פורום נשואים טריים (עמוד 32)

והנפש שלי צריכה טרק בדרום אמריקה שמסתיים בחצי שנה מנוחה בתאילנד, עם ליידי בוי שמספרת לי סיפורים לפני השינה וארבעה וייאטנמים שמוזגים לי בירה מהחבית בכל 72 דקות.

אחחח, הגברים של ימינו...

הוא צריך חבר/רב או אדם אחר שהוא סומך עליו, שיתן לו ניעור רציני.

הלו! אתה גבר! נשוי! אשתך אחרי לידה!

חשבת פעם מה הנפש *שלה* צריכה?

אולי היא צריכה אותך? אולי היא רוצה שתהיה בסביבה ולא 5 שעות טיסה ממנה?

ממש ממש לא.

הקטן שלי כבר בן 2 אז אם בעלי היה מבקש ממני עכשיו הייתי מסכימה בכיף. אבל אחרי לידה אין סיכוי שבעולם.

ולהנות לבד.

אבל זה צריך להתאים למצב נפשית, רגשית וכלכלית.

נשמע ממה שכתבת שזה זמן פחות מתאים.

שהיא רוצה להטיל עליו, לא תעזור לנישואים הללו יותר מאשר טיסה ממנה הוא עשוי להתאוורר ולחזור לזוגיות בכוחות מחודשים.

אבל הכל השערות, כמובן. אף אחד מאיתנו לא מכיר אותם ואת הקשר שלהם

הוא בחר להתחתן.

בחר להביא ילד.

בחר להתחייב כלפי אשתו וכלפי הילד שהוא ידאג להם.

אז עכשיו כשהוא רוצה 3 חודשים אחרי הלידה להשאיר את אשתו לקרוס לבד בבית, זאת היא שמגבילה אותו?

לו אין אחריות על הבחירות שעשה?

בסוף, אם את לא שלימה עם זה- זה בעייתי שיטוס. אבל חשוב שתנסו להתחבר אחד לשניה וחשוב ללכת לעזרה מקצועית כי אם כבר הגעת למשפט כזה- זה מספיק דחוף

ובעלי גם עשה את זה כמה פעמים, גם מהעבודה עם חברים, גם עם האחים שלו.

אבל אחרי לידה, אם את צריכה עזרה בהחלט לא. 

1. הריון ולידה בהחלט גורמים לטלטול המערכת הזוגית והמשפחתית. צריך לראות מה את צריכה כדי להתאושש פיזית ונפשית ולבנות את המערך המשפחתי מחדש.

2. במושגים שלי חוץ לארץ לא רלוונטי וגם היעדרות ארוכה מהבית אינה על הפרק. אבל, בהחלט אשתי ואני מתאמצים לאפשר אחד לשני את הספייסים הרלוונטיים לנו.

אם במושגים שלכם זה ספייס לגיטימי - חשוב לאפשר אותו. יתכן שלא עכשיו שלושה חודשים אחרי לידה, אבל תקבעו בייחד תאריך בטווח סביר שיהיה לבעלך מתי להתאושש מהטלטלה הזאת.

3. בהחלט יש כאן הזמנה רצינית, לעבודה על הזוגיות ועל דרכי קבלת החלטות בזוגיות. כדאי להתאושש קצת מהלידה

אבל ראיתי שהמצב הכלכלי לא טוב

אז הייתי אומרת שאין בעיה שבוע חופש אבל זול יותר

אולי זה דווקא יעשה לכם טוב לזוגיות שאת מפרגנת לו ואולי קצת מרחק יעזור..אולי...

ואם ממש בוער לו בנשמה לגלוש.

תקחו מלון קרוב לאתר סקי ( יש כאלו )שתוכלי לחזור אפילו לבד עם התינוק אם תצאי. או תטיילי בקניון קרוב או באזור. 

אני בכלל בעד שתטוסו יחד.

הוא רוצה לגלוש? שיגלוש ויחזור בערב למלון

בעיקר כי עד כה לא התאים לתקציב (זוג צעיר וזה)

צריכה את זה לנפש והכול.

אבל מוצאים דרכים לרענן את הנפש שעומדים בתקציב.

הייתי בצד שלך

כי לי זה היה מאד קשה

אסל נשמע שהסיבות שלך שונות משלי וזה מאד מהותי

לא אמרת הוא עוזר לי

אלא אני מפחדת מה ירשה לעצמו

ובכן, לא בזה שתשאירי אותו כאן תפתרי את ענין

ודוקא אם הזוגיות לא משן לפעמים ריחוק ומתן ספייס נכון והגיוני עושה טוב.

לגברים יש צורך כזה יותר מנשים, אבל גם אני צריכה ספייס.

אגיד לך שכבר 3 חודשים אני לוקחת יום בשבוע חופש יוצאת בבוקר מוקדם וחוזרת בערב מאוחר ומטיילת. זה ככ טוב לי ולנו ולזוגיות. וגם שקצת משקיע בשביל זה לומד להעריך מה אני עושה כל יום...

לגבי הענין הכלכלי אין לי מושג... לא תמיד לטוס זה יקר יותר מחופש בארץ. אבל לפני כל דבר אחר נשמע שאתם צריכים טיפה עזרה..

בהצלחה! לא פשוט הלידה זה מטלטל את כל המערכת הנפשית, אצל שניכם, אבל יוצאים מזה מחוזקים בדרך כלל

תגדלי את כולם בנחת

תודה שכתבת ❤

כמה מרגש ומשמח לשמוע על כל השפע והטוב הגדול!

על הזוגיות שהשתפרה פלאים

על הנוכחות בבית באיזון המתאים ונכון לכם

על החזרה שלך להתאמן וההרגשה המצוינת שלך

על הילד הכי מתוק שנולד לכם

על הקסם שהוא ושבו

ממש הודו לה' כי טווב כי לעולם חסדו!!!

המון המון נחת יקרה ושתמשיכו לבשר ולהתבשר רק רק בבשורות טובות תמיד ב"ה 🙏❤

מזל טוב. תבעבסי את התינוק בשם כולנו.

אברהם יהודה הורוויץ

אילן יונה

אלחנן חנניה פיניאן

בנימין יהודה אורבך

יניב פרידמן

יצחק כץ

ישי יהונתן בוכהולץ

רועי אופנבכר

מאוד משמח ומחמם את הלב לקרוא, תודה 🙏🌹

זה ממש לא קל מדובר גם בשינוי לילדים

אבל הוא חייב להבין שבסוף חשוב שלאישה יהיה בסדר

הוא צודק שלהתקרב להורים זה קצת משנה משהו במשפחתיות אבל את יכולה להציע לו לניסיון של שנה

ואז תראו אם זה מסתדר וזה טוב

בסוף כסף זה כלום לעומת זה שהאישה תרגיש טוב

וזה מה שחשוב בזוגיות

אז מה שהרישום לגנים נסגר. זו לא סיבה להיות בלחץ לגבי החלטה כ"כ מהותית וחשובה שצריכה להלקח בשיקול דעת.

בסוף יש המון אנשים שמחליטים על מעבר דירה רק אחרי פסח, והילדים שלהם לא נשארים בבית בגלל זה

אם אתם בונים על גן עירוני - העיריה/מועצה חייבת לתת גן לכל ילד שגר במקום. ממילא, כל ילד שנמצא יתקבל לגן גם אחרי תחילת שנת הלימודים ובוודאי לפניה. מקסימום יתקבל לגן פחות מועדף או קצת יותר רחוק שיש בו מקום.

עכשיו שישתחרר הלחץ, כי אי אפשר לקבל החלטה כזאת כ'שצריך להחליט היום!', כדאי לתת זמן, נניח חודש מהיום שתעבדו בו את כל הצרכים והרצונות.

אפשר לפי הדגשים המדהימים שכתה לכם למטה @נגמרו לי השמות ואפשר להדגיש עוד צדדים ותשתדלו להגיע לעמק השווה.

כיוון אחד יכול להיות למצוא איך מוצאים כאן חברה וכו', אפשר גם למצוא איך מפיגים את החששות של בעלך ממעבר לעיר שאת רוצה. יכול להיות גם כיוון שלישי - מעבר למקום אחר, שיענה בצורה משמעותית על הצרכים של שניכם.

רישום לגן תעשו כעת לפי מיקום נוכחי

קחו את השנה בשביל לברר ביניכם ותקבעו דד ליין של החלטה

בינתיים תשקיעו בדברים מסביב בירורים וכו

שדרכה, ובזכותה - אפשר להגיע לעוד עומקים בזוגיות

כדי לעשות זאת בצורה הכי נכונה ושבאמת תקדם אתכם ותתאים עבורכם ספציפית, צריך לעשות עבודת עומק וכמובן שלא ניתן על גבי הפורום להכריע בשאלה כבדת משקל שכזו.

אנסה לשרטט קווים כלליים, אבל חשוב לדעת שחשוב להעמיק בצורה הכי נכונה ומותאמת עבורכם בכדי ששניכם תרגישו שלמים בהחלטה, תהיה אשר תהיה.

ראשית כדאי למפות את הצרכים של שניכם

וגם את ה"למה" (ל' בקמץ) שלך שניכם

ליצור הקשבה אמיתית, עד הסוף

הבנה עמוקה

ומשם - הדרך למציאת פתרונות תהיה הרבה יותר סלולה ב"ה.

לגבי מיפוי הצרכים (על סמך מה שכתבת בלבד, יכול מאוד להיות שיש עוד):

אצלך -

- את אומרת שהמקום הנוכחי ללא קהילה וללא משפחה - משמע יש לך כאן צורך בחיי חברה, עזרה, הרגשה של יחד.

- את מאוד רוצה לחזור לעיר ילדותך שם נמצאית גם משפחתך - משמע יש לך כאן צורך בהעמקת תחושת השייכות, החזרה להרגשת המתיקות בילדות וגם עזרה בפועל מההורים.

אצל בעלך -

- הוא אומר שתפסידו כל חודש 3,000 ש"ח בערך (ההפרש בין השכרת הדירה שלכם להשכרת הדירה בעיר החדשה) - משמע יש לו צורך ביציבות וביטחון כלכלי.

