פורום נשואים טריים (עמוד 375)

בתור בעלך הוא יהיה אמור לשמוח אם תדברי איתו ולא תשמרי בפנים.

ההערה שלך על הבייביסיטר לא נכונה לדעתי.

אי אפשר לנהל חיים בלי אמון בסיסי, גם ללא נישואין.
את לא אמורה לשבת לידו, להעיר לו וכו...

הוא ואת אנשים בוגרים ואמורים לפתח שיח פתוח על דברים שמפריעים, לטובתכם.

אני מבין שאין לכם ילדים, שאת בין הגדולות בבית, ושאתם נשואים לא הרבה זמן.

אם אני צודק הדברים הללו בדרך כלל מגיעים לאיזון בריא עם הזמן.

לא ציינת מה מפריע לך הפן הדתי או השיח שלו עם אחרות בכללי ולאו דווקא אחיות שלך, אמון...

והארה קטנה-
כתבת שזה לא שאת רכושנית ... את לא רכושנית, את קנאית לבעלך, וטוב שכך!

"אני לא יכולה להיות איתו כל הזמן כמו בייביסיטר ולהשגיח"

 

ואני מנסה למצב את עצמי מולו ולהחליט אם לשפוט אם כל ההודעה שלך לפיו או לא

התחושה שלך היא נכונה ואמיתית. באמת אמור להיות לו יחסי משקל מאוד מוחלטים ביחס שלו לנשים אחרות לעומתך.
אלייך צריך יחס מוחלט ואבסולוטי ולנשים אחרות וזה חא משנה בין זרות בין משפחה יחס של כבוד רגיל לכל אדם וקבלה בסבר פנים יפות וכו'. אבל חברות וידידות רק איתך.
זה ההבנה שמלווה זוג שיש להם אמון עמוק אחד בשני והם בונים את היחסים אל החברה בצורה הנכונה כדי לתת מקום בנפש ולהשקיע את הכוחות של החברות וידידות הנפש לאהבה הזוגית בלבד. ואת מיוחדת ומקודשת מכל הבנות בעולם. בהכל. לא רק בחיי האישות ובגידול ילדים. אלא גם בחברות הנפשית!
אבל חצערנו יש המון הרגלים םחות טובים.
אבל אף אחד לא אשמתנו. הוא לא עושה את זה בזדון. וגם אצל נשים יש את סוגיית הצניעות. ויש פה משקעים וסוגיות ותהליכים מורכבים....
את אשתו את אוהבת אותו ומאמינה בו. מתוך המקום הזה את צריכה לבקש ממנו בכבוד בנחת באהבה להתייחס אלייך בצורה שראויה לך להרגיש מיוחדת. זה בסדר לבקש את זה זה מגיע לך. אבל תבקשי את זה בצורה שירגיש שאת לא מאשימה אותו. אלא הוא טוב ואת בוטחת בו ומאמינה שהוא אוהב רק אותך. ולכן ההתנהגות שאת מבקשת תבטא את האהבה הזאת בצורה הראויה.
את חייבת לפתוח את הנושא הזה זה חשוב בכללי וחשוב גם שתפתחי איתו ולא ישאר כשמשקע מתחת לקרקע זה עוד יותר גרוע...
תםני אליו מתוך אמון בטחון ואהבה ותבקשי את מה שמגיע לך מתוך בקשה שיבטא בצורה הנכונה את האהבה שלו. אבל בדיבור של כבוד וסבלנות. כמו שהיית רוצה לשמוע אם היו מעירים לך על צניעות שזה לא מתוך שאת שלילית אלא כדי שהאהבה בינכם תתעצם

שיש בכך "חברות וידידות נפש" על איזשהו מישור שדומה לה..

 

גם עם האחיות שלו, יש להניח שיש לו יחס נפשי קרוב - וזה לא כמו עם אשתו.

 

נכון שכאן זה מישור אחר - ובוודאי מחוייב לכללי צניעות רגילים, כולל "אל תרבה" במה שנקרא ריבוי בענין זה, וצריך הבחנה ברורה. אבל אצל רבים זה נתפס טבעית כ"משפחה", ודווקא אם מעוררים מתיחות - זה מה שמכניס בראש דברים שלא חשבו עליהם. זו ענ"ד.

אז מה אם יש כאלה שתופסים...ידידות נפש וחברות זה בא מקישור נפשי ורצון לתחושה טובה של חיבור בין אנשים. גם הצד הזה שהוא לא עומק עומקים אבל פשוט הוא מיוחד לנישואים. זה לא אומר שאסור לדבר וכל שכן להיות נחמד לאחיות של האשה ואין סיבה שיכנסו כח מיני שטויות לראש אבל את התחושה הטובה של הידידות שבא אפשר לשתף ולשוחח זה שמור לאהבה.

בכלל לא על המישור של הקשר בין איש לאשתו. וזה לא "קישור נפשי".

 

זה כמו  שמדבר עם האחים שלה, מבחינתו (לא אומר שכאן ספציפית זה כך, אבל בעיקרון אצל כאלה שזה "משפחתי"). כמו שמדבר עם האחיות שלו.

 

אלא מה?  בגלל שאכן זה לא אחיות שלו, אז צריך למעט בשיחה, כי אחרי הכל אלו "נשים אחרות". אבל יש צד מסוים של שיחות במשפחה, שהוא טבעי ואין לו כל קשר למה שכתבת עליו.

 

נכון, שאם זה הופך להיות אריכות שלך שיחות ושיתוף, בפרט בקביעות, בפרט זוג צעיר - אז באמת זה לא טוב.

לא מעטים שמרגישים עם הגיסות כמו עם אחיות בערך. תלוי באנשים.

 

ואת אומרת שהוא נמצא איתך הרבה גם בשבתות, וזה קורה בעיקר שכאת לא בחברתו ואז "משעמם לו"..

 

 

עניות דעתי, שהכי טוב לא לעשות מזה ענין, כל זמן שלא מתפתח שם משהו "אישי". 

מסתבר שאם תדברי על כך הרבה - זה יכול לעורר שימת לב שלא היה חושב עליה.

 

תני בו אמון שהוא איתך ואוהב אותך ותניחי לזה. תשמחי איתו.

הרי ההגעה אל הורייך "כמעט כל שבת", זו בחירה שלך. אז את אכן לא יכולה לבוא מצד אחד, ומצד שני להתנהג כ"בייביסיטר" שלו, כי לא נראה לך מתאים.

