (ששם בדרך כלל מוצאים חתימה כעין זו שהזכרת), שלעיתים מתעניינים בכשרות כי מחפשים שידוך. וכי זה שייך "לכולם"?..  

 

אלא מה, שאכן ראוי לשמור על שיח הגון, רציני. מה שנצרך, אם נצרך, ותו לא.

 

אלה שכותבות "לא מדברת עם בנים באישי", מעוניינות לגדור - שמא זה ייסחף לשיחה קלה, או לדברים שאינם ראויים. יפה מאד.

 

אבל מכאן עד לומר ש"אין שום סברא שמותר להתכתב" וכו' - נדמה לי שזה קצת מוגזם.  אם כי, אכן, צריך לנקוט בהחלט זהירות. קל וחומר כשלא יודעים במי מדובר. ואם עלולים להיסחף - אז אכן לא.

אני חושב שגם הערות אישיות ראוי להגיד על גבי הפורום בגלל 2 סיבות: פרהסיא. היא מחייבת את האדם לבדוק את דרכיו דיבוריו ומעשיו.
2. חיבור ריגשי לאדם אע''פ שהוא אנונימי הינו חיבור מסוכן שעלול לגרום במקרים לא מעטים להיתר לחיבורים רגשיים אחרים.

דיבור פרטי הינו לא ראוי, לא שייך, שלא לומר מסוכן ויהיו לנו לעדים המעשים שמתרחשים כל יום, הנכתבים כאן ושאינם נכתבים..
הגדר של הכותבות: "לא מתכתבת האישי" הוא גדר פשוט ומובן מאליו. ועל כך רציתי לתת את הדעת בכתיבת השרשור.

יום טוב!

אלא שאתה, כנראה, מציע "גדר" כזה, בהנחה שכך יותר בטוח שזה מה שיעשה. 

 

סביר שאכן כך, אבל אי אפשר לומר שזה כלל גמור. תלוי באדם ובמה שמדובר.

 

אי אפשר לומר שכל כתיבה למישהו מאחורי הקלעים, כבר גורמת לדיבור שאינו ראוי.

 

גם לגבי "חיבור רגשי", אכן צריך לשים לב. אבל לא כל כתיבה ישר גורמת ל"חיבור רגשי". כמו שאמרתי, אם מדובר על ענין נקודתי, לגופו של ענין - אינו קשור לחיבור רגשי. ובוודאי אתה צודק, שאם אדם רואה שזה עלול לגרום לכך, אז עדיף שיימנע ויגדור את עצמו.

 

 

לפעמים, עצם הקריאה לאיזו הערה מקומית שמישהו כותב, בשם "דיבור פרטי", היא עצמה יוצרת נפח שאין כל כוונה אליו. יש שוני בדברים אלו בין אדם לאדם. לפעמים גם יש שוני בין מסר לשיחא"ש. עדיף כשאפשר, במסר.

 

מי שכותבים לא מתכתב/ת באישי - זה אכן גדר נאה. בין אם זה בא לכתחילה ובין אם זה בא כי פלוני יודע שעלול להיסחף. אבל לומר שזה כלל מוחלט בכל ענין, חושבני שמעט מופרז.

ולא, זה לא המינימום...

בהחלט יש סברא שמותר להתכתב עם בני המין השני בפרטי. באופן כללי אני חושב שאולי נסגל לעצמנו את הנורמות החברתיות של מקומות שאינם הפורום. בחיים ישנה מציאות בה אדם מדבר עם מישהי בפרטיות, פרטי=משהו שאני לא רוצה שכולם יראו/לא אכפת לי שאחרים יראו אבל סתם חבל לשגע את כולם בדברים שלא נוגעים להם.
אם מדובר על משהו שאין שום בושה בשיח עליו זה לא אומר שהוא מעניין את כולם/שייך לכולם.

(אם אדם מכיר בעצמו ששיחה פרטית תביא אותו לדברים פרטיים ולכן נמנע מכך מראש- כל הכבוד, ואולי מהסיבה הזאת כדאי לכולם להימנע אבל רק בתור גדר ולא בגלל שהשיחה עצמה בעייתית,
אגב אני אישית אם במקרה אני מדבר עם מישהי באישי אני שואל את עצמי אם נח לי שאשתי תראה את זה, ולפעמים אני גם מראה לה בפועל את השיחה וככה מוודא עם עצמי שהשיחה בסדר, כל אחד וההיכרות שלו עם עצמו...)

מקווה שדבריך הובנו עם תיקוניי⁦⁩
לילה טוב!

אז למה בחתימה שלך כתוב שאתה מחפש?
התחתנת, מזל טוב...

מעמד אישי לא נקבע לפי חתימה בפורום....

 

ודווקא זה תמיד טוב, שתזכור שאתה לא מחפש באשתך את המושלמת אלא את המשלימה....

כי מליבי לא נעקרת!

לעולם את לי ילדת חן בת שעשועים!!!

שתצליחי במה שאת עושה שם.

עולם אכזרי הוא ברא😑
חיבוק ובשורות טובות!

נלחם בעצבות, ביאוש המכרסם...

אבל אני מוסיף בחושך לחתור....
כל מילה מיותרת!!

הסבר-
במקום לעצום עיניים ולהתעצבן אל מול הרוע, צריך להוסיף באור כדי למגר אותו.
רוע תמיד קיים, ולמות לא ממש יפתור כלום.

אז למות כן יפתור אותם

בטוח שאפשר אבל למצוא עוד סיבות כדי לחיות

נכון... יש דברים מאוד לא נעימים בעולם...

מאחלת לך רק טוב, ושתפגשי רק את החלקים הטובים של החיים ושתהי שמחה, ותרצי לחיות, ושתחיי באושר ובבריאות תמיד.
אוהבת אותך המון 💓

אמנם לא עם החלק השני, אבל בהחלט, יש יותר רוע בעולם מאשר טוב.

