פורום נשואים טריים (עמוד 363)

מכיר?
נוסעים עד צ. יצהר ושם פונים שמאלה וישר עד לחווה...

נסיעה טובה.

נניח מצומת הגוש?

אתה עולה על בגין ויורד במחלף בן ציון נראה לי. ואז נוסע ישר עד חיזמא וביציאה מירושלים פונה שמאלה והנה אתה על כביש 60..

חיזמא זה של פסגת זאב לא?

אבל לא יותר קצר מצומת הגוש? ככל שאני זוכר יש חיבור לציר 60 קצת לפני חברון לא?

ידיעת הארץ שלי שואפת ל 0 וזה עצוב

דרומה מירושלים.
אתה צריך ליסוע צפונה מירושלים.
ציר 60 הוא בעיקרון מבאר שבע עד עפולה.
קח מפה ותסתכל, זה יתן לך מושג.
ובכללי אין סיבה שוויז לא יקח אותך מהדרך הנכונה.

בדוק ווייז לא לוקח דרך שטחי A ו B?

אמור להיות על ציר 60 עד צומת יצהר לדעתי..
אבל אני די בטוחה שיש אפשרות להגדיר שלא יקח אותך דרך A וB.
ובכללי לפני כל כניסה לדרך שהיא בשטח A או B יש שלט אזהרה אדום וגדול אז פשוט תהיה עירני.

חוצה את כל בנימין ירושלים גוש עציון וחברון. אתה צריך את הצד הצפוני (מרכז) של 60

גלעד עד החווה

את החייב לדעת מה מצפון, מה מדרום, מזרח ומערב..

גם לידע כללי, גם כדי שלא תקלע למקום עוין, שלא תסע שעתיים בכיוון ההפוך וכו' וכו'.

לך, אין פעם בחודש איזה יום, או יותר, שממש לא בא לך ללכת לעבודה /לעשות כביסה/להכין שבת?
ואת אומרת לעצמך יאללה נשאר לישון עוד קצת ונמרח ואז ניסע להורים לשבת?

יום בחודש להשתחרר נשמע לי טבעי לגמרי...

עכשיו תגידי: "אבל אני כן הולכת לעבוד גם כשקשה לי?! "
אז ההבדל הוא, שאת עובדת מקסימום 5 ימים בשבוע 8-5. ונגיד שבערב עוד הראש שלך קצת בעבודה ואולי את צריכה אפילו להיות זמינה.
אבל שבת היא שלך. ושישי שלך. ולילות שלך. וכשאת בחופש את בחופש.
להיות ביני"ש זה להיות כל הזמן, אבל כל הזמן, "בעבודה". בעבודה הפנימית האינטנסיבית. וגם מבחינה טכנית מדובר בהרבה יותר שעות.
הישיבה היא כל החיים שלך. זה תופס אותך מהקישקע ולא מרפה.
ולכן גם מי שאוהב ללמוד וטוב בללמוד , לא תמיד מתאים לו להשאר בצורת חיים הזאת.

אז פעם בחודש תצאו לטייל. או תבשלו בבית. או תזמינו חברים. תשתחררו קצת.
במיוחד כשאת אומרת שהוא בא מרקע לא הכי דוסי. ואולי גם את. אז את תופסת את היום בחודש הזה כאילו נפילה רוחנית. וזה עוד יותר מעיק ושובר ודרסטי... קחו נשימה, זה לגמרי סבבה, כנראה שרוב האברכים סביבכם מרגישים ככה אפילו יותר מפעם בחודש, אל תעשו מזה עניין, זרמו.
אם תשדרי לו קלילות ולגיטימציה, מאמינה שהמצפון פחות ייסר אותו, ואז היאוש פחות יחגוג, ויהיה לו יותר קל לחזור מהר לעניינים. והוא גם יפיק טוב מהמנוחה, ולא רק באסה.

וגם ממליצה, אם אתם רואים שזה ממש אחת לחודש /אחרי שבת אצל ההורים/עשירי לחודש משבר משכורת/בקיצור אם יש זמן מסויים מועד לפורענות,
אז תקבעו מראש שביום הזה עושים משהו אחר.





ועם כל הרצון שהוא ימשיך בישיבה, כדאי לבנות את עצמך ואת הרצון שלך,
שיעשה מה שברצונו.
זה לא קל. במיוחד מול חיי אברכות שהם פסגת השאיפות והאליטה המגזרית... אבל אם רצונו האמיתי לא שם, אז אישה יכולה לשקף לו את זה וגם לתמוך ולהאמין בו, שהוא נפלא וראוי גם אם הוא לא בישיבה.
כי זה קשה. מאוד לפעמים. להודות שכבר לא מתאים לי ואני כביכול "פורש מהנבחרת".

בהצלחה, ואתם כל כך לא לבד!

דייקת את התחושות שלי.
אשתדל לקחת לתשומת ליבי, למרות שכאדם פחות 'קליל' קשה לי לקחת ככה את הדברים, אפילו שאני משתדלת לשדר זרימה ושזה לא סוף העולם..
מה שכן, אנחנו הרבה יוצאים ומשתחררים.. ממש לא אברכים בקטע הזה

אם זה משהו רק פעם ב... אז לא צריך להגיד לו כלום פשוט להיות שם בשבילו אם הוא צריך משהו....
תורה מתשת כוחו של אדם,
זה ממש זה
ויש כאלה שזה לא רק פעם בחודש... אז בעלך במצב טוב
הוא כנראה צריך איזה יום מנוחה להחזיר כוחות....

אותו בזמן שכן יש לו חשק ללכת ללמוד, איך הוא רוצה שתעודדי אותו.
אני פעם לא רציתי להתערב ולהעיר לבעלי כי לא רציתי להיות קרציה, אבל בסוף בעלי אמר לי שהוא צריך את החיזוק שלי, הוא אמר- תדיפי אותי ללמוד, אל תתני לי לבזבז את הזמן! כשזה בא ממך זה נותן לי הרבה כח!
אז אולי אצלו זה אחרת, אבל שווה לשאול ולדבר.

לפי דעתי - הכי הכי חשוב.. זה לתמוך, לעזור. להיות אותה בחורה ששם בצד שאם קשה אפשר להגיע לדבר לצחוק להירגע.

אחרי שיחה מפגש או סתם חיבוק אוהב כזה.. זה נותן כח עצום ללמוד..

 

אמרת נכון.. לא חושב שלהיות ביקורתי זה חכם.. וגם לא להראות ש"ממך ציפיתי ליותר". להגיד לו שהוא אלוף וזה מדהים אותך ההתמדה האמיתית שלו. שזה מרגש אותך לראות את זה, ושאת יותר משמחה להיות שם לצידו. להגיד לו שאת גאה בו על השינוי האדיר שהוא עשה בחייו.. ושכיף לך להיות איתו. לידו. (אני מנחש שזה גם רגשות אמיתיים.. אז רק להגיד את זה.. זה.. עולם ומלואו..)

 

מילה קטנה וחיבוק קטן.. ממש יכולים לשנות לו את המצב רוח..

אם הוא ירצה.. אפילו לדבר על זה בהזדמנות בכובד ראש, תסבירי לו כמה שאת ממש רוצה שהוא ימשיך ללמוד בע"ה כמה שיותר, וכמובן להבהיר שזו אהבה שלא תלויה בדבר, כך שגם אם יתבטל הדבר - לא תתבטל האהבה.

לשאול אותו מה הוא חושב כלפי הלחץ המופעל.. ולשאול מה באמת הוא מתכנן בעתיד..

 

ולא לשכוח..

את אשתו! את חלק נכבד מחייו... הוא אוהב אותך ותמיד שמח לדבר איתך..

ככה שגם סתם לדבר.. על כל דבר.. שיחת חולין למשל.. או אולי להתייעץ איתו במשהו.. (לפי התיאור שלך עליו.. אולי אפילו במקום סתם להתייעץ, אפשר להתייעץ איתו איך להתקדם בעבודת ה.. מידות.. ספר מסויים... הכל).. כל הדברים האלה נותנים לו רוגע ושלווה.

את נותנת לו רוגע.

פשוט תהיי שם בשבילו.. כן. גם לשיחת חולין..

 

אשרייך!!!

הזמן להראות לו כמה את רוצה ומעריכה את הלימוד שלו זה בזמנים החזקים. לא להתעייף מלתת לו חיזוקים (בדרכים שונות, לא רק מילולית) על ההשקעה שלו בלימוד ושיראה וירגיש כמה את שמחה בזה. 

בזמנים החלשים יותר (ובאמת פעם בחודש זה "צרות של עשירים" ממש), רוב האנשים רק רוצים הכלה ותמיכה, ולא שאז ירגישו סוג של ביקורת על החולשה שלהם. מן הסתם בעלך בעצמו לא שמח בזה שקשה לו בזמנים האלה. אז הוא לא ירצה להרגיש ממך גם קושי איתו.

זו באמת עבודה של לשחרר מאד. העבודה הזו מתחילה בין אדם לעצמו, ביכולת לקבל את עצמי במקומות שקשה לי איתם, ואז אפשר גם לקבל אחרים במקומות כאלה. ההבנה היא שכולנו בסך הכל בני אדם עם כוחות אנושיים, ואין מושלמות. וכך ה' רוצה אותנו בדיוק. לא נבראנו מלאכים. מהחסרונות שלנו נבנים דברים גם כן. לדעת להיות חלשים זו חכמה לא פחות מלדעת להיות חזקים. אולי יותר.

בעיני אישה שמכילה את בעלה בכל מצב ובכל תנאי (או לפחות עובדת על זה.... גם בזה אין מושלמות כמובן..) מחזקת אותו מאד מאד וזה מה שיעזור לו לגדול. הרבה יותר מאשר אם ירגיש שהיא מקבלת אותו רק כשהוא בזמנים הטובים. זה בדיוק גורם להרגיש "על תנאי" כמו שכתבת.

 

זה ממש דברים שאני מרגישה ומשתדלת אבל התגובות מעודדות ועוזרות.
תודה!

לפנק יותר, ארוחה כיפית.
לקום איתו בבוקר גם אם בא לי להמשיך לישון
להראות אכפתיות אמיתית.

