פורום נשואים טריים (עמוד 363)

למה את מפחדת מימנה. ולמה היא חסרה לך? אם היתה אחותך זה יותר מובן
מי שלא רוצה לדבר אין בעיה. גם אני לא רוצה

את חושבת שגם ביומולדתה לא צריך להגיד מזל טוב?

היא מתנהגת בצורה דוחה ע"מ שתידחי אותה. היא רוצה לפטור אותך מהצורך לפחד מימנה ולפייס אותה. תהני מהחופש.

פשוט אל תבואי איתה במגע
תעבירי אותה הלאה....
גם אני מתמודדת עם משהו דומה לא ככה ברמה הרבה יותר נמוכה אבל יש אנשים שלא משנה מה תעשה אתה תמיד איכשהו תהיה אשם אז פשוט מעבירים הלאה ולא באים במגע יותר מידי...


יש מצב שעובר עליה משהו קשה אבל את לא צריכה לסבול מזה..

אז מה חשבת שהיא תצליח לחיות בשלום עם הסביבה שלה?!
האם את רוצה ליהיות על תקן תרפיסטית שלה?
תעשי טובה לעצמך תחזרי לבעלך ולילדים ותשקיעי שם את כוחותייך.
ואם את רוצה לעזור לה... תתרחקי ממנה ותתפללי עליה לרפואה שלמה !

באמת סה הפתירון רק תפילה תודה רבה

תתפללי לה' שייתן לך כוחות, תשקיעי בחיים שלך הפרטיים את הכוחות שלך.

תזכרי שיש לה בעיות עם עצמה ואל תתני לה מקום לשלוט בך.

 

המון הצלחה!

יומולדת לא לברך למזל טוב?

במקום שאת תרדפי אחריה כל הזמן ותחפשי איפה להתנצל ואיפה לברך

כי כל הזמן פחדתי שאצטרך לבןא לשם שבתות ויהיה לי קשה שבנאדם לא מדבר איתי וזה יצור עוד יותר ריב פחדתי שבגלל זה כולם יהיו נגדי במשפחה שלו פוחדת ממיליון דברים

אז למה את צריכה לפחד??? שהיא תפחד !!!!

למה שיהיו נגדך? שיהיו נגדה

משפחה שיש בה רק ריבים בין האחים כל הזמן ויש לבעלי אח שתמיד מצדיק אותה לא משנה מה והוא וחברה שלו כל הזמן איתה ..הוא מדבר איתנו אבל יש לי הרגשה שמדבר גם עלינן איתה אבל זה לא ענייני ואין אמא במשפחה יש אבא שאין לו מילה בכלום ממש מסכן ועוד אחות אחת שגם אותו מצב איו לה מילה ודורכים עליה וכל ה
זמן רבים איתה

תפסיקי לנסות לרצות אותה. כמה אפשר להשפיל את עצמך?? תשחררי ממנה..

אולי בלי לצפות לתשובה חזרה,
אבל תראי לה שהיא עדיין חשובה לך.
לא הכל עובד בכח, לפעמים במח ובאהבה

כי בנאדם שתמיד תמיד דורך עליך ותמיד אתה בא אליו והוא בז לך ומשפיל אותך ברבים ויודע שאתה תמיד תבוא אליו אז תמיד עושה מה שבא לו וממשיך בהתנהגותו השאלה אם לתת לזה יד ולר לכבד את עצמך כדי שיכבדו אותך הסיפור לאורך 6 שנים ואי אפשר תמיד לחבק ולקבל חרא יש לי נפש גם שניקרעת

לי או יותר הפחד מלריב ולהיות במשפחה של בעלי בריב.. כי מי שחשוב לי לא מתנהג אלי רע לפעמים נוצר קשר אין ברירה

לא לדבר חברי אלא מה שנוגע לטכני כשאתם מגיעים

גם אני חושבת ככה אבל היא מחליטה להתעלם ואפילו טכני לא לדבר

זאת רק היא בלי בעל וילדים

אני לא הייתי סופרת אותה בכלל

כאילו מנסה להתחשב שהילדים שלי לא יכנסו לה לחדר ויעשו לה בלאגן

אבל היא קטנה ממך מה את בכלל מתרגשת ממנה ומפחדת ממנה

למרות דהררגשה בלב לא נעימה הסיטואציה להיות במקום של ברוגז ריב ולא מצידי אפילו אבל תודה רבה מחזק 🤗שנזכה ליישם

אוכל כשר זו לא בעיה. כל המלונות שם כמעט בכשרות בסיסית לפחות.

(אני לא אוכל בשר כך שזה לא מדד)

 

צניעות לעומת זאת זה עולם אחר...

לא יותר מכל עיר אחרת בארץ בכ"א..

לא יודע על מלונות עם כשרות מיוחדת מלבד מקרים מיוחדים שבאות קבוצות..
מסעדות יש כמה בטיילת וקניון אייס מול.. יש בכניסה לקניות מסעדה חלבית שמוכרים פסטות ודגים ממש טעימים..
בקשר לדרך הכי מומלץ זה ליסוע דרך 6 ולהמשיך לכיוןן דימונה, יש מלא מקומות עצירה בדרך..
יש קניון מחוץ לדימונה שנמצא על הדרך, יש את חציבה,פונדק רימון(101) יוטבתה.. אלה העיקריים..

אילת מאוד מולצת לפי דעתי לדתיים בתקופה הזאת. גם רגוע ושקט וגם יש פחות בעיות צניעות.

 

 

אין מלנות בכשרות גלאט או מהדרין.

אנחנו דיברנו לפני עם המשגיח שהיה מאוד נחמד ונדב לנו מידע לגבי מה אפשר לאכול ומה להימנע (כמובן לפי ההקפדה שהגדרנו) הינו במלך שלמה חצי פנסיון  ושם היה ניתן להזמין מנה בשרית גלאט אבל צריך לדרוש את זה יום לפני.

 

דרך מצפה רמון והמכתש לתכנן עצירות לפני.

להשתדל לא לעשות את הנסיעה  בלילה (או לפחות חלק ממנה ביום) משעמם ומתיש.

 

מקמות בילוי: חוף הים . המצפה התת ימי . אתרי טבע ומסלולים קלילים מסביב .

 

 

 

 

 

 

מסעדות:
בשרי -מומלץ על מסעדת "אחלה", טעים מאוד ומחירים סבירים.
חלבי- יש בכל קניון קפה קפה או קפה גרג, כולם טעימים מאוד.
צניעות: בחורף אפשר להסתובב בטיילת יותר בנוחות בהחלט.
נסיעה: אם אתם מאיזור המרכז קחו בחשבון שזה בערך 4 שעות נסיעה, צאו מוקדם בבוקר ותסעו בנחת, יש המון מקומות יפים בדרך לאכול ארוחת בוקר. מומלץ ביותר המעיין הנעלם. חפשו באינטרנט. לפני זה יש את חאן התמרים.
מלונות: רובם כשרים.
טיולים/אטרקציות: מצפה תת ימי, הר שלמה, צפרי, ים ועוד המון.
תהנו!

לא הייתי עושה מזה עניין.

אצלנו זה הדדי קורה מידי פעם שההורים קונים לילדים ולנו ואנחנו להם... ושוב מדובר בסכומים יחסית קטנים של 200 בערך בחודש,
לכן אם מדובר בהוצאה מוגזמת צריך לעצור את התופעה.
עד כמה שידוע לי הלכתית אסור לה לתת ללא ידיעתך כשמדובר בהוצאות גדולות.. וכדי שהיא לא תיכשל תעיר את תשומת ליבה לעניין ההלכתי.

קרוב משפחה שלנו בעל אמצעים התגרש מאשתו כי ההוצאות שלה הגיעו גם לאלף שקל ויותר. אני מקווה שזה לא המקרה.

מדובר על סכום של 200 שח בשבוע בערך - סכום לא זניח
אין לי בעייה עם רכישות מזדמנות להורים מידי פעם או אם יש מבצע מסויים אבל כאן מדובר על הוצאה שבועית כלשהי..

מעל הנורמה גם אם אתה מרוויח טוב.

רק עכשיו שמתי לב שאתה כותב שיש לה חשבון בנק בנפרד שמעתי מרב שאמר שלא טוב שלזוג יהיו חשבונות בנק נפרדים.

כדאי שתמליץ לה שיהיה לכם חשבון "אחד" משותף דבר שיתן לך שליטה על מצבכם הכלכלי.

נראה לי שכדאי לשאול אותה לגבי הבעיה הרפואית. זה לא אמור להיות סיפור גדול. יש סיבה שאתה חושש להתעניין?
לגבי ההורים, נראה לי מורכב. אם קניתי משהו להורים בסכום גדול אז הם החזירו כסף. לא הייתי קונה להם דברים באופן קבוע בכל מקרה. אז אני לא מכירה את הסיטואציה והמנטליות אז קשה לי לייעץ.

בגלל שזה משהו שגיליתי באופן מקרי ואני לא יודע איך היא תגיב בעימות חזיתי
לגבי העניין הכספי כמו שכתבתי זה לא קנייה חדפ אלא הוצאה שבועית של קניות לבית של ההורים.. ננסה לדבר איתה בצורה עדינה ונראה איך התקדם הלאה

זה בוודאי קשה לזוג טרי אבל לכלכל את ההורים זה חלק ממצוות כיבוד הורים. 

לכן בעניין הזה כדאי לשאול ולדבר האם זה באמת נצרך אבל לעשות את זה מתוך רצון לשיתוף לא מתוך רצון לשלול את הדבר.

בכלל בעניין הוצאות רצוי לעבוד בצורה מסודרת שרושמים כל הזמן הוצאות והכנסות וקובעים יעדים ריאליים של הוצאות וחסכונות. אם משלמים בכרטיס אשראי זה ממש לא בעיה לעקוב. ואז שני בני הזוג יודעים מה המצב וכמה אפשר עוד להוציא.

בעניין הכדורים לא מבינה למה לא פשוט לשאול למה הכדורים. הרי אתה דואג לאישתך ורוצה בטובתה לא?

 

למעשה לשאול רב. אבל בפשטות הגמרא והפוסקים "כיבוד אב משל אב". לבן יש מצוה להגיש לו אוכל/שתיה וכד'. אבל התשלום על ההורים. (לא דברתי במציאות שההורים עניים, שאז ודאי שהם קודמים בצדקה, לכל אדם אחר).

כמו כן, בפשטות מה שקנת אשה קנה בעלה ואין לה זכות להוציא משם, בלי רשות בעלה.

כמובן שצריך לנהוג בחכמה - הן מול אשה טריה והן מול ההורים.

לגבי הכסף- ברור לי שחשוב לכבד את ההורים אבל אם ההורים שלה מסוגלים לכלכל את עצמם אין שום סיבה שההוצאה הזאת תתנהל על החשבון שלנו
יש הבדל בין כיבוד הורים שזה דבר מובן וברור לבין מה שאני מתאר - גם אני משתדל לכבד את ההורים שלי אבל אין שום סיבה הגיונית שאני יקנה להם דברים באופן שוטף - מוצרי מזון, לבית וכו'

חומצה פולית ומכינה את הגוף לקראת הריון

כמו שרופאות נשים ממליצות הרבה פעמים לכלות?!

וציינתי למעלה שזה לא כדור שקשור להיריון או מחזור

כדורים יכול להיות מאה ואחת סיבות.. אתה רואה אותה לוקחת כדור? תשאל- "תגידי למה הכדורים האלה?" 

 

לגבי הכסף זה יותר קשה כי זה כביכול עזרה להורים שלה (אני מניח שהם צריכים את העזרה הזאת) הכל מקרה צריך לדבר ולשאול- "תגידי למה את משלמת על הקניות של ההורים שלך? קשה להם כלכלית? בכל מקרה אני אשמח אם תשתפי אותי בהוצאות כאלה שנוכל להתנהל נכון כלכלית"

ככה בונים את הדברים בזוגיות- ע"י שיחה ודיבור.
כמובן לא לתקוף אותה אלא להגיד לה בנעימות שאתה רוצה לדבר איתה על כמה דברים ולפתוח את זה.
לדעתי אתה תופתע כמה זה לא כזה נורא;)

הבסיס הכי חשוב בזוגיות זה
ל ד ב ר.