מצליחים בסוף

כמו שסבא אליעזר לא משך לבד גם אנחנו נעזור לך
שתף אותנו

מה קורה?

לא קרה משהו מיוחד
אבל לפעמים אני שומעת חדשות בעולם ובכלל
כמו האבא שכלא את ביתו במרתף אנס אותה וילדה 7 ילדים ממנו
גם דברים שוליים כמו השרשור הזה על הגבר שבוגד באין מפריע והכל טוב
זה חוסר אונים של עולם רע תאוותן ואכזר
הנפש לא מסוגלת להכיל את הרוע שפשוט בא להיעלם מהעולם המגעיל הזה

ולצערי הרוע תופס מקום הרבה יותר מהטוב

אמאאא... באמת קשה כבר לשמוע את הדברים המזעזעים האלה.
איך היא ילדה 7 ילדים. במרתף??

אבל לא רק רע יש בעולם.
אם רוצים אפשר למצוא גם הרבה טוב.
והרבה אנשים טובים ונאמנים ורחמנים וגומלי חסדים...
אותי מפחיד משהו אחר. שאם עכשיו טוב אז מי אמר שזה ימשיך?
אז אין ביטוח לאף אחד. ואם אני נכנסת לזה זה מלחיץ!

תחפשי באינטרנט
איכס
גם נכון
אין אמונה באף אחד

זוועות קיימות בעולם.

אף אחד לא שלח אותך לחפש אותן.

כן, לא חסרות תמונות של מסכנים במדינות אפריקה שרעבים ללחם. אבל זו לא השליחות שלך, אז עזבי את ההתעסקות בהם, ועזבי את לכלול הנפש שלך בסיפורי זוועות.

אז אל תשמעי "חדשות" כאלה.. אם באמת היה דבר כזה.

 

מה זה "כמו".. כאילו שזה איזה שטאנץ. לוקחים איזה פסיכופאט מקצה העולם, מפרסמים עליו ידיעה, ולפי זה כבר דנים את העולם? וכבר "אין אמונה באף אחד"?!  ממש בלי קשר. מזיקה לעצמך בלבד, בידייך.

 

האולם אינו "רע, תאוותן ואכזר"..

 

זה שיש לך נפש רגישה, שאינה מסוגלת להכיל את הרוע - זה יפה. לא צריך "להכיל" רוע כזה. אבל הבחירה בידייך, אם לעסוק בזה, או לראות את הטוב, ולפעול כדי להרבות טוב.

 

"להיעלם מהעולם המגעיל הזה"?.. העולם אינו מגעיל. וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.

יש לאדם בחירה, וזה חלק מתפקידו, לדאוג שהעולם יהיה טוב.

 

הרוע לא תופס מקום הרבה יותר מהטוב זו בחירה אם להסתכל כך. 

הבעיה אינה בעולם - אלא ב"ראש".

 

כדאי לשנות מבט - ויפה שעה אחת קודם.

ולא במבט אופטימי מלאכותי על ידי התעלמות.

מבחינה עובדתית קיים יותר רוע מטוב.

רעב באפריקה, טבח נוראי בסוריה, מלחמות עקובות מדם, פיגועי טרור, תאונות דרכים, אנסים וכל מיני מרעין בישין.

מאוד נוח להתעלם מהמציאות ולהגיד "הכל טוב". בינינו, זאת דרך לברוח מהמציאות על ידי יצירת "טוב" מלאכותי.

אז ברור שיש אנשים שמרבים אור בעולם, אבל לצערי הרב ובכאב גדול אני אומר שהאור שנער בן 18 מפיץ כשהוא עוזר ומתאמץ לילדים חולי סרטן למשל, לא שווה בחוזק שלו למוות של ילד בן 3 בתאונת דרכים. גם המשקל של הדברים הרעים בעולם וגם הכמות לצערי גוברים בעולם.

לנו לא נותר אלא להמשיך להפיץ אור ואהבה כמידת יכולתנו אבל הרוע ימשיך להתקיים אפילו שאנחנו רחוקים משם.

"מבחינה עובדתית" זה לא נכון. הכל ענין של צורת מבט ובמה בוחרים.

 

זו גישה רגילה, של אנשים שמסיבות שונות בוחרים לראות כך, להאשים את האחרים ב"מבט אופטימי מלאכותי ע"י התעלמות" - ולכנות את מבט-עצמם כ"מבט רחב וכנה". 

 

אבל זה לא מייצר את המציאות.

 

המבט הזה הוא פסימי - לא פחות מאשר המבט השני אופטימי. המבט הזה מתעלם, לא פחות ממה שהוא טוען כלפי הצד השני.

 

הענין הוא בפירוש בחירה. ולפעמים גם כל מיני נסיבות. לא סתם יש כאלה שמסתכלים כך וכאלה שמסתכלים כך.

 

 

ואף אחד לא דן אם עדיין "הרוע ממשיך להתקיים" במקומות רחוקים.

 

מי שבוחר - במקום לראות שהוא נמצא בארץ ישראל, אחרי אלפיים שנות גלות, במדינה שיש לה צבא, כלכלה טובה, רפואה מעולה, לימוד תורה איכותי ובהמון, אור ואויר ופריחה בחינם.., מלא אחוה וגמילות חסד וכו' וכו' - לראות דווקא מה כותבים באיזה ערוץ על משהו שקרה עם פסיכופאט אי שם, או אפילו להתמקד בדברים אכן נוראיים שהזכרת - זו בחירה שלו. הוא מזיק לעצמו, וזה גם יגרום לו אכן להוסיף פחות אור, גם אם יגיד את זה.

 

רוב האנשים בעולם, חיים ברעב, או יש להם מה לאכול? סטטיסטית - לרוב יש מה לאכול. אע"פ שזה נורא שיש כאלה שאין להם.

