פורום נשואים טריים (עמוד 401)

זה הא ב של זוגיות. זמן 20 - 30 דקות לפחות פעם ביום ורצוי שיהיה צמוד למשהו. כמו ארוחת ערב..

התחיל את העבודה מאוחר יותר

לצאת לטיול או בית קפה רק שניכם...

למרות שנשמע זמן לחוץ אבל אפשר לנצל את הזמן הזה..

אפשר לנצל את יום השבת כדי להיות ביחד.. לדבר עם בת הזוג לגבי הסדר יום שלה ולראות מתי יש לה או לך הפסקה שבה תוכלו לדבר.. להשאיר פתקים או הודעות וכמובן פעם בשבוע לבחור יום ולקבוע חצי שעה שעה של בילוי על חשבון.. ככה אני ובעלי עושים ואפילו לוקחים את הקטן איתנו פשוט לא מוותרים על זמן איכות יחד..

אפשרי בימי שישי - במיוחד אם הולכים לשבת אצל מישהו אפשר לסדר את הבית בחמישי בערב ואז לעשות משהו ביחד בשישי
אפשרות נוספת גם במוצש.. או אם יש יום מסויים ששניכם פנויים בו בערב באמצע השבוע

או לפעמים להשאר עוד שעה ערים כדי סתם לדבר

אתם מסתכלים על הזוגיות כדבר של אגב אורחא ולא משהו שראוי לתיעדוף

 

רשימת התעסקויות שבועית לדוגמה במצב הנתון שלכם:

 

עבודה לימודים בית נקיונות ילדים סידורים ....

 

רשימת התעסקויות שבועית משופרת:

 

עבודה לימודים דייט במסעדה ילדים ערב של צפיה משותפת בתוכן מוסכם ומהנה....כלים.

 

עוד אפשרויות לגיון:

 

יציאה לתיאטרון

יציאה לסרט

לשים בייביסיטר ולהפגש עם חברים

ערב רומנטי ביחד בבית

 

 

 

קיצר הזוגיות היא לא משהו של כדרך אגב אלא של תיעדוף ובראש סידרי העדיפויות השבועית!

אולי לוותר ערב אחד על חלק מעבודות הבית ולהקדיש לבילוי משותף?
להחליט שהכביסה תחכה למחר/ הכיור הערב ישאר מלא כמו שמוותרים על דברים כשיוצאים לאירוע משפחתי, יום אחד לא יקרה כלום...
ואפשר לא לוותר אבל לתקתק יותר מהר.. אם מחליטים שמקדישים את הערב לכיף יש יותר מוטיבציה לסיים מהר.

לוקח 2 ד' ברוטו

 

אם תעשו זאת-

סביר להניח שתשימו לב לעוד הזדמנויות ברות ניצול.

 

זיכרו שיגיעו ימים נוחים יותר.. ובינתיים שימחו בחלקכם

נראלי כל דבר שעושים אפשר לעשות ביחד

אנחנו לדוגמה נבשל ביחד, נסדר ביחד ונופל כביסה ביחד... ואז יוצא לדבר וזה ממש נחמד...

כמובן שתמיד אפשר דייטים אבל אפשר למצוא משהו שהוא שלכם בבית. אנחנו לדוגמה משחקים קלפים.

בקיצור יש דרך להפוך כל דבר לאחד, לזוגי!

איך הצלחתם? אני מנסה שנים.... והרבה לשכנע את בעלי לבשל איתי יחד כי אני שונאת,לסדר תמונות יחד ועוד ואיכשהוא אני מוצאת את עצמי עושה הכל לבד. לטענתו אם אנו עושים ביחד זה לא חוסך זמן. הוא מאוד יעיל ועובד לפי זמנים. איך לשכנע אותו?

אם את רוצה זמן זוגי איכותי, תמצאי משהו ששניכם אוהבים, משהו שגם הוא ירצה לעשות, אדם לא יכול להנות כשמאלצים אותו לעשות משהו, אם את רוצה שיעזור לך בדברים אלו כי הם קשים לך , תנסי להסביר לו את הקושי ולתת לו משימה מוגדרת - לדוגמא- קילוף ירקות וכו...

בתכלס אני יאמר שאני תמיד הייתי כזה והגעתי מבית שההורים שלי תמיד עובדים ביחד.
ברור שאם מקפלים ומבשלים ביחד זה חוסך זמן ולדעתי את חייבת להסביר לו שאת צריכה זמן איתו ואת תשלחי שהוא ישב איתך וכך אולי יפתח... יתחיל בהכרח ובעז"ה יתחיל להיות נח וגם מרצונו אם תפתחו אחד לשני בשעות האלה... אפשר גם לשטוף כלים, הוא שוטף את מייבשת...
כל מיני דברים שיצרו עבודה משותפת ותוכלו לדבר כך...
ואם הוא מאוד יעיל אז תסבירי לו שחלק מהיעילות שאת צריכה זה גם לעשות ביחד כתמיכה נפשית לא רק זה.
ערב טוב!

אפילו דבר הכי פשוט שהוא לאכול יחד!
אם תאכלי לבד- תסיימי יותר מהר

וכשאוכלים יחד זה לוקח בד"כ יותר זמן... כי מדברים וכו'.

 

אבל זה כל הענין!
למצוא נק' זמן משותפות ל"ביחד"!

 

וזה בסדר.

גם אני ובעלי לא מבשלים יחד ולא מסדרים תמונות יחד.

אני אוהבת לבשל לבד! בשקט שלי. מקסימום לדבר איתו תוך כדי או לתת לו חלק בשטיפת הכלים

אבל כל זוג צריך למצוא את הזמנים שלו ל"ביחד".

אצלנו למשל זה ארוחת ערב יחד. זה יכול לקחת המון זמן!

או לצאת יחד לאנשהוא.... וכד'.

 

אני רק יכולה לקנא שגבר שואל את השאלה וזה חשוב לו. ברגע שזה במודעות כל השאר מסתדר. אשריכם ואשרייך אשתו.

בליל שבת אוכלים סעודה לא מדי מרוחה, נותנים לילדים לספר חוויות פרשת שבוע וכו' ואז הם מקבלים משהו למנה אחרונה, פיג'מה ולישון, אח"כ אפשר להמשיך לשבת ביחד עם פיצוחים/עוגה לא משנה

במיוחד עכשיו בחורף כשיש ליל שבת ארוך

כולל ביטול דף יומי, חוגים וכדו' באותו ערב.

 

פעם הגבר אחראי לאן יוצאים, ופעם האישה.

 

 

לקבוע את היום חופשי שלכם שיהיה באותו יום! ואידך זיל גמור...

הרעיון הוא שזה מפנה לכם בוקר שלם!! בכל שבוע

ב"ה לומד כל יום. כולל שישי- שבת...

