פורום נשואים טריים (עמוד 33)

סתם בצחוק...

שלחי לי אישור אם את בסדר עם הודעה אישית, ואשלח לך מספר של חבר קרוב שמארגן קבוצות ווצאפ להרבה סוגים של אנשים.

אגב, במיוחד לאור זאת שאת צעירה - אין סיבה לפסול גם רווקים, כל עוד שהם לא כהנים, זאת לא בעיה בכלל. אולי יש בחורים שעלולים להרתע מראש, אל תעלבי, ההפסד שלהם. מכיר כמה וכמה שלא נרתעו והרוויחו בגדול. ממילא יש טעם לפנות גם לשדכנים 'רגילים'.

בהצלחה רבה מאוד

שליש גן עדן למשל.

וכאן כדאי להיזהר מפניות בפרטי, לא כולם צדיקי עולם עם כוונות טובות.

בהצלחה. 

ולא נצפה יותר מדי לכלוך.

ואם כן. פעם בשבוע דקה של ניגוב והוא בסדר

מזכוכית של סמסונג

אם יש לך ילדים קחי בחשבון על השחור רואים הכלל

ואם זה מזכוכית תשקלי ביטוח..

לפעמים זה מכה חלשה בזווית בעיתית והלכה הדלת

מניסיון, עדיף נירוסטה אפור ולא זכוכית.

אאכ ובא לך להשתעבד 😅

ואגב טיפולים אכזריים - היום יש הרבה יותר מענה לכל מיני אתגרים. האתגר שאתה מכיר ומתמודד איתו הוא דוגמא אחת והוא ממש לא היחיד.  כל בן אדם שאני מכיר קצת יותר לעומק יש לו את הסיפור ואת האתגרים שלו, וזה בסדר. אנחנו בני אדם ומותר לנו להיות לא מושלמים.

ועוד דבר - חפש בגוגל את המושג "היפוך קוטביות". 

לדעת שאם הייתי נולד 10-15 שנים יותר מאוחר, הכל היה נראה אחרת

אם היית נולד 10 שנים קדימה איזה בנאדם היית?

באישיות, באופי...

אני מאמינה שמה שעברת לא רק עזר לך טכנית להקים משפחה אלא בנה אותך...

אמא שלי שונאת את יאיר שרקי שנאת מוות.

בתור אמא לרווק בן 30 כמוני יש לה חשש מסוים ממני, אז היא הכריזה בפניי שאם אני יוצא מהארון היא מתאבדת.

על התחושות הכואבות. אין לי מילים...

רק חייבת לשאול אם אפשר- אתה לא מתבאס בשבילם על המשפחה שלא תהיה להם?

(אני יודעת שאפשר להקים משפחות שונות ולא מתכוונת לזה)

היום זה כבר יותר מורכב.

בגדול, אם טוב להם, אז אני לא מתבאס עבורם. 

אצל גברים זה קצת יותר מורכב.

אבל גם אפשרי

קוראת מה שאתה כותב ופשוט בוכה.

רק הייתי צריכה לכתוב את זה

לפני בכלל שפונה רוצה לדעת אם זה שייך.

רוצה לשמוע מניסיון

מה העלויות

מציע להתייעץ עם עו"ד מומחה לדיני משפחה/מגשר מומחה, לפני שאת עושה צעדים שעלולים לסבך אותך.

אולי @ruthi תדע לעזור

וכמובן - למצוא מעגלי תמיכה רגשית.

בהצלחה רבה

לא מכיר אותה אישית.

לפי מה שכתבה כאן בפורום היא מבינה בדיני משפחה.

המנהלת שלי בעבודה לשעבר הזמינה חוקרת שהתקינה לבעלה תוכנית מעקב בטלפון שהיא רואה תהודעות ווצאפ שלו כי היה לה חשד מאוד סביר שהוא בוגד...

היא באמת גילתה שהוא בגד בה .. אני לא יודעת מבחינה חוקית כי היא מעולם לא סיפרה לו שהתקינה את התוכנת מעקב אבל שורה תחתונה הם התגרשו מאוד יפה

רק קחי בחשבון שזה לא זול

והשאלה היא גם מה את מתכוונת לעשות עם זה במידה ויש ממצאים

חקירה ובילוש זה המון לשעת עבודה ולא לוקחים פחות מחצי יום. אז את צריכה להיות בטוחה מה הוא הולך לעשות באותו יום, אחרת, שרפת אלפי שקלים.. אם תעשי מעקב שבוע שלא הניב תוצאות - שרפת עשרות אלפי שקלים.

יש הרבה אופציות אחרות שיוכלו לתת מענה (שגם בעזרתם תוכלי לדעת אם לשלוח מעקב)

לצערי יש לי ניסיון בדבר

נסי בפרטי אם מעוניינת 

כדאי להיזהר מאוד מפניות בפרטי, ודאי שבנושאים רגישים כגון אלו.

הדבר נכון הן לניקים שפונים והן למי שפונים אליו.

לא ניתן לדעת מי בצד השני ומהם כוונותיו ויש להיזהר ולשמור על עצמינו.

רק בשורות טובות ב"ה 🙏

מעדיף שלא לפרט בפורום על מגוון הדרכים בהם ניתן להשתמש. אני מניח שקצת שיטוט באינטרנט יכול לעזור לך במציאת פתרונות. רובם ממש נגישים או זולים. שיכולים כמובן לשמש כהוכחה בשבילך או אפילו כהוכחה בבי"ד..

הזכירו כאן שימוש בתוכנת ריגול אך אני מניח ששימוש בתוכנה כזו היא עילה לתביעה בעלת פיצוי כספי גבוה (במידה שתתגלה ויהיו הוכחות שיובילו אלייך)

בכל מקרה, אל תתעלמי מהאינטואיציה שלך

תסמכי על תחושת הבטן שלך!!

אין כמו אינסטינקטים של אשה נבגדת.

ואם הוא יהיה קצת פחות זהיר,גם הוכחות יהיו לך.

אליו אנו אחראיים:

א. לתמלל את הכאב שלך בפשטות ובתמציתיות לצד השני.

להשתדל להתרכז ברגש *שלך*, בחוויה *שלך*, בכאב *שלך*,

כלומר להשתמש בשפת ה"אני" ולא בשפת ה"אתה".

למשל:

"אני מצוי/ה כעת בסטרט ובקושי וכנראה בגלל זה היה לי יותר קשה ש____"

או

"הרגשתי כאב כאשר התרחש הדבר ה____"

"לא היה לי נעים לשמוע ביקורת לעברי, ישמח אותי אם תהיה יותר ניראות למאמצים שאני כן עושה"

וכן הלאה...

ב. לקחת 5-10 דקות בהן את/ה עם *עצמך*, מבינ/ה קודם כל מה קורה בינך לבין עצמך.