רוב האנשים בעולם, נפגעים בטרור/טרוריסטים או לא? לא.

רוב האנשים בעולם, נמצאים בטבח בסוריה או במלחמות עקובות מדם? לא.

רוב הנהגים, נפגעים מתאונות דרכים, או חוזרים לשלום? חוזרים לשלום.

 

אז "סטאטיסטית", אם כבר, זה ההיפך.

 

אז ה"לברוח מהמציאות", בגלל רצון מאיזו סיבה שתהיה לשקוע בפסימיות, זה ה"ליצור במלאכותיות" רע מופרז.

 

חבל על  מי שניגש כך.

שכשלדוגמא ילד נהרג בתאונת דרכים זה לא רק עצם התאונה היא הרוע, זה החור שנוצר גם לכל הסביבה. ההורים, הסבים והסבתות, האחים, האחיינים לכולם נפער חור. הריקושטים של הרוע פוגעים לא רק בנשוא המקרה, אלא גם בסביבה. לצורך העניין "עצב" ו"צער" הם גם רוע.

יש 9 מיליארד בני אדם בעולם. מתוכם 2.5 חיים ברעב, אז נכון שאם מסתכלים על יחסי רוב-מיעוט בצורה כמותית הם לא הרוב, אבל תחשוב על הצער והיגון שבאים יחד עם הרעב על כל הסביבה.

בנוסף, כמות הטוב שצריך לשקלל כנגד רוע כמו טבח ילדים בסוריה, הוא כמעט אינסופי.

פשוט לא נתפס כמה טוב צריך לשקלל במדד הטוב הסובייקטיבי של כל אחד כנגד מחיקה של משפחה שלימה שנספית בתאונה כמו שהיה לנו לפני כמה חודשים.

להמחשה אני אגיד שלצורך העניין כשמישהו קם לאדם מבוגר באוטובוס והוא מפנה לו את מקומו זה לא חד חד ערכי אל מול ילד רך שסובל מסרטן ובסוף מת.

אני מנסה לומר שהמשקל של הרוע גובר על המשקל של הטוב(ויש טוב אין ספק) בעולם. כדי "לכסות" על רוע כדוגמת ילד שעובר התעללות ואלימות על ידי ההורים שלו צריך 10,000 מעבירי זקנות, מפני מקום, מתנדבים וכל מי שמפיץ טוב.

ה 10,000 הייתה סתם דוגמא כן? רק כדי להמחיש.

אבל לא כמו רוע טהור של בן אנוש שמתעלל בייצור כלשהוא

אבל אני מכניס הכל תחת סעיף "סל" של רוע. את כל סוגי הרוע בין אם במתכוון ובין אם בלא מתכוון

אפשר גם לחשוב על האור והטוב שבאים עם כל תינוק שנולד, לכל הסביבה.

 

לא צריך להתעלם ממה שלא טוב. צריך להתפלל שיהיה יותר ויותר טוב.

 

כשילד בריא נולד, כשאנשים חיים ומתקיימים, זה דבר גדול ועצום. לא פחות מאשר ההיפך חס ושלום.

 

מעשה טוב, לא "מכסה" על ילד שעובר רע ח"ו. אבל כנגד ילד שחלילה עובר דבר כזה במשפחתו - יש הרבה לאין ערוך כלל, שהוריהם מוסרים נפשם עליהם, קבוטע, בתור דבר טבעי לגמרי. לא  ישנים לילות - הכל בשמחה ובאהבה.

 

שלא לדבר על האמונה ביד ה' המנהיגה את הכל.

 

כמובן, לא מקלים ראש באף דבר שאינו רצוי. צריך להתפלל שיהיה אך טוב.

 

אבל כמו שאמרתי, זה ענין של בחירה איך להסתכל. לעיתים גם של נסיבות.

 

והבוחר יבחר.

(לא רק אותנו) זה כל מה שאני יכול להגיד.

אבל רק להבהיר משהו, דווקא אני ניחנתי בראיה אופטימית את החיים חרף מה שכתבתי. תאמין או לא. פשוט מסתכל בצורה שונה על העולם. ואף על פי כן, אני אופטימי ביסודי.

ממש לא משנה שךאנשים אחרים כן טוב, העולם שלו הוא רע וכל אדם הוא עולם מלא בפני עצמו

2. לרוב האנשים לא קורה את כל הדברים שרשמת אבל לרובם כן קורה לפחות דבר אחד

3. לדעתי רוב האנשים בעולם לא מרגישים מאושרים (ולא, לא תמיד זאת בחירה, לפחות לא כזאת שאפשרי לבחור בלי להלחם לנצח וליפול כל פעם מחדש) מעבר לצרות ה"חיצוניות" כמו תאונות דרכים. וקשיים נפשיים הם הכי קשים, לפעמים ברמה שאדם מן השורה לא יכול לדמיין עד כמה

4. אני מאמינה שלאנשים שקל להם בחיים יותר קל לחשוב בגישה שלך, אדם קרוב אצל עצמו ולאדם מאושר קשה להבין איזה סבל עובר על אנשים ולמה הם "רואים את הרע"

אם מישהו היה כותב על עצמו - מי היה משיג. היו מנסים לעודד ולחזק (וזה מה שעשיתי בתגובה על ההודעה הראשונה בשרשור, כשהיה נראה שזה על משהו אישי).

 

[ולא נכון שלרוב האנשים קורה משהו ממה שכתבתי - ומכל מקום רוב חייהם לא כך]

 

רוב האנשים במדינת ישראל מרגישם בכללי מאושרים ומרוצים מחייהם. זו סטטיסטיקה מאד ברורה.

 

[ואת כותבת "רוב האנשים" לשלילה, ואח"כ, "לאדם מן השורה קשה לדמיין" - כלומר, שהרוב לא כך. ואכן, מאד מצער מה שמרגיש מי שרע לו. ה' יעזור ותן כחות והתגברות]

 

לגבי הסוף - זה לא דווקא "אנשים שקל להם בחיים". לפעמים ההסתכלות הזו עצמה, מקלה על החיים, בצדק.

