אשמח לעזרה.. מחפשת בנרות מידע
הרופאה המליצה לי לקחת גלולות נורידיי
זה ביבואן אישי מחו'ל אבל נשמע שהתופעות לוואי קצת פחות חזקות מסרזט
מישהי התנסתה?
מכירה מישהי שאולי תוכל לעזור לי?
אמצעי מניעה בהנקהאילה הקטנה
ממליצה לך לרשום בפורום הו"לSeven
למה לא התקן?אור123456
בעבר עשה לי בעיות וגם לא רוצה למנוע להרבה זמן..אילה הקטנה
וגם פחות רוצה להכניס לגוף שלי משהו כזה..
תבדקי עם הרב שלך על דיאפרגמהאור123456אחרונה
אם זה לכמה חודשים זה מתאים
בעיה בנישואים..(אזהרת צניעות)Themarried100
אנחנו נשואים 6 שנים.
אני מרגיש שהיא לא נמשכת אליי.
היא לא מחמיאה לי, לא אומרת מילים טובות, לא אומרת שהיא נמשכת, ואני מרגיש את זה גם במבטים (או יותר נכון בהעדר המבטים).
אני מחמיא לה הרבה ומאוד נמשך אליה.
העניין הוא שאני זקוק להרבה ...יחסים...
פעם אחת ביומיים שלושה פשוט לא מספיק לי. אני צריך כל יום.אפילו כמה פעמים ביום.
ובגלל שאשתי היא היחידה שיכולה לספק את הצורך הזה, זה מאוד מתסכל אותי כשהיא אומרת לי לא..
והצורך הזה מאוד מתסכל אותי. לא יודע מה לעשות.
אם זו הציפייה ממנה, לשתף פעולה עם הרצונות שלך,כושר
לספק באופן מלא את תאוותיך, ברור התסכול העמוק שלה וחוסר גילויי המשיכה והאהבה כלפיך.
נשמע ככ קיצוני שקשה להאמין שזה אמיתירקלתשוהנ
אחרי 6 שנים, לרצות כמה פעמים ביום? הרי יש לך חיים לתחזק.
זה נהדר לרצות, אבל לצפות לזה זה לא ריאלי
ואם אתה מצפה כל הזמן, מה היא מרגישה?
היא כל הזמן בעמדה של דחיה, או שהיא "מסכימה" למרות שלא בעניין?
האם דיברתם על זה פעם?
מה דעתה בכל הסיפור הזה?
פער כל כך גדול, הגיוני מאד שיביא לריחוק.
במיוחד שלא שמעתי מילה על מה התקשורת ביניכם לגבי זה, רק מה הרצון שלך ומה חסר לך...
תסיח את הדעתשוקולד פרה.
אין מוצא אחר.
כמה פעמים ביום זה ממש לא ריאלי במצב שלכם.
יש לך כוח? נהדר! צא לריצות עם השכן.
תתפעל את הבית,
תיזום דברים בעבודה.
ה' נתן לכם טסטוסטרון בשביל עוד כמה דברים....
והאחריות שלך היא לתעל את זה נכון.
לא להגיד- זה מה שאני צריך וזהו.אשתי מתסכלת אותי.
אלא להגיד- אני ממש הייתי רוצה, אבל לא מתאפשר לי עכשיו. לאן אני מתעל את זה מכאן?
להבין שזה עניין שלך לפני שזה עניין זוגי.
לקבוע בראש שזו עובדה ומצב נתון, ואז לתכנן אסטרטגית מה אתה עושה עם זה בשבוע הקרוב, נגיד.
שים לב שאתה עוזר בבית עם הילדים והכל.
אולמ לאשתך יש תרעומת מצטברת על כך שאתה רואה את מה שאתה נהנה ממנה,
ולא את מה שאתה יכול להקל עליה ולהתאמץ בשבילה?
כמה הבהרות...Themarried100
זה לא שתמיד אני זקוק לזה כמה פעמים ביום, אבל תמיד זקוק ליותר ממה שיש.
ואני עוזר בבית, והרבה, גם עם הילדים וגם בכללי.
העניין הוא שהיא אף פעם לא זאת שיוזמת, היא לא תיגש מיזמתה ותנשק נשיקה של בעל ואישה, הכל כבוי...
וכשאני מדבר איתה על זה היא אומרת שאין מה לעשות ויש הרבה מטלות, ועבודה וזה חלק מהחיים, אבל מבחינתי זה הכל תירוצים...חסר לי חום.נקודה.
ומה היא אומרת על זה?שוקולד פרה.
היא בהריון אולי...?
לפעמים בהריון אפילו הריח של הבעל גורם לדחיה.
אתה איש שמטפח את עצמו או מוזנח?
יש משהו במראה שלך או בהיגיינה שאתה מזניח?
שוו. לבדוק מה יש ביכולתך לשנות, לפני שבאים אליה...
איך היחסים הרגשיים ביניכם?תהילה 3>
האם אתם חברים טובים? אתה קשוב לה, דואג לה, מחמיא לה?
האם אתה כתובת בשבילה? היא מעריכה אותך? מרגישה בטחון לצידך?
אינטימיות מתחילה באינטימיות רגשית, ואם אין לכם אחת כזאת אז זו הבעיה העיקרית שכדאי להשקיע בה.
מעבר לזה, ממליצה לך להתמקד בלהעניק לה את מה שהיא זקוקה במקום להיפך. אתה גבר 
אז ככה..Themarried100
היא מתייעצת איתי לגביי הכל, יש בינינו חברות, אבל לא חושב שיש בינינו את ההתרגשות...
אני מחמיא לה המון, מפרגן לה, מפתיע אותה במתנות.
אני עובד בעבודה מכובדת ככה שאני לא מוזנח(אני רחוק מלהיות דוגמן אבל זה מה יש )..
ועדיין, החסך שלי ענק ,ולא משנה כמה שיחות היו לי איתה על זה, זה לא משתנה..
ומה היא אומרת?תהילה 3>
איך היא בחיים היא שמחה?
ועוד נקודה ממש חשובה, כשיש צד אחד שכל הזמן רוצה, בעצם הצד השני לא מגיע לפתח רצון וגעגוע, וזה עלול להפוח א9ילו למטרד
מתוך החוויה הזאת שאין לה בחירה בתחום, או שהיא לא רוצה לאכזב ולבאס אותך.
כמובן גם ביחסים עצמם לדאוג שיהיה *לה* טוב,
שהיא תשמח ותיהנה ולא לבוא כדי לספק את עצמך.
חסר הרבה מידעשובי...
מה היא מרגישה?
איך היא מרגישה עם הגוף שלה?
היא מכירה את הסיפוק שלה?
היא נהנית ביחסים בינכם?
איך היה בתחילת הקשר שלכם? היתה מיניות נוכחת? היתה משיכה? איך היו היחסים בהתחלה?
איך היא מרגישה כלפי מיניות?
היא משוחררת? יודעת להרפות שליטה?
היא עמוסה, טרודה, לחוצה, עייפה?
יש לה זמן לטפח את עצמה, אתה הגוף שלה?
יש בינכם חיבור אינטימי? היא נפתחת אליך? אתה משענת רגשית בשבילה?
אתה נותן לה מרחב בטוח להיות אשה? לא אמא לא עובדת לא עקרת בית למופת. אשה.
אתה שותף בבית אבל האם אתה שותף לרגשות שלה?
אתה מחזר? מתייחס? יודע למשוך אותה? לעורר אותה? לגרום לה להסמיק? אשה נמשכת מהלב פחות מהעיניים אתה יודע? אתה מעורר את האהבה?
אתה רוצה חום אבל האם אתה נותן חום?
פשוט מאוד, היא מותשתהסטורי
סביר שאם הציפיה שלך היתה באופן רגיל, לתדירות סבירה - היא היתה רוצה את זה כמוך וממילא היתה עם הרבה יותר חיות. כשאתה צריך כל הזמן, זה דורש ממנה המון כחות וגומר לה את החשק.
אתה חייב למצוא אפיקים אחרים לשחרר את המתח ולהוריד מאשתך ציפיות לא סבירות. הגיוני מאוד שכשתתאים את הציפיה, לכחות של אשתך - היא תמשך מאוד.
כדאי לטפל בכך מהשורש ועל ידי עזרה מקצועיתנגמרו לי השמות
שרואה את התמונה השלמה שלך, של אשתך, שלכם כזוג.
הפורום לא יכול לתת מענה נכון ובטח שלא מספיק לכך.
- ונא להיזהר מפניות בפרטי גם מצד הגולשים וגם מצד הפותח
שתהיה הצלחה רבה ובשורות טובות ב"ה
התדירות נשמעת לי מוגזמת..תטפל בעצמךאור123456
אולי המאסת את עצמך עליה 😔
היא עייפה ומוטרדתדיאט ספרייט
תוריד ממנה עול.
יהיה לה פנאי,
שקט נפשי
וכוח פיזי ורגשי.
מישהו שיאסוף את הילדים לפעמים,
מישהו שישחק איתם אחר הצהריים או יעשה איתם שיעורי בית,
מישהו שיעזור במקלחות,
אוכל מוכן לצהריים,
סנדוויצ'ים מוכנים למחר בבוקר.
כתבתי מישהו, זה יכול להיות מיקור חוץ או אתה.
מצד שני אם זה אתה,
אולי כבר לא תרצה בתדירות שאתה רוצה.
בהצלחה.
בכנות, לא מבינה איך אתה מצפה שהיא תיזום.קופצת
אם בכל רגע נתון היא יודעת שאתה רוצה, אז מה יש לה ליזום?! כל מה שנותר לה הוא למנן ולסנן את התדירות..
בנ"א יוזם משו כי חסר לו.
בנ"א ילך לבשל אם הוא רעב.
ייצא לנופש אם הוא עמוס.
יילך לישון אם הוא עייף.
במציאות שאתה מתאר, היא לא מגיעה בכלל קרוב אפילו למצב של חסר. היא תמיד נמצאת בעודף.
נשמע שיש לכם איזשהו קצר בתקשורתמיקי מאוס
אולי שפות שונות של אהבה
אולי משהו מעיק עליה וחוסם אותה לתת לך חום ואהבה
התיאור שלך על המינון הוא באמת גבוה יותר מהנורמלי
ואין בזה משהו רע אבל די ברור שיש ביניכם פערים משמעותיים גם בנושא הזה
ברור שלא תוכל לקבל מה שאתה רוצה בזמן שאתה רוצה, ככה זה אתם שניים שונים, ותצטרכו ללמוד להתמודד עם זה ולתקשר את זה ולמצוא נתיב שבו לשניכם יהיה הכי טוב שתצליחו
אבל-מאוד יכול להיות שכאשר תגשרו על פערים אחרים ותרגיש נאהב בשאר המישורים גם הדחף הזה ירד קצת כעת בעצם אולי בעומק מה שאתה מחפש זה אהבה ולא יצר
(ואולי לא, וזה גם לגיטימי)
ממליצה מאוד לפנות לייעוץ זוגי או ללימוד על זוגיות אם זה פורמט שיותר מתאים לכם
אני מאוד אוהבת את אפרת צור אבל יש המון סגנונות תצטרכו למצוא מה מדבר אליכם (או אליך אם היא כרגע לא במקום לשיתוף פעולה בנושא הזה)
ולהתקדם בזוגיות שלכם למקום יותר עמוק ויותר בוגר, כשיש כאלה פלונטרים זה הסימן שלכם לגדול (כל זוג כמובן,לא אישי אצלכם)
תודהThemarried100
תודה על התגובה. זה הכי מדויק שיש.
יש לך בעיהסוסה אדומהאחרונה
שמצריכה טיפול.
אתה טוען שצריך כמה פעמים ביום, יתכן שזה גובל בהתמכרות, ובכל מצב היא כנראה חווה אותך באובססיביות, אז הגיוני מאוד שהיא לא תימשך ואולי אפילו תירתע.
פעם ביומיים שלושה במצבכם זה יפה מאוד.
מה אתה עושה בחיים?
איך יש לך כ"כ הרבה זמן וחשק, אחרי 6 שנים לכמה פעמים ביום.
מציעה לך לטפל בזה.
כי אפילו עבור אישה "מאוד מינית" (נקרא לזה), בשנה הראשונה, כשהם בשיא ההתלהבות, לא תענה בקלות לכמה פעמים ביום.
כל שכן כשהיא צריכה לתחזק בית, ילדים, קריירה, חיים אישיים.
זה פשוט לא מציאותי.
בנוסף, בשביל שתהיה משיכה חייבים ליצור מתח.
אתה לא יוצר מתח. הכל ודאי אצלה, היא יודעת שלא משנה מה, אתה רוצה לקיים יחסים, ובגלל שאין לך ברירה, אתה מקיים אותם איתה. שזה בפני עצמו מאוד לא מושך אישה.
אף אישה לא רוצה להרגיש בית שימוש לצרכים והדחפים המיניים של מישהו.
היא רוצה להרגיש שאתה איתה כי אתה בוחר בה וחושק בה ורק בה ושיש קשר ישיר בין האהבה שלך כלפיה לרצון לקיים איתה יחסים. והיא רוצה וצריכה לפעמים גם לא לדעת, להתגעגע...
ברגע שהכל ידוע מראש, אין ציפיה. אין מתח.
ושלא נדבר על זה שזה מתיש פיזית.
מציעה לך להעסיק את עצמך ביצירה מסוג אחר,
אולי לחפש עבודה משמעותית יותר שתמלא אותך.
ואם אתה חשוף לתכנים מיניים, אז לחדול.
בכ"א ללכת לאיש מקצוע שיעלה על שורש הבעיה.
אתה סובל, היא סובלת...
אח"כ אולי ממילא דברים יפתרו ויהיה לה יותר חשק.
בכ"א פעם ביומיים זה סביר בהחלט מצידה.
תגובות בוגרות ורציניות🙏🏼לפרגן
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך כ"ו באלול תשפ"ג 23:17
אהלן, נשואים קצת יותר מחודשיים.
אוהב אותה בטירוף. ורוצה שהיא תרגיש הכי בנוח שאפשר!
עוד לא קיימנו יחסים מלאים.
(אנחנו דתיים אז לא קיימנו גם בעבר)
כבר לפני החתונה דיברנו על זה שזה נושא שהיא מפחדת ממנו. אני יודע שלעולם לא אבין אותה עד הסוף בנושא הזה - אבל לפחות מנסה.
חשוב לציין שאין לה איזה משקע מהעבר או חס וחלילה איזה טראומה שעברה בנושא.
עברו כבר יותר מחודשיים.
אני יודע שאמרתי את זה כבר.
אישה שתקרא אולי לא תבין. אולי גם גברים מסויימים..
"מה אתה לחוץ? כל החיים לא קיימתם יחסים אתה יכול להתאפק.." "גם בהמשך החיים יהיו מצבים שלא תקיימו יחסים אפילו יותר מחודשיים.."
אז ככה.
החוויה שאני עובר זאת אולי בין החוויות הכי קשות ומורכבות שעברתי.
תבינו. זה לא שאנחנו לא נוגעים אחד בשניה. ממש לא. אישתי מדהימה. אנחנו עושים כמעט הכל- חוץ מהחדירה.
אתן יכולות להיות באקט מיני בלי להגיע לחדירה, בלי להגיע לפורקן. פשוט להנות משאר הדברים שמסביב. אני בטוח שאתן גם רוצות להגיע לשיא. אבל אם לא תגיעו עדיין תוכלו להנות מאוד "ולהסתפק" במסביב. באינטימיות עצמה.
אנחנו לא.
אני לא.
קשה לי.
קשה לי ממש.
קשה לי מהאי וודאות מתי זה יקרה. זה קשה!
מה שהכי קשה לי זה חס וחלילה ללחוץ על אישתי.
אני אוהב אותה, ובחיים לא אלחץ עליה. רוצה שזה יגיע ממנה.
עכשיו שלא תבינו לא נכון- אישתי מדהימה בטירוף! היא מבינה ממש את הקושי. דיברנו על הקושי שלה, דיברנו על הקושי שלי. והיא תמיד תעשה הכל כדי שארגיש הכי נעים שאפשר.
אני מבחינתי אעשה ועשיתי הכל כדי לגרום לה להרגיש הכי טוב בעולם, ועושה כל דבר הכי קטן שאני יודע שיגרום לה לאושר.
ניסינו כמה פעמים.
מעריך אותה ממש על האומץ!
אבל כל פעם שאנחנו מנסים אנחנו לא באמת עושים עד הסוף..
שמים ג'ל. הקצב הוא לאט לאט. היא עושה נשימות כדי לשחרר את האיזור.
וכל פעם אחרי בערך רבע/שליש מה"דרך" זה כבר כואב לה מידי שאנחנו מפסיקים.
עוד בעיה שיש, זה שתמיד עד שמגיעים לזה שאנחנו מנסים- זה רק אחרי הרבה זמן, וגם כשמנסים- אז זה לאט לאט לאט בצורה כזאת שאצלי כבר מקשה מאוד מבחינת תפקוד.
מרגיש לי כאילו צריך לעשות את זה בפעם אחת.. מצד שני אני רוצה שהיא זאת שתשלוט בקצב שמתאים לה, מצד שלישי הקצב שמתאים לה (לאט לאט לאט לאט) גורם לי- לא להצליח פיזית (!)
מצב מורכב מדי..
עצה עזרה מישהו? (חוץ מתשובה של לכו לטיפול..)
קודם כל ייעוץ הלכתימיקי מאוס
אני לא רוצה לפסוק על גבי הפורום אבל תשאל מה גבול המותר, סביר שתגלה שהוא יותר מאפשר ממה שלמדת בהדרכת חתנים ויפתח לכם עוד פתרונות אפשריים
אתה צודק ממש שאתה לא רוצה ללחוץ, ובאמת הכי חשוב שלא תגרום לה כאב או רתיעה מהמיניות- זה רק ייצר קשיים בהמשך
אבל כמובן שגם אתה לא אמור לסבול!
לדעתי כן שווה להתייעץ אישית עם יועץ מיני. זה לא חייב להיות "טיפול"
דבר עם מרכז יה"ל אולי תהיה להם הכוונה יותר פשוטה
וכמובן לחזור למדריך החתנים שלך אם זה רלוונטי
בכמה מילים (בכל זאת פורום פתוח וגם אני אישה) - גם המיניות שלך היא יותר מאשר חדירה, יש הרבה שאפשר לעשות מחוץ לנרתיק
ויש אביזרים שיכולים לעזור - על זה אפשר להתיעץ עם "ואהבתם"
בהצלחה!
עוד כיוון שאולי יכול לעזורמיקי מאוס
שווה לנסות תנוחות שונות
טיפול רפואיהעני ממעש
מזל טוב לחתונתכםהסטורי
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך כ"ו באלול תשפ"ג 14:13
הקושי שלך מאוד מאוד מובן. אי אפשר להחזיק ככה לאורך זמן וזה לא צריך להיות ככה. מצד שני - באמת לא ראוי להכאיב ולטווח ארוך נסיון 'להצליח בכח', רק יפגע, ישאיר אצל אשתך טראוומה ויקשה יותר בהמשך.
אם באמת, אחרי עוד ועוד ניסיון, כואב לה ברמה שאי אפשר להמשיך - צריך בירור רציני, זה לא אמור להיות ככה. כדאי לבדוק קודם כל ברמה הרפואית, אצל גיניקולוגית שמבינה בכאב (כנראה תלמידותיה של ד"ר אחינועם לב שגיא, שהתמחו בזה). אם מבחינה פיזיולוגית הכל בסדר - אין מנוס מלפנות לעזרה בתחום הרגשי/נפשי.
נ.ב.
לפותח ולכולם, זהירות מאוד משיח בפרטי. סליחה אם עלול להתעורר חשד בכשרים, אבל זהירות צריך.
אין מנוס מהכאבשוקולד פרה.
השאלה היא אם היא סובלת מווגיניסמוס או כל מיני בעיות רפואיות אחרות.
או שזה יושב על קטע נפשי.
או שפשוט פחד "רגיל" מכאב.
בכל מקרה בפעם הראשונה זה כואב, גם לכאלו שבלי קשיים מיוחדים.
מה היא מציעה?
היא בטח מבינה למה זה גורם לך, מבחינה נפשית ותפקודית...
לא נכון. זה לא אמור לכאוב לא פעם ראשונה ולא עשיריתמיקי מאוס
אולי קצת אי נוחות אבל כאב זה לא חלק מקיום יחסים.
בעיני אין מנוס מייעוץ פרטני
כדי להבין מה המצב ולכן איך נכון להתמודד
כשאישה בוגרת מגיעה מוכנה מכל הבחינות אז זה לא אמור לכאוב.
כל הסטיגמה הזו על פעם ראשונה היא כי היה מקובל לבעול נערות, בגיל 12 אכן יש משמעות רבה לבתולין (ומזל שזה רחוק מאיתנו היום)
פעמים ראשונות כואבות מאדאור123456
חודשיים זה עדיין בגבול הסביר.
עד כמה שאני יודעת אתה יכול להגיע לפורקן מלא גם אם אתה בחצי הדרך מבחינה הלכתית
אבל תברר מקלים במקרים האלה
זו קביעה מסוכנת בעיניתוהה לעצמי
בהחלט יכול לכאוב מאודדדדד. גם כשמתחתנים בגיל בוגר וגם כשאין שום סיבה פיזיולוגית. ברמה שטי אפשר לקיים יחסים. הקשר בין הגוף לנפש במקומות האלו הוא לא ניתן לניתוק.
האמירות האלו גורמות לזוגות להיות בטוחים שיש אצלם בעיה, כשכל מה שצריך זה סבלנות ותקופת הסתגלות.
הפוך. למה לסבול?מיקי מאוס
ברור שזה יכול להיות קצת לא נעים, אולי קצת כואב, מקבלת שלפעמים כאב קל בגלל הסתגלות פיזיולוגית של התרחבות האזור
אבל בטח לא לכאוב מאודדדד! אם זה המצב אז ממש לא צריך "תקופת הסתגלות" שבה הגוף לומד לפחד מיחסי מין. צריך ייעוץ ועזרה והכוונה איך להסתגל בלי כאב
כל כאב נצרב אצלנו בתאים כטראומה. וזה משפיע ישירות על היכולת להנות והחשק בהמשך (זה הפיך ב"ה אבל למה לייצר בעיות?)
ולפעמים לפעמים צריך גם התערבות רפואית , בד"כ זה לא העניין
ולא.זה בכלל לא נורמלי וברור מאליו יחסים מלאים בפעם ראשונה.ממש ממש לא. הכי נורמלי זה להסתגל בהדרגה
ועצוב וכואב שיש מין נורמה כזו שדוחפת זוגות לחשוב שאם לא "הצלחנו" (כדברי מיכל פרינס האלופה) אז זה לא טוב. שמדברת על ליל כלולות כברור מאליו שבו כבר יהיו יחסים מלאים
ב"ה היום יש קולות שאומרים ברור וממליצים להתכוונן אחרת והלוואי שכל זוג ייחשף אליהם לפני החתונה
וחשוב זה לא אומר שיש להם "בעיה" אלא שצריך להתנהל אחרת. כן. כשהגוף צועק סימן שמשהו לא בסדר
גם לדוגמא כשהולכים לפילאטיס כדי לאמן את הגוף יזהירו אותנו שאסור להגיע לכאב. כאב זה איתות של הגוף שאנחנו בכיוון הלא נכון וחייבים להוריד עומס כדי לא ליצור נזק. מרגישים עבודה אבל לא כאב ורק ככה בונים את הגוף ולא הורסים אותו
אז בעיניך זו קביעה מסוכנת בעיני זה הצלה
(כן מסכימה ומקבלת שאפשר להיות טיפה פחות נחרצת ואם יש קצת כאב חד פעמי זה לא נורא ולא להבהל אלא לנסות שוב בזהירות ומודעות לפעמים זה עובר מעצמו. אבל בטח לא כאב חזק ובטח לא לאורך זמן. פשוט כתבתי ככה בתגובה לנירמול של הכאב)
מסכימה איתך שזה מצריך בירורתוהה לעצמי
ועדיין חשוב לדעת שזה הגיוני וקורה גם אצל זוגות שכלום לא דפוק אצלם. כדאי לברר, בנחת, ולא מייד להניח שמשהו לא תקין רפואית או לרוץ להשתמש במאלחשים למיניהם.
עכשיו רואה לאיזו תגובה הגבת, אז מסכימה איתך שזה לא חייב להופיע, פשוט התחושה שנותנים היום שהכל צריך להיות בסדר ומקסימום מרגישים צביטה קטנטנה, ואם זה אחרת כנראה שהם בבעיה חמורה, היא סתם מלחיצה ולא נכונה בעיני.