מאוד יעיל להיות עם דף ועט, וממש לעשות טבלה:

טור ראשון - מהן המחשבות האוטומטיות שעלו לי ישר (אותם מחשבות שיוצרות את ה"בומים", לדוגמא: "לבעלי/לאשתי לא אכפת ממני! איזה חצוף הוא! הוא תמיד לא שם לב אליי!" וכו')

טור שני - מהן המחשבות היותר הגיוניות וענייניות למה שהתרחש (לדוגמא: "זה לא נכון שלבעלי/לאשתי לא אכפת ממני. ראיתי כבר בהמון מצבים שכן אכפת לו. כנראה עבר עליו משהו כרגע או שהוא לא שם לב, ומותר לו, הוא אנושי." וכו')

ג. להשתמש במודל אפר"ת (=אירוע, פרשנות, רגש, תגובה), כאשר דגש העבודה שלנו הוא על הפ'-הפרשנות ש לנו לאירוע.

לדוגמא:

האירוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף.

הפרשנות האוטומטית: פשוט לא אכפת לו, הוא סתם אומר אבל לא מתכוון לזה, הוא מנסה לעצבן אותי בכוח!

הרגש: כעס, אכזבה

התגובה: ריחוק, הסתגרות, השתבללות, התקפה וכן הלאה

בעבודה אישית ניתן לעבור לצורה יותר מקדמת של:

האירוע: בעלי לא שטף כלים למרות שאמר שישטוף (לשים לב שהאירוע נשאר אותו דבר )

הפרשנות שלי (לאחר עבודה של לדון לכף זכות, עין חיובית): אולי הוא רצה לשטוף בבוקר כיוון שהיה מאוד עייף אתמול בערב? אולי הוא שכח מתום לב ואוכל להזכיר לו באהבה?

אולי הוא קיבל שיחה חשובה או קרא ידיעה עצובה והכאב צף והציף אותו ולכן הלך לישון מהר כי היה לו קשה מדי?

הרגש: יותר הבנה, חמלה

התגובה: קירבה, יצירת שיח מקדם

ד. לעבוד על "עשרת עיוותי החשיבה" שמצויים אצלנו ולראות האם אני נמצא כרגע באחד מעיוותי החשיבה הקיימים?

(זה ארוך ומורכב יותר לכתוב הכל כאן, אבל בקצרה ישנם 10 עיוותי חשיבה כלליים שעבודה מרוכזת עליהם יכולה לשפר מאוד את איכות חיינו)

ה. לכתוב במכתב את התגובה שרצינו -

הדף סופג הכל ונוכל לעשות טיוטה ועוד טיוטה עד שנגיע למכתב עצמו שאותו נרצה למסור לבן זוגנו.

בדרך הזו אנו גם מתמקדות במה רצינו להעביר, וגם בוררות את המילים המדויקות יותר, המקדמות יותר, ולא הפוגעניות.

ו. לעבוד על ניטור עצמי, שליטה עצמית ועיבוד עצמי למתחולל בנו

(גם כאן מורכב וארוך לכתוב הכל כאן, אבל יש בהחלט עוד דרכים סדורות להגיע לשליטה עצמית רחבה יותר ולרווחה נפשית גדולה ושלמה יותר)

ז. לקיחת "פסק זמן" להירגעות וניתוב לעשייה מרגיעה:

כדוגמת: לקחת 10 דקות פסק זמן ולהתפלל לקב"ה שישים לי את המילים הנכונות בפה,

לקחת פסק זמן ולצאת לסיבוב קצר בחוץ,

לשתות כוס מים,

להוציא אמוציות על דף (גם קשקוש זה בסדר) / בדיבור עצמי / במוזיקה / בפעילות גופנית

ובסיום הפסק זמן לחזור לשיח בתקשורת מקדמת.

ובכללי עוד עבודה הן על ניטור עצמי והן על תקשורת זוגית מקדמת יכולים מאוד לתרום לכך ❤

(אולי לא נראה כתמצות אבל בהחלט יש מה להאריך בכל סעיף וסעיף וכמובן גם לתרגל הן את צורת עיוות החשיבה והן את דרכי השיחרור ממנה והפתרון המקדם לחיים שלווים יותר)

אז טוב ששאלת, כיוון שהדבר דירבן אותי לכתוב את עיקרי הדברים ב"ה

סיכום 10 עיוותי החשיבה:

1. הכל או לא כלום - צורת מחשבה הנוטה לשלמות, פרפקציוניזם, הטוענת שאו שיש לי הכל כאן ועכשיו או שכלום לא שווה ואין לי דבר.
   (לדוג: העברתי הרצאה ומישהו בהקל פיהק באמצעה. צורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "ההרצאה שלי לא מעניינת כלל! הנה, עובדה, מישהו פיהק בה!")
2. הכללת יתר / הכללה מוגזמת - צורת מחשבה הנוטה להכליל ולהגזים. 
   (לדוג: פגשתי באיש חובש כיפה שהתנהג לא יפה וצורת מחשבה זו תאמר לי: "כל הדתיים מגעילים!", או: נכשלתי במבחן אחד וצורת חשיבה זו תגרום לי לומר לעצמי: "אני מקרה אבוד! אני כישלון ונכשל תמיד!")
3. פילטר שכלי (=להיתפס לפרט שלילי ועל-פיו לפרש את המצב כולו כשלילי).
   (לדוג: אחד מהתבשילים לשבת נשרף. צורת חשיבה זו תגיד לי: "איזו שבת נוראית הולכת להיות בלי אוכל אכיל")
4. פסילת החיובי
   (לדוג': אני מתעלם מהחיבוקים הרבים שמעניקים לי ילדיי, והעניקו לי רק לפני רגע, ומתמקד רק בכמה אני מבואס עכשיו שהם לא מקשיבים לי ולא נכנסים להתקלח ישר כשאמרתי להם)
5. מסקנות מוטעות: ניבוי העתיד, ו/או קריאת מחשבות
   (לדוג': אשתי עשתה לי פרצוף חמוץ על מילה שאמרתי. צורת  חשיבה זו תגרום לי לחשוב שהנה היא עוד רגע תיפרד ממני, שנמאס לה ממני ושהיא חושבת עליי כמה אני לא מוצלח)
6. העצמה (של הרע) ומיזעור (של הטוב)
   (לדוג': קמתי עייף לאחר לילה שבו הספקתי לעבוד בצורה מאוד יעילה על הגשת הדוקטורט שלי. צורת חשיבה זו תגרום לי להעצים את העייפות ולומר לעצמי שהיום הזה מבאס ורע ונורא ואיום כי אני עייף).
7. חשיבה רגשית (הרגש שמרגישים הופך להיות "הוכחה" למציאות)
   (לדוג': אני מרגישה כעת לחוצה וכועסת ובעקבות ההרגשה צורת מחשבה זו גורמת לי להאמין בנכונות רגשות אלו שהם בעצם "מוכיחים" את המציאות שלי שהיא אכן לחוצה ומכעיסה ונוראית מאוד).
8. "צריך" ו"אסור"
   (לדוג': ישנתי בלילה 4 שעות. צורת חשיבה זו גורמת לי לחשוב באופן שאני "חייב" ו"צריך" או "אסור" לי ומקבעת מחשבה שכופים עליי, שאני נלחץ וכי אני "חייב" לישון 8 שעות בלילה כדי להצליח לתפקד ואם לא אשן 8 שעות לא אצליח לתפקד, כי כך "צריך").
9. הצמדת תוויות (על עצמי/ או על אחרים)
   (לדוג': החביתה יצאה לי מלוחה היום. צורת חשיבה זו תאמר לי בראשי: "אתה בשלן גרוע! אתה רחפן! אפילו חביתה אתה לא יכול להצליח להכין כמו שצריך!"
   אני בעצם מצמיד לעצמי תווית.)
10. העברה לפסים אישיים
    (לדוג': התלמיד שלי נכשל בבגרות במתמטיקה. צורת חשיבה זו תגרום לי להאשים את עצמי ולהעביר את הכישלון של התלמיד לפסים אישיים עליי: "איזה מורה גרוע אני, בגללי הוא נכשל, עכשיו גם הוא וגם הוריו והמנהל כולם יאשימו אותי וידעו עד כמה אני מורה גרוע").
    