מאד טוב שאתה שואל, כי זה נוגע בתשתיות של ביתכם.

מרגישה שיש כאן נקודה חשובה של בניית האמון ביניכם.

לפני השאלה איך להגיב, יש כאן שאלה למה היא לא דברה איתך על זה.

אולי לא חשבה שאתה רוצה לדעת. אולי בעיניה לא צריך להגיד דברים כאלה. 

אבל ממה שכתבת קצת נשמע לי שכאילו ברור לכם שיש קצת הסתרה ביניכם והשאלה היא איך להתנהל "חכם"

במצב הזה. (איך להגיב שלא תעביר את התשלומים לחשבון השני.. ז"א שכאילו יש הנחה שהיא רוצה להסתיר).

עדיף לשאוף למצב של אמון הדדי.

שלב ראשון וחשוב מאד מאד הוא לתת אחד לשני הרגשה שמה שהוא יעשה בן הזוג תמיד יכיל אותו. לא קל בכלל.. אבל זה פתרון השורש.

אם ככה תבנה את ההרגשה של אשתך איתך, היא לא תצטרך להסתיר ממך דברים. לא בטוח שזה יקרה ביום אחד, אבל בע"ה יש לכם הרבה שנים להיות ביחד אז שווה להשקיע.

ואחרי זה, גם חשוב לדבר ממקום רגוע ולתאם ביניכם את זה שאתם גלויים אחד עם השני ורוצים לבנות בית של פתיחות ואמון וכו.

לא עניתי לשאלה הטקטית שלך כרגע, אבל זה נוגע בשורש של הדברים. באמת חשוב לשמור על מה שכתבת לא לפגוע בה וגם לא ליצור מצב שתנסה "להתחבא" ממך יותר טוב..

אם יש צורך אפשר לפנות לעזרה, לייעוץ. בשלב הזה של הנישואין כמעט 100% של הזוגות פוגשים קשיים, רק לא כולם מדברים על זה. ומי שחכם נעזר במי שצריך ובונה את ביתו על יסודות איתנים.

בהצלחה!!!

שנשאר תשים בפק'מ, זה לא יתן לה אפשרות להוציא מעבר ליכולת. כנראה שהיא רואה שהמצב הכלכלי מאפשר אז היא קונה ללא חשבון.

האם היא מודעת לסכומים שהיא מוציאה עבור הוריה כל חודש?

יש כדורים ויש כדורים, אם זה "סתם" כדור לבעיה רגילה ולא חמורה

אז אין שום צורך לספר

לאיזה פטריה בציפורן
או משהו אחר זמני וזניח?
לא בטוח שהיא חשבה על זה אפילו לא?


בכללית-
האם להורים שלה יש קושי כלכלי כלשהו?
אולי הם מחזירים לה את הכסף במזומן או בדרך אחרת??

בכ"מ כמו שאמרו פה - לדבר.
אתה יכול פשוט להתקל בכדורים ולשאול מה זה הכדורים האלה?
לגבי החשבון אני חושבת שכדאי להציע לאחד חשבונות, ולהתחיל לחסוך ולעבור על ההוצאות וההכנסות
ומאליו זה יעלם או יהיה נושא לדיון

יש הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים.
גם בעולם הרגש, גברים ונשים שונים, והצורך והדרך שלהם להתחבר היא שונה.

הדבר הראשון והמשמעותי ביותר לעשות- זה לשחרר.
אל תילחצי ואל תלחצי עליו. אני מבין מאיפה זה מגיע, וזה מגיע ממקום טוב, אבל זה יזיק.

אתם לא "לא מתקשרים" - צריך ללמוד לתקשר וזה תהליך.
ככל שתלחצי יותר הוא יתחפר יותר, לכן ההיפך- אל תעשי שיחות כאלו אם זה לא מתאים לו.
תלמדי את הדרך שלו לתקשר ולהתחבר רגשית. 
 

העניין השני הוא איך לעזור לו לפתוח עולם רגשי- 
תתענייני בו, ברגשות שלו, תשאלי אותו איך אתה מרגיש בלי לחפור ברגשות, מה שענה ענה.
שזה בכלל יהיה צד בחיים שלו שיש שאלה כזו.

לאט לאט.

 

דיברת על גברים מול נשים,
זה לא מדויק הרי יש גברים עם עולם רגשי עשיר ויש נשים שלא מתעניינות בכלל ברגש אז...
ואולי יש לי גם תסכול שבעלי לעולם לא יבין את עומק רגשותי אז אני מעבירה לו את התסכול הזה וזה מלחיץ אותו

כן, כשמדברים על קבוצה, עושים מה שנקרא הכללה. היא אמנם לא צודקת לכל פרט, אבל צודקת 
לרוב הפרטים. ובמקרה הזה זה נשמע ממש כך.

 

שאת אשה והוא איש - מזל טוב! בשביל זה התחתנתם.... ב"ה.

 

לא שאין דקויות בכיוונים אחרים, אבל בכללי, זה הבדל מצוי. ויותר מזה - גם איש שבעצם נחמד מבחינתו לדבר על רגשות, במינון הנכון, כשאשתו מגזימה - זה עושה לו ההיפך. יכול להרגיש שזו "הצגה", להרגיש שמנסים להוציא אותו מהאיזון. באופן טבעי, חוזר אל עצמו. וכמובן, האשה המתוסכלת, שזו את במקרה זה, לוחצת כי היא ממש רוצה לדבר - והוא כמובן, שבצדק רוצה את עצמאותו, עוד יותר לא עונה - לא רוצה לפגוע בך..

 

אז דבר ראשון שבראשונים, אל תנסי להכריח אותו איך להיות, בוודאי שלא "להיות את". קבלי באהבה את זה שהוא גבר, ואותו כמו שהוא אישית. תשמחי שהוא זה הוא, שהוא אדם רגיש. מן הסתם כשאת משתפת אותו בדברים שעברו עלייך, הוא מקשיב ברגישות ואיכפתיות.

 

אלא מה? את רוצה "שגם הוא יהיה יותר מודע לעולם הרגשי שלו וידע לנהל איתי תקשורת פתוחה. ככה אני למדתי שמנהלים דברים". כלומר, את רוצה שיהיה כמוך. מאיפה הלגיטימיות של דרישה כזו?..

את חושבת שתקשורת פתוחה, זה לדבר על רגשות. אבל את בעצם לא מוכנה כלל להיות מודעת לעולם הרגשי שלו - בלי כוונה כמובן. הרי את רואה שמבחינת העולם הרגשי שלו, לא טוב לדבר על הדברים הללו. אם את לא מתחשבת בכך - איך את רוצה שיתחשב בשלך?..  ומי אמר לך שאינו מודע לעולמו הרגשי? מודע היטב, ויודע שלא זו הדרך שמתאימה לו. אבל בגלל שהוא איש טוב, אינו עוצר אותך...

 

אז יש לך טעות. להתאחד כחברי נפש אמיתיים, זה חשוב מאד. אבל זה לא בא ע"י שצד אחד רוצה שהשני יהיה כמותו, ובכלל - שאיש יהיה כמו אשה.

כבדי את השונות. את יכולה להתענין מה עבר עליו, לשאול אותו, להקשיב למה שהוא אומר. פחות לנסות "להכריח" אותו להתפעל ממה שאת, להתלהב ממה שאת.

כמה שפחות "תציפי" אותו - יש יותר סיכוי שעם הזמן, יווצר שיח טבעי, שכל אחד מכניס בו את ענייניו - וכל אחד יודע את גבולות הגיזרה שבהם אי אפשר להכניס את השני בכח למה שלא ממש מענין אותו, חוץ מזה שהוא שמח שהשני שמח... (יש להניח, למשל, שאם היה לומד גמרא בעיון כל היום, וזה היה הדבר שהכי מלהיב אותו - היה מספיק פיקח בשביל להבין שהוא לא אמור לצפות ממך להתלהבות מעומק של איזה סוגיא, והיה מוצא משהו משותף שהחיבור הרגשי והשכלי של שניכם יכול להתבטא בו).

 

זו דעתי.

השאלה שלי איפה יהיו נקודות ההשקה שלנו?
אז אני אכבד את העולם שלו ואת חוסר הרצון שלו לדבר על רגשות ואיפה ניפגש?
איך נתחבר אם לא דרך הרגש? אני לא מכירה חיבורים אחרים שמעניינים אותי כמו שיחת נפש טובה (עם חברה טובה)
התפיסה שלי מגיעה מתוך מחשבה שכך בונים זוגיות, מתוך חיבור רגשי והבנה משותפת
אז אם לא נשוחח על מה שאנו מרגישים על מה נדבר?
על מה שהוא למד היום? זה מנותק מהחיים זה בסך הכל לימוד. זה לא קשור לחיים המשותפים שלנו.
אשמח להכוונה איך לשפר את התקשורת.
על מה כן לדבר?

זה נכון שחיבור נבנה בחלק חשוב ממנו, מתוך שיחה משותפת, התקרבות שכלית ורגשית.

 

מה שלא נכון, לדעתי, שזה דווקא תוך "דיבור על רגשות", במובן שאת הצגת אותו - שהוא כנראה קצת "קיצוני" ומציף.

 

למשל, את מתלהבת משירים מרגשים. יתכן שגם הוא מתפעם משירים או כתבות שיש בהם משהו אמיתי שמעורר את ליבו. אבל אולי השירים שלך נראים מרגשים, בעיניו זה "קיטשי" מידי; או שעצם הדיבור ה"מופרז" על ההתרגשות שבכך, זה לא מספיק ממשי אצלו; מבחינתו - אם יתייחס כך, זה לא יהיה אמיתי. הוא איש.

 

הנה, תראי לדוגמה: "אז אם לא נשוחח על מה שאנו מרגישים על מה נדבר?
על מה שהוא למד היום? זה מנותק מהחיים זה בסך הכל לימוד. זה לא קשור לחיים המשותפים שלנו".

 

את מבינה? דבר שאצלו זה ממש "החיים", אצלך זה "בסה"כ לימוד".. בחור ישיבה רציני, שומע משפט כזה - כמעט מתעלף.... "סה"כ לימוד"?.. על לימוד תורה?...  ומבחינת בחור ישיבה (לא יודע מה עושה בעלך - מביא כדוגמה), יתכן שדווקא לדבר על "נושאים" - נושאים באמונה, נושאים בחינוך ילדים, במידות - הנה, זה דווקא נושא לשיחה. זה יוצר את "החיים המשותפים". אולי בעיניו זה דווקא "שיחת נפש עמוקה"?.. מדברים בכנות וערכיות על דברים ממש חשובים...

מבחינתך, לדבר על רגשות והרגשות..

 

לכן, הצעתי לענ"ד שני דברים - על בסיס הבנה שדברים נבנים בהדרגה: האחד - לנסות יותר להקשיב אליו. להתענין איך היה היום? מה הכי תפס אותו, שימח אותו? לנסות להקשיב גם את עולמו.

הדבר השני, לנסות טיפה "למתֵן" את הדיבור הרגשי. אולי כך יהי לו יותר קל להאזין.

 

וכעת - אני חושב אולי משהו נוסף:

 

קחי איתו שיחה. לא שיחה שאת באה "ללמד" אותו מה צריך לעשות, אלא להתייעץ איתו. מתוך כבוד לכך שבוודאי יבין את הנקודה, ואולי גם יהיה לו מה להציע:

 

תתחילי ממה שהתחלת כאן, שאת מאד אוהבת אותו וכו'. באמיתיות. ואז תגידי לו שרצית להתייעץ איתו, לשאול אותו מה הוא חושב שכדאי לעשות.

תגידי לו: תראה, אני נהנית לדבר על רגשות וכו'... כמו שכתבת כאן. אני בת..

אתה, אני רואה שזה לפחות משלב מסיים מלחיץ אותך, לא נח לך.