מסכימה איתך שזה לא בהכרח מצביע על בעיה רפואיתמיקי מאוס
ובטח לא בעיה חמורה
פשוט שצריך להתנהל קצת אחרת
אבל העיקר לא לנרמל את הכאב. מיניות היא כיף ולא סבל
וגם מסכימה בהחלט שלא צריך למהר לבירור רפואי ופתרונות רפואיים. כשיש לך פטיש ביד כל דבר נראה כמו מסמר
כמובן יש מצבים שזה נחוץ אבל קודם עדיף לפנות לייעוץ מיני אפילו משהו בקטנה שיתן הכוונה וכלים ראשונים
מיניות ראשונית היא הרבה פעמים כואבתאור123456
לא כל החיים חלילה!!
חוץ מזה שרק ההאקט עצמו כואב ואפשר להנות מדברים אחרים
שמעתי ממלא נשים שכאב להם והם היו בטוחות שזה לא תקין והלכו לכל מיני מטפלות לזרז את התהליך ונעשו נזקים חמורים...חבל!
קצת סבלנות והכל מסתדר בע"ה
התחרטתירקלתשוהנ
צריכה להיזהר יותר במילים ואין לי זמן לזה כרגע
לא מחייב בכללמישהי עם שאלה
יכול לכאוב רק בפעם הראשונה ושלא יקרה שוב- כאב מקריעת קרום הבטולים גם אצל מבוגרת.
רק מציעה כיווןכמהה ליותר
ליבדוק אם אולי הכאב נובע מקרום הבתולים.
אם כן, אולי כדאי לברר אם יש דרך רפואית ליקרוע ולהוציא את קרום הבתולים בהרדמה.
אני לא בטוח שמדובר במשהו נפשי. זה נשמע דומה מאודדי שרוט
למשהו פיזיולוגי.
היא צריכה ללכת לרופאת נשים. יש מצב טוב שאפשר להתגבר על זה די בקלות.
מצטרפת לכל דברי החוכמה מעליינגמרו לי השמות
דרוש בירור רפואי, הלכתי, נפשי/רגשי
כל אחד והכתובת הנכונה לו, וכן, בעולם האמיתי בלבד. מענה לדבר כזה לא יכול להיות ע"ג הפורום.
בפן הרפואי - ממליצה גם על ד"ר אחינועם לב שגיא וכל המתלמדות שלה. יש רשימה למכון פוע"ה ואולי גם לגוגל.
בפן ההלכתי - אפשר להתייעץ עם רב שמוסכם עליכם מה ההנחייה של ההלכה במקרה הזה, אפשר להתייעץ עם מכון פועה וכו'.
בפן הרגשי/נפשי - אם הכל בסדר פיזית (לאחר בירור מקצועי) ויש מענה רחב ומותאם גם בפן ההלכתי ועדיין אין שיפור ניתן לפנות למטפלת רגשית/מינית.
יכול להיות שזה יפתר במהרה ב"ה, יכול להיות שיש דרך ומסע, לכן מומלץ בחום להיות מלווים ועטופים אצל מומחים המתמחים בכך, וחשוב לוודא שגם אצל אנשי המקצוע תהיה רגישות מירבית לכל הסיטואציה וכמובן לאשתך היקרה עצמה ולך וממש לשים זאת כערך עליון עניין היחס הטוב והמטיב אליכם, הרגישות והמענה הכי מקצועי ומדויק ב"ה.
- ומצטרפת לדברי @הסטורי שנדרשת זהירות גדולה מפניות בפרטי משני הצדדים, גם של הגולשים וגם של הפותח.
שתהיה הצלחה וברכה ב"ה 🙏
ממליצה שתלך לרופאת הנשים שלה ותבקש עצהאנונימית988
ושמעתי מחברה לשים טיפות אוזניים במקום,
זה מאלחש ואולי יעזור לה.
בהצלחה
אם כבר מאלחש אפשר בקלות לקנות משהו שמתאים ספציפי..רקלתשוהנ
^^מיקי מאוס
זה אזור עדין ורגיש לא כדאי לעשות ניסויים.
בכללי אני נגד אלחוש, אלא אם כן זה חלק מתהליך טיפולי שמתיחס גם לשורש. כאב זה הדרך של הגוף לתקשר איתנו,לאלחש זה להשתיק אותו
אם ילד יבוא להתלונן שלא טוב לו בבית ספר אני לא אחשוב שלשים לעצמי אוזניות בפול ווליום כל יום כשהוא חוזר הביתה זה הפתרון. יום אחד זה יתפוצץ
זה היה בהמלצת רופאהאנונימית988
אויש זה לא אותו דבר..זה עיניין פיזיולוגי לגמריאור123456
ולהרחיב את האיזור בפעמים הראשונות כואב אז למה לא לאלחש?
בול!אנונימית988
ממליצה לדבר עם הרב אודי רט ממכון פועהתוהה לעצמי
יש לו המון ידע בנושא הזה.
ממליצה עליו גם מניסיון אישי בנושאנשימה עמוקה
נדמה ליתהילה 3>
שהנחת היסוד שלך לא נכונה וחבל סתם לסבול.
ממליצה להתקשר למכון פועה ולהתייעץ בעניין
מזל טוב ובשעה טובה
לנשוםמקלדתי פתח
מזל טוב ענק!
כמו שאמרו-לא לדחות, להתייעץ. מכון פועה הם כתובת ראשונית מצוינת, יש להם גם קוים לייעוץ וגם תמיכה אנונימית לנשים.
בנוסף פיזיותרפיסטית עם המלצה שתעזור לה להרפות את האזור ולהכין אותה.
האם היא לוקחת גלולות? כי אם כן שוב לבדוק אם זה משפיע עליה.
בע"ה גם אתה וגם היא תלמדו את הדרכים שזה הכי נכון לכם, לוקח הרבה פעמים, לפעמים שנים, עד שיש הרמוניה של ממש. אבל ודאי אין סיבה לדחות או להתבייש לקבל טיפים מאנשי מקצוע נכונים. בנחת אבל לא להתעלם. זה קורה, אבל זה לא אומר שיעבור לבד או יעבור מהר לבד.
וכמה שתקדימו לעשות יותר טוב.
מזל טוב והצלחה רבה!
מרגששובי...
עבר עריכה על ידי שובי... בתאריך ז' בתשרי תשפ"ד 11:46
לקרוא כמה אתה אוהב אותה, רגיש אליה, כמה אכפת לך ממנה כמה אתה רואה אותה ומעריך.
מתנהג אליה בכבוד
זה נס
יחסים זה מאוד מאוד חשוב, קריטי ממש. אסור לדחות טיפול בזה.
יש את אתר ואהבתם (יקר אבל בזה שווה להשקיע), יש עוד אפשרויות של יחסים,
כותבים לך פה עצות טובות, תקשיב להם, רק אל תדחה את זה עוד יום אפילו.
דבר ראשוןרק רגע קטאחרונה
לצפות בסרטון הזה
דבר שני, להיכנס לאתר של "שלמה" ולקרוא
שלמה- הארגון הישראלי לוולוודיניה
דבר שלישי, ללכת לרופאה מומחית למחלות פות ועריה, לא לרופא/ת נשים רגיל/ה!!!!! הם לא מבינים בזה ויגידו "הכל בסדר, אין שום בעיה" וזה סתם יוצר תסכול.
יש גם פרק בהסכת של מיכל פרינס על כאבים ביחסי אישות, ממליצה לשניכם להקשיב לו.
אם יש עוד שאלות אני יכולה לחשוב על עוד מקורות מידע ותמיכה.
איך לדבר נכון אל אשתךלחם מלא
בדיחה טפלה וסטראוטיפיתהסטורי
האפשרות שלא נמצאת כאן, היא שיח מכבד, בדרך ארץ. כל כך פשוט.
(וכרגיל, איני מבין מה רווק מרוויח משליחת בדיחות קרש על נישואין בפורום)
בדיוק את התגובות האלובוריס
בוריס, אתה הניק האהוב עלי בפורום 
לחם מלא
חחח תודה רבה. איך זכיתי לכבודבוריס
מה אתה אומר...לחם מלא
מה שאתה טוען שחסר פה, מופיע כמה פעמים בעמודה הצהובה, ולפעמים גם בעמודה הכתומה.
לגבי העמודה הירוקה שאתה כל כך שונא, שאלת את עצמך למה בדיחות מהסוג האלו כל כך נפוצות בהרבה מקומות? אולי כי עומד מאחורי כל זה משהו?
בקיצור, לקחת אותי בתור פרויקט הדגל של החיים שלך.
וכמו שבוריס ידידינו העיר, רווק כמוני אוהב להגיע לכאן ולעצבן אנשים כמוך ולעשות דווקא.
(וגם כי יש לפה קהל, אני רואה גם פה בדיחות כאלה)
אם מה שאתה מחפש זה לעצבןהסטורי
מובן למה חסמו אותך מהפורום...
(ברור שבכל הסטיגמות 'יש משהו'. זה לא רלוונטי לזה, שאין שום עניין להספים בזה את הפורום).
אם היית קורא את כל ההודעהלחם מלא
היית מבין שאני לא רק מחפש להתעצבן.
אלא שאני לוקח בהומור את האובססיה שלך אלי.
(וכמו שכבר אמרתי, יש קהל לדברים האלו גם בפורום הזה...)
קראתי את כל ההודעההסטורי
ואני עומד על דעתי שאין שום תועלת לאף אחד מבדיחות הקרש הללו.
היות שבכמה שרשורים שפתחת כאן לא הגבתי, כנראה שכדאי לך לבדוק שוב את תובנותיך, אדוני הפסיכולוג...
אולי זה נשמע טוב אבלבהתמודדות
בתור אחת שחיה שנים כמעט ורק עם 'את צודקת' על כל דבר אני רוצה לומר שזה אחד הדברים הכי קשים שיש.
זה בכלל לא נעים לאישה. אין שיח, אין דיונים.
הוא היה בטוח שהוא הבעל הכי טוב שיש...
בסוף נפרדנו. זאת לא היתה הסיבה העיקרית אבל בהחלט היתה חלק מהמכלול.
וואי אז אני חייב להפסיק עם זה 😱די שרוט
היית צריך להגיב לה "את צודקת"נפשי תערוג
וואי נכון. זה היה הפאנץ' המושלםדי שרוט
איך לא חשבתי על זה
אבל אתם לא נשואיםלחם מלא
אל תהיה קטנונינפשי תערוג
ואם אתה רוצה להיות קטנוני...
בתמונה שהעלאת כתוב "לדבר לאישה"
אתה החלטת שזה רק לאישתך.
לא.
זה לכל אישה שתפגוש בחיים.
גם לאחותך אתה צריך להגיד על כך דבר "את צודקת" 
👻
לא נכון, אתה דיברת על חתונהלחם מלא
כי אני נשוי ב"הנפשי תערוג
לכן אישתי היא האישה
כל עוד אתה לא נשוי אצלך זה לכל אישה 👻
יש 2 חורים בהסבר שלךלחם מלא
די שרוט גם נשוי, לכן את צודקת גם אמור לחול בהקשר שלו על אשתו.
דבר שני, הודעה שלך ראשונה בפוסט הזה ששיתפתי הזכרת אותה בהקשר של החתונה שלי ואפילו בהקשר של הילדים שלי העתידיים.
וואי תודה על זה. חשוב..פתחתי ניקק
השלב הבא זה להכנס לפורום היריון ולידהנפשי תערוג
ולצחוק על טפשת היריון?
אנחנו לא אובססיביים שתתחתן.
זה אתה האובססיבי שאתה דש ודן ומציף את זה תמיד.
לא חשבתי על זה, תודה על הרעיוןלחם מלא
סתם סתם 
תייג אותי שאתה עושה את זהנפשי תערוג
(הולך להכין פופקורן)
חלומות בלילהלחם מלא
אבל כבר הכנתי פופקורןנפשי תערוג
בתאיבוןלחם מלא
תודה ❤️נפשי תערוג
בכיף. הנה סרטון עם הסבר מדעילחם מלא
להגיד אתצודקת זה כל כך מורידשובי...
הדרך הנכונה לדבר לאשה זה לדבר באכפתיות מהלב, לדבר בשביל לדעת אותה להרגיש אותה, בשביל להתקרב.
לדבר איתה באמת, לרצות לדעת מה טוב לה, לדבר על הכל באהבה.
טיפ- לזרוק את הבדיחות האלה זה עושה ממש טוב לאהבה,
ובכלל כדאי לזרוק את הציניות ופשוט לפתוח את הלב.
^^^^הסטורי
החצים למעלה הם דרך מכובסת לכתוב:לחם מלא
את צודקת
זה דרך מכובסת לכתוב בפורוםהסטורי
שאני מסכים עם הניסוח, שהציג בצורה קצרה וממצה, דברים שלא הצלחתי לכתוב.
זה בדיוק הפוך מ'את צודקת' של הבדיחות המקובלות, שזו הדרך המכובסת של הגבר שרק רוצה שקט ומדמיין שיקנה אותו בחוסר התייחסות רצינית לאשתו להגיד - "האמת את מדברת שטויות, אבל אני לא באמת מוכן להתאמץ כדי שיהיה ביננו שיח מפרה, אז אני אסכים לכל דבר ובסוף אתפוצץ".
לא נכוןלחם מלא
כנראה שכרגיל מבחינתך התשובה הלגיטימית היחידה היא:הסטורי
"אתה צודק"...
אז מה אתה רוצה מהנשים?
(או מפורום נשואים...)
אתה לא מביןלחם מלא
שאני סתם מחפש לשגע אותך?
אכן משום מה אתה אובססיבי אליהסטורי
וכמו שאמרו חזל - הפוסל וכו'
לחם מלאאחרונה
אני מעדיף שלא תגיב לי אף פעם, אבל אם אתה מגיב לי, אני אוהב לקחת את זה בהומור ולהתחכם
מצאתי עוד משהו 
לחם מלא
😂😂סודית
המקובל הכי מוצלח
אשמח לעצה בשלום בית^קליק^
הימים עוברים וכאבים בתוכי העדיפו לנוח בסוף יום. אבל הכאב גדל והרגשות שבאו איתו המועקה, הפספוס, האכזבה כבר ממלאים לי את כל הלב עד שאין לי אוויר לנשום.
וה' זימן לי עצירה קצת מעבודה אז התחלתי לחשוב והכאב צף ומתגבר. אין לי תשובות לפלונטר שאני נמצאת בו ואקווה שהשיתוף יאיר בליבי.
אז כשהייתי בת 20 וקצת רציתי להקים בית משלי, לא הרגשתי בנוח בבית ילדותי. חיפשתי עצמאות. יום אחד הוא הגיע, מצאתי את הרוגע שחיפשתי. נהנתי מהתחושה של להסתובב ליד מישהו גברי. הרגשתי בעלת משמעות במיוחד שלא יצאתי הרבה עם גברים. היום אני יודעת להגיד שלא הייתי בשלה מספיק, לא הייתי מחוברת לעצמי.
הייתי בלחץ שכולן סביבי מתחתנות, פחדתי להשאר לבד ולחזור לבית הורי.
הסיבה שהתחתנתי היתה יותר מאהבה לעצמאות ולנירמול מאשר אהבה לבעלי. הרגשתי איזה התחלה של חיבור אליו אבל מרוב כל כך חששתי שמשהו יחבל ולא אתחתן שהעדפתי להזדרז לקדם את הקשר לחתונה. בקושי הכרתי אותו, הכרתי יותר את הדימיון הורוד שבניתי לעצמי.
הקשיים אחרי החתונה היו הרבה מעל זוג ממוצע, הרגשתי שזה מקח טעות, התחתנתי כי אהבתי שהוא עונה לי על הדימיון שהיה לי, והרבה מהדמיון נשאר בדימיון. דברים בסיסיים לא הכרתי עליו. דברים שהיו גורמים לי לבחור אחרת..
אז איפה אנחנו היום קצת פחות מעשור מהטעות של חיי?!
לא התקדמנו הרבה, הרבה ריבים, הרבה מועקה, חובות, בלי בית, קושי גדול להכנס להריון וילד מקסים אחד אחרי הרבה שנים של המתנה, לא נכנסתי לעבודה מסודרת כי הנפש שלי כל הזמן לא רגועה לא טוב לי ואני לא מצליחה למצוא תשובה.
כל השנים הלכתי למטפלות שאמרו לי להתחזק בלראות בו את הטוב. אבל רציתי לצעוק זה לא רק זה!! אני חיה עם אדם שכל בוקר מרגישה אותו עול על כתפי, הוא לא מאתגר אותי מבחינה שכלית, צריכה להסביר לו הרבה דברים, לא נמשכת אליו בכלל לא מזיז לי את הרגש להיות לידו מבחינתי מקווה זה רק עול ואנחנו בקושי ביחד. אני באתי ממקום עשיר והוא הפוך, אני חייה בצמצום מאז שהתחתנו כי הוא לא מצליח לפרנס אותי בהתאם לצרכים שלי. הוא גם לא עושה יותר מידי שזה ישתנה חוץ מלהגיד לי שאני גם צריכה לעזור בפרנסת הבית. מרגישה שגם אם הוא יתאמץ מאוד וישנה פה ושם דברים שמפריעים לי אני לעולם לא יאהב אותו כי הדברים המהותיים הם לא ברי שינוי, זה הבנאדם. זאת הרמה השכלית שלו, זאת הנטיה הגנטית שלו להשמין, זה הדפוסי התנהגות שלו לחשוב כמו עני וזה הגוף שאני לא נמשכת בכלל. מרגישה שהנוכחות שלו מכבה אותי!
יש לי 2 אפשרויות: להתגרש או להמשיך לחיות איתו.
אם אתגרש מי יודע עם מי אתחתן ומתי וכמה קושי יהיה לי לעבור את התקופה ליד ועם ילדה.
ואם אמשיך ככה לאן נגיע? שום שפע לא נפתח לנו בגלל ההקפדות האלו.
נגזר עלי לחיות עם אדם שאני לא אוהבת כי אסור להתגרש?? ואם לא אתחתן שוב? עדיף חיים כאלה מאשר להיות גרושה כל החיים.
אשמח לעצות טובות
קודם כל השאלה הגדולה היא: האם את רוצה?הסטורי
עבר עריכה על ידי הסטורי בתאריך ו' בתשרי תשפ"ד 12:51
כלומר, התחתנת בלי אהבה גדולה. חיפשת (לדברייך) דברים לא מדוייקים ובגללם התחתנת עם מישהו שענה על מה שחיפשת (שוב, לדברייך) אבל לא מצליח למלא את הצרכים הנפשיים והפיזיים שלך.
כנראה שבראיה מפוקחת - הוא באמת לא מסוגל לעמוד ברף הציפיות שלך. אם היית עם עיניים פקוחות, ע"פ דברייך - היית רואה זאת גם לפני החתונה.
האם אפשר להגיע לאהבה גדולה ולחיות בטוב בנתוני פתיחה הללו? כן, אפשר, בהחלט אפשר. זה ידרוש ממך עבודה, לא רק של 'לראות בו את הטוב', אלא של להשיל ממך את הציפיות הלא מציאותיות. יש על זה תגובה (/מאמר ארוך...) של המנהלת הדגולה @נגמרו לי השמות משתף:
האם אפשר להגיע לאהבה גדולה גם אחרי החתונה? - נשואים טריים
אבל קודם כל את צריכה לענות על השאלה הראשונה:
האם את בכלל רוצה?
תודה רבה על התיוג ועל הפירגון 🙏נגמרו לי השמות
תראיאחינועמית
קודם כל - באמת קשה להיות במקום הזה.
ללא ספק אם אין לך עורף משפחתי ואת מרגישה שאת חיה בצמצום, פיזי ורגשי, זה לא קל בכלל.
אמרת שהיית אצל מטפלות, אני חושבת שהמטרה של הטיפול היא לחזק אותך ואת הנפש שלך, לא ביחס אליו.
לא יודעת אצל מי היית, אולי את צריכה למצוא מטפלת מקצועית או מנוסה יותר.
בנוסף, אני חושבת שאם יש לך בכל זאת איזשהו רגש חיובי כלפיו (או היה בעבר), כדאי ללכת לייעוץ זוגי.
משיכה יכולה לכבות אם את לא מעריכה אותו ולא רואה בו שותף, חבר, כתף.
ובאותה מידה, אם התקשורת ביניכם תשתפר, יכול להיות שהמשיכה כן תתעורר.
אבל גם אם לא, ייעוץ זוגי טוב יעזור לכם כי לעולם ועד תהיו קשורים אחד לשני, כהורים לאותו ילד.
צריכה להיות תקשורת טובה ומכבדת, גם אם אין שם אהבה וגם אם תתגרשו.
לפני שתגידי שאין כסף, גם להתגרש עולה הרבה כסף.
את אומרת שהוא לא מצליח לפרנס אותך, וואלה אני מבינה את התפיסה שהגבר צריך לפרנס, אבל כמו שאת מקבלת את עצמך "אני לא מצליחה להתמיד בעבודה כי הנפש שלי לא רגועה" אני מניחה שאפשר לאמץ נקודת מבט דומה כלפיו, אף אדם לא רוצה להיות עני, אבל יכול להיות שהוא חושב שאין אופציה אחרת, שהוא לא יכול להרוויח יותר, שממילא הוא לא יצליח לרצות אותך, אולי סדר העדיפויות שלו שונה, אולי כל מיני דברים...
וגם את יכולה, כמו שאת מצפה ממנו לתפוס יוזמה, לראות מה את יכולה לעשות כדי לעזור לעצמך, בסופו של דבר אנחנו יכולים להשפיע על הזולת במידה זו או אחרת, אבל לשנות אנחנו יכולים לשנות רק את עצמנו.
ותזכרי שתמיד יש עוד אפשרויות, מעבר למה שאת חושבת. בכל התחומים.
תודה על העצות הטובות^קליק^
אני חושבתאחת פשוטה
שגירושין זאת בחירה מושכלת למי שאומר- עדיף לי לחיות לבד כל חיי מאשר להמשיך בסבל של הזוגיות שלי.
אבל את אומרת הפוך.
יכול להיות שאת בעמדה נפשית של עליונות מסוימת עליו והוא מרגיש את זה?
את צריכה להיות סופר כנה כדי לענות על השאלה הזו. (לא חייבת לי תשובות כמובן)
היתה אהבה בעבר? או שהחיבה הקטנטנה מלםני החתונה לעולם לא התחזקה?
בלי אהבה ומשיכה (בכלל, ושגם לא היתה בעבר) קשה מאוד לחיות ביחד וטיפולים למניהם לא תמיד עוזרים.
אבל שאר הדברים האחרים שפירטת בהחלט נשמעיים ברי טיפול, אם בעבודה זוגית ואם בעבודה אישית.
חתימה טובה בעז"ה.
המצב הנתוןהעני ממעש
לדעתי יש בסיס לעבודה
וזה משהו שאת לא מוכנה - אולי בצדק - לתת לאסימון ליפול, בכיוון שהטיפול הולך ?
המצב לא קטסטרופה. אבל אם אכן אינך מוכנה להשלים עם xyz, זה קשה לייצב.
הצלחה רבה
את טועה, יש לך 3 אפשרויות:אין לי הסבר
1. להתגרש
2. להישאר במציאות הנוכחית
3. להחליט שאת מוכנה לראות את בעלך באור אחר
וזו בחירה שלך.
את רוצה בכלל לנסות לראות בו משהו אחר? את מוכנה להילחם על הזוגיות שלך?
איך אפשר שיהיה לי מוטיבציה^קליק^
לעבוד על הזוגיות?? מרגישה שאין מב שמניע אותי להשקיע.. באיזה שהוא שלב אחרי כמה שנים של ציפיות אמיתיות ואכזבות כואבות כבר הפסקתי להאמין שמשהו ישתנה.
כתבתי את זה באמת אחרי שניסיתי הכל לפני..
אני חושבת שאת צריכה לצאת לעבודדיאט ספרייט
זה גם יעזור בכלכלת הבית
וגם אם תחליטי להתגרש יהיה לך כסף משל עצמך
גם יאוורר אותך להכיר אנשים חדשים, לפגוש, לצאת החוצה
וגם יהיה לך פחות זמן לחשוב על מה לא טוב
זה מה ששיעמום ובטלה גורמים.
לגבי גירושין,
בסוף הוא האבא של הילד שלך,
גם אם תמצאי גבר אחר,
ואת תמצאי כולן מוצאות,
הוא היחיד שהוא האבא של הילד שלך.