- הוא חושש שתפסידו את המשפחתיות שלכם (כי ההורים שלך יהיו קרובים ואת יותר תישעני עליהם) - משמע יש לו צורך בביחד החזק שלכם, במשפחה שאתם שניכם בונים, במשפחתיות שלכם, בלהיות המשענת המרכזית אחד של השנייה ללא גורם חיצוני, הגם שזה ההורים.

- הוא אומר שהאמת שלא בא לו לעזוב כאן - משמע יש לו צורך ברוגע ובטוב שיש במקום הנוכחי (ואפשר כמובן לשאול אותו עוד על ה"למה" שלו ולהבין עוד מדוע חשוב לו להישאר).

התבוננות משותפת על איך ניתן שהצרכים של *שנינו* יתממשו יכולה לקדם אתכם מאוד

(לצורך הדוגמא בלבד:

האם אני יכולה להרגיש תחושת שייכות בביחד שלנו, שלי ושל בעלי, ולבנות אותה במקום הנוכחי?

האם אני יכולה למלא את הצורך במשפחתיות ובחברה גם בנסיעות מדי פעם מחוץ לבית ולאו דווקא במקום מגורים קרוב?

האם אני יכולה למצוא גם במקום הנוכחי כמה חברות נחמדות?

האם אני יכול להרגיש שעדיין יש לנו יציבות כלכלית וה3,000 ש"ח הללו הולכים לאושר של אשתי, לאושר הזוגי שלנו, וזה בסדר גמור לי לשלם על זה וגם כי ב"ה יש לנו וזה מספיק חשוב לי?

האם נוכל ליצור תא משפחתי חזק ועצמאי גם אם נגור ליד ההורים?

האם נוכל להחליט יחד שאנו נשענים אחד על השנייה קודם כל וכל גורם חיצוני אחר הוא רק משני לנו ורק כאשר זה לא בא על חשבוננו?

האם אוכל למצוא רוגע וטוב גם במקום החדש, לאט לאט ובהדרגה ולהכיר שם יותר?

וכן הלאה).

נתון משמעותי - בעלך אומר שהוא איתך ומוכן לחזור לעיר ילדותך.

נתון משמעותי נוסף - לך קשה לעשות את הצעד כאשר את יודעת שהוא לא רוצה.

הנתון הראשון מאוד משמח ומרגש ומראה עד כמה בעלך אוהב אותך ואכפת לו ממך, שלמרות כל הנ"ל הוא מוכן לעשות מה שישמח אותך ויעשה לך טוב, ושהוא *איתך*

זה נפלא! ויש לזה ערך ומשקל רב מאוד מאוד.

גם הנתון השני משמח - כי הוא טומן בחובו בדיוק אותו דבר גם עבורך - שבאמת אכפת לך מבעלך, שאת באמת אוהבת אותו ורוצה שיהיה לו טוב, ושאת לא רוצה לעשות שום צעד שיצער אותו ושהוא יהיה במקום שליבו אינו חפץ.

אז קודם כל אשריכם ממש

איזה זוג מקסים אתם

ודעו שעצם הדבר הזה - האכפתיות האמיתית אחד מהשנייה, אחד לאושר של השני/ה - הוא הוא אחד המנועים הכי חזקים שיעזרו לכם לצלוח גם את ההתלבטות הנוכחית וגם כל קונפליקט אחר בזוגיות.

אכן חשוב מאוד להגיע להחלטה ששנינו שלמים איתה. שאף אחד לא ירגיש שמחק את עצמו. אפשר להתגמש, אפשר למצוא את האמצע והאיזון, אבל לא למחוק את עצמינו.

ותהליך בירור נכון יקח בחשבון את כל השיקולים בכדי להגיע לכך באמת.

והבסיס הזה, האוהב, הרואה את האחר, ממנו שניכם יוצאים הוא כ"כ נכון וחשוב, ותנכיחו אותו ממש כל הזמן לנגד עיניכם גם בהתלבטויות.

לגבי הבנת הפחדים:

- את מפחדת שכל דבר שיקרה זה יהיה בגלל שעברתם

- את מפחדת שאם תאבדו הכנסה אחת זה כבר יהיה גדול עליכם

- את מפחדת לקבל החלטה שבסופו של דבר תפגע בכם ובזוגיות שלכם. 

- צריך להחליט *היום* בגלל הרישום לגנים של הילדים

אפשר וכדאי לתת מקום לפחד.

להקשיב לו, לראות מה הוא רוצה, בפנים

וכמובן להתחיל לענות לו:

- לגבי הפחד שכל דבר שיקרה זה יהיה בגלל שעברתם,

וגם הפחד לקבל החלטה שבסופו של דבר תפגע בכם ובזוגיות שלכם (שנשמע ששניהם מגיעים מאותו שורש):

אני רואה אותך פחד שרוצה לשמור על הקשר שיש לבעלי ולי, על הזוגיות שלנו.

אתה לא רוצה שנאבד אותה.

ואתה כ"כ צודק!

איך נגיע לכדי כך שזה לא יפגע בזוגיות שלנו?

איך ניצור מצב שאנו שלמים בהחלטה ויודעים בצורה מושכלת ובוגרת שאנו הולכים לקראת מסע חדש, ונדע ונזכור ונשמור לשים את הזוגיות בראש סדר העדיפויות ולהתמודד עם כל האתגרים בדרך מתוך מקום של יחד ולא נפרד, מתוך מקום של אחד עם השניה ולא אחד נגד השנייה.

- לגבי הפחד שאם תאבדו הכנסה אחת זה כבר יהיה גדול עליכם -

אני רואה אותך פחד שרוצה לשמור על היציבות הכלכלית שלנו.

זה נכון וצריך להיות מחושבים גם כלכלית.

איך נוכל ליצור לעצמנו מרווח ביטחון?

ידיעה שמצד אחד אנו חיים בהווה, בכאן ועכשיו, ויש לנו ב"ה את הכסף הדרוש

ומצד שני להיות עם יד על הדופק ולראות אם וכאשר יהיו שינויים לפעול בהתאם. 

למשל אולי למצוא עבודה חלופית זמנית, להגדיל הכנסה ממקור אחר, להפחית הוצאות אחרות, להיעזר בפעמונים וכד', 

לנסות תקופה של שנה בלבד ולפי זה לראות מה הלאה,

הרי אנו לא מוכרים את הבית אלא משכירים, וגם גרים בשכירות אחרת.

לכן שום דבר לא סגור וחתום.

ואפשר בהחלט לנסות שנה אחת ולקבע זאת בחוזה.

ואם יתאים לנו - מעולה, אפשר להאריך את החוזה.

ואם לא יתאים לנו - גם מעולה, למדנו, גדלנו, התפתחנו, אנו יותר מדויקים ונוכל לחזור לבית שלנו שקנינו כי הוא עדיין בבעלותנו

וכן הלאה למצוא עוד אפשרויות שיכולות להתאים.

- ולגבי הצריך להחליט *היום* בגלל הרישום לגנים של הילדים - זה די בעייתי שיש זמן כה קצר ולחוץ.

כי החלטות שמתקבלות בלחץ לא תמיד הכי מדויקות לנו.

הייתי מציעה לשים שנייה בצד את הלחץ ולחשוב באמת מה הכי נכון ומדויק לנו.

ולהיות שלמים בהחלטה.

שנינו.

לקחת את כל היתרונות והחסרונות

את כל הצרכים

את כל הפחדים

את כל הלמה

את כל השיקולים

ולהחליט.

זה לא קל

אבל זה אפשרי!

(למשל כחלק מכתיבת היתרונות במקום הנוכחי ציינת כבר ש:

- יכולתם לקנות בו דירה.

- כתבת גם שהסיבה הגדולה שעברתם אליו היא בשביל שלום בית.

ואפשר להוסיף עוד

וכנ"ל לגבי החסרונות

ואז את אותו התהליך מול המקום החדש)

לסיכום,

יש כאן בהחלט הרבה דברים ושיקולים שצריכים להילקח בחשבון

כאשר בראש ובראשונה עומד האושר שלכם. הזוגיות שלכם.

הבית שלכם פנימה. עבורכם. עבור הילדים שלכם שאתם מהווים עבורם את המודל הזוגי היחידי שהם רואים, ואושרכם הזוגי - הוא בהכרח גם אושרם!

והבית שלכם פנימה הוא לא רק הבית הפיזי של 4 קירות - אלא האהבה והקשר שהם הם בונים ומחיים את הקירות הפיזיים.

התבוננו פנימה גם בעצמכם ומצאו מה חשוב לכל אחד ואחת מכם

תקשרו זאת באהבה ופתיחות אחד לשנייה

ותגיעו ב"ה לפתרונות הכי נכונים לכם.

ב"הצלחה רבה רבה!

(בכל זאת החפירות דורשות זמן גם בעריכה ויכול לצאת מצב שההודעה נקראה הרבה הרבה לפני 😅)

זה לא מרגיש כאילו אנחנו זוג מקסים אם אני מרגישה שרק אני מוותרת כל הזמן, בשביל שלום בית, כי אני לא אוהבת לריב.

ודאי שלא צריך להרגיש שמוותרים כל הזמן,

אפילו על פעם אחת צריך לדון בכך. כי המילה "וויתור" אם היא אומרת שאנחנו מוותרים על עצמינו ומרגישים שאנחנו נמחקים - איננה נכונה אפילו פעם אחת.

וכאמור חשוב להגיע להחלטות משותפות שיהיו נכונות וטובות *לשנינו*, למצוא איך למלא את הצרכים *של שנינו*.

ושלום הבית יגיע כך.

לא ע"י הימנעות

לא ע"י ריצוי

לא ע"י מחיקת העצמי

השלום בבית הוא השלום שיש לנו קודם כל גם בלב כל אחד עם עצמו ומשם זה מקרין.

כשהלב לא מפויס ולא רגוע גם השלום הוא מן השפה לחוץ.

וודאי שלא נחמד לריב, אבל אפשר ללמוד איך לריב, או יותר נכון איך לתקשר בצורה מיטיבה גם כשאנו בחוסר הסכמה ולנהל קונפליקטים זוגיים בהצלחה.