אל תתביישו, שחקו משחקי חברה מונופול טאקי סט ועוד

 

תכננו ערב יציאה ותדאגו לבייביסיטר או תשאירו אצל הסבתא

אפילו אפשר לחסוך לערב של מסעדה שווה

אפשר ללמוד או להקשיב לשיעור יחד
אפשר לשחק משחקים שונים
לשפץ את הבית או חלק ממנו
לנקות לפסח
לעשות קריוקי יחד
יש משחק so do you - שהומלץ בפורום השכן, קצר יקר אבל נשמע שווה וכייף
לראות סרט יחד או סדרה
לצאת לסיבוב קצר
לבשל ולאפות יחד (אצלנו בעלי לש ומכין את הבצק ואני עושה את הצורות)

ללמוד ליהנות מהביחד, להחליט שמדברים ולא נותנים לדברים אחרים להעסיק אותנו. עושים דברים שאוהבים- מבשלים, משחקי קופסה, רואים סרט, יוצאים לשבת במקום ציבורי לדבר...
גם אנחנו ראינו שהמסכים הורסים לנו את הזוגיות ויש לנו כלל- לא מתעסקים בפלאפון כשאנחנו בבית.

כמו טאקי וכדו'.

 

יכול לתת אוירה נחמדה עם צחוקים וכו.

 

מידי פעם לצאת לשיעורי תורה או לקרוא ספר אחד ליד השני על הספה עם מוזיקה הרקע - ולהנות מזה

סולמות ונחשים זה להיט... נוסטלגיה

ואנחנו פשוט רואים שיעור במחשב 

הרב מיכאל לסרי יש לו כמה שיעורים פשוט קורעים מצחוק...

בתקופה האחרונה אנחנו רואים את השיעורים של הרב ברוך גזהיי ממש מומלץ!!!

זה שיעורים לא כבדים עם מלא דברים מצחיקים ומסרים...

 

אנחנו מכינים פופקורן הרבה פעמים או קונים משהו טעים במכולת....

 

גם יש לנו ספר על שלום בית של הרב לסרי "זוגיות עם רגש" ואנחנו קוראים אותו ביחד...

תיראו שהכל מתעורר 

ולא לפחד משתיקות מעיקות
הן עוזרות לעכל את מה שעבר עליך היום ואז אתה יכול לשתף את בת הזוג בחוויות.

היתה לנו תקופה שניסינו בסוף כל יום לשבת לשתות תה. זה היה מצוין. אולי ננסה לחזור לזה..

• ללמוד ביחד (בד''כ תורה, לפעמים חומר שלי של הלימודים)
• לאפות עוגיות (לשרוף, אם להיות כנים)
• לקרוא ספר ביחד- הכי כיף בעולם!! יושבים עם כוס קפה וספר טוב ומקריאים פרק הוא פרק אני. פתאום נהיה אחת בלילה..
• לשדך חברים
• לראות סרט טוב ולנתח אותו אח''כ..

וסתם לפטפט.. (איזה אנשים הזויים פגשתי היום זה הנושא החביב עלי)

חחח נשמע סיוטי

יושבים ביחד על כוס קפה או איזה ארוחה קלה ומפנקת ומדברים על תוכניות שיש לנו על דברים שהיינו רוצים לשנות בבית בנו מדברים על הבן שלנו.. איך הוא גדל מה אפשר לעשות כדי לעזור לעודד אותו וכו' שיחות מוטיבציה כאלה.. אני ממש אוהבת לדבר איתו על זה..

כשלמדתי הדרכת כלות אצל הרבנית לבנון היא אמרה שכל זוג צריך לצאת בשבוע לשיחה זוגית.היא התכוונה שאפשר גם לצאת בבית להכין ארוחה מושקעת ולדבר.חשוב זמן זוגי ילד בלי הילד.כי בעוד20-30,הילדים גדלים ומתחתנים ואם בני הזוג לא הצליחו ליצור זוגיות אז חבל.תעשו דברים שכיף לכם:לראות סרט יש נקיים באינטרנט.לשחק ביחד.
ללמוד.חשוב לשתף אחד את השני בחויות של היום.לקבל תמיכה ואמפטיה.לפתור בעיות ביחד.כמו לאיזה גן נשלח את הילד.או איךהתנהל מול שכן מאתגר.יישר כוח לך ,תיזום אתה.יכול להיות שאשתך כל כך שקועה בעבודה,לימודים גידול ילדים שאין לה כוח ,להשקיע.חשוב זמן איכוצ זוגי אפילו שעה שעתיים בשבוע.בהצלחה לכם.

זה הדבר הכי נפלא בזוגיות, הכי מקדם והכי מקרב. 

דיבור אמיתי מתחיל במילים "אני מרגיש/ה"  חיובי או שלילי, נקודתי או כללי לא משנה. העיקר לדבר על רגשות.

מדברים כשקמים כשהולכים לישון באוכל בזמן שמשכיבים את הילדים חחח בכל רגע אפשרי כנראה אנחנו פטפטניים מדיי ועוד אני לא מספיקה לספר לו הכל כי הוא מגיע רק בערב וצריך לישון מתישהו

לפעמים עושים גם דברים אחרים חוץ מלדבר חחח

וגם לפעמים כל אחד על הפלאפון שלו אבל משתפים במה שרואים...

קוראים לו ביחד

אני זוכרת שהיו מתפלאים עלינו איך זו"צ או זו"צ + ילד או שניים הולך לישון בשעות כ"כ מאוחרות (לא לפני 1 בלילה?)

וזה היה רק בגלל שהיינו מדברים המון!

 

גם עכשיו ב"ה. במיוחד אם אוכלים יחד ארוחת ערב.

 

אבל עד לפני שנה+ היינו אוכלים כל ערב ארוחת ערב יחד! בלי לוותר ע"ז כמעט! ויושבים איזה שעתיים לפחות בשולחן או עוברים לספה וכו'...

 

כמו 2 זקנות פטפטניות

וגם היינו לומדים קבוע 5 דק' מפלא יועץ בלי לפספס...

 

ולשמור את כל מה שרוצים לאמר לשעות הערב..


מותר גם ערבים בהם כל אחד בעיסוקיו ולא עושים משהו ביחד.
המון פעמים הדמיון הוא שזוג נשוי/אןהב כל ערב רק מחכים למפגש בסוף היום, לשבת ולדבר...ריח עוגיות מהתנור ושקט ושלווה שוררים....
למעשה זה חיים משותפים שלעשות משהו אחד ליד השני הוא גם בריא.

אולי להוריד את המתח מ"אני חייב לעשות הערב משהו עם אשתי" יכול לשחרר ולעזור.