    * סיכום הכותרות של עיוותי החשיבה מובא בעיקר עפ"י ד"ר דייויד ד. ברנס

התפריט יהיה בנוי משוקולד סוכריות ואולי קצת חטיפים.

שהאמת שזו נקודה חשובה אחרת שצריך לקחת בחשבון וזה מצד אחד לא לאסור מתוקים באופן מוחלט, מה שיוצר אנטי ויכול לגרום לגניבות או לאכילה מוגזמת מחוץ לבית, אבל לא לתת לילדים לאכול מה שבא להם.

שמעתי שנתניה של ממתק בתור פרס או בתור נחמה במצב קשה, בכמות מוגזמת גם מקבעת משיכה למתוק בהרבה מצבים.

אני חושב שכדאי לחנך לכך שעוגה אוכלים בתור קינוח בשבת בגלל החשיבות של השבת.

אם ההורים לא יתעקשו שיסיימו את הארוחה, היא תימשך כל אחה"צ.

הם יאכלו, יקומו לשחק, יחזרו לאכול לאחר 10 דקות וכך ימשיכו בסבבים.

לא צריך להתעקש על סיום הצלחת, אבל כן להבהיר להם שאם קמים זה סימן שהם שבעים ואין אוכל עד לטעימה / ארוחה הבאה.

ערכתי

שווה להבין איך עובד המנגנון אצלך בפנים. לא כל אנרגיה שזורמת בגוף חייבת להביא לשפיכה או לתסכול ולא כל פעם שהיא לא רוצה זה צריך להיות סיבה לדיכאון.

לך חפש בגוגל קצת עבודה עם אנרגיה גברית. מיקוד פנימי, מדיטציות, ועוד.

תתפלא לגלות כמה עמוקה מחילת הארנב שאתה חווה חזק את הקצה שלה. רק את הפיקסל העליון.

ולכותבים המגיבים: יכול להיות שהוא טרול. לא אכפת לי. חוץ ממנו קוראים עוד 100 גברים שנמצאים במנגנון קצת דומה ויכולים להפיק תועלת ממה שהעולם היום יודע להציע.

היי אני לא טרול

אני אדם אמיתי.

אני אעשה בדיקה בגוגל

אולי יש לך טיפול ספציפי שתוכל להמליץ לי עליו?

אני פחות בקטע של מדיטציה יותר מתאים לי ייעוץ והכוונה.

העניין זה פשוט לשחק עם האנרגיה שיש לך בפנים. היום אתה פשוט מנסה להעמיס אותה על מישהו אחר (זה ממש מורגש בטקסט שלך, אפשר גם ממש להרגיש את התגובה האפשרית שלה בפנים והיא לא לטובתך) וזה לא כל כך עובד לך.

משהו של עבודה אחד על אחד (גם התבודדות, אגב) יגרום לך להבין יותר את המנגנון שלך ושלה בפנים ותראה איך דברים משתנים. לא רק באיך אני מרצה אותה יותר כדי שתסכים אלא באיך המנגנון שלי עובד שמביא אותי בכוונה למקום שלא טוב לי בו מכל מיני סיבות שלו.

קודם כל, אתה *מאוד* אופטימי אם אתה חושב שדתיים מלידה לא חשופים לאוננות.

לנושא עצמו:

אשתך ילדה פעמיים בשנתיים. ברור שהיא תהיה עייפה! היא בן אדם, לא יצור עשוי מקריפטונייט. היא מותשת, מתעוררת בלילות, אולי גם לוקחת הורמונים, היא דואגת כל היום לשני תינוקות... אלה דברים מאוד מעייפים ומתישים, והנפגע הראשון יהיה החשק המיני.

מעולה שאתה דואג לה ומשקיע בה, אבל אתה חייב להבין שהרצון שלה תלוי בעוד אלף ואחד משתנים מלבד "כמה אני נהנית במהלך היחסים". אל תאשים את עצמך בזה שהיא לא מעוניינת.

מה שכן, לפעמים כדי להעלות את החשק דווקא דברים של חול יכולים לעזור אפילו יותר מההנאה ביחסים עצמם. תפעיל מכונת כביסה, מדיח, תשטוף את הריצפה, תקבל את הכביסה, תבשל לה ולילדים ארוחת ערב טובה... ככל שאתה תעשה יותר דברים בבית, היא תהיה גם פחות עייפה וגם יותר מבסוטה ממך.

לא יודע לגבי היתר הלכתי לאוננות, אבל *בוודאי* שאין היתר הלכתי לקיים יחסים עם אשתך כשהיא לא רוצה בכך אלא רק מסכימה כי כבר אין לה כוח להתנגד לתחנונים שלך.

יש שיגידו שאם אדם חייב לעבור על אחד מהאיסורים האלה - עדיף שזה יהיה הראשון.

בקיצור,

סבלנות. השנים הראשונות קשות, יש לכם שני תינוקות בבית, אתם עדיין זוג צעיר וטרי, אם לא קיימת בעיה שורשית ועמוקה - הקשיים האלה צפויים לחלוף.

למה אתה חושב שעם השנים הדברים ישתנו?

לאיזה כיוון הם ישתנו?

בכל מקרה אני שותף מלא לעשייה בבית וגם לפעמים עושה יותר ממנה. (לוקח את הילדים בבוקר, כביסות קיפול, קניות מדבר את המיטה וכל מה שנדרש).

ואז בסוף יום אני מצפה שגם אישתי תתן לי בחזרה עלי העייפות בנושא זה לא משפיע.