 

מה שכן, אפשר בלי הרבה "צלצולים", להגיע קצת פחות להורים. זוג צעיר - טוב שיבנו שבתות גם אצלם בבית, ולא כל הזמן אצל ההורים. טיפה לאזן.

זה לא האם יתפתח משו של עבריה. וגם הקריטריון זה לא מה שבתחושה של אנשים...
אלא הענין זה מה המקום של רצונות בנפש. המקום הבריא לכתחילה. בלי קשר לאיפה יש סכנה או לא.

לא נראה לי שיש מקום להתלונן על כך.

יכול להיות שהוא חברותי יותר ממך, וזה שאת כמעט לא מדברת עם אחים שלו זה לא הכי תקין.

אני במקומו הייתי מעירה לך.

 

 

לק"י

ועוד עם בני המין שלי.
(לא מדברת על להיות "לא נחמד" לגיסים, אבל מפה ועד להתחבר ארוכה הדרך).

העובדה שאתם גרם קרוב להורים שלך לא אומר שאתם צריכים לשרוץ שם. לא בריא לזוגיות בכלל..

זוכרת.שבשנה הראשונה הייתי משתגעת...הגעתי גם מבית יותר שמרני והוא זורם ...היה משוחח עם החברות שלי לפעמים כמובן לידי אבל בהתחלה כעסתי שהוא חברותי כל כך. זה עבר לי! ראיתי שהוא אוהב אותי והוא פשוט חברותי עם כולם בגדר הנכון..עד היום הוא כזה. וזה כבר לא מפריע לי בכלל

תגידי לו שמפריע לך..הוא אמור להבין..
אני גם מאןד נזהר בדיבור שלי עם האחיות שלה כי התחתנתי איתה ולא אפשר להיות נחמד עד גבול מסויים...

איזה סוג משבר

באיזה גיל הם

ומה המגזר הדתי וכד

 

דתיים לאומיים.
אני לא רוצה לפרט יותר מידי אבל זו כנראה בעיית תקשורת.

0508854114
לכל היותר היא תמליץ על מישהו יתר קרוב או יותר מתאים

זה נגיש אליהם והם לא תמיד סוגרים הייטב את המקרר
ובכלל- איפה מחביאים שוקולדים וגלידות במקרר הפוך?!

והוא סבבה לגמרי עם הקטנטנים

 

בגדול מרוצים מאד אבל הפלסטיקה שלו בכלל לא משהו

מאידך אולי זה ככה היום בכל המקררים

לא יודע

והוא בסדר עם הקטנים. הם פשוט יודעים שצריך לבקש גלידה ואי אפשר לקחת סתם כך.
הקטן שלי כבר יודע לקחת כיסא , לעלות ולפתח את המקרר, כך שזה כבר לא משנה

לא נח בכלל. אם הייתי צריכה היום לקנות מקרר, הייתי לוקחת רגיל גדול.

וכמו שכתבו, הפלסטיקה נשברת בקלות

אין מקום לסירים גדולים במקרר

ובמקפיא, קשה להכניס תבניות גדולות של חד"פ.

ההפוך נח כי משתמשים יותר במקרר

גם הורים צריכים לפעמים להבין שכאשר הילדים מתחתנים - אז עוברים שלב... והם  כבר לא ילדים קטנים בבית.

 

 

ההרגשות מובנות.

 

צריך למצוא דרך לכבד את ההורים - בלי להפוך לקרבן ל"מתקפות".

 

ואפשר בעדינות לסייע ללמוד את הענין.

 

למשל, יציעו עוד פעם לשמור על התינוק - לומר בנימוס: אין צורך.  למה? אנחנו מציעים..   כי ראיתי בפעם הקודמת שזה הכביד עליכם ובסוף אמרתם שאני הייתי צריך לשמור - אז אני  לא רוצה לגרום לכם שוב את אי הנוחות הזו.

 

יש להניח, שיבינו בהדרגה שכדי שתרצו את קרבתם, חשוב שזה לא ינוצל "לרדת" עליך..

את הפצל"ש השני מחקתי לך

הייתי בסדנא של בישול ואפיה לשבועות בסימן חלבי והיה מושששש

כחצי שעה מאזור המרכז (אפשרי גם בבית הלקוח).

במגוון תחומים: זילוף עוגות, שמרים, עוגות ועוגיות, שוקולד וגבינה.

והמחירים זולים בהרבה מהשוק של סדנאות בתחומים אלו.

לפרטים מוזמנים להתקשר בכיף: 050-6822536 תפארת.

 

בנוסף, אני עושה סדנאות כאלו גם כהפעלת בת מצווה, ימי הולדת ומפגשים חברתיים.

 

עד כאן פרסומות

אשתי קנתה לי ליומולדת, ושנינו מאד נהנינו, וזה ממש שדרג לנו את מאגר הקינוחים בבית

לא השתמשתי בהם
אבל שמעתי מאנשים קרובים שנעזרו בהם ומצאו עבודה דרכם.

לי נראה שזה קשור להרגשות שלך.

דברו על זה.

וכייף לך שבעלך עם לב זהב ומוריד ראש.

בהצלחה לדרך הנכונה לכם.

העצבים קשורים להורמונים בהריון עצם זה זאת מודעת לזה זה כבר ההתחלה לעבוד על זה ולשלוט על זה ואפשר... אם תתנצלי בפני בעלך ותגידי לו ברגישות ואהבה שלא היית רוצה להגיב ככה לכל דבר ושזה קדור להורמונים והיית רוצה להיות יותר עדינה בתגובות הוא יכבד את זה ויבין ולא יתמלא כעסים בלב....
יכול להיות שאת מרגישה מרוחקת כי הוא כזה רך ועדין וטוב לב ולכן את מרגישה שאת לא יכולה בלעדין כי הוא מעניק לך את האהבה שאת זקוקה.
אבל מה עם האהבה שהוא זקוק לה? יכול להיות שתראי ברגע שאת תבואי אליו עם מחוות אהבה נתינה הבעת אהבה רגישות פינוקים השתפרות בדברים למענו ותעשי את דברים כלפיו ולא רק הוא כלפייך אז אולי תרגישי יותר את האהבה שחסר לך להרגיש. אהבה שבאה מתוך נתינה ולא רק מתוך קבלה. אם תתחילי גם להתנצל ולפייס ולהוריד ראש את גם תרגישי אהבה גדולה דבאה מתוכך ולא רק מה שהוא מעניק לך...אז האהבה תהיה שלמה וגם לא תחלמי שהוא מסתכל על נשים. כי ההרגשה של החיבור בינכם תהיה שלמה...
גם את צריכה להיות שם בשבילו ואת גם צריכה לדרוש ממנו לבקש את זה ממך זה חשוב. גם אני הייתי צריך ללמוד לקבל מאשתי ולא רק להעניק וזה גרם לה יותר להרגיש אהבה אלי...
בהצלחה וכדאי להתייעץ עם אנשים שמתעסקים בזה אנשים חכמים מבינים רגישים מומחים בעלי נסיון בתחום ולא רק עם פשוטי עם כמונו כמה רגישים שנהיה
בהצלחה והכל בסדר אתם במצב טוב רק תיקונים איכותיים אבל ב"ה אתם לא בבוץ. המון תקווה אמונה ואהבה תמיד תפתור את הכל