אני מאוד מאמינה בזמן איכות..
למה אני מתכוונת..
בעלי עובד עד שש וחצי..
ובשמונה ועשרה יוצא לחברותא כל ערב, זה דורש ממנו וממני כוחות עילאיים, בנינו את זה זמן רב, ברוך ה'.
כשהוא חוזר בסביבות עשר וחצי, הזמן שלנו שקט ובכל יום אנחנו מדברים על דברים עמוקים כי הזמן שלנו קצר.
התקופות שהיינו כל יום ביחד מהשעה שש עד למחרת, מצאנו את עצמנו משועממים יותר ויותר מחפשים דברים שיעניינו אותנו..
בזמן שבעלי לא נמצא בבית, אני נהנית מהשקט שלי.
( יכולה להיות חשיבה של וואי להיות לבד זה מבאס.. אבל הכח לדעת שבעלי לומד תורה עכשיו מאוד ממלא את הבית רוחנית )
כמובן שיש מצבים בחיים שבהם בעלי מוותר על החברותא לטובת יציאה שלנו או שיש שמחה משפחתית..
אצלנו זה כל השבוע, בהחלט אפשר גם רק פעם או פעמיים.
זה משדרג מאוד.
בהצלחה!

ברוכה השבה!!!

אנחנו כל היום בהודעות וזה מרגיש לי בגלל זה  קשר כל היום. ואני מעודכנת בדברים ומעדכנת

יש משהוא שקורה בתשע בבוקר בעבודה. זה לא ממש קריטי אבל סתם משהוא. אז אני שולחת ווצאפ ומספרת לבעלי. אפילו סתם היתה פגישה וכך וכך אמרו. זה לא נורא בכלל אם הוא לא ידע מכך לעולם. אבל נחמד שידע

 

כי בתכלס בתשע בערב אני כזאת עיפה ויש דברים הרבה יותר קריטים לספר על הילדים וכו או דברים טכנים

אז יוצא שיש דברים שהם סתם... ואז אני מוטשת אין לי כח אפילו לספר. וווצאפ במשך כל היום משאיר את הקשר.

תלמד מסילת ישרים

יכול להיות שזה דפוס שאחד מבני הזוג ראה בבית הוריו וצריך להבין שצריך להתגבר על זה. 

 

דפוס הכוונה לאו דוקא ההליכה למסך אלא החוסר שיתוף 

 

האם גם לאשתך זה מפריע או רק לך? מה היא אומרת על זה??

 

*רק מציינת שהתגובה מבעלי שהשתמש בניק שלי

לאחרונה רכשנו תיש ועז חמודים ואנחנו רועים אותם יחד בשעות הלילה הצוננות....נפלא!

  

תמיד אפשר סתם לקנות כלב..

נותן המון תעסוקה

החיים היו הרבה יותר יפים

 מה לעשות אחרי שיש ביביסיטר זה הבעיה הקטנה...

 

אפשר לשלוח שם פניות בכל נושא.. 

לק"י

אני אשמח לשמוע.

את ממלאת טופס 116, מצרפת רשימת התרומות שתרמת, כולל קבלות מקוריות.

ולזה מצרפת תלוש אחרון (הכי טוב דצמבר).

שולחת לפקיד שומה שאת שייכת אליו, אפשר לשלוח בדואר רשום.

 

ומקווה לטוב

 

זה יכול לקחת גם שנה...

לפני זה, כדאי שתשימי את ההכנסות שלך בסימולטור של מס הכנסה ותבדקי אם שילמת מספיק מס.

 

כאשר התרומות מגיעות למס הכנסה, הם עושים חישוב מחדש של ההכנסות שלך ויש מצב שתהיה תוספת ואז לא יועילו לך התרומות (או שהן יכסו את התוספת שיצאה).

 

בקיצור, כדאי שתבדקי אם שווה לך להגיש את התרומות.

לק"י

למרו. שמה זאת אומרת אם אני משלמת "מספיק מס"?!
זה לא שאני מסתירה משהו....

בעעע איתם

לפעמים יש תשלום מס בחוסר, בגלל טעויות חישוב נניח בשנה של חל"ד.

 

 

כלומר - עוברת את תקרת המס הכנסה - ו ורידים לך מהמשכורת?

אם לא אין לך מה להגיש... כי אין לך אופציה לקבל החזר

לכאורה

ומס הכנסה בדק וגילה שהיא צריכה לשלם עוד מס.
אז תזהרי.

אם תרצי אז מוזמנת

לדעתי הרבה יותר קשה לפני החתונה- כי אין את ההרחקות ששומרות והכול יותר אפור כזה...

לנו היה קשה מאוד מאוד מאוד! לפני החתונה,

ועכשיו ב"ה הרבה יותר קל...

 

כשאסורים הקושי הוא אחר. לי אישית לא קשה דווקה חוסר המגע אלא כל המסביב.

כי לפני אתה מנחם את עצמך שעוד מעט זה יהיה מותר תמיד..

אבל אתה שוכח שזה לא מדויק

אבל מתרגלים...

בנשואין למרות שקשה הרחקות עוזרות מאוודדדד
וגם נמצאים כל הזמן ביחד רק חסר מגע

באירוסין לא נמצאים 24 שעות ביחד..

כי אז מכירים בכוחם של החיבוק, המגע, והשאר...
ודווקא כשאסורים האישה גם ככה נוטה למצבי רוח (אבסורד להגיד דווקא, כשהגורם הוא אותו גורם )
ואז מתגעגעים הרבה יותר.
אני לפחות.

נ.ב. כשהיינו מאורסים שמרנו בהתחלה על הרחקות, עד שרב אחד אמר לנו שאם אין עניין מיוחד אז אין צורך, כי אנחנו עדיין לא יודעים על מה אנחנו מדברים...
מאז הפסקנו, אבל הרוח הכללית של ההרחקות הייתה נוכחת ועזרה לנו לשמור על עצמנו

החלק שהכי קשה לרוב הזוגות זה אחרי שנאסרים בפעם הראשונה.- אחרי שהכל מותר ופתאום הכל אסור - ואפילו יותר מלפני החתונה...

עם כמה שזה קשה להיות אסורים יותר קל להצליח להתגבר על עצמנו. גם כי יודעים שזה עוד מעט נגמר וגם כי חוששים מלהגיע לאיסור רציני מאוד (לפני החתונה זה לא יכול להתדרדר כל כך מהר ולכן יש הרגשה שזה כאילו פחות נורא). עוד דבר שהבנתי בהמשך חיי הנישואין זה ששווה להקפיד על כל ההרחקות לגמרי כי זה הופך את ליל המקווה ליותר מיוחד ומרגש. אז זה עוד יותר נותן תמריץ לשמור.

אפילו חז"ל מתייחסים לכך כאל מי שאין לו פת בסלו לעומת מי שיש לו,

ולכן גם כיום רבנים ממליצים לקצר את התקופה הזו עד כמה שרק אפשר..

לא יודעת מה להגיד לך.

אנחנו פתחנו חשבון משותף עוד לפני החתונה והעברנו לשם סכום מסוים ראשוני.

ואחרי החתונה כל אחד מאיתנו סגר את החשבון האישי שלו בבנק שלו ונשארנו רק עם המשותף...

 

לא עשינו שום הסכם ממון או משהו כזה (ני'רלי שעושים את זה בנישואים שניים שלא נדע וכאלה).