שאתה שותף בבית כדי לקבל גמול מסוים

ולא כי פשוט אתה חלק מהמערכת המשפחתית כבעל ואבא ושותף אמיתי.

קודם כל יישר כח על הדרך המשמעותית שעברת.

1. רק לנרמל - גם בחורים דתיים הרבה פעמים מתרגלים לאוננות, חבל שכך אבל זאת המציאות.

2. רק לנרמל 2- פערים בתשוקה, יש להרבה מאוד זוגות, לפעמים האשה רוצה יותר מהגבר העייף (היו כאן שרשורים כאלו) ולפעמים (כנראה שיותר מהאפשרות הראשונה) הגבר רוצה יותר. זה קורה גם אצל בינישים תמימים ביותר, שעד החתונה כל הנושא היה מודחק אצלהם לגמרי.

3. לנרמל 3 - איני יודע לכמה הרבה אתה מצפה, אבל כנראה (שמעתי מכמה אנשי מקצוע) שפעמיים בשבוע זה לא נחשב הרבה.

ובכל זאת:

4. עייפות היא 'הורגת החשק' מספר אחד. אם אשתך קמה לילדים בלילה, מטפלת בהם ביום, מסדרת, מכבסת, מכינה אוכל וכו' כל זה כשהיא עם שני קטנטנים - זה וואו, פלא אם בכלל יהיה לה חשק למשהו. אם היא גם עובדת מחוץ לבית בכלל וואו.

קודם כל צריך לראות איך היא מצליחה לנוח יותר, לישון ברצף, להתאוורר וכו'.

אתה שותף במטלות הבית?

5. אם היא בהריון/מניקה/מקבלת כדורים הורמונליים - גם זה עלול לפגוע בחשק. צריך לקחת זאת בחשבון.

6. הפער עצמו יוצר לופ - אתה רוצה יותר, אשתך מסוגלת פחות. נוצר בינכם מתח סביב זה, אשתך מרגישה לא נעים, מה שמוריד לה עוד יותר את היכולת להרפות (בניגוד אלינו, אישה צריכה להצליח להרפות בשביל לחוש נעימות) וככה היא עוד פחות מסוגלת - אתה עוד יותר מתוסכל וכו'.

מציע להתייעץ עם איש מקצוע, אולי יהונתן שומר, יש איך לעבוד על הדברים מכל הכיוונים, קודם כל במקום הרגשי שלך.

בהצלחה רבה

הנושא של העייפות הוא נכון אבל אני באמת עושה כל שביכולתי על מנת לעזור בניהול הבית לרבות כל מה שנדרש בבית.

גם אחריי העייפות הרגע הזה של הלהיות ביחד כל כך עושה לי טוב ונותן לי סיפוק לכל ההשקעה שלי.

אולי לא על החשק עצמו, אבל סביר שכן על ההתנהלות

עייפות יכולה להחריף את הפערים שקיימים ממילא בין גבר לאישה

זה חשוב ממש.

עדיין סביר, שאשה שילדה שני ילדים בשנתיים האחרונות ויש לה שלל משימות בבית ובחוץ - עייפה מאוד מאוד.

מציע שני כיוונים משמעותיים -

אחד, שאשתך תבדוק את מצבה הבריאותי - ברזל, בי12, בלוטת התריס וכו'. כמו כן, אם היא נוטלת הורמונים (אמצעי מניעה, או מכל סיבה אחרת) - לבדוק אפשרות להחליף למשהו לא הורמונלי.

התערבות הורמונלית גם גורמת עייפות וגם באופן כללי מורידה חשק.

שנית - ללכת לטיפול שיעזור לך לכוון נכון את כחותיך בבית ובכלל. חשוב שזה יהיה אצל איש מקצוע שגם מבין את העולם שלך וגם מבין בזוגיות ומיניות.

בהצלחה רבה

כאילו כתבת את הסיפור שלנו כמעט אחד לאחד (רק שאני לא בעל תשובה).

כמה עצות מנסיוני האישי (חלק כבר כתבו לך אבל רוצה להדגיש שוב), אולי יעזור לך אולי לא:

1. הגיוני מאוד שלאשתך לא יהיה הרבה חשק אם מתוך 3 שנים של נישואים היא הייתה 1.6 מהן בהריון ועוד לפחות חצי שנה החלמה אחרי כל היריון ואולי היא עדיין מניקה. ובטוח שטיפול אינטנסיבי ב2 קטנים לא מוסיף.

לפעמים מבחוץ נראה שהאישה חזרה לעצמה כבר אחרי חצי שנה אבל תכלס האיזון ההורמונלי יכול לקחת עוד הרבה זמן (בוודאי אם אתם משתמשים או השתמשתם באמצעי מניעה הורמונלי).

בקיצור אפשר לבדוק את הכיוון ההורמונלי אבל גם לדעת שלפעמים פשוט לוקח הרבה זמן עד שהגוף חוזר לעצמו.

2. בנוגע אליך ולהתמודדות עם אוננות המלצה אישית - תעבוד על עצמך על לעשות נתק בין התחומים.

אתה עשית משוואה בראש שלך (גם לי זה היה ככה אל תדאג) שאתה חייב סיפוק מיני כדי לחיות טוב, ואם לא מאשתך אז מאוננות. 

זה באמת כיף ותורם לבריאות הפיזית, עד הנישואים קיבלת את הסיפוק הזה ממקום זול ורדוד של אוננות (כנראה מלווה בפורנוגרפיה אבל לא יודע כי לא כתבת במפורש) וזה סיפוק פיזי בעלמא.

יחסי אישות עם אשתך הם לא בראש ובראשונה כדי לספק אותך מינית, אלא בראש ובראשונה הם כדי להביע את הקרבה, האהבה והאינטימיות ביניכם. הסיפוק שלך והבריאות הנפשית שזה תורם לך צריך לרדת למקום משני בכוונות שלך. למה?

כי גם אם אתה אוהב אותה וגורם לה להנות תוך כדי הקרבה ביניכם, בסוף אתה בא אליה כצרכן, וזה מורגש לה, אם לא במישור המודע אז בתת מודע.

אשתך לא רוצה להרגיש שהיא רק באה לספק את צרכיך, שאתה מבקש ממנה כל ערב לעשות לך טובה ושהיא תעשה את זה בשיא ההתלהבות והתשוקה.

אשתך כנראה תהיה הרבה יותר בעניין אם אתה תבוא אליה עם הצעה לקרבה שלא תלויה בהנאתך האישית, אלא באמת כדי לשמח אותה ושיהיה לה ולכם טוב.

השינוי השורשי שכדאי שתעשה בראש הוא שתאמר לעצמך:

'שמחת החיים שלי לא תלויה בעונג מיני ופליטת זרע'.