 

וחלילה, לא שקשה להבין איזה סבל עובר על אנשים.. וגם לא דנים למה מישהו "רואה את הרע". הרי בעצמי ציינתי בכמה הודעות שזו יכולה להיות סיבה. אבל כשכותבים כאילו זו "עובדה אובייקטיבית" חלילה - אז צריך להעיר שהרבה בא ממה ש"בראש". זה מה אמרתי, וזה בעצם גם מה שאת אומרת..  וגם - כדאי גם למי "שיש לו סיבות", להתאמץ לאמץ מבט אחר קצת, חיובי יותר (לא אומר שזה כ"כ קל), זה יכול להיטיב לו עצמו.

קורה משהו בסדר גודל של הדוגמאות שנתת, לא דווקא אותם דברים, אם ניקח אפילו רק את נושא הזוגיות כבר נראה שלרוב האנשים לא טוב בתחום

מה שקורה בארץ לא משקף את מה שקורה בכל העולם

תכלס אנשים לא מאושרים, זה לא באמת משנה אם זה "באשמתם" או לא, וגם בד"כ מי שמאושר זה בא לו בקלות ולא מתוך עבודה

ומה שכתבתי על אדם מן השורה, התכוונתי רק לתחום של קושי נפשי משמעותי מאוד, כזה שקשה עד מוות, לא לשאר צרות שבעולם, ובזה אני מסכימה שב"ה רוב האנשים לא במצב כזה

לא טוב בנישואיהם. מאיפה זה לקוח? ההסתכלות המרה הזו?

 

[ואם קורה משהו "בסדר גודל" - הרי קורים הרבה יותר דברים טובים]

 

ב. מה שבארץ - זה מה שצריך יהודי בארץ להודות עליו ולשמוח בו.

 

אם הקב"ה משמח את עם ישראל בארץ אחרי אלפיים שנות גלות - ומישהו בוחר דווקא לחפש דווק למה "לא טוב" כי בחו"ל עדיין יש דברים רעים, בעיני יש בכך צד של כפיות טובה. כתוב על האיה שמוזכרת בתורה, שנקראת גם "ראה". למה? כי "עומדת בבל ורואה נבלות בארץ ישראל".

 

ג. תכל'ס - אנשים כן מאושרים. כך ענו על השאלה הזו רוב הנשאלים כאן בארץ. כאן אנחנו חיים. ובהחלט יש שעובדים על זה. מסגלים לעצמם צורת מבט. בבחירה.

 

רבי מנשה מאיליא, תלמיד הגר"א, אמר שכל זמן שיש איזו תולעת בנקיק סלע שלא נוח לה, הוא עדיין לא יכול להרגיש לגמרי טוב. זה מבט "קוסמי" כזה. אבל לא קשור להסתכלות על מרה על המציאות.

אנחנו מדברים על אם יש טוב או רע, ויש רע, הרבה, הסתכלות על חצי הכוס המלאה לא הופכת את הרע לטוב
וזה שלרוב האנשים לא טוב בזוגיות זאת עובדה ולא הסתכלות

הרי היית יכולה לכתוב בדיוק ההיפך: "ויש טוב. הרבה".

 

למה בחרת לכתוב דווקא כך? זו בדיוק שאלה של בחירה והסתכלות. אם את מרגישה טוב עם זה - אין לי אלא להצטער עבורך (ואף אחד לא אמר שההסתכלות על הטוב, הופכת את הרע שיש בכל מיני מקומות, לטוב. אם כי בוודאי שהיא מסייעת להוסיף טוב).

 

והאמירה ש"לרוב האנשים לא טוב" בנישואין (אני לא מכיר בדבר הזה "זוגיות". או שנשואים - או שלא), היא לא "עובדה" אלא שקר.

הרי את לא בדקת מה "לרוב האנשים". ואין לך היכולת לבדוק את זה. וכבר את וקבעת "זו עובדה" - שקר.

 

ולדעתי, אכן ברור שדווקא לרוב האנשים טוב בנישואיהם. היום גירושין זה כבר לא כ"כ דבר בלתי אפשרי, והרוב נשארים נשואים, כי טוב להם כך. כמובן, צריכים גם לתחזק.

 

 

 

כמו שאמר די שרוט .אלפי ילדים זרוקים ברחוב בהודו
עוני מחפיר
ילדים הופכים לעבדים כדי לשרוד
אנסים ופדופילים לצערי פה בארץ.ונכוותי אני אישית בתור נערה
הורים חולי נפש ששורפים את הילדים שלהם
מתעללים בחסרי ישע
החוסר צדק הזה מחרפן

כחוט השערה - שמבדיל שמיים וארץ - יש בין להצטער ממש על הרע שהזכרת, לבין להסתכל כך על העולם.

 

זה ממש לא נורמלי, "הורים חולי נפש" וכו'.. העולם מלא בהורים נפלאים שמוסרין את הנפש על ילדיהם, וזה מה שאת "רואה"..

 

[כעת אני רואה שאת אומרת, "נכוויתי אישית בתור נערה". זה באמת מאד מצער. אולי זה מסביר ומלמד זכות למה את רואה כך. אמרתי שאלו דברים שמתחילים מהראש. אבל זה ממש לא בריא. חבל שתתני למנוול כזה לנהל לך את ההסתכלות על מכלול החיים]

 

הבחירה היא של כל אחד. מאד ממליץ לנסות לעלות מעל מה שגורם להסתכל כך - בלי לאבד את הרגישות לכל שמץ חוסר צדק.