זאת אומרת שאם תעשי לעצמך שינוי בראש של ההסתגלות על הסיטואציה, ישתפר פלאים.
אם תהפכי את זה לדבר קטן; שכן צריך להתייחס אליו אבל לא להתמקד בו, כי הרי אחרי הכל זה יום אחד, תקופה קצרה שלא מוכיחה ומשקפת התנהלות רגילה. אחרי כל זה את תסתכלי עליו במבט של הערכה על כל מה שהוא כן, תשתפו אותו בכמה את גאה בו על הלימוד וכמה את מרגישה שזה מועיל ומאיר בביתכם- דברים ישתנו... ולא בהכרח שהוא יפסיק לעשות את זה אלא את תשני גישה וזה יעזור לך להתמודד עם המצב.
וכמובן תתפללי על זה ; אם את לא רוצה שזה יישאר כך.

את צריכה לעזור לו לברר מול עצמו האם אברכות היא משאת חייו או משהו אחר.

הגישה שלך מזכירה קצת את ההורים שחפצים שהילד שלהם ילך למסלול מסוים כשלילד לא ברור שזה מתאים.

יתכן שתעזרי לו להשאר בכולל כשזה לא מתאים לו ויתכן שזה הדבר הנכון ביותר עבורו.

היי רגישה חכמת נשים בנתה ביתה

מצד שני, זה קשה לא לרצות את זה כי בעלי לא יודע עדיין מה הוא רוצה לעשות בהמשך.
כרגע ללמוד, ולהמשיך בשנה או שנתיים הקרובות, אבל לאחר כך לא..
ואני מתלבטת כמה לומר שזה משמעותי ואני מעריכה את זה, כמו שהציעו כאן, כי אני באמת לא רוצה לדחוף אותו לעשות משהו שלא מתאים לו.

שחשוב ונכון לחזק את הקבלה שלו בכל מצב, ואז ה"סיכון" שכתבת עליו יורד, וגם החיזוקים לא יהיו דוחפים מדי אלא מחזקים באמת.

איזה חכמה ותבונה!

ממש כיף לקרוא.

בתור אברכית, מקווה שלתמיד.

גם אני נהניתי מהעצות וההסתכלות החכמה והנכונה.

 

ואוסיף רק משהו אחג.

אם את מאוד רוצה, ואת משדרת את הרצון החזק הזה בכל העצות היפות שנתנו לך.

יש סיכוי גדול שהוא יתמיד בזה

הלואי.

אבל אתם קדושים. תדעו.

מהצד שלי אני יכול להגיד שאני מאד מבין אותו...
לחץ לא יעזור. להפך.
כן יעזור לתת לו מקום לתחביב מידי פעם או לעשות ספורט.

בהצלחה!

מאד קשה ללמד,זה נראה קל,אבל באמת זה מעייף כי גם בשבת יש שיעורים חברותא. בית כנסת...וכ"ו.

השנה הראשונה היא השנה הכי מעייפת. הכל יהיה בסדר. פחות לדאוג יותר לאהוב.

ממש נותנת לזה מקום ומעודדת את זה!
תודה

אז התשובה הכי נכונה לדעתי תהיה לשאול אותו.

 

זה נכון לכל סוג של סיטואציה שדורשת תמיכה לאו דוקא בקשר ללימוד תורה שלו

את רואה שקשה לו, מבינה שאת צריכה/רוצה לתמוך ולא יודעת בדיוק איך - זה ממש נושא לשיחה זוגית תפתחי את זה איתו, דברי איתו, תביני ממנו מה יעשה לו טוב ממך בזמנים כאלה.

ההלכה ח"ו,

לעינינו - לדעתי חיזוק גדול זה לומר ולהזכיר לו מידי פעם איך שעמ"י כולו מושפע מהלימוד תורה שלו ומהרמה התורנית הגבוהה שלו!!, יכול להיות שבחור בתל אביב מקבל חשק להתקרב ליהדות בגלל הלימוד של בעלך, בוודאי שהלימוד שלו מאיר את אור התורה והקדושה בעולם. אשרי חלקו!!!

לפני שזה קורה למה הוא זקוק..
אולי סתם להתפרק ליום אחד מהמסגרת..

שלום חדשה.

מתוך הדברים נשמע שאולי קשה לך לפעמים להיות קלילה עם עצמך ולפנק את עצמך בקצת להיות סטלנית ליום אחד ולכן זה מפריע לך אצלו.

אם הדברים שאמרתי נכונים אז יש לך כאן עבודה פנימית לעשות עם עצמך שגילית דרך הבעל והיא להיות קלילה לפעמים גם כשאת לבד

בעצם הרחבה של הנק' הזו (ואת יכולה לבחון מה מדוייק לך יותר),

שאולי יש כאן עבודה על לקבל את עצמך במקומות של חולשה, וזה משתקף במקום של לקבל את החולשות של בעלך.

לכל אדם הזכות לאושר של עצמו.

קחי הכל באיזי. לאט לאט ובקצב שלך.

ממש ממש מקווה שאת הולכת לטיפול אישי כדי לא לחזור על הסאגה שוב עם אדם נוסף.

מצטרפת להמלצה של פאז לחכת לטפל בעצמך כדי שלא יחזור על עצמו😘

אתה בעלה. לא אבא שלה. לא הרב שלה. אתה בעלה.
זה נכון. קשה לך. היית רוצה שיהיה משהו אחר. אבל זה לא משנה כרגע.

כי כרגע אתה נשוי לה. אין אף אחד מושלם, גם לא בנושאים הללו. אני בטוח שגם לך יש עליות וירידות.
לאישתך היו תקופות לא פשוטות. העובדה שהיא אומרת שהיא רוצה בית תורני והתחתנה איתך מעידה שזה

הרצון שלה. אבל כדי שהיא תוכל להגיע היא צריכה לפעול בכוחות עצמה.
כל פעם שאתה מתערב לה, אתה מזיק. אתה נכנס למקום שהוא בעייתי משני צדדים-
הראשון - אתה לוקח ממנה את האחריות, ואתה משדר לה שהיא לא מספיק טובה.
השני - זה לא המקום שלך. 

 

אם תאהב אותה כפי שהיא כרגע, ותקבל את העובדה שהיא עדיין בונה את עצמה. בלי לשפוט ועם הרבה אמונה,

בסופו של דבר, אם הרצון שלה אמיתי היא תגיע לשם. היא שמחה בך ובתורניות שלך? תשמח בזה, יש כאלו שלא

זוכים לזה.

 

לאט לאט לך עם הילדים. ילדים לומדים מאבא ומאמא. יש לה מה לתת לילדים? מידות טובות, אמונה וערכים?
תשמח בזה. אתה תראה שעם הילדים גם יבואו שינויים בהתנהגות. גם אתה גם היא תשתנו. ילדים זה אחרת.
 

לסיכום- 

נישואים הם מלשון לשאת. כפי שהלווים נושאים את הארון, הבעל נושא את אישתו. כן, "בכתף ישאו". 
תישא אותה, על מעלותיה, גחמותיה, חסרונותיה ונפילותיה. זה מה שקיבלת על עצמך.
ותאמין בה, זה חלק מהנשיאה.

 

נכון שזה לא קל. אבל תראה שעל כל שתיקה שלך תרוויח פי אלף.

היה רק פעמיים שהערתי לה הבנתי שזה מפריע לה אז הפסקתי. אבל אני רוצה לראות דרך ואם גם שיעורים היא לא מעוניינת לשמוע אז מה נשאר?

זה יגיע לאוזניים שלה ;) אצלי זה עובד
ומתן צודק, כדאי שתתמקד בלהיות האיש שלה כרגע...

עבודה רוחנית היא באחריות האישית של האדם.
אתה צודק, זה קשה להבין. 

אבל אתה לא צריך להעיר בשביל שיהיה לה קשה. היא יודעת איפה היא.היא יודעת לאן היא רוצה להגיע.

אתה צריך להשליך על ה' את יהבך.

אתה לא תראה דרך. התפקיד שלך זה לאהוב אותה כמו שהיא. גם אם היא לא תשתנה או תשתנה בצורה שלא מתאימה לך. 
זה החלק שלך.

שקשה להן לשבת ולשמוע שיעורי תורה. אין לי מושג מה הסיבה אבל זה לא מעיד עליה משהו לדעתי.

מצטרפת למה שהאנשים פה אמרו ולהמלצה של binbin. זה באמת עוזר..

לא לכולם יש את הריכוז הכח והרצון לשמוע שיעור בזמן פנוי, וזה לא מעיד על תורניות או על רצון להתקדם בעיני.

השאלה איפה הרצון של האדם נמצא, זה שהיא בחרה בך, ושמחה במה שאתה עושה מעיד הרבה בעיני, זה מעיד שהרצון שלה שם באיזה שהוא מקום..
להעיר ולהאיר על מצוות כאלה ואחרות באמת לא יוצר נעימות (ותוהה אם זה המקום שלנו כבני זוג אבל זאת כבר שאלה לדיון אחר..;), רוצה להאמין בשבילך שכשזה יגע בחינוך ילדים בעזה השאיפות התורניות שלה יתגלו.
בינתיים בסבלנות ובעיניים טובות.. לא יודעת מה הרקע שלה אבל יכול להיות שהמקום שלה כרגע הוא התקדמות ענקית בשבילה ומצפה להרגיש מוערכת ולא בעיניים ביקורתיות

ומוסיפה שיש לה רצון טוב וטהור. והיא בתהליך
מניחה שגם לך יצא להשתפר בדברים שהיית צריך.
לפעמים מצליחים יותר, לפעמים מצליחים פחות.


משגיח כשרות שיושב מאחורי הכתף רק עלול ליצור אנטי
ולגרום לה לעסוק בלשמור על עצמאותה וחרותה במקום
ברצונות הטובים שלה להתקדם.


תנשום עמוק, ואם ממש חשוב לך לומר משהו תחפש על מה לפרגן.
הילדים שלך בטוח ילמדו דברים טובים יותר מאבא תורני שמכבד את אשתו גם אם היא פספסה ברכה
מאשר מאבא תורני שעוקב אחרי אמא מתוחה (שמתרחקת מבעלה...)

דרך ארץ קדמה לתורה

לא שייך.

 

היא טובה, מלאת רצון טוב.

 

אם תלחץ - זה יכול לגרום ההיפך. קבל אותה באהבה, תשבח על מה שטוב, ותראה שמעצמה היא תתקדם לכיוון שאתה רוצה.