מתוך כך תגיע ליחסי אישות לא מתוך מקום של צרכן, של 'תתני לי ועל הדרך גם אני אעשה לך נעים',

אלא 'אני אשמח שנהיה קרובים ונביע את האהבה שלנו גם פיזית, אבל את בכלל לא חייבת'.

לפחות לי אישית דווקא מתוך המקום המשחרר והמרחב שנתתי לאשתי, וההשתדלות לא להיות צרכן אלא לרצות לתת לה, התשוקה בינינו יכולה לפעמים להגיע למקומות מדהימים (שחשבתי שנעלמו אחרי החודשים הראשונים של הנישואים).  

יצא לי קצת מבולגן. מקווה שהובנתי ולא התנסחתי בצורה בוטה מדי או פוגעת. 

בהצלחה אחי!

ואל תשכח להתפלל על זה.

וחוץ מאירועים מאוד מאוד מיוחדים, כמו חתונה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה, לא חושבת שאפשר לשלב יציאות מהבית לאירועים ולהגיע הביתה ״מתי שהוא בלילה״…

יש שם יותר נשים שיוכלו לענות לך.

זה משתנה מאחת לאחרת

אני בעד שזה יהיה יום שרוף אגב

מבחינתי גם למצוא זמן לישון צהריים או לחזור מוקדם מהעבודה

אבל כל אחת ומה שטוב לה

ואני אגב לא עושה את כל ההכנות באותו יום כי זה לחוץ לי מדי, אאכ ולקחתי חופש באותו יום

שעתיים נשמע לי מוגזם ממש

מה שאפשר יום קודם תעשי יום קודם

יום שאני משתדלת לא לדחןף אליו כלום אפילו צהריחם או מכינה מראש או שנצא לאכול או נזמין

זה דווקא נשמע נהדר ושאתם מקיימים את המצווה הזאת בהידור גדול

(ורק אציין שיש כאלה שאצלם זה ערב מתוח ומעצבן או להפך שלא כל כך מתרגשים ופשוט נותנים חיבוק והולכים לישון, אז שוב נראה לי שמצבכם נהדר). 

יש מספיק לעשות לא צריך להעמיס ולהיות מותשים כל הזמן.

ליל טבילה זה סיבה הכי טובה לעצור את העולם אבל באופן כללי כדי להוריד הילוך שיהיו עוד לילות בחודש לא רק אחד.

כל הכבוד שאת מקדישה לזה זמן מיוחד, ליל טבילה לא צריך להיות עוד מטלה ביומן, כן צריך לתת לזה את המקום והרוגע, ככה תבואי לבעלך בשמחה

ובקדושה. מאוד חשוב. חבל שלא שמים לזה דגש בלימודי הדרכת כלות.

"לי  טוב עם זה" אומרות הכל, או לפחות את מה שבאמת חשוב.

אם לך, לכם, טוב עם זה - זה באמת מה שמשנה.

בנוסף, ההתמקדות שלך לפיה את דוחה דברים אחרים, היא *לא* כי את נמנעת או מגזימה או עוצרת את העולם - אלא כי את *מנכיחה ומאפשרת* למשהו מאוד חשוב עבורך בסדרי העדיפויות להיות קיים כרגע.

כלומר זה נראה שזה מצביע אצלכם על שורש מאוד מאוד משמח וחיובי - של השמחה בביחד הזוגי, של ברכה גדולה בו ב"ה, של מידת החשיבות שלכם לביחד שלכם.

וזה נפלא יקרה!

כלומר כל הפעולות נובעות מ"כלל הן" ולא "מכלל לאו" - מאהבת מרדכי ולא משנאת המן -

מהאהבה ביניכם והאהבה לזמן המקודש לכם ולא כי לא אכפת לכם מדברים אחרים.

אלא לייקר ולתעדף בסדרי העדיפויות את ליל הכלולות החודשי שלכם, ולאחריו כל השאר.

מתוך מקום של עוצמה.

מתוך מקום של ביחד חזק ואוהב.

מתוך מקום של כבוד לאהבה והקירבה ביניכם.

וממילא מתוך התמלאות נפלאה כזו פנימה - ממש "למשפחותם" - ניתן גם להקרין ולהאיר הרבה יותר גם במעגלים רחבים ונרחבים יותר לסביבה שלכם.

ומתוך המלאות פנימה גם הכוחות החוצה מתחזקים (ולא להיפך)

אשריכם ממש, זו זכות גדולה

ותהנו מכל פרי עמלכם באהבה, בשמחה ובשלווה תמיד

למה לא להתייחס לזה כאירוע? זה בדיוק מה שזה אמור להיות.

אם היה לך חתונה או משהו אחר ביום הזה, זה כנראה היה דורש ממך כמה שעות.

אני רואה בהקדשב ליום הזה כלכתחילה ולא כדיעבד.

וכמובן ששעות ההתארגנות משתנות מאחת לשניה.

הרגלים, יכולת וכו'.

למשל לא דומה אחת שמורידה שיער בשעווה לאחת שלא / עשתה לייזר.

לא דומה אחת עם ילדים לאחת בלי.

לאחת שהאיש שלה עוזר לה לאחת שלא.

אבל ככלל, אני חושבת שאם היה אפשר להקדיש לזה יום שלם, לגמרי לא הייתי מתנגדת ליום של הקדשה לאנרגיה הנשית שלי.

אדרבה.

טיפול פנים, עיסוי, אמבטיה מושקעת, וכל מה שאפשר.

זה יום שהקב"ה נתן לנו כדי להתחבר לגוף, לאנרגיה שלנו ולנשמה שלנו, מי אני שאתנגד?!?!😘

נשואה מעל לעשור.

נראה לי הזיה להיות בזום/מפגש/ווטאבר בערב טבילה.

אם הייתי יכולה הייתי גם נעדרת מהעבודה לאותו יום, אבל זה לא אפשרי.  כשהייתי סטודנטית הייתי עושה את זה על חשבון ה20 אחוז

יצאתי בערב הבייתה טבלתי מהר וחזרתי למשרד..

קשה לי להבין למה זה כך כך משפיע על החיים אבל כל אחת מה שנוח לה וזורם לה...אני רק קצת בהלם מהעיניין שזה לוקח יותר משעה שעה וחצי...

יש בנות שמתאפרות כל יום אז צריכות לשבת להוריד את האיפור טוב טוב,

יש כאלה שבהתארגנות יושבות שעה (באמת שעה) באמבטיה,

יש כאלה שהמקווה רחוק אז נוסעות כמות זמן עד שמגיעות ואז גם חזור,

יש כאלה שהולכות למקווה פופולארי אז בכיף אפשר לחכות חצי שעה רק עד שמגיע התור לטבול,

ויש כאלה שכנראה הכל ביחד 😅

אני כמוך מתקתקת אותה, אבל מבינה למה זה יכול לקחת הרבה זמן

כל אחד ומה שהיא מקפידה עליו

ומה היא כוללת בהכנות שלה

כי אני מתחילה יום קודם להוריד ציפורניים וכו'

אבל אני לוקחת את היום הזה כמו ערב חג,

הבית צריך להיות נקי, אוכל טעים...