נכון, זה עובר הרבה פעמים דרך חתחתים של כעסים, ריחוק, מריבות, אכזבות, אתגרים ומשברים - אבל כ"כ חשוב להמשיך ולהעמיק ולא לוותר על עצמינו ועל הזוגיות שלנו ודווקא מתוך המקומות הללו הרחוקים ללמוד לצמוח ולעלות עוד קומה בזוגיות (והרבה פעמים גם בפן האישי).

שולחת לך חיבוק גדול ותפילה שהקב"ה ישלח לכם בהירות שלמה, החלטות טובות, שלמות בלב ובבית אהבה ונחת גדולה 🙏🌹

נשמע מהדברים, שגם בעלך מוכן לוותר. בהודעה הפותחת כתבת שהוא מוכן לעבור, בשבילך, למרות שלא בא לו מכל מיני סיבות שחלקן לפחות אוביקטיבית הגיוניות.

אז אתם באמת זוג מקסים, שכל אחד מבני הזוג מוכן לוותר בשביל השני.

עכשיו, אחרי שיש לשניכם מוכנות לוויתורים בשביל השני והבית - אפשר לעלות קומה. כל עוד ששניכם מוכנים לוותר - זה הרבה יותר טוב מזוג שכל אחד עומד על שלו ויש מריבות, אבל כל החלטה משאירה אחד מכם מתוסכל.  כלומר, את מוכנה לוותר, בשבילו ולהשאר מתוסכלת כי א', ב', ג'. הוא גם מוכן לוותר בשבילך ולהשאר מתוסכל כי ד', ה', ו'.

עכשיו כדאי לראות איך עולים קומה, משיח של וויתור - לשיח של השלמה. לשיח שרואה את כל הצרכים והרצונות השונים ומתוך ראיה עמוקה שלהם - מפתחים מסוגלות להחליט ביחד.

בניגוד לקודמת, את זה לא ראיתי בדברים שלך, אז יכול להיות שזה לא ככה אצלכם, אבל כיוון שזו תחושה נפוצה ותופעה נפוצה, שווה להתבונן בה:

הרב שמחה כהן זצ"ל, מתאר בספרו זוג שהגיע אליו להתייעצות, האשה (הוא מקדים, שכל המקרים קרו עם שני צדדים, כל פעם הוא בחר דוגמא אחת) טענה שתמיד היא מוותרת ואף פעם לא מקבלים את דעתה. הרב הציע שלצורך התרגול, תבחר תחום אחד שבו היא תחליט.

תוך כדי שהיא חושבת על זה, הבעל מעיר, שרק רוצה לציין ש:

התלבטו איפה לגור והלכו למקום שהאשה העדיפה, היא אישרה,

התלבטו איזה רכב וקנו את זה שהאישה העדיפה, היא אישרה

וככה רשימה של עוד כמה נושאים משמעותיים - ועדיין היא נשארה בתחושה ש'אף פעם לא הולכים לפי דעתה' 'תמיד אני מוותרת'.

ההסבר הנפשי לזה הוא שמבחינת כל אחד מאיתנו, העמדות שלו הן 'העמדות הנכונות' ואז, יכול להיות זוג מתחשב ממש, שפעם אחת בסופו של דבר עושים את מה שהוא מעדיף ופעם שניה את מה שהיא - אבל כל אחד מהם בתחושה שהוא 'תמיד מוותר', כי הפעמים שבהן השני וויתר, "זה בכלל לא היה וויתור - פשוט הוא 'קיבל שכל' להסכים להחלטה הנבונה...".

כשקראתי את זה, זה הסביר לי בדיעבד, כמה מורכביות שנתקלנו בהם בשנים הראשונות. אם הועלתי לפותחת או למישהו - אשמח.

אם תרצו לעבור דירה, תוכלו. עשיתי את זה בקיץ לפני כמה שנים ואם ההורים שלך גרים שם יש אפילו פיתרון טכני שיכול לכפות על העיריה רישום של הילדים שלכם גם בלי שיש לכם אפילו חוזה שכירות.

(רושמים את הילדים לגנים ומצהירים שהם גרים אצל סבא וסבתא)

רגשית - ענו לך טוב ממני.

אם רושמים בעירייה שבה לא גרים צריך להביא ביטול רישום וזה משהו שאפשר להביא גם בחודש אוגוסט

ולהביא חוזה שכירות

אל תדאגי אנשים עוברים גם ברגע האחרון ודברים מסתדרים

מעבר דירה מצריך דיון על צרכים אישיים ומשפחתיים

חשוב לנהל אותו ולא לעשות דברים מלחץ

יש לכם זמן ואם זה לא יקרה השנה אבל גם שנה הבאה דברים יכולים להסתדר

באמת חשוב להתייחס לרבדים השונים משפחתיים, כלכליים, מוסדות חינוך וכיו'

זה משהו כרגע לא נראה שיכול להסתדר זה לא אומר שבהמשך לא יסתדר אלא שצריך לברר האם אפשרי גם אחרת

בהצלחה!!

מבחינתי אין דבר כזה שילד לא לוקח תרופה כשהוא צריך. אני לוקחת מזרק קטן של נובימול ושואבת איתו את הכמות שצריך, מכניסה לו את המזרק לפה ונותנת בכמה נגלות כל פעם טיפונת שלא יחנק חלילה. אם מתנגד, מחזיקה את הפה שלא יברח. אם יורק החוצה, מטה את הראש טיפה'לה אחורה שפחות יצליח לירוק. עוזר לתת לו מוצץ בפה ואת המזרק להכניס יחד עם המוצץ ככה הפה כמעט סגור ופחות מצליח לירוק. עושה הפסקות כל פעם ונותנת מים או משהו בבקבוק כדי להעביר את הטעם הדוחה.

אמנם נשמע נורא אבל מבחינתי חוסר קבלת אנטיביוטיקה יותר נורא. בהצלחה

בריאות של ילד לא נתונה לבחירתו את סהכ דואגת לטובת הילד

פשוט לא עם כל ילד זה עובד 

הקטנה המתוקה התרגלה בסוף ועם קצת סבלנות ומאבקים מצליחים להביא לה את המנה.

מנסה לסדר זאת בצורת מכתב:

"שלום ____ יקרה

אומנם אנחנו לא מכירות הרבה,

אבל מהמעט שזכיתי להכיר אותך היה חשוב לי לכתוב לך עד כמה אני מעריכה את עבודתך ואת השקעתך הכנה בטיפול המסור בבני _____

רציתי גם לשתף אותך עד כמה זה משמעותי עבורי שיש לו סייעת כמוך

אני כ"כ מעריכה את העובדה שאת שם, איתו, 

שאת מתווכת לו את העולם,

שאת שמה לב אליו

שאת נותנת לו את העוד מבט 

ואת העוד התייחסות ויחס אישי חם ואוהב

בזכות כל המתנות יקרות הערך הללו שאת מעניקה לבני הוא מרגיש שהוא לא שקוף, שמישהו רואה אותו, שאת רואה אותו

הוא נתרם מכך רבות ואני בטוחה שעוד יתרם גם בעתיד מכל מה שהוא אוסף בדרך בזכותך.

אז היה לי חשוב להניח את הדברים ולהודות לך מקרב לב על המסירות שלך ועל מי שאת עבורו ובכלל,

תודה רבה לך!

באהבה והערכה

_______"

את כותבת לו שיכתוב מכתב לסייעת של הבן שלך

מבקשת שיתן דגש על תכונות מסויימות

נותנת הערות על התוצאה

עד שזה יוצא לטעמך

נושא: הודעת הערכה ותמיכה בסייעת של בני

שלום [שם הסייעת],

אני מתקשה למצוא את המילים המתאימות להביע את ההערכה והכבוד שלי אליך, ולבטא כמה חשוב זה עבורי לדעת שיש לבני שלי מישהי כמוך שמקדשת זמן ומשאירה לו את התחושה שהוא נראה ומובן.

אף שאני עדיין לא מכיר אותך טוב, השפעתך על בני היא כבר ניכרת וחיובית. היכולת שלך להתמקד בו, לתת לו את השטח להביע את עצמו ולהבין את צרכיו, מחזיקה חשובה בעיניי.

השקיפה שלך היא יותר ממקצועית – היא אדם, אדם שכולו תשומת לב, שיפוט, ונדיבות. יש משהו מרגש בדרך שאת עוזרת לו להרגיש שהוא לא לבד ושיש מישהו ששם לב אליו.

אני רק רוצה להודות לך על המחויבות שלך ולבקש ממך להמשיך להעניש ולהעניק לו את התמיכה המקצועית והאנושית שהוא זקוק אליה. זה לא רק חשוב עבורו, אלא גם עבורי ועבור כל המשפחה.

תודה רבה על המאמץ והלב שאת מציבה בעבודתך.

בברכה,

[שמך]

יש 2 אופציות.

חינמית

ואופציה שהוא מחובר לאינטרנט בלייב

לפעמים מתחילים מאוחר מדי והם עוברים את השעה..

ומה זה גילאי 4+ בני כמה הגדולים שביניהם?

צריך להפריד בציפיות בין הקטנים לגדולים. להתחיל להשכיב את ילדי הגן יותר מוקדם ולבקש מהנערים שישתדלו לשמור על שקט.

ובני 15 קשה לי להאמין שישנו בכזאת שעה.

גם לי יש מתבגרים וצעירים יותר,

ומה שעוזר לי זה לחלק ל2 קבוצות (אם נכון לך גם 3- תבדקי לפי מה שנכון לכם..)

בהתאם לשעה ולצרכי השינה. לדוגמא יש לי ילד בכיתה ג

שיחסית עייף מוקדמת ולכן הוא ישן יחד עם הקטנים יותר.

ואז אני משכיבה את כל הקטנים בשעה מוקדמת יחסית,

כולל סיפור וכו,

ומהשעה הזו בבית יש אווירת שינה.

רוב האורות מכובים, המתבגרים גם אם עוד אוכלים או מתארגנים עושים את זה בשקט.

לילדים בגילאי ביניים אני מאפשרת אם הם מאורגנים בזמן נניח חצי שעה של קריאה בשקט בסלון ואז ללכת למיטה.