א. מה שנוגע אל בעלך - תגידי לו מה שכתבת כאן, בערך. תשליטי את השכל ותגידי לו שלדעתך יש אצלך קצת פעולה של הורמונים של הריון ולכן את מתעצבנת יותר מידי. ושבבקשה-בבקשה לא יקח את זה ברצינות, זה יעבור. ותאמרי לו שאת מאד מעריכה את זה שהוא מתנהג אלייך באהבה ועדינות.שהוא מפייס ו"מוריד ראש", אפילו כשאת בעצם היית צריכה לעשות את זה.

איש שאשתו תאמר לו כך - יקח הכל יותר בקלות. הוא יודע שאינו "אשם", ובחפץ לב יעזור לה, כשיודע שהיא גם מודעת לכך שקורה איתה משהו, זמנית.

 

ב. ממש אובססיבית אליו, זה אוהבת אותו. לא משנה מה את מרגישה בדיוק באותו רגע. יעבור...

 

ג. המשפחה שלו - לא עניינך. ביחוד אבא שלו. לטובתך - תכניסי לך לראש היטב שאבא שלו לא חייב לתת לכם שום דבר, גם אם היה רוטשילד בכבודו ובעצמו. נכון, שראוי בהחלט שהורים שיכולים יעזרו לילדיהם - אבל זה מצד החשבון שלהם. את לא עובדת - ודורשת שהוא יתן, מאיפה ה"זכות" הזאת?... זו די חוצפה, אם כי מן הסתם לא התכוונת..

 

תניחי ל"קשה לי עם טיפוסים כאלה". לא התחתנת איתם. תשימי אאת זה בצד. תתנהגי בכבוד, כי זה הורים של בעלך - וזהו. אל תדברי עליהם רעותף בוודאי לא עם בעלך.

 

ותתפללי לה' שיתן לך ישוב הדעת ושמחת חיים, עם בעלך וילדיכם. 

 

הצלחה רבה.

כמו ש @ד. אמר..
את צריכה להראות לבעלך את ההרגשה שלך כלפיו ולהבין שזו תקופה שתעבור..

ב"ה לקחתי לתשומת ליבי וגם הרגש והעצבים התאזנו! תודה רבה על התמיכה והייעוץ

​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​​

נו ואיך הוא הגיב?

עכשיו יש לו קלף עלייך כל החיים 🤣

את של בעלי אני אף פעם לא אשכח כי הוא יום לפני... ( והיום ישלי יומולדת😁) אז גם הוא לא שוכח
אבל קרה לנו שאחרי שבוע אמרתי לו.. אתה יודע ששבוע שעבר היה לנו יומולדת ושנינו שכחנו מזה🤔
חחחחח

אז עכשיו אל תתכונני שהוא שוכח תאריכים

אבל לא חושבת שיש להם קבוצת וואטצאפ.
אלא האחראי שולח לכל אחד בנפרד הודעות בוואטצאפ.
מוזמנת לפנות באישי.

אני יכולה לשלוח לך של ימים נוראים

לא היתה לי שום התראה..

יצחק מאיר - יש לו 4 דיסקים של שבת, דיסק לימים נוראים, מוצאי שבת, פורים ועוד 2 דיסקים עם שירים.

יונתן רזאל - אין דברים כאלה.

עקיבא תורג'מן - הוציא אחלה דיסק לא מזמן

אם הוא בקטע של דיסקים חרדים אז יש את הלחיים טיש לאפשר לקנות אוסף של מלא דיסקים של חסידיות שונות בממש זול בבני ברק ובמאה שערים.

שירי הרקדות נראה לי שיש להרכב של אליעזר רוזנפלד - הניגון שבלב

יש את כל הדיסקים של חיליק פרנק שזה הניגונים השונים של כל החגים - פסח,סוכות,פורים(2דיבקים),לגבי בעומר ועוד

הלב והמעיין - יש להם כמה דיסקים טובים

שווה לבדוק בדברי שיר

אתה כותב בצורה שקשה להבין ממנה מה מפריע לך. לכאורה אתה מביא משהו שהוא נכון לכל זוג שעדיין רווק- האם בנישואים אני אצליח להחזיק כמו עכשיו?- אבל זה נראה שמשהו יותר ספציפי יושב עליך. 

 

אני יכולה להגיד לך שיצאתי עם הרבה וגם התחתנתי בגיל מאוחר (29). הייתי חופרת לעצמי במוח עד אינסוף. שאלות כמו זאת שהעלית היו ממש לחם חוקי.

עד שהכרתי את בעלי.

שהיה גרוש, ואפילו גרוש+.

לכאורה המצב הכי לא אידיאלי. 

למה לי להיעצר בו ולא להמשיך במקום אחר? טוב יותר?

 

אבל באמת שלא היו לי ספקות. לגביו לא. היו לי חששות לגבי המצב החדש שאליו אני נכנסת, שאלות לגבי פרנסה, הסדרי ראייה, איך מספרים להורים, מה זה בדיוק אומר וכו', אבל לגביו- לא היתה לי שאלה. וזה באמת היה נס כי לכאורה הנטייה הנפשית הראשונה להסס+המקרה המסובך הנ"ל היה בהחלט צריך להביא אותי לסגת. וזה לא קרה למזלי.