 

הלחץ היתר, גורם לה להרגיש בביקורת, ושגם מה שעושה זה כאילו "בשבילך". זה לא טוב. אם תפתחו טוב את היחס הנעים ביניכם, אתה תהיה עקבי בכיוון שלך, תאמר לה מפעם לפעם (לא אובססיבית..) שאתה שמח על דברים שהיא עושה בכיוונך (תשבח אותה, למשל, על הצניעות שלה, תגיד לה שזה יפה ומשמח), אז מטבע הדברים היא תתקדם בכיוון ששניכם רוצים. סבלנות..

 

[אשה לא חייבת בלימוד תורה. אבל אתה יכול, אחרי שהאוירה נרגעת, להציע שתלמדו הלכה או שתיים בכל סעודה. באוירה נעימה. ולא דברים שאתה "רומז, אליה... כך גם הצד הזה ישתפר בעז"ה]

תודה רבה אני יקרא את התגובה עוד כמה פעמים כדי לראות שאני סגור עליה

קודם כל תתפלל על זה, זה הכי עוזר ואל תתייאש, אין לזה דרך ברורה שאפשר לומר תעשה ככה וזה יצליח לפחות אני לא יודע על אחת כזו ואני נשוי 13 שנה, אבל צריך לעשות את זה בעדינות לדבר על זה לא ברגע שהיא שוכחת אלא אחר כך יותר מאוחר תדבר על החשיבות של זה על הדברים שזה נותן כמו ברכת המזון שזה עוזר בפרנסה וכו' וכו' העיקר המון סבלנות והכל שיבוא מאהבה, ועוד דבר תתייעץ עם אנשים רציניים כמו רבנים שאתה מכיר שמתעסקים עם זה אל תתיעץ רק בפורומים זה לא מספיק 

המון הצלחה ושתזכה

קראתי את כל מה שנכתב תודה

ואין מה לעשות עם זה יותר מדיי.. כל בנות המשפחה שלי כאלה..
אולי תרגול של מוטוריקה עדינה אבל לא הייתי סומך על זה..

עדינה אני ממש טובה...

וככל שהוא יותר יתחרפן ככה יותר תפילי דברים

אז תפסיקי להתייחס לבעלך. כשנופל לך משהוא תתחילי להתגלגל מצחוק ולא להתנצל

והוא ילך לבדוק למה הוא מתחרפן ממשהוא שאישתו עושה בלי כוונה.

להתחרפן שכל הזמן נשברים דברים.. היא לא כתבה שהוא מתעצבן עליה או משהו כזה.. מתחרפן זה לגיטימי.

ששוכח גרבים בריצפה
חולצה בכיסא בסלון
בוילר שדלק מבוקר עד לילה
והרשימה אדירהההההה
אז אשלח אותו לבדוק למה הוא שוכח אצל בעל מקצוע?

ואם זה קיצוני אז אולי גם לשלוח לבעל מקצוע. לא כולם חייבים להיות אנשים עדינים ורגועים. כל עוד לא מוצאים את זה אחד על השני זה בסדר גמור.

כי אני מתגברת על עצמי ואני יודעת שזה משהןא שולי בחיים, חבל לבזבז אנרגיה על גרבים שישארו שם.br />מה שאני באה להגיד שהבעל שלה צריך ללמוד לא להתחרפן מיזה

את זורקת על בעלה. כך את סתם יוצרת מתח וצער בין זוגות. צריך לההתאמץ להביא שלום בין איש לאשתו לא להביא מריבות!

צריך לאבחן בדיוק מה גורם לזה. רק אחרי אבחנה אפשר יהיה לדעת מה הגורם.
באופן עקרוני תרגול ופעילות גופנית יכולים להשפיע לטובה.

 

מצד שני לדעתי כדאי לך לעבוד גם על הצד הזוגי, כלומר- מה מחרפן את בעלך בזה.
אולי יש בזה גם צדדים של חשיבות לבית.

ומומלץ לך להשתמש בעיקר בכלי פלסטיק. פחות שבירים.

יש לך תחושת נמלול לפעמים בכפות הידיים/אמה? אם כן, הייתי ממליצה לפנות לרופא, יכול להיות שזו תסמונת התעלה הקרפלית (משהו מוכר, מופיע יותר אצל נשים), ואז צריך מרפאת כף יד של ריפוי בעיסוק..

ולא אין לי תחושות כאלו...חשבתי אולי זה בגלל שיש לי הפרעות קשב וריכוז...

אני רואה שיש כאלו שדעתי לא נראת להם פה....

אז בואי אברר איתך, יתכן שלא הבנתי

 

הפרשנויות  לבעל שמתחרפן----

 

א .אומר. אוףף. עוד פעם..כל הזמן זה קורה לך... יש לך חורים בידים... תלכי לטפל בעצמך.. נמאס כבר מיזה... כמה עוד דברים תשברי ותבזבזי לנו כסף בגלל החורים שלך בידים...

 

ב.  מחייך ואומר אהובתי היקרה, אני רואה שבלי כוונה נופלים לך דברים מידים, זאת בעיה של שתינו. כי אני ואת זה אחד. אולי יקירתי נבדוק את העניין

 

אם בעלך מגיב כמו א- אני עומדת אחרי כל מילה שאמרתי, אל תתני שירמסו אותך

אם בעלך מגיב כמו  ב- חוזרת בי, זכית בבעל מפרגן ואוהב ותבדקי את הבעיה

 

מאמי מה שוב זה כבר ממש מוזר את חייבת לבדוק את זה, זה לא נראה לי נורמלי.

אם הכל בא מאהבה ומדאגה ולא מהתרסה

בא נחכה ונראה מה היא תגיד

[ומציע לך לא להקשיב לאנשים שמעבירים בעיה כזו שאת שואלת עליה, כאילו הבעיה היא "עם בעלך"... לפעמים אנשם מקישים מעצמם אל אחרים. הרי את בכלל תיארת כבדרך אגב, "מתחרפן".. מזה ש"כל הזמן", לא מי יודע מה. נו, אפשר להבין..]

 

אולי כדאי לך להתייעץ עם נוירולוג. שיגיד לך אם זו תופעה מוכרת ואם אפשר לעשות עם זה משהו.

 

קודם כל אם בעלך לא מתעצבן אז אין איתו שום בעיה. בני זוג מתחרפנים חופשי אחד על השני ולרוב זה נגמר בצחוקים.
הבעיה שהזכרת יכולה לנבוע מכמה דברים, או נוערולוגית כמו שצויין או בשרירים (לעיתים נדירות הגוף משחרר הורמונים שגורמים לריפיון שרירים) כמו כן יכול ורוב הסיכויים שזה כלום, יש אנשים שמפילים דברים גם אמרת שאת ממש טובה במוטוריקה עדינה. אבל תמיד שווה להבדק

בעיות קשב וריכוז?

ואת לא שמה לב,

 

אז אם תשללי גורם "רפואי" ממשי - תוכלי לומר לעצמך שפשוט צריך להחליט לשים לב כשחפץ ביד. לתרגל.

זה קפץ לי בגלל המוטוריקה עדינה.. שזה גם מאפיין.

יכול להיות קשר בעיקרון.

את לא יכולה לדעת מה בדיוק קורה שם. ואם ה"מישהו קרוב" ירצה, ישאל בעצמו.

 

משפחה זו משפחה. לא מפרקים בקלות.

 

לפעמים באמת, אין ברירה. אין מצוה לסבול באופן תמידי. לא סתם התורה  נתנה את האופציה.

 

אבל זו לא שאלה שעונים עליה "תיאורטית". זה לא בשטאנצים.

ואם האנשים הנגועים בדבר מצפים שאתן עצה, לפחות כיוון;

אני רוצה לדעת מהן ההשלכות של גירושין.

 

 

 

"מה ההשלכות"...

 

אדם אחראי, לא יענה על דבר כזה בלי לדעת מה הפרטים, של המשפחה, של מה שקורה.

 

 

העיקרון הוא, כנ"ל, שזה לא דבר שעושים בקלות, ושזה כן דבר שבמצבים מסויימים/יחסים מסויימים, יש לו מקום. הרי התורה איפשרה.

 

אבל מתי, השלכות... אלו דברים שמשתנים, תלויי מצב והרבה נתונים.

אבל אני מדברת באופן כללי.

 

אל דאגה, התגובות כאן לא יקחו את המצב לכאן או לכאן.

אני מאמינה שישנם כאן, לצערי, כמה גרושים וגרושות, ורוצה לשמוע עוד דעות בעניין.

 

תודה לך.

אם המצב הוא בלתי נסבל באמת, וגירושין זה כן נסבל, אז כנראה שהגירושין היא האופציה הטובה יותר.
לא בטוח שיהיה קל אחכ בתור גרוש/ה , אבל אם זה נסבל יותר מאשר המצב בנישואין, אז כנראה שזה לא כ"כ גרוע.
ביהדות יש אפשרות לגירושין, וזה מוכיח שיש בזה צורך. לא לכולם ולא תמיד כמובן, אבל כנראה שיש כאלה שזה לא "כ"כ גרוע" בשבילם, ושזה מהווה להם פיתרון.
בכל מקרה, אם זה אנשים שבאמת כל כך קרובים אלייך, אז תני להם את ההרגשה שאת מוכנה להיות להם לאוזן קשבת, ולתמוך בהם בכל בחירה שהם יעשו.

שזה לא עושה לך רע. כתבת שאת רווקה. תבדקי שזה לא יפגע בך להיות יותר מדי מעורבת בתוך מערכת יחסית לא בריאה ותקינה. את צריכה לבוא עם הרבה אמונה ורצון לקשר זוגי.

לישרוד אם הבן אדם לא מוכן לעזור לעצמו ולטפל.אישה שמקבלת מכות זה לא חיים.ואסור שתישאר ליסבול.
אבל כמה מיקרי גירושים שאני מכירה מיתחרטים שלא עשו יותר .

לא תעמוד על דם רעך!

השאלה אם את יודעת זאת באופן ברור. הייתי מציע להתייעץ עם מישהו מקצועי באופן דחוף!

אגב, אם ברור לך שהאשה מוכה, אבל היא 'תקועה' בזה שהכל רק לא להתגרש, חובה לדווח למשטרה/לשכת הרווחה במקום!