עם מתבגרים אפשר להגדיר שעה שממנה הם בחדר לא יוצאים ולא מסתובבים.

גם אני (בדרך כלל זה כמובן אנחנו אבל בחודשים האחרונים בעלי במילואים) בהגדרה משעה מסויימת, נניח שמונה שמונה וחצי, עוברת לענייני, ומבקשת מכולם כל מה שיש להגיד, לבקש, לארגן לעשות לפני כן,

כך שיש שקט יחסי.

הגילאים אצלנו משנתיים עד 10,

ב20.00 יש כבר שקט בבית..

מתעוררים בסביבות 5.30-6.00.

 שקמים ב 7 הם מספיקים להתארגן בזמן, כך שהם לא מאחרים או מתעכבים בגלל שעת הקימה.

גם לא יפריע לי שיקומו מוקדם יותר

גם בד"כ משפחתית מבושלת.

ואז מקלחות סיפור ולמיטה..

הקטנים בד"כ נכנסים ראשונים, הגדולים מסיימים להתארגן ואז נכנסים ואז אני אומרת קריאת שמע לכולם.

למי שבכיתה ד' אני בד"כ מרשה להישאר עוד במיטה/בחדר לקרוא/לעשות דברים שלא צריך אותי עד 19.30. ולא מסתובבים בסלון.

עכשיו אני רואה שכתבת שיש לך מ15 ומטה, אז קטונתי 🤷 עדיין לא הגעתי לגיל הזה...

מקלחות בחורף אפשר לעשות ב-16:00/17:00

לא חייבים לחכות ל-19:00.

ממילא יורד גשם וקר ובטח לא יוצאים לגינה או לסיבוב עם אופניים.

ארוחת ערב ב-18:30/19:00

זה אומר לתכנן מראש מה הם הולכים לאכול כדי שיהיה לך זמן לארגן ולהכין.

יש הבדל בין ארוחת ערב של מרק/טוסטים

לבין קערית קורנפלקס וסגרת את העניין.

ב-19:30 תתחילי להחשיך ולכבות אורות ברוב חלקי הבית,זה יתן להם תחושה של לילה,רוגע,מנוחה מכל היום.

19:50 צחצוח שיניים

20:00 במיטות,לילה טוב!

הכל עניין של תכנון מראש,אחרת נמרחים ואת מוצאת את עצמך רודפת אחריהם ב-21:30/22:00.

אין מצב אצלם לצלחת קורנפלקס כארוחת ערב, לא מעיזה אפילו להציע, יכולים לאכול צלחת כזו שהם חוזרים לבית.

בארוחת ערב אצלינו בד"כ היא משפחתית מבושלת.

בעבר אחד הילדים אהב מקלחת שחזר מהלימודים, משום מה זה עבר לו.

ילד אחד לא אוהב מקלחת, כל יום סרט חדש שלוקח זמן עד שנכנס/לא נכנס למקלחת.

יוצא שפתאום השעה 21:30/22:0 ואז אני כבר לא בקטע מבחינת פניות וכח לעשות משהו

כמובן שהלוז משתנה בהתאם לגילם.

ילדים בני 3/4/5/6 זה לא אותו הלוז כמו ילדים בני 12/13/15

אכן, גם אצלנו הולכים לישון מאוחר מכפי שהייתי רוצה...

אבל בכל אופן, אני מפרידה בין הגילאים:

מגיל 14 ומעלה - מבקשת שילכו לישון באזור עשר-עשר וחצי, ועד אז - שיסתובבו בשקט ולא יפריעו (כי זה הזמן שלי לאפס את הבית).

מגיל 11 ומעלה - שעת השינה ברבע לתשע. גם מתבקשים לא להסתובב יותר מדי ולהפריע.

מגיל 9 ומטה - שעת השינה הרשמית היא שמונה ורבע, אבל באמת בעניין הזה זה קשוח... כי הם רואים את הגדולים ערים ולא רוצים להישאר במיטות...

הקטנה בת השנתיים לפעמים נרדמת מעצמה מוקדם יותר, ולפעמים הפוך - חוגגת ביחד עם הגדולים (תלוי כמה ישנה בצהריים).

היו תקופות שהייתי מספרת להם סיפור לפני השינה כדי לרכז אותם לקראת שינה, אבל עכשיו הגילאים קצת התפזרו יותר מדי, וקשה לספר סיפור שיתאים לכולם...

מקווה בכל זאת לחזור לזה, רק עם הקטנים.

בכל אופן, העיקר הוא הסוויץ' בחשיבה: כשיש מתבגרים בבית אז אי אפשר לצפות לערב שקט בשעה מוקדמת. ברגע שמבינים שזה נתון, קצת קל יותר לא להילחם בזה...

אצלנו מה שעוזר זה אסרטיביות, לבעלי בעיקר. אבל כתבתי גילאים מאוד שונים א זה משתנה, כמו שכתבו לך 

ורק קטן אחד שמבחינתי צריך להיות ב8 במיטה. זה אף פעם לא קורה. אם הוא נרדם לפני 9 זה מצב טוב. לא מוכן להכנס למיטה. לפעמים אנחנו מרשים לו לישון על הספה ומעבירים אותו כשנרדם. הוא לא אוהב להשאר לבד בחדר, ולשבת לידו עד שירדם יכול לקחת שעות.

מגיל 15 ומעלה אני לא מתערבת בשעות השינה שלהם. ב"ה הם אחראים על עצמם. ואין שקט בבית לפני 10-11 לפעמים ערים גם ב12 ... הם כבר לא ילדים קטנים. אם אני רוצה שקט, אני בעצמי הולכת לחדר... אבל בד"כ הגדולים לא כזה עושים רעש.

והמון כוחות ב"ה 💪🌼

צריך להיות חלק מהשיח, אתם לא שותפים בעסק וכפי שכתבת  קורה שמאחרים.

יפה מאוד שכשהגעת הביתה, לקחת את הילדים אליך וטיפלת בהם, זו בהחלט התנהלות נאותה וטבעית לאור הקושי של אשתך בשעה הקודמת.

אחרי שהוצאנו את המושג 'פיצוי' מהתמונה - צריך לקבל את זה שאחת הדרכים של בני אדם להתנחם כשקשה להם, זה דרך אוכל, הרבה פעמים אוכל מסויים ואוכל שלא הם טרחו עליו. אשתך כרגע במצב של קושי והיא מצפה לנחמה כזאת.

האם ההוצאה סבירה? לא יודע. לא יודע כמה אתה מגדיר יקר, לא יודע מה מצבכם.

בגדול, החלטות כאלו (כמה תקציב יש לנו לצרכים אלו ולאחרים) כדאי שזוג יקבל ביחד, לא בשעת לחץ. להחליט ביחד היות שההכנסות שלנו הן *** הוצאות ברזל (דיור, ארנונה, קופ"ח וכו') הן ****, הוצאות סופר הן ***, וכו' מהסכום הפנוי אנחנו רוצים לחסוך *** ולהשאיר להוצאות משתנות ***.

כשההחלטות הללו מתקבלות ביחד, בישוב הדעת, יודעים מראש שיש לאוכל בחוץ סכום *** ואפשר להחליט שמוציאים אותו הערב, אבל מחר לא יהיה.

הבעיה שכל השדר הוא שאתם מתנהלים כסוג של שותפים לעסק (או יותר גרוע - עובד/מעביד) כביכול היא 'עבדה' אצלך היום שעות נוספות, אז מצפה ממך (המעסיק) ל'פיצוי', לך לא נראה להוציא כסף (הכסף רק שלך?!).

אחרי הכל, נראה לי שהנ.ב. אינו נ.ב. - אתם צריכים ביחד לקבל הדרכה זוגית/הורית במיקוד על ניהול כחות ומשאבים. נראה שזה ייטיב עם כל הבית.

בגדול התפיסה שלה זה "לא מבינה בכסף, אשמח שזה פשוט ייכנס".

היה פה שרשור בעבר שפתחתי ומאז התחלתי ממש לשחרר ושתוציא מה שהיא רוצה על עצמה.

ספציפית בגלל שהיום יום רביעי, אז אמרתי לה שמרגיש לי חבל להוציא היום כי אני בעד הוצאות של אוכל שיהיו על שנינו מתוך חוויה זוגית (שזה קורה לרוב בסופ"ש).

יש מצב (גדול) שאני צריך "לשחרר" ושאפשר להוציא הרבה כי דברים כאלה לא קורים כל הזמן...

זה פשוט קשה לי כי אני חושב לעצמי שמדובר ב"כסף שהיה יכול להיות מנוצל למטרה של זוגיות חיובית וששנינו יכולים ליהנות ממנה" ועכשיו זה "את נהנית ממנה מתוך מטרה למלא איזה חסך".

באופן כללי, יש זוגות שמתאים להם שאחד אחראי באופן בלעדי על תחום מסויים. זה יכול להיות בסדר גמור כל עוד שזה זורם. אבל, לא יכול להיות שאתם נכנסים לשיח של מעסיק ועובד.

אני רוצה לנסות לעזור לך להבין את הצד של אשתך, כמו שהוא מצטייר לי מאיך שאתה מתאר פה.

קודם כל, נשמע שיש לך ביקורת על עצם זה שקשה לאשתך עם שני הילדים.

אס דבר ראשון אני רוצה להגיד על זה משהו.

להיות עם שני קטנים לבד זה קשה. באמת זה קשה, גם אם יש את מי שמצליחה. (לצערנו עכשיו יש יותר מידי נשים שצריכות להצליח להתמודד עם מצב כזה בעל כרחן, כי הבעל מגויס. אבל זה לא הופך את זה לקל. זה באמת באמת קשה).

ודווקא למי שרגילה שבעלה נמצא בדרך כלל בשעות הערב בבית, אז בפעמים שהוא לא נמצא זה יכול להיות עוד יותר קשה כי היא רגילה לזה שגם הוא נמצא ויש עוד זוג ידיים, ופתאום היא צריכה להסתדר עם הכל לבד.