לא רוצה לחזור מהמקווה ולראות כלים בכיור,

זה כמו ערב שבת שאני לא אלך לסתם דברים, מתארגנים לשבת, הכל צריך להיות נקי, רגוע, נעים ויפה

לא רוצה שזה יהיה זמן לחוץ ועמוס ועייפים ולריב עם בעלי... אני רוצה להיות רעננה ועירנית לערב.

להגיע שמחה, רעננה ורגועה תורם הרבה לקשר הזוגי. לא כדאי לטבול, לסמן וי ולסיים עם הסיפור. 

כי זה רגשי

זה בסיס החיים

זה לא סתם קפיצה למים

כשאשה טובלת עם ההכנות היא מתחברת נפשית ופיזית  לגוף שלה למיניות שלה לעונג שלה לגבר שלה

ועדיין יש לה בסיס מעולה לחיים

יש כאלה שהרוגע קריטי להם ויש כאלה שדווקא האדרנלין מיטיב איתן..

לא הייתי קובעת כלל כזה..

זה קפיצה למים.

אבל קפיצה שמשפיעה עמוק פנימה

כל אחת והאופן שבו זה משפיע עליה

חושבת שכל עוד נוח לך לסמן איקס על כל היום כדי שזה יהיה מוקדש לטבילה - לכי על זה

במציאות חיי למשל זה פחות אפשרי, יצא שגם ביום של לימודי ערב שילבתי טבילה כי לא רוצה להפסיד יום לימודים (זה גם היה שיעור לפני מבחן כך שהיה לי חשוב להיות נוכחת)

מעבר לזה? טבלתי גם ביום של חתונת גיסתי

החופה הייתה כשעה אחרי השקיעה, 

בעיר של האולם תיאמתי מראש עם מאפרת שגרה ליד המקווה 

הבאתי איתי את השמלת ערב, בעלי ותינוקי חיכו בבית כנסת קרוב

אף אחד לא חשד בכלום

בקיצור, זה לגמרי עניין של החלטה שלך מול עצמך עד כמה היום הזה מוקדש לזה בלבד או שאפשר להתגמש לטבול ולהמשיך בשגרת החיים

לגבי אחרי המקווה, אני כן חושבת שכדאי להשאיר ערב פנוי אחרי הטבילה לשהות משותפת

לא הייתי אומרת לבטל מלאכה החל מהשקיעה, אבל כן לקראת 20-21, למה לא? רוצה להנות..

*************

יש חשמל?

*מותר לפטר נשים בהריון ואחרי לידה, אם המעסיק יכול להוכיח שסיבת הפיטורים לא קשורה להריון/לידה. לכאורה אם מראש אומרים לך שזה תפקיד לתשעה חודשים בלבד, וזה כתוב בחוזה, אז יהיה למעסיק מאוד קל להוכיח שהפיטורים לא קשורים להריון.

*אני מבין ממך שהצעת הקידום היא באותו מקום שאת עובדת בו היום. אם כן, אז מה התוכניות של הבוס בעוד 9 חודשים? אפילו בלי קשר ללידה, האם הוא מתכנן בעוד 9 חודשים להחזיר אותך לתפקיד הנוכחי או אולי למצוא לך תפקיד אחר ששווה ברמתו לתפקיד החדש? בלי שום קשר להריון, את חייבת לברר את זה לפני שאת מסכימה לקבל קידום במילוי מקום. התשובה תעזור לך להבין מה כדאי לך לעשות.

*אם מציעים לך עכשיו קידום שאת מעוניינת בו, אני אישית חושב שכדאי ללכת על זה. ומה יקרה בעוד שנה וחצי, אחרי חופשת הלידה? אלוקים גדול. איפה שיש לי הזדמנות להוכיח את עצמי ולהתקדם אני מכניס את שתי הרגליים. אני לא רואה איך זה יכול לפגוע בך. במקרה הכי גרוע, לא תוכלי להמשיך באותו מקום אבל יהיה לך ניסיון שבעזרתו תוכלי לעבור למקום אחר בתפקיד יותר טוב.

בכל מקרה תקבלי ניסיון ניהולי.

את באותה החברה שאת עובדת ככה שבכל מקרה משרה כל שהיא תחכה לך.

תנצלי את ההזדמנות ובע"ה אחכ יפתחו עוד הזדמנויות.

מזל טוב ושיעבור בקלות ובנחת

זה לא כזה פשוט לפטר עובדת בהריון

הוא צריך לפנות לבית דין לעבודה, ולעבוד קשה כדי להוכיח שסיבת הפיטורים היא אחרת. ולרוב גם צריך לקרות משהו דרמטי כדי שיהיה יותר קל להוכיח את זה..

רוב המקרים הם לא כאלה, ולכן זה לא כזה סיפור פשוט לפטר עובדת בהריו

אלא על עובדת קבועה מן המניין, באופן כללי.

לא במקרה של הפותחת

אומנם צריך לבקש אישור ממשרד הכלכלה אבל האישור מתקבל.

מניסיון שבו זה היה טוב לשני הצדדים 

טעות שלי

אבל הוא לא יכול לבצע הליך רגיל כמו כל עובד מן המניין

בקשה להיתר לפיטורים או פגיעה בהיקף משרה לפי חוק עבודת נשים

(לא מדברת על חוזה זמני, זה עניין אחר)

מעריכה מאוד

אז בינתיים לא עדכנתי את המעסיק, אמרתי קודם נראה מה עם ההריון

מפה לשם בינתיים ההתפתחות קצת מעניינת, נמשיך לעקוב.

אני לא על חוזה זמני אלא על קבוע עוד מהתפקיד הקודם (כן, גם בשכר אין שינוי - לגמרי פראיירית. מצד שני יש לי הזדמנות מקצועית לנסות משהו חדש)

הם כל הזמן אומרים לי שבטוח יהיה משהו אחר, זו חברה מאוד גדולה כך שמאמינה שאכן יהיה כך..

יותר מתאים ואולי יש שם בנות שיענו לך מהניסיון שלהם..

אני יכולה להגיד על עצמי (גם עברתי טיפולים) שבגלל שאני אחרי הפלות גם, אני פחות מתרגשת מבדיקה חיובית.. כי יודעת שהכל עוד יכול להיות.. אז לא חושבת שכדאי להפסיד עכשו משהו שאתה רוצה בגלל משהו שהוא עוד לא וודאי (ככה אני הרגשתי, עד שהייתי בטוחה בהריון..)

שיהיה בהצלחה ומזל טוב!