 

ויש לשנינו גישה לחשבון בנק. צ'קים על שם שנינו, כרטיס אשראי וכו'.

וב"ה לא נרשמה שום בעיה/ תלונה. ב"ה.

נשואים כמעט 9 שנים...

לדבר על שלי שלך.. אני בעלי עשינו חשבון משותף וכל מה ששלי שלו ולהיפך.. גם שאני לרוב המפרנסת זה לא מפריע לי כי מבחינתי ואני יודעת שגם מבחינתו ברגע שהתחתנו והפכנו לאחד אז זה לא שאלה בכלל.. זה מרגיש לי כיאלו כבר חושבים על זה שאולי זוג לא ימשיך ביחד בעתיד ל"ע אז עושים הסכם ממון.. לא מבינה לא מתחברת, זו דעתי! בהצלחה...

תאמת שהיה לנו ברור מהתחלה שיהיה חשבון אחד, מה גם שלא ככ באנו עם נכסים או כסף משמעותי מראש (: 

מאוחר יותר פתחנו עוד חשבון רק על שמי מטעמי צבא מעצבנים.. אבל מניחה שהוא יסגר בתום השירות של אישי המקסים.

בגדול דעתי היא שזה לא משהו בריא חשבונות נפרדים, ובנימה אישית- היה מדליק לי נורת אזהרה אם זה מה שהוא היה מבקש, או שכל אחד ישים סכום ובזה תשתמשו וכו כמו שאת אמרת. כאילו תכלס, חוץ משימושים משותפים מה יש לעשות עם הכסף? מבחינתי בגד לאישי זה שימוש משותף ומבחינתו תכשיט בשבילי זה גם שימוש משותף.

שיהיה בהצלחה! והכי חשוב- כסף בא כסף הולך. אהבה ויחסי כבוד אחד לשני- נשאר!!

מעולם לא חשבנו אחרת, אין חשבונות של שלי ושלך ושום הסכם ממון, הכל שלנו, שנינו מפרנסים את המשפחה, כל אחד קונה מה שצריך, גם ככה רוב הכסף הולך לצרכי הבית והילדים. התחתננו צעירים וכך היה ברור לנו מההתחלה, אולי כשמתחתנים בגיל מבוגר יותר וכל אחד מגיע עם ההכנסות והכסף שלו יותר קשה לוותר על החשבונות האלה, לי נראה שזה בריא יותר, בונים יחד משפחה, אבל אולי יש אנשים שמתאים להם מה שאת מתארת.

חח בדיוק מה שאמרת, אבל לא מאותה סיבה:

התחתנו ישישים ולכל אחד היה חשבון משלו כמובן עם חסכונות וכאלה.

פתחנו חשבון משותף שאליו נכנסת המשכורת (בינתיים רק של בעלי, בושות) וממנו כל ההוצאות.

החשבונות הישנים נשארו כחשבונות "מתים" כי לשנינו יש בהם ניירות ערך שטרחה ואולי לא כדאי להעביר, הבנק סתם ייקח עוד כמה שקלים בדרך..

אי"ה נשמרים להוצאות גדולות שתהיינה בעתיד בעז"ה.

כלומר יש קשר, את. אבל עקרונית לא נראה לי צריך חשבון בנק כדי לפתוח תיק
(קצת מסתבך להסביר אבל מקווה שהבנתם אותי)

ברדיו- שיש יותר ויותר זוגות חושבת חרדיים שעושים הסכמי ממון- באישור או בהוראת רבנים.. לא זוכרת במדוייק, מישהו שמע על זה משהו? או יש לכם מה לאמר?

וחוץ מזה תודה על כל התגובות

בנדוד שלי
יש בבעלותו דירה (בשווי יקר) ועסק משפחתי שעל שמו.
בהסכמת האישה ובאישור והתייעצות עם רב הם עשו הסכם ממון.



אני ממש מבינה אותו, החברה/עסק היא לא רק שלו אלא משהו משפחתי ענק שרק רשום על שמו. אם חלילה יקרה משהו זכותה לקחת חצי מהכל, כולל העסק שהוא רק על שמו (ושותפים בו עוד בני משפחה שיפסידו מזה בענק).

ככה יותר מקובל לעשות הסכם ממון. ולהשתמש בחשבונות נפרדים 
(שני צעירים בני 19 - אם יתגרשו בכל מקרה הכל יתחלק לשניים - גם בחשבון נפרד
מנגד שני מבוגרים שעבדו כבר עשר שנים - משתמשים בחשבונות נפרדים)
זה נושא מאוד מסובך. אם יש איזה נכס משמעותי ששייך לך לפני הנישואין(או שקיבלת מתנה/ירושה)
ומתלבטים מה לעשות - כדאי להתייעץ עם משפטן שמבין בתחום.
אם אין נכס משמעותי - בכל מקרה זה לא כל כך ישנה..

אולי יותר מטעמי נוחות בלבד (ובמילים אחרות מתעצלים ללכת לבנק...) אבל אני יודע מה המצב שלה בחשבון ולהיפך

הרבה הורים לא מבינים את ההבדל, בין לפני לאחרי, וגם אלו שכן לוקח להם זמן להפנים.
 

תעשי עבודה עכשיו- תדברי איתם על זה, תציפי את התחושה הזו, ותעשי מה שאת רוצה בלי קשר להתפחלצויות

שלהם, תסבירי להם שזה מונע ממך לשתף אותם. הם יבינו, בסופו של דבר.
לוקח זמן להורים. תעשי דברים ותדווחי לאחר מכן.
זה בסדר לחיות את החיים שלך בלי לתת דין וחשבון על כל צעד אישי שלך להורים.
הם יבינו אותך. אם תשתפי אותם בקושי שלך ובעובדה שזה גורם לך לרצות לא לשתף- הם ינסו להיכנס לזה פחות.

ואת אל תתרגשי. ברגע שבו את מתרגשת זה עובד, ואם זה עובד זה גורם להם לחזור על זה.
 

בהרבה דברים אני באמת פשוט משתפת ואומרת להם כדרך אגב.(דברים לא עקרוניים או כל כך מעניינים)

רק שזה דברים מהותיים הם מביעים דיעה נחרצת.(שוב מהרצון שזה יהיה לטובתי וכו וכ'ו.)

נניח ארצה ללמוד מקצוע מסוים כי זה מעניין אותי,הם יגידו לי ישר שאין בזה משכורת,וכסף זה חשוב וכ'ו וכ'ו.

 

האחת- לשתף אותם בקושי שלך עם העובדה שהם מביעים דעה נחרצת, להגיד בפירוש- הייתי שמחה להצליח

להתייעץ אתכם, אבל הגישה הזו שלכם, מקשה עליי מאוד. אני ממש מתוסכלת שאני מרגישה שאני לא יכולה

להתייעץ אתכם. להגיד את זה כמה פעמים, תמיד מתוך מקום רגשי נעים ומתוך אווירה טובה ולא בתוך מריבה

או וויכוח. עדיף לא באותו רגע שהם עשו את זה.