אסור לבוא ולהגיד להקב"ה שהוא עשה חוסר צדק עם אנשים. לנו זה ניראה רע, אנחנו נמצאים באמצע הסרט ולא מבינים כלום.
זה קשה להרגיש את זה. במיוחד כשיש ניסיונות.
אבל זה כפיות טובה. כי יש הרבה טוב שאנחנו לא מתבוננים בו כי זה מובן שמגיע לנו.

שלפעמים בא לי להתאייד מהעולם הזה כשאני שומעת על רוע
אני שרדתי הרבה ועברתי הרבה..ואובחנתי כחזקה נפשית כלפי עצמי לפחות...

זה טוב מאד שכואב לך שיש רוע.

 

וזה לא סותר שאת חזקה נפשית.

 

אבל כדאי לסגל מבט חיובי בעיקרו, זה גם יותר בריא, בלי סתירה לזעזוע מהרע. כך גם אפשר יותר להוסיף טוב.

 

ואכן, מי שחש כמותך, עדיף שיעשה לעצמו גדרים בשמיעה על "דברים רעים". הרי לא מדובר על משהו שהוא יכול לעזור בו - למה להזיק לעצמו.

אדם ממילא אינו יכול לדעת כל מה שקורה בעולם. בחדשות וכד' מביאים מה שאטרקטיבי. אז עדיף, לטובת עצמך והסביבה, שתשמעי פחות דברים כאלה, תבני אישיות יותר שמחה - וממילא גם תקריני מזה על אחרים. "תרומתך הצנועה" למאבק ברוע, ולהוספת טוב...

תמצאי לך עיסוקים ודברים מעניינים, תחביבים, טיפוח, פעילות ספורטיבית.

ברגע שעסוקים בדברים מועילים שנותנים לנו סיפוק בצד אתגרים - הראש לא מגיע להיות מוטרד במחשבות על הדברים הרעים בעולם....

הסוד הוא לחשוב תמיד בצורה חיובית, להיות אופטימי, ולחייך הרבה !

החיים יקרים. אם לא היית, לא היית מרגישה טוב יותר, כי לא היית...

 

ומה שאסור, מצביע גם על המציאות האמיתית, שחיי האדם נמשכים מעבר לעולם הזה, ולפעמים מה של"ע הוא מתייסר, הוא בגדר "יסורים ממרקים" ויזכה לעתיד לבוא.

 

אבל עם כל זה, בוודאי שצריך להיעזר ככל האפשר, כדי להתגבר על מה שלא טוב ואכזרי. לעשות כל מאמץ להרגיש טוב, הן מבפנים והן מצד הגורמים הסביבתיים.

 

חזק ואמץ!

 

שה' יעזור לך להרגיש טוב, לשמוח, לראות אור - וממש לשמוח שאת חיה וקיימת..

לכן מי שסבל, יותר מתחלחל מסבל.

ד. צודק, תשתדלי להמנע מלהביט לרוע בעיניים,
ואם את מרגישה שהרוע מציץ בך מהפינות,
את תמצאי במי להעזר, כדי לצאת מהחושך לאור.

אין מה לפתור. זו לא בעיה.
זה רק אומר שאתה נורמאלי.

תלוי כמה יצאתם.

אם הרבה זמן, כנראה לא יהיו מחשבות כאלו, של ספקות של הרגע האחרון.

זה לא בקטע של ספקות זה בקטע שזה מוזר שאני עושה את הצעד הזה שעד עכשיו היה רק בדימיון

החתונה תהיה בערך אחרי שנה

ואני נשואה 8 שנים...
באמת לא נקלט, חסד ה'!

מזל טוב!

סוף סוף מתגשם החלום הכי מתוק והגדול של החיים - להתחתן !

מכיר יותר כאלו שהכירו זמן ממושך והתפוצץ ממש לפני או יותר גרוע - ממש אחרי, מכאלה שהיו ממוקדים לבדוק התאמה ולהתחתן.

למה להכניס לו פחדים שהוא לא הזכיר? הוא דיבר רק על המוזרות בצעד, לא על פחדים וחששות.

כי הוא מתחבר יחסית חזזק ונועד לקיום...

בעייתי ללמוד הלכות שבת... הכל מתקשר לזה... אולי נפסיק... בכל זאת, המבחן היה לפני 4 חדשים. אבל עוד לא קיבלנו תשובות אז אני ממשיך בחזרות...

ענק כשיש תוצאות טובות.

אם לא נלמד לא נידה.

בספר על הרב אבא שאול זצ"ל, הובא צילום של הסמיכה שהוא קיבל מהרב עטיה ר"י פורת יוסף. אחרי כל השבחים והיורה יורה וכו' וכו' מופיעה הסתייגות:
"תקף בתנאי שיחזור על ההלכות כל שנה"

(לא שאני עומד בזה...)

סופסוף. כמעט 5 חדשים.

84

כשבדקנו כמה זה 90 ימי עבודה, גילינו שכמעט לא עובדים במדינת ישראל...

חמישה חדשים לוקח 90 ימי עבודה (הם עוד לא נגמרו מכו אלול עד היום...

חילך לאורייתא!!

אבל תודה בכ"ז..

"שם קוד" - משחק של אסוציאציות של מילים.

בעיקרון הוא מיועד ל3 אנשים לפחות, ועדיף 4 (זוג מול זוג)

אבל זה משחק שכיף שיהיה בבית, ואפשר לשחק את ובעלך נגד "כאילו" שחקן אחר שמקדם את התור שלו כל פעם ב-1 - ולראות איך אתם מנצחים בכמה שפחות תורות.

 

איזה כיף שבעלך אוהב לשחק.. אי פשוט חיכיתי שהילדים יגדלו כדי שאוכל לשחק איתם משחקים שווים, אבל אני לרוב מגיעה לזה רק בשבת וגם זה לא תמיד.. 

מה כן?
תלוי אם באלכם יותר מזל וזרימה או לחשוב?
ששבש, דמקה, סט, גו...

זה משחק שכיף שיהיה בבית בלי קשר.