אם הוא נשא חן בעינייך פעם,
והוא איננו גבר רע-
משפיל,
אלים
או קנאי
אולי ישא חן בעינייך שוב בעתיד,
אם תנסי להתסכל עליו בעיניים טובות ולדון אותו לכף זכות.
בהצלחה
Hi יש מצב שאת חייה על הבן אדם הזהאדם פרו+
שכל יום משקיע שעות בשביל שיהיה לך מה לאכול
ואיפה לגור, ואת יושבת גולשת בפלאפון שהוא קנה לך, ומשתפת אותנו בעוד חסרון שמצאת בו,תוך כדי שהוא במרוץ תפילה עבודה ילדים למוסדות ולהחזיר
והוא נראה קצת מקומט במהלך המרוץ?
פחות חיה עליו^קליק^
תמיד עבדתי והתנהלתי בצורה חסכנית על חשבון הצרכים שלי בניגוד להתנהלות בזבזנית שלו ורוב הזמן אני עם הילד ואחראית על תחזוקת הבית והבישולים (כשעבדתי עשיתי את זה במקביל). הדבר האחרון שאני זה פרזיטית.. ספציפית בחודש האחרון אני בין עבודות.. בעיניי יש צורך לאשה להרגיש שהגבר שלה מפרנס אותה אז לא מרגישה שאשה שדורשת שבעלה ימלא לה את צרכיה זה בעיה..
המצב שלך נשמע בר תיקון לחלוטיןSeven
לא ציינת כאן שום מצב קצה או נורה אדומה
אז כמה דברים ומקווה שייכנס לך ללב מה שנכון עבורך
דבר ראשון גבר צריך לפרנס במידה והוא לא מצליח ברווח אז?? את עציץ? לא צאי לעבוד גם אתם שותפים מלאים לחיים האלה את לא יכולה להפיל עליו את החוסר יציבות שלל התיסכולים המצב הכלכלי הכל...תקחי אחריות על החיים שלך! את בנאדם בפני עצמך את אחראית לאושר של עצמך תחפשי לך עבודה טובה שתאהבי לקום אליה תרשמי לחוג שאת אוהבת תטפחי את עצמך(מה שעושה לך טוב מה שלי עושה טוב זה לק מקלחת טובה כושר גבוהה נותת את זה כעצות למינוף התחושה האישית)
זה מהצד שלך
מהצד שלו אם לא תאמיני בו מי יאמין בו?? את אישתו את יכולה להרים אותו הכי גבוה שתרצי רק את צריכה חהאמין בו להאמין שהוא יכול לפרנס בכבוד להעריך על מה שהוא כן מביא לראות תנקודות הטובות שבו לא הבנתי למה פאקטור של כסף תופס אצלך מקום שמראה שהוא לא יוצלח הוא גם לא חייב להיות גאון זה שאת חכמה זה מהמם אבל אנחנו חא מתחתנים עם עצמנו
אני מבינה שבאת ממשפחה עשירה וקשה לך הצימצום
אני ובעלי זה ההיפך בעלי בא ממשפחה מאוד עשירה (ואם נגדיר את זה נכון בין העשירות בארץ) אני באתי ממשפחה ממש ממוצעת אפילו בעבר הייתנ מינוס ממוצע שהתחתנו המצב הכלכלי שלנו היה נוראי!!! ולסיום סיומת בעלי נפצע והגענו לפת לחם ממש לקחנו הלוואה כדי לשלם שכירות יצאתי לעבוד בערבים כגי לפרנס ולשלם תהלוואות אבל לרגע לא הפסקתי להגיד לבעלי שנקום מזה! שהוא ייצא מהפלונטר שנכנס אליו ובאמת ב"ה ככה היה היום ב"ה אנחנו במצב כלכלי שונה לגמריי! 2 רכבים ואני מחכה בימים הקרובים לקבל את הרכב החדש מהחברה שתמיד רציתי (זה היה חלום שלי כל החיים )
ואיך הגענו לזה קודם כל סייעתא דשמיא! ואחכ נוסיף לזה שהאמנתי בבעלי לכל אורך הדרך שהוא לא הצליח לפרנס יצאתי לעבוד ושראיתי שעדיין הוא לא מצליח עברנו עיר לעיר אחרת שחשבתי שיהיה לו בה יותר טוב הוא באמת התברג בעבודה ואחכ שלא אישרו לו העלאה כתבתי לו קוח ועזרתי לו להתקדם לעוד עבודה שהוא מקבל בה כפול 2בשכר ובתנאים! את חכמה נכון? תשתמשי בחוכמה שלך לקדם את בעלך לעזור בו לתמוך בו להאמין בו לתת לו עצות לחיים
בוא אבא של הילד שלך מה תפסידי מזה?? רק תרוויחי גבר שתרגישי שהוא גברי שאת שווה לידו את יכולה להגשים לעצמך את כל החלומות!
חיי נישואים בלי בעיות לא קיימים
אני באמת מאחלת לך בהצלחה וסליחה אם היה נשמע חותך באמת שהרגשתי צורך לפתוח טיפה נקודה חדשה מאחלת לכם רק טוב באמת!
תודה על הישירות^קליק^
בהתחלה זה היה לי חותך מידי אבל אז אמרתי לעצמי שאני רוצה לשמוע אמת גם אם זה לא עטוף בעטיפות יפות
וואו מדהימהשירה לב
נשמע מבין המילים שיש כאן מורכבות גדולהנגמרו לי השמות
שיש כאן עומקים גדולים
עומקים גדולים אישיים, עומקים גדולים זוגיים
שרב הנסתר על הגלוי
ובמצב כזה עצות בפורום לא יוכלו לעולם להיות מספיקות ומספקות, ולעיתים אף להיות בכיוון השני חלילה כיוון שלא מכירים ולא רואים את כל התמונה כולה.
המצב שלך ייחודי
מה שאת עוברת זה חיים שלמים
החיים שלך
ונשמע מבין המילים שאת כואבת מאוד מאוד מאוד
שיש המון תסכולים ואכזבות מהעבר שעוד הולכים איתך ומכבידים על הלב ועל הנשמה עד שבאמת כבר קשה לנשום כמו שאמרת שאין אוויר לנשום.
זה נשמע מאוד כואב, מאוד קשה, מאוד סוגר וחונק
וחיבוק גדול גדול גדול לך יקרה על כל זה ❤❤❤
אני באמת לא בטוחה שיש לי מילים חכמות לומר, גם בגלל מה שתיארתי בהתחלה ואני באמת חושבת שנכון לבחון לעומק את כל הדברים ואת כל החיים ואת כל התמונה בעולם האמיתי.
וגם שם כתבת שהיית בטיפול וצריך לבחון מה היה בטיפול, מה חווית, מה נאמר, האם את יכולה לחזור למטפלת שלך, האם הרגשת התקדמות,
יכול להיות שהכיוון הוא התמקדות בך אישית, בחיזוק וטיפול אישי ומתן מענה ומרגוע לכל הכאבים ולכל הבילבול ולכל המתחולל בקרבך כבר תקופה ארוכה מאוד (ועוד מבית ההורים כפי שציינת שרצית לברוח משם, כמובן שזה גם שייך, לא רק בכלל בכלל, אבל גם.)
נשמע גם שמה שמאוד חשוב שיהיה אצלך זה מימד *הבחירה*
שתרגישי, ממש ממש בפנים, שאת בוחרת.
או בוחרת להיפרד מבעלך
או בוחרת להישאר עם בעלך
והמימד הזה של הבחירה ממש הכרחי.
הבחירה הופכת אותנו ומבדילה אותנו משאר בעלי החיים
היא היא גילוי הנשמה, החלק אלו-ק ממעל שלנו
הידיעה שאת בחרת בחיים שלך,
שאת בוחרת בחיים שלך,
שאת מנהלת את החיים שלך,
שלא מחליטים עבורך,
שלא "נקלעת לסיטואציה"
שאת לא נמצאית מתוך כורח, אילוץ, חוסר בחירה -
אלא נמצאת מתוך חוזק פנימי עמוק
מתוך בחירה שלמה
מתוך אוטונומיה ושליטה שלמה על חייך.
נשמע גם מאוד חשוב שיהיה אצלך מימד של *סגירה*
סגירה לבחירה של אז, בו, כאשר החלטת להתחתן איתו
סגירה לבחירה שלך היום.
נשמע שאת לא שם ולא שם,
הלב חבול ומבולבל ומפוחד, נע ונד, עם המון ספקות, עם המון חששות,
עם המון כאב והמון קצוות פתוחים ולא סגורים.
והמצב הזה יכול באמת להיות בלתי נסבל עבור כל בר אנוש.
לא סתם נאמר שעמלק הוא הספק.
ומציאת מקום ושלווה ללב שלך, לרוגע שלך,
זה שאותו כ"כ חיפשת עוד לפני שהתחתנת,
אותו הרוגע שראית בבעלך אז ובשהות עימו
אותו הרוגע כ"כ כ"כ יקר עבורך ונצרך גם כאן.
להיות בשלווה
להיות בשלום
קודם כל עם *עצמך*
עם הבחירות שלך
עם מי שהיית
עם מי שאת היום
עם מה שבחרת אז
עם מה שאת בוחרת היום
האם יכול להיות מצב שגירושין הם נכונים?
כן.
ביהדות זו לו חתונה קתולית וגירושין קיימים תמיד, גם אם הם כואבים ולא פשוטים.
האם את חייבת ומחויבת ועם אין ברירה להישאר נשואה לבעלך אם את סובלת?
לא.
את כותבת שאת מרגישה שבעלך הוא עול על כתפך
את כותבת שהוא לא מאתגר אותך מבחינה שכלית, וכנראה שזה משמעותי עבורך
את כותבת שאת לא נמשכת אליו בכלל
שאת צריכה להסביר לו הרבה דברים
שקירבה פיזית אליו היא עול עבורך ואת בכלל לא רוצה בקירבתו
והכי הכי -
כתבת שאת: "מרגישה שגם אם הוא יתאמץ *מאוד*
וישנה פה ושם דברים שמפריעים לי
אני *לעולם לא יאהב אותו* (!)
כי הדברים המהותיים הם לא ברי שינוי, זה הבנאדם.
זאת הרמה השכלית שלו,
זאת הנטיה הגנטית שלו להשמין,
זה הדפוסי התנהגות שלו לחשוב כמו עני
וזה הגוף
שאני לא נמשכת בכלל.
מרגישה שהנוכחות שלו מכבה אותי!"
יקרה, זה הרבה מאוד דברים מאוד משמעותיים.
את בעצם כותבת שאת לא רוצה בו, בכלל
ושאפילו אם ישתנה את לעולם לא תרצי בו.
- ושוב מסייגת ואומרת שרק רק רק ליבון עמוק ומקיף של כל החיים וכל התמונה כולה נכון כאן ומאוד יכול להיות שההבנה כאן חלקית או אפילו מוטעית לחלוטין לכן אל תקחי דבר ממה שכתבתי או בכלל בפורום כאקסיומה. זה חשוב מאוד. עבורך, בשבילך ולמענך.
בסיפא של דברייך כתבת שנגזר עלייך לחיות עם אדם שאת לא אוהבת כי אסור להתגרש.
אז קודם כל מותר להתגרש.
ואפילו יש מקרים (שוב, לא יודעת ולא מכירה כלל כדי לומר עליכם) שבהם הגירושין הן המעשה הנכון והטוב ביותר לכל הנפשות הפועלות.
ויש גם מקרים שלא.
לכן כ"כ חשוב לבחון זאת לעומק ובצורה מסודרת. רק בעולם האמיתי.
כתבת גם שאת מעדיפה את החיים האלה שלך עכשיו מאשר להיות גרושה.
זו גם אמירה. שצריך לבחון כמובן בינך לבין עצמך.
וזו גם בחירה.
אם את לא מעדיפה לחיות לבד כל חייך מאשר איתו - אולי ההחלטה היא להישאר ולנסות למקסם את הטוב ביותר שניתן.
אם את מרגישה שעדיף הלבד על הביחד, ששום דבר לא עוזר, גם לאחר ניסיונות של עזרה מקצועית *נכונה ומותאמת לכם*, אז גירושין יכולים להיות הפתרון.
אם את מרגישה שאת לא רוצה בו, ולעולם לא תרצי בו - צריך לחשוב ולבחון את העניין של להיות גרושה עבורך, כי גם בחירה בחיים של סבל ואומללות חלילה הם לא חיים.
לא לבחור ברע, לבחור בטוב, לבחור בחיים.
כלומר לא לבחור להישאר ברע
ולא לבחור להיפרד ברע
אלא לבחון האם ניתן להישאר יחד בטוב?
ואם לא - לבחון כיצד ניתן להיפרד בטוב.
לסיכום צריך לבחון היטב היטב שוב את הבחירה כאמור
את הרצון שלך
מהו הרצון שלך?
מהו הרצון של בעלך?
בלי הרצון הזה להיות יחד, אפשר לעשות גם מיליון תהליכים אבל הם יהיו פול גז בניוטרל.
יש עוד הרבה לכתוב ולהעמיק, אבל ללא היכרות מעמיקה לא חושבת שיהיה טעם מעבר
לכן שולחת לך שוב חיבוק וחיזוק גדול ותפילה מכל הלב שהקב"ה ישלח לך בהירות שלמה, רוגע שכה יקר עבורך, בחירה שלמה בחיים,
בשורות טובות ואור גדול וגלוי בחסד וברחמים 🙏🌹
וואו איזו השקעה^קליק^
ממש מרגיש שלגמרי נכנסת לנעליים שלי והרגשת אותי.. תודה!!
אכן הבחירה כאן היא הנקודה המשמעותית.. כתבת שאני צריכה לשאול את עצמי מה אני רוצה.. מרגישה כל כך הרבה שנים חייה במיינד של מה אני צריכה שאני כבר לא יודעת אם מה שאני רוצה זה באמת אמיתי או שזה כי ה"צריכה" משתלט עלי
מישהי פעם אמרה ליאחינועמית
להוציא את ה"חמ"ץ" - להפסיק להגיד חייבת/מוכרחה/צריכה.
לשנות את המילים שאני משתמשת בהן, ואז אצליח לדייק את הרצון שלי.
ממליצה לך לנסות את זה לשבוע שבועיים, תגלי שהשינוי הקטן הזה יכול לחדד ולהאיר הרבה דברים...
איזה יופי של עצה נגמרו לי השמות
כמה פשוט ככה נכון.
(על אף שזה לא באמת "פשוט" לביצוע בפועל אבל בהחלט בהחלט בר השגה)
טוב מאוד שאת מבחינה בזהנגמרו לי השמות
וב"ה המודעות וזיהוי הנקודות שצריכות עוד בירור / לימוד / העמקה היא כבר חלק נכבד מהדרך!
מציעה לברר גם את הנקודה הזו עליה דיברת מול איש מקצוע ולהגיע למצב שאת יודעת מה את רוצה בלי ששום דבר ישתלט עלייך, אלא שאת תשלטי ותנהלי את הסיטואציה ואת כל חייך.
ב"הצלחה רבה רבה והמון סיעתא דשמיא 🙏❤
כתבת מאוד נכון ויפהאחינועמית
תודה רבה יקרהנגמרו לי השמות
לדעתי הקטנהזוזיק העכבר
זה מאד נכון - שהעיקר עבור השואלת הוא להיות במקום של בחירה
גם אני הייתי בחיים לפני כמה שנים במקום של קונפליקט שהיה לי מאד קשה איתו. לקח לי תקופה ארוכה, אבל בסוף הפנמתי שזו הסיטואציה ועכשיו אני צריך לבחור מה אני רוצה בתוך המצב הקיים..
בחרתי בסוג של פשרה - אבל זה לא היה ממקום מתפשר אלא ממקום בוחר - שבמצב הספציפי עם כל צדדיו - זה באמת מה שאני רוצה.
אחרי שהייתי שם, היה לי הרבה יותר כח להשפיע וגם לשנות חלק מהסיטואציה לטובה - כבר לא הייתי קורבן של נסיבות אלא אדם שחי את החיים שהוא רוצה ומתמודד כמו כולם עם קשיים.
ועוד מילה טובה לנגמרו לי השמות - אני מרגיש שהעצות הטובות שלך לא מגיעות משכל מבריק אלא מיכולת להיות בעין טובה ולראות את האדם ששואל עם חמלה ורצון אמיתי להבין אותו ולעזור.
ישר כוח גדולנגמרו לי השמות
על הדרך שעברת, עברתם
שתזכו ב"ה לראות שפע ברכה ואור גלוי 🙏
ותודה רבה על המילים הטובות והמרגשות 🙏
שולחת חיבוקתהילה 3>
מה שאת מספרת נשמע כל כך כואב❤️
הרבה סבל והרבה מורכבות והרבה קושי ואכזבות ותסכול..
כתבת בסוף שהאפשרויות הן בגדול לחיות בצער ותסכול עם נישואים מאכזבים, או להתגרש.
רוצה להציע לך לבדוק עוד דרך.
דבר ראשון בינך לבין עצמך-
כתבת על עצמך שאת במצב רגשי מורכב, לא רגועה ולא נינוחה וכו'.
יכול להיות שגם המצב הזוגי משפיע על המצב,
יכול להיות שיש עניינים נוספים לפניו ומתחתיו,
אבל נשמע שיש כאן משהו שצריך טיפול ואיזון, והגם שהיית בטיפולים כנראה עוד יש לאן להתקדם❤️
מכאן נעבור לנושא הזוגי.
באופן די מיידי וטבעי הנטיה שלנו כשמשהו לא תקין קורה
הוא להתבונן יותר כלפי חוץ ולמצוא את האשמים,
ובאמת מבחינה עובדתית לא פעם זה באמת נכון.
אבל זוגיות היא דינמיקה, שבה כל אחד תופס לו איזשהי עמדה,
ומגיב בלי להיות מודע לשדרים שהוא מרגיש,
ומשדר בלי להיות מודע דברים שהצד השני מרגיש.
לדוגמא, אם את כשהתחתנת הרגשת פתאום אכזבה מול בעלך או מול עצמך,
התחושה והחוויה הזאת נקלטה אצלו, והוא הגיב אליה גם בלי לרצות.
אולי בכעס, אולי בהתרחקות, אולי בהסתגרות, אולי בחוסר השקעה
ואת התגובה הזאת את קלטת, שוב לא בהכרח במודע,
והתחלת להיות מתוסכלת יותר ולהרגיש בדידות וכן הלאה זה הלך והצטבר.
מעבר לזה, אנחנו בוחרים בלי מודע מישהו שיכול לענות על הצורך הרגשי שלך,
נניח רוגע ובטחון ועצמאות, אבל באותה מידה גם יכול לחזור על אותם דברים שהכאיבו לך בילדות.
וכשדינמיקה זוגית מסתובבת במעגל השלילי, פצע מפעיל פצע,
והתחושות השליליות מצטברות.
אבל בדיוק באותה מידה, דינמיקה יכולה להסתובב לכיוון החיובי,
וליצור ריפוי וחיזוק וקרבה שיובילו לעוד ועוד כאלה.
אין אשמים בכך שהדינמיקה הזוגית הגיעה למצב הזה,
אבל בהחלט כל אחד מכם ונוד יותר שניכם יחיכולים אם אתם רוצים לבחור לסובב אותה לכיוון הנכון ולהפוך אותה לקרובה ומרפאת.
זהדורש אומץ
זה דורש למידה
זה דורש לוותר על הקורבנות
זה לא תמיד הכי קל בעולם,
אבל זה בוודאי הרבה יותר קל והרבה יותר מתגמל מהאופציות האחרות שהעלית❤️
ואם תחליטי שנכון לך, אולי כדאי לנסות גם את הדרך השלישית הזאת בתקווה שהיא תוביל אותך למה שאת כל כך רוצה...
מדהימה אתנגמרו לי השמות
תודה יקרה❤️תהילה 3>
ההודעה שלך כל כך מזכירה לי את אשתי...multiplexer
אז אני מרשה לעצמי להגיב בתור בעל שנמצא במקום דומה.
במשך שנים נחרדתי מהאפשרות של חיים במערכת יחסים זוגית שבה ההרגל והנוחות גוברים על האהבה והרגשות הדדיים, חשבתי שיש לי עקרון ואגן עליו עד הסוף.
עד שהמציאות טפחה על פני עם סדר עדיפויות שונה.
כשאנחנו התחתנו הייתי סגור על זה שבחרתי באישה חכמה ואינטילגנטית עם שיקול דעת בריא, חרף גילנו הצעיר דאז. האמנתי שאחרי ההיכרות המעמיקה שהייתה בינינו, אין מצב שיום אחד היא תתעורר ותנסה להבין איפה הראש שלה היה כשהסכימה להתחתן איתי.
לצערי זה קרה.
אז בהתחלה התעלמתי והתכחשתי, עד שזה הפך לבלתי אפשרי. אז החלטנו לתת לזה צאנס כי אנחנו זוג צעיר. ועוד צאנס כי יש לנו ילדים קטנים. ועוד צאנס...
עכשיו אנחנו מתקרבים לעשור השני ביחד כשאנחנו הורים למתבגרים שיהיו בריאים.
אפשר להגיד שהניסיונות לטפל בזה עזרו לנו רק לשרוד ביחד. פחות לשפר את המצב.
עם הזמן הבנתי שגם אני אגואיסט (בנוסף לכל). לא מתאים לי להודות שכשלתי וכנראה שיש כאן בעיית התאמה קרדינלית. אני גם לא מוכן לשחרר אותה מיוזמתי, כי למה שאחליף מצוקה אחת באחרת? למה שאעניש את עצמי בגלל שאשתי לא הייתה מספיק בררנית בזמנו?
הרי אלה גם החיים שלה והבחירות שלה!
יחסי אישות זה כבר עניין מורכב, אני מבין שאשתי לא נמשכת, לא נהנית מזה ולא ממש מצליחה להיות איתי כשאנחנו ביחד. הבהרתי לה שאני מוכן ורוצה להתחשב בה ללכת לקראתה, אבל לא לוותר לגמרי ולהתנזר, כי זה כבר קו אדום מבחינתי. לבחירתה ושיקולה.
אחרי שהתרגלתי לסטטוס קוו הקורקטי הזה, אני חושב שאפשר להמשיך ככה עד 120 או עד שאשתי תקבל אומץ ותדרוש שינוי.
אם זה יקרה, אני אשמח לדבר איתה בארבע עיניים כדי להגיע להבנות והסכמות משותפות.
אוף^קליק^
כואב לי לשמוע על המצב בינכם.. זה קשה להיות במצב פסיבי.. באמת כואב לי על בעלי! מבחינתו כל מריבה זה איזה בור קטן של זוגיות רגילה שנעבור את זה כי יש הרבה דברים טובים.. מבחינתי כל מריבה מערערת אותי שוב ונותנת לי הוכחה למה עשיתי טעות, כי הבסיס לא קיים..
באמת השאלה המדויקת היא מה ה' מצפה שנעשה כי הרי יש עניין להתחתן צעירים ובדכ אנשים משתנים המון. לא הכרתי את עצמי באמת בגיל 22.. והחיים מתרחשים ולאט לאט אתה מתחיל להרגיש ניכור לאדם שאתה חי איתו כי אין בכם התאמה, השפה היא לא אותו שפה, תחומי העניין שונים לגמרי, יש חוסר עניין להיות ליד בן הזוג.. וזה לא הוגן לצד השני שפתאום זה נופל עליו אבל גם איך אפשר לגרור חיים שלמים בתחושת פספוס ומועקה..
נדמה לי שבעלך מודע לרגשות שלך יותר ממה שאת חושבתmultiplexer
הוא פשוט מעדיף להגיב לסיטואציה בינכם באופן הכי טוב ונוח עבורו, כי כנראה שבינתיים הוא מסרב להתייאש מהחיים איתך. יש גברים שמצב כזה יכול לגרום להם להיפגע עד עמקי נשמתם ולעזוב בטריקת דלת עם כל מה שכרוך בכך. אבל ישנם גם גברים כמונו שמעדיפים לא להקדים את המאוחר, אלא למצות את הטוב הקיים כל עוד הוא ישנו ושהצד השני ישבור את הראש עם הדילמות שלו. אולי בהמשך גם הוא יתחיל להרגיש כמוך - כלפייך ואז היחסים בינכם באמת יתערערו. יכול להיות שהוא יעדיף להמשיך איתך כמו שאת, בגלל שאת מספיק טובה עבורו במצבך הנוכחי.