 

השנייה- לא להתרגש. לענות תשובות שמביעות את דעותייך. נניח שאת חושבת על מקצוע מסויים וההורים אומרים

שאין בזה פרנסה- להגיב כאדם בוגר- "אני מבינה את המשמעות של זה, ועם זאת יש עוד שיקולים שמשפיעים

כסף זה לא הכל". ככל שתנהלי איתם שיחות בוגרות ועמוקות יותר על הנושאים הללו, ותראי להם שאת לא לוקחת

דברים בילדותיות, שאת חוקרת אותם לעומק, הם יתרגלו לכך שאת אדם בעל דעה עצמאית, גם אם שונה משלהם.

 

אם ממש את צריכה אפקט דרמטי, אל תשתפי אותם בדברים מהותיים לתקופה קצרה ואח"כ תספרי כבדרך אגב,

אם הם ישאלו למה- תעני להם שקשה לך עם הבעת הדעה הנחרצת שלהם.

 

והכי חשוב- לומדים לחיות עם זה. להגיד אני מבין אבל לא מסכים לגמרי ולחיות בשלום עם עצמך.
 

אישית בבתור רווקה הורי היו מתערבים לי די המון וברגע שהתחתנתי הם לא אומרים מילה.
ואני מכירה הרבה כאלו זה נובע מזה שבתור רווקה ההורים עדין מרגעשים אחריות על הילד וברגע שהוא מתחתן הם קולטים שפחות או יותר נגמר תפקידם בקטע החינוכי אז הם משחררים...
כמובן שלא כולם אבל הרבה...

למה לקחת סיכון?

ונשמע שבתכלס יש קשר טוב
וחבל להרוס אותו.
בסופו של דבר הם אלא שהכי דואגים לנו וחושבים עלינו...
אני חושבת שמגיע להם שנתחשב בהם ולא נתיחס אליהם כאילו הם זרים שכל מטרתם היא רק לדחוף תאף למקומות לא רצוים...
גם אנחנו נגיע למצב הזה מתישהוא

בעיניי זה לא קשר טוב. קשר טוב הוא קשר שבו יש הערכה, כבוד, ועצמאות. כל קשר שאחד מהם חסר

בו, משני הצדדים הוא קשר לא טוב. אין שום סיבה שהקשר שלה עם ההורים יפגם אם היא תתחיל

להזכיר להורים שלה מה המקום שלהם. כי אלו הורים ששוכחים את מקומם מול הילדים שלהם. מתוך

המון רצון טוב. מתוך המון התחשבות. אבל זה לא משנה את העובדה- שהורים צריכים לדעת לתת מקום

לילדים שלהם, לפעול באופן עצמאי. כל תלותיות בהורים פוגעת אח"כ בבניית הזוגיות. 
ובהוכחה- העובדה שהקשר מפריע לה כבר מעיד שהקשר לא טוב. לכן צריך לבנות קשר חדש שמתאים

לגיל ולזמן הנכון שיהיה לה נעים בתוכו. 

אין לי בעיה לסכם שאנחנו לא מסכימים. כי זה כנראה מה שיש כאן.

ובקשר לזה שאנחנו נגיע למצב הזה מתישהו- זה נכון, ואני משתדל לחנך את עצמי כך שאוכל לתת לילדים

שלי מקום ככל שהם ירצו וירגישו צורך בו.

לרגע שתיתחתני בע"ה.. אין מה לדבר איתם עכשיו כי את לא שם עדין.. כשיהיה לך בעל בע"ה התמונה תשתנה והכל יראה אחרת.. ואני מאמינה שלא משנה מה תחליטו, שם באמת את יכולה להבהיר להם שזו החלטה שלכם ואת מבינה שהם דואגים אך אין צורך וכשתצטרכי עזרה תפני אליהם.. זה נראה לי ממש לנפח.. וכמובן שאפשר לקחת את הדברים שנאמרו לתשומת ליבך ולראות מה הסיבה שהם אמרו כך, אך עוד פעם זה לא אומר שאת חייבת להקשיב רק בודקת מאיזה מקום הם אמרו את זה..

זה לא ממש משנה את הדברים ממה שהם לפני.

אם זה יקרה אחרי החתונה ההורים עלולים להיפגע ולחשוב שזה החתן ממריד אותה נגדם,

ואז זה עוד יותר קשה, כי הם גם מרגישים בחוץ וגם מאשימים את החתן. 

זה שהיא לא מסכימה לא אומר כלום על החתן היא גם יכולה לציין את זה שהיא לא הסכימה איתם גם לפני.. וחוצמזה אני עדין חושבת שתחכי לחתונה כי מי קבע ששם באמת תגורו.. בכל זאת גם לבעלך בעתיד יהיו דעות ולכן אני חושבת שזה מוקדם מידי לדעתי.. למה לפתוח דיון/וייכוח על משהו שהוא לא וודאי?

זה עניין כללי של התנהגות. הדוגמא של המגורים היא דוגמא אחת, אבל מן הסתם יש לה עוד.
אם זה היה הכל אני מסכים איתך. אבל כשזה עניין כללי- אז צריך ללמוד וללמד את ההורים שיש

לילדים שלהם דעה עצמאית והיא לא פחות טובה משלהם.
אח"כ בזוגיות זה קשה יותר. גם ככה ההורים מרגישים קצת עזובים, ואז גם לא לשתף או לא לתת להם

מקום יותר כואב. והם יאשימו את החתן(כי הבת שלהם מקסימה ולא הייתה עושה את זה בלי החתן), הם

הרי גידלו אותה.

בקיצור- אין מה לחכות לאחרי החתונה בלשנות התנהגויות שרוצים לשנות היום.

שתהיה בריאה וכל פעם שהיא העירה והיו מלא פעמים שראיתי שהיא לא מצליחה לעצור את עצמה מלהתערב פשוט אמרתי לה תודה אבל אנחנו נחליט וזהו וכמובן שהיה לי גיבוי מבעלי.. לאט לאט היא הפנימה וכיום היא לא מצייצת כי היא יודעת שזה לא יעזור לה.. וכמובן שהיא גם מכבדת כי היא רואה שבסה"כ אנחנו חיים טוב ומסתדרים טוב ב"ה..
היא יכולה להגיד להם באופן כללי שבע"ה שהיא תתחתן אז מאוד חשוב לה שההורים יכבדו את ההחלטות שלה ושל בעלה בכל נוסה ועניין אבל אני לא חושבת שצריך ספציפית לדבר על הנושא של האזור שהיא רוצה לגור בו..

אבל זה לא שרשור על נושא ספציפי אלא על התנהגות הורית.