 

במקרה שלך-

שים לב שאתה לא מסווה שאלות מהותיות וקריטיות במן שאלה כללית שכולם יענו לך- אי אפשר לדעת\צריך לסמוך על ה'\נישואים זה קפיצה למים ועוד כהנה וכהנה.

אם אתה לא נמשך אליה ממש- זה קריטי.

אם אתה לא מצפה לפגישות-זה קריטי.

אם אין לך רצון חזק להתחתן דווקא איתה- זה קריטי.

 

לנישואים הולכים עם רצון חזק, עם הרגשה שגם כשהוא יעצבן אותי עד שאזעק לשמיים אני ארצה לעבוד איתו כי אותו אני אוהבת. לא הולכים לנישואים אם לא מרגישים שעם הבן זוג רוצים לעבוד ושיש אכן עם מי לעבוד.

 

אולי כדאי לך להתייעץ עם גורם מקצועי, זה הרבה יותר טוב מפורום אנונימי. 

בהצלחה!!

אני חושב בהגיון. ברור לי באופן כללי מה מאתגר לי את הרגש, כמו כן אני גם חושב שככל שאנחנח נפגשים יותר הביטחון שלי בהתאמה נהיה פחות טוטאלי, מאשר שהיה בהתחלה, פתאום דברים שהיו נראיים לי יותר שוליים נהיים יותר מטרידים, מצד שני תמיד קיימת משיכה (שמקובל להגיד שהיא לא קשורה לאהבה).
אני שומע מדבריך שאכן יתכן מצב שבו אין שום ספק, מצב בו הלב עומד 24\7 לידך ולוחש לך תתחתן תתחתן. באמת אני צריך לחכות לקשר ברמה הזאת? נקודת המוצא שלי שאותה גם העלתי פה בפורום שאין מצב בו תחושת הביטחון הזאת מלווה כל הזמן, ואם חצי מהזמן או רבע מהזמן אני שם זה מספיק ואין מה להתפלסף יותר. ואני די משוכנע שבכל קשר משמעותי שהייתי מגיע הייתי נתפס על נקודות של חוסר התאמה והרגש היה מתנדנד.
תודה על התשובה המושקעת, עזר לי לחשוב בקול

תמשיך להפגש ואל תציע נישואין.
נסה לנסח לעצמך מה מטריד אותך.
נשיאת החן?
התאמה דתית, ערכית וכו'?
מידות???!!!
אם יש איזושהי סלידה פנימית ממשהו נסה להגדיר ממה ואל תחפז להצעה. אל תרגיש לא הוגן כלפי הבחורה.
יותר לא הוגן זה לשאת אותה בלב חצוי, ולהפרד אחר כך, או לחיות בצער.

יכול להיות שבאמת כדאי לחכות עוד. בכל אופן יש לי הרושם שדווקא התקופה של הדייטים שנפגשים מידי פעם לא חיים באמת ביחד מכניסה לסרטים מיותרים... בהרבה מאוד מובנים דייטים זה לא סימולציה של החיים האמיתיים.
אגב, תודה על החיזוק באמת יש לי קצת סרטים שאני עושה דברים רק בגלל "לא נעים"...

 

אני לא חושבת שייתכן כזה מצב שאין ספקות בכלל.

אבל אני כן חושבת שיש מצב שאין ספקות ברצון.

השאלות הן מאוד פשוטות: אני רוצה לראות אותה, אני רוצה לדבר איתה, אני רוצה לשמוע אותה, אני רוצה להשקיע בה וכו'.

אם התשובות הן כן, גם אם זה לא כן חזק ועוצמתי, לדעתי זה טוב ואפשר להתחתן.

אם אתה לא בטוח כדאי ללכת למישהו מקצועי שיעזור כי צריך לבחון.

 

היה לי בזמנו מבחן פשוט:

כשהתקרב יום הולדתו של הבחור יכולתי לחוש האם אני רוצה להשקיע בו ולשמח אותו או האם האם זה חצי כוח ולא בא לי כ"כ. ככל שרציתי יותר להשקיע התברר לי שמתחת כל המחשבות, הלבטים והפחדים יש אהבה. 

 

הצעתי היא- אל תישאר ברמת המחשבות והרגשות האמורפיים הכלליים. תנסה לבחון את עצמך דרך המציאות הפשוטה. בסוף היא מנצחת..

מהתיאור שלך נראה לי שלא

ברור שזאת הרגשה של הרבה התמודדויות לא שגרתיות.

זה מלחיץ.

אבל לפני שהחלטנו להתארס ידעתי שטוב לי אתו. שהוא רגיש כלפיי. שהוא מהווה עבורי משענת ביטחון, שאני רוצה להיות שם לצדו, שאכפת לי ממנו מאוד-מאוד.

בוא נגיד שהספקות לא ענו אותי כמו בקשרים אחרים, אלא הן היו נורמליות בהתחשב בעובדה שמדובר במישהו עם סיפור חיים אחר.

המציאות הפשוטה מאותתת (שמתם לב כמה ת') לי טוב
שמחתי לשמוע את זה

אני לפני האירוסין רעדתי מפחד ממש.
כמו שתארת- הרבה מחשבות על מה יהיה ואיך יהיה, אפילו שההורים קבעו להיפגש קיבלתי פיק ברכיים ובקשתי עוד קצת זמן.
זוכרת שממש הרגשתי קפיצה למים. (בספר של הרב גינזבורג "אהבה" בסוף הפרק של "התקשרות" נראה לי, הוא ממש כותב שזה שלב של קפיצה למים- אל הלא נודע, וזה המעבר לחיי הנישואים שבתור רווקים לא נודעים לנו)
הייתי מבולבלת, ובשביל להבין מה קורה לי הלכתי למישהי לאימון אישי שעזרה לי לפרק את החששות והיא עזרה לי לראות שאיתו כל כך טוב לי, והפחד הוא בעיקר דמיןן..

עברתי גם קשרים ארוכים שלא הובילו לחתונה, אבל זה היה שונה לגמרי. אחרי שלמדתי חהפריד אני יודעת שהמונע מלהתחתן איתם לא היה פחדים מהעתיד אלא דברים שלא היה לי טוב בהווה, בקשרים עצמם.

תנסה להיאחז בהווה, ותיזכר כל הזמן במה שיש לכם ביחד- טוב לכם? יש לכם תקשורת טובה? אתה שמח בה? בא לך לספר לה מה עובר עליך? עכשיו יש לכם כבוד הדדי? שניכם מוכנים לעבודה שמחה ומאומצת?