 

אז בגלל שאני רוצָה שיהיה טוב לך, וגם טוב לי, וגם ביחד - תגיד לי אולי איזה סוג דיבור אתה פחות אוהב, שאני אשתדל..

ועם זה, תגיד לי איך נראה לך הכי טוב ליצור בינינו תקשורת טובה, לא שטחית, גם בלי "לדבר על רגש". על איזה דברים טוב שמדברים, וזה נראה לך מקשר טוב, ששנינו נשמח?..

 

תנסי, אולי הוא יענה הכי טוב. אולי גם יבין קצת יותר מה את צריכה וישתדל עוד טיפה בכיוון - וגם את תביני את הכיוון שלו ותשתדלי טיפה יותר. יש להניח שעם הזמן, תכירו יותר טבעית זה את זה, ותלמדו יותרלהאזין אחד לשני, גם במה שלא בדיוק ה"שפיץ, שלי. 

וזו עצמה, התחלה של "שיחת נפש" כנה ומתונה..

 

ובאמת חלק מסגונות הדיבור - משאירים לחברות. גם חברות טוב שיש..

 

זו ענ"ד.

 

 

כתבת מעט, אבל מבין השורות עולה שאולי יש עוד משהו חוץ מהצד הרגשי.

החיבור בין איש ואשה נשואים הוא גם חיבור גופני. האם בנושא הזה הכל אצלכם בסדר? (את לא צריכה לענות בפורום אם לא נעים, אבל תחשבי על זה)
אם יש מתחים סביב הענין הזה, זה יכול להיות אחד הגורמים לחוסר הרצון לשוחח.

דווקא בנושא הזה ב״ה הולך טוב מאוד אבל אני מחפשת יותר רגש גם שם

זה יעזור לך להבין אותו ולדעת איך להתנהל מולו.



אזהרה-
שקוראים את הספר הנ''ל צריך להיות בראש של באתי לקרוא כדי להבין את השני ולדעת איך להתנהל בצורה שבשני יבין אותי.
לא לקרוא כדי לראות שאני בסדר ומתנהג כמו כל שאר בני המגדר שלי וממילא אני יכול להמשיך להתנהג ככה.....

בהחלט ישנם באופן כללי הבדלים בנושא הזה בין גברים ונשים.
יכולה לתת עצה שלי עזרה מאוד, למקד את השאלות לנושאים ספציפיים מחיי היום יום שלו, למשל: איך הולך בלימודים-כללי מידי, איך היה המבחן היום? ראיתי שממש השקעת ויצאת מאוכזב.. -זה ממקד אותו. או בעניין פיננסי, מה אתה חושב על המצב שלנו ואיך מתקדמים?-כללי מידי, ביחס לחודש שעבר מה חדש? יש התקדמות, מתסכל משמח אותך?

נכון שזה קצת קשה כי בעיקרון לנחש על מה מתסכל אותו או משמח אותו, אבל זו המטרה ללמוד מי הוא ומה מעניין אותו ספיציפית. שאת נותנת לו לדבר על הנושאים המוכרים לו הוא ישתף אותך, העלת נק' למשל שאת אוהבת אמנות והוא פחות מביע עניין או שאת אוהבת שירה מסויימת שהוא לא מעדיף, אז לשחרר אותו מזה. אתם שונים, כשאתם בנפרד כל אחד יפתח את תחביביו לעצמו אין טעם לשכנע את האחר שהאהבות שלי בהכרח מתאימות לבן זוגי, ולהפך. וכדי ליצור חוויות שמוסכמות על שניכם אפשר לנסות לשלב, למשל רוצים לצאת לבילוי שהוא גם אמנות(עבורך) וגם רוחני/מכני (תחום שהוא מעדיף עבורו)- אפשר לבחור מוזיאון מדע, או ללכת למוזיאון למחלקת יהדות. וכשאתם מבלים בנפרד את יכולה להעצים את עצמך בקריאת ספרי שירה והוא בתחום שחביב עליו.

יצא קצת ארוך אבל שווה קריאה

זו עוד נקודה. ממש חשובה לו היראת שמיים אז אי אפשר בקושי לצאת כי הרבה מקומות הם לא מתאימים... אז גם בנושא הזה אנחנו תקועים כי אין לנו בילוי משותף

יש לך בעל ירא שמים וזה מתבטא גם בעוד תחומים גם במידות הטובות. תשמחי שזה כך

 

ומה שאני יכולה להציע לך זה לצאת מהמחשבה המקבעת הזאת ש"אנחנו תקועים כי אין לנו בילוי משותף"

ולחשוב יצירתי

יש דברים שאפשר לעשות ביחד וזה כיף - הליכה, לצאת לפארקים (יש ימים שמזג האויר יפה), טיילת על הים בזמנים שריק יחסית, זמן איכות זוגי בבית - משחקי קופסא/קלפים, לאפות או לבשל ביחד משהו מיוחד בשביל הכיף

והאמת היא שכשיש מצב רוח רומנטי גם פעולות שגרתיות כמו יציאה לקניות ביחד יכולה להפוך לבילוי זוגי, זה הכל בראש

לחשוב יצירתי ולא לפחד להשתטות

 

 

אבל אם את מתעניינת בתחום את יודעת בדיוק לאן לקחת אותו, כשאני רוצה ללכת לתערוכות והייתי רוצה שיבוא איתי אני בודקת לפני באינטרנט וגם אם זה תערוכה שאני יכולה להגיע לבד לפני ולבדוק אני יעשה את זה כי חשוב לי שבעלי גם ירגיש שייך לנושא וגם מבחינת צניעות, הצגות ומופעים צנועים היום התחום הרבה יותר מפותח מבחינת בידור ומופעי מוזיקה של דוסים שאפשר ללכת ביחד, וגם הצגות יש תיאטרונים שמותאמים לדתיים וממש איכותיים.
יש אופציות טובות דווקא לבילוי, אפשר גם לצאת לבילוי אתגרי או משחק באולינג, חדר חושך, סדנאות אוכל או סדנאות יצירה רציניות של זכוכית או בעץ, נגרות, ג'אגלינג, פחות חושבת שגברים אוהבים אמנות של ציור וכד' אבל לא מכלילה יש כאלה שדיי זורמים ואפילו זה תחביב ממש. ובכלל אפשר בעצמכם ליצור ערב עם משחקים נחמדים משחקי קופסא, לא חייב לצאת לבילוי מחוץ לבית זה כייף בימים קפואים של חורף

אפילו בית קפה באיזור סביר.

יש לי הרבה מה לומר ב"ה, מתריעה מראש לגבי האורך.
גילוי נאות אנחנו נשואים יותר שנים אבל היו לנו פערים נורא דומים למה שהצגת.

אמרת שאתם נשואים שנה וחצי ושניכם אוהבים מאוד וזה מצויין, כשהעובדה הזאת נמצאת בבסיס והיא ברורה וידועה זה חלק גדול בעיני מהפיתרון.

את אוהבת אותו, את האדם שהוא, את הנשמה שלו עם מכלול התכונות שלו. ולהיפך, הוא אוהב אותך, עם המכלול שלך ועם הרגישות שלך. גם אצלנו כמו שאמרתי אני הרבה יותר רגישה ואמוציונלית גם בתגובות וגם בחשיבה והוא ההיפך, מאוד ריאלי עם רגליים על הקרקע. אני חושבת שזה אחד הדברים הכי טובים שיש, הוא משלים את ההסתכלות הרגשית, הנאיבית לפעמים, ההיסחפות אחרי תחושות ואינטואיציות שיש לי ונותן לי נקודת מבט חדה וריאלית. וגם הפוך, הרבה פעמים אני נותנת לו את הנקודה הרגשית ואיך הזולת הרגיש בכל מיני סיטואציות. אלו שני חלקים משלימים של אותה התמונה ואם תדעו לאהוב ולקבל את היתרונות של כל אחד מהצדדים תוכלו להשלים את הפערים שקיימים בלי לחץ.

אני אפילו מרשה לעצמי לומר שזכית, אם בעלך היה רגיש גם כן או להיפך, היית את יותר מחוספסת רגשית הייתם מפספסים הרבה מהצד השני.

מבחינה פרקטית, אני יכולה ליעץ לך מספר דברים:
שיחות נפש ארוכות ומשתפכות יכולות להיות עם מישהי אחרת שקרובה אלייך (אפילו כאן בפורום סגור זה נחמד) או איתו אחרי שאתם מתאמים מראש שאת רוצה "לפרוק" איתו איזה נושא ולא נדרש ממנו שום דבר חוץ מהקשבה ואולי חיבוק. העיקר שהוא ירגיש בנוח כשאת מדברת איתו ולא שעכשיו יש איזה הר של ציפיות שמייאש אותו עוד לפני שהתחלת.

רעיון נוסף, להחליף מילים במגע. ברוך השם אתם נשואים בקדושה ויש דרכים שונות להביע רגש, גם אכפתיות ואהבה. לא חייבים לנהל שיחה מעומק הלב כדי להרגיש שאוהבים. כדאי למצוא דרך אחרת להרגיש אהובה ולבנות קשר עמוק גם בלי מילים, אתם יכולים לבחור את מה שמתאים לכם באופן מודע. אם זה פתקים ומכתבים מרגשים מחוות קטנות במהלך היומיום או כל דבר אחר.

ודבר אחרון, עם השנים והתרחבות המשפחה אני הרגשתי שגם אני פחות רגישה ויותר פרקטית, פשוט כי אין לי כל כך הרבה זמן לרגש כמו פעם, זה גם דורש המון אנרגיה שכרגע מושקעת בתפעול הבית ומעגלי החיים האחרים שלי והכי חשוב הילדים שצריכים כל כך הרבה תשומת לב ורגישות וחום ואהבה. אני חושבת שעם השנים והתרחבות המשפחה תרגישי שזה פחות נדרש. מה שכן, חשוב לי להדגיש, אל תנסי לשנות אותו כי אותו את אוהבת ויש יתרונות רבים כמו שאמרתי בבני זוג שונים. בעזרת השם שהקב"ה ישלח לכם שפע אהבה והכלה והצלחה.

קראתי אותה בשקיקה! את צודקת שזה הכי השלמה בעולם וגם אני נהייתי הרבה יותר פרקטית מאז הלידה(כי אין זמן לרגש) אבל זה מה שמלחיץ אותי.
אולי זה מתחיל מהדפוס שראיתי בבית, שני ההורים שלי מאוד רגישים וחברים מאוד טובים ומדברים מלא אז נראה לי שכך צריכה להיראות זוגיות. אתם מראים לי עוד צורות יפות של זוגיות שהן נכונות וטובות פשוט לא הכרתי אותם עד כה.
יכול להיות שפשוט החיבור שלנו צריך להיות בדברים אחרים אבל גם ברובד הפיזי אני חייבת להרגיש שיש ביננו חיבור רגשי לכן אני מצפה למשהו מאוד רגשי גם שם. אולי לנסות לצאת מהדפוס הזה?

דפוס זה תמיד יכול לתקוע.
אבל יציאה מהדפוס לא אומרת לוותר על מה שחשוב לך. זה אומר להיות משוחררים מהמחשבה ''כך צריך להיות'' ולעבור למחשבה של ''כך אנחנו רוצים להיות וכך טוב לנו''.
ברגע שיש מחשבת ''כך צריך להיות'' בראש כל הזמן זה ממילא יוצר תסכולים.
ואם יש מחשבת ''ככה אנחנו וככה אנחנו רוצים'' הכל הרבה יותר רגוע...