אני למשל, אני חי במצב הפסיבי שלי מתוך בחירה. כבר חווינו משברים עם מחשבות על פרידה. המסקנה היא שבסוף בסוף צריך להיות מחוברים למציאות עם הטוב והרע שבה.
הקו המנחה אותי הוא שחיי הזוגיות שלי עדיפים בהרבה על פני חיים לבד, כי ב"ה טוב לי בנישואין האלה ובמשפחה שהקמנו. במצב כזה אין לי אשליות שבחוץ מחכות לי הזדמנויות טובות יותר.
כמו שבחרתי להתחתן בלי שאף אחד כפה עלי את זה, אני בוחר במודע לחיות עם אשתי. אני סומך עליה שגם היא עושה גם את החשבון שלה לכאן ולשם כמוני.
העובדה שאשתי בוחרת לחיות איתי כל השנים האלה מהווה הוכחה מבחינתי שהיא באמת לא צריכה יותר ממה שאני מסוגל להיות עבורה בתור בעל.
אני גם לא מאמין שהיא הייתה מוכנה למסור את הנפש (והגוף) במיטה אם היא הייתה מרגישה שזה רק מועך אותה ולא נותן לה כלום מעבר (על הצורך לטבול ויתרנו בלב כבד לפני שנים כי זה באמת היה יותר מדי בשבילה).
אפילו אם היא חשה פספוס ומועקה, עדיין, החיים שלנו עם מה שהשגנו יותר ופחות, הם גם תוצר של הבחירות שלה. וידוע שלא לבחור זו גם בחירה.
אתם חיים בלי אהבה כלל?שוקולד פרה.
כמה ישיר שזה נשמע, שווה לענות על זה בכנות.
כשתסתכל אחורה על החיים שלך בגיל 80, תגיד- אהבתי את החיים שלי. שמחתי בהם. אני שמח בבחירות שלי.
או- חבל שאלו היו החיים שחייתי. את השנים היפות ומלאות הכוחות שלי, בזבזתי מתוך חוסר אמונה שיהיה לי טוב אמיתי.
אני כן חושבת שגם אם יש ילדים- לא לחיות בגיל 40 כמו בגיל 90.
עדיין אפשר לחיות חיים עשירים וטובים, מבלי לחשוב בייאוש שכלו כל הקיצים ואין אפשרות לשינוי.
ההודעה שלך ממש היתה כואבת לקריאה.
זה נשמע כמו השלמה עם מרירות קבועה שאין לה מרפא.
היית רוצה שילדיך יחיו כך את חייהם...?
או שהיית מעדיף שלא יוותרו על אושרם?
שאלה טובה וחשובה והתשובה עליה מורכבתmultiplexerאחרונה
נתחיל מלמטה: אין אדישות הדדית. אכפת לנו זה מזו, יש כבוד והערכה הדדיים יש רצון להעניק בלי תמורה ויש גם חיבה.
נכון שביומיום האהבה הזו לא מופיעה במיטבה כי היא מוקפת מחסומים רגשיים, אבל אנחנו בכל זאת מצליחים לראות זה את זו מבעד לאותם מחסומים.
אני לא מרגיש ייאוש מהחיים חלילה. אני ממש בעד שיפורים והתקדמויות, כולל עזרה מקצועית מתי שצריך.
ככה הגעתי למסקנה שבחיי הנישואים האלה יש גם הרבה אור טוב ואני לא צריך להחליף אישה ולבחור בין המשפחה שהקמתי או חיים מאושרים.
אלה בחירות שעשיתי דווקא מתוך מחשבה על העתיד ואני חלילה לא חושב שאני מתבזבז ככה..
למה עודף צריכת מים בחשבון?רועישםטוב
שלום,
קיבלתי בחודשיים האחרונים 12 קוב יותר ממה שאני רגיל לראות (בדקתי שנתיים אחורה) ומבחינתי לא השתנה משהו בהרגלי צריכה ואני לא רואה נזילה.
איך זה יכול להיות?
תזמין אינסטלטורהסטורי
בהחלט יכולה להיות נזילה שאינך רואה.
לא רואה בעין? תסתכל בשעון אם יש נזילהפה לקצת
נראה לי ששם אפשר לראות
צריכה רגילה או צריכה משותפת?נפשי תערוג
דבר ראשון - בדיקה יומיתזמנילעזר
תצלם כל ערב את המונה ובדוק אם הוא מטפס יותר מאשר החלק היומי שהייתם רגילים אליו (בד"כ זה תקופת חיוב דו חודשית, אז קח את החיוב ברגיל ותחלק ב-60).
אם זה חיוב גדול יותר מ- 3 ימים רצופים, תזמין אינסטלטור
קח תזמוןהעני ממעשאחרונה
שאמור לעמוד השעון, ותראה אם אכן כך
כלומר, ברזים סגורים, לחכות מעט לאחר הדחה, וכו
הגיע הזמן לנפץ את המיתוס המפגר הזהלחם מלא
שבו אנשים מקשרים בין אדם רווק לעבודה או ההשכלה הלא מספקת שלו, או לדעות קדומות כביכול כלפי המין השני.
כאילו יש רף אינטלקטואלי או מוסרי (בעיקר בנוגע לגישה כלפי המין השני) שמי שנמצא מתחתיו מזדקן רווק ומי שמעליו נשוי באושר וחייו מאושרים.
פגשתי במעדנייה בשופרסל ועוד כמה סופרים אנשים שמתפרנסים מפריסה של גבינות ופסטרמות, ולא כעבודה זמנית, ויש להם ילדים.
אותו דבר לגבי מי שעובדים במשלוחים בגיל 30+ ולפעמים גם 50+.
אני מכיר מהקהילה של הרווקים של גב"ש כמה הייטקיסטים ורואי חשבון, עוד כמה פסיכולוגים שאחד חוקר בתחום ועובד בתל השומר, עורך פטנטים, מורה לפיזקה ורופאה.
אני היחיד שם שעובד כשליח על אופניים (למרות הנסיון העלוב של ההורים שלי ושל חברי הפורום הזה לנסות לקשר אחד לשני, מצטער)
אני מכיר גם כמה נשואים שטוענים שאסור לנשים לנהוג ומקומם במטבח.
ואפשר למצוא דוגמאות טובות וקיצוניות, מי מאיתנו לא מכיר מהחדשות את הסיפורים על הנשים שחיו עשרות שנים עם גבר מכה.
מי שלא מתחתן, זה כי לא מצא מישהו שלא מתאים לו. זהו.
גילוי נאות: ראיתי לנכון לכתוב את זה לפני שתפגשו קרובי משפחה בחגים ותתנדבו לגלות להם למה הם לא מתחתנים.
האמת לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד.בסדר גמור
בייניש?בוריס
זה ממש נשמע הוא..Seven
אתם צריכים לקבל פרס נובללחם מלא
תנחשו איזה ניק פתח אותי בתור פצלש - צעירים מעל עשרים
הצלחתם לחשוף פצלש שלי, יותר משלוש שנים לאחר שחשפתי אותו בפומבי מיוזמתי.
דווקא בא לי בטוב הכסף. מי מחלק?בוריס
ברור לא ? 🙂אור123456
אולי אתה מחפש מעבר למה שאתה משדר?אור123456
או שאולי אני פשוט לא מחפש אף פעם?לחם מלא
הדייט האחרון שלי היה לפני 4 שנים...
ונא לא לפתוח את העניין למה הרבה שנים לא יצאתי לפגישה עם אף אחת.
המטרה של הפוסט הוא שאנשים יפסיקו לנתח אחרים כי הם לא יכולים לראות את התמונה המלאה.
בזכות ההודעה עם ההשערה שלך, קיבלנו עוד דוגמא.
אין מיתוס כזהoo
יש רווקים בעבודות שונות ובמנות משכל שונות
מה שאת מבינה, הרבה אנשים לא מביניםלחם מלא
מאיפה הבאת את זה?מישהי 1
אני מכירה את המשוואה ההפוכה-אתם כאלה מוצלחים מושלמים משכילים שאף אחת לא תתאים לכם והרף גבוה מידי
כמובן שלא מסכימה עם זה
צודקת..אור123456
מאיפה הבאתי את זה?לחם מלא
אני כל הזמן שומע אנשים תוהים על אדם איך הוא הצליח בחיים עם ההשכלה והתעסוקה שלו (על גברים ונשים כאחד) ובכל זאת הוא לא מתחתן.
אני שומע את זה בכל מקום, החל מהפודקאסטים של כאן 11 וכל ערוץ אחר, חברים מכל מיני מקומות, משפחה והקהילה של הרווקים בגב"ש.
לא יודעת לגבי המיתוסLia
אבל העיקר שלא יפסיקו להיות שליחים בארץ, אחרת לא יודעת איך אני אחיה בלי להזמין וולט ואת כל עשרות ההזמנות שלי
לא חייב להיות רווק כדי להיות שליחנפשי תערוגאחרונה
יש גם שליחים שהם גרושים
המדריך המלא לאירוח הרווק המבוגר בחגלחם מלא
אל תעשה:
כל נסיון להעלות את המוטיבציה לחיי נישואין מיותר ומעיק.
נא להימנע מצעדים שנעשים מתוך כוונה זו כגון: העלאת הנושא לשיח באופן אובססיבי, דיבורים יפים על השכינה והנפש התאומה ועל החצי השני שרק יושב ומחכה, או על חיי הנישואין שהם אושר גדול מאוד שרק הולך ועולה באופן אקספוננציאלי מיום ליום וכו'.
וכמובן שהכי גרוע הוא לנסות להוריד את המוטיבציה לרווקות בדיבורים על בדידות שדומה למוות או בחורים טובים שהולכים ונגמרים מיום ליום וכו'.
נא להימנע מלשפוט את האדם ולציין שהוא לא רוצה מספיק או הרווקה בררנית שלא מוכנה לצאת עם אף אחד.
מה כן אפשר לעשות?
להציע אנשים ללא הנחת יסוד שכל הרווקים מעל גיל 30+ מתאימים אחת לשנייה.
ולקחת בחשבון שהצעה מצד בן משפחה, היא כמו כל הצעה שכדאי לבדוק האם היא רלוונטית, ויכול להיות מאוד שבן המשפחה יחליט שלא וכדאי להמשיך הלאה.
אם יש חשש מצידכם שבן המשפחה עושה טעויות בחיפושים, אפשר לנסות לעזור בצורה כזאת:
לא לדרוש ממנו למה הוא עדיין רווק ולצפות ממנו להתנצל על כך.
אפשר לפתוח דיון מה הסטנדרטים או הדרכים שלו לחפש בן או בת זוג, מה חשוב ומה פחות (מה החשיבות לגיל או לעדה לדוגמא) ומתוך כך לחוות דעת לכאן ולכאן. וכדאי בשבילכם לצאת מנקודת הנחה שאולי אין בכוחכם לעלות בדיוק על הנקודה היחידה (אם יש בכלל אחת או כמה כאלו) שבגללם בן המשפחה עדיין לא התחתן.
אולי אפילו הוא בעצמו לא אמור לדעת מה הוא עשה לא בסדר והכל עיכוב משמיים, לא בהכרח בגלל שהוא לא בסדר.
אין עניין לקחת 100 אחוז אשמה או אחריות על כל הבעיות שפוגשות בחיינו או של בני משפחתו.
חג שמח ובשורות טובות.
מקפיץ לכבוד סוכותלחם מלאאחרונה
מישהו מכיר?עינב66
מכירים אולי מקום בטבע עם סוכה כשרה שאפשר לסמוך על כשרותה, להפגש בו המשפחה בחוה"מ?
יצא לנו להיות בפארק נאות קדומים.פ.א.
היו שם סוכות לציבור.
בשמורות טבע מקימים סוכות.
הכשרות? לא תמיד נראה שמקפידים על קוצו של יוד…
אבל, ואבל גדול:
סוכות במרחב הציבורי - כנראה יהיו תפוסות על ידי מבקרים ואורחים אחרים, שהקדימו להגיע לפניכם…
אין אפשרות לשריין סוכה לקבוצה גדולה.
אם באים כקבוצה, אפשר לבנות סוכהנפשי תערוג
כמובן לא סוכה כמו של בית.
אבל יש סוכות מולודריות, + רשת כלבוד+ פריסה של סכך
לא אמור לקחת יותר מחצי שעה הקמה ל4-5 גברים.
ופירוק... הרבה יותר מהיר.
וואלה תודה טוב לשמוע..עינב66
ו… מה עם שולחנות וכיסאות? (איך יישבו ויאכלו?)פ.א.
תלוי כמה אנשים הםנפשי תערוגאחרונה
לנו יש כזה ברכב.
לפיקניק ממוצע לא צריך יותר מזה.
https://superpharmstorage.blob.core.windows.net/hybris/products/mobile/medium/7296049023206.jpg
חצי שעה עם ידיים שמאליותבסדר גמור
כמה להתאמץ?רך לרצות
בטח שאלו את זה מליון פעם
אבל אין לי כח לרפרף אחורה
רוצה יחס אישי
מה הסימנים שהגיע הזמן לפרק?
מה הסימן הכי חזק שלכם?
האם ביקשת ??העני ממעש
לאחרונה ההתייחסות למעמד אישי נשמע כקניית רכב,
להתאמץ כל עוד שיש סיכויהסטורי
ולהתייעץ עם אנשי מקצוע.
(מאיפה רצף השרשורים הללו, דווקא עכשיו.
כדאי לזכור שהתקופה הזאת= אחרי החופש+תחילת שנה"ל+חגים היא תקופה עמוסה לכולם, כנראה גם מקפיצה טריגרים.
מתחנן בפניך ובפני מי שעוד פתח היום (או לא העיז וקורא כאן...) תחכו לשבועיים אחרי שמחת תורה עם המסקנות.
לא יודעת מה הסימניםאחינועמית
אני כן יודעת, שזוגיות טובה נותנת המון אנרגיה, זוגיות קלוקלת שואבת המון אנרגיה.
ואני יודעת את זה על בשרי, עם זוגיות עם אותו אדם.
שב"ה לא ויתרתי והלכנו לחיות מקצועי, שלימד אותנו איפה להשקיע את האנרגיות ואיך לפרק משקעים.
לפעמים אנחנו משקיעים המון המון אבל זה יורד לטמיון כי זה לא נותב למקום הנכון.
ובטח אם זה הגיע יחד עם צורך נואש לאהבה
צריך להיזהר עם המשפט הראשון שלך בעיני.מדרשיסטית20
זוגיות ששואבת אנרגיה לא שווה זוגיות שדורשת פירוק או עבודה מהשורש.
לי נראה בלתי מציאותי שהזוגיות תמיד תתן המון אנרגיה. אין מה לעשות, מעצם היותנו שני אנשים שונים זה מביא לחיכוכים שמובילים גם לתקופות קשוחות יותר שגם "שואבות אנרגיה". ואפילו מאוד שואבות אנרגיה. (שלא נדבר על תקופות בהם יש שואבי אנרגיה נוספים בחיים, שאז כל פיפס בזוגיות יכול להרגיש ששואב אנרגיה בצורה הרבה יותר דרמטית ממה שזה בפועל).
קיצור, זוגיות זו עבודה לכולם. וצריך להיזהר לא לקחת את המשפט הראשון שלך למקום מוקצן מידי, כאילו הכל ורוד והזוגיות צריכה תמיד לספק לי המון אנרגיה.
וואלה לא. זוגיות זה עבודה. וזה דורש לפעמים וואחד אנרגיה.
בדיוקאחינועמית
אולי לא הבהרתי מספיק.
חוויתי זוגיות שואבת אנרגיה, עם אותו בן זוג שהיום אני מקבלת מה זוגיות איתו המון אנרגיה ומאוד מאוד שמחה בקשר ברוך ה'.
זה לא קו ליניארי כמובן, גם היום לפעמים רבים ולא כיף וצריך להשקיע אבל בגדול כשהקשר טוב אתה אמור להרגיש שמח בזוגיות ולא השקעת אנרגיה לריק.
כשאני אומרת זוגיות שואבת אנרגיה, זה אומר - שהייתי מגיעה לעבודה ומתאפקת לא לבכות.
שהייתי מתהפכת שעות ולא מצליחה לישון. שהייתי מתלבטת חמש פעמים אם לבקש ממנו משהו ומה להגיד כי אולי אני אתאכזב שוב (ואז אולי לוותר על הבקשה ולהתאכזב מראש בלי שהוא יודע אפילו).
שכל מריבה קטנה אני מרגישה שהכול מתמוטט כי הקשר כזה שביר.
שאני מרגישה שאין לאף אחד מושג מה עובר עליי ואני לא יכולה לשתף כי זוגיות זה כזה אישי, ואני מרגישה פשוט לבד.
זוגיות שנותנת אנרגיה, זה אומר שיש לי חבר. שיש לי תחושת שותפות, חברות, אהבה. זה לא אומר לא להשקיע, זה לא אומר שהכול ורוד, אנחנו בני אדם וגם אני לא מושלמת. אבל זו הרגשה של קרקע מוצקה, גם אם רבים בטוח נשלים ויהיה בסדר. ואם אני אצטרך אותו הוא שם אפילו שרבים.
וואונגמרו לי השמות
ממש ממש התרגשתי לקרוא אותך.
כי נשמע מבין המילים הספורות סיפור שלם שמראה עד כמה גדולים ואלופים אתם.
עד כמה גדולה ואלופה את. ובטוחה שגם בעלך.
ועד כמה גדולה ועמוקה וקשורה ואוהבת הזוגיות שלכם.
וזה פשוט מרגש
והמקום הזה,
הכנה,
שמסתכל לאתגר, להתמודדות, בלבן של העיניים
ועל כל הקושי והשחור והכאב הנוראיים -
עושים חתיכת עבודה!
עבודת החיים עצמה
ממש לטעום את טעם החיים עצמם
אשריכם אשריכם ממש
זה לימוד מפעים ומעורר הערכה רבה כ"כ עבור כל אחד ואחד מאיתנו, בכנות.
ודווקא מהמקום הזה שלמוד ובנה בעשר אצבעות ובדם יזע ובדמעות את הבניין עדי עד, את הקרקע המוצקה הזו כמו שתיארת - דווקא אז זה מיוחד ועמוק ושלם ומדהים כ"כ!
ב"ה שתזכו לעוד שנים רבות וטובות ולהינות בהן מפרי עמלכם המתוק מתוק הזה ❤
האמתאי אפשר איתי
כל כך משמח לשמוע
הפרק הראשון של מה שכתבת מכיל את מה שאני חווה כרגע בזוגיות והחלק השני זה מה שאני כמהה שיהיה
איפה אפשר למצוא ייועצת נישואין טובה בצפון
לא מכירהאחינועמיתאחרונה
אבל אני מתפללת בשבילכם שתמצאו באמת עזרה מקצועית ותצליחו לעבור תהליך משמעותי וטוב.
אני חושבתתהילה 3>
שזה 9חות דבר לחפש בו סימנים, ויותר דבר שמבררים ומנסים לבנות
מבררים ומנסים לראות אם ומה לא עובד
מבררים ומנסים לקבל יעוץ טיפול וכלים מה כן יעבוד
ואם כל זה לא עוזר, אז בודקים לעומק אם יש רצון ונכונות לנסות עוד להשקיע או שכבר לא..
נמאס מהטרדות!5+
אז החלטתי לקחת קצת נשימה ככה בין החגים, אחרי חופש ארוך עם הילדים ולצאת לכמה שעות לטייל עם עצמי. זה מרגיע אותי מאוד בד"כ, אלא ש- יש גברים שלא מסוגלים לראות אישה ועוד לבד בלי להטריד אותה. הייתי ליד איזה נחל ואיזה גבר צועק לי מהצד השני של הנחל 'נו תכנסי למים, כדאי לך! אל תצלמי פה, יש פה גברים ערומים. אני מתכוון ערומים ממש! נו בואי תכנסי!" 🤮
מה נסגר עם הגברים הללו?! (מיותר לציין שאני עם חצאית עד הרצפה וכיסוי ראש מלא, זה לא משנה להם) זה ממש נמאס המציאות הזאת! אני שומעת את זה גם מבנותי שיוצאות לטייל עם חברות, שוב ושוב הטרדות וחוסר כבוד עד כדי איום ממשי.
למה???? למה אישה לא יכולה להסתובב בביטחון איפה שבא לה? מה נראה לכל הגברים האלה שהם משיגים מזה? איך יוצרים פה עולם שונה?
ועוד יותר למה, כשגבר כמו בעלי והבן שלי באים למקור מים ורואים נשים לא צנועות ועושים אחורה פנה או מסובבים את הגב, לזה נשים מסוימות קוראות הטרדה! לזה שגברים מכבדים נשים שלא מכבדות את עצמן ורוצים רחצה נפרדת קוראים לזה סטיה והדרה ועוד כל מיני מילים מעצבנות כאלה. איך העולם הזה כזה עקום?
זה סוג מסויים של גברים. בדרך כלל ערסים. עוד יותרדי שרוט
בדרך כלל ערסים צעירים.
במעיינות בהתנחלויות את פחות תתקלי בכאלה אז אולי שווה לך ללכת לשם.
גם לא תתקלי בכאלה וגם זה יפיפה! אזור תנ"כי מאוד.
ביו"ש צריך להזהר מערביםברגוע
במעיינות ביו"ש5+
שורץ ערבים סופר ערסים. והם לא רק במעיינות. הם מטרידים בנות/נשים בטרמפיאדות או אפילו סתם בפקק. לא מזמן היה מחסום באיזה צומת והאטתי ואני קולטת מכונית פלסטינית ממול שעומדת במחסום, ערבי עושה לי פרצופים של נשיקות באוויר. והם עושים את זה כל הזמן גם לבנות שעומדות בטרפיאדה, הם צופרים וצועקים ושולחים נשיקות ואין מה לעשות עם זה.
והלואי והיה מדובר רק בצעירים יהודים או ערבים, לפני כמה שנים גברים שהיו נראים לבת שלי וחברותיה בני 50+ הטרידו את הבנות תוך כדי שיט קייקים. חבורה של גברים מבוגרים עצרה את הקייאק של בנות ה14 והתחילו איתם וביקשו מספרי טלפון ולבנות לא היה מה לעשות מולם. הן היו בלי טלפונים במים וזה היה ממש טראומה לבנות עד שמישהו עבר שם והם המשיכו.
למה בנות צריכות לעבור טראומות כאלה? פשוט לא מובן לי.
בהחלט מעצבן. אני באופן אישי גידלתי 2 בנות לאדי שרוט
פראייריות. האמצעית שלי אם מישהו לא בא לה טוב בעין היא מחטיפה.
אפילו לי 😱
הגדולה שלי נהייתה כל כך צינית שזה מבריח ממנה כל מי שהיא לא רוצה שיהיה לידה.
אפילו אותי 😱
אבל וואלה, באמת מעצבן. יש גברים בבונים בעולם. לא יודע אם זה מאוחר מידי לבנות שלך, אבל אולי שווה לנסות להטמיע בהן מין קשיחות בריאה כזאת. לא לפחד לעמוד על שלהן ואפילו להחזיר במידת הצורך.
פעם הלכתי רגלית הביתה. אני גר במין מישור כזה שהרבה עושים ג'וגינג שם. וזה מקום סמוך לכפר ערבי.
ערב מאוחר אחד אני חוזר הביתה וחבורה של צעירים ערבים נמצאים מולי ואני הולך לקראתם. כשעברתי לידם הם התחילו לזרוק לי מילים פרובוקטיביות על יהודים. הם חשבו שאני אמהר ללכת מהם. הם טעו. נעצרתי מולם ודפקתי להם וואחד מבט. זה הרתיע אותם. אחד מהם התחיל להגיד לחבר שלו בערבית משהו שנשמע כמו שירגע וסימן לי עם האצבע הכל בסדר.
הלכתי. ידעתי שהם שם כדי לעורר פרובוקציה או להפחיד מישהו חלש מהם. הם נהנים מזה.
כשהמשכתי ללכת ראיתי ממולי עלמת חן צעירה עושה ג'וגינג. ידעתי שההם ישר יעוטו עליה. כשהתקרבנו סימנתי לה לעצור רגע. היא הייתה עם אוזניות. אמרתי לה שיש בהמשך קבוצת ערבים שחושבים מחשבות ושאולי כדאי לה לעבור לצד השני של הכביש.
התשובה שלה הדהימה אותי.
היא אמרה "אני לא מפחדת. נראה אותם מעיזים להגיד לי משהו" והמשיכה לכיוונם.