אצל כל אחד יורד בתזמון ותפאורה שלו

אין מצווה להתנגד לדעת ההורים. אפי- שאין צורך לשמוע בקולם.
יש עניין לדעת שהם רוצים בטובת ילדיהם. ושנסיון החיים שלהם אכן שווה משהו. אפי' שאין אני רואה כך. ושיום אחד עלול גם אני להיות השווער/ שוויגער ה***

זה באמת קשה מאוד אבל משתדלים לשמור...

יש גבולות והרחקות כדי לא להגיע למצבים כאלה...

וזה נועד בהחלט לטובתינו. למרות שזה נראה לנו לא קל בכלל!

למשל - להעביר מיד ליד, לא לישון על המיטה, לשים הפסק באכילה

אתם שומרים עליהם?

כי זה ממש שומר

ממש עוזר זה מעין גדר ממש שמירה!!

ממולץ להקפיד על ההגבלות האלו.. זה לטובתכם..

שהוא כל כך אינדבידואלי וחסר הגדרה, שכל זוג צריך ללמוד על עצמו איך לא להגיע לזה.
זאת אומרת, אם גם עם כל ההרחקות אתם מגיעים לזה, אז נראה שיש עניינים של קלות ראש (לאו דווקא ליצנות, יש עוד דרכים). הקלות ראש מטשטשת גבולות, ומעוררת את החשק לגעת.. על זה צריך לשבת ולראות מתי בד"כ מגיעים לזה, ולהחליט להמנע, כמו כל הרחקה אחרת שמקפידים עליה...
וממש ב"הצלחה, זה באמת קשה מאוד מאוד.

כל זוג יודע מה הדבבר שיותר מגביר אצלו את החשק למגע ולימנע מיזה.

בין אם זה הגבר ובין אם זה האישה.

ואצל כל זוג- זה אחרת...

 

לפעמים זה יכול להיות בגד מאוד יפה/ תנועה מסוימת/ איפור מושך יותר/ בישום.

נתתי סתם דוגמאות.

כל אחד יחשוב לגבי עצמו ובן זוגו איפה  זה תופס אותם...

כבר שמנו לב שאחרי שאנחנו רואים סרט [לא משנה איזה]

זה יותר משמעותי...

לגופו של עניין:

זה באמת מאד קשה.

לפעמים דווקא הקפיצה שלך אחורה או הכעס מעמידים את בעלך במצב יותר קשה.

הוא מרגיש כישלון ואכזבה מעצמו. זה דווקא עלול להחליש אותו  ולגרום לו לייאוש עצמי

 שיביאו אותו לנסות שוב או להפך-ממש להתרחק, שגם זה לא דבר טוב... הוא דווקא זקוק עכשיו לחיזוק.

 האם אתם מאד מרוחקים בזמן שאסור. יש כאלה שלוקחים רחוק מדי את האיסור ממש קרים לגמרי בתקופה זו, ונהיילם "פרצוף פוקר" אחד לשני

גם זה יכול לגרום שהגבר מרגיש צורך עצום בחיבה ואז הוא נוגע...

 

 אנחנו ממש משתדלים לפרגן, לומר מילים טובות ואוהבות.

והקפיצה הייתה הכרחית. כדי שזה לא ימשך.

והוא הבין...

אמנם היה לו קשה, אבל הבין.

או שכל אחד מתמודד לבד?

לפעמים  לא נעים להעלות  בעייה כזאת בשיחה משותפת, 

אבל זאת הדרך הכי יעילה להתמודד יחד

כי זו התמודדות של שניכם

זה עדיין איסור די חמור, לא להקל בזה ראש. זה מדרון שבקלות אפשר ליפול בו. יש כאלו שהיצר שלהם מאוד חזק

אבא מחפש מתמודדים לא מלאכים התמודדתם נפלתם קמתם תשמחו תפתחו היום בקבוק יין לאות שמחה על ההתגברויות שלכם.

מחזיקים את עצמנו בקושי רב

יש דברים שלא מקפידים עליהם כמו העברת חפצים, ילדים וכו'

זאת אומרת שהוא יכול להיות על אמא שלו ו"לקפוץ" מעצמו לאבא שלו- מותר להעביר מיד ליד. בזהבירות.

אבל תינוק קטן שלא עושה את זה כמובן- לא מעבירים מיד ליד...

 

 

ואכן, קשה...

שזה גבול בל יעבור.

 

זה ש"נהיה קשה", זה לאו דווקא דבר רע מבחינה מסויימת. יכול להראות על יחס קרוב. אבל לאידך, צריך עם התפתחות היחס בין איש לאשתו, גם לפתח את היחס לדבר ה', ואת המודעות לכך שזו גם הערובה באמת לבנין הבית לטווח ארוך.

 

ללמוד את הלכות באמונה שלמה. לשמור את גדרי ההרחקות בדיוק כפי שכתוב, בלי להגיע קרוב מידי לגבול. טהרת המשפחה, יסוד הבית בישראל. לא לוותר כלל.

 

"לפום צערא אגרא" - לפי הקושי, גם השכר..

הדבר הכי חשוב שלמדנו זה לא להיבהל יותר מידי

אכן צודק מי שאמר שזה איסור חמור אבל ברגע האמת לא עוזר להיזכר בחומרת האיסור
פשוט לנסות כמה שאפשר אבל אם יש נפילה, לא לכעוס על עצמך וגם לא על השני. פשוט לקבל את זה שיש נפילות ולהמשיך לנסות.

סרט וגם עובר על איסור נגיעה?. בכל זאת טוב שאת רוצה להגדיר את עצמך "תורני"- זה מראה על כיוון נכון.

בהצלחה !

גם לנו מאוד מאוד קשה כשאסורים, אני בוכה המון...
ואז פעם אחת זה עלה לי:
בפיטום הקטורת אנחנו אומרים, שאם רק היינו מוסיפים קצת דבש זה היה כל כך משביח אותה "אין אדם יכול לעמוד בפני ריחה"... ואנחנו לא עושים את זה, למה? כי התורה אמרה "כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'.." אם הקב"ה אומר לא, אז לא, גם אם נראה לנו שזה יכול להיות הרבה יותר טוב אחרת...

זה נכון גם כשאסורים, לםעמים נראה לנו שאם רק היינו מוסיפים ליטוף קטן, נשיקה, חיבוק..., הכל היה נראה כל כך אחרת, הרבה יותר טוב... ואנחנו לא עושים את זה. למה? כי התורה אמרה "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב". אם הקב"ה אומר לא, אז לא. לא משנה שלנו זה נראה לפעמים טוב יותר אחרת.

ותראי איזה קטורת משובחת זאת טהרת המשפחה

נכון, זה אסור. אבל הקושי שבזה מובן.
ואני מניחה שאצל כל זוג יש את זה שיותר מחזיק/ה ושומר/ת על הגבולות, אצלכם זו את וכל הכבוד לך, זה תפקיד לא קל, להיות השוטרת.

