פורום נשואים טריים (עמוד 374)

רמת סיכון הכי גבוהה שאפשר. מבחינתי גם 100% מניות זה אחלה. זה לא הרבה מאוד כסף ולשנים הארוכות יש פה השפעה משמעותית.

עדיף קופת גמל.
ככל שהילד קטן יותר, אז כדאי רמת סיכון גבוהה יותר, כי גם כאשר יהיו זמנים שירד - המגמה העיקרית בשנים הללו תהיה עלייה. אך בילדים גדולים כדאי פחות.

תאורטית אפשר להשאיר את הכסף בקופת הגמל גם אחרי הגילאים האלה.

אאל"ט "אלושולר שחם" נותנים הכי הרבה אחוזים. הכלכלן ברק הס המליץ על "אינטרגמל", הם גם לא קונים ממש את המניות כך שגם מסלול הסיכון המוגבר שלהם כשר לכל הדעות.

אל תכניסי לך לראש פחדים שיש אישזהי בעיה... אצל נשים הקושי הזה הרבה יותר נפוץ.

עם זאת - אין סיבה להשאר בקושי, כדאי לעבוד על זה וללמוד להשתחרר. מגע פיזי, מכל סוג שהוא, משפיע בהרבה מישורים על הזוגיות וחבל שיהיה בו קושי.

 

יש הרבה סיבות שיכולות להביא לקושי עם מגע פיזי. כמה דוגמאות נפוצות: חוסר נוחות עם הגוף (קושי בדימוי העצמי) שמביא לקושי בחשיפה. קושי ביכולת להשתחרר ולהנות ממגע פיזי - הרגשה שזה דבר "נמוך" וקשה להבין את היופי והקדושה שבו. חוסר יכולת להנות באופן כללי - הרגשה שצריך תמיד לתת וחוסר יכולת גם לקבל ולהנות מזה. התרגלות "לשמור" את הגוף שלי לעצמי בלבד.

 

אלה דוגמאות נפוצות, אבל זה כמובן יכול לשבת על עוד נקודות - כל אחת שיש לה קושי (ואני לא יודעת אחוזים - אבל להרבה יש), כדאי לה לעבוד על הנקודה הפנימית עליה זה יושב. 

 

ועצה - עוד לפני שאת מתחילה להתייעץ. תחשבי ממה את כן יכולה להנות (זה יכול להיות משהו פשוט  - שנעים לך) ותבקשי ותלמדי את בעלך מהו בדיוק. הוא ישמח וגם את תשמחי. מתחילים בדברים קטנים ולאטי לאט לומדים להפתח למגע פיזי. 

 

שיהיה בהצלחה!

 

מייעצת בנושאים הללו ויש לה גם קורס אינטרנטי שלנו הועיל מאוד.
היא דתייה כך שהיא מדברת על הנושאים הללו בצורה נעימה.

באופן כללי להיחשף לנושא.
צריך ללמוד על זה ולהבין את זה- ויש הרבה מה לעשות. 
אין "בעיה" יש בהחלט צורך להתקדם בהבנת הנושא ובהתפתחות בפן הזה בחיים, האישיים והזוגיים.

גם לאפרת צור יש הרבה דברים בנושא.
חבל להזניח את העניין הזה, שהוא שמחת הבית וברכתו בהרבה רבדים.

זו אמנם תחילת מסע, אבל בעז"ה יהיה לכם מסע נעים ושמח ביחד.

מרכז יהל עם אג'נדה מסויימת, לא לכולם מתאים.
בסוגיות כל כך מהותיות, רגישות, עדינות, שההבדל בין קדושה לטומאה הוא פסע דק,
אני הייתי הולכת למטפל שנתמך ע"י רבנים/למד במקום כזה.
אני אישית. כל אחד מוזמן לבחור אחרת.

מכיוון שמכון פועה מומחים בנושא, וגם מכשירים יועצות לתחום המיני, ממליצה לפנות אליהם.

לפני שהתחתנת בכללי גם לא אהבת מגע פיזי (רגיל כמובן) עם אנשים? ברמה של סלידה? ברמה נמוכה?

מתעניינת לגבי מישהי רווקה שלא מתלהבת שנוגעים בה בלשון עדינה.

אין לי בעיה אם מגע פיזי קליל .

אבל כן נגיד הפריע לי מאד כל הנשיקות של הדודות ותמידהייתי מנסה להתחמק.. אבל סתם חיבוק לחברות אין בעיה.

אחשוב מה הכי מתאים לי ואנסה בע"ה.

לפעמים קושי בוויסות חושי יכול להוביל לתחושות כאלו..

בתור רווקים אנו נמנעים באופן ספונטני ממה שמפריע לנו, אז יש פחות חוויה של אי נעימות, אך לאחר החתונה קשה להימנע מכל ה"רעשים" ואז יש צורך להתמודד אתם.

ואז ניתן לראות קושי בתחומים שונים כגון: רגישות לרעש, אור, ביגוד, מרקמים באכילה ועוד..

יכול לבוא רק בחוש אחד בנפרד (ריח, שמיעה, קול, מגע קל, מגע עמוק) או בכמה חושים ביחד (בדרך כלל)..

יכולה לפנות אלי בפרטי ואכוון אותך לגבי אבחון של התחום..

בהצלחה.

אני חושב ששני בני אדם תמיד שונים אחד מהשני בין אם קצת בין אם הרבה. לצפות שבן הזוג יהיה מה שהוא לא זה עלול לאכזב ולתסכל. לכן אם הוא/היא יוזמים למעננו מצוין. אם ולא, וצריך לבקש גם נהדר. כמובן בגבול הסביר ובאופן מתאים ובהדדיות.

שבן הזוג חייב להיות תואם מלא שלה, כדי לעשות מעצמו כל מה שהיא אוהבת?
ואם הוא מתעלה על עצמו ועושה דברים מנוגדים לטבעו על מנת לשמח- זה לא שווה???

או שלא הבנתי נכון?

שיעשה כדי לשמח אותה - כמו שגם ההיפך.

 

זה אם יזכו בעז"ה להיות איש ואשתו טובים.

 

ואחד הדברים שיכולים לעזור לה להגיע למצב הזה, הוא שלא תתחיל לתכנן על מי שיהיה נשוי לה "שיעשה מעצמו" וכו' באופן סתמי.  מה שמאד חשוב לה, שתברר מראש (נניח, ממש חשוב לה שיקבע עיתים לתורה מעצמו ולא כדי לשמח אותה בלבד...); מה שלא, שכל אחד יהיה מה שהוא עם הטוב שבו - ויהיה ממש יפה אם יתאמץ גם לשמח את השני/ה.

אחרי המעשים נמשכים הלבבות

לפעמים עושים כי באמת יש בנו כח מניע לעשייה

ולפעמים עושים ע"מ לשמח, ולא כי זה באמת עורר בנו רצון להתייחסות.

 

אני שמחה שבעלי מתעלה מעל עצמו ועושה כדי לשמח, ולא רק כש"נח לו"

או סתם צפייה שינסה לשמח אותה?

נראה לי שאם בעלי מסדר את הבית למשל רק כי זה משמח אותי, ולא כי הבלגן מפריע לו, זה הרבה יותר שווה מאשר שהוא היה מסדר את זה *בשבילו*.

 

יכול להיות שהיא מתכוונת שהיא לא רוצה להצטרך לבקש ממנו את הדברים האלה? אלא שיעשה מעצמו?

אני מאמינה שאם הוא יבין שכיף לי שמסודר, ויסדר בשבילי בלי שאבקש, זה יהיה באמת מרגש ומרנין.

אבל אם כשאני אבקש ממנו, הוא יעשה את זה כדי לשמח אותי- ואוו. גם זה מעולה. ולא מובן מאליו בכלל.

אלא רק בשביל לשמח- אז ייתכנו פקשושים, וכל אחת צריכה להחליט עד כמה זה קריטי לה.

לא הייתי ממליצה למישהי איסטניסטית ברמה אובססיבית להתחתן עם מישהו שנוהג להתקלח פעם בשבועיים,
כי גם אם יתקלח כל יום כדי לשמח אותה,
ייתכן שישכח לנקות אוזניים, היא תתחרפן עליו, והוא יתעצבן שלמרות כל ההשתדלות שלו לשמח אותה- היא מתחרפנת על משהו שולי לגמרי מבחינתו.

אבל אם יש מישהו שלגמרי לא מבין למה צריך לקנות מתנה ליום הולדת, והוא עושה את זה רק כדי לשמח את אשתו, זה לא משמח?? נשמע לי חיובי לגמרי!

השאלה צריכה להיות מה עושים כשהוא לא מוכן לבוא לקראת כדי לשמח, לא כשהוא עושה בשביל לשמח...
(את חושבת שצריך, הוא חושב שלא, למה שאת לא תוותרי בשביל לשמח אותו? מי אמר שהוא צריך לוותר כדי לשמח אותך?)

זה יהיה יעיל יותר כדי לגרום לו לשמח אותה.

אולי מפני שבבית את הבוס, והוא נדרש לויתורים שקשה לו להתרגל אליהם,
בחוץ אין לו סבלנות להתחשב בך וגם אולי מעוניין להשמיע את דעותיו ולא לשמוע את שלך.
במקרה הספציפי הזה אולי עדיף לוותר בעניינים שהם לא בנפשך...
אם לא תתייחסי לזה כמעליב אלא כאיוורור נפשי אולי ישתלם לך...
נכון שזה מאד לא נעים, אבל מכירה זוג, שאין בינהם בכלל חילוקי דעות אידאולוגיים, ולבעל יש ממש בעיה בניהול שיחה, והאשה החליטה לוותר בנקודה הזו. זה לא גורם לאנשים אחרים פחות להעריך אותה...

לדעתי כדאי להמעיט לאפס פגישות עם אנשים מחוץ למשפ, וכמה שאפשר להמעיט בתוך המשפ, עד שתרגישו מספיק טוב ביחד .

סימן לא מזהיר. זה ככה מהתחלה. וזה כבר נושא שעלה. 

אין מצב שלא נפגש שעם אנשים נוספים זה פשוט לא יילך.

שהשנה הראשונה צריכים הרבה לדבר ולדבר ולהיות בעיקר רק אתם ולא לארח הרבה חברים וכו'... כדי לבנות את הביחד שלכם. 

אבל אם לא עושים את זה בשנה הראשונה באמת, זה יקח יותר שנים ...

נשמע מאד שזה לא משהו אישי כלפייך ולא מכוון. וכך את צריכה להתייחס לזה. זה משהו שקשור אליו. אולי חוסר ביטחון עצמי, אולי תחושת לחץ חברתי, ואולי בכלל דברים אחרים אבל ודאי שלא חוסר רגישות כלפייך. תנסי לשנן לעצמך שוב ושוב וזה יעזור לך בהתמודדות. תתמודדי ממקום של הכרה בקושי של בעלך ולא ממקום של פגיעות ועלבון. זה משנה לגמרי את המבט.
אני יכולה להגיד לך שאצלנו למשל זה להיפך. כשאנחנו בחברה בעלי מאד מתייחס אלי משתף אותי מגיב ומכבד דברים שאני אומרת. אני מאד נהנית מזה ומעריכה את זה ולמרות זאת לי מאד קשה לעשות לו את זה. וזה לא שאני לא מפרגנת לו אלא זה קשור לחוסר ביטחון שלי במצבים חברתיים.. אני קצת בלחץ, לא משהו מורגש, אבל עסוקה יותר בסיטואציה החברתית איך להגיב ואיך לזרום שזה קשה לי לחשוב גם עכשיו על היחס לבעלי.. מקווה שאת מבינה את כוונתי. כלומר סוג של עומס כזה... והוא יודע ומבין את זה.
הייתי ממליצה לך לנסות להסתכל על זה כך, לסלוח לו כשקוטע אותך ולפחות לא להעיר ליד אחרים... נסו לדבר על זה ממקום של הבנה.. מה הוא מרגיש בסיטואציות חברתיות.. להבין יותר ממה זה נובע.. אולי פשוט מנסה למצוא מקום להביע את עצמו באופן חפשי.. להרגיש יותר משוחרר.
נראה לי שאם תשחררי ותקבלי אותו כמו שהוא ולא כמו מי שחלמת לקבל.. ולא תתני לו להרגיש שאת מוצאת בו עוד ועוד חיסרון.. ובכלל בקשר ביניכם עוד ועוד התמודדויות, הוא יצליח להרגיש יותר בטוח בעצמו ומשוחרר ופנוי רגשית להתייחס לצורך שלך.