 

אפשר גם רברסי, זה נחמד אם לא מכירים - עד שמכירים את השיטה.. xo, אשכול ענבים - כל מיני משחקים שמציירים על נייר - גם הם עד שמכירים את השיטות.

 

מעבר לזה, אני גם אשמח לשמוע על משחקים שווים וחדשים לשניים, בשביל הילדים המתחילים להתבגר...

 

דמקה, שש בש, סט - כבר חורשים את זה. וקאטן, אסטרטגיה וכאלה - זה מאוד ארוך. מחפשת משהו ביניים.

כרטישיח. ממליצים בחום ממש!

תודה רבה, באתי להמליץ אבל אין הנחתום וכו' שם שם

משחק לזוג ממש יפה ודורש מחשבה,
אסטרטגיה כזה

Www.kartisiach.co.il
זה פחות משחק, אבל בהחלט משדרג כל ערב זוגי...

או ערב נחמד ורגוע...

(אין לי שום דבר נגד, רק ביקשו משחקים)

משחק זיכרון עם טוויסט

ולאיזה כיוון לצעוד. צריך לזכור כמה קלפים ואת הסדר שלהם במעגל.

קשה להסביר, אבל המשחק מאתגר גם למבוגרים.

אפשר בזוג/ארבע. משחק אסטרטגיה קצר- גם אסטרטגיה וגם קצר! זה כיף ומעניין

כיף גם ב-2 וגם ב-4, ובכל פעם המשחק שונה אז זה לא נמאס מהר.

אנטנה סלולרית נרות כמו בתמונה המצורפת.

אם כך למה זה הותקן מעל בניין מגורים?
לבן שלי יש מעל הבניין.

אנטנות כאלו נמצאות מעל כל בניין מד״א, משטרה, כיבוי אש, מוקדי חירום בישובי יהודה ושומרון.

כל מקום שפועלים בו מכשירי קשר

האנטנה בתמונה נראית כשייכת לתחנת ממסר - מקשרת בין רשתות תקשורת מרוחקות.

נראה לי שהרעיון שלך יותר מתאים למתנה שאישה תרצה לקבל ולא למתנה שגבר ירצה לקבל.

 

גבר לרוב יעדיף משהו אחד שהוא יותר שימושי בשבילו.

נסי לחשוב אם יש משהו שהוא צריך/רוצה, שיקל/יפנק את השהות שלו בבית או שיכול לשפר את הזוגיות שלכם.

 

אני יכול לתת רעיונות, אבל לא אתאמץ אם את חושבת בכלל בכיוון אחר..

הוא מאוד אוהב מכתבים, ולממתקים הוא לעולם לא יייסרב🙃
מבחינת המתנות הקטנות כמובן שאקנה דברים שרלוונטים לו.. פנס ראש הוא ממש צריך, אולי גם אוזניית בלוטוס ודברים בסגנון..

את מכירה ברכה שכותבים ומשלבים בה חטיפים? משהו כמו- כבר כשהכרנו ידעתי שזה must להתחתן איתך(לשים מסטיק מאסט במקום המילה) ...יש דוגמאות באינטרנט...זה ממש חמוד

אם הוא בקטע של כלי עבודה:
מפתח ברגים- שנדע לפתוח הכל ביננו
פטיש-שתמיד נתן ולא נהרוס
כללי:
אוזניות-שנדע להקשיב
מגן לטלפון- שנשמור אחד על השניה

טלפון חדש-שנתקשר בצורה בריאה
רכב חדש (ולהצמיד פתק למפתח)-שנסע ביחד לעתיד טוב

נראה לי שבכל זאת רכב כדאי לקנות ביחד, לא?

כתבתי את זה בהומור 😋.
שנית אפשר לקנות רכב מתנה לא חייבים ביחד אם יודעים מה אוהבים כמו כל דבר

משהו בסדר גודל של 25-30 ₪ לדגמים מדוייקים דל דגמי מכוניות בחנויות צעצועים (לבן שלי יש אוסף מכובד...)

האמת שאני די הזדהתי עם מה ש@שלג בירושלים כתב ובגדול אני בעד לקנות מתנות בתאום ולא בהפתעה. אגב, מנסיון מר. היו לנו כמה תקלים, כשאישתי ניסתה דברים בסגנון הזה.

אבל אם היא יודעת שלבעלה זה יבוא טוב - אז בכבוד.

קליק- שהקליק ביננו לא יכבה
פסק זמן- שנדע לקחת הפסקות
must- כי אני חייבת אותך
ביצת הפתעה- שנפתיע אחד את השני כל יום מחדש
snikers- נלך יד ביד לנצח
mars-ואפילו עד למאדים
כיף כיף- נכייף ביחד יום יום
עד חצות- נהנה עד השעות הקטנות של הלילה
רבע לשבע- או עד הבוקר
חיוכים- שנגרום אחד לשני לחייך

זה מה שעלה לי בנתיים

אבל נראלי שחיבוק היית יכולה לפרגן לו.. ראית שקשה לו נראה לי שהיה מקום להתחשב קצת ברגש שלו.
8:00 זה לא מאוחר. יש כאלה שקמים הרבה יוצר מאוחר אבל זה כבר עניין שלכם.
וחיבוק על כל התהליךזה לא פשוט.
וממש כל הכבוד לך שהלכת לטפל! לא כל אחת הייתה מוכנה להמשיך בנישואים כאלה. וב"ה נראה שיש תוצאות.

אבל הבעיה שהוא לא יודע לעצור והוא ממשיך עד שזה כבר נהיה לי מעיק.. אוף זה ממש קשה כי הוא חושב שאני המוזרה

ואם צריך שילך לדבר עם הרב שלו או שתצרי איתו קשר את.. ןאם אין לו אז איזו דמות שאת יודעת שמשמפיעה עליו זה יכול לעזור מאוד.
אולי בטיפול שאתם נמצאים כבר ידעו לעזור לכם. תשאלי.
בהצלחה רבה!