ככה בנות צריכות להיות. נורא רציתי לראות איך הם והיא יגיבו. לא יצא לי. אולי יש לזה קשר לידיעה שהופיעה באתרי החדשות על ערבי שנפצע בקטטה בירושלים? אין לדעת. אבל היא גובורה בעיני.
מה דעתך?
אני ערס מצויהגיבן מנוטרדהם
ואני לא מתנהג ככה לנשים!
להפך!
הייתי כותב מה אני אומר לכאלה גברים אבל בטוח היו מצנזרים לי את התגובה ומשעים אותי לאיזה חודש מהפורום.
איכסה איזה גברים ירודיםרקלתשוהנ
באמת לא כולם ככה
ובאמת מה שאמרת על בעלך וכילדים - זה עולם הפוך ממש.
זה מגעיל
אבל כל עוד לא מדובר במשהו מסוכן הייתי מרימה ראש או זורקת להם איזה מילה שיסתמו, או צועקת עליהם בחזרה, לא משנה מה העיקר לא מתביישת לא מתנהגת כאילו אני זאת שעשתה משהו לא בסדר.
לצערי יש לא מעט גם *טריגר תקיפה מינית*הגיבן מנוטרדהם
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ט' בתשרי תשפ"ד 08:43
תקיפות מיניות!
תקפו קרובת משפחה שלי מינית לא מזמן.
והיא מסכנה אשה נשואה בהריון לא יודעת איפה לקבור את עצמה.
הלכה לתחנת משטרה וניסתה לפתוח תלונה כנגד אותו אחד והשוטר מנסה להניא אותה מכך ושסתם חבל.
הרבה זמן הדם שלי לא רתח כמו שהוא רתח כסיפרו לי את זה.
מה?!5+
שוטר אומר למתלוננת לא לפתוח תיק?! מה נסגר?
והיא לא צריכה לקבור את עצמה. היא צריכה לקבור אותו.
יש הרבה מרכזים שעוזרים לנשים שעברו תקיפות. ממש מומלץ להעזר.
אוף איזה יאוש
יש לי חברה שהבת שלה בכיתה א' סבלה מהצקות שאפשר להגדיר אותן כתקיפה מינית לולא היה מדובר בילד התוקף שגם הוא רק בכיתה א'. ברגע שהיא שמעה את זה היא הפכה עולמות עד שהעניין טופל כמו שצריך. היא היתה מגיעה יום יום לבי"ס ופשוט משגיחה על הילדה שלה. אחרי שהיא דיברה וצעקה כמובן. עד שבית הספר, שאסור לו לסלק את התוקף בגיל כזה, הביא מישהו שישגיח על הילד הזה כל זמן שהוא בבית הספר. אין לי מושג מה גורם לילד כלכך קטן לפגוע באחרים, (זו לא היתה הפגיעה היחידה שהוא עשה) יכול להיות שנפגע בעצמו או איזשהי בעיה נפשית, אבל החברה סביב חייבת להבין שאין דבר כזה לא לטפל. (הילדה גם עברה אח"כ טיפול נפשי.) אין דבר כזה ששוטר יגיד שחבל להגיש תלונה. מה זאת אומרת? הבן אדם הפוגע ימשיך לעשות כאוות נפשו למי שירצה?
מזעזע. ברור מה גורם לזה...הסטורי
הילד מחכה התנהגות שראה במקרה הנורא ואיום או יותר סביר ומזעזע - משחזר התנהגות שחווה. בית הספר חייב לערב רווחה דחוף.
זה המצב 😕נעמי28אחרונה
למעלה מ90% מתיקי עבירות המין נסגרים ללא הרשעה.
אחוז תלונות השווא עומד על בין 1.5%-3% ( דומה לכל עבירה פלילית אחרת)
זה לא מתאיםזוזיק העכבר
לכל אחת, אבל אשתי למשל יודעת לשתול אנשים כאלו
אין לה בעיה לצעוק על מישהו שהוא חצוף או להתקשר למשטרה או כל דבר אחר
זה לא כל כך נעים אבל ברור שאם כולם היו נוהגות כך זה היה מונע את רוב המקרים
עזרה דחוףאי אפשר איתי
יש לכם מספר של יועצת זוגית בצפון?
באיזה תחוםconet
אולי אפשר את יסכה ויונתן שומר הם מצפת
יסכה 054-482-0636
יונתן 054-482-0673
בהצלחה
הכלאי אפשר איתי
כלכלי
מיני
זוגי
מערכת יחסים של 3 וחצי שנים פלוס ילד
תסכול אינסופי ורצון לפתור דברים או לגמור עם זה
חייבים עזרה חיצונית
כתבתי מספר בתוך ההודעהconet
תודה רבהאי אפשר איתי
אם אני לא טועה אפרת צור בצפוןנגמרו לי השמותאחרונה
וגם יהונתן ויסכה שומר כמו שכתבו.
שתהיה הצלחה גדולה וברכה שלמה ב"ה 🙏💪
סליחה ומחילה מכל יושבי הפורום אם פגעתי אובסדר גמור
נהגתי שלא כראוי.
מצטרפתנגמרו לי השמותאחרונה
סליחה ומחילה מכל אחד ואחת אם פגעתי 🙏
(ובפרט בתור תפקיד ההנהלה שלפעמים נדרש לערוך/למחוק/לנעול וכו' והדבר נעשה תמיד כדי לשמור לכולנו על מרחב נעים לגלוש בו, מופעל שיקול דעת וכמובן דיווחים של גולשים ואין הכוונה לעולם לפגוע באף אחד)
שתהיה גמר חתימה טובה לכולם
שהקב"ה יחתום את כולנו לחיים טובים טובים ארוכים מתוקים ולשלום ונראה תמיד רק אור וטוב ובשורות טובות בשלמות, בגלוי ובחסד גדול ב"ה 🙏❤🙏
נקודה למחשבהאבי130
אולי שמתם לב שגם מידי פעם אני מעלה פה את נושא העבודה שלי,
ורציתי פחות להתייעץ אלא יותר לשתף אתכם במסקנות שלי, זה קצת ארוך אבל לדעתי שווה קריאה
אני עובד במקום העבודה שלי מס שנים
החלפתי תפקידים ומנהלים,
ושמתי לב לדבר מיוחד
היתה לי מנהלת לתקופה קצרה נקרא לה לצורך הדוגמא: מיכל,
מיכל חיבבה אותי ובזמן שהיא היתה מנהלת היא עשתה תחרות שבה זכיתי מקום ראשון, היא פירגנה מכל הלב,
לאחר מכן החליפה אותה מנהלת אחרת נקרא לצורך הדוגמא: איילת
איילת שאפשר לומר טיפוס שאי אפשר שלא לחבב, בזמנה לא זכיתי ליותר מידי פרגונים, היא כן החזיקה ממני אבל עדיין לא ממש ראיתי שהיא נתנה לי איזה משהו מעבר...
לאחר מכן איילת מונתה למנהלת עקיפה ותחתיה הגיע מנהל אחר נקרא לו לצורך הדוגמא: אייל
אייל בנסיון הניהולי שלו הראשון, היה לי מאד קשה איתו התווכחנו לא מעט, היו מלא דברים שלדעתי הוא לא פעל נכון, יחד עם זאת הוא תמיד העריך אותי כעובד מעולה,
לאחר תקופה איילת שהיא הייתה כאמור מנהלת עקיפה, הציעה לי לעבור תפקיד שהוא קידום אבל ברור שהוא גם משרת את האינטרסים שלה כי הרי היא מחזיקה ממני כעובד כבר אמרנו,
המנהלת הישירה נקרא לה לצורך הדוגמא: תהילה
תהילה פועלת בכוחניות שלא מותירה מקום לספק היכן האינטרסים שלה (כמובן שהיא מכחישה, אבל אין מנהל אובייקטיבי)
תהילה פעלה נגדי וכשכבר כלו כל הקיצין בצר לי פניתי לאיילת שהיא טיפוס נחמד ואמרתי לה את מה שאני מרגיש,
היא כמובן אמרה לי שהיא לוקחת לתשומת ליבה ותדבר עם תהילה
ומאז אני שם לב שכל ההחלטות לגביי דווקא מצד איילת דווקא נגדי בצורה אובססיבית,
לדון לכף זכות אין על מה לדבר,
והיא תמיד מסבירה שזה מחוסר ברירה והיא מאד מעריכה אותי אבל עדיין היא חייבת לפעול כך,
בנוסף לכך שהתברר לי בדיעבד שהיא פנתה נגדי לגורמים בהנהלה וכשהם החליטו החלטות, היא טענה שזו הוראה מגבוה...
כשעל הדרך היא מזכירה לי כי גם עם אייל היו לי ויכוחים,
הסברתי לה שהיום אני החבר הכי טוב (!) של המנהל שלי לשעבר כי אני לא חושב שהוא פעל נגדי, אלא היה קשה לי עם צורת ההתנהלות שלו,
פתאום שמתי לב שדווקא המנהלים שלנו שאנחנו הכי סומכים עליהם שהם באים לטובתנו, לפעמים הם נגדנו ונהנים מזה שאנחנו סומכים עליהם שהם לטובתנו,
ועל זה נאמר: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך!
שימו לב לאנשים סביבכם או מעליכם, גם אלה שכביכול לטובתכם, מתי הם פעלו לטובתכם במעשים, ולא בדיבורים...
יש ספר על התעמרות בעבודההיום הוא היום
'נקרא המגיפה השניה. יש טיפוסים מורכבים כמנהלים שזה דורש הרבה חוכמה איך להתנהג איתם
קראתי אותואבי130
ספר מעולה ומומלץ
מצוייןהיום הוא היום
תמיד יש עוד אפשרויותאחינועמית
תזכור את זה ותשנן את זה.
יש עוד מקומות עבודה בעולם ועוד הזדמנויות.
משהו קצת שונהתהילה 3>
נדמה לי שכתבת על כל מיני מורכבויות שיש לך גם מול אשתך.
הרבה פעמים מורכבויות דומות בלבושים שונים מגיעים אלינו בחיים
כדי לאפשר לנו לפגוש בתוכנו חלקים שלא מספיק הכרנו ולמוד להצמיח אותם.
ממליצה לך לנסות ללמוד איך להעמיק את נקודת המבט
ולגלות שכשמטפלים בשורש הסימפטומים חולפים מאליהם
אויש,נו באמתדיאט ספרייט
באיזו סימפטום אני צריכה לטפל בי פנימה על מנת שהמנהל שלי לא יתעמר בי?
ואיך האישיות המגעילה שלו קשורה לתגובתיות שלי כלפיו?
לפעמים חרא של בן אדם הוא חרא של בן אדם.
אני יכולה לבחור לקום וללכת.
ועדיין לדעת,
שזה לא קשור אלי.
תודה תהילה 3>
יכול להיות בהחלט שהוא אדם שמתנהג בצורה רעה ונפשעת
ועדיין, קודם כל מתוך אמונה שהעולם הזה מנוהל בהשגחה פרטית, וכל מה שיש לא קורה לי אלא בשבילי,
יש סיבה שדווקא זה קורה לו (או דווקא כל דבר אחר קורה לי)
וסיבה נוספת שזה מטלטל אותו, כי לאותה התנהלות ממש אנשים שונים יגיבו באופן שונה.
וברמה היותר ארצית, אנשים דורסניים וכוחניים מרשים לעצמם
לפעול במקומות שהם מזהים חולשה ומצע שמתאים להתנהלות הבעייתית שלהם,
והעבודה שלו היא לא להיות האדם הזה.
וכמובן זה הכי בסדר בעולם לא להסכים וגם לא להתחבר,
ועדיין נראה לי שכדאי לשמור על התנהלות ושיח נעימים גם במצבים כאלה.
חידדת כרגע את הדברים קצת יותרדיאט ספרייט
והם באמת קצת יותר נהירים לי,
אם כי אני עדיין לא לגמרי מסכימה.
אבל
קראתי את עצמי ואני
מבקשת סליחה,
באמת סליחה!
על הסגנון שלי.
לא התכוונתי שיתפרש גס.
על פי רוב אני לומדת ממך המון, כאן ובקבוצה בווטסאפ.
אז גם תודה.
❤️❤️❤️תהילה 3>אחרונה
למה להתחתן??נקניקית
רציתי לפתוח בלנ"ו, אבל עדיף לשאול את המנוסים.
אז אם מסתכלים על זה רציונלית, למה להתחתן?
בסוף גם ככה האהבה המשכרת וההתרגשות נעלמים תוך כמה שנים והרבה פוזלים החוצה. הרבה אנשים מתחרטים על הבן זוג שהם בחרו וחושבים שטעו. למה להכנס למערכת המורכבת הזאת אם בסוף רוב האנשים לא מרוצים מהזוגיות שלהם לאורך השנים? (אני טועה?!)
רוב הזוגות שאני רואה שנשואים הרבה שנים, במבט מבחוץ לא נראה שיש אהבה עוצמתית שמחברת בינהם. נראה שפשוט הם התרגלו לחיות יחד וזה מה שיש.
אתם חושבים שלהתחתן זה דבר נכון בהסתכלות רציונלית לטווח ארוך?
תראיאחינועמית
אני לא יכולה לדבר בשם כולם, אבל אני נשואה מעל 15 שנה וב"ה האהבה וההתרגשות בהחלט קיימים.
ומכירה עוד כמוני.
נכון, לא חושבים שהנישואים מושלמים, אבל גם אני לא מושלמת והילדים שלי לא מושלמים ועדיין יש המון אהבה וטוב.
אגב מישהי פעם אמרה לי שאמא שלה אמרה לה שאחרי שנתיים המשיכה ואהבה מסתיימות.
זו אמירה כל כך עצובה בעיניי, גם על האמא וגם על הבת...
איני יודע מה רוב האנשים וזה גם לא משנההסטורי
עם הדרכה טובה והבנה שנישואין זו עבודה תמידית על המידות, על ראיית האחר, על מוכנות להתאמץ בשביל בן הזוג ובשביל הילדים - יהיה הרבה אור ואהבה בבית.
איני יודע מה את רואה אצל אחרים, בגדול אין שום מתאם בין תמונות נוצצות לבין אהבה.
נשואה מעל 20 שנה עם 5 ילדיםאור123456
לא מבינה מה אתה רוצה
טוב לי ולא הייתי מחליפה!
יש רגעים שהוא מעצבן ?ברור!
אבל רוב הזמן טוב לנו מאד ואוהבים אחד את השני...
מרחמת על מי שנשאר רווק...
גם לבד אין התרגשות ועוצמה…רינת 24
נכון שאין פרפרים בבטן כל יום (מה שנקרא התאהבות) אבל בהחלט יש אהבה, חברות, משפחתיות.
כן יש גם ריבים, ויכוחים וקשיים אבל לא מתחרטת בכלל!
שאלה חשובה שמזמינה התעמקות בכל מהות הנישואיןנגמרו לי השמות
אז מדוע בעצם מתחתנים?
כותבת כמה סיבות עיקריות, כמובן שיש עוד:
1. הולדת ילדים למסגרת ברורה, יציבה ומבורכת – טוב לנפשם של הילדים וההורים כאחד. מחויבות אמיתית ועמוקה לנצח.
2. איחוד נשמות במובן המילולי פשוטו כמשמעו – תחת החופה הופכים לאדם אחד שלם. חצי נשמה של האיש והחצי השני של האישה – יחד אדם שלם.
3. פיתוח האישיות ותיקון המידות – נהיים בעצמנו בני אדם יותר טובים. תמיד צריך להתחשב בעוד אדם, בזולת, זה משכלל אותנו ומגדיל אותנו.
4. שייכות - נישואין מעניקים לבני הזוג שייכות אמיתית זה לזו. מרגע שעמדנו תחת החופה - הוא האיש שלי. אני האישה שלו.
כמו שבעתיד ב"ה הילדים שלי יהיו הילדים שלי ואני אמא שלהם - שייכות. עמוקה, בסיסית, יציבה ומקיפה.
המקום הזה של השייכות גורם גם לכך שהזוגיות שלנו תיהפך למשהו חי ויציב, למשהו בטוח ונצחי. ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי - בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שאנחנו שייכים אחד לשניה לכן עם כל ההתמודדויות והאתגרים שיגיעו (ויגיעו, לכולם) - נצא מאותה נקודת מוצא בסיסית - אני שלו והוא שלי. אני והוא זה לנצח. מכאן נשאל את עצמינו - ואם קשה/מאתגר - מה עושים? ויחד נחשוב על פתרונות,
ולא חלילה נצא מתוך נקודת מוצא של "האם זה זה?" (גם אחרי שעמדנו תחת החופה הכוונה! ברור שלפני כן צריך לשאול את השאלה הזו!) - כי אז עצם שימת סימן השאלה המרחף הזה מעל הזוגיות שלנו יכול *בעצמו* לגרום לנו על כל קושי או התמודדות להרים ידיים או לשאול את עצמינו "זה בכלל זה?! אולי לא בחרתי נכון?!" ואז מאוד קשה לעבוד ולפעול לשיפור הזוגיות והעמקתה מתוך נקודת מוצא כזו...
5. כמובן רצון - כאשר מוצאים את האחד/האחת, הלב כבר אומר את שלו,
רוצה לחיות יחד, לגדל ילדים יחד, להזדקן יחד, לבנות בית שלם, לבנות משהו עמוק שאחד + אחד שווה הרבה הרבה יותר, ליצור אחדות מופלאה ואפילו שמימית וניסית וכן הלאה... הרצון הזה יכול לבעור גם בשכל גם ברגש וגם בגוף,
וכמובן שע"י הנישואין אנו ממלאים את *רצון ה'* ולא רק את הרצון שלנו.
מעבר לכל הסעיפים הנ"ל,
לי אישית התשובה לשאלה "למה בכלל להתחתן?" היא "איך אפשר שלא להתחתן?"
מכ"כ הרבה סיבות,
עבורי זה עיקר החיים,
רצון לחיות בשלמות בכל המובנים עם בן/בת הזוג,
גידול ילדים למסגרת יציבה בטוחה וחמה - בשבילם ובשביל ההורים,
מסגרת שמאפשרת פיתוח האישיות/עבודת המידות בצורה הכי מקסימלית עבור כל אחד מבני הזוג,
מסגרת שמאפשרת לשני חצאים של נשמה להפוך ממש לנשמה אחת (כן, הכי קלישאתי, והכי נכון)
מחויבות שלמה,
אפשרות להיות נאהבים ולאהוב עד הסוף,
מסגרת שממשת בפועל את רצון ה' והידיעה הברורה - שאם כך אמר הקב"ה, זה שברא אותי ואת העולם - זה הכי טוב עבורי, ולו רק בגלל שהוא מכיר אותי הכי טוב ו"לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו".
וכבר אדם הראשון שאל את אותה שאלה את עצמו ולבסוף קבע "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי... על כן יעזוב איש... ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
ומה עונים לחששות או פחדים שאומרים לנו שאם נתחתן הכל יהיה "דפוק"?
למשל, שלא תישמר האהבה והתשוקה שלנו?
קודם כל לענות להם את האמת - שהדבר המרכזי שיקבע האם זוגיות הכוללת נישואין תשמר -
הוא בני הזוג עצמם.
והמודעות והמאמצים שלהם עצמם.
הכל תלוי איך מתייחסים לנישואין ואיך רואים אותם.
האם ההתייחסות אליהם היא כ"מזהמים" את כל הדברים הטובים הנ"ל,
או ההאם ההתייחסות היא כמעצימים, מרחיבים ומעמיקים את כל הנ"ל.
איך אומרים? הכל תלוי בעיני המתבונן.
כל מה שנחשוב שיכול "לזהם" את הנישואין - יכול להיכנס באותה מידה גם למערכת זוגית ללא נישואין, וגם לאדם רווק ללא כל זוגיות.
ואתן מספר דוגמאות -
קודם אכתוב את ה"חשש" ואז את התשובה אליו:
- לדוגמא "עול הפרנסה".
עול הפרנסה יכול לדכא, לבאס, להכביד ולהעיק גם על רווק,
גם על רווקה,
גם על זוג ללא נישואין
וגם על זוג במסגרת הנישואין.
אנשים צריכים לעבוד כדי להתקיים, זו המציאות בימינו,
ויוקר המחיה שעולה וכל מה שקשור בזה לא תורם, אבל זה לא שייך לנישואין או לא נישואין,
אפשר לראות זאת אצל כל אדם באשר הוא.
- "גידול-חינוך- טיפול והשקעה בלתי פוסקת מכל היבט אפשרי בילדים"-
גם כאן
אם אדם רוצה ילדים,
ולא משנה אם זה רווק או אם זו רווקה שמחליטה לקחת תרומת זרע/הורות משותפת/כל דרך אחרת - היא תצטרך להתמודד עם עול גידול הילדים.
אא"כ אדם לא רוצה ילדים כלל - ואז אמנם אין לו את "עול הילדים", אבל באותה מידה גם אין לו את "הילדים עצמם", האושר שבהם, ההמשכיות שבהם, החיים עצמם שבהם וכל היתר.
- כל מורכבות נוספת אצל הילדים כמו טמפרמנט, נכות ל"ע וכו' - כל זה רק קל יותר להתמודדות במסגרת יציבה של משפחה עם שני הורים מתפקדים, מאשר אצל אם חד הורית או אב חד הורי.
- "מערכת היחסים עם המשפחה המורחבת/סביבה- מתערבת/מעורבת/מגוננת מדי/מתעלמת/מפלה" -
גם כאן - אם אדם רוצה להיות לבד כל חייו, ללא שום זוגיות באשר היא - אז את המשפחתולוגיה של הצד השני הוא אכןן לא יחווה.
כי בכל דרך אחרת - זוגיות ללא נישואין גם היא כוללת בתוכה משפחתולוגיה לא מעטה של הצד השני.
אז גם כאן - שוב תלוי בעיני המתבונן - מהם היתרונות ומהם החסרונות,
מה אני מרוויח/ה ומה אני מפסיד/ה ומה יותר כדאי לי.
אני מאמינה שאנשים שבוחרים בנישואין מעדיפים להרוויח את כל הטוב שבהם גם אם יצטרכו "להפסיד" ולהתמודד פעם בחודש עם חמות לא מי יודע מה...
וכמובן גם בתוך הקושי/הקשיים עצמם ללמוד להשתכלל ולמצוא כלים נכונים ומתאימים לנו גם בעת הקושי עצמו.
שינויים ומעברים בחיים-
- גם כאן רוצה לומר לפחות על עצמי,
בתור אישה שעברה תוך כדי נישואים גם אובדן של אב בגיל צעיר,
גם חזרה בשאלה של בעלי,
גם דיכאון אחרי לידה,
גם משברים אחרי הלידות
גם מחלות של הורים
ועוד הרבה דברים -
ובכולם, עם יד על הלב, המציאות שה' זיכה אותי שיהיה לי את אישי לידי - רק העלתה אותה, עשתה לי טוב, ובהרבה מובנים אפשר לומר שהצילה אותי.
מערכת הנישואין הייתה שם כדבר הטוב, המנחם, המרפא, העוזר, התומך והטוב שבחיים.
לא חלילה המפריע לכל זה.
אינני יודעת כיצד אדם לבד יכול לעבור דברים כאלה, זה נורא גם ככה, ולא מאחלת את זה לאף אחד בעולם.
והרבה אנשים, רואים את המציאות המשותפת שלהם ובני/בנות זוגם אליהם הם נשואים, כברכה גדולה.
ועם הברכה הזו הם מתמודדים עם שלל אתגרי החיים,
ששוב, גם ללא הנישואין כל אדם עובר או יעבור אי אילו משברים בחייו, כל אחד וה"שק" שלו איך שאומרים.
לא הנישואין הם אלו שגורמים לכל ה"לכלוך"/"זיהום"/"קשיים"/"משברים"- הם יכולים להיות קיימים ללא שום תלות בהם,
ואם משכילים ומתאמצים לדעת איך לשמר ולהתמודד עם הכל בצורה נכונה ובריאה - רק צומחים מזה.
- "קושי לשמר תשוקה" -
לימוד נכון של כל נושא האישות והשקעה בו - גורמים גם לפן הזה להתעמק, להתעצם ולהתרחב עם השנים.
גם כאן - צריך להתאמץ, צריך לעבוד, צריך לשמר, צריך להשקיע, צריך לדבר, להיפתח,
גם בתוך מערכת של נישואין אפשר וצריך לחדש, לגוון, להעמיק, להשקיע
ובשניים זה נותן הרבה יותר.
לכן, אם נחרוט על לוח ליבנו שני "סטיקרים" אולי הכי חשובים -
1. בן זוג זה המשפחה שכן בוחרים - שייכות אמיתית ושורשית.
2. ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
ומי שיקבע אם נצליח או לא - זה רק או בעיקר אני והוא,
ההחלטה שלנו לאהוב, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין,
הבחירה שלנו אחד בשנייה, כל יום מחדש, גם אחרי 20 שנות נישואין
*המודעות* שלנו לכך
וההשקעה שלנו בפועל לכך.
- וכמובן כמובן *ללמוד* על הנישואין
מהי המהות של הנישואין,
תמיד להיות במודעות, למידה, הקשבה, נתינה והשקעה
(אם תרצי אוכל לכתוב על כך פוסט נפרד כי זה ממש ארוך על מהות הנישואין עצמם)
- ורוצה גם להזכיר כמה דברים חשובים שכולנו צריכים לזכור:
כאשר מתחתנים ונשואים כך וכך שנים -
נסיבות החיים משתנות.
האהבה נשארת, קיימת – אך חייבים לטפח אותה.
כמו כל דבר שדורש אנרגיה כדי להתקיים – כך בדיוק גם האהבה והזוגיות.
השקעה ונתינה יוצרות אהבה.
את הרגש אפשר ליצור. הוא לא צריך "ליפול מהשמים". זה לגמרי אקטיבי ולא פסיבי.
כך גם תשוקה, אהבה, זוגיות, רגש – אקטיבי לגמרי ולא פסיבי!!!
לא להיבהל מזה – לעבוד על זה. להשקיע בזה זמן, מאמץ, אנרגיה, כסף, משאבים, לימודים, ניסיונות, השקעות. עוד ועוד ועוד – בסוף זה משתלם ועוד איך!
מצפים שמשהו ישאר פרפרים לנצח בלי להשתנות ותולים תילי תילים של תקוות וציפיות מבן/בת הזוג כאילו הם יכולים לספק את הכל כולל הכל. ולא כך היא. החיים עצמם משתנים, האנשים משתנים, העומס גדל, האחריות גדלה, השנים עוברות – צריך לקחת את *זה* בחשבון – לא לכעוס ולהיות מתוסכלים מבני הזוג, אלא להבין שמציאות החיים היא היא זו שהשתנתה ולכן יותר ק/שה!
אז בלי כעס, לנסות לראות איך *אנחנו* פותרים את הבעיה *שלנו*.
מדוע זה כ"כ קשה בדור הזה?
1.בעיקר בגלל ה*אני במרכז* - קשה מאוד לראות את האחר, להביןאותו, להיכנס רגע לצד שלו.
יש ריכוז בלתי פוסק באני ועצמי ואגואיזם מוחלט.
2.וגם בגלל דור האינסטנט – הכל הכל חייב להיות כאן ועכשיו! או שזה כאן ועכשיו או שאין כלום!
וזה לא עובד כך!
זוגיות, אהבה זה תהליך! ת ה ל י ך!!! לא הכל בא באינסטנט.
כמו כל דבר טוב בחיים – צריך להשקיע, לעמול, להזיע, לעבוד קשה. כמו הריון, לידה, גידול ילדים, כושר גופני, שמחה צ- זו עבודה!!!
ואם משהו לא עובד וקשה – אז לא לברוח ולשבור את הכלים ולא משחקים! אלא לעבוד! לתקן!
ל ת ק ן! אנשים כבר שכחו מה זה לתקן. היום ישר זורקים לפח וקונים חדש, מרגישים שכך גם בזוגיות – אפשר לזרוק ולקנות חדש אם לא טוב.
אבל לא מבינים שגם השני יקרה בדיוק בדיוק את אותו דבר!!!
למה?
כי שוב אגואיזם
כי שוב אינסנט
כי אין אדם מושלם בעולם
כי כל אחד עם היתרונות שלו והחסרונות שלו.
ומחליפים חסרון אחד מחיסרון אחר.
מחליפים קושי אחד בקושי אחר.
צריך לתקן, לעבוד על זה קשה, מהשורש, לדבר, לתקשר, לפתור – ואז האהבה גדלה ומתעצמת ונהיית עמוקה יותר גדולה יותר ורחבה יותר ככל שהזמן עובר ולא להיפך!
3. גם התקשורת הבינ-אישית נהייתה מאוד דלוחה וקטנה בדור הזה ככל שעובר הזמן.
כבר מגילך 0 רגילים להיצמד למסכים, להיות שקועים בעולם וירטואלי, אין קשר עין, אין פתירת בעיות פנים מול פנים, אין שיח אמיתי ועמוק, הכל מסך, הכל שופוני, הכל חיצוני, הכל ויזואלי ותמונות וריטושים – פלא שאנשים לא יודעים לתקשר ולהסתדר עם אנשים אחרים?! ועוד בני זוג?!
צריך לחזור לדבר, בלי מסכים. לחיות את העולם באמת כמו שהוא ולא דרך המסך.
לחיות. ל ח י ו ת!
לנשום, להכיר, להעמיק, להביט בעיניים, יצירת אינטימיות טובה ומרירה. זה דבר חשוב מאין כמוהו.
4. התרבות מקדשת מסרים לא מציאותיים ו"הוליוודים" בכל מה שקשור לאהבה, ממש מסרים שחותרים תחת מוסד הנישואין הקדוש, אם זה בבדיחות, בבגידות, באיך שמסתכליםפ על דברים, בסרטים, בתרבות, באנשים עצמם – נראה שכמעט כולם שבויים במסרים מעוותים מאין כמותם על נישואין זוגיות ואהבה אמיתית מהי. והמוח של האנשים נשבה בזה ומאוד קשה לצאת מהמוסכמות האלה ולחיות באופן נכון ובריא.
5. המובן מאליו – הנשק מספר אחת של האהבה והזוגיות.
שום דבר לא מובן מאליו!
להתייחס כל יום מחדש כאילו הוא מתנה ב א מ ת, כאילו בן הזוג הוא מתנה ואין נפלא כמוהו, לא לקחת לעולם כמובן מאליו, להעצים, להגדדיל, להאדיר, להודות, לאהוב מכל הלב.
כך גם ניתן לראות זוגות שחיו לפני 10 שנים ביחד כולל הכל ופתאום מתחתנים וישר מתגרשים.
איך זה יכול להיות?!
לפני החתונה – לקחו אחד את השני *לא* כמובן מאליו! אלא כמשהו חשוב ויקר!
כשרבו – לא עשו זאת ברוע ובגועל לפחות לא עד הסוף – כי הרגישו שיש להם מה להפסיד. שהוא או היא יכולים ללכת ולא להתחתן בסוף. ניסו להיות יותר טובים, ניסו לשווק עצמם יותר טוב, ניסו להחליק למחול ולסלוח על טעויות יותר.
ואחרי החתונה<? הרגישו שזה כבר ב"כיס הקטן" שלהם. לקחו כמובן מאליו.
רבו עד הסוף. צעקו, קיללו, עברו קווים אדומים,
הפסיקו להשקיע כי "מה זה משנה זה כבר שלי", פזלו החוצה, עשו השוואות, התחילו להגדיל פגמים ולהקטין יתרונות במקום להיפך, לא השקיעו – והתוצאה – גירושים רגשיים או בפועל.
לדעת שזה קורה, וזה קורה לכולם. וזה בסדר גמור. וזה חלק מובנה במערכת.
אבל התשובה המעודדת והנחוצה כ"כ היא שזה פתיר! שעוברים את זה!
שאז הקשר ואהבה רק מתעמקים!
נהיים קרובים יותר, עמוקים יותר, אוהבים יותר!
מרוויחים את העומק הזה באהבה רק מהעבודה הקשה הזו וההתגברות על המשברים! לא לוותר על זה! לא לברוח באמצע! לא להישבר, לעבוד על זה! עם המון אהבה, הקשבה והכלה – לעבוד על זה.
--------------------------------------
ועוד דבר חשוב על אהבה בכללותה ובמהותה:
אהבה -
היא התחייבות ללא תנאים
כלפי אדם לא מושלם
לאהוב
זו לא רק הרגשה חזקה
זו החלטה.
זו בחירה.
והבטחה.
מי שאיתי – בעלי/אשתי הוא/היא הכי מושלם *לי*
תמיד צוחקים שאם כל גבר וכל אישה יכלו לעשות "מיקס" של כל התכונות הטובות+הפיזיות הטובה בכל מי שיצאו איתם לאורך כל השנים - הם היו מגיעים לנוסחה של גבר/אשת החלומות.
קצת מההוא,
את זה מההוא,
את זה מההיא -
ויוצא מר/גברת מושלם/ת
ובכן,
לצערנו זה לא קיים.
ולא רק שזה לא קיים,
כל ההשוואות האלה שיש לנו מקשרים קודמים,
יוצרים אצלנו מעין "תרמיל" שהולך ונהיה מאוד כבד על הגב...
בתרמיל הזה נמצאות ההשוואות.
וככל שיוצאים עם יותר מדויטים - כך התרמיל הזה גדל וגדל
ואותו בחור שכרגע נמצא איתך בקשר - נמצא איתך בקשר + עם כל התרמיל שלך וכל מי שאי פעם יצאת איתו.
הוא אפילו בלי לדעת נמצא בתחרות סמויה (או גלויה) עם כל אותם מספר הבחורים עמם יצאת בעבר.
עם כל תכונה ותכונה טובה של מי מהם,
עם כל פרט גופני של מי מהם,
עם כל כימיה, רגש של אהבה, תשוקה ומשיכה שהרגשת לכל מי מהם,
עם כל חוויה וחוויה שעברת איתם
וזה בנוסף לכל מה שאת סוחבת על עצמך עוד מינקות וילדות - וכל הדפוסים והמשפחה הגרעינית וכו' וכו' -
ו...
זה הרבה.
זה לא קל.
צריך באמת להיות כמעט מלאך ומושלם כדי להצליח לנצח בתחרות הזו.
ולעמים נראה שלתחרות הזו פשוט לא יכול להיות מנצח.
התחתנתם כאשר הייתה לכם שלמות בהחלטה ורצון אמיתי לחיות יחד כל החיים.
מה יקרה אחרי החתונה?
אם תכירו מישהו אחר?
זה בכלל לא נכנס למשוואה כאשר יש שלמות, כי אם את אוהבת אותו ובחרת בו - אז בחרת *בו*. וזהו.
אז הוא שלך.
וזהו.
אין עוד אחרים.
אין.
עושים ניתוק במוח - וכל הגוף והנפש מכווננים למצב הזה ש*כבר מצאתי*
ולא למצב של *אני עדיין מחפשת*
כאשר את במצב של כבר מצאתי,
אז אפילו יהיו מיליון בחורים טובים - זה לא אמור להזיז לך - כי יש לך את בעלך שלך.
הוא שלך, ודי.
וכדי לחזק את ה"לא אמור לקרות" הזה - ממשיכים לעבוד על עצמנו ועל הזוגיות שלנו יום יום גם אחרי החתונה -
ממשיכים להשקיע אחד בשני ובעצמנו,
ממשיכים לצאת לדייטים קבועים גם כשנשואים,
ממשיכים לקחת אחד את השנייה כלא מובן מאליו בכלל,
ממשיכים לתת, להשקיע, לאהוב, להתרכז פנימה ולכוון את כל האנרגיות והאהבה לבית פנימה בכל התחומים שיש - וממילא מה שיש בחוץ בכלל לא מעניין כבר.
- ולגבי ההחלטה להתחתן עצמה - אחרי שמחליטים החלטה, כל מה שנשאר לעשות זה להיות שלמים איתה
שזה אומר - לשים רגע את הפחדים בצד ולחיות, ולהשקיע באופן אקטיבי כוונה ורגש ומחשבה ומאמץ לטובת הקשר, לזנוח את כל ה"מה היה אילו" ולחיות בכאן ועכשיו.
ויותר חשוב - להשקיע בכאן ועכשיו.
להחיות את הכאן ועכשיו כל יום מחדש.
לכוונן את כל האנרגיות שלכם - במקום לבלבול ולספקות שיכרסמו - לבנייה. לביחד שלכם.
להחליט החלטה ברורה ש*כך החלטתי ואני עכשיו נותנ/ת את כל כולי לנצח למען זה*-
ואז אפשר לנתב את כל הבלבולים והפחדים ולתעל אותם לצורך עשייה חיובית.
לכמה שיותר אהבה, וזמן ביחד, ונתינה, והשקעה, וחיבור, ושיחות, ואיכות.
הנישואין מעניקים לבני זוג שייכות אמיתית זו לזה.
התחתנו. אני האישה שלו. הוא האיש שלי. כמו שהילדים שלי הם שלי ואני אמא שלהם, וזו לא שאלה בכלל. וזה הופך את הזוגיות שלנו למשהו חי וקיים, יציב ובטוח, ומתוך המקום הזה בניית הזוגיות נראית שונה לגמרי. בלי לבדוק כל הזמן האם אנחנו מתאימים אחד לשני, אלא מתוך ידיעה שזה בכלל לא משנה, כי אנחנו שייכים אחד לשני.
שמישהו ישאל את עצמו האם ההורים שלו הם הורים שטובים עבורו. הוא יכול לשאול את זה שוב ושוב, ולהתבחבש עד אינסוף, אבל זה לא יועיל לו.
עד לרגע שבו הוא יגיד לעצמו- זה מה יש. אלו ההורים שלי. ובמקום לשאול את עצמו אם הם טובים בשבילו, הוא יחשוב על איך לבנות איתם את הקשר.
אותו דבר כל זמן שיוצאים, וגם אם גרים יחד במשך שנים, תמיד סימן השאלה הזה מרחף מלמעלה- 'האם הוא האדם הנכון עבורי?'.
חתונה מעבירה אותנו ממוד של 'האם' למוד של 'איך'. החלטה חד פעמית וגורפת (שהיא קפיצה למים בעיניים עצומות, לא משנה כמה זמן וכמה לעומק מכירים), שמעבירה את הקשר משאלת ההאם הקשר הזה טוב לשאלת האיך נגרום לקשר הזה להיות טוב.
בן/בת הזוג זה המשפחה שכן בוחרים
ההצלחה של הזוגיות לא קשורה בהכרח לנתוני הפתיחה/האדם, אלא להחלטה - אני שלו והוא שלי, אני אוהבת אותו, אנחנו ביחד.
לשים את 2 ה"סטיקרים" האלה בכל מקום אפשרי, כולל בראש ובלב של כל אדם ואדם.
עמדנו תחת החופה - אז *זה זה* וזהו!
המציאות העצובה בה זוגות על גבי זוגות שעומדים לפני חתונה, או אפילו כבר נישאו זה לזו - לא מפסיקים לשאול את עצמם - האם זה באמת זה?
האם נהיה יחד לנצח?
או שמא גם אנו נמצא עצמינו כחלק בלתי נפרד מהסטטיסטיקה האיומה של הגירושים?
החוסר ודאות הזו,
החוסר אונים הזה,
הבילבול,
הספקות,
סימני השאלה
הפחד והלא יודע - הם האויבים הכי הכי גדולים שלנו ושל האהבה שלנו!!!
הדבר הכמעט יחידי וההכי מרכזי שיקבע אם נהיה מהזוגות האלה שלנצח תמיד בטוב או מהזוגות האלה שמוצאים עצמם חלק מהסטטיסטיקה - הוא הידיעה הברורה שאנו כאן אחד עם השניה לנצח.
שבחרנו נכון.
שזה זה.
שלא צריך עוד לחפש בחוץ.
שיש שלמות בלב ובראש.
זו הבחירה אחד בשנייה כל יום מחדש.
זו המודעות שאשתי/אישי אינם מובנים מאליהם בכלל.
זו השקעת האנרגיה האקטיבית באהבה ולא פסיביות שרק מחכה שהכל יגמר ממש כמו נבואה שמגשימה את עצמה...
בחרתם אחד בשנייה בשלמות?
אתם מהזוגות האלה שינצחו את הסטטיסטיקה!
למה?
כי *תבחרו* בזה!
*זה* הנשק הכי טוב שלכם לנצח אותה
ולא האם יש יותר טוב או יותר טובה מבעלי/אשתי.
בכל מערכת יחסים שהיא יהיו יתרונות,
וגם חסרונות.
בכל איש ובכל אישה יהיו יתרונות
ויהיו גם חסרונות.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
אין אדם מושלם! לא היה וגם לא יהיה.
אם נשכיל לקחת בשתי ידיים את הטוב ש*בחרנו* לעצמנו ולהמשיך להשקיע בו ולראות בו את הטוב שהוא אכן - נהיה המאושרים באדם.
אז בפעם הבאה שתראו זוג מאוהב בני 80
תאמרו לעצמכם - הם השכילו לבחור אחד בשנייה בכל יום מחדש,
הם השכילו להשקיע בביחד ובאהבה שלהם.
זה לא שהם מיוחדים בהכרח או יחידי סגולה או בעלי תכונות כאלה ואחרות - זה פשוט שהם השקיעו וידעו והיו בטוחים בביחד שלהם לא משנה מה ולמרות כל הקשיים והאתגרים והמשברים שמביאים איתם החיים בכלל וחיי הנישואין בפרט.
הדבר העיקרי, ואולי היחידי יש יאמרו שיקבע האם זה יהיה זה או לא יהיה זה
זה אך ורק *את* ו*בן זוגך* והבחירה שלכם אחד בשנייה בכל יום מחדש!
אם תבחרי להיות שם,
אם תאמיני בעצמך ובבן זוגך ובמה שיש ביניכם,
ותקחי את האמונה והבחירה והביטחון הזה יום יום שעה שעה - *זה* מה שיגרום לכם להצליח!
*זה* מה שיגרום לנישואים שלכם לעבוד לנצח,
*זה* מה שיהפוך את זה ל*זה*!
וכמה שזה חשוב לומר זאת,
כי לצערנו בדור הזה הבלבול כל כך כל כך גדול, אנשים הולדים ומסתובבים בעולם הזה פשוט מבולבלים, כבר לא יודעים מה ואיך והאם ומדוע
בטוחים שרק אם ימצאו את האחד הזה שעוד יותר טוב מההוא,
ואת האחת הזאת שעוד יותר מוצלחת מההיא - אז הם באמת יהיו מאושרים!
וזה פשוט לא נכון!
מה שהם באמת צריכים זה לבחור בו/בה! בשלמות!
להביט לו בעיניים ולראות בו את האחד *שלך*, כי הוא *שלך*,
להביט לו לתוך הנשמה ולראות בו את השותף לכל חייך,
ולא רק עכשיו, ולא רק באירוסין, ולא רק החתונה, ולא רק בשנה הראשונה והשנייה, ולא רק בשנה ה20, אלא כל יום מחדש!
ההבחירה הזו,
האמירה הברורה הזו,
תגרום לך כל יום לבחור בו מחדש,
להפוך את הנישואים שלכם ללא מובנים מאליהם,
להשקיע ולתת,
להקדיש זמן ומרחב זוגי לכל אורך הדרך
וזה, באמת באמת זה מה שיגרום לך לאושר נצחי ולנישואים חזקים, טובים ומטיבים.
בכל קשר התחלתי יש את האהבה הרומנטית - הפרפרים, ההתרגשות, מעצם כך שזה דבר *חדש*
וכמו כל דבר חדש - אחרי שמתרגלים אליו - הוא נעשה, ובכן... כבר לא חדש.
וכך אפשר למצוא את עצמנו מחליפים בני ובנות זוג כמו גרביים בציפייה לחוות שוב ושוב את אותו "חדש" ומרגש,
אבל זה יגמר עם כולם בסוף - זה טבע העולם.
באהבה הרומנטית הזו, מאוד קל להתאהב, מאוד קל למצוא יתרונות ולהראות אהבה אחד לשנייה, זה בא בקלות וללא כל מאמץ.
אמנם, אחרי שמתחתנים,
אחרי שיש את המחויבות הזו ואת הזמן שחולף ואת השיגרה - כאן כבר מגיעה האהבה המודעת.
אנחנו *במודע* בוחרים לאהוב כל יום מחדש
אנחנו *במודע* משקיעים אנרגיה בקשר שלנו כי הוא חשוב לנו
וכמו כל דבר בטבע שצריךף אנרגיה כדי להתקיים - מאוטו דומם, דרך צמח צומח וקל וחומר שאהבה - אם לא נשקיע את האנרגיה, הזמן, הפניות והמאמץ וההשקעה - היא פשוט תדעך ולא תתקיים. כמו כל דבר בטבע שלא תהיה לו אנרגיה.
אז במודע להעניק
במודע לחשוב על השני
במודע לפנות זמן זוגי בלי הסחות ורק שנינו
במודע הכל.
ואז אפשר להגיע לרמות של אהבה (וכן, גם פרפרים וגם תשוקה בהחלט) עמוקות יותר ורחבות יותר עם בעלי/אשתי דרך האהבה המודעת הזו.
נגמרו לי השמותאליפ
נגמרו לי המילים
אם הייתי מגיב למישהו ב10 שורות הייתי מרגיש שמה זה השקעתי בו
כל הכבוד
תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות
וואו!! את פשוט מדהימה...בארץ אהבתי
וכתבת כל כך מקסים! ממש ממש מסכימה עם כל מילה.
ואני לא מכירה את כל הזוגות בעולם, אבל בסביבה שלי, עד כמה שאפשר לראות מבחוץ, רוב הזוגות שמחים ביחד והקשר הולך ומתעמק עם השנים.
נראה לי שיותר שומעים על מי שלא, וזה גם עושה יותר רושם על הלב. אין הרבה שידברו בגלוי על האושר שיש להם בנישואין (ואם יש להם טקט, אז בטח לא מול רווקים...), אבל בעיני - מתוך מי שרואה את הזוגיות בתור ברית לחיים, ומשקיע בבניה של הזוגיות ובתחזוק שלה - רוב גדול מאוד שמחים מאוד בזוגיות ובמשפחה שלהם, גם אם יש אתגרים בדרך.
תודה רבה יקרה 🙏נגמרו לי השמות
מסכימה גם עם כל מילה שכתבת (תמיד )
בהחלט הדיבור וההוצאה "החוצה" של הקשיים והתסכולים היא באחוזים הרבה הרבה יותר גדולים מההוצאה החוצה של הטוב, שאת זה פחות עד בכלל לא נוטים לעשות.
והאמת היא שהטוב גדול מאוד והרבה מאוד זוגות עובדים על הזוגיות שלהם ועל אף האתגרים הניצבים בפניהם רואים ברכה ופירות מתוקים מתוקים בעמלם זה.
אם את חושבת שרווקים מבוגרים מאושרים יותראריק מהדרום
אל תתחתני.
המקרה המצער של איל פלדshaulreznik
זוכרים את העיתונאי המצליח והרווק הנצחי שיום אחד חזר הביתה, קיבל שבץ ואותר על ידי הקולגות רק למחרת? אם היה בעל משפחה, היה מתאשפז מהר ומשתקם לחלוטין, בניגוד למצב מכמיר הלב שבו הוא שרוי עד עצם היום הזה.
אז כן, עבור בן אדם מן היישוב, שאינו מיליונר עם צבא של משרתים, גם זוגיות נטולת פרפרים בבטן היא מעין תעודת ביטוח. "לא טוב היות האדם לבדו" מהמון בחינות.
באמת שלא הבנתישובי...
א. חסרים נשואים שחטפו שבץ ונשארו משותקים?
ב. למליונר עם משרתים עדיף להשאר רווק?
ג. יתכן שיש אנשים שלא מפריע להם זוגיות בלי התרגשות ויש כאלה שזה מאוד מאוד מאוד יפריע להם?
סטטיסטית...shaulreznik
אנשים עריריים חיים פחות. כמו כן, אחרי כמה עשורים של זוגיות קשה לדבר על התרגשות יתרה, אבל התועלת הגשמית והפשוטה עדיין קיימת.
על ערירים זה ממש נכוןשובי...
כל השאר נשמע עצוב טילים.
אתה אומר כמה עשורים, לדעתי כבר בגיל 30 מבינים לאן דברים הולכים.
יש נשמות שבשבילן להמשיך ככה במשך כמה עשורים זה מיטת סדום, מצמצם עצמך לכדי כלום, הלב רסיסים, חרדות קיומיות והיאוש מכלים כל פינה טובה.
התועלת הגשמית התאימה לנשמות בדורות הקודמים.
היום לא כולם יכולים לחיות בלי להרגיש. זה מחליש, זה חונק אויר לנשימה ואין טיפת כוח.
כי זוגיותתהילה 3>
זו השלמה וזה התקרבות לשלמות.