גירושין זה לא אופציה שלוקחים בקלות. במקרים קיצוניים מאוד היא רלונטית

מה יכול להיות יותר קיצוני?!

שמעתי מהרב מנחם בורשטין שליט"א שהתייעץ רבות עם מרן הרב אליהו זצ"ל על אין ספור מקרים של שלום בית. בעוד שכמעט בכל המקרים, הרב היה מעודד לעשות כל מאמץ לעשות שלום, אפילו כשהיה נראה מאוד מסובך, כאשר היה שומע שיש אלימות במשפחה - היה מורה להפריד אותם כמה שיותר מהר.

והאם האלימות היא אמיתית או שמא אין לדעת? הכותבת היא צד שלישי) לא כדאי למהר בהסקת מסקנות

הרבה פעמים יודעים. אני מכיר יותר ממקרה אחד, שקרובי משפחה או שכנים שידעו ושתקו, מכים על חטא לאורך שנים.

קר מאוד.

ומנסיוני האישי כל מי שרקדה על מדרגות הרבנות מורידה אלפי דמעות בלילות הבודדים והארוכים.

למה אני כותב את זה? זה הרי לא שיקול לכאן או לכאן.. אלא רק להוציא את הדמיון הזה שאחרי הגט הכל יסתדר. כי בד"כ מגלים שלא כך הם פני הדברים ולכן לא כדאי לסמוך על זה כשמתלבטים אם לפרק את החבילה.

בהצלחה בכל מקרה, בכל דרך אליה יפנו!

בנים גם שמחים שהם מתגרשים ואח"כ מצטערים?

כמובן שיש גם מקרים הפוכים

טוב שהערת.

יש כאלה שבכו בקשר ואח"כ הצליחו להשתקם ולפרוח...
כמובן לא עם יד קלה על ההדק להתגרש אבל יש מצבים בלתי אפשריים להשאר בקשר.

אין בדבריי ראיה לשום דבר,

אלא רק רצון לסייג את הממהרים להתגרש מתוך איזו תקווה שמיד יתחתנו והכל יהיה מווושלם

והמצב בלתי סביל הכיוון הוא יותר גירושין בד"כ.

כך או אחרת, ממליצה להפנות את הגברת לקו של בת מלך או ארגון אחר שמבין בתחום ויוכל לעזור לה
להבין את מצבה ומקומה ולהחליט החלטה מפוכחת

לא תמיד יכולה להפריד אח"כ את האבא מלהיות עם הילדים ואז יש לה הרבה פחות שליטה על מה שקורה איתם אז זה גם משהו שהיא צריכה לקחת בחשבון

שבמצבים קשים נפגשים במרכז קשר לפחות עד גיל מסויים
כשזה המצב...

להגביל את הפגישות 

(ועם זאת נראה לי שעדיין עדיף שיהיו איתו קצת כמה פעמים בשבוע מאשר כל הזמן..
וכמובן מאשר שהאמא תחיה בצורה כזאת.
לחיתוך ממצב כזה יש אמירה מאד משמעותית,
ולהשאר לספוג יש אמירה קשה מאד שעלולה להספג אצל הילדים.
בעיני זה בהחלט מצער אבל בהנחה שאין מה לשקם די ברור לי מה עדיף..)

אם יש אלימות פיזית/נפשית והיו נסיונות טיפול,
גם אם שלה לעצמה..
יש מצבים שעדיף להתגרש בשביל הבריאות הנפשית שלה וגם של הילדים.
לא נשארים לסבול בשביל הילדים.

שצריך לקחת בחשבון במערכת השיקולים

 

לפעמים המצב לא באמת קטסטרופלי אלא שלהשאר דורש המון השקעה ויש איזו נטיה לחשוב - עדיף להתגרש וזהו והכל יהיה יותר טוב.

אז זהו שלא, זה לא בהכרח יהיה יותר טוב ויכול להיות אפילו הרבה יותר קשה מבחינת ההתנהלות עם הילדים

וצריך להזהר מלעצות עינים למציאות הזאת.

צריך להיות מודעים לזה ולהכליל את זה במערכת השיקולים

מבלי לגרוע מכל מה שאמרו לפני,
ורק כדי להאיר מצב מסוים ולא נפוץ, כדאי לדעת שקשה מאד לצאת מקשר שכולל אלימות פיזית או נפשית. צריך כוחות נפש גדולים כדי להתנתק מקשר מתעלל וצריך זהירות גדולה לא להרפות ידים היכן שגרושים הם צורך והצלה.
בהצלחה

א. אשרייך שאת אשת אברך, אשרייך שאת שמחה בזה. אשרייך שיש לך שאיפות גדולות. זכית וזכה בעלך שיש לו כזאת אישה.
ב. לגבי השאלות שלך למעשה, העצה המשמעותית היא לשחרר לחץ. אם בעלך לומד ברצינות ובשקידה כל השבוע וביום שישי הוא צריך להרפות - זה ממש סביר. במיוחד בשלב כזה של התרגלות למשפחה, לתינוק חדש וכד'.
ג. אחד הדברים הכי מזיקים, זה ההשואה לאחרים. לאנשים שונים, יש כחות שונים, סגנון שונה וכד'. ודאי שלא שייך להשוות, בין תלמיד חכם ותיק ומבוגר לאברך צעיר. אינך יודעת איך היה חמיך בגיל עשרים ומשהו, אבל אפילו אם הוא היה מאלו שמיום עומדם על דעתם, לא פסק פיו מגרסא - ההשואה רק עלולה להזיק.
ד. גם הנושא של כתיבה, הוא קשה לרבים. יש אמנם כאלו ש'נולדו עם עט ביד', אבל רבים מבחורי ישיבה צעירים ועד רבנים חשובים שנותנים שיעורים בכל הארץ, מתקשים בניסוח בכתיבה. (אולי היה מועיל, אם בישיבות היו משקיעים בהכונה לזה, אבל זה לא נעשה כיום). את בעיית כתב החרטומים, אני פתרתי עם מחשב, אבל גם ההתעסקות איתו לא מתאימה לכל אחד.
ה. אולי את יכולה לכתוב קצת בשבילו. כמובן לא להציק, אבל בעלך אמר דברי תורה בסעודות שבת - שבי את במוצאי שבת ותכתבי. אחרי שנה תוכלי להעניק לו חוברת של חידושיו.
ו. ספקולציה קטנה (אם היא לא נכונה - תתעלמי). יכול להיות שמה שמפריע לך, בזה שהוא מכין שבת, זה לא שהוא לא לומד, אלא שהוא תופס לך את המקום של האשה בבית?
הרבה פעמים קורה, שבמהלך הריון (בעיקר ראשון) האשה לא מסוגלת לנשום במטבח ואז הבעל נאלץ למלא את מקומה. עד כאן - ההכרח לא יגונה. הבעיה היא שאם הבעל מגלה שבעצם הוא נהנה מזה וממשיך להחזיק בתפקיד גם כשהאשה חוזרת לעצמה, היא עלולה להרגיש שהוא לא מאפשר לה להיות אישה.
יתכן שכאן הקושי שלך, רק שלא נעים לך להגיד את זה (אפילו לעצמך), כשבעלך כ"כ משקיע בך ובבית (ו'הציל' אותך מהמטבח בהריון) ואז את מלבישה זאת על הרצון שהוא ילמד?
אם (מדגיש רק אם) זה אכן המצב, אז קודם כל שחררי אחריות ורגשות אשם על הלימוד שלו. דבר שני, תיזמי שיחה נעימה ורגועה על זה ותמצאו בייחד איך מאפשרים לך לחזור להיות עקרת הבית!

בהצלחה (וסליחה על האורך)

כשהוא בישיבה/כולל?

כך הוא יראה שאת יודעת, זוכרת, ואוהבת לבשל?!?!

 

כך יהיה לו יותר זמן ללימוד ביום שישי?

 

אבל אל תלחצי מזה שהוא לא  לומד בימי שישי, אולי תעודדי אותו רק לשעה קבועה ובשאר ישתתף

בהכנות לשבת?

 

לגבי כתיבת החידושים שלו, יש פטנט שקוראים לו מחשב.

שיכתוב אותם ישר שם. או שיקליט את עצמו ואת תשכתבי לו אותם.

 

בהצלחה

אבל אולי הוא פשוט צריך לנוח קצת... די קשה ללמוד לאורך שעות, ואחר כך להמשיך גם בבית. לא בטוח שזה מקור הבעיה, אבל זה עוד כיוון ששווה לחשוב עליו.

לא בכתיבת החידושים ולא  בתוספת לימוד.

 

הוא אחלה אברך, לפי דברייך. תני לו להתנהל כפי שהוא מבין.

רוב האברכים שאני מכירה (ואני מכירה הרבה) לא לומדים בימי שישי. כי יום שישי הוא לא מסודר מבחינת סדרי לימוד ובאמת לרובם קשה ללמוד ביחידות והם צריכים חברותא.
אבל זה שהוא לא לומד בימי שישי לא הופך אותו לפחות צדיק ופחות עובד ה',
להיפך. לפעמים אם קשה לו ללמוד לבד מחוץ לישיבה והוא 'יכריח' את עצמו לשבת בכל זאת ללמוד- לפעמים הלימוד לא כ"כ שווה, הוא לא בא ממנו, הוא לא חי את הלימוד הזה.
גם בעלי אברך. בישיבה. ולא לומד בימי שישי...
אני מרגישה עלינו שכל "כפייה" הכי קטנטנה בנושא הלימוד- עלולה לגרום נזק,
כי באמת עדיף קצת פחות זמן של לימוד תורה- אבל לימוד שבא מהלב ומרצון וחיות,
מאשר לימוד שקשה לו והוא לא ממש מרצונו.
מוזמנת לאישי אם בא לך לשתף עוד...

נשוי טרי..

 

בכל מקרה, לא מומלץ להאיץ בו בענייני עבודת ה'. לא בריא בשבילכם. תשמחי בו כמו שהוא ותשאירי לו את עבודת ה' שלו. תארי לך שהוא היה מדבר איתך על אורך החצאית או המטפחת..

 

אגב, לא לכולם מתאים ללמוד באותו אופן, וזה בסדר. 

 

בכל מקרה, ככל שתרצי לתת ביטוי לרצונך המבורך- כדאי פשוט להתפלל עליו.