זה לא משנה אם זה נורמלי או לא, אתם מוכרחים לכבד זה את זו!

את צריכה להבין שהוא נגמל פשוטו כמשמעו.
מושל ברוחו מלוכד עיר = הרבה יותר קשה לשלוט במידות האדם מאשר לעשות מעשים כבירים.
יקח לו זמן וזה יכאב לו, אבל אם התחלתם תהליך, את צריכה לעמוד על שלך ולא לוותר לו או לעצמך.
ולשאלתך, את חייבת לעמוד על שלך וברור שלא אסור לך לסרב.
זכותך לדעתך ואם כבר ההיפך, לו אסור לחלוטין לכפות אותך לזה אם את לא רוצה, במיוחד אם זה בא בסמוך לזמן אחר.

הרבה ב"הצלחה!

זה מאוד קשה כי הוא אדם שמאוד אוהב מגע. כל הזמן! והוא גם אומר לי כל הזמן שהוא צריך את החום שלי.. ואני מצידי מאוזנת בתחום הזה.. לא סולדת ממגע אבל גם לא תלויה במגע ולפעמים אין לי כוח לפוצי מוצי.. ואני אומרת לו והוא לא מצליח להבין.. הוא אומר לי שיש לי בעיה ואני יודעת שהבעיה בו..

הוא אמר לי שאתקשר ואדבר על זה כי הוא רוצה לראות שזה נורמאלי.. הוא צריך להסתמך על מישהו ''עם תעודות'' מה שנקרא.. כדי לראות שזה בסדר לא לרצות ולהגיד לו שהיום אני עייפה.. ועוד אמרתי לו שהיינו יומיים יחד רצוף אז לא צריך כל יום...

אז הוא לא יתפוס מהם בהקשר לאישות.. ככה נראלי

זה קשור להבדלים בין טבע האישה לטבע הגבר באופן כללי

וזה קשור להבדל בין הצרכים שלך לצרכים שלו באופן פרטי - חלק מהטיפול זה ללמוד למצוא את דרך האמצע שתהיה טובה לשניכם.

הוא צריך להבין שאין פה צודק/ת או טועה אלא מה טוב לך מה טוב לי ואיך אנחנו מוצאים את שביל הזהב - ובשביל זה כל מטפל יכול להתאים, גם דתי וגם לא דתי.

בכל זוגיות יש פערים בין הרצון והכח של בני הזוג. וגם מטפלים לא דתיים יוכלו להבהיר לו שאין דבר כזה להיות יחד בלי שאת רוצה.

שאת מוכנה למגע כל עוד את יכולה לסמוך עליו שאם את לא מעוניינת ביחסים זה לא יגיע לשם.
היכולת פשוט להתחבק נהדרת ומשמעותית בזוגיות. להיות חברים טובים ולא רק מאהבים.

@כ@כתר הרימון

בא מתוך צורך שלו.
ואת יש לך צרכים אחרים. אתם צרכים לדבר על זה בהבנה. ואולי לזוג כזה מומלץ לקבוע ימים מראש שלא יהיו הפתעות. נגיד ראשון שלישי שישי
ותגידי לו שאת צריכה להתגעגע. וכל יום רצוף זה מוריד.

השאלה אם אכפת לך להקדיש לו 10 על ערב לחיבוק שהוא רוצה?
אני לא יודעת כמה זמן את נשואה אבל בהמשך זה מתאזן.
אני שולחת לך מספר

תמיד תמיד יש לך זכות לבחור אם את מעוניינת ביחסי אישות או לא. הוא יכול לשכנע אותך כמובן, אבל איומים וחיבוקים בכח לא נשמעים לי כמו שכנוע, אלא יותר בכיוון של סחיטה.
ביהדות אסור(!) להיות יחד באינטימיות כשזה לא ברצון האיש והאשה גם יחד.

בנוסף אעיר שאל תתלי את היחסים ביניכם בשאלה מתי הוא קם. חבל פשוט.

אם האיש רוצה להתגרש מהאשה כי היא לא מסכימה כל יום זו זכותו. אבל בשום אופן לא להכריח אותה!

בעלי אומר בצחוק בגלל זה צריך עוד אישה ככה לא להכביד עליך.

מדברייך, נראה שהבעיה העיקרית היא ששניכם שמים את עצמכם ורצונותיכם לפני בן-הזוג שלכם..

וגם כשאתם עושים משהו בשביל השני, זה מגיע מתוך תחושת אילוץ, ולא מתוך רצון כנה להעניק תחושת אושר לבן-הזוג.

 

זה לא משנה של מי הרצון יותר לגיטימי או יותר נורמלי (גילוי נאות, הרצונות של שניכם לגיטימיים ונורמליים).

וזה גם לא רלוונטי מה מותר לך ומה מותר לו.

 

לא נראה שייעוץ הלכתי קשור כלל לבעיות שלכם.

אתם צריכים ללמוד איך לאהוב את השני לפחות כמו את עצמכם (ועדיף יותר),

וכדי ללמוד את זה, אתם צריכים ללכת ביחד לסדנאות זוגיות ו/או לייעוץ זוגי (מישהו/י ירא-שמיים עם השקפת עולם דומה לשלכם).