שתופסת אותי גם לפעמים, כשאני חושבת על הזוגיות היפה שיש לנו ב"ה אני חושבת לעצמי - הרי כשהילדים שלנו בעז"ה יגדלו ויינשאו הם כבר רואים הורים עם קשר נפלא, הם לא מודעים למהמורות שצלחנו בתחילת הדרך, וצלחנו לא מעט כאלה

ואני חושבת שזה משהו שצריך לומר להם, לתת לילדים קצת כלים וצידה לדרך, הם צריכים לדעת שהקשר הזה לא הגיע מעצמו והיה כרוך בהרבה עבודה עצמית, השקעה, וכו 

הם צריכים לדעת שגם הם יכולים לזכות לקשר נפלא אבל צריך להסביר להם שהם יצטרכו לעבוד על זה וגם להסביר איך עובדים על זה

 

באופן כללי נשמע שיש לכם בסיס מצוין ואני ממליצה לך לקרוא ספרים טובים על זוגיות או לשמוע שיעורים כדי להעשיר את עצמך בתובנות על בניה נכונה של חיי נישואין, זה יעזור לך להבין את התסכולים הקטנים, להבין שזה טבעי ונורמלי ולהבין איך להתמודד עם זה בדרך שתבנה ותצמיח את הקשר שלכם עוד יותר

 

אולי התשובה היא במינון הנכון. קצת מדברים על רגשות ואז עוברים לנושא שמעניין את בעלך ואז מדברים על עוד דברים. לא חייבים שנושא שיחה יהיה קשור לחיים שלכם, מספיק שזה יהיה מעניין לשניכם. 

אם בעלך מוכן קצת לשמוע ממך על רגשות אז זה לגמרי מספיק ולא צריך לדרוש ממנו לדבר על זה. 

כתבת שאת רגישה מאוד ואם מה שהוא מרגיש לא ירגיש לך טוב? חשבת על זה? שאלה גם איזה רגשות רוצים לחלוק וממה הם נובעים. לפעמים זה מאוד קשה כשמישהו בא ושופך עליך רגשות קשים שלו. במיוחד לבן אדם רגיש. 

עוד נקודה. לפעמים בן אדם במקום להגיד שהוא עייף או מקנא או משהו אחר שופך עליך איזה דלי רגשי שהוא בעצם לא מרגיש את זה אבל כן חושב שהוא מרגיש וכשהוא ינוח כבר לא ירגיש ככה אז לפעמים כדאי לחסוך את זה. 

 

 

כי יכול להיות שהוא מרגיש אשם כשאת מביעה תסכול?

כי אולי הוא מפחד שלא יספק את הצד הרגשי שלך ולכן נסגר?

יש הרבה סיבות לכך..

 

אמרו לך פה דברים מאוד יפים על ההבדל שבין איש ואישה.

אני חושבת שאולי הדברים מובנים בשכל- אבל התסכול יישאר תסכול.

 

כנראה שכתבו לך את זה פה באיזו תגובה, אבל אני ארשה לעצמי:

תעודדי אותו כשהוא מדבר על הרגש.

תעודדי אותו כשהוא מקשיב לך.

תעודדי אותו אם אמר משהו שענה לך על איזה צורך רגשי.

 

לא בהגזמה. לא בלחץ סמוי. אלא בעדינות ו"כדרך אגב". לאט לאט הוא ייפת אלייך (אני מקווה).

"נפשי חולת אהבתך"

 

תכלית העולם הרגשי זו הרגשת השראת השכינה המשותפת

לחוש יחד את האהבה האלוקית החופפת עלינו 

זאת גם תכלית המגע העדין

 

הרגשה זו ניתנת להבעה במילים, אך היא לפני מילים והיא אחרי מילים והיא המבוקשת בין המילים והאותיות

 

תשתמשי במילים כדי לחוש זאת עם בעלך.

הוא יוכל להתחבר לעולם הרגשי יותר בקלות

 

לשוב לחוש השראת שכינה משותפת

לשוב לרגש הבסיס המשותף, שלפני החוסר והצורך הרגשי הפרטי

(ברגש הפרטי גברים ונשים שונים בדרכי פעולה אך במשותף הם שווים)

לחוש יחד את האהבה האלוקית החופפת עלינו תמיד

 

לשמור את דרך עץ החיים

 

הרפיה משותפת

רגיעה, הורדת הקצב

השראה בדרכים שונות

"רומנטיקה", טבע, ניגונים,

נוכחות בהויה. בהווה. קדושה. תורה

צורת דיבור רגועה אינטימית, ללא השרדות ואשליות החיים (כך תוכלי גם לפתוח רגשות פרטיים בצורה שהוא יקבל)

קודם כל תורנית - אסור לצאת מארץ ישראל (אני מתאפק לא לכתוב בפירוש את הביטויים שמופיעים בגמרא, כתובות דף קז, מי שרוצה שיעיין בעצמו).
בנוסף, (רק כדי לישב על הלב), כל המשנה - ידו על התחתונה. איזה סיבה סבירה יש לאשתך, לעזוב את כל מה שהיא מכירה ולרדת מהארץ תאדמת נכר?!

בחיים לא הייתי עוזבת את משפחתי ואת כל מה שאני מכירה ועוברת לחו"ל . גם אם היה מובטח לי שם חיי עושר ...

ואתה גם יכול להיות שמח, שלמרות המחשבות ח
והרצונות שלך הארץ לא רוצה להקיא אותך

תחפש הצעות עבודה טובות פה.

ושתדע שלא כל הנוצץ זהב הוא, החינוך היהודי בארה"ב מאד מאד יקר. יש התבוללות. יש שם בעיות שאין כאן.

למה בכלל התחלת לחשוב על זה? אם נראה לך שיהיה לך טוב יותר שם תחשוב שבעצם מי שייסע לשם זה אתה בעצמך, ואותן בעיות שיש לך פה תהיינה לך שם. זאת לא תהיה תמונה שלך בפרסומת שם, זה יהיה אתה בשלמות..

ויהיה לך דווקא קשה קצת כי אתה אומר שנולדת פה.

 

תפסיק לחפש שם דירות, תתחיל לחפש עבודה טובה יותר פה אם בזה העניין. תקנה לעצמך איזה בגדים יפים, שעון, משהו, בתור פרס על ההתגברות ותנסה לעבור הלאה.

"הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא ויתן כתובה" (כתובות קי ב)

אין איסור לצאת מהארץ. כל מה שכתבתם לא נפסק להלכה, אלא יש כאלה שכך סוברים שאסור לצאת מהארץ, אז מי שהולך לפי אותם רבנים שילך בכיף.

לגביך הפותח, אין בעיה הלכתית לצאת מהארץ לצרכים שמנית, אבל אני חושב שאתה לא יכול לכפות על אישתך דבר כזה. זה לנתק אותה מהמקום הטבעי שלה. שחרר אותה מזה, ותנסה למצוא כאן דברים טובים.

לי נראה שאתה שבוי במין חלום כזה על אמריקה, אני מכיר את המשיכה המיוחדת שיש לאמריקאים לתרבות האמריקאית, אבל תעשה את כל החישובים לפני שאתה רץ לריב עם אישתך על זה.

מאיפה יצא לך שפשט משנה וגמ' שנפסק ברמב"ם ובשו"ע (אגב, בדגש על רצונות שונים של בני זוג - בדיוק המקרה שלפננו) - לא נפסק להלכה?!

אני יכול לשלוח לך מאמר ניתוחי נפלא של מכון צומת אם תרצה. שם אפשר לראות שהיציאה מהארץ היא דרבנן ולא תמיד זה אסור, גם במקרים של נופש וציפייה לחיי רווחה נוחים יותר.

עכ'פ כאן שאשתו מסרבת -ידה על העליונה..

אז אין זכות להכריח

יש לנו כללי פסיקה ויש לנו איך ללמוד הלכה.. ובהלכה כתוב מפורש שאסור לצאת..
הנסיון הזה להגיד שלא הולכים כמו הש"ע הוא לא נכון כלל הלכתית.
ובמיוחד אם אשתו לא רוצה בזה

כי חשוב להגשים חלומות

אלא תדחה את החלום בכמה שנים

כרגע הילדים קטנים זה לעקור אותם מבתי ספר מחברים שרגילים וכו

אולי עוד כמה שנים כשיהיו בוגרים, מעל גיל עשרים אז תעזבו אולי זה יהיה יותר קל

 

 

 

א. הרב שלי אומר שמותר, לא כול מי שלו חושב כמוכם ערב רב.. 

יש עוד דעות.. מסתבר..

 

אני לא מפנטז על ה"חלום האמריקאי"  וכו' כי אני מבין שזה שטות. יש לי שם אפשרות לשיפור תנאים דרסטית..

 

ב. האופציה השניה שהצעתי לה היא לצאת ל3 שנים שליחות יהודית בבית ספר יהודי בניו גרז'י..

דרך הסוכנות היהודית.. (חשוב לציין שהיא בעד שליחות יהודית- כול מקום רק לא ארה"ב..)

 

ואם צריך אז גט..

א. אני גם חושבת שמותר לצאת, ואני אחת שטסה מלא לחו"ל

ב. אז אתה רק מחזק, שהיא לא אחת מקובעת היא מוכנה לטוס, אם דוקא לארה"ב לא מוכנה, כנראה שיש סיבה , תבחן את הסיבות מה הבעיה שיש בארה"ב ואין בבלגיה

לא עושים הכל בחיים בשביל כסף

גט? אם אתה חושב על זה כנראה לא בעיה רק חו"ל. כנראה יש דברים יותר מורכבים שחו"ל זה עוד התבטאות של חוסר הסכמה

בטוח שירידה מהארץ זה לא רק תירוץ?

באמת שאלו סדרי העדיפויות שלך?

הבעיה שלך היא לא שאשתך לא מוכנה להשלים עם החלום שלך.
הבעיה שלך עמוקה יותר.שבשביל החלום שלך אתה מוכן לוותר על אשתך.

ככה אתם מקבלים החלטות? אתה מציע לה שתי הצעות ואם היא לא רוצה אז הולכים לרבנות?

זה הרבה מעבר לשיקול כלכלי. בשביל מה אתה צריך שיפור דרסטי בתנאים? כדי לשלם מזונות?
סליחה אם יצאה לי תגובה חריפה. זה די הדהים אותי מה שכתבת.
אני יכולה לגלות לך שגם לי יש חלום ישן לגור במקום מסוים, מסיבות הרבה יותר משמעותיות מכסף. אבל זה לא קורה רק בגלל סיבה אחת, שקוראים לה בעלי. הוא לא רוצה ולא יכול. אז מה, נפרק הכל? מה פתאום. מוצאים מקום ביניים ששני בני הזוג מסתדרים בו.

וואו הזוי.
נשמע שהבעיה שלך/ם הרבה יותר עמוקה.
ונשמע שהיא יודעת למה היא לא מעוניינת...

סתם שתדע..

 

 

ההלכה מתייחסת בפירוש לנקודה של מחלוקת בין בני זוג לעבור לגור בחו"ל.

 

חוץ מזה מי אמר שתצליח שם במיוחד שרב שנותיך כבוגר אתה גר בארץ? 

גם אם משפחה מורחבת מוכנה קצת לעזור ולכוון זה תמיד עד גבול מסוים, מהר מאוד תצטרכו להסתדר לבד.

כסף זה לא הכל. הייתה פה מישהי בפורומים שעברו לאמריקה וזה לא רק שלא פתר להם בעיות אלא רק החמיר. 

הרבה פעמים אם בן אדם לא מסתדר במדינה אחת גם במדינה אחרת הוא לא יסתדר כי בעיה לא במקום אלא בו. 

אם אתה רוצה לכתוב גט על דבר כזה אז קל וחומר אסור לאשתך להסכים כי היא תצטרך תמיכה בהתאקלמות ועליך בכלל אי-אפשר לסמוך. או שזאת פשוט הדרך להיפרד ממנה בתנאים שלך במדינה שהיא לא בעניינים

החיים בארץ הרבה יותר נוחים יחסית לחו"ל

 

יש חסרונות אבל בשקלול הכל כדאי לגור איפה שהאשה רוצה

 

זה לא שולל ליסוע לשם לתקופה קצרה ולראות איך החיים שם - אולי היא תשתכנע

 

 

בוא נגיד שהאישה מסכימה לצאת לשליחות יהודית בכול מקום שהוא חוץ מארה"ב

 

ואני חייב דחוף אוויר (ובאלי לשם), ונפתחה אופציה לשליחות בארה"ב ל3 שנים דרך הסוכנות היהודית..