מבינה אותך

מצד שני חמותי מהממת אבל שונה מאד מאד ממה שגדלתי

אין בינינו שום התעניינות טלפונית כמעט בשום מצב אבל כשנפגש נדבר שעות

היא בחיים לא תעזור עם הילדים בחיים!

אבל היא מקסימה בדרכה שלה ותמיד אני יכולה להתייעץ איתה

וזה ההפך המוחלט מהמשפחה שלי שדואגים ומתקשרים על כל דבר..

לא יודעת מה עדיף..

אבל באמת בשבילך מציעה לך ללמד את עצמך ולשנן - את לא תצליחי לשנות אף אחד! האמת? גם לא צריך. ברגע שמבינים שבני אדם הם שונים אז לא מצפים ואז גם לא מתאכזבים. הם כאלו, זה הראש שלהם זו הדרך. את פועלת אחרת. זה לא הופך אותך לבעיה ולא מוריד ממה שאת מרגישה וגם הם, יכולים עדיין להיות מקסימים..בני אדם שונים, אופי שונה...

ושזה יגרום למתחים בינכם? חלילה למה ככה?!

תעשי את ההפרדה, תשבי עם עצמך תחשבי על זה ותלמדי את עצמך להבין שהם שונים ממך ואין שום סיבה לא זו ולא אחרת שגורם חיצוני יעשה מתחים בינך לבינו. 

כי גדלתי ככ אחרת. בסביבה עוטפת אקסטרה וחוסר הרגישות שלהם לסביבה מתבטא בעוד דברים

כל אחד לעצמו

אבל באמת כדאי לא לצפות

בואו תכתבו לי שיש הורים שאיכפת להם

שטובת הילד/בן/נכד חשובה להם מטובת עצמם

אני צריך עידוד

כלומר, את יודעת בשכל שאת לא יכולה לקבל את זה ממנה, ובכל זאת רוצה לקבל את זה ממנה. דווקא ממנה.

שווה מחשבה - למה?

הבעל שלך טוב ומקסים לפי המילים שלך. אז למה את צריכה אותה?

לגבי אנשים רגישים - יש פורום שעוסק בנושא הזה. יש להם את האתגרים שלהם והם באמת במקום יותר מורכב מבחינת היכולת להרגיש ומוצפויות רגשיות (וגם חרדות כמו שאת כותבת). צריך להתייחס לזה בלב רך אבל בהבנה שזה אתגר שלך וזה לא משהו שאת יכולה לשנות אותה. זה פשוט לא בידיים שלך.

פורום אנשים רגישים מאוד

אבל, אין שום סיבה שזה יגרום למתח זוגי. הם זה הם ובעלך זה בעלך. התוצאה, היא שבעלך האהוב והדואג, שלא עשה שום דבר, מגיע אחרי זמן ארוך ובמקום לשמוח בזה, את משליכה עליו את האכזבה מאנשים אחרים.

הוא כן היה אמפתי כשחזר לאור המצב שלי

אבל ברוב הכולל הוא מאוד לא.

מקניט אותי שאני חרדתית ופחדנית

שאני סתם רגישה מידי..

כמו כל החיים..לא רק עכשיו..

בזמן רגיל הייתי ממליץ לפתוח את זה בשיח ביניכם. כמובן לפתוח בשבחים על כל הדברים הטובים שאת רואה, ובהמשך לתאר לו כמה זה לא נעים לך ולבקש שזה יפסק. אם לא מועיל - בהחלט לפנות לייעוץ מקצועי.

לא נראה לי שזמן מלחמה, באפטרים קצרים, זה זמן יעיל לעבודת המידות אישית וזוגית. לכן כנראה שכרגע אין ברירה אלא לקחת נשימה ארוכה ובהמשך לפתוח את זה.

כל זה לא קשור כהוא זה לצפיות מחמותך או משאר בני המשפחה. לטובתך - תשחררי את הצפיות, לא כי לא ראוי, אלא כי לא יעיל. זה לא ישנה אותם ורק מוסיף למטען בינך לבין בעלך - עוד עומס שלא קשור אליו.

בין המצב הזוגי עם בעלך למצב מול המשפחה שלו.

עם חמותך ושאר המשפחה שלו פשוט לא לצפות, להבין ולקבל שככה הם, זו המציאות והם כנראה לא ממש ישתנו, עם כל הרצון שלך. תנסי לנתק את הרגש ככל האפשר.

בקשר לבעלך, אף פעם לא טוב להשליך את העניין עם המשפחה על הזוגי, למרות שזה קורה המון, מוכר ממש. צריך למצוא את השביל לעבודה זוגית נטו נטולת ריקושטים מהם.

השאלה, יצא לכם לדבר על עניין הרגישות שלך? התקשורת בינכם טובה? אני לגמרי יכול להבין אותך אבל צריך בסוף לדבר על זה בינכם

בניסיון רגע להיות "בתוך הנעליים שלהם" / של חמותך ולהיכנס רגע לראש שלהם יכולה להועיל כאן.

ודווקא התבוננות כזו והתמקדות כזו יהיו אפשריים לך מתוך היותך אישה רגישה ועם יכולת ראיית האחר. זו מתנה יקרת ערך וכאן היא לגמרי יכולה לבוא לעזרתך ולתרום לך רבות מאוד ואשרייך שזכית בתכונות יקרות אלה!

אם ננסה רגע לנתק את כל "רעשי הרקע" ולהתמקד רגע בחמותך -

שהיא רק לרגע לא חמותך אלא אישה מן השורה

שהיא אמא

שאת בתור אמא יכולה להבין אותה מאוד

ויש לה בן שגויס 

והיה חודש בדרום

ועבר לצפון

שתי גזרות חמות ומסוכנות מאוד

ועכשיו רוצה לחזור לעזה, מקום של שיא מיקוד הלחימה כרגע

והיא, אמא, ודואגת מאוד לבנה. גם אם "רק" בלב ובפנים ולא מוציאה זאת החוצה.

ולו יצויר שבנך המתוק כרגע בעזה והוא נשוי ואת מאוד אוהבת את כלתך אבל את בעיקר בעיקר דואגת לו

ובעיקר מנסה למצוא ידיים ורגליים בתוך כל הבלאגן והקלחת שנכנסנו אליה כולנו, כל המדינה, מה7/10

ובתוך כל זה לכל אדם יש מנגנוני התמודדות שונים

אולי מה שעוזר לחמותך לשרוד מה7/10 אלו מנגנונים יותר של הדחקה או שמירה בפנים,

אבל מאוד יכול להיות שגם היא, כמו כל אחד ואחת מאיתנו, בקושי גדול מאוד מאז.

גם מההלם שזה היכה בכולנו

גם מכל הבשורות הקשות שמלוות את העם שלנו

וגם מדאגה פרטית על בנה שלה שבעזה.