ואני לא חושבת שהפתרון הוא 'להרגיל' אותה להסתדר לבד. זה לגיטימי שיהיה לה קשה. לרוב הנשים השלב הזה של כמה קטנים הוא קשה. ההקלה מתחילה כשהגדול כבר מספיק גדול כדי לעזור. עד אז זה באמת קשה.

זה לא אומר שאתה חייב תמיד להיות בבית בשעות שהיא צריכה עזרה. אבל בהחלט אפשר לשקול לקחת בייביסיטר לימים שאתה לא נמצא כדי שיהיו עוד זוג ידיים לעזרה.

באותה פעם שאיחרת בטעות, עליה אתה מספר, היה לה קשה. והקושי פה התגבר כי לא רק שהיא היתה צריכה להתמודד לבד, אלא שזה גם לא היה מתוכנן, וקושי שמגיע בלי שיודעים עליו מראש יכול להיות הרבה יותר קשה.

אז נכון שכשהגעת לקחת מיד אחריות ועזרת לה. וזה בהחלט ניתן להערכה.

אבל נשמע לי שהיא הרגישה שאתה לא מספיק התייחסת לקושי שהיא עברה.

זה לא העניין של 'להתנצל על הטעות'. אין פה חיפוש אשמים (וטוב מאוד שהיא מספיק בוגרת להבין את זה ולא לכעוס על הטעות שהיתה לך).

אבל בכל מקרה היתה פה סיטואציה של קושי גדול שהיא חוותה במשך השעה שהיא ציפתה שתהיה בבית ולא הגעת. והיא מצפה להתייחסות.

אני לא חושבת שה'פיצוי' זו הנקודה העיקרית פה. יכול להיות שאם היית מדבר איתה בצורה שבאמת הייתה מתיישבת לה על הלב, היא לא היתה מבקשת לקנות לה אוכל.

אבל אוכל הרבה יותר קל לבקש - זו בקשה קונקרטית ופשוטה שלא אמורה להיות מסובכת בשבילך לבצע (וב"ה גם כלכלית אתם יכולים להרשות לעצמכם).

להסביר לך איך לדבר איתה ומה להגיד לה כדי לגרום לה להרגיש טוב יותר זה הרבה יותר קשה, וגם מביך, וגם לפעמים מרגיש שזה לא יהיה שווה אם תגיד לה את מה שהיא צריכה לשמוע רק בגלל שהיא אמרה לך מה להגיד, ובלי שזה בא ממך באמת.

אז היא הלכה על הבקשה היותר קונקרטית ופשוטה מבחינתה. ואז בטח נורא התבאסה ונעלבה כשגם את זה לא היית מוכן לתת לה.

(אולי אני לא מנתחת אותה נכון. אבל כך זה נשמע לי מהקריאה של הסיפור).

אם אני הייתי במקומה, אני חושבת שהיה עוזר לי להרגיש שבעלי מבין מה עברתי, לא מזלזל בקושי שחוויתי, מעריך את זה שאני לא כועסת על הטעות שלו, ומעריך את ההתמודדות שלי עם הקטנים בזמן שהוא לא הגיע.

כל זה צריך להיות אמיתי, זה לא מספיק להגיד את הדברים אם הם לא אמיתיים.

ומצד שני, גם לא מספיק להרגיש אותם, צריך גם להגיד את הדברים לאישה...

הבעיה העיקרית שלי היא שאני באמת לא מרגיש צער "מספק" שתיישב את דעתה.

כי אני בא בגישה: "נכון, הייתה טעות, באמת לא נעים. אבל יאללה דברים כאלה קורים" והיא באמת רוצה את מה שאת רשמת.

זה בעצם ה"מבוי הסתום" שבו אני נמצא.

אני חושבת שחלק מהיופי של החיבור בחתונה הוא שזה מכריח אותנו להשתנות ולעבוד על עצמנו.

בני זוג משלימים אחד את השני לא רק בזה שהם עוזרים אחד לשני, או שכל אחד תורם מהיתרונות שלו. חלק מההשלמה שלנו היא שהזוגיות מכוונת אותנו לתקן את המקומות הפחות שלמים שלנו, ועל ידי זה אנחנו נהיים שלמים יותר.

אז המציאות שהיתה לכם עכשיו עזרה לך להבין את הצורך של אשתך במצבים כאלו. ועכשיו כשאתה יודע לזה, אתה יודע גם להגיד שאתה רחוק מזה כרגע. קשה לך להתייחס לקושי שהיה ועבר, אתה מעדיף להתקדם הלאה בלי לתת מקום לקושי.

אבל אשתך מכוונת אותך לעשות שינוי בנושא הזה. היא זקוקה להתייחסות למה שהיה, וזה מצריך ממך לעשות שינוי.

ובעיני, השינוי הזה שתעשה יהיה גם מאוד לטובתך. גם עם ילדים, אחד הדברים הכי חשובים זה לתת מקום לרגשות שלהם ולא לנסות להעביר הלאה. ילד שנותנים מקום ומבינים את מה שהוא מרגיש, יצליח הרבה יותר בקלות לעבור הלאה, לעומת ילד שלא מתייחסים לרגש שלו אז הוא רק יפגין אותו בעוצמה יותר ויותר גבוהה כדי לקבל התייחסות...

אם אתה מרגיש שזה 'מבוי סתום' עבורך ואתה לא מסוגל לעשות את השינוי הזה בעצמך, אני בטוחה שיש מי שיוכל לעזור לך ללמוד את זה. לפעמים כשאנחנו גדלים באופן מסוים קשה מאוד לשנות את הדפוסים שהתרגלנו אליהם, ובמיוחד בעניינים רגשיים. אבל איך שגדלנו זה לא סוף פסוק. יש הרבה שינויים שאנחנו יכולים לעשות בעצמנו. ויש גם שינויים שאפשר לעשות על ידי עזרה חיצונית. 

אתה מחפש 'מי צודק',

אשתך מחפשת להרגיש שיש מישהו שאכפת לו ממנה, שמרגיש אותה.

מכיר את הסיפור 'הרגל של אשתי כואבת לנו'?

אז ככה. זה מה שהיא רוצה.

גם אם לפעמים רגליים כואבות, וגם אם יש הרבה אנשים שלא עושים מזה עניין, וגם אם אין כאן ממה להעלב. היא רוצה להרגיש שאכפת לך ממנה.

זה *לא* ילדותי, זה בסדר גמור מצד אשתך להרגיש ככה, ואין שום צורך לדרג מי צודק. שניכם צודקים.

אם משהו היה מבאס אותך, היית מעדיף שאשתך תגחך לעצמה ש'לכולם זה קורה ולמה הוא עושה עניין', או שהיית שמח להרגיש שהיא מקבלת את הקושי שלך ומנסה לעודד אותך? 

לגבי פיצויים- לחשוב איתה על דברים שישמחו אותה והם לא מבאסים אותך

להגיד לה שלא בריא שהיא לא מצליחה להתמודד עם שניהם לבד וכו

להיות עם צמודים לבד זה מאוד קשה זה לא קשור לבריא זה קשור לכוחות תאכלס אם קשה לה אפשרי מאוד שתגיד לה להזמין נערה שתעזור לה

לי יש 3 צמודים (3 ש'הגדולה' מתוכם שנתיים וחצי)

שהיה לי קשה עם 2 ובעלי היה מתעקב בעבודה וזה ב"ה אצלינו קורה בשפע אמרתי לו שאני לא מסוגלת לבד אז כן הוא אמר לי תזמיני אוכל או תזמיני בייביסיטר (שהשתמשתי בזה לא מעט) או תזמיני מנקה וכו

אני לא חושבת שדווקא אישתך רוצה פיצוי אלא שמותשים מהעבודה עם הילדים צריך עזרה במקום אחר כלומר היא רעבה במקום לבשל או לטרוף משו זריז היא רוצה ארוחה מזינה

אתה יכול גם להשאיר לה את החישוב אפשר לבזבז בחודש x על בייביסיטר (סכום שסבבב לכם לעמוד בו לדוגמא בעלי נתן לי כל חודש 1000 שאפשר לבזבזז על בייביסיטר) אם היא רוצה לקחת תסכום הזה ולא להזמין בייביסיטר היא יכולה לקנות דברים אחרים שעוזרים לה אוכל מנקה בגדים..

וקח את זה הלאה לכל דבר אין זמן לצאת לקניות זה מתיש שהבעל עושה שעות נוספות ולהשאר לבד עם צמודים אזז שתזמין קניות אונליין מטרנה קנייה מרוכזת עד הבית פעם בחודש כל דבר שיקל עליה

יכול להיות שהקושי עם הילדים עושה לה מצפון הרי לא סתם ישהו לכתוב את התיאוריה 'אמא טובה דייה' כי לאמא יש שאיפה להיות הכי טובה ומושלמת ושאת מרגישה שאת לא ככה את אוכלת את עצמל מבפנים או כמו שאמא שלי אומרת "עם לידת הילדים נולדים ייסורי המצפון"

ולסיום אני חושבת שתישבו לדבר ותוציאו מהלקסיקון את המילה  "לפצות" אתה לא מפצה אותה אבל אתה רוצה שתהיה לה *עזרה* כדי להקל עליה

אתה לא מפצה על זה שעשית שעות נוספות אלא מבין שאם אתה לא יכול לתת יד היא יכולה לקבל אותנ ממקור אחר כדי להקל על עצמה

א. להוציא את המילה 'פיצוי' מהלקסיקון במובן התודעתי.

ב. הקושי שלה לגטימי מאוד, במיוחד אם זה הגיע לה בהפתעה.

ג. אם יש יכולת כלכלית אז בטח תפנק את אשתך במיוחד בזמן שהיא בקושי ובאסה.

ד. כנראה שנ.ב הוא השורש- קשה לה עם זה שקשה לה. זה דורש ממך בעיקר הכלה, אמפתיה והבעת הערכה על זה שהיא אמא טובה ומסורה.

אתה נשמע אחלה אבא ובעל, חזק ואמץ ובהצלחה!

אשתך לא מתמודדת עם המציאות, יש לייצר לה סביבה נכונה עם עוגנים

ההגדרה לפיצוי לא נכונה. צ'ופר זה נחמד, אבל השידור מהזווית שלך נראה מעט ילדותי מצידה. אגב יכול להיות שזה המצב ומשם תעבדו, הכל בסדר, כל אחד ברמה ובעניין שלו. אתתך גוצא גחין ולחש לה.