אשתי עם תואר שני ואני סיימתי עכשיו ראשון..

 

מה עושים במצב כזה?

ולא תמלא את כל מאה אחוז של רצונותיך גם חול גם ארהב
מספיק רק חול זה גם המממוווןןןן לדעתי

עד שמגיעים למצב שאחד מכם מוכן לוותר אבל באמת. מוותר בשמחה.

שיש מחלוקת ביניכם, זה לא רלוונטי כל התשובות פה.
אתם צריכים לשבת , לדבר , ולהגיע למסקנות ביניכם. או שאתה תצליח לשכנע אותה, או שהיא תצליח לשכנע אותך, או שאחד מכם יוותר ויבוא לקראת השני. צריך לדבר, להעלות טיעונים, עם יתרונות וחסרונות של כל האופציות העומדות בפניכם, ולהחליט יחד מה הכי טוב לשניכם ביחד לעשות.
לא יעזור שיגידו פה שהיא צודקת, וגם לא יעזור שיגידו שאתה צודק, כי צריך להגיע להסכמה בין שניכם. ואם אתם לא מצליחים ביניכם, תקחו אדם שלישי, ניטרלי, שיעזור לכם לעשות סדר בטיעונים בעד ונגד נסיעה לאמריקה, וינסה לעזור לכם גם להבין מבחינה רגשית כל אחד את עצמו וגם את השני

אשתו מן הסתם לא מעוניינת לנסוע לארה"ב כי היא חוששת שישר יקנה שם בית ויחליט להישאר. ויגיד לה רוצה - תעזבי. ולכן ההיא מוכנה כל מקום אחר.
וחשוב להסביר לו שהרצון שלו לרדת מהארץ הוא בקשה מוגזמת מאד. כך שראוי שהפשרה תהיה יותר מצידו..

פותח יקר, הגישה שלך נשמעת לי קצת ילדותית. תחשוב ברצינות מה מביא אושר בחיים, מה חשוב.

לא שמענו את כל הטיעונים. לא שמענו למה היא לא רוצה ארה"ב. אולי הוא לא מוצא את עצמו בארץ. אולי מדוכא, אולי אין עבודה וממילא אין פרנסה, יש עוד 1001 סיבות שיכולות להיות למה הוא רוצה, ויש 1001 סיבות שיכולות להיות למה היא לא רוצה.
הם צריכים לדבר ולהסביר אחד לשני מה הם חושבים ומרגישים, ורק אז יוכלו להחליט על מה מתפשרים ועל מה לא.
לדוגמא, אם בעלי היה אומר לי שהוא לא מוצא את עצמו בארץ, וזה מדכא אותו, והוא מרגיש שהוא נובל, ויש לו הצעה נדירה מחו"ל, והוא מאמין שזה יכול להיות מקום טוב לצמיחה , וכו' וכו', יכול להיות שהייתי מבינה ואומרת: יאללה , בשבילך, נוסעים.... אבל בשביל לקבל הסכמה כזו חייבים לפתוח את כל הקלפים על השולחן ולהסביר למה זה נראה לי הכי טוב, ולא משהו אחר...

אבל זה לא הרושם שנוצר ממנו פה.
הוא אמר כבר שהוא יודע איפה ירצה לקנות בית.
הוא זרק פה את המילה גט!!
זה נשמע לי לגמרי כמו החלום האמריקאי הטיפוסי. הכרתי את זה. גם כן אצל ילדי עולים.

ונגיד את גרה בחו''ל . היית רוצה ששליח שיעבוד עם ילדים שלך בעצם בא להתאוורר?

אני עצמי למדתי בבית ספר יהודי בחו''ל , כל שנה שלחו לנו מורות חילוניות מישראל וגם מורים ותשעים אחוז אכן באו להתאוורר ולא לעבוד אפילו מינימום. ומישהו תורם על דברים האלו כסף, זאת התנהגות פשוט לא הולמת. 

וחוץ מזה הוא כותב  שמשעמם לו, נשמע בן אדם לא יציב. זה מסוכן לעבור למדינה אחרת עם מישהו כזה. שלא לדבר על אידיאולוגיה. כן -ארץ ישראל, יהדות, התבוללות. או שזה לא שיקול? 

אם אתה הא בתור שליח מישראל אתה צריך לשדר כמה טוב בארץ ולא כמה טוב באמריקה וגם לעשות את העבודה, את התפקיד. שליחות זה לרב תפקיד חינוכי ועוד עם מנטליות אחרת.

שאיפה לאוויר לא מצדיקה הוצאה של ילדים ואשתך ממסגרת, מקהילה... 

בא לי לנשום אוויר, בא נעבור לחו''ל - זה מתאים לרווק, לא לאבא לארבעה

 

אני גם אחת כזאת שנעלבת. לעיתים די רחוקות, אבל כן. אני מסתגרת ומקווה שהוא יבוא לשאול מה שלומי ולמה פתאום נפל לי המצב רוח.

 

לפני שבוע בערך היה לנו ניסיון דומה.

והתגובה הטבעית שלי היתה להסתגר ולהתבצר.

אחרי כמה רגעים ארוכים אמרתי לעצמי:

מה את רוצה כרגע, קרבה או ריחוק?

כי מה שאת מקבלת זה ריחוק.

מה את רוצה להיות, צודקת או אהובה?

כי את עכשיו צודקת אך לא אהובה.

מה את רוצה, שזה יסתיים ותחזרו לחייך זה לזו, או שתשארו ככה מלאי מתח?

 

וכן הלאה והלאה.

 

ופשוט נתתי לו יד והחזקנו ידיים בלי לדבר יותר מדיי.

אני יודעת שבעלי לא מתבצר והוא נכון לקבל אותי תמיד, ולכן זה בעיקר תלוי בי.

 

וזה שנתתי לו יד למרות כל המחשבות והפגיעוּת וזה שאני צודקת וכו' וכו'-

זה מוסס כל כך הרבה.

בעיקר אצלי.

זה נתן לי את ההרגשה הבטוחה. חזרתי להיות איתו ולא חיכיתי בראש ההר במבט ביקורתי.

זה בעיקר נתן לי ביטחון לנהוג כך בשנית.

 

אולי אם תאספי את עצמך, תתעלי מעל ההרגשה הפגועה, תבחרי בזוגיות במקום בעצמך-

את תראי שבעצם מאוד קל לרדת מהעץ. אפילו בלי מילים, רק במגע. 

ההרגשה הזו שמתפשטת בגוף באותם רגעים לא מאפשרת לי לחשוב את מה שאת מציעה.

אבל אני לוקחת את מה שאת אומרת וממש מקווה שבעז"ה יהיו לי את הכוחות לשאול את עצמי את זה בזמן הנכון ובמקום הנכון.

 

בתקווה שזה עוד יהיה רלוונטי.. כי הדיבור הממשי על הפסקת הקשר ממש מקשה עליי.

תמצאי זמן שנעים ונוח, תכיני לו משהו טעים ותשתפי אותו בקושי, 
תסבירי לו שאת יודעת, ושאת ממש ממש מעריכה את ההקרבה שלו, ואת ההשקעה שלו-
ושאת יודעת שאת לא בסדר, רק שזה קשה מאוד.
אל תישארי במקום החיצוני. זו לא בעיה שלך, אלא שלכם. נכון שהקושי שלך הוא שלך,
אבל הקושי הוא גם שלכם- ואתם יכולים להתמודד איתו.
אם תפגיני הערכה, ותתנו לו כיוון כיצד לרכך אותך, הוא יצליח יותר וגם את תצליחי יותר.

 

הוא רומז על גירושין..?

 

זה מאוד מלחיץ ולדעתי יגרום לך להתכנס בעצמך מרוב פחד ולחץ.

 

השאלה היא האם אתם אוהבים יפה בשאר הזמן. מה קורה כשחיים בשגרה.

אני מאמינה לו שקשה לו,

ואני מאמינה שגם קשה לך,

 

אבל.. אני מאמינה שאת יכולה לשנות דפוס. עם התמיכה של בעלך כמובן, לא שהוא עומד עם נבוט הגירושין ודורש להשתנות כאן עכשיו ומיד.

 

לשנות דפוס זה להתנגד לטבע. זה ממש קשה, כי כל אחד רוצה שיקבלו אותו כמו שהוא, טבעי, וכל אחד מאמין שהוא, בטבעיות שלו, זה דבר טוב בסה"כ.

 

תחליטי עם עצמך מה בפעם הבאה את עושה אחרת. וכשבאה הפעם הזאת, ואת ממש עצבנית עליו ורוצה להסתגר-

תעשי את הדבר שאותו את קבעת. 

 

אני חושבת שכדאי לך להיעזר במישהו חיצוני במקרים האלה כי ההשתבללות הזאת שואבת אותך עד שאת לא מוצאת את הכוחות לעשות משהו לטובת העניין.

והלוואי שבעלך לא יקשה עלייך ויבין שלשנות דפוס שאת רגילה אליו מילדות זה ממש דורש.

לא רומז. מדבר מפורשות.

כשאת אומרת גורם חיצוני שיכול לעזור אץ מתכוונת לפסיכולוג?!
כי אני מתלבטת אם יש מקום מבחינתי לפנות לטיפול בעקבות העניין הזה

באופן כללי השתבללות זה דפוס נפשי של תגובה והגנה על עצמך במקרה מסויים.
(באותה מידה יש כאלה שצועקים/תוקפים או דברים אחרים).
אני מבינה את זה שזה קשה לבעלך.
עם זאת את וגם הוא צריכים להבין (ותמוה בעיני שהיועץ הזוגי לא אמר זאת...)
שזה דפוס נפשי. ודפוס נפשי לא משתנה בלחיצת כפתור גם אם היית רוצה שכן
(ועובדה שאת רוצה ובפועל זה קשה).

גירושין על רקע כזה, בפרט אחרי שהייתם ביעוץ זוגי נשמע לי די מרחיק לכת למען האמת.

אני חושבת שהמיקוד פה צריך להיות של 2 צדדים;
הבנה של בעלך שאת מבינה את הקושי שלו מול זה, ועם זה
שאת רוצה להשתנות זה דבר שקשה מאד לעשות ולכן הוא צריך לקבל את זה במידת מה.
עם זאת, את מצידך יחד איתו צריכים לנסות להבין מה כל כך מאיים על השני בסיטואציה הזו.
ממה את כל כך פוחדת? מה החשש ומה הצורך שלך ממנו שיאפשר לך להרגיש בטוחה יותר ולהפתח מהר יותר?
וממה הוא כל כך פוחד כשאת מסתגרת?
ומה כן יעזור לו להרגיש יותר טוב ופחות מאויים או כאוב מזה
עד שתצליחי לשוחח איתו??

ובאופן אישי יכול להיות שטיפול שלך לבד בנושא יכול להקל
(ושיהיה ברור שאם הוא מאויים מזה ברמה כזאת יש פה גם טריגר שלו שכדאי לטפל בו)

שזה לא קל לקחת אחריות ולומר "נכשלתי".
ואני אומרת לך שזה ניצחון וגבורה אמיתית!!! וזו חצי עבודה ובדרך להצלחה בעז'ה.

כדי להגיע לעבודה מושלמת את צריכה להנמיך את עצמך דבר שהוא לא קל בכלל, שורש של כל הבעיות בזוגיות... מנסיון שלי זה עובד כמו מטה קסמים.

תלכי בכוח פעם פעמיים ושלוש נגד הטבע שלך!! את לא תאמיני כמה זה היה פשוט וקל כבר לאחר הפעם הראשונה.
את תרגישי את השינוי גם אצלו, זה יפיג את המתח בינכם לאט לאט.. ובהדרגה החיוך יעלה על פניכם.
להכניס כל הומור גם בשעת כעס זה לבד ישחרר אתכם, והמניעות יהפכו לנעימות.