אולי שיכתוב במחשב? ככה הכתב שלו לא יפריע

כך שזה לא הכי יעבוד.

הטכנולוגיה מתקדמת חבל שישאר מאחור.

בוודאי לא יהיה נורא אם את תתמודדי עם כתב היד שלו..
ותתני לו לבשל לשבת. מי שאוהב לבשל זה ממש תענוג בשבילו, כמו עיסוק באמנות. וגם אברך צריך קצת גיוון!! וזה גיוון שהוא חיובי, הוא גם עוזר לאשתו וגם מכין לשבת שזו מצווה בפני עצמה. ממש אל תתערבי, כל התערבות עלולה להיות קלקול.

אם בא לך גם לבשל זה עניין אחר, תבקשי ממנו להשאיר לך כמה דברים או שתבלו יחד במטבח, פעילות חיובית לכל הדעות (רק אני לא מסוגלת שיהיו איתי במטבח ויעשו לי בלגן..).

אדם כזה, לומד בישיבה, מכין לבד אוכל לשבת, מכין בערב. אשריכם.

 

המחשבה לא צריכה להיות, "שונֶה מכולם".. הוא אדם עצמאי, את לא אמורה לרצות "לסַדר" שהוא יהיה "כמו כולם", כדי שאת תרגישי שהוא "כמותם"... אם אבא שלו לא היה לומד ביום שישי, אז זה היה נראה לך כבר בסדר? 

שהוא יהיה הוא.

 

אם הנקודה היתה שאת "מבטלת אותו" כשהוא רוצה ללמוד - אז משהו אחר. היית יכולה להתאמץ למנוע את זה.

אבל פה זו לא הנקודה, לפי מה שכתבת.

 

והשאיפה שלך שילמד, צריכה להיות מצד עצם ערך לימוד התורה, לא כדי שיהיה "כמו"...

 

על כן, אם את רוצה באמת - לשם שמיים - שהוא יוכל לנצל את זמנו ללימוד, כמה שנראה בעיניו. כנ"ל, שיוכל לכתוב חידושי תורה, אם הוא רוצה בכך - אז טוב מאד.

 

אבל הדבר הראשון הוא - לא שאת לוחצת שכך יהיה, בין אם בגלל רצון "כמו אחרים", ובין אם את באמת רוצה, כמו שכתבת, שישמח בדברים היפים שאמר.

 

את יכולה לשאוף לסייע לו במה שהוא מעונין להתקדם. וגם מידיעה שלך שזה חשוב, ומרצון לשמח אותו. ואז, זה ממש מצוין.

 

לכן: לגבי הלימוד, את יכולה לשאול האם היה רוצה גם בימי שישי לקבוע סדר לימוד, ואם את יכולה לעזור במשהו. אם יאמר שרוצה ואת יכולה, יופי. אם לא, תניחי.  אם זה בגלל שאין עם מי ללמוד (באמת, לא כי לא נעים לו ממך..), את יכולה להציע שאולי ילמד קצת משהו איתך, יעשיר את עולמך הרוחני.  בשום אופן לא ללחוץ.  אם אומר שהיה רוצה ללכת לביהמ"ד, רק לא רוצה להעמיס עלייך - אז זכותך, לפי כחותייך, "לשחרר" אותו לכמה זמן. יפה מאד. 

 

 

לגבי כתיבה, אותו כיוון. קודם כל, לומר שהוא אומר חידושים ממש יפים - ולשאול אם היה רוצה שיהיו כתובים. אם לא רוצה, זכותו. לא כל אחד כותב את דבריו. 

אם רוצה, ובאמת כל הענין זה הכתב והניסוח, את יכולה לשאול אם היה רוצה שתעזרי בזה. כלומר, שיכתוב בלי "ניסוח" מי יודע מה, ובכתב איך שיהיה.. ואת אח"כ תנסחי ותקלידי, או תכתבי בכתב יפה, ותביאי לו לתקן ולהעיר.

אם ישמח על הרעיון, יכול להיות נחמד לשניכם. אם לא רוצה - תרדי מזה.

 

מה שכן, את יכולה פעם לנסות להעלות על הכתב דברים ששמעת ממנו, ולהביא לו כמתנה.. מן הסתם קצת "תפספסי", אבל אולי יעורר לו תיאבון... גם ישמח על ה"מעריצה"...

 

 

[אגב, אם ההכנה של האוכל לשבת היא בימי שישי, יתכן שזה גם טוב לו. כלומר, שרוצה קצת "התאוררות" ביום הזה, ומנצל להכנות לשבת בבית. רק הוא יודע למה באמת]

אבל אני חושבת שאת צריכה להרפות ממנו.שישי זה המנוחה שלו.ותשמחי שההרפיה שלו היא לא לשחק כדורגל/כדורסל או לישון עד מאוחר או לרבוץ בחוסר מעש אלא לבשל וככה את מרויחה מהענין.
את לא מבטלת אותו מלימוד. ביטולה הוא קיומה!!
ואל תסתכלי מה אחרים עושים וכמה הם לומדים את לא יכולה לדעת מה באמת קורה מאחורי הקלעים.

צריך ותק ושמישהו מוכר ימליץ עלייך.
ושולחים מסר למנהלות:
https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f144

אנונומים?

צוברים וותק לאורך תקופה, לפעמים מוצאים חברים/ות מעניינים/ות ומתכתבים באישי וככה נוצרים קשרים.

 

 

לפעמים מוצאים פה אנשים שמכירים גם במציאות

שם

https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f19

עשו לי פעם טיפול שכלל כתיבת תכונות של עצמי מול ההורים, והראו לי שלמדתי הרבה מהתכונות הפחות טובות של ההורים שלי, חברה שלך רואה את ההורים שלה ומבינה שזה לא זוגיטת טובה.
היא תלמד מזה תפנים את זה ותצמח מזה
בהצלחה ומזל טוב

איני יודע מה אמרו לפלוני. אבל החשש במקומו.

עצם המודעות היא חצי פתרון, כי היא תמנע את ההתנהגויות הבעיתיות הבולטות. אבל עדיין צריך עבודה בשביל ההרגלים הקטנים שבהם אפילו בלי מודעות אנו נוהגים על פי מה שראינו והורגלנו. הייתי מציע ללכת היום למדריכת כלות/יועצת זוגית מנוסה ולעבד איתה את הנקודות המרכזיות. אפשר גם לקרוא ספרים כמו 'הבית היהודי' של הרב שמחה כהן וכד' שעוברים על הנקודות החשובות.

בהצלחה רבה

שהיא מודעת לכך זה כבר טוב!
מה כן אפשר לעשות לשים זום על משפחות אחרות טובות שניתן ללמוד מהם זוגיות טובה, לראות דוגמאות להתנהלות תקינה לבית בריא, לא זוגות טריים אלא משפחות מבוססות למשל להתארח בשבתות וכד' וללמוד מה הייתה רוצה לאמץ במשפחה שתבנה, חשוב שתזכור שאין רק את המשפחה שלה בעולם יש עוד משפחות מגוונות שאפשר ללמוד מהם.
דבר נוסף יש נטייה להתמגנט לאנשים שמזכירים את האופי המשפחתי שממנו הגענו ואז השכפול בא לידי ביטוי.. אז מציעה ללמוד ולעצב קודם אישיות שונה ממה שברור לי שלא תקין כתוצאה מחוויה במשפחה כזו ואז לחפש בן זוג, לפתוח את הראש לסגנון משפחתי אחר

להתארח במשפחות שמחות וללמוד מהם.

שהיא מתייעצת איתה ולומדת ממנה.
וכמו שהציעו פה-להיחשף כמה שיותר למשפחות נורמליות. להתארח בשבתות וכד.

רוב מי שגדלו ככה וכן הצליחו להקים בית בריא וזוגיות טובה זה אנשים שהלכו לטיפול פסיכולוגי - בין אם לפני הנישואין ובין אם אחרי הנישואין. כדי לפתור ולטפל במשקעים שנוצרו להם בבית - שלא ילוו אותם לתוך חיי הנישואין

 

מצטרפת גם להמלצה שעלתה פה - להתחבר ולהתקרב למשפחות עם זוגיות בריאה כדי לראות ולהכיר עוד סגנונות. אבל עם הסתיגות - מה שרואים מבחוץ לא רואים מבפנים. גם כשרואים משפחה שנראית לנו מהצד מאושרת ועם זוגיות טובה - אי אפשר לדעת איך זה באמת מתנהל כשאין זרים בשטח. 

ודוקא מי שמרגישה שבאה מרקע לא טוב יש לה נטיה ליפות את המציאות אצל אחרים ולקנא. אז זה לא נכון. צריך לנסות ולראות את המציאות איך שהיא באמת ולדעת שגם זוגות בריאים ומצליחים יש להם עליות ומורדות

להקים בתים נפלאים יציבים שהשאיפות שם להצליח הם גבוהות יותר מכל ילד שגדל בסביבה בריאה. כי המודעות מה לא לעשות חזקה וזהירה יותר מכל רווק/ה.

אם היא חיה בחרדה עד 'הימנעות' להיכנס לזוגיות
שתלך לטיפול.

יש לנו חבר שאבא שלו כמעט ולא היה בבית, הוא ואחיו לא ראו רגע אחד של שקט, חום, ואהבה מצד האבא עד שההורים התגרשו.

כיום החבר נשוי אב לארבעה, עצמאי אישתו עובדת משרד החינוך כמעט והיא ולא בבית.
והוא שם שמטפל בילדים יותר מהאמא סביב השעון, אבא שמעניק תשומת לב, חום ואהבה מה שהוא לא חווה מצד אביו.
אחר הצהריים מתחילה משרה שנייה כי יש אספות השתלמויות בדיקת מבחנים וכד'..
את הדאגה שלו הוא לקח 'למקום טוב', ותמיד אמר והצהיר אני לא יהיה כמו אבא שלי'! .
ולמרות שהם חילונים כיום הם הורים לארבעה ילדים מעל הנורמה בישראל. כי אישתו מבחינתה לא מרגישה את הקושי בגלל המסירות שלו, אבל הוא זה שחושב אם להביא ילד נוסף כי רוב הנטל נופל עליו.

אני ניק מוכר כאן, פתחתי את הפצל"ש הזה בכדי לענות באנונימיות מסיבות מובנות, חברה שלך ממש מזכירה לי את עצמי.