קודם כל נשמע שהנקודה האמיתית היא שחשוב לה

שתראה אותה, את הקושי שלה,

את האכזבה והתסכול וכו'.

מציעה קודם כל לדבר על הפן הרגשי

להגיד אני ממש מצטער שהייתי צריך להתעכב, בטח היה לך קשה, דאגתי לך וחשבתי עלייך.

לגבי משהו חומרי נוסף- נשמע לי שזה נושא לשיחה נפרדת

האם וכמה לאכול אוכל מבחוץ, אבל במצבים הספציפיים שבהם

קשה לה והיא רוצה להרגיש לא לבד ושאתה רואה אותה נראה לי קודם כל חשוב לדבר, ואפשר גם להביא שוקולד כשאתה חוזר או משהו קטן אחר

ובהמשך אם היא תרצה להזמין אוכל אני אישית לא חושבת

שזו סוגיה שנכון להכנס אליה אם בכלל בשעת צער ספציפית,

אלא כדיון כללי עקרוני בהזדמנות שלא קשורה לכלום.

לגבי הקושי שלה עם הילדים-

2 ילדים קטנים זה דבר מאתגר כי לרוב יש להם צרכים סותרים

וזה דבר שצריך ללמוד אותו ולהסתגל אליו, בטח בשעות השכבה

וארוחת ערב, כשאחד רוצה לינוק והשני לאכול וכו.

לרוב סביב גיל שנה נהיה יותר קל כי הצרכים שלהם יותר מסתנכרנים, אפשר להאכיל יחד, לקלח יחד וכו

אבל נשמע שזו נקודה ששווה לראות איך ומה יכול לעזור בה.

אולי אשתך במצב רגשי לא טוב

אולי היא צריכה כלים להורות

אולי היא באמת עדיין זקוקה לעזרה פיזית וטכנית

כל מיני דברים יכולים לקרות, אבל המפתח הוא להקשיב לה

להבין מה עובר עליה ומה האתגרים וחנסות למצוא בעיה שורשית

לא אוכל להתייחס לכולם אבל מנסה להתייחס לחלקם לפי סעיפים:

א. הפן הכספי -

תיארת שמאוד יכול לשמח את אשתך להזמין אוכל מוכן בעיקר כאשר היה לה קשה והיא רוצה קצת להתפנק לאחר הקושי.

תיארת גם שיש לכם ב"ה כסף.

ושאתם צעירים 

ושאתה לא היית רוצה להגיע למצב שמוציאים אוכל פעמיים בשבוע, כשאחד מהפעמים כדי להרגיע את הבאסה של אשתך.

תראה יש כאן כמה וכמה הנחות יסוד ותפיסות והייתי מציעה לבחון אותם.

קודם כל התפיסה לגבי ה"פיצוי" או ה"באסה" או כל כינוי כזה או אחר שאנו מצמידים,

לבחון האם נתינת שם עמוק יותר יכול לקדם אותנו יותר?

אם נקרא לזה "כסף עבור השמחה שלנו או כסף עבור הרווחה נפשית שלנו" אולי משהו ישתנה?

בעיניים שלי הכסף נועד כדי לשרת אותנו ולא להיפך.

כלומר לקנות את השמחה ואושר שלנו בחיים שלנו.

בצורה מחושבת, כמובן

אבל אף פעם לא על חשבון הרווחה הנפשית והשמחה שלנו (שוב, אם יש, כמובן, וכולל מחשבה על העתיד וכו')

כוונתי שנשים רגע לב יותר למטרות האמיתיות שלנו בחיים, לסדרי העדיפויות שלנו בחיים,

לדוגמא - אם יש זוג שיש להם הרבה מאוד כסף, אבל אחד מהם חי במחשבה לחסוף כמה שאפשר כדי לקנות בהקדם בית

ואילו הצד השני מרגיש דחוק כי לא יכול להשתמש בכסף הזה להנאות כאלה ואחרות בכאן ועכשיו.

בסופו של דבר, הכסף יכול להישאר, והבית יכול להירכש ולעמוד על תילו.

אבל בתוך הבית לא בהכרח יגור הזוג, אלא כל אחד מהם בנפרד, ואותם קירות הבית מאכלסים ומהדהדים את הפרידה.

אז מה עדיף? כסף שנשמר ובית שנקנה אבל אנחנו בנפרד?

או כסף שיוצא באיזונים הנכונים *לשנינו* ולשמחה של שנינו וגם אם תידחה קניית הבית באי אלו שנים הבית יאכלס בסופו של דבר את שנינו, שמחים ומאושרים יחד?

והמחשבה של "שחור ולבן" בנושא הזה יכולה לשים לנו מקלות בגלגלים.

כיוון שזה לא: "בואי נתרושש ונוציא את כל הכסף על אוכל מוכן"

כמו שהיא גם לא "בואי לא נקנה שום אוכל מוכן למרות שיש לנו רק כדי לחסוך לעתיד"

אלא ***הבנת הצרכים והרצונות של שנינו*** ולקיחתם בחשבון:

הצורך לחסוך

הצורך להינות בכאן ועכשיו

הצורך בשמחה ורווחה נפשית בדמות אוכל קנוי ומפנק, במיוחד לאחר קושי

הצורך בביטחון כלכלי

אוקיי.

יש לנו כאן 4 צרכים ורצונות

השאלה שצריכה להישאל היא *לא* על מה ומי מוותרים

אלא *איך אפשר ליצור לנו מציאות שבה הצרכים של שנינו ממומשים?*

וב"ה במקרה שלכם זה בהחלט אפשרי, כי ב"ה יש כסף

אז אפשר גם להיות בביטחון כלכלי, וגם לחסוך,

וגם להשאיר כל חודש בצד כסף שמיועד בדיוק לזה - להנאות החיים של הכאן ועכשיו, לשמחה בפינוק הזה,

למשל לשים במעטפה 1,000 ש"ח (כדוגמה) בחודש שיהיו מיועדים רק לזה, או כל סכום אחר שמצד אחד אתם מרגישים שיש לכם ואפשר ומצד שני מרגישים שהוא אכן יקנה את הנחת והשלווה הזו שהוא מיועד לקנות.

וכל השיח כאן צריך להיות של הבנה אחד של השני

של ניראות אחד של השני

ולא של הקטנה או הצמדת תוויות כאלה ואחרות לעצמינו או לבן/בת זוגנו.

ב. ההתמודדות עצמה של אשתך עם שני הילדים - זה נושא בפני עצמו שאין כאן המקום להרחיב,

אבל עבורכם כן חשוב לבחון כיצד להגיע למקום טוב בו, עבור אשתך ועבור כל המשפחה שלכם.

כמובן לא ממקום שופט או ביקורתי כלפיה, אלא ממקום שרוצה לחפש בכנות מה קשה לה באמת ואיך אפשר להקל מעליה, ואיך עוד היא תגיע לביטחון בעצמה (זו לא רק עבודה זוגית אלא גם עבודה אישית, כמובן)

ג. השורש עצמו של הדברים המובאים בהודעתך - מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך פשוט נפלא - יש רובד הרבה יותר עמוק מאשר דיבור טכני של זמנים ו"פיצויים",

שהעמקה בו יכולה בעצם מהותה לעשות הרבה מאוד טוב.

הקשבה פנימה, למה את מרגישה אשתי,

ומהם הרצונות שלך,

ולמה את זקוקה ממני בתור האיש שלך

ואיך תרגישי אם תינתן לך הניראות השלמה הזו על ידי

שאני רואה אותך

ואני מעריך אותך

ואני רואה גם את המקומות שקשה לך בהם

ומחבק אותך עליהם

ונותן גם להם מקום, לגיטימציה

ומראה לך עד כמה את עדיין טובה ואהובה ושוב טובה

בדיוק כמו שאת.

שתראו ב"ה הרבה ברכה והצלחה בכל

לא מבין אותה

למה היא לא מסתדרת עם 2 ילדים

יש לה בעיה ושתלמד כבר להסתדר!!

ואיזה קטע

יש מצב שגם היא מרגישה את זה ממך....

אז בוקר טוב אליהו:

כן, קשה להסתדר לבד עם 2 קטנים!!!!

התקופה הכי קשה ומאתגרת!! ומתישה!

אז קודם תצא מנקודת הנחה שאישתך צודקת, ואתה צריך לקחת איתה ביחד את עול ההשכבה... כי על בסיס יומי זה מתיש....ולא נגמר..

אם היא תרגיש ממך הבנה: וואו, זה חצי מהפיתרון!

חצי שני? לבוא לתת יד

או פעם אחת אפילו תיקח את זה על עצמך.. תתן לה לצאת להתאוורר....

לפעול על מנת להגיע לתשובה שתרגיע אותך ותיתן לך את הרוגע והיציבות הזו.

קשר עם בחור שאת מתארת כאדם מקסים

שטוב לכם יחד

מהרבה בחינות

הוא דבר יקר ערך מאוד מאוד.

ולבחון כיצד בנקודה הספציפית הזו של התחום הכלכלי אתם מגיעים גם להבנות עמוקות אחד של השני,

וגם לשירטוט בקווים כלליים של העתיד

ומתוך כך כל אחד מכם במקום שלם ורגוע -

יכול לתת הרבה.

כלומר לא לפרק מיד אם זה עוד לא ברור,

אלא לנסות לבחון זאת לעומק כמה שאפשר כדי שזה יהיה ברור.

ואם מתקשים לבד אפשר בהחלט להיעזר באיש מקצוע בתהליך ממוקד.

חלק מהדברים שכדאי שיעלו בבירור הם למשל:

הצגת הרצונות והצרכים של כל אחד מכם בצורה ברורה וכנה

למשל אצלך: להביא את החשש להיות המפרנסת היחידה/העיקרית במשך הרבה זמן 

להביא את הצורך ביציבות וביטחון כלכלי

אצלו: להביא את הרצון לעבוד בתחום שבו הוא חזק ואוהב 

וכן הלאה.