מטבעי אני נוטה להתפייס ומודה שזו עבודה לא קלה גם בשבילי, כי בעלי הוא עם אגו, וכולנו נולדנו עם אגו וברגע של פגיעה הדבר שעולה זה להשיב מלחמה.
גם לי לוקח זמן של שעה שעתיים פותחת בפיוס של משפט בדברים טכניים, זה לבד פותח לו פתח לחרטה וריצוי.

מעל הכל אל תוותרי על כל דבר שיכול לחזק אתכם , כמו שציינתי בשרשור הקודם לא צריך להגיע לקשיים כדי להבין עד כמה זה חשוב ללכת לייעוץ לסדנא וכו...
בהצלחה יקירה!

אבל לדעתי טיפול יכול לעזור לך מאוד.
אבל חשוב שבעלך יסיר את איום הגרושין כדי לאפשר לך לעבור את התהליך של הטיפול עם תמיכה ואמון מצידו.
כמה זמן אתם נשואים?

צריך לתת לעצמו מקום וזמן להרגיש פגוע. ולא להחליק את הדברים. אולי היא מרגישה שיומיים שלושה זה הרבה מדי, אבל צריך לתת מקום לרגש. גם אם עכשיו רחוקים. יומיים שלושה לדעתי לא כזה נורא. צריך להתבשל, לחשוב ממה אני פגוע ואיך אני משוחח על זה ורק אז לדבר בצורה רגועה. רק לא להתעלם מרגשות.

והיא רוצה להשתנות.
יומיים שלושה זה הרבה זמן בשביל לעכל ולחשוב. גם אם זה לגיטימי בעלה לוקח את זה קשה, כנראה, והאמת שאפשר להבין למה.
אפשר לקחת גם כמה שעות. ואף אחד לא אומר להתעלם מרגשות. אבל גם לא להתעלם ממה שהרגשות האלה עושים לזוגיות שלה.

הבעל הביע תסכול יאוש עד לנקוט בצעד קשה... שתיקה במקרה הזה במשך ימים לא עמד *במבחן המציאות*! זה אפילו מהווה איום ולהביא ח'ו הרס וחורבן ההפך משלום בית.

תנסי לדמיין את עצמך בתוך סיטואציה כזאת.. את ובעלך מתהלכים בין ארבע קירות במשך מספר ימים ללא מילים עם מבטים עוינים ושנאה.. התעללות נפשית לשני בני הזוג.
אין יותר גרוע משתיקה רועמת.

לילדה שלה להתרחק מהשנייה כי היא לא מתאימה לה .

שה' ברא אותנו, ה' הוא מלך ולכן היא ממש נסיכה. נסיכה תמיד מתלבשת מתאים, ומדברת יפה, ומתנהגת טוב.

לפעמים יש ילדים שמתבלבלים ומתנהגים לא טוב,

אבל את סומכת עליה שתעשה מעשים טובים.

 

בהחלט לא קל.. אם זה דברים קיצוניים, אני אומרת ישירות שאני לא מסכימה לשחק עם ילד/ה שמתנהגים כך.

 

 

לגבי המניעה להתחבר אליה שמענו לאחרונה שיעור על העניין שילדים יעשו בדיוק את הדבר ההפוך אם אוסרים עליהם ללא כל הסבר או הגיון מבחינתם.

מה עושים במצב כזה?

לרוב בגיל הזה יש גם הקשבה (לא שזה הרמטי לגמרי.. אבל בכל זאת)

את יכולה לנסות גם להזמין חברות טובות אליכם הביתה כדי שמעגל החברות שלה יגדל

כלומר מה שהיא כן שמעה לקחת איתה למקום של ''לנו זה לא מתאים'' ולהסביר מה אנחנו כן.
זה יכול להיות טוב לילדה, לא רק שאומרים לה מה לא טוב בחברות הזאת אלא שגם מעצימים את מה שהיא כן.

אבל אפשרי..
אנחנו נשואים יותר משנה כבר בצבא, יצאנו בקורס קצינים שזה תנאים יותר טובים מטירונות ומסלול..אבל גם שם היו אתגרים.
עצה נקודתית למצב כרגע- אולי תכתבי לו הודעות ארוכות (סוג של מכתבים) שיקרא מתי שיוכל.. יכול מאוד לחבר ולהעצים את הקשר.
בנוסף, כל יציאה שלו- להפוך את העולם כדי שתפגשו.. גם אם זה שעה. אנחנו היינו יושבים בדייטים עם טיימר..כי היה צריך ללכת..
לזכור שזו תקופה זמנית עם תאריך סיום.. תנאי השירות ממש משתדרגים במהלך הזמן.
בנוסף, את צריכה לחשוב עם עצמך האם את מוכנה לחיים כאלה.. כי זה חיים שונים לחלוטין מזוגיות רגילה שהבעל חוזר הביתה כל יום. מציעה לקרוא ''יומן משפחה במדים'' בפייסבוק.. יכול לתת לך הצצה לחיים כאלו.
עוד משהו לסיום- הרבה חבר'ה מתכננים שירות קבע ארוך (ביניהם בעלי-והסכמתי לזה לפני שיצאנו) אבל הצבא הוא גוף מאוד מאוד מאוד מאוד דינמי.. יום אחד הולך הכי טוב וכולם אוהבים אותך, יום אחרי שמים לך מסמרים בגלגלים בגלל פוליטיקות ודברים לא הגיוניים.. אי אפשר לדעת מה יהיה ואיך ילך לו בצבא.. אז כן, צריך לדעת לקראת מה הולכים אבל חשוב לזכור שהכל יכול להשתנות (בעז''ה רק לטובה).
המון הצלחה! מוזמנת לשאול עוד בפרטי אם את רוצה..

*אני* צריכה את הבן זוג שלי (גם בדייטים) בקשר איתי ולא פעם בחודש לבקושי יום כשהוא כולו גמור מעייפות ומעוד דברים
ואני- צריכה זוגיות שבני הזוג בה נמצאים בקשר קצת יותר רציף ורגוע מאשר חיי צבא שהגבר שם וצריך לתת בהם את כל כולו.

מתאים לך חיי צבא? אם כן- בבקשה, לכי על זה (על כל המשתמע מכך- להיות המון לבד, לגדל כמעט לבד את הילדים, שהוא יפספס אירועים ודברים שחשובים לך, לא תמיד את בראש "הרשימה" שלו ועוד)

אם לא- תחתכי.

צור קשר עם חברה בשם *** הם עשו לי מגנטים לחתונה מקצועיים מדהימים בסגנון שבחרתי ובמחיר מעולה

אני לקחתי דיל של צילום סטילס + צילום מגנטים+ צילום ווידיאו ....

לפחות תפתח עוד משתמש שיראה קצת אמין

לא מחקתי בשביל הבדיחה

אדיר.
ממליצה להם להתמקצע גם בתחום הפרסומות..

אשמח לקבל באישי.

פרנסה מה' ית'.
השאלה היא איפה רוצים לגור(משנה את השכ"ד מ1K ל3K)
השאלה היא כמה מוכנים להתפשר על דברים וכמה מוכנים להיעזר(דבר די נפוץ, גם אם לא הכי מומלץ)
 

מי שמוכן להשקיע ולעמול, יכול לעשות לא מעט הכנסה במהלך היום- סטודנטים יכולים ללמד שיעורים פרטיים, מה שמגיע ל80 שקל לשיעור בתחומי רוח ויכול גם להגיע ל100 לשיעור במקצועות ריאליים...
לסטודנטים- מלגות למיניהם, פרויקט חניכה(כמו שק"ל לדוגמא).
אברכים- הכנה לבר מצווה, קריאת תורה בבתי כנסת וכו'..

 

אם יש תחביבים שיכולים לההיפך למקצוע זה גם מועיל.
 

בקיצור- פרנסה מאיתו ית', זה אומר הרבה עמל. אבל בתור זוג צעיר- אפשר בשמחה וטוב לבב להגיע ל4K שזה מספיק בתור זוג צעיר לרוב וככל שמתקדמים מתגלגלים ומגלים עוד אפשרויות ליצור הכנסה.

ותוך כמה שנים הלימודים הולכים ונגמרים והילדים נולדים בהדרגה.
אפשר לחיות בצמצום בחריצות ובחכמה בע"ה.
תוך כמה שנים תסיימו את הלימודים?

לדחות דברים למועד מאוחר יותר כדי לפנות זמן לעבודה או כדי להוריד בהוצאות. גם לבחור מקום מגורים בהתאם.

ה׳ הוא המפרנס, אבל צריך לעשות כלי כדי לקבל את השפע שה׳ נותן.

ואני מצודדת במה ש- matan אמר. יש דברים נוספות להשיג כסף ויש דרכים לקצץ בהוצאות או לפחות להוציא פחות מלכתחילה.

 

ובקצרה- אנחנו זוג +1 בעלי אברך, אני לא עובדת כרגע (מבחנים וכו). מה שבעלי מכניס זה 3500 בחודש טוב, שכ"ד 2000 וחיים סבבה לגמרי!

אבל הילד לא במסגרת (בן 5 חודשים) הוא איתי בבית אז זה חוסך עלויות. (היה אצל מטפלת אבל וויתרנו על זה)

אני סטודנטית ובעלי אברך. יש לנו ילד אחד. מכניסים ביחד בערך 13.

נכון, זה כולל עבודה של בעלי בסופ"שים, לילה אחד שהוא לא בבית באמצ"ש ושבת פעם בחודש.... אבל זה סבבה.

אנחנו ספציפית "משתגעים" ככה כי אנחנו משלמים משכנתא והבית בבנייה . אבל מאמינה שברגע שנשכיר את הבית בעלי יוריד עבודה אחת ...
אבל זה אפשרי!!
ולא עובדים בשביל שכר מינימום.
צריך להשקיע ולמצוא עבודות משתלמת....

אני מתמחה בקריית חשבון במשרה חלקית. (שכר מינימום) .

בעלי עובד ב-3 עבודות: מחלק עיתונים בחמישי בלילה, מחסנאי של כמה הוסטלים באיזור שאנחנו גרים בו , ומדריך באיזשהו בית של נערים נפלטים (ערב-לילה בשבוע +שבת בחודש)

מוכרח להגיד שאני בעיקר מתפעל מבעלך (בטח גם את...)

 

עוסק בתורה, נהנה - בצורה מרווחת למדי - מיגיע כפיו. כמעט לא ע"ח הלימוד...

 

יפה מאד.

הוא מביא בערך 7 מהעבודה ואני בערך 3 והמלגה שלו זה בערך 3 (מתקזז עם השכירות)

תקרא לזה איך שבא לך.

אה, ולומד גם בשעות הערב... אבל זה בבית.

עיתונים הוא מחלק בחמישי בלילה (מ1:00 עד 7:00)
את העבודות שקשורות למחסן הוא עושה בהפסקות צהריים שלו (כמו שאמרתי, זה נמצא קרוב לבית /לכולל אז זה מסתדר)

והעבודה בבית של הנערים זה יום בשבוע שהוא מתחיל בשעה 17:00 (זה העבודה היחידה שהיא קצת על חשבון הלימודים, אבל מדובר בשעה וחצי בשבוע ...) ומסיים למחרת בבוקר. . כשהוא שם שבת הוא מתחיל בשישי בבוקר ומסיים בראשון בבוקר.

הוא אומנם בעשייה מטורפת אבל גם להיות בבית לבד זה לא להיט.

אני אישית לא מסכימה לו עבודות בשעות הלילה או על חשבון הזמן שלנו..

יש לו רק עבודה אחת שהיא שעתיים בשבוע.

ו

לקח לי הרבה זמן "לשחרר" אבל פשוט כרגע אנחנו בתקופה שאנחנו חייבים את זה בגלל שיש משכנתא ובבית לא מוכן עדיין.(ובכללי סביב קנייה של בית מקבלן יש הרבה הוצאות שצריך לממן מאיפשהו)

כתבתי בעיקר כדי להראות שזה אפשרי. ברור שיש לזה מחירים וכל אחד יעשה את השיקולים שלו אם הוא מוכן לשאת אותם או לא.