ובתוך כל זה, מאוד אנושי (לא אידיאלי, נכון, אבל מאוד אנושי) לא למצוא אנרגיות נוספות. כי כולן מרוכזות לאותה הישרדות ולאותה דאגה לבן ולאותה השתדלות רק לעבור יום ביומו.

ואולי בזמן אחר היו יותר אנרגיות להתעניין גם בכלה הנפלאה, אבל כרגע פשוט אין. אפילו לעצמה אולי אין.

וכשהיא אומרת לך: "אבל הוא *שם*... *אצלו* יותר מפחיד מאצלנו" - אולי היא מבטאת דאגה כנה של אם לבנה. וזו הצורה שלה להביע אותה כרגע.

כלומר לאו דווקא ניתוק - אלא צורת ביטוי לפחד, לדאגה, שימוש במילים קצרות וממוקדות בתור מנגנון הגנה שמגן עליה מפני הבעתה הגדולה וכן הלאה.

והמבט הזה שרואה רגע את כל ההתנהלות דרך עיניה, אפילו אם זה "רק" דרך לימוד זכות ועין טובה - יכול להקל גם עלייך מאוד.

כי לא סביר שהיא תרצה לפגוע בכלתה בכוונה חלילה, לא סביר שתרצה לצער אותך, לא סביר שהיא פשוט רעה ורוצה להכאיב.

יותר סביר שהיא מצויה בכאב, בקושי, בדאגה ובהתמודדות שלה, והאנרגיות אצלה כרגע מאוד מצומצמות לכן היא מנצלת אותן במעגל היותר אישי כרגע.

גם את כמובן בתוך המשפחה שלה ובתוך המעגל שלה, כמובן! רק שבעת מלחמה כמו בעת מלחמה אנחנו ממש לא במיטבנו. כולנו. וכל אחד איפה שזה תופס אותו.

המאגרים שלנו מאוד מצומצמים והיכולת שלנו אינה אותה יכולת והנפש ספגה וסופגת מכות מאוד קשות וכואבות כבר חודשיים וחצי.

(יכולה להעיד על עצמי  שאני פחות בהרבה מאוד מובנים. פחות האמא שאני רוצה להיות בכל יום, פחות עם אנרגיות ויכולת להתעניין גם במעגלים קרובים יותר ורחוקים יותר, פחות אחות קשובה ונוכחת, ופחות בעוד דברים - וזה לא כי יש לי כוונה רעה חלילה, אלא פשוט שאת כל ה"יותר" לקחה ההתמודדות עם המלחמה וכל מה שהיא מביאה איתה. אז נשאר כעת "פחות" ממני.

אפילו לכתיבה/קריאה בפורום כדוגמא לא הצלחתי להגיע כמעט כלל, וגם כעת שכן מצליחה לקרוא מעט או להגיב מעט אני מרגישה מבפנים שאלו לא אותם הכוחות שהיו לי ויש כמו מסך של אנרגיה מוגבלת שמהדהד בתוכי ו"עומד על המשמר" כל שנייה שאשים לב מתי אני לוקחת אנרגיה שאין לי כרגע בנמצא.

וזה אנושי ובסדר. וב"ה בתפילה ותקווה שלאט לאט נתאושש כולנו בתור יחידים ובתור עם ונחזור ליותר שלנו, לכוחות גדולים ולאור גדול וישועה שלמה ב"ה בכל התחומים.

נסי רגע לחשוב גם עם עצמך - האם יש מצבים בכל החודשים האחרונים בהם היית קצת "פחות" ממה שהתכוונת או רצית? 

לילד/ה המתוק? לעצמך? לחברה? למעגלים אחרים? אפילו בינך לבין עצמך?

האם היכולת שלך נשארה תמיד ברמה של 100% בכל התקופה הזו או שלפעמים פחות?)

רוצה לשלוח לך יקרה חיבוק גדול ❤

את אלופה וגיבורה, על אף שבעל-כורחך, 

ומתמודדת עם בעל מגויס

ועם ילד/ה מתוק/ה

ועם הריון מתקדם

ועם כל המציאות ההזויה של המלחמה

וכל הכבוד לך על הכל! הכל!

וכמובן תפילה גדולה שבעלך היקר ישוב לשלום בריא ושלם וללא כל פגע ותראו רק שמחות ובשורות טובות, פרטיים וכלליים כאחד ❤🙏

על התגובה המחזקת.

חייבת לציין שאני כל כך לא שיפוטית כשזה איתם- כן.

כי אני כן יודעת שהיא מתעניינת בכלה אחת ממש- שהבן שלה (אח של בעלי) לא גוייס עדיין.

אז סתם. זה מבאס.

אבל אני אשתדל גם כאן לדון לכף זכות, אולי זה באמת מה שיעזור לי.

תודה רבה יקרה

את מהממת.

תודה גם לך על הפירגון והמילים הטובות, ושתראי רק אור וברכה ב"ה ❤

כאב שמראה על הרצון והצורך שלך בקשר טוב וחם

וזה טבעי ולגיטימי להתאכזב כשזה לא קורה

וזה טבעי ולגיטימי להפגע כשהפער נוגע בנקודה שמכאיבה לך.

ואחרי שתכאבי את זה שזו המשפחה של בעלך, וזה המצב

תראי איך נכון לך להתנהל על המצב.

אולי להתרחק קצת כדי להיות במקום יותר מוגן

אולי לשתף את בעלך בצורך ובכאב

אולי לפנק את עצמך בדרך אחרת

אולי להגיד להם משהו קטן

אחרי שתעבדי ותעכלי את הקושי והכאב,

את לבד תדעי מה הכי טוב ונכון בשבילך

וכש

כן, כמו שיש נכה עם כסא גלגלים, ואת לא מצפה שהוא יקום ויתחיל ללכת, כך יש גם אנשים כאלה עם נכות רגשית, הקושי הוא שזה לא כתוב להם על המצח,

ואז זה עלול להיות מאוד פוגע, מה יש להבין שמפחיד שבעל בעזה?? זה הכי נורמלי שיש לפחד. אבל לא, היא עם נכות רגשית. אל תפגעי. אל תצפי לכלום מכלום. לא כי היא רעה, כי באמת אין לה את זה בסרגל כלים שלה.

תשמחי על המשפחה שלך, וזהו.

בעלי גם מגויס, וגם אני בהריון, עובדת, ולבד עם הילדות.  אף אחד לא בא לעזור לי ולא כלום, לא ממשפחתי ולא ממשפחת בעלי. מידי פעם עולה לי עלבון, אבל אני מיד מורידה אותו, אף אחד לא חייב לי כלום וזהו. 

היי.

אני מאמין שזו מנת חלקם של נשים רבות לצערנו .אבל אתם הגיבורות האמתיות.כמו הפתגם שמאחורי כל איש גדול וכו אז גם כאן מאחורי כל לוחם עומדת אישה עם קשיים רצונות וכו.תחזיקי מעמד