ואז לשרטט לשניכם דרך ייחודית איך תעשו זאת בפועל, כלומר איך הצרכים *של שניכם* יתממשו בפועל, *ובלי שאף אחד מכם ירגיש שהוא נמחק או שזה בא על חשבונו*

(לצורך הדוגמא ועל קצה המזלג בלבד: אם הוא מאמין כמוך שהוא רוצה להיות שותף בפרנסה ושלא תהיי המפרנסת היחידה, הוא ואת יכולים לחשוב יחד על עבודות ביניים או מקורות פרנסה שהוא יביא גם אם התואר יתארך וכיו"ב), והעיקר שתהיו ביציבות כלכלית מחד ובהגשמת המימוש העצמי התעסוקתי מאידך.

כמובן שאפשר (וצריך) להעמיק כאן עוד במה עוד את מרגישה ורוצה ובמה עוד הוא מרגיש ורוצה ולמצוא יחד את הכיוון הכי נכון ומדויק עבורכם 

שתהיה המון ברכה, הצלחה ובהירות ב"ה

אם יש אופק של פרנסה בעתיד, אז זה בכלל לא משנה האם מדובר ב-3 שנים או 7 שנים או 10 שנים, כל עוד בזמן הזה את יכולה לפרנס את המשפחה הצעירה שתהיה לכם.

יש נשים שמתחתנות עם סטודנטים לרפואה שמתחילים להרוויח רק בעוד 6-7 שנים,

יש נשים שמתחתנות עם חיילים או ביינישים שרק בסיום המסלול יתחילו ללמוד תואר של 3/4 שנים וכך שוב אנחנו מקבלים סדר גודל דומה.

בנוסף, אפשר להתפרנס גם בזמן הלימודים, או בעבודות סטודנטיאליות למיניהן (בשכר נמוך יחסית) או, בהמשך התואר, בעבודות שכבר קשורות לנושא הלימודים (ואז השכר גבוה יותר).

בקיצור,

אם הוא היה אומר שהוא לא מתכוון לפרנס את המשפחה כי הוא רוצה לעשות דברים אחרים, אז בעייני היית צריכה לחשוב טוב טוב האם חיים כאלה מתאימים לך (ואני כמובן לא פוסל, כל זוג ומה שמתאים לו).

אבל אם מדובר בדחייה זמנית של הפרנסה ובזמן הזה יהיה לכם ממה לחיות, לא הייתי מבטל זוגיות טובה בגלל זה אפילו אם את כן מעוניינת שבעלך יפרנס את המשפחה.

באיזה שנה הוא?

במקרה הכי גרוע נשארו לו עוד 3.5 שנים מעכשיו לסיום התואר הראשון (וזה לא שאתם כבר נשואים ).

חשוב לדעת שבתואר שני (מחקרי) יש מלגה.

מנסיון- להיות מפרנסת יחידה של משפחה ככ קטנה (זוג/ זוג עם ילד אחד) זה לא עד כדי כך קשה.

ובטח שלא צריך להתפשר על מקצוע בגלל שנתיים-שלוש קשות.

אבל אתייחס בכל זאת למה שכתבת כפי שהוא. אני לא יודעת אם אכן רלוונטי.

האם הציפיות שלו לתעסוקה ריאליות? אם התואר קשה לו, האם יש לו הסבר מדוע המשך הלימודים יהיה מוצלח יותר? ביטחון שהוא יתקבל ללימודי המשך? בנוסף, האם יש לו תכנית ברורה מה לעשות אחרי התואר השני? להיות חוקר באקדמיה זה מסלול למעטים ולמצטיינים ביותר שאוהבים את זה ומתאימים לזה, ודורש עוד הכשרה ארוכה. (אולי יש לי כיוון אחר וברור יותר למחקר לא באקדמיה, אני לא יודעת)

השאלה בעיניי היא מידת המחויבות שלו לפרנסה בין אם התכניות ילכו כפי שהוא חולם ובין אם לא. מידת האחריות וגם היכולת להתגמש בלי להישבר.

בהצלחה רבה לשניכם!

בתחילת קשר בודקים שיש חיבור התאמה כימיה משיכה חברוּת ועיניין. זה מה שמחזיק כשצועדים ביחד במסע

לכי תדעי מה יהיה הלאה

אם אחד מבני הזוג לא מוצא עצמו תעסוקתית או לא טוב לו במקצוע שבחר, או שבגיל 30 הוא יבין שבעצם תמיד חלם לפתוח חנות גלידה או פאב אירי גלאט כושר.

מליוני דברים יכולים להשתנות אצלך ואצלו. זה משוואה דיפרנציאלית אינסופית.

בצד של התכלס אם יש לו מידות טובות והוא אדם הוגן שעובד ומשתדל על הפרנסה זה מה שחשוב.

ה' גוזר על הפרנסה ואנחנו חושבים שאנחנו מבינים משהו אבל באמת לא מבינים כלום. 

את גם עובדת...

כסף יש ב"ה, זה שאלה של כמות, מה שמוביל לשאלה של איכות חיים מה שמוביל לשאלה- האם את מוכנה לחיות בצמצום כמה שנים אם זה עם אדם שהוא טוב עבורך ומדויק לך? (צמצום... גם בזה יש רמות).

או שאת מעדיפה לוותר על זה?

אחי פרש את התואר הראשון על פני משהו כמו 7 שנים כדי שיוכל לעבוד תוך כדי ולהיות עם הילדים והמשפחה, והוא היה המפרנס היחיד...

ב"ה סיים לא מזמן את התואר, הוא ואשתו הרוויחו משפחה מתוקה

פה אתה פשוט מקבל הלוואה זולה, ו 50%-70% מהכסף בחזרה.

נשמע שהרבה יותר משתלם לחסוך לבד ולהשקיע בבורסה.

ולא ברור לי איך הם טוענים שאפשר לשלם מכספי מעשר אם בסוף מקבלים חצי מהכסף בחזרה.

יש כאן חוסר יושרה מצידם

גם בתשובה שלהם על למה לא עדיף להשקיע בשוק ההון הם לא ממש מדייקים..

"כדי להשקיע בשוק ההון בצורה סולידית יש להשקיע לטווח ארוך של מינימום 15 שנים, אחרת ההשקעה נמצאת בסיכון גבוה." 

בהשקעה מעל 5 שנים הסיכוי להפסיד נמוך, מעל 10 שנים הסיכון אפסי.

סיכוי סביר מאוד שאפילו פיקדון בנקאי עדיף על השיטה שלהם. אעדכן אחרי שהם יחזרו אלי

בחיסכון אתה אמור לקבל יותר ממה ששמת, לא פחות...

אבל החלטתי לשמור את כל הטקסט במקום אחר, ולדבר איתם לפני שאני מגבש דעה חד משמעית. השארתי את הפרטים שלי באתר ואני מחכה שהם יחזרו אלי.

על מספר דברים אני כן יכול לכתוב ביקורת עוד לפני שדיברתי איתם:

*האתר שלהם לא מספק שום מידע על התוכנית למעט טיזר. אין מחשבון או סימולטור, לא כתוב מה זה החזר הלוואה "בתנאים נוחים", לכמה שנים, מה מחזירים, מה וכמה משלמים וכו'.

*אין שום אפשרות ליצור איתם קשר. אין מייל ואין טלפון. אפשר רק להשאיר פרטים והם חוזרים אליך.

* לא כתוב מי עומד מאחורי המיזם, אין אבא ואמא. כתוב רק "חתונה בכבוד של יעל כהן". מיהי יעל כהן? מה ההסמכה שלה? איזו הכשרה יש לה? איפה הייתה לפני כן? איך יוצרים איתה קשר? האם היא באמת קיימת או שזה שם כיסוי כפי שנהוג לפעמים בעיתונות החרדית?

* הם כותבים שהמיזם מלווה על ידי כלכלנים בכירים - אז למה להסתיר את השמות שלהם? הם מתביישים במשהו?

*הם כותבים בגדול שמותר להצטרף מכספי מעשר, אבל לפי הרבנים שהם עצמם מסתמכים עליהם (לפחות חלקם), מי שמצטרף למיזם מכספי מעשר, מחויב לתרום לצדקה את אותם 50-70 אחוזים שמקבלים בסוף בחזרה ואסור לעשות בהם שימוש אחר. 

אתה לא יכול להחזיק את המקל בשני קצותיו: גם לספר לאנשים שמותר להצטרף מכספי מעשר, וגם לספר להם ש-50-70 אחוז מהכסף יחזור אליך בסוף. או שזה כספי מעשר ואז כלום לא חוזר אליך בסוף (כי אתה מחויב לתרום) או שזה לא כספי מעשר ואז הכסף באמת חוזר אליך.

בקיצור - לדעתי ביג NO.

אין שקיפות, אין יושרה, וכשאין שקיפות ויושרה אין אמון.

אחרי שהם יחזרו אלי (כאמור אין באתר אפשרות ליצור קשר - לא טלפון ולא מייל) אני אוכל לכתוב את דעתי גם על המודל עצמו. מבטיח לכתוב בצורה אוביקטיבית בלי קשר לדעתי (הלא מחמיאה) על העמותה עצמה.

של להחזיק את החבל השני קצותיו ואז חשבתי שזה היתרון המרכזי בתוכנית אם יש גיבוי הלכתי להחזר גם של 50-70 אחוז.

אבל עכשיו אני רואה שזה חלש הרבה יותר מזה.

אז אין צורך.

וכן ציינתי כהערת אגב שלעמותה אין סעיף 46 גם למרות שהיא קיימת 4 שנים שאלתי בטלפון, מי שענתה לי כנראה לא סגורה לגמרי אם הם מכשיר חיסכון או תוכנית חסד.

מה הרווח שלי מהתכנית? להפקיד ולקבל 50%-70% ממה שהפקדתי? ומה עם התשואה?

גם העניין של לעשות מניפולציות איך לקבל לעצמי את המעשר כספים נראה מוזר מאוד. אם אני רוצה לעשות מניפולציה אז אני יכול גם לא לתרום. (אפשר לדוגמא לפנות לארגון חסד ולהבטיח לו תרומה של X שח בתנאי שיתן לי חזרה חצי מהתרומה?)