כמו שתארת את עצמך. 

דווקא הוא אחד כזה שלא מענין אותו מה חושבים עליו, למי הוא התיחס ולמי לא. 

אני כן כזו, כל הזמן מעבדת כל הזמן שמה לב לפרטים ומה כולם אומרים ועושים ודואגת להיות נחמדה לכולם. דוקא הוא לא מעניין אותו אחרים כל כך ... שזה נקודה אחרת שקשה לי.

אנשים לא מעניינים אותו. לא מה עובר עליהם, לא מה הם עושים. לא אם לא ראה אותם חודש. 

הוא זורם ובשלו . גם איתי הוא ככה. לא תמיד יש לו סבלנות לשיחות נפש או סתם שיחות עומק. הוא יכול לשבת ערב שלם איתי בבית ולרבוץ מול ערוץ הספורט. גם על זה עבדנו. 

מרגיש לי כאילו יש לנו יות ר מידי חזיתות לעבוד עליהם. פה אני צריכה להבין שזה הוא ופה אני צריכה להבין שזה הוא. אז הוא רחפן, אז הוא שכחן, אז הוא לא שם לב אליי, אז הוא מתקשה להתרכז, אז הוא לא שם לב מה אני מרגישה או מה אני צריכה.  אז יש לו חוש הומור אחר. אז הוא לחוץ אז הוא צריך זמן לעצמו כשחוזר הביתה. אז הוא לא ספונטני. 

זה פשוט לא נגמר. אין לנו ילדים ו אני כבר לא בטוחה מה כל כך מיוחד בשבילי בקשר הזה. 

אוהבת אותו, יש המון עבודה פנימית אישית וזוגית והמון שינויים אחרת זה לא היה מחזיק מעמד. אבל בערך מהתחלה אני מרגישה את הבעיות בינינו. שהוא לא חם וחייכן כמו שחיפשתי. שהוא עצבני ולא מבין אותי, שלא שופט לזכות ועוד ועוד 

וכבר בהצעת נישואים הייתי לא מאושרת עד הגג כמו שציפיתי. 

אולי כל הרמזים של הקושי הגדול הם שזה פשוט לא זה כמו שהבפנים של הלב  שלי מרגיש ואומר לי מידי פעם. אני לא רוצה להתגרש ונמנעת מזה ומנסה כמה שיותר לעבוד על עצמי ולהסתכל על הטוב. אבל לפעמים אני תוהה אם זה נכון. אדם ששונה מדברים שחיפשתי. שקשה לו ברגישות כשאני הכי רגישה. אדם שאני לא רגועה לידו והוא לא רגוע לידי. שאנחנו ריכים להתאמץ כדי להתאים. שיש לנו השקפות עולם שונות. אני דתיה והוא חילוני.  חוש ההומור לרוב שונה . קל לנו להתעצבן אחד על השני. 

אני אדם מאמין, אני כל הזמן מנסה להאמין שיש סיבה שנפגשנו בגיל 29 והתחתנו. ויש הרבה דברים טובים. אבל הרגישות והעומק והעניין חסרים לי כבר המון זמן. ואין לי כבר סבלנות לחכות לשינויים הקלים.....

לפעמים זה נובע ממש מקושי אישי ולא זוגי.

 

האם יש לו איזושהי נטייה /סימן לקושי בקשב וריכוז?

הזכרת רחפן, חוסר תשומת לב...

 

אל תיקחי את זה אישי,

 

גם אצלנו לקח לי זמן להבין שזו לא אני,

ולא הקשר בינינו,

 

פשוט הוא מוסח מאוד בקלות,

מדבר על הנושא שעולה, בלי לתת את הדעת לדברים שנאמרים לעומק,

וממשיך הלאה למשפט הבא שעולה.

 

נושאי השיחה לא משמעותיים עבורו כמו הזרימה של השיחה.

 

ולכן מי שרגיש/ה לכך שדעתה תישמע (כמוני למשל...

או מייחסת משמעות לתוכן הדברים ולאיך שהשיחה מתנהלת - עלולה להיפגע מזה.

אני מרגישה שזה פוגע במרקם בינינו כשאנחנו עם עוד אנשים. 

אני מרגישה כאילו אין בינינו קשר קרוב ומיוחד כשאנחנו עם עוד אנשים. אני עוד אחת בקהל.

 

יש תקופות של עליה ותקופות של בנייה אינטנסיבית יותר.

 

קודם אני מזכירה לעצמי כל הזמן 

שהוא לא עושה את זה בכוונה,

ובעצם לא קל לו להתמודד עם כמה אנשים ביחד,

נכון שלפעמים אני מרגישה לא מיוחדת מצידו, עוד אחת מהחבורה - אם לא פחות,

אך בתקופות הטובות קל לי יותר לראות שבאמת 

הקשר בינינו טוב, ולכן זה מגיע ממקום של "הצפה",

בכל שיחה רבת משתתפים הוא בעצם מתמודד עם דבר גדול עבורו,

לא קל בכלל.

אז אני מנסה להתחשב, ולשים את עצמי בצד,

לתת לו במה, לנהל את השיחה עם הכלים שיש לו ולא להכביד עליו.

 

אצלי אישית, 

אני מבינה עם השנים,

שבבית הוא נרתם עם הזמן להתגבר על הקושי שלו ולהתרכז בשיחות איתי,

כדי לכבד את דעתי ולהעצים את המקום שלי בבית,

וזה דורש ממנו מאמץ גדול מאוד,

כך שאני "מוותרת" מראש על מקומי כשאנחנו בחברה.

 

בקיצור - 

יש נטיה לחשוב שילד עם בעיית קשב וריכוז מתמודד עם העולם בגבורה,

וזה נכון מאוד!

אך לא מעט מהם גדלים להיות מבוגרים עם בעיית קשב וריכוז,

שנדרשים להתמודד עם כמה עולמות בגבורה

וגם בני הזוג שלהם גיבורים גדולים

גדולות...

במה שכתבת הוא: "עם זאת מול אנשים אחרים, בחוסר תשומת לב ובלי כוונת זדון- אני פשוט מרגישה כאילו אני לא נמצאת".

 

נשמע ממה שכתבת שהבעיה היא לא שלו או שלך, אלא בשילוב שלכם יחד. כך לטעמי צריכה להיות נק' המוצא שלך (ולא- "הוא לא בסדר, איך הוא לא שם לב?"). זה נראה שאת רגישה לעניין קצת יותר מהרגיל והוא לא רגיש לעניין קצת יותר מהרגיל. אין כאן "מום" של מישהו מביניכם שצריך לשנות, אלא להתרגל לעבוד על העניין יחד (!).

 

למה זה משנה?  כי שניכם צריכים לעבוד על זה. קרי, בנוסף לעבודה מצידו, נדרשת עבודה מצידך. ויתור על העניין במקרים שניתן, "לדלג", לעבוד על המקום הפגיע שיהיה פחות כזה.

 

חשוב לפתוח את העניין בשעה שהיחסים בניכם טובים, ולפתוח את זה כנקודה "שלנו", "שאנחנו צריכים לעבוד על עצמנו- לטובת שנינו".

 

בהצלחה רבה!

אאמץ את זה.. תגובה נבונה....

מצטרפת לתגובה הנבונה של 90210...
האיש שלי, כשהיינו נפגשים עם המשפחה שלו היה יכול להיות כל כולו רק עם ההורים והאחים, ולא להתייחס אלי כמעט בכלל, לא במבט, או בדיבור. הניגודיות הכל כך חזקה בין איך שהוא התנהג עם המשפחה שלו לבין ההתנהלות בינינו כשאנחנו היינו אחד על אחד או במקומות אחרים היתה כל כך בולטת לי, שהיה לי ברור שזה לא מזדון, או שהוא פשוט לא מתייחס אלי כי ככה הוא. ב"ה המצב השתפר מאוד מאוד אבל הצריך תהליך משני הצדדים.
אני מצידי- למדתי להיות פחות פגיעה, פחות לקחת ללב פשוט כי זה לא נובע ממקום פוגע. לדעת לפרגן ולהבין את זה שהוא נמצא עם המשפחה שלו, נרגש לראות אותם, ולפעמים "כל כולו" בתוך השיחה. וגם לדעת למצוא את המקום שלי בלעדיו. זה בסדר שהוא ינהל שיחה ואני שיחה מקבילה.
הוא מצידו- עשה תהליך להבין את הצרכים שלי. אמרתי לו והסברתי- אני שמחה שאתה רואה את המשפחה וכל כך נרגש. אבל לי יש צורך ביחס. זה לא אומר שצריך לדבר רק איתי, או לשתוק, או לא להתנהג כרגיל. אבל אני אשמח למבט תוך כדי הארוחה. כשאני מדברת- אפשר להסתכל עלי ולהתייחס לזה. לא כל הזמן, ברור. אבל מדי פעם. לזכור שאני קיימת.
להסביר לו את הצורך הזה בנועם.
אם את רואה שההערות שלך לא עושות לו טוב ודווקא אנטי, הייתי מפסיקה עם ההערות קצת...

שאחד הקשיים הקודמים שלך איתו היו שהוא לא חברותי מספיק. אולי הוא פשוט עשה תיקון יתר. תני לזה זמן והכוונה בונה ועדינה והזמן ימרכז הכל.

יש את מלון שורש, את רמות שפירא בבית מאיר וצימרים בבית מאיר או סביבות ירושלים

לענ"ד טבעי לגמרי מציעה בכל זאת לאזור אומץ ולשתף אותה ולהסביר לה שכגבר אתה צריך את זה..וגם לעשות עבודה פנימית להעיף את המחשבות. תשקיע בה ותשדר לה שזה לא מובן מאליו, אולי ערב רומנטי, תכין אתה ארוחת ערב, תחליף מצעים נרות וכו' יכול לעורר אצלה את החשק להתחיל את הערב באיזה משחק..תשדר לה שאתה רוצה אותה ואוהב אותה וכמובן רוצה בטובתה ושאתה משקיע בשביל להיות איתה. בהצלחה

גם המצב שלה, וגם המצב שלך.
הכאב הוא כבר מלפני כן, או שהתחיל רק עם ההריון? יכול להיות שאתם עושים משהו לא נכון.
בלי קשר לכמה טבעי מצבך- אתה מבין בעצמך עד כמה זה לא בריא.
תשקיע בערב זוגי ומפנק שבו תכניס גם את הנושא הזה- בלי להעביר ביקורת עליה, אלא רק להביע

את הצורך שלך.

 

(לגבי ה"אחרות") בצדק.

 

אלא שאתה יכול ללמד זכות על עצמך, בגלל הקושי של המצב. וכמובן, ח"ו שהחלום על "מישהי" הוא באמת חלום שיהיה כך. כי אם זה כך, זה ממש חמור. אתה נשוי למישהי.

 

בוודאי שלא שייך לשתף את אשתך במחשבות על אחורת, אבל אפשר לשתף בקושי. אולי היא תוכל להתייעץ עם איזו רופאה או כד'.

לקרוא קצת על תופעות לוואי של הריון..יעזור לך להבין קצת מה עובר על אשתך. כמובן שכל אחת עוברת את זה אחרת...

אבל נשמע שיש משהו שם. אם אין תקשורת פתוחה בנושא ככה שהוא יפתח את זה איתך הייתי מנסה להתייעץ עם בעל מקצוע. לא יודעת מי ואיפה..

נשמע בהחלט מורכב
(ואם כבר העלית את הכיוון שהעלית- אז כן כדאי גם לוודא את זה...)
יש גם אנשים א- מיניים.
האם אין ביניכם משיכה?
זה תמיד היה כה? לפני החתונה? כשרק התחתנתם?
את יכולה להצביע על תקופות של עליות וירידות?
איך הקשר ביניכם לבד מהאישות?

כתבת שמכיל אותך וכו'
האם אתם חברים? שותפים? יש ביניכם קשר מפרה ועמוק?

(כמובן הכי חשוב שתעני לעצמך על השאלות ולאו דווקא לי...)

אני מסכימה בהחלט שכדאי לפנות לאיש מקצוע.
הייתי מתחילה ביעוץ זוגי ובכפוף להפניה שלו אולי לסקסולוג או לאיזשהו טיפול אישי עבורו.

בהצלחה.
אל תוותרי ושבע"ה יהיה טוב

ממש מבינה את נה שאת כותבת.. לא רוצה להלחיץ אותך אבל עברתי את אותו דבר עם בעלי ובסוף התברר לי בכלל שהוא הומו 🙄 אני ממש טרייה בגילוי של הדבר כך שלפני חודש הייתי איתך באותה סירה.. כדאי לך לבדוק את הנושא הזה לעומק ולחסוך מעצמך תיסכולים של ״אני לא מספיק שווה״ ״אני לא מושכת״ ״אני לא מעניינת אותו״ וכו.. מקווה בשבילך שהוא סתם טרוד ולא בא לו 🤗

שיהיה לך בהצלחה ענקית

לא רוצה להכנס לפרטים מטעמי צניעות, אבל אכן מה שאת מתארת אינו תקין ונראה שבעלך צריך יעוץ מקצועי, יתכן שזה רק להסיר איזה מחסום.

ליעוץ ראשוני הייתי ממליץ לפנות למכון פוע"ה 026515050. כמובן - עדיף שבעלך יפנה אם הוא מכיר בבעיה. אבל אפשרי שגם את, תתקשרי תבקשי להתייעץ עם אחד הרבנים - יש להם ידע רב בנושאים הללו וגם ידע למי להפנות.
חזקי ואמצי

מכון פועה זה לא רק פוריות. זה בהחלט נושא שמתאים לפנות אליהם בגינו.

כמה נק' למחשבה-

 

1- עומס כללי. זה לא חייב להיות משהו חד משמעי כמו עבודה. אם הוא נכנס ללופ של עבודה והשקעה של הרבה כוחות במהלך היום- הוא לא יהיה פנוי בערב. אדם שנותן מעצמו בעבודה, בבית, בילדים, יגיע לשעות הערב מותש.

זה כמובן מונע ממנו לרצות יותר מדי, וגם אם רוצה באופן כללי, חסר כוחות\חשק.

אם זה חשוב לכם- אתם צריכים לנסות לתת לו מנוחה כמה שעות לפני זה, אפילו לישון ולהתמלא כוחות.

יכול להיות שיותר מתאים לקום מוקדם בבוקר מאשר לסיים את הלילה מאוחר.

 

2- תנאים חיצוניים. היחסים ביניכם מושפעים מהמון גורמים. שני מרכיבים משמעותיים שיכולים להיות משמעותיים

מבחינת היכולת שלך לעשות דברים הם הקשר הזוגי בכללי והטיפוח האישי שלך. אם מערכת היחסים היא שטחית באופן כללי, מאוד "מקצועית" ויותר "שותפים לעבודה" זה לא יקרב אותו לנושא הזה. כמה אתם משקיעים בזוגיות שלכם? כמה אתם מעמיקים בה? וגם אם הזוגיות טובה ונפלאה- עד כמה את אשת החלומות שלו? יכול להיות שהוא

נושא בעול הבית ומילוי צרכיך ומרגיש באופן כללי שהוא צריך "לדכא" את עצמו בשביל לשמח אותך. זה יכול להוביל

אותו להתרחק מהנושא הזה.

אתם נשואים כבר 7 שנים. יש התרגלות מסויימת וגם הגיל משפיע. גברים חווים הרבה דרך העיניים. טיפוח אישי

יכול להיות משמעותי מאוד ברצון שלו. זה יכול לכלול כל מיני נקודות- איפור, לבוש, דיאטות, אולי אפילו ניתוח, 
תלוי בטעמו האישי. את לא חייבת להיענות לכל גחמה, אבל המינימום הוא טיפוח, עיקר היופי צריך להיות

אל הבית פנימה ולא החוצה.

 

3- איכות היחסים. בהתחשב בעובדה שהפורום פתוח- תחשבי לעצמך- האם הוא נהנה מהיחסים? האם שמח בהם? גם גברים הם לא מכונה שרק צריך ללחוץ על כפתור ולהפעיל.

 

לסיכום- הדבר הנכון הוא לפנות לייעוץ בנושא כדי לאתר את הנקודה המפריעה. היא יכולה להיות מרמת השינת

צהרים לפני, עד לרמה של קושי נפשי בנושא. בלי ייעוץ ואיבחון נכון של הנקודה- לא יכולה להיות התקדמות.

אפשר לפנות למכון פוע"ה או למכון יה"ל.

בהצלחה.

יש לו מרפאה למיניות ורישיון רפואי
יוכל לעשות את הבירור ההורמנאלי נטיות וכו'.

תסכול קשה עבורך כאשתו, זה מובן. 

 

בפרט שיש ביניכם יחסים טובים, ויש לך אהבה והערכה אליו.

 

דברי איתו בגלוי - הוא בעלך. תסבירי לו שזה ממש כואב לך וחסר לך, שאינך באה ב"האשמות" כלפיו אלא מביעה את צערך.

תשאלי, אם לדעתו את יכולה לעשות משהו כדי שירגיש יותר טוב עם זה.

 

אם לא, תציעי שיפנה ליעוץ. תגידי שאת מוכנה לעזור למצוא יעוץ מתאים - ושאת תעמדי לצידו שמה שצריך, כדי שבסופו של דבר יהיה טוב לשניכם.

 

ה' יעזור שתצליחו.

 

 

 

אבל אולי תנסו להפיק משהו טוב מכל מריבה...
תנסו להגיע לאיזו שהיא הבנה. או מסקנה טובה שתקדם אתכם

מתוך כל הדיון- איפה כן אפשר להסכים.
איפה כל אחד כן יכול לבוא לקראת השני.
איפה אתה מוכן לוותר לה

ואיפה היא מוכנה לוותר לך

בעוגות זילוף.

אולי יש גם יעוץ זוגי פרטני. כדאי לברר

רוצים לעשות עצירה זוגית רגע ?
המקום בית החושן בהר הזיתים. יחיד במינו!
הסדנא- ציור על זכוכית, משולבת בסדנת העצמה ועומק.

שתפו, תייגו, תבורכו!
חייגו אלינו 0526232716

יש כאלה שזה עוזר להן. יש שלא עוזר ולא פוגע ויש שפוגע


ויש יותר מסוג אחד של טיפות שמשווקים. שמעתי שיש סוגים שזה מים עם חומרי טעם... ושימו לב שכל דבר כזה חייב אישור משרד הבריאות...

חשק אצל נשים
ולא לנשים😏

אבל אם היית מכירה את כל התיק הזוגי שלנו היית מצדיעה לי בעניין היחסים.

אם האינטימיות הנפשית והרגשית במשבר, לאישה קשה לרצות יותר מזה...

מקווה שאתם מנסים גם דרכים מעמיקות יותר.

ניקנור
180 זה מחיר סבבה ביותר +
למנה...

אז יש את ניקנור

תעשי מה שטוב לך

אשמח לשמוע אם זה בסדר

שמעתי שיש טיפולים, אבל מן הסתם הוא כבר ניסה הכל ולא הצלחה.

כל הכבוד על היוזמה,
אבל איך את מתגברת על הנחיית הטמון בו, כעת כשזה נודע לך?

טיפולי המרה יכולים להסתיים לא טוב. ( לא מניסיון , מגוגל. כדאי שתקראי)
ואם לא היית מגלה? מה היית עושה אם הסוד היה נשאר סוד.
מגיע לך הסבר מהרב שלו, לא?

מה הקשר בינו לבין טיפולי ההמרה?

תקראי על הנושא
אם לא היה ילד היה לך יותר פשוט להכריע.
מרוב רצון "לצאת מזה" עלולים ללכת רחוק.

אני לא מכירה טיפולי המרה מקרוב,
אבל כמו כל דבר גם הם שנויים במחלוקת.
ברור שלפני שהולכים לטיפול כלשהו צריך לבדוק טוב על ידי מי הוא מתבצע ולברר מה יכולות להיות ההשלכות שלו.

אין לי הרבה להגיד חוץ מלתמוך בך 😶
נשמע לא פשוט בכלל..
שתהיה הצלחה רבה 🙏

אולי יש כאן חכמים יותר שיוכלו לעזור...

אנשים במצוקה קשה בזהירות זה הכל
התחרטתי על התגובה

הומוסקסואלים בכל העולם מתאבדים באחוזים יחסית גבוהים
הביצה כאן זה לא טיפולי ההמרה
בעיני האישיות (ומהיכרות מסויימת) נטיה מינית לא נורמטיבית נובעת מעבר לא נורמטיבי שהותיר
משקעים משמעותיים ויכול בפני עצמו להוות חלק מהגורמים לאובדנות

מכירה מקרוב את התחום,

אם הולכים למטפל טוב ומקצועי הטיפולים לא מזיקים! אין הבטחה לשום דבר, החיים מורכבים, אבל מטפל טוב לא מגיע בגישה שבסוף הנטייה תשתנה, אלא יותר בגישה שיש פה קושי גדול (להיות הומו דתי זה קושי בלתי פתיר, אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי), ואז הטיפול מנסה לעשות טוב: או במובן (אם זה אפשרי) של שינוי הנטייה, או בקבלה מסוימת של הקושי הזה ולמידה איך חיים איתו עם כל המורכבות

מה שכתוב בגולל זה חלק מהגישה של העולם היום שמה שנולדת זה מה שטוב ואסור לעשות שום שינוי...

 

חברה שבעלה היה הומו ולא גילה לה, היא גם לא הרגישה שום דבר מיוחד היו נשואים בערך 10 שנים עם 3 ילדים עד שיום אחד הוא פתח את כל הסיפור והחליט לפרק את הכל. היום הוא חי עם מישהו והיא התחתנה שוב עם מישהו אחר. חשוב לי לסייג שהם חילוניים לחלוטין אז לא היתה התיעצות עם רב כלשהו בעניין.

שמעתי פעם הרצאה מאוד מרגשת של הרב זמיר כהן שליט"א שהסביר איך לכל אחד יש תיקון בעולם שלנו וכמו שיש אחד כעסן ואחד עם תאוות אכילה אז יש גם סוג של תאווה כזה וע"י עבודה רוחנית אפשר להתחזק וכמו כל אדם שיש בו משהו חזק לתקן זה לא קל אבל זה אפשרי אפילו שזו עבודה מאתגרת. כדאי לך לחפש בארגון הידברות את המידע אולי גם עושים עבודה אישית ויוכלו להנחות אתכם.

לא תיארת איך מערכת היחסים שלכם באופן כללי? זה שיש ילד בתמונה זה מאוד משפיע לדעתי, האם את אוהבת אותו כאדם? איך שאר המידות שלו? אם היחסים שלכם טובים ויש לו קושי גדול בעניין הזה בלבד יכול להיות שכדאי לעבוד איתו על זה, בהנחה שהוא רוצה. אגב, איך גילית? אם הוא סיפר לך אז זה יכול להעיד על היושרה שלו שהוא לא הרגיש בנוח להסתיר ממך את זה ופעל ככה רק בהנחיית הרב.
גם נשמע לי מאוד מוזר שהרב הנחה אותו לא לספר, סה"כ זה משהו מאוד משמעותי ואני חושבת שצריך להאמר כשהמערכת יחסים נהיית רצינית.

בעזרת השם שכל החלטה שתקבלי תהיה רק לטובה, אמן.

קודם כל אם יש לך פייסבוק אז חפשי "ערן אמיתי" הוא הומו דתי שמחפש אישה להתחתן איתה ולהקים בית
אולי הוא יוכל להכווין אותך לאנשים שהתמודדו עם זה

שנית
נכון זה קשה, אבל יש כמה דרכים להסתכל על זה 
1. כמו שכבר כתבו מעלי, עזבי שנייה את הנטייה המינית שלו איך הוא כבנ"א? האם זה שהוא עכשיו מוצהר כהומו.
משנה משהו באישיות שלו?
חוץ מזה שאלה מה מפריע זה שהוא הומו? אוקי אז הוא נמשך לגברים, חוץ מהנקודה הזאת? הוא ממש את המשיכה? היא רק מקשה עליו את החיים? אולי לא צריך טיפולי המרה אלא תמיכה נפשית של זוגתו אהובה? (בכל זאת למרות המשיכה המינית הוא הצליח לתפקד ולהביא איתך ילד לעולם)
אז מה הקושי? שאתם פחות ביחד פיזית? יש גם זוגות שגם אם הבן זוג לא חד מיני עדיין מקימים פחות יחסים בגלל חוסר חשק תמידי של בן הזוג? בגלל לחצים כאלה ואחרים? בגלל תקיפה מינית(טראומה)
ואם הוא נפל, אז אם הוא היה מודה בפנייך שהוא נופל באינטרנט (ח"ו) האם על זה היית מפרקת את החבילה? או רואה איך מתמודדים עם זה וממשיכים קדימה? (זה מאוד קשה, בסופו של דבר יש פה תחושה של בגידה, אבל על כל הפשעים תכסה האהבה, לא?! תכסה אין הכוונה להתעלם מהם אלא להתמודד איתם.)
גם הנטייה המינית היא התמודדות כמו רצון לגנוב, כמו נפילות באינטרנט וכמו כל דבר אחר, נכון זה משפיע טיפה אחרת, אבל עדיין זו נפילה, התמודדות, משהו שצריך למצוא איך פותרים
גם אם זה אומר רק חסימה של הטלפון או יותר פתיחות כדי שהוא לא יגיע לכדי נפילה ח"ו

החיים מורכבים ואני לא יודע אם לך הכל פשוט ואין התמודדויות אחרות שלא שיתפת את בעלך
אבל אני תמיד מאחל לזוג שמתחתן
עד עכשיו הייתם חצי וכל אחד בנה את עצמו
עכשיו את אדם שלם אדם חדש ובונים הכל מהתחלה נעזרים אחד בשני, נעזרים במה שנבנה קודם
ועדיין כל אחד ממשיך גם לבנות את עצמו אחרת האדם החדש עלול לקרוס

המון בהצלחה, ברור מאוד הקושי 
מאחל לכם המון בהצלחה ולבעלך שיזכה לנקיות הדעת, ולהתחדשות שלמה של הלב והמחשבות"

שנה טובה וגמר טוב
 

לא הייתי במצב דומה ואני לא מכיר מקרוב.

 

יש אנשים צדיקים שמתעסקים בכל הנושא הזה. 
צריך לדבר איתם, לשמוע מהם והם יתנו מענה ומידע.

"טיפולי המרה" הם בעלי שם רע, אבל רוב מה שמתנגדים להם זה או על העבר(טיפולים הזויים,

כדורי הורמונים ששיגעו אנשים, מכות חשמל וכו'... תקופה לא טובה בכלל של הרפואה הנפשית

בכללי) או כחלק מאג'נדה.

הנטייה המינית של אנשים היא דבר מורכב, היא לא עובדת על מישור אחד ואנשים יכולים לזוז

על הרצף, לא תמיד זה מספיק תנועה, אבל יש גם סיפורים עם סוף יותר בהיר

נשמה! זה באמת נסיון גדול..

אין לי איך להפנות אותך למישהו ספציפי, תנסי להכניס לאתר כמוך, יש שם בלוג של מישהי שגילתה שבעלה הומו, ובכלל יש שם הפנייה להרבה מאמרים בנושא..

חוץ מזה מרכז 'בקדושה' מתעסק עם העניין..

 

לא יודעת מה בעלך ניסה מבחינת טיפולים, לפעמים זה עוזר ולפעמים לא.. אבל הוא באמת לא אשם בזה, מכירה כמה סיפורים כאלה, ואין פה שום כוונה רעה, או רצון לשקר, בדרכ הם באמת חושבים שזה יסתדר אחרי החתונה...

ההלם מובן, אבל יש לכם ילד, אז מציעה לך לא לעשות צעדים פזיזים שאחר כך תתחרטי עליהם. תתני לזמן לעשות את שלו, תעכלי את זה עם עצמך. תדברו על זה, לא בכעס אלא בהבנה שאין פה מישהו שרצה לעשות רע.. ואם צריך תלכו לאיש מקצוע שיעזור לכם למצוא כל אחד את המקום שלו.. (מרכז בקדושה מפנים לאנשי מקצוע טובים ויראי שמים)

מאחלת לך שתעלו מכל הקשיים והמהמורות שהחיים מזמנים, ותגדלו מהם! 

 

שהבעל הומו או האשה לסבית.  כיום הדעה הרווחת היא ללמד את הזוג איך להתמודד עם הנטיה של אחד מבני הזוג.

אין ספק שלא מגיעים לזוגיות מושלמת עם התמודדות כזאת אך זוגיות ברמה סבירה שאחוז גבוה מהזוגות חיים אפשר בהחלט להגיע.

אם תרצי המלצה על מטפלת בתחום תפני באישי.

קודם אני רוצה להגיד שמאז שגיליתי את זה(נכנסתי לו למייל וראיתי ת שלו עם הרב) נפלו ביננו מלא חומות שהיו בנויות. עד היום הוא נמנע וברח מכל קשר אליי אפ הוא פיזי/ריגשי/נפשי..הרגשתי כאילו הוא לא רוצה אותי ולא אוהב אותי ולא נמשך אליי וזה גרם לי למלא תיסכולים וירידה משמעותית בביטחון העצמי שלי.
מאז הגילוי דיברנו על הכל וכל החומות הוסרו. הוא לא עוזב אותי לרגע, כל היום מחבק ושם אותי לידו, כאילו מפחד לאבד..וכל הציסכולים וחוסר הביטחון נעלמו כלא היו..
אני יודעת שהוא בטיפול אינטסיבי כבר שנתיים והוא חווה לא מעט כשלונות שגרמו לו לאבד את האמון בהצלחת העבודה..
הוא ממש מיואש ואומר שהוא לא רואה את עצמו קם מזה או יותא מזה ונגזר עליו לחיות את שארית חיו בייסורים.
הוא האהבה הכי גדולה שלי אין לי סיכוי בעולם לעזוב אותו, מתד שני אני לא רואה את עצמי חיה ללא חיי תשוקה. זה היה לי מאד חסר בקשר עד היום..
בגלל שהוא ככה מיואש אני רוצה לראות אם בכלל יש כאלה שיצאו מזה והיום הם סטרייטים? או לפחןת דו מיניים?
תודה לכולםם

שולחת לך מסר באישי והרבה הרבה תפילות להצלחתכם

לשאלתך, ההגדרה "בי".
יש סיכויים טובים מאד שהמצב ישתפר עכשיו כשאתם יכולים לדבר
תצליחו

מה זה הדבר הזה??? מה פתאום להנחות בחור צעיר לבנות משפחה על בסיס של שקר והסתרה???? איזו עוגמת נפש! הרב הזה אשם בעוגמת הנפש הזאת. מזעזע.

את מדהימה שאת רואה את הצד של בעלך בכל זה ולא שופטת אותו או כועסת עליו. האם הוא לחלוטין נמשך רק לגברים או שיש לו גם משיכה אלייך? אם לא נמשך אלייך כלל וגם אף פעם לא נמשך ולא יוכל להימשך אז אתם בבעיה. גם לך וגם לו מגיעה זוגיות אוהבת שכוללת תשוקה ואינטימיות. שולחת המון כח ועידוד ומתפללת עליכם.

אולי יש לו יותר משיכה לכיוון ההוא אבל הוא לא רק.

אבל בקיצור ממש - בלי משיכה והתעוררות האיבר לא יכול להכנס.

שהזרע יכול להיכנס גם מבחוץ

מה, גבר רווק שיש לו התעוררות מינית- זה אומר שהוא נמשך לעצמו? לגוף יש מנגנונים אוטומטים שמתעוררים גם באופן לא רצוני לפי מצבים פיזיים. ויש המון דוגמאות לכך.

למי להמשך חוץ מלעצמו בעולם שלנו?

ההוכחה זה את והוא העדיף איזה גבר על פנייך כנראה לבנתיים הומו אמיתי לא מסוגל לשכב עם בחורה אני יודע בגלל שאני מכיר כאלה אז בהצלחה בלעבוד על הזוגיות שלכם

נשמע מדברייך שאת אוהבת אותו.
וזו כבר נקודת התחלה טובה.
אני משוכנעת שגם הוא אוהב אותך.
עובדה שהוא בחר בך להתחתן.
אני גם משוכנעת שהוא נמשך אליך.
יש הומואים שטוענים שאשה לא עושה להם כלום. פשוט כלום. והם כנראה הומואים.

ברור שזה ממש לא פשוט.

אבל- לכי עם האהבה שלכם. תעשו עבודה ביחד.

יכול להיות כמו שאמרו לפני-
שזה יושב על משהו מהעבר. ואם יפתרו את זה זה גם יעבור לו
בנתיים- תנסי לראות למי את יכולה לפנות..לרב או דמות מקצועית לייעוץ...

שהבנתי שיודע לטפל בזה,

לא ממישהו שטיפל בו,

אלא ממישהי שאני מכירה שלמדה בבית הספר שלו פסיכולוגיה לפי היהדות.

אם מעניין אותך אוכל להשיג עבורך את המספר שלו.

יש לרב טל מכון לפסיכולוגיה ע"פ התורה , שמעתי שהוא אמר באחת השיחות שלו , שמעל 100 מקרים של גברים ונשים עם נטייה הפוכה באו למכון, ב"ה עשו עבודה נפלאה והסתדרו העניינים ואפילו התחתנו והקימו בית ..
אם באלך מוזמנת לפנות למכון ולקבל שם הכוונה

דברי עם @עדן ירושלים הוא מתעסק בזה

כמו ש @מישהי=) אמרה...
אשמח לעזור

אפשר לברר עם ישיבת רמת גן איך נפגשים איתו. מומלץ מאוד גם בעניין עצמו, וגם בעניין הזוגי הנלווה.

שוכחים שעיקר פשט ההלכה, שאין עליה חולקים... היא שצריך פשוט לקרוא את הפרשה שניים מקרא ואחד תרגום.

תעשה מה שטוב לך.
יום שישי בבוקר הכל בבת אחת.
כל יום מעט אחרי שחרית.
כל יום בין מנחה לערבית.
לקרוא עם הבעל קורא פעם אחת ופעם אחת עם תרגום במהלך השבוע.

לפי סדר היום שלך תמצא את החורים שאתה יכול להכניס את זה לשם.

קריאת פרשה ברצף לוקחת לרוב אולי 10 דקות. תקרא את הפרשה בעשר דקות פנויות. תקרא אותה שוב בעוד דקות פנויות ותגלה שאולי תצליח לקרוא אותה אפילו יותר...

בסופו של דבר הכל עניין של סדרי עדיפויות!

אבל מעבר לזה אני מכיר את עצמי שאם זה יהיה לי משהו שצריך לתקוע באיזה חור זה לא הכי יקרה כי זה מבאס.

הכי חשוב זה איך לשמוח במצווה הזאת וככה גם יהיה לי חשק לקיימה יותר

להוסיף חשק ועניין בלימוד.

אם תלמד כל יום רבע שעה תספיק ללמוד את הפרשה כל שבוע בחשק ועניין לפי החישוב שלך.

חמי קם מוקדם כשעה וחצי לפני התפילה וקורא את הפרשה שמו"ת לפני התפילה עם תפילין וככה יש לו זמן...

לפי המנהג לעשות את זה בערב שבת  -קודם כל להחליט 'להתאבד' על זה.

 

ואחרי זה למצוא זמן

 

(לפי המנהג לגמור לפני קידוש של יום שבת אפשר להתעכב קצת  אחרי תפילת ערבית - שעון חורף סה"כ או אחרי הסעודה במקום קיראת עיתון או לקום קצת מוקדם בשבת וללומד את זה לפני שחרית או להתפלל מוקדם ולגמור אחרי שחרית, אם תרצו זה אפשרי)

אני יודעת שזה בעניני חול, יכול להיות שפה זה לא שייך אבל שווה בדיקה..

שעד כמה שאני יודע - יש בעיה לקרוא את זה בכל לילה

שהלילה זה לא הזמן לתרגום

אדם רוצה לקיים הלכה פשוטה ומפורשת ובגלל עניינים אתה רוצה להכביד עליו?

בקידוש בבוקר הוא כלל לא חובה לחלק מהדעות ולא על יין בכל מקרה.

ברור מסימן רסט רע רעא שמדובר בערב שבת.

הגוונה לבוקר. ואז אמרו לו שאסור להתעכב. אבל אסור להתעכב רק בערב

שעל זה מדובר בסימנים שאמרת

כבר אמרתי שרעא מדבר מקידוש הערב...

כשאני קורא סתם ככה... אני משתעמם. כשאני קורא גם רש"י. אני מתעניין.
ואם אני וגם קורא בטעמים בכלל אני זורם עם זה וזה כיף.
מתי? כמובן שביום שישי מיד אחרי התפילה זה הכי מובחר. אתה יודע. עם תפילין וזה..
אם אתה לא מתפלל ותיקין כל יום. יום שישי יכול להיות ממש נוח כי אז אתה עושה שמו"ת ועוזר לאשתך בבית.
במידה וזה בלתי אפשרי..
אתה יכול לחלק לפי כליות באמצע שבוע. עם תפילין כמובן יותר טוב, אבל לא חייב.
ומתי שאתה ממש לחוץ - שבת. לפני האוכל. או לפחות לפני מנחה.

בהצלחה חבר!

הוא קורא כל בוקר אחרי התפילה את הקטע של היום פעם אחת.

בקריאת התורה בשבת הוא קורא עם הבעל קורא ובין העליות הוא משלים את התרגום.

אני לא מצליח לעשות את זה.

אני משתדל כל יום/ערב לקרוא שמו"ת ואם לא הספקתי אני משלים בערב שבת אחרי הארוחה.

הבנתי שרק אם אתה מקובל אלוקי אז אסור לקרוא בלילה.

לא טוב לאף אדם לקרוא בלילה.
אבל גם לדעתם אם לא יקרא בלילה לא יקרא בכלל, שיקרא בלילה.

המופיעה בהגהות מיימוניות בהלכות תפילה לרמב"ם, פי"ג הכ"ה.

לימדת אותי דבר חדש.

אבל אני מקווה שברור לך שזה לא נפסק להלכה.

מאריכים לו ימיו ושנותיו...

הכל בששי זו מעלה, לפי הסוד. אבל כשקשה, ודאי שאפשר לחלק. ודאי שעדיף מלפספס.

ובודאי שיוצא ידי חובת 'משלים פרשיותיו עם הציבור'.

הייתי עושה מהדרין מן המהדרין- שנים מקרא ואחד תרגום יום שישי אחרי שחרית.

אחרי החתונה יום שישי הפך ליום משוגע, ובכלל הזמן שלי הצטמצם, ויתרתי על זה וקראתי בשעת קריאת התורה שהשו"ע (רפה) כותב שלכו"ע אפשר (אומנם המ"ב מביא מחמירים, אך החזו"ע לא פסק אותם).

כיום שהבן הגיע לגיל שמבין קצת ויתרתי גם על זה ואני קורה איתו, בלנ"ד, קצת במהלך כל השבוע שנים מקרא ואחד רש"י (הוא עדין לא דובר ארמית שוטף...).

וכך יצאתי כמבואר בשו"ע רפה סעיפים ב,ג,ו. אומנם ויתרתי על חומרות של מקובלים, אבל הרווחתי יותר (נחת, זמן לימוד עם הילדים, תלמוד תורה באיכות שנותן לרמה הנמוכה שלי יותר רש"י מהתרגום)  שנדמה לי שעדיף כך   

אפשר אחרי או לפני שחרית/ מנחה/ ערבית.
או אם אתה הולך לשיעור קבוע לפניו או אחריו.

אחת השעות נחת שלי במהלך השבוע זה לשמוע ולראות את אישי לומד שמו״ת (לומד בכלל. בעיקר שמו״ת)
אז נכון שלרוב יש יותר מדי עומס והוא לא לומד את זה בשישי בבית כי יותר חשוב לו לעזור לי מלקרוא שמו״ת בשישי אבל שמצליחים שהוא ילמד בקול בבית זה תענוג

נשמע שקשה לפותח למצוא זמן בתוך הזוגיות, משמע, עדיף שזה לא יהיה מול העיניים של האישה כי אז יכולות לעלות תחושות של- למה דווקא עכשיו אתה עושה את זה? אתה רואה שאני נאבדת פה בהר של כביסות, כלים, ובישולים.,.
כהאישה יודעת שבעלה יצא בשעה 14:00 ויחזור בשעה 16:00 , הרבה יותר קל לה מאשר שיחזור ב15:00 וישב לקרוא כי כשאת מצפה לבעלך הרבה פעמים את 'בונה עליו', יופי, הוא יחזור עוד שעה ואז נשטוף את הכלים, נשתלט על הבלאגן, פתאום הוא אומר, לא, אני צריך לקרוא שמו''ת..
נו, למה דווקא עכשיו?! וכו'..

שכשנמצאים תחת אותה קורת גג צריך להיות יחד או לעבוד על דברים 'חשובים'.

לא חייבים לשבת יחד בבית כשאין תעסוקה שמצריכה את זה.
לא חייבים ללכת לישון באותה שעה כשיש עוד זמן להספיק דברים שונים ואפשר לעשות אותם (כמו ללמוד למשל).
לא חייבים... אם רוצים אפשר אבל יש לזה מחיר. כמו שאדם ואשה מייחדים זמן לעצמם יחד בין כל שאר העיסוקים אדם ואשה מייחדים גם זמן ללימוד ועוד דברים שהם כלל לא בגדר מותרות.

סדרי עדיפויות והרגלים מוטעים זה מה שזה.

אח"כ (או לפני) תקרא עוד פעם אחת את הפרשה וזהו.

 

מסביר את דעת הראב"ן. אם בימיו עוד היו קוראים מקרא ותרגום בבית הכנסת אז שומע כעונה ואם לא עושה לבד.

רעיון... @גוונא
מה אומר?

במתחם הבורסה בת"א
זול יש מבחר והשירות מעולה

קניתי שם לפני 6 שנים כשחיפשתי טבעת אבל אני די בטוחה שהיו שם עוד דברים

של אחותי..
תודה לכולם

מבינה על מה את מדברת, אכן יכולה להיות תקופה כזו. זה באמת ממש מבאס ומייבש...
אל תדברי על זה ככ הרבה, פשוט תיזמי את כמה שיותר. תקני דברים קטנים, תכתבי מכתבים, ארוחות חגיגיות, תארגני לכם יציאות או בילויים. תהיי את היוזמת והמארגנת של זה והוא פשוט יצטרף. יכול להיות שהוא בהתחלה פחות ייהנה ממך כלומר ממה שאת תהני אבל.. אז מה. תזרמי עם זה. הוא לא סובל מזה הוא אולי פחות מתחבר לזה ממך, עם הזמן הוא גם ילמד להנות מזה ופשוט יחווה שזה כיף ואז גם יותר ירצה את זה בעצמו.
למדתי שצריך גם לכבד את המקום הזה שלו ולא חייבים שהוא ירצה את זה וייזום את זה בדיוק באותה מידה כמוני. אפשר להסתפק בזה שהוא פשוט יודע שזה ממש חשוב לי וזורם אחריי כשאני יוזמת.
אל תיכנסי לתוך הייבוש הזה.. תימשכי את שניכם משם לאט ובעקביות. אפשר שוב לפתוח על זה שיחה בעדינות, לא שיחה של האשמה ותיסכול. שיחה שפשוט תסבירי כמה זה חשוב לך ומה את מרגישה.. שיחה עם רגש פורטת הכי טוב על מיתרי הגברים. ואז נסו לחשוב ביחד איזה בילויים אתם אוהבים, ממה נהניתם בהתחלה, והקדישו לזה זמן מיוחד בשבוע. למשל אצלנו זה שישי בבוקר. זמן בילוי זוגי. אפילו לעשות רשימה כזו וכל אחד יוסיף בה דברים ורעיונות. לא צריך ששניכם בדיוק תהנו מאותן בילויים, תעשו פעם בילוי שלו ופעם בילוי שלך.

שאני מרגישה ככה מתחילת הנישואים...לרוב כשאני כן יוזמת זה בכלל דברים שהוא אוהב ואין לי בעיה עם זה אני נהנת מזה גם...העיניין והרצון שלי הוא בקרבה של בעלי יותר מהפעילות עצמה,ליצור רגעים של ביחד של זמן איכות של קירוב לבבות אבל זה לא ממש מצליח כלומר אני מנסה ליצור רגעים שנזכור אותם שיעוררו איזה רגש..אבל נראה שהוא לא מבין את הנקודה ומתנהג כרגיל עד שאני נשברת בוכה ופורקת ורק אז הוא מתעורר..לדוגמא אירגנתי לנו יציאה למקום מסויים  ,עדכנתי אותו מראש בפרטים מקום,שעת הגעה,תוכניות, ונראה שזה מתאים לו..ממש הייתי נרגשת לקראת זה כל היום הייתי בהכנות לזה אירגנתי את התיק שלי דאגתי שהכל יהיה מוכן מראש שנצא בזמן ישנתי בזמן ערב לפני(הוא הלך לישון ממש מאוחר)..היום הגדול הגיע אבל הבחור כרגיל היה עסוק בעיניינים שלו הוא התחיל להתארגן ממש כמה דקות לפני היציאה לארגן תיק וכו' ואפילו היה לו "זמן" לעשות טובה לחבר..כמובן שאיחרנו למקום וזה איכזב אותי כ"כ  אבל אני החלטתי לא לכעוס כי סה"כ היום הוא יום מיוחד ולא רציתי להרוס..הגענו למקום בשעות אחה"צ (כלומר חצי יום התבזבז) אבל העיקר שהגענו אני עדיין בהתרגשות  ובמקום להתרגש איתי הבחור מחליט ללכת לנמנם מעט כי הוא עייף(הלך לישון מאוחר ערב לפני)אחרי הנימנום הוא הלך לחפש מיניין של מנחה וערבית שזה מרחק נסיעה של חצי שעה לפחות מהמקום שהיינו בו ואני כמובן חיכיתי בסבלנות..לא כועסת..כשחזר כבר היה מאוחר ישבנו לאכול ארוחת ערב סיימנו כשניסיתי לפתח שיחה קצת יותר עמוקה יותר רגשית הוא העיר הערה כ"כ לא במקום ולא קשורה שזה פשוט חסם אותי ריגשתי ולא יכולתי יותר יצאתי החוצה בבכי היסטרי ולא יכולתי להסתכל עליו יותר...הוא הבין שהוא עשה משהוא לא בסדר ובא לנחם ולהצטער..ולרגע היה נראה שהוא באמת עוד רגע בוכה איתי יחד דיברנו,הסקנו מסקנות הגענו לתובנות והמשך הערב היה באמת מקסים וכיף(אם הוא היה מתחיל ככה הכל היה נראה אחרת)הכל היה טוב ויפה יומיים שלושה ארבעה ימים אחר ואז שוב חוזרים לאותה שיגרה וחוזר חלילה....וזה כל הזמן ככה הוא עסוק כ"כ בעיניינים שלו שהוא שוכח שיש לו אישה שצריכה לפעמים גם תשומת לב רגשית לא רק טכנית...ההרגשה שלי זה שהוא לא באמת אוהב אותי ..כן אכפת לו ממני הוא דואג לצרכים  שלי (אוכל,לבוש וכו') אבל אהבה?!לא בטוחה שיש שם תמיד התחושה שיש דברים יותר חשובים ממני בעיקר עולם התורה שלו שנגד זה אני ממש לא יכולה להלחם....מקווה שלא יצא מבולגאן מדי..

ואגב ממש לא נשמע שהוא "לא אוהב". יותר נשמע כמו משהו שקשור לאופי ולתחומי עניין.
נשמע לי קצת טיפוס רחפן וקצת כבד יותר באופי. אבל כשרואה שזה מציק הוא לך הוא מגיב ממש באכפתיות, מתנצל וגם מנסה לשנות רק מתקשה להתמיד בשינוי.. זה מלמד שכן אוהב אותך ואכפת לו ממך רק שכנראה זה חזק ממנו.. תכונות אופי או הרגלים מסויימים שסיגל לעצמו ואלו דברים שלוקח זמן לשנות אותם גם כשכבר רוצים ומבינים.
אגב רוב הגברים שונים מנשים במידת הפתיחות שלהם. ותגובת הסתגרות בזמן מצוקה גם היא מאפיין של הרבה מאד גברים.

א. בעז"ה תמצאו את הדרך, שגם אחרי שלושים שנה תהיה התחדשות בזוגיות. צריך להיזהר מתודעה, שזוג צעיר - הכל חגיגי, אחרי שנים - יש רק את ההרגל. אמנם הגיוני, שאחרי שנים ה'כלים' משתנים.
ב. ציינת כמה עניינים וחשוב להפריד בינייהם.
ג. הצורך במגע - הוא בסיסי לכל מערכת זוגית. כדאי שתבקשי שיילך למדריך חתנים/ רב שמספיק בעניין, מעט הדרכה יכולה לשנות.
ד. צורות בילוי נוספות, משתנות מאדם לאדם. ייתכן שהוא רואה במשחקים משהו ילדותי. אני זוכר את הקושי שלי, לא להביע בפני בחורה בפגישה, את תדהמתי מהדברים שהיא סיפרה לי על שבת כלה שהשתתפה בה (חסר טאקט לשאול: "לא עברתן את כיתה ג'?!", נכון. אז לא שאלתי, אבל בתור בחור ישיבה זה מה שעבר לי בראש).
ה. כנ"ל טיולים. אולי זה פחות הבדל בין גברים לנשים, אבל זה משתנה מאדם לאדם. כדאי שתעשו בירור, מה יכול להיות טוב לשנייכם. כשאת יוזמת והוא מסכים, זה עלול להשאר כמו שתיארת, 'נו טוב צריך, אז נעשה'.

בהצלחה רבה.

נ.ב. יעוץ בעניין כזה (לפחות בשלב ראשון, בהנחה שהקושי לא 'יושב' על דברים נוספים), יכול להיות של כל מדריך חתנים/ אדם חכם עם נסיון.

א.תודה על העידוד אני מקווה שהמצב ישתנה בהמשך..
ב.דיברנו על כך שילמד לפחות פעם בשבוע עם רב שהוא מרגיש קרוב אליו על זוגיות, הוא הסכים אבל לא באמת יצא לפועל עד עכשיו..
ג.לגבי טיולים אני זוכרת שהצגתי בפניו בתקופת השידוכים שאני אוהבת לטייל הוא אמר שגם הוא ואפילו סיפר על טיול שעשה..אבל אחרי הנישואים גיליתי שזה לא נכון כלומר הוא כן עשה טיול או שניים בחייו אבל לא מתוך תשוקה ורצון עז שלו..פשוט יצא ככה מתוך מסגרת כל שהיא וכו' והוא מודה בפה מלא שהוא סובל בטיולים מהחום ומההליכה הרבה..
ד.לגבי המשחקים גם..בזמן השידוכים הכנתי לנו משחק נחמד מאוד שגרם לנו להכיר יותר טוב אחד את השניה והוא דווקא היה נראה מאוד מרוצה מזה..

לא יודעת מה השתנה אחרי הנישואים..

מה שאתם צריכים זה ייעוץ.

כלומר- ללמוד איך מתפקדים בזוגיות.

חסרה ביניכם תקשורת זוגית- דיבור על צרכים, ועל איך אנחנו רואים את הזוגיות.

ברגע שבו תפתחו את הנושאים הללו באמת ותבינו כל אחד את הצד השני באופן שלם-

הדברים יראו אחרת.

ברור שיש לו מה לעשות וללמוד בנושא- וחשוב שילמד ויקבל הדרכה וסדרי עדיפויות נכונים.

זה מצריך ייעוץ.

אתם זקוקים לסל כלים בסיסי- שבו את מדברת איתו על כל זה ואתם מבינים את הצרכים השונים

של כל אחד מכם.

הוא מודע לתחושות שלך? העלית אותן מולו? דיברת איתו על כל הנקודות הללו?

זה הדבר הראשון והבסיסי לעשות. כמובן באווירה טובה ואוהבת.

 

באופן פרטני-

מגע- את צריכה, תיזמי. יכול מאוד להיות שאצלו בבית אין הרגל של מגע בין אנשים מעבר לנצרך וגם בין הוריו

המגע היה משהו מוצנע\לא קיים סתם. יכול שה קשור לקשיים ביחסי אישות. אם רוצה מגע, תיזמי אותו.

אני מבין שאת מעוניינת להרגיש שהוא מעצמו רוצה את המגע. אבל תיצרי את את השינוי ויכול להיות שתגלי

שהוא שמח ביוזמה שלך, ואולי אפילו יתחיל ליזום.

לא עושים כלום\טיולים\משחקים - יש לאנשים עיסוקים ואופי, צריך לדעת להכיל את זה- פה נכנסים כישורים

זוגיים, דיבור, הכלה ויצירת תוכנית מאוזנת. ככה תוכלו לעשות גם דברים שטובים ונעימים לך וגם דברים

שהוא שמח לעשות, בצורה מאוזנת.

 

לכן- דיבור דיבור ודיבור.

אין מה להתבייש בייעוץ, זה חשוב ונצרך בהרבה מקרים. נשמע שגם כאן הדבר נוגע בנקודה הזו.

צריך ללמוד לדבר.

מצד אחד לדבר ולהסביר את הצרכים שלך ומצד שני ליזום.

אני אוסיף שכדאי לשקף לו את המצב ושאת מניחה שמשהו פחות כייפי או מפריע לו בדברים של ביחד שאמורים להיות כייפים ולכן היית רוצה לשמוע כדי לראות איך זה יהיה יותר כיף הדדי. את לא רוצה להיות שוטרת שלו שנוזפת מדי פעם ואז הוא משתפר חיצונית אלא ליצור שינוי קבוע.

לגבי מה שנראה חוסר משיכה זה נושא שיכול להיות רגיש מכל מיני בחינות ולכן אם את מדברת איתו על זה תתיעצי קודם עם מדריכת כלות או יועצת נישואים.

לעבוד איתו בחוכמה שיש התנהלות של חברים בישיבה והתנהלות בזוגיות היא אחרת (וגם בין חברים בלא מעט ישיבות הייתי מוסיף קצת משחקים ופעילויות מגבשות).

ברכה והצלחה!

שהפתרון הוא באמת יעוץ זוגי..רציתי להמנע מזה כמה שיותר אבל כנראה שאין מנוס..דיברנו והוא אכן אמר שיש לו בעיה של פתיחות והוא מעדיף להסתגר בתוך עצמו כשהוא חש במצוקה כלשהיא(בלי קשר לחיי הנישואים) ולכן גם נוצר הריחוק..
תודה לכל המשיבים..וחג שמח!

ייעוץ זוגי זה אחלה פתרון ולא צריך להימנע ולהגיע רק ב"אין מנוס". ממש לא מסכימה עם הגישה הזו.
ייעוץ זוגי וגם פרטני זו הדרך הכי נכונה להשקיע בזוגיות, להשקיע בעצמי, להיות מובנת לעצמי ולסביבה ולקבל כלים להתמודדות.
לא צריך ללכת רק כשאין ברירה. אפשר וצריך ללכת תמיד, או לפחות מיד כשצצים דברים מטרידים.

תלכי דווקא בגישה שאתם רוצים להשקיע בזוגיות ולכן הולכים לטיפול או לייעוץ.

לא הולכים לייעוץ רק במצב של חוסר ברירה או בדיעבד. עדיף ללכת מלכתחילה.

כתבתי את זה כבר בפורום שבעיניי המתנה הכי נפלאה שאפשר לתת לזוג בשנה הראשונה לנישואין, זה ייעוץ / טיפול זוגי. 

אני יודעת שיש אנשים שמתביישים בזה, אבל בעיניי זה צריך להיות הפוך. אתם יכולים לשמוח ולהיות גאים בעצמכם שאתם משקיעים והולכים לייעוץ.

(אגב, אני זוכרת שהלכתי לטיפול בפעם הראשונה כשהייתי בת 19.. ונורא התביישתי בזה, הייתי צריכה לבקש מהמנהלת שלי בשירות לאומי שחרור קבוע בשביל זה.. שיתפתי אותה, והיא חיזקה אותי שאין מה להתבייש, רק לשמוח שחשוב לי להיות במודעות עצמית ובעבודת הנפש.. מאז גיליתי שעוד הרבה חברות מסביבי גם הולכות לטיפול... וכולנו נורמטיביות (:  ).

כמו שלמישהו מציק משהו בגוף, אז הולכים לרופא, כנ"ל בנפש.

כשאנחנו היינו בטיפול זוגי בשנה הראשונה המטפלת אמרה שזה ממש טוב שאנחנו באים כעת, במקום לכבות שריפות בעוד 20 שנה...

ומאז כשיש צורך, אנחנו הולכים לטיפול או ייעוץ כשצריך. לאחר כמה שנים היינו עוד כמה פגישות בייעוץ זוגי בנושא מאוד מסוים, והיועצת התפעלה לראות את התקשורת הטובה שיש לנו שברור לי שזה גם בזכות הטיפול שעשינו בשנה הראשונה. וכמובן בזכות כל העבודה שכל אחד מאיתנו עושה באופן אישי (כן, בתקופות מסוימות גם בטיפול פרטני).

 

בהצלחה רבה!!

 

 

לא יוזם - יש כאלה. לא מעטים - זה לא אומר כלום על אוהב או לא.

 

את אוהבת טבע והוא פחות - טבעי לגמרי, אז ברור שלא יזום דברים כאלה.

 

משחקים שיכולים להתאים לזוגות - להרבה גברים זה נראה טפשי וילדותי לגמרי.

 

 

הקיצור, יתכן שאצלו "לאהוב" זה אחרת. אוהב אותך במובן האמיתי של המילה, דהיינו, אהבה בלב. 

 

אלא מה? שאם לפני הנישואין הצד של ה"דיבור" היה חזק - מצחיק, מפרגן וכו' - אז לזה באמת יש לצפות גם כעת.

 

 

תנסי אולי קודם כל שיהיה לכם זמן לשוחח. כלומר: טכנית, אע"פ שלומד, שיהיה זמן לשיחה נינוחה ביניכם. תתענייני בעולמו, תספרי מה עברת  ביום, תתרגלו לדבר, להתענין זה בזה. מתוך הרגל של שיחה מקרבת, יכולים להימשך עוד דברים טובים.

טבע וכו- עם חברות, משפחה.
ותמצאי לעצמך תחביבים שאת נהנית מהם בלי תלות בו
ותני לו מרווח נשימה כדי להיות יוזם

לפני החתונה שהייתי המדריך אמר שפעמיים בשבוע צריך ליזום מגע  גם אם לא ממש מתחשק לך ובאמת יש צדק רב בדבריו.

לעניות דעתי לפעמים כדאי ליצור פיצוץ קטן. יש כאלו שזה מעורר אותם (אבל זאת רק דעתי)

בחור ישיבה וכן אח"כ אברך בונה בקביעות את הבניין הרוחני שלו, מנסה להתקרב אליו יתברך, ולפעמיים בשביל להתקדם ובשביל לשלוט ביצרים עושים דברים שהם קצת קשים או הרבה קשים לבת הזוג.

האדם עובד על המידות שלו, עובד על היצרים שרצים בו (הגדול מחברו יצרו גדול המנו), זה מצב כזה שלפעמיים מצריך את האדם להתרחק אם מדברים מותרים בשביל שלא להגיע לדברים בעייתים לאיסורים (קדש את עצמך במותר לך).. זה מצב מאוד עדין, אבל זה מצב שצריכים לראות איך מצד אחד יש קרבה מעשית ורגשית לבת הזוג ומצד שני לא יותר מדי נכנסים לסערת רגשות וגירויים.. 

הדרך שהוא עושה את זה אולי לא מקובלת עלייך ובצדק אבל אני לא חושב שזה נובע מחוסר אהבה חלילה..

ועוד משהו- אני מציע לך לשבת ולדבר איתו על זה.. לדבר מתוך רצון להבין וגם מתוך רצון לקבל אם הוא יגיד לך מה יעזור לו..

בתור גבר אני יכול להגיד שלא תמיד יש חשק לכל מיני דברים שהאשה רוצה, ולפעמיים יש מצב של תסכול של טרדות שגורמות לחוסר רצון לקירבה עם אנשים...

ושוב חשוב מאוד לדבר ולדבר איתו על זה, לברר בעדינות מה המצב.. 

אם לא תדברי ורק תרמזי על זה וכו' לא בטוח שהוא יבין... ואז ברגע שתתקפי אותו בגלל זה הוא יהיה בהלם ויהיה עצוב מאוד שפגע בך (מה שיביא לתסכול יותר גדול)..

 

"אבל אהבה?!לא בטוחה שיש שם תמיד התחושה שיש דברים יותר חשובים ממני בעיקר עולם התורה שלו שנגד זה אני ממש לא יכולה להלחם....מקווה שלא יצא מבולגאן מדי.."

העולם התורה בדיוק מאוד בעד אהבה ולתת לאישה ולהתייחס אליה, לא יודע מאיפה הבאת את הדבר הזה שעולם התורה נגד זה??!! יש המון מקורות בתורה בגמרא ועוד המון שהתורה נותנת יחס שצריך לתת לאישה אף שהבעל עסוק בלימוד וכדו'... עולם התורה רק בעד היחס לאישה וחלילה לא נגד...

 

תכתבתי לו מכתב שמסביר את הרגשתך.. תעשי משהו שהוא יבין מה הרגשתך..

וד"א גבר שממש אטום רגשית זה בגלל שעבר עליו משהו קשה מאוד.. כדי לך לברר בעדינות איתו על זה..

את אומרת שאין אהבה.. אבל גבר שדואג למישהי וקונה לה בגדים ודואג למחסורה ודואג לעזור וכו' מבחינת הגבר זה להראות את אהבתו לאשתו

 

מחנכים בישיבות ובבית תורני לקדושה ופתאום להיות 100% עם האישה ולתת לה הכל גם מבחינת רגשית (שגבר מתנהל מעיקר מהשכל) זה קשה, גברים ע"פ רוב לא ירצו לבכות ולא להראות יותר מדי רגש כי זה נתפס כחולשה בעיני הגבר.

המפנה הזה של להשתמש ברגש עם האישה ולבכות שהיא בוכה וכדו' (מה שנשים בדר"כ רואות בזה כגברי ובעין טובה) אצל הגבר זה מהפך מקצה לקצה! וזה לוקח הרבה זמן כי זה שינוי תפיסה.

וכן המהפך הזה שלראות את האישה גם מהפן המיני ולראות בזה כקודש הקודשים הוא קשה מאוד... כי זה לראות משהו שעד החתונה ראית אותו כשלילי לחלוטין ופתאום להתשמש בזה ולחשוב שזה מצווה?!..

ובמיוחד לגבר זה קשה מפני שיש המון פתויים בחוץ ובעוד דברים והחשש של הגבר זה להגרר אחרי הדברים הלא טובים.. כדי להסביר חלקית ממש מה עובר על אדם ירא שמיים אביא משל: זה כמו לקחת גלידה שהאדם מאוד מאוד אוהב ולהגיד לו תאכל בדיוק עשירית מהגלידה והשאר אסור לך...- כך בנמשל גבר ירא שמים רואה את אשתו ומכבד ומעריך אותה אבל התפנית להסתכל עליה בצורה מינית היא קשה מאוד.. כי זה להתסכל רק עליה.. וגם בחוץ כמעט ואי אפשר לא להכשל גם אם האדם מסתכל בד' אמותיו בלבד... והכל פרוץ... ועם זאת צריך להלחם בזה וזה מלחמה תמידית וזה הנסיון של הגברים..

הבאתי את כל זה כדי להסביר שכל גבר ירא שמיים שמתחתן בהתחלה הוא שומר את עצמו ומקדש את עצמו גם במותר לו ולכן גם שאסורים זה לא כל כך קשה כי הוא קידש את עצמו, אבל הנסיון הקשה זה שמותרים לעשות הכל ואז שאסורים כלום.. זה נסיון כי זה בעצם להעמיד את האדם במצב שיש לו אפשרות להנות ולהגיד לו אל תהנה בכלל ואף במחשבה...

ולכן בן תורה יעדיף לקדש את עצמו במותר לו בשביל לא להגיע לנסיון הקשה הזה..

מה שאדם צריך להבין שאחרי החתונה הוא צריך לתת יחס מלא לאשתו כולל הכל כולל רגשי... ומה הוא יעשה עם הקושי שיהיה לו אח"כ- זה עבודה תמידית עבודה קשה עד מאוד!! אבל ברגע שתופסים מה טהור ומה טמא מה קודש הקודשים ומה אבי אבות הטומאה, ברגע שמשנים גישה אז הכל יכול להיות יותר קל וגם עם האישה..

 

ועוד משהו קטן: מציע לך לחזור ולשנן לבעלך שכיף לך שהוא נפתח רגשית שאת לא רואה את זה כחולשה אלא כיתרון גדול וגם בכי בגלל רגש בשבילך זה המון וטוב לך ואת שמחה בזה.. כי הבעל לא רוצה להתפס בעיני אשתו כחלש אופי וכו' והוא חושב שאם הוא יפתח רגשית זה יתפס כחולשה גדולה.. לכן חשוב לשנן לו את זה שוב ושוב..

מחילה אבל נראה לי שלא הובנתי נכון במשפט " ...בעיקר עולם התורה שלו, שנגד זה אני ממש לא יכולה להלחם..." חלילה לא התכוונתי שהתורה נגד אהבה, ברור וידוע לי שהתורה בעד...כוונתי הייתה שבתחושה שלי עולם התורה של בעלי הוא מעל הכל עבורו גם מעליי ונגד זה אני לא יכולה להלחם כי התורה הרבה יותר חזקה ממני..מקווה שהפעם יצא יותר ברור

אבל באמת שזה לא עניין של עדיפות התורה יותר ממך... מהנסיון שלי (אני אברך) שגם עברתי ככל הנראה דבר דומה עם אשתי, אחרי הידברות ואחרי הבנה מה קורה הדברים משתנים לטובה.. מציע לך להציע לו לקרוא את בגן השלום של הרב ארוש.. שם הוא מדבר גם על היחס לאישה למרות שלומדים וכו'...

בהצלחה!

אך לא יודע איך לבטא זאת באופן שאת תחושי בכך.

 

אכפת לו ממך, כואב לו כשאת בוכה/עצובה, 

הוא מקשיב לך ומנסה להיות קשוב לצרכים שלך,

למרות שנראה שהוא שונה ממך בדברים מסויימים

וזה מצריך ממנו לצאת מעצמו מאוד.

 

נכון שכשמכירים רואים את הצדדים המשותפים,

אך לא מעט פעמים אחרי החתונה מתברר

שהקב"ה האיר לנו נקודות מסויימות באור חזק יותר

כדי שנוכל להתאחד ולהבין שאנו שייכים זה לזה.

אחרי החתונה כשהאור פחות מסנוור,

רואים אלו נקודות צריכות עבודה וליבון,

כמו שאת מייחלת לכך שיתאמץ בשבילך,

נסי להבין שאולי (ואני מדגישה אולי - לפי מה שכתבת עליו)

הוא אדם מתון יותר, שזקוק לאווירה מינורית,

בלי טלטלות רגשיות או מעשיות.

דמייני משהו שלך מאוד קשה לעשות, שמנוגד לאופייך,

ואת מנסה בשביל מישהו אחר להשתנות. זה לא קל.

 

יש לזה המון יתרונות,

יש בזה יציבות, רוגע, שלווה,

בזמנים מורכבים יותר, כשהמשפחה תגדל,

תוכלי ליהנות מהפירות של זה,

כי יוזמות דורשות גם עבודה וכוח, וכשיש ילדים אז יש במיוחד לאישה פחות כח ממה שהיתה רגילה.

גם אצלי היה משהו דומה ואולי זה יעזור לך...
-דבר ראשון מאוד מאוד קשה להם לעבור מחיים שכל היום הם בישיבה לחיים אחרים... פתאום הוא צריך לפתח שיחה לעזור קצת בבית להתייחס למישהו...הרבה פעמים ראיתי איך הוא פתאום מתחמק מלעשות כל מיני דברים או נהיה עייף אבל כשפתח ספר הכל היה אחרת.. זה בהתחלה נורא מעליב ונראה כאילו זה אישי ...
ממש רציתי ש״יכנס ״ לעולם שלי ועד שירד לי האסימון וקלטתי לקח שנתיים של מריבות מעצבנות...
הדרך להכניס אותו לעולם שלי הייתה להכנס לעולם שלו... לשאול אותו מה הוא למד היום או שאלה בהלכה שנוצרה לך או סתם משהו שקשור ללימוד תורה הלכות וכד׳ ברגע שהוא מתחיל לדבר פתאום אני רואה שיחה באורך שבחיים לא הייתה לנו... ופשוט עם הזמן התחלתי גם לדבר על מה שמעניין אותי וזה ממש עזר...
דבר שני מאוד חשוב שילמד על זוגיות ( וגם את על כל מה שקשור להבדלים בין גבר לאישה)הרבה מהדברים נובעים מחוסר הבנה וכשיודעים את זה כבר לא נעלבים ככ ויודעים גם איך לפעול...וגם זה לוקח זמן להפנים....
עצם זה שהוא מבין שעשה משהו לא בסדר ואחר כך חוזר על זה זה מראה שהוא רוצה לשנות אבל יש לו הרגל מסוים אז קשה לו... וזה אכן עבודה ודברים מסוימים נמשכים גם הרבה זמן עד שבאמת משהו משתנה...

פשוט תכנסי לאט ובעדינות לעולם שלו ותכניסי את העולם שלו לעולם שלך... נגיד בטיול בטבע תדברי איתו על הלימוד שלו כדי לתת לו תחושה שזה גם ה״טריטוריה שלו״ - וזה קשה כי שאת בטבע בא לך לפרוק ולדבר על דברים אחרים...אבל באמת שגם ככה את תעמיקי את הקשר הנפשי שלך איתו ועוד תוכלו לדבר גם על מה שאת רוצה!...

ממש ראיתי בחוש איך שיחות שקשורות לזוגיות שלנו הוא ניסה לקצר ופתאום היה עייף או בכל דבר אחר שלא קשור ללימוד ופתאום שהתחלתי להתעניין יותר בעולם הלימוד שלו( שזה גם היה קשה לי קצת לדבר על זה יותר מידי אבל בכל זאת) רק אז פתאום השיחות על זוגיות או דברים אחרים התחילו גם כן להתארך וגם זה בזהירות וכל פעם קצת שיוכל להפנים כי גם בבת אחת זה קשה לו...
ואז גם הקשר הפיזי הוא אחר... ( אם תרצי אוכל להמשיך בפרטי ממש בכיף זה הכל בכללי חח גם ככה יצא ארוך...)

בקיצור הלוואי שזה יעזור לך והמון בהצלחה♥️

החגים מביאים איתם שמחה גדולה וכיף במפגשים המשפחתיים,
אבל לעתים מצטרפים גם קשיים בדרך.
אצלי בעיקר זה בהשוואות לאחרים,
מסתכלת על אחים שלי ומשווה את עצמי אליהם.
נושא שלא פשוט לי בכלל.
רוצה להרחיב יותר, מה פירוש יצאת פצועה?
האם אלה דברים שמתרחשים רק בתוכך ואחרים לא יודעים או שהכוונה לאירועים לא נעימים שקרו בפועל?

דורכות לי על יבלות שנגרמו עוד מהתמודדויות ילדות- עדיפות של אחים מסוימים על פניי וכו'. אז כמה

 שכבר גדלנו וכביכול השתווינו, היו אירועים חדשים בחגים שעוררו שוב את השדים הרדומים ואת תחושת חוסר הערך..

מבינה מאד מאד.
גם אצלי הדברים יושבים על חוויות מהילדות
ומתעוררים במפגשים משפחתיים.
לא קל.
לי עזר לימודי ימימה
שמדברת הרבה על המקום שצריך לתת לילדה הפגועה שבנו, על החשיבות להכיל את הקשיים שלה,
אבל
לא לתת לה לנהל אותנו.
מרגישה שאצלי זו ממש עבודת חיים.

האם למדת במקום מסודר או דרך אינטרנט וכו'?

גם אותי זה  מלווה לאורך החיים ומאמינה שאצטרך מאמנת אישית כדי להעצים את עצמי

ולהתגבר על חווית הדחיה..

למדתי דרך האינטרנט. אצל עידית שלו.
שוקלת לחזור ללמוד.
אגב, נעזרתי גם בטיפול קוגניטיבי התנהגותי שעזר לי מאד.

מותר להגיד לא ולהישאר בבית, גם אם זה אומר לבשל ל3 ימים, ולקפוץ להורים ערב חג להגיד חג שמח ולהביא מתנה להראות השתדלות שחשבנו עליהם ואנו מתנצלים על חוסר ההגעה,
עדיף מלצאת בשן ועין, כל אחד וסיבותיו.
ב"ה יש חול המועד נפגשים לכמה שעות והביתה,
ואני אוהבת את המשפחה שלי ואת המשפחה של בעלי, ב"ה זכינו,
וזאת עדיין לא סיבה לחזור באפיסת כוחות הביתה.
(כרגע אני צריכה ללדת כל יום ואני מעדיפה ללכת ללדת לבד אם אלד בשבת ולא להיות במקום שכרגע לא טוב לי בו)
אני מניחה שהתנתקות במובן המעשי תועיל להתנתקות רגשית מכל מיני סיטואציות בהזדמנויות שכן נפגשים.
(כל עוד מדובר על התמודדות סטנדרטית של כל משפחה מורחבת ממוצעת על שלל תכונותיה)

אני לא יודעת איך לעזור לך לנושא עצמו- אבל תדעי שלדעתי זה ענין זמני כי בעז"ה יהיו לכם ילדים בקרוב, כנראה את זאת שתשני צהריים ותנוחי והוא יהיה איתם, וזה דבר גדול גם זכית שהוא אוהב ילדים ויש לו גישה וסבלנות אליהם!! תגידי לו פשוט לענין השבת שלום...

נשמע שזכיתם שניכם. טוב שיש לך את המחשבה אם יש צורך להעיר או לא. לדעתי, בכלל בנישואין להעיר כמה שפחות ורק על מה שבאמת חייבים לשנות. נשמע שהוא טיפוס שמאוד אוהב ילדים וזה מקסים, בע"ה עוד יהיה אבא ויהנה מכל רגע.
את יכולה לבוא אליו את ולומר "שבת שלום בעלי!" בחיוך ולהתגבר על העניין הזה בעצמך. זה לא נראה לי משהו שמעיד על משהו שצריך להדאיג אותך. בע"ה כשתקלטו להריון הוא יהיה כל כך בשמחה והתרגשות שתרגישי את כל תשומת הלב אלייך ואל הקטן/ה שבדרך

ממש לא מומלץ לשמר דברים בבטן ולהתגבר לבד, בדרך כלל זה מתפוצץ בסוף על משהו אחר.
כדאי לומר, לא להעיר, למצוא דרך נעימה לומר מה מפריע לך, לא לבקר אותו, אלא לספר על הרגשות שלך בשבתות האלה .ולבקש ממנו גם התיחסות אלייך. הוא כנראה לא מודע לתחושות שלך ופועל בטבעיות ובאהבה כלפי האחיין, יתכן מאוד שכשתסבירי לו את רגשותייך הוא ישים לב לזה. זה נקרא " מסר אני" , לדבר רק על עצמי, התחושות שלי, ולא ביקורת על המעשים שלו. באופן כללי בחיי נישואין יש הרבה סיטואציות כאלה, בנם בן הזוג פועל בתום לב ועוד דברים שיכולים לפגע, וצריך ללמוד לדבר עליהם , אחרת עלול להצטבר הר של כעס בלב. הוא לא אמור לנחש לבד שזה מפריע לך.

היא אומרת שבשאר הזמן הוא מקדיש לה תשומת לב במידה טובה ורק כשנפגשים עם האחיין מרוב אהבה הוא מפספס את תשומת הלב אליה, נשמע לי שזה משהו נקודתי שיש לו אולי כי הוא עוד לא אבא וזה הכי קרוב שיש כרגע.
אם בשאר הזמן הוא בסדר ורק נקודתית זה קורה עם האחיין כשנפגשים ההערה לא יכולה לגרום לנזק יותר מאשר תועלת?
כמו שהכותבת הציגה חששות שאולי תשומת הלב תהיה מלאכותית או שתיווצר חוסר נעימות?

במיוחד לא כלפי בעלי. ולא אמרתי להעיר, אמרתי לשתף ברגשות שלה, אם היא העלתה את זה פה, כנראה זה מאוד מפריע לה, ולא משהו שולי, אם זה מפריע אני ממש בעד לשתף. הוא כנראה לא מודע למה שהיא מרגישה וחבל לא לשתף, אפשר לפתור את זה בקלות. לא חושבת שתשומת הלב שלו תהיה מלאכותית, אולי יחליטו שהם מטילים איתו ביחד, אולי הוא יהיה מודע לזה ויתייחס יותר. פשוט ליידע אותו התחושות שלה ולומר לו מה היא צריכה , איזה יחס וכמה , גם בשבת עם האחיין, חבל להסתבך ולראות את היחס אחר כך כמלאכותי, בזוגיות צריך לדבר ולתאם ציפיות כל הזמן וזה שהוא מתייחס אליה כי היא ביקשה מראה על אהבה והקשבה לרגשותיה ולא יחס מלאכותי, אחת הטעויות של זוגות היא המחשבה שהוא צריך לדעת לבד מה אני רוצה ואם אמרתי לו והוא עושה בעקבות מה שאמרתי - זה מלאכותי.

זה קורה לי לפעמים עם בעלי, הוא משוגע על הילד הגדול שלנו (בן שנתיים), וכל פעם שהוא חוזר הביתה הוא מסתער עליו בנשיקות ובחיבוקים, ואחרי כמה דק' פונה אלי ולתינוקת הקטנטנה. אז אני אומרת שהעזרת נשים מקופחת, או שאני אומרת בצחוק כזה- סוף סוף מישהו מתייחס אלי.. בקיצור, את מכירה את בעלך ויודעת איך זה ישמע גם מצחיק וגם לא פוגע. ובכל צחוק , כידוע, יש אמת. אם זה לא עוזר , את בהחלט יכולה להגיד לו בכנות שאת ממש מעריכה את זה שהוא כזה חם ואוהב, אבל שישתדל שיהיה לכם גם זמנים ביחד. וזה לא נעים לך שהוא נכנס הביתה ומתייחס רק אליו. נשמע לי הגיוני לגמרי..

אם תציבי לו ברירה של או אני או הוא זה סתם יבאס,

לגבי השבת שלום, אני חושבת שאת צודקת, הלוואי שהיינו מקפידים על זה, אבל נשמע לי מנהג מבורך ונכון להקדים שבת שלום לבעל/ אישה לפני כל דבר הכי דחוף/ חשוב בעולם.

זה בדיוק 10 שניות של מבט וברכה עם תשומת לב,

 

לגבי שאר השבת תשתפי את בעלך שאת מרגישה "מחוץ לעניינים" ושתשמחי גם להיות חלק, תצאו יחד לטיול זוגי ותעשו סיבוב עם התינוק (הוא לא יגלה סודות)

כנ"ל במשחק או בכל דבר אחר, אפשר להתייחס בו זמנית לכמה אנשים...

 

אם במקום לנוח צהריים בעלך מעדיף לשמור על הקטן- תשחררי... שיתרגל זה דווקא טוב, את עוד תברכי על זה.

 

בע"ה תזכו בקרוב לישועות

 

קרה לי תקופה בדיוק ככה... ואז פעם אשתי תפסה אותי ואמרה לי שזה מרגיש לה לא נעים ושהיא מרגישה לבד. הסברתי לה מה העניין ביקשה שאתייחס אליה יותר. לדעתי הוא לא שם לב לזה כמוך.. תסבי את תשומת ליבו בעדינות והרבה הערכה וזה יסתדר בע"ה

אני ממש לא רוצה להיכנס לעניינים שלא שייכים אלי...

תנסי לחשוב אולי הוא עושה זאת כפיצוי עצמי וכנסיון להשלים את החוסר בתוכו לילד משלכם... 

זה נושא מרתק כשלעצמו במיוחד במצב שלכם.

 

איך כל אחד רואה את זה.

הוא יהיה אבא מוששללםם!!! תודי על זה שיש לו סבלנות לילדים יהיה לך כיף בעתיד

הוא יהיה אבא מדהים בעז"ה
אולי כמו שאופטימיתת אומרת, אנסה להתגבר על זה בהומור מקווה שאצליח..

תנסו למצוא את המינון.....

אני יכולה לכתוב מכיוון דומה.
בעלי מגיל יחסית קטן גדל כבר בבית שאין לו אחים ביום יום ואין לו אחים שקרובים בגיל.
ולי יש.
כל פעם שהוא בא אל המשפחה שלי (הורים+אחים רווקים) הוא "משלים". ובלי קשר יש לנו יותר עם מי להיות ואנחנו פחות עם עצמינו.

לדעתי, גם צריכים למצוא מינון נכון ובעיקר להבין שהמטרה של שבת עם משפחה זה להיות עם המשפחה (אחיין או אח אל הורים לצורך העניין) ולא כזוג.
ובהתאם להתאים את השבתות. גם להתאים מינון וגם להגיע בשבתות שאסורים.

מועדים לשמחה,

אני יכולה לומר לך שכשנולד בני הבכור אחי הגדול היה פשוט מאוהב בו... בדיוק כמו שאת מתארת את ההתנהגות של בעלך ואף יותר. הדבר המשיך גם כשבני השני נולד, והבחנתי שלאשתו זה מאוד מפריע על אף שלא אמרה דבר. הוא כל הזמן היה דואג להם, קונה להם, משחק איתם, מתעניין בהם וכו... עד שנולדה בתו הבכורה ואז  בהדרגה ובאופן טבעי הדבר השתנה. הוא עדין מאוד אוהב אותם אך כשיש לו את ילדיו שלו אז גם היחס שלו לילדים מקבל פרופורציה. 

כמובן שהוא לא התכוון לפגוע באשתו ובכלל לא שם לב לכך שהוא כל כך מתלהב מהם וקצת שוכח את נוכחותה.

 

 

זה עובר

 

הרי רוב הזמן אתם לא שם, אלא בבית. ואת כותבת שהוא טוב ואוהב וכו'.

 

התינוק הרי אינו בר תחרות כלפייך... זה לא על אותו מישור.

 

בעז"ה כשתזכו ויהיה לכם ילד, זה יעבור אל תוך הבית. ושם - זו כבר שותפות של שניכם.

 

את יכולה, כשאתם שם, להציע לו שתצאו קצת שניכם ביחד לטייל, כי את "לא כ"כ מרגישה אותו כשכל המשפחה מסביב" (אל תתמקדי בתינוק). וכך, תזכו גם לזמן של שניכם לבד, גם כשאתם שם.

 

מדפים ספריה שרפרף מתלים...

1. פרוייקטים של סדר וניקיון בבית.

לקחת כל פעם פרוייקט אחר..נגיד ארונות בגדים.. לעשות סדר למיין וכו'..

2. אם זה משעמם אתכם אז אולי לנסות לעצב ולסדר את הריהוט בבית מחדש.. להזיז ספה / שולחן..
ואם יש תקציב אז לקנות תמונה חדשה לבית. או איזה עציץ או קישוט אחר לבית.

3. לעשות ביחד שלט לבית

4. תמונת אוירה על קנבס גדול. קונים בסופר סטוק קנבס ענק (עולה כ 25 שקלים). וכמה בקבוקי אקריליק. אפשר לקנות צבעי יסוד ואז לערבב כדי לעשות עוד צבעים וגוונים. ולחפש באינטרנט רעיונות לתמונות אוירה.. לא צריך כישרון ציור (:

5. ליסוע ביחד לבקר סבתא או דודים.

6. להזמין את אחים שלכם לנופש אצלכם

7. לראות סרט ביחד

8. לצאת לטיול באויר הצח ולקנות גלידה

9. לקפל כביסה ביחד

10. להכין ארוחה ביחד

11. לאפות ביחד

12. להמציא שיר למישהו שיש לו יומולדת בקרוב

13. לגדל צמחי תבלין בבית (נענע/ שמיר / בזיליקום וכו')

14. להכין ראש דשא

בהצלחה (:

1) ללמוד משהו ביחד

2) לשחק משהו ביחד (משחקי קופסה -רמי ,מונופול ,קלפי רביעיות, שח-מט.....)

 3) לראות סרט בבית במחשב

4) לצאת קצת לטיול באוויר הצח (בשכונה /ברחוב ....), מסעדה,הליכה/ריצה משוטפת.

 

(מנסה להיזכר הכין  אנחנו היה בצימרים ....)

 

* בית חורון

*מושב עזריהו (משהו כזה ) , מושב  באזור אשדוד.

 

** יש גם צמרים ב: אוזר יהודה ובנימין. 

בהצלחה