אני בת להורים גרושים, בהיותי בחורה חששתי מאוד מהזוגיות שתהיה לי. הייתי ממש בחרדה שאשחזר את המריבות והמתחים שחוויתי בבית ושעשו לי כל כך רע, שבגללם התביישנו להזמין חברים הביתה, שהרסו את ילדותי עד שהתפללתי לאלוקים בסתר שיכניס בלב הורי שכבר יתגרשו, (ואכן אחרי שנים ארוכות שהורי נשארו יחד 'בשביל הילדים' הם התגרשו אחרי שהם סיימו לחתן את כל הילדים)

כל כך חששתי שפסלתי בחורים רבים על דברים של מה בכך, רציתי להתחתן, מאוד רציתי, רציתי כבר לצאת מהבית שבו לא היה לי טוב, אבל פחדתי. קראתי מחקרים שאחוזים גבוהים מילדי הגרושים מתגרשים גם הם וחשבתי שזה הגיוני כי אני לא מכירה זוגיות נורמלית.

לא שיתפתי איש במצב בבית, ובטח שלא בחששות שלי. וככה נקברתי לי בשקט.

עד שהרגשתי שאני לא יכולה יותר, לא יכולתי כבר לנשום מרוב חרדה, ה' הטוב עזר ונפתחתי בפני חברה טובה, רק מלדבר על הדברים האילו בקול משהו התבהר בי, פתאום מישהי ידעה את האמת והמשיכה לקבל אותי כמו שאני ועוד האמינה בי שאני אצליח ליצור מציאות אחרת, זה היה פשוט מדהים! התחלתי להאמין בעצמי, החלטתי שאני רוצה לדאוג לעצמי ולשנות את המצב, החלטתי שאני נלחמת ויהי מה, המשכתי לשתף, הלכתי לטיפול אצל מישהי מקצועית, קראתי ספרים על זוגיות, שמעתי הרצאות... והתפללתי, אואו כמה התפללתי... כמה בכיתי... כמה ביקשתי...

ואלוקים שמע לתפילתי, פגשתי את בעלי ומשהו בי נתן בו אמון והרגשת ביטחון מהרגע הראשון, כשהתקדמנו פתחתי איתו את הנושא, שוחחנו הרבה על זוגיות- מהי, למה אנחנו מצפים, איך בונים אותה, איך מתחזקים אותה, מה עושים כשיש חיכוכים, מה לא עושים... בדקתי המון שיש לי כאן באמת פרטנר לחיים לטוב ולרע, היה לי ברור שנצטרך לעבוד קשה, אבל רציתי לדעת שאני לא הולכת לעבוד לבד. ביררתי הרבה על המידות שלו, נפגשנו הרבה פגישות עד שהלב שלי הרגיש והמוח שלי הסכים איתו שזה זה.

וזכיתי, בעלי לא מושלם, וגם אני לא, גם הזוגיות שלנו לא מושלמת, אבל זה היופי שבה, אנחנו מתווכחים והרבה, אבל עם כבוד והערכה הדדית, יש בינינו הרבה הידברות ואמון, אנחנו עובדים על זה הרבה, וכן, הלכנו לייעוץ נישואין ואנחנו הולכים מידי פעם לתחזוק. אנחנו נשואים כבר 7 שנים ואני אופטימית מאוד לגבי ההמשך בעז"ה.

זכיתי שהחיים שלי היום הפכו למאושרים, רגועים, אוהבים. אני מרגישה בטוחה, אני יודעת שאני לא אוותר על בעלי והוא לא עלי ושכל קושי נפתור יחד. אני יודעת שיהיו עוד הרבה קשיים בדרך, אבל יש לי עם מי לעבוד עליהם יחד. זוגיות טובה מעשירה אותך כל כך שחבל שהיא תוותר עליה בגלל חרדה. דווקא בגלל שהיום קשה לה בבית ורע לה מגיעה לה זוגיות טובה ומכילה שתשנה את חייה.

תמסרי לחברה שלך שאפשר גם אחרת, דווקא בגלל שאני יודעת מה זוגיות לא טובה עושה לילדים, אני עושה הכל כדי שהילדים שלי לא יעברו מה שאני עברתי, לאף ילד לא מגיע לגדול בצורה כזו. אני חושבת שכמו שכבר כתבו כאן המודעות הרצון ועבודת המידות הם שעושים את ההבדל. אני מכירה אנשים ששחזרו את הבעייתיות שהייתה בקשר של הוריהם, אני לא חושבת שאני יותר מוצלחת מהם, אני כן חושבת שהייתי יותר מודעת ושעבדתי קשה לפני שהתחילו הבעיות ולא אחרי. יש לי שלושה אחים הנשואים באושר ועוד אחות הנשואה שלא כל כך באושר, לצערי היא הגיעה לנישואיה בגיל צעיר מאוהבת ולא מודעת, מרוב שהיא הדחיקה את הנושא ולא דיברה עליו היא לא עבדה על עצמה, כיום היא מתחילה להתעורר ולנסות לגשת לטיפול, מקווה בשבילה שיצליחו.

תאמיני בה שתצליח. היא בכיוון הנכון. עצם זה שהיא מדברת על זה איתך זה דבר גדול מאוד. אין עניין לשתף את כל העולם, אבל גם אחרי החתונה חשוב לשתף ולפרוק אצל מישהי שהיא סומכת עליה. תעריכי אותה על השיתוף ועל המודעות, זה לא קל לה, אבל אני בטוחה שזה מקל עליה. תגידי לה שתילחם כי זה שווה את זה! כל דמעה שדמעתי הייתה שווה!

כל הכבוד לך שאת נרתמת ככה בשבילה, מרגישים את האכפתיות שלך, אם היא מרגישה נוח לפתוח איתך כנראה שאת ראויה לאמון הזה, שתזכי תמיד להיות שם בשביל אנשים אחרים עם כל הלב והנשמה, תדעי לך שאת מצילה נפש מישראל או יותר נכון נפשות כי את מצילה גם את חיי ילדיה בעז"ה. שה' הטוב יעזור גם לך בזוגיות שלך שתהיה בריאה ושמחה ושיהיה לך עם מי לעבוד עליה.

 

 

עלו והצליחו.

היי, הייתי לגמרי במקום הזה.
להורים שלי יש זוגיות מאוד לא טובה. אני זוכרת שבתור ילדה היו לא מעט פעמים בהם חשבתי שהלוואי שיתגרשו.. כי לא יכולתי כבר לסבול את המריבות והצעקות.
גם אני פחדתי להתחיל להיפגש עם בחורים בזמן שחברות שלי כבר התחילו. פחדתי לשחזר את אותו דפוס של הוריי.
הלכתי לטיפול שעזר לי להיות מודעת יותר לכך שאני לא רוצה זוגיות כמו של הוריי, שאני רוצה לבנות משהו אחר לגמרי. הרגשתי שאני צריכה להתחיל מאפס וזה נורא קשה שאין מודל לחיקוי. (אני זוכרת שחשבתי על אברהם אבינו שהיה צריך להתחיל מחדש "לך לך...מבית אביך..").

ב"ה אחרי כמה שנים הכרתי את בעלי. הוא בא מבית שאין בו מריבות, אבל האמא מאוד דומיננטית, והאבא מרצה. גם אצלינו האמא מאוד דומיננטית.
לצערינו שחזרנו את הדפוס הזה, בלי יותר מידי מריבות, אבל זו היתה זוגיות מאוד לא בריאה. לאחר כחצי שנה היה לנו משבר רציני, בעקבותיו התחלנו טיפול זוגי אצל מטפלת מדהימה. ב"ה עשינו שינוי מאוד מאוד משמעותי!!! ממש הזוגיות שלנו השתנתה לחלוטין. אני זוכרת שהמטפלת אמרה שזה מצוין שהגענו כבר בשנה הראשונה במקום להגיע אחרי 20 שנה.

כיום (נשואים כמעט 7 שנים) יש לנו ב"ה זוגיות מאוד בריאה וטובה, עם תקשורת מעולה, כל אחד מאיתנו מאוד עובד על עצמו כל הזמן. אני מרגישה שהעבודה המתמדת שלי היא לכבד את בעלי, להיות קשובה אליו באמת (לא כמו שחוויתי בבית הוריי).
ב"ה אנחנו מאוד מאושרים ואוהבים. גם אם יש ויכוחים או מריבות (לעיתים רחוקות) אנחנו יודעים איך לעבור אותם טוב יותר..
אני מודה לה' שהילדים שלנו חווים זוגיות אחרת. בית יציב. הלב שלהם יותר הרמוני ומאוחד (לא כמו הלב שלי שהיה קרוע תמיד בין אבא ואמא שמופנמים בתוכי). ב"ה אנחנו ממש מרגישים בעלי תשובה בתחום הזוגיות. אין לנו מודל טוב מהבית ופשוט זכינו לבנות מאפס. בתפילה לה' שהטוב ימשיך עוד ועוד.

את יכולה לחזק את חברה שלך קודם כל ללכת לטיפול. זה הדבר שהכי עוזר כדי להפסיק את ההעברה הבין-דורית. כי כשאדם הולך לטיפול הוא מתחיל להיות מודע יותר לדברים וגם לומד איך לא לשחזר אותם.
בנוסף, בעיניי דווקא זה שהיא מפחדת, זה סימן טוב, זה מראה שהיא מודעת לכך שהדברים שהיא חוותה הם לא תקינים, וזה יעזור לה לבנות משהו טוב יותר בעז"ה.
היא מוזמנת לפנות אלי לפרטי בשמחה!
בהצלחה רבה!!

כל הכבוד על המודעות והעבודה הקשה!

הכי באמצע. תחבורה ציבורית נוחה.

יש באיזור מודיעין כל מיני יישובים שאתם יכולים לקחת בחשבון גם.

תודה

למשל יש את מבוא חורון ונוף איילון.
יש שם טרמפים מאורגנים (זה לא טרמפים כמו בשומרון וכד') ובנוף איילון גם אוטובוסים. המחירים לדעתי באיזור 2400 - 3000.
וכמובן שיש יותר זול או יותר יקר..

גם אם זה אותו מחיר כמו על דירה בי-ם או ת''א - האיכות שונה בצורה משמעותית. ביישובים האלה יש לך גם קהילה מסביב..ואווירה הרבה יותר נעימה.