וכמובן כמובן- אמונה בקב"ה. אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו...

ועוד משו קטן,
לפני האירוסין שיתפתי אישה שאני מעריכה בפחדים שלי, והיא אמרה לי שזה כיף ושמח שאני לא מדמיינת.
אחרי החתונה פגשתי אותה ואמרתי לה שאני הכי מאושרת בעולם, ומזל שהפחד לא מנע את הטוב הזה ממני

אני חושב שמה שכבד עלי זה הידיעה שכמה שכיף לנו עכשיו בסוף בלתי אפשרי לחיות באורות כאלה כל הזמן והשאלה איך זה יראה כשלא יהיה לנו מצב רוח.
והנה עכשיו נפגשנו והיה הכי כיף בעולם וזה גורם לי לענות על כל השאלות ב"כן, ברור!".
תודה על התשובה זה עוזר לשמוע סיפורים דומים טובים.

בתאוריות של שכל אני שם לב שהיא בוגרת ומלאת ביטחון וזה ממש עניין גדול אצלי בחיים. כך שיש איזו תחושה של השלמה. ואנחנו שמחים מאוד ביחד ומידי פעם יש שיחות רציניות. מה שנותן תחושה של חברות עמוקה, אולי מה שמכשיר אותנו לעמוד יחד תחת אותה חופה.

אתה נמשך אליה פיזית?

 

אתה אוהב אותה? מעריך אותה? אמפתי כלפיה? נשמע שאתה רואה בה מישהי מאוד לא נעימה, מרוחקת עד לזוועה ולא פרטנרית בכלל.

יש בה גם משהו טוב?

ייעוץ היא לא רוצה, אלא אולי לאחר שיתמלא הרצון שלה לעוד ילד עכשיו.

שוקולד פרה, ביחס שבינו היא מאוד לא נעימה, עקב כך שאין הסכמה על ילד עכשיו. אני אוהב אותה, ולא אמרתי שאין בה דברים טובים.
השאלה היא עד כמה לסבול בשביל הדברים הטובים, שהם לא קשורים לזוגיות, מול הדרדור של הזוגיות.

אתה יכול לספוג ולספוג ובתמורה לתת אהבה ואז יש סיכוי שזה יפסק או

שאתה יכול להגיב ואז הדרך להידרדרות קצרה....

שוב השאלה כמה אגו יש כאן???

אבל כמה אפשר למשוך ככה? כמה אפשר לא רק לא להגיב לפגיעות, אלא גם לפעול הפוך ממה שהיא עושה

יכול להיות שהיא במצוקה ולא יודעת איך להגיד לך

שוב אתה יכול להגיב ואתה יכול לתת אהבה....

זה הדבר הכי קשה בעולם לתת אהבה למי שלא מחזיר...

אבל ב 99% מהמקרים בסופו של דבר מי שנותן אהבה מקבל חזרה....

השאלה כמה האגו והכבוד שולטים בך לפני זה...

ואגב כל מה שכתבתי לך....זה בעיקר בשבילי....

היית משאיר אותו ללא טיפול?!
אולי תביא את המטפל=רופא לבית?!
פעם שמעתי מיועץ נישואים משפט חכם:
יועץ "טוב" לעולם לא נוקט להצדיק צד אחד מבחינתו..
"שני הצדדים צודקים ושני הצדדים לא צודקים" .
וכל מה שצריך הוא מגשר שלאחר שהוא שומע את "שני" הצדדים הוא מנסה למצוא "דרך" לשלום בית.

"להתנהג ברשעות", עלול לגרום לך להרגיש יותר לא טוב. 

 

ככה לפחות אתה מרגיש מתנהג בצורה מיושבת.

 

אבל, אתה יכול לנהוג "בהתאם". משהו שמשקף את התוצאה של זה, ובלי שמץ רוגז. אין שיתוף בענין טכני, אז אתה לא פועל בו. תשאל למה, תגיד לא יִידעת.

 

עם הילדים תפעל באופן עצמאי, מה שנראה לך טוב. בסופו של דבר, אם היא תרצה שת"פ או תשאל למה עשית משהו ולא אמרת לה - תענה בנחת שבשמחה, אבל זה צריך להיות הדדי כי אתה מרגיש אותו דבר כשזה לא כך.

אבל הכל בנחת. לא ב"רשעות", אלא באופן שאתה יכול  להרגיש גם כן נוח ופועל בבית, ללא תלות במצבי רוח.

 

משפט פוגע, תגיד במנוחה, בלי הרמת קול: אני לא מוכן לשמוע צורת דיבור כזו. ותזוז משם. תוך כדי דיבור. יש להניח שהיא תבין שאם היא רוצה להישמע, צריך לדבר בצורה הגונה.

 

 

יש להניח שהדברים הללו הם איזשהו ביטוי של תיסכול למשהו שמתרחש אצלה בפנים בגלל הנושא של ילד נוסף. 

אם תוכלו להגיע למצב ששמים בצד את ההפגנות - ומדברים באופן שמנסה להגיע לתיאום ציפיות בענין, זה יהיה טוב. אם היא תבין שיחס הדדי יציב, יכול לעזור לביטחון בכך - אולי זה גם יעזור.

ממליץ בבהילות על יעוץ כי רגשית אתם כבר לא במקום טוב

וחבל
מציעה לך ללכת ליעוץ ויפה שעה אחת קודם כי כבר עכשיו מאוחר...

במחילה אבל ההתנהלות של אישתך היא סוג של אלימות
מנסה לכפות אותך לדברים שלא מתאימים לך

בעיני כדאי ליצור שיח כנה ופתוח
להגיד לה איקס יקרה יש לנו דברים טובים במשותף
אך אני מרגיש שהיחסים והתקשורת בינינו הולכים ומתדרדרים.
אם זה קשור לילד שאת רוצה- הדרך היא לא בכח
אפשר לשבת לדבר ולהגיע לעמק השווה.

כך או אחרת נשמע שמומלץ לקבל כלים לתקשורת....


ולפני שילעיזו המלעיזים;
אני מבינה בהחלט את הקושי בלרצות ילד כשהצד השני לא בשל
הבאת ילדים היא ערך חשוב ומשמעותי גם בעיני

ועם זאת, זוגיות שיתוף וכבוד הדדי זה בייס.

שילד זה משהו משותף לשניכם?
ולא פעולה חד צדדית?

שילד זה תוצר של אהבה.

שיש לך חלק בדיוק כמו שיש לה חלק בעניין.

ושאתה חייב לרצות . ולא מספיק שרק היא רוצה?

שאל אותה איך היא היתה מרגישה אם היית מכריח אותה להביא ילד בזמן שהיא לא רוצה?
(נכון שהאשה שותפה יותר בהריון והלידה אבל - כדי להמחיש לה).

תסביר לה ש3 שותפים באדם.
והיא לא יכולה לעשות את זה לבד

מה עשית מאז לגבי דיבור על הילד?
יתכן שהמשכת להתעלם מהנושא ונגרר עוד זמן. והופ מתחילה עוד שנה... כי בטח היה חופש והילדים בבית אז דחיתם את הנושא. ועוד מעט חגים אז שוב דוחים נושא. ואז חנוכה ופורים ופסח וחוזר חלילה...
הנושא של הילד צריך לעלות בצורה רצינית לפחות שתדע אם יבוא מתי ואם לא שתגע שזה לא הולך לכוון ילד והיא כבר תשקול מה לעשות
למרוח זמן זב לא פתרון

אמרתי לה כמעט בדיוק את מה שסיה ואני123 כתבו,. אמרתי לה שיהיו עוד ילדים, אבלשבמצב הנוכחי זה לא אפשרי.

כמו שאמרת לה?
או שאתה סתם מצער אותה?

מובן שזה צורך חזק מאד אצל אישתך והיא כועסת עליך שאתה מונע ממנה.
גם מובן שהבעיה הייתה קיימת בפעם קודמת והיא מצאה את עצמה במקום, שלרמות אותך הייתה הדרך היחידה שראתה אפשרית. (ברור שזה פגע מאד באימון שלך)
מה אתה חושב היה חלקך בהתנהלות הזו?
או שלדעתך אתה צודק צודק וצודק, והיא אשמה בכל.

אבל יש דרכים לפתור מחלוקות בין בני זוג, כאשר אחד מהם רוצה לשנות את המצב הקיים. אף אחת מהדרכים לא כוללת רמאות

טול קורה

משאירים את המצב על כנו, ולא יוצרים שינוי. זה עדיף על פני שינוי המצב באופן חד צדדי

וזה גורם סבל !!! כן כן כפי שכתבתי כל דבר שהןא הורמנלי וגם לא , זה סבל גם נפשי גם פיזי. זה לדחןף משהןא זר לגוף וזה חוסר ברירה. כי לגבר אין אפשרות למנוע מבחינה דתית
אז קל וחומר כשלא רוצים למניע ,לדחוף לגוף משהןא ההרגשה נוראית , זה לקחת גלולה ולהרגיש שבא לך להקיא את הנשמה ,כי את לא מעונינת בעצם לקחת אותה בכלל זה אונס כמעט

ציער אותה לא פחות ממה שציערה אותו.

אתה לא נותן לה את מה שהיא רוצה והיא לא נותנת לך את מה שאתה רוצה.

 

אתה קיבלת החלטה. אבל זו החלטה חד צדדית. למעשה- אתה לא נותן לה מקום, אתה פוגע בה.

כך בחוויה שלה

אם שניכם תילחמו, לא זוגיות ולא ילד יהיה מזה.

אתם צריכים לדבר לעומק. אתם צריכים להגיע להחלטה של שניכם בנושא. זה לא יעזור שאתה אומר לה

שאי אפשר עכשיו. היא צריכה להיות זו שאומרת את זה לעצמה.

 

דברו פתוח לא ?!

הרי הסיפור הזה לא מתחיל מנקודת 0, ויש המון משקעים ועבר סוער מאחורה שמונעים את אותו דיבור פתוח

חושבת שרשעות לא תקדם את האינטרסים שלך.
אם אתה רוצה לשמור על הבית זה בטח לא יעזור,
ואם אתה רוצה להתגרש עדיף לך להיות "הטוב". (עו"ד עלול לאמר את ההיפך אך הוא מתפרנס מהסכסוך).

להתנהג "רגיל" זה להתעלם מהסיטואציה.

ולכן:
אם אתה מעוניין לשמור על הבית, ומקווה שהיא תשקול שוב את הטוב שיש מול החסר,
מציעה שתתייחס בטוב כפי יכולתך.
אם היא תראה מולה אדם טוב ולא אדם רע, יש סיכוי שהיא תחליט להסתפק במה שיש לה.

היא ראתה מספיק "רשעות"- ככה היא מבינה את זה,
ולא יכולה לראות את המצוקה שלך.

אם תצליח לא לכעוס ולא להתייאש חצי שנה, יש סיכוי שהיא תתעשת. אל תצפה לכלום זוגי בזמן הזה. גם לא לשיתוף פעולה בעיניינים טכניים. תן לה לכעוס עליך ואל תקח ללב. תראה בזה "ברוגז" זמני.

לפי ההתנהגות שאתה מתאר, נראה שהיא ויתרה גם על ילד נוסף וגם עליך, -
המטרה שלך היא שתראה אותך כבן אדם לזמן מה ותשקול בצורה פחות טעונה את התמונה הכוללת.


מקווה שאין גם פער דתי בינכם.
אם יש, העצה - הלא- קלה - לישום, עוד יותר נחוצה.
בהצלחה

חושבת שקל יותר להביא ילד מליישם את הנ"ל, אבל צריך לייצב את הסירה.

אני לא קונה בוש כי זה תוצרת גרמניה.
לפי דעתי מקיטה זה טוב מאוד.
יש חנות זולה ברמת גן.
זה באיזור שלך או שאתה צריך באיזור אחר?

סתם סתם!

אולי צריך לשאול גם בדירה נאה

תודה!

נמצא בזבוטינסקי כ50 מטר מהמפגש עם רח' בן גוריון

מקיטה מעולה.
דיסק פחות עקרוני (דיסק גדול או קטן?)

הפטישון- תסתכל עם איזה סט הוא מגיע, כח של המנוע (650 וואט או 800ומעלה לעבודות יותר קשוחות) נוחות של האחיזה והחלוקה של המשקל משתנה מחברה לחברה תנסה...

למה מיועד הפטישון? חציבה או קידוח?

לדעתי תנסה דגמים ותבחר, לגבי מחיר, פטישון הוא כלי יקר.