האם העניין זה היכולת לקבל הלוואה נוחה? באמת צריך להבין כמה נוחה מול החלופות האחרות? מהם תנאי ההלוואה?

מה הם מרוויחים מהעניין? לא מספיק ברור...

בקיצור, לא נראה...

קיבלתי עכשיו את הפרטים המלאים, כולל פריסת תשלומים שהותאמה אלי אישית בהתאם למספר הילדים שיש לי ולגיל שלהם.

המסלול אומר דבר כזה:

אני משלם להם בסך הכל 72,000 ש''ח לילד.

בחתונת הילד אני מקבל הלוואה בסך 300,000 ש''ח.

את ההלוואה מחזירים ב-174 תשלומים שווים של 1,725 ש''ח, כלומר אין ריבית על ההלוואה.

בסוף אני מקבל בחזרה 70% ממה ששילמתי להם לפני החתונה.

שורה תחתונה:

זאת יוצאת פריסה עם 0 אחוז ריבית. עגול.

למה הכוונה?

יש נוסחה באקסל שמחשבת ריביות של תזרים מזומנים. למשל, עבור קבלת 100 ש"ח היום והחזרת 110 ש"ח בעוד שנה, התוכנה תדע לחשב שמדובר ב-10% ריבית. הריבית חיובית, כלומר אני זה שמשלם אותה לבנק. בריבית שלילית אני בעצם מקבל יותר ממה ששילמתי, כמו בפיקדון בנקאי.

הכנסתי לתוכנה שלושה תזרימי מזומנים:

א. הלוואה רגילה של 300,000 ש"ח מהבנק שמוחזרת במשך 20 שנים (בהנחת ריבית של 6%)

ב. את המסלול של החברה הזאת

ג. אני משקיע 72 אלף ש''ח באותה פריסה כמו עם החברה הזאת, מקבל תשואה של 4%, ולמעשה עד החתונה יהיו לי 95 אלף ש''ח בזכות התשואה.

עכשיו אני לוקח הלוואה של 205 ש''ח (אני לא צריך 300 כי כבר חסכתי לבד 95), ואני מחזיר את ההלוואה בריבית של 6%.

להלן התוצאות:

באפשרות א', הריבית היא 6% וההפסד הנומינלי הנקי הוא 204 אלף ש''ח.

כלומר בסך הכל אני מחזיר 204 אלף ש''ח יותר ממה שקיבלתי.

באפשרות ב', הריבית היא 0% עגול וההפסד הנומינלי הוא 90 אלף ש''ח.

באפשרות ג', הריבית היא 1% וההפסד הנומינלי הוא 133 אלף ש''ח.

כלומר בהצעה שלהם, בסופו של דבר התזרים שלילי, אבל בגלל שאני בהתחלה משלם להם 72 ואז הם משלמים לי 300 (כלומר בשלב הזה ולמשך השנים הבאות הם שילמו לי יותר ממה ששילמתי להם), אז יש כאן בעצם ריבית ''שלילית'' על השנים האלה, ובשקלול עם הריבית החיובית בגין זה שאני שילמתי להם יותר ממה שהם שילמו לי, זה יוצא בדיוק 0.

תחת ההנחות שלי כאן (הריבית של הלוואה בבנק והתשואה בהשקעה), התוכנית שלהם הכי משתלמת.

בעיה שמאוד מאוד הפריעה לי:

הם דורשים גם שיעבוד בית וגם 7 ערֵבים בשביל לקבל את ההלוואה. זה פסיכי, אני אמור להתחיל לבקש מההורים ומהאחים ומבני הדודים שיחתמו לי על ערבות?

בקיצור,

התוכנית עצמה לא רעה.

בגלל כל המסביב, לי זה לא נראה בשל ולא שווה הצטרפות.

אתה לא מצטרף לתוכנית רק בגלל הדרישה לערבויות? לא עדיף להשקיע בשוק ההון ולהרוויח יותר מ 4% תשואה ואז לא להזדקק להלוואה (גדולה או בכלל)?

ויש לי שאלות על החישוב

משלמים להם עד החתונה או עד גיל מסויים?

מתי הילד מתחתן בחישוב שלך?

א. כבר כתבתי קודם, לי החברה הזאת לא נראית בכלל. אני לא אצטרף אליה ולא משנה מה תהיה התוכנית. הערבות שהם דורשים היא רק אחת מהבעיות.

ב. כתבתי שהתוכנית לא רעה, זה לא אומר שהיא מתאימה לי

מי שאין לו רצון או ידע להשקיע בבורסה, או מי שמפחד מהשקעה כזאת, יכול בהחלט לצאת ממנה מורווח ביחס לאלטרנטיבות כמו לקיחת הלוואה מהבנק.

ג. גם בהנחה שהתשואה תהיה גבוהה יותר, קשה מאוד להשיג 300 אלף ש''ח על ידי הפקדות חודשיות קטנות כמו שהם מבקשים. אז עדיין, ברוב המקרים, אם תרצה 300 אלף ש''ח אתה תצטרך הלוואה כלשהי (שוב, תחת ההנחה שאתה מפקיד את אותם הסכומים שהתוכנית הזאת דורשת, כדי להשוות תפוחים לתפוחים. אי אפשר להשוות תוכנית עם הפקדה חודשית קטנה לתוכנית שבה אתה מפקיד כל חודש 3,000 ש''ח לחיסכון...).

ד. משלמים תשלום חודשי נמוך של כמה מאות שקלים עד שמגיעים ל-72 אלף ש''ח. גם אם הילד לא מתחתן עוד בשלב הזה, לא משלמים יותר.

בחישוב שלי הנחתי שההלוואה תינתן כשהילד בן 25.

לגבי ג, אם לדוג' אני צריך בסוף הלוואה של 100k במקום 205k כי התשואות היו גבוהות, זה לא משנה את החישוב שלך מה יותר משתלם?

בכ"מ, ב"ה שבציבור שלנו לא צריך 300k בשביל לחתן ילד.

הלוואי שזה ישתנה אצל החרדים, במקום לעזור להם עם הלוואות לכל החיים.

הרעיון הוא שיהיה הון עצמי לדירה, זה לא בשביל החתונה עצמה.

גם בציבור שלנו להרבה מאוד הורים אין אפשרות לעזור לילדים בצורה משמעותית עם הון עצמי לדירה.

לגבי ג', זה בהחלט ישנה את החישוב.

התבלבלתי,

באפשרות ב' התזרים השלילי הוא כ-22 אלף ש''ח, ולא 90 אלף ש''ח. כלומר 30% מהתשלומים החודשיים.

בהלוואה בנקאית זה פי 9...

שאלתי על משפחה שלנו עם 4 ילדים קטנים במסלול הפלטינום שלהם.

אמרו לי שיש גם דמי חבר ***400 שקל בחודש*** למשפחה חוץ מההפקדות.

יעל ואני החלטנו לרדת מהעניין.

אגב, אם נוסיף את דמי החבר להפקדות, אז יוצא שבסוף מקבלים בחזרה..

10% מההפקדות?

ואחרי אינפלציה זה יוצא בכלל סכום שלילי.

כל הרעיון הןא האם הבנפיט של ההחזר על המעשרות שווה את זה.

ההחזר נומינלית בהכרח חייב להיות חיובי, מעצם היותו החזר.

הוא יהיה שלילי רק כשלוקחים בחשבון את האינפלציה ואת התשלומים החודשיים שהם לא יחזירו בגינם אף שקל בסיום התוכנית

התוכנית המלאה - הגמח המרכזי

והאתר שלהם נראה יותר אמין, עם יותר פרטים (ובלי 46).

1. זה לקחת הלוואה רק לשלם את הריבית הרבה מראש

2. אף אחד לא נותן לך ערבויות שתקבל את ההלוואה בסוף התקופה.

רק אם אתה משלם סכום מסויים כל חודש שרק חלקו חוזר אליך.

אתה תקרא לזה לא ריבית

אני קורא לזה ריבית מראש.

שים לב לתגובה הארוכה שכתבתי קודם.

גם אם יש תזרים שלילי, עדיין יש ריבית 0 בסופו של דבר על כל התזרים, כולל התשלומים החודשיים בהתחלה.

זאת מתמטיקה, לא דעה.

אתן דוגמה יותר פשוטה של תזרים שלילי עם ריבית 0:

הבנק נותן לך היום 100 ש''ח, ורק בעוד 500 שנים אתה תחזיר לו 110 ש''ח.

למרות שהתזרים שלילי, העובדה שבמשך כ''כ הרבה זמן הכסף היה אצלך ולא אצל הבנק גורמת לזה שהריבית השנתית היא 0 (נו טוב, כמה ספרות אחרי הנקודה יש איזו ספרה אבל זה חסר משמעות).

עכשיו נסבך את זה קצת:

נניח בעוד 10 שנים אתה לוקח הלוואה מהבנק בסך 100 ש''ח, ואז אתה מחזיר 11 תשלומים של 10. ברור שיש כאן תזרים שלילי (אתה משלם יותר ממה שקיבלת) וברור שיש כאן ריבית.

אבל עכשיו, מה יקרה אם אני אגיד לך ש*היום* הבנק מביא לך 5?

התזרים עדיין יהיה שלילי, כי בסך הכל תפסיד 5 ש''ח מהעסקה הזאת.

אבל הריבית כבר תהיה הרבה יותר נמוכה ממה שהייתה קודם, אולי אפילו ריבית 0 או שלילית, כי הרבה לפני שקיבלת את ההלוואה כבר קיבלת חלק קטן מהכסף ובמשך שנים לא שילמת עליו כלום. גם לזה יש משמעות וזה משפיע על הריבית הכללית.

ומי מבטיח לך שתקבל חלק מכספך בחזרה?

אולי החברה תפשוט רגל?

ב. תכניס למחשבון כמה ההפקדה החודשית שלך תשיג בסוף התקופה עם ריבית והצמדה.

לדעתי יצא לך שאתה כן משלם להם ריבית.

אבל תכלס, סעיף א יותר מפריע לי

ושיעבוד הבית + 7 ערבים לכל אחד מהילדים שלי?

לא נשמע אפשרי כל כך.