עדיף שהוא יסע ולא את. לפחות את המשמעותיות/ארוכות יותר. מניסיון של רבים-לאישה יותר קשה. במיוחד אם בעז"ה תכנסי להיריון וכו'.

או בירושלים או בתל אביב.
אם שניכם תצטרכו לנסוע יצאתם קרחים מכאן ומכאן.
כדאי גם לחשוב על העתיד.. אולי עוד שנה בע''ה כברניהיה בייבי, כדאי שיהיה הורה שקרוב אליו כשהוא במסגרת, במקרה שצריך להוציא אותו

כדאי ממש לחשוב קדימה. נסיעות בהיריון זה סיוט אחד גדול וממש כדאי שאחד לפחות יוכל לקחת למסגרת , לא רואה אופציה אחרת בהנחה ששניכם תעבדו או תלמדו במשרה מלאה

מדרום ומצפון.

יש המון

אני בטוח שתמצאו אחד שיתאים לכם

לפחות שאחד מבני הזוג יהיה בסביבת הבית, פחות או יותר.

נסיעה לת"א בתח"צ זה ממש לא נורא.

ואמורה גם להיות רכבת בקרוב
ובכללית תח"צ לת"א מירושלים יש בשפע.
תגורו במקום נגיש אליה יחסית ויהיה בסדר

לוד-תא יש רכבת,
לוד-ירושלים, יש אוטובוס, רכבת שיסימו את הבניה שלה;) ויודעת שמקובל להצטרף לאנשים שנוסעים בהשתתפות, יש קבוצת טרמפים

אשכרה פאה

בנחישות ורגישות..

פאות, 10 סמ.

מזתומרת גידלה פאות?? כמו של דוסים יענו? פאות מסולסלות לפני האוזניים באורך 10 סמ?? ומאיפה השיער יוצא, זה שיער ראש או שיער פנים?

יוצא מהפאה. וזה לפני האוזניים..

לא למטרת גידול פיאות

איככ

@!!מירב!!

חח אשכרה זה מה שמפריע לך??
זה נורא אופנתי היום להוציא שיער ככה מהמטפחת. אתה כן יכול לשאול את אשתך למה היא מוציאה ככה שיער ושבעיניך זה לא כלכך יפה.

אתה יכול לומר לה שלדעתך זה לא כלכך יפה ולראות מה תגובתה..

אפשר לחשוב זה זקן

עכשיו היא גם גידלה פיאות..

לה שזה נראה הרבה יותר יפה בלי הפאה 

רופא שינים סיפר לי על בעל שלא יכל להתקרב לפה של אישתו. אז בא ושילם לרופא על סידרת טיפולים בלי שתדע. ושיתקשרומהמרפאה לומר לה שזכתה בטיפולי שינים. כך בלי ליפגוע בה. אתה יכול ליפנות למכון ליזר

גאון כל הכבוד לו באמת 

תראה. מראה חיצוני זה נושא מאוד רגיש אצל נשים. חשוב לגשת לזה בצורה סופר עדינה. למה אתה רוצה שהיא תוריד את זה? כי זה בעקרון מאחד מורכב הורדה של שיער פנים. במכוני לייזר לא ממליצים על זה, ולכן נותרות אופציות מכאיבות ולא תמיד אסתטיות של שעווה או אפילציה, שזה מחט חשמלית שדוקרת את השורש ש השערה והורגת אותו. במידה ונניח היתם במצב הפוך, ולהאשתך היה מפריע שיש לך שערות על הגב למשל, היית מוכן לבצע את התהליך הזה בשבילה?

ואני רוצה שתשים אותה מאחורי האוזן
או שתקצוץ אותה

אז העניין הרבה יותר פשוט ממה שהיה נשמע בהתחלה.
זה פשוט עניין של טעם ואופנה. האישה חושבת שזה יפה לה ככה, ואתה חושב שלא.
לדעתי אפשר לומר לה: "תגידי, למה את מוציאה את השיער בפיאות?" היא כנראה תענה שזה יפה לדעתה, ואז אתה תאמר לה:"באמת? דווקא אני חושב שזה יותר יפה בלי זה (או בפנים או מאחורי האוזניים)".
נראה לי שזה יעבוד ולא יפגע בה. זו דעתי. אם יש פה אישה שחושבת שהיתה נפגעת, שתכתוב, כי אני לא ממש אחת שנפגעת מדברים כאלה, אז אולי אני לא יודעת

זה אשכרה אישתך! לא אישה זרה . אם על זה אתה לאיודע איך לדבר איתה מה יקרה שתרצה לשוחח איתה על הדברים החשובים באמת??? מ ו ז ר . . .

א. כל הבאסה
ב. אפשר להחמיא לה כשהיא לא מוציאה שזה יפה בעיניך
ג. אם ממש קשה לך אז תבקש בדחילו ורחימו נניח בזמן שאתם יוצאים לדייט או שזה בעיקר מפריע
לך אם יש מצב שתסדר את השיער בצורה אחרת כי אתה אוהב שזה מאחורי האוזן
וקשה לך עם המראה של הפיאות..

ותראה עד כמה זה קריטי לה ותתנהל בהתאם
ברגישות ומתוך כבד לזה שזה המראה שלה וזכותה ללכת איך שאוהבת..

כשאתם רואים שאלה מוזרה במיוחד, אנא וודאו שלא מדובר בטרול. איך? היכנסו לכ''א שלו ורפרפו על ההודעות הקודמות. במקרה הזה זה בהחלט אמור היה להספיק.

בבקשה אל תגיבו לטרולים...

אם כן, היינו שם אתמול בבר מצווה.
האמת שלא אכלתי כל כך אז אין לי חוות דעת על המנות.. אם תרצי אשאל אנשים. שהיו איתנו.
ולדעתי הוא טיפה קטן לחתונות אבל תלוי בכמות המוזמנים שלכם
למה שלא תלכו לראות?

מה זה מבחינתך נתקעות מבחינה כספית?

מזכירה שיש פה פורום
לנשים שעברו (או לקראת) גירושין
המנהלות הן @ruthi וגם אני...
מוזמנת לפנות אלינו במסר.

תקועות מבחינה כספית כשמו כן הוא
לאו דווקא נזקקות תמידיות...

גם מי שאין לה כסף לשלם לגבות פאנים וכאלה...אז היא עושה לעצמה וחבל יש נשים שמסוגלות להראות 100 אחוז יותר ממה שהן נראות אם היה מישהי שהייתה עושה להן מקצועי הבעיה שזה עולה בהתאם ואני רואה הרבה נשואות שיכלו להיראות מעולה אם רק היה להן כסף..
טיפוח זה דבר חשוב מאוד..
זה לא מותרות אבל ברור שמי שאין לה כסף עושה לבד ומשכנעת את עצמה שזה יפה

אנחנו על מיטת עמינח כבר שנתיים ובינתיים נוח לנו... 
אני חושב שיש ספוגיות כאלו שמשלימות, נראות כמו טריז כזה שנכנס בין המזרונים ושמים מעל סדין זוגי.

 

ומיטה נפתחת /פתרון אחר לימי הנידה.

נראה לי מה זה רעיון משפיל

וחוסר שווין. אחד צריך ללכת בבושת פנים. אני רואה את זה ככה.

להפריד זה סבבה שניכם יחד עושים באמצע קצת רווח. אבל אחד מסולק.. לא יודעת.. נשמע לא טוב

גם סתם לא יפה שבחדר שינה יש עוד מיטה זה גם הכלי מיטה לא מתאימים.

גם נשמע לא טוב בעיני הילדים חושבים שההורים רבים ביניהם אז אחד הולך

ובכלל- מעדיפה לישון בנוחות בזמן שמותרים מאשר חוסר נוחות תמידי.

 מה ילד בן חמש מבין כשרואה שאבא הולך למיטה אחרת? מבחינתי זה מתפרש כאילו ברוגז.

כי הוא גם לא רואה נגיעה וחיבה בין הורים בתקופה הזאת

זה לא יום אחד זה שבועיים בחודש זה די הרבה

 

ולא מחייב שהוא יבין שזה ברוגז, זה תלוי בהורים.



וזה לא לכולם שבועיים , ומה עם תקופות הריון, הנקה/אחר?

ומה עם השבועיים שמותרים? נחשבים פחות בענייך? בעיני הם העיקר.

וברצינות- לא נראה לי שצריך להיבהל מהאפשרות הזאת. הרבה משפחות עושות את זה.
יהודי אתיופיה היו נוהגים שהאישה בכלל בבית אחר...והיום יש בהם מבוגרים שלא ישנים באותו חדר בזמן הזה.
זה הכל ענין של תפיסה.
כמו שהיה פה שרשור על בעל שנרדםמעל הספה. מה, ילדים חושבים שיש ברוגז? ממש לא. ילדים יודעים יפה מאוד מתי יש מתי בין ההורים ומתי הכל סבבה.

לק"י

זה כנראה מה שהיה מקובל בזמנם.
(ואני מניחה שמיטה יהודית היא המצאה של השנים היחסית אחרונות).

1. שכבת מזרון זוגי דקה ששמים מעל
2. יש פטנט כזה של קליפסים לסדין הזוגי שמותחים אותו ומחזיק יחד את המזרנים
3. מיטה נפרדת לימים שאסורים
4. לקנות מזרן זוגי לימים שמותרים (בתקופה פוריה לרוב מותרים- הריונות, הנקה וכו') ולימים שאסורים משתמשים במזרני יחיד

יש סוג של ספוג שמיועד לבעיה הזאת.. אפשר לקנות אותו בכל חנות מזרונים. הוא בעצם נועם ''להשלים'' את הרווח הזה ביניהם.

כשהמיטה לא טוב המזרונים נפרדים כל הזמן ושום דבר לא יעזור(בזמנו קיבעתי את המיטות יחד). כשהמיטות טובות-סדין זוגי רגיל יעשה את העבודה, בלי שום טריקים

אם המיטות עצמם זזות, אפשר לחבר אותם ע"י קליפסים כמו שיש ל'גלגלון' - הצינור מים לכיבוי אש (או פשוט לקשר את המיטות בעזרת הקרשי בסיס למזרן)
אבל אני מבין שהכוונה כשהמיטות צמודות לגמרי הרווח הקטן שבין המזרונים מציק

אנחנו תמיד מתלוצצים בעניין ה"עוד מיטה לימי הנידה" - מה שלא יקרה,לא ריאלי.