נכון, זה לא קורה מעצמו, וצריך ללמוד איך וללמוד להתמסר
אבל הפירות מדהימים ומתוקים כשעושים את זה נכון.
תודה רבה לעוניםנקניקית
הצלחתם לעודד אותי
לאחרונה הייתי עדה לסיטואציה קשה בין בני זוג וזה ממש עשה לי כואב.
איזה יופי לשמוענגמרו לי השמות
באמת להיות עדה לסיטואציה קשה בין בני זוג, במיוחד אם הם אנשים שאנו אוהבים, זה מאוד מטלטל וכואב.
וזה יקר שהלב שלך לא אדיש לכך ובעצם כמה ומבקש את הטוב ביותר בשלמות גם עבורם - וגם עבורך עם אישך ב"ה.
זה מקום מאוד בריא וב"ה להתחזק בטוב,
בכוחות שלנו,
ש"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר גם לתקן",
שהרבה מאוד מאוד בידיים שלנו לפעול,
ובטוב והחסד והאור הכ"כ גדולים ומאירים שזוגיות טובה יכולה להכניס לחיים שלנו ב"ה.
וגם ממקומות קשים - אפשר לצמוח ולהתעמק ולגדול, ואפילו דווקא מהם.
(כמובן לא מדברת על מקרי ומצבי קצה)
שיהיו רק בשורות טובות וגמר חתימה טובה 🙏🌹
גם בני זוגאחינועמיתאחרונה
עם מריבות כואבות יכולים להשלים ולהיות בטוב.
אולי הם לא משלימים לידך...
אנחנו נוטים לאמץ את נקודת המבט המודלים שאנחנו רואים, ולחשוב שככה זה העולם.
אם ראינו מודל זוגיות מקרטע (נגיד ההורים שלנו) אז אנחנו עלולים לחשוב שככה זה אצל כולם.
אז מה שחשוב בעיניי, חוץ מלהכיר שיש מציאות אחרת, זה להבין שאנחנו רואים את העולם מתוך המשקפיים האלה.
להכיר בזה שיש משקפיים והם לא זהים למציאות ("המפה אינה השטח" כמו שאומרים בnlp)
תדאגי שלא תיהיו זוג מהרוב.קופצת
זוג חזקנגמרו לי השמות
מצרפת מה שכתבתי בתשרי של השנה שעברה שנראה רלוונטי מתמיד גם השנה ובכלל
זוג חזק הוא לא זוג שהכל הולך לו מושלם תמיד.
זוג חזק הוא לא זוג שאין ביניהם ריבים / חילוקי דעות / קונפליקטים.
זוג חזק הוא לא זוג שתמיד הכל ורוד אצלם והם עם לבבות תמידיים בעיניים.
זוג חזק הוא זוג שעובר אתגרים בדרך - ומצליח לקום מהם.
זוג חזק הוא זוג שנופל - וקם.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* אחד בשני/ה כל יום מחדש.
זוג חזק הוא זוג ש*בוחר* לעבוד להשקיע, בוחר בביחד שלהם.
זוג חזק הוא זוג שכבר עבר משברים, ואולי נמצא אפילו עכשיו בעיצומו של אחד כזה - וממשיך לעבוד, להשקיע, לרצות, לבחור, לאהוב.
דווקא עכשיו, בתקופת החגים שמציפים אצל המון משפחות הרבה מאוד "אין" - חשוב להתחזק בכך.
- להתחזק בכך קודם כל בפני הדבר הזה עצמו - שאנחנו אוהבים אחד את השנייה.
שאנחנו בוחרים אחד בשנייה.
שיש לנו רצון להיות יחד.
שהבסיס שלנו חזק ואוהב וזה משמעותי מאוד גם לצליחת כל האתגרים בחיים, שהגיעו או שיגיעו בעתיד.
- ולהתחזק בכך גם במימד של ההשוואות.
כולנו יודעים כבר שלכל אדם באשר הוא יש את "החבילה" שלו - שק הצרות והקשיים איתו הוא מתמודד בעולם הזה.
אבל לפעמים, רק לפעמים, אנשים נוטים לשכוח את זה,
ואט אט האדם מוצא את עצמו בתוך מציאות של השוואות בלתי פוסקות:
"למה היא ככה וככה ואני לא?
למה הוא מוצלח יותר ממני?
למה לה יש כבר ילדים?
למה לו יש כבר זוגיות?
למה להם יש שלום בית מדהים?
למה לה יש פרנסה ועבודה מספקת ומכניסה בקלות?
למה הוא יותר יפה ממני?
למה לה יש גנים טובים יותר משלי?
במה הוא יותר טוב ממני שהוא כן זכה לכלה? להצלחה? לאושר?"
ועוד אלפי דוגמאות ברוח הזו.
כאשר אנו חיים במציאות של השוואות, מתגנב לליבנו, בין אם נרצה או לא, רגש הקנאה.
ההשוואות והקנאה הינם הרסניים.
שום דבר טוב לא יכול לעלות כאשר אנו עושים השוואות.
גם החיים הכי מושלמים, מספקים וטובים יראו לנו כפחות ונתחיל להיות מבואסים אם נשים את עצמנו למבחן ההשוואות עם כל אחד אחר.
דווקא בתקופת החגים,
שבה הכל מתעצם,
כל מה שיש לנו
ובעיקר מה שעדיין אין
דווקא אז חשוב לזכור ולהזכיר
אנחנו מי שאנחנו.
החיים שקיבלנו תפורים בדיוקי דיוק בדיוק לנו.
כל מי שאנו מקנאים בו גם הוא עובר קשיים.
גם לו יש חבילה משלו.
לעולם לא נוכל לדעת ולנחש עם מה מושא קנאתנו/השוואותנו מתמודד
לעולם לא נוכל לנחש עם מה הוא התמודד בעבר, גם אם עכשיו לכאורה הכל נראה מושלם בחייו.
לעולם לא נוכל לנחש עם מה הוא עוד עתיד להתמודד בעתיד.
מי יודע כמה שנים קצובות לו?
מה יקרה מחר?
מה יקרה ליקרים לו מחר?
מה עוד העולם מזמן לו?
איך יתמודד עם הקשיים שיבואו לו בעתיד?
האם קיים אדם עלי אדמות שבכל תחומי החיים מושלם ולא חווה אף קושי בהתמודדות בעבר בהווה ובעתיד?
סביר להניח שלא.
ואם הוא קיים - מה לנו לקנא בו
הוא לא אנחנו. לו אין את האישיות שלנו. את דרך ההתמודדות שלנו. את כל הטוב שלנו יש.
הוא זה הוא
אני הוא אני.
והחיים יצבעו מחדש באור הרבה יותר בהיר אם יפסקו ההשוואות. אם תיפסק הקנאה.
אם הכוחות יופנו לאיך מתמודדים עם החבילה שלנו בצורה הטובה ביותר, ואיך זוכרים כל הזמן לראות גם את הטוב הרב שכן יש לנו, לשמוח בו, להודות עליו ולהעצים אותו.
- ולהתחזק בכך עם אמונה בקב"ה, אמונה בעצמינו, אמונה בזוג שאנחנו
אמונה באשתי
אמונה בבעלי
אמונה ותקווה גם לעתיד
ומצרפת משהו שכתבתי בעבר על הנקודה הזו:
אשתי, תודה שחיכית.
היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.
זה משהו לחגוג יום הולדת 80.
לא בא ברגל...
וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.
ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?
המחשבה עלייך.
המחשבה על כך שחיכית לי.
את חיכית.
חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.
וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!
חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו
או לא להאמין.
לבחור
אם להישאר
או להיפרד
אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",
או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.
ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.
את בחרת בנו.
כל פעם מחדש.
את בחרת לחכות.
את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,
את ידעת מבפנים, שזה יגיע,
שאנחנו נעבור את זה.
וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,
שאמר לך להילחם
שאמר לך לחכות.
זמן.
כמה כמה שהוא משאב חשוב.
ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת
כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול
כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול
כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול
כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,
שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?
ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?
ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?
ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?
ומה היה קורה אם היינו נפרדים?
בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?
אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.
על מה הייתי יכול לפספס
על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי
על המשפחה המדהימה שבנינו
על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות
ושרים לנו שירים
ומחברים לנו ברכות
וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!
אתם!
אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?
אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל
ושוב נפל
ושוב קם
ושוב
ושוב
אנחנו מודל להערצה!
ממנו שואבים!
והאמת? אני מבין אותם.
תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!
תראי כמה אהבה יש בינינו
כמה עוצמות
כמה חוויות
כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.
כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.
ואיזה מזל שחיכית לי
ואיזה מזל שהאמנת בי
ואיזה מזל שלא וויתרת
ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר
ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך
ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,
ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -
אנחנו עדיין בדרך!
וכמה בהמשכה השמים צלולים
והשמש מאירה
והחיים מחייכים
וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה,
במורד הגבעה,
בהמשך הדרך הזו.
ואת, שחיכית,
וידעת
והאמנת
ובחרת
ואהבת
ללא תנאים
לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.
תודה.
את לא יודעת עד כמה תודה.
תודה שחיכית.
ויטמינים לתקופת החגיםבסדר גמור
תודה רבה 🙏נגמרו לי השמותאחרונה
הצום הזה ממש קשה לי!אור123456
אני ממש לא ככה בדרך כלל
( עד עכשיו עבדתי אבל זה תמיד ככה)
הקשר רפואי כל שהוא?הסטורי
מניח שלא צריך לשאול על הריון/הנקה וכד', אבל אולי פוסט-קורונה או משהו?
לא...אור123456
אולי מתבגרים וזה נהיה קשה יותר...לא יודעת
גם בעלי והבת שלי5+
אמרו שהיה היום קשה מכרגיל.
לי תמיד קשה...
שבוע שעבר היינו חולים אולי זה קשור ואולי אחרי יומיים שבת חג יותר קשה לצום?
כן אני עוד בהתאוששותאור123456
תמיד יום אחרי קשה יותר...הפעם קצת קיצוני
(בעיות בבטן אחרי החג, ואחרי כמה ימים של כאב גרון)
תרגישי טוב יקרה 🙏נגמרו לי השמות
תודה היום השתפר ב"האור123456
כל הזמן מתלבטת כמה לצום את הצומות הקלים אם יום אחרי אני זוועה...
ב"ה על השיפורנגמרו לי השמותאחרונה
שימשיך ויהיה הכי טוב ב"ה 🙏
ואולי שווה לשאול רב על מה שכתבת?
כיצד להציל את הוריי מבן סוררEranlavi
היי, אני כותב במדור הזה,
למרות שאם זה לא קשור לפה אשמח שיעבירו
את זה למדור הנכון.
אני חייב את עצתכם משום שאני אובד עיצות.
אז ככה:
יש לי הורים בני 75. פנסיונרים.
אנחנו שני אחים.
ויש לי אח בן 50 (נשוי פעם שנייה, עם 2 ילדים).
הבעיה היא שהאח הזה , מאז שאני זוכר את עצמי, מתנהל באופן מופקר בכל מה שקשור בכסף.
הוא עבד והרוויח טוב, אבל אף פעם לא היה לו ערך לכסף.
לפני 10 שנים בערך, ההורים שלי גילו שיש לו
חובות של למעלה ממיליון שקל בערך
(הסיבה היא עסק כושל).
מסתבר שהוא גם פנה לשוק אפור, הסתבך איתם, דרשו ממנו הרבה כסף… אפילו איימו על חייו.
ההורים שלי נורא נלחצו (בעיקר אמא שלי),
ואחי , במסע שיכנועים ומסכנות ,
הצליח לשכנע אותם לעזור לו
כי הברירה הייתה או הוא או האקדח .
אבא שלי בלית ברירה, נכנע ובגלל מסע לחצים אדיר של אמא שלי , נתן את הפנסיה שלו
לכיסויי החובות …משהו כמו 700,000 שקל.
הבית של הוריי גם מושכן,
בקיצור,
במקום שהוריי יוכלו לחיות ברווחה לקראת סוף חייהם, הם נאלצו להציל ילד בן 40 מבור כלכלי וחובות .
אחי עשה פשיטת רגל ב 2015,
אין לי מושג כמה הוא משלם….
אבל אני מאותו רגע ניתקתי קשר עם האח הזה,
וביקשתי מההורים שלי שיעשו את אותו הדבר,
אבא שלי מאוד פגוע מהילד הזה, אבל אמא שלי כל פעם מטפטפת ורבה עם אבא שלי,
שאי אפשר להפנות גב לאף ילד.
למרות כל הסבל שהיא עוברת
היא תמיד אומרת ״הוא ילד שלי,
כמו שאתה הילד שלי…
ובשביל הילדים שלי אני אהיה מוכנה למות…
אתם הכל בשבילי……הוא ישתקם , הוא יחזיר ,
צריכים להיות שם בשבילו וכו וכו״.
אמרתי לה שזה נורא בעיניי שהיא לא מתעוררת על החיים שלה ומנסה בכל מיני טיעונים שטותיים לתרץ את זה שהיא לא מפסיקה לעזור לו
אבל אז היא כ״כ פחדה שהוא יעשה לעצמו משהו,
אז היא כאילו נתנה כל מה שהיא יכולה !!
בגיל 73 היא יוצאת לטפל בילדים…..
היא טוענת ש ״אין לה מה לעשות בבית ולהשתגע״
אז היא יוצאת לעבוד.. לנשום אוויר קצת.
אני לא קונה את זה.
בכל אופן, היה מה שהיה……
השנים עברו, איכשהו ההורים שלי חיים את חייהם ,
ולפני 3 שנים, הם ניסו לשכנע אותי להשלים
עם האח כי קשה להם לא לראות אותי בחגים….
בשבתות….. באירועים.
אני הסכמי רק כי אני לא רוצה לגרום להם לצער.
איכשהו השלמנו…. עברו 3 שנים אבל ,
פתאום לפני חודשייים , הוא ביקש
סכום של 100,000 כהלוואה לחודש וחצי,
עד שהוא יקבל את הכסף מהעבודה (הוא עצמאי בלי עובדים, משרד וכו ).
הוא שלח לאבא שלי את החשבוניות עסקה
ובאמת הוא צריך לקבל סכומים יפים מהחברות שאיתן הוא עובד ….
אבל אני כששמעתי את זה נטרפתי!!!
אבא שלי, הפעם הסכים לתת…
אבל אמא שלי לא הפסיקה ״לשבת לו על הראש״, וגם לשחק לו על המצפון …..היא אמרה לו:
״אם הוא ייכנס למשבר, הוא מסוגל לעשות לעצמו משהו……. אני מפחדת עליו… אני לא ישנה כבר בלילות….. בבקשה תתן לו….. הוא הבטיח שיחזיר…. הוא עובד…. וכו וכו״.
עכשיו תבינו… הבנאדם לפני חצי שנה
עבר לגור עם אשתו (השנייה) במגדל
עם שכירות של 13,000 שקל!!
בקיצור- נודע לי שאבא שלי הביא לו בסוף את ה 100,000 שקל …אחרי שאמא שלי לא הפסיקה להגיד לו (מסכן)
והמנוול הזה לא החזיר לאבא שלי את הכסף
אני כולי פקעת עצבים……
כינסתי את ההורים לשיחה, ונזפתי בהם
כמו שלא עשיתי מעולם.
אבא שלי בצד שלי…..
אבל החוליה החלשה בכל העסק היא אמא שלי!! לצערי, היא כבר כמו סמרטוט ריצפה….מתחילה להרגיש לחצים וחיה מתה (ככה זה נראה), רזתה המון…. ואיבדה את
כל שמחת החיים!
אבל כל הזמן בראש שלה,
המניפולציות שלו, ש ״אם הוא יהיה במצוקה, הוא יעשה דברים לא טובים…..אולי יפנה לגורמים חיצוניים אולי יקפוץ מהגג……
כי הוא כל הזמן משדר לה את זה…
גם אם זה לא נאמר….. זה ״הוייב״.
אני כבר אובד עיצות.
13 שנים של סיוט——- אולי עם הפסקה של 3-5 שנים.
מה אני יכול לעשות כדי להבטיח להורים שלי,
את חייהם הכלכליים???
אני לא יכול לנעול את הבית שלא ייכנס
(הרי אני לא גר איתם).
אני לא נמצא איתם 24/7.
אני לא באמת יכול לבדוק כל תנועה בחשבון שלהם.
אני מפחד שהפעם זה הולך לכיוון לא טוב בכלל…..
אני מפחד שהם הולכים לאסון כלכלי
ואני לא יכול לעמוד מהצד ולשתוק !!!!!
הרי בסוף , הטימטום שלהם יפגע גם בי!
כי אם הם יישארו חסרי כל,
אני אצטרך לכלכל אותם בזיקנה!!!
אני אוהב אותם מאוד, אבל בקושי את עצמי
אני יכול להחזיק בחיים האלה ואני לא אוכל
להתמודד עם המראות האלה של הורים חסרי כל!
והאמת, שאני לא מעוניין בכלל
לשלם על הטעויות של אח שלי! שמבחינתי הוא
לא קיים כבר. ולא יהיה קיים.
אני בעצבים כבר כמה ימים….
אבל מרגיש שאין לי כל כך מה לעשות .
אם הם לא מסוגלים לנתק איתו קשר….
מה אני אעשה??
אבא שלי, כבר חשב לעזוב את הבית …
אבל הוא מפחד בגיל כזה , לחיות לבד בדירת חדר …
הוא נשוי לה 45 שנה והיחסים בינהם תמיד
היו מעולים!! הם היו מאוהבים ! תמיד
חשבתי ללכת לעורך דין… רק שאני לא ממש יודע מה זה יעזור, אם אמא שלי לא בעיניין.(הקטע של הירושה וכו… ממש לא מעניין אותי!!)
זה לא בא מהמקום הזה,
אני פשוט דואג להם שלא יכניס אותם לעוד בורות
שאי אפשר יהיה לצאת מהם בסוף.
חשבתי לנתק קשר לגמרי מההורים ,
שיבינו שיש להתנהגות שלהם מחיר….
אבל כואב לי על אבא שלי…. ככה להפקיר אותו
בגיל כזה.
אמא שלי אשה טובה, היא תתן את הלב גם אם אני אצטרך ….אבל היא כבר בשלב
שהיא כמו ״בת ערובה ״ שלו.
ככה אני מרגיש.
תעזרו לי בבקשה…..
איך אני יכול לפתור מצב נוראי כזה ?
מצטער על החפירה…..
אבל מרגיש אבוד
חייבים התייעצות עם איש מקצוע מומחה מאודהסטורי
אולי פעמונים או מקימי ידעו להפנות.
בהצלחה רבה
וואו. איזה קושי רציני!!שוקולד פרה.
מהתיאור שלך נראה שהאח ממוקד בעצמו, ואין לו שום אחריות כלפי ההורים.
אדם שחי בשכירות של 13,000 ₪ הוא לא אדם שבקלות ישים סוף לחייו.
מה עם אשתו? היא נורמלית? יכולה להיות כתובת?
אתה צודק בחשש שלך שתצטרך לכלכל אותם.
אני גם חושבת שהגיע הזמן שהם יעלימו כספים מאחיך.
יגידו לו שאין.
גם כשיש.
ועל הזמן לחזק את אמא שזה לטובתו, שהוא ואשתו יצטרכו לשאת באחריות על חייהם.
לעבוד כשכירים ולא רק כעצמאיים.
כואב מאוד לשמוע על 700 אלף שנלקחו סתם.
מבינה אותך מאוד שאתה לא רוצה שום קשר אתו.
אבל לנתק את הקשר מההורים בעצמך,
זה יהרוס אותם ממש.
יש דרך לפחות להחזיר טת הבית שלא יהיה ממושכן?
שלפחות יהיה להם קורת גג...
ואגב, גם אם כל הקלפים יהיו לרעתם,
וגם אם בסוף ימיהם תצטרך לדאוג להם
קודם כל כדאי בראש לחשוב מה אפשר לעשות כדי שאתה לא תקרוס
וגם לחזק את עצמך שזה שאתה כתובת בשבילם, זו זכות גדולה, שתוסיף לך המון זכויות.
ההורים שלך צריכים ליווי כי לבד הם מתקשים להציב עמדה מולו, ונכנעים לו.
גם אצלנו, אח שלי קיבל כסף מהוריי, אבל זה לא מתחיל להגיע חסכומים כאלה, וגם לא משכנו את הבית.
פשוט המעמד הזה שהבן שלך אומר לך - או הכסף או שאני מנתק קשר/ פוגע בעצמי- זה מעמד בלתי אפשרי.
מה אתה היית עושה לו בנך היה נוהג איתך ככה?
היית מסטגל לחיות עם רגשי האשמה, במידה והיה פוגע בעצמו?
זה מוות בחיים...
אני חושבת שאפשר וכדאי לדבר ען אשתו או עם קרובים לו. לנסות להשפיע עליו בכל דרך.
וגם- לא להסתיר ממנו את המצב שאליו ההורים הגיעו בגללו. אם יש לו רגש כלשהו כלפיהם- יפסיק בעצמו.
אבל כל הנושא זה לא להתנתק לגמרי מהנשפחה ולהגיד שלום עלייך נפשי.
ההורים שלך רוצים בטובתך ובטובתו.
ולא מגיע להם למצוא את עצמם לבד לחלוטין, בלי אף ילד שבקשר נורמלי איתם.
תודה על התשובה המפורטתEranlavi
אם היה לי בן כזה שקובר אןתי בעודי אני חי….
שהפיל אותי כבר לפני 12 שנים…. ועכשיו שוב…
הייתי בוודאי מעיף אותו מחיי…. מבלי להניד עפעף .
זו לא שאלה בכלל.
ולגבי ״לכלכל את ההורים״- אני לא עשיר.
ואני גם לא צעיר בכלל. (בסהכ כמה שנים מתחת)
אין לי דירה משלי…. אין לי אפילו פנסיה.
אני עובד. מרוויח סבבה… חוסך איפה שאפשר
תיכננתי אפילו לקנות בעוד שנה שנתיים, אולי דירה שתהיה לי… מהחסכונות שלי.
אבל גם לי לא בא להיות בגיל מבוגר תפרן.
תמיד הייתי בטוח שאם ההורים יצטרכו פה עזרה, שם עזרה במהלך החיים, אני כמובן אהיה שם…
אבל אני בטח שלא יכול לממן את כל החיים של ההורים שלי. זה פשוט בלתי ישים.
ולגבי אשתו- אין עם מי לדבר.
זו סתומה בדיוק כמוהו.
הכירו בסהכ לפני 3 שנים, הביאו ילדה ביחד..
ואני בספק בכלל אם היא מודעת לכל החרא שההורים שלי עוברים איתו.
בקיצור- לא שיערתי שאגיע למצב כזה בחיים שלי.
ואני לצערי, לא חושב שאצליח להחזיק מעמד כפי שאת כותבת….. אני ככה מלנתק קשר לגמריי….עם כולם…… אבל הכי כואב לי על אבא שלי.
מחר ראש השנה, ובמקום לשמוח…
הראש רק במחשבות לשנה גרועה יותר.
רק כי יש מישהו בעולם הזה, שנחשב לכאילו
״אח״…… מצידי שיעבור מן העולם הזה…
כך ייטב לכולנו.
כי אם הןא לא ימות, אז הוא ימית אחרים.
מבאס
שלשום התפוצצתיEranlavi
החלטתי לשלוח לו מייל ארוך כאורך הגלות
בה שפכתי את כל מה שהיה לי!!!
אני בספק אם אחרי מייל כזה, הוא יעז לבקש
מהוריי עוד כסף במהלך חייו.
וגם אם כן, הוא פותח בחזית מלחמה איתי!
בעבר כבר לא דיברנו 6 שנים…. בגלל זה.
והיה נתק טוטאלי.
השלמנו לאחר בקשות הוריי.
ושלשום , כשאני מרגיש שאנחנו הולכים לסיבוב שני של סבל, החלטתי לנתק את הקשר איתו, והפעם לאלתר!!!! הוא חסום אצלי בכל הערוצים .
לי כואב הלב על ההורים, אבל הייתי חייב לעשות צעד קיצוני שאין דרך ממנו חזרה!
אני חייב להציל את עצמם מהבן שלהם.
וכך עשיתי.
אני אתחיל מהיום לעקוב ולשמור עליהם טוב טוב
מפי הפגע הרע הזה, מהמפלצת שהם יצרו, בעל כורחם
זהו. זה נגמר
תודה לכולכם
הכתובת היחידה שנצרכת כאן במהירותנגמרו לי השמות
היא כתובת מקצועית בלבד.