בלי קשר, תחשבי על זה שיש הרבה אנשים שחיים ככה את כל החיים שלהם (רופאים, אנשי ביטחון, אחיות, אנשי עסקים) אז לא יודעת אם בתור מקצוע לחיים הייתי רוצה שהוא יעבוד ככה אבל כרגע, באופן זמני זה יחסית הכנסה "נוחה" שבעיקר לא פוגעת לו בלימוד תורה.

אם לא בכסף, אז בשווה כסף.
סבתא מטפלת בילד מדי פעם או באופן קבוע, גרים ליד ההורים ואוכלים אצלם או לוקחים רכב, ההורים קנו דירה, העבודה אצל העסק של ההורים בתנאים טובים, קופות גמל וחסכונות שההורים חסכו לכם, סכום גדול מהחתונה שנשאר וכו'...

לא מתחברת לגישת ה"יהיה בסדר" כי לא לכולם בסדר
וגם מי שבסדר וחושב שהוא מסתדר מהכנסה עצמית, בד"כ לא מביא בחשבון סיוע חיצוני נוסף......

איך אני יודעת? כי גם אנחנו זוג צעיר, הוא אברך אני עובדת משרה מלאה, חיים בפריפריה, בצמצום, וכו' וכו'
בלי שום עזרה מההורים. שום. אפס.
ואם הייתי סטודנטית עם הכנסה מינימלית, אין מצב שהיינו סוגרים את החודש.

מספיק שמירת הריון אחת ואתם קורסים.......

מזל שלרוב האנשים באמת יש חסכונות ועזרה. אבל תכניס את זה לשיקול הכלכלי.
(או ללמוד בתורות... אחד לומד אחד עובד. יש לי חברות שעשו את זה בגלל הקטע הכלכלי)

בלי יותר מידי תמיכה מההורים.
נעזרנו בהרבה מהכסף שקיבלנו לחתונה. (בשביל לקנות רכב גם בין השאר)
מחפשים את העבודות הכי משתלמות, גם אם הן לא הכי כיפיות. (אני למשל עבדתי בשני בתים בנקיון, 50 שח לשעה. זה אחת העבודות היחידות שהתאפשרה לי כסטודנטית שלומדת חמישה ימים בשבוע. ) בעלי עבד כמה שיכל והגיע רק לשיעורים עם חובת נוכחות. הצטמצמנו מאוד בהוצאות, נסענו הרבה לשבתות להורים ואז גם הבאנו איתנו מהם אוכל למהלך השבוע, שזה גם חוסך. לא יצאנו הרבה בכלל, השתדלנו על אף הרכב לנסוע בטרמפים כשאפשר. בחרנו לגור במקום זול ובבית קטן. המשכורת שלנו היתה סביב ה4000 והסתדרנו רוב החודשים, מידי פעם כשהיה צורך להוצאות גדולות הוצאנו מכספי החתונה.
אה ודבר חשוב נוסף- דחינו הריון במשך שנתיים בין השאר מהסיבה הזו. יודעת שזה לא הלכתי, אבל לא הצלחתי להבין איך אני מכניסה לעסק המטורף והמצומצם הזה גם הוצאות על ילד.

בעלי שילם עם הכספים מהפיקדון של הצבא

לפחות בשנה הראשונה שיהיה יותר ביחד

זה יכול להביא לפיצוצים

תשאלי אותו

לדעתי לא צריך להביא שום דבר

למשל אני יכול לחשוב על הורי מגלגלים עיניים אם בחורה הייתה מביאה מתנה לכל אחד מהאחים...

או מתנה שהיא ממש שוות-כסף

 

כנראה משהו שהוא אוכל היה עובר כמו ההצעות למעלה. גם מיותר.

הייתי הולכת על מתנה כללית - אוכל או פרחים+אגרטל נחמד. (או רק פרחים אם זו שבת)

אפשר שוקולדים (רק לוודא שאוהבים את הסוג) ויין אם הם שותים
אפשר להביא עוגיות או עוגה שהכנת
אפשר סופגניות מיוחדות ממאפיה

אבל לא באמת חייב

כללי לבית לא לכל אחד מבני המשפחה בנפרד, אגרטל פרחים, משהו לחנוכה אולי חנוכיה..

ובד"כ בשלב הזה למשפחה יש כבר כלי יודאיקה שהם אוהבים
ובד"כ זה יקר יותר ממתנה סימלית
אם בכל זאת רוצים אז כיסוי לחלות או משהו קטן

נכון, אבל אולי גם הם לא אוהבים פרחים..
לדעתי לא תדע בדיוק הם צריכים או לא, העיקר להביא משהו.. ולא אוכל שהכנתם אם כבר סלסלת ממתקים גדולה

כך או כך- יותר קל להיפטר מאוכל/פרחים שלא אוהבים מאשר כלי יודאיקה אם הם יתחתנו נגיד

בהנחה שהם כן מתחתנים הייתי משקיעה קצת יותר.. לפחות כך היה אצלנו..

לא חושבת שמתאים להביא לאחים ולהורים באופן אישי.. אולי בהמשך אם יש שם איזה אח קטנטן.

אבל זה תלוי במשפחה שלו.. תשאלי אותו איך יקבלו את זה..

משהו ביתי נחמד.
עוגיות בכלי יפה או צנצנת.

האמת, שאני לא הבאתי כלום כשחושבים על זה, אבל אם זה שבת אז כן להביא איזה יין או פרחים.
בהצלחה! מרגש מאוד...

לא כולם אוהבים ומי שאוהב ידע להגיד לך מה הוא אוהב.
והכי פשוט- לשאול את הבחור מה כדאי להביא

קערה גדולה וסט קערות קטנות למרק מפוקס הום. עם פתק החלפה כמובן..

זה כיף לראות בדיעבד, שאנחנו כבר נשואים שבאים להתארח, שזה שמיש בבית ושחמותי באמת אהבה את זה

בהצלחה ממש !!

טעות בשרשור....

אפשר גם אגרטל עם שוקולדים..
יין (הוא הביא כשבא אלינו..)

וסדרה רגילה once upon a time סדרה פגז ומתאימה גם לבנות
ולפי כמה שזכור לי היא דיי נקיה

אמנם אין שם קטעים מיניים אבל נשיקות ובגדים לא צנועים בעליל - יש.

אני נמענתי מלצפות בה

תהרגו אותי וזהו חח

צריך להתרגל להומור שם

סרוגים עובר? אם כן אז יש לי כמה המלצות

(חוץ מהדקות הראשונות.)
מקום טוב באמצע.

 

סדרה מעולה ומותחת. הכי צנועה בעולם (יש קצת קטעים קשים מבחינת אלימות).

 

אני ובעלי עכשיו רואים "סופר נני". אני ממש מתה על זה. סדרה שנותנת המון.

היא ממש גרועה..

של כאן

סדרה של טריוויה.

וכן המסע להודו.

אחלה סדרה.. נראה לי נקיה.. אבל מקסימום תעצום עיניים מידי פעם

עשרות פעמים, המליצו כאן על סרטים לפעמים ספציפיים ובד"כ בסגנון של 'צאו לסרט'. אף פעם לא ראיתי צורך להגיב, למרות שלענ"ד גם מבחינה תורנית וגם מבחינה זוגית 99.9%, שזה לא מומלץ בכלל. בטח לא עם צריך עצות מהסוג שהגבת אלייהן. (ומוטב יהיו וכו')

מה שהקפיץ אותי וכנראה גם את כל האחרים בשרשור ההוא, זה ה'כפיה חילונית' - הנסיון לטעון שמי שזה לא מתאים לו, הוא הבעייתי.

מה ההגדרה שלך מבחינת צניעות יחסית "פסדר"? יש את הסדרה הרשימה השחורה שהיא סדרה מעולה ונדירים בה הקטעים הלא צנועים. וגם כשהם קיימים אין עירום כמובן.

להרמב"ם

אחלה סדרה

אותה אתה לא יכול לשנות אותה, אתה יכול לשנות רק את עצמך.

מתי המחשבות הבעיתייות שלך? זה זמנים מסויימים? לילה? בוקר? נסיעות?

הזדהות יתר שמובילה להאדרה.
למשל אדם שמעריץ רב בצורה מוגזמת ומאבד את שיקול דעתו
או כל דמות משמעותית אחרת.
הבאתי את הדוגמא של הרב כדי להמשיך עם הדוגמא של הרב מהצפון.
המון אנשים בעלי כריזמה, רב מסויים למשל, או מטפלים בנושאים שונים כמו פסיכולוגים
מנצלים את התלות שיש לתלמיד, למטופל בהם
וגורמים להם בצורה מנצלת לאבד את שיקול דעתם.
אני מניחה שטיפול באמצעות מגע של גבר באישה הוא אסור גם מבחינה משפטית.
אימון אישי לא אמור להגיע למצבים כאלה
והמטפל אמור לעצור בעצמו את התלות שיכולה להיווצר למטופל במטפל
המטפל של אשתך- מרגיש לי שניצל אותה
ואת המצב בו היא הייתה צריכה טיפול והוא עבר את הגבול והיא כבר הייתה תלותית בו
מבחינה טיפולית
והוא ניצל אותה.

אני לא מבינה גדולה בחיי נישואין. אני סה"כ נשואה טריה מאוד
אבל,
למדתי את זה וחשבתי שיש מצב שאולי זה מה שקרה ויכול להיות שזה יעזור במשהו.
אולי תדבר איתה על זה
ותציף את התחושות שלך.
וגם.. תתאהבו מחדש.
תצאו לבלות, תעשו דייטים (ממש דייטים. יציאה למקום בילוי או סתם ארוחה טעימה בבית רק שניכם.. לנו זה שדרג מאוד)
תשקיעו זמן וכסף בזוגיות שלכם

ואם תדרוש ממנה לשכוח אותו והיא תתאמץ כי היא אוהבת אותך -
היא תחשוב על זה יותר .. ככה זה.

זוגי - כדי לשקם את מה שביניכם, כדי לתת מקום בזוגיות לרגשות העלבון והבגידה שלך, ולעשות את התהליך של הסליחה והשותפות המחודשת באמת. באופן מעמיק. בלי לדחוק רגשות ולהתעלם מהם "העיקר שנשאר יחד". אחרת זה ילווה אותך בלב כל החיים וגם עלול להתפוצץ. כמו שאתה מרגיש עכשיו - סלחתי, המשכנו, אבל רגשית המטען הוא כבד מנשוא.
אז הכתובת לשיקום משמעותי - טיפול זוגי.

וטיפול אישי כדאי לך לשקול כדי לשחרר את הרגשות שלך ולהקל מעליך את הדרך... שיהיה מישהו איתך שיכיל את כל העוצמות הלא פשוטות במקום בו אתה נמצא.

הרבה הצלחה!

אולי תעשו תיקון של החוויה..

מנסה... לא יודעת אם יועיל/יזיק..

אבל בהרגשה שלי נראה לי נכון...סבורה שההדחקה לא מועילה... וגם תמיד מפחדים ממשהו שהודחק בכוח, שמא יעלה פתאום ... ואז זה מלווה בדריכות פנימית כזו של לעמוד על המישמר... בקיצור לא נכון לדעתי

 

למשל כנגד הזיכרון שעולה לך שהם החזיקו ידיים...

תשב עם אישתך... תיכנס לזיכרון הזה ולרגש שעולה ...

תעלה את המחשבות שעולות ואת הכאב שעולה... לא ממקום מאשים אלא ממקום כואב..למשל "לא יכול לחשוב על זה שאהבת אותו שנתת לו אהבה..."

ואז כשהרגש פתוח...

תבקש שהיא תחזיק את **ידיך שלך**...ותעניק לך..

והפעם *תאמר* מילים אוהבות ... שאתה האהוב ורק אתה... וכו וכו והרבה יותר בעוצמה ...

וכן על זה הדרך

 

בקיצור להיכנס פנימה לתוך החווייה ולעשות לה תיקוןןן. גם מילולי. להטמיע שם חוויה אחרת במקומה. יותר עוצמתית. יותר מופגנת. מוסברת. מדוברת.