 

גם אם לצורך העניין אחד מאיתנו לא ישן על האמצע אני עדיין מרגישה שאני ישנה במזרן יחיד בצד שלי, 

תמיד מרגישים את השקיעה במזרן לקראת השקע - אם הבנתם לכוונתי...

 

לא רלוונטי לקנות מיטה/מזרן חדש כי בע"ה אולי נעבור דירה, אז אני מנסה למצוא פתרון לבינתיים.

 

רוצה לקנות את השכבת נוחות שדיברו עליה, רק שהיא עולה סביב 500 ש"ח, אז רציתי לבדוק שזה לא לחינם...

המזרון הדק הזוגי הזה ששמים
שכבת נוחות?
... גמאני באותה בעיה

שבהם זה לא מורגש. ממליצה למכור את המזרונים שלכם ולקנות כאלה. חבל.
מיטה נוחה בבית זה חשוב

מזרנים קשים יחסית שהסיומת שלהם מרובעת ולא עגולה.
אצלנו החיבור לא מורגש כמעט.

זה פתרון נח

הלוואי שהייתי יודעת עליו לפני החתונה
יש לי מזרנים של סימונס שעלו לי הון ואין מצב שאחליף כרגע..
מישהו יודע אם ניתן לעשות רוכסן למזרנים קיימים?

שכדאי לבדוק לפני שקונים מזרונים שאם יושבים על הקצה שלהם אז הוא לא שוקע, כי אחרת שוקעים באמצע כשהמיטות מחוברות..
אנחנו בדקנו את זה וכשמותרים עם סדין זוגי ולא מרגישים בכלל את הרווח...
אז אם בכל זאת מתישהו תקנו חדשים כדאי לשים לב לזה ..

בדרך כלל הבעיה במיטה או במזרון אמרת שזה לא רלוונטי לך להחליף אבל לידע הכללי ,

ההינו עם מזרונים ממש עם חור בין המזרונים שמחברים זה היה סיוט ,

לפני שנה קנינו מזרונים חדשים של חברה טובה  ב"ה עד עכשיו מרוצים וגם שמיטות מחוברות המזרונים ממש נדכסים אחד עם השני בצפיפות שזה לגמרי 100% מחובר,

המיטות גם מעץ כבד כך שהם לא זזות בלי טרחה...

זאת אומרת שבאמצע בין המיטות היה בכל צד מעין מחסום מעץ (שאמור להיות בכלל בצד השני, כדי שהמזרונים לא יפלו לרצפה....)
ברגע שגילנו את זה, הזמנו את החברה והם החליפו בין המיטות ומרגע זה ואלך המיטות מחוברות לגמרי... שידרג לנו ממש !

זה יכול להיות פתרון טוב

לאור נרות ויין...

מרגישה באמצע סרט

אפשר לסדר שולחן יפה עם כוסות יין ושוקלודים בכל מקום רומנטי- מצפה יפה, מרפסת הכותל, על גג בניין וכו..
לעשות איזה משחק חמוד של חידות עד שמגיעים לשם ושם להציע

מאחר ואתם נשואים זה לא חייב להיות בחוץ.
אולי להכין ארוחת ערב מושקעת. לסדר את הבית וכו באווירה רומנטית.
ואולי אפילו רק בשביל הקטע ואם אתם ניידים לנסוע אחרי כן להודיע להורים ים תמונות מההצעה

נשמע שיש לאשתך חוסר באישיו שעושים סביב הצעה.

 

נראה שכדאי ללכת על משהו מיוחד, הצעה בהפלגה ביאכטה/ בטיסה מעל שמי הארץ וכד'. העלויות הן מאות ש"ח, אך נראה שזה "יעשה את העבודה".

אבל זה לא חייב לעלות מאות שקלים.

אציע רעיונות בהמשך בע''ה

אבל הוא בחור מתוק, אני מסמפט את רובינס, אם כי אני לא אוהב את זה שאנשים פותחים את הלב שלהם בפני הרשת ובפני מיליוני צופים ואנשים אחרים בונים מזה קריירה, ראה את התוכנית של ד"ר פיל, הבחור אמנם לא חולה נפש נואש כמו בתוכניות של ד"ר פיל אבל בסופו של דבר זה תרגיל פסיכולוגי די נפוץ, לבקש מאדם לשחק מישהו אחר.

כאילו, מה, כמה "שכל" צריך כדי להבין את מה שמר רובינס ודומיו אומרים? כמה "מומחים לטבע של אישה/גבר" צריך כדי שאדם ידע לזהות את זה?

קח את הבחור בסרטון למשל, כמה זה כבר קשה להבין את הצורך של האישה? מה, הוא באמת חייב לעשות כל כך הרבה את מה שהוא אוהב בלי שום "דרך אמצע"?

בעיני אנשים בחברה מערבית של שפע פשוט סובלים מכהות (קהות? איך כותבים?) חושים וזה עצוב.

גם בציבורים הדתיים למינהם יש הרבה מאד נפילות בתחום הזה ומריבות על חוסר המודעות לצד השני ולצרכים שלו, זה ממש לא רק אצל הגויים או במערב...

גם אנחנו חלק מהתרבות המערבית

קודם כל מי מתגרש בגלל תחביב? ונגיד אני מבינה את הצורך בתחביב אבל חייבת עזרה שלו בערב ונגיד שאין תקציב לעוזרת אז?
גם אין לנו מוסג איך התקשורת שלהם. אנחנו לא יודעים מה סוג האנשים בלהקה שזה גם חשוב, האם זה דורש השקעה כספית? מה קורה בשאר תחומים?

בען פגישות התחלה לבין ההמשך.
אם בכמה פגישות הראשונות אין וואו אבל יש רצון להכיר, או עניין, או שאין סיבה אמיתית לא להמשיך אז סבבה.
אם מגיעים לפגישות מתקדמות ולא נוצר חיבור יותר משמעותי זה בהחלט אומר דרשני

מחכה לפגישה הבאה איתה
מתרגש להתקשר אליה
שמח להיות איתה
מדברים על החיים ועל עצמכם ברובד עמוק יותר
וכו'

יכול להיות שזה קורה ובכ"ז יוצאים מהפגישה בהרגשה של, וואלה לא נהניתי?
ובכ"ז אני יודע שאנחנו מתאימים?

ידיעה כזאת לא יכולה להיות רק שכלית. צריך גם חיבור נפשי.
אם בסופו של דבר אתה לא נהנה בפגישות אז זה כנראה לא מתאים.
אם קרה שבפגישה אחת לא נהנית, זה לא אומר כלום. קורה.

א. אני רואה שאנחנו בדיוק אחד לאחד במיליון דברים. וזה בדיוק מה שאני מחפש...
ב. בהתחלה היה הרבה יותר טוב!
ג. היא מרוצה..
ד. זה לא שאני יוצא מפגישה- וואלה היא אמרה משו שלא אהבתי אז זה לא מתאים.. פשוט אני יוצא מפגישה-וואלה לא היה משו מיוחד שנהניתי והיה וואווווווו...
ה. יכול להיות שאי התקדמות תגרום לזה?

לא לבחון כל פגישה את הקשר
פשוט לזרום, להיות בקשר בלי בחינה תמידית שלו.
עוד שלוש,ארבע פגישות תבדוק את עצמך שוב ואז תראה איך אתה מרגיש.
לא תמיד חייבים שיהיה מדהים.
אבל כן צריך שיהיה נעים.
ולאט לאט גם לראות שמדברים על דברים קצת יותר עמוקים.
ודבר אחרון-זה שהיא כמוך בהרבה דברים זה לא מעיד דווקא על התאמה. פעם יצרתי עם מישהו יחסית הרבה זמן בכלל שהיו כ''כ הרבה דברים מתאימים אבל דווקא בגלל זה נפרדנו- כי היה משעמם, ולא נוצר כלום מעבר לדברים המתאימים האלה.

כי זה קשה פתאום לצאת עם המין השני כשלא רגילים לזה וזה מביך

נפגשנו רק 5 פעמים והתחתנו יותר משכל.

 

ב"ה טוב לנו מאוד ביחד והרגש בהחלט הגיע אבל במחשבה לאחור

זה היה פשוט חסר אחריות... מצד שני זה גם היה נס שהתחתנו ככה

כי אני לא בטוחה שהייתי מצליחה להגיע לרגש גם עם הרבה פגישות,

כי פגישות זה שונה מאוד מאוד מלחיות ביחד, צריך לדבר וכו' ובבית אפשר

פשוט להיות ולהרגיש יחד גם אם הערב לא דיברנו... אין את המתח סביב הלדבר

וגם המגע עושה את שלו כמובן

כמו שאת אומרת זה קצת חסר אחריות, מצד שני זה לא שאי פעם היה לי משו אחר...

שגם אני שואלת...

עוד מתלבטת לאיזה כיוון לחנך את ילדי אבל יש עוד זמן...

כלומר- אם אתם בקשר יותר קרוב ורציני לחתונה, אפשר לנסות לשנות מעט את האווירה של ספסל ודיבורים וללכת לעשות משהו קצת שונה, כמו מוזיאון המדע או חדר בריחה או סתם להביא סט/שחמט/טאקי/חמש אבנים ולשבור קצת את אווירת ה"חייבים לדבר". יש גם משחקים בפה בלבד, כן לא שחור לבן, ארץ עיר וכאלו.

באופן עקרוני, צריך לברוח מה"וואו" כמו מאש. זה חיצוני מאוד. זה מחזיק מעט מאוד וזה אולי טוב לפעמים בהתחלה אבל הרבה פעמים מתהפך להרס בסוף.

לא מחפשים "ריגושים" מחפשים נעימות בקשר ויכולת לראות את עצמכם מתחתנים.
נעים לך איתה? יכול לראות אתכם מתחת לחופה? יכול לראות את עצמכם זרוקים אחרי יום גומר על הספה? יכול לראות אתכם רבים ומשלימים ומקשיבים? יופי. לא וואו. וואו זה נזק.

לפני חתונה צריך להרגיש יותר קרבה. אולי כמו עם חבר . גם צריכים רגש ומשיכה. 

ולא חייבים לדבר דווקא על משהו קשור לנישואין, אפשר כל נושא לא קשור בתנאי שזה מעניין.