אתה יכול לפנות באישי מכיר חנות זולה יחסית

הפטישון נועד לקדיחות בעיקר!

עוד נקודה עדיף עם שקע או נטען?
יודע שאל חוטי יעלה יותר

הנטען זה נפלא לשימוש יום יומי. כשאתה פעם ב- צריך אתה מגלה שהסוללה ריקה.

לא בגזרות האלה.

גם אצל קבלנים הרוב חוטיים, האל חוטי מפתח בלאי של בטריה, זה מכשיר חזק, הבטריה להחלפה יקרה גם כן.

יש להם מחירים טובים ותוכל להתייעץ איתם על הדגמים של הכלים

טלפון נייד:‏ 0587242768. 0584810271.

הבעיה זה הפרקטיות

אשתך יושבת לך על הוריד חודש שתעשה משהו

 

ואז אתה בא לעשות אותו

 

בום! אין סוללה.

 

 

אני אישית מעדיף, בפטישון, חיבור לחשמל.

במברגה זה הפוך, הרבה יותר נפוץ הנטענות והן טובות יותר והסוללות חזקות וטובות. הכלי קל יותר והשימוש שלו שונה. (כנראה בגלל הנפוצות הם השקיעו בטכנולוגיה טובה יותר).

בדרך כלל לבית או לנגרים שעובדים בסדנה מוגדרת עדיף עם חיבור חשמלי, צודק.

מברגה זה כלי זול מאוד ביחס לפטישון. מדברים על 1200 ש"ח בערך מברגה סבירה + לבעל מקצוע ופטישון 2700 יתחיל להיות. הערכות גסות אבל ההפרש נכון.

עם חשמל.

 

בשביל הפעמיים בשנה שאני משתמש בה, זה מספיק.

המחירים עולים לפי כח מנוע או הספק חשמלי.

לא תמצא במחיר נמוך מברגה של 16 וואט שקודחת/מבריגה בקיר בטון עם פטישון מובנה...

יש פטישונים ב750 ש"ח אבל מנוע חלש וrpm נמוך...

לבית יש דברים זולים מאוד ואם יש צורך מחליפים. אין טעם לקנות כלים באלפי שקלים לשימושים בודדים.

2700 לפטישון זה לא יקר, זה שחיטה.
פטישון טוב עולה בין 700 ל1000 שקל וניתן למצוא גם יותר זולים.

אלא אם כן אתה מחזיק hilti/milwaikee שאלו חברות יקרות מאוד ואיכותיות מאוד. גם אצל בעלי המקצוע הטובים, הרבה לא עובדים איתם בגלל המחיר.

על מחיר כשלא הגדרתי מפרט טכני.

"פטישון טוב"?
ברור שתמצא פטישון, גם של מקיטה או בוש ירוק, ב800+-
אבל הם יהיו על 750 וואט ועם rpm של חצי מאותו פטישון ב-2500 שח.

בכל אופן אם הוא טוב לך אז מעולה, באמת אין צורך ביותר.

במיוחד עם אתה צריך רק מדי פעם ולא באופן קבוע.
אני ממש ממליץ לך לפנות לחנות שםרסמתי למעלה יש להם מחירים זולים וכלים איכותיים. הם יושבים בשילה ויצהר.

הם זולים

אבל איכות שווה כסף.
דגם של 18 וואט הכי טוב שלהם מתאים כם לבית וגם לעסק

כשהם על בטריות הם חלשים ונגמרים כל הזמן.

ולא מקיטה

מישהו שמע?

דגם של 800 וואט מומלץ?

מצאתי של 800 וואט ב750 ש"ח במצבע עכשיו
עוד 70 או 80 סט מקדחים במזוודה של מיקיטה
שווה?

אבל אין להם חלקי חילוף כמעט בארץ

פטישון ב- 1100 ומברגה 750, הוא שמח בזה לא פחות מאשר הילדים שלי כשמקבלים פליימוביל חדש  

 

ויש לו מברגה זולה שהוא אומר שהיא לא שווה. וגם מקדחה פשוטה יש לו.

 

ממה שהוא אומר, כדאי להשקיע.

אם תרצה- אשאל אותו פרטים יותר מאוחר.

לקנות משהו טוב לא פחות מ- 800 ש"ח. בעלי קנה ב- 1,100.

 

מברגה יש לו של בוש דגם 3601JA6900 ב-750 ש"ח והוא מאוד מרוצה.

אימפקט של בוש,בינתיים זה מה שהיינו צריכים לצרכים שלנו..
אבל קניתי לו את זה לפני החגים לפני כמה שנים וקצת התבאסתי שלא חיכיתי עוד חודשיים לסיילים של סוף שנה לועזית כי אז זה היה הרבה יותר זוווול...
(אבל תכלס היה חשוב לי התיזמון,לכן לא חיכיתי,ולכן גם התבאסתי רק קצת ולא לגמרי,אבל כתבתי את זה כנקודה למחשבה אם יש משהו שהוא פחות קריטי לזמן הקרוב,אז הרבה יותר זול לקנות את הדברים בסוף שנה לועזית כשיש מבצעים של ללא מע"מ או שיש מלא הנחות אחרות).

של השף אסף גרניט...

מסעדת שף לא זכור לי....

 

😏
תודה..יש שפע מסעדות בירושלים

ולא משהו שמומלץ לתאר, חבל לקבע את זה בהגדרות.
ההגדרה היחידה שלי היא שכשזה זה זה זה.

הבנה אמיתית מגיעה רק בחוויה עצמה

ואקדים שזה לא מחייב שתהיה תחושת התאהבות מאד חזקה אבל זה בונוס נחמד רק שלא הוא מה שקובע ואם היא לא מגיעה אחרי כך וכך זמן זה לא בהכרח רע אלא שחשוב שהיא תגיע מתישהו לפני שסוגרים במידת מה לפחות. אצלי זה בא פה ושם וזה היה גם טוב.

תחושת ריחוף. תחושה שאני מחובר למישהו. תחושה שאני אהוב. להסתובב עם מחשבות וחיוכים וקצת פחות לשים לב לעולם.

את השאלה

אני נשואה, יודעת ב''ה מה זה.
אבל עדיין מנסה להבין אם בנים ובנות חווים/מגדירים/תופסים את זה אחרת.

אין שוני ברגשות בין המינים, יש רק בין סוגי אופי, שיכולים להופיע אצל שני המינים בשווה.
כלומר, יכול להיות גבר שמתאהב כמו ילדה קטנה ואישה צעירה שחשה אדישות לעולם.
אז אם השאלה היא האם יש שוני בהתאהבות בין גברים לנשים, נראה לי שלא.
נשים פשוט נוטות לחוות את העולם בכללי בצורה רומנטית יותר. אבל בפנימיות לא נראה שיש הבדל גדול.

כשהוא מתקשר יש מעין התרגשות בבטן.
כשאנחנו נפגשים אני לא רוצה שיגמר.

תחושה שהלב מתרגש ופועם חזק יותר כשהוא בסביבה-פיסית או מחשבתית.

כל דבר לבן ויפה שנוח לך... אפילו נעלי סירה..
את מחפשת משהו מסוים?

תלבשי איזה נעליים שנוחות לך. אני ממליצה דווקא על נעליים שכבר יש לך, כי הן כבר משופשפות ונוחות. אני נעלתי את נעלי השבת הרגילות שלי לריקודים, והיה לי אחלה. ממש לא צריך לבן. אולי לא כתום זרחני, אבל חום, אפור, שחור, תכלת, צהוב עדין... כל צבע כזה הוא סבבה. זה ידוע ומקובל בציבור שלריקודים נועלים נעליים נוחות. 

אפשר לקנות נעלי בובה פשוטות לריקודים, גם ככה לא רואים את הנעליים, העיקר שיהיה לך נוח..

מזל טוב

הייתי עם נעליים עם סקוצ'
שנפתח לי בכניסה לחופה!
אז התכופפתי וסידרתי.

אולי זה היה סימן לזה שאתגרש?

לחתונה השניה שלי
כשתהיה בעז''ה
נראה לי שאהעה עם נעלי בן ישי.

מה זה נעלי בן ישי...
ויא מזל טוב❤️🌹

רק מאמינה שהיא תהיה מתישהו.
בעזרת ה'.

בעזרת ה׳ במהרה!
( סליחה פשוט מההודעה הבנתי כאילו זה כבר משהו שהולך לקרות ממש עכשיו...)

ואשמח לדעת על נעלי בן ישי איפה קונים זה חנות?

זה פירמה...
יש בירושלים
בתל אביב
בכפר סבא
ואני מכירה מישהו שעושה מכירות ביישובים.

נעליים ממש נוחות קלות ובמחיר של פחות מ 200 ש"ח.

מזל טוב

לא ממליצה על אלה עם הסקוצ'.
אם כי אחותי היתה עם אותו דגם
ולא נפתח לה.

אני קניתי שם לחתונה (ובכלל כל מיני פעמים אחרות).
יכולה להעלות תמונה,אבל הם כבר מזמן לא לבנות חרשתי אותן גם אחרי החתונה מרוב שהיו נוחות..
היה להם סגירה קבועה מגומי,לדעתי חשוב שמשהו יתפוס את הרגל,ולא נעל בובה פתוחה שתברח כל הזמן באמצע הריקודים..

ובאותו מקום
נעל של בנג'י עם שלוש רצועות גומי אלכסוניות?
מאוד נוחות!

יש אותן בכמה צבעים,אבל הם משווקים במיוחד גם בצבע לבן כי מלא כלות קונות את זה.
לאחותי היה לחתונה שלנו אותו דבר בצבע כחול.

יש להם נעלי עקב ממש נוחות ...

שטוחות כמעט לגמרי, רק עם עקב מרובע רחב פיצי של בן ישי, נעלי נוחות ,מעור . קניתי בתחנה מרכזית בתל אביב בחנות המקורית שלהם . חנות בסגנון "של פעם" עם שירות טוב, עשו לי במיוחד בצבע לבן דגם שהיה בצבעים אחרים. כדאי ורצוי להתמקח על המחיר. הוא מצפה לזה.
הלכתי איתם גם בחופה וגם בריקודים, היה נוח ויפה.
ניצלתי אותן לא מעט גם אחר כך בחגים ואירועים חגיגיים.
עלו 300 ש"ח בזמנו.
אני אחת שהולכת רק עם שורש/טבע / ליידי קומפורט /יחפה וכד' ואף פעם לא עם עקבים , חייבת שיהיה נוח.

וחשבתי שאחליף וכו', והן היו הנעליים הכי נוחות כמעט שהיו לי.

הפלטפורמה היתה מאיזה חומר קפיצי, ממש הרגשתי שאני הולכת על אוויר. לא הורדתי אותן עד שהגענו הביתה.

והן גם היו יפות במיוחד, הכל עטוף בבד רקום שבחרתי.

 

עלו 400, ביפו, ברחוב יפת 14 או 16, לא זוכרת. חנות קטנה יחסית, יש לידה גם חנות גדולה מאד.

נעלי בובה ממש נוחות לריקודים!
יש בפנים ריפוד כזה
הם ממש נעליים נוחות!

דגם כלה, התחתנתי לפני ,5 וחצי שנים, אז עלו 300 או קצת פחות..

לכי אפילו עם כפכפים או תנכיות אם נוח לך.. אף אחד לא שם לב..
אישית רקדתי יחפה והיה לי הכי נוח שיש

כדאי נעליים שנוח לך איתם ושל חברה שאת מכירה (במידה ואת נועלת נעליים נוחות בד"כ)

של סקצ'רס נוחות ממש אבל לא תמיד יש דגמים שמתאימים לכלה.

נסי אולי בן ישי (עם הסתייגות כי יש דגמים לא נוחים אבל תלוי ברגל שלך)

בהצלחה

 

ואני לא לובשת נעלים שלהם בד"כ.. נעלתי אותן גם אחרי עד שנהרסו קליל.. ולצערי לא היה להם כבר לקנות עוד זוג חדש..

נעל לבן שמנת עם עקב נמוך לאורך הנעל..

עוד יחסית בתחילת הריקודים. הכאיב לי נוראות...ודווקא מדדתי בשבת לפני כן והיה סבבה

לראות אם נוח לך לרקוד איתן .

נעלי בובה שטוחות עם x (בלי סגירה)
משמשות אותי עדיין כנעלי שבת.

(בגמ"חים של שמלות כלה יש הרבה פעמים גם נעליים. לצילה וסרמן משוהם יש).

התחתנו בגן אירועים. נעליים חדשות אף פעם לא נוחות בריקודים....