אם יש זוג ששבכלל לא קשה להם אז או שהם לא נהנים ממגע ביניהם בכלל ואז ההרחקות דווקה נוחות להם, חלילה. או שהם בדרגה כל כך גבוהה של "עשה רצונו רצונך" שבזמן שאסורים החשק פשוט נכבה ונדלק מחדש כשמותרים. אני מודה, גם לנו מאוד קשה. אבל נכנס לי כל כך חזק שזה אסור שאני לא מעזה להפר את זה... כשקשה אני בוכה ומתעצבנת, אבל לא נוגעת, פשוט כי הגבול הזה כל כך ברור לי.

תנסו לראות מה לא ברור לכם, למה זה מתאפשר.

זה גבול אדום אדום מבחינתנו.

ואנחנו לא סוג "תורני" לפחות לא בהגדרה היבשה.
כנראה שלא קשור להגדרות אלא להחלטה של בני הזוג.
את המצווה הזו מקיימים בשניים כך שכל אחד הוא כלב השמירה של השני..
העליתם אתזה לשיחה פעם? החלטתם שלא?

בעיקר שנופלים לשבת וללמוד הרחקות ביחד זה כל כך עוזררר ודווקא ההלכות של הרחקות

לדבר על הקושי ביחד לעודד אחד את השני זה לא קל לאפאחד !!

וכשאחד מודע לקושי של השני אוטומטי מרגישים צורך לתת גב ולעודד ולהיות החזקים

למחוק בראש מה שהיה ולהתחיל 'מחדש' כאילו לא היו נפילות ומעכשיו להיות חזקים כמה שאפשר

לנסות ביחד להעלות רעיונות מה יכול להרחיק את הקרבה בשעת ריחוק כדי שח''ו לא יהיה ריחוק בשעת קירוב

בהצלחה וזה חלק מבניית בית על יסודות התורה והמצוה אנחנו כל הזמן בבנייה ועשייה ככה זה העולם הזה לא צריך לפול מזה

ותלמדו הלכות יותר. יש באתע הידברות ויש ספרים

חטא ושנה נעשה לו כהיתר.. כל פעם כזו מזמינה את הפעם הבאה.
יפה שאתם מזהים מה 'גורמי הכשל' כמו סרט לדוגמא אז תמנעו...
קשה כן אבל זה ממש קו אדום. אל תסמכו על זה שתמיד תעצרו בזמן
ותפילות. .. תמיד טוב

שאנשים שהכי אוהבים אחד את השני, הכי נמשכים אחד לשני, זקוקים לחיבוק אחד של השני-
פתאום כ''כ הרבה זמן אסור להם אפילו לתת יד.

אבל מה? אם מתחילים מהנקודה הזאת שה' פשוט מאמין בנו. אומר לנו- ככה אתם תעשו כי אתם יכולים. ואין הנחות או ויתורים. אתם יכולים וזהו.
ופתאום כשזאת פשוט לא אופציה זה זמן מיוחד לפתח קשר יותר נפשי, פחות פיזי, לבחון את היכולת שלנו לפתור דברים בלי מגע, לבקש סליחה בלי חיבוק, לבטא אהבה בלי נשיקה.
וזה באמת קשה, אבל הי! ה' מאמין שאנחנו יכולים!

בהצלחה, אהובה!

יתרון על פני מתחם צימרים-כולם כל הזמן ביחד
לנו זה היה מעולה בשבתות משפחתיות.

יש כאלו שיעדיפו גם זמן שקט למשפחה הגרעינית ואז מתחם צימרים וחלונות וכו' עדיפים.

היינו בקיסריה, ביבניאל אבל יש בעוד מקומות

כייף גדול!

עושים את זה הרבה...

ברגים ממש  לא יעילים למשך שנים. במיוחד לא כשמדובר במיטות.
היעיל ביותר הוא לקדוח חור ולהדביק בדבק נגרים חזק עם מסמר עץ ולהצמיד עם קלומבות.

ואם אין לכם את הידע/כח לזה - תעשו עם ברגים - אבל תקדחו לפני חור עם מקדח יותר דק מהבורג ושיפכו דבק נגרים חזק לחור.

בורג לא באמת מצמיד שני עצים שמופעל עליהם לחץ תמידי בכיוונים שונים...

הדבק נגרים. רוב האנשים עוברים דירות מידי פעם ובמיוחד זוגות צעירים, כך שעדיף שיהיה אפשר לפרק את המיטות...

היתה לנו תאונה לא מזמן, ממש נלחם בשבילנו, שנקבל מה שצריך.

מסקר שעשינו, מביא מחירים הוגנים לגמרי. (גם בביטוח רכב ודירה, וגם בביטוח פנסיה ובריאות).

 

אם עוד רלוונטי, יכולה ליצור קשר בפרטי ואתן את המספר (לא רוצה שיראה כמו פרסומת ממומנת)

חבר. הסתדרות וארגון המורים. חשמל. עיריות. עובדי מדינה. בזק וכו'

ובתשלום המכובד היו לא כ'כ טובים.

שווה לברר מול הבנק
אנחנו לא איבדנו ובעלי היה מעל גיל של חשבון צעיר ובגללי זה הפך לצעיר.

השיקולים שלנו- נגישות,, קרוב, עמלות סבירות
אם יש כמה בנקים באזור שלכם- לכו לכולם ותראו מי נותן את ההצעה הכי טובה.. (אתם יכולים גם להגיד "קיבלנו שם הצעה כזו וכזו")

מספיק שרק אחד מבני הזוג סודנט בשביל לקבל חשבון סטודנט

גם בחשבון משותף.

ככה זה אצלינו.

אני עם בעלי בחשבון ורק בעלי סטודנט. זכאים להטבות סטודנט .

זה לא אומר כלום על יעילות המכשיר, רק על המקסימום שהוא יודע למשוך מהשקע.

מעבה - הופך את האוויר עם האדים לעיסה מגעילה שצריך לרוקן ולשפוך, אבל מאפשר הפעלת מייבש בחדר בלי פתח לפליטת האדים האלה.

השאלה היא מצד היעילות של העבודה של המייבש

וגם, אם הבנתי נכון, מכונה עם מעבה עולה יותר ורגישה יותר אבל מצד שני יותר יעילה וחסכונית.

זה נכון?

 

כלומר, יש לי את 2 האפשרויות מצד ההתקנה. אז מה עדיף?

עדיף ונוח לקנות עם צינור ולא מעבה.

אם יש אפשרות בחדר לצינור פליטה אז עדיף.

אגב, גם במכונה עם צינור צריך כל הזמן לרוקן את הזבל שמצטבר. (גושי סיבים מהבגדים)

אצלנו זה ממש מים נקיים.
משתמשים בהם למגהץ.

בכל מקרה, אם היה לנו אפשרות לצינור היינו מעדיפים משיקולי עלות וקלות תפעול

יותר נח שהמייבש למטה ומכונת הכביסה מעל בגלל המשקל של הבגדים.

כל מה שראיתי בבתים אחרים זה הפוך. מייבש למעלה ומכונת כביסה למטה.

יש הבדל וסיבה לזה?