בהצלחה

 

יש לי רק כמה דקות אז אכתוב בקיצור.
אתה ואשתך צריכים להבין שיקח כמה שנים טובות לצאת מהמשבר. לאשתי היה אירוע ממש מינורי עוד לפני שהתארסנו שאפילו לא כלל נגיעה (לטענתה). ולמרות שאנחנו נשואים למעלה מ-20 שנה לפעמים אני חושב על זה...
היא צריכה להבין שהיא תצטרך לעבוד קשה מאד כדי לשקם את הנישואין שלכם, ושעיקר המאמץ יהיה מצידה כי היא זו שתקעה את הסכין בלב הנישואין שלכם.
זה נשמע לא הגיוני אבל כדי לתקן את הנישואין אתה צריך להיות מוכן לוותר עליהם.
אתה צריך לקחת את ההגה של החיים שלך ואת השליטה במצב לידיך.
אתה צריך להגיד לאשתך שאתה *שוקל* להמשיך בנישואין למרות שזה מאד קשה וזה תלוי גם בה.
תבקש ממנה לכתוב לך מכתב שבו היא תסביר למה היא רוצה להישאר איתך ומה היא חושבת לעשות כדי להיות ראויה לסליחה שלך.
האם היא כבר כתבה לך בדיוק *כל* מה שהיא עשתה איתו? היא צריכה להיות מוכנה לכתוב ואחר כך לעבור בדיקת פוליגרף שתאשר שכל מה שהיה אכן כתוב.
אם היא כתבה לו אימיילים וטקסטים והוא לה, היא צריכה להראות לך הכל. ואם היא מחקה תשתמשו בתוכנה שמשחזרת.
אתה צריך באופן מיידי לספר לאשתו. אם היא לא תאמין תשלח לה עותק ממה שאשתך תתן לך.
(אל תספר לאשתך שאתה מתכוון לספר לאשתו).
החשיפה לאשתו אולי תהפוך אותו לפחות זחוח.
אחרי שתספר לאשתו אתה צריך לראות אם אשתך תומכת בצעד הזה. אם היא מרחמת עליו ועל אשתו וילדיו אז כנראה שעדיין אכפת לה יותר ממנו מאשר ממך. יכול להיות שיקח זמן עד שאשתך "תצא מזה" ותקלוט שאותו מאמן הוא חתיכת בן-×××× שרצה לנצל אותה ושבשבילו היא היתה סתם שעשוע, אבל זה שלב חשוב בשיקום.
היא צריכה להיות מוכנה לענות לכל שאלה שאתה תשאל, גם עוד הרבה שנים.
היא צריכה לתת לך את כל הסיסמאות של האימיילים והטלפון.
אם יש לה חברות שתמכו בבגידה, היא צריכה לנתק איתן כל קשר. כי הן לא חברות של הנישואין שלכם.
לפעמים מועיל לחשוף את הסיפור להורים שלכם. כן, תלכו יחד להורים שלה והיא צריכה לומר משהו כמו: "קרה דבר איום! בגדתי בבעלי ונתתי ידיים לגבר אחר. למזלי יצאתי מזה לפני שהתפתח משהו נוראי אבל אני מבינה שגם מה שקרה איום ונורא. למזלי בעלי (אתה) החליט לתת לי הזדמנות שניה ולא להעיף אותי מיד מהבית. אנחנו עכשיו בתקופת נסיון ואני עושה מאמץ לשכנע אותו להשאיר אותי.
אני מספרת לכם כדי שתדעו ואם תראו שיש בינינו מתחים זה בגלל ההתנהגות האיומה שלי."
נכון, חלק מהצעדים האלו הם דרסטיים אבל אני חושב שהם יעזרו לשניכם.
היא באמת צריכה לעשות שמיניות באויר כדי לזכות בך ואולי זה יעזור לך להתגבר.
יש עוד אבל זהו לעכשיו...

לא נראה לי שכדאי שההורים ידעו מזה, יש כל מיני סוגי הורים ולא בטוח שהם ישמרו את זה בסוד.
נכון שזה מעשה חמור אבל זה לא ילד קטן שעשה משהו אז עכשיו הוא מקבל עונש מהגננת. אני חושבת שלא משנה מה קורה לא צריך לשתף הורים בדברים כל כך אישיים, לא כל ההורים יודעים איך מתמודדים עם כזה דבר. ולא בטוח שהם ישלטו על עצמם.
חוץ מזה שזה בושות נוראיות...
זאת דעתי..

מקדימה שבכלל לא מכירה את הסיטואציה אז דברי בערבון מוגבל, אבל התחושה שלי כשקוראת את התגובה הזו שהעצות כאן עלולות להקשות יותר על הסיטואציה. עלולות להחריף את המשבר במקום לקדם את הקשר בין בני הזוג.

חייבת לשאול (אתה כמובן לא חייב לענות), זה נכתב מתוך ניסיון? ניסיון מוצלח?
זה מתכון להחרבת הנישואין.
מה זה המשחקים האלו? אולי כדאי לשלוח אותה למרתפי האינקויזיציה וזהו? פוליגרף? לספר להורים כאילו מדובר בילדים בני שנתיים?

איזה גבר ירצה לראות את כל התוכן של הדברים ולשמוע בפרוטרוט את המעשים? אתה באמת חושב שזה מה שיתן לו את המוטיבציה להישאר? להכאיב לו יותר ממה שכואב?

אני לא מבינה בזוגיות ובנישואין, אבל ממש מקווה שאף זוג לא מתנהל כמו שאתה מנחה.
ואם יש כאלו שכן, אז תנחומיי.

הייתה בגידה פיזית או רגשית?
יש לגיטימציה לכאוב, להרגיש שהאמון נשבר לרסיסים, מותר לכעוס ולהיות מתוסכל.
אבל, אם יש רצון לצאת מכך הרעיון הוא להסיק מסקנות ולבנות את מה שנשבר מתוך הבנה שהדרך היא ארוכה ורצופה רגשות. לשתף בתחושות, לדבר על הקושי ואם יש צורך להיעזר ביועצת או רב (דעתי האישית ששיתוף הורים זה דבר שיכול להיות נוראי, אלא אם כן ההורים הם עם מידות נאצלות או מסוגלים להיות אוביקטיבים ולא לנאץ את האישה).

לדוש בסוגיה זו דרך נהדרת לשקוע בבוץ.

אני רוצה לראות את הגבר שיסכים לתת את כל הססמאות וללכת להורים ועוד כל מה שכתבת
זה בחיים לא יקרה ושום אישה שפויה לא תסכים לכל הרעיונות האלו

יידע מהאחים והלאה. ככה אי אפשר לעשות תיקון. אם האשה לא היתה איתו פיזית ממש והיא רוצה את הנישואין יש מקום למחילה . כמובן אחרי שתגיעו להבנות בקשר לעתיד.

מזעזעת

רואים שזה רעיונות מאתרים מפוקפקים... בטח השלב האחרון זה להוריד אותה לרצפה ולדרוך לה על הראש

נשמע לי שאתה מחפש קיצורי דרך. נפגעת עמוק.. תן לזמן לרפא את הפצעים.. לדעתי זה בסוף יקרה..

אידיוט המאמן, ואשתך היתה קלת דעת.

 

התמימות שלך - זו האמת. זה שיש מסביב שקרנים, לא הופכת אותה לפחות אמת. רק מייקרת את ערכה.

 

משתתף בצערך. מעריך מאד את יכולתך. מקווה שהיא מבינה שעשית דבר שלא היית מחוייב לעשותו - ויש לה מספיק הכרת הטוב, ותשובה.

 

מאחל לך שה' יעזור לך להתגבר ולעלות ולהוסיף טוב על הטוב הגדול שבך.

 

[מצטער שאין לי "עצות" מעבר לכך..]

תתחתן כי אתה רוצה להתאהב ולהיות נאהב. כשזה יגיע זה יגיע.

בפרוש יותר קשה לעשות כל דבר כשאתה נשוי מאשר שאתה רווק. לא רק ללמוד תורה.

גם ילד בן 16 רוצה להיות נאהב.

אם אתה מרגיש בשל להתחתן, ורוצה להקים בית ומרגיש מוכן- אז תתחיל לצאת.

שיקול כלכלי- זה נכון, אבל לא על זה קשר מתבסס.

אף אחד לא מבטיח לך שהראשונה שתצא איתה היא זו שתתחתן איתה- ככל הנראה תצטרך לעבור כמה וכמה נשים (מאחלת לך שתמצא בקלות ובלי הרבה ייסורי נפש).

המון זוגות מתחתנים ולא נראה שיש יכולת כלכלית גבוהה אבל הם מסתדרים. ברור שאני לא אומרת לטמון את הראש בחול אבל לדעתי זה לא אמור להוות שיקול, לפחות לא שיקול עיקרי, בהחלטה אם לצאת עכשיו או לא.

 

ואיך אפשר בלי ניסיון מהחיים- בעלי אברך ואני לא עובדת כרגע. מלגה פלוס עבודה מינורית שלו- 3000 ש"ח בחודש ובחודש טוב- 3500. שכ"ד 2000. והנה אנחנו בחיים. והכל בסדר. ואנחנו הכי מאושרים שיש ועם תינוק קטן.

 

ולגבי לימוד תורה- תלוי אם האישה תאפשר. אני מאפשרת אבל בגבול הטעם הטוב. הוא אברך. אז אני לא מוכנה שילמד תורה גם בבית. בבית הוא איתי ועם הילד. ואם אתה לומד עצמאית אני לא חושבת שתהיה איזושהי בעיה, שעה שעתיים בבית. אבל שוב, תלוי באישה.

מלמד מאוד

אני רוצה עוד עצות
?

זה תלוי בכל מיני גורמים וזה נכון כל אחד לגופו.

בעיקרון זה שיקול מובן...

יש משהו יפה בגבר שלא מפיל את העול על אישתו ולא שואף לזה ובוחר להגיע עם משהו מסודר.
מצד שני, כמו שאני לא בעד להעיר ולעורר את האהבה עד שתחפץ, ברגע שהיא כן תחפץ, אני לא בעד לעכב אותה.

אני חושב שבכל מקרה תמיד יהיו עיכובים.

הרי כשתגיע לגיל 23 אז לא פתאום הכל יהיה מושלם (אין בית, לימודים אקדמיים וכו')

כמובן שאסור להתחתן בגלל ש"כולם מתחתנים",אבל יחד עם זאת לדעתי אין לעכב נישואין כי לא בדיוק מסודרים מבחינה כלכלית. אם תלך ותשאל את כל הזוגות הצעירים תראה שכולם מסתדרים בערך מהיד אל הפה מבחינה כלכלית, ויש גם כאלה שיודעים להתנהל מעולה מבחינה כלכלית מבלי להוריד יותר מידי מרמת החיים.

 

חשוב לומר גם,שזה עניין אינדבדואלי. כל אחד וההעדפות שלו,והגיוני שלך יהיו העדפות שונות מאשר לחבר שלך. ככה שאי אפשר בדיוק לומר לך מה כדאי לעשות.

ועכשיו יקפצו כל מי שהתחתן בגיל 18

אסור להסתכל במקומות מכוסים

מותר להנות ממה שמכוסה, ולהרהר.

אין בכך איסור.

זה לא כמו אשה שלא שלו שאסור לו  להרהר בה או להנות מיופיה.

הבעיה רק שצריך להזהר שלא יביא לשז"ל או למגע.

 

זה נהדר. זה מראה על קשר בריא וטוב, שיש בו אהבה בריאה.

מה שכן- צריך למצוא את דרך האמצע, תנסה לנתב את זה לכתוב לה מכתבים, לתת לה מנות קטנות וכו'. להעמיק את המקום הרגשי.
 

ומוסיף עצות איך קצת להקל עליך.

שחשוב גם לדבר ולשתף הרבה בימים שאסורים גם כן וזה יועיל.

עשיית דברים אחרים שיש לך חשק להם ונותנים לך סיפוק

צריך להיזהר משז'ל. וכמובן משאר איסורים.