בעלך היקר חייב שיהיה לו גבולות 

וכן, גם להבין ולהפנים שאת לא המשחק שלו

ושלך יש גם רצונות .שמה לעשות הרבה פעמים את לא  מעוניינת ברצונותיו, 

רק אחרי שהוא יפנים את זה יש סיכוי לזוגות טובה

קיבלנו עצה לדבר עם רבנית מאחת הנשים בפורום והעלנו בפניה את הבעיה יחד-שנינו היינו איתה יחד בשיחה. היא אמרה ששנינו מעלים צורך הגיוני וטבעי כל אחד לפי מצבו. אישה אחרי לידה, גבר שכבר רוצה כי היינו אסורים הרבה זמן. אני כבר כבר חשבתי שזה מאחוריי אחרי שהסכמנו איתה שנינו ואפילו קבענו מס' פעמים מוסכם שנהיה יחד בשבוע. אבל הכל התפוצץ אחרי כמה דק'... כי קשה מאוד לבעלי לראות שהוא לא יכול לשלוט עליי ושגם לי יש דעה שצריכה להישמע ולהתקבל אצלו. כי ככה זה בנישואין.. ובגלל שהוא אינו שולט בעצמו (כמו שאמרתי הוא אלים) הוא התחיל שוב סאגה של גידופים, איומים והטחות אגרופים בקיר. המצב לא פשוט בכלל, אני מאמינה בטיפול אבל הבעיה שהוא אדם חלש אופי ורעוע. הוא אינו יציב. אני קרועה בין הרצון להמשיך בטיפול ושהוא יצליח, אך אף אדם אינו ערב לי שהטיפול יצליח. לבין הרצון לגמור עם זה ולעצור את הקשר עם הבעל האלים שאיתו אני חיה. מה שבטוח הוא שאיני מתכוונת להיות שק החבטות שלו בכל פעם שהוא כועס או מאוכזב. כרגע נותר לי לחשוב טוב טוב מה כדאי יותר. שתיהן החלטות אמיצות אך הרות גורל (יש גם תינוק בסיפור). אז תודה לכולם על העצות. מקווה לטוב

מאחלת לך המון סיעתא דשדמיא בקבלת החלטה נכונה

אולי תתייעצי עם בת מלך - ארגון שעוזר לנשים עם בעל אלים, יש להם הרבה נסיון ספציפי ואנשי מקצוע

 

מקשרת לך לאתר שלהם

עמותת בת מלך - סיוע לנשים דתיות וחרדיות הסובלות מהתעללות על ידי בעליהן.

אם את חושבת שהמצב מסכן אותך, קחי את התינוק ותברחי!

בהצלחה רבה

מקווה בשבילך שתגיעי להחטה הכי טובה עבורך. חיבוק על הקשיים!

אל תיגררי למקום הזה. אל תיכנעי לשליטה. אם הוא ממש לא מסוגל לשמוע את דעתך אז אין טעם לדבר, רק לקום וללכת. שיעבור טיפול כשאתם בנפרד.

לפני שעושים טיפול זוגי במצב כזה צריך לטפל במוקד הבעיה אצל הצד האלים לבד. אח"כ אפשר להמשיך לטפל במרחב הזוגי משני הצדדים. אם לא עושים זאת הטיפול הזוגי לא יכול להצליח...

ברור לי שזה תלוי בן אדם אבל אשמח לשמוע ממישהי שעברה את אותו הדבר או דבר דומה..בפרטי

מציע לך לפנות למרכז בקדושה - מרכז טיפולי וחינוכי המאגד תחתיו פסיכולוגים, רופאים,עו"ס גברים ונשים. כולם מאוד מקצועיים ויר"ש. עוסקים בכל תחומי המשפחה והאישות. יש להם מוקד הכוונה. טלפוני, הם יכוונו אתכם.
מרכז בקדושה 073-7416200
בהצלחה רבה!

בעלך נשמע אדם אלים, בלי דחיית סיפוקים ולא מתעניין בכלל ברגשותיך וצרכיך. ואיזה בעל מקלל את אישתו אם היא לא רוצה לקיים יחסים??!

בנישואין המפתח הוא תקשורת והתחשבות הדדית, ונשמע כאילו הוא בכלל לא מתעניין בך ורואה אותך רק ככלי למיצוי צרכיו.

זה עניין של אופי ונדיר שזה משתנה. אף מטפל לא ישנה אותו ואני בשוק מהתגובות כאן שבכלל מכילות את ההתנהגות הנוראית שלו.

את עוד צעירה, עזבי נעים לא נעים, תסתכלי לטווח הארוך איך את רוצה לחיות את חייך ולצד מי. תברחי ממנו ויפה שעה אחת קודם.

צריך הבנה וניסיון כדי לכתוב דברים כאלה.
בעלה לא נשמע אדם רע אלא אדם שצריך לעצמו לעבוד על עצמו.
ולכתוב תברחי זה הכי קל...

באלימות פיזית או מילולית.
מעבר לזה, לגיטימי לגמרי לא לרצות אחרי יומיים- זה נומאלי וטבעי לגמרי.
הוא נהג כלפייך באלימות מילולית והייתי פותחת את זה בפני המטפל/ת ואגב העניין בו הוא אלימות ולא בעיות ביחסי אישות- זה רק מתבטא ביחסי אישות אבל זו אלימות. לא לרצות אחרי יומיים זה נורמאלי וגם שיהיה חשק לגבר זה הגיוני ונורמאלי. הבעיה זו האלימות המילולית.

מנסיון אישי והתמודדות עם נפש כזו נשמע כי בעלך עובר משבר .
וכמו שאמרו קודמי מדובר בסימפטום ולא בשורש.
לטיפול יש כוח אדיר ואת עוד תהיי מופתעת מהמקום בו בעלך יכול להגיע . התחלתם רק לפני חודש אמרת כמה מפגשים זה בכלל יוצא ? טיפול בטוח לא התחיל בזמן הזה , לטיפול לוקח מינימום זמן של חצי שנה! אם כן, לאן את רצה .
ממליץ לך בחום לתת לבעלך צאנס ולהבהיר לו את הקווים האדומים מחדש,שוב  .
ובטח שאלימות היא לא בבית ספרנו אבל אנחנו לא בורחים מהר כל כך!
אוי ואבוי לי למשמע הקלות בה אנשים אומרים לאישה לעזוב כך את ביתה. הם לא יודעים על מה הם מדברים מניסיון אישי .

 בהצלחה!