יכול מאוד להיות שרטורנו יכולים להיות כתובת, כיוון שמתוארים כאן סממנים של התמכרות.
והתמכרות זו מחלה.
ובמחלה צריך לטפל מהשורש וע"י איש מקצוע המוסמך לכך בלבד.
אז להתחיל להתייעץ עם רטונו, אולי גם פעמונים/מקימי, או איש מקצוע פרטי המומחה למצב זה ספציפית.
אתה מתאר מציאות לא אפשרית ובאמת בלתי נסבלת עבור הוריך, עבורך, וגם עבור אחיך בסופו של דבר.
הוא נשמע עם התנהלות לקויה מאוד (בלשון המעטה) מבחינה כלכלית, וחייב ליווי מקצועי.
אם הוא הגיע לשוק האפור ולכאלה סכומים הייתי ממש פונה בהקדם ומקשרת בין הוריך לבין רטורנו או כל מטפל מוסמך בהתמכרויות שיסביר להם מה קורה.
גם לגבי המניפולטיביות
גם לגבי תחושת הקרבנות
גם לגבי ההפחדות שישים קץ לחייו חלילה
גם לגבי הבור הכלכלי שהוא שואב אותם
חובה חובה חובה לפנות בדחיפות רק לכתובת מקצועית!
ואיתה לעבור צעד צעד
שלב אחר שלב
לאוורר את המחלה וההתמכרות ולשים אותה באור השמש
לדעת איך להתייחס אליה ולכך נדבך ונדבך בה
לדעת איך להתנהל
לקבל כוחות, כלים, ליווי, תמיכה
כך צעד צעד
בחזרה לחיים עצמם
שתהיה כתיבה וחתימה טובה לחיים טובים מתוקים ולשלום
שנה טובה ומבורכת בה הקב"ה יהפוך הכל מחשיכה לאור גדול ב"ה 🙏
הדבר היחיד שהוא מכור אחיו זה לכסףEranlavi
הוא לא שותה, לא מעשן, לא צורך סמים….
הבנאדם חולה על כסף!
אין לו ערך לכסף!
מגיל קטן.
אבל היה לו….. היה לו כסף .
הוא עובד ברצף מגיל 21 מייד אחרי הצבא (כבר בגיל 21 היה עצמאי ) ובנה את עצמו יפה….
התחתן בגיל יחסית צעיר וכו וכו….
ההתמכרות היחידה שלו זה לכסף!
מקרה אבוד
התמכרות לכסף היא גם התמכרותנגמרו לי השמות
בדומה לאדם שמכלה את ממונו בהימורים ולוקח איתו את כל משפחתו יגון שאולה...
זו התנהלות בהחלט לא בריאה ונדרשת כאן התערבות מקצועית ומדויקת למצב שלו ולמחלה שלו.
הוא מבחינתו ממש לא מכורEranlavi
לצערי, אין סיכוי לעזור לו כי כמו שאמרתי,
הוא רק ישמע את הטיעון הזה של ״מכור״,
הוא מאוד יצחק, ויפתח את עיני העגל שלו, בזילזול.
לי מאוד קשה להבין, למה אמא מוכנה לצעוד כתף אל כתף ביחד עם הבן שלה, גם במחיר שהיא יודעת שהיא הולכת לתהום! כמה טיפשות צריך בשביל זה.
במיוחד שכבר חווינו סיבוב אחד כזה!
פשוט נשגב מבינתי
כוונתי הייתה בעיקר ליווי מקצועי להוריך (ולך)נגמרו לי השמות
כיצד להתנהל מול אדם מכור כנ"ל. כלומר תפנה את הוריך עצמם לרטורנו או לאיש מקצוע אחר המתמחה בכך
וכך יהיה ניתן להסביר להוריך, בפרט לאמך כפי שתיארת, את כל מה שפירטתי בהודעה הראשונה.
כאשר מקבלים עזרה מקצועית ממומחה קודם כל מרגישים לא לבד והכי חשוב - יש דרך שמתחילה להתבהר עוד ועוד, כלים וידיעה כיצד לצעוד בה,
וזה לחלוטין שונה מאשר שמרגישים אבודים ומגששים באפילה עד לתהום...
עצה מבעל מקצוע/ נסיון, יש להכיר את מכלוליהעני ממעש
האירוע-האירועים. זה לא מתמטיקה טהורה
לא פשוט בכלל. הצלחה רבה
אני רוצה להאיר משהואחינועמית
שאולי מובן מאליו, בוודאי לא סותר את הרגשות הקשים שלך.
אמא שלך פועלת מתוך אהבה וחמלה, אם אתה אבא אתה בוודאי יכול להבין את זה.
נכון צריך עזרה מקצועית, נכון שאתה חושש על המצב הכלכלי, ולמען האמת אם אתה ואבא שלך באותו ראש אולי אתם יכולים לנעול חלק מהכסף (אם אמא שלך נותנת לאחיך, היא בטח תסכים לתת גם לך, וזה בעצם יהיה פיקדון בשבילם ללא ידיעתה).
רק אומרת כדי שתסתכל עליה קצת אחרת, היא לא עושה את זה טמטום, היא עושה את זה ממקום אוהב של אמא, שלא מסוגלת לתת לבן שלה ליפול (ולכן נופלת בעצמה...)
סליחהEranlavi
אני ממש לא מבקש שהם ינעלו את הכסף בשבילי….
אני ממש לא מעוניין שהם יביאו לי כסף.
אני אפילו לא מעוניין בירושה …..
ממש מזיז לי……!
כל מה שאני בסהכ רוצה, שההורים שלי
לא יצטרכו בגיל 80 לחיות כמו עניים מרודים.
לי אין גב כלכלי ככ חזק כדי לעזור להם.
כמובן שאני תמיד אתן מה שאני יכול כי ההורים שלהם….. אבל אין שום סיבה שאחי, שכבר הביא אותם לכאוס כלכלי, מחק את הפנסיה של אבא שלי, מישכן חלק מהבית… גר במגדל יוקרה…. ממשיך לשים פס על ההורים שלי!!!!!!!
אני לא אתן לדבר הזה לקרות.
ואם להיות ״הורים״, זה פירוש של ״לצעוד לתהום עם הילד שהוא אחראי לתהום הזאת״…. אז אנחנו חלוקים , מה זה תפקיד של ״הורה״.
עם כל הכבוד, ואני לא יודע אם את יודעת את זה…
אבל בסוף בסוף בסוף…. ההפקרות הזאת, פוגעת בכולנו. בכל המשפחה….
כי אני גם אצטרך לישון בחניון, כדי שיהיה להורים שלי מקום לישון, אני אעשה את זה….
אבל לא שהם מתנהגים במשך עשור, באופן כזה.
למה החיים שלי צריכים להידפק ?
אני מאוד כועס ואת הגלגל כבר אי אפשר להחזיר.
זה לא מה שאמרתיאחינועמית
אמרתי שאתה ואבא שלך תנעלו אצלך את הכסף שישמש אותם כשיצטרכו
אוקיי אז סליחה…. לא הבנתי.Eranlavi
מתנצל.
ההורים שלך פינקו אותו יתר מלכתחילהאדם פרו+
ולכן גם הוא וגם הם הגיעו למצב עקום
נראה שאתה כועס בגלל שאתה מרגיש/חושב
/חש
שאת האהבה ואת כל הצומי והדאגה והלב של ההורים הוא משך מהם על חשבונך
רק באתי להגיד שהגיוני שההתנהלות הלא סבירה מקורה בטעיות ביחס של ההורים
ולך אין הרבה חלק בעניין
אולי אתה פגוע, מההתנהלות של ההורים,
ולאו דווקא של האח(כמובן שהוא עשה טעויות כלכליות) אבל ההורים עשו טעויות בחינוך
ולא ידוע אם פחות גדולות
אולי לא תאהב לשמוע את הדעה הזאת, כי הנטיה שלך להגן על ההורים.
לא יודע אני הייתי מנמיך ציפיות מכל המשפחה הזאת, או מתנתק מהם כלכלית ורגשית, ומביט על כל המקרה בחמלה,
כאילו יש לך פה שלושה אנשים שעברו תאונת דרכים בפני עצמם
בלי קשר אליך, ואתה לא יכול לעזור להם, כדי לא להיפגע בעצמך עוד
ממש אבל ממש לא!Eranlavi
ההורים שלי נתנו לי הכל, במסגרת האפשרויות!
אין פה שום דבר נסתר או כזה ש ״סחבתי מהילדות״.
לא ״בן מועדף״…ו… לא ״פצעים שפתוחים מהעבר ורק חיכו להתפרץ״…. אני מכיר את כל התזות האלה.
באמת באמת באמת שלא!
כל העצבים והתיסכול שלי, נובע מכך שגם אחרי סיבוב א שהיה נוראי….
13 שנים אחרי, הולך לקרות סיבוב ב…
והפעם שההורים שלי מבוגרים וזקנים ב 13 שנים…. יותר חלשים… פחות בטוחים…
ואני נחרד רק מהמחשבה שהם יצטרכו לסיים את החיים שלהם רעבים ללחם!
אני אוכל לעזור במה שאוכל….
אבל גם לי אין משאבים בלתי נדלים!
כתבתי כבר, אפילו דירה אין לי.
אין לי פנסיה אפילו. (אני עצמאי ולא מפריש לפנסיה).
יש לי מעין חיסכון שצברתי שם סכום סביר (מיליון שקל) שאיתו אני מקווה בגיל 55-60 לקנות איזה דירת פח קטנה (להזדקן ולמות שם לבד).
אין לי משאבים להציל את ההורים שלי,
אבל מצד שני, אני לא אהיה מסוגל להפקיר אותם!! וכל זה בגלל אח מטורלל מנוול?
אז החרדה שלי באה מהכיוון הזה….
לא ״ ילד מועדף״… ולא כל השטויות האלה (סליחה על השפה).
אולי יש אפשרות למנוע מההורים שלך להוציא כסףרוממה
ללא חתימה שלך?
מינוי שלך אפוטרופוס על הכספים שלהם?
חשבתי גם על זה… אבלEranlavi
אבל זה נראה לי ,לא פיתרון כזה להיט.
אני גם אסביר למה………
משום שאם ניקח למשל את הפעם הקודמת
שהייתה לפני 13 שנים בערך….
רק בשלב מאןד מתקדם , הוא גילה להורים שלי
שהוא הסתבך עם השוק האפור והוא חייב המון כסף….(אני לא ידעתי מזה כלום).
ההורים שלי (ובעיקר אמא שלי) פחדה פחד מוות
(בעיקר על הילד שלה)… אז אמא שלי במסע שיכנועים בלתי מתפשר, אילצה את אבא שלי להביא לאחי את כל הפנסיה כדי שיביא לשוק האפור (פשוט נורא !!!!!!!).
עכשיו תחשבי שאמור לקרות מצב כזה בעוד שנה,
שנתיים שלוש??? ועכשיו האישור היחידי לשחרר כספים מהחשבון הם שלי…
אז מה אני אמור לעשות???
למה לי בכלל להתעסק עם שוק אפור??
אני נגעל בכלל מעצם המחשבה!!!
האח הזה הוא לא הילד שלי….הוא בסהכ אחי.
אני יכול למחוק אותו מהחיים שלי (וכך עשיתי),
ואני יכול עד המוות שלי, לא להתראות איתו
יותר (וכך אעשה)…..
אבל מצד שני,
אני לא יכול לקחת עליו אחריות ב 100 אחוז!
ההורים שלי יצטרכו גם לגלות אחריות ושתהיה
להם כושר עמידה בפניו!! (ראבק… זה גם החיים שלהם)!
נראה לי שהשוק האפור מתלבש על המשפחה תמידרוממה
לפחות ככה זה בסרטים
זאת פשוט הדרך הכי מהירה לבקר על מה ההורים שלך מוציאים כסף
הייתי גם דואגת להעביר נכסים על שמך (בשיתוף פעולה איתם כמובן) כדי להגן על ההון של ההורים שלך.
ואם לא אתה, אז מינוי עורך דין כאפוטרופוס.
אבל לא יודעת איך זה עובד לאנשים בריאים לא קטינים .
אולי אפשר לערב מול אמא שלך את אחים שלה? איזה רב שהיא מקשיבה לו?
לא.זה אבוד. אמא שלי רואה רק את הילדים שלהEranlavi
עבר עריכה על ידי Eranlavi בתאריך ד' בתשרי תשפ"ד 18:20
עבר עריכה על ידי Eranlavi בתאריך ד' בתשרי תשפ"ד 18:19
אין בכלל מה לדבר או לפנות אליה.
לא משנה כמה אני מדבר איתה ,זה לדבר ללמפה.
היא מיוסרת כמו שמעולם לא ראיתי אותה…..היא מודאגת ומיואשת , אבל היא
לא מספיק חזקה מולו.
מבחינתה היא כועסת עליי, שאני בכלל ״מעורר את השדים״ ומכניס את אבא שלי לסטרס וחרדות.
היא יודעת שהמצב הזה יכול להתפתח לכיוונים
לא טובים….. אבל היא מפחדת פחד מוות
שחס וחלילה , ייקרה לו משהו.
(מה כבר יכול לקרות לעזאזל, לאחד שחי ברמת
חיים של 13,000 שקל שכירות!!! (לא יודע כמה אשתו משלמת. אבל גם חצי חצי זה מטורף!
כאמור, הוא עובד ומרוויח יפה,
אבל זה בנאדם שעדיין נמצא בפשיטת רגל!
רק היום דיברה איתי מישהי מהמשפחה ,
ואמרה שאני אוריד טיפה היסטריה
כי אבא שלי כבר עלה לו הסוכר באופן ניכר,
מהימים האחרונים .
אז אולי אני באמת צריך לסתום…
לנתק קשר עם כולם….
שימשיכו לשחק ב ״נדמה לי״,
ולדחות את הקץ…..שברור לי שיבוא….
אם לא עכשיו אז בעוד חצי שנה, שנה…
ויכול להיות גם שנתיים….. אבל זה יגיע….
כי אין שום מצב, שהוא יכול להחזיק את עצמו
ברמת חיים כזו.
אבל אולי מגיע לכולם להתבוסס
במיץ של עצמם.
אולי
פשיטת רגל זה לא כזה נורארוממה
הייתי יותר מוטרדת מההסתבכויות מול השוק האפור
השוק האפור היה בעברEranlavi
אני מניח שהוא עצמו אפילו לא ידע מה המשמעות ״שוק אפור״.
זאת אומרת, ברור לי שהוא לא תמים….
אבל פעם לפני 30-40 שנה, ״שוק אפור״, היה נתפס כמשהו מאוד לא נגיש….
כאילו כמו ״בסרטים
היום אתה פותח גוגל או מקבל הודעה ״צריך הלוואה .. אנחנו איתך….״ וכל מיני הודעות מסוגננות כאלה ובלה בלה בלה…
ובשניות אתה נופל לשם (מי שבמצוקה).
לא שאני מצדיק את זה…
אבל אחי הבטיח לי לפני כמה שבועות, (שעוד היינו ביחסים סבירים ), שלעולם הוא לא יילך יותר לגורמים מהסוג הזה……..
אבל אני כמובן לא מאמין לו למילה…
למרות שבתוך תוכי, אני מנסה להרגיע את עצמי, שאולי הוא למד את הלקח ולא יעז להכניס שוב את הוריי לקלחת הזו (אבא שלי כאמור כבר איבד את כל הפנסיה שלו בגללו).
מייאש
תראה אני מבינה את התסכול והחוסר האוניםרוממה
המצב כרגע הוא שההורים שלך איבדו דירה ופנסיה של אחד מהם. אם אין עוד נכסים כנראה שהילדים יצטרכו לקחת אחריות כלכלית בבוא העת.
לא יודעת איזה עוד נכסים יש.
תיקח אותם לשיחה ותציע להיות אפוטרופוס או גורם שבלי אישור שלו לא ניתן להוציא כספים.
זה רק כדי להציל מה שנשאר. אם נשאר כבר.
אין לי שיתוף פעולה מצד אמא שליEranlavi
כתבתי בפירוט בהודעות הקודמות, כיצד היא מגיבה שאני מדבר איתה.
בכל אופן, כרגע אני והיא בסוג של נתק של 3 ימים (גם לא הגעתי לחג בראש השנה), ולא אגיע להמשך החגים……
אלה הסנקציות שלפחות אני יכול לעשות כלפי אלה שמוכנים לצעוד אל עבר התהום ביודעין.
אני לא מוכן להיות שותף לזה.
אבל לא נורא—- אני כבר לא ילד….
ואני גם מבין שמשפחה יכולה להתפרק … זה לא חייב להיות תמיד עד המוות.
תודה רוממה
לי זה נשמע כמו הפרעת אישיותלמה לא123
ואם זה המצב אין מה לנסות בכלל לדבר עם האח, א"א לשנות אותו. הטיפול צריך להתמקד בהורים.
כל הכבוד שאתה ככה דואג להם. תפנה למטפלים שמתמחים בטיפול במשפחה של אנשים שסובלים מהפרעות אישיות, כמו:נרקסיזם וכו'
ובכלל כדאי לך לצפות ולקרוא חומרים בנושא, יעזור לך מאוד להבין את אחיך ואת ההורים שלך.
בינתיים אני די בנתק בימים האחרוניםEranlavi
וכנראה , שכך זה הולך להימשך שנים .
לא נורא.
אני כבר ״ילד״ גדול….
ולא כל המשפחות מושלמות
וואו. ממש סיפור כואב. אני יכול להבין את הכעסהיום הוא היוםאחרונה
הייתי מתייעץ עם איש מקצוע שבקי בהתמכרויות. יש פה משהו שמריח התמכרות וזה כמו מחלה שיש לאח. לריב זה לא פתרון לטווח ארוך וכמובן גם לא להכנע לכל דרישה.
ככל שתצליח ביחד עם ההורים לעזור להם להציב לו גבול וגם לעזור לו לקבל עזרה מקצועית אתם בכיוון הנכון.
בהצלחה!
שאלהרועישםטוב
נניח פונה אליכם א' ומבקש מכם הלוואה או ש-א' היה בתאונה ובאשפוז ארוך.
אם א' הוא אדם שראיתם רק פעם או פעמיים ברחוב: כנראה שלא תלוו לו כלום ותתחמקו בצורה יפה ואם הוא היה בתאונה ובאשפוז ארוך כנראה גם שלא תבקרו אותו בכלל.
אם א' הוא ידיד לא הכי קרוב: תלוו מקסימום כמה מאות שקלים, ואם הוא היה בתאונה ובאשפוז ארוך תבקרו אותו באשפוז פעם אחת ואולי כמה פעמים.
אם א' הוא חבר רגיל: תלוו מקסימום כמה אלפי שקלים, ואם הוא היה בתאונה ובאשפוז ארוך תבקרו אותו באשפוז פעם בשבוע-שבועיים-שלוש.
אם א' הוא best friend: תלוו כמה שאתם יכולים, ואם הוא היה בתאונה ובאשפוז ארוך תבקרו אותו כמה שאתם יכולים.
השאלה היא:
האם זה ככה גם עם אחים ואחיות?
כלומר - שלכל אח או אחות יש "דירוג" אחר לפי מידת הקירבה שאתם מרגישים אליהם (ותאורטית יש כאלו ב"דירוג" נמוך שבקושי תלוו להם וכדומה)?
מילות הפתיחה גורמות להרגשת דחייה…פ.א.
״היה בתאונה״, ״עבר ניתוח״ וההוצאות הרפואיות
עצומות…
גם הבוקר אצלנו בבית כנסת, בסוף התפילה נעמד מישהו חרדי וביקש תרומות (״בהמלצת רבנים״) עבור בן שלו שעבר ניתוחים וההוצאות הרפואיות עצומות.
תסבירו לי מדוע תמיד משתמשים בתירוץ של ניתוחים וההוצאות רפואיות עצומות - כאשר בישראל יש רפואה ציבורית מעולה וההוצאות הרפואיות ברפואה הציבורית ממש סבירות ולא עצומות?
לא כל הניתוחים כלולים בסל התרופותנפשי תערוג
ובזמן שעושים ניתוח. לא יכולים לעבוד.
ניתוחים שלא כלולים בסל התרופות בדרך כלל ניסיונייםתהילה 4אחרונה
ולא מספיק הוכיחו את עצמם כדי להצדיק הכנסתם לסל . אני מבינה את הרצון של החולים ובני משפחותיהם לעשות הכל כדי להציל את חיי החולה. .אבל יש שכל במה נכנס ומה לא
הרפואה הציבורית בהחלט מעולה, ועדיין עולה הרבה כסףקופצת רגע
להיות חולה.
( יצא לך לחוות אשפוז ממושך של ילד? )
אצלי זה אותו דבר בין כל האחים לגבי כסףאור123456
לגבי ביקורים קצת שונה..לא אשב הרבה זמן בבית חולים לייד אח שאנחנו פחות מתקשרים בשוטף
לא מקבל את נקודות המוצא שלך בכלל...הסטורי
בין כך ובין כך, לא אלווה סכום שאין לי, סכום שיש לי אלווה לפי הצורך האמיתי ולפי האמינות ויכולת החזר. כל הדירוג שלך נשמע נורא מוזר.
זה לא קרבה כמו בטחון ביכולת החזר של האחרוממה
בסוף כל אח עם התכונות שלו.
מה הייתם עושים?בוריס
יש חברת משלוחים שהרבה עסקים עובדים איתה בארץ שהשליח שלהם באיזור שלי לא מוכן לעלות הביתה.
הוא כל הזמן אומר אין חניה ושירדו אליו וזה לא תמיד מתאפשר (אשתי בשמירת הריון ואני בעבודה).
היום הגעתי עשרים דקות אחרי שהוא היה וחצי רחוב חניות פנויות.
כבר התלוננתי אין ספור פעמים בחברה ולא נראה שעושים עם זה משהו גם אין טלפון אז זה רק להתלונן במייל.
וכשאני מדבר עם הספקים אז הם גל אומרים שהם התלוננו והבטיחו להם שזה לא יחזור על עצמו אבל זה שוב חוזר והשליח מחיר את המשלוח למרכז איסוף שלהם.
והוא עוד פעם מגיע ולא עולה וחוזר חלילה.
מה עושים??
ומה קורה בפועלאחינועמית
אם אתה לא יכול לרדת והוא מגיע?
הוא הולךבוריס
מחזיר למרכז חלוקה שלהם ואז לשולחבוריס
להגיד שאנחנו לא בביתנפשי תערוג
ושיניח מחוץ לדלת.
הוא לא מוכן לצאת מהרכב.בוריס
הוא פשוט יעשה אותו דבר ויחזיר או במקרה היותר גרוע לא יעשה כלום ויגיד שהוא הניח וכנראה לקחו את זה
אז לפעם הבאה להתנות עם החנות שהמשלוחנפשי תערוג
לא יהיה דרך חברת המשלוחים הזאת.
אחרת לא מבצעים את העסקה
כן כבר התחלתי לבדוק עם חברות לפני שאני עושהבוריס
משלוח עם איזה חברת משלוחים הן עובדות.
אבל אני תקוע עם שני משלוחים שכבר ביצעתי
הוא חייב לעלות לפי החוזה שלו?יעל מהדרום
לק"י
אני באמת נתקלת בשליחים שעולים לבית ובשליחים שמבקשים לרדת אליהם.
ואני לא יודעת מה הם אמורים לעשות בפועל....
משלוח עד הבית. זה עד לפתח הביתנפשי תערוג
יש משלוח פריקת מדרכה.
שזה באמת לא כולל עליה לבית.
יחד עם זאת.
אם נוח לי לרדת. ארד.
אבל אם אני לא בבית/לא נוח לי.
שיעלה לי הביתה.
לא נתקלתי בשליח שלא העלה
אף פעם לא נתקלתי שכתוב "פריקת מדרכה"יעל מהדרום
לק"י
וטוב לדעת שהם חייבים להעלות.
(יכול להיות שיש כאלה שבקורונה הפסיקו לעלות לבתים, ומצא חן בעיניהם הסידור הזה🤦♀️)
קיים בעיקר בהובלות כבדותנפשי תערוג
לדוג' חומרי בניה. קרמיקה וכו'
שהמשאית באה ומורידה חבילה גדולה
הבנתי. תודהיעל מהדרוםאחרונה
ברור שילמתי לשליח עד לדלתבוריס
בגלל זה גם הספקים כועסים.
אבל בפועל הוא עושה מה שבא לו
שליח חצוף.....יעל מהדרום
יש כאן מישהו משבות רחל?אדם פרו+
צריך עזרה בפרטי