כי היא זזה יותר בסחיטה וכד' , אם היא למעלה זה נראה לי מסוכן. נדמה לי שהיא גם כבדה יותר.
לא הבנתי למה יותר נוח הפוך?

יחסית.

אבל הבנתי שיש היגין שהמכונה למטה.

תודה!

יתר מהמקרר.
היא אמורה לסובב את התוף המלא כביסה ומים במהירות של אלף סיבובים לדקה או יותר כדי לסחוט.
אם לא היתה כבדה הייתה עפה בכל החדר..מוסיפים לה איזה "לבנה" או משהו כדי לייצב אותה.

לא רוצה לדמיין מה קורה כשמכונה עומדת על מייבש ומתחילה לעבוד.. סכנת נפשות..

ווואט זה הספק שמייבש צורך זה אומר שהוא לוקח בערך 10 אמפר החישוה הוא הספק שווה לזרם כפול מתח

הסבר לגבי צריכת החשמל - נשואים טריים

מי ביטל,ומה הייתה הסיבה
(יכולות להיות מליון סיבות-בגדול-כדאי לשים לב אם זה קשור לקשר עצמו או לגורמים סביבתיים לדוגמה משפחה)
כמה הם היו בקשר לפני כן.
לדעתי זה כן חשוב לברר,ולא כי זה דווקא אמור לשנות לך משהו,אבל ייתן לך מידע.( ומידע מקדים יכול לעזור לך להחליט נכון,ולבחון אם יש צורך).

בהצלחה!

שהתגלו לאחר האירוסים, ברור שיש המון המון מעבר שאבין יותר בע"ה. אבל הוא שלם עם זה ממש.

תודה רבה!

אם הוא ביטל כי פחד מהשינוי מלקיחת אחריות או שהיה סיבה מי ביטל זה היה פעם יחידה..?? בהצלחה

כמעט כלה ביטלה את אירוסין. כפי שהבנתי די בצדק. בעלי למד מזה כמה דברים  ובדיעבד זה היה לטובה בשבילו וגם בשבילי בתור אשתו. בקשר לאותה בחורה אין לנו מוסג.

תשאלי אותו למה הוא ביטל, תתענייני בפרטים.
תנסי לשים לב האם הוא עונה בישוב הדעת או שהוא נרגש? האם הוא לוקח אחריות או מאשים? אם הוא מאשים, אז האם הוא רגוע, עצוב או כועס בזמן שהוא מאשים?

הדבר הכי חשוב לבדוק, בתור אחת שהייתה שם- זה מה נשאר איתו מזה. מה הוא לקח מזה איתו שמשפיע עליו.

מחזיק בירכונים עם חריטה או בלי

שלט חדש לדלת הבית או שטיח לכניסה

מה שאצלינו הכי הולך: כל מה שקשור בתמונות, לאמא שלי יש יום הולדת בחגים אז כל שנה אני עושה משהו עם תמונות, לוח שנה משולב תמונות בימי הולדת של כל המשפחה, קווס ענק לקיר עם תמונות בקולאז', אלבום דיגיטאלי, מסגרת דיגיטאלית. צריך לקבץ תמונות מכולם וזה קצת מרגיז, הפיתרון זה למצוא תמונות מכוערות של מי שלא שלח ולהראות לו שאת זה את שמה ואחרי דקה וחצי יהיו לך תמונות ממנו.

ועוד רעיונות:
עציץ, אגרטל, מראה או קישוט אחר
כלי הגשה מכובד
פריט לשולחן שבת - מחזיק מפיונים, מלחיה, פמוטות, גביע קידוש, מפית או קרש לחלות
מפה
אצלנו הולך גם גאדג'טים למטבח‎ ‎

לכבוד מה המתנה..

יש שם דברים מהממים ובמחירים טובים

תמונות אמא שלי דואגת לעצמה. היא מעצבת גרפית..

כל הרעיונות לשולחן נחמדים ממש אבל הכל יש להם..

זה מתנה ליוםנישאוין+ תודה על כל העזרה/תמיכה..

רוצה משו בכיוון של פינוק. לבית/להם...

ליום ספא או הצגה..

גם בעלי יוצא מוקדם וחוזר מאוחר ולפעמים עובד לילות

מתי הוא חוזר?
את עובדת?
אנחנו משלמים זמן בסופ"ש ואני משתדלת לנוח לפני שהוא חוזר כך שכשהוא מגיע הבייתה נהיה יחד...

שוחט זו עבודת קודש

לא הרבה בבית אבל יש את שישי שבת שאנחנו משלימים פערים והילדים נהנים מאבא.
בבוקר פעמיים בשבוע הוא מפזר למוסדות ככה שגם יש עוד מעט זמן עם אבא.
אבל..... ברוך ה שיש עבודה. שיש פרנסה. שיש כסף להתקיים בכבוד.
תנסי להסתכל מה טוב.... כמה אנשים ללא פרנסה . ללא עבודה.
הודו לה' כי טוב.
בהצלחה... מקווה שנתתי לך שינוי מחשבה

בעלי היקר עובד כל יום מהבוקר עד אחר הצהריים פלוס שלושה לילות בשבוע בהם הוא חוזר הביתה בחצות הלילה. הוא חוזר סחוט מעייפות כי העבודה היא מהבוקר וזה מאוד קשה לשנינו.
בדרך כלל הוא עובד לילות גם במוצ"שים ואז הוא יוצא מיד אחרי הבדלה ושוב חוזר מאוחר...

כמו שנכתב כאן מעליי, הזמן שלנו ביחד הוא בשבתות ברוך השם. וסיכמנו שלמרות שמאוד קשה לנו שבקושי מתראים במהלך השבוע, נדאג להפוך את שני הלילות שהוא בבית, ואת השבתות, לזמן מושקע וכייפי במיוחד. בשבת שעברה למשל נשארנו לבד בבית ושיחקנו משחקי קופסא שאפשר לשחק בשניים. באמצע השבוע הורדנו סרט למחשב והשבוע יצאנו לבילוי משותף מושקע מאוד.

אני ממש מבינה אותך. אני בלי ילדים וזה קשה שהוא חוזר מאוחר כל כך ובלי טיפת כח. אבל אני יודעת א. שטוב לו בעבודה והצוות שאיתו נחמדים וטובים ויש לו שם קשרים חברתיים חיוביים. זה משמח אותי. ב. בזכות העבודה הקשה הזאת יש לנו כסף בלי עין הרע. ועם הכסף הזה אפשר להשקיע בימים בהם הוא כן נמצא. ג. נכון שקשה לי שאין לנו זמןיחד, אבל הוא מתמודד עם הקושי האמיתי. אם הוא מסוגל לעבוד כל כך הרבה שעות עבודה פיזית מתישה רק כדי לפרנס את המשפחה שלנו, מי אני שאתלונן? כל כך מעריכה אותו על ההקרבה שלו וההשקעה שלו למעננו.

הארתם לי